ופתאום נזכרתי שכן, גם הבלוג הזה קיים לי (חוץ ממנו יש לי עוד כמה ...) והחלטנו לשקם את ההריסות (בעיקר כי פתאום גיליתי שמגיעים מבקרים ולא נעים שיבואו ולא יתחדש כלום....לא ככה?
אז הנה, אני מתחדשת וממציאה את עצמי מחדש, אז מה קורה? כמעט שנתיים אחרי טיפול הכימו האחרון שלי, נמאצת במעקב (אחת לחצי שנה עושה CT שזו בדיקה מבחילה עד מאוד - אבל האחרונה לפני חודש היתה נקיה )

עדיין עובדת, ואפילו עברתי כמה תפקידים (מאופרציה לניהול פרויקטים , לניהול של צוות מנהלי הפרויקטים ועוד ), עדיין לפעמים אפילו נהנית בעבודה (לפעמים טיפה פחות....שוין)

עדיין אוכלת ככלבה מטורפת (השבוע נרשם שיא ג`אנקיה והיד עוד נטויה)

עדיין מגדלת את כלבתי הנאה

עדיין מטיילת שאפשר (מתכננת בפסח טיול לצפון איטליהף קרואטיה וסלובניה)

ועדיין....בעקרון

אז יאללה חידשתי מספיק לעכשיו

טה טה

הץחלנו אתר חדש ומגניב - הוא עדיין ממש לא גמור (אז על אחריותכם להכנס ולראות באגים אבל מילא)

קיצר זה אתר שייתן בעצם מפוי כולל גנים ביה"סים אנטות וכו וכו והעיקר ביקורות על הכל...על בתים , שכנים, בית ספר, גנים וכל מה שבא לכם בעצם

מה המטרה? בסוף שכל מיני שקונה או שוכר דירה לפני שהוא עושה את זה ככה יעבור ויציץ מה אומרים על המקום, לא מה אומרת המתווכת או כל המעצבנים שיש להם אינטרס שתיקח את הדירה אלא האנשים האמייתיים שלא מכירים אותך בכלל וגרים שם ושולחים תילדים לגן שם וכו

קיצר - עוד בתהליכים אבל זה יהיה בסוף (אולי) משהו יעיל בתחום הנדלן, השכרת דירה וכאלה

והפעם במסגרת אתרים של חברים שלי אני רוצה להשוויץ באתר של חברה שלי שמעצבת אתרים ועוד כל מיני

יש לה אתר מקסים (הכבשה שולטת :-) )

בנוסף מיכל היא גם זאת שעצבה לי את האתר המהמם שלי
http://www.travelsadvice.com

את האתר של מיכל ניתן לראות כאן: כספית גרפיקה ואתרי אינטרנט

זה לא יאומן מה היה לי היום, אחרי שנים שאף אחד לא הצליח (וגם לא ממש ניסה) להפתיע אותי , אחרי אינספור ימי הולדת ממוצעים + - , הצליחו להפתיע גם אותי.

אני אתחיל ממהתחלה.
אז סיימתי תטיפולי כימו המגיעלים שהיו מנת חלקי בחצי השנה האחרונה, סבלתי טוב טוב והקאתי לרוב (האמת שהקאתי רק פעמיים אבל זה גם יותר מדי)

שחזרתי לעבודה לפני שבועיים בערך כל המשרד היה מקושט בגזרירי קרטונים של סרטנים ועשו לי מסיבה במשרד (עם כל המחלקה, 20 איש בערך) והיה ממש נחמד.

עברו שבועיים, היום לקחתי חצי יום חופש כי היה לי מהעבודה של בעלי יום כיף (חצי יום כיף למען האמת) אז בקשתי מהבוסית שלי שאגיע רק ב2 ושתחליף אותי באיזה ישיבה שהיתה לי והיא אמרה סבבה אין בעיה.

נסענו לפארק הירקון וחנינו ולא ממש ראינו איפה היום כיף כי לא היה שילוט ולא כלום (אצלינו תמיד בחברה שעושים משהו יש מלא שילוט כי זה חברה גדולה ואצל בעלי זה חברה קטנה אז לא "מבזבזים כסף על שטויות" כדבריו ולא מוציאים על שילוט) - האמנתי לו והמשכנו.

הוא התקשר ל"פקידה" שלהם ושאל לאן להגיע והיא אמרה לקיר טיפוס (הוא ממש לא התקשר לפקידה של העבודה שלו )
הגענו ופתאום אנחנו נכנסים ומישהו מצלם אותנו במצלמת וידאו וכולם מוחאים כפיים ולא הבנתי מה קורה פה והייתי בהלם מוחלט עד שפתאום קלטתי שזה המחלקה שלי (כל ה20 + אנשים וגם 2 בחורות מה HR שבעצם ארגנו הכל וגם היו איתי בקשר בזמן הטיפולים לכל מיני עניני רווחת העובד (העובד = אני) :-)

בקיצור עשו לי מסיבת סרטן בהפתעה, אני עדיין די המומה למען האמת , היה פשוט מעולה, עשינו שיט ונסענו בטיול כזה בסגווי או איך שלא קוראים לזה (זה כזה כיף) ואח"כ הלכנו לאכול ארוחת צהריים .

אז מי הלך לישיבה אם גם אני וגם הבוסית שלי היינו בפארק אתם בטח תוהים....אז זה המקום להודות, הברזנו - אבוי....

בקיצור נראה לי שאני מאוהבת בעבודה שלי, הייתי מתחתנת איתה אם לא הייתי נשואה :-)

אז כן היו בנתיים כימו 3 וגם 4 אבל אין לי כוח לכתוב עליהם כי הם היו מעצבנים וכואבים עד מאוד (לא הכימו אבל האחרי)

נראה לי שהבראתי
מספיק לי ודי

יש כאן איזה אתר פשוט קורע
http://www.iiiiiiii.com

LOL רק שימו לב שהרמקולים פתוחים

אחד המשובחים והמטופשים כאחד

תהנו

בימי שלישי וחמישי יש במחלקה שלי (שלי...LOL) טיפולי כימו, הפעם היה חג בשלישי ולכן כל מטופלי השלישי הועברו אלינו לחמשי ויצרו צפיפות אוכלוסין מה שגרם לכך שאני הצלחתי להשיג את המיטה האחרונה ואחריי כבר הלכו לשבת בכורסאות....פגשתי את האיש הרועש ביותר של כימו יום שלישי כנראה כי הוא ישן מיטה לידי והרעיש כל כך בשנתו שנאלצתי כל הזמן להגביר את הסאונד בלפטופ (ראינו להנאתינו נמלטים (פרק אחרון שהיה מעצבן מאוד אני שונאת שתוכניות נגמרות בצורה לא ברורה) והמרוץ למליון)

מה גם שהיה פסח והמקום שאנחנו קונים את הקרטיבים ואת נישנושי הכימו היה סגור נאלצנו לכתת רגלינו אל עבר השער של בית החולים ולקנות שלל מעדנים בחוץ (אל תגלו לבית חולים אבל הגנבנו פנימה קינדר בואנו למרות שאיש הקיוסק אמר לנו שזה לא כשר - ענינו ב"עוד יותר טוב" והחבאנו אותו בתא הקטן של התיק)

נכנסנו, שוב דיקות ורידים - האחות הסתכלה על יד שמאל שהושטתי לה הפעם (רציתי לגוון) וצרחה "מה זה איזה ורידים דקים יש לך" חשבתי לעצמי "האם זה מבשר טובות כשמישהי שרואה ביום מליוני ורידים נחרדת דווקא משלי?" - לפי הסימן הכחול שעד היום יש לי ...כנראה שלא. שקית חומה הגיעה, שלל שקיות (אחת אדומה אחת שמנמנה - שהפעם דווקא כן שרפה קצת כי כבר נחלשו לי הוירידים כנראה...איזה שיט אנחנו עוד לא ברבע וכבר הם נחלשו) נחתמו והיידה.

חזרנו הביתה ב1 ואפילו עבדתי קצת כי הרגשתי טוב (הופה איזו השחלה  ), ב4 הלכתי לישון וכל הסופש ישנתי בערך (קמתי מתישהו ב1 בצהריים וחזרתי לישון ב3 בצהריים שוב).

בקיצור הכימו השני היה גוטה, אם הייתי יודעת שכל הכימואים יהיו כאלה הייתי יכולה להיות ממש מרוצה, כנראה הייתי הולכת ככה כל איזה שבועיים לקבל מנה (בעצם, נדמה לי שזה מה שאני עושה במילא)

ולעניין אחר,אני כל הזמן אוכלת (או ישנה) אני העלתי כבר 2 קילו מאז תחילת הכימו שלי וזה מעצבן אותי הרבה, מצד אחד בהתחלה בכוונה אכלתי הרבה כי הר תמיד חולים כאלה רזים ואמרתי צריך לאכול ולהתחזק וכל השטויות האלה (אבל בתוך תוכי בעצם חיכיתי לקטע הזה שפתאום אני אשקול 45 קילו או משהו כזה) ואחכ כבר לא אכלתי בכוח אלא פשוט אני כל הזמן בא לי אוכל....משונה ....מעצבן...מישהי מהעבודה טוענת שזה בגלל הסטרואידים , ואני תמיד חשבתי שזה משהו שעושה שרירים....שוב דפקו אותי.

ולסוגיה אחרת, עוד לא נפל לי השיער....כנראה שזה יקרה בקרוב, בנתיים אני כל הזמן בלילות מתהפכת תוך כדי מישוש הכרית (לראות מה קרה) והגנה מירבית על השיערות היקרות (יקרות זה יחסי .... אני חושבת שהדבר היחיד שיותר גרוע מהשיער שלי זה קרחת ...בגלל זה אני מגינה....אם הייתי אמורה ישר לקבל שיער חדש הייתי כנראה כבר עוזרת לו להתלש)

טוב, חבל לבזבז זמן בדיבורים שאפשר לאכול במקום

טה טה

עברתי שמינית הוריי הוריי היאח לי .

לפני שבוע וחצי (תפסתם אותי אני עצלנית מאוד) היה לי כימו ראשון - היה מסריח מאוד כמו שניתן לצפות אבל לא נורא - עבר - עוד 7 ברעל!!!!

הגעתי בבוקר של אותו יום חמישי לבית החולים מלווה בבעלי החביב ואימי החביבה אף היא, נכנסנו, קבלנו מיטה והתחילו לדקור את ורידיי הדואבים.
בהתחלה רוקנו אל תוכי 2 שקיות של סטרואידים (כמדומני) אחכ שקית 1 של נוגד הקאות (גוטה גוטה) ואז הגיעה לה מעטפה חומה ונעולה הישר מהמעבדה ובתוכה הרכב הכימו שלי - סהכ 3 שקיות קטנות (אחת מהן באדום צעקני) ושקית אחת שמנמנה.

התחילו עם האדומה, עברו לשקופה קטה ואחכ לקטנה נוספת שבה יש סכנה לפצעים בפה ולכן כל המחלקה שולפת מהפריזר באותו רגע קרטיבים וכולם אוכלים עד שהשקית נגמרת (ההגיון המרתק שמאחורי הפעולה זה כדי שלקרר את הפה וכך לגרום לפחות דם לזרום לאיזור הזה = פחות חומר= פחות פצעים)

אחכ לקחו את השקית השמנמנה האחרונה, זוהי שקית שאסור לה להיות באור ולכן היא נחה במעטפה החומה ושהוציאו אותה וחיברו אל האינפוזיה כיסו אותה במעיל מיוחד שנתפר במיוחד בשבילה ומכסה אותה ואת כל הצינור של האינפוזיה עד שהיא נכנסת לורידיי הדקיקים ואז בגלל המגע עם האור (נדמה לי שזו הסיבה אבל יש סכוי גדול שהמצאתי את זה) זה אמור לשרוף - לא שרף - הוריי לורידים שלי.

יצאנו את המחלקה.
תם ולא נשלם!

הגענו הביתה, בדרך עצרנו בסופר רגיל ובסופר פארם על מנת להצטייד בכל מיני קשקושים.

הייתי עייפה ולכן הלכתי לישון, בתכלס היה סביר בסופש היו לי קצת בחילות אבל לא הקאתי (משום מה יש לי הרגשה שזה ישתנה בטפולים הבאים כי כולם טוענים שהגוף נחלש והתופעות הולכות ונהיות יותר קקה מפעם לפעם....לא בסדר מצידן.

אחרי איזה 4 ימים התחילו לי כל מיני כאבי עצמות בידיים ובלסת וזה היה מעצבן מאוד ואפילו הלכתי לרופאה בבית החולים לצורך בדיקת העניין והיא אמרה שהכל בסדר (חבל שלצורך זה נדקרתי כמה פעמים ולקחו לי דם הרבה.)

ביום חמישי באופן ספונטני לחלוטין החלטנו לסוע לאילת להילטון מלכת שבא והיה ממש נחמד - אסור היה לי להכנס לבריכה וג`קוזי מחשש זיהומיות וענינות ולכן הזמנו אמבט שמנים זוגי (שזה בג`קוזי פרטי וזה בסדר) וגם התפנקתי לי בטיפול באבנים חמות (וגם קרות למען האמת) והיה טפול מעניין ונחמד שבמהלכו, לפעמים שפתחתי את העניים ראיתי את המטפלת שלי רוקדת ריקוד אינדיאני עתיק סביבי ועושה תנועות של "צא דיבוק צא" - אולי זה העביר לי את הסרטן?

זהו בקיצור, אח"כ היה סדר פסח שזה הארוחה שאני הכי שונאת בעולם בערך.......ומחרתיים יש לי כימו 2 - ביכסה

פתאום, קבלתי סרטן, הודג`קין , לימפות וענינות כאלה - איך זה יכול להיות בכלל? אני שילמתי מיסים והייתי בחורה טובה ברוב המקרים (אוו וול - לפחות לפעמים )

קראו לנו לשיחה באאג, אמרו שמעת פעם על הודג`קין? אז יש לך את זה אבל זה קל ומטפלים בזה בתרופות רגילות נדמה לי (יש לי תחושה שההוא מאאג רצה כמה שיותר מהר להעביר אותי שמחה להמטולוגית כדי שאצלהם אני אגלה שתרופות רגילות אצלו זה כימו (רגיל נורא נכון?)

בקיצור שבועיים שלמים כבר שאני מתרוצצת במכונים שונים לבדיקות שונות ומשונות
1. בדיקות דם - בקטנה
2. שיחה עם מומחה פוריות (גאד דאממיט -מה לי ולזה?) הבחור הציע הצעות מרתקות שבכולם המשותף הוא שהן נשמעות לי נורא כואבות (אה כן וגם שיולדים בסוף אבל זה פרט שולי) - נראה לי שאני אוותר על שירותיו של זה - לא ממש מטריד אותי אם הילדים שלי יהיו סיניים - אין לי תקטע של שימור הגנים שלי עצמי (במילא הם לא ממש אי אי אי )
3. אקו לב - סתם אולטרא סאונד מטופש
4. בדיקת תפקודי ריאות - הכניסו אותי לתיבת זכוכית כזאת כאילו הייתי אייכמן ואמרו לי "תנשפייייי תנשפי כאילו אין מחר ושנגמר לך האוויר, תוציאי עוד קצת" - היתה בדיקה מוזרה
5. CT פט - בעעעעעע - זה היה כל כך מזעזע - הגעתי למקום שנקרא מחלקה לרפואה גרעינית (כבר נשמע משהו שיכול להוריד כפר שלם בפיליפינים או משהו כזה) שמו לי מן חומר בהזרקה ואחרי זה הייתי צריכה לשתות איזה 2 ליטר של משהו שנראה כמו סיד או וואטאבר והיה לו טעם נוראי וזה פשוט לא נגמר. ישבתי שם איזה שעה וחצי ורק שתיתי תחרא הזה כל הזמן. אח"כ לקחו אותי למתקן הגדול ושכבתי לי שמה עם הידיים מעל הראש ואסור לזוז כל החצי שעה של הבדיקה  - איזה סיוט ואחכ שסוף סוף שוחררתי מזה הידיים שלי כל כך כאבו מזה שלא הזזתי אותן.
6. ביופסיית מח עצם - ואי ואי ואי - לוקחים מחט בערך בגובה שלי ומכניסים אותה לגב לתוך העצם כדי לשאוב מתוך העצם וזה נורא מפחיד נשמע אז בחרתי את האופציה המפתיעה של הרדמה קלה. - היה גוטה גוטה חוץ מהעובדה שעד עכשיו זה מזה כואב (יום אחרי)

עכשיו רק מחכים לתשובות ואז יחליטו על הטיפול - ואז יתחיל הזין הגדול

בנתיים שמתי לב שיש משפטים שפתאום אני מוצאת את עצמי אומרת ולא ברור לי איך זה קשור לחיים שלי (בטוח שלפני חודש לא אמרתי כאלה דברים), למשל: אני מקווה שזה יהיה רק הקרנות, או : תמיד אחרי הרדמה כללית אני....

שוין