לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

FSH גבוהה
14/05/15 14:30
249צפיות
עד ההפלה האחרונה ( הפלה חמישית) ה FSH היה טוב 8 .....
עכשיו קיבלתי את תוצאות הבדיקה של ה FSH  ואני לא מפסיקה לבכות....התוצאה הכניסה אותי לשוק  21.6   
עד ההריון וההפלה האחרונים נקלטתי טבעי ואני כבר חצי שנה מנסה ולא מצליחה.....עכשיו אני מבינה למה!!!
עשיתי גם בדיקה של ה AMH  ויצא 0.38   
בנות תנו לי קצת מידע על התוצאות....כי מגוגל לא הבנתי כלום.
ושאלה נוספת האם התוצאה הייתה אחרת אם הייתי עושה את זה ביום השלישי של המחזור ולא הרביעי?
 
אני לא מפסיקה לבכות.....אני בת עוד מעט 42 ואני כל כך מבולבלת......פתאום אני כבר לא אופטימית...ואני בן אדם הכי אופטימי שיש.
אוי, יקירתי,
14/05/15 17:29
160צפיות
אני ממש מבינה אותך, והאמת היא שזה לא נשמע מזהיר: הגיל, ה-5 הפלות, ה-FSH (תקין זה עד 10).
לפעמים קורים ניסים.  בת של שכנה שלי היא יחידנית בת 44 ולאחר שנתיים של טיפולים ושתי הפלות היגיעה עכשיו לסוף הריון (צריכה ללדת ממש כל יום). אני חושבת שמה שקרה לי הוא גם בגדר נס. ויש עוד כל מיני סיפורי ניסים ונפלאות.
אבל מעבר לזה, אני לא יודעת לכוון אותך.
אני חושבת שצריך להתייעץ כעת עם הרופא/ה שלך ולהחליט לאן פניכם. כי השאלה היא האם להמשיך הלאה כך ולקוות וליחל לנס (שיבוא או לא יבוא- אנחנו לא יודעים זאת מראש), או לשנות כיוון.
לא יודעת. משום שאין לך עוד ילדים, והכמיהה חזקה נורא, והגיל מתקדם, צריך לעשות פה חשיבה רצינית עם איש/ת מקצוע. אם זה רלוונטי לך, אני יכולה להמליץ לך על ד"ר עופר גונן, מומחה בפוריות. אולי שווה לקבוע פגישת יעוץ. הוא מדהים- גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אנושית.
מעבר לזה- ליבי איתך ואני מקווה עבורך לטוב.
כן אני רוצה את הפרטים שלו
15/05/15 09:11
71צפיות
יום ראשון קבעתי לרופא פוריות...
המצחיק שלפני שנה הייתי בהריון החמישי שלי והספונטני....שרק ביקשתי אותו ובאותו חודש שניסיתי הייתי בהריון....
מדהים איך הגוף מתדרדר כל כך מהר
תגגלי- ד"ר עופר גונן,
16/05/15 13:44
46צפיות
ותגיעי לפרטים שלו.
מעבר לכך שהוא מאוד מקצועי, הוא גם בן אדם, שזה לא פחות חשוב.
מחזיקה לך אצבעות.
רק רופא יוכל לתת לך תשובה
14/05/15 21:34
72צפיות
טובה. בימנו אנו יש פיתרון לכל כך הרבה דברים. ואני מאמינה שגם לזה.
האם את בהפריות?
לא אבל כנראה אני צריכה להתחיל
15/05/15 09:13
61צפיות
כמו שכתבתי מקודם לפני שנה הייתי בהריון ספונטני שבאותו חודש שביקשתי אותו ניקלטתי....עד ההפלה האחרונה לא הייתה לי בעיה להקלט...ועכשיו אני כבר חצי שנה לא מצליחה....והינה התשובה.....שנה אחת וירידה דרסטית של הפוריות!
עכשיו ישר יפנו אותי וIVF בטוח!!
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
15/05/15 17:03
48צפיות
ראשית, הייתי חוזרת שוב על הבדיקה בכדי להיות בטוחה שאלו אכן התוצאות.
אין חשיבות ליום שעשית אם זה בטווח של בין היום השני לחמישי.
כדאי ללכת למומחה פוריות .יש כאלו שמתמחים בגיל מבוגר יותר ואולי יוכלו לתת לך ייעוץ ומענה.
מבינה לגמרי את התיסכול ונכאב.
אני גם יודעת שרפואה סינית עם צמחים יכולה לעזור במקרים כאלו. כדאי לבדוק.ואם כן, ללכת למומחה בתחום.
חיבוק גדול.
היי עירית
16/05/15 10:05
58צפיות
האם ביצעת את בדיקות ה FSH באותו היום של המחזור?
יש הבדל בין בדיקה בין 2, לבדיקה ביום 5
גם לי יש FSH גבוה, וביצעתי את הבדיקה הזו פעמיים.
בכל מקרה הלכתי לרופא פריון והתחלתי סבבים של הפריות
בהצלחה
אוף
14/05/15 13:10
328צפיות
בדיוק 3 שבועות עברו מאז הלידה השקטה והגרידה (הריון ראשון, שבוע 22). בלתי נתפס בכלל כמה שזה כואב. איך אנחנו עומדות בזה, אין לי מושג 
אתמול עשיתי בדיקות דם (בטא התאפסה) אבל בבדיקת אולטרסאונד נצפה ממצא אקוגני עם מעט זרימות בתוכו בגודל (מ"מ) 8X11.
האם מדובר בשארית? ומה עכשיו? שוב גרידה? היסטרוסקופיה ניתוחית?
הרופאה שלי מקבלת רק בערב ועד שתחזור אליי - למה להכין את עצמי?
מפחדת מאוד
מחזיקה לך אצבעות
14/05/15 13:19
84צפיות
צר לי על המתח בו את נתונה. אני לא מבינה בעניני רפואה, אבל אולי יתכן שכזה ממצא לא גדול יפלט מהגוף לבד בוסת הבאה. יכול להיות שהרופאה תבקש לשוב בסיום הוסת ותחסוך לך עוד תהליך רפואי.
שולחת לך עידוד ומחזיקה עבורך אצבעות.
º
לא יודעת לענות, אבל משתתפת בצערך.
14/05/15 13:31
37צפיות
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
14/05/15 14:20
53צפיות
באמת אוף. אני מבינה את הרצון לשים בצד לפחות את החלק הפיזי ולדעת שהכל בסדר
ולתת למקום לנוח ולהתאושש.
כנראה שמדובר בשארית.
הרופאה צריכה להחליט האם היא משאירה את זה עד לווסת. או שתמליץ לך האם להוציא את זה . בהיסטורוסקפיה ניתוחית .
אבל נראה לי שבגלל שיש זרימה אקוגנית הנטייה לא תהיה להשאיר את זה.
שלחת חיבוק ומאחלת שבמהרה הכל יסתדר.
תעדכני מה היא אמרה
מקווה שזה יהיה מאחורייך ממש
14/05/15 21:36
30צפיות
מהר. אולי יחכו שייצא במחזור ואולי בפרוצדורה רפואית. החלמה מהירה.
אגב. למה בדקת אם הבטא
14/05/15 21:37
50צפיות
התאפסה? זה לא קורה אוטומטית אחרי הלידה? לי לא עשו בדיקה כזאת (לידה שקטה שבוע 23).
º
מקוה ששלומך טוב בעקבות בדיקת הרופאה
15/05/15 06:27
16צפיות
היי בנות, תודה לכן על התגובות!
15/05/15 11:29
92צפיות
הרופאה יצרה איתי קשר אתמול בלילה ואמרה שהיא מתרשמת שאכן מדובר בשארית
אמרה שתשלח אותי להיסטרוסקופיה אבחנתית ולאחר מכן לניתוחית, כיוון שהקופה (מכבי) לא מאשרת לעשות ניתוחית ישר. שאלתי את הרופאה האם ניתן להמתין לווסת ולראות אם הממצא ייעלם, אז אמרה שכן אבל צריך להמתין שיגיע באופן טבעי ולא עם תרופות כי הרירית שלי מאוד דקה (3.2 ממ). בכל אופן, עד שלא יסירו את הממצא לא יתרחש הריון.
ועכשיו ההתלבטות - מצד אחד, מיותר לציין כמה רע לי לחשוב על עוד פעולה פולשנית שם על כל הסיכונים הכרוכים בה, ומצד שני, עם שחלות פוליציסטיות כמו שלי אני יכולה לחכות לווסת גם נצח.
מה דעתכן? האם מישהי עברה היסטרוסרופיה במכבי ויש לה המלצות על רופא מקצועי?
 
מאוד מתלבטת וחוששת.
אשמח לכל תובנה שלכן.
 
תודה רבה
היי,
15/05/15 16:58
46צפיות
אני לא הייתי מחכה.
אם יש לך ביטוח פרטי את יכולה לעשות ישר ביחד.
מאיפה את בארץ? במרכז יש את דר' גולגשמיט, דר' טוגנטרייך.ופרופ' גולדנברג שאני לא יודעת אם מקבל במכבי.
בהצלחה
תודה לך.
15/05/15 19:22
41צפיות
אין לי ביטוח פרטי ...
 
אצל דר טוגנרייך עשיתי צילום רחם. אנסה לברר אצלו.
 
מתחילה להפנים שזה הדבר הנכון לעשות, וכבר רוצה להיות אחרי זה
אבחנה דקה
14/05/15 17:42
205צפיות
חזרתי קודם מהגן עם בתי וחברתה, בנות ארבע.
החברה (שנולדה לה אחות לפני כמה חודשים) ספרה לי שיש לה תינוקת בבטן.
בתי שמעה, העידה על עצמה "גם לי יש תינוקת בבטן", הסתובבה אלי והפטירה "ולך יש בטן שמנה".
צוחה ובוחקת :)
º
זה באמת מצחיק, אבל ממש גם עצוב
14/05/15 21:00
77צפיות
מה זאת שעל ידך?
12/05/15 20:03
419צפיות
מה זאת שעל ידך?
זוהי האות הראשונה בשמה של ביתי המתה. 
ביתך המתה?
והרי לא נולדה לך עוד בת...
היא מתה בבטני אחרי שנשאתיה בתוכה במשך שמונה חודשים. 
מתה בבטנך?
והרי לא ראינו אותה תופחת בשלישית...
ראיתם גם ראיתם, עת תפחה לראשונה ונולדה ביתי החיה, שתיבדל לחיים ארוכים. 
אז נשאת אותה מתה בבטנך עד שנולדה ביתך החיה?
עד שנולדו שתיהן. 
לא הבנו. 
גם אני לא. 
והאות הזאת שעל ידך, היא לך לזיכרון?
לא לי. 
לי חיי הזיכרון. 
ימיי, לילותיי, שעותיי...הם לי לזיכרון. 
והאות שעל ידי היא לכם, לא לי. 
היא לשאלותיכם, 
לתשובותיי, 
לשיחה המתגלגלת, 
שמגלגלת אותה לרגע חזרה לכאן. 
 
 
**********************************************
בקרוב חמש שנים. 
ואין יום שעובר בלי שאני חושבת עליה. 
 
 
ריגשת אותי עד מאד
12/05/15 20:14
144צפיות
כבר לא קורה הרבה שמזילה דמעה
הצלחת לגעת בי במילים הכה מדוייקות
תודה לך
º
לפעמים זה טוב לבכות...משחרר
13/05/15 19:07
54צפיות
מכירה את הבכי טוב
13/05/15 21:47
70צפיות
נהיינו כבר חברים. בשנת האבל הוא היה נוכח יותר. מכל דבר בכיתי
אני שנה וחצי אחרי הלידה השקטה והספקתי לעבור לפני חודש וחצי אובדן נוסף בשבוע 15. יומיים בכיתי בלי הפסקה.. ואז הבכי הלך ופחת לו..
לפעמים גם לדמעות  כבר אין מקום.. גם הם התעייפו קצת..
 
תודה
12/05/15 20:58
110צפיות
תודה לך.
ההיסוס היחיד שלי מלעשות קעקוע היה ״איך אני אתמודד כשישאלו אותי עליו? זה לא יעשה את זה יותר קשה לדבר עליה?״
לא חשבתי שאולי זה יעשה את זה יותר קל.
 
תודה.
הדבר היחיד שאני מצטערת עליו בקשר לקעקוע
13/05/15 19:09
144צפיות
זה שלא עשיתי קעקוע של השם המלא. כשעשיתי אותו, עדיין לא חשפתי את האובדן לכולם ואכן - רציתי להשאיר אפשרות שזה יהיה "מעומעם". בדיעבד, העובדה שזה פתח לשיחה דווקא מאוד עוזר לי. 
אוי. כמה נורא ועצוב.
12/05/15 21:29
118צפיות
אני דומעת מאוד בקלות, וגם הפעם:(
מעבר לזה אני רק יכולה לכתוב שאני מקווה שאת מצליחה להנות מביתך החיה, שאת מצליחה לצחוק איתה, להתרגש איתה, להנות איתה וממנה.
 
 
מצליחה בהחלט
13/05/15 19:10
100צפיות
נהנית ומעריכה כל רגע, עם  ביתי החיה ועם אחיה המקסימים
º
יופי, זה ממש חשוב.
13/05/15 20:07
20צפיות
º
עצוב
12/05/15 21:56
34צפיות
º
13/05/15 19:11
14צפיות
כמה כואב
12/05/15 22:26
76צפיות
כמה נכון. ובסופו של דבר אנחנו אכן חיות חיי זכרון, מעין מצבות מהלכות, שקופות לאחרים, אבל כבדות וקיימות בנו, עלינו.
 
º
תודה
13/05/15 19:10
16צפיות
º
היי יקרה, זוכרת איתך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/05/15 22:35
73צפיות
תודה מותק! הרבה זמן לא ביקרתי פה ופתאום
13/05/15 19:12
93צפיות
התגעגעתי לחיבוק שלכן
 
Kaparu
12/05/15 22:53
187צפיות
אצלך בקרוב חמש שנים, אצלי בקרוב שש, ובכל זאת - את ואני עדיין נפגשות פה.
ואין יום שעובר בלי מחשבות. גם אצלי. פעם חשבתי שאני קצת לא נורמלית, שאחרי כל השנים זה עדיין איתי. אח"כ הבנתי שמי שלא נורמלי זה מי שחושב שאי פעם נוכל לשכוח.
 
וואו, המשפט שלך גאוני. ונכון.
13/05/15 19:13
95צפיות
וכן, הזמן שעובר והילדים החיים, שייבדלו לחיים ארוכים, חיים לצד האובדן
אני מרגישה די נורא...
13/05/15 06:59
164צפיות
מכל הבנות בפורום אני היחידה שרוצה לשכוח.
זה לא הכי עובד לי כי 8 חודשים אחרי הלידה השקטה ועדיין לא עוברות יותר מכמה דקות בלי שאני חושבת עליה, על העוברית שוויתרתי עליה בשבוע 23 בגלל ירידת מים.
רגשות האשמה שלי על הפסקת ההריון הם כל כך גדולים שהם לא נותנים לי מנוח. גם עכשיו כשאני בהריון חדש זה לא באמת עוזר להפסיק לחשוב על מה שהיה. אני תוהה לפעמים על מה הייתי חושבת לפניי שכל זה קרה... ברכב... בעבודה...בבית... וגם כשאני עם ביתי שהיא החיים שלי. כשכותבות כאן הנשים שעברו את זה לפניי שנים רבות ועדיין חושבות על זה אני מנסה להכיר בעובדה שזה תמיד יהיה כאן. אך מקווה שזה בעוצמות יותר נמוכות ותופס פחות זמן מהיום.
אולי זאת הדרך התמודדות שלך
13/05/15 10:21
79צפיות
אני הבנתי אחרי ההפלה הראשונה שזה פצע שנושאים אותו. ואין דחיפות להיפטר מממנו. הוא שם וצריך ללמוד לחיות עם זה...
כל אחת והדרך שלה... אבל משיחות שלי עם נשים שעברו הפלה גם לפני שנים.. אני הבנתי שצריך לגדול מסביב לזה.
º
מקווה לגדול... מכל הבחינות.
13/05/15 11:01
18צפיות
מבינה אותך מאוד
13/05/15 19:19
85צפיות
בשנה הראשונה גם אני רציתי לשכוח. אולי לא בדיוק רציתי לשכוח, כמו שרציתי להיות עסוקה בחיים - שאצלי היו שזוןרים עם המוות. הקדשתי לכייף, לעובדה שיש לי ב"ה בת חיה ומהממת, כמו שחלמתי. ולא באמת התאבלתי. זה בא לי ב"בום" בשנה השנייה. פתאום הבנתי שאי אפשר באמת להתחמק מהאבל. שאני חייבת לעצמי את התהליך הזה, אחרת זה יהיה יותר קשה. 
וכן, לא יודעת אם אחרי חמש שנים העוצמות פוחתות, אבל יש מן השלמה. הזיכרון משתנה, מקבל פרספקטיבה...והחיים חזקים יותר מהכל. 
ואני כל כך מבינה את התחושה של ה"וויתור", גם אצלי היה מדובר בהחלטה שלי ושל בעלי ולא בגזירה משמיים. הזריקה ללב זה מאורע שילווה אותי כל חיי. אבל תחשבי על האלטרנטיבה. מה היה קורה אילולא...אני כל הזמן חושבת על זה באופן ריאלי, מבחינה רפואית...ובסופו של דבר ההחלטה הייתה לטובתה. 
זהו. שאני מראש לא הצלחתי
13/05/15 19:55
77צפיות
להדחיק... רציתי אבל אני לא יכולה.
אני מתעסקת באובדן מידי שבוע בטיפול ובכל יום כאן בפורום. מלבד המחשבות שלא עוזבות אותי. אבל אני לא יכולה לתת לה שם, לא יכולה לדעת איפה היא קבורה. לא ראיתי אותה ולא מעוניינת לדבר עליה עם אחרים (שלא מבינים) אני רוצה לחשוב עליה כהריון, כעוברית... כרעיון. כי הרי אני בחרתי לסיים את חייה בבטן. ויש לי ילדה בבית... אני יודעת מה זה ואני לא מבינה איך וויתרתי על זה.
יש לי 2 שאלות אם תרצי לענות:
1.  האם יש לך רק ילדה אחת או שיש לך ילדים נוספים מלפניי האובדן?
2. מה הסיבה להפסקת ההריון שלך?
המחשבות שלא עוזבות...
13/05/15 20:24
86צפיות
קודם כל אני כן נתתי לה שם. בשלב מאוחר יותר גם חיפשתי אותה, גיליתי איפה היא קבורה ואני מגיעה לשם מדי פעם...
לשאלותייך: 
1. אין לי ילדים מלפני האובדן, יש לי בנוסף בן (שייבדל לחיים ארוכים ) שנולד לפני שנה ושלושה חודשים
2. היא הייתה IUGR חמור, כלומר לא התפתחה + פגם בלב. 
אם כך אחרי האובדן
14/05/15 07:22
64צפיות
נולדה לך בת ואחכ בן?
נשמע מושלם.
אני חייבת לספר לך משהו,
13/05/15 21:20
162צפיות
בהקשר הזה של "זה תמיד יהיה כאן" - 
סבא שלי נפטר לפני כמה חודשים. בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא סיפר לי משהו שמעולם לא סיפר - שפעם, לפני 60 שנה, היתה צריכה להיוולד לו תינוקת, אחות לאבא שלי (שהוא בן יחיד). אבל סבתא שלי שהיתה אשה מאוד חולה, נאלצה להפסיק את ההריון בגלל לחץ דם גבוה שסיכן את חייה. ככה הרופאים אמרו - זה או היא, או ההריון. כשסבא שלי סיפר את זה הוא בכה... 60 שנה אחרי, גבר שעבר כל כך הרבה בחייו, בוכה על תינוקת שהיתה אמורה להיוולד ולא זכתה. באותו רגע ההבנה שזה כאב שנשאר לתמיד היתה ברורה מתמיד. 
אבל החלק היותר אופטימי זה שכן, העוצמות נמוכות יותר, זה כאב שלא ממלא כל תא בגוף, כבר אפשר לנשום. לי השנה הראשונה היתה הקשה ביותר. אח"כ, כשבא הריון תקין וילדה בריאה (ולשמחתי עוד ילדה אחרי כן), משהו נרגע בפנים.
אני חושבת שאחד
14/05/15 07:20
93צפיות
הדברים שהכי משפיעים על כושר ההחלמה מאובדן הוא הריונות תקינים וילדים בריאים.
אין לי ספק שבעז״ה כשיהיו לי עוד ילדים מצבי יהיה אחר. לדוגמא אם עכשיו קשה לי שביתי לבד כל הזמן בעוד לחברות שלה כבר יש אחים קטנים אז זה כבר לא יצבוט. או לדוגמא אם ההריון הנוכחי שלי יסתיים בטוב אז אוכל להגיד לעצמי שללא האובדן ההוא לא היה לי את הילד/ה החדשים. או זה שהיום אני רוצה 4 ולא 3 כמו שרציתי ואוכל להגיד לעצמי שעוד ילד בא לעולם בזכותה. כל מיני דברים שאני אומרת לעצמי כדי לנחם את עצמי. אבל שוב.... כל זה לא תלוי בי ומי בכלל אומר שאלוהים ייתן לי???? אני חושבת שלסביך היה אולי עדיין מאוד עצוב כי לא נולדו לו ילדים נוספים אח״כ. ובכל מקרה, אין לי שום ספק שלא אשכח אותה ואת מה שעברתי עד סוף ימי חיי.
º
קורע לב, שוש
14/05/15 17:44
17צפיות
אוי קפארו
20/05/15 17:44
32צפיות
זוכרת איתך את המלאכית היקרה אחות למרגוע
ממממממ ושותפה מאוד להנאה המעוותת הזאת כששואלים מה יש על היד שלי, ושלך.
לכם ולא לי, הצטמררתי
22/05/15 08:30
19צפיות
כל כך מדויק ונכון
כל כך עצוב .
 
kaparu
24/05/15 11:08
12צפיות
התגעגעתי. 
 
הצטמררתי כל כך.
כרגיל, מילותייך מדויקות כל כך. 
 
התגעגעתי. 
 
 
חלום
13/05/15 09:43
242צפיות
בימים הראשונים אחרי הגילוי הייתי בטוחה שזה חלום.
כל הזמן אמרתי לעצמי ״הנה, כל רגע אני מתעוררת. עוד רגע. בסוף תמיד מתעוררים.״
קצת אחר כך אמרתן לעצמי שטוב, זה לא חלום. כבר יש יותר מדי פרטים.
פרצופים של רופאים ואחיות שלא הכרתי. מושגים ותסמונות שלא שמעתי בעבר. עצב שלא חוויתי.
יש יותר מדי פרטים מכדי שזה יהיה חלום. אז כשאנשים שאלו זה גם מה שעניתי - לא. אני כבר לא חושבת שזה חלום.
 
אבל ביני לבין עצמי אני יודעת שזה שקר.
כל בוקר כשאני מתעוררת אני מחכה שהערפל יתפזר ואני אסתובב לבחור שלי ואגיד לו ״לא תאמין מה חלמתי.״
כל בוקר אני מחזיקה אצבעות.
 
מתי מתעוררים כבר?
את מזכירה לי משהו
13/05/15 10:00
87צפיות
שכבר הספקתי לשכוח. אחרי הפסקת ההריון הגיעה החרטה הגדולה. התפללתי בכל בוקר לקום ליום ההחלטה כדי לשנות אותה. התפללתי כל יום להתעורר מהחלום הרע הזה. זה לא ייאמן כמה שכולנו עוברות את אותם התהליכים. תהליכים של אבל.
ההודעות שלך כל כך מזכירות לי את שלי מההתחלה. אני רוצה להגיד לך שאחרי 8 חודשים הכאב משתנה, מקבל צורה אחרת, המציאות נופלת עלינו. את תחזרי לעבודה בהתחלה זה יהיה קשה אבל לאט לאט יהיה יותר קל. את תמשיכי בחיים ובעז״ה תיכנסי להריון חדש ותקין שמעט ינחם אותך. את תקומי לתינוק/ת ותוכלי שום לחייך. אני לא מבטיחה דבר אבל מאמינה בזה מאוד.
אז לצערנו אי אפשר להתעורר מהסיוט הזה אבל יום אחד נחזור לחלום חלומות טובים וגם נחייה אותם.
מתי יש סיכוי שתתעוררי-
13/05/15 10:08
89צפיות
כשבתקווה תחזיקי תינוק/ת בריאים, ותאמצי לליבך, ותבכי- תבכי את הכאב ותבכי את האושר. אז תתעוררי. כשתזכי בחיוך הראשון של בנך או ביתך, בצחוק הראשון, בקריאת "אמא" בפעם הראשונה. אז תתעוררי.
זה אשכרה ככה
13/05/15 10:18
57צפיות
ככה אני הייתי. אני ישנה טוב בכל מצב. ממש בוז'י...
אז אני הייתי מתעוררת לתוך הסיוט הזה ובכל בוקר מופתעת והמומה מחדש שזה המציאות....
כל כך כואב...
ולגבי המתי מתעוררים... אני מאמינה שאפשר להתעורר גם לפני שנולד התינוק המיוחל.
שמדובר בעובר ממש חולה (אצלי היה ככה) זה כואב מאוד בהתחלה ואחר כך יותר כאב לי שחזרתי לנקודת האפס.
מאחלת לך שהזמן ייתן לך מנוחה קלה. ושבעתיד תזכי ללדת תינוק בריא!
נקודת שפל
13/05/15 12:50
92צפיות
והנה מצאתי נקודת שפל חדשה.
פעם ראשונה לבד בבית מאז, הבחור חזר לעבודה.
החלטתי שאולי אם אראה שונה, כפי שאני מרגישה שונה, אצליח להסתכל על עצמי במראה.
אז לקחתי מונית לקניון כדי להסתפר ולצבוע. 5 דק אחרי שהתיישבתי התחלתי להתייפח וברחתי מהמספרה.
 
לשבת בוכה על ספסל באמצע הקניון? צ׳ק.
Been there done that.
את כל כך מזכירה לי את עצמי
13/05/15 12:58
74צפיות
לפניי הריון האובדן הייתי אמורה ללכת לעשות החלקה ואז גיליתי שאני בהריון (ואני לא עושה דברים כאלה בהריון). יש לי החלקה יפנית ושיער ארוך והיה לי אז פוני אז נשארתי עם חצי שיער חלק וחצי גלי ולכן נאלצתי לפנפן כל יום. כל כך חיכיתי כבר לעשות החלקה אחרי ההריון. ההריון הסתיים כידוע בצורה לא טובה וכחודש אחרי זה הלכתי לעשות החלקה כדי שאוכל לנסות שוב להיכנס להריון. איך שחזרתי הביתה זה הכה בי. התחלתי לבכות שעות. פתאום הבנתי שהחלקה יש אבל עוברית או תינוקת אין וזה כל כך לא שווה ערך. מתי את חוזרת לעבודה? אני לקחתי 6 שבועות כי זה מה שנתנו לי והיו לי מספיק ימי מחלה. מצד שני, לי יש גם ילדה בבית אז ניצלתי את הזמן להוציא אותה מוקדם מהמעון וכולי. לא בטוח שזה יתאים גם לך.
פחות
13/05/15 13:07
77צפיות
קיבלתי שבועיים מהבית חולים שהרופא משפחה האריך לשלושה.
ככה שחוזרת לעבודה עקרונית אחרי שבועות.
חצי מהזמן שוקלת להקדים חצי מהזמן לא..
לי נתנו 6 שבועות. אולי
13/05/15 13:22
77צפיות
בגלל שבבית החולים חשבו שהייתי כבר בשבוע 24. אולי זה משנה.
זה היה ארוך אבל מאוד הייתי צריכה את זה. כל הזמן חשבתי להקדים אבל בסוף נשארתי בבית וגם סבתא שלי נפטרה באותה תקופה אז הייתי בשבעה במהלך היום וכולי.  
הימים הראשונים בעבודה היו קשים מאוד מאוד! אבל עוד יום עבר ועוד יום וחזרתי להיות יעילה ולהרגיש יותר טוב. להיות עסוקים זה טוב. זה מאוד תלוי גם בסוג העבודה.
אני מאוד מזדהה איתך
13/05/15 16:47
51צפיות
גם בהתייפחות על ספסל בקניון (קרה לי בהריון הראשון אחרי שהרופא בשקיפות עורפית בישר שאין דופק) וגם בהתלבטות מתי לחזור לעבודה.
קחי את הזמן, אל תקדימי את החזרה אם את לא מרגישה מוכנה עדיין. אני חושבת שכשיגיע הזמן שתוכלי להרים את הראש את תדעי.
רופאי משפחה מאריכים את חופשת המחלה כמה שתרצי, אני לפחות לא נתקלתי בשום בעיה בעניין עם 3 רופאים שונים.
הפלה טבעית?
12/05/15 13:03
169צפיות
היי בנות,
לפני מספר ימים גילו לי בבדיקת אולטרסאונד שהעובר לא התפתח תקין (שבוע 7) לכן יש צורך בהפלה
רופא אחד אומר להמתין להפלה טבעית ולתת לגוף לעשות את שלו, רופא אחר ממליץ התערבות רפואית
האם יש מישהי שעברה הריון לא תקין וזה נפל לה טבעי? יש איזשהן דרכים לזרז הפלה על מנת שזה יצא טבעית?
תודה מראש :)
היי סימונה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/05/15 13:57
84צפיות
צר לי על ההריון שהפסיק להתפתח.
בשבוע כזה ניתן לחכות להפלה טבעית אבל עם מעקב צמוד והקשבה מלאה לגוף.
וכמובן להתייעץ עם הרופא עד מתי מחכים .במקרה שזה לא קורה לבד.
חשוב לשים לב לכאבים, חום והרגשה כללית. כל שינוי , החמרה  מחייב התיחסות.
את יכולה להיעזר בדיקור סיני ,רפלקסולוגיה.ובמידה ושום דבר לא קורה אז כן להתערב רפואית.
חיבוק גדול
אני. בבדיקה בשבוע 7 התגלה שק ריק
12/05/15 20:33
94צפיות
הרופא המליץ לחכות כעשרה ימים לבדיקה חוזרת, בפועל הגוף התחיל תוך שבוע בפליטת ההריון.
זה התחיל בקטנה - הכתמות במשך 3 ימים. עשיתי רפלקסולוגיה ותוך יומיים חוויתי כאבי מחזור ודימומים עם גושים (זה היה שישי ושבת, נשארתי בבית), ההפלה אצלי לא היתה שלמה והייתי צריכה התערבות תרופתית ואח"כ כירורגית (בגלל שארית קטנה).
קראתי באינטרנט (גם פה) על הפלות שהתחילו בבית והסתיימו בבי"ח בגלל כאבים ו/או דימומים חריגים וקשים.
מצטרפת להמלצה של מקוםבלב, להיות קשובה לעצמך ואחרי שהתהליך התחיל, על כל ספק קטן לפנות למיון.
שיעבור בהצלחה (לא משנה באיזו דרך תבחרי).
 
תודה על התמיכה בנות
13/05/15 03:23
60צפיות
אני אתן לגוף שלי לפלוט את זה לבד כמה ימים ובהנחה ששום דבר לא יקרה אני אפנה לטיפול רפואי
בהחלט הרגשה לא נעימה לאבד ילד במיוחד שזה הריון שהגיעה אחרי תקופה לא מבוטלת של נסיונות :(
שנזכה כולנו לבשורות טובות בקרוב מאוד!!!
שבוע
11/05/15 04:13
365צפיות
עבר שבוע.
מדהים איך שיחידת זמן שהכרתי כל כך טוב בעבר נראית פתאום כל כך שונה.
עבר שבוע, וזה נראה כמו המון. רק לפני רגע שכבתי שם על המיטה וידעתי שאין דרך חזרה. ידעתי שאין דרך חזרה ורק ניסיתי להתעלם ממה שהולך לבוא. איך כבר עבר שבוע?
עבר שבוע וזה נראה כמו כל כך קצת. כולם אומרים שייקח זמן אבל הזמן מזדחל לו. איך אני יכולה לצפות לעוד חודש/חודשיים/שנה כשלשבוע לוקח כל כך הרבה זמן וכל יום צורב?
עבר רק שבוע ובלית ברירה אני מתחילה להרגיש יותר טוב. לא רק פיזית, כבר יום אחרי חזרתי למידה שלי ובתגובה הכרחתי את החצי השני להסתיר את כל המראות בבית - אם אמי לא רואה שאין בטן אולי היא עדיין שם?
עבר שבוע ואני מרגישה יותר טוב נפשית. מוצאת את עצמי מחייכת. מוצאת את עצמי יותר מגיבה לסביבה. מוצאת את עצמי חושבת על דברים אחרים. רוצה לבכות כל הזמן - אבל כבר בקושי מצליחה - אולי פשוט סיימתי את כל מאגר הדמעות?
עבר רק שבוע ואני לא רוצה להרגיש יותר טוב. לא מוכנה. מגיע לה יותר מרק שבוע של אבל. כולם עוברים הלאה ואם גם אני אעבור, מי יישאר? אני רוצה להישאר כל היום במיטה. רוצה רק לבכות. רוצה לבכות אותה ואת ההחלטה הארורה לעולם אבל הדמעות לא יוצאות. מתחילה לנטור לכל מי שמגיב על כך שאני נראית טוב יותר (כולל החצי השני). מגיע לה אבל ארוך - של שנה, אם לא יותר. מגיע לה שלא אחזור לעצמי כל כך מהר - אבל למה אני לא מצליחה לגרום זה לקרות?
 
עבר שבוע ובלית ברירה מתחילה לחשוב על העתיד.
רוצה לעשות קעקוע עם השם שלה ליד הלב.
החצי השני רוצה לנטוע לזכרה עץ.
רוצה בת.ל.מ. לעשות ארוחת ערב לזכרה במקום ההרמת כוסית המתוכננת לכבודה.
מתחילה לחשוב שאולי כן נתחיל מיד לנסות שוב, למרות שאני לא מבינה איך אפשר להיות בהריון לא איתה ולא למאת מדעתי.
 
רוצה להתאבל עליה לעולם, אבל כזה שגורם לך להסתגר בבית ולא להתאושש, ופשוט לא מצליחה.
 
עבר שבוע.
11/05/15 08:28
74צפיות
אני כל כך עצובה בשבילך. חזקי ואמצי.
מאוד מבינה אותך אבל גם
11/05/15 08:38
105צפיות
מאוד שונה ממך.
אני הייתי במצב הפוך. רוצה לשכוח.
לא נתתי לה שם. לא יודעת איפה היא קבורה.
לא ראיתי אותה. רוצה שזה יעלם. אבל זה לא.
8 חודשים אחרי ונכון שאין את הכאב התהומי של ההתחלה אבל הכאב עדיין קיים והרבה.
זה עדיין בראש שלי 24/7 למרות שברוך השם כבר יש בביטני הריון חדש אני מאמינה שזו אותה נשמה שרצתה להגיע אליי בהריון ההוא ומקווה שהפעם אקבל אותה לאחר 9 חודשי הריון. אני בעד לנסות מיד הריון חדש אם אין בעיה רפואית. זה לא מרפא את הכאב וזה מכניס חרדות חדשות אבל זה מנחם באיזשהו אופן. שום דבר לא מחליף אבל מנחם כן.
עבר רק שבוע. תני לעצמך זמן להתאושש. לאבל יש שלבים ולצערנו אי אפשר לדלג על אף אחד מהם. אני יכולה להגיד שלעיתים אני מרגישה בשנת אבל ומאוד רוצה שהשנה הזאת תעבור כבר. והיא תעבור. לאט אבל תעבור.
היה מאוד מרגש לקרוא,
11/05/15 08:55
92צפיות
אכן מדובר באבל לכל דבר. כשכתבת שביקשת להסתיר את המראות בבית, זה הזכיר לי את מנהג האבל של כיסוי המראות.
תמשיכי להיות כנה עם עצמך ועם הסביבה לגבי מגוון התחושות והרגשות. ויש מגוון, ולפעמים הוא דואלי, כי עם כל האבל, אנחנו עדיין תאבי חיים, וטוב שכך. זה צד מאוד בריא שלנו.
מאחלת לך שיום אחד (והלוואי ולא יהיה רחוק) תעמדי עם ביתך או בנך מול המראה, תעשי פרצופים מצחיקים ותשאלי: "מי זה פה?" ותעשו צחוקים וקולות ומה לא.
תודה
11/05/15 19:59
73צפיות
תודה לכן.
התעוררתי באמצע הלילה (כמו כל לילה בשבוע האחרון) ולא הצלחתי לבכות. הייתי עצובה ולא הצלחתי לבטא את זה.
אחרי שכתבתי את זה, או יותר נכון הוצאתי את זה, סוף סוף היה קצת שחרור. בכיתי והצלחתי לחזור לישון.
תודה.
אני נזכרת בכאב התהומי של
11/05/15 22:12
62צפיות
ההתחלה. הוא באמת קשה ונוראי. אבל לאט לאט משהו משתחרר. עדיין כואב. עדיין עצוב.
אבל לאט לאט ממשיכים הלאה.
אני עדיין לא מסוגלת לשמוע מוסיקה לעצמי בבית או באוטו וגם לא לשיר אפילו שירי ילדים (יש לי ילדה בת 3). ועדיין מרגישה בסוג של אבל.
הלב נקרע
12/05/15 07:58
56צפיות
הלב נקרע מהכאב, שנשקף מכל משפט שכתבת.
את בסיטואציה קשה קשה, בה משולבים אבל נפשי בטשטוש חושים הורמונאלי, והכל בערבוביה משתק. כמו שתארת, הסביבה לא מצליחה להכיל את המצב, או לקלוע לתחושות שלך - שכמובן מועצמות אפילו ביחס לבן זוגך, כי את נשאת אותה בתוכך, וכי את שטופת הורמונים (והוא לא).
את באבל, גם אם אחרים לא מבינים כמה הוא עמוק. אבל. נקודה.
אנא ממך, תני לעצמך אפשרות להתאבל, אבל גם אפשרות לקום מהאבל, מתי שתרגישי נכון לעשות זאת, לאו דווקא בסמיכות לימי שנה.
לגבי הנצחתה בקעקוע - השאלה האם תרצי לראות אותו תמיד גם בעתיד, לא היום כשאת בסערה, אלא בעתיד, וגם לענות לכל שואל אקראי מה פירושו. לי עצמי דווקא נטיעת העץ נשמעת נפלא, סמל ללבלוב ופריחה. כמובן החלטה שלך.
כפי שכתבו חברות שכולות כאן בפורום - תמיד יישאר ממנה, גם אחרי שתצליחי להשתקם ואפילו אחרי שתהיי הלוואי אמא לילדים חיים ובריאים.
היי המומה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/05/15 14:05
47צפיות
כואבת איתך את החוסר והריק ובעיקר את הגעגועים למה שהיה צריך להיות וכבר לא שם.
שבוע נראה הרבה זמן אבל זה כל כך מעט זמן. זמן שבו לא ניתן אפילו להתחיל להיפרד, לעכל את מה שקרה.
תהליך של אבל הוא חשוב חלק מהתהליך.
היא תמיד תיהיה בליבך ותישאר חלק ממי שאת. ואת זה שום דבר ואף אחד לא יכול לקחת ממך.
וגם שתרגישי שזה אפשרי להתקדם הלאה, היא תלווה אותך. בהתחלה יותר ואחר כך יהיו ימים שפחות ויהיו שיותר.
כל דרך שנראית לך נכונה להנציח אותה זה בסדר גמור.גם עץ, גם קעקוע.אין נכון ולא נכון.
וזה שאומרים לך שאת נראית טוב, מגיע ממקום של דאגה ואהבה.בזה שהם אומרים לך את זה,הם כאילו אומרים לך, שהחיים ממשיכים הלאה ושאת לא שוקעת פנימה לאבל וכו'.
קשה לאנשים לראות כאב וצער של אהובים לאורך זמן.אבל זה שלהם.
קחי לך את הזמן להתאבל.תדברי עם בן זוגך על הרגשות ומה שזה עושה לך שהוא אומר לך שאת נראית טוב.
כל אחד חווה אחרת את האובדן ולכן מאוד חשוב לשתף .
שולחת חיבוק גדול 
חשד ללופוס
11/05/15 15:56
164צפיות
עשיתי בדיקת דם עקב חשד למחלת לופוס והתוצאה של ה- PTT-LAC sensitive נמוכה מעט (26.6) ושל ה RVVT-LAC sensitive גבוהה מעט (47) . מה אומרות התוצאות הללו?
º
לא יודעת. מה אומר/ת הרופא/ה?
11/05/15 17:29
33צפיות
מה זה לופוס?
11/05/15 22:08
62צפיות
לא יודעת לענות לגביי הבדיקות.
º
מציעה לך לשאול בפורום הריון בסיכון.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/05/15 14:06
24צפיות
תוגת ימי שנה
09/05/15 23:59
244צפיות
אזהרה – אלה הצרות שלי, ואני מודעת לכך שבסך הכל שפר עלי גורלי וגם מה שיש לי לא ברור מאליו.
החודש מציינת סדרה של ארועים, שהסמיכות ביניהם מעוררת בי מחשבה ולא פחות – תוגה.
חגגנו יום הולדת לבתי הצעירה (שמסתמן שסיכוי גדול שתשאר בסטטוס זה) ועמו שנה לתחילת ההריון השלישי (שהסתיים בהפלה #1), ובעוד כחצי שנה אציין 40 עגול, שהיה אמור להחגג בסמיכות משמחת לתאריך לידת הפלה #2 וכעת מטיל צל עלי.
לכי תסבירי שהמעטפת במצב סביר, אבל התוכן לא ממש מתפקד...
הסמיכות בין נקודות הציון והזכרונות שהם מציפים - מביאים להבנה שהחיים הם לא תכנית כבקשתך ....
נכון. החיים הם באמת
10/05/15 08:27
111צפיות
לא תוכנית כבקשתך. בכלל לא.
 
את תאריכי הלידות המשוערות שלי ותאריכי תחילות ההריונות אני ממש לא יכולה לזכור, אבל נושא ימי ההולדת שלי היה נושא מאוד רגיש בשנים האחרונות. אני יודעת שזה מאוד קיצוני, אבל פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת לחגוג, ואפילו לא לציין. כל יום הולדת הזכירה לי שהביציות מזדקנות בעוד שנה...
אז למרות שגם עליי מזלי שפר בהרבה מאוד דברים, הלב שלי היה כבוי לנושא יום ההולדת שלי (וזה די בעייתי, כי לסביבה היה מאוד קשה עם זה, מה גם שיש לי אח תאום...).
 
רצה הגורל וקיבלתי מתנה כה נפלאה ליום הולדתי ה-41- מעיין נולדה ימים אחדים לאחר יום ההולדת שלי. אמא שלי הביאה לי פרחים ליום ההולדת, ונורא ביאסתי אותה- אמרתי לה שתביא לי פרחים רק אחרי שהכל יסתיים בטוב. כמובן שאת הפרחים השארתי (כי אני לא יכולה עד כדי כך להעליב את אמא שלי), אבל לא יכולתי לשמוח בהם.
 
אני רק יכולה לקוות עבורך שאת יום הולדתך ה-40 תצייני כשכבר תהיי בהריון.
חיבוקים.
תודה רבה, שירה
10/05/15 08:53
71צפיות
אפשר לבקש שאהיה בהריון מתקדם? לא, כי להיות בשבוע שביעי אני יודעת, אבל את השמיני מתקשה לצלוח בשלום לאחרונה...
º
כן, אפשר לבקש. והלוואי ויתקיים.
10/05/15 10:34
43צפיות
וואי. התאריכים האלה ממש קשים
10/05/15 09:28
77צפיות
אצלי בתאריך המשוער כבר הייתי 4 חודשים אחרי הלידה השקטה ולא הייתי בהריון עדיין. רציתי למות! אבל איכשהו היה יום קצת לחוץ בעבודה והמשכתי הלאה.
אני מתה מפחד להגיע ל 29/9 שזה היום של הלידה השקטה! ובכלל... הכל התחיל לא פחות ולא יותר בערב ראש השנה והכל התרחש בעשרת ימי תשובה וסביב חגי תשרי.
אני כעת בהריון והוא די מקביל להריון הקודם (להבדיל) בתאריכים... נכנסתי הפעם להריון במרץ ובהריון הקודם נכנסתי באפריל. ואני ממש מפחדת מכך שבעז״ה אהיה בערך באותו שלב של ההריון (אם ימשיך) באיזור החגים. יש לי פחד מטורף לקום שוב עם ירידת מים בערב החג. כמובן שכל זה בהנחה שההריון יימשך עד אז.
אז הכי מבינה אותך בעולם.
נסי להיות עסוקה באותם ימים. עבודה. בית.
לא לשקוע אם כי מותר להתאבל.
תודה על התגובה מהלב, רונית
10/05/15 12:18
54צפיות
ביום ההולדת הייתי עסוקה מאוד בהכנות, בחגיגות ובאירוח והמחשבות הגיעו בהבזקים של המנוחה. בכלל לאחרונה עסוקה בענייני עבודה ונסיעות עבודה, כמובן גם בתפעול הבית והילדים, אבל המחשבות עולות בקונוטציות שונות.
תודה על ששתפת אותי ועל העידוד. מחזיקה אצבעות עבורך, שנפתח דף חדש עבורך ושהשנה העברית הקרובה תהיה שנת אושר עבורך ועבור ביתך.
º
תודה! גם לך
10/05/15 16:00
17צפיות
ממש מזדהה... מוכר מאוד
10/05/15 14:11
53צפיות
מאחלת לך שמה שלא יהיה, שתהיי מאושרת ובריאה.
תודה גם לך אם שתי הבנות
10/05/15 14:56
46צפיות
מזל שאתן קיימות כאן (למרות שהייתי מוותרת על התענוג עבור כולנו ;)
º
איזה חמודה
10/05/15 17:21
18צפיות
סוף סוף נמצא היתרון בלהיות דיסלקטית של תאריכים...
10/05/15 18:05
73צפיות
בדרך כלל דיסלקציית התאריכים שלי מביאה לי בעיקר אי נעימויות (אני לא זוכרת תאריכים של ימי הולדת, ימי נישואים או כל תאריך אחר ואני אפילו לא תמיד יודעת מה התאריך "היום") אבל בתחום הזה לא רק שאין לי סיכוי לזכור את כל תאריכי הלידה המשוערים של ההריונות שלי (8 הפלות...), אלא שהשיכחה הברוכה הזאת עושה עימי חסד...
º
10/05/15 20:38
8צפיות
אצלי הכל מקושר לחגים
11/05/15 10:04
32צפיות
ובלי קשר אני זוכרת תאריכים בצורה מטרידה.
אבל התחושה היא שכמעט כל חג "נגוע"
התאריכים שחקוקים לכל אחת בלב
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
10/05/15 22:58
79צפיות
לי יש גם כמה תאריכים שמלווים אותי במשך החיים.
נר ראשון של חנוכה בהיותי בת 9 אימי נפטרה.עד היום אני לא מדליקה נר ראשון.
ערב שבועות אובדן הריון יקר וכל כך רצוי.אז למזלי הפכתי לטבעונית לפני 3 שנים כך שגם החג הזה נמחק לי.
התאריכים שחקוקים לנו בכל תא ותא בגוף.
התאריכים שאפילו אם ננסה לשכוח אותם או לפחות להצניע אותם, הגוף יזכיר לנו אותם.
ולך כבשה יקרה, אני מאחלת מכל הלב שכן תצליחי להיות בהריון ועד שבוע מתקדם ביותר.שביתך הצעירה תהפוך לילדת סנדביץ לתפארת.
חיבוק גדול
מקום בלב
10/05/15 23:50
62צפיות
כמה קשה בודאי לשמוח בחג אחרי כזה אסון, ועוד כילדה.
זה מדהים צירוף המקרים
11/05/15 14:07
59צפיות
היום בעלי שם סרט שצילם בו חברה בהריון. כל חודש צילם אותה ושם תאריך ובסוף יש אותה עם התאומים 
שנולדו לפני שבועיים.הוא שם את השיר אמא של ניסים סרוסי.
התחלתי לראות, והדמעות הציפו אותי עם בכי.הרגשתי שקצצות העצבים שלי חשופים וכל כך הרבה צער 
יצא משם החוצה.
לא הבנתי בהתחלה מה קרה היום שזה השפיע עליי כך. ואז נזכרתי שזה חודש מאי והתאריך של האובדן
שלי בימים הקרובים.
הגוף זוכר ,על זה אין לי בכלל ספק.
 
º
ממש מצמרר.
11/05/15 17:27
19צפיות
חזרתי לשרשור כי התוגה וימי השנה עוד כאן
16/05/15 21:06
12צפיות
שבתי וקראתי את תגובתך, והשורה הלפני אחרונה היא האיחול היפה ביותר שנאמר לי לאחרונה...
תודה, גל.
איך קמים??????
08/05/15 21:02
414צפיות
ההבחנה הייתה בשבוע 24 בהתחלה סירבתי להאמין.. התחלתי לנסות להבין מה יהיה, כיצד אתמודד.
בשבוע 34 זה קרה לידה שקטה, הפסקת הריון בגלל מום קשה אצל הילדה אחרי אין ספור בדיקות והתייעצויות.
כולם אומרים שזה הדבר הנכון היה לעשות אבל אני לא. לא חושבת ככה
עברו חודשיים ואני עדיין לא מצליחה להתאושש.
בעיקר לא מצליחה לישון ולא להישבר בבית.
אני עובדת ומוקפת אנשים אבל בבית אני אחרת. דכאונית בעלת נטיות אובדניות.
לא מצליחה לסלוח לעצמי ובעיקר לא מצליחה להפסיק להאשים את עצמי.
מרגישה שבעלי לא מבין, אומר להפסיק לבכות אבל אני לא מצליחה.
המשפחות לא בתמונה, לא מדברים על זה ואפילו לא מוכנים לשמוע. איזה כיף לנו.
איך ממשיכים? איך לעזאזל הצלחתן לקום???
כל כך הרבה כעס בפנים, בעיקר שאלות של למה אנחנו ואיפה אלוהים.
 
איזו מציאות
08/05/15 21:54
143צפיות
מריאלה יקרה, את מתארת מציאות קשה מאוד, של אבדן מצער ועמוק, ושל סביבה שאינה מבינה. לבי לבי עמך.
ההריון היה מוחשי עבורך, את הרגשת בודאי את התזוזות, את היית שם ועברת תהליך מראשית ההריון ועד קצו - והאחרים פחות. טבעי שאת, אמא של העוברית, כואבת ואפילו מאשימה את עצמך. זה טבעי, למרות שבודאי לא היתה כל ברירה אחרת, והחלופה היתה חיי סבל פיזי ונפשי נוראי עבור ילדתך וגם עבור כל המשפחה ועבורך.
כתבתי וכתבתי, אבל העיקר, והשאלות כמובן מופנות אליך אם תרצי לענות - האם את משוחחת עם מישהו? בעבודה? עם חברה? אולי אשת מקצוע? כתבו כאן בפורום על קבוצות תמיכה לנשים שחוו אבדן בהריון - אולי קיימת באזור הצפון? נשמע שאת חייבת מקום קבוע ומוגדר לפרוק בו את הכאב (מעבר לכניסה אקראית לפורום).
שולחת לך חיבוק מכל הלב ואיחולי שיקום והחלמה.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
09/05/15 00:16
88צפיות
צר לי מאוד על האובדן שלך. כמה קשה ועצוב
חודשיים נראים הרבה זמן אבל הם כל כך מעט על מנת להתחיל לעכל ובעיקר להיפרד ולהתאבל על הריון כל כך יקר ואהוב.
השכל יודע שזה היה הדבר הנכון והאוהב ביותר שעשית למענה.אבל ללב קשה לקבל.
כי הלב לא יכול לתפוס ולהבין את גודל הכאב.
כלפי חוץ הרבה יותר קל לנו לשים מסיכה ולהראות שהכל בסדר.
אבל בבית בתוך המקום הבטוח שלנו אנחנו מרשים לעצמנו לתת לכל הרגשות לצאת. וטוב שכך.
הרבה פעמים יש מרחק רב בין איך שהסביבה שלנו מתמודדת עם האובדן לבין הצורך שלנו.
אי אפשר לומר למישהו להפסיק לבכות שעצוב לו והלב מרוסק. צריך לתת מקום לכל מה שעברת.ועברתם כזוג.
ממליצה לך מאוד ללכת ולקבל תמיכה מקצועית.
ואולי גם ללכת לייעוץ זוגי על מנת שתקבלו כלים כזוג כיצד להתמודדעם האובדן.
אם תרצי עזרה בחיפוש תמיכה, אשמח לעזור.
אל תשארי לבד עם כל המחשבות ,העצב והכאב.
שולחת חיבוק גדול,ותמשיכי לשתף אותנו.
ליבי איתך וצר לי מאוד על האובדן
09/05/15 07:00
72צפיות
הכה קשה וכואב. כתבו לך פה תשובות נבונות ואני מסכימה עם כל מה שכתבו.
מוסיפה תובנה משלי- ממליצה בכל לשון של המלצה לפנות לסיוע מקצועי. ראשית לכל- לקבלת טיפול תרופתי נוגד דיכאון. יש ענף בפסיכיאטריה שמוקדש לנו, הנשים. ויש פסיכיאטריות/ים שמתמחים באובדני הריון.
אני טופלתי אצל מישהי כזו (ד"ר ורד בר). ממליצה לפנות לטיפול בהקדם, כי לתרופות הללו לוקח זמן עד שהן מתחילות להשפיע. בנוסף, כדאי שתלכו לשיחות לצורך סיוע בעיבוד האובדן- לך ולבעלך.
אל תתמודדי לבד. זה קשה מדי.
מריאלה
09/05/15 19:43
82צפיות
אני מבינה אותך. אנחנו אמהות יחידות שלהם והתחושה היא שכשלנו להגן עליהם. החלטנו לסיים את ההריון. זה נשמע אכזרי אבל יש בזה גם חסד. את צריכה לחפש דרך לסלוח לעצמך.. על האובדן שלה אין לי מה להגיד. אני אחרי 6 חודשים כואבת.
חודשים זה נורא מעט זמן.
אני מאמינה שחשוב לעבד את זה עם איש מקצוע אבל שמבין בתחום. גם מנסיון - בלי כדורים אי אפשר להתחיל לצאת מזה. אני פשוט ניגשתי לרופאת משפחה אחרי חודש של מחשבות אובדניות ובכי כל לילה לתוך הכרית. התחלתי לקחת ציפרלקס. יש כמה כדורים למצב שלנו. צריך פסיכיאטר שמבין בזה. השילוב של דיכאון אחרי לידה ואובדן ככ עמוק דורש טיפול תרופתי. אל תזניחי. דיכאון זו מחלה שצריך לצאת ממנה.
העצב שלי נשאר. אבל הדיכאון לא.
מחזקת אותך. את לא לבד פה. כולנו מבינים את הכאב העמוק והאמיתי שלך. לאט לאט..
מסכימה עם twinny, ומוסיפה-
09/05/15 19:56
47צפיות
במקרים של דיכאון בשל אובדן כלשהו לא מדובר על מחלה, אלא על דיכאון תגובתי. כלומר- יש לעשות אבחנה מבדלת בין מחלת דיכאון (שרובנו ככולנו לא סובלות ממנו), לבין דיכאון שמגיע בעקבות אובדן (שרובנו ככולנו במצבנו לוקות בו ברמה כזו או אחרת). זהו מצב נורמטיבי ותגובה נורמאלית לקושי העצום.
בכל מקרה, חשוב מאוד לטפל בכל דרך כדי לסייע בהתמודדות הקשה.
מחשבות אובדניות
10/05/15 10:34
81צפיות
הן לא משהו להקל בו ראש
אני חלילה לא מזלזלת באובדן הקשה שחווית ובעוצמת הדכאון  - אבל מחשבות אובדניות הן ליגה אחרת ומצריכות סיוע מקצועי. אפשר לדבר עם מישהו (גם עם ערן 24 שעות ביממה) אפשר לקחת תרופות (גם בשביל לישו, אגב). לוקח הרבה זמן למצוא את הנתיב הנכון.
החיים קשים, ויש בהם בורות עמוקים, וכאבים איומים.
רק אין לנו חיים אחרים.
טפלי בעצמך!
זה ממש ממש קשה בשלב כזה של ההריון
10/05/15 17:35
66צפיות
כל שבוע שעובר בהריון מניח אבן קטנה נוספת בבניין הזה שאנחנו בונות בארמון הפנטזיות שלנו לגבי העובר.
כשמגלים שמשהו לא בסדר ושצריך לעבור הפלה או לידה שקטה, זה קריסה איומה של כל הבניין הזה על הראש שלנו ועל הלב.
אני הרגשתי כמו בחלומות האלו שאת חולמת שאת נופלת לתהום ואז מיד מתעוררת ומגלה שהכל בסדר וזה היה חלום, רק שאחרי הגילוי הנורא הייתי מתעוררת ומגלה שזה לא היה רק חלום ואני בתוך תהום שחורה.
אחרי שקיבלתי את המחזור הראשון הרגשתי שהנפילה הסתיימה ואני נחבטת למטה וזה ככ כאב. זה הגל השני. והוא לא פחות קשה.
הנקודה שלי היא, שמעבר לטיפול תרופתי שאכן יכול לעזור. הזמן עושה המון. לדעתי את עכשיו בשלב הכי קשה. ובגלל שאת לא בדיכאון שנובע מחוסר בסרוטונין במוח אלא כי באמת חווית טלטלה מטורפת. פיזית ונפשית.
אז כל מה שאת מרגישה לגיטימי לחלוטין. גם אם תבחרי לטפל בזה באמצעות תרופות, את חייבת חייבת למצוא מישהו לדבר איתו על זה. בין אם זה מישהו מקצועי ובין אם זה מישהו כמו חברה או מישהו קרוב.
אני למשל הגעתי למצב שאני לא רוצה לדבר על זה יותר וככה אני יודעת שדיברתי מספיק.
ברגע שתסלחי לעצמך ותעכלי מה קרה זה כבר ייראה אחרת.
בהצלחה. חיבוק ענקי
שאיבה - בבית חולים פרטי
07/05/15 21:17
166צפיות
שלום בנות יקרות,
לצערי עלי לעבור הפלה בשאיבה ורציתי לדעת על איזה בית חולים פרטי אתן ממליצות/רופא מנסיונכן.
דיברתי עם כבר כמה מרכזים רפואיים אבל אני מרגישה שאין לי את הכלים במי נכון לבחור.
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
08/05/15 15:12
88צפיות
את מתכוונת לעבור את השאיבה דרך הקופה או דרך ביטוח פרטי.
כל בתי החולים הפרטיים בסדר גמור. מה שחשוב הוא הרופא שמבצע את ההליך.
מה האופציות שלך מבחינת הרופאים?
תשובה
09/05/15 11:05
72צפיות
אני מצטערת לשמוע על מה שאת עוברת.
אני עשיתי גרידה לפני שלושה שבועות במרכז רפואי עתידים ברמת החי"ל. הצוות היה נהדר. הרופאה שעשתה את הפעולה - ד"ר אירנה אלכסנדרובסקי - הייתה מקסימה ויסודית. זה עלה לי 3,300 ש"ח. הטלפון שלה נמצא בחיפוש בגוגל.
חיבוק .
איך חיים עם עצמך?
07/05/15 10:01
410צפיות
שלום,
אני כבר שבוע (מרגע הגילוי) קוראת כאן הודעות בפורום ומנסה למצוא נחמה ואולי תשובה.
לפני יומיים, בסוף שבוע 20, עברנו לידה שקטה יזומה בעקבות מום שהתגלה בעוברית שלנו.
הכל התחיל לפני חודש, כשקיבלנו תשובות מדאיגות בחלבון העוברי שהעידו על מום אפשרי בעמוד השדרה ומערכת העצבים. סקירה מכווונת אחר כך, שיצאה תקינה, הרגיעה אותנו וניסינו לחזור, פחות או יותר, לשגרה של אושר מהריון ראשון. לפני שבוע, בעקבות כאבים קלים בבטן הלכתי להיבדק במוקד נשים. 10 דקות אחר כך באולטראסאונד שגרתי כבר ידעתי שמשהו מאוד לא טוב, עוד לפני שהטכנאית אמרה בבהלה שהיא צריכה ללכת לקרוא לרופא.
לצערנו אולטראסאונד מומחה בבית חולים למחרת אישר את מה שכבר ידענו - מום קשה בעמוד השדרה עם השפעות ניכרות במוח כבר בשלב זה. הלכנו גם לנוירולוג שיסביר לנו השלכות לעתיד במידה ונמשיך והחלטנו ביחד להפסיק את ההריון. 5 ימים אח״כ כבר הכרחתי אותה לצאת מהגוף שלי.
 
לאורך כל הדרך לי היו ספקות. בפירוש - התחרטתי. ידעתי שלוגית אולי זה הדבר הנכון לעשות - אבל איך זה יכול להיות שלהרוג את הילדה החיה והבועטת שלך זה הדבר הנכון לעשות? כולם מסביבי (בעלי, משפחתי, משפחתו, חברים) היו כל כך משוכנעים ששמתי מסך על הרגשות והחרטות ופשוט עשיתי את זה. בלי להסתכל ובלי לחשוב. אף אחד מעולם לא אמר לנו שלא תוכל לחיות חיים מלאים - אבל כן הייתה משותקת כנראה בפלג גוף תחתון עם אפשרות של טווח שלם של ליקויים שכליים (מקלים מאוד ועד קשים מאוד). אני אמא שלה ואיכשהו בחרתי להאמין בגרוע ביותר. לא נתתי לה סיכוי. אף אחד לא הבטיח לנו ילדה מושלמת כשנכנסו להריון וברגע שעלו קצת קשיים - ויתרתי.
 
השאלה שלי היא - איך חיים עם עצמך?
קשה מאוד לקרוא. ליבי איתך
07/05/15 10:13
140צפיות
הרבה פעמים, כשאת בהריון ואומרים לך שמשהו לא בסדר, יש אינסטינקט כזה להפיל מהר ולסיים עם זה. ואחר כך זה ככ כואב ואת לא מבינה איך בחרת ככה.
בהפלה האחרונה שלי כשהבנו שיש מומים אני די מהר נכנסתי לפאזה של, די. אני רוצה להפיל עכשיו. ולבעלי היה יותר קשה.
ואת יודעת איך קוראים לזה? אמא.
אמא רוצה הכי טוב בעולם בשביל הילד שלה. וזה אומר גם להיות קרת רוח בהחלטות קשות.
אחר כך כשהאדרנלין שוקע את בהלם ממה שקרה ומתחילה לחשוב מחשבות שניות. אבל מה שחשבת באותם רגעים שהחלטת להפיל לא היה סתם. היית מחושבת ורצית לחתור קדימה לילד בריא. זה הכי טבעי בעולם והכי חכם! וככה אנחנו מתוכנתות.
ואני כותבת את זה מתוך קריאה ארוכה בפורום הזה.
אני מאחלת לך שהזמן יעשה את שלו, ואת תרגעי טיפה ממש שקרה ותסלחי לעצמך ותביני מחדש למה בחרת ככה.
וכמובן מאחלת לך שבעתיד תחווי רק טוב ובריאות!
מרגישה כמוך...
07/05/15 12:11
111צפיות
אצלי ירידת מים בשבוע 23 לאחר הריון עם דימומים והמטומה.
היה לי סיכוי כלשהו למשוך את ההריון או ללדת בשלב הזה וכנגד כל הסיכויים לקבל ילדה בריאה לחלוטין. ובכל זאת, בגלל הסיכונים החלטנו לסיים את ההריון.
אין יום שאין בי חרטה כזו או אחרת.
אבל את הנעשה לא ניתן להשיב. אצלך רוב הסיכויים שכן הייתה בעיה קשה מאוד ולכן סביר להניח שמנעת הרבה סבל ממנה ומכם.
לי יש בבית גם ילדה ולא רציתי את זה בשבילה. שחייה יסבבו בבתי חולים עם אחות שאולי תהיה חולה מאוד (אם תשרוד בכלל). וגם בשביל ילדיי העתידיים בעז״ה לא רציתי את זה. אני ממליצה לך ללכת לטיפול וכמובן לאחר בירורים להיכנס להריון נוסף תקין ובריא ובסופו ידיים מלאות.
מגיעים להבנה שעשית עימה חסד
07/05/15 12:28
125צפיות
מבינים שלגדל ילד חולה רק בשביל להיות אמא לילד חי, זה כלא לעצמך ולבעלך,
לחשוב שתצטרכי להביא ילדים אחרים רק בשביל שיטפלו בה כשתגדל, וזה לא פייר כלפיהם.
לחשוב שצריך לחשוב על כל שקל שמוציאים כי אולי הטיפול בה יהיה יקר.
לחשוב שיכול להיות מצב שהיא לא תוכל להסתדר בשירותים לבד ותמיד תצטרך עזרה בפעולה כל כך משפילה לנזקק
להתנחם שעשית את הדבר הנכון.
ילד חולה זה לא משהו להתגאות בו, זה מאבק יומיומי מתמשך.
אני סיימתי הריון בשבוע 36 ולידה שקטה בשבוע 37.
הכאב כל הזמן קיים, יש ימים רעים ויש ימים בסדר. הכאב לעולם לא הולך, צריך לדעת לחיות לצידו.
תני לעצמך קצת זמן, תתאבלי, תבכי, או תפעלי על אוטומט, את יודעת הכי טוב מה טוב בשבילך. אבל תכירי בעובדה שהיה יכול להיות מאד קשה החיים המשותפים שלך ושל בעלך.
אתן צודקות, אבל
07/05/15 13:47
114צפיות
זה עוזר מה שאתן אומרות, וזה מה שחשבתי כשהסכמתי.
אבל מי אני שאחליט מי יחיה ומי לא? איך אני יכולה לסמוך על עצמי בעתיד שאעשה את הדבר הנכון לילדים שלי כשאני מסוגלת לעשות דבר כזה?
 
אני לא מצליחה לברוח מההרגשה שעשיתי את הטעות הכי גדולה בחיים שלי ואני לא יכולה לקחת אותה בחזרה.
הייתי צריכה להגן עליה. אם לא אני, אז מי?
 
התחלנו טיפול כבר, כמה ימים אחרי הגילוי. ידעתי שאני לא יכולה לאבד גם אותה וגם את בעלי ובלי זה אולי לא נשרוד.
וזה גורם לי לחשוב שהעדפתי אותו ואותנו על פניה. מי עושה דבר כזה?
אני הרגשתי בדיוק כמוך
07/05/15 14:00
86צפיות
ועדיין מרגישה ככה.
אני אחליט מי יחיה?? מי אני בכלל?
אני אמורה להגן עליה לא להרוג אותה.
עוד במקרה שלי נתנו לה זריקה להפסקת הדופק לפניי הלידה השקטה ומדובר על עוברית בריאה! שהנזק שיכול להיגרם לה הוא כתוצאה מהלידה המוקדת מאוד. זה פשוט היה מזעזע.
עד היום אני לא מבינה איך החלטתי את מה שהחלטתי. אבל אצלך... מה יכול היה להיות?? את באמת היית מוכנה לגדל ילדה פגועה כך?
השבוע לקחתי את הבת שלי לבדיקת דם והיה נורא קשה. אמרתי לעצמי ״זה כלום! מה עובר על הורים שחווים זאת יום יום ושעה שעה ובתי חולים וכדומה״. מצד שני, זאת הבת שלי!!! הבת שלי! ויש לי בת בבית ואני לא מבינה איך לעזעזל ויתרתי כל כך מהר על עוד אחת כזאת. וגם אם יולדים בשבוע 40 וכל הבדיקות תקינות עדיין יכול להיות ילד חולה. אז מה??? נהרוג אותו??
אבל עוברים יום אחרי יום וטיפול אחרי טיפול ואיכשהו מתאוששים. עם חברים. משפחה ובעז״ה שיהיה לך הריון חדש זה גם ינחם מעט. ובוודאי שילד.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/05/15 13:57
114צפיות
צר לי כל כך על הפסקת ההריון שנאלצתם לעבור.
התחושות והרגשות שלך הכי טבעיים שיש. הכל עדיין כל כך טרי ובעיקר בלתי נתפס.
מהיכרות שלי עם הרבה נשים שעברו את זה, השאלה הזו תמיד מלווה .
מי אני שאחליט. 
אני בוחרת להאמין שעשית את ההחלטה ממקום של אהבה ודאגה. מהמקום שבו
אמא לוקחת אחריות ,עם כל הכאב שמפלח את הלב לרסיסים.
בחרת שלא תסבול .נכון שאף פעם אי אפשר באמת לדעת מה היה יכול להיות.
אבל על סמך מה שידעת והמידע שהובא אלייך,החלטת באומץ רב לחשוב עליה.
ואולי בחרת מתוך האינסטקנט האמהי שידע הכי טוב.
טוב שהלכתם לטיפול. מאוד קשה להכיל ולעבד את החוויה לבד.
איפה עברת את ההפסקה?
תני לעצמך את הזמן להתאבל ולכאוב.זה חלק מהתהליך.
שולחת חיבוק גדול מלא באהבה
הדסה
07/05/15 15:08
92צפיות
הלידה נעשתה בהדסה הר הצופים.
מחלקת נשים, קומה 3, חדר 4. ממש חדר המוות.
לא כבר שבוע -
07/05/15 16:42
137צפיות
את רק שבוע אחרי הגילוי. זה כל כך מעט זמן, זו טלטלה כל כך גדולה. בינתיים אין נחמה, או הבנה, או השלמה, או דרך אמיתית "לחיות עם זה". התהליכים של האבל ארוכים ומורכבים.
בינתיים יש הישרדות, גם פיזית, כי ההורמונים עוד רחוקים מלהתאזן, והנפש וודאי בהלם מוחלט. בינתיים ישנים וקמים ואוכלים והזמן איכשהוא עובר.
אני מאד מצטערת שככה הסתיים ההריון הראשון שלך. ממליצה לך כרגע להתרכז בהתמודדות הפיזית. מזכירה לך שמשכב לידה הוא שישה שבועות בערך, עד שההורמונים יתאזנו והגוף יחזור, פחות או יותר, לעצמו.
הנפש צריכה זמן אחר, ויותר, בשביל להבין בכלל מה קרה, ואז להתחיל לעבד, ופעם, בעתיד, לראות את הצד האמהי החומל והאוהב שבהמתת העוברית שלך. זה בלתי נתפס, זה כואב ברמות שקשה להאמין, אבל היתה בצעד שלך חמלה אמיתית. מקווה שתוכלי לראות את החמלה הזו ולחוות אותה באמת.
בינתיים קחי את הזמן. אי אפשר, למרבה הצער, "לטאטא" את התכליכים האלה ומהר מהר להיות במקום אחר. צריך ללכת את הדרך צעד צעד, בתוך כל הכאב. מציעה לך לבכות ולכתוב ואז שוב. ובהמשך, אולי גם להיעזר באיש מקצוע.
שולחת לך חיבוק גדול.
 
משתתפת בצערך,
08/05/15 01:27
104צפיות
האמת היא שכתבו לך פה דברים כל כך נכונים ויפים, שלא נותר לי הרבה לומר.
מחזקת אותך שעשית בחירה נכונה. המטרה של כל הבדיקות הללו שאנו עוברות בהריון היא לוודא שהכל בסדר עם העובר, ולאתר מומים ותסמונות. אם מישהי לא רוצה לעמוד בהתלבטויות הללו- היא לא עושה בדיקות בהריון.
אבל אנו חיים במאה ה-21, שבה הטכנולוגיות מאוד מפותחות, ומאפשרות לאתר מומים ותסמונות. כמובן שלא את כולם, אבל חלק, וגם זה הרבה מאוד.
באחד מההפלות שלי, גילו טריזומיה 18, שזה תסמונת זוועתית לא מהעולם הזה. עשיתי הפסקת הריון בשבוע 16, ולא היתה לי אפילו שום התלבטות ושום כלום. העוברים הללו לרוב בכלל לא שורדים את ההריון וגם אם כן- אז מתים לאחר שנה. הרגשתי שפשוט ניצלתי. ניצלתי מלהביא לעולם תינוק כה פגוע, או לחלופין ללדת עובר מת בחודש שמיני- תשיעי.
 
ולגבייך- לא נראה לי שהיית רוצה להביא מראש לעולם ילדה כה פגועה- גם בפגיעה פיזית וגם שכלית. זו טרגדיה מאוד גדולה. נטל משפחתי מטורף, והרס המשפחה. ואני מדברת מתוך היכרות עם משפחות שכאלו. לא יודעת כמה הילדה היתה סובלת- אם מדובר בפיגור קשה- הסבל הוא יותר של המשפחה.
 
אני הייתי בוחרת כמוך. זה בוודאות. תלכי לבקר בבית איזי שפירא ברעננה. תראי מה זה תינוק פגוע קשה. נורא ואיום. טרגדיה עצומה (לא התכוונתי שממש תלכי....)
טוב שאתם בטיפול. צריך לעבד את כל הדברים הקשים הללו. ועוד מדובר בהריון ראשון- ממש ממש קשה.
מאחלת לך ימים יפים יותר.
אגב, אני חושבת שתהיי אמא טובה ביום מן הימים. האינטואיציות האימהיות שלך טובות.
 
תשובה
08/05/15 04:23
130צפיות
קודם כל תודה על כל המילים החמות.
מקווה שהן גם יתחילו לחלחל לאט לאט.
 
לידה שקטה נבחרה בגלל השבוע של ההריון (20). המקום היחיד שמאפשר גרידה אז הוא אסף הרופא.
חשבנו לעבור בית חולים אבל כשהבנו שהסיכויים לסיבוך הרבה יותר גבוהים להריונות הבאים בגרידה החלטנו ללכת על לידה.
לצערי בכל זאת נוצר לי קרע בצוואר הרחם, אבל זה כבר נושא שאצטרך לעכל בזמן אחר.
הבנתי. הייתי מציעה לך
08/05/15 08:00
91צפיות
לקרוא כמה פעמים את התשובות שכתבו לך פה בנות. כל יום אפילו קצת. אני חושבת שזה יכול לחזק אותך. כמו מנטרות שתלמדי לומר לעצמך. לאט לאט אני מקווה שתחושות האשמה יתחלפו בהבנה מעמיקה של עצמך והבנה רגשית שבחרת נכון עבור העובר ועבור משפחתך העכשווית והעתידית.
º
אוי, איך זה קרה?
08/05/15 15:11
39צפיות
אני לא באמת יודעת
08/05/15 15:19
94צפיות
הצוות הרפואי שם העלה את ההשערה שזה קרה כי העוברית יצאה הפוך (רגליים למטה).
לדעתי? עברו 5 שעות בין פקיעת המים לבין הלידה הסופית שבמהלכה לא תמיד ידעתי מתי לדחוף בגלל האפידורל החזק.
לדעתי עשיתי את זה לעצמי. למרות שזה מפחיד אותי מאוד להריונות ההבאים (המאוד תאורטיים כרגע) קול קטן אומר לי שזה העונש שמגיע לי.
המומה יקרה
08/05/15 15:33
68צפיות
מנקודת המבט החיצונית שלי, לא עשית כל רע אלא גאלת את בתך, את בן-זוגך וגם את עצמך מסבל פיזי ונפשי בל יתואר.
אין לי מלים לנחם אותך על האבדן והשבר, רק לאחל שתצליחי לאסוף את השברים ולהחלים בגוף ובנפש.
אל תאשימי את עצמך
08/05/15 18:45
55צפיות
זה יכול לקרות.האם תפרו ?
בכל מקרה צריך לתת זמן לרחם להחלים לפני שמתחילים לנסות שוב.
אבל את זה בטח הרופאים כבר אמרו לך.
בינתיים תתרכזי בלהתאושש מהחוויה ומהטראומה הן של הנפש והן של הגוף.
חיבוק גדול
ועוד שאלה-
08/05/15 01:29
92צפיות
למה בחרו בלידה שקטה ולא בגרידה מאוחרת? איכשהו מבחינה נפשית נראה לי שעדיף גרידה ולא לידה.
זו היתה בחירה שלכם או שזה מה שהציעו לכם?
מצטערת שאת מצטרפת לפורום
08/05/15 11:45
90צפיות
כמו תמיד, שירה כבר כתבה פחות או יותר את כל מה שאני חושבת, אז אני אשתף במה שאני עברתי.
 
לפני כמעט שנה עשינו מי שפיר עם צ'יפ גנטי. בשבוע 20+3 קיבלנו את התוצאות של הצ'יפ: סיכוי מאוד גבוה לפיגור שכלי, ומצד שני אפשרות שהכל בסדר ולא יהיו שום תסמינים.
בחרנו בלי היסוס להפסיק את ההריון, ובדומה לך בחרתי בלידה שקטה.
והיו רגעי חרטה, והיו רגעים שבאמת לא הבנתי איך אפשר להמשיך לחיות, והיו אלפי בקשות סליחה מהעוברית על כך שלא נתנו לה צ'אנס.
כל הרגשות הללו היו בעוצמה גבוהה, אבל הם חלפו. מדי פעם הם צצים בעוצמה נמוכה, אבל אני כבר לא מוצפת בהם.
 
את מוצפת הורמונים ואת כל כך טרייה בתוך האובדן, בהחלטה הבלתי אפשרית.
מותר לך להתאבל, מותר לך לחוש חרטה, מותר לך לא להבין איך קמים מחר בבוקר.
 
משתתפת בצערך ושולחת לך חיבוק חם 
למעלה - למטה - למעלה - למטההההההההה
07/05/15 14:31
313צפיות
חודש וקצת מטורפים... רכבת הרים מטלטלת שתסתיים פיזית ביום ראשון הקרוב ונפשית הקצאתי לעצמי יומיים-שלושה לשכב על המסילה ואז להתרומם ולהמתין לרכבת הבאה שתאסוף אותי בתחנה...
זה התחיל עם מקלון שצועק "הריוןןןןןןןןןן", קו ברור שלא משתמע לשתי פנים. בדיקת בטא גבוהה מאוד, בגלל מחזור לא סדיר הניחוש היה שבוע 10 או הריון מרובה עוברים. בדיקת u.s יומיים אחרי "חשד למולארי".
עוד בטא - יורדת. עוד בטא - גבוהה מאוד. בדיקת u.s - שק ללא עובר. הפנייה להפלה. ניסיון נואש לקבוע תור למחרת. עוד בדיקת u.s אצל רופא אחר שאוודא שזה סופי "יש דופק" (6+1) אהההההההההה
רוצה עוד u.s אחרי מס' ימים בכדי לוודא שהדופק זה באמת דופק "יש דופק" (6+6) אההההההההההההה
בדיקה הבאה בסוף חודש... לא יכולה להתאפק... בשבועיים האחרונים כאבי בטן שמייחסת להתרחבות הרחם - לא מתרגשת.
טוב, נו, היום אני בחופש אקפוץ לבדיקה ברפואה דחופה בגלל הכאבי בטן...
"אני מצטער", "מה???", "אני מצטער, ניגש לרופא נוסף. את יכולה להתלבש".
"אני מצטערת, מתאים ל 9+1, בדיוק כמו גיל ההריון, אבל אין דופק. זה כנראה טרי", "רגע, לא יכול להיות שהדופק מפסיק לכמה זמן וחוזר?!", "לא, אני מצטערת".
"תפני אותי בבקשה למיון נשים. אני רוצה רופא נוסף", "גב', זה וודאי. אין דופק. אשלח אותך לבדיקה נוספת וקביעת תור לגרידה".
"בדקתי מכל הכיוונים. מוזר, זה ממש עכשיו קרה... אבל אין דופק".
אז חשבתי שבגלל שההריון התחיל עקום - יהיה לי שקט בהמשך. גם ידעתי שכל הריון שלי שמסתיים בילד בריא - מתחיל בדרמה. הכל התאים לסטטיסטיקה!!!
אבל גם ידעתי שיש לי רצף של הריון-הפלה-הריון ואז קיוותי לשנות את הרצף.
זהו, עייפה כבר מהיום ההזוי הזה...
º
אוף!!! למה???
07/05/15 14:54
88צפיות
צר לי כל כך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/05/15 20:15
59צפיות
הלואי והיה אחרת.
שולחת ניחומים וחיבוק
משתתפת בצערך,
08/05/15 00:48
52צפיות
למה עשית כל כך הרבה בדיקות של בטא? לא שזה משנה משהו. פשוט נשמע מתיש. האם היתה איזושהי התוויה רפואית לחזור על הבדיקה מספר פעמים?
וחוץ מזה, אל תחפשי בעניין זה חוקים, או רצפים ושבירת רצפים. אין פה שום הגיון ולטבע חוקים משלו, שלא אנו השולטים בהם, אלא הם בנו.
שיעבור בקלות פיזית ביום ראשון (אני לא כותבת בקלות נפשית, כי אין דבר כזה).
תודה לכולן, משתדלת לזכור לנשום בין לבין...
08/05/15 09:58
93צפיות
הייתה הנחיה רפואית לגבי הבטא. שני רופאים שונים גם לא ידעו להסביר את השינוי הקיצוני, אך ברגע שנצפה דופק כבר לא הייתה התייחסות לערכים.
 
עכשיו אני צריכה למצוא עיסוק לשבועות הקרובים... אני יודעת ומרגישה כבר את ה"נפילה". פלפל מפחד שאשבר, הפלפלונים הבינו שעדיף לקחת ממני צעד אחורה ואני יודעת שהפעם אסור, פשוט אסור לי להתרסק.
לשנן איזו מנטרה מטומטמת נוסח "עדיף עכשיו" או "את חזקה" או וויט אייבר ולשרוד.
 
חחחחחח. הצחקת אותי עם השמות.
08/05/15 18:29
60צפיות
שיעבור בקלות עד כמה שאפשר ושתגיעי לפורום הריון לאחר אובדן במהרה!
אז מסתבר שיש לי apla
07/05/15 16:45
221צפיות
"נחמד" לגלות שרכשתי לי חבר חדש בשנים האחרונות שגרם כנראה להפלה האחרונה ולכימי.. קרשיות יתר שנוספה לי וקשורה להפלות. אז כשאתחיל איי וי אף אצטרך אחרי החזרת עוברים לקחת קלקסן במינון יפה ואספירין מרגע שיש בטא. מצד אחד טוב לדעת מה הסיבה להפלה ושיש לה גם פתרון. מצד שני לא ממש נחמד לרכוש חבר לא ממש רצוי. בעיקר חוששת לעוד חוויה לא מרנינה לרזומה שלי. די נשבר לי מעניין האובדנים. ובכלל איך זה שכל הסטטיסטיקות ההזויות האלה נופלות עליי. ולא ממש נעים לשמוע שהקרישיות שלי אשמה והרגה את העובר שדווקא לא היה אשם וכנראה היה תקין. ויודעת שגם אני לא ממש אשמה כי הרי לא יכולתי לדעת קודם. דווקא לפני 6 שנים עשיתי את הבדיקה הזאת ויצאה שלילית.. אמרתי כבר שרכשתי לי חבר חדש בלי ממש לרצות? הוא לא ממש שאל אותי אם מתאים לי שנהיה חברים. וקשה לי להתייחס אליו ממש כאוייב הוא בכל זאת כבר בגופי. אז גם איתו אצטרך ללמוד לחיות..
באסה לגלות כזה דבר אין ספק אבל
07/05/15 17:20
73צפיות
זה נותן סוג של פיתרון לתעלומה. לפעמים כשלא יודעים למה זה גם משגע. מחרפן. בעיקר כשמדובר בהפסקת דופק פתאומית. אני מכירה מישהי שאחרי 6 הפלות רצופות גילתה בעיית קרישיות וברגע שגילתה תמו ההפלות וילדה בן בהריון הראשון שהשתמשה בקלקסן. אגב, היו לה 2 בנות בבית. כלומר: גם לה לא היה את זה בעבר.
מה שנקרא-
08/05/15 01:05
72צפיות
"עם כאלו חברים, מי צריך אוייבים".
 
אני מעיזה לכתוב לך משהו רק בגלל שאנחנו מכירות הרבה זמן בפורום, ואת יודעת מה עברתי, ואת גם יודעת שזכיתי בבת בריאה, אחרי שכבר כלו כל תקוותיי. אני רוצה לכתוב לך משהו שכל הזמן אמרתי לעצמי: תזכרי שזו בחירה שלך. תזכרי שזו בחירה שלך ללכת במסלול הקשה הזה והמאוד לא בטוח. תזכרי שאולי  תזכי באושר הגדול, ואולי גם לא.
 
ולגבי הקלקסן- קטוני. אני לא רופאה וגם לא היו לי בעיות של קרישיות יתר (ולמרות זאת "זכיתי" ב-7 אובדני הריון), אבל תזכרי שקלקסן הוא לא פתרון של קסם.
 
המותשות הנפשית מהאובדנים היא מאוד קשה. וכל הזמן אמרתי לעצמי שזו בחירה שלי, ואני צריכה לקחת אחריות. אחריות על חיי, לדוגמא לא להיכנס לדכאונות, להמשיך ולתפקד וכן הלאה, אבל זה גבה מחירים.
את עומדת בפני תהליך מורכב הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הנפשי. הלוואי ותיצלח דרכך. אבל תזכרי שהבחירה מה לעשות לגופך ולנפשך היא בידייך. רק בידייך.
 
את יודעת, הגעתי לרופא לצורך דעה שנייה ובירור מקיף של ההפלות החוזרות אחרי ההפלה הרביעית ברצף. אחרי ההפלה החמישית וגם אחרי השישית, כאשר ראה אותי כל הזמן בוכה והיה מודע לקושי הנפשי האדיר- הוא אמר לי: "תנחי אותי". איזו רגישות. נפעמתי מהרגישות הזו. "תנחי אותי", כאילו רצה לומר לי: "אני לא רוצה לומר עכשיו כלום, כי חשוב לי שתבחרי את את הדרך, שתנחי אותי ותאמרי לי מה את רוצה לעשות. באיזו דרך את בוחרת".
 
ואני בחרתי להמשיך עוד פעם אחת, להגיע למניין של עשרה הריונות. וזהו. כי אי אפשר היה יותר. מאחלת לך שהדרך שבה את בוחרת תביא אותך אל מחוז חפצך.
וחוץ מזה- קבלי חיבוק גדול.
תודה שירה
08/05/15 07:40
41צפיות
כמה שאת צודקת..זה ברור לי שקודם כל זו בחירה שלי. בחירה שמגיעה ממקום חושב ושקול אך גם אין נמנע שמהרגש. זו אכן גם אחריות שלי על איך אתמודד. אני כל הזמן אומרת לבעלי שאני כבר לא סומכת על אף אחד, לא על רופאים שלא יודעים הכל למרות רצונם הטוב וגם לא על אלוהים שלא יודעת מה עוד יחליט לזמן לי ולא על היקום שיכול להיות מאד אכזרי לפעמים.. אנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו ולדעת מה הכוחות שלנו לעבור את כל התהליך הזה בידיעה שיכול להיגמר טוב אך גם באותה מידה ואולי אף יותר יכול להיגמר רע. על הנייר יש לזה פוטנציאל בגלל שעלו על הבעיה ויש לה כביכול פתרון וגם אני עדיין פוריה ובלי חצוצרות שהוו חלק נרחב מהבעיות. אבל מי כמונו יודעות שיש נייר ויש מציאות.. 
טוב שאת נכנסת לתהליך
08/05/15 07:51
34צפיות
תוך מודעות עצמית כה גבוהה. והלוואי שתוכלי לעדכן אותנו במשהו טוב.
אבדן שני לפניך
06/05/15 23:09
332צפיות
מקווה שלא פגעתי באף אחת, מנסה להתמודד עם העובדה שהיום באולטרסאונד, בדיוק בשבוע עשירי גילינו עובר בלי דופק.
בשני א״ס קודמים בשבוע 7 וב8+1 נצפה עובר עם דופק חזק ככה שדי הופתענו היום (בעלי היה איתי. מסכן, מרוסק לגמרי).
בעברי הפלה נדחית נוספת לפני כשנה אז נצפה בשבוע 8+2 עובר (הריון ספונטני) עם דופק אבל בגודל שהתאים ל6+4. אז זה נראה לי טיפה מוזר אבל לא ייחסתי לזה ממש חשיבות (התמימות הזאת! ממש מתגעגעת אליה).
 
בקור רוח מאוד לא אופייני לי החלטתי ללכת על גרידה הפעם כי ממש לא התחשק לי לעבור שוב סבל עם כדורי ציטוטק והיא אמורה להתבצע מתישהו בשבוע הבא. מאז הציטוטק הוסת שלי התקצרה והדימום הפך חלש ביותר. האם זה שכיח? מדאיג אותי ממש. כמה שאלות לי אליכן כי אני לגמרי קלולס בעניין (אני גרה בחו״ל ומניחה שהטיפול פה שונה מבארץ):
 
1. במחלקת הIVF בבי״ח בו טופלתי (נקלטתי בהזרעה ראשונה אחרי שאת רוב 2014 ביליתי בתזמוני ביוץ ובדיקות) הציעו לי לעבור או גרידה בהרדמה מלאה במחלקת נשים או מעין שאיבה ביחידה אצלם ובטשטוש (זריקת מורפיום אם אני לא טועה). אני נוטה לעבר האופציה השניה כי יש לי הרגשה מאוד לא נעימה לגבי הרדמה כללית ואין לדעת איזה מתמחה יטבח בי (בי״ח אוניברסיטאי, סיוט). האם פרוצדורה כזאת באמת לוקחת כ20 דקות כמו שנאמר לי ועדיפה או שהיא אולי יכולה להיות לא מספיק יסודית ולהשאיר ״מזכרות״ ברחם?
 
2. האם לדעתכן יש סיכוי שהוסת ״תסתדר״ אחרי הגרידה מבחינת עוצמת ומשך דימום או שהעניין די אבוד?
 
3. בדיקה פתולוגית של העובר: שאלתי את הרופאה לגבי אפשרות בדיקה, כי הפלה ראשונה זה אולי פוקס או פונקציה של גיל ולא חשבתי בכלל על האופציה של לבדוק את העובר אבל פעם שניה די ברור שזה אשמת הביציות המבוגרות שלי. היא אמרה שהם שולחים למחלקה הפתולוגית אבל לא יכולים להגיד מה קרה (הממ... אז מה אתם שווים בעצם?).
 
4. בדיקות הפלות חוזרות - האם זה משהו שעלי לבקש עכשיו? מה זה כולל? נהוג לבדוק זאת מעל גיל40? לא מבינה בזה בכ-לל.
 
סורי על האורך. אשמח לקבל קצת כוונון ממי שהיתה שם, פוחדת להשאב שוב לפסימיות ולאדישות שאחרי ההפלה הקודמת שבזבזו לי כמה חודשים טובים מהחיים. אני גם מודעת לעובדה שאני כנראה עדיין בשוק ולכן ״נקראת״ די קרה או עניינית. לא בכיתי היום בכלל חוץ מכמה דמעות כשבעלי בטוח שאני ״עוד אקבל את הכאפה״. מאמינה לו, ברור.
תודה למי שהגיעה עד כאן.
צר לי
07/05/15 06:10
92צפיות
סליחה ג'ימה שאין לי תשובות לשאלות שהעלית, אבל לבי איתך. אם את מעונינת לענות - האם שניכם שם לבד או שיש לכם סביבה תומכת ?
הלואי שהתהליך יעבור עליך בשלום כך שותוכלי להתאושש ולראות איך תמשיכו הלאה.
 
תודה לך כבשה
07/05/15 15:58
38צפיות
יש סביבה שיכולה להיות תומכת, אני זו שלא נוטה לשתף ואני בן אדם סגור באופן כללי. זה ישמע אולי מטומטם אבל אני לוקחת את הכשלונות על עצמי ולא מעוניינת שאנשים ידעו כדי שלא ירחמו עלי. על האובדן הקודם התאבלתי ממש חודשים אחר כך והמחשבות רדפו אותי. מחשבות של ״נקלטת ספונטני בחודש השני לנסיונות הרציניים, זה די too good to be true אז מה ציפית שזה יחזיק? נו, באמת״. סיפרתי לאמא שלי (האדם הקרוב אלי בעולם בערך, חוץ מבעלי) רק חצי שנה (!) אחרי והיא האדם השלישי שידע, אחרי בעלי, וחברה של חמותי (אפילו לא חמותי). רק מעט מחברותי בארץ יודעות. אין ספק שמשהו דפוק בי בקטע הזה אבל לפחות למדתי לקח ועל הנוכחי סיפרתי לה מיד אתמול. התגובה שלה לא הכי באה לי בטוב באותו רגע  אבל זה כבר סיפור אחר
חיבוק גדול
07/05/15 09:28
57צפיות
צר לי על האובדנים שעברת ושולחת לך חיבוק גדול.
לגבי הפרוצדורה אין לי תשובה, כי אין לי נסיון עם השיטה של השאיבה (רק הגרידה בהרדמה). בהחלט יש סיכוי שהווסת תסתדר אחרי הגרידה.לפי מיטב ידיעתי הרופאים בקופות החולים שולחים לבדיקות  אחרי הפלה שלישית (לא מבינה למה החליטו שדווקא הפלה שלישית ולא אחרי שתי הפלות...)
 
הכי חשוב שתהיה לך סביבה תומכת שתעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזאת.
 
º
תודה על האמפתיה והחיבוק
07/05/15 16:00
17צפיות
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/05/15 14:06
70צפיות
צר לי מאוד על ההריון שהפסיק.
לגבי השאיבה, יש מקומות שעושים את זה.אני באופן אישי מפחדת מכאב ולכן שמחה שמרדימים אותי .
אבל אם מבטיחים לך שאין כאב אז אין סיבה לא ללכת על שאיבה.זו אכן אמורה להיות פרוצדורה מהירה.
אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל פה בודקים רק לאחר 3 הפסקות הריון בשבוע הזה.
אלא אם ידוע לך על בעיות במשפחה ולעוד נשים שחוו הפסקות הריון.
יש בדיקות סטנדרטיות שכדאי לעשות. איכות ביציות וזרע, היסטורוסקופיה לרחם על מנת לוודא מה מצב הרחם
ובדיקת קרישיות אם זה ניתן אצלכם.
לגבי הדימום, סביר שיהיה חלש. יכול להיות שהרירית עדיין לא התאוששה מהציטוטק.
ואחרי שאיבה גם יקח קצת זמן.
כדאי לעשות אולטראסאונד לפני הביוץ ואז לראות מה מצב הרירית.
ואולי כדאי ללכת לרופא מומחה ולהתייעץ איתו אלו בדיקות נספות כדאי לעשות.
ואם את מתכננת להגיע לארץ בקרוב, תקבעי לך תור להתייעצות אצל רופא מומחה.בשביל לקבל עוד חוות דעת.
 
עשית לי סדר בראש, גל. תודה.
07/05/15 16:22
51צפיות
כמובן ששכחתי לציין שאני בעלים (לא גאים בכלל) של FSH גבוה, רזרבה שחלתית נמוכה, AMH ברצפה אבל זרע תקין. בגלל שאני poor responder דובר איתי כאן על הזרעה בלבד כש-IVF בכלל לא בא בחשבון לנשים בגילי (40) שדי נופלות בין הכיסאות ומסורבות טיפול מפאת גיל. היסטרוסקופיה היא בהחלט אופציה שאבדוק אבל מעדיפה בארץ היות ואני לא כ״כ סומכת על המע׳ הרפואית פה. יש לכך רופא מומלץ? וכמה זמן אחרי גרידה אפשר לעבור פרוצדורה כזו? הבנתי שצריך לחכות קצת.. ובהחלט מכינה לי רשימה של רופאים מומחים להתייעצות. שוב תודה. יחד עם דיאטה להורדת העודפים שהצטברו אני רואה שיש לי יופי של תעסוקה לחודש וחצי חודשיים הקרובים עד לשובה של הוסת
היי,
07/05/15 20:13
38צפיות
דווקא בגלל הרזרבה השחלתית הנמוכה עדיף ללכת על הפרייה בה ניתן להחזיר רק עוברים שהופרו.
הזרעות הרבה פחות יעילות במצב שכזה.
יש לך קופת חולים פה בארץ או ביטוח פרטי?
חזרת כמה פעמים על בדיקת הfsh? לפעמים זה משתנה.
ואכן כדאי להתייעץ פה בארץ עם רופא שמתמחה בדיוק במצב הזה כמו שלך.
הרבה פעמים הפסקות הריון נוצרות בדיוק מהסיבה הזו של איכות ביציות. כי הרבה פעמים בזמן התחלקות התאים ישנה בעיה או שיש פגמים כרומוזומלים שהגוף מזהה ומפסיק הריון.
אבל שוב, חייבים לבדוק עוד אפשרויות שיכולות לגרום להפסקת הדופק.
חיבק ושיעבור בקלות.
תעדכני איך היה
אעשה זאת
07/05/15 20:57
35צפיות
על הכוונון המהיר
ארכיון הודעות
ד

קושי בחיים?

אל תעברו את המשבר לבד. לפרטים היכנסו >>>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה