פורומים מומלצים

טיפים

  • - אל תתפתו להושיב תינוק לפני שהוא מתיישב בעצמו
  • - בזמן הביוץ יש תחושה של נפיחות, חום וסימנים דומים
  • - בתקופת הבחילות רצוי להיות מצוידות בקרקרים בתיק
  • - לכל הורה מומלץ לעבור קורס עזרה ראשונה לתינוק
  • - עצירות לאחר הלידה: הקפידי על דיאטה עשירה
לטיפים נוספים...
 
מתחילים בטיפולי פוריות

מתחילים בטיפולי פוריות

לעיתים הדרך לאימהות עוברת במכון לטיפולי הפריה

ערוץ הריון ולידה
פורסם :  27/03/2012 14:11:00

 

12 חודשים של ניסיונות להרות דרושים לזוג בפני שהרופא הגניקולוג יכריז רשמית: יש בעיה וצורך בבדיקה נרחבת. זוגות רבים מתמודדים בעצמם ולבדם עם כישלונות קליטת ההריון, וסופרים את החודשים עד להכרה הרפואית במצבם. ישנם זוגות הצולחים תקופה זו על אף הקשיים הרבים, המתח והחרדה, ויש זוגות המתקשים לשמור על אופטימיות ורומנטיקה בצל החשש מעקרות. בלוגרית מספרת בפתיחות וכנות על התהליך אותו עברה מהניסיון הראשון להרות, ועד הרגע בו החליטו היא ובן זוגה, באישור הרופא המטפל, להתחיל בטיפולי הפוריות:

 

" מצאנו זה את זו את זה לפני שלוש שנים. היה כל כך ברור פתאום, שזה זה, ודי מהר התחתנו, הצעת הנישואין היתה וריאציה על הצעת החברות. הכלבים היקרים שלנו היו השושבינים. 
לפני שנה קנינו דירה, נסענו לחו"ל ל"טיול הגדול", תחת הטענה "קודם נעשה את זה, אחר כך נעשה ילדים". זכור לי שאפילו הסכמנו באחד הטיולים, שאם יימצאו לנו הכוחות ואם יהיה לנו די כסף, אנחנו שואפים לחמישה ילדים. הפסקתי לקחת גלולות, והמשכנו בשגרה המשמחת של חיים זוגיים משמחים.

אחרי חודשיים-שלושה, העליתי בדעתי שאנחנו לא מספיק ממוקדים בניסיונות. שימו לב, פתאום במקום להגיד "אנחנו לא שוכבים ביום הנכון" או "עושים אהבה" או "סקס" או סתם "כיף חיים", פתאום אני חשבתי לעצמי, ש"הניסיונות" לא מתוזמנים נכון. מאותו הרגע, החודש התחלק כך: שבוע של "ינסיונות", שבו אנחנו עושים את זה יום כן יום לא (בדרך כלל...). ושלושה שבועות של "סקס" או "אהבה" לבחירתכם, בתדירות ממוצעת האופיינית לנשואים (פרטים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מי שהיה רואה אותנו מהצד (לא הורדנו את התריס, כולכם מוזמנים) לא היה רואה הבדל. טכנית, פרוצדוראלית, ויזואלית, ואפילו הפסקול. הכל היה זהה. אבל בלב, בראש... שם להכל היו משמעויות אחרות...

והזמן עבר. והחיים באופן כללי המשיכו כרגיל. פה בילוי, שם מסעדה, מדי פעם יותר לחץ בעבודה, כמה אירועים משפחתיים משמחים. שגרה.

בינתיים הספקתי לעבור את משבר "חצי השנה לניסיונות", בבכי פה ובכי שם.  גם חברה טובה שלי שבמקרה הפסיקה גלולות יחד איתי, בעודה נורא משוכנעת שיש לה בעיה והיא עוד תגיע לטיפולים שבעקבותיהם יהיו לה תאומים (לא פחות!), היא נעלמה מהנוף דבר שבישר את הבשורה הרבה לפני הטלפון שלה - לה זה לקח 3 חודשים... איפה הטישו שלי. עד שלקחתי את עצמי בידיים ואמרתי שמספיק עם זה, וזה לא כל כך נורא, ואפילו נהדר כי נוכל לעשות (עוד) טיול הקיץ. ואז החלטנו לקחת את הזמן.

 הלכתי ועשיתי כמה בדיקות דם שנקראות פרופיל הורמונאלי (מצב ההורמונים בימים שונים של המחזור, שנוכחותם עוזרת לפענח מה נשמע עם הביוץ החודש), ומעקב זקיקים. הבדיקה הזו היא אולטרא סאונד וגינלי שבודק את מצב הזקיקים שאמורים לייצר ביצית בשחלות. עזבו את זה שאני לא מבינה איך אפשר לפענח משהו מהג`יבריש הוויזואלי שעולה על המסך של האולטרא סאונד. הבדיקה די קלילה, יחסית, עשיתי אותה 3-4 פעמים שהראו את התפתחות הזקיקים, קצת אי נוחות והכל עובר. הדבר היחיד המעניין שיצא מהפרופיל, הוא שמצאתי בעזרתו את יום הביוץ שלי, ובכלל למדתי מאז להבין מתי הוא בא. יש לי כאבים ברורים בצד המבייץ, אבל איכשהו הצלחתי במשך שנים להתעלם מהם. פתאום הכל נהיה ברור. מוזר לי איך הצלחתי להתנתק מכל הסיפור הזה, מכל מחזור הפוריות שלי. החודש התחלק ל"אני במחזור" או "הכל רגיל". ופתאום יש לי שלבים חדשים ומסעירים במשך החודש. התגלית הזו השתלבה יופי בדעה שלי, לפיה עלינו להירגע, ולזרום, ולתת לטבע לעשות את שלו. 

חזרתי שמחה וטובת לב עם התוצאות אל הרופא. יצויין שסבלתי ממשהו אחר באותה התקופה, וחזרתי אליו למעקב. בכל אופן, הוא נעץ בי שוב את מבט הכלאיים, ואמר שהוא שולח את בעלי לעשות בדיקת זרע.

חזרתי לרופאה שהיתה לי לפני שעברתי דירה. זכרתי שהיא מותק, למרות שבאותה התקופה הג`וב המרכזי שלה היה לעשות לי פאפ פעם בחצי שנה ולחתום על המרשם של הגלולות. הלכנו אליה שנינו, והיא שלחה אותנו הביתה, להשלים שנה ולחזור, בלי פאניקה. יצאנו ממנה מאושרים - זה בדיוק הסגנון שחיפשנו. ואז הגיעה בדיקת הזרע הביתה. וזה לא היה נראה משהו. הממממ... 


פקססנו את הבדיקה לרופאה, היא ביקשה בדיקה חוזרת. הפעם אני רצתי עם הספלון לבית החולים, בעודי מעודדת את החבר`ה שבפנים להחזיק מעמד, כולם לעמוד יפה, תיכף הדודה עם המיקרוסקופ הולכת להסתכל עליכם, אל תעשו בושות למשפחה. השובבים החליטו לשחק ב"מחבואים" וב"עמודו" כשהדודה באה. או בקיצור, אין מספיק מהם, וגם מי שנמצא עסוק בסתלבט ובפאנאן וממש לא עושה רושם שהוא לחוץ על איזו ביצית. 

יש משהו מרגיע בתגלית הזו. מצד אחד, בעיה. מצד שני, מצאנו את הבעיה. כנראה שלא הייתי באמת רגועה קודם, למרות שמאוד שכנעתי את עצמי שכן. יש לי באמת כושר שכנוע מצוין, אבל אני גם מאוד ספקנית מטבעי, לכן כנראה חשדתי בעצמי, ולא השתכנעתי. בקיצור, התגלית היתה די מרגיעה, מבחינתי.

ואז הסתובבתי הצידה וראיתי, איש נבוך. הגבר היפה שלי, שבחרתי בו כי בעיניי, הוא איש שאין שום אפשרות להשוואה בינו לבין כל הגברים האחרים שהכרתי. הגבר שבגברים הזה, שעשה לי מה שאף אחד לא עשה הגבר הזה שלא ממש מודע לערך עצמו, לפעמים, ושהוא באמת ובתמים כל מה שאני צריכה בחיים האיש הזה היה נבוך, ודי מסכן. ולא משנה כל מה שאמרתי, וכל מה ששידרתי, כל מה שאני חושבת ומרגישה, וכל מה שההיגיון יגיד לו. הדבר הזה הוא מכה קשה לגבר, ולמרבה הצער, גברים לא מדברים על זה, דבר שהופך אותם למבודדים, כל אחד ותחושותיו, וכל אחד מרגיש שהוא היחיד.

החבר נסע לחו"ל במסגרת העבודה, ואליי התקשרה הרופאה. הבשורה באמתחתה: אנחנו עולים לא שלב אחד ולא שניים, אלא מדלגים מייד אל שלב ה-IVF. הפריה חוץ גופית. כלומר, מתוך מדגם של מיליוני זרעים, ייבחרו הזירעונים הנמרצים במיוחד, ויפגישו אותם, על אפם ועל חמתם, עם ביציות שאני אייצר לפי הזמנה. החבר`ה האלה יחזרו אל הרחם שלי ויתחפרו שם, מתוך תקווה להתראות אחרי 9 חודשים. קצת פשטני, אבל היי, יהיו לי לא מעט "דפי יומן" כאן להתבחבש ולקשקש את הטכניקה.

הוא בחו"ל, אני בבית.

אני מתחילה לקרוא. האינטרנט מלא במידע. פתאום גם תפוז פותחים את ערוץ ההריון-לידה. העולם כולו מתחיל להסתובב סביב זה, אני רואה שבפורום פוריות יש כל כך הרבה נשים, בכל כך הרבה מצבים ושלבים מגוונים. וכל כך תומכות ומקסימות. אני לא לבד. זה נותן לי אומץ להמשיך וללמוד. 
היום שלי סובב סביב זה, לבלוע ולבלוע עוד מידע, מידע טכני על התהליך, מידע בירוקראטי על קופות החולים, משהו על הרגשות, קצת על ההתמודדות עם משפחות לוחצות, כל כך הרבה חומר.

הוא חוזר מחו"ל. אני מפילה עליו את החדשות, תוך סקירה מפורטת של התהליך והכל, מקיאה סיכומים מסודרים של כל מה שלמדתי. שאלות בהצבעה, בבקשה.  ואז הוא לוקח את רשות הדיבור, ומפיל את הפצצה. 

הוא בקרוב מאוד לא יהיה כאן, בסביבה. הוא בקבע והוא בדיוק לפני יומיים גוייס למשימה של ההינתקות.

 

אז, או שנחכה עם זה, עד שהכל ייגמר (אמצע ספטמבר, לפחות) או - שאני ארוץ עם זה "לבד". לא פוחדת מ"לבד" כשהוא איתי, גם אם מרחוק. אז... מתחילים."



להמשך קריאה בנושא:
לקריאה מורחבת על טיפול הפוריות בפורום ``פוריות`` ב

כתבות נוספות ב

  • מתחילים בטיפולי פוריות

    לעיתים הדרך לאימהות עוברת במכון לטיפולי הפריה

  • הזרעה שלישית מסתיימת

    עכשיו עולים שלב, וזה מלחיץ. כמה ימי עבודה את הולכת להפסיד, כמה ימי התאוששות צריך אחרי כל טיפול. ללכת אל הלא נודע, עם עזרה מבנות הפורום

  • תרומת ביציות

    פרופ´ אריה הורוביץ, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים הדסה הר הצופים, עונה על שאלות בפורום ``תרומת ביציות``

ערוץ הריון ולידה באתר תפוז- נלווה אותך לאורך 9 חודשים ואחריהם
Copyright©1996-2017, תפוז אנשים בע"מ   אקום
;