לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום אובדן הריון תמיכה
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

הרגע הזה....
19/08/2015 | 19:28
11
265
הרגע הזה שמגיע המחזור הראשון אחרי , בחיים לא הייתי שמחה מהרגע הזה כמו אחרי ההפלה... הכאבים ,הדימום החזק.. הכל התקבל באהבה , הבנה ואפילו בנשימת רווחה.. ואז אני אומרת לעצמי- מצוין! זה אומר שהכל בסדר!  
מתחילה את ספירת הימים עוברים 30 ימים , עושה בדיקת הריון ביתית וכלום, שישה ימים אחר כך - דימום ... שוב הגיע המחזור , מתחילה להגיד לעצמי - אולי המחזור לא סדיר , מתחילה לספור ימים לפי המחזור האחרון , המחזור מתעכב - שמחה קטנה בלב, עושה בדיקה. כלום. שוב... מספר ימים אחר כך , מחזור...
כך עוברים להם 4 חודשים , מתחילה לעשות בדיקות ביוץ ביתיות ... כלום .... לא מראה כלום... שבועיים שלמים כל יום וכלום.
מחזור.. הפעם הוא קשה, החלטתי שזה סימן טוב, התחלתי לאמץ אמונות תפלות - אמרתי לעצמי שאם לא אכנס לכאן במשך חודש וחצי - אז כנראה אצא מהמעגל הזה, הפסקתי להתאמץ ,הפסקתי לסחוב דברים כבדים , הפסקתי לעשות ספורט. עוברים 40 ימים , עושה בדיקת הריון וכלום . חושבת לעצמי שאולי בגלל שהמחזור שלי משוגע עכשיו זה לא אומר כלום. התחלתי לדמיין שיש לי בחילות קלות כמו בהריון הראשון , התחלתי לדמיין שכבד לי בבטן כמו בהריון הראשון , התחלתי לדמיין שאולי יש דופק נוסף מעבר לשלי -בדיוק כמו בהריון הראשון.
ואז הגיע הרגע הזה. וקיבלתי מחזור. שוב. אותה מחזוריות. וכלום.

מצטערת
19/08/2015 | 20:31
59
קיוויתי לשמוע סיפא משמחת להודעה שהעלית.
הלואי ואת המחזור הבא תקבלי רק בעוד עשרה חודשים או אפילו מעל שנה, ומהסיבות הטובות והנכונות. הלואי.
אם תחפשי טוב תמצאי
19/08/2015 | 20:48
70
פוסט מאוד דומה שלי מלפניי כחצי שנה.
הלידה השקטה הסתיימה. הדימום הסתיים ולמרות שאמרו לי לחכות מחזור אחד לפניי שאני מתחילה לנסות לא חיכיתי. רק שהוא הגיע... והגיעו גם עוד כמה אחריו. אכזבה חודש אחרי חודש וכואב. בכי. עשיתי צילום רחם והייתי בטוחה אחריו אקלט. זה לא קרה באותו חודש. בדיקות הביוץ מראות על ביוץ ועדיין לא. אבל נחשי מה?? אחרי כמה חודשים כבר הרגשתי שהנה המחזור מגיע שוב. הלכתי לרופא פוריות ששלח אותי הבייתה בעודי בוכה. יומיים אחרי גיליתי שאני בהריון. מתישהו זה יבוא. לא מבטיחה. אבל מאמינה. אני הפעם נקלטתי בעזרת ערכת ביוץ אבל ידעתי גם ככה בדיוק מתי הביוץ שלי. את יכולה לעשות מעקב זקיקים חודש חודשיים רק כדי לוודא שאת מבייצת.
גם בעלי אמר שכדאי שאעזוב את הפורום כדי להיקלט. אבל אני בתוך תוכי יודעת שלשום דבר חיצוני שכזה אין השפעה על חיינו. בהצלחה במחזור הקרוב. באמת מאחלת לך מכל הלב.
חיבוק ענקי... כמה שזה מוכר
19/08/2015 | 21:31
20
יהיה בסדר
19/08/2015 | 21:49
41
קודם כל שולחת לך חיבוק גדול ומנחם...
אני בטוחה שאותו רגע מיוחל יגיע  ואני מחזיקה לך אצבעות שזה יקרה כבר.
אין לי ספק שבגלל ההפלה והאובדן יש רצון שזה יקרה כמה שיותר מהר .... ממליצה להמשיך ולנסות אך לנשום ולנסות להירגע כי לחץ אף פעם לא מוסיף .
שיהיו בשורות טובות בקרוב
תחושות קשות ומוכרות מאחלת לך שתיקלטי מהר!
20/08/2015 | 10:27
15
מחזור
20/08/2015 | 14:04
30
היי יקרה,
אני מצטערת מאד מאד שאת פה.
ומצטערת על כל התחושות הדמיוניות. והתקוות המנופצות.
כשאובד הריון נפער כזה חלל עצום, שכל מה שאנחנו רוצות הוא לסגור אותו, למלא אותו בחיים חדשים ובתקווה חדשה.
 
האם המחזור שלך היה סדיר לפני ההפלה?
אם היה לך מחזור סדיר וכעת הוא מגיע בזמנים לגמרי לא צפויים ומרווחים קטנטנים של ימים בודדים, הייתי ניגשת לרופא לבדוק מה קורה. אם כך היה המחזור גם לפני כן וכך את מכירה את גופך הייתי מוותרת.
מוכר, מוכר היטב-
20/08/2015 | 17:22
23
כל פעם האכזבה הזו מחדש, כל פעם לנשום אוויר, לעבור את הימים המבאסים של הדימום, להתחיל לספור עד הימים שאפשר לנסות שוב להיכנס להריון, לנסות, לחכות בכליון עיניים ולקוות שהמחזור לא יבוא...ושוב המחזור מגיע....
אוי. כמה שאני מכירה את זה.
מקווה עבורך שיהיה הריון בקרוב, ושההריון יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות.
לגבי ערכות הביוץ- הן ממש לא מדויקות, ולפעמים הן אפילו מפספסות ביוץ. לפעמים הייתי משתמשת, ולפעמים ממש לא. בהריון עם מעיין, אגב, לא השתמשתי...אבל זה כי כבר נשבר לי מהערכות הללו.
לגבי האמונה התפלה- גם זה מוכר לי. אקדיש לזה את שאלת הסקר בשבוע הבא. תודה על הרעיון.
האם המחזורים שלך היו סדירים לפני כן? השיגעון הזה הוא חדש או מוכר לך?
 
מאחר ו איןאריותכאלה ו שירהד1 שאלו אותה השאלה - אני עונה כאן>
20/08/2015 | 17:40
3
47
אין לי דרך באמת לדעת אם המחזור שלי היה סדיר לפני.
אני על גלולות מגיל 13 בהמלצת רופא - מאחר והיו לי כאבי בטן שהיו משתקים אותי במשך יומיים כל חודש.
כשהייתי על גלולות הכל תקתק כמו שעון, מפסיקה חבילה - יומיים אח"כ מחזור.
בהריון הראשון - הפסקתי את הגלולות קיבלתי מחזור יומיים אחרי וחודש אחרי כבר גיליתי שהצלחנו להיכנס להיריון. אז אין לי דרך לדעת לגבי סדירות המחזור. אחרי ההפלה הכל השתגע.... :(
הכינוי שלי כאן אולי מטעה , אבל אני כבר לא כל כך חדשה כאן.... בקרוב סוגרת  7 חודשים בפורום... באמת שלא חשבתי שייקח כל כך הרבה זמן לגוף לחזור לעצמו...
אוף.
 
תודה לכולכן על התמיכה. זה באמת לא מובן מאליו ...
 
הייי
21/08/2015 | 10:32
22
היה לך מזל גדול שנכנסת להריון מיד עם הפסקת הגלולות וזה מה שמקשה עלייך כרגע לדעתי. הרבה נשים שנכנסות להריון מיד בטוחות שזה פשוט ככה. כשרוצים נכנסים. אבל לצערנו זה ממש לא כך והממוצע לכניסה להריון בארץ הוא שנה.
לי לקח לא מעט זמן להשיג הריונות אבל לרוב בסוף זה קורה. כדאי לוודא שאין בעיה כלשהי ופשוט להמשיך לנסות בטבעי ובלי לחץ לפחות שנה. באמת שמאחלת לך כל טוב.
ממליצה על גישה טיפה שונה
21/08/2015 | 14:37
1
40
כמו שציינת, אין לך דרך לדעת האם אכן באופן טבעי המחזור שלך אינו סדיר, או שזו תופעה לאחר ההפלה שתחלוף עם הזמן.
בין אם המחזור סדיר ובין אם לא - אין זה מרמז על קיום של ביוץ או לא, זה רק אומר שקשה יותר לאתר אותו. יתכן גם שלמרות שתעשי בדיקות ביוץ במשך רוב החודש - לא תאתרי ביוץ ואין זה אומר שלא היה כזה, אלא שהבדיקות האלו לא מדוייקות ורמת הרגישות שלהן אינה מאד גבוהה.
גם אצלי הן לא איתרו ביוץ, גם בזמן שאני איתרתי כזה לבד באופן טבעי ואיששתי את זה במעקב זקיקים ליתר בטחון.
 
אני ממליצה לך ללמוד את השיטה הטבעית לאיתור זמן הביוץ - יש לה יתרונות רבים, לטעמי היא מאד מוצלחת ואף מדויקת ומכוונת אותך ממש לימים הנכונים של לפני ובמהלך הביוץ ותוך חודש חודשיים תוכלי בקלות לאתר ביוץ. מאד חשוב לדעתי להכיר את הגוף שלך ואת התגובות שלו, כך שזה רק יתרון נוסף בעיני.
 
תוכלי לקרוא בפירוט על השיטה הטבעית באינטרנט, כולל הנחיות, תמונות להמחשה והמלצות של נשים מנוסות.
 
אופציה נוספת היא כמובן לעשות מעקב זקיקים אצל הרופא - אני אישית בעד להתחיל מהטבעי והעצמאי ובאמת להכיר טוב את הגוף שלך ואם כעבור פרק זמן עליו תחליטו עם הרופא, לא יהיו תוצאות לשביעות רצונך - תוכלי לבקש את מעקב הזקיקים.
 
שיהיה המון בהצלחה !
היי
23/08/2015 | 15:24
12
תודה רבה על הזמן שהקדשת בשביל להגיב לי.
אני קראתי על השיטה הטבעית לאיתור הביוץ , אבל חייבת לציין שפשוט לא צלחתי בה.
אין לי חום , גם כשאני חולה.. אז קשה לי לדעת לגבי חום השחר ...
לגבי שאר הדברים (לא נעים לי כל כך לפרט כאן) - עם אחד חשבתי שאני הצלחתי כי ראיתי את השינוי ועם השני - לא הצלחתי בכלל ....
בקיצור, גם אחרי מספר פעמים - לא מצליחה לזהות בצורה הטבעית. :(
 
שאלת הסקר השבועית- אוכל מנחם-
16/08/2015 | 23:14
27
108
כרגע סיימתי לראות את התוכנית "מאסטר שף", ובעקבותיה- חשבתי על שאלת הסקר-
האם יש אוכל מסוים שמנחם אתכן? האם את מכינות אותו, או שמישהו/י מכין/ה עבורכן?
יש איזשהו סיפור מאחורי האוכל הזה שמתקשר לכן לנחמה, או שהטעם, המרקם ו/או המראה הם המשפיעים?

Comfort Food
17/08/2015 | 07:23
2
135
האמת שכשאני במצבי לחץ - התאבון שלי נעלם כאילו לא היה. הלוואי והייתי יכולה להגיד "נהדר! להרזות!", אבל אני ממש לא אוכלת כלום בקטע לא בריא. אבל... יש כמה מאכלים שיכולים לחדור את המעטפת של הלחץ.
 
סוכריות גומי
מרק עדשים (שאמא שלי מכינה)
 
ו... זהו. סה"כ מאוד בריא.
 
להמומה-
17/08/2015 | 22:56
72
אין על מרקים של אמהות. סיר מהביל, ריח טוב, טעם שממלא את הפה, הגוף והנשמה בחום ובאהבה.
מקווה עבורך שבמהירה תהיי חייבת לדאוג לבריאות שלך, כי תצטרכי לאכול בשביל שניים.
 
המומה, התפריט שלך צבט לי בלב
17/08/2015 | 23:25
77
סוכריות הגומי והמרק... הלואי ותמיד אזכה לבשל את המרק האהוב רק כדי לשמח ולא כדי לנחם. מאחלת לאמא שלך את אותה הברכה מקרב לב.
אני לא הכי יכולה לאכול
17/08/2015 | 10:15
2
112
כשאני בדיכאון. אבל בכלליות אני חולה על ג'אנק פוד. מקדונלד'ס. פיצות. שוואמה.
לרונית-
17/08/2015 | 22:53
1
52
מוקדשים לך האייקונים הבאים- . לא היה של שווארמה- הם באמת לא בסדר בתפוז:)
מאחלת לך שלא תהיי יותר בדיכאון, ושיהיו לך סיבות לשמוח ולאכול.
אמן
18/08/2015 | 07:39
9
כל אוכל שעונה על דרישות הסף שלי
17/08/2015 | 13:02
3
90
במקרה שלי הכוונה לאוכל צמחוני, לא חשוב מי מכין. פחמימות תהינה נהדרות, רצוי שיהיו ירקות טריים בצד. מתוקים מעט. העיקר שיהיה זמין בכל שעות היום והלילה.
 
? האם יהיה נורא לענות, שאחרי הפלה נהנית לאכול בשלווה סושי (בזמן הריון הרי מומלץ להמנע מסושי בכלל, משום שברב המסעדות חותכים את מנות הדג הנא ואת המנות הצמחוניות באותו סכין וקיים חשש לליסטריה ו/ או סלמונלה) ?
לכבשה הצמחונית-
17/08/2015 | 22:49
39
אהבתי את "העיקר שיהיה זמין בכל שעות היום והלילה". מוכר לי...
בתור חובבת בשר (ועימך הסליחה), אני פשוט לא מבינה מה הטעם לאכול פחממה, אם לצידה לא שוכן איזה בשר טוב:)
אבל מצד שני- אני מורידה את הכובע בפני כל מי שצמחוני (בהיבט האנושי של העניין).
שמה לך אייקון של סושי. תהני, ואני מקווה עבורך שמהר מאוד יהיה אסור לך לאכול סושי לתקופה ארוכה ארוכה.
 
אני דווקא לא הייתי מסוגלת לאכול סושי אחרי ההפלה
20/08/2015 | 21:25
1
26
כמה שעות אחרי שעשיתי בדיקה ביתית סימסתי לבן הזוג שלי "הרגע קלטתי שאין סושי בחודשים הקרובים. אני מתחילה לפתח ספקות לגבי העניין".
אלוהים, איזה פה שפתחתי לשטן!
אני זוכרת שאחרי הגרידה חברה שניסתה לעודד אותי הציעה לי לקחת אותי לסושי וזה חתך אותי כמו סכין. נזכרתי שהסושי האחרון שאכלנו ביחד היה כשבאתי לבקר אותה אחרי הלידה שלה.
רק חודשיים אחר כך אכלתי את הסושי הראשון והצלחתי להנות ממנו, בעיקר כי קיוויתי (ועדיין מקווה) שאצטרך להתנזר ממנו בקרוב.
סושי סימבולי
21/08/2015 | 08:26
15
מענין איך מאכל, מקום, שיר, אדם או חפץ מתקשר לנו למאורע מסוים ומקבל משמעות סימבולית. במקום הנמוך יחסית בו נמצאות כולנו או חלקנו, מפתה לערוך את הקישורים (מודה), אבל בסופו של דבר - המשמעות היחידה היא מזל (או חוסר בו).
מאחלת לך התנזרות מסושי למרחקים ארוכים ושלמים .
 
גלידה!
17/08/2015 | 14:23
3
64
אחרי שתי ההפלות וגם כשבעלי היה בצוק איתן (זה היה ממש אחרי ההפלה הראשונה) קיבלתי מהשכנות שלי וואפל בלגי ועוגות וגלידות... בקיצור השמנתי...
וזה אשכרה עוזר.
זכור לי במיוחד רגע נפילה קשה שהיה לי ובעלי היה במלחמה ולא היה זמין בכלל וחשבתי שהוא בעזה.. בדיעבד התברר שהוא היה על הגבול בתצפיות על עזה וזה היה לא פחות גרוע...
בקיצור היה ערב והייתי שבוזה מאוד ושכנה הביאה לי וואפל בלגי עם אבקת סוכר ומזולף עליו שוקולד... ואכלתי את זה וזה ממש הרים אותי. הכי טכני - סוכר טהור לווריד... ככה טוב.
ואחרי ההפלה השנייה, הייתי ממש סבבה מבחינת משקל והשכנות שלחו לי כאלה דברים משמינים ומנחמים שעליתי במשקל... מזל שהיה לי כוח גם לעשות ספורט.
ואם כבר מדברים! ספורט זה דבר מעולה כשאין מצב רוח. לי מאוד מאוד עזר להרים את המצב רוח ולעכל את מה שעברתי תוך כדי...
לאם הבנות2-
17/08/2015 | 22:42
2
31
גם בעלי היה שלושה שבועות בצוק איתן. הייתי אז בראשית ההריון עם מעיין, והיה סיוט מכל הבחינות. אוח! היה נורא.
 
השכנות שלך נשמעות מקסימות. ממש. ונכון- אין כמו סוכר טהור לוריד. לא הכי בריא, אבל חיים פעם אחת. לא צריך כל הזמן לסבול. מותר להתפרע עם הסוכרים, ובטח בעת מצוקה.
אין לי ספק
18/08/2015 | 11:44
1
23
שכל המתחים והכאבי לב שחוויתי בשנים האלה ביחד עם הנחמות מהשכנות הובילו אותי למצב הפיזי שלי היום... של אולי סכרת
18/08/2015 | 12:31
2
האוכל המנחם שלי-
17/08/2015 | 22:28
3
68
האמת היא שאני מאוד אוהבת לאכול, ולמרות כל מה שעבר עליי, לרוב לא איבדתי את התיאבון. די התבאסתי מזה, כי אמרתי לעצמי שאם אני כבר בדיכאון, אז למה לא עד הסוף? למה לא לאבד לפחות גם כמה ק"ג ולהרזות טיפה?
 
כל דבר הולך אצלי- כל דבר שהוא טעים. רצוי גם מתוק- גלידה טובה, מלקשייק, פרישייק, קרפ, עוגה...
 
יש אוכל מסוים שאמא שלי נהגה להכין לי בתור ילדה ומתבגרת, כשהייתי חולה- תפוח ובננה מרוסקים ביחד עם סוכר. אני יודעת שחלקכן בטח נגעלות מזה, אבל בשבילי, עד היום, זה האוכל המנחם האולטימטיבי, וכשבכל זאת אני מאבדת את התיאבון- זה מה שאני רוצה לאכול- מתיקות מן הטבע+עוד סוכרים לעידוד.
 
 
פירות מרוסקים נשמעים מצוין
17/08/2015 | 23:32
2
33
טעימים גם כארטיקים בקיץ (תפוח, מנגו, בננה או הדרים סחוטים וללא סוכר).
מקוה שאת משאירה גם למעין קצת מהמנות המרוסקות שלה  
18/08/2015 | 12:32
1
7
אתן מוזמנות להמשיך ולשתף
19/08/2015 | 09:04
8
מרק !
19/08/2015 | 17:51
2
25
משהו במרקם, בחום, ובעובדה שזה זורק אותי תמיד להרגשה של ילדות ופינוק (סבתא שלי תמיד הכינה לי מרק כשהייתי חולה).
לא יודעת למה אבל זה הכי אוכל מנחם עבורי.
אפילו מרק אינסטנט משקית, כזה שעשיר במונוסודיום גלוטמאט, עושה לי ממש הרגשה חמימה ונעימה בכל הגוף.
 
בעיה קשה בקיץ !
מרק לגמרי
19/08/2015 | 21:32
16
בדיוק היום הכנתי מרק קובה (לא להתלהב את הקובות אני מקבלת מוכנות מחמותי)
והוספתי קוסקוס... זה היה מנחם בצורה שלא תיאמן
כן, מרקים זה נפלא,
21/08/2015 | 09:48
9
ואת יכולה להרגע- גם אני מדי פעם חוטאת באיזה מרק מוכן כזה. זה מזכיר לי את משמרות הלילה בצבא ואחרי הצבא...יש בזה משהו כזה צעיר וסטודנטיאלי...
אולי מוזר אבל
19/08/2015 | 18:41
1
52
ממליגה (או פולנטה בשמה האחר)
זו מעין פשטידה מקמח תירס
בתקופות שצריכה ניחום אני שולחת סמס לאבא שלי וכמה שעות מאוחר יותר היא מחכה לי חמה ומנחמת בטירוף...

וחוץ מזה כל מה שאמרו פה, מתה על מרקים (בעיקר כאלה עם שמנת מתוקה), כל מה שמכיל סוכר (שירה גם לי אמא שלי היתה מכינה תפוח עם בננה, וכיום אני ובעלי מכינים אותו דבר על האש.. מקורמל, עם קצפת.. יאמ!)

לצערי אני מוצאת הרבה ניחום באוכל (ורואים עליי...)
כמה מרענן זה לשמוע על אבא שמכין אוכל מנחם-
21/08/2015 | 09:45
13
האמת היא שאף פעם לא אכלתי ממליגה. כמה נפלא שאבא שלך זמין לך, תומך ועוזר.
השדרוג של התפוח והבננה נשמע מעולה.
פחמימות זה החיים
20/08/2015 | 21:12
1
22
לאפות אותן, לאכול אותן ובעיקר השילוב של שניהם עושה לי טוב.
יום אחרי שגיליתי שהדופק הפסיק הכנתי סיר ענק של ריבת דובדבנים וקלאפוטי "לפי הספר" (עם החרצנים והכל) והתחרעתי על הכל עם גלידה בצד. זה עזר, ל-5 שניות בערך.
הסיטואציה היחידה שבה אני לא מסוגלת לאכול היא כשאני במתח; שבוע לפני הפסקת הדופק, רגע לפני שיצאנו למסעדה הכי טובה שאני מכירה, גיליתי שאני מדממת. אני מוכנה להתערב שזו הייתה הארוחה הכי קטנה שמישהו אי פעם אכל שם... פשוט לא הייתי מסוגלת לבלוע כלום
הייתי צריכה להסתכל בגוגל מה זה קלאפוטי:)
21/08/2015 | 09:42
16
אני לא מתקדמת כמוך.
אוי....הרגע הזה של תחילת הדימום, וההבנה שזו תחילת הסוף....כמה נורא.
אני מקווה שיום אחד לא רחוק, תוכלי לחזור למסעדה הזו, שאת כה אוהבת, והפעם תוכלי להנות מארוחה נפלאה, כשלצידך בעגלה היצור הכי חמוד עלי אדמות.
מסעדות וגלידה
22/08/2015 | 00:03
1
10
בכל הפלה תמיד הולכים למסעדה, רק שנינו, דואבים...
וממלאים את ההקפאה בבן אנד גריס
טעים!-
22/08/2015 | 06:26
9
אבל כמה כואב שאוכלים את הגלידה הטעימה הזו ברגעים כה קשים...עדיף היה סתם כך לאכול ולהנות וללקק את הגלידה בכיף כזה. מאחלת לך שגם יגיעו רגעים כאלו.
קרישי דם
18/08/2015 | 20:00
5
109
אני לאחר טיפול בציטוטק (היה לפני חודש וחצי) כאשר נצפו לפני כשבועיים שאריות ברחם (בגודל 23 מ"מ)
 
היום הייתי בבית חולים לקביעת תור להיסטרוסקופיה ניתוחית להוצאת השארית, הרופא ביצע בדיקה וגינלית כולל מישוש ומעט לחיצות על הרחם.
עכשיו התחילו לי כאבי מחזור ודימום. ויצאו כמה קרישי דם גדולים (בדומה למה שקרה לי אחרי הציטוטק)
 
מה זה יכול להיות? שווה לעשות בדיקת US נוספת לפני הניתוח?
 
לדעתי כדאי לעשות עוד בדיקה-
18/08/2015 | 23:18
2
52
לכי תדעי, אולי יהיה לך עכשיו דימום שיוציא סוף סוף את כל השאריות החוצה...
למתי קבעת את התור? שווה לפי דעתי לחכות עד שהדימום יסתיים ולבדוק שוב מה קורה שם.
לי לקח המון המון זמן עד שהרחם התנקתה. לקח למעלה מחודשיים.
הרופא חושב שזו שארית שלא תצא לבד
19/08/2015 | 07:10
1
39
ולכן לא כדאי לחכות יותר ולבצע את הניתוח
אצלי עברו עכשיו כמעט חודשיים מאז שלקחתי את הציטוטק
לפני שבועיים הרופא נתן מנה שניה של ציטוטק (לבליעה) זה גרם רק לדימום של כמה ימים אבל לא עשה שינוי מבחינת השארית
 
פשוט אתמול יצאו דברים שלא ראיתי מאז הטיפול הראשוני בציטוטק אז חשבתי שאולי בכל זאת יש סיכוי שקרה פה משהו וזה יצא..אבל לא יודעת מה בכלל הסיכוי..
 
 
אני לא יודעת, אבל שווה לבדוק שוב לאחר שהדימום ייפסק.
19/08/2015 | 09:03
13
מישהי מכירה את ד''ר דניאל טוגנדרייך?
19/08/2015 | 12:44
1
35
עדיין שם, לא יצא כלום....עדיין צריכה לבצע היסטרו
 
ביום ראשון בבלינסון, אמרו לי שד''ר דניאל טוגנדרייך יבצע
האם ניתן להיות רגועה? הוא נחשב טוב?
עשיתי אצלו צילום רחם
19/08/2015 | 14:33
38
והוא נחשב לרופא מקצועי ומומלץ.
בהצלחה ואמן שתהיי רגועה בקרוב 
חלום הזוי
18/08/2015 | 22:55
4
141
אתמול בלילה חלמתי חלום הזוי , התבאסתי לקום ולגלות שזה חלום.
 
חלמתי שאני מקבלת את הבת שלי חזרה בגיל שהיא הייתה אמורה להיות אם הייתי יולדת אותה בזמן. 
 
עברתי לפני שנה לידה שקטה בשבוע 21. הייתי אמורה ללדת בדצמבר האחרון.
כלומר התינוקת הייתה צריכה להיות בת 8 חודשים.
חלמתי שאני מקבלת תינוקת בגיל זה והיה הייתה בובה אמיתית
גם חשבתי לעצמי בחלום שזה יהיה כיף אם אני יהיה בהריון ואז יהיו לי 2 תינוקות קרובים בגיל...באמת חלום....
הלוואי שבאמת אזכה לעוד תינוק.
את התינוקת שאיבדתי אני לא אזכה לקבל כמובן...רק בחלומות...
 
אויש, איזה באסה שזה היה רק חלום-
18/08/2015 | 23:22
39
והוא לא הזוי בכלל. הוא מבטא את הכמיהה שלך ואת הגעגוע שלך. חלמת על מציאות אחרת. מציאות שלא יכולה להתקיים. חלמת על מה שאיבדת.
חלום מתוק ומר גם יחד.
הלוואי ותזכי בקרוב בתינוק/ת בריא/ה על אמת ולא רק בחלום.
חיבוק
19/08/2015 | 10:26
24
מבאס שזה רק חלום וזה הכי טבעי בעיניי שחלמת עליה ...
ההתמודדות עם האובדן מתבטא באלפי צורות כולל חלומות !
הלוואי שבקרוב החלום יהפוך למציאות ומהר :)
כן. גם לי היו מספר חלומות כאלה
19/08/2015 | 10:34
1
32
אולי עוד תלדי בת... היא לא תהיה אותה אחת. אבל היא בהחלט תתן לך אושר.
תודה על החיזוקים!
19/08/2015 | 22:18
2
ואני חשבתי שגרידה זה החלק הנורא..הריון מולרי
16/08/2015 | 00:39
12
248
שלום לכן..פעם ראשונה שלי כאן. בשנות השלושים המוקדמות, נשואה ואם לילד בן 3. החלטנו שהגיע הזמן לתוספת..ועל הניסיון הראשון הגיעה הצלחה, או לפחות כך חשבתי.. הבטא עלתה והבחילות הרגו אותי. לא היה מקום לספק...עד האולטרסאונד בו נצפה שק הריון ריק סביב שבוע 7..הקטבטא הגבוהה הבהירה שיש פה בעיה, אמורים לראות עובר ודופק..הופנתי למיון וקיבלתי ציטוטק. שלא עבד..התחלתי להקיא והגעתי למיון כשאני חלשה מאודף בדקו שוב בטא והיא ממשיכה לעלות..כאן התעורר החשד להריון מולארי. כמה ימים לאחר מכן החליטו על גרידה. הבטא עדיין עולה והגיעה כבר ל125,000. מנהל המחלקה שביצע את הגרידה אמר ששק ההריון שהוציא נראה הריון רגיל ושלל מולרי. התוכן נשלח למעבדה בכל מקרה...כעת עליי להמתין שבועיים לתשובות.
במידה וזה אכן מולרי (ולפי הבטא הגבוהה אין לי ספקות ) עליי להמתין חצי שנה מבלי להיכנס להריון...מרגישה שנפל עליי בניין. לא מצליחה להרים את עצמי או לחשוב על משהו אחר...מרגישה שהסביבה מצפה ממני כבר להביא את הילד הבא..הרי שלי בן 3...
איך מתמודדים עם הצער הזה? מרגישה כמו חייזר...למה דווקא לי?
משתתפת בצערך
16/08/2015 | 01:14
94
ראשית - משתתפת בצערך. קשה לאבד הריון, לא רק בהיבט הפיזי אלא באבדן התמימות וניפוץ חלום שנרקם.
בין כל מה שכתבת בלט לעיני המשפט לפיו הסביבה מצפה ממך כבר להביא את הילד הבא. הסביבה לא צריכה לשנות. יש בעולם שני אנשים בלבד. את ובן-זוגך. כל השאר - שלא ידחפו את האף, ואם יש בך כוחות להתמודד - מציעה לך לענות תשובות כאלה שתוצאנה לחטטני העולם את החשק לשאול (אני בזמנו הייתי עונה ל'מתענינים' בבטן 'לא, אני סתם שמנה' למרות שאני לא, רק כדי להביך אותם, ולשואלים מה עם שלישי - אם הם מתנדבים לגדל לי אותו במקביל לעבודה שלי ולגידול השניים שלשמחתי יש לי). אגב - אם הייתי מקבלת שקל על כל שאלה חטטנית לגבי ילד שני בזמנו או שלישי, היינו יכולות לשבת לארוחת בוקר בבית קפה ולדבר על זה.
איכשהו מתקשר לי גם לשאלת הלמה - מובן שלא באשמת אף אחד, ופעמים רבות אין תשובה (בעיקר כשמדובר בהפלה בודדת, והלואי שיישאר כך אצלך). מנסיון ומקריאה כאן בפורום - הצער משנה צורה עם הזמן, בתקוה שלא תצטרכי להמתין חצי שנה ושההריון הבא יגיע בהקדם ויהיה תקין ושלם. בכל מקרה, אם תרגישי שהצער לא משתנה ולא קהה, ממליצה לך לשקול טיפול אצל פסיכולוגית/עו"סית.
מאחלת לכם לחגוג את יום הולדתו הרביעי עם אח/ות קטן (או לפחות בהריון מתקדם).
 
 
זה כ״כ קשה ומרסק את הנפש
16/08/2015 | 01:16
61
אין לי ממש מילות עידוד או נחמה. ובטח שאין תשובה ל״למה לי״? התסכול, האכזבה, חוסר הצדק, הם קיימים וחלק מהתהליך כנראה לחלק מהנשים. ואלו שלא אפילו לא יודעות עד כמה הן ברות מזל (ומקווה שלעולם לא ידעו)
כן מאחלת ומקוה בשבילך שתחזרי לתהליך אחרי בירור והמתנה. והנפש לא תוותר עד שיהיה ילד בריא.
מחזיקה לך אצבעות
צר לי על אובדן ההריון-
16/08/2015 | 10:27
60
אכן כואב מאוד לאבד הריון רצוי. כואב, עצוב מאוד וגם מכעיס. ואז גם שואלים את השאלה של "למה דווקא לי?"- למה דווקא לי קרה? ואם כבר קרה, אז למה הריון מולרי, שלא יאפשר ניסיון מידי להריון חדש?
אין תשובות על ה"למה" הזה. לצערי הרב, הפלות בנסיבות כאלו ואחרות הן חלק בלתי נפרד מעולם הילודה, וזה קרה, קורה ויקרה להמוני המוני נשים. כל יום אחת פוגשת נשים, שחלקן עברו דברים קשים בדרך להביא ילדים, ואת אפילו לא יודעת מזה, כי רובן לא מדברות על כך סתם כך בשיחות חולין.
 
אז את לא חייזרית. ממש לא.
 
לגבי הסביבה- כולם יכולים לקפוץ לך!!! אבל ממש, וגבוה! זה לא עניינו של אף אחד. רק פה בישראל אנשים מרשים לעצמם להיכנס לרחם של אישה ולשאול שאלות חטטניות או לומר דברים בעלי אופי חטטני.
מי זה הסביבה שאת מתכוונת אליה? ההורים שלך ושל בעלך? האחים והאחיות? חברות? שכנות?
אני באופן אישי לא אוהבת סודות, ולכן, על-פי הגישה שלי, הייתי ממליצה לך לספר לסביבה הקרובה מה עובר עלייך, גם כדי שיעזבו אותך בשקט לגבי עוד ילד, וגם כדי לתמוך בך.
יש כאלו, לעומתי, שממש לא בקטע של לספר. אפילו לא לסביבה הקרובה.
כל אחת צריכה לעשות מה שטוב ונכון עבורה.
 
ואגב, אם את חייזרית, אז אני חייזרית בריבוע- בתור מי שעברה 7 הפלות:(.
אגב- לאחר ההפלה הראשונה שלי ילדתי את בני השני.
ולאחר 6 ההפלות ברצף- את ביתי השלישית.
חייזרית או לא חייזרית?
את לא חייזר
16/08/2015 | 11:50
48
קודם כל צר לי האובדן . אין ספק שזה קשה מאוד במיוחד שהגעת לשלב שאת מוכנה ורוצה עוד ילד ואז זה התפוצץ בפרצוף...
לצער כולנו הפלות הן חלק מהחיים, נכון שרק שזה קורה לנו או לסביבה הקרובה מבינים כמה זה נורא!
מאחלת לך בריאות והתאוששות מהירה.
מציעה לך לדבר עם איש מקצוע אם את מרגישה שממש קשה לך. אני הסתפקתי באדם מספיק קרוב ורגיש ובפורום הזה שמחזק מאוד!
מקווה שההריון הבא יהיה משעמם ויסתיים בידים מלאות . חיבוק חזק
את לא חייזר
16/08/2015 | 11:50
25
קודם כל צר לי האובדן . אין ספק שזה קשה מאוד במיוחד שהגעת לשלב שאת מוכנה ורוצה עוד ילד ואז זה התפוצץ בפרצוף...
לצער כולנו הפלות הן חלק מהחיים, נכון שרק שזה קורה לנו או לסביבה הקרובה מבינים כמה זה נורא!
מאחלת לך בריאות והתאוששות מהירה.
מציעה לך לדבר עם איש מקצוע אם את מרגישה שממש קשה לך. אני הסתפקתי באדם מספיק קרוב ורגיש ובפורום הזה שמחזק מאוד!
מקווה שההריון הבא יהיה משעמם ויסתיים בידים מלאות . חיבוק חזק
בנין בגובה חצי שנה / יתרונות ההמתנה הבלתי נסבלת
16/08/2015 | 17:19
80
קרן אור היקרה,
אני מצטערת כל כך שאיבדת את ההריון שלך, ועל הדרך גם את המשוואה הנעימה של "שני פסים = ילד עוד 9 חודשים" והגעת אלינו לפורום.
 
האינסטינקט הראשון - של כמעט כל מי שאיבדה הריון - תשאלי את הנשים פה - הוא להיכנס להריון עכשיו (ואם אפשר אתמול, או איכשהוא לישון עד החודש התשיעי, בכלל עדיף)
 
המתנה - בפרט שהיא כפויה על ידי הממסד הרפואי ולא פרי בחירה - ועוד בת 180 יום - מרגישה כמו נצח. נצח. נצח.
 
אני חושבת שלאור זמן ההמתנה הנדרש לא תהיה לך ברירה אלא לחזור אל חייך, להתמקד בכל הדברים האחרים שיש בהם, ואני בטוחה שיש המון.
אני מאמינה שיש למהלך הזה גם צד טוב, צד שממוסס את הלחץ העצום, שמחזיר אל ההווה, שמאפשר תהליך אבל אמיתי (ולא מצב של "הריון בתוך הריון").
 
יש פה רק נשים שאיבדו הריונות, בכל מיני שלבים, בכל מיני גילאים, בכל מיני אופנים - אני חושבת שאין פה אפילו אשה אחת שהיתה באותו המקום 20 יום אחרי האובדן ו- 180 יום אחרי האובדן. הכאב יהיה שונה. אז על סמך נסיוני האישי והנסיון הקולקטיבי פה - אני מבטיחה לך שתרגישי אחרת ותגיעי עם כוחות אחרים למסע החדש.
 
 
ולגבי הסביבה / ההפרש ה'נכון' בין האחים - אל תקשיבי לאף אחד, אל תתני להם להיכנס לך ללב, ובאמת שאין הפרש 'נכון'. יש את ההפרש שרצית ואיבדת - זה עצוב מאד, מאד.
אבל אחים יכולים להיות חברים מאד טובים במגוון רחב מאד של הפרשים.
 
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז )
16/08/2015 | 17:36
52
צר לי על האובדן שלך.
מבינה לחלוטיןאת ההרגשה שלך. אבל את ממש לא חייזר. זו בסכ"ה התחלקות לא טובה של התאים.וזה יכול לקרות לצערי לכל אחת.
אני מקווה מאוד שהתשובה של השק תהייה תוצאה טובה.
אני יודעת שאת רוצה מאוד להתחיל לנסות שוב אבל חייבים לחכות ולתת לגוף להבריא ולהתאזן מחדש.
שולחת חיבוק גדול .
תעדכני מה קורה.
אתן פשוט נפלאות...
16/08/2015 | 19:43
1
67
תודה רבה על התגובות, החיבוק וההבנה...מרגישה יותר טוב בזכותכן..
אחות לצרה - הריון מולארי
17/08/2015 | 12:58
82
כבר לא נכנסת הרבה לפה, אבל ראיתי אותך אז נכנסתי בכל זאת, שלא תרגישי לבד
היה לי הריון מולארי לפני כחצי שנה. אצלי היה עובר עם דופק ואח"כ פסק הדופק. אחרי הגרידה קבלתי תשובה שזה היה הריון מולארי וצריך לחכות.
בהתחלה היה לי קשה עם זה ובמשך הזמן חיפשתי את נקודות האור וב"ה גם מצאתי. גם לך יש שם אופטימי - קרן אור. מקווה שגם את תצליחי להרים את הראש מעל המים.. 
היום אני יכולה לראות שנבניתי הרבה בתקופה הזאת.. 
אם יש לך שאלות אשמח לעזור. הנסיון שלי די טרי.
אגב, אמרו לך שאת צריכה לבדוק בטא עד לאיפוס? אחרי האיפוס את צריכה להמשיך לבדוק אחת לחודש במשך חצי שנה.
יפית 
 
 
מאוד מבינה אותך
17/08/2015 | 12:53
46
לי לקח הרבה זמן להיכנס להריון האובדן.
הבת שלי הייתה כבר בת שנתיים וקצת כשעברתי את הלידה השקטה ולא חיכיתי אפילו את החודש שצריך להמתין על מנת לנסות שוב. נקלטתי רק כחצי שנה אחרי האובדן ובדיעבד זה היה בזמן הנכון. שנתן לי קצת מקום להתאוששות. אז נכון שבעז"ה אני אלד כשהיא כבר תהיה בת שלוש וחצי אבל גם לזה יש יתרונות. אימי הביאה אותי ואת אחרי במרווח של 4 וחצי שנים מבחירה וזה ממש לא נורא. בהצלחה.
מכירה את התחושה ככ
18/08/2015 | 11:52
39
כשזה קרה לי בפעם הראשונה הייתי המומה. מה לא בסדר אצלי?
ואז נפתחתי וסיפרתי להמון נשים ביישוב שלי על מה שעבר עלי... הן לא ידעו שהייתי בהריון אז הרגשתי שאני מספרת על משהו רפואי שקרה לי... וגיליתי לתדהמתי שכמעט כולן עברו חוויה דומה.
לי מאוד עזר לראות שאני לא לבד.
ולגבי המולארי אל תהיי בטוחה. זה נדיר מאוד. והגוף הרבה פעמים לא מבחין שההריון נגמר.
בהצלחה
אני חיכיתי שנה!
18/08/2015 | 16:40
60
אמנם מבחירה אבל עדיין...
ואני עוד לא בהריון, רק התחלנו החודש לנסות....
אחרי אבדן הריון בשבוע 21
ואני כבר בת 37! ויש לי 2 ילדים גדולים בבית ברוך השם...
אז אצלי בע"ה אם יגיע עוד ילד ההפרש יהיה גדול ואני לא נהיית צעירה יותר...
 
אל תחשבי על ההפרש וזמן ההמתנה.
 
תנסי להנות ממשפחתך, מילדך המקסים, מהחיים...ותראי הזמן עובר גם אם לא רוצים!
 
שיהיה בהצלחה
קטעים עם הפרסום בעמוד הזה
17/08/2015 | 18:48
4
122
בהמשך להזמנה המפתה של הנהלת תפוז אנשים  לחברות הפורום להשתתף במבצע מטרנה לפני כמה שבועות (כחודשיים), מופיע לי בראש העמוד מתחת לכותרת באנר מפתה לצילום הריון/ ניו בורן לסירוגין עם פרסומת למטרנה ולבית אבות.
שאלה של מאותגרת טכנולוגית - האם זה בגלל גוגל או פרסומות שהנהלת תפוז, ולסיכום: בין הזוי למצחיק.
אני לא רואה פרסומות מתחת לכותרת
17/08/2015 | 19:00
1
48
ואני גולשת בכרום עם חוסם פרסומות (AdBlocker)
עקרונית, גוגל מפרסמים לך פרסומים מותאמים אישית לפי החיפושים שלך, כך שאם חיפשת משהו שקשור בבתי אבות או בזקנים זה מסביר את הפרסום. אם לא חיפשת יכול להיות שזה פרסום של תפוז, ושם כנראה יושב מתכנת עייף ומשועמם, שלפי מילת הקוד "הריון" הכניס את כל הפורומים בנושא לאותו אשכול פרסומות "מותאמות אישית" של מטרנה/צילומי ניו בורן וכו'. 
מילא סוגית ההריון, אבל מה הקשר לבתי אבות?
17/08/2015 | 19:16
42
לא חוזה לאף אחד מבני משפחתי מעבר לבית אבות בעשורים הקרובים.
מצד שני חופשה עם מטרנה אכן נשמעת כמו החופשה המושלמת בשבילי בתשובה לפרסומת למעלה.
אולי צריכה לעבור לכרום ולחסום פרסומות כמוך, נאטשל.
אני אסביר לך למה
18/08/2015 | 11:48
1
53
אצלי לפחות, מופיעות פרסומות שמתקשרות בדיוק למה שחיפשתי באינטרנט.
כרגע מופיעה לי פרסומת לאתר של תלבושת אחידה... כי נכנסתי אליו (הילדה עולה לא')
זה לגמרי לא תפוז. זה גוגל
אני קצת מבינה בזה כי אני מעצבת לאינטרנט... יכול להיות שלחצת לייק לחברה ששמה תמונה של התינוק שלה בפרסומת למטרנה וזהו. זה רודף אחרייך לכל מקום...
ויש דברים שהם סתם גנריים לכולם שמשלמים לגוגל שיקדם אותם. כמו בתי אבות שבטח לא נכנסת לאתרים שלהם... הבנת?
20/08/2015 | 21:27
7
למרות שמבצע מטרנה היה לגמרי טעות אנוש של אחד מאנשי תפוז.
היסטרוסקופיה ניתוחית בבלינסון
16/08/2015 | 08:40
7
74
קבעו לי תור לשבוע הבא להוצאת שאריות.
מה צפוי לי באותו יום? אני כולי בחששות...
תוך כמה זמן אני אמורה להרגיש טוב? כמה ימים אני אמורה לנוח?
תכננו לנסוע קצת עם הילדים שבוע הבא...עכשיו אני לא יודעת מה לעשות
כמו כן יש לי תור לתל השומר
16/08/2015 | 08:51
6
45
כרגע רק לבדיקה לאחר מכן יקבעו לי תור לניתוח
באיזה בית חולים עדיף לבצע?
היי ציפורת,
( לעמוד שלי בתפוז )
16/08/2015 | 17:41
5
34
האם בבלינסון יש לך תור לניתוחית ובתל השומר לאבחנתית?
יש כאלו שמתחילים באבחנתית ומיד אם צריך ממשיכים לניתוחית.
אני באופן אישי מכירה את הרופאים בתל השומר ולכן יכולה להמליץ עליהם. בבלינסון לא.
האם אמרו לך להגיע בצום? או שזו רק הבדיקה?
אני תמיד ממליצה לקחת משכך כאבים לפני הבדיקה כי היא לא הכי נחמדה. יש כאלו שלא כואב להן בכלל ויש כאלו שכן.
במידה ואת מגיעה לשני הדברים ואת בצום אז לא תוכלי לקחת משכך.
היסטורוסקופיה ניתוחית די דומה לגרידה. הרדמה קצרה, מנקים את הרחם מהשאריות או ממה שצריך. אישפוז של כמה שעות ובמידה והכל בסדר, משתחררים לאחר כמה שעות.
בהצלחה.
היי
16/08/2015 | 17:51
22
בעיקרון אני אמורה לבצע ישר ניתוחית.
בבלינסון יש לי תור לניתוחית, אמורה לבוא בצום על הבוקר
בתל השומר יש לי תור למרפאה , לבדיקת רופא אני מניחה (לא מעבר לכך עד כמה שידוע לי), שלאחריה יקבעו לי תור.
 
כרגע אני מתלבטת האם ללכת לתל השומר ואחכ לקבל החלטה סופית או ללכת ישר על התור בבלינסון וזהו..
התור בתל השומר הוא
16/08/2015 | 17:56
27
לבדיקה טרום ניתוחית...לא כך כך ברור לי מה צפוי לי שם..
רק כתוב שאני להערך לבילוי של שעתיים שלוש..
לא הגיוני שיעשו לי אבחנתית במקום בלי להודיע מראש נכון?
16/08/2015 | 17:59
2
26
מדברת על התור שיש לי לתל השומר
היי ציפורת, מה היה בסוף?
22/08/2015 | 11:48
1
6
לא נכנסתי כמה זמן ולכן לא עניתי לך.
מה הוחלט בסוף?
היי
22/08/2015 | 15:36
6
התכנון הוא ללכת מחר לבלינסון
מה שלא ממש ברור לי זה עניין הדימומים..שכחתי לשאול את הרופא שלי או כל רופא שראיתי מאז האם עושים את הפרוצדורה כשיש דימום
 
אני עם דימום כל הזמן...הוא בא והולך אז הציטוטק...
"למה את ממשיכה להיכנס לפורום?"
13/08/2015 | 13:36
21
303
אני לא יודעת בידיוק כמה זמן עבר מההפלה..  כדי לשמור על השפיות שלי הפסקתי לספור שבועות.. לא יודעת אפילו באיזה שבוע הייתי אמורה להיות עכשיו אם לא הייתי מפילה.
לפניי כמה ימים ישבתי ליד בעלי וכמו שאני עושה כמעט כל יום נכנסתי לפורום.. במקרה הוא ראה ובשיא התמימות וההפתעה שאל את השאלה בכותרת.

אתמול הייתי במרפאת פוריות
היום מתחילה שוב זריקות...
מבחינתו אנחנו בתהליך של להתחיל שוב הריון
אז מה גורם לי להמשיך להתעסק בהריון הקודם?..
הוא צודק. אני מבינה אותו. אבל אצלי זה לא נגמר. זה עדיין כואב. זה עדיין מעסיק. לא משנה כמה זמן עבר...

ביום ראשון קבעו לי פגישה עם הפסיכולוגית של המרפאה... כשהיינו קרובים מאד להפלה שאלו אותי אם אני רוצה ואמרתי שכן. גם זה הפתיע אותו... אנחנו כבר לא שם מבחינתו.
הוא אמר לי לא להראות לה יותר מידי מצוקה.. שהיא לא תפגע לנו בתהליך (תגיד למרפאה שאני לא מוכנה להתחיל טיפולים או משהו) אני לא יודעת אם היא בכלל יכולה להגיד דבר כזה אבל הוא הכניס לי את זה לראש ועכשיו זה מטריד אותי.
אני לא יכולה לדבר איתו. הוא מקשיב ומדהים ותומך..אבל הוא כבר לא שם. לא בטוח שמתישהו הוא באמת היה שם כמוני.
אני לא יכולה לדבר איתה .. עכשיו אני מפחדת גם אם בראש אני מבינה שהיא לא יכולה באמת להשפיע על הטיפול החדש..
ולפורום הוא לא מבין למה אני עוד נכנסת... (הוא מן הסתם לא אומר לי לא להיכנס או משהו.. רק לא מבין)
ואולי אני זאת שלא בסדר.. בסך הכל אני מתחילה תהליך חדש. אולי הוא צודק ואני צריכה כל כולי להתכוונן להריון חדש ולעזוב את "הישן"..
לא יודעת... ההתחלה של הטיפול החדש קשה פי אלף מכל הטיפולים הקודמים... אני יודעת שזה לא מוקדם מידי ושצריך כבר להתחיל כי הכאב הזה לא יעלם. אבל זה קשה. כל כך קשה..
שיהיה בהצלחה
13/08/2015 | 14:35
2
76
תמיד אומרים שהנשים שונות מהגברים ...
אל תתייחסי - מה שעושה לך טוב או מקל לא בהכרח עושה לבעלך טוב...
הוא מבחינתו המשיך קדימה - זו ההתמודדות שלו . לך קל יותר לקרוא פה בפורום הודעות אז תעשי את זה .
אין זה משנה אם את עכשיו מתחילה מחדש... זה עוזר לך ?! זה מה שחשוב:).
לא רשמת באיזה שלב היתה ההפלה , אם בא לך תפרטי.
אני אחרי הפלה מאוחרת בשבוע 22 עקב מי שפיר לא תקין . עבר חודש וחצי וכן חזרתי לעבודה, לשיגרה , לילדים ...
אבל - קשה לי !!!! והפורום פה עוזר לי ומקל עליי. יש לי חור בלב ורק עם הזמן כניראה ייסגר
שולחת לך חיבוק גדול ! שיהיה המון בהצלחה בטיפול החדש והלוואי ותצליחו ושיסתיים בידים מלאות ��
תודה רבה
14/08/2015 | 08:55
1
40
ההפלה היתה בשבוע 9.. אחרי שנתיים של ניסינות וטיפולים ..

תודה רבה על החיזוק והתמיכה :)
חיבוק חזק
14/08/2015 | 19:13
12
מוכר מוכר
13/08/2015 | 16:43
1
72
גם בעלי לא מבין... הוא חושב שזה מדכא...
הסברתי לו שמבחינתי המקרה שקרה לנו הוא הכי גרוע בעולם ממילא...
וגם שזה מקל לשתף ועוזר לנשום. הידיעה שיש מקום לפרוק ושיבינו באמת...
וגם לעזור לאחרות עוזר. כי את בעצם אומרת בקול את מה שמרגיע אותך ואז נרגעת קצת.
והשלב בחיים לא משנה.. יש פה נשים שעברו את האובדן לפני שנים ומאז ילדו פעם אחת ואפילו יותר...
האמת
14/08/2015 | 08:59
36
שאף פעם לא עצרתי לחשוב למה אני נכנסת.. זה לא היה נראה לי מזיק..
אני חושבת שהוא מפחד בעיקר מזה שאני קוראת על אסונות בזמן שאני מנסה להיכנס להריון (לא יודעת להסביר, אבל אני מכירה אותו אז אני מבינה ממה הוא מפחד... סוג של לעשות לעצמי נאחס או משהו)
בכל אופן הוא כמובן לא אמר לי לא להיכנס, רק לא הבין למה אני עדיין "עושה את זה לעצמי"..

תודה רבה על התגובה ועל התמיכה
אחר 8, לדעתי את נורמאלית לגמרי
13/08/2015 | 17:50
1
71
מה שקרה לך הוא הלא נורמאלי.
ובכלל, נראה לי שלא מעט בינינו אינן מסוגלות לשים מאחור את ההפלה או הלידה השקטה שעברו. כל אשת מקצוע שתפגשי אמורה להבין את זה ואין סיכוי שגילוי הלב שלך, בכל נושא, ישפיע על מתן הטיפול הרפואי.
מאחלת לך שהשיחות תבאנה איתן הקלה רגשית וכמובן הצלחה בטיפולים והריון תקין שיסתיים במועדו ובשלום.
תודה רבה
14/08/2015 | 09:01
15
אני אגיד לך למה את נכנסת לפורום-
13/08/2015 | 23:50
7
117
כי פה יש בנות ש-
מבינות אותך
לא שופטות אותך
מזדהות איתך
אמפטיות כלפייך
מנסות לסייע לך
אכפתיות כלפייך
רוצות לעזור לך
 
וגם, כי את-
במצוקה
חווית הפלה וזו חוויה קשה פיזית ובעיקר נפשית
רוצה לפרוק מדי פעם את המטען
רוצה לקבל עזרה
רוצה לקרוא על נשים אחרות וללמוד מנסיונן
רוצה לקרוא גם על הריונות שהסתיימו בידיים מלאות על אף מכשולים נוראיים בדרך
 
מספיק סיבות? יש כמובן עוד- אבל נראה לי שהנקודה ברורה. את יכולה לתת לבעלך לקרוא את מה שכתבתי...
 
לגבי הפסיכולוגית- שלא תעיזי אפילו לחשוב מחשבה הכי קטנה שאם תספרי לה על המצוקה שלך, היא תגרום לך איזשהו נזק. אוי ואבוי!!! איזו מחשבה לא נכונה, ואפילו- תסלחי לי, קצת פרימיטיבית (וסליחה סליחה סליחה על הניסוח הבוטה).
תפקיד אנשי המקצוע הוא לעזור, לסייע, לתמוך, לייעץ. מה פתאום שזה יגרום לאיזושהי האטה בתהליך מבחינת הטיפולים או משהו בסגנון הזה?!!!!
ואולי היא תציע שיחות על בסיס קבוע? ואולי תציע גם מספר מפגשים עם הבעל?
 
אני מבינה שאתם בטיפולי פוריות. האם אתם לא מטופלים גם בהיבט רגשי?
הנפש היא גורם משמעותי ביותר, וחשוב לדאוג לה לא פחות מלגוף שלנו. נפש-גוף- יחד הם. חשוב להתייחס לשניהם גם יחד.
 
כתבת שבעלך מקשיב ומדהים ותומך, אבל הוא גם מותח עלייך ביקורת, לא ממש מבין אותך (כמו רוב הגברים) ומכניס לך מחשבות מזיקות לראש.
חבל. כן ממליצה על איזשהו תהליך טיפולי זוגי.
 
תעדכני אותנו בשיחה עם הפסיכולוגית. ובפגישה- תשחררי. תדברי. תבכי. תעשי מה שאת מרגישה על אמת. בלי שקרים. בלי העמדות פנים. בלי לייפות את המציאות.
 
 
תודה שירה
14/08/2015 | 09:15
6
90
בעלי לא אמר את זה מתוך ביקורת אלא מתוך תחושת הפתעה... הוא לא חשב שאני עדיין במקום הזה שאני נכנסת לפורום (בהתחלה הוא היה שותף לכניסות שלי לפה, הייתי מקריאה לו מה כתבתי, מה הגיבו לי ולפעמים גם הודעות של בנות אחרות שנגעו בי או היו דומות למקרה שלנו... עם הזמן הפסקתי להקריא לו אבל המשכתי להיכנס לבד... הוא לא ידע, לא כי חס וחלילה הסתרתי ממנו אלא כי זה הפסיק להיות רלוונטי בשיחות שלנו, אז הוא פשוט היה מופתע... ) זו היתה תמיהה... הוא לא מבין את הרגש הדיאלקטי הזה.. איך אני יכולה לתכנן הריון חדש ותוך כדי להיות כל כך בתוך ההריון שנפל

בנוגע לפסיכולוגית, אני הראשונה שאגן על התחום.. אני לומדת פסיכולוגיה ומקווה לעסוק בתחום למחייתי, לצערי אני גם למודת טיפולים פסיכולוגיים (מסיבות שונות)... ולכן אני גם יודעת שיש פסיכולוגים ויש פסיכולוגים..
יש גם מרפאות שעובדות בשיתוף .. ואולי זה לגיטימי שהיא תתן חוות דעת למרפאה (למרות שאז היא צריכה לציין את זה בפניי קודם) ..
לא יודעת, אבל אנחנו מנסים כבר כל כך הרבה זמן ואכולים באכזבות ובכאב שאנחנו לא רוצים שום עיכוב נוסף...
אולי אנחנו באמת צריכים לחפש איזה טיפול זוגי שלא בהכרח מהמרפאה (אם אני אגיד לו את זה הוא לא יבין מה אני רוצה כי הזוגיות שלנו מדהימה... אבל אולי באמת הגיע הזמן עכשיו שחזרנו לטיפולי פוריות)

יצא לי קצת ארוך וחופר.. סליחה
אולי זו רק הדרך בה אני קראתי אותך אבל נשמעת לי קצת כועסת ... אז גם סליחה אם משהו הכעיס אותך
ותודה על המילים ועל הרצון הרב לעזור..
תודה
וואו איזה סיפור
14/08/2015 | 09:39
69
גם לי יצא להיתקל בסיפורים כאלה אבל לא ממקור ראשון...
אבא שלי סיפר שסבתא שלי היתה בהריון מתקדם והלכה ללדת כנראה לפני הזמן.. וחזרה בלי תינוק וזה כל מה שהוא זוכר.
חברה גם סיפרה לי שאמא שלה עברה כמה וכמה הפלות. האמת שכשהיא סיפרה לי את זה זה הרגיז אותי וכעסתי עליה בלב שהיא מספרת לי את זה שנייה אחרי ששיתפתי אותה שעברתי הפלה, אז כשהכל היה טרי לא עניין אותי האמא שלה... נשמע רע אבל תהיי כאן איתי ואל תביאי לי סיפורים לא קשורים.
מצד שני לשמוע ממישהי שעברה משהו כזה בעצמה תמיד "שמחתי" לשמוע. (במרכאות כי זה כמובן נורא אבל טוב לשמוע שיתוף)
עברתי הפלה בגלל הפסקת דופק ואז היה לי טוב לשמוע שיש עוד כמוני. שזה לא היה חריג ואני לא הייתי אשמה...
לא, אני לא כועסת,
14/08/2015 | 09:56
1
74
רק מנסה להגן עלייך. זה הכל.
בכל תחום, יש אנשי מקצוע מעולים, יש כאלו שהם בסדר, ויש כאלו שהם על הפנים.
ברור שרצוי מאוד לשאוף להגיע לאלו המעולים.
אני מקווה שזו של המרפאה היא מהטובות מאוד ומעלה. לא מכירה ולא יודעת.
 
את כותבת שאתם כבר שנתיים בניסיונות להרות וגם כבר נכנסתם חזק בקטע של הטיפולים. איך אפשר שלא להיות במצב רגשי קשה?! זה הכי נורמאלי בעולם!
בעלך הוא גבר, ואת אישה. הוא חושב רציונאלית- היתה ההפלה. נגמרה. אפשר להמשיך הלאה. ואת אמוציונאלית- הכל הרבה יותר מורכב אצלנו. זה לא רגש אחד וזהו. אלא הרגשות מעורבבים. מותר להיות אבלה על כל תהליך הפוריות וההפלה ולהיכנס לפורום, ובד בבד- להתכונן לקראת הריון חדש, עם תקווה לטוב.
כמו שבאותה מידה אפשר לשמוח עבור חברה על הריון או לידה, ובד בבד לקנא ברמות קשות ולנתק קשר, אפילו לתקופה או ליותר מזה.
אנחנו יצורים מורכבים.
 
אגב- גם בעלי היה אותו הדבר. הוא השתגע שאני כל הזמן בפורום. כל פעם הייתי מספרת לו ומשתפת אותו, עד שפשוט נשבר לו. היה לו יותר מדי קשה לשמוע את כל הסיפורים הקשים שפה, ואני גם יכולה להבין אותו.
 
כשאמא שלי שמעה שאני מנהלת את הפורום- היא כמעט התפלצה מזה. היא חששה שזה יוריד אותי. שזה "יזכיר" לי כל הזמן את מה שעברתי. הסברתי לה שאת העבר אי אפשר למחוק. זה בתוכי. אי אפשר להתעלם מזה ולהמשיך הלאה כאילו לא עברתי את מה שעברתי. הלב זוכר. המוח זוכר.
 
אני חושבת שיום אחד את תהיי מאנשי המקצוע המעולים. מטפל שיודע להיות מטופל, זה דבר חשוב מאוד.
 
ואל תתנצלי על החפירות. אני יותר חפרנית פה אני חושבת מכולן.
חח תודה
15/08/2015 | 18:09
21
לא מבינה אנשים שלא רוצים "שניזכר".. כאילו בכלל אפשר לשכוח...

תודה רבה על הרצון להגן ועל התמיכה
ממש לא חפרת
14/08/2015 | 14:25
2
45
ממש לא חפרת (לפחות מבחינתי, למרות שהתגובה לא כוונה ישירות אלי). התגובה שלך לשירה שוכפת אור שונה על הפוסט המקורי שלך וטוב שהארכת ושתפת. אגב, גם בן הזוג שלי יותר שכלתן אבל התרגל לכך שאני עוברת את התקופה בצורה הרבה יותר רגשית ומטלטלת ממנו (וגם מפעם לפעם משתפת אותו בחוויות מהפורום)
את מקסימה אפילו בתגובה הנעימה שלך, ונשמע שתהיי אשת מקצוע מצוינת (כמו ששירה כתבה, בזכות נסיון החיים שלך). מאחלת לך מקרב לב את כל הטוב שבעולם, שתדעו לשמור על הזוגיות הטובה גם בתקופה הלא פשוטה הזאת, שתזכי להריון תקין בהקדם, לידה קלה ותינוק בריא.
תודה רבה. ריגשת אותי בתגובה
15/08/2015 | 18:10
1
5
בשמחה.
15/08/2015 | 22:15
13
הפורום הזה הוא המזל וההצלה של כולנו, גלויות וסמויות.
מזדהה איתך
14/08/2015 | 16:59
1
46
חשוב לי לכתוב לך כי אני מרגישה שאני ממש מבינה ומזדהה איתך
אני נמצאת כמוך באותה צומת של התחלת טיפול.
ההריון שלי הושג לאחר Ivf + pgd (לבעיה אחרת)
ואחרי שנתיים של נסיונות.
נאלצתי להפסיק אותו בשבוע 20 בעקבות מום בגפיים ובלב העובר.

אנחנו נכנסות לפורום הזה, כי הוא מאפשר לנו להזדהות עם סיפורים של נשים אחרות
לתת לגיטימציה לרגשות שלנו. מקום בטוח בו אחרות מבינות אותנו בלי שבכלל נצטרך לומר משהו.

כל אחת פה סוחבת את משא היסורים שלה, אני נדהמת לפעמים מהאומץ והכוח שיש לחלק מהנשים פה, להמשיך ולנסות. אני מרגישה,כמוך שפשוט אין לי ברירה אלא להמשיך הלאה.

האובדן הזה מעלה המון שאלות שלי באופן אישי קשה לשחרר גם אם החלטתי להמשיך בטיפולים.
למה זה קרה? איך יכול להיות שאחרי מסכת היסורים שעברנו עם הטיפולים, ואחרי שכבר ״הצלחנו״ אז קורה לנו אובדן כזה? כאילו שאפשר לסמן V על כמות היסורים שאדם עובר...
מה בדיוק היה לילד שלי? כשלמרות כל הבדיקות לאף אחד אין תשובות.
חוסר אמון במערכת הרפואית מצד אחד והסתמכות עליה מצד אחר - כי אין לנו ממש ברירה ואנחנו לא יכולות לנסות באופן טבעי. ויש בזה משהו מאד מאד קשה - לחזור למרפאה לסבב נוסף אחרי שבפעם האחרונה שהיית שם היתה בטא חיובית. להצטרך להסביר למזכירה, לאחות...

התלאות שבנות אחרות עברו פה בפורום עוזרות לי לזכור שמגיע לי לרצות ולהלחם על זכותנו כזוג להיות הורים לילדים בריאים וזאת מול חוסר הבנה מצד חלק מהאנשים שלא חוו אבדן כזה.
השיא מבחינתי היה כשחברה אחת שאלה אותי אם לא כדאי להתחיל לחשוב על אימוץ, ואחת אחרת העלתה את האפשרות לותר על ילדים בכלל! (מיותר לציין שלשתיהן יש ילדים ביולוגים)

לפעמים זה כואב לי מאד מאד לקרוא סיפורים קשים של נשים אחרות, אבל גם אם אני בוכה איתן, זה לא מה שמפיל אותי למטה, להפך, כי כמו שכתבו לפני, יש כאן נשים שמבינות אותך, ועברו דברים דומים והזדהות הזו היא כוח שעוזר לנו להמשיך.

תודה
15/08/2015 | 18:06
21
שנדע כולנו הריונות תקינים שיסתיימו בזמנם בידיים מלאות וחיים נורמלים ומאושרים

תודה על ההבנה והמילים
אני לא מצפה בכלל שיבין
14/08/2015 | 20:18
1
45
בעלי גם פעם שאל למה אני ממשיכה להיכנס לפורום?......
לא ידעתי  איך להבהיר לו....לא ניסיתי ולא ציפיתי שיבין.
 
כל עוד טוב לי עם זה אני אכנס.
יש פה נשים שכבר בהריון חדש, ילדו כבר אחרי ההפלה ועדיין מרגישות צורך להיכנס.
אי אפשר להסביר את זה. הכי חשוב לעשות מה שעושה לנו טוב
ולא לחשוב מה אחרים יגידו או יחשבו!
 
שתדעי ימים טובים יותר!
 
תודה רבה
15/08/2015 | 18:04
8
גם בעלי לא אוהב את זה שאני בפורום
15/08/2015 | 20:58
59
אגב. זה לא מנע ממני להיכנס להריון חדש. אבל אני עדיין כאן. כי זו התמיכה שלי.
היי,
( לעמוד שלי בתפוז )
16/08/2015 | 17:48
20
מסכימה עם מה ששירה כתבה לך.
מעבר לזה,
אני מכירה הרבה בנות שעבר הרבה זמן מאז עברו אובדן הריון ועדיין ממשיכות להיכנס 
ולקרוא. לא תמיד כותבות אבל בהחלט נמצאות פה.
יש פה מקום שבו את יכולה לכתוב ולשתף בכל מה שאת רוצה. מבלי לחשוב האם זה בסדר או לגיטימי לחשוב אחרי זמן מסוים.
כל אחד מתמודד אחרת עם אובדן ועם טיפולים, ולכן זה בסדר שבן זוגך לא מבין או שאין לו את הצורך להיות פה ולשתף.
מנגד,כל עוד שאת מרגישה שזה נכון ומדויק עבורך, תהיי פה.יכול להיות שעם הזמן המינונים יקטנו.ורק בימים מסוימים תרגישי צוורך להיות פה.
מאחלת לך המון הצלחה בטיפול החדש.
ומזמינה אותך להיות פה כל עוד טוב ונעים לך פה
חיבוק גדול
אחרי 35 שנה...
13/08/2015 | 17:07
3
269
השכנה שלי בת 66, הבת שלה בגיל שלי, יום אחד קשקשנו, והיא סיפרה על הילדים שלה, וכחלק מהסיפור, היא אמרה שהיא עברה הפלה בין שני ההריונות התקינים. והיא מספרת איך זה קרה ועל הדימום ושהרופא אמר לה לשכב ולהרים את הרגלים (פטנטים של שנות השמונים). ודיברה על הכל בפתיחות בצורה רגילה כזו כאילו היא מספרת על מה היא אכלה לארוחת בוקר. לא יודעת למה זה נורא הפתיע אותי, איך היא מספרת איך היא לא מתביישת או נבוכה לספר. ובעצם למה שתהיה נבוכה? או שתתבייש? אולי בגלל שאני מרגישה ככה אז אני מתפלאת איך היא לא מרגישה ככה. אני הרי לא חברה שלה אני רק השכנה. התיידדנו קצת יותר לאחרונה כי היא שברה את הרגל ואני עוזרת לה עם הקניות. ואז שאמרתי לה שאני עברתי לידה ושקטה והפלה היא אמרה שמי שלא עבר את זה לא ממש מבין. משום מה חשבתי שהיום 2015 הדברים יהיו יותר פתוחים, הרי היום יש מודעות להרבה דברים שפעם לא היתה, אז למה לזה לא? כי זה משהו עצוב? כי זה קשור למוות? זה הרי קורה כל כך הרבה וכל כך הרבה מסביבנו.
טלטלה אותי השיחה איתה ופתאם בכלל קלטתי שעוד מעט זה יום השנה של התינוקת שלי שאיבדתי בשבוע 25. הייתי כנראה יותר מידי עסוקה עם חופשת הקיץ. כבר עברה שנה, ובה גיליתי שיש לי בעית קרישיות חמורה יותר מהנורמל (אני הומוזיגוט למי שמכירה, ומי שלא, שלא תדע יותר טוב) עברתי עוד הפלה בשבוע 7 ועכשו מנסים שוב.
ובכלל לא בטוחים שרוצים עוד ניסיון. מצד אחד מרגישה צורך בחווית מתקנת מצד שני, אין לי כוח לעוד אכזבה.
רואים שחסר לי מישהו לדבר איתו... התפזרתי קצת...

ודבר אחרון לשירה- את כל הזמן נותנת דוגמאות מלשבור את הקרח, זה נשמע קצת טיפשי אבל גם לדעתי זה סרט מדהים עם המון דברים ללמוד מהם וגם אני כל פעם מחדש שהבנות שלי רואות אותו או את השירים והן רואות לפחות פעם ביום אני בוכה או בשיר או בסוף שאנה הופכת לקרח. ובכלל שיש לי שתי בנות אחוות האחיות הזו ממיסה לי את הלב...
קפצתי קצת מנושא לנושא, הייתי צריכה להוציא קצת...
מיקי היקרה
13/08/2015 | 17:50
72
מדהים שהסיפורים האלה תמיד קיימים, אך אף פעם לא מסופרים... לא כעת בימנו וגם לא בעבר! אף אחד לא רוצה להתבאס... עד שזה לא מגיע אלייך אן לסביבה הקרובה אתה לא מודע לכך שזה קיים.
אני מצטערת בשבילך על האובדנים, גם אני חוויתי אובדן בשבוע 22 עקב תסמונת דאון . עבר רק חודש וחצי ועדיין מאוד קשה לי לחשוב על העתיד.
יש לי 2 ילדים בבית מהממים ומפאת גילי- השבוע ״חגגתי״ 41... לא יודעת אם ננסה שוב . מלחיץ אותי נפשית וגם זה שהסטטיסטיקה לא בעדי בגיל הזה ...
במקביל פתאום כולן מסביבי בהריון - לכולן לא נעים ממני למרות שבאמת אני שמחה בשביל כולן ומאחלת להן שירגישו טוב ושיצאו בידים מלאות ....זה לא מובן מאליו- את זה הבנתי רק לא מזמן לצערי.
בהצלחה לכם ושיעבור בשלום אם את מחליטה לנסות שוב ...
ואנחנו פה בשבילך
ואו! יש לי הרבה דברים לכתוב-
13/08/2015 | 23:29
92
אז אנסה דבר דבר-
 
לגבי "לשבור את הקרח"- בעיניי, זה סרט למבוגרים לא פחות מאשר לילדים. יש שם המון תובנות. את מוזמנת להיכנס לאתר של קולגה שלי ד"ר יעל עזרא, שכתבה ניתוח שלה של הסרט בעיניים של מטפלת משפחתית. אני כמעט בטוחה שיש את הניתוח הזה באתר שלה. כתובים שם דברים מאוד מעניינים.
 
צר לי על אובדני ההריון, אבל באותה נשימה אני כותבת שנפלא שיש לך שתי בנות ושיש לך במה להתנחם. באופן אישי, שני הילדים שלי היצילו אותי ואת נפשי מדי יום בכל שנות האובדנים. אני כותבת זאת בעצב גדול, כי אני יודעת שיש פה לא מעט נשים שחוות אובדנים חוזרים מבלי שיש להן ילדים, ואין לי מילים לנחם אותן.
 
לגבי נושא הפתיחות- היום יש הרבה יותר פתיחות לדבר על נושא ההפלות והלידות השקטות. כמובן שיש עדיין דרך לעבור, אבל אין בכלל מה להשוות ללפני עשרות שנים. זה היה ממש טאבו. לא דיברו, לא ידעו, לא ראו, לא שמעו, לא נתנו לנשים להביע עצמן ואת כאבם, לא היתה התייחסות לבעלים בהקשר זה ולמה שזה גורם לזוגיות.
היום יש יותר פתיחות. יש פורומים, יש כתבות, יש נשים (ואני מעיזה לומר- כמוני), שמדברות בריש גלי ובגילוי לב על הנושא (עכשיו תפוז הורידו באופן זמני את החתימות- אבל תמיד כתבתי בחתימה את שמי המלא ועוד פרטים שלי כאשת מקצוע).
אני חושבת שזו עוד סיבה לכך שנשארתי פה למרות שכבר גמרתי עם ענייני הילודה וההפלות- כי חשוב לי שבנות לא ירגישו לבד, שיבינו שצריך לדבר, שחובה אפילו לדבר, שאין במה להתבייש, שזה כבר לא טאבו.
 
וחוץ מזה- איזו שכנה טובה את שאת עוזרת לשכנתך המבוגרת עם הקניות.
כל הכבוד!
 
 
אני מעבירה לפה את התגובה של אם הבנות2-
14/08/2015 | 10:00
86
גם לי יצא להיתקל בסיפורים כאלה אבל לא ממקור ראשון...
אבא שלי סיפר שסבתא שלי היתה בהריון מתקדם והלכה ללדת כנראה לפני הזמן.. וחזרה בלי תינוק וזה כל מה שהוא זוכר.
חברה גם סיפרה לי שאמא שלה עברה כמה וכמה הפלות. האמת שכשהיא סיפרה לי את זה זה הרגיז אותי וכעסתי עליה בלב שהיא מספרת לי את זה שנייה אחרי ששיתפתי אותה שעברתי הפלה, אז כשהכל היה טרי לא עניין אותי האמא שלה... נשמע רע אבל תהיי כאן איתי ואל תביאי לי סיפורים לא קשורים.
מצד שני לשמוע ממישהי שעברה משהו כזה בעצמה תמיד "שמחתי" לשמוע. (במרכאות כי זה כמובן נורא אבל טוב לשמוע שיתוף)
עברתי הפלה בגלל הפסקת דופק ואז היה לי טוב לשמוע שיש עוד כמוני. שזה לא היה חריג ואני לא הייתי אשמה...
 
הפלה בשבוע 9 :(
13/08/2015 | 14:28
8
182
לאחר שהצלחתי להכנס להריון עם טיפולים במשך שנתיים, ניתוח לכריתת חצוצרה ומליון בדיקות ואלף זריקות בכל מקום אפשרי, הסתיים ההריון שכל כך שמחנו להתבשר אליו לצערנו.. משבוע 6 נלחם העובר עם דופק איטי, והשבוע הפסיק ונתנו לי ציטוטק. חוויה טראומטית הציטוטק הזה, סבלתי מכאבים חזקים ששום כדור לא עזר לי ושום תנוחה לא הקלה עלי מ: 20:00 בערב עד 4 לפנות בוקר!! כנראה הכאב היה חזק יותר בגלל האנדומטריוזיס!
 
עכשיו לאחר שהתחלתי להתאושש התחלתי לחשוב עם עצמי אם כדאי לבדוק תפקודי קרישה ובלוטת תריס ולא לחכות לעוד הפלה חס וחלילה. למרות שאני יודעת שבהפריות יש יותר סיכויי הפלה בגלל שעושים באיקסי את ההפריות.. מה אתן אומרות? מה עלי לעשות?
תרגישי טוב
13/08/2015 | 17:32
37
קודם כל ! תתחזקי , תני לגוף להתאושש ולחזור לעצמו . לא בקיאה בנושאים הרפואיים... לצערנו הסיכוי להפלה הוא שכיח בכל הריון .
ממליצה כן לערוך את הבדיקות יכול להיות שהתוצאות יסייעו בפעם הבאה.
שולחת לך חיבוק ומקווה שאחרי הבירורים תיקלטי שוב במהרה ושהכל יעבור כשורה .
בהצלחה
מאד מאד מצטערת בשבילך אני באותו סיפור
13/08/2015 | 17:53
60
גם אחרי טיפולים ואישפוזים קשים. לאחרונה 2 הפלות בהפרש של 3 חודשים. זה נורא נורא קשה לנפש בעיקר. אם לא עשית בדיקה לקרישיות ממליצה מאד לעשות. במקרה שלי למרות זריקות נגד קרישיות זה לא עזר. ממליצה לכם גם לעשות אבחון מורפולוגי לזרע של הבן זוג ובדיקת קריוטיפ
מאחלת לך המון המון הצלחה ושתצליחי להרים את הראש למרות הקושי הבלתי נסבל
צר לי מאוד על אובדן ההריון-
13/08/2015 | 23:13
2
50
אוף! כמה קשה! שנתיים של טיפולים עם כל כך הרבה מכשולים וצרות, ועכשיו ההפלה. נורא עצוב.
וציטוטק זו אכן מכה, ורוב הבנות עוברות את זה בצורה קשה פיזית.
 
לגבי הבדיקות ששאלת לגביהן- לרוב מתחילים לעשות בירורים כאלו ואחרים לאחר 2-3 הפלות ברצף. אבל- משום שאת כבר בטיפולים כה קשים, וההריון הוסג לאחר כל כך הרבה קשיים, כן הייתי ממליצה לך להתייעץ עם הרופאים/ות שלך.
האם יש לך ילדים? בני כמה אתם? בריאים בדרך כלל? (אני כמובן לא מתכוונת לשפעות או וירוס בטן...). אלו גם דברים שצריך לקחת בחשבון כאשר מתייעצים עם הגורמים השונים.
 
בינתיים- תתאוששי פיזית ותאספי כוחות להמשך ההתמודדות.
אני מקווה שאת ובעלך מטופלים בהיבט האישי והזוגי. ההתמודדות שלכם היא קשה ביותר, ואני מקווה שאתם דואגים לעצמכם גם בהיבט הנפשי.
שירה....
16/08/2015 | 15:33
1
29
תודה על התמיכה, מעריכה מאוד!
אני בת 26 ובעלי 31, אין לנו ילדים, זה היה הריון ראשון שנקלטתי לאחר הטיפולים.
כשהתייעצתי עם הרופא שלי ביחידת הפוריות, אמר שאין סיבה להתחיל בירורים, שכל אישה כמעט חווה בחייה הפלה אחת...אבל אני אחת שאוהבת לשלוט בחיי, אז נראה לי בלי קשר ליחידת הפוריות אני אפנה לרופא נשים ואתחיל לעשות את הבירורים ולא אחכה לעוד הפלה חס וחלילה.
ולמזלי בעלי מקסים ומכיל מאוד, ומאוד תומך ומעריך אותי, והזוגיות שלנו רק מתחזקת עם כל קושי...
איך הספקת את כל זה?!-
16/08/2015 | 23:24
27
אני בגיל 26 וחצי רק היכרתי את בעלי...התחתנו שנתיים לאחר מכן והתחלנו לנסות ולהרות רק בגיל 32...
ואת- כל כך צעירה וכבר חווית כה הרבה חוויות קשות. צריך המון כוחות ובגרות לצורך ההתמודדות. כתבת שהזוגיות שלכם מתחזקת עם כל קושי. זה די יוצא דופן. לרוב- ההשפעה היא לרעה. אז כנראה שבעלך אדם נדיר (וגם את , כמובן).
 
סביר להניח שהרופא שלך צודק. אגב, זה שעושים את הבדיקות, זה עוד לא אומר כלום. פעמים רבות הבדיקות תקינות ולצערנו יש עוד הפלה...מקווה מאוד מאוד שבפעם הבאה ההריון יסתיים בידיים מלאות.
אם  מה שיגרום לך טיפה להחזיר את השליטה לידייך זה לעשות את הבדיקות שציינת- אז זה כבר שווה. הנפש פה משחקת תפקיד מאוד חשוב. תני לה מה שהיא צריכה ועשי את הבדיקות.
כל כך מצטערת לשמוע
16/08/2015 | 14:53
2
27
זה כל כך קשה נפשית (וגם פיזית) לעבור את מה שעברת.
אני בדיעה של לעשות את הבדיקות הרלוונטיות שציינת מאותה הסיבה.
אומרים שלחולות אנדוטריוזיס כאבי ההפלה הם עוד יותר קשים. בתור אנדואית בעצמי אני יודעת עד כמה הכאב הפיזי בהפלה עם ציטוטק קשה. חשוב שרופא הפוריות שלך יבין באנדו. אצל מי את מטופלת?
אגב יש לנו קבוצה סגורה ומאוד תומכת בפייסבוק שנקראית "אחיות אנדומטריוזיס בישראל" - מוזמנת להצטרף אם את עדיין לא שם.
גולי
16/08/2015 | 15:30
1
27
תודה גולי על התמיכה... לגבי האנדומטריוזיס זה התגלה במקרה בניתוח לפרוסקופיה שעשו לי לבירור למה לא נקלטת בהפריות לאחר 3 החזרות, והרופא אמר שזה ממש במינון מינורי, שלא אמור להפריע לי... ובאמת שלא הרגשתי ולא חשדתי אף פעם שיש לי אנדו.
אני מטופלת בבי"ח העמק אצל ד"ר גיסלביץ' ביחידת IVF, והרופא שניתח אותי הוא מומחה לאנדו.
לא תמיד יש תסמינים לאנדו, אבל הרבה פעמים הוא גורם לבעיות
16/08/2015 | 17:30
18
בפריון.
אני יכולה לספר עליי שהאנדו שלי היה מפושט ולא היו לי בכלל תסמינים במשך שנים, עד שהמוקדים בסרעפת התחילו להכאיב. (ציסטה בגודל 8 ס"מ בשחלה אחת, 2 ציסטות בגודל 4 ו-6 ס"מ בשחלה השניה, אגן חסום בהידבקויות ומוקדים על הסרעפת... בלי ניתוח לא הייתי מצליחה להיכנס להריון).
את במעקב אחרי זה? אני לא רוצה להפחיד חלילה. זו פשוט מחלה ארורה שחייבת להיות בשליטה ואם כרגע את במצב שהאנדו לא מורגש והוא בדרגה נמוכה חשוב לוודא שהוא ישאר במצב הזה.
טוב שמי שניתח אותך הוא מומחה לאנדו. לגבי רופאי פריון - אני לא מכירה, אבל שווה בדיקה לרמת ההיכרות שלו עם אנדו.
מאחלת לך הריון תקין ושלם בקרוב
מה עם השאלה השבועית שלנו?
10/08/2015 | 13:52
27
76
שאלת הסקר לשבוע זה-שיפוצים- חיצוניים ופנימיים
10/08/2015 | 18:41
26
132
בעקבות שיפוצים משמעותיים שאני עושה השבוע בדירה (אספר על כך בהמשך)- השאלה השבוע תעסוק בשיפוצים-
מה אתן הייתן רוצות לשפץ? לשפר? לתקן? לשנות?
אפשר להתייחס לשיפוצים במובן הקונקרטי, ואפשר להתייחס לשיפוצים במובן העמוק יותר של המילה-
מה אתן הייתן רוצות לשפץ בחייכן? לשנות, לתקן?
אפשר להתייחס לדירה, למקום מגורים, למקום עבודה, לחיים האישיים, למחשבות שהייתן רוצות לשנות ולשפצן לאחרות, וכן הלאה.
 
בעקבות השיפוצים, אהיה השבוע זמינה בשעות הערב בלבד, אך אשמח לכל שיתוף שהוא, בכל זמן שהוא, שנוגע לשאלת הסקר.
שנתחיל?!
10/08/2015 | 22:29
1
89
חיצוניים (הכי קל) - לעשות החלקה, להיקלט להריון חדש ובריא וארוך ומשעמם או ליישר את הבטן ולקנות מלאאא בגדים חדשים. הרשימה עוד ארוכה, אבל אסתפק בשלושה העיקריים.
פנימיים - להפסיק לחשוב כל הזמן, להפסיק לטחון אירועים וסיטואציות ולנתח מכל זווית אפשרית, להיות קלילה, לצחוק, לנשום עמוק לפני שאני מגיבה, להתעסק במה שעושה לי טוב, לאזור אומץ ולהתפטר מהתפקיד החדש שנחת עליי או אפילו מהעבודה, להאמין בטוב, להיות אופטימית, לא להתעצבן מאנשים קטנים וטיפשיים, להתחיל להעריך את עצמי באמת, לפנות זמן לאפייה שאני כ"כ אוהבת, לרקוד ולהשתולל עם הילדים מכל הלב, לשלוט בבכי, לאהוב את הגוף שלי. מספיק?! כי יש עוד....
ובתוך כל זה, לא הייתי רוצה לשנות במילימטר את האיש שלצידו אני מתעוררת, את שני הילדים שלי שקופצים עליי כשכואב לי, את המשפחה שנמצאת שם אם וכאשר אצטרך, את הבית שהפך לחומה שלי, את התלמידים שלי שהוכיחו לי אין ספור פעמים כמה הם אוהבים אותי, את היכולות לבלוס הרבה בלי להשמין באותה הפרופורציה, את הזכרונות שמלמדים אותי על מי אפשר לסמוך וממי להתרחק, את האסרטיביות, את החוכמה, את התשוקה בלמידה. ועכשיו קלטתי שלמרות שאני רוצה לשנות המון, יש בי גם הרבה שאני אוהבת...
הולך להיות לי לילה ארוךךךךךך
ואו- גב פלפלת1!-
11/08/2015 | 06:19
64
תודה על השיתוף!!! נשמע מדהים הניתוח שלך את עצמך.
אכן נראה שיש כה הרבה בחייך שאת יכולה לשמוח בו. זה נפלא ומעצים ונותן המון כוחות, שלמרות כל הקושי, יש לך גם המון במה להיאחז.
 
מאחלת לך שתצליחי לאט לאט לבצע את השיפוצים בחייך שאת מעוניינת בהם.
 
אגב- מנסיון של בכיינית מדופלמת- לרוב אי אפשר לשלוט בבכי...
הלכנו לפני כמה ימים לפסטיבל דיסני בת"א (מאוד מומלץ אגב למי שבקטע של "לשבור את הקרח"), והיתה שם הופעה שקשורה לסרט, עם השיר של אלזה. הסרט, והשיר שלה במיוחד, נוגעים בי בהמון מקומות- בעיקר הקשים- כי השיר מדבר על כוחות, ועל גילוי סודות, ועל איך לשחרר דברים ועל התמודדות- וכשהיה את השיר במופע- בכיתי. מה זה בכיתי...אי אפשר היה לעצור את הדמעות. הפאדיחות היו שבדיוק הודלק האור באולם, ואני כמו מפגרת בוכה ומנסה למחות את הדמעות. ואי אפשר היה. הן ירדו עוד ועוד ועוד.
 
אבל אם תגלי איך אפשר לשלוט בבכי- תגלי לי.
 
שיפוצים....
11/08/2015 | 08:40
4
70
שאלה ממש נחמדה.
ראשית, כמובן שאני רוצה ללדת בזמן ולצאת מבית החולים בידיים מלאות ובריאות.
אחרי הלידה בעז"ה אני רוצה לרזות, לחדש את ההחלקה, להסתפר (כי נהיה לי שיער ממש ארוך) ואז להיכנס להריון נוסף חדש ותקין. מבחינת שיפוצים בדירה...
אני אמורה לעבור לדירה חדשה מהניילונים
כמה חודשים לאחר הלידה. אני מאוד רוצה להתחדש כבר ולצאת מהדירה הפצפונת בה קרה הכל. לפתוח דף חדש עם תינוק/ת חדשים ואפילו אחד נוסף ובית חדש ויפה.
מקווה שבאמת יהיו לי האנרגיות ללכת ולחפש דברים יפים לבית (כי אנחנו קונים הכל חדש בעז"ה). רוצה להרגיש התחדשות!
לא הייתי משפצת בכלל זה את בעלי היקר וביתי והמשפחה המדהימה שלנו.
וגם את החברות הטובות המדהימות שלי ואתכן. לא לגעת :)
לרונית-
11/08/2015 | 09:15
3
50
בהצלחה בכל השיפוצים, בקניות ובהתחדשות. הלוואי הלוואי והבית החדש יתמלא בצחוק, באושר ובדברים נפלאים ויפים.
לגבי הבעל- אני לא יודעת- רק הבעל שלי נדרש לשיפוצים פנימיים? מה קורה פה?- כולם מושלמים חוץ ממנו?!
אשרייך!
לא לא. אף אחד לא מושלם
11/08/2015 | 10:33
2
52
אבל אפילו את הפגמים שלו אני אוהבת.
אני אפילו רוצה לחזור לעשות סקס כבר. אבל לא לפניי שאלד בשעה טובה ומוצלחת.
מודה שאחרי 15 שנים ביחד,
11/08/2015 | 12:44
1
63
אני לא אוהבת את הפגמים של בעלי, אבל אוהבת אותו למרות הפגמים שלו (וגם זה לטובה).
זה נכון. ניסחת יותר נכון.
11/08/2015 | 13:26
40
אני ובעלי יחד 13 שנה.
השיפוצים שלי-
11/08/2015 | 09:28
1
81
אם מישהו היה אומר לי לפני שנה-שנה וחצי, שאזדקק לחדר נוסף בדירה עבור תינוקת שתיוולד לי, הייתי מתחילה לצרוח עליו שיפסיק לבלבל לי במוח, שזה כבר אבוד, שאין יותר תקווה, שדי! שאי אפשר יותר! כמובן שהצרחות היו גם מלוות בבכי קורע לב.
אני לא כותבת בציניות, אלא ברצינות מרובה.
 
אבל- לפעמים חלומות מתגשמים. לפני חצי שנה נולדה מעיין, ובבואה מבית החולים, היא התמקמה בחדר של הבן, והבן עבר לגור עם האחות הגדולה. ניצלנו את הקיץ לתכנן עבורה חדר, לשבור קירות, לבנות קירות חדשים, לשנות חשמלים, לצמצם את חדר השינה שלנו (שלמעשה היה כפול), ולבנות עבורה חדר.
 
כולם אומרים לי: "אוי, שיפוצים...איזה בלאגן...". אז נכון- יש הרבה חוסר נוחות, ובלאגן, ולכלוך, ואבק, ונאלצתי לבטל כל השבוע עבודה (הקליניקה שלי בבית), אבל-
השיפוצים הם בשל נסיבות כה משמחות, וכה מיוחדות עבורי ועבורנו- שזה הופך את כל העניין לנפלא, למרות הכל.
 
אז השיפוצים בדירה הם עבורי עוד נדבך לשיפוצים לנפש שלי.
והלוואי וכולכן תדענה שיפוצים נפלאים שכאלו.
 
(אגב- השתלטתי פה על המחשב של ההורים שלי, כך שאהיה זמינה גם בשעות היום).
 
 
 
איזה משמח
11/08/2015 | 10:49
45
זה בהחלט שווה את הכאב ראש. גם לגבי הכל.
אה.. יש הרבה
11/08/2015 | 10:41
6
64
קודם כל את עצמי כמובן. להיות יותר סובלנית.
הייתי גם רוצה להיות יותר רזה, אבל כנראה שזה לא הזמן לכך כי אין לי אנרגיה בקושי להליכה קלילה בקניון...
אני מאוד רוצה לשפץ את העבר שלי. לשנות לגמרי את המציאות, ככה שלא הייתי מנסה כל השנים האלו להיכנס להריון. חוץ מהפעם האחרונה. בלי בדיקות ביוץ, בלי שנה של אכזבות וכאבי לב. בלי בחילות של הריון. בלי הפלה מספר אחת ובלי מספר שתיים. אבל עם כל התמימות שהיתה לי.
הייתי משפצת את הרגלים שלי, יש לי בליטה מעצבנת בכף רגל שעושה לי את המוות.
הייתי משפצת לקטנה את ההרטבה בלילה.
הייתי משפצת לבעלי איזה חשבון בנק אינסופי כזה. בתור מתנה.
הייתי עושה לעצמי גינה מהממת.
הייתי משפצת את הפורום הזה ככה שאף אחת חדשה לא תצטרף. פשוט כי לא יהיה צורך.
זהו בינתיים.
לאם הבנות2-
11/08/2015 | 11:33
5
62
איזה יופי של שיפוצים. בעיקר הצחיק אותי עניין הבליטה בכף הרגל.
לצערי, את העבר אי אפשר לשפץ...אבל בהחלט אפשר לשאוף להווה טוב יותר, ולעתיד משופץ. אמן והלוואי פה על כולן.
 
לגבי הרזון- בעברי הייתי מאוד מאוד מאוד רזה (בדגש על המאוד). אבל- הגיל עשה את שלו, ההריונות השלמים, הניתוחים הקיסריים, ההריונות שהסתיימו ברע...וכך ישנה בטן- אמנם סבירה, והמשקל עדיין תקין והבריאות טפו טפו טפו, אבל עדיין- בטן.
לא אשקר- היא כן מעצבנת אותי, אבל מצד שני אני גם אוהבת לאכול, לא אוהבת לעשות ספורט (אני יודעת- אני ממש גרועה), ובנוסף- נדמה לי שהרווחתי אותה ביושר. אז אני די הגעתי להשלמה איתה.
 
אני מתרשמת שהבטן הוא איזור רגיש ובעייתי אצל מרבית הנשים. באסה, ומצד שני- אם תסתכלי על גברים בסביבות גיל 40, תראי שלרובם יש גם סיפורים עם מראה הבטן, בלי שעברו ולו עשירית ממה שאנחנו עוברות.
 
 
 
לי בעיקר קשה
11/08/2015 | 15:05
4
55
לא עם הבטן.... מסיבות ברורות... אלא עם ההרגשה שאני כזאת פדלאה. ברגיל אני עושה הרבה ספורט אבל לא נזהרת מספיק עם אוכל. בגלל זה ברגיל דווקא אין לי בטן.
בעיני את עדיין רזה. אבל אם הבטן מפריעה זה ממש פשוט להיפטר ממנה. ועכשיו את יכולה :)
באשר לבטני-
11/08/2015 | 19:21
3
50
זה בלתי אפשרי להיפטר ממנה. בטן אחרי 3 קיסריים לא ניתן להעלים. יש לי גם מיומות ברחם (זה גידולים שפירים), כך שגם זה משפיע.
אני יכולה לרזות כמה ק"ג, אבל בעצם אני לא יכולה- כי אני נורא אוהבת לאכול, וממש ממש פדלאה ובכלל לא בא לי על ספורט. בגלל שהייתי מאוד רזה, התרגלתי לאכול כמה שאני רוצה, ואף פעם לא הגבלתי את עצמי.
אני נהנית מאוכל, ומשום שהעודף הוא לא משמעותי והבריאות תקינה, אין לי כרגע שום אינטרס לעבוד על עצמי.
 
אז כמו שאמרתי, אני לא יכולה לומר שהבטן ממש לא מפריעה לי, אבל למדתי להשלים איתה.
 
תוספת אישית בנושא הכרס
13/08/2015 | 11:36
2
34
לא מתה על הכרס, אבל כנראה לא מספיק כדי לעשות משהו ממשי בכיוון. יש כמה ענינים דוחקים יותר מבחינתי כגון גידול הילדים שישנם, זוגיות, עבודה, מגורים, הריונות הנפל של השנה ומשהו שעברו. בקיצור: הכרס כאן כדי להשאר...
יחי הגוף הנשי במיטבו!-
14/08/2015 | 00:21
1
21
אבל למה את קוראת לזה כרס?! כרס זה של גברים. בטן זה של נשים.
בכל זאת- היא נראית אחרת, והסיבות לה אחרות.
גם מבחינה סמנטית, לפחות עבורי- המילה "כרס" נורא לא אטרקטיבית. המילה "בטן", לעומתה- יותר רכה ונעימה לי. וחוץ מזה- שזו באמת לא כרס, אלא בטן.
 
נחווית יותר כמו כרס
14/08/2015 | 03:50
17
אבל שוב - יש רשימה ארוכה של היבטים שיותר חשוב לי להשקיע בהם או לשמר את הקיים, והבטן הרכה / הכרס כנראה תשאר לפחות לעת עתה.
טוב אז ככה
11/08/2015 | 17:07
1
58
נתחיל כמובן בזה שהייתי מאד רוצה הריון תקין, משעמם, בלי הרבה בחילות....ולסיים עם תינוק בריא בידיים!
לא אכפת לי כרגע מהצורה החיצונית, אני אעבוד על להרזות אחרי שאהיה בהריון ואלד בעזרת השם תינוק בריא!
כמובן שיש עוד דברים קטנים מסביב אבל הכל מתגמד מול החלום של עוד תינוק בריא בבית!
לorli12341-
11/08/2015 | 19:23
36
מאחלת לך מכל הלב שהחלום המתוק והמקסים יתגשם במהירה.
פינוי בינוי
12/08/2015 | 17:28
2
50
הייתי רוצה להיות יותר רגועה ושלווה.
לקחת פחות ללב בכלל, וכרגע בפרט את כל נושא הילודה וההתבלות. הייתי שמחה שלא להתבעב ממראה נשים הרות ותינוקות קטנטנים. הייתי רוצה להיות מסוגלת לוותר ולהשלים עם חוסר המזל, או לצאת להלחם אבל מתוך השלמה עם התבוסה הסבירה שלי. כרגע לא שם ולא שם.
הייתי רוצה שכל זה לא ישפיע על הסביבה שלי.
פתאום חושבת, ששיפוצים לא יספיקו, יותר בכיוון של פינוי בינוי במקרה שלי.
לכבשה הפועה-
12/08/2015 | 17:52
1
39
כהרגלך, את חדה כתער. הצלחת להצחיק אותי עם הפינוי בינוי.
הייתי שם לגבי כל אחד מהרצונות שהיבעת. מבינה היטב על מה את מדברת.
להגיע להשלמה זה תהליך שלוקח שנים, ובמהלכן, אני מאוד מקווה שתופתעי, כמו שאני הופתעתי, ושתתמזלי, כמו שאני התמזלתי.
תודה לך שירה
12/08/2015 | 18:36
25
על תשומת הלב שאת מעניקה לכל אחת מאתנו בהודעות שלך.
הלואי.
דרוש ארכיטקט
12/08/2015 | 20:59
4
64
כרגע אני הכי זקוקה לתוכנית
בין לבין בכל כך הרבה מישורים
בין פחד מאובדן לכמיהה לילד
בין זוגיות להורות
בין ערים
בין גן לביה"ס
בין כמה אפשרויות קריירה
בין פוריות לבלות
בין כתיבה לרציונליות
בין למידה לעשייה
בין התחפרות במוכר ליציאה לדרך חדשה
לפעמים נדמה לי שאם רק היתה לי תוכנית אחת והייתי מרכזת אליה את כל האנרגיה הייתי הולכת לאנשהוא ולא עומדת במקום, אבל בשלב זה של חיי זו ההתמודדות שלי. האנרגיות שלי מתפזרות לכל הכיוונים ואני רוצה הכל ומתקשה להשלים עם הסופיות שלי.

היום נודע לי שאני סוֹפָני.
לא סוּפי –
מסתפק במועט, מתמכר, מתנזר.
לא סַיִף –
להט מתהפך ומסנוור.
לא סֵיפָן –
שָני תמיר ומתקמר.
ולא סוּפה –
רוח גדולה, לבער ולטהר.
אלא סוֹפָני.
סוף אני.
(מתוך שירים (והדמיות) בעל כרחי, ט. כרמי)
 
הדברים האחרים קלים לי. הופעה- מרוצה (נדיר, אני יודעת, אבל קורה), הבית - קטן, דחוס, הפוך אבל מלא חיים ואור. הבעל - פחות ADHD אם אפשר, אבל (אתן יודעות) למדנו להסתדר.
 
האמת היא שהייתי משנה את עצמי. תמיד אני כותבת שהעולם בעיני הוא ראי של האדם וכל שינוי אמיתי מתחיל בפנים ולא בהופעה/חשבון בנק/ספה מהניילון ואני עומדת מאחורי זה.
הייתי מפחיתה את הלחץ/המתח ומסיטה את העדשה למקום נינוח יותר, שמקבל באופן עמוק את חוסר השליטה, שמניח למה שלא תלוי בי לחלוף לידי, שממצה את הרגע, כל רגע, עד כמה שניתן.
 
 
 
 
לאיןאריותכאלה-
13/08/2015 | 23:01
3
24
לא פשוט בכלל להיות בין לבין, ועוד בכל כך הרבה תחומים בחיים.
האם את נעזרת באשת מקצוע כדי לארגן קצת יותר טוב את המחשבות? אם לא- זה מומלץ.
מסכימה מאוד עם הגישה של לנסות ולמצות כל רגע עד תומו. לא תמיד זה מצליח, אבל אם יש את זה בשאיפה, אז יש סיכוי שזה גם יתממש.
 
למה התכוונת כאשר כתבת "להשלים עם הסופיות שלי"? את מתכוונת שזמננו קצוב? או שהתכוונת למשהו אחר?
להמומה5- רוצה לספר?-
14/08/2015 | 00:14
2
32
הרי בזכותך השאלה הזו.
 
נמנעתי :)
14/08/2015 | 05:53
1
36
נמנעתי בעיקר כי זה נושא שמאוד בראש שלי כרגע ומאוד... מבלבל אותי.
קשה לי לעשות עדיין סדר בכל המחשבות אז לא ידעתי מה להגיד :)

חשבנו לשפץ את מקום המגורים - מהבחינה של לעבור דירה ועיר. להתחיל מחדש במקום חדש. אפילו ראינו הרבה דירות והיינו קרובים ללסגור. אבל... אנחנו נשארים. החיפוש והמעבר העמיסו מאוד על בעלי (שעובד על פרוייקט גמר ומסיים את התואר), שעם הזמן העיבו על מערכת היחסים (למרות שכבר היה מוכן ומזומן לעבור כי הבין כמה זה חשוב לי - אבל זה כן מאוד הלחיץ אותו) וככה העיבו עליי. בסופו של דבר לפני כמה ימים הבנתי שאני מעדיפה ששנינו נהיה רגועים כרגע מאשר לעבור. אז נשאר פה עוד שנה (או לכל הפחות אנסה, אם אשתגע נחפש שוב אחרי ההגשה שלו).

בנוסף אני מקבלת הרבה ׳הערות׳ ו׳הארות׳ לאחרונה מחברים ומשפחה שחושבים שאני צריכה ׳לשפץ׳ את עצמי. מהמובן של לא להיכנע ללחץ אלא ׳לנסות לא לחשוב עליו׳. בסדר. למרות שהיה לי ברור שאני עושה ואעשה מה שמרגיש לי נכון וטוב אני אשקר אם אני אגיד שכל הביקורת לא התחילה לחלחל ולהוביל לספקות.
אחרי שיחה עם הפסיכולוגית, שדווקא נתנה לי גב ואמרה שהיא חושבת שזה מעולה שאני מסתכלת לפחד בעיינים והעיקר שמצאתי דרך התמודדות שטובה לי, כולם חטפו ממני נזיפה. במיוחד בעלי. הבהרתי להם שמעכשיו אני רוצה יותר תמיכה ופחות ביקורת, גם אם דרך ההתמודדות שלי היא לא מה שהיו בוחרים לעצמם.

למעשה אני לא רוצה לשפץ כרגע כלום.
אני עושה הכי טוב שאני יכולה ומנסה להיות גאה בעצמי על זה, גם כשאני נופלת.
להמומה5-
14/08/2015 | 10:12
23
הפסיכולוגית שלך נשמעת מבינת עניין לחלוטין, וטוב את עושה שאת בתהליך טיפולי. אני מקווה שהיא מוצאת את הדרך לשלב את בעלך בטיפול.
 
הדבר האחרון שנחוץ לנו בעת ההתמודדות, הוא ביקורת ושיפוטיות מצד הסביבה. ולסביבה מאוד קשה להיות לא ביקורתית. לרוב, זה רק מכוונות טובות. כי רואים את המצוקה העצומה, ולא יודעים מה לעשות איתה וכיצד לעזור.
ולכן, מה שחשוב זה שאנחנו נדע לומר לסביבה מה עושה לנו טוב ומה מעיק עלינו ואף מזיק. וטוב עשית ששוחחת עם הקרובים לך, ואף נזפת בהם והבהרת להם שהביקורת והדרישה "לשיפוצים" אינה במקומה.
 
נשמע דווקא שאת כן משפצת- את משפצת את היכולת שלך לבצע מה שנקרא "סנגור עצמי"- דהיינו- להסביר עצמך לסביבה, להסביר על צרכייך, על קשייך, לדבר על רגשותייך. זה אפילו לא שיפוצון, אלא משהו ממש משמעותי.
 
ומותר ליפול, ומותר להעזר, ומותר להסתכל לפחד בעיניים ולמצוא דרכי התמודדות. אחלה שיפוצניקית את
עכשיו למטה
12/08/2015 | 00:32
6
287
איפה אנחנו בספירת הימים?

16 שבועות עברו מאז הסקירה המוקדמת, כשראיתי אותך בפעם הראשונה,
התמונה שלך עדין בטלפון. לא יכולה למחוק אבל מפחדת להסתכל.
11.5 שבועות עברו מאז מותך, מאז שהכניסו אותי לחדר ניתוח והתעוררתי בלעדיך.
עוד 8.5 שבועות היית אמור להוולד.

אני בסדר ולא בסדר, באותו זמן.
אני מתרגלת לספר עליך, אני מתרגלת להדחיק את המחשבות עליך.

בא לי להקיא על כל העולם ולצרוח שאיבדתי את הבן הבכור, היחיד שלי.
אבל במקום, אני שמה מסכה של נורמליות ומחייכת.
מתפקדת, מתקדמת, משתפרת, צוחקת, חזקה.
עומדת בציפיות.
יש רגעים שזה מרגיש אמיתי ויש רגעים עם ריח חזק של שקר באוויר.

האם אני מתאבלת על עצמי או עליך?
על התמימות שנעלמה? על אשליית השליטה? על החלומות שלי?
או על החיים הקטנים שגדלו בתוכי ואינם.
ואולי זה מעורבב כל כך כי היינו אחד.

אני נאלצתי לקבל את ההחלטה הנכונה והרציונלית בשביל שנינו
ונשארתי עם כאב, עם ספק, עם אשמה, עם אי-ודאות ועם חוסר אונים גדול.

אני ממשיכה, אבל הקליפה הזו דקה וסדוקה.

עצוב עצוב עצוב-
12/08/2015 | 06:36
65
חזרתי אחורה וקראתי שוב את סיפורך כדי לדעת לענות בהתאם.
כל התחושות, הרגשות והמחשבות שכתבת הן מנת חלקנו, של מי שעברה אובדן הריון. 
לפעמים נדמה שהכאב בלתי אפשרי, הכאב מפלח את הלב ולא נותן מנוח.
אני מאוד מקווה שאת נעזרת באשת מקצוע שמתמחה באובדני הריון. חשוב מאוד להיות מלווה באופן מקצועי, ופעמים רבות גם צריך להיעזר בטיפול תרופתי בנוסף על שיחות.
רצוי שהטיפול יהיה גם עבורך וגם עבור בעלך.
 
יש רגש אחד שהוא הכי קשה בעיניי וחייבים לטפל בו, והוא רגשות האשמה. אשמה היא דבר הרסני לנפש, ורצוי לנטרל אותה עד כמה שניתן. במקרה שלך לא מצאו תסמונת ספציפית, אבל הרופאים המומחים שהלכתם להתייעץ איתם- כולם אמרו שהעובר פגוע מאוד מכל מיני בחינות.
כך שהאשמה פה יכולה בהחלט להיות מנוטרלת. לא היו בכלל ספקות לגבי מצב העובר.
 
הקליפה דקה וסדוקה, וזה נורמאלי לגמרי, אבל לאט לאט, בתהליך טיפולי והמון עבודה, ניתן ליצור קליפה חזקה יותר עם פחות סדקים. חשוב מאוד לעשות זאת כדי שתהיי עם כוחות לקראת המשך הטיפולים ובתקווה לקראת הריון חדש. 
 
כל כך מבינה ומצטערת
12/08/2015 | 08:18
54
לאחרונה החלטתי שאולי זה פשוט העול שלקחתי על עצמי.
האשמה, החרטה, הספק, הכאב הגעגוע... זה היה הקח-תן שלי. שיחררתי אותה וזה המחיר שאני משלמת בעד זה. 
מאוד ייתכן שהמחיר הזה שווה את זה. אין לי ספק שאני מעדיפה לסבול במקומה.
 
כמוך, גם אני מהסופרות.
אני מחכה ל-18 בספטמבר, מתי שהיתה אמורה להיוולד (למרות שמי יודע מה היה קורה בעולם אחר). נראה לי התאריך הזה יביא שחרור. יביא שחרור מהספירה, מהמעקב, מהדימיון של הבטן הענקית (לא הייתי אמורה להיות יכולה לשבת כל כך קרוב לשולחן כרגע..).
מקווה שגם לך יגיע שחרור מהספירה הזאת. מה'מה אם?'.
 
 
עצוב מאוד
12/08/2015 | 10:14
50
קשה קשה קשה.
אני מחכה כבר לעבור את יום השנה ללידה השקטה.
התאריך המשוער שלי כבר היה מזמן.
אני לא יודעת איך אני ארגיש באותו יום.
היום של ירידת המים היה ערב ראש השנה והלידה השקטה בעשרת ימי תשובה. בכיפור כבר הייתי בבית.
נראה לי שלעולם לא אהנה מהחג הזה יותר.
מקווה שמשהו ינחם אותך בקרוב.
תודה יקירות
12/08/2015 | 12:22
55
תודה יקירות,
שאתן גורמות לי להרגיש קצת יותר שפויה.
תודה שירהד - על ההשקעה בקריאה ותגובה לכל סיפור פה בפורום.
קשה מאד להתחיל שוב, הרבה לבטים וקשיים שמציפים מחדש את הרגשות.

רונית והמומה - אני כל כך מקוה שהתאריכים האלו יספקו לנו איזו נחמה או הקלה,
ראש השנה, 18 לספטמבר, 10 לאוקטובר עבורי.
אבל נראה לי ששום דבר חוץ מתינוק חי ובריא לא יתחיל לאחות באמת את הקרע הנורא הזה שחווינו
בין הרגש האימהי להגיון ולמידע הרפואי.

עליך, עליו, על התמימות שאבדת.
12/08/2015 | 16:55
46
תארת בבירור כאב, תחושות ומחשבות שכנראה עוברות בראש לרבות מאתנו. הלואי ובעתיד תזכי לכל הטוב שאת מבקשת לעצמךש ושהנפש תחלים.
צר לי
12/08/2015 | 21:43
36
אני קוראת  והלב מתכווץ ....
אני לא מהסופרות ... אבל פחות או יותר לפי התאריכים שרשמת היינו אמורות ללדת יחד ...גם אני לצערי עברתי הפלה מאוחרת - שבוע 22 עקב מי שפיר לא תקין .
כן על פניו הכל בסדר- עבודה , בית , ילדים ... שיגרה ... בחרתי בחיים... אבל יש את הנפילות כמו הבוקר שראתה אותי איזו אמא וצעקה לי : ״ מה כבר ילדת ???״ ואז זה שוב מכה בי ... כן עד לפני חודש וקצת הייתי הריונית ... ושוב הדיכדוך עולה ושוב להגיע לעבודה עם אפס אנרגיה - לא קל .
אני מחזקת אותך מרחוק ושולחת לך חיבוק, מקווה שבקרוב מאוד יבוא אצלך השינוי ותחווי הריון משעמם ותסיימי עם ידים מלאות . אני כן מאמינה שהזמן עושה את שלו ומקווה שבאיזה שהוא מקום ככל שעובר לנו יהיה קל יותר למרות החור בלב שמאמינה שתמיד יהיה שם !
הסיפור האחר שלא מסופר כאן
12/08/2015 | 13:35
7
443
את ההודעה הזו החלטתי לכתוב בעקבות חווית האבדן וחיפוש התשובות האישי שלי ברחבי הרשת. אני כותבת כי אני מרגישה שחסרים סיפורים שכאלו בפורומים, סיפורים אחרים. אני כותבת כי אני רוצה לספר לנשים שחוו אובדן של הריון את האפשרויות האחרות הקיימות לסיפור שלהן.
הסיפור שלי מתחיל באולטרסאונד הראשון בשבוע שבע. יש שק, יש עובר, יש דופק, אבל איטי. מה זה אומר דופק איטי? אני מתחילה לחפש ברשת ורואה שזה לא מבשר טובות. אבל מה זה כן אומר? הרופא אומר שזה לא טוב אבל אי אפשר לדעת לאיזה כיוון זה יסתדר. כל השאלות של נשים במצב שלי נותרות פתוחות. אני כועסת עליהן ושואלת את עצמי למה הן לא מספרות מה קרה בסוף? האם הדופק הסתדר? האם הוא לא...?
שבוע שמונה וכמה ימים- מתחיל דימום. רצים לקופת חולים לעשות אולטרסאונד. הכל תקין, אפילו הדופק יציב וחזק. אנחנו שמחים מאוד אבל משהו בתוכי יודע שזה לא סוף הסיפור. בערב למחרת הדימום מתחזק. אני נוסעת לבית חולים ושם צוות רפואי נהדר מודיע לי שאני בתהליך של הפלה. היינו מוכנים לבשורה הזו כבר שבועיים אבל זה לא הופך אותה לקלה יותר. מאשפזים אותי ובבוקר שלמחרת שוב אולטרסאונד, הפעם העובר כבר ללא דופק והוא נמצא בקרבת צוואר הרחם. הרופאים אומרים שזה טוב, וממליצים על ציטוטק, כדור שאמור לגרום להתכווצויות חזקות ברחם וכתוצאה להפלה וכך לזרז את התהליך. מסיפורים ברשת אנחנו מבינים שזו הולכת להיות חוויה נוראית מבחינה פיזית, לכן אנחנו מחליטים לנסוע לבית חולים קרוב לבית ולבצע את הטיפול שם כדי שנוכל להפיל יחד במקום בטוח, בבית שלנו. בבית החולים השני הצוות היה נוראי. חוסר הרגישות שלהם, הצורך החוזר בכל הבדיקות, העייפות והכאב והתחושה שהרחם שלי נהיה אתר עלייה לרגל מתישים כל חלק בגוף ובנשמה. סוף סוף ניתן הכדור (ואגינלית למי שתהתה. לא נעים אבל ממש ממש לא נורא). מחכים ומחכים וכלום. לא כאב, לא דימום חזק. כמו שנכנסתי כך יצאתי, רק עם הרבה יותר ייאוש. אני קוראת ברשת ושומעת על נשים ששואלות אם הציטוטק יכול לעבוד גם אחרי הרבה זמן. הרבה שאלות אף תשובה. אני מתחילה להשתגע. יומיים אחר כך שוב אשפוז קצר וציטוטק. שוב, כלום. הרופא אומר לי שיש 90 אחוז הצלחה בסיבוב השני ואולי אני אחת מה10 אחוז הנותרים. אני לא מבינה, יש סיכוי שזה לא משפיע בכלל? אני לא מרגישה שום כאב! התשובה היא שלא. אין סיכוי שזה לא משפיע, יש סיכוי שזה לא מייצר את התוצאה הרצויה. למי שתהתה- ציטוטק מכווץ את הרחם בכל מקרה, כך שעשויים גם להיות כאבים נוראיים אבל אף פליטה.
מחכים יום, יומיים, שלושה וכלום. בינתיים יש סביבי רשת הגנה והשגחה נהדרת ששומרת עלי גם נפשית וגם פיזית. זה הדבר החשוב ביותר בכל התהליך הזה. אם לא סיפרתן לאף אחד, אולי עכשיו זה הזמן. הכאב קיים בכל מקרה, יותר קל להעמיס על הסביבה גם קצת ממנו כדי שיוכלו לעזור בנטל.
אחרי שבוע ויומיים שהחיים שלי בהמתנה אני הולכת לרופא ומספר לו שאין שום התקדמות בדימום. הוא אומר ללכת מחר לאולטרסאונד ומשם ישירות לגרידה. אני יודעת שלא קרה כלום כי לא היה דימום חזק, לא כאבתי נורא (פיזית) ולא ראיתי גושים. אני יודעת כי אני מכירה את הגוף שלי טוב והוא נוטה לספר לי כשמשהו לא בסדר, זה ההסכם ביננו.
מגיעים לאולטרסאונד עם תיק מוכן כבר לבית חולים ונפש כואבת ומפחדת. הטכנאית אומרת שהרחם נראה טוב ושאין שק הריון רק שאריות קטנות ובלתי מזיקות בצוואר הרחם.
רגע, מה!?!? איפה כל מה שקראתי ברשת!? התחושה שמשהו יוצא? כרישי הדם הגדולים? הכאב? לא יכול להיות. הטכנאית סוקרת איתי שוב את הרחם וצוואר הרחם ומסבירה לי בדיוק מה אני רואה מולי. זה פשוט לא שם. בלי כאב, בלי דימום מאסיבי, זה פשוט יצא.
אני לא יודעת אם הציטוטק הוא הגורם או שהגוף שלי החליט לפרגן לי סוף סוף כך שאהיה בצד הטוב של הסטטיסטיקה אבל זה קרה.
זה הסיפור שלא מסופר כאן כי לרוב מי שכותבת פונה מתוח חרדה וכאב, היא לא מספרת את הסוף. אני לא יודעת אם הסיפור שלי הוא נדיר או לא, מה שאני כן יודעת זה שהוא ממש אפשרי. הוא אפשרי כמו כל התסריטים האחרים אבל מהם יש הרבה כאן, ומזה לא. אני קוראת לכן, לכל הפונות ולכל המספרות לספר גם את האפשרויות האחרות, אלו שלא נשמעים, זה רק הוגן.
בתקווה גדולה ורבה שמישהי קוראת את זה מתישהו איפשהו ויודעת עכשיו שיש גם אפשרות אחרת...
 
שמחה שאצלך עבר בשלום
12/08/2015 | 15:35
107
חייבת להזכיר לך פן בסיפור שלך, דיממת די הרבה מלכתחילה וגם היית בשבוע מוקדם...
זה באמת חשוב לספר את החוויה שלך. אני אישית לא עברתי הפלה עם ציטוטק אבל גם שמעתי על הרבה מקרים קשים מאוד.
אם הייתי בשבוע 6 בערך אולי הייתי שוקלת ציטוטק, מתארת לעצמי שאצלך גם צוואר הרחם היה יחסית במצב מוכן להפלה. זה מאוד שונה כשלא הגוף מפיל אלא שפשוט אין דופק אבל הגוף לא יודע את זה... ולא מוכן להפלה...
בהצלחה ענקית בהמשך ושתחווי רק הריונות תקינים ובריאים.
ראשית- צר לי על אובדן ההריון שלך,
12/08/2015 | 18:08
5
121
ולעיקרו של דבר- הביקורת שלך, בעיניי, איננה במקום. תמיד כאשר בנות שואלות פה על הציטוטק, ישנן תגובות לפה ולפה. המציאות המרה היא שרוב הבנות פה או בכלל חוות את זה מאוד קשה (פיזית).
 
אני באופן אישי תמיד כותבת מה עבר עליי- דיממתי חודשיים (!!!!), והיו בימים הראשונים דימומים זוועתיים, קרישי דם והתכווצויות מטורפות. את יציאת שק ההריון הרגשתי היטב היטב, כאילו משהו נפלט מתוכי. כאמור, דיממתי שבועות על גבי שבועות, ובתור אחת שעברה גם 5 גרידות, ההעדפה שלי זה גרידה.
 
יחד עם זאת, בתשובותיי ובתשובות אחרות, אנחנו מדגישות  שיש בנות שעוברות זאת הרבה יותר חלק. פעמים רבות אני ועוד בנות כותבות שכל גוף של כל אחת מגיב אחרת. שיש כאלו שהציטוטק עוזר להן ומוציא הכל, ויש כאלו שממש לא. יש כאלו שמדממות שבועות רבים וארוכים, ויש כאלו שרק ימים. יש כאלו שזה עושה להן שלשולים וצמרמורות ויש כאלו שלא. יש כאלו שלוקחות בבית, ויש כאלו שבבית חולים. יש כאלו שוגינאלי ויש בפה.
 
בואי נגיד שהרופאים צריכים לתאר את כל האפשרויות, לתת את כל המידע, ושהאישה תבחר. כך עשתה הרופאה שלי, ובצדק.
בנות צריכות לדעת מה עלול לחכות להן מעבר לפינה, ואם עובר חלק- מה טוב.
 
יכולת לכתוב את סיפורך האישי, כפי שבנות אחרות כותבות פה, ולא להעלות ביקורת על כתיבת האחרות: "אני קוראת לכן, לכל הפונות ולכל המספרות לספר גם את האפשרויות החארות. אלו שלא נשמעים. זה רק הוגן". 
 
טיפה טיפה חוצפה מצידך.
 
מאחלת לך הריונות תקינים ושלא תזדקקי לעולם לא לציטוטק ולא לגרידה.
אבל אל תשמיעי ביקורת על כתיבת האחרות פה.
 
 
 
 
 
 
"האפשרויות האחרות" כמובן (ולא החארות)-
12/08/2015 | 18:11
86
למרות שיצא לי קצת טעות פרוידיאנית:) בואו נודה על האמת- גם ציטוטק וגם גרידה זה חרא...
תודה לך שירה על התגובה
12/08/2015 | 18:27
3
92
גם אני מרגישה אי נוחות מסוימת עם הביקורת הזאת.
לי הציטוטק גרם צירים קשים (אפילו בהשוואה לאחת הלידות התקינות שלי). ברור לי שיש כאלה שעבר עליהן בקלי קלות. ואחרות שנדרשו לטיפול חוזר ולגרידה.
ואגב - גם על אותה האשה הציטוטק יכול כנראה לפעול באופנים אחרים, כפי שלידות תקינות של אותה אשה עשויות להיות שונות (גם כן מנסיון) ואין נכון או לא נכון לגבי אפידורל, לידה טבעית, קושי הצירים. בטח שאין מקום לביקורת.
מאחלת לכולנו שנזכה לבריאות, ללידות קלות במועדן ולא לציטוטק.
אם משהו בדבריי נשמע כמו ביקורת אז התנצלותי הכנה
12/08/2015 | 19:02
2
114
את החוויה שלי סיפרתי לא כדי להקל ראש בקושי הפיזי הנוראי שכרוך בהפלה אלא כדי לספר לנשים שעוברות הפלה ומחפשות מידע ברשת שלא כל שימוש בציטוטק גורם לסבל נוראי כפי שמשתמע מחיפושים בפורומים שונים, כדי לספר שיש אופציה אחרת. בנוסף, הרבה נשים שואלות שאלות מתוך מצוקה ורצון לדעת ולרוב אחרי תשובה רפואית לא מספרות את סוף הסיפור. כך למשל לא מצאתי הרבה אינפורמציה על דופק נמוך אבל המון המון שאלות! הנשים ששאלו לרוב לא סיפרו מה קרה לבסוף כך שהשאלה למעשה נותרה פתוחה.
אני מתנצלת אם גרמתי למישהי תחושת ביקורת על החוויה שלה, כמובן שזו לא כוונתי ואין לי ספק שאם תקראי את התגובה שלי שוב תוכלי גם את לראות שאין שם אצבע מאשימה, אלא רק רצון לספק עוד מידע.
מה שכן קצת קשה זו החוויה הזו עכשיו. אולי כדאי לקרוא פעמיים לפני שמסתערים ולגלות שהביקורת היחידה היתה סביב מחסור במידע אחר, משמע בסיפורים כאלו.
את מתנצלת, וחוזרת שוב על ביקורת אחרת-
12/08/2015 | 19:09
1
100
"אולי כדאי לקרוא פעמיים לפני שמסתערים"- קראתי את דברייך לא פחות משלוש פעמים (!) לפני שעניתי, ואף ציטטתי מילה במילה את דברייך. לא פרשתי ולא בטיח.
הביקורת שלך היתה לחלוטין לא רק על חוסר מידע, אלא על איך ומה נשים מספרות או לא מספרות. תקראי את את דברייך שוב.
ואם כבר מתנצלים- אז עושים זאת עד הסוף מתוך כוונה אמיתית, ולא כותבים אגב ההתנצלות עוד דבר ביקורת.
 
כפי שכתבתי, היית יכולה לספר על החוויה שלך, מבלי לכתוב אמירות כאלו או אחרות על מה שאחרות כותבות או לא כותבות. כולנו פה כותבות בדם ליבנו.
לכן, מאוד רצוי להימנע פה משיפוטיות או ביקורת.
 
טוב שכתבת על החוויה שלך, אבל היית יכולה לעשות זאת מבלי דברי השיפוט כלפי אחרות.
 
עוד משהו קטן
23/08/2015 | 11:27
8
הפריע לי המינוח "אופציה אחרת" - זה לא עוד אופציה שאפשר לבחור מתוכה. 
יש ציטוטק ויש גרידה. יש את רוב הנשים שציטוטק הולך להם מאד קשה ויש מעט שהולך להן עם זה קל זה לא "עוד אופציה"
כשאני התלבטתי בין ציטוטק לגרידה - לא נראה לי שהמידע הזה היה מאד משנה את הבחירה כי רוב רוב רוב הסיפורים על ציטוטק מאד קשים אז העובדה שלמעט נשים זה הלך חלק לא הופך את זה ל"עוד אופציה" זה רק אומר שזה יכול גם להיות קל אבל רוב הסיכויים שזה יהיה קשה 
וכמו שאמרה אם הבנות שאצל פותחת השרשור כבר התחיל דימום מסיבי אז אולי זו הסיבה שציטוטק נתן את הפוש האחרון בקלות יחסית. 
אבל אצלי למשל שהסתובבתי 3-4 שבועות עם עובר בלי דופק בלי שידעתי וכל תופעות ההריון המשיכו כרגיל -בחילות ושות' - אז הגוף שלי לא ידע בכלל שמשהו שם לא בסדר וקשה לי מאד להאמין שציטוטק היה עובד כל כך חלק כמו התאור האופטימי הנ"ל. אני בחרתי בגרידה וב"ה זה הלך ממש חלק.  
בתקווה להמשך טוב לכולנו  
היסטרוסקופיה ניתוחית לחברות קופח כללית
12/08/2015 | 06:59
4
49
מי מכן ששייכת לקופח כללית וגם עברה את הפרוצדורה, היכן ביצעתן אותה?
 
אוף אני ככ מפחדת...כולל סיוטים בלילה...הלכתי על ציטוטק כדי להימנע מפעולה פולשנית ועכשיו הגעתי לזה...אני בדיכאון 
יש לי גם ביטוח פרטי
12/08/2015 | 07:34
3
40
היכן ואצל מי הכי כדאי לבצע?
אני עשיתי אצל דר׳ גולדשמיט
12/08/2015 | 09:36
39
http://www.hysteroscopy.co.il/135472/היסטרוסקופיה-אבחנתית
זה האתר שלו. אין לך מה לפחד זה הליך ממש מהיר, את נרדמת ותוך כלום זמן כבר ערה.
הוא ממש נחמד, ענה לי על כל שאלה שהייתה לי בוואטסאפ, אפילו כשהיה בחו״ל...
והתורים גם ממש מהירים.
אם יש לך ביטוח פרטי
12/08/2015 | 12:30
34
ממליצה בחום ללכת לד"ר שלומי כהן במדיקל סנטר הרצליה.
עברתי לצערי מספר היסטר' ניתוחיות ואבחנתיות והוא הציל אותי בשלב של הדבקויות.
הוא גם מבצע את הפרוצדורה ללא הרדמה בציוד מאוד מתקדם ו5 דקות אחרי את כמו חדשה.
 
בהצלחה!!!
אם יש לך ביטוח פרטי, אז פרופ' גולדנברג מומלץ ומומחה בתחום
( לעמוד שלי בתפוז )
16/08/2015 | 17:50
5
האם מישהי טופלה בזריקות pregnyl לאחר הפלות חוזרות?
11/08/2015 | 18:33
4
71
והאם זה עזר למישהי? נאמר לי ע״י הרופא שאם יהיה שוב הריון אז מבדיקת הבטא עד שבוע 12 להזריק פעמיים בשבוע זריקת pregnyl.
אשמח לאינפורמציה אם יש למישהי
אני- ואני לא אשת בשורה-
11/08/2015 | 19:28
3
73
אני שונאת להיות זו שתמיד מבאסת.
לאחר 4 הפלות ברצף, בהריון החמישי לקחתי זריקות פרגניל עד שבוע 12 פעמיים בשבוע. זה היה בקטע של טיפול אמפירי. מדובר על הורמונים שיש לאשה בהריון בהמוניהם, ופה- מוסיפים לך עוד קצת.
מה יצא לי מזה?- כלום. עובר עם תסמונת מזעזעת (טריזומיה 18).
מאז- לא האמנתי כבר בכלום.
בשני ההריונות לאחר מכן לא הזרקתי. באמת היתה הפסקת דופק בשבוע 9, ובשני- נולדה מעיין- ללא פרגניל.
 
יחד עם זאת, אני כן ממליצה לך לקחת בהריון הבא (בתקווה שיהיה ובקרוב) את הזריקות. הן ממש לא מזיקות, ונותנות לנו תחושה שאנחנו בכל זאת עושות משהו שאולי אולי אולי יעזור. בהחלט לקחת. לא לחשוב שזה מה שיעשה את העבודה, אבל כן לקחת. בהתחשב בגיל, ובהתחשב במצבך- לקחת.
 
 
תודה שירה...
11/08/2015 | 22:24
2
54
תודה לך שירה. אם כן אז למה לקחת? גם הקלקסן מבחינתי הוא  טיפול אמפירי והוא לא עזר בשלושת ההריונות האחרונים. אפשר להשתגע מכל רופא ודעתו. תגידי עד כמה הזריקות כואבות. ממש אבל ממש לא מפחדת מזריקות ומחטים אבל סתם נמאס מזה
לקחתי בהריון ההוא,
11/08/2015 | 22:51
1
55
כי כמובן לא ידעתי שיש עובר כה פגוע, וכי הייתי כבר אחרי 4 הפלות ברצף+עוד אחת בין שני ההריונות התקינים. וכי הרופא שלי אמר שפרגניל, לעומת קלקסן, ממש לא עלול להזיק. אין איתו שום בעיה. הוא לא האמין שזה משהו שיכול לעזור, אבל אמר שזה מה שנהוג לתת כטיפול אמפירי.
לעומת זאת, הוא ועוד רופאה שאני מאוד סומכת עליה (שהיא הרופאה הותיקה שלי וגם עשתה את מעקב ההריון על מעיין כרופאה להריון בסיכון) ממש מתנגדים לנושא הקלקסן. אלא אם כן, כמובן, יש בעיה מוכחת של קרישיות יתר.
 
את הזריקה של הפרגניל מקבלים בטוסיקי, והיא ממש טיפה כואבת וטיפה שורפת. ממש טיפה. לא סיפור. לא הזרקתי לעצמי, אלא הלכתי פעמיים בשבוע לאחות במרכז לבריאות האישה שתזריק לי. קצת היה קשה להשיג את החומר משום מה מבחינת בתי המרקחת, והיה צריך להסתובב בין כמה, עד שהישגנו את כל הכמות הנדרשת. אולי זה היה רמז מטרים:(
 
הקלקסן הוא גם טיפול אמפירי, כמו הפרגניל. זה נכון. אבל הפרגניל הוא בגדר למל"מ- לא מועיל לא מזיק, ולדעת הרופאים שלי, קלקסן הינה תרופה תרופה, תרופה מדללת דם, ויש איזו זילות מבחינת הלקיחה שלה מבלי להתחשב בסיכונים ובהשפעות שליליות, חלילה.
כנראה שבשלושת ההריונות שבהם לקחת קלקסן זה לא עזר, כי לא שם היתה הבעיה. זו הבאסה.
 
וברור שנמאס לך. איך אפשר שלא? מבינה אותך ומקווה עבורך.
 
 
מקוה שאולי זה כן יעזור. בשלב הזה
11/08/2015 | 23:42
39
מוכנה לנסות הכל. נראה לי שאם אכן אחליט לחזור ואם יהיה הריון אקח רק אספירין ולא קלקסן כי נתבקשתי לחזור על כמה בדיקות דם לקרישיות ויש שם משהו חיובי. ההמטולוג אמר שזה תסמונת אפלה ולקחת אספירין וקלקסן בהריון. רופא אחר אמר רק קלקסן. אך תחושת הבטן אומרת להתרחק מהקלקסן. כמו שאמרת הקלות שנותנים אותה היא מוגזמת ובהריון האחרון לא הרגשתי נכון עם הקלקסן.
מקוה רק לטוב
תודה לך שירה
דימום שבוע 5 - אודה לדעתכן...
09/08/2015 | 18:12
18
146
היי, התחלתי היום שבוע 5 (אחרי טיפול הזרעות+גונל+אביטורל), רק שאתמול והיום יש לי דימומים מאסיביים (יותר מדימום של וסת) וכאבי בטן חזקים. 
בבדיקת אולטראסונד ראו שיש מסה של נוזל בחלל הרחם שחשוד כדמי, 
יש עדיין שק קטן אמיץ בגודל 3.5 מ"מ אבל בעקבות אבחנת הרופאה במוקד נשים דיי השלמתי שזה הסוף. ואני כבר מנסה לחשוב הלאה-
שאלתי, האם ידוע לכן מה יכול להיות מקור הדימום? או לתת לי אינדיקציה לאיזה כיוון לחפור לפני שמגיעה לרופא נשים?
אולי אני צריכה להוסיף, שאני משתמשת בנרות אנדומטרין פעמיים ביום ל"תמיכה" מאחר ויש לי שלב לוטאלי קצר.
אגב, כל ההזרעות הקודמות היו "מוצלחות" אבל "כשלו" בגלל השלב הקצר.
 
תודות
מה הרופאים אומרים עד כה?
09/08/2015 | 21:09
59
האם יש מקום לאופטימיות הפעם, או שממש לא?
אני מתארת לעצמי שמה שצריך לעשות זה להמשיך ולעקוב ולראות לאיזה כיוון זה הולך.
סליחה על השאלה, אבל מה זה שלב לוטאלי? (את רואה- יש דברים שאת הרבה יותר מבינה בהם ממני).
לא כל כך הבנתי- היו לך כבר הריונות קודמים? והאם יש ילדים?
לגבי מקור הדימום- קטונתי- אני לא רופאה. יכול להיות בגלל שעובר לא תקין, יכול להיות שמשהו בהריון השתבש (כמו משהו שקשור לשיליה). אני לא מספיק בקיאה בנושא.
אצלי- כל הדימומים הממשיים שהיו, תמיד בישרו על הפלה קרבה, מלבד פעם אחת שבה היה דימום חום בניגוב, שהיה קשור להשתרשות (את זה ידעתי בדיעבד).
יש לי חברה שהיא בהריון עכשיו, והיה לה דימום שלא התפתח, שמקורו היה קשור לשיליה (ראו את זה בבדיקה). אמרו לה לנוח כמה ימים, ועד כה- הכל בסדר.
אני מכירה מישהי שהיו לה דימומים קשים מספר שבועות, בגלל שהשלייה התמקמה על הצלקת של הניתוח הקיסרי. הסיפור שלה נגמר בסופו של דבר בטוב, למרות שזה היה מאוד מורכב מבחינה רפואית.
אז כמו שאת רואה- יש כמעט אין סוף לסיבות, וכל מקרה לגופו.
 
תמשיכי לעדכן במצבך.
לא יודעת לתת הכוונה בעניין
09/08/2015 | 21:54
52
מאחר ואין לי ניסיון אישי, אך רציתי לתת לך קצת תקווה - 
לחברה שלי היה דימום מאוד מאסיבי בהריון האחרון (מה שנקרא "הפלה מאיימת"), אם אני לא טועה זה היה סביב שבוע 9, בכל מקרה בשבוע מוקדם. ההריון הזה המשיך תקין לחלוטין ונגמר בידיים מלאות ובתינוקת מתוקה.
קשה לדעת מעכשיו לאן זה יתפתח, מחזיקה בשבילך אצבעות שהדימום יעבור וההריון ימשיך תקין.
תודה על התשובות, בינתיים אין לי
11/08/2015 | 14:55
2
60
מה לעדכן כל כך כי הדימום ממשיך, מאד מאסיבי ועם הרבה התכווציות בבטן התחתונה, מאחר ויש לי מחלת רקע אוטואמונית אני גם ללא תרופות עכשיו אז בכלל מרגישה רע.
הרופאה במוקד נשים אמרה שצריך רק לחכות...
אני בודקת בטא כל יומיים. בינתיים יש עליה (מתונה) שזה סימן טוב.
 
שלב לוטאלי זה הזמן שבין ביוץ לווסת וזה הזמן של ההשרשה, אם הוא קצר מ10 ימים אז ההתעברות "לא שורדת" וזה מה שהיהבסבבים הקודמים, מאז הביוץ האחרון אני משתמשת בנרות של פרוגסטרון כדי לתמוך.
 
אני חופרת ברשת ויש הרבה סיפורים של נשים לכאן ולכאן, האמת זה מעודד. הרופאה במוקד הורידה לי את הרוח במפרשים.
 
תודה לכן
 
 
 
טוב, אז צריך להמשיך ולעקוב-
11/08/2015 | 19:33
1
35
אוף! לא יודעת מה לומר. נעקוב איתך פה במתח ונחזיק לך אצבעות.
12/08/2015 | 10:36
11
לשאלתך, ללא ילדים. גיל 38
11/08/2015 | 15:14
34
בטא לפני יומיים 2411 היום 2361
13/08/2015 | 11:14
9
37
אם לא הכפיל ואף ירד מעט, זה מעיד על הסוף?
הדימום והתכווציות בבטן ממשיכות מיום שבת
 
 
תודה...
אני לא מבינה בבטא-
14/08/2015 | 00:12
8
38
אולי תתייעצי עם הרופא/ה שלך לגבי משמעות הבדיקה?
 
הייתי במיון. גרידה.
14/08/2015 | 15:09
7
54
תודה רבה וגדולה לכל מי שהתעניינה ו/או עזרה.
 
שבת שלום!
משתתפת בצערך
14/08/2015 | 15:59
25
לא הבנתי אם את כבר אחרי או לפני, בכל מקרה - שולחת לך חיבוק גדול ומחזיקה אצבעות עבורך שפיזית תעברי בשלום וללא הדבקויות.
אנחנו כאן בשבילך כשתרצי.
מה שלומך, כרמל?
15/08/2015 | 22:19
5
17
(הייתי פונה אליך בפרטי, אבל לא מסתדרת עם הממשק החדש של האתר).
איך את מרגישה פיזית? הצלחת להתאושש בגוף?
אנחנו כאן אם את מעונינת לשתף כיצד את מרגישה בגוף ובנפש, וכמובן שלוח לך חיבוק חם.
היי
16/08/2015 | 13:51
4
33
פיזית יש עדיין התכווציות בבטן בגלים ודימום, הבנתי שזה יכול להימשך גם עוד 10 ימים. חום אין (37.3) אז אפשר לומר אני בסדר.
נפשית, לא יודעת, כל מיני מחשבות מנוגדות מה הלאה.
אני בד"כ בקומונה של יחידניות מבחירה. אבל הסיפור שלי קצת שונה. את התהליך התחלתי עם שהייתי נשואה, אבל תוך כדי הטיפולים הלא מוצלחים, בעלי נפטר. לקח לי שנתיים להתאושש והחלטתי להמשיך בתהליך לבד.
החוויה האחרונה חידדה לי את הלבד. בשלב כלשהו האחות המיון אמרה לי תחשבי על מקום או משהו שעושה לך טוב, תתמקדי בזה. ההצעה שלה שבאה ממקום טוב רק העציבה אותי יותר. גם לראות את הנשים האחרות עם בנזוג או אמא או חברה גם לא עשתה לי טוב.
משתדלת לא להחליט החלטות פזיזות אבל כן נותנת לעצמי לרוץ במחשבות, גם אם זה לפינות פחות חיוביות. 
עצוב לי בשבילך. משתתפת בצערך
16/08/2015 | 15:19
16
עברת לא מעט. שולחת לך חיבוק ענק והמון כוחות לקום, להמשיך ולנסות.
עברת כל כך הרבה
16/08/2015 | 17:02
16
 
לא יודעת מה להגיד, מקוה שהקושי הפיזי יעבור בהקדם. שולחת אליך חיבוק ומקווה שתמצאי את התשובות הנכונות עבורך ושתהיי שלמה איתן.
אוי, כמה עצוב-
16/08/2015 | 23:32
19
עברת כל כך הרבה, ואיבדת כל כך הרבה.
אני ממש מקווה שיש מישהו או מישהי שתומכים בך ומסייעים לך- גם בהיבט הפרקטי, וגם בהיבט הנפשי.
המחשבות השליליות הן חלק בלתי נפרד מלחוות אובדן הריון. זה רק אנושי והכי מובן מאליו.
מאחלת לך שתתאוששי פיזית במהירה, ושתוכלי לחשוב בבהירות לגבי ההמשך ולקבל את ההחלטות שהכי נכונות עבורך.
קבלי חיבוק של תנחומים.
תודה גדולה לכן על התמיכה.
18/08/2015 | 10:34
12
גם לי...
19/08/2015 | 10:45
1
17
גם לי יש שלב לוטאלי קצר. היה לי בעבר הריון כימי וגם הריון שהתחיל בדימומים מסיביים והמטומה (שטף דם בין השיליה לרחם סוג של היפרדות קרומים) אבל הוא לא הסתיים בשבוע 5 אלא בשבוע 23 עם ירידת מים.
עם זאת, היה לי גם הריון תקין לחלוטין שהסתיים עם ילדה בריאה בשבוע 40 וכעת בהריון שגם כן התחיל תקין לחלוטין ומקווה שימשיך ככה (שבוע 23 להבדיל)... מעולם לא נתנו לי טיפול לשלב הלוטאלי הקצר (9 ימים) ואף פעם לא ממש התייחסו לזה.
האם ההריון שלך בוודאות הסתיים?? כי דימום מסיבי לא בהכרח אומר שההריון נגמר. הצטערתי לקרוא לגביי בעלך. אם תרצי לשתף מה קרה ואיך את מתמודדת אז אפשר.
עכשיו אני קוראת שההריון אכן הסתיים
19/08/2015 | 10:46
10
מדוע חושבים שזה קרה?
מישהי שמעה על הסרטון שבו הבחור הודיע לאשתו שהיא בהריון?
09/08/2015 | 22:21
14
171
אז למי שלא מעודכנת, יש איזה זוג בלוגרים אמריקאים שמעלים סרטונים על החיים שלהם ברשת. לפני כמה ימים רץ בפייסבוק הסרטון האחרון שלהם שבו הבעל (שכ"כ רוצה לבשר לאשתו שהיא בהריון) עושה בדיקת הריון ומשתמש בשתן שלה מהשירותים (היא לא מורידה את המים בלילה כדי לא להעיר את הילד הקטן שלהם). מפה לשם הבדיקה חיובית והוא כמובן מספר לה וכולם שמחים ומאושרים.
מה שממש הפריע לי בסרטון הוא שהוא מספר לה בזמן ארוחת הבוקר, ליד שני הילדים שלהם - בני שנתיים וחמש להערכתי. סירייסלי?! כאילו שכל בדיקת הריון מסתיימת בתינוק... למה לעורר ציפיות לאח/אחות קטנים אצל הילדים? זה ממש שיגע אותי.

ועכשיו פורסם כי לצערם של הזוג, הם הלכו לאולטרסאונד ושם התבשרו שאין דופק. בכנות עצוב לי על כל זוג או אישה שחווים אובדן הריון, אבל באמת שאפשר היה לחסוך את זה מהילדים שלהם...

מצד אחד אני שמחה שמתעוררת מודעות לעניין, בין היתר גם בגלל הפוסט של מארק צוקרברג, ואובדן זה לא משהו שצריך להתבייש בו. מצד שני, גם לא הכרחי לחשוף ילדים כ"כ קטנים לנושא.

לינק לכתבה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4689159,00...
רפרפתי על הידיעה
09/08/2015 | 22:59
2
101
הטפשות באופן כללי לא בריאה לבריאות, והכתבה היא הוכחה נוספת לכך.
נכון - לא משתפים ילדים בהריונות, בהפלות, בהחלטות על מעבר דירה או שיקולי קריירה.
ובכלל, כל ז'אנר הריאליטי ושיתוף כל העולם ואשתו בזמן אמת, בלי הפרדה בין פרטי לציבורי פשוט לא מובן בעיני.
השיתוף של מארק צוקרברג לצורך הענין הרבה יותר נכון - שוב לדעתי.
מצחיק
10/08/2015 | 08:34
1
75
אני מסכימה איתך, ואני ממש לא סובלת את ז'אנר הריאליטי וכמובן לא צופה בשומדבר מהסוג הזה, אבל בד"כ זה גם לא מטריד אותי. משום מה הפעם זה ממש הטריד והכעיס אותי... לא יודעת להסביר למה. רק עכשיו קלטתי את זה :) אולי יש לי יותר מדי זמן פנוי... 
אולי משום ש
10/08/2015 | 11:09
62
השיתוף המטופש, האמונה שעליה בהורמונים (דהיינו תשובה חיובית בסטיק) > הריון תקין > תינוק בריא - אולי אלה מפריעים לנו, כי אנחנו הלוא יודעות משהו שהזוג בסרטון ההטבלה באסלה לא יודע.
מטריד ומכעיס משום שנוגע בענין שהוא בנפשנו, דורך לנו על פצעים פתוחים שותתי דם. אחרת יתכן שהיה עובר לידינו כמו עוד ידיעה על דוגמנית וכדורגלן שכן או לא ביחד, או כל סיפור על הטיפשות האנושית.
מה זה. הפוסט של מארק צוקרברג?
10/08/2015 | 06:11
2
89
אין לי פייסבוק ��
לשירותך, המומה
10/08/2015 | 07:28
1
94
במשך שלוש השנים בהן צוקרברג ורעייתו פרסילה צ'ן ניסו להביא לעולם צאצא, היא עברה שלוש הפלות עד להריון הנוכחי, התקין והמתקדם.
כלכליסט: מארק צוקרברג הודיע בפייסבוק: אני הולך להיות אבא
 
השיתוף של מארק צוקרברג שונה, אבל גם שם הפריע לי משהו
10/08/2015 | 08:13
108
בתור אחד ש"מטיף" לשיתוף החיים הפרטיים שלך עם שאר העולם, ובתור אחד שעשה מזה הרבה מאוד כסף, למה לחשוף את העובדה שהם עברו 3 אובדנים רק אחרי שהם מספרים על ההריון התקין?
facebook is all about sharing...
הפריעה לי הצביעות, שמשתפים רק את הדברים הטובים (וכל מי שיש לה פייסבוק פה מכירה את זה - כו-לן בהריון, כו-לן יולדות, כולם קונים בית, כולם טסים לחו"ל, כולם מקודמים בעבודה... אף אחד לא משתף את הרגעים העצובים והאפלים בחייו)
מי שכ"כ פרו-שיתוף שישתף הכל. החיים לא צבועים בורוד אבל זה מה שרואה מי שמסתכל על העולם דרך הפייסבוק.
 
אגב, שלא ישתמע מדברי שאני מבקרת את מי שבחרה לספר או לא לספר לסביבה - שכל אחת תעשה מה שנוח לה. לי אישית היה חשוב לשתף באובדנים בזמן אמת את החברים הטובים שלי, אפילו שלא ראו עלי שאני בהריון. הרגשתי שזה טלטל לי את החיים ושזה פרט חשוב מדי בשביל להסתיר. אני לא מפרסמת דברים אישיים בפייסבוק בכלל, אבל אם יש מישהי שכן בחרה לפרסם את חווית האובדן שלה שם כל הכבוד לה.
איזה קטע רציתי לכתוב על זה פה
10/08/2015 | 10:35
1
90
זה רק מראה כמה מיותר לדבר על זה בשלב ככ מוקדם.
זה ככ לא נעים לראות שאין דופק ועוד שצריך ללכת ולספר את זה למלא אנשים שכבר יודעים על ההריון.
מדויק, אם הבנות
10/08/2015 | 11:10
24
בדיוק חשבתי על שני הדברים האלה
10/08/2015 | 18:17
61
אם נשים בצד את הנאיביות הגובלת בטמטום של הזוג, אני שואבת כוח מנשים שמרגישות מספיק חזקות כדי לדבר על זה. זה נותן לי הרגשה שאני נורמלית ושיש בעולם הזה מישהו שיודע מה עובר עלי (גם אם זו אשתו של צוקרברג וזה הדבר היחיד שיש לנו במשותף). זו הסיבה שאני כאן.
לעומת זאת, כשמישהי אומרת לי על "זה נורמלי, הרבה נשים חוות את זה. אני אישית לא, אבל ככה שמעתי...." זה לא מעודד אותי, אפילו מעצבן.
לקחת שתן שלה מהשירותים?!-
11/08/2015 | 06:26
4
72
לא ברור לי איך אפשר לעשות את זה (הפיפי לא מתערבב עם המים בשירותים? לא הבנתי), וחוץ מזה-סליחה, אבל נשמע טיפה סוטה, שלא לדבר על מגעיל.
 
לא ראיתי את הסרטון, אבל באמת שקשה לי עם שיתוף הילדים. המון הורים משום מה לא יודעים לעשות את הספרציה בינם לבין הילדים שלהם, וזה פוגע בילדים.
מיותר, חבל ועלול ליצור כל מיני עניינים לא פשוטים לטיפול.
 
 
הוא השתמש בטפטפת, עדיין מזעזע בעיניי...
11/08/2015 | 10:54
66
היה לי תמוה ביותר איך שהוא סיפר לה ליד הילדים. כנראה שהם מסוג האנשים שחשובה להם בעיקר החשיפה (אחרי הכל הם בלוגרים שחושפים את החיים הפרטיים שלהם לעיני המצלמה) ולא מסתכלים על כל התמונה..
לדעתי זה סתם קשקוש
11/08/2015 | 15:08
2
73
אולי לא היה דופק כי היא לא בהריון בכלל!
אנשים עושים הרבה שטויות בשביל צומי
ואללה! את באמת חושבת?!
11/08/2015 | 19:30
1
52
אני כזו תמימה. אפילו לא העלתי בדעתי אפשרות כזו. נשמע לי נורא ואיום אם החשדות שלך נכונים. לא שנדע אי פעם, אבל בכל זאת.
זה פשוט נשמע מופרך וצומי מדי
12/08/2015 | 10:33
16
לא יודעת איפה לשים את עצמי
11/08/2015 | 00:14
6
245
אנחנו מנסים כבר כמה וכמה שנים ללדת ילד שלישי, וללא הצלחה.
הייתה לי חברה ששיתפתי אותה בכל מה שקורה, גם היא עברה טיפולים והפלות, ויחד היינו שותפות לדרך הקשה הזו. לא מזמן היא ילדה בן, אחרי שנים של נסיונות וכשלונות. ואני התרחקתי. לא יכולה להתמודד עם תינוקות רכים, כמעט לא יכולה להביט בהם.
אמרתי לה את האמת. שזו אני ולא היא,  התנצלתי וביקשתי שתבין, ולכאורה היא הבינה ואיחלה לי שאצליח כמה שיותר מהר.
והנה גיליתי שהיא סיפרה את כל סודותיי לכל מיני נשים/מכרות משותפות. הטיפולים והאובדנים היו משהו די סודי ופרטי. לא דיברתי על זה כמעט עם איש, וחשוב היה לי לשמור על זה כך. היא פרצה את הכל ועכשיו הרבה אנשים יודעים. ומעבר לזה שאני פגועה ומזועזעת ממה שהיא עשתה, אני בעיקר מיואשת. מרגישה פרוצה, מרגישה שכל החיים שלי, המקומות הכי כואבים שלי חשופים לעיני כל. מה עושים עכשיו? רוצה לברוח מהכל ולא יכולה. 
אוי, יקירתי-
11/08/2015 | 06:05
4
71
מבינה היטב את הריחוק מתינוקות רכים. חוויתי זאת על בשרי מספר שנים. זה חרא, אבל אי אפשר לברוח מהכאב. אני מבינה הכי בעולם.
 
לגבי הפרת הסודיות- אני לא באה להגן עליה. ממש לא. אם אמרת לה שלא לספר לאיש, זה מה שהיא היתה צריכה לעשות. אבל משום שהדבר כבר נעשה, בואי ננסה לברר איתך מה עושים עכשיו-
אשאל מספר שאלות מנחות, ואשמח אם תתייחסי-
מאיפה את יודעת שהיא סיפרה?
למי היא סיפרה? לכמה אנשים?
מתי היא סיפרה? האם לאחר שילדה והתרחקת, או לפני כן?
 
ובהקשר של סודות וגילויים- האם ראית את הסרט המופלא של דיסני "לשבור את הקרח"? אם כן- חישבי על אלזה ועל סודותיה ומה קרה לה בעקבות ההסתרה ומה קרה לה בעקבות זה שסודה נחשף לעיניי כל.
אם לא ראית- תזמיני מהר ב-VOD, ואחר כך נמשיך שוב את הדיון- אולי בעקבות הסרט תשתנה הגישה שלך באשר לסודות בחיים ולמשמעותם הקשה.
 
ואני לא מורידה כהוא זה מתחושת הפגיעה שלך. זו בחירה של כל אדם האם לחשוף סודות, ולא תפקיד של שום אדם קרוב שלו או רחוק שלו לעשות את הבחירה ואת החשיפה מבלי לקבל על כך אישור.
 
ולסיום- קבלי הרבה חיבוקים. אני יודעת מה זה כשחברה קרובה כה פוגעת בך ומפירה את האמון.
 
תראי, אני 12 שנים בטיפולי הפריה, ועברתי
11/08/2015 | 09:49
3
117
המון. ברור לגמרי שאני לא מחזיקה בבטן 12 שנים... יש לא מעט אנשים שיודעים, כולל כאלה שיצאו מחיי וכולל כאלה שמלווים אותי (כרגע אנחנו במסלול פונדקאות). העניין הוא שהיא גילתה את זה למעגל של אנשים שהוא לא מהסוג שאני מעוניינת לומר להם. זה עניין של מידה ומינון. לא כל אמא שמנפנפת לי לשלום באיזה חוג של הילדים צריכה לדעת שאני עושה פונדקאות או עברתי כך וכך הפלות. גיליתי את זה במקרה. אחת האמהות מביה"ס ביקרה כאן לפני כמה ימים והיא סיפרה לי משהו אישי מאוד (לא היינו קרובות או חברות לפני, בעיקר מכרות שטחיות), וסיפרתי לה גם. מין רגע כזה של קירבה ואינטימיות. ואז זה נפל עליי. היא אמרה שהיא כבר יודעת, ובעצם כל מכרותינו המשותפות. סיפרה לי אחד לאחד דברים שהיא שמעה מפי החברה שלי, והכל נכון. היה לה ידע מפורט מאוד. וכן - מבחינתי זה מזעזע שכל מיני נשים יודעות את הפרטים האלה.
יש גם הבדל בין לדעת את הסיפור באופן כללי, שאותו אני לרוב לא מסתירה (שהילדים מטיפולים, שהולך קשה), לבין פרטים חודרניים. שלא לדבר על זה שהעובדה שתינוקות מכאיבים לי זה משהו שאני לא מעוניינת שידעו. לא מעוניינת להיכנס בשער ביה"ס ושהאישה שרק ילדה עכשיו ומחכה עם התינוק במנשא בשער תדע שאני מתרחקת כי קשה לי או שהמראה שלה מכאיב לי. זה משהו שאני מספרת, אם בכלל, רק למעטים (לפסיכולוגית שלי בעיקר). גם הפונדקאות היא לא נחלת הכלל מבחינתי. זה מסע דרמטי ורצוף מהמורות, ואני לא מעוניינת שידעו על זה, גם לא בכותרות. ועכשיו לא יעזור לי. כל מי שמכיר אותי קצת כבר יודע. ככה זה רכילות ושמועות. והיא עשתה את זה כדי לפגוע בי ולהתנקם בי. היא ידעה כמה אני דיסקרטית בדברים מסוימים. ובאמת היא פגעה קשה. קשה לי אפילו להראות את פניי בביה"ס בעוד שבועיים. זאת שכולם ירחמו עליה. זה מגביר ביתר שאת את הצורך שלי בהצגות. 
יש לנו בכיתה ילדה עם אוטיזם. אמא שלה תמיד הכי שמחה ומאושרת. פעם היא אמרה לי שזה פאסון. שזה בשביל שלא ירחמו עליה. שגם כשהיא עייפה ודואגת וחרדה - היא צובטת את הלחיים ומגיעה מאושרת לאסוף את הילדה כי רחמים זה דבר נורא. ואני מרגישה אותו דבר.
ועוד משהו:
11/08/2015 | 09:52
2
66
אני לא תמימה. אני יודעת שברגע שמספרים, אין לנו באמת שליטה על המעגלים שידעו. ברור שהרבה יותר אנשים מכפי שאני משערת יודעים. ולכן הקפדתי על גירסה מאוזנת שאני חיה בשלום עם זה שיודעים אותה. כאן אני מדברת על חשיפה של קצות העצבים שלי ועולמי הרגשי. לא רק "פרטים טכניים", אלא היא ידעה לספר לי על מה שעברתי רגשית. וזה הרס אותי. לא רציתי את הסטרפטיז הזה.
ואולי אני תמימה בנקודה הזו - אבל לא
11/08/2015 | 09:53
1
65
מבינה איך אישה שעברה בעצמה ייסורים עד להריון המיוחל (גם באמתחתה אובדנים) יכולה לעשות כזה דבר לאישה אחרת. 
"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"-
11/08/2015 | 10:30
59
ו"ואהבת לרעך כמוך"- אלו פתגמים שאני מנסה לחיות לאורם, ולחנך את ילדיי על פיהם.
זה נורא מה שהיא עשתה- ממש לחלל את רגשותייך ואת בקשותייך. ואם עשתה זאת לצורך נקמה- אז זה חמור שבעתיים.
זה אך ורק עניינך מה את מספרת, למי את מספרת ובאיזה מינון. אבל היא לקחה זאת ממך, לא בדיוק ברור מה השיגה בזה, פרט לפגיעה בך, וזה עוד לאחר שהיא עברה דברים קשים מאוד בעצמה.
מזמן כבר הפסקתי לנסות ולהבין אנשים. זה מאוד עצוב.
 
אבל זה כבר יצא משליטתך, ולכן השאלה היא כיצד את מעוניינת לפעול הלכה למעשה. כתבת שאת נמצאת בשיחות עם פסיכולוגית. הייתי מציעה לך להעלות את הסוגיה בפניה ולדון עימה בדברים. בזמנו, כאשר היה לי מקרה מסוג אחר, אבל עם פגיעה מאותו סוג עם חברה שלי (מאז- לשעבר)- עזר לי לדון על כך עם העובדת סוציאלית שטיפלה בי.
 
את מרגישה חשופה ועירומה בפני אנשים שלא את בחרת להיות חשופה בפניהם, וכעת צריך לדאוג לך לאיזה שריון של ביטחון כאשר תיתקלי בהם.
 
לגבי סוגיית הרחמים וזהירות היתר- לי, לעומתך, לא היתה בעיה עם הסוגיה הזו. להפך- רציתי שירחמו עליי קצת (ולפעמים גם הרבה, ובטח ובטח שיגלו אמפטיה), ורציתי שינהגו בזהירות לידי, ומי שלא נזהר לידי והראה לי איזו תמונה של התינוק/ת המתוק/ה שלו- אמרתי ודיברתי את הקושי שלי. אני מודה שלפעמים אנשים היו בשוק מהכנות שלי, אבל זו אני- לטוב ולרע.
זו אני, וזו את. וכל אחת צריכה לקבוע את המינון של השיתוף. ומה ש"חברתך" עשתה- הוא בלתי נסלח.
 
מאחלת לך חברות טובות, שיודעות להיות קשובות לך ולצרכייך.
 
ככ מכירה את זה...
11/08/2015 | 09:56
58
עברתי שתי הפלות, ואחרי השנייה הרגשתי שכולם יודעים ומרכלים על זה.
מישהי שעברה לידה שקטה חשבה שזה נחלת הכלל אבל סיפרתי לה רק כי ידעתי שעברה משהו דומה.. והיא שלחה אלי את אחותה שהיתה אז בהריון עם עוגות... רציתי לזרוק אותן לפח.
נשים גרועות מאוד בקטע של סודות והן חייבות לספר הכל.. זה ממש נורא
תוך כמה זמן ניתן לקבל תור להיסטרוסקופיה
07/08/2015 | 08:50
5
75
ניתוחית בבית חולים?

שלום ציפורת
08/08/2015 | 00:34
55
תלוי באיזה בית חולים. אני בבית חולים מאיר השגתי תור לאחרי עשרה ימים, כאשר באיכילוב ובתל השומר היו תורים לאחרי חודשיים. מניחה שתלוי בתיזמון ובדחיפות הניתוח. ובנוסף עלייך להסדיר גם טופס 17. לי מכבי עשו בעיות עם ניתוחית במאיר אבל בסוף זה הסתדר.
בהצלחה והחלמה מהירה!
אם רלוונטי לך איזור הצפון, אז ב"כרמל"
09/08/2015 | 14:24
30
קיבלתי תור אחרי 10 ימים בערך.
הם גם ממיינים לפי הדחיפות - מניחה שמטופלת עם שאריות (רזידואה) אחרי הפלה נחשב בעדיפות יחסית גבוהה. גם לא התרשמתי שיש עומס, היינו אולי 3 בנות בחדר התאוששות בשלבים שונים (לפני, מייד אחרי, בהשגחה חצי יום...)
גם לשם צריך טופס 17 - שקיבלתי בלי בעיה מ"כללית".
אוף...):
10/08/2015 | 08:56
1
30
בבלינסון המזכירה שקובעת תורים בחופש כל השבוע וגם אז אמרו לי שתורים הם בטווח של חודשיים שלושה וזה נתון לשיקול דעתו של הרופא.
אנסה להשיג את אסף הרופא וקפלן
אני בכללית. היכן מומלץ לבצע?
באמת אוף :(
10/08/2015 | 13:22
19
במקרה שלי הרופא כתב מכתב שהסביר את דחיפות העניין, וזה עזר. אני אמנם לא בכללית, אבל נותחתי במאיר והתורים שם היו מאוד זמינים והניתוח מתבצע מדי יום ראשון. אם לא הבעיות שעשו לי מכבי היה יכול להיות לי תור מייד ליום ראשון הקרוב, אבל בסוף נותחתי ביום ראשון שלאחר מכן.


לי תוך שבוע וחצי
10/08/2015 | 13:52
23
אצל דר׳ גולדשמיט.
מי היתה בהיסטרוסקופיה ניתוחית פעמיים??
05/08/2015 | 23:28
6
108
אני אחרי גרידה שהלכה רע והסתבכה... לפני חודשיים עברתי היסטרו׳ ניתוחית והוציאו לי פחות או יותר הכל מהכל כולל הידבקויות, היום עברתי היסטרו׳ אבחנתית לראות האם הרחם נקי ואפשר לחזור לטיפולים ו... שוב יש הידבקויות. האם מישהי עברה את זה פעמיים ברצף?? אני שוקלת ברצינות פונדקאות ובבעלי רוצה לתת לזה צאנס נוסף. אודה לכל תובנה...
אמנם הייתי פעם אחת אבל
06/08/2015 | 10:43
72
אני צריכה לחזור אליו לאבחנתית כי יש סיכוי שההידבקויות יחזרו, אבל הוא אמר שבמקרה כזה מסירים את ההידבקויות כבר באבחנתית...
לא הייתי בניתוחית רק באבחנתית-
06/08/2015 | 16:10
63
אני כן יודעת שהדבקויות זה דבר שעלול לחזור.
לגבי נושא הפונדקאות- את רוצה לספר קצת יותר? יש לכם ילדים? כמה אובדני הריון חווית? האם יודעת מה הסיבות לכך?
ברור שההחלטה היא מאוד כבדת משקל ושני בני הזוג צריכים לדון על כך ביחד וכמובן להתייעץ עם הגורמים הרפואיים המוסמכים, אבל אני חושבת שבסופו של דבר זו זו ההחלטה של האישה- היא זו שעוברת את הדברים על גופה- במקרה שלך- טיפולים, וכמובן את ההריון...
 
רוצה לשתף יותר בסיפור שלך?
 
אני עברתי פעמיים
08/08/2015 | 19:58
2
70
פעם ראשונה אחרי ציטוטק שלא עבד כמו שצריך ופעם שנייה להסרת הדבקויות שחסמו לי חצי מהרחם.
למזלי בפעם השנייה הגעתי לרופא מומחה שמבין מאוד בנושא והוא הסביר לי שלאחר כל פרוצדורה פולשנית כזו ברחם (גם היסט' אבחנתית) מומלץ לנקוט באמצעים מונעי הדבקויות. בעדיפות ראשונה מומלץ להשתמש בג'ל מיוחד שמורחים ברחם והוא מונע הדבקויות.
בעדיפות שניה מומלץ להשתמש בטיפול הורמונלי שגורם לרירית הרחם לגדול באופן מוגבר ובכך גם יכול לסייע במניעת ההדבקויות.
אני אחרי אחרי הניתוח להסרת ההדבקויות השתמשתי בטיפול ההורמונלי וזה עזר יפה מאוד.
לצערי עברתי לפני יומיים שוב פעם גרידה והפעם השתמשתי בג'ל שמרחו לי בסיום הגרידה. אעדכן בהמשך כמה ואיך זה עזר.
 
בכל אופן לגבי מה הלאה, זו תחושה אישית שלך איך את מוכנה להמשיך ולהתמודד.
במקרה שלי כבר אחרי הפעם שלישית ולא מוותרת עדיין. אבל זו תחושה אישית לגמרי.  כל אחת והסיפור האישי שלה.
שטותי, משתתפת בצערך
08/08/2015 | 20:08
1
40
מאחלת לך החלמה מהירה ללא סיבוכים, שיקום של הגוף (וכמה שאפשר גם של הנפש) - ושמעתה ואילך תדעי רק טוב.
תודה רבה לך מקסימה
08/08/2015 | 20:30
22
עברתי פעם אחת
08/08/2015 | 22:06
48
שבועיים אחרי הגרידה נמצאה שארית עם זרימה.
בדומה להמלצה של שטותי3, אחרי ההיסטרו' קיבלתי טיפול הורמונלי שמטרתו לגרום לרירית הרחם להתעבות, ובכך למנוע הידבקויות.
חם בפורומים של תפוז
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
דפי קורן - תמיכה נפשית במטופלי פוריות
התחלתם טיפולי פוריות?
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
קומונות
קומונה לרוכבי אופני-הרים.קומונת AM כשמה כן היא - All Mounta...
כאן תקבלו מבזקי-חדשות בזמן אמת ודיווחים ראשוניים מסביב לשעו...
עדכונים שוטפים
14:20 | 01.09.15 דניאל5000
22:04 | 30.08.15 spirtoality
08:25 | 30.08.15 ציפורת80
10:32 | 29.08.15 lilo02
09:47 | 29.08.15 אני 2013
23:42 | 27.08.15 אורחת פורחת16
23:35 | 26.08.15 אוהד761
14:31 | 26.08.15 מחכה לנס6
19:38 | 25.08.15 גב פלפלת1
23:37 | 24.08.15 אחת העם1001
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