מצד שמאל של המוניטור אפשר לראות את ספק-הכח של המחשב (העברתי אותו מקום לצד השני של הקבינט, כדי לאפשר איוורור טוב יותר למוניטור), ובדיוק מתחתיו מיקמתי את הסאב-וופר. המכשיר הקטן עם 2 האנטנות שיושב על הסאב-וופר הוא למעשה מקלט אינטרנט אלחוטי... כן כן המכונה כבר online ברשת

ניצלתי את ההזדמנות וכבר התקנתי 2 מאווררים - אני רוצה מכונת משחק, לא מכונת מנגל

את המוניטור שהשתמשתי בו עד עכשיו הייתי צריך להחליף. הוא לא היה מספיק טוב ולא תמך ברזולוציות גבוהות. ב-150 ש"ח קניתי מוניטור ישן של CTX במצב מצויין, והכנסתי אותו במקום המוניטור שהיה שם קודם.

כדי לצבוע את המסגרת של המוניטור (כדי שיראה טוב בתוך השולחן השחור) שמתי מסקין-טייפ לבן על כל המסך, ואז היה ממש קל לצבוע את המסגרת עם ספריי צבע שחור.

תיקונים קטנים עם לורד שחור, ו-הופ! המוניטור החדש מותקן ונראה יפהפה

אבל לא התייאשתי. המשכתי לחפש ובסופו של דבר מצאתי את הנגרייה של מורדי. הוא קיבל על עצמו את העבודה לפי השרטוטים שהכנתי בעזרתם של כמה חברים טובים (תודה גילי, יעל, דוידי ). שופופו על התכנון:

המחיר בו מורדי נקב היה נמוך בסדרי גודל מהמחירים ששמעתי מנגרים אחרים. מרוב שמחה התחלתי לרקוד ולקפצץ (אבל רק בלבי פנימה, מה אני צריך שהם יחשבו שאני ילדותי או משהו?) והשארתי להם את השולחן. צילמתי גם את מורדי וגם את השולחן לפני שהתחילו לעבוד עליו:

נראה ביום שישי מה יצא...

דיברתי עכשיו עם המסגר והוא אמר לי שהאגזוז - סליחה הרגליים - מוכנות! אני ממש סקרן לראות איך יצא. מחר בבוקר אסע לקחת אותן... בואו נקווה שלא תהיה פדיחה.

אז ביום שישי כל הלוגיסטיקה אמורה להסתיים. השולחן אמור להיות נקי, משופץ ומשופצר בלוחות בקרה ורגליים חדשות. כל שאר החומרה כבר נמצאת אצלי - כולל כפתורים בכל הצבעים שצריך, מנגנון שמקבל מטבעות, שני ג`ויסטיקים, מתאם בין הסטיקים והכפתורים למקלדת המחשב, חוטי חשמל צבעוניים לחיווט פנימי, מחשב מותקן עם כל המשחקים...

בעצם דבר אחד עדיין חסר לי - מסך. בשלב הראשון אנסה להשתמש במסך "15 רגיל של מחשב, אבל המטרה הראשונית היתה להשתמש בטלוויזיה אמיתית של מכונת משחק. הבעיה עם מוניטור של מחשב - הוא פשוט נראה טוב מידי... כשמשחקים על טלוויזיה מקבלים תמונה שנראית קצת מטושטשת אבל הרבה בוהקת - וזה הרי חלק מהאווירה של מכונות המשחק האלה.

אבל לאט לאט... להתקין טלוויזיה בתוך השולחן יכולה להיות מטלה מסובכת ואני עדיין חוקר את זה. מוניטור מחשב "15 כבר מצאתי (נתתי לחבר מוניטור "17 בתמורה... עשה עסק טוב!). עכשיו נשאר רק להרכיב את הכל יחד.

איזה כיף שתיכף וויקאנד

הא... אז קודם כל פירקתי לו את הצורה. הוצאתי כל שארית פליטה אלקטרונית, ולמרות שכנראה אין סיכוי שאי פעם אעשה בזה איזשהו שימוש, שמתי את כל החלקים שהוצאתי בקופסא למשמורת. בכל זאת חתיכת הסטוריה.

ידידינו אלעד פאקמן מכר לי מכונת משחק - לא כולל רגליים. עכשיו צריך לעשות custom made אצל מסגר. בשביל זה לקחתי רגליים של מכונה אחרת שהיתה במחסן, והבטחתי לאלעד שאחזיר לו אותן בהקדם, אחרי שהמסגר יסיים לבנות לי העתק שלהן.

כשסיפרתי לסבא שלי על עניין הרגליים הוא מיד אמר "תביא, אני אדאג לזה". איזה כלי האיש הזה, גם בגיל 93 הוא עדיין בועט ובגדול. אז הבאתי אליו את הרגליים שצריך להעתיק, והוא לקח אותן למסגר שהוא מכיר. אחרי כמה ימים הוא שלח לי במייל את כרטיס הביקור של המסגר, כדי שאוכל לתאם איתו מתי אני לוקח את הרגליים המוכנות. על כרטיס הביקור ראיתי לחרדתי הרבה "מסגר אגזוזים"  נו טוב, בואו ניתן לו צ`אנס. אני אמור לקחת את המוצר המוגמר בשבוע הבא, ואני שומר על אופטימיות

יום שישי בבוקר… אני קם מוקדם יחסית אחרי לילה קשה שכלל כמויות לא מבוטלות של חומרים משכרים. אחרי קפה קצר כבר הייתי בטמבוריה מקומית וקניתי נייר זכוכית לעץ ולמתכת, מברשת פלדה וספריי צבע שחור נגד חלודה. חזרתי הביתה וישבתי שעות על שיוף כל חלקי העץ המג`וייפים, כל המתכת החלודה. הודיתי למורה למלאכה שלי מכיתה ז` שבטח היתה סמי-גאה בי, וצבעתי את כל חלקי המתכת בשחור מסתורי.

עכשיו השולחן למעשה מוכן לקלוט כל דבר שארצה לבנות לתוכו. אבל עוד משהו חסר. משהו חשוב מאד.

צריך control panel. אפילו שניים.

control panel הוא בעצם הקונסטרוקציה שכוללת את הג`ויסטיק והכפתורים השונים. אני צריך לתכנן שני פנלים כאלה (אחד לכל צד בשולחן), לתת לנגר לביצוע, ואז להתקין את הסטיק ואת הכפתורים ולקוות שכל זה יכנס בול בתוך החור שמיועד לזה.

החלטתי שאני הולך design פשוט ויעיל, מין מדף כזה שיוצא מהמכונה ועליו יותקנו הכפתורים והסטיק. משהו כזה:

הזמנתי כפתורים בשלל צבעים דרך איזה אתר שמצאתי, וחברי המעצבים עזרו לי לממש את התמונה שהיתה לי בראש לכדי תוכנית בניה אמיתית. יעל ציירה את איך שה-control panel הסופי אמור להיראות:

בתוך אחד האולמות הצטופפו להן כמה מכונות משחק של Space Invaders. אני זוכר את עצמי עומד ובוהה בפולשים מהחלל מאיימים על כדור הארץ, מתמוגג ממנגינת הצעידה שלהם, גומע כל צליל פיצפוץ בשקיקה, ואשכרה נבהל בכל פעם שהשחקן נפסל והתפוצץ.

"אבא, תן לי קצת מטבעות... אני חייב לשחק בזה!"

ואז זה קרה... שיחקתי בפעם הראשונה. והשניה. והשלישית. אני ממש זוכר את התחושה של הג`ויסטיק עם הקפיץ, זה שחוזר תמיד לאמצע, ואת כפתור היריה הענק.

שיחקתי והייתי ממש גרוע... אבל זו היתה תחילתה של ידידות נפלאה. התחלתי להתעניין במשחקי וידאו ובמחשבים, קנו לי Vic-20, אחריו כמובן Commodore 64, אותם פירקתי לגורמים ולפעמים גם הצלחתי להרכיב בחזרה. לימדתי את עצמי לתכנת, פרצתי משחקים להנאתי, כתבתי תוכנת "לוח שידורים" לטלויזיה בכבלים של השכונה - אבל תמיד המשכתי לחלום על מכונות המשחק האלה.

מאז "עיר הנוער" והפגישה המונומנטלית שלי עם Space Invaders, הכרתי עוד כמה משחקים שהסעירו את דמיוני ואת יחסי עם ההורים בסוגיית דמי הכיס. Pacman, אהובתו Ms. Pacman (עם הסרט בשיער, השפתון ונקודת החן), הדבורים של Galaga ואפילו דונקי קונג המשיכו למגנט אותי אליהם. אבל בגלל שכל פגישה שלי איתם היתה מוגבלת מראש בכסף ובזמן, החוויה הזו של משחקי וידאו מרצדים באולמות חשוכים הפכה להיות סוג של משהו שאף פעם אין ממנו מספיק.

בינתיים עברו כמה שנים... גדלתי והחלטתי שמספיק לחלום - הגיע הזמן לעשות. התחלתי לחפש ומצאתי עולם שלם של אמולטורים - תוכנות שמריצות על המחשב את אותם משחקים ישנים, בגרסה המקורית שלהם. בבת אחת חזרו אלי כל הזכרונות, אבל לשחק על מחשב לא מרגיש כמו לשחק על מכונה שממש בנויה ומיועדת לזה. ושוב לא היה לי מספיק.