בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

חדשה כאן...
09/04/14 19:33
552צפיות
שלום לכולם,
התחלתי בפורום פוריות, המשכתי אח"כ בפורום תרומת ביצית, ועכשיו לצערי אני כאן...בחלומות הכי פרועים לא תיארתי לעצמי, שאעבור מה שרק שמעתי מאחרות...
לפני כשבוע וחצי, ילדתי תאומים, שני בנים, בשבוע 20 וחצי, לאחר שהוחלט על הפסקת הריון (פקיעת מי שפיר, זיהום, דימומים עם קרישי דם במשך שבועות קודם לכן וכו').
הם היו ממש תינוקות, רק קטנים יותר.
חווית לידה ראשונה שלי, לצערי...יש לי ב"ה ילד מקסים שנולד בניתוח קיסרי לפני קצת לפני שנה. הוא מציל אותי....
אני מרגישה שממש איבדתי שני ילדים, לא רק עוברים, לא רק הריון, כשהם יצאו, הרגשתי פרץ אהבה גדול אליהם, החזקתי אותם בידיי ונפרדתי מהם... הרגשתי צורך לומר סליחה..
איך מתגברים? מתי הכאב הגדול חולף, יש לי פרצי בכי, אני נזכרת ברגעים הללו, בדמויות שלהם.
קשה לי גם עם התגובות בסביבה או חוסר תגובות. פתאום או שכולם נעלמו, שזה כאב כשלעצמו (למרות שהבנתי שלא ידעו כל כך מה לומר...) או שהיו תגובות של "אל תשקעי בזה" כאילו שזה דבר של מה בכך, או בעצם לא נותנים לי לגיטימציה להתאבל..
כל כך עצוב
09/04/14 20:02
174צפיות
לקרוא מה שעברת. משתתפת בצערך. שאף אחד לא יעז לומר לך "אל תשקעי בזה" ולא יתן לך את הלגיטימציה להתאבל. חוצפנים!- יש לך את כל הלגיטימציה לעבור את תהליך האבל בשקט, בלי שהסביבה תשפוט אותך. משפט ששגור בפי לכאלו הוא: "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו", או: "כשאת תעברי חס וחלילה דבר כזה נורא, נראה אותך מתמודדת".

איך מתגברים?-אין לי תשובה טובה. גם אני נאבקת כל יום, וגם אותי שני ילדיי הקיימים מצילים מדי יום ביומו. מתי הכאב חולף?- לא יודעת, אבל לומדים לחיות איתו ולצידו. יש לך פרצי בכי- טוב מאוד. זה נורמאלי. תני לעצמך לבכות.

ועכשיו יש לי שאלה (וסליחה מראש אם זה מרגיש לך לא נכון השאלה הזו)- כתבת שיש לך פעוט בן פחות משנה, שנולד בניתוח קיסרי. כתבת שהתאומים היו בשבוע 20 להריון.
גם אני את שני ילדיי ילדתי בניתוח קיסרי, ולי נאמר שלפני שמנסים שוב להיכנס להריון, צריך לתת לרחם לפחות שנה של שקט, התאוששות ושיקום.
ולפי החישוב שלי, נכנסת להריון הנוכחי כחצי שנה לאחר הניתוח הקיסרי שלך, ועוד הריון עם תאומים, שזה דבר שמעמיס עוד יותר על הרחם ונחשב בפני עצמו הריון יותר בסיכון מהריון לעובר אחד. האם זה משהו שהייתם מודעים אליו? האם נאמר לך מדוע היתה פקיעת מי שפיר, זיהומים ודימומים לאורך שבועות? (סליחה סליחה אם השאלה הזו פוגעת בך בצורה כלשהי. אני מנסה להבין יחד איתך מה קרה ולמה זה קשור).



הי שירה
09/04/14 20:15
154צפיות
קודם כל תודה על תגובתך, זה באמת מעודד. בגלל זה נכנסתי לכאן...לנסות להתעודד ולשמוע מנשים שעברו....
שנית, את בכלל לא פוגעת זה בסדר, שוב...אנחנו כאן כדי לסייע זל"ז.
נכנסתי להריון שני כשהילד שלי היה בן כ11 חודש. נכון, בד"כ הרופאים ממליצים להמתין שנה, אבל כשמדובר באשה בגיל לא צעיר...הם אומרים תחכי חצי שנה...אז הרגשתי שזה נכון לי, הרגשתי טוב, גם בביקורת אצל הרופא, הרחם נראתה טוב והחלימה. למה שניים? בגלל טיפולי הפוריות, נהוג להחזיר שני עוברים כדי למקסם את ההצלחה. בד"כ, האחד עוזר לשני להקלט, ולא תמיד נקלטים שניים או בכלל. אבל זו בחירה שלך בסופו של דבר, עם הרופא.
היום אני באמת מודעת לכך, שהריון תאומים הוא כשלעצמו הריון בסיכון. אבל לא בטוחה שהייתי עושה משהו אחר. בכל הריון יש סיכון, אז נכון בתאומים יש יותר סיכון, אבל בגלל זה עושים מעקבים וכיו"ב. הרופא אמר לי, שלא היה משהו שלא עשיתי טוב, לא יכולתי למנוע את זה...מצד שני, יש גם הריונות תאומים שנגמרים טוב..כמובן.  את אומרת שלך היו שני קיסריים, לי היה אחד, יכול להיות שיש לכך משמעות להריון הבא שלך או ללידה. צריך להתייעץ עם הרופא.
לגבי מה שקרה לי, בתחילה היו דימומים עם קרישי דם, לצערי שלחו אותי הביתה כל הזמן ולא השגיחו עליי, ייתכן שאם הייתי נחה בבית חולים הכל היה נמנע וייתכן שלא...לא יודעת..
בכל מקרה, רק באותו יום שהרופא הבחין מיעוט מי שפיר. בד"כ מיעוט מי שפיר (כלומר פקיעת מי שפיר שהתוצאה היא מיעוט מי שפיר) קוראת בגלל זיהום. לפעמים זה עלול לקרות אחרי דיקור מי שפיר, אך אני טרם הספקתי לעשות דיקור מי שפיר. כך שככל הנראה הזיהום גרם לכל הבלגאן, וזה זיהום שגם עלול היה לסכן את חיי.
בוודאי שיש הריונות
09/04/14 21:30
141צפיות
עם תאומים שנגמרים מעולה. אני דוגמא לכך- יש לי אח תאום (לאימי היה מזל רב בנוגע לילודה- בגיל 28 ילדה אותי ואת אחי- הריון תאומים טבעי, ובגיל 33 ילדה את אחי הצעיר).

טוב שהרופא אמר לך שלא היה דבר שהיית יכולה לעשות כדי למנוע את רוע הגורל. כלומר, רק זה חסר להוסיף על האבל גם יסורי מצפון.

לגבי- אני בת 40, שני ילדים ו-7 הפלות, 6 מהן ברצף. לא קשור בכלל לניתוחים הקיסריים. הרחם שלי חזקה ורחומה (וגם מסכנה, אחרי כל מה שעבר עליה), רק העוברים דפוקים...
באופן כללי- מי שעברה קיסריים, הרפואה ממליצה לא יותר מארבעה ילדים, אבל אני רחוקה רחוקה מזה, כך שבאמת כל מה שקורה לי, קשור לשעון הביולוגי ולא למצב הרחם.

אנחנו פה, לכל דבר ועניין.
שירה.
היי יקרה,
( לעסק שלי )
09/04/14 21:53
112צפיות
צר לי כל כך על אובדן ההריון שלך.
בסכ"ה עבר שבוע. הכל כל כך טרי ובלתי נתפס.
כל כך טבעי ונורמלי שתחושי כאב ובכי.זה חלק מתהליך האבל והפרידה.
חשוב לתת לזה את המקום .
הסביבה לא תמיד יודעת כיצד להכי למקרה שכזה ולכן חלק בוחרים להתעלם,חלק שואלים או אומרים דברים חסרי טעם,
ולהרבה מהם יש המון עיצות חכמות למה שאת צריכה להרגיש או לעשות.
תקיפי את עצמך באנשים תומכים, מכילים ואוהבים. כאלו שמרגיש לך נכון ונעים איתם כרגע.
השאר יצטרכו לחכות לזמן אחר בו תרגישי חזקה יותר.
תני לעצמך את כל הלגיטמציה שאת צריכה בכדי להתאבל. קחי לך את הזמן שנכון לך.
כולם כל כך מפחדים מכאב ,צער ומחשש שתשקעי לזה ולא נותנים מקום למה שהיה .
מזמינה אותך להמשיך לשתף אותנו ולקבל תמיכה.
שולחת לך חיבוק גדול ואוהב.
תודה רבה את ממש צודקת
12/04/14 18:44
79צפיות
מרגש אותי לקבל תמיכה כאן
ivig
09/04/14 15:16
371צפיות
שלום, אני נמצאית בפורום בעקבות מקרה של חברה טובה אשר עברה 7 הפלות חוזרות וכמעט כולם בשבועות מאוד מוקדמים, שאפילו לא היה עדיין דופק. הריון אחד נגמר בשבוע 10 6 לאחר שנצפה דופק בעובר.
הזוג היה אצל פרופסור כארפ ששלח אותם למיליון בדיקות וכולם כולם יצאו תקינות.
למרות זאת הוא המליץ להם על הטיפול של ivig. מחיפוש בפורום ראיתי שכארפ ממליץ על הטיפול רק בעקבות בדיקת cross macth שלילית, שכאמור אצלם הכל יצא בסדר. יש למישהי מכן הסבר לכך? האם שמעתן על עוד מקרה כזה שהומלץ ivig למרות שכל הבדיקות יצאו תקינות?
באופן כללי, אשמח לשמוע קצת על העירוי הזה, האם יש בנות שלאחר העירוי הצליחו לשמר את ההריון? תודה לכולן!!
יש לי כל כך הרבה
09/04/14 16:36
221צפיות
מה לכתוב, שאני לא יודעת במה להתחיל-

ראשית, אולי אתחיל בלהסביר קצת על עצמי, כדי שתביני שכל מה שאני כותבת הוא לאחר בירור מאוד יסודי. בת 40, אמא לשני ילדים (7 ו-4), 7 הפלות- אחת בין שני ההריונות התקינים, ו-6 ברצף בשלוש השנים האחרונות. רוב ההפלות אצלי היו בשבועות 7-9 בעקבות הפסקות דופק, ופעם אחת הפסקת הריון בשבוע 16 עקב טריזומיה 18 (כלומר, הסיבה היתה ברורה לחלוטין). עברתי את כל הבדיקות האפשריות, כולל לפני כחודש וחצי את הבדיקה של הקרוס מאטש. אצלי המסקנה היא שההפלות הן כתוצאה מהזדקנות הביציות. מרבית הפסקות הדופק בשבועות הנ"ל נובעות כתוצאה מבעיות כרומוזומליות של העוברים.

לפני כחודש שקלתי אם ללכת לפרופ' כרפ ועשיתי ממש תחקיר רציני. עשיתי בפורום הזה חיפוש עם השם שלו בשנים האחרונות, דיברתי איתו טלפונית, דיברתי עם הרופא המטפל שלי, וביקשתי תגובות ועצות מבנות פה. מלא בנות כתבו לי גם פה בגלוי וגם במערכת המסרים. כולן (חוץ מאחת יש לציין) היו אצלו, התאכזבו קשות, וגם אלו שעשו את העירוי הזה, שמאוד שנוי במחלוקת, לאחר מכן- היתה להן שוב הפלה.

כאמור, כל נושא העירוי וכל התאוריה הזו של הנוגדנים לבעל, מאוד מאוד שנוי במחלוקת. אפילו תוצאות הבדיקה של הקרוס-מאטש לא ברורות. לדוגמא: עובדת המעבדה שבה ערכנו את הבדיקה אמרה שלי שה"שלילי" שיצא לי- זו תוצאה תקינה, ואילו הרופא שלי (ד"ר גונן) אמר שהתוצאה התקינה כביכול היא "חיובי", אבל שבמחקרים שערכו, למרבית הזוגות באוכלוסיה (גם אלו שאין להם שום בעיה של הפלות חוזרות) יוצא "שלילי", ולכן אי אפשר להסיק מכך שום מסקנות. כי אם ה"שלילי" באמת היה כה משפיע, אז למרבית הזוגות העולם היו אין סוף הפלות, ולא כך הוא. אז כל הציאוריה הזו שנויה במחלוקת, ולמעשה, אחד היחידים שמאמינים בה הוא פרופ' כרפ בעצמו. לא ברור למה גם כאשר תוצאות הבדיקה תקינות, הוא שולח לעירוי הזה. פשוט אין לו משהו אחר להגיד. אם זה אכן היה עובד הסיפור הזה- בנות שקיבלו את עירוי היו צולחות את ההריון הבא אחריו, אבל כאמור, מלא בנות כתבו לי שלקחו את העירוי, והפלא ופלא- שוב הפלה.

העירוי מאוד יקר. צריך לקחת שתי פעמים- לפני הביוץ ואחרי הכניסה להריון. הוא גם "מחזיק מעמד" בערך 3 חודשים או 6 חודשים (לא ברור ממה שקראתי), אבל מי אמר שלאחר תקופה זו האשה תיכנס להריון בכלל? ואז צריך לקחת עוד פעם. העירוי מאוד יקר (12,000ש"ח להזרקה אחת!!!) ולרוב הקופות לא מממנות. זה גם משנה את התנגודת של גוף האישה, ושם אותה במצב לא הכי מי יודע כמה טוב אם חס וחלילה תזדקק יום אחד להשתלה של איבר פנימי.
הכי טוב שתגידי לחברתך לקרוא על כך באינטרנט. יש מידע. שתצליב את שם העירוי +הפלות חוזרות.

בקיצור- מכל מה שכתבתי לך, אנחנו החלטנו לא ללכת אליו, כי כל מה שיוכל להציע לי זה את העירוי, שגם מאוד יקר, וגם לא אפקטיבי.

לגבי חברתך- האם יש להם ילדים, ובני כמה הם? זה יכול לשפוך קצת אור על דרך ההתמודדות ועל הצעד הבא. אני מוכנה שתתני את המספר שלי (מופיע בחתימה) לחברה שלך, ואוכל לשוחח איתה טלפונית, אם היא מעוניינת בכך.

יש לי עוד לכתוב, אבל נראה לי שמספיק בינתיים.
שירה.
תודה על התגובה
09/04/14 19:04
141צפיות
כתבת שבמקרה שלך היה ברור שזה נובע מהזדקנות הביציות- האם הסקת את המידע הזה בעקבות הגיל או רופא נתן לך את החוות דעת הזו?
חברתי בת 37 ומגיל 34 היא סובלת מהפלות ולכן קצת קשה לי להאמין שהזדקנות הביציות זה הסיבה. לצערי אין להם עדיין ילדים וזו הסיבה שאנו חוששים מאוד.44 עשיתי קצת חיפוש בפורומים השונים וקראתי שהעירוי הצליח אצל כמה נשים. אפילו הייתה אישה אחת אחרי 14 הפלות, שלאחר שלקחה את העירוי הצליחה להביא תאומים. אבל מה שהבנתי שבכל הפעמים שפרופסור כארפ המליץ עליו זה היה בעקבות בדיקת קרוס-מאטש שלילית.
עוד משו..
09/04/14 19:10
115צפיות
שכחתי לציין שהקופה משתתפת בעלות אם מדובר על 5 הפלות ומעלה.7
המשך תגובה-
09/04/14 19:48
122צפיות
המסקנה כתוצאה ממה נובעות ההפלות היא משום שכל הבדיקות תקינות, וה-FSHמעט מוגבר, מה שמלמד כן על איזושהי מגמה לא טובה. בנוסף, המחזורים שלי הולכים ומתקצרים, וזה עוד סימן מבשר רעות. וחוץ מזה- אין זה סוד שככל שאנו מתבגרות, כך השעון הביולוגי הידוע לשמצה מתחיל לעבוד.
לגבי חברתך- היא סובלת מהפלות חוזרות החל מגיל 34. ידוע שהפוריות יורדת משמעותית מגיל 35, ועוד יותר יורדת אצל נשים שטרם ילדו. לכן, בכלל לא בטוח שהביציות תקינות. לכל אחת הביולוגיה שלה, וכמו שיש נשים שיולדות בגיל 40 ללא בעיה, כך גם יש נשים צעירות הרבה יותר, שיש להן בעיות.

לגבי ההמלצות של כרפ- זה לא נכון מה שכתבת. בפירוש כתבו לי בנות שהתוצאה היתה תקינה, ולמרות זאת, הוא המליץ על העירוי. למה?- ככה!- כי כשמשלמים לבן אדם 1600 ש"ח לפגישה הראשונה, ועוד 1400 ש"ח לפגישה שנייה- הוא חייב לומר משהו ויעני לקדם במשהו. לגבי יעילות העירוי- יכול להיות שנשים שלקחו את העירוי ילדו, אבל זה ממש לא מובהק שהיה קשור לעירוי (אולי גם ללא העירוי, היה קורה הנס המיוחל), ולרוב העירוי לא עוזר. כפי שכתבתי לך, התיאוריה הזו מאוד שנויה במחלוקת.

לגבי התשלום של הקופות- כתבו לי בנות שעברו המון הפלות ברצף, שהקופה לא שילמה על העירוי. אם כבר- היתה השתתפות מסויימת של הקופה. יכול להיות שאם עדיין אין ילדים, אז הקופה בכל זאת משתתפת במשהו.

אני אגיד לך את האמת. חברתך בת 37, ללא ילדים, עם 7 הפלות ברצף כאשר הסיבה לא ידועה ואין טיפול. לא נשמע מבטיח. אם הייתי ללא ילדים, הייתי עושה הכל- כולל את העירוי הדבילי הזה, בלי לצפות לכלום. אם גם זה לא יעזור- הייתי שוקלת עם כל הצער שבדבר תרומת ביצית.
אני לא שוקלת תרומת ביצית, למרות שנאמר לי שזה יגדיל בצורה משמעותית את הסיכוי לילד, משום שיש לי שני ילדים, ומשום שאחרי כל מה שעברתי בשנים האחרונות, תמו  כוחותינו- הפיזיים והנפשיים. זה ממש לא בא בחשבון מבחינתנו, אבל אם לא היו לי ילדים- הייתי שוקלת זאת לחיוב.
תקני אותי אם אני טועה
09/04/14 20:25
121צפיות
אבל לפי מה שהבנתי, את הבעיה של בעיות כרומוזומליות בעובר ניתן לפתור ע"י ivf שבו יחזירו רק עוברים תקינים  לרחם.
אז זהו- שלצערי את טועה-
09/04/14 21:23
166צפיות
אם שני ההורים נשאים של מחלה גנטית, אז יש אפשרות לבצע תהליך שנקרא PGD, שזה אומר לבצע הפרייה חוץ גופית, למיין את העוברים לאלו החולים ואלו הבריאים, ולהחזיר לרחמה של האישה את הבריאים.
זה מצב שונה לחלוטין ממצב שבו יש בעיות כרומוזומליות שונות כתוצאה מהזדקנות הביציות ו/או הזרעים (גם זרע של גבר בן 40 אינו בעל אותה איכות כמו זו של בן 20...).
אין מה לעשות עם זה. רק להתפלל לנס. תחשבי על כל אותן נשים שעוברות תהליך של IVF-
הרי אם אפשר היה למיין את העוברים התקינים כרומוזומלית, היתה נחסכת מאותן נשים הבדיקה המסכנת של מי השפיר, ולא כך הוא. מי שבוחרת בכך, עוברת את הבדיקה, כי אין אפשרות אחרת לדעת האם אין תסמונות כאלו או אחרות שבסיסן כרומוזומאלי, אלא בבדיקה זו.
יש. בבדיקת דם NIFTY
11/04/14 13:23
92צפיות
הבודקת תסמונת דאון - טריזומיה 21, תסמונת אדוארדס - טריזומיה 18, תסמונת פאטו - טריזומיה 13, וייתכן שאף תסמונת טרנר (XO), תסמונת קליינפלטר (XXY), תסמונת טריפל איקס (XXX), תסמונת Super Male (XYY), ואף טריזומיות בכרומוזומים אחרים (כגון טריזומיות בכרומוזומים 5, 7, 8, 9, 16 ו-22.

אבל בשביל זה צריך כמובן עובר שמתפתח תקין כאשר הבדיקה מתבצעת החל משבוע 10.
נכון מאוד,
11/04/14 16:07
75צפיות
זו בדיוק הבדיקה שעשיתי לפני שנה בשבוע 14, ואז התגלתה טריזומיה 18, וזה תמך בממצאים שנמצאו בשקיפות העורפית והסקירה הראשונה.
היא שאלה האם ניתן לעשות סינון ראשוני של עוברים תקינים כרומוזומלית עוד לפני הריון, ואת זה אי אפשר לעשות. אולי עוד כמה עשרות שנים..., אבל כרגע לא.
בקשה לעזרה למילוי שאלון לעבודת הגמר שלי
08/04/14 22:42
205צפיות
שלום לכן!
תודה לכל מי שענתה כבר- זה ממש עוזר לי! חסר לי רק עוד מספר שאלונים בשביל העבודה שלי.
השאלון הנוכחי קצר ונוח לשימוש- כל מה שצריך הוא ללחוץ על הקישור ולענות על השאלון..
אני ממש אשמח אם תוכלו להקדיש לי כמה דקות מזמנכן היקר ותענו על השאלון.
תודה רבה וחג שמח!
https://docs.google.com/forms/d/11CLalMNFb8PDgesDX...
אתן מדהימות!
11/04/14 15:02
129צפיות
ממש תודה רבה לכל מי שענתה!! בזכותכן אני אוכל לעשות את העבודה שלי על נושא ממש חשוב..
בקשה אחרונה באמת- חסרים לי רק עוד 3 שאלונים למחקר..
אני ממש אודה לכן אם מישהי עוד לא ענתה והיא יכולה לענות...
שוב תודה!!
https://docs.google.com/forms/d/11CLalMNFb8PDgesDX...
שאלה בנושא התמודדות בעבודה ועם חברים
09/04/14 12:54
310צפיות
שלום לכולן, לצערי מצאתי את הפורום הזה שלשום תוך כדי בכי ושיטוט באינטרנט בניסיון לחפש תשובות ותמיכה..
עברתי אתמול גרידה לאחר הפלה נדחית בשבוע 13 (העובר היה ללא דופק, מתאים לשבוע 11+4).
למעט האחים שלי ושל בעלי אף אחד לא ידע עדיין על ההריון ואתמול נאלצנו לספר להורים ולבוסים של שנינו על ההפלה.
אני קצת אבודה ולא יודעת איך (ומתי) ולחזור לעבודה - מצד אחד אף אחד לא ידע שאני בהריון כך שאין לי תמיכה "אוטומטית" גם מכאלה שאני לא רוצה את תמיכתם, מצד שני יושבות לא רחוק ממני שתי הריוניות והמחשבה על לראות אותן מעבירה בי צמרמורת.
חוצמזה יש את החברים - שלא מבינים למה אני מבטלת פגישות ולא עונה לטלפונים, אני לא יודעת אם לספר להם שהייתי בהריון וכבר לא או פשוט להיעלם.
למישהי יש עצה?
ראשית, צר לי מאוד על
09/04/14 20:13
154צפיות
ההפלה. מכירה זאת מאוד מקרוב, את כל ההתמודדות עם כל הפנים של הדבר הנוראי הזה.
שנית, היום יש אירוח בפורום. אולי כדאי שתוסיפי את השאלה לאירוח. את שואלת על ההתמודדות עם הסביבה, וזה בהחלט מתאים לאירוח.

אני אגב, בוגרת 7 הפלות, ואצלי אין אפס- אני בוחרת לספר כמעט לכל מי שנמצא איתי במגע. זה מקל עליי. לא אוהבת סודות.

אני בחרתי שלא לספר
10/04/14 21:57
132צפיות
אלא רק לעובדות שלי ,
הטיפולים ובעיקר ההפלות הן ענייני הפרטי עד מאוד,
לא מוכנה שיכנסו לי לרחם או לשחות,
צפוף שם ,
למי ששאל ,מספרת / מסמסת  שעברתי עניין בריאותי.
אפילו רשמתי ניתוח,
אף אחד לא חקר או שאל ....
צר לי על מה שעברת
התמודדות עם ילד
09/04/14 23:10
396צפיות
ד״ר יעל עזרא שלום רב
ותודה שאת מקדישה לנו מזמנך.
אני איבדתי את בני הקטן לפני כחודשים , הוא נולד בשבוע 31.4 בעקבות אי ספיקה שליתית ברחם , (זהו מצב שהעובר אינו מקבל חמצן ויש בעיה בזרימות מחבל הטבור )
הוא נפטר אחרי 3 שבועות עקב מחלת ריאות קשה.
בבית חיכה לו אח גדול בן 6 שהוא מאוד בוגר לגילו.
כאחרי שהתינוק נפטר סיפרנו לו מאוד העדינות בעצת יועצת בית הספר, שהתינוק היה חולה מאוד והוא עלה לשמים , ושם הוא שומר עלינו מלמעלה.
הוא בכה מאוד, אבל התנהג רגיל. לאחר
תרופה קצרה הוא החל להיות עצבני , כועס ונעלב מה שהוביל לבכי חזק מאוד שלא אופייני לו.
לפני כשבועים בערך הוא החליט לחבוש כיפה ולהתפלל והסביר זאת בכך שהוא רוצה להתפלל הרבה שתינוקי יחזור.
ובנוסף יום אחד שבאתי לקחת אותו מהגן הוא מאוד בכה, כי אחת מהילדות בגן סיפרה שנולד לה אח והוא אמר לי בבכי ״שהוא לא רוצה להיות בן יחיד הוא רוצה הרבה אחים ושנהיה משפחה עשירה בילדים כמו משפחות שהם עשירים ויש להם כסף אנחנו נהייה משפחה גדולה ועשירה בילדים .״
קשה לי מאוד לראות את בני עצוב , הוא כל כך ציפה שיולד לו האח .
מתי לדעתך עלי לעשות בכדי לעזור לו להתמודד?
חשוב לי לציין שבעלי ואני משוחחים איתו ומסבירים לו שבעזרת השם הייו לו עוד אחים ואחיות , ובנוסף לכך קניתי לו שני ספרים על אובדן : ״ בכיתי כי חייכתי ״ והאחות שלא הכרתי ״ ודרך הספרים הוא מדבר על האובדן שלנו .
אודה לתשובתך
רותם
שלום רותם, כמעט שפיספסתי אותך...
09/04/14 23:56
256צפיות
הסיפור שלך נגע מאוד לליבי.
כמבוגרים קשה לנו לעכל אובדן שכזה, ולצערי בנך נאלץ בגיל כה צעיר להתמודד עם השיעור הלא פשוט הזה על החיים.
אני חושבת שזה נפלא שאתם מדברים איתו בפתיחות על הרגשות שלו, ושרכשתם עבורו ספרים שעוזרים לו להמשיג. תמשיכו כך, ותנו לו את הלגיטימציה לכל הרגשות אותם הוא מבטא. חשוב לי לציין שאפשר לתת לגיטימציה לרגש, אך להגביל התנהגות שחורגת מהמקובל במידה וקיימת (כגון אלימות פיזית או מילולית).
אני מניחה שהוא בכיתה א' - שהיא גם ככה שנה לא פשוטה של התאקלמות למסגרת חדשה. הכל ביחד מזמן עבורו שנה מרובת אתגרים.
אם אין שיפור, רצוי לשקול פניה לטיפול אישי עבורו, אשר יתן לו מקום נוסף לבטא את התסכול והכאב.
תודה
10/04/14 00:00
107צפיות
תודה יעל .
אנחנו אחרי חג החלטנו לקחת אותו לטיפול באומנות או בדרמה כדי לעזור לו להתמודד .
תודה עזרת לי מאוד .
רותם .
עדיף שלא להשתמש במילה חולה
10/04/14 14:06
186צפיות
הי רותם,

לאחר האובדן שלנו נפגשנו עם עובדת סוציאלית כדי להבין מה לספר לבת הבוגרת שממתינה בציפייה בבית לאחות תינוקת

העו"ס ביקשה שלא נשתמש במושגים כמו "חולה" כי זה יכול ליצור פחדים אצל הילד כי גם הוא יכול להיות חולה והוא לא בהכרח מבין שלא כול חולי מביא לאותה תוצאה..
היא עודדה אותנו לדבר בפתיחות ולהראות לה שהיא יכולה לדבר על הנושא ולא צריך לטאטא את התחושות מתחת לשטיח
להראות לה שגם אתם עצובים ומותר לבכות
במקום המילה חולה אפשר לומר לא התפתח כמו דוגמא של שתילים שלא כול שתיל מתפתח ויוצא כצמח, ובאמת יש ספר על זה שמומלץ "בכיתי כי חיכיתי" שמשתמש באותם הדימויים.

אני הוספתי ואמרתי שהיא הבכורה שלי , האושר שלי האהבה שלי והיא נותנת לי כוח גם אם לפעמים אני עצובה , היא עוזרת לי להחלים
ואנחנו משפחה ומאוד אוהבים האחד את השני וזה מספיק, לא צריך שום דבר יותר
וכשאמא תרגיש יותר טוב היאאולי תנסה שוב להביא אח/אחות

חיבוק


תשובה
10/04/14 16:36
117צפיות
תודה רבה נכון עדיף לא להשתמש במילה ״ חולה״ תודה על העצה.
גם אני קניתי לבן שלי שני ספרים ,
״בכיתי כי חיכיתי ״ ו״ האחות שלא היתה לי ״
הבן שלי מאוד מזדהה עם הילדים בספרים , זה גורם לו להתפתח ולדבר על האובדן שלנו״
קשה מאוד לא פשוט לילדים.
אירוח בפורום- דר' עזרא יעל ביום רביעי
( לעסק שלי )
07/04/14 15:04
350צפיות
אני שמחה לארח בפורום את דר' יעל עזרא
מטפלת אישית זוגית ומשפחתית, בעלת קליניקה טיפולית ברעננה בה מסייעת לנשים וזוגות שעוברים טיפולי פוריות או שחוו אובדן הריון.
נושא האירוח יהיה התמודדות עם משפחה וחברים בתקופת החגים
ויתקיים  ביום רביעי  ה-9/4 בין השעות 21:00-23:00
מוזמנים לשרשר שאלות תחת ההודעה הזו.
מוזמנות לשאול שאלות גם בנושאים אחרים
08/04/14 12:06
103צפיות
מזכירה לכם שניתן לכתוב מהיום שאלות ומחר בערב דר' עזרא תענה .
זוגיות ואוגדן
09/04/14 22:23
168צפיות
אני אחרי הפסקת הריון ולידה שקטה בשבוע 28 לפני 3 חודשים ( עדיין לא מאמינה כמה זמן עבר ) .התהליך שעברנו חיזק את הזוגיות שלנו ויקרב אותנו מאוד אבל מאז ... חזרנו לשגרה השוחקת וכעס ותסכול הופכים להיות מנת חלקנו , כתוצאה מזעם שלי על נשים הריונות , קושי בעבודה , פחות זמן לעצמנו , עייפות ילדים כביסות וכו׳ .
אני מרגישה שאנחנו מפספסים משהו טוב . מה לעשות ?
שלום קרן אור 123
09/04/14 22:46
117צפיות
הצטערתי לשמוע על האובדן שלכם.
אני ממליצה לכם בחום ללכת לייעוץ זוגי. ככל שתקדימו ללכת, כך התהליך יהיה קצר ויעיל יותר. ככל שתחכו, תצברו יותר משקעים וצלקות - וחבל.
טיפול זוגי נותן כלים פשוטים ויעילים מאוד להתמודדות עם השחיקה והעומס שאת מתארת.
במקרה שלכם יש ברקע גם את האובדן שאולי לא לובן כמו שצריך מבחינה רגשית. הטיפול הזוגי במקרה זה צריך לתת מענה גם לרגשות הלא פתורים בהקשר של האובדן וגם כלים להתמודדות עם השחיקה השגרתית.
חבל לחוות עוד אובדן שאותו ניתן בהחלט למנוע.   
שלום לכולן
08/04/14 13:46
302צפיות
לפני שמתחיל הארוח, הרגשתי צורך לספר לכן מעט על עצמי ועל החיבור שלי לתחום הפוריות ואובדן הריון.

שמי יעל, אני נשואה ואם לשלושה ילדים. אני מטפלת אישית זוגית ומשפחתית.

כשבעלי ואני רצינו להרות לראשונה ידענו שלא יהיה פשוט כיוון שבתורשה של שנינו מומים/מחלת כליות. נאמר לנו שהסיכוי לילד בריא הוא 25% בלבד. כל מה שהרפואה יכלה להציע לנו דאז היה להכנס להריון, לעשות בדיקות מקיפות במהלך ההריון ולפי התוצאות לקבל החלטה אם לשמור את ההריון או לא.

וכך עשינו...הסקירות הראו שבני ירש מבעלי את המוטציה הגנטית שלו. המתנו חודש ללא נשימה לתוצאות מי השפיר כדי לגלות לשמחתנו שממני הוא לא ירש את מחלת הכליות שלי, והחלטנו לשמור את ההריון. לו היה יורש גם את המחלה שלי וגם את המוטציה של בעלי היינו צריכים לקבל החלטה קשה לכאן או לכאן. לשמחתנו נמנע מאתנו הצורך להתמודד עם השאלה הקשה, וכיום בני בן 8.5, חי חיים מלאים ומאושרים.

עברו שנתיים, והתחלנו לחשוב על הריון נוסף...הבנתי שאני לא אהיה מסוגלת לעבור מחדש הריון עם המחשבה שאצטרך לקבל החלטה קשה על הפסקת הריון והתחלתי לחפש פתרונות. לשמחתי מאז ההריון עם בני, הרפואה התפתחה ופתחה בפנינו אופציה שלא היתה קיימת בעבר - PGD. במקרה שלי, עושים IVF, מגדלים עוברים עד לכדי 8 תאים, מוציאים תא אחד מהעובר ובודקים גנטית אם העובר ירש ממני את מחלת הכליות. לצערנו, הגן האחראי על המוטציה הגנטית אצל בעלי לא ידוע ולכן לא ניתן לשלוט בתורשה שלו. מחזירים לרחם רק עוברים שלא ירשו ממני את הגן הבעייתי ומקווים לטוב.

אחרי 7 מחזורי IVF, מתוכם 2 הריונות שנפלו באופן טבעי, נקלטתי להריון תקין מלא חרדות עד רגע הלידה (שליווי אותי גם קצת אחרי הלידה). במזל בתי לא ירשה את המוטציה הגנטית של בעלי והשמחה היתה כפולה. התקופה של טיפולי הפוריות היתה קשה ביותר עבורי וזכורה לי כתקופה הקשה ביותר בחיי.

בשל הצלחת הטיפולים עם בתי חזרנו כעבור כשנה וחצי לסבב נוסף, הפעם נקלטתי בטיפול הראשון, אבל...ההריון היה מלווה בדרמות משל עצמו: ההריון התחיל עם דימומים, בשקיפות התגלו בעיות מבניות בכליות (בשל התורשה מצד בעלי, אותה כאמור לא ניתן למנוע) שהעלו שאלה לגבי המשך ההריון, באמצע ההריון החלו שוב דימומים בשל הפרדות קרומים...וכמעט עד סוף ההריון לא היה ברור מה יהיה - אם אצא עם ידיים מלאות או לא...המון מחשבות שאם צריך יהיה להפסיק את ההריון אז עדיף לעשות זאת לפני שלב שבו לא ניתן יהיה לעשות גרידה. חרדות... חששות... בדיקות...בדיקות...בדיקות... כיום בתי השלישית בת שנתיים, מקסימה מאושרת וחיה חיים מלאים, מלווים במעקבים רפואיים.

בשל ההתמודדויות האישיות שלי, בשילוב עם המקצוע שלי, הרגשתי צורך עז להתמחות בליווי נשים וזוגות החווים דברים דומים. מעבר לאינטוציה שלי ולידע שכבר היה לי, חיפשתי לימודים מקצועיים בתחום. מצאתי קורס יחיד בארץ בנושא זה והוכשרתי באופן רשמי. כיום אני מלווה בקליניקה שלי זוגות ויחידים במסע הלא פשוט הזה, ומכאן החיבור שלי לפורום המדהים שלכן.

באופן אישי, אני זוכרת את ההסתגרות החברתית והמשפחתית שלי בתקופת הטיפולים ואת הקושי בהתמודדות עם הסביבה. תקופת החגים מביאה איתה אתגרים רבים של התמודדות עם הסביבה המשפחתית והחברתית. גם אם אין לכן שאלות ספציפיות אלי, אני מזמינה אתכן לשתף פה איך אתן מתמודדות עם החג? אילו אסטרטגיות מסייעות לכן להתמודד עם האתגרים שהוא מביא? מה הציפיות שלכן מהסביבה הקרובה שלכן בחג זה? איך אתן מגייסות את הסביבה שלכן לענות על ציפיות אלה?

מחכה לכן, מחר בין 21:00-23:00,
יעל
מעבדות לחירות-
08/04/14 15:20
210צפיות
ראשית, גילוי נאות- יעל היא קולגה שלי. היכרתי אותה לפני כשש שנים דרך חברה משותפת, ומאז אנו בקשר מאוד מיוחד. בשנה וחצי האחרונות, מאז ההפלה הרביעית ברצף, היא מלווה אותי כאשת מקצוע. אז אולי זה המקום לומר שוב תודה לך יעל, על המקצועיות, האמפטיה, הדאגה הכנה, ההבנה והסיוע הצמוד.

ועכשיו לעניינו- חשבתי על זה שאחד הערכים המרכזיים של חג הפסח הוא יציאה מעבדות לחירות, ולקחתי את זה למקום שבו אני נמצאת.
פעמים רבות אני מרגישה שאני מעין עבד לאבל. שאני נמצאת בתוך כבלים כבדים של עבדות, של עצב, כעס וקנאה. התהליך הרצוי מבחינתי זה לצאת מהעבדות הזו לחירות- להשתחרר מכבלי האבל וכל אותן תחושות קשות. בא לי לקרוע מעל עצמי את העבדות הנוראית הזו לאובדן, ולצאת לחופשי. לתת לנפש שלי מזור, לשחרר מעל עצמי את העול הנוראי הזה של ה"אין" ולהיות חופשייה.
אני לא משלה עצמי. זה תהליך שיקח זמן רב מאוד, אולי אפילו שנים, וברור שאי אפשר לגמרי להשתחרר, אבל טיפה טיפה ולאט לאט, עד שאפשר יהיה לנשום יותר בקלות.

המשך- שיר רלוונטי-
08/04/14 15:32
150צפיות
  
כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

º
זה שיר מקסים והולם מאד. תודה.
08/04/14 16:45
43צפיות
º
אכן שיר מקסים!
09/04/14 21:07
28צפיות
שירה היקרה!
09/04/14 21:06
97צפיות
תודה לך, על שהכנסת אותי לתוך חייך בדרך המאוד מיוחדת שלך. גאה ללוות אותך במסע האישי שלך מעבדות לחרות.
פעמים כה רבות דיברנו על תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה שיש לנו על מה שקורה לנו. שמחה כל כך לשמוע את העוצמה שיש בך נוכח הבחירה לצאת לחופשי - להחזיר את השליטה ככל האפשר לידיים שלך.  יחד עם זאת את מאוד מפוקחת לגבי האתגרים שבבחירתך. המסע ארוך, אך כבר התחלת אותו. עקב בצד אגודל תתקדמי בבטחה לעבר היעד שלך. מאמינה בך ובכוחות שלך!
יעל.
º
תודה. אוהבת אותך.
09/04/14 21:33
24צפיות
איך?
08/04/14 18:52
211צפיות
ביום שני בערב חג, ה14.4, יהיה חודש ליום שבו הכל הפסיק. ליום שבו הזמן עצר מלכת משבילי.  ליום הנורא בחיי שבו הייתי צריכה לוותר על העוברית שלי. בחג עצמו ה15.4 יהיה חודש  ליום שבו העוברית שלי יצאה ממני. יצאה ממני מבלי לחזור איתי. היומיים ששינו את  חיי. היומיים שמהם אני לא מצליחה להתרומם. והחודש יוצא בדיוק בחג! וצריך להתלבש יפה ולחייך לכולם, וכולם זה 40 איש!! ולהגיד חג שמח. כשבלב שלי הכי עצוב לי. כשעיניי דומעות כל הזמן. בכל נשימה. ולא בא לי לשמוח בחג. לא בא לי לשמוח בכלל אבל חייבים. כי זה מה שכולם אומרים לי. שחייבים להתקדם הלאה. לא יכולה לשמוע את זה יותר. בכל פינה,בכל מקום אני רואה אימהות עם עגלות, מחזיקות ידיים לתינוקות שלהם וככה זה גם יהיה במהלך כל החג. ואני לא רוצה להיות עם פרצוף עצוב ומדכא, אבל זה ההרגשה שלי. ולא בא לי לשחק אותה, אבל אני חייבת בשביל שבעלי לא ירגיש רע בשבילי ובגללי. רק חודש קודם הייתי הכי מאושרת בעולם. דמיינתי כבר מה אני לובשת בחג עם הבטן הגדולה שלי. ואיזה פסח כיף זה יהיה. ואיך כולם יגידו לי שיפה לי ואיך אני קורנת משמחה. אז איך?? איך אני אמורה לעבור את היומיים האלו?  
שלום shely27
09/04/14 21:32
104צפיות
מצטערת לשמוע על האובדן שלך ושל בעלך. ריגשת אותי בדברייך מאוד. יחד עם זאת, אני לא מאמינה ב"צריך", "חייבים" ו"זה מה שכולם אומרים". עוד לא יצא לי להכיר אדם שהיה לו טוב מכך שפעל כי צריך או היה חייב או כי כך אמרו לו. האובדן כואב מספיק גם מבלי להיות "קורבן" לשלושת הביטויים האלה.
לא היתה לך שליטה על מה שקרה לך, אבל כעת את יכולה לתת לעצמך את הלגיטימציה לבחור איך הכי נכון וטוב עבורך להתמודד. וחשוב שתביני שאין דרך אחת נכונה או טובה אבסולוטית לעשות זאת. את צריכה למצוא מה הדרך הטובה והנכונה בשבילך. גם אחרי שתמצאי מה הדרך הנכונה עבורך, תגלי שהיא משתנה ללא הרף ותלוית זמן, מקום והקשר.
אני שומעת כמה בעלך חשוב לך, וכמה את רוצה "להיות חזקה בשבילו", אבל אני לא בטוחה שזו הציפיה שלו ממך כלל וכלל. אני מאמינה שהוא רוצה שיהיה לך טוב, אך לא רוצה ש"תזייפי טוב" למענו. ממליצה לך בחום לדבר איתו על התחושות שלך, לשתף אותו בקושי שלך לחייך ל 40 איש ולומר "חג שמח". מאוד יכול להיות שביחד תמצאו פיתרון שיקל עליך ולו בקצת את ההתמודדות. לפחות לאדם אחד פחות תצטרכי לזייף חיוך וזה כבר יהווה עבורך מקור תמיכה משמעותי ביותר.
הכי חשוב לא להיות מקובעים בדרך חשיבה שסוגרת בפנייך את שלל האלטרנטיבות שאת יכולה לבחור מתוכן (מלהגיע לזמן קצר וקצוב לערב החג המשפחתי ועד ללא ללכת כלל).  
אני בוחרת שלא להתמודד
09/04/14 11:26
259צפיות
אני בוחרת לברוח. כי כבר אין לי כוחות נפש לכלום.

לפני 4 שבועות בדיוק ילדתי את בתי הבכורה בלידה שקטה, בשבוע 41. בשעה 13:30 בכיתי מהתרגשות כשהבנתי שאני סוף סוף הולכת לפגוש את הילד שגידלתי 41 שבועות בבטן. בשעה 16:00 בכיתי וצעקתי על כך שאין כבר את מי ללדת.
התינוקת הגיעה אחרי ציפייה ארוכה, והיא תוצר של טיפולי פוריות. מבחינתי אני נמצאת כרגע בדיוק במקום בו הייתי לפני שנתיים וחצי, בפעם הראשונה שניסיתי להרות.

בתקופת הטיפולים שנאתי את החגים, ואת המפגשים המשפחתיים והחבריים. עכשיו אני שונאת אותם שבעתיים.
פסח היה אמור להיות החג הראשון שלנו כמשפחה, כבר דמיינתי איך נופיע בארוחת החג, ומה אלבש.... הכל עד לפרטים הקטנים.
עכשיו אין מזה כלום, מלבד ריקנות תהומית.
עכשיו אני צריכה להגיע, להתלבש חגיגי, לאחל חג שמח, לחייך, לשבת סביב שולחן ארוך ולשיר שירים בשמחה כשבפנים הכל כבר מזמן מת.

אז זהו שלא. אני לא אעשה את זה.
אני בוחרת להישאר בבית, ולהרגיש כל שביב מהריקנות שלי. אני בוחרת להישאר ולהתחבר לכאב, לאבדן ולטרגדיה שלי.
וממש לא אכפת לי שאנשים לא מבינים אותי, ולא מעניין אותי שהם חושבים שאני שוקעת בדיכאון ו"עושה לעצמי רע".
הם לא עוברים את מה שאני עוברת, אז הם לא יכולים להגיד לי איך לנהוג.

ובעוד כמה שבועות, כשיגיע יום הזיכרון ויום העצמאות, יהיה לי מאוד קשה.
כי כבר לא נותרו לנו חברים ללא ילדים, ואני לא מעוניינת להגיע לאף אירוע עם תינוקות וזאטוטים שמתרוצצים לי בין הרגליים.
תודה, אבל לא תודה.
אני נוסעת רחוק מפה, אלפי ק"מ. אז מה אם זה לא לחופשה כייפית ומהנה?
לפחות שם הייאוש נעשה יותר נוח.

לא יודעת אם זה נכון מה שאני עושה.
אבל אין לי כוחות להתמודד.... באמת שלא
מזדהה עם כל מילה ומילה
09/04/14 18:56
207צפיות
לפני כארבעה חודשים ילדתי את בני בכורי, גם הוא תוצר של טיפולי פוריות. הילד המהמם שלי שרד ארבעה ימים בלבד, עקב סיבוך בניתוח הקיסרי וככל הנראה טעות אנוש בחילוצו במהלך הניתוח.
החג הקרוב רק מעצים מבחינתי את תחושת ה"אין" ואת ה- "מה היה אמור להיות עכשיו". גם אני דמיינתי את פסח שמח ביותר, משפחתי וחם. במקום זה אני מרגישה שאני מכריחה את עצמי ללכת לחמותי, לארוחה עם 24 בני משפחה, שלא ראיתי ולא דיברתי עמם מאז האסון.
אני מרגישה שהאושר פסח עליי . שהערב הזה , דבר לא נשתנה בו משאר הלילות- הוא גם מלא בעצבות ובכאב שמכלה אותי.   מרגישה שקוללתי במכת בכורות פרטית שלי. אז לשבת שם ולקרוא את כל ההגדה המייאשת? ולהחזיק את עצמי כל הערב כדי לא לפרוץ בבכי מול כל המשפחה. כן, זה מה שאני עושה . כי לא נעים לי מחמותי ומיתר בני המשפחה וכי אולי עמוק בלבי אני מקווה שלא יהיה נורא כמו שאני מדמיינת את זה.
אני חזרתי מחו"ל לפני כשבועיים ולמרות שהיו המון רגעים קשים, הניתוק מהארץ ומכולם עזר . אני חושבת שאת אמיצה בהחלטתך לנסוע רחוק בחג ואני מקווה שאולי יהיו לך כמה רגעי שקט ותקווה שם. את אחד לא יכול להבין אותך מלבד מי שעברה ועוברת משהו דומה. אני חושבת שאין אופציה אחרת מלבד להתאבל . איבדנו את היקר ביותר.
אני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן שאני אהיה אמא. לא יעזור כלום, אני אילחם ואיאבק, כי זוהי לצערי המציאות שלנו- שאנחנו נאבקות על הדבר הכי בסיסי שיש. ואני אהיה אמא. ואני מאמינה שגם את.
בחיים לא נשכח את את ילדינו ובהרגשתי, בחיים לא אחזור להיות האדם שהייתי לפני האסון הזה. אבל אולי יהיו עוד רגעי אושר ובזה אולי כדאי להיאחז.
שלום בין ייאוש לתקווה
09/04/14 22:05
144צפיות
מצטערת לשמוע על מות בנך הבכור.
מאחלת לך שאכן ליל הסדר לא יהיה נורא כפי שאת מדמיינת אותו ומברכת אותך על התקווה שאת מצליחה לגייס למרות הקושי.
מציעה לך לדבר עם בעלך ולחשוב על מספר תרחישים אפשריים לליל הסדר. לדוגמא, אם אכן לא יהיה כל כך נורא - תישארו עד הסוף, אך אם יהיה לך קשה - אולי תלכו מוקדם יחסית? אולי מראש תגיעו בשני רכבים ורק את תלכי מוקדם יותר? ואולי יש עוד כל מיני אפשרויות נוספות שיקלו עליך.
תחשבי גם מה עשוי להקל עליך את הנוכחות בליל הסדר. לפעמים קל יותר "להתנתק" בכך שתהיי עסוקה במשהו אחר - יש נשים שסורגות, יש כאלה שעוזרות בהגשה ובכלים, יש כאלה שמתעסקות עם הנייד...כל אחת ומה שמתאים לה. את יכולה להיות נוכחת פיזית, אך לא רגשית.
כדאי גם להכין את המארחים מראש ולהסביר להם את הקושי, כדי שיקבלו את ההתמודדות שלך ממקום של הבנה ולא יפגעו.
10/04/14 16:09
65צפיות
כל כך כואב לקרוא את מילותייך.

בטח שתהיי אמא לילד חי ובריא
סביר להניח שגם אני אהיה אמא, מעבר לאמא שאני כבר...
עמוק בתוכי, הרציונאלית שבי מבינה את זה.

אבל בשלב זה לפחות, זה לא מנחם אותי, ולא מביא בי אפילו שביב של אופטימיות וציפייה.
כרגע אני רק מרגישה את הכאב על מה שאיננו, ועל מה שאמור היה להיות.
ועל הדרך הארוכה והקשה שעוד מצפה לי.

º
09/04/14 19:36
45צפיות
שלום dasi985
09/04/14 21:46
136צפיות
הצטערתי לשמוע על האובדן שלכם.
אהבתי מאוד שאת עושה את מה שאת מרגישה שנכון עבורך ולא מה שהסביבה אומרת לך שאת צריכה.
את אומרת שאת לא יודעת אם זה נכון...אז כפי שציינתי - אין נכון או לא נכון - השאלה החשובה באמת היא מה כרגע נכון עבורך! ואני רוצה להדגיש את המילה כרגע. כי מה שמרגיש לך נכון עבורך ישתנה ללא הרף וחשוב שאת תהיי קשובה לעצמך ונאמנה לרגשות ולצרכים שלך.  לעיתים זה יהיה להישאר בבית ולהתחבר לכאב ולעיתים זה יהיה ליסוע רחוק, וקרוב לוודאי שבהמשך יהיה משהו אחר שיהיה נכון עבורך.
המלצתי היחידה אליך היא לנסות עד כמה שאת יכולה לגייס את הסביבה הקרובה לך לפרגן לך לדרך שלך, גם אם הם לא מבינים אותה. הם לא חייבים להבין בשביל לפרגן לך את מרחב הפעולה - הם פשוט צריכים לאהוב אותך ממקום לא שיפוטי.
גבולות הטאבו
08/04/14 15:18
274צפיות
הי תודה שבאת!
השאלה שלי בנוגע להתמודדות עם הסביבה היא בעיקר איפה עובר הגבול. אני אנסה להסביר:
באופן כללי אני נוטה להבין את המגבלות של הסביבה. מודעת לעובדה שאובדן הוא נושא קשה לעיכול ושלא כל אחד מסוגל או רוצה להתמודד איתו. כשיש תגובה שבעיני משונה או לא ראוייה, אני מזכירה לעצמי שזה נובע מהקושי של מי שעומד מולי ולא מרוע ושזה מעיד יותר עליו מאשר עליי. במקביל, אני מאוד בוררת עם מי אני בוחרת להתראות יותר ועם מי פחות, את מי אשתף ואת מי פחות. מבחינתי זה עובד. זה מאוד מתאים לי ולצורך שלי בפרטיות.
אבל יש בדרך הזאת שתי נקודות בעייתיות:
א. יש ימים שהדמעות עומדות בגרון ובימים כאלה אין לי שום יכולת להכיל קשיים של הסביבה. כל מה שעובר לי בראש זה: "קשה להם? שיתמודדו, לי קשה יותר". בימים כאלה תגובה לא במקום יכולה להוציא אותי מאיזון. אין לי כוח להיות המבוגר האחראי, שמציל את האחר מעצמו.
ב. נהיית ברירה טבעית של האנשים שאיתם אנחנו בקשר ואני יודעת שלבעלי זה צובט. מבחינתי אני לא אזום לבלות את שעות הפנאי עם אנשים שמבחינתם האובדן הוא "טאבו".  מבחינתו, אני קצת שופטת לחומרה.

ההתלבטות שלי היא איפה עובר הגבול? ברור שזה תלוי סיטואציה ובעיקר תלוי קירבה אבל הייתי שמחה לשמוע עוד דעות, בעיקר כי שיעור הלא "מדברים על זה" שאני מכירה מישראל גבוה הרבה יותר מזה שאני מכירה פה וזה מעציב אותי ומטריד אותי בהתמודדות לטווח הארוך ויש לי תחושה שזו אחת הסיבות שגורמות לי לדחות את הביקור בישראל.

אסטרטגיה לפסח? אנחנו נחגוג עם מי שהיו איתנו מהרגע שיצאתי מחדר ההתאוששות ולא עוזבים אותנו מאז. פסח ראשון שלהם אי פעם, פסח ראשון שלנו בחיים שאחרי.

פתוחה להערות, הארות, עצות ורעיונות ככל העולה על דעתכן!
ד"ש,
עדי
שלום עדי
09/04/14 22:19
86צפיות
תודה ששיתפת
התרשמתי מאוד מהיכולת שלך לקבל את מגבלות הסביבה. אני יודעת שזה לא פשוט.
מי אמר שאת תמיד צריכה להיות "המבוגר האחראי"? שאת תמיד צריכה להיות "באיזון"? יש רגעים בחיים שלמרות השאיפה שלנו להיות באיזון פחות מצליח לנו. ברגעים אלו אנחנו צריכים לגלות כלפי עצמינו את מידת הרחמים. תכף נחזור לאיזון...כרגע נפלנו...קשה לנו...רע לנו... מותר לנו והכי טבעי בעולם לא תמיד להיות במיטבינו. גלי כלפי עצמך חמלה ותעשי את מה שאת יכולה לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמך. הסביבה כבר תתמודד.
ולגבי החברים - אני מבינה שאת ובעלך רואים את הדברים אחרת. גם זה מותר בזוגיות - לא תמיד חייבים להסכים על הכל. השאלה היא האם הוא מרגיש שהיה רוצה להיפגש עם אותם חברים ושאת מנתקת אותו מאנשים שמשמעותיים לו? אם התשובה היא כן, אתם צריכים לראות מה ניתן לעשות כדי שגם הצרכים שלך וגם הצרכים שלו יהיו מסופקים באופן סביר. אני מבטיחה לך שאם תהיו יצירתיים תוכלו למצוא מגוון אופציות התמודדות. מתוכן תבחרו את המתאימות לכם ביותר.
תינוקות
09/04/14 09:54
198צפיות
דר עזרא שלום
הסיפור שלי הוא כזה: עברתי 4 הפלות (2 בשבוע 8 ו2 בשבוע 12). יש לי שתי בנות (בנות 8 ו4)  ולפני חצי שנה בדיוק קרה לנו האסון. אחרי הריון תקין לחלוטין ילדתי תינוק שבגלל סיבוך בלידה היה עם פגיעה מוחית קשה ושרד 4 ימים. אני בגלל סיבוכים קשים הייתי מאושפזת חודש. זה הרקע...כמובן שיש המון קשיים אבל הקושי שאני רוצה לדבר עליו הוא בהתמודדות עם תינוקות. זה בעיקר בולט עם גיסתי (משהו שכתבתי פה מס. פעמים אז אני מקווה שכולן יסלחו לי...). יש לי גיסה שהיא חברה טובה מאוד שלי. הגדולים שלנו בגילאים מקבילים וחברים טובים. את ההריון עברנו ביחד והיא ילדה שבוע לפניי. כמובן שכל החלומות על לגדל אותם ביחד ושיהיו חברים כמו הגדולים התנפצו.עברה חצי שנה ואני לא מעזה לראות את התינוקת. אני גם לא מגיעה למפגשים משפחתיים ובפסח לא נגיע לחמותי. אני יודעת שגיסתי מבינה את זה כי היא גם לא מדברת איתי עליה כמעט אבל עד מתי אני אוכל להמשיך ככה? כבר שנים כל קיץ אנחנו נוסעים יחד לנופש והשנה אני לא יודעת מה לעשות. איך לראות אותה צוחקת וגדלה בזמן שהילד שלי נשאר בן 4 ימים. כמובן שזה לא משהו שרק נכון לגיסתי. אני כל הזמן רואה אמהת עם תינוקות שנולדו בזמן שאני ילדתי ולא יודעת איך להתמודד עם זה. מפחדת שזה ילווה אותי כל החיים. לראוץת אותם ולחשוב מה היה צריך ליהיות אצלנו....
המון המון תודה על הזמן שאת מקדישה לנו
וחג שמח
שלום יערה140
09/04/14 22:34
109צפיות
מצטערת לשמוע על מות בנך.
אני מעריכה מאוד את גיסתך על ההבנה וההתחשבות - היא נשמעת חברת אמת.
הקושי שלך טבעי ביותר. אין לי תשובה לגבי עד מתי התחושה הזו תלווה אותך. יכול להיות שתמיד, ויכול להיות שזה ילך ויעשה יותר קל יותר עם הזמן. כרגע זה מאוד טרי.
אני שמחה שיש לך את הפורום הזה לפרוק ולשתף בקושי. תמיכה והבנה בנושא זה מאוד חשובים.
כל מה שנותר לי הוא לאחל לך ימים טובים יותר. במידה והריון נוסף עומד על הפרק, מאחלת לך לצאת בידים מלאות. יתכן מאוד שכשתחבקי בעצמך תינוק/ת יהיה לך קל יותר להכיל את אחייניתך ותינוקות אחרים.  
ערב טוב,תודה לדר' עזרא שמתארחת בפורום
09/04/14 21:45
88צפיות
מוזמנות להמשיך ולשאול.
חוסר סבלנות
09/04/14 22:42
142צפיות
לפני 5 חודשים עברתי לידה שקטה בשבוע 33 לאחר הפסקת הריון. מרגישה שהוריי, אחותי, אחיי היו איתנו לאורך הדרך ועדיין.. ואילו לגבי הצד של בעלי מרגישה ריחוק ובעיקר חוסר סבלנות שלי כלפיהם. הם אנשים טובים, באמת שלא עשו משהו כדי לפגוע בי ועדיין מאד קשה לי להיפגש איתם, מרגישה שאני מרוחקת, הם נוטים לעצבן אותי בכל דבר שוב בלי כוונה, ובעיקר מרגישה שלא בא לי להיות לצידם. אבל חייבת.. גם בליל הסדר וליום שלמחרת נהיה אצלהם (אנחנו דתיים כך שאין לאו לברוח או לקצר) ומרגישה שאני עושה את זה בחוסר חשק אחד גדול! ובשביל בעלי בלבד. זו ההורים שלו והאחים שלו שהוא מאד אוהב, זה חשוב לו והוא אוהב ורוצה להיות בקרבתם, לא רוצה לקחת את זה ממנו. ומצד שני רק לחשוב על זה נהיה לי רע ואני בעיקר לא מצליחה להבין למה הם גורמים לי להרגיש ככה? למה אין לי סבלנות אליהם?
ועוד משהו אם אפשר
09/04/14 22:55
96צפיות
כולן אבל כולן מסביבי בהריון או שילדו ממש לא מזמן. (משהו כמו 15 חברות שגרות בסמוך אליי, בישוב לא גדול) אני מוצאת את עצמי מתרחקת מהן ברגע שאני מגלה שהן בהריון ומתרחקת מאלו שילדו . בהתחלה קיבלתי את זה שזה הגיוני שאתרחק ממה שכל כך כואב לי וכן מזה שאני גם מקנא בהן.. אבל זה מתחיל להפריע לי, כמה אוכל לבודד את עצמי מכולן? ועד מתי זה יכאב פחות לשמוע שמישהי בהריון או ילדה?
כל מה שאת מתארת טבעי לחלוטין
09/04/14 23:06
79צפיות
אני מאחלת לך שבמהרה תחווי הריון תקין שיסתיים בידיים מלאות, ואז ההתמודדות עם הסביבה ההריונית והתינוקות יהיו לך נסבלים יותר.
בינתיים, מאחר וזה מתחיל להפריע לך - בחרי מספר חברות שבאופן יחסי פחות קשה לך עמן ושהן רגישות ומבינות את הקושי שלך. בהדרגה נסי לחזור עמן לקשר ובדקי מחדש כמה טוב ונוח לך עם המצב - לאט לאט...כל יום ביומו.
שלום לראות את האור 123
09/04/14 23:00
79צפיות
הצטערתי לשמוע על האובדן שלכם.
את מתארת קרבה מאוד גדולה למשפחה שלך, וקושי בהכלה של המשפחה של בעלך. האם זה אפיין אתכם גם לפני האובדן? האם יש לך ציפיות שהם יגיבו כפי שהמשפחה שלך מגיבה?
יתכן שהקושי שלך נובע מהרצון שלך קצת להסתגר לנוכח מה שקרה ושכרגע כל מי שזר מעייף אותך ומכביד עליך. זה לא אומר שהם או את לא בסדר, אלא שלך כרגע יש צורך חזק יותר בפרטיות, והם נתפסים בעינייך זרים באופן יחסי.
אני מבינה שהתקבלה ההחלטה לעשות את ליל הסדר עמם ושאינך מעוניינת לשנות החלטה זו. לכן, כל מה שנותר לך הוא לראות כיצד את יכולה להעסיק את עצמך בצורה הטובה ביותר, כך שהחיכוך יהיה מינימלי.
דברי עם בעלך - תסבירי לו מה עובר עליך. גייסי אותו להבין אותך ולעזור לך להעביר את היומיים האלה בדרך הטובה ביותר.
תודה על התשובה
09/04/14 23:06
74צפיות
זה אכן התאפיין גם קודם ומאז הלידה רק הולך ומתעצם..
זה אופייני מאוד לזוגות צעירים
09/04/14 23:33
74צפיות
אנחנו המטפלים מגדירים שלב זה במעגל החיים כ"חיבור משפחות באמצעות נישואין", ואחת המשמימות ההתפתחותיות של שלב זה היא יצירת זהות זוגית, הנבדלת ממשפחות המוצא, ובהעתקת נאמנויות בסיסיות ממשפחת המוצא לתא המשפחתי החדש שנוצר.
אני מניחה שהקרבה המאוד גדולה שלך למשפחת המוצא שלך משאירה פחות מקום למשפחת המוצא של בעלך להיכנס לליבך. זה טבעי, וזה תהליך שאם מודעים לו כפי שאת מודעת, משתפר עם הזמן. הקרבה למשפחה של בעלך לא תבוא לעולם על חשבון הקרבה למשפחת המוצא שלך. ככל שהזוגיות שלכם תתבסס יהיה לך קל יותר לקבל זאת.
חדשה כאן ודואגת בעיקר להתמודדות מול הסביבה
09/04/14 22:38
160צפיות
בעצתה של שירה מוסיפה את השאלה לכאן, בתקווה לקבל עצות/תשובות.
לא ציינתי קודם אבל חזרנו בסופ"ש האחרון משבועיים טיול בחו"ל כך שגם ככה לא היינו בקשר עם חברים ובעצם כולם רוצים להיפגש ולדבר ואנחנו מתנערים.
הנה ההודעה שפרסמתי קודם:
שלום לכולן, לצערי מצאתי את הפורום הזה שלשום תוך כדי בכי ושיטוט באינטרנט בניסיון לחפש תשובות ותמיכה..
עברתי אתמול גרידה לאחר הפלה נדחית בשבוע 13 (העובר היה ללא דופק, מתאים לשבוע 11+4).
למעט האחים שלי ושל בעלי אף אחד לא ידע עדיין על ההריון ואתמול נאלצנו לספר להורים ולבוסים של שנינו על ההפלה.
אני קצת אבודה ולא יודעת איך (ומתי) ולחזור לעבודה - מצד אחד אף אחד לא ידע שאני בהריון כך שאין לי תמיכה "אוטומטית" גם מכאלה שאני לא רוצה את תמיכתם, מצד שני יושבות לא רחוק ממני שתי הריוניות והמחשבה על לראות אותן מעבירה בי צמרמורת.
חוצמזה יש את החברים - שלא מבינים למה אני מבטלת פגישות ולא עונה לטלפונים, אני לא יודעת אם לספר להם שהייתי בהריון וכבר לא או פשוט להיעלם.
למישהי יש עצה?
שלום nutshell67
09/04/14 23:21
84צפיות
צר לי לשמוע על האובדן שלכם.
אני חושבת שזה מאוד אינדיווידואלי - יש אנשים שמאוד לא אוהבים לשתף את הסביבה שלהם כי הם "לא רוצים מבטים מלאי רחמים" שרק מכבידים עליהם עוד יותר, ויש כאלה שעצם ה"סוד" קשה להם יותר.
אם את בוחרת שלא לספר לחברים, את יכולה לומר בכלליות שעוברת עליך תקופה קצת קשה ושאת מעריכה את האכפתיות שלהם, אבל את צריכה כרגע מרחב. חברים טובים יבינו זאת וכיבדו את רצונך ממקום לא שיפוטי, גם אם יהיה להם קשה בהתחלה לקבל זאת.
את כמובן יכולה שלא לקבל החלטה גורפת ולבחור מספר מצומצם של חברים שאת תרגישי בנוח לשתף אותם ולקבל מהם את התמיכה לה את זקוקה.
אם בכל זאת את מעדיפה שלא לשתף אף אחד, ממליצה לך לבדוק את האפשרות לקבל תמיכה מקצועית - כדי שיהיה לך איפה לפרוק. שמחה בשבילך שמצאת את הפורום המקסים הזה. לפחות כאן תוכלי לקבל תמיכה, אהבה והבנה.
מאחלת לך שבקרוב תקלטי להריון תקין ותצאי עם ידיים מלאות. בינתיים התגובה שלך להריוניות במקום עבודתך טבעית לחלוטין, ולצערי אין "שיקוי קסם" שיכול להעלים אותן מהעין...
לילה טוב ותודה לכולכן
09/04/14 23:40
78צפיות
נשים יקרות!
תודה לכן על השיתוף והפתיחות.
תודה לגל על הארוח ועל ניהול הפורום המדהים והחשוב הזה.
אם יהיו לכן שאלות נוספות אלי אשמח להשיב. כתבו אותו בפורום ושלחו לי מסר בפרטי כדי שאכנס.   
מאחלת לכולכן את כל הטוב שבעולם.
יעל
º
תודה לך שהגעת וענית לשאלות
10/04/14 12:53
21צפיות
יום הולדת עצוב
09/04/14 00:41
310צפיות
כבר כמה ימים אני מדחיקה את היום הזה
והנה הוא בא..
אז יש לי היום יומולדת
בלי בלונים, בלי הפתעות ומסיבות
ביקשתי גם שלא יהיו מתנות
כי המתנה אותה רציתי איננה עוד
יומולדת עצוב
הוא כל כך חסר היום
כל כך הייתי רוצה שיהיה פה איתי, לידי בחיקי
והוא אינו עוד
והדמעות לא מפסיקות לרדת
יומולדת עצוב
הגעגוע לא מרפה
ופניו המלאכיות מופיעות
מנסות לנחם
ואני, איך אוכל לשמוח? איך אוכל לחגוג?
כשבפנים הכל עוד כל כך כואב, שהלב שבור לרסיסים
יומולדת עצוב
לא ידעתי כמותו מעולם
ובשביל ילדיי האהובים שרוצים לחגוג,
ששרים לי יומולדת שמח
אאסוף את עצמי ואמשיך לצעוד
במסלול החיים
שאזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה
ואותך בני היקר לא אשכח לעולם..


יש ימים ותאריכים שאי אפשר לדלג בם
09/04/14 04:39
100צפיות
ימים של חשבון נפש המה ,
של מה שהיה
מה  היה צריך להיות
ומה שיש ...
וככל שהפער בן מה שהיה צריך להיות, למה שיש גדול ,
ככל שהפער בלתי נסבל .
קשה בם.
אז קמים להם , לתוכם, כי הם שם
אפשר לדלג, להתחבא, להסתיר, להדחיק
לאחרים אלו רק 24 שעות,
לנו, כאן, זה 24 שעות,
ביממה!
תני לאנשים הכי חשובים בחייך לעטוף אותך,
את, אינך חייבת לחגוג
והם , אהוביך שזכו בך,
יחגגו המה, אותך.

ובכל זאת
יש ימים ותאריכים שקשה בם,
09/04/14 04:40
66צפיות
ימים של חשבון נפש המה ,
של מה שהיה
מה  היה צריך להיות
ומה שיש ...
וככל שהפער בן מה שהיה צריך להיות, למה שיש גדול ,
ככל שהפער בלתי נסבל .
קשה בם.
אז קמים להם , לתוכם, כי הם שם
אפשר לדלג, להתחבא, להסתיר, להדחיק
לאחרים אלו רק 24 שעות,
לנו, כאן, זה 24 שעות,
ביממה!
תני לאנשים הכי חשובים בחייך לעטוף אותך,
את, אינך חייבת לחגוג
והם , אהוביך שזכו בך,
יחגגו המה, אותך.

ובכל זאת
מה אני אגיד לך?-
09/04/14 08:06
96צפיות
כל כך מבינה אותך. זה נורא ואיום, אבל את שני ימי ההולדת האחרונים שלי לא חגגתי. יש לי אח תאום, כך שזה הופך את זה ליותר מורכב. בשנה שעברה (יום הולדת 39) הרשיתי לאמא שלי לאפות עוגה חגיגית, ובכל זאת ציינו זאת, והשנה- 40 הנפלא והמבשר טובות הגיע, וביקשתי מפורשות מכולם לא לחגוג ולא לציין. אפילו הילדים שלי לא ידעו מתי יום ההולדת שלי. כלום. כאילו מחקתי את היום הזה. זה נשמע קיצוני. אני יודעת. אבל ככה הרגשתי. אני יודעת שיש לי הרבה מה לחגוג- בריאות תקינה למרות כל מה שאני עוברת, שני ילדים, קריירה נפלאה, בעל מדהים, חברות, משפחה...אבל לא יכולתי. עבורי, עוד יום הולדת אומר עוד הזדקנות של הביציות, וזה קשה מנשוא.
בעלי שאל אותי: "מה?- את לא רוצה כלום במתנה?"- וכמובן שאמרתי לו שהדבר היחיד שאני רוצה במתנה, אינו בר השגה. שלא יקנה לי כלום, שלא יפתיע אותי בכלום.
מאחלת לך ולי שמתישהו בעתיד זה יהיה יותר אפשרי עבורנו להתייחס ליום ההולדת שלנו בכבוד המגיע לו.
היום יום הולדת
09/04/14 22:19
97צפיות
אני ישיר לך היום יום הולדת ונשמח ביחד על הילדים , הבעל ,על הדברים הקטנים שעדיין משמחים אותנו , על הגוף הנפלא שלנו שעוזר לנו לסחוב את האוצרות , על החיים .ונודה על הכוחות שיש בנו לקום כל יום מחדש ולחיות עם כאב חזק בלב .
יום הולדת שמח מלא טוב ואהבה וגם קצת שמחה
תודה לכן בנות על התגובות
09/04/14 22:29
68צפיות
אכן היה יום לא קל עבורי בלשון המעטה
אבל הנה הוא עובר
ומחר יש לבת שלי יומולדת 7
ואם לעצמי לא רציתי לחגוג
אז בשבילה כן
כי היא המתנה שלי ליומולדת
כבר 7 שנים חוגגות אנחנו יחד
היא ואחיה היקרים
נותנים לי את הכוח
לקום ליום חדש
מחדש

קרן אור
10/04/14 15:29
33צפיות
אהבתי מאוד את מה שכתבת....אנסה לזכור את זה בעוד חודש ביום הולדת שלי....

תודה לכולן
09/04/14 14:36
256צפיות
על התמיכה והמילים המנחמות, אצלי תחושה נוראית של בלבול יש רגעים שאני מרגישה מעודדת, אופטימית שאני אתגבר על זה. ובשאר הזמן המחנק בגרון והדמעות לא מפסיקות. מבקשת ממנה סליחה ומקווה שלא טעיתי.
אני מתגעגעת אליה, האשמה אוכלת אותי, האם היה סיכוי שהיא היתה בריאה?
אני מרגישה שאני לא אותה האישה, שהשתניתי לנצח, הנפש שלי הצטלקה ולעולם לא אשוב לשמוח באמת.
ויש לי שאלה לאלו שביקשו נתיחה pm,כמה זמן לקח לתוצאות להגיע?
כשהזריקו לה את הזריקה לקחו דגימת DNA ואמרו שלמחרת יהיו תוצאות וגם לקחו אותה לMRI  נוסף ולנתיחה.
היועצת הגנטית שעד כה ליוותה אותנו לא עונה לאימיילים כבר מספר ימים.. השארנו גם הודעה טלפונית
למה הם מתעלמים?
בעלי ואני צריכים קצת תשובות לשקט הנפשי עד כמה שניתן והם מתעלמים
"האם היה סיכוי שהיא היתה בריאה?"-
09/04/14 20:09
141צפיות
את הרי יודעת את התשובה. היא היתה חולה מאוד מאוד מאוד. הלכתם למיטב המומחים, שמעתם אין סוף אנשי מקצוע מומחים, וכולם אמרו אותו הדבר והמליצו על אותו הדבר.
בבקשה שחררי את רגשות האשמה. יש דברים איומים ונוראים שקורים לאנשים, בלי שאף אחד יהיה אשם בהם. זה כל כך לא בריא לנפש האשמה הזו, מה גם שהיא מיותרת. טרגדיות קורות לאנשים הטובים ביותר, ובמקרה שלך- אף אחד לא אשם, וגם לא את. אל תקחי את זה על עצמך. גם כך מספיק קשה.

לגבי תוצאות הנתיחה- אני לא יודעת לענות לך. מקווה שמישהי פה כן יודעת.
היי דניאלה
09/04/14 21:44
96צפיות
מה שאת מתארת  אני קוראת לזה רכבת הרים רגשית, עליות וירידות, רגע מרגישים קצת יותר למעלה ורגע בתחתית. אני זוכרת שממש בהתחלה זה טלטל אותי נורא, עד שלמדתי להתרגל לזה. גם היום זה עוד קורה ולעיתים בעוצמות חזקות.. אבל עם קצת יותר מרווחים, עם קצת יותר יכולת לנשום בין לבין.
הגעגועים והאשמה הם חלק מהרגשות, תלמדי לאט לאט לחיות איתם. לפעמים זה מרגיש שאין מקום לנשום, כל שאת רוצה זה רק להעלם (היה לי יום כזה היום..) ויהיו ימים שתרגישי שיש בך כוחות, שיש בך תקווה.
הנפש שלנו הצטלקה, אין ספק בזה, אנחנו אחרי טרואמה. לעיתים אני מתבוננת בנפשי ומרגישה איך היא צועקת, איזה עומס יש עליה, הנפש הזאת שעברה כל כך הרבה בכל כך מעט זמן. והשמחה? נראה שהיא נעלמה ולא תשוב עוד. " השמחה נלקחה ממני".. "קולות מן העבר לוחשים לי לעצור אבל אני ממשיך בחושך לחתור..(כדברי השיר "איכה" של שולי רנד) , כל יום אנחנו חותרות מחדש ע"מ להחזיר מעט מן השמחה שנלקחה מאתנו. אני רוצה להאמין שעם הזמן נמצא גם את השמחה לצד הכאב ולא זו תפגע בשניה..
ולגבי הנתיחה, אנחנו כבר 5 חודשים אחרי ועדיין אין תוצאות. זה בד"כ בין 3 חודשים לחצי שנה, וכפי שאת רואה קרוב יותר לחצי שנה. וגם אני ילדתי בתל השומר.. אצלנו עשו הדמיית אולטרסאנד אחרי שהוא נולד ולפני הנתיחה ופר' אחירון שליווה אותנו כבר בביה"ח לפני שהשתחררתי בא ואמר לנו את התוצאות. והאמת שזה מה שעזר לי באותם רגעים לצאת מביה"ח. אני מבינה כל כך את הרצון שלכם לקבל תשובות, לסגור בלב ולחיות בסוג של השלמה עם הבחירה שעשיתם. וזה נורא מעצבן שהם מתעלמים.. חוץ מהיועצת הגנטית הייתם בקשר עם רופא בתל השומר? אם כן תנסו אולי דרכו.. ואל תוותרי, זכותכם המלאה לדעת את התשובות ברגע שיש כאלה... אני פה אם יש לך עוד שאלות או בכלל רצון לשתף
הפרשת חלב 3 חודשים אחרי הפסקת הריון
08/04/14 15:41
176צפיות
מה שלומכן יקירותיי? יש לי שאלה למומחיות כאן

לפני 3 חודשים ושבועיים (אבל מי סופר) עברתי לידה שקטה קשה ביותר
מאז כמובן שאנחנו מנסים להכנס להריון והיו כבר 3 מחזורים סדירים אולם-לתדהמתי שמתי לב לאחרונה שעדיין יש לי הפרשות של חלב מהשדים. אציין שאחרי הלידה/הפלה מאוחרת אפילו שלקחתי את הכדורים לייבוש היה לי חלב בכמויות גדולות יותר.

בדקתי פרולקטין אתמול, שזה היה היום השני למחזור ויצא - 288.5 (קופ"ח כללית)

כמו"כ FSH - יצא 5.30. מה דעתכן? יש מקום להתערבות? צריך אולי לטפל איכשהו?לייבש את החלב או משהו
טבעי
09/04/14 00:38
68צפיות
אני כבר 8 חודשים ועדיין יש חלב.

הרופא אמר שזה טבעי (לקחתי 4 כדורים לייבוש)
היי דוראל,
( לעסק שלי )
09/04/14 08:03
73צפיות
לוקח לגוף זמן לאזן את עצמו הורמונלית .
הפרולקטין שלך תקין ולכן סביר להניח שהחלב יעבור עם הזמן.
ניתן להיעזר ברפואה משלימה בכדי לאזן את החלב, דיקור, רפלקסולוגיה, צמחי מרפא והומאופטיה..
גם הfsh יצא תקין.
כמובן שתמיד כדאי להתייעץ עם הרופא ולשמוע מה יש לו לומר.
אורטל הלל נפטרה
08/04/14 09:28
387צפיות
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4507949,00...

תנחומי למשפחה, אסון כל כך גדול
º
כמה עצוב ואין נחמה...
08/04/14 10:03
85צפיות
º
טרגדיה נוראית... כמה קיוויתי שתצא מזה
08/04/14 10:19
87צפיות
º
עצוב ביותר, אין מילים...
08/04/14 10:24
64צפיות
עצוב כל כך.
( לעסק שלי )
08/04/14 12:08
134צפיות
שולחת תנחומים למשפחה.
º
אין מילים מנחמות. טרגדיה נוראית.
08/04/14 14:14
37צפיות
כואב הלב
08/04/14 14:46
87צפיות
תנחומים למשפחה אני לא רוצה לחשוב בכלל מה הם עוברים קשה מאוד טרגדיה כפולה שאלוהים ישמור.
נורא נורא נורא
09/04/14 06:24
85צפיות
תנחומים למשפחה
º
.
08/04/14 18:35
80צפיות
חצי שנה ללידה
08/04/14 13:30
282צפיות
היום היינו אמורים לחגוג יום הולדת חצי שנה.חשבתי שיהיה יום מאוד קשה אבל האמת שזה יום ככל הימים. לא עצוב פחות ולא עצוב יותר....
º
( לעסק שלי )
08/04/14 13:40
34צפיות
רק לחשוב
08/04/14 14:36
79צפיות
מה זה בעצם אומר על יום רגיל בחיינו...



*אצלי בערב חג ימלאו שלושה חודשים ללידה. ממש חג...
הזמן לא עוצר..הוא עף..נשרף..מסך עשן
08/04/14 15:59
77צפיות
כמה שהשיר הזה היה הכי שמח בשבילי. כמה שהשיר הזה יפה. כמה שהשיר הזה כואב לי. כמה שאני בוכה עם השיר.  הזמן עובר כ"כ מהר. יום יותר עצוב,יום פחות עצוב. יום רגיל. מקווה שגם לי הזמן יעשה שיהיו ימים רגילים.
בערב חג יהיה חודש לתחילת התהליך וליום הנורא בחיי,בחג עצמו יהיה חודש ללידה השקטה..
שואלת עבור חברה- בנות הצפון- גרידה בחול המועד
08/04/14 11:38
125צפיות
יש בזיו או בפוריה או באיזור ביצוע גרידות בחול המועד?
צריכה תשובה מיידית ככל האפשר תודה
היי שבלולכחול
( לעסק שלי )
08/04/14 12:07
69צפיות
רק בבית חולים יוכלו לתת לך את המידע הזה.
תתקשי למחלקת נשים והם יפנו אותך למי שמטפל בזה.
º
תודה הסתדרה.
09/04/14 11:21
13צפיות
2 הפלות... אשמח לעצה
06/04/14 00:15
345צפיות
בנות יקרות!
אני מצטרפת אליכן בצער לאחר שחוויתי 2 הפלות בארבעת החודשים האחרונים, הראשונה בשבוע 7 לאחר שהעובר הפסיק להתפתח, והשניה בשבוע 9, הפלה ספונטנית, לפני שבוע.
אני בת 27, אין לי ילדים. לשני ההריונות נכנסתי בקלות אך לצערי הרחם שלי לא החזיק אותם.
רציתי להתייעץ איתכן- מה אני עושה עכשיו? מנסה לברר מה לא בסדר אצלי או פשוט מנסה שוב? לחכות קצת כדי לתת לרחם להתאושש?
מצד אחד אני לא רוצה לחכות כי אני כל כך רוצה להיכנס להריון תקין, ומצד שני אני לא רואה איך אוכל לעמוד בעוד הפלה בזמן הקרוב.

אני מאוד לא מרוצה מרופאת הנשים שלי. היא אנטיפתית, לא מסבירה שום דבר, אדישה, ואפילו לגבי המקצועיות אני בספק. אז לחפש רופא נשים אחר בכללית? או רופא פרטי דרך הכללית?
כדאי ללכת לרופא שמתמחה בפוריות?
ובהזדמנות זאת אם מישהי ממצליצה על רופא נשים באיזור כרמיאל והסביבה שעובד עם הכללית אשמח לשמוע. אני יכולה גם להגיע לאיזור נהריה או חיפה.
סליחה על השאלות הרבות... תודה
צר לי על האובדנים-
06/04/14 08:35
124צפיות
אנסה להתייחס לאט לאט לכל הנקודות אותן העלת:
1. אולי אין בזה משהו מנחם, אבל שתי הפלות ברצף נחשבות למרבית הפלא למשהו שנחשב בגדר הנורמה של הסטטיסטיקה. כך שייתכן שנפלת על הצד הלא טוב של הסטטיסטיקה, שאכן יכולה להיות מאוד אכזרית לעיתים.

2. כתבת: "....לצערי הרחם שלי לא החזיק אותם". זו טעות נפוצה לחשוב שברחם האשמה. אל תאשימי אותה. מעל למחצית ההפלות בשליש הראשון נובעות מבעיות כרומוזומליות של העובר, כך שלהאשים את הרחם הצעירה והבריאה שלך- זה גם לא נכון, וגם לא מקדם.

3. כתבת שעברת לפני שבוע הפלה ספונטנית בשבוע 9. נשמע לי קצת תמוה שלא היה צריך לעבור שום דבר כדי לגרום לרחם להיות נקייה (כדורי ציטוטק או גרידה). האם הדימום הסתיים? בדקו אותך והכל נקי? לרוב זה שבוע שצריך לעבור פרוצדורה. אז קודם כל- תוודאי שהכל בסדר פיזית.

4. לגבי בירור הפלות חוזרות- לרוב מתחילים בירור אחרי 3 הפלות ברצף (מקווה שלא תגיעי לכך...), ולעתים אחרי פעמיים. הבירור כולל המון בדיקות, שחלקן לא נעימות, ולוקח זמן, עצבים, אנרגיות, וכסף. לכן, האמת היא, שבגלל גילך הצעיר והקלות שבה את נכנסת להריון, הייתי ממליצה לך לחכות עם הבדיקות, בתקווה שלא תזדקקי להן בכלל. גם הבדיקות מכניסות הרבה מתח ולחץ נוספים על אילו הקיימים.  

5. לגבי מתי להתחיל לנסות- ראשית, כפי שכתבתי, צריך לוודא שהכל נקי ושהרחם חזרה לקדמותה. לרוב, מומלץ לחכות למחזור הראשון ולאחר מכן להתחיל. אבל- כמובן שאם את מרגישה שלא מסוגלת, את יכולה לקחת איזשהו פסק זמן ולנסות שוב כאשר תחליטו שאתם מסוגלים נפשית לעמוד בלחץ של עוד הפלה חלילה, או בלחץ של הריון תקין, שילווה ביותר חרדות מהריון אצל מישהי שלא חוותה הפלות.

6. לגבי רופא/ה- אישה שעברה הפלות, זקוקה לרופא שיבין ויהיה אמפטי, לצד הפגנת מקצועיות. לכן, לפי התיאור שלך, הרופאה שלך ממש לא נשמעת מתאימה. כן כדאי לחפש ולמצוא רופא/ה אחר/ת. אין חובה ללכת לרופא שמומחה בפוריות. הפלות זוהי צרה צרורה נפרדת מחוסר פוריות. לצערי, אני לא מכירה מישהו /י באיזור שלך. מקווה שבנות אחרות יוכלו להמליץ לך פה.

אנחנו פה- לכל דבר ועניין.
שירה.

תודה שירה
06/04/14 15:11
78צפיות

כמובן שנתנו לי ציטוטק לפני שבוע וכמובן שאחכה עד שהכל יהיה נקי, עד אחרי הוסת הקרובה. בנוסף בהריון זה התפתחה לי ציסטה גדולה בשחלה, כך שאצטרך לחכות ולראות מה קורה עם הציסטה.
תודה על כל התשובות! לאור מה שכתבת אני חושבת באמת להימנע מהבדיקות ופשוט לנסות שוב כשארגיש שאני מסוגלת. אולי לעבוד קצת יותר על הקטע הנפשי- להיות רגועה, לשמור על האופטימיות. זה לא קל לי. אולי גם רפואה אלטרנטיבית, למרות שאני במקצועי באה מתחום הרפואה הקונבנציונלית ואף פעם לא פניתי לכיוון הזה...

תודה על התמיכה, זה עוזר :) בהצלחה לכולנו
המשך התייחסות-
06/04/14 20:53
46צפיות
קודם כל- תרגישי טוב, ונקווה שהציטוטק יעשה את העבודה. הציסטה בשחלה הרבה פעמים היא תוצר של ההפלה, וצריך לעקוב ולראות שהדברים מסתדרים וחוזרים לקדמותם.
לגבי הקטע הנפשי- נורא קשה להיות רגועה אחרי מה שקרה לך וגם ההריון הבא שלך, בתקווה שיהיה תקין, ילווה במתחים, בלחצים ובחרדות שבנות אחרות לא חוות. לשמור על אופטימיות בגילך חייבים, כי גם יש לך סיבה טובה להיות אופטימית- את צעירה ונכנסת להריון בקלות (חמסה חמסה חמסה).
אני אישית לא מתחברת לרפואה אלטרנטיבית, אבל כל מי שמתחברת לזה- שתלך על זה ובגדול. אני בטוחה שיש פה בנות שנעזרות בשיטות אלטרנטיביות שונות.


אותו סיפור...
06/04/14 21:04
121צפיות
בת 28, ללא ילדים. 2 הפלות בחצי שנה (שבוע 6, שבוע 9)...
ביצעתי בדיקות קרישיות דם, קריוטיפ והיסטורוסקופיה (בדיקה למבנה הרחם)...
אלה הן הבדיקות שביצעתי ומומלץ להתחיל לבדוק ״רק״ אחרי 3 הפלות רצופות... אני אישית לא יכולתי שלא לא לבדוק...
אין לי כ״כ מה לומר לך כי אני בעצמי לא יודעת מה לעשות...
בהצלחה.
תגובה
06/04/14 21:11
96צפיות
הי, תודה על התגובה
מצאו משהו לא תקין בבדיקות שביצעת?
מי הפנה אותך אליהן? דרך קופת החולים?
כמובן רק אם נוח לך לשתף
06/04/14 21:15
71צפיות
אני יכולה להבין אם את לא רוצה לשתף את התוצאות של הבדיקות בפורום5787...
הכל יצא תקין...
07/04/14 11:52
82צפיות
את הקריוטיפ , ההיסטורוסקופיה האבחנתית והקרישיות ביצעתי באופן פרטי, אם יש לך ביטוח בריאות אז זה הזמן להפעיל אותו...
קריוטיפ עולה כ-1000₪ לכל אחד (גם הבן זוג צריך לבצע).
היסטורוסקופיה אבחנתית עולה כ-1500₪
בדיקות הקרישיות עוחות כ-2000₪
את ההפניות את מקבלת מהרופא נשים...
הפניה לקרישיות את מקבלת מההמטולו...
ללא עלות את יכולה לבצע פרופיל הורמונאלי (הפניה מרופא נשים).
בנוסף, בעלי ביצע בדיקת זרע - לא בטוחה כמה זה הכרחי... פשוט ביצעתי כל בדיקה אפשרית שיכולה איך שהוא להעיד על משהו...
בגלל שעברת 2 הפלות, הייתי עושה היסטורוסקופיה אבחנתית כי אולי אחרי ההפלות יש לך הדבקויות ברחם ואז זה עלול לגרום להפלות...
עד כמה שידוע לי,
07/04/14 12:58
67צפיות
הידבקויות ברחם לא נכללות כגורם להפלות, אלא עלולות לגרום לקושי בכניסה להריון.
לא מדויק שירה, אם העובר משתרש על צלקת
08/04/14 07:22
56צפיות
או הידבקויות, יתכן ותיווצר  בעיה שלייתית .
הן בהחלט גורם להפלות
10/04/14 00:05
22צפיות
אם השיליה משתרשת על הדבקות ההשרשה לא תקינה וזה יכול לגרום לירידת מים מוקדמת שמביאה להפלה
תפקוד בלוטת התריס
07/04/14 11:57
65צפיות
חשוב לבדוק את תפקוד בלוטת התריס (tsh,t4,t3( זה משהו שבודקים בפרופיל ההורמונאלי ונעשה בקופ״ח ...
אגב, גם לי מצאו ציסטה בשחלה... חשוב לעקוב אחריה ולראות שלא גדלה... הרופא המליץ לי להמתין 3 מחזורים ולבדוק אותה שוב לפני הכניסה להריון....

אין לי בעיה לעזור/לענות על על שאלה ואם תרצי אתן לך את המס׳/המייל שלי.

בנצלחחה
ועכשיו סלקום??
05/04/14 23:36
349צפיות
לאן שאני לא מסתכלת לידות נמצאות על המסך
מבייבי בום הצלחתי להתחמק,
את הפרק האחרון של פלפלים צהובים בחרתי לא לראות, למרות שמאד אהבתי את התוכנית
מהפרסומת החדשה של סלקום כבר לא נשאר לאן לברוח..
מסכימה לחלוטין אבל
06/04/14 00:43
170צפיות
הפרסומת קשה וזה שיר ששמעתי הרבה אחרי הלידה השקה הראשונה שלי , אבל משום מה האישה נראתה לי עצובה וחוששת כך שניסיתי להמציא לה סיפור .שזו אישה שמגיעה ללדת לאחר לידה שקטה והיא מלאה חששות ובסוף הכל עובר בשלום. ככה היה לי יותר קל לראות את הדברים ואולי לדמיין אותי ואותנו במקומה . אמן
תיארתי לעצמי שזה של סלקום...
06/04/14 08:19
137צפיות
האמת היא שדי הכרחתי עצמי לראות את הפרסומת, כי עד מתי אוכל להימנע?!- אבל באמצע הפרסומת נשברתי והעברתי ערוץ עד יעבור זעם. לא יכולה. גם אני מרגישה שכבר לא נשאר לאן לברוח. זה נכון.
גם לי כאב
06/04/14 16:27
112צפיות
גם לי כאב לראות את הפרסומות של סלקום , גם אני העדפתי לא לראות פלפלים צהובים וגם לא רמזור (עונה חדשה עם תינוקת) .
למה כולם בוחרים לפרסם עם תינוקות, לידה וכל מה שקשור בזה , כמה שזה קשה , בכל פינה עגלה , בכי של תינוק , אישה בהריון .
עכשו אספתי את הבן שלי מגן וראיתי אימא שבדיוק ילדה , זה כמו סכין בלב ,
כל הדברים האלה מזכירים לי כל הזמן את הכאב שלא נותן מנוח.??
לי קשה מאוד בעבודה
06/04/14 20:09
101צפיות
אני רוקחת בעיר חרדית וכל הזמן רק מייעצת על תינוקות הנקה והריון. לא מסוגלת יותר. והפרסומת של סלקום קיטשית ודוחה בלי אפילו למה שעברנו.
אותי הכי מרגיזים שיבא. קבעתי תור למרפאת הפלות
07/04/14 20:57
130צפיות
ומאז פעם בשבוע אני מקבלת מייל "בהריון? בואי לקורס הכנה ללידה"
הלו - תבדקו לאן נרשמתי, בחייאת!

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה