לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

הפלה טבעית
18/10/14 15:35
123צפיות
ברגעים אלו אני חווה הפלה טבעית.
לפי המחזור האחרון שלי (מחזורים מאוד סדירים של 28 יום) אני אמורה להיות כעת בשבוע 7+2.
לפי US שנעשה ביום רביעי, ראו שק עם דופק שמתאים לשבוע 5.6 (כשבפועל הייתי בשבוע 6.6).
אתמול התחיל דימום רק בניגוב והיום התחיל דימום כמו של מחזור עם כאבי בטן חזקים.
ביקרתי במיון ושם לא נצפה דופק והשק נשאר באותו גודל כמו ביום רביעי (מתאים לפי המידות לשבוע 5.6).
לפני כמה שעות כשהייתי בשירותים הרגשתי שמשהו יוצא ממני, האם אחרי שהשק יוצא הדימום אמור להיחלש?
כמה ימים זה נמשך? האם כמות ואורך הדימום תלויים בגודל השק?
תודה רבה לעונות!
היי,צר לי על מה שאת עוברת
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
18/10/14 15:55
60צפיות
הדימום יכול עוד להימשך. אבל לאו דווקא באותה העוצמה.יכולים עדיין לצאת גושים בזמן הדימום.
הדימום יכול להימשך בין שבוע-עשרה ימים אבל לא חייב שיהיה כל הזמן.
בכל מקרה , לאחר שהדימום יסתיים מומלץ ללכת לעשות אולטראסאונד נוסף על מנת לוודא שהכל יצא
ובמקביל לעקוב אחר הבטא עד לאיזון.
כמובן שאם יש החמרה בדימום, הרגשה כללית לא טובה, חולשה, כאבים חזקים וחום, לשוב מיד למיון.
שולחת חיבוק גדול
 
שני הריונות כימיים רצופים
17/10/14 19:07
102צפיות
שלום, צריכה יעוץ, תמיכה וסתם אוזן קשבת. אחרי שלושה חודשים של הזרעות (שזה לא הרבה יחסית אלינו), נקלטתי בחודש הרביעי. אחרי עשרה ימים זה נפל ומיד בחודש אחרי נקלטתי שוב. אחרי שבוע שוב נפל. רציתי לשאול אם קרה פה למישהי או אם יש למישהי מידע - למה זה קורה ואיך מנסים להימנע מזה בהמשך, אם יש בכלל אפשרות כזאת.... אני כבר מיואשת,רוצה כבר להיות בהריון שוב ועם זאת בפחד נוראי מלקבל תשובה חיובית ולעבור כל יום בחרדות. היתה לי בעבר הפלה בשבוע 7 עם גרידה (עובר בלי דופק) ואז הריון עם דימומים בשליש ראשון שהסתיים למזלי בהצלחה.
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
18/10/14 11:54
26צפיות
צר לי על כל מה שאת עוברת.
נראה שבהחלט יש מקום לגשת למומחה ולבדוק לעומק האם יש בעיה כלשהיא שמצריכה התיחסות וטיפול.
האם עשית היסטורוסקופיה אבחנתית, פרופיל הורמונלי, צילום רחם, בדיקת קרישיות?
כדאי ללכת למישהו טוב וקשוב ולראות מה עושים.
חיבוק גדול והמון הצלחה בהמשך.
גם הפעם - נכשלנו.
14/10/14 17:30
334צפיות
שלום לנשים החזקות שנמצאות כאן,
זו לא פעם ראשונה שלי כאן אבל הפעם אני יותר מחפשת לוגיקה או הסבר...
בחודש מאי האחרון עברתי ניתוח גרידה + פטיסייד בשבוע 23 - ההריון נבע מהחזרת עוברים יומיים אחר שאיבה.
בתחילת אוקטובר עברתי החזרה נוספת כאשר הפעם הוחזרו לי 2 עוברים בלסטוציסטים.
היום, 10 ימים לאחר ההחזרה, קיבלתי דימום + תשובה שלילית לבדיקת הבטא.
האמת - יותר מהכל, הייתי פשוט מופתעת ואני אסביר למה (וסליחה אם אני חופרת):
עד לפני 3 חודשים עבדתי במקום נוראי, באמת, הייתי כל הזמן מתוסכלת, עצבנית, במתח...כל הזמן אמרו לי לעזוב את העבודה ובשנייה אחרי אני בטוח אקלט להריון (כמו שבאמת קרה לנשים שעבדו איתי וגם התקשו להיכנס להריון ושנייה אחרי שעזבו - נקלטו).
אחרי ניתוח הגרידה האחרון (היה עוד אחד לפניו), פיטרו אותי. למעשה, עשו לי טובה ופיטרו אותי מהלחץ (לחץ שלילי) ומכל האווירה הנוראית שיש שם.
לכן, הפעם כאשר ניגשנו להחזרה היה לי ברור לחלוטין שבכלל לא תהיה בעיה וזה ברור שאני נקלטת.
כל ה - 10 ימים האלו הייתי ילדה טובה ירושלים:
  • נחתי
  • לא התאצתי
  • לא הרמתי שום דבר כבד
  • אכלתי הכי בריא שיש
  • רגליים למעלה
  • לא קיימתי אפילו יחסי מין
  • ולקחתי את התרופות השונות על הדקה
ובכל זאת...היום...דימום + תשובה שלילית על ההריון ואת זה אני לא מבינה למה.
אני הייתי מוכנה, הרחם שלי היה מושלם (אפילו הרופא שלי אמר לי את זה בכמה בדיקות), עשיתי הכל לפי הספר ועדיין...2 העוברים שלי החליטו לפרוש ולא להשתקע ברחם שלי.
מישהי כאן יכולה (לפחות לנסות) להסביר לי מדוע?
רק כדי שאני אבין. שתהיה לי תשובה הגיונית.
הנחמה היחידה...שזה קרה עכשיו ולא שוב בסוף חודש חמישי.
שולחת חיבוק
14/10/14 17:59
83צפיות
אין באמת הסבר, בטח לא הסבר מספק...
הרי להריון נכנסת גם בעבודה המלחיצה, זה לא אחד לאחד, הרי אם כן, היו פשוט מבקשים ממך להתפטר לפני שאת מתחילה טיפולים, או שבמקום טיפולים היו שולחים את כולנו לספא (גם אני מבוגרות הטיפולים) - החיים היו הרבה יותר פשוטים
 
השלילי הראשון אחרי אובדן הוא הכי קשה. אני זוכרת גם אצלי את החזרת המוקפאים הראשונה אחרי שאיבדתי הריון (גם בשבוע 23) ואת השלילי המהדהד. במיוחד ששתי חברות נקלטו להריון בדיוק באותו מחזור טיפול כשאני קיבלתי את השלילי הזה....
לא האמנתי שזה קורה לי....
אח"כ כבר נכנסתי לרוטינה מסויימת, לא התייחסתי לטיפולים עד שלא קיבלתי תשובה חיובית, וגם אז הייתי יותר מבוהלת משמחה, עד שלא הגענו ללידה....
 
נראה לי שבשבילך כדאי שתמצאי לך עבודה שיהיה לך נעים בה וטוב, בלי שום קשר לטיפולים ולהריונות...
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
14/10/14 20:18
60צפיות
צר לי שלא הצליח.
לצערי לא תמיד יש לנו הסבר למה הריון לא נקלט.הלוואי והכל היה ברור.
אני מתחברת להלך המחשבה שלך לגבי רוגע, עזיבת עבודה וכו'.
שווה לבדוק רפואית האם הכל נבדק או לעשות סקירה חוזרת על כל הממצאים ודרך הטיפול.
ואם את מתחברת גם לפן הרוחני יותר אפשר לבדוק דברים עמוקים יותר ולראות מה קורה.(כמובן רק אם את מתחברת)
אם תרצי, מוזמנת לדבר איתי
שולחת חיבוק אוהב ומאחלת מכל הלב שהפעם הבאה תהיה נפלאה וטובה.
צר לי על האובדן ועל התשובה השלילית-
17/10/14 16:26
58צפיות
את מחפשת הגיון בדבר שאין בו הגיון. במשך כמה שנים גם אני חיפשתי הגיון לגבי כל ההפלות שנאלצתי לעבור (7), עד שפשוט הבנתי שאין הגיון ואין צדק וככה זה, ואין לי טעם לחפש הסברים במקום שאין בו הסברים.
אגב, אני אולי במיעוט, אבל לא מאמינה בעניין הזה של להיקלט כאשר את רגועה. אם זה היה ככה, לא הייתי נכנסת כל כך הרבה פעמים להריון. איך אפשר להיות רגועים לאחר שחווים כל כך הרבה אובדני הריון?- שטויות.
ברור שאם את נמצאת בטיפולים, צריך לבדוק עם הרופא את הפרוטוקול ואת כל הדברים הרפואיים שיש לבדוק.
בנוסף, תמיד רצוי לנסות ולעבוד במקום שבו טוב לנו ושאנו אפילו נהנים בו. זה בלי קשר לפריון, כניסה להריון והפלות.
הריון הוא דבר מורכב מאוד. כל מי שנמצאת פה יודעת את זה. אל תצפי שאם תעשי את כל הדברים הנכונים (כמו אלו שציינת בפירוט), זה מה שיביא את המזור. אין כללים ואין חוקים, וזה חלק מהבעיה.
 
מאחלת לך את האושר הגדול במהירה.
הכאב הזה אי פעם ירפה ממני?
15/10/14 15:05
278צפיות
למה זה לא עובר? אין יום שעובר בלי לחשוב עליה, על מה היה קורה לו...עברה חצי שנה וזה רק הולך ונהיה יותר גרוע תנחמו אותי שזה עובר מתישהואאף אחד לא יודע מה עובר עלי כולל בעלי, אנחנו לא מדברים על זה בכלל.
היי דניאלה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
15/10/14 18:05
108צפיות
ראשית , שולחת חיבוק גדול ואוהב.מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי להסתובב כל הזמן עם מועקה וכאב כל כך גדול.
אני מאמינה שחשוב לשתף ולדבר בכדי שלא הכל ישאר בפנים.
מעבר לזה, אולי כדאי ללכת לטיפול מכל סוג שהוא ,שיחות על מנת לקבל תמיכה וכן לדבר על כל החוויה ,הכאב, הצער ואיך ממשיכים הלאה.
כאב רגשי- את יכולה לברוח ממנו אך את לא יכולה להתחבא...
16/10/14 10:16
75צפיות
התחושה הזאת של "למה זה לא מרפה?", "מתי זה לעזאזל יעבור?", "האם אצליח לשכוח את זה?"... היא תחושה טבעית שהיא חלק מההתמודדות עם האובדן. ואני מניחה שרובנו (אם לא כולן) מרגישות כך.
אל תמנעי מהעצב, אל תמנעי מהכאב זה חלק מהתהליך... אני 5 חודשים אחרי ומרגישה שהדרך הנכונה להתגבר על כאב היא לחוש אותו ולהיות מוכנה לסבול אותו. כי הבנתי שכאשר אני מדחיקה, לא מדברת על זה עם בעלי, נמנעת מלדבר על זה עם אנשים אז אמנם אני מרגישה טוב כמה ימים, כאילו הכל בסדר גמור אבל פתאום כמו נחשול צונאמי שערי הסכר נפתחים והעצב מציף אותי עד שלא ניתן לנשום.
אז תרשי לעצמך לכאוב, תרשי לעצמך לאבד שליטה לרגע, תרשי לעצמך להיות עצובה!, תרשי לעצמך לדבר על זה ללא הפסקה!!...
 
"כאב הוא חלק מהחיים. בכך שאת מקבלת אותו, את מפחיתה את עוצמתו. אל תתנגדי לו. התנגדות לכאב מביאה מתח וחרדה, וחרדה מובילה לפחד. פחד מכאב גרוע יותר מהכאב עצמו. הכאב הזה יעבור..." (סאטיש קומאר).
 
את ממש מתארת את מה שאני מרגישה
19/10/14 17:53
12צפיות
עברתי לידה שקטה לפני חודש וחצי בערך. ובזמן האחרון זה היה על אש קטנה והייתי עסוקה בדברים אחרים, חשבתי שאני בסדר שאני ממשיכה הלאה.
ופתאם ביומיים האחרונים אני מרגישה כמו פצצה מתקתקת שעומדת להתפוצץ כל רגע.
עצב ודמעות מציפים אותי חונקים אותי ואני לא מבינה מה קורה איתי.
קצת קשה לי למצוא מישהו לדבר איתו אז פניתי לקבל תמיכה. מקווה שזה יעזור.
הפורום הזה עוזר לי מאוד, ממש עושה לי סדר ברגשות, עוזר לי להבין מה עובר עלי
ומה עוד יעבור עלי בעתיד... 
 
לשתף בתחושות
16/10/14 21:24
46צפיות
ממליצה מאוד לשתף את בן הזוג במה שאת חווה.
מאוד יכול להיות שהוא לא מרגיש בדיוק כמוך, אבל אם את לא תשתפי אותו, הוא לא יידע איך ובמה לעזור לך.
הוא לא יידע להיות רגיש יותר כלפייך וכלפי הצרכים שלך.
 
אני לא זוכרת מתי הושבתי אותו לשיחה, אולי לפני חודשיים.
הסברתי לו שעל אף שנראה שהכל בסדר, הכל ל-א בסדר ושאני מרגישה נורא ואני צריכה את עזרתו.
גם בלי קשר להפסקת ההריון הוא שותף מאוד תומך ואבא מעורב, אבל מאז השיחה אני מרגישה שהוא יותר, שהוא שם לב לדברים ומשתדל יותר.
וגם לי קל יותר לא לכעוס ולא להתפרץ עליו. כי אני יודעת שהוא יודע ושהוא עושה כמיטב יכולתו.
מסכימה עם כל הכותבות,
17/10/14 16:02
48צפיות
ורוצה להביע דעתי בעד טיפול רגשי.
דניאלה יקרה
19/10/14 23:37
8צפיות
חצי שנה זה מעט מאד זמן  תני לכאב מקום ותני לעצמך זמן
לצערי הכאב לא עובר הוא משנה פאזה
לאט לאט עם כל יום שעובר לומדים לחיות איתו לצידו לידו ואותו
אבל זה רק עניין של זמן
גם אני בהתחלה כמעט לא דיברתי עד היום מאד קשה לדבר על זה אני בעיקר כותבת
אבל את חייבת למצוא מקום שבו כן תוכלי לפרוק
מנסיון שלי בלבד כשלא מדברים חוזרים לשגרה וחושבים שעברנו את זה
ואז זה מתפוצץ בבום יום בהיר אחד בלי אזהרה מוקדמת
אם כרגע אינך מסוגלת לדבר עם בעלך ממליצה בחום למצוא מסגרת שכן תוכלי לפרוק אם זה איש מקצוע או קבוצת תמיכה
ומשם לאט לאט כן למצוא את המקום שלכם ביחד שבו תוכלי לשתף אותו בפחדים ובכאבים שלך
לפעמים גם הם מדחיקים ולא יודעים איך לגשת לנושא ונמצאים באותה מצוקה כמוך
תנסי יקירה אל תוותרי עלייך ועליכם
 
 
בקשת עצה...
15/10/14 17:33
208צפיות
נשים יקרות,
אני אחרי 4 הפלות רצופות... ובגיל מאוד מבוגר. כך שכל חודש יקר...
כדי לנסות להבין מה הסיבה להפלות, כמה שאפשר מהר, ולטפל - לאיזה מומחה כדאי לפנות, פוריות? הריון בסיכון?
בגוגל, מצאתי שיש מרפאות הפלות חוזרות באזור המרכז - אבל לא מצאתי בירושלים...
אשמח להמלצה על מומחה מתאים בירושלים, עדיף דרך מכבי.
תודה!
היי רננה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
15/10/14 18:01
89צפיות
אני מציעה לך ללכת לפחות פעם אחת באופן פרטי למומחה בתחום ולקבל חוות דעת או ייעוץ.
בירושלים יש דרך השר"פ את פרופ' יגל.
בתל אביב יש את פרופ' קופרמינץ
הייתי מתחילה משם וממשיכה הלאה.
מגיע לך החזר על ייעוץ מהקופה.
מעבר לזה, יש בתל השומר ובאיכילוב מחלקות שמתעסקות בהפלות חוזרות.ובהריון בסיכון.
בירושלים אני פחות מכירה אבל אפשר לברר בבית חולים.
ממליצה לך גם לשאול בפורום הריון בסיכון.
המון הצלחה 
הפלות חוזרות
16/10/14 14:14
79צפיות
היי,
 
אני גם ירושלמית וגם עם סיפור של הפלות חוזרות. לפי מיטב ידיעתי אין מרפאה להפלות חוזרות בי-ם. יש בהדסה עין כרם מישהו בשם אורי דיאור שנדמה לי מתמחה והוא עושה סוג מרפאה להפלות חוזרות בהנחיתו של פרופ סימון. אני רק דיברתי איתו בטלפון כי ברגע שהוא שמע אצל איזה רופאים הייתי, הוא אמר שהוא לא חושב שיש לו יותר מזה להציע. אני אישית במקומך הייתי נוסעת לתל השומר לפרופ כרפ. לא שהוא בטוח יעזור לך אבל הוא נחשב הטופ של הטופ בתחום ואחרי 4 הפלות כבר לא הייתי חושבת על קיצורי דרך. לכי על מי שבאמת אמור להיות המומחה. מותר לי לשאול בת כמה את ואיזה בירורים עשית? אני כבר 9 שנים בסיפור הזה ויכולה להגיד לך את כל כיווני הבירורים שהרופאים מפנים היום. רק חותמת עוד לא הכנתי לעצמי אז הפניות לצערי לא יכולה לתת לך. חכי רק עניין של זמן . בכל מקרה שיהיה לך המון בהצלחה ואם יש לך שאלות אשמח לענות מניסיוני. 
אפשר שאלות? (בניסיון לעזור לך, כמובן)-
17/10/14 16:00
57צפיות
בת כמה את? (מה זה "גיל מאוד מבוגר"?)
האם יש לך ילדים, ואם כן- האם מהלך ההריונות והלידות היו תקינים?
האם עשית בירור כלשהו בנוגע להפלות החוזרות?
 
 
 
היי רננה
21/10/14 14:03
7צפיות
לא יודעת לעזור בנוגע לבירור הפלות חוזרות בירושלים אבל כמו שגל המליצה לך גם אני הייתי ממליצה לך להתחיל בירור אצל אחד מהמומחים בתחום.
ממליצה לקבוע תור לפרופ קופרמינץ שמבחינתי הוא פשוט גורו.
עד לתור הייתי מבקשת מרופא הנשים שלך שיפנה אותך לבדיקות בכמה מישורים:
במישור הפיזי:
היסטרוסקופיה/צילום רחם
במישור ההורמונלי:
בדיקות של בלוטת התירואיד (לימפה)
פרופיל הורמונלי מלא
במישור הגנטי:
קריוטיפ לך ולבן זוגך
במישור ההמוטולוגי:
בדיקות קרישה מורחבות כולל כל הפרטורים הנידרשים
(אחרי הפלה רביעית כל המוטולוג יתן לך אישור לסדרה מלאה בלי בעיה).
 
במידה ותחליטי ללכת לפרופ כרפ בתל השומר הוא יתן לך לעשות גם קרוס מאטצ, שזה תחום ההתמכות שלו
 
ממליצה להגיע ליעוץ אחרי שבצעת את הבדיקות ויש לך תוצאות.
(כמובן שיש דברים ששכחתי, אבל רופא הנשים שלך ישלים את החסר).
 
 
שיהיה המון המון בהצלחה!!
º
תירואיד = בלוטת התריס ולא לימפה
21/10/14 14:04
1צפיות
הסיפור שלי
14/10/14 19:08
347צפיות
הפלתי הפלה טבעית בשבוע 7 (לא הספקנו אפילו לבדוק דופק)
זה קרה לפני שבוע וחצי ב 2/10
הדימומים הפסיקו רק היום אבל אני עדיין מרגישה תחושות מוזרות בבטן והיא עוד מרגישה לי נפוחה מעט
בדיקת דם בטא קיבלתי ערך של מעל 1000 והרופא נשים הנחה אותי לעקוב עד שהיא מתאפסת, בבדיקת אולטרסאונד וגנילית הא ראה שתוכן הרחם לא סדיר והוא חושב שאולי זה יסתדר ללא התערבות רפואית (אני במעכב)
 
זהו עם הנתונים הטכניים, עכשיו הנפש- היא הפצועה האמיתית פה
אני מרגישה הרוגה כי אני מרגישה שהרגתי את העובר הקטן שגדל בתוכי
שלא הייתי מספיק קשובה לעצמי, לא הבנתי שההריון שלי היה מתנה שאני צריכה לשמור עליה מכל משמר
החלקתי במקלחת וניסיתי לבלום את הנפילה שלי עם הידיים והכל קרה ככ מהר ולא הספקתי ונפלתי על התחת
זה לא הרגיש לי כמו מכה רצינית ככ
אבל באותו רגע ידעתי שהפלה זה רק עניין של זמן ופשוט ישבתי שם ובכיתי
כל היום נחתי ולא התאמצתי אבל לא רציתי ללכת לשירותים כי ידעתי שאני אראה דימום ושזה תחילתו של הסוף
בערב התחילו לי כאבי בטן ואחריהם דימום כבד
וברור לי לחלוטין שאני גרמתי לזה עם הנפילה שלי
ואני לא מצליחה להתמודד עם הידיעה הזאת
בן זוגי המקסים מנסה לעודד אותי ואומר שאני לא יכולה לדעת בוודאות שזאת אשמתי, שהפלות קורות בשלבים מוקדמים כאלו, שאולי משהו היה לא תקין בעובר והגוף החליט להפיל ומיליון ואחת סיבות אחרות
אבל אני לא מצליחה להרפות, אני יודעת שיש קו ישיר בן הנפילה בבוקר ובים הכאבים והדימומים באותו לילה וההפלה
 
עצוב לי מאוד וקשה לי
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
14/10/14 20:13
105צפיות
צר לי מאוד על האובדן שלך.
העצב והכאב מובנים לחלוטין, הכי טבעי זה להאשים את עצמנו במה שקרה.
אבל ברור שלא רצית להחליק,ליפול ובטח שלא רצית לסיים את ההריון. גם לא בטוח שההפלה נגרמה בגלל שהחלקת.
הרבה פעמים דברים קורים לנו מבלי שתהיה לנו שליטה עליהם. הרי ברור שרצית והוקרת כל רגע שאת בהריון.
אבל דברים קורים.
אני מאוד מתחברת לדבריו של בן זוגך.לעיתים אנחנו מתבוננים במיקרו ולא במקרו.
זה בסדר גמור לכאוב, להתאבל ולהיות עצובים כי זה באמת מאוד עצוב.אבל לנסות לשחרר את רגשות האשם .
אני מקווה מאוד שהבטא תתאזן והרחם תתנקה מעצמה. את יכולה להיעזר ברפואה משלימה כגון דיקור ורפלקסולוגיה .
שולחת לך המון אהבה וחיבוק גדול 
ל"מקום בלב"
19/10/14 11:06
16צפיות
תודה רבה על החיזוקים
אכן לא רציתי להחליק וליפול ואני מתחילהלהכיר בעובדה שאני לא יכולה לדעת בוודאות שזהמה שגרם להפלה ולכן אין טעם שאעשה לעצמי את המוות ואייסר את עצמי- הרי גם זה לא בריא לי ולא לזוגיות שלי
בן זוגי שמח לשמוע שאת תומכת בו (-:
אני מנסה לברר דרך הקופה על טיפולים של רפואה משלימה תודה על הטיפ
בכלל לא כל כך קל לגרום להפלה...
14/10/14 21:28
112צפיות
יש בעולם אלפי נשים שנכנסות להריון לא רצוי ורוצות לגרום להפלה ולא מצליחות, לא באמצעות ספורט אינטנסיבי, לא בקפיצות בטרמפולינה, לא בבנג'י, לא בצניחה חופשית ולא במחשבות שליליות... אם כל מה שהן היו צריכות לעשות זה ליפול על הישבן, לא היו צריכים הפלות מלאכותיות ולא רופאים, היה מספיק לדחוף אותן אחורה... מבחינה סטטיסטית, הרבה יותר סביר שמה שקרה לך זה צירוף מקרים מצער ללא קשר סיבה ותוצאה בין שני האירועים. עוברים הם מאוד מאוד מוגנים ברחם ואם הם מחליטים להפסיק להתפתח או ליפול, זה לרוב לא קשור לשום דבר חיצוני אלא לפגם גנטי או בעיה כלשהי בהשתרשות, באספקת דם וכדומה... אי אפשר לדעת.
כמובן שזה לא יכול להפחית מהכאב שלך אבל חשוב שתדעי את העובדות המדעיות.
ל"חובטת שטיחים"
19/10/14 11:13
25צפיות
אני חייבת להודות שאת היחידה שהצליחה להצחיק אותי (אבל להצחיק ממש, לא מזוייף) מאז ההפלה לא חייכתי חיוך אמיתי ואחרי שקראתי את מה שקראת פשוט צחקתי...
אני די בטוחה שלא ניסית להצחיק אותי אבל המשפט- "אם כל מה שהן היו צריכות לעשות זה ליפול על הישבן, לא היו צריכים הפלות מלאכותיות ולא רופאים, היה מספיק לדחוף אותן אחורה..."
אני בנאדם שמרבה לשפוט את עצמו ותמיד חושבת שיש לי שליטה על הכל ובמיוחד במקרה שלי שזה היה ככ טבעי לחבר בין הנפילה וההפלה עשיתי את זה "בשמחה" כי יש לי עוד סיבה לכעוס על עצמי ולחשוב שאני לא בסדר במשהו
 
תודה על מילותייך ועל החיזוק אני מנסה להרים את הראש ולהסתכל קדימה
º
בכייף
19/10/14 20:13
4צפיות
מחזקת את מה שכתבו לך-
17/10/14 15:56
60צפיות
ולראייה- אני עברתי 7 הפלות, ומעולם לא החלקתי במקלחת...הפלות קרו, קורות ויקרו- לנשים רבות, לצערי הרב מאוד. זה חלק בלתי נפרד מעולם הילודה. זה חרא אמיתי, אבל ככה זה.
 
ובלי קשר- החלקה במקלחת היא דבר שעלול להיות מסוכן. לפיכך, מומלץ לקנות שטיח מיוחד המיועד לתוך האמבטיה. זה מונע נפילות מיותרות.
 
מאחלת לך התאוששות ובהצלחה בניסיון הבא.
ל"שירהד1"
19/10/14 11:21
23צפיות
אני ממש מצטערת על ההפלות שעברת ושולחת לך חיזוקים...
אין הצלחת למצוא את הכוחות להמשיך הלאה?
כרגע כל מה שאני רוצה זה לשכב במיטה ושיפסיקו להצחיק לי (ההורים, האחים וכו'... את בסדר? ולחפור על שאלות לא מועילות)
אני ובן זוגי החלטנו שלא נשתף מעבר למינימום הנדרש כי במילא כל המצב לא נעים ואני מבינה שהמשפחה דואגת אבל בכ"ז בא לי רק שקט
 
אני מאחלת לך מכל הלב הריון עגול ומלא והרבה נחת 
תודה.
19/10/14 15:45
24צפיות
איך הצלחתי למצוא כוחות להמשיך הלאה?- זה מורכב מאוד. בגדול- מה שהיציל אותי ומציל אותי זה שני הילדים שלי בראש ובראשונה. אחר כך העבודה והקריירה, ואחר כך כמובן בעלי, חברות והמשפחה התומכת.
אני מקבלת כבר מספר שנים סיוע של עובדת סוציאלית, ובהריון הנוכחי העשירי והאחרון, גם פניתי לסיוע של פסיכיאטרית נשים.
אני טיפוס שמאוד רגיל להשיג את מה שהוא רוצה. קובעת מטרות והולכת איתן עד הסוף. אבל בנוגע להפלות החוזרות, זה מעבר לשליטה שלי, ומה שנותר לעשות זה להחליט שאו שאני לוקחת את הסיכון ומנסה שוב או לא. בהריון הנוכחי אני משלמת מחיר יקר פיזי ונפשי. ממש עינוי הנפש והגוף.
לכן אני יודעת בוודאות שזהו הנסיון האחרון, כי הגוף והנפש לא יעמדו בנסיון נוסף. מדובר בתהליכים מורכבים שעברתי מבחינה רגשית וקוגניטיבית כדי להגיע להחלטה הזו.
הלוואי הלוואי שהפעם האחרונה הזו תיגמר בטוב. וגם אם יקרה אסון חס וחלילה, לפחות אוכל לחיות עם עצמי אחר כך ללא חרטה, כי אדע שנתתי את המקסימום שלי.
 
לגבי שיתוף הסביבה- לכל אחת מתאים משהו אחר. לכי עם מה שמתאים לך. רוצה לשתף?- שתפי. רוצה שקט?- בקשי שקט. חשוב לדעת להסביר לעצמך וסביבה מה עושה לך טוב.
 
 
 
תודה רבה ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם
19/10/14 18:16
9צפיות
אני מניחה שאצלי ישרכבת הרים כי זה היה הריון ראשון והיו הרבה ציפיות...
מההתחלה כבר הרגשתי מאוד מחוברת לעובר ובדקתי מה התאריך לידה המשוער והכל הרגיש אמיתי ושזה הולך בכיוון חיובי וטוב
 
שוב תודב רבה על הכל, מאוד חיזקת אותי
דמעות
16/10/14 00:29
200צפיות
כבר יומיים מסתובבת עם דמעות חונקות בגרון לפעמים יותר עד שאי אפשר לנשום, לפעמים פחות - זה בא והולך. אתמול חשבתי לעצמי איך הייתי רוצה ללכת לישון ולקום בעולם מקביל עולם שבו לא ההינו צריכים לעמוד מול בחירה נוראית, עולם בו בקלות היינו מגדלים 3 ילדים, עולם בו לא ההינו מאבדים את התמימות, עולם שבו לא ההינו צריכים להילחם על כל דבר. עולם אחר מקביל רק לא פה....
די באמת שאין לי כבר כח למצב הזה, רגע אחד נדמה לי שהצלחתי שאני חוזרת לחיים שאני מתפקדת שיש דברים שמצליחים לשמח אותי, רגע אחרי זה פשוט נופלת שוב למקום הזה, למחשבות לקושי , לדמעות. והן הן תקועות שם לא יוצאות רק מלוות אותי במחנק.
קבלה...
16/10/14 09:58
73צפיות
מבינה אותך ומזדהה עם הרגע הזה שכל כך בא לך לבכות והדמעות כבר לא יוצאות כי נמאס להן לחזור לרוטינה שלא מובילה אותי לשום מקום...
אחרי 5 חודשים הפסקתי לשאול אם זה יעבור מתישהו... כי הבנתי שהכאב והעצב תמיד יחזרו ויתפסו אותי גם ברגעים הלא צפויים של החיים. בחיים של אחרי האובדן לא הכל שחור או לבן (עצב/שמחה, טוב/לא טוב) יש הרבה אפור... כמו צלקת שלא תגליד לעולם.
אז אולי זה נשמע קצת פסימי אבל זה בדיוק המקום שממנו ניתן לצמוח  לקבלה, להבנה ולהשלמה עם מה שקרה. זאת צלקת שצריך ללמוד לחיות איתה ולהסתדר איתה כי היא פשוט שם, זה קרה ואין עולם אחר ואין עולם מקביל שבו טוב יותר...
ביום שבו תבכי או תחנקי מדמעות ותרשי לעצמך להיות במקום הזה ותרגישי שזה בסדר, שמותר לך ושזה חלק מהעולם (חלק פחות טוב, חלק שהיית מעדיפה שלא יהיה קיים ושלא יהיה לו מקום בעולם הזה... אבל עדיין זה חלק מ..!) אז אני מאמינה שהחיים לצד זה יהיו טובים יותר...
מאחלת לך שתמצאי את המקום שלך להגיע לקבלה ולשלווה פנימית
 
לקבל את המצב
16/10/14 19:20
49צפיות
תודה על התגובה
אני יודעת שצריך לתת לכאב מקום, להתאבלות מקום, לרגשות שבעקבות האובדן,  אבל זה מעבר לאובדן של ההריון, זה האובדן של התמימות ( שבקלות נקים משפחה), זה האובדן של התקווה (שההריון הזה הביא איתו), זה האובדן של השמחה (רגעית ככל שתהייה) שהצלחנו למרות הקושי, שהנה גם אנחנו שם....
זה הכאב של הסביבה הקרובה לנו שגם הם הם כבר רצו וציפו והתחושה ששוב אכזבנו את עצמנו ואותם...
זה רגשי האשם המשותפים (על ההחלטה שקיבלנו להפסיק את ההריון), רגשי האשם של החצי ( על זה שהקושי הוא בגללו : זרע לא משהו שהוביל ל הפריה חוץ גופית ועכשיו גנטית שתוביל ל PGD)
וכל זה פשוט מוביל לכעס על המצב זה ועל המקום הזה שאני נמצאת בו.
מרבית היום אני בעבודה כך שאין מצב לתת לזה מקום ממשי, זה כל הזמן שם ברקע, ובקצת שעות שאני בבית לא בא לי לשבת ולבכות ולא להקשות על החצי שכאשר אני בוכה לו קשה עוד יותר...
לכן קשה לי לתת לזה את המקום למרות שאני יודעת ומבינה שצריך לתת לתחושות האלה מקום ולהתמודד איתן בשביל שנוכל להמשיך קדימה....
מחבקת
16/10/14 21:06
29צפיות
אני מרגישה שנפילות פה ושם הן הגיוניות וצפויות ולגיטימיות.
כל עוד אני לא נופלת עמוק מדי, זה בסדר גמור.
נראה לי שהמצב אצלך דומה במובן הזה של שגרה שבה את מחזיקה את הראש מעל המים, אבל מדי פעם את מאבדת שליטה ושוקעת.
 
מאז ומעולם אהבתי מקלחות ארוכות.
מהפסקת ההריון אני מנצלת את זמן המקלחת כזמן בכי ושחרור. זמן לבקשת סליחה מהעוברית על שלא יכולנו לבחור אחרת, זמן לחרטה ומחשבות "מה אם".
זה הזמן שלי לשחרר את הכאב כדי לחזור חזקה יותר למציאות.
 
מאחלת לך שמחר יהיה קל יותר, שתוכלי לנשום עמוק ולסלוח לעצמך.
למישהי יש נסיון עם היסטרוסקופיה ניתוחית?
15/10/14 20:40
67צפיות
לפני חודש עברתי הפלה ספונטנית בשבוע  14 וחצי, יום קודם בסקירה המוקדמת ראינו שלעובר אין דופק.ההפלה התחילה בלילה לפני שהספקתי אפילו לקבוע תור לגרידה . בביהח לא עשו גרידה ובאמת במעקב שהמנהלת כאן המליצה עליו (והרופא שלי לא) ראו שנשארה שארית ברחם. בשבוע שעבר עברתי היסטרוסקופיה תחת הרדמה מלאה - קיבלתי מרשם לאסטרוגן במינון די גבוה למשך חודש כדי לבנות את הרירית ולהמנע מהידבקויות.כל העסק נגרר מבחינתי, כי בתכלס רק חודשיים אחרי ההפלה יגיע המחזור וגם זה בעצם לא יהיה דימום טבעי אלא מושרה ע"י ההורמונים. זה מאד מתסכל, יש מישהי שעברה משהו דומה ויש לה תובנות לגבי הטיפול ההורמונלי?  כמה זמן אחכ הביוץ חוזר לעצמו?ד"א, הבטא כבר התאפסה, עוד לפני הניתוח אפילו.
כן.גם אני קיבלתי סוג של טיפול כזה...
19/10/14 02:29
18צפיות
והוא הטיפול המומלץ למנוע הידבקויות כפי שנאמר לך.
מכיוון שנשאר אצלך שארית הריון לתקופה כה ממושכת זה גורם סיכון ל-תסמונת אשרמן.
וזה אכן הטפול המתאים!
בהתחלה זה יהיה מחזור מלאכותי ואח"כ הכל ישוב לקדמותו.
 
היום כואב
12/10/14 12:35
379צפיות
כמעט 4 חודשים אחרי, והיום כואב לי.
כואב לי בנפש ובנשמה. כואב לי!
אובדן הוא אובדן הוא אובדן.
אבל אני בחרתי באובדן שלי.
אני בחרתי להרוג את הילדה שלי בגלל פגם גנטי שאף אחד לא יודע אם ואיך היה בא לידי ביטוי אצלה.
אני בחרתי ללדת אותה מתה.
אני בחרתי.
ואני כל כך כואבת וכל כך מיוסרת והצער עולה על גדותיו.
ובכיתי כל כך הרבה היום במקום לנצל יום חופש לדברים מהנים או יעילים.
בכיתי ואני בוכה ואמשיך לבכות ואני לא מצליחה לעצור את הדמעות.
12/10/14 19:49
69צפיות
כל כך מבינה את הכאב שלך 
כל המצב הזה הוא קשה,ואמרת נכון שאובדן הוא אובדן אבל אני מרגישה שהבחירה במצב האבסורדי הזה  מקשה קצת יותר....
אני מכירה את היסורים שלך מקרוב 
אם אני יכולה לתת איזה נחמה היא לנסות להסביר  מה שהסבירה לי הפסיכולוגית - היו לך שתי אופציות על המוזניים, לשתיהן היה משקל  - האחת להפסיק השניה לקחת סיכון ולהמשיך פעם המוזניים נטו לצד אחד ופעם לשני בסוף המשקל נטע לצד של להפסיק וקיבלת החלטה , ברגע שקיבלת החלטה הצד הזה של המוזניים נעלם כי בחרת בו, עכשיו נשאר תלוי למעלה הצד בלי המשקל הצד שלא בחרת בו, ואיך שהוא הוא תמיד תלוי שם  ולא קל להגיד לו ללכת.... אבל בסוף (שאני עוד לא יודעת מתי הוא כשאגלה מבטיחה לספר) הוא יעלם.
עד אז  
מקווה שמחר יהייה יום קל יותר ואופטימי יותר
 
חיבוק :)
12/10/14 19:50
66צפיות
מקווה שבקרוב מאוד תוכלי להנות מצמיחה חדשה, חיים חדשים טובים ומשעממים.
כנראה שתמיד זה יהיה משהו שתזכרי, אבל כנראה עשית את הדבר הנכון... מנעת סבל, ולא רק לך...
 
נשיקות
מאחלת לך באמת שתזכי ליצר חיים חדשים מהר מאוד
תודה על התגובות
12/10/14 21:26
84צפיות
מצב הרוח שלי השתפר מעט אחרי שאספתי את האפרוח שלי מהגן.
מקווה שמחר יהיה טוב יותר מהיום.
13/10/14 09:25
52צפיות
מבינה אותך מאוד. גם אני שם...
בכל פעם שהכאב הזה עולה, אני מנסה להזכיר לעצמי שאמנם זה כואב עכשיו, אבל זה כאב שישכך בסוף. הכאב על ילד פגוע (אם היה נולד) היה מלווה אותנו להרבה שנים...
 
מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב!
תודה. היום בהחלט טוב יותר
13/10/14 22:58
58צפיות
אני חושבת שאחד הקשיים הכי משמעותיים עבורי בנוגע לבחירה שלי (שלנו. בכל זאת שנינו בחרנו ביחד), היא שלא באמת ניתן לדעת האם היא היתה פגועה או רק בעלת פגם גנטי.
בדיעבד ולאחר שבדקנו גם את עצמנו, הסתבר שלי יש את הפגם הזה ועל אף שאני לא מושלמת, אני לא סובלת מפיגור שכלי ואוטיזם.
כלומר מאוד ייתכן שהילדה שבחרנו להרוג, היתה רגילה ונורמלית לחלוטין.
יש כאלה שחושבים שלא כדאי להתעסק עם השאלות של "מה אם", אבל במקרה שלי הן צפות מעצמן. לא כל הזמן אבל מדי פעם, ואז קשה יותר.
 
עוד 3 שבועות ויומיים התל"מ של ההריון שאיננו ובאופן מאוד רחוק מהמציאות, התעוררתי הבוקר מחלום שבו אני יולדת. לידה הזויה למדי, אבל בכל זאת לידה.
אני חושבת שבחלום לא התייחסתי למין התינוק, אבל היה לי ברור שהוא בריא ותקין.
 
