פעם מאוד אהבתי את עירית לינור, היא וגפי אמיר היו מבחינתי דוגמאות לנשיות שנונה להפליא. גפי המשיכה לשעשע אותי עם משחקי מילים ותחדישים לשוניים חביבים, בעוד שעירית גלשה לתחומים הפדגוגיים/פוליטיים הפחות אהובים עליי.

אבל בזמן האחרון יצא לי פעמיים להאזין לתוכנית הרדיו שלה עם אורי אורבך, ובפעמיים האלה נזכרתי למה אהבתי אותה.

היא דיברה על קרוקס, לא פחות. וזה היה מצחיק להפליא.

בתוכנית אחת היא אמרה שפיצחה את סוד הנעליים האלה, ברור לה פתאום למה מתמכרים אליהן - הקרוקס מכילות סמים! זה גם מסביר, לדעתה, איך אנשים לא שמים לב עד כמה הנעליים האלה מכוערות. הם לגמרי מסוממים, איך ירגישו?

ובתוכנית אחרת הם דיברו על סכנות הקרוקס. ציטטו מעיתונים ידיעות על אזהרות מפני המסה של קרוקס בשמש ("ואז נשארת שלולית קטנה סגולה"), או על קרוקס שנתקעות במדרגות נעות.

בקיצור, עירית לינור היא מיזנקרוקסית מושלמת. אותי זה מצחיק (אבל היי, אני כנראה היחידה במדינה, אם לא בעולם המערבי כולו, שלא נועלת את הפומפיות הססגוניות האלה).