פורומים מומלצים

טיפים

  • - אל תתפתו להושיב תינוק לפני שהוא מתיישב בעצמו
  • - בזמן הביוץ יש תחושה של נפיחות, חום וסימנים דומים
  • - בתקופת הבחילות רצוי להיות מצוידות בקרקרים בתיק
  • - לכל הורה מומלץ לעבור קורס עזרה ראשונה לתינוק
  • - עצירות לאחר הלידה: הקפידי על דיאטה עשירה
לטיפים נוספים...
 
להתראות תינוק, שלום עבודה

להתראות תינוק, שלום עבודה

אמא טרייה מתקשה להיפרד מחופשת הלידה שלה ולחזור שוב לעבודה ולשיגרה

ערוץ הריון ולידה
פורסם :  09/10/2011 09:59:00
לפני שנה בדיוק יצאתי לחופשה. חופשה ללא תשלום. קראתי לה חופשת הלידה שלי, כי היה לי אומץ. היה לי אומץ לצאת ממירוץ העבודה וההתחייבויות שלקחתי על עצמי. אבל לפני שהאומץ הגיע, היה לי צורך. צורך לצאת מהשיגרה שחנקה אותי. שיגרה של טיפולים, של עבודה, של העמדות פנים. כמה ימים לפני שיצאתי לחופשה, ראיתי את הדופק של הקטנצ'יק, שאז היה נקודה קטנה ומנצנצת. והשאר היסטוריה.

לפני שנה בדיוק הייתי בבית, בהריון, וקיויתי לסיים אותו בשלום, עם תינוק בריא בידיים. אבל קיויתי גם לעוד דברים, כמו שיהיה לי את האומץ לעשות שוב בחירות לא צפויות, לא שיגרתיות. לא לעשות את הברור, את מה שמצופה ממני. לפני חמישה וקצת חודשים ילדתי. ואני בחופשת לידה. עם קטנצ'יק שכל כולו קסם, הממלא את ימי במילמולים תינוקיים מתוקים מדבש, ואת לילותיי בשינה טרופה בתערובת של מצבי רוח קיצוניים... והנה החופשה מסתיימת.

אז יצא שלא עבדתי הרבה בשנה האחרונה, בסופו של דבר. זה אולי מה שגרם לי לוותר על התקוות, לעת עתה. לעת עתה, אני חוזרת לעבודה. לעבודה הזאת. כמה שאני מאוכזבת להגיד את זה. לכתוב את זה. "המצב... המצב..." אני מנסה להסביר". אי אפשר לחיות ממשכורת אחת". כאילו שהמשכורת שלי תשדרג אותנו במשהו. אולי תאפשר לנו להזמין פעמיים בחודש סושי. וכן אפשר לחיות ממשכורת אחת. רק צריך לחסוך, והרבה. ולוותר, על לא מעט. אבל אפשר. ובמילא נצטרך לוותר, כי משפחתון מול המשכורת שלי זה לא חגיגה גדולה של ירוק בעיניים.

ולא מצאתי משהו אחר. נו, האמת שלא חיפשתי. כי אין משהו אחר בתנאים האלו, במקצוע הזה. אני יודעת שאין. ולא היה לי את האומץ לחפש משהו שונה. כמו שרציתי. ואולי לא אומץ, אלא אנרגיה. כי עדיף לי עכשיו משהו מוכר וידוע מאשר משהו חדש ומאתגר שיצריך ממני יותר השקעה, של זמן ושל משאבים נפשיים. ואני, את הזמן והנפש שלי - אני צריכה עכשיו רק בבית.

אבל למי אני מנסה להסביר? הרי מסביבי אני שומעת קולות של עידוד. סוף סוף תומכים בי. סוף סוף מאשרים אותי. חצי שנה זה מספיק, הם קובעים. אחר כך זה כבר משעמם, את תשתגעי. יהיה לך טוב, את תחזרי לעצמך, הם אומרים. הם מתכוונים למשקל העודף שלי, ככל הנראה. "תוכלי לאכול מסודר, את תרצי להתלבש יפה ולהיראות טוב". זה גיל מצוין להיכנס בו למשפחתון, הם טוענים. כי סביר להניח שהוא לא יבכה, הם מתרגלים מהר בגיל הזה.

התמיכה והאישור קצת מצטננים כששומעים שאני חוזרת לחצי משרה "בלבד". מבטים מאוכזבים. לא תצטערי על זה? מה יהיה כשתרצי לחזור למשרה הקודמת? ואיך זה שלא מפריע לי שהבחורה שהחליפה אותי לפני שנה, בעצם קיבלה את התפקיד שלי?

הרגלת אותו כבר לבקבוק? זה חשוב. הפסקת להניק? ומה עם הדיאטה? תלכי לשומרי משקל שוב או שתנסי לבד? וקנית כבר בגדים? טוב יש לך עוד זמן. "עוד זמן" זה עוד 3 שבועות. אני שומעת את השעון מתקתק. ולא. לא הפסקתי להניק, כי אני לא מסוגלת. או לא רוצה. או שניהם. הוא זקוק לי, זה ברור. אני יודעת שזה כל כך משמעותי בשבילו. וגם בשבילי. התחושה הזו. לראות אותו יונק, עוצם את עיניו ונרגע מכל מה שקורה עכשיו סביבו. כאב, עייפות, רעב, צמא, חום או קור. אני כאן בשבילו. ו-כן, הוא מסכים לקחת בקבוק. עם חלב שאוב, סימילאק או מטרנה. וגם מוצקים. תסמכו עליי, בדקתי הכל.

לא, עוד לא קניתי בגדים, כי אני מתקשה להאמין שאני כל כך שמנה. ולא, לא התחלתי עוד את הדיאטה. כי אני לא מסוגלת. או לא רוצה. או שניהם.
עוד 3 שבועות של בקרים רגועים. לפני שאצטרך להעיר את הקטנצ'יק משינה שלווה, או לזרז את הבן שיתלבש כבר, וקדימה, ואחרת אמא תאחר לעבודה. של הכנת רסק פירות משילובים משונים, מומצאים, חדשניים. של טיול פשוט לגינה. של רביצה על מזרן פעילות, עם עידן רייכל מתנגן ברקע, ובובה מסמורטטת שמצחיקה אותו נורא כשהיא עושה האפצ'י. וסדרות משידורים חוזרים בפעם המאה, ב- VOD.

לא, אני לא חושבת שזה גיל מצוין להיכנס למשפחתון. כן, אני בטוחה שהייתי נהנית מאוד להישאר איתו עד גיל שנה לפחות. לא, לא הייתי משתגעת. לא, אני לא מתגעגעת לעבודה שלי. ולא, אני לא מתכוונת ללמוד משהו אחר. והייתי כבר מתחרטת ומודיעה שאני מאריכה בעוד 3 חודשים. היינו חורקים שיניים ומסתדרים. אבל כבר התחייבתי לאיזה פרוייקט, ואני לא יכולה. ואם לא אחזור בנובמבר לא אוכל לקחת על עצמי עוד משהו שבעצם מהווה 1/4 מהמשכורת שלי. כך שאני באמת חייבת לחזור בנובמבר, בעצם.

הנה נגמרה לה עוד חופשה. עוד חופשת לידה. חופשה שבה נולדו בי המון דברים חדשים. למדתי על עצמי, ועל המשפחה שלי. אהבתי את מה שלמדתי.
ואין מנוס, מלהגיע למסקנה המתבקשת, שמה שאני צריכה זה מאוד פשוט.
להיות שוב בהיריון...


להמשך קריאה בנושא:
הבלוג של שום דבר לא ידוע

כתבות נוספות ב

ערוץ הריון ולידה באתר תפוז- נלווה אותך לאורך 9 חודשים ואחריהם
Copyright©1996-2018, תפוז אנשים בע"מ   אקום
;