לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

היום עברתי לידה שקטה תאומים ש. 23
01/11/14 04:52
4צפיות
הי,
אני עדין בבית חולים אחרי גרידה ולידה שקטה שעברתי היום לתאומים שבוע 23.
בכיתי כל השבוע, מיום ראשון שצוואר הרחם נפתח, ובחמישי כשהמים התחילו לרדת לטפטף והסכנה לזיהום גדלה. שכבתי כל השבוע על המיטה על הגב עם רגלים למעלה מחזיקה חזק בהריון, עושה צרכים במיטה עם סיר ולא זזה. רק להחזיק אותם. את העובר והעוברית המושלמים שיש לי בבטן.
ההפלה עברה הבוקר. אני שוכבת בביח ומעכלת..
בהתחלה זו היתה בחירה שלי עד יום רביעי, התייעצתי עם מנהלת הפגייה ואמהות לפגים, רופאים, משפחה . בחמישי זה התחיל לקרות וההחלטה יצאה מהידיים שלי.
העוברים היו מושלמים לאחר סקירה, התפתחות מהירה, גדולים מגילם.
הרחם שלי קרס ונפתח.
כל השבוע חשבתי - הם מושלמים ורק לתת להם פלטפורמה לגדול.
אבל אז הבנתי את גורלם, שהם לא יגיעו לעולם למיצוי הפוטנציאל שלהם, ולא יהיו מושלמים באמת כי אין להם את התנאים. הם במקרה הטוב יכלו להגיע לפגייה ולמכון להתפתחות הילד כל החיים. ההיאחזות שלי בתינוקות המושלמים שלי , במשפחה העתידית שלי בחיים היקרים האילה, הומרו בהבנה שגורלם הוא שלא יתפתחו תקין בהריון הזה..כמו העובר שהפסיק דופק בשבוע 10 לפני חצי שנה. הגרלת הטבע,  הברירה הטבעית, חלק מתהליכי פריון והדרך הכואבת והמפחידה עד שאגיע ללידה בריאה.
את הלידה השקטה עברתי מאחורי פרגוד, עם 2 אחיותי לידי. עכשיו אני בוכה וגם מקבלת את ברירת הטבע. זה הופסק בשלב הרחם, הרעיון, הפוטנציאל.
אני מתעקשת להאמין שאני לא אמא שכולה אלא אם הייתי מסיימת הריון עם ידים מלאות בילדים שלי. זה כמעט היה שלי. הכל. אבל זה נלקח ממני. הטבע שאני חלק קטן ממנו לא איפשר את זה..
עצובה, מעכלת, מבכה וגם מחכה לילד הבא שלי, זה שהטבע יגריל עבורי ואצא בידיים מלאות.
אני זקוקה לעצות התמודדות, לא יודעת כמה לצלול לזה או להמשיך הלאה ריגשית.

אני שואלת - האם ללכת לטיפול ריגשי ולהתעמק או להמשיך את הדרך בטיפולי פריון עד להצלחה ולא לצלול לאובדן?

הסיפורים פה בפורום נותנים לי תמונה שהרבה הריונות מסתיימים , לעומת מה שאני רואה בחיים סביבי -  לידות יפות, מה שבד״כ אנשים כן משתפים.

אשמח לשמוע מנסיונכן איך לבחור להמשיך..

מאתמול שייכת לכאן רשמית
31/10/14 07:32
85צפיות
אתמול עברתי גרידה, עדיין לא מבינה איך לעכל את זה.
אנחנו כבר בטיפולים עשר שנים, עברתי עשרות טיפולים ורק לפני שלושה שבועות נקלטתי בפעם הראשנה ב-IVF
יש לנו ילד מהמם בן שש עוד מעט שהגיע בכלל מהזרעה ללא הורמונים אבל מעולם לא נקלטתי בIVF ופתאום
אחרי כל כך הרבה טיפולים בטח חיובית, בכלי ואני היינו בענננים ואי אפשר היה להוריד אותנו משם.. עד שהגענו לאולטרהסאונד
הראשון לא היה עוד דופק  - אמרו שזה אולי מוקדם מידי
בשני - ראו דופק, לא הפסקנו שנינו לבכות מאושר ואז גם ראו שהעובר קטן מידי לשבוע.. ביקשו שנעקוב
הגענו לעוד שני אולטרה סאונדים עד שאתמול הגענו ולא היה דופק והעובר לא גדל.
היינו בשוק, לא הצלחתי לנשום.. איך.. איך.. זה קורה.. ולמה???
אחרי כל כך הרבה שנים וכשלונות???  למה ? זה לא נתפס
אבל רציתי לסיים עם זה, לא יכולתי לשאת את המחשבה שיש בתוכי עובר שלא יגדל יותר
הצלחתי להשתחל לגרידה באותו יום וזהו.. הפרק הזה מאחורי אבל הבוקר קמתי ולא מבינה איך ממשיכים.
סליחה שיצא לי ארוך.. 
היי לך יקירה
31/10/14 09:25
28צפיות
קודם כל הרשי לי לומר לך כמה גיבורים ואמיצים אתם, על כך שהנכם מתמידים ואופטיים ולא מוותרים להביא ילד נוסף לעולם.... צר לי לשמוע את מה שעובר עליכם כעת, מבינה את התחושה כשיש משהו בפנים שאינו מתפתח...עברתי הפלה נדחית, היום אני אחרי גרידה שעברתי עקב הריון נוסף שבו העובר היה עם מום חמור,לכן, נאלצנו להפסיק את ההריון... התחושות הן קשות, אין מילים. אך יחד עם זאת, את נשמעת לי אשה כ"כ חזקה ואמיצה!!!גאה בך.אני מאמינה שתזכו לילדים מדהימים ונהדרים וכל האכזבות והכאב ישארו מאחור! אני מנסה להיות אופטימית כמה שיותר, אי-אפשר אחרת!קקבלי חיבוק גדול!
היי ממשיכה להתמיד,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
31/10/14 15:15
22צפיות
צר לי שההריון לא התפתח כראוי  .
אני מעריצה נשים שעוברות טיפול הפרייה ובמיוחד כאלו שכל כך הרבה שנים. אלו תעצומות וכוחות נפש
יש לכן. לקום כל פעם מחדש לאחר שטיפול לא מצליח ולהמשיך הלאה.
לקבל זריקות וטיפולים קשים. מדהימות שאתן.
הלוואי ולמישהו היה את התשובה למה. 
איך ממשיכים הלאה? לאט לאט ועם המון תקווה ואמונה שזה יצליח.
וזה גם בסדר להחליט על פסק זמן. זמן להתאושש ולהתחזק.
שולחת חיבוק גדול ואוהב ומאחלת לך רק טוב 
 
למה צריכים עוד עונה?
28/10/14 18:27
253צפיות
בדיוק עכשיו היו צריכים לצאת עם עוד עונה של בייבי בום הזה? זה ממש התעללות..... אני יודעת שזה לא נכון אבל מרגישה שהעולם עושה לי דווקא...
בעונה הקודמת ההינו במהלכם של טיפולים, החצי כבר אז לא רצה לראות זה עשה לו מצב רוח לא טוב, לי זה לא הפריע ואפילו ראיתי איזה פרק או שניים עניין אותי איך נראה החדר לידה ומה קורה שם, ידעתי שבסוף נגיע לשם, אז עוד הייתי אופטימית....
לא ידעתי ששכשנגיע לשם זה לא יהייה רגע משמח כמו שכולם חושבים, אלה רגע כואב ועצוב, רגע שהייתי רוצה ממש אבל ממש לשכוח ולהעלים אותו מהחיים שלי.
 
התל"מ מתקרב וככל שהימים עוברים אני פשוט לא יודעת איך אעבור את היום זה
 
אפילו להעביר את הזמן בצפיה במסך המרצד כבר אי אפשר לעשות בשקט.....
 
מסכימה איתך לגמרי
28/10/14 21:29
79צפיות
באמת תוכנית מיותרת!!! מקווה שהרייטינג שלהם יהיה נמוך. את מי זה מעניין בכלל.
זוגות ממש פטתיים מי שהולך להופיע בתוכנית הזאת.
גם בטוח הרוב מבויים.
 
לא נורא גם תורנו יגיע בע"ה.
רייטינג= כסף!
28/10/14 22:29
58צפיות
בתור אחת שעוסקת בתקשורת... אני יכולה לומר שעוד לפני שהייתי בהיריון שנאתי את הסדרה, את החדירה לפרטיות ואת האשליה ש״הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..״ בולשיט!!!!
זה חלק מעיצוב המציאות השקרית שהטלוויזיה רגילה להראות לנו ולחנך אותנו אליה מגיל צעיר.
קולן של הנשים שמנסות ולא מצליחות לא נשמע ולא באמת מעניין מישהו... אלא אם כן יש לזה סוף שמח שיציף את הצופים בדמעות ואושר עילאי...
לא ראיתי ולא אראה גם עכשיו,
29/10/14 08:11
74צפיות
וגם כאשר יש את הפרומו- מעבירה מיד או מכבה את הטלויזיה.
כמוני כמוך
29/10/14 17:42
49צפיות
בעונה הראשונה כשהתחילה, עברתי הפלה נדחית...לא יכולתי להמשיך לראות יותר אף פרק של העונה,לאחר מכן בעונה הנוכחית אני שוב נאלצת לעבור הפסקת הריון בגלל מום חמור בעובר בשבוע 10....ואינני מסוגלת בכלל ללהסתכל בכלל לכיוון של הפרקים הללו... זה כואב לי ואני לא מסוגלת לא נפשית ולא פיזית לעמוד בזה...כ"כ מזדהה עם מה שכתבת.
כמוני כמוך
29/10/14 17:43
6צפיות
בעונה הראשונה כשהתחילה, עברתי הפלה נדחית...לא יכולתי להמשיך לראות יותר אף פרק של העונה,לאחר מכן בעונה הנוכחית אני שוב נאלצת לעבור הפסקת הריון בגלל מום חמור בעובר בשבוע 10....ואינני מסוגלת בכלל ללהסתכל בכלל לכיוון של הפרקים הללו... זה כואב לי ואני לא מסוגלת לא נפשית ולא פיזית לעמוד בזה...כ"כ מזדהה עם מה שכתבת.
כמוני כמוך
29/10/14 17:45
31צפיות
בעונה הראשונה כשהתחילה, עברתי הפלה נדחית...לא יכולתי להמשיך לראות יותר אף פרק של העונה,לאחר מכן בעונה הנוכחית אני שוב נאלצת לעבור הפסקת הריון בגלל מום חמור בעובר בשבוע 10....ואינני מסוגלת בכלל ללהסתכל בכלל לכיוון של הפרקים הללו... זה כואב לי ואני לא מסוגלת לא נפשית ולא פיזית לעמוד בזה...כ"כ מזדהה עם מה שכתבת.
התוכנית 9 חודשים
31/10/14 06:26
38צפיות
ששודרה אתמול לא ראיתי אותה בדיוק מאותם הסיבות שציינתם. גם לי זה מאד קשה ומציף.. בעלי כן ראה וסיפר לי אחכ שהיה שם זוג שעברו אובדן הריון. יותר נכון 3.. הראשון בשבוע 8 והשני והשלישי לידות שקטות בשבוע 39 ו23.. מאז יש להם 2 בנים בריאים. בתוכנית הם משתפים על כך ומלווים בהריון תקין ובלידה תקינה. אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה לראות אבל רק לשמוע על הסיפור נתן לי קצת תקווה. אם הם מתוך האובדנים הכל כך קשים הצליחו גם לראות את האור. אולי גם אנחנו??
פעם ראשונה כאן
29/10/14 09:36
237צפיות
שלום לכולם, זו פעם ראשונה שאני כאן.. אתמול (שבוע 10) גילינו שהעובר הפסיק להתפתח, זה הריון ראשון אחרי מספר הזרעות ועם הורמונים.. כבר ראינו דופק בשבוע 8 ואתמול גילינו שכבר אין..  היום הגינקולוגית שלי תקבע לי הפסקת הריון. אני לא כ״כ יודעת איך להתמודד עם זה, יש לי זוגיות מדהימה ומשפחה תומכת ועדיין אני מרגישה לבד עם התחושות שלי, חיפשתי מישהו שיכול להבין אותי והגעתי לפורום הזה.. לא מחפשת תשובות, רק מחפשת שמישהי שעברה את זה כבר תגיד לי שהכל יהיה בסדר, כי כרגע הכל נראה מדכא נורא.. לא רואה איך אמשיך הלאה לסבב נוסף של טיפולים.. :(
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/10/14 15:19
56צפיות
צר לי על האובדן שאת חווה.
נהדר שיש לך סביבה תומכת ובעל אוהב. זה בהחלט עוזר.
אחד הרגשות הכי שכיחים אצל מי שעוברת אובדן הריון הוא הבדידות. 
כרגע הכל באמת מדכא ועצוב. את עומדת להיפרד מהריון ראשון, אהוב ורצוי. זה לא דבר פשוט בכלל.
במיוחד שלא חשבת שאופציה כזו יכולה בכלל להיות. הכל הגיע בהפתעה. והכל נלקח ממך בבת אחת.
חשוב לאפשר לכאב ולעצב להיות. לתת מקום לצער .להתאבל ולהיפרד.
נכון שיהיו כאלה שיגידו לך שזה רק תחילת הריון, ושהכל לטובה עוד משפטים חכמים אבל הם לא באמת מבינים שעבורך זה היה כבר תינוק. 
קחי לך זמן להתאושש, את תדעי מתי נכון לך להמשיך הלאה לסבב הבא של הטיפולים.
רוב הרופאים אומרים שאחרי מחזור אחד ניתן להמשיך, אם תרגישי צורך לחכות עוד קצת, תעשי את זה.
ואם יתאים לך, אז תמשיכי. תהיי מחוברת למה שנכון ומדוייק עבורך.
וכמי שמטפלת ותומכת בהרבה נשים שעוברות אובדן כבר כמעט 7 שנים אני עדה להמון לידות נפלאות לאחר אובדן.
כך שיש בהחלט אור בקצה המנהרה.
חיבוק גדול
תודה!! ❤️
29/10/14 22:11
28צפיות
תודה רבה על המילים החמות! זה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא..
מחר עוברת את ההליך עם כדורים, הבנתי שזה לא פשוט אבל אני מטבעי אופטימית.. מקווה שיבואו בשורות טובות יותר בקרוב.. שמחה שנתקלתי בפורום הזה.. מחמם את הלב!!
מקווה שיעבור בקלות
29/10/14 22:43
17צפיות
ובעיקר שיסתיים בסבבאחד של כדורים.
תעדכני איך את
חיבוק
תודה!! ❤️
29/10/14 22:11
14צפיות
תודה רבה על המילים החמות! זה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא..
מחר עוברת את ההליך עם כדורים, הבנתי שזה לא פשוט אבל אני מטבעי אופטימית.. מקווה שיבואו בשורות טובות יותר בקרוב.. שמחה שנתקלתי בפורום הזה.. מחמם את הלב!!
היי יקירה
29/10/14 16:22
39צפיות
לאור מה שאני עברתי ועוברת, אני יכולה להבין מה את מרגישה ועד כמה זה כואב ולא נעים. אני גם כן עברתי הפלה נדחית שבהתחלה נצפה ודופק ולאחר מכן העובר הפסיק להתפתח.כעת נאלצת לעבור הפסקת הריון בגלל מום חמור בעובר... יש לי בעל מדהים ומשפחה תומכת. נשים עוברות כ"כ הרבה ממה שאני שומעת, ולמרות הכל לא מרימות ידיים, גם את אל תרימי ידיים!! יש סרט נפלא "אופטימיות זה שם המשחק",זה צריך להיות המוטו שלנו?? חיבוק גדול!
תודה רבה!!
29/10/14 22:12
19צפיות
הי, תודה רבה על המילים.. מצטערת בשבילך על החוויות החוזרות, מקווה שיהיה בסדר בקרוב.. מחזיקה לך אצבעות!
היי לך,
29/10/14 21:17
37צפיות
אני ככ מבינה. גם אני בטיפולים ונקלטנו בivf שני, הריון שנפל בשבוע שבע. הייתי בשוק כשהבנתי שאין דופק, ממש הרגשתי שהנשימה שלי נפסקת. רציתי למות. באמת.

חצי המהמם רק היה שם בשביל לחבק בכל פעם שהיה צורך, בלי הרבה מילים. רק הבנה שקטה שכואב. ככ כואב.



הי יקירה
29/10/14 22:14
28צפיות
כואב בהחלט! אבל באמת צריך לצאת מחוזקים מהתהליך.. מקווה שלשתינו יהיו בשורות טובות בקרוב!
מחזיקה אצבעות..
הלוואי!
30/10/14 15:51
13צפיות
עכשיו רק צריך לחכות למחזור... מוזר להיות בהמתנה ולא לבטא.

מתלבט אם להתחסן? יש לך שאלות בנושא?
30/10/14 12:32
12צפיות
עם בוא החורף, מחלת השפעת מאיימת על כולנו.

מתלבטים אם להתחסן? יש לכם שאלות בנושא? אתם מוזמנים לאירוח מיוחד בנושא :-)


היום בין השעות 16:00-18:00 נארח את ד"ר ליזה רובין מטעם משרד הבריאות שתענה על כל שאלותיכם בנושא.

מוזמנים |@|
כאן בפעם השנייה ב3 חודשים, הפעם מולרי
29/10/14 19:39
135צפיות
זה פשוט יותר מדי התרחשויות לכמה חודשים בחיי
לפני שלושה חודשים הפלה נדחית עקב אי דופק באמצעות כדורים.
שבוע שעבר יום 11 להזרעה בטא 33
היום באיחור של מספר ימים בלבד בטא 3770
הבנתי שזה מולרי.
מדאיג אותי שאחרי הריון מולרי צריך להמתין חצי שנה לכניסה להריון הבא.
אני פשוט לא אהיה מסוגלת להמתין עכשיו חצי שנה ואז עוד כמה חודשי נסיוניות...

היי
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/10/14 22:45
77צפיות
צר לי כל כך .
ראו באולטרא סאונד שזה מולארי?
מה הרופא אמר?
טרם ראו, לבצע עוד בטא
30/10/14 00:02
73צפיות
אך המקפיצה בבטא ניתן ללמוד שתקין זה כנראה לא
לא בהכרח מדד
30/10/14 09:25
63צפיות
כבוגרת הריון מולארי חלקי ואחריו הריון שפסק בו הדופק (והיו בו בטאות גבוהות מאוד),
אני יכולה להגיד לך שהרופאים אמרו לי שערכי הבטא הם לא אבחנה למולארי
האבחנה היחידה הוודאית למולארי היא נתיחה פתולוגית לאחר גרידה.
לצערי, איכילוב בטעות לא שלחו את התוכן ההריוני לפתולוגיה אלא רק לגנטיקה ולכן אי אפשר בוודאות להגיד לי אם זה היה מולארי.
מקווה מאוד לסוף טוב יותר בשבילך!
 
 
º
בואי נחכה לבטא. זה לא חייב להיות מולארי.מתי את עושה שוב?
30/10/14 13:49
16צפיות
לידה שקטה
28/10/14 15:20
264צפיות
שלום לבנות היקרות
כואב לי... הכי כואב לי בעולם.
הסיפור הוא כזה...
אני בחורה בת 30, מסורתית. בעלי דתי. מחשיבה את עצמי כבחורה מאוד מאוד מאמינה. רק בדרכי שלי.
לפני כחודש הגעתי למיון עם ירידת מים בשבוע 23. כל כך פחדתי...!
הרופאים אמרו לי שאם אלד סיכויי ההישרדות הם 50% ואם העובר שורד יש כ- 30% שיישאר עם בעיות קשות (שיתוק מוחין, עיוורון, חרשות, בעיות נשימתיות וכדומה). אמרו שיש לי אפשרות לגשת לוועדה להפסקת הריון ושהממוצע ללידה אחרי ירידת מים הוא כשבועיים.
אמרו שהסיכויים לבעיות רפואיות משמעותיות הן עד שבוע 28 שאח"כ זה כבר קצת יותר בטוח.
כל כך פחדתי שזה יהרוס את חיי המושלמים עד כה (יש לי ילדה מקסימה בת שנתיים ונישואים מדהימים, אני ובעלי יחד 12 שנה ונשואים 6 מתוכן). החלטנו להפסיק את ההריון. הריון לו חיכיתי מאוד! לקח שנה וחודשיים לקבל אותו. הוא התחיל בדימומים של שבועיים...ואחכ עוד קצת דימומים... והייתה לי המטומה (שטף דם ברחם) שנעלמה ופתאום ראו אותה שוב במיון. היה נראה שהרופאים חושבים שכדאי לסיים את ההריון למרות שלא אמרו זאת במפורשות וכל המשפחה תמכה בהפסקת ההריון (על אף היותם דתיים). כשהגענו לוועדה להפסקת הריון (5 ימים לאחר ירידת המים בגלל שהיה חג) פתאום דעת הרופאים השתנתה. אמרו שאולי אמשוך יותר. שאולי יש סיכוי להריון הזה כי לא פיתחתי צירים ולא התקצר הצוואר. וכל זה אחרי שאמרו לי שנוטים לאשר הפסקות הריון במצב הזה וכי הסיכויים לא לטובתי. פתאום גישתם הייתה שונה אבל בגלל שכבר החלטתי אמרתי כי אני רוצה לסיים את ההריון כי לא ניתן לדעת מה יקרה. ועכשיו... אני כל כך מתחרטת. הייתי רוצה להחזיר את הגלגל אחורנית ולתת לטבע לעשות את שלו. נכון שמפחידה האופציה לגדל ילד חולה. אבל עכשיו כל כך כואב שאני לא יודעת איך ומתי אצא מזה.
המחשבה שאולי יכולה הייתה להיות לי תינוקת בריאה. שאולי הייתי מושכת עוד. שאולי האינקובטור היה מספיק... שעשיתי טעות מרה...
הפחד שאלוהים יעניש אותי.. שאלך לגיהנום... איך ממשיכים מכאן?
שלום רונית
29/10/14 06:16
93צפיות
אתחיל מזה שאני דווקא תומכת בבחירה שעשית, אחרי הכל הסטטיסטיקה היתה לרעתכם ועם כל האופטימיות והתקווה לנס יש סיכוי די גבוה שנס כזה לא היה מתרחש ושהתינוקת שסביר שהיתה נולדת כפגית קטנה מאוד היתה סובלת במשך חודשים בפגייה וכל זה בשביל אולי לשרוד לחיים מלאי קשיים. 
מהכרותי עם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אני יכולה לספר לך שהפחד לעבור את זה שוב כל כך גדול, שישנן משפחות שבהריון הבא מוכנות להפסיק את ההריון גם על סטטיסטיקה של 2% לילד פגוע... עד כדי כך הסבל גדול. לכן אני מאמינה שהאינטואיציות שלך לא הטעו אותך, ידעת טוב מאוד למה אינך רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה, ובמיוחד שמי שיסבול הכי הכי הרבה זה התינוק.
ברור לי שגם אחרי שמטפלים בעניין בהגיון, עדיין נשאר הצד הריגשי והרגשות שלך לחלוטין ברורים ומובנים, אבל כדי שהם לא ינהלו את חייך, אולי כדאי שתלכי לקבל תמיכה מאיש מקצוע שיעזור לך להתמודד איתם.
ובעניין אלוהים ועונש... אני לא אדם מאמין ככה שאין לי הרבה תובנות, רק רוצה לציין שבכל חיי לא ראיתי שאלוהים עושה צדק עם מישהו, צדיקים סובלים, רשעים חוגגים... ואת בטח לא בקטגוריות האלו, את אדם שהחיים אילצו אותו להתמודד עם משהו שגדול עליו, ועשית את זה בצורה הטובה ביותר שאת כבן אנוש מסוגלת.
29/10/14 07:50
57צפיות
לא זכורה לי כאן תגובה ראשונית של מישהי שלא העלתה בדעתה אולי עשתה "טעות", לאחר מעשה, בזמן ההחלטה אנחנו מנסים להיות על אוטומט, אחרת פשוט אי אפשר לתפקד, ולאחר מכן כול ההורמונים הרגשות והאבל מציף ומעלה את השאלות הנוקבות, אני תומכת בכך, כי זה חלק נכבד מהליך ההשלמה והקבלה, להרגיש שקבלת את ההחלטה הנכונה.
ההחלטה לא קלה לפני מה שעבר עלי לא חשבתי שאסכים להפלה יזומה והנה הועמדתי בסיטואציה, גם אני הייתי בשבוע 23, וגם אני בחרתי להפיל, קודם כול עבורה-תינוק שנולד בשלב זה לא יוכל לנשום בכוחות עצמו, וזה עוד לפני שאר הסיבוכים סיכוני הזיהומים האשפוז הממושך והאפשרות לבעיות נוירולוגיות ומוחיות שונות, בתקווה שישרוד בפגייה
ומעבר לכך הסיבה העיקרית לירידת מים מוקדמת הינה זיהום במי השפיר שגם לה ההשלכות שלה..
אישית , עבורה , רציתי למנוע מנה סבל כה רב על כול נשימה, על כול צעד, ניתוחים מרגע היוולדה אשפוז ממושך , סיכויי השרדות נמוכים ובלי הבטחות לגבי המשך מצבה, קודם עבורה, אחר כך עבור שאר משפחתי.
לא בחרת בסיטואציה , היא נכפתה עלייך, והיית צריכה לבחור את ההחלטה שנראתה לך כאמא,
כפי שמישהי כתבה לי , העדפתי לסיים את חייה במקום המוגן ברחם שלי, ולא בעולם הקשה בחוץ שכול שניה מלווה בסבל של קשיי נשימה והשרדות , קודם כול עבורה.
בוקר טוב רונית,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/10/14 08:18
73צפיות
ראשית , שולחת חיבוק גדול ואוהב.צר לי כל כך שנאלצת להפסיק הריון כל כך יקר ואהוב.
הכי טבעי בעולם להית עם השאלות והתהיות שכרגע את מעלה. זה חלק מעיבוד התהליך.
במיוחד שעבר חודש והכאב כל כך חד ועצום, כל שלב ושלב בתהליך חוזר שוב ושוב בראש משחזר כל
צעד ואז מתחילות החרטות וגם רגשות האשם.
שוב, זה נורמלי לחלוטין.
שבוע 23 הוא שבוע מאוד מוקדם בכדי ללדת. אכן צפויים הרבה קשיים ולעיתים קרובות גם מומים ופגיעות קשות.
כרגע את משווה בין החוסר והכאב לאפשרות של היש.אבל חשוב לקחת בחשבון גם את כל הבעיות ואת ההשלכות שזה היה עושה על המשפחה שלך.
אתם החלטתם את הכי טוב שיכולם בהתחשב בנסיבות ובמידע שקיבלתם.אפילו קיבלתם את דעתם של הרבנים.
אלוהים לא מעניש. אלוהים בא ממקום של אהבה.
איך ממשיכים? צעד אחר צעד, יום אחר יום. לומדים לקבל את מה שקרה ,עם כל הקושי ואוספים את הכוחות להמשיך הלאה.
יש לך ילדה מקסימה בבית, היא זו שנותנת את כוח החיים והאהבה להמשיך הלאה,וגם בן זוגך.
אני יודעת שיש נטייה לראות את החצי כוס הריקה והיא באמת ריקה לאחר אובדן.
אבל מנגד, יש לך המון בחצי הכוס המלאה. מידי פעם תביטי גם בה ומשם תשאבי את הכוח.
ואם את מרגישה שקשה לך לבד, תמיד אפשר ללכת ולקבל תמיכה מקצועית.
חיבוק גדול
תודה לכן בנות...
29/10/14 09:24
64צפיות
זה עוזר מעט לדעת שיש עוד אנשים כמוני... אומרים צרת רבים חצי נחמה ויש בזה משהו (לא שאני מאחלת את מה שעברתי ועוברת לאדם בעולם). אני חושבת על זה 24/7... אני חושבת שאולי טיפול תרופתי יעזור אבל בגלל שאני ללא אמצעי מניעה אני לא רוצה לקחת משהו שיסכן הריון חדש אם יבוא כזה מהר.
 
חייך השתנו לעד .....
29/10/14 15:53
87צפיות
מרגע שהחיים יוצאים   ממסלולם, הם לא יחזרו להיות כשהיו.
מהרגע שהגעת לצומת הזאת של הבחירה, בן חיים למות
מהרגע, שהופקד  בידייך תפקיד האלוהים.....
  בחירה בחיים, ומי יודע? אילו חיים יהיו?
  בחירה במוות , וסבל לאלו שנשארו בחיים.
והגלגל מסתובב לו והחיים נוסעים קדימה, אי אפשר לעצור, לחזור .
ואי אפשר לדעת מה היה אילו ,
תמיד יהיו ספקות, והגהנום שדיברת עליו, לא יודעת מה קורה אחרי שמתים,
אבל אותו הגהנום עליו את מדברת הוא כאן והיום ,
נמצא בתוכך .
עכשיו זה שיא הכאב, החרטה התהייה..... 
לאט לאט ההרגשה תכהה, וחייך יחזרו למסלולם, המתוקן , לא זה המושלם,
ותמיד תמיד ילווה אותך הצל הזה של ההחלטה הזאת,
ולא תדעי לעולם מה היה אילו,
ואני אומרת היי שלמה עם עצמך, קיבלת החלטה אמיצה
קיבלת החלטה קשה עד מאוד,
קיבלת החלטה של אמא שדואגת לבנה ומשפחתה.
החיים, הם חזקים יותר ממות ,
וגם הם ממשיכים, דקה אחר דקה, ויום
יום אחר יום ושבוע ......
º
לא הכי מעודד אבל מסכימה איתך...
29/10/14 18:37
23צפיות
תודה
29/10/14 15:30
67צפיות
המון תודה על העדוד, אומרים שצרת רבים החא נחמת טיפשים, אך מצד שני אני יודעת שיש עוד כ"כ הרבנ נשים שמבינות אותי ואת מה שעובר עליי...זה מחזק.וזה נכון, כרגע אני באמת צריכה להתאושש,ולהחליט מה הלאה.כ"כ גאה בכל אותן אלו שאינן מוותרות ולא מרימות ידיים למרות כל הקשיים והכאב!אין מילים בפי....אני מנסההצורך להביא ילד לעולם הוא חזק כ"כ, וזה מה שנותן את הכח להמשיך ולא לוותר.שוב תודה על כל המילים החמות.
הפסקת הריון
29/10/14 12:18
143צפיות
חדשה כאן.....זקוקה לעדוד.אני בת 33,אמא לילד מדהים.לפני כשמונה חודשים נכנסתי להריון ספונטני, כאשר בתחילתו נצפה דופק ולאחר מכן,בשבוע תשע הייתה הפלה נדחית כי לא נצפה דופק...לאחר תקופה קשה של התאוששות והגרידה שעברתי,נכנסתי להריון שוב...הכל התחיל נפלא,עד שבשבוע 10 התגלה מומ חמור בעובר ולאחר חוות דעת נוספת הופניתי ללהפסקת הריון...אלוהים!לא חשבתי שאמצא עצמי יושבת וכותבת על חוויות שכאלו!זה כואב עד דמעות! חוששת לחשוב על ניסיון נוסף להרות,אינני בטוחה שאוכל לעמוד בזה שוב...
כמוני כמוך
29/10/14 13:48
41צפיות
בת 35 אמא ל-2 בנות מהריונות תקינים
לפני שנה הריון שלקח לי שנה להכנס אליו, הפלה נדחית לא נצפה דופק
חודש אחרי הריון ספונטני, שבוע 23 התגלה מום , הפסקת הריון, סיבוך של קריעת רחם..
ועכשיו הריון נוסף:), עם כול הפחד והחשש , ממשיכה בגבורה ..מבחינת בעלי, להפסיק, מבחינתי לא יכולתי...בער בי הרצון לילד נוסף...
 
נשמע שהכול עוד טרי אצלך, לכול אחת הדרכים שלה להתמודד להתאבל לקום ולהמשיך הלאה
אני לא יודעת מה היה המום המדובר, אצלי נאמר שפשוט נפלתי בסטטיסטיקה..מקריאת הספורים כאן יש מספיק סוגים של כאלה
מעדיפה להצמד לצד האופטימי ולהשלים מה שחסר לי, או לפחות לנסות ,לשלוט על מה שכן בשליטתי ולקוות לטוב.
החששות מוצדקות אבל צריך להיות אופטימים
29/10/14 14:44
31צפיות
אני בת 36 2 ילדים בריאים בבית ברוך השם!
לפני 3 חודשים עברתי הפסקת הריון בשבוע 21. כבר ידעתי שזאת היתה בת וכבר התחלתי להרגיש אותה וההריון לא שרד.
אין מילת קשם להדיע שתעודד, אך כן צריך לחשוב חיובי ולקוות אולי בפעם הבאה ההריון יהיה יותר טוב ובסופו נצא בידים מלאות!!!
שיהיה בהצלחה!
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/10/14 15:11
24צפיות
צר לי כל כך על מה שאת נאלצת לעבור.
לצערי אין לנו שליטה על הדברים האלו והם אכן מגיעים במפתיע וגורמי לנו לכאב רב.
אני מבינה לחלוטין את החשש והפחד לעמוד שוב בפני אותה הסיטואציה.
ומנגד? מה האופציה? להחליט שזהו? זה גם בסדר אבל חשוב שיגיע ממקום שלם.
קחי לך פסק זמן להתחזק, לעבד את הדברים ואולי ללכת לייעוץ אצל מומחה. לראות האם יש מה לעשות, לבדוק דברים. 
ורק שתרגישי שאת מוכנה שוב לצאת לדרך , תעשי את זה.
מאחלת מכל הלב שהפעם הבאה תהיה טובה ובריאה.
שולחת חיבוק גדול ואוהב, מזמינה אותך להמשיך לשתף .
 
הפסקת הריון
29/10/14 12:17
55צפיות
חדשה כאן.....זקוקה לעדוד.אני בת 33,אמא לילד מדהים.לפני כשמונה חודשים נכנסתי להריון ספונטני, כאשר בתחילתו נצפה דופק ולאחר מכן,בשבוע תשע הייתה הפלה נדחית כי לא נצפה דופק...לאחר תקופה קשה של התאוששות והגרידה שעברתי,נכנסתי להריון שוב...הכל התחיל נפלא,עד שבשבוע 10 התגלה מומ חמור בעובר ולאחר חוות דעת נוספת הופניתי ללהפסקת הריון...אלוהים!לא חשבתי שאמצא עצמי יושבת וכותבת על חוויות שכאלו!זה כואב עד דמעות! חוששת לחשוב על ניסיון נוסף להרות,אינני בטוחה שאוכל לעמוד בזה שוב...
רוצה לשתף
27/10/14 10:51
378צפיות
קשה לי מאוד לכתוב את זה.האמת שזה קרה כבר לפני שבועיים וכל הזמן התלבטתי אם לכתוב את זה פה או לא אבל אתמול עוד פעם חלמתי על זה בלילה והחלטתי בסוף כן לשתף. 
אלה מכן שמכירות אותי מפה זוכרות בטח את כל ה"חפירות" שלי לגבי גיסתי. גיסתי שהיתה החברה הכי טובה שלי. הילדים הראשונים שלנו נולדו בהפרש שבוע והם הם היום בני 9 וחברים הכי טובים. אחריהם לכל אחת מאיתנו יש בת ואת ההריון האחרון העברנו ביחד .היא ילדה שבוע לפניי.בין כל ההריונות האלה לי היו 4 הפלות. אצלה הכל הלך די בקלות אבל היא היתה שותפה למה שקורה איתנו ותמכה מאוד. עד הלידה האחרונה שלצערחי הסתיימה בטרגדיה.
מאז הלידה יש לנו המון קשיים. אני ניסיתי אבל היה לי קשה להתמודד עם הבת שלה והיא מצידה לא מנסה לעזור. בהתחלה עוד שיתפתי אותה כאילו היא עדיין החברה הכי טובה שלי. שיתפתי אותה ברגעים הכי קשים שעברתי. באוגוסט נסענו ביחד לנופש כמו בכל שנה. אני מודה שלא יכולתי להסתכל על הבת שלה. שהיה לי גיהנום. מצד שני לפני הנופש לא הפסקתי להתקשר אליה כי הפסיכולוגית אמרה לי שאנחנו צריכות להתכונן לזה ביחד. אבל היא התחמקה ממני כל הזמן. מהנופש לא דיברנו. 
בסוכות עשיתי בסוכה שלי שיעור לזכר התינוק שלנו (כן עברה שנה). והיא הגיעה...כמו טיפשה הושבתי אותה לידי וחיבקתי אותה והיא מצידה לחשה לי שהיא כתבה לי מכתב אבל שכחה אותו.אני לתומי חשבתי שזה מכתב  של בואי ננסה לעבור את זה ביחד. למחרת היא העבירה אותו לבעלי   ואתן פשוט לא מבינות. ארבעה דפים של מלים נוראיות. שהיא לא מסוגלת ליהיות איתי באותו חדר. שאיך יכולתי בכלל לחשוב ולצפות שנשאר חברות. שכל השיחות שהיו לנו היו העמדת פנים בגלל חמותי וגיסתי שלחצו עליה. שאני כמו חור שחור שבולע אותה. שהיא פוחדת שהבת שלה תלקח ממנה כעונש על זה שהיא לא מבינה את הכאב שלי.שהגוף שלה מפריש הורמונים של אהבה ואושר כי יש לה תינוקת והתעסקות במה שעברתי פוגם בזה.ארבעה דפים. כאילו אני איזה פושעת. כאילו רצחתי מישהו. 
מעבר לזה שהיא במשך שנים היתה החברה הכי טובה שלי היא גם משפחה שלי ואמא של הבני דודים הכי אהובים על הבנות שלי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. כשקראתי את המכתב ממש נכנסתי להסטריה. התקשרתי בבכי הסטרי לחמותי וסיפרתי לה. צרחתי כמו משוגעת. אני לא מבינה מה עשיתי שמגיע לי שהיא תבוא לשיעור שעשיתי לזכר הבן שלי ותתן לי מכתב כזה. היא יכלה פשוט לכתוב שהיא אוהבת אותי אבל קשה לה וזהו.כאן היה נגמר הסיפור. וזה עוד כמה ימים אחרי הבשורה   שקיבלתי. שלא רק שנפטר לי התינוק גם על הדרך הרופאים הרסו לי שם הכל והופנתי ישירות לIVF...
רציתי לדעת אם גם אתן קיבלתן תגובות כאלה. מצד חברות שלא ידעו איך להתמודד...למרות שנראה לי שהמקרה הזה די קיצוני.... 
 ובהזדמנות הזאת, עכשיו אחרי שעברה שנה רציתי להודות לכן על זה שהייתן כאן.השנה הזאת היתה קשה ומלאה התמודדויות וכנראה שההתמודדויות האלה ילוו אותנו כל החיים אבל בלעדיכן היא היתה קשה הרבה יותר. 
חבל שלא זכינו להכיר בפורום בישול או טיפול בחיות מחמד
 
 
היי יערה יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/10/14 14:56
139צפיות
האמת, אין לי מילים.כמה רוע יכול בין אדם אחד להכיל.
ולך יקרה, אני רק רוצה לומר שאת מקסימה ,אהובה ונפלאה. ושאף אחד לא יקח את זה ממך.
מה בעלך אמר?
אני לא יודעת מה תחליטי לעשות עם ההתנהגות שלה, אבל אני הייתי פשוט משחררת אותה באהבה מהחיים שלי.
אני מאמינה שזו זכותו הבסיסית של האדם להיות מוקף רק באנשים שאוהבים ומפרגנים .
ומי שאננו כזה לא זכאי להיות בחברתי.
אני מבינה את הקושי בגלל שזה משפחה. אבל אני סומכת עלייך שתמצאי את הדרך .
זו הזדמנות מעולה לשחרר את מי שאינו מדויק עבורך ולזמן אנשים נפלאים וטובים.
אין ספק שאחד השיעורים שקיבלת מהתמודדות עם גיסה שכזו הוא למצוא את החמלה שבתוכך.
אני מאחלת לך רק טוב מעכשיו ושתהיי תמיד מוקפת באהבה.
חיבוק גדול
תודה...בעלי
27/10/14 15:38
133צפיות
אומר שהמכתב הזה מראה לי בעצם מי היא באמת ושהיא לא בן אדם ששווה אפילו להתאכזב ממנו.הוא מבקש ממני לסלוח לה רק בגלל שהוא לא רוצה שיהיה בי את הכעס הזה.לחמותי הוא אמר שזה נחמד ליהיות כנים אבל צריך גם חמלה....אני לא יודעת איך להתייחס אליה במפגשים משפחתיים ומה שהכי מטריד אותי שכלפי חוץ זה יראה כאילו אנח ניתקתי איתה את הקשר כי לא יכולתי להתמודד עם הקטנה.היא תראה הצסכנה  שסובלת מכל הסיפור...
אוי, יערה יקרה,
27/10/14 17:16
124צפיות
אוי ואבוי, כמה איום ונורא המכתב הזה. אין מילים בפי. באמת. מגעיל ונורא. נורא ואיום. מזעזע. זה מה שיש לי לומר. דוחה ומגעילה, חסרת רגישות מינימלית, בעלת דעות קדומות. הכי בא לי לחבק אותך ולומר לך שתלך לעזאזל. היא והמילים הנוראיות שכתבה לך.
אני יודעת על עצמי שלא הייתי מסוגלת להיות בקרבת דבר כזה, ושלא הייתי באה למפגשים משפחתיים שבה היא משתתפת. יש דברים שהם פשוט לא ברי סליחה. זה כל כך פוגע מה שכתבה לך. נורא.
סליחה שלא היו לי מילים ממש חכמות לכתוב. האמת היא שאני ממש בשוק מהדברים שכתבה לך. נורא.
לא הייתי סולחת, אבל הייתי בהחלט משחררת אותה מחיי, ואולי עושה סשן טיפולי עם הפסיכולוגית בשיטת ה"כיסא הריק"- מעין משחק תפקידים (כמו שנהוג לעשות בפסיכו-דרמה), פשוט כדי להיפטר מכל התחושות כלפיה ולעבד את הדברים בצורה טובה יותר.
 
צר לי מאוד מאוד על מה שחווית איתה. כאילו לא מספיק קשה לך גם ככה.
 
הי שירה
27/10/14 19:26
77צפיות
תודה על התגובה.גם בעלי אמר שמעכשיו הוא לא מגיע למקומות שהיא נמצאת אבל אני אמרתי לו שאני לא אתחבא בגללה...שתתמודד עם החור השחור...שתתמודד עם הפגיעה בהורמוני האושר...אני לא אתחבא בגללה כאילו אני  באמת כל הדברים האלה.אני לא אשלח את הבנות שלי לאירועים בלעדי בגלל שהיא חלשה.לא????
מהמעט שפרטת אודות המכתב שלה
27/10/14 18:03
195צפיות
נשמע שיותר משיש לה עסק איתך, יש לה עסק עם עצמה: עם החרדות שלה, עם האישיות האנוכית שלה ועם האמביוולנטיות שלה בתחושות כלפייך ובהתנהגות שלה כלפייך. מה שקרה לך שיקף את כל מה שהיא פוחדת ממנו והצורך להתמודד איתך ועם ה"תיק" שלך עימת אותה עם צדדים בחיים שאיתם היא מסרבת להתמודד. למעשה גם את (ואף אחת מאיתנו) לא ממש היית רוצה להתמודד עם זה, אבל מאחר והחיים אילצו אותנו, אנחנו עושות את זה, עם עצמנו, עם בני זוגינו, עם מטפלים מקצועיים וגם פה בפורום. היא חושבת שאם זה לא קרה לה, אלא לך, אז זה לא קשור אליה והיא לא צריכה טיפול, אבל האמת היא שהיא צריכה גם צריכה. אבל במקום זה היא מנסה להעלים מחייה את מה שקרה. זה כמובן לא יצליח לה... האובדן שלך ימשיך ללוות אותה, החרדות, תחושת האיכסה שלה מעצמה על שלא היתה איתך, שהתנתקה, שהיתה "רעה". היא יכולה לכתוב לך מכתב של 20 עמודים וזה לא יפתור אותה מעצמה. היא יכולה לעבור לגור באוסטרליה ועדיין האסון שלך ירדוף אותה. תנוח דעתך. המכתב הזה אולי ממוען אלייך אבל הוא שלה ועל עצמה ולא קשור אלייך. 
 
וואוו
27/10/14 19:23
117צפיות
מילים חזקות.תודה רבה.אני מאמינה ומקווה שאת צודקת....
אני עברתי משהו דומה אבל ממש בקטן
27/10/14 22:02
102צפיות
אובדני ההריון שלי היו כולם בטרימסטר ראשון (כל ה-8...) ככה שהמשפחה של בעלי לא ממש ידעה (אנחנו לא מספרים על הריון לפני 3 חודשים), אבל משהו הם ידעו כי כאשר התחילו לשאול "מה עם עוד ילד" אז בעלי מילמל משהו כמו "מנסים...". בכל אופן, יצא שדיברתי עם גיסתי (אז רווקה ללא ילדים בשנות השלושים המאוחרות) ואמרתי שלא כדאי לחכות עד גיל מאוחר מידי כי לפעמים זה לא הולך בקלות, ורציתי לשתף אותה שהינה אני עכשיו מנסה וחווה הפלות... באותו רגע גיסתי עצרה אותי ואמרה "אני לא רוצה לשמוע" ואני הבנתי שהיא פשוט לא מסוגלת לשאת את זה, שהיא לא רוצה שאקלקל לה את הפנטזיות על עולם מושלם ויקום ששולח לך את מה שצריך וכו'... אז באמת עצרתי. בנתיים היא נישאה ולצערי הבנתי שהיא חווה קושי להכנס להריון, היא לא משתפת אותי והבנתי את זה מכל מיני רמזים בשטח (תורים לרופאים, בירור גנטיקה משפחתית וכו'). 
היום אנחנו לא חברות הכי טובות, אבל גם לא אוייבות, הייתי קוראת לזה "מכרות", וזהו.
ולתהיותייך, איך להתמודד עם גיסתך (ובכלל עם העולם) - הייתי אומרת בשיוויון נפש, מתוך הידיעה שלך כבר קרה הנורא מכל, את מתמודדת ושורדת, יש ימים שיותר טוב, יש ימים שפחות טוב, אבל את יודעת שיש לך את הכוחות, שלפעמים את כורעת תחת נטל הכאב אבל אחר כך מתרוממת וממשיכה הלאה. 
אני לא חושבת שצריך לעשות ברוגז גדול או להעמיד את המשפחה המורחבת בקונפליקט אם להזמין אתכם או אותה, תגיעו לארועים ומפגשים (לא אצלם ואותם אל תזמינו אליכם), תשמרו על מרחק ממנה ותעסקו בעיניינים שלכם.
בסופו של יום היא צריכה ללכת לישון עם עצמה בידיעה שהיא מי שהיא: אנוכית, פחדנית וחלשה ובידיעה שהתכונות הללו שלה גרמו לפגיעה בך ובאחיה, וזה ה"תיק" שלה, לשמחתך - לא שלך...
 
 
 
מאוד מסכימה עם חובטת השטיחים
28/10/14 07:49
90צפיות
נתחיל בזה שיש דברים שלא אומרים, ובמידת הצורך גם יש דרך להגיד,
אני לא מזלזלת בחלק מהדברים שהיא כתבה , ולא חושבת שצריך להתעלם מהכול רק בגלל "צרות דרך ההתבטאות שלה".
זו טראומה,צלקת לחיים שלא ברור איך אפשר וניתן להמשיך הלאה,לא ברור איך ניתן להכיל,אותך אף אחד לא שאל, זו המציאות שנכפתה עלינו, בעוד שמבחינתה -היא יצאה עם ידיים מלאות היא לא היתה חייבת לעבור במסלול ההכרה וההתמודדות ,אבל כן ציפתה לה התמודדות,לא כולם יודעים איך להכיל ולהתנהג ומבחינתה היא מרגישה שהיא צריכה "לשלם על כך" אני מבינה למה עבורה זה תזכורת מתמדת וסוג של עול,אבל כפי שנאמר זה עיניין שלה עם עצמה, לך יש מספיק משלך,
מכתב שכזה מבטא מען ריגשי גדול שנסחב זמן רב מאוד, אני לא חושבת שהוא מבטא חוסר איכפתיות אלא מצוקה קשה שהיא מנסה להשתחרר ממנה, אבל לא תוכל.. אף אחד מאיתנו לא יוכל.
קרה לי מקרה בעברי בהקשר אחר לחלוטין, בחרנו לשחרר, הבנו שהקשר התאים לתקופה מסויימת בנסיבות חיים מסויימות וזהו, הגענו לנקודה שאנחנו כבר לא עושות טוב אחת לשניה ולא רואים את הדברים עין בעין, הדברים הקשים נאמרו, זכרנו חסד נעורים ונפרדו דרכנו בכבוד הדדי ובבחירה שלא להמשיך.
 במקרה שלך , אני מסכימה, את לא צריכה להתחבא , לא צריכה "לעזור" לה .אפשר לשמור על יחסים דיפלומטיים של שלום שלום , אף אחד לא רוצה להיות במרכזה של סאגה משפחתית מתמשכת זה לא עושה טוב לא לנפש ולא לשאר המשפחה,
ושוב המכתב שלה משקף מצוקה ,טוב שלא המשיכה בהתנהגות הצבועה , חבל שחיכתה כול כך ולא השכילה להתבטא בדרך יותר עדינה מבינה ומסבירה, קל לומר ובכול זאת אייעץ, נסי לשחרר את כול התחושות הקשות שהמכתב עורר בך קחי את מה שרלוונטי ושחררי את השאר,שחררי אותה מ"תפקידה", והתמקדי במשפחתך ובכול מה שעושה לך טוב, התייחסי אליה בשיוויון נפש , עבורה אין "עונש" קשה יותר מזה ועבורך זהו הנתיב הכי מועיל.
ובמאמר מוסגר, עברו תשעה חודשים מאז הצטרפתי איבדתי את ביתי והצטרפתי לפורום , תגובתך ותמיכתך מאז חקוקים בי, אני מודה לך ,
אני חושבת שאת מדהימה עם כוחות נפש מועצמים ועברת כברת דרך שהשכל הישר לא יכול לעכל, אני מבינה את הקושי לקבל תגובה כזו ממישהי שהחשבת כה קרובה , בייחוד אחרי כול מה שעברת..אישיות מועצמת כשלך ראויה לחברה מבינה ומכילה ולא כול אחד מתאים לזה, שמרי עצמך לראויים לכך .
 
אני קוראת את התגובות,
28/10/14 08:03
88צפיות
ונפעמת מחוכמת הדברים שבנות כותבות פה. חבל שנסיון החיים שלנו מאפשר לנו כאלו תובנות.
ולגבי המפגשים המשפחתיים- אני חושבת שזו באמת החלטה שלך ושל בעלך, אולי להחליט בכל פעם מה לעשות ואיך להתנהל עם זה. אני מבחינת האופי שלי והרגישות הגבוהה שלי יודעת שלא הייתי מסוגלת לפגוש אותה, בוודאי לא בחודשים הקרובים, אבל תעשו מה שהלב אומר לכם.
פשוט זה לא יהיה. מחזקת אותך ומחבקת.
 
היי יערה
28/10/14 08:14
75צפיות
שמחה שהחלטת לשתף את כולן במה שקרה ואפילו רק בשביל לקבל תגובות כאלה..
את דעתי את כבר יודעת
רק רציתי שוב לחזק אותך ולהגיד לך שחשבתי הרבה על הסיפור הזה עם גיסתך ומאד מסכימה עם מה שהבנות כתבו לך כאן. אין לי ספק שאת כל החרדות וחוסר ההתמודדות שלה היא שמה עלייך. היא לא מתמודדת בכלל.. ואת ממש לא חייבת לשאת את זה על עצמך
אני חושבת שלא הייתי נמנעת מלהגיע לאירועים וגורמת לנתק מוחלט. אבל גם לא עושה מאמצים להתקרב אליה. היא צריכה ללמוד לחיות עם עצמה ועם דרך ההתמודדות שלה, זה שלה לא שלך. נכון שזה משפיע עלייך, אין ספק, אבל מאמינה שעם הזמן זה יכאב לך קצת פחות.. תמשיכי לעקיף את עצמך באנשים שאוהבים ומחזקים אותך.. אנשים שראויים לך. כי את אכן אישה מדהימה..
קראתי כמה פעמים במהלך הימים האחרונים
28/10/14 21:05
69צפיות
ובכל פעם אני מחדש מנסה להבין... התחושה שהיא נתנה לי במילים שכתבה במכתב אליך היא כאילו שאנחנו, אותן נשים עם חור בלב, מדבקות. כאילו אם רק תגיע היא הופכת נשאית של כאב ושל אובדן.

אנחנו לא מדבקות. מי שיגע ויחבק אותנו לא הופך להיות הבא בתור. הוא לא יקח חלק מהכאב ויעביר אותו אליו ואל תוך כותלי ביתו. הכאב ישאר אצלנו. במקום זאת מי שיוכל להיות שם לידנו יוכל להעניק לנו מעט שלווה, חום, חיבה, רוך. (אולי כמו אותם הורמונים של אושר שגופה של גיסתך מייצר והיו יכולים גם לנגוע בך מעט, אם רק הייתה יכולה להבין שמתן של חום ממנה אינו אומר שאת מעניקה לה בתמורה מכאבך).

הלוואי שנהיה כולנו מוקפות במי שכאב לא מרתיע אותו ולא צובע בעיניו את כל כולנו לשחור.
בנות יקרות
29/10/14 08:44
61צפיות
תודה רבה לכולכן.מסכימה מאוד עם שירה-הבנות פה חכמות כולן.כתבתן לי דברים חזקים ומעודדים ואני שמחה ששיתפתי אתכן
אבוי! היא באמת נשמעת מסכנה
30/10/14 22:31
14צפיות
קראתי, והרגשתי את המילים הצורמות...
באמת שאין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבו הבנות מעלי, אבל רציתי להביע את הזעזוע העמוק מהדברים האלה. באמת לא יאומן איזו חוסר רגישות...
שמחתי מאוד לקרא שאת ובעלך חווים את אותם הרגשות כלפי גיסתך, ולא רק לך הדברים צורמים.
באמת שלא הייתי טורחת להזמין אותה אלי אחרי ההתנהגות שלה, אבל מכיוון שמדובר במשפחה, ואתן תאלצו להפגש כך או כך - אז מי שצריכה להרגיש לא בנוח - זו היא. מי שצריכה להשפיל מבט - זו היא.
את יקירה - לא עשית שום דבר רע. דברים רעים מאוד קרו לך. ואם היא לא מסוגלת להתמודד עם הדברים שקרו לך - זו בעיה שלה. אם שתיכן מוזמנות לאירוע משפחתי - היא יכולה להחליט אם להגיע או לא. זו בעיה שלה. את מתמודדת עם הקושי שלך, ואת חזקה! היא זו שלא מתמודדת. בעיה שלה!
היום יום הולדת
27/10/14 20:28
185צפיות
שנתיים. מי היה מאמין. 
מי היה מאמין שיכאב כל כך. עדיין. 
מי חשב שלעולם לא אחזור להיות אותו אדם. 
 
עצוב לי היום. היום אין לי מילים טובות או נחמות. 
היום יום הולדת לליה שלי. והיא כבר ממזמן לא כאן. 
והיינו בבית הקברות היום. כי לא כל יום הוא יום הולדת. ופגשנו שכנים חדשים. ובובה, ושלט.
עוד ארבעה שבועות נעלה לבית הקברות שוב - ביום פטירתה. וגם אז אעבור על החלקה ואחשוב על התינוקות הללו. על האמהות של כולם. 
 
º
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/10/14 23:23
13צפיות
זוכרת איתך את ליה
27/10/14 23:59
65צפיות
זה יום עצוב וקשה וחודש קשה והכאב והגעגועים תוקפים יותר
זוכרת איתך גם פה ותמיד אהובה
תמיד תהיו בליבי...
º
כמה עצוב. שולחת חיבוקי תנחומים.
28/10/14 08:05
17צפיות
מקום קבורה-מישהי יודעת לענות לי?
27/10/14 07:34
129צפיות
אני רוצה לדעת איפה התינוקת שלי קבורה.
איך ואת מי אפשר לשאול?
עכשיו ראיתי שלמטה רשמת-מקום בלב משהו בעניין..
27/10/14 07:38
86צפיות
אני לא בטוחה שאני בנויה לקרוא את  זה בגלל שרשמת שיש שם תיאורים גרפיים..
רק לדעת איפה היא קבורה שאוכל ללכת אליה.. להיפקד ממנה כמו שהייתי צריכה לעשות :(
והמשכתי להסתכל עוד קצת למטה ו
27/10/14 07:42
85צפיות
ראיתי שאם שולחים לנתיחה זה במקום אחר?
איך אפשר לדעת?
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/10/14 08:02
79צפיות
לפי מה שקראתי את צריכה ליצור קשר או עם בית החולים או עם חברתקדישא ולברר איתם.
התחילו לטרטר אותי ממקום למקום...
27/10/14 13:53
69צפיות
מישהי אולי התעסקה עם זה ויודעת להגיד לי באילו נקודות עליי ללחוץ?
לא חשבתי שאתעסק בזה אי פעם. ..
מנסה לעזור
30/10/14 16:02
15צפיות
קודם כל, בית החולים וחברה קדישא חייבים למסור לך את המידע על מקום הקבורה.
בעקרון לכל בית חולים יש בית עלמין איזורי שם נקברים כל התינוקות שנחשבים "נפלים".
במקרים של נתיחה ( שמתבצעת בד"כ בבי"ח מאיר ) הקבורה משתנה.
אני מזמינה אותך לקבוצה שלנו בפייס, שם תוכלי לקבל עוד מידע בנושא ותמיכה כמובן.
 
 
 
ילדתי בבילינסון..
30/10/14 16:41
11צפיות
אבל אני חושבת שבסוף לא לדעת.
כי בעלי לא רוצה. ואני גם לא בטוחה שזה יעשה לי יותר טוב.
 
º
איפה ילדת?
30/10/14 16:04
7צפיות
|שף| סידרנו לך 1,000 ש"ח לשופינג
27/10/14 13:06
21צפיות
|!| ככה פשוט...


תשתפו אותנו בטיפ שלכם לחיים קלים במטבח ואולי תזכו ב - 1,000 ש"ח לקניית דברים טובים למטבח


http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...


קצת עידוד
26/10/14 15:28
237צפיות
היום בת 40+ לפני שנה וחצי חוויתי אובדן הריון בשבוע 23.6 תאומים
לאחר דיכאון עמוק הלכתי לרופא שיתן לי כדור לדחיית ביוץ עקב שמירת נידה
בבדיקות דם גילה ש sfh אם אני לא טועה במונך היה גבוה חודשיים רצוף
אפילו הגיע איתי לדבר על תרומת ביצית נתן לי להבין שאין סיכוי להריון טבעי רק עם טיפולים
עברתי שתי הזרעות שכשלו
הרופא טען שנשים בגיל שלי צריכות לעבור טיפולים לא על חשבון הקופה זה הורס להם את ההצלחות ומוריד את אחוזי ההצלחה .
מאד נפגעתי מה בגלל שנישואי הראשונים גשלו ואחרי 14 שנים מצאתי בן זוג
ועוד אחרי אובדן הריון בגיל כזה זה הדרך שלך לעודד אותי?
בהזרעה השניה שכשלה קבעתי תור אליו להזרעה נוספת
ואז אמא שלי הודיעה לי שיש לה רופא אחר ואני חייבת רופא עם אנרגיות טובות
וקבעתי תור לרופא החדש את הישן ביטלתי
הרופא החדש הכין לי רשימה של בדיקות צילומי רחם אקג בדיקות דם בימי המחזור הראשונים
ואני רק צריכה להמתין למחזור שיגיע
אך פלא לא הגיע המחזור ונכנסתי להריון בדרך טבעית ללא טיפולים
הכל בזכות תפילות ושיחרור לחץ בראש כי ממש נתנו לי להבין שאין לי סיכוי להיכנס להריון טבעי
והיום אני אחרי לידה ואחרי הריון קשה נפשית כי זה מפחיד מאד ואת רק רוצה לשמור על מתנת האל
וברוך השם היום אני אלרי עם תינוק מקסים

לכן בנות לא להתייאש בבקשה קחו את הסיפור שלי ותאמינו שגם לכן זה יהיה

מאחלת לכולן הריון תקין בריא וקל

באהבה וחיבוק גדול
ממני
גולדה
אמן ותודה
26/10/14 18:23
65צפיות
נתת לי קצת כוח להמשיך 
אני שמחה
26/10/14 20:56
42צפיות
ואמן שעוד 9 חודשים תכתבי גם סיפור מעודד

חיבוק גדול
º
תודה על השיתוף והמון מזל טוב
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/10/14 23:00
18צפיות
º
תודה על העידוד!!!
27/10/14 07:09
19צפיות

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה