|
tur2
תוכן
| פורסם ב-26 בספטמבר 2008, 13:58 | | במדור | אמונה |
|
שָלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא בָרְכוּנִי לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָרֵת מַלְאָכִי עֶלְיוֹן מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא צֵאתְכֶם לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָרֵת מַלְאָכִי עֶלְיוֹן מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא 
אשת חיל אשת חיל מי ימצא, ורחק מפנינים מכרה: בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר: גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה: דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה: היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה: ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, וחוק לנערותיה: זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם: חגרה בעוז מתניה,ותאמץ זרועותיה : טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה: ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו בפלך: כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון: לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים: מרבדים עשתה לה, שש ואגמן לבושה: נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ: סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני: עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון: פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה : צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל: קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה: רבות בנות עשו חיל, ואת עלית עת כולנה: שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה` היא תתהלל: תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה:  סדר ברכת הדלקת נרות שבת קודש הברכה: בָּרוּך אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם, אֲשֶר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק ֵנר שֶל שַבָּת. (ותדליק את הנרות בשמחה...) בתי היקרה! בזמן הדלקת הנרות אז הוא עת רצון גדול בשמים, וכל תפילה וכל בקשה שהאשה מתפללת ומבקשת בעת הדלקת הנרות נשמעת ומתקבלת בכל העולמות, ועושה פעולות גדולות בשמים. לכן תבקשי מאביך שבשמים אפילו במילים שלך בפשטות ובתמימות גמורה, על הצלחת הבעל, הילדים, פרנסה, רפואה, ואת כל מה שמעיק על לבך, ותבטחי בה` יתברך שלא יעזבך, כי אין לנו על מי להישען אלא רק על אבינו שבשמים, והוא הכתובת היחידה לשמוע את כל מה שרובץ על לבנו, כי הוא אבא טוב אהוב ורחמן! 
תפילת חנה היא ברכות והודאות אל ה` ואף בקשות. בתפילה רשום שאין לעמוד, להתגאות ולדבר דברי גאווה כי ה` יודע הכל. גם האנשים העניים וגם האנשים העשירים יגיעו בסופו של דבר אל אותה נקודה שהיא עבודה עבור פת לחם. יש מהפכים בחיים: לפעמים העקרה מולידה הרבה ילדים ואילו הפורייה תהיה אומללה מילידת הבנים. נןסך התפילה וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חסידו [חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. יְהוָה יֵחַתּוּ מריבו [מְרִיבָיו] עלו [עָלָיו] בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. (שמואל א ב א-י) רגע לפני הדלקת נרות שבת רגע לפני הדלקת נרות שבת. רוצה להפריד בין קודש וחול, בין כחול לצהוב, בין שמש לעב, בין קוץ לשושן, בין הכרח לאפשר, בין דמעה לשמחה, בין אחדות לפרידה.
 עומדת מול הנרות, מביטה, מחייכת קמעה, ובינתיים בי דולקים הנרות כמעשה נס של הבריאה. נלקח מהאתר ועובד http://www.geocities.com/peleg_yaron/iyren14.htm ולומר: לרפואתו של שגיב סבי חיים בן זהבה שיקום ויעמוד ויתהלך על רגליו במהרה אמן, הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך, שבת שלום ומבורך,
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-10 באוגוסט 2008, 0:41 | | במדור | אמונה |
|
איכה חרב הבית?
ערב ט` באב ומגילת איכה שואל אבי רט איכה חרבו הבתים בירושלים ובגוש קטיף ואיכה ישכיל העם לקום מתוך החורבן אבי רט >var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) ); function txt_link(type,url,urlAtts) { switch (type){ case `external` : if( urlAtts != `` ) {var x = window.open(unescape(url),`newWin`,urlAtts)} else {document.location = unescape(url);} break; case `article` : urlStr = `/articles/0,7340,L-to_replace,00.html`;url=urlStr.replace(`to_replace`,url); if( urlAtts == `` || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,`newWin`,urlAtts)} break; case `yaan` : urlStr = `/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html`;url=urlStr.replace(`to_replace`,url); if( urlAtts == `` || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,`newWin`,urlAtts)} break; case `category` : urlStr = `/home/0,7340,L-to_replace,00.html`; url=urlStr.replace(`to_replace`,url); if( urlAtts == `` || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,`newWin`,urlAtts)} break; } } function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));} "ביתו של האדם הוא מבצרו" - זה איננו עוד פתגם או איזו קלישאה. ביתו של האדם הוא מבצרו זו מהות הקיום והחיים. לא לחינם כל כך הרבה נכתב, מושר, מצוייר, מוסרט ומוקלט בנושא הבית. 4 הקירות אינם רק 4 קירות פיזיים. הבית הוא לא רק מקום טכני ממנו יוצאים בבוקר ואליו שבים בלילה. עם כל הכבוד לבית המלון הכי מפואר - אין כמו בבית. הבית הוא מקום של חיים, של התהוות המשפחה, הערכים, החינוך, חוויות הילדות והנעורים, הדינמיקה המשפחתית, ואי של יציבות במציאות של אי יציבות. בבית מתנהל דיאלוג בין דורות, בין רצונות, בין אנשים, בין סדרי עדיפויות. מהבית עולות מנגינות, ריחות, תבשילים ומאכלים, זמירות שבת וחג, וכן. גם קדושה הוד והדר. הכל יש בבית. כל זה נכון לגבי הבית הפרטי, ונכון גם לגבי הבית הלאומי - בית המקדש. ערב ט` באב - מתערבבות הדמעות אלו באלו. על חורבן הבית הגדול והקדוש שהיה בירושלים, ועל חורבן הבית הקטן והנעים שהיה בגוש קטיף. 1940 שנה לחורבן בית שני. 3 שנים לחורבן בית גוש קטיף. יש שיגידו `להבדיל` ויש שלא. 1937 שנים ביניהם - אבל השנאה כאילו אותה שנאה. שנאה של חינם. 1937 שנים ביניהם - והעיוורון הוא אותו עיוורון, האטימות אותה אטימות, והשבר הוא אותו שבר. לקחנו את בית המקדש והרסנו אותו במו ידינו. בהתנהלות לא אחראית. בשחצנות וכוחנות. במחשבה שאנחנו יודעים הכל ומי יכול עלינו. לקחנו את גוש קטיף ובאותה שחצנות וכוחנות - הרסנו והחרבנו. שלוש שנים חלפו. כמה צער וכמה שבר וכאב מאותה עקירה פושעת ונוראה. כמה משפחות איבדו את עולמן, את שפיותן, את כבודן ופרנסתן. כמה בתים נהרסו, אנשים שנפטרו, זוגות שהתגרשו ומשפחות שהתפרקו. כמה ביזיון בזריקת האנשים לרחוב, ללא פיתרון, ללא כתובת, עדיין באתרי הקרוואנים. היתה לנו פנינת חמד ביד וגוש קטיף שמה. הכל היה בה - חקלאות, תורה, קהילה, חסד, אהבת אדם וארץ, יחסי רעות ושכנות, מאור פנים ונוף מדהים. ציונות ויהדות הילכו בה שלובי זרוע. והנה אנחנו - ברשעותנו ובטיפשותנו, כמו תקף אותנו איזה חיידק אלים או מחלת נפש בלתי מובנת - הרסנו הכל במו ידינו. המראות הללו של טורי החיילם בשחור, של זעקת הילדים ושירת הבנות, של הדחפורים ושל החורבן לא יעזבונו לנצח, כל עוד רוח חיים באפינו. איכה ישבנו ושתקנו. איכה היתה לאדישה קריה נאמנה. איכה מנהיגינו שיטו בנו. איכה נעלמה הערבות ההדדית. איכה נתן עם ישראל לפשע הזה של עקירת אנשים טובים ויקרים, חפים מכל פשע - מביתם. אמרנו, הזהרנו. התרענו. הפגנו. בכינו. זעקנו. צעדנו. הנפנו. וכלום לא קרה. אותה הדומיה וגם אותה התפאורה. שלוש שנים אחרי. המצב הבטחוני נהיה רק רע יותר. הכאוס הפוליטי מאיים להפיל את שרידי החלקות הטובות שעוד נותרו בנו. החיזבאללה רק מתחמש ומתחזק. עזה הפכה למדינת טרור וחמאס. החברה הישראלית מוכה וחבולה, חסרת לכידות ועוצמה חברתית. שום דבר טוב לא יצא מהעקירה. אפילו לא גרם אחד של טוב. לא כלפי חוץ ולא כלפי פנים. היום מודים כולם שזו היתה טעות. שלמהלך חד צדדי אין סיכוי. שלא קיבלנו כלום. שלא חשבנו על היום שאחרי. שעוטף עזה היה לבן ערובה. שאין ממשלה ואין דין ודיין בישראל. שצה"ל אחרי גוש קטיף ואחרי מלחמת לבנון השניה הוא איננו אותו צה"ל. ואתה מתפוצץ - איפה היו כל החכמים אלה לפני שלוש שנים? מה ממה שקרה לא אמרנו שיקרה? הרי כל ילד הבין את מה שהגנרלים לא רצו להבין, וגם היום חלקם עוד ממשיכים לטייח. שלוש שנים אחרי העקירה והגירוש, ושנתיים אחרי מלחמת לבנון - גוש קטיף לא איתנו, עשרות הרוגי מלחמת לבנון לא איתנו. גלעד שליט לא איתנו. אבל סמיר קונטאר כבר בבית. חוגג. הוא ועוד מאות ואולי אלפי מחבריו הרוצחים. על חורבן שני בתים אנו בוכים בימים אלו. על הבית הגדול והקדוש - שלא השכלנו לשמור עליו, ושנאה שהיתה בתוכנו החריבה אותו. ועל הבית הפרטי של אחינו בגוש קטיף. אחים - שעוד לא ביקשנו מהם סליחה כמו שצריך. אחים גיבורים שעדיין מתגוללים בקראוונים כפליטים בארצם. אחים שנלקח מהם ביתם, כבודם, ומאור חייהם. רבים מהמעורבים בפשע הזה - בפוליטיקה, בצבא, במשטרה וכד` - נשלחו אחר ביזיון על ידי שר ההסטוריה הביתה. ויש עוד אחד ששותק. הייתי רוצה בהחלמתו של אריק שרון משתי סיבות. האחת - שיהיה בריא. כמו שכל אדם מבקש על אדם אחר שיהיה בריא. והשניה - הייתי רוצה להראות לו היום במבט של שלוש שנים אחרי - לאיזה שבר וחורבן הוא גרם. איזה אסון המיט עלינו. הייתי רוצה לשאול אותו היום - איפה הפיתרון לכל מתיישב שהוא הבטיח? לאן נעלמה היעילות והרגישות והנחישות שכל כך הצטיינו בה בעקירה - כאשר זה נוגע לשיקום? הייתי רוצה לעבור איתו בין אתרי המגורים - שיראה את הביזיון ואת השבר. את מה שעוללה המדינה והמנהלת לטובים שבבניה. שיראה את מי מינה לממלא מקומו ולאיזה מציאות מוסרית ודמוקרטית הוא דירדר את כולנו. בע"ה, גם מהשבר הזה נדע לקום. עשינו זאת לפני 1940 שנה ונעשה זאת גם עתה. מוכים וחבולים - אך נחושים. נגלה את כוחות השמחה והחיים שבתוכנו, גם כשנראה כיצד, כמאמר הגמרא `שועלים מהלכים במקום קדשנו`. נחשוף ונעצים את כוחות האמונה ואיתה את האהבה - אהבת ישראל ואהבת ארץ - גם בסביבה רווית ציניות וניכור. את התשובה לשאלה הגדולה - איכה? ניתן ערב ט` באב בשטח. בעשייה חברתית, חינוכית, רוחנית, ציונית וציבורית - עשיה של בניה והמשך, עשיה של כלל ישראל גדול, מאחד, מחבר ומשתף עשיה של ישועה ונחמה.
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-6 ביולי 2008, 19:48 | | במדור | אמונה |
|
היום יום הילולה של הרבי מיליובוויטץ הרבי מלובביץ` היה אדמו"ר של חסידות חב"ד, האדמו"ר האחרון למעשה. בין תלמידיו יש מחלוקת לגבי היותו "משיח" (ובניגוד גמור לבד"כ אני מרשה לעצמי לקרוא לאלה שטוענים שהוא היה משיח משוגעים), ואלו שמאמינים בכך מאמינים גם שהוא לא מת (הרב נפטר בשנת תשנ"ב - 1992 בניו-יורק). מה שכן ברור הוא שהוא התעסק הרבה בנושא הגאולה והקצין בכך את המסורת החסידית שמאז ומתמיד התעסקה בנושא באינטנסיביות יתרה (תהיה זו טענת שקר לטעון שהזרם הליטאי לא עסק בנושא והתעלם מהאמונה הבסיסית של כל יהודי בביאת המשיח ובחזרה לארץ, וכמו כן יהיה זה שקר לומר שהציונות הדתית לא מחשיבה את תקומת מדינת ישראל כ"אתחלתא דגאולה" ובוודאי שהיא מתעסקת בנושאים האלה, בין אם בפן הרוחני-עליון (כמעט קבלי, הרב קוק (שהיה חסיד) וממשיכי דרכו) ובין אם בפן הארצי-עובדתי (המקביל יותר לזרם הליטאי ביהדות החרדית)). בנוסף ברור כי הרב שניאורסהון זצ"ל היה גדול בתורה. על הרבי מליובוויטץ חב"ד על הרבי מליובאוויטץ ג` תמוז ה`תשנ"ד (12 ביוני 1994) עלתה נשמתו של רבי מנחם מענדל שניאורסון לגנזי מרומים, ודור שלם נשאר מיותם ביוגרפיה של הרב להדליק נר לרבי זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל,,, אמן,,,,,,,,,, לתרום בקופת צדקה,,,
8 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|