פורומים מומלצים

טיפים

  • - אל תתפתו להושיב תינוק לפני שהוא מתיישב בעצמו
  • - בזמן הביוץ יש תחושה של נפיחות, חום וסימנים דומים
  • - בתקופת הבחילות רצוי להיות מצוידות בקרקרים בתיק
  • - לכל הורה מומלץ לעבור קורס עזרה ראשונה לתינוק
  • - עצירות לאחר הלידה: הקפידי על דיאטה עשירה
לטיפים נוספים...
 
 סיבה טובה ללכת לגינקולוג

סיבה טובה ללכת לגינקולוג

השרירנים (מיומות) הם גידולים שפירים שכיחים ברחם האישה וגורמים לעתים לכאבים עזים. במקרים מסוימים הם עלולים לגרום לקשיים בהתעברות, הפלות חוזרות או לידה מוקדמת. הטיפול בהם מצריך מעקב או ניתוח להסרתם, בהתאם לרמת החומרה. רוב הגילויים נעשים בבדיקה ידנית פש

יעל-שחר שריד
פורסם :  05/05/2005 13:02:00
השרירנים, המוכרים יותר בשמם הלועזי - מיומות, הם גידולים שפירים נפוצים הצומחים מתוך שריר הרחם של האישה. במהלך ההריון והלידה עלולים השרירנים ליצור סיבוכים, ולכן כה חשוב לאתרם בהקדם, עוד לפני הניסיון להרות. כאן אני מבקשת להבהיר כי אין בכוונתי לעורר בהלה בקרב הקוראות, אלא להביא לידיעתן מידע על התופעה ולהדגיש את חשיבות הבדיקות השגרתיות אצל רופאי נשים. עכשיו, לאחר ההבהרה ולאחר שנשמתן עמוק, נוכל להמשיך. על פי פרופסור יוסי לסינג, מנהל האגף למיילדות וגינקולוגיה בבית החולים "ליס" ליולדות ויו"ר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, מצויים השרירנים ברחמן של כ40- אחוז מהנשים בגיל 35 ומעלה. כמעט בכל המקרים מדובר על גידול שפיר. מיקומם של השרירנים משתנה ומספרם נע משרירן בודד ועד עשרות. גם גודל השרירנים אינו קבוע ויכול לנוע ממילימטרים ספורים ועד לשרירני ענק העלולים להגדיל את הרחם לכדי מצב של שישה עד שבעה חודשי הריון (לכן, נראית לנו האישה הרה, לעתים). בדרך כלל מופיעים השרירנים בגיל הפריון וגדילתם מושפעת מהורמון האסטרוגן, ורק לעתים רחוקות נגלה היווצרות שרירנים לאחר שהאישה הגיעה לגיל המעבר. אצל נשים רבות ניתן לצפות להקטנה של השרירנים ללא התערבות במהלך גיל המעבר. לא תמיד מנתחים פרופ' לסינג מסביר כי השרירנים מתחלקים לשלוש קבוצות: שרירנים תת ריריים - המתבלטים אל תוך חלל הרחם ומעוותים אותו, שרירנים תוך דופניים - המצויים בתוך דופן הרחם ובולטים מעט מחוצה לו, ושרירנים תת נסיוביים - הצומחים מתוך דופן הרחם ובולטים אל תוך חלל הרחם. מהם הסימנים לקיומם של שרירנים? "הסימנים תלויים במיקומם של השרירנים ובגודלם. שרירנים תת ריריים, מתבטאים בתלונות על מחזור וסתי כבד במיוחד ודימום בין מחזורי הווסת. השפעתם של השרירנים התוך דופניים והתת נסיוביים, באה לביטוי קליני בעיקר עקב גודלם: הם יכולים ללחוץ על שלפוחית השתן ולהביא להפרעות בהטלת שתן, ללחוץ על השופכנים המנקזים את השתן מהכליות אל השלפוחית או ללחוץ על המעי הגס ולגרום להפרעות ביציאות". פרופ' לסינג מוסיף כי גדילה מהירה של שרירנים יכולה להביא לא פעם לתהליך נמקי הגורם לכאב מתמיד. השרירנים הגדולים מכבידים, מכאיבים וגורמים לאי נוחות באגן הקטן. גילוי השרירנים מתבצע באמצעות בדיקה ידנית במהלך בדיקה שגרתית אצל הגינקולוג או בעקבות תלונות מצד המטופלת. באמצעות מכשיר האולטרה סאונד ניתן לאתר את מיקומם של השרירנים, למדוד את גודלם ולזהות את השפעתם על האיברים הסמוכים. מתי צריך להוציא את השרירנים? "אצל נשים שנמצאו אצלן שרירנים שאינם גדולים במיוחד ולא נשמעת כל תלונה רפואית, לא חייבים להתערב ואפשר להסתפק רק במעקב. ההתערבות דרושה כאשר השרירנים יכולים לפגוע בתפקוד. שרירנים גדולים במיוחד יש לסלק בלי קשר לשאלה אם הם מכאיבים או לא. גם שרירנים הגורמים לדימום, לכאב או ללחץ - יש לסלק מהגוף". סיכוי לצמיחה חוזרת חשוב לדעת כי לשרירנים עלולה להיות השפעה על ההריון והלידה כגורם אפשרי לקושי להרות או להפלות מוקדמות חוזרות. פרופ' לסינג מסביר כי שרירנים המעוותים את חלל הרחם עלולים לפגוע בסיכוי האישה להתעבר או לגרום לשכיחות גבוהה יותר של הפלות. שרירנים גדולים, גם אם אינם מעוותים את חלל הרחם, עלולים לגרום ללידה מוקדמת, למצגים פתולוגיים של העובר ולדימומים קשים בזמן הלידה. יש לזכור כי תפוקת ההורמונים הגדלה במהלך ההריון מהווה גורם העלול להאיץ את גדילתם של השרירנים בחלקו התחתון של הרחם, והם עלולים למנוע לידה תקינה של היילוד ולהצריך ניתוח קיסרי. עם זאת, חשוב לציין כי ישנן נשים שהשרירן אינו מפריע לתפקודן. מהן שיטות הטיפול בשרירנים המפריעים לתפקוד? פרופ' לסינג מסביר כי שרירנים קטנים תת ריריים, ניתן לסלק באמצעות היסטרוסקופיה: בשיטה זאת מחדירים סיב אופטי לחלל הרחם, ובאמצעות מכשור עדין מסלקים את השרירן או חלקים ממנו. שרירנים שבולטים מאוד אל תוך חלל הרחם ניתן לסלק לעתים באמצעות לפרסקופיה: החדרת מכשיר אופטי מבעד לדופן הבטן. ברוב המקרים של שרירנים גדולים או ריבוי שרירנים, תתבצע הסרתם באמצעות ניתוח לפתיחת הבטן. קיימות אמנם שיטות נוספות לטיפול בשרירנים, אולם הן עדיין לא מתאימות לנשים המעונינות להרות בעתיד: צנתור עורקי הרחם או טכניקה חדשה המתגבשת באמצעות שימוש באולטרה סאונד ממוקד. לדברי פרופ' לסינג, אישה העוברת ניתוח להסרת שרירנים תוכל להרות ברוב המקרים תוך חודשים ספורים, בהתאם להמלצת הרופא ובהשגחתו. שיעור גבוה מתוך הנשים העוברות ניתוח לכריתת שרירנים, יעבור לידה בניתוח קיסרי. למרבה הצער, גם אם הוסרו השרירנים באמצעות ניתוח, אין זה אומר בהכרח שהאישה תיפטר מהם לעולם. לדברי פרופ' לסינג, קיים סיכוי לא מבוטל שבעתיד יצמחו שוב שרירנים ברחמה של האישה שעברה ניתוח לסילוקם. במקרים אלה ההחלטה לגבי אופן הטיפול בשרירנים החדשים שצמחו תתקבל בהתאם לגילה של האישה. בהקשר זה מבהיר פרופ' לסינג, כי לנשים שהשלימו את הפריון או קרובות לגיל המעבר, נהוג להציע לסלק את הרחם, ואילו לנשים המעונינות לשמר את הפריון, מציעים לסלק את השרירן בלבד. מה אומרת האלטרנטיבה? ברפואה האלטרנטיבית מומלץ על ריפוי באמצעות שינוי תזונתי ופעילות גופנית. בספר "גופה של אישה תבונתה של אישה - הדרך לבריאות גופנית ורגשית", שיצא לאור בעברית בהוצאת "אור עם", טוענת ד"ר כריסטיאן נורת'רופ (מייסדת מרכז נשים לנשים ונשיאה לשעבר של האגודה הרפואית ההוליסטית האמריקאית), ששינוי תזונתי הוא החלופה העיקרית לנשים שאינן מעונינות בניתוח או בנטילת תרופות. "כיוון שהרחם רגיש לאסטרוגן, כל דבר המשנה את רמות האסטרוגן בדם יכול להשפיע עליו (ועל השרירנים). יש עדויות רבות לכך שתזונה עשירה בשומנים רוויים ורוויים חלקית, עתירת פחמימות מזוקקות ודלה בסיבים, יכולה להגדיל את כמות האסטרוגנים בדם. התזונה האמריקאית הרגילה מעמידה את הנשים בסיכון לפתח שרירנים". לטענת ד"ר נורת'רופ, נשים שיעברו מתזונה מזוקקת ודלה מאוד בחומרים תזונתיים (כמו עוגיות, לחם, טוגנים, ממתקים או פסטה) לתזונה עשירה בפירות, ירקות ומזונות מלאים אחרים, יחושו בצמצום גודל השרירנים שלהן. נשים רבות להוטות לנסות גישה זו בהנחה שיוכלו להחליט לעבור את הניתוח בשלב מאוחר יותר, אם שיטה זו לא תוכיח עצמה. ד"ר דן קרת, רופא וד"ר לנטורופתיה, מרכז המגמה לנטורופתיה במדיקולג' בתל אביב ועובד בשיר"ם בבית החולים "אסף הרופא", אומר כי מאחר וקיימת הסכמה עקרונית על כך שגירוי יתר של אסטרוגן הוא גורם משמעותי ביצירת שרירנים, כל שנותר הוא להוכיח קשר בין תזונה לבין רמות אסטרוגן גבוהות בדם. "הנשים במערב בדרך כלל שמנות יותר ויש להן ייצור אסטרוגן ברקמת השומן התת עורית", הוא מסביר. הנשים במדינות מערביות ניזונות לדבריו ממזון עתיר שומן ועני בסיבים ביחס לנשים במזרח הרחוק, למשל, ולכן חיות עם רמות אסטרוגן גבוהות יותר בדמן. לטענתו, מומלץ לאישה עם שרירנים להקטין את אחוז השומן בגוף. "ההמלצה התזונתית היא לצרוך תזונה ענייה בשומן ועשירה בסיבים", מסביר ד"ר קרת, "והמשמעות היא להגביר את צריכת המזון מעולם הצומח ולהקטין את צריכת המזון מעולם החי הנטול סיבים". קבוצות המזון המומלצות: ירקות במגוון צבעים, קטניות (כולל טופו ומוצרי סויה אחרים), דגנים מלאים ופירות. ד"ר קרת מוסיף כי גם פעילות גופנית מקטינה את אחוזי השומן בגוף ומגדילה את מסת השריר. "באמצעות שינוי התזונה ופעילות גופנית תוכלו להקטין את רקמת השומן התת עורית ולצמצם את רמת האסטרוגן המיוצר בה", הוא מסכם. בוקסה : כריתת רחם - רק במקרה הצורך בספרה "גופה של אישה תבונתה של אישה", מקדישה ד"ר כריסטיאן נורת'רופ פרק שלם לנושא כריתת הרחם כאפשרות הנפוצה ביותר המועלית בפני נשים אמריקאיות הסובלות משרירנים. אפשרות זו מוצעת לנשים במקרים רבים: כאשר הן מדממות במשך חודשים, סובלות מאנמיה עקב איבוד דם, בטן נפוחה בעקבות השרירן, או לחץ של השרירן על שלפוחית השתן. נורת'רופ מציגה בספרה את סיפורה של פרן, בת 42, מורה ואם לבת, שפיתחה דימום בין הווסת וכאבים במהלך קיום יחסי מין, ואותר אצלה שרירן בגודל אשכולית גדולה. תזונתה של פרן לא הייתה בריאה. היא סבלה ממשקל יתר והייתה נשואה לגבר שחש מדוכא מעבודתו. בתנאים אלה היא בחרה להסיר את הרחם עם שימור השחלות, למרות שידעה כי באפשרותה להסיר את השרירן ולשמור על הרחם בלי פגע. פרן לא חיפשה דרכי טיפול אחרות, אולם המחברת מבקשת להדגיש כי הסרתו של איבר יכולה לשנות את יחסה של האישה אל גופה, ולכן רצוי לשקול בכובד ראש ניתוח לכריתת רחם. לטענתה, יש להוסיף לחקור את נושא ההשפעות של כריתת הרחם על הבריאות ועל הדימויים הפיזיים, הרגשיים והנפשיים של האישה. נורת'רופ מציינת גורמים נוספים להמלצתה לשקול אפשרויות אחרות מלבד כריתת רחם, אם הדבר מתאפשר מבחינה רפואית: * בעיות במערכת השתן ואי שליטה בהטלת שתן, עלולות להתפתח אצל נשים שעברו כריתת רחם, עקב פגיעה אפשרית בסיבי העצב במהלך הניתוח (העצבים של שלפוחית השתן קרובים מאוד לרחם). * סיכון למחלת לב ותגובה שלילית במערכת הלב וכלי הדם, עקב הסרת השחלות של האישה לפני הפסקת הווסת הטבעית. בוקסה סיפור אישי רק כעבור שנתיים של כאבים והתרוצצויות בין רופאים גילו שרירן גדול מחוץ לרחם של דניאלה דניאלה גל (שם בדוי), בת 34, ילדה בניתוח קיסרי ובמשך תקופה ארוכה המשיכה לסבול מכאבי בטן עזים. במשך שנתיים עברה ממומחה אחד לאחר, ואף אחד מהם לא איתר דבר. בשלב מסוים המליץ לה רופא כירורג לעבור ניתוח בקע, דרך החתך הקיסרי, במטרה לשחרר עצב שלהשערת הרופא נתפס בעת הניתוח הראשון. דניאלה עברה את הניתוח, אך הכאבים נמשכו. היה זה כאב חזק וחד שלא הרפה והתגבר בעת שכיבה או לפני יציאות. דניאלה חששה להזניח את מצבה והמשיכה לבקר מדי חודש אצל שני רופאים לפחות (גינקולוגים, כירורגים, כירורגים פלסטיים - ביניהם רופאים בכירים), בעודה מתלוננת בעיקר על כאבי בטן עזים וכאבים בצלקת הניתוחית. כל הרופאים שבדקוה טענו שאין מה לעשות בנדון. לדבריה, במקרה הטוב, הם הפנו אותה למרפאת כאב, ובמקרה הרע, גרמו לה להרגיש שהיא מתמקדת יותר מדי בכאביה, במקום ליהנות מהחיים. כאבי הבטן הלכו וגברו עד כי דניאלה לא יכלה לישון בלילות. לילה אחר לילה היא נרדמה לכל היותר למשך שלוש שעות, עד שהקיצה מכאבים. במרפאת הכאב נאמר לה שאם איננה רוצה להתמכר למשכך כאבים, כדאי לה ללמוד לחיות עם הכאב, והיא אכן סירבה להתמכר לכדורים. על כן, על אף הייאוש, המשיכה "להתגלגל" מרופא לרופא בתקווה שתצליח לאתר את הבעיה ולמצוא מזור לסבלה. "הן בביקור אצל מנהל מחלקה באחד מבתי החולים והן אצל רופא בכיר מבית חולים אחר, נאמר לי שאין מה לעשות. שניהם אמרו שאני יכולה להרות עם הכאבים האלה, ואז נראה. מה יקרה אם הכאבים יתגברו הם לא ידעו לומר, אך שניהם ציינו שבמהלך ההריון הכאבים דווקא יכולים להיחלש". רק בביקור אצל גינקולוג נוסף, כעבור שנתיים של כאבים בלתי נסבלים, נמצא חשד לשרירן (מיומה) גדול מחוץ לרחם. בדיקות האולטרה סאונד אישרו זאת, והרופא בבית החולים הסביר לה שייתכן כי תיאלץ לעבור ניתוח לכריתת הרחם. היום היא משחזרת כיצד נשברה בעקבות השיחה עם הרופא, ולא חדלה לבכות במשך שבוע. בהמלצת חברה טובה היא פנתה לרופא אחר שהרגיע אותה והסביר לה שאין כל חשש לרחם, וכי נשים רבות עוברות ניתוח להסרת שרירנים. כעבור שבוע היא נותחה על ידי אותו רופא. "במשך הזמן קראתי רבות על מיומות והבנתי שלא תמיד ניתן להיכנס איתן להריון, כי המיומה עלולה להפריע להתפתחות העובר. אני נחרדת לחשוב מה היה קורה אילו נכנסתי להריון עם המיומה הגדולה", אומרת דניאלה, ומבהירה כי השרירן שהוצא מגופה תאם בגודלו לרחם בגודל של סוף החודש השלישי בהריון. שלושה שבועות לאחר הניתוח, אומרת דניאלה כי היא מרגישה שחזרה לחיים או נולדה מחדש. למרות זאת, היא תתקשה לשכוח את עגמת הנפש והסבל הממושך שעברה: הריצה בין אינספור רופאים, הקושי לתפקד בעבודה עקב הכאבים, ובעיקר התחושה הנוראית שכולם חושדים בה שהיא עצלנית ומפונקת, בעודה סובלת מכאבים ופשוט מתעקשת שלא להזניח את מצבה, אלא חותרת לגילויה ולטיפול בה.


להמשך קריאה בנושא:

כתבות נוספות ב

ערוץ הריון ולידה באתר תפוז- נלווה אותך לאורך 9 חודשים ואחריהם
Copyright©1996-2017, תפוז אנשים בע"מ   אקום
;