פורומים מומלצים

טיפים

  • - אל תתפתו להושיב תינוק לפני שהוא מתיישב בעצמו
  • - בזמן הביוץ יש תחושה של נפיחות, חום וסימנים דומים
  • - בתקופת הבחילות רצוי להיות מצוידות בקרקרים בתיק
  • - לכל הורה מומלץ לעבור קורס עזרה ראשונה לתינוק
  • - עצירות לאחר הלידה: הקפידי על דיאטה עשירה
לטיפים נוספים...
 
סיפור הלידה שלי

סיפור הלידה שלי

איפה אפשר בכלל להתחיל את הסיפור שלך, בהפתעה הכי גדולה שגילינו את ההיריון, בהלם הראשוני , באיך אפשר בכלל להגדיר את זה. סיפור הלידה של הנסיך שלי.

ערוץ הריון ולידה
פורסם :  08/12/2010 16:58:00

סיפור הלידה של הנסיך שלי.

איפה אפשר בכלל להתחיל את הסיפור שלך, בהפתעה הכי גדולה שגילינו את ההיריון, בהלם הראשוני , באיך אפשר בכלל להגדיר את זה.

הגעת לחיינו אחרי כמה שנים טובות שבהם ניסינו להכנס להיריון אבל לא עשינו טיפולים או משהו כזה כמו אצל אחותך, אלא פשוט חיכינו , ועבדנו כל כך קשה, היינו עמוסים עסוקים והחיים עפו להם כמו לא יודעת מה, שאחותך היתה בת שלוש וחצי נכנסתי להיריון ספונטני, טבעי ולא להאמין בכלל, ומפה התחילה השרשרת המדהימה הזאת שבסופה הגעת אלינו.

ההיריון הזה עבר עלינו כל כך מהר, לא להאמין כמה שהוא מהר חלף עבר לא, כל ההיריון בכלל עוד לא עיכלנו את הרעיון שיש פה עוד מישהו איתנו בבטן, שיש לנו עוד ילד משלנו בדרך, בכלל לא הספקתי לעכל את זה וכבר הגיע חודש תשיעי , וחודש עשירי כבר היה בפתח ואתה כאן.....

שבוע 40 חלף לו, פה ושם היו צרצורים קצרים, אך לא משמעותיים, שבוע 40+2 כאבים חזקים בצהרים, הלכתי לנוח הם לא היו ברורים אם זה צירים או כאבי בטן, בבוקר עשיתי מוניטור שלא העיד על שום דבר, הרופא אומר לי אם לא יתפתח כלום תחזרי ביום חמישי.......

יום למחרת 40+3 , השעה 3 לפנות בוקר אני מרגישה כאבים חזקים אך לא ברורים, מחליפה תנוחה במיטה וממשיכה לישון, ושוב כאב חד מהגב לבטן, אמרתי לעצמי שזה כנראה כלום והמשכתי להתהפך, בשעה 3:35 החלטתי שצריך לקום ולבדוק מה קורה, הכנתי לי נס קפה ולקחתי עוגיה, והתחלתי לראות מה קורה, מפה לשם התחלתי לכתוב את הדקות ופתאום אני מסתכלת שיש כל 4 דקות ציר, וזה סדיר, המשכתי לבדוק את זה ואני רואה שזה נמשך  , כל פעם אמרתי לעצמי תבדקי עוד חצי שעה ועוד חצי שעה, התלבטתי יחד עם אמא בוורוד בפורום אם להתקשר לדולה שלי, בסוף התקשרתי לקראת השעה 7:00 בבוקר, וסיפרתי לאור פיניקס הדולה שלי מה קורה.

החלטנו שאשלח את הילדה לגן, ואלך למוניטור במוקד , לא רציתי ללכת למיון כי לא רציתי שיאשפזו אותי או שיתחילו לזרז את כל מה שלא צריך לזרז.

הצירים המשיכו, הגעתי לקראת תשע ומשהו בבוקר, חוברתי למוניטור וראו צירים סדירים כל 6 דקות, הרופא אמר לי תשמעי, קחי לך שעתיים שלוש לחדר לידה את תגיעי היום, ביינתים לכי תתארגני, תתקלחי תתסדרי ואז תלכי......

יצאתי החוצה ועדכנתי את אור, בדרך חזרה החלטתי להוציא את הגדולה שלי מהגן, היה יום מאוד מאוד אביך, והיא גם התחילה קוצר נשימה, לא רציתי שהיא תהיה סתם בחוץ בגינה, הלכנו להוציא אותה, לפני זה הייתי אצל הרופאה קניתי לה תרופות לאנהלציה, והלכתי להביא אוכל לגן ילדים, ומפה לשם עשיתי כל מיני סידורים קטנים וכל זה במשך הצירים שלא מפסיקים, המשכתי להעסיק את עצמי מאוד מאוד.

בדיעבד ההחלטה להוציא אותה מהגן היתה הטעות שלי, מצד אחד לא רציתי שהיא תהיה באובך, מצד שני לא רציתי שהיא תחטוף קוצר יותר חריף, ומצד אחר אמרתי יאללה כמה שעות אחרונות איתה לבד, לפני שנהיה משפחה....... אבל לה היו תוכניות אחרות להוציא אותנו מדעתנו....ואני בשילוב עם הצירים בהחלט הרגשתי שזה מה שיקרה עוד רגע..........

התחלנו להתארגן לתזוזה ובשעה 14:00 לקחתי אותה לגן הקודם שלה שישמרו עליה, ונסעתי לרעננה ליד שרה להשכיר עריסה כי בכפ"ס נגמרו העריסות.......לקחנו עריסה והגענו לבית החולים , מאיר למחלקת יולדות, שם חיכתה לי אור , עם חדר המתנה מאוד מאוד עמוס...... היו שם מלא לידות באותו היום, וגם אתמול יום אחרי הלידה היו שם מלא לידות, כבר לא היו להם עריסות בחדרי לידה, חיכו שנשים ישתחררו כדי להביא עריסות.

במיון חיכיתי שיקבלו אותי למוניטור ובדיקה וביינתים ישבנו בחוץ עם אור, עשינו מוניטור שבו הילד קצת ברח פה ושם והצירים כואבים, זה כל כך סיוט לעבור צירים בשכיבה על הגב, פשוט סיוט, מכאן לשם בדקו פתיחה והרופא אומר לי 2 ס"מ, מחיקה 80-90 אחוז, כמו בבוקר, אמרתי לעצמי משלוש בבוקר עד עכשיו אני באותו מצב הצילו.........

הוא אמר לי לעשות עוד מוניטור משהו שם לא נראה לו תקין ולחזור אליו, אמרתי לו שאני צריכה הפסקה, ירדנו למטה קניתי קפה וקוראסון, ביינתים אור נתנה לי כל מיני טיפות האמפאתיות, אני לא הכי מתחברת לדברים הללו אבל זרמתי מה יכול להיות להזיק זה לא מזיק. הצירים התחזקו מאוד מאוד, והתחילו כבר להיות בלתי נסבלים, ניסיתי להתמודד איתם, היה מאוד מאוד קשה.

עליתי חזרה למוניטור שהיה בלתי אפשר לעשות , לא הצלחתי לשכב, המוניטור לא קרא את הצירים החזקים שהיו לי, היו כמה צירים שהגיעו כבר לכמעט 100, והוא לא רשם אותם, אמרתי למיילדת והיא ראתה את הסבל שלי, ושאלה אם אני רוצה שהיא תעזור לי , משמעו לעשות לי סטריפיניג אמרתי לה שכן, ניסיתי לנשום ולהכין את עצמי אבל ראיתי את הכוכבים באותו הרגע, אפילו היא ריחמה עליי ואמרה לי שזה מאוד מאוד כואב שאני צודקת. ואמרה לי לחזור אחרי שעה..... הפתיחה כבר היתה 2.5 היתה התקדמות קטנה.

ירדנו למטה אור, אני ובעלי, וניסיתי להתמודד עם הצירים, ממש ניסיתי, הצירים החלו להיות צפופים מידי, כואבים מידי, חזקים מידי, התחלתי לבכות, כל הזמן בכיתי לא היתה לי שליטה על הדמעות כבר, כל ציר כאב לי יותר ויותר, הרגשתי שאני לא מסוגלת כבר, לא יכולה להחזיק את עצמי, לא מצליחה להחזיק את הגוף שלי, אני רועדת כולי , מכווצת, כל ציר אני מתכווצת ונאטמת, אני שוכחת לנשום, כי אני לא יכולה להתמודד איתו, אור מידי פעם היתה מזכירה לי לנשום אבל זה היה טירוף, לא יכלתי ללכת הרבה ובוודאי שלא יכלתי לשבת...... חזרנו למעלה, המיילדת בודקת אותי שוב פעם ואומרת לי פתיחה של 3.5 אצבעות, התחננתי להכנס לקבל אפידורל, בכיתי כבר, לא יכלתי הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת עוד, ממש בכיתי, ראיתי את השמים ואת הכוכבים, התפללתי לקב"ה, צרחתי, ומה לא, ביקשתי שיעזור לי, כל הלידה הזאת רק התפללתי וביקשתי מעט נחמה, ורוגע ושהכל יגמר בשלום.

ואז היא אומרת לי עוד שעה תכנסי, אמרתי לה שאני לא יכולה, פשוט נשברתי לרסיסים, לא הצלחתי להתמודד עם הצירים, והיא המשיכה להתעקש....... אמרה לי ביינתים תתכונני, תעשי חוקן, מקלחת, ותתלבשי, סירבתי לחוקן, וניסיתי להכנס למקלחת, אור שמה לי כדור פיזיו עם סדינים במקלחת, לפעמים זה עזר ולפעמים לא, הרגשתי שאני פשוט ממוטטת כבר, הכאבים היו בלתי נסבלים לא יכלתי יותר לסבול את זה, בכיתי, צרחתי, נשפתי , שאפתי אויר, אמרתי אוווווו, אחחחח, איייייי, אימא, כלום כלום לא עזר לי, הרגשתי שאני כבר לא יודעת עם מה להתמודד יותר, לא יכולה להתמודד יותר, באמת שלא.

אני בכלל המומה עכשיו שאני חושבת על כל השעות הארוכות הללו שעברתי את הצירים בלי משככי כאבים מאיפה היה לי את הכוח, מאיפה האומץ לנסות, אני אדם עם סף כאב מאוד מאוד נמוך, ולא האמנתי על עצמי שאוכל לעשות זה. אור עודדה אותי כל הזמן, ואמרה שאני מתמודדת יופי עם זה, שאני ממשיכה נהדר, האמת זה לא עזר לי שהיא אמרה לי כי כאב לי........ ולא עניין אותי כלום חוץ מלסיים עם הכאב .......

אחרי כמה זמן אור קראה למיילדת והיא אמרה לי שיאללה נלך לחדר לידה, נשמתי לרווחה, רק לא ידעתי מה מחכה לי מפה לשם....... הדמעות לא פסקו, לא הצלחתי לזוז מרוב כאבים כל ציר התגבר והתגבר,ופשוט התחננתי כבר לאפידורל. למזלי הרע הגעתי לחדר הלידה ב 10:20 לערך, וצריך לקבל את האינפוזיה לפני האפידורל, ועד שהוא הסתיים כבר החלפת משמרות, ועד שהמרדים הגיע כבר היה 11:20 לערך, אני מעל 21 שעות עם צירים בלי כלום, ולא מסוגלת יותר לא היה לי כוחות יותר. בכיתי בחדר לידה, צעקתי, נשפתי, נשמתי כבר לא ידעתי מה לעשות יותר, לא בשכיבה,לא בישיבה, לא בעמידה. המרדים הגיע, היה מרדים מדהים, סבלני, אלכסיי קרו לו, היה לו כוח סבל כנראה בשביל הבכי שלי, הוא הסביר לי הכל, הדקירה היתה מאוד מאוד כואבת, לא אשקר, אבל אחר כך הכל נגמר ועבר , זה לקח בערך איזה 15 דקות עד שהוא סיים את הכל, ועוד איזה 15 דקות עד שהאפידורל התחיל קצת להשפיע עליי........

זהו, שלווה, רוגע, ניסיתי לנשום לרווחה, לנשום , להרגע, ידעתי שמכאן תתחיל שרשרת התערבויות והחלטתי לנסות להמנע כמה שיותר ממנה.

האפידורל עשה את שלו ואני לאט לאט נרגעתי, גם הצירים נרגעו מין הסתם....... מה שלא נרגע אלא התחיל היה רעד מטורף בכל הגוף, רעד בלתי נשלט, וגירודים, גירודים מטורפים כמו סקבייס, כמו מיליון אלף יתושים שעוקצים ומגרדים, ואני לא יכולה לגרד עם הציפורניים כדי לא לגרום לעצמי דמם, אז אני משפשפת את המקום, היום שאני מסתכלת בחלק מהמקומות גירדתי יותר מידי.......

הגיעה הרופאה שאמרה שאנחנו לא מתקדמים לשום מקום והגיע הזמן לתת לי פיטוצין, ואמרתי לה שאני צריכה גם משהו לגרד, אז היא אמרה שיתנו לי פרגנל, טעות טעות טעות גורלית שלי, אם הייתי יודעת מה ההשלכות של הדבר הזה לא הייתי מסכימה לקבל אותו, אני מוכנה לדמם בכל הגוף מגירוד רק לא את הדבר הזה.

עברו 10 דקות ואפאחד לא הגיע, גם לא אחרי 20 דקות, שראיתי ככה, הזזתי את המוניטור מהגוף שלי, והפלא ופלא אחרי כמה דקות קצרות הגיעה המיילדת, ואמרתי לה שמרוב גרד, זז לי המוניטור..... טריק קטן לקרוא להם הא...... קיבלתי את הפרגנל הזה, ומפה התחילה שרשרת טעויות נוראית מבחינתי........ הדבר הזה גרם לי לטשטוש, לא יכלתי לפתוח את העיינים וכאשר הייתי פותחת אותם לא הצלחתי לראות, הכל היה מסובב, לא ברור, כל החדר התסובב לי, הראש נהיה לי כבד כבד, לא הצלחתי לחשוב בבהירות, לא הצלחתי להגדיר להם מה קורה לי, לא הבנתי מה קורה איבדתי שליטה על עצמי על הגוף שלי, לא יכלתי לעשות כלום למען עצמי, הרופאה אמרה שחלק מהתגובה של הפרגנל היא מין סוטול כזה, מי ביקש ממכם סוטול בכלל.........ולמה אפאחד לא אמר לי את זה, אני מבינה בדיעבד שזה די דומה לפטידין, אבל אני לא רוצה את זה לעזאזל, וכלום לא עובר, אני כבר שלוש שעות במצב הזה, הגוף שלי רועד לי בלי שליטה התקפי רעידות מטורפים, שנרגעים כאשר אור מניחה לי יד על בית החזה ובעלי מלטף לי את הראש ואת השיער, זה הדבר היחיד שהרגיע אותי........

בנות אחסוך ממכם אבל זה היה סיוט וגרוע, ועשה לי בחילות וגם להקיא, הרגשתי שאני שם ולא שם, זה היה פשוט טעות נוראית.

באיזה שהוא שלב הגיע רופא שרצה לבדוק פתיחה הגעתי לפתיחה של 8 , הרגשתי את הראש לוחץ אבל הוא עוד היה גבוה, כל מה שאני זוכרת מהרופא הזה שהוא היה מגעיל מידי, הוא ניסה להחדיר מוניטור עוברי, ששמים בראש של התינוק ולא הפסיק לדקור את התינוק, אולי איזה 20 ניסיונות, הוא רואה שזה לא הולך אז די, אמרתי לו מספיק אתה מכאיב לתינוק, די והוא אומר לי שהוא חייב, שהוא צריך, אמרתי לו די מספיק, והוא לא הפסיק החוצפן, הוא גם רצה בהתחלה לפקוע את המים שפקעו מעצמם לפני זה למזלי, והוא דחף אצבעות כל כך עמוק וחזק וכאילו הוא מנסה למשוך משהו, זה היה פשוט גרוע, זה היה הזוי, ובגלל שלא הייתי במצב נורמלי לא יכלתי להתנגד יותר ממה שהתנגדתי.... הייתי בסוטול כזה מטורף.בסוף ויתרו על המוניטור הזה.הרופא המפגר הזה אמר לי, גם , שאמרתי שאני לא רוצה שידליקו את האור ושלא יחתכו את חבל הטבור, אז הוא אומר לי הילד שלך ידמם למוות, איזה שטויות במיץ עגבניות הוא אומר הא.......

הלידה התקדמה עוד קצת, וכבר הגעתי לפתיחה מלאה, הרופאה אמרה... וקראו למיילדת ענת, שבאמת היתה מקסימה, למעט הרופא ההוא, כל שאר הרופאים והמרדימים והצוות היו מקסימים.

היא רצתה שאני אתחיל ללחוץ שארגיש ציר אבל לא הרגשתי את צירי הלחץ, והבעיה הכי גדולה היתה הטשטוש לא יכלתי לפתוח את העיינים, וגם לא יכלתי ללחוץ בגלל שכל הגוף שלי רעד, בטירוף, רעידות מטורפות של יכלתי להשתלט עליהם.

אור עזרה לי עם רגל אחת, והמיילדת השעינה את הרגל השניה שלי על הגוף שלה ועזרה לי, ניסיתי לדחוף בקושי היה לי כוח, לא יודעת איך עשיתי את זה, לקחתי אויר עמוק עמוק, ולחצתי כמו לקקי והורדתי את הראש לצואר, וכל הגוף רעידות, המיילדת רצתה שאחזיק את הרגליים שלי ואדחף אותם אליי, אבל לא הצלחתי בגלל הרעידות, לאט לאט בעזרתה ובעזרת אור עשינו את זה, אחרי 6 לחיצות ארוכות וחזקות ועוד 2-3 קצרות כי לא היה לי כוח, הוא יצא.......... והונח ישירות על הבטן שלי, היה מדהים, מפה, אני זוכרת משהו חם ונעים, בכי קטן, והתפרצות רגשית שלי, של בכי ורעידות בכל הגוף, ממש פחדתי שהוא יפול לי מהגוף, כי לא יכלתי להחזיק אותו מרוב רעד, אבל מסתבר שגם עם הרעידות הצלחתי להחזיק אותו.........ולנשק, הוא היה קצת זמן עליי, ואחר כך לקחו אותו לשקילה ולהלביש אותו, והחזירו אותו לאבא שלו, ביינתים ילדתי את השיליה, שיצאה שלמה ברוך השם, וניקו אותי והחזירו את האוצר אליי.........

הדקות הללו היו המדהימות והמפצות ביותר על כל מה שעברתי.

ביקשתי שלא יקלחו אותו ולא כלום עד שאני אגיע למחלקה, הנסיך נולד בשעה 4:17 דקות, במשקל של 3.380 גר' של מתיקות, הוא היה איתי בהתאוששות והכל, ובשעה 6 הוא נלקח לתינוקיה כי בעלי היה צריך ללכת לארגן את הילדה לגן ולשחרר את האנשים שהיו פה........

ניסיתי להניק אותו הוא לקח קצת הוא היה כנראה מאוד עייף.

בשעה 7:10 ירדתי מהמיטה לעשות פיפי, עם האחות שעזרה לי ,ובשעה 8:00 שמתי את צעדיי לתינוקיה כדי לקחת אותו, לא יכלו להוציא אותו עד שלא הגעתי לעשות לו קבלה....... רק חבל שלקח להם כמעט 40 דקות להגיד לי את זה. אכלתי א.בוקר והלכתי לקחת אותו יחד עם בעלי, קילחו אותו , חיסונים והכל, ומאותו הרגע, הם לא ראו אותו שם יותר.........חתמתי על ביות מלא.

למחרת בבוקר בשש בבוקר ביקשתי שחרור מוקדם, לא ניסו להפחיד או להזהיר אותי, ומאתמול בשעה 12:00 אנחנו בבית.......  מנסים להסתגל לשינוי.

הוא תינוק מדהים, שקט ורגוע, הוא יודע לצרוח שקר לו או שהוא רעב מאוד, אבל הוא פשוט מדהים, ואני מאוהבת, הילדה הגדולה מעבירה אותנו את הגיהנום פה, אבל נתגבר על זה.

היתה לי חוויה מאוד מאוד קשה, שבסופה קיבלתי אוצר, את הלקחים שלי למדתי לפעם הבאה, ומקווה שיהיה לי את הכוח לעבור את זה שוב פעם בקרוב, ........

אני רוצה להודות לאור הדולה שתמכה לי ועזרה לי מאוד

והכי חשוב לבעלי היה מדהים איתו ומרגש, הפעם הוא ממש תמך בי ועזר לי מאוד.

היו עוד כמה דברים שאני מרוב טשטוש לא זוכרת, אבל היתה חוויה קשה מאוד לעומת הלידה של בתאל, לא סתם נאמר בצער תלדי בנים........

עוד דבר חשוב שלא אמרתי לאפאחד שאני הולכת לחדר לידה ככה לא הטרידו אותנו גם אנשים שהתקשרו אליי והייתי חייבת לענות כדי שלא ינחשו לא קלטו שאני בזמן ציר אפילו......

ביום שלישי הבא בעזרת השם הברית, ואז אספר לכם מה שמו של הנסיך, ואעלה תמונות בקרוב.....

תודה לכל מי שקראה והגיעה עד הלום. סליחה שלא השתתפתי הרבה בפורום בזמן האחרון מאוד הייתי עסוקה.........

                                  

 



להמשך קריאה בנושא:
פורום הורים לתינוקות

כתבות נוספות ב

  • סיפור הלידה שלי

    התלבטתי רבות אם להעלות את הסיפור מאחר והחוויה שלי לא היתה פשוטה. החלטתי להעלות את הסיפור עבור בנות כמוני שמאמינות באמונה עיוורת כי הרופאים יעשו עבורן ...

  • לידת השבת של חנה`לה

    זוכרות את הפעם הראשונה ש...? הפעם הראשונה שביקרתן במקום מסויים, הפעם הראשונה שראיתן את מי שהפך לבן זוגכן, הפעם הראשונה שקיבלתן 100 במבחן, הפעם הראשונה...

  • נסיעת חייו

    יהונתן? הוא קרא בשמי. ברור שהוא ידע אותו. חיכינו לך, אמר. אני ואמא חיכינו לך הרבה מאוד זמן. סוף סוף הגעת. ואני לא יכולתי לדבר, ולא יכולתי לעצור יותר א...

ערוץ הריון ולידה באתר תפוז- נלווה אותך לאורך 9 חודשים ואחריהם
Copyright©1996-2019, תפוז אנשים בע"מ   אקום
;