לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

יש מצב שיש גודש לאחר הפלה בשבוע 12?
01/04/15 23:09
32צפיות
עוד לא היה לי דבר כזה...
וזה דיי סיוט ומאוד כואב!
אין לי מושג, אבל יש דרכים להפחית את הכאב
02/04/15 08:41
12צפיות
הנחת עלי כרוב על החזה, מקלחות חמות וכמובן - דברי עם רופא הנשים או עם המוקד הטלפוני של הקופה שלך (עם אחות או יועצת הנקה).
והעיקר - שיעבור מהר ובשלום.
לא סביר....
02/04/15 08:42
11צפיות
החלב מתחיל להיווצר בשבוע 13...
אבל הגיוני שכואב בציצי... זה בלאגן שלם של הורמונים... קחי משהו נגד כאבים. ושולחת לך חיבוק זהיר (שלא להכאיב)
ליתר דיוק זה 12 +3....
02/04/15 09:00
10צפיות
לא יודעת אם זה משנה...
אבל אם עד עכשיו לא חשדו בי שאני בהריון
אז עכשיו -כן.
אבל-לשעבר!....
 
לא יודעת א סביר או לא אבל זה סיוט נוסף.ומציאות עגומה-
בנוסף לכל הסבל העצום הזה...שעדיף שלא אפרט.
בכ"א תודה.
כמו שאמרו פה..
02/04/15 09:02
7צפיות
מקלחות חמות, תה נענע ומרווה...
אני עברתי גרידה בשבוע 18 והיה לי רק קצת לחץ... לא להיבהל. יעבור
אם זה היה רק זה...מילא.
02/04/15 09:05
8צפיות
אז-אצלי זה לא רק קצת לחץ.
זה קשה כמו אבן כמעט..וכואב ברמות ממש.
יש לי תור היוםם לרופאה .אסתדר תודה!
עלי כרוב ומקלחות חמות
02/04/15 10:41
1צפיות
ממליצה מכל הלב על הכרוב בשילוב מקלחת, רק הם הורידו לי גודש. נסי לעסות קצת את החזה תוך המקלחת, בייחוד אם התור נקבע לשעה מאוחרת.
לגבי כדורים נגד כאבים - ודאי עם המוקד הטלפוני של הקופה אלו כדורים מותרים לך כרגע.
ושוב - החלמה מהירה מכל בחינה.
מה עזר לכן?
01/04/15 01:50
112צפיות
מה דעתכן שנפתח שרשור הודעות מה עוזר /עזר/נראה לכן שיעזור כדי להתמודד/לעבד/להמשיך הלאה???
מקווה למצוא משהו שעוד לא חשבתי עליו עד כה...
אני אתחיל:
הריון נוסף - ברגע שאני רואה את שני  הפסים המוח שלי כאילו שוכח מהכאב שליווה אותי עד כה ומתמקד כולו בהריון הנוכחי לטוב ולרע כמובן....
יוגה - המון המון נשימות
הספר - הסוד
דיקור - לפני ההריונות. תוך כדי פחדתי...
ספורט - ריצה בעיקר )משחרר אותי ממש(
חליטות צמחים - חליטת פטל אחרי ההפלה לחיזוק הרחם. מרווה לאיזון המערכת ההורמונלית. קמומיל להרגעה... מרגישה ככה שאני משתתפת פעיל בהשבת הגוף שלי למוטב...
מצטרפת לשרשור
01/04/15 12:33
43צפיות
שיחה עם חברות קרובות ושיתוף מאוד עוזרים. באופן מפתיע מסתבר שרובן חוו לפחות אובדן אחד, חלקן בהריון הראשון, חלקן אחרי שכבר ילדו.
בן-זוגי מאוד מכיל ומתחשב למרות ואולי בגלל שהוא חווה את המצב בצורה הרבה יותר מינורית.
 
מרימה את הכפפה
01/04/15 12:45
45צפיות
מהפרספקטיבה המאוד צרה שלי, רגע אחרי הפלה שניה ברצף:
שיחות עם חברות קרובות מאוד מאפשרות לי לפרוק את הרגשות שלי וגם לגייס תמיכה והתחשבות. מאז ההפלה הראשונה התברר לי שלא מעט חברות וידידות (וגם חברות שלהן) התקשו להרות (לפחות לראשונה) או עברו לפחות הריון לא תקין אחד מתוך מספר הריונות.
בן-זוגי מאוד תומך ומכיל אותי בתקופה הקשה הזאת (שמטבע הדברים פחות מסובכת עבורו בהיבט הפיזי אבל גם הרגשי).
 
פלאי הטכנולוגיה
01/04/15 12:54
33צפיות
לא ראיתי את ההודעה הראשונה אחרי ששלחתי, אלא רק אחרי שכתבתי מחדש ושלחתי שוב. סליחה.
º
הזמן שחלף וסמים קלים...
01/04/15 14:00
33צפיות
º
01/04/15 14:33
17צפיות
הרשימה שלי-
01/04/15 15:17
52צפיות
1. לבכות המון המון המון ולהוציא את זה החוצה.
2. לקשקש עם חברות בטלפון, על הנושא הכאוב, וגם סתם כך על החיים הנורמאליים. לבקש מהן להסיח את דעתי בשיחות חולין על השיפוצים שהן עושות/הבעל/כל מיני רכילס ועוד ועוד.
3. ללכת לשיחות טיפוליות.
4. לעבוד, להיות עמוסה בעבודה, להצליח, לגדול בעסק, ליצור, לפתח דברים.
5. להסתכל על הילדים שלי, לחבק, לנשק, לעשות איתם דברים, לצלם אותם, להיות גאה בהם, להיות גאה באמא שאני.
6. בעלי- לבכות לו, לנסות לשאוב משהו מהשכלתניות שלו, לשתף (למרות שאני יודעת ששיגעתי אותו כבר).
7. משפחת המוצא- לדבר, להוציא החוצה, לבכות.
8. לצאת מדי פעם לבית קפה או למסעדה, לאכול טוב.
9. להסתכל בסדרות או בתוכניות בטלויזיה שאני אוהבת.
10. לדבר, לא להסתיר, לא לדפוק חשבון לסביבה, שכולם ידעו, שלא אצטרך להסתיר את האבל והבכי.
 
ואחרי כל זה- זה קשה קשה קשה. קשה להתמודד עם אובדני הריון וזה חרא. הדבר היחיד שאני יכולה לומר לכן שבאמת מבריא (לפחות אותי), זה הדבר האמיתי. אני כל כך מאחלת לכל אחת פה שיגיע היום והיא תוכל להבריא ולהתנחם עם תינוק/ת בריא/ה.
עוד כמה דברים לרשימה-
01/04/15 15:23
47צפיות
11. לדעת שאני בידיים רפואיות טובות.
12. בהריון האחרון- טיפול תרופתי נוגד חרדה (בדיעבד- חבל שלא התחלתי אותו לפני)
13. הפורום הזה- לכתוב ולקרוא, להיעזר ולעזור, לכוון ולהתכוונן, לתת ולקבל אינפורמציה, לבכות ביחד, להבין ולהיות מובנת.
 
תוכלי להרחיב קצת על הטיפול בהריון
01/04/15 19:48
26צפיות
נגד חרדה? אני מרגישה שאחת הסיבות שמקשות עלי את הרצען לעוד הריון זו החרדה שעטפה אותי מכל הכיוונים בהריון האחרון. היא פשוט שיתקה אותי לחלוטין ומאוד קשה לי הידיעה שזה עוד הפעם יקרה ועוד בכמה רמות לאור מה שקרה הפעם...
מרחיבה-
01/04/15 21:08
27צפיות
ראשית, אני חייבת לומר שאני לחלוטין לא מאמינה שיש קשר בין רמת חרדה גבוהה לבין אי כניסה להריון ו/או הפלה נוספת. אם היה קשר- לא הייתי נכנסת כל כך הרבה פעמים להריון, ובטח ובטח לא להריון האחרון, ובטח ובטח הוא לא היה נגמר בטוב.
אז כל מי שאומר לך שכדאי שתרגעי כדי להקל על הכניסה להריון- אני די הייתי מפקפקת בעצותיו. וכנ"ל לגבי מי שאומר שרמת חרדה גבוהה עלולה לפגוע בהריון או בעובר. בולשיט. רמת החרדה הגבוהה פוגעת באישה, ולא בעובר. זה לפחות מהניסיון האישי שלי.
 
שנית- לעצם העניין- נוגדי חרדה ודיכאון אלו הם קבוצה שלמה של תרופות (ראשי תיבות של SSRI), שהידועות בהן זה הציפרלקס והפרוזק. אני נטלתי משבוע 19 להריון כדור פחות מוכר בשם פאקסט. המשכתי לקחת אותו גם חודש וחצי לאחר הלידה (תקופה שהיא קריטית מבחינת הטירוף ההורמונאלי).
כל הקבוצה הזו של התרופות פועלת על העלאת רמת הסרוטונין בסינפסות וכך תורמת לירידה ברמת החרדה והדיכאון.
 
המינוס של התרופות הללו זה שלוקח זמן עד שהן מתחילות להשפיע- משהו כמו 3 שבועות עד חודש וחצי. אני התחלתי להרגיש הקלה כלשהי לאחר 7 שבועות. שלא תטעו לרגע- החרדה הקשה לא עזבה אותי אפילו לשנייה במהלך ההריון האחרון, אבל כן הצלחתי לישון מעט יותר טוב (וזה היה שיפור לעומת חוסר שינה כמעט מוחלט), המיגרנות היו נשלטות יותר, היה פחות בכי (למרות שהיה, אבל שוב- פחות), וטיפה טיפה יכולתי יותר לשלוט במחשבות הרעות.
 
יש תרופות שניתן לקחת אותן גם כאשר מנסים להיכנס להריון וגם בשליש הראשון. מה שאני לקחתי מותר רק מהשליש השני.
פסיכיאטרית הנשים שהייתי אצלה- ד"ר ורד בר- קיבלה בזמנו ברעננה, וכעת בצהלה- מעולה, מקצועית, אמפטית ומכילה. מבינה עניין, ויודעת להתאים את הטיפול הנכון. הייתי אצלה 3 פעמים, וכל שאר הזמן התכתבנו במייל לצורך מעקב יותר צמוד.
 
ההשפעה על העובר של התרופות הללו- עלולות להיות תופעות של גמילה בימים הראשונים- התינוק עלול להיות אפאטי או להפך- חסר שקט, אבל אלו תופעות שעוברות תוך מספר ימים.
לכן, אם אישה נוטלת תרופה נוגדת חרדה ודיכאון במהלך ההריון, היא צריכה להגיד את זה בחדר לידה וגם לאחיות בתינוקיה.
לשמחתי הרבה, למעיין בכלל לא היו תופעות אלו- גם לא בימים הראשונים.
 
 
מחקרים דווקא מוכיחים השפעה על ההריון והעובר
02/04/15 08:43
8צפיות
דיכאון וחרדה משפיעים ראשית על האם עצמה כמובן, אבל יש מחקרים רבים שמראים השפעה על ההריון עצמו (עלול לגרום לירידת מים ולידה מוקדמת) וכן על העובר (עיכוב גדילה).
אני התעקשתי זמן רב לנסות להתמודד ללא טיפול תרופתי, אבל בסוף השתכנעתי כשהמטפלת שלי הראתה לי מחקרים כאלו ואמרה שבעיקר אם המחשבה היא על הריון נוסף בקרוב - כדאי מאד לנסות לטפל ולהוריד את רמות הדיכאון והחרדה לפני ככל שניתן וכמובן שתוך כדי ההריון - כדי למנוע את הנ"ל.
ביחוד שמקרים כמו שלי שכבר הוכח שישנה גם בעיה פיזיולוגית ולכן נטייה כלשהי לבעיות האלו מראש.
 
 
רגע- יש הבדל
02/04/15 09:16
6צפיות
בין מחלה של דיכאון או חרדה שהיא חלק מאיזושהי בעיה ידועה ראשונית, לבין דיכאון ו/או חרדה תגובתיים- שזה המצב של רובנו פה (בו נודה על האמת).
אני לא יודעת לאיזה סוג המחקרים מתייחסים.
מעבר לכך, תמיד, בכל תחום ברפואה- מחקר א' אומר משהו מסוים ומחקר ב' אומר משהו אחר לחלוטין, כך שגם אם תראי לי 30 מחקרים כאלו, אמצא לך 30 מחקרים אחרים שמראים ההפך.
גם אני התעקשתי זמן רב מאוד להתמודד ללא טיפול תרופתי, ובדיעבד אני חושבת שזו היתה טעות.
º
העתק הדבק
01/04/15 18:16
16צפיות
אז ככה
01/04/15 18:08
40צפיות
  • דמעות והרבה, בעיקר בהתחלה.
  • ריצה בים, כמעט כל יום.
  • הבלוג של מאמארוני
  • קריאה מסיבית על לידות שקטות ולידות מוקדמות, גם חוויות וגם מידע סטטיסטי ורפואי.
  • לקרוא בפורום, הבנתי לאט לאט שרק פה מבינים מה באמת מתרחש בפנים.
  • להתעסק בעתיד לקראת הריון נוסף- בדיקות, מה צריך לעשות כדי לחזור לטיפולים, רופאים מומחים, בירוקרטיה מטופשת.
  • לקנות כרטיס טיסה
  • לקבל שהערות מטופשות של אנשים שלא יודעים מה להגיד באות מכוונות טובות בסה"כ או מחוסר היכולת שלהם להתמודד
  • לא להתעסק ברשלנות הרפואית שאפפה את המקרה שלי
  • מחיקת המוח בעזרת סדרות מטופשות
  • חזרה מהירה לעבודה
  • להבין שהריסוק הזה, יכול גם היה להיות גרוע יותר.
 
º
02/04/15 08:09
1צפיות
הדברים שעזרו לי
01/04/15 19:56
35צפיות
1. הריון נוסף, בייחוד כזה שסופו בידיים מלאות.
2. הבת שלי. האור של חיי ומקור לכל כך הרבה אושר. כשאני בסביבתה או חושבת עליה, אני פחות נשאבת לתוך הדכאון.
3. בכי, בכי, בכי ועוד קצת בכי.
4. האנטומיה של גריי (בהריון האחרון). חזרתי על 9 עונות בפחות מחודש. בפעמים הקודמות היו סדרות אחרות.
5. שוקולד. הרבה, המון, בכמויות לא בריאות. אבל זה כל כך מקל עליי כרגע שמבחינתי זה הרע במיעוטו.
6. לחזור לעבודה מהר ככל שניתן. להיות עסוקה, ללא פנאי למחשבות טורדניות.
7. לתכנן מה הלאה, ברמה של הפרטים הקטנים. הפעם זה גם מאוד עזר לי להתכונן לגרידה. בעלי היה מרוסק יותר ממני, פשוט כי אני הייתי בפרטים הטכניים של תיאום ועדה ומה יקרה פיזית. אבל זה גם לתכנן מה הלאה במובן של ההריון הבא.
8. לקרוא ולכתוב כאן בפורום. זה לא בדיוק צרת רבים חצי נחמה, אבל אני כן מוצאת כאן נחמה כלשהי. אני לומדת המון ונעזרת במידע שאני מוצאת בהודעות שלכן. אז על הדרך, תודה לכל מי שכותבת (וכותב)!
9. בהריון האחרון שחררתי את עצמי. מספרת לכל מי שרוצה ואולי גם למי שלא רוצה. לא מעניין אותי להתחשב ברגשות של אחרים ולהסתיר את הגיהנום שאני עוברת.
10. הומור והומור שחור במיוחד. לא משתמשת בזה כאן בפורום, מפאת החשש לפגוע, אבל לי זה ממש עוזר.
11. לזכור שלמרות שקשה ורע ונורא, יכול להיות גרוע יותר.
12. להסתכל על עצמי מהצד, ולחשוב שאם זו היתה מישהי אחרת, הייתי מעריצה אותה על הכוח שלה.
 
שולחת לכולכן חיבוקים 
שולפת מהזכרון רשימה
02/04/15 04:59
18צפיות
לבכות. לישון. לשכב במיטה ולחכות ללישון, לבכות מתוך שינה...
לחזור לעבוד, למלא את הזמן והראש במשהו
סמים, אלכוהול, כל השיטות לדפוק ראש שנמנעתי מהן במשך ההריון.
לשתף חברות, לדבר על הכל, גם עם אנשים זרים לפעמים.
הרבה, אבל ממש הרבה הומור שחור. רצוי מאוד שחור. לדוגמא - היה לנו את "מצעד המתפתלים" - התגובות ההכי הזויות של אנשים שאמרו לנו מזל טוב, ושומעים שלא מגיע לנו מזל טוב... אז בערב היינו מדגימים אחד לשני את הבעות ההלם ופליטות הפה, וגועים בצחוק. באמת שזה עזר.
הפורום הזה , מפגשי הפורום הזה, שיחות טלפון עם בנות שעברו חוויה דומה, פורומים דומים מחו"ל, בלוגים על לידה שקטה... בקיצור כל התעסקות שעזרה לי לראות שאני לא מתחרפנת אלא עוברת איזשהו תהליך לגיטימי, שנשים אחרות שותפות לו.
הנצחה כלשהי של האובדן. אחד הדברים שהיה לי הכי קשה לקבל זה העדר סימנים בעולם לכך שהיה לנו הריון, וילד, והוא מת. הרגשתי שאני חייבת איזשהו סימן חיצוני לכך שזה בכלל קרה. אני בחרתי להתקעקע, אבל יכולה לחשוב על המון רעיונות אחרים כמו תכשיט, או מחזיק מפתחות סמלי, או פינה בבית עם משהו שמסמל, או טקס. משהו פיזי שאפשר להראות, או לעשות, ושלא היה שם לפני האובדן.
לעשות דברים שאהבתי לפני האובדן, למרות שבהתחלה לא ממש מצאתי בהם ענין וטעם.
זמן. אין מספיק זמן שיגרום לכאב להעלם, אבל הזמן יודע לעמעם אותו.
טיפול תרופתי - הגעתי לזה די מאוחר, רק כעבור שנה וחצי מהאובדן. אם הייתי יודעת איזה הבדל עושה כדור ירוק אחד - הייתי מתחילה הרבה לפני. מזמן כבר הפסקתי , אבל מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ממליצה.
לכתוב בלוג. למצוא מקום שאפשר להקיא לשם את כל השחור.
לקבל את זה שאני התרסקתי על הרצפה. יש מכות בחיים שאני לא יכולה לעמוד בהן. וואלה, הפתעה, אני לא מבטון, והחיוך שלי מתקלף. לוקח זמן להפנים את החלק הזה.
מצטרפת למה שעזר לי
02/04/15 07:26
13צפיות
אני חושבת שקודם כל מה שהכי עזר לי זה הזמן שחלף ועדה ועדיין ממשיך לעשות את שלו.... עזר לי להפנים שאלו הם החיים ודברים קורים וצריך לדעת להתמודד ויהיי מה.
עזר לי מאוד לחבק את בני המדהים , להשקיע בו את מלוא המרץ שלי ואת מלוא אהבתי. זה ממש החזיק אותי.
 
בעלי היקר שתמך ותומך בלי סוף ומכיל אותי עם החרדות האינסופיות שלי ואוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני....
 
עזרה מקצועית שיחות עם פסיכולוגית מדהימה ומקצועית, לפני זה טופלתי אצל פסיכיאטרית, שפשוט איבדה זה מבחינת המקצועיות בשלוב של תרופות נוגדות חרדה.
 
והפורום הזה כאן שחיזק אותי ומחזק אותי בלי סוף. אני שואבת המון כוחות מהנשים האמיצות והמדהימות כאן!
מרגיש לי שכאן אני יכולה להיות מובנת ולהבין גם אחרות.
 
אני שמה די קצוץ ומשתפת אנשים גם כאלו שאינם קרובים לי כלל ומספרת להם על מה שחוויתי... לא רוצה להכיל את הדרק הזה בפנים! זה עוזר לדבר ולהוציא.
 
ובנוסף הזדהתי כאן מאוד עם מה שמרעישה בשקט אמרה שכשאני מסתכלת על עצמי מהצד ועל הדברים שאני חווה וחוויתי תופסת מעצמי וגאה על הכוחות והאומץ. המון פירגון ותמיכה.
 
בילויים, סדרות טובות, אוכל טוב וטעים, בישולים
 
ותקווה בנות יקרות המון תקווה שיש סוף טוב שהוא גם התחלה מדהימה של חיים חדשים שכולנו כאן מצפות להן שימלאו את ידנו ואת ביתנו!
שהמשפחה תתרחב בתינוק/ ת בריא/ ה ותתמלא באושר אינסופי!
 
לחבק אותכן ולקבל מכן חיבוקים ותמיכה גם מאוד עזר לי וממשיך לעזור.
 
חיבוק גדול לכולכן!
מה עזר ועוזר לי?
02/04/15 08:41
8צפיות
לבכות לבכות לבכות
לעבוד
ללכת לגן להביא את הבנות
להימנע מהריוניות. (לא ממש הצלחתי)
לחלום ולקוות
להתעסק בכן ביוץ לא ביוץ
לקבל תשובה חיובית בבדיקת הריון
לקבל בטא חתיכה
לעשות בדיקת דם חוזרת
(בתקווה שתהיה יפה)
אתן מדהימות !
02/04/15 09:08
6צפיות
עושה לעצמי רשימה בראש, לוקחת משהו מכל אחת.... בעיקר לומדת כמה כולן פה אנושיות וחזקות ומעוררות בי השראה.
 
חייבת לציין שאצלי עד עכשיו היה בעיקר המון בכי, התנתקות מהעולם קצת מרצון ולאפשר לעצמי את הנאות החיים הקטנות בלי רגשי אשם - הספה והטלויזיה ובעיקר תכניות טפשיות שמצליחות להסיח את דעתי, להעלות חיוך או אפילו צחוק על שפתיי ולמנוע ממני לחשוב אפילו אם זה ל20 דקות... - אז עושים מרתון של פרקים ואז יש אפילו כמה שעות של הפוגה ושעשוע.
סושי בכמויות - אצלי זה פיצוי שמותר וכדאי ממנו כמה שיותר כשאני לא בהריון. ואם אפשר לשלב אותו עם אלכוהול - מה טוב !
טיולים בטבע, בעיקר בתקופה המדהימה הזו - ההרגשה כשיוצאים מהרכב והריח של האביב מכה באף והמראות והצלילים ירוקים ושקטים - אין דבר שיותר משמח ומרגיע אותי. ממש מרגישה את הטוב והאושר זורמים לי בדם וטוענים אותי בקצת כוחות ורוגע.
החתולים והכלב שלי - אין לנו ילדים אנושיים עדיין. אבל האהבות הקטנות האלו על ארבע, שיודעות לקרוא אותי הכי טוב בעולם ותמיד לתת לי חום, אהבה ומבט מבין (אני נשבעת שהם מסתכלים במבט שמראה כמה הם מבינים ומכילים את הכאב והעצב שלי וכאילו אומרים - אני פה. אני אוהב/ת אותך. תבכי לי כמה שצריך...). הם אהבה וקבלה הכי טהורה שיש והם מצילים אותי. יש ימים שרק חברתם רצויה לי ומצילה אותי.
המון הומור שחור, המון ציניות - גם אני כזו, ככה אני מתבטאת ברגיל ועכשיו אני מרשה לעצמי עוד יותר לשחרר כל רסן. לא מעניינים אותי רגשותים של אחרים, לא מעניין אותי יותר להסתיר ולהיות עדינה ולהקל על אחרים שקשה להם להכיל את ההומור השחור והעצמי שלי. בעיה שלהם. ומי שכן מבין וכן זורם איתי - וזה מצליח להצחיק אותי אפילו לשניה... זה שווה לי זהב.
 
דלתות מסתובבות...
31/03/15 08:30
208צפיות
אני לפעמים מדמיינת מה היה קורה אילו הייתי בוחרת אחרת. בחרתי בדרך הקלה...
אחרי הריון עם דימומים מסיביים והמטומה בתחילתו וירידת מים מסיבית בשבוע 23 החלטנו אני ובעלי לסיים את ההריון. חשבתי שאני בשבוע 24 כך שניגשנו לוועדת על שלא רצתה תחילה לאשר את סיום ההריון אבל אפילו עשרת הרופאים הכי בכירים בבלינסון לא יכולים היו להגיד לי לא. אחרי שמצאתי את עצמי משכנעת אותם לתת לי לסיים את ההריון הם הסכימו. אף אחד לא הצליח להגיד לי לא עד היום. ואני שואלת את עצמי מה היה קורה אילו היו עומדים על שלהם...
האם אכן הייתי יולדת בתוך שבועיים (כמו הממוצע) וילדתי אולי הייתה מתה או נשארת עם סיבוכי פגות קשים לאחר שהות של כ 4 חודשים בפגייה? או אולי היא הייתה בריאה בסופו של דבר. ואולי הייתי באורח פלא מושכת את ההריון כמה שבועות טובים?
ביטול ההפלה של לילי מהפורום (בעקבות cmv ובצדק לדעתי) יש מולי פתאום מראה ודרכה משתקפת דמות פחדנית וותרנית.
רציתי את האישור של הועדה בידיים ואז לשבת ולחשוב אבל הפקידה באה פתאום ואמרה לי בואי מהר לזריקה. הרופא תכף הולך הביתה. אז הלכתי ״לסיים עם זה״ רק מהפחד שאספיק ללדת בלילה. אולי גם כי יש לי ילדה בבית ולא רציתי לבלות 4 חודשים בבית חולים בשמירת הריון ולא רציתי ילדה עם עיוורון/חרשות/שיתוק מוחין/פיגור קשה/בעיות בעיכול/בעיות נשימה. ולא רציתי שהיא עצמה תסבול והבת שלי תסבול ונבלה את חיינו בבתי חולים. זה כואב. זה שורף. זה אוכל אותי מבפנים. למה בחרתי ככה אני שואלת את עצמי. והאם היום באמת הייתי בוחרת אחרת??? מקווה לא לעמוד שוב למבחן וקודם שיבוא כבר הריון חדש ומנחם מעט שיכניס קצת אור לחיי.
רונית!
31/03/15 08:43
78צפיות
לא בחרת בדרך הקלה! בחרת בדרך קשה מאוד. לא עשית את הבחירה הקלה.
הכל היה יכול לקרות. הכל. אבל מה שבחרת אז לא בחרת סתם. היית בנקודה שונה מהיום.
שלא תצטרכי יותר בחיים לבחור בחירות כאלה...
º
אמן... שיהיה כבר טוב.
31/03/15 09:08
28צפיות
לדעתי בחרת בדרך הנכונה בשבילך
31/03/15 11:03
60צפיות
אני גם הייתי בהתלבטויות כמוך, גם לי היה חבל לוותר, אבל אני הרגשתי שאני חייבת להציל את המשפחה שלי בבית.
גם את, אם לא הייתה לך ילדה בבית אולי היית מחליטה אחרת למרות שלא בטוח שזאת הייתה ההחלטה הנכונה.
אבל יש לך ילדה בבית בריאה תודה לאל, והיית חייבת לקחת אותה בחשבון. זה מה שאני עשיתי.
אני זוכרת כשהייתי מאושפזת בפעם הראשונה בשבוע 18, זה היה אשפוז "רק" של 3 ימים אבל מאד התגעגעתי לילדים, ושהבת שלי בכתה לי בטלפון שהיא רוצה שאחזור הייתי שבורה, כבר לא היה אכפת לי מההריון, רציתי לחזור הבייתה.
באשפוז השני בשבוע 20+ בו הייתי מאושפזת 9 ימים, כאן כבר הרגשתי שאני צריכה לקחת החלטה גורלית.
הבנתי שמשהו לא קשורה בהריון, ואין טעם להאבק יותר, מה גם שפחדתי ללדת תינוקת חולה ופגועה ואז החיים שלי ושל כל משפחתי היו מתהפכים...
אני אספר לך עוד משהו, יש לי חברה טובה שהבן הראשון שלה בן 11 היום הוא אוטיסת שלא נדע.
שהיא שמעה על המקרה שלי היא אמרה: "אלוהים אוהב אותך" ככה היא ראתה את הדברים. אני בהתחלה לא הבנתי איך בדיוק אוהב שגרם לי לעבור את הזוועה הזאת, אבל אחכ הבנתי שהיא התכוונה שהוא אוהב אותי בזה שחסך ממני כביכול ללדת ילדה פגועה .
שיהיו לך רק בשורות טובות אמן!!!!
גם לי כל הזמן אומרים את זה..
31/03/15 11:45
44צפיות
ואני אומרת... אם אוהב אותי כל כך לא היה שם בידיי את ההחלטה. או לא היה גורם לירידת המים. אבל מה לעשות... למרות הכל מאמינה בו ומתחזקת. אי אפשר לשנות את זה.
לפעמים אני אומרת לעצמי שלא הייתי רוצה להיות בנאדם מאמין כי אז לא הייתי חוששת מיום הדין. אבל אני כן ואי אפשר לשנות את זה.
אני מבינה את ההרגשה שלך
31/03/15 12:13
34צפיות
אני אומרת לעצמי, כשאני מכריחה את הילד הקטן שלי לקחת תרופה. וזה מר לו ומגעיל והוא צורח ומנסה להתנגד בכל כוחו. ואין לי בררה, הוא חייב את זה ואין שום אופציה אחרת ואני בוכה ביחד איתו שאני נאלצת להכאיב לו - אפילו או דוקא בגלל - שאני אוהבת אותו כמו את החיים שלי. הוא בטח חושב לעצמו שאני אכזרית ולא אוהבת אותו. בגיל קצת יותר גדול הוא גם אומר לי את זה- את אמא רעה, את שונאת אותי.. ואני מחבקת אותו ואומרת לו כמה אני אוהבת אותו אבל הוא כועס בכל זאת.
אז גם אני מאמינה שהוא אוהב אותי, ואני לא יודעת למה נגזר עלי הכאב הזה, ולמה נגזר עלי לעבור את כל מה שעברתי, אבל אין לי ספק שהוא אוהב אותי וכואב איתי ומתוך האהבה שלו אלי הוא עשה את הכל ואולי גם יום אחד במבט לאחור אני אראה גם משהו טוב שיצא מזה. ואולי אני לא אראה ורק אמשיך להאמין.
וגם בתוך התהומות של הכאב אני מוצאת נקודות של אור שהוא שלח לי, לרפד לי במקצת את הסבל... כמו הילדים המופלאים שיש לי, כמו הבנזוג שתומך ואוהב, הרופא הנפלא שהזדמן לי ועוד.
זה לא לוקח את הכאב על התינוק שלא יוולד לעולם, על הבטן היפה שהיתה אמורה להיות לי עכשיו ובמקום זה חזרתי להיות "רזה וחתיכה" תכננתי על בגד הריון כל כך יפה לליל הסדר.... במקום זה קניתי שמלת ערב חדשה מהממת.
ועדיין זה שונה. 
סליחה אם זה לא היה במקום נגעת לי ישר בלב 
 
הכי במקום ומאוד נכון...
31/03/15 13:07
29צפיות
מחכה ליום הזה שאבין אולי קצת למה זה קרה. חולמת שיהיה לי בסוף איזה סיפור עם סוף ממש טוב. עם נחמה גדולה. כמו לדוגמא שאלד תאומים או 4 ילדים במקום ה 3 שתכננתי. ואז אגיד לעצמי... זה היה צריך לקרות כדי שאביא עוד ילד לעולם. או משהו בסגנון...
את יודעת, באיזשהו מקום
31/03/15 13:37
27צפיות
אני מרגישה שמשהו בזוגיות שלנו התחזק מאז, אולי על זה אני יכולה להגיד שלפחות משהו אחד טוב יצא מזה שאני רואה אותו כבר עכשיו... 
 
 
הזוגיות שלנו תמיד היתה
31/03/15 14:01
33צפיות
טובה וחזקה. אנחנו יחד מאז שהייתי בת 17.
אבל זה בהחלט גרם לי להעריך אותה ואותו יותר. אבל לפעמים אני בחרדה שגם הוא ייעלם לי.
לפעמים יש לנו תחושה
31/03/15 11:34
63צפיות
 
שהדברים בשליטתנו, ושהכל תלוי בבחירות שלנו. אבל זה ממש לא כך, גם אם נדמה לנו שכן.
מעבר לכך, אני אגיד לך משהו שלמדתי מהעובדת הסוציאלית שמתמחה באובדני הריון שטיפלה בי- בזמנו, לאורך כמה שנים, שאלתי כל הזמן את ה"למה": למה לעזאזל זה קורה לי? למה לא מצליח לי? למה אני מכירה כל כך הרבה נשים בגיל שלי שיולדות והכל בסדר ואני לא? למה????????
המטפלת שלי לימדה אותי שהשאלה הזו היא מיותרת ולא תורמת לי כלום. היא לא מקדמת אותי, היא לא עוזרת לי, היא לא מסייעת. לקח לי המון המון זמן, בתהליך ארוך, להבין שהיא אכן צודקת והפסקתי לשאול את השאלה הזו.
 
אותו דבר לגבייך- את שואלת "מה אם?" "מה היה קורה אם..."- את צודקת בתחושות שלך וברגשות שלך וברור שזה אוכל אותך מבפנים. לכן, אני באמת באמת ממליצה על תהליך טיפולי שישחרר אותך מהשאלה הזו, כי היא לא מקדמת אותך ולא תורמת לכלום, אלא להפך. כמובן שקל להגיד וקשה לעשות. כי כרגע את רק חושבת על השאלה הזו...אבל אפשר להיפטר ממנה. זה מצריך המון עבודה, תוך ליווי מקצועי.
 
וזה מה שאני מאחלת לך בשלב הראשון- עיבוד האובדן בצורה מסודרת תחת השגחה וליווי מקצועיים.
כי גם כאשר יגיע ההריון התקין, תאמיני לי שאם לא תעשי תהליך עיבוד אובדן כהלכה, השאלה הזו תמשיך לנקר במוחך ותשפיע על חייך, וחבל.
 
 
אני בטיפול... כבר כ-4 חודשים
31/03/15 11:41
59צפיות
גם כן אצל עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית שמתמחה באובדן הריון. זה עוזר. כן. אבל לא במאה אחוז. כי גם הטיפול הכי אינטנסיבי לא ישכנע אותי שפעלתי בהכרח נכון. אני שם כל שבוע... אבל שוכחת מהר את מה שנאמר שם. ועכשיו... כשאני מגישה שהמחזור הבא הולך להגיע ולבעלי כנראה חזרה הוריקוצלה אני כבר לא עומדת בזה. 7 חודשים וזה כאילו הזמן עומד מלכת.
מעולה שאת בטיפול-
31/03/15 14:58
30צפיות
מדובר על תהליכים ארוכי טווח. הטיפול הכי אינטנסיבי לא ישכנע אותך שפעלת בהכרח נכון (ואני שוב מתעקשת איתך שזה לא שלא פעלת נכון. המציאות והטבע הכתיבו את גורל העובר), אם לא תתני לעצמך לחשוב כך. חבל שאת שוכחת מהר את מה שנאמר בחדר הטיפולים. כדאי שתצאי מכל טיפול עם איזה משפט או שניים חשובים, איזשהן מסקנות ותובנות שהגעתן אליהן. ניתן לבקש מהמטפלת סיוע בכך- בדקות האחרונות לסכם את המפגש- מה למדתי על עצמי, עם אילו תובנות אני יוצאת מפה היום.
המצוקה שלך מובנת לחלוטין, וזו עבודה קוגניטיבית ורגשית קשה מאוד לעבד הכל בצורה שתאפשר לך איכות חיים טובה בהיבט הרגשי.
º
צודקת. כבר נמאס לי מעצמי.
31/03/15 15:59
15צפיות
אני מסכימה עם שירה. זו חוכמה גדולה לדעת שאין מציאות אחרת
31/03/15 13:42
39צפיות
תאמיני לעצמך. לא סתם קיבלת כל בחירה שקיבלת בחייך. לא סתם קנית דווקא את הבית הזה. ואני בטוחה שראית המון בתים. לא סתם למדת דווקא את המקצוע הזה או בחרת דווקא את הגבר הזה. בדיעבד כל הבחירות מובנות לנו והכל נראה די לינארי -  התחלנו לצאת, עברנו לגור יחד, התחתנו, נכנסנו להריון. ומה תגידי לכל הרווקות. הגרושות. הרי זה לא באמת לינארי. וכמובן לא רק בתחום של הזוגיות, סתם נטפלתי אליו כדוגמא.
 
הלוואי הלוואי שיהיה לך סוף טוב! מאחלת לך מכל לבי גם את ההריון וגם את הפיצוי. אבל שירה צודקת וקולעת במה שהיא אומרת. אין לנו שליטה. אין שום מציאות חלופית. יש רק המציאות הזו. כל מה שבדמיון שלנו - בדמיון שלנו.
אני יודעת את זה היטב כי אני דומה לך. גם אני נאבקת בכל כוחי בשאלות של שליטה והכוונת חיי.
 
יש שיטה שנקראת "שיטת העבודה" של ביירון קייטי. לי היא מאד עוזרת להפריד מה שלי ומה לא. אם כיוון כזה מעניין אותך גגלי אותה ואת מוזמנת לשלוח לי מסר.ככל שתקדימי לפנות לכיוון של קבלה והשלמה ייטב לך. את לא אשמה, את לא אחראית, ולא היתה לך שום שליטה, וזו ההחלטה הנכונה. בנסיבות ההן לא באמת יכולת לקבל שום החלטה אחרת. אני מצטערת שאת כל כך מתייסרת. וכל הסטטיסטיקות לא עוזרות לך. וגם לא המציאות עצמה.
תודה... מנסה בכל מעודי
31/03/15 13:58
19צפיות
לא לתת למה שלא בשליטתו להפיל אותי.
מצליחה פחות...
היי רונית,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
31/03/15 18:33
31צפיות
אני מאוד מתחברת למה ששירה כתבה.
אני מבינה את הצורך בלמצוא סיבה למה הדברים קורים. אבל כמו שנאמר, אין לנו שליטה על הרבה דברים.
ולפעמים דברים קשים וכואבים קורים ואין לנו את היכולת למנוע אותם. זה קשה ובעיקר מתסכל.
את נהגת הכי באחריות ובגבורה .
עשית את מה שעשית ממקום של דאגה ולקיחת אחריות .מרצון למנוע חיי סבל לכם ולעוברית.
בשבוע שאת היית יש סיכוי רב להרבה פגיעות.
כל מקרה פה הוא אחר ולכן לא ניתן להשוות.
באותה נקודת זמן בחרת את הכי טוב שיכולת .אני לא בטוחה שהיית בוחרת היום אחרת.
תנסי לחמול על עצמך. את מייסרת את עצמך 
 
לגמרי מייסרת את עצמי...
31/03/15 19:14
19צפיות
נכנסתי עכשיו לכתבה על ילדים שנולדו בשבוע 23 ושרדו. חלקם עם פגיעות קלות יחסית. ולא שאני לא שמחה בשביל הילדים האלה. רק שאני רוצה שגם שלי תהיה כאן. ומי אני בכלל להחליט אם היא תחייה או לא.
גם אם הייתה פגועה. אני לא אלוהים. רחוק מזה... וזה לא נותן לי מנוח. מחר הפסיכו שלי, אולי תעזור.
השנקל שלי
31/03/15 20:35
44צפיות
אני לא מאמינה באלוהים. חוסר האמונה הופך את החיים שלי לקלים יותר בחלק מהדברים וקשים יותר באחרים.
 
בשנה האחרונה הפסקנו שני הריונות בגלל חסר גנטי שעלול להתבטא כפיגור שכלי או אוטיזם או לא להתבטא כלל.
בפעם הראשונה לידה שקטה טראומתית ובפעם השניה גרידה "פשוטה" יחסית עם סיבוכים שלא בהכרח קשורים אחד לשני, אבל איכשהו כולם נפלו עליי.
 
אני בחרתי לשחרר את החרטה, הייסורים ורגשות האשם.
ייתכן שהפסקתי הריונות שהיו הופכים לילדים בריאים ומושלמים.
ייתכן שהיום הייתי אמא ל-2, רגע לפני סיום חופשת לידה.
ייתכן שהחיים היו ממשיכים להיות נפלאים.
וייתכן שלא. ואנחנו לא היינו מוכנים לקחת את הסיכון.
אני בחרתי לשחרר את "מה אם..." שהשתכן בראש שלי במשך חודש וחצי אחרי הלידה השקטה.
אני בחרתי לא לשאול "למה". כי התשובה המתאימה היא "ככה".
 
אני בחרתי (יחד עם בעלי. אבל הבחירה הסופית היתה שלי) להכנס להריון ספונטני נוסף בידיעה שאולי נצטרך להחליט שוב החלטה בלתי אפשרית.
אני אחראית לטוב ולרע.
 
בחצי השנה האחרונה את מתייסרת בכאב בלתי נסבל של אשמה וחרטה.
ההתבוססות הזו לא מועילה לך. ההחלטה ותוצאותיה לא יעלמו אם תמשיכי לבכות ולכאוב.
לעניות דעתי את החלטת נכון, ואילו אני הייתי במקומך - הייתי מחליטה את אותו הדבר בדיוק.
אבל גם אם נניח לרגע שההחלטה היתה שגויה, הרי שלא ניתן להחזיר את הזמן לאחור. את לא יכולה להחליט שונה ולכן לדעתי כדאי לשחרר ולהתמקד בעתיד.
מההודעות שלך אני מבינה שאתם עובדים על הריון נוסף ואני מאחלת לך מכל הלב שהוא יגיע במהרה ויסתיים במועד ובידיים מלאות.
 
אנחנו עובדים על הריון נוסף
31/03/15 21:55
48צפיות
עוד מלפני המחזור הראשון אחרי הלידה השקטה... אבל אני כבר מרגישה את המחזור השביעי בדרך.
7 חודשים והחרטה לא עזבה אותי. אני עוד לפעמים מתעללת בעצמי וקוראת סיפורי ניסים על לידות בשבוע 23. מצד שני אני מחפשת גם את המקרים הפחות טובים של לידות מוקדמות. משום מה מוצאת יותר מסיפורי הניסים... אולי כי נוטים יותר לפרסם אותם.
ובכל מקרה אני יודעת שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור אבל כל כך הייתי רוצה. לעצור לרגע. לחשוב קצת יותר. להתייעץ עם עוד רופאים. עם רבנים. להיות יותר שלמה גם אם הייתי בוחרת לסיים.
רוצה לחיות שוב, לחזור להינות מהחיים... לשכוח. כן, לשכוח. קצת. לכמה דקות בכל פעם. לחזור לאושר שהיה לי.
רונית, שרק יהיה לך טוב
31/03/15 22:37
24צפיות
מהמעט שקראתי נשמע שלא היתה לך כל ברירה אחרת. נשמע שהצלת את התינוקת שלך - וגם אותך, את בן-זוגך ולא פחות מכך את ילדתכם הבכורה - מחיי סבל פיזי ונפשי. אני מניחה שהרב הגדול של הורים לפגים כל כך זעירים אינם מפרסמים את סיפוריהם הנוראים, כי לאנשים נטיה להתכנס בצרתם. הנסים הם המיעוט.
מאחלת מכל הלב, שהמחזור הזה יהיה האחרון בעשרה החודשים הבאים, שתזכו לאהוב ילד או ילדה ושהכאב יתעמעם מעט.
º
תודה לך. אמן.
01/04/15 06:55
7צפיות
כמה מחשבות
31/03/15 22:54
35צפיות
אני לא מכירה אותך אלא מההודעות שאת כותבת בפורום, אבל אני מתרשמת שממש קשה לך לשחרר את עצמך מעול ההחלטה והבחירה שעשית.
זה לגיטימי והגיוני שתתאבלי, האובדן תמיד יהיה חלק ממך ולצערי אין דרך למחוק את מה שהיה.
לרגשות שליליים יש נטייה להעצים את עצמם. כשהכל שחור קשה לראות שיש עוד צבעים מסביב.
 
כתבת שאת בטיפול ואני מתרשמת שאת מרגישה שהטיפול לא עוזר לך, או לא עוזר לך כמו שאת מצפה שהוא יעזור.
יכול להיות שכדאי לחשוב על טיפול פיזי כלשהו.
לחילופין אולי פעילות גופנית שבאופן הכי בסיסי שיש מכריחה אותך להרגיש טוב, פשוט כי היא משחררת אנדורפינים לגוף.
 
תנסי להפסיק לקרוא סיפורי ניסים ונפלאות. הם אכן נפוצים יותר ברשת בגלל שהם נדירים ומרתקים ומי בכלל רוצה לקרוא על הילד שלא יכול לנשום בכוחות עצמו או הילדה שתאכל מזונדה כל חייה. בסיפורי הניסים את לא רואה את המשפחות המעוכות, השבורות, אלו שלהם לא קרה נס.
רוב המשפחות במצב שאת מתארת הן משפחות נטולות ניסים.
 
זה אולי מרגיש לא בשליטתך, אבל הבחירה "לשכוח" (זה לא באמת לשכוח. זה רק לשים בצד לכמה רגעים) היא שלך.
אני גיליתי שיותר קל לי לשים בצד כשאני עסוקה. אז בחודש האחרון ויתרתי על ימי מחלה שיכולתי לבקש מהרופאה, והלכתי לעבודה כדי להיות עסוקה.
מה יכול לעזור לך לשים את הכאב בצד?
אני כבר לא יודעת...
01/04/15 06:58
24צפיות
הטיפול כן עוזר אבל עד לרמה מסויימת.
על איזה סוג של טיפול פיזי את מדברת?
ספורט אני לא הכי אוהבת.
ואני די מעסיקה את עצמי. הולכת לעבודה כל יום. יש ניקיונות לפסח. יש ילדה. אבל תמיד מוצאת זמן לכאב. הוא נוכח בכל דקה ביום.
בדיוק נכנסת לטיפול... שיהיה לי בהצלחה ;)
טיפולים לא מילוליים
01/04/15 20:09
10צפיות
כגון דיקור סיני, שיאצו, וואטסו (טיפול במים).
אני עדיין מתלבטת מה אני רוצה לעשות עם עצמי, אבל ברור לי שיהיה טיפול שבעיקרו הוא לא מילולי. אין לי כוח לחפירות.
שמעתי שדיקור מעולה
02/04/15 08:45
4צפיות
אחותי עשתה כי היא פוליציסטית וממש מהר נכנסה להריון.
ואמא שלי עשתה כי כאב לה הגב. זה באמת עובד
אבא אמיץ פרסם פעם פוסט שמספר איך זה להיות בצד השני
01/04/15 09:36
61צפיות
אבא אחד בא לפורום הזה, ופרסם פוסט שסיפר איך זה לשמור את הילד כשהסיכויים ככה-ככה. אני לא זוכרת מתי הפוסט פורסם ומה היו הסיכונים. אבל אני זוכרת מצוין את הכאב העצום שהזוג הזה עבר. וזוכרת מצוין שהוא כתב לבנות המיוסרות שכאן, שכל אחת שבחרה להפסיק הריון  היא אמיצה מאין כמוה, ושהיא חסכה לילד שלה חיים (לפעמים קצרים מאד) של סבל, שהיא היתה אמא טובה וחומלת, ושזה לא נכון שמכל הריון יכול לצאת ילד בריא. וגם שלדעתו זה שונה להיפרד מעובר לעומת להיפרד מילד.
 
אם מישהי מותיקות הפורום יודעת איך ניתן לאתר את הפוסט הזה, הוא מדבר בעד עצמו באופן יוצא מן הכלל. ואולי ניתן למצוא בו נחמה.
º
לא הבנתי. הילד שלו חולה??
01/04/15 11:06
19צפיות
לא
01/04/15 14:11
37צפיות
הילד שלו חי זמן קצר ונפטר.
היי רונית - קצת ארוך
01/04/15 10:28
69צפיות
הייתי בידיוק במקרה שלך
היתה לי רעלת הריון, והתינוקת היתה קטנה לשבוע שלה, והיו חייבים ליילד אותי על מנת להציל את חיי.
מאחר ועברתי את שבוע 24, שזה שלב החיות, הייתי צריכה להילחם עבור ועדת על שתאשר לי הפסקת הריון בשבוע כזה. וגם אני נלחמתי, בידיוק כמוך.
לא היה בה פגם, הסקירה השניה היתה מושלמת. רק שהיתה קטנה (אחד מסימנים של רעלת הריון מתקרבת... שאכן התפרצה שבוע אחרי הסקירה השנייה).
גם אני יכולתי לתת לרופאים להציל את חייה, הרי זה שלב החיות, ויש לא מעט תינוקות ששורדים בשבוע זה שאני מכירה אישית.
 א ב ל !!!
70% שלא תשרוד
30% שתשרוד, ו 15% שתהיה במצב "סביר", 85% שתהיה מאוד מאוד פגועה (עיוורת, שיתוק מוחין, פיגור קשה).
 
מאחר והמספרים מדברים בעד עצמם, אני אישית לא רציתי לקחת סיכון. לא עבורינו, ובטח שלא עבורה.
 
הסיכוי שהיתה פגועה מאוד, כל כך גבוה, ואם היית מחליטה אחרת - זה היה ה 100% שלך, והיית צריכה לחיות עם זה כל חייך.
 
גם אני מתייסרת, וחושבת מה אם... אבל - באותה סיטואציה כך בחרתי ואני לא יכולהלהעניש את עצמי על כך. רק ללכת קדימה, לקוות לטוב, ולחלום על תינוק חדש בריא ושלם.
 
בהצלחה
נראה לי שאני מכירה אותך
01/04/15 11:08
56צפיות
מהקבוצה בפייסבוק... נכון??
כן, הייתי שם תקופה, ויצאתי ממנה
01/04/15 12:32
46צפיות
הרגשתי שזה עושה יותר נזל מתועלת
וגם בפורום הזה, אני פעם בכמה שבועות נכנסת אליו, יותר על מנת לעזור, ולענות על שאלות רלוונטיות.
אני מרגישה שהתעסקות יתר באובדני הריון, וסיבוכי לידה, זה הדבר האחרון שיתן לי אנרגיות טובות להיקלט
אני צריכה להיות מוקפת רק בדברים חיוביים.
ולכן החלטתי לצאת המקבוצה בפייסבוק, וזה לא היה קל... כי הייתי די מכורה. ומי ששמרתי לעצמי כחברה, אני מתכתבת איתה בפרטי.
יש לי את השק שלי, לא צריכה יותר מזה
גם אני יצאתי מהקבוצה
01/04/15 13:49
41צפיות
יש שם המון התעסקות בקבורה ורובן שם נתנו שמות לילדים. אני עדיין מנסה לחשוב על זה כהריון שהסתיים...
וגם אני ניסיתי להתנתק מהפורום ללא הצלחה.
אני יודעת, כי
01/04/15 14:18
43צפיות
נכנסתי היום אחרי כמה שבועות, וראיתי המון הודעות ששיתפת
אני אישית מאמינה, שהתעסקות יתר בזה, היא לא בריאה לי, וגם לא להריון עתידי
ומי כמוך יודעת כמה קשה להחלים מלידה שקטה
 
נכון.... בעלי גם אומר...
01/04/15 15:19
39צפיות
שכדי להיקלט להריון חדש אני צריכה לשחרר
מסכימה !
01/04/15 16:25
27צפיות
זה יהיה קשה בהתחלה, אני יודעת כמה זה קשה
אני התמקדתי בספורט למשל
אין סיכוי לספורט אצלי...
01/04/15 18:45
21צפיות
חחחחח
מתמקדת בילדה, בעבודה, בבעל ובבית.
חשבתי ללמוד סוג כלשהו של ריקוד.
º
תנסי זומבה! זה פצצה
01/04/15 18:48
11צפיות
חחחחח לא.
01/04/15 19:38
22צפיות
התכוונתי למחול מודרני.
היי, שוב אני- צריכה חיזוקים ועצות
01/04/15 14:37
92צפיות
הפלה לפני כ-7 שבועות באמצעות ציטוטק. וסת שהגיעה רק אחרי 6 שבועות (כבר קיוויתי שאני לא מקבלת כי אולי אני בהריון), אבל בסוף קיבלתי. בכל אופן, וסת קצת יותר חזקה מהרגיל, שמתי לב שיצאו קרישי דם.
 
אז היום הייתי אצל טכנאית אולטרסאונד והיא אומרת לי שהיא עדיין רואה שאריות הריון. באבחון שלה כתוב: "חלל לא סדיר עם חומר וסקולרי".
 
מישהי מכירה? חוותה? יודעת?
 
היא אמרה לי לקבוע תור לרופא נשים שלי, כי בטח צריך לעשות היסטרוסקופיה :( 
התור שנקבע לי לרופא נשים הוא רק ב-19/4 בגלל העומס והחג...
איך אני אמורה להרגיש שיש עוד שאריות הריון? אני ובעלי כבר תיכננו לנסות שוב להיכנס להריון אחרי הוסת הזאת. האם זה אומר שלא כדאי לנסות עכשיו??
מתי כבר ייגמר העינוי הסיני הזה? חשבתי שהכל כבר ייצא עם הוסת...
מיואשת
מנסה לענות-
01/04/15 15:05
41צפיות
וסת אחרי הפלה אמורה להגיע תוך 4-6 שבועות, לפעמים גם 8 (נחשב תקין). נכון שכל יום שעובר מטריף את מוחנו, אבל קיבלת את הוסת בזמן.
הפלה עם ציטוטק עלולה לקחת הרבה זמן. הרחם שלי התנקתה לחלוטין רק אחרי 4 כדורי ציטוטק, שבועות רבים של דימומים ומחזור אחד או שניים (אני לא זוכרת בדיוק). כל שבוע- שבועיים הייתי אצל הרופאה שלי במעקב, וכל פעם היא אמרה שעדיין לא נקי לגמרי ולחכות.
מה שבטוח זה שבסך הכל חיכיתי 3 חודשים מרגע ההפלה עד שהתחלנו לנסות שוב. מתסכל, מעיק, מעצבן, אבל זה מה יש.
לגבי כניסה להריון- בוודאי שאסור לנסות עד שהרחם נקייה לחלוטין (!) ואת מקבלת אישור על כך מהרופא/ה שלך.
איך את אמורה להרגיש שיש עוד שאריות הריון- קודם כל תביני שזה לא העובר, אלא כל מיני קרישי דם ושאר ירקות. ודבר שני- תדעי שככה זה עם הציטוטק, ותגייסי עוד סבלנות עד יעבור זעם...
תאמיני לי שאני מבינה אותך לחלוטין, אבל פשוט אין ברירה אלא לגלות סבלנות.
סבלנות
01/04/15 20:23
16צפיות
אני לא מבינה לגמרי למה התכוונה הטכנאית, אבל חשוב לא לנסות להרות כל עוד יש שאריות מההריון הקודם.
שאריות חומר ברחם עלולות לגרום לדלקת ולשלל צרות נוספות.
לגבי התור לרופא הנשים, אולי אפשר לפנות למרכז בריאות האישה של הקופה. אני נעזרתי בהם כששבועיים אחרי הגרידה כאב לי ועדיין דיממתי.
אפשרות נוספת היא ללכת לרופא אחר באופן פרטי.
 
בניגוד לשירה אני דווקא עברתי חוויה "טובה" עם ציטוטק בשבוע דומה.
המחזור הגיע אחרי 30 יום ולא חזר למשך שנה כי אחריו נכנסתי להריון וילדתי את ביתי.
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
01/04/15 22:00
14צפיות
זה קורה לפעמים שלא כל יוצא ולכן חייבים להוציא לפני שמתחילים לנסות שוב.
את הרי רוצה שהרחם תבריא , תהיה נקייה ומוכנה על מנת לקלט כמו שצאיך הריון חדש.
האם התור לאבחנתית או ניתוחית?
ממש לא לנסות להיכנס להריון. מה גם שאת הבדיקה מבקשים לעבור ממש כמה ימים לאחר הווסת.
המון הצלחה בהמשך
6 שבועות עברו מאז ההפלה ועדיין לא קיבלתי מחזור-
30/03/15 23:11
79צפיות
האם זה נחשב סביר? איך אפשר לבדוק את זה?
כן, נחשב תקין-
30/03/15 23:51
31צפיות
חכי עוד שבועיים. אם עד 8 שבועות מההפלה לא יגיע המחזור- פני לרופא/ה שלך.
אני קיבלתי 7 שבועות
31/03/15 07:46
26צפיות
אחרי הלידה השקטה. כבר חשבתי שאני בהריון אולי. לא.
מנצלש"ת לשאלה בנושא
31/03/15 09:24
42צפיות
היי,
אני כרגע בעיצומה של הפלה טבעית בגלל שק ריק (שבוע 7, השק התאים לשבוע 5).
ההפלה התחילה לבד בבית (לפני כעשרה ימים), קצת נעצרה ובביקורת לפני שבוע הרופא רשם לי סבב של מטרגין, לחמישה ימים, שעזר מאד להוציא את השאר.
לפני יומיים הייתי שוב בבדיקה, הרחם ריק והרירית הצטמצמה ל-8 מ"מ, אולם נצפתה שארית קטנה. הרופא רשם לי סבב נוסף של מטרגין, הפעם לארבעה ימים, בתקווה שהשארית תצא ללא התערבות כירורגית.
השאלה שלי היא כזאת - ההפלה למעשה התחילה ב- 20/3 ועד היום אני מדממת, למרות שהעוצמה נחלשה מאד. בתקווה שהשבוע השארית תצא והדימום יפסיק, תוך כמה זמן אני צפוייה לקבל את הווסת הבאה? האם זה 4-8 שבועות מרגע תחילת ההפלה או שסופרים לאחר סיומה?
תודה על הקריאה וההתייחסות וסליחה אם שרשרתי לא נכון.
שירה ורונית- תודה רבה!! טמפרנס -->
31/03/15 14:42
33צפיות
קודם כל, מצטערת לשמוע שהצטרפת גם כן לחוויה הלא נעימה.
דבר שני , את הווסת נדרש לבדוק מהיום בו הרחם נקי לגמרי. ז"א - לאחר סיום כל התהליך, כשיפסיק הדימום ותרגישי שהכל יצא -
כדאי ללכת לרופא לוודא כי הרחם נקי ולא נשאר כלום. ואז לספור בערך 4-8 שבועות (עפ"י מה שרשמו כאן הבנות , אצלי הרופא אמר שאני אמורה לקבל בין 4-6 שבועות, אבל ניסיון אישי של בנות במקרה זה - חזק יותר מניסיון רופא מול ספרים).
בהצלחה, מאחלת שהכל יהיה קשורה בפעמים הבאות...
מוזר לי מה שאת אומרת
31/03/15 14:43
28צפיות
אני קיבלתי מחזור 4 שבועות אחרי הגרידה. שזה אומר קצת פחות משבועיים אחרי שפסקו הדימומים.
אולי יש הבדל בין גרידה לציטוטק
שאלה נוספת לגבי בדיקת אולטרסאונד
31/03/15 15:13
25צפיות
אצלי, עם ציטוטק, נפל שק ההריון, אך נצפו קרישי דם באולטרסאונד.
כרגע אני ללא דימום.
האם אני צריכה לחזור על האולטרסאונד, או שמספיק שיגיע המחזור בשבועות הקרובים ואני כבר נחשבת 'אחרי' ?
היי לך. הייתי מתייעצת עם רופא
31/03/15 15:31
21צפיות
כי לי הרופא הסביר שאם נשארות שאריות ("הפלה לא שלמה", במיוחד קרישים עם זרימות דם) צריך להוציא אותן ולא לחכות לווסת.
אפשר לתת מטרגין, סיבוב ציטוטק נוסף או הפנייה לגרידה.
לדעתי האישית כדאי בכל זאת לעשות אולטראסאונד, אף פעם אי אפשר
31/03/15 15:37
15צפיות
לדעת ועדיף להיות על הצד הבטוח.
 
היי איןאריותכאלה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
31/03/15 18:18
13צפיות
אם ראו רק קרישי דם ללא זרימה, אז את יכולה לחכות לווסת ואז ללכת שוב להיבדק.
אם לא, כדאי לחזור שוב על הבדיקה
ואם את לא רגועה אז תמיד כדאי להיבדק.
הבטא התאזנה?
תודה!
31/03/15 15:29
17צפיות
אני כמובן במעקב רפואי צמוד, הרופא אמר לי שדוקא בגלל שהלכנו על "טבעי" ולא הפנה ישר לגרידה, המעקב היה צמוד...
הבדיקה הבאה מייד אחרי פסח. מקוה שיראו רחם נקי לגמרי ושהשארית תצא.
אגב, לצערי הרב זו אינה ההפלה הראשונה שלי - ההריון הראשון היה כימי שהסתיים בשבוע 5 (פשוט הגיעה וסת חזקה מאד) ומייד לאחריו נקלטתי להריון מושלם, ממנו נולדה ביתי המתוקה. כעת הריון שלישי שנגמר כאמור)
מאחלת לכולן חג שמח (למרות הכל)
טמפרנס ברנן,
31/03/15 18:13
25צפיות
מכיוון שאת עדין בעצם נמצאת בתהליך של הפלה. קודם טבעי ואחר כך הכדורים,
לא ניתן ממש לדעת מתי תגיע הווסת.אני מאמינה שיקח לה 3-4 שבועות אחרי שתסיימי את הסבב הזה.אבל יכול להיות גם פחות או יותר.תלוי איך הגוב יתאושש .
בכל מקרה ,כדאי במקביל גם לבדוק בטא וכמובן שוב לעקוב באולטראסאונד.
תודה. אני כמובן במעקב ומוזמנת לאו"ס אחרי פסח
01/04/15 10:25
12צפיות
בקשר לבדיקת בטא בדם - זה חובה? יש לי הפנייה אבל ממש אין לי כוח ללכת למרפאה, לחכות בתור ולהידקר שוב.
אפשר לחכות עם זה עד אחרי האו"ס? (בעוד 10 ימים)
º
אם ממש לא בא לך, חכי
01/04/15 22:02
1צפיות
º
בהמשך להודעה חייבת לשתף במשהו שרק אתן תבינו, הרגע קיבלתי :)
31/03/15 15:44
35צפיות
בשעה טובה! שמחה מאד לשמוע
31/03/15 15:50
29צפיות
מאחלת לך שזה היום הראשון של ההריון התקין הבא שלך |555|
ובאופן כללי רציתי לומר לך שאת ממש מקסימה. קראתי כאן קצת הודעות שלך שחיממו לי את הלב. תודה.
הלוואי!! ו...תודה רבה!!!
31/03/15 16:01
25צפיות
אם הצלחתי לעזור בהרגשה אפילו קצת - זה עשה לי את היום :) תודה על השיתוף.
זו חוויה לא קלה ורק כאן אני מרגישה פתוחה לשתף ולעזור. אני כאן לכל עזרה שרק צריך.
שנשמע רק בשורות טובות  
היי חדשה,
31/03/15 18:15
20צפיות
הווסת אמורה להגיע בין 6-8 שבועות ולפעמים גם קצת אחרי.
אפשר לעשות אולטראסאונד ולבדוק מה נמצב.
אבל אין מה להילחץ. הי תגיע שהכל יתאזן .
אוף
29/03/15 15:37
165צפיות
אמא לשני ילדים, אחרי שתי הפלות בשבוע השמיני, הראשונה בקיץ ללא דופק והשניה לפני מספר ימים לאחר שנצפה שק הריון ללא עובר. ציטוטק (סיוט, בייחוד בפעם הראשונה והאלימה דרך הפה, אז הרופא לא טרח לעדכן אותי בתופעות הלוואי).
אמנם יש לי שני ילדים ואני שמחה מאוד במשפחה שיש לי, אבל העצב גדול.
בלילות ובימים האחרונים קראתי כאן בפורום והרבה יותר קל לי אחרי שקראתי את החוויות והרגשות שחלקתן. תודה!
º
צרת רבים חצי נחמה ;)
29/03/15 16:01
33צפיות
מבינה את העצב היטב- מנסיון.
29/03/15 16:36
46צפיות
אכן לחלוק רגשות זה דבר חשוב ומסייע. הבנות פה מאוד תומכות אחת בשנייה ומכילות זו את זו.
חבל שאת חלק מה"משפחה" הזו, אבל טוב לדעת שהקריאה בפורום סייעה לך אפילו במעט.
צר לי על ההריון שלא התפתח.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/03/15 22:42
42צפיות
ברור ומובן לחלןוטין שעצוב וכואב.
מוזמנת להמשיך ולהיות איתנו.
חיבוק גדול
תודה, מקום בלב
31/03/15 22:55
8צפיות
למרות שמאחלת לכולנו שלא להמשיך ולהיות איתנו, אלא לעבור הלאה לפורומים השכנים ;)
זה נשמע קצת רע כשהדבר שמעודד אותנו זה דווקא לקרוא חווית של >
31/03/15 15:27
37צפיות
נשים אחרות , אבל זה לא נובע מהעובדה שיש עוד נשים מסביב שחוות גם דברים רעים , אלא יותר עוזר להכיל ולהבין את שעבר על ההריון שלי
ועל הגוף שלי. זו תמיכה שמי שלא עברה איבוד הריון לא תבין בחיים. מבחוץ נראה אצלי כאילו הכל בסדר, אבל אני מרגישה שאני חייבת להיכנס כל הזמן לפורום, לקרוא פוסטים חדשים ולראות אם אולי אני בעצמי יכולה לעזור למישהי כמו שעזרו לי.
כשאני עברתי הפלה בשבוע 12 הייתי ממש קלולס, הרגשתי תחילה שהעולם חרב עלי, אני ממש בריאה וההריון היה כל כך רצוי. נכנסתי לפורום כל יום כדי לקבל עוד פיסת מידע על "עולם ההפלות" המצער וזה פשוט גרם לי לקבל יותר את המצב שלי ולהבין שלא היה לזה שום קשר למשהו שאני אישית עשיתי שפגע שעובר. אז אני מצטרפת לתודות של כולן על הרגשות שחלקתן. ועל העזרה הרבה..
זה הגיוני מאוד
31/03/15 22:51
18צפיות
קשה לחלוק עם מי שלא עברה הפלה שלא מרצונה, והחוויות שלכן בהחלט עוזרות להתחזק. למשל - להרגיש בסדר גמור עם כך שלא מתחשק לי לבלות את ליל הסדר עם המשפחה המורחבת של בן-זוגי, לפזר חיוכים מזויפים או לשמוע מתכונים ומחמאות תפלות, כשהראש שלי (וגם ההורמונים נכון לרגע זה) ממש במקום אחר. שלא לדבר על איזו דודה חטטנית שתשאל 'מה עם ילד שלישי'...
אני כנראה ישנה
29/03/15 20:56
222צפיות
היי בנות יקרות,
חוזרת לפה בפעם השלישית השנה...
 
הריון ראשון בינואר 2014, הסתיים בגרידה כעבור חודשיים לאחר שהבטאות לא הכפילו כמו שצריך, ובשבוע 6 לא נצפה עובר בשק.
 
הריון שני במאי 2014, לא בדקתי הכפלות, אבל למרות שלקחתי קלקסן 100 בהמלצת רופא האליל פרופ' קופרמינץ - בשבוע 7 נצפה באולטרסאונד עובר שמתאים לתחילת שבוע 6 ובלי דופק... גרידה, ואחר כך היסטריוסקופיה להוצאת שארית.
 
ההריון הנוכחי ממרס 2015, היום שבוע 5+5, הכפלת בטא לא תקינה בודאות (עלה מ-937 ביוא"ב 23 ל-1144 ביוא"ב 26, שזה היום), והיום נצפה ברחם "מבנה צלול לא סדיר בקוטר 3.8 מ"מ". זה אמור להיות שק ההריון, אבל גם בגלל התיאור הזה, וגם בגלל הספק של הטכנאית, וגם בגלל הבטאות, ובעיקר כי כבר נכוויתי ברותחין, ברור לי ב-100% שאין לזה עתיד (גם בדקתי טוב-טוב באינטרנט מה הפרוגנוזה - אם ההכפלה לא תקינה, אפילו אם נראה דופק בשבוע 8 הוא לא יחזיק מעמד עד סוף השליש הראשון). הפעם אנסה ציטוטק ואקווה לטוב, כי אין לי כוח לעוד הרדמה, במיוחד לאור העובדה שהגרידה האחרונה רק הובילה לעוד ניתוח.
 
אני כמעט בכלל לא עצובה (באמת! אולי כי ההורמונים לא כל כך גבוהים), אבל די אובדת עצות: היסטריוסקופיה תקינה, קרישיות תקינה (וכבר ניסיתי קלקסן, שהכזיב), בלוטת תריס תקינה, קריוטיפ לא תקין (אבל באופן שאינו משפיע על תקינות ההריון, לפי פרופ' שוחט), מחזורים סדירים, בריאה מאוד באופן כללי, ד"ר אלכסנדרובסקי, פרופ' קופרמינץ, פרופ' כרפ, פרופ' שוחט, ד"ר ארז, ד"ר פיינשטיין, ד"ר גולדשמידט, ד"ר טוגנדרייך, ד"ר וינדר, גב' ליבמן - אלוהים!
 
ברור שיש בעיה. מה אני אעשה? אולי יש למישהי איזו עצה?
 
אתן תמיד שואלות, אז אני מציינת: אני בת 35, ועדיין אין לנו ילדים.
מייאש, נכון אבל...
29/03/15 21:07
101צפיות
יש כאן הרבה בנות שעברו כמה אובדנים ולא התייאשו. חלקן הרו וילדו.
אין לי המלצות על רופאים, אני לא מכירה...
ולא רוצה להכיר. אני בכלל מתקשה להיכנס להריון.
האם ההריונות האלה קרו באופן ספונטני או בטיפולים?
º
ספונטני, אבל לוקח לנו בין שלושה לארבעה חודשי ניסיונות להצליח
29/03/15 21:08
63צפיות
זה ממש מעט. לי לוקח שנה
29/03/15 21:10
124צפיות
והפעם מי יודע כמה זמן ייקח (עברה כבר חצי שנה). נכון שלא כיף להפיל כל פעם אבל מאמינה שבסוף כן יגיע הריון בריא ותקין.
תשובה קצת מעצבנת...
29/03/15 21:14
107צפיות
החלק הראשון עוסק בך, והחלק השני, לגבי האמונה שלך, לא רלוונטי (אלא אם כן את אלוהים או משהו כזה).
ממש לא... אני פשוט מנסה לעודד
29/03/15 21:48
85צפיות
בכך שאני אומרת שזה מצוין שאת נקלטת מהר (בניגוד אליי שלוקח לי זמן רב להיקלט בכלל)... ולגביי האמונה שלי. כן, 98 אחוז כן מצליחים בסוף ואם נסתכל על הסטטיסטיקה יש לך סיכוי טוב כן להביא ילד בסוף. לא אומרת שיהיה קל. רק מנסה לעודד. מכירה הרבה בנות שעברו מספר הפלות בשלבים מוקדמים ולבסוף ילדו ילדים בריאים. בסך הכל מקווה ומאמינה שיקרה גם לך. לא יודעת, לא מנבאה, לא מחליטה, לא יודעת בוודאות. מאמינה. לא יודעת למה זה מעצבן שאומרים את זה. הפסיכולוגית שלי כל הזמן אומרת שאכנס להריון בסוף. אז אני מתעצבנת? לא.
להיפך, מעודד אותי.
יש כאלו שמתעצבנות, ויש כאלו שלא-
29/03/15 22:05
72צפיות
אם המטפלת שלי היתה אומרת לי משפט דומה, כן הייתי מתעצבנת, כי מאיפה לעזאזל היא יודעת מה יהיה ומה לא יהיה? היא יכולה לומר שהיא מקווה מאוד עבורי, שהיא מאחלת לי, שרוב הסיכויים שיהיה הריון, אבל לומר בוודאות- אף אחד בעולם לא יכול לומר.
בקיצור- לכל אחת מתאים שיאמרו לה משהו אחר...העיקר שהתכוונת לטוב וניסית לעודד ולעזור.
לא אמרתי בוודאות...
29/03/15 22:21
52צפיות
אין לדעת באמת, אין וודאות בעולם. ברור שכל דבר שנאמר הוא רק בשביל לעודד.
היי אליסקה-
29/03/15 22:00
65צפיות
קודם כל- אני ממש לא בקיאה בהכפלות של הבטא, כך שמסתמכת על מה שכתבת- שזה בטוח לא תקין. אבל ברור שיש לוודא זאת עם רופא/ה.
בהנחה שאכן ההריון הנוכחי לא תקין, קחי בחשבון שעם ציטוטק הרבה פעמים לוקח הרבה זמן עד שהכל מתנקה, וזה מצריך גיוס סבלנות ועצבים.
 
מותר לשאול למה היית אצל כל כך הרבה רופאים? ומתי הספקת? הרי לרוב מתחילים בירור הפלות חוזרות אחרי 2 או 3 הפלות, אז מתי היית אצל כל הרופאים הללו?
ומדוע קראת לקופרמינץ רופא אליל?- הוא לא אליל. הוא רק רופא שתמיד ממליץ על קלקסן. מעבר לזה הוא לא יודע לומר כלום, כי פשוט אין מה לומר.
 
לגבי הקריוטיפ- את יודעת לפרט מה לא תקין? והאם זה בטוח לא משפיע על תקינות ההריון?
 
בכל אופן- במקרים של הפלות חוזרות ללא ממצאים בבדיקות (ופה באמת צריך לוודא שעניין הקריוטיפ לא משפיע לרעה), אין ממש מה לעשות, פרט ללנסות שוב ושוב...
משום שאין לכם עדיין ילדים, מן הסתם תרצו לנסות שוב.
 
לגבי זמני הכניסה להריון- 3-4 חודשי ניסיון נחשבים זמן ממש ממש טוב ומצביעים על פוריות תקינה (הפלות חוזרות אינן נחשבות לבעיות פוריות).
 
מרבית ההפלות שמתרחשות בשליש הראשון של ההריון קורות בגלל בעיות כרומוזומאליות של העובר או חוסר התפתחות תקינה של העובר ממליון סיבות שלא ניתן לדעת מהן בדיוק ולא ניתן להשפיע עליהן.
לכן, אם אכן ממצאי הבדיקות תקינים, אין מנוס מלנסות שוב ולקוות ולקוות ולקוות שיגיע העובר התקין.
 
אם יש לך עוד שאלות, את מוזמנת לשאול.
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/03/15 22:37
46צפיות
צר לי כל כך ששוב את פה.ומקווה בסתר ליבי שאולי בכל זאת כן יהיה בסדר .
באמת מתסכל שלכאורה הכל בסדר אבל שום דבר לא בסדר.
לא שאני מסנגרת על קופרמינץ ונכון שלא תמיד הקלקסן עוזר אבל לפעמים העניין הוא המינון ומתי מתחילים לקחת.
ולפעמים לוקחים כמה דברים יחד בכדי לכסות את כל האפשרויות.
אני כן הייתי מציעה לך לחזור אליו עם העובדות בשטח ורואה מה יש לו להציע.(כמובן רק אם זה מתאים לך)
צילום רחם עשית.?
האם עשו לך בדיקה שבודקת את איכות הביציות.? בדיקת זרע?
מכיוון שכל האובדנים קשורים לתחילת ההריון צריך לבדוק לדעתי מה שם יכול לגרום לבעיה.
ואם יש בעיה אולי הפרייה יכולה לתת מענה.
יש לך רופא שמלווה אותך ושאת סומכת עליו?
שולחת חיבוק גדול מלא באהבה ובהמון תקווה לטוב.
תעדכני מה קורה.
עצוב ומתסכל מאד :(
30/03/15 11:46
40צפיות
מצטערת בשבילך, אם אכן חששותיך יתממשו שוב הפעם.
כ"כ כואב ומתסכל לעבור את זה שוב ושוב....
 
מתסכל נורא להתייעץ עם עוד ועוד מומחים ולאף אחד אין באמת תשובות ובאמת מענה שנותן בטחון יחסי לפעם הבאה.
אני אישית מרגישה שהם לא יודעים הרבה יותר ממני. הכל ניסוי וטעייה.... ננסה X, אולי יעזור... אם לא ויפול שוב, ננסה פעם הבאה Y.
ההרגשה היא שיש עוד המון חוסרים בידע של הרפואה ובמענה שהיא יכולה לתת ורבות מאיתנו נופלות בין הכיסאות.
כ"כ הייתי רוצה באמת לפגוש רופא שיראה בטחון באבחנות שלו ובטיפול שהוא מציע. לא שיבטיח לי הבטחות שלא ניתן להבטיח, אבל להרגיש בטוחה שאני מטופלת כמו שצריך ויכולה לשחרר בעצמי את הבדיקה של כל מה שאומרים ומייעצים לי ואת החיפוש המתמיד אחרי אבחנות ופתרונות אפשריים ולהציע לרופאים שיענו לי ב"אפשר לנסות".
 
לגבי הקריוטיפ - גם לבן זוגי אמרו מס' מומחים, כולל מומחה נחשב בתחום הגנטיקה, שהממצא שככל הנראה קיים במשפחתו (שהרי קריוטיפ לא באמת נותן אבחנה גנטית, אלא רק מכוון למה כדאי לבדוק), אינו בר משמעות.
במקרה שלנו, רק במהלך ההריון הראשון גילינו שזה לא כך בוודאות. שכדאי לבדוק את הכיוונים האפשריים כי חלקם עלולים להתבטא בתסמונות גנטיות שעלולות להתבטא ביתר חומרה מאשר אצל בן זוגי וחלקן אף דומיננטיות ולכן אין משמעות לאם אני נשאית או לא והסיכון להעברה הוא 50%.
אכן גילינו שבן זוגי סובל מתסמונת שכזו.
אישית אני מכירה עוד שני מקרים דומים.
אני חושבת שכדאי לבדוק לעומק ולו בשביל לשלול בעיה אפשרית.
 
ובכל מקרה הלוואי שתמצאו את הכוחות והלוואי שיהיה בקרוב סוף טוב לסיפור שלכם.
תודה לכן... ולגבי הקריוטיפ ואיכות הזרע והביצית ששאלתן עליהן
30/03/15 12:03
72צפיות
קריוטיפ
בדיקת הקריוטיפ שלי העלתה שבחלק מהתאים בגוף שלי יש רק כרומוזום X אחד במקום שניים. זה נובע מתאונה גנטית בהתחלקות התאים שלי, כשעוד הייתי עוברית. זה לא מועבר בתורשה. השם הרפואי של העניין הזה הוא "מוזאיקת טרנר". 
גם ביציות הן חלק מהתאים שלי, וייתכן שחלקן פגומות באותו אופן.
היועצת הגנטית ששלחה אותי לבדיקה אמרה שזה יכול להיות גורם להפלות, אבל הלכתי להתייעץ עם פרופ' מוטי שוחט, שאמור להיות המומחה מס' 1 בתחום הזה, והוא שלל את זה במפורש. הוא אמר שביציות פגומות לא משתתפות בתהליך ההפריה, ושסביר להניח שההפלות נגרמות בשל אנאפלואידיה כרומוזומלית בעובר, שהיא תוצאה של הגילאים שלנו. 
כמובן, יכול להיות שהוא טועה, אבל אין לי כלים לדעת. נראה לי סביר שאם אני הולכת למומחה מס' 1, אני צריכה להאמין שהוא לא טועה בעניין כה בסיסי.
איכות הזרע
לבן זוגי יש מורפולוגיה בעייתית. שלחתי אותו לבדיקה אצל ברטוב, והתוצאה של הבדיקה הזו הייתה שרק תא זרע אחד מתוך 150 תאים הוא תקין מבחינת הגרעין, ולכן המליץ על הפרייה בשיטת IMSI. זו שיטה שרק הוא מבצע במעבדות שלו. ניגשנו עם חוות הדעת הזו לד"ר גילה בן-דוד, שהיא רופאת פוריות בקופה, והיא הבהירה לנו שזרעים בעלי גרעין לא תקין בכלל לא מפרים ביצית באופן טבעי. היא אפילו לא הסכימה להסתכל על הבדיקה של ברטוב, והייתה די מזועזעת שהלכנו אליו. שוב, יכול להיות שהוא צודק, אבל אין לי דרך לדעת. אני לא רופאה. 
איכות הביציות
למעט עניין כרומוזומי ה-X בחלק מהביציות, מה שלפי שוחט לא משפיע על ההפלות, לא ידוע לי על בעיה באיכות שלהן. בפרופיל ההורמונלי שעשיתי ביום ה-3 למחזור יצא לי FSH בערך של 5.3. הבנתי שעד 10 זה מעיד על רזרבה שחלתית סבירה. לא יודעת מה לבדוק מעבר בעניין הזה.
מבנה הרחם
גל שאלה אם עשיתי צילום רחם, אז כן, והוא היה תקין. עשיתי גם היסטריסקופיה אבחנתית אצל גולדשמידט לפני חודש, והוא אישר שהרחם תקין לחלוטין. גם לפני כן היו היסטריוסקופיות (אבחנתית וניתוחית) בגלל הגרידה הכושלת של טוגנדרייך, וגם הן היו תקינות.
 
º
שולחת לך הודעה בפרטי.
30/03/15 12:12
25צפיות
היי,
30/03/15 12:21
38צפיות
לפי כל מה שכתבת כאן, דווקא נראה שיכול להיות שהסיבה היא כן הבעיה הגנטית. 
הרבה פעמים רופאים של הקופה נוטים לא להסכים עם רופאים מחוצה לה ובעיקר כאלו שעוסקים בדברים יותר חדשניים.
השאלה אם מתאים לך לנסות את הדרך שלו והאם יש אפשרות כזו?
כי כרגע אין לך מה להפסיד.
אין אופציה לנסות איזשהו
30/03/15 14:13
54צפיות
סוג של הפריה שבודק את הביצית וטיבה לפניי החזרה?
º
לא שידוע לי.
31/03/15 08:57
17צפיות
מה שאת מתארת
31/03/15 00:07
46צפיות
רק מוכיח ומראה שוב שהרפואה אינו מדע מדויק ושאין שחור ולבן- כל רופא אומר משהו אחר, ואחד לא מסכים עם השני, יש גישות שונות ודעות שונות. זה נורא מתסכל, כי היינו רוצים גישה אחת, דעה אחת ותשובה ברורה אחת שתראה לנו מה הדרך לגאולה.
 
אז קטונתי מלומר מה הדרך הנכונה לגאולה, אבל אני כן יכולה לומר שה-FSH תקין ואכן מראה על רזרבה שחלתית תקינה, אבל שלצורך הריון תקין- נדרש הרבה יותר מ-FSH תקין...
 
לגבי המורפולוגיה של הזרע- אכן רק זרעים תקינים מבחינה מורפולוגית מפרים (אלו עם המורפולוגיה הלא תקינה- לא יכולים להפרות). לכן, אם נכנסת להריון באופן טבעי ובזמן סביר, אז המורפולוגיה לא קשורה להפלות, כי מה שהיפרה בכל מקרה היה בעל מורפולוגיה תקינה.
 
צילום רחם- לא ברור לי למה היית צריכה לעבור את הבדיקה הזו. אני עם כל ההפלות שלי לא הייתי צריכה לעבור זאת, אלא הסטרוסקופיה אבחנתית בלבד. לרוב, כאשר יש בעיה להיכנס להריון, אז ההמלצה היא לעבור צילום רחם, וזה לא המקרה שלך.
 
לגבי הקריוטיפ- פה אני כבר ממש לא מומחית. אבל יכולה לומר לך שאצלי ואצל בעלי הקריוטיפ תקין לחלוטין, ובכל זאת היו 7 הפלות...והן היו קשורות לעוברים לא תקינים, בלי קשר לקריוטיפ.
משום שאת בת 35 (וסביר להניח שגם בעלך פחות או יותר בגיל זה), ייתכן שההפלות קשורות להשפעות הגיל על האיכות הכרומוזומאלית של העובר ומכאן ההפלות. אז פה אני בעצם חושבת כמו  פרופ' שוחט, אבל דבריי מתבססים על הנחות בלבד, ולא על שום דבר מדעי של ממש.
 
האם יש פה אפשרות לבודד עוברים חולים ובריאים בתהליך של PGD?
 
 
שוחט אמר שלא.
31/03/15 09:00
40צפיות
חוץ מזה, מהבדיקה שעשיתי באינטרנט עולה ש-PGD זה לא סתם בדיקה של עוברים. את צריכה שתהיה לך אנומליה ספציפית בגנים, שעל בסיסה בונים תכנית(זה לוקח כמה חודשים!), ואז בודקים את ההתאמה של כל עובר לפי התכנית הזו לפני ההפרייה. ממה שהבנתי, אין דבר כזה PGD כללי, שסתם בודקים עוברים באופן כללי. חוץ מזה, שוחט אמר שלא עושים PGD על מוזאיקת טרנר, כי זה לא תורשתי.
יש הליך נוסף שנקרא PGS
31/03/15 09:16
35צפיות
ובו בודקים את מערך הכרומוזומים כולו של העוברים ומחזירים רק עוברים תקינים.
 
לא בטוחה באילו מקרים בדיוק זה רלוונטי ולמי מאשרים (כן יודעת שלמי שמאושר PGD אפשר לשלב עם PGS כדי לבדוק כבר את כל המטען הגנטי), אבל אולי זה משהו ששווה בדיקה - אם בכלל זה כיוון שאתן מעוניינים בו.
 
בהמשך להמלצתך
31/03/15 09:32
32צפיות
שלחתי אתמול פקס למכון הגנטי באיכילוב, וביקשתי זימון דחוף להתייעצות. אני מקווה שיחזרו אליי בהקדם, ואברר את הנושא לעומק. תודה!!!
º
בשמחה והמון בהצלחה !
31/03/15 09:37
13צפיות
אכן נראה לי
31/03/15 10:59
23צפיות
שכדאי לבדוק את הנושא לעומקו. יחד עם זאת, יש לי תחושה שבסופם של כל הבירורים, יגידו לכם להמשיך ולנסות להרות ולקוות לטוב. באמת לא ברור פה האם הנושא הגנטי גורם להפלות, או איכות כרומוזומאלית, ולכן צריך יהיה להמשיך ולנסות עד שיגיע בטובו עובר תקין.
אבל אני כן מחזקת אתכם בתהליכי הבירור, כי גם אם ממשיכים אחר כך לנסות ולהרות באופן "רגיל", אז שזה יהיה אחרי שעשיתם את הבירורים והגעתם למסקנה שזו הדרך הנכונה.
º
PGD עושים רק כאשר מאובחן פגם גנטי שאובחן אצל הזוג
31/03/15 18:35
12צפיות
אליסקה שלום
30/03/15 20:04
40צפיות
מה לא תקין בקריוטיפ? האם עשית פרופיל הורמונאלי? האם ivf זו אופציה?
היי
31/03/15 20:22
23צפיות
אחוזי המוזאיקה אצלך הם אכן יחסית נמוכים, ייתכן ואם היו בודקים יותר תאים האחוזים היו משתנים. אין דרך ממשית לכמת מבחינת הרקמות בגוף איזה סוג של תאים נמצא איפה וספיציפית בשחלות/ ביציות. לאור מה שאת אומרת סביר להניח שרוב התאים שם הם תקינים, כלומר עם שני x, ולכן גם את נקלטת שזה נהדר.
יחד עם זאת לאור מה שאת מספרת על איכות הזרע של סעלך הייתי אולי כן מתעייצת לגבי האופציה של ivf, ישנה אופציה גם של pgd, או את הדרך הטבעית.
אני חושבת שזה נהדר ומאוד מעודד שאתם נקלטים טבעי!
מאחלת מכל הלב שזה יצליח.
אמן!
אם יש לך איזה שהן שאלות... או כל דבר, אשמח לעזור/ לענות.
º
תודה רבה, את ממש חמודה!
01/04/15 10:10
7צפיות
היי שוב
30/03/15 20:18
45צפיות
רק עכשיו שמתי לב שכבר נשאלת לגבי הקריוטיפ. האם את יודעת לומר את אחוזי המוזאיקה שיש לך?
העניין הוא שבמידה והאחוז הוא גבוה ויש הרבה תאים עם x אחד, הרי שבהחלט יכולה להיות לכך השפעה על הפריה תקינה.
אני עוסקת בתחום הזה, עובדת במכון גנטי ובונה את הקריוטיפים הטרום לידתיים וכן בקרב ילדים ומבוגרים, מכאן גם השאלה שלי לגבי תקינות הקריוטיפ.
 
לפי מה שידוע לי במידה ויש קריוטיפ לא תקין ואגב מוזאייקת טרנר זהו מצב כרומוזומאלי נדיר יחסית בנוסף לבעיות זרע יכול להוות בסיס לivf.
תודה על המידע החשוב
31/03/15 08:56
37צפיות
לגבי אחוזי המוזאיקה שלי, המצב הוא כזה: מתוך 20 תאי דם שבדקו, ב-3 מהם נמצא כרומוזום X אחד בלבד. כלומר, לפי בדיקת הדם, אחוז המוזאיקה הוא 15%. אבל -
א. היועצת הגנטית הסבירה שזה האחוז ב-20 תאי הדם שבדקו. אם היו בודקים 40 תאים, יכול להיות שהאחוז הזה היה משתנה, כך שהבדיקה אינה מובהקת.
ב.כמו כן, אחוז התאים הפגומים בדם לא בהכרח זהה לאחוז הביציות הפגומות בשחלות, ואין שום דרך לדעת אם גם בשחלות זה 15%.
ג. מאוחר יותר, שוחט הסביר שהבדיקה לא נעשתה כמו שצריך, כי היא לא נעשתה משני מקורות שונים. 
ד. בנות עם מוזאיקת טרנר עלולות לפתח סימנים של התפתחות מינית לקויה (ציצי קטן, שחלות מנוונות, עקרות, העדר מחזור, שיעור וכו'). אני, לעומת זאת, בעלת ציצים גדולים מנערות, עם מחזור סדיר מגיל 12, לא שעירה ובלי קושי להיכנס להריון.
התשובה היא, אם כן, שהמוזאיקה שלי ככל הנראה באחוז נמוך, אבל לא בטוח.
מה דעתך?
 
תיקון קטן
31/03/15 20:27
24צפיות
התכוונתי לכתוב pgs, תהליך שבו ניתן לבדוק את המערך הכרומוזומאלי של העובר בשלבים מאוד מוקדמים.
חודש וחצי
30/03/15 21:00
149צפיות
עבר מאז שנודע לנו שגם הפעם הסטטיסטיקה לרעתנו.
חודש וחצי שמרגיש כמו נצח. כל כך הרבה קרה בכל כך מעט זמן.
 
ההודעה הטלפונית שגם הפעם החסר הגנטי הועבר לעובר ואיתה הידיעה שההחלטה ברורה ואין מה להתלבט.
ההגעה לקבל את התשובה בכתב. מבקשים לא לדעת את מין העובר.
תיאום ועדה להפסקת הריון.
ועדה להפסקת הריון. הפעם רק עם עו"ס ואנחנו כבר מנוסים יותר.
הפרוצדורה, שבוע 13. ציטוטק שאני מכירה יותר מדי טוב ולמינריות ואז גרידה.
יום למחרת הפרוצדורה, מגלה במקלחת שיש משהו בנרתיק. רצה למיון ומסתבר שזו אחת הספוגיות של הלמינריות.
יומיים אח"כ גודש בשדיים. משיגה בשבת מרשם לדוסטינקס.
 
שבוע וחצי של כאבים. לא ברור לי אם תקין או לא.
מנצלת יום חופש מהעבודה כדי להבדק. מסתבר שנשארה שארית עם זרימת דם. שוב מיון ותור לפרוצדורה נוספת.
פורים, אמא שלי לוקחת את הילדה ואנחנו נוסעים לבי"ח.
היסטרוסקופיה. לפחות הפעם אין ציטוטק.
הנחיה לקחת אסטרוגן למשך חודש. 3 כדורים ביום.
 
3 ימים אחרי מגיעה שוב למיון עקב דימום וכאבים. יוצאת עם שק של אנטיביוטיקה: 10 ימים. 2 כדורים, 4 פעמים ביום. כדורי נוסף פעמיים ביום. וממשיכה לקחת את האסטרוגן.
4 ימים אחרי מגיעה שוב למיון, יש קריש דם די גדול. מבקשים שאגיע בשבוע הבא לביקורת.
בשלב זה האנטיביוטיקה כבר גמרה לי את מערכת העיכול. מוסיפה פרוביוטיקה לשלל הכדורים.
 
יום ההולדת שלי. פגישות בגנטיקה וב-IVF. חושבים על ההריון הבא וכרגע הכיוון הוא לעשות PGD: אבחון טרום השרשתי. חותמים על הכל ונותנים דם. הרופא ב-IVF רוצה לבדוק אותי, מסבירה שיש עדיין שאריות והוא מאשר שקריש הדם עדיין ברחם.
מורידה את בעלי בעבודה והולכת לביקורת. יש קריש דם גדול וגם נוזל (דם) בחלל הרחם. משוחררת הביתה עם הנחיה לסיים את האנטיביוטיקה ולחזור אם החום עולה. תור לביקורת נוספת.
מסיימת את האנטיביוטיקה ובאותו הבוקר מתחיל דימום של דם ישן. יום עמוס בעבודה והבטן כואבת. אחרי שעה וחצי מתרוממת מהכסא ומרגישה משהו יוצא. אני בטוחה שאני מדממת כמויות אדירות, אבל זה הקריש. בהחלט גדול.
למחרת מתחיל דימום של דם טרי, ככל הנראה המחזור הראשון, 29 ימים אחרי הגרידה.
היום היתה הביקורת האחרונה. נראה שהרחם התנקה ואני משוחררת הביתה ללא תור נוסף.
 
ועכשיו אפשר לחשוב על לציין את יום ההולדת שכבר עבר, ואפשר לחשוב על הדרך להריון הבא שתהיה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים ואפשר לקוות.
אוף!-
30/03/15 22:43
34צפיות
איזו סאגה! באמת הגיע הזמן שזה יהיה מאחורייך בהיבט הפיזי.
בהצלחה בדרך החדשה והשונה והלוואי והיא תביא את התשובה ואת התקווה.
תודה
31/03/15 19:59
12צפיות
ביום ראשון שלחתי לגנטיקה את האישור של הקופה ל-PGD.
הם אמורים למשוך את ה-DNA של העוברים מבילינסון ולבדוק את ה-DNA שלנו לצורך הקמת המערכת.
מקווה שהקמת המערכת תהיה מהירה.
כואב
31/03/15 07:48
28צפיות
הלוואי ותיקלטי בהפריה הראשונה אחרי שייבדק שהעובר תקין.
º
אמן
31/03/15 20:01
8צפיות
סאגה מטורפת..
31/03/15 08:47
35צפיות
איזה סרט!
מצד שני נראה שאת אחרי... ממש מקווה שתהליך ההפרייה יעבוד!
בהצלחה ענקית ומזל טוב מאוחר על היומולדת...
º
תודה
31/03/15 20:02
9צפיות
עזרה
30/03/15 22:34
120צפיות
ביום שבת זה קרה, שבוע 16 וארבעה ימים חודש ימים אני כבר בבית בשמירה קפדנית אחרי דימומים אשוז של שבוע באיכילוב וככה פתאום ירדו לי המים, אמבולנס, איכילוב, מיעוט מי שפיר קיצוני ההריון הסתיים. בורי על הדרמה פשוט אני כבר לא יודעת איך להתייחס לזה.. 
זה ההריון הרביעי שלי. בבית ברוך השם יש לי ילדה מקסימה בת שנה ושמונה חודשים.
צחקתי עם חברה אמרתי לה אצלי חייב להיות כמה ניסיונות - שלוש פסיכומטרי שלוש הפלות ועוד ועוד...
קיצור אני מרגישה אבודה. ואשמח לעזרתכן.
ההיטוריה המיילדותי שלי היא כזו:
הריון ראשון הסתיים בשבוע 12 - הפסיק דופק שבוע 9 נתגלה בשקיפות עורפית.
ניתוח הסרת מחיצה עבה שלמה עד הנרתיק
הריון שני מבורך בו קיבלתי את ביתי המקסימה בהריון שהתחיל משבוע 5 עם דימומים, שמירת הריון משבוע 11. לידה טבעית בשבוע 37.
הריון שלישי הסתיים בהפלה -דופק איטי שנדם בשבוע 7 יש לציין דימומים מההתחלה
הריון רביעי - הסתיים בהפלה שבוע 16, דימומים מההתחלה, שבוע 12 אירוע מסיבי של דימום המטומה גדולה וירידת מים שהובילה להפסקת ההריון.
אני מטופלת של פרופסור שיף מאוד מרוצה וכמובן שכרגע מתחילות לעלות לי תהיות ושאלות מה קורה פה? מרגיש לי בעצמות שמפספים פה משהו. לא ייתכן שכל הריו שלי מתחיל עם דימומים מאז שהסרתי את המחיצה. לא ייתכן שאני אחווה את ההריונות שלי בחרדות בפחדים ובחוסר אונים שכזה... לא הגיוני לי. אני פייטרית חדורת מוטיציה דווקא שקשה והפעם... נשבתי.. זה גדול עלי. משהו לא תקין מהבסיס, ככה זה מרגיש לי, אני נלחמת בטחנות רוח. מאוד מאוד מאמינה בבורא עולם שנותן את מה שנוכל להכיל ולהתמודד וכולי תקווה שאני מצטיינת במבחן
בכל אופן אשמח אם מישהי תוכל להעיר את עיני אם יש משהו שאני מפספסת...
אציין שערכתי בדיקת קרישתיות אך היא נערכה חודש וחצי אחרי ההפלה השנייה - יכול להיות שהתוצאות שיצאו תקינות למעשה לא?
אשמח לכל עזרה
בעזרת השם שנתבשר בשורות טובות ובידיים מלאות ,אמן!
 
הריון רב
לא יודעת מה להגיד לך...
31/03/15 08:06
46צפיות
אבל יכולה לומר לך שההריון השלישי שלי התחיל עם דימומים מסיביים והמטומה וירידת מים בשבוע 23. למרות שבאיזשהו שלב הם פסקו עד לירידת המים הפתאומית. עד עכשיו (7 חודשים אחרי) לא יודעים למה.
ההריון הראשון שלי היה הריון כימי והשני גם הסתיים ביום המשוער שבוע 40 עם תינוקת מקסימה. יכול להיות מקרי. יכול להיות שלא.
לא ממש יודעים.
קראתי כמה פעמים את הדברים-
31/03/15 11:21
46צפיות
אז קודם כל- כמובן שמשתתפת בצערך על כל האובדנים.
לגבי העניין עצמו- מה אומרים לך הרופאים על נושא הדימומים? האם יודעים למה זה קשור? ממה זה נובע?
ההמלצה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה זה ללכת לשמוע דעה שנייה ודעה שלישית של מומחים בהריון בסיכון. אולי הם יוכלו להאיר עינייך במשהו.
לא תמיד לרפואה יש תשובות, מענה ופתרונות- זה נכון גם לתחום הילודה וגם לכל תחום רפואי אחר. אבל שווה להתייעץ עם עוד גורמים לפני הניסיון הבא.
לגבי החרדות וחוסר הוודאות- תכיני עצמך שההריון הבא יהיה מלווה בהרבה חרדות והרבה חוסר וודאות. כי גם אם ימצאו משהו שניתן לטפל בו או לעשות, החרדות יהיו שם בכל מקרה.
מאיזה איזור את? אולי בנות פה יוכלו להמליץ לך עם מי להתייעץ...
היי דלעת,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
31/03/15 18:23
25צפיות
צר לי כל כך על האובדן שלך.
איזו חוויה קשה עברת.
לגבי ההמשך, שיף אכן נחשב לרופא מצויין ואני מכירה כמה נשים שמטופלות אצלו.
אבל כדאי ללכת לעוד רופא או שניים ולהתייעץ תמיד טוב .
ברור שההריון הבא גם יהיה מלווה בפחדים וחששות במיוחד לאור מה שעברת.
אבל זה אפשרי.עוברים אותו יום אחר יום, בדיקה אחר בדיקה ואם אפשר נעזרים בתמיכה מקצועית.
חיבוק גדול
זהירות- הודעה על ביטול הפלה
30/03/15 18:13
289צפיות
הי בנות יקרות
החלטנו ביחד לבטל את ההפלה מחר
ההחלטה הכבידה על ליבנו יותר מידי
ולמרות הסיכונים הרבים אנו לא מסוגלים לשאת את העול הזה
אני חייבת לציין כי כל אישה אחרת במצבי אשר היתה מחליטה להפיל היתה עושה החלטה נבונה מהרבה בחינות
לא הייתי שופטת אף אחת
ההחלטה שלי נבעה מחוסר יכולת אמיתית לשאת בספקות אל מול הסיכונים
נותר לי רק לקוות שלא אאלץ לחזור ושהכל יעבור בשלום בעזר״ה
שמחה בשבילך. מתפללת לטוב.
30/03/15 18:45
109צפיות
את אמיצה. מאוד.
הלוואי והייתי בוחרת לבטל.
אגב,
30/03/15 18:47
134צפיות
לידע כללי. מה הסיכויים וההסתברות במקרים האלה? והאם מעקב בהמשך ההריון יכול להעיד כבר במהלך ההריון שהכל תקין?
אז זהו שהמצב שלנו שונה
30/03/15 18:57
150צפיות
יש לנו סיכוי של 50% שהילדה תצא בריאה
(יש מחלוקות בין המומחים אבל זו הדעה הרווחת)
במהלך ההריון עלינו לבצע המון המון מעקבים
ועדיין נשאר סימן שאלה
אבל עדיין הסיכויים טובים ואני חייבת לקחת אותם
רונית יקרה במקרה שלך האחוזים היו שונים לגמרי
וסימן השאלה גדול וקשה, לא חושבת שהייתי מחליטה שונה ממך במצבך
אני טעיתי. אם הייתי
30/03/15 19:11
115צפיות
נכנסת לפורום הזה לפניי סיום ההריון ומבינה את הכאב לא הייתי ממשיכה עם זה. הבעיה אצלי הייתה אחרת. לא היה זמן. הייתי צריכה להחליט מהר כי יכולתי ללדת כל רגע. ככה זה עם ירידת מים. ומצד שני סחבתי כבר 6 ימים. אולי הייתי סוחבת עוד. אולי לא. אני באמת מאחלת לך ילדה בריאה לחלוטין! בהצלחה בהמשך.
רונית המקרה שלנו היה אחר ואני חושבת שאת החלטת נכון
30/03/15 21:48
81צפיות
לי היתה פתיחת צוואר וירידת קרומים אפילו ללא ירידת מים ועדין עצרתי את ההריון. בשבוע 23.1 של התאומים.
הסיכוי להגיע לתינוק תקין בלי בעיות התפתחות כשהריון קורס בשלב כל כך מוקדם הוא קטן.
במקרה האופטימלי פגיה. ואח"כ יש לזה הרבה פעמים השלכות.
אני מאד מתחרטת ומרגישה שלא שמרתי על עצמי או שיכולתי מראש לדאוג שלא יהיו תאומים ועוד. אבל כשכבר הגיע השבוע והכל נפתח זה כבר סרט אחר. זה כבר קרה.
 
אנא אל תייסרי את עצמך. תינוק צריך 40 שבועות בשביל להיולד שמנמן ומוכן ומקסימום טיפה קודם אבל לא באמצעו של ההריון..
 
נכון ולא נכון.... לא יודעת כבר.
31/03/15 07:42
44צפיות
אין לי כבר כוחות.
רונית טוויני לצערי צודקת לגמרי
31/03/15 08:50
41צפיות
הריון אורך 40 שבועות. 30 ומשהו מתוכם ממש קריטיים להתפתחות העובר. היו לך עוד בערך עשרה שבועות לסחוב. יש מקרים ויש ניסים. אבל בחרת באחריות!
את בעצמך אומרת שהיית יולדת כל רגע!
וואו. וואו. אין לי מילים
30/03/15 18:52
90צפיות
אני מניחה שכרגע אין אינדיקציה שההדבקות גרמה לבעיה לעובר.
אתם אמיצים!
חיבוק ענקי
מחזיקה לך אצבעות שיעבור בשלום
30/03/15 19:19
61צפיות
את בהחלט אמיצה!!!
יש לי הרגשה שעשית את ההחלטה הנכונה
תעדכני בהמשך...
בהצלחה
לילי יקרה
30/03/15 20:27
104צפיות
אם לא הייתם שלמים עם ההחלטה
טוב שעצרתם עכשיו
לא ידעתי שאלו הסיכויים שעומדים בפניכם
קשה מאד לקבל ככה החלטה ..
אצלנו לא היו ספקות.
יותר נכון הספקות היו כשגילינו את הבעיה בשבוע 25
אז לא היינו מסוגלים לקבל החלטות
האחוזים היו לכאן ולכאן
רק אחרי חודשיים של מעקבים כשהתמונה התבהרה לגמרי
ולא היה לו שום סיכוי לחיות ( לא היה לו כבד, ריאות לא מפותחות ולב מוגדל)
יכולנו לקבל החלטה קשה זו בלב כואב אך שלם
מקווה שזה לא יגיע לידי כך במצב שלכם
וההפך התמונה תתבהר לטובה
אך תדעי לך שלרגע אינני מצטערת שחיכינו חודשיים
לא הייתי יכולה לקבל החלטה ממקום לא שלם
היום יודעת שעשיתי הכל למענו, נתתי לו את כל הסיכויים
ועם זה אני יכולה לנסות לחיות בשלום
שיהיה לכם המון בהצלחה.. מקווה שבסופו של דבר ההריון שלכם יגמר בטוב
º
תודה רבה
30/03/15 21:04
48צפיות
שמחה על החלטתכם. מתפללת בשבילך והכל יהיה טוב. תעדכני :)
30/03/15 21:28
44צפיות
ותשמרי על עצמך. 
איזה מהפך דרמטי,
30/03/15 22:07
77צפיות
האמת היא שעוד בפעם הראשונה שכתבת, רציתי לשאול אותך מה הסיכון לעובר לא תקין, אבל משום שהבנתי שהיגעתם להחלטה, לא רציתי לשאול זאת, כדי לא לערער אתכם.
אני מאוד מקווה שהפור יפול על 50 האחוזים הטובים. בוודאי תצטרכי להיות במעקבים רבים ולעשות בדיקות רבות לעובר.
בהצלחה רבה. בבקשה תעדכני מה קורה גם בהמשך.
מחזיקה אצבעות ומקווה עבורך.
אני שמחה בשבילכם
31/03/15 09:35
83צפיות
שהצלחתם לעצור, לקחת נשימה עמוקה, להקשיב לרחשי ליבכם וללכת איתם.
הרבה מאיתנו בפורום, עברו אירועים מאד דרמטיים שדרשו החלטה מיידית לכאן או לכאן. ועדיין חלקנו מאד התלבטנו האם למשוך עוד קצת, האם להמתין ולעקוב מקרוב ולתת להריון ולעובר הזדמנות...
רובנו היינו במצב בו ההחלטה היתה עלולה להילקח עבורנו אם היינו ממתינות ומשם זה כבר היה יוצא מידינו ועלול להשפיע רבות על חיי הילד וחיינו ומשם ותוך שקלול הסיכויים והסיכונים - לקחנו החלטה לסיים.
רבות מאיתנו תוהות מה היה אם.... זה לא מרפה ומעצים כ"כ את הכאב.
אישית - אני מתחרטת שהחלטתי במיידי. התהיות והחרטה האלו ילוו אותי תמיד.
 
המקרה שלכם שונה מאד. נכון לעכשיו, אין קריטיות להחליט כעת. אפשר להמשיך לעקוב אחרי התפתחות ההריון והעובר ולוודא שאין השלכות להידבקות ואני שמחה עבורכם ששניכם מרגישים דומה ושהצלחתם להגיע להחלטה שאתם שלמים איתה.
מחזיקה לכם אצבעות !
 
 
תיארת את זה בצורה מדויקת.
31/03/15 09:43
53צפיות
בדיוק התחושה שלי.
תזכירי לי מה היה אצלכם...
אצלנו...
31/03/15 11:34
62צפיות
הריון עם דימומים מההתחלה ויתר לחץ דם כרוני שלי מלפני ההריון, היה בלתי ניתן לאיזון במהלך ההריון למרות תרופות.
ביקורים במיון מידי שבוע בגלל הדימומים , לא נצפתה המטומה מעולם. מקור הדימומים לא היה ברור, אך ההריון התקדם בצורה תקינה פרט לכך (שקיפות עורפית וסקירה ראשונה תקינות).
הומלץ לנו לעשות סיסי שליה עקב סיכון מוגבר לתסמונת דאון לפי תוצאות סקר שליש ראשון (בגלל תוצאה שבדיעבד לדברי פרופ' קופרמינץ, העידה על בעיה בתפקוד השליה) והתוצאו הסטטיסטיות הוגברו מאד מפאת גילי.
לאחר ביצוע סיסי שליה - דימום מאד רציני שהמשיך עד שבוע 16 והחמיר, אשפוז... ירידה הדרגתית בכמות מי השפיר למרות שלא נצפתה ירידת או טפטוף מים ועד שהגיעו לכמות נמוכה וקריטית והומלץ להפסיק את ההריון בסוף שבוע 19. לידה שקטה בשבוע 20.
למרות כל הקשיים והבעיות, ההריון התפתח בצורה תקינה, כל הברורים חזרו תקינים והעוברית היתה בריאה - שרדה והתפתחה בקצב טוב למרות הכל.
הרצון שלי היה להמשיך את ההריון ולעקוב מאד מקרוב ובמידה ויהיה חשש למשהו לא תקין בעוברית - רק אז לסיים.
הרופאים ממש לחצו לא להמתין עם זה ונתנו תחזיות מאד לא אופטימיות (אבל כך היה לכל אורך ההריון מרות הכל עברנו שלב שלב בהצלחה) וגם המשפחה שלי מאד לחצה ובן זוגי.
 
גם אני מכירה את הסטטיסטיקות, שומעת כל הזמן על הסיכונים וגם על ההצלחות. אין לדעת בוודאות לאן זה היה הולך ואני תמיד ארגיש אשמה על כך.
אני הייתי מוכנה בזמנו לקחת את הסיכון עבור הסיכוי. וההרגשה שלי היתה כל הזמן חיובית, למרות הכל.
ברגע אחד של חולשה, הסכמתי לוותר ולא להמשיך להילחם על ההריון ועליה ודווקא אז פתאום המערכת פעלה מאד ביעילות ובזריזות. הריצו את התהליך מאד מהר ונתנו לי ציטוטק להתחיל צירים וכשהתחרטתי, היה מאוחר מידי.
היו לי צירים 48 שעות. והרגשתי אותה כל הזמן משתוללת ממש.
מרגישה שויתרתי עליה מוקדם מידי ברגע של יאוש.
בדיעבד אובחנה אי ספיקת שליה כתוצאה מיתר הלחץ דם שלי... לא יודעת כמה הייתי יכולה למשוך (כמות המים עלתה וירדה כל הזמן) אבל מתחרטת שלא ניסיתי ובדקתי עוד.
קשה לי לתאר את ההרגשה שלי לאחר הפסקת ההריון... האשמה והכאב לא מרפים ממני.
הלוואי שיכולתי להרגיש כמו אחרות פה - שלמה בהחלטה שלקחתי בהתאם לנסיבות, אבל בדיעבד - הנסיבות אצלי לא היו ברורות, לא אובחנו כראוי ולא טופלו כראוי. התוצאה אולי היתה יכולה להיות אחרת אם הייתי משכילה להמשיך להילחם וללכת כבר אז במיידי למישהו שיודע לאבחן מקרים כמו שלי ולטפל בהם.
וואו. כמה קשה...
31/03/15 14:10
27צפיות
אני מקווה שבעתיד תהיה לך חוויה מתקנת... בהצלחה ענקית
נשמע קשה...
31/03/15 17:24
17צפיות
גם אני וויתרתי ברגע של ייאוש. ממש ככה
וגם לי כולם אמרו שכדאי לסיים את ההריון.
למרות שבתחושה שלי יכולתי למשוך על אף שנצפתה ירידת מים ברורה.
ידוע לך מה הייתה כמות המים לקראת הסוף?
ואגב...
31/03/15 17:27
26צפיות
יכולת לבדוק רק עד שבוע 22 לדעתי ואז היית חייבת להחליט. אח״כ כבר מגיעים לשלבים המסוכנים באמת בהם העובר הוא בר חיות ויכול לשרוד לעיתים עם פגיעות קשות.
31/03/15 10:47
41צפיות
לכאן או לכאן, העיקר להיות שלמה עם ההחלטה שהתקבלה על ידי שניכם גם יחד.
 
במקרה שלי, החלטנו לבטל את מי השפיר על אף כול האזהרות ולמרות הסיכוי המוגבר והייעוץ הגנטי,
מקווים לטוב
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
31/03/15 18:09
24צפיות
טוב שהלכתם עם הלב.הרבה אומץ נדרש בכדי ללכת בדרך הזו וטוב שהרופאים לא הפעילו לחץ.
מאחלת לכם מכל הלב שהכל יהיה בסדר.
תעדכני אותנו מה איתך ואיך מתפתח ההריון.
נכנסת לנו ללב ונראה לי שכולנו נשמח לדעת מה קורה.
חיבוק גדול ונמון הצלחה 
אני כנראה באמת כבר מזוכיסטית
45תגובות
29/03/15 06:22
412צפיות
כל השבת לא הצלחתי לישון כמו שצריך. ניסיתי להפסיק עם הכדורים ולהיות גיבורה גדולה. נו טוב.. אחזור לזה בלילה הבא. כנראה שאזדקק להם יותר ממה שחשבתי. בלעדיהם המוח לא מפסיק לעבוד. אלפי תמונות, מחשבות ותהיות. מוצאת את עצמי רוב הזמן בוהה. כנראה רק פה יבינו שהלב והראש כבר חושבים הלאה. מרגישה שהגענו לצומת קריטית...

(המשך...)
כל השבת לא הצלחתי לישון כמו שצריך. ניסיתי להפסיק עם הכדורים ולהיות גיבורה גדולה. נו טוב.. אחזור לזה בלילה הבא. כנראה שאזדקק להם יותר ממה שחשבתי. בלעדיהם המוח לא מפסיק לעבוד. אלפי תמונות, מחשבות ותהיות. מוצאת את עצמי רוב הזמן בוהה. כנראה רק פה יבינו שהלב והראש כבר חושבים הלאה. מרגישה שהגענו לצומת קריטית של לאן ממשיכים מפה. לא מוכנה עוד שנים להיות במקום הזה שמנסה להביא עוד ילד לעולם בכל הכוח.  מצד אחד השכל וההגיון אומרים די!! שאנחנו לא נהיה שפויים עם נמשיך הלאה. זה הולך להיות מפה והלאה עוד יותר לא פשוט. כבר אין לי חצוצרות. מכאן זה רק טיפולים. יודעת על בשרי שאף אחד כבר לא מבטיח לנו סוף טוב. ההפך רוב הסיכויים לפי מה שעברנו ב3 שנים האחרונות שנמשיך במעגל האובדן והכאב. כבר לא מאמינה שבאמת יכול להיות אחרת.  ומעל הכל יש לנו 3 ילדים בבית. שזה עולם ומלואו.   ומצד שני .. מעל כל רגש והגיון. הלב משתוקק . האןבדנים האלה באופן פרדוקסלי גורמים לרצון עוד יותר. לא מסוגלת לוותר עוד. לא מסוגלת לסיים בטעם הנוראי הזה של כאב האובדן. יודעת שתמיד אשאל את עצמי האם עשיתי את כל מה שאני יכולה למען זה. ונכון שעד כה עשינו מעל ומעבר. אבל עדיין יש תחושה שיש עוד פתח. ואולי בכל זאת? אולי הפעם הבאה בעזרת טיפולים זה יצליח? עוד לא מסוגלת לאבד תקווה. ויודעת שזה פסיכי לגמרי להאמין שוב בעצמי בגופי וביקום שאולי שוב יתן חיים ולא רק מוