לאחרונה מתרבים ההדים בקרב המתנחלים שלא נכללים בגדר ההפרדה על רצון לעזוב, לא פעם דנתי בסוגיה הזו עם הסובבים אותי, ללכת או לא ללכת? {משום מה מזכיר לי קצת את שיקספיר "להיות  או לא להיות}..

אז גמ`ני נכללת עם אלו שהולכים להיות מחוץ לגדר, לאמר שאני לא מפחדת אשקר, האם הממשלה תוכל להגן עליי כך, כאשר אני מוקפת בכפרים ערבים שכל רצונם הוא להשמיד אותי ואת עמי.

מצד אחד קוראים כנגדנו מתנחלים רודפי בצע, מהצד השני לעומת זאת מדרבנים אותנו להתיישב כאן ולשמור על שלמות ארץ ישראל, פעם האמנתי עוד בצד השני, אבל אט אט מחלחלת במחי התודעה שהגיעה השעה ללכת מכאן, הגיעה השעה לעזוב את ההתנחלויות ולחזור חזרה לקו הירוק מה שנקרא בפינו "ישראל", משום מה תמיד יש לנו תחושה כאן שאנחנו לא חלק מישראל, אלא חלק מהמנדט הבריטי, שק החבטות של העם הזה, אחרי פינוי גוש קטיף הפכנו להיות "פנאטים", לא פעם כתבתי כאן כי כאשר תגיע השעה ללכת לא אתן לאף אחד צ`אנס ותענוג לגרש אותי אלא אלך בכוחות עצמי, אלך בכבוד אל מאין שבאתי, חזרה אל ארץ ישראל, מוזר ככל שזה ישמע אבל כך אני חושבת.  לאמר שלא אלך עם צביטה בלב, אשקר לעצמי ולסובבים אותי, בניתי לי כאן חיים, ילדיי נולדו כאן, משפחתי הוקמה כאן, כאן בניתי את ביתי, עצוב לי לאמר את זה אבל זה פשוט מחלחל עכשיו יותר מתמיד בתודעה שלי, אם לא תפנה אותנו הממשלה נשאר כאן נתונים לחסדי אבו מאזן וחבורתו העליזה, הכסף שיושקע באבטחה עלינו יהיה גבוה יותר ממחיר הפיצוי על עקירת היישוב, נהפוך כאן למבצר וזה פשוט יהפוך את חיינו לסיוט..למכור את הבתים עכשיו כאשר אנחנו אמורים להיות מחוץ לגדר יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי..

לא רוצה להיות מגן אנושי למען הגנת המולדת, לא רוצה להגן על אדמה מלאת קוצים ודרדרים, אם כבר להגן על המולדת בדרך שבאמת אמורים להגן עליה, לא לבלום בגופי את כדורי המחבלים, הלוואי ושרון יכל לקרוא את זה עכשיו, אבל שוב אלו סתם הגיגים של בת 31 שחוששת כל כך לגורלה וגורל המדינה הקטנה שלנו..