מאז מחצית המאה ה-20 הולכת ומתפשטת 'אמנות האדמה', שלעתים מוגדרת כאסכולה ולעתים כמיצג או כגחמה פרטית של אמן היוצא נגד הזרם. טבעי שהפלישה אל המרחב הריאלי - חול, סלעים, מדרון ההר, וסימונו במסגרת מלאכותית, התקבלה ברגע הראשון בהרמת גבה. אולם שמות גדולים כבראנקוזי, קריסטו ורוברט סמיתסון כבר תפשו מקום מרכזי כרבי אמנים וכמובילים בהתייחסות אל הטבע כמושא אמנותי...
ליצור בחומרים ממוחזרים זו חוכמה שדורשת ראייה רב ממדית. בצד מודעות אקולוגית עמוקה מוצב בפני המעצב להוציא תחת ידיו בראש וראשונה מעשה אמנות שיהיה גם יפה, גם שימושי וגם מפתיע. ברור שהאתגר נובע מן המגבלה הגורסת שימוש בחומרי גלם המובהקים לסביבתיות, ומבחינה זאת הצמצום בתנאי העבודה מפרה את הדמיון השואף לפרוץ את התנאים דרך הצורה, הצבע, הבחירה הקולעת...
הנרי מור המוצג בימים אלה בגלריית טייט בלונדון נחשב ל'פיקאסו של הפיסול'. כמוהו כצייר הספרדי בן תקופתו הוא מעַוות כליל את דמויות הנשים הגדולות, וכמוהו מושפע מזעזועי שתי מלחמות העולם, שהטביעו חותמם בהבעות הסבל על פניהן המטושטשות של הדמויות. בשניהם גם ניכר החיבור בין הקו האתני-הארכיאולוגי לבין המודרניות במלוא תעוזתה...
תגיות בבלוגיה:
