כניסה למערכת   הרשמה לתפוז אנשים עמוד הבית  >  בלוגים >  אהבה - מלב אל לב
חיפוש רשומה בבלוג:      לעולם של אMור | הבלוג של אMור
23 באוקטובר 2014     Never endig LOVE story
   עלילות כרמלה וטוני בעיר, בכפר ובשכונה

מכתב פרידה לתלמידים   
פורסם ב15 ביוני 2004, 2:05במדור כללי

על-פי הגישה האקולוגית, המציאות החיצונית היא תלוית הקשר. ניעזר במודל פיסק ונשרטט את משולש המודל, כאשר בצלעו הימנית נמצאת המציאות החיצונית, קרי בית-הספר, אותו המקום אליו אנחנו נאלצים לקום בכל בוקר בבאסה תהומית, כאשר ההורים מאיצים בנו שלא נפספס את ההסעה או שחלילה לא נאחר לשיעור לשון ונישאר בחוץ - במה זה דיכאון.
כל יום אנחנו נאלצים לבלות בו עד שעות הצהרים המאוחרות, וכשמגיעים הביתה, אי אפשר לעשות מה שרוצים כי יש שיעורים ועבודות להכין ליום למחרת, בו שוב נקום מוקדם והתהליך יחזור חלילה - לעולם. ועוד לא דיברנו על המורים שצועקים, העונשים שמקבלים ועל זה שכולם חושבים שהם יודעים הכל, כשבכלל הם לא מבינים מה עובר עלינו ואנחנו – אנחנו לא מבינים מה הם רוצים מחיינו...


 


בצלע שממול, אם נחזור לפיסק ידידינו, ממוקמים להם היוצרים והצופים, המוענים והנמענים, כאשר כל אחד מעביר את המסר שלו. כן, אותו המסר הממוקם לו בשפיץ המשולש הפיסקי. הם מדברים, אנחנו מקשיבים. אנחנו לא מקשיבים, הם צועקים. הם אומרים לנו להגיע לכאן או לשם, ואנחנו – מגיעים, אבל לא בדיוק מבינים למה באנו ומה אנחנו עושים שם...בקיצור – ברדק אחד גדול.


 


הברדק הזה הוא המרחב שבתוך המשולש – אותה גברת משמעות הידועה, כאשר מסרים מתרוצצים שם באלפים והפוליסמיות חוגגת. כל אחד מאתנו מפיק את המשמעות שלו והתקשורת עם המורים נראית כמו משחק סנוקר של עיוורים ודו-שיח של חירשים.


 


אך כשמדובר ב- י`6, המצב הוא שונה. המשולש הפיסקי מתייצב לו ומתאפס על משמעות, על מציאות מסוימת, שתיקרא, לצורך העניין – יודששית.


 


בימים אלו, כשהתיאוריות מתרוצצות בראש ואלדד יושב על הנשמה, דווקא בימים אלו אותה המציאות הפוליסמית של בית-הספר מתחילה להתבהר. היום אנחנו כבר מנוסים, התחלנו להתגלח, לתפוס גובה, להתבגר ולהבין היכן אנחנו נמצאים.


 


בבוא העת, כשנתפנה מכל הבחינות וננקה את הראש המפוצץ בדגשים, נוסחאות ותיאוריות, או אז יצופו ויצוצו להם אותם הרגעים, שבמשך השנה, איך לומר – עברו לידינו.


 


ניזכר בסיור שעשינו בבית "ידיעות אחרונות", ובאבי וייס, שכשפגשנו בו לא בדיוק ידענו איך לאכול אותו והיום אנחנו מבינים שהאיש הצעיר והנחמד הזה בעצם קובע לנו ולכל המדינה על מה נדבר כל ערב, ניכנס לפורום י`6 ברשת כדי לבדוק אולי סתם מישהו שלח איזה מה נשמע קטן, ניזכר בכל רגעי האושר שגרמנו והחיוכים שהעלינו על פניהם של ילדי "שניידר" במהלך השנה ואת עשרות משלוחי המנות ומסיבת הפורים שארגנו ב"בית לוינשטיין" בפורים ואיך עשינו בית-ספר לאלדד בבאולינג והולכנו אותו שולל למקדונלדס ומסיבת הפורים אצל נדב בבית, שהרצנו דאחקות, שיחקנו כמו בכיתה ו` והרצנו מאחשות ליד אלדד, שהעלים עין בלית ברירה ואיך לא – גולת הכותרת: הטיול השנתי, שלושה ימים של קסם, בהם סיירנו והכרנו את ארצנו הקטנטונת והקסומה, את המסלולים הקלילים, המדריכה המרתקת, הצחוקים באוטובוס, השכונה באכסניה והג`קוזי המחומם בחמת גדר...


 


מי שנפרד פעם מחבר או חברה אהובים לאחר מערכת יחסים כושלת ומלאה במריבות שטותיות, יודע היטב כי השבועות שאחרי הם קשים ומייסרים, מהעובדה הפשוטה שפתאום כל הדברים הטובים צצים וצפים להם מעלה וכל המשקעים והמריבות – נשכחות כלא היו.



תלמידים יקרים שלי, במהלך החופש, תגדלו עוד, תתבגרו הרבה ותעברו תהליך. המריבות עם המורים, האכזבות מציונים, הלילות הלבנים ולחץ המבחנים יפנו את מקומם לאותם הדברים שדיברתי עליהם מלפני דקה.


 


אותם הדברים שעשו את השנה היודששית הזו לשנה אחרת, למשהו אחר. לחוויה, ולמי מאתנו שחושב לעזוב לטובת עוד עשר נקודות במבחנים, שיידע ויתכונן מראש לעובדה ש- יא`6 כזו הוא לא ימצא באף מקום אחר.


 


אז נכון שאני המורה ואתם התלמידים, אך בכל זאת, השנה החולפת הייתה בשבילי השנה הראשונה כמחנך בתיכון וכל מה שעברתם בפעם הראשונה – אני עברתי גם – מן הצד השני. לא היה לי קל ולא פשוט, להתמודד עם 40 נודניקים מדופלמים שמתלוננים יומם וליל על כל הבי"ס ואשתו, שמוציאים לי ת`גרון בשיעורים וגורמים לי צרות בחדר המורים.


 


גם אני עברתי בית-ספר השנה. לימדתי ולמדתי, חינכתי וחונכתי, הענשתי והוענשתי, סבלתי, בכיתי, התרגשתי, נתתי וגם לקחתי. אבל מעל לכל – למדתי להכיר את עצמי ולגלות בי תכונות, אופי ואינסטינקטים – שלא הייתי מודע אליהם בעבר – וכל זאת – לזכותכם המלאה. ועל כך – תודה לכם. תודה.


 


אז בין אם נתראה בעתיד ובין אם לאו, בין אם נשתמע ובין אם לאו, דבר אחד אצלי סגור: זו הייתה השנה הנפלאה בחיי, אותה אקח עמי לכל מקום אשר אלך וגם כשיעברו שנים, תדעו לכם דבר אחד – אתם אצלי בלב – עמוק בפנים.



<< יומולדת שמח My love   מכתבי פרידה מתלמידים >>

הוספת תגובה | חזרה לבלוג - Never endig LOVE story | הדפסת רשומה אהבתי

מעוניין/ת להמליץ על הרשומה לדף הבלוגיה? לחצ/י

  אין הפניות לרשומה
אם התייחסת לרשומה זו בבלוג שלך בבלוגיה, קישור אל הרשומה שלך יתווסף לכאן באופן אוטומטי.
לבלוגרים מחוץ לבלוגיה, השתמשו בקישור זה ליצירת הפניה (Trackback) לרשומה:
http://www.tapuz.co.il/blog/TrackBack.asp?EntryId=144461  [עזרה]


1 תגובות לרשומה פתיחת כל התגובות
אה מודל פיסק זה מתקשורת!   
MitzyTheSecondו | 15/06/2004 02:45
נשארים מעודכנים 
רוצה לקבל אימייל בכל פעם שאני מעדכנ/ת את הבלוג שלי?
הצטרפות    ביטול      

עדכון ב - RSS (הסבר)
צרו קשר 
 הוסף/י לרשימת כתובות  שלח/י מסר 
Email: --- חסוי ---
ארכיון רשומות 

התגיות שלי    סדר לפי : א-ב | כמות   
הצג הכל
הבלוגים שלי 
הרעלת ניקוסין


 קישור ישיר לבלוג של אMור
http://blog.tapuz.co.il/schoona  (4,214 כניסות   מה- 4/2004)
הוסף לתפוז אישי  |  הוסף לבלוגים שלי | הוסף למועדפים 
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לאMור אלא אם צויין אחרת