|
tur2
תוכן
רונלד סונג הוא האבא של " מזרח דרום מערב צפון", אולי הבלוג הכי חשוב ומשפיע מכל אלה שמנסים לתרגם את סין למערב. לא מזמן הוא הכין הרצאה לכנס הבלוגים של סין, וכמובן העביר אותה כ פוסט לבלוג שלו. כדאי מאד מאד לקרוא את הפוסט למרות האורך. תקציר מקוצר בקיצור לעצלנים: בראשית ימי הבלוגספרה הסינית (בסביבות 2002-2003), לתקשורת המערבית היה תפקיד מרכזי ביותר בדחיפה ליותר חופש ביטוי, ויותר חשיפה של העוולות הרבות שקורות בסין. וזה הלך ככה: בלוגרי הגשר* תירגמו לאנגלית, כלי תקשורת מערביים כמו הניו יורק טיימס, הגארדיאן ועוד עלו על הסיפורים, והפכו תקריות מקומיות של התעללות משטרתית, מהומות עובדים, מאסרים וכו` לשערוריה בינלאומית. הופעל לחץ על השלטונות, שלפעמים הביא לשינוי. אבל האינטרנט הסיני גדל וצמח ובמקום בלוגרים בודדים יש בו מיליונים. במקום כמה פורטלים מנוטרים היטב יש בו מחברה מאות אלפי אפשרויות להזרמת מידע, והמידע זורם בלי הפסקה בתוך קהילת הגולשים הסינית וגם מחוץ לה, אל החברה הסינית כולה. היום, לפי סונג, לתקשורת המערבית אין יותר תפקיד בסיפור. הדיאלוג והדחיפה לשינוי קורים לחלוטין בתוך החברה הסינית עצמה. סכר המידע דולף כולו, בתהליך שכולו מגיע מלמטה ואי אפשר לעצור אותו. זאת נקודה חשובה. פעם זרים בסין - עיתונאים אבל גם יזמים, מנהלי חברות, דיפלומטים, אמנים, אקדמאים, טענו שהם כאן כדי להשפיע ולהביא קצת מנפלאות העולם הנאור לתוך סין. בגישה הזאת היה תמיד יותר משמץ של התנשאות ושחצנות, גם יותר משמץ של אמת. היום, נדמה לי, יש בה בעיקר חוסר חיבור למציאות. התהליך שקורה בסין מחייב את כולנו להרבה יותר צניעות. התפקיד שלנו הצטמצם לזה של צופים משתאים שיכולים לכל היותר להגיע לכמה תובנות בקשר למה שאנחנו יכולים ללמוד מהם. וזה תהליך כה יפה, שצריך רק לקוות שיימשך. בניגוד לכמה מחברי האופטימיים יותר, אני בכלל לא בטוחה שמדובר במשהו לא הפיך. הממשל יכול לחסום את זרימת המידע באינטרנט אם יחליט לתת למשימה עדיפות עליונה. הממשל יכול לחסל את תנועות הגראס רוטס שצומחות כאן באלפיהן. זה יעלה במחיר כבד, וכרגע לא נראה כאילו בייג`ינג הרשמית מעוניינת לשלם את המחיר הזה. המידע שמעבירים הבלוגרים והגולשים עדיין לא נתפס כאיום רציני, אבל הוא יכול להפוך לכזה, וקשה לדעת מה שלטון שמרגיש מאוים יכול לעשות. אבל היי, האופטימיות יפה לבריאות. * בלוגרי גשר: בלוגרים שמשמשים כמגשרים בין הקהילה שלהם לשאר העולם. במקרה הזה, ESWN וכל שאר האתרים שעושים עבודה כה מעולה בתרגום מובאות מהתקשורת המקומית, מפורומים ובלוגים ואירועים ברחוב הסיני לאנגלית או לשפות אחרות.
