אתמול לקחתי חלק בכינוס מעניין שהתקיים באוניברסיטת שייח מוניס [ידועה בשמה הזמני `אוניברסיטת תל אביב`].

 

בבנין גילמן הידוע התכנסו אקדמאים ואנשי מקצוע [צווארון לבן: רופאים, רו"ח וכד`] ממוצא לטינו-אמריקני, כדי לדון בבעיות המייחדות את `המגזר` שלהם.

 

ולמה לדון בנושאים האלו מנקודת מבט של דוברי שפה מסויימת כלומר יוצאי ארצות מסויימות? למה לא בעצם... גם אם הבעיות המטרידות אותם דומות למדי לבעיות המטרידות אנשים בני כל המעמדות וכל המקצועות כמעט במדינת ישראל: עתיד מקצועי, אפשרויות קידום, תקנים, שכר ושאר ירקות.

 

מה לי וליוצאי אמל"ט אתם שואלים? נו, שאלה טובה. כן, אני יודע ספרדית וכן אני דובר סוציאלדמוקרטית וכנראה שזה מה שהביא את המארגנים לפנות אלי בבקשה לקחת חלק בפאנל המרצים.

 

מסיבות ידועות [עבודה, היקף משרה, חובות הוראה] הגעתי באיחור, אמנם מתואם ומיודע אבל איחור בכל זאת. אבל את שתיים וחצי ההרצאות שקדמו לזו שלי - הרצאות בסגנון כנס אקדמי כלומר 20 דקות לדובר, לא כולל ניפנוף עצבני של המנחה בנייר עליו כתוב `נותרו לך 5 דקות` מול פרצופו של הדובר - שמעתי גם שמעתי.

 

הפלא ופלא. כולם חזרו על אותו המסר. ללא מעורבות בפוליטיקה אי אפשר לשנות כלום. ולא רק שאי אפשר לשנות, אלא שכל `קיטור` ללא מעורבות הוא לא מוסרי לא מוצדק ולא רציני.

 

הפלא ופלא. גם לדוברים האחרים לא היתה תשובה ברורה מה היא בדיוק הדרך הפוליטית.

 

בתורי, חזרתי על אותה טענה, וכדי שלא ארגיש שעשיתי את כל הדרך לשיח מוניס לחינם [נכון שאחר כך הלכתי לעשות טסט לאופנוע, ולמה בתל אביב? כי מסתבר שרק במדינה הזו, הגובלת בישראל ומקיימת אתה מדיניות של גבולות פתוחים על כל מה שכרוך בכך, ניתן לבצע רישוי שנתי לרכב אספנות מבלי שמבקשים ממך לעבור בארכיון של הסולטאן מחמת ה-2 ולמצוא שם הוכחה לכך שהגלגל של האופנוע אכן גלגל של רכב ולא, למשל, גלגל תנופה של משאבת מים מהתקופה הפרעונית]>> ובכן, כדי שלא ארגיש שעשיתי את כל הדרך לשיח מוניס לחינם, הוספתי על מה שאמרו קודמי אבל הפעם מזוית של היסטוריון, השונה לפחות בסגנונה מהזוית של קודמי [פעילה חברתית, אסטרולוג ורופא. כן. אסטרולוג. דווקא חכם מאד].

 

ודיברתי, לא תאמינו, 9 דקות. מתוך ה-20 [לא כולל ניפנוף וכו`, כלומר עוד 5 דקות] שהוקצו לי. ממש דן חסכן.

 

טוב, אז אמרתי שעצם העובדה שמתכנסים על פי מגזר של שפה מבטא את האטומיזציה שעברה הפוליטיקה הישראלית, אבל שמצד שני אם התכנים שידובר בהם בספרדית ראויים לתואר `פרוגרסיביים`, הרי שזו - ההתכנסות המגזרית על פי שפה - חצי צרה.

 

כן, כן, הדוגמא שנתתי היתה כמובן של הפארווערטס, מה עוד יש לי לומר בכנסים בהם אני מופיע תחת התואר שלי? אבל ריחמתי עליהם ולא נכנסתי לפרטים. אני פשוט אוהב לראות את הראשים הלבנים [כלומר אלו מהקהל שהם בני 60 ומעלה] המהנהנים בראש כשאני אומר `פארווערטס`.

 

[shnorkel>shnorverts>forverts]

 

בכל אופן, גם המסר שלי היה, `ללא פוליטיקה אין סיכוי`, ו`לא, אני לא יודע מה הדרך הנכונה`, ו`כן, אני חבר מפלגת העבודה` וגם `בודאי, אני קצת נבוך` וגם `אנשי מרצ הם אנשים מצויינים אבל לא ברור לי אם הם רוצים להמשיך להיות צודקים או שהם רוצים סוף סוף לקחת מנהיגות`.

 

אחר כך דיבר מישהו מכוח לעובדים.

 

אני חייב לומר שכבר לא ברור לי שמדובר בגוף לא-חיובי. כלומר תמיד חשבתי שהוא יותר טוב מרע, אבל לא הייתי בטוח עד כמה המרחק בין הטוב לרע, כלומר בין המועיל למזיק, גדול.

 

והאיש של כוח לעובדים אמר כצפוי שללא ספק פוליטיקה כן, אבל מפלגות? לא בטוח.

 

אבל מה שחשוב הוא הנתון הבא.

 

המארגנים אמרו שהם שלחו מאות הזמנות.

 

חברי כנסת רבים הוזמנו.

 

היחיד שטרח לענות בכלל היה אופיר פינס.

 

כדי לא להשאר עם טעם רע אוסיף שהרופא שדיבר וסיפר על נסיונותיו [הכושלים בינתיים] לקדם את נושא הרופאים האמל"טיים בארץ [הידעת שבמקביל למצוקת הרופאים בארץ ישנם 800, שמונה-מאות, רופאים כאלו שמתדלקים או שומרים או מנקים??], ציין כי היחיד שהתייחס אליו ברצינות היה חיים אורון, הידוע בכינויו ג`ומס.

 

אז מאות הוזמנו, גם אנשי תקשורת [אף אחד לא בא] גם חברי כנסת [אף אחד לא בא].

 

150 איש אישרו השתתפות.

 

באולם בבנין גילמן, ישבו בקהל 15 איש.

 

בפאנל היינו חמישה.

 

תעשו את החשבון לבד.

 

לא, אני לא פסימי. פשוט כי אין לי זמן להיות פסימי.