| פורסם ב20 בנובמבר 2009, 17:50 | | ב | כללי |
|
אני בזמן האחרון בכלל ממעטת להרשם להחלפות או לאתגרים. גם כי אין לי זמן, אני עדיין רצה מראיון לראיון.. ואם אני כבר יוצרת זה רק בשביל חברות, או לחדר של תובל שתופס צורה ועניין.(עד שהפוסט הזה התפרסם.. אני כבר עובדת..  ) אבל כשהדרלינג אירגנה מגה החלפה של יצירות מלבד, ידעתי שלזה אני נרשמת. אני אוהבת לתפור לבד, זה החומר היחידי שיכול לסלוח לי על יכולת התפירה האיומה שלי. הוא כ"כ סלחני, כ"כ סופג את התפרים הלא ישרים והעקומים שלי. וזה יוצא אפילו בסוף חמוד.. אז יצא שאני שולחת מכל האנשים בעולם למייה הלא היא אמא לאוצרות. זהו, עכשיו בכלל צריך להרים את הרף, הגב` היא מאסטר בכל מה שקשור לתפירה או ללבד בכלל. אז יושבים יום ולילה, פליקר וגוגל. ומנסים למצוא משהו שגם היא תאהב לקבל וגם אני אוהב להכין. חשבתי על אלבום, חשבתי על מובייל, חשבתי על כ"כ הרבה דברים. שיגעתי את העולם ואישתו..(סליחה אורלי ותמר..  ) והכי קטע שביום שישי כשהתיישבתי כבר לגזור את הציפורים למובייל. פתאום תפסה את עיני שבלונה שהייתה לי של בבושקה, מאיזה ספר טילדה או משהו. שאמרתי שיום אחד אני אתפור (Y`A RIGHT). ופשוט התחלתי לגזור, לתפור,להדביק,לחפש,לצייר למלא ולהרים את החמודות האלה על הרגליים (או על התחת במקרה הזה). בגלל שרציתי שהן יעמדו הכנתי להן תחתית מקרטון שציפיתי בלבד לבן. הצבעים תואמים לסטודיו שיהיה יום אחד מנת חלקה של מייה. והנה בוק קטן למאשה ונטשה.. והכרטיס שנשלח איתו. הוא מין הכלאה של ספרון לכ. ברכה. הבסיס הוא קרטון ביצוע. מצופה K & COMPANY, מדבקות של ביג דיל לאותיות,עלי כותרת של בלינג,ראב און,פינות של סאספארס,פרחים שנחתכו מזמן בקטאל,סרט ורדרד וחרוז אחד שנפל מקוקיה של תובל ששמרתי. מאוד, מאוד מרוצה. ואני יודעת.. מה יודעת כבר הוזמנו לחדר של תובל עוד זוג "מאשות".. עכשיו אני יושבת על זוג כרטיסים לבר מצווה ובת מצווה(באותו האירוע לזוג תאומים). וגם להולדת תאומות...(כבר גילו בעבודה שזה מה שאני עושה.. מעניין מי הלשין!). מבטיחה להראות. נשיקות!
|
12 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב27 באוקטובר 2009, 16:51 | | ב | כללי |
|
אז שלום... שמי דיאנה ואני גם מחפשת בזבל. מה לעשות, זה משהו מדבק ומקסים לראות אותי ואת מייה ואת תמר נוברות בפינות של רחוב ומחפשות משהו לשפץ,לצבוע,להדביק ולהרכיב. וגם בעלי שלי, החצי השני של הבושה שהיא אני, מסתכל בעיניים ספקניות חצי מתביישות בי כשאני צועקת לו לעצור את הרכב ויוצאת להביא איזה מדף רעוע חצי שבור ומסתכלת עליו,במבטי הערצה כאילו מצאתי מסך פלזמה 42 אינץ!! (רק בשביל שתבינו את ההקבלה). אז השולחן/שידה הנ"ל מחכה לי 3 חודשים ככה בפינות מוחבאות בבית (מתחת לשולחן במטבח,בפינה של חדר השינה). לא צילמתי את הלפני, אבל היא פשוט היתה ירוקה. ירוקה דשא. וכששייפתי מצאתי עוד שכבה של סגול מתחת ,מתחת טורקיז ומתחת את העץ הטבעי שחיפשתי. אז קודם כל היא עברה שיוף בנייר שיוף, כי אני לא מהמתוחכמות שיש להם את המכונה. אז הלכה הבנייה של החודש לציפורניים אבל איזה שרירים יש לי עכשיו בזרועות!! אחרי שהיא שויפה היא כמובן נצבעה בבסיס. (מזל שנשאר לי עוד מהשיפוץ של הבית...) ואחרי זה נצבעה בלבן רגיל של טמבור. ידעתי שהיא תהיה בחדר של תובל שתופס לאט לאט צורה רומנטית ופירחונית כמו שרציתי. אז לא היתה בעיה או דילמה בבחירה של המוטיב. חיפשתי ורדים, מפיות של ורדים שלפני כמה חודשים היו כמעט בכל פינה. כמו מנייאקים! עכשיו שאני צריכה ... אין!! 5 חנויות עברתי, כלום כלבת! אתמול סוף סוף נכנסתי לחנות, שאלתי את הבעלים אם יש מפיות של ורדים, היא אמרה שאולי יש לה בארגז במחסן, ושאני אחפש כי אין לה מושג מה יש שם. ישבתי חצי שעה! ובסף מצאתי 2 מפיות מסכנות שהתאימו לי בדיוק. כשבאתי לשלם לה, היא לא רצתה תשלום, היא אמרה שאין לה מה לעשות איתם גם ככה, כי כבר לא עושים מפיות... אז יצאתי בכלל מרוצה! הגעתי הביתה ישר מרחתי דבק... הדבקתי ,חיכיתי שיתייבש. היום בבוקר, ליכלכתי בדיו חום את כל הצדדים. והנה, הנה המגירה מקרוב... תודה מייה על העיצה לצפות רק את המגירה בשביל שלא יהיה יותר מדי מיכל נגרין. וזה החלק העליון... והנה זה עומד במקום המתאים בחדר של תובל. ועד כאן דיווח מחבורת הזבל השכונתית.. ואם אתן רואות משהו בפינת הרחוב, שאולי יש לו פוטנציאל שיפוצי,שיופי וצביעתי משהו.. אתן יודעות איך להשיג אותי. ותודה לאלין ונתנאלה שהביאנו עד הלום!
|
9 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב15 באוקטובר 2009, 15:37 | | ב | כללי |
|
אז, יושבים בבית מנסה לא להכנס יותר מדי למוד נמוך אבל מה.. קשה. הולכת לראיונות, מתקשרים המון וזה משהו ששמעתי שלאנשים אחרים אפילו לא קורה. אז אני סופרת את הברכות שלי. ככה בשקט בצד. אבל תמיד אותה שאלה ראשונה בראיון.... "את נשואה".. "כן". " יש לך ילדים".. "כן"... "אז איך תסתדרי עם משרה מלאה".. "מה זאת אומרת, אין לי בעיה עם זה".. וכאן מגיע הפרצוף של ה "כן.. ממש".. ופשוט אני כבר מבינה, בלי להמשיך את הראיון בכלל. שאני יכולה להיות הכי סופר מקצועית (ואני כן!). הכי ראש גדול הכי יוזמתית... עם הכי הרבה ניסיון. אבל אני אמא. זה פשוט מוריד אותי מהרשימה.. מה אני יכולה לעשות? להחזיר אותם מאוחר מדי. אימהות לא יכולות לעבוד משרה מלאה? כאילו אם הייתה לי בעיה עם זה, הייתי מחפשת משרה כזאת.. מה אתם באים ,( סליחה על הביטוי.. ) ל$%^ לי את המוח! אז בין ראיון אחד שמביא את הסעיף לשני שמביא לי את העצבים! אני עושה... תובל שלי יש לה חברות ילדות כבר שנים.. הן קבוצה כזאת מגיל שנתיים אולי. וכבר הרבה זמן אני מתכננת להכין לה מסגרות עם תמונות של כל מיני חברות שלה. אז התחלתי לעבוד על הראשונה אתמול.. וסיימתי היום. כבר מזמן קניתי את המסגרות באיקאה, פשוט ..פשוט. 3 מסגרות ב 20 שקל. התחלתי לבחור דפים ואני שוב מוצאת את עצמי נמשכת לאותה "פלטה" שוב. אני מאוד מתחברת לסגנון הזה המעושן הורוד חום מלוכלך הזה. וגם מצאתי שאני מאוד אוהבת את כל הדודלינג הן בחותמות והן בראבונים. כמה כפתורי עץ... ולא לשכוח פרפרים.. מתה על הפרפרים האלה! והנה היא בתמונה עם אחת החברות הכי טובות שלה. מחר אני אתחיל לעבוד על השנייה. וטיפה יותר מקרוב... כל אלה שהייתי אצלהם בראיון, ואמרו שיהיו בקשר אחרי החג... על איזה חג הם דיברו?... פסח?? נשתמע!
|
7 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב4 באוקטובר 2009, 17:30 | | ב | כללי |
|
לפני משהו כמו חודש, היה לתמר יום הולדת. אני בגלל כל מיני סיבות כאלה ואחרות, זה לא חשוב עכשיו. לא פינקתי אותה במתנה. לא נורא, עבר. WATER UNDER THE BRIDGE. למי מבניכן שלא מכירה אותי אישית, אין לי הרבה חברות טובות. יש לי הרבה חברות.. המון. אבל חברות כאלה שאני יודעת שיהיו בשבילי באש ובמיים ואני בשבילן. יש לי אולי 5. תמר היא אחת מהן. תמר או הידועה בכינוי שהדבקתי לה "קושוקוש". או כמו שאתן מכירות אותה: tamar the super girl. וזה הבלוג שלה.. היא אחת הילדות הכי מדהימות,מדליקות,קרועות שאני מכירה בעולם. היא גם הזקנה היחידה שאני מכירה שגרה בגוף של בחורה בת 20 ומשהו. היא פריק של כל מיני דברים שאני בחיים לא הייתי מכירה אם לא הייתי מכירה אותה. מוסיקה כזאת מוזרה ולהקות עם שמות שאני אפילו לא יודעת לוודא. היא מתה על אלסי פלנינג.. אם היה אפשר היא היתה עושה איתה החלפת חיים או משהו כזה. בקיצור היא נדירה! יש לה בלוג מטורף.. והיא לא יכולה אפילו לצלם תמונה אחת נורמלית שלה בלי לעשות פרצוף או להוציא לשון. אז החלטתי לעשות כמה דברים. היא אוהבת מאוד את הדמות JACK מהסרט "הסיוט שלפני חג מולד". אז חיפשתי בכל ת"א תיק שלו, ומצאתי כמובן באיזה סימטה בת"א. שתי קשתות אדומות סקראפיות כאלה.. היא אוהבת פפיונים אז דאגתי שיהיה עליהן.. עגילים וורדים שחורים, כאילו מיכל נגרין אבל לא! מילאתי את התיק בכל מיני דברים.. בצבעים וסגנונות שהיא אוהבת. והכנתי כרטיס שידעתי שהיא רוצה להכין לעצמה.. בתואנה שהוא לחברה אחרת... הכרטיס הוא העתקה אחת לאחת..(חוץ מהכיוון של ההדבקה שיצא לי הפוך כי לא לקחתי בחשבון את כיוון הציור...) של כרטיס שקיים ברשת. ככה שזה לא רעיון שלי. אבל אהבתי אותו הוא צבעוני ושמח כזה.. מה שלא מתאים לי להכין.. אני לא כ"כ בעד צבעוניות כ"כ עליזה וניאונית. נתתי לה את הכל בסדנא של הדרלינג האחרונה. והיא אהבה הכל.. וכאן אני רוצה עוד לומר לה. שהעונג והכבוד הוא כולו שלי להכיר אותה, ולקרוא לה יותר מחברה.
|
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב2 באוקטובר 2009, 12:16 | | ב | כללי |
|
אז היום השתתפתי בסדנא! לא הייתי באמת שנים... ( יותר משנה זה שנים לא?). והיה מאוד חסר לי לשבת עם עוד בנות לראות יוצרות אחרות, סגנונות אחרים. וכמובן ללמוד להכין משהו מדליק כמו המיני אלבום של הדרלינג. שאפשר לראות אותו כמובן אצלה בבלוג השווה!! בטירוף! יש שם מלא יצירות שלה.. היא פריקית של אלבומים ומיני אלבומים בעיקר. אני פשוט נהנית להציץ לה מדי פעם... . אז נפגשנו אצל קרנושי הנפלאה שלי, והיו שם המון חברות טובות ישנות...(עיין ערך TAMAR THE SUPER GIRL). וחברות חדשות ששמחתי לקשר פנים לכינוי..  כמובן שאמא שלי לימדה אותי שלא באים בידיים ריקות לאורחים...במיוחד שלמדריכה יש יום הולדת כמה ימים לפניי.. אז שתי ציפורים במכה  . אז הכנתי להדרלינג מחברת מצופה פרחי כרוב שאני מטורפת עליהם. ותודה לפיית מרציפן אז, על הסדנא שבה היא לימדה נעל כמוני איך מכינים את הפרחים המטריפים האלה.. וכאן המקום להזכיר את הקולה!! ורק מי שהיתה שם יכולה לצחוק... הכנתי אולי איזה 20 בערב יום כיפור.. לא היה מה לעשות.. הילדים ברחוב נוסעים על אופניים, בימבות.. ואני יושבת וגוזרת על ספסל... אז ציפיתי מחברת מוכנה שהיתה לי ממקום העבודה האחרון שלי (אם כבר אז כבר לנצל עד הסוף...). בנייר חום עטיפה (אני יודעת שהדר אוהבת שימושים בחומרים לא רגילים). ועל זה הדבקתי את הפרחים שלי.. הכל משאריות של דפים ממותגים שהיו לי ואני שומרת באדיקות לשימוש מועיל והנה מצאתי אותו! הדבקתי את השם של הדר מהאותיות של הסטים שאז קניתי בביג דיל. ועוד דודלינג שניפחתי ועוד סלט לבד של פרפרים, ועוד כמה כפתורים.. ובקיצור יצא לי משהו שאני גאה לתת, ונראה לי שהיא תאהב לקבל. והנה הכרובים מקרוב... וכמובן איך אפשר בלי כרטיס... פה הלכתי על משהו אחר, אחר לגמרי. הבסיסים בכרטיסים הבאים שלי נראה לי הולכים להיות הבסיסים הפשוטים האלה. התאהבתי בהם. ויש לי את החותמת הזאת של המלאך אולי 4 שנים כבר, ולא עשיתי בה שימוש אפילו לא אחד.. מסכנה שלי... אז אמרתי יש לי שני MUST: הבסיס ,והמלאך. וסביב זה נבנה פשוט רעיון על הדרך.. עד שאהבתי את התוצאה.. והנה היא: שניהם יחד תמונת פורטרט... איזה פולני זה להגיד פורטרט... וככה זה נארז וניתן במתנה להדר...מקווה שהיא תאהב הכל. אני אהבתי להכין... כמו משוגעת הייתי.. ממש בפרנזי.. לא היתה לי כזאת מוזה כבר שנה!! תודה להדר על סדנא מדהימה, סובלנות במיוחד עם המיני אלבום "אנגלית" שלי. לכל הבנות המקסימות שהיו... לקרנושי ששוב פתחה את ביתה ואת ליבה וסוף סוף גם ישבה ועשתה! לתמר שהצחיקה אותי כל הערב... למורני המדהימה.. הרי הוא אוללה, שעזרה לי לקראת הסוף שכבר לא ראיתי בעיניים! (והביאה את המיני אלבום לבד שלה שהיא הכינה שבוע שעבר בסדנא, שכדאי כדאי לעצור בבלוג שלה לראות את התוצאה הסופית.. וסתם כי חייבים לראות את הבלוג שלה!). סליחה מהשכנים על הרעש..אני רועשת?? איזה חוצפה להגיד דבר כזה! ואת המיני אלבום שלי.. אני מסיימת (אני לא מסיימת אף פעם בסדנא עצמה.. פשוט מכה אני!!). ואני מבטיחה להעלות... נשיקות!
|
11 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב1 באוקטובר 2009, 19:12 | | ב | כללי |
|
אז לפני מיליון וחצי שנה (סמוך להולדת הדינוזאורים..) הייתי בסדנא של קופסאות ממו , שהדריכה MarUskA המקסימה שלנו. יש לה בלוג ממש מקסים וכזה נופת צופים עדינה.. בדיוק כמוה... אומנם נכון ,זה היה לפני הרבה זמן.. מה קשור?! אז אני הכנתי אז בסדנא שתי קופסאות ששכבו מסכנות ועזובות במגירה של "החצי מוכנים" (מה, לכל אחת יש מגירה כזאת... תרים יש שאין לה.. שקרנית!!). אז אומנם התחלתי שם אבל סיימתי בבית.. כי הייתי צריכה את הדברים שלי.. את כל הדברים שלי... מה? אי אפשר להביא את כל "הסחורה" איתך לכל סדנא. ותמיד את מוצאת את עצמך אומרת " יו איזה באסה שלא הבאתי את ה...." אז סיימתי באותו הלילה בבית. ונתתי לשתי חברות מאוד טובות שלי את הקופסאות הגמורות. לא משנה שהן שתיהן אמרו שהן לא תעשנה שימוש בקופסאות : "השתגעת, שאני אקח את זה למשרד? יהרסו את זה".. אז איפה הן ישימו את זה אני לא יודעת... הורג אותי הקטע הזה. אני מכינה על מנת לעשות שימוש.. נותנת מתנה.. והן שמות את זה נרות שבת. לראות ולא לגעת.. מטורפות!! אז הנה: אגב הפרחים.. שוס ענקי.. חבילה של 5 סיכות ראש שעליהן מתנוססים הפרחים המדהימים ,האלה בחנויות של דרום ת"א. שם בלוינסקי וכאלה.. 5 ש"ח!! מטורף! אז עשיתי בהם שימוש כאן.. איזה שילוב של הצבעים אני מתה על זה! הצ`יפים הם מהסט הראשון שקניתי אי פעם אצל נתנאלה... הקנייה הראשונה שלי אי פעם של סקראפ! סוף סוף גם הם מצאו את מקומם. עכשיו נשאר לי רק למצוא את מקומי שלי... התפטרתי!! אני חופשיה!! אני מאושרת מכל רגע ביומיים האחרונים שאני לא עובדת... ואני לא לחוצה בכלל.. אני רגועה,שלווה... אם מישהי שומעת על משהו, תתקשרו, תסמסו,תשלחו יונה! אוהבת המון!!! אני!
|
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב30 בספטמבר 2009, 11:16 | | ב | כללי |
|
אז החברה הכי טובה שלי בעולם כולו עברה דירה. במקרה.. הבת של החברה הכי טובה שלי בעולם, היא החברה הכי טובה בעולם של הבת שלי... איזה צירוף מקרים מטורף! אז לרגל המעבר.. שהיה מאוד קשה ומאוד עצוב לכל הצדדים, אבל מזל שהן לא עברו רחוק מדי, ומזל שיש לה ערסל במרפסת!! אנחנו מתראים כאילו הן לא עברו בכלל! אז חשבנו אני ותובל מה להכין מתנה ללירן המדהימה שיהיה לה גם זיכרון וגם פרקטי. אז הלכנו על שלט לדלת של החדר החדש שלה. שלט סקראפי. אז כמובן שהאותית נחתכו על ידי, אבל הקישוט ההדבקה והבחירה של הדפים הכל נעשה ע"י הפרינססה הפרטית שלי שנהנתה מאוד לגעת בכל הדברים של אמא! הכל נעשה משאריות שיש לי בקלסר שאריות. אני שומרת אותם בדיוק לפרוייקטים כאלה שלא מצריכים שימוש בדף שלם, אפילו לא בחצי.. רק בשארית קטנה וחמודה. כל השוליים לוכלכו בדיו חום, וגם חצי מהגוף של תובל יחד איתו...ופרחים ופרח לבד אחד שנשמר מאיזה מובייל ישן.. היא כ"כ נהנתה מזה שהיא ביקשה שישר אח"כ "אמא נכין אחד כזה גם לי".. אמרתי ברור.. אם כבר חתכתי אותיות אז מה זה משנה עוד כמה.. זה לא שקוראים לה ישראלה... אז ישבנו, סימנו וחתכנו,וקישטנו... גם לה ולאחיה שלט לחדר.. אומנם שלהם לא נתלה על הדלת אלה על הקיר... אני מאוד אהבתי את האותיות עירומות אבל זה עניין של טעם כמובן. עד כאן פוסט זה... יש לי עוד כ"כ הרבה דברים בחצי של הסיום (מה?.. זה משפט טוב..). אני מבטיחה להשלים פערים להראות לכן לאט לאט... עכשיו כשאני לא עובדת אני מקווה שאני אמצא שני דברים (אלה גם היו ההחלטות שלי לשנה החדשה). 1. למצוא עבודה שאני אוהבת ולהיות מוקפת באנשים טובים!! אפילו אם זה אומר
בפחות כסף!! 2.לחזור לעשות, בקצב שלי הבטוח האיטי משהו אבל הטוב לי!! חג שמח!!
|
8 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב13 בספטמבר 2009, 20:08 | | ב | כללי |
|
אז נכון לקח לי הרבה זמן עם הפוסט הזה. פשוט בין לבין, אני קונה מתנות לחג (מתארחת אצל אחותי האחת והיחידה..  ), וסידרתי ארונות כבר מקיץ מטורף למשהו בין קיץ לסתיו. יש שקיות שהולכות לתרומה. יש ריצה כל ערב של שעה! מה אתן חושבות שהגוף הזה שיש לי עכשיו בא בקלות?! מזיעה,יורקת דם... והנה מצאתי את הזמן. הבנות פירגנו בטירוף.. למי שיש פייסבוק תוכל לראות. ומוזר הן מצאו שאני מצחיקה.. כולה סיפרתי להן את סיפור ה- "סאחנה"... בטח רובכן שמעתן אותו בלייב ממני.. (מייה ותמר תרגעו!  ) אז הספרונים. 17 במספר.. כל ערב במשך שבוע פשוט עשיתי שלב אחר, כמו בפס יצור. יום ראשון חתכתי את הכריכות ועטפתי בניירות. יום שני קיפלתי את כל האקורדיונים והדבקתי את הכריכות. יום שלישי בוצעו הקיפולי צד עם בראדים, הודבקו סרטים. יום רביעי הודפסו על התגיות מתכונים למשקה סקס און דה ביצ`,ועוד כמה שיטות וטיפים לדברים שהשתיקה יפה להן.. . והנה מצעד הספרונים שחולק כמזכרת ממסיבת הרווקות. ותתכוננו יום שלישי הזה החתונה!!  וזה האחרון ניתן לכלה.. וככה הם נלקחו למסיבה בתוך הסלסלה הזאת.. אז יש לי עוד כרטיס ברכה להכין. ואח"כ אני מתפנה לכרטיסי ברכה לכיתה של תובל ושל רון. ושלטים לחדרים של כמה ילדים מיוחדים לליבי.. ומחברת אחת שמחכה לתמר בשביל שתביא לה השראה!!  שבוע מקסים לכולן!! ושנה טובה, וחג שמח!!
