|
tur2
תוכן
אני שונאת לעשות ספורט, הנה אמרתי את זה אני שונאת לצפות בספורט, הנה אמרתי גם את זה אני גם שונאת לעשות דיאטה, לחשוב על דיאטה, להכין אוכל דיאטתי וכו`...
רצה הגורל ושונאת ספורט ודיאטות שכמותי חברה לאנשים הלא נכונים, נולדתי להורים שומרי כושר וסופרי קלוריות, אחד הספרים הראשונים שקראתי היה ספר באנגלית שמכיל את כל המזונות תחת השמש וערכם הקלורי. אתם יודעים וודאי שלתבשילים עם רסק עגבניות מוסיפים מעט סוכר כדי לנטרל את הטעם החמצמץ של העגבניה? בבית הורי הוסיפו סוכרזית...
הורי בני יותר מ-70, זה שוחה בבריכה כל יום וזו עושה יוגה, זה עושה פילאטיס וזו התעמלות מכשירים ועוד מיני בוני עצם, משחררי כתפיים ומאריכי חיים לכאורה.
אחותי ואחי הלכו בתלם, הוא מתאמן בשוטף בחדר כושר, היא עושה קיקבוקסינג כמה פעמים בשבוע. לא מספיק שנולדתי למשפחה כזו גם הייתי צריכה להתחתן עם אחד כזה, הוא שומר על אותו משקל מהיום שהכרתי אותו והוא האדם היחיד שאני מכירה שיודע מתי להגיד די גם כשמדובר במאכל האהוב עליו אני אם תהיתם, אסיים עד הביס האחרון, אתפוצץ. אבל לא אשאיר פירור,
ולא מספיק שהתחתנתי עם אחד כזה גם נולדו לי ילדים כאלה... כאלה שמעולם לא נכנסו לשום אחוזון של גדילה גם לא הנמוך ביותר, כאלה שלא אוהבים לאכול, עושים שפע פעילות גופנית ואוהבים את זה...
אני מוקפת, הם בכל מקום... אני בעד חיה ותן לחיות,
מי שרוצה להתעורר ב-4 לפנות בוקר לרכב על אפניים, בבקשה. מי שרוצה ללכת לחדר כושר בבוקר ולרוץ כמה קילומטרים בערב לפני השינה, יכול לעשות כרצונו. מי שרוצה להתאמן באמנות לחימה 4 פעמים בשבוע ולשרוף מאות קלוריות באימון, שיבושם לו. מי שרוצה בין לבין לשחק כדורגל, כדורסל, לעשות סקי, לשחות, whatever זו מדינה דמוקרטית. כל עוד הם עוזבים את השאר לנפשם...
השבוע לקראת החורף המתקרב עשיתי סדר בארון. הוצאתי זוג מכנסיים חורפיים, הכנסתי רגל אחת, הכנסתי רגל שניה, כבר כשהתחלתי להרים אותם הבנתי שהולכת להיות כאן בעיה אבל עדיין הכחשתי,
הם חלפו על פני הישבן, התנחלו סביב המתניים (יותר נכון המקום בו היו פעם מתניים) ולא נותר אלא לסגור כפתור ורוכסן... לא נסגר, הכנסתי את הבטן, לא נסגר, הכנסתי עוד קצת, לא נסגר, הפסקתי לנשום, לא נסגר, הורדתי וניסיתי שוב מהתחלה... לא נסגר! הצילו!!!!!!!!! כל שמלות הקיץ הקלילות הסתירו כל כך יפה מה שהג`ינס מתעקש לחשוף קבל עם ועדה - השמנתי.... My life story אין מנוס, אני אצטרך לעשות משהו... חיפשתי בארון את בגדי הספורט שלי, פעם היו שם כאלה, כשהייתי רזה וצעירה ולא הייתי צריכה אותם... בני המשפחה, אלה שאינם מתאמנים כהרגלם בשל פציעות מגוונות, חברו אלי להליכה מהירה, הם הולכים ומפטפטים ביניהם, אני הולכת ומקללת. מקללת אותם על שהם רצים לקראת הסוף את העליה האימתנית בזמן שאני לא מסוגלת לנשום בכלל. מקללת את בן זוגי על כי בזמן שאני לא יכולה לדבר מרוב שאני מתנשפת, הוא נראה מתפנן ובאותו זמן גם מסוגל לענות ולדבר בטלפון נייד...
מקללת את הגנטיקה וההורים שלי שגידלו אותי בבית שבו פרח כרובית נחשב לחטיף, מקללת אותם עוד קצת על כלל מספר 1 - לעולם לא קונים מכנסיים במידה גדולה יותר, מקללת את העובדה שכל קילו שאני מורידה קודם כל יורד לי מהפנים, אי אפשר לכוון לישבן?? לירכיים?? מקללת את אבדן הנעורים, בעבר שבוע-שבועיים דיאטה וכל העודפים היו יורדים, היום אני נאלצת להתאמץ... מקללת את כל מעצבי האופנה באשר הם על שרובם גברים ומעולם לא נתקלו באישה אמיתית,
מקללת את הטרנדים על שובו של הסקיני ג`ינס, מקללת את חג החנוכה המתקרב ואת הסופגניות שכבר פלשו במגוון טעמים מפתים לכל קונדיטוריה בעיר,
מקללת את מי שהמציא את המתיחות היות ואם יש משהו שאני יותר שונאת מספורט זה לעשות מתיחות אחרי אימון גופני, מקללת את משקל האדם הדיגיטלי ברזולוציה של 50 גרם, אני בטוחה שהייתי רזה יותר בעידן של המשקל המכני, מקללת את כל הירקות באשר הם שבשביל להוציא מהם משהו ראוי צריך לקצוץ ולתבל ולהשקיע זמן להבדיל מהלחמניה הזמינה, הרכה והמנחמת, מקללת את המגפיים שעשו לי עיניים שאותם לא אקנה החודש היות ואני צריכה בגדים לספורט...
מקללת את הגשם שלא מגיע וגואל אותי מיסורי ההליכה הזו, מקללת את זה שאני צריכה לעבוד משרה מלאה לפרנסתי ואח"כ עוד לעשות ספורט כשאני עייפה, אף על פי שאינני בטוחה שהייתי מתחילה את היום בחדר הכושר אילולא עבדתי, בית קפה נשמע יותר טוב... מקללת את מי שהמציא את מנת הפטוצ`יני קָרֽבּוֹנָרַה שזעקה מהתפריט שאזמין אותה בצהריים ואני נאלצתי לסרב ולהסתפק ברוטב נחות על בסיס עגבניות, מקללת את כל המדענים שלא ממציאים כבר איזה כדור שנוכל לקחת פעם ביום שיאפשר להישאר רזים מעתה ועד אחרית הימים, מקללת את עצמי על זה שבכלל איכפת לי כל כך, על זה שאני מקבלת בהבנה, בהכנעה ובצייטנות את האובססיה הזו, מקללת את המלחמה האינסופית והסזיפית הזו. אני שונאת את זה, אתם שומעים? שונאת את זה! אם תראו אותי בכל ערב וודאי תזהו אותי, אישה ג`ינג`ית הולכת ומקללת, אל תנסו לעצור אותי כי אני שונאת את זה אבל הכי הכי אני שונאת שזה לא נסגר אז אני לא אפסיק עד שייסגר כפתור ורוכסן.
לסיום המלצה, אלונה עיצבה קולקציה מקורית ויפיפיה של תכשיטים ומשווקת אותה בחנות באינטרנט, תהנו.
88 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-15 בנובמבר 2009, 20:58 | | במדור | סריגה |
|
בהמשך לרשומה שכתבתי על נרתיקי הבד לצבעים שהכנתי לילדים כחלק מפרוייקט חנוכה שמארגן Scrapaholic magazine , במסגרתו יחולקו מתנות לשוהים במעון לנשים מוכות, הנה החצי השני, צעיף שסרגתי לאחת הנשים השוהות במקום. הצעיף הירוק הוא זה שימסר כתרומה והכחול כבר ניתן במתנה לחברה של המתבגר. כשסרגתי את הצעיף הירוק המתבגר ביקש שאסרוג גם אחד לחברה שלו, הוא היה בטוח שהיא לא תאהב את הירוק אבל לא ידע להגיד איזה צבע היא כן תאהב, בסוף החליט ללכת על כחול, אני לא בטוחה שהאיש שחי איתי יודע איזה צבעים אני אוהבת, שווה בדיקה, הגבר שלכן יודע איזה צבעים אתן אוהבות? 
הבטחתי הוראות אז הנה זה בא. הצעיף דורש כחבילה וחצי של צמר (חבילות של 100 גרם) אני סרגתי במסרגה מספר 6 
לפני שאני אדבר על הדוגמא עצמה, קצת על חצי עמוד ואיך סורגים אותו היות וזה כל מה שצריך לדעת בצעיף הזה. לחצי עמוד קוראים באנגלית sc ראשי תיבות של single crochet ובתרשימים הוא מסומן כ X או +.אם מסתכלים על כל עין מלמעלה רואים שהיא מורכבת מ-2, החלק הקידמי של הלולאה והחלק האחורי. כאשר סורגים חצי עמוד רגיל נכנסים עם המסרגה מתחת לכל הלולאה

תופסים את החוט עם המסרגה 
מוציאים את החוט דרך הלולאה 
עתה יש לנו 2 לולאות על המסרגה 
שוב תופסים חוט עם המסרגה 
ומוציאים דרך 2 הלולאות שיש על המסרגה 
אפשר גם לסרוג חצי עמוד כאשר נכנסים רק לחלק האחורי של הלולאה, באנגלית זה נקרא tbl וזה קיצור של through the back loop, בתרשימים הוא יופיע כ X או + עם תוספת מעל הסימול בצורת קשת קטנה, כאמור נכנסים לחלק האחורי של הלולאה

מכאן עושים את אותן הפעולות כמו בחצי העמוד הרגיל, תופסים חוט ומוציאים אותו דרך אותו חלק אחורי של הלולאה 
מקבלים 2 לולאות על המסרגה 
תופסים חוט ומוציאים דרך 2 הלולאות 
עכשיו נחזור לצעיף, הוא נסרג לרוחב כך שמעלים עיניים עד שמגיעים לאורך הצעיף הרצוי, אני אוהבת אותם ארוכים ומעלה לפחות 250 עיניים. 
שורה 1: עכשיו סורגים שורה של חצאי עמודים רגילים, מתחילים בעין השניה מהמסרגה 
חצי עמוד בכל עין שרשרת עד סוף השורה ומסובבים את העבודה 
שורה 2: מעלים עין אחת באויר, איך עושים? פשוט תופסים חוט עם המסרגה ומוציאים דרך הלולאה עתה סורגים חצי עמוד רגיל (נכנסים דרך 2 הלולאות) בתוך העין הראשונה מהשורה הקודמת 
החל מהעין השניה סורגים tbl =through the back loop, חצאי עמודים דרך הלולאה האחורית בלבד 
ממשיכים עד העין האחרונה מהשורה הקודמת שבה סורגים חצי עמוד רגיל (נכנסים דרך 2 הלולאות) שוב מסובבים את העבודה וממשיכים בדיוק כמו בשורה 2 עד שמגיעים לרוחב הרצוי. (כאן נעלם אור היום והתחיל מבול...) 
סיכום: מעלים עיניים כאורך הצעיף הרצוי, בערך 250-280 עיניים. שורה ראשונה: מתחילים בעין השניה מהמסרגה וסורגים חצי עמוד מלא בכל עין שרשרת לאורך כל השורה, בסוף השורה מסובבים. שורה שניה: מעלים עין באויר, סורגים חצי עמוד מלא בחצי העמוד הראשון מהשורה הקודמת, החל מהעין השניה ועד הסוף סורגים חצאי עמודים כאשר נכנסים עם המסרגה רק לחצי האחורי של הלולאה של חצי העמוד מהשורה הקודמת, בעין האחרונה בשורה סורגים חצי עמוד מלא (נכנסים עם המסרגה ב-2 הלולאות של חצי העמוד מהשורה הקודמת) ומסובבים. שורה שלישית עד הסוף: כמו שורה שניה עד לרוחב הרצוי. הערות: אפשר לסרוג את הצעיף לאורך ואז תתקבל דוגמאת שורות לאורך, בעיני לרוחב זה יפה יותר אך זה עניין של טעם. דגשים: רואים בתמונות את החוט המלופף על האצבע של יד שמאל? מתח החוט הזה יקבע אם הסריגה תהיה צפופה וקשה מדי או רכה ואוורירית אז להקפיד לא למתוח. אחרון חביב: בקרוב נדבר על העמוד השלם עם דוגמא מתוחכמת יותר  ******************************************************************* ועתה לפינתנו החדשה ( ), סוגיות בצילום, היות וכל רשומה שלי כמעט כוללת תמונות שצילמתי והיות ואני כל הזמן לומדת על הדרך, חשבתי לשתף אתכם גם בזה, בלבטים, בבעיות, בהחלטות ועוד. בעידן הדיגיטלי אפשר לצלם אינסוף תמונות, זה לא שצריך לשלוח את התמונות לפיתוח, מה שלא יוצא מוצלח פשוט מוחקים. הפעם אני רוצה לדבר על כך שיש תמיד כמה דרכים לצלם כל דבר, המלצתי היא לקחת את האובייקט אותו מצלמים ולצלם אותו מזוויות וכיוונים שונים ומכמה נקודות מבט, הנה לדוגמא צילום של הצעיפים שצילמתי לרשומה הזו, ב,תמונה מימין הנחתי את 2 הצעיפים אחד ליד השני, הצילום הזה פחות איכותי בעיני ולכן לא השתמשתי בו, לא בגלל שהוא לא טוב, הוא בסדר אבל הוא פשוט פחות מעניין. הנה כאן הם אחד ליד השני, הצילום בו השתמשתי בסופו של דבר, בו צילמתי את הצעיפים כשהם מגולגלים וזה שגנזתי השבוע מגיע שוב החורף, שיהיה שבוע נפלא, "גשם גשם בו, גשם גשם שובה..."
48 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-13 בנובמבר 2009, 8:10 | | במדור | מתכונים |
|
"שבת בבוקר, יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון ..." ואם כבר שבת (כמעט) ואם כבר קפה ועיתון אז שיהיה משהו טעים ליד. אני מצאתי את העוגיות המופלאות האלה בבלוג הנהדר של Siammmm שציינה שם שהמקור של קרין גורן אבל אני עשיתי כמה שינויים כך שאביא את הגירסא שלי לכפתורי פקאן ומייפל. 
החומרים הדרושים:
200 גרם חמאה רכה 1/2 כוס סוכר חום בהיר דמררה 2 כפות סירופ מייפל 2 שקיות סוכר וניל 2 כוסות קמח רגיל לא תופח קורט מלח 180 גרם אגוזי פקאן, גרוסים במעבד המזון לפירורים קטנים אבקת סוכר, לציפוי
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל - 180 מעלות.
מעבדים את כל החומרים לבצק
מקררים את הבצק לפחות חצי שעה
יוצרים כדורונים קטנים מהבצק (חשוב שיהיו קטנים) ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה, לא צריך מרווחים גדולים ביניהן היות ואין מה שיתפיח אותן
אופים 18-20 דקות, איך יודעים שהעוגיות מוכנות? הופכים עוגיה אחת ובודקים שהתחתית מוזהבת
מקררים היטב
מצפים את העוגיות באבקת סוכר אבל מי שחוסך בסוכר יכול לוותר על זה, הן מעולות גם בלי זה.

וזה מה שנראה מחוץ לחלון הבוקר, הולך מצויין עם קפה, עיתון ועוגיות טריות  
שבת שלום
31 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-11 בנובמבר 2009, 23:32 | | במדור | אקטואליה |
|
אלה מביניכם שאין להם ילדים במסגרות חינוכיות קרוב לוודאי שיקראו את הכותרת ויגידו וואלה?? כבר?? מתי?? יש זמן... אלה שיש להם ילדים, עובדים כמוני במשרה מלאה ורושמים מראש בתחילת כל שנה את כל החופשות ביומן ומסתכלים תמיד כמה חודשים קדימה על מה שצפוי, כדי שאפשר יהיה להתארגן בהתאם עם סבתא, סבא, בייביסטר, כרטיסים לאיזה מופע או הצגה או פסטיגל או שווה ערך, שצריכים ליצור קשר עם מישהו בהסתדרות המורים או חבר או עובד בנק או אגד, כדי לרכוש אותם במחיר סביר, אלה כבר שמו לב לחנוכה היות ובחנוכה יש שבוע שלם של חופשה לילדים והחופשה הזו מתחילה עוד חודש בדיוק אצלי חנוכה השנה במתכונת חדשה, אני חופשיה! זו השנה הראשונה שלא תמצאו אותנו בשום פסטיבל היות ואת הילדים זה פשוט לא מעניין יותר, הללויה! אחרי שנים שבמהלכן הוצאתי הון ונדמה לי שראיתי הכל, הצגות ומופעים מכל הסוגים, כאלה שמשלבים אש ומים ותלבושות גרנדיוזיות ושלל רקדנים, לולינים וסלבריטאים, כבר ראיתי את מירי בוהדנה ומייקל לואיס והקוביות על תקן זמרים, נתקעתי בפקקים אימתניים כולל כאלה בתוך מגרשי חניה, גם דרכו עלי ודחפו אותי בזמן שגוננתי על ילדי הרכים שבשבילהם חירפתי נפשי בתור לשערות סבתא ותפוחי עץ מסוכרים שנדבקו לי לשיער וכל זה תמיד בליווי גשם שוטף ובוץ דביק, הגיע הזמן לתעל את האנרגיה הזו לכיוונים אחרים.
כבר סיפרתי לכם שלקראת חג החנוכה Scrapaholic magazine מארגן פרוייקט שבמסגרתו יחולקו מתנות לנשים וילדים השוהים במעון לנשים מוכות, אך מעבר לכמות הנשים והילדים השוהים במעון אינני יודעת באיזה גילאים מדובר או כמה בנים ובנות יש ולכן ניסיתי לחשוב על משהו שיכול להתאים לילדים מכל הסוגים, במגוון גילאים, ללא הבדל דת, גזע ומין ואיזה ילד לא אוהב לצייר? הכנתי נרתיקי בד לצבעים/טושים/צבעי עיפרון. באנגלית קוראים להם Crayon Rolls והרשת מלאה בהוראות להכנה של כאלה, חיפוש פשוט בגוגל לפי שמם הלועזי יביא המוני תוצאות.הכנתי זוג, שלא יחסר, מקסימום אם תהיה הענות גדולה לפרוייקט ותהיינה מתנות רבות לחלק אז כל ילד יקבל יותר ממתנה אחת וזה נשמע לי מעולה! מי שמעוניין להצטרף לפרוייקט יכול פשוט לכתוב אימייל לכתובת: scrapaholic.magazine@gmail.com ולקבל כתובת למשלוח. אחת הנשים השוהות במקום תקבל כמתנה לחג צעיף שסרגתי, נראה לי מתאים לחורף המתקרב. סרגתי בדוגמא פשוטה וצילמתי הדרכה כדי שגם אתם תוכלו לסרוג לכם צעיף כזה אז בקרוב אצלכם, רק אסיים לכתוב את ההסבר.
ואם פתחתי בשיר, נראה לי מתאים לסיים ב"באנו חושך לגרש,בידינו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן..."
47 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
לקָטוט יש 2 תחביבים עיקריים, המוסיקה שלו, הוא מנגן כבר כמה שנים בחליל צד והטאקוונדו, אמנות לחימה קוראנית בה הוא מתאמן כבר שנה שישית. הילד מגיע ערב אחד הביתה מאימון טאקוונדו עם דילמה רצינית, מסתבר שהחזרות של ההרכב המוסיקלי בו הוא מנגן מתקיימות כל יום שישי מ-12 בצהריים ועד 17:30 אחר הצהריים ואימונים לקראת אליפות הארץ ומבחן חגורה בטייקוואנדו שיתקיים בסוף השנה מתקיימים גם הם כל יום שישי בין 14 ל-16. קָטוט הציע שהוא ידבר עם המנחה של ההרכב שישחרר אותו לשעתיים לאימון. אבא של קָטוט מנמיך רמת ציפיות ואומר שאין מצב שהוא יסכים, מדובר בהרכב לא שיעור פרטי. אמא שלי קָטוט, אנוכי, מציעה שנחזור לנושא למחרת היות והיה כבר מאוחר למציאת פתרונות יצירתיים (למה לדחות למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים...), אני אמנם דוחה אבל בינתיים מייסרת את עצמי על המצב הבלתי אפשרי הזה בו הילד נדרש בעצם לוותר על אחד מ-2 הדברים שהכי חשובים לו ועל חוסר האונים שלי לפתור לו את הבעיה... בזמן שאני סובלת לתפארת פולניותי אך לא עושה שום דבר פרודוקטיבי קָטוט כותב אימייל למנחה ההרכב בו הוא מפרט את הסוגיה ואת הבקשה ותנחשו מה? הוא מסכים... ועל זה נאמר אין דבר העומד בפני הרצון, אני ואבא שלו כנראה קטני אמונה... אמנם כל הבוג`ראס הזה דורש מאבא שלו להיות נהג כל יום שישי שיקח אותו באמצע חזרה, יביא אותו לאימון, יבוא לקחת אותו בתום האימון, יביא אותו הביתה למקלחת (הוא מזיע ומסריח בטירוף...) ואז יחזיר אותו לחזרה ושעה וחצי אח"כ יבוא לאסוף אותו הביתה וכל זה בזמן שאני ישנה צהריים... אבל מה לא עושים למען הילד? למה אני מספרת לכם את כל זה? המוסיקה שלו והטאקוונדו אמנם מאד חשובים אבל השבוע כששאלתי אותו אם היה מוותר על הכל תמורת אספקה יומית לכל החיים של שוקולד מריר משובח שאף אחד מאיתנו בכלל לא יכול לאכול בשל מרירותו הוא היסס ושקל את זה... אתגר גיליון נובמבר של המגזין Scrapaholic בסימן "מתוק". החל מהחודש, את העבודות לפינת האתגר של המגזין יכינו יוצרות מתחלפות שאינן מצוות המגזין הקבוע ואני נעניתי להזמנה בשמחה, תמיד יש לי השראה למתוק הכנתי דף מעוצב לאלבום של קָטוט, רשימת חומרים וטכניקות כרגיל בסוף. 
מכור למתוק, במיוחד לשוקולד 
הציפורים והתוים מאהבתו למוסיקה כמובן, הטאקוונדו יצטרך לקבל דף בנפרד, כל הבעיטות והמכות שקשורות לספורט הזה לא הסתדרו לי עם הרכות של המוסיקה... 



זוכרים שלקראת חג החנוכה המגזין מארגן פרוייקט שבמסגרתו יחולקו מתנות לנשים וילדים השוהים במעון לנשים מוכות? שלי כבר בשלבי הכנה, פרטים נוספים בבלוג שלהם.
לסיום, לכל המתעניין בתחום הסקראפבוקינג, תמר, או בשמה התפוזי TAMAR THE SUPER GIRL, שמראיינת בשוטף יוצרות מחו"ל החליטה לעשות פרוייקט "קטן" (ככה היא קוראת לו....) ולראיין יוצרות ישראליות. כל יום במשך כשבוע היא תעלה ראיון עם יוצרת אחרת, היא העלתה כבר כמה, בין השאר גם ראיון איתי 
רשימת חומרים ותהליך עבודה  (זהירות ארוך ומייגע  )  נייר רקע - Kraft  במרכז הנייר מריחות בעזרת גלגלת ספוג של צבע אקרילי בלבן ומעליו בגוון אקווה  פסים שחורים על האקרילי נעשים ע"י מריחה של צבע שחור על שולי הסרגל והצמדתו לדף  בחלק העליון של המריחות האקריליות מודבקת רצועת נייר בטורקיז מנוקד ומעליה רצועת נייר צהובה מנוקדת גם היא.  רצועה מסולסלת שחורה ומדבקות פינתיות פרחוניות - מדבקות של ADORNit  מסגרת צהובה - קארדסטוק צהוב גזור בצורת מסגרת מסולסלת בתוספת שירבוטים בעט שחור.  כוכב על המסגרת - Fabulous Chipboard Stickers של Chatterbox  תו מוסיקה - צ`יפבורד של Bazzill עליו מודבק נייר בצבע תואם ושוליו מיושנים בעזרת פצירה.  צלליות ציפורים - גזורות מבריסטול שחור  מדבקות ג`ל מרובעות LOVE ELSIE להשיג אצל נתנאלה  שכבות עיגולי לבד - Stitched Felt Stickers קולקציית Together של Chatterbox  עננים - גזורים מבריסטול לבן עם גימור שוליים מלוכלכים באמצעות כרית דיו פיגמנטי בצבע שחור  בועה - עיגול גזור מבריסטול לבן, העיגולים הקטנים מצויירים בעט שחור וצבועים בעזרת עט ג`ל לבן  שמש - מדבקות me likey - sweet treats stickers SASSAFRAS - להשיג אתצל נתנאלה
41 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-7 בנובמבר 2009, 18:38 | | במדור | אקטואליה |
|
מכירים את המקומונים שמחלקים בתיבות הדואר לקראת סוף השבוע? אמנם נדמה שהקיץ שב ואין זכר למזג האויר החורפי שביקר אותנו בסוף השבוע שעבר אך גיליון המקומון נתן תזכורת ובחזית תמונה ששווה אלף מילים בליווי כותרת השבוע, רחובות הוצפו ומהעיריה נמסר ש"עברנו את הגשמים בשלום", טוב אני מניחה שזה תלוי מאיזה כיוון מסתכלים ובאיזה רחוב אתה מתגורר  
האמת? איזור השרון כולו הוצף על ידי הגשם הראשון של החורף ולא הייתי מתרגשת מהכותרת הזו אילמלא ראיתי שבעמ` 14 נכתב שבית המשפט דחה את צו הביניים הקורא להפסיק את הגבייה של אגרת התיעול בעיר ואילולא קיבלתי בעצמי הודעה לתשלום של אגרה הזו. מסתבר שהעיריה השקיעה הון בעבודות תיעול וניקוז לרווחת תושביה והחוק מאפשר לה לגבות את העלויות מהאזרחים וזאת בנוסף לארנונה המשולמת בשוטף. אז בעיריה ימשיכו את הגביה, הם "השקיעו 45 מיליוני שקלים בפיתוח ושידרוג מערכת הניקוז והתיעול על מנת לפתור את בעיות הניקוז איתם נאלצו תושבי העיר להתמודד מידי חורף..." (הם עושים שימוש בזמן עבר כאילו בעיותינו נפתרו)... אנחנו נשלם היות ואין ברירה בית המשפט דחה את העתירה, אגב, לא מדובר כאן בסכום זניח 
ולא נותר אלא לקוות שיבוא יום ויהיה גם חוק שידאג שהאזרחים מהם גובים את ההיטל יקבלו תמורה הולמת בעד כספם, בחיי שאם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק  תיכננתי רשומה יצירתית אך נתקלתי בבעיה טכנית... שיהיה שבוע טוב!
50 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-6 בנובמבר 2009, 9:19 | | במדור | מתכונים |
|
אמנם אני טעמתי אותו פעם ראשונה ביום חורפי במיוחד אבל מספרים שהחום חוזר לסוף השבוע אז אחרי שאתמול היה פה קצת חם מדי אחרי שהוצאתי ת`עצבים שלי החלטתי לצנן ולפצות במשהו מתוק לקראת הסופ"ש . אני לא מגיעה לירושלים לעיתים קרובות אך בכל הפעמים האחרונות שהגעתי לא וויתרתי על ארוחה במסעדת צ`אקרה, באתר שלהם כתוב שהם עושים "אוכל טעים ממטבח שמח" ואני לא חושבת שיש דרך טובה יותר להגדיר את התפריט שלהם. השבוע נזכרתי בצ`אקרה פעמיים, פעם ראשונה כשאחותי ביקשה ברגע האחרון שאכין קינוח למפגש משפחתי ותיכף חשבתי על המתכון שמיד אביא בפניכם אותו טעמתי שם לראשונה. פעם שניה כשצצה לי התזכורת השנתית לפסטיבל החורף באבו גוש במסגרתו מתקיימים אחת לחודש, מנובמבר ועד מרץ, קונצרטים בכנסיית קרית יערים, שנה שעברה נסענו יום קודם עם חברים, ישנו בירושלים ואכלנו בצ`אקרה ארוחת ערב משובחת. צ`אקרה היא מסעדה ששווה לנסוע בשבילה במיוחד לירושלים אבל אם יש הזדמנות לשלב קצת תרבות אז עוד יותר טוב ואם מתאפשר סוף שבוע זוגי הרי זה משובח ואם אין לא מסעדה, לא קונצרט ולא סוף שבוע זה עדיין לא אומר שצריך לוותר על קינוח 
החומרים הדרושים:
גלידת וניל
טחינה גולמית
צנוברים קלויים קלות
יוצרים כדורים מגלידת וניל, אפשר לשים בקערות אישיות או בצלחת מרכזית
מטפטפים מעל טחינה גולמית
לסיום מפזרים צנוברים קלויים
במסעדה הם גם מפזרים מעט אבקת סוכר מעל הכל, בעיני זה מיותר
כשמתחשק לי להתפרע אני מפזרת מעל שערות חלבה אבל זה כבר הופך את הקינוח הזה לפצצת קלוריות.בדיוק כמו בעוגיות בטעם חלבה שעשויות מטחינה, כשהטחינה הגולמית פוגשת את הסוכר שבגלידה, נוצר קסם ומתקבל טעם חלבה נהדר, לא מתוק מדי שמשתלב נפלא עם המתיקות של הגלידה והטעם הפיקנטי של הצנוברים הקלויים וכל הקסם הזה ב-3 דקות עבודה.
אם אתם מגיעים לצ`אקרה חייבים להזמין מקום מראש אחרת אין לכם סיכוי למצוא שולחן פנוי, בנוסף למיטב ידיעתי הם טרם תלו שלט בחזית עם שם המסעדה אז אל תחפשו כזה, בפעם הראשונה שביקרתי שם עוד במשכנם הקודם חלפתי כמה פעמים על פני המבנה היות ומבחוץ לא היה שום דבר שהסגיר שבפנים יש מסעדה, יש להם issue עם זה... אחרון חביב, לגבי התפריט, לכו על ארוחת הטעימות, היא מושלמת!
שבת שלום 
תגיות בבלוגיה:
מתכונים, גלידה, וניל, צנוברים, טחינה, צ`אקרה, מסעדה, ירושלים, אבו גוש, קונצרט, המלצה,
|
31 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-5 בנובמבר 2009, 13:20 | | במדור | אקטואליה |
|
הסתה היא אחד הדברים הכי מסוכנים ומפחידים בעיני, אנשים שמסיתים. לכאורה לא עושה המסית שום דבר רע, הוא מסתתר מאחורי זכותו להביע את דעתו.
יש חופש ביטוי ויש הסתה והם 2 דברים שונים, כמובן שלכל אדם זכות להביע את דעתו בכל עניין ודבר, המסית לא רק אומר את דעתו, הוא ישאף להפיץ את דבריו ורעיונותיו בקרב הציבור הרחב רשת האינטרנט היא קרקע פוריה לתעמולה כזאת, פורומים, בלוגים, אין צנזורה, כל אחד עושה ואומר כרצונו. המסית יראה כאדם אמין ישתמש בביטויים כמו "תאמינו לי" ו "יש לי ניסיון" או "אני יודע על מה אני מדבר" בעוד שבדרך כלל יסתבר שבינו לבין הנושא בו הוא דן יש נגיעה במקרה הטוב אך לא היכרות מעמיקה. המסית ישתמש לרוב בפן ריגשי כדי לקדם רעיון מסוים, השימוש הזה בתעמולה מילולית ריגשית הוא דמגוגיה לשמה. דמגוגיה היא שיטה לשכנוע המתבססת על פנייה לדעות קדומות, פחדים, חולשות ואמונות תפלות הדמגוגיה עושה שימוש בהתלהמות מילולית וריגשית, השוואות לא רלוונטיות , חצאי אמיתות, מתובלת בעובדות שיתכן והן נכונות אך אינן קשורות לנושא כלל , מוטיבים פופוליסטיים וכו`. הדמגוג ינאם, יוכיח, יטיף מוסר, ינזוף, יטיל דופי, יאשים, יבזה וגם יסיק מסקנות לכאורה ולמה לכאורה? היות ואת המסקנות שלו בדרך כלל ניתן יהיה להפריך בקלות ע"י עובדות שמהן הוא בוחר להתעלם. אין אצלו מקום לדיאלוג, לא מדובר בדו שיח אז אל תשלו את עצמכם, הוא לא יאפשר דעה אחרת מלבד זו שלו. לרוע המזל מחקרים בפסיכולוגיה מראים שבטווח הארוך אלה שהיו חשופים להסתה אינם זוכרים כלל מי העביר את המסר מלכתחילה, מה היו הטיעונים, מה היתה מידת אמינותו של המסר, הם זוכרים את המסר בלבד, לעתים אף את העובדה שהיו שלל טיעונים שתמכו בו, שקריים או שטחיים ככל שיהיו. בעיני זה סוג של בריונות מילולית. יש דוגמאות קיצוניות מההיסטוריה ויש גם "מסיתים קטנים" כאלה שמסיתים נגד ציבור מסויים, נגד תופעה, רעיון וכו`. כנראה שלא נוכל למנוע זאת אך נוכל לחשוף מסיתים ככאלה, נזהה אותם על מנת שנוכל להילחם בתופעה.
מה אפשר לעשות? הפתרון הטוב ביותר הוא כנראה להתעלם היות והמסית והדמגוג ניזון מתגובות הקהל שלו, אבל אני ג`ינג`ית זה לא בגנים שלי להתעלם אז אני עונה אני כועסת אני מבקשת סימוכין אני אומרת את דעתי אני גם אלחם על מה שחשוב לי באמת אז פעם הבאה שאתם נתקלים/שומעים/רואים/קוראים משהו שנראה לכם ככזה תתעלמו או שלא רק בבקשה אל תכנעו להסתה, עצרו, הפעילו שיקול דעת, בידקו, בשביל זה יש לנו שכל ישר. שבת שלום. התמונה מגוגל
17 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
עברו כבר כמה חודשים מאז שהענקתי לרז את אלבום בת המצווה שלה ומאז לא עובר שבוע מבלי שאקבל מסר או מייל עם שאלות לגבי האלבום אליו הכנסתי הכל והיות והעליתי לכאן את כל הדפים באלבום שלה, חשבתי שרצוי לסגור מעגל ולדבר על האלבום עצמו. רכשתי אלבום D Ring של American Crafts, הוא בעיני אלבום מושלם, הכריכה שלו עשויה chipboard שהוא מאין קרטון אפור עבה וחזק מה שמאפשר עיצוב חופשי, צביעה, הדבקה, כל דבר. הדפים נכנסים בקלות לתוך השמרדפים בלי צורך לחתוך מהם דבר וצורת ה-D של הטבעות מאפשרת להכניס לאלבום שפע של דפים מעוצבים בתוך שמרדפים והאלבום עדיין שומר על צורתו. כך הוא נראה עירום אני עבדתי עם דבק mod podge לנייר במראה מאט, הוא מצויין למטרה הזו, מורחים אותו ישירות על כריכת ה chipboard, מדביקים נייר צבעוני ואז מורחים שכבה נוספת על הנייר שמשמשת גם כדבק וגם כלכה. הדבר היחיד שצריך לשים לב אליו הוא שהדבק הזה מתייבש מאד מהר אז מורחים דבק כל פעם על החלק עליו עובדים, מדביקים וחוזר חלילה.
רעיון ה"טלאים" מהנייר שייך לMic1511 אחרי שהאלבום שכב אצלי חודשים וכמעט נמסר כך עם כריכה אפורה היא באה עם ההברקה הזו. בחזית האלבום הדבקתי נייר ורוד ובמרכזו הדבקתי ריבועי נייר צבעוניים שאותם תחמתי בדוגמאת תיפורים בטוש שחור, הוספתי גם סרט ותחרה לקישוט בצידו האחורי של האלבום כיסיתי את כל השטח בריבועי נייר מדוגם
וברוח ההתלהבות מטלאי הנייר, הכנתי גם כרטיס ברכה באותה השיטה שניתן לפני כמה חודשים לחברה טובה שילדה בן, רק הפעם עם תפרים אמיתיים אותם תפרתי במכונת התפירה. בסיס הכרטיס בצבע שמנת, גודל 13X13 סמ`, 16 ריבועים משאריות נייר בגודל 3X3 סמ` כולם תפורים בתפר זיג זיג לחתיכת בד אותה הדבקתי על הנייר הורוד.
לכל מי ששואל אותי לגבי תפירה של נייר, אני תופרת נייר,קארדסטוק (נייר עבה), קרטון, קרטון ביצוע, you name it, הכל במכונת התפירה הרגילה, עם מחט רגילה. נייר סטנדרטי בשכבה אחת ייקרע בזמן התפירה אבל ברגע שיש 2 שכבות כבר אין שום בעיה והיות ואני בדרך כלל תופרת כמה שכבות אני מסודרת. בכרטיס הזה תפרתי עם מחט עבה, רציתי שיראו את החורים, אם תופרים נייר דק ולא קארדסטוק עדיף לתפור במחט בעובי סטנדרטי. האמת, זה לא הולך להיות אחרון ודי היות והרי החלטתי שהאלבום של רז אמנם הוענק לה בבת המצווה שלה אך הוא יהיה אלבום חי ונושם ויתווספו אליו דפים מעת לעת ואני חושבת שאולי כדאי שאצור רשומה אחת שתכיל את כל הדפים כולם אז בואו נגיד שזה אחרון לבינתיים ...
26 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
בקומונה פרידה ונומה יש מסורת של משלוח מתנות יום הולדת, כל חברת קומונה מקבלת ביום הולדתה מתנת יום הולדת מעשה ידיה של חברת קומונה אחרת, את הפרוייקט מנהלת ביד רמה מזה שנתיים MIC1511. בתחילת השנה המצב פשוט, היה מן הסתם מאזן חיובי של מקבלות ומכינות אך לקראת סוף השנה, בשל העובדה שבמהלך השנה פרשו כמה חברות מהקומונה שקיבלו מתנה אך טרם הכינו, נוצר מצב בו כל חברות הקומונה כבר הכינו מתנות אך נשארו עוד כמה חברות שטרם קיבלו מתנות, בקיצור, נוצר מינוס... יש כמה נשמות טובות (באמת) בקומונה שמיד נענו לבקשתה של מיקוש ודאגו שאף אחת לא תקופח, זה סוג של השקעה ברוח הקומונה ומה מסתבר? שרק לעצמה היא לא דאגה.... יום ההולדת שלה יחול בעוד כשבועיים והיא לא תקבל מתנה מהקומונה? אין מצב! לפני שנה הכנתי לה ליום ההולדת 2 תמונות בטכניקת ה Paper piecing, לאחרונה הכנתי גם 2 תמונות חדשות להדרכה שכתבתי וצילמתי לגיליון חודש נובמבר של המגזין "נישה" שיצא היום. ביקשתי ממנה את 2 התמונות שהכנתי לה לצילום משותף, סוג של הלוואה לטווח קצר, והחזרתי לה את 2 התמונות שלה (ה-2 התחתונות) בתוספת ריבית משתלמת (הזוג העליון), ככה זה כשמשקיעים, רצוי גם לראות תשואה בסוף נכון? ככה זה בבנק שלי  
מראה מהצד של אחת מהן ללא מסגרת 
בימים אלה אני שוקדת על המתנה שלה (התמונות הן מהקומונה באמצעותי הן לא ממש ממני) מה שחייב אותי להיכנס לנוסחאות בהנדסה, מי היה מאמין? המשך יבוא... למי שאין מנוי ל"נישה" אני מבטיחה להעלות את ההדרכה גם לפה בהמשך ובינתיים רק בריאות ושפע של גשם, איזה כייף שסוף סוף, חורף רק תנהגו בזהירות ותשמרו על עצמכם!
62 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|