השוטרים קצת הפתיעו אותי. אחרי הכל, מי מחכה לשוטרים בפתח הדירה בעשר וחצי בערב, אם לא עשה כלום, והוא נמצא בבייג`ינג?

יום ראשון בדירה חדשה בלב החוטונג, הסמטאות הישנות שפעם זיגזגו את כל מרכז בייג`ינג והיום הולכות ונעלמות לטובת גורדי שחקים ומרכזים מסחריים. בדרך לצאת למסיבה ראשונה במועדון הכתבים הזרים של סין, המפתח נתקע בדלת.

לזה דווקא כן ציפיתי, או לפחות למשהו דומה. הכל הלך חלק בצורה חשודה עד עכשיו. המפתח בטוח יצא מתישהו, איכשהו, אבל לא. הוא מסרב לצאת ואני תקועה בלי דרך לעזוב את הבית. הכתבים הזרים בטח לא יתקשו להסתדר בלעדי, ויבינו שהייתה לי משימה דחופה יותר: להבין איך מוצאים מנעולן בבייג`ינג. ג`אנג ג`ה, שחיה בעיר מגיל עשר, פותרת את הבעיה: תתקשרי 110, מספר החירום של המשטרה. אבל זה לא מקרה של פריצה או חירום, אני רק צריכה שירות, ולא רוצה לערב משטרה. למשטרה יש את כל המספרים של השירותים הדחופים, וצריך לעשות את זה דרכם, היא מתעקשת. בעלת הבית הלכה לישון כנראה, ולא עונה לטלפון.

אני מנסה עוד כמה פעמים לשלוף את המפתח העיקש, שמסרב להיכנע, ושכנה צעירה עוברת ומסתכלת בי בסקרנות. זה קצת תקוע, אני מנסה למלמל. נעים מאד, יו חאנג`ין, השכנה מקומה שש, באה לכאן מהעיר חאנגג`ואו לפני חודשיים, עובדת בפרסום, רוצה לעבור ללמוד בארצות הברית (אבל לא מדברת אנגלית), נרגשת קצת לפגוש מקרוב "וואיגואורן" (זרה) בפעם הראשונה בחייה, ונלהבת מאד לעזור.

במדינת המשטרה, אנשים ככלל נחמדים לזרים, ולעיתים קרובות יוצאים מעורם לעזור. חאנג`ין נשארה איתי עד שהגיע המנעולן, מה שדרש כמה הסברים טלפוניים והוראות כיוון שלעולם לא הייתי מצליחה לתת במו פי והסינית הרצוצה שלי. ישבנו בינתיים על כוס מים ושקדים קלויים – אין עדיין שום דבר אחר בבית – וקשקשנו על בייג`ינג, הבייג`ינגאים, כסף וקניות והחיים וכל השאר. המנעולן מגיע, בעלת הבית מתקשרת ומבקשת שאשמור קבלה מהתיקון, המנעול מוחלף, עם הסבר ארוך שהבנתי באופן חלקי על סוגי מפתחות שונים, ורגע לפני שהסאגה נגמרת מתייצבים בפתח שני שוטרים חמורי סבר.

מה קרה? אני קצת נלחצת. מי קרא להם בכלל?

התקבלה קריאה, באנו לראות שהכל בסדר. אפשר לראות דרכון ואישור מגורים?

למזלי, הסדרתי אתמול את אישור המגורים, השוטרים מתקשרים שוב לבעלת הבית, לוודא שאני באמת גרה כאן ושלא פלשתי למקם לא לי. בשיחה שלהם אני קולטת את המשפט: יש כאן איזו וואיגואורן, הסינית שלה גרועה מאד. איזו הקלה לשמוע את זה. כולם משבחים את הסינית שלי כל היום, ברור לגמרי שהם משקרים, והנה האמת סוף סוף.

למה באתם? כשמתקבלת בקשה לשירות פריצות, אנחנו חייבים לבוא לבדוק את הזהות של המתקשר ואישור המגורים שלו, השוטרים מסבירים לי לאט, כמו שמדברים לאיש קצת מוגבל. אז (גם) זה הפירוש של מדינת משטרה. המשטרה פשוט מעורבת בכל פרט של חיי היום יום. יש בזה לא מעט שקט נפשי ובטחון, וגם משהו קצת מטריד: מה קורה כשלמזמין אין אישור מגורים מסודר? השוטרים אדיבים אבל לא מחוייכים, ובעיקר נראים קצת מודאגים מהנוכחות של עיתונאית זרה בשטח השיפוט שלהם. מה הם צריכים את כאב הראש הזה? סוף טוב הכל טוב, עוד סיבוב בחוטונג, סיגריות (ומצית מתנה מבעל החנות. ברוכה הבאה לבייג`ינג), ארוחת שיפודים לילית (ושיפוד רגלי תרנגולת מתנה מאיש המנגל. ברוכה הבאה לבייג`ינג). האולימפיאדה נגמרה מזמן. הכנסת האורחים האגדית, וגם הפיקוח השלטוני האובססיבי, עדיין כאן. ברוכים הבאים לבייג`ינג, ולילה טוב.

זה מה צריך לאכול בראש השנה כדי שתהיה מלאה בדברים ירוקים, שלא לומר מפתיעים.

שנה טובה