רוצה לקבל אימייל בכל פעם שאני מעדכנ/ת את הבלוג שלי?
הצטרפות    ביטול   
דף הבית פורומים בלוגים קומונות FLIX עסקים עולמות צ'אט קניות הכרויות ו

חידושי הגאון מסוסנוביץ
הגאון מסוסנוביץ נפטר בשנת 1919 והיה אחד מגאוני פולין. בלוג זה עוסק בחייו ובחידושי התורה שלו
ארכיון רשומות
תגובות אחרונות

 

 
פורסם ב-26 ביוני 2012, 8:44 במדור כללי
 

תולדות המחבר נערכו ע"י נינו ר' יונתן שטנצל על בסיס הספר ומידע שקיים בקרב המשפחה.

משפחת הוריו

אביו של הגאון ר' שלמה, הרב חיים דב (בעריש) שטענציל, (בפולנית Sztencel), היה חסיד רדומסק, והיה קשור לרבי השני של רדומסק בעל "החסד לאברהם", רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ זצ"ל. הרב חיים בעריש שימש כדיין של העיר צ'לודז' (בפולנית(Czeladz ללא שכר, ולצורך פרנסה ניהל חנות. ידוע שגם החפץ חיים זצ"ל התפרנס מחנות המכולת שהיתה בבעלותו בראדין, והרב מנחם זעמבה זצ"ל ניהל חנות פלדה למרות גאונותו בתורה.

אבי שליט"א, הרב שלמה שטנצל מבני ברק, שמע כי בימים ההם נפגש ר' חיים דוב עם ההיסטוריון של החסידות, הרב פרופ' אהרון מרקוס, ור' חיים בעריש התעניין על המוצא הרחוק של משפחת שטנצל. מרקוס חוקר שהחזיק בידיו אוצרות של מאות מגילות אילני יוחסין, ופרסם סדרת ספרים ומחקרים, גילה לר' חיים דוב שמשפחת שטנצל הינה צאצאים ישירים של "רבינו גרשום" מאור הגולה.

נמצאו מספר פתגמים שמיוחסים לרבי חיים דוב,

·        שאלת חכם חצי תשובה, האדם חכם ועודנו מבקש חכמה, וכאשר יחשוב כי הגיע אל תכליתה הוא סכל.

·        כשתשב בין החכמים יהיה רצונך לשמוע יותר מלדבר

·        שניים לא יתחברו לעולם ההסתפקות והחימוד

·        החבר הרע מבקש תואנה ואינו מבקש אמתלה

·        מי שליבו צר לשונו רחבה

·        דעת בלי עושר, כרגליים בלי מנעלים- עושר בלי דעת כמנעלים בלי רגליים

·        טוב לכבד אדם בלי מעות מלכבד מעות בלי אדם

·        יש דברים הרבה אשר מסווה הטוב על פניהם ותחת כבוד יקד יקוד הרעות

·        לפי מעטהו יכובד איש בבואו ולפי שיכלו בצאתו

·        תאות חכם ללמוד וכסיל ללמד

·        אם נפש כבודה תגורך פנימה אז תבוז לכל כבוד מבחוץ

·        אמרו החכמים השקרן והמוות שווים, כי מעלת החי בדיבורו ושלא יאמנו דבריו כבר בטל חייו

·        ואמרו החכמים השקרן יותר רע מהגנב, כי הגנב יגנוב ממונך והשקרן דעתך

·        אמר החכם טוב שבסוסים צריך לשוט והגיבור שבאדם צריך לחרב והחכם שבחכמים צריך ליועץ

 

ר' חיים דוב, אדם בעל הדרת פנים מיוחדת, היה משתדל לענות בכל תחום בו שאלו אותו, בלימוד, בהלכה, וסתם בעניני השעה.

ביום שבת קודש פרשת ראה, כ"ה אב תרמ"ד, עשתה השמועה כנפיים בקרב יהודי צ'לודז' - לדיין ר' חיים בעריש נולד בן. הבשורה שעברה מפה לאוזן גרמה לשמחה גדולה בליבות כולם.

כנראה בשבת לאחר מכן, שבת פרשת שופטים, הוזמנו יהודי העיר צ'לאדז, להשתתף בברית שנערכה כנראה בבית הכנסת המרכזי של חסידי רדומסק בעיר.

ר' חיים דוב קרא את שם הרך הנולד על שם אביו הגאון ר' שלמה דיין שטענצל, שהיה אב"ד והדיין של העיר טשענסטחוב שבפולין. (קהילת טשענסחובה פרסמה לפני 10 שנים מפת הקברים ששרדו בבית העלמין, ושם נמצא שקבריהם של רבי חיים דוב, ואביו רבי שלמה (דיין) שטענצל, עדיין שרדו בבית העלמין היהודי העתיק של העיר). כמו כן מוזכרים שם שמות נוספים ממשפחת שטנצל.

אחיו של המחבר, המשורר אברהם נחום שטנצל, סיפר לאבי ר' שלמה את הסיפור הבא:

אימו של רבי שלמה, פראדיל גיננדיל, היתה בתו של הנגיד שווייצר, שהיה אחד מעשירי האזור ונחשב לאחד מהגבירים שנתנו צדקה ביד רחבה בעיר בנדין שבפולין.

העוני והרעב של אותם ימים הביאו את הנגיד שווייצר לשלוח מידי שבוע עגלות עמוסות תפוחי אדמה ל"דברי חיים" מצאנז, על מנת שיחלק אותם לעניים כמצוות צדקה.

לילדתו הקטנה פראדיל גיננדיל היה כתם בולט מתחת לעינה. באופן טבעי היה אביה מודאג מעט מה יהיה כאשר תבוא בתו לפרק האיש מקדש. באחד הימים נכנס האב לרבו ה"דברי חיים" מצאנז, וסיפר לו את דאגתו. "הדברי חיים" הרגיע את הנגיד שווייצר, והבטיח לו שהילדה פראדיל גיננדיל תנשא בבוא העת, ותזכה לבעל תלמיד חכם ולבן תלמיד חכם. לימים נישאה פראדיל לר' חיים דוב ויחד זכו לראות בקיום ברכת ה"דברי חיים".

וכאן סיים המשורר אברהם נחום את סיפורו ואמר: "כמובן הוא לא התכוון אלי. מהברכה של "הדברי חיים" נולד אחי הגאון".

למחבר רבי שלמה זצ"ל היו שתי אחיות, צימא ואסתר. את זה גיליתי מהמכתבים ששלח רבי חיים דוב לבנו אברהם נחום, בהם ניסה להחזירו למוטב.

נינו של רבה של בנדין

סבו של רבי שלמה, רבי שלמה (דיין) שטענצל, היה נשוי בזיווג שני לאסתר הרציגר בתם של רבה של העיר בנדין הגאון רבי דוב בעריש הערציגר (בפולנית Berek Hercygier) ואשתו הרבנית שרה, בתו של הרב אברהם אופנהיים.

הרבנית אסתר שטנצל, אשתו של רבי שלמה דיין, הייתה נשואה בזיווג ראשון לרב ברוך בארון בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב מרדושיץ, והיה להם בן ובת מזיווג ראשון. נישואיה לרבי שלמה (דיין) שטענצל היו בה' בשבט תרי"ג (14/01/1853). היו לר' שלמה דיין שני בנים נוספים מעבר לר' חיים בעריש, בן אחד ששמו צבי הירש, ובן נוסף ששמו עמנואל, וכמו כן היתה לו בת ששמה גיטל. רבי שלמה דיין הראשון היה בנו של הרב יהודה לייב שטענצל (בפולנית Juda LajbSTENCEL). והיתה לו אחות בשם דבורה שנפטרה בשנת תרנ"ח או תרנ"ט (1899).

