לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

אשמח לעזרה...
27/07/15 17:42
167צפיות
אני בהריון לאחר IVF עקב חסימת חצוצרות (כרתו לי אחד), מיד אחרי הניתוח נקלטתי.. עכשיו אני בשבוע 7 פלוס 2, בשבוע 6 אמרו לי שלא רואים הד עוברי, ושזה לא תקין, לאחר כמה ימים הגעתי עם דימומים למיון (דימומים חזקים, הייתי בטוחה שהפלתי), ובמיון נצפה הד עוברי, למחרת הייתי ביחידה לפוריות ושם נצפה גם דופק איטי (זה היה בשבוע 6 פלוס 5), אתמול היו לי התכווצויות בבטן וקצת דימום בניגוב, נלחצתי והלכתי לרופא נשים שבדק אותי ואמר לי אין דופק בכלל ושאחשוב איך לסיים את ההריון. אז היום זימנו אותי ביחידה לפוריות לבדיקה נוספת ולהחליט מה לעשות, ואז שם כן נצפה דופק אבל איטי עדיין, וההריון מתאים לשבוע 6 פלוס 1 (תמיד יש לי עיכוב של שבוע בערך ). הרופא שיחרר אותי, אמר לי אין מה לעשות, רק לחכות לשבוע הבא ולראות...
 
רציתי לדעת מניסיונכן, לאן זה יכול להתפתח? איך זה היה אצלכן? האם לא לקוות ולהשלות את עצמי סתם....
º
צר לי על מה שאת עוברת. לא יודעת לענות. מקווה לחדשות טובות.
27/07/15 18:04
27צפיות
אוף! איזו סאגה...
27/07/15 18:43
63צפיות
תראי, על פניו לא נראה שזה הולך לכיוון הנכון, אבל הרי אף אחד מאיתנו לא נביא. הרופא שראה אותך צודק. אין מה לעשות, פרט ללחכות מספר ימים ולבוא לבדיקה נוספת. אחת מההפלות שלי היתה שראו דברים לא תקינים כבר בשבוע 7, אבל עדיין היה דופק, והרופא אמר לי זה הולך לכיוון של הפלה (שק החלמון היה גדול מדי והעובר היה קטן מדי), ושאחכה שבוע.
אחרי שבוע כבר לא היה דופק.
אני מצטערת שאני לא אשת בשורות. אני זוכרת שהשבוע הזה מאוד קשה נפשית. ידעתי שזה הולך לכיוון הפלה (זו היתה כבר השישית שלי ברצף), ובכל זאת הייתי חייבת להמתין. אפילו לא התפללתי לנס. רק לגמור עם זה כמה שיותר מהר.
 
תעדכני אותנו- אולי יקרה לך איזה נס הפעם. לא רוצה להשלות. פשוט עד שזה לא נגמר- זה לא נגמר. חיבוקים.
גם אני לא אשת בשורות
27/07/15 19:49
82צפיות
ההריון הראשון שלי התחיל בצורה דומה. בהתחלה לא היה דופק, אח"כ התחיל דימום קל ואז ראו דופק איטי, הדימום נמשך שבוע (לרוב רק בניגוב), ואז בשבוע 8+5 כבר לא ראו דופק. אני בחרתי לסיים את התהליך עם ציטוטק (החדרה וגינלית) ומרוצה שבחרתי בדרך זו.
 
מסכימה עם שירה שעד שלא נגמר, אז לא נגמר ומקווה מאוד בשבילך שזו רק התחלה מקרטעת שתוביל להמשך ארוך ומשעמם.
 
 
תודה בנות על העצות
27/07/15 21:14
58צפיות
מאחלת לכולנו שאלוהים יתן לנו כוחות להתמודד... 
רגע של אופטימיות....
27/07/15 12:19
147צפיות
אני 22 ימים לאחר הפלה מאוחרת. ומה עברתי בדרך? התמוטטות עצבים, מצבי רוח קיצוניים, דלקת ריאות (ובשבוע שעבר נוספה גם פיסורה-בעקבות השילשולים מחריפים מכדורי "הציטוטק"). ואינספור בדיקות רפואיות וטיפולים (עקירה כירורגית של שן מוגלתית) לפני ההיריון הבא שאני מקווה שיגיע בקרוב:)
בכל התקופה הזו, הזיכרון היחיד שנצרב אצלי-הייתה ההפלה. בתקופה האחרונה עברתי במחשבותיי אינספור "הפלות" רוחניות, וכמובן "נפילות" רוחניות.
לפתע, נזכרתי ביום שבו גילית שאני בהיריון (25.5.15), לא רק שזכרתי את החיוכים ואת הזוהר שעפף אותי (למרות ההפתעה-ההיריון לא היה מתוכנן). אלא נזכרתי ממש בתחושה של האושר, והזיכרון המוחשי הזה לא גרם לי לצער, להפך, הרגשתי שאני הולכת בעתיד להרגיש שוב את התחושה המרוממת הזו... ולכמה רגעים, הרגשתי ממש טוב מזה 22 יום.
 
º
מקווה שתרגישי את ההרגשה הזו בקרוב עם הריון בריא ומשעמם
27/07/15 12:45
13צפיות
º
מצטרפת לאיחולים.
27/07/15 13:23
15צפיות
º
תודה
27/07/15 14:19
9צפיות
איזה גישה מצוינת
27/07/15 14:55
31צפיות
אני ממש שמחה שככה את מרגישה. אני גם הייתי ככה. עזר לי מאוד שלמרות ההפלה הכואבת ככ ככ, הזיכרון שלי, מאושרת.
אני ממש מקווה שבאמת תמצאי סיבות חדשות ומרגשות לחייך ולזהור.
בהצלחה
תודה...
27/07/15 18:52
12צפיות
לא פשוט להיות בתדר חיובי כל הזמן, אבל "רגעי האור" האלה הולכים ומתרחבים לאיטם...
מאחלת שכולנו נחייך ונזהר בשנה הבאה...
חייבת לומר
27/07/15 16:44
53צפיות
שכל הודעה שלך גורמת לי לחייך. יש אנשים שמצליחים להדביק אותך באנרגיות ובאופטימיות שלהם, גם דרך המסך ואפילו בנסיבות הכי כואבות - ואת אחת כזו
מאחלת לך 40 שבועות זוהרים ומרוממים, ובקרוב!
וואהו, תודה רבה על המחמאה
27/07/15 18:48
23צפיות
אני מסמיקה כאן
איזו הודעה מאירה
27/07/15 19:57
29צפיות
בהחלט מעודד לקרוא אותך 
 
לעניין הפיסורה, אני זכיתי בתענוג בעקבות אנטיביוטיקה שקיבלתי אחרי היסטרוסקופיה להוצאת שארית מהגרידה (יחד עם פטריה בנרתיק ). רופא משפחה נתן לי מרשם למשחה שרוקחים בבתי מרקחת של הכללית שממש עזרה לי.
מתביישת אבל מרגישה שרק פה יכולה לשאול
26/07/15 22:25
187צפיות
היי בנות
אני שבועיים אחרי הגרידה
הדימומים פסקו לפני כמה ימים ואני חייבת לשאול אתכם מניסיונכן
אני מאד מאד מרחמת על הבעל שלי (שאגב לא מתלונן לשניה)
שלא עשינו סקס בערך חודשיים מרוב החרדות והפחדים שיש לי בתחילת ההריון.
ואנחנו מאד מתגעגעים אחד לשניה.
אמרו לי לא לקיים יחסים 3 שבועות ... זה מאסט לחכות עוד שבוע או שאם הפסיקו הדימומים אז זה בסדר?
תודה לעונות
דעה אישית שלי בלבד
26/07/15 23:25
107צפיות
אני המתנתי לבדיקה רפואית לוודא שהכל תקין . כך שיצא כמעט 3 שבועות . עקרונית לדעתי ניתן גם אחרי שבועיים , רק יש סיכון של הריון שרוב ההמלצות הן להמתין למחזור אחד לפחות ...
אני חושבת שאם
26/07/15 23:48
101צפיות
פסקו הדימומים לחלוטין (גם בניגוב), אז אפשר לקיים יחסי מין, אבל מוגנים!
אגב, לי תמיד אמרו לחכות שבועיים, וצחקתי עם חברות שלי למה הם לא יכולים לתת לנו הנשים קצת יותר זמן חופש מזה:)
אני כותבת בכל הכנות, שהייתי כל פעם כל כך בדאון, שממש לא עניין אותי העניין של יחסי מין. בכל הכנות.
אם שניכם מאוד רוצים, ונפסקו לחלוטין הדימומים- אז יאללה, אבל עם הגנה!
 
והערה קצת פמיניסטית, אבל חייבת לכתוב: את כותבת שאת מאוד מאוד מרחמת על הבעל שלא עשיתם סקס בערך חודשיים. ואללה! קשה לי עם האמירה הזו וזה אפילו מקומם אותי. את לא אמורה לרחם עליו. כעת את במרכז העניינים. הוא מסתדר ויסתדר. הוא ילד גדול ומבין את הנסיבות. יש אנשים שלא יכולים לקיים יחסי מין מלאים לאורך כל ההריון בגלל סיבות כאלו ואחרות. אני ממש לא רואה בזה משהו שצריך לרחם פה על מישהו.
 
סליחה אם פלשתי לאמירות מסוימות שלא נדרשתי אליהן. אבל מקווה שפיציתי בתשובה לשאלתך.
תבלו ותהנו אחד עם השנייה, ושמרי על עצמך.
 
 
שירה
27/07/15 09:23
81צפיות
אם הייץ מכירה אותי היית הכי צוחקת בעולם בגלל השאלה שלי... סקס זה ממש לא בראש מעיניי.
אבל היות ותקופה ארוכה לא הינו ביחד אנחנו מרגישים את הצורך להיות ביחד (בלי שדיברנו על זה בכלל)
ונכון שכרגע אני במרכז העינינים אבל האם פעם חשבתם מה עובר על הבעלים שלנו כשנגמר הריון בצורה כזאת?
אני יודעת שגם לבעל שלי זה קשה , אומנם ממש לא כמוני אבל גם קשה.
תודה על התשובה ??????
קודם כל- מותר הכל-
27/07/15 10:53
58צפיות
מותר לאהוב סקס, ומותר לא לאהוב...
אני הראשונה שחושבת שהפורום הזה גם נועד לגברים, ובוודאי שיש להם גם מקום בתוך האבל.
אבל אני מודה שהנושא של הסקס בהקשר זה לא העסיק אותי מעולם. סליחה.
הצורך להיות ביחד הוא צורך חשוב מאוד, אבל מבחינתי "להיות ביחד" לאו דווקא =סקס.
אבל הכל בסדר, והכל כשר, ובלבד שתשמרי על עצמך מהריון לפני קבלת הוסת, וטרם הרחם מוכנה על אמת לקליטת עובר חדש.
אצלנו...
27/07/15 12:43
65צפיות
הי...
רופאת הנשים שלי המליצה על שלושה שבועות, הגענו אליה שבוע אחרי הגרידה לוודא שהרחם ריק והיא אמרה לחכות עוד שבועיים.
אני חושבת שזה קשור לזמן שצוואר הרחם צריך גם להחלים מהגירדה... חושבת..... מצערת על הבורות, כך הבנתי...
אצלי הפסיק הדימום אחרי שבוע וחצי בערך, ונשברנו אחרי שבועיים וחצי מהגרידה ואכן היה סקס...
אני מודה שהיו חששות ופחדתי שיכאב...
לכו על זה בטוח, עם הגנה (מאוד מומלץ לקבל לפחות מחזור אחד כדי לוודא שהרחם אכן נקי והמערכת חוזר לתפקד כרגיל), לאט ותהיי קשובה לעצמך ולגוף שלך...
אני מבינה למה התכוונת בנושא הסקס, חסרה לכם האינטימיות והקרבה ולאו דווקא האקט...
רק בריאות  
לי תמיד אמרו בבית החולים
27/07/15 13:35
64צפיות
שבועיים, אבל שוב- מה זה לא היה לי ראש לזה...מודה ומתוודה.
קטע, לי אף פעם לא אמרו כלום
27/07/15 14:51
45צפיות
אני ממילא שומרת נידה אז שבוע אחרי שנפסק הדימום רק טובלת ואז מקיימים יחסי מין.
אז בגרידה המוקדמת הדימום נפסק לאחר יומיים ואז היה מחזור ושבוע אחר כך טבלתי. אז זה יוצא שבועיים.
ובגרידה המאוחרת יצא יותר משבועיים אבל לא שלושה.. בהחלט אפשר לפני.
וזה לא קשור לצוואר הרחם כי על כל הכבוד לגבר.... הוא מגיע רק לנרתיק. ואם אישה מרגישה טוב ולא סובלת מכאבים אז מן הסתם הכל תקין.
נראה שקיבלנו עוד שאלה שבועית...
27/07/15 15:00
60צפיות
גם לנו אמרו שבועיים ולמעשה חיכינו הרבה יותר.
חשבתי שבגללי (וואי כל מה שעבר לי בראש זה סקס=תינוקות=תינוקת שלי=אובדן) אבל למעשה כשהעזתי והצעתי לו הוא אמר שהוא גם לא בטוח שהוא מוכן... אז כנראה שזה דיי פגע בליבידו של שנינו.
עוד משהו להתמודד איתו
26/07/15 12:29
197צפיות
שמעתי פה עמיתים לעבודה מדברים על החגים הקרבים. זה ממש עוד מעט. ערב ראש השנה ב-13 בספטמבר. נזכרתי אחרי זה שלפני ההפלה כבר תיכננו להגיע לשולחן הארוחה עם בטן גדולה, כולא חודש וחצי לפני הלידה המתוכננת.  אני יודע שזו לא אשמתי, כי החיים לא צפויים והטבע מחליט בעצמו. אבל אני מרגיש שאכזבתי את כולם: ההורים משני הצדדים, הסבא היחיד שנותר ונושק לגיל 100 ומחכה לזה בקוצר רוח. 
 
אני רק חושב על המבטים של בני המשפחה שלנו בערב בחג. היינו אמורים להיות במקום אחר לגמריי. חרא. פשוט חרא. 
 
זה הטבע/ היקום/ האל, לא אתה דוביגדול
26/07/15 12:45
64צפיות
ובאופן כללי החגים (כמו ימי הולדת) הם כר פורה לסכסוכים משפחתיים, להשוואה ביחס לעצמנו וביחס לסביבה כיצד התקדמנו בשנה האחרונה ובכלל. באמת יכול להיות על הפנים. מצד שני, החגים הם הזדמנות להיות עם קרובים ואהובים, להתנחם בהם.
מאחלת לכם התחלה חדשה, ושתשמחו את סבא מאוד בפסח :)
אוי אבל ממש..
26/07/15 13:23
59צפיות
התאריך לידה הצפוי שלי הוא ה-18 לספט. אני הייתי בטוחה שאני בכלל לא אצליח להגיע לחג כי אהיה בלידה.
אז ברור לי שעכשיו אני לא מגיעה לחג. אנחנו טסים.
יש תזכורות שאני לא צריכה מול הפנים...
 
מכירה את תחושבת האכזבה טוב. אבל לא אתה אכזבת, זה פשוט.. קרה. זה לא היה בשליטתך.
וזה בטוח לא מה שהיית בוחר בו אם היית יכול...
 
אבל כן - חרא.
אתם לא לבד...
26/07/15 13:54
51צפיות
זה בדיוק מה שאני דמיינתי... אותי מגיעה עם בטן ענקית, סבתא שלי שלא יכולה להוריד את העיניים מהבטן בהתרגשות מהנינה הראשונה שלה, ההורים שלי יושבים כל כך גאים ומצפים... ואותי קורנת מאושר, כל כך חיכיתי להיות ענקית!
איך אמרת? "חרא. פשוט חרא."
I second that
חרא. פשוט חרא. 
באמת חרא
26/07/15 14:01
45צפיות
אבל זה ממש לא אשמתכם. ממש ממש לא. זה פשוט הטבע המחורבן הזה, הסטטיסטיקה, מה שזה לא יהיה.
שתי ההפלות שלי היו ממש לפני חגים - אחת שבוע לפני ליל הסדר והשניה די סמוך לראש השנה, ומשתי הארוחות התחמקנו. לא יכולתי לעמוד בזה בכלל. פשוט נשארנו בבית.
אם יש לכם אפשרות לצאת לחופשה ולא להגיע לארוחה יכול להיות שזה יעשה לכם ממש טוב, עברתם שבר כזה גדול ואין צורך שתעמיסו עליכם גם תחושה שאכזבתם את הסביבה.
אוף, ממש עצוב לי בשבילך כי התחושות כ"כ מוכרות והחיים פשוט לא הוגנים 
 
לדובי גדול ולכולם/ן- יהיה אירוח בעניין-
26/07/15 14:53
52צפיות
לפני חגי תשרי, אדאג להביא אירוח של אשת מקצוע, שתוכל לתת גם את התובנות שלה לעניין ולהוות עוד אוזן קשבת ותומכת.
 
אני לא מפרטת לגביי, כי זה ארוך מדי ולא רוצה להלאות. אבל אין ספק שהחגים קשים עבור מי שעברו אובדני הריון. אפילו מאוד.
 
כן חייבת לומר משהו לגבי תחושת האכזבה, כי זו כבר פעם שנייה היום שמדובר על התחושה הזו- לא אתם אכזבתם, אלא הטבע. חשוב לזכור את זה, ולהזכיר לעצמך את זה כל פעם שהמחשבה הלא מקדמת הזו מגיעה.
 
סמוך לאירוח, אודיע כמובן הודעה מסודרת, ואז תוכלו לשרשר את הדברים/ תחושות/ מחשבות/ רגשות שקשורים לזה, ותוכלו גם לבקש התייחסות ספציפית מאשת המקצוע.
 
הו, לגמרי
26/07/15 17:30
29צפיות
זה בערך הזמן שבו היינו אמורים "לצאת מהארון" בעבודה ובפני המשפחה המורחבת, וגם הזמן שבו גם הבטן הייתה אמורה לצאת.
שקלנו (ועדיין שוקלים) לברוח לחו"ל, רק שאין לנו כוחות נפשיים להתמודד עם הלוגיסטיקה של חיפוש טיסה ומלון וכו'.
אל תלקה את עצמך דובי
26/07/15 17:50
40צפיות
חגים ושבתות תמיד מעלים יותר רגש ומשפחתיות . אין ספק שזה חרא, מבאס, עצוב ... אבל תתחזקו ותסתכלו קדימה ונקווה שבמהרה בראש השנה הבא כבר תיהיו הורים ושיהיו רק שמחות .
תזכור שיש תמיד רגעים שיהיו יותר קשים ...אבל מקווה שתצליחו לצלוח אותם יחד ותיצאו מחוזקים
אז איך עוברת השבת וזה?
25/07/15 19:41
153צפיות
פעם ראשונה מזה כמעט 4 חודשים שאני לא מחכה לתוצאות של כלום.
לא כל כך יודעת מה לעשות עם עצמי עם כל הזמן הזה שפעם היה מוקדש ללחץ!
 
איך עברה עליכן/ם השבת?
ברשותך- שאלת סקר שבועית-
25/07/15 21:17
115צפיות
יופי של שאלה! ספרו מה עשיתן בשבת האחרונה- מנוחה? טיול? בכי? מפגש עם חברה? סרט? בבית עם בן הזוג? בבית לבד?
כל תשובה מתקבלת בברכה.
 
אנחנו הלכנו לסרט של דיסני ופיקסר- "הקול בראש"- אמנם הלכנו עם הילדים, אבל זה ממש סרט גם למבוגרים.
סרט שבעיניי כל איש או אשת טיפול צריכים ללכת אליו. סרט שמדבר על מגוון הרגשות הקיימים בכולנו, על מורכבותם, על השליטה בהם, על זכרונות שבונים את האישיות שלנו...
מדהים! קחו את בן הזוג או איזו חברה ותהנו!
 
האמת היא שכמובן, כמו בכל סרט של דיסני, גם הפעם היו מספר הזדמנויות שדמעתי, ואפילו לא מעט...הרבה דברים התקשרו לי לאובדני ההריון. לדוגמא: בסרט קדימון- שני הרי געש (הוא והיא) שרו על כמיהתם לאהבה, וביקשו מהטבע שיאפשר להם למצוא אהבה. כמובן שזה מיד התקשר לי עם תפילתי לטבע שיאפשר לי להיות אמא פעם נוספת...ממש פאדיחות- יושבת ובוכה בסרט של דיסני. מזל שהאולם היה חשוך.
 
גם בסרט עצמו היו הרבה דברים שהתקשרו לי לחיים שלי, בעיקר לתחושה שלי שאי אפשר להתעלם מהעבר, אי אפשר למחוק זיכרונות שהפכו לזכרונות ליבה (כלומר- זיכרונות משמעותיים שמשפיעים על אישיותנו).
בקיצור- בעיניי הסרט הוא עם הרבה עומק, וכל אחד ואחת יכולים להזדהות, וזה מה שהופך את הסרט למעולה.
 
אגב- מכירות את הסרט "לשבור את הקרח?"- אם לא- מהר מהר תצפו בו (יש ב-VOD). גם שם יש המון מסרים מאוד עמוקים.
 
אני...
25/07/15 21:31
85צפיות
ניסיתי להיות אמיצה בסופ״ש הזה.
 
אתמול נפגשנו עם חברים טובים במסעדה. למה זה אמיץ? כי קשה לי עם מסעדות יחסית. זה התחיל מיד אחרי הלידה בה כל הזמן ההורים שלי רצו להוציא אותי מהבית שאתאוורר ואני רק ניסיתי להסביר להם שזה בלתי נסבל מבחינתי להיות במסעדה בה יש מסביבי אנשים שיושבים ואוכלים ומדברים כאילו לא קרה כרגע אסון. אנשים שהחיים שלהם ממשיכים למרות שבישבילי בברור העולם נעצר. אנשים שחיים למרות שקרה הנורא מכל בעולם שלי. אז העזתי (לא פעם ראשונה, אבל עדיין...) והלכנו למסעדה. אפילו בראנץ׳...
 
היום... היום נסענו לארוחת ערב אצל אבא של החצי עם האחים שלו. את אף אחד מהם לא ראיתי מאז עוד לפני הלידה. אין לי משהו נגדם, פשוט בהתחלה לא רציתי לראות אף אחד, ואז פשוט העדפתי להיות עם המשפחה שלי ואז זה נהפך ל...דבר. לעוד דבר שאם אני אוותר עליו אז באמת עבר הרבה זמן מאז שאיבדתי אותה. לעוד דבר שאם אעבור אותו - איזה עוד דברים יישארו לי שיוכיחו לי שכרגע הייתי בהריון איתה, ממש לפני רגע.
אבל העזתי והלכתי בישביל שהחצי יהיה שמח, והאמת? האמת שהשתעממתי מוות. אבל ממש. אויש, הסבלנות שלי לשיחות חולין ירדה משמעותית. בערך אז גם כתבתי את ההודעה פה בפורום.. בתקווה שמשהו יוציא אותי מזה. סנובי? מאוד. האם איכפת לי? לא ממש. 
 
ללא ספק הייתי בנאדם נחמד ומנומס יותר לפני זה.
כל הכבוד לך
25/07/15 22:41
51צפיות
הכי חשוב שעשית צעדים מסויימים בשביל עצמך , שהרגשת שעברת עוד "משוכה״...ולאט לאט לפי הקצב שלך את מנסה לחזור לסוג של שיגרה . יהיו עוד הרבה קשיים בדרך ( לא זוכרת אם יש לכם ילדים ) אבל כמי שבוחרות בחיים ומשתוקקות להביא חיים לעולם ... ברור שצריך להסתכל קדימה.
אני מאחלת לך עוד הרבה שבתות אמיצות וכיפיות מבחינתך ושיהיו בעתיד אך ורק בשורות טובות .
גם לי היה מאוד קשה אחרי האובדן - גרידה בשבוע 22 עקב מי שפיר לא תקין , לחזור לחיים ולשיגרה ולמשפטים הסתמיים ״יהיה בסדר, יעבור״ - זה לא עובר ראבק הם לא מבינים ???... למזלי יש לי בבית 2 ילדים ובזכותם חזרתי לשיגרה למרות הקשיים ... לא קל לי , אבל כל יום שעובר מרגישה קצת יותר טוב - עבר חודש ויש עוד הרבה ״נפילות״ ... אבל רוצה לקוות שיהיה שמח יותר :)
גם אני הפכתי הרבה פחות חברותית ושיחות חולין זה בערך הדבר
26/07/15 00:03
82צפיות
האחרון שבא לי עליו. הכל נראה לא מעניין, לא מרגש, כאילו את חיה ליד....זו הרגשה ריקנית ונוראה. והשבתות האחרונות הפכו לשעמום אחד גדול שזה כשלעצמו לא באמת תורם לדכאון המתבקש אחרי ההפלות. בקיצור.  לא משהו. בא לי להיות קצת זומבי לתקופת מה.
חברה הכריחה אותי לנסוע לצפון שבת הבאה רק בנות. לא מאד מתלהבת אבל מה כבר יש לעשות.  
מוצ״ש נפלא למי שכן מצליחה קצת להנות בסופי שבוע
ענת, עבורך - 'דיבורי פשטידה'
26/07/15 10:02
64צפיות
"בבתי קפה אנשים אומרים
פירורים פירורים של דיבורים
דיבורי מה-נשמע מה-נשמע טוב-תודה טוב-תודה
דיבורי פשטידה"
 
שיר מקסים של רינת הופר, סופרת ומאיירת נפלאה, זוכת פרס גוטמן לספרות ילדים ופרס הנס כריסטיאן אנדרסן הבינלאומי לספרות (!!!) בביצוע הנפלא של ירדן בר כוכבא, עידן אלתרן, טל בלכרוביץ' ודידי שחר.
 
קישור לשיר ביוטיוב:
כהרגלך, כבשה פועה-
26/07/15 10:59
39צפיות
מצליחה לקשר בין הדברים שנכתבים פה לבין שירים רלוונטיים.
השיר, אגב, מקסים, ורינת הופר- אכן נפלאה. וכך גם ההופעה של "ענן על מקל". 
תודה, שירה
26/07/15 11:29
19צפיות
ההופעה אינטיליגנטית, המוזיקה מצוינת והווליום מדויק, התפאורה והאפקטים מדודים, קולות הזמרים ערבים לאוזן, המלים נוגעות ללב והשפה תקנית.
תענוג!
לכבשה פועה. תודה על השיר המאד רלוונטי
26/07/15 12:30
25צפיות
אכן יש לך את היכולת לקשר בין שירה לרגשות.
סה״כ הכל מתפורר לי....
ענת יקרה
26/07/15 12:42
23צפיות
כל כך כואב שתחושתך היא עולם מתפרק (נדמה לי שעברת כבר ארבע הפלות בתחילת הריונות, חלק אחרי IVF ?).
הלוואי והיה לי מה לתת לך מעבר לשיר ולחיבוק וירטואלי.
כן כבשה פועה. זו אכן ההפלה הרביעית
26/07/15 13:33
25צפיות
2 האחרונות היו ברצף של 5 חודשים. חלק טבעי וחלק ivf
תודה על השיר ועל החיבוק
שולחת חזרה
לענת-
26/07/15 10:43
31צפיות
היה לי קשה לקרוא לגבי תחושת הריקנות. אוף! כמה שזה קשה...
כתבת שהשבתות האחרונות הפכו לשיעמום אחד גדול. ואיך היה לך לפני השבתות האחרונות הללו? האם היה יותר טוב מאיזושהי בחינה?
אני מתארת לעצמי שמאז ההפלה האחרונה נהיה הרבה יותר קשה.
 
אני בעד בילוי של חברות, אבל אם כולן אימהות והן הולכות לדבר/לקטר על הילדים והבעל...אני לא יודעת אם הייתי הולכת. תלוי מי החברות, עד כמה הן רגישות אליך ואל מצבך, ועד כמה משותף יש ביניכן.
תעדכני אם נסעת ואיך היה.
היי שירה. אכן מאד קשה. זו ההפלה הכי קשה עד כה
26/07/15 12:34
26צפיות
לפני כן אלו היו שבתות רגילות  למרות שבהריון האחרון הן מן הסתם לא היו שונות מכל יום אחר בשבוע. פשוט יום מלחיץ אחרי יום   
לא הרבה מהחברות ידעו על ההריון האחרון. והחברה איתה נוסעת מטבעה לא כזו שכל היום מקשקשת על הילדים אז מהבחינה הזו זה בסדר. אני  די חיה על אוטומט וקהת  חושים (״תודות״ לכדור מסוים) לא הוחלט מה אעשה בהמשך. הפעם לנפש קשה מאד להתרומם.
אעדכן איך היה
לענת-
26/07/15 15:16
17צפיות
זה בסדר להיות ולחיות קצת על אוטומט תודות לכדור כזה או אחר. זה עדיף על-פני דיכאון עמוק וחוסר תפקוד...שיהיו בריאים חברות התרופות ויתפרנסו, כל עוד הם מסוגלים לעזור לאנשים במצוקה.
גם לי היתה התרסקות אחרי ההפלה הרביעית ברצף. מעניין אם זה מקרי, או שיש משהו בפעם הרביעית שאצל כולן מהווה את נקודת השבר. בדיעבד, אני חושבת שגם אני הייתי צריכה להיעזר בטיפול תרופתי, בנוסף לשיחות- כבר אז. איכשהו החזקתי את הראש מעל המים, אבל לי כבר היו שני ילדים, והאמת היא שזה מה שגרם לי לצוף ולא לטבוע.
תחזיקי מעמד, ותעשי הכל כדי לעזור לעצמך.
נשמע שהחברה שרוצה לנסוע איתך היא סבבה, אז קחי את ההצעה ותסעו.
 
º
תודה רבה שירה
26/07/15 17:58
6צפיות
להמומה-
26/07/15 10:36
35צפיות
כן, כל התיאורים שלך של רצון להתרחק מהחברה, חוסר רצון לצאת למקומות בהם אנשים נראים שמחים ועליזים כאילו לא קרה דבר, וחוסר רצון לקחת חלק בשיחות חולין- הכל מובן ומוכר לי היטב. זה לא נובע מסנוביות, אלא הכל קשור להתמודדות עם אובדן ההריון.
אני יכולה להעיד על עצמי בוודאות שעם כמה שהשתדלתי, בשנות האובדנים הייתי הרבה פחות מנומסת ונחמדה מאשר האני האמיתית שלי. ומאוד השתדלתי, אבל לא תמיד זה הצליח לי.
 
איך היה במסעדה עם החברים? היה לפחות שווה מבחינת האוכל?
היה טעים לאללה
26/07/15 11:04
29צפיות
כן קשה לי טיפה עם זה שאיבדתי את הנחמדות שלי. את החיוך שמוצא את עצמו ממש מהר לשפתי. אם האדיבות. טיפה. אבל לרוב? לא כל כך איכפת לי. אין לי כוח לגינונים. אין לי כוח לזיוף. אין לי כוח.
זה לא שאני לא מחייכת או נחמדה - אני כן. פשוט רק כשבא לי ולאנשים שהרוויחו את זה.
לבינתיים גם לא נורא נורא איכפת לי אם אחזור לעצמי הישנה בפן הזה. אני שונה ולכן.. אני שונה.
 
היה שווה ביותר מבחינת האוכל (השקענו ונסענו תל אביבה לפגוש אותם קרוב אליהם) אז גם היה מפנק, ולא מוכר ונוף שונה.
החברים הם חברים טובים מאוד. היחידים שנתתי להם לבוא בימים שבין הגילוי ועד הלידה. היחידים שעניתי להם להודעות אחרי.
בין היחידים שאני מרגישה בטוחה איתם ושאני לא צריכה להיות על מגננה תמידית מפני הערה כלשהי חסרת התחשבות שעשויה להיזרק לחלל.
אז שם האומץ דווקא השתלם...
º
להמומה- טוב שיש חברים כאלו וטוב שנהנתם.
26/07/15 15:18
6צפיות
רק משתפת במשהו קטן
26/07/15 10:08
100צפיות
ביום שישי אחרי הארוחה ואחרי שהשכבנו את הבנות לישון, באו אלינו חברים לקינוח, ויצא שדיברתי בעיקר עם האישה שהיא חברה טובה שלי, וליוותה אותי בשלבי הדעיכה של ההריון עם ההפלה האחרונה. אז היא שאלה אותי איך אני וזה.. אמרתי לה שהיה ממש ממש קשה, שהייתי בבור שחור ולא רציתי לצאת מהבית.. ושבתחילת ההריון הנוכחי היו לי המון חרדות ובחילות.
היא היתה ממש המומה. היא אפילו אמרה לי משפט די קשה - אני שמחה לראות שאת ככה אנושית כמוני, כי חשבתי שאת ככ חזקה ושעברת את זה בלי בעיה ודי מהר היה נראה שזה מאחורייך.
ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות... מצד אחד, אני שמחה שלא ראו עלי שאני עצובה, מצד שני, זה קצת מעליב. לא?
לאם הבנות- למה מעליב?-
26/07/15 10:28
58צפיות
את יכולה להסביר?
העליב אותי
26/07/15 10:47
66צפיות
שהיא חשבה שלא אכפת לי שהיתה הפלה. שדפדפתי את זה.
 
הבנתי, ומוסיפה-
26/07/15 11:03
57צפיות
אני כבר למדתי מזמן (גם לגבי הזוגיות), שאף אחד לא אמור לדעת לקרוא לי את המחשבות- בכל הקשר שהוא בחיים, לאו דווקא לגבי ההפלות. כלומר- אף אחד לא אמור לדעת לקרוא את המחשבות ואת הרגשות שלך, שלי או של כל אחת אחרת פה, ואם חשוב לנו שאחרים ידעו מה עובר לנו במוח ובלב- צריך לשתף. אם בוחרים לא לשתף- זה כמובן גם בסדר גמור, אבל אז צריך לקחת בחשבון שאנשים לא ידעו על אמת מה קורה איתנו ומה עובר עלינו.
אני מדגישה שזה נכון לגבי כל תחום בחיים ועם כל אדם שאנחנו נמצאות איתו באינטראקציה משמעותית.
 
הקטע הוא..
26/07/15 11:14
49צפיות
שאני בהחלט שיתפתי. פשוט אנשים מעדיפים לשמוע ולא להבין
חושבת
26/07/15 12:08
41צפיות
חושבת שהפגנת חיצונית המון חוזק וכח וזו הסיבה שהיה ניראה שהכל בסדר אצלך למרות האובדן.
אני אישית רואה בעבודה איך אנשים חושבים שחזרתי לשיגרה , הם מדברים איתי כאילו עד לפני חודש לא הייתי עם בטן מול הפרצוף שלהם ...
מצד שני לא אוהבת את מבטי הרחמים ומשתדלת להתפרק רק מול מי שאני יודעת שהוא שם תמיד בשבילי
כן!
26/07/15 12:16
33צפיות
יעני מסכימה לגמרי.
 
אנשים פה חושבים שהכל בסדר. אני הרי מחייכת, מתלוצצת, מדסקסת על הא ודא. הם לא יודעים שאני פשוט מעדיפה לבכות לבד. הם לא יודעת שאני חוזרת הביתה ועדיין בוכה.
לפעמים זה צורם, הדיסוננס הזה, אבל לרוב... לרוב מעדיפה את זה על המבטים.
פשוט אין לנו ברירה
26/07/15 12:50
30צפיות
כמה שנתפרק בבית, לבד, במקלחת, במיטה בדרך לישון... כשאת יוצאת לרחוב את משתדלת להראות נורמלית. אבל אז חושבים שדפדפת הלאה ושאת על אנושית... לא יודעת זה לא החמיא לי
לאם הבנות- נכון, אין לנו ברירה-
26/07/15 14:56
28צפיות
בדיוק מה שכתבת. למי שיש לה ילדים, בכלל חייבת להיות מהר מהר על הרגליים ולא לשקוע יתר על המידה, כדי שהבית והילדים לא יתפרקו.
ואז אולי הסביבה מפרשת את זה בצורה מסוימת שפחות מתאימה לנו.
בדיוק
26/07/15 16:41
19צפיות
והעניין הוא שיצאתי החוצה רק בשביל להביא אותן מהגן... אז הייתי חייבת ללבוש הפי פייס...
 
אני חושבת שאנשים לא קולטים את גודל האסון, עד שזה קורה להם
26/07/15 12:33
47צפיות
כשמדובר במוות רובנו חווינו לפחות בעקיפין בילדות או בנעורים, ובכלל אדם נורמאלי מסוגל להבין את האינסוף של האבדן.
לעומת זאת, רב האנשים לא חוו אבדן הריון, בעיקר בגלל שזה לא נושא מדובר אלא מוסתר/מוכחש/מודחק. במקרה של אבדן הריון, הרי שההריון לא מוחשי אלא - מבחינת מי שלא חווה כמובן - 'רק' צבר תאים (בשבוע מוקדם) או 'רק' עובר שלא הכרנו (בשבוע מתקדם). ובכלל - אם יש הריון תקין אחרי, אז בכלל על מה הבכי? ואם יש ילדים חיים, שניים לפחות, אז את יכולה להסתפק בהם. כל זה כמובן מתגובות שאני קבלתי (שתי הפלות סביב שבוע 8, שני ילדים חיים, בן ובת והרבה חוסר הבנה מצד אנשים שכן בחרתי לשתף).
בהנתן העובדה שאת ממשיכה לתפקד, וכפי שהעדת באחד הפוסטים לאחרונה, את אפילו יותר סבלנית כלפי בנותיך, וגם בהריון בשבוע שכבר רואים - החברה פשוט לא מסוגלת להבין בכוחות עצמה את עצמת השבר שחווית (פעמיים!), אפילו כשאת מסבירה ומשתפת. נאחל לה שגם לא תבין (ולך - את כל הטוב שבעולם, בריאות ושינוי הכינוי בעיתו).
 
º
התגובה כמובן לאם הבנות2.
26/07/15 12:34
8צפיות
º
תודה מותק
26/07/15 12:43
6צפיות
משרשרת את מה ש-leebi66 כתבה- הקול בראש-
26/07/15 10:30
41צפיות
וואי איזה סרט מדהים! בימים שאחרי הגרידה הערבים היו לי קשים מאין נשוא. אז כל ערב הכרחתי את בעלי לצאת איתי לאנשהו. ובאחד הערבים הלכנו להקול בראש. מומלץ מומלץ מומלץ. (אבל אולי לא יומיים אחרי גרידה  ). בעלי בכה כבר בהתחלה, כשהייתה שם תינוקת חמודה, ואני התייפחתי בקטע עם החבר הדמיוני. כמובן שזה קצת מביך לבכות בקולנוע, אבל אני אוהבת סרטים שמצליחים "לגעת" בצופה. 
בסופ"ש הזה עקב מזגן מקולקל העמסנו את עצמנו על כלבנו והלכנו להתקרר אצל ההורים של בעלי, היה נחמד. עד עכשיו הרגשתי מין "קיר" כזה ביני לבינם בעקבות הגרידה. הרגשתי שאכזבתי אותם. הם היו בשמיים כשסיפרנו להם על ההריון, וכל פעם שפגשתי אותם מאז הגרידה הרגיש לי אוקוורד כזה, ולא הבנתי למה, בייחוד שגם אמא של בעלי עברה לא מעט גרידות וגם מספר לידות שקטות. אבל בשבת האחרונה דיברנו קצת גם על הגרידה והיה הרבה יותר משוחרר. כך שלמרות שהמזגן מקולקל, ואני הולכת להתבשל היום, אני שמחה שכך יצא.
ובקשר לשיחות חולין- מזדהה לחלוטין. לא מבינה איך אפשר לדבר על הא ודא שכל הביפנוכו שלי מתהפך ועושה סלטות ומרגיש כל כך ריק.
 
ל-leebi66-
26/07/15 10:55
34צפיות
לפחות אני לא היחידה שבוכה בסרטים של דיסני בקולנוע.
מה ריגש אותך עם החבר הדמיוני? כשהוא נמוג ונעלם? או שנגע בך עד כמה היה לו אכפת מהילדה?או אולי משהו אחר?
 
מה היו נסיבות הגרידה אצלך? סורי. לא זוכרת, או שלא סיפרת...בכל מקרה- את מוזמנת לספר.
בכל מקרה, הייתי ממליצה לך לנטוש את התחושות שאכזבת, כי הרי שום דבר לא קרה באשמתך או מרצונך. דווקא אמא של בעלך, מכל האנשים בעולם צריכה להבין אותך, שכן כפי שכתבת, גם היא עברה בזמנו דברים קשים. טוב שהנושא דובר קצת ושהיה יותר משוחרר. אני מכירה את ה"קיר" או "ה"חומה" הזו שעלולים להיווצר. לפעמים קשה לחדור אותה, אבל תמיד כדאי לנסות.
 
 
 
 
 
 
עונה
26/07/15 13:57
19צפיות
הקטע שהוא נמוג לו, אני מנסה לחשוב על איזו נקודה זה לחץ. אני חושבת שבעיקר אובדן התמימות באיזה שהוא מקום. 
בגדול הסיפור שלי הוא שבשבוע 10 הלכתי מיוזמתי לבדיקת אולטרסאונד לבדוק מה שלום הציסטה שלי (הריון בעזרת טיפולים שיצרו ציסטה נוראית וכואבת). אז לציסטה שלום, אבל היא מצאה בצקות מסביב לעובר. כמובן שלטכנאית אסור להגיד כלום, אז היא שלחנ אותי בדחיפות לאחות שהלכה בבהילות לרופאה, ואני יושבת שם בלי לדעת מה קורה. הרגשה מזופתת. כמובן גם שהייתי לבד, כי סה"כ הלכתי לבדיקה לראות אם הציסטה שלי כבר נעלמה. בקיצור... אחרי שבוע של המתנה הגענו לרופאה שהפנתה בדחיפות לייעוץ הגנטי ולסיסי שלייה- שלא הצליחה. לצערי נאלצנו לקבל החלטה על סמך סטטיסטיקה בלבד, שעמדה על 17% שהעובר יתפתח לתינוק בריא. בשבוע 1+12 עברתי את הגרידה. 
אם נחזור רגע לחבר הדמיוני, כל השנה שבה ניסינו להיכנס להריון ובייחוד שהתחלנו עם טיפולים, הייתי משוכנעת שהקושי הוא בכניסה להריון. הייתי בטוחה שברגע שסוף סוף אהייה בהריון, אחרי 9 חודשים יהיה לי תינוק. כמו שהחבר הדמיוני נאלץ לוותר על התקוות שלו ועל החלומות שלו, באיזה שהוא מקום כך גם אני הרגשתי (יומיים אחרי הגרידה). ההבנה שלא כל החלומות מתגשמים, ולפעמים צריך לבצע ויתורים כואבים מאוד, כדי לנסות ולהגיע למקום טוב יותר ובריא יותר.
 
ל-leebi66- אהבתי את הניתוח לגבי החבר הדמיוני-
26/07/15 15:09
15צפיות
ממש אהבתי. הם גאונים שם בדיסני. איך הם מגיעים לכל לב ולב, איך כל אחד יכול למצוא פרשנות להתרחשויות ולקשר לחייו הוא. בעלי שאל אותי אם אני חושבת שהם מתייעצים עם אנשי מקצוע, כמו פסיכולוגים. אמרתי לו שבוודאות שכן. לא שאני יודעת על זה משהו, אבל כך זה נראה.
ראית את "לשבור את הקרח?"- אם לא- מומלץ ביותר גם. אבל תתכונני לבכי טוב.
 
לגבי הסיפור שלך- מתי זה קרה? ולא הבנתי בדיוק- הציסטה יצרה בצקות סביב העובר? זה בעצם מה שקרה? ולמה שלחו אתכם לסיסי שיליה וליעוץ גנטי? כתבת שהבדיקה לא הצליחה ושקיבלתם החלטה על-פי סטטיסטיקה. מה זאת אומרת שהבדיקה לא הצליחה?
סליחה על כל השאלות, אבל אני מנסה להבין יותר טוב מה היה שם, והאם זה סתם משהו רנדומאלי או שעלול לחזור.
 
 
bloody weekend
26/07/15 11:28
48צפיות
אצלי המחזור הקדים ביומיים... הגיע ולקח איתו כל תקווה להריון...
אצלי היה נורא חשוך בסוף השבוע, שברירי וכואב...
לא רק שהגיע המחזור, הוא גם הקדים! המחזור שלי בדרך כלל מאוד סדיר, מה הוא מקדים פתאום?
כדי לצחוק עלי? כדי לא לאפשר לי לפתח תקווה?
התקווה כבר הייתה מהביוץ, תקווה אמיתית שאפילו פתחה חלון לדמיון...
אני מכירה את הסטטיסטיקות, אבל כמהתי...   
º
e e, מאחלת לך, שהמחזור הבא יגיע בעוד 10 חודשים לפחות...
26/07/15 11:32
12צפיות
º
תודה
26/07/15 11:36
6צפיות
ל-e e cummings-
26/07/15 15:02
22צפיות
באמת באסה! אני זוכרת היטב את הימים שבהם קיבלתי את המחזור. וואי! בואי נגיד שהורדתי לא מעט דמעות עם הורדת המים באסלה.
ונכון- התקווה היא כבר מהביוץ, וטוב שהיא קיימת, וטוב שהיא פתחה חלון לדמיון, וטוב שאת כמהה.
התקווה, הדמיון והכמיהה הם חלקים בריאים בנפש, וצריך להמשיך ולדבוק בהם. ואני מדברת בתור אחת שכבר לא היתה בי שום טיפת תקווה. היאוש כבר כרסם בתקווה עמוק עמוק. רק אלוהים יודע איך היה לי עוד כוח ואיך קרה הנס שזכיתי שהכמיהה תמומש.
 
לירז ז"ל שלי בת 3...
הודעה זו מכילה תמונות
23/07/15 12:06
309צפיות
לירז ז"ל שלי, בדיוק היום לפני 3 שנים, ב-ז' באב תשע"ב, ילדתי אותך ביתי השניה. 40 שבועות זכיתי לגדל אותך בבטני. 40 שבועות מבטיחים וטובים. ההריון שלך לירז היווה את התקופה היפה של חיי! תקופה בה היתי שלווה רגועה ומחויכת. בה לבשתי ורוד וטורכיז, בה יחלתי כי בואך יהפוך אותנו ל"משפחה מאושרת". תודה לך לירז על התקופה ההיא. תודה שהראת לי שזה אפשרי! תודה על הבת והאחות החדשה ששלחת לנו ותודה על שאת שומרת עלינו!!! אוסיף לבקש סליחה על שלא היתי ערה למצוקה בה הית באותו יום ארור, כשהגענו יום לפני עם כאבי הגב האיומים והקשבתי ונכנעתי לדברי הרופאה שהמליצה לי לחזור הביתה למנוחה ושסברה שאלו כאבים של גב תפוס ממאורר או מזגן ושההאטה בדופק כנראה כי ישנה הרבה ואין לה מקום לתזוזה ושאשתה קולה ושוקולד... מבטיחה ביתי להמשיך לעשות ככל שביכולתי שהמקום בו "זכית" להיקבר יהיה מכובד וראוי יותר...
אהבתי, אוהבת ואוהב תמיד,
אימא.
הייתי שם
23/07/15 12:34
155צפיות
שלום,
 
לפני כמעט שלושה חודשים נאלצתי לעבור הפסקת הריון מאוחרת.
לאחר כחודש הבנתי שאני חייבת לגלות איפה בתי, שאני לא יכולה לחיות בלי לדעת איפה היא.
לאחר תלאות, בכי ובירורים גיליתי שהיא קבורה שם, ליד לירז.
ביליתי שם כמה שעות, כשאני יושבת וחושבת עליה וחושבת על כך שאר הילדים שנמצאים שם איתה, שמארחים לה חברה. ראיתי שם את השלט המקסים שהשארתם בשביל לירז והשארתי שם דובי קטן ליד השלט שיהיה להן ללילות.
רציתי לספר לך שחשבתי גם על לירז באותו היום. בכיתי את אובדני אבל גם את אובדנה ואובדן כל שאר הקטנטנים.
 
השלט שלך שם נשאר איתי, אני זוכרת אותו ואין לי מילים לכמה נורמלית הוא גרם לי להרגיש.
אז תודה לך, ותדעי שגם אני זוכרת את לירז.
תודה לך יקרה... את מרגשת...
23/07/15 15:15
109צפיות
העלאת חיוך קל על פני... תודה!
מחבקת בחזרה...
טוב לדעת שהם לא הורידו את מה שתליתי... האם 2 העציצים ששמתי עדין שם?
אהיה שם שוב בשני הקרוב ביום התאריך הלועזי ה27/7...
כולי תקווה שבשנה הבאה שאהיה שם המקום יראה אחרת. מכבד וראוי יותר...
 
 
 
לא ראיתי שם
23/07/15 15:24
97צפיות
עציצים, לא... לפחות לא שאני זוכרת.
אבל הייתי שם כבר לפני חודשיים.
אני מתכוונת לחזור בספטמבר.
 
את פועלת בצורה אקטיבית לשיפור מראה המקום?
אם כן תגידי לי אם יש דרך או צורך בה אני יכולה לעזור.
כן יקרה...
23/07/15 15:30
86צפיות
שילחי לי לפרטי את השם משתמש שלך בפייס או שתבקשי ממני חברות לנטע דניאל אלבז (באנגלית)  ואצרף אותנו לקבוצה הסגורה הסודית שלנו. קרויה בשם "קבורת נפלים עוברים ותינוקות רכים בבית שמש"
 
אין לי פייסבוק =/
23/07/15 15:34
67צפיות
יוצא דופן אני יודעת..
 
אבל אם אי פעם תצטרכו עזרה בעצומה/טלפונים/הפגנה/כתיבת מכתבים/כל מה שעולה על דעתכן כמובן יותר מאשמח (אשמח? מוזר להגיד את זה...) להשתתף.
º
יש לנו גם קבוצת וואצאפ. אשמח לצרף אותך...
23/07/15 16:09
23צפיות
º
זוכרת איתך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/07/15 12:47
35צפיות
º
תודה לך גל יקרה! תודה על הכל...
23/07/15 15:16
21צפיות
בוכה איתך. מאוד מאוד עצוב-
23/07/15 12:55
108צפיות
מעבר לזה שאין מילות נחמה, אני כן מעיזה להתייחס לתמונות, בעיקר לזו שבה ביתך החיה מדליקה נר נשמה. לפני שאכתוב משהו, חשוב לי לשאול האם זו הבת שנולדה לאחר לירז? או שיש עוד ילדה יותר גדולה?
 
 

 
שירה יקרה...
23/07/15 15:24
101צפיות
זוכרת אותך...
 
בתמונה זו ביתי הגדולה בת ה6. גדולה מלירז ז"ל בדיוק ב3.2 שנים. לירז ז"ל ב27/7 וטופז הגדולה ב27/5...
טופז היתה מאוד מוכנה לבואה של לירז. הכנתי אותה היטב. עשיתי הכל כדי לנסות למזער את הקינאה. אפילו בשבוע הספר אמרתי לה שהספרים המקסימים שקניתי לה הם מתנה מהתינוקת...  המיטה היתה כבר מורכבת ומצעים והבגדים הראשונים כובסו וטופז היתה שותפה ולקראת הסוף נהגה מידי יום לנשק את ביטני ולאמר לה "נו כבר תצאי, אני רוצה כבר לראות אותך..." ולא אשכח את היום שחזרנו הביתה והנסיכה הגדולה שלי אמרה לי "אמא סליחה שהכאבתי לך בבטן..."
 
כחמישה חודשים לאחר מכן נכנסתי להריון הזוי ולא נורמאלי. אף לא פעם אחת הסתכלתי על הצג או התמונות מחשש להיקשר ולניצלק בשנית. אך ב"ה הפעם חזרנו הביתה בידיים מלאות ויש לנו בבית את תהל שכיום בת שנה ו10...
אוי! כמה כאב...
23/07/15 16:49
91צפיות
ויחד עם זאת, כמה טוב שיש שתי בנות חיות ומהממות שכאלו.
אני כל כך מבינה אותך, למרות ש-7 האובדנים שלי היו בשבועות 7-9 ואחת בשבוע 16. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לאבד תינוקת בשבוע 40. באמת שלא.
אני לא יודעת אם את יודעת, אבל ילדתי את מעיין, גם- בהריון הזוי וקשה, עינוי נפשי של ממש- וזכיתי בתינוקת מדהימה, אחות לנטע ולניצן.
 
הילדים שלי לא ידעו על כל אובדני ההריון. ואני כל הזמן שואלת את עצמי שאלות שאצטרך להתמודד איתן בעתיד- כאשר יהיו הרבה יותר גדולים- האם לספר? איך לספר? מה לספר? והעיקר- איך לספר ומה לספר כך שלא יפתחו חרדות וכל מיני מחשבות קשות שקשורות להריונות....בעיקר לבנות, אבל גם על בני אני חושבת, כי הוא בעל אינטיליגנציה רגשית מאוד גבוהה.
 
לכן, אני מעיזה לכתוב לך את הפיסקה הבאה (וגם בתוקף היותי מרפאה בעיסוק שעובדת עם ילדים והורים)- היה לי קשה לראות את ביתך הגדולה מדליקה את הנר בפינת הזיכרון. מראה מאוד עצוב ומצמרר.
אני מקווה שאתם מגדלים את בנותיכן על טוהר החיים- שמחת החיים, מתן משמעות לחיים וקדושת החיים. מקווה שהן לא סופגות את קדושת המוות. קדושת המוות שייכת לעולם המבוגרים- לך ולבעלך.
אני מקווה שקיבלתם איזושהי תמיכה או הדרכה באשר להתייחסות למוות של לירז מאיש/ת מקצוע בהקשר לילדות.
אני מקווה שאת לא כועסת עליי שאני כותבת לך את זה. שוב- אני כותבת, וחושבת על ילדיי- כמה שבכל שנות אובדני ההריון היה לי חשוב שהם יחיו את חייהם. אני לא משווה בין עוברים בשליש הראשון לבין עובר בשבוע 40.
אני כן חושבת על מה מוות כזה עושה לילדה, ביתך הבכורה, שכל כך מחכה לאחותה התינוקת, ומה קורה לילדה שנולדת לאחר מות אחותה התינוקת, שגדלה לתוך משפחת שכול.
 
כתבתי מאהבה ומתוך חמלה והבנה. אני מקווה שבנותייך חיות את חייהן, שמחות ומאושרות, למרות הכל, ושאת מצליחה להנות מהן.
 
שירה יקרה...
23/07/15 18:23
82צפיות
אצלי אין מקום להסתרה. אני גם לא חושבת שבמצב שלי הנכון והבריא זה להסתיר.
כן כמובן שהתיעצנו עם אנשי מקצוע. בראש ובראשונה היה זה כשהתחננו בבית החולים לפגישה עם עובדת סוציאלית שתדריך אותנו מה לאמר לילדה שכל כך מצפה לאחותה (היה זה סופ"ש ולא היתה עוס"ית).  קיבלנו גם הדרכה מידית טלפונית עם פסיכולוגית המתמחה בתחום.
כשהגענו הביתה נעזרנו בסיפור "מיצי החתולה מתה" של ד.עומר והסברנו לה שהתינוקת (כנראה) היתה חולה בבטן ושהלב שלה הפסיק לפעול והיא כבר לא איתנו. היא הבינה אבל ברמה ובדרך שלה.  לאט לאט שגודלת מבינה יותר. ומקבלת המציאות הכואבת. ועם כל הכאב די נעים לקבל את זה שיש את לירז ששומרת עלינו שם למעלה... וכן, גם תהל כשתגדל תדע מי זו לירז ז"ל. זו המציאות.(נרות נשמה, צמיד זיכרון, ותמונות, תמונות יפות של תקופת ההריון המדהימה של לירז. תקופה שבה צריכה להתגאות ולא להסתיר. לירז היא חלק מאיתנו. ממשפחתינו ולא חושבת שהנכון הוא להסתיר ולהשתיק. ...  טופז שלי ילדה חכמה בעלת אינטלגנציה רגשית גבוהה ובוגרת ואני נוטה בלב שלם לסמוך עליה ועירנית לה. עם כל הכאב העצום שבתוכי שכן זוכה להקשבה ועיבוד, לא מזניחה את החלק האמהי האוהב שבי ולא שוכחת לתת הקשבה רגשית וזמן איכות טוב לבנותיי...
 
(לא מאמינה בלהסתיר. מאמינה באמת...)
ריגשת אותי מאוד-
23/07/15 19:10
73צפיות
וחלילה שלא ישתמע שאני בעד הסתרה. ממש לא. גם אי אפשר להסתיר. המציאות היא המציאות.
אין פה תשובות ברורות ופשוטות כיצד הכי טוב לנהוג. הכל מאוד מורכב וקשה. כתבתי עכשיו מייל לעובדת סוציאלית שליוותה אותי, כדי שבעוד זמן מה תתארח פה ותוכל לייעץ ולהתייחס לנושא הכה כאוב הזה (היא גם מטפלת משפחתית, ולכן אני מאוד סומכת עליה גם בהקשר זה).
גם לי חשוב להשכיל וללמוד מאנשי מקצוע, ולקבל עוד תובנות.
אני פשוט פחות טיפוס של טקסים- נרות נשמה, צמידים...אבל זו אני, וטוב שלכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד עם קשיי החיים.
 
תודה על השיתוף האישי והמרגש.
 
 
תודה יקרה...
23/07/15 22:20
54צפיות
(וד"א- גם אני עובדת עם ילדי החנ"מ...)
 
כחודש וחצי אחרי חלום הבלהות המציאותי הזה. סבתא שלי נפטרה. סבתא שגרתי אז בדירה שהיתה שלה. היתי הנכדה שהיתה הכי בקשר עימה והקפדנו באופן קבוע מידי כשבועים לנסוע לבקרהבבית האבות בחיפה (אז גרנו בראשון). ביתי הכירה אותה היטב ואהבה לנסוע אליה. אני לקחתי זאת מאוד קשה. בין השאר שבעקבות הלידה הכושלת אימי ממש אסרה עלי לנסוע לבקרה מחשש שיקרה לה משהו מצער. היא כל פעם שאלה מה שלומיואם ילדתי ואימי ואחותה ענו לה שעוד לא ילדתי. והיא כאילו הרגישה אותי ואמרה "העיקר שנטע בסדר". בשלב מסוים קבעתי לאימי עובדה ואמרתי לה שבסופ"ש הבא אני בעלי והילדה ניסע לשם. היא נבהלה וניסתה לעכב אותי מכך. לצערי בסוף לא הספקתי. באותו יום של החודש וחצי אחרי העזתי לעשות עוד צעד קדימה של חזרה לשגרה והלכתי לראשונה אחרי עם ביתי לשעת סיפור בספריה. ואז כשהכל רגוע ועל פני השטח טוב, אימי שולחת לי הודעה ובה כתוב כי סבתי הלכה לעולמה. לקחתי את מותה מאוד קשה. כל זה היה במקביל למאבק ולחיפושים הנואשים תוך עירוב העיתונות לדעת היכן ביתי קבורה.  ביתי מין הסתם היתה ערה אלי וראתה אותי במצב של עצב וכשהיא שאלה אותי "אמא למה את עצובה?" אז עם כל הרצון שלנו לשמור עליהם אין יותר נכון ובריא לשתף אותם באמת. בשפה המותאמת להם.  "אמא עצובה כי היא סבתא שרה מתה והיא כבר לא איתנו", "כי היא מתגעגעת לתינוקת שהיתה לה בבטן..."  אני חושבת כי בדרך הזו בה אנו מדברים איתם על הרגשות שלנו ומשדרים להם כי זה לגיטימי גם להיות עצובים, הם מקבלים את זה כבסדר ולא כדבר סוד שיש להסתיר ולהתביש בו. ובדרך הזו גם הם ירגישו בנוח להוציא בפנינו ולשתף ברגשות... (כשזה עוד היה טרי היא אמרה לי שהיא כועסת על לירז כי לא ראתה אותה אף פעם. ניצלתי זאת כהזדמנות לשיחה וחיבוק...)
 
אז קוראים לך נטע, הה?-
23/07/15 23:56
78צפיות
זה שמה של ביתי הבכורה, בת 9. שם שעליו אני ובעלי חשבנו עוד לפני שתכננו בכלל הריון. זה אחד השמות האהובים עליי ביותר, מן הסתם...
פטירתה של סבתך מיד לאחר הטרגדיה עם לירז נשמעת טראומטית.
אני מסכימה מאוד עם הגישה של לספר על הרגשות שלנו, וכך לעשות מודלינג לילדנו בכל הנוגע לשיתוף ברגשות, גם אם מדובר ברגשות קשים ועצובים. גם אצלי פעמים רבות הילדים ראו שאני בוכה או עצובה, ושאלו למה. במקרה שלי, משום שהילדים בכלל לא ידעו על ההריונות, לא מצאתי לנכון לשתף בתכנים הקשים של אובדני ההריון (כך גם ייעצה לי המטפלת שלי), אלא אמרתי שלפעמים גם אני עצובה, כמו שהם לפעמים עצובים, שזה לא קשור אליהם, שאני מאוד אוהבת אותם והם עושים אותי שמחה.
 
ברור שהמקרה שלך שונה לחלוטין. פשוט לראות את הילדונת בת ה-6 מדליקה נר זיכרון לזכר אחותה התינוקת, ושמה לה מיץ פטל ועוד כל מיני חפצים נפלאים, זה משהו שהיה לי קשה איתו בהיבט של מה זה עושה לילדה לחיות את המוות של אחותה התינוקת. כי כך זה היה נראה מהתמונה.
אני גם מאוד מאמינה בבחירת המילים שלנו כמשהו שמראה על המחשבות שלנו ועל הרגשות שלנו. כתבת בראש הדברים: "לירז ז"ל בת 3", והדלקת 3 נרות יום הולדת. המציאות הנוראית היא שלירז היתה אמורה להיות בת 3. ובחרת במילים שבחרת. זה לא סתם.
חס וחלילה שלא יתפרש שאני שופטת אותך. אני בכלל לא במקום הזה, ומנסה לחיות את חיי לפי הכלל של "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו". אני רק משתפת אותך במחשבות שלי כאשר קראתי את המשפט הזה וכאשר ראיתי את תמונת ביתך הגדולה בפינת הזיכרון ללירז.
 
אם אני חושבת רחוק, אז יום אחד בנותייך תרצנה להיות אימהות בעצמן. נכון שזה יקרה עוד המון שנים, אבל הנפש שלנו נבנית מהינקות, ונראה לי שכדאי לתת את הדעת על השפעת הטרגדיה שעברה על משפחתכם גם לטווח הארוך בהקשר זה. אני מעיזה לכתוב את זה, כי כפי שכתבתי, אני חושבת הרבה על ילדיי שלי באשר לדברים הללו, וכיצד מה שאני עברתי לא ישפיע לרעה עליהם מבחינת חרדות שקשורות בהבאת ילדים לעולם. אני מנסה לעשות ספרציה בין מה שאני עברתי לבין החיים שלהם.
במקרה שלכם, הטרגדיה היתה גדולה מדי ומוחשית מדי. אבל מהביפנוכו של הבטן שלי, באינטואיציות הכי בסיסיות שלי (בטרם התייעצתי לגבי העניין עם אשת מקצוע), הייתי מקווה שתהיה יותר הפרדה בין האבל שלך על ביתך האהובה, לבין נוכחות האבל והזיכרון בחיי היום יום של בנותייך החיות.
 
את האמא שלהן, ואת תחליטי מה נכון וטוב עבור בנותייך. אני רק משתפת במחשבות שלי.
 
 
כל כך מצטערת על לירז שלך
23/07/15 12:58
60צפיות
חוסר מחשבה, רשלנות רפואית או איך שלא יקראו לזה, וכמה צער ואיזה אבדן.
והקבורה הזאת. את מאוד אמיצה ואוהבת, והלוואי שתצליחי במאבק לפחות לשוות למקום ההוא (ליד בית שמש) חזות מכובדת.
שמחה עמכם על הבת המתוקה שנולדה לכם אחרי הטרגדיה, למרות שאף ילד לא יחליף ילד אחר ולמרות שמשערת ששום דבר לא ירפא את הפצע. שמחה שיש לך את מי לחבק ובמי להתנחם ושולחת לך, להמומה5 ולכל האמהות והאבות השכולים את אהבתי.
º
תודה יקרה! מחבקת מהלב אותך ואת שאר היקרות שפה...
23/07/15 15:26
11צפיות
יקירתי
23/07/15 15:55
70צפיות
הלב נצבט מהתמונה של טופז
תמיד זוכרת איתך את לירז
מאחלת רק ימים טובים לכם ולבנות, וחיבוק חם חם.
תודה לך מאמארוני יקרה...
23/07/15 16:14
76צפיות
מקווה שאת בטוב יותר...
 
ולגבי טופז... היא לא עושה זאת בשגרה. ובימי שישי היא אפילו לא רוצה להיות לידי בהדלקת הנרות. הפעם היא בקשה שאתן לה להדליק.
 
המדהים הוא שלפני שיצאנו מהבית ויצאה אל הגן דאגה מיוזמתה לשים ליד נר הזיכרון שוקולד, כדור חייכני קטן, את כוס הפטל שלא סיימה ויצירת הדג שהכינה בקיטנה ואמרה "זה ממני ללירז"...
º
ניחשתי לגבי הדג והשוקולד ��
23/07/15 16:17
19צפיות
שורף...
24/07/15 09:23
57צפיות
מקווה שאת יודעת שזו לא אשמתך.
גם לי הייתה אמורה להיוולד בת שניה לפניי כחצי שנה. לבסוף היא נולדה בשבוע 23 בין ראש השנה לכיפור. כאב בלתי נגמר...
º
תודה יקרה על האמפתיה. שולחת חיבוק...
25/07/15 01:22
6צפיות
מאוד מרגש
24/07/15 13:51
40צפיות
מקסימה ומרגשת הדרך שבה אתם בוחרים לזכור אותה.
 
את אמא מדהימה!
 
עדי
º
תודה לך עדי יקרה על החיבוק והחיזוק...!
25/07/15 01:23
4צפיות
º
היי, שלחתי לך הודעה בפרטי
24/07/15 16:37
15צפיות
יקירה
25/07/15 21:00
167צפיות
זוכרת את לירז. 
לא מעכלת שאני זוכרת אותה ואותך כמעט 3 שנים. 
 
צימררת אותי עם התמונות. 
 
 
תודה לך הדס יקרה
26/07/15 20:30
25צפיות
גם את מרגשת אותי
 
והשמות שקראת לבנותייך מקסימים וכל כך מתאימים...
 
(קראתי בבלוג שלך שכשנכנסת להיריון עם הקטנה שלך. קיווי שהפעם יהיה זה בן. כדי שלא תקשרי את החדש/ה עם ליה ז"ל שלך...  כל כך הזכיר לי פתאום את זה שאני שמעתי לא פעם ולא פעמיים מהמשפחה של בעלי ומעוד את המשפט "אלוהים יפצה אותך ויתן לך בן זכר"... וכן. כל כך שמחתי בתוכי שזו שוב בת...)
 
חיבוק יקירה...!
מחבקת
26/07/15 11:35
44צפיות
יהיה זכרה של לירז ברוך. 
 
לא הייתי מספר ימים בפורום והיום הצלחתי להרים מבט ולפתוח... 
איזה אמהות מדהימות יש בפורום הזה, כמה נשים חזקות יש פה,
אין מילים שיתארו את האובדן שלך, את האובדנים של כולנו,
אבל יש מילים שיתארו את ההתמודדות, את הזיכרון ואת ההנצחה.
אומץ וגבורה. 
 
חזקי ואמצי 
תודה יקירה! תודה על החיבוק!!!
26/07/15 21:09
39צפיות
כמעט תמיד זה הדבר שהכי נכון בימים הכי קשים... 
 
(וד"א מודה שלא היה נעים לי תחילה לקבל תגובות של תמיהה, חוסר קבלה, דאגה, חשש, ביקורת, ועוד שכאלו שכנגד זה שיתפתי בתמונת ביתי מדליקה את נר הנשמה (דבר שבא מיוזמתה) ובכלל על זה שביתי הגדולה משותפת ומעורבת...  ברגע הראשון פניתי באמת לאחת המנהלות בבקשה שהפוסט ימחק. אך משהחלו להגיע אלי לפרטי תגובות בנוגע למקום הקבורה מאמהות יקרות שגם שלהם שם החלטתי ברגע האחרון להשאיר את הפוסט שכן אם זה בדרך זו או אחרת מסייע למאבק הצודק למען כבוד אחרון לתינוקות הרי שהמטרה היא הנעלה..  מה גם שבדיעבד לא חושבת שיש לי במה להתבייש או לההרהר בדרכי ובדרך בה אני בוחרת להנציח את ביתי ז"ל.  ובהקשר לכך שיש החושבים שלא נכון מצידי לשתף את בכורתי בת ה6 בנוגע ללירז ז"ל. אז לא אני לא מצערת בדרך בה בחרתי! לירז כאמור נולדה בשבוע 40 להריוני שהכל כבר היה מורכב מכובס ומוכן. הגדולה שלי הכי הוכנה וציפתה עבורה וציירה לה ציורים ודירה אליה בהיותה בבטני. אז שלא אזכיר אותה לידה? שלא אנציח אותה בסביבתה? (נרות נשמה, צמיד זיכרון קבוע על ידי...) ואם היא מזכירה, מדברת ושואלת שאעביר נושא ואבליג...   לא. לא בזה מאמינה! כנראה שאנו מעין סוג של משפחה שכולה שחוותה אובדן, שעברה אבל, שנזכרת וכואבת... אבל מכורך הנסיבות גם ממשיכה לחיות. ובהחלט שנותנת מקום גם לחוויות חיוביות ומגדילות... (ומי יודע אולי בעוד 20 שנה או פחות יהיה חה חששות מהריון ולידה...?!  סומכת עליה שתתגבר...!)
 
ותודה על ההקשבה...
מתנצלת אם פגעתי,
27/07/15 13:34
39צפיות
וטוב שגל לא הסירה את הפוסט. לכל אחד ואחת דרכי התמודדות אחרות. לא כל דבר מתאים לכל אחת, ולכל אחת מותר לחוש, לחשוב ולהתנהל בדרך כזו או אחרת.
את מצאת את דרך האבל המתאימה לך, ואני מכבדת זאת, הגם שקווי המחשבה שלי הם אחרים. שוב- סליחה עם דבריי פגעו.
מבינה עד מאוד ומקבלת...
הודעה זו מכילה תמונות
27/07/15 23:32
27צפיות
בימים של עצב וכאב הרגישות מקבלת מימד ונפח גדול יותר...
 
לילה טוב ומחזק לכולן !
 
 
שאלה נוספת מתנצלת על ההצפה
26/07/15 08:20
126צפיות
שואלת לגבי דימום..עברתי את הגרידה לפני שבועיים. הדימום מהתחלה היה חלש מאוד.
שואלת האם הגיוני כי מפסיק כל פעם ליום יומיים ואז חוזר? כל פעם חושבת ומקוה שסיימתי איתו ואז שוב יש דימום בעיקר בניגוב( סליחה על התיאור..).
תודה על העזרה והאוזן הקשבת
אמנם אין לי תשובה, אבל תרגישי נוח ואין צורך להתנצל
26/07/15 09:19
32צפיות
מציעה לך להתקשר לאחות טלפונית במוקד הקופה וכמובן עדיף לקבוע תור לרופא/ת הנשים שלך.
ושתדעי רק טוב.
כן.. זה קורה
26/07/15 09:19
25צפיות
אם זה ממשיך עוד הרבה זמן כדאי שתבדקי.. אבל נשמע לי תקין לגמרי..
לשלב זה נראה תקין-
26/07/15 10:25
25צפיות
מן הסתם, תמשיכי לעקוב. אבל בינתיים נראה שזה בכיוון הנכון של התנקות השאריות.
תרגישי טוב.
הקול בראש
26/07/15 09:26
72צפיות

וואי איזה סרט מדהים! בימים שאחרי הגרידה הערבים היו לי קשים מאין נשוא. אז כל ערב הכרחתי את בעלי לצאת איתי לאנשהו. ובאחד הערבים הלכנו להקול בראש. מומלץ מומלץ מומלץ. (אבל אולי לא יומיים אחרי גרידה  ). בעלי בכה כבר בהתחלה, כשהייתה שם תינוקת חמודה, ואני התייפחתי בקטע עם החבר הדמיוני. כמובן שזה קצת מביך לבכות בקולנוע, אבל אני אוהבת סרטים שמצליחים "לגעת" בצופה. 
בסופ"ש הזה עקב מזגן מקולקל העמסנו את עצמנו על כלבנו והלכנו להתקרר אצל ההורים של בעלי, היה נחמד. עד עכשיו הרגשתי מין "קיר" כזה ביני לבינם בעקבות הגרידה. הרגשתי שאכזבתי אותם. הם היו בשמיים כשסיפרנו להם על ההריון, וכל פעם שפגשתי אותם מאז הגרידה הרגיש לי אוקוורד כזה, ולא הבנתי למה, בייחוד שגם אמא של בעלי עברה לא מעט גרידות וגם מספר לידות שקטות. אבל בשבת האחרונה דיברנו קצת גם על הגרידה והיה הרבה יותר משוחרר. כך שלמרות שהמזגן מקולקל, ואני הולכת להתבשל היום, אני שמחה שכך יצא.
ובקשר לשיחות חולין- מזדהה לחלוטין. לא מבינה איך אפשר לדבר על הא ודא שכל הביפנוכו שלי מתהפך ועושה סלטות ומרגיש כל כך ריק.
 
כמובן שהתכוונתי לשרשר לשרשור סקר סופ"ש, אם אפשר לצרף אותי לשם, אשמח :).
שישרפו מכבי!!!!
22/07/15 10:47
195צפיות
יש לי היסטרוסקופיה ניתוחית ביום ראשון אצל דר׳ גולדשמיט אחרי שהלכתי אליו עקב הריון כימי והוא גילה הידבקויות.
אתמול מתקשרת אליי פקידה בת ז*** (סליחה על הבוטות אבל אני ממש עצבנית) ממכבי ובשיא חוצפתה שואלת מתי הייתנ ההפלה? אני שהייתי מבולבלת אמרתי את התאריך של ההריון הכימי, פתאום הכלבה אומרת לי ״או יופי זה מה שרציתי לשמוע, אנחנו לא מאשרים ניתוחים כאלה עקב הפלה (גרידה) או הריון (לידה)!!!! אני מסבירה לה שלא היה לא את זה ולא את זה, והפוסטמה הזאת אומרת לי ״אבל רשום לי שהיית בשבוע 35״!!!!!!! כשהורדתי אותה מזה היא עוד ניסתה להוכיח לי שעברתי לידה!!!! כן ברור, את יודעת יותר טוב ממני אם יש או אין לי ילדים!
קיצר, היא אשכרה שמה לי מילים בפה בכוונה!!!!
אני יודעת שזה לא יפה אבל באמת שאני מאחלת לה רק דברים רעים!!!!!
עוד הפעם סליחה על הבוטות אבל העצבים משתלטים....
אין צורך להתנצל
22/07/15 11:34
93צפיות
באמת כ**ה! 
מזעזע לפעמים איך אנשים רואים רק את ה-$$$ ולא את הבנאדם. קצת חמלה.
 
רגע אז מה נסגר? (אחרי שהיא השתכנעה אני מקווה שהיא לא יודעת יותר טוב ממך מה קורה לך בתוך הרחם)
יש התחייבות? יש היסטרוסקופיה ניתוחית?
מכבי לא אישרו!
22/07/15 11:49
97צפיות
אז הרופא שלח לי נוסח חדש של מכתב להגיש למכבי ככה שגם סתומים כמו המפגרת הזאת יבינו, והגשתי שוב.
אני בכל מקרה עושה את הניתוח ביום ראשון, מקסימות יש לי גם ביטוח פרטי אז אתבע אותם, חבל פשוט שאני אצטרך לשלם ורק אחר כך לקבל החזר...
טוב זה באמת לא צריך להיות שיקול בכלל
22/07/15 11:53
65צפיות
אבל העיקר שיעבור. למזלנו את הדברים הללו לא נזכור עוד שנים.
את תזכרי טוב מאוד את הילד ש(אינשאללה) יהיה לך בעקבות הניתוח! ההתחייבות הזאת - זכרון רחוק מאוד. זכרון רחוק מאוד של אנשים קטנים ולא חשובים.
 
שיהיה בהצלחה בראשון! זאת ההתחלה של התחלה חדשה אני מקווה.
תודה רבה!
22/07/15 11:55
41צפיות
אני מאוד מאמינה בקרמה, המכשפה הזאת כבר תקבל את שלה...
º
איך אומרים.. שיהיה להם לתרופות
22/07/15 13:28
11צפיות
אצלי מכתב מהרופא עבד
22/07/15 16:53
55צפיות
היה לי אותו סיפור עם מכבי והיסטרוסקופיה ניתוחית שלא אושרה.
הרופא כתב מכתב למכבי שהוא דורש שיפעילו שיקולים רפואיים נטו לאור מורכבות המצב. ועם לחץ מתון מצידי, זה עבד ואושר. מקווה שגם לך יאשרו.
 
מאחלת לך התאוששות קלה ובשורות טובות בקרוב :)
קשה לי להאמין
22/07/15 17:10
60צפיות
אני יודעת שזה נשמע פרנואידי אבל משהו בטון של החולרה הזאת פשוט נשמע כאילו זה משהו אישי נגדי!!!
עזבי שהיא בכוונה אמרה את המילה ״הפלה״ כדי ״לתפוס״ אותי, ועוד טענה שכתוב בטופס שכבר יש לי ילדים (אני חושבת שהייתי יודעת אם היו לי) ושעשיתי עכשיו הפלה בשבוע 35!!!! מה שלא היה ולא נברא...
אבל המשפט שהיא אמרה לי בסוף ״את יכולה לבקש עד מחר ולהגיש ערעורים ואנחנו לא נאשר לך״, זה כבר עבר כל גבול.
למזלי יש לי ביטוח פרטי מהעבודה, היום בבוקר שלחתי להם טפסים, התקשרה אליי הנציגה החמודה שלהם וביקשה שאני אעזור לה לפענח את כתב הרופא, אחרי חצי שעה חזרה אליי ואמרה שלמרות שהם לא הצליחו להבין מה הוא כתב, הכל אושר והמסמכים בדרך אליי :)
אני ממש שמחה לשמוע!
22/07/15 20:14
35צפיות
מלאכים לפעמים נמצאים במקומות הכי לא צפויים.
 
בינינו הדבר האחרון שחסר לך עכשיו זה ביורוקרטיה.
 
º
טוב שהדברים אושרו. גם זה לטובה. תעדכני לגבי ההמשך.
22/07/15 21:44
12צפיות
º
תודה רבה, מקווה לתהליך מהיר ופשוט :)
23/07/15 10:03
5צפיות
מכבי עשו לי בדיוק את אותו הדבר
25/07/15 10:28
45צפיות
הייתי מרוסקת אחרי הפלה ויום לפני ההיסטר' הניתוחית דיברתי עם פקידה שהיתה ככל הנראה על תקן בלש חוקר. עניתי על הכל כמובן ואז היא הודיעה לי שבעצם מכבי לא משתתפים בכלום כי זה קשור לסיבוכי לידה....(יום לפני הניתוח, כן? אחרי ש 3 פקידות לפני כן אישרו שאין שום בעיה וצריך רק להגיע למשרד בשביל טופס 17 ). גם ככה התשלום למנתח היה פרטי ודובר על עלויות האשפוז באסותא, ההתנהלות של הקופה במקרה הזה היתה מחרידה ולא אנושית. 
הפקידות האלה...
26/07/15 19:24
8צפיות
אני בכלל לא מבינה באיזו זכות הן מסתכלות בתיק הרפואי שלנו???
יש להן 0 הכשרה רפואית!
גם במקרה שלי מכבי ניסו לחמוק מתשלום
25/07/15 10:37
39צפיות
לא עבור ניתוח, אלא עבור ביקור חוזר במיון בהקשר של הפרוצדורה הרפואית.
כתוספת שלחו לי מכתב עם המלצות להבא כיצד לוודא שהרחם נקי ותקין אחרי הפלה. מטופלות מכבי - לשימושכן: ביקור אצל רופא מטפל (שאין לו מכשור מתאים), ביקור במיון נשים מכבי (בראשון לציון? בתל-אביב? ברעננה? אני באזור חיוג 04 !!!) והדובדבן שבקצפת - להזמין רופא לביקור בית מחברת נטלי (שבאמצעות סטטוסקופ ומד לחץ דם בודאי יודע לזהות האם הרחם נקי או ללא הדבקויות, ואולי גם יכול לנטרל את הכור האטומי באיראן).
רק שורה של מכתבים וביקורים במשרדי מכבי (מודה שבאחרון גם בכיתי וגם הרמתי את הווליום) - הביאה את מכבי להשתתף.
 
º
העיקר שבסוף הם נשברים...
26/07/15 19:26
4צפיות
עדכון!
26/07/15 19:20
27צפיות
אני כבר אחרי, הכל עבר תקין :)
בסוף אחרי שהגשתי עוד הפעם בקשה למכבי החולרות האלה אישרו לי את הבקשה אבל עם כיסוי חלקי בלבד, ורק היום קיבלתי את המייך מהם אז כבר עשיתי הכל דרך הביטוח הפרטי :)
מקווה להמשך טוב!!!!
יופי! תודה על העדכון-
26/07/15 19:56
15צפיות
אני אוהבת את הקללות העסיסיות שלך. מאז הצטרפתי לניהול הפורום, אני צריכה להיזהר יותר בלשוני, אבל השחרור שלך מוצא חן בעיניי.
מאוד משתדלת...
28/07/15 20:34
4צפיות
אני מאוד משתדלת להשתמש בקללות ״אלגנטיות״ :)
אבל עמוק בפנים לא כדאי למכבי לדעת מה אני מאחלת להם :)
עצה ממנוסות
23/07/15 06:45
209צפיות
עוד מעט שלושה שבועות מהלידה השקטה שעברתי בשבוע 16.
בעלי היה עד כה מדהים, הקשיב לי, הכיל אותי, נתן לי לגיטמציה לכל התנהגות שלי גם אם היא לא נעימה, החזיק לי את היד לאורך כל הדרך (פיזית ונפשית) מהרגע שקיבלנו את הבשורה המרה.
בימים האחרונים הרגשתי טוב יותר והתחזקתי ופתאום שוב חזרתי אחורה ואני מרגישה שהוא פתאום כבר לא שם, שהוא לא כל כך יודע איך להתמודד איתי. שהוא כבר במקום אחר ולא מבין למה עדיין רע לי. למשל סופסוף התחלתי לבכות (אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי) והוא שומע אותי בוכה ולא ניגש אלי, לא מחבק אותי...הבעיה היא שכשהוא כבר כן ניגש אני לא יודעת איך להתנהג לידו. קשה לי לי שיראה אותי ככה. בקיצור אני קצת מבולבלת ונראה לי שאני משגעת אותו. כשדיברתי איתו על זה הוא אמר שהוא לא מבין אותי והוא חושב שאני "רוצה שיהיה לי רע" כי "אני רוצה לעבור את זה", כאילו אני עושה את זה בכוונה. יכול להיות שזה נכון?
מרגישה לבד ולא יודעת איך לגרום לו להבין את זה.
רוצה לציין שאתן ממש מדהימות ויש לי מזל שאני יכולה קצת לפרוק כאן.. אז תודה מראש!
אהההה
23/07/15 07:51
92צפיות
יש הרבה הבדלים בין התמודדות גברית לנשית עם אובדן הריון. הגברים לוקחים את הרגש, תוקעים בקופסא אטומה במעמקי הנפש, ומקווים שהחרא הזה לעולם לא יצוף יותר. מבחינתו אם לא חושבים אז אין, ובאמת גבר מסוגל להעלים את האובדן מחייו. אחר כך צפים ועולים שינויים לרעה באופי הגבר, כעסים, עצבים, דכאונות, אבל חלילה לחשוב שזה בגלל האובדן.
נשים לעומת זאת לא מסוגלות להתנתק כי הריון זו חויה גופנית, וגם העדר הריון מורגש בגוף בכל רגע נתון. הגבר לא מבין את זה.
כתבתי על זה בבלוג כמה פעמים, אם תרצי תקראי את הרשומות ״זוגיות׳ ו ״גברים נשים אובדן״
וכן, לבכות מולו גם אם קשה זאת הדרך, כי להסתיר זה יותר גרוע
נשים מנגה, גברים ממאדים.
23/07/15 07:57
71צפיות
יסלח לי דוביגדול (שאין לו קשר אליך, אבל כגבר הגלוי היחיד פה בפורום) - הרבה גברים מרגישים אחרת וחושבים אחרת מנשים. רק הלילה כתבתי כאן שקבלתי על הראש מבן זוגי, שקשה לו להכיל ולהבין. ואת זמן כל כך קצר אחרי, שלא לדבר על המורכבות בלידה שקטה, וההריון שכבר היה גלוי לרבים (אצלי היו בהתחלות, אני גם קשישה בהקשר הזה). חשוב שתסבירי לו, כדי להמנע מפיצוצים. אם את מרגישה נכון לשלוח אותו לכאן, יתכן שהוא יקבל פרופורציות לגביך. שווה גם לשקול טיפול זוגי או אישי כדי לעבד את המכה הקשה.
אז לדעתי תמשיכי לשגע אותו קצת, כי אחרת תשתגעי הרבה. טוב שאת נכנסת לפרוק ולשתף כאן, כי (מרשה לעצמי בשם כולן ודוביגדול) אותנו את לא משגעת, אלא אחת מאתנו.
וחיבוק ממני אליך.
כל כך מוכר
23/07/15 08:37
57צפיות
זה כבר כל כך מוכר לי מהחיים שלי, וממה שבנות מספרות כאן - שבאמת שנראה לי שזאת כבר הדרך הנורמלית שבה דברים קורים...
 
אבל ברצינות - שניכם עברתם אובדן, כן. אבל ה״חוויה״ היתה שונה.
הוא איבד חלום, עתיד שתיאר לעצמו, ילד עתידי.... את איבדת משהו הרבה יותר ממשי. ילד שגידלת בתוכך ואולי כבר הרגשת זז. עברת הליך פיזי בו היית צריכה להפסיק את ההריון שהתרחש בתוכך. הגוף שלך השתנה בעקבות אותם חיים שהיו בך. איבדת משהו שונה והרבה יותר קיים ממנו. ביולוגית - הוא לא מסוגל להבין. זאת לא אשמתו - הוא פשוט באמת לא יודע. אתם עוברים תהליך שונה בגלל הביולוגיה...
 
אז כן גם אצלי בהתחלה בעלי הכיל וטיפל והתאבל והיה מקסים.... ופתאום גם מצאתי את עצמי לבד מאחור באבל. שוב לבד.
ועם כמה שלי היה קשה עם זה - גם הוא לא הבין. לא הבין למה אני לא כמוהו מרימה את עצמי וממשיכה (כמו שהתנהגתי בעבר במשברים קודמים). אבל כששנינו הבנו שזה יהיה שונה - שנינו נרגענו. עוד יש תאקלים פה ושם, אני לא אשקר, אבל סך הכל אני מנסה לקבל את העובדה שהוא כבר לא רוצה לנבור בזה והוא מנסה לקבל את העובדה שאני קיעקעתי את שמה על הגוף שלי :)
נראה לי זה בעיקר חשוב לדבר ולהסביר אחד לשני... ממה שהיה אצלנו...
מרטיט
23/07/15 16:05
34צפיות
הדוגמא שהבאת  "סך הכל אני מנסה לקבל את העובדה שהוא כבר לא רוצה לנבור בזה והוא מנסה לקבל את העובדה שאני קיעקעתי את שמה על הגוף שלי" זה כל כך .... חי? אמיתי? הצטמררתי כמה שזה נכון.
ובאותה נשימה חשבתי לעצמי - לפחות אני והוא חולקים את הקעקוע...
גם אני חוויתי את זה
23/07/15 08:59
60צפיות
פשוט ככה זה. אני לא הצלחתי לגרום לו להבין. פשוט חיכיתי שהזמן יעבור, והוא עבר, ועשה את שלו.
חיבוק .
"חשבתי שעברנו כבר את זה"
23/07/15 10:00
77צפיות
זו הייתה התגובה של בן הזוג שלי שלשום (גם כמעט שלושה שבועות אחרי ההפלה הממושכת מכדורי השטן "ציטוטק").
שלשום, היה לי דאון רציני, עם התקף חרדה  ועם התקף עצבים על בן הזוג שלי.
לבן הזוג שלי היה לא פשוט להכיל את זה. הוא אמר לי: "אבל כבר היית בסדר!". אמרתי לו שאני מנסה מאוד לשמור על אופטימיות, אבל אני מרגישה "בגידה" מצד היקום (בעקבות ההפלה שעברתי והסבל אחריה), ואני מנסה להחזיר לעצמי את האמון ביקום, ולפעמים אני נופלת. הוא אמר שהוא מבין שכנראה הגוף שלי עדיין לא השתקם הורמונלית מההפלה, וכנראה שהוא גם צודק בזה. הכל אצלי יותר עוצמתי ומוקצן מלפני ההיריון וההפלה.
אני גם מרגישה שאני משגעת את בן הזוג שלי. הוא מתחיל להכיר צדדים חדשים בי שהוא טרם הכיר, ושגם אני טרם הכרתי. היה לי שלשום התקף קנאה שהיה מוצדק אך עוצמות ההתקף היו יותר מדיי חזקות, והצטערתי אח"כ.
אני גם חושבת, שזה ממש כמו ב"שבעה": כולם עוטפים אותך בהתחלה, מצלצלים בלי הפסקה, מבקרים אותך ומטפלים בך, ואחרי שאת עוברת את המשבר הפיזי של ההפלה- הרבה מתחילים "לשחרר אחיזה" , ויותר ויותר את לבד, למרות שהנפש עדיין לא נרפאה מההפלה... 
גם אני מרגישה לבד עם ההפלה, ושאף אחד לא באמת מבין עד הסוף את מה שאני עוברת.
אני לא חושבת שאת רוצה שיהיה לך רע. זה דווקא מצויין שאת מתחברת לעצב שלך. אמא שלי אמרה שאם היא הייתה רואה שאני כל הזמן אופטימית ושמחה, היא הייתה מאוד מוטרדת, והיא צודקת. שלושה שבועות זה ממש מעט זמן לאחר ההפלה. הפלה, מבחינתי, זה מוות לכל דבר, וזה גם מוות של חלום לתינוק בריא!. זה כמו שאף אחד לא היה מעז להגיד לי למה אני עצובה על אדם קרוב חס וחלילה שנפטר לפני שלושה שבועות? אז אני מצפה שיבינו שאני עכשו מתאבלת, ומתמודדת פיזית עם איזון מחודש של הגוף. 
 
 
הבעיה שרב האנושות לא מבינה את התחושות
23/07/15 10:26
51צפיות
"זה בסך הכל צבר תאים בשבוע מוקדם". "תמשיכי הלאה".
זאת התחושה מתגובות של הרבה אנשים, בלי הבנה שמדובר בחלום ושברו, אפילו במשבר התחושה שיש לנו כשאנחנו צעירים ובריאים שהכל ימשך ככה (יודעים שלא, אבל לא קולטין או מדחיקים). ופתאום בום. בגידת היקום או בגידת הגוף, כל אחת וסיפורה האישי.
רב הסביבה לא מבינה, כמעט כולם מלבד כאלה שהיו שם, ובדרך כלל נשים יותר מגברים.
מזל שאמא שלך מבינה ושאת יכולה לחלוק איתה ולהתמך על ידה.
ותתאבלי כל עוד את מרגישה, את בסדר גמור, חיית לילה.
 
מסכימה עם כל מה שנכתב פה
23/07/15 10:44
34צפיות
אני זוכרת שבתחילת ההריון הראשון אני התחברתי להריון הרבה יותר מבעלי. אין מה לעשות - את עוברת וחווה את כל ההריון וטבעי שלך יהיה יותר קשה ממנו להתאושש מהאובדן.
רק לפני כמה ימים כתבתי פה גם פוסט, שבועיים אחרי ההפלה, חשבתי שאני כבר בסדר, עד שבעלי הודיע לי שזוג חברים שלנו בהריון. פתאום הרגשתי קנאה איומה. בעלי אמנם דאג לשלומי וניסה לנחם, האובדן כן נגע לו והעציב אותו - הוא לא אטום, אבל הוא לא עבר את ההפלה על גופו, ולכן הוא גם לא באמת מרגיש את האובדן כמוני. אני מקבלת את זה
בדיוק ככה גם אצלינו
23/07/15 11:41
43צפיות
בהתחלה האיש היה צמוד אלי
דאג פינק הרגיע הכיל את הכאב 
אבל חודשיים אחרי הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. הוא "שכח" מזה.
לאא מבין למה אני כל כך מקנאה בשכנות ההרות למה קשה לי לראות את אחיותיו בהריון
למה אני עדיין עצבנית כל כך ומתוסכלת. הוא כבר לא שם, רוצה שאחזור כבר להיות האשה השמחה והזורמת שהכיר.
לאחרונה הוא נורא מתוח ועצבני ובדיוק כמו שכתבה מאמארוני:
אחר כך צפים ועולים שינויים לרעה באופי הגבר, כעסים, עצבים, דכאונות, אבל חלילה לחשוב שזה בגלל האובדן.
ממש ככה!
כן כן
23/07/15 16:15
27צפיות
הוא צריך לדעת שגם את שואפת לחזור לחיים ולא מוותרת. שגם כשיש ימים שאת שוקעת, את עדיין רוצה לצוף חזרה. שאת עושה משהו כדי לעלות למעלה, ולא מרימה ידיים אל מול הכאב בלי לנסות להתרומם בכלל. באובדן הריון את מאבדת ילד, ואילו הגבר מפחדבנוסף  גם לאבד את בת הזוג. בין אם פיזית בזמן האובדן (כי אם העולם נופל, למה לא עד הסוף) וגם אחר כך. הוא מפחד שלעולם לא תחזרי לחיים. תראי לו שאת מנסה, ואז הוא יהיה מוכן לתמוך בך בנפילה, ולא לפחד ממנה. אולי, אין הבטחות כאן.
נ. ב . הוא לא ירשה לעצמו להעלות ולעבד את האובדן עד שלא יראה אותך עומדת על הרגליים. מבחינתו כרגע המשפחה בקריסה, והוא בתפקיד החזק שמנסה להוביל את כולם הרחק מהמקום הנורא הזה. תדברי איתו על האובדן בעוד שנה, ותופתעי לטובה.
אנחנו, הגברים, בוכים כשלא רואים
23/07/15 12:44
64צפיות
כולן כתבו לך כאן דברים כל כך יפים, נבונים ומקסימים, שבאמת אין לי אלא להוסיף משהו מנקודת המבט הגברית ומנסיוני, למרבה הצער. 
 
כשאני יושב עם עצמי, חודשיים אחרי ההפלה של ההריון הראשון שלנו (גם אנחנו איבדנו אותה בשבוע 15 וקצת), אני כבר לא טובע בעצב עד הראש. התחושות שהיו קודם לכן התחלפו במשהו אחר: החמצה, תסכול, כעס וכן - גם בהחלט מרגישים סוג של בגידה. בגידה של הטבע בנו, במה שרצינו - איך זה שכולם מצליחים לכאורה ואנחנו לא (או לפחות כל מי שאנחנו רואים ומכירים). כל העולם בהריון, הפייסבוק מפוצץ פוסטים של הורים עם ילדיהם בחופשה, כל המדרכות עגלות וכל הקטנים בחוץ משחקים בחצר הבית. קשה. מאוד קשה, ועצוב נורא. 
 
את ואשתי חולקות תחושות דומות. יש לה ימים טובים, יש פחות ויש גרועים מאוד. אין יותר פנטסטי. הכול נעצר, ואצלה בלב חלק מסוים נשאר כבוי. אני מנסה לעודד אותה, אף פעם לא מרשה לה לנדוד למקומות חשוכים ותמיד מכניס את עצמי בינה לבין הבדידות. לפעמים אני רואה אותה בוכה קצת, מתייפחת, חושבת הרבה. כל אחד מתמודד עם זה בצורה מסוימת. היא לא לבד, והיא יודעת את זה. 
 
גברים, ואני מתוודה שגם אני כזה, מסתכלים קדימה אל האופק. אנחנו משכנעים את עצמנו להשאיר את מה שקרה מאחרינו - אבל בשום אופן לא לשכוח! זה תמיד יהיה שם כמו תמרור אזהרה שיכין אותנו לפעם הבאה. אם הוא לא ניגש אלייך כשאת בוכה, זה לא בגלל חוסר רגישות לטעמי. הוא פשוט חושב כבר על הצעד הבא שלו, רואה את הדברים בצורה פרקטית. אבל לרגע שלא תחשבי שהוא לא עצוב או כאוב, אני די בטוח שהאובדן מקנן לו בנשמה, וכך זה יהיה עד לקו הגמר. ואתם תגיעו לשם, אתם בדרך - תאמיני בזה. 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוביגדול
23/07/15 22:19
37צפיות
היה לי מרגש מאוד לקרוא את הרגשתך. כן, ברור שכואב לכם הגברים בהכללה, אם כי לדעתי אתה גבר מזן קצת שונה, עצם זה שבאת לקרוא ולכתוב כאן זה דבר ענק בעיניי
ביקשת עצה ממנוסות- אז אני נותנת-
23/07/15 13:36
68צפיות
קראתי בעיון את כל מה שכתבו לך, ובאמת כתבו דברים חשובים מאוד, נבונים ומרגשים.
חשוב לי להוסיף עוד פן, והוא הפן של פנייה לטיפול זוגי אצל מי שמתמחה באובדני הריון. בעיניי ומתוך ניסיוני, זה חשוב וחיוני עד מאוד. 
לרוב, אי אפשר לעבור את האובדנים הללו ללא סיוע מקצועי. כלומר- אפשר- אבל על העוקם, וחבל.
זה לא שבעלך ירגיש אחרת, וזה לא שאת תרגישי אחרת, אבל משהו בתקשורת שלכם ישתפר. משהו ביכולת לפרש את המצב ואת התגובות ישתפר. משהו ביכולת שלו להבין אותך ולגלות אמפטיה ישתפר. הוא לא ירגיש כמוך לעולם, אבל יוכל יותר להבין מה עובר עלייך וכיצד לעזור לך, ומשהו בך יהיה יותר מוכן לקבל את העזרה שלו מבלי להיות מבולבלת ולהרגיש שקשה לך שיראה אותך במצבים קשים.
 
פנו לסיוע מקצועי! לא מדובר על משהו קצר מועד, אלא על תהליך. הנפש היא דבר מאוד מורכב, וקשה לעבור את התהליכים ללא סיוע חיצוני.
 
תודה!!!
23/07/15 21:55
27צפיות
זה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להתחזק קצת ולהבין שכל מה שאני חווה זה שפוי 
קראתי כמה פעמים את כל התגובות ובטח עוד אקרא שוב כדי להבין מה הכי מתאים לי ולנו
מה שאת חווה הוא מאוד שפוי,
24/07/15 00:01
24צפיות
אבל זה לא פותר מההתמודדות ומהעובדה שצריך לעבוד קשה כדי להשתקם ולשקם את הזוגיות .
 
זה נורמלי לחלוטין
24/07/15 09:15
37צפיות
קודם כל זה בסדר גמור שיש עליות וירידות במצב רוח ובהרגשה הכללית. גם 3 שבועות זה מעט זמן.
אני כבר כמעט שנה אחרי האובדן, אז לא אגיד שאין שיפור במצב רוח ובהרגשה, אך עדיין העצב קיים בפנים.
אומרים שהריון חדש עוזר מאד ואני מאמינה שכן, אני פשוט עוד לא שם. גם בעלי לא תמיד מבין אותי, אבל אני בטוחה שהוא עצוב בדרך שלו.
כמובן שלא בעוצמה שלי.
אני יכולה להגיד לך שהזמן כן מרפה וזה לא קלישאה. הכאב ותחושה ההחמצה לא נעלמת, לא אשקר , אך יש הקלה מסויימת עם הזמן.
וחוץ מזה בשביל זה אנחנו כותבות בפורום. כי כאן זה המקום שהכי יכולים להבין אותנו..יותר מהבעל, ממשפחה מחברים וכו'...
 
שיהיו רק בשורות טובות אמן!
º
אמן כל כל משפט שכתבת, אורלי
24/07/15 09:46
9צפיות
בוקר טוב ,דף מידע
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/07/15 07:51
162צפיות
אני משתתפת בצוות עבודה של עו"ס סוציאליות של בתי חולים וקופות חולים.
אחת המטרות שלנו היתה ליצור דף מידע מרוכז בו ניתן למצוא מקומות בהם ניתן לפנות לקבלת ייעוץ ועזרה מקצועית דרך הקהילה ובפרטי.
מצרפת לכם את הדף שהתחלנו להפיץ במרפאות ובבתי חולים.
אם מישהי מכירה עוד מקום היא מוזמנת להעביר לי את המידע.
אני מתכוונת גם להכניס את הדף למועדפים פה בפורום..
היי
23/07/15 08:48
62צפיות
קודם כל תודה רבה על היוזמה המבורכת. בבית חולים הדסה האמת יש כבר משהו דומה עם חוברת שהם מחלקים לאחר לידה שקטה שיש בה הרבה פרטים, הסברים, והמלצות למרכזים לבריאות הנפש ועוד.
 
בנוסף למה שכתבת יש גם קבוצת תמיכה של לידה שקטה שאני יודעת שמארגנת בירושלים אחות מיילדת בשם מלכה (יכולה למסור לך את המספר שלה בהודעה פרטית אם תהיי מעוניינת) ויש גם מרכז ייעוץ לאישה שמציע טיפולים פסיכולוגיים לנשים בעניינים "נשיים". הם נותנים מחירים לטיפולים כתלות במצב הסוציואקונומי ומאוד הולכים לקראתך - http://www.ccw.org.il/
היי המומה,
23/07/15 12:51
22צפיות
תודה. אנחנו בקשר איתה וכנראה נכניס גם אותן. אנחנו דואגות לעדכן את הדף כל כמה זמן.
המון המון תודה!!!!!
23/07/15 10:45
34צפיות
זה מידע מאוד מועיל.
כבר צלצלתי להזמין תור אצל עובדת סוציאלית בקופה"ח שלי.
º
יופי.בתכנון שלנו גם לעשות ימי השתלמות לעו"ס בקהילה
23/07/15 12:52
8צפיות
כל הכבוד על היוזמה
23/07/15 11:06
26צפיות
עכשיו דרוש דף מידע גם לרופאים/ות ולצוות הרפואי בבחינת עשה ( מתן מידע אודות שיטת הפסקת ההריון ותופעות הלואי שלה, מתן תרופות למניעת ייצור חלב, אפשר גם מילה חמה, זריקת אנטי D לבעלות RH שלילי ועוד ועוד) ואל תעשה (אל תתעלם, אל תבטל את הכאב).
זה בעבודה
23/07/15 12:56
22צפיות
מעבר לזה,
שבוע שעבר הוזמנתי לתת הרצאה בנושא אובדן הריון בקורס של אנשי צוות באסף הרופא בנושא אובדן.
יחד איתי לקחתי מישהי יקרה שעברה 2 אובדנים והיא סיפרה את הסיפור שלה.
הצוות הגיב נפלא, שאל שאלות ובסופו של דבר הודה לנו שהארנו להן דברים.שבזכות ההרצאה הן ישימו לב לדברים הקטנים.
יש המון עשייה בתחום. ובעיקר המודעות לנושא עולה מתוך המערכת.כל פעם נוצר פרויקט חדש .וזה נפלא בעיניי.
º
תבורכו על העשייה החשובה הזו!
23/07/15 13:24
6צפיות
כל הכבוד לך ולכן
23/07/15 13:40
16צפיות
שמחה לשמוע על עבודת הקודש שאת מובילה. אולי בזכותך (ובזכות נשים אמיצות שמוכנות לחלוק את הטראומות שלהן) ימנע המון סבל מנשים אחרות. החוויות שקראתי כאן בפורום מסמרות שיער (וגם הציטוטק שנשלחתי לקחת בזמני החופשי בבית בלי שהוזהרתי מתופעות הלוואי היה 'חוויה'), שרק תהינה פחות כאלה.
תודה וכל הכבוד-
23/07/15 12:57
21צפיות
אעבור על זה בימים הקרובים ואם יש לי מה להוסיף- אכתוב לך.
בשמחה,
23/07/15 13:01
18צפיות
שימו לב שהדגש הוא על מקומות קהילתיים
פרטי גם ניתן אבל בדף בנפרד.
רצינו לתת את כל האפשרויות.
היוזמה מבורכת
23/07/15 15:18
16צפיות
אבל כדרומית בהווה וצפונית בעבר,
חייבת לומר שצורם לי נורא שהדף מתמקד באפשרויות הקיימות באזור המרכז בלבד...
 
בכל מקרה, בסורוקה, במקרים של לידה שקטה, מחלקים חוברת מידע. לא זוכרת בדיוק מה כתוב שם וכוחותיי לא עומדים לי כרגע בשביל לחזור לזה, אבל שווה אולי לעשות בדיקה מול בתי החולים איזה מידע כבר קיים אצלהם.
º
תבורכי גל, על כל העשייה הנפלאה שלך
23/07/15 16:34
7צפיות
צוכה ובוחקת
22/07/15 22:13
176צפיות
לפני כמה ימים בקרו בביתנו חברים עם בנם, ונראה היה לי שהיא בתחילת הריון. ברור שלא שאלתי אותה, גם כי אני לא שואלת באופן עקרוני, וספציפית כיוון שהצהירה באזני פעמים רבות שלא יביאו לעולם ילדים מלבד בנם (הלוקה בבעיה, יתכן על רקע תורשתי).
היום היא צלצלה אלי והתחילה להתנצל ולגמגם שהיא יודעת שאני בתקופה לא טובה, אבל צריכה לשתף אותי וכששאלתי אם היא בהריון, השיבה שכן.
מסתבר שהיא אמורה ללדת כחודש אחרי תל"מ הפלה #2 שלי.
אני כל כך מאושרת עבורה, עבורם. הם עברו כל כך הרבה בשלוש השנים האחרונות, כל כך הרבה. והלוואי וההריון ימשך באופן תקין, והלוואי שהכל יעבור בשלום ושהילד יהיה בריא לחלוטין או לפחות בתפקוד כמו הבן הבכור שלהם.
למה בוחקת? כי צובט לי בלב שכבר ארבע חברות ילדות/נעורים שלי, מבנות גילי ועד מבוגרת בעשרה חודשים, ילדו (בחודש יוני) או ילדו (בעתיד הלא רחוק) ורק הפוריות שלי עושה רושם יצאה לפנסיה מוקדמת.
ספגתי גערה ותוכחה מבן-זוגי  שחושב שאני לא שמחה עבורה למרות שאני כן. מותר להיות צוכה ובוחקת. לא?
מוזמנות להזדהות או לתת לי על הראש (רק זהירות, לא קרוב מדי, שלא תדבקו מהכינים שחטפתי השבוע, בחיי).
אני חושבת שזו תגובה הגיונית וטובה
22/07/15 22:23
72צפיות
באמת, כל עוד את יכולה לשמוח בשבילם זה good enough . לקוות שלא תחושי קנאה ולא תמדדי זמנים על עצמך זו אפילו לא אופטימיות, זה שיטיון לבאות בפורום הנוכחי.
והתערובת הזאת של הרגשות זה בדיוק המקום שיאפשר לך לעבור את ההריון שלה בשלום יחסי.
הבעל... הוא פשוט לא מודד את התאריכים על עצמו, או איך שלא תקראי למנגנון הקנאה ההשוואתית הזה. אין לו. הוא לא מבין. יתכן ותצליחי להסביר לו שמנגנוני העיבוד של האובדן אצלכם הם שונים, כי החויה של ההריון היתה שונה. זו פשוט עובדה, אין מה לצפות שהוא יבין את ההולך בנפשך, את תצטרכי להסביר, והוא - לקבל. בהצלחה.
תודה, מאמארוני
22/07/15 22:48
34צפיות
תודה על העידוד, ותודה גם על ניסוח ההגדרה הכל כך נכונה "מדידת התאריכים".
 
º
22/07/15 23:04
7צפיות
נדנדת מעלה/מטה+ והגברים שבחיינו
22/07/15 23:07
54צפיות
את גם רוצה, מותר, מכאיב, הזמן באמת לא עוצר לאף אחד.
ברור שאת יודעת שלכל אדם המטען שלו, ואת וודאי גם מכירה מקרוב את המטען של חברותייך הטובות. אבל זה לא 'פוטר' אותך מהקנאה בכך שהן התקדמו בילודה ואת טרם. הכי טבעי, הכי מובן, הכי צובט בלב.
 
מבחינת הגברים: הם אחרים, באמת. גם שלי מרים גבה לפעמים "מה אכפת לך מאנשים אחרים?"
תודה, יקירה
22/07/15 23:14
23צפיות
נשים מנגה. גברים ממאדים.
אני מאד מזדהה
23/07/15 00:00
31צפיות
כמו שכבתי אתמול כאן בפורום.
גם חברה שלי בישרה לי שהיא בהריון שלישי, ואצלי ההריו השלישי הופסק באמצע לצערי..
אז ברור שאני שמחה בשבילה אך גם מקנאה...אין מה לעשות...קשה להשתלט על הרגש, וגם בעלי לא תמיד מבין אותי...
הלוואי וכולנו כאן נזכה להריון תקין שיסתיים בידיים מלאות!
נשמע תיאור
23/07/15 13:21
27צפיות
מאוד נורמאלי של הרגשות. מותר ואפילו מאוד אנושי להרגיש כמה רגשות, אפילו סותרים, בבת אחת. אנחנו יצורים מורכבים, ולכן גם הרגשות שלנו מורכבים מכמה וכמה רבדים.
אגב, גם בעלי בכלל לא הבין אותי בזמנו. פשוט לא. קיבלתי את זה שהוא לא מבין אותי בהקשר הזה של הקינאה. אנחנו אנשים שונים, שלא לדבר על העובדה המאוד פשוטה שהוא גבר ואני אישה...
לא מצאתי את השרשור הקודם שלי...
22/07/15 10:26
203צפיות
אבל החלטתי שמותר לי לפתוח על זה שרשור חדש.
 
הרופאה צלצלה עכשיו עם תוצאות הביופסיה... שפיר!
אומייגוד.. שפיר. שפיר שפיר שפיר.
יש!!! איך אני שמחה!
22/07/15 10:34
56צפיות
הלוואי שמעכשיו כל הטלפונים שתקבלי יהיו עם בשורות טובות!
איזה כיף שעדכנת!
איזו הקלה!!!!
22/07/15 10:56
32צפיות
שמחה מאוד מאוד לשמוע :)
º
נהדר!! יופי! חדשות מעולות
22/07/15 11:57
11צפיות
º
מזל טוב ! ושמעתה ואילך תזכי רק לבשורות טובות, אמן.
22/07/15 12:10
13צפיות
קטע. אבל היום רציתי לשאול אותך!
22/07/15 12:18
74צפיות
את ברצף של בשורות טובות.
חודש הבא הריון חדש?? :)
מהפה שלך...
22/07/15 12:23
58צפיות
הרגשה מוזרה.
ככה מרגיש לקבל בשורות חדשות? משונה... :)
אז זה אומר שאת כבר יכולה לנסות שוב?
22/07/15 13:08
46צפיות
יאללה אמן שתיכנסי לפורום השכן
אמת
22/07/15 13:14
57צפיות
חודשיים שלושה על חומצה פולית במינון גבוה - צק.
בדיקות גנטיות תקינות - צק.
שלילת בעיות בריאותיות אחרות - צק.
 
אז המממ... כן :)
º
יאללה בהצלחה. העם איתך
22/07/15 13:24
14צפיות
º
בהצלחהההההה!!!
23/07/15 10:24
4צפיות
º
אמן, רונית
22/07/15 12:23
8צפיות
º
אני כל כך שמחה לשמוע!!! מאחלת לך רצף בשורות טובות (אמן!)
22/07/15 13:02
13צפיות
כל כך שמחה בשבילך !!!
22/07/15 16:56
20צפיות
שימשיכו להיות רק בשורות טובות. אמן !!!
º
חדשות מצוינות!
22/07/15 16:59
8צפיות
יסססססססס!
22/07/15 17:26
58צפיות
יאללה, שגם בשורות טובות יבואו בצרורות. תני עבודה ותעברי לפורום השכן
הצחקת
22/07/15 20:08
43צפיות
אמסור לבעלי. כלומר... שצריך לתת עבודה. 
=)
צריך לפתוח פורום חדש
22/07/15 23:16
50צפיות
"תמיכה לגברים שנשותיהם גורמות להם להרגיש כמו פרי הרבעה במכון הזרעה"
º
חחח מסכנים כאלה
23/07/15 11:21
10צפיות
כן...
23/07/15 13:06
26צפיות
נראה לי שהוא היה מתלונן על הרבה דברים אחרים לפני שהיה מתלונן על זה... 
ובכל זאת
26/07/15 17:38
15צפיות
לכי תסבירי להם שיש פה עניין של טיימינג ושלביציות שלך ממש לא אכפת אם הם עייפים והן לא מקבלות "אולי מחר?" כתשובה.
זה קצת מוזר, כי אף פעם לא טרחתי לבדוק מתי אני מבייצת - ידעתי בערך ואם היה לנו חשק באותו יום אז יופי ואם לא - אז יאללה, חודש הבא. אבל פתאום להיכנס להריון חדש הפך להיות דחוף, אי אפשר לחכות לחודש הבא. אני פשוט חייבת שזה יקרה עכשיו, ואם אפשר להרדם מיד אחרי הבדיקה הביתית ולהתעורר 9 חודשים אחר כך עם תינוק בריא - אפילו יותר טוב
אוי ברור
27/07/15 08:25
13צפיות
ברור ברור ברור.
בסדר, חוויתי הריון פעם אחת. חוויתי לידה פעם אחת. לא נגמר בטוב. 
לא מרגישה שום צורך לחוות את זה שוב.
אין לי שום בעיה לישון דרך זה.
 
כן, מכירה את ה"אולי מחר?" (שכרגע מגיע מצד החצי לדעתי בעיקר בגלל שהוא מפחד לעבור את כל זה מחדש שוב, כמוני, רק שלו אין את הרגשת החוסר הזאתי..)... אבל, יחד עם זאת, אם אני אענה "טוב", החצי הגברי של המוח שלו נוטה להשתלט, להבין מה הוא כרגע עשה ולענות "לא לא, בואי היום". פועל כל פעם... 
º
פאסיב-אגרסיב זה הכי יעיל
27/07/15 11:18
4צפיות
בקשר לזה...
27/07/15 14:59
4צפיות
לדעתי, לא נכון לשתף את הבעל במצב ביציות.
אצלנו כשבעלי ידע שאני מבייצת זה לא הצליח. והוריד לנו מאוד את החשק. זה הופך לטכני מאוד.
אני נכנסתי להריון רק בחודשים שבהם שחררתי את זה לגמרי ולא בדקתי ביוץ בכלל
איזה יופי!
22/07/15 19:10
15צפיות
אני כל כך שמחה. שתזכי רק לבשורות טובות!
איזה כיף לשמוע בשורות משמחות!
22/07/15 19:47
18צפיות
כן יירבו!!!!
המון המון תודה לכולכם
22/07/15 20:06
28צפיות
לשמוע כל כך הרבה שמחה ממכם.. עוזר לי להיות שמחה לגבי זה בעצמי.
איזה רגש זר זה הפך להיות...
 
באמת מכל הלב - תודה.
º
נפלא! שיהיו בהמשך בשורות טובות נוספות:)
22/07/15 21:22
11צפיות
º
איזה יופי, שמחה מאוד עבורך.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/07/15 13:02
12צפיות
האם קרה למישהי?
22/07/15 06:13
245צפיות
חודש אחרי לידה שקטה שלאחריה עברתי גם בום (הוציאו לי את השילייה בחדר ניתוח(. הרופא אז אמר שהרחם ריק. מאז אני עם דימום שרק הולך ומתגבר, אתמול הלכתי לבדוק את זה ואמרו לי שיש לי שארית של שילייה. אני אוטוטו נכנסת לחדר ניתוח כדי להוציא אותה. זה קרה למישהי?
וואו... איזה קשה
22/07/15 09:13
83צפיות
זה קורה הרבה פעמים... גם בלידות רגילות.
בטח את כבר אחרי או תוך כדי... טוב שאת מטופלת ומצאת את הבעיה....
וטוב ששיתפת אותנו כי הרבה מתלוננות שיש להן דימום ארוך ועכשיו נדע יותר.
תרגישי טוב! מצטערת בשבילך ומקווה שאחרי זה החלק הפיזי מאחורייך..
כן, חשוב
22/07/15 13:20
55צפיות
את האמת שהלכתי להבדק רק בגלל שבעלי ביקש, הוא טיפוס בנקאי שכזה וכשאומרים לו שאמור להיות דימום במשך שבועיים אז בשבועיים ויום הוא כבר אצל הרופא.
לגמרי חשבתי שיגידו לי שהכל בסדר ורגיל כדי להרגיע את בעלי.
מעכשין אני אשמע על זה עד סוף חיי ??
תכלס
22/07/15 13:23
31צפיות
מעכשיו תשימי לב יותר לדברים כאלה....
כל הכבוד לבעלך שדחף אותך להיבדק. צריך טיפוסים כאלה בחיים
מצטערת לשמוע
22/07/15 09:40
67צפיות
הכרתי בזמנו מישהי שאחרי לידה רגילה דיממה כמוך, עד שבביקורת מצאו שארית מהשליה. הסירו את השארית והכל בסדר מאז.
 
כן, בלידה רגילה זה נפוץ. אבל
22/07/15 13:22
59צפיות
אצלי הייתה לידה ואחר כך לוקחים לחדר ניתוח במיוחד כדי להוציא את השילייה. נראה לי מוזר שלאחר מכן עוד נשארה שארית
º
באמת מוזר... מצד שני יד של רופא זה לא אלוהים..
22/07/15 13:23
13צפיות
אז זה באמת נשמע מוזר...
22/07/15 13:37
28צפיות
מצטערת כל כך שאת צריכה לעבור את זה
לצערי, קרה לי בדיוק אותו הדבר.
22/07/15 14:31
78צפיות
לפני שלושה חודשים עברתי לידה שקטה בשבוע 22 ומייד לאחריה נכנסתי לגרידה (בום).
לאחר כחודש עשיתי אולטרסאונד בקהילה ונמצאה שארית. טופלתי באמצעות ציטוטק ומטרג'ין והשארית לא נפלטה.
גם היסטרוסקופיה אבחנתית אישרה את הממצא.
שישה שבועות לאחר הלידה השקטה עברתי היסטרוסקופיה ניתוחית להסרת השארית.
ההתאוששות הפיזית הייתה קלה אבל נפשית הייתי מרוסקת. רציתי לשים סוף לסאגה הכואבת הזאת וכל פעם כאילו צץ משהו חדש.
היום אני שישה שבועות אחרי הניתוח ומנסה שוב את מזלי בתקווה לסוף שמח ...
אני מקווה שאת אחרי ומתאוששת.
דעי רק טוב יקירה! חיבוק
 
תודה! אכן מתאוששת
22/07/15 17:38
41צפיות
ההתמודדות של לחזור שוב לחדר ניתוח, אפילו טופלתי בידי אותם רופאים ואחיות שהיו איתי בלידה השקטה, לא קלה. אבל אוטוטו מאחורי...
אוי נשמע כמו דה זה וו...
22/07/15 20:10
31צפיות
בכלל בכלל בכלל לא קל.
אבל הפעם - הפעם זה פעולה נטו בישבלך. בלי משקעים, ובלי הרגשת כבדות - מזה את יוצאת קלה יותר במובן הטוב ביותר של המילה.
מקווה שההתאוששות תהיה מהירה - ובבית!
תודה :)
23/07/15 02:36
16צפיות
אני כבר אחרי ומתאוששת בבית
אני מקווה שאת כבר אחרי-
22/07/15 21:41
24צפיות
האם מדובר בתהליך של גרידה או הסטרוסקופיה ניתוחית?
ועוד שאלה, ברשותך- כתבת פעמיים מושג שאני לא מכירה- "בום"- את יכולה להסביר?
היסטרוסקופיה- זה מה שעשיתי אתמול
23/07/15 02:35
39צפיות
ובום זה הליך שנעשה בחדר ניתוח כשרואים שהשילייה לא יצאה בשלמותה. זה קורה מלא בלידות שקטות בגלל שהשילייה עדיין לא בשלה ולא "יודעת״ להפרד בצורה טובה מהרחם. בבום פשוט מוציאים הכל.
מה שהסביר לי הרופא זה שלאחר לידה הרחם מאוד מדמם ואי אפשר לראות כלום בפנים, כך שלפעמים קורה שנשאר שם משהו שפספסו.
זה תלוי בבית החולים.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/07/15 13:00
16צפיות
יש מקרים בהם הרביזיה נעשית בחדר הלידה אם האישה כבר עם אפידורל.
וגם אז אם הרופא לא בטוח שהכל יצא שולחים לגרידה.
ויש כאלו שישר אחרי הלידה שולחים לחדר ניתוח לבצע גרידה.
לא שמעתי על המונח בום. ואישית , גם לא נראה לי נכון ומתאים.
היכן עברת את הלידה השקטה.?
º
הבנתי. איך את עכשיו?
23/07/15 13:23
6צפיות
היי,
23/07/15 12:58
17צפיות
איך את מרגישה היום?
לצערי דברים כאלו קורים.הלוואי ולא היו קורים.
מקווה שאחרי ההליך הדימום יפסק ותתחילי להרגיש טוב יותר.
כדאי לעשות ספירה על מנת לעקוב אלר ההמוגלובין שלך בעקבות הדימומים הרבים.
משפחה לא בוחרים
20/07/15 21:49
240צפיות
לפני כמעט שנה עברתי אובדן הריון. הפסקת הריון בשבוע 21.
יש לי 2 ילדים בבית שיהיו בריאים, מודה לאל שיש לי אותם.
קיץ שעבר, בנוסף למלחמה שהייתה עברנו תקופה לא קלה בבית עם אובדן ההריון.
הקיץ הזה החלטנו שאנחנו חייבים לפצות את עצמנו על הקיץ הנוראי הקודם.
אנחנו טסים השבוע לאיטליה טיול משפחות.
אחות של בעלי , שילדה לפני חודש בת (לי הייתה אמורה להיות גם עוד בת), ויש לה בבית עוד 3 ילדים, אומרת לבעלי,
איזה כיף לך שיש לך חיים!! הייתי מתחלפת איתך ...
כשבעלי סיפר לי את זה כל כך כעסתי, היא באמת אמיתית שהיא אומרת את זה??
היא כנראה לא מבינה מה זה לאבד הריון, שחיכינו לו הרבה, בשבוע מתקדם.
עניתי לו, אה באמת היא הייתה רוצה להתחלף ? לקבל את האובדן שלי, בעלי ישר אמר שהיא אמרה את זה בטוב והיא מפרגנת...
אני לא קונה את זה. אני חס וחלילה לא מזלזלת בשני הילדים שלי בבית אבל מאד חיכיתי לעוד ילד, וכשכבר הייתי בהריון ועוד בת שכל כך רציתי, זה נלקח ממני.היא הביאה 4 ילדים בהפרדים ממש קטנים, אז ברור שקשה לה אבל מן הסתם זה מבחירה וזו ברכה!
חבל שהיא לא מעריכה את זה..
סתם היה לי צורך לפרוק
תודה על ההקשבה
שולחת חיבוק
20/07/15 22:05
79צפיות
אכן משפחה לא בוחרים לטוב ולרע. לא מכירה את הנפשות הפועלות אבל על פי מה שסיפרת ניראה לי שגיסתך בעיקר אמרה זאת מנקודת מבט שלה - ילדים קטנים, תינוקת , חוסר שינה ...והנה אתם נוסעים לבלות .
ברור לי שזה מעצבן שלנו קורה משהו נורא, אובדן שכזה והאחרים שהכל אצלם כרגיל לא מעריכים!
תבלי ותהני אחרי מה שעברתם- אני עברתי גרידה בשבוע 22 וגם לי יש שני ילדים בבית ...
מאוד מזדהה איתך , אבל באמת חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה וזה גם בסדר להתעצבן ולכעוס- הרווחנו את זה ביושר לא ?
שיהיו בשורות טובות
º
תודה רבה גם לך!
20/07/15 22:39
15צפיות
את יודעת, אורלי,
20/07/15 23:09
124צפיות
לפעמים היה בא לי להעיף סטירה מצלצלת לאנשים כאלה. בחיי!!! אוח!!! איזה עצבים! בא לי לקלל עכשיו, אבל אני לא אעשה את זה...
אבל באמת, שזה כל כך מרגיז, שבא לי לצרוח!
 
נשים שלא עברו אובדני הריון ושכן הצליחו להביא ילדים בקלי קלות (ותתפלאו- אבל יש כאלו לא מעט), פשוט לא מבינות כלום. כלום!
אם היא היתה אומרת את זה לי, הייתי אומרת לה: "את יודעת מה?- את רוצה להתחלף איתי? אין בעיה, אבל ממש ממש לא כדאי לך".
היא פשוט לא מבינה כלום מהחיים שלה. גם יכול להיות שהיא חושבת שאם עברה שנה, אז כאילו שכחתם את מה שקרה, או שזה כבר לא בלב שלכם יותר. שוב- כפי שכתבתי- אין לה מושג ירוק מה עובר עלייך, ולכן אמרה זאת בטפשותה ובתמימותה.
אולי היא באמת מפרגנת כפי שבעלך חושב, אבל אין לה מושג מהחיים.
 
 
ממש ככה כמו שכתבת!
21/07/15 08:46
57צפיות
גם אותי זה הרתיח, ורק בגלל שהיא אחות של בעלי עו שמרתי על איפוק.
את המשפט "הייתי מתחלפת איתך" היא אמרה לבעלי. 
אם היא הייתה אומרת לי את זה הייתי כבר עונה....
מה שעוד מפתיע ומעצבן במה שאמרה, שגם בעלי ללא קשר לאובדן הריון עבר ועובר תקופה מאד קשה (חרדות, טיפול,כדורים...)
והיא יודעת את זה ובכל אמרה את המשפט המפגר שלה...
לא פלא שאנחנו לא ממש קרובים ומתראים איתה....
 
תודה שירה על תגובתך!חיזקת אותי
אם אחותו יודעת על התקופה הקשה
21/07/15 17:53
55צפיות
שבעלך עובר, אז היא ממש....לא רוצה לומר מה- בתור מנהלת פורום נראה לי שאני צריכה לברור את המילים בקפידה. אבל באמת! איזה דבר! אין לתאר. 
אז בתור לא מנהלת פורום, ארשה לעצמי
21/07/15 19:54
63צפיות
להגיד שגיסתך פשוט חתיכת פוסטמה. אולי לא רעה, אבל לא אחת שחושבת לפני שמדברת (מילא בהקשר של ההריון שהופסק, נניח שהיא לא קולטת כמה האבדן קשה, אבל לא להבין שאחיה עובר תקופה קשה נפשית ?).
והלוואי אורלי, שתצלחו את התקופה הקשה מחוזקים ושתזכו לילד שלישי בריא אמן.
º
תודה רבה לך על החיזוקים
21/07/15 22:19
11צפיות
האמת שמגיע לכם כל הכבוד
22/07/15 08:03
24צפיות
לבעלך על שלא הגיב בקיצוניות בזמן אמת ולך על כך שלא הגבת בדיעבד.
עושה חשק לצרוח! באמת.
21/07/15 09:23
61צפיות
גם אחות של בעלי חסרת טאקט שכזאת. מעט זמן אחרי אובדן ההריון שלי היא שלחה בקבוצה המשפחתית איזה משל על החיים אחרי המוות. במשל מסופר על תאומים שאחד מהם מאמין בחיים שאחרי הלידה והשני לא. אז רשמתי לה "לא תמיד יש חיים אחרי הלידה"... ובכיתי יום שלם.
משפחה באמת לא בוחרים.
צודקת!
21/07/15 22:25
20צפיות
לא כולם מבינים את זה, רק מי שחווה את האובדן מבין
איזה חוסר טאקט!
21/07/15 16:41
41צפיות
לפעמים אנשים לא קולטים איזה פליטות פה יש להם...  נראה לי שפה מדבר לפני שהראש חושב. 
היא צריכה להיות שמחה שיש לה 4 ילדים בריאים. כן, זה קשה אבל זה זמני.
 
שולחת לך חיבוק.
את יודעת מה אחותי אמרה לי???
21/07/15 21:33
119צפיות
כשהתקשרתי להגיד לה שסופית אני לקראת הפלה, היא היתה עם תינוק טרי, והיא אמרה לי (בין השאר) לפחות לא יהיה לך תינוק שצורח בלילה... מצטערת להגיד שכן, אחותי יכולה להיות פוסטמה. רציתי לאמר לה, לא יודעת מה אצלך, אצלי אף תינוק לא צרח בלילה...
ביום ההפלה התכתבנו בוואטספ המשפחתי וגיסתי שעברה לידה שקטה כתבה לי משהו כזה משתתף מאחת שעברה את זה, ואחותי כתבה תקימו קבוצת תמיכה! ואני פותחת קבוצת תמיכה לאמהות לתינוקות עם צוואר עקום! (הסתדר לו תוך שבוע)
בקיצור אני חולה עליה אבל היא תמיד בטוחה שהצרות שלה הן הכי גדולות בעולם. והיא די תינוקת למרות שהיא גדולה ממני בארבע שנים.
 
º
לא קל ...
21/07/15 23:38
18צפיות
אוי, אם הבנות2-
21/07/15 23:57
99צפיות
איזה יציאות באין כניסה. המשפט שלה של "לפחות לא יהיה לך תינוק שצורח בלילה" יכול להיכנס לפנטאון המשפטים שלא אומרים לנשים שעברו אובדן הריון.
זה מזכיר לי חברה שלי לשעבר, שנכנסה להריון רביעי מהזרעה (היו לה שלוש בנות), והתפלאה מאוד שנקלטה, ומאוד נבהלה מזה שהרופא אמר שתהיה לה סכרת הריון, אז מה היא אומרת לי אחרי בדיקת הדופק?- "אני כל כך מפחדת. מה עשיתי לעצמי?! הלוואי שתהיה לי הפלה".
אתן מבינות?!!! לי!- לי היא אומרת את זה! הייתי אז כבר אחרי ההפלה השישית ומיואשת ובדיכאון של החיים. והיא כמובן ידעה כל מה שהיה לי, ודווקא גילתה חברות טובה במשך 20 שנים, עד אותו הריון שלה.
אגב, היא ילדה בן ובאמת היתה לה סכרת הריון, לא מאוזנת (כי היא לא מסוגלת לשמור על עצמה), והתינוק נולד 5 ק"ג. אני יודעת זאת בעקיפין. לא נשארתי איתה בקשר...
איך אפשר היה להישאר איתה בקשר? חוסר הרגישות שלה באותה תקופה כלפיי היה מזעזע, וחוץ מזה שפשוט מתתי מקנאה. מתתי. אין מילים אחרות לתאר את זה.
 
º
וואו. נראה לי שניצחת
22/07/15 09:10
16צפיות
אני רותחת עליה בשבילך!
22/07/15 09:54
71צפיות
אני מניחה שמאז אותה יציאה היא נמחקה אצלך?
האמת שלא..
22/07/15 10:27
55צפיות
גם לא כעסתי ככ רק חשבתי שהיא מפגרת...
אחותי גדולה ממני בארבע שנים והתחתנתי לפניה, וילדתי לפניה, יש לה בעיית פוריות קלה ולי אין... תמיד הרגשתי שהיא מנסה לעשות אחרי מה שאני עושה. בתחושה שלי היא אחותי הקטנה.
יש לה עניין של אובר הזדהות איתי, והיא ממש מרגישה את הכאב שלי עד כדי כך שאחרי ההפלה הראשונה היא לא הצליחה לדבר איתי.
בגלל זה היא אומרת דברים שהיתה אומרת לעצמה.
אני אישית מוכנה עכשיו שייתנו לי ילד צורח בלילה. אבל לא כועסת עליה, היא האבלה...
האמת שזה היה מיועד לשירה על החברה שלה
22/07/15 11:01
47צפיות
משפחה זו משפחה, וכמעט על הכל אפשר איכשהו להבליג/לקבל/להגיב...
תסתכלי 2 תגובות למטה - שם הגבתי לך על אחותך
גולי- עונה לך-
22/07/15 14:31
80צפיות
האמת היא שהמשכתי ללוות אותה בקושי רב עד שבוע 12-13, והרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר. זה היה כבר אחרי 6 ההפלות, והייתי בוכה שעה אחרי כל שיחה איתה. רציתי בטובתה. באמת שרציתי. היא היתה חברה מאוד טובה שלי במשך 20 שנים. אבל זה פרק אותי לגמרי. והיציאות שלה (היו לה עוד כמה מעבר למה שכתבתי) הרגו אותי עוד יותר.
 
בשלב מסויים עשיתי איתה שיחה מלב אל לב, עם המון בכי והמון קושי של שתינו, ואמרתי לה שאני לא יכולה יותר להיות בקשר איתה. שאני צריכה לעבור תהליכים עם עצמי. השארתי פתח אולי לעוד כמה שנים, אבל די "התגרשתי" ממנה. זה היה נורא עם המון בכי.
בסיום השיחה הבטחתי לה שאחשוב על זה עוד קצת עם המטפלת שלי, ואחזיר לה תשובה.
אחרי יומיים היא עזרה לי לפתור את הדילמה- היא נכנסה לי לקודשם הקודשים- לפורום הזה (היא ידעה שאני מאוד פעילה בו), וכתבה דברי שקר ובלע כאלו, שידעתי שנבעו מתוך כעס עליי, אבל זו היתה טעות מאוד רצינית שלה.
 
בקיצור- מאז היא ילדה, אני נכסתי להריון עם מעיין, ילדתי, אבל אנחנו לא בקשר ולא נחזור להיות בקשר. אני יודעת ואני מבינה שהיא מאוד כעסה, אבל עם כל הכבוד, אני הייתי במצוקה זוועתית, והיא שמה קצוץ והיתה בתוך הכעס שלה. היא לא היתה מסוגלת להכיל אותי, ואני מבינה את זה, אבל ללכת ולכתוב בפורום הזה ולהתקיף אותי בביתי שלי, בקודש הקודשים שלי?! ואו! זה אקט שאני לא מסוגלת לסלוח עליו.
 
מורכב, אני יודעת. אבל אלו החיים. אין לי געגועים אליה. כעס עוד יש. אני מודה.
º
אני מזועזעת.... נשמע נורא
22/07/15 14:32
15צפיות
וואו! הותרת אותי המומה
22/07/15 16:26
41צפיות
אני פשוט לא מצליחה להיכנס לראש של אנשים כאלו.
במקום להתנצל היא באה ועושה מעשה כזה שפל?
זה מזעזע ברמות אחרות
אני בהלם...
22/07/15 19:14
40צפיות
גם מתוך כעס אסור היה לה לעשות מה שהיא עשתה.זה פשוט מזעזע!
º
אני זוכרת את השרשור הזה ������
22/07/15 22:33
17צפיות
OMG אני בשוק!
22/07/15 09:52
81צפיות
איך את מגיבה לה כשהיא מדברת ככה?
º
אני אומרת לה שהיא מפגרת
22/07/15 13:12
20צפיות
מצטערת לשמוע, על האובדן ועל המילים של גיסתך
22/07/15 10:12
44צפיות
אנשים שלא חוו אובדן כזה, במיוחד כאלו שההריונות מגיעים להם בקלי קלות, פשוט מדברים מתוך בורות ולא מתוך כוונה לפגוע.
ובכל זאת - אני לא הייתי מצליחה לשתוק לה, ואם כן אז הכעס היה משתולל בתוכי. כל הכבוד על האיפוק שלכם.
תסעו ותהנו, תנסו קצת לנקות את הראש, נשמע שאתם בהחלט זקוקים לזה
תודה רבה!
22/07/15 11:58
27צפיות
מקווה באמת שאצליח להנות ויהיה לנו כיף...
שירה, אם הבנות ואורלי - התחרות קשה
22/07/15 16:42
60צפיות
לא מצליחה לבחור את המנצחת מבין שלושתן.
הגיסה הלא חושבת של אורלי (בייחוד בטפשותה כלפי אחיה שעובר תקופה קשה);
דודת הבנות עם התינוק הצורח שלה;
ה'חברה' של שירה שטינפה עליה כאן בפורום. אולי בעצם היא, שפעלה באופן מודע ואקטיבי, ולא רק מתוך טיפשות/ חוסר הבנה/ חוסר מחשבה. שלא לדבר על מספר ההפלות שהיתה מודעת להן.
אוקיי. שירה - אם היתה כאן תחרות (ולא היתה) - נראה לי ש'חברתך' הוכרזה כמנצחת.
החברה שלי פעלה מתוך כעס ועלבון-
22/07/15 21:31
38צפיות
הכעס והעלבון שלה היו מוצדקים, ויכולתי לראות את הצד שלה ואפילו להבין אותה ואת תחושותיה. אבל היא ירתה מתחת לחגורה ופעלה בצורה הכי לא רגישה שיכולה להיות, וזאת מתוך העלבון והכעס, כאשר אני הייתי במצוקה מטורפת, ועל זה אני לא יכולה לסלוח (למרות שאני אדם שסולח מאוד מהר).
אבל אם במקרה אפגוש אותה בטעות ברחוב (למרות שאנחנו לא גרות באותה עיר, אז למזלי לא סביר שניפגש)- אמסור לה שניצחה בתחרות.
תודה שירה על השליחות
22/07/15 21:59
31צפיות
כמה שהיא היתה במצוקה, לא ברור לי אין היא לא הצליחה לראות שאת במצוקה גדולה יותר (מזכיר לי אבל בקטנה את משל סכרת ההריון וכמה קשה להיות בהריון בגיל 39, המרגלית שהפיקה חברת ילדותי בלי לחשוב למי היא מתלוננת כמה קשה להיות בהריון בגיל 39. אבל ברור שהחברה שלי לא מועמדת לגמר, ואפילו הקנדידטיות האחרות (הגיסה ודודת השתיים) לא מגיעות לקרסוליים של האופן השפל בו החברה לשעבר שלך התנהגה, במחשבה (?) צלולה (?).
ארכיון הודעות
תמר דגן - פסיכולוגית

תמר דגן-פסיכולוגית בכירה

מוסמכת לטיפול במצבי לחץ, משבר וטראומה>>

פורום הפסיכולוגית

פורום הפסיכולוגית

בואו לדבר על כל מה שמציק לכם בלב לפרטים נוספים>>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה