|
tur2
תוכן
| -26 במאי 2008, 0:49 | | במדור | כללי |
|
שלומות לקוראי האדוקים והארעיים כאחד,
נכון, כבר כתבתי שני פוסטים אודות יאיר לפיד בשבועות האחרונים. שניהם משום שהוא כתב דברים שגרמו לשערות הכלכלן שבגופי להסתמר. אפשר לקרוא את ההתחלה כאן, וההמשך כאן. ומה אתם יודעים, גם אחרי הטור של שישי האחרון אצבעותיי זועקות אליי "כתוב". הדברים חייבים להאמר. נפתח בתזכורת. בד"כ אני אוהב את הטור של יאיר לפיד (אפילו אם לעיתים איני רואה איתו עין בעין), הטורים ההומוריסטיים שלו גורמים לי הנאה מרובה על חדותם ושנינותם. טור שלו מלפני כמה שנים על טיול משפחתי באיטליה גרם לי לדמוע מבכי. שלא ייחשד אחרת, אני מעריך את לפיד ואת כישוריו הרבים. את הטור של שישי האחרון (7 ימים, ידיעות אחרונות 23.5.08) מחלק לפיד לשלושה חלקים ממוספרים, כמו שמדי פעם עושה עבדכם הנאמן. החלק הראשון משעשע. החלק השלישי חד. עם מספר שתיים יש לי בעייה. לפיד מספר על הפגישה שלו עם סרגיי ברין במהלך ראיון, ומתחיל כך: בשבוע שעבר ריאיינתי את סרגיי ברין, מייסד גוגל. הוא בן 34, והחברה שלו ושל שותפו, לארי פייג`, שווה 181 מיליארד דולר. שוחחנו... אבל היה דבר אחד שלא אמרתי לו: שהוא אדם לא מוסרי. זה קומם אותי. הייתי שמח אם לפיד היה נותן הסבר טוב למה סרגיי ברין אדם לא מוסרי. בשורה שאחרי הוא הואיל לחנון את ברין ולכתוב "זו אינה אשמתו כמובן", וניסה להסביר בצורה לא משכנעת ואנמית (לטעמי) מה רע בכך שברין שווה כל-כך הרבה כסף. בכסף של ברין אפשר להאכיל את כל קונגו הגוועת, להוריד את מחירי האורז בעולם כולו עד שאחרון הרעבים במיאנמר יפסיק לדאוג, לשקם את כל מחוז סצ`ואן הפגוע והמצולק. במקום זה, המיליארדים פשוט מנמנמים בחשבונות הבנק של הבחור... נניח שהמספרים האלו מדויקים. אין לי מושג מאיפה הוא שלף אותם, והאם הוא, שלמיטב זכרוני לא סיים בגרות, עשה את החישובים המתאימים. מן הסתם ברין שווה רק חלק מ181 מיליארד הנ"ל ( לפי ויקיפדיה הוא שווה 18.5 "בלבד" - כעשירית), ולא נזכיר את העובדה שהרוב המוחלט של הכסף הזה הוא תאורטי. זה לא שמחר בבוקר הוא יכול לקום ולפדות את ה 18.5 מיליארד האלו ולהאכיל את תושבי קונגו. לפיד עצמו מצטט את ברין שאומר "אנחנו משקיעים כבר היום הרבה בפילנתרופיה, אבל אני מתכונן להשקיע הרבה יותר". גם אם המספרים שלפיד נקב מדויקים להפליא (ושוב, אני נוטה להאמין שהם בעיקר אמרות פופוליסטיות אבל בהעדר הוכחות למניעיו של לפיד לא אפתח את זה), אין לי בעיה איתם. הבעיה שלי היא לא מתמטית או עובדתית, אלא העובדה הפשוטה שלפיד נותן הצהרה בומבסטית ומכפיש את אופיו של ברין החביב בשתי מילים מאוד חזקות, ולא טורח להסביר את זה. וזה חורה לי, חורה לי מאוד. אדם מצליח לא צריך להחשב לא מוסרי אפילו אם הוא לא מוותר על שקל מהונו לצדקה. זה כסף שהוא הרוויח ביושר, ופילנתרופיה זה משהו שבא מנדיבות, לא חובה מוסרית. ברין שינה את העולם בצורה שתרשם לעד בדפי ההיסטוריה, ומגיע לו כל שקל שהוא שווה. הוא ממילא, כדבריו, תורם מהונו, ולא ברור לי מדוע לפיד חושב אותו ללא מוסרי משום שאינו קם בבוקר, מוכר את גוגל, ותורם את הכסף.
לפרקים הייתי מנוי על גלובס, וזכור לי טור (נדמה לי במגזין G, אל תתפסו אותי במילה) שנכנס ללפיד לכיס. הצלחתי לאתר רפליקה של הטור ב MSN והנה עיקרי הדברים: - 500 אלף דולר שכר שנתי מוערך בטלוויזיה
- 35 אלף שקל שכר חודשי מוערך מ"ידיעות אחרונות"
- 12 אלף דולר תעריף מוערך להנחיית אירוע
- 1.1 מיליון דולר הכנסה כוללת מקמפיין בנק הפועלים
- 1.4 מיליון דולר שווי מוערך של הבית ברמת אביב ג`
- BMW שמוערך ב 400 אלף שקל
- הכנסות ממכירת ספרים
לפי הכתבה ההכנסה השנתית המוערכת שלו מסתכמת ב 4.5 מליון שקלים בשנה (נכון לכתיבת השורות). אז הנה, מעל דפי הבלוג הוירטואליים אני קורא בקול גדול ליאיר לפיד ליצור עימי קשר ( מייל) שמפרט את ההכנסה השנתית שלו ואת התרומה שלו לצדקה. אני מבטיח לעשות את החישובים ולמצוא כמה משפחות רעבות אפשר להאכיל בכסף הזה, כמה ילדים אבודים ניתן לשקם, כמה נשים מוכות להציל, וכו`. התפקיד שלכם, קוראיי, הוא להביא את הדברים האלו לידיעתו של מר לפיד כדי לראות אם הוא ירים את הכפפה ויעמוד במעשים מאחורי מילותיו בעיתון. לפי תאוריית `6 דרגות הקרבה` אפשר להגיע גם לסלבס כמו לפיד. ואנקדוטה לגבי ברין ועושרו לפני סיום - בביקורו בישראל של אותו אדם לא מוסרי מרוב עושרו, ברין לבש טי-שירט שהוא קיבל חינם ממקום העבודה והופיע על במה מאולתרת במחסן באזור התעשייה של חולון. לא בדיוק גינונים של מליאן.
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -22 במאי 2008, 15:40 | | במדור | כללי |
|
שלומות מהכלכלן שמבשל לרבבות קוראיו האדוקים הפתעה (וקרטושקעס על המדורה),
ל"ג בעומר בא עלינו לטובה בעוד ימים מספר, ועימו שתי תופעות החוזרות שנה בשנה: איסוף (וגניבת) קרשים, ו"השאלת" (גניבת) עגלות סופרמרקט לשם שינועם. הייתי מאוד שמח לראות חישוב של הנזק למשק מתופעות אלו בתקופת ל"ג בעומר (מן הסתם כמה מליוני שקלים, אבל עדיין מעניין), אולם בהעדר כלכלן משועמם דיו לעשות את העבודה, אשאר בסקרנותי. אף-על-פי-כן, הנושא ראוי להתייחסות קצרה. מדי שנה הקבלנים מתמרמרים בעקבות גניבת הקרשים מאתרי הבניין, כולל סולם העץ הנעלם דרך פלא תחת רגליו של הטייח, שעה שהוא עושה עבודתו נאמנה ולפתע מוצא עצמו תלוי באויר עם שפכטל ותו לא. שיטות שונות, הם אומרים, כגון השארת קרשים מיותרים מחוץ לאתר הבנייה ואפילו שכירת אבטחה לא עוזרות. עיריית תל-אביב נקטה השנה במעשה מבורך והיא תציע קרשים מיותרים למסירה חינם במספר נקודות בעיר; מינימום 30 טון, כדבריה ( כתבה ב NRG). אם כבר חייבים לשרוף ולזהם את האויר אז שיהיה כבר עם קרשים מיותרים שהם בגדר פסולת, ואחרת היו תופסים מקום הטמנה יקר ערך. כמובן זה גם יקל את הבעיה של הקבלנים. זהו מעשה מאוד מעניין שכן הוא בעצם מוציא את העוקץ מפעילות לא חוקית ע"י סיפוק אלטרנטיבה חוקית ונגישה. זהו בעצם סוג של `הכשר` לפעילות שאחרת היתה נחשבת לא חוקית, אך תחת מגבלות ורגולציה מסוימת. תחשבו על מקרה קיצון שבו המשטרה מחלקת רדיו-דיסקים משומשים לרכב כדי להלחם במכת הפריצות לרכבים. אולם מה עם הבעיה השנייה של גניבת עגלות הסופר? הקמעונאים טוענים שמחיר כל עגלה מגיע לכ-500 ש"ח, ושבתקופת ל"ג בעומר חלה נסיקה בגניבת העגלות ( עוד כתבה ב NRG). בעירייה טוענים שהחלוקה המרוכזת שלהם יקלו גם על בעיה זו, ואני יכול לשער את ההגיון שמאחוריה: בכל כיתה (למשל) `ינודב` ההורה עם הטנדר, והוא יאסוף את הקרשים מהעירייה ועד לאתר המדורה (אגב, חייבים לתת עוד שאפו לעיריית ת"א שפרסמה רשימה של מקומות ראויים למדורה). בכך יתייתר השימוש בעגלה. זאת טענה הגיונית אבל מה שמעניין אותי עוד יותר הוא האם אפשר להקל את הבעיה של העגלות במהלך דומה למהלך של העירייה עם הקרשים. לאמור - האם אפשר להציע חלופה ראויה אך חוקית שתבטל את הצורך בגניבה? כרגע אני לא יכול לחשוב על אף פתרון מצד הרשתות הקמעונאיות שלא יביא להתנהגות שקרית כלשהו מצד הציבור. הרעיון הכי טוב שיש לי כרגע הוא שהסופרים `יפזרו` עגלות ישנות או פגומות שאי אפשר להשתמש בהן במצבן הנוכחי בסופר וסתם תופסות מקום אחסון היכנשהו. אבל גם במקרה זה הילדים יחשבו שהם גונבים. רעיונות מישהו?
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -9 במאי 2008, 13:14 | | במדור | כללי |
|
שלומות לקוראיי אשר שרדו את הפיגוע מהאוויר, נראה לאחרונה שכוחו של הבלוג במספרים ועל כן... 1. כשתקראו שורות אלו, מספר המבקרים בבלוג יעבור את קו ה - 20,000. אני כותב את הבלוג הזה מיולי 2006, ובעיקר לשם עצמי. לא עשיתי מאמצי שיווק לבלוג, לא התעמקתי ב SEO, לא פעלתי לחילופי לינקים, כלום. בבלוג זה אני כותב כדי לגרות לעצמי את המחשבה, וקוראים ומגיבים הם בבחינת בונוס מתוק עבורי. ובכל זאת, 20,000 כניסות ל 57 רשומות סה"כ מהווים קצת מעל 350 קוראים לפוסט בממוצע (אפילו שההתפלגות בין הפוסטים אינה אחידה). זה מספר יפה מאוד לבלוג בלי פרסום, אז אני מבסוט (רק חבל שהוא עוד לא הביא לי עבודה..). 2. במסגרת אותם מאמצי חיפוש עבודה, הייתי השבוע באירוע גוגל באוניברסיטה. כמו רבים וטובים אחרים, אני אשמח לעבוד בגוגל, ואסתפק במשכורת שתורכב רובה משאריות פיסטוקים בתקופה הראשונית, העיקר להכנס בדלת. ריקי דרורי, מנהלת השיווק של גוגל ישראל, נתנה פרזנטציה על גוגל החברה, הטכנולוגיה מבוססת הלינקים שכולנו מכירים, יתרונות אדסנס וכד`. במסגרת המצגת היא נתנה דוגמאות לשינויים בתרבות שגוררת הטכנולוגיה. למרות שאני לא מערער על הנקודה שדרורי הביעה, אלא מאמץ אותה בחום, יש בי קול קטן שזועק להתייחס בקצרה לשתיים מן הדוגמאות: א. בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב הצביעו 120 מיליון אמריקאים (הנה PDF ממשלתי עם כל הסטטיסטיקות). לאמריקן איידול הצביעו מצד שני 60 מיליון אמריקאים (אגב, חיפוש ב google answers, שיבורכו, מעלה כי ב 2006 580 מיליון הצבעות סה"כ לאמריקן איידול, מתוכן 64 מיליון ב-SMS. סביר להניח שבשנת הבחירות 2004 הנתונים יותר גבוהים כי הפופולריות של התכנית יורדת בהתמדה בשנים האחרונות). אבל מה הנתונים האלו אומרים לנו בעצם? מבלי לבזבז שעות ברשת בחיפוש התפלגויות מדויקות, אני משער שהציבור שמצביע הוא ציבור מבוגר ברובו (נורמות וערכים יותר חזקים, אכפתיות, וכו`..) ואילו של אמריקן איידול צעיר ברובו. נזכיר גם שההצבעה לבחירות היא מגיל 21 ומעלה ואני משער שרוב ההצבעות באמריקן איידול הן מתחת לגיל זה (אפילו אם צריך אישור הורים להצביע אם אתה מתחת ל-18...). לדעתי החיתוך של שתי הקבוצות יותיר רק חלק יחסית קטן של המצביעים; במילים אחרות - לא מדובר באותם אמריקאים ולכן בסיס ההשוואה שונה. (תוספת מאוחרת: אני תוהה מה היו שיעורי ההצבעה אם היו נותנים לצעירים אופציה להצביע בבחירות אבל בקלפי, ובו זמנית למבוגרים אופציה להצביע בבחירות ב-SMS.) ב. סרטון יוטיוב "Evolution of dance" (לינק כאן, כי מסיבה עלומה לא הצלחתי לעשות אמבד) נצפה 50 מליון פעם (האמת, ההרצאה שלה לא מעודכנת. 