12 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-28 בנובמבר 2008, 20:39 | | במדור | מזרח-מערב |
|
דמוקרטיה סינית, תיאטרון בריטי, רוקנרול אמריקאי, ברנדי צ`כי וקונצרט ישראלי 1. כמה הצגות מפסטיבל אדינבורו פרינג` מתארחות בעיר, והלכתי לראות אחת מהן, כי בחיים צריך לעשות בחירות קשות לפעמים. The end of everything ever היא הצגה של קבוצת הפרינג` INE - שישייה עליזה עם המון מבטאים אירופים שונים. הנושא הוא הקינדרטרנספורט - רכבות ההצלה שבהן נשלחו אלפי ילדים ממשפחות יהודיות גרמניות לבריטניה ממש לפני פרוץ המלחמה. אני לא מבקרת תיאטרון ותוכלו לקרוא יותר על ההצגה כאן, רק אספר לכם ש:א. היא מעולה ו-ב. להיכנס מלילה בייג`ינגאי קפוא לתוך אולם תיאטרון שבו מנגנים מוזיקה יידישאית ובחורה במטפחת מגישה לכם (ולמלא סיניות מצחקקות) ברנדי שזיפים מבוהמיה, זאת חויה שממוקמת די גבוה ברשימת המפגשים ההזויים. ציפיתי שהקהל יהיה לא-סיני ברובו, והתבדיתי לגמרי, כמעט כולם היו מקומיים, למרות האנגלית (היו כתוביות תרגום). תגובות מאד מאד נלהבות מכל מיני סטודנטים לתיאטרון. 2. Chinese Democracy: אקסל רוז יצא מהבית אבות וסוף סוף שיחרר את הדיסק האו-כה-מדובר, שעליו עבד יותר מ-10 שנים. למרבה הצער, בינתיים קרו קצת דברים בסין ובעוד כמה מקומות והמחאה נראית אינפנטילית משהו ומנותקת מהמציאות. חוץ מהתגובה האוטומטית המתבקשת של הגלובל טיימס, נראה שהאלבום החדש מתקבל פה בפיהוקים קלים (ואפשר לשמוע את כולו ברשת באתרים שאף אחד לא טרח לחסום אפילו. אולי סין מתבגרת קצת)? 3. איש המוזיקה שלי ממליץ, ובצדק, על 惘闻 (וואנג וון), להקה מדאליאן שמסתובבת כרגע באירופה. 4. ירון גוטפרוינד יופיע ביום ראשון באולם הקונצרטים הסמוך לעיר האסורה (中山公园音乐堂), בעיבודים של מוצרט לג`אז, יחד עם יוראי אורון ורוני הולן, ותזמורת סימפונית מקומית). שווה. באותו זמן יש פסטיבל סרטים מצפון קוריאה(!), כאמור, בחירות קשות.
6 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
כל יום אני מגלה דברים שלא ידעתי, והנה אחד מהם: כיכר טיאנאנמן סגורה לציבור בלילה. קצת מוזר שלא ידעתי את זה עד היום, עוד יותר מוזר לראות כיכר מרכזית של עיר עומדת ריקה לחלוטין, חוץ מכמה שוטרים. שוטר מוצב בכל אחד מהמעברים התת קרקעיים שמובילים אל הכיכר. עוד שוטרים עומדים על המדרכה, אדומי עיניים וישנוניים ומכורבלים במעילים כבדים. לידם מחכה וואן משטרתי במנוע דולק, ומעבר לו תיירים מצלמים את שער טיאנאנמן ואת תמונת הענק של מאו. כמה מוכרי מזכרות אורבים להם בעקשנות. עוד כמה שוטרים שומרים על הכניסה לעיר האסורה. גם היא סגורה בלילה. המראה הזה כאילו מפשיל בבת אחת מסך מעל פניה המחייכים של העיר האהובה שלי, ומראה משהו אחר לגמרי: שלטון היסטרי, מפוחד, נאחז בכל הכוח בטקטיקות ומנהגים שעבר זמנם. ברוטלי ומפחיד. כמה מבטים אל הכיכר. אורוויל של טוען שחייבים לבקר בה מדי פעם כדי להחזיר תחושת פרפקטיבה והתמצאות במרחב. כי מכאן הכל נובע ומכאן מתחילים כל החוטים שמחזיקים את סין והופכים אותה למה שהיא. חסר בית ישן על הדשא המטופח, ראשו נשען אל חומת העיר האסורה. בחור ובחורה מתגפפים על ספסל, שתי בחורות על ספסל אחר. פניה שמאלה לסמטה הסמוכה לחומת הארמון, צ`יזי ג`יה, רחוב השלולית, או הבריכה, מיוצג על ידי הסימניה הנהדרת שמשלבת את האלמנטים של אדמה ושל מים - 池 אחד משערי הארמון פתוח, אני מנסה להציץ פנימה ומודיעים לי שהוא סגור. הרבה מסעדות יוקרתיות בסמטה, נרות ענקיים בוערים בפתחים. ימינה בדונגחואהמן, השער המזרחי, חנויות לתיירים, כולן סגורות וריקות לגמרי, ושוק האוכל שהתרוקן. ואז דרך הרחוב הראשי הביתה, עם מסעדות שפתוחות עדיין ו"מִסְפרות" שיישארו פתוחות כל הלילה, ופיצוציות קטנות והאנשים שיצאו כרגע מהצגה בתיאטרון הבירה, מוזיקה מערבית סכרינית בוקעת מבאר במרתף אחד, מוכרת תפוחים סוקרת את המדרכה, שלטים מוארים של השיפודיות בחוטונג, מראה נדיר של כוכבים, והקלה גדולה לחזור לעיר החיה והנושמת, החוגגת, העובדת והמתווכחת והמתמקחת. העיר המותרת. (וזה וידאו מדליק ביותר של דן צ`ונג, הצלם של הגארדיאן, שמתאר את בייג`ינג בלילה, ותודה לאלעד) Canon EOS5DmkII, One night in Beijing. from Dan Chung on Vimeo.
6 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
השכנה מודאגת מאד: החלפתי נורה במסדרון והיא נורה חזקה מדי. יעלה לה עוד איזה 2 מאו בחודש. גם במסדרון: אתמול היו שם 13 ראשי כרוב (כן, ספרתי). היום כולם נעלמו. איזו משפחה יכולה לאכול 13 ראשי כרוב ביום אחד? היום עשו לי צילום רנטגן - פרוצדורה סטנדרטית ללאו ווי שרוצה לעבוד בסין. היו הרבה אנשים וצוות הרנטגן מיהר אז עשו את הצילום עם בגדים... חואה פו, מול בניין משרד החוץ בצ`אוווי היא חנות כלבו ממש מצוינת. הסינית שלי מזעזעת. מי מכיר מורה טוב? דו"ח שמים: כחולים מאד מאד, עם קצת ריח של פחם. קר
7 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
 |
דו"ח בייג`ינג, יום ראשון 16.11 מצב שמיים: יש. אפילו די כחולים. השוטרים קצת הפתיעו אותי. אחרי הכל, מי מחכה לשוטרים בפתח הדירה בעשר וחצי בערב, אם לא עשה כלום, והוא נמצא בבייג`ינג? יום ראשון בדירה חדשה בלב החוטונג, הסמטאות הישנות שפעם זיגזגו את כל מרכז בייג`ינג והיום הולכות ונעלמות לטובת גורדי שחקים ומרכזים מסחריים. בדרך לצאת למסיבה ראשונה במועדון הכתבים הזרים של סין, המפתח נתקע בדלת. לזה דווקא כן ציפיתי, או לפחות למשהו דומה. הכל הלך חלק בצורה חשודה עד עכשיו. המפתח בטוח יצא מתישהו, איכשהו, אבל לא. הוא מסרב לצאת ואני תקועה בלי דרך לעזוב את הבית. הכתבים הזרים בטח לא יתקשו להסתדר בלעדי, ויבינו שהייתה לי משימה דחופה יותר: להבין איך מוצאים מנעולן בבייג`ינג. ג`אנג ג`ה, שחיה בעיר מגיל עשר, פותרת את הבעיה: תתקשרי 110, מספר החירום של המשטרה. אבל זה לא מקרה של פריצה או חירום, אני רק צריכה שירות, ולא רוצה לערב משטרה. למשטרה יש את כל המספרים של השירותים הדחופים, וצריך לעשות את זה דרכם, היא מתעקשת. בעלת הבית הלכה לישון כנראה, ולא עונה לטלפון. אני מנסה עוד כמה פעמים לשלוף את המפתח העיקש, שמסרב להיכנע, ושכנה צעירה עוברת ומסתכלת בי בסקרנות. זה קצת תקוע, אני מנסה למלמל. נעים מאד, יו חאנג`ין, השכנה מקומה שש, באה לכאן מהעיר חאנגג`ואו לפני חודשיים, עובדת בפרסום, רוצה לעבור ללמוד בארצות הברית (אבל לא מדברת אנגלית), נרגשת קצת לפגוש מקרוב "וואיגואורן" (זרה) בפעם הראשונה בחייה, ונלהבת מאד לעזור. במדינת המשטרה, אנשים ככלל נחמדים לזרים, ולעיתים קרובות יוצאים מעורם לעזור. חאנג`ין נשארה איתי עד שהגיע המנעולן, מה שדרש כמה הסברים טלפוניים והוראות כיוון שלעולם לא הייתי מצליחה לתת במו פי והסינית הרצוצה שלי. ישבנו בינתיים על כוס מים ושקדים קלויים – אין עדיין שום דבר אחר בבית – וקשקשנו על בייג`ינג, הבייג`ינגאים, כסף וקניות והחיים וכל השאר. המנעולן מגיע, בעלת הבית מתקשרת ומבקשת שאשמור קבלה מהתיקון, המנעול מוחלף, עם הסבר ארוך שהבנתי באופן חלקי על סוגי מפתחות שונים, ורגע לפני שהסאגה נגמרת מתייצבים בפתח שני שוטרים חמורי סבר. מה קרה? אני קצת נלחצת. מי קרא להם בכלל? התקבלה קריאה, באנו לראות שהכל בסדר. אפשר לראות דרכון ואישור מגורים? למזלי, הסדרתי אתמול את אישור המגורים, השוטרים מתקשרים שוב לבעלת הבית, לוודא שאני באמת גרה כאן ושלא פלשתי למקם לא לי. בשיחה שלהם אני קולטת את המשפט: יש כאן איזו וואיגואורן, הסינית שלה גרועה מאד. איזו הקלה לשמוע את זה. כולם משבחים את הסינית שלי כל היום, ברור לגמרי שהם משקרים, והנה האמת סוף סוף. למה באתם? כשמתקבלת בקשה לשירות פריצות, אנחנו חייבים לבוא לבדוק את הזהות של המתקשר ואישור המגורים שלו, השוטרים מסבירים לי לאט, כמו שמדברים לאיש קצת מוגבל. אז (גם) זה הפירוש של מדינת משטרה. המשטרה פשוט מעורבת בכל פרט של חיי היום יום. יש בזה לא מעט שקט נפשי ובטחון, וגם משהו קצת מטריד: מה קורה כשלמזמין אין אישור מגורים מסודר? השוטרים אדיבים אבל לא מחוייכים, ובעיקר נראים קצת מודאגים מהנוכחות של עיתונאית זרה בשטח השיפוט שלהם. מה הם צריכים את כאב הראש הזה? סוף טוב הכל טוב, עוד סיבוב בחוטונג, סיגריות (ומצית מתנה מבעל החנות. ברוכה הבאה לבייג`ינג), ארוחת שיפודים לילית (ושיפוד רגלי תרנגולת מתנה מאיש המנגל. ברוכה הבאה לבייג`ינג). האולימפיאדה נגמרה מזמן. הכנסת האורחים האגדית, וגם הפיקוח השלטוני האובססיבי, עדיין כאן. ברוכים הבאים לבייג`ינג, ולילה טוב.
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
זה מה צריך לאכול בראש השנה כדי שתהיה מלאה בדברים ירוקים, שלא לומר מפתיעים. שנה טובה
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-27 בספטמבר 2008, 21:35 | | במדור | מזרח-מערב |
|
אסטרונאוטים סינים הלכו בחלל לראשונה החוקים שעליהם בנוי החלום האמריקאי נכתבים מחדש, הקונגרס כנראה יאשר מחר את "תכנית החילוץ" המדהימה בהיקפה לפדחני וול סטריט. מסקנות? אין לי. הייתי רוצה להגיד שאנחנו חוזים בדעיכתה של מעצמה אחת ועלייתה של האחרת, אבל האחרת הזאת, מתחת לחזות הנוצצת, שבירה ורקובה לא פחות מהקודמת, אז לך תדע. אנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים. ? Do you believe they put a man on the moon
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-27 בספטמבר 2008, 13:32 | | במדור | מזרח-מערב |
|
 |
חזרתי מחופשה קצרה ויש לי בשורות: אירופה מלאה סינים. כן אני יודעת, אלה לא חדשות מרעישות במיוחד, והרבה כבר נכתב על ההגירה, ועל התיירות של סינים עשירים יחסית שמגלים פתאום את האפשרות לטייל למערב, אבל תשמעו, באמת, אירופה פשוט מלאה סינים. בפראג, הסינית עדיין לא מופיעה כמעט בשלטים, גם לא של סוכנויות התיירות. ברחוב, לעומת זאת, היא אחת השפות היותר מדוברות בין קבוצות התיירים. זוכרים את התיירים היפנים שמסתובבים בקבוצות ענקיות עם מצלמות משוכללות? אז זהו, שהם עדיין שם, רק שהם מדברים סינית. כאילו שמתגשמות הנבואות השחורות של הקייזר הגרמני האחרון, וויליאם השני, האיש שטבע את המושג "הסכנה הצהובה". בסוף המאה התשע עשרה דיברו על גדודי עובדים צהובי עור שיטביעו את התרבות האירופית. בתחילת המאה ה-21, גדודים של תיירים עם מצלמות מספקים לתרבות הזאת מזומנים חיוניים ביותר, ותובעים בתמורה את מנות הגונג באו ג`י דינג שהם רגילים אליהן. היה נחמד לראות פה ושם צעירים מטיילים לבד, לא בקבוצות ענקיות. כל אלה שפגשתי דיברו אנגלית טובה ועבדו או למדו בערים שונות באירופה. זה טרנד יפה שאהבתי מאד לראות ופותח יותר אפשרויות ללימוד הדדי. רק שימשיך. בשעת לילה מאוחרת אחת, בשדרות פריז של פראג, החבורה הסינית כללה את הבוס ושני עוזריו שהגיעו לביקור מג`ג`יאנג, ושתי עובדות שמוצבות בעיר באופן קבוע וכבר מדברות צ`כית טובה. אז איך פראג? "חאי קה-יי, אבל סין יותר טובה", הבוס הודיע נחרצות. ברור. בינתיים, בצד השני של העיר, נמצאים גם העובדים. שוק של בגדים זולים ליד התחנה המרכזית של פראג נשלט על ידי וייטנאמים בעיקר, אבל שני סינים שמפעילים דוכן מזוודות מספרים שהגיעו לכאן לפני כמה חודשים, שילמו 100 אלף יואן בשביל סידורי רשיון העבודה, ומתכוונים להישאר לפחות חמש שנים כדי להחזיר את החובות. גם הם מג`ג`יאנג. וינה מוצפת מסעדות סיניות, וקצת פחות קבוצות תיירים מפראג, אבל הרבה יותר מהגרים קבועים - פועלים או משכילים. "הרוסים באים ושופכים כסף, הסינים באים ופותחים מסעדות", סיכם נהג מונית אחד. העתיד בטעם מונוסודיום גלוטמט. בון אפטיט. (והכותרת אסוציטיבית לגמרי. רק כי אני עדיין תחת השפעת ההופעה המופלאה של לאונרד כהן שראיתי בוינה)
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-14 בספטמבר 2008, 12:34 | | במדור | סיפורים |
|
ואם מישהו יודע איפה משיגים עוגות ירח בתל-אביב, שיספר. האיור היפהפה הוא של דניאל מורגנשטרן
3 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
"עיתון אחד העליב אותם אז הם לא ידברו עם אף אחד לעולם"? ... "ואת עוד רוצה ללכת לגור איתם"? אין לי תשובה
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|