|
tur2
תוכן
| פורסם ב-28 באפריל 2006, 17:33 | | במדור | כללי |
|
 | הנה תמונה נוספת של השאל במסרגה אחת. |
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-28 באפריל 2006, 11:49 | | במדור | כללי |
|
סליחה על ההעדרות הממושכת - החגים האלה גמרו לי את הצורה.. עכשיו כשהילדים חזרו לגן ולבית הספר, והכל בבית חזר למקום, והחיים חזרו לשגרה, הגיע הזמן להציג את העבודות החדשות. קיבלתי בדואר את הספר של דבי סטולר - The Happy Hooker, והתחלתי להתנסות קצת במסרגה אחת. הכנתי את השאל המקסים מהספר פעמיים (עוד שאל לבן שאין לי עדיין תמונה שלו, אבל תהיה בקרוב..). אני יודעת לסרוג במסרגה אחת, אבל זאת הפעם הראשונה שממש נהניתי לעשות זאת, והדוגמא היא פשוט גאונית ונפלאה, ולא קשה מדי. הכנתי עוד תיקי יד לאחותי, רוני ולחברתי הטובה, בת-שבע. וסיימתי את החולצנית בסגנון Anthropolgie בחוט RIBBON מהמם, ואפילו הספקתי ללבוש אותה לליל הסדר, וכולם התפעלו. גם זו דוגמא מקסימה, קלה ויוצאת מדהים כמעט בכל חוט. אני מתכוונת להכין עוד כאלו. השאל הלבן שבתמונה הוא גרסתי ל`שאל סל-הפרחים`. אני מאד אוהבת איך שיצא - כמו של פעם - עדין ונשי. זהו להיום.
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-2 באפריל 2006, 11:41 | | במדור | כללי |
|
 | היום אני מצטרפת לראשונה למפגשי הסריגה של פורום הסריגה של תפוז. אני כבר לא יכולה לחכות!!! אני מתה על הדברים האלה - לפגוש סרגניות, ללמוד דברים חדשים ולקבל רעיונות - מדליק! השבוע לא הספקתי לכתוב, אבל הספקתי לסרוג - סיימתי שאל ענק ויפה שנתתי לאחותי - שכחתי לצלם, אבל אנסה לצלם אותו עליה בקרוב ולהכניס לבלוג. סיימתי לסרוג תיק קיצי מצמר ה-EYELASH החמוד שקניתי לפני שבועיים - יצא ממש מדהים (למרות שאבא שלי אמר שזה מגעיל), ראו תמונה.. עדיין לא גמרתי לחבר את הידיות, אבל אפשר להתרשם. התחלתי גם חולצנית (capelet) בצבע קרמי. אני מקווה לסיים אותה עד ערב ליל הסדר, אבל לא מתחייבת. גמרתי שאל אביבי לעצמי בצבעי סגול-ורוד (בתמונה המצורפת), ואני מסיימת עוד אחד בצבעי סתיו. אני עדיין עובדת על הצעיף של גוגי, שלוקח יותר זמן ממה שתכננתי. שלשום חגגתי יומולדת, וקיבלתי זר ענק מבעלי. נהניתי מאד, בזבזתי קצת כסף, אכלנו משהו טעים, בת-שבע שרה לי שירי יומולדת בטלפון, חגגנו (באיחור) את יום המשפחה בכיתה של עמרי, והתברר שיש שם עוד ילד עם יומולדת באותו יום, ויומולדת למורה שלו למחרת, אז חגגנו גם שם, עם אוכל טעים ועוגות. בקיצור, היה יומולדת 34 ממש חמוד ונעים. |
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-21 במרץ 2006, 11:14 | | במדור | כללי |
|
למה במתח? בגלל הספר המותח נורא שאני קוראת - The Murder Artist, שמצד אחד קשה לי לקרוא אותו מכיוון שהוא מספר על אב ששני ילדיו נחטפו והוא מחליט לנסות לאתר אותם בעצמו, אבל מצד שני הספר הוא Pageturner שכתוב מעולה, ואי אפשר להפסיק לקרוא אותו. למה בכיף? בגלל שהיום אנחנו הולכים בערב להצגה (`מנין נשים`), ותוך כמה שעות יהיה לי שאל חדש מוכן שאוכל ללבוש, ולא ארגיש כמו חוראנית ב`הבימה`..  חוץ מזה, אני בכיף מהקריאה המרובה שמזדמנת לי, עכשיו כשסיימתי חלק ניכר מלימודי, ומבלה גם במציאת והאזנה למוסיקה פנטסטית באתר Pandora (למי שעוד לא ניסה - מומלץ!! האתר בונה תחנות השמעת מוסיקה לפי ההעדפות שאתם מגדירים). כרגע אני נרגעת לי ומתמוגגת מהשמאלץ של Guy Lombardo, ולהקות Big Band משנות הארבעים של המאה הקודמת - מתוק מדבש! חוץ מזה סיימתי את תיק הצמר שסרגתי, ועכשיו נשאר לי רק להכין לו בטנה. קניתי גם צמר חדש ומופלא לקיץ. את התמונות אפשר לראות באלבום התמונות המצורף.. אני נהנית גם מהמשך סריגת הצעיף החמוד של גוגי, ולוקחת את הזמן איתו כדי להמשיך ולהינות. הדוגמא מאד מרגיעה ונעימה לי. (ראו תמונה..) למה בלחץ? כי עד ה-31 במרץ אני צריכה להודיע למשרד החינוך אם אני חוזרת להיות מורה לאנגלית בשנה הבאה, אחרי שנת השבתון שלי, או שאני עושה משהו אחר. השבוע ניסיתי להגיע למפקחת לאנגלית שלי, אך היא פשוט לא הגיעה לשעת הקבלה שלה, והשאירה ארבע מורות לחכות לה (בפעם השנייה החודש). גם המפקחת הקודמת עשתה לי אותו תרגיל בשנה שעברה. וכל זה אחרי שהבאתי את אמא שלי במיוחד כדי לשמור על ילדי החולים (שפעת). מעצבן. אחר כך מתפלאים שאין מספיק מורים. אולי זה קשור לזלזול שמפגינים כלפינו גם מי שאמור להיות בצד שלנו? לא יחס, לא כסף, לא צריך, תודה! אני מתלבטת בין שנת חופשה ללא תשלום (שאין לי ממש סיכוי לקבל, כי אין מספיק מורים לאנגלית), הורדת חלקיות המשרה, או התפטרות. אולי לעבור ללמד בחטיבה? אולי ללמד מחשבים? קשה להחליט...
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-16 במרץ 2006, 9:25 | | במדור | כללי |
|
 | חנות הסריגה האהובה עלי (`קרפטא` בראשון לציון) היתה סגורה השבוע  הם עוברים למקום גדול יותר, כנראה עם בית קפה מצורף - רעיון מעולה! אני מחכה בכליון עיניים לפתיחה שתהיה היום.. חוץ מזה שאני כבר מתה לקנות קצת מוהייר לשאל אביבי, וחוטי קיץ לחולצות קיציות שאני רוצה להתחיל לעבוד עליהן. אני רוצה גם קצת חוטי כותנה דקים עבור מפיות ומפות קרושה שאני רוצה להתחיל להכין. בקיצור, אני סגורה על כל הפרוייקטים לקיץ הקרוב, וקצרת סבלנות להתחיל. ביקרתי את סבא שלי השבוע. הוא בן 88 וחולה אלצהיימר, ולכן לא זיהה אותי ממש, ובודאי שלא את בני, אבל הביע שמחה לגילויי האהבה והקרבה של בני המשפחה. נתתי את שאל הטריניטי שסיימתי למטפלת שלו, קטיה, אשה מקסימה ומסורה, שאנו משתדלים לצ`פר ככל האפשר, כי מגיע לה. את תמונות הפרוייקטים הגמורים שלי, כולל גרביים שסיימתי וחולצה שחורה שאני לא יכולה ללבוש כי היא גדולה עלי  , אפשר לראות בכתובת הזאת: |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-7 במרץ 2006, 13:59 | | במדור | כללי |
|
הוזמנתי לסדנת סריגה בתל אביב שנערכה היום בבוקר, והודרכה על ידי לורי קימלשטיל, אמנית סריגה מדהימה שהגיעה אלינו מארה"ב. נדהמתי מאיכות הצמר שהביאה עמה (שלא קיימת אצלנו - מקנאה מאד!!), איכות ומגוון אביזרי הסריגה, ומעל הכל - מן הפרוייקטים המ הממים שהציגה בפני הקבוצה, שמופיעים גם בספר שלה (באנגלית). נהניתי מאד מאד, וגם למדתי המון, וקיבלתי הרבה רעיונות חדשים - ועכשיו אני יודעת מה אני עומדת לעשות ב-STASH שלי!! איזה כיף! הכרתי שם גם המון סרגניות נחמדות ואלופות, והחלפנו פרטים - איזה בוקר נהדר!  חוץ מזה, כשחזרתי הביתה, חכתה לי ליד הדלת חבילת מסרגות שהזמנתי, ועוד ספר סריגה של Stephanie Pearl-Mcphee ה-Yarn Harlot, בנוסף לזה שהגיע אתמול (At Knit`s End).  אתמול קראתי בו במיטה בלילה, ולא יכולתי להפסיק מרוב הנאה, ומדי פעם נשמעו פרצי צחוק חזקים מן המיטה.. פשוט מקסים - היא כותבת על חיי-סריגה כפי שרק סרגנית אמיתית כדרך חיים יכולה לדעת ולתאר. מצחיק, חמוד ומרגש... אני לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך.. בקיצור, יום סריגה מוצלח ביותר 
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-6 במרץ 2006, 8:46 | | במדור | כללי |
|
 שלא עדכנתי כמה ימים. היה לי משבר סריגה - סיימתי את כל הפרוייקטים, ופתאם לא היה לי מה לסרוג - מכה!  חיפשתי וניסיתי כל מיני דברים. מכיוון שלאחרונה התחייבתי על כמה new year`s resolutions, נשבעתי לעצמי שאסרוג את כל מחסן הצמר שלי, שמחכה לסריגה כבר שנים. אז הוצאתי משם שלושה כדורונים מקסימים של חוט קרמי-לבן עם מן כדורונים שמחליפים עובי לאורך החוט. אבל כמה שזה לא יהיה חוט מקסים, פשוט לא היה לי מה לעשות איתו - שום דוגמא לא מתאימה לצמר הזה, יש לי רק שלושה כדורונים של 40 ג`, וגם מאד לא כיף לסרוג אותו בגלל השינויים בעובי. אז ניסיתי להתחיל משהו אחר, והסתבר שאין לי את המסרגות העגולות בגודל המתאים. בסוף התפשרתי על חולצנית לעונת המעבר מצמר `גרנדה` שחור, לפי דוגמה שמצאתי באתר Interweave. אמנם זה נראה יותר יפה בצמר קיצי כמו באתר, אבל זה מה שהיה לי. בקרוב התמונות של הגרביים והשאל הסגלגל הגמורים. מחכה בכליון עיניים שכבר יגיעו בדואר ספרי הסריגה, הצמר, הכפתורים והמסרגות שהזמנתי באינטרנט. נו כבר!@!!@##!!
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-2 במרץ 2006, 9:37 | | במדור | כללי |
|
איזה יום מבאס.. יש את הימים האלה, שיודעים כבר מהבוקר שהם הולכים להיות מסריחים עוד לפני שקמתם מהמיטה, וזה אחד מהם. עוד לפני שפתחתי את העיניים כבר חטפתי שני סקנדלים/התקפי-זעם משני בני היקרים, שלא רצו ללכת לבית הספר ולגן.. יש לי עוד מאתיים דברים לעשות, ואף אחד מהם לא כיפי. וזה כבר מבלי לדבר על מחר, שבו אני צריכה להספיק לנקות, לבשל, להיות עם בני ביום ספורט בבית הספר, לארגן את כל המשפחה לאירוע בצהריים, ולצאת בזמן מהבית בשעה אחת-עשרה בבוקר. 
אז כדאי שאתחיל עכשיו.. |  |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-28 בפברואר 2006, 13:29 | | במדור | כללי |
|
 |
טוב, אז יש לי וידוי - אני קניינית איביי די כפייתית. זה התחיל בכל מיני סימניות לאוסף הסימניות שלי, המשיך למגזינים, DVD, כפתורים, ועכשיו כמובן - מסרגות וצמר.
אז פרגנתי לעצמי קצת, אז מה... יש למישהו בעיה עם זה? הזמנתי מסרגות עגולות ודו-צדדיות שמנות מבמבוק, שכמעט ואי אפשר להשיג בארץ. אין כמו לסרוג במסרגות במבוק - הן כל כך נעימות ואמיתיות! אוקיי, הזמנתי גם צמר - הרבה! ובגרושים! איזה כיף! (ריבוי סימני הקריאה אמור להביע התרגשות, ולא בעיית שימוש נכון בכללי דקדוק..) חוץ מזה, היה לי הספק מהזה טוב השבוע - סיימתי צעיף שהתחלתי מזמן ולא היה לי חשק לסיים, ויצא יותר יפה ממה שציפיתי. זה חוט קצת מצחיק משנות השמונים המאוחרות שכבר ניסיתי לסרוג פעמים רבות וזה פשוט לא הסתדר. עכשיו סוף סוף הגיע החוט העייף אל המנוחה והנחלה. הוא ואני מרוצים מן התוצאה. סיימתי גם את השאל השחור שנאבקתי איתו בשבוע שעבר. עוד לא הוספתי פרנזים, אבל הם בדרך. בסוף החלטתי על דוגמת השאל מחוברת `יותר מחוט` 3. כן, זה הסגול-ורוד עם המהממת הבלונדינית. עליה זה נראה יותר גדול, אבל לא נורא - עשיתי לו בלוקינג (ייבוש במתיחה), והוא נפתח יפה. התחלתי גם גרביים (לפני שנגמר לי החורף), והכנתי כמה ריבועי-סבתא במסרגה אחת, כדי להכין תיק לצמר והמסרגות שלי (KNITTING TOTE). עכשיו אני רק צריכה לחפש באיביי ידיות עץ יפות לתיק...
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-24 בפברואר 2006, 8:47 | | במדור | כללי |
|
 |
התחלתי כבר פעמיים את השאל השחור שלי, לפי דוגמת תחרה יפה שהורדתי ברשת. בפעם הראשונה, הייתי בטוחה שמשהו אצלי לא בסדר, אז פרמתי והתחלתי שוב. אמנם אני אלילת סריגה  שמנוסה היטב בדוגמאות תחרה מסובכות, אבל, טעויות קורות. בפעם השנייה, התחלתי להבין - זאת לא אני, זאת הדוגמא. ניסיתי לתקן, לשפר, לשנות, אבל לא עזר כלום - הדוגמא דפוקה, וזהו. משהו שם לא מסתדר בשום אופן. החיים קצרים מכדי לבזבז זמן על מאבק עם דוגמאות דפוקות, ולכן בשתים-עשרה בלילה התחלתי לשוטט שוב ברשת בחיפוש אחרי דוגמא חדשה, אבל לא הצלחתי לעלות על משהו מתאים. אני חושבת שזה מכיוון שתקועה לי בראש הדוגמא של השאלים המדהימים שסבתי סרגה לאמי כשהייתי ילדה. אני מתה לסרוג שאל ממש דומה, ועד שלא אמצא דוגמא שמזכירה לי את אותן עבודות מופלאות, לא אוכל להתחיל את השאל הזה. מה שמוכיח שסריגה היא קודם כל state of mind ולא סתם תחביב. כשאני מתחילה פרוייקט חדש, אני חייבת להרגיש מחוברת אליו במשהו מעבר לסריגה הטכנית. זה חייב להיות עבור מישהו אהוב, מעורר זיכרון חשוב, צבע שמעורר רגש, או משהו אחר. כמה יפה שאצל נשים לכל דבר חייב להיות אישיות ומשמעות. אני אוהבת את זה 
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-23 בפברואר 2006, 15:09 | | במדור | כללי |
|
 | צעיף העונה של 2006 הוא ללא ספק הצעיף שגיליתי בחנות הצמר שלי. כל כך פשוט, וכל כך מושלם. נסרג תוך כמה שעות, וכולם חולים עליו. כבר סרגתי ארבעה כאלה לכל החברות, ועוד לא נמאס לי ממנו - נורא כיפי לסרוג, כי הוא נסרג במסרגות מס` 10 ובצמר עבה ומחליף צבעים. כל הסיפור הוא - להעלות 26 עיניים, עין ראשונה ואחרונה - תמיד ימין. והדוגמא: 2 עיניים יחד ימיו, חוט על המסרגה. כל השורות אותו דבר. אפשר כמובן להוסיף פרנזים. |
9 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-19 בפברואר 2006, 18:29 | | במדור | כללי |
|
כתוב בהורוסקופ היומי שלי בתפוז שיהיה לי יום עוין. תודה, באמת לא שמתי לב. אול וורק, נו פליי (all work, no play). לא היה לי זמן לסרוג בכלל. זאת רק אני, או שגם סרגניות אחרות נמצאות בקריז של גמילה בכל פעם שלא נותנים להן לסרוג במשך כמה שעות רצוף? אולי אני הפסיכית היחידה, אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על לסרוג, גם כשאני עסוקה במטלות אחרות. או לפחות על להאזין לפודקאסטים של סריגה. למי שלא יודעת, בתוכנת itunes (חינמית, ניתנת להורדה ברשת) אפשר לחפש ולהירשם למשדרים קבועים על סריגה (אמנם בינתיים רק באנגלית, אבל אני עובדת על זה..), והם פשוט מעולים. הנשים שמשדרות הן מקסימות, אינטליגנטיות ומצחיקות, ויש להן המון ידע והמון רעיונות. נורא כיף להאזין (בזמן שסורגים, כמובן!). היה לי מן רעיון כזה לפנות בוקר, להקים עמותה של נשים סורגות למען נזקקים - תינוקות וילדים יתומים/ נטושים בבתי חולים, אסירים ואסירות, זקנים עריריים, עניים, וכו`. חשבתי שזה יכול להיות יפה ומספק להשתמש ביכולת וברצון שלנו לסרוג כדי לתרום משהו לעולם. אני בטוחה שיש גם סיכוי שחברות הצמר יתרמו לנו צמר, ואולי עוד תורמים יהיו מעוניינים. אם יש לכן דיעה בעניין, אשמח מאד לשמוע, ואולי להיעזר כדי להריץ הלאה. אוקיי, אני הולכת להשלים שעות סריגה חסרות מאד.
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-18 בפברואר 2006, 8:51 | | במדור | כללי |
|
 | סיימתי אתמול בערב את שמיכת התינוק שסרגתי. יצא ממש נעים ופלאפי, והנה ההוראות לכל המעוניינת: חומרים: 500 גר` צמר מתאים לתינוקות, למסרגות 8-10. מסרגות מספר 10 הוראות: מעלים 5 עיניים, וסורגים שורה ימין. בשורה 2 - 3 ימין, חוט על המסרגה, 2 ימין. בשורה 3 - 3 ימין, חוט על המסרגה, 3 ימין. בשורה 4 - 3 ימין, חוט על המסרגה, ימין עד הסוף. יש לחזור על שורה 4 עד שמגיעים ל-100-120 עיניים (תלוי בגודל השמיכה הרצוי). שלי הגיעה ל-114 עיניים. אז מתחילים להוריד - 2 ימין, 2 יחד ימין, חוט על המסרגה, 2 יחד ימין, ימין עד הסוף. סורגים בדוגמא זו עד שנשארות 7 עיניים, ואז - 2 ימין, 2 יחד ימין, 2 יחד ימין, ימין עד הסוף. סוגרים את 5 העיניים הנותרות. אני בחרתי להוסיף גדילים בחוט תואם בצבעים אך דק יותר בארבע פינות השמיכה. הוראות להכנת גדילים (קל מאד!) אפשר למצוא באתר: סריגה נעימה לכולן (וכולם)! |
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-15 בפברואר 2006, 9:40 | | במדור | כללי |
|
להתחיל בלוג חדש זה סיפור. למי בעצם אני כותבת? לעצמי? לאחרים? נתחיל ונראה. אני גם די חדשה בכל זה, אז אם מישהו במקרה קורא, סלחו לי על פדיחות של מתחילה. איך התחיל כל העניין עם הסריגה? כמובן שמסבתא. סבתא שלי היתה הסרגנית של פתח תקווה. היא סרגה הכל, ומדהים. אני זוכרת אותה תמיד סורגת. אמי מספרת שכל העולם ואשתו (בעיקר אשתו), עלה אליה לרגל לקבל ייעוץ, תיקונים ועזרה בדוגמאות מסובכות. אמא שלי גם תרמה - אני זוכרת צעיף וכובע תואמים בצבע סגול כהה (כן, סבנטיז, מה לעשות..) שגיליתי שאמי סרגה, ואת ההתלהבות מלגלות שאמי יודעת להכין כאלו דברים יפים. גם היא עזרה לי ללמוד. באייטיז סרגתי סוודרי-ענק בצבעים זרחניים, והייתי מרוצה מעצמי מאד. בצבא חידשתי את אהבת הסריגה שלי בעקבות עבודתי עם רותי, שלאמה היתה פעם חנות סריגה משלה, וגם היא ידעה לסרוג מדהים. היא לימדה אותי לסרוג סוודר לתינוק מלמעלה למטה, (סוודר 5-השעות), שעד היום אני נהנית לסרוג. אחר כך, נהיה פתאום איסור חברתי על סריגה. זה נחשב למיושן, `זקן`, לא `קול`. בינתיים נישאתי, וגם בעלי לא התלהב, ולכן עם הזמן, הסריגה דעכה. הגעתי למצב שבו כבר שקלתי לזרוק את כל מלאי הצמר והמסרגות מהארון, לפני מספר חודשים. ואז הכל התפרץ מחדש - כמו הר געש שהיה כבוי שנים (איזו מטאפורה נדושה, אבל זה נכון), הכל יצא החוצה, ועם פריצת טרנד הסריגה החדש, לקחתי את המסרגות לידיים, ולמעשה, אני לא מצליחה להוציא אותן מהיד. בחודש האחרון סרגתי 5 צעיפים, סוודר ושמיכה לתינוק, כובע לבני ושני חצאי שאל. הספק לא רע, תודו. גם הוצאתי חצי משכורת בחנות סריגה מדהימה שגיליתי לאחרונה. לא יכולתי להתאפק - יש להם צמרים מדהימים. אין ספק, החיים יפים יותר עם הסריגה. מישהו צריך לעשות מחקר על כוחות הריפוי של הסריגה - אותי זה מדהים כל פעם מחדש, איך בחצי שעה של סריגה קדחתנית, העצבים המרוטים נרגעים, והכל נראה אופטימי יותר. אני בטוחה (בתור בוגרת החוג לפסיכולוגיה של אונ` תל-אביב), שמדובר במשהו היפנוטי - כשכוש המסרגות, התנועה החוזרת, המגע הנעים של הצמר, המראה של העיניים ההולכות ומתווספות בקצב אחיד על המסרגה, מאפשרים כניסה לרמת מודעות אחרת, סוג של סוגסטיה. לא חשוב כל זה. בכל מקרה, ההנאה היא הרבה יותר מסתם ליצר משהו חדש משלך, למרות שגם זה מהנה. והתגובות אחר-כך... פשוט כיף. אמא שלי אומרת שאני מזכירה לה יותר ויותר את אמה, סבתי, מדי יום. כן. כנראה. היא היתה אשה מדהימה. היא לא זכתה להשכלה גבוהה ולקריירה, אך היתה אשה חכמה, חברותית ויצירתית, אך גם קשה וברוטלית לפעמים. דומיננטית מאד, עד כדי שתלטנות. אמי אומרת שלי יש יותר כלים ממה שהיו לסבתי, ולכן אני לא עד כדי כך קשה כמוה. אבל סבתי, לפני שנפטרה, ביטאה פעמים רבות הזדהות איתי דווקא, מבין כל נכדיה הרבים. אני זו שליוותה אותה בבתי החולים לקראת הסוף. אני זו שקיבלה ממנה טבעת עתיקה, שעוברת בין נשות המשפחה מדור לדור כבר מעל מאה שנה. זה מרגש אותי מאד לחשוב על שרשרת הנשים הללו, חזקות, דעתניות, מעשיות ויצירתיות, שאני חלק ממנה. בזכות הסריגה, ובזכות מי שאני.
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|