רוצה לקבל אימייל בכל פעם שאני מעדכנ/ת את הבלוג שלי?
הצטרפות    ביטול   
דף הבית פורומים בלוגים קומונות FLIX עסקים עולמות צ'אט קניות ו


פרטים אישיים

גיל: 40
מיקום:
חיפה והקריות

על עצמי: תחומי הענין שלי כוללים:
כדורגל (בעיקר לשחק)
מוזיקה (בעיקר שקטה)
טלויזיה (בעיקר בידור)
תקשורת (בעיקר אינטרנט)
בחורות (בעיקר אסיאתיות)
ולאכול (מה שאין לו פנים)

 

 
פורסם ב-16 ביולי 2010, 22:04 במדור צרכנות
 

אם יש משהו שיכול לטלטל אותי כמו ספינה טורקית בלב ים סוער הוא זלזול מופגן של חברה כלפי הלקוח, שזה את או אתה.
ואני מודה, אני משתדל מאוד שלא לפנות לשום חברת שירותים כדי שלא אצטרך להתעצבן מהשירות העלוב שלה. אי לכך ובהתאם לזאת אני לא מחובר לשום חברת אינטרנט, לא לכבלים, לא ללוויין, לא מזמין מיכלי-מים ולתקופה מאוד ארוכה גם לא היה לי גז בבית. לא ענין של חסכון כספי אלא חסכון נפשי. פשוט נמאס לי להתעצבן מהזלזול.
רצה הגורל, וחברתי ביקשה להגיע בבהילות לארץ הולדתה, קדמה אל ארץ-קדם, הלא היא סין. והגורל האכזר היכה פעם שניה כששמעתי באותו הרגע את הפרסומת של אשת-טורס ברדיו תחת הסלוגן "כל חופשה שתבקש - אשת-טורס", והרי זה מה שאני מבקש - חופשה. אז הרמתי טלפון בשעת בוקר אל הסניף המקומי והגעתי אל נציגת השירות האחראית על טיסות החוצה.
"אני מחפש טיסה לסין", אמרתי לה, "וזה דחוף. מאוד דחוף".
"אין בעיה אדוני", אמרה, "אני אחזור אליך תוך מספר שעות".
מספר השעות חלפו עברו - והרמתי שוב טלפון לסוכנות המקומית לברר לשלומה.
הגעתי לנתב השיחות ושם גם נתקעתי על הג`ינגל המעצבן שחפר לי במוח 10 דקות עד שהתייאש בעצמו וניתק אותי.
אלה הן בדרך כלל הרגעים שאני יכול לחוש איך גל אדיר של דם מבעבע עושה דרכו אל המוח, מאיים לשטוף כל איבר חיוני בדרך לפיצוץ בלתי נמנע, אבל הרגעתי את עצמי שאולי יש תקלה רגעית ואולי רצוי שאתקשר מאוחר יותר וכך עשיתי.
אחרי שעה חזרה הסצנה בדיוק רב וזה כבר היה יותר מדי בשבילי.

אז נכנסתי לאתר האינטרנט של אשת-טורס ושם התחברתי לצ`ט עם נציג שירות. המתנתי כמו ילד טוב עד ייתפנה אחד כזה, ולאחר 20 דקות מורטות לגמרי, עלתה מולי אחת בשם ניצנית ששאלה אותי במה היא יכולה לעזור. הסברתי לה את הבעיה וזו גם היתה הפעם האחרונה ששמעתי ממנה. התחננתי שתענה לי, הצ`ט סימן לי שהיא עוד על הקו, בכיתי שיש לי חרדות נטישה אבל זה לא ממש הועיל - אחרי דקות אחדות נכתב לי "הצ`ט נותק".
כולם שונאים אותי באשת-טורס. מה עשיתי להם ?
החלטתי לא לוותר והרמתי טלפון לסוכנות הראשית. שוב נתקלתי בסלוגן הלא-מציאותי שלהם "כל חופשה שתבקש" ... yeah, right ...
ענתה לי בחורה עם קול פעמונים שאם לא הייתי תפוס חזק הייתי עוד מתחיל איתה. סיפרתי לה את הסיפור, היא צקצקה קלות בלשונה והבטיחה לי שהיא תחפש לי כרטיס טיסה לסין. "עליי", היא אמרה, "עוד אשוב אליך".
"זה דחוף", ציינתי מפורשות, "מאוד דחוף".
"כבר חוזרת", ענתה ונעלמה כמו בלעה אותה האדמה. גם ממנה לא שמעתי יותר.

התחלתי לחשוד שאולי מישהו עוקב אחריי ומעלים את כל האנשים שאמורים לסייע לי. איש רע שרוצה לעשות לי רע. הערב ירד בתחושה מורבידית משהו. סיפרתי לחברה שכל האנשים שמצאו לה כרטיס טיסה נרצחו והכרטיסים הושמדו. זה נשמע לי הרבה יותר הגיוני מלומר שכל מי שדיברתי איתו באשת-טורס הבטיח לי לחפש כרטיס ולא חזר אלי עם תשובה, כל תשובה.

היום למחרת עלה עם אופטימיות מלאה. התקשרתי שוב לסוכנות המקומית, ענה לי איש חביב עם קול שרמנטי, שאם לא הייתי תפוס וגם לא ממש סטרייט, אז אולי הייתי מציע לו הצעה שלא משתמעת לשני פנים, הכוללת בתוכה מעילי עור מבריקים, גופיות רשת, מגפיים עם כדורי ניטים וסלרי רטוב, אבל אני סוטה ...
אמרתי לו שהאחראית על טיסות החוץ ממש לא בסדר, אבל ממש ממש לא בסדר, כי אמרתי לה שזה דחוף והיא לא חוזרת, ושגם תשובה שלילית היא תשובה אבל לא תשובה בכלל זה פאקינג זלזול ואני לא אוהב את זה. הוא הקשיב קשב רב, צקצק קלות בלשונו והבטיח להעביר לה את המסר ואולי אפילו לכפות עליה לחזור אלי. "חמוד", אמרתי לו, "אולי לא הייתי מספיק ברור אבל הטיסה הזו דחופה הרבה יותר מאצבע של פרוקטולוג באמצע בדיקה, אז אנא ממך".
אני מניח שהוא הנהן לחיוב בראשו וחזר על דבריו. ויהי בוקר ויהי ערב יום שני. אין קול ואין עונה. נימיץ אינה עונה. גם אשת-טורס לא.

היום השלישי האיר לו פנים כתמול-שלשום, הבנתי שאם היום אני לא משיג כרטיס, כל המטרה שלשמה חברתי מוקפצת לסין בטלה ומבוטלת. הרמתי שוב טלפון לאשת-טורס המקומי, ענה לי אותו איש משופם במכנסי עור שחורים. אמרתי לו שהוא לא בסדר ושיעביר אותי לאחראית לטיסות חוץ. היא ענתה.
בד"כ זה השלב שאני נותן דרור למאוויים החשוכים ביותר שלי, לתת-הרמה המתפרצת שיוצאת מתוכי כצונמי של מוגלה, שטף של קללות שאפילו אחרוני הערסים ביציע של בית"ר ירושלים לא למדו - לבה שעפה ממני כמו מתוך לוע של הר געש והורסת כל חלקה טובה. אבל הייתי חייב את הכרטיס המזורגג הזה ולא יכולתי להרשות לעצמי לאבד אותו סתם בגלל שאני חושב שהאחראית היא כלבה. רק רציתי לדעת מאיפה לעזאזל בא הזלזול הזה. היא ניסתה להצטדק, אמרה שיש לה הרבה עבודה וכל הזמן עסוקה בשירות פרונטלי מול לקוחות ושאם אני באמת באמת צריך את הכרטיס אז שאני אבוא אליהם לסניף.
"אבל מה זה קשור", הקשיתי, "מה ההבדל בין היכולת שלך לאתר לי את הכרטיס כשאני לא יושב מולך אלא משוחח איתך בטלפון או כשאני פיזית יושב מולך, מה זה גורע מהיכולת למצוא פאקינג כרטיס".
"ככה זה", היא פסקה, "כל הזמן יושבים מולי אנשים ואין לי דקה פנויה, אם אתה רוצה שירות אתה צריך לבוא ולשבת מולי".
"אם כך", תהיתי, "מדוע לא אמרת לי את זה מההתחלה ושרפת לי שלושה ימים יקרים ?"
"צודק", סיימה כמי שרק רוצה להעיף אותי מהקו כי יושבים מולה אנשים ואני ממש ממש מפריע להם.

בסיכומו של דבר לא אותר לי כרטיס טיסה.
אני "מודה" לאשת-טורס על היחס ה"נפלא" שלהם.
מי שרוצה להרגיש קורבן כמוני מוזמן להתקשר אליהם בכל שעות הפעילות שלהם.
אני איתם גמרתי.
מנוולים.

אגב, אחרי התקרית שלחתי מכתב תלונה לאגף התלונות שלהם. בשביל לדעת אם יחזרו אלי או לא, לא הייתי צריך את פול התמנון - זה היה די ברור שרצף ההתעלמות יימשך ...


תגיות בבלוגיה: אשת-טורס, אשת, טורס, תלונה, צרכנות



19 תגובות לרשומה ( RSS )
הוספת תגובה ראשית חדשה
תגובתך נשלחה בהצלחה ותעלה בכפוף לאישור בעל הבלוג
  • אימייל:
  • האתר שלי:
  • נושא:
  • תוכן:
הנני מסכימ/ה לתקנון האתר
נשארים מעודכנים
רוצה לקבל אימייל בכל פעם שאני
מעדכנ/ת את הבלוג שלי?
הצטרפות    ביטול   
עדכן ב RSSהסבר על עדכון ב RSS
אורחים
free counters
 
קישור ישיר לבלוג של פנומן 72:  http://blog.tapuz.co.il/pheno (77,989 כניסות מה- 7/2006)
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לפנומן 72 אלא אם צויין אחרת