אחרי שהזנחתי את עצמי מספיק זמן, גידלתי יערות גשם, שורשים שכבר הפכו חזקים כמו יער ענן, הסתובבתי עם גבות סטייל ראש ממשלתינו לשעבר-שמיר (שמסתבר שעדיין בחיים), וציפורנים שלא היו מביישות את המכשפה מהצפון החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה!

החגים בפתח, המדינה במתח ואני צריכה לגשת לhair&makeup salon שזה בגירסה הישראלית - לספר!

האמת היא שיש לי ספר קבוע, שמו אלירן, והמספרה שלו ממש מעבר לבית שלי.

אבל החלטתי לגוון, אמרתי לעצמי, את אלירן אני מכירה למה שלא אגש למספרה אחרת מגניבה בת"א, אחרי הכל בשביל זה אני גרה כאן לא?

וכך ביום אחד אחה"צ, הודעתי לת` שהוא מגיע מוקדם ואני הולכת להסתפר.

ת` התיצב כמתוכנן ואני נעלתי כפכפי אצבע ויצאתי לספר..

התיצבתי במספרה מגניבה כזו שהכל מעוצב בצבעים מונוכרומטיים, והפרחים באגרטל יותר יפים מהסידור פרחים שהיה לי בחופה..

התיישבתי על כיסא הספר (לצידי הסתפר אביעד קיסוס..נורה אדומה ראשונה) וביקשתי צבע ותספורת. ליתר דיוק ביקשתי צבע "בלונד כהה ושלא יצא אדום!" (באופן טבעי יש לי בלונד כהה- אל תשאלו מה זה בדיוק, אבל יש חיה כזו).

 

שעתיים אחרי- ובדיוק כשהיה נדמה לי שהספר עדיין באמצע העבודה, הוא הכריז סיימנו.

בהייתי במראה בהלם: השיער היה גזור בצורה שאינה סמטרית לחלוטין וצבע השיער נראה בדיוק כמו חום-חינה מוזר... לרגע חשבתי שהוא התבלבל ומיד אעבור לכיסא אחר להמשך העבודה כגון סידור הצבע וסיום התספורת, אבל לא.

כל דיירי המספרה מיד הצטפפו סביבי והודיעו שזה מהממם ...

כמובן שמתוקף החוזה הבלתי כתוב בין ספר ללקוח אמרתי לספר שזה מ-ד-ה-י-ם! (תוך שאני מצליבה אצבעות מאחורי הגב) שילמתי את הסכום המופקע שהוא נקב ורצתי כל עוד נפשי בי לפגוש את בעלי וביתי.

הם בדיוק היו בנדנדות (המילה הקיבוצניקית לגינה). ת` ראה אותי מרחוק והתחיל לצחוק (לדבריו השיער שלי נראה כמו פיאה נוכרית), והגורה??, טוב היא התחילה לבכות בהיסטריה.

 

יום אחר כך מצאתי את עצמי עומדת מול מדפי הסופר פארם ובוהה באימה במדף צבעי השיער (שורות על שורות של קופסאות) כשאני מנסה להכריע בשאלה מה עדיף: צבע בשם "קציר החיטה" או "זהוב מייפל בשלכת".

בדיוק כששלחתי את ידי למדף נשמע ה- "רינג, רינג" הטלפון צילצל. זו היתה הסמויה. סיפרתי לה בקצרה את תאונת השיער שהתרחשה ואת הניסיון שלי להעלים ראיות ע"י טיוח העניין באמצעות צבע מהסופר פארם.

"משוגעת אחת" הסמויה זעקה (היא גם עו"ד במקצועה), אסור לך לנסות לטייח לבד !

ישר התחלתי לחשוש מהמשטרה, אבל הסמויה לא איבדה את קור רוחה והסבירה לי שהשיער שלי עשוי להפוך ירוק. "תלכי לאלירן, he is the best" . כשעו"ד מפנה אותך "לאיש מקצוע" שמטשטש ראיות, אתה לא מתווכח!

 

כחצי שעה אח"כ אני והגור הגענו לאלירן. נאלצתי לספר לאלירן סיפור בדוי על האופן בו שודלתי בעל כורחי להסתפר אצל ספר אחר, וכאשר הושיבו אותי על הכיסא צעקתי "לא, לא , רק אלירן הוא הספר שלי!!! " . אלירן הביט בי במבט של מי שכבר שמע סיפורים מפוקפקים פחות, אבל הסכים שנקבע תור.

 

הערב שקע ומועד התור הגיע. התייצבתי אצל אלירן כמו ילדה טובה (עם פאה נוכרית). הוא הציג בפני תוכנית פעולה שנשמעה טובה וכללה חפיפה עם מסיר כתמים, חימום הראש באמצעות רסס כבס וניגוב עם מטלית ספוגה באקנומיקה. בסוף הוא הבטיח לא יהיו ראיות לכך "שצבע החינה נמרח על ראשך..."

 

שלוש שעות אח"כ, עם ראש צורב מרוב חומרים כימים לא מזוהים, חשבתי שאולי אני בשידור חוזר- שוב הסתכלתי במראה בדיוק בשלב שבו הצבע היה נראה כאילו הוא רק באמצע התהליך, אבל הפעם הפכתי להיות בלונדינית כמו מנורת 7 הקנים בבית המקדש... (מדובר בבלונד ברונזה! אימללללה שוב א-ד-ו-ם-!)

 

זהו נאלצתי לעבור את החג ואת כל הדודים דודות כשאני מנסה להסביר שתאונות קורות גם לטובים ביותר, ושבעוד חודש-חודשים-שנתיים כבר לא יהיה זכר לצבע המזעזע שכרגע מאתר את ראשי...  (או שעד הפוסט הבא אהיה קרחת, תלוי כמה אומץ יהיה לת`...)

 

 

ולכבוד הפיגמנט האדום להלן כמה דברים אדומים . אני מודה שבד"כ אדום זה צבע מאתגר עבורי, ואני נופלת תמיד לשילובו עם לבן, כי כמעט כל שילוב אחר הוא "קשה" וצריך לחשוב טוב טוב עם מה שמים אדום...

אז הנה כמה "אדומים"

הראשון תיק תותים שתפרתי לאחותי הקטנה מתנה לחג

זה כמו התיק buttercup שעשיתי בעבר

 

 

 

 

תקריב על התותים

 

 

 

 

הדבר השני האדום, הוא אוצר אימא שלי עשתה סדר ומצאה את האוצר הבא חבילה שווה במיוחד של בדים אדומים,  וינטאג אמיתים, הנה כמה להתרשמות ראשונית

אדומים לבנים (כל כך רומנטי..)

 

 

 

 

והנה הערימה הפירחונית

 

 

 

 

והדבר הכמעט האחרון הוא תיק עופרה-בבושקות כמו שעשיתי לעימריקי רק עם ביטנה אדומה. התיק נפתר כבקשה מיוחדת ע"י אח של חברים טובים טובים ונשלח אחר כבוד לביתו החדש ב.... אוסטרליה...

 

 

 

 

 

ולסיום תמונה שמעידה על הזוועה בשיער, אבל חמודה במיוחד של הגור(ה)

 

 

 

אז זהו

שיהיה לכם יום אדום!

 

 

 

 

 

הי לכולם,

לא, לא מתתי, ולא חליתי בשפעת האוינק-אוינק. הגורה נכנסה לגן (כזכור מכאן) ואני חזרתי לעבודה (איכסה פיכסה אוי ואוף..), אז שוב הזמן נעלם...

בכל אופן לקראת סוכות לקחתי את עצמי בידיים.

שיש לך ילדים אתה מרגיש צורך קיומי לחגוג את החג באופן חגיגי, קרי בסוכות להכין סוכה ולהזמין אושפיזין (או סתם אנשים שאתה מתעלק עליהם את שהם מסכימים לבוא לשבת בסוכתך).

בכל אופן לכבוד החג הכנתי לכן סדנא וירטואלית להכנת שרשרת קישוטית לסוכה.

(למרות שניתן לעשות את השרשרת הזו לכל אירוע: כגון יום הולדת, יום נישואין, יום אהבה, ויום טוב..).

 

מי שעוקבת אחרי הבלוג אולי יודעת שכשאני הולכת לעבודה האמיתית שלי אני בעצם פסיכולוגית. כידוע לכל, לפני שפסיכולוגים נותנים תושבה או הדרכה הם קודם כל שואלים שאלות, הרבה שאלות. אני אסתפק בשאלה אחת- ומטרתה לברר "מוטיבציה לטיפול" (שזה אומר האם המטופל ישאר יותר משתי פגישות או יברח ישר...).

 

אז בואו  נתחיל

א. כי צריך לקשט את הסוכה.

ב. כי זה קישוט רב פעמי, שאינו מבזבז סתם נייר (להיות אקולוגי זה הכי נחשב היום).

ג. כי זה יפה.

ד. כי עובדים פעם אחת ואז כל שנה אפשר להוציא את זה מהבוידם ולהגיד לבעל ולילדים שהכנת קישוט לסוכה (נו, ברור שזו התשובה הנכונה!).

 

אז אחרי שבירננו את המוטיבציה הנכונה להן ההדרכה ..

זו שרשרת הדגלים המדוברת  מה שרשום זה: ושמחת בחגיך...

 

1. בדים  לדגלים.

2. בד לאותיות או  אם אתן עצלניות אפשר גם לבד.

3. פליזלין בד ופלזלין בד דו"צ.

4.מספרי בד, ומספרי זיגזג.

5. סרט אלכסון (כיוון שדרוש הרבה סרט אלכסון לדעתי עדיף לפרויקט הזה סרט קנוי).

6. עט סימון מהסוג הנעלם.

7.נייר שעליו נצייר משולש, ונייר שעליו נדפיס אותיות.

 

הנה ה"מצרכים"-

שלב ראשון- הכנת הגיזרה:

ראשית יש להכין על נייר את המשולש  בגודל הרצוי.

שלי היה בגודל הזה : בסיס 10" ושוקיים 11". 

אח"כ יש להדפיס את האותיות של הכיתוב במדפסת. אני בחרתי פונט שוקו, בגודל 500%. תבדקו מה מתאים לכן... ותגזרו.

 

עליכן להחליט כמה משולשלים אתן צריכות - אני הייתי צריכה 10.

 

ציירו את המשולשים על הבדים, וגיזרו את המשולש (מהבד).

 

אחרי שסימתן לגזור את כל המשולשים, צריך לחבר אליהן פליזלין (הרגיל, לא הפלזלין הדו"צ!).

גהצו את הפליזלין לצד ב` של הבד.

 

 

 בכל אופן אחרי שיש שגיהצתן את הפלזלין לצד ב`, פשוט תגזרו את המשולש/ים מסביב. עדיף לא לגזור מדויק ולהשאיר קצת שולי פליזלין .. אם גזרתן מדויק לא קרה כלום (סתם עבדתן קשה)...

 

חיזרו  על שלב זה עבור כל המשולשים.

 

הנה המשולשים הגזורים:

 

כעת כבר יש לנו את כל המשולשים הגזורים כשהצד האחורי שלהם מוקשה בפליזלין. עכשיו צריך לתפור מסביב לכל המשולשים. אני תפרתי כ1/4 אינץ` מהקצה- כיוון שזה הגודל של הרגלית שלי המכונה שלי. 

 

פשוט שמים את הקצה של הבד בקצה של הרגלית, ותופרים בתפר רגיל.

 

ככה זה נראה עם התפר

 

לוקחים את המשולשים שלנו וגוזרים את הבסיס במספרים רגילות (כלומר שיהיה ישר) ואת שתי השוקיים גוזרים במספרי זיגזג, כדי שיהיה יפה יותר.. (ממש לא חובה).

 

ככה זה נראה..

 

עכשיו עוזבים את המשולשים שלנו בצד..

 

 

לוקחים את הבד שממנו רוצים לגזור את האותיות ומצמידים לצד ב` שלו פלזלין דו-צדדי, על ידי גיהוץ.

משאירים את הנייר של הפליזלין ועדיין לא מפרידים אותו מהבד.

על הצד היפה של הבד, מסדרים את האותיות. חשוב לשים לב שבאמת כל האותיות נמצאות על החלק עם הפלזלין בד. באמצעות הטוש המחיק מעתיקים את האותיות לבד, וגוזרים.

 

 

 

מסדרים את כל המשולשים על הריצפה, מחליטים על הסדר הרצוי, וממקמים את האותיות על הדגלים.

עורמים את הכל בערמה מסודרת כשהסדר הוא מלמטה למעלה:

דגל אות, דגל אות וכו...

עכשיו ניגשים לעמדת הגיהוץ (חםםםם...).

מפרידים את הנייר מהפליזלין הדו"צ,

 

ממקמים היטב את האות המקום הרצוי ומצמידים אותה לדגל באמצעות גיהוץ.

חוזרים על הפעולה עבור כל הדגלים.

 

 

 

לוקחים את הסרט אלכסון שלנו, ומתחילים לחבר לו את הדיגלונים לפי הסדר.

איך עושים את זה? מקפלים את סרט האלכסון לחצי ומגהצים על מנת שיהיה לכן נקודת אחיזה (את השלב הזה שכחתי לצלם).

משאירים איזה 15 ס"מ בקצה (כדי לקשור לסוכה), ומצמידים את הדיגלון הראשון לסרט. הסרט צריך ליצור מעין "סנדביץ" כ"שהממרח" הוא הדגל. רצוי שהסרט אלכסון יהיה פחות או יותר שווה משני צידי הבד.

מצמידים עם סיכות (הרבה סיכות) ודואגים למתוח את הסרט אלכסון כדי שלא יהיו "כיסי אוויר" בין סיכה לסיכה.

עכשיו מצרפים את הדיגלון הבא, אני הצמדתי את כל הדיגלונים אחד לשני, כי בעיני זה יפה יותר, אבל אפשר גם להשאיר קצת רווח תלוי בכן).

חוזרים על התהליך עד שיש לנו שרשרת שלמה.

 

 

 

מתחילים לתפור תפר צמוד לקצה של הסרט אלכסון (אם אין לכן רגל מתאימה אז עדיף להעביר את המכונה לתפר צידי).

מתחילים את התפירה עוד על הסרט אלכסון לפני השרשרת דגלים וממשיכים עד הסוף...

 

ואז חוזרים על התהליך עם הקצה השני של הסרט אלכסון!

 

 

 

 

 

וואלללההה!!!!

אם יש לכן שאלות / הערות /בקשות תשאירו הודעה ואשמח לעזור...

חג שמח!

 

 

 כרגיל הכל החל כעוד ערב שיגרתי בבית דירות קטן אי שם במרכז תל אביב.

הגורה כבר ישנה, ת` היה בכוננות אי שם בבסיס בדרום הארץ, ואני התכוננתי לערב בטלה נחמד.  ברקע החדשות דיווחו על עוד מקרה רצח ואונס רוצח סידרתי שמפרק גופות ועוד חדשות טובות למכביר.

חשבתי לעצמי מה הכי בא לי לעשות? לקרוא איזה ספר טוב (הארי פוטר בפעם המאה נשמע לא רע...). מזל שביקרתי בספריה (ביקור בספריה זה תרופת אנטי-איגינג מעולה, ברגע שאת רואה את עצמך מול כל הזקנות בספריה ישר מתחילים לחשוב עליך במונחים של "צעירה").

בכל אופן ברגע נדיר של אומץ לב שלפתי מהערמה את ספר מתח של הארלן קובן.

הספקתי כבר להגיע לעמוד 70 (בדרך נרצחו 4 אנשים, והגיבור מת וקם לתחיה), כשלפתע שמעתי את רישרוש המפתחות בדלת...

מיד נדרכו כל חושי והתחלתי להריץ תסריטים בראש: זה רוצח! אני חייבת לקחת את הגור ולברוח (אי אפשר לברוח מהחלון כי יש סורגים אולי כדאי שנתחבא בארון? אני קצת מפחדת מהארון כי לפעמים יש שם ג`וקים, אז אולי זה לא רעיון כ"כ טוב???...).

טוב אולי זה לא רוצח רק אנס, כדאי שאני אחפש לי כלי נשק (סכין לחיתוך לחם למשל...), או שלפחות אמצא את הגז מדמיע שלי מימי הצבא הרחוקים...

אחרי שהרצתי עוד כמה תסריטים שכללו פורץ (אני אתן לו את היהלומים שקיבלתי מאבא של ת` ללידה), מכורים לסמים (אין לי בבית-רוצה אקמולי?), החלטתי לצלצל לת`.

ת` אמרתי יש לנו פורץ מחוץ לדלת, ת` צחק והזכיר לי את הפעם שבה התקשרתי אליו באמצע הלילה כדי לבשר לו שהאזעקה בבית פועלת ללא הפסק והוא נאלץ להודיע לי חגיגית שלצערו הרב אין לנו אזעקה בבית...

בתמורה הזכרתי לו שכשהייתי בחודש חמישי, באמת היה גנב בבית שנעל את הדלת כניסה. אני מצד שני של הדלת הייתי חייבת פיפי + אישה בהריון אז פרצתי את הדלת בבעיטת קארטה, רצתי לשירותים והברחתי את הגנב (שזרק המצלמה של ת` על הריצפה וברח מהחלון. נשבעת!).

בכל מקרה ת` הזעיק את חבר שלו שגר בסמוך "להציל את אשתו מהגנב הדמיוני שלה". אבל גם זה לא הרגיע אותי (אחרי הכל הגנב לא היה דמיוני, ובספר היו עוד ארבעה רוצחים פוטנציאלים).

החלטתי לצלצל לשכנה נוספת- "הסמויה".

רינג רינג הטלפון צלצל והעיר את הסמויה ובן זוגה משינה רגועה ונטולת דאגות, "הסמויה" אמרתי "נראה לי שמישהו מנסה לפרוץ אלינו הביתה". "את רוצה שנבוא לבדוק" היא שאלה בנימנום שהפך ברגעים לדריכות (אחרי הכל אנחנו שכנות ויתכן שהגנב בדרך אליה עכשיו) "לא זה בסדר" אמרתי בקול לא משכנע "תבואי לבדוק מה עם הגורה בבוקר, ותזכרי שאהבתי אותך...".

 תוך רבע שעה, מצאתי את עצמי ביחד עם הגורה נשכבת על מזרן הפעילות שלה, בסלון של "הסמויה" בתקווה ללילה רגוע יותר, כמובן שחילקנו רשימות שמירה- השומר הראשון היה ג` בן זוגה של הסמויה, אבל בשל נסיונו העשיר בסוג זה של משימות, אחרי הכל הוא "מהיחידה" (דובר צהל) הוא התעפץ ובכך נסתיימה השמירה.

לכוחותינו שלום.

 

ובנימה אופטימית זו-

השתתפתי בהחלפת קיץ וים בפורום אומנות הטכסטיל. אני שלחתי לofram שבטח מוכרת לכם גם מהבלוג שלה תוצרת בית. עופרם היא בחורה מוכשרת בטרוף, ובעלת הספקים מרשימים מאוד בתחום היצירה. היה קצת קשה לחשוב על משהו שהיא עוד לא עשתה, ובסוף החלטתי ללכת על "בטוח" ולהכין שימלת ים-בריכה לנעמה ביתה בכורה...

נזכרתי שבדיוק אבא שלי נתן לי חולצה מכופתרת ישנה שלו, בצבע תכלת ולכן החלטתי לתפור שימלת-חולצת כפתורים, מההדרכה הזו.

ההשראה לצבעים היא מהבגדים הקלאסים של מלחים : פסים בכחול ואדום (מעניין אם באמת הם הלכו עם כאלו חולצות או שזה ככה רק בספרי ילדים).

חולצה תכלת כבר היתה ונשאר רק להוסיף חגורה בפסים אדומים ואפליקציה חמודה של סירה....

בהדרכה הביטחו פרויקט קל של 4 שעות אני כמובן הסתבכתי קצת עם יצירת הגיזרה ותפירת השרוולים, והשחלת הגומי כך שבמקום פרויקט קלילי ונחמד של 4 שעות יצא לי פרויקט נחמד של ארבעה ימים....

אז הנה זה לשיפוטכן...

חצי שימלה -שבה ניתן להתרשם מהשימלה באופן כללי (חחחח...).

 

 

 

 

 

כאן ניתן להתרשם טוב יותר מהשרוולים

האפליקציה עם דיגלון אמיתי שמתנפנף (נוצר משארית של סרט אלכסון כמובן)

 

 

תוס]ת עדכנית השימלה על הדוגמנית...

עופרה פירסמה את התמונה בפורום ופשוט לא התאפקתי וצירפתי אותה גם (מקווה שהיא לא תכעס..)

 

והפוסט הבא יוקדש (בלי נדר) לתיק החדש של הגורה לקראת העליה לכיתה א`, סתתאאםםם לגן!

הפוסט הבא אינו מצחיק- הוא קיטשי, מי שלא בא לה שתדלג לתמונות...

 

 

זו סופה של תקופה, את ואני נפרדות, אחרי 41 שבועות שהיית בתוך הבטן שלי ועוד 39 שבועות שהיית כמעט בתוך הבטן שלי (מנשא זה חצי רחם, ורוב הזמן היית במנשא...), את זוחלת לך לגן, ולכבוד זה רשמתי לך מספר הגיגים:

 

* בכל פעם שארומרים לך "בי-בי" ואת מנפנפת ביד השמנמנה שלך, אני ואבא שלך מתרגשים כל כך, ואני מרגישה שאת גור גאון  וכאילו הרגע גילית בעיה בנוסחת היחסות, והעמדת את אינשטיין במקומו.

 

*כשאני שמה לך במגש שלך אוכל שאת לא רוצה, את פשוט חופנת אותו באחיזת צבט, שהיתה מרשימה כל מרפאה בעיסוק, ומעיפה אותו בנון-שלנטיות על הריצפה, בדוגמא יצרתית במיוחד.

 

* כשאת מחייכת את ממיסה את כל הסובבים אותך, את כבר יודעת את זה ולכן את נוהגת לעשות זאת בעיקר אחרי שאת עושה מה שאסור (למשל משיגה את הפלאפון של אבא ומכניסה לפה). אם מישהו מנסה לקחת לך את מה שהשגת מיד את פותחת בצרחות רמות כל כך, שיצחק קדמן ושלי יחימוביץ` ביחד מתקשרים אלינו.

 

*כשנולדת כל הרופאים והאחיות והסובבים אותך אמרו שיש לך ריאות טובות. אני חשבתי שזו מחמאה, וזה מפחית את הסיכון למוות בעריסה, רק אחרי שגדלת קצת ופגשנו עוד תינוקות וראיתי איך הם בוכים, הבנתי שאת פשוט צורחת חזק במיוחד (עכשיו אני שמחה מזה כי אין סיכוי שבגן יתעלמו ממך).

 

 

הכל החל כעוד יום שיגרתי.

העוזרת הגיעה מוקדם מידי (או כמו שת` מנסח את זה: "למה העוזרת הזו תמיד מגיעה בזמן?") והעירה אותנו משינה. הכלים של אתמול עוד היו בכיור, הכביסה היתה בערימות בסלון, והצעצועים של הגורה בכל מקום.

הגורה** עדיין ישנה (7:30 אירוע נדיר לכל הדעות) ואני נכנסתי למקלחת לפני שיתחיל עוד יום עבודה (אצל הגורה).

(** הגור הפכה לגורה בעיקבות תגובות מהקהל- נכון זה אתן! אז כמו שאתן מבינות אני מתחשבת בבקשות מהקהל, אז יאללה בחיאית תשאירו תגובות!!!)

 

בכל אופן, כשיצאתי הגורה כבר ניתלתה על הסורגים של המיטה וזעקה בשפתה הוציאו אותי (שזה דאדאדא - אזה אזה בבבבבבהההה משולב בניענוע חזק של הסורגים).

בעודי עטופה במגבת הוצאתי אותה והנחתי על המיטה שלנו, כשאני מנסה ביד אחת לשמור על הגורה וביד השניה להתכופף לחפש את החזיה שלי (נזכרתי שלפני כמה ימים בלילה זרקתי חזיה מתחת למיטה ושחשבתי שאולי עכשיו זה זמן טוב לחפש אותה) לא עברה חצי שניה ו...

פתאום

בום טארח

הגור שלי צנח!

 

אני מודה שכל שנותי בצנחנים (אז מה אם הייתי רק קצינת חינוך אל תהיו קטנונים) ו 6 שנותי כחברתו/אישתו של טייס קרב לא הכשירו אותי לרגע הצניחה!

הלב שלי נפל לתחתונים (שדרך אגב איכשהו הצלחתי ללבוש לפני האירוע) וכנראה שצעקתי כי העוזרת והילד שלה (חופש הגדול עכשיו) הגיעו מבוהלים לחדר בדיוק כשהרמתי (עירומה) את הגור שלי מהריצפה!

העוזרת ישר יצאה מהחדר ורצה להביא לי מים קרים (אולי כפעולת הסחה ע"מ להוציא את בנה כמה שיותר מהר מהחדר של האישה העירומה ההיסטרית..), וניסתה להרגיע אבל הגורה שלי כמובן צרחה ללא הפסקה (וכשהיא ראתה את המבט שהיה לי על הפנים היא רק הגבירה את הצרחות). מתי שהוא הפסקתי לצווח והצלחתי לשטוף את הפנים של הגורה (ושלי), להצליח לנשום שוב, ולנסות לחשוב מה לעשות.

הדבר הראשון שחשבתי עליו היה איזה באסה שזה קרה לי ולא לת`, עכשיו אין לי את מי להאשים.

הדבר השני היה שכנראה עלי להרגיע את הגורה ולהאכיל אותה.

די מהר נראה היה שהיא שכחה את כל האירוע ושתתה בשימחה את הבקבוק שלה, אבל אני כמו היפכונדרית טובה עדיין הייתי בלחץ. צילצלתי לאדם היחיד שהוא יותר היפוכונדר ממני שאני מכירה- אבא של ת` (פרופסור לפסיכולוגיה, שמבחינתו הוא רופא יחסית רק שהתעודה שלו מתעכבת). 

אבא של ת`, נכנה אותו בשם קיצור הד"ר ישר נכנס לפעולה וירה סידרת שאלות בסגנון חופשי כאילו היינו בחדר-מיון: "יש לגורה חום?" הוא שאל.

"אני לא יודעת" עניתי, וישר רצתי לחפש את המד חום ולמדוד און ליין את החום (קיבלתי את התוצאות הבאות : 36.5, 37.3, 37.8, 35.7 ניסתי לגייס את כישרוני בסדרות מתמטיות... יצא לי שיש לגור "קור").

יופי אמר הד"ר. "מה עם האישונים, הם מורחבים?"

"לא יודעת נראים לי דווקא בסדר", "מצוין, אז אין לנו זעזוע מוח!!"

אחרי שעברנו על עוד עשרות סימפוטמים שונים הגיעה שאלת השאלות-

 "יש לך משחת ארניקה?"

"בודאי" עניתי (גם הבן של הד"ר, שהוא במקרה בעלי קיבל בירושה כמה תכונות מאביו ואחת מהן היא לאגור תרופות ומישחות(עדיף כאלה שפג תוקפן בבית). הד"ר העביר לי מרשם טלפוני לטיפול בחבלת הראש. בגדול - למרוח משחת ארניקה 4 פעמים ביום שיכבה כמו "קרם של עוגה" על הסימן הכחול.

ובנוסף נשלחתי לרופאה "הרגילה" להתיעצות נוספת.

הרופאה שלנו (שכבר הודיעה לי שהיא לא חוג, ולכן לא צריך לבוא אליה כל שבוע), בדקה את האישונים של הגורה ואמרה שהכל בסדר (אבל אני ידעתי את זה כי כבר עשיתי את הבדיקה, ולכן גם אני ד"ר יחסית!). ליתר ביטחון היא שאלה אם כבר האכלתי את הגורה . "כמובן" עניתי בגאווה. "ישר אחרי הנפילה".

"נו..זה לא טוב" אמרה הרופאה. "עכשיו לא להאכיל לפחות 3 שעות וגם לא לתת לה לישון" (ואני חשבתי שאני פועלת בהיגיון!). חוצמזה שום דבר. נשלחנו הביתה בחזרה (רעבים) ועם סימן כחול מרשיע על המצח.

 

זהו בנתיים עבר יותר משבוע מאז הנפילה, הגור עדיין נראית בסדר וגם הסימן הכחול כבר נעלם.

השלום שב לביתינו, בתקווה שללא אימוני צניחה בקרוב.

 

ועכשיו לשמיכה הנוספת שהספקתי לתפור השבוע. זאת שמיכה בסגנון חדש, coin quilt וההדרכה היא מהרשומה הזו

השמיכה נועדה לעופריקי הקטנה והחמודה, שחזרה בשעה טובה מבהי"ח (אחרי הלידה היא שהתה זמן מה בטיפול נמרץ, אבל השבוע היא שבה הביתה וכולם שמחים ומאושרים!).

בכל מקרה מה שרציתי לספר לכן על השמיכה שהיא שמיכת טלאים אמיתית!

מה זה אומר? היא הוכנה מהשאריות של כל הפרויקטים שהכנתי השנה!

ובכך היא סוגרת מעגל של שנה כתיבה בבלוג!

 

ומה יש כאן?

יש כאן שאריות משרשרת הלבבות שתפרתי לשירה החמודה כשהיא רק נולדה, וגם טלאים מהשימלה שתפרתי לשירה החמודה לאלומה (אלומי) המקסימה וגילי הבנדיטית המהממת כשמלאו להן שנה.

יש כאן שאריות מהתיק יעל רון, ומשמיכת טלאים של עימרי, מהתיק היפני הראשון שהכנתי, ומהתיק שגם יצא יפה, שהכנתי לאיילה חברתי הטובה וגם סו המקורית, ומהמשטח פעילות/ראג קוילט שתפרתי גם לעימרי ושימש אותנו בעיקר כשמיכה לגינה, וגם מהכיסוי למצלמה, והכדור הקטן של לולו... והתיק חיתולים שלה ושל שחר-אורז וגם מהשימכה שניתנה מתנה לשחר-אורז לכבוד לידתו ועוד ועוד ועוד... 

ובנימה נוסטלגית זו עכשיו לחלק החלש, התמונות. לא הספקתי לצלמן כמו שצריך בשל לחץ הזמן אז רק כמה בקטנה...

 

השמיכה פרוסה על הדשא (הפעם מדובר בדשא אמיתי אמיתי אצל ההורים שלי בצפון)

 

 

כיוון שהתמונות צולמו במהלך השנ"צ של הגורה, נאלצתי להשתמש בדיירי הגינה כניצבים

 

תקריב ראשון - על אף שהשמיכה עשויה מלבנים, התיפורים יוצרים דווקא ריבועים...

 

עם הסרט אלכסון

 

 

 

 

ולסיום הצד האחורי- מקווה שהצלחתן קצת לדמיין ש"על אמת" היא באמת יפה!

 

הדבר הכי נחמד בחופשת לידה בלב תל אביב זה - דיאדה. המקום מכנה את עצמו "בית לאימהות ותינוקות", שזה בתרגום לתל-אביביות, מקום שאליו אימהות הולכות כדי לראות ולהראות...

במקום כזה ניתן להבחין ישר כי עולם האימהו נחלק לשני זנים עיקריים של אימא:

זן מס 1 : סופר-אימא: אצלה תמיד הכל מתוקתק וממורק, היא מניקה עד גיל שנה (בשביל הIQ),התינוק יושב יפה בעגלה הממותגת, והוא נקי ומסורק למשעי (אם זו בת יש לה סיכה בשיער), ואף פעם לא מזיע ומלוכלך. היא עצמה תמיד נראית כאילו הרגע יצאה מביקור אצל הספר עם פן מסודר ובגדים אפורים "מבנות".

 

זן מספר 2: אמא-מאלתרת: אצלה הכל ברגע האחרון. התינוק נראה כאילו הוא נחטף בזה הרגע מהמיטה, מזיע עם שיער מדובלל. התיק של העגלה עולה על גדותיו, המנשא מוכתם בכתמי קפה ופלטות משולבים זה בזה ולא תמיד החולצה שלה מתאימה למכנסיים.

 

טוב האמת שיש עוד זן חשוב ששמו אימא-בוס, אבל זה כבר לפוסט אחר.

 

 

כמו שניחשתם, אני שייכת לזן ב`, לכן למשל השיער שלי קצר. זו הדרך היחידה שבה ניתן לנסות להשתלט עליו, (וגם ככה לפעמים הוא עושה יד אחת עם הגור נגדי,  והופך למשהו שהוא בין תלתלי אפרו לתסרוקת מארג` סימפסון).

 

בכל אופן בניסון להקנות לגור את החינוך הטוב ביותר (ברור שצריך מגיל 0 לדבר שתי שפות..), נרשמו לחוג "מתפתחים ביחד" בדיאדה. באחד מימי א` האחרון בצהרים, גילתי שהשעה 14:00 (החוג מתחיל ב14:15, שעה גרועה לכל הדעות כי עד שהצלחתי להרגיל את הגור לישון צהרים אני צריכה להפריע לה). אבל כבר שילמנו על החוג אז אין ברירה, לכן חטפתי את הגור מהמיטה (היא יצאה מזיעה והמומה) ורצתי כל עוד נפשי בי לחוג. הגענו ב 10 דק` איחור (שיפור ניכר לעומת הפעם הקודמת).

הגור מיד זחל לצד השני של החדר והתחיל לחטוף צעצועים לתינוקות שאינם זוחלים ובאופן כללי להימנע מכל פעילות שהמדריכה מציעה. אני ניסתי להחזיר לעצמי את הנשימה וגם להוריד את טמפרטורת גופי שעלתה לאיזור מסוכן רגע לפני מכת חום (שילוב של ריצה +שעת צהרים+ וחום ולחות תל אביבים).

פתאום נשמע קול נפץ עז מכיוון החיתול של הגור.

בלית ברירה גררתי את הגור אלי (בזמן שהיא כמובן החלה ליילל) פתחתי את החיתול וגיליתי חבילה ריחנית ומימית...

התחלתי להוציא חיתול חדש מהתיק חיתולים שפעם תפרתי, תוך כדי שאני מתעלמת מהמבטים שהופנו אלי ע"י שאר האימהות שניתן היה לפרשם רק כך- מי בא עם גור משלשל לחוג, איזו אימא חסרת אחריות...

מצאתי חיתול חדש, הרמתי את הרגליים של הגור עם ה XXX על מנת להתחיל לנקות וביד השניה גישתתי בתיק החיתולים בניסיון לאתר את המטליות הלחות. גיששתי וגיששתי, ולא מצאתי. עברתי לחפש בתיק, בזמן שהגור תלוי עם הרגלים למעלה, בתנוחת עינוי סיני ידועה, וכמובן שגם התחיל כבר בכי, החוג נפסק וכולם מתסכלים עלי ו... עדיין אין מטליות.

ענת המדריכה הבינה שאם יהא רוצה להמשיך בחוג היא חייבת לסיים את סאגת הXXX מהר ולכן שאלה אם אני רוצה שהיא תחפש בתיק.

בקול רפה עניתי שכן.

וזה מה שהיא הוציאה מהתיק (אם כי לא בהכרח בסדר הזה):

חיתול בד (עם כתמים), מכנסים וחולצה (נקיים), עטיפה ריקה של מסטיקים, שקית מטרנה 2go ללא לקטוז, שקית מטרנה 2go חלבית עם לקטוז (ליתר בטיחון שאם הגור תפתח פיתאום רגישות לחלב), צרור מפתחות לבית, עוד צרור מפתחות לבית (זה הספייר שחשבתי שנגנב והתכוונתי להאשים את העוזרת), בקבוק שפעם היה בו דיאט קולה ועכשיו יש בו נוזל בצבע לא מזוהה, עוד חיתול בד, גרב צהובה (רק אחת), רעשן אדום, רעשן ירוק, נשכן בצורת שמש, נשכן בצורת כיבשה (גיוון), עטיפה של ביבי-ביס (ריקה), כלי פלסטיק עם ביבי-ביס בתוכו, קרם נגד שמש (אני אימא אחראית!), פלאפון (לפני שהיה לי איפון), ארנק, משקפי שמש והרבה פרורים לא מזוהים....

ומה לא היה??? נכון! מטליות!

 

בזמן שאני רואה את תכולת התיק שלי נפרסת לנגד עיני וככל שהפריטים נחשפים מעט ביטחון העצמי שלי נעלם, מתקרבת אלי סופר-אימא-מספר-1 ושולפת באלגנטיות מתיק ה"היידי" הקטן והיקר להחריד והאופנתי שלה, חבילה של מגבונים לחים (אורגנים) ושקית פלסטיק קטנה (מתכלה). היא מושיטה לי אותה ולי אין ברירה אלא לקבל זאת ולאמור תודה תוך כדי שאני משפילה עיניים למזרון...

(אני מודה שבכל חיי לא היתה לי שקית פלסטיק מתכלה לחיתול מלוכולך בתיק, או בעצם כל שקית פלסטיק לחיתול).

 כשהחוג הסתיים ארזתי במהירות את כל החפצים לתיק (היתרון בלהיות מבולגנת שאפשר לארוז הכל בשניה כי פשוט דוחפים את הכל בערמה אחת לתיק)

ורצתי כל עוד נפשי בי הרחק הרחק משם, תוך שינון רשימת החלטות חדשות:

 

1. לעולם לא אצא מהבית מבלי שבדקתי את תכולת התיק.

2. אנסה לצאת מהבית רק כשהגור: נקי, ריחני ובמצב רוח טוב (יש סיכוי שלא נמצא אף פעם מהבית).

3. אפסיק לשתות דיאט קולה. זה רעל, זה ממכר וזה יצא משליטתי (זה לא קשור לרשימה אבל זו החלטה נכונה).

4. אכין כל שבוע רשימת קניות ע"פ תפריט מזון שאקבע מראש ואבשל רק אותו (כי ככה אימהות מסודרות עושות וזה חוסך כסף וזמן)

וההחלטה החשובה מכולם:.

5. לעולמים אנסה להימנע ממפגש עם סופר-אימא-מס-1 או כל אימא אחרת שנכחה בחוג.

 

מה דעתכן אני אעמוד בכך???

 

ובשביל הטעם הטוב כמה תמונות של שמיכת הטלאים לבנה הבכור שלמאי חברתי הטובה (מלווה אותי מהצבא, לאורך הלימודים ועד עכשיו עדיין). הדגם הוא כמו של שמיכת הטלאים של עימרי. בשמיכה זו הלכתי על צבעים מובהקים של בן  (בניגוד לשמיכה הקודמת הקודמת שעשיתי לבן ובה הלכתי על צבעים ירוקים נייטרלים מבחינת המגדר כבקשתה של איילת, אימא של שחר).

 

 

 

הגור בוחנת את התיפורים

 

וזה מה שהיא רואה:

(כן לאימא היה קשה עם הרגלית ההולכת, זה כמו להתרגל למכונת תפירה חדשה)

 

ותגידי אימא איך הצד השני?

 

טוב אימא, חוץ מהפרח בוגונבליה שנדבק שם אני די מרוצה...

(וברקע זה הדשא שלנו מהפוסט הקודם )

 

 

יאללה ת`ראות יש לי עוד שמיכה להכין

וגם להספיק לבשל, לסדר לישון צהרים ולחשוב על ההחלפה הבאה...

 

שלומות, קודם כל התמונה היא חוב ישן מהפוסט הזה, הנה הגור בתחתונים!

שבת הגיעה, וזו שבת** החופש האחרונה שלי לחודש הקרוב, ת` טס לארה"ב הברית לשלושה שבועות!!!!!! איזה דיכאון! אני חושבת שזה ממש לא פייר כשבדיוק כשהתרגלתי כבר לתקופת המבחנים של ת`, עם העובדה שצריך לעבוד לחדר אחר ולתת לו ללמוד (אבל כל כמה זמן אפשר להשאיר אצלו את הגור לקצת זמן), ואין זמן לבישולים ארוכים אז מזמינים take-away, ויש עוד מישהו בבית שרוצה להביע את דעתו בעניין המזגן,  בכלל כל העניין הזה שפתאום אבא עסוק אבל אפשר להפריע לו.

ואז בהרף עין, בלי שהספקתי למצמץ (או במקרה שלי לסגור עפעפים ולנחור...), כל זה נלקח מאיתנו!

ואני נשארת עם הגור לבד לבד, ואמורה לדאוג להכל כרגיל, בעוד שכל מה שבא לי זה להדליק מזגן, להישכב על הספה, לאכול את המשלוש האחרון מהפיצה של אתמול ולבהות בשידורים מעגליים של "חברים" בערוץ 3.

(אז אם אני לא אעדכן את הבלוג תבינו אותי נכון???)

 

בכל אופן, בעקבות הפוסט על שמלות לתינוקות, והפוסט על הכובע שמש לתינוק / כובע לפעוט, קיבלתי המון מסרים עם בקשה למידות עבור הקטנטנים האלו.

 

אז הנה מידות לבגדי תינוקות (עד גיל שנה).

אם תרצו אז אוסיף בהמשך גם לגילאים מבוגרים יותר:

 

 

 

 

הי אני גאה ושמחה להציג בפניכן את הסדנא הוירטואלית הראשונה בבלוג.

הסדנא היא תוצאה של ביקור שערכה אצלי מנהלת פורום אמנות הטכסטיל, המוכרת לכול בשם suckpuck, שנדלקה על הכובע החמוד של עימרי, שהוא למעשה כובע ילדות שלי מהקיבוץ... (מי היה מאמין שעשו שם גם דברים יפים אה?).

אז בניגוד אלי שוקפוק היא בחורה בעלת יוזמה, מיד ביקשה עט ונייר ויצרה גיזרה. תוך שבוע כבר היה לאלומה כובע מוכן (וגם לעימרי היא תפרה כובע!).

חוצמזה היא העבירה סדנא לבנות הפורום, ועוד סדנא פרטית לי ולסמויה (כמובן שבסדנא הפרטית עשיתי פשלה וגיהצתי לה פליזלין לקרש גיהוץ...).

אז הנה הסדנא ע"פ הסדנא של שוקפוק הנהדרת!

 

מקווה שתהנו וכל מי שעושה כובע כזה מוזמנת להשאיר במסר לינק לפליקר/בלוג שלה, שיהיה לנו במה לשטוף את העיניים בסדר???

 

טוב בשל בעיות טכניות שהיו לתפוז, אפשר להוריד את הגיזרה באמצעות לחיצה על הקישור. יפתח חלון ובו תתבקשו להקליד ארבע אותיות (בצד ימין) וללחוץ על download file. יפתח חלון חדש ובו תתבקשו להמתין 45 שניות, ובסופן ללחוץ על regular download וזהו! שימו לב הקובץ הינו קובץ pdf אז אתן זקוקות לתוכנה accrobat reader כדי לפתוח את הקובץ.

הנה הקישור

1. המצחיה

2. הכובע

הגיזרה היא לכובע שמתאים לגיל שנה +- .

 

ליתר ביטחון אם יש לכן קצת בעיות בהדפס אז ככה הקו המקוקו של המצחיה צריך להיות באורך 8.5 ס"מ, והקו המקוקו של הכובע באורל 24.5 ס"מ- לפי זה תעשו התאמה של המדפסת).

 

גזירות נוספות:

1. מהכובע- צריך לגזור 1 מהבד הפנימי, ו 1 מהבד החיצוני.

2. מהמצחיה- 2 מהבד החיצוני, ועוד 2 מהמקשיח (את המקשיח יש לגזור סנטימטר קטן יותר מהגיזרה המקורית).

  

 

3. יצירת סרט אלכסון  (כן כן החלק השנוא על כולם).

אופציה א` - להשתמש ביוצר סרט אלכסון.

אופציה ב`- הביתית, לוקחים את מלבן הבד שלנו, מקפלים לחצי לאורך הבד כאשר שמאל של הבד עם שמאל של הבד. שמים מחט יחסית ארוכה על הקשר גיהוץ במעין צורת "גשר", ומשחילים מתחתיה את הסרט, כאשר את המגהץ מחזיקים אחרי הסרט. עכשיו בכל פעם מושכים טיפה את הסרט ומגהצים עד שיוצר סרט ישר מקופל לשתיים.

ממש ככה (סורי התמונה קצת מטושטשת...).

  

 

 

עכשי פותחים את הקיפול, ומשתמשים בסימון שנשאר לנו בתור קו האמצע, על מנת לקפל את הבד כך שיגיע מכל צד למרכז (לסימון גיהוץ) -  

 

 

 

ושוב מקפלים חצי על חצי (נוצרה רצועה של 4 שכבות) ומגהצים.

 

 

סוגרים את הרצועה יפה: גוזרים משולש כמו ראש של חץ,

מקפלים פנימה את המשולש ***ותופרים את הכל קרוב מאוד לקצה ב top stitch.

(***לא חייבים לתפור עכשיו, אפשר לשים בנתיים סיכות, ולחכות לשלב 10 שבו מחברים את הסרט לכובע).

 

 

 

 

 

 

4. מגהצים את הפלזלין למצחיה- לזכור להשאיר כ1 ס"מ רווח מכל כיוון.

 

5. מחברים כובע ומצחיה יחדיו- מקפלים כל חלק של הכובע וכל חלק של המצחיה לחצי, על מנת למצוא את האמצע, ומשם מתחילים לחבר עם סיכות בד חיצוני של כובע למצחיה כאשר צד ימין מחובר לצד ימין. תופרים מצד אחד ועד לצד השני (לא תופרים מהאמצע). חוזרים על התהליך גם עם הבד הפנימי של הכובע והמצחיה.

 

6. תופרים, הופכים ו"פותחים" את התפר ע"י גיהוץ. חוזרים על התהליך גם עם החלק השני.

 

7. הופכים לצד ימין ותופרים תפר top stitch קרוב מאוד לתפר הקודם. הרעיון כאן הוא לשטח עד כמה שניתן את החלקים המעצבנים שקודם גיהצנו.

 

8. מחברים את שני חלקי הכובע יחדיו- עכשיו יש לנו שני חלקי כובע בצורת "פטריה", וצריך לחבר אותם ימין לימין. גם כאן כדאי להיעזר בקו האמצע, ומשם להתחיל לחבר עם סיכות  את שתי החתיכות.

תופרים את כל ההיקף של הכובע, אך לא את הבסיס התחתון של הכובע/פיטריה. (לא לשכוח לחזק בהתחלה ובסוף ע"י backstitch).

 

9. גוזרים את השוליים (trim)- כלומר עושים גזירות קטנות לאורך כל השוליים ונזהרים לא לפגוע בתפר, מחזקים אצבעות חזק חזק והופכים את הכובע (נושמים לרווחה) ומגהצים.

 

10. מחברים את הסרט אלכסון- מוצאים את האמצע של הכובע, ואת האמצע של הסרט, ומחברים את הסרט עם סיכות בנקודה שבה המצחיה מתחברת לכובע בחלקו הפנימי של הכובע. חשוב לשים לב, שאתן מחברות את הסרט בצד של הכובע ולא בצד של המצחיה (תנסו לראות בתמנוה), מחזקים עם סיכות.

 

 

*** במידה ולא תפרתן בשלב 3 את הסרט אלכסון, עכשיו זה הזמן! כשהסרט מחובר לכובע, בצד הפתוח של הסרט- מתחילים לתפור מקצה אחד ועד לסוף של הקצה השני. בתפר הזה תחברו גם את הסרט לעצמו וגם לכובע.

מוסיפים תפר בצד השני (הסגור של הכובע) אבל רק בחלק שבו הסרט מתחבר לכובע. חשוב לשים לב שהתפרים מאוד קרובים לשוליים של הסרט! (כדאי להזיז את המחט לצד כמו ב top stitch).

*** במידה ותפרתן את הסרט אלכסון בשלב 3, אז כאן תופרים את הסרט משני צדדיו לכובע - כך שתתקבל חתיכה די ארוכה של סרט שחוצה את הכובע במקביל למצחיה. חשוב לשים לב שהתפרים מאוד קרובים לשוליים של הסרט!

 

 

11. מוסיפים top stitich לאורך כל הכובע, ובהזדמנות הזו סוגרים את התחתית של הכובע  על ידי קיפול פנימה של השוליים (המקום שדרכו הפכנו את הכובע) ותופרים.

 

12. מוסיפים תיפורים דקורטיבים על המצחיה-. בודקים היטב שהמחט ממוקמת באמצע של הרגלית (תפר רגיל). מעמידים את הרגלית הכי קרוב למקום שבו המצחיה מתחברת לכובע (B), כך שהתפר  top stitch שזה עתה תפרנו יהיה צמוד לימין של הרגלית(A). תופרים במקביל לתפר עד הסוף (לא לשכוח לחזק בbackstitch בהתחלה ובסוף). כעת "חוזרים" לצד השני, גם הפעם התפר צריך להיות צמוד היטב לרגלית.  חוזרים על התהליך עד שכל המצחיה מלאה בתיפורים האלו. גוזרים את שאריות החוטים.

 

 

15. תפירת הכפתורים: כדי לתפור כפורים צריך להחליף רגלית לרגלית כפתור (למי שיש), ולחבר פלטה לכיסוי השיניים של המכונה. 

(למי שאין רגלית כפתור אפשר לתפור גם בלעדיה...).

 

ממקמים את הכפתורים משני צידי הבסיס של הכובע (B בתמונה שבה רואים גם את הלולאה) כס"מ בערך מהקצה.

 

ממקמים את הכפתור כך ששני החורים של הכפור יהיו בדיוק באמצע של החלק הכחול של הרגלית. מעבירים לתפר זיגזג ובוחרים את הרוחב של התפר בהתאם למרחק של החורים בכפתור (אצלי זה תפר C). כדאי לתפור בתחילה שנים או שלושה תפרים ידנית, כדי לוודא שהמחט לא פוגעת בכפתור, ואז לתפור כמה תפרים במכונה.

לחזור על הפעולה עם הכפתור השני.

 

16. טאאאדדםםם - סיימנו!!!!