העיר בנדין בירת זגלמביה בדרום מערב פולין, שימשה כאחת מהערים העתיקות בפולין, ובמשך מאות שנים התקיימה שם קהילה יהודית פורחת.

היהודים הראשונים הגיעו לעיר לפני 760 שנה ובמשך מאות שנים היתה בה קהילה פורחת ותוססת. את השאלות המרכזיות ביותר, העבירו תושבי העיר לרב הראשי של העיר. כבר במאה ה-16 שימש כרב הקהילה רבי נתן מייטלס. בנוסף שימשו ברבנות רבי מאיר אורבך והרב משה המבורגר שהיה גיסו של הצדיק הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק,

כשר' דוב בעריש היה בחור בן חמש עשרה, הוא עבר בכמה עיירות בדרכו ללמוד בישיבה, ונהג ללון בבית כנסת שבכל עיר. באחד מבתי הכנסת בו לן, פגש אותו בעל ה"מחצית השקל", בטרם יצא ספרו לאור עולם, ושאל אותו שאלות בשו"ע. ר' דוב בעריש ענה על שאלותיו, אחת לאחת, עד שהמחצית השקל החל להוזיל דמעות, ואמר "אם נער צעיר עונה את אותן התשובות שאני כתבתי בספר, כנראה שהספר אינו ראוי להוציאו לאור עולם". הנער הצעיר החליט שכאן הוא מוכרח לגלות את מה שדרכו היה תמיד להצניע, "אין לכם מה לחשוש, אומרים עלי שאני 'עילוי'. הספר ודאי ראוי להוציאו לאור עולם".

בצעירותו למד הרב דוב בעריש הערציגר אצל רבי אברהם פצנובסקי שהיה אב"ד בעיר פילץ ועמד בראש ישיבה מפוארת בפיוטרקוב שבפולין.

גם הרבי מרדומסק בעל "התפארת שלמה" למד בישיבה זו. לאחר פטירתו של רבי אברהם, הוציא אביו את ספרו "ברית אברהם".

רבי בעריש התייעץ תמיד עם רבו רבי אברהם, שבתחילה היה מהמתנגדים לחסידות, ועמד בקשר עם רבי עזריאל הורביץ האב"ד של לובלין, והיה ידוע בכינוי "ראש הברזל". לבסוף נמנה ר' אברהם על תלמידי החוזה מלובלין ונהפך לחסיד.

רבי בעריש, היה חבר קרוב של היהודי הקדוש מפשיסחא ורבי דוד הצדיק מלעלוב.

בספר "קודש הלולים" שיצא בשנת תש"ט, שמע את זאת רבי משה רוזנבלום מאדמו"ר האבני נזר מסוכוטשוב. רבי בעריש, היה נוכח בעת ביקורו של היהודי הקדוש מפשיסחא אצל המחותן שלו רבי דוד מלעלוב כאשר הגיעה שאלה של כשרות על בשר מסוים. הושיט "היהודי הקדוש" את הבשר לרב של בנדין רבי בעריש הרציגר, וביקש ממנו לפסוק בעניין.

ר' בעריש החזיר פניו אל "הקדוש": "ומפני מה אין הרב פוסק בשאלה זו?" ענהו היהודי הקדוש מפשיסחא: "מפני שאני חושש שלא אהיה מורה הלכה בפני רבו"."ומפני מה לא אחשוש גם אני?" מקשה ר' בעריש. השיב היהודי הקדוש: "מפני שאין אתה מכירו, ואין אתה צריך לחשוש ממנו, ואילו אני מכירו יפה".

רבי דוב בעריש הערציגר נפטר בשבת קודש כ"ה בשבט תר"ו, הוא נקבר ב"גבעת הארמון" בעיר בנדין. על קברו הוקם אהל שמקימים על קברם של גדולי הרבנים. הנאצים ימ"ש החריבו כליל את בית הקברות בשואה.

איך הפתיע הילד הקטן את החסידים הלועגים?

אביו, הרה"ג ר' חיים דוב, סיפר שכששלמה היה ילד, הוא היה מהילדים הפוחזים. כשהיה בן 6 או 7, נסעו ליארצייט של ר' שלמה (דיין) שטענצל, שבעיר טשענסטחוב. כשהגיעו לשטיבל [כנראה השטיבל המקומי של חסידות רדומסק] החל שלמה ילדי לפזז ולרקד, מה שגרם להתקוממותו של אחד החסידים במקום.

החסיד שהיה קצת חסר סבלנות, החל להתגרות בילד הקטן שלמה, כשהוא מטיח לעברו:

"בטח אינך יודע אפילו פסוק בחומש"!

והמשיך בלגלוג ושאל: "מי היה המלך הראשון שמלך בישראל?"

שלמה הילד לא התרגש יותר מידי משאלתו של החסיד המתגרה, והשיב לו על אתר:

 "אבימלך היה המלך הראשון."

החסידים, ששהו במקום ושמעו את תשובתו של הילד החלו גם הם ללעוג לילד שלמה. מאחר שכולם היו בטוחים ששאול היה המלך הראשון שמלך בישראל.

שלמה הילד הצעיר הביט בחסידים המבוגרים, והבין שבלי הוכחה שתשובתו היא נכונה, ידו תהיה על התחתונה.

 שלמה רץ לארון הספרים במקום, שלף את ספר שופטים, פתח בפרק ט' פסוק ו' והקריא: "וַיֵּאָסְפוּ כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְכָל-בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ- עִם-אֵלוֹן מֻצָּב, אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם." החסידים המשתוממים הבינו כי כל מילה נוספת מיותרת.

ואז אמר הילד לאביו: "את זה ששאול היה מלך ידעתי כבר בגיל 4". זה היה מעשה אחד מרצף של אירועים מהם ניכר לעין כל רואיו כי ילד זה לגדולות נועד.

עם הזמן גדל הינוקא שלמה והפך לאיש, כשאת מרץ נעוריו הפך למסלול בעבודת ד'. יום יבוא ועתיד עלם זה להיות הרב שלמה שטענצל הוא הגאון מסוסנוביץ' זצוק"ל.

היהודים זורמים לעיר השחורה צ'לודז'

ליהודים הפולנים היה חוש מסחרי מחודד, והם קלטו מהר את הפוטנציאל של צ'לודז' לאור גילוי מרבצי הפחם בעיר, והם החלו לזרום מכל הכפרים והערים מסביב.

מראשוני היהודים שהיגרו למקום היה אביו רבי חיים דוב שטנצל מהעיר טשענסטחוב. כמו כן הגיע למקום רבי הענדיל פרומר, גיסו של רבי חיים בעריש שטנצל. שניהם היו נשואים לבנותיו של הנגיד שווייצר מבנדין. הענדיל פרומר היה חייט העיירה ואביו של הגה"ק רבי אריה צבי פרומר הי"ד - הגאון מקוז'יגלוב וראש ישיבת חכמי לובלין לפני מלחמת העולם השניה.

העיר צ'לודז' ממוקמת על גדות הנהר בריניצה במרחק 5 ק"מ מהעיר בנדין וקרובה מאוד לגבול הגרמני של הימים ההם.

מבריחי הגבולות סימנו את העיר צ'לדז' כנקודה חשובה הממוקמת על יד הגבול עם גרמניה שבה ניתן להתמקם ולבצע את הברחות גבול.

עד שנת 1836 לספירתם, היתה העיר נוצרית כולה, ועל היהודים נאסר להתגורר בעיר. בשנה זו, התיר הממשל הרוסי ליהודים להיכנס ולהתגורר בעיר.

שטיבאלך חסידיים נפתחים בזה אחר זה

היהודים התחילו עם הזמן להתמקם באזור ואט אט הקימו עוד ועוד בתי כנסת בעיר. הנוצרים המקומיים החלו לגלות קהילות ושטיבלך חסידיים בעירם, חסידות גור, חסידות קרימילוב, חסידות רדומסק.

חברי מועצת העיר מטעם היהודים היו שניים. דודו של המחבר, חיים שווייצר, ואחיה של אם המחבר פראדיל געננדיל.

אדמו"רים רבים פקדו את העיר שהפכה למוקד של היהודים, האדמו"ר הבריקובי, רבי דויד מלעלוב, האדמו"ר מזוריק, שניהלו "טיש" בעיר, ויהודי העיר תמיד התרגשו לרגל ביקוריהם בעיר.

יהודי העיר, אירחו את החיילים היהודים שנשלחו מרוסיה ואוקראינה ע"י הממשלה הרוסית במטרה לשמור על בתי החרושת ומכרות הפחם. החיילים שהיו צמאים לאידישקייט, היו נכנסים לבתי המדרש לשבת אחים, ללמוד ולטעום איזה דף גמרא ולאמירת תהילים. הרוסים והאוקראינים היהודים התערבבו עם יהודי צ'לודז' הפולנים.

הגאון מלובלין, הרבשניאור זלמן פרדקין, ובעל מחבר הספר "תורת חסד", היה פוסקחב"די ומחסידיו של ה"צמח צדק". הוא נאלץ לעקור ממקומו עקב מלשינות, ולעבור דרך העיר צלדז'. יהודי העיר קיבלו אותה בזרועות פתוחות.

את מי בירך הרבי שלא כדרכו?

כשהיה (ר' שלמה) בן עשר שנים לקח אותו אביו לרבי מחנצ'ין (נכדו של החוזה מלובלין) רבי חיים שמואל הלוי הורביץ.

כששהה הרבי באגראדזעניץ סמוך לעיר פילץ, מסר אביו של ר' שלמה, ר' חיים דוב, את הקוויטל לרבי, "וכשהוא הגיע לשם שלמה הוא שאל עליו" מספר אביו. "אמרתי לרבי שהוא נמצא בחדר, והוא היה עומד מאחורי, אלא שהיה דוחק בחדר והרבי ביקש לראות אותו והראיתי אותו לרבי".

ואז אמר הרבי בהתפעלות 'אוהה אוהה' והסתכל על בני שלמה כמה רגעים, ובירך אותו, וזה היה פלא שלא היה דרכו בכך לברך".

(נכדו של הרבי מחנצ'ין, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, שימש כאדמו"ר מפיאסצנה מחבר הספרים "חובת התלמידים" ו"אש קודש" ונרצח בשואה ע"י הנאצים ימ"ש).

המעבר לישיבה והניתוק מבני משפחתו

עוד בהיותו ילד, למרות שובבותו הרבה, הצטיין שלמה בתפיסה מיוחדת, והתמדה שלא התאימה לילדים בגילו.

בהגיעו לגיל 11 הוא כבר לא התאים ללמוד עם בני גילו, ואביו שקלט שבנו חייב להתקדם, החליט לשלוח אותו ללמוד באמסטוב.

הפרידה של שלמה ממשפחתו היתה קשה. אימו פראדיל גיננדיל היתה קשורה בנפשו מצד אחד, אך מצד שני לא רצתה להפריע להתקדמותו ברוחניות ובתורה. למרות הקושי, נפרד שלמה מהוריו, ונסע עם העגלון לישיבה החשובה באמסטוב.

באותם ימים הדמות החשובה בישיבה היתה הגאון מאמסטוב, רבי אפרים צבי איינהורן, שהיה אב"ד ור"מ בישיבת אמסטוב, וניהל ביד רמה את הישיבה שבה התקבלו טובי התלמידים החסידיים בפולין. שלמה השתלב במהירות בישיבה, ונראה מהתלמידים המיוחדים עם דבקות מיוחדת בתפילתו, התמדתו העיקשת בלימוד ויראת השמים שלו.

הישיבה באמסטוב היתה מהישיבות הראשונות בפולין, אשר כל גדולי בית סוכוטשוב קיבלו בישיבה זו את חינוכם הראשון בלימוד. האבני נזר בדרך כלל שלח כל תלמיד שרצה ללמוד אצלו, ללמוד תחילה בישיבת אמסטוב. הישיבה נקראה בפי כל "אמת - טוב". הגאון מאמסטוב נסתלק בכ"ד בתמוז שנת תרס"א בהיותו בן מ"ז שנים.

סיפר הרה"ג ר' שלמה קאליש זצוק"ל, חתן של בעמ"ס חלקת יואב, מתח הלימודים באמסטוב היה גבוה מאוד, בחור שלא היה בקי בע"פ לכל הפחות באחד משלושת הספרים הנפוציםשל הגרא"ל הכהן זצ"ל מסטריי: "קצות החושן" "אבני מלואים" ו"שבשמעתתא", לא היה נחשב כלל לבר-בי-רב, [או כלשונו של הגר"ש קאליש זצ"ל (חתן של ה"חלקת יואב ובן דוד של אשת המחבר) לא היה נחשב כלל בית מדרש בחור], כ"כ בתולדות הגר"ש קאליש זצ"ל, נדפס בסוף שו"ת חלקת יואב ח"ב. הראש ישיבה הרה"ג ר' אפרים צבי זצוק"ל הירצה את שיעורו לתלמידים בגפ"ת עם מפרשים, בכל יום ויום פעמיים, וכל שיעור נמשך כחמש-שש שעות ללא הפסקה, היגיעה בתורה של התלמידים היתה ממש עד כלות. השיעור הראשון התחיל בהשכמה, בחמש לפנות בוקר, ונמשך עד לשעה 10 לפני הצהרים, רק אז עמדנו להתפלל ורק אחרי התפלה סעדנו את הלב בפת שחרית.

המעבר לישיבה של רבי יעקב יוסף רבינוביץ

בגיל 13 בשנת תרנ"ז נסע ללמוד בברזעזניצה אצל רבי יעקב יוסף רבינוביץ זצ"ל שהיה אב"ד שם. הקשר המיוחד שנקשר שלמה לרבו היה מאוד מיוחד. לאחר שהתקבל ר' יעקב יוסף להיות אב"ד בקהילת קלאבוצק נסע איתו לשם ולמד עוד שנה נוספת חורף וקיץ. בשנת תרנ"ט חזר ללמוד בישיבת אמסטוב.

המעבר לישיבת סוכוטשוב

בחורף תרס"א, כשהיה בן 17 נסע ללמוד לזמן חורף בישיבת סוכוטשוב לאדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין, חתנו של הרבי מקוצק, ובעל "האבני נזר". בישיבה זו הוקנתה שיטת הלימוד החריפה שהנהיג חותנו של האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. בישיבה זו למד גם בן דודו, הגאון מקוז'יגלוב, רבי אריה צבי פרומר בעל מחבר הספרים ”שיח השדה", ו"ארץ צבי". כמו כן הרב אברהם וינברג מחבר הספר "ראשית ביכורים" שנרצח בשואה.

לאחר מכן שב לעיר הולדתו לסיים את לימודיו בישיבה בעיר צ'לודז'.

אירוסיו בבית דודו העשיר ביחד עם הגאון מקוזי'גלוב

לדודו יהודה שרגא (יודא פייבל) שווייצר, אחיה של אימו פראדיל גיננדיל שטענצל לבית שווייצר, היתה אחוזה מפוארת בעיר מילוביץ והוא אחד מעשירי חבל זגלמבייא.

בתו של יהודה שרגא, אסתר שווייצר, התחתנה באותם ימים בחתונה מפוארת במילוביץ עם בן-דודה הגאון מקוז'יגלוב, רבי אריה צבי פרומר, שהיה גם בן דודו של הרב שטנצל. (אמו של הקוז'יגלובר - מרת מרים קיילא היתה אחות של חותנו - יהודה שרגא ושל אמו של המחבר מרת פראדיל גננדיל)

מספר ימים אחרי החתונה, בסעודת השבע ברכות האחרון של הרב פרומר, נערכה שמחת האירוסין של שלמה שטנצל עם מרים ביילא בתו של השו"ב והמו"צ בסוסנוביץ הרב מוטל שוחט צוויגענהאפט.

נישואיו בסוסנוביץ

בגיל ,18 בקיץ באור לט' אלול תרס"ב (10/09/1902), נשא לאישה את הרבנית מרים ביילא בתו של הרב אפרים מרדכי מאטיל צוויגענהאפט, ואמה דאבא לבית פישל ליכט-צייער. לייכט-ציער לא היה שם המשפחה אלא כינוי שם של אביה רבי הירש לייב על שם עבודה שלו (ליכט מלשון נרות, הוא היה עושה נרות).

סיפר הרה"ג ר' שלמה זאב צווייגענהאפט שהרב הערש לייב היה מחסידי כ"ק אדמו"ר בעל החסד לאברהם מראדומסק, ובכל פעם שהרב הערש לייב נסע לרבו, נסעה עמו אשתו מרת ביילה. לרב הערש לייב היו בנות אבל לא היה לו בן זכר. פעם אחת, כשהרב הערש לייב היה אצל רבו החסד לאברהם, לא היה בבית רבו מלח, והבטיחה אשת הרב הערש לייב לנדב מלח בתנאי שהרב יברך אותה שיהיה לה בן. החסד לאברהם הבטיח להם בן, ואכן נולד להם בן ונקרא שמו בישראל יעקב שלום. כשיעקב שלום היה בן שלש שנים, הוא נחלה במחלה אנושה ולא היה לו כח אפילו לדבר. כששמע החסד לאברהם את מצבו של הילד, הוא שלח בעבורו תפילין, והוא הבטיחשהוא יזכה לגדול ולהניח התפילין. מיד כשהגיעו התפילין לילד התחיל הילד לדבר.

שנים רבות לאחר מכן, כשהרה"ג ר' שלמה זאב צווייגענהאפט, נכד האשה החשובה מרת דאבא, אחות ר' יעקב שלום הנ"ל, היה ילד בן שבע, ונחלה במחלה שעלת, (מחלת ילדים זיהומית מידבקת התוקפת את דרכי הנשימה), הסבתא שלו מרת דאבא שלחה אותו לעיר דומבראווא לכמה שבועות להתרפאות בבית אחיה ר' יעקב שלום הנ"ל. יום אחד כשהוא היה בבית דודו, בא סופר אחד לבית ר' יעקב שלום ואמר לו שהבתים של התפילין שהוא קיבל מהחסד לאברהם כשהוא היה ילד כבר מקולקלות, והסופר לקח את הפרשיות והכניס אותם לתוך בתים חדשים. מיד ראו כל העומדים שם, ובתוכם הרה"ג ר' שלמה זאב צווייגענהאפט הנ"ל, שתולעים יוצאים מהבתים החדשים בלי הפסק. מיד ציווה ר' יעקב שלום לקרוא סופר אחר, וכשהגיע הסופר השני לבית ר' יעקב שלום, הוא אומר שאין שום בעיה עם הבתים הישנים מהחסד לאברהם, והוא החזיר את הפרשיות לבתים של החסד לאברהם, ומיד פסק לצאת תולעים.

מריים ביילא היתה אשת חיל, ונשאה עליה את עול גידול 7 הילדים כאשר בעלה רבי שלמה היה דבק בתורה.

סיפור המופת של לידת חותנו הרב מוטל

הקשר שנוצר בין ר' מוטל, חמיו, לבינו היה מיוחד במינו.

לידתו של ר' מוטל היה סיפור נס, כפי שמובא בספר "מגדל דוד", וכפי שסיפרו הרב שלמה זאב צוויגנהפט זצ"ל ששמעו מסבו ר' מוטל.

אימו של ר' מוטל, מרים, חלתה במחלה איומה כשהיתה ילדה.

אביה הרב מארקאוויעצקי (שבצעירותו שימש כרואה החשבון של ר' שמחה בונים מפשיסחא) לקח אותה מיד למגיד הגדול מקוזניץ. הרב מארקוויעצקי היה עשיר מופלג, והיה לו תואר מלכות מדינת פולין.

המגיד ציווה על האב להשאיר את הבת מרים אצלו והוא יגדלה בביתו. הנשים והמשרתות בבית נתנו לילדה מרים עשבי מרפא וירקות שונים, במטרה לרפאות אותה. מספר פעמים אף הושיב אותה המגיד לצידו בשעה שלמד.

פעם אחת באמצע הלימוד, קרעה הילדה מרים את אחד מדפי ספר הקדוש שהיה על שלחנו של המגיד הקדוש, וכשהילדה מרים הבינה מה היא עשתה, היא החלה לבכות.

המגיד ניסה לנחם אותה, ואמר לה: "בעזרת השם את תנשאי לבעל תלמיד חכם, ויהיה לכם בן, בת, ושני בנים, ולבסוף עוד בן.

מרים לא שכחה את ההבטחה של "המגיד" וכפי ההבטחה של המגיד היא נשאה תלמיד חכם גדול הרי הוא הרב אריה מנחם צווייגענהאפט, תלמידו של רבי דוד מלעלוב, ומחסידי החוזה מלובלין. נולד להם אכן כפי ההבטחה בן ובת ושני בנים. אך הבן האחרון שהבטיח להם המגיד עדיין לא נולד.

עבר זמן רב, וחדל להיות למרים אורח כנשים. ובעלה ר' אריה מנחם התאונן, שכנראה בסיבת חטאיו לא מתקיימת הבטחת המגיד הגדול מקוזניץ זי"ע בשלימות.

עד שבשנת מ"ט לחייה, חזרה לה עדנותה ונולד לה בן בשנת החמישים ונתקיימה ברכת המגיד מקוזניץ. אותו הבן היה ר' מוטל, חותנו של המחבר.

כשהרבי הרה"ג מסוכוטשוב, בעל ה"אבני נזר", היה רואה את חסידו ר' מוטל, היה אומר לו תמיד: "הרי הקוז'ניצר מופת."

 

חמיו של ר' שלמה, ר' מוטל שוחט - כך היה כינויו - שימש כשו"ב ומו"צ בעיר סוסנוביץ. היה ידיד נאמן של ה'שם משמואל' מסוכוטשוב, ומחסידיסוכוטשוב המכובדים לפני השואה. ר' מוטל היה צאצא של הט"ז מצד אביו, ר' אריה מנחם צווייגנהפט.

סיפר הרה"ג רבי שלמה זאב צווייגענהאפט זצוק"ל, שאחר ההסתלקות של כ"ק אדמו"ר מסאכאטשאב זיע"א, בעמ"ס "אבני נזר", סירב בנו, כ"ק אדמו"ר בעל ה'שם משמואל' זיע"א, לקבל על עצמו עול הנהגת החסידים של אביו, והיה ויכוח ארוך בינו לבין זקינו של רבי שלמה זאב הנ"ל, הגאון מוהר"ר אפרים מרדכי מוטל צווייגענהאפט זצוק"ל, ועל כל טעם שאמר ה'שם משמואל' זיע"א שלא לקבל הנהגת החסידים, השיב לו זקינו איזה תירוץ, עד שאמר ה'שם משמואל' זיע"א שלא יהיה לו פנאי כ"כ ללימוד התורה, וע"ז לא היה לזקינו מה להשיב, עד שאמר לו זקינו שעל טענה זו יש לסמוך על אביו האבני נזר זיע"א, שהרי הוא היה ג"כ יכול לומר כן ואעפ"כ לא סירב האבני נזר זיע"א לקבל על עצמו הנהגת החסידים. מסיבה זו הסכים ה'שם משמואל' זיע"א לקבל על עצמו הנהגת החסידים. לאחר תקופה של הנהגת השם משמואל זיע"א, סיפר ה'שם משמואל' זיע"א לזקינו שע"פ החשבון אינו מובן כלל שהרי כך וכך היה הסדר היום שלו קודם הנהגת החסידים, ועכשיו בין שעות כך וכך הוא עוסק עם החסידים, וא"כ ע"פ החשבון צריך להיות שאין לו עוד כ"כ זמן ללימוד התורה, אבל מ"מ עכשיו בלי שום הסבר כלל, המציאות הוא שיש לו יותר זמן ללימוד התורה.

בכל ליל שבת מיד אחר התפילה היו המתפללים בסוסנוביץ נוהגים להזמין לביתם אורחים שבאו לעיר ולא היה להם מקום לאכול הסעודות שבת, אבל לא כן עשה רבי אפרים מרדכי מוטל, הוא ישב במקומו בראש הבית הכנסת עד שהלכו כל המתפללים לביתם, ולא נשארו אלא האורחים המלוכלכים, כאלו שאף אחד לא רצה להכניס לתוך ביתם. רק אז היה רבי אפרים מרדכי מוטל עומד ומזמין לביתו את כל אותם של הוזמנו ע"י אחרים, משום של היו ראויים כאורחים.

פעם אחת כשהגיע רבי אפרים מרדכי מאטיל לביתו עם האורחים, ונכדו כבנו, הגאון רבי שלמה זאב צווייגענהאפט זצ"ל, אחז רבי אפרים מרדכי מאטיל את הכוס יין ועשה קידוש במהירות ומיד התחיל הסעודה. אפילו "שלום עליכם" לא שר. נכדו השתומם על הנהגתו, עד שלחש רבי אפרים מרדכי מוטל לתוך אזנו של נכדו ואמר, אני רואה שאתה לא מבין, יש היום אצלנו אורח אחד שנראה לי שלא היה לו מה לאכול לזמן רב, הוא נראה חלש כל כך עד שפחדתי שאפילו אם אשיר "שלום עליכם" במהירות הוא עלול להתעלף.

ר' מוטל זכה לאריכות ימים מופלגת. כשנתיים אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה נפטר בשיבה טובה בג' שבט תש"א וקבור בבית העלמין היהודי בסוסנוביץ.

הקופסה הסודית הנעולה בביתו

מאז חתונתו של רבי שלמה זצ"ל, היתה מגירה אחת בשולחן שבביתו נעולה כל השנה. לאיש מבני ביתו, כולל הרבנית מריים ביילא וילדיו, לא היתה גישה למגירה הסודית. ילדיו הסקרנים יעקב יוסף, יונה, הירש לייב ונחום, ניסו להבין מה יש במגירה, אולם לא קיבלו מעולם את התשובה. רק לרבי שלמה היה המפתח שפתח את המגירה המסתורית.

לאחר חצות בלילה, הוא קיים את הלכות שלחן ערוך או"ח סימן א':" ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו וכו'", וקיים מידי לילה את תיקון חצות.

לאחר פטירתו ממחלה בגיל צעיר מאוד, ניגשו ילדיו בחרדת קודש למגירה הסגורה על מנת לראות מה הוסתר בתוכה. כאשר פתחו את התיבה, גילו ילדיו כי היה לו מנהג מיוחד אותו החל לאחר שכל בני הבית היו שקועים בשינה. היה ניגש למגירה הנעולה, ומוציא משם את הספר המיוחד של חשבון הנפש, והיה כותב כל מה שעבר עליו במשך כל היום ואת עוונותיו, והרבה פעמים היה מסיים: "השי"ת יכפר בעדי".

ר' שלמה כתב שגאונים וצדיקים כמו ה"חתם סופר" כתבו ספר זיכרון על כל מה שעבר עליהם מידי יום, והחיד"א ז"ל חיבר ספר מסע על חייו והוא קרא לספר הזה "מעגלי צדק", וע"כ התחיל לכתוב "חשבון הנפש". וכתבו בניו בהקדמה שיש להביא ראיה לזה ממסכת שבת דף י"ב שכתוב רבי נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו "אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי", הרי שרבי ישמעאל בן אלישע כתב בפנקס את עבירותיו.

נוסף לספר של חשבון הנפש, היה בקופסה גם פנקס מיוחד שנקרא פנקס המעשר. שם תיעד את המעשרות שהוא אמור לשלם. בעניין זה מספר אביו:" שהיו ימים שלא היה לו מה לאכול".

בניו מספרים כי הוא גם ערך חשבון הנפש, מלבד מה שכתב בפנקס, וכשהם דפקו על הדלת באותה שעה, הוא צעק "נו", פתח בחיפזון את הדלת, וסגרו מיד.

רבנו יונה נגלה אליו בחלום

הברית של בנו יונה נערכה בער"ח אלול. באחד הלילות לפני הברית, הגיע אליו בחלום (ע"פ שמועה במשפחה) רבינו יונה גירונדי, וביקש ממנו לקרוא את הנולד על שמו. בפנקס של חשבון הנפש שלו הוא כתב: "קראתי שמו יונה על שם רבינו יונה החסיד מחבר שער התשובה, ושער היראה, מטעם כמוס עמדי...." ואכן בנו רבי יונה שטנצל זצ"ל, היה לאחד הרבנים הידועים בארץ ישראל בשנים שלאחר השואה, והוא ייסד את לימוד "המשנה וההלכה היומית" בארץ ישראל ומלוחמי משמרת השבת בעיר תל אביב.

(בנו של רבי יונה, הרב שלמה שטנצל שליט"א, יו"ר המפעל ללימוד המשנה וההלכה היומית, המשיך במסירות רבה וביתר שאת בהפצת הלימוד אצל כלל ישראל, וחתנו הרב ישעי' המאירי מבני ברק ומחשובי חסידי דארג מנהל כעת את הארגון בהצלחה רבה ביחד עם אתי אשתו).

אשתו הרבנית מריים ביילא

ללא מסירותה של הרבנית, לא יכול היה ר' שלמה להתמסר להרביץ תורה לתלמידיו.

כידוע הפילה תנועת ההשכלה באותם ימים חללים רבים מקרב עם ישראל, והשפעתה היתה לפעמים אף על בני התורה המעולים ביותר באותה תקופה ר"ל.

את חינוך הילדים תפסה במנהיגותה הרבנית מריים ביילא, וכך כותבים ילדיה בהקדמה לספר קהלת שלמה:

"היו עיניה פקוחות על דרכינו להדריכנו ביושר מסילה, שלא להטות מני אורח סלולה, ותדרך אותנו בדרך הישרה לבל ניפול אל בור הסירה. היתה מתאמצת בכל כוחה, נגד רוח העת, לבל תמסרנו לעם הארץ, לבני חת".

לאחר פטירתו של רבי שלמה, הציעו לאלמנתו מריים ביילא, את הגאון ר' חיים עוזר גרודזנסקי (שהתאלמן באותה תקופה). האלמנה מריים ביילא החליטה לשאת על שכמה לגדל את 7 ילדיה לבד, ואמרה: "כמו בעלי הקדוש, לא יהיה לי אף פעם ואני מעדיפה להישאר אלמנה."

מרת מרים ביילא בת ר' אפרים מרדכי מוטל נרצחה בגיל 56 בר"ח אב תש"ג, ע"י הנאצים ימ"ש הי"ד.

בגיל 21 מונה לרב העיר צ'לודז'

תושבי העיר צ'לודז' שראו את בן עירם שגדל לגאון וקדוש, לא הסכימו לוותר עליו, וכך התמנה ר' שלמה לתפקיד רב העיר שלוש שנים בלבד לאחר נישואיו והוא רק בן 21 שנים.

אביו רבי חיים בעריש, הדיין של העיר, סיפר כי הרבי מרדומסק, בעל ה"כנסת יחזקאל", חשש שאולי יהיו אנשים שיהיה להם בכל זאת קשה לקבל רב צעיר כ"כ לרבנות העיר, וביקש מאב"ד של ממעכאוו שהיה זקן מופלג (והגיע אז לשמחת הנישואין בבית הרבי מרדומסק), לנסוע עם רבי שלמה לצ'לודז', ולדרוש דרשה שינהגו בו בכבוד. והוסיף הכנסת יחזקאל, הרבי מרדומסק, ואמר שאם לא טרדת הנישואין וטרדת העולם שהם כאן הייתי נוסע בעצמי לצ'לודז' לעשות לו איזה טובה כי הוא ראוי והגון לכך. תקופה זו בה כיהן כרבה של צ'לודז' נמשכה 4 שנים עד שהעביר את רבנותו כמו שיסופר ע"כ בהמשך. זמן מה לאחר מכן התקבל לר"מ ומו"צ בעיר סאסנאווצע, בה כיהן עד יום פטירתו.

במקביל לרבנותו בצ'לודז', מסר ר' שלמה שיעורים לתלמידים. זו היה אחת השאיפות הגדולות שלו בחייו - "להעמיד תלמידים הרבה".

מוכר תכשיטים וקונה ספרי קודש

אף כשהשעה היתה דחוקה לו, ספרי הקודש היו בראש סדרי העדיפויות שלו. היה קונה ורוכש ספרים על חשבון התכשיטים שהוא היה מוכר אותם.

בשבת האור היה דולק בכל הבית.

היד הרועדת של השוחט

באחד הימים באו הקצבים לרבם בטענה שהמשגיח מטריף הרבה מאד מהבהמות. רבי שלמה הלך לבדוק את השחיטה והבדיקה של הבהמות, והתברר שידי השוחט, שכבר היה זקן, רעדו, דבר שפוסל את השחיטה וגורם הפסד גדול לקצבים. הכל ידעו כי העברת השוחט ממשרתו היא צעד מכאיב וקשה, ועתה עמד הרב הצעיר לפני התמודדות קשה ביותר אך לא היתה ברירה.

בלב כבד נאלץ הרב להודיע לשוחט כי מהיום והלאה לא יוכל עוד לעסוק במלאכת השחיטה. השוחט שב לביתו במפח-נפש, ובעיר החלו להתארגן למציאת שוחט שימלא את מקומו.

עברו מספר שבועות וערב אחד, בשעה מאוחרת, כאשר הגאון רבי שלמה ישב בביתו ועסק בלימוד תורה, נשמעו דפיקות בדלת. בפתח עומדו השוחט הזקן. הרב הזמינו להיכנס וביקש לשמוע את אשר על ליבו.

בקול שבור הסביר השוחט כי מלאכת השחיטה היתה מקור פרנסתו כל השנים. לאחר שהופסקה עבודתו כלתה הפרוטה מכיסו, והגיע כמעט עד פת לחם. מיותר לציין כי באותם ימים עדיין לא היה נהוג לאגור קופת פנסיה לחיסכון לימים שאחרי הפרישה מהעבודה.

ליבו של רבי שלמה נשבר. כמה קשה הזקנה, הרהר לעצמו. יהודי ירא-שמים, שנהנה מיגיע כפיו ועסק במלאכת-קודש בנאמנות כל ימיו, נאלץ עתה לחיות חיי עוני ומחסור. הרב הצעיר ניסה כמובן לעודדו כמה שאפשר ובראשו של הרב הבשיל רעיון. באותם ימים פנה אליו בן דודו הרב אריה-צבי פרומר, לימים רבה של קויז'יגלוב, וראש ישיבת חכמי לובלין, וביקש ממנו שאם ייוודע על עיר כלשהי שהתפנתה בה משרת רב, ישמח אם יעדכן אותו על כך. הרב פרומר היה אז אברך גאון צעיר אחרי חתונתו, וחיפש משרת רבנות במחשבה שכך יוכל גם להתפרנס וגם כמובן לזכות להשאר בעולמה של תורה.

הוא לא שיער שהתשובה לבקשתו תינתן מהר כל-כך. הרב שטנצל פנה אל הרב פרומר והציע לו עסקה.

 "מה לרב שטנצל ולעסקים?", תהה הרב פרומר, אולם מיד נוכח כי מדובר בעסקה מסוג אחר.

הסביר הרב שטנצל: "יודע אני כי קיבלת נדוניה נכבדה לחתונתך. מוכן אני לעשות איתך עסקה ולמכור לך את הרבנות שלי כאן, תמורת משכורת של שנתיים של השוחט". הרב שטנצל תלה את מבטו ברב פרומר והמתין לתשובתו.

דבריו הדהימו את הרב פרומר. האומנם הרב מבקש להתפטר ממשרתו ולמסור לו אותה תמורת כסף?! הוא הביט שוב ושוב ברב שטנצל וראה כי ארשת פניו רצינית לחלוטין. הוא הבין כי לרב שטנצל יש מן הסתם סיבות כִבדות משקל להחלטתו זו, והשיב בחיוב. באותו יום העביר לידיו את הכסף.

בשעת לילה מאוחרת נקש הרב שטנצל על דלת ביתו של השוחט. כשנכנס אל הבית לא האמינו השוחט ואשתו למראה עיניהם. הרב הושיט לידיהם צרור גדול ובו שִטרות כסף רבים. זה היה הכסף שקיבל מהרב פרומר, והועבר במלואו לידי השוחט, ורבי שלמה עצמו נותר ללא כסף וללא משרה.

כעבור כמה ימים נודע לכל כי רבי שלמה שטנצל ארז את מיטלטליו ועזב את העיר צ'לודז'מקום הולדתו ומקום רבנותו וכי את מקומו החליף הרב אריה-צבי פרומר הידוע בכינוי הקוז'יגלובר.

לאחר עזיבתו של הרב פרומר והמעבר לקוז'יגלוב, מונה הרב אליעזר ליפמן צבי הלוי לוינטל לרב העיר.

המעבר לסוסנוביץ

רבי שלמה עבר לעיר סוסנוביץ הישנה, כפי הנראה בערך בשנת תרס"ט, שם שימש כראש ישיבת "יגדיל תורה", שהיתה הישיבה המרכזית של האזור, ומשכה אליה את התלמידים המובחרים של אזור זגלמביה בפולין. לאחר מכאן עברה הישיבה לסוסנוביץ החדשה לבית המדרש העירוני.

שיעוריו לתלמידיו

עוד מעיד עליו אביו ר' חיים דוב, "היה רגיל לומר הרבה פעמים קודם לימוד השיעור איזה מילתא דבדיחותא."

כתוב בספר סוסנוביץ: "בסוסנוביץ התייחסו אליו מלבד כאל רב ודיין העיר, גם כקדוש ובעל מופת. והתחשבו בו מאוד בכל מקום."

קצת מחידושי תורתו פורסמו בקובץ התורני "הפרדס".

בסוסנוביץ הוסיף לעסוק בתורה, רכש ספרי קודש שונים, שחלק מהם נמצאים בידי המשפחה כיום וחתומים בכתב ידו.

תפקידו כדיין בסוסנוביץ

בסוסנוביץ ישב על כס הדיינות, ובחשבון הנפש שלו הוא כתב:" ביום א י' אייר, היה אצלי ה' שפיגעלמאן וסיפר לי שיש לו סכסוך עם א'. ושאלמדנו מה לטעון. ואח"כ בא אלי עם בעל דינו ולא רציתי לקבלם."

הוצאת ספריו

ילדיו מספרים בהקדמה, כי מגודל התמדתו בתורה, לא היה לר' שלמה זמן לשבת ולכתוב את החידושים שהוא חידש. הוא כתב מעט מאוד ממה שחידש. בסוף ימיו בעת מלחמת העולם הראשונה כשהיתה פרנסתו דחוקה מאוד עלה בלבו רעיון לכתוב איזה ספר על מנת שיהיה לו איזו הכנסה, אף כי אמר, כי קודם גיל 40 אינו רוצה להדפיס שום ספר, אולם עקב הלחץ הכספי שהיה נתון באותה תקופה שאל ר' שלמה את הרבי מרדומסק, והרבי נתן לו רשות להדפיס ספר.

ר' שלמה אמר אז לאשתו הרבנית כי אם ידפיס ספר יהיה זה על פרשיות התורה. מכיוון שבעת מלחמה, אין זמן להדפיס ספר פלפולים ושאלות. וכאשר שאלה אותו האם כבר כתב ספר על התורה, הניח את ידו על מצחו ואמר:"שיש לי הכל בזכרון ודברים טובים אינם אבודים ממני ואם ישב לכתוב יזכור את הכל." בניו מסיימים את ההקדמה באכזבה: "כי לא מצאו רק מספר דפים על תורה", מאחר והוא נפטר ממחלה בגיל מוקדם - בגיל 35.

דבקותו בלימוד

אביו ר' חיים דוב מעיד עליו בהקדמה לספרו "קהלת שלמה" כי היה גדול בהתמדתו בתורה, כמעט ולא הלך ד' אמות ללא תורה ויגע מאוד בלימוד התורה.

סיגופים ושינה ביום

היה נזהר לא לישון ביום, חוץ משבת קודש, אף שהיה ניעור כל הלילה. ונמצא בחשבון הנפש שלו שהיה מסגף את עצמו "ישנתי על הספסל למען יהיה לי לכפרה."

הזהרו בגחלתם...עקיצתם עקיצת עקרב

במשרה בה שימש כרב, השתכר סכום קטן מאד, שלא היה כדי מחיה. אביו ר' חיים דוב כותב בהקדמה לספרו הראשון שיצא אחרי פטירתו "קהלת שלמה": "היו ימים שלא היה לבני מה לאכול."

למרות שהרב מבנדין דרש להוסיף לו למשכורתו הדלה קמו לו מתנגדים מעסקני הקהילה שסירבו לעשות זאת.

וכתב המחבר בפנקס שלו: בשבת אחת רצו להתאסף בבית המדרש נגדי (ע"כ שהרב מבנדין דרש להוסיף למשכורתי) ור' נחמיה (כנראה הגבאי) לא נתן להם וסגר הדלת. ובשבת-קדש לעת ערב, בנו של אחד מראשי המתלוננים נפל מן ההר ושבר צלעותיו. סיים המחבר וכתב: והשי"ת ישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו בית ישראל וישים שלום על כל ישראל.

וכמו"כ, כתב המחבר בפנקס חשבון הנפש שלו, על אבל שניגש לעמוד בחול המועד, ואמרתי לו שאסור, ולמחרת שוב ניגש, והזהרתי אותו שוב שאסור, ולא ענה לי, והתפלל, וביום שלאחריו מת הילד שלו פתאום.

ובמקום אחר כתב: ביום ג' כ"א טבת, בחזרתי מהמקוה לא הניחו אנשי החיל הפולנים להלוך, ונתנו לי הכאה עם קנה השריפה, ונשבר קנה השריפה.

היומיים האחרונים של חייו, האם הבן יכול לצאת הנחת תפילין מאביו?...

הגאון רבי שלמה, חלה במחלה קשה ונסע למעיין המרפא שצ'אבניץ הרחוקה מעירו ושם נסתלק בטרם עת. אביו מספר בהקדמה לספרו כי למרות מחלתו הקשה שמחת החיים שלו לא פסקה לרגע.

יומיים לפני פטירתו הוא ראה את אביו רבי חיים דוב מניח תפילין, רבי שלמה היה כבר חולה קשה, וכבר לא יכול היה להניח תפילין, ואז אמר לאביו דרך צחות שיוציא אותו ידי חובת מצות תפילין, שמאחר וברא כרעא דאבוה והרי גופך כמו שהנחת על גופי..."

למרבה הצער, לא זכה לאריכות ימים, ונפטר בה' באלול תרע"ט, בהיותו בן שלושים וחמש שנים בלבד.

 

הצוואה שכתב רבי חיים בעריש אביו לאחיו של המחבר

(ובו מוזכר שהמחבר הגיע אליו בחלום)

כתוב: "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד'",

על כן בני אברהם נחום נ"י: שמע בני אהובי יקירי לאשר אני מצווה אותך, "ושמרת את משמרת ד' א-לוקיך ללכת בדרכיו, ולשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדותיו, ככתוב בתורת משה: למען תשכיל את כל אשר תעשה, ואת כל אשר תפנה שם."

מחמת שאינני יודע מדרגתך, האיך אתה עומד בענייני דת ואמונה, כי מעולם לא כתבת לי מעניינים אלו, ע"כ אל ירע בעיניך שהנני מצווה אותך בדברים פשוטים שכל יהודי פשוט עושה אותם. ומנהג בהם, כי מחמת המקום והזמן והחברים יש לחוש על "ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם".

ע"כ הנני מצווך בדברים פשוטים כ"כ, אבל באמת אם הנך עומד במדרגה גבוהה, והינך באמת יהודי נאמן מחזיק בדת יהודית בלא צוואתי תראה להחזיק עצמך יותר ויותר לעשות לי טובה בעולם העליון.

כי ברא מזכה אבא וברא כרעי דאבוה, הפירוש הוא אע"פ שבעולם העליון האדם הוא עומד ולא הולך, אעפ"כ ע"י בנו יכול להיות הולך גם בעולם העליון, כי ברא הוא כרעיה ורגלו שיכול להלוך על ידו, וכך ציווה דהמע"ה לשלמה בנו (שמע בני) הנני הולך בדרך כל הארץ ועתה שלמה בני דע את אלוקי אביך הפירוש הוא שע"י שאתה תשמע לי הנני אוכל להלוך אפילו אחר שאלך בדרך כל הארץ, גם אז הנני הולך ולא עומד, ע"כ תראה לחזק עצמך בכל אומץ שלא אהיה חלילה יורד על ידי מעשיך או אפילו עומד, רק תראה שאהיה הולך לאחר פטירתי.

ומחמת שאינני יודע מדרגתך אבקשך:

(א) לאמור קדיש אחרי בכל יום, ותכוין שיהיה לי עליה בזה.

(ב) אם יהיה באפשר לך ללמוד איזה משנה משניות בכל יום תראה ללמוד, ותכוין ג"כ להעלות נשמת אביך חיים דוב בן ר' שלמה.

(ג) תהיה נזהר להניח תפילין בכל יום, ולא תהיה חלילה בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין.

(ד) תזהר מאד מאד במצוות שבת שלא לחללו חלילה.

 וגם ליזהר בג' סעודות בשבת, כי מצוות שבת הוא יסוד התורה להאמין שהעולם הוא מחודש ולא להאמין חלילה להכופרים שהעולם קדמון, ע"כ תראה בכל עוז לחזק עצמך בזה, ואולי תוכל לפעול אצל חבריך בדברים שישמרו את השבת, ולהסביר להם הדבר בשכל ישר שתהיה ממזכי הרבים מה טוב, אבל לא חלילה בדרך ויכוח, כי כתוב אל תען כסיל.

 (ה) כשיזמן לך השי"ת זיווגך הטוב, תראה להתנות עימה בתחילה בתנאי כפול שתתנהג בדת יהודית בענייני נדה, כי הוא מאיסורי כרת ר"ל, ומזה נולדו בנים משחיתים וזרע מרעים ר"ל והרבה רעות ר"ל גורם דבר זה, ע"כ תתנה בתחילה עם זיווגך שתקבל עליה דבר זה.

(ו) כשיעזור לך השי"ת שתזכה לבנים, תראה לחנכם ולהדריכם בדרך היהודית, ותכניס בליבם אהבת הבורא, ואהבת הבריות כולם מכל הכיתות וחברת בני אדם, חוץ ממורדים ופושעים שכוונתם להשחית ולהזיק, וחוץ מאלו, תכניס בליבם אהבת כל אדם שיקבלו אותם בסבר פנים יפות.

אבקשך מאוד בני אהובי שאל יהיה לך חלילה קושיא על השי"ת והנהגתו את העולם, כי באמת יש תירוץ על כל קושיא, אך מי שעיני שכלו עיוורים אינם מוצאים התירוץ ונשארים בקושיא,ובאמת אם לא יהיה לך קושיא על השי"ת תמצא תיכף התירוץ, וירווח לך.

תהיה נזהר במאכלות אסורות בכל מה דאפשר.

אל תצער עצמך בשום דבר מענייני עולם הזה, רק אם אפשר הדבר לתקן- תשתדל בעצמך לתקן הדבר, ובאם אי אפשר לתקן הדבר - תאמין שהכל בהשגחה פרטית.

כשיעזור לך השי"ת לקיים מצוות צדקה תראה ליתן כדין וכדת, שלא לפזר במקום שאינו צריך, ושלא לקמץ במקום הצריך - ואשרי משכיל אל דל, שצריך לעשות צדקה בהשכל ובדעת, והעיקר לעשות על פי התורה, ומבשרך אל תתעלם כתוב.

תרחק עצמך מכעס ומגאוה, כי הוא ממידות הגרועות שבעולם.

גם תרחיק עצמך מעצבות וקנאה, כי רקב עצמות קנאה.

תעיין בעיתות הפנאי באיזה ספר מספרי מוסר: חובת הלבבות, או ספר אורחות צדיקים, או ספר מסילת ישרים או שערי תשובה לרבנו יונה זצללה"ה.

תזהר בנטילת ידים שחרית סמוך למיטה שלא לילך ד' אמות בלי נטילת ידים. גם אחיך הרב ר' שלמה זצללה"ה ראיתי בחלום ופקד עלי לצוותך על גלוח הזקן בתער כי הוא חמישה לאווין עד ע"כ, מחמת פקודת אחיך זצללה"ה, ובטח תשמע ע"ז

 אך למותר אצלי להזהירך על החנופה, כי הנני מכירך שאינך מן החנפים, אך מחמת שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ופעמים גם הטבע של אדם נשתנה אצלו, ע"כ הנני להזהירך גם על החנופה שאל תחניף לשום אדם אפילו לאדם גדול.

יש אתי דברים הרבה שרציתי להזהירך עליהם, אך תפסת מרובה וכו' העיקר שתזכור תמיד מי אתה, ותזכור ג"כ את אחיך זצללה"ה ואת מידותיו ואת מסירות נפשו אפילו על מנהג ישראל.

תראה לזכור את אימך ואחיותיך שיחיו, ותעמוד לימינם בכל עת, ותכתוב להם מכתבים עכ"פ מכתב בכל חודש.

עכ"ז הנני לבקשך שתקיים את צוואתי, ובאמת אינני גוזר עליך על הנ"ל בתורת גזירה שאולי תהיה אנוס באיזה דבר ולא תוכל לקיימם, שלא תהיה חלילה נענש בסיבתי.

אך עכ"ז הנני לבקשך בתורת בקשה למען יטב לך, וגם להעלות נשמתי עי"ז, וכשיעזור לי השי"ת אהיה מליץ יושר עבורך, ובטח תהיה לך שמחה מזה שתקיים דברי אביך המצפה הרמת קרנך למעלה עם הרמת קרן ישראל במהרה.

(-) חיים דוב בעריש בן ר' שלמה דיין זצללה"ה

מטשענסדטחוב






הוספת תגובה ראשית חדשה
תגובתך נשלחה בהצלחה ותעלה בכפוף לאישור בעל הבלוג
  • אימייל:
  • האתר שלי:
  • נושא:
  • תוכן:
הנני מסכימ/ה לתקנון האתר
נשארים מעודכנים
רוצה לקבל אימייל בכל פעם שאני
מעדכנ/ת את הבלוג שלי?
הצטרפות    ביטול   
עדכן ב RSSהסבר על עדכון ב RSS
גלוש לכאן מהסלולרי
 
קישור ישיר לבלוג של הגאון מסוסנוביץ:  http://blog.tapuz.co.il/Sosnowiec111 (600 כניסות מה- 6/2012)
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות להגאון מסוסנוביץ אלא אם צויין אחרת