|
tur2
תוכן
| פורסם ב-4 בפברואר 2010, 23:08 | | במדור | תפירה |
|
אחד היתרונות כשיש מכונת תפירה הוא שאפשר לעשות כל מיני תיקונים שאחרת היו עולים כסף ולוקחים זמן. אני הספקתי השבוע לקצר מכפלות ל-5 זוגות מכנסיים לאור - הילדה הזו גדלה בקצב מסחרר! בכיתה ג` יש לה מידת נעליים 36 (בדיוק כמוני!) - והיא כבר מתחילה להשתלט לי על המלתחה... הספקתי גם לקצר שרוולים למעיל זמש מהמם - קניתי אותו לארז לפני שנה כשהייתי בארה"ב ומאז הוא ישן לו בארון (המעיל - לא ארז!  ) בשל שרווליו הארוכים - לא עוד! כנ"ל לגבי תפר שנפרם, קישוט שרוצים להוסיף, בגד שרוצים לשפצר או לשדרג - הכל בגדר אפשרות. ומה לגבי בגדים חדשים? תראו איזו פרסומת לזינגר מלפני 30 שנה לפחות: מאז זינגר (או "סינגר"?) הוא כבר שם פחות ידוע ויש מכונות נוספות עם מוניטין - אבל חדוות היצירה מן הסתם נשארה אותו הדבר... נזכרתי בכל זה כשמאי נפגשה עם חברה לפני כשבועיים ולחברה היה מעיל מקסים מפליז עם כובע גמדים... נזכרתי גם שיש לי חותמת של גמדה (או לפחות ילדה מתוקה עם כובע גמדים) וידעתי שזה הפרוייקט הבא שלי! לקחתי קפושון ישן של מאי והוצאתי ממנו את הגיזרה, שיניתי את הכובע כדי שיהיה לו שפיץ והארכתי את המעיל ובינגו - כיפה אדומה נולדה! צילמתי יותר מ-50 תמונות עד שהצלחתי לתפוס את הגמדה הקטנה שלי רגע אחד בשקט בלי שהתמונה תצא מרוחה. היא לא עצובה - היא פשוט מחכה שאמא תסיים לנדנד, תצלם כבר ותיתן לה ללכת... בגן של מאי כל המעילים תלויים על ווים בשורה על הקיר - ולכן הייתי חייבת להוסיף בחלק הפנימי מתלה. פשוט לקחתי סרט בד (הפטריות האלו שימושיות!) קיפלתי לו את הקצוות כלפי פנים ותפרתי תפר כפתור (או תפר זיגזג באורך 0) בשני הצדדים. ומבחוץ, הוספתי תוית עם החותמת שהתחילה בכלל את כל הסיפור! החותמת מוחתמת עם דיו לבדים וצבועה גם בדיו כזה - אחרי קיבוע בגיהוץ התגית תחזיק מעמד גם בכביסות. כמובן שאיך שלי ראתה את המעיל היא רצתה גם לעצמה מעיל כזה - עבורה הגדלתי את הגיזרה ועשיתי לה מעיל בטורקיז עם בטנה ורודה בכובע - כשהפרימדונה תסכים לבוא לצילומים אז תהיינה לי גם תמונות... אני חייבת לומר שזה פשוט סיוט לתפור לולאה לכפתור על בד פליז כפול וזו הסיבה שהמעיל של לי נסגר עם לולאות גומי וכפתור. בינתיים אני מסיימת שמיכת פוך עם פלנל - ונשאר לי רק הגימור מסביב. זה עוד פרוייקט שלקחתי על עצמי וקיללתי לכל אורך הדרך. כנראה שמגיע לי... אגב, החל מהיום מתחיל פרוייקט quilt along בפורום טכסטיל בתפוז - זה פרוייקט שבו תופרים שמיכת טלאים לפי שלבים שמגדירים מראש - בכל שלב עושים משהו אחר (חלק עליון, תיפורים וגימור). הכיף הוא שיש עוד בנות שנמצאות יחד איתך באותו שלב עם אותן בעיות, אותם תסכולים ואותן שאלות ותוך כדי זה גם לומדים וגם יוצאים עם שמיכה. לא צריך להירשם, לא צריך להתחייב - פשוט מחליטים ויוצאים לדרך! למי שמצטרפת, רק עצה קטנה - לכו על שמיכה קטנה  ... מחר בערב אנחנו מארחים חברים ואני מבשלת (זה קורה לפעמים!) כך שרוב היום אני אהיה במטבח.. בשבת יש יקיצה מוקדמת כי יש לנו טיול משפחות לצפון הנגב וחוזרים בערב. הרבה זמן לנוח לא יהיה לי בסוף השבוע הקרוב - נקווה רק שמזג האוויר ישתף איתנו פעולה בשבת! ולסיום, אני מקבלת המון שאלות לגבי סדנאות נייר - כן, תהיינה סדנאות נוספות - בתקווה שבקרוב. העיכוב נבע בגלל עיכוב במשלוח של החומרים, אבל אני מקווה שאוטוטו זה נפתר ואוכל כבר בשבוע הבא אוכל להכין את הפרוייקט לסדנא הראשונה ואז לפתוח הרשמה. לגבי סדנאות תפירה, אולי תהיה סדנא לכזה מעיל, מתאים לכם? סוף שבוע נהדר! קרן.
40 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-30 בינואר 2010, 23:05 | | במדור | תפירה |
|
אני בעצמי לא מאמינה - אבל זה באמת מאחורי! השקעתי בזה שעות על גבי שעות, ימים ולילות, תכנונים ועשייה - וסוף סוף זה הסתיים! קראתי בשקיקה בלוגים של בלוגריות שעושות את זה באופן קבוע, משוויצות בתמונות של עבודה אחר עבודה ורציתי גם... בקיצור, תפרתי שמיכת טלאים אמיתית!!! כן, כן, כזו שמורכבת מהמון בדים קטנים, עם מילוי ותיפורים, עם סגירה מסביב והרבה השקעה - כולל איזה אסון קטנטן בדרך... מאז שתפרתי את שמיכת הפטריה התאהבתי בשילוב של אדום וטורקיז. אספתי לי בדים מהאוסף שלי ושמתי בצד עבור השמיכה הזו. כל פעם הוספתי קצת עד שהחלטתי שיש לי מספיק וצריך להתחיל לעשות! השיטה היתה מאוד פשוטה - חתכתי את כל הבדים לרצועות של 2.5 אינטש וחיברתי אותן זו לזו בקבוצות של 5. אחר כך חתכתי אותן לקטעים של 10.5 אינטש וכשהרכבתי את השמיכה פשוט סובבתי כל ריבוע שני. בסוף הוספתי מסגרת בורוד והשמיכה כמעט מוכנה! למה כמעט? כי מסתבר שעד עכשיו היה דוקא החלק הקל... תכננתי לעשות שמיכה ליחיד - גודל סטנדרטי של מטר וחצי (או מטר ושישים) על שני מטר. אלוהים, כמה בד שיש פה. כמה פעמים קיללתי את עצמי ושאלתי למה לא עשיתי שמיכה קטנה יותר! סידרתי את השכבות ואת המילוי, חיברתי את הכל בסיכות בטחון לטלאים וקיפלתי יפה עד שאמצא זמן מתאים. ככה זה ישב יומיים על קרש הגיהוץ - מסתבר שיומיים יותר מדי, כי מאי פשוט עברה עם טוש והשאירה אותו סתם ככה פתוח על השמיכה... לא יודעת למה - האמת, נראה לי שגם היא לא ממש יודעת! בקיצור, ככה זה נראה לאחר נסיונות נואשים להוריד את הכתם במים וסבון (תוך כדי תפילה שאלו טושים שיורדים במים). כמו שאתם רואים, התפילה לא עזרה... בצד של הטלאים זו לא היתה בעיה לתקן - אמנם קצת מעצבן לפרום משהו שהיה תפור אבל זה היה רק עניין של להחליף את האיזור המלוכלך. בצד השני, לעומת זאת, זו היתה בעיה קצת יותר רצינית והפתרון היה פשוט להסתיר את הכתם ע"י אפליקציה. מזל שזה קרה לפני שעשיתי את התיפורים כי אין מצב בעולם שהייתי פורמת גם אותם! בקיצור, התגברתי על האסון הקטן (שהסתבר שדוקא שיפר את מראה השמיכה בסופו של דבר) והתחלתי לעשות תיפורים עם רגל חופשית. החלטתי לעשות סתם ספירלות בלי איזשהו תכנון - ועוד ספירלות גדולות! הגודל של השמיכה והמשקל שלה רק גרמו לי לייחל לגמור אותה כבר ולא לעשות יותר אף פעם נסיונות כאלה...  . אז נשאר רק הגימור מסביב - צד אחד במכונה והצד השני ידנית. DONE! כדי לצלם את השמיכה הייתי צריכה עזרה של אור יום ושני מבוגרים (ארז בצד אחד והיד הנעלמת בצד השני היא של אחי הקטן), לי מציצה מהצד סתם כי בא לה  . כמובן שלא בדקתי מראש שיש לי מספיק בד עבור הגב של השמיכה ולכן במקום שיהיה רקע אחיד יש גם בגב שילוב של טלאים - אבל נראה לי שזה דוקא יותר יפה ככה, לא? ולבסוף - הגימור מסביב... יש לי אפילו כמה תובנות לגבי השמיכה הזו - תובנות שאני לוקחת איתי אל השמיכה הבאה... קודם כל, לעשות תיפורים חופשיים על שמיכה בגודל כזה זה פשוט טירוף! כמה שלא תופרים זה פשוט לא נגמר - וזה עוד אחרי שעשיתי תיפורים יחסית גדולים של ספירלות! בשמיכה הבאה אני נצמדת לקווים ישרים עם רגל הולכת וזהו. דבר שני - להניח עבודות רחוק מהישג היד של מאי! ודבר אחרון - למרות שאני לא ממש צריכה שמיכות, יש עוד שתיים שאני מתה לנסות - כל אחת בסגנון אחר. אחת מהן שתהיה גם פוך והשניה כדי לנצל באמת את כל מלאי השאריות שלי (קופסת השאריות שלי כבר עולה על גדותיה). יש לי שבוע יחסית פנוי - הזדמנות נהדרת להתקדם ברשימת הפרוייקטים! שבוע טוב! קרן.
111 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
כרטיס הוינטאג` עורר בי מחדש את החשק לנייר (גם אתם שמתם לב שתפרתי די הרבה בזמן האחרון?) והחלטתי שאני עושה דף בסגנון קצת מיושן. הרקע הוא דף עם אפקט מקומט ומיושן - כן, הדף מגיע ככה! חשבתי לקחת תמונה של הבנות ולהדפיס אותה בצבעים חומים אבל במחשבה שניה היה חבל לי לוותר על כל הצבעוניות שלהן ולכן הלכתי לאופציה הכי בנאלית - תמונת חתונה... התמונה לקוחה מהחתונה שלנו בשלב קבלת הפנים - לפני שהאורחים התחילו להגיע, כשאני עדיין מאופרת ובלי מריחות של נשיקות על הלחיים מכל האורחים. ארז ואני פשוט עומדים, מהרהרים ומתכוננים להתנפלות. מצטערת על הכותרת המבריקה - בגלל שיש בעמוד הזה כמה דברים ממתכת, לא הצלחתי לצלם את העמוד בלי שלפחות אחד מהם יחזיר את האור...  כשאני מסתכלת על התמונה הזו אני מיד נזכרת באוירה של המקום (התחתנו בחמאם ביפו), באובססיסיות שלנו לגבי חתונה קטנה (180 אורחים מקסימום), ובהתעקשות שלנו על אוכל חלבי עם פסטות, דגים וקינוחים מעלפים (למרות שכל הצד הפולני של המשפחה הכריז שחתונה בלי בשר זה לא נחשב). אני נזכרת במחאה האישית של ארז להתחתן בלי עניבה (היה קצת קשה לשכנע את ההורים שלו), בלי כסא כלה (היה קצת קשה לשכנע את ההורים שלו) ובלי חלה קלועה (היה קצת קשה לשכנע את ההורים שלו)  . אני מסתכלת על תספורת המארינס הקצוצה שלי, על משקפי העיגולדים ונזכרת שמתחת לשמלה לבשתי נעלי דוק מרטינז לבנות גבוהות (ובזכותן לא סיימתי את הערב יחפה על הרחבה כמו רוב הכלות). אני נזכרת בכיפה של ארז שהדבקנו לו עם נייר דבק כי היא פשוט לא הצליחה להישאר על הראש ועמדה עקום כל הזמן. אני נזכרת בריקודים ובאורחים, בכל החברים ובמשפחה שקיפצה איתנו על הרחבה. אני נזכרת באחד החברים, מצחיקן טבעי, שבשלב כלשהו בזמן הריקודים עשה לנו חיקוי מדהים של זמר/רקדן עד ששאלו אותנו אם שילמנו לו (אשתו, לעומת זאת, סיפרה שזוג שעמד לידה אמר שבטח חסרה לו תשומת לב בבית והיא לא ידעה איפה לקבור את עצמה  ). אני נזכרת שהתעקשנו שיהיה לנו מקום לשבת לאכול יחד עם האורחים ושלא הסכמנו בשום פנים לעבור משולחן לשולחן ולהצטלם בזמן האוכל. אני נזכרת שאמרנו לצלם לא לצלם בכלל בזמן האוכל כדי שלאנשים לא תהיינה תמונות מביכות באמצע הביס. אני נזכרת שהיו המון שירים עבריים ואוירה נהדרת. אני נזכרת שארז הלך לשטוף את האוטו ביום החתונה ולשבת עם החברים שלו לארוחת צהריים. אני נזכרת שאני הלכתי ליום כיף של מסאג`ים בספא - עם תספורת כמו שהיתה לי אין שום צורך לשבת כמה שעות אצל הספר! אבל בעיקר אני זוכרת שהיה כיף ושמח כמו שחתונה צריכה להיות. מדהים כמה שתמונה אחת יכולה לעורר זכרונות... אז מה היה לנו פה? את התמונה הדפסתי בשחור לבן עם אפקט ספיה (Sepia) שמוסיף גוונים חומים ונותן לתמונה מראה מיושן. החלטתי על שילוב של טורקיז ואדום יחד עם כל החום/קרם/שחור והוצאתי תערובת של קישוטים בצבעים האלו. את המלל החתמתי על רצועת בד שקרעתי ביד חופשית. לוח השנה הוא חותמת מסט חותמות של Autumn Leaves. את פרח הפלסטיק חיממתי באקדח חום ואז כופפתי לו את עלי הכותרת. פרח הבד עשוי מתחרה שכיווצתי ותפרתי בעיגול. בינתיים גם אני וגם ארז שינינו תסרוקת - אני הארכתי שיער והוא הוריד אותו  . אנחנו חוגגים השנה 13 שנות נישואים - שנינו הספקנו לסיים תואר, לעבור שתי דירות, לשנות עבודה (אני), לחזור לצבא (ארז) ולהוסיף עוד שלוש בנות מתוקות למשפחה - הספק בכלל לא רע! בינתיים עבר לו עוד שבוע ומחר כבר יום חמישי. אין לנו שום תוכניות לסוף השבוע חוץ מאשר להתבטל ואולי להפגש עם חברים שיתבטלו איתנו. מושלם! אחת הדרכים הכי מהנות להתבטל זה לשוטט באינטרנט ולמצוא דברים מעניינים... - למשל, ב-Karma Kraft מייצרים עבורכם בד בהדפס שאתם מתכננים - פשוט שולחים את העיצוב הדיגיטלי ובוחרים בסוג הבד הרצוי. זה אמנם לא זול, אבל לפחות תקבלו בד שאין לאף אחד אחר!
- למי שאוהב נייר (האמת? גם למי שלא שווה להציץ!) תראו איזה דברים מדהימים אפשר לעשות מנייר...
- נפתח בלוג כרטיסים חדש בעברית! שלוש בשלישי מעלה סקיצה של כרטיס כל יום שלישי בשבוע - נסו ותיהנו!
- מיה מנור מפרסמת בבלוג שלה כל שבוע סקירה של אתרים בתחום הסקראפ, מוצרים חדשים וסיכום של המבצעים הנוכחיים בחנויות הסקראפ בארץ - שווה להתעדכן!
- לקראת פורים הוספתי קטגוריה של הדרכות לתחפושות ואביזרים בבלוג הקישורים שלי - כל מי שמתכנן לתפור תחפושת השנה מוזמן להציץ...
סוף שבוע רגוע... קרן.
26 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
זהו, לא עוד! החלטתי שהפעם אני עושה משהו וינטאג`י ויהי מה! למי שלא זוכר, ההצלחות שלי בתחום הוינטאג` הן קטנות ומועטות (שלא לומר לא קיימות) – ולכן אולי זה מוגזם לקרוא להן הצלחות... (אולי חוץ מהדרכה מצולמת לקופסא בסגנון וינטאג`י). בגלל שזה טרנד די אופנתי בשנים האחרונות, החלטתי לנסות שוב! אז יש וינטאג` ויש וינטאג`... כלומר יש וינטאג` "מודרני" שכולל גם צבעים פחות מסורתיים, ניירות בצבעים וינטאג`ים אבל עם טוויסט מודרני (כמו הליינים של קוסמו קריקט שעבדנו איתם בסדנאות אצל נתנאלה), ויש וינטאג` מסורתי שכולל בעיקר הרבה תחרה (אפשר גם בדים), דפי תווים, צבעים טבעיים (שמנת, בֵּז` וחום) וקצת קישוטים עתיקים. האתגר הפעם היה להכין כרטיס ברכה ליום הולדת 30 למישהי שאוהבת וינטאג` (חברה של מישהי שאני עובדת איתה). טיילתי קצת ב-etsy, עשיתי חיפוש בגוגל על וינטאג` ולאט לאט התחלתי לתפוס את הקונספט... הרקע הוא בד שקניתי ב"בדים למעצבים" בנחלת בניימין ממש מזמן (לפני שנה? אולי אפילו יותר) ותפרתי על הכרטיס. 
האותיות עשויות לֶבֶד ונחתכו עם תבניות האותיות החדשות שלי של Quickutz בקאטלבג הותיק והאמין. 
את הרקע של התווים יצרתי עם חותמת רקע גדולה של תווים ודיו סטאזון חום כהה על נייר קראפט. הציור המתוק של הילדה הוא כרטיס מסט הכרטיסיות של קוסמו קריקט. הנקודות הורודות הן מדבקות פנינים שקניתי בקסם שימושי. 
ואי אפשר בלי מעטפה תואמת, נכון? 
ותמונה מקרוב... למי שתהה מה זה BFF, זה קיצור של Best Friends Forever - כלומר "חברות טובות לנצח" בתרגון חופשי בעברית. זה חלק מאוסף הקיצורים שצמח בעקבות שימוש מופרז ב-SMS-ים... יש עוד כל מיני קיצורים נוספים למי שרוצה ללמוד - הנה כמה מהשימושיים שאני משתמשת בהם בכתיבה או בדיבור: - Oh My God - OMG
או בלשון העם, "אלוהים אדירים" - למשל: OMG, הנעליים האלו פשוט מדהימות! (כן, אני שטחית - כבר סיכמנו את זה, לא?). זה קיצור מאוד מאוד שימושי לפולניות בעיקר 
- Too Much Information - TMI
או בתרגום חופשי "זהו, לא רוצה לשמוע את זה!" כמו במשפט - קראתי בעיתון על מישהו שצמחה לו פטריה על הלשון ולכן כשהוא אוכל יוצא לו קצף מהפה! - איחססס, TMI!
- Local Scrapbook Store - LSS
כלומר חנות הסקראפ המקומית - תראו את הקיצור הזה בעיקר בבלוגים בחו"ל אבל נראה לי שבארץ יש לנו יצוג הולך וגובר לביטוי הזה! למשל: הלכתי ל-LSS לקנות את הליין החדש של פרימה.
- Layout - LO
כלומר דף באלבום מעוצב - תראי את ה-LO האחרון שעיצבתי לאלבום חתונה של ההורים שלי!
- Laugh Out Loud - LOL
לצחוק בקול - בעיקר כשמספרים משהו ממש מצחיק או כשאתה צוחק על עצמך... למשל: התכוננתי לפגישה הזו המון זמן מראש, ידעתי בדיוק מה להגיד ובסוף שכחתי את המחשב עם המצגת במשרד. טוב שהראש שלי מחובר לכתפיים אחרת גם אותו הייתי שוכחת LOL.
יש מאות מילונים לקיצורים כאלו (הנה דוגמא לאחד כזה) אבל בעיקר, הכי חשוב שגם הצד השני יבין מה הוא מקבל אחרת זה באמת יהיה דו שיח של חרשים  . גם לכם יש קיצורים שימושיים? אולי מישהו יכין אוסף של קיצורי מילים לפולניות? ממש מילון הפולניות השלם! מישהי מרימה את הכפפה? ביום שישי קפצתי ל פיסות בצומת ביל"ו כדי לקנות מחטים מיוחדות למכונה עבור שמיכת הטלאים שאני אוטוטו מסיימת. כמובן שלא עמדתי בפיתוי ויצאתי גם עם קצת בדים... הבד השמאלי העליון עם הברווזים והילדה יהיה כנראה בטנה לתיק, בבד התחתון עם החתולים אשתמש לעשות כפתורים מצופים - ואולי אהפוך אותן לקוקיות לשיער. עוד אין לי מושג מה אעשה בשני הבדים הנוספים, אבל אף פעם לא מזיק עוד קצת בדים, נכון? אגב, למהירות החלטה, יש עכשיו בפיסות אפשרות לבחור אישית בדים מהמבחר המדהים של רוברט קאופמן (למי שלא מכיר - זו אחת מהחברות הידועות בעולם ליצור והדפסת בדים. תציצו באוסף הבדים באתר שלהם - פשוט תענוג לעיניים!). פשוט בוחרים את הבדים הרצויים (צריך להתחייב על מינימום שני מטרים אבל תמיד אפשר להתאגד עם חברות). ההזמנה תצא לדרך מחר והבדים יגיעו עד פברואר - לכל מי שרוצה בד ספציפי או פוחדת לקנות באינטרנט בחו"ל (ובכל מקרה אם תוסיפו את המשלוח והמכס יצא לכם פחות או יותר אותו סכום). אומרים שהגשם אמור לחזור היום - בחלון שלי אני רואה שמיים כחולים בלי ענן באופק... קרן.
26 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-20 בינואר 2010, 10:37 | | במדור | תפירה |
|
סוף סוף הגיע החורף!    גשם (פקקים), שלוליות (עוד פקקים), הצפות (פקקים) ומכוניות תקועות בצידי הדרך (סיבה נהדרת לעוד פקקים). כשאני פותחת את העיניים בבוקר ושומעת גשם בחוץ אני כבר יודעת שמחכה לי נסיעה ארוכה למשרד. זו כנראה הסיבה שאני מקנאה בכל מי שיכול לעבוד מהבית (או מי שעובד במרחק דקה מהבית) ולא צריך להתגבר על הסיוט היומיומי בכבישים. נו, טוב, זה גם בגלל האשליה שאם חוסכים שעה של פקקים אז אפשר להישאר עוד שעה מתחת לפוך...  האשליה הכי מתוקה בחורף זה להתכרבל מתחת לפוך עם כוס שוקו חם  וספר טוב  . נכון שקצת בעיה להחזיק את הספר והשוקו בלי שמשהו ישפך בדרך אבל זו עדיין אשליה מתוקה. זה כמו הפנטזיה על אמבטיית בועות עם כוס יין ורומן עסיסי לקרוא. מישהו ניסה פעם לקרוא באמבטיה? הרי הספר נרטב תוך דקה, המים מתקררים תוך 10 דקות, הגב מתחיל לכאוב מהתנוחה המוזרה - ואני לא מתחילה אפילו לדבר על בזבוז המים בלמלא אמבטיה שלמה במקום מקלחת זריזה. עדיף כבר להתנגב ולזחול מתחת לפוך... החורף החלטתי שאני תופרת שמיכות. לא עזרו כל ההסברים של בעלי שיש לנו מספיק שמיכות בבית - אני לא אתן לעובדות לבלבל אותי!! אתם כבר יודעים שאני פולניה, אבל אני גם פולניה עקשנית - אני החלטתי ויהי מה! בשיטוטי בנחלת בניימין מצאתי שני בדים שיכולים להיות שמיכה נהדרת - הראשון הוא מן סריג צמרירי והשני במרקם של צמר דחוס - ושניהם בגוונים ורודים (באמת שלא ראיתי צבעים אחרים!). העברתי את שניהם במכונת הכביסה ושניהם צלחו אותה בשלום בלי נזקים נראים לעיין - עכשיו אפשר לגשת למלאכה! לראשון הוספתי שוליים כמו שמוסיפים שוליים לשמיכת טלאים (הנה הסבר מצולם) - והשוליים יצאו חלקים ונהדרים. ה-catch הוא שצד אחד נתפר במכונה אבל השני נסגר בתך נסתר בתפירה ידנית מסביב לכל השמיכה (היקף של 7 מטרים לשמיכת יחיד!). לקח לי 5 שעות לעשות את זה ואני שוקלת אם זה היה שווה... השמיכה אמנם עבור אור אבל מאי ניצלה את ההזדמנות שהשמיכה נשארה בסלון כדי להתכרבל איתה קצת... בבד השני הייתי כבר יותר חכמה - גזרתי אותו לשני חלקים עבור שתי שמיכות יותר קטנות והוספתי גימור עם סרט אלכסון שיצרתי בעצמי. לרוע המזל לא יכולתי לתפור אותו עם הרגל המיוחדת לסרט האלכסון כי הוא רחב מדי (וגם בגלל שהבד עבה ולכן לא יכנס בקלות לתוך הרגל) ולכן תפרתי עם רגל רגילה מסביב. הפעם זה לקח שעתיים לשתי השמיכות - אבל אני פחות אוהבת את הגימור. והנה השמיכות אחת מול השניה - איזה גימור נראה יותר יפה? לדעתי הגימור של השמיכה התחתונה אבל 5 שעות? יש גבול! למרות שיש מצב שאני אכנע ואעשה את זה שוב...  נכון שיש לנו חורף קצר (אם בכלל אפשר לקרוא לו חורף בכלל) אבל אני מתרגשת מהגשם כל פעם מחדש. יש מקומות אחרים שסובלים יותר מאיתנו בגלל החורף - אני זוכרת פעם אחת שבוטלה לי טיסה מבוסטון ל ניו-יורק בגלל השלג ונסעתי ברכבת 7 (!!!) שעות כדי להגיע לניו-יורק ביום שישי בלילה עם שלג שלא מפסיק לרדת ו-3 מזוודות. בסוף הגעתי עם לימוזינה למלון, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו  . כשדיברתי עם גיא (בן דודי היקר בניו-יורק) השבוע, הוא סיפר לי שיורד אצלם שלג. אני, כמו כל הישראלים, אמרתי לו "איזה כיף לכם!" והנה המונולוג שהוא החזיר לי בתשובה: "בטח את חושבת שאני הולך לבנות איש שלג ולשבת מול האח הבוערת עם משהו חם לשתות! האמת היא שאני יוצא החוצה ביום ראשון בבוקר (שבו לא עובדים להזכירך) עם את חפירה כדי לסלג את השלג מהאוטו שלי כדי שלא יקפא ויהפך לקרח ואז לא אוכל בכלל לנסוע מחר לעבודה. אלו דאגות שבכלל לא מכירים בארץ...". האמת? צודק. אבל זה עדיין נשמע רומנטי לשבת עם שלג בחוץ - עד שהוא נהיה מלוכלך ומציק ומטפטף... בינתיים בחוץ יורד מבול, הכינרת מתמלאת ואיתה עולה גם מצב הרוח שלי - אין משהו מבאס יותר מאשר לשמוע כמה אנחנו רחוקים מהקו האדום ועוד ממשיכים להתרחק - לפחות עכשיו אנחנו במגמה חיובית ורחוקים "רק" 90 ס"מ מהקו האדום התחתון... מתחילת העונה עלה מפלס הכנרת ב-46 ס"מ. אני אופטימית! אה, ולכל מי שנמצא בבית מתחת לפוך - אני מקנאה בכם! קרן.
54 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-17 בינואר 2010, 13:41 | | במדור | תפירה |
|
ביום שישי שעבר השתתפתי בסדנא שהעבירה שרון רותם לבנות קומונת "פרידה ונומה" בתפוז. הסדנא היתה ליצירת קיט יצירה לילדים - כלומר מן עטיפת בד שיש בה מקום למחברת וצבעים. צבעים מתקשרים אצלי בדרך על לילדים קטנים ולכן החלטתי מראש שאני עושה שני קיטים - אחד ללי (בת 6 פלוס) ואחד למאי (בת 4 מינוס). אור הבכורה (בת 9 מינוס) כבר עברה את שלב הצבעים - אבל כנראה לא את שלב המתנות (בינינו, מי עובר אותו?). חתכתי את הבדים מראש לשני קיטים והתייצבתי לסדנא לתפירה כפולה. העטיפות יצאו נהדר - אבל התמונות מטעות, כי יש פה ה-מ-ו-ן עבודה! כל כיס בנוי משתי שכבות בד, כל חלק נתפר הפוך בנפרד ואז הופכים ומגהצים אותו, כל קיט בנוי מ-10 חלקים, על חצי מהחלקים צריך לגהץ פליזלין להקשחה - בקיצור, טוב שחתכתי מראש לשני קיטים כי לא סביר שהייתי עושה את זה שוב... וטוב עוד יותר ששרון כזו סבלנית ומקסימה כי עשינו לא מעט רעש  . הבד החיצוני נקנה בשוק באמסטרדם בנסיעה ההיא לכנס הסקראפ. הבדים המנוקדים בורוד וירוק נקנו אצל האחים גולדשטיין בנחלת בניימין. בגלל שלא מצאתי בלוקים עם ניירות חלקים, פשוט קניתי כמה מחברון דפרון חלקות (כן, אלו החומות הפשוטות), חתכתי מהן את הדפים וכרכתי אותן עם ספירלה למעלה (נפלאות ה-Bind-it-All). חזרתי הביתה בצהריים שמחה וטובת לב עם שני קיטים מושלמים. מאי בדיוק הלכה לישון ואת פני קיבלו אור ולי שמיד עטו על הקיטים ואימצו אותם לעצמן. לא עזרו טענותי שאחד מהקיטים נועד למאי... מאי התעוררה אחר הצהריים וכמובן שנכנסה לתפקיד המקופחת התורנית. גם פה לא עזרו כל השכנועים ולא יכולתי שלא להבטיח גם לה קיט. מה שבטוח, אין מצב שאני אתחיל לגזור ולגהץ פליזלין כדי לעשות קיט זהה! החלטתי לאלתר ותפרתי לה קיט מלֶבֶד ופליז - שני חומרים עבים שלא נפרמים - לכן לא צריכים לתפור ולהפוך וגם לא צריך להקשיח. מכיוון שבחבילת הצבעים שלה היו יותר מ-12 צבעים, החלטתי שאצור לה מעטפת עם מקום לצבעים בשני הצדדים. אגב, לא היה לי בלוק דפים בגודל A5, פשוט לקחתי מחברת ספירלה A4 וגזרתי אותה לשניים - עכשיו יש לי עוד בלוק אחד רזרבה! את השוליים של הכיסים לצבעים תפרתי עם שאריות של סרט אלכסון כי לֶבֶד יכול להימתח עם השימוש והסרט מונע את המתיחה. את הסגירה עשיתי עם גומייה צבעונית לשיער (שזה הפטנט הכי כייפי כי יש גומיות בשלל צבעים) וכפתור. קישוט של לב עם פרח וכפתור וכמובן גם את השם שלה... מסקנות: - לתפור הכל פי 3 גם אם חושבים שלא צריך! - מותר גם לאלתר... - תמיד יותר מהר לגזור מראש ולתפור לכמה פריטים ביחד מאשר לגזור ולתפור כל פריט בנפרד - כולם אוהבים מתנות! הגננת של מאי התלהבה ושאלה אם אני מוכנה לעשות קיטים כאלו בתור מתנות לימי הולדת לילדים בגן. לך תספר לה שכל קיט לוקח יותר משעתיים (ואפילו שלוש שעות) - וזמן פנוי להכין 30 קיטים ממש אין לי... וסתם לסיום - רציתי לשתף אותכם שהייתי ממש שמחה היום בבוקר! הסיבה המפתיעה היא דוקא הפקקים של הבוקר. לא, לא היה לי מקל קסמים שיעלים אותם (למרות שיחסית הם לא היו כאלו נוראיים הפעם), אבל לשם שינוי, אחרי הפסקה של חודשיים טל (ברמן) ואביעד (קיסוס) חוזרים לשדר את תוכנית הבוקר ברדיו והפקקים עברו עלי הרבה יותר בכיף! אמנם הם ישדרו בתחנה חדשה (99FM) אבל מה זה משנה? העיקר שהם שם! החודשיים האחרונים היו די מבאסים בבקרים - כמה כבר אפשר לשמוע גלגל"צ? נכון שיש את שי ודרור אבל מצאתי את עצמי מתכווצת בכסא או מעבירה תחנה ביותר מדי בקרים בהם התוכנית שלהם עברה לטעמי את הגבול. יש משהו ממש לא נעים בלהביך אנשים בכוונה ואני לא נהנית לשמוע את זה. לעומת זאת, הקלילות של טל ואביעד תפורה עלי בול - גם לצחוק, גם להתעדכן בחדשות וברכילות, וגם להבין שהחיים של כולנו בסופו של דבר מורכבים מאותם רגעים - רגעים משעשעים, מעצבנים, קטנוניים או נדיבים - אלו החיים! מן אתנחתא של פקקים בין ההתארגנות הלחוצה והמטורפת של בוקר עם 3 בנות שצריכות להיות מוכנות עד 8 לבין ההגעה למשרד לעוד יום עבודה. אין דרך טובה יותר להתחיל את היום מאשר מנה בריאה של ציניות משועשעת (חוץ אולי מאשר להשאר בבית מתחת לפוך). הנה כבר סיבה אחת טובה שהשבוע התחיל ברגל ימין... קרן.
57 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
מה זה PACS? זה ראשי התיבות של Paper and Co. Show. עדיין לא נשמע מוכר? זה כנס שמשלב סראפ ותפירה (אין שילוב יותר כייפי מזה, חוץ אולי מסקראפ, תפירה ומסאג` ). הכנס נערך בנאפולי (כן, כן, איטליה!) ונחשו איפה אני אהיה? הנה כל הפרטים. מסתבר שיש כבר יותר מ-10 בנות מישראל שמגיעות – נראה לי שהפכנו למעצמת סקראפ בינלאומית...  כדי להגביר את ההתרגשות לפני הכנס, יש גם אתגרים מקדימים – והאתגר הראשון היה לעצב דף אלבום בגודל 30X30 שהכותרת שלו PACS. לא משהו רציני, נכון? אז זהו, ששכחתי לומר פרט קטן ושולי – הגובה של הכותרת צריך להיות 20 ס"מ... 
תכננתי לעשות אותיות דקיקות כדי שישאר מקום פנוי בדף לשאר האלמנטים אבל בקושי הצליחו להבין מה כתוב. לכן החלטתי על הגישה ההפוכה – ליצור כותרת שתהיה האלמנט העיקרי בדף וכל השאר יהיה הרקע. כדי ליצור רקע צבעוני, פשוט ישבתי וקרעתי רצועות בד בכל מיני צבעים והדבקתי אותן לדף. והתמונה? פשוט הורדתי את התמונות שמופיעות באתר של הכנס בתור טיזר – נכון שאלו נראות סדנאות מדהימות??? הכותרת נעשתה מקרטון גלי שגזרתי חופשי, צבעתי קצת עם צבע אקריל לבן כדי להדגיש את הטקסטורה ויישנתי עם דיו חום מסביב. האותיות האדומות הן מתבניות החיתוך החדשות שלי של Quickutz (שעובדות נהדר גם בקאטלבאג).
תגיות בבלוגיה:
כנס, סקראפ, איטליה, נייר, אתגר, אלבום, צבע, טיול, נסיעה, כותרת,
|
24 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-12 בינואר 2010, 10:38 | | במדור | נייר |
|
כשמדברים על עור וניטים מיד חושבים על אופנוענים - עדיפות להארלי דייוידסון כמובן - מעילים, מגפיים וראיה שונה של החיים (או לפחות של החיים הממונעים...). העור חייב להיות שחור, הניטים חייבים להיות כסופים ומבריקים - שילוב מעורר יראה... נכון שיש כאלו שהקונוטציה הראשונה שלהם היא דוקא למשחקי סאדו, אבל נשאיר את זה בצד... אחרי רצף השרשראות, התחלתי לחשוב על שילובים עם עור. עור הוא חומר שדי בעייתי לתפור איתו - אי אפשר להשתמש בסיכות כי הן משאירות סימנים (ולכן משתמשים בקליפסים או אפילו נייר דבק), חייבים לתפור עם מחט מיוחדת לעור (גם במכונה וגם ידנית), והכי חשוב - חייבים לתפור יפה ובלי שגיאות כי כל פספוס שפורמים משאיר מאחוריו עדויות בצורת חורים... לסדנת קיט ילדים שהייתי בה ביום שישי הבאתי מתנות מעור לשרון רותם שהדריכה ולנילקי שאירחה - שתיהן קיבלו פנקסונים קטנים מעור וניטים - מינימום השקעה ומקסימום תוצאה... אגב, במקום עור אפשר להשתמש גם בלבד, קארדסטוק, נייר, שקף וכל חומר גמיש אחר. והנה זה ארוז טוב טוב - נייר אריזה, חבל, לבבות מעור (אלא מה?) ותליון. כשסיימתי, הסתכלתי בשאריות העור שעוד ישבו על השולחן ובהשקעה של 10 דקות עשיתי לי מתקן לעפרונות: זה פשוט מלבן עור שקיפלתי לשניים, תפרתי בצדדים ליצירת כיס. את הפינות יצרתי ע"י חירור בקרופ-א-דייל וסיכה מתפצלת ממתכת. עוד קישוט קטן תלוי על שרשרת דיסקית וזהו! את הקיט שתפרנו בסדנא אעלה בפוסט נפרד - כי יש מאחוריו גם סיפור עם לקח... קרן.
27 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-9 בינואר 2010, 4:54 | | במדור | כללי |
|
הסתובבתי ביום שישי לפני שבוע בגבעתיים וחיפשתי בגדים. למה גבעתיים? סתם כי בא לי ולא רציתי להיכנס לאיזושהי רשת בקניון. אמנם מצאתי (וקניתי) בגדים לא רעים בכלל אבל מה שנשאר חקוק לי בראש זה דוקא התכשיטים - בכל חנות בגדים מצויה יש מעמד ליד הקופה (או מתחת למשטח הזכוכית של השולחן) שבו מוצגים תכשיטים להשלמת המראה הכללי של הרכישות שהרגע הולכים לשלם עליהן. ראיתי את כל התכשיטים וחשבתי כמו כל יוצרת מצויה (או סתם פולניה  ). אל תגידו שאתם לא חשבתם את זה אף פעם בעצמכם תוך כדי שיטוט בנחלת בניימין - "מה? כל כך הרבה כסף רוצים על המחברת/אהיל/בובה/צעיף/תמונה/תכשיט? מה כבר יש פה? קצת חומרים, קצת סורגים/מדביקים/תופרים/מחברים - גג שעה עבודה. זה משהו שאני יכולה לעשות תיק תק!" קל מאוד לחשוב ככה - במיוחד אם אין לך שתי ידיים שמאליות ואת לא מפחדת לנסות (ואפילו גם להיכשל), אבל לרוב המחשבה נשארת בגדר מחשבה בלבד... אולי זו גם הסיבה שקשה להתפרנס בארץ מיצירה תוצרת יד - הגנים של כולנו, כנראה, עובדים אותו דבר וכולם מתחילים לחשב כמה בדיוק עולה לייצר כל דבר וכמה רווח עושים על חשבונך - שעות העבודה, כנראה, לא נספרות בכלל... כשהיינו בהופעה של רמי וריטה לפני 7-8 שנים בהיכל התרבות (והיה מלא עד אפס מקום), הדבר הראשון שעשו החברים שבאו איתנו זה לספור כמה שורות יש באולם, להכפיל במספר המקומות בשורה ובמחיר ממוצע לכרטיס ולחשב כמה רמי וריטה הרוויחו מההופעה הזו. זה חלק מהמנטליות של לא לצאת פרייארים, כנראה. זה רק הישראלים ככה או שגם במקומות אחרים בעולם עושים כאלו חישובים? לפני כשנתיים קיבלתי מאמא שלי מתנה - שרשרת בשילוב של עור חום ושרשראות מוכספות - ועד היום זה אחד התכשיטים האהובים עלי. איתרע המזל ובשיטוטי בגבעתיים בדיוק ענדתי את אותה השרשרת. מפה לשם הדרך כבר הייתה קצרה - הנה שרשרת וסגנון שאני אוהבת ועונדת, הנה הבגדים שקניתי - והיכן התכשיטים שישלימו לי את המראה החורפי החדש? ב-מ-ק-ר-ה יש גם לי שאריות עור בבית. ב-מ-ק-ר-ה יש לי שאריות של אביזרים לתכשיטים מהתקופה שבה זה היה התחביב העונתי שלי. ב-מ-ק-ר-ה יש לי כמה שרשראות שאני כבר לא משתמשת בהן ואפשר לפרק ולשהתמש בהן בתור חומרי גלם נוספים. ב-מ-ק-ר-ה יש לי חנות הובי ליד הבית ולגמרי ב-מ-ק-ר-ה יש בה עוד כל מיני שרשראות לפי מטר. כדי לסכם את כל הסיפור, בואו רק נאמר שהלכתי לישון ביום שישי שעבר ב-2 לפנות בוקר עם 6 שרשראות חדשות באמתחתי... בעצם, זה לא כזה נדיר - שימו לב באיזו שעה אני מפרסמת את הפוסט הזה  . זה לא שקמתי מוקדם - פשוט עוד לא הלכתי לישון  . ביום שישי אני מרשה לעצמי למתוח את החבל עד למקסימום בידיעה שאפשר לנמנם עד מאוחר. טוב, מוכנים? השרשרת הראשונה היא שילוב של כל מה שעלה לי בראש באותו רגע - עור חום, כדור מלובד בטורקיז, לבבות ממתכת, חוט שעווה חום בהיר, חרוזים בטורקיז, ניטים ממתכת, שרשרת בגוון ברונזה וכפתור מצופה בבד בטורקיז וחום. השקעתי בה את רוב הזמן (אולי כי הייתי קצת חלודה) אבל אחר כך זה כבר זרם יותר מהר. כדור הלבד הזה עשה לי חשק לחורף כי לבד, לטעמי, הוא חומר כל כך חורפי ומיד חשבתי על מחרוזת בשילוב של כדורי לבד. כשהייתי צריכה לחשוב על הצבעים, נזכרתי בסט של שרשרת וזוג צמידים שעשיתי מזמן. מזמן אומר לפחות לפני 8 שנים, בתקופה שהייתי עמוק בתקופת החרוזים שלי והשקעתי בסט הזה שעות מטורפות: עשיתי את הסט בזמנו בעקבות כתבה במגזין Bead & Button שהייתי מנויה עליו, אבל כמעט שלא יוצא לי להשתמש בו כי הוא "צבעוני מדי". כן, יש דבר כזה אצלי... בדיעבד, הייתי צריכה לוותר על הכתום. הפעם למדתי לקח, ויתרתי על הכתום מראש והשתמשתי בשאר הצבעים - ירוק זית בהיר, ורוד מעושן ובורדו - ממש צבעי טילדה חורפיים! ירוק זית הוא אחד מהצבעים האהובים עלי - ולכן עשיתי לי שרשרת פשוטה - רק עור בצבע ירוק זית ושרשרת ברונזה: מצאה חן בעיני הפשטות הזו וניסיתי אותה גם בצבעים יותר חיים - טורקיז וכסף: ומה נשאר בסוף? אפור ושחור כמובן! פעם, לפני כמה שנים, קניתי בניו-יורק ב-Victoria Secret שרשרת ב-10$ במסגרת קמפיין אלימות נגד נשים. זו היתה שרשרת דיסקית ועליה תלויות 3 דיסקיות עם הכיתובים SEE, SPEAK, HEAR. משום מה, בניו-יורק זה היה נראה טרנדי לחלוטין אבל בארץ התרחש שוב סינדרום הכובע (ראה ערך שוק הפשפשים באמסטרדם) והרגשתי ממש מטופשת להסתובב עם שרשרת ועליה דיסקית. אולי כי שירתתי בקבע 7 שנים. אולי כי עם בעל בצבא קבע יש כבר מישהו במשפחה שעונד דיסקית בכל בוקר. אולי פשוט כי זה התחבר לי לחולצה בצבעי הסוואה, מכנסי דגמ"ח ונעלי דוק מרטינס. בקיצור, לא לגילי. נזכרתי בשרשרת הזו כשרציתי לעשות לי שרשרת באפור ושיפצרתי אותה - רצועת עור אפורה, ניטים שחורים (לא להאמין עד כמה הקרופ-א-דייל שימושי כשעושים תכשיטים!), וכמה קישוטים לדיסקית - לב ורוד ממתכת, לב אדום מלבד וכפתור וינטאג` מהאוסף של אמא שלי. זה מה שיצא... לי קוראת לשרשרת הזו "שרשרת טמגוצ`י". אין לי מושג למה  . והנה השרשרת השחורה - פשוטה, קלאסית ובלי יותר מדי קשקושים... אז הנה, 6 שרשראות ב-6 שעות. הספק לא רע! בכל מקרה, אפשר להירגע - אני לא מתכננת לפתוח ליין של תכשיטים או לשווק ב-etsy, אין מחשבות להפסיק לתפור או לעצב אלבומים - אבל טוב לחזור מדי פעם לתחביבים ישנים ולראות שלא שכחתי בינתיים מה עושים. עכשיו אם רק אצליח לעשות את זה לגבי הסריגה שזנחתי עוד בתיכון... קרן.
41 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-6 בינואר 2010, 18:22 | | במדור | תפירה |
|
כשאני חושבת על פרווה ישר עולות לי בראש שתי קונוטציות - הראשונה היא של גברת עם עקבים ופרוות מינק (מאוד לא פרקטי בארץ) והשניה של פרוות דוב לבנה פרושה על רצפת העץ מול האח הבוערת (הפלא ופלא - גם זה לא פרקטי בארץ!). כנראה שאני רואה יותר מדי סרטים אמריקאיים... הפרווה היחידה שאני מכירה היא פרווה סינטטית ובדרך כלל אני מוצאת אותה בתור כרית בחנויות בתור מתנה לבנות טיפש עשרה. בגליון האחרון של Cotton Time היפני היתה תמונה של שטיח טלאים מפרווה - וזה נתן לי רעיון...זה נראה לי פרוייקט ממש קל ולשם כך שמתי פעמי לנחלת בניימין ביום שישי גשום במיוחד לחנות "שוורץ פרוות". בחיים לא קניתי שם ואולי לכן לא הרגשתי נבוכה לבקש פרווה בצבע ורוד. כן, רק ורוד! האמת היא שלי ביקשה שטיח סגול אבל שיקרתי לה במצח נחושה ואמרתי לה שאין פרווה סגולה בחנות. יש גבול גם לכמה שאני מוכנה להקריב את הטעם האישי שלי עבור הצאצאיות שלי. למי שלא הבין, סגול הוא הצבע השנוא עלי ביותר. טוב, לא ממש שנוא - בוא נאמר "בלתי אהוב". אל תקפצו עלי - ברור לי שיש כאלו שמטורפים עליו עד כלות, אבל משום מה הוא פשוט עושה לי צמרמורת... על טעם וריח אין מה להתווכח! המשכתי וקניתי גם ספוג בעובי סנטימטר באחת החנויות בנחלה (אין לי מושג איך קוראים לחנות, אבל יש לה את חלון הראווה הכי מזעזע ועתיק שראיתי מימי). כל מה שנשאר זה לגזור הכל בגודל הרצוי, להוסיף בד תחתון ולקפל אותו כלפי מעלה, לחבר בסיכות ולתפור. הנה מאי על השטיח שלה: והנה לי, הפוזאית הראשית בבית... ומקרוב: ואור, כרגיל, לא רצתה להצטלם אז צילמתי רק את השטיח שלה: ולמי שרוצה גם, הנה ההוראות איך עושים כאלו פינות. אגב, אפשר לעשות את המסגרת גם בשיטה שהסברתי בהדרכת שמיכת הפליז (אולי זה אפילו יהיה יותר פשוט). אז נכון שאין פה אח, וגם לא גברת עם עקבים, אבל יש פרווה על הרצפה, גם זה משהו, לא? ובגלל שיש את הריפוד של הספוג, הבנות נהנות לשבת ולשחק על השטיחים במקום מול המחשב או הטלויזיה... וסתם חשבתי שתכירו את האתר הזה - One Design Per Day - שכשמו כן הוא - כל יום מתפרסם שם פוסט על עיצוב. יש שם הרבה תמונות ומעט מלל והמון במה לשטוף את העיניים בכל תחומי העיצוב - מומלץ! בעל האתר מעיד על עצמו שאין לו כשרון יצירתי בכלל - ולכן הוא עוד יותר מתפעל ממי שיש לו... קרן.
35 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|