הבוקר בדרכי לשוק פגשתי זקנה.

היא עמדה ליד דוכן העיתונים של ג`ינג`י החזיקה עיתון וצחקה

ג`ינג`י ראה אותי ומיד הוציא מלמטה את העיתון של אתמול ששמר עבורי,

אתם יודעים בשביל לעטוף את הדגים שאני קונה בשוק לקראת שבת.

הזקנה שוב צחקה.

שאלתי אותה מה יכול להיות מצחיק כל כך בעיתון .

היא סימנה לי לגשת אחריה.

התיישבנו על ספסל

כשסיימתי לקרוא הרגשתי שחולשה אוחזת בי "זה לא יכול להיות" ," כיצד הם יודעים שאלתי",

הזקנה הצביע על התאריך שמודפס בחלק העליון של הדף

ואז קלטתי שהתאריך הוא בדיוק היום בעוד חודש

"אבל כיצד, זה בטח טעות, אולי בדיחה"

" זהו עיתון מכושף הרואה את העתיד ותמיד חודש קדימה"

" אני חייב ללכת לשוק " קראתי בקול והתרחקתי

לאחר שבחרתי את הדגים בקשתי שיעטפו לי אותם בעיתון וחזרתי הביתה .

"הבוקר בדרכי לשוק פגשתי זקנה" ספרתי לאשתי

"היא הראתה לי עיתון ובו נבואה נוראית "

סיפרתי לה מה היה כתוב בעיתון והיא מיד פסקה : "אסור לך לספר את מה שקראת בעיתון המשונה הזה לאף אחד"

יצאתי שוב לרחוב וחיפשתי את הזקנה, ג`ינג`י אמר שהיא נוהגת לשבת ליד בית הכנסת,

"אשתי אומרת לי לא לספר לאף אחד את שקראתי בעיתון שלך"

"אשתך צודקת, אם תספר לפני יגידו שהשתגעת"

"אם אספר אחרי  יגידו למה לא הזהרת"

"אז ספר באותו הבוקר ואולי תצליח לשנות את הגורל"

כתב אילן ענבר לתחרות

כל הזכויות שמורות

>>
>Subject: Negative people>
>This is something to think about when negative people are doing their >best to rain on your parade. So remember this story the next time you >run into someone who knows nothing, cares less and tries to make your >life miserable.
>
>A woman was at her hairdresser`s getting her hair styled for a trip to >Rome with her husband. She mentioned the trip to the hairdresser, who >responded: "Rome? Why would anyone want to go there? It`s crowded and
>dirty! You`re crazy to go to Rome. So, how are you getting there?"
>
>"We`re taking Continental," was the reply. "We got a great rate!"
>
>"Continental?" exclaimed the hairdresser." That`s a terrible airline. Their >planes are old, their flight attendants are ugly, and they`re always late.
>
>So, where are you staying in Rome?"
>
>"We`ll be at this exclusive little place over near Rome`s Tiber River >called >Teste."
>
>"Don`t go any further. I know that place. Everybody thinks its gonna be >something special and exclusive, but it`s really a dump, the worst hotel >in the city! The rooms are small, the service is surly, and they`re overpriced.
>
>So, whatcha` doing when you get there?"
>
>"We`re going to go to see the Vatican and we hope to see the Pope."
>
>"That`s rich," laughed the hairdresser. "You and a million other people trying to see him. He`ll look the size of an ant. Boy, good luck on this lousy trip of yours. You`re going to need it."
>
>A month later, the woman again came in for a hairdo The hairdresser asked her about her trip to Rome.
>
>"It was wonderful," explained the woman, "not only were we on time in one of Continental`s brand new planes, but it was overbooked, and they bumped us up to first class. The food and wine were wonderful, and I had a handsome 28-year-old steward who waited on me hand and foot. And the
>hotel was great! They`d just finished a $5 million remodeling job, and now it`s a jewel, the finest hotel in the city. They too, were overbooked, so they apologized and gave us their owner`s suite at no extra charge!"
>
>"Well," muttered the hairdresser, "that`s all well and good, but I know you didn`t get to see the Pope."
>
>"Actually, we were quite lucky, because as we toured the Vatican, a Swiss >Guard >tapped me on the shoulder, and explained that the Pope likes to meet some of the
>visitors, and if I`d be so kind as to step into his private room and wait, the Pope would personally greet me. Sure enough, five minutes later, the Pope walked through
>the door and shook my hand!

>I knelt down and he spoke a few words to me."
>
>"Oh, really! What`d he say?"
>He said, "Where`d you get the shitty hairdo?"

אשר טייל עמך בשוק/עיבוד שלי לסיפור את השיר של חלפי

מופיע בספר "מאוהב באלישבע"

"אשר טייל עמך בשוק- אני הוא". כך חזרתי ואמרתי לה, נשים שראוני אמרו: הנהו ,

נשים שראוני עלי הצביעו: הנה מאוהב באשת רעהו אך ללא הועיל.

נטל הזקן את כוסו ופנה אל הבר-מן:

"יודע אתה אם תמזוג עוד מהיין המשובח הזה שלך אמשיך ואספר לך",הזקן נטל את הכוס הרים אותה ביד רועדת אל מול פניו המשתקפות במראה מול הבר "לחיים" "לחיים" ענה הבר-מן שחש רחמים על הקשיש.

"נשאתי סלך מלא ירק ופרי", כך לחשתי באוזנה, "נכון לשאתו כך עד תם השבוע".אך היא בשלה, מביטה בנוף ורק מחייכת"

"אומר לך",הוסיף והושיט את הכוס, "כל מי שפגש בי, דימיתי אומר לי:

יפה היא, על כן יאהבוה". "מזוג, מזוג עוד מהיין המשובח הזה, שעה כמו זו אנינה נשכחת.

בעבר שמחתה עדין ישנה היא". "אני וגופי",הביט הזקן אל עבר המראה וכאילו ראה שם מישהו אחר, "חבוקים שנינו יחד, ליוונו אותך-כי שמחה היא".

המוזג בבר שלא כל כך הבין על מדבר הזקן אך יכול היה לחוש את כאבו הרב ריחם עליו וויתר לו על התשלום בעד הכוס האחרונה ורק שיצא וילך לביתו כל עוד הוא מסוגל לעמוד על רגליו.

"צודק אתה השעה מאוחרת, הנה מטבע והלוואי לא אשתמש מחר באחרת".

                                                *

יצא הזקן את  "הקפה-בר"  אל הרחוב מתנודד קלות וצעד אל חשכת הליל. בבוקר ינסה שוב אולי תיזכר אולי תשוב אליה בינתה ולו רק לרגע, רק למבט זוכר יחיד מבקש הוא.

בחדרו הצנוע בבית המלון ישב אל מול החלון ממתין לזריחה, אחר רחץ ולבש חליפתו

ויצא אל אהובתו. זה היום הרביעי מאז הגיע לעיר שמנסה הוא, אך לשווא,אין היא מתייחסת אליו והוא לידה כרואה ואינו ניראה.

בצעירותו חי כאן בעיר, ואהב אותה אהב את אשת רעהו. ועדין ישנן נשים שזוכרות

וכשבא ביום ראשון לבקר בבית האבות הביטו בו ולוחשות הן : "הנה מאוהב באשת רעהו".

ורק היא מושא אהבתו יושבת על כסא הנדנדה ליד ערוגת הורדים ומביטה בשמים וחיוך לה על שפתיים ואינה זוכרת דבר.

"אשר טייל אתך בשוק אני הוא" הזקן אוחז בידה ומנסה שוב,"נשים שראוני אמרו: הנה הוא".

אך כל מאמציו עולים בתוהו. וכשתמה שעת הביקור יוצא הוא שוב אל הרחוב וצועד

ארוכות וחולף על פני רחובות העיר והנה השוק והזיכרונות הוא ישען קצת על המעקה וינוח ומשם  ימשיך שוב אל "הקפה-בר".

                                                   *

"אשר נשא את סלך- אני הוא ניסיתי שוב ושוב", מספר הוא למוזג שמאחורי הבר עומד, "אך ללא הועיל היא לא זוכרת". הזקן מספר ודמעות מרטיבות את עיניו "אז בבקשה מזוג לי מהיין מזוג ואשתכר ואשכח את כאבי".

והמוזג מוזג ושואל, שואל ומוזג ממתין הוא שיצא הסוד לכשיכנס מספיק מין היין.

"אהבתיה אך נישאה לאחר, נישאה לרעי שהפך לאויבי ואני... אני סירבתי לוותר.

ובכל פעם שלשוק יצאה, יצאה נשמתי לקראתה, הייתה חולפת בלובן שמלתה

ואני אהבתי להחזיק את סלה, לטייל בין הדוכנים ולבחור הפרות עבורה".

וכך לאט, לאט מבין הברמן את שמייסר את הזקן.

"לא נותרו לי שנים רבות, למעשה חודשים מספר" מספר הזקן והברמן מניח את ידו על הכוס. "צודק אתה השעה מאוחרת, הנה מטבע והלוואי שלא אשתמש באחרת".

ושוב חוזר הזקן אל בית האבות ואומרות הזקנות אחת לשניה : "אתמול ראיתהו , היום

ראיתהו. הוא עוד מאוהב באשת רעהו".

והיא מחייכת והיא בשלה ועצוב הוא מאוד כי חייב ללכת ולא יחזור יותר אך היא לא יודעת זאת ולא מגיבה.

ולמחרת לקראת שעת הביקור הוציאה מין הארון שמלה לבנה,ישנה, לבשה וגם אחזה בסל הקש הישן כאילו והולכת היא לשוק והמתינה, כל הבוקר.

אך הוא לא בא. והיא מחייכת וממתינה כך כל הבוקר עם השמלה הלבנה.

ובוקר רודף בוקר והוא לא בא.

האם רק חלמה?.

A long time ago, many people in Taiwan believed in different spirits; gods and goddesses, ghosts and witches. They believed in the SunGod, MoonGod, EarthGod, RockGod, TreeGod, and even animal gods and goddesses. They even believed that when an animal became old enough, it would possess a strange ability to change itself into a human being~ to devour other humans.

Once upon a time, there was a lady in Taiwan. She lived in a deep mountain house with her two daughters. The older daughter was called AKim and the younger daughter, AGiok. They were poor but their daily life was peaceful and happy. One day, the mother had to make a trip to the city. She was very worried about her daughters` safety, so she told them to lock the door and not to open it to anyone while she was gone.

After the mother left, the two daughters did as they were instructed. Not long later, someone came to the door and began to knock loudly. "Bong, Bong, Bong. "

The elder daughter, AKim, woke up first and was scared. She hugged her younger sister, A Giok, tightly. They both did not know what to do. Then, the person outside the door began to call out loudly: "Open the door, open the door! I am your mother."

The sisters moved closer to the door and said: "You are not Mama; you wouldn`t be back so soon." But the person knocked harder and called out louder: "I am your Mama. l thought you would be scared, so I came back quickly to see you."

The sisters thought that it might be true, so they unlocked the door. As they opened the door and saw that the person wasn`t their mother, they tried to close the door, but it was too late. The person outside pushed the door open and entered quickly. Her hair was white as snow and her face was wrinkled like a cat`.~

"Who are you?" the sisters asked?

"Don`t be scared. I am your great-aunt; I live behind the mountain. I haven`t visited you for a long time. Today, I passed by your house, so I came to see you. "

After hearing the explanation, the sisters felt less afraid. AGiok was young and naive, and she was happy to see this great-aunt, but AKim was much older and wiser and she did not believe it. AKim wondered why their mother never mentioned to them that they had a great-aunt. It was very late and AGiok wanted to return to sleep, so she slept with her great-aunt. However, A Kim was still suspicious and went to the next room to sleep by herself.

At midnight, AKim woke up and heard some strange noises coming from the room AGiok slept in. "Chunk, Chunk," it sounded like someone chewing roasted peanuts or like dogs chewing bones. Finally, AKim asked loudly, "Great-aunt, what are you eating?" The great-aunt had not expected AKim to wake up and ask. Surprised, she quickly answered, "Oh, I am chewing some ginger roots; they are very hard, hot, and bitter, not for children to eat."

AKim could not believe the great-aunt. She asked and insisted that she wanted to have some too. Finally, the great-aunt threw over a piece for AKim. When AKim picked it up, it was a piece of a finger. "Oh, little sister AGiok must have been eaten up by the Tigress Witch, who has pretended to be our great-aunt! ! I`ve got to escape!"

A little while later, AKim pretended and said to the great-aunt, "Great-aunt, I have to go to the toilet and wash my hands." "No!" The great-aunt finally showed her true nature as an old Tigress Witch. "You will be my breakfast. How can I let you go; you might try to sneak away!" AKim was very smart and answered again, "If you don`t want me to escape, why don`t you tie a rope to my leg; then I will have no way to escape." The Tigress Witch thought for a moment and judged this offer reasonable. She tied a rope around AKim`s leg and held the other end in her hand and let AKim go to the rest room.

As soon as AKim reached the rest room, she unleashed the rope from her leg and tied it to the edge of the water container. Then she escaped through the window and hid in the top of a tree.

The Tigress Witch waited for a long time and finally pulled the rope, hearing the water sound.

She waited for a few more minutes while chewing on the fingers and then wondered why AKim was spending such a long time in the rest room. She went over to check on AKim and realized that AKim had escaped. She tracked AKim`s footsteps and found AKim hiding in the tree.

The Tigress Witch could not climb the tree so she began to chew the trunk of the tree with her sharp teeth. AKim looked down and thought she would fall out of the tree if the witch kept on chewing the trunk. Calmly she thought of a solution.

"Great-aunt, you don`t have to chew the tree trunk so hard. I am willing to come down to let you eat me. The only problem is that I am so hungry that if you eat me now, I will become a Hungry Ghost, and I will forever follow you and torment you. If you boil a bucket of peanut oil for me, I`ll fry some birds here and eat them. When my stomach is full, you can then eat me without any worry. "

The Tigress Witch thought this was a very wonderful idea. She boiled a bucket of peanut oil and sent it up to AKim. After awhile, AKim called out, "I am ready to jump down now. Open your mouth" When the Tigress Witch heard this, she opened her mouth widely, thinking that she would be eating AKim. Instead, the stupid Tigress got a whole mouthful of boiling peanut oil and died instantly.

Back to: Folk Stories of Taiwan

קציצות הדגים של חנה / אילן ענבר/סיפור אישי

בבית הספר היסודי שבו למדתי קבלנו הרבה יותר מאשר בית הספר היסודי שבו לומד בני היום.

בבית הספר ע"ש יצחק בן צבי בעכו הייתה חצר ענקית, היה אולם ספורט, היה מגרש כדור סל שבקצהו גם ארגז חול לקפיצה למרחק.

בחצר שמאחורי המבנה של כיתות ה` , ו` היה המורה שמעון מלמד אותנו חקלאות. לכל כיתה היה השטח שלה עם הערוגות המטופחות , למדנו גם ציור וגם נגינה עם מדריכים מהתזמורת העירונית ובנפרד הייתה מורה למוזיקה ושירה ושמה אוגניה האגדית שגרה במושב בוסתן הגליל ואת השירים שלימדה אותנו אני זוכר עד היום ובמיוחד את השיר "ידידי עשה חליל לי מקנה ירוק של סוף ואמר עכשיו נגני לי שיר שמח או עצוב".

המנהל, יהודה כהן גם הכניס שיעורי דרמה לכיתות ה`, ו` ואני נהניתי מהם מאוד.

כל בוקר היה מסדר קצר:

אחת המחנכות עמדה על הבמה , אמרה כמה מילים ואז המורה להתעמלות -ציון התימני – היה עושה לנו התעמלות בוקר ומשם נכנסנו לכיתות.

אבל גולת הכותרת היה חדר האוכל. כל יום בהפסקה הגדולה בין 12:15 לבין 12:45 אכלנו בחדר האוכל ארוחה חמה ישר מהמטבח המקומי שנוהל על ידי  הטבחית חנה.

כשעלינו לכיתה ה` כבר החלו קיצוצים ורק מי שהיה נצרך אכל בחדר האוכל או מי שהוריו הסכימו לשלם. רוב חברי לא אכלו יותר בחדר האוכל וכך גם אני אבל לא היינו עצובים כי זכינו בהפסקה גדולה וארוכה לשחק .

רק לדבר אחד התגעגעתי וזה לקציצות הדג של הטבחית חנה, הם היו טעימות וריח היה להן לא של דגים אלא כשל עוגה קטנה.

לפעמים ביום שחנה הגישה בחדר האוכל קציצות דגים נהגתי לעמוד ליד החלונות של חדר האוכל להביט בילדים האוכלים את הקציצות ולהריח 

ולדמיין שאני אוכל אותן לאט ובהנאה.

יום אחד נכנסה המחנכת צילה לכיתה והכריזה שדרושים מתנדבים לתורנות שטיפת כלים בחדר האוכל, פעם בשבוע צריך להישאר לאחר הלימודים לשעה נוספת. מיד הרמתי את ידי והתנדבתי גם דובי שהביט בי בהיסוס הרים את ידו לאחר שסימנתי לו.

אני לא בדיוק אוהב לשטוף כלים כך עד עצם היום הזה אבל היה לי מידע פנימי.

כמי שנהג להציץ דרך חלונות חדר האוכל ידעתי שהתורנים קודם מקבלים לאכול ורק אחר כך עוזרים בשטיפה ועוד ידעתי שהתורנים מקבלים מחנה הטבחית פינוק מיוחד – מנה כפולה – בקשתי מהמחנכת לשבץ אותי ביום המתאים – יום קציצות הדגים- והיום שלושים שנה אחרי אני עדין יכול לחוש את טעמן של הקציצות כאילו אכלתי אותן רק אתמול.

בעיר אחת שכנו שתי חנויות זו לצידה של זו, האחת של בשמים והאחרת לממכר שמנים.

פעם אחת הציץ הבשם דרך סדק נסתר שבקיר אל חנות הבשמים וראה את שכנו סופר את פדיונו וצוררו במטפחת אדומה.

"כל כך הרבה כסף!" אמר הבשם בליבו בקנאה. וברגע הבא קפץ ממקומו , רץ אל הרחוב וקרא בקול גדול: "גנבה !! כל כספי נגנב מחנותי!"

מיד הגיעו שני שוטרים ושאלו את הבשם : "מה קרה?"

"השכן שלי, בעל חנות הבשמים, גנב את פדיון השבוע שלי, אשר צרור היה במטפחת אדומה!" ענה.

נכנסו השוטרים אל חנות השמנים וראו על הדלפק צרור כסף עטוף במטפחת אדומה, ממש כדברי הבשם, בעל חנות השמנים רעד מכעס ומעלבון.

"זו עלילה!" קרא, "זהו כספי, במו ידי הרווחתי אותו!"

לא ידעו השוטרים מי דובר אמת והביאו את שניהם אל השופט. שמע השופט את טענות הסוחרים וגם הוא היה אובד עצות. אין עדים למעשה ואין כל הוכחה או ראיה אחרת. כיצד יידע להחליט מי מן השניים דובר אמת?

החליט השופט לדחות את פסק-הדין ויצא לטייל בגן העיר. כעבור שעה קלה התיישב על ספסל ושקע בהרהורים.הוא ידע כי המשפט היה לשיחת היום בעיר. לפתע עלו באוזניו קולות ילדים.

"...טוב, עכשיו, אחרי ששמענו גם את טענות הבשם ניגש לביצוע פסק-הדין", אמר אחד הילדים. "השמש, הבא לי קערת מים חמים!"

נתמלא השופט סקרנות מה יעשה "השופט" הקטן. הוא הזדקף וצפה במתרחש: הילד הטיל מטבעות אחדים בקערת המים ואמר:

"אם יצופו על פני המים כתמי שמן, סימן שהכסף שיך למוכר השמן, שכן כאשר הוא נטל את הכסף מלקוחותיו בידיו המשומנות, ודאי דבק מעט מן השמן שעל ידיו גם במטבעות..."

אורו עיני השופט: הילד צודק! כיצד לא עלה במוחו רעיון כה פשוט וחכם?

למחרת התכנס בית-הדין כדי להמשיך את משפט השמן והבשם. ציוה השופט להביא קערת מים רותחים והטיל את המטבעות לתוכה. הקהל עצר את נשימתו: מה יקרה עכשיו? מקץ רגע צפו כתמי שמן על המים.

"הכסף שייך למוכר השמנים!" קרא השופט, ומיד קם ממקומו, פסע לעבר ילד קטן שישב באולם והוסיף: "דעו לכם, רבותי, כי אלמלא ילד זה, אריה שמו, לא היתה יוצאת האמת לאור. לו מגיעה תודת כולנו!"

עברו שנים , והילד גדל והיה לרב נודע בישראל, הלא הוא ר` גור-אריה הלוי.

                             מתוך: "עד שתגיע למקומו" – אגדות חז"ל