מאחלת לעצמי שהחלום יתגשם מתישהו במהלך השנה הקרובה אבל יודעת שזה לא כל כך ריאלי עם התהליך שאצטרך לעבור על מנת להתחיל את ההריון הבא.
מאחלת לך גם!
13/10/14 23:21
1312צפיות
אני לא יודעת אם יותר עוזר או יותר מכאיב לשמוע את התובנות שיש לי על השאלות הללו. אם תרצי אשמח לחלוק.
בינתיים רק מקווה בשבילך שיילך כמה שיותר חלק ובקלות.
º
שולחת לך המון אהבה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
13/10/14 20:07
25צפיות
כ״כ כואב
15/10/14 15:01
30צפיות
הסיפור שלי דומה לשלך, לפני חצי שנה בשבוע 29 עברתי הפסקת הריון בגלל החלה שאי שפשר לדעת איך תתבטא בדיוק החוסר ידיעה מה היה אילו מאוד קשה...אין לי הרבה מילים לחזק אותך, רק מאוד מזדהה וכואבת כמוך תרגישי חופשיה לכתוב לי אם תרצי לדבר חיבוק
כל כך איתך
16/10/14 16:18
26צפיות
גם אני בחרתי להפיל ולא ברור אם בטוח היה חולה או לא. וזה החלק הכי קשה באובדן הזה.
כבר הייתי מעדיפה שייפסק הדופק לבד מאשר לבחור להפיל. לדעת שאני ( ובעלי כמובן) החלטנו לסיים את החיים של העובר הזה ושלא יהפוך לילד זו התחושה הנוראית ביותר להסתובב איתה.
וגם לשמוע ולראות מבטים ומחשבות ועצות של כאלה שלא היה בנעליים שלנו ומותחים ביקורת על ההחלטה הזו גם כן לא פשוט.
אני בחרתי להכנס להריון כמה שיותר מהר אחרי בניסיון להשכיח ול״כפר״ על ההחלטה הזו. להביא ילד אחר לעולם שלא היה נוצר אילולא הקודם היה נופל. והילדה הזו שוכבת עכשיו לישון, בעגלה שלה. עוד לא בת חודש אפילו ואני עדיין תוהה מה היה אם... לא חושבת שזה יעבור אי פעם. שולחת לך המון המון חיבוקים.
מדוע צפה הקנאה
12/10/14 20:00
284צפיות
בהתחלה חשבתי שאצליח שלא , לא לקנא בזוגות אחרים שבהריון ובעיקר לא לקנא בחברות שיולדות בזמן הזה ילדים בריאים. אבל אני לא מצליחה
כל תמונה בפייס שהן מעלות צובטת לי בלב מחזירה אותי למחשבה שגם אני ההיתי אמורה עוד חודש להיות שם , להיות זו שמעלה תמונה לפייס, זאת שמתלוננת שלא נותנים לה לישון בלילה או להתלהב שהצליחה לישון 6 שעות ברציפות....
יש לנו עוד כמה זוגות חברים שלא סיפרנו להם בעיקר כאלה שמצפים ללדת בזמן הקרוב, לא מצליחה להביא את עצמי להרים טלפון ולספר שאצלנו נגמר, מצד שני חוששת מהטלפון שלהם השמח , המתלהב שילדו והכל בסדר ואז השאלה המתבקשת נו ומה איתכם מתרגשים אוטוטו אצלכם... יודעת שאני אבלע את הלשון ולא אדע מה להגיד, כי זו גם סיטואציה לא נעימה לדכא חבר ברגע המשמח כלכך שלו...
מוצאת את עצמי מקנא בחברות שהן כלכך תמימות ואופטימיות בהריון שלהן, שלא חושבות אפילו על בדיקות, כי אין להן צורך בהן.
ואני לא בן אדם קנאי באמת שלא , אבל משהו השתבש אצלי...
איך אתן מתמודדות עם הקנאה? 
גם אצלי אין מנוס מהקנאה...
12/10/14 21:32
129צפיות
אני מקנאה בבנות דודות, בחברות, וגם בסתם נשים זרות בהריון שאני רואה ברחוב.
בעלי היום דיבר בטלפון עם חבר שלו שאשתו צריכה ללדת בת שלישית עוד חודש, ואצלה הבת השלישית אפילו לא הייתה
בתכנון! אני הייתי אמורה ללדת בת בעוד כחודשיים, ולפני חודשיים ההריון נפסק.
אמרתי לבעלי שאני מקנאה בו שהוא לא קנאי, ויודע לפרגן מכל הלב לחברים ואני  לא, ועובדת על עצמי שלא יהיה כתוב לי
"אכולת קינאה" על המצח.
בעלי אמר לי משפט שאם אפרגן לאחרים אלוהים יפרגן לי.....אבל זה באמת קשה!
בת דודה שלי ילדה לפני שבוע בת, ואני צריכה ללכת כביכול לבקר ולראות את התינוקת וממש לא בא לי אבל לא נעים....
אם לא אבוא היא תחשוב שאני לא מפרגנת...מה שאולי נכון אבל אני באמת מנסה שכן....
אנחנו לא צריכות להרגיש לא בסדר, משהו יקר נלקח מאיתנו , ומי שלא עברה את זה לא יכולה להבין את הכאב!
 
הלוואי שנזכה לבשורות טובות ומהר!!!
 
לא יעשה לך טוב ללכת-אל תלכי!
13/10/14 07:45
69צפיות
אפשר לשלוח מתנה ואפילו ברכה, אבל אל תחייבי את עצמך (לדעתי) להיות בסיטואצייה שלא תעשה לך טוב
אני חושבת שבת דודה שלך תעדיף לקבל מתנה וברכה מאשר ביקור כשברקע שתיכן יודעות שהוא טעון.
 
ובכלל, שבוע אחרי לידה, מי רוצה ביקורים? רוצים רק לישון וזמן אישי משפחתי
מילא בבית חולים , אבל אחרי שבוע ..תני לשתיכן את הזמן
אני ממליצה שתבקשי מבעלך לעדכן את החברים
12/10/14 22:09
103צפיות
מי שמספיק רגיש וקרוב ימצא דרך אלייך, ומי שלא - לא. בכל אופן החיים נעשים טיפה פחות מסובכים כאשר העול של ה"סוד" יורד מאיתנו.
למדתי להקשיב לעצמי ולפעול לפי מה שעושה לי טוב
13/10/14 07:41
90צפיות
למדתי להקשיב לעצמי ולפעול לפי מה שעושה לי טוב
גם ככה מספיק קשה
 
יבוא יום, בעזרת השם,יום אחד , בו גם את תוכלי להתלונן ולקטר, הוא אולי לא יבוא בזמן שתכננת, אבל הוא יבוא
כרגע את בניסיונות להחזיר כוחות ולהתאבל, עדיף שהסביבה תדע מוקדם מאשר מאוחר כדי למנוע אי נעימויות, אישית הודעתי בווטצ אפ , וביקשתי שייתנו לי את הזמן וכך לא ציפיתי /רציתי לשמוע תגובות, התכנסתי בעצמי בניסיון להשתקם, לא הלכתי לבריתות ,לא לימי הולדת של פעוטות, כולם הבינו, ומבחינתי מי שלא-פשוט לא מעניין
 
אישית היה לי יותר קל להתמודד עם הקנאה כי לפני האובדנים היו לי הריונות בריאים נטולי דאגות וכיום יש לי 2 בנות שממלאות את חיי, זהו, נגמרה בתמימות , לעולם לא תחזור , פשוט שמחה בחלקיו מתרחקת מכול מה שלא עושה לי טוב.
בעבר גם אני הרגשתי לא טוב עם הקנאה,
17/10/14 16:12
28צפיות
אבל עם הזמן ועם תהליך טיפולי שעברתי, הבנתי שאין טבעי מזה. אני בכלל לא קנאית באופיי, ולכן זה היה רגש שממש כעסתי על עצמי שהרגשתי אותו ובעוצמות עצומות שכאלו, שמעולם לא חוויתי לפני כן.
אבל מדובר בסופו של דבר ברגש אנושי עד מאוד, בוודאי במצבנו.
צריך לקבל את הרגש הזה, להכיל אותו, ולומר לעצמנו שאנחנו אנושיות. שזה נורמאלי. זהו. אי אפשר לדחוק אותו לפינה. אני, לפחות, לא מצאתי שום דרך להתמודד איתו, פרט לקבל אותו ולקבל את עצמי איתו.
 
גם עכשיו, כאשר אני בשבוע כמעט 23, אחרי 6 אובדני הריון קשים, כואבים וטראומטיים ברצף ועוד אובדן בין שני הילדים שלי, אני לא מסוגלת להסתכל על נשים בהריון ו/או על תינוקות. מקנאה בהן, בנשים עם הבטן שיכולות להשויץ בה, שנהנות לדבר על ההריון, שנהנות לחוות אותו. ומהי מנת חלקי?- חרדות נוראיות, לילות כמעט ללא שינה, מגרנות קשות...לא רוצה לדבר על ההריון, כי אין לי מה לומר. לא יודעת מה יאמרו לי בסקירה המורחבת עוד יומיים, ולא יודעת מה יהיה אחר כך. אף אחד לא יכול להבטיח לי כלום.
אז איך אפשר שלא לקנא בבנות בנות גילי שהביאו ילד שלישי לעולם ללא קושי? שמחה בשבילן, וכואבת מאוד עבורי ומקנאה.
אי אפשר להימלט מהרגש הזה.
 
קנאה? אני רוצה להרוג כל אחת עם בטן
17/10/14 19:11
27צפיות
מבינה אותך מאוד, לא צריך להדחיק את זה, זה טבעי לקנא,אבל אני מוסיפה מידי פעם את קול ההגיון שמסביר לי שלאחרים יש צרות אחרות ושאני צריכה לשמוח בשבילם. אבל רוב הזמן, העיניים שלי יורקות מבטי שנאה לכל ההריוניות באשר הן. הרווחתי את הקנאה שלי ביושר ואני יודעת שזה יעבור כשיגיע הריון תקין והלוואי במהרה!!!
לצערי מצטרפת גם לכאן
10/10/14 21:05
456צפיות
עקב אובדן תינוק בשבוע 37.
מעבר לתמיכה, אני צריכה טיפים איך מפסיקים את החלב.
לקחתי כדור ישר אחרי הלידה (לפני שבוע) ואכן הכדור עזר ולא הייתה שום בעיה. אתמול באו לנחם אותנו חברים עם תינוק בן שנה, שעדיין יונק (עזבו שכמעט התמוטטתי לידו) אבל ברגע שהוא התחיל לבכות והוא בכה אולי דקה במצטבר, ישר הרגשתי גל של חלב. אז מאתמול, הגוף שלי רוצה להניק ויש חלב ורק אין תינוק.
איך לעזאזל אני נפטרת מהחלב לפני שאני יורדת מהפסים?
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
10/10/14 22:17
204צפיות
רמת הפרולקטין עדיין גבוהה בגןף ולכן כנראה הבכי עורר את הבלוטה ליצור חלב.
שתי הרבה תה מרווה, נענע, וכמובן כרוב על החזה.
תתיעצי גם עם הרופא שלך. יש כאלו שנותנים עוד כדור במידה וצריך למרות שהוא אמור להשפיע ב24 שעות הראשונות לאחר הלידה.
חיבוק גדול, מבינה את הקושי שאת מתמודדת איתו.
כמה כואב
10/10/14 22:34
179צפיות
לגבי הכדורים, מה שידוע לי זה שבטווח של 24 שעות אחרי הלידה יש לקחת שני כדורים בבת אחת.
במידה ועברו 24 שעות, חצי כדור כל 12 שעות (גם במקרה זה 2 כדורים).
אני לא יודעת מה הפרוטוקול במידה וייצור החלב ממשיך למרות לקיחת המנה אחרי הלידה. אולי לאחרות יהיה מידע מועיל בנושא.
 
את יכולה לנסות פתרונות טבעיים:
  • לשתות הרבה תה נענע שאמור לייבש ולכן לא מומלץ בהנקה.
  • להניח על כרוב על החזה.
  • לקרר את החזה בעדינות. ייצור החלב מושפע בין השאר מזרימת דם: חימום מגביר, קירור מאט. הבעיה עם קירור מאסיבי היא שאח"כ הגוף מפצה בחימום יתר. אני ניסיתי חיתול טטרה רטוב על החזה בזמן השינה, אבל חוץ ממיטה רטובה לא השגתי הרבה.
אולי כדאי גם להיעזר בפורום הנקה כאן בתפוז.
 
הניסוח שלך "הגוף שלי רוצה להניק ויש חלב ורק אין תינוק" כל כך דומה למה שאני אמרתי בזמנו...הגוף מייצר חלב לתינוק שאיננו 
משתתפת בצערך 
 
לא יודעת לגבי החלב
11/10/14 08:24
161צפיות
אבל אולי כדאי שבעלך יגיד למי שמתכוון להגיע שעדיף בשלב זה להגיע בלי תינוקות... מסתבר שיש אנשים לא כל כך רגישים.
מחבקת אותך מרחוק
12/10/14 12:56
112צפיות
שלום לך
איזה כאב...
אני מניחה שהחלב יתייבש ממש בימים הקרובים, הכאב והריקנות ישארו...
אנחנו כאן, מבינות אותך.
כאן זה המקום לבכות, לפרוק, לכעוס, להתאבל.
אל תנסי להיות חזקה, לפחות לא כאן.
אני מקשיבה לך, גם במסרים אם תרצי.
מבינה מאוד את מה שאת עוברת...
 
שולחת לך חיבוק של תמיכה וכוחות
 
כל כך עצוב...
13/10/14 21:25
79צפיות
מקווה שעד היום המצב כבר השתפר.
במידה ולא, מצטרפת להמלצות על כרוב. הרבה תה מרווה ותה עם נענע.
לקרר את החזה. אחד הפתרונות לקירור החזה (קיבלתי אותו מייעצת הנקה בעבר) לקחת חיתול של תינוק (אני מניחה שגם פד יעשה את העבודה), להשקות אותו במים - ככה שיווצר ג׳לי, ולהכניס לפריזר לקירור.
ואז פשוט להניח על החזה, ולקרר.
 
מצטרפת חדשה :( עברתי גרידה בערב חג, יום רביעי
11/10/14 16:35
260צפיות
ביום שני רק הודיעו לי שאין דופק שבוע 9, הייתי כ"כ בשוק, אני עד עכשיו בהלם, מאוד מדוכדכת.
האמת יש כאן סיפורים שלא נדע, וכמו שאתן מציינות אתן חזקות, מצדיעה לכן!!!
אני עדין חלשה, כואב לי בגב התחתון, לא יודעת אם זה נורמלי?? עדין עם הקילו שעליתי :(, עדין עם בחילות, עדין עצובה ומאוד מפוחדת.
אני מפחדת להתחיל שוב, יש לי בבית 2 (זה נכון, נחמה גדולה, ותודה על שזכיתי לכך), בהריון הראשון לא הבנתי שלא נכנסים להריון ישר כשרוצים - תמימה שכזו,
ועכשיו בנסיון שלישי, לא מבינה איך זה פתאום נפסק ולמה זה קרה דווקא לי?
מכירות את התחושה הזו שפתאום יש הרבה הריוניות מתוקות ומקסימות לידכן?
בכל אופן רק שאלה - כאבים בגב תחתון ובחילות, נורמלי בשלב הזה?
אנחנו באמת נשים חזקות וגם את כזאת!
11/10/14 19:36
87צפיות
אני עברתי הפסקת הריון בשבוע 21 לפני חודשיים וגם לי יש 2 בבית שיהיו בריאים, זה באמת מנחם מצד אחד אך לא קל מהצד השני....
לי גם היו כאבים בגב תחתון אבל ממש עברתי לידה ואחרי זה גרידה אז זה לא בדיוק אותו דבר. אני מאמינה שלוקח לגוף קצת זמן "להתנקות" ולחזור למוטב...
מכירה את ההרגשה שפתאום כולן מסביבך הריוניות...
בתקווה שיהיה לנו סוף טוב בפעם הבאה!
חג שמח ותהיי חזקה!!!
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
11/10/14 23:07
69צפיות
הבחילות  יכולות להיות גם מזה שלוקח זמן עד שההורמונים מתאזנים ולכן יש עדיין.
וגם מההרדמה הכללית.אם זה מההרדמה, חשוב לשתות הרבה על מנת לנקות את הגוף. ואם זה הורמונלי, תוך כמה ימים זה יסתדר.
האם קיבלת אנטיביוטיקה ל5 ימים?
אם כאבי הגב ממשיכים , לכי להיבדק.
בד"כ לאחר גרידה יש כאבים כמו כאבי ווסת. אבל תהיי קשובה לגוף שלך. אם נראה לך משהו חריג לכי להיבדק.
חיבוק גדול ואוהב
שלושה שבועות אחריי גרידה...
10/10/14 21:41
164צפיות
היום הייתי באולטרסאונד לבדיקה שהרחם אכן חזר לעצמו,. הלכתי לבדיקת אולטרסאונד עברו 3 שבועות מאז הגרידה...הרחם ברוך ה חזר לעצמו אבל גילו ציסטה בשחלה ואמרו לי לחזור לבדיקת אולטרסאונד אחריי שאני יקבל מחזור אולי זה ירד...ואם לא מורידים בניתוח!!!
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
10/10/14 22:14
51צפיות
הרבה פעמים זה אכן מתנקה בווסת.
מקווה שהדברים יסתדרו.
תעדכני.
חיבוק
ציסטות
11/10/14 09:09
44צפיות
היי לינוי,
גם לי נשארו ציסטות אחרי ההפלה (בעקבות IVF שקדם לכניסה להיריון)
כך שאמרו לי שזה טבעי והן אמורות להיעלם באופן טבעי, בעיקר אחרי המחזור הראשון
וככה היה!  (אצלי ההפלה הייתה טבעית)
אז אל תילחצי יקירה ומקווה שכל החששות כולל הכאב עכשיו יעברו במהרה
ותוכלי לצאת לדרך חדשה 
מחר יום הולדת....
07/10/14 19:49
385צפיות
מחר ה08.10 . בתאריך הזה בשנה שעברה קמתי עם צירים. אמרתי לבעלי שהנה-סוף מושלם להריון מושלם. ללדת בתל"מ....פשוט בגלל צירים שהתחילו ולא בניתוח מתוכנן או אשפוז ואחריו זירוז קשה כמו בהריונות הקודמים.... אחרי ארבע הפלות הגיעה לי לידה מושלמת לא????אבל בשמיים תכננו לי משהו אחר .....והשליחים שנשלחו אלי לאהיו טובים במיוחד... ולא רק הרגו לי את התנוק אלא גם עשו לו החייאה במשך שמונה דקות רק כדי להגיד לי עוד בהתאוששות שאחרי שמונה דקות החייאה מותו עדיף מחייו. לא רק שאושפזתי לחודש בגלל חוסר הטיפול שלהם אלא שהם גם פגעו לי ביכולת להכנס להריון וכמו שכתבתי פה-צריכה להתחיל IVF.אז מחר אין יום הולדת אלא רק תאריך לידה עצוב וארבעה ימים אחריו תאריך פטירה עצוב לא פחות.
בשנה הזאת למדתי הרבה על עצמי. למדתי על הכוחות הפיזיים והנפשיים שיש לי. למדתי על הקשרים שלי עם אנשים-אנשים שחשבתי שהם הקרובים לי ביותר פשוט הראו חוסר יכולת להתמודד עם המצב ואחרים שלא היה לי שום קשר איתם תמכו בי.למדתי על הזוגיות שלי שב"ה עמדה יפה באתגר....והכרתי את הפורום המקסים והעצוב הזה שנתן לי הרבה כח וגם כמה חברות מאוד טובות...
מחר בעלי ואני הולכים לכותל כי כידוע לכן קבר אין. אח"כ נחגוג את סוכות אצל אמא שלי שהתעקשה. בשלישי בלילה זה ליל הושענא רבה-לילה שלומדים בו תורה. אני מארגנת שיעור בסוכ שלנו לזכר התינוק שלנו. אלה הדרכים שהחלטתי לציין בהן את השנה.
מאחלת לכולנו ימים טובים יותר
ותודה לכולכן שהייתן פה כל השנה הזאת
 
את מדהימה!
07/10/14 20:53
93צפיות
שלום לך
עברת כל כך הרבה...
עכשיו נחשפתי לסיפורך. 
כל כך קשה...
מאחלת לך כוחות ורק בשורות טובות
חיבוק גדול
 
 
ריגשת אותי מאד
07/10/14 22:34
73צפיות
שולחת לך חיבוק מהצפון הרחוק
חושבת עלייך הרבה
ומתקשה להאמין שעברה לה שנה
שנה מאז איבדת את בנך
שנה מאז אני התחלתי להיפרד מבני
אני בוכה יחד איתך
על סיום שנה כל כך קשה
על ללמוד לחיות עם החסרון
כתבת שלמדת הרבה על עצמך ועל הסביבה
מקווה בשבילך שאלו הם נק' האור בחושך הגדול
צר לי על המשך המסע הלא פשוט שלך לילד נוסף
ומאחלת לך המון הצלחה בהמשך הדרך
מעומק הלב מאחלת לך בשורות טובות 
כל כך מגיע לך
מתחברת מאד לדרכים  שהחלטת לציין בהן את השנה
אני עוד מתלבטת מה נכון עבורי וזה גם הולך ומתקרב..
 
 
 
 
 
מאחלת לכולנו שנה של בריאות פיזית ונפשית
07/10/14 23:30
50צפיות
כי זה הכי חשוב....(תובנה מ 5 הפלות).
ושנפגש שנה הבאה בתינוקייה מחזיקות את החלום הקטן שלנו 
ואם תתעקשו אז גם בגינה עם העגלה מספרות על חווית הלידה בהומור בריא ומאושר
 
נשיקות לכולן והייי בנות אנחנו מהסוג החזק אז לא להשבר!
חגג  שמייחחח 
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/10/14 23:45
62צפיות
אין ספק שחווית אובדן מביאה אותנו למקומות חדשים.
מאחלת לך מזל טוב ליום ההולדת ושמעכשיו השיעורים יהיו קלים בהרבה.
חג שמח ,והלוואי שהשנה הזו תביא עימה רק דברים משמחים לחייך.
חיבוק גדול
 
יערה יקרה,
10/10/14 15:05
106צפיות
מחבקת וכואבת איתך.
מאחלת גם אני לך ולכולן פה, ימים טובים יותר.
כל שנבקש לו יהי.
º
שירה, מה שלומך?
10/10/14 15:31
39צפיות
שורדת בקושי רב,
15/10/14 11:20
47צפיות
תודה על ההתעניינות. ביום ראשון יש לי סקירת מערכות מורחבת. מיותר לציין מהי מידת החרדה אצלי. עדיין הפרעות שינה קשות ומגרנות. כן שומרת על טיפונת תקווה, אחרת לא אוכל לנשום בכלל. הכדור נוגד החרדה והדיכאון שאני לוקחת מאפשר לי לא לבכות וטיפה טיפה יותר לשלוט במחשבות הרעות. אני מאוד מקווה שבהמשך ישפיע גם על יכולת השינה ויפחית קצת את מינון ועוצמת המגרנות.
 
כדורים
17/10/14 17:31
24צפיות
שירה, אם את מעיזה לקחת כדורים נגד חרדה כשאת בהריון אז מצבך עוד טוב. אני נכנסת לחרדה מהמחשבה לקחת כדורים נגד חרדה כשאני בהריון. למרות שפסיכיאטרית הסבירה לי שהחומר שמופרש בגוף כשאנחנו בלחץ ובחרדה הוא לא פחות מזיק לעובר מאשר הכדורים. קשה לי להאמין... בכל מקרה שיהיה לך המון המון בהצלחה ליום א'. 
כדורים-
18/10/14 18:42
10צפיות
מדובר בכדורים בשם פאקסט, שמותרים החל מהשליש השני להריון. אין איתם שום בעיה. את זה אני יודעת מהפסיכיאטרית עצמה שמתמחה בנשים ואובדני הריון וגם מהמרכז הטרטולוגי.
אני גם לוקחת (לצערי הרב) בכל יום כדורים נגד מגרנה- רילרט (אחד או שניים- לפי הצורך), ולפעמים גם אקמול פוקוס (בזוגות). זה לא אידיאלי בכלל, בלי קשר להריון, אבל מאפשר לי לתפקד, כי אי אפשר לתפקד עם מגרנות. ביררתי במרכז הטרטולוגי, והם אמרו לי שהמינון הרצוי באופן כללי הוא 2-3 כדורים בשבוע, אבל במקרים של מגרנות כרוניות וקיצוניות, שאקח כדור כל יום.
ניסיתי גם מספר סוגים של כדורי שינה שמותרים בהריון, אבל כלום מהם לא עזר לי.
אין ספק שאני משלמת מחיר גופני ונפשי כבדים על הניסיונות הללו להביא עוד ילד. מגרנות והפרעות שינה מלוות אותי מזה שנים רבות, אבל מאוד מאוד התגברו ונעשו כרוניים בשנה האחרונה.
חיכיתי עד עכשיו
08/10/14 15:23
322צפיות
עברו אחד עשר חודשים מאז האובדן שלי. שני התאומים היפים שלי החליטו, שהגיע זמנם והם רוצים לצאת לעולם בשבוע 20. מה גדול היה האובדן. 
ביליתי פה דיי הרבה עד לאחר חודש וחצי ששוב הייתי בהריון . הריון לא קל שמהלכו המעסיק שלי (אחרי שבוע שחזרתי לעבודה) הודיע לי שאני מפוטרת (שלא שהצליח לו, אני בחופשת לידה), אישפוזים חוזרים ונשנים במחלקת הריון בסיכון לתקופות ארוכות, לילות חסרי שינה, דקירות, הכרות "מעמיקה" עם הסביבה לנושא (במיוחד עם ההערות) באמת היתה לי שנה לא קלה בכלל.
השנה הזו גרמה לי להבין שכל הנשים בפורום הזה כל כך חזקות, אפשר רק להסתכל קדימה עם פזילה ממש קטנה לאחור. שאומנם אני חובקת תינוקת בת חודש אך גם רוצה את התאומים שלי, כל כך רוצה תאומים. 
אז שתהיה שנה טובה לכולן, שנה שרק נוכל להיבנות ממנה ולהתחזק היות ולא ניתן אחרת 
 
שנה טובה יקרה, תודה שבאת לשתף
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
09/10/14 20:01
72צפיות
מאחלת לך המון אושר ,בריאות ונחת מהנסיכה .

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה