בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

שוב אני כאן
23/04/14 20:26
109צפיות
לא יאמן, אבל זה קרה לי שוב. שוב הריון שלא מתפתח, שוב צריכה לעבור גרידה. אני יודעת שיש כאן בנות שעברו לידות שקטות ואיבדו תינוקות וברור לי שזה לא אותו דבר. אבל עדיין אני מרגישה נורא. לא מבינה למה זה קורה לי. לא רואה איך אני יוצאת מהסיוט הזה. כולן סביבי בהריון או אמהות. מה עושים כדי לא להתמוטט?
ועוד משהו- עזרתכן
23/04/14 21:41
55צפיות
הרופא אמר לי שאני צריכה לבקש שיקחו את החומר ההריוני אחרי הגרידה לבדיקה. אבל אני רוצה לעבור את הגרידה באסותא והבנתי ששם לא עושים זאת. מישהי יכולה לעזור לי מה לעשות? האם יש בית חולים שיסכים לבצע את הבדיקה?
"שוב אני כאן"-
24/04/14 08:48
23צפיות
משפט שיותר מדי מוכר לי...בתור בוגרת שני ילדים בריאים ו-7 הפלות (6 מהן ברצף), גם אני לא מאמינה כל פעם שזה קורה לי...אז משתתפת בצערך על האובדן החוזר.
את רוצה לתת עוד פרטים?- בת כמה? יש לך ילדים? איזו הפלה זו? האם עברת איזשהו בירור? כי כדי לעזור לך ולייעץ, חשוב להבין את התמונה כולה, ולא רק את חלקה.
שירה תודה על תגובתך
24/04/14 11:18
הצטערתי מאוד לשמוע על ההפלות שלך.
אני קוראת עלייך הרבה פה בפורום, תודה שאת כאן כדי לעזור.

רקע על עצמי- בת 27, "רק" הפלה שנייה.
לצערי אין לי ילדים.
בגלל הנתונים ה"טובים" לא ממהרים לשלוח אותי לבדיקות.
הדבר היחיד זה שהרופא הפנה אותי למרפאת הפלות חוזרות, מקווה ששם יתנו לי מענה.
לא יודעת אפילו מה להתחיל לבדוק
אין לי מחלות מיוחדות או היסטוריה במשפחה.
לא יכולה להפסיק לבכות
23/04/14 10:17
146צפיות
טוב לא כתבתי את זה פה אבל הרופא נשים שלי אמר לי שמבחינתו עוד חודשיים להתחיל שוב לנסות.הייתי אצלו בערך לפני שבועיים....הוא רופא שלי כבר עשר שנים ועבר איתי את כל ההפלות ועכשיו עם מה שקרה לנו ממש היה איתי כל החודש של האשפוז ועזר לי מאוד בהתמודדות והוא פשוט אומר שאני חייבת להתחיל כמה שיותר מהר כי גם ככה ההריונות שלי-גם השניים שהצליחו-בעיתיים וצעירה אני לא.ממש דיבר איתי כאילו זאת לא אופציה לוותר. שאי אפשר להתמודד אחרת עם מוות של תינוק. ואני ממוטטת. אני כבר עשר שנים סביב הנושא של הריונות. או שאני בשמירה או שאני בסיבוכים אחרי הפלה או שאני בבדיקות לפני הריון. ובהריון הזה אמרתי לבעלי-זהו. אני יולדת את הילד הזה ומתחילה לחיות כמו בן אדם. וילדתי את הילד הזה אבל חזרתי לאותה נקודה...והיום הלכתי לעשות בדיקות דם .בירור כמו אחרי הפלות חוזרות. והלכתי למרפאה שלנו למרות שכבר כמה פעמים עשיתי אותן ואני יודעת שזה במרפאה מיוחדת אבל שכחתי. וחיכיתי שעה בתור והאחות אמרה לי שזה לא אצלה ואני ממוטטת מיזה. עוד פעם לנסוע לשם. עוד פעם להתחיל הכל מחדש. כאילו לא הייתי בהריון תשעה חודשים . כאילו לא הרגע יצאתי משמירה והזרקתי כל בוקר קלקסאן.איך מתמודדים עם זה? שלא נדבר על המשבר אמון שיש לי בקשר לרופאים. שמול העיניים שלהם-מחוברת למוניטור ובוכה שמשהו לא בסדר, הלך לי הילד.איך ממשיכים מפה?
כל כך מבינה אותך
23/04/14 12:03
72צפיות
לא פשוא להתחיל הכל מהתחלה
אחרי דרך כה ארוכה שעשית
גם הדרך שלך לא היתה קלה בלשון המעטה
כשהחלטתי שוב לנסות
לא הפסקתי לבכות
זה פתאום הדגיש עוד יותר את החיסרון.
לא האמנתי שהנה אני שוב חוזרת לאותו מקום של נסיונות
וכל חודש מחדש כשהמחזור מגיע
הלב מתפרק
חיכיתי הרבה זמן להריון ההוא
וכשהוא הגיע כל כך שמחתי
והנה שוב אני באותו מקום, מחכה ומצפה ומתאכזבת
חוסר אמון? כל כך טבעי שכך תרגישי
אני מרגישה חוסר אמון בעולם, בטוב האפשרי
כולי חששות, שהרי הדבר הנורא מכל קרה לי
מי מבטיח לי שלא יהיו עוד?
ואז אני אומרת לעצמי כשאני נופלת
שאני צריכה לקום מחדש
להתמודד
שהרי אפשרות להרים ידיים ולוותר על הכל לא אפשרית מבחינתי
אז אני נלחמת, נלחמת בחששות, נלחמת בחוסר אמון
ומנסה להשאיר פתח לתקווה
להאמין שיש בי כוחות
שלמרות הכל, יהיה עוד טוב
אוי, אוי, אוי, יערה-
24/04/14 08:44
17צפיות
חייבת להיות כנה איתך- ההחלטה האם להתחיל הכל מההתחלה היא בידייך ובידי בן זוגך. ההרגשה האם תעמדי בעוד ניסיון היא שלך בלבד. לא של הרופא. מה זאת אומרת שהרופא אומר שאת חייבת להתחיל כמה שיותר מהר?! מה זאת אומרת חייבת?! האם יש חובה כזו? מי אמר?! האם הוא חווה את התופת הנפשית והפיזית הזו או את?

הגישה של הרופא שלי ממש הפוכה. הוא אמר לי בריש גליי ובמילים אלו: "לא חלה חובת ילד שלישי. את צריכה לחשוב על הכוחות הנפשיים שלך ועל מה זה גוזל ממך".

אז לך אני אומרת מה שאני אומרת לעצמי כל יום- אין חובה. יש צורך, יש כמיהה, יש רצון עז בלתי מוסבר להיות אמא שעוד מישהו/י, אבל אין חובה. אף אחד לא יקח אותך לבית הסוהר אם תישארי עם שני ילדייך המקסימים ותתחילי לחיות מחדש את החיים.

זהו. עכשיו אתם צריכים לבדוק היטב אם הזוגיות תעמוד בעוד ניסיון, אם הנפש שלך תעמוד בעוד ניסיון, ומה יקרה אם חלילה ההריון הבא לא יסתיים בידיים מלאות. הרי אם היתה לנו ערבות על כך שההריון הבא יצליח, שתינו היינו מסתערות בלי בעייה. העניין הוא שאף אחד לא מבטיח לנו כלום, ולכן שאף רופא לא יעז לומר לך שאת חייבת.
שירה יקרה
24/04/14 10:23
חייבת לסנגר על הרופא המדהים שלי שבלעדיו הייתי במקום פיזי ונפשי אחר לגמרי.....הוא התכוון רק לטוב ואמר את זה כעצה...ברור שאני אחליט מה שטוב לי. העניין שבעלי מאוד לוחץ (כמובן שאומר שזה הגוף שלי ואני מחליטה אבל בלי להרגיש לוחץ...) ואני מרגישה שחייבת לבנות שלי חוויה מתקנת. ילדות בנות 4 ו8 שהמוות מעסיק אותן בלי סוף...מה שנכון לי זה לחכות אבל הרופא שלי (ובזה הוא צודק וחובתו להגיד לי את זה) ממש לא ממליץ כי בנוסף לכל הצרות שלי יש לי ענייני סוכרת ועוד בעיות שמחמירות עם הגיל. בקיצור שירה מה יהיה איתנו????ביום שני יש לי פגישה עם הפסיכולוגית שלי לדבר איתה על זה....
אמהות
22/04/14 09:07
336צפיות
אשמח לשמוע מכן איפה האמהות שלכן בכל מה שעברתן. אצלי-אמא שלי חיכתה מאוד לתינוק הזה. אני הבת הקטנה במשפחה אז רק ממני היה עדיין סיכוי לנכדים ויש לנו במשפחה רוב מוחץ של בנות   ואחרי כל ההפלות האלה היה אושר גדול שהנה מגיע עוד תינוק ועוד בן. היא ראתה אותו כשהיה בטיפול נמרץ.אחרי זה כמובן שכל הפוקוס עבר אלי אחרי שנפטר ואני התחלתי להסתבך. היתה אצלי המון בבית החולים ועזרה לי באשפוז אבל אפשר לאמר שאף מילה על התינוק מאז. הייתי רוצה לדעת איך זה אצלכן....
אמא שלי
22/04/14 11:49
192צפיות
מאוד חיכתה לתינוק הזה, ושמחה מאוד שזה בן (אני דווקא רציתי עוד בת, אבל כמובן ששמחתי, ורק קיוויתי שהכל יהיה טוב...מה שלא קרה, כידוע...).
כשתמיר נפטר היא הייתה הרוסה.
גם בגללו ובעיקר בגללי. היא מאוד דאגה לי, איך אני אתמודד עם הטראומה.
אנחנו מאוד מאוד קרובות, חברות הכי טובות.
היא הייתה איתי בלידה הראשונה, ובשניה היא שמרה על הבת שלי, אז לא יכלה להיות שם, אבל הגיעה מיד אחרי זה והייתה איתי בבית החולים.
היא תמיד מאוד מזדהה איתי ודואגת לי, אז היה לה קשה מאוד לראות אותי במצב הזה.
בהתחלה דיברנו על זה די הרבה, עכשיו אני לא מדברת כמעט בכלל. לא רק איתה, באופן כללי.
אבל כשיש לי צורך ואני מעלה את הנושא, אז היא תמיד מקשיבה ומבינה לליבי.
הי
22/04/14 15:43
132צפיות
אני שמחה לשמוע ממך. שאלתי את עצמי לאן נעלמת לנו...
היי
22/04/14 19:50
117צפיות
אני נכנסת וקוראת...אבל אין לי מה לכתוב.
אני במצב רוח/ נפש מוזר. אני רגועה ביומיום, אבל יש לי נפילות מתח פה ושם. בעיקר פלאשבקים של הרגע שהוא הפסיק לנשום לי על הידיים, ואז אני מרגישה שאני נופלת לבור ללא תחתית ואם אמשיך לחשוב על זה- אשתגע. אז אני מפסיקה את עצמי בכוח ועוברת למשהו אחר.
כן.גם הבן שלי מת לנו בידיים
22/04/14 20:39
130צפיות
וזה משהו שאי אפשר להבין ולהפנים. אני חושבת שאם היינו קולטים באמת מה קרה לנו היינו משתגעים
עכשיו אני קוראת את הכותרת
22/04/14 20:40
108צפיות
של מה שכתבתי ונחרדת מעצמי
כן, אני זוכרת...
22/04/14 22:24
87צפיות
הסיפורים שלנו דומים.
את צודקת, אי אפשר להפנים את זה במלואו, לחשוב ולהתעמק בזה, כי את פשוט מתדרדרת לתהום מפחידה כל כך...
אני לא מתכחשת, אבל אני גם לא יכולה לחשוב על זה, כי אני מיד שוקעת במאין לופ שמטריף את השכל.
נדפק לנו הראש לתמיד, אה?
זה נשמע
22/04/14 23:40
81צפיות
ממש כמו תסמינים של פוסט טראומה שמשחזרים שוב ושוב את הטראומה,
אני זוכרת את עצמי גם אחרי ההפלה משחזרת שוב ושוב את התחושות וחוזרים לי הבזקים לפרטי פרטים של "ההודעות".
אני הייתי מציעה לך מעבר לפורום היקר האהוב והחשוב שלנו אולי לחשוב על אופציה להיעזר גם באנשי טיפול
כדי למנוע מעצמך ליפול לבורות השחורים האלה. מקווה שאת לא נפגעת אני כותבת זטת ממקום של דאגה ורצון לתמוך ולעזור,
אך אנחנו גם צריכים להכיר בגבולות היכולת שלנו ולכן בעיני כדאי להסתייע באנשי מקצוע.
היי
23/04/14 09:32
46צפיות
אני לא נפגעת אני יודעת שזה בא ממקום של התחשבות ודאגה. תודה.
בטח שזו טראומה, ופוסט-טראומה. ואין מנוס מלהיזכר ולשחזר. אבל זה לא פוגע בתפקוד היומיומי, לא הופך לדכאון וכו'.
נפגשתי גם עם אשת מקצוע והיא החליטה שאין צורך בטיפול מקצועי, אני מתמודדת עם זה בדרך בריאה. אבל זו דרך, תהליך, אז זה עוד ייקח זמן...
יערה יקירה,
22/04/14 13:22
154צפיות
לא כל כך מכירה את הסיפור שלך אבל מהמעט שכתבת פה הבנתי שהתינוק שלך שרד לכמה ימים? נכון?
גם שלי שרדה 22 שעות בדיוק.. אימא שלי ובעלי הם היחידים שראו אותה ואף החזיקו אותה, (אני הייתי בטיפול נמרץ- רחם שלא התכווץ ודיממתי לרמה של המוגלובין 3.),
עניין "המקרה" ככה קוראים לזה אצלנו , כמעט ולא נזכר ביומיום,
אימא שלי לא מרבה לדבר עליה וכשאני שואלת היא ישר מזילה דמעות אז אני מעדיפה לא לשאול...
מה גם שרוב התשובות די מעצבנות אותי,
נכון ילדתי מאז בת ( בקרוב אצל כולכן אמן!!) אבל זה לא תחליף וזה לא בא במקום היא לעולם לא תהיה במקומה ולצערי כולם מסביב חושבים שכן ,
או היו רוצים לחשוב כך.
לגבי אובדן החברים וניתוק הקשרים- גם אני עשיתי זאת, לי עוד הייתה תקופת המתנה של שנה עד שהרשו לי להיכנס להריון אחרי ניתוח קיסרי ותסחיף ריאתי.. אז בכלל לא יכולתי לסבול נשים בהריון וכמו פטריות אחרי הגשם הן לא הפסיקו לצוץ מכול עבר, אפילו גיסתי נכנסה להריון 3 חודשים אחרי האובדן ולא יכולתי לראות אותה כל התקופה הזו.
יכולה רק לנסות לחזק אותך מכאן שלמרות שאני שונאאאאאאאאת את המשפט הזמן יעשה את שלו- זה נכון לאט לאט לומדים לחיות לצד האבל ולא בתוכו...
מאחלת לך ימים טובים יותר מלאי אור , ובכי של תינוק בריא אמן
תודה דנה ואת
22/04/14 15:39
110צפיות
כן מכירה את הסיפור שלי. דיברנו בטלפון את כנראה לא מקשרת...תינוק שנפטר אחרי 4 ימים בגלל סיבוך בלידה ואני הייתי מאושפזת חודש. התייעצתי איתך בקשר לתביעה...
נכון... לא קישרתי את השם.
23/04/14 15:54
45צפיות
מה קורה עם זה ?
החלטתם לתבוע בסוף?
אמא שלי-
22/04/14 14:08
123צפיות
אנחנו מאוד קרובות, וגם עוסקות באותו המקצוע, כך שממש ממש קרובות ויש לנו המון נושאים משותפים (פרט להיותינו אמא ובת). היא כמובן מודעת לכל הפלה והפלה שעברתי, והיא הכי בעולם היתה רוצה שכבר ממזמן אפסיק את הנסיונות הנואשים שלי לעוד ילד. כואב לה נורא לראות אותי סובלת- פיזית ובעיקר נפשית.

יחד עם זאת, מרוב דאגה ומרוב חוסר אונים על כך שלא יכולה לעזור לי, יוצאים לה לפעמים משפטים שגורמים לי "להתפוצץ" עליה. לדוגמא: היא אמרה לי לא מזמן- "אני מאוד מקווה שלא תמשיכי עם האבל הזה עוד 50 שנים..." (לא שיש לי עוד 50 שנים לחיות...), או אמרה לי כשבועיים אחרי ההפלה הרביעית ברצף, שאז בא לי הבום הגדול של ההלם וההבנה שאין תקווה ובכיתי לה נורא בטלפון: "שירה, אני חושבת שאת ממש בדיכאון"...

יאו!- מסכנה, ואז היא חוטפת ממני מבול של צעקות: "מה את בכלל מבינה?! את בחיים שלך לא עברת אפילו הפלה אחת! השגת מה שרצית! אין לך זכות לשפוט אותי!!!, "נראה אותך עוברת את מה שאני עוברת ונשארת שפויה!".  אוף!!!

בתקופה האחרונה התחלתי פחות לשתף אותה, כי אני חושבת שזה נורא מעציב אותה, גורם לה לא לישון בלילה, ובכל מקרה, לא תמיד היא אומרת לי את מה שאני צריכה לשמוע, כך שזה סתם מתסכל בדרך כלל. וגם כאשר החלטתי כן לשתף אותה ממש לפני החג, לא זכיתי לתגובות שציפיתי ממנה. שוב הופיעו משפטים שלה שהתפרשו על ידי כשיפוט ולא כאמפטיה.

וסליחה, אמא, אני מאוד אוהבת אותה ואנחנו כל כך קרובות, אבל הרבה פעמים היא לא ממש מבינה אותי בעניין הזה. מישהו בכלל יכול להבין, תגידו לי אתן? אם אני מסתכלת על עצמי מהצד, גם אני לא מבינה את עצמי.
אימא שלי ואני
22/04/14 17:19
147צפיות
נושא טעון ומאד מורכב. אימא שלי הייתה שם בשבילי בכל הצד הביצועיסטי (שלפעמים הוא לא פחות חשוב)
אבל בכל מה שקשור להפלות שעברתי לעולם לא שאלה אותי וזה בעיקר מה שחסר לי "איך את מרגישה?"
מצאתי את עצמי אחרי ההפלה מתייפחת בזרועותיה ובתחושה שלי היא פשוט לא ידעה איך להכיל את העוצמה של הרגשות שלי.
בתחילה עוד שוחחנו על זה לפעמים ביוזמתי אבל תמיד שהעלתי את הנושא יצאתי מאוכזבת מהשיחה בתחושה שאני לא מובנת,
ששופטת אותי, שרוצה שאתעודד ושאפסיק להתלונן וכדו' ואני רק רציתי שתקשיב לכאב שלי. אני לא חושבת שבאמת מבינה מה עברתי
אובדן אחרי אובדן...ומה המשמעות עבורי. בשלב מסויים הפסקתי לשתף אותה גם בחלק של הפעולות (טיפולים, זריקות, רופאים)
אפילו לניתוח שנאלצתי לעבור לאחר הדבקויות, לא ביקשתי ממנה להיות איתי ונתמכתי בעיקר ע"י בעלי ו2 חברות.
היום אני פחות כועסת אליה אלא יותר מבינה את המגבלות שלה ונאלצת למצוא תמיכה ונחמה אצל אחרים משמעותיים עבורי.
למדתי שלאנשים גם אם הם קרובים אליך ביותר מאד מאד קשה לגעת בנושאים כאובים וקשים....
º
גרמת לי לבכות
22/04/14 18:41
43צפיות
אמא
( לעסק שלי )
22/04/14 23:24
98צפיות
אמא שלי נפטרה כאשר הייתי בת 9 . כבר מגיל צעיר יותר היא היתה חולה כך שלא ממש גדלתי עם דמות אימהית.
אבא שלי היה יותר האמא.
לפני 7 שנים כאשר חוויתי את האובדן אבי גם כבר לא היה בין החיים,ודווקא אז, החוסר של האמא צף ועלה לי בגדול.
חוויתי רצון עז לחזור להיות הילדה הקטנה , להניח את הראש ולקבל את הנחמה והחיבוק .
כמו שנכתב למעלה, תחושת הבדידות היא אחת התחושות היותר נפוצות ובעיקר הכואבות בכל מה שקשור לאובדן.
חשב לזכור שלא כל האימהות גדלו בבתים בהם היה מקום לדבר על רגשות ולכן גם להן קשה.

º
עצוב ומרגש!!!
22/04/14 23:42
31צפיות
לגל היקרה-
23/04/14 08:08
60צפיות
היה לי מאוד עצוב לקרוא. ממש. בוכה עכשיו על האם שאיננה, על האב שאיננו ועל התינוק/ת שאינם.

לגבי הנושא של לדבר על הרגשות- זה מאוד נכון. בדור של ההורים שלי (כיום בני קרוב ל-70), לא דיברו כמעט על כלום. הפלות?- הס מלהזכיר. אף אחת בדור הזה לא סיפרה אם ארעה לה. דיכאון אחרי לידה (להבדיל)?- אף אחת לא סיפרה. סתם "בייבי בלוז" נורמאלי לאחר לידה תקינה?- מי בכלל רוצה לשמוע מה שיש לך לומר ומה את מרגישה ומה הקשיים שלך.
אמא שלי אומרת שלא היתה לגיטימציה בחברה לדבר על הדברים הללו בכלל. אני הרבה חושבת על זה, שמזל שנולדתי מתי שנולדתי, ושאני משתייכת לדור שכן מדבר, ושכן נותנים לו לגיטימציה לדבר בכל מיני פלטפורמות- במשפחה, עם חברים/ות, עם אנשי מקצוע, בפורומים פתוחים לקהל כמו זה...
בעיניי זה שפעם לא היתה לגיטימציה לדבר על דברים כמו אלו, זה דבר נוראי ומחפיר וגובל בשוביניזם ובחוסר הבנה בסיסי של צרכי האישה (וגם של הגבר שלצידנו, גם הוא עובר איתנו את הדברים הקשים, וגם הוא צריך מקום לפרוק ולדבר ולקבל עזרה).
אמא
23/04/14 06:51
94צפיות
אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שבה שמתי ראש על אמא ,
זוכרת שהייתה , לפני כמה שנים דווקא,
זוכרת חום ואהבה מתפשטים
וידיעה שהכל בסדר.
הכל בסדר?

זוכרת גם חיבוק של נחמה,
כזה שנמשך כמה דקות
וחום הגוף עובר מאמא לבת
והכל לא בסדר.

יש לי בזכרון גם חיתול שעוטף
בת צורחת
אמא חסרת אונים
בית חולים
הבת אינה תינוקת
והחיתול מלא בדם
ואמא רק מתחננת שכבר ירדימו אותה.

יש דברים שמי שלא עוברת לא תוכל לדעת
יש רגשות ותחושות שמי שלא איבדה, לא תוכל למצוא
וגם האמא הכי מבינה לא יכולה להבין .

ולרוב , לאחרים
מי שלא היה
פשוט, אינו
ואיך מדברים על מה שלא היה?
על מי שלא ?
כנראה שפשוט לא!

º
כרגיל, מילים ישר ללב.
23/04/14 08:10
28צפיות
הרסתן אותי
23/04/14 09:11
109צפיות
בעקבות מה שגל ונתנאלה רשמו, החלטתי שגם לי יש מקום.

אין לי אמא, כבר הרבה שנים.
ושלי דווקא חיה בשיבה טובה מעל 70.
אבל היא איננה אמא שלי.
ככה היא החליטה כשהייתי נערה.

אז אמא שלי לא יודעת על ההריון, ולא על הטיפולים, ולא על ההפלה ולא תדע על ההריונות הבאים, ואם זה תלוי בבן זוגי גם לא תכיר את ילדיי שאני מקווה שיגיעו.

כשאחותי עברה את ההפלה הראשונה שלה, אמא שלי לא דיברה גם איתה. אבל... כיוון שגם לאמא שלי היו הפלות חוזרות, משהו בלב האטום שלה, נפתח לקראת אחותי, והיא תמכה בה, ככל שיכלה נפשית ופיזית, והן חזרו לדבר לכמה שנים. (כמה שווה התמיכה הזו אין לדעת... היא הרי חזרה לא לדבר איתה מתישהו, ובהפלה השניה למיטב זכרוני, כבר לא הייתה לצידה)

עלי היא לא חסה מעולם.

ובאופן כללי אני לא משתפת. לא בטיפולים, לא בהריון, ולא בהפלה.
בחלק מהדברים שיתפתי את אחותי שרחוקה מפה מרחק אוקינוסים, ולא באמת יכלה לתת חיבוק. ובמיעוט הדברים שיתפתי את דודה שלי.
שהייתה לצידי בניתוח רחם ובהיסטורוסקופיה האחרונה.
זה היה מאד מוזר ומאד מנחם שהיא הייתה שם. בלי לדעת בכלל שאני אחרי הפלה או הריון.

אז אין לי לא שיחות לטוב, ולא שיחות לרע, עם אמא שלי. יש בעיקר אין.
וכעס.

הפלות חוזרות במשפחה, זו קללה.
ואפילו את המידע שיש לה עבור בירור מניעת הפלות שלי, אין לי, והייתי צריכה לקושש מידע, בדרכים לא דרכים.
ויש לה תרומה וחלק במצב שלי. וכל זה מעורר הרבה רגשות כועסים.
עד כדי כך כועסים שבשנה וחצי האחרונות נמנעתי בכלל מלראות אותה.
(היא ואבא שלי חיים באותו בית, לו בחרתי לנסוע לבקר, הייתי רואה אותה, זה נורא נחמד להרגיש כמו רוח רפאים, רואה ואינה נראית )

ועל אבא שלי אני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר.

אשריכן שיש לכן אמא. לכעוס עליה, לנוחם על ידה, שתושיט לכן יד.
לא לכולן יש. חיה או מתה. בת 70 או בת 40. מדברת או שותקת. מחבקת או עוזרת.

לפעמים יש נשים שחייבות כל החיים להיות האימהות של עצמן.
והאמינו לי, מניסיון, עיקש, זה קשה נורא.


וזה אולי הפוסט הכי חושפני שרשמתי כאן אי פעם...
את הרסת אותי m א
23/04/14 11:35
65צפיות
גנבתי לי דקונת הפסקה
ועכשיו בולעת את הדמעות
כן, כנראה שלפעמים אין אמא עדיפה על אמא, לא אמא!
כי אמא צריכה להיות חמה ומכילה, אוהבת וקשובה
מאחלת לך במהרה להיות אמא,
בטוחה שתהיי האם שחלמת שתהיה לך .

וילדייך יזכו באם מכילה ואוהבת
חמה וקשובה

אוהבתןתך

ל-אm היקרה-
24/04/14 08:29
8צפיות
חשבתי עלייך אתמול הרבה. עדיין קשה לי למצוא את המילים הנכונות להגיב. מאוד עצוב היה לקרוא. כמה אכזרי זה לחוות אכזבות גם מאמא שלך וגם מזה שאת עדיין לא אמא.
ודווקא מהתהומות הללו, אני חושבת שכאשר תהיי אמא, תהיי אמא מכילה ותומכת ואוהבת וחמה. מאחלת לך שיום זה יגיע כבר, ותוכלי להיות אמא של מישהו או מישהי אחר/ת מאשר לעצמך.
אמא
23/04/14 09:18
98צפיות
אולי זה היה בגללי אני הרחקתי את כולם הייתי במצב רע
אולי זה היה בגללה שהיא הסכימה שאני ארחיק
אבל אחרי שגיא נפטר הקשר נותק לכמה חודשים ארוכים (ולא רק איתה)
כשחזרנו לקשר היא כבר חלתה ולצערי היא נפטרה לפני חודשיים .
עוד לא עברה שנה לילד וכבר נכנסתי לעוד שנת אבל על אמא.
רציתי כל כך לדבר איתה לספר לה איזה ילד יפה הוא היה
כמה הוא היה דומה לי ובגלל זה בהכרח גם לה
וכמה הפסדנו... כן כן גם היא הפסידה...
והיא כנראה לא יכלה לדבר על זה
לקראת הסוף זה לא היה הוגן לעלות נושא כל כך קשה
כי היא חלתה במחלה הארורה שגמרה אותה בייסורים
למרות הכל עזבתי הכל את החיים ואת העבודה והייתי איתה כל הזמן עד שנפטרה
בימים האחרונים לחייה העזתי לספר לה קצת על גיא שלי הילד הכי יפה בעולם
ובשניות האחרונות לחייה אמרתי לה שאני אוהבת אותה
ואני סולחת לה על הכל הבטחתי שאני אדאג לכולם פה למטה
וביקשתי שתשמור לי על הילד למעלה
אני חושבת שהיא שמעה אני חושבת שהיא תשמור...
כמה עצוב מתגעגעת
23/04/14 12:10
72צפיות
טוב לדעת שלפחות זכית להשלים עימה בחודשים האחרונים
מנחם לשמוע שסלחת לעצמך וסלחת לה
מרגיע שאת יודעת שהיא הולכת לפגוש את גיא
בטח תפנק אותו שם.
ועוד מילה

למרות שלא רשמת , הרשי לי לרשום כמה מילים עבורך, מנסיון.
כרגע הפצע טרי ואת ודאי רואה אותה כחושה מהמחלה
או נפוחה מאי תפקוד מערכות הגוף.
והתמונות הללו באות ועומדןת מול ענייך כואבות לנשמה.
אט אט דמותה הישנה תחזור
ואת תשארי עם זכרון ההשלמה
בטוחה שהיא למעלה גאה בך
ומשחקת עם גיא
נתנאלה
23/04/14 12:23
51צפיות
עד שנרגעתי קצת עם הבכי. מה עשית לי....
לאמא שמתגעגעת היקרה-
24/04/14 08:34
12צפיות
דברייך מאוד ריגשו אותי. להתמודד עם כמה אובדנים- גם של תינוק וגם של אמא, זה דבר קשה מנשוא.
שמחה בשבילך שהספקת להיפרד ממנה כראוי, ושסלחת לה וגם הספקת לומר לה את זה.
שלא תדעי עוד צער. אמן.
ממצא פתולוגי ברחם לאחר גרידה
22/04/14 10:06
179צפיות
חודש ושבוע מאז הלידה השקטה והגרידה שבאה אחריה, באולטראסאונד גילו "ממצא" חשוד
נראה שיש שאריות של ההריון ברחם ושיש בהן זרימות דם.
מישהי מכירה או עברה דבר דומה?

(יש לי תור להיסטרוסקופיה אבחנתית בעוד יומיים)
אני בהיסטריה, כל כך רציתי להתחיל ולנסות שוב.
זקוקה לעזרה והרגעה בבקשה :(
אני עברתי משהו דומה
22/04/14 10:40
94צפיות
אצלי גילו את הממצא רק כ3.5 חודשים אחרי הגרידה, לאחר דימום שלא הפסיק במשך 3 שבועות והותיר אותי מותשת פיזית (ונפשית כמובן), וזה אחרי שהתעקשתי על בדיקה מעמיקה, כי הרופאה שלי טענה שמדובר רק בבעיה הורמונלית ורצתה שאתחיל לקחת גלולות, דבר שלא בא בחשבון מבחינתי כי רציתי להיכנס להריון כמה שיותר מהר, ידעתי שזה הדבר היחיד שיוכל להוציא אותי מהבור שהייתי בו, אז התעקשתי על אולטרסאונד יותר משוכלל מזה שהיה אצלה במרפאה, ושם גילו את הממצא. עברתי גרידה חוזרת, בה הוציאו את השאריות. הגרידה החוזרת פתרה את הבעיה הפיזית, ובערך חודשיים אח"כ נקלטתי להריון שהסתיים בלידה של הנסיכה שכיום כבר בת שנה וחודשיים.
בהצלחה.
22/04/14 11:01
65צפיות
זה אומר שההיסטורו תהפוך ככל הנראה לניתוחית ויוציאו לך את השארית.
חודש הבא אם וכאשר הכל יעבור בשלום תוכלי לחזור לנסות
אוף :(
22/04/14 11:58
53צפיות
רוצה שזה יהיה מאחורי...
היסטרוסקופיה ניתוחית דורשת הרדמה או הכנה מוקדמת? יש סיכוי שהיא "תהפוך" לניתוחית תוך כדי התהליך?
אם את עושה את זה בבית חולים, ייתכן ותהפוך
22/04/14 12:01
47צפיות
לניתוחית תוך כדי התהליך. ניתוחית מצריכה הרדמה. יעצרו וירדימו אותך. או אם תדברי עם הרופא על כך מראש, סיכוי סביר שמראש תורדמי.

היסטרוסקופיה ניתוחית
23/04/14 12:13
41צפיות
הי,
גם לי היה משהו דומה לפני שנה (אחרי גרידה בשבוע 9). גילו את זה רק אחרי שלושה חודשים שבהם לא קיבלתי מחזור . תבקשי לעשות את ההיסטרוסקטפיה בחדר ניתוח כדי שאם באמת יהיה צורך יוכלו להרדים אותך י וישר להמשיך לניתוחית. זה מה שהיה אצלי . אחרי חודש חזרתי לעוד אבחנתית לראות שהרחם נקי...
איפה עשית
23/04/14 15:42
30צפיות
את ההיסטרוסקופיה? זה כואב? כמה זמן החלמה אחכ?
תודה
אבחנתית+ניתוחית עשיתי באסותא רמת החייל
23/04/14 17:32
24צפיות
(לפני שנים עשיתי רק אבחנתית בקופ"ח - שם אי אפשר להרדים)
היסטורוסקופיה לא כואבת בהרדמה, ודורשת מקסימום יום-שלושה ימים התאוששות, לפעמים גם זה לא. החלמה של ממש בטוח לא צריך.
ולחזור לנסות אפשר אחרי המחזור, משמע לרוב חודש אחרי.
באסותא גם
23/04/14 20:40
17צפיות
ממש לא כואב. להפך אחרי חשתי הקלה עצומה. כפי שאמרתי לאחר חודש חזרתי על היסטרוסקופיה אבחנתית בלבד (אותה עשיתי בשיבא)  ומיד לאחר מכן היה ניתן להתחיל לנסות שוב.
אני יודעת שזה בטח נשמע מפחיד , אבל זה באמת לא הליך נורא מדי ( בטח לא יחסית למה שכבר עברת...)
שיהיה בהצלחה
ניתוק קשרים
22/04/14 09:12
244צפיות
אני מוצאת את עצמי מנתקת יותר ויותר קשרים עם אנשים. ברמה של להתעלם מאנשים ברחוב. פוחדת בסוף להשאר בלי חברים אבל לא מסוגלת כבר להגיד שלום לכל אלה שמחזיקים תינוקות קטנים או תינוקות בבטן ומחייכים בלי סוף.
ובנושא אחר-בחול המועד הייתי עם הבנות שלי בסינמה סיטי וראיתי שני אנשים שלא ראיתי 20 שנה. בנות שלמדו איתי ובכל הזדמנות אחרת הייתי מאוד שמחה לפגוש. פשוט הנהנתי בראש וברחתי כי מתתי מפחד שישאלו אותי כמה ילדים יש לי. מה עונים על זה? את ה4 שלא הספיקו להוולד אני רגילה לא להחשיב אבל מה עם זה שנולד וחי כמה ימים?רוצה להזכיר אותו ומצד שני מי רוצה לשמוע דבר כזה כשיוצא לבלות בחג עם הילדים? אז אני פשוט מתעלמת מאנשים. רק שלא אשאר בסוף לבד...
מבינה לליבך
22/04/14 11:54
89צפיות
איך עונים על השאלה הזו באמת?
אני לא מצליחה לחשוב על תשובה טובה.
מצד אחד, אין לי לב להגיד "אחת", ולהשמיט את התינוק היקר שלי.
אבל השאלה השנייה בדרך כלל היא "בני כמה?".
ואז מה אני עונה?
בת 3.5-4-4.5....ובן שבוע? תמיד בן שבוע.
אכן נושא מאוד כאוב-
22/04/14 14:21
84צפיות
ניתוק הקשרים. גם לי יצא לצערי הרב לנתק קשרים, ואפילו קשרים חזקים ומיוחדים. אני כן מקפידה לשמור על קשרים טובים עם כל מי שאני יכולה ומסוגלת (לדוגמא: חברות שסיימו את הילודה, גם אם יש להן את הילד השלישי הנכסף והלא מושג אצלי), כי חשוב מאוד לא להתנתק מכולם. כן למצוא את אלו היותר מבינים, יותר אמפטיים ויותר רגישים.

אבל אני כן יותר מדללת את מינון הטלפונים והפגישות. נגיד, יש לי חברה שהילדה השלישית שלה בת שנה וחצי, ולי מאוד קשה עם עגלות וכל מה שמזכיר תינוקות, אז לא הצעתי לה עכשיו להיפגש בפסח לאיזה טיול. יש לי חברה יחסית רחוקה, אבל מאוד אכפתית, שידעה על כל מה שעברתי, פרט להפלה האחרונה (שהיתה לפני 5 חודשים) כי לא היינו בקשר מאז. היא התקשרה לאחל לי חג שמח, ואני ממש לא הייתי בקטע של לענות לה והיא השאירה לי הודעה במענה הקולי. משום מה, היה לי קשה להחזיר לה טלפון, אז בחרתי לכתוב לה מייל. הודיתי לה על האיחולים, והסברתי על ההפלה הנוספת שהיתה לי, ושחגים לא ממש עושים לי טוב ולכן קשה לי לחזור אליה טלפונית.  

לעומת זאת, יש לי חברה די חדשה, שכתבתי עליה לפני מספר ימים, ששלחתי אותה לרופא שלי והיא ילדה ממש לפני שבועיים תינוק בריא. כל כך מגיע לה התינוק הזה, אחרי התופת שהיא עברה, שהלכתי לשילב וקניתי לה תלוש מתנה. בדרך הביתה קצת בכיתי, אבל זה היה מהתרגשות גדולה, שהנה עשיתי מצווה ואולי בזכות השידוך שלי בינה ובין הרופא היא זכתה בתינוק. עכשיו אני צריכה לאזור כוחות ולקבוע איתה פגישה, כדי לתת לה את המתנה. לא הולך להיות פשוט, אבל בגלל שהיא לגמרי תבין אותי אם אבכה כאשר אראה את התינוק, אז אני מוכנה לאתגר הזה.

בקיצור- צריך לנסות וללכת בין הטיפות של הבכי ולמצוא את השביל הכי נסבל עבורנו.
תחושת הבדידות
22/04/14 22:25
56צפיות
כל כך מוכרת
יש לי תחושה שכמו עוד הרבה רגשות
גם תחושה זו היא חלק מהדרך בה אנו עוברות
גם אני כמוך ניתקתי
גם אני כמוך מתקשה לפגוש את אותן הריוניות ועם עגלות
כמו חץ ישר ללב הן פוגעות ללא כוונה כלל
מזכירות את מי שאיננו
יערה, את אולי מרגישה לבד
וזה בסדר כי בתחושה אין באמת מי שיכול להבין אותך באמת
שהרי כולם ממשיכים בחייהם
כולם נראה ששכחו
ורק את נשארת עם הבור השחור בלב
ובמקום הזה את באמת לבד, אף אחד לא יכול להיות שם במקומך או להרגיש בדיוק כמוך
ובדידות זאת תשאר לנצח
אך אם תסתכלי טוב טוב יש אנשים סביבך שאוהבים אותך, שאת חשובה וחיונית עבורם
מקווה שעם הזמן שהוא אישי לכל אחת מאתנו
נרגיש גם את הביחד
נרגיש שאנחנו לא רק מתעלמות ונמנעות
שאנחנו לא לבד
חברים
( לעסק שלי )
22/04/14 23:27
54צפיות
גם אני ניתקתי הרבה חברויות לאחר האובדן שלי. ומאז מצאתי חברות חדשות שעברו אובדן
איתן היה לי יותר קל כי הן הבינו בדיוק על מה אני מדברת. נפגשתי איתן בנסיבות חיים בהם הייתי במקום הכי חשוף וכואב שלי
בלי מסכות והגנות. ומהמקום הזה נרקמה חברות .
אנחנו משתנים, הסביבה משתנה וזה בסדר לשנות ולחדש.ואם וכאשר ירגיש לך נכון לחזור שוב ,אז תעשי את זה.
הניתוק לא צריך לבוא ממקום רע, אלא מתוך הבנה שזה לא מתאים יותר.
ואם יש רצון אבל קושי, פשוט להסביר לצד השני את הקושי.
נכון
23/04/14 20:35
35צפיות
אני תמיד מספרת על אושרי אם נשאלת השאלה למה אין לרוני אחים. אבל לשאלה כמה ילדים יש לי ... אז אחת. אלא אם כן זה מישהו מספיק מקורב כדי שאני אעדכן ( פאקינג כולם כבר יודעים וחלק גם שכחו בשלב זה )
אבל גם מוצאת את עצמי נמנעת מלפתח שיחה עם אנשים שלא יודעים,  או מכוונת שיחה הרחק מכיוון הילודה.
וגם אני שמתי לב שחלק מהאנשים שהייתי בקשר לפני הלידה פשוט נעלמו מחיי (העלמתי אותם, דאאא )
מעבר לזה, אני לא מצליחה להיות חברה טובה לאלו שאני בוחרת להשאר בקשר עמם. אני לא מצליחה להכיל את הצרות שלהן כמו קודם, כשאני עמוסה בשק משל עצמי. גם זה מטריד בעיניי.
בקיצור כפי שאת רואה מהתגובות כאן זה נושא מוכר. אני טרם מצאתי פתרונות?  מישהי?
חשבתי שזה כבר מאחורי..זימון לבית החולים הגיע
23/04/14 17:31
95צפיות
היי לכולן
אני כיום חודשיים וחצי לאר הגרידה שנאלצתי לעבור עקב הפלה נדחית ופתאום קיבלתי זימון למרפאת נשים בבית החולים  בו עברתי את הגרידה (סורוקה)
כששאלתי למה, ענו לי שמשהו בבדיקה הפתולוגית של החומר ההריוני דורש "הסבר ומעקב" מהרופא
כמובן שנלחצתי קשות והאחות שדיברה איתי הייתה מאוד חמודה ואמרה שזה לא מתפקידה להגיד לי מה זה בדיוק אבל שאין סיבה מאוד להילחץ. שאלתי אותה אם זה לא גידול חלילה והיא אמרה שלא ושעל אחריותה היא מבטיחה לי שזה לא משהו שצריך מאוד לדאוג ממנו ורק לעקוב. ושאני יכולה לעשות בינתיים בדיקת בטא "לא כי את בהריון אלא כדי לעקוב"...פה נלחצתי ממש כי אני מאוד חוששת שכל הסימנים מראים שזה היה הריון מולארי חלקי אולי..מצד אחד היה עובר עם דופק שפסק פתאום אבל מצד שני שמעתי מאיזו רופאה צעירה שבדקה אותי באחת הפעמים במיון ששק ההריון גדול יחסית (התאים לשבוע ההריון האמיתי שהוא היה 10 בניגוד לעובר שהתאים שהפסיק להתפתח בשבוע 7)
בקיצור הכל סתם חפירות והשערות..התור הוא לשבוע הבא אבל בינתיים אלך לרופאת המשפחה שלי מחר בבוקר כי הבנתי שאפשר לפחות לדעת אצלה מה התוצאות..לפחות להיפטר מאי הידיעה.
אבל זה כל כך מפחיד ומאכזב ואני ממש בטוחה שזה מולארי כי מה עוד יכול להיות :((((
מלחיץ מאוד באמת
23/04/14 20:17
33צפיות
עדכון מחר? מחזיקה אצבעות לתשובות טובות
º
תודה רבה! מבטיחה לעדכן
23/04/14 20:49
6צפיות
מנסה גם פה ... זקוקה ליעוץ ..
23/04/14 12:02
93צפיות
בסבב הזה אני אמורה להזריק גסטון מהחזרה ,
רציתי לשאול האם כדאי גם לבקש מהרופא את הפרגניל 5000
יש לי עבר של 3 הפלות בשלבים מוקדמים  והבנתי שדר כארפ ממליץ על פרגניל החל מהבטא חיובית כל 3 ימים .
האם ניתן לשלב את שניהם ( גסטון ופרגניל ) או שלמעשה הם עושים את אותה העבודה ?
אשמח להסבר ,אובדת עצות ..
תודה רבה

מדוע קיבלת הוראה להזריק גסטון ?
23/04/14 17:41
28צפיות
האם את מקבלת עם  הגסטון עוד תמיכה?
בלי כל קשר לתשובה שלך,
הגסטון ניתן בדר״כ למי שתמיכה וגינלית, אינה מספיקה לה והיא מדממת
שהרי התמיכה וגינלית פשוטה יותר לשימוש , זולה יותר ונגישה
מהגסטון, שהינו   זריקה לשריר, זריקה יומית , כואבת שלא נדבר על כך שהיא גורמת לגולות בטוסיק
הפרגניל, ניתן כתוספת לתמיכה וגינלית, כל שלושה ימים, גם הוא ניתן כזריקה שרירית .
הפרגניל, מכיל את הורמון ההריון, וככזה יש שסבורים כי הוא מסייע במניעת הפלות.
עד כמה זה נכון !? לא ברור ....
אם אין לך בעיה של דימומים ואי ספיגת התמיכה וגינלית,
אני בהחלט הייתי מנסה ללכת על תמיכה וגינלית בתוספת הפרגניל.
אם כבר להזריק לטוסיק, עדיף כל שלושה ימים ואת הפרגניל .
הנאה אגב,
מובתחת ( הטעות בכוונה )
תשובה ..
23/04/14 19:36
20צפיות
למה גסטון ? .. אני לא יודעת ... לפני  3 חודשים הפלה שבוע 5 , הייתי עם תמיכה של 3 אנדומטרין
ליום , בטא ראשונה 107 ופרוגסטרון היה 20 .. אחרי יומיים בטא הכפילה את עצמה והמשכתי לדמם.
עדיין עם 3 אנדומטרין ופרוגסטרון 57 ... השאלה שעלתה האם הריון לא היה תקין וגוף דחה אותו עם כל המאמצים
או תמיכה שלא הייתה טובה ...
יתרה מזה , בחודש  ספטמבר שנה שעברה הייתה לי הפלה נוספת , עובר שהפסיק להתפתח אחרי שראינו פעמיים דופק
יפה , בשבוע 10 עובר הפסיק להתפתח נקראת שבוע 8 , יש לציין שהייתי עם תמיכה של 3 אסטרופם ליום ו3 אוטרוגסטן
גם אז בבדיקות בטא פרוגסטרון היה סביב 60 ..
אז שוב אני בדילמה לגבי התמיכה ...
יש לציין שאני גם עם קלקסן 60 אחרי יעוץ אצל קופרמינץ .. הפעם אני אמרתי שאני יורה לכל הכיוונים .. לא מעניין אותי !
אז הרופא  שלי נתן את הגסטון לתמיכה מהחזרה .. השאלה אם אני יכולה גם להוסיף פרגניל לקוקטייל הזה
אז במקום 4 זריקות יהיה 5 .. כבר לא משנה לי ..
השאלה אם כדאי להתעקש עם רופא שלי ..??
המלצה לפסיכולוגית
23/04/14 11:20
58צפיות
שלום,
מבקשת המלצה ל פסיכולוגית שתעזור עם התמודדות עם אובדן.
לאחר שני אובדים וכבר לא מצליחה להתמודד בכוחות עצמי...
º
באיזה איזור?
24/04/14 08:35
התמודדות עם משבר אי-פריון
23/04/14 10:41
64צפיות


שלום לכולם,
זו פעם ראשונה שאני נרשמת לפורום זה.
אני מנסה להרות במשך כ- 5 שנים עברנו תקופות לא קלות במישורים הרפואיים והרגשיים.
כחלק מתהליך רגשי שעברתי, החלטתי להתמודד בצורה אקטיבית בכל מישור אפשרי ומתוך כך עלה רעיון המחקר.
אני סטודנטית לפסיכולוגיה וכדרישות התואר עלי להגיש ע"ס אמפירית נושא המחקר שבחרתי הוא "צמיחה אישית" בעקבות אי-פריון. מטרת המחקר היא להעלות את המודעות להיבטים החיוביים שבהתמודדות עם אי-פריון וכן משתנים נוספים העשויים להעצים את יכולת ההתמודדות.
המחקר מיועד לנשים יהודיות ישראליות (או החיות בישראל במשך כ-20 שנה) החוות אי-פוריות ראשונית/משנית במשך שלוש שנים לפחות. המחקר אנונימי לחלוטין והוכן בתוכנה מיוחדת שאינה מאפשרת את זיהוי הנבדק GOOGLE DOCS. השאלונים חודרים במידה מעטה ביותר והמחקר עבר את אישור של וועדת האתיקה של האוניברסיטה הפתוחה.
אשמח מאוד אם תוכלו להשתתף ולמלאות את השאלונים (כ-9 ד')  לפרטים נוספים ולמילוי השאלון יש ללחוץ על הקישור ללינק:
https://docs.google.com/forms/d/1gxKzq73NT-UTy0Qh6...



תודה ואשמח אם תעמדי בקשר,
רחל
חברה?
22/04/14 22:43
158צפיות
לפני מספר שנים התחברתי עם אמא לתאומות מהגן של הבן שלי. היום הם כבר בני 9 ואחת מהן בכיתה של הבן שלי.
במשך השנים תמיד היה לי קשר אמביוולנטי איתה, תמיד היא האשימה אותי בכך שאני לא שומרת על קשר, שהיא מנסה להיפגש ואני לא משתפת פעולה וכו'. והאמת היא שיש בה משהו שלא נוח לי איתו - היא תמיד מגיעה עם 2 הבנות וזה לפעמים יותר מדי בשבילי וחוץ מזה היא היסטרית, תמיד הכל קשה לה, ואני אשמה...
לפני כשנה נולד לה תינוק ואני מאוד השתדלתי לעזור לה, בעיקר הבנות שלה היו אצלי המון, וזה היה כשהייתי כבר בהריון.
כשקרתה לי הלידה השקטה לפני חצי שנה, היא הגיבה בהיסטריה מוחלטת, מיד הגיעה אליי (שוב בליווי הבנות, מה שממש לא התאים לי...), ישבה אצלי בוכה וכל הזמן הסתכלה עליי, כאילו מחכה שאדבר ואבכה... לא הצלחתי למצוא אצלה שום נחמה.
ויותר מזה - מאז היא כל הזמן עסוקה בזה שאני דוחה אותה ולא נפגשת איתה וכמה אני לא בסדר ושאני לא מעריכה חברות אמיתיות וכו' וכו' וכו'...
הבעל שלי אומר שאולי הגיע הזמן שאצור איתה כבר קשר, ואני פשוט לא מסוגלת לדבר איתה, כי אני יודעת שאיך שאני אפגוש אותה היא תתחיל לבלבל לי את המוח על כמה שאני לא בסדר. כאילו, קרה לי פאקינג אסון!!! מה את רוצה מהחיים שלי?
עכשיו קיבלתי ממנה SMS שבו היא כותבת לי שבקיץ הם עוזבים את הישוב ושהיא תשמח לפגוש אותי ושחבל לה מאוד שניתקתי איתה את הקשר.
מצד אחד נורא עיצבן אותי שהיא כותבת שניתקתי את הקשר ומצד שני אני מרגישה שאני נורא לא בסדר, כאילו ההאשמות שלה נדבקו אליי ואני באמת מתחילה להאמין בהן... איך להגיב אליה? מה לכתוב לה?
מצטערת על הטקסט הארוך, הייתי חייבת לשתף.
חברה???
22/04/14 23:01
80צפיות
הוספתי עוד כמה סימני שאלה לשאלה שלך..
יש לי תחושה שאת יודעת בתוכך את התשובה כרגע, אם החלטת לנתק איתה קשר יש לכך סיבה
יש לי תחושה שאנחנו בוחרות בפינצטה כרגע את מי שאנחנו יכולות\ רוצות להיות איתה בקשר
ונשמע לי שהיא לא בדיוק מאלה כרגע בשבילך
הדבר האחרון שאת צריכה להרגיש עכשיו אשמה בגללה
ונכון שאם היו נסיבות אחרות יכול להיות שעוד היית שומרת איתה על קשר
אבל מה לעשות וכמו שכתבת קרה לך אסון
ולא כולן מסוגלות להיות שם ליד זאת שקרה לה האסון
גם אם הן מאד רוצות ומשתדלות..
אני חושבת שאם מרגיש לך נכון לכתוב לה אז זה רעיון טוב
אולי תכתבי שאחרי מה שעברת היית ועדיין זקוקה ללבד ולמרחק
שאת יודעת שהיא ניסתה ומעריכה את זה
ושאחרי כל מה שעברת קשה לך לשמוע כל הזמן את זה שהיא מאשימה אותך
בקיצור מה שעל ליבך
תבין אז תבין
לא תבין לא תבין
תעשי מה שנכון עבורך
היי יקרה,
( לעסק שלי )
22/04/14 23:16
50צפיות
אם מישהו גורם לך להרגיש כל הזמן לא בסדר הוא לא חבר.
חברה אמורה להיות איתך, לאהוב, לכבד, להעריך ולהעצים את מי שאת.
את יכולה לאחל לה המון הצלחה בדרכם החדשה ובזה לסיים.
את יכולה לנסות ולהסביר אבל אז היא תצא למגננה ותאשים אותך שאת לא בסדר.
ועוד אפשרות, זה לומר לה שזו לא היא זו את ושאת מאחלת לה רק טוב.
מה מרגיש לך נכון לעשות?
מתוך מה שכתבת יש הרגשה שאת לא רוצה בה כחברה כי היא לא באמת כזו אבל יש את הלא נעים.
אחד הדברים שלמדתי ממרום שנותיי,זה שאני צריכה קודם כל להתחשב בעצמי ובמי שאני.אם אני לא אכבד את עצמי איך אני
יכולה לדרוש מאחרים שיכבדו אותי.
חיבוק
מסכימה עם כל מה
23/04/14 07:59
43צפיות
שכתבו לראות את האור ומקום בלב. ממש עם הכל. תעכדני אותנו מה עשית בסוף?
היא לא חברה, היא מכרה
23/04/14 08:48
75צפיות
חברה זו מישהי שאת מגלה לה את צפונות ליבך, ומשום מה לא נראה לי שזה מה שקרה כאן. ברגע שלא מתחשק לך להיות איתה בקשר , וזה מה שנשמע לי עוד מלפני הלידה, אז זו לא בדיוק חברה, אוקיי? אני חושבת שממש חשוב לעשות הפרדה כלשהי בין חברים לבין מכרים שאת מעבירה איתם את הזמן הפנוי. אם היא בקטגוריית חברים אז באמת יש בעיה קטנה. ואם היא בתוך קטגוריית המכרים אז צר לי, לא שווה את האנרגיה שלך.
בכל מקרה נשמע שאם הם עוזבים את היישוב יש לך הזדמנות לגמור עניין בפגישה קטנה על קפה בחוץ (בשום פנים ואופן לא בבית) שבה תגידי לה שעבר עלייך אסון וקשה לך לשמור על קשר ותיפרדו כידידות. חצי שעה , סאלאמאת.
מאמארוני את נחמדה
23/04/14 10:03
51צפיות
אני לא הייתי משקיעה בה יותר מסמס קריר
º
חחחחחחח
23/04/14 17:33
13צפיות
תודה
23/04/14 08:49
42צפיות
תודה רבה על התגובות המבינות והלא שיפוטיות שלכן. מבטיחה לעדכן.
וכשאני לבד עם עצמי
21/04/14 16:21
254צפיות
אני חושבת עלייך ... שומעת את נשימתה של ילדתי האהובה, ואת נשימתו של בני אהבת חיי,זה שנולד אחרייך.
והוא לא במקומך ...
את שם, קיימת רק עבורי, למרות שכולם כבר שכחו ...
והדמעות זולגות להן
הפצע עדיין פתוח
לא מעיזה לדבר עלייך אלא רק ביני לביני
ורק במקום הקדוש הזה אפשר להוציא בלי שיחשבו שהתחרפנת ....

היית צריכה להיות היום כבר בת שנה ושבעה חודשים ... יפהפיה כמו אחותך
ילדה שלי אהובה שלי
כמה עצוב שנגמר ככה , בשבוע 20 ...
ועוד מעט יחלפו שנתיים מהאובדן
ואת עדיין איתי ילדה שלי, תינוקת אהובה
זה פצע שלעולם לא ייסגר... לא עבורי בכל אופן
ומדמיינת אותך כמעט אפילו מרגישה
אני כל כך אוהבת אותך!
אמא
º
( לעסק שלי )
21/04/14 22:09
12צפיות
º
עצוב נורא
22/04/14 19:28
14צפיות
קשה יקרה ותמיד ישאר בלתי נתפס...
22/04/14 22:31
42צפיות
שלי היתה אמורה היתה להיות חודש מעל ביתך ז"ל.  מי יודע אולי יכלו להפגש... ומי יודע אולי הן נפגשות להן שם למעלה בגן העדן של הנשמות הטהורות...

כל כל הזדהתי לי פה עם כל מילה ומילה...

חיבוק
שאלה טכנית
21/04/14 17:41
203צפיות
כלומר, טכנית-פיזית: שלושה שבועות (ויום) אחרי לידה שקטה בשבוע 29, שעברה בסדר מבחינת זה שהעוברית יצאה שלמה בתוך השליה, כך שלא היתה גרידה, ואמרו לי בבית החולים שיהיה לי דימום במשך כ-10 ימים עד שבועיים, "כמו אחרי לידה".
הלידההקודמת שלי היתה בקיסרי, ואני זוכרת שלא היה דימום יותר משבוע-שבוע וקצת, ועכשיו עדיין יש. או שזה ככה אחרי "לידה טבעית" או שאולי יש סיכוי שהמחזור התחבר לדימום של הלידה? לא הגיוני לי, אבל מה נסגר עם הדימום הזה? הוא קל מאד, ולא מציק, אבל משונה.
בקיצור - כמה זמן אמור להיות דימום אחרי לידה שקטה?
תודה
הי
21/04/14 18:56
81צפיות
אני עברתי לידה שקטה בשבוע 40+4 לפני כחצי שנה.
קודם כל הדימום יכול להימשך תקופה כפי שתיארת, זה לא נשמע לי חריג, אלא אם מדובר בדימום מאוד אינטנסיבי.
אני יכולה גם לומר לך שלקח לי זמן להבין שגם אחרי לידה תקינה הגוף מוטרף הורמונלית ועל אחת כמה וכמה אחרי לידה טראומטית. אצלי הופיעו כל מיני דימומים שלא במועד, כאבים בשדיים שמעולם לא הרגשתי ולאט לאט זה מסתדר.
הטראומה גורמת לטלטלה בגוף והוא מגיב לזה. ואצלי גם הרגישות לכל דבר שהרגשתי בגוף הייתה מאוד גדולה וזה כנראה רק הגביר את התופעות הפיזיולוגיות.
כמובן שאם את לא שקטה בעניין, לכי להתייעץ עם הרופא שלך.
מקווה שהצלחתי קצת להרגיע, שולחת לך חיבוק גדול.
תודה רבה
22/04/14 15:22
22צפיות
הרגעת אותי מאד, תודה וחיבוק בחזרה.
היי,
( לעסק שלי )
21/04/14 22:07
61צפיות
הדימום עדיין במסגרת הנורמלי, במיוחד שהוא קל מאוד.לפעמים נמשך גם 4 שבועות .לא מאסיבי כמובן.
אבל למען הרוגע שלך, עדיף להתייעץ עם הרופא המטפל
תודה
22/04/14 15:23
18צפיות
קבעתי תור לרופאה באמת, עדיף להיות רגועה.
ותודה על הכל
דלקות וסיבוכים לאחר גרידה - כמה נפוץ?
21/04/14 11:26
115צפיות
ממה שקראתי פה ובמקומות אחרים (וגם שירה כתבה כמה הודעות למטה) גרידה אמורה להיות סיפור די פשוט, אבל אצלי זה ממש לא ככה ורציתי לדעת אם זה קרה גם לאחרות.
לפני כשבועיים פחות יום עברתי גרידה לאחר שבבדיקת שקיפות עורפית בסוף שבוע 12 העובר היה ללא דופק.
מאז החיים שלי התהפכו לחלוטין (לא רק מבחינה נפשית) - חזרתי למיון לאחר כמה ימים עם כאבי תופת ושם אבחנו דלקת באגן ובשתן.
לאחר עוד כמה ימים חזרתי שוב למיון גם עם כאבים ועוד תלונות שלא ברור מה הקשר שלהן לגרידה.
האם "תופעות לוואי" כאלה קרו לאחרות? נדמה לי שרק אצלי הגוף התחרפן לגמרי.
כתבה היום גל על חשיבות לקיחת אנטיביוטיקה
21/04/14 12:13
81צפיות
החשיבות הזו היא בדיוק על מנת למנוע מקרים כשלך. לצערנו דלקות כאלה אם לא מטופלים באנטיביוטיקה לאחר הגרידה, היא סיבוך שכיח.
היי,
( לעסק שלי )
21/04/14 14:51
49צפיות
לצערי אני שומעת על עוד ועוד נשם שסובלות מסיבוכים  כמו שלך לאחר גרידה .
יש בתי חולים שלא נותנים אנטיביוטיקה לאחר הגרידה ומסתפקים במנה שנותנים דרך הוריד בזמן הניתוח.
מניסיון קשה שלי באופן אישי וממה שאני שומעת בקליניקה שלי ולמרות שאני לא רופאה,אני כן מאמינה שיש חשיבות
ללקיחת אנטיביוטיקה ל5-7 ימים לאחר הגרידה.
אני ממש לא אוהבת תרופות וממעטת להשתמש בהם.אבל יש מקרים בהם חיבים לקחת על מנת למנוע סיבוכים שבהם חיבים לקחת אנטיביוטיקה אחת או יותר ולזמן ממושך.
עדיף מראש למנוע את הדלקת והסיבוכים.
מי שיודעת שהיא מפתחת דלקות וזיהומים מהר(כמוני למשל)חשוב לבקש ואפילו לדרוש אנטיביוטיקה.
הרבה בריאות
גם אני התכבדתי בדלקת באגן
22/04/14 00:20
50צפיות
כבוד כואב ומפוקפק
בעקבות אי קבלת אנטיביוטיקה
אכן חשוב לקבל .
º
שנה עברה
21/04/14 22:25
153צפיות
זוכרת איתך יקירה
21/04/14 23:26
78צפיות
ימים לא קלים
תהיי חזקה
º
כבר? עברה,חלפה, ברחה
21/04/14 23:33
44צפיות
זוכרת היטב גם את שיחת הטלפון שלנו.
22/04/14 14:25
54צפיות
מה שלומך?
º
זוכרת יקרה...
22/04/14 22:24
10צפיות
התקף הסטריה קל...
20/04/14 00:56
282צפיות
מדהים כמה מצב הרוח שלי משתנה לאורך היום לאחר הגרידה- רב הזמן אני ממש בסדר ואז פתאום יש דאון שלא ברור מאיפה הוא מגיח... פתאום נתקפתי חרדה שאני לא מכירה את הרופאה שביצעה את הגרידה ולא יודעת עד כמה היא מקצועית (אני אפילו קצת חוששת שזו היתה רופאה שקיבלה אותי במיון לפני הלידה הראשונה ולא הצליחה לבדוק לי פתיחה).. מה דעתכן- להתקשר לברר את השם שלה ולנסות לדלות מידע או שזה סתם יכול להוביל להיסטריה מיותרת? (ואם יש סיכוי שמישהי מכירה- רופאה בבי"ח כרמל מבוגרת יחסית ועם מבטא רוסי). קצת כועסת על עצמי עכשיו שלא בחרתי באופציה הפרטית ונקלעתי בדיוק לסיטואציה שפחדתי ממנה- גרידה דחופה בשבת...
ועוד שאלות:
1. תוצאות הבדיקה הפתולוגית שמבצעים נשלחות אלינו?
2. לפי הבנתי מהרופא ששחרר אותי אין צורך במעקב כלל, אלא אם כן יש משהו חריג (הגרידה בוצעה תוך כדי צפייה באולטרסאונד וראו שהרחם נקי)- זה באמת הנוהל הרווח?

תודה לעונות
רוצה להרגיע-
20/04/14 11:32
111צפיות
בתור מי שעברה כל כך הרבה פעמים גרידות, אני יכולה להגיד לך שבפעם הראשונה הייתי "היסטרית" וביקשתי טובה ענקית מהרופאה שלי שעובדת בבית חולים, שתעשה לי את הגרידה, וכך היה.
בפעמים האחרות כבר ממש לא היה אכפת לי מי עושה לי. הבנתי שמדובר בפרוצדורה שהיא יחסית פשוטה, ושהרופאים מאוד מנוסים, גם הצעירים שבהם, כי הם עושים את זה כל כך הרבה. זאת פרט להפסקת ההריון המורכבת שעברתי בשבוע 16, שם צריך מומחיות מיוחדת ועשיתי זאת באסף הרופא. אבל גם שם- לא היה לי כח פיזי ונפשי לברר מי הרופא או הרופאים. רק רציתי לגמור עם הסיוט הזה כבר.
אז אני כן חושבת שאת יכולה להרגע בהיבט הזה. אל תכעסי על עצמך בשום היבט בעניין הגרידה.

לגבי הבדיקה הפתולוגית- אף פעם לא עשו אצלי. לא תמיד עושים. האם את שואלת את זה כי אמרו לך שיעשו?
לגבי הצורך במעקב- אחרי הגרידה הראשונה שעברתי הרופאה שלי (זו שניתחה אותי) אמרה לי שאין צורך שאבוא וכך עשיתי. בשאר המקרים באתי או אחרי 3 שבועות או אחרי קבלת המחזור (אחרי חודש וחצי לערך).

אני מאחלת לך שזו תהיה הפעם הראשונה והיחידה שאת נאלצת להתמודד עם הסיפור הזה.


תודה, זה באמת מרגיע
20/04/14 17:13
47צפיות
מהתגובות באינטרנט נראה שפעמים רבות נוצרות הידבקויות שיכולות להיות תלויות באופן ביצוע הגרידה וזה נראה לי הסיוט הכי גדול- לא מספיק לאבד הריון גם לסבול מסיבוכים להיכנס להריון אח"כ בגלל זה. אבל התגובה שלך בהחלט מכניסה לפרופורציה (גם כמה שעות שינה בלילה עזרו (;).
לגבי הבדיקות הפתולוגיות-פשוט במכתב שחרור נרשם שזה נשלח לבדיקה פתולוגית, אולי כי זה בי"ח אוניברסיטאי והם משתמשים בזה לצורכי מחקר/לימוד...
היי יקרה,
( לעסק שלי )
20/04/14 18:46
48צפיות
מצטרפת להרגעה של שירה, אין מה להיחלץ .אם זה ממש מדאיג אותך, תחפשי במכתב שיחרור האם כתוב.
בכל מקרה ,אם היא מבוגרת אז אין סיכוי שהיא לא מנוסה.
הידבקויות יכולות להיווצר בלי שום קשר למי שניתח.
אל תכעסי על עצמך. לא היתה ברירה ועשית את הטוב ביותר במצב שהיה.
לגבי מעקב, כן מומלץ לעקוב אחר הבטא ולוודא שהיא התאזנה. לאחר הווסת הראשונה לעשות אולטראסאונד
ולוודא שהכל בסדר.
האם קיבלת אנטיביוטיקה ל5 ימים?
לגבי הפתולוגיה, מדובר בבדיקה שגרתית על מנת לוודא שכל החומר שהוצא היה חומר הריוני. התשובה נשלחת בד"כ
לרופא המטפל.
מצבי הרוח המשתנים נורמלים לחלוטין. מעבר לנפש שעברה אובדן גם להורמונים שי מה לומר. והם כרגע בחוסר איזון.
בכל מקרה, אם יש חום, הרגשה כללית לא טובה, קושי במתן שתן, כאבים באגן.כל אלו בהחלט מצריכים בדיקה.
אבל רוב הסיכויים שהם לא יקרו.
חיבוק
שוב תודה!
21/04/14 00:49
31צפיות
כיאה לשינויים במצב הרוח קמתי בבוקר רגועה הרבה יותר, ולגבי הגיל שלה-זה בדיוק מה שניסיתי לשכנע את עצמי(: (ואז בא האיש הרע וטען מנגד שאולי הידיים לא מה שהיו (;) בדקתי במכתב שחרור- לא רשום, אבל ברגעי שפיות זה באמת נראה מיותר לנבור בזה. הבהרת לי כמה נקודות שמשום מה אף אחד לא טורח להסביר לאורך הדרך.. לא קיבלתי אנטיביוטיקה-בד"כ נותנים ליתר ביטחון? ולא ידעתי שצריך מעקב בטא גם אחרי גרידה למתי נראה סביר לבקש? (בדיקה ביתית לא תניח את הדעת?)
מזל שיש את הפורום הזה- תודה
היי,
21/04/14 14:53
34צפיות
יש מקומות בהם מקפידים לתת אנטיביוטיקה ל5 ימים.
בדיוק כתבתי למעלה למה אני חושבת שזה רצוי.
מעקב בטא את יכולה לבקש לעוד שבוע  ולראות מה המגמה. התוצאה צריכה להיות מתחת ל5.
בדיקה ביתית לא מספיק רגישה על מנת לתת את הערכים.
הי
23/04/14 13:05
5צפיות
ראיתי את ההודעה שלך לגבי האנטיביוטיקה, בהחלט נשמע חשוב ואם הייתי ערה לכך הייתי באמת דורשת גם לקבל. מכיוון שהנושא הזה כמעט ולא מדובר, ואני לפחות מצאתי קושי למצוא מידע (אפילו באינטרנט) ברגע האמת כשהיה עליי לעבור את הגרידה- אם לא קיימת כזו ופספסתי אותה, יש אולי אפשרות לנעוץ הודעה שכוללת את הפרוטוקול השגרתי או הנפוץ ומה עלינו לשאול את הרופאים או לשים לב בתהליך לטובת אלו העוברות זאת פעם ראשונה?
(לפחות אותי אף אחד מהמערכת לא שיתף אותי במידע ובאפשרויות העמדות בפניי- למרות שסך הכל הייתי מרוצה מהטיפול במהלך התהליך, הרגשתי כי כל אחד מהגורמים זורק את האחריות לעבר מישהו אחר- כששאלתי את הרופא שלי לגבי התהליך הוא נימק כי יסבירו הכל בבית החולים, גם לגבי המעקב לאחר מכן- וכששאלתי בבית החולים לפני השחרור הפנו אותי לרופא שלי... נראה שהפורום הזה הוא כמעט המקום היחיד לקבל אינפורמציה חשובה לגבי התהליך..)
מרכז  ארנון לוי - לטיפול הוראה ואימון אישי בגישה פסיכולוגית

מאמן/ת אישי? תשתדרג!

פרופ' ארנון לוי ייעוץ, אימון טיפול והדרכה כנס!


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה