|
tur2
תוכן
| פורסם ב-4 בפברואר 2010, 20:12 | | במדור | כללי |
|
הי בנות אז ככה שמיכת טלאים היא שמיכה עם השקעה. לדעתי זה קצת כמו איבחון פסיכולוגי- זו משימה שדורשת קשב וריכוז (הרבה ריכוז), דיוק, תכנון מראש התמודדות עם עבודה חזרתית וגם יכולת אילתור וגמישות. (עכשיו כשאני חושבת על זה מייקל סקופליד מנמלטים היה עשוי להצליח בזה טוב...). וכמובן טעם טוב תמיד עוזר... לפני שמתחילים עם כלים וחומרים יש כמה מונחים חשובים שכדאי להכיר: שמיכת טלאים בנויה משלוש שכבות טופ: החלק שבו יש את הדוגמא של השמיכה (במקרה שלנו ריבועים). batting - המילוי. בד"כ נהוג להשתמש במילוי עשוי כותנה. אפשר להשיג אצל פינצוק נחלת בנימין 12 או אולי זה ב 13 ובפיסות. חלק אחורי: בד לפי בחירת התופרת.. ואת הכל מחברים ביחד ה תיפורים (Quilting) שהם התפרים עם הדוגמא שעל השמיכה. כל המטרה שלהם היא לוודא שחלקים השונים של השמיכה לא יזוזו במהלך השנים/כביסות. לפי איכות הקווליטינג ניתן גם להבחין מה איכות הקווילט (בין היתר). והשמיכה נסגרת על ידי סרט אלכסון (Binding)- שתפור מעט שונה מסרט אלכסון רגיל ובאופן מסורתי נהוג לחבר אותו עם הרבה תפירת יד (תך נסתר). הטופ עצמו בנוי בד"כ מבלוק (Block)- כמו בבניה, גם כאן מדובר ביחידה הבסיסית של השמיכה. בודר (Border)- רצועת הבד שמשמשת למסגור השמיכה, ובדרך זו גם להוסיף גודל לשמיכה. אז בגדול אלו חלקי השמיכה. יש עוד הרבה מושגים שקשורים אבל נראה לי שאלו יספיקו בנתיים... עכשיו להכנות הפזיות אנחנו הולכות להכין שמיכה כזו . בדוגמא הזו הבלוקים הם הריבועים. לדעתי האישית היופי של השמיכה הזו נוצר משילוב של דוגמאות שונות בשמיכה (דומא קטנה, בינונית, פירחוני, גאומטרי וכו). טלאים הם בד"כ עבודה די עמוסה לכן אני ממליצה גם לשלב בד חלק. הכל כמובן לפי טעמכן האישי אבל אל תהססו להתמשמש גם בבדי ויטאז` או בחולצות משובצות ישנות (נשבעת!)! רשימת מצרכים: בדים- טלאים אוהבים בדי כותנה, עדיף כותנה עבה יחסית ואיכותית. הם לא כ"כ מתחברים לבדים נמתחים. כדאי לבדוק את עמידות הצבע של כל הבדים (נראה לי אחד הדברים המבאסים זה לגלות שעבדת שנים על קווילט ובסוף בד אחד הוריד צבע על השאר...). וחשוב מאוד לגהץ את כל הבדים! גודל- אני מכינה שמיכת תינוק. הגודל הסופי שלה הוא בערך 41 אינץ על 38 אינץ (96.5 סמ על 104 ס"מ). אפשר להמיר בין ס"מ לאינץ כאן לצורך כך אני זקוקה ל 90 ריבועים. אצלי גודל כל ריבוע (בלוק) הוא 4 אינץ בעת החיתוך ו3.5 אינץ גודל סופי. אם אתן עושות קווילט למיטה זוגית או מיטת נוער לדעתי כדאי להגדיל את הריבועים ל גודל של 8" והסברים ספציפים איך לחשב מידות לקווילט אפשר למצוא בבלוג של crazy mom quilt פה עידכונים- לפי בקשתיכן הנה מידות לגדלים נוספים: מיטת נוער 90*190 (גודל לכיסוי מיטה יהיה בערך 120*200 ס"מ או באינץ` 49*70) לפי גודל של 8" (גודל סופי 7.5") תזדקקו ל- 69 ריבועים סה"כ. מיטה וחצי 190 * 120 (גודל לכיסוי מיטה 200 *150) תזדקקו ל 87 ריבועים. מיטה זוגית סנדרטית 150 * 190 (כיסוי מיטה 180 * 200) תזדקקו ל 104 ריבועים. הערה אני מעדיפה לא לתת מידות מדויקות של הבדים השונים כי בעיני זה תהליך שנבנה עם השמיכה ואני אסביר כל פעם את החישוב, אבל אם אתן מרגישות שאתן לא יכולות בלי מדיות מדויקות אז אני אוסיף. אז ככה * בדים שונים לריבועים עצמם. כדאי לפחות 7-9 בדים שונים. * בד לבורדר (עוד לא לחתוך) . * מילוי כותנה - בערך 45 על 42 אינץ (עדיף לא לחתוך...). * בד אחורי בערך 45 על 42 אינץ (כנ"ל). * בד לסרט אלכסון. * חוט בצבעים שמתאימים לבד כדי לתפור את הריבעים עצמים אחד לשני. *חוט בצבע יפה לתיפורים עצמם. *גלגלת, משטח חיתוך וסרגל (עוזר). *סיכות והרבה. *חוט מכלב ומחט לתפירה ביד. *מגהץ. בגדול נראה לי שזהו... תתחילו לחתוך ריבועים.... נשיקות תהל טלאים
15 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-1 בפברואר 2010, 17:18 | | במדור | כללי |
|
ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות... בשנה שעברה שתלנו שדרת לוונדרים בכניסה לבית שלנו. דמיינתי לי שבכל פעם שאגיע הביתה תקבל את פני פריחה סגולה עזה כזו וארגיש ממש כמו בפרובנס הרחוקה (רק עם הזיהום אוויר של תל אביב). לצערי הלוונדרים לא הבינו את תפקידם ועד היום מסרבים לפרוח ...  אז השנה בט"ו בשבט הלכנו על מזרקה. חבר של ת` הוא בעל יקב, יקב הר-אודם (מומלץ מאוד...), בכל אופן בכל כמה זמן היקב מחליף חביות. במקרה באחד מביקורינו הוא סיפר שעכשיו הם מחליפים חביות, מיד קפצתי על המציאה וביקשתי כמה חביות. ת` היה די סקפטי, אבל המחשבה שתהיה לנו מזרקה פרטית משלנו שיכנעה אותו חיש מהר... עכשיו לא צריך לטוס לרומא כדי לזרוק מטבע ולהביע משאלה- מספיק לבוא אלינו לחצר... מזווית נוספת... (נ"ב משאלות עם מטבע של פחות מ-10 ש"ח אינם מתגשמות  ) ובאותה הזדמנות השתתפתי בהחלפה פרטית עם אימא שלי ... (חח...) אני יצרתי לה רול לעפרונות ציור והיא הכינה לי גלגל צבעים) הנה כמה תמונות של הרול- וקולאז קטן ולסיום כיוון שאני עדיין במצב רוח אביבי המלצה על בלוג. זה בלוג קטן של יוצרת ניו זלנדית שאני באופן אישי מאוד מחבבת tiny happy הדברים שלה תמיד פירחונים ועדינים מאוד... ולבסוף, בטח כפי שרובכן יודעות עפרה עושה בלוג קנדי בבלוג שלה- תוצרת בית- וגם יש הנחה על מטבחי petit היפים... אז ממש ממש מומלץ להיכנס להתרשם מהבלוג היפיפה הזה ואולי גם לזכות??? אז זהו נשיקות ותצפו לפוסט הבא ת ומלחמתה בבירוקרטיה... נשיקות תהל טלאים
7 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-24 בינואר 2010, 15:52 | | במדור | כללי |
|
פוסט בעניני נקודות כבר סיפרתי לכן שהתינוקת הפכה רשמית לפעוטה. זה אומר שכל דבר ועניין הוא נושא למשא ומתן. לפעמים אחרי אחרה"צ שלם שבו הותשתי במשא ומתן ארוך בעניין מה נאכל לארוחת ארבע, ומתי נצא מהנדנדה, אני חושדת שאולי במקום לגדל פעוטה אני מגדלת את המנהלת הבאה של צוות המשא ומתן בעניינו של גלעד שליט (למרות שכמובן אני מקווה הוא יחזור אלינו במהרה, הרבה הרבה לפני שהפעוטה תגדל). אחד הנושאים שנתונים תמיד למשא ומתן עם הפעוטה זה עניני המעיל. אני רוצה להלביש לה והיא רוצה להתפשט. אני רוצה לשים לה כובע והיא רוצה למרוח על השיער עוגיה הבנתן את הרעיון הכללי נכון? איילת- אימא של שחרול- הגתה את הרעיון הגאוני שאולי פשוט צריך פונצ`ו. אם נודה על האמת היא הגתה את הרעיון בערך באוקטובר, עת בירושלים (שם היא גרה) כבר היה חורף אבל בתל- אביב עוד רבו הימים החמים על הקרים, ולכן לא התייחסתי לעניין בכובד ראש. אבל השבוע כבר היה ממש חורף, ולא היתה ברירה אלא להרים את הכפפה. הדבר הכי גאוני בפונצ`ו הוא שעוד לפני שהפעוטה מבינה מה קורה היא כבר לבושה! סביבו בנחלה הוליד את הפליס המנוקד, והגיזרה היא של טילדה בספר Sew pretty Cris. homestyle, (עידכנתי את המידות הבאות: 44 ס"מ הריבוע, ובערך 6 ס"מ המפתח לצוואר). הוספתי לזה את הפונפונים והנה בחצי שעה פונצ`ו. בגירסה השראונית זה היה סתם פונצ`ו עם פונפונים, אבל אז אבא שלי העיר שהפעוטה הנראית כמו פטריה! יש חשבתי זה בדיוק מה שחסר. מיד הוצאתי את הבדים ותפרתי אפליקצית פטריה (יצאה פטריית שמפניון- לא נורא לבן זה חגיגי...). והנה על הדוגמנית- בשבתות האחרונות אנחנו כל שבוע בצפון (ההורים שלי גרים ביסוד המעלה ושל ת` בראש פינה). שבת אחת זרחה השמש ומביתה יצאה פעוטה אחת קטנה ורעבה מאוד מאוד... מיד התחילה לחפש אוכל... ביום ראשון נסעה וזללה המון המון תפוזים: (זה לא היה לה כ"כ טעים... קצת חמוץ..). (מיד קיבלה מוצץ והתפנתה לעשות פוזות למצלמה..). ותמונה נוספת בו היא מדגמנת את התחזית- הרבה מים בירדן... השבוע כנראה מוזת הנקודות לא עזבה אותי כי גם תפרתי לפעוטה תיק לכביסה מלוכלכת - כזו שתמיד מבאס שבגן דוחפים לך לתיק ללא כל סדר ונקיון (חחח...). זו עבודה ממש קטנה ולמתחילים אבל הי- אני כאן בעיניני נקודות... פתוח סגור אז ככה שבוע שעבר הסתובבתי קצת בנחלה בנסיון לאתר היכן קניתי את הבד, ולרכוש עוד כמה מטרים (גם לך גליה...) הגעתי לחנות אבל- הבד אזל. המוכר (איש זקן ויחסית חביב) טען כי מישהי כתבה על זה בבלוג שלה ומאז כל השבוע רק מחפשים בד צהוב עם נקודות... אז הנקודה הטובה היא שכיף שאתן קוראות אותי (לפחות בפורום), והנקודה העצובה היא- שאזל המלאי.. וצריך לחכות...
23 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-14 בינואר 2010, 18:10 | | במדור | הומור |
|
שלומות, קודם כל שלא תחשבו שנעלמו מעיני מיעוט התגובות לפוסט הקודם. מה קרה לא היה מצחיק??, והסוס לא מגיעה לו איזו מילת פירגון??? ובעיניני מילים. התינוקת מתחילה אט אט לדבר. ורציתי לנצל את הבמה ולרחם קצת על עצמי. כבר יותר משנה שאני והיא ביחד. מה לא עשיתי עבורה? קמתי בשעות הזויות בלילה. גם כשהיה ממש קפוא יצאתי מהמיטה החמה - בשבילה. הנקתי, שאבתי, סבלתי כאבים שונים ומשונים, עברתי לבקבוק, וכתוצאה שטפתי אין ספור בקבוקים, קניתי מכשיר סטרליזציה (השתמשתי בו פעם אחת, והיום הוא תופס לי מדף שלם בארון). נשארתי איתה כמעט שנה בבית- בשבילה. החלפתי חיתולים, ניקיתי טוסיקים במקומות הזויים, סבלתי שילשולים (בדיוק כשאבא מצא זמן לטוס לארה"ב), החלפתי מצעים, קיבלתי מידי פעם קצת פיפי על הבגדים, אבל הכל באהבה - בשבילה. למדתי לבשל- ריסקתי קישואים, אפיתי בטטות ומעכתי, בישלתי מרק כזה ומרק אחר. סבלתי אלפי רססים ירוקים על הבגדים, ובכל פינה בבית. למדתי על אוכל אצבע (התינוקת בעיקר נוהגת לזרוק אותו לכל עבר), ועכשיו אני מתמודדת עם פעוטה שרוצה רק בכפית- ורק ביד שלה (כמובן שרוב האוכל מגיע לשיער שלה, והשאר לעיניים)- את הכל ספגתי בשקט- בשבילה... והייתי יכולה לספר לכן עוד על טיפת חלב, על חוגים בדיאדה, על מלווה התפתחותית, על בגדים שתפרתי, כביסות שכיבסתי, בכיות שהרגעתי ואחרי כל זה מה המילה הראשונה???? אבא!!! אז זהו זה הזמן להיפרד מהתינוקת ולהכיר לכן את הפעוטה- עכשיו הכל נכנס למסגרת של משא ומתן.. וקצת בנושאים אחרים. תהל טלאים עדין קימת. בנתיים ההזמנות היחידות שאני מקבלת הן מחברות או חברות של חברות... (טפו טפו טפו חמסה חמסה). יום אחד חברה מהעבודה איתגרה אותי וביקשה משהו שונה, לא שמיכה משהו בסגנון של בובה. לא התחשק לי ללכת על בובה רגילה, אז ישבתי וחשבתי וחשבתי, דיפדפתי ודיפדפתי וזה מה שיצא- מובייל ברווזים לעגלה או למיטה. בפנים יש פעמונים וזה מצלצל ומתאים לתינוקות. סיימתי לתפור את המובייל (הגיזרה מטילדה כמובן), והייתי ממש מרוצה, הראתי בגאווה לת`. התגובה הראשונה שלו היתה- מה זה זה ממש מיושן! התבאסתי... מיד רצתי לשכנה ממול (הסמויה) לקבל חוות דעת מקצועית- ורק אחרי שהיא ובעלה (לעתיד) אישורו את המוצר ביטחוני העצמי שב לחיקי... הנה המוביל המיושן שהתקבל דווקא בשימחה מרובה על ידי החברה, ומיד קיבלתי הזמנה מחברות אחרות לעבודה לעוד כמה כאלו... 
תקריב על זוג ברווזים 
ועל אימא ותינוק 
ולסיום כמה שמיכות שכבר נמכרו אבל הן עדיין אהובות עלי... 



תמיד אני מתלבטת האם עדיף תיפורים בצורת ריבועים או בצורת מעוינים. מה דעתכן? ועוד תמונות של שמיכה לנקנתה לבן וההשראה שלה היא מיום אביבי באמצע החורף 
לסיום- לרגל השנה שהסתיימה האתר Craftzine הכין רשימה של 100 הההדרכות השוות ביותר של השנה החולפת. אני מציעה לכן לעיין שם ברשימה יש כם המון דברים שהיו להיט גם בארץ (למשל התיק buttercap) אבל בכל זאת זו דרך נחמדה לשמור את ההדרכות לפעם כשנצטרך משהו... נשיקות תהל-טלאים
16 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-4 בינואר 2010, 11:49 | | במדור | הומור |
|
 |
הי לכלוכן.. כבר הרבה זמן לא בירברתי לכן על חיי היום יום שלי. זה זמן מה שאני מנסה לקבוע מפגש בנות עם שתי חברות מהעבודה. כשרק התחלתי לעבוד בשירות הפסיכולוגי, התחברנו היטב, ומאז התחילה מסורת של דינר באורנה ואלה וקישקושים אל תוך הלילה. היתרון הגדול של "אורנה ואלה" שכל המלצרים בנים, תאמינו לי שבימים טרופים אלו, המלצרים האלו הם הבנים היחידים שאני פוגשת ללא כולל בעלי והילדים בגן שמגיעים אלי לטיפול... בכל אופן, מאז שאני אימא לקבוע "דייט" הפך להיות משימה בלתי אפשרית. קודם כל צריך ביביסיטר או את אבא ת` בתמונה. אז נכון שת` חייב לי כמות לא הגיונית של ערבי ביביסטר אבל איך שהוא זה אף פעם לא ממש מתאזן. מידי פעם כשהוא באמת מפרגן לי איזה ערב ביביסטר הוא מקבל מחברותי כ"כ הרבה תשואות כאילו כרגע הוא ביצע את התקיפה של הכור בעיראק. OK אז עניין הביביסטר הוסדר ות` התחייב לא רק לעשות ביביסיטר ולהשכיב את כל הילדים שלנו (להשכיב את התינוקת זה כמו להשכיב גן שלם), וגם לתת לה ע. ערב וגם לסדר את הבית והמטבח אחרי הפוגרום שהיא תעשה (אם כי בחלק של הסדר אני מודה שת` חזק ממני בהרבה, לצערי הרב לא ירשתי את תכונת אי-היכולת לסדר- אבל לדעתי זו לקות גנטית ולכן, למורת רוחו של ת`, אין מה לעשות בעניין). עכשיו נשאר לקבוע את הזמן. אני כמובן רוצה שנקבע ל 18:00 (שעון חורף הערב מתחיל מוקדם, לא??). חברותי מאידך מתסכלות עלי כאילו הרגע הגעתי מאפריקה ואין לי מושג על מה אני מדברת ומנסות לגרור את כל העניין לכיוון השעה 22:00. איך אפשר להסביר לחברות ללא ילדים שהשעה 22:00 כבר לא קיימת אצלי בשעון? השעון שלי נעצר בשעה 20:30. אחרי אחר צהרים שלם שבו הלכתי לגן הוצאתי את הגורה חזרתי הביתה הכנתי ארוחת ארבע, הלכתי לנדנדות, חזרתי, דחפתי מכונת כביסה, שיחקתי עם הגורה על השטיח, הקראתי סיפור שרתי שירים, נידנדתי בנדנה שמעתי "את זה אתזה" אתזה" לפחות 1000 פעם, עשיתי בלונים מבועות סבון, הכנתי ארוחת ערב, נזכרתי ששכחתי את הכביסה במכונה והיא תכף תסריח אז דחפתי מהר למיבש (מצטערת עולם, אשתדל להיות ירוקה יותר בפעם הבאה), חזרתי להאכיל את הגורה, ניסתי לארגן את הפוגרום במטבח אחרי האוכל, ולשטוף לגורה פנים, חיכית לאבא של הגורה על קוצים כדי שיבוא לקלח אותה, התאכזבתי ששוב יש פקקים והוא לא יספיק. הכנסתי לאמבטיה. שיחקתי, נרטבתי, נמאס לי ניסתי להוציא את הגורה מהמים. היא סירבה, חיכיתי עוד, היא שוב סירבה. חיכיתי עוד. נשבר לי ממש, הוצאתי את הפקק של האמבטיה. היא נבהלה מהרעש של המים, וקפצה לי לידים. עכשיו היא לא מוכנה לשים חיתול, במקום זה היא רוצה לעמוד על שידת החתלה (בלי ידים כמובן). לאחר 25 דקות של מופעי לולינות בעירום, הצלחתי לשכנע אותה לשים חיתול ופיז`מה. לא הצלחתי לשכנע אותה לצחצח שיניים. ויתרתי. הלכתי להכין בקבוק, חזרתי לקחתי אותה למיטה (שלנו כמובן). סיפרתי 3 פעמים את בשמי ערב (רק כדי שהיא תוכל כל פעם להגיע לתמונה של אבא ולקרוא בגיל "אבא"), ועוד פעמים את "ברכבת יושבת ארנבת". כיביתי את האור. התחיל הבכי. הרגעתי. שרתי בrepeat את "פזמון ליקינטון" תוך שאני נכנסת לשכב ליד התינוקת, עצמתי עיניים רק לרגע ו... די כבר 2:00 בלילה??? בימים טובים ת` מנסה להעיר אותי ולגרור אותי מהמיטה אחרי זמן מה. באותם ימין אני תמיד מצויה בקונפליקט קשה: מחד השקט ששורר בית לאחר שהפעוטה הלכה לישון מביא איתו תחושת סיפוק והנאה ממלאים, לעומת זאת העובדה שכבר נכנסתי למיטה גורמת לי לגלות בבהלה שעל אף שהשעה 8:45 בערב, אני פשוט לא מסוגלת להיזרק מהמיטה... ב-ע-י-ה ... נו תגידו לי אתן, איך אפשר להסביר את זה לחברות בלי ילדים מבלי להישמע כמו סבתא זקנה?? אז ככה השמיכה הסגולה כבר שם.. זו שמיכה בסגנון הטלאים האמיתית, וגם היא עשוייה משאריות של כל מיני בדים בעיקר כאלו שאימא שלי מצאה אצלה בבוידם. כשרק גזרתי את הבדים, לא הייתי בטוחה שיצא מזה משהו טוב... אבל בסוף יצאה ממש מוצלחת לדעתי... צילמתי אותה בבית של ההורים שלי, וכן הסוס בחצר הוא באמת של השכן... והשמיכה במלואה והנה היא עם הצד השני כולל הפליז ולבסוף תמונת תקריב קטנה בימים הקרובים אני מקווה לסיים עוד שמיכה אחת אדומה, ועוד אחת בסגון של יום אביב שמח (למרות שהיא לחורף..).... מקווה שתאהבו... זהו לבנתיים נשיקות ותכנסו לבקר באתר...
22 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-22 בדצמבר 2009, 13:55 | | במדור | כללי |
|
הגיע הזמן לספר לכן... נכון שאני תמיד עסוקה ובקושי יש לי זמן ליצירה? נכון שבדיוק בעוד שבוע וחצי אני מתחילה לעבוד 5 ימים בשבוע? נכון שאני אימא לתינוקת לכן אנ`לא ישנה בלילות ואין לי אחרה"צ פנויים? נכון שיש לי דירה קטנה מידי ואין לי מקום לפנית יצירה אמיתית? (התוצאה היא בלגן אטומי בכל פינות הבית..). נכון שאנחנו משפחה באבל? נכון שאני מאחרת בשעות? (שזו התקדמות כי פעם איחרתי בימים).. נכון שבכל יצירה שאני יוצרת תמיד אבל תמיד נראה לי שזה נס שהכל הסתדר וזה יצא מוצלח? ונכון שאני לא ממש צלמת מוכשרת? ובכלל המחשב שלנו ממש אבל ממש מקרטע ולכל תמונה לוקח נצח... אז כן, הכל נכון ובכל זאת רציתי לספר לכן שתהל טלאים נפתחת... נכון שזה הזמן הכי הגיוני ? אז כרטיס ביקור כבר יש לי (תודה ליעלוש המוכשרת, שכבר אמרתי לכן שכדאי לכן להציץ באתר שלה...). זה הכרטיס כשהוא סגור (תינוק מכוסה בשמיכת טלאים).. וככה זה כשהוא פתוח ושמיכות עדיין אין, אבל בקרוב יהיו, (והנחות לחברות מועדון אולי).. אבל שלא תהיו בבמתח הנה טעימה משמיכה חדשה אבל בדוגמא מיוחדת שנקראת 9ptach והצד התחתון שלה הוא עם פליס ורוד ונעים... (השמיכה דרך אגב כבר נמכרה ממזמן...). תמיד מדהים אותי שמאותם חומרים אפשר לייצר דברים אחרים לחלוטין אז הצד הורוד ותקריב על הריבועים ועוד תקריב  אז והצד השני הוא פליז (הריצפה המכוערת זה לא אצלי בבית..). זהו יש למה לחכות יהיו שמיכות לחורף ולקיץ.... נשיקות והרבה אהבה (אחרי הכל מה עוד נשאר בעולם?) תהל-טלאים...
25 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-30 בנובמבר 2009, 11:40 | | במדור | כללי |
|
 שלום לכן בנות יקרות, אני פונה אליכן בנושא אישי התלבטתי הרבה האם לשתף כאן בבלוג או לא והחלטתי שלמרות החשיפה הרבה מבחינה אישית אין ברירה. אני לא יודעת אם שמעתן בחדשות אבל עומרי להד, אח של ת` בעלי נעדר בקולומביה כבר חודש. כרגע ת` נמצא בקולומביה בעירה בשם לטיסיה שנצאת בגבול עם פרו וברזיל, מחפש אחריו. החיפושים נמשכים כבר שבוע, וכגע ברור שהוא אכן היה בעירה הזו, וכנראה שיצא לטרק באזור הג`ונגלים. עדיין לא ברור לאן בדיוק. זה אולי נראה לכן חסר סיכוי אבל אנחנו מוד אופטימים. עומרי היה חובש קרבי, הוא מצויד בערכת עזרה ראשונה בגודל של תל השומר, הוא מדריך של החברה להגנת הטבע ( שנת שירות), ושרד במדבר ובמקומות קשים נוספים, ותמיד נפל על הרגלים כמו שאומרים. כך שאם הוא אכן עדיין בגונגל הסיכויים שלו מעולים, יש שם אוכל יש שם מים- תחשבו על הישרדות רק בלי התככים.. כאן אני פונה אליכן בנות- אם יש לכן חברים שמטיילים בדרום אמריקה שאולי ראו את עומרי שיכולים להפיץ למטיילים אחרים אז אנחנו ממש נמשמח אני מצרפת לינק לאתר בפיס בוק.אנחנו מחפשים כרגע בעיקר מטיילים לא ישראלים, שאולי שהו שם בסוף אוקטובר 26-28.10 הבלוג שלי מוקדש למישמיש - שזה היה השם בטן של עימרי הקטנה, עכשיו עומרי הגדול, זקוק לעזרתינו וכמו שאתן יודעות חיפשים עולים כסף, והרבה כסף, אני מפרסמת כאן מספר חשבון בנק לתרוות, אני יודעת שזה לא מקובל, אבל אין לנו ברירה אנחנו רוצים למצוא את עומרי הגדול בריא ושלם ובקרוב, אז אם אתן יכולות / מכירות מישהו שיכול נשמח מאוד לעזרה בתחום הכלכלי... חברנו לצורך העיניין לעמותה "עמותה לאיתור והצלת תרמילאים נעדרים ע"ש ברק רודבסקי" זה המספר חשבון 110286 בנק פועלים (12) סניף 615 ובקיצור 12-615-110286 תודה רבה המשפחה הדואגת תמיד אפשר גם לפנות אלי דרך הבלוג או במסרים... מקווה לבשר לכם בשורות טובות בקרוב נ"ב צרפו אותו לתפילות שלכם, פזרו אופטימיות ואהבה ובע"הש בקרוב הוא יהיה כאן
24 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-25 בנובמבר 2009, 12:53 | | במדור | תפירה |
|
שלומות לכולם... התינוקת (לשעבר הגורה) שלנו בת שנה! כן כן חלפה שנה מאז שהפכנו למשפחה בת שלוש נפשות! אני זוכרת איך רק הבאתי את התינוקת מהבי"ח גוש קטן בתוך הסל-כבד וכל הדרך דאגתי שבגלל הזווית היא כבר לא נושמת... עכשיו התינוקת שלנו כבר קטנה על הסל-כבד. בנוסף היא פיתחה אובססיה לספרים! איך שהיא רואה ספר מיד היא צועקת "אֶזֶה" ומצביעה בהחלטיות רבות. התינוקת מקבלת את הספר בשימחה ומתחילה לספר לעצמה את הסיפור. זה הולך ככה: היא מעבירה דף ואומרת "האו-האו" (כלב) מדפדפת מהר מהר עד שמוצאת אוכל ואז היא צועקת בגיל "אם-אם" מדפדפת מהר מהר ומוצאת תמונה של ילדים אחרים מתחילה לצהול ולשמוח ולמחוא כפיים (הילדי בתמונה מוחא כפיים) מדפדפת מוצאת תמונה של פרפר צועקת פא-פא וכו` (מזל שתמיד ספרי ילדים כוללים את אותם חפצים פחות או יותר)... יופי חשבתי לעצמי גידלתי תולעת ספרים, חנונית אמיתית, כבוד! יום אחד בעודי מנסה לרדוף בבית אחר הצעצועים של התינוקת ולכלוא אותם בארגז של הצעצועים, כדי שאפשר יהיה לצעוד בבית, אני קולטת שכבר זמן מה לא שמעתי את התינוקת. מסיטה את המבט במהירות האפשרית רק כדי לגלות שהקטנה מצאה ספר חדש, והיא כרגע עסוקה בלחקור אותו. אני מתקרבת לספר זהו ספר ישן ושמו הציורי: "גרמניה" מסידרה של ספרים על ארצות העולם לילדים (אולי זכור לכם הספר של ארצות הברית או ברית המועצות מאותה סידרה). דפדפתי קצת בספר נראה תמים למדי, מסופר של על הכבישים הרחבים בגרמניה, על האוכל בגרמניה על השלג וכו`... יופי חשבתי לעצמי שתרחיב את אופקיה התינוקת, והמשכתי להתעסק בכליאת חלקי צעצועים (וגרבים) בארונות. בבוקר אירגנתי את התינוקת לגן. כיוון שהתינוקת עדין רוצה רק במנשא צריך לשחד אותה בבוקר להיכנס לעגלה. אבל היום הייתי רגועה יש לי קלף מנצח ספר חדש- "גרמניה" . אני נותת לתינוקת את הספר ומתחילים להתגלגל לכיוון הגן. אני התינוקת והספר נכנסים לגן ומתיישבים על המזרונים ליד הגננת. התינוקת מתחילה לעיין בספר, והגננת מתענינית בספר... "וואוו איזה ספר יפה התינוקת הביאה..." (גאווה לאימא- התינוקת אוהבת לקרוא) הגננת מדפדפת בספר, אני מציצה בשעון ובתינוקת ותוהה מתי אפשר כבר להתסלק הביתה. פתאום מזווית העיין אני קולטת אסון. הגננת הגיעה לעמודים האחרונים בספר (אותם לא קראתי) ובהם מסתבר מצויירת קבוצה של חיילים מצדיעים עם יד ישרה קדימה "הייל היטלר" וזה מה שכתוב " היטלר היה מנהיגם של הגרמנים. הוא פתח במלחמה בה נהרגו אנשים רבים. הרבה יהודים הושמדו בידי הגרמנים. גמניה הפסידה במלחמה והילטר התאבד" (סיכום טוב של השואה לא?, ממצה...). ברגע זה אני מתפללת שהאדמה תבלע את הספר, את התינוקת ואותי (אולי אותי קודם), מסמיקה פולטת איזו התנצלות עקומה (טוב זה לא אשמתי שלא הגעתי לסוף הספר) אני חוטפת מבט מעיניה של הגננת, וכתוצאה חוטפת את הספר מידי התינוקת. התינוקת לא מבינה על מה המהומה, ורוצה את הספר שלה מתחילה לבכות ולצעוק בכל כוחה "אזה, אזה, אזה", הגננת נותת בי שוב את המבט... ואני מחפשת במידי עוגיה או משהו שיאפשר לי להרגיע את התינוקת ולהלעם מהגן בוזמנית. באמת אימא חינוכית! בשל התקרית הדיפלומטית נאלצתי לפצות את הגן ולנסות להוכיח לכולם שאני אימא אחראית ומסורה. אז זה מה שהענקנו לגן לכבוד מומולדת שנה... חבילה של אצבעונים עשויים לבד וזה הזר מומולדת שעשוי מלבד שאני ושוקפוק ליבדנו בליבוד רטוב ואז ליבוד מחט (איזה כיף היה!!!), וסידרה אחרונה של תמונות... כובעים שהכנתי לגור לכבוד החורף הכל מגופיות ישנות ואם אתן בעיניין אז אין לי בעיה להכין סדנא בנושא- זה כובע בחצי שעה, ולדעתי התוצאה שווה את ההשקעה... הכובע הורוד הכובע הצהוב
27 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
הי, הפעם אחרוג ממנהגי וממש ממש אקצר (אני בטרוף לחץ זמן וגם גממווורההה מעיפות - מסתבר שלהיות אימא-עובדת זה קשה בהרבה מה שדמיינתי..), אבל מה שרציתי לספר זה מדוע אני כה עיפה. השבוע תפרתי שתי שמיכות טלאים, הייתן מאמינות? בשבוע אחד! (ועוד הספקתי לבלות בערב יצרתי ומהנה במיוחד עם שוקפוק- אבל כרגע הפרטים עדיין חסויים...). אתן בטח שואלות את עצמיכן האם נולדו לי תאומים בדיוק השבוע ובגללם היה עלי לייצר בלחץ זמן מטורף שתי שמיכות טלאים... אז לא, לא ילדתי (וככל הידוע לי אני גם לא בהריון ...).. אבל לשמחתי הרבה הוזמנו ממני שתי שמיכות, ומכיוון שאין דבר משמח יותר מליצור דברים שאתה אוהב עבור אנשים שאתה אוהב (ועוד לקבל על זה כסף...) אז שמחתי לעבוד בלחץ זמן מטורף.. ****בזמן שכתבתי את הבלוג והעלתי תמונות צילצלה אלי הסמויה, ושאלה אותי: "בובלה יש לכם כינים?" "לרגע נעלבתי, ועניתי בנחרצות - אומנם יש לנו ילדה בגן, אבל אין לנו כינים...". הסמויה צחקה ממש ואני נותרתי מבולבלת.. "שאלתי אם יש לכם טימין", היא אמרה... והרי התוצאות (לא של הכינים, של הטלאים): שמיכה ראשונה- ההשראה : מתות- בננה -ונענע (שילוב ממש טעים בגלידה), נמסרה ליעדה אצל חברתי יעלי שהיא גם מאיירת מאוד מאוד מאוד מוכשרת וכדאי לכן להציץ באתר שלה כאן (יש שם אפילו את ההזמנה לחתונה שלנו, תחת הקטגורה של פירסום ושונות... מעניין אם תנחשו מה היא...). ועוד קולאז` השמיכה השנייה בהשראת יוסי בכינור פסי בתוף, נתפרה ביום וחצי! זו שמיכה לבן וגילתי שזה עניין די מאתגר. בשביל ליצור אותה נאלצתי לפרוס את כל הבדים שלי בסלון (למורת רוחו של ת`), בעצם את כל הבדים שלי שהם בצבעי יסוד (אני בתקופת צבעי היסוד שלי אחרי שנה של ורוד) ולשחק איתם שוב ושוב ושוב ושוב עד שמצאתי את השילוב שמצא חן בעיני.. הדוגמנית שלי היתה עסוקה - אז נאלצתי לשכור ניצב (ומיכל לא זה לא הדוב מקוקה-קולה). עם הכרטיס ברכה שהכנתי להם אשמח לשמוע את דעתכן (וגם את דעתם של הקוראים כמובן) ושוב מבטיחה פיצוי כתיבתי בפוסט הבא...
תגיות בבלוגיה:
שמיכת טלאים, שמיכת תינוק, תינוק, טלאים, בן, בת, תות, בננה, מנטה, אדום, צהוב, כחול, ורוד,
|
30 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-13 באוקטובר 2009, 14:58 | | במדור | כללי |
|
 |
תאונת שיער... (ופוסט אדום). אחרי שהזנחתי את עצמי מספיק זמן, גידלתי יערות גשם, שורשים שכבר הפכו חזקים כמו יער ענן, הסתובבתי עם גבות סטייל ראש ממשלתינו לשעבר-שמיר (שמסתבר שעדיין בחיים), וציפורנים שלא היו מביישות את המכשפה מהצפון החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה! החגים בפתח, המדינה במתח ואני צריכה לגשת לhair&makeup salon שזה בגירסה הישראלית - לספר! האמת היא שיש לי ספר קבוע, שמו אלירן, והמספרה שלו ממש מעבר לבית שלי. אבל החלטתי לגוון, אמרתי לעצמי, את אלירן אני מכירה למה שלא אגש למספרה אחרת מגניבה בת"א, אחרי הכל בשביל זה אני גרה כאן לא? וכך ביום אחד אחה"צ, הודעתי לת` שהוא מגיע מוקדם ואני הולכת להסתפר. ת` התיצב כמתוכנן ואני נעלתי כפכפי אצבע ויצאתי לספר.. התיצבתי במספרה מגניבה כזו שהכל מעוצב בצבעים מונוכרומטיים, והפרחים באגרטל יותר יפים מהסידור פרחים שהיה לי בחופה.. התיישבתי על כיסא הספר (לצידי הסתפר אביעד קיסוס..נורה אדומה ראשונה) וביקשתי צבע ותספורת. ליתר דיוק ביקשתי צבע "בלונד כהה ושלא יצא אדום!" (באופן טבעי יש לי בלונד כהה- אל תשאלו מה זה בדיוק, אבל יש חיה כזו). שעתיים אחרי- ובדיוק כשהיה נדמה לי שהספר עדיין באמצע העבודה, הוא הכריז סיימנו. בהייתי במראה בהלם: השיער היה גזור בצורה שאינה סמטרית לחלוטין וצבע השיער נראה בדיוק כמו חום-חינה מוזר... לרגע חשבתי שהוא התבלבל ומיד אעבור לכיסא אחר להמשך העבודה כגון סידור הצבע וסיום התספורת, אבל לא. כל דיירי המספרה מיד הצטפפו סביבי והודיעו שזה מהממם ... כמובן שמתוקף החוזה הבלתי כתוב בין ספר ללקוח אמרתי לספר שזה מ-ד-ה-י-ם! (תוך שאני מצליבה אצבעות מאחורי הגב) שילמתי את הסכום המופקע שהוא נקב ורצתי כל עוד נפשי בי לפגוש את בעלי וביתי. הם בדיוק היו בנדנדות (המילה הקיבוצניקית לגינה). ת` ראה אותי מרחוק והתחיל לצחוק (לדבריו השיער שלי נראה כמו פיאה נוכרית), והגורה??, טוב היא התחילה לבכות בהיסטריה. יום אחר כך מצאתי את עצמי עומדת מול מדפי הסופר פארם ובוהה באימה במדף צבעי השיער (שורות על שורות של קופסאות) כשאני מנסה להכריע בשאלה מה עדיף: צבע בשם "קציר החיטה" או "זהוב מייפל בשלכת". בדיוק כששלחתי את ידי למדף נשמע ה- "רינג, רינג" הטלפון צילצל. זו היתה הסמויה. סיפרתי לה בקצרה את תאונת השיער שהתרחשה ואת הניסיון שלי להעלים ראיות ע"י טיוח העניין באמצעות צבע מהסופר פארם. "משוגעת אחת" הסמויה זעקה (היא גם עו"ד במקצועה), אסור לך לנסות לטייח לבד ! ישר התחלתי לחשוש מהמשטרה, אבל הסמויה לא איבדה את קור רוחה והסבירה לי שהשיער שלי עשוי להפוך ירוק. "תלכי לאלירן, he is the best" . כשעו"ד מפנה אותך "לאיש מקצוע" שמטשטש ראיות, אתה לא מתווכח! כחצי שעה אח"כ אני והגור הגענו לאלירן. נאלצתי לספר לאלירן סיפור בדוי על האופן בו שודלתי בעל כורחי להסתפר אצל ספר אחר, וכאשר הושיבו אותי על הכיסא צעקתי "לא, לא , רק אלירן הוא הספר שלי!!! " . אלירן הביט בי במבט של מי שכבר שמע סיפורים מפוקפקים פחות, אבל הסכים שנקבע תור. הערב שקע ומועד התור הגיע. התייצבתי אצל אלירן כמו ילדה טובה (עם פאה נוכרית). הוא הציג בפני תוכנית פעולה שנשמעה טובה וכללה חפיפה עם מסיר כתמים, חימום הראש באמצעות רסס כבס וניגוב עם מטלית ספוגה באקנומיקה. בסוף הוא הבטיח לא יהיו ראיות לכך "שצבע החינה נמרח על ראשך..." שלוש שעות אח"כ, עם ראש צורב מרוב חומרים כימים לא מזוהים, חשבתי שאולי אני בשידור חוזר- שוב הסתכלתי במראה בדיוק בשלב שבו הצבע היה נראה כאילו הוא רק באמצע התהליך, אבל הפעם הפכתי להיות בלונדינית כמו מנורת 7 הקנים בבית המקדש... (מדובר בבלונד ברונזה! אימללללה שוב א-ד-ו-ם-!) זהו נאלצתי לעבור את החג ואת כל הדודים דודות כשאני מנסה להסביר שתאונות קורות גם לטובים ביותר, ושבעוד חודש-חודשים-שנתיים כבר לא יהיה זכר לצבע המזעזע שכרגע מאתר את ראשי... (או שעד הפוסט הבא אהיה קרחת, תלוי כמה אומץ יהיה לת`...) ולכבוד הפיגמנט האדום להלן כמה דברים אדומים . אני מודה שבד"כ אדום זה צבע מאתגר עבורי, ואני נופלת תמיד לשילובו עם לבן, כי כמעט כל שילוב אחר הוא "קשה" וצריך לחשוב טוב טוב עם מה שמים אדום... אז הנה כמה "אדומים" הראשון תיק תותים שתפרתי לאחותי הקטנה מתנה לחג תקריב על התותים הדבר השני האדום, הוא אוצר אימא שלי עשתה סדר ומצאה את האוצר הבא חבילה שווה במיוחד של בדים אדומים, וינטאג אמיתים, הנה כמה להתרשמות ראשונית אדומים לבנים (כל כך רומנטי..) והנה הערימה הפירחונית והדבר הכמעט האחרון הוא תיק עופרה-בבושקות כמו שעשיתי לעימריקי רק עם ביטנה אדומה. התיק נפתר כבקשה מיוחדת ע"י אח של חברים טובים טובים ונשלח אחר כבוד לביתו החדש ב.... אוסטרליה... ולסיום תמונה שמעידה על הזוועה בשיער, אבל חמודה במיוחד של הגור(ה) אז זהו שיהיה לכם יום אדום!
35 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|