פורומים מומלצים

טיפים

  • - אל תתפתו להושיב תינוק לפני שהוא מתיישב בעצמו
  • - בזמן הביוץ יש תחושה של נפיחות, חום וסימנים דומים
  • - בתקופת הבחילות רצוי להיות מצוידות בקרקרים בתיק
  • - לכל הורה מומלץ לעבור קורס עזרה ראשונה לתינוק
  • - עצירות לאחר הלידה: הקפידי על דיאטה עשירה
לטיפים נוספים...
 
הריון ללא בן זוג

הריון ללא בן זוג

גילית שאת בהריון לאחר 10 שנות זוגיות, אבל מה קורה שאת מבינה שלא זו הזוגיות שייחלת לה..


פורסם :  07/11/2005 12:49:00

כשגיליתי שאני בהריון (בבדיקה בייתית) הייתי אחוזת פלצות...ממש סרט אימה..מה עושים? לא יכול להיות, אבל רציתי להיפרד ממנו, למה דוקא עכשיו???
ישר התקשרתי לחברה שלי שגם היא בהריון והיא דוקא שמחה בשבילי "יאלה הגיע הזמן שתקחו את עצמכם בידיים. תתחתנו כבר. במילא אתם כל הזמן חוזרים אחד לשני". התחלתי לשמוח. תמיד רצינו להיות בהריון יחד.  
ואז התקשרתי אליו. שיבוא יש לי משהו להראות לו. והראתי לו את הפסים של הבדיקה. הוא לא האמין. היה בהלם טוטאלי. רציתי לראות חיוך שמחה משהו אופטימי.
אבל ראיתי רק פחד, לחץ - על סף הסטריה. ואז הוא התחיל להיות מעשי "טוב צריך להתחתן. מהר. לפני שיראו בטן." לא נהניתי מהתגובה שלו. בלשון המעטה. הוא נראה לי בדיכאון. כאילו הנחיתו עליו איזה מכה, ולא משהו טוב.
בכיתי.
למחרת נפגשתי עם אחותי הקטנה ואמרתי לה שאני אפיל אותו, כי אנחנו לא שמחים מההריון הזה, וחבל להביא ככה ילד כשהזוגיות הזאת של ההורים שלו כל כך אומללה.
והיא פתחה בפני אפשרות שאני יכולה להביא את הילד ללא קשר לזוגיות. ואמרה לי מה שיהיה יהיה.
 13
שנה אנחנו מנסים להתקדם עם הזוגיות ולא מצליחים. כל פעם נפרדים ואחרי תקופה מסויימת חוזרים רק כדי להפרד שוב. ובכל פעם זה מלווה בעוגמות נפש שחבל על הזמן. בטוח שעכשיו דברים ישתנו לטובה. והיא היתה כל כך בטוחה שזה משמיים. ושאסור לי להפיל. ושאני אצטער על זה ולא אוכל לחיות עם עצמי אם אעשה את זה. 
ואז אמרתי לו שלא חייבים להתחתן ובכלל לא חייבים להיות ביחד. אבל אפשר להיות הורים. בטח בזה נצליח, כי אני מתה על ילדים וגם הוא. והילד יהיה מאושר. הוא כמובן התנגד בתוקף. אם אין חתונה אז צריך להפיל. וכל הזמן הקטין מהערך של העובר שלי - זה רק 4 מ"מ, זה כלום, אין לו אפילו דופק. את לא תרגישי, אחותי עברה את זה, זה כדור וזהו.
זה הרס אותי. 
עד שאני בהריון וסוף סוף יש סיכוי לשינוי בחיים שלי, אחרי שסבלתי אותו כל השנים האלה, אני צריכה להוריד את זה. יותר מ- 10 שנים הוא אומר לי ולכולם שהוא אוהב אותי ורוצה להתחתן איתי. ולהיות האבא של הילדים שלי. איפה כל זה? 
ולמה לא התחתנו עד עכשיו? כי יש לו את הכישרון להבריח אותי. כל כך הרבה פעמים בהסטוריה שלנו אמרתי לו כן. בוא נעשה את זה, בוא נתחתן. בוא נעשה ילד. והוא ברגע האמת היה מתאדה. נמוג. היה אומר את המילים הכי רעות וגרועות שגרמו לי לבכות ולהתיאש מכל הסיפור ולהגיד שאני לא רוצה אותו. 
ואז הוא היה אומר שאני הפכפכה ואני לא רצינית. וכולם האמינו לו. ואז שוב היה מתקרב אלי ואני כל פעם הייתי שוכחת וחוזרת אליו. כי האלטרנטיבה היתה בדידות, שוק בשר. וכל פעם הרגשתי שאני גדולה מידי כדי להתחיל מחדש. וחבל לזרוק משהו שכבר יש. אבל זו אשליה כי לא היה לי כלום. 
האבסורד בכל זה שרציתי להפיל כדי להמשיך בחיים בלעדיו. כי אני כל כך אומללה בזוגיות הזאת. ומגיע לי להיות מאושרת, לחיות בשמחה ואהבה כמו שחלמתי כשהייתי קטנה. 
ובסוף השארתי את התינוק, המון בזכות אחיות שלי וחברות שתמכו בי (מי צריך גברים שיש מסביבי כל כך הרבה אהבה ותמיכה נשית) וגם אחים שלי ואפילו אבא שלי שמח שסיפרתי לו בדיעבד את כל הסיפור. 
ויחד עם זאת הוא יוצא מחיי. 
הוא יהיה האבא של הילד שלי. וזהו. אין לי שום כוונה להתחתן איתו.
מהיום אין פשרות. לא טוב לא צריך. 
אני מעדיפה להיות לבד מאשר בזוגיות רעה ואומללה שגורמת לי רק טראומות ועוגמות נפש, בכי ועצבים לרוב. אני בהריון הזה לבד. בדיוק כמו שהייתי בזוגיות.
וזהו אני לא רוצה לכתוב עליו יותר. 
רק על דברים טובים. 

אני פנויה. אני יפה. אני חכמה. אין שום סיבה שאני אתפשר באושר שלי. 
אלוהים ישלח לי את הזיווג שלי. ואם לא היום. אז אולי מחר. ואם לא מחר אז מתי שהוא... בטח בזמן הנכון. בדיוק כמו שהוא שלח לי את עובי. (העובר...)
.
 
עכשיו כשאני למודת ניסיון וכבר בחודש רביעי (איך הזמן טס!) הייתי רוצה לתת לך יד ולתמוך בך ברגעים האלה: גילית שאת בהריון ומה זה לא מתאים לך.
תביני באיזה מצב אני הייתי - בדיוק בשלבי חפיפה עם מישהי בעבודה שרציתי לעוף ממנה. (כבר הרבה זמן שלא היה לי טוב בעבודה וגם לא קיבלתי את ההעלאה שביקשתי), זאת אומרת שתוך שבוע אין לי משכורת. אני הולכת לחתום בלשכה ואני בהריון!
דבר שני - האבא ואני לא מי יודע מה זוג משמיים כמו שהבנת מהפוסט הקודם.
חסכונות אין לי מי יודע מה.
מה עושים? הייתי מבולבלת ומבועתת. ובעיקר מפוחדת.
מחשבות הציפו אותי: שאני לא מוכנה נפשית, ואני לא אהיה אמא טובה, ואני צריכה קודם להתבסס, מה אני אהיה אמא חד הורית, לא רוצה שירחמו עלי, בחיים לא נעזרתי במישהו, מגיל 18 אני ברשות עצמי, תמיד מתפרנסת בכבוד. איפה אני אגור? מה יגידו אנשים, אבא שלי? 
מצד שני היה לי את הבן זוג שנשף לי בעורף להפיל: "זה רק 4 מ"מ, זה עדיין לא עובר, את לא תרגישי, את תהרסי לנו את החיים, ככה אף אחד מאיתנו לא יתחתן,  אני מעדיף שתפילי וניפרד וכל אחד ימשיך לדרכו..."
כבר עמדתי להפיל - הייתי כמו זומביט, בובה על חוטים, כל הזמן בכיתי, ישנתי, שכבתי בוהה, לא אכלתי, ולא שתיתי. ואפילו התעלפתי באפיסת כוחות. חשבתי שאין ברירה, אני לא יכולה להכריח אותו להיות אבא, אני אפיל ואמשיך הלאה, אחר כך אני אלך לפסיכולוג להשתקם.
תביני להפיל תינוק זה דבר קשה. בנים לא יבינו את זה. במיוחד לאחר אולטראסאונד, שאת חייבת להביא לועדה להפסקת ההריון. את נקשרת.  יש לדבר הזה דופק! עיגול קטן עם דופק. זה חי. 
ואני בת 36. מי יודע אם תהיה לי הזדמנות נוספת להיות אמא. 
קיבלתי מבן זוגי "היקר" את מספר הטלפון של השירות הסוציאלי בוולפסון כדי לקבוע ועדה להפסקת הריון. נפגשתי עם עובדת סוציאלית מקסימה שאמרה לי שיש לי זכויות ואם אני רוצה את הילד אני יכולה להשאיר. והמדינה עוזרת. ושאולי אני אחשוב שוב. פעם ראשונה שקיבלתי תמיכה וממישהי זרה.
הטעות הכי ענקית שלי ובעצם בגלל זה אני כותבת כאן כדי שאת לא תעברי את הסיוט הזה כמוני- הייתי לבד בכל הסיפור הזה.
לא סיפרתי לאחיות שלי, למעט אחותי הקטנה וחברה שלי - ששתיהן עמדו לצידי אבל "הכוח" שפעל נגדי היה חזק הרבה יותר - בן הזוג שלי וכל המשפחה שלו. 
את התקופה הזאת אסור לך לעבור לבד!!
יש לך אמא, אחות גדולה, חברה קרובה (שיש לה ילדים) ? תעזרי בהן. ואם לא תפני לוולפסון לשירות הסוציאלי - לסימה. תדברי איתה. אל תהיי לבד. 
שני דברים גרמו לי להשאיר את עובי. כשהייתי במיון עם כל הבדיקות, והאישורים, שילמנו כבר על ההפלה ( 1200 ש"ח + 280 ש"ח וועדה) - הסבירו לי מה אני עומדת לעבור. ואז גילו שחסרה לי בדיקת דם אחת. קרישת דם - הרופאה שכחה לשלוח אותי לבדיקה הזאת. 
אז היינו צריכים לשוב למחרת עם הבדיקה הזו. כל הלילה לא ישנתי. בחילות. הרגשה נוראית שאני הולכת לעשות משהו לא נכון.
ואז למחרת רגע לפני שנסעתי לוולפסון שוב, עם תוצאות הבדיקה, התקשרתי לאחותי הגדולה - אמרתי לה שאני באה אליה לכמה ימים. רציתי להתאושש בחברה טובה. בין הכדור הראשון לשני יש 48 שעות. ואז היא אמרה לי בואי עכשיו. ואני אמרתי לה שאני צריכה לעשות משהו ואחר כך אני אבוא. שאלה: מה את צריכה לעשות?. לא חשוב. נו תגידי לי. הפלה. את לא עושה שום דבר. תבואי עכשיו. נסעתי אליה. וקיבלתי את כל הכוח שהייתי זקוקה לו. היא החליטה בשבילי. הייתי במצב נפשי שלא מסוגלת להחליט כלום. ואם לא היה לי אותה הייתי עושה הפלה. ומי יודע אם לא הייתי מתחרטת על זה כל החיים. 
בימים שלאחר מכן גיליתי את המשפחה שלי. גיליתי כמה אוהבים אותי. וכמה אני לא לבד.  
לקחתי החלטה אמיצה אבל הרגשתי יותר טוב איתה. קיבלתי חיזוקים מכל הסביבה וגם מאלוהים. צריך להקשיב לקול הפנימי. וגם לסימנים מסביב.
 



להמשך קריאה בנושא:
מתוך תפוז בלוגים

כתבות נוספות ב

ערוץ הריון ולידה באתר תפוז- נלווה אותך לאורך 9 חודשים ואחריהם
Copyright©1996-2018, תפוז אנשים בע"מ   אקום
;