בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

בוחרת בשתיקה.
28/08/14 21:25
121צפיות

מחייכת לעולם אבל בפנים הכל רקוב. הכל שבור.
הולכת בין אנשים ורוצה לצעוק ולכעוס עליהם שהם ממשיכים בשגרה שלהם כרגיל ואני לא.
רוצה להסתכל להם בעיניים ולומר להם שהלב שלי שבור. לא כדי שירחמו אלא כדי שידעו ואולי אולי ביום מן הימים יבינו.
בעבודה כולם חוזרים מחופשת הקיץ. הולכת בין ההמונים שהגיעו למליאת תחילת השנה בעבודה ומרגישה שהחיוך שמרוח על פניי מסתיר שקר גדול. מסתיר את הפחד שלי, מסתיר את העצב והשיברון.
שואלים לשלומי ואני עונה "הכל מצוין". לא טוב, לא סבבה, בוחרת במצוין!. כדי שלא ירגישו שבפנים הכל ריק. כדי שלא יחשבו שאני חלשה או שמשהו אצלי "לא בסדר". שואלת בחזרה "מה שלומם?" והם עונים "הכל טוב" ובפנים אני יודעת שכל מה שהם רואים זה אותי שלפני. הם יודעים מה שאני יודעת אבל הם בוחרים שתיקה. מאחורי ה"מה שלומך?" מסתתרים הרחמים. הרחמים שלהם עליי והרחמים העצמיים שלי. אבל אנחנו בוחרים שתיקה.
שבורה. מבפנים. מרגישה חלשה עם כל חיוך מאולץ שאני בוחרת. עם כל טלפון שמצלצל ואמא או בן משפחה אחר בקו השני אני בוחרת שוב לשנות את קולי למצב שמח.כדי שלא ירגישו את הסדקים והתהומות שנפערו בליבי. אני גרועה בלשקר. הנפש שלי שקופה כמו מים. אני יודעת שכולם מרגישים אבל לבחור בשתיקה קל להם יותר. וקל גם לי. כי אז אני עומדת בסטנדרטים של "בסדר, היא הבריאה, היא לא צריכה טיפול נפשי, היא יודעת להתמודד בעצמה". אז כן, אני יודעת להתמודד בעצמי אבל לא הבראתי. והפחד הגדול הוא שאני גם לא אבריא לעולם. הזיכרונות, הריחות, השקט של אחרי... הכל נשאר ונצרב בנפשי. בחרתי בשתיקה כמו רבות אחרות כמוני. עוד לא פגשתי כאלה שיצרחו את זה ברחוב כי הבושה גדולה מידי.
בעוד כמה ימים יגיע התאריך המשוער. תאריך שכבר לא יתגשמו בו החלומות שלהם קיוויתי. היום התבשרתי שבעוד שבוע מישהי שאני מכירה אמורה ללדת וחברה אחרת מתחתנת בתאריך המשוער. ורע לי. רע לי לשמוע, אני כועסת וכואבת ומרגישה עם עצמי רע שאני לא מצליחה לשמוח בשביל מישהי אחרת. כל מה שאני רוצה זה לצעוק להן בפנים שהן לא בסדר. כי הכל היה אמור להיות אחרת. הן היו צריכות לשמוח בשבילי. זה לא מגיע לי. וגם לא מגיע להן שלא אשמח בשבילן. אז אני מחייכת. בצביעות. ובוחרת שוב בשתיקה. כולם ממשיכים הלאה ואני, אני נשארת במקום. שבורה לרסיסים, דיכאונית, בורחת מנחמה וממשיכה להתמודד עם עצמי והעולם. אין בי הרבה אמונה וגם לא הרבה תקווה. מהמעט שנשאר הבנתי כי קיימים פצעים שהזמן אינו מרפא, אבל הוא מכווץ אותם לגודל המאפשר לחיות איתם. אבל אלו לא החיים שקיוויתי לחיות.
 
מזדהה איתך
28/08/14 21:43
41צפיות
אני קוראת את מה שכתבת ואני ממש כאילו קוראת את המחשבות של עצמי.
כל כך מבינה לליבך באמת, לא כתבת מה בדיוק עברת אבל אני לצערי מבינה היטב.
אין מילים מנחמות, וגם אני מרגישה כועסת ומאוכזבת רוב הזמן, מנסה להחזיק את הראש מעל המים, מקווה לעתיד טוב יותר....
מקווה שבאמת הזמן יעשה את שלו, ויהיו בשורות טובות יותר....עדיין חושבת שכן כדאי למצוא מישהו קרוב שכן תרגישי בנוח לשוחח על רגשותייך האמיתיים
בלי צביעות...שיהיה לך הרבה בהצלחה ותדעי ימים טובים יותר!
תודה...
28/08/14 21:53
38צפיות
עברתי לידה שקטה בשבוע 23.
לא מוצאת מישהו קרוב שמבין. הקרובים ממהרים לנחם ואני, כפי שרשמתי לא מתרצה בניחומים וגילויי תקווה.
בנתיים.. כותבת פה קצת. זה עוזר.
מציעה לך למצוא מקום בו את יכולה לדבר על זה
29/08/14 06:05
26צפיות
אני עברתי לידה שקטה בשבוע 40. כולם בסביבה ידעו, וכשחזרתי הביתה הודענו למי שרק אפשר שאנחנו יושבים שבעה.
כל מי שהגיע וישב איתי, סיפרתי לו את כל הסיפור של מה שקרה, וממש היה לזה אפקט מרפא. באיזשהוא שלב כבר לא היה לי צורך יותר לספר את זה, והרגשתי שהתקדמתי שלב בהתמודדות ובעיבוד של מה שקרה.
 
מאד קשה להמשיך בחיים כרגיל. מאד קשה כשחיים של כולם מסביב ממשיכים כרגיל, העולם מלא בתזכורות למה שאיבדנו. בכל מקום יש נשים בהריון ותינוקות. אנשים ממשיכים למות והעולם מתייחס אליהם בצורה כל כך שונה ממה שמתייחסים לאבל שלנו. חשוב מאד שתהייה לך דרך להוציא החוצה את מה שקורה לך בפנים. בכתיבה, ביצירה, בטיפול כלשהו.
 
גם אני מתחילה להבין שהכאב לא עובר לעולם. עוד משהו שעוזר לי זה ההבנה שגם אם אלו לא החיים שרציתי, אני לא מתה, וגם לא מתכוונת להרוג את עצמי, ואם ככה אז אני בוחרת לחיות, ואם לחיות אז לעשות את כל מה שאני יכולה כדי שיהיה לי טוב בחיים. אני ממלאת את החיים שלי בדברים אחרים, ומחזיקה בהם חזק כדי להמשיך.
קצת אחרת..
30/08/14 00:38
6צפיות
אצלי זה קצת אחרת כי לא ישבתי שבעה מאחר וילדתי בשבוע 23+5. העניין הוא שבדיוק באותה תקופה ממש נקשרתי אליו גם אם הכל היה בדימיון שלי הרגשתי שהיה שם קשר משמעותי. תהליך קבלת ההחלטות בבית החולים היה כל כך מהיר שעד היום התחושה היא שלא "אני" (המודע) נכח שם... אלא משהו אחר שלא שולט במה שקורה. אני בוחרת בחיים ויחד עם זאת מרגישה כל כך פצועה מבפנים. הדמעות לפעמים יוצאות ללא סיבה ובזמנים הכי לא מתאימים. אז הפכתי לטיפוס נמנע, טיפוס עם המון מסכות. ואני שונאת את התחושה כי מעולם לא הייתי כזאת.
בחרי לצעוק! או לכל הפחות לא לעטות מסכה
29/08/14 09:05
32צפיות
המסכה אולי נראית יפה על פנייך, אבל יש בה רעלים פנימיים
היא דורשת כוחות שאין בך,
וכעת כוחותייך ספורים ואת זקוקה להם להחלמה,
אל תבזבזי אותם על ריצוי הסביבה.
היי מה שאת ,
עצובה!
גם אם אינך נעימה כעת, זו  את, ברגעים אלו. 
היי מה שאת מרגישה,
רוגזת וכעוסה, ריקה ,
אלו רגשות לגיטימיים וצפויים
ומי שלא יכול להם, יואיל ויפנה את מקומו.......
וכששואלים מה שלומך, אינך חייבת לענות מצוין,
את יכולה לאמר יהיה טוב , לרחוקים,
או עצוב לקרובים,
קשר השתיקה הזה מכביד
קשר השתיקה הזה עלול להסתיים בצעקה
והצעקה תפגע בסופו של דבר, בך.
אף אחת לא בחרה וקיותה לפגוש את האבל והאובדן
זה הוא שבחר בך ,
חבקי אותו, עבדי אותו, תני לו מקום
ולאחר שתרגישי שהגיע זמנו ללכת,
מכיוון שהתקווה הגיחה לה,
חבקי אותו, אמרי לו שדי
והניחי אותו בצד,
שהרי הוא לא יעזוב לעולם.
 
 
 
 
 
לפי עצתך...
30/08/14 00:45
5צפיות
היום החלטתי להוריד את המסכה מפניי. ונוכחתי לדעת שהעצבות שלי משפיעה באופן קשה על בן זוגי ועל ההורים שלי.
אנשים מתרחקים ממני. לא אוהבים לראות אותי במצב הזה ומתעקשים איתי שאני צריכה לחייך. ושוב, בא לי לצרוח.
אני מרגישה שהם רחוקים מלהבין למרות שהם כל הזמן אומרים "אנחנו מבינים, אבל..." ופה כל העניין. ה"אבל" הזה. "אבל תמשיכי הלאה, אבל תמשיכי לקוות..." אין אני פשוט לא יכולה!. אני רוצה אבל ממש לא מצליחה!. העצב גדול מידי בשבילי. אין בי את הכוח לעטות מסכות ומאידך אין לי את הכוח להיות עצובה ולספוג את תגובת הסביבה.
מחכה לרגע שזה ייפסק... כאילו מדובר בשפעת. אבל זה איפשהו תמיד שם, מתקיל אותי במקומות בהם אני לא מצפה.
מבינה אותך כל כך
29/08/14 11:53
31צפיות
מבינה ומזדהה וכואבת איתך.
אכן, יש פצעים שהזמן לא מרפא ועצב שלא עובר לעולם. ואנחנו נמשיך לחיות את החיים האלה בעצב, באבל ובתחושת החמצה. אני מקווה שעם הזמן זה יהפוך לנסבל יותר, כואב פחות. אני מקווה שלא תבחרי לנצח בשתיקה ובשקט. שתמצאי דרך לבטא את הכאב הזה, להוציא אותו ולהשתמש בו לטובה.
שרון.
תודה.
30/08/14 00:48
3צפיות
הלוואי והייתי מוצאת את הדרך.
תכתבי, תבכי, תדברי זה מאוד חשוב
29/08/14 12:46
26צפיות
מאוד חשוב לרפא את הנפש כדי להמשיך קדימה אני אחרי חודש וחצי הפלה בשבוע 18...לי עוד נתנה הזכות לבחור וכל כך שמחתי על כך וישר בחרתי בגרידה....הכל מסביב ממשיכים, כי בעצם כך הם החיים ...הם בסך הכל ממשיכים את חייהם...אני לא כועסת על אף אחת ואחד כי מי שלא עובר את זה (ושלא יעברו את זה) לא יבין לעולם את הריקנות והכאב של האובדן הזה....ולכן אין להם מילים והם מעדיפים לשתוק...אבל כל אחד עם השק שלו ובאמת ובתמים אני לא יכולה להזדהות עם הכאבים שלהם...אז החלטתי לא לשקוע בעצב מנקודת הרחמים אלא לשקוע בו מנקודת האובדן וההתמודדות איתו שתוציא אותי חזקה יותר כדי להמשיך קדימה.
לי יש אחות קטנה שנכנסה להריון חודש אחרי, ואצלי נעצר והיא ממשיכה (טפו טפו טפו שיהיה לה הריון בריא וקל)  וזאת כבר פעם שניה ששתינו בהריון אצלי נפסק והיא כבר חובקת ילדה מדהימה והריון נוסף....קשה לי לראות אותה ולשאול אותה איך ההריון....ואני חייבת להתגבר על זה כי יש לי עוד המון ימים לראות אותה  וזאת עבודה נפשית ממש קשה! 
אל תשתקי, תמצאי לך טיפול ( פרטני או קבוצתי, כתיבה או אומנות- מה שאת אוהבת ומרגישה נוח איתו) שתוכלי לדבר על זה. זה ממש יכול להקל על הנפש שלך ולתת לך הארות להמשך 
בחרתי להתמודד
30/08/14 00:54
5צפיות
כמוך, אני מרגישה שהעצב שלי בא מנקודה של אובדן והתמודדות וזאת הסיבה שאני שונאת את העובדה שאני שותקת כי זה מוביל אותי לרחמים עצמיים.
מבינה את כאבך. ומתארת לעצמי שזה מאוד קשה לראות את הדברים מול העיניים מבלי יכולת להימנע מהם.
תודה על הכוח שאת נותנת לי בדבריך... :)
 
איתך בכל מילה...
29/08/14 15:54
23צפיות
גם אצלי "הכל מצוין"... והכל לא.. אמנם עברו כבר חמישה וחצי חודשים מאז הלידה שקטה בשבוע 22.. אבל עדיין כואב ורע והימים עוברים בלי מה שהיה צריך להיות איתנו.
תכתבי, תבכי, תדברי, תשתקי. הכל מותר.
אמנם אלו לא החיים שתיכננו לעצמינו, אבל מאחלת לך ולכולנו ימים טובים יותר.
 
תודה
30/08/14 00:55
2צפיות
ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם! :)
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/08/14 16:15
17צפיות
החזרת אותי 7 שנים אחורה כאשר עברתי את אובדן ההריון שלי.
הרגשתי בדיוק כך.היה לי קשה לקבל שכולם ממשיכים הלאה , מדברים על שטויות ואני עם חור בלב ועצב 
נוראי.
שמתי מסיכה כי הבנתי שאנשים לא באמת מעוניינים ורוצים להכי את הכאב שלי.
זהו חלק מהתהליך .
הזמן כן עושה את שלו ובהחלט לומדים לחיות עם הצלקת.
אני למדתי עם השנים שאם חשוב לי שידעו, אני משתפת ,אבל הרבה פעמים גם לא, כי 
רוב האנשים לא באמת רוצים לדעת.כמובן שיש כאלו שכן ואיתם חשוב לשתף.
מציעה לך למצוא תמיכה חיצוני ולקבל עזרה ובעיקר הכלה .
מקום בו תוכלי לדבר על הכל .בלי מחסומים ובלי פחד .
שולחת לך המון אהבה.
תמיכה חיצונית
30/08/14 00:58
2צפיות
אני מוקפת בבני משפחה תומכים ובן זוג נפלא אבל כמו שכתבת אני מרגישה שנגמר להם יכולת ההכלה.
ואני ככל הנראה זקוקה לעוד זמן בעיבוד החוויה.
אני טיפוס שנמנע מפסיכולוגים וטיפולים מסוג זה. ולכן, אני נעזרת בכתיבה ובשיתוף בפורום הזה. בתקווה שזה יסייע.
משתתפת בצערך על האובדן היקר-
29/08/14 17:29
23צפיות
ואני דווקא בוחרת לא בשתיקה. זו אני. אני לא אשמה ש-7 ההפלות שהיו לי. ולא- אני לא רוצה לענות ששלומי טוב ושהכל בסדר. לא בא לי. שוב- הכל תלוי סיטואציה. אני לא הולכת וצועקת באירועים וברחוב על מה שקרה לי. אבל רוב האנשים שסביבי (כולל המורה של ביתי והגננת של בני) יודעים. זו לא בושה.
 
כמובן שאין לי ברירה לעיתים לשים את המסיכה המעצבנת והנוראית הזו. מחר למשל יש לנו אירוע משפחתי ורוב האנשים שם לא יודעים דבר וחצי דבר מכל מה שקרה לי בשנים האחרונות. אני בהריון עשירי (שבוע 15) ורואים בטן, אבל הילדים שלי לא יודעים כלום על ההריון או על ההריונות הקודמים, ואני מתה מפחד שמישהו מהקרובים יגיד לי משהו לגבי הבטן. כבר הכנתי תשובה מראש: "זה מאוד מאוד מורכב. עברתי הרבה הפלות, לא ידוע לאף אחד מה יהיה הסוף במקרה הזה,  ואני מבקשת לא לדבר על כך, כי הילדים לא יודעים כלום".
אבל אם אף אחד לא ישאל אותי כלום- לא אגיד כלום. זו התקווה שלי.
 
מציעה לך למצוא דרך כלשהי לביטוי התחושות הקשות, מעבר לכתיבה פה. לא תמיד חייבים לומר ששלומנו טוב ולעטות את המסיכה הזו.
ותרגישי בנוח- גם אני (ורובנו פה, אם לא כולנו), מתקשה ביותר לפרגן לקרובות משפחה או לחברות שהן בהריון. וזה באנדר-סטייטמנט. הקנאה והכעס הם אולי רגשות לא נעימים, אבל אנושיים מאוד והן חלק בלתי נפרד ממי שעוברת אובדני הריון. ככה זה. אל תרגישי יסורי מצפון על כך ואל תשפטי עצמך לחומרה.
זה מורכב...
30/08/14 01:15
5צפיות
יש בך המון עוצמה וחוזק ראויים להערכה.
כמו שכתבת, זה מורכב... אני לא מפסיקה לחשוב על ההיריון הבא ואיך אסתדר עם השאלות שמסביב. לפני כל אירוע, כל מפגש גדול או קטן עם אנשים אני מכינה את עצמי נפשית לשאלות על היריון, ילדים וכל מה שקשור בזה...
אף פעם ההיערכות המוקדמת שלי לא באמת עוזרת ואני יוצאת כל פעם מתוסכלת מחדש.
לגבי קנאה וכעס, אלו רגשות שהיה להם מקום מאוד קטן בחיים שלי... והיום הם תופסים מקום מכובד. כמו עם מסכות ולבחור בשתיקה החוויה הזאת הוציאה ממני צדדים שלא הכרתי והתנהגות שלא בחרתי בה מעולם. כרגע מנסה לברר עם עצמי מה עומד מאחורי כל תחושה כדי ללמוד להתמודד איתה. וזה בהחלט מורכב. אני עדיין מחפשת את הדרך המתאימה לי להתמודד... (בנתיים נעזרת בכתיבה ושיתוף במרחב המרוחק הזה...)
 
 
מצטרפת בצער...
28/08/14 09:00
156צפיות
אתמול, שבוע 11, גילינו שהדופק פסק, והעובר מתאים לשבוע 8 וקצת. 
יש ילדה אחת בריאה ומדהימה בבית. 
אני חייבת לציין שהיתה לי אתמול הרגשה רעה מהבוקר, לא יכולה להסביר מה בדיוק, אבל כשנכנסנו לרופא והוא אמר יאללה עושים שקיפות, אני עניתי שאני מקווה. הוא שאל למה ואמרתי שיש לי תחושה לא טובה. צדקתי. לצערי.
אני בת 36. כבר לא כל כך צעירה ותמימה. ידעתי שזה יכול לקרות. רק כשזה שלך, זה כל כך כלכך כואב. 
בעצת הרופא, היום בערב אקח 4 כדורי ציטוטק. לצערי, רפרפתי בלילה כאן בפורום, וקצת נבהלתי מחלק מהסיפורים. מקווה לטוב. מקווה שיגמר מהר. מקווה לחזור בקרוב לצחוק ולשמוח, אבל זה נראה לי רחוק. כל כך רחוק. 
לא הצלחתי להרדם בלילה, כל פעם שעצמתי עיניים ראיתי את המוניטור. ואת הרופא בזוית העין מנסה שוב ושוב למצוא משהו. ולא מצליח. ואת הפנים של בעלי. ואותי. שוכבת שם ויודעת שמה שפחדתי ממנו התגשם. ואיך יוצאים מזה? חייבים לצאת מזה, ולהתקדם. אבל איך...זה עוד לא ברור לי. 
כמה עצב. עצוב לי.
 
28/08/14 09:44
31צפיות
נראה לי שהזמן יעשה את שלו. אצלי ההפלה התחילה מכאבים ודימום בשבוע 11, כאשר את העובר ראיתי שבוע לפניכן חי וזז. גם לי הייתה הרגשה רעה במשך יומיים, ניסיתי לא להאמין. 
עכשיו, כמעט שבועיים אחרי - זה בא והולך: מדי פעם שוטף אותי הצער, נורא עצוב. בכל מקרה אני רואה שיפור עם הזמן, התחלתי לחשוב על העתיד וכמובן נזכרתי שיש לי כבר ילד בבית. 
מה שהכי עוזר (לדעתי) זה לעצור ולחשוב, להתאבל לבד או יחד עם האנשים הכי קרובים. אני דאגתי שהבן הגדול לא יהיה איתי, כדי שלא אצטרך להסתיר את הרגשות. במקרה היה לנו טיול לפראג שתוכנן מראש - אז נסעתי שלושה ימים אחרי הגרידה וזה עזר להתנתק. בקיצור - צריך לקחת את הזמן - חופש מחלה או חופשה מהעבודה ולעכל.
 
משתתפת בצערך ומבינה לליבך
28/08/14 14:31
29צפיות
אני עברתי לפני שלושה שבועות הפסקת הריון בשבוע 21 היו דימומים שהובילו בסוף לירידת מים ובלית ברירה המליצו על הפסקת הריון.
יש לי 2 ילדים מקסימים בבית וזה בעצם הדבר העיקרי שמנחם אך עדיין האבל קשה ועצוב.
למרות שהרופאים אומרים "פעם הבאה יהיה יותר טוב" בשלב הזה זה עדיין לא מנחם. אולי בעתיד זה ינחם...קיימת הרגשה
ששום דר לא מעודד, במיוחד מאנשים שלא באמת מבינים, אנשים שלא עברו את זה על בשרם, כולל אפילו בן הזוג.
צריך באמת לנסות ולהתרומם ולחזור לשגרה ולקוות שבאמת תהיה פעם הבאה והיא באמת תהיה טובה יותר עם סוף טוב!
הרבה הצלחה!
משתתפת בצערך על האובדן-
28/08/14 15:55
34צפיות
תיארת ממש באופן מדוייק את מה שאני חוויתי כבר 7 פעמים. נורא עצוב.
כדי לעודד אותך מעט, אספר לך שלאחר ההפלה הראשונה שהיתה לי, היה הריון תקין, שהביא לי את בני השני, ולכן גם ההפלה ההיא לא השאירה צלקת כה נוראית כמו שאר ההפלות שהתרחשו ברצף, עדיין ללא סוף טוב ועם סימן שאלה גדול לגבי האם בכלל יהיה סוף טוב.
אז קודם כל תגמרי עם העניין הפיזי. לאחר מכן תתאבלי, תבכי כמה שאת צריכה, תשתפי את מי שיבין אותך, תחבקי חזק חזק את ביתך, ובין בכי לבכי תמשיכי הלאה לנסיון הבא, בתקווה ובאופטימיות לטוב, כי הפלה אחת, עם כל הכאב העצום שהיא מביאה עימה, עדיין נחשבת משהו תקין ונורמטיבי. היה לך הריון אחד תקין עם ביתך, ותסתכלי קדימה בתקווה להריון תקין נוסף.
מקווה עבורך שהפן הפיזי ייגמר במהירה, ואז תתפני לאבל הנפשי, ואחריו ויחד איתו תרימי ראש ותמשיכי הלאה.
תעדכני במצבך ואנחנו נהיה פה בשביל לתמוך ולחזק.
 
 
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/08/14 16:17
26צפיות
צר לי מאוד על הפסקת הדופק.התמונה הזו במוניטור אכן נשארת חקוקה הרבה זמן במוח ובלב.
מקווה מאוד שסבב אחד של ציטוטק יסיים הכל ובטוב.
אפשרי לעצמך להיות במנוחה ובתוך התהליך.
קחי את הזמן להתאבל ,להיות עצובה ולהיפרד מההריון האהוב.
שולחת אהבה וחיבוק 
משתתפת בצערך
29/08/14 06:10
20צפיות
כל כך כואב לי עם כל אחת שמצטרפת, שקשה לי למצוא מילים לנחם.
מצטרפת לכל מה שאמרו לך כאן.
תני לעצמך זמן לכאוב...
היסטרוסקופיה אבחנתית
27/08/14 16:41
75צפיות
שלום (שוב) לכולן,
לצערי הרב חזרתי לפורום אחרי כמה חודשי היעדרות...
תקציר הפרקים הקודמים: באפריל עברתי גרידה לאחר missted abortion בשבוע 13 (עובר מתאים לשבוע 11.5)
לפני כשבוע בדיוק עברתי הפלה טבעית בשבוע 10 (לאחר שכמה ימים קודם לכן אובחן שהעבור ללא דופק כבר משבוע 8)
אלו שני ההריונות היחידים שלי.
רופא נשים הפנה אותי לבירור קרישתיות יתר והיסטרוסקופיה אבחנתית.
הוא המליץ בחום רב ללכת לד"ר מוטי פנסקי באסותא, לדעתו אוכל לקבל החזר מהכללית עליו (יש לי ביטוח כללית פלטינום).
כמה שאלות:
1. האם מישהי עברה אצלו באסותא את הבדיקה והיא מבוטחת כללית? כמה זה אמור לעלות ומה גובה ההחזר?
2. במידה ואני מבצעת את הבדיקה דרך הקופה הופניתי לתל השומר - האם מישהי עברה שם בדיקה? אשמח לשמוע על רופאים מומלצים / לא מומלצים
 
תודה מראש
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/08/14 23:10
23צפיות
לא שמעתי על השם שהרופא שלח אותך.
אבל ממה שידוע לי,ההשתתפות העצמית היא נמוכה שיש לך ביטוח פלטיניום. אבל הכי טוב לברר 
באסותא או בכללית.
בתל השומר יש רופאים טובים.
את יכולה להתקשר ולבדוק מי עושה את הבדיקה הזו.ברגע שיהיו לך את השמות נוכל להמליץ או לפחות לאשר לך שאת בידים טובות.
המלצה...
27/08/14 23:33
32צפיות
ד"ר חן גולדשמיט..
גם קיבלתי עליו המלצה מהרופא נשים וגם שמעתי מהפורמים.
בהחלט מרגיע ועשה את העבודה מקצועית!
בטא 25 כשבוע וחצי אחרי גרידה
27/08/14 11:57
89צפיות
בטא 25 כשבוע וחצי אחרי גרידה אחרי הפלה טבעית בשבוע 11. 
הגיוני? עוד לא הייתי אצל רופאת נשים (יש לי תור רק ב-9 לספטמבר) ולכן עשיתי בדיקת בטא דרך רופאת משפחה. 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/08/14 12:06
46צפיות
הגיוני מאוד.לוקח קצת זמן עד שהבטא מתאזנת, ממליצה לבדוק עוד כמה ימים או בעוד שבוע. סביר להניח 
שעד אז היא כבר תתאפס.
º
תודה
27/08/14 12:11
11צפיות
עוד שאלה
27/08/14 12:10
29צפיות
אגב, אשמח שתגידו לי מתי אני צריכה לעשות אולטרסאונד אם הכל תקין? בבית החולים רשמו רק מעקב של רופא ולא רשמו מתי...
היי,
27/08/14 23:12
10צפיות
יש כאלו שמבקשים ביקורת לאחר שבועיים ויש כאלו שמבקשים להגיע לאחר שהווסת מסתיימת.
אם אין בעיה מיוחדת, נראה לי שנכון להגיע לאחר הווסת אז גם הרחם מתנקה עוד וניתן לראות באולטראסאונד מה קורה במדויק.
וסת אחרי גרידה
27/08/14 21:21
48צפיות
שלום,
עברתי גרידה בהרדמה מלאה (פרט מיותר) בשבוע 11 ב-5.8
הדימום נמשך למעלה משבוע.
היום קיבלתי, מה זה אומר?
הרופא אמר שנוכל לנסות אחרי חמישה שבועות ווסת ראשון.
חמישה שבועות ממועד הגרידה זה 9.9 שאני יכולה להעריך כי זה זמן הביוץ (לא ודאי)
זה אומר שנוכל לנסות שוב עכשיו?
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/08/14 23:05
23צפיות
ראשית, צר לי על האובדן שלך.
לפי מה שאת מתארת, זה אומר שהווסת הראשונה לאחר הדימום הגיעה 19 יום לאחר הגרידה?
זה קצת מוקדם והשאלה האם זו הווסת.
איך המחזורים שלך בד"כ?
בגלל שזה נראה קצת מוקדם, אני הייתי מחכה עוד מחזור אחד על מנת לתת לגוף להתאזן  ולחזור לעצמו.
לפי מה שאני מבינה מדברי הרופא, הוא התכוון כנראה שהווסת תגיע 4 שבועות לאחר הגרידה או קצת פחות ואז שבוע אחרי זה פחות או יותר יוצא הביוץ.
אבל שוב, חשוב לדעת מה אורך המחזור שלך בד"כ.האם עשית אולטראסאונד לאחר הגרידה?
או שאמרו לך להגיע לביקורת רק לאחר הווסת?
 
מה עושים עכשיו? הרבה שאלות..
25/08/14 10:46
278צפיות
לפני 6 שנים עברתי הפלה טבעית והכל יצא לבד.
היום, שבוע 7, אחרי דימומים של יום וחצי התבשרתי שיש רק שק הריון והופנתי למיון. מצד אחד אני מפחדת ללכת למיון.. אולי זה יפול לבד כמו פעם שעברה? מצד שני לא יודעת מה לעשות.. 
מה האופציות בשבוע צעיר כזה? לא רוצה התערבויות.. מה יכולים להגיד לי במיון? הרופאה אמרה לי שיש אופציה של כדורים, מה זה אומר? מה זה התהליך הזה? יקרה משהו אם אני אחכה..? 
ומתי אפשר לנסות שוב הריון?
ועוד שאלה שבטח אין תשובה- למה זה קורה? האם העובדה שנפל פעמיים אומרת משהו? אלו לא פעמיים רצופות ב"ה יש לי 2 בבית..
היי יעליש,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/08/14 13:27
90צפיות
צר לי על הפסקת הדופק.
יש לך כמה אפשרויות.
1. לחכות כמה ימים ולראות מה קורה, אבל ואבל גדול, להיות קשובה לגוף. במידה של חום, תחושת חולשה, כאבים באגן, גב וכו',דימום מוגבר- ישר ללכת למיון להיבדק.
2. ללכת למיון ולהיבדק שוב. לפי מה שהם יראו יחליטו האם לתת לך ציטוטק או להזמין אותך לגרידה.
יש שתי אופציות ללקיחת הכדורים. דרך הפה או בהחדרה לנרתיק.
הכדורים גורמים להתכווצות של הרחם ובכך להוצאת התוכן ההריוני.
בד"כ נותנים ואז מבקשים להגיע לאחר 48 שעות יש כאלו שאומרים שבוע,על מנת לעשות שוב אולטראסאונד ולראות מה המצב.
יש פעמים שסבב אחד לא מספיק וצריך לעשות שוב. יש גם מקרים בהם זה לא עובד וחייבים לעבור גרידה.
מומלץ לחכות לפחות מחזור אחד לפני שמתחילים לנסות שוב.
כדאי להתייעץ עם הרופאה שלך לגבי ברור עמוק יותר.
בהצלחה.
תעדכני מה איתך
שולחת חיבוק גדול
תודה רבה.. אני כנראה אמתין ליום חמישי
25/08/14 20:06
62צפיות
ממש מקווה שיפול הכל לבד.. מתה מפחד מכדורים או גרידה.
אגב, יש לי דרך לדעת אם נפל הכל? צריך לצאת רקמה גדולה? כי בנתיים יש הרבה דם וקרישים קטנטנים פה ושם
היי,
25/08/14 22:37
39צפיות
לא חייב לצאת ברקמה אחת גדולה. יכול גם לצאת בכמה גושים.
כדאי גם לעקוב אחר הבטא.
אם כבר יש לך דימום, כדאי להמתין שיצא לבד
26/08/14 21:05
44צפיות
זה סימן שהתהליך כבר התחיל. זה מה שאמרה רופאת הנשים שלי.
את יכולה לקרוא על ההפלה הטבעית שאני עברתי פה.
אני מסכימה עם מקום בלב. את בהחלט צריכה להיות קשובה לעצמך, ואם את מרגישה שרקורה משהו שהוא מעבר לכוחותיך, לפנות לעזרה.
 
משתתפת בצערך.
קראתי את מה שעבר אליך- ויש לי שאלה..
26/08/14 23:49
41צפיות
עד אתמול היה לי דימום מאסיבי, לא כמו שתיארת מבחינת כמויות אבל יותר ממחזור ביום החזק שלו.
לפני שהלכתי לישון החלפתי תחבושת ואחרי כמה דק' הרגשתי ממש רטובה כאילו הכל התמלא שם. הלכתי לשירותים וראיתי בתחבושת גוש עגול ניסיתי להזיז אותו עם נייר טואלט הוא היה יציב כזה ג'לי מוצק.. יכול להיות שזה השק?
לאחר מכן הדימום ירד משמעותית. הלכתי לישון וקמתי עם תחבושת כמעט נקייה. היום עדין דימומים אבל ממש פחותים. גם אין יותר קרישיי דם וכאלה. מה נראה לך? יכול להיות שהכל ירד או שדווקא ההפך, העובדה שכבר אין הרבה דימום אומר שלא הכל ירד? כי לפי הסיפור שלך אחרי הגוש דווקא ירד לך הרבה יותר דם..
אני בכל אופן יום חמישי אלך למיון אבל ממש מקווה שיגידו לי שהכל התרוקן, וגם נראה לי שזהו כי גם הכאבי בטן פסקו לי, מצד שני לא רוצה להתאכזב ולהשלות את עצמי ורוצה להיות מוכנה למקרה שיגידו לי שלא, ושצריך לחשוב מה עושים הלאה..
 
תודה
נראה שכל אחת עוברת את זה בצורה שונה
27/08/14 22:57
17צפיות
אצלי יכולתי לזהות באופן ברור את השק עם העובר. זה נראה כמו שק בקוטר של כ-5 ס"מ חצי שקוף עם נוזל שקוף בתוכו (לא דמי), ומחובר אלי גוש רקמה קטן (כ-1.5 ס"מ), שהיה עדיין חסר צורה, אבל לא דומה לגלי.

משהו שאני יודעת על מחזור מכיוון אחר, שיכול להסביר את הדינמיקה של החוויה שלי- הדרך של הרחם לשטוף את הרירית החוצה היא ע"י זרימה של דם. אם אנחנו רגועות, זה משפיע על השרירים בכלי הדם, הדם זורם יותר בחופשיות, ושוטף יותר בקלות, והתוצאה היא מחזור יותר קל עם פחות כאבים. (אצלי גם בכל התהליך של ההפלה הכאבים היו ממש מינוריים. מחזור רגיל כואב יותר).

איך זה קשור להפלה? אחרי שטף הדם הגדול אצלי, יצאה חתיכה די גדולה של רקמה. בחוויה שלי היא היתה יותר גדולה מבעובר והשק, אבל ממש לא הייתי סומכת על הזיכרון שלי מהשלב הזה, ואז הדימום נרגע. נראה לי כאילו הדם היה צריך לשטוף את החתיכה הגדולה הזו. אח"כ לפני כל חתיכה שיצאה, היתה קצת הגברה בדימום. לפי מה שאני מבינה, מלבד העובר והשק, מה שיוצא זה מה שאמור היה להיות השיליה.
 
אני מקווה שזה עונה על שאלתך.
אצלי עברו סה"כ שבועיים. אין ממש דימום, אבל יש מעט הפרשה חומה שממשיכה וממשיכה... לא עשיתי עדיין US, אז תיאורטית יכול להיות שגם אצלי לא הכל יצא. אני לא לחוצה על זה כי אני לא סגורה על עצמי לגבי עוד הריון, אבל זה כבר לדיון אחר.
תודה! ומעדכנת
28/08/14 15:27
21צפיות
הייתי היום במיון ב"ה הכל יצא והרחם ריק, הרירית 3 מ"מ וזהו..עוד שבועיים בדיקת דם לראות שהבטא ירדה. איזו הקלה שהכל נפל לבד. פחדתי מזה מאוד.
הרופאה אמרה שעוד כחודש בערך אקבל ווסת ולאחר מכן אפשר להתחיל לנסות שוב.
יופי!
29/08/14 00:06
6צפיות
אני שמחה לשמוע שיש גם מקרים כאלה.
שיהיה לך בהצלחה.
כמה זמן אמור להימשך דימום אחרי הפלה טבעית?
27/08/14 11:45
48צפיות
שבוע 7+4
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/08/14 12:07
27צפיות
כמה זמן כבר יש דימום? האם באותה העוצמה?
יכול להימשך שבוע-שבועיים אבל לא כל הזמן ובטח לא באותה העוצמה.
אם תתני יותר פרטים, נוכל לעזור יותר במדוייק
ביוץ לאחר גרידה, איך מזהים?
26/08/14 22:52
51צפיות
הי, בת 40, אחרי גרידה של עוברים זהים. הריון ראשון בחיי...שנקלט ב ivf3.
 
אני אשמח למידע איך לדעת לזהות מתי מגיע הביוץ שלאחר הגרידה?
 
אולי יקרה לי נס ואצליח להיכנס טבעי...? (לטיפולי הופריות בכל מקרה עליי לחכות למחזור שיגיע)
יש ערכות ביוץ,
27/08/14 08:11
46צפיות
אבל:
א. הן לא תמיד מדוייקות.
ב. לאחר גרידה, מומלץ לחכות לפחות מחזור אחד ורק לאחריו לנסות שוב להיכנס להריון. הגוף עבר טראומה (שלא לדבר על הנפש), וצריך לתת לרחם להתנקות לחלוטין, לנוח ולהשתקם.
 
נכון שנורא קשה לחכות עד למחזור. יודעת זאת על בשרי כל כך הרבה פעמים. אבל עדיף להתאזר בסבלנות, ולנסות שוב לאחר שנותנים לרחם את מה שמגיע לה.
בכל מקרה, בהצלחה רבה רבה בפעם הבאה!!!
שוב אני כאן����
23/08/14 12:13
422צפיות
לאחר המון נסיונות , זה קרה לנו נכנסנו להריון היינו מרחפים מרוב אושר, אחרי כל הסבל שמעברנו במשך המון זמן, הצלחנו סוף סוף, ואז בתחילת חודש שלישי בשבוע 10 הדופק של העובר הפסיק , אין מילים לתאר את הצער , שלחו אותי לגרידה ועבור שלושה שבועות בביקורתהתברר שנשארה לי שארית הריונית והכניסו אותי שוב לגרידה, בין גרידה לגרידה אבא של בעלי, נפטר מהמחלה ( אדם צעיר שהיה בריא ) , עכשיו אני אחרי הגרידה השנייה עדיין מדממת פיזית ובעיקר נפשית, אין יותר מקום להכיל את כל הצער הזה שנפל עלינו בחודש האחרון, לא יודעת על מה כואב לי יותר, מרגישה שאני לא שווה כלום, כל הגיבות שלי בהריון כל הגודות שלי בהריון או ילדו וכן אני מודה אני מקנאת בהם, קשה לי מאוד עם המצב הזה, עכשיו אני צריכה לחכות למחזור שיגיע ואז לחזור לטיפולים, אז כרגע אני מרגישה מנחוסית ולא שווה כלום ואני אפילו שונאת את עצמי , למה כל הניסים והנפלאות רורים לי, הלב דלי מדמם מכאב, רגע אחד את בשמיים ורגע שני את בחושך מוחלט, התינוק שלי מת.
צר לי לשמוע
23/08/14 15:07
81צפיות
אין לי מילים מנחמות.
הלוואי והפורום הזה היה נסגר מחוסר שימוש...
º
אמן אמן הלוואי
25/08/14 00:44
8צפיות
הי יקירה
23/08/14 16:05
61צפיות
את לא לבד, את תגלי שיש (לצערי) עוד  הרבה בנות בדיוק במצב שלך ואפילו במצבים קשים הרבה יותר....
את שווה המון !!!!! לא כל החיים זה ילדים...אנחנו נחבוק גם אותם, אבל קודם כל תחבקי את עצמך...תביני שאת חשובה לא פחות מהנסיון להביא ילד....את חיה כאן ועכשיו ואת עוברת את מה שאת עוברת כדי להגיע לתובנות והבנות ( ואני ממש לא מיסטית וכאלה!)
אני אחרי 5 הפלות כשהאחרונה הייתה לפני חודש בשבוע 18...רציתי רק למות.....
אבל אנחנו חזקות יותר ממה שאת יכולה להאמין, אנחנו קיימות, ממשיות ומיוחדות ורק אם נבין את העומק של המילים האלה נוכל להמשיך קדימה.
אני החלטתי להכנס לפחדים והחרדות ולכאב לא להתעלם מהם...אסור לי....אני יוצאת היום למסע כדי להבין את הכל.
עד עכשיו ברחתי מהכאב ..מהפחדים ואני צריכה להתעמת איתם פנים מול פנים...אני חייבת את זה לעצמי.
ואיך: בצד הגשמי /פיזי אני אקח רופא פרטי ויעשה כל מה שצריך בדרך הקונבנציונאלית..וכמובן רפואה אלטרנטיבית...ויעשה ספורט כל שהו כמובן 
בצד הנפשי: טיפול יחידני/קבוצתי (במרפאת חווה בתל השומר), אני אוהבת לכתוב אז נרשמתי לסדנת כתיבה של גבי ניצן, פסיכודרמה...ועוד דברים.
אני אמלא את עצמי....
וכתבתי את זה אולי זה יעזור לך לחשוב איך את עוזרת לנפש שלך לגדול וללהתחזק....כי הגוף ממש תלוי בזה 
תודה לך יקירה
25/08/14 00:43
15צפיות
איזה מקסימה את אין מילים
היי יקרה, צר לי כל כך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/08/14 17:08
60צפיות
אכן קשה להכיל כל כך הרבה כאב וסבל בתקופה קצרה כל כך
מצטרפת להמלצה למצוא תמיכה מקצועית על מנת להכיל את כל מה שאת עוברת.
שולחת המון אהבה וחיבוק גדול גדול
º
תודה יקירה
25/08/14 00:45
9צפיות
תודה בנות יקרות
23/08/14 23:13
70צפיות
על העידוד, המצב שלי לא פשוט, אני אחרי שבע הפלות בת 38 ללא ילדים, עשינו את כל הבדיקות האפשריות , כולל בדיקות של הפלות חוזרות וכל הבדיקות תקינות וזה כל כך מתסכל, אני כרגע שבורה נפשית ופוחדת מהעתיד, מקווה לסוף טוב...
סליחה שלא התייחסתי קודם...
26/08/14 17:29
35צפיות
אני איתך באש ובמים, בתסכולים ובשברון הלב, בבכי וביאוש, וגם בתקווה- בתקווה לטוב. אין לנו ברירה. דרכנו קשה ואכזרית.
גם עליי עוברים ימים לא קלים. בהריון עשירי ואחרון (להזכירך- יש לי שני ילדים, בת 40 וחצי), בשבוע 15, עם חרדות נוראיות. קשה מנשוא. בקושי חיה. בקושי שורדת. בקושי נושמת. עכשיו יש לי גם פחד נוסף שהצטרף שחלילה נדבקתי בCMV מאיזו מישהי מעצבנת וחסרת אחריות, שגם היא בהריון וחלתה בוירוס, לא יידעה אותי ונפגשנו...כאילו שלא חסרות לי דאגות וחרדות, עכשיו גם החרדה הזו נכנסה. בגלל זה לא עניתי לך מקודם. רוב הסיכויים שלא נדבקתי, כי לא היינו במגע כזה קרוב, אבל אצלי הרי אי אפשר לדעת כלום.
בואי נמשיך ונתמוך האחת בשנייה. רק מי שפה יכולה להבין את הטירוף הזה של אובדנים ואובדנים חוזרים.
חיבוק ענק.
 
 
שירה האהובה
26/08/14 22:14
23צפיות
קודם כל אני נרגשת לקרוא שאת בשבוע מתקדם , איזה יופי...בשעה טובה
עם הזמן אני נחשפת להמון דברים חדשים שלא ידעתי עליהם, מתגעגעת לימים של התמימות שלא ידעתי כל כך הרבה וככל שאני יודעת יותר ככה אני יותר מתיאשת, קראתי קצת על הוירוס cmv , לא ידעתי שקיים וירוס כזה, אני רוצה שתגידי לי בעוד כמה חודשים שאת מחזיקה את תינוקך המהמם ושתספרי לנו כמה שההריון שלך היה משעמם, לא קל להיות רגועים עד שהכל מסתיים, אבל חייב להאמין שיהיה סוף טוב
שולחת לך חיבוק ענקי
תודה מתוקה-
27/08/14 08:07
16צפיות
תראי מה זה- אצל בנות "נורמאליות" שבוע מתקדם זה 35 ומעלה. אצלנו שבוע מתקדם נחשב 15...
בינינו- זה באמת יפה מאוד ומתקדם יחסית אליי, אבל רחוק רחוק רחוק מלהיות מתקדם.
 
לגבי הוירוס- האמת היא שאני יודעת על סכנה זו עוד מההריון הראשון עם ביתי. זה תפקיד הרופא לידע לגבי כל הסכנות, ומעבר לזה, בגלל שאני עובדת עם ילדים, אני מודעת לכל הסכנות הנלוות בהיבט של הידבקות בוירוס הזה שפוגע מאוד בעובר.
 
אני מנסה כל בוקר לפני שאני קמה לומר לעצמי דברים מרגיעים. לדוגמא: יש לי רופאה טובה שאני סומכת עליה, עד כה העובר תקין והבדיקות שלו תקינות, אני לא צריכה להיות בשמירה ויכולה לנהל את חיי כרגיל, עם האישה הזו שהיתה חולה ב-CMV לא התנשקתי ולא השתעלה עליי...
 
ובכל זאת- חלמתי בלילה שההריון מסתיים באסון. איזה באסה. אפילו בחלומות אני לא מרשה לעצמי לפנטז.
מחזיקה לך אצבעות ומתפללת עבורך שתזכי גם את לשמוע את המילה המדהימה הזו : "אמא". אין מילה מדהימה מזו בעולם.
בנות יקרות
26/08/14 12:29
47צפיות
אני חוזרת בקרוב לטיפולים, סליחה אם יאשתי מישהי, מבטיחה לעדכן בסוף טוב...
בהצלחה
26/08/14 13:05
26צפיות
עוד שנה נשב במרפסת לקפה (ועוגה, עלי) עם שני תינוקות בעגלות שלנו 
 
אמןןןןןןןןן!
אמן נסיכה
26/08/14 13:55
19צפיות
איזה מהממת את!!!
חוזרת והפעם בשביל חברה - ייבוש חלב אחרי לידה שקטה
23/08/14 23:06
202צפיות
הייתי כאן לפני 5 שנים. מאז כבר יש לי שני ילדים מדהימים. הפעם שואלת בשביל חברה. מחר מתחילה תהליך של לידה שקטה באסף הרופא שבוע 24. היא רוצה לקחת כדורים לייבוש חלב ולי יש שתי שאלות: אחת, מה המינון הנכון? (כדור ואחרי 12 שעות עוד אחד או שמא 2 בבת אחת?). השאלה השניה, הרי היא אמורה לקחת אותו כמה שיותר סמוך ללידה. מה זה אומר בעצם? בחדר הלידה ציד אחרי שהתהליך מסתיים? או אחרי שעוברת למחלקה? מה הכי נכון על מנת למנוע תחילת היווצרות חלב במידת האפש. תודה!ר?
º
ציד=מיד. תפוזבל בסלולרי.
23/08/14 23:07
22צפיות
תוך 24 שעות מהלידה
24/08/14 00:30
73צפיות
נדמה לי שזה כדור אחד, או שניים.
לי נתנו מרשם במחלקה, וקנינו בבית מרקחת של הבית חולים.
שם יכולים לתת לה את כל ההוראות.
בוקר טוב
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/08/14 07:33
73צפיות
חשוב לקחת את הכדור ב24 השעות הראשונות שלאחר הלידה.היא בהחלט יכולה לחכות עד שהיא חוזרת למחלקה.
באסף הרופא לא אוהבים לתת אותו ולכן כדאי לבקש מהגינקולוג שלה או מרופא המשפחה את הכדור.
מאחלת לה שיעבור הכי קל שאפשר בנסיבות המצערות.
כן. אני זוכרת את גישת אסה״ר
24/08/14 08:36
54צפיות
לכדורים הללו. לכן היא נערכת מראש. תודה!
אני עברתי לידה שקטה לפני שבועיים וחצי
24/08/14 08:21
111צפיות
עברתי אותה בבוקר ונתנו לי במחלקה (בקפלן) בערב 2 כדורים ואמרו ללכת עם חזייה צמודה יומיים.
לצערי למרות הכדורים כן התחיל היווצרות החלב והיו לי כמה ימים של כאבים וגודש. בסוף זה עבר...
שני כדורים בבת אחת, כמה שיותר מהר
24/08/14 18:03
51צפיות
אלה ההנחיות שאני קיבלתי וזה עזר, ייצור החלב נפסק ולא סבלתי מגודש.
מה שאני יודעת
24/08/14 21:18
40צפיות
אם הכדורים נלקחים בטווח של 24 שעות לאחר הלידה, המינון הוא 2 כדורים בבת אחת.
אם הכדורים נלקחים יותר מ24 שעות לאחר הלידה, המינון הוא חצי כדור כל 12 שעות.

ממליצה מאוד להגיע עם הכדורים לבית החולים ולוודא לפני כן עם רופא הנשים של החברה מה המינון הרלוונטי לה.
אולטראסאונד בשבוע 9 שגילה שפסק דופק העובר כבר לפני שבועיים
23/08/14 08:51
226צפיות
שלום בנות יקרות,
ביום חמישי רופאת הנשים ביצעה אולטראסאונד כשאני בשבוע 9.
לחרדתי העצומה גילתה שהעובר ללא דופק ומתאים בגודלו לשבוע 6+6...
נתנה לי הפנייה להפסקת הריון באחד מבתי החולים אך אמרה לי שכדאי לחכות רצת אולי תתרחש הפלה טבעית.
רציתי לשאול: מה המקסימום שאפשר לחכות? להבנתי העובר מת כבר לפני שבועיים, מתי הגוף מזהה שההריון נגמר ופולט אותו החוצה? מתי ההמתנה בזו כבר מסכנת אותי?
אני פוחדת מאוד מגרידה וכדורים, מעדיפה שייפול לבד ומוכנה לחכות כמה שצריך...
בעברי 2 הפלות טבעיות בשבוע 6,עוד לפני שנצפה דופק, פשוט הריונות שלא התפתחו, זו פעם ראשונה שאני מתמודדת עם דבר כזה - בשבוע 6 ראינו לב פועם וההתרגשות הייתה בשיאה, וביום חמישי... רק לראות את הפרצוף של הרופאה... איזה סיוט!
מה עושים?
תודה מראש ��
אני לא הייתי מחכה יותר מידי
23/08/14 09:03
76צפיות
לדעתי כל יום שעובר זה יותר מתסכל נפשית, אני הייתי פונה לבית החולים ומסיימת עם זה בשביל הנפש...שיהיה בהצלחה ומשתתפת בצערך
אני לא הייתי מחכה יותר מידי
23/08/14 09:03
25צפיות
לדעתי כל יום שעובר זה יותר מתסכל נפשית, אני הייתי פונה לבית החולים ומסיימת עם זה בשביל הנפש...שיהיה בהצלחה ומשתתפת בצערך
כן, הפרצוף הזה של הרופאים...
23/08/14 09:34
105צפיות
כל כך מוכר לי הפרצוף הזה שמודיע שאין דופק. זה באמת נורא. משתתפת בצערך.
תתכונני שרוב הסיכויים שהעובר לא יפול לבד, אלא תצטרכי להיעזר בכדורים או בגרידה. זה לא כמו הריון כימי שנופל לבד...היו פה הרבה דיונים בזמן האחרון לגבי הסוגיה של כדור לעומת גרידה, אז את יכולה לדפדף אחורנית ולקרוא על זה.
כל אחת צריכה להחליט מה נכון עבור הגוף והנפש שלה. בתור מי שעברה גם גרידות וגם ציטוטק, עבורי עדיף גרידה: לעשות, לגמור, ללכת ולהתפנות לאבל הנפשי.
לגבייך, לא הייתי מחכה מעבר ליום ראשון או שני. אם נגזר על ההריון הזה לא להתפתח, אז צריך לנקות את הרחם ולדאוג לגוף שלך ולנפש שלך. אי אפשר להתעסק עם הנפש עד שזה לא מאחורייך בהיבט הגופני.
 
תודה רבה על התגובות
23/08/14 09:53
45צפיות
החלטתי להתקשר מחר למדיקל סנטר בהרצליה שעובדים עם הכללית ולברר שם על תור קרוב פנוי לגרידה.
מבחינה נפשית ברור שזה קשה מנשוא - ביום חמישי ישבתי ובכיתי שעתיים רצוף...הייתי בדאון רציני, עצב גדול שכמותו טרם חוויתי...
אבל הילדים שלי ממלאים אותי באושר ונחמה ענקית, ואין ספק שזה עוזר מאוד להרים את הראש ולהתחזק.
אני פוחדת אימים מהתהליך של הגרידה וממש מתחננת לאלוהים שיעשה עימי חסד ויגרום לזה לצאת לבד...גם ככה קשה לשאת עובר מת ברחם, להסתיר בטן שכבר הספיקה לצאת...זה נורא ואיום!
אני באמת אחכה כמה ימים, אולי עד יום חמישי.
אעדכן מה בסוף קרה איתי,
שוב תודה רבה לכולכן, הלוואי וכל אחת מכן תעבור במהרה לפורום "הריון ולידה" ותזכה במהרה לתינוק בריא.
לי אמרו שאפשר לחכות 6 שבועות
23/08/14 10:02
62צפיות
ושזה לא יסכן אותי.
זה היה ביום חמישי. ביום שני בערב התחיל דימום. ביום שלישי הכל יצא בבום.
את יכולה לקרוא על התהליך שעברתי פה.
אני ממליצה לעשות איזשהו תהליך רגשי של פרידה מההריון, לתת לכל הרגשות שעולים מקום. זה עוזר לשחרר ולהמשיך הלאה.
את צריכה לשאול את עצמך כמה זמן את יכולה להיות במצב הביניים הזה, עם עובר שלא מתפתח.
לי היתה איזושהי תקווה שאם אני לא יעשה כלום, אולי הכל יסתדר באיזה קסם, ובסוף כן יהיה לי תינוק.
כשהעובר יצא, זה עזר לי להבין שהכל נגמר, ולהפרד.
 
את מוזמנת לפנות אלי אם יש לך עוד שאלות.
מחבקת אותך.
היי דנה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/08/14 10:56
49צפיות
צר לי מאוד שהעובר הפסיק להתפתח.
אכן סיוט לראות את העובר ללא רוח חיים וללא הכנה מוקדמת.
לגבי הפלה , אם יש לך סבלנות ואת מחבורת לגוף, את יכולה לחכות להפלה טבעית או לפחות לנסות.
ניתן להיעזר ברפואה משלימה לזירוז תהליך.
אם אין לך את הסבלנות ,ולא לכולן יש וזה בסדר גמור את יכולה לקבוע תור לגרידה או לנסות ציטוטק
תתחברי למה שנכון ומתאים לך.
לגבי ההמשך, הייתי מתחילה בירור מעמיק לפני שמתחילה שוב.
תעדכני מה איתך
שולחת אהבה וחיבוק גדול
מעדכנת: נקבע לי תור לגרידה מחרתיים
26/08/14 12:39
29צפיות
יום חמישי בשעה 07:00 בבוקר במדיקל סנטר בהרצליה.
התפללתי המון שזה יקרה מעצמו ולא אצטרך להגיע לגרידה אבל לצערי זה לא קורה...
אשמח לקבל טיפים ממי שכבר עברה את התהליך, מה להביא איתי, איך להקל, מה קורה כשמשתחררים הביתה וכו׳.
תודה רבה לכולכן!
קצת טיפים-
27/08/14 08:25
23צפיות
האמת היא שלא צריך להביא כמעט כלום. מתאשפזים, מחכים, עושים, גומרים, הולכים.
את יכולה להביא איתך תיק קטן עם בגד נוח למקרה שתצטרכי להמתין. כמובן שתביאי תחבושות- אפשר את הרגילות שאת משתמשת בהן. גם זה לא חובה, כי לרוב נותנים בבתי החולים.
בחלק מהגרידות שעברתי, כאשר התעוררתי, הרגשתי מעין כאב חד של צריבה, אבל האחות אמרה לי שזה נורמאלי וששמו לי משהו בסוף הפרוצדורה כדי להקל על הכאב וזה תמיד היה עובר לאחר גג חצי שעה. לא אמורים להיות כאבים מעבר לזה.
אמורים להשתחרר הביתה די מהר (משהו כמו שעתיים- שלוש אחרי הפרוצדורה). רוצים לראות שעשית פיפי, שאת קמה והולכת, ששתית משהו ואכלת משהו (קליל). לאחר מכן רצוי לנוח יום-יומיים. מותר להתקלח כבר באותו היום, יש דימומים יחסית קלים במשך מספר ימים עד שבועיים.
אני מגיבה יחסית טוב להרדמות מלאות. רק מרגישה קצת חולשה ועייפות. יש כאלו שיש להן סחרחורות וכאבי ראש. אז תדעי למה לצפות. אני תמיד הייתי חוזרת לעבודה לאחר יומיים. אגב, יום לאחר הפרוצדורה כבר הייתי מנקה את הבית, לדוגמא.
עוד משהו חשוב- צריך לקבל אנטיביוטיקה- אני לא זוכרת לכמה ימים. נדמה לי שנתנו לי תמיד לפני הפרוצדורה. זאת זכור שלקחתי בבית. את צריכה לברר זאת במקום עם האחות או הרופא.
 
אני יודעת שאת מאוד בלחץ, אבל שתדעי שזוהי פרוצדורה שנחשבת לא מסובכת, ועושים אותה בלי סוף והרופאים אמורים להיות מאוד מיומנים. חוזרים בצ'יק צ'ק לשגרה. מה שקשה זה העניין הנפשי...לזה אין כל כך שיקום אמיתי, אלא אם כן ההריון הבא הוא תקין...
מודאגת
21/08/14 16:06
292צפיות
שלום לקוראות,
אני שבועיים ויומיים אחרי הפסקת הריון בשבוע 21 . עברתי לידה שקטה וגרידה לסיום התהליך. עדיין יש דימומים אמנם לא הרבה אבל קיימים קצת על התחתונית ובעיקר בניגוב, זה נישב עוד נורמאלי? יש לי ביקורת עוד שבועיים אצל הרופא, האם להקדים? זה אומר שמשהו לא תקין?
אני עברתי גרידה בשבוע 18
21/08/14 23:18
100צפיות
וגם לי שבועיים אחרי עדיין היו דימומים קלים: בניגוב, טיפה על התחתון וימים שבכלל כלום....עשיתי בדיקת אולטראסאונד והכל בסדר.
ואתמול קיבלתי את המחזור הראשון אחרי ההפלה....אז זה נשמע נורמלי 
º
תודה רבה על תגובתך הרגעת אותי
22/08/14 15:25
7צפיות
זה בסדר גמור
22/08/14 00:38
43צפיות
קודם כל, מצטערת לשמוע. ומאחלת לך רק טוב :)
הדימומים יכולים להופיע כשלושה שבועות אחרי (לצערי, יודעת מניסיון. גם אני דאגתי מלא..)
וגם ביקורת ממליצים לעשות כשלושה שבועות אחרי כי הרחם עדיין מתרוקנת מנימי דם וכו'... אל תדאגי.
 
 
º
תודה הרגעת אותי
25/08/14 11:11
3צפיות
צר לי על האובדן,
22/08/14 09:07
60צפיות
ואכן, כפי שענו הבנות הנפלאות האחרות- התיאור נשמע תקין.
תרגישי טוב.
º
תודה רבה
22/08/14 15:27
10צפיות
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/08/14 11:33
44צפיות
אכן נורמלי. נכון שבמצותע אומרים שבועיים אבל בשבועות מאוחרים של לידה ש'קטה יכול להימשך גם יותר
כל עוד זה לא מוגבר אלא בכמות מועטה זה בסדר.
לפעמים יש מקומות ברחם שלוקח להם מעט יותר זמן להחלים ולכן יש עדיין דימום מועט.
כמובן שאם את לא רגועה תדברי עם רופא.
חיבוק
תודה רבה הרגעת אותי יש לי עוד שאלה...
22/08/14 15:44
46צפיות
הדימומים המתמשכים קשורים לזה שאני לא מספיק נחתי או נחה, נחתי שבוע ואז חזרתי בהדרגה לתפקד רגיל, לא הכוונה לפעילות ספורטיבית אלא בבית, כביסות ניקיון, סידורים קניות וככלה....אולי אם הייתי נחה יותר הדימימים היו כבר נפסקים? יש קשר?
לא נראה שיש קשר.
22/08/14 22:45
25צפיות
במיוחד שאלו לא דברים שדורשים מאמץ פיזי. כמובן לא הייתי מרימה דברים כבדים כרגע
ומשתדלת לא להעמיס על הגוף יותר מידי.
בכל מקרה, אם ממשיך או מתחזק כדאי להתייעץ עם הרופא
º
תודה ושבת שלום
23/08/14 09:00
2צפיות
שלום בנות יקרות, שואלת גם כאן
22/08/14 12:32
138צפיות
שואלת לגבי נטילת פרימולוט נור ובעיות קרישה-

בימים אלו אני עושה בדיקות של קרישיות יתר,(חלק מהבדיקות בסדר וחלק עדיין לא עשיתי)
הבעיה היא שרופאת הנשים נתנה לי פרימולוט נור (פרוגסטרון) 5 מ"ג לשיבעה ימים בשביל לנקות את רירית הרחם המעובה.
היא אמרה שאין בעיה לקחת את הפרימולוט כי זה רק פרוגסטרון ולא אסטרוגן במקרה שאכן יש בעיית קרישה.,
רופא המשפחה אמר לחכות עד שיהיו תוצאות כי גם פרוגסטרון עלול להשפיע על הקרישיות יתר.
ואני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד צריכה לטפל ברחם בהקדם (כבר דחיתי את זה חודש שעבר)מצד שני חוששת לקחת את הפרימולוט נור.
לא ראיתי המטולוג עדיין, ואת הפרימולוט- הפרוגסטרון בכלל הייתי אמורה להתחיל אתמול.
האם אתן יודעות האם מותר לקחת פרוגסטרון כזה במקרה של בעיית קרישיות?
תודה רבה בכל מקרה
 
המלצה לדיקו סיני באזור רחובות
22/08/14 00:48
54צפיות
הי. עברתי הפלה נדחית לפני שלושה חודשים. מרגישה שהגוף תריך להתחזק קצת. מכירות מדק/ר מומלצים באזור רחובות? עדיפות למשיהו שעובד עם הכללית
יש לי מישהי פרטית מצויינת
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/08/14 11:33
29צפיות
המידה ורלוונטי אשמח לתת לך פרטים.
º
כן, אשמח לשמוע פרטים
22/08/14 11:55
10צפיות
º
שולחת לך בפרטי
22/08/14 14:02
5צפיות
גרידה בשבוע 10
21/08/14 14:27
151צפיות
ב 14.7 עברתי גרידה בעקבות הפסקת דופק בשבוע 9. מאז עברו 36 ימים ואין כל זכר לביוץ או למחזור. בד"כ מרגישה את הביוץ ממש חזק. באולטראסאונד רחפ ריק ונקי.
לפני חמישה חודשים עברתי לידה שקטה של תאומות ואחריה גרידה והיסטרוסקופיה. אז המחזור הגיע בדיוק 28 אחרי הלידה.
יכול להיות שמרוב התערבויות הגוף שלי משתגע?
אני לא מרגישה שהמחזור קרוב אפילו...
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/08/14 14:58
64צפיות
הווסת אמורה להגיע בין 4-6 שבועות מיום הגרידה ולפעמים גם לוקח קצת יותר זמן.
לא תמיד מרגישים את הביוץ במחזור הראשון.
ולפעמים לוקח לגוף יותר זמן לחזור לאיזון ההורמונלי.

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה