פורומים מומלצים

טיפים

  • - אל תתפתו להושיב תינוק לפני שהוא מתיישב בעצמו
  • - בזמן הביוץ יש תחושה של נפיחות, חום וסימנים דומים
  • - בתקופת הבחילות רצוי להיות מצוידות בקרקרים בתיק
  • - לכל הורה מומלץ לעבור קורס עזרה ראשונה לתינוק
  • - עצירות לאחר הלידה: הקפידי על דיאטה עשירה
לטיפים נוספים...
 
לידת השבת של חנה`לה

לידת השבת של חנה`לה

זוכרות את הפעם הראשונה ש...? הפעם הראשונה שביקרתן במקום מסויים, הפעם הראשונה שראיתן את מי שהפך לבן זוגכן, הפעם הראשונה שקיבלתן 100 במבחן, הפעם הראשונה שהצלחתן לאפות עוגה כמו של קונדיטוריה אמיתית? אז הפעם אני רוצה לספר על הפעם הראשונה שליוותי לידה בשבת

ערוץ הריון ולידה
פורסם :  21/02/2011 16:08:00
לאורך תקופה ארוכה מאוד ליוויתי לידות מבלי שאף אחת תיפול בשבת. אמנם היו כמה "כמעטים"- לידה שהסתיימה שעה לפני שבת, לידה שנקראתי אליה מיד כששבת יצאה, לידות שהתרחשו בשבת אבל היולדות בחרו שלא לקרוא לי כי לא היה להן היתר רב לליווי בשבת, אבל לידה בשבת עצמה, עד לאותה שבת- לא יצא לי ללוות. הלידה הזו היתה סיפתח ללידות שבתיות, והיא פתחה שרשרת של 3 לידות נוספות שהתרחשו בשבת ועוד אחת שהסתיימה ממש מס' שעות לפני כניסתה. בחרתי לקרוא לסיפור "לידת השבת של חנה'לה" על משקל שמלת השבת הידועה, אבל כמובן שהקשר בין השם חנה'לה לשמה האמיתי של היולדת מקרי בהחלט.... זה גם המקום לציין שכל סיפורי הלידה שאני מפרסמת בבלוג הם על דעתן ולרצונן של היולדות והם תמיד משקפים את הצד שלי בסיפור ולא בהכרח דומים לסיפור הלידה שהייתן שומעות אם הייתן מבקשות מהיולדת עצמה לספר לכן על הלידה שלה.

סיפור שהיה כך היה- מדי ערב שבת אני נוהגת לשוחח עם כל היולדות שתאריך לידתן מתקרב, לשמוע מה שלומן, האם יש שינויים כלשהם העשויים להצביע על כך שהלידה בפתח ובכלל לדבר על הא ודא. באותו יום שישי שוחחתי עם שלוש יולדות- הראשונה כבר עברה את התאריך המשוער, יש צירצורים אבל לא בטוח לאן זה יתפתח (אני אישית חשבתי שזה יתפתח ללידה בשבת וכיוון שהיא תכננה ללדת באותה עיר שבה גרים חמי וחמותי דאגתי לכך שנבלה את השבת הזו בביתם, שהייתי משוכנעת שנמצא במרחק שעת הליכה מבית החולים). השניה אמנם כבר בחודש תשיעי אבל עוד שבועיים לפניה, מרגישה נפלא ואין כל סימן ללידה מתקרבת באופק , השלישית בדיוק חזרה מבדיקות- הכל סגור ומסוגר, אין רמז ללידה, אפשר להכניס את השבת ברגיעה. אנחנו מתארגנים לשבת מחוץ לבית, אורזים את כל מה שצריך, מקלחים את הילדים ויוצאים לדרך. אני לא שוכחת לקחת איתי את תיק הדולה שלי ולשים בו גם בגדים שיהיה לי נוח לעבוד איתם במידה ואוזעק ללידה ושיהיו חגיגיים ולו במקצת. אמנם קצת קשה להיות חגיגית עם קרוקס, אבל שרשרת, עגילים וכובע נחמד תמיד ישדרגו כל הופעה. ברור שברגעי האמת שכחתי את השרשרת ונשארתי עם עגילי הפנינים הנצחיות שלי...

ערב שבת עובר עלינו בנעימים, הילדים מתרוצצים עם בני הדודים, כולם שמחים ומרוצים, ולקראת עשר פורשים כל אחד למיטתו. כהרגלם כשאנו שוהים בבית שאיננו הבית שלנו שעות הלילה הופכות אצל הילדים שלי למעין "משחק כסאות"- כל אחד מחליף מיטה/ מזרון בכל רגע נתון, מי שהתחיל את הלילה במיטה הקטנה שבחדר האורחים מוצא את עצמו בבוקר במיטה הגדולה של אבא ומי שבחר להתחיל את הלילה במזרון שליד אמא ימצא את עצמו בבוקר על הספה בחדר האורחים, וגם הפעם המצב לא שונה- אני מתחילה את הלילה כשביתי הקטנה לצידי ובסביבות חצות היא עוברת למיטה אחרת ואני זוכה באחיה הגדול. הרבה שינה נוחה לא היתה שם... אבל אני לגמרי נינוחה עם המצב כי גם ככה ברור לי שבכל רגע יצלצל הטלפון ויולדת א' תזעיק אותי לחדר הלידה. ואכן, אני לא מתבדה ובשעה 03:15 הפלאפון מצלצל, אך להפתעתי המתקשרת איננה אותה יולדת שהייתי בטוחה שתלד בשבת, אלא דווקא היולדת שעוד שבועיים לפניה ונכון לשעות הבוקר לא חשבה בכלל שהיא בכיוון של לידה.... אני מזנקת מהמיטה ובעלי אחרי. בזמן שאני מתלבשת ומתארגנת הוא יורד למטבח ומכין לי צידה לדרך, עוגת שבת ארוזה היטב ועוד משהו קטן לאכול לפני היציאה. אני יוצאת לדרך, פעם ראשונה שאני נוהגת בשבת. למזלי חשוך בחוץ, אף אחד לא רואה אותי נוסעת וזה נותן לי הרגשה טובה יותר- גם כך מוזר לי לנהוג בשבת, ואני מתנחמת בעובדה שאין סביב נהגים שיכולים לראות אישה עם כיסוי ראש נוסעת בשבת... אני מזמזמת לעצמי שירי שבת ובתוך עשרים דקות מגיעה לבית החולים.  חיפוש קצר אחר מעלית שבת מביא אותי למקום הנכון, אבל המעלית לא עוצרת בכל קומה כפי שאני רגילה ממעליות שבת אחרות אלא עולה ישר לקומה הגבוהה ביותר בבית החולים. אני לבד, לא בטוחה מה לעשות- האם המעלית תעצור עכשיו בכל קומה או שהיא תרד שוב לקומת הכניסה? בהחלטה של רגע אני יוצאת מהמעלית ומוצאת את עצמי במחלקה שמעולם לא הייתי בה, כעת נשאר לברר מהי הדרך הנכונה לחדרי הלידה. כמה טוב שצוות רפואי עובד בכל שעה משעות היום- האחיות החביבות מסבירות לי בדיוק לאן ללכת ואני מגיעה לקבלת יולדות ממש מהר, לשמחתי חנה'לה ובעלה עדיין לא הגיעו כך שהגעתי בזמן. אני ממתינה להם במסדרון שמחוץ לקבלת היולדות, וכעבור כמה דקות, בשעה 04:00 לפנות בוקר הם מגיעים עם צוות האמבולנס שהסיע אותם, חנה'לה על האלונקה ובעלה לצידה. נשיקה, חיוך, וחנה'לה מוכנסת לקבלה שם מותר רק למלווה אחד לשהות לצד היולדת ואני כמובן מאפשרת לבעל להיות זה שיהיה עם חנה'לה כעת.

מהר מאוד הצוות מאפשר לי להצטרף- חנה'לה עם צירים תכופים, ממש כל שתי דקות, והיא כבר בפתיחה של 7-8 ס"מ, הלידה נראית קרובה מאוד. אנחנו מועברים במהירות לחדר לידה, וחנה'לה מבקשת אפידורל. למרות שנראה כי אין זמן לאפידורל המיילדת יוצאת לקרוא למרדים, ובנתיים אנחנו בחדר הלידה, נושמות ונעות כדי להקל על ההתמודדות עם הצירים. חנה'לה נושמת נהדר, היא מפוקסת ומרוכזת ולא שוכחת להניע את האגן כל הזמן. כחצי שעה מרגע שנכנסנו לחדר הלידה מרגישה חנה'לה שהיא צריכה ללחוץ- המיילדת בודקת אבל לא, הפתיחה עדיין שמונה ס"מ וזה עוד לא הזמן. היא יוצאת שוב כדי לזרז את המרדים ואנחנו חוזרות לנשימות-תנועות- תנוחות. בעלה של חנה'לה קורא תהילים בצד, מעניק לה כוח להמשיך ולהתמודד כשהיא יודעת שהוא כאן לצידה ומתפלל גם לקב"ה שנמצא כאן איתנו ועוזר לחנה'לה ללדת. רופא נכנס, אנחנו בטוחות שזה המרדים והוא שם לב לכך ומודיע שהוא אמנם רופא, אבל רופא נשים כך שהוא לא יוכל לעזור הרבה בעניין של ההרדמה... השעה כבר חמש, הרופא מתחיל לשאול את חנה'לה שאלות שגרתיות כשחנה'לה מודיעה שזהו, הפעם היא לוחצת באמת! המיילדת נכנסת ואיתה מרדימה, הרופא מזרז אותה לבדוק את חנה'לה והיא עושה זאת מיידית. "את יכולה לעבור לחדר הבא, אפידורל כבר לא יהיה כאן" היא מודיעה למרדימה, ולחנה'לה היא אומרת שאפשר ללחוץ ברגע שהיא תרגיש בכך צורך. עשרים דקות של לחיצות והנה פלא הבריאה במלוא עוצמתו מתרחש שוב לנגד עינינו- ראשו של התינוק נולד, ובציר הבא כל גופו מגיח לאוויר העולם והוא מונח על חנה'לה. תינוק יפהפה, תינוק של שבת, עגול, ברור וחמוד להפליא. שעה ועשרים דקות מרגע הכניסה לחדר הלידה ועד ללידה עצמה- זמן קצר מאוד עבור לידה ראשונה. עוד כמה דקות עוברות והשליה נפלטת, מזל טוב- הלידה הסתיימה, כעת נשאר רק לבדוק האם יש צורך בתפרים ולהינות מהתינוק. אני מאפשרת למשפחה החדשה לחוות כמה רגעים ראשונים של משפחתיות ביחד, בלעדיי. יוצאת לכיוון תחנת האחיות ומכינה שם תה חם ומתוק לחנה'לה שיעזור לה להשיב אליה כוחות, מתעדכנת בשלום המיילדות המוכרות לי ועורכת היכרות עם אלו שטרם זכיתי לעבוד איתן בעבר. כעבור זמן מה אני נכנסת לחדר כדי לתת לחנה'לה את התה ולסייע לה בהנקה הראשונית. התינוק לא מראה סימנים של רצון לינוק, הוא מעוניין בקירבה לאמא אבל הנקה אמיתית של ממש  נראית כאילו היא לא נמצאת כרגע בראש מעייניו וזה בסדר. חנה'לה מאפשרת לו להתוודע אליה ולהכיר את האזור שיספק לו את עיקר תזונתו בחודשים הקרובים מבלי לדחוף אותו להנקה כשזה עדיין לא הזמן המתאים עבורו. כעבור כשעה מהלידה התינוק מועבר לתינוקיה ואביו מלווה אותו, משם יצא לתפילת שחרית ראשונה כאבא. אני נשארת עם חנה'לה בזמן התפירה ועולה איתה למחלקת יולדות, דואגת שלא תישאר לבד עד שבעלה ישוב מהתפילה. הזמן שאחרי הלידה הוא זמן גדוש רגשות, שמחה והקלה, ויש רצון גדול לחלוק את חווית הלידה, ובשעות שאנו מבלות ביחד חנה'לה מספרת לי איך התחילו הצירים, איך הבינה שהגיע הזמן לצאת לבית החולים, קצת על הנסיעה באמבולנס וגם על הלידה עצמה. כמובן שעם הזמן וככל שיסופר סיפור הלידה עוד ועוד יצוצו תובנות חדשות והלידה בוודאי  תתפס באופן שונה מכפי שהיא נתפסת ממש בשעות הראשונות שלאחריה, אבל עצם האפשרות של פריקת כל הרגשות דווקא ברגעים אלו  חשובה ומשמעותית עבור רוב היולדות וגם עבור חנה'לה. כמובן שאנחנו גולשות גם לשיחות בנושאים אחרים, סיפורים משפחתיים פיקנטיים עולים לדיון וממש נעים לנו ביחד. כשתפילת השחרית מסתיימת בעלה של חנה'לה מצטרף אלינו ואנחנו מקדשים. השעה כבר תשע ואני נפרדת מההורים הטריים לשלום ומתחילה לצעוד ברגל לכיוון ביתם של חמי וחמותי.

לרשומה המלאה בבלוג "להיות דולה", הקליקו כאן



להמשך קריאה בנושא:
הבלוג ``להיות דולה``

כתבות נוספות ב

  • סיפור הלידה שלי

    התלבטתי רבות אם להעלות את הסיפור מאחר והחוויה שלי לא היתה פשוטה. החלטתי להעלות את הסיפור עבור בנות כמוני שמאמינות באמונה עיוורת כי הרופאים יעשו עבורן ...

  • לידת השבת של חנה`לה

    זוכרות את הפעם הראשונה ש...? הפעם הראשונה שביקרתן במקום מסויים, הפעם הראשונה שראיתן את מי שהפך לבן זוגכן, הפעם הראשונה שקיבלתן 100 במבחן, הפעם הראשונה...

  • נסיעת חייו

    יהונתן? הוא קרא בשמי. ברור שהוא ידע אותו. חיכינו לך, אמר. אני ואמא חיכינו לך הרבה מאוד זמן. סוף סוף הגעת. ואני לא יכולתי לדבר, ולא יכולתי לעצור יותר א...

ערוץ הריון ולידה באתר תפוז- נלווה אותך לאורך 9 חודשים ואחריהם
Copyright©1996-2019, תפוז אנשים בע"מ   אקום
;