לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

אחרי כמעט שנתיים שלא כתבתי כאן
23/09/14 10:08
293צפיות
תמיד הרגיש לי מוזר קצת לכתוב בפורום שבאופן דומיננטי מורכב ברוב מוחלט מנשים.
אבל רוב הגברים שפגשתי שעברו חוויה דומה, לא עיכלו או עברו את אותה הדרך שאני עברתי או שכן אבל פשוט דואגים להסתיר אותה היטב ולצערי מסתגרים עם עצמם. האמת היא שלא פגשתי הרבה גברים כאלו אלא בעיקר נשים. אבל זה כלל וכלל לא עיקרו של הפוסט. סתם משתף בתחושה.
אז כמעט ושנתיים שלא כתבתי כאן. והבוקר מסיבה שידוע לי היטב, התעורר בי הצורך לכתוב.אני מניח שרובכן לא זוכרות את הפוסט מלפני שנתיים. צרפתי בזמנו גם קובץ WORD (5 עמודים) בהם פשוט שפכתי את מה שעברנו. את הפוסט ההוא כתבתי מספר ימים, אולי יומיים שלושה, לאחר חווית הלידה השקטה. מי שרוצה להזכר מוזמנת לעשות חיפוש עם הניק שלי. לפני שנתיים בדיוק, הכנסתי את בנותי לבית ספר, יום אחרי שהם בקרו את אמא שלהם בבית חולים ושמעו שאין להם אח קטן שיבוא איתנו הביתה. הן היו שבורות. בכו המון. באופן צפוי, לאחר שכל כך חיכו לאח המיוחל, לאחר שהבית היה מוכן, ובסוף ההריון (שבוע 37), האירוע הזה הפגיש אותן עם החיים (ועם המוות כמובן). מוקדם מדיי לצערי אבל זו המציאות. והן החליטו בכל זאת שהן רוצות ללכת לבית הספר. ולקחתי אותן. ובכניסה עומד צוות בית הספר, מתנגנים שירי חג לכבוד ראש השנה, וילדים מחלקים תפוחים ודבש (בדיוק כפי שעושות בנותיי הבוקר, שנתיים אחרי), באוירה חגיגית ושמחה, מבשרים לכולם חג שמח. ואני מגיע, והבת הקטנה פוגשת חברות ומיד צועקת "אח שלי מת". ואמהות שומעות ושואלות מה קרה ואני מספר. ואז נשבר לגמרי ובוכה כמו שלא בכיתי בחיים.
וחוזר לרכב, בדרך שוב לבית החולים. ומפורק לגמרי לא מסוגל לנהוג. דווקא שם, היה הרגע בו חשתי את הכאב הכי גדול, ועיכלתי את מה שקרה, ואת המגע עם התינוק, בני, המת, והתמונות, והחוסר והאין.
ומאז כאמור, חלפו שנתיים. שנתיים ששינו לגמרי את חיי. שנתיים בהן עברנו כל כך הרבה.
מיותר לציין שהארוע הזה הטביע חותמו על המשפחה, על הזוגיות, על כל אחד בנפרד ובאופן שונה.
המשפחה הפכה להיות קצת אחרת. תמיד היינו משפחה מאוד אוהבת ותומכת וכך זה גם כעת. השינוי לא היה במישור הזה. אני חושב שעצם זה שהאירוע הזה ליווה ומלווה אותנו ברמה היומיומית שינה משהו.
ברמה האישית, גם בעקבות האירוע (אולי כטריגר אולי כקטליזטור) אצלי באופן אישי, נערכו מהפכות. החלטתי שאני רוצה לחיות כל יום, כי למדתי שהחיים שבירים וכל יתר הקלישאות הכל כך נכונות. האדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק וכל זה. האירוע הזה הדגיש לי עד כמה החיים שבירים וכי לא ניתן לצפות מה יקרה בעוד רגע. אז החלטתי שאני עושה שינוי בחיים. רוצה להיות יותר עם המשפחה ורוצה למלא לי את היום בדברים שאני אוהב. התפטרתי ממשרת סמנכ"ל בכיר בגוף גדול שנה אחרי הלידה השקטה. תבינו, הייתי סופר קרייריסט. לקחתי חצי שנה של חופש לעצמי. לחשוב מה לעשות הלאה. זכיתי בחיים בחזרה. התחלתי לעבוד כעצמאי. אני עובד מהבית וכל יום מבלה זמן רב עם בנותיי ואשתי. חזרתי לתחביבים שאהבתי והתנסתי בעיסוקים חדשים. לפני שבועיים התחלתי ללמוד תחום שרחוק שנות אור מעולם העסקים בו הייתי. תחום שקשור באנשים, בקבוצות, בטיפול. הרווחתי את החיים מחדש ובעקבות האובדן הנוראי שחווינו, נבנתי למקום טוב יותר. כמובן שאני לא יכול או רוצה לטעון משהו חיובי על האובדן הזה. זה הארוע הטראומטי בחיי. אבל בסה"כ הפוסט הזה הוא פוסט אופטימי. היום הלכתי עם בנותיי שוב לבית ספר ופגשתי את אותה הסיטואציה מלפני שנתיים. והתמודדנו וחזרתי הביתה עם חיוך, למרות הזכרון. הצלחנו להתרומם מהאירוע. היום אנחנו במקום אחר כבר. עדיין כל יום האובדן מלווה אותנו אבל הזמן וההתפתחות עושים את שלהם. עדיין כל תינוק שנראה ברחוב מיד מעלה את התחושות ועדיין כל תמונה שעולה בפייסבוק של תינוקות שנולדו באותו זמן מעוררות מחשבות בלתי נמנעות.  לא, זה לא קל וילווה אותנו כל החיים אבל החיים ממשיכים וכל יום אנו מעמיסים על גבינו עוד חוויות לשק. חלקן טובות וחלקן שליליות אבל כל יום הוא עמוד בספר ואנחנו רק באמצע הספר. מי שנמצא\ת בעמוד של האובדן, הספר נראה גמור, כאילו הגענו לסופו. אבל זה לא כך. כל יום שעובר מקרב אותנו להפוך את העמוד. ואחר כך עוד עמוד. ופתאום אנחנו בפרק אחר....זה יכול לקחת חודשים או שנים אבל לחיים שלנו יתווספו חוויות חדשות (בתקווה ובשאיפה רק טובות). מי שחווה את האובדן לאחרונה לא מסוגל להתבונן כך על הדברים וזה ברור. גם שנתיים אחרי זה קשה. אבל הבנתי את זה שאנו במסע. מסע מלא ברגעים טובים אך גם באתגרים ובקשיים גדולים. אני ממש עוד לא בסוף המסע אבל יודע שאני בדרך ושגם הדרך חשובה. הייתי רגיל לעבוד 12-14 שעות ביום והנה עכשיו אני יושב וכותב ממרפסת בייתי. בן אדם שלם יותר, רגוע יותר והרבה יותר בוגר. לומד תחום חדש ומצפה לעסוק בו בעתיד (דרך אגב, עם קשר גדול לנושא הלידה השקטה) בואפן כזה או אחר.
אולי הפוסט שלי מבולבל. אולי לא תצליחו להתחבר או להבין את האופטימיות שלי. ואני הכי אבין בעולם. גם אותי זה מפתיע... יש עוד סיבה לאופטימיות שלי. לאחר שעברנו עוד הריון והפלה (לאחר הלידה השקטה) וצנחנו עוד קצת פנימה לתהום, כעת אשתי שוב בהריון. שמחה גדולה שאנו מפחדים לאפשר לעצמנו להרגיש. הריון שמלווה בחרדה ענקית, ברורה מאליה.... לא רוצה להרחיב על זה כאן כי זה מרגיש לי לא נכון.  הפוסט הזה עומד בפני עצמו גם ללא ההריון המבורך הזה.
באירוע הטראומטי שחברי הפורום פה עברו נוצר שבר גדול. קשה לצאת ממנו. אבל זה אפשרי. לא תמיד רואים את זה, וזה מותר. אבל לאט לאט החיים לוקחים אותנו קדימה. בין אם אנחנו מאיצים בתהליך ובין אם לאו. הכל לגיטימי. לגיטימי להשאר במקום ולכאוב את זה כל החיים. לגיטימי להתקדם קדימה מהר ויותר מאחרים. לגיטימי לבכות כל יום ולגיטימי לשמוח היכן שאפשר. לגיטימי להיות פסימי (אבל אנא לא כל החיים) כי חטפנו אגרוף לפנים משום מקום, לגיטימי לכעוס אבל לגיטימי גם להתקדם.
הילדים האבודים שלנו ישארו עימנו תמיד. תמיד נייחל להם ותמיד נדמיין אותם. יש לתת לזה את המקום בחיינו. זה לגיטימי.
עד כאן הפוסט המבולבל שלי...
מאחל לכולנו שתהיה שנה מלאה בתעצומות נפש, ביכולת הכלה, השלמה והתמודדות, בהתחדשות ופריון (מכל סוג!). ושנפגש כאן עוד שנה לחשבון נפש מה עברנו בשנה שתחלוף, ונסיים את החשבון בחיוך.
שנה טובה!
 
 
סיפור מרגש
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/09/14 11:56
86צפיות
אכן לגברים יש הרבה פחות מקום מבחינה תרבותית לעבד את החוויה של לידה שקטה, ולצערי לא בגלל שהם זקוקים לכך פחות מאשר נשים. יש פחות מודעות ומענים לגברים. אולי תוכל לעשות לכך "תיקון" עם הקריירה החדשה שלך.
מאחלת לך ולכל משפחתך שנה טובה וידים מלאות. בהצלחה בדרכך החדשה!
צהריים טובים,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/09/14 14:00
73צפיות
אני זוכרת את מה שכתבת ושיתפת. זוכרת את ההחלטה להוריד הילוך ולצאת לדרך חדשה.
תודה שחזרת לספר לנו.
אני מאוד מתחברת לכל מה שכתבת ,מה גם שחוויתי בגדול את אותו הדבר.
מאחלת לך המון הצלחה בהמשך,ההרגשה שלי שאתה בדרך לייעוד שלך ואני בטוחה שמי שתלווה אותו
יזכה למטפל רגיש, מכיל ומאפשר.
שנה טובה ,מלאה בכל טוב לך ולמשפחה.
תודה ששיתפת
23/09/14 15:19
55צפיות
ניסחת היטב וברור ואני שמחה עבורך ועבור המשפחה שלך שמצאת את הדרך לעלות מהתהום.
מרגישים את האופטימיות שסובבת אותך והיא קצת מדבקת
שתהיה לך שנה טובה
בכל הבילבול עשית לי סדר...
23/09/14 17:28
77צפיות
זהו הראש השנה הראשון שלי בהתמודדות עם האובדן הגדול. והשקט. ובלב בפנים הכל רועש, לא מאורגן, מלא בכעס, פסימיות ובכי. 
אני תמיד מרגישה שלסבל שלי אין מקום בחיים של אחרים שסובבים אותי וגם לא אצל בן זוגי שכבר לא כל כך יודע מה לומר לי. וכשאני קוראת את דבריך זה גורם לי לתהות שאולי גם הוא מרגיש כמוני אבל מפחד להודות. מרגש אותי לקרוא שאתה חווה את זה בדומה לבת זוגתך. 
באשר לאופטימיות שלך, אני מצליחה לדמיין איך זה אבל רחוקה מלהבין כי כנראה אני רק בתחילת הדרך, למרות שבתחושתי התהליך שאני עוברת עם עצמי הוא מואץ. 
מקווה שהחיים יקחו אותי קדימה. 
מקווה למצוא יום אחד טיפת אופטימיות, תקווה, ואולי כמוך- גם חלומות אחרים.
תודה על השיתוף שלך, עזרת לי לארגן כמה מחשבות מחדש.
 
סגולה להריון למי שמאזור הצפון ומעוניינת
23/09/14 15:29
75צפיות

היי בנות בשנתיים האחרונות ביקרתי רבות בפורום הזה ובפורום השכן..
ברוך השם ולאחר 4 הפלות אני נכנסת לשבוע 37... היום אני מתכננת ללכת לטבול  כסגולה ללידה קלה, מי שמתאים לה התאריך ומעוניינת להגיע לטבול אחרי(אומרים שיש בזה סגולה לכניסה להריון) יותר ממוזמנת....מדובר במקווה באזור הגליל העליון(צפת ראש פינה).
אפשר לשלוח לי מסר ואשלח טלפון עם פרטים.
 
רק רגע אחד לפני
22/09/14 10:59
368צפיות

שלום בנות, בחמישי האחרון נפרדנו בצער מהעוברון שלנו. 31 שבועות וחצי גידלנו אותו בהרבה אהבה. הוא הגיע אלינו אחרי 3 שנים של ניסיונות ושני טיפולי IVF . ורגע אחד לפני הסוף המיוחל לתינוק בוכה נפרדנו ממנו בשקט תהומי שרק הבכי שלי ברקע...
מצד אחד ההחלטה לסיים היתה מתבקשת  - מצאו בציפ גנטי בעיה בכרומוזום 8 עם סיכוי גבוה לפיגור מצד שני הנפש לא רגועה ייסורי המצפון לא עוזבים והחיים שלנו פשוט נעצרו באמצע. לסביבה משדרים אופטימיות ומחשבה קדימה (מנסים לעבוד על עצמינו - אולי גם אנחנו נאמין בזה בסוף)  אבל הלב זועק והדרך אל האור נראת רחוקה מתמיד, אפילו עכשיו שאני מנסה לכתוב הדמעות חונקות אותי. הסביבה הקרובה מצפה שנמשיך לחיות לחייך לעבוד.
פיזית הגוף שלי התעושש מדהים כבר אי אפשר לדעת שלפני 5 ימים עוד גידלתי את מילקשייק שלנו בבטן, אי אפשר לדעת ש48 שעות סבלתי מצירים נוראיים בידיעה שהסבל הוא סתמי.
לא מבינים את הצורך שלי בחופש , האשמה פה גדולה מצד אחד למה את יושבת בבית הרי את יכולה לחזור לעבוד (אני עובדת בעסק משפחתי) ומצד שני איך אפשר לחזור עכשיו איך הרגתי את מיקשייק ומיד המשכתי קדימה.....
ברביעי הקרוב אנחנו מארחים לחג המוח שלי אומר שעדיף להיות עסוקים בנקיונות , סידור ובישול ולא במחשבה על הרגע הנורא הזה בו תקעו לי מחט בבטן והרגו את העובר שלי ואני שם ונותנת לזה לקרות. 
מנסה לקום לחייך להיפגש עם אנשים אבל הלב שלי מת, איך מתקנים אותו? איך תופרים את הקרעים? איך מכינים מקום לתקווה לחיים נורמלים. יש לי תחושה שבחיים אני לא יהייה נורמלית......
התמודדות
22/09/14 12:11
119צפיות
שלום יקרה
הצטערתי לשמוע מה עברת. הסיפור שלי שונה אבל הייתי חייבת לכתוב לך. לפני כמעט שנה ילדתי בשבוע 40תינוק מקסים אחרי הריון תקין לחלוטין שהגיע אחרי 4הפלות.הוא נולד עם פגיעה מוחית קשה בגלל סיבוך נדיר בלידה .הוא נפטר ארבעה ימים אחרי הלידה.אני הסתבכתי מאוד רפואית והייתי מאושפזת חודש.ב08.10 היינו אמורים לחגוג לו יום הולדת שנה..יקירתי,עברה כמעט שנה.שנה נוראית של טיפולים פסיכולוגיים ,של בניה מחדש של החיים,של הזוגיות .שום דבר לא נראה אותו הדבר אחרי דבר כזה .אחרי שנה בראש השנה הקרוב אני פעם ראשונה מארחת ועדיין קשה לי עם זה.אני מאחלת לך שאולי התהליך אצלך יהיה יותר מהיר מאצלי.שלא תתנתקי חברתית כמוני...אבל אני בטוחה שאת צריכה זמן להתאבל ולעכל את מה שעברת.אל תנסי להתאים את התגובה שלך למה שהחברה מצפה ממך.לחברה קשה עם סיפורים עצובים והסיפור שלך עצוב.הם רוצים לראות אותך בסדר כי ככה קל להם יותר.אבל תחשבי על עצמך ותתני לעצמך זמן להתאבל.תלכי לטיפול.וגם בעלך...שולחת לך הרבה כוחות.הפורום הזה עזר לי מאוד בזמנים קשים.מבקשת ממך להקשיב לעצמך.איבדת תינוק.מותר לך להרגיש כל דבר.כעס צער עצב שנאה קנאה...כולנו פה מתמןדדות עם רגשות שמעולם לא הכרנו.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/09/14 13:23
65צפיות
חשבתי עלייך הרבה בסופהשבוע האחרון.
כמה שמסיברים לנו ומדברים על התהליך, ברגע האמת הכל מרגיש כל כך שונה ,עצוב וכואב.
הראש מבין שזה היה הצעד הנכון עבורו ועבורכם.שהכל נעשה ממקום של דאגה ואהבה.
אבל הלב, מחפש את מי להאשים בכדי לעכל שמשהו נורא כזה מתרחש.
אחרי הסיום השקט ,שנשארים לבד עם הכאב שאחרי, מתחילים להבין שכל מה שהיה אננו עוד
ואז מגלים את הבור שבלב.מגלים שיש באמת משהו מאחורי צמד המילים כאב לב.
אחד הרגעים הכי קשים הם רגע הזריקה. הרגע בו מבינים שאין יותר דרך חזרה מההחלטה הגורלית והקשה.
רוב הנשים מתארות את זה כחלק הכי קשה בכל המסע הזה.
חשוב מאוד שתקשיבי לעצמך ולצרכים שלך. תעשי דברים שגורמים לך להרגשה טובה .
אם את צריכה חופשב, קחי אותה.תני לנפש להתאושש,לעכל ולהתאבל.
זה תהליך שלוקח זמן וחשוב לאפשר אותו.
אני מבטיחה לך שתניי נורמלית רק אולי נורמלית אחרת.
אובדן הריון משאיר חותם על מי שאנחנו ועל מי שאנחנו הופכות להיות. ולאו דווקא לרעה.
אבל חכי, את רק לפני יומיים ילדת. הכל כל כך טרי .
תזכרי שלסביבה קשה לראות אותך עצובה ,או להבין מה עברת. התגובות שלהם מגיעות ממקום טוב ודואג. רק מה לעשות שזה לא תמיד תואם את מה שאת מרגישה.
תשתפי ברגשות ובצרכים שלך.זה חשוב מאוד.
שולחת המן אהבה וחיבוק גדול.
אל תאיצי בעצמך, שולחת תנחומים
22/09/14 14:03
59צפיות
שלום לך,
 
ליבי יוצא אלייך ולמילותייך
גם אני נאלצתי לקבל את ההחלטה ולעבור את התהליך..אין מילים שיכולות ממש לנחם ולהקל על האובדן, יכולה  רק להביע הזדהות ולהבין אחרי שחויתי זאת בזכרון צורב כול מילה ומילה שנכתבת
ממליצה לך שלא להאיץ בעצמך, לא משנה מה המשפחה אומרת, תקשיבי לעצמך ולנפש שלך , תני לך את הזמן להתאבל, אני בשלב הזה התכנסתי בתוך עצמי ואף אחד חוץ מהפורום פה לא הבין אותי, גם לא בעלי
 
אין פה הגיון רק צורך
 
עברת טראומה , טראומה שתתלווה אלייך בכול דבר שתעשי, אחרי שמעכלים ומתאבלים ועוברים תהליך מצליחים לחזור למסלול מקביל של החיים שהיו לך לפני, אבל כשמאיצים בכך וישר מארחים וטורחים ונפגשים ..אני מקווה שזה לא יבוא לך בבום.
הפעולות עצמן בהתחלה הן אוטומטיות אבל לאט לאט מתחלחלת האמת להכרה , וזו חלק מההתמודדות הראשונית שמצפה.
מאחלת לך שלא תדעי עוד צער, ודעי שכאן תמיד תמצאי אוזן קשבת ומבינה
 
מקדישה לך את הסיפור הבא בתקווה שתוכלי, רק לקצת, להיות שיבולת
22/09/14 19:10
97צפיות
עץ אלון ענק היה ניצב בראש הר גבוה כבר יותר מ-500 שנים. יום אחד ראה העץ ששיבולת קטנה צמחה פתאום למרגלותיו, וראה גם שהיא מתכופפת וכורעת לאדמה עם כל משב רוח קל. פנה אליה ושאל בטרוניה: "שיבולת, שיבולת, עד מתי תיכנעי לרוח, עד מתי תרכיני ראשך? מדוע לא תעמדי חזקה וקשוחה מול הרוחות כמוני?" שתקה השיבולת הקטנה שרק באותו יום נולדה, גם לא היה לה מה להגיד לעץ הוותיק והמכובד.
 באותו לילה הגיחה סערה איומה שלא הייתה כמוה כבר 1000 שנה. גשם וברד ושלג ורוחות אדירות. העץ ניצב איתן וגאה ואמיץ אל מול הסערה ולא כפף גוו ולא השתחווה לה. הסערה כמעט חלפה אבל באשמורת השלישית פתאום הכתה הרוח עוד מכה אחת שהייתה קטלנית והעץ החזק לא עמד בה. גזעו החסון נשבר כליל והעץ קרס.
למחרת בבוקר שכחו הרוחות, השיבולת הרימה אט אט את ראשה וגילתה ששרדה את הסערה בעוד האלון הקשוח נעקר...
כואבת את כאבך
22/09/14 21:26
58צפיות
חשבתי עלייך הרבה בשבוע האחרון ולא הצלחתי למצוא את הכוחות לכתוב לך.
 
משתפת במעט ממה שעבר עליי פיזית ונפשית לפני 3 חודשים.
בדומה למה שקרה לכם, גילינו בעיה בצ'יפ הגנטי שעלולה להעיד על פיגור שכלי.
במקרה שלנו בשבוע 20 וכמה ימים, אחרי שכבר הרגשתי תנועות.
ההחלטה היתה קלה וקשה ונוראית והכל בו זמנית.
בימים שאחרי, בכל פעם שעצמתי עיניים, נזכרתי והרגשתי פיזית שוב ושוב ושוב את הלידה. פחדתי שככה זה יימשך לעד.
שמחה לבשר שזה לא. עדיין יש רגעים שבהם אני מוצפת, אבל בהחלט יש שיפור.
גם תחושת האשמה הכבדה שכמעט חנקה אותי בהתחלה, באה לבקר לעתים רחוקות יותר.
 
במקרה שלי רציתי לחזור לעבודה מהר יחסית, אבל במקרה שלך אני חושבת שאת זכאית (ואולי אף חייבת???) לקחת חופשת לידה. ממליצה לבדוק את הנושא אבל אין לי מושג איפה בודקים את זה.
זכותך להתאבל בדרך ובקצב שלך, ואם את חושבת שהעדרות מהעבודה תועיל לך, אז זה מה שאת צריכה לעשות.
כרגע הצרכים שלך במקום הראשון.
 
אף אחד, כולל חברות הפורום לא יכול להרגיש בדיוק את מה שאת מרגישה או להתוות לך דרך לחזרה מהירה לשפיות.
כל אחת מאיתנו עוברת את המסע שלה בדרך לנסיון הבא, לתקווה הבאה.
ועדיין כולנו חולקות את כאב האובדן ועבורי יש משהו מנחם בכך שאני לא היחידה שאיבדה הריון בשבוע 8 (ההריון הראשון) ושאני לא היחידה שהחליטה להרוג את הילדה שלה (ההריון השלישי) בגלל ממצא שלא ברור אם וכיצד יבוא לידי ביטוי אצל הילדה.
 
מחבקת אותך  ושולחת את תנחומיי.
22/09/14 22:40
37צפיות
קודם כל קבלי חיבוק ענק. אנחנו עברנו לפני כמעט 3 חודשים הפסקת הריון ולידה שקטה בשבוע 28. מאוד מזדהה עם כאבך. גם עברתי צירים נוראיים, ילדתי בלי אפידורל, ואחרי שחזרתי הביתה הכל כאילו ממשיך כרגיל. למזלי הגדול  יש לנו ילדה בת 3 בבית, ככה שהייתה לי נחמה לראותה. לא רוצה אפילו לתאר לעצמי מה את עוברת... אך אנסה לחלוק איתך את תחושותיי, אולי תוכלי להזדהות ולקחת מזה את מה שמתאים לך... 
קודם כל- ההתאוששות הפיזית לא אומרת כלום. זה שאת עומדת, הולכת, מסתובבת ולכאורה מתפקדת כרגיל- לא אומר שאת בסדר בפנים. אל תרגישי רע עם זה שאת כואבת. זה בסדר, ואם לא היה לך כואב זה היה הרבה יותר מפתיע. בשבועות האלה את זכאית לחופשת לידה מלאה בתשלום מביטוח הלאומי, וכמו שלי אמרו- המדינה אף פעם לא מחלקת בחינם, ואם זה מוכר ע"י המדינה סימן שאפילו הממשלה האטומה שלנו הבינה שלידה בשבועות הללו דורשת לעיתים התאוששות ארוכה יותר מימים בודדים. כל אחת לוקחת את זה אחרת וההתמודדות של כל אחת שונה. 
 
לצערנו הרבה אנשים מרגישים שהם יכולים לשפוט אותנו, ומתיימרים לדעת מה טוב בשבילנו. גם לי אמרו שיהיה לי טוב יותר בעבודה/להיות עסוקה/ לא לחשוב על זה. אבל לדעתי האישית (ואני עדיין מנסה ליישם על עצמי) כן צריך זמן להתאבל. ולאבל יש שלבים. יש הכחשה, כעס, עצב ולבסוף השלמה. זה תהליך שלוקח זמן, כל אחת והזמן שלה. את לא חייבת שום דבר לאף אחד, תבכי תוציאי החוצה. רק ככה תוכלי לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה. אני מודה- עדיין לא התמודדתי. אני מדחיקה מכחישה, ויודעת שאיפשהו זה יפרוץ החוצה. יכולה להגיד על עצמי שהתחלתי טיפול פסיכולוגי- כי אין לי ספק שאני צריכה עזרה. 
 
אני מבינה לגמרי את תחושות האשמה, המילים שאת משתמשת בהן, שהרגו לך את התינוק ואת נתת להם לעשות את זה כמעט זהות למילים שלי. גם אותי לא עוזב הרגע של הדקירה כשהבטן עדיין זזה...  אבל קיבלתם החלטה נכונה בשבילכם, ואסור לך לאכול את עצמך על זה. אני חושבת שזו החלטה נוראית שאנחנו נאלצנו לקבל, וזה פשוט לא אנושי, אבל תחשבי מה האלטרנטיבה. גם הכאב נוראי בדיוק כמו ההחלטה.
 
אני אישית נמנעתי תקופה מסויימת מלפגוש אנשים, לא היה לי כוח לזייף חיוכים ולענות שהכל בסדר כשהלב נקרע בפנים. עכשיו רוב הזמן אני עם מסכה, אבל עדיין עמוק בפנים הפצע לא הגליד. לצערי עד היום אנשים פוגשים אותי ואומרים מזל טוב על הלידה (ראו אותי עם בטן הריונית לפני כמה חודשים ועכשיו זה הגיוני שאין בטן אז יש תינוק), וזה צובט מבפנים, מכאיב בדיוק איפה שאת מנסה לכסות את הפצע הפתוח. 
 
אז העצה שלי- לא לעשות משהו שלא מרגיש לך נכון. קחי את הזמן שלך, תתאוששי בקצב שלך ואיך שאת מרגישה צורך. עם כל הכבוד את ובן זוגך הם אלו שעברו את החוויה הזוועתית הזו ולא אף אחד אחר. מי שאוהב אותך אמור להבין אותך ולתת לך את המרחב להתאבל. ומי שלא- אז שילך לחפש... 
 
הלב יתאושש. תמיד ישאר הזיכרון אבל הכאב יהפוך לנסבל. יהיו חיים נורמליים עם מקום בלב למה שאבד לכם. החיים חזקים מהכל והם ממשיכים הלאה. דברי עם בן זוגך, תשתפו אחד את השניה, גם לו קשה וגם הוא עובר דברים. תבכו ביחד, זה באמת מקל לבכות עם מישהו... 
 
וממליצה לך בחום לפנות לטיפול תומך. זו חוויה שמאוד קשה להתמודד איתה, ולפעמים אנשי מקצוע יכולים לעזור לנו לעבור את שלבי האבל ולהמשיך הלאה. 
 
מאחלת לך שכשתחליטו לנסות שוב- הכל ילך חלק ותהיה לידה קלה ושתצאי עם ידיים מלאות, וחדר הלידה יהיה מלא בבכי של תינוק ולא שלך... 
 
תהיי חזקה, אני שולחת לך חיבוק ענקי... 
מוזמנת לפנות אליי בפרטי. 
 
 
תודה
23/09/14 14:39
46צפיות
תודה לכל מי שלקחה כמה דקות וכתבה לי, מאתמול קראתי הלוך וחזור את מה שכתבתן וכל פעם הרגשתי מחדש כמה זה  מחזק ועוזר לדעת שאני לא לבד פה שהתחושות האלה הגיוניות וקיימות ולא רק במוח ובלב שלי.....
עוזר מאוד לקבל את ההבנה שלכן ובהחלט לקחתי לעצמי קצת מכל מה שכתבתן לי כאן.
 
עוד לפני שהגענו לשלב הזה כבר הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית כי כבר בשלב הטיפולים הארוכים הרגשתי שאם אני לא אפרוק  את הרגשות שלי במקום נטרלי  אני לא אצליח לשרוד את היום יום בעבודה- ההורמונים הביאו אותי לחוסר סבלנות וסובלנות לסביבה שלי שהמשיכה רגיל בחייהם גם שהראש לי היו כולו נתון בקושי ובתסכול  וההמשך איתה נראה ברור ונדרש מתמיד, למרות התחושה שמי שלא היתה שם לא באמת תוכל להבין.
 
התחלתי לכתוב את הסיפור שלנו אולי זה יתן לי קצת מנוח לראות את הדברים כתובים לעבור שוב ושב לסגנן לשנות לקרוא ולתת לדברים לחלחל. כשיהייה גמור אשמח להביא אותו לפה, לטובת הבנות שמגיעות לפה לקרוא ולחפש חיזוק והבנה של התהליך בדיוק כמו שאני הגעתי לפה כמה ימים לפני ההחלטה הסופית לקבל קצת מידע וכח.
 
אני מאחלת לכולנו שהימים הקשים של חג, מפגשים משפחתיים וחברתיים יהיו נסבלים ויעברו בקלות יחסית. 
º
24/09/14 09:36
8צפיות
שנה טובה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/09/14 14:14
27צפיות
פעמים רבות בהן אני מדברת עם נשים שחוו אובדן הריון וחג כלשהוא מתחבר לאובדן.
אצלי האובדן מתחבר לשבועות.
החג הראשון אצלי שמתחבר לאובדן הוא חג החנוכה.החג בו אימי נפטרה כאשר הייתי בת 9
וחג השבועות.בו איבדתי את ההיריון שלי.כך שתקופת החגים אצלי לא פשוטה.
הגוף מאותת לי חודש לפני שהנה זה מגיע.
פעמים רבות חגים  מציפים את הלבד,את השוני ,את המחשבות מה היה צריך להיות ואיננו.
קושי להיפגש עם המשפחה המורחבת. כזו שלא תמיד יודעת מה היה, איך לנהוג בנו ובעיקר לומר את הדברים הנכונים.
הרבה פעמים יש חשק עז להסתתר מהחג ולא להגיע לשום אירוע.
אני מאמינה שחשוב לעשות את מה שמרגיש לנו  נכון ומדוייק.
תבחרו את המפגש שהכי יעשה לכם טוב.וחשוב לאפשר לכל רגש את המקום.גם אם הוא לא תמיד "טוב"
אני יודעת שבתקופה הראשונה לאחר האובדן הרבה יותר קשה לחגוג ולהיות עם אנשים שחוגגים.
עם הזמן זה נעשה יותר קל.
מאחלת לכל אחת ואחת מכן שנה טובה.
שהשנה שבפתח תביא עימה דברים טובים לחייכם.
שולחת באופן אישי חיבוק גדול מלא באהבה  לכל אחת ואחת מכן.
 
שוב פעם...
21/09/14 15:54
301צפיות
טוב אז ככה:
היריון ראשון לפני שלוש שנים, תקין עם ילדה מהממת, ההירון הגיע אחרי 7 IVF
 
מאז בטיפולים כבר יותר משנה:
# החזרת מוקפאים ללא היריון
# IVF ראשון - היריון תאומים שנמשך עד שבוע 10 באחד פסק הדופק בשבוע 7 ובשני בשבוע 10 אחריו גרידה והיסטרוסקופיה תקינה.
# החזרת מוקפאים ללא היריון
# IVF שני - היריון כימי (בטא 35, ואגב הבת שלי התחילה מבטא 30 כך שהיינו אופטימיים)
# החזרת מוקפאים - בטא 165 שירדה היום לבטא 153
 
מה עושים עכשיו? מודה שזה כבר מרסק אותי לגמרי....
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/09/14 23:26
72צפיות
כל כך מבינה את התיסכול וגם את היאוש.
מה הרופא אומר?
שולחת חיבוק גדול ואוהב
 
יש לי תור ביום שלישי בגלל זה...
22/09/14 06:14
61צפיות
אני מנסה להתייעץ כאן וגם בפורום פוריות ..
יש לך המלצות לבדיקות שכדאי לעשות? לשלב הבא בתהליך?
בוקר טוב,
22/09/14 08:25
36צפיות
אלו בדיקות כבר עשית?
22/09/14 08:31
31צפיות
בסיבוב הקודם לפני בערך ארבע שנים עשיתי צילום רחם והיסטרוסקופיה וכמובן פרופםיל הורמנלי, הכל יצא תקין.
 
בסיבוב הזה עשיתי היסטרוסקופיה משהו כמו חודשיים אחרי ההפלה ויצא תקין
וכמובן פרופיל הורמנלי שגם יצא תקין לפני קצת יותר משנה
לפני רקצת פחות מחודש עשיתי שוב (בשביל להמשיך טיפולים צריך לחדש בדיקות אחת לשנה)רק שממש לא עשינו אותו ביום שלוש למחזור יותר בכיוון שלי יום 14...
היי,
22/09/14 13:24
21צפיות
אז אולי כדאי לחזור שוב וגם לשקול לעשות בדיקות קרישיות.
ואולי גם לחזור שוב על היסטרוסקופיה
22/09/14 13:25
17צפיות
אם הבדיקה האחרונה היתה לפני 4 שנים
מישהי? המלצות? תובנות?
22/09/14 06:16
55צפיות
אשמח לשמוע אם יש משהו שכדאי לדבר עליו עם הרופא....
היי מותק, מצטערת לשמוע על הפעמים הנוספות
22/09/14 08:47
46צפיות
המקרה שלך זועק קרישיות!!!!!!!
אנא בקשי את הסט של כל הבדיקות סביר להניח שגם אם לא ימצא בדמך,
להריון הבא שיגיע תקבלי קלקסן,
מה שכן מנסיוני ממליצה לך לבקש מינון טיפולי ולא מניעתי,
שהרי את ילדייך לעולם האובדן, כבר תרמת, אין מקום לנסיונות ,
עשיתי כבר את כל בדיקות הקרישה
22/09/14 08:56
41צפיות
לפני ההיריון הראשון בצורה פרטית.
הכל היה תקין
 
וגם את ההריון הראשון נשאתי עד הסוף עם לידה ואגינאלית בלי יותר מידי סיבוכים...
תשובה
22/09/14 08:50
46צפיות
גם אני אחרי שתי הפלות, כך שיצא לי לבדוק את זה. יש רק שלוש בדיקות וחצי שאפשר לעשות: קרישיות יתר (והקופה מממנת אחרי שלוש הפלות), היסטריוסקופיה וקריוטיפ בדם לשני בני הזוג (שרק ל-3% מהזוגות היא חוזרת לא תקינה). הבדיקה שהיא חצי היא cross match - בדיקת קיומם של נוגדנים בדם האם לדם האב או משהו כזה, אבל מדובר בטיפול נסיוני ולא מוכח לזה, אז אני אישית ויתרתי על הבדיקה הזו מראש. 
אבל אם יש לי ילדה בריאה..זה לא אמור
22/09/14 08:57
54צפיות
להגיד שהכל תקין?
º
טפו טפו טפו
22/09/14 08:57
14צפיות
לא
22/09/14 08:57
39צפיות
במיוחד אם מדובר בקרישיות...
אנני יודעת אם ביצעת את כל הבדיקות,
22/09/14 09:03
38צפיות
ובכל מקרה, אליבא דה קופרמינץ,
ישנן עוד גורמי קרישיות שעדיין אין להם בדיקות ולכן גם אם הפקטורים שנבדקו תקינים,
אין זה אומר שאין קרישיות ,
יתרה מזאת, יש נשים שהריונות, מעלים להן את הקרישיות,
ועם השנים נוצרת הקרישיות,
בכל מקרה כן הייתי מבצעת שוב את הבדיקות
והולכת לקופרמינץ להתייעצות,
מלבד אלו כמובן יש לבצע היסטרוסקופיה על מנת לודא שהרחם לא נפגעה מההריון והלידה המבורכים.
הייתי אף מבצעת בדיקות נוגדנים לבלוטת התריס ותקפודי בלוטה.
 
אוקיי תודה רבה
22/09/14 10:35
22צפיות
אני אדבר איתו שוב על כך
º
מצטרפת להמלצה ללכת להתייעצות אצל קופרמינץ
22/09/14 13:26
14צפיות
תודה רבה
22/09/14 13:54
21צפיות
אולי לא הייתי ברורה....
עשיץי היסטרוסקופיה לפני חצי שנה בערך, שוב אחרי ההפלה של התאומים אצל דר חן גולדשמיט והכל היה תקין...
אבל מה עם צילום רחם? כדאי לעשות שוב?
לא
22/09/14 14:01
23צפיות
צילום רחם נועד לוודא שיש מעבר חופשי בין הרחם לחצוצרות. נשים שלא מצליחות להתעבר צריכות לעשות את הבדיקה הזו, אבל את דווקא פורייה, אז אני לא רואה מה הבדיקה הזו תיתן לך.
כמו שכתבו לך, את נשמעת כמו מקרה קלאסי של קרישיות, וגם לדעתי צריך לבחון את העניין הזה באופן יסודי. קשה לי להאמין שלפני ההריון הראשון עשית את כל הבדיקות של הקרישיות, כי הן מאוד יקרות, וקופת החולים מממנת אותן רק אם היה לך אירוע קרישיות או שהיו לך שלוש הפלות רצופות. מצטרפת להמלצה לבקר את קופרמינץ. הוא עובד עם כל הקופות, ואם יש לך ביטוח משלים - אפשר לקבל החזרים. 
סליחה
22/09/14 14:03
21צפיות
פיספסתי את העניין ה"קטן" של IVF...
אבל התשובה שלי לא משתנה: ממילא העוברים מוחזרים ישירות לרחם, אז אין מה לבדוק מעבר תקין בין הרחם לחצוצרות. 
עשיתי את כל בדיקות הקרישיות
22/09/14 21:29
23צפיות
עשינו בפרטי + פגישה עם קופרמינץ
יש לי פקטור של MTHFR הטרוזיגוט וקופרמניץ המליץ על קלקסן 60 מהחזרה עד שבוע 13
יחד עם זאת ההיריון הראשון עבר ללא קלקסן וגם ללא סיבוכים...
האם אין זה אומר שלמעשה אין בעיית קרישיות? האם בעיית קרישיות יכולה להיות נרכשת?
אם קופרמינץ המליץ על קלקסן זה לא נקרא שיש בעיית קרישיות?
23/09/14 09:49
32צפיות
תראי, אני לא רופאה, ולא באמת יודעת לענות. ממה שקראתי פה בפורומים, יש גם מה שנקרא "קרישיות סמויה", שלא מגלים בבדיקות הקרישיות המורחבות. במקרה שלך, נשמע שאת צריכה קלקסן, כי הבדיקות העלו שיש לך בעיית קרישיות (פקטור של MTHFR הטרוזיגוט).
לגבי קרישיות נרכשת, אני לא יודעת אם המילה "נרכשת" מתאימה פה, אבל לי, למשל, קרה שבעקבות עישון וגלולות וטיסה אחת מסכנה מאמסטרדם היה לי אירוע קרישיות (נסתם לי וריד ברגל), ומאז אני מוגדרת כבעלת בעיית קרישיות, וזה למרות שבבירור מקיף שעשיתי נמצא שאין לי נטייה גנטית. קופרמינץ המליץ על מינון קלקסן 100 מ"ג (!) בכל הריון מרגע הבדיקה הביתית ועד אחרי משכב הלידה. אני לא יודעת אם זו קרישיות "נרכשת", אבל לפני הטיסה ההיא לא הייתה לי בעיית קרישיות, ואחריה יש לי בעיית קרישיות. 
בכל מקרה, יכול להיות שצריך להגדיל את מינון הקלקסן.
הבדיקה היחידה שלא עשית היא הקריוטיפ. לגבי זה, אם לאחד מכם יש טרנסלוקציה בכרומוזומים, יש סיכוי של 50% לעובר תקין, וזה מסביר את הילדה הנחמדה שלכם. כמו שאמרתי, רק 3% מהזוגות חוזרים עם תשובה בעייתית לבדיקה הזו, אבל מכיוון שכבר עשית היסטריוסקופיה ובדיקת קרישיות, אולי כדאי לעשות גם את הקריוטיפ. אם התוצאה שלה היא שלילית, צריך לעשות IVFּ+PGD, שזה מיון עוברים. אני עצמי עדיין ממתינה לתשובה של הבדיקה הזו. 
אני מצטערת מאוד על מה שעברת, ומזדהה מעומק לבי. לכבוד ראש השנה, אני מאחלת לך שתיקלטי להריון תקין, ובראש השנה הבאה כבר תשבי לשולחן עם תינוק בחיקך :)
הוא בזמנו לא יחס לכך יותר מידי חשיבות...
23/09/14 12:42
20צפיות
אלא דווקא לכשלונות החוזרים.
אנחנו מטופלים בהפרייה וסה"כ הטיפולים מראים שיש לנו יופי של עוברים רק שאז הם לא נקלטו ברחם.
עכשיו הם דווקא נקלטים אך לא נשארים...
מתי המצב נקרא לא תקין?
21/09/14 19:15
171צפיות
אני אחרי כמעט 7 שבועות אחרי הפסקת הריון בשבוע 21 ועוד לא הגיע המחזור...
מתי אני צריכה להתחיל לדאוג וללכת להיבדק?
º
לאחר הפסקת ההריון נטלת כדורים לייבוש החלב?
21/09/14 21:15
40צפיות
נטלתי 2 כדורים שנתנו לי בבית החולים באותו יום של הפסקת ההריו
21/09/14 21:31
51צפיות
למה יש קשר?
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/09/14 23:16
47צפיות
יכול גם לקחת עד 8 שבועות.
לפעמים כאשר הפרולקטין עדיין גבוה(ההורמון שאחראי על החלב ) זה יכול להוביל לשיבושים במחזור.
חכי עוד שבוע ואם עדיין לא יגיע , כדאי להתייעץ עם הרופא
לקח לי 8 שבועות
22/09/14 07:28
40צפיות
קשה, אבל צריך סבלנות
וידאת שהבטא התאפסה?
תקין!
22/09/14 13:59
34צפיות
לי לקח בדיוק 3 חודשים. על התאריך של הפסקת ההריון..
גם אני הייתי בלחץ אבל בסוף הגיע...
יום הולדת, חגים ומה שביניהם
21/09/14 11:08
150צפיות
יושבת בבית ובוכה ולא מצליחה להפסיק. יום חמישי עברתי גרידה ואני פשוט לא מצליחה להתאושש. שנתיים של ניסיונות, 12 טיפולים ואני לא רואה את הסוף. מאבדת את האופטימיות ופשוט לא מצליחה לראות את זה קורה. כואב לי הגוף וכואב לי הלב ואין תרופה. השבוע הייתה לי היום הולדת הכי הכי עצובה בעולם, ועכשיו יהיה החג הכי עצוב בעולם ופשוט בא לי להיכנס למיטה ולא לצאת. לא מסוגלת לצאת מהבית ולראות תינוקות, לא מסוגלת ללכת לעבודה כי חצי מהצוות בהריון, לא בא לי לקום בבוקר ולצאת מהמיטה. הראש והגוף כבדים והכל נראה שחור. דיברתי עכשיו עם הרופאה והיא אמרה שהיא מחכה לי אחרי המחזור ושנמשיך בכוחות מחודשים אבל מאיפה מוצאים את הכוחות? מאיפה שואבים אמונה שזה יקרה? נשארו לי שני מוקפאים מתוך עשרה שהיו והמחשבה לחזור לזריקות ועוד שאיבה ושוב הרדמה מלאה פשוט גורמת לי לשקוע. חשבתי על הפסקה אבל מפחדת שאז באמת לא אהיה מסוגלת לחזור וגם אומרים שאחרי הפלה הסיכויים להיקלטות טובים. מרגישה שאף אחד מסביבי לא מצליח להבין מה אני עוברת ונמאסו עליי המשפטים המפגרים שאומרים לנשים בטיפולים או אחרי הפלה כי מי שלא היה שם פשוט לא יכול להבין. 
אהההההההההה!!!!!!!!!!! תודה למי שקראה עד כאן פשוט הייתי חייבת לפרוק
 
אני גם מרגישה כמו במשחק סולמות וחבלים
21/09/14 12:43
48צפיות
הקוביה נפלה לא נכון וגלשתי בחבל לנקודת ההתחלה, בלי שום תמורה לדרך שעברתי עד עכשיו.
אולי דווקא טוב שחגים עכשיו ואין הרגשה של שיגרה. לא כ"כ ענין החגיגיות אבל ההסתכלות פנימה, וגם החשש מהשנה שתבוא הולמים את הרגשות שלי כעת.
את מציאת הכוחות החדשים אפשר אולי לדחות ל"אחרי החגים" כמו שכל האנשים מרשים לעצמם עכשיו עם עניינים הרבה פחות תובעניים.
היי מאמי כנסי
21/09/14 14:09
45צפיות
אני כלכך מבינה אותך.... גם אני יום חמישי עברתי גרידה אבל אסור לנו להישקע חייבים לקום ולהשאר אופטימים הקדוש ברוך הוא רוצה להביא לך דבר טוב יותר... לא אשקר זה קשה וכואב וגם אני מתפרצת לבכי בהתקפים ופורקת זה טוב לבכות זה משחרר אבל זה להמשיך ולא לשקוע לדיכאון כי זה באמת שלא יעזור נקווה בעזרת ה לטוב בפעם הבאה נשמה מקווה שקצת עזרתי ...עם את צרכה משו כל דבר אני פה!
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/09/14 14:49
39צפיות
שולחת חיבוק עוטף ומנחם.
זה בסדר להרגיש כפי שאת מרגישה. עברו רק כמה ימים מאז עברת את הגרידה.
נורמלי שתהיי עצובה, כואבת .גם מערכת ההורמונלית לא תורמת לשיפור מצב הרוח.
אצלי האובדן מתחבר לחג השבועות ואני מבינה אותך מאוד שאת כותבת שאין לך מושג איך לעבור את החג.
תבדקי עם עצמך מה נכון ומתאים לך. האם את רוצה לצאת מהבית, עם מי מתאים לך להיות. 
מי הסביבה שבה תרגישי הכי נוח להיות בה.
תהיי קשובה לצרכים שלך.
לגבי ההמשך, חכי, תני שיעבר כמה זמן ,שתתאוששי ואז תוכלי לחשוב קדימה..
נכון שכרגע זה נראה מתיש ובעיקר מייאש, אבל סביר להניח שבעוד זמן מה תמצאי את הכוח להמשיך הלאה.
ימים קשם המה, ימים של שמחה וחגיגה בחוץ,
22/09/14 08:58
26צפיות
 
כשבפנים יש רק אבל ועצבות,
למדתי לא להתעקש על תחפושות ומסכות השמחה.
למדתי להראות ולהיות אני האמיתית,
מי שאנני מוצאת חן בעניו, רשאי להפנות ממני, אדרבא,
כן גם בנו יש צדדים עצובים ומדוכדכים,
לא חייבים לחגוג כשלא מרגיש,
לא חייבים לשמוח , כשלא שמחים .
והכי הכי (התקרבי שלא ישמעו) , את ממש לא חייבת להאמין.....
בסופם של הימים הללו העצובים,
ימים ללא אמונה, יחד עם המחזור שישטוף את שאריות החוסר הריון,
תגיח לה תקווה אחת נחמדת,
תקווה זו, יודעת להכניס שמחה, ושחוק ואמונה חדשים.
רק זכרי, בטרם תפתחי לה את הדלת, יש לפנות את שאריות הדימומים והכאבים
יש לפנות את העצב והכאב,
ואור חדש יוכל להכנס ולגרש את החשיכה.
לשנה טובה ומרפאה.
 
לצערי מצטרפת לכאן
20/09/14 21:50
267צפיות
היי בנות, אחרי שנתיים של ניסיונות להרות, שנה מתוך זה בטיפולים סוף סוף נכנסתי להריון ב ivf ראשון בהחזרה שניה של מוקפאים (בלסוציסטים במחזור ביוץ טבעי). התחיל מבטא מאד נמוכה 33.7 ( 10 יום אחרי החזרה = 12 יום החזרה של עובר בן 3 ימים) נקלט אחד חתיך, היינו מאושרים וכל הרופאים אמרו שהיה לנו מזל גדול עם הקלטות מהירה ב ivf למרות שהיינו לגמרי לא מוסברים...עד שבוע 12 היו דאגות אבל בסך הכל הכל היה רגוע והתנהל על מי מנוחות, פתאום בשבוע 12 התחיל דימום מאד חזק ( יותר ממחזור), היינו בטוחים שזהו נגמר אך לתדהמתנו בבדיקה במיון הכל היה תקין והסבירו לנו שכנראה הייתה הפרדות קלה של קרומים אך סביר להניח שהכל ימשיך תקין. בשקיפות עורפית נראתה המטומה גדולה מעל פתח צוואר הרחם ונאמר לנו שעם הזמן היא אמורה להעלם ולהספג... בינתיים הדימומים הופיעו ונעלמו לסרוגין, חלשים וחזקים, כל הבדיקות חזרו תקינות, בסקירת מערכות מוקדמת גילינו שזה בן אך הרופא אמר שההמטומה גדלה עוד והיא ענקית ומקום לא טוב, המליץ לעבור לרופא הריון בסיכון. הדימומים המשיכו ואליהם הצטרפו התכווצויות, הביקורים במיון נהיו תכופים יותר ורוב השבועות הייתי בבית בשמירה אך כלום לא עזר בשבוע 19+ 5 הייתה ירידת מי שפיר ( שהגיע אחרי דימומים חזקים עם קרישי דם ענקיים). אני לא יכולה להתחיל לתאר את הדאגות והחרדות והסבל במשך חודשיים שנגמרו בטראומה נוראית לכל החיים...אני מרוסקת! מרגישה שלעולם לא תחזור אלי שמחת החיים והרוגע והאופטימיות...למה תמיד אני נופלת בשולי הסטטיסטיקה ??? יש כל כך הרבה שאלות של למה?? אני ובעלי מתנחמים רק במחשבה של להכנס שוב הכי מהר שאפשר להריון ( אף בתקווה שאולי יקרה הפעם טבעי) אבל לא עוזבת אותי המחשבה שגם ביום שזה יקרה לא אוכל להנות מכך,לא אוכל להשתחרר ולא לדאוג, פחד משתק מכך שזה יקרה שוב...מצטערת אם חפרתי
מחזקת אותך מרחוק
20/09/14 22:20
95צפיות
שלום לך אישה יקרה
ממש היה לי קשה לקרוא והכאב שלך עבר אלי גם דרך המסך...
מאוד קשה, כואב וכרגע הכל מרגיש כמו סוף העולם. גם ההורמונים משתוללים וזה מקשה על ההתמודדות הנפשית.
מה שלי עזר במצבים קשים מסוג כזה, לקחתי משהו טבעי להרגעה וזה קצת עזר לי להתמודד עם הכאב... 
כשתוכלי, תדאגי לעשות משהו למען עצמך.
זה הזמן להתאבל, אבל גם לדאוג לעצמך, להתפנק וליהנות ממה שאת אוהבת. על מנת להתחזק להריון הבא, שלא יהיה קל, לפחות נפשית.
תם עידן התמימות...
אני כל כך מבינה את הכאב, את האכזבה, את החוסר ההוגנות הזה... 
מאחלת לך לעבור תקופה קשה זו ולצאת ממנה מחוזקת ואחריה עם ידים מלאות.
אמן
 
תודה לך על
20/09/14 22:30
57צפיות
המילים המנחמות וההזדהות
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/09/14 09:27
54צפיות
צר לי כל כך שההריון הסתיים בצורה כזו.
עברתם דרך ארוכה ומסע מייגע עד שנכנסת להריון. נורמלי לחלוטין שתחושי כרגע כל כך הרבה עצב וכאב.
הדרך בה הסציים ההריון כל כך מפתיע ומיידי , כך שההלם גדול ולא מוכנים לזה.
קחי לך את הזמן להתאבל, לכאוב ןלהיפרד.
כרגע ברור שהכל נראה חסר תקווה ומלא בייאוש. אבל הזמן עושה את שלו. ולאט לאט מוצאים את הכוחות 
לשוב ולנסות סבב חדש. 
השאלות של למה ,נורא טבעיות אבל ביננו לא טובות לנו וגם לא מועילות. כמובן שאם ישנה בעיה פיזית חשוב
לבדוק, אבל מעבר לזה, זה רק מביא כאב ותיסכול.
שולחת לכם המון אהבה וחיבוק גדול.
מאחלת מכל הלב שהההריון הבא יהיה בריא ותקין.
מוזמנת להמשיך להיות פה ,לשתף אותנו ולקבל תמיכה.
º
תודה על התמיכה
22/09/14 20:47
6צפיות
וואו כאילו את כותבת על המקרה שלי
21/09/14 16:25
58צפיות
גם לי התחילו דימומים בשבוע 16 וגילו שיש לי המטומה, דימומים חזקים שהובילו בסופו של דבר לירידת מי שפיר בשבוע 21 +3.
זו בהחלט טראומה ולא קל להמשיך הלאה, גם אני נאחזת בזה שההריון הבא יהיה מוצלח יותר...אבל מבינה את הפחד שאת חשה.
מתפללת בשבילך שתינו לבשורות טובות
º
שיהיו בשורות טובות לכולן בקרוב
22/09/14 20:48
9צפיות
הייי שאלה
21/09/14 14:19
81צפיות
מתי אחריי גרידה אפשר שוב לנסות להיכנס להריון? יש כאלה אומרים תוך מחזור אחד יש כאלה אומרים 3 מחזורים 3 חודש ....
º
מומלץ לחכות לפחות מחזור אחד ואפילו שניים
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/09/14 14:43
30צפיות
מגיחה לעוד שאלה... בבקשה תנו עצה :)
19/09/14 09:29
224צפיות
יקרות!
רוב הזמן אני בסדר ועסוקה כל כך שאין לי זמן לשקוע....
אבל יש לי שאלה שממש אני לא מבינה מה קורה!
 
עברו חודשיים מאז ההפלה (לא היה דופק, יצא עם ציטוטק). 4 שבועות בדיוק אחרי ההפלה קיבלתי מחזור. שמחתי מאד לגלות שהגוף שלי עדיין עובד כרגיל, מחזורים של 28 יום. ועכשיו, עברו כבר יותר מ28 יום מהמחזור הקודם ואני נורא מבולבלת! בדיקות הריון יצאו שליליות. (שלא לדבר על זה שבעלי לא היה בבית של מתי שהיה אמור להיות הביוץ 
 
אז איפה המחזור? אני כבר באיחור של שלושה ימים. בחיים לא איחר לי המחזור.
אשמח לכל עצה!
 
תודה
 
ועוד שאלה...
19/09/14 09:41
77צפיות
אם עוד לא קיבלתי את המחזור, מה זה אומר על מתי היה הביוץ?
 
יהיה עוד סיכוי להריון? כי שבוע אח"כ היינו בחופש, וחגגנו.......
אבל גם שתיתי מלא!!! כי לא חשבתי שיהיה סיכוי החודש.........
 
אווף, כל כך לחוצה.
מוכר לי התיאור הזה-
19/09/14 19:51
62צפיות
גם לי קרו מקרים כאלו- שהמחזור איחר במספר ימים (למרות שתמיד תמיד מדויק להפליא), ובדיקות ביתיות הראו שלילי, ואכן לא היה הריון. לפעמים הגוף פשוט קצת משתגע. תמתיני בסבלנות. אם בימים הקרובים לא יופיע, תתייעצי עם הרופא. אבל אם כתבת שכבר קיבלת מחזור אחרי הגרידה, אז סביר להניח שיופיע בימים הקרובים. הבדיקות הביתיות מהימנות מאוד.
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
19/09/14 22:02
36צפיות
לפעמים לוקח לגוף זמן להתאזן ולהתאפס מחדש.
כמובן שאםתוך שבוע עדיין הווסת לא תגיע כדאי להתייעץ עם הרופא.
תודה לכן! אכן המחזור הגיע בשישי בצהריים....
20/09/14 20:41
38צפיות
ואני נרגעתי....
כנראה רמות ההורמונים היו בשמיים......
º
יופי שהגיע.
21/09/14 09:27
13צפיות
הפלה טבעית בשבוע 14 - מה עכשיו?
17/09/14 18:47
221צפיות
שלום בנות,
אני צריכה שמישהי תעשה לי סדר בראש בבקשה. אני בת 39, אחרי שני הריונות תקינים. בשבוע שעבר עברתי הפלה ספונטנית בשבוע 14+3. יום קודם ראינו באולטרסאונד שלעובר אין דופק ולפני שהספקתי לקבוע תור לגרידה, הגענו בלילה למיון. הרופאה פשוט הוציאה את החומר ההריוני מצוואר הרחם וחזרנו הביתה אחרי כמה שעות (בעצם 'פשוט' זאת ממש לא המילה לתאר את המצב אבל מבחינה קלינית אולי זה נכון). היא אמרה לעשות אולטרסאונד אחרי 3 ימים לראות שהרחם נקי אבל רופא הנשים שלי אמר שזה מוקדם מידי והרחם עדיין מדמם והוא לא יכול לראות כלום.  הוא הפנה אותי לעשות אולטרסאונד כשבועיים אחרי ההפלה. בנתיים יש דימום חלש וכאבי מחזור.
אני מרגישה שלא כ"כ ברור לי מה אמור לקרות עכשיו.
כדאי לגשת לבדיקה כבר עכשיו? מטריד אותי ששני רופאים אמרו דברים שונים ואני לא יודעת מי "צודק". הבנתי שהפלה בשבוע כזה היא לא טריוויאלית ויש סיכוי גבוה שתשאר ריקמה ברחם וזה עלול לגרום להידבקויות.
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
17/09/14 22:56
82צפיות
צר לי על אובדן ההריון שלך,
אכן נדיר בשבוע כזה לעבור הפלה טבעית.
אני היתי עוקבת גם אחר הבטא על מנת לראות שהיא יורדת ומתאזנת.
כרגע באמת אין הרבה מה לעשות כל עוד הדימום נמשך. הייתי מחכה עוד כמה ימים(אבל בטח לא שבועיים) שהדימום ייחלש 
ואז חוזרת שוב על אולטראסאונד.
כרגע הגוף עדיין "עובד" ולכן אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך.
שולחת חיבוק 
רק לחדד
17/09/14 23:00
95צפיות
מנסיונך כדאי לעשות אולטרסאונד יותר מוקדם מאשר יותר מאוחר? הדימום נחלש אבל לצערי עדיין לא נפסק.
היי,
17/09/14 23:04
70צפיות
מבחינתי, עדיף להיות במעקב בכדי לוודא שהכל באמת יצא.
ואם זה אומר אולטראסאונד כל כמה ימים אז זה בסדר.
במקרה כמו שלך, לא הייתי מחכה שבועיים.שבועיים מחכים לאחר גרידה.
במקרה כמו שלך שלא ברור האם הרחם התנקתה לגמרי והדימום נחלש,עדיף להיבדק. מקסימום יגידו לך 
לחזור עוד כמה ימים.
אם יש עוד חומר הריוני משמעותי , זה מצריך טיפול והתיחסות. 
וכאמור, תעשי גם בטא.לראות שהיא יורדת ומתאזנת.
תודה!
17/09/14 23:06
65צפיות
אני ממש מרגישה שלא קיבלתי טיפול הולם מהרופא שלי. כמה מאכזב!
נכון, זה בהחלט מאכזב.
17/09/14 23:09
60צפיות
אבל אם זו ההרגשה שלך. תחליפי אותו  במישהו שאת יכולה לסמוך עליו, מקצועי והכי חשוב אנושי.
צדקת, בא.ס. שעשיתי היום נצפו שאריות רקמה
20/09/14 01:10
52צפיות
הפניה לגרידה, מקווה שאוכל להספיק לקבוע תור לפני החג.
מרגישה שבזבזתי שבועיים סתם, והרופאים הזניחו וזלזלו - עלבון בנוסף לכאב.
בוקר טוב,
21/09/14 09:31
21צפיות
טוב שהלכת להיבדק.
אני מקווה שתצליחי לקבוע לפני החג. אם יש לך ביטוח משלים דרך קופת החולים או פרטי ניתן לקבוע 
באחד מבתי החולים הרטיים ואז יש סיכוי שיהיה מהיר יותר.
מאחלת שיעבור בהצלחה
חיבוק
כאבי בטןן מטורפים לאחר גרידה
19/09/14 16:41
103צפיות
ופיפי מסריח עם כמו ״טיפות שמן״... דימום מועט
את צריכה להגיע לרופא ולהיבדק
19/09/14 19:36
52צפיות
אני אחסוך לך את התיאורים של מה שיכול לקרות, אבל סיבוכים שאחרי גרידה יכולים להביא לתוצאות מאד חמורות.
עדיף לבזבז יום במיון ושיגידו לך שהכל בסדר, מאשר שיהיה משהו חמור ולא תקבלי טיפול בזמן.
יש קופות חולים שיש להן "קו חם" שנותן יעוץ, אבל לפי מה שאת מתארת קשה להחליט, וצריך לראות אותך.
ממליצה ללכת ולהיבדק
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
19/09/14 22:02
42צפיות
חשוב להיבדק ולוודא שאין דלקת.
בקשה
18/09/14 21:39
136צפיות
נשים יקרות שלום,
שמי יפעת, אני ואני מגייסת בימים אלו משתתפות למחקר, על חלומות של נשים לאחר הפסקת הריון. תודה ענקית לנשים ששלחו חלומות עד כה.
ההשתתפות היא באמצעות שאלון קצר,אינטרנטי ואנונימי, וכל הפרטים בפניה המצורפת.
תודה 
יפעת
וזו לשון הפניה:
אשה יקרה,

אנו פונות אלייך בבקשה לעזור באיסוף חלומות של נשים שעברו הפסקת הריון. נשים רבות עוברות הפסקת הריון, לעתים רצויה ולעתים לא-רצויה. זוהי חוויה שמשלבת גוף ונפש, וכל אשה שהתנסתה בחוויה זו יודעת שרגשות רבים, הן חיוביים והן שליליים, מתעוררים בעקבותיה. על חוויה רגשית זו לא ידוע לנו הרבה, מאחר והמחקרים על כך מעטים. כמו כן, אלה הם מחקרים שאינם מעמיקים אל העולם הפנימי של האשה. אנו מבקשות להגיע אל העולם הפנימי דרך החלומות, המאפשרים לנו מבט עמוק יותר משאלונים רגילים. אנו מאמינות שידע עמוק יותר יאפשר הבנה מלאה של חווית האשה שעברה הפסקת הריון ויהיה לעזר בחשיבה על ייעוץ לנשים לפני הפסקת הריון ואחריו, במידת הצורך.
 
מי אנחנו
פרופ' תמר קרון, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית, המכללה האקדמית תל-אביב-יפו
יפעת לוי, מסיימת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית במכללה האקדמית תל-אביב-יפו
 
כיצד תשתתפי במחקר
אם עברת הפסקת הריון במהלך החודשים האחרונים, או שעברת הפסקת הריון בעבר וזכורים לך חלומות שחלמת בסמוך אליה, את מוזמנת ללחוץ על הלינק ולענות על השאלון המופיע בו. כפי שתראי, השאלון מבקש חלום  בלבד, ולא כל פרטים אחרים על הפסקת ההריון. השאלון אנונימי לחלוטין, ולאחר שליחתו הוא יישמר במאגר ללא שום נתונים מזהים שלך.
 
להשתתפות במחקר: https://docs.google.com/forms/d/1ntHEK5cjIdpn07GMf...
 
לפרטים נוספים ניתן לפנות ליפעת במייל yifatlev@gmail.com או בטלפון 054-5373936.
אנו מודות לך על עזרתך במחקר זה, החשוב לנשים באשר הן
תמר קרון ויפעת לוי
 
 
 
מיואשת מהחיים
17/09/14 10:19
396צפיות
אחרי עשר הזרעות נקלטתי סוף סוף. הזרעה אחרונה לפני IVF. אי אפשר היה לתאר את גודל השמחה. 
השבוע הגענו לאולטראסאונד והשק קטן מדי ואין דופק. (שבוע 7)
בגלל שזו הזרעה אומרים לי כולם שאין שום סיכוי שיש טעות ושהעובר לא מתפתח. 
אני מנסה כבר שנה וחצי להיכנס להריון ועד שזה קרה גם זה לא עובד. 
 
אני מיואשת. ועצובה. ולא מבינה איך אעבור את התקופה הנוראית הקרובה שנקראת "החגים". 
למה זה מגיע לי?
ללא יודעת איך להמשיך מפה הלאה. 
מצד אחד, לא יכולה לחשוב על עוד הריון. הכל מהתחלה. 
מצד שני, לא יכולה שלא לחשוב על זה.
 
 
שונה אבל מזדהה
17/09/14 12:05
150צפיות
היי נעמה
אמנם אני ניסית להיכנס להריום רק חצי שנה ובלי IVF אבל עברתי לידה שקטה לפני כשבועיים. נולדה לי תינוקת מתה בשבוע 39+3  שאף אחד לא יודע את הסיבה וההריון היה לחלוטין תקין.
אני כל כך מבינה ומזדהה עם הייאוש שלך... אי אפשר להשחרר מהרצון לעוש אחד אבל לעבור הכול שוב (אצלך טיפולים אבל בשבילי לחשוב על הניסיונות ועוד כמעט 10 חודשים של הריון זה מחשבה מדכאת מאד גם...)
אין מה לעשות חוץ מלעבור יום ועוד יום
או כמו שבעלי שכועס עלי שאני נכנסת לייאוש  מוחלט אומר- או שבוחרים בחיים או שבוחרים במוות. אם בוחרים בחיים חייבים להמשיך ולנסות ולמצוא כוחות ממתחת לאדמה.... אתמול הייתי בטוחה שאני בדרך לבחור במוות. היום קצת יותר טוב ואני בוחרת בחיים.... 
איתך בלב
חיבוק
17/09/14 12:25
79צפיות
מהסמארטפון אז אין לי אייקונים, אבל חיבוק ועוד חיבוק ועוד אחד.
מכירה מקרוב את ההחלטה שהיום אני בוחרת בחיים.
תמשיכי לבחור בחיים, אנחנו כאן איתך ואם הנחמה לא מגיעה מהקרוב לך ביותר, היא תגיע ממקומות אחרים.
השתוללות ההורמונים תעבור בעוד כמה שבועות ויהיה קל יותר להסתכל על הדברים בלי מסך ההורמונים.

מחבקת אותך המון
אני כ"כ מצטערת בשבילך
17/09/14 12:55
95צפיות
אני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי כמה קשה לך. 
אני חשבתי על ההריון הזה חודש וחצי, את בנית עליו עשרה חודשים. 
אולי מחר יהיה לי טוב יותר ואני אבחר בחיים. 
בינתיים, עוד שלוש שעות יש לי תור לרופא שבטח ישטח בפני אפשרות של גרידה או כדור. 
מפחדת להתחיל לבכות לו מול הפרצוף. 
ואם תבכי לו מול הפרצוף? אז מה. את אנושית.
17/09/14 15:44
61צפיות
זה רגע קשה כל כך,
שמכיל בתוכו את כל הרגשות כולם.
 
חיבוקים
כל כך עצוב
17/09/14 15:45
39צפיות
לבחור בחיים, ממש ככה.
 
תמשיכי לבחור בחיים, כל רגע בפני עצמו
לא חייבים להחליט עכשיו
17/09/14 12:18
94צפיות
כל אובדן מחייב זמן התאוששות פיזית ונפשית.
תזכרי שגם מחר ובעוד שבוע ובעוד חצי שנה אפשר להחליט מה עושים הלאה.
מאחלת לך הריון תקין וידיים מלאות.
צודקת
17/09/14 12:56
53צפיות
אולי אחליט שלא להחליט בינתיים. 
היי נעמונת,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
17/09/14 23:08
55צפיות
צר לי מאוד שההריון לא התפתח. 
מבינה לחלוטין את הקושי מהחגים שבפתח. תחליטי עם עצמך כמה ואת מי מתאים לך לפגוש.
ואולי כן כדאי להיפגש עם אנשים קרובים ואוהבים ולא להישאר לבד.
קחי לך את הזמן להתאושש ולעכל את מה שעברת.
אפשר גם לקחת פסק זמן קצר ואז להמשיך הלאה. 
שולחת חיבוק גדול 
תודה
18/09/14 12:03
39צפיות
לא מצליחה לעכל. בכלל. 
נקבע לי תור לגרידה רק לעוד שבוע וחצי, אחרי החג. 
כ"כ רציתי לסיים עם זה כבר לפני
18/09/14 21:30
11צפיות
מאוד קשה כשאת רק רוצה להיות אחרי, והצפי ל"אחרי" הזה רחוק כל כך.
מצד שני יש מצב שהגוף יעשה את שלו והתוכן הרחמי ייפלט לבד עוד לפני הגרידה.
כשההריון שלי הפסיק להתפתח בשבוע דומה בחרתי בציטוטק, האם אפשרות זו הוצגה בפנייך?
 
לגבי החגים הקרבים, צריך לחשוב מה יהיה יותר טוב (או פחות רע) עבורך: להיות בחיק המשפחה או רחוקה מהם.
עבורי יש משהו מנחם במשפחה, בידיעה שמקבלים אותי עם האבל והצער והכאב ולא מצפים ממני למחוק ולשכוח את מה שהיה.
ומצד שני יש רגעים שבהם ה"לבד" מביא את הנחמה, או מאפשר לפרוק את הכאב באופן בוטה יותר.
כל דרך שתבחרי היא לגיטימית וכרגע הצרכים והרצונות שלך גוברים על אלה של כל השאר.
מי שיכול ורוצה - יבין. ומי שלא יבין, זו לגמרי בעיה שלו.
החגים בפתח
17/09/14 22:51
164צפיות
עוד רגע הם מגיעים
בימים האחרונים מרגישה
מועקה בלב עם כל יום שעובר
עם כל ההכנות לחג
מסביב יש תחושה של התרגשות
של תחילתה של שנה חדשה
ובתוכי מתחוללת סופה של רגשות
לפני שנה בדיוק התחיל הסוף
הגילוי, ההכחשה, המעקבים, הצפייה, האשפוז, הפרידה
ונדמה כאילו היה אתמול
ונדמה כאילו עברו שנות אור
ולעיתים נדמה כאילו לא היה בכלל
והנה עוד רגע מסתיימת שנה
כיצד אפשר לסכם את השנה הקשה הזאת?
כיצד ניתן לסכם שנה מטלטלת
שנה של פרידה
שנה של אובדן 
שנה מלאה ברגשות שחלקם לא ידעתי על קיומם וודאי לא על עוצמתם
בחודשים האחרונים הרגשתי שאני מצליחה קצת להרים את הראש
שאני לומדת לחיות מחדש לצד הכאב
והנה מגיע ראש השנה
והדמעות זולגות מגעגוע
והחג יהיה לא כל כך שמח עבורי
וכל דבר יזכיר מה היה שנה שעברה
את הבטן המלאה
ןהחסרון כל כך גדול
והלב לא שוכח
 
 
 
 
º
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
17/09/14 22:56
13צפיות
אולי בתכלה שנה וקללותיה?
18/09/14 16:41
54צפיות
תחל שנה וברכותיה?
לא תמיד ניתן לסכם,
לא תמיד כדאי לסכם,
סיכומים הם סוף ,
וסוף בהכרח מבוא להתחלה.
והתחלה היא תקווה.
ושנה חדשה היא הזדמנות להשאיר את העבר מאחור,
לצעוד קדימה, עם הזכרון  העבר, שבלעדיו, איננו אנחנו בהווה, לכיוון העתיד.,
שהלואי ויהיה טוב יותר.
גם אצלי ראש השנה הוא חג נוראי, של סוף
לפני 4 שנים בדיוק, התיישבתי לשולחן עם רחם מלאה,
ועובר מת בתוכה,
כולם צחקו ואכלו וחייכו
ואני הסתובבתי מתה, מבפנים.
והשנ נחגוג בצנעה ולבד את ראש השנה,  
עם רימון ודבש ואולי התחלה חדשה,
חג שמח.
כן, הלב אינו שוכח!
אולי יום אחד, נסלח.....
 
 
 

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה