לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

איך מבצעים טכנית הפסקת הריון בשבוע 28
29/04/15 08:15
201צפיות
איך מבצעים הפסקת הריון בשבוע 28
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/04/15 08:23
136צפיות
את מוזמנת לתת יותר פרטים.
בעיקרון בשבוע כזה מצריך לעבור וועדת על עלמנת להפסיק הריון.
לאחר שיש אישור, מזמינים אותך להתחיל את התהליך באישפוז.
יש כמה שלבים לתהליך.
השלב הראשון בו מפסיקים את פעולת הלב של העובר
ולאחר כמה שעות מתחילים השראת לידה.כל בית חולים נוהג קצת אחרת.
אם תרצי פירוט יותר מפורט,אני כאן.
 
29/04/15 08:44
96צפיות
לא יודעת לענות לך..(אני עברתי הפלה בשבוע 12)
אבל אני רוצה רק לחבק אותך חזק...
כל כך עצוב שאחרי כל השבועות ,תופעות ההריון,ההתרגשות הצפייה והבטן שגודלת
הכל פתאום נגמר...
 
נוראי... משתתפת בצערך
29/04/15 11:03
121צפיות
מזריקים משהו ללב העובר ע״מ להפסיק פעימות ליבו ואז נותנים זירוז כדי ללדת.
מה הסיבה לסיום ההריון? אם תרצי לשתף...
היי
30/04/15 13:37
47צפיות
לאחר הועדה להפסקת הריון, מפנים אותך ליחידת האולטראסאונד בבית החולים, ומזריקים תמיסת מלח (KCL) ללב העובר. פעולה זו עוצרת את פעימות הלב של העובר
לאחר שמוודאים שלא נמצא דופק, מרחיבים את צוואר הרחם באמצעות בלון ובמקביל מתחילים בזריקות זירוז על מנת ליצור צירים.
השלב הבא הוא צירים, צירי לחץ, ואז הלידה...
כל התהליך הזה לוקח כ 24 שעות, לעיתים גם יותר.
אם יש לך עוד שאלות אשמח לעזור !
 
שלום יקרות מעדכנת ושואלת
29/04/15 10:04
176צפיות
(תזכורת: הפלה טבעית שבוע 7 עקב שק ריק, שארית שהוצאה בהיסטרוסקופיה ניתוחית ביום ראשון לפני שבוע וחצי)
ביום העצמאות קמתי עם דימום רב וכאבים חזקים בכל האגן והגב.
בצהריים עלינו לבי"ח שבו עברתי את ההיסטרו'. נבדקתי ע"י רופאה מקסימה (חייבת לציין שכל הצוות ב"כרמל" היה מקסים ואנושי מאד, גם בהיסטרו' וגם במיון נשים) שבדקה אותי יסודית וקבעה שהדימום הוא וסת (הוריי! קיבלתי אחרי 4 שבועות מתחילת ההפלה), והכאבים הם דלקת אגן (PID). רשמה לי אנטיביוטיקה למכביר ומנוחה.
אז עכשיו אני אחרי הווסת (שמן הסתם לא דמתה לאף וסת אחרת הן בכמות והן במשכו) וממשיכה עם האנטי' עד יום ראשון.
שאלות:
1. בהיסטרו' הוצאה שארית ונאמר לי שנשלחה לפתולוגיה. את התשובה מקבלים בדואר הביתה? תוך כמה זמן בערך?
2. אני נורא רוצה לנסות כבר מהביוץ הקרוב להיכנס שוב להריון (שיהיה תקין עד הסוף. אמן). זה אפשרי ומותר מבחינה גופנית?
תודה למי שקראה עד הלום. בריאות לכולן.
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/04/15 10:09
56צפיות
תוצאות הפתולוגיה של השארית מועברת לרופא שעשה לך את ההיסטורוסקופיה.
אם תהיה בעיה כלשהי הם יצרו איתך קשר.
אני הייתי ממליצה לך לחכות מחזור נוסף לפני שתנסי שוב.
הרחם צריכה להחלים ובמיוחד שיש לך דלקת באגן ואת לוקחת כמויות גדולות של אנטיביוטיקה.
הרבה בריאות והצלחה בהמשך
ברכות
29/04/15 12:05
57צפיות
אין לי תשובה לגבי השאלות שהעלית, אבל מסכימה שהצוות במיון נשים כרמל נהדר (גם אני טופלתי שם).
מה שמקום בלב הציעה נשמע לי הגיוני. שווה להתייעץ ברופא הנשים שלך כדי לא להכנס לסיבוכים, למרות שהלב מושך בכח לפעול.
מאחלת לך ולי שנפגש על ספסל בגן האם או בגן שמואל בחורף-אביב הקרוב והקשיים יהיו לזכרון רחוק.
תודה לך ולמקוםבלב
29/04/15 15:20
41צפיות
אכן יש לי תור לרופא הנשים בשבוע הבא, אתייעץ איתו.
תודה על האיחולים ומקוה בכל ליבי שהם אכן יתגשמו עבור כולן כאן.
פתולוגיה
29/04/15 21:01
40צפיות
אני קיבלתי היום (!) את התוצאות של הגרידה וההיסטרו'.
ההדפסה היתה לפני חודש וחצי (כשבועיים אחרי ההיסטרו') ובכתובת הופיעו הרחוב והעיר שבה אני גרה, עם המיקוד של היישוב שבו גרים ההורים שלי, אז נראה לי שהמכתב עשה קצת טיול לפני שהגיע אליי.
האבחנה רשומה באנגלית, ונראה שבהיסטרו' החומר היה מודלק עם רקמה מתה (nercotic), מה שיכול להסביר את הכאבים שהיו לי בשבועיים שבין הפרוצדורות.
 
באופן אישי אני הייתי מחכה לביוץ הבא. האנטיביוטיקה גמרה אותי (סביר להניח שקיבלתי משהו דומה למה שאת לוקחת עכשיו) ולא נראה לי סביר להתחיל הריון כשהגוף במצב כל כך רעוע.
יש מצב שתצליחי להיקלט בביוץ הקרוב, על אף מה שעברת. ואז את פשוט מתחילה ממצב חלש יותר, לא יודעת אם זה משפיע על הסיכויים של ההריון לשגשג, אבל זה בטוח משפיע על היכולת שלך להתמודד עם תופעות הלוואי של ההריון ולהמשיך לתפקד בחיי היומיום.
הי
30/04/15 11:51
20צפיות
מאחלת לך שלא תקבלי שום תשובה על הפתולוגיה.. שזה אומר שזה לא נורא.
ומנסיון מר שלי, קחי פרו ביוטיקה עם האנטיביוטיקה ואחרי..
על אמונה ועל אשליה - בהמשך לשיחה שפתחתי עם 'אמונה ותקווה'
27/04/15 09:41
202צפיות
בהמשך לשיחה שהתחלנו לנהל אמונה ותקווה ואנוכי בשרשור שפתחה בטטה קסבייה 1, אבל לדעתי לא מתאים להמשיך בשרשור שעוסק בסיפורה ובכאב שלה.
 
הרופאים לא יכולים לטפח תקוות יתר, עליהם לשטוח את התמונה השלמה - גם אם היא לא נעימה לאוזן.
גם בלי להיות אדם דתי, אפשר ורצוי להאמין שיש תקוה, אבל אין להבטיח הבטחות. לי, למשל, מפריע לשמוע הבטחות ריקות. לו ידעתי לחזות את העתיד במדויק הייתי מחליפה מקצוע... ואגב, לא כולן/כולם זוכים בסוף להביא ילד לעולם באופן טבעי, מכירה כמה שאמצו וגם זוג אחד, שמסיבות שונות לא הצליחו להביא ילדים לעולם וגם לא אמצו.
 
בקיצור - אמונה בהחלט, אשליה - לא.
מסכימה איתך בחלק מהדברים
27/04/15 14:03
110צפיות
אבל ללא התקווה איפה היינו??
וכן 99 אחוז מצליחים בסוף. רק אתמול ילדה חברה שלי בן אחרי שנים של הפריות והפלה מוקדמת.
זה כמו אמונה שמגשימה את עצמה. לפעמים זה ממש ככה. גם אמונה (לטעמי) עוזרת. אם זה באלוהים, בטבע ובגוף.
99% שמצליחים, זה מגובה מדעית?
27/04/15 15:58
84צפיות
מניחה שאת מבקשת לעשות טוב, אבל האם 99% זה מספר מדעי או סתם מספר שנזרק לחלל האוויר?
בהנחה ש-99% חקוק באבן פחות או יותר הסטטיסטיקה הרי לא מול עיני וגם תלויה בגיל בני הזוג, במצבה הרפואי ועוד).
עדיין נותר ה-1% הזנוח שלא יצליח. ועבור אותה אחת ממאה, מדובר במאה אחוז. גם אם היא מאמינה. והאמונה לא תגשים את עצמה.
שוב - תקוה כן, בהחלט ורצוי מאוד. אשליה- לא!!!
לא ממקום של השתלחות, אבל בבקשה הפסיקו גם לזרוק סטטיסטיקות
27/04/15 16:18
103צפיות
שבינן לבין המציאות אין שום קשר.
ממש לא 99% מצליחים בסוף  - זה פשוט לא נכון.
ובין זה לבין הבטחות שווא אחת לשניה - אין שום הבדל.
יש לא מעט מקרים של אנשים שלא מצליחים להביא ילד לעולם באופן טבעי. העובדה שלחלקכן אולי אין דוגמא חיה לכך, לא אומרת דבר.
בדיוק כפי שלפני שמי מאיתנו חוותה לידה שקטה, לא התוודענו כלל לאפשרות הזו ולא העלנו אותה בכלל במוחנו. אבל היא קיימת ונפוצה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבות וזה פשוט לא משהו שאנשים משתפים בו כ"כ.
 
זה נכון שהסטרס בימינו ואיכות החיים מאד משפיעים על היכולת של רבים להרות וללדת ילד באופן טבעי ולמי שאין בעיה פיזיולוגית מאובחנת או יש כזו שהמדע כבר מכיר היטב ויודע להתמודד ולטפל בה - יש סיכוי טוב להצליח במשימה. ועדיין לא כולם יצליחו.
 
הלוואי שכולנו נצליח לשמור על אופטימיות ולהאחז בתקווה, לחלקנו זה יהיה יותר מאתגר מלאחרות ולכל אחת יש סף משלה.
כמה אובדנים כל אחת יכולה לסבול ולהמשיך לקוות שבפעם הבאה יהיה טוב ?
כמה צרות, קשיים, אבחונים שמקשים על הדרך להורות יכולה כל אחת לספוג ולהמשיך להיות חזקה ולהחליט שהדרך הזו עדיין מתאימה לה ?
זה כ"כ אישי. זה כ"כ משתנה בין כל אחת ואחת מאיתנו. גם אלו בינינו שיש לנו סיפורים לכאורה דומים - בפועל הם שונים לחלוטין ויש מכלול שלם של דברים נוספים מאחוריהם שיוביל אחת להמשיך באותה הדרך ושניה לבחור בדרך חדשה.
חשוב גם לדעת את הגבולות של עצמך. חשוב לא לוותר על עצמנו ולהרוס את עצמנו בדרך להיות אמא.
להחליט על דרך אחרת, בין אם תרומת ביצית, זרע, פונדקאות, או אימוץ וכל דרך קיימת אחרת שתביא אותנו למקום של להיות הורים - היא טובה ומשמחת ואין משמעה הרמת ידיים או ויתור על התקווה.
היא רק מסמנת את הגבול של כל אחת מאיתנו ואת מידת ההקרבה והסיכון שכל אחת מאיתנו יכולה ורוצה לקחת בדרך למטרה הנכספת של להיות אמא.
 
הימים הם ימים קשים וגם לי קשה כ"כ לקרוא את כל ההבטחות, אחוזים, סטטיסטיקות ומקרי נס כאלו או אחרים וביחוד בפורום הזה - הם לא מעידים עליי.
יתכן שאני לא אצליח.
זו אופציה קיימת שחייבים להכיר בה ולהתמודד איתה, כדי לנסות להצליח לשים את הגבול במקום הנכון ולשמור על עצמנו.
מסכימה עם כל מילה שלך ויקטור החתול
27/04/15 17:56
63צפיות
יכולה אולי לדבר בשם עצמי
כשעברתי לפני 3 שנים הריון מחוץ לרחם ( השני שחוויתי, בראשון כרתו לי חצוצרה אחת לפני 9 שנים) היה לי קשה אבל קולות הסטטיסטיקה שזה קורה לככה וככה אחוזים.. ובפעם הבאה יהיה בסדר.. וקמתי וניסיתי שוב.. שוב הריון שמחה גדולה וצפייה רבה אחרי מס' לא קטן של ניסיונות הריון שהסתיים בלידה שקטה בשבוע 33. ואני? חווה אבל קשה, ממש שנת אבל ולאט לאט בתוכי מאמינה ששוב זה רק סטטיסטיקה ושזה היה משהו נדיר מאין כמותו.. וסיכוי קלוש שיחזור על עצמו. מתחילה לבטוח בחזרה ביקום, באלוקים.. אחרי שנה הריון נוסף, אופס בעצם הריון כימי.. לפני 3 חודשים הריון נוסף שחשבו שהוא מחוץ לרחם, הוציאו לי חצוצרה שנייה ואחרונה, בכי ואבל.. ושוב תקווה שפתאום משום מקום התגלה שהיה מדובר בעצם בהריון בתוך הרחם. שמחה גדולה, נס ממש נס.. הרופאים לא ידעו איך לאכול את זה.. והנה שוב אמירות של הסביבה שזה הפיצוי על כל מה שעברנו, הנס הפרטי שלנו מעל כל סטטיסטיקה. ואני שכבר למדתי דבר או שניים על סטטיסטיקות ועל אובדנים. לא אשלתי את עצמי הפעם. קיוויתי זה נכון אך לרגע לא הבטחתי לעצמי שהפעם זה יסתיים טוב. ואכן זה הסתיים ללא דופק בשבוע 15. לי אף אחד כבר לא יכול לדבר בסטטיסטיקות. לי כבר אף אחד לא יכול להבטיח שבסוף המסע יהיה לנו ילד נוסף חי ובריא. למדתי זאת על בשרי. כן מוכנה לתת לתקווה עוד מקום בתוכי אך גם לתקווה ברור שיש מישהו או משהו חזק מאיתנו. קשה קשה למישהי שעברה ועוברת מסע כזה של אובדנים, וכל אחת וסיפורה.. לשוב ולהאמין .. ואף קשה לשמוע הבטחות או סטטיסטיקות נוספות.. אני אישית בגופי ובנשמתי ממש יודעת שיתכן והחלום שלנו לא יתגשם. ויתכן כי נעבור עוד דברים קשים בדרך.. אך גם ייתכן ולא. מי יודע???
גם אני מסכימה
27/04/15 18:43
46צפיות
ומזדהה גם עם התחושה של לראות את האור.
באופן אישי, מרגיז אותי לשמוע שמישהו בטוח ביכולת שלי להשלים הריון וללדת תינוק בריא, למרות שהאמירה הזו באה מכוונה טובה (זה תמיד כך), וגם כשהיא נאמרת על ידי מישהי מהפורום, שיודעת דבר או שניים על הקושי. המציאות לימדה אותי שאולי לא נצליח, ורק רופא שיידע לאבחן למה זה קרה בעבר, ואיך למנוע את זה בעתיד, יוכל לעמוד מולי ולהבטיח לי שזה לא יקרה שוב. כל גורם אחר שאומר לי את זה לא יודע על מה הוא מדבר, וזה פשוט מעצבן.
לויקטור החתול
27/04/15 18:47
56צפיות
את מדהימה!
 
יש לך חוכמת חיים, ואת אומרת את הדברים בצורה כ"כ נכונה ומדוייקת...
יכולה להעיד על עצמי שאחרי שאיבדתי שני הריונות תוך 8 חודשים וכעת עברה קצת למעלה מחצי שנה מאז הפסקת ההריון האחרונה, ששוב מתעוררת בי התקווה והרצון לילד נוסף, אני מנסה להיות אופטימית וחיובית, אך איש אינו יכול להבטיח דבר.
הגבול של כל אחת מאיתנו הוא אכן אישי, ואני כן מאמינה שאכן בדרך הארוכה והמייגעת הזאת אל ההורות, במסע המפחיד והקורץ כל-כך אסור לנו לרגע לשכוח את עצמנו.!!!
הסיפור של שירה המדהימה שחוותה עשרה הריונות,ובסוף הביאה את בתה המקסימה הוא דוגמא מצויינת לכך שהרצון העז לילד בסופו של דבר תלוי בכמה אנו מוכנות להקריב ומהו המחיר הפיזי והנפשי בסופו של התהליך.
הייתי מוכנה לתת כל-כך הרבה, בכדי שמישהו היה מגיע ואומר לי שהניסיון הבא יסתיים בידיים מלאות, אך שוב אין איש שיוכל להבטיח דבר שכזה.
התקווה עדיין ממלאה את ליבי, אני רואה מטרה במסע הזה,שהוא גם סוג של מסע אל תוך תוכי,לדעת להתגבר על פחדים, לדעת להתמודד עם מה שהחיים מציבים וכן להמשיך הלאה, בין אם זה בלהביא ילד למרות הכל ובין אם זה להשלים עם העובדות הקיימות, אך להמשיך לחיות ולנסטת להיות שלמים עד כמה שניתן עם הדרך שבה אנו בוחרות.
הכאב עם הזמן פוחת, אך לצדו נוצרת צלקת והיא אינה נעלמת אלא נשארת לעד, וחלק מהתקווה והתהליך שאני עברתי ועוברת זה ללמוד לחיות לצד הצלקות ולנסות להיות מאושרת...
 
מאחלת לך ויקטור החתול ולכל אחת מהנשים כאן כולל אותי, לעבור את המסע בשלום ולהגשים בו את חלומנו.
 
סליחה אם יצא ארוך מדי....
רופאה אמרה לי פעם...
27/04/15 18:51
69צפיות
רוב הנשים בגיל הפוריות כן יצליחו להביא לפחות ילד אחד ביולוגי שלהן.
כ 90 אחוז נכנסים להריון באופן טבעי בתוך שנה וה 10 אחוז הנותרים חווים קשיים אך עוד כ 8 אחוזים מצליחים בשנה השניה או באמצעות טיפולים: זריקות. הזרעות. הפריות.
להגיד לך שבדקתי את הסטטיסטיקה? לא.
אבל לרבות מהפורום הזה יש ילדים ואף ילדו גם אחרי האובדן. מבחינתי, אם לא הייתה לי תקווה לאחוז בידיי תינוק/ת, בריא/ה ושלמ/ה (ויותר מאחד) לא הייתי כאן כרגע. יש לי ״רק״ ילדה אחת וזה המון. אבל עם מה שעברתי אני חייבת פיצויים. אני כבר למדתי לא להבטיח לאף אחת שום דבר. אבל אם נפלנו בסטטיסטיקה של האובדנים אנחנו ניפול שוב בסטטיסטיקה של היולדות. אני אישית מאמינה בקב״ה. מאמינה בעצמי. מאמינה באפקט פיגמליון (נבואה שמגשימה את עצמה) ואמשיך להאמין שיצליח לי. כל דקה. כל יום. עד שזה יקרה.
º
30/04/15 17:26
4צפיות
רופאה פעם אמרה לי...
27/04/15 18:53
63צפיות
רוב הנשים בגיל הפוריות כן יצליחו להביא לפחות ילד אחד ביולוגי שלהן.
כ 90 אחוז נכנסים להריון באופן טבעי בתוך שנה וה 10 אחוז הנותרים חווים קשיים אך עוד כ 8 אחוזים מצליחים בשנה השניה או באמצעות טיפולים: זריקות. הזרעות. הפריות.
להגיד לך שבדקתי את הסטטיסטיקה? לא.
אבל לרבות מהפורום הזה יש ילדים ואף ילדו גם אחרי האובדן. מבחינתי, אם לא הייתה לי תקווה לאחוז בידיי תינוק/ת, בריא/ה ושלמ/ה (ויותר מאחד) לא הייתי כאן כרגע. יש לי ״רק״ ילדה אחת וזה המון. אבל עם מה שעברתי אני חייבת פיצויים. אני כבר למדתי לא להבטיח לאף אחת שום דבר. אבל אם נפלנו בסטטיסטיקה של האובדנים אנחנו ניפול שוב בסטטיסטיקה של היולדות. אני אישית מאמינה בקב״ה. מאמינה בעצמי. מאמינה באפקט פיגמליון (נבואה שמגשימה את עצמה) ואמשיך להאמין שיצליח לי. כל דקה. כל יום. עד שזה יקרה.
רונית יקרה
27/04/15 19:10
65צפיות
אין כאן ויכוח. יש כאן הבנה כי כל אחת תעשה ותאמין במה שנכון וטוב עבורה. ובמה שהיא עברה ועוברת.. אם זה מה שנכון וטוב עבורך ונותן לך כוח, אז זה נכון וטוב עבורך. כנראה שאי אפשר להשוות או לשפוט כל אחת בדרך ההתמודדות הטובה והנכונה עבורה. אך בקשה קטנה- גדולה לי אלייך או לכל מי שכל כך רוצה לעזור ולתמוך ולתת תקווה. יהיו נא זהירות במילותיכן, במיוחד בפורום רגיש זה. בו כולנו שותפות לצערנו למשפחת האובדנים. תעודדו, תתמכו, אך אל נא להבטיח.. כמי שעברה אובדן אחר אובדן אחר אובדן זה קשה ואף מכעיס. אלוקים, שאומנם אני דתייה אך בדין ודברים עם עצמי מולו בימים אלו, כנראה שלא ממש עובד בשבילנו, ולא כל מה שאנחנו רוצים ומתפללים עבורו סופו להתגשם.. 
ידוע. אם הכל היה מתגשם
28/04/15 12:09
28צפיות
אז הייתי יולדת את העוברית הספציפית שאיבדתי בשבוע 40 בריאה ושלמה. ולא מתה בשבוע 23.
ושוב, אני למדתי לא להבטיח שום דבר לאף אחת.
זה ממש כמו אמירות נחמה, אדם יכול להגיד לעצמו ולא לאחר..
27/04/15 14:13
67צפיות
אני הבנתי את זה רק פה. וגם מתוקף היותי אמא לשתי הפלות... (ושתי בנות מ-ה-מ-מות)
אחרי ההפלה הראשונה, שמעתי המון: תוך שנה תלדי תינוק בריא. פעם הבאה יהיה בסדר! ועוד ועוד...
כשהגעתי לתאריך המשוער הייתי בהריון, מאושרת ומתחילה לספר לסביבה ולמשפחה. וכולם שמחו ואמרו שהפעם, בטוח יהיה בסדר!
והגענו לסקירה עם רגליים רועדות מהשאלה הגדולה: בן או בת???
ואז, האדמה רעדה ובלעה אותנו חיים. ואז ירקה אותנו בחזרה, המומים וכואבים ובעיקר: איך זה קרה לנו שוב???
והיינו בהלם, הבטיחו לנו שהפעם יהיה בסדר!
אז. הלוואי הלוואי שלכולם יהיה תמיד בסדר, אבל זה לא מובטח. והסיבה שאנחנו ממשיכים לנסות היא שאנחנו פשוט באמת באמת רוצים עוד תינוק. ואין לנו ברירה. הרבה תקווה אין... אנחנו בהכחשה מוחלטת להריון החדש... אפילו שהרופאה שלי היתה אופטימית לגמרי וטענה שהסיכויים שלנו חדשים דנדשים. ובכל זאת...
מסכימה איתך ומתחברת, רוצה להוסיף עוד משהו בנושא של "אמונה"
27/04/15 15:19
66צפיות
בנושא של אמונה ב-ה' וכל זה.
 
במשך המון החזרות הדלקתי נרות לפני הבטא ואחרי שאיבות. כל פעם, שישי, בדקתי מועד כניסת שבת ועשיתי משהו שלא עשיתי בחי כבחורה חילונית בכל רמ"ח אבריה, להדליק נרות, לקרוא תפילת הדלקת נרות, להניח צעיף על ראשי ולכסות את פני.. להתפלל בזמן הדלקת נרות.
 
בהחזרה היחידה היחידה שזכיתי לחיובי.. ועוד איזה חיובי- בטא כמעט 400. לא הדלקתי. לא הדלקתי אחרי ההחזרה ולא בששת השבועות. הדופק בדקו בשבת והחלטתי להדליק בשישי.. תחושת בטן הייתה לא להדליק נרות ולהתפלל כי בכל הפעמים שכן עשיתי את הטקס הזה- נכשל
ובפעם היחידה שלא עשיתי- הצליח.
הייתה לי תחושה כל כך חזקה לוותר, ויום אחרי שהדלקתי נרות והתפללתי קיבלתי את הבשורה המרה.
לא אעשה זאת.
מאמינה שאלוהים יודע שאני מאמינה בו בדרכי שלי.
סתם משתפת.
בגלל זה אני לא מאמינה בטקסים האלו
27/04/15 16:04
51צפיות
אני בחורה שמנהלת אורח חיים דתי. בעצמי אני יותר מסורתית...
ואני לא חושבת שזה נכון להיתלות בטקסים כאלה למטרות מסוימות. כי זה לא קסם...
ובמקרה שלא הכל הולך טוב זה גורם למפח נפש יותר גדול...
מבינה את מה שאומרת
27/04/15 19:59
49צפיות
אותי בעיקר מעצבן שאומרים לי בעזרת השם...
בתור אדם לא מאמין זה מרגיז אותי  שתולים את כל התקווה בו.
מעבר לזה, אם מבטיחים לי אני לא לוקחת את זה מילולית, הרי בסופו של דבר אנשים מתכוונים רק לטוב (לפחות רובם) ולא מתכוונים לספמשהו רע, פשוט רוצים להגיד משהו
דווקא כשכותבים צריך לחשוב טוב טוב איך מתנסחים
27/04/15 20:56
46צפיות
לא לפזר הבטחות, לא ליצור אשליות. לתת מידע מדויק ככל האפשר, בלי להפריח ססמאות, סטטיסטיקות וסיפורי נסים שאינם קשורים.
בשונה מעל-פה, אז יש ניואנסים וכמובן אפשרות להסביר, להתנצל ולהגיב לשומע - בכתב חשוב להווייתי לדייק ולחשוב היטב. למלים יש כח והן פוגעות.
לומר את האמת
27/04/15 20:44
75צפיות
אני די בהלם לאן כול אחת לקחה את הדברים שאמרתי.
אז לכול אותן נשים שלא יודעות לקבל ברכות ואיחולים ,אני ממש מצטערת .
הכוונה שלי היתה בסך הכול טובה .
עידוד ותמיכה הרי זו המטרה של הפורום.
והבטחה ממש לא הבטחתי
בסך הכול איחלתי למישהי משהו שאני מאחלת לכולם כולל אותי .
אז אם אותה אחת לקחה את מילותי למקום אחר מצטערת לשמוע.
ולכל אותן נשים שאומרות
שהם לא אוהבת לשמוע את המילה "בעזרת השם "
אז שלי אומרים בעזרת השם אני לא מתעצבנת נפגעת או כועסת אני אומרת אמן .
הרי אני בכול אופן וכול אחת ממכם עושות מעל ומעבר הולכות לרופאים עושות בדיקות דוקרות את עצמכן ומחכות לרגע המיוחל .
אז בעצם עושות את ה000%שאפשר לעשות ואפילו מעבר.
השאר זה בידיים שלו!!!!
ברור שכוונתך טובה
27/04/15 21:00
48צפיות
ברור שבאמת ובתמים את מנסה לעודד.
כולנו מקוות, אחרת לא היינו עוברות תלאות, הפלות חוזרות, דקירות, מתח נפשי. אבל אי אפשר להבטיח שבסוף הדרך יגיע האושר. אולי כן ואולי לא. בתקוה שכן, עבור כולנו, גם עבורך אמונה ותקווה.
את בטוחה שלא הבטחת?
30/04/15 08:10
46צפיות
הינה ציטוט מדברייך: 
"בעזרת השם זה יגיע מבטיחה לך
לא משנה באיזה דרך 
את תאחזי בתינוק בריא תינוק שלך מהיום עוד 9 חודשיים אמן אמן"

אז או שיש לך בעיית זיכרון או שיש לך בעיית אמינות... מה שבטוח זה שאפילו את לא מתייחסת ברצינות לקלישאות של עצמך...
יש לי בעיה עם דבר אחד
30/04/15 11:23
40צפיות
אם אנשים שלא יודעים לקבל איחולים ועידודים.
אז אם ניראה לך של לחיות כ"חובטת בשטיחים"
אז בהצלחה לך.
ויש לי זיכרון טוב מאוד תאמיני לי
זה שעשו מזה סרט פה ופתחו דיין שבסך הכול ניסתי לעודד מישהי בצורה תמימה וכנה ואמיתית.
כנראה לא מכירים פה את המילה טובה
יש פורומים אחרים שכיף ובאהבה היו מקבלים את מילותי ואיחולי.
לצאת מפה זו הדרך החכמה ביותר שאני יעשה .
בהצלחה לכולם.
דרך טעות שעשית - להבטיח דבר שאינך יכולה לקיים,
30/04/15 12:45
32צפיות
ניתנה לך הזדמנות ללמוד משהו על יחסי אנוש, על מילים ועל עצמך. הבחירה לברוח היא שלך ואת חתליטי אם היא משרתת את המטרות שלך ומקדמת אותך.
יחסי אנוש.
30/04/15 13:56
33צפיות
תאמיני לי שאני יודעת טוב מאוד מזה יחסי אנוש אני עובדת בתחום הזה הרבה שנים.
מילה אחת וכול אחד יכול לפרש אותה אחרת יקירה.
את פירשת אותה חובטת בשטיחים לכיון השונה שממנו נאמרה הכוונה.
מאחלת לך בהצלחה .
אני לא פירשתי כלום, קראתי את הדברים כפשוטם
30/04/15 14:23
30צפיות
את הבטחת משהו שאת לא יכולה לקיים וכאשר הוכיחו אותך על כך, את התפתלת באמירות מפולפלות של "לא הבנתם אותי, לא התכוונתי לזה, זאת לא ממש הבטחה, סתם צורת התבטאות וכו'".
במקרה כזה אדם הגון היה אומר: "אני מצטער ומתנצל, למדתי את הלקח שלי ויותר לא אבטיח משהו שאינני יכול לקיים". תאמיני לי שאין פשוט מזה.
30/04/15 15:15
19צפיות
אף אחד לא 'עשה סרט'. אני ביקשתי להעלות נקודה כואבת של הבטחות ומלים באוויר, גם כשכונת אומרן טובה. לי דיבורי סרק מפריעים, בייחוד כשסובבים פצע פתוח. לפי הדיון שהתפתח בעקבות זאת, מסתבר שלא רק לי זה מפריע, אלא לציבור רחב בפורום, דתיות מסורתיות וחילוניות, בנות 20 ומשהו עד שנות 40+, מי שזכו לגדל ילדים ומי שטרם, חתכים על חתכים שונים.
לטעות זה אנושי, לא חייבים להתנצח.
אמונה ותקווה יקרה..
01/05/15 09:04
19צפיות
גם אני מרגישה ממש כמוך ..לא ידעתי ולא נתקלתי בחיים במצב שאת מאחלת משהו טוב באנרגייה חיובית ונתקלת בתשובה תוקפנית 
ומרירה...חבל מאוד שבפורום שאמור לתת תמיכה ותקווה לעתיד אנחנו צריכות לשתוק או להיות מרירות וכועסות על כל העולם ואשתו..
יש הרבה נשים שנכנסות לכאן אחרי הפלה ראשונה והן בשוק מהחוויה הקשה ואנחנו כן צריכות להיות כאן בשבילן,לתמוך ,לעודד וכן לתת תקווה 
ולהאמין שבסופו של דבר הן יחבקו תינוק משלהן..
המטרה של הפורום הזה הוא לתמוך בנשים שחוו אובדן ולא לעשות להם שחור על החיים
אני אמשיך להיות כאן באנרגיות טובות ואמשיך לחזק את הבנות היקרות..
לא מספיק שאת מתנערת ממה שאת אמרת
30/04/15 17:29
41צפיות
(ואי אפשר לברוח מזה שאמרת את זה, זה נמצא שחור על גבי פורום), את גם מוסיפה חטא על עוון ומפנה אצבע מאשימה כלפי "נשים שלא יודעות לקבל ברכות ואיחולים". וואו.
 
צודקת חובטת שטיחים - היה עדיף אם במקום להשתלח היית מקשיבה למה שמנסים להגיד לך ומפנימה שטעית.
ואו!- דיון מרתק!-
27/04/15 23:12
73צפיות
הייתי מאוד עמוסה ביומיים האחרונים ולא הספקתי להיכנס. כרגע סיימתי לקרוא את כל השרשור...
אני נאנחת ולא יודעת מה לכתוב, כי כולן פה כתבו כל כך חכם ומרגש.
 
אבל בכל זאת, אתן הרי מכירות אותי- תמיד אני מוצאת מה לכתוב...
אז שני דברים:
אני לא מאמינה באלוהים, אבל אני מודה שכאשר מודרכות שלי שהן דתיות היציעו לי להתפלל עבורי, אמרתי שכן. ואפילו ביקשתי מסייעת בגן של הבן שלי שפגשתי במסיבת חנוכה (שהיא אישה דתיה) להתפלל עבורי. מה אכפת לי? הן מאמינות והן רוצות בטובתי, אז שיפנו אליו, לקדוש ברוך הוא, ויבקשו עבורי...
זה בטח לא יזיק. הייתי כל כך מיואשת, והסביבה כל כך רצתה בטובתי, וזה מאוד ריגש אותי שבנות שהן כן מאמינות מבקשות להתפלל עבורי. זה ריגש אותי ברמה האישית ולא האמונית.
 
לגבי הבטחות- אחד הדברים שהכי הערכתי בכל הרופאים והרופאות שפגשתי, זה שאף אחד מהם לא הבטיח לי כלום. אי אפשר להבטיח לנו כלום. היחידה שהבטיחה לי היא אישתו/מזכירתו של פרופ' כארפ, שאחרי שיחה של 2 דקות טלפוניות, הבטיחה לי שהפרופ' ירום הודו יוכל לעזור לי. התפוצץ לי הפיוז ואמרתי לה שעם כל הכבוד, מאיפה היא מבטיחה לי הבטחות שכאלו?! זה לא אתי ולא לעניין. לאחר עוד 2-3 דקות שיחה עם כארפ הבנתי שהוא לא בשבילי.
 
ולא, לא כל הסיפורים נגמרים בידיים מלאות. יש כאלו שכן ויש כאלו שלא. גם אצלי במקרה במקרה המטבע נפל על הצד הנכון הפעם. הייתי יכולה מאוד בקלות לסיים את ההריון האחרון עם מפח נפש עצום, ולהתחיל את תהליך ההשלמה עם המציאות. מבחינתי הטבע איפשר לי לקבל את המתנה המדהימה הזו, אחרי כל כך הרבה פעמים שאיכזב אותי (איכזב זה כמובן אנדר-סטייטמנט...).
 
והעובדה שכל תקופה יש דיון פילוסופי מעין זה, רק אומרת עד כמה אנחנו יצורים מורכבים, מגוונים ועם תשוקה לחיים.
 
בניגוד להבטחות ה"יהיה בסדר"
30/04/15 16:23
43צפיות
שנפלטות פה לאחרונה סתם כך בלי שום בסיס,  אני דווקא באה לספר שיש חיים אחרי ההחלטה להפסיק לנסות ולהרות ( במחירים קשים לעצמכן,  לזוגיות שלכן ולמשפחות שלכן) ושהחיים האלה יכולים להיות טובים,  אם בוחרים לעשות אותם כאלה.
אני ממש לא חושבת שזה משבית למישהי את השמחה או מדכא לה את התקווה. אני מקווה שאם מישהי מרגישה שהיא עייפה מן המירוץ הזה,  המילים האילו יתנו לה כיוון מחשבה חדש ואופטימי.
למה זה פחות נכון מלהמשיך לשאוב עוד ועוד ביציות?  למה זה פחות לגיטימי מלהזריק עוד ועוד פרגניל וקלקסן?
אני לא פחות מאמינה מה"מבטיחות" שתוקפות אותי. מי שמאמין לא מפחד מן האמת והאמת היא שלא תמיד זה מצליח.
האמונה היא לא שיקרה מה שאנחנו רוצות שיקרה אלא שנוכל להתמודד גם אם זה לא יקרה.
אגב,  הוכח שיש אחוזי הצלחה זהים לטיפולי פוריות אצל נשים שהתפללו וכאלו שלא...
º
כל מילה בסלע.
01/05/15 08:02
8צפיות
מפגש פורום
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/04/15 23:37
61צפיות
היי יקרות, 
שלחתי לכל מי שכתבה שהיא מגיעה את הכתובת ומספר הטלפון במסר.
אם מישהי לא קיבלה, תודיעו לי.
אם מישהי שלא נרשמה ומחליטה שהיא רוצה להצטרף, בשמחה.
פשוט תכתבו לי בכדי שאוכל לשלוח כתובת.
מתרגשת ומצפה לפגוש כל אחת מכן.
היי מקום בלב,
29/04/15 18:59
61צפיות
אני לרוב פאסיבית. אשמח להגיע למפגש. לא קיבלתי הכתובת. אשמח שתשלחי לי אותה.
דוראל-שרון
 
º
שולחת לך במסר
29/04/15 23:04
12צפיות
.האם יש דחיפות לפנות לרופא נשים?
29/04/15 23:40
92צפיות
עברתי לפני שבועים הפלה עם ציטוטק כי בשבוע 6 של הריון לא היה דופק. עכשיו יש כאבים חדים בבטן תחתונה .האם יש דחיפות לפנות לרופא נשים?
הייתי מצלצלת למוקד הטלפוני של הקופה ומשוחחת כעת עם אחות
29/04/15 23:47
31צפיות
כל תשובה אחרת שיענו לך תהיה חסרת אחריות.
מקווה עבורך שזה כלום ומאחלת בריאות.
º
במידה ויש כאבים חזקים בוודאי שללכת לרופא
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
30/04/15 14:07
9צפיות
הי
28/04/15 13:08
154צפיות
הי יקרות, תודה רבה על השיתופים אין ספק שאנחנו זן מיוחד וחזק, מקווה שמכאן יהיו לנו רק הצלחות.
החלטתי להקשיב להמלצת הרופאים שעשו את הסקירות ולהפסיק את ההריון. בועדה נאמר לי שבגלל ההיסטוריה המאוד מורכבת שלי, שכוללת כמה הפלות, כדאי שאעבור יעוץ גנטי לפני הפרוצדורה ע"מ שיעשו צ'יפ גנטי. אתמול ביליתי שעות רבות בטלפונים למכונים ולגנטיקאים עד שנמצא המלאך שלי, פרופ' מוטי שוחט מפתח תקוה שהסכים לקבל אותי למרות העומס הרב שיש לו. 
ההליך נקבע ליום שני הקרוב.
 צריכה את חיזוקיכן שיעבור בקלות ובשלום.
תמי
28/04/15 18:29
60צפיות
יקרה!!!כל כך כואב לי לקרוא על עוד הריון  שלא ממשיך...
מה היו הממצאים בסקירה? (אם אפשר לשאול? )
עשית דיקור מי שפיר?
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/04/15 23:24
56צפיות
צר לי שאלו פני הדברים.טוב שאתם עושים את הבדיקות .זה בהחלט חשוב להמשך.
אם תרצי וירגיש לך נכון, את מוזמנת להגיע למפגש
הסבירו לך על התהליך?
מאחלת שיעבור בקלות עד כמה שניתן.
אין דופק, הריון ראשון אחרי שנה וחצי של נסיונות
26/04/15 09:50
260צפיות
איך ממשיכים?
אני בשוק, לא מצליחה לקום מהמיטה.
החלום למשפחה היה כל כך קרוב.
איך אני ממשיכה מכאן איך?
למה זה קורה לי???????????????
יואו.. ממש ממש כואב
26/04/15 10:05
93צפיות
איזה שבוע את?
זה ממש ממש לא פייר. וכואב.
עברת כבר הפלה? תפרטי יותר שנוכל לעזור...
חיבוק
היי בטטה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/04/15 10:07
85צפיות
צר לי כל כך.
באיזה שבוע את?
זה נורמלי לחלוטין להיות בהלם .במיוחד שזה הריון ראשון ואין שום סיבה לחשוב על דברים כאלו.
ממשיכים לאט לאט, יום אחרי יום. מעכלים ומעבדים את האובדן.
תרשי לעצמך להתאבל.
תשתדלי לא לשאול את השאלה למה זה קורה לי. למרות שהכי טבעי לשאול.
יש דברים שהם לא בשליטה שלנו .אם זה בתחילת ההריון, ברוב הפעמים הטבע עושה את שלו בגלל בעיה 
כלשהי .
קחי לך את הזמן .
שולחת חיבוק גדול.
ומזמינה אותך להמשיך ולהיות איתנו. לשתף ולקבל תמיכה.
משתתפת בצערך...
26/04/15 10:17
78צפיות
שומעת את הכאב שלך עד לכאן.
באיזה שבוע? תרחיבי מעט. האם כבר ראו דופק ואז פסק? האם מראש לא ראו?
אני רק יכולה לנחם ולומר שההריון הראשון לי היה הריון כימי גם אחרי הרבה זמן של ניסיונות וזה טיפה עודד אותי שהגוף שלי בכלל מסוגל לקלוט הריון כלשהו. 4 חודשים אחרי כבר הייתי בהריון שוב ונולדה לאחר 40 שבועות תינוקת מושלמת. ההריון הכימי הפך לזיכרון רחוק. מאחלת לך הריון תקין ובסיומו ידיים מלאות באושר.
הייתי שבוע 7, אין דופק בכלל
26/04/15 10:30
149צפיות
הבטא התחילה כל כך טוב.. כמעט 400 והכפילה עצמה כל כך יפה
 
עכשיו צריך לעבור הפלה.
נורא
האם לא כדאי לחכות עוד שבוע
26/04/15 10:37
97צפיות
שבועיים?? בהריון הקודם ראו אצלי דופק רק בשבוע 8. אם זה לא מסכן אותך לא המליצו לך להמתין?? האם רואים עובר ללא דופק או שק ריק? לא רוצה לתת תקוות שווא אבל תבדקי טוב טוב לפניי ההפלה.
מצטערת עבורך
26/04/15 13:48
64צפיות
אני מניחה שבדיקת הדופק אצלך מדויקת (יתכן שרונית 294 תארה מצב של ביוץ לא מדויק וגיל הריון מאוחר בהתאם). כיון שאת מנסה שנה וחצי, משערת שאת מודעת לביוץ במדויק וגיל ההריון ככל הנראה נכון. משערת שגם הרופא הבודק מודע לרגישות של ההריון היקר הזה ושאל את השאלות/ השווה התפתחות ביחס לבדיקה שהיתה לפני שבוע שבועיים. בכל מקרה לפני ההפלה בבית החולים יבדקו אותך באולטרסאונד וגינאלי פעם נוספת, למען הסר ספק.
מאחלת לך התאוששות מהירה, פיזית ונפשית (בשביל זה אנחנו כאן), וכמובן הריון תקין ושלם, והורות מאושרת במהרה.
אני ממש מצטערת בשבילך...
26/04/15 18:43
52צפיות
כל כך קשה לראות פה נשים חדשות שמצטרפות ...
אני נכנסתי להיריון ספונטני , על הניסיון השני שלנו.
אולטרסאונד ראשון בשבוע 7 היה דופק ולצערי הרב - אולטרסאונד שני בשבוע 9+ 5 ימים לא היה (ההריון היה שבוע יותר מהגודל של העובר), באותו היום הלכנו למיון נשים , במיון עושים אולטרסאונד נוסף ובודקים טיפונת יותר לעומק. הרגשתי שהעולם או יותר נכון - כל החלומות העתידיים שלנו - התנפצו לנו בפנים. באותו היום הייתי בשוק... לצערי בגלל השבוע המוקדם, קבעו לי גרידה רק לשבוע לאחר מכן, יום אחרי הלכתי לעבודה כרגיל כשאני מרגישה בחילות רק מהמחשבה , חזרתי הביתה ופשוט התפרקתי, לא הפסקתי לבכות על החלומות ועל זה שעשיתי כל מה שצריך ושזה לא מגיע לי...
לצערי הרב, הסטטיסטיקה ממש מחורבנת , אומרים שזה קורה ל15% מהאוכלוסיה שפותחת תיק הריון, זה קרה לאחותי , לגיסתי ולי....כך שהסטטיסטיקה משקרת ...  גם לאחותי וגם לגיסתי יש 2 ו3 ילדים מהממים. כך שאין שום קשר לאי הצלחת היריון ראשון ועוד בשליש הראשון. אני יודעת שכרגע זה לא מעודד אותך , ההליך לא פשוט נפשית ...
תלכי קודם כל למיון שיבדקו שוב , אם את צריכה עזרה/ תמיכה/ כל דבר - אנחנו פה לעזור , לייעץ ובעיקר לתמוך מתוך הניסיון האישי של כל אחת.... רק מי שעוברת דבר כזה , יכולה להבין...
כמוך כמוני יקירה
26/04/15 21:44
106צפיות
קשה מאוד גודל הצפייה שהינה זה בא.
אנחנו עוד חודש חוגגים שנה
החברים שלנו שהתחתנו לפנינו
יחגגו בריתות ואנחנו .... נמשיך לחלום ..
לחלום שבעזרת השם יתברך יתגשם במהרה
קומי מהמיטה טוב זה לא יעשה
תקומי תבקשי מבוא עולם כוח כוח להמשיך הלאה מחוזקת יותר בתקווה שהפעם בעזרת השם זה יקרה
מאחלת לך חודש הבא הריון קל שיקלט מהר ובקלות ...תינוק בריא בעזרת השם
לא רוצה לעשות יותר שאיבות, רוצה לעשות תרומת ביצית!
26/04/15 22:10
113צפיות
ומהר
סיימתי לשאוב את עצמי ולעצמי למוות.
 
יפתי
26/04/15 22:29
111צפיות
אסור לך להתייאש בסוף זה יגיע ...
בעזרת השם זה יגיע מבטיחה לך
לא משנה באיזה דרך
את תאחזי בתינוק בריא תינוק שלך מהיום עוד 9 חודשיים אמן אמן
@אמונה ותקוה - איך את יכולה להבטיח לבטטה שזה יקרה?
27/04/15 00:20
86צפיות
חלילה איני רוצה לרפות את ידיה של בטטה קסבייה 1, אבל איך את מתיימרת להבטיח לה? לאחל כן, לקוות גם כן, להבטיח - כיצד?
בטטה - עברת תקופה קשה ומייאשת. הרבה הריונות מסתיימים בשבוע כל כך מוקדם, ובאמת נורא שאחרי כאלה תלאות התנפץ לך החלום. האם זה סימן לבאות או לא - את זה עליך לברר עם רופא. כרגע בטח לא מעודד אותך עצם זה שהרית, אבל אולי כשתחלימי פיזית ותתחילי להגליד גם בנפש, תוכלי להאחז בתקווה.
לפני שתקפצי להחלטות ארוכות טווח ובעלות השלכות, אנא ממך קחי זמן קצר של התאוששות מהחוויה הקשה. אם תמשיכי להרגיש כך, אולי כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהקל על עצמך.
מקווה שעזרתי, וכמובן מחזיקה אצבעות עבורך להריון תקין, לילד בריא ולחיי משפחה מאושרים.
לא אני ולא את...
27/04/15 07:27
94צפיות
ובטח שלא הרופאים ....הרופאים מבחינתם יגידו לה את הרע מכול ...
רק בורא עולם הכול בידיים שלו.
אם היית בחורה מאמינה את מבינה מה אני מדברת.
עובדת שיש מקרים ובסוף איכשהו כולם זוכות להביא ילד לעולם לא משנה הדרך.ה
החיזוק ועידוד והתמיכה פה זה הכי חשוב הרי זו המטרה של הפורום הזה.
הבטחות בתחום הזה אף אחד לא יכול לתת לך
אז מה שנישאר זו רק האמונה
בהצלחה
כולן זוכות להביא ילד לעולם? עשית מחקר? יש לך סטטיסטיקות?
28/04/15 19:20
46צפיות
כי אני מכירה דווקא כמה אנשים שלמרבה הצער לא נכנסים לסטטיסטיקה שלך... 
מסכימה לגמרי עם דברייך אמונה ותקווה..
29/04/15 22:41
22צפיות
ואסור לשקוע בחושך ובדיכאון כי זה רק מרחיק אותך מהחלום..
בעולם הזה שום דבר לא בשליטתנו..
 
ולדעתי להגיד "אני מבטיחה לך..." על משהו שאת לא באמת יכולה
30/04/15 07:57
23צפיות
להבטיח, זה לא רק מתנשא (למה מי את? אלוהים?), אלא שמבחינתי את בעצם סתם פולטת קלישאות בלי להקשיב לחששות של הכותבת ובלי לתת להן לגיטימציה. נכון שסיכוי סביר שעם הרפואה של ימינו והטכנולוגיות השונות, לבסוף יהיה לה ילד משלה, אבל מה אם לא? את חושבת שאם היא תחביא את החששות שלה שהיא אחת מתוך 10,20 או 30 % שלא מצליח להן (לצערי אין לי סטטיסטיקות מדוייקות כמו לך...), או שאת תנסי למסך אותן, אז המצב שלה ישתפר?
בניתוח פסיכולוגי בגרוש ורבע, אני יכולה להגיד שהסיבה שאת מבטלת את החששות של הכותבת בהינף של הבטחה בלי כיסוי, היא שהכותבת הזאת מביעה את הפחד שלך שאולי את תהיי בתוך ה-20,10 או 30 % שלא מצליח להן ומאחר ואת לא מסוגלת להתמודד עם מחשבה כזאת, את פשוט מבטלת אותה... אז אם זה נכון לך, וזה בסדר בשלבים מסויימים של ההתמודדות, אז אחלה, תבטיחי לעצמך מה שבא לך, אבל תעשי לי טובה... יותר מידי אנשים הבטיחו לי שיהיה בסדר ויהיו לי עוד ילדים, ובסוף הם יצאו טמבלים... (ואני מניחה שאת לא רוצה לצאת טמבלית, אז לפעמים עדיף לשתוק...)
 
חובטת שטיחים יקרה
30/04/15 15:21
17צפיות
מעניין למה תמיד כשיש דיון בנושאים של אמונה תקווה את חייבת להופיע ולהוריד לבנות האלה את החשק להמשיך ולנסות
אני מבינה את הייאוש שלך,אבל לדעתי זאת חוצפה לכפות את חוסר האמונה שלך על בנות אחרות
כל מקרה לגופו ואני מכירה באופן אישי מישהי שעברה טיפולי פוריות במשך 10 שנים ושהרופאים אמרו לה שיש לה 0 אחוזי סיכויי להריון 
ובזכות האמונה שלה ובזכות התפילות שלה היום היא אמא ל-4 ילדים ברוך ה' 
אז אם את לא מאמינה זו זכותך המלאה..
אל תייאשי בנות אחרות,גם אם הסיכויים הם נמוכים מאוד עדיין יש תקווה ויש סיכויי..
 
איפשהו בכל הדיון הזה, הלכנו לאיבוד.
30/04/15 16:06
18צפיות
זה הניסוח של חלק מהאנשים שמכאיב לנו. לחלקנו כנראה יותר מאשר לשאר.
בין אם זה כי יש לנו פחות אמונה, או יותר קשיים אובייקטיביים, זה לא ממש משנה לדיון.
מה שמשנה זה שכואב ומכעיס לשמוע הבטחות, סטטיסטיקות, אפילו איחולים אופטיים מאד לפעמים... כי נכוונו. חלקנו יותר מפעם אחת. חלקנו יודעות בוודאות שהסיכויים שלנו מצטמצמים כל הזמן עם עוד ועוד גילויים בדרך.
מי שעוזר לה להאמין בכוח עליון - מצויין לה.
מי שעוזר לה סתם להיות אופטימית ולפזר אבקת פיות - גם מעולה לה.
לה ! ולא לאחרות.
למדנו כבר לקבל את האמרות הגנריות האלו וההבטחות הריקות , שאינן מבוססות על שום דבר קונקרטי, מהעולם החיצוני ולכעוס. ולכאוב.
פה לא. פה אנחנו מנסות ליצור מרחב מוגן.
פה מותר לשתף שכואב לי, ועצוב לי ומפחיד לי כ"כ... וכן - יש סיכוי גבוה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה שיהיה, שלא יהיו לי ילדים (חמסה, חמסה, טפו, טפו....) - מבלי שכולן ישר יקפצו ויגידו לי לא להיות שלילית, לחשוב חיובי, שזה ודאי היה מקרה בודד (אה, לא - כבר פעמיים) ושאם אאמין חזק בכוח עליון - אקבל את מה שאני כ"כ רוצה.
הרי כולנו האמנו ונאחזנו באופטימיות, בסיפורי הניסים ובסטטיסטיקות הטובות בהריון הראשון (וגם בשני ואולי גם בזה שאחריו לחלקנו....) - והפלא זה פלא, זה לא עבד. אז לחלקנו קשה להמשיך ולהאמין שדווקא הפעם הבאה תהיה שונה.
אולי היא באמת תהיה שונה לטובה. הלוואי שזה יקרה !!!!
אבל אולי לא - ודווקא פה בפורום הזה, הייתי רוצה שיקבלו את הפחד והכאב שלי מבלי להטיף לי ולנסות לשנות את החשיבה שלי (ביחוד שבאמת מכמה הודעות בפורום - אף אחת לא מכירה את הסיפור של השניה לבוריו, על כל תסבוכותיו).
אני יכולה לדבר בשם עצמי בלבד ולהגיד - שלי אישית ממש כואב פיזית כשאומרים לי: תחשבי חיובי, תאמיני וזה יקרה. הלוואי שזה היה כ"כ "קל". הלוואי שהבעיות הרפואיות היו נפתרות מהאמונה שלי בה' או בכל דבר אחר או מעצם זה שאני אהיה אופטימית. ואם אצליח ואם זה יקרה - זה יהיה שרירותי לחלוטין כנראה. וזה בסדר מבחינתי - גם שרירותי זה יהיה מעולה.
 
 
 
חוסר אמונה?
30/04/15 16:55
18צפיות
אני הכי מאמינה בעולם!
אני מאמינה שמותר לכל אחת פה לחשוש שלא יצליח לה!
אני מאמינה שלא נכון להתעלם מהחשש הזה,  לטאטא אותו מתחת לשטיח ולנסות לפוגג אותו בהבטחות סרק שהכל יהיה בסדר.
אני מאמינה שלכל אחת פה יש את הזכות לדעת שיכולים להיות לה חיים טובים גם אם תבחר לפרוש מהמירוץ לתינוק.
אני מאמינה שאם אשה פה בפורום אומרת שהיא עייפה מטיפולים ושהיא חושבת לעצור או לקחת הפסקה, אז מותר לה לקבל מאיתנו חיבוק וחיזוק לבחירה שלה ולא נזיפה בנוסח "אסור לך להישבר", כי אני מאמינה שדווקא מותר לה להישבר...
והכי הכי אני מאמינה ביכולת של הנשים פה להתמודד כמוני עם האפשרות הקשה שזה פשוט לא יצליח...
אבל אני לדברייך הרי  בסך הכל אשה ממורמרת שנכשלה במשימה שלה ללדת תינוק... כל כך ממורמרת שרק עכשיו הוצאתי בשמחה ובכייף 200 שח על שמלות קיץ לשתי האחייניות המתוקות שלי וטוניקה לגיסתי ההריונית...
משפט חכם ששמעתי..
30/04/15 18:12
21צפיות
"אין ייאוש בעולם"...
כל דבר יגיע בזמן שלו.. באמת קטונתי מלהבין את התסכול והכאב שיש לנשים שעוברות טיפולי פוריות..ועל הדרך גם אובדנים..
אני בטוחה שזה לא קל בכלל ומייאש
אבל לדעתי מישהי שאין לה עדיין ילדים לא צריכה להרים ידיים ולהשלים עם המצב
אני שברוך ה' זכיתי ללדת 3 ילדים וכבר שנתיים לא הולך לי.(כולל 2 אובדנים).יכולה להגיד
"תודה לך בורא עולם על מה שנתת לי ואם תתן לי עוד אשמח מאודואם לא אז גם בסדר"
אני לא אלך טיפולים,הזרעות וכו'..(אפילו בדיקות ביוץ אני לא עושה)
אבל נשים שעוד לא ילדו,לא צריכות להישבר..להמשיך לקוות להתפלל,לעשות הכל כדי להגשים את החלום..
וגם לך אני מאחלת  שתפנקי את עצמך בטוניקות ותקני שמלות ובגדים לתינוקות שלך..בע"ה כמובן
 
את כנראה לא ממש מבינה מה שמדברים אלייך
30/04/15 18:24
21צפיות
אני בת 44 ויש לי התקן תוך רחמי. לא יהיו לי תינוקות ואין לי שום צורך בטוניקה. די לי בלשמח את אחיוניותי וגיסתי. אינני צריכה יותר מזה.
מי שאין לה ילדים ומחליטה שגדול עליה להתמודד עם אובדנים, תקבל ממני את מלוא התמיכה, כי לי בניגוד אלייך יש כבוד גם לנשים ולא רק לרחם שלהן. 
מה הקביעה הזאת שנשים שעדיין לא ילדו לא צריכות להישבר? אז מה הן צריכות לעשות? לעבור 10 הפלות? 20 הפלות? להזריק לעצמן מאה פעמים? אלף פעמים? למה את חושבת שיש לך איזו שהיא גושפנקא להחליט כמה אשה אחרת צריכה לסבול בשביל ילד משלה שאולי בכלל לא יגיע?
נדיר שאני אדבר ככה למישהי, אבל לשמחתי רוב הנשים בפורום הזה מספיק נבונות ופקחיות כדי להתעלם מהקלישאות שלך. חבל שאני לא פקחית כמותן וממשיכה לנסות להסביר לך כמה הגישה שלך מתנשאת ופוגענית, כאילו שבכלל יש לי סיכוי לחדור את מעטה האטימות שלך...
תראי אמא ל-3 נסיכים
30/04/15 19:02
17צפיות
צריכות או לא צריכות להשבר, זה לא את ולא אני נחליט, כמו שאף אחד לא יחליט עבורי או עבורך כמה ילדים זה מספיק, האם עוד ילד הוא אוויר לנשימה או חלום שמותר לוותר עליו.
ממליצה לך לצפות בכתבה "אחרי 17 טיפולי פוריות החלטתי להפסיק" באתר ynet
אולי תביני שכל אדם לגופו (או בעצם כל אשה לגופה) ומתישהו מותר ואפילו רצוי להגיד די לפני שבאמת הכל יקרוס מסביב (זוגיות, משפחה, חברויות, קריירה, ובעיקר האשה עצמה).
ראיתי את הסרט...
01/05/15 11:49
4צפיות
בעיני זאת פרסומת לחברה שדואגת לפונדקאות...
אני מסכימה ש11 שנה של נסיונות הפרייה זה מטורף. קשה לי להאמין שהייתי עומדת בזה...
אבל זה סרטון מגמתי מאוד.
הי אמא ל3 נסיכים.
01/05/15 11:38
7צפיות
אני בדעה שלך. אני גם מעודדת את עצמי באמרות האלה.
אבל, וזה אבל ענק. מה שמתאים לך או לי לא מתאים לכל אחת, ומה שאני אגיד לעצמי, לא בא לי לשמוע את זה ממישהו אחר.
לדוגמא, אתמול במפגש אמרתי לויקטור החתול: מבחינתי ההפלה הבאה שלי תגיע, עכשיו אני רוצה להשתדל שהיא תהיה בשלב מוקדם ולא מאוחר. והיא שתקה. קיבלה את זה וספגה את זה ולא אמרה כלום.
כי אף אחד לא יכול להבטיח לי שההפלה הבאה לא מעבר לפינה. למישהי אחרת לא הייתי אומרת בחיים שההפלה הבאה שלה אולי מעבר לפינה, על עצמי אני יכולה להגיד את זה. ואותו דבר אני יכולה לשכב במיטה ולמלמל לעצמי כמו מנטרה: הפעם הכל יהיה בסדר, הפעם זה יסתיים בשבוע 40 עם התינוקת שאני ככ רוצה.
היי אם הבנות..
02/05/15 20:57
6צפיות
אני ממש מבינה את החשש הזה..גם אני עברתי 2 אובדנים (האחרון היה ממש בתק' שלך,אני זוכרת אותך מהפורום השכן)
אבל אם אנחנו נחיה תמיד בפחד  שיקרה משהו רע זה יכול לשתק אותנו לגמריי..
אני אדם מאמין ובטוחה שכל מה שקרה לי היה לטובתי..נכון באותן רגעים זה קשה מאוד וזה מייאש
במיוחד שכבר עוברים את כל התופעות של תחילת ההריון והבטן כבר מבצבצת לה..
האובדן הראשון שלי היה אחרי הילד הראשון ואני לא אשכח את החרדות שהייתי בהן בהריון שבא לאחר מכן,כל בדיקה פחדתי שיגידו לי שאין דופק
ואחר כך ילדתי עוד ילד וגם ההריון היה תקין..
אומרים "תחשוב טוב יהיה טוב" ואני מאוד מאמינה בזה..אבל לכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד וזה בסדר גמור..
אני רק לא מבינה למה יש כאן בפורום בנות שתוקפות באופן קבוע את אלה שנותנות תמיכה ועידוד? אף אחת לא הבטיחה כלום אנחנו לא אלוקים
וזו בכלל לא הייתה הכוונה..
ברור שהבעיה היא לא עם תמיכה ועידוד
03/05/15 09:28
6צפיות
אלא עם גישה פטרונית מעט שמבטיחה דברים מסוימים שרק אלוהים יכול להבטיח...
אף אחת לא הבטיחה כלום..
03/05/15 10:17
4צפיות
אבל מותר לאחל, לייחל, לקוות ולהתפלל 
וזו גישה שלא קשורה בהכרח רק לנושא הריון זו גישה לכל דבר בחיים,
חייבים להתחזק באמונה ולחיות בגישה חיובית אחרת באמת אפשר להתחרפן...
 
גם אני מתקשה עם המילים שבחרת אמונה ותקווה
27/04/15 10:59
76צפיות
מבינה את הרצון לתת תקווה
אך מילים כמו אסור להתייאש והבטחות שתאחוז תינוק בריא עוד 9 חודשים..
הלוואי וכך היה. אך זה בדיוק המילים שאותי תמיד עיצבנו. מהמקום של מי שרוצה לנחם ולהבטיח.. וגם אני דתייה או לפחות כך החברה מגדירה אותי. ודווקא מתוך מקום מאמין באלוקים יודעת שלאו דווקא כל מה שאנחנו רוצות מתגשם.. קיימת התקווה והיא חשובה מאין כמותה. אך יש גם מציאות.. ואל לנו להתעלם ממנה. התקווה יכולה גם להיות מאד כואבת.(כתבתי עליה לא מזמן מוזמנת לקרוא) וגם איתה צריך לדעת איך להתנהל. מאחלת לכולנו שהתקווה שלנו תתממש אך לצערי לא יכולה להבטיח..
נעשה לכן סדר בנות יקרות שלי
27/04/15 12:16
73צפיות
1. באמת ובתמים שבאתי ממקום של תמיכה ועזרה ועידוד.
לא שאלתי מה קאה לא איך לא למה.
מהמקום הכי תמים שיש.
2. לפעמיים מילה טובה של בנאדם כן עוזרת.
3.לא הבטחתי הבטחות אני לא אלוהים לא נביאה ולא איזה בודה.
בסך הכול עודדתי אותה הרי בסוף הדרך
ואתם קוראות פה המון המון על מקרים קשים מאוד
שבדרכם הצליחו.
אז מזה אומר ...
במה אותם נשים נאחזו באמונה בתקווה.
או בוא נרים ידיים הרופא אמר שלא יהיה אז לא יהיה .
אז נספר לכם עלי
אני בת 27 ולי רופא אמר בפנים לא תוכלי להביא ילדים לעולם...!!!!!
ככהההה בלי שום היסוס על סמך בדיקות.
לא נשברתי והאמנתי.
טיפול אחד לא הופרה כלום.
טיפול שני הצליח.
עד אתמול שלא היה דופק.
אז להישבר אני ממש לא
כי יש לי אמונה אז זה יקרנ בעוד חודשיים חודשיים שנה שנתיים לא משנה מתי זה יקרה כי אני מאמינה...
ושוב פעם אני חוזרת ואומרת
בטטה קבסיה מקווה שאת לא כועסת כי באמת שאמרתי ממקום תמים והלב.
בהצלחה לכולן בנות .
וכן אל תאבדו תקווה אף פעם .
זה לא עניין של כעס
27/04/15 14:17
56צפיות
את מקסימה ומאחלת רק טוב.
הבעיה היא בפורום כזה שנשים במקום רגיש וכואב, צריך לשים לב לזה...
אני בטוחה שגם את כמו כולנו מחפשת תקווה. ומאחלת לך שיהיה לך הכי טוב בעולם!
ולא יכולה להבטיח לך כלום...
יפתי
26/04/15 22:30
53צפיות
אסור לך להתייאש בסוף זה יגיע ...
בעזרת השם זה יגיע מבטיחה לך
לא משנה באיזה דרך
את תאחזי בתינוק בריא תינוק שלך מהיום עוד 9 חודשיים אמן אמן
אמן!!!!מאחלת לך שהחלום יתגשם בקרוב
29/04/15 14:28
26צפיות
בע"ה וגם אתם תחגגו ברית/ה כפול
תודה לכולן על המילים החמות והמחבקות
27/04/15 15:15
82צפיות
אמונה ותקווה- מצטערת אני לא כל כך מתחברת לדבריך.
רק עכשיו הפלה ואני לא מקלטת לבד רק בהפריות אז איך עוד 9 חודשים על השעון אהיה אימא? לא התחברתי כלל.
אבל ניסית לנחם וזה נחמד מצידך
 
תודה לכולן:( מרגישה שהחיים הפכו להיות דכאוניים וחסרי טעם
 
 
בטטה יקרה, טבעי שאת בדאון
27/04/15 15:46
60צפיות
דכאון הוא טבעי, ההורמונים משתוללים עדיין בגוף, שלא לדבר על מה שעובר כעת על הנפש. היי סלחנית עם עצמך, בתהליך הטבעי של האבל אחרי האבדן שחווית. יתכן שגם כעס יגיע (ואולי יתפרץ כלפי מישהו קרוב).
אולי יקל עליך לשתף אנשים בסביבתך, אבל רק כאלה שבאמת יהיו שם בשבילך בלי ביקורת, בלי ציניות ובלי עצות מיותרות ומטופשות, רק  מי שבאמת יעזור ובלי לדפוק חשבון לאף אחד מלבדך (ובחשיבות שניה בן-זוגך).
אם התחושות לא תשתפרנה גם בעוד כמה שבועות, כדאי לשקול טיפול.
בינתיים אנחנו כאן כדי לחזק אותך.
משתתפת בצערך ובכאבך-
27/04/15 23:39
41צפיות
שומעים וקוראים את הכאב העצום שלך מכל מילה שאת כותבת.
התגובות שלך טבעיות ונורמאליות. חשוב שתדעי את זה.
 
למה זה קורה לך?- האמת?- סביר להניח שסתם ככה. נפלת על סטטיסטיקה חרא של קושי להרות והפלה.
איך אמרה לי פעם איזו חברה ותיקה?- "כל אחד מקבל את הקלפים שלו...".
 
איך ממשיכים מכאן?- בהיבט הרפואי אני ממש לא יודעת לענות. את השאלה הזו את צריכה להפנות לרופא/ה שלך. בהיבט הנפשי- האם בכל הזמן הזה של הטיפולים והנסיונות היית מטופלת בהיבט הרגשי? (אם יש לך בן זוג- השאלה היא האם אתם כזוג מטופלים בהיבט הרגשי)?
 
לגבי ההחלטה שלך לא לשאוב יותר ביציות- כמובן שקטונתי. לא שאבו לי מעולם ביציות, ולכן אני בכלל לא מתיימרת לכתוב על זה משהו, אבל אני כן יודעת לומר לך בוודאות שלא מומלץ לקבל שום החלטות ברגעי המשבר הגדולים שמיד לאחר האובדן. צריך לחכות קצת עם ההחלטות. זה מנסיוני הרב.
 
ושוב- משתתפת בצערך ושולחת חיבוקי נחמה.
מפגש פורום
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/04/15 14:45
160צפיות
היי,
מזמינה אתכן למפגש פורום ביום חמישי הקרוב ה30/4 בשעה 19:00 בביתי שבמודיעין.
כולן מוזמנות, הותיקות, הסמויות והחדשות.
כל מי שמתכוונת להגיע נא לכתוב בכדי שאוכל לשלוח את הכתובת במסר.
בנוסף שכל אחת תרשום מה היא מביאה לכיבוד.
בפעמים האחרונות שניסינו לארגן מפגש זה לא יצא לפועל עקב ביטולים ביום לפני וביום עצמו.
לכן חשוב שאדע מי מתכוונת להגיע .בכדי לתכנן.
סופשבוע נעים.

 
 
º
מגיעה, ומביאה לכיבוד סלט פירות
24/04/15 16:16
63צפיות
מגיעה
24/04/15 17:47
81צפיות
אגיע בשמחה ואביא בורקסים/ מאפים.
º
מגיעה מגבעתיים למי שצריכה טרמפ. מביאה סלט
24/04/15 18:11
49צפיות
º
מגיעה ומביאה לחם ולבנה
24/04/15 20:23
37צפיות
לצערי לא
25/04/15 09:48
114צפיות
השעה מוקדמת מכדי שאספיק להגיע מהעבודה.... נשיקות לכולן.
º
את יכולה להצטרף מאוחר יותר
25/04/15 13:21
45צפיות
אשתדל מאוד
27/04/15 10:10
36צפיות
אביא עוגה או עוגיות.
º
ברשימה הקודמת היו עוד בנות שרצו להצטרף למפגש
26/04/15 13:13
37צפיות
אני ספציפית לא יכולה הפעם...
26/04/15 18:10
58צפיות
יש לנו ערב מחלקה.
º
אגיע ואביא שתייה קלה ופיצוחים
26/04/15 13:26
28צפיות
מגיעה מחיפה
26/04/15 19:53
81צפיות
יכולה להביא תה וסוכר וכוסות חד פעמיות, אלא אם כן יש למישהי בקשה למשהו אחר.
אם יש מישהי מאזור חיפה שרוצה להגיע, אשמח שתצטרף אליי לנסיעה
יופי שאת באה.
26/04/15 23:32
51צפיות
אין צורך בכוסות ובכל מה שקשור לשתייה.
תחשבי על משהו אחר.
אני בעיקרון מגיעה, אני אכין פסטה
27/04/15 09:12
49צפיות
ממש רוצה להגיע. רק שלצערי מרגישה ממש רע בערבים. במידה וארגיש טוב, אבוא.
º
מגיעה ואביא פשטידה או עוגה טבעונית
27/04/15 09:40
27צפיות
מגיעה עם שירה המקסימה
27/04/15 17:13
59צפיות
אבל 19 זה קצת מוקדם מידי... מקווה שנגיע עד 20
יכולה להביא עוגה עוגיות או כל דבר אחר שתרצו
º
הי- לא קיבלתי מסר עם כתובת
28/04/15 14:09
24צפיות
לא מגיעה לצערי - עוברת דירה למחרת
30/04/15 04:00
21צפיות
ודווקא כשיש טרמפ מחיפה... פעם הבאה!
הפסקת הריון
26/04/15 10:44
261צפיות
שלום נשים יקרות,
אספר בקצרה כי הזמן דוחק. בסקירת המערכות הראשונה שעשיתי התגלה מום בלב. אחד החדרים לא התפתח. בנוסף העוברית לא פתחה את כף יד ימין מלבד האגודל. הרופא שעשיתי אצלו סקירה נוספת ביום שלמחרת (פרופ' משה ברונשטיין מחיפה) אמר ששתי כפות הידיים לא נפתחו ואמר שלו הייתי הבת שלו הוא היה מיעץ לי להפסיק. היום אני עוברת ועדה להפסקת הריון.
אני לא שלמה שאני עושה את הצעד הנכון והייתי רוצה לדעת בדיוק יותר גבוה מה הבעיה והאם באמת כדאי להפסיק את ההריון.
אני מבולבלת ואובדת עיצות. האם לדעתכן יש צעדים נוספים שאוכל לנקוט ע"מ לברר עד כמה הבעיה חמורה? 
אשמח לקבל שמות של מומחים וטלפונים.
תודה
שאלות נוספות
26/04/15 10:53
164צפיות
שאלות נוספות במקרה שאעבור את הפסקת ההריון.
האם מישהי עברה הפסקת הריון בשבוע 16-20באסף הרופא בגרידה? לא מצאתי הרבה מידע באינטרנט לגבי הסיכונים. 
אני מאוד מפחדת לעבור לידה שקטה ומצד שני גרידה בשבוע כזה מפחידה אותי גם, אני לא הכי צעירה (37) ואני רוצה עוד ילדים.
בבקשה שתפו אותי בחוויותיכן.
26/04/15 13:17
74צפיות
ההחלטה לגבי הפסקת הריון היא לא מתעכלת, ההחלטה הקשה ביותר שנאלצתי לקבל בחיי,ותלווה אותי עד סוף ימי,
עברתי הפסקת הריון באסף הרופא בשבוע 23 שזה פחות או יותר הגבול העליון בו ניתן לבצע את ההליך,ממה שהבנתי אסף הרופא הוא החלוץ בתחום אך כיום ניתן לבצע זאת גם בקפלן
 
אני מייצגת את הסיכונים שבהליך, כי למרות שעשיתי כול שביכולתי להוריד את רמת הסיכון (כמות למינריות גדולה שתאפשר צוואר רחם רחב, בחירת הרופא הבכיר ביותר מבין השניים שמבצעים את ההליך בשבועות אלו..) דווקא אני נפלתי בסטטיסטיקה, ומתברר שהליך הגרידה היה כה יסודי שקרעו לי את הרחם בתהליך-6 ס"מ , בשבוע כזה זה חתך לכול אורכו של הרחם, למזלי, תפסו את זה בזמן וחיי ניצלו, סיפורים כאלה יש בכול בית חולים, לא בהכרח תמצאי על זה באינטרנט אלא אם כן תסתכלי בכתבי תביעת רשלנות וכדומה...
על אף ולמרות מה שקרה לי, עדיין הייתי בוחרת באסף הרופא(אישית), ואכן בחרתי בו לנהל את ההריון בסיכון גבוה שנקלטתי לאחר מכן, ובחרתי בו לבצע את הקיסרי כשביתי הגיעה עולם לפני שבוע לאחר הריון לא פשוט ומלא גורמי סיכון
זו שביצעה את הניתוח היתה גם זו שהצילה את חיי אשתקד, הרופא הבכיר שביצע את הגרידה בא לראות אותי כי הסיפור נחקק בראשו וכול רופא שפגשתי זכר והכיר אותו ...(למרות שהתרחש בינואר 2014..)
אבל זה הסיפור השלי, והדעה שלי.
וכמו ההריון שעברתי, הפחדים ליוו אותי בכול רגע אבל המטרה שלי (תינוק נוסף)היתה חזקה מהכול,
ברור שעדיף גופנית לידה , השאלה אם נפשית תוכלי לה.
מחזקת את ידייך בימים קשים אלו בכול החלטה שתבחרי
 
לסיים הריון זה מאוד מאוד קשה!!!
26/04/15 13:22
125צפיות
לא כמו שחושבים על זה לפניי. אלא הרבה יותר קשה ברגע שחוזרים הביתה.
על מה חושבים שמעיד זה שהיא לא פותחת ידיים?? לגבי הלב, תתייעצי עם המומחים הטובים ביותר. יש לך זמן. זה לא שתלדי פתאום מחר. תעשי הכל לוודא שהבעיה שיש לעוברית לא חמורה וממליצה להתייעץ גם עם רב.
לגבי גרידה באסף הרופא-
27/04/15 23:28
60צפיות
אני עברתי גרידה מאוחרת בשבוע 16 באסף הרופא. הצוות היה מדהים- מקצועי ואנושי. התהליך עבר עליי בצורה זוועתית בהיבט הפיזי- החדרת הלמינריות היתה ממש עינוי נוראי (בדיעבד- הייתי צריכה לעבור את הפרוצדורה הזו בהרדמה מלאה), ולאחר מכן 15 שעות של צירים קשים קשים קשים- עד שהכניסו אותי ראשונה למחרת בבוקר לחדר הניתוח וגאלו אותי מהייסורים.
לעומת זאת, אני מכירה בנות שעוברות את הפרוצדורה הזו בקלות יחסית בהיבט הפיזי. כל אחת והגוף שלה והתגובות הגופניות שלה. אין פה ממש כללים. אצלי הכל נורא קיצוני.
אני חושבת שלידה היא הרבה יותר קשה בהיבט הנפשי, אבל את בהחלט צריכה לבחור מה שאת חושבת שיותר יתאים לך, וכמובן - לשמוע מה הרופאים מציעים.
 
אוי שירה... הלמינאריות האלו זה נורא
28/04/15 14:12
48צפיות
אני עוד התענתי מכאבים ונכנסתי אחרונה לחדר ניתוח...
ובגלל זה תהיתי אם לא עדיף לידה שקטה, איך כתבה פה מישהי? זאת נבלה וזאת טריפה...
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/04/15 13:12
224צפיות
אם את לא שלמה עם ההחלטה ,לכי לעוד סקירה אצל מומחה נוסף.
יש את פרופ' צלאל בתל אביב ופרופ' יגל בהר הצופים.איתם גם תוכלי להתייעץ בנוגע למום בלב.
הרבה נשים שאני מכירה עברו בשבוע כזה גרידה מאוחרת באסף הרופא.
קחי בחשבון שאת הוועדה תצטרכי לעבור אצלם.הם מבצעים גרידה עד שבוע 23.בתל השומר עד 20.
חיבוק
הי. מנסה לעזור
26/04/15 14:21
242צפיות
לגבי המום בלב, אני מתארת לעצמי שהוא מעיד על בעיה גדולה יותר ובגלל זה הרופאים מתעכבים על כך שהיא לא פותחת את הידיים...
אני לא רוצה להיכנס לספקולציות, אבל במקרים של טריזומיות (כמו בתסמונת דאון למשל, או תסמונת פאטאו) יש מומים בלב ומומים בהתפתחות האצבעות. כשרואים יותר מבעיה אחת אצל תינוק זה לרוב מצביע על משהו מבני יותר.
עצוב מאוד מאוד להיכנס שמחה וטובת לב לסקירה ראשונה ולצאת בהלם ובוכה. בייחוד אם זה הסקירה הראשונה שאת חווה.
אני הייתי במצב מאוד דומה והלכתי לייעוץ גנטי בהדסה עין כרם ועשו לי גם מי שפיר על המקום. אצלי המצב היה חד משמעי והלכנו לגרידה מאוחרת באסף הרופא בשבוע 18 ורק אחר כך קיבלתי תוצאה של מי שפיר... אבל אם את במצב פחות מתקדם וזה פחות דוחק כדאי לך לעשות מי שפיר ולשלם אלף שקל כדי לקבל תשובה דחופה.
בכל מקרה תעשי מי שפיר דחוף.
לגבי גרידה. אני עברתי גם לידות תקינות וגם גרידה לפני הגרידה באסף הרופא. בחרתי בגרידה בשלב מאוחר כי חוויתי את הלידה הראשונה, על אף שהיתה תקינה, כטראומה. זה תהליך מאוד קשה גם כשיוצא תינוק בריא. אז העדפתי ללכת שוב לגרידה שכמובן היתה שונה מאוד מגרידה בשלב מוקדם. זה קשה, זה מפחיד וזה מלווה ביותר סיכונים.. אבל יש נשים שזה יותר מתאים להן... זה סטרילי יחסית ופחות כואב נפשית... הייתי עושה אותו דבר שוב אם הייתי נאלצת חלילה שוב לבחור...
הפסקת הריון
27/04/15 16:17
57צפיות
גם לי היה בדיוק את המקרה שלך
אחרי סקירה מערכות ראשונה גילו מום בהתפתחות של הידים בעוברית
שלחו אותי למחרת כבר לאולטרסאונד מכווון איבר בבית חולים איכילוב
המום שגילו אצלנו זה מום קשה מאוד שגורם לנכות קשה - האמת שלא היו לנו בכלל התלבטויות האם להפסיק את ההריון או לא
הסיטואציה זוועתית והרגשה שכל העולם קורס עליך אבל אני לא רציתי לגדל ילד עם נכות קשה..
אם את רוצה חוות דעת שניה אולי תקבעי תור אצל פרופ' מלינגר גוסטבו אני עשיתי אצלו את הסקירה מכוונת והוא היה בסדר גמור, בדק כמו שצריך והיה בטוח במאה אחוז מה רואה. 
הרבה חיבוקים 
 
מנסה להתייחס-
27/04/15 23:22
52צפיות
באחד המקרים שלי, היתה לעובר טריזומיה 18, שהתגלתה בבדיקת דם של ניפטי, וגם השקיפות העורפית היתה לא תקינה וגם בסקירת המערכות ראו מומים קשים בכל אחת ממערכות הגוף, כולל בלב ובידיים. ממש זכור לי שכמה מומחים ראו שכפות הידיים סגורות, ואמרו שזה מאפיין את הטריזומיה (כמובן שמעבר לזה ראו עוד מיליון וחצי בעיות קשות וגם הבדיקה של ניפטי הראתה שיש בעיה בכרומוזום ה-18).
 
האם עשית את בדיקת הדם לגילוי התסמונות המרכזיות? האם עשית שקיפות עורפית?
רופאה שאני מאוד סומכת על חוות דעתה היא ד"ר סילבר אניטה (מקבלת ברעננה).
 
תעדכני מה קורה.
הי
28/04/15 13:23
57צפיות

הי יקרות, תודה רבה על השיתופים אין ספק שאנחנו זן מיוחד וחזק, מקווה שמכאן יהיו לנו רק הצלחות.
החלטתי להקשיב להמלצת הרופאים שעשו את הסקירות ולהפסיק את ההריון. בועדה נאמר לי שבגלל ההיסטוריה המאוד מורכבת שלי, שכוללת כמה הפלות, כדאי שאעבור יעוץ גנטי לפני הפרוצדורה ע"מ שיעשו צ'יפ גנטי. אתמול ביליתי שעות רבות בטלפונים למכונים ולגנטיקאים עד שנמצא המלאך שלי, פרופ' מוטי שוחט מפתח תקוה שהסכים לקבל אותי למרות העומס הרב שיש לו. 
ההליך נקבע ליום שני הקרוב.
 צריכה את חיזוקיכן שיעבור בקלות ובשלום.
תמי
 
מצטרפת אליכן בעצב ובכאב
25/04/15 19:15
332צפיות
מאיפה להתחיל? אולי מהסוף ... לפני כארבעה ימים התגלה אצלי בסקירה מאוחרת מיעוט מי שפיר קיצוני, שהוביל  להחלטה שוברת לב לסיים את ההריון בשבוע 22+3.
זהו הריון ראשון לאחר 4 הזרעות. הריון ראשון מלא בציפיות, חלומות ותקוות. שנמוגו והתרסקו כאחת.
חוויתי הריון לא קל אבל דאגתי להישאר אופטימית בשביל העוברית המתוקה שלי. לאחר בדיקת שקיפות עורפית מוגברת (4.8) עשיתי את כל הבדיקות האפשריות והתייעצתי עם טובי הרופאים והיועצים הגנטיים. כשסיסי שיליה, צ'יפ גנטי, שתי סקירות מוקדמות, חלבון עוברי, אקו לב עובר יצאו תקינות - לא הייתה מאושרת ממני.
עד שהגיע הגיהנום הזה
הכל טרי עדיין וכל כך מעורבל רגשית ואני מלאת חרדות. מתי שוב נצליח להיכנס להריון? האם ירידת מים תשוב גם בהריון הבא? ועוד ועוד
מניחה שסתם נכנסתי לפרוק כי אין אחרות שיבינו אותי כמותכן.
תודה למי שקראה.
שבוע טוב לכולן!
 
 
היי. דומה קצת לסיפור שלי...
25/04/15 20:28
165צפיות
ירידת מים בשבוע 23. הפסקת הריון ולידה שקטה של עוברית. 7 חודשים עברו ועדיין כואב לי כמעט כל דקה ביום. אבל משתדלת להסתכל קדימה ולדמיין את עצמי עם תינוקי בריא בידיים.
למזלי יש לי ילדה בבית שנותנת לי אושר.
ממליצה לך ללכת לטיפול.
האם הייתה לך ירידת מים או רק נצפה מיעוט מי שפיר?  האם היו לך בעיות נוספות בהריון (לי היו דימומים והמטומה גדולה)?
לגביי הריון חדש, לי המליצו לחכות מחזור אחד ולהתחיל לנסות.
רונית יקרה,
26/04/15 09:06
117צפיות
אצלי החלה דליפה בשבוע 20, שהייתי בטוחה שזו דליפת שתן ורק לאחר שבועיים בסקירה המאוחרת התברר שזו הייתה ירידת מים מוחלטת. עברתי לידה שקטה ולאחריה גרידה.
מלבד השקיפות המוגברת (4.8) לא היו בעיות נוספות בהריון ונתנו לי להבין שירידת המים מקורה ככל הנראה בזיהום ברחם ולא בעובר.
אין לי מושג מה זה אומר 'זיהום ברחם' ואני ממש מודאגת מזה והאם זה מנבא שגם בהריון הבא יהיה לי את זה שוב. דיברו איתי על זריקות פרוגסטרון החל משבוע 16 בהריון הבא.
בשליש הראשון היו לי לעיתים דימומים, וכמו כן גם בשבוע 17. האם יש קשר? כיוון שבבית החולים לא שאלו אותי על זה.
תודה שהתייחסת ואני מאחלת לך רק אושר ושמחה
 
זה לא בהכרח מעיד על ההריון הבא...
26/04/15 09:57
82צפיות
זיהום ממה שהבנתי הוא דבר מקרי.
גם אני הולכת לקבל זריקות פרוגסטרון החל משבוע 16 בעז״ה. מצאו כי זה מועיל במקרים שהייתה לידה מוקדמת.
במקרה שלי לא מצאו שהיה זיהום, לקחו לי מי שפיר עמ לבדוק אבל זה היה אחרי 5 ימים של אנטיביוטיקה אז לא ידעו אם האנטיביוטיקה משפיעה על התוצאה.
גם לי אמרו שלא בהכרח ההמטומה והדימומים קשורים אבל איזשהו רופא אמר שכנראה הם מאוד החלישו את ההריון והביאו לירידת המים בשבוע כה מוקדם. אצלי זה ממש ירד בגלים כך שמהרגע הראשון ראו את הירידה וזה היה ברור. אבל עדיין היו קצת מים כי מים ממשיכים לרדת אבל גם מתחדשים.
עדיין ממש קשה אבל באמת תשתדלי להסתכל קדימה. לי לקח שנה וחודשיים להשיג את ההריון הזה והיה מאוד קשה לוותר עליו אבל פחדתי על המשפחה שלי והחיים שלנו ובעיקר של העוברית שיכלה למות אחרי הלידה או להישאר פגועה מאוד.
אני אישית חושבת שכן הדימומים וההמטומה הגדולה הם שגרמו להכל. אין סיבה אחרת.
במקרה שלי לא עשיתי סיסי שליה או מי שפיר ולא באמת יודעת אם העוברית ביצה בריאה למרות ששאר הבדיקות הראו שכן.
האם עלול להיות קשר כלשהו לבדיקת סיסי השיליה?
תודה רונית
26/04/15 17:07
42צפיות
כל כך מזדהה עם מה שכתבת. גם לנו לקח שנה להיכנס להריון. במהלך השנה הזו עברתי ארבעה סבבי הזרעות עם הורמונים. כבר פתחנו תיק באסותא עבור טיפול IVF ואז הגיע הנס.
אני מסתכלת קדימה ונאחזת בתקווה אופטימית שאוטוטו אכנס שוב להריון. ואמן שיהיה תקין עם תינוק בריא. 
את הסיסי שיליה עשיתי בשבוע 12 והדליפה החלה בסביבות שבוע 20, כך שהרופאים לא חושבים שיש קשר. אבל מי יודע. אקבל תשובה פתולוגית של העוברית ושל השיליה במהלך השבוע ואז אולי יתקבלו תשובות אחרות.
אני כל כך מקווה שזריקות פרוגסטרון הן מענה מועיל ללידה מוקדמת. אני ממש חרדה מתופעה דומה בהריון הבא. בהריון הזה לקחתי טבליות פרוגסטרון לנרתיק עד שבוע 12 אז אני תוהה אם יש הבדל והאם זה יעזור.
בהצלחה לך יקירה 
לי נאמר שזה הוכח כיעיל.
26/04/15 18:08
39צפיות
שנשים באמת סחבו כך יותר. לא יודעת להגיד שבוודאות יעזור. אבל כולי תקווה.
וכמובן מצטערת מאוד מאוד
25/04/15 20:38
75צפיות
לשמוע על האובדן שלך. ועוד דבר. ההריון של הבת שלי היה מושלם מתחילתו ועד סופו. והריון אחד לא תקין לא בהכרח מעיד על הריון אחר.
25/04/15 20:46
69צפיות
עצוב לי לקרוא את ההודעה שלך, ברוכה הבאה למועדון שאף אחת לא רוצה להיות חלק ממנו.
כל החששות שלך מובנים, אבל תזכרי שאת עדיין פחות מארבעה ימים בתוך הסיפור הזה, ועדיין נורא בתוך הסיפור, ונורא כואבת ומבולבלת.
איבוד הריון ובכלל ראשון, זה נורא, את מאבדת כל אפשרות לתמימות, ההבנה שלא כל הריון מסתיים בתינוק חי, היא מזעזעת.
בבקשה אל תשליכי מהאסון שקרה לך בהריון הנוכחי, על ההריונות הבאים שיבואו. אני עברתי לידה שקטה בשבוע 37, וזה כאב שלא נגמר.
צריך  לקוות שההריון הבא יהיה טוב, ולא  ניפול שוב על סטטיסטיקה נוראית שלא מגיעה לאף אחת מאיתנו.
מאחלת לך הרבה כוחות ושולחת חיבוק חם.
כואבת איתך
25/04/15 21:17
80צפיות
מזדהה עם כל החששות שלך לגבי העתיד ושולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים.
גם אצלי האובדן מאוד טרי וכואב.
º
סליחה על השרשור הלא נכון...
25/04/15 21:25
49צפיות
רייני יקרה,
26/04/15 09:16
45צפיות
תודה רבה על החיבוקים והחיזוקים. מי ייתן ובקרוב נשכח מהסיוט הזה ונתעורר לחלום ורוד עם ילדים צוחקים בכל עבר.
שולחת לך חיבוק גדול גדול ומנחם  
 
תודה רבה יקירה
26/04/15 09:12
36צפיות
אני קוראת את דברייך ובוכה. כתבת כל כך נוגע ומרגש.
צר לי על אובדנך ואני מאחלת לך ימים מאושרים מלאים באור ושמחה
º
ימים טובים שיבואו לכולנו
26/04/15 13:42
9צפיות
משתתפת בצערך,
25/04/15 21:58
70צפיות
את באמת נמצאת זמן מאוד קצר אחרי האובדן. הכאב הוא עצום ורב, התרסקות כל החלומות והתקוות. כל הרגשות מובנים ונורמאטיביים.
מציעה לך ולכם להיות באיזשהו תהליך טיפולי כדי לעבד את האובדן הקשה הזה.
קבלי חיבוקי נחמה ממני. תרגישי חופשי לכתוב פה מה שאת רוצה. תחפרי לנו חופשי. בשביל זה אנחנו כאן.
תודה שירה יקרה,
26/04/15 09:26
36צפיות
כרגע המחשבות בעיקר מתנקזות ללמה זה קרה, והאם זה ישוב בהריון הבא ... והתהום הזה של הכאב הנוראי שלא מרפה.
כיוון שהסבירו לי שירידת המים מקורה ככל הנראה בזיהום ברחם אני מלאת חששות. לא מבינה בכלל מה המשמעות של 'זיהום' כזה ומאיפה הוא הגיע והאם ישוב שוב.
בינתיים אני לא מרגישה שאני מסוגלת ללכת לטיפול ונעזרת בכן.
בנות מקסימות שעברו אובדן כמוני.
תודה לך על המילים והחמות וההתייחסות
 
 
 
ממש מבינה אותך..
26/04/15 10:03
44צפיות
החששות האלה של, למה זה קרה? מה עשיתי לא בסדר? האם זה יחזור בעתיד?
וזה יחד עם העצב והכאב העצום.... מי שלא חוותה לא תבין לעולם...
הכי חשוב קודם כל, זה להבין שזה לא קשור אליך ושדברים רעים קורים. אני בטוחה שאת היית מאה אחוז.
מאחלת לך שתתאוששי מהסיוט מהר.. ושבהריונות הבאים תחווי רק נחת...
תודה על החיזוקים
26/04/15 17:11
31צפיות
נגעת בדיוק בחששות שלי ... כל כך מזדהה עם מה שכתבת
בעיקר חשוב לי לדעת ממה זה נגרם ואיך אפשר למנוע את זה בשנית.
אבל אולי לא אמצא תשובה ומזה אני חרדה מאוד. שחלילה זה יחזור שוב.
סיון... את צריכה לדעת
26/04/15 22:06
28צפיות
שלא תמיד יש לכך תשובה. כמובן שתעשי את כל הבדיקות!!! כל מה שאומרים לך! אני עשיתי צילום רחם, בדיקת קרישיות, אולטרסאונדים, לקחו לי מי שפיר, בדקו הכל הכל ולא מצאו את הסיבה. לא שלחתי את העוברית והשלייה לנתיחה כי היה נראה לי מיותר והעדפתי לחשוב שאולי משהו איתה לא היה בסדר (לא עשיתי מי שפיר ולפי הידוע לי הייתה בריאה).
ככל הנראה הדימומים וההמטומה שלי החלישו את ההריון. ויכול להיות שגם אצלך משהו בדימומים פגע בהריון. לא בטוח.
לפעמים זה באמת מקרי. כמו שאמרתי לך את ביתי ילדתי בשבוע 40 לאחר הריון מושלם.
כלומר לאותה אישה יכולים להיות הריונות טובים ולא טובים. נקווה רק לטוב.
המי שפיר היו לבדיקת זיהום,,,
26/04/15 22:07
24צפיות
לא לבדיקת מחלות בעוברית.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/04/15 10:03
51צפיות
צר לי כל כך שאת נאלצת להפסיק הריון יקר כל כך.
הכל באמת טרי וכל כך לא נתפס. רגע אחד הכל טוב ומלווה בהמון שמחה לבין תהום ועצב בלתי נתפס.
לצערי לא תמיד ניתן לדעת מה הסיבה לירידת המים. יכול להיות זיהום ויכול להיות פתיחה של צוואר הרחם.
מכירה כמה נשים שבהריון אחרי אובדן כמו שלך עברו תפר צווארי.
כבר החלטת היכן את עומדת לעבור את תהליך הפסקת ההריון? האם בלידה  או בגרידה מאוחרת?
שולחת חיבוק גדול מלא אהבה.
תעדכני מה איתך.
תודה רבה יקירה,
26/04/15 17:24
32צפיות
עברתי לידה שקטה וגרידה ביום חמישי האחרון בבית חולים מאיר. פיזית הכל עבר בשלום ואני מרגישה טוב, אבל הלב 
בסקירה המאוחרת שעברתי יומיים לפני הלידה השקטה צוואר הרחם היה סגור באורך 38 מ"מ. האם גם במצב כזה עושים תפר צווארי? האם תפר צווארי מונע ירידת מים?
נטו לחשוב בבית חולים כי ככל הנראה מדובר בזיהום ברחם. ממה זה נובע? האם הזיהום עדיין נמצא וניתן לאבחן אותו?
הרבה שאלות ואין לאף אחד תשובה ...
ללב לוקח זמן .
26/04/15 23:49
22צפיות
כדאי ללכת להתייעץ עם מומחה להריון בסיכון לגבי הפעם הבאה.
מוזמנת להגיע למפגש אם מתאים לך ולא מוקדם לך מידי.
חיבוק גדול
משתתפת בצערך
26/04/15 10:07
53צפיות
צר לי לשמוע על האובדן שלכם... כ"כ כואב.
תאפשרי לעצמך כרגע להיות בכאן ובעכשיו ולחוות את הכאב מהאובדן הקשה הזה, נסי עד כמה שניתן פחות להתעסק בעתיד מלבד ברור רפואי, כשתרגישי מוכנה לכך, לסיבת מיעוט מי השפיר וסיום ההריון.
 
אני יכולה לשתף שגם במקרה שלי היה דמיון רב - הריון קשה מאד עם דימומים והמטומה גדולה, תשובה מאד מלחיצה של סקר שלישי ראשון עם סיכון מוגבר לתסמונת דאון 1:6 שהריצה אותנו לעשות סיסי שליה וצ'יפ גנטי, כל הבדיקות כולן חזרו תקינות , כולל סקירה ראשונה ונוספות שעשינו. העוברית היתה בריאה , ההריון היה בעייתי.
היה קשה לאבחן אצלי ירידת מים בגלל הדימומים שהיו נוכחים כל הזמן, אך הרופאים כולם מאמינים כי לא היתה בפועל ירידת מים, אלא רק ירידה בכמות המים - משמע, היות ובשבועות 16 ואילך המים נוצרים ע"י העובר - נראה שהשליה לא תפקדה כראוי ולא העבירה לעוברית דם בצורה יעילה ולכן היא יצרה פחות שתן וכמות מי השפיר ירדה מאד.
אנחנו עשינו ביופסיה לעוברית ולשליה והתוצאות תמכו בהשערה הזו.
בדיקות ברור לאחר ההריון לקרישיות יתר נמצאו לא חד משמעיות ובסופו של דבר נתנה המלצה לקלקסן בהריון הבא ולפרוגסטרון לתמיכה בהריון ומניעת דימומים.
לאחר מכן נמצאו עוד ממצאים שסיבכו את מצבנו, אבל זה כבר סיפור אחר ולא רלוונטי לנושא.
 
יקרה - תני לעצמך זמן להתאבל ולנסות לעכל, עד כמה שניתן, את האובדן שחוויתם.
כשתרגישי מוכנה - עשי ברור מעמיק לנסות ולאתר את הסיבות להריון הקשה שהיה ולסיומו - זה יכול מאד לעזור לפעם הבאה.
תודה יקירה
26/04/15 17:35
38צפיות
גם אנחנו ביקשנו לבדוק את העוברית ואת השיליה, למרות שהרופאים חשבו שזה מיותר, כיוון שמדובר ככל הנראה בזיהום ברחם ולא בבעיה בעוברית. אבל התעקשנו בכל זאת.
מקווה לקבל תשובות ולדעת יותר מה קרה ובעיקר איך אפשר להימנע ממצב כזה בהמשך. דיברו איתי על זריקות פרוגסטרון החל משבוע 16 בהריון הבא.
האם קרישיות יתר קשורה לדימומים או לירידת מים מוקדמת? כיוון שגם מדימומים סבלתי בשליש הראשון וגם בשבוע 17. למעשה עד שבוע 12 לקחתי טבליות פרוגסטרון לנרתיק.
מאחלת לנו ימים שמחים יותר מלאים בתקווה ואופטימיות
ממה שידוע לי אחרי ברורים והתייעצויות...
27/04/15 09:29
37צפיות
כאשר ההריון מלווה בדימומים קלים יחסית מתחילתו, ללא אבחון של המטומה, הרופאים מניחים לרוב שמדובר ברמות פרוגסטרון נמוכות ולכן נותנים תמיכה של פרוגסטרון בנרות.
יש נשים שאצלן מאובחנת בעיה כזו עוד לפני ההריון - ואצלן מיד לאחר ביוץ מתחילים דימומים שעלולים להימשך עד למחזור עצמו ולמעשים מראים כי ההורמונים נמוכים ברמתם ולא תומכים כראוי ברירית הרחם.
בנשים מטופלות בטיפןלי הזרעה ואו IVF נותנים אוטומטית פרוגסטרון תמיד החל מביוץ ועד סוף שליש ראשון של ההריון - במטרה לעבות את רירית הרחם ולעזור לתמוך בה במהלך ההריון.
 
פרוגסטרון משבוע 16 ואילך נותנים למי שבהריון קודם היתה לה ירידת מים מוקדמת, שוב כתמיכה בהריון.
 
בעיות קרישיות בהריון יכולות להתבטא בצורות רבות - החל מהפלות חוזרות בשבועות מוקדמים ועד האטות משמעותיות (פיגור) בגדילה בהריון, והפלות מאוחרות....נהוג לבדוק את נושא בקרישיות באם אישה חוותה 2 או 3 הפלות חוזרות.
במידה ומאובחנת בעיית קרישיות - נהוג לטפל בקלקסן במינון התואם למשקל הגוף.
לעיתים לא מאובחנת קרישיות הדורשת טיפול , אך היות והיה שילוב עם הפלות - יבחרו לטפל בכל זאת בקלקסן למניעה בהריונות הבאים.
היום נוהגים לתת טיפול בקלקסן גם במיקרים של אי ספיקת שליה - למרות שזו אינה מהווה אינדיקציה רפואית לטיפול זה.
 
זיהום ברחם ניתן לעיתים לזהות בפתולוגיה שעושים על השליה - אצלי מצאו שהיה זיהום חמור (שלא אובחן בבדיקות דם ושתן במהלך ההריון עצמו) וכן שהיתה המטומה מאד גדולה וקרישי דם רבים.
 
לגבי תפר צוארי - לא עושים את זה במקרים של ירידת מים מוקדמת, כי זה לא ימנע את ירידת המים. עושים את זה במקרים של פתיחת צואר (בין אם בהריון קודם, או בהריון נוכחי אם מאבחנים בזמן וניתן לנסות תפר חירום).
 
לצערנו - חשוב לזכור שיש עדיין חוסר גדול בהבנה ויכולת לטפל במקרים רבים, והרפואה עוד צריכה להתקדםולממוד הרבה על הנושא של אובדני הריון. כרגע בימינו - זה הרבה נסיון וטעייה.
 
דימום אחרי גרידה
26/04/15 08:49
102צפיות
עברתי גרידה לפני 12 ימים ועדיין לא נפסק לי הדימום. הוא אמנם חלש (מספיק מגן תחתון) אבל לא נראה שהוא במגמה של הפחתה בכמות. אני יודעת שדימום יכול להימשך גם עד שבועיים אבל כבר מתקרבת לדד-ליין הזה וזה לא נראה מעודד... אתמול התחלתי ממש להתמלא חרדות שאולי גרמו לי לאיזה נזק בגרידה. 3 ימים אחרי ההליך הייתי באולטראסאונד ביקורת ואמרו שנראה בסדר, ובכל זאת... אשמח לשמוע אם קרה לכן דבר כזה ואם חושבות שכדאי ללכת כבר עכשיו לרופא לבדיקה? 
 
תודה!
הי...
26/04/15 10:07
46צפיות
קודם כל משתתפת בצערך... זה ממש עצוב.
דבר שני, באיזה שבוע הריון עברת את הגרידה?
לי זה נראה עדיין בטווח הנורמלי...
לפעמים תוך כדי הדימום מהגרידה מתחיל מחזור... שזה סימן טוב אחרי גרידה בשלב מוקדם...
תודה יקרה
26/04/15 18:44
30צפיות
גילינו בתחילת שבוע 11 אבל אמרו לנו שהעובר מתאים לשבוע 8+5. באמת ממש עצוב, לא תיארתי לעצמי עד כמה פרידה כזו מהריון רצוי תהיה שוברת לב. מניחה שהעובדה שזה היה הריון ראשון שהתחיל בהמון נאיביות ואמונה שהכל יהיה בסדר לא הקלה.. מחזיקה אצבעות להריון תקין וקל לכולנו בקרוב .
גם לי היה משהו דומה...
27/04/15 09:23
18צפיות
בהריון שלישי שהגיע אחרי שנה של נסיונות...
נשבר לי הלב לגמרי...
היי תמר,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/04/15 10:09
44צפיות
לפעמים יש מוקדים ברחם שלוקח להם יותר זמן להחלים ולכן יש עדיין דימום. השבועיים הם ממוצע.
לפעמים לוקח מעט יותר ולפעמים פחות.
אם את לא רגועה, לכי להיבדק ולעשות אולטראסאונד.
חשבתי ששבועיים זה המקסימום...
26/04/15 18:46
27צפיות
אולי אחכה עוד כמה ימים ואם לא יעבור אלך לבדוק ליתר ביטחון.
תודה רבה על התמיכה. 
אצלי הדימום העיד על בעיה
26/04/15 19:47
41צפיות
שבועיים אחרי הגרידה עדיין היה דימום. אמנם חום שמעיד על כך שלא מדובר בדם טרי, אבל דימום.
בדיקת אולטרסאונד הראתה שיש שארית עם זרימה וככל הנראה גם קרישי דם, ולאחר מכן עברתי היסטרוסקופיה כדי להוציא את השארית.
אצלי גם היתה תחושת נפיחות בבטן וכאבים בעוצמות משתנות.
מקווה שבקרוב הפרק הזה יהיה מאחורייך 
אוי זה נשמע דומה...
26/04/15 21:52
32צפיות
גם אצלי הדימום כהה. גם היה קצת מוזר כי היה לי דימום יום יומיים אחרי הגרידה, הפסיק ל-3 ימים ואז פתאום הופיע הדימום החדש הזה שבאמת נראה די מוזר.. מחר אדבר עם הרופא שלי. כ"כ מקווה שלא אצטרך לעבור עוד פרוצדורה מעיקה ובהרדמה. כ"כ מחכה שזה כבר יהיה מאחורי, מרגישה שכל עוד צריכה להתעסק בזה אני לא יכולה להמשיך הלאה ומוצפת בעצב וייאוש. יכול להיות שבאולטראסאונד 3 ימים אחרי הגרידה היו קרישי דם או שארית והוא לא זיהה את זה? או חשב שזה יצא לבד וזה לא קרה? אוף :( 
 
ומה איתך? ההיסטרוסקופיה עברה לך בשלום? ואיך את עכשיו?
מקווה שהשתפר.. ותודה על התגובה 
יכול להיות
26/04/15 22:22
23צפיות
שראו וחשבו שייצא. אצלי לא היה אולטרסאונד במשך שבועיים אחרי הגרידה, כך שאני לא יודעת מה היו רואים בבדיקה מוקדמת יותר.
 
ההיסטרוסקופיה עברה בשלום, אבל אחריה עדיין נשאר קריש דם גדול + די הרבה דם ישן. היתה סאגה שלמה של הורמונים ואנטיביוטיקה.
הנה ההודעה שכתבתי חודש וחצי אחרי הגרידה.
 
חודשיים וחצי אחרי הגרידה, התחיל המחזור השני, בהפרש היסטרי של 6 שבועות וחצי מהמחזור הקודם (ללא נסיונות היקלטות, ההריון הבא יושג באמצעות IVF).
 
מאוד מקווה בשבילך שהדימום יחלוף מעצמו ושאין צורך בתהליך נוסף.
אם בכל זאת יש סיבוכים, את מוזמנת לפנות כאן או במסר, ואשמח לחלוק מנסיוני.
º
עדיף תמיד להיבדק ולהיות בטוחים שהכל בסדר.
26/04/15 23:34
11צפיות
אחרי הפסקת הריון שאיבה וכו...
26/04/15 12:51
111צפיות
על פי אפשר לזהות כי הדימום הוא דלקתי?
מה ציבעו? ומירקמו?
תודה
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/04/15 13:09
40צפיות
דלקת ניתן לבדוק אם יש חום, כאבים ובדיקת דם
היי. המלצה להמטולוג מכבי בגוש דן
25/04/15 12:12
61צפיות
היי,
אני צריכה המלצה להמטולוג של מכבי באזור ת"א והסביבה שמתמחה גם בענייני פריון/ילודה/קרישיות יתר/ראומטלוגיה.
 
תודה!
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/04/15 13:22
42צפיות
יש את פרופ' גילי קנת
דר' אופירה סולומון
פ״ת הולך?
25/04/15 23:49
28צפיות
דר׳ אנפיסה סטנבסקי, מקבלת באם המושבות בפתח תקוה
ממליצה עליה בחום
º
תודה רבה על כל ההמלצות!
26/04/15 05:41
12צפיות
מחזור לאחר גרידה
25/04/15 22:22
91צפיות
האם יכול להראות אחרת ממחזור רגיל? המחזורים שלי בדכ נמשכים 5 ימים. ביומיים הראשונים הדימום חזק יותר ואז מתחיל להיחלש. עכשיו זה המחזור הראשון לאחר הגרידה, הדימום לא חזק וגם נמשך יותר מ5 ימים..
בהחלט שכן-
25/04/15 22:29
43צפיות
גוף האישה זה לא שחור-לבן. בהחלט יכולים להיות שינויים כמו כאלו שתיארת. נשמע בסדר.
º
תודה שירה
25/04/15 22:46
15צפיות
אצלי הביוץ וההורמונים השתבשו החודש
25/04/15 23:35
35צפיות
שאלתי וענו לי שזה נורמלי, אז גם מחזור שונה נשמע לי מאותה משפחה.
 
 
מעדכנת..
23/04/15 11:24
284צפיות
תודה לכולן על התמיכה והחיבוקים.
ביום שני אחר הצהריים היה לי המון דימום שוב, עם המון קרישים, אז חזרתי לבית חולים.
הרופאה עשתה לי בדיקה ומצאה קצת שאריות רקמה בצוואר הרחם והוציאה אותן. והתחילו לתת לי אנטיביוטיקה לוריד.
ביום שלישי עשו לי אולטראסאונד וראו שיש שאריות שליה ברחם, אז אתמול עשו לי שאיבה של השאריות בהרדמה מלאה.
אני ממש מקווה שישחררו אותי הביתה בצהריים.

ההמוגלובין שלי המשיך לרדת, אז הם נתנו לי עירוי ונופר. לקראת הסוף של העירוי התחלתי להרגיש ממש רע וכל היד כאבה לי ממש אז הם הפסיקו את זה, ונותנים לי כדורים בינתיים.
אני אמורה לקבל עוד עירוי מחר, אבל הרופאים צריכים להחליט אם לתת לי אותו או לא, בגלל שלא הגבתי לו טוב...

באולטראסאונד שהיה לי ביום שלישי היתה לי חוויה לא נעימה. כי זה היה באותו מקום שעושים אולטראסאונד בהריון, אז המתנו חצי שעה בחדר המתנה, עם המון זוגות שמחים ומאושרים סביבנו והיה קשה... ואז כשהגיע תורנו נכנסנו לחדר, והטכנאית אולטראסאונד שאלה אותי אם באתי לסקירת מערכות... הסברתי לה למה באתי והתחלתי לבכות... (באותו זמן היא הסתכלה בתיק שלי והבינה את הטעות שלה...)
כשחזרתי לחדר במחלקה, סיפרתי לאחות מה קרה והיא מילאה דוח על זה. יותר מאוחר המנהלת של המחלקה באה לדבר איתי ולהתנצל ואמרה שזה לא היה אמור להיות ככה. בכלל לא היינו אמורים להמתין שם עם כולם והיו אמורים ישר להכניס אותנו לחדר...
היא גם דיברה עם הטכנאית והבעיה היתה שהיא לא הסתכלה בטופס הנכון בתיק, (כמו שהיא אמורה לעשות לפני שאנחנו נכנסים) אז בגלל זה היא לא ידעה למה באתי. הטכנאית הרגישה ממש רע עם הסיפור והתנצלה... מנהלת המחלקה גם דיברה עם המנהל של האולטראסאונד והם יעשו רענון נהלים כדי לוודא שזה לא יקרה שוב... 

אז היו כמה ימים מאוד עמוסים פיזית ורגשית, ואני ממש רוצה כבר לחזור הביתה... 
 
תודה שוב על כל התמיכה ועל כך שאתן כאן...
איזו סאגה...
23/04/15 13:14
92צפיות
כמה לא פשוט להתמודד גם פיזית וגם נפשית עם כל זה.
טוב שהצוות הרפואי היה רגיש ולפחות התנצל על הטעויות שנעשו.
אני מקווה שאת בדרך להתאוששות הפיזית ושתגיעי בקרוב הביתה. אין כמו בבית.
º
תודה רבה!
23/04/15 22:07
30צפיות
היי יקרה, כמה עברת
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/04/15 17:29
83צפיות
איפה את מאושפזת?
הונופר הוא אכן עירויי לא הכי סימפטי ולכן חשוב לתת אותו בפעם הראשונה לאט לאט.
יש שמקבלים לפני זה קורטיזון על מנת למנוע תופעת לוואי.
אני מקווה שההמוגלובין שלך יעלה ותוכלי להיעזר רק בכדורים ולא בעירויי.
טוב שהצוות היה קשוב לכל מה שעלה ושכן עשה משהו בעניין .ככל שהמודעות תעלה כך כל אנשי הצוות יהיו 
רגישים לנושא.
שולחת חיבוק ומקווה שתשתחררי במהרה הביתה ושתרגישי טוב
תודה
23/04/15 22:05
65צפיות
הייתי מאושפזת בבית חולים פה באוקספורד.
לשמחתי שחררו אותי היום בערב הביתה... יותר טוב להיות בבית.
לילדים היה מאוד קשה בלעדי וגם בלי בעלי שבקושי היה בבית כי הוא היה איתי רוב הזמן. ואמא שלי היתה חייבת לחזור לארץ היום כדי לחזור לעבודה, אז כבר ממש רציתי להיות בבית...  
 
ההמוגלובין שלי המשיך לרדת והגיע ל7.9 אבל הם לא רצו לתת לי עוד עירוי ונופר, כי התגובה שלי אליו היתה קשה והם אמרו שאני כנראה אלרגית למשהו בו.
אז הם התלבטו אם לתת לי כדורי ברזל או מנת דם. ובגלל שכל המדדים שלי היו טובים, והרגשתי כבר יותר טוב, הם אמרו שננסה להעלות את הברזל קודם עם כדורים...
אז אני צריכה להיות עכשיו במעקב אצל רופא המשפחה כדי לוודא שהברזל עולה, אחרת אני בכל זאת יצטרך ללכת לקבל מנת דם...
  
 
תודה על התמיכה!
לגבי הברזל,
23/04/15 22:36
64צפיות
אם את באנגליה , תקני את הברזל של ביוקר.הוא מצויין.לא עושב בעיות בבטן ומעלה נפלא את הברזל.
רק בזכותו יכולתי להפסיק עירויים של ונופר.
תשתדלי לאכול אוכל מזין ,לשתות ולנוח. 
חיבוק גדול.
º
תודה! אני אחפש את הברזל הזה.
23/04/15 23:27
20צפיות
ארכיון הודעות
ד

קושי בחיים?

אל תעברו את המשבר לבד. לפרטים היכנסו >>>

ד

ד"ר גיא גוטמן

מומחה בגניקולוגיה, מיילדות ופריון לפרטים נוספים >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה