אתמול היה לי עוד אחד מהרגעים האלו שהלכתי למוסיקה וניגנתי ושרתי במלוא גרון שירים ישראליים. משהו בין פה לשם. אקורדים, שנותנים לי לעשות מה שבא לי על הפסנתר, ומילים שאף אחד לא מבין, אז למי אכפת אם אני משנה קצת, או שר שירים שלא תשירו בדרך כלל. וזה משחרר כזה. לא, לא משחרר, מ— משהו.

אחר כך היה לי דייט (זאת אומרת שקבענו, לא דייט דייט...) לארוחת ערב עם פאולה מוורשה, והחלטנו על ארוחה שכולה סלטים. אני הכנתי סלט ירקות ישראלי עם זעתר וזרעים, ופאולה הכינה משהו פולני של סבתא שלה, סלט עם פטריות וקישואים (courgettes – קישואים? אני לא בטוח...) צלויים, ועגבניות וחסה ורוטב מעולה... קנינו לחמניות קטנות נחמדות כאלה (עם הקמח למטה), ואכלנו ב-Globe Lounge, מקום אווירה-שאנטי-הירגעות שכזה. לבסוף, הכנו סלט פירות (תותים, בננות, תפוז, שברי שוקולד פרה מריר וחלבה שאבא שלח לפני כמה ימים עם פיסטוקים...) והתענגנו עליו תוך צפייה ב-Amélie, שגיליתי (לא בדיוק גיליתי, realized) שהוא הסרט השני הכי אהוב עליי, אחרי Moulin Rouge. ואם לא ראיתם – תראו! הוא צרפתי ומעולה ומזכיר כמה שהעולם יפה. (:

בזמן האחרון היו לי כמה רגעים מוזרים כאלו של פה ושם, קולג` וישראל, בית ובית, ועוד מעט חוזרים, זאת אומרת, חוזר, או בעצם עוזב, הולך.

היו לי כמה חלומות על הרגע הזה שבכלל לא רחוק עכשיו, אבל משהו בהם תמיד היה מוזר, אם זה אנשים מפה שחיכו לשובי בישראל, או סתם מין משהו מוזר אחר. בחלום אחד, זה היה הלילה לפני שחזרתי. ארזתי רק כמה בגדים והייתה לי תחושת הקלה והתרגשות, של סוף והתחלה חדשה. אולי אני מוכן ללכת, כנראה שלא, אבל אני עוד לא מרגיש שמיציתי את כאן. המקום הזה לא נועד להיות ממוצה עד תום, זה פשוט לא עובד ככה.

אני לא רוצה להרוס את ההרגשה הטובה של אתמול בלילה, אז לא ניכנס לחדשות על נתניהו, קטיושות, ועוד דברים נוראיים שכאלה. יהיה טוב בסוף, לא? ציטוט נחמד שמצאתי לפני זמן מה כשהכנו דברים ל-Conflict Resolution Focus Week, מאת R B Fuller, "Either war is obsolete or men are.".

ועוד אחד מ"הנסיך הקטן", רק לשם ההרגשה הטובה, "Alors je suis heureux. Et toutes les étoiles rient doucement." וכך, אני שמח. וכל הכוכבים במתיקות מחייכים.

יש לנו בחינות מתכונת, כל הבחינות שיהיו ב-IB, מרוכזות בשבוע וחצי. ביום הראשון (יום שני הקודם) היו לי שתי בחינות באנגלית, ושתיים בהיסטוריה. בהחלט כאבה לי היד אחרי זה! אחרי עוד בחינה בהיסטוריה, 2 בצרפתית ו-3 בכימיה, עכשיו נשאר רק מוסיקה ביום שני ומתמטיקה (2 בחינות) ביום שלישי. ואז פרוג`קט וויק! קודם כל, אני הולך לישון קצת, להירגע, ולסיים עבודות במוסיקה, ואז הפרוייקט שלי – למשך שבוע, אני אעבוד יחד עם מורה בבית ספר יסודי באיזור (Oakfield ב-Barry, לא שזה אומר משהו למישהו...), ויהיה בהחלט טוב!

אני הולך לסיים את ההלחנה שלי, ואז ארוחת צהריים מהשאריות של הסלטים מאתמול (הכנו הרבה!) ואז עוד קצת revision למתמטיקה, וארוחת ערב עם אמה (תבשיל ירקות-פסטה-רוטב חמאת בוטנים ובראוניז טבעוניים לקינוח!), ואז סתם התענגות כללית על שבת בערב. (:

הו, ונדמה שמזג האוויר מתחיל לקלוט שהגיע האביב!

אוהב המון,

עמית (:

אתמול, יום שישי, 30 בינואר 2009, שמונה ומשהו בערב.

אני במצב רוח הייפר משהו אחרי יום שלם עם לא יותר מ-3 שעות שינה בלילה (בשיאו בראוניז ושיחה על דברים מוזרים בהחלט, או נאמר, לא לגיל של רובנו...), מקפץ (סוג של) ברחבי ה-Dayroom, ממש רוצה לעשות משהו. מה, אני לא בטוח, רק משהו...

דיטקה: "היי, עמית, רוצה ללכת לשחות?"

עכשיו, אני לא יודע אם אתם יודעים/זוכרים, אבל אני לא הכי מת על מים, או לפחות לשחות בתוכם, אבל חוטא מדי פעם, או כשאני ממש חייב. אבל באופן כללי, אני רואה את הבריכה מבחוץ, נאמר את זה ככה.

עמית: "כן, בטח. הולכים עכשיו?"

משהו, כנראה המצב רוח המוזר, גרם לי להגיד את זה.

וכך, אחרי רבע שעה בערך יצאנו דיטקה, קווין, הנריק ואני לכיוון בריכת השחייה.

מעט אינטרודקשן על האנשים: דיטקה מהולנד, בחורה חביבה מאוד (כמעט כתבתי בהחלט, אבל בהחלט הגיע הזמן שאני אגמל מזה, לא?), ביקרתי אותה בחורף, והיא ב-Lifeguards (נחזור לזה ממש עוד מעט!). קווין מטקסס, USA, בבית שלי, חביב לא פחות, גם הוא ב-Lifeguards, והנריק נורווגי, מעט מוזר (בצורה מבדרת) אך בכל זאת חביב, וכן, ניחשתם, ב-Lifeguards.

אז מה זה לעזאזל לייפגארדס? זה אחד מהסרוויסים שלנו, דרך לעשות שירות לקהילה – בוחרים אחד למשך השנתיים, כמו שאני בחרתי Social Service, שזה בעיקר עזרה לילדים קטנים ואנשים זקנים, או נאמר those kinda things... לייפגארדס לומדים לשחות כמו שצריך, ולהציל אנשים בבריכה ובים. אז אולי ללכת לשחות עם שלושה לייפגארדס לא היה הרעיון הכי טוב בעולם...

הגענו לבריכה, והאמת שהיה ממש טוב! שיחקנו במים ושטויות, הם סוג של לימדו אותי איך להיות בקייק (kayak, זה נראה מוזר בעברית, ככה אמורים לכתוב את זה?), ואפילו למדתי איך להתהפך ולחזור למעלה!

אחרי החוויה המרנינה, המשכנו ל-Sosh, להינות מהמסיבה המעולה שהייתה!

שיהיה לכולם שבוע טוב, ונתראה עוד פחות מ-4 חודשים!!

עמית (:

11 ומשהו בלילה, 5 ינואר, 2009

(ואת ההמשך כתבתי בקולג`...)

לפעמים אני תוהה אם לא ויתרתי על יותר מדי.

אבל אז אני מבין שזו מין עסקת חבילה שכזו, לא יכולתי ממש לשמור על חלק מהדברים ו"לוותר" על האחרים. הו, בדיוק – אני לא יכול לאכול את העוגה והשאיר אותה שלמה! איך אני מתרגש כשאני משתמש בפתגמים בעברית... גורם לי להרגיש מתוחכם משהו.

אז איפהשהו בין "לקחת מקלחת" ללא למצוא תרגום אפרופרייט למילים בעברית, נותרתי

            לא, רגע, זה נשמע די נוראי. זה לא מה שהתכוונתי. ננסה שוב?

הבית הזה והבית ההוא, שניהם בתים בצורה אחרת, עם אנשים אחרים, הרגשה שונה לגמרי, וביתיות שאפילו לא קרובה האחת לשנייה.

אפילו לרגע אחד אני לא מתחרט על ההזדמנות לההחלטה לעבור לקולג` בווילס לפרק הזה של חיי. אני עדיין בטוח שזו הייתה אחת ההחלטות היותר משמעותיות וחיוביות שמעולם עשיתי, ואני שמח בה.

אבל, בו בעת (לא שיש שום ניגוד), אני תוהה, וחושש, כמעט מפחד, מהרגע בו אחזור ברגשות מעורבים לבית. זהו גם אחד הרגעים שאני מצפה לו יותר מכל, כי כבר באמת נמאס משיחות טלפון של פעם במלאנתלפים זמן (וזה עוד במקרה הטוב) עם האנשים שחשובים לי.

אני לא יודע אם זה השפה, השעה, הרגשות או המרחק, אבל אני לא מצליח למצוא את התיאור המדויק. אני מקווה שאתם מבינים פחות או יותר למה אני מתכוון.

פתאום קלטתי שבאמת לא כתבתי כמעט כלום במהלך הסמסטר הזה, ויש הרבה דברים שאני רוצה שתדעו. לא יודע למה דווקא עכשיו. בא לי. קרו והשתנו הרבה דברים שאני רוצה לספר. אז ככה...

חזרתי מעט מוקדם יותר לקולג` (בסביבות ה-28 ליולי, אם אני לא טועה) משאר התלמידים בשנה שלי (השנה שמעליי כבר סיימו במאי האחרון, והתלמידים החדשים עוד לא הגיעו), יחד עם קבוצה לא גדולה שהתנדבה לעזור בכל מיני דברים שקשורים לפגישת המחזור שמתקיימת כל שנה בקיץ לבוגרי הקולג` שהיו פה לפני 10, 20, 30 ו-40 שנה (עוד מעט 50!). בערך שבוע לאחר מכן כל שאר התלמידים מהשנה שלי הגיעו, והחלה August Period, חודש שלם רק של תלמידי השנה השנייה (או, בעצם, רגע לפני שהם שנה-שנייה) עם הרבה סרוויס (4-5 פעמים בשבוע!) ופחות לימודים (אבל לא פחות עבודה...), ומין הרגשה שהקולג` סוף סוף שלנו, סוג של הכנה להגעתם של הפירסט יירז – התלמידים החדשים.

לפני שאני ממשיך – משהו קטן שכדאי שתדעו על ה-IB (תעודת הבגרות) והסמסטר השלישי. חלק גדול מהציון שמקבלים בסופו של דבר לכל מקצוע תלוי לא רק בבחינה, אלא גם בעבודות כתובות (או מנוגנות, מוצגות, מוקלטות, וכו`, תלוי בסוג העבודה והמקצוע) שיש להשלים במהלך השנתיים – Coursework. במילים אחרות, כשאני אומר שהיה לי הרבה עבודה לעשות, זה לא סתם שיעורי בית, אלא עבודות שחייבות להיות לפי דרישות וקריטריונים מסוימים, עם מחקר מוקדם וכו` וכו`. בקיצור, לא כיף. וככה יצא, שאת רוב העבודות האלו אנחנו חייבים להגיש במהלך הסמסטר השלישי ב-AC, מה שאומר, הרבה לילות מעוטי-שינה, הרבה לחץ (למרות שסירבתי לתת לעבודות האלה להלחיץ אותי! או, נאמר, להלחיץ אותי יותר מדי...), ופחות זמן סתם להינות, או לא סתם – לעשות את הדברים החשובים באמת. אבל כמובן שאם רוצים (ורציתי בהחלט), מוצאים את הזמן והמרץ. אז במשך רוב הסמסטר בחרתי להכיר את הפירסט-יירז החדשים, לעשות את הדברים שחשובים לי ושאני רוצה לעשות, ובדרך כלל סיימתי עבודות אחרי צ`ק אין. מעייף, ללא ספק, אבל מהנה ומרגש לא פחות. ואני שמח לומר שאם הקשיים, הצלחתי לעבור את הסמסטר, בלי לתת לעומס להרוס את מה שבאתי לפה בשבילו.

בערך שבוע לפני שהפירסט-יירז הגיעו החל חודש הרמדאן, הצום המוסלמי, והחלטתי להצטרף לצום, בעיקר בגלל חברה מאוד טובה בבית שעושה אותו (כי היא מוסלמית), וכדי לקבל את החוויה המיוחדת הזו, שלא הייתי יכול לעשות בשום מקום אחר, בערך. היו עוד כמה לא-מוסלמים שהצטרפו לצום, או לחלקים ממנו, והיה בהחלט מעניין ללמוד על הסיבות לצום, על מה שעושים במהלכו, ולראות איך זה משפיע עליי. גילוי אלוהי או משהו כזה לא היה שם, אבל בהחלט חשבתי הרבה על כל מיני דברים שקשורים לרעיון של הצום, למשל שאנחנו צורכים הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים, ובכלל, היה לי יותר זמן ל-reflect על דברים. שבועיים אחרי עיד אל-פיטר היה יום כיפור, ואותה חברה מוסלמית מהבית הצטרפה לצום, יחד עם עוד כמה אנשים שרצו לחוות את יום כיפור.

במהלך רמדאן הגעתי להחלטה להפוך לטבעוני, אחרי בערך 5 שנים של צמחונות, ואחרי שבזמן האחרון התחלתי לאכול פחות ופחות ביצים ומוצרי חלב. במהלך החודש עשיתי את הארגונים הנחוצים עם אחות הקולג` ועם עובדות המטבח, כדי שיכינו לי אוכל טבעוני (בד"כ יש מנה צמחונית, אבל היא כוללת מוצרי חלב כמעט תמיד), ומיד כשרמדאן נגמר, התחלתי בטבעונות! כמו עם הצמחונות, אני מרגיש שהתהליך של realization שזה מה שאני צריך לעשות היה הקשה יותר, וברגע שהבנתי שזה מה שאני מרגיש לנכון, החלק הפיזי, של באמת להפסיק לאכול דברים מסוימים לא היה יותר מדי קשה. נכון לעכשיו, עברו כמעט 4 חודשים ואני שורד. (:

מתישהו בסביבות אמצע הסמסטר היה לנו את ה-Middle Eastern National Evening, שהיה מאורגן די בדקה האחרונה (נאמר, יום לפני), אבל בסוף יצא ממש טוב! עשינו אותו מאוד קליל ומבדר, הרבה ריקודים ודברים כאלה (עשינו ריקודי עם!), ואפילו ביצוע מרגש של הפירסט-ייר הישראלי ואחת מהסקנד-ייר הפלסטיניות לשיר "Let’s Call the Whole Thing Off"... (You say either, and I say either…  טומייטו-טומאטו וכל זה... אתם בטח מכירים!) זה היה בהחלט הפוגה מרעננת מהדיונים המאוד כבדים ורציניים שיש לנו על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, שצצים מדי פעם בהזדמנויות כאלו ואחרות.

במהלך חופשת החורף החלטתי להישאר באירופה ולטייל. האמת, שהסיבה העיקרית שבגללה בחרתי להישאר היה קורס שמאוד רציתי לעשות (TEFL, שיעניק לי הכשרה ללמד אנגלית כשפה זרה), וביקור בכמה בתי ספר `אלטרנטיביים` (Steiner או Montessori, אם אתם מכירים. זה דומה לעיקרון של בתי ספר דמוקרטיים). בסוף קצת התפקשש, הקורס התבטל ממש ברגע האחרון (אבל קבעו קורס בקרדיף בעוד חודש בערך במקום), ועם בתי הספר פשוט הזמנים ממש לא התאימו. אבל אני אנסה לבקר בלפחות אחד מהם (באדינבורג) במהלך פרוג`קט וויק, בסוף פברואר. אבל בכל זאת היה ממש טוב, וגם ביקרתי בהרבה מקומות שרציתי לראות, כמו הגטו בוורשה, בית אנה פראנק באמסטרדם, ועוד דברים למיניהם... אחרי שבוע וחצי בצפון אירלנד ובסקוטלנד, טסתי לפריז ומשם עשיתי InterRail, קצת כמו חופשי-חודשי, רק לרכבות בכל רחבי אירופה, שבסוף גם יצא יותר זול מלטוס חזרה לארץ. ביקרתי בדנמרק, האמבורג, וורשה, פראג, ברלין והולנד, בכל מקום הייתי עם חברים מהקולג`, ויצא לי גם לפגוש הרבה סקנד-יירז שלי שלא ראיתי מאז שהם עזבו בסוף השנה שעברה. היה לי גם זמן על רכבות לקרוא דברים, לכתוב לאנשים, וסתם להירגע...

לפני שבוע בערך חזרתי לקולג`, מרועננן ומוכן לסמסטר האחרון (?!?!?!?) שלי. בינתיים לא קרה הרבה (עבר רק שבוע, בכל זאת!), אבל יש תוכניות מרגשות להמשך... בינתיים עשיתי את הצעד הראשון לעמוד ב-New Year’s Resolution שלי, שהיא להתחיל לרוץ! (החלטתי ללכת על משהו שאני באמת אעמוד בו, שאר הדברים שאעשה יהיו בונוס..)

טוב, נראה לי שזהו להפעם, אני בהחלט ארצה לשמוע מה קורה בבית...

הטלפון החדש שלי (עברנו חדר) הוא +44 1446 799259

אני בהחלט לא אתנגד לטלפוני הפתעה..!

אוהב המון ומחכה לראות את כולם (4 וחצי חודשים... זה לא כ-ז-ה הרבה!),

עמית (: