בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

שחלה מוגדלת, שקיפות לא תקינה… גרידה
27/07/14 17:23
80צפיות
שלום לפורום, חוזרת אליכן אחרי גרידה שהתבצעה עקב שקיפות מאוד מאוד חריגה.  ללא קשר לתהליך התחלתי להרגיש כאבי תופת בבטן לפני כמהיים. לפני ביצוע הגרידה בדקו וראו שיש שחלה מוגדלת וחשש ללהריון מולרי.  רק בעוד כמה זמן ידעו אם כן או לא מולרי. למי מכן שיש מידע על זה, מה יכול לגרום לשחלה מוגדלת בהריון אם לא מולה? לא ביצעו שום טיפול אלא רק הפסקת ההריון. בהנחה שזה אמור להחזיר השחלה למצב המקורי. אני חוששת וכמובן שההתייעצות כאן לא מחליפה שיחה עם רופא אבל כרגע רוצ לשמוע מעוד בנות… תודה
עליית עמוד ההודעה החדש ב|תפוז|
27/07/14 11:57
18צפיות
גולשות וגולשים יקרים,
היום העלנו את עמוד הוספת הודעה החדש בכל הפורומים :-)

העמוד החדש כולל:
- עורך חדש בעמוד ההודעה שיאפשר הדגשת טקסט, לינקים, גדלי וצבעי פונט שונים.
- העלאת מספר תמונות  / סרטוני וידיאו / קבצים אחרים להודעה אחת.

בכל עניין (טכני או כללי) ניתן לפנות אלינו בשרשור המיועד בפורום משוב, במסר ל"הנהלת הפורומים" או למייל forums@tapuz.co.il.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...

עומדת לעבור הפלה וקשה לי!!!!!
24/07/14 03:09
344צפיות
שלום לכולם,
אני אמא לתינוק מתוק בן 9 חודשים ובהריון בפעם השניה שבוע 14 ,
שלשום חזרנו מבדיקת אולטסטונד שהרתה לצרנו הרב שיש לתינוק שלנו מום מאוד קשה  שלא משנה מה נעשה הוא ימות בכל מקרה
יש לנו אפשרות להמשיך את ההריון אבל ברגע שיוולד הוא לא יוכל לסרוד יותר ממספר דקות!!

ואני מיוסרת!!! אני מאוד נגד הפלות והנה אני ניצבת בפני בחירה מאוד קשה שאין לי ברירה אלא להשלים עם המצב שלא משנה מה אני עושה התינוק שלי ימות!!!
אני לא מנסה לחשוב מה עובר לבעלי בראש (לפחות הוא בעבודה עסוק אני עם התינוקבבית מנסה להתנהג כאילו הכל כרגיל..) ומחר היום הכי אומלל בחיי!! יום הדין!!
היה לנו מאוד קשה להגיע להחלטה הזו  הרי זה בני שאני פשוט מפסיקה את המסע שלו איתנו ומנסה לשלוח אותו להמשך מסע חדש ושיהיה לו טוב (זה מה שהחלטנו בעלי ואני)
בנוסף החלטנו לערוך טקס הפרדות אחרי שאתאושש משהו סמלי .. אך אני קרועה מבפנים!!!
איך מתמודדים עם זה מה עושים?????
איך אוכל להפנות את התצומת לב הדרושה לבני בן ה9 חודשים באור שבחייינו !!!!??? איך???
איך עוברים את הסיוט הזה וחוזרים לשגרה??????
איך מספרים למשפחה אחרי שהם יודעים כבר שאנו מצפים לעוד תינוק (במיוחד לאור המצב הבטחוני הקשה בארץ ... ולהפיל עליהם את הבשורה המרה??)
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/07/14 09:55
125צפיות
צר לי מאוד שאתם נאלצים להפסיק הריון יקר ואהוב.
אני מבינה את הקושי להגיע להחלטה אבל תנסי לחשוב על מה שאת עושה מתוך אהבה לעובר .
אהבה ודאגה. את משחררת אותו מסבל.
טבעי לחלוטין שתחושי את הכאב והצער. זה באמת כואב מאוד וקורע את הלב .
טקס פרידה הוא רעיון מצויין.
מתמודדים לאט לאט יום אחרי יום.
דווקא הבן שלך הוא זה שיתן לך את הכוח להמשיך הלאה. הוא זה שיתן לך את כוח החיים והאהבה.
אני בטוחה שבני המשפחה יתמודדו עם זה ויתמכו בך.
שולחת חיבוק גדול
תודה!!
24/07/14 21:52
70צפיות
תודה על התמיכה!!
אני היום מתחילה את החלק הראשון ומחר את החלק השני הפחות נעים ואני מפחדת מאוד - זה יהיה בהרדמה מלאה!!
והיות ואנו גרים בחול והמשפחה לא פה עוד יותר קשה לי עם זה!
אני רק מקווה שאוכל להיות שם נפשית  ופיזית עבור בני המתוק שיחכה לי בבית!! הבן שלי בהחלט מחזיר אותי על הקרקע ..

מה עושים אחרי הניתוח?? איך ממשיכים?? כן יש התמודדות פיזית של שיקום הגוף אבל אני חוששת להכנס לדיכאון זה ממש מייסר אותי?
משתתפת בצערך
24/07/14 22:04
62צפיות
ומחזקת אותך. מנסיון, בנך אכן יתן לך את הכוח לקום בבוקר, לחיות ואפילו לחייך. לאט לאט. את בראשית תהליך ארוך. אני יכולה לומר לך ששני ילדיי נותנים לי את הכוח. מהם אני שואבת את כוח החיים.
בהחלט ניתן לקחת עזרה מקצועית כלשהי כדי לסייע בתהליך האבל. כל אחת פונה לכיוון שמתאים עבורה- שיחות עם עובדת סוציאלית או פסיכולוגית שמתמחות באובדן הריון, רפואה לא קונבנציונאלית, ואפילו טיפול תרופתי זמני.
אנחנו פה כדי לתמוך.
היי יקרה,
25/07/14 14:59
44צפיות
מאיפה את?
הגרידה עצמה עוברת מהר.
אחרי הניתוח מקבלים אנטיביוטיקה ל5 ימים(כך זה בארץ) ושבוע ימי מנוחה.
חשוב שתבקשי כדור להפסקת חלב כי בשבוע כזה כבר יכול להיווצר חלב.וחשוב לקחת אותו ב24 שעות הראשונות שלאחר הגרידה.
יש גם התכווצויות של הרחם. ניתן לקחת משכך כאבים .
נורמלי שהימים והתקופה הראשונה לא יהיו קלים. לוקח זמן לעכל ולעבד את כל מה שעוברים.
תהיי סלחנית כלפי עצמך.תאפשרי לך את השקט במידה ותצטרכי אותו.
אולי דרך בית נחולים או בקהילה ניתן למצוא פסיכולוגית, עובדת סוציאלית או מטפלת כלשהיא שאיתה תוכלי לדבר ולקבל תמיכה.
אנחנו פה בשבילך לתמוך ולענות על כל שאלה.
חיבוק גדול.
תעדכני שתוכלי.
תודה
26/07/14 04:17
34צפיות
תודה רבה על התמיכה,
זהו זה מאחורי,
היה מפחיד ומלחיץ חוץ מתחושת הריקנות אני בסך הכל בסדר.
תודה לכן מקווה ששאר הימים יעברו ויעזרו לי להתחזק נפשית עבור בני ובעלי המקסים ועובורי ולהמשיך הלאה!!!

תודה לכן על החיזוקים והתמיכה זה ממש עוזר לי גם היכולת לפרוק את אשר על ליבי ולהרגיש סוג של ״הקלה״ ..
שתהיה לכן שבת נפלאה שקטה ורגועה ככל האפשר לאור במצב השורר בארץ, אני מחבקת מפה (קליפורניה..)

שוב תודה רבה!!
שוב דלקת!
23/07/14 12:36
212צפיות
אוף
שוב מתפתחת לי דלקת בעקבות הגרידה, ואפילו לא סיימתי עדיין לקחת את כל חפיסת האנטיביוטיקה!
כמו כן, אני חוששת שמשהו לא בסדר, כי הציצים עדיין כואבים, למרות שהגרידה הייתה ביום שישי, אז בטח נשארה לי גם שארית ברחם...
אני כל כך - כל כך מדוכאת.
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/07/14 13:11
64צפיות
לכי להיבדק ואולי יחליטו להחליף לך אנטיביוטיקה או לשלב שני סוגים.
כאב בחזה יכול עוד להיות.לפעמים לוקח זמן עד שכל תסמיני ההריון עוברים.עד שהמערכת ההורמונלית מתאזנת.
מציעה גם לעשות בטא על מנת לבדוק מה הרמה כעת.
תרגישי טוב
חיבוק
היי,
24/07/14 15:34
51צפיות
איך את מרגישה? להורמונים לוקח זמן להתאזן. לגבי השארית- ממליצה לך לבצע היסטרוסקופיה אחרי שיגמרו לך הדימומים, כך תוכלי לדעת אם נשאר משהו או לא. מקווה שהכל יגמר מהר ותיקלטי להריון תקין...
תודה לשתיכן
24/07/14 16:04
53צפיות
קיבלתי זריקת וולטרן, אז אני מרגישה יותר טוב. קיבלתי גם אוגמנטין ודוקסילין (אנטיביוטיקות) לחמישה ימים נוספים.
אני מתכוונת בכל מקרה לעשות היסטריוסקופיה בגלל ההפלות החוזרות, אבל עכשיו, בגלל הדלקת, אצטרך להמתין לפחות שלושה חודשים לפני שיאפשרו לי פעולה כה פולשנית...
תודה רבה על החיבוקים והאיחולים.
גם אני אחרי גרידה שבוע 18
25/07/14 10:33
62צפיות
איך את יודעת שזה דלקת? מה אמורים להרגיש?
אני סיימתי אתמול עם האנטיביוטיקה....יש לי קצת התכווצויות אבל לא משהו ברמה של אפילו אופטלגין.....וכבר אין לי דימום ממש כתמים מעטים וול]עמים בכלל לא...
זה בסדר?
מרגישים
25/07/14 10:41
44צפיות
כאב בבטן התחתונה, שהולך ונהיה יותר חמור בטווח קצר יחסית (בבוקר זה כואב מעט ובערב קשה לעמוד). השיא שלי היה בפעם הקודמת, כשהייתה לי צריבה במתן שתן. כמה שעות אחר כך כבר הייתי עם חום וצמרמורות - אבל זה שלב מאוחר לגילוי. הפעם כבר ידעתי לזהות את הכאב בבטן התחתונה בהתחלה, וקיבלתי טיפול.
לשאלתך, אני לא רופאה, אבל נראה לי, לפי הניסיון שלי, שאם ההתכווצויות לא מחמירות, כנראה שזה נורמלי. לצערי לא חוויתי הפלה שלא לוותה בדלקת, אז קשה לי לדעת מה "נורמלי" ומה "לא נורמלי".
מצטערת על הגרידה שלך :(
במצב של דלקת את מרגישה
26/07/14 17:41
28צפיות
שהרחם שלך נמתחת למטה
כל צעד ושעל כואב
וכמובן שזה מחריף, ואין הקלה
אי אפשר להתבלבל , זה שונה לגמרי מכל כאב אחר .
היי,
25/07/14 14:50
30צפיות
טוב שקיבלת עוד אנטיביוטיקה.
אם יש לך רגישות שכזו שווה לשקול לקחת יום לפני ההיסטורוסקופיה גם אנטיביוטיקה ויומיים לאחר מכן .
תתיעצי עם הרופא.
תרגישי טוב
חיבוק
את צודקת בהחלט
27/07/14 08:37
21צפיות
תודה :)
בדיקות קרישיות לאחר הפלה
22/07/14 22:58
118צפיות
מישהי יודעת כמה זמן אחרי הפלה אפשר לעשות בדיקות קרישיות? האם צריך לחכות שהכל יתנקה?
ואם עושים פרטי את הבדיקות, מי בוחן את התוצאות? ואולי יש למישהי טלפון למעבדה שעושה פרטי
תודה
6 שבועות לאחר הריון
23/07/14 07:50
64צפיות
אז כבר ניתן לגשת.

יש המחמירים ודורשים 12 שבועות.... (כמובן שזה לא אנושי)
תודה ואולי ידוע לך על קרטיופ בפרטי?
23/07/14 10:54
36צפיות
אני רוצה לעשות את כל הבדיקות האפשריות שעולות על דעתי.
גם אם רק כדי לקבל תשובה שהכל תקין.
תודה
בדיקת קריוטיפ בפרטי-
23/07/14 22:50
37צפיות
עשיתי במדיקל סנטר בהרצליה. עלה 1000 ש"ח. בקופה היה לוקח המון המון זמן (חודשים רבים עד התור), ושם קבעו לי ממש תוך כמה ימים תור. את התוצאות קיבלתי לאחר 3 שבועות בערך.
מעולה תודה
23/07/14 23:08
20צפיות
עושים לכל אחד מבני הזוג נכון?
כן
30/07/14 17:02
אני עשיתי לפני כמה שנים עם מכתב מגנטיקאי בכללית, פשוט ניגשים לבלינסון ומבצעים, אין תור לקריוטיפ, רק לגנטיקאי 
מה בדיוק הבדיקה בודקת ובמה היא שונה מצפ גנטי
24/07/14 11:47
28צפיות
איזה מחלות הבדיקה בודקת?
תודה
למה צריך לחכות?.
23/07/14 17:51
46צפיות
עברתי גרידה ולאחר שבועיים שלחו אותי לבדיקת קרישיות דם שנמצאה תקינה. יש סיכוי שהתשובות לא נכונות כי לא המתנתי?
צריך לחכות כי
23/07/14 23:18
58צפיות
ב6 השבועות שלאחר הלידה/הפלה ("משכב לידה") הגוף עדיין בהריון, ההורמונים עדיין גבוהים והמצב ההריוני הוא מראש מצב של קרישיות יתר

לכן מחכים לפחות 6 שבועות (ושוב, כפי שציינתי יש המטולוגים שדורשים יותר).

אני לא יודעת לאיזה פקטורים שלחו אותך... ולדעתי הבלתי מלומדת, אם יצא תקין במצב של קרישיות יתר (בגלל ההריון), אז ההגיון אומר שיצא תקין גם בלעדיו.
תודה על התשובה....
23/07/14 23:29
32צפיות
שלחו אותי להרבה בדיקות שכלולות בסל ועוד 3 בדיקות שנקראות פקטור 2 פקטור 5 והומוציאסטין ן- APLA, APCR, AT3, PROS, PROC . בסיכום ההמטלוגית רשמה בירור מלא. והכל תקין....
º
וגם מוטציה לפרוטרומבין
23/07/14 23:32
11צפיות
תל7וי גם בשבוע ההריון בו נעשתה ההפסקה.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/07/14 23:29
36צפיות
אבל עדיף לחכות לפחות חודש גם בשבועות מוקדמים.
איך מתמודדים עם הסביבה
23/07/14 14:02
257צפיות
שלום בנות,
בפעם האחרונה כתבתי בפורום זה היה בפורום אנדומטריוזיס למי שמכירה ושם כתבתי להן את הסיפור המעודד שלי... (בקצרה: אחרי ניתוח אנדומטריוזיס, הוצאת חצוצרה, שחלה אחת לא מתפקדת) טיפול שני IVF נכנסתי להריון. זה נחשב לסיפור הצלחה מאוד גדול בהתחשב במצב ולכן שיתפתי בנות כדי לעודד ולתת להן תקווה שהכל אפשרי. לצערי ההריון הזה הסתיים בלידה שקטה בשבוע 19 (עברו 7 חודשים מאז) ולא חזרתי לפורום לספר כי רציתי שלבנות האלה תישאר תקווה והרגשה טובה. ועכשיו לראשונה אני כותבת בפורום הזה. לאחר הלידה השקטה שעברתי נכנסתי לפורום אך לא הייתי מסוגלת לכתוב, רק קראתי והתחזקתי מקריאה, היום אני מרגישה שאני מסוגלת לשתף.
ה7 חודשים האחרונים היו מאוד קשים, לאחר הלידה השקטה הווסת לא הגיעה ונאלצתי להעזר בכדורים, לאחר שזה לא עזר עברתי היסטרוסקופיה להסרת הידבקויות, לאחר מכן טיפול IVF שלא צלח והיום אני בדיוק יום אחרי שאיבה לקראת טיפול נוסף שהסתיימה ללא ביציות (הוצאו זקיקים ריקים- נדיר, אבל כבר לא מפתיע אותי שכל הניסים והניפלאות קורים לי). עכשיו, לפני שממשיכים הלאה, אני צריכה לתת לגוף שלי לנוח לקראת הסיבוב הבא. עד אז עומדות בפניי התמודדויות לא פשוטות שמצאתי שהן יותר קשות מהטיפולים עצמם וזה הסביבה.
איך מתמודדים בו זמנית עם גיסה אחת שנימצאת בחודש שביעי, גיסה אחת שנימצאת בחודש שלישי וחברה טובה שנמצאת בחודש חמישי? בעוד פחות משנה מהיום אני ובעלי נהיה היחידים במשפחה ובמעגל החברים ללא ילדים, התחושה הקשה של אי שייכות הורגת אותי. ברגע אחד לפני 7 חודשים הגלגל התהפך לו ופתאום כולם יהיו עם ילדים לפניי. בעלי לקח את זה מאוד קשה, קשה לו בדיוק כמוני (מה שמפתיע כי בדרך כלל הוא היה זה שחיזק אותי והיום הוא נימצא במקום שלי), אני לא מוצאת כוחות ללכת לארוחות משפחתיות (כי בכל צד במשפחה שלי ושל בעלי יש הריונית) ואני לא רוצה להגיע למפגשים חברתיים כי גם שם יש הריוניות וכל השאר עם ילדים קטנים. השבוע מצאתי את עצמי אומרת לבעלי שאני רוצה חברים חדשים, חברים בסטטוס שלנו וזה הרגיש לי מצחיק אפילו לומר את זה הרי אנחנו חבורה של שנים אבל פתאום לא כיף לי עם החבורה הזאת ולא טוב לי ומרגיש לי שאין לנו חברים שכיף לנו בסביבתם (הם כמובן לא אשמים במצב ואני אוהבת כל אחד מהם) אבל בתקופה הזאת אני פשוט לא מצליחה להנות בסביבתם. אני מרגישה רע עם עצמי ועם התחושות שלי! למה אני פשוט לא מסוגלת להנות ולשמוח עבורם??
האם יש עוד בנות במצבי שמצאו כלים להתמודדות עם המצב הזה?

תודה למי שהקדישה מזמנה לקרוא ולהגיב :)
מאחלת לכולנו הריון תקין בקרוב שיסתיים בידיים מלאות- אמן!!!
ראשית, קבלי חיבוק גדול מלא אמפטיה!-
23/07/14 15:54
86צפיות
שנית, יש לי המון מה לכתוב לך, אבל בעוד שעה וחצי יש לי בדיקה מאוד מלחיצה, ואני פשוט לא מסוגלת להתרכז עכשיו בכלום.
אם לא אהיה היום בערב באבל על עצמי, אכתוב לך.
תודה רבה ובהצלחה!!!
23/07/14 16:07
48צפיות
מחזיקה לך אצבעות ומקווה שתוכלי לרשום לי בערב כי זה אומר שהבדיקה עברה בשלום :)
כואב לקרוא אותך
23/07/14 17:09
61צפיות
מבינה מאוד את מה שאת אומרת
אמנם לשמחתי יש לי שני ילדים שגם להביאם , נאבקנו,
אבל באמתחתי 7 שנים של מאבקים כושלים
שנה אחר שנה,
טיפול אחר טיפול והיו המון .
והריון / הפלה אחר הריון הפלה
ובסופו של דבר המרגש הוא כמו עקרה מקוללת .
שהשיגה 0
ולהפגש עם חברים ומכרות שנמצאים תדיר בהריון ועם תינוקות וילדים
שמזכירים את הילדים שהיו אמורים להיות לנו,
היו ואינם !

ומשפחה, מעבר לאחותי ,ואצלנו  אלה אחיניות שבהריון , ומשפחה חרדית שכל מפגש
את רואה את אותן ילדות בהריון ועם ילדים בהפרש של שנה שנה וחצי וכבר הן עם 3-5 ילדים
ואנחנו נתקענו.

אז כן , גם אני התרחקתי והמון
הרחקתי מעליי את כל אלו שלא יודעים על הטיפולים .
את אלה שלא נח לי בחברתם,
העדפתי להתחבר עם אנשים במצבי, שנמצאים בטיפולים,
יש כמובן לקחת בחשבון שגם הם יתקדמו וישנו סטטוס.
אבל להיות בחברת אנשים שעוברים וחווים את מה שאת חווה,
הופך את היאוש יותר  נח.
ובכלל אני בעד להקשיב לעצמך ולהימנע ממה ומי שגורמים לך
להרגיש לא טוב עם עצמך, להרגיש מועקה,
ואם זה אומר לבד, יהי לבד,
חברים אמיתיים, יבינו ויחכו לכם , לימים טובים יותר ,
ואת והוא , רק אתם תחליטו מתי אפשר יהיה לנשום ליד אותם חברים .
אל תרגישי רע עם עצמך,
את אינך זו שבחרה להיות במצב הזה,
את נזרקת מבלי לרצות
מאחלת לך בקרוב הריון תקין וידיים מלאות .


תודה רבה...
23/07/14 17:24
40צפיות
לא מובן מאליו שהשקעת בי כל כך הרבה וכתבת לי מכל הלב את שעבר עלייך.
מעודד לשמוע שלבסוף את חובקת שני ילדים מקסימים, זה נותן אור ותקווה שאולי יום יבוא...
נגעת בכל הנקודות וממש הצלחת לקרוא אותי.

תודה לך :)
כרגיל בפורום הזה, קודם כל חיבוק
23/07/14 20:14
55צפיות
ואחרי החיבוק, מעריכה אותך על כך שהעזת לפתוח ולספר לנו 7 חודשים אחרי.
זה לא פשוט אף פעם.

חברה יחסית קרובה שאני רואה כמעט כל יום, אמורה היתה ללדת כחודש לפניי.
היא תסיים את ההריון בידיים מלאות () ואני כבר לא.
בהקשר שלה אני לא מרגישה כרגע שום כאב, וממשיכה לשמוח בשמחתה על ההריון.
ממשיכה להתעניין בבדיקות שהיא עוברת ולחזק אותה.

לעומת זה, 3 ימים אחרי הלידה השקטה והגרידה, הגעתי למרכז בריאות האישה של הקופה שלי, כדי לקבל מרשם לכדורים לייבוש חלב.
למראה כל ההריוניות ולמשמע הדיונים שלהן על הבדיקות שעברו וצפויות לעבור, פרצתי בבכי לא נשלט.
אולי זה ההורמונים שעוד השתוללו, אולי העובדה שהייתי מוקפת בהרבה מאוד הריוניות, אולי הסיבה שבגינה הגעתי לשם, אבל הרגשתי שזה מעל לכוחותיי.

במקרה שלי כבר יש ילדה בבית, ועצם היותה עוזר לי לא לשקוע בתהום.
מצד שני המאזן עד כה הוא 3 הריונות ורק ילדה אחת לא ממש לפי התוכניות שהיו לי.

לדעתי לגיטימי שתרגישי לא בנוח בקרב חבורה שמכילה אך ורק משפחות עם ילדים, ובהחלט סביר ליזום מפגשים עם זוגות ללא ילדים.

מאחלת לך הריון תקין משעמם וארוך עם ידיים מלאות בסיומו.
º
תודה רבה בהחלט מחזק
23/07/14 20:31
11צפיות
חזרתי ואני רוצה להתייחס-
23/07/14 22:12
103צפיות
בנות פה כתבו לך דברים מן הלב, דברים אמיתיים וכל כך נכונים.
ההתמודדות עם הסביבה היא אחד הדברים הכי קשים שאנחנו נאלצות להתמודד איתו יום יום. זה נורא קשה עד כדי בלתי אפשרי לפעמים, בטח בכל הנוגע לנשים הריוניות בסביבתנו- שיהיו בריאות ושידעו רק טוב, אבל הטוב שלהן מזכיר לנו עוד יותר ומקצין את תחושת ה"אין" שלנו.

אתן לך כמה דוגמאות ממש על קצה המזלג לגביי, כדי שתרגישי שאת בסדר, ושלא תכעסי על עצמך-
1. במסיבת הסיום של הבן שלי לפני שנה, היתה איזו אמא בסוף הריון, שלא די שזה היה ההריון השלישי שלה תוך 4 שנים (הריונות תקינים תודה לאל), אלא כל הזמן (ממש כל הזמן) היא ליטפה את הבטן הענקית שלה. השתגעתי מזה. הם ישבו לידנו רוב המסיבה, ואני כמובן ניסיתי להתרכז בבן שלי ולהסתכל עליו ולהנות ממנו, אבל בו זמנית השתגעתי מליטופי הבטן הללו (ואגב- גם בשני ההריונות התקינים שלי, ממש לא הייתי ממלטפות הבטן...אני אוהבת ללטף תינוקות ולא בטן).

2. ניתקתי קשר עם חברה קרובה של מעל לעשרים שנה, משום שהיא היתה בהריון רביעי, ואחרי כל שיחת טלפון איתה פשוט התפרקתי לחתיכות ולשברים. לצערי, לא היתה כלל הבנה מהצד שלה, למרות ששוחחתי איתה בצורה מאוד רגישה והסברתי עצמי. היא כל כך כעסה עלי, שבאה לפורום הזה כדי לסגור איתי חשבון בצורה מחפירה ממש, מה עוד שכתבה כל מיני שקרים שלא היו ולא נבראו, ובזה שנכנסה לי לקודש הקודשים שלי (דהיינו- הפורום)- בזה היא שרפה את כל הגשרים איתי. חבל. כי השארתי בסוף השיחה ההיא פתח לחידוש החברות בעוד מספר שנים, כאשר אעבור את התהליכים שאני צריכה לעבור.

3. לבת הזוג של אחי הצעיר נולד אחיין ראשון. לא הייתי מסוגלת לומר "מזל טוב". כמובן שהסברתי לה דרך אחי מדוע והיתה הבנה. בפגש מפחתי שנערך לפני מספר ימים בבית הוריה של בת הזוג לאחר שהודיעו על חתונה, לא התייחסתי בכלל לתינוק, בקושי העפתי מבט, ולא דיברתי עם האם הצעירה בנוגע להורות החדשה וכו'. כן הקפדתי להיות נחמדה ושוחחתי לגבי נושאים אחרים עימה.

4. יש לי שכנה בית לידי, מישהי שבעבר היינו בקשרים מעולים, שילדה בנובמבר האחרון את הילד השלישי שלה. הילדים שלנו ממש באותם גילאים, היא בת גילי, והיא ילדה מתי שאני הייתי צריכה ללדת, אילולא התגלתה אצלי באחד ההריונות טריזומיה 18. אני אפילו לא מסוגלת לומר לה שלום כשאנחנו מתראות. באיזשהו שלב הרגשתי צורך להסביר לה את עצמי, וכתבתי לה מייל. היא נורא התרגשה ממנו, ואמרה שמבינה לחלוטין. השאירה פתח להמשך קשר, באם רק ארצה.

5. מאז כל ההפלות אני לא מסוגלת לשמוע הורים שמקטרים בלי סוף על הילדים שלהם ושמתייחסים אליהם כאל משהו שמפריע להם בחיים. גם לפני זה לא סבלתי תכונה זו, ועל אחת כמה וכמה בשנים האחרונות. אז המון פעמים אני מתרחקת ולא עושה "סמול טוק" עם אימהות מהכיתה או מהגן של הילדים שלי, כי יודעת שלא יהיה לי כוח לשמוע את הקיטורים ושרק יבוא לי לומר להן: "תסתמו את הפה!!! תגידו תודה על מה שיש לכן ותפסיקו להתבכיין כל הזמן!!!".

להמשיך?.....הבנת את התמונה?
הדרך שלי היא להבין מה הגבולות שלי. עם מה אני מסוגלת להתמודד ועם מה לא. מי מהאנשים עושה לי טוב ומי לא. עוד אסטרטגיה שאני נוקטת בה הרבה זה להסביר עצמי לסביבה. להסביר מדוע קשה לי, מדוע אני מתנהגת בדרך מסויימת, מה עובר עליי. כך אני פעמים רבות מצליחה לגייס את האמפטיה של האנשים. לא תמיד. אבל מנסה.

מקווה שמשהו בדברים שכתבתי מסייע לך ולו במעט.
אוח שירה שירה
24/07/14 00:42
66צפיות
ממש יכולה להצטרף אחד אחד לכל הסעיפים שפירטת, ועוד להוסיף כמה משלי....
ולך, אלמונית יקרה, מציעה להקשיב לשירה - לדעת את הגבולות שלך. גם אם זה אומר לוותר על מעגל חברתי מסוים. מקווה שיש סביבך גם חברים שתוכלו לבלות עמם שיישארו אחרי הסינון, ולא תישארו בריקנות.
להיות היחידים ללא ילדים בקבוצת הורים צעירים זה פשוט בלתי נסבל נפשית. זה קשה גם אם לא רוצים ילדים (נסיון עבר שלי) וקשה שבעתיים כאשר ילדים זה כל מה שרוצים, ואין (נסיון הווה שלי, מרפי, מישהו?)
ואם תרשי לי, ראיתי במה שכתבת מעין ״פלוס״ ציני ועקום - בזה שבעלך שותף לקושי שלך. ואת לא נאלצת להתמודד מול התסכול שלו על המנעות ממפגשים למשל. עלוב שזה הצד החיובי.
בכל אופן, חיבוק מלא הבנה...
º
תודה רבה רבה :)
28/07/14 18:55
3צפיות
תודה שירה
28/07/14 18:53
2צפיות
קודם כל אני כל כך שמחה שחזרת לכתוב לי כי זה אומר שהבדיקה שעברת תקינה :)
דבר שני, אני מופתעת שמרגישים את אותן התחושות גם כשיש כבר ילד אחד בבית, תמיד חשבתי שלבנות שיש כבר ילד פחות קשה :(
אני כל כך מתחברת לדברים שכתבת וממש ניתן להרגיש את הכאב שלך בכתיבה, אני בהחלט לוקחת ממך מספר טיפים להתמודדות ובעיקר מודה לך על שכתבת לי מכל הלב וחזרת במיוחד כדי לענות לי.
לא מובן מאליו!
מאחלת לך בהצלחה ומחזיקה אצבעות שתהיי אמא לעוד ילדים מקסימים :)
בהערכה רבה,
אני
אני חוששת שהפלה 8 בדרך...
22/07/14 11:54
382צפיות
אני בשבוע 10, הלכתי כבר לבדיקות דופק 3 פעמים- בשבוע 7, 8 ו-9 והיה תקין. גם גודל העובר התאים לשבוע. אתמול התחיל מעט דימום בניגוב. טרם התפתח למשהו מעבר לזה, אבל היו לי כבר אי אלו הפלות שהחלו עם דימום קל, ואפילו מקרים שלא היה בכלל דימום ופשוט אצל הרופא ראו שהדופק דמם.
יש לי מחר תור לרופא שלי. מתכוננת כבר לבשורת האיוב.
נכון שיש לא מעט סיפורים של דימומים בהריונות שלא הובילו להפלה, אבל אצלי תמיד דימום=סימן להפלה. יש לי טיפ טיפונת של תקווה מטופשת שאולי הפעם זה לא הסיפור שלי.
אעדכן מחר במצבי.
אם אכן התחושות שלי נכונות, אזדקק לעזרתכן, לתנחומיכן ולמילים חמות ואמפטיות מכן. סומכת עליכן שתהיו פה כדי להרים אותי.  
זהו ההריון העשירי והאחרון שלי (יש לי שני ילדים- בת ובן)  ואני כבר כמה חודשים מרגישה שבשלה לעבור לשלב הבא של תהליך האבל- קבלה והשלמה.
טוב, את דברי ההספד אתן באופן סופי אחרי שאדע בוודאות מה קורה.
תודה למי שקראה.
הי שירה
22/07/14 12:24
83צפיות
כמה קשה...
גם ככה המצב מסביב מעציב ומכביד, והאבל הפרטי שלנו רק מכביד עוד יותר.
הייתי בסרט הזה (וגם את היית בו אי אלו פעמים) אז לא אלאה אותך בתקוות שווא. באופן אישי אני משתדלת לא לקוות, התקווה לא הוכיחה את עצמה עד היום ורק הובילה למפח נפש.
אין מה לעשות חוץ מלחכות להתפתחויות ולהתמודד עם מה שבא. ואולי,אולי יבוא משהו טוב.
גם אני מתמודדת עכשיו עם אובדן "קטן" - עוד טיפול שלא הצליח, ומנסה לגייס את הכוחות לטיפול הבא.
הלוואי שיכולתי לחשוב על לוותר ולהמשיך הלאה. לצערי אני רחוקה מזה מאוד.
אני לא יודעת איך לחזק אותך, גם אני מרגישה לפעמים חסרת אונים מול האכזבות והכאבים שהדרך הארוכה הזאת מזמנת לי. רק רציתי שתדעי שיש מי ששומע ויש מי שמבין.

שירה יקירתי
22/07/14 12:37
69צפיות
מחזיקה לך אצבעות לחדשות טובות, אם כי כלל לא נשמע אופטימי.
אני איתך בכל מה שיתרחש
היי שירה
22/07/14 12:54
60צפיות
אני מחזיקה לך אצבעות שתתבדי, ושהכל יהיה בסדר.
חזקי ואמצי.
º
22/07/14 14:25
21צפיות
אוי לא
22/07/14 16:04
58צפיות
כאן כדי לחבק לא חשוב מה יהיה
דואגת איתך
תודה לכולכן-
22/07/14 16:29
125צפיות
ידעתי שאני יכולה לסמוך עליכן.
מאחלת לכולנו ימים יפים יותר- בכל המובנים.
אשוב לכאן לעדכונים לאחר הבדיקה (מתקיימת מחר בערב).
מבינה עד מאוד את החשש לקוות ולצפות
22/07/14 16:36
47צפיות
שהפעם יהיה סוף אחר לסיפור ,
לך קשה  עד בלתי אפשרי.
אבל לי מותר לצפות ולקוות
אז שירה היקרה
כולי תקוות שהפעם, הפעם יהיה ההריון עם ידיים מלאות

תפילותיי עימך
היום, מחר ועד הסוף הטוב !
מתפללת חזק חזק
22/07/14 17:46
37צפיות
כל כך מקווה שהפעם זה כן יצליח, שהדימום הזה סתם הגיע ואין לו כל משמעות.
מחכה לעדכון.
:(
היי שירה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/07/14 18:04
65צפיות
מקווה ומאחלת שהבדיקה מחר תהיה טובה ושהכל בסדר.
שולחת חיבוק גדול ואוהב
º
מה עם שירהד1? יש חדש?
22/07/14 21:39
31צפיות
תודה. אתן מקסימות ומרגשות-
22/07/14 21:44
154צפיות
עוד אין חדש. מחר (יום רביעי) לפנות ערב יש לי את הבדיקה אצל הרופא.
תודה על הכל.
המצב במדינה מאוד קשה. בעלי במילואים כבר שבועיים ואני מרגישה די לבד, למרות שיש לי משפחה תומכת וחברות.
מרגישה שכאשר אני כותבת פה, אני לא לבד, וזה מקל במעט.
º
מחזיקה לך אצבעות! בשורות טובות!
22/07/14 21:54
16צפיות
º
מחזיקה עבורך אצבעות ושולחת כוחות
22/07/14 22:57
13צפיות
º
מתפללת בשבילך! א-מ-ן!
23/07/14 18:42
39צפיות
חזרתי ואני מעדכנת-
23/07/14 19:26
242צפיות
אפשר לנשום לכמה דקות. הבדיקה היתה תקינה. הוא הסביר לי שהורוד בניגוב שהיה לי זה משהו שקורה לעיתים קרובות בראשית הריונות, וקשור למיקום השיליה ולהשתרשות. לא משהו מסכן עובר. פשוט אצלי כל ניגוב ורוד, אומר מיידית התפתחות של דימומים שפירושם הפלה, ומכאן החרדה הנוראית שחשתי.
בלי קשר, הוא אמר שהסוכר שלי מאוד גבולי, על גבול הטרום סכרתי. שלח אותי מחר לעוד כל מיני בדיקות של סוכר, ולפי זה נמשיך. הרופאה הקודמת שלי היא מומחית בסכרת הריון, כך שאם יהיה צורך- יש לי כתובת טובה לפנות אליה. זה אמנם לא נעים בכלל, ומצריך טיפול רציני ומעקב, אבל כל עוד ניתן לשלוט בזה- זה פחות מלחיץ אותי מאשר תסמונת, מומים והפסקות דופק- עליהם אי אפשר לשלוט בכלל.
הרופא אמר לגבי הסוכר, שעדיף לדעת מההתחלה ולהיות בדיאטה מאוזנת ומעקבים מאשר לגלות בשלבים מאוחרים יותר, ואז הסכנה גדולה הרבה יותר ויותר קשה לטפל.
נראה לפי תוצאות בדיקות הדם מה השלב הבא.
הגעתי אליו ממש על סף העילפון. הרגשתי כמו מי שעולה על הפודיום של התלייה. בעלי הגיע במיוחד מהמילואים לצורך זה, כי חשבנו שזה הולך לכיוון הפלה.
אני צריכה לשאוב הרבה כוחות להמשך, בתקווה שיהיה המשך, כי ברור שהסכנות לא חלפו, וכל רגע עלול לקרות משהו נוראי לעובר. קשה לי וחרד לי, אבל זה הסיכון שלקחתי בכך שהחלטתי על הניסיון האחרון הזה. לוקחת על זה אחריות ולפיכך, אעשה מאמצים נפשיים עילאיים כדי להתמודד עם החרדות.
תודה מראש לכולכן על כך שאתן איתי במאבק הזה. זה נותן לי המון המון כוח.
שלכן בהערכה,
שירה.
תודה לאל!!!
23/07/14 20:15
50צפיות
התפללתי כל היום בשבילך. כל כך קיוויתי שאראה ממך הודעה חיובית. ומי כמוני יודעת שקשה מאוד להיות אופטימיים, תחזיקו מעמד! (את והעובר(;)
º
תודה. ננסה להחזיק מעמד...
23/07/14 21:45
28צפיות
23/07/14 20:19
46צפיות
טוב לדעת שנכון לעכשיו הדימום לא מהווה איום.
בהקשר של הדימום, האם הרופא המליץ על מנוחה או משהו שאת יכולה לעשות או לא לעשות כדי להגדיל את הסיכויים להמשך תקין?
תודה למרעישה בשקט-
23/07/14 20:24
79צפיות
אין דימום. חששתי מאוד לפי ניסיון העבר שהדימום המועט שראיתי בעת הניגוב, יתעצם ויסמן את סוף ההריון. אך הוא ראה עובר עם דופק, תנועות, שמתאים לשבוע.
לגבי מנוחה- שאלתי אותו. אין צורך במנוחה, מומלץ לשמור על פעילות שגרתית,  ואין משהו שאני יכולה לעשות כדי להגדיל את הסיכויים להמשך תקין, פרט המשך מעקב, בדיקות, ושימת לב מיוחדת לנושא הסוכר כפי שפירטתי.
שמחה לשמוע ומאחלת המשך נטול ארועים
23/07/14 21:00
43צפיות
רק רוגע ושגרה
º
תודה, רוגע לכולנו בכל המובנים
23/07/14 21:45
29צפיות
ייישששששש!!
23/07/14 21:53
54צפיות
בשורות מצויינות!
שימשיך ככה. אמן
תודה, מתוקה.
23/07/14 22:47
41צפיות
(אענה לך על המסר מחר, ברשותך).
איזה עדכון משמח
23/07/14 23:31
27צפיות
חשבתי עלייך כל היום .
שימשיך רק בטוב.
º
איזה כיף לשמוע!!! :))))
23/07/14 23:34
8צפיות
איזה כיף חשבתי עלייך כל היום...
23/07/14 23:36
30צפיות
פחדתי להכנס לקרוא, וקיוותי והחזקתי אצבעות.
איזה אושר

ולגבי סכרת הריון, בואי נקווה שלא תגיע, וגם אם כן שזה יהיה סיבוך ההריון היחיד שילווה את ההריון הזה, ומכאן שימשיך כמה שניתן בשלווה.

בכל מקרה לייתר ביטחון ממליצה לך לעבור לתזונה מותאמת, כדי לאזן ערכי סוכר כבר לפני, אם את רוצה המלצה על דיאטנית בכללית בת"א אשמח לתת לך.

כמו כן, ממליצה לך לחשוב על דופלר, כדי שיגיע בשבועות הרלוונטיים, אם את חושבת שזה משהו שיכול לגרום לך רוגע ונחת (כמו שזה גורם לי)
אם תצטרכי שלחי לי מסר, אשלח לך לינק לאופציות זולות ואמינות.
º
24/07/14 00:28
17צפיות
º
ישששששששששש! שרק ימשיך ככה
23/07/14 23:09
37צפיות
º
תודה לכולן על העידוד והעיצות
24/07/14 12:57
48צפיות
בדיקות קרישיות לאחר גרידה
23/07/14 18:55
40צפיות
היי, לפני חודש וחצי ביצעתי גרידה. לאחר שלושה שבועות נשלחתי לבדיקות קרישיות רגילות ומיוחדות. ביקרתי אצל ההמטולוגית שאמרה לי שהכל תקין ואין בעיה של קרישיות יתר. כעת מתברר לי שיש סיכוי שהבדיקות לא אמינות כי לא המתנתי מספיק זמן. יכול להיות דבר כזה, שההמטולוגית לא שמה לב????? יש סיוכוי שאני סובלת מקרישיות יתר ובגלל שלא המתנתי זה הראה שהכל תקין.... אוף... אני כבר מיואשת!!!
עניתי לך...
23/07/14 23:22
35צפיות
לדעתי אין לך סיבה לחשוש.

אם בכל זאת את חרדה (ובצדק ייאמר) נסי לשאול באחד מפורמי ההמטולוגיה ברשת...

בשורות טובות!
זוכרות את חלקת הנפלים בחולון ? שמחה לבשר
22/07/14 16:26
311צפיות
זוכרות את חלקת הנפלים בחולון ? שמחה לבשר
שחל בה מעט שינוי
שמו שלטים וסוג של דשא סינתטי ראו בעצמכן  
º
עוד אחת, הפעם עם הדשא הסינתטי
22/07/14 16:27
185צפיות
עוד אחת, הפעם עם הדשא הסינתטי
והנה התרומה שלי, שיהיה לילדים גם
22/07/14 16:33
192צפיות
והנה התרומה שלי, שיהיה לילדים גם
עם מה לשחק .
חשבתי תחילה על כדור
לבסוף לקחתי מבני בובת אריה, גדולה שקיבל כשהיה בן שלוש.
ושמתי אותה על פיסת אדמה,
שישמור קצת על הקטנים מפני האזעקות והמלחמות
וישמש להם גם למשחק
מבטיחה לחזור בעוד שנה ולהוסיף בובה בת.
אכן שינוי טוב וחשוב.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/07/14 18:08
76צפיות
מקווה שעוד מקומות ינהגו כך.
º
שוב את התמונה שלא עלתה, כי באמת חשוב לראות
22/07/14 18:42
153צפיות
שוב את התמונה שלא עלתה, כי באמת חשוב לראות
אני קצת בהלם!
23/07/14 03:29
162צפיות
וואו! איזה שינוי משמעותי!!
איך זה קרה??
איך הם הסכימו??

(joker1980)
º
כנראה שילוב של מכתבים, קשרים ואולי רחמים ?
23/07/14 07:29
44צפיות
חוששת לגעת בנושא של הקבורה
23/07/14 13:53
119צפיות
מישהי יכולה לספר כיצד מקבלים מידע על מקום הקבורה?
מקום הקבורה תלוי בבית החולים בו
26/07/14 17:43
35צפיות
ילדת את העובר/ תינוק
או עברת גרידה .
רשמי את בית החולים וננסה לאתר את בית הקברות
בבית הקברות לא מסובך למצוא היות ויש קבורה משותפת  בחלקת הנפלים / העוברים .
ילדתי בתל השומר
26/07/14 18:24
35צפיות
האם כל מי ש"נולד" בתל השומר נקבר באותו בית הקברות?
גם שלך הובא לבית העלמין חולון
26/07/14 20:17
36צפיות
הנה
כתובות אינטרנט מצורפות:
קצת מיואשת ומחפשת קצת אור...
20/07/14 14:15
333צפיות
שלום לכולכן נשים חזקות,
לאור סוף שבוע קשה, החלטתי לשתף אתכן.

עברו 6 שבועות מאז ניתוח הגרידה (שבוע 23).
6 שבועות שבהן עברתי עליות ומורדות.
לפני מספר ימים קיבלתי את המחזור בפעם הראשונה מאז הניתוח.

ביום שישי בערב היינו אמורים ללכת בפעם הראשונה מאז שכל הסיפור קרה להוריו של בעלי לארוחת שישי...
הייתי אמורה לפגוש לראשונה לאחר כל התקופה הזו את האחיינים של בעלי. שעה לפני שהיינו אמורים לצאת מהבית - ירדתי מהפסים.
התחלתי לבכות, להילחץ, כעס לא מובן השתלט עלי, הרגשתי רע עם עצמי, לא מצאתי שום דבר ללבוש...פשוט הייתי כמו הזיה של עצמי.
בסופו של דבר בעלי הלך לבדו רק כדי להגיד שבת שלום ולחזור הביתה...הוא כבר בסדר ונפגש מספר פעמים עם האחיינים שלו, אני לא מסוגלת.
בעיקר מה שקשה לי זה לראות את 2 הקטנים האלו רצים אליו באושר והוא מרים אותם באוויר ... רק התמונה הזו היא זו ששיתקה אותי. איך לעזאזל אני אמורה להתגבר על זה ולראות את זה בזמן שהבן שהיה לי בבטן נמצא לו אי שם בשמים?

וכאילו שזה לא היה מספיק..
עלו תמונות חדשות שלי מהימים האחרונים מאירוע משפחתי...
ה-תגובה שקיבלתי ממישהי שלא ידעה על כל סיפור ההריון שאבד - "איזה יופי!! אנחנו נצא ביחד לחופשת לידה!"
הייתי המומה
אני מסתכלת על התמונה ואני נשבעת לכן שאני לא רואה את מה שהיא רואה אבל...כנראה שאני נראית בשבוע ממש מתקדם
נותרו לי 2 קילו לרדת (ממש עקשניים), זה הכל....בעלי גם זרק לי שאני צריכה לעבוד על הידיים שלי ...

מה אני אגיד לכן נשים יקרות, אני בדאון קצת.
פיטרו אותי מהעבודה,
אני לא נראית משהו,
אין לי מושג איך שום לרתום כוחות חדשים שאין לי כרגע בכדי לנסות ולהיכנס שוב להריון,
אין לי אמונה שזה יקרה,
אני דיי מיואשת,
אין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי, אולי לשנות לחלוטין את תחום העיסוק שלי,
אבל הכי מה שקשה לי זה הגעגוע..
הגעגוע להריון, הגעגוע להרגיש אמא לעתיד, הגעגוע לציפייה שהעובר יוולד כבר...
מתגעגעת להרגיש את הבעיטות שלו, מתגעגעת לצחוק איתו, מתגעגעת לשיחות שלי איתו...
קשה לי וזה לא עובר...קשה לי ואני מתמודדת עם הכל אבל פתאום, יום שישי, הביא איתו כזו נפילה.

כל כך מבולבלת.
כל כך רוצה להיות אמא.
כל כך לא רוצה לעבור עוד ניתוח גרידה (שניים מאחורי, אחד שבוע 9 והשני כאמור שבוע 23)
היי..
20/07/14 15:24
99צפיות
אני קוראת את הפוסט שלך ומזדהה איתך לגבי כל הרגשות שמציפים אותך פתאום
לפני מפגש,אירוע או סתם דברים מקריים. קודם כל חיבוק ע-נ-ק-י
אני חוויתי שני אובדנים בשבוע יחסית מוקדם(6-8),אז סליחה על הבורות אבל באובדן
בשבוע 23 עושים בדיקות בכדי להבין מדוע זה קרה לא?!
אם כן, כשיהיו תשובות תנסי להבין מה באמת הסיבות שהובילו לאובדן המצער וכיצד ניתן למנוע זאת בעתיד.
תנסי להסתכל על הצד החיובי שהצלחת להגיע עד לשבוע כזה..
אני לא בטוחה שאשרוד את השבועות ההתחלתיים בהריון הבא כי זו המחשבה שלי כרגע לאחר שני ניסיונות כושלים בשלבים מוקדמים
וגם שבמקרה שלך אני מאמינה שכן בודקים את הסיבות לאובדן בעוד שאצל אחרות
צריך שיהיה "רזומה" מרשים של 3 הפלות.
תקחי כמה נשימות,תביני שזו תקופה ותני לעצמך להתאבל ובו זמנית נסי לעסוק בדברים אשר יעשו טוב לנשמה שלך,
אולי אפילו התעניינות לגבי שינוי תעסוקתי (כמו שציינת מעלה)  או לימודים בתחום יכולים לתרום לזה..נסי להתעסק בכיוון אחר חוץ מההריון גם אם זה לקצת זמן-זה ייקח
זמן אבל את תראי שתצליחי..
והכי חשוב תמיכה מבעלך שיוכל להכיל אותך ולתמוך בך,
מקווה שעזרתי
תודה על החיבוק!
21/07/14 16:30
35צפיות
שלום לך ותודה שכתבת לי - אני מאוד מעריכה את זה.

אנחנו יודעים מה קרה לעובר שלי - הוא סבל מתסמונת לב נדירה בשם חדר שמאל היפופלסטי
לא היה לו סיכוי ולכן הייתי צריכה לעבור המתת עובר וניתוח גרידה בשבוע 23.
התקופה הכי קשה בחיים שלי - קושי כזה שאני לא מאחלת לאף אחת בעולם,
קושי פיזי, נפשי, ריגשי.

אני מתאבלת, אבל אני מתגעגעת לחלקים שבי שעדיין (אולי) לא התאוששו מהאבל, מהאובדן.

תודה לך על המילים המחזקות ומתפללת בשבילך לבשורות טובות :)
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
20/07/14 15:37
76צפיות
ראשית שולחת לך חיבוק גדול מלא באהבה.
טבעי שתחושי בהלה , נוחות וכעס לפני פגישה ראשונה ועוד בערב שישי שכולם שם ובוחנים אותך.
אולי כדאי שתנסי לפגוש אותם במקום אחר ועם פחות אנשים על מנת שתוכלי להתחבר אליהם
או לפחות ללמוד להיות בסביבה שלהם בלי שתרגישי שכולם מסתכלים ובוחנים אותך.
לגבי העבודה, קחי את ההזדמנות הזו שקיבלת בכדי לבחון מה נכון ומתאים לך. האם לשנות ,האם לחפש משהו דומה.
6 שבועות נראים המון זמן אבל הם מעט זמן עבור מי שעברה אובדן.
כרגע נראה לי שזה הזמן להתרכז בעצמך. לעשות דברים שיחזקו ויתמכו בך.
הכוח והיכולת להירתם לעוד הריון יגיע כאשר את תתחזקי.
שווה אולי לשקול תמיכה מקצועית מכל סוג שאת מתחברת אליה.
חיבוק גדול
לא פשוט ...להתגבר על הפחד
21/07/14 16:27
50צפיות
קודם כל תודה לך על זה שאת תמיד עונה, מגיבה ועושה הכל על מנת לעזור - אני ממש מעריכה זאת.

אני כן מטופלת אצל פסיכולוגית, לצערי לא באופן קבוע לאחרונה עקב בעיות בריאותיות שלה..

אני פשוט מרגישה קצת לא מחוברת אל עצמי, לא יודעת מה הצעד הבא שאני צריכה לעבור,
לא יודעת איך להיכנס שוב להריון, האם לנסות טבעי או שוב לפנות לטיפולים.
אני מרגישה שעדיין אין בי את הכוחות הנפשיים לעבור או יותר נכון להתחיל שוב, טיפולי פוריות.

אני חושבת שאולי יותר מהכל אני מפחדת כן להיות בהריון ושוב לאבד את ההריון.
איבדתי כבר 2 הריונות אבל אני קוראת כאן על נשים שאיבדו 5/6/7 הריונות וזה מתיש, זה נורא ואני מפחדת פחד מוות מזה.
האובדן האחרון, של שבוע 23, עם כל התהליך של המתת עובר, האצות הלימנריות הנוראיות האלו ואח"כ ניתוח הגרידה - פשוט הורידו לי חתיכה מהלב שלי, מהנשמה שלי, מהיכולות שלי, מהחוזק שלי. ממי שאני. אני מפחדת פחד מוות משתק לעבור שוב את כל התהליך הזה.
אף אחד לא יכול להבטיח לי שהכל יהיה בסדר
אף אחד לא יכול להבטיח לי שההריון הבא ילך תקין מתחילתו ועד סופו
אף אחד לא יכול להבטיח לי שמה שקרה לעובר שלי (תסמונת לב חדר שמאל היפופלסיטי) לא יקרה שוב ואני מפחדת. וזו פעם ראשונה שאני אומרת - רושמת את זה - אני מפחדת מכל הדבר הזה. מפחדת מלהיות בהריון ולאבד אותו שוב.

פשוט מפחדת ולא יודעת כיצד להתגבר על הפחד.
היי,
21/07/14 18:33
26צפיות
אני יודעת שלא פשוט להתגבר על הפחד. אחרי מה שעברת ברור שהפחד והחשש יהיו אורחים קבועים.
אני פוגשת הרבה נשים במצב כזה ולכן אני מאמינה שאולי מעבר לטיפול פסיכולוגי אולי כדאי ללכת לטיפול מגע
חשוב להחזיר את הביטחון שלך בגוף שלך וביכולות שלו.
לצערי אף אחד לא יכול להבטיח לנו דברים.ולכן באמת יש קושי .להתחיל מסע חדש ובלתי ידוע.
שולחת לך המון אהבה.
לאלוהים התשובות ולנו אין כול הבטחות
21/07/14 17:30
45צפיות
שלום לך,

גם אני עברתי גרידה בשבוע 23 בעקבות מום רפואי ,
אני 6 חודשים אחרי האובדן  

הסיפור המוכר -אבחנה, ועידה, המתת עובר, למינריות , גרידה...וכאילו זה לא מספיק קריעת רחם בעקבות הגרידה ,ניתוח חירום 5 מנות דם וכמעט אובדן חיים
בגלל השתלשלות הדברים ניתנה לי סוג של פרופורציה , מזדהה עמוקות עם הגעגוע , זוכרת את תווי פניה שניבטו אלי רגע לפני האבחנה המרה , את הבעיטה החזקה רגע לפני המתה , הזכרון צרוב , וטוב שכך , אולם לעולם אני מזכירה לעצמי כמה פשוטו כמשמעו קרובה הייתי למות.
ההפלה הזו היתה של הריון בהריון בו נקלטתי שבועיים (!!)אחרי הפלה טבעית של עובר שלא נצפה בו דופק(הריון אותו לקח לי שנה להקלט !!)

יש לי 2 בנות בריאות ושלמות ,
הן מתוות לי דרך ברורה ללכת בה,

שמה מבטחי באלוהים ורוצה הריון נוסף, נאחזת בשיניים ומנסה להמתין עוד חצי שנה ולהשמע להוראת הרופאים

יש לי את כול הסיבות להיות מפוחדת, לא בטוח שלא אתקל בקשיי קליטה , יש סיכוי לקרע נוסף, לא אוכל לחוות יותר צירים וללדת לידה רגילה, בהנחה שההריון יעבור בשלום וללא סיבוכים..
ועדיין כול כולי שם, מודה לאל על שניתן לי לצד האבל של מה שמלקח ממני, שהצליחו להציל לי את הרחם שאני עוד בחיים כאן לספר,

תני לעצמך את הזמן להבין, לעכל, ולדעתך להתגבש
לכול אחד הקצב שלו להתאבל ,להבין את דרכו ולהחליט לאן יפנה בחייו
  



מחזקת אותך ומרגישה בדיוק כמוך
23/07/14 12:25
21צפיות
אני כל כך מבינה לליבך! עברתי לידה שקטה בשבוע 20, אני יכולה להבין את הכאב הגדול והריק שאת מרגישה בליבך.
זו תחושה כל כך קשה של אובדן ושל ציפייה גדולה מאוד שמתנפצת ברגע אחד.
אני מאוד מבינה אותך כי גם לי מאוד קשה לראות את האחיינים שלי, בנוסף 2 חברות טובות מאוד שלי בהריון וקשה לי מאוד להיות בסביבתן.
אבל אני יכולה לעודד אותך שאם לא היינו כל כך עצובות וכואבות משהו לא היה בסדר איתנו, זה תהליך טבעי שכל אחת במצבנו חווה ומרגישה.
עם הזמן מקבלים את הכוחות להמשיך הלאה והרצון העז שאת מדברת עליו "הגעגוע להרגיש אמא לעתיד" "הגעגוע לציפייה" הוא שיתן לך את הכוחות להילחם על ההריון הבא שלך.
אם לא היה בנו את הכאב הזה, לא היה בנו את הרצון העז לעבור את התהליך הזה שוב, זה שאנחנו כל כך רוצות להיות אמהות זה הכח שגורם לנו להלחם על עוד הריון ולקוות ולהאמין מכל הלב שבסוף נהיה אמהות גם אם הדרך לשם נראית בלתי אפשרית.
אני מאחלת לך ולכל הבנות שנמצאות בתחושות שלנו שנזכה בקרוב להריון עגול, משעמם ושיסתיים בילד/ ילדה שלהם אנחנו כל כך מחכות :)
אובדן הריון בשבוע 19
21/07/14 12:50
272צפיות
לפני שבועיים ביצענו סקירת מערכות שהייתה תקינה. יום אחרי החל דימום כבד ואיתו צירים תכופים. צוואר הרחם התקצר ל 17 מ"מ וכעבור כמה ימים ל 11 מ"מ.
באמצע בדיקה אצל אחד המומחים ירידת מים ומיד אושפזתי שהעובר בנרתיק. היות ואיבדתי המון דם החליטו לנתח.
ככל הנראה מדובר בשילייה נמוכה שעשתה בלאגן.
אני כבר 5 ימים אחרי הניתוח אבל נפשית מרגישה זוועה.
רוצה כבר להמשיך קדימה להריון הבא. כמה זמן מומלץ לחכות אחרי גרידה? הרופא בבית חולים אמר שאין צורך לחכות, הרופא המטפל אמר חודשיים.
מישהי יודעת איך הביוץ אחרי הגרידה?
קודם כל חיבוק !
21/07/14 16:33
78צפיות
יקירה,
מבינה מה שאת מרגישה.
אני היום חודש וחצי אחרי שעברתי ניתוח גרידה בשבוע 23 בעקבות תסמונת לב נדירה ולא ניתנת לטיפול בעובר שלי.

לפני כשבוע קיבלתי לראושנה את המחזור והרגשתי שבועיים לפני שהייתי בביוץ.
אני ממליצה (המלצה אישית ולא רפואית) לחכות לפחות למחזור ראשון ואז לנסות להיכנס להריון שוב, רק כדי לראות שכל המערכת עובדת כמו שצריך.

שולחת לך חיבוק וחיזוק.
הי רוני
22/07/14 12:31
49צפיות
משתתפת בצערך.
עברתי משהו מאוד דומה לפני כמה חודשים.
גם אני רציתי מיד להמשיך, אבל זה לא ממש הסתדר. לקח למחזור 9 שבועות להגיע (!!). והביוץ שאחריו לא היה תקין (עשיתי מעקב זקיקים ובדיקות דם כי אני בטיפולים, וראו בבדיקות שההורמונים לא מאוזנים). כך שנאלצתי לחכות 9 שבועות + מחזור שלם, ורק אחריו היה ביוץ תקין.
בקיצור: קחי נשימה. הדעות חלוקות לגבי ההמתנה, עקרונית חלק מהרופאים אומרים שאפשר מיד להמשיך אחרי הוסת הראשונה, אבל יש מקרים (כמו שלי) בהם ההמתנה פשוט נכפית עלייך, ואי אפשר להאיץ בזה. גם הגוף צריך כנראה את הזמן שלו להתאושש, לא רק הנפש.
מקווה בשבילך שאצלך זה יעבור מהר. שתצליחי להתאושש נפשית ופיזית ולצאת לדרך חדשה עם סוף טוב.
הי רוני,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/07/14 18:11
39צפיות
צר לי על האובדן שעברת.
טבעי לחלוטין להרגיש זוועה  אחרי 5 ימים.
לוקח זמן לעבד ולעכל את כל מה שעברת.
אכן עדיף לחכות לפחות מחזור אחד אם לא שניים בכדי לתת לגוף זמן להתאושש, לרחם להחלים מהניתוח, לרירית לצמוח
ולמערכת ההורמונלית להתאפס מחדש.
הווסת אמורה להגיע בין 4-8 שבועות לאחר הגרידה.
חיבוק  גדול
מבינה לליבך
23/07/14 12:12
21צפיות
קודם כל שולחת לך חיבוק.
עברתי בדיוק את אותו הדבר לפני חצי שנה, התחושות הן קשות מאוד, תחושת אבל לכל דבר ונראה כאילו הן לא הולכות לחלוף אבל מסתבר שלא סתם אומרים שהחיים חזקים מהכל.
אני רוצה לעודד אותך ולומר לך שעם הזמן התחושות הקשות חולפות ואת תהיי כולך עסוקה בניסיונות כניסה להריון.
אני זוכרת שגם אני אמרתי בדיוק את המילים שלך " רוצה כבר להמשיך להריון הבא", הרצון שלנו לחוות שוב את החוויה המדהימה שהיינו בא הוא עז וגובר בכל יום שעובר, עם זאת הגוף שלנו צריך זמן התאוששות מהטראומה שהוא עבר (כך לפחות היה אצלי).
אצלי הרופאים אמרו לחכות לקבלת ווסת ראשונה ורק אז להתחיל לנסות שוב (אצלי זה בטיפולים).
אני מחזקת אותך ומאחלת לך הריון נוסף תקין, עגול, משעמם למשך 9 חודשים בדיוק :)
איזו אנטיביוטיקה נותנים לאחר גרידה?
22/07/14 13:31
57צפיות
הי שוב,

יש כאן בנות שקיבלו באופן אוטומטי (מניעתי) אנטיביוטיקה לאחר הגרידה?
אם כן, איזה סוג? זה תמיד אותו דבר?

הבנתי שלא כל הרופאים נותנים מייד...
לי נתנו דוקסילין
22/07/14 16:07
27צפיות
אבל אני אלרגית לפנצילין וסולפה
ובגרידה הקודמת לא נתנו לי בכלל..
º
גם לי
22/07/14 16:23
16צפיות
גם לי (מחר היום האחרון לנטילה!)
22/07/14 16:39
33צפיות
בפעם הקודמת שעשיתי גרידה לא נתנו לי בכלל, והתפתחה לי דלקת באגן הקטן (מאוד לא נעים פיזית וגם מדאיג כי זה עלול ליצור הידבקויות בחצוצרות). הדלקת טופלה ביתר אגרסיביות: דוקסילין וגם אוגמנטין לעשרה ימים (במקום חמישה שקיבלתי הפעם). בהצלחה עם זה ו-.
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/07/14 18:07
28צפיות
בד"כ נהוג לתת דוקסילין ל5 ימים.
מומלץ לבקש מרשם ואפילו להתחיל לקחת יום לפני. אם יש עבר של דלקות כדאי לקחת ליותר זמן.
יותר מידי נשים שלא קיבלו אנטיביוטיקה פיתחו דלקת באגן .עדיף לקחת ולהימנע מזה.
זוכרות את חלקת הנפלים בחולון ? שמחה לבשר
22/07/14 16:26
67צפיות
זוכרות את חלקת הנפלים בחולון ? שמחה לבשר
שחל בה מעט שינוי
שמו שלטים וסוג של דשא סינתטי ראו בעצמכן  
שאלה לגבי גרידה בשבוע 13\14
21/07/14 18:43
116צפיות
שלום,
אני מגיעה לפורום עקב בשורות לא טובות לגבי ההריון :(
אמורה לעבור גרידה בשבוע 13 או 14. הבנתי שיש כמה שיטות להרחבת צוואר הרחם לפני הפעולה.
הבנתי שגם כל שיטה משפיעה פחות או יותר טוב על צוואר הרחם בהריונות עתידיים.
האם יש לכן מידע על זה? איך הרופא בוחר את השיטה?

אשמח לכל מידע...

תודה לכן
יש כמה אפשרויות
21/07/14 20:36
70צפיות
למיציה - מחדירים את המעיין מוט קטנטן לצוואר (לפעמים יותר מאחד), הוא מרחיב את צוואר הרחם ולמחרת מגיעים לקבל את הכדור..
גרידה - האופציה הכירוגית והכי פחות מומלצת לדעתי
זריקה - שמבוצעת בבית חולים ובאותו יום שחרור,

בשבועות מוקדמים יותר יש גם כדורים.

אני הייתי הולכת על זריקה או למינציה... כל מה שפחות פולשני יותר טוב בעיני..

שיעבור בקלות ותחזרי עם בשורות טובות בקרוב..!
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/07/14 23:53
50צפיות
צר לי שאת נאלצת לעבור גרידה.
בשבוע כזה , יש שתי אפשרויות.
1. למינריות- עשוי מאצות ים ומחדירים אותם לצוואר הרחם על מנת להרחיב אותו ושלא יגרם נזק בזמן הגרידה.
2. כדורים שמרחיבים גם את צוואר הרחם.
בעיקרון לא צריכה להיות בעיה באף אחת מהשיטות הללו לגבי ההמשך.
כל רופא או בית חולים בוחר בדרך שנכונה ומתאימה לו.
את הלמיריות יש להחדיר לילה קודם.
מאחלת שיעבור בקלות עד כמה שניתן.
חיבוק גדול
תודה רבה על התגובות והעידוד
22/07/14 08:05
41צפיות
בשורות טובות לכולנו
התייעצות
20/07/14 20:15
280צפיות
שלום לכולם, מקווה לימים שקטים יותר.


לפני 10 חודשים עברתי הפלה וגרידה בשבוע, העניין היה טראומתי מאוד והותיר בי צלקת קשה.
אני עובדת בבית החולים שבו התקבלתי עם האמבולנס, מה שאומר שבמשך כל החודשים הללו אני נתקלת באנשים רבים ששואלים אותי על המקרה, שדורשים בשלומי ורוצים לדעת מה קורה איתי (ההריון הושג ע"י IVF),
אני מאוד מתלבטת האם כדאי לעבור לעבודה אחרת, מאחר וההתעסקות רבה, ואיכשהו גם 10 חודשים אחריי אני נתקלת באנשים שלא פגשו אותי ושואלים לגביי זה.
אני מאוד אשמח לעצה מה לעשות, מרגישה שקצת קשה לי לשים את המקרה מאחוריי ואולי גם בגלל זה אני מתקשה להרות...
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
20/07/14 22:53
80צפיות
לגבי מעבר עבודה רק את יכולה לדעת מה נכון ומדויק עבורך.
האם את אוהבת את העבודה או שמבחינתך זו הזדמנות לעבור למשהו אחר.
אני הייתי ממליצה אולי לפנות לאיש מקצוע על מנת לקבל תמיכה ולעבד את מה שקרה , לראות איך ממשיכים הלאה להריון הבא.
ברגע שתעשי את העיבוד והפרידה תוכלי להמשיך הלאה ממקום אחר
שולחת חיבוק גדול
אני מטופלת כבר די הרבה זמן
21/07/14 12:10
60צפיות
מהרגע זה קרה, וזה לא מעסיק אותי כבר כמעט בכלל ביום יום, מלבד הזמן הזה בעבודה..
היי אחת ועוד קצת
21/07/14 04:29
106צפיות
אני יכולה לענות על השאלה שלך מתוך התנסות אישית - ילדתי לידה שקטה בבית החולים שאני עובדת בו, עשו לי אפידורל החברים הטובים שלי מהמחלקה, ואני ממשיכה להגיע כל יום ומצפה לפגוש את הצוות שטיפל בי במסדרונות.
והתשובה שלי היא שאין תשובה.
אני באופן אישי דאגתי ועשיתי מאמצים מטורפים ליידע את כל מי שאני מכירה בבית החולים וראה אותי עם בטן הריונית מאוד ואז אחרי שנעלמתי וחזרתי - מזל טוב!!! זה לא הצליח. ביקשתי מהאחיות הכלליות שיעברו בין מחלקות ויספרו לכולם, ביקשתי מכל מי שאמר לי מזל טוב במסדרון והזדעזע שיעלה למחלקה ויספר לכל מי שפוגש בדרך, מה לא עשיתי? הכל. המזל טוב, ושאלות נוספות נגמרו בעצמם כעבור יותר מחצי שנה.
וגם עכשיו, שנתיים וחצי אחרי, יש אנשים ששואלים אותי -מה זאת אומרת יש לך ילדה אחת?! אבל אני זוכרת אותך עם עוד בטן?
אז בשלבים הראשונים הייתי מחליקה במסדרונות כמו צל, נמנעת מלצאת לחדר האוכל כדי לא לפגוש אנשים, עוברת את הדרך למחלקה עם אוזניות בווליום גבוה. באיזשהו שלב אני התרגלתי לענות ולהסביר את המצב. השינוי המנהלי היחיד אותו עשיתי בפועל זה להודיע להנהלה בצורה מפורשת שלא יקראו לי לסייע בשום דבר במחלקות נשים, ילדים, תינוקות, פגיה וחדרי לידה, כל המערך שקשור להקמת משפחה.
מה גם, ששאלות על מצב הפוריות שלך מגיעות מכל מקום, לא רק מאלו שראו אותך מוטסת באמבולנס. כל פאקינג מוכרת בסופר - כמה ילדים יש לך? מה, מתי עוד אחד? אז כמות השאלות לא תפחת אם תחליפי מקום, אולי ישתנה התוכן. הקושי נשאר, בין אם נשאל מתוך ידיעה שיש בעיה או נשאל מחוסר ידיעה.
קשה לך לשים את המקרה מאחורייך - אין דבר כזה לשים מאחורייך. הרעיון הוא פיקציה. ללמוד לחיות אחרי, ללמוד לקוות למשהו נוסף אחרי מה שקרה, ללמוד לחייך ולשמוח מחדש אחרי האסון. טראומות לא שמים מאחורה, סוחבים אותן, מתמודדים איתן, מנסים לחיות עם ההשלכות שלהן. אבל אין לחזור לאחור לעידן התמימות. וזה שתחליפי סביבה לאנשים שלא יודעים מה היה לא יחזיר אחורנית את השינוי שאת עברת מבפנים בעקבות מה שקרה.
כמובן אם עשרה חודשים עברו ועדיין ברמה יומיומית יש שאלות חודרות אז זו בעיה. ואז יש לשאול איך את עונה למי שמתעניין. דווקא כשאת לא חולקת מידע, ועונה שאת לא רוצה לדבר על זה, זה אישי, זה פרטי, ואת אסרטיבית - זה גורם לתגובות ולשאלות להתמוסס מעצמן. האם את עושה זאת?
בכל אופן, יצאה לי פה הודעה די מבולבלת (בכל זאת, סוף משמרת לילה) אז פה אני אעצור.
חיבוק
תודה
21/07/14 12:12
63צפיות
זו אחת הבעיות העיקריות.. העבודה שלי היא באגף מיילדות, מה שאומר שכללל הצוות רואה אותי על בסיס יומי, ואני כל הזמן נקראת לעזרה במחלקות שקשורות ישירות לתחום המשפחתי...
זה מדהים כמה פעמים אפשר לבקש ומבטיחים שזו הפעם האחרונה וכל פעם מחייבים מחדש...

ממממ
21/07/14 17:12
52צפיות
לאור המידע הנוסף, בשבילי יש תשובה.  אם אני הייתי עובדת בתחום המיילדותי אז אני אישית הייתי מעדיפה להחליף תחום. לא רק בגלל הצוות אלא גם בגלל התחום עצמו. הרי כל מגע עם הריונית, יולדת, תינוקות.... מעלה את כל הכאב האישי שלך על פני השטח. כולנו מכירות את זה מחוץ לעבודה, מספיק לצאת לרחוב או לדבר עם חברה והכל עולה. אז להגיע לעבודה ולהיכנס לראש הזה באופן מודע... אני לא הייתי עושה זאת. יש לך אפשרות לבקש העברה לתחום אחר (פנימיות אורטופדיה קרדיולוגיה...) כל תחום שמטפל באנשים בוגרים ללא קשר לפוריות שלהם?
בדיוק מה שעשיתי..
21/07/14 20:33
50צפיות
קבעתי פגישה לשיבוץ מחדש..  אם השיחה לא תשיג את מטרותיה, אני אעזוב...
חבל לי כל כך על כל הידע והזמן שהשקעתי במחלקה...
אבל די, אני לא יכולה יותר.
אני חושבת
24/07/14 00:53
7צפיות
שההתעסקות היומיומית עם האובדן בעבודה מזיקה יותר מתחושת חוסר סיפוק מקצועי בעבודה, אם אפשר לכמת את זה ולשים על מאזניים.
אם תציבי להנהלה אולטימטום, אין לי ספק שתקבלי אפשרויות בחירה בתוך הארגון. ואולי, אולי, יהיה לך עניין בתחום חדש ותצטרכי להשקיע משאבים בחפיפה במקום חדש וזה יספק הסחת דעת מבורכת.
בהצלחה
האם את אוהבת את עבודתך ?
22/07/14 05:57
43צפיות
עבודתך הספציפית במחלקת היולדות?
כן , קצת מעבר לסיפורך האישי .
שהרי לכל אחד מאיתנו יש סיפור אישי , שאינו קשור בהכרח למקום העבודה ,
ועזבי את השאלות
אנשים שואלים וישאלו .
והאם את מוטרדת בכל הזמן שאת בעבודה ?
או רק כאשר מעלים בפנייך שאלות אישיות ?

אם מדובר על עניין השאלות , וכמו שמאמארוני אמרה לך, בהחלט אפשר להעביר חדשות במהירות .
ולהבהיר שאינך מעוניינת לפתוח את הפצע , או כל משפט שיבהיר לשואל שכדאי לא להכנס בפתח.

ככל שאת מרגישה שהעבודה מכאיבה לך בפאן האישי
ואינך מצליחה לעשות הפרדה בן יולדות ומאושפזת למקרה האישי שלך,
תחליפי מחלקה,
ברם, אם את מרגישה שעבודתך נותנת לך סיפוק , מלאות שמחלקה אחרת לא תוכל למלא
שווה להלחם ואולי להחליף מטפלת.

מרגישה שכתבתי מאוד מבולבל
ושאולי הבנת,
מאחלת לך חויה מתקנת ממש בקרוב .

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה