יום ראשון התחיל כמו יום רגיל ושגרתי..
הכל התנהל כסדרו.. בבוקר הייתי בעבודה, לימדתי,קישקשתי ודיברתי ואז בצהריים ביקרתי בבית החולים איכילוב.
כשסיימתי, נכנסתי לאוטו שלי שחנה בחניון התת קרקעי ועשיתי את דרכי החוצה, הביתה.
.
השמש זרחה,
באוטו התנגנה לה מוסיקה נהדרת (BLACK EYED PEAS אם לדייק),
תנועת המכוניות שלפני נעה בעצלתיים,
שתי נשים דחפו לאיטן עגלה..
הכל נראה שלו ורגוע...
הגיע תורי לצאת מהחניה.
חיכיתי מספר רגעים עד שהולכי הרגל יעברו במעבר החציה.. האחרון בינהם היה בחור עם כובע על הראש ושקית ניילון ביד.
הוא גמר לעבור, התקדמתי עם האוטו ואז זה קרה..
הוא פשוט התחרפן..
במבט לאחור כנראה שהוא היה מסומם או שיכור.. לא משנה, בכל אופן הוא החליט להוציא את הקריז היומי שלו על האוטו שלי. הוא התנפל על האוטו, החל להכות אותו בחוזקה, צרח כמו משוגע ובעט באוטו בכל הכוח.
בשניה הראשונה קפאתי.
הייתי פשוט בהלם..
ישבתי באוטו ופשוט שמעתי בקולי קולות "בום,בום, בום" - רעש המכות שהנחית על האוטו..ואחריהן צרחות ומטר קללות..
שניה לאחר מכן לחצתי בחוזקה על דוושת הגז ומיהרתי לברוח מהמקום..
הוא ניסה לרדוף אחר האוטו אבל אחרי כמה מטרים התייאש, נעצר, הסתובב והמשיך ללכת בצורה רגועה כמו מקודם, כאילו כלום לא קרה..
אחרי כמה דקות של נסיעה נעצרתי.
הלב עדיין דפק בחוזקה.
כל מה שעבר לי בראש היה "מזל שהילדים שלי לא היו באוטו...זה היה משאיר אותם בטראומה תמידית".
שמתי לב שהידיים קצת רעדו לי.
נשמתי עמוק. נרגעתי והתקשרתי לבעלי שירגיע אותי.
לא יודעת למה הוא השתגע ככה פתאום אבל מה שאותי זעזע זו העובדה שזה קרה פתאום, ללא אזהרה וללא סיבה.
אדם יכול לנהל את חייו בצורה טובה, להתנהג כמו שצריך, לציית לחוקים, לעשות הכל "כמו בספר" ועדיין אין בטחון שלא יהיה קורבן לאלימות ולאיזשהוא שגעון מצד מישהו אחר..
המחשבה הזאת בכלל השאירה אותי מעורערת.. העובדה שנפלתי קורבן ל -
random act of violence (מקרה של אלימות אקראית) לא נתפסת בעיני אפילו עכשיו.
לאיזה עולם בדיוק אני מגדלת את הילדים שלי?
אני לא משלה את עצמי, אנחנו לא גדלים בבועה אבל עדיין העובדה שרוע יכול להגיע למפתן דלתנו ללא כל התגרות וללא כל סיבה מלחיצה ומפחידה אותי.
אני רוצה לגור ב"אקווריום".
שקוף.
רגוע.
עם דגי נוי אחרים.
עם שגרת חיים פשוטה של לשוט ממקום למקום בשקט, ללא סכנה...
אקווריום כזה:
ייקח לי עוד קצת זמן להתאושש...
מקווה שהאקראיות היחידה שאני ומשפחתי נתקל בה מעכשיו תהיה ב -
random act of kindness (מקרה של נחמדות, טוב לב אקראי).. אלוהים יודע שאנחנו באמת זקוקים פה לזה.