בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

לצערי, מצטרפת חדשה פה לפורום
15/09/14 23:51
155צפיות
אחרי 2 הריונות תקינים עם 2 בנות מתוקות המשכנו להריון שלישי. בשבוע 24 ו6 ימים עברתי הפרדות בשיליה. הדימום היה כבד מאוד כך שכמעט וגם אני לא הייתי נמצאת פה היום. אז בין לבין שאני מקבלת מנות דם מאבדת הכרה למספר דקות וחוזרת למציאות בחרתי שלא לעשות ניתוח קיסרי שהיה יכול לסכן אותי וגם הבנתי שהסיכוי של התינוקת לשרוד ולהפתחת בצורה תקינה הוא לא גדול במיוחד. אז עשו לי זרוז וילדתי לידה רגילה תינוקת ללא רוח חיים. זה היה לפני קצת יותר משבועים. ואני ממש בבלבול של רגשות. עצב על האובדן, ריקנות שנשארה אחרי הציפיה ללידה, כעס שהיא לא איתי פה, רצון להמשיך קדימה אבל לא באמת יכולה.
אני יכולה לכתוב פה כל הלילה וזה לא יספיק כדי לנסות להסביר את מה שעובר עלי.
האם זה אי פעם ישתנה
 
צר לי לשמוע
16/09/14 05:56
47צפיות
מצטרפות חדשות מאד מעציבות אותי.
אחרי כמעט 9 חודשים מהאסון שלי, אני יכולה להגיד לך שההרגשה כן משתנה, אבל לא עוברת.
למה היא משתנה- זה כבר תלוי גם באיך שתבחרי להתמודד.
עצוב כל כך על התינוקת, ומשמח שאת בחיים
16/09/14 06:56
53צפיות
לא פשוט בכלל,
אין לי מילים חכמות
רק חיבוקים
תודה על המילים התומכות
16/09/14 12:33
42צפיות
הדבר שהכי מרגיז אותי זה התגובות של האנשים, משפטים כמו זה כנראה לא היה הזמן המתאים, כל עכבה לטובה, כל מיני משפטים שאמורים לעודד אבל הם רק מרגיזים אותי יותר. בגלל שכל ההריון היה עם דימומים אני בעצמי אמרתי לעצמי שכנראה זה לא הזמן ובאמת שאם יש בעיה אז עדיף שזה יגמר. אבל עכשו שזה באמת קרה ועוד בשלב כזה זה לא כל כך קל. עדיף שלא יגיעו כלום. אני יודעת שהם מתכוונים לטוב ומנסים לעודד אותי. בגלל זה אני די מנסה להתחמק מכל מי שאני יכולה. שלא ישאלו שאלות ולא כלום. גם לחלק מהחברות הקרובות סיפרתי רק חלקים מהסיפור. לא בדיוק את כל הפרטים. ויש כאלה שבאמת לא מבינות שזה באמת תינוק, זה לא רק צבר של תאים. זה תינוקת של ממש, רק קטנה 680 גר' שאני לעולם לא אזכה לראות יותר ולחבק או כל דבר אחר.
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
16/09/14 14:14
28צפיות
צר לי על האובדן שחווית ועל כל מה שעברת ועוברת.
היפרדות שיליה היא אכן מסוכנת הרבה פעמים גם לאם.
טבעי לגמרי שתחושי בלבול, ריקנות ובעיקר המון כאב ועצב.
ממקום שהכל היה בסדר ,מקום שבו יכולת כבר לראות ולחוש את התינוקת כחלק מהחיים שלכם
למקום שבו יש חלל גדול וידיעה שזה כבר לא יקרה.
המעבר החד יחד עם כל מה שעברת הוא קשה.לוקח זמן לעכל ולעבד את החוויה.
אנשים אומרים כל מיני משפטים ,בעיקר מחוסר מודעות ,דאגה ואהבה.
הרי אין באמת משהו שניתן לומר ויכול לנחם. אבל אני מאמינה שהכוונות טובות ולכן,חשוב שלא תתיחסי.
תקיפי את עצמך במי שטוה ,קשוב ונעים לך להיות בחברתו.
לוקח זמן להתחיל לצעוד קדימה.כרגע את עוד בשלבים הראשונים וחשוב גם להיות בהם.
אני מבטיחה לך שהזמן כן עושה את שלו.אבל לכל אחת יש את הקצב שלה.
מזמינה אותך לשתף אותנו .
שולחת המון אהבה וחיבוק גדול
מבינה לליבך
16/09/14 14:41
27צפיות
גם אני עברתי משהו דומה לפני חודש וחצי
אחרי שני הריונות תקינים לחלוטין עם בן ובת מקסימים בהריון שלישי עברתי הפסקת הריון בשבוע 21 +3.
לי גם היו דימומים חזקים שהובילו לירידת מים ובדיעבד גם להיפרדות קרומים.
לא קל ההתמודדות הזאת.
אני כל הזמן חושבת איך אעבור את חודש דצמבר בו היתה אמורה להיוולד... והאם יהיה לי את הכוחות לנסות שוב...
הילדים נותנים לי כוח להסתכל קדימה ולהמשיך לחשוב חיובי אך זה בהחלט לא קל!
 
הלוואי ונזכה כולנו לאחוז בתינוק בריא משלנו פעם נוספת...
גם התלמ שלי
16/09/14 23:23
5צפיות
היה אמור להיות דצמבר. לא יודעת מה יהיה איתי שם בדצמבר. זה גם היום הולדת שלי בדצמבר. זה גם החודש שבו נפטר אחיין של בעלי כשהיה בן 5 לפני 10 שנים.
הילדים והצורך להמשיך לתפקד בהחלט עוזר, אבל כרגע אין לי ממש סבלנות אליהם, אני קצת מתפרצת עליהם יותר מידי מבלי שתהיה באמת סיבה מוצדקת. למרות שבבית חולים הבטחתי לעצמי שאני אהיה אמא יותר סבלנות ויותר קשובה.
הבעיה שכשאני לבד, המחשבות מציפות אותי ולא נותנות מנוח. אני מחפשת כל הזמן עם מי לדבר בודקת מיילים בודקת בפייסבוק, מישהו זמין שאוכל לדבר איתו רק כדי לא לחשוב עליה מנסה להעסיק את עצמי כל הזמן.
כרגע אני מאוד רוצה לנסות שוב, אבל יש חששות. ניתן קצת לזמן לעבור לגוף להתאושש, לשמוע תוצאות של בדיקות ונראה מה יהיה
שתהיה לכולנו שנה טובה עם רק בשורות טובות
הרגע שבו בעלי נשבר...
16/09/14 17:18
54צפיות
חצי שנה עברה מאז.. חצי שנה מאז וויתרתי על התינוקת שלנו. ובמשך כל הזמן הזמן בעלי היה זה שהרים אותי למעלה. כן, בהתחלה כמובן שבכה והיה עצוב, אך במהרה זה הפך לחוזק וחוסן. מניחה שבעיקר בשבילי... שלשום אספתי אותו מהעבודה ואני רואה שפניו נפולות.. אמר שסתם יום קשה.. שאלתי האם זה בגלל העבודה? ואז הוא אמר שלא..ועיניו התמלאו דמעות.. לחבר מהעבודה שלו נולד ילד. וכל המשרד שמח ואמר מזל טב לאותו חבר. ואז בפעם הראשונה בעלי אמר: "..ולי הייתה צביטה בלב..". אז גם אני התחלתי לבכות. ואמרתי לו שאני מבטיחה שגם אני אביא לו ילד.. 
הבטחתי גם לשמור על התינוקת שלי ולא הצלחתי. מה שוות ההבטחות שלי? (כמובן שלא אמרתי לו את זה.. בשביל זה יש לי אתכן)
אני עדיין בוכה כל יום, עדיין מרוסקת והזמן עף לו ואני עדיין לא בהריון!! עדיין לא מצליחה להתחיל לקיים את ההבטחה שנתתי לו.
מחנק בגרון. דמעות.  
כואבת את כאבך
16/09/14 21:03
18צפיות
זה באמת עצוב אך אל תתיאשי, שדרי לבעלך חוזקואופטימיות עד כמה שאפשר,
ותחשבי חיובי, כמה שזה קשה ....
מחזיקה לך אצבעות שתזכי להריון תקין ולתינוק בריא בסופו!!!
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
16/09/14 21:26
14צפיות
ראשית שולחת חיבוק אוהב ועוטף לשניכם.
הרבה יותר קשה לנו לראות את בני הזוג שלנו עצובים וכואבים.
אנחנחו לומדות לשלוט בכאב ולשחק בפני כולם שאנחנו פחות או יותר בסדר. אבל שזה נוגע לבן זוג
זה שובר את כל ההגנה והחומות שבנינו.
לא וויתרת על התינוקות שלכם. קרה מה שקרה. זה לא בשליטתך.לצערי יש דברים שאין לנו יכולת להחזיק בהם למרות כל הרצון העז.
אני מקווה ומאחלת שבקרוב מאוד תהיי בהריון בריא  וטוב.
המחזור הראשון אחרי גרידה נספר מיום הגרידה
16/09/14 07:06
48צפיות
או מיום סיום הדימום?
 
אני מרגישה שהגוף שלי השתבש לגמרי,
עבר חודש מהגרידה (שבוע 8+),
הדימום הפסיק לפני יותר משבוע, סוף סוף...
 
אני מרגישה שהמחזור צריך להגיע, אבל זה לא קורה.
 
רופא הנשים שהייתי אצלו בעקבות כאבים אמר לחזור אליו אחרי המחזור,
אבל המחזור לא מגיע... כמה זמן זה תקין?
 
אני כבר כל כך רוצה לעבור את זה.
 
תודה ויום נעים
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
16/09/14 14:20
22צפיות
הווסת אמורה לבהגיע בין 4-6 שבועות מיום הגרידה.כך שאת עדיין בטווח הנורמלי.
 
מרגיע, תודה
16/09/14 15:42
13צפיות
מורט עצבים הקטע הזה...
 
תודה!
בירור קרישיות יתר אחרי 2 הפלות
16/09/14 08:20
42צפיות

שלום,
אני מתנצלת מראש אם זה לא הפורום המתאים, אבל הבנתי שיש פה המון מנוסות ויודעות דבר שאולי יוכלו להנחות אותי.
אני רוצה לבדוק האם עלי לבדוק קרישתיות יתר וכיצד עלי לעשות את זה - מי מומלץ (אני חברה במכבי, אבל אם זה תהליך מייגע אלך גם לפרטי) , מה לבדוק (שלא ינפנפו אותי..) והאם זה רלוונטי אלי.
ההיסטוריה המיילדותית שלי היא:
הריון ראשון הפלה נדחית בשבוע 12 אחרי שעובר הפסיק להתפתח בשבוע 9.
לאחריו ניתוח הסרת מחיצה שלמה עבה מהרחם עד הנרתיק (חשבו לפני שיש לי רחם כפול...)
הריון שני עם ילדה בת שנה וחודשיים ב"ה בבית - ההריון התחיל עם דימומים רבים (מעבר להכתמות) נטלתי אנדומטרין עד שבוע 14, סכרת הריון מאוזנת עם דיאטה, HCG גבוה - לידה טבעית בשבוע 37 במשקל 2.800 ב"ה.
הריון שלישי - הפלה נדחית בשבוע 7. נצפה דופק ממש איטי בשבוע 6+5 שהפסיק בשבוע 7 (אני ממש לפני גרידה..)
 
אני לא אעמוד בעוד הפלה בלי לדעת שעשיתי את המירב לברר האם ישנו גורם מאחורי זה מלבד סטטיסטיקה כמו שכל הרופאים אוהבים לציין.
אספר שגם לאחר ההריון הראשון לא שינו את האבחנה על מבנה הרחם שלי עד שלא פניתי לבדי לפרופסור בתחום לפי המלצה של רב מייעץ במכבי (הרב שלזינגר) כי משהו לא הרגיש לי תקין וב"ה עברתי את הניתוח שבלעדיו לאחר מכן נאמר לי שלא הייתי מצליחה להחזיק הריון כלל.
 
עכשיו אני שוב באותה צומת דרכים משהו מרגיש לי לא הגיוני, מדוע זו הפעם השנייה שהכל מתפתח ממש יפה (הבטא הייתה גבוהה, התפתחות תקינה לפי שבועות, סימני הריון בלי שום ספק) ופתאום הכל נעצר.
 
אשמח מאוד להכוונות פרקטיות למי לפנות, מאמרים בנושא, טלפונים, מחירים כל מה שתוכלו לתת לי ואולי אפילו כיוון מחשבה אחר שלא חשבתי עליו.
 
בשורות טובות לכולנו:)
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
16/09/14 14:19
19צפיות
רוב הסיכויים שבמכבי לא יאשרו לך את כל הבדיקות קרישיות אלא אם יש רקע משפחתי.
מאשרים לאחר 3 הפלות בשבועות מוקדמים או אחרי לידה שקטה.
לכן, אם זה אפשרי כלכלי, הייתי עושה באופן פרטי . ניתן לעשות באיכילוב ובתל השומר.
את הרשימה המלאה תוכלי למצוא בפורום הריון בסיכון.
ואולי כדאי לעשות שוב היסטורוסקופיה אבחנתית וצילום רחם על מנת לראות אם הכל בסדר ברחם.
(מתי עשית בפעם האחרונה)
ואולי ללכת לרופא מומחה ולהתייעץ איתו.לקבל עוד חות דעת.
המון הצלחה בהמשך
רכילות יתר...
14/09/14 10:01
215צפיות
רוצה לשתף אתכןן ולו כדי שתלמדו ממה שקרה לי....
 
מסיבה מסויימת שיתפתי בזמנו שתי חברות בסוד ההריון שהיה ממש בתחילתו (אחרי IVF כך שיודעים די בהתחלה);
את האחת שיתפתי כי היא הייתה מעורבת בתהליך והשנייה כי היא חברה משותפת והחלטתי לשתף כדי שלא יהיה מצב שאחת יודעת
והשנייה לא ויתחילו היעלבויות... 
 
שתיהן נשואות וזו מסתבר הייתה תחילת הטעות הנוראית שעשיתי, לשתף חברות בזוגיות (כפי שהבנתי לפני כמה ימים וסליחה מראש לכל אלה שבזוגיות) ותיכף תבינו למה:
אבא של בעלה (!) של אחת מהן במפגש משפחתי/חברי שהוזמנתי אליה פתאם אומר לי "אז מה שמעתי, מגיע לך מזל טוב?" ואני לא הבנתי בהתחלה על מה הוא מדבר כי הרי עברו מספר שבועות מאז ההפלה והוא בטח לא צריך לדעת וחשבתי לרגע שהוא מתכוון למשהו אחר... ואז הוא אומר "שמעתי שאת בהריון! בשורות משמחות!"  לקח לי כמה שניות להתאושש מזה ואמרתי לו "ממש לא, ממי שמעת את זה?" אז הוא אמר שהוא מתנצל וכנראה שהבין לא נכון.. ושוב סליחה"
לקח לי קצת זמן להתאושש ואז לקחתי את חברתי הצידה ושאלתי אותה לגבי זה
היא אמרה שנכון שסיפרה לבעלה (את זה כבר ידעתי כי היא הודתה בזה למרות שהשבעתי אותה שהכל נשאר בינינו...) אבל אין מצב שהוא יספר להורים שלו!  אמרתי לה בבקשה, מסתבר שעליי הוא כן מדבר.. ואז בסוויץ' מעניין היא אומרת "אבל אני בהריון..."  דבילית שאין לתאר
 
איחלתי מזל טוב ואפילו חיבקתי אבל בלב רציתי לחנוק אותה, לא על בשורת ההריון אלא על זה שהיא מנסה לשנות נושא.....
 
מאז לא דיברתי איתה. נפגשנו בעוד אירוע בסופשבוע, לא הייתי מסוגלת אפילו להסתכל עליה ושתבינו היא הייתה ממש חברת נפש עבורי ואני עבורה. ואז היא יזמה ושאלה אם אני כועסת. אמרתי שיותר פגועה מאשר כועסת ושלא הייתה לה הזכות לספר, בייחוד שהיא נשבעה לא לספר (ממש ערך עליון אצלה השבועה...) ואז היא אומרת לי שאצל זוגות נשואים נורא קשה לשמור סודות... 
אמרתי לה שאני מבינה את זה אבל זה לא היה הסוד שלה לספר!!  זה היה שלי ואפילו המשפחה שלי לא יודעת מזה אז למה בעלה צריך לדעת ומילא בעלה, אבל למה ההורים שלו צריכים לדעת???!!  זה נושא כ"כ אישי ואינטימי! מה זו הרכילות המשפחתית הזו??!
 
היא שוב חזרה ואמרה שאין מצב שבעלה סיפר להם. אמרתי לה שחוץ מרוח הקודש אני לא יכולה להבין מי כן סיפר להם וזה אומר שהיא סיפרה לו לא רק על ההפלה בזמן שקרתה אלא גם על ההריון בזמנו (למרות שנשבעה שעד ההפלה היא ממש התאפקה ולא סיפרה!)
 
 
 
תשמעו, סליחה על האורך אבל הנושא נורא טעון אצלי, מאד נפגעתי ממנה, מאד אהבתי גם את המשפחה שלה ואני לא רואה איך אחזור לקשר עם חברה שאי אפשר לסמוך עליה למרות שהייתי בטוחה שממש אפשר!   
 
מצד אחד תמיד ידעתי שצריך למנן מה מספרים לחברות אבל בכל זאת, בשביל מה יש חברות אם לא לשתף אותן בדברים...?  
שאלת השאלות...
אז בנות יקרות, חישבו פעמיים לפני שאתן משתפות במשהו שאתן יודעות שיביך אם יופץ ברבים.
 
 
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
14/09/14 14:47
80צפיות
מהניסיון שלי בחיים ויש לי הרבה, אם את רוצה שסוד ישמר, אל תחלקי אותו עם אף אחד.
ובקשר לשתיכן, אם החברות שלכן נעימה וטובה לכן, אני בטוחה שעם הזמן תמצאי את המקום לסלוח.
ופשוט לא לגלות לה יותר סודות שאת באמת לא רוצה. שיעברו הלאה.
 
כן, עניין סבוך...
14/09/14 16:19
84צפיות
לגביי אין לי בעיה, כי שיספרו מה שרוצים ולמי שרוצים. כבר הגעתי למצב שממש ממש לא מזיז לי כלום.
זה נכון שאת מרבית הדברים אנו מספרות לבני הזוג, אבל אם חברה מבקשת ממני בכל לשון של בקשה לא לספר- אני לא מספרת גם לבעלי. סוד זה סוד.
אבל זה נכון שאנשים לא כל כך יודעים לשלוט על מה שהם מספרים ומה לא, ולכן, אם רוצים שבאמת משהו יישמר בסוד- צריך לא לספר, גם לא לחברות.
יש מעט אנשים שיודעים לשמור סודות.
 
שאלת השאלות...
14/09/14 21:56
66צפיות
למה יש חברות אם לא לשתף אותן בדברים,
נכוותי בעצמי מחברה, או לפחות מישהי שחשבתי שהיא חברה.
 
ואגב, גם הוא יצא סתום, אם עברו כמה שבועות טובים ולא רואים כלום, יפה שתיקה לחכמים.
 
 
לא כיף
אכן יפה שתיקה לחכמים
15/09/14 09:28
46צפיות
וגם אני חושבת בשביל מה יש חברות אם לא לשתף... מאכזב, אני מניחה שיעבור
אבל כל הקרדיט שנתתי לאותה חברה קצת ירד לטמיון מבחינתי.
מה שבטוח זה שאת הלקח שלי למדתי, עצוב אבל למדתי 
את יודעת מה הבעיה?
15/09/14 16:39
35צפיות
שהבומבה שחטפתי, יחד עם המצב הרגשי הרופף גם ככה,
(ומתי זה יעבור? אתמול אשכרה הרגשתי צורך להדליק  נר ,
לעוברון שהלך לדרכו לפני חודש )
 
כל המצב הזה גורם לי לא להאמין לאנשים,
ואז בפועל?? אני נשארת בכאב שלי לבד,
בלי יכולת לשתף אף אחד במה שעובר עליי.
 
 
לא מגיע לנו ככה.
 
 
אני חושבת שאכזבה
15/09/14 20:57
24צפיות
'מתגלה' לנו בתדירות די גבוהה, רק שכל עוד לא מדובר בחברה קרובה או בן משפחה,
ההשפעה של זה עלינו לוקחת יותר זמן... 
 
אין ספק שעם השנים, בייחוד מי שמתכננת להיות אם יחידנית, קצת יותר חשופה לרכילות 'עסיסית'.
לי אישית זה לא מזיז, אולי דווקא בגלל שרוב מי שכן יודע בגדול על התכנית הזו שלי מפרגן אבל העובדה היא שברגע שנמצאים 'לבד',
בלי בן זוג כסוג של הגנה מפני הסביבה, זה קשה עוד יותר ואז כשמגיעה חברה שמקשקשת עליי, חוטפים את הכאפה לפנים 
פי כמה 
 
יהיה בסדר, העיקר שנחבוק בונבון מתוק משלנו בקרוב !!  
 
 
 
האמת שרוב האנשים סביבי לא יודעים שאני עוברת טיפולים
15/09/14 21:13
30צפיות
או לפחות כך אני חושבת
בכל מקרה רכילויות עסיסיות עוד לא הגיעו אליי
 
אני גם בלי בן זוג...
 
 
הו חברה למסע
15/09/14 21:17
22צפיות
גם סביבי רוב האנשים לא יודעים דבר
מבחינת המשפחה רק ההורים יודעים ומבחינת החברות רק השתיים האלה
והשאר יודעות בגדול על הרצון (לא כזה מפתיע בגילי שזו התכנית שלי..חחח) אבל אני ממש
לא נכנסת לפרטים ובטח לא שיתפתי בהפלה
 
אני לא דיברתי על הרצון
15/09/14 21:21
21צפיות
בכוורת שאני עובדת בה................ עדיף לא לדבר
 
הבעיה שדווקא עכשיו, דווקא בתקופה האחרונה, פתאום בוער לכולםםםםם,
כולל אנשים שפגשתי לפני שניה ורבע, ואני בקושי יודעת איך קוראים להם,
בוער לשאול למה אני לא עושה ילד לבד.
ומסבירים לי שיש אופציות כאלו, ובנק הזרע, וכו'.
 
ולי נקרע הלב בתוכי.
 
 
 
 
עם קשקשן ונובר אף אנחנו
15/09/14 21:29
26צפיות
אני לעולם לא אבין מאיפה לאנשים יש את החוצפה לדחוף את האף שלהם
לרחם של בחורה שהם בקושי מכירים  אני באמת לא מצליחה לדמיין שהייתי 
עושה דבר כזה!  מילא מישהי שהתחברתי אליה ומקשקשים קצת אבל אנשים שבקושי
מכירים אותך... נו שויין... כנראה שלא נחנך את כולם
מה שכן, טוב שאנשים מפרגנים לך את לפחות יודעת שכשזה יקרה לך בע"ה את תקבלי
פירגון מהם 
השורה התחתונה שלך הכי נכונה
15/09/14 22:19
24צפיות
ועדיין, התהליך ארוך, מסורבל, וגם כואב,
לא בא לי לשתף את כל העולם....
 
גם אין צורך
15/09/14 22:32
20צפיות
אני חושבת שככל שמשתפים יותר, כך הלחץ האישי עולה... 
 
נכון
15/09/14 23:05
13צפיות
 
 
היי לכולן, חדשה פה בצער רב מצטרפת אלייכן...
13/09/14 15:25
234צפיות
ומבינה את כל העצב שבאובדן...  אז ככה... יום שני עשיתי את ההפלה ציטוטק וביום חמישי הגעתי כפי שהתבקשתי לבית חולים כדאי לבדוק באולטרסאונד שהכל נפל מסתבר שהכל נשאר השק והעובר..שמתאים לשבוע 6 לפי האולטרסאונד אבל ללא דופק זו אחת הסיבות שהפנו אותי..והיו צריכים להביא לי עוד מנה מהכדורים נקווה שהפעם זה יעזור... אני יצטרך לשוב לבית חולים ביום חמישי שוב לאולטרסאונד ליראות עם זה נפל או לא... במידה ולא אצטרך לעבור הפלה באמצעות גרידה :/בפעם הראשונה של הציטוטק 800 גר 4 כדורים 2 נפלו... ובפעם הזאת בנתיים רק אחד נפל... מקווה שהכל היה בסדר!
היי לינוי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
13/09/14 16:04
55צפיות
קורה הרבה פעמים שסבב אחד לא עובד. אם 2 כדורים נפלו אז באמת היה מעט חומר.
יש מקומות שנותנים גם בבליעה ולא רק בהחדרה לנרתיק.
את תרגישי לבד אם זה עובד או לא. לפי הדימומים .
יש נשים שאצלן זה לא עובד ואז נאלצים לעבור גרידה.
מקווה ומאחלת בשבילך שהסבב הזה יעשה את העבודה.
איך הרגיש שהציטוטק לא עובד?
13/09/14 16:26
41צפיות
אם אין הרבה דימום?..אגב השאלה הנוספת שרציתי לשאול שאם בשבוע 6 חייב בוודעות ליראות דופק!?
צר לי על האובדן-
13/09/14 17:53
37צפיות
בפעם היחידה שעברתי הפלה עם ציטוטק זה היה בשבוע 6, כאשר נצפה שק הריון ללא עובר. לקח שני סבבים של ציטוטק ושבועות רבים של דימומים מסוגים שונים...בסוף הכל היה נקי, אבל עד שזה קרה כמעט יצאה לי הנשמה. בכל פעם באתי לביקורת אצל הרופאה שלי במרפאה (ולא בבית חולים), עד שראו שהכל נקי (זה היה אחרי חודשיים).
מקווה עבורך שיסתיים מהר ככל האפשר.
היי,
13/09/14 23:05
21צפיות
הציטוטק אמור לגרום להתכווצויות של הרחם ולדימום בכדי שהתוכן ההריוני יוכל לצאת מהרחם.
אם הציטוטק עובד אמור להיות דימום מאסיבי כולל קרישי דם .יש כאלו שמרגישות ממש את שת שק ההריון יוצא.
לא תמיד רואים דופק בשבוע 6.יש כאלו שמחכים לשבוע 7-8. אבל ניתן לראות אם יש תוכן הריוני או שהשק ריק
ניתן לראות האם ההריון מתפתח או שיש בעיה.
מצטערת לקבל אותך למועדון
14/09/14 04:58
63צפיות
חרא של מועדון, אבל החברה אחלה.
האם מישהו העלה בפנייך את האפשרות של הפלה טבעית?
º
לא הציעו לי דבר כזה....:/
14/09/14 09:28
15צפיות
אם זה מעניין אותך, את מוזמנת לפנות אלי בפרטי
14/09/14 13:32
26צפיות
או לחפש אחורה פה בפורום. יש יותר מסיפור אחד.
שיעבור עד כמה שאפשר בקלות
15/09/14 21:23
12צפיות
תרגישי טוב
חצי שנה עברה
14/09/14 15:18
130צפיות
זהר ותמר, אהובות שלי,
אני מציינת היום חצי שנה ליום הלידה שלכן. 216 ימים ללכתך, תמר ו- 184 ללכתך, זהר. אני כואבת ועצובה, היום כמו בכל יום אחר בחצי השנה שחלפה. ביקרתי את הקבר שלכן היום וחשתי ריקנות עצומה. הגוף שלכן מוטל שם בין קברים של תינוקות אחרים שלא נולדו אך עצם היותכן ומותכן עוטף אותי בכל מקום ורגע. אני רוצה להאמין שיש עולם אחר מעבר, שנוכל פעם להיפגש, שאוכל לבקש מכן סליחה על שלא הצלחתי לשמור עליכן למרות המאמצים הרבים, שאוכל לקבל תשובות ולהבין למה קרו הדברים באופן הזה, אם יש סיבה שבגללה לא זכיתן להיוולד ולנשום. אם יש סיבה לכאב והעצב שמלווים אותי וכנראה לא יעזבו אותי לעולם.
אבדן התמימות ואובדן הדרך, עצב עמוק וכאב פיזי ונפשי, קנאה, צער וכעס הם מה שאני חשה בכל יום. מנעד חדש של רגשות אופפים אותי, לעיתים נושאים אותי מעלה ולאחר מכן מרסקים אותי ומשליכים אותי לתהומות אפלים ונמוכים. אני מחפשת דרך, איזו שיטה לצלוח את ים הכאב. מנסה לראות את הטוב היחסי, למנות את כל מה שמצאתי כשאיבדתי אתכן. אני אוספת אלי רסיסי זכרונות מאושרים של חיים חדשים שצומחים בתוכי, אני אוספת את הכוחות שקיבלתי מבת הזוג האהובה שלי, אמא שלכן, אוספת את התמיכה והכוחות שקיבלתי ממשפחתנו הנפלאה שלא זכיתן להכיר, מהחברים הטובים שלא אכזבו ועמדו לצידנו כל הזמן. אני אוספת את גופי ואת מעט הכוחות שנותרו בי ומנסה להמשיך הלאה. אני רוצה שיהיו לכם אחים ואחיות, רוצה לשמוח בהם ובשאר הברכות שנתברכנו בהם ונלחמת כל הזמן לראות את המתנות הקטנות ואת הדברים הטובים שקרו לצד האבל הכבד.
אני מאמינה שההתמודדות עם הזכרונות המאושירם והכואבים, ההתמודדות עם הבחירות הקשות שעשיתי, ההתמודדות עם מציאת הקבר שלכן וההנצחה שלכן שבערה בי והעניקה לי שקט מסויים מובילים אותי אל המקום שבו אצטרך לבחור. אם אני חיה את מותכן או אם אני משלבת את זכרכן בהמשך חיי. אני מקווה שאשכיל לבחור בהמשכיות, בהתחדשות ובצמיחה. וכעת, לפני ששנה חדשה באה אני מאחלת לכולנו כוחות לאסוף את מה שנותר, את שברי הנפש והגוף ולהמשיך לחיות. אתן תמיד תרחפו מעלי, במרחבים, תלוו אותי ברגעי אושר וכאב ולעולם תהיו צרורות בנשמתי.
אוהבת וזוכרת לנצח,
אמא.
 
 
 
º
תודה על שיתוף מרגש ונוגע ללב
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
14/09/14 22:42
19צפיות
התינוקות שלא נולדו... כמה עצוב וכואב
15/09/14 21:18
31צפיות
חיים חדשים שצומחים בתוכך.... זה הכי מרגש!!!
 
כתבת מרגש
 
º
תודה
16/09/14 12:20
4צפיות
וזה בא...
15/09/14 15:51
127צפיות

כל כך הרבה פעמים נכנסתי לפה, לא כתבתי הרבה אבל קראתי בלי סוף. חיפשתי פה דברים שקרו לי: ״דימום בתחילת הריון״, ״הפלות מרובות״ ועוד כהנה וכהנה.
בהרבה רגעים כבר לא האמנתי שזה יקרה, אמרתי:״ניסים קורים לאחרים לא לי״... אני מזמינה אתכן לקרוא את הסיפור שלי ומאחלת לכולכן לכתוב את הסיפור שלכן בקרוב.
באהבה, מיכל
 
º
דרך ארוכה, וסוף מרגש
15/09/14 16:58
28צפיות
ואי, איך באת לי בזמן...
15/09/14 17:01
64צפיות
אני כל כך מחכה לשמוע סיפורים עם סוף טוב. גם כאלו אחרי הרבה כישלונות ואכזבות.
תהני מהילדים, תגדלו אותם בשמחה ובאהבה. תודה על השיתוף. אני בוכה עכשיו מהתרגשות.
מילאת לי את העיניים בדמעות
15/09/14 21:13
37צפיות
כתבת כ"כ נקי ויפה, כ"כ מרגש
לכל אשה שרוצה להיות אמא מגיע, ובטח למי שעוברות מסע לא פשוט שכזה.
תמשיכי להנות מכל רגע איתם ובאמת לזכור שניסים קורים!
º
תודה רבה לכן
15/09/14 21:28
12צפיות
אז הייתה לי יומלדת..
12/09/14 15:22
203צפיות
וגם לבעלי המדהים. אז חגגנו ביחד בנופש באירופה..
וחזרנו חזרה.. למקום שבו הכל רגיל. למקום שבו אין לי תינוקת. וחצי שנה כבר עברה-מי היה מאמין... 
והתינוקת שלי הייתה צריכה לחגוג חודשיים..
אני יודעת שאי אפשר להחזיר לי את התינוקת שלי. 
בבקשה אלוקים, תן לי את המתנה הכי הכי שיש...
ובאמת שהכל יהיה מושלם.כמעט. ..
שיהיה לנו מזל טוב.אמן.
º
הלוואי אמן
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/09/14 22:24
21צפיות
º
מצטרפת לתפילתך
13/09/14 17:54
19צפיות
אמן
15/09/14 12:13
24צפיות
זוכרת איתך
º
אמן, שביום הולדת הבאה תחגגו הריון / ילד בידיים
15/09/14 21:15
7צפיות
כאבי גב תחתון.... מקרין לצידי הבטן התחתונה
15/09/14 10:05
46צפיות
מוכר למישהי...?
פעילות ספורטיבית לאחר הפסקת הריון
15/09/14 07:34
53צפיות
שלום לכן, 
לפני כשבוע וחצי עברתי הפלה באמצעות שאיבה (גרידה) - שבוע 9 להריון.
מישהי יודעת מה ההמלצות בנוגע לפעילות גופנית לאחר הפלה? אני מעוניינת לחזור לעשות כפיפות בטן והליכות\ריצות ואימוני כוח (הרמת משקולות קלות וכדומה). 
כמה זמן מומלץ לחכות לפני החזרה לשגרה של הפעילות הגופנית?
 
תודה מראש !
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
15/09/14 08:29
40צפיות
אני הייתי ממתינה לפחות 3 שבועות לפני החזרה לפעילות מלאה.
הליכות מתונות את יכולה לעשות. תהיי קשובה לגוף מה נכון ומה לא. אל תדחקי את הגוף למאמץ יתר.
הרמת משקולות היתי בהחלט מחכה  בכדי לתת לרחם את הזמן להחלים.
אני מבינה שאת עוסקת קבוע בספורט, ולכן הגוף רגיל לפעילות. תחזרי לאט לאט. ואם את מרגישה שיש דבר מסויים שקשה ולא מרגיש הכי מדוייק, תפסיקי.
החוכמה היא להקשיב לגוף ןלזרום איתו. 
יום טוב
בוקר מצוין
15/09/14 08:38
29צפיות
תודה רבה על המענה הזריז
האמת שאתמול ניסיתי לעשות כמה כפיפות בטן והבוקר קמתי עם התכווצויות ספק בצידי הבטן התחתונה ספק רחם. 
אבל אני לא יודעת אם זה בגלל שלא עשיתי כפיפות בטן הרבה זמן (במהלך תקופת ההריון לא עסקתי לצערי בכלל בפעילות גופנית) או שזה משהו שקשור באמת להפלה.. 
אולי באמת עדיף לחכות עוד קצת.. 
שוב תודה רבה והמשך שבוע נפלא !
מקווה שהשאלה שלי לא תפגע באף אחת פה
13/09/14 14:23
315צפיות
קוראת את הפורום בימים האחרונים ובוכה אתכן. אני בהריון תאומים, שבוע 18 ונמצא מום קשה אצל שני התאומים. עד עכשיו עוד הדחקתי וחשבתי שמשהו לא בסדר עם הרופא ו3 בירורים שונים מאוחר יותר אני ובעלי הגעתי בצער להחלטה הקשה ;( רציתי להתייעץ- איזה בי״ח הכי פחות מנוכר ובטוח (אני מפחדת מסיבוכים) לפנות לוועדה ולבצע את הפעולה? וכל כך אין לי כוח להתחיל להסביר לכולם, החל מחמותי וכלה בעמיתים לעבודה (שלכולם הודעתי בהתלהבות וחגיגות אולי מוקדם מדי :(). אני מרגישה שהכל באשמתי, כי הייתי חולה בתחילת ההריון ולקחתי תרופות.
היי כנסי
13/09/14 15:16
119צפיות
במה היית חולה בתחילת ההריון ואילו כדורים נטלת?
היי ,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
13/09/14 16:01
110צפיות
צר לי מאוד שאתם נאלצים להפסיק הריון יקר ,רצוי ואהוב.
בשבוע כזה יש לך עדיין אופצייה לבצע גרידה מאוחרת. ניתן לעשות באסף הרופא עד שבוע 24.
מבחינת התהליך הפיזי והנפשי רצוי בהרבה מלידה שקטה.
אם בכל זאת לידה שקטה, אני אוהבת מאוד את תל השומר . ליוויתי לידות שקטות שם והצוות קשוב .
גם איכילוב בסדר גמור.
מאיפה את בארץ?
אשמח לעזור בכל דבר. אם יש עוד שאלות את יכולה גם לפנות בפרטי.
שולחת חיבוק גדול ואוהב
עצוב לשמוע
13/09/14 17:29
73צפיות
אני עברתי את התהליך בשבוע 21 בקפלן. הצוות היה תומך וסובלני.
בכל מקום זה לא יהיה דבר פשוט לעבור. אבל עדיף לעשות זאת מהר שיהיה מאחורייך.
שיהיה בהצלחה ומשתתפת בצערך
משתתפת בצערכם-
13/09/14 17:49
105צפיות
כל כך עצוב. שני התאומים פגועים כל כך.
אני בכל זאת מעיזה לשאול במה היית חולה בראשית ההריון ואלו תרופות נטלת. יש לנשים בהריון נטייה לקחת אחריות על גורל העובר, ואפילו חוששות לקחת אקמול...זה כזה לא קשור. מומים עלולים להתרחש בכל זמן ועת ללא שום קשר למה שהאישה מכניסה לגוף.
 
את עומדת לעבור תהליך מורכב- גם פיזי וגם נפשי. ראשית, תעברי זאת פיזית, ולאחר מכן תתפני לאבל ולהתמודדות עם הסביבה.
דרכה של כל מי שפה לא קלה ואפילו מורכבת עד מאוד. אף אחת פה לא אשמה במה שקרה לה, וגם את לא. חשוב שתזכרי זאת ותפנימי זאת.
 
שולחת חיבוק של נחמה.
אני, אגב, עברתי 7 הפלות, ואחת מהן היתה בשבוע 16. עברתי את הפסקת ההריון באסף הרופא, והצוות היה מקצועי, מיומן ואמפטי.
שמרי על עצמך.
 
 
תודה לכולכן
13/09/14 18:34
137צפיות
היית לי שפעת (עם חום והכל) במשך שבוע ולקחתי את התרופות המקובלות מבלי לחשוב שזה יכול להשפיע. בעלי לא עזר הרבה בזה שהוא אמר פעם אחת ״את באמת לא שתית מספיק מים״ (הוא התנצל אחך כך המוו) יכול ויכול להיות שלא, אבל זה בדיוק השבועות הקריטיים של התפתחות העובר. גם הרופאים אמרו לי שזה לא משהו שאני שולטת בו, אבל עדיין... אני לא מפסיקה לחשוב... אני גרה באיזור תל אביב, אז  כן חשבתי על איכילוב או תל השומר, אוףףף אני לא מאמינה שאני במצב הזה (בהתלהבות כבר השוואתי עגלות תאומים בערך מהרגע שגיליתי)
תקשיבי, יקירתי-
13/09/14 19:10
104צפיות
תרופות נגד שפעת לא גורמות למומים!!!!! חד משמעית.
יש את המרכז הטרטולוגי בירושליים, ואת יכולה להתקשר לשם ולוודא, רק כדי לחיות עם עצמך ללא רגשות אשמה.
נשים בכל שלבי הריון, וגם בראשית הריון, עלולות להיות חולות, זקוקות לתרופות כולל אנטיביוטיקה, תרופות למגרנה (כמוני) ותרופות נוספות מסוגים שונים ומשונים. מרבית מרבית התרופות בטוחות לשימוש. תאמיני לי. הייתי 10 פעמים בהריון (יש לי שני ילדים) ועל כל תרופה אני מתקשרת ומבררת (כולל תרופת הרגעה ותרופה לשינה שאני נוטלת בהריון הנוכחי).
 
בבקשה בבקשה תרגיעי את מצפונך. אסונות קורים לאנשים טובים, בלי שהם ירצו, בלי שהם יבקשו זאת, ובלי שהם ישלטו בכך, ובלי קשר לשפעת ולתרופות כאלו ואחרות שמותרות בהריון. ואל תתחשבי במה שכתוב באריזה של התרופות לשפעת. על כל התרופות כתובה אזהרה לגבי נשים בהריון. זה סתם בשביל הכסת"ח של חברות התרופות. כשמתקשרים למרכז הטרטולוגי, פתאום מסתבר שרוב התרופות מותרות ובטוחות בהריון.
 
כמה כואב
13/09/14 21:07
69צפיות
מצטערת שאת מצטרפת אלינו 
 
לגבי התהליך, אני לא מכירה את בתי החולים במרכז הארץ, אז לא יכולה להמליץ ולכוון.
אני ממליצה בחום לדאוג שיהיו לך כדורים למניעת ייצור חלב עוד לפני האשפוז: לקבל מרשם והנחיות מהרופא הנשים שלך ולדאוג לקחת את הכדורים מוקדם ככל שניתן לאחר סיום הפעולה.
 
לגבי המשפחה והחברים: התחלתי עבודה חדשה בשבוע 7. יידעתי את הבוס שלי שאני בהריון עוד לפני תחילת העבודה ולא הסתרתי שום דבר מהחברים לעבודה.
כשהגיעה הבשורה הקשה ואיתה ההחלטה העוד יותר קשה שצריך לסיים את ההריון הייתי כבר בשבוע 20+3.
בין הגילוי לאשפוז עברו 48 שעות שבמהלכן עברנו ועדה להפסקת הריון.
בעבודה יידעתי את המנהל והחברים הקרובים עוד לפני האשפוז.
מבחינת המשפחה, שיתפתי בעיקר את אמא שלי ואת אחת הגיסות שלי.
לגיסה השנייה סיפרתי כבר אחרי שחזרתי הביתה.
מבחינת החוויה שלי, הרגשתי אך ורק תמיכה מהסביבה, ללא שום ביקורת.
 
חייבת להתייחס גם לנושא התרופות. כפי שנכתב בתגובות הקודמות, ניתן לוודא עם המרכז הטרטולוגי בירושלים לגבי התרופות שלקחת על מנת להרגיע את עצמך (גם אם זה בדיעבד).
כתבת באחת התגובות שבעלך אמר שלא שתית מספיק מים. גם לזה אין קשר למומים או פגמים. הסכנה בהתייבשות היא צירים ולידה מוקדמת.
 
מאחלת לך שבקרוב תחווי הריון תקין שיסתיים בידיים מלאות 
הייתי בשניים
13/09/14 22:30
94צפיות
באיכילוב ובבלינסון. בבלינסון הבירוקרטיה היתה יותר מתוקתקת אבל איכילוב היו יותר טובים מבחינת הטיפול הרפואי, ככה הרגשתי... בשני המקרים אצלי זו הייתה לידה שקטה אבל באיכילוב גם עם גרידה אח"כ, אולי זה לא דומה לגרידה בלבד. בכל אופן נראה לי שאיכילוב מומלץ יותר.
מצטערת לשמוע
14/09/14 16:05
53צפיות
אני איבדתי הריון תאומות וילדתי בלידה שקטה בשבוע 24 אחרי מלחמה קשה.
כבר בשבוע 18 המליצו לי על הפסקת הריון ונאמר לי שבגלל גודל ההריון והעובדה שהן 2 יש רק אופציה אחת וזו לידה שקטה.
בסופו של דבר עברתי את ההליך והלידה בתל השומר. הצוות היה מקצועי ואדיב.
 
אם תרצי לשוחח, לקבל תמיכה או כל עזרה אחרת את יכולה ליצור קשר בפרטי. אם את הולכת ללידה שקטה כדאי שתתכונני נפשית ופיזית לחוויה הזו ולרהתמודדות עם הרגעים הללו.
כל כך עצוב.
טיפולים גוף ונפש לאחר לידה שקטה
11/09/14 23:05
147צפיות
אחרי הלידה השקטה והאובדן העצום הייתי עטופה בבני משפחה רבים ובבן זוגי שתמך ותומך כל הזמן.
אבל משהו בי לא שלם, עדיין נטולת תקווה, מרגישה מרוסקת בכל יום שעובר ולפעמים נדמה שזה לא יעבור לעולם.
אני מתחילה להרגיש בצורך בעזרה חיצונית אך לא מסוגלת לחשוב על הסיטואציה של טיפול מול פסיכולוג.
אשמח אם תייעצו לי איזה סוגי טיפולים נוספים קיימים..?
ואם יש המלצות על טיפולים באזור חיפה?.
 
תודה.. 
 
יש המון שיטות טיפול הוליסטיות
12/09/14 17:55
49צפיות
אני נעזרתי במישהי שמטפלת בשיטת "המסע" ביחד עם תטא הילינג.
כל מפגש איתה הקפיץ אותי בכמה רמות מבחינת ההשלמה עם מה שקרה, ההתמודדות עם העולם, והיכולת להמשיך הלאה בחיים.
באופן כללי, מנסיוני כמטפלת ומטופלת, פחות חשוב סוג הטיפול ויותר חשוב הכימיה שיש לך עם המטפל. לכן כשאני מחפשת טיפול, חשוב לי לדבר קודם עם המטפל, לחוש אותו, ולהחליט אם הוא מתאים לי לפי מה שאני מרגישה בבטן.
אני מעדיפה את התחום ההוליסטי, כי שם יש התייחסות לעוד רבדים שלא מתייחסים אליהם בפסיכולוגיה. למשל כמו הנשמה.
בטיפול שאני עברתי, מאד מאד עזר לי לקבל מסר מהנשמה של התינוקת שלי, שבחרה לעזוב לפני שנולדה. המסר היה שהגוף שלה היה פגום. שהיא עברה הרבה תהליכים יחד איתי בזמן ההריון, ושהיא הרגישה שלה ולי אין צורך יותר בשעור הזה, ושהיא מחכה לחזור אלי בגוף בריא. עם כל הכאב שבדבר, זה נתן לי הרגשה שההריון הזה לא היה כישלון, אלא הצלחה מסחררת, וזה היה מאד משמעותי.
 
אני לא מכירה כל כך מטפלים באזור חיפה, אבל יש לא מעט. שיטות נוספות שאת יכולה לנסות- הקשבה קוואנטית, שיאצו, פוקוסינג, פסיכותרפיה גופנית. חפשי באינטרנט לפי השמות, ותבדקי את מי שהכי מדבר אליך.
אני מצרפת רשימה של מטפלים מוסמכים ב"מסע" מכל הארץ. המטפלת שלי לא נמצאת ברשימה זו מכיוון שלא השלימה את כל החובות לקבלת ההסמכה, ועבורי היא היתה מעולה, ככה שלא חייבים תעודה בשביל להיות מטפלים טובים.
 
בהצלחה
תודה רבה :)
15/09/14 22:25
5צפיות
תודה שפירטת.. אתחיל לחפש בגוגל ומקווה למצוא כיוון...
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/09/14 22:23
41צפיות
אני מתחברת מאוד לתשובה שקיבלת.
אני בכמטפלת בנשים שעברו אובדן, משלבת כמה תחומים יחד.גם תטא הילינג ,רפלקסולוגיה  ופרחי באך.
יש עוד דברים אבל אלו הם העיקר.
יצא לי לעבוד עם כמה נשים בתטא והיו טיפולים מדהימים ובעיקר מאוד משחררים ומעצימים.
אני מאמינה שנכון לשלב גם טיפול פיזי בכדי לאפשר חיבור מחדש לגוף הפיזי.
אבל חשוב שאת תתחברי למהות הטיפול ובעיקר למטפלת ולמרחב הטיפולי.
אם תחליטי מה נכון ומתאים לך, אשמח לעזור לך לחפש את המטפלת המתאימה.
חיבוק
היי...
15/09/14 22:40
4צפיות
הבעיה היחידה שאני ממש לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש..ואם אני מוצאת משהו שנשמע לי בסדר... מה לומר למטפל? איך מתחילים? יש לי כל כך הרבה חרדות מהמפגש הזה עם מטפל זר שאני אמורה לחשוף בפניו את חווית הכאב ורגשותיי המופנמים, שאני לא יודעת אם זה שווה לי את המחיר של ההתמודדות הנוספת הזאת..
 
מבינה אותך
14/09/14 09:56
30צפיות
אני התחלתי שבוע לאחר הלידה השקטה טיפול פסיכולוגי, אחרי חודש וחצי הרגשתי שאני זקוקה למשהו אחר
כבר במהלך ההריון כשהתחילו הבעיות (בשבוע 25) ועד הלידה השקטה (בשבוע 32) הייתי מטופלת אצל מטפלת מקסימה בשיאצו ודיקור סיני. לאחר הלידה המשכתי אצלה עד היום (10 חודשים אחרי). השילוב בין הגוף לנפש עושה לי טוב ואני ממליצה בחום. היא אישיות מיוחדת ומאד עוזרת לי.. הקליניקה שלה באזור יוקנעם, אם תרצי אשלח לך פרטים במסר..
אשמח לקבל פרטים נוספים
15/09/14 22:21
8צפיות
על המטפלת באזור יקנעם.
הפלה טבעית שבוע 6 לאחר הפרייה
14/09/14 07:45
43צפיות
שיתי הפרייה IVF - נקלטתי להריון, העובר לא התפתח הגיע ל 160 בטא, הרופא אמר להפסיק תמיכה, הבטא ירדה ל 145, והחלו דימומים. 
אבל כאבי התופת לא עוזבים אותי, בן זוגי אמר שהגוף מתנקה, שזה טוב.
חשבתי גם כך, אבל שלושה ימים של דימומים וכאבים בלתי פוסקים, האם זה הגיוני?
אודה לתשובה בהקדם, האם ללכת למיון, או להמשיך לסבול בשקט?
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
14/09/14 07:56
16צפיות
צר לי שההריון לא התפתח.
הכאבים שאמורים להיות הם כאבי ווסת חזקים עם התכווצויות.גם הדימומים החזקים אמורים להיות,מלווים בגושים-קרישי דם.
כדאי גם לעקוב אחר הבטא.
אם את מרגישה שהכאב הוא חזק ואת דואגת,לכי להיבדק ולו רק בשביל השקט הנפשי שלך שהכל בסדר.
כמובן שאם הדימומים מתגברים מאוד,כאב בלתי נסבל, חום,חולשה וכו',מיד ללכת להיבדק.
את יכולה לקחת משכך כאבים.
חשוב להיות במנוחה ,לשתות הרבה ותת לגוף לעשות את שלו.כדאי לאכול מאכלים מחזקים כמו מרק עם ירקות כתומים,גריסים.
מקווה שיעבור בסדר ללא כאבים חזקים.
ובעיקר שיהיה המון הצלחה בהמשך.
חיבוק גדול
 
 
בוקר אור מקום בלב
14/09/14 09:41
11צפיות
אוי תודה, רציתי רק לוודא שהכאבים הם נורמאלים.
ואני במעקב אחרי הבטא, יש לי בדיקות שוב ביום שלישי.תודה על התגובה. 
מה הייתן עושות במקומי?
12/09/14 18:09
258צפיות
חמותי מסיעה אותי ואת הבת שלי לחוג, ובדרך מתעניינת אם אפשר להעביר את כל ציוד התינוקות שלנו לגיסתי, שאמורה ללדת בנובמבר.
היא וגם הבת שלי לא יודעות על ההפלה שעברתי לפני חודש, רק על הלידה השקטה מלפני 8 חודשים.
אני משיבה שאנחנו עדיין לא מוכנים להיפרד מהציוד, ושזה לא הזמן המתאים לדבר על זה.
הבת החכמה שלי מעירה שבטח בגללה אני לא רוצה לדבר.
חמותי ממשיכה וחוקרת מה אכפת לי, ושיחזירו לי כשאצטרך.
אני מזכירה לה שבמיטה משתמשים לפחות שנתיים, והיא ממשיכה בקשר לבגדים, וברוב חוצפתה שואלת אותי, לפני הילדה, אם אני בהריון.
אני משיבה, כבר בעצבים, שאני לא, ושאם גיסתי רוצה משהו, שתדבר איתי בעצמה.
לא מצליחה להשתחרר מזה. כעס, כאב ודמעות.
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/09/14 22:19
114צפיות
אכן חוסר טאקט .
אני לא יודעת האם התכוונת למה דעתנו בנושא נתינת הדברים או ההתיחסות לחמותך?
בקשר לדברים, אני מבינה לחלוטין את הרצון שלך לשמור את הדברים לעצמך ולהיות הראשונה שמשתמשת בציוד.
באשר לחומתך, הייתי שולחת את בעלך שיבהיר לה את העניינים בצורה מאוד ברורה.
 
אני לא יודעת למה התכוונתי
13/09/14 22:03
72צפיות
באותו זמן פשוט התמלאתי בכעס ועצב ועצבים.
הקטע עם הציוד הוא שאת רובו קיבלתי גם אני בירושה מגיסתי השניה, שהילדים שלה כבר גדולים.
אני לא יודעת מה להחליט, כי אני לא יודעת אם יצליח לי עם עוד הריון, וזה פשוט עצוב, כי הכל היה צריך להיות עכשיו בשימוש, והייתי יכולה כן לתת לפחות את מה שקטן מהבגדים, והייתי עושה את זה בשמחה...
היי,
13/09/14 23:00
42צפיות
אז קחי לעצמך כמה ימים ותחשבי מה כן את מוכנה לתת ומה לא.
יכול להיות שתהיי בשקט עם עצמך ולא ממקום של לחץ תחליטי יותר במדויק מה נכון לך.
חיבוק
º
תודה
14/09/14 04:51
10צפיות
אכן חסרת טאקט
13/09/14 10:43
73צפיות
ממש חצופה, רק מלקרוא את זה אני מקבלת עצבים.
תאמרי לי שאת לא נותנת ולא מוסרת כרגע כלום נקודה. ויש לך את הסיבות שלך.
אם תמשיך לנג'ס תאמרי לבעלת שיבהיר לה את הנקודה!
בהצלחה מותק
יאללה!- איזה חוסר רגישות!
13/09/14 17:40
58צפיות
באמת. נראה לי שהיא הגיעה לשיאים חדשים. זה נורא.
הגבת באיפוק יחסית. אני מתארת לעצמי שזה בגלל ביתך, וטוב שכך.
כדאי שתשתפי את בעלך בעניין, ותבהירי לו שיבהיר לה שלא תשוחח איתך על נושא זה יותר.
תמיד מעניין אותי לדעת אם החמות היתה מגיבה ואומרת שאת אותם דברים אם היה מדובר בבת שלה, ולא בכלה שלה.
 
אווווף כל כך מבינה אותך, אני הייתי
13/09/14 22:14
43צפיות
מבקשת מבעלי שידבר איתה על כך, וגם שיספר לה על ההפלה הנוספת. מלבד זה לגבי התהייה של שירה, אני לא חושבת שזה היה אחרת כלפי הבת שלה, ההורים שלי עוד פחות רגישים כלפיי מאשר חמי וחמותי, שתכלס ממש בסדר. שמעו את זה: יש לי אחיינים תאומים בני 4 שמבלים אצלם הרבה זמן, נניח יום בשבוע, ויש להם חדר שמוקדש להם בו יש מלא צעצועים וגם מיטה גדולה בה הם ישנים כשהם ישנים אצלם וכל זה, באותו שבוע בערך של הלידה השקטה השניה שלי הם הביאו לחדר שידת החתלה, כמעט מתתי, כלומר, זה בקומה השניה, ואני לא נכנסת לשם הרבה, אבל איך שנכנסתי לשם נפל לי הלב לתחתונים. ואבא שלי בשיא החוסר הרגישות (אגב, הוא מלך בחוסר טקט לסוגיו) אומר: זה סתם ארון. זה נוח. ואמא שלי אמרה שהם קיבלו את זה מהשכנים ושהיא מצטערת. אגב, באותו יום אבא שלי שאל אם עכשיו אני מתכוונת לחפש עבודה. בעלי המתוק אמר לו שזה לא הזמן וקודם נתמודד עם מה שקורה כרגע. נדמה לי אפילו שזה היה בין הידיעה על המום הקשה לבין ההליך עצמו. לפעמים אנשים אומרים/ עושים דברים שזה לא להאמין. 
חסרת רגישות והבנה
13/09/14 21:18
35צפיות
לפי מה שאת כותבת, נראה שאת פעלת כמו שצריך: לא נכנסת לפרטים בסיטואציה שלא נוחה לך (לפני הבת שלך) ועמדת על שלך.
נראה לי שכדאי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויבהיר לה שכאשר תרגישו שמתאים לכם, תלוו או תמסרו ציוד ובגדים לגיסתך ושאתם מבקשים להניח לנושא.
מעדכנת
14/09/14 05:12
63צפיות
בסוף דיברתי איתה בעצמי. בעלי לא ממש מסוגל לדבר איתה.
חוסר טאקט היא מחלה משפחתית אצלהם. היתרון בזה הוא שאפשר גם לענות באותה צורה.
בסה"כ אני ממש אוהבת ומעריכה את חמותי, והיא עושה כל כך הרבה בשבילנו, שאני די מוכנה לסלוח לה על הכל.
היה לי חשוב להבהיר לה שלא תדבר על העניינים האלה ליד הילדים, והיא הבינה. אני גם יכולה לסמוך עליה שהיא לא תדבר על מה שלא צריך לדבר.
גם התשובה שלה היתה די עצובה- שהיא לא רגילה שיש דברים שאנחנו לא מדברים עליהם.
באמת אף פעם לא הסתרתי משהו כל כך כואב מכל כך הרבה אנשים קרובים.
הקושי הגדול הוא עם זה שכל הציוד הזה היה צריך להיות בשימוש, והוא לא. במצב כזה, בכיף הייתי מעבירה את מה שאני לא צריכה.
איזה מצב מחורבן להיות בו.
בוקר טוב,
14/09/14 07:57
31צפיות
טוב שדיברת איתה והבהרת לה את הדברים.
יום טוב

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה