שקט הוא מצרך מבוקש, במיוחד כשיושבים ליד המחשב. הגורמים הראשיים לרעש במחשב הם המאווררים, ובעיקר המאוורר הגדול ביותר - זה שיושב על המעבד. כיום חלק מהמחשבים הנייחים נמכרים עם מאווררים שקטים וקירור יעיל, וחלק עם מאווררים סטנדרטיים ומרעישים. במחשב שלי שכן עד היום מאוורר סטנדרטי של אינטל, שהפיק הרבה רעש בזמן מאמץ של המעבד. מידי חודש דאגתי לנקות את האבק שהצטבר בו, ולא מזמן החלפתי משחה - כדי להפחית למינימום את הרעש, אבל הוא תמיד הרעיש - במיוחד בימים חמים שבהם עבד קשה כדי לקרר.
לא עוד. החלטתי לשים קץ לרעש, ולהחליף את המאוורר המרעיש ביחידת קירור מתקדמת ושקטה יותר. חיפשתי המלצות על מאווררים שקטים, והגעתי לאתר של אילן שביט, איש מחשבים שקנה והמליץ על מאוורר מתוצרת arctic cooling, מאוורר שהוא שקט וגם זול.
קבלו אותו:
זה הדגם שקניתי, ושמו המלא: Arctic Cooling Freezer 7 Pro Rev.2
הוא עלה לי 130 ש"ח ושווה כל שקל - הוא שקט ויעיל.
היחידה כוללת 6 צינורות שקולטים את החום מהמעבד (הצינורות בצבע כתום), שעובר דרך גוף ההולכה ומועבר החוצה על ידי המאוורר הלבן. הפטנט עם הצינורות כנראה מאוד יעיל, כי כשהפעלתי אותו ראיתי שהוא מקרר ללא מאמץ.
עוד דברים שכדאי לדעת עליו: הוא מתאים למספר מעבדים של אינטל ו-AMD (לפרטים מלאים - אתר היצרן) הוא מגיע עם משחה טרמית איכותית מוכנה (אין צורך למרוח משחה). ההתקנה שלו לא מסובכת, אבל מומלץ להתקין בעצמכם רק אם אתם יודעים בדיוק מה אתם עושים.
כדי להתקין את המאוורר, נעזרתי בסרטון המצויין הזה:
למזלי ההתקנה הסתיימה בשלום, ועכשיו המחשב שקט (גם כשחם וגם בתנאי מאמץ).
פינוק הוא פעולה מזיקה ביותר שחלק מההורים עושים לילדים שלהם, ובלי להבין את ההשלכות. באופן כללי כמעט כל אחד יסכים שפינוק מזיק, אבל רוב האנשים לא תמיד יודעים להצביע מתי פעולה נחשבת לפינוק, כמה מותר לפנק, ומה בדיוק הנזקים.
המטרה שלי הפעם היא להציג את כל מה שצריך לדעת על פינוק, כי רק כשיודעים בדיוק מהו הפינוק אפשר להימנע ממנו ולחסוך את הנזקים. ואני מציין כבר עכשיו שכל פינוק מזיק (אותה פעולה יכולה להחשב לפינוק שלילי וחיובי, הסבר יגיע בהמשך).
למי שתוהה מה לי ולנושא הזה (אני עדיין לא הורה), אני יכול לספר שהגעתי לזה בעקבות פינוק של קרוב משפחה. תוצאות הפינוק הניעו אותי לברר קצת על זה, ולהישבע שלעולם לא אפנק את הילדים שלי.
מה זה פינוק? אפשר לחלק את זה לפינוק פעיל, ופינוק סביל. פינוק פעיל: לעשות עבור הילד דברים שהוא יכול לעשות בעצמו - לשרת אותו. לקנות לו דברים במקום שהוא ילך ויקנה, להלביש אותו, למזוג לו מים וכו'.
פינוק סביל: לגונן על הילד מפני הסביבה כדי שלא יתמודד עם קשיים.
אבל זאת לא הגדרה מדויקת מספיק, כי לא כל שירות שעושים עבור הילד נחשב לפינוק. אז איך נדע מתי אנחנו מפנקים? מילת המפתח היא שליטה.
כשמפנקים ילד בקביעות, מעבירים לו מסר שהוא קיים כדי שישרתו אותו ואין עוד מלבדו. ילדים קולטים את זה מהר מאוד. כשהילד מקבל את המסר הזה הוא מבין שהחיים מותאמים אליו, ושהשליטה נמצאת אצלו (יש לו השפעה על ההורה). ואז כשההורה לא נענה לדרישותיו הוא מתחיל לבכות או "לעשות טרור", עד שההורה נעתר לו. ילד מפונק לא מוכן לקבל את התשובה "לא".
כל עוד השליטה נמצאת בידי ההורה, והילד מבין שהוא לא היחיד בעולם ולא נועד שישרתו אותו - אפשר מידי פעם לשרת אותו. אבל הילד חייב להבין שיש עוד אנשים מלבדו.
לכן קל להבחין בין מצב של פינוק ומצב ללא פינוק: כל עוד השליטה נמצאת אצל ההורה - זה מצב תקין. כשהשליטה עוברת לילד - זה אומר שהוא מפונק וקיבל מסר לא בריא. המפונק למעשה שולט בהורה המפנק.
הפינוק הרסני ביותר עבור הילד, והופך אותו ל: בעל חרדות שלא אוהבים אותו בעל דימוי עצמי נמוך חסר בטחון ביכולת שלו ובכלל. תלותי עצלן חסר משמעת אנוכי לא עצמאי בעל קשיים להסתדר בעולם האמיתי בעל בעיות חברתיות
נוצר ילד סובל ומסכן שלא סובל את עצמו, והסביבה לא סובלת אותו. גם ההורים סובלים ממנו.
למה הורים מפנקים?
יש מספר סיבות אפשריות: פחד שהילד לא יאהב אותם (למשל הורים עובדים שלא רואים את הילד כל היום, ומפצים אותו על ידי פינוק). התוצאה של הפינוק היא בדיוק ההיפך - הילד לא אוהב אותם יותר אלא מעריך אותם פחות, ודורש עוד ועוד פינוק. פחד מפני אי שביעות רצון של הילד, רצון לגונן עליו ושיהיה מאושר.
פיצוי על חסך מהילדות של ההורים.
אין להורים "כוח" להגיד לילד לא.
לסיכום: הורה טוב הוא הורה שמכין את הילד שלו לקראת ההתמודדות בחיים האמיתיים - שיהיה עצמאי ולא תלותי, ושיוכל להתמודד. הפינוק גורם בדיוק להיפך. אפשר בהחלט לעזור לילד ולהרעיף עליו אהבה - ורצוי כמה שיותר, אבל אסור לפנק. אסור לשדר לילד מסר שהוא קיים כדי שישרתו אותו, ושיש לו השפעה על ההורים. זה הרסני. הילד חייב לדעת את הגבולות ואת סמכות ההורים.
אני ממליץ על המאמר הזה שכולל דוגמאות מצוינות להדגמת ההבדל בין פינוק לאהבה.
בעבר לא היה לי רצון ללמוד את שיטת ההקלדה העיוורת. מבחינתי זו היתה מיומנות לא הכרחית שנועדה רק לקלדנים מקצועיים, כי אחרי שנים של הקלדה אני מקליד די מהר, ואפילו (לפעמים) בלי להביט במקלדת. השבוע החלטתי שגם אני רוצה לרכוש את המיומנות הזאת, כי אני מעוניין להקליד כמה שיותר מהר ובכמה שפחות מאמץ. ככל שאני אדע להקליד בקלות ומהר, כך אוכל להתרכז בכתיבה עצמה במקום בהקלדה - ואני לא אשכח דברים שרציתי לכתוב.
שיטת ההקלדה העיוורת (למי שלא מכיר): בשיטה הזאת ממקמים את האצבעות כמו בציור הזה. על הקלידים ח ו-כ יש פסים בולטים ולכן קל למצוא אותם גם בלי להביט במקלדת. כל האצבעות משתתפות בהקלדה. כל אצבע אחראית על הקלידים שקרובים אליה, ועושה את המרחק הקצר ביותר אליהם. לכן ההקלדה מצריכה מינימום מאמץ.
אגב - השיטה נקראת באנגלית touch typing - הקלדת מגע/מישוש. לדעתי התרגום העברי המקובל ("הקלדה עיוורת") לא מוצלח.
איך אני לומד? אני סבור שאפשר ללמוד את השיטה לבד. זה רק עניין של תרגול ומספיק רצון. כרגע אני לומד מהיישום באתר סנופי.
התרגול אורך שעות רבות, אבל זה יחסוך זמן בהמשך - ולכן משתלם. זה מעצבן לחזור על האותיות אבל צריך לתרגל ולתרגל עד שכל אצבע יודעת לאן ללכת באופן אוטומטי.
אני מאמין שכדאי להשקיע וללמוד את הטכניקה, כדי שלא יקרה מה שקרה לגברת הזאת:
את הרשומה הזאת כתבתי בהקלדה עיוורת ולקח לי הרבה יותר זמן מהרגיל, אבל כל תרגול משפר.
הוא מתאים למספר מעבדים של אינטל ו-AMD (לפרטים מלאים - 
תגיות בבלוגיה:
את הרשומה הזאת כתבתי בהקלדה עיוורת ולקח לי הרבה יותר זמן מהרגיל, אבל כל תרגול משפר.
