כל פעם שהרגשתי חסומה, כשהרעיונות לא הגיעו, כשהתמונות והחומרים על השולחן המשיכו להביט בי כאילו שואלים: "ומה עכשיו?" – אז הייתי ניגשת למחשב, משוטטת לי ברחבי האינטרנט ומחפשת את הסקיצה שתרגש אותי, שתגרום לי לרצות ללכת עכשיו לשולחן היצירה ולעבוד.

גיליתי די מזמן שקשה לי להישאר צמודה לסקיצה. תמיד משהו משתנה לי בדרך.

אני מתחילה טוב, אבל איפשהו באמצע הדרך שמה את הסקיצה בצד ומתחילה להרגיש את היצירה, משנה אותה בהתאם למה שיש לי על השולחן, למה שמתחשק לי ולמה שנראה לי מתאים.

ואף פעם לא היתה לי בעיה עם זה, כי זה אומר שאני שואבת השראה מהסקיצה אבל לא מעתיקה אותה לגמרי, וזה אומר שבסופו של דבר תמיד אני יכול לומר על היצירה שלי שיש בה הרבה מאד ממני.

הפעם אני לא יכולה לומר את זה.

את הסקיצה הזו העתקתי אחד לאחד ליצירה שלי, ואני חושבת שזו הפעם הראשונה שלא שיניתי שום פסיק.

הכרטיס הזה התחיל להיבנות אצלי מהאלמנט המרכזי, מדמות הטילדה.

לפעמים, כשאני רוצה לעבוד אבל לא נחה עליי המוזה, אני מחתימה וצובעת החתמות. כך אני גם מרגישה שעבדתי, וגם מכינה לי אלמנטים לשימוש עתידי.

הטילדה הכתומה היתה אלמנט כזה שצבעתי לפני כמה חודשים, וישבה והמתינה לתורה.

כשראיתי את הסקיצה, היה לי ברור שזו סקיצה שממש מזמינה דמות של מגנוליה, ובין הדמויות הצבועות, הכתומה קרצה לי.

מכאן זה היה רק ענין של בחירת הדפים, התאמת הצבעים ובניית הכרטיס.

כמה פעמים ראיתם כרטיס או דף מעוצב במגזין או באינטרנט  וקיבלתם רעיון לעיצוב משלכם? 

כמה פעמים ראיתם חותמת ומיד חשבתם על הכרטיס שתכינו איתה?

אני תמיד לוקחת רעיונות כאלו כאתגר, ומנסה להתמודד איתם.

אלו כרטיסים שיצאו כתוצאה מהתמודדות עם האתגרים שלי, חלק מהם יעמדו בפני מי שתרשם לסדנת כרטיסים מאתגרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

(הדובי בתמונות הוא הדובי של איילת, שהסכימה להשאיל לי אותו לצילומים. הוא בערך בגודל שלה)

 

דיילי