85 מיליון פעם נכון לעכשיו). לשם השוואה היא מציינת שהתכנית הפופולרית ביותר בבריטניה ("כוכב נולד" של חליבת עיזים?) נצפתה ע"י רק 12 מיליון איש. ובכן, נכון, הקליפ ביוטיוב נצפה פי שבע פעמים מאשר התכנית הבריטית. אבל צריך לזכור שני דברים - קודם כל, 85 מיליון הצפיות הצטברו על-פני שנתיים ביוטיוב, ואילו התכנית הבריטית משודרת נקודתית, באופן חד פעמי נגיד. אז 12 מליון איש בחצי שעה מול 85 איש בשנתיים זה כבר שם דברים יותר בפרופורציה. כמו-כן, צריך להתייחס לכך שהקליפ הוא בן 6 דקות לעומת התכנית שהיא בודאי בת 30 דק` או אפילו 60 (הבריטים בד"כ עושים טלויזיה לפי חצאי שעה, ולא 23 דקות כמו האמריקאים). האם מספר הקליפים הנצפים במשך חצי שעה או שעה ביוטיוב עולה על 12 מיליון? אפשר עוד להתפלפל ולהסתבך עם זה, אבל מיותר בבמה זאת. תרגישו חופשיים לעשות את זה כמטלת-בית :-) . 3. במגזין עסקים של מעריב של היום (שישי, 9/05/08) יש כתבה מעניינת על השכר שמרוויחות דוגמניות. שווה קריאה, ואני אתייחס לנושא בפוסט הבא. בינתיים - כל טוב ושבת שלום. אלון
7 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -8 במאי 2008, 19:28 | | במדור | כללי |
|
שלומות לרבבות קוראי המתרגשים ודאי לרגל חגיגות השישים שיפתחו השבוע בישראל. אני מדבר כמובן על חגיגות פוסט השישים בבלוג זה. למה, עוד משהו קורה השבוע? 1. בפוסט האחרון "למה יאיר לפיד ומרינה מהישרדות לא יהיו כלכלנים" תקפתי את המיופיה של י. לפיד שניסה בכל כוחו לשכנע אותנו בגליון של 25.4.08 שדווקא טוב לחיות פה. ניסיתי להסביר לו שזה שההיי-טק משגשג בארץ לא אומר שהחינוך לא בצלילה חופשית, והחבר יוסי "הנסיכה" לוי תמך. כדי להביע את הפואנטה על המיופיה, השתמשתי באנלוגיה "אז מה אם קצב הריבוי הטבעי של ערביי ישראל גדול פי שלושה מזה של היהודים, אנחנו עדיין הרוב". ביום שישי האחרון, שבוע בלבד מאוחר יותר, שוב התפייט לפיד (שאגב, שלא תטעו, אני דווקא די מחבב את הכתיבה שלו. עובדה שאני עדיין קורא) וניסה להוכיח שבעצם יותר טוב פה ממה שאנחנו חושבים. הפעם הוא מיפה את כל הפחדים הקיומיים של הישראלים ושלל אותם אח"כ אחד אחד. רצה הגורל, והוא התייחס גם לאיום הדמוגרפי. "מי רוצה לצפות בשידור חי בהתגשמותו של האיום הדמוגרפי, עת מרימים 61 חברי הכנסת הערבים את ידם ושולחים אותנו באדיבות מופתית בחזרה לגולה?" הוא כתב. אחר-כך הוא ענה לעצמו: "דמוגרפיה? לפני שישים שנה חיו בארץ 600 אלף יהודים, היום גרים פה שישה מליון." (7ימים, ידיעות אחרונות, 2.5.08) אני חייב לציין שהלוגיקה של לפיד, שאין לי ספק שהוא אינטיליגנט, לוקה בחסר באופן מפתיע. האם הוא היה משקיע במניה של חברה שכל האינדיקטורים מראים שהיא עתידה לקרוס יותר מהר וחזק מהתאומים בגלל ש"פעם היא עלתה יפה?" (והאם בטור של שבוע הבא הוא יכתוב במקרה על השקעה במניות?). ניסיתי לעשות את שיעורי הבית שלי, וחיפשתי נתונים מוצקים באינטרנט. בהערכה גסה למיטב זכרוני המספרים מדברים על 2.5 נפשות ליהודים לעומת 3.5 בקרב הערבים, אבל כשמקישים בגוגל "איום דמוגרפי" או "דמוגרפיה" מקבלים בעיקר תוצאות של ימין או שמאל קיצוני. אולי מי מכם יוכל להאיר את עיני, אבל זה לא באמת משנה כל עוד נסכים שהגידול הדמוגרפי בקרב הערבים גדול יותר מבקרב היהודים. לפיד מסתכל על נתוני העבר, ולא שהם משנים משהו, אבל גם עליהם מסתכל לא נכון. קודם כל מקום המדינה ועד 1952 עלו לישראל כמיליון עולים וחצי. (על העליות ניתן לקרוא בויקיפדיה). בשנות התשעים הצטרפו כמיליון יהודים מבריה"מ לשעבר (ועוד כמה עשרות אלפים לא בדיוק יהודים..). תוסיפו לזה את ה 650 אלף שהיו פה עם קום המדינה ועוד כמה מאות אלפים מעליות יותר קטנות. עברנו את ה-3 מליון בהרבה. נניח הנחות מאוד מאוד מקלות בשביל חישובי אצבע, ונגיד שסה"כ היישוב היהודי+עליות הם 3 מיליון, ונניח גם (ממש פשע להניח הנחה כזאת) שכל העולים עד העליה מבריה"מ הגיעו ביום אחד ב 1948, נקבל פלוס מינוס ריבוי טבעי של פי 2 ב-60 שנה. מוכן להתערב איתכם שאצל ערביי ישראל המספר גדול יותר. בפוסט הקודם האמור חזיתי שהטור של לפיד יקבל טון אחר לגבי החינוך בעוד 10-15 שנה. אני סמוך ובטוח שגם בעניין זה בעוד 20-30 הדברים יראו אחרת. 2. לפני כחודש כתבתי פוסט נשכני כנגד הטרנד הירוק שמפספס את המטרה. הפוסט הוצת בעקבות הבזבוז הנוראי של יום כדור הארץ, שכלל שלטים ופלייארים מנייר, שלטים מבד, וכו` (על הנזק הסביבתי באותו פוסט בהרחבה). פניתי באותו יום לעיריית ת"א וביקשתי קצת נתונים על ההרס, ואתמול הופתעתי למצוא בתיבה תשובה: לכבוד מר נ אלון מר אלון הנכבד במענה לפנייתך מיום 29 במרץ 2008, בעניין האירוע "שעת כדור הארץ" אשר נבדקה עם הגורמים האמונים, אנו מבקשים להשיבך כלהלן.
מבדיקה שנערכה עם לשכת דובר העירייה נמצא כי האירוע פורסם ע" מאות פוסטרים שנתלו בבתי הספר ברחבי העיר, במרכזים הקהילתיים, במועדוני הקשישים, בתנועות הנוער ובבתי העסק בעיר, וכן במגדלים ובתי המגורים שהביעו רצון לתלותם.
בנוסף הועלו כ- 100 שלטי חוצות, כ- 300 דגלים (באנרים), הוצב שלט בכיכר רבין וחולקו כ- 3,500 פליירים לעוברים ושבים.
לשירותך בכל עת. בכבוד רב אדיר שטיינר סגן מנהל השירות, פניות הציבור וממונה חופש המידע
למרות שנראה לי שמדובר בהערכה בחסר (בתור אחד שיש לו ניסיון עם פלייארים, 3,500 הם ממש כלום. יש בתי דפוס שלא יתעסקו איתם אפילו), עדיין ברור שמדובר בכמות נכבדת (אל תשכחו את הדלק של הטנדרים שהביאו אותם לתלייה). אם במקרה יש מישהו בקהל שיכול להעריך כמה עצים היו צריכים לכרות וכמה פוליאסטר לייצר, אני אשמח לשמוע. יאללה, שיהיה חג עצמאות שמח, אלון
תגיות בבלוגיה:
שבעה ימים, 7 ימים, יאיר לפיד, עיריית ת"א, יוסף לוי, שעת כדור הארץ, חופש המידע, פניות הציבור, דמוגרפיה, איום דמוגרפי, עליות, עליה מבריה"מ, ריבוי טבעי,
|
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -28 באפריל 2008, 17:34 | | במדור | כללי |
|
שלומות לכל קוראי, בין אם הם קוראים ומנויים ותיקים, ובין אם מדובר בקוראי אקראי שחיפשו פורנו בגוגל ובמקרה התגלגלו (או התגגלו) הנה. 1. בדיחה ישנה, היסטורית בצורה מגוחכת, הסתובבה בארצנו לאחר חתימת הסכמי אוסלו. מספרים על יהודי ופלשתינאי שנפגשים במקרה בעקבות חופש התנועה שההסכמים אפשרו. רואה היהודי את בן-דודו הפלשתי, והפלשתי בוכה בוכה בוכה. "מה קרה?" שואל היהודי. הפלשתינאי עונה לו: "עכשיו הרשות מתמסדת, בדרך להיות מדינה, והתחילו לגבות מאיתנו מיסים. צריך לשלם עכשיו מס הכנסה, מס בריאות, מס רכוש, ארנונה, שלא לדבר על חשבונות מים, חשמל וגז. מכל עבר השלטון דוחף לנו יד לכיס". "נו, מה אתה בוכה?" מגיב היהודי בבוז מסוים, "אנחנו כבר עשרות שנים משלמים את זה". "נכון" אומר לו הפלשתינאי, "אבל אצלכם רואים כבר את הסוף". משום מה נזכרתי בבדיחה הזאת לאחר שקראתי את טורו של יאיר לפיד, האיש-מגיש-כריש, בגליון האחרון של 7 ימים (25.4.08). בפתיחה לפיד כותב: "אם החינוך במצב כל כך גרוע, האקדמיה בצלילה חופשית והמוחות בורחים מפה כמו שפנים שקיבלו ויזה, איך אתם מסבירים את זה שתעשיית ההיי-טק כל כך מצליחה..." והוא ממשיך לאורך כל הטור בהגיון דומה בנוגע לשלל תחומי חיים ומנסה לשכנע שדווקא טוב פה. ובכן, חייבים להגיד שלפיד לוקה במיופיה חמורה. זה כמו שבעל שדה יסתכל על חלקתו מלאת החיטה ויחליט לא לזרוע אותה מחדש לאחר הקציר כי "עובדה, יש פה שדה מלא חיטה". דוגמאות אחרות הן תאגיד ענק שהרווחיות שלו ירדה בעשרה אחוזים, אבל לא עושה כלום כי "אנחנו עדיין מרוויחים יפה", או ביטוי כמו "אז מה אם קצב הריבוי הטבעי של ערביי ישראל גדול פי שלושה מזה של היהודים, אנחנו עדיין הרוב". נכון, יש פה עמק סיליקון נהדר, הגדול והפורה בעולם מחוץ לעמק הסיליקון בארה"ב (מכירים את המונח Silicon Wadi?), אבל זה לא אומר שאפשר להמשיך להזניח את החינוך ואת האקדמיה, ולסמוך בעיניים עצומות שהואדי ימשיך להתקיים. אי אפשר להמעיט בחשיבות החינוך, ואפילו אם לפיד לא רואה את זה עכשיו, עוד 10-15 שנה הטור שלו יצבע בצבעים אחרים. 2. מרינה מהשרדות (תאכלס, אם הייתי רושם אותה ב-1. לא הייתם ממשיכים לקרוא). כבר ממזמן רציתי לכתוב לכם פוסט קליל ופופוליסטי בנוגע להשרדות - או יותר נכון - תורת המשחקים ואיך אפשר היה ליישם אותה באינטראקציות ומשחקים בהשרדות (נכון, בהתחלה גם אני זלזלתי בהשרדות, אבל לקראת הסוף התחלתי לראות. בעיקר בגלל שמשה קורע אותי מצחוק). הזמן חלף, ואת רוב מחשבותיי לא רשמתי, כך שנותרתי עם אחת בודדה. באחד הפרקים הדוגמניות, סליחה - השורדים, שיחקו משחק טריויה אודות האי, כאשר מי שעונה נכון זוכה להוריד פחית שימורים בוערת של מתמודד אחר. אחרי שלוש הורדות פחית השימורים נוגעת במים, האש נכבית והשחקן נפסל. בסופו של דבר זה הגיע לדו-קרב בין דן למרינה, כאשר לדן היתה פסילה אחת ולמרינה שתיים. המנחה שאל שאלה, ושניהם ענו לה "ד". שניהם צדקו, ניגש דן, הוריד למרינה את פחית השימורים, וניצח במשחק (עוד לפני שהיא הספיקה להוריד לו בחזרה ולהעמיד אותו על 2 פסילות). נוצר פה מצב מאוד מעניין, שכן שני המתמודדים (ואפילו אני, שלא ממש עקבתי באדיקות) היו בטוחים בתשובתם. אולם מה היה על מרינה לעשות? האסטרטגיה שמרינה היתה צריכה לנקוט בה, אפילו שהיא היתה בטוחה בתשובה שלה, היא לענות תשובה שונה מדן. מכיוון שלו היתה פסילה אחת פחות ממנה, תיאום בתשובות יכל לשחק רק לטובתו, ולכן על אף האבסורד, מרינה היתה צריכה ללכת על אופציה אחרת. היא לא עשתה כן, והפסידה. סיטואציה מעניינת, אתם חייבים להסכים. 3. לא רק ללפיד ומרינה, גם לי היתה טעות בשיקול דעת לפני זמן לא רב. בפוסט האחרון שלי, לפני עשרה ימים, סיפרתי לכם שסיימתי את התואר ופניתי לעזרתכם במציאת עבודה. ובכן, הטעות שלי היתה לפרסם את הפוסט בדיוק לפני חג הפסח, זמן שרוב הקוראים יהיו בחופש ולא יוכלו לשאול במקום העבודה אם מחפשים בחור מוכשר כמו שד. כמו-כן הנחתי שרוב הקוראים ישכחו מזה כשיחזרו מהחופשה, אז הנה אני מזכיר לכם. אני מחפש עבודה. 4. יאללה ביי!
