טיהרתי אותו לפי ההוראות וארזתי את מיטלטליי לנסוע לסיני. כך יצא שפחות מ-48 שעות מהרגע שקיבלתי את הקמע, נפגשנו. לא, לא ידעתי באותו הרגע, בכלל לא חשבתי שמסטוץ של חופשה ייבנו נישואין ומשפחה. אבל הנה, עובדה.

הקמע ליווה אותי לאורך השנים. היו תקופות שענדתי אותו כל הזמן והיו תקופות ארוכות שלא. בכל פעם שהיה לי מאוד רע והרגשתי תקועה, הרגשתי שאני צריכה אותו עליי. הוא אף פעם לא הוכיח יעילות מוכחת ומיידית כמו בקטע הזוגי, אבל הוא נתן לי תחושה טובה ומוגנת.

כשארזתי לחופשה האחרונה שלנו החלטתי לענוד אותו. הוא פונקציונאלי, מתאים לכל בגד וקל. התאים לי. מתישהו הורדתי אותו וזכרתי שהשארתי ליד המיטה. אח"כ לא מצאתי אותו. חיפשתי בכל מקום ולא מצאתי. היינו צריכים לעזוב את המלון בדרכינו ליעד הבא והקמע איננו. התבאסתי, התעצבנתי  אבל לא הייתה ברירה.

ואז ישבתי לי בים וחשבתי לעצמי מה זה אומר? האם נסגר איזשהו מעגל? האם זה סימן טוב או רע? הרגשתי איך משהו בי נאבק ונאחז ואז הגיע השחרור: "אולי אני כבר לא תלויה בו?". רוגע מהול בעצב קל השתלט עליי: כן, כנראה התפקיד שלו נגמר.

[3 ימים אח"כ מצאתי אותו פתאום קבור באיזה כיס בתרמיל]