|
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב7 בספטמבר 2009, 8:43 | | ב | כללי |
|
סתם, חיפשתי חרוז לכרטיס...  אז ככה. את המיני אלבום ראיתם, אני מאוד גאה בו. היה קשה לי להיפרד ממנו. גם כי אני אף פעם לא אגיע למצב שאני אכין לעצמי כזה, וכב הגיע הזמן לרענן את התמונות של הילדים במיני אלבום העתיק שלי בתיק.. ששם רון בן 5 חודשים (רק בשביל האינדקציה של הזמן... הוא יחגוג 3 בדצמבר!) אז..  התלבטתי אם להכין כרטיס או לא, כי אחרי הכל האלבום עצמו מלא בברכות ובכל מיני הגיגים... אבל החלטתי שכל סיבה ליצור היא סיבה טובה, אז מכינים. נשאר לי עוד דף אחד KRAFT חום, ולא זאת לא טעות כתיב.. ככה קוראים לדף.. משהו עם תהליך הייצור שלו.
נתנאלה עכשיו מוכרת אותם בחנות שלה, בגודל של 30*30, מדהימים מדהימים.. והוא נשאר לי אחרון בודד, אז חתכתי והחלטתי ללכת על הצבעים של הכריכה של המיני אלבום שזה צהוב, לבן. בגלל ששוב רציתי משהו שלא עשיתי עדיין. פשוט התיישבתי מול הכרטיס הריק עצמו והתחלתי בלי לחשוב לצבוע,להדביק,לתחום,להוסיף סרטים,לשדך.. ולהבליט! וזה מה שיצא: אתן יכולות לראות שהבסיס שלו כמעט כולו מוחתם בדודלינג, יש פרח פרימה קטן וחמוד. ופרפר אחד תלת (שזה בעצם פרפר אחד שטוח ועליו פרפר שני מודבק כשאתן פשוט פותחות לו את הכנפיים לאפקט). אני מאוד אוהבת את הבסיסים הטבעיים האלה. בבלוג הזה, היא עושה שימוש רק בדפי KRAFT כבסיסי כרטיסים ועבודות. אני מטורפת על העבודות שלה! וחושבת על לעשות הסבה בבסיסים שלי גם. אה, לפוסט בהמשכים הזה נשארו עוד שני חלקים. עוד הספרוני תגיות שחולקו. עוד כרטיס מחזיק הצ`ק של החתונה עצמה. והנה אני והכלה לעתיד.והכתר המושקע עליה.. פחחחח... זאת אני או שהכלות נעשות צעירות יותר?...
|
3 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
| פורסם ב6 בספטמבר 2009, 8:44 | | ב | כללי |
|
שלום לכולן, כן אני כאן. בשקט, בשקט שורדת את החופש הגדול.  אני לא ארחיב על זה את הנושא, כי כבר כולן כאן האימהות שכאןו, לא נשאר לנו שערות לתלוש, קירות לשבור, והרצון למכור את הילדים לכל הממעיט במחיר! (אני מוכנה למכור את שלי...לא צריך לשלם לי!)  . אבל בין לבין אני עושה משהו עם עצמי, או יותר נכון מחפשת תירוצים להכין. אז יש לי אחות של חברה מאוד מאוד מאוד טובה שמתחתנת עוד פחות מחודש. וביום חמישי הקרוב יש מסיבת רווקות במקום מדהים.. ועליי הוטלה, נודבה,ונפל לידיי (תרתי משמע) הכבוד להכין את המתנות למסיבה. וגם מיני אלבום לכלה שתהיה הידועה בכינויה "ליטל שניצל".. התחלתי עם הרעיון של איזה מיני אלבום והמון זמן לא הכנתי אחד, והפעם האחרונה לא כ"כ אהבתי את התהליך, זה היה קשה לי למקם תמונות, לקשט. לא התחברתי. אבל הפעם רציתי ואמרתי לעצמי "עצמי" בגלל שאנחנו מכינות לליטל נעשה מה  עם המון רגש.. חתונה אחרי הכל לא? אז לקחתי את ההדרכה של הדרלינג בבלוג שלה כאן: ההדרכה גם מופיעה במאגזין של סקראפהוליק. אהבתי את הרעיון מהרגע שהיא העלתה את האלבום ושמרתי אותו לעצמי לפרוייקט עתידי. פשוט מצאתי שיטה. פתחתי מייל בג`ימייל ואני שולחת לשם כל הקישורים שאני רוצה לעשות וכל מה שנשאר הוא לפתוח את הקישור... וברגע שאני מבצעת אני מוחקת את המייל.. לי זה נוח.. בקיצור.... אני ואחותה של ליטל.. (אחותה אחת החברות שלי הכי טובות אנחנו מכירות כבר שנים.. הכרנו במקום עבודה, היא למדה משפטים ועבדה משרה מלאה, ומימנה לעצמה את התואר הראשון, עכשיו היא כבר לומדת לשני, והיא עו"ד מוסמך ומורשה כבר היתה בגיל 24!! מצטיינת דיקן! מה יש, רינת תני להשוויץ בך  ). אז התחלנו בבחירת תמונות של הזוג המאושר, היה קשה יש להם מיליון! אז בחרתי בכוונה כאלה שאני אדע לעבוד איתם, מעניינות וקרובות וחמודות, פחות רומנטיות ומתקתקות. אחרי זה ישבתי לבחור דפים, וידעתי שהם יהיו הדפי איימי בטלר היפייפיים שלי. שיחקתי ישבתי..רציתי שזה יצא בדיוק כמו שזה כבר היה נראה בראש שלי גמור. ועם זה הלכתי. הכנתי את הבסיס, הדבקתי את הדפים. (כל שלב לקח לי ערב שלם), אני מאוד קשה בקטע של הבחירה והעשייה, עד שזה לא יצא לי ישר, מדויק, וגימור פרפקט לא וויתרתי זרקתי אולי 5 בסיסים. אז הבסיס מוכן, הבאתי את רינת ערב אחד לעזרה בבחירת קישוטים, וכיתובים וסגנון.. אחרי הכל אומנם זה צריך להיות העין של היוצר אבל אני עדיין רוצה שזה יהיה לטעמה. הנה אני בשלבי עבודה. אתן בטח מזהות הלק השחור שלי.. הנה אני משתטה משהו.. לא מתאים לי אני יודעת.. אני בד"כ בן אדם מאוד רציני, רישמי וקודר... התחלתי עם הכריכה שהדף עליה הוא קטיפתי משהו...ועליו פשוט מאוד גירדתי ראב און לבן עם משפט מאוד פשוט.. אבל יפה. בגלל שהדף מאוד מיוחד ויפה לא רציתי להעמיס עליו.. קבלו על הצילום האומנותי. התחלתי לעבוד בחברה שמוכרת ומשווקת את CANON אז באמתחתי מצלמת רפלקס סופר מקצועית.. אז בגלל זה התמונות המצוינות! הנה שאר העמודים.. איזה צבעוני משגע נכון?,... והנה כמה קלואזאפים על הקישוטים.. יש עוד כרטיס ברכה, אבל זה יהיה בפוסט נפרד הוא עדיין לא גמור. ויש עוד 16!! ספרוני תגיות... שאני מתחילה לעבוד עליהם רק מהיום. מבטיחה להראות את הכל ברגע שהכל יהיה גמור... אז דברו איתי אחרי ה 3 לחודש הא?... נשיקות ומתה עליכן, והנה אני ווהשבט שלי, והכתר שהכלה תחבוש במסיבת הרווקות שלה.. נראה לכן שחסר לו משהו?. הוא נראה לי קצת פשוט... ושוב כאן גם רואים שאני פשוט בן אדם עם שתי רגליים על הקרקע.. (רק שלא באותו הזמן...פחחחחחח). צ`או כפרות!
|
9 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
הדפסת רשומה |
אין הפניות לרשומה
|