תגיות בבלוגיה:
יאיר לפיד, השרדות, מרינה, דן מנו, משה מלצר חולון, תורת המשחקים, מיופיה, silicon wadi, סיליקון ואדי, עמק הסיליקון, בעיה לדורות, כלכלן מוכשר, רואים את הסוף,
|
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -14 באפריל 2008, 18:13 | | במדור | כללי |
|
שלומות לקוראיי שודאי וודאי שמו לב שנעלם הלוגו של גלובס מראש עמוד זה ושאלו עצמם להיכן אבד. תשובה: גלובס ותפוז הם כבר לא. לא ברור מה גרם לפרידה אבל הוחלט שגלובס יעזוב את הבית המשותף (כי בכל זאת במקור הוא היה של תפוז) אבל מצד שני הוא זוכה לשמור את הכלב. ולאחר ההקדמה המיותרת הזו, אפגיז אתכם במחשבה שהבזיקה במוחי אתמול בהיותי מלקלק גלידה ב com.vention של The Marker. סיפור המעשה מתחיל למעשה לפני מספר שבועות אז החלו לפרסם את הקום.ועידה. עבדכם הנאמן, בהיותו חננה, רצה עד מאוד ללכת אך עלות הכניסה, 750 ש"ח, מנעה ממנו מלהרשם. שבוז משהו התנהלתי בחיי, נושך שפתיים על כל הגיקים המקומיים והבינלאומיים כאחד שלא אזכה לראות ולשמוע (אגב, קרייג אמר לי שהוא רואה את עצמו יותר בתור נרד מאשר גיק). כך עברו חלפו להם מספר ימים, עד שנדלקה לי נורה מעל הראש. נזכרתי באירועי הקיץ האחרון בו גיבור הילדות שלי (אחד מהם, לפחות), ניל ארמסטרונג הגיע לביקור בזק בישראל וכנגד כל הסיכויים פגשתי אותו (ואפילו הסתחבקתי איתו. מה, לא הראיתי לכם את התמונה?). אלו מכם שלא זוכרים, בזמנו הקמתי בבלוג מבצע מיוחד של ניסיון של הרגע האחרון להפגש עמו. במבצע המתוקשר הזה הצעתי את שירותיי כסנג`ר ליום אחד למי שיכניס אותי לכנס של בית ההשקעות שניל בא אליו. מכיוון שהדבר קם ברגע האחרון (לאחר שהערוץ שאמור היה לסייע לי לפגוש את האיש נסגר באכזבה) אף אחד לא הרים את הכפפה ועזר לי להכנס. אף אחד חוץ ממני, זתומרת. בהתקף תושייה עשיתי פעלול נועז שהכניס אותי לרשימת המוזמנים כמה שעות לפני האירוע. פעלול שהשתיקה הוירטואלית יפה לו (אבל תשאלו אותי פעם הבאה שאתם פוגשים אותי בכנס זה או אחר, סבבה?). אחרי שנזכרתי באירועי הקיץ האחרון החלטתי לא לוותר כ"כ מהר. נכנסתי לקבוצת הפייסבוק של האירוע והשארתי שתי הודעות נרגשות על "הקיר": I`m looking for a sugar daddy to finance my com.vention registration (currently seeking for work). Willing to poke, tag, or whatever in return. contact me. ויום אח"כ רשמתי - Still looking for sponsors... I`m willing to wear a t-shirt with your logo or whatever the entire com.vention. Willing to blog about you. Buy me a ticket and i`m yours! זה התחיל לגלגל דברים. מנכ"ל סטראט-אפ מסוים הציע לכסות לי את הכניסה אם אלבש חולצה עם לוגו החברה שלו (חולצה שאני אצטרך להדפיס על חשבוני, אגב) ואספר לאנשים על החברה אם ישאלו אותי. מה שלא ידעתי באותו זמן הוא שאם אתה חבר של ג`ף פולבר (וכמו כולם, אני כן) אתה יכול להכנס בחינם. כשגיליתי זאת אמרתי תודה אך לא תודה לאותו מנכ"ל ולבסוף נכנסתי באופן חופשי. לפי הנתונים בשטח, אני חושד (יותר מחושד, אבל אין לי ראיה פיזית בשביל להיות משוכנע) שאותו מנכ"ל תכנן לרשום אותי בחינם ולקבל את שירותי הפרסום שלי בתמורה (ועוד הדפסת החולצה עליי!). וזה מה שגרם לי לחשוב, בעודי מתרענן בכנס עם גלידה צוננת: היי, יש פה משהו מאוד לא יעיל! תחשבו על זה. בואו נניח שהעניינים התגלגלו אחרת ולא הייתי מסוגל להכנס חינם בכוחות עצמי, או לפחות לא הייתי יודע על האופציה הזאת ולכן בסוף כן נכנסתי דרך המנכ"ל ולבשתי חולצה של הסטארט-אפ שלו. אני הייתי נהנה מהשתתפות בועידה שאחרת לא הייתי יכול להכנס אליה, והוא היה נהנה משירותי פרסום חינם. כל זאת, מבלי שלא אני ולא הוא באמת שילם 750 ש"ח לכרטיס. שימו לב, לא מדובר פה בעסקת ברטר רגילה משום שבעסקה כזו כל צד נותן סחורה ומקבל סחורה. במקרה שלנו יש שלושה שחקנים כשרק אני נותן סחורה (פרסום) ומקבל סחורה (כרטיס). המנכ"ל מקבל סחורה (פרסום) ולא נותן סחורה (לא עלה לו כסף להכניס אותי). השחקן השלישי - דה-מרקר - רק נותן סחורה (כרטיס) ולא מקבל כלום בתמורה. אפשר לשם הפשטות להזניח את דה-מרקר, משום שהעלות השולית שלהם לארח אותי בועידה היא אפסית. תחשבו שאם לא היו לי את הביצ... אשכים לפרסם את אותה הודעה בקבוצה בפייסבוק, כל העניין לא היה קורה, ושנינו היינו מפסידים. יש איזשהו חלל שה"יד הנעלמה" לא ממלאת. לא מדובר פה בהיצע וביקוש קלאסי שמוכרים וקונים נפגשים בשוק, אלא במשהו מעבר לזה. משהו לא ממודל ולא מוגדר, ועל כן לא מנוצל. זה לא יעיל! ודאי ישנם הרבה מצבים בכל יום ביומו בהם עסקאות ושיתופי פעולה מסוג זה יכולים לקרות ולהיטיב את מצב כל הצדדים, אבל לא קורים, פשוט כי אין מקום כמו הקיר הזה בפייסבוק, שיפגיש בין האנשים ובין מה שיש להם להציע ומה שהם רוצים/מוכנים לקבל. אז זה הרעיון שאני משתעשע איתו מאז הועידה אתמול. רעיון שלצד חוקי המשחק המקוריים של "שלם וקבל" קיימים חוקים נוספים. ומאז אני תוהה איך אני יכול להשתמש בתובנה הזאת בשביל שני דברים שאני מאוד רוצה: 1. Sponser me an iPhone 2. free webspace אשמח לשמוע מכם רעיונות ומחשבות לגבי דברים אלו, ולגבי הרעיון המוצג בפוסט בכלל. שלכם, אלון
תגיות בבלוגיה:
דה-מרקר, com.vention, ג`ף פולבר, עסקת ברטר, כלכלת מתנות, הנורה, ניל ארמסטרונג, מגה-חנונים בינלאומיים, קרייג ניומרק, אני רוצה אייפון, The Marker,
|
6 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -2 באפריל 2008, 9:36 | | במדור | כללי |
|
שלומות להמוני קוראי, בתיאום עם יום הולדתי החל מחר, ה-3 לאפריל (למתעניינים, הנה התאריך בויקיפדיה, מופנה ישר לרשימה האופטימית-פולנית תחת ערך זה. או במילים אחרות - מי מת), קיבלתי חשיפה עיתונאית במגזין כלכלי נחשב ויוקרתי. דו-ירחון את, גליון 1/04/08 עמ` 208. קנו אותי וקבלו את מיכאלה ברקו על השער. שלכם, אלון
7 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -27 במרץ 2008, 21:15 | | במדור | כללי |
|
שלומות לקוראי שוחרי כדור הארץ! ברגעים אלו ממש אני כותב לכם שורות אלו כשאני נתון בעלטה חלקית (כה חלקית עד כדי אפסית). זאת כחלק מהגימיק דו-ג`ור של "שעת כדור הארץ", בו תושבי ת"א נתבקשו לכבות אורות (אבל, כפי שציינה יונית לוי, גם המהדרין יכולים להשאיר את הטלויזיה דולקת). (וידאו חדשות ערוץ 2, וידאו חדשות ערוץ 10). צריך להגיד את האמת: זה מטומטם. ברחבי ת"א נתלו שלטים אינספור בחוצות המספרים על השעה, ילדים קיבלו שחרור מבי"ס כדי להפגיז את עם-תל-אביב בפלייארים, על עמודי תאורה נתלו דגלי בד, ומי יודע אילו עוד פעולות הסברה נעשו (חוץ מלייבא את שמעון פרס על גורד שחקים). מישהו עצר לחשוב שכריתת העצים שהכינו את הפלייארים מזיקה לאיכות הסביבה? מישהו זוכר שעצים סופגים כרבע מכמות הפחמן הדו-חמצי באויר? ומה עם שינוע הנייר מהמקום בו יוצרו (ואם זה לא בארץ אל תשכחו לספור את האונייה מארגנטינה או מניין שהוא לא בא) לבית הדפוס? ומבית הדפוס לעיריית ת"א? ומעיריית ת"א לשלח פועלים שיתלו את השלטים לאורכה ולרוחבה של אחוזת הבית? האם כלי הרחב האלו לא פולטים מזהמים? הוסיפו לזה את דגלי הבד שודאי עשויים בחלקם פוליאסטר והפקתו, איך לומר, לא בדיוק ידידותית לסביבה. ונסיים פואנטה זו בנימה אישית - סבתא שלי (להלן: הפולנייה) שתזכה לאריכות ימים, העבירה את החשכה באמצעות נרות, ואני בטוח שהיא לא היחידה. בהערכה זהירה, שריפת החלב מזיקה לא פחות מהדלקת נורה. ברגעים אלו ממש בכיכר העיר מתקיים הפנינג לכבוד כדור הארץ המופעל ע"י "אנרגיה חלופית". מכיוון שלא הייתי שם שמעתי שני הסברים למונח. הסבר ראשון, שלא יכול לדעתי לעמוד בפני עצמו, הוא שחבורה של אנשים בריאים בגופם מדוושים על אופניים כאילו היו אוגר הרץ בגלגלו המחובר לדינמו צעצוע. הרשו לי לחדש לכם ולהציג בבלוג זה לראשונה חוק פיזיקלי מדהים "חוק שימור האנרגיה" (הנה לינק לויקפדיה, בהנחה שהם יספיקו לכתוב ערך על התגלית החדשה והמדהימה הזו). מן החוק עולה שגם בתנאים האידאלים ביותר, רוכבי האופניים יאבדו בדיוק את האנרגיה שהם מייצרים. מכיוון שזה רק בתאוריה, בהכרח הם ישרפו יותר אנרגיה ברכיבה מאשר יפיקו (למשל עקב חיכוך בין גלגלי האופניים לדינמו). תנחשו מה? בשביל להחזיר את האנרגיה אותם רוכבי האופניים יאלצו לאכול. ולשתות. והרבה. הרבה יותר מאשר האנרגיה שהם הפיקו. ולאכול ולשתות משמעו להרוג חיות, לפלוט גזים בבישול, לדלל את מקורות מי השתייה, ולייצר זבל (מפיות, פחיות קולה, בקבוקי מים, ומה לא). לא בדיוק איכותי לסביבה. הסבר שני, הגיוני הרבה יותר, הוא גנרטורים הפועלים על Biofuel - דלק שמופק מזיקוק קני סוכר או תירס, ולכאורה פחות מזיק לסביבה. רק לכאורה. ראשית בשביל להפיקו מחסלים גידולים, אבל זאת בעיה שנפתרת בקלות ע"י שתילה מחדש. בעיה רצינית יותר נוצרת בעקבות חומרי ההדברה שמשתמשים בהם על הגידולים, שמחלחלים לאדמה ומזהמים את מי התהום. הוסיפו לזה את העובדה שבשדות מועסקים פועלים בתנאי ניצול ועבדות. ולסיכום - הבונבוניירה - בכלל לא בטוח שדלק זה פחות מזהם את האויר ויתכן שאפילו מחמיר את ההתחממות הגלובלית. הנה קצת חומר קריאה באנגלית בנושא (1 ו-2). הקורא דני רוטמן מציע שיש להסתכל על השעה למען כדור הארץ כהשקעה לטווח ארוך בתקווה לשנות התנהגות אנשים, וכך בעצם הרווחים סה"כ גדולים מהפגעים שהשאיר הגימיק הזה. למרות שאני מבין את ההגיון שבכך, ההרגשה שלי היא שבמקרה הכללי אנשים לא ישנו את התנהגותם. השעה בחשכה לא הוכיחה שאפשר להסתדר גם בלי, אלא היתה מטרד שנסבל למשך שעה. אם תשאלו אותי מדובר במעשה הדומה לתרומה של 5-10 שנקלים למען צדקה כזו או אחרת. תרומה שנועדה בעיקר להקל את רגשות האשם הפנימיים שלנו בעניין מסויים. בואו נסכם את הבאסה. אם כבר אנחנו בנושא פגיעה בסביבה ע"י גימיקים טרנדיים, הנה עוד כמה דוגמאות שיסבו לכם נחת: 1. זוכרים את הפוסט שלי כנגד חוק השקיות? (לא זוכרים? הקליקו כאן). ובכן מסתבר שאני לא היחיד שחושב ששקיות פלסטיק הן דווקא לא פתרון כ"כ רע. הנה ניתוח מדוע עדיף להשתמש בשקיות פלסטיק על פני שקיות נייר. 2. מה לדעתכם יותר ידידותי לסביבה? החיתולים החד-פעמיים הידועים לשמצה שמצטברים אחד אחד כמה פעמים ביום, או שמא חיתול הבד המיתולוגיים הזוכים לעדנה מחודשת? התשובה תפליא אותכם. 3. כשזה נוגע למרחקים קצרים, האם תחוסו על הסביבה, תמתחו שרירים ותלכו ברגל לסופרמרקט? כן? חבל, עדיף שתסעו במכונית. (הלינקים ב-1 ו-2 נחמסו מהבלוג של פריקונומיקס. אבל אני מרשה לעצמי, כי הם לא נתנו לי קרדיט על מספר 3. קרדיט שמגיע אגב לאחי הבכיר). בשורה התחתונה: שופכים את כדור הארץ עם המים. ולסיום: הדגים שלי לא שמעו על השעה למען כדור הארץ והשאירו אורות דולקים: 
(התמונה באדיבות הנוקיה 5200 שלי, כך שתצטרכו להאמין לי שזה אקווריום) תהרהרו על זה, אלון (עודכן ב 1/04/08). והנה עוד עדכון (7/04/08): זה שנים קיימת תאוריית קונספירציה לפיה חגים שונים, ובייחוד יום האהבה, הומצאו ע"י חברות כרטיסי הברכה והבונבוניירות (ספציפית הולמרק) פשוט כדי להעלות מכירות בתקופות מתות. (הנה כמה מילים בויקיפדיה ודיון בנושא בפורומים של snopes.com - אתר הקונספירציות והאגדות האורבניות המלא). אנצל את הפוסט הזה להעלות תאוריית קונספירציה משל עצמי - האם לא יתכן שכל הטרנד הירוק הזה שיוצא לנו מכל החורים ומפומפם מכל הכיוונים נוצר, או לכל הפחות לובה, ע"י חברות ותאגידים שמשתמשים בו כדי להשיא רווחיהם? בסה"כ הטרנד הירוק מאפשר למכור לאנשים פחות ביותר כסף ולחסוך עלויות שונות. ראו לדוגמא את הפוסט שלי בדבר חוק השקיות. אל תזלזלו בכך, זה לא לגמרי מופרך.
תגיות בבלוגיה:
שעה למען כדור הארץ, עיריית תל-אביב, איכות הסביבה, שקיות פלסטיק, חוק השקיות, חיתולים חד פעמיים, יונית לוי, חדשות ערוץ, אנרגיה חלופית, חוק שימור אנרגיה, גימיק מטופש, הטרנד הירוק, לשפוך את התינוק עם המים, biofuel, התחממות כדור הארץ, התחממות גלובלית,
|
3 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -25 במרץ 2008, 15:02 | | במדור | כללי |
|
שלומות לקוראיי הצמאים ודאי לרשומה נוספת פרי אצבעותי (נניח). כבר כמה ימים טובים שאני רוצה לעדכן את הבלוג. מחשבות כלכליות תוקפות אותי ללא הרף מכל צדדיי, ואני רוצה לחלוק אותן עמכם. יש חומר גלם לא מועט שמחכה לליטוש על הקיבורד. אולם בשבוע האחרון נבצר ממני לעדכן את הבלוג לא בגלל חוסר רצון או חומר מקורי, חלילה, אלא משום שב. גייטס מונע ממני לעשות כן (או במילים אחרות - האקספלורר שלי קורס עם הפעלתו). המערכת של תפוז לא מסמפטת את שועלהאש ולכן לא הצלחתי לעדכן. כרגע אני יושב בגלות על מחשב זר בשביל לעדכן את הבלוג. איזו הקרבה. (אגב, ירדן וילנסקי מהקולקטיב המשובח - שכן פועל בפיירפוקס - בדיוק פרסם פוסט על עיצוב נכון של אתרים גדולים. מי שמתעסק בתחום מוזמן לקרוא ולהעיף מבט בתגוביות הוידאו שהשארתי). אחד מן הנושאים שרציתי לכתוב עליהם הוא המשך לפוסט הקודם, כנראה אחד הנקראים ביותר שכתבתי במסגרת בלוג זה, שעסק בסיבה התאורטית הכלכלית מדוע איני חותם על כרטיס אד"י. מי שלא בקיא מוזמן לקרוא כאן לפני שימשיך. לפני שאדון בתגוביות שהיו בפוסט הקודם, ובחוק ההשתלות שעבר אתמול, אני חייב לציין שאני קצת מוכה הלם. כפי שכל בלוגר עושה פעם בפעם (אין טעם להכחיש, תודו) בדקתי מאיפה הגיעו הגולשים לבלוגי הקט. לתדהמתי גיליתי שאם מגגלים את המילה "אד"י" אותו פוסט מתקבל בתוצאה השלילשית (שלישית+שלילית). ובמילים אחרות - מי שמתעניין בתרומת איברים רואה לנגד עיניו כותרת בולטת כנגד התרומה.
ואני חייב לציין שזה מפחיד אותי. לא התכוונתי ולו לרגע קט להסית כנגד תרומת איברים או לצאת כנגד העבודה המבורכת של אד"י. תמיד תפסתי את הבלוג הזה כקטן ודיסקרטי יחסית (תמיד כתבתי כשבא לי, ומעולם לא טרחתי להפוך את הבלוג לשם דבר) ולכן הרשיתי לעצמי לחלוק את מחשבותיי על פני הבלוג. בסה"כ הצגתי סיפור ב"כלכלית" שמציג קבלת החלטות לפי ניתוח הכוחות והתמריצים. היו כמה תגובות נזעמות לפוסט הקודם, והיו שהכתירו אותי לשטן או משחו אותי לעוכר ישראל. אותם אנשים ודאי לא יאמינו לדברי אלו, ולכן אני יכול להוכיח להם באותה צורה שכתבתי את הפוסט הקודם - בהגיון כלכלי - מדוע אני מצר על התוצאה של הפוסט הקודם. במשפט אחד – אני צריך שאחרים יתרמו איברים בשביל הסיכוי שאני אצטרך תרומה מתישהו. ההוכחה הזו פשוטה וטריויאלית למדי, אז סתם בשביל הכיף נסבך אותה קצת ונשתמש בתורת משחקים בסיסית ביותר. בשביל הפשטות בואו נניח שיש את אלון ויש את שאר ישראל (זאת הנחה מפשטת, לא אגוצנטרית). הנחה מפשטת נוספת (ולא אגוצנטרית, באמת) היא שלבלוגי הקט יש כוח שכנוע אבסולוטי - דהיינו - אם אני רושם "לא לתרום" אז אף אחד בישראל לא תורם איברים, ואם אני לא רושם - כולם תורמים. אגב, זאת אפילו לא הנחה נדרשת, אם להיות כנים. אני רק מנסה לחסוך מכם את השימוש בהסתברויות ותוחלות. מאותה סיבה בדיוק של המנעות מסטטיסטיקה בואו נלך לקיצון ונניח שמה שרשמתי בפוסט הקודם נכון תמיד – אם אחתום על כרטיס אד"י באיזשהי נקודה בחיי רופא יהרוג אותי בשביל לקצור את איברי. אם אני מעריך את חיי ב-"100" (יחידות תועלת, מה שאנחנו הכלכלנים כ"כ אוהבים), אז אם אמות התועלת שלי מהעניין תהיה מינוס מאה. באופן סימטרי (לא הכי מדויק כלכלית אבל לא נכנס לפינות) אם אני חי יש לי תועלת חיובית של 100. כעת, להנחה שתשמח ודאי את מתנגדי, הבה נניח שאני בודאות אצטרך השתלה בנקודת זמן עתידית כלשהי (טפו טפו טפו). אם כל המדינה חתומה על כרטיס אד"י בודאות ימצא לי תורם מתאים ובודאות אחלים. במקרה זה, כאמור, תהיה לי תועלת של 100 (עדיף להיות חי מאשר להיות מת), אבל אם אף אחד לא יהיה חתום לא ימצא לי איבר ובודאות אמות. בואו נראה את הדברים במטריצת תגמולים קטנה וחביבה: רושם את הפוסט – אף אחד לא תורם איברים | לא רושם את הפוסט – כולם תורמים איברים | | 200- | 0 | אלון חותם על כרטיס אד"י | 0 | 200 | אלון לא חותם על כרטיס אד"י |
המספרים מייצגים את התועלת האישית שלי בכל תרחיש אפשרי. קל לראות שמצבי הוא הטוב ביותר כאשר אני לא רושם את הפוסט וכמו-כן לא חותם על כרטיס אד"י. שם מתקיים שיווי משקל נאש, ואין לי סיבה לסטות ממנו – כלומר שאם אחליט לרשום את הפוסט מצבי בהכרח יורע. אני מקווה שזאת הוכחה מספיק טובה מדוע אין לי אינטרס להמריד נגד חתימה על כרטיס אד"י. חשוב לי לציין שזה היה פיתוח מאוד-מאוד-מאוד פשטני עם הנחות חזקות ומקלות. אין שום בעיה להפוך אותו ליותר מציאותי ומדויק מבחינה כלכלית אבל מכיוון שהתוצאות האיכותיות ישארו אותו דבר אין טעם להלאות את עצמי ואתכם בהוכחה מדויקת יותר. - פוסט זה היה מספיק ארוך גם ככה, אז בואו נקצר ונסגור עניין. בתגוביות לפוסט הקודם הגולש צביקה הציע לתת תמריץ לאנשים לחתום על כרטיס אד"י: "אשמח מאוד אם אנשים בעלי כרטיס אד"י, המוכנים לתרום לחברה גם לאחר מותם, יהיו אלה שנמצאים בראש התור להשתלות דחופות. תמריץ שכזה יאלץ אנשים כמוך לבחור בין אותו סיכוי תיאורטי קלוש שלא יצילו אותו ממוות בכדי לתרום את אבריו, לבין אותו סיכוי גדול הרבה יותר שיום אחד יצטרך השתלה בעצמו." הרעיון של צביקה לא רע כלל וכלל, ומצא חן בעיני. אני בתגובה הצעתי לתת גם תמריצים כלכליים לחתימה על הכרטיס – למשל הנחה בביטוח חובה לחותמים – אבל צביקה שלל זאת במשפט: " זהו תמריץ כספי למעשה מוסרי וזה פסול בעיני". הכנסת אישרה אתמול את חוק ההשתלות שכולל בתוכו שלל תגמולים כלכליים לתורמי איברים (ניתן לקרוא על כך כאן) אבל מעבר לזאת – גם תגמולים לחותמים על כרטיס אד"י – "החוק מעניק נקודות זכות במס הכנסה לאנשים שחתמו בחייהם על כרטיס תורם `אדי` והחזר הוצאות קבורה בעתיד לתורמי איברים שנפטרו וחתמו בחייהם על כרטיס אדי" (דן אבן ואלה הר-נוי, נרג). במילים אחרות, בסוגיה של תמריץ כספי למעשה מוסרי המדינה לקחה צד. ומה דעתכם ? שלכם, אלון השואל – איך מעלימים את הפוסט מהתוצאות הראשונות בגוגל?
תגיות בבלוגיה:
כרטיס אדי, כרטיס אד"י, ירדן וילנסקי, הקולקטיב, תרומת איברים, חוק ההשתלות, שיווי משקל נאש, תוצאות בגוגל, דן אבן, אלה הר-נוי, תגמולים לתורמי איברים,
|
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -8 במרץ 2008, 10:22 | | במדור | כללי |
|
שלומות, היום חל יום האישה הבינלאומי (מזל טוב). לכבוד המאורע משרד התמ"ת פירסם נתונים על מצבן של נשים בשוק העבודה (אגב, לא היה ראוי יותר לפרסמם בתאריך העברי של יום האישה?  ), מה שכמובן מצית בעיתונות את הכותרות על אפליית השכר החריפה בין נשים לגברים. אתם כבר מכירים אותי, אתם יודעים כמה שאני סולד מכותרות כאלו שמהממות את הקורא הנאיבי בסימני אחוז ומלעיטות אותו במידע חלקי כדי להדגיש פואנטה (בד"כ זה נוגע למימדי העוני בישראל והטענות המגוכחות על 2 מליון עניים בישראל). לפיכך, לכבוד יום האישה הבינלאומי החלטתי לקחת דקה או שתיים ולתת כמה הסברים קצרים לגבי אפליית השכר. קודם כל, אני מאמין שהפערים האדירים בשכר המצוטטים בעיתונות אכן נכונים, אם עושים עבודה סטטיסטית נאיבית ופשוט ממצעים את השכר החודשי של כל הנשים במשק לעומת השכר של כל הגברים במשק. אבל אנחנו יודעים יותר טוב מזה. אחד ההבדלים הבולטים בין נשים וגברים בשוק העבודה הוא היקף העבודה. נשים רבות פשוט עובדות פחות שעות מגברים, בד"כ בעקבות העבודה השנייה שלהן - ניהול משק בית. זאת לעומת גברים שבמקרים רבים אף נשארים שעות נוספות במשרד. ברגע שמשקללים את השכר כך שתנוטרל השפעת היקף המשרה פערי השכר מצטמצמים פלאים. הסבר נוסף תלוי בבחירת המקצועות. באופן עקרוני יש הרבה יותר נשים במקצועות שנחשבים נשיים מסורתית, ובמקצועות אלו, מה לעשות, יש יותר נשים מגברים. דוגמא בולטת לכך היא ההוראה. אם אאמץ את זכרוני ואחזור לימי בית הספר אגיד שאפילו 90% מהמורים היו מורות. הוראה, כידוע היא מקצוע לא מתגמל בעליל, אך אם נשווה את השכר של מורים ומורות לא נראה הבדל בין המינים. דוגמא נוספת למקצוע נשי סטריאוטיפי היא טיפול בילדים (גננות ומטפלות למיניהן). אם כך, כשמשווים שכר נשים וגברים צריך לתקן בשביל המקצוע. ולא רק בשביל המקצוע, גם בשביל הדרגה. אפשר אולי לטעון לאפלייה בקידום נשים ולהצביע על שיעור הבכירים מול הבכירות (טענות שגם להן יש תשובות לא רעות בכלל) אך בסופו של דבר מכיוון שאכן יש יותר בכירים מבכירות, והמשכורות בהתאם, יש לתקן גם לזאת במחקר. אם מנכים את התופעות הללו ומנקים את הנתונים, פערי השכר מצטמצמים משמעותית לסדרי גודל של (אל תתפסו אותי במספר) עד 15% הבדל. את ה-15% הללו ניתן להסביר בדרכים שונות. הסבר אחד מתריס לדעתי נגד נשים כיוון שהוא תולה את האשמה דווקא בן. נשים, כך נמצא, פחות אגרסיביות במו"מ על שכר ובאופן טיפוסי באות עם הצעה ראשונה נמוכה יותר מזו של גבר, וכמו-כן הן מתפשרות על שכר נמוך יותר. זאת טענה מעצבנת, אני מודה, אבל אי אפשר להתעלם ממנה. ואיך אפשר עוד להסביר את הנתונים? מחקרים שונים על שוק העבודה העלו ממצא מעניין שאומר שיכולת ההסבר של משתנים אישיים נצפים על השכר היא באזור ה 40%. בעברית, זה אומר שמשתנים כמו השכלה, ניסיון בשוק העבודה, הכשרות ספציפיות וכד` מסבירים רק 40% מהמשכורת שאדם מקבל. את ה-60% הנותרים מסבירים משתנים אישיים לא-נצפים. בתוך הקבוצה הזאת ניתן למנות, למשל, פרוטקציות. אפשר גם לכלול אפליה, למשל בין אשכנזים למזרחים, וכן, גם בין נשים לגברים. השורה התחתונה היא שלמרות שבעיתונות ידברו על פערי שכר של 40-50 אחוז ויצעקו אפלייה, במציאות רק חלק מתוך 15% מקורם בה. חג שמח לקוראות הבלוג  את הנ"ל, דרך אגב, למדתי בשעתו בפקולטה, בקורס משובח שהועבר ע"י דוקטורית (משובחת אף היא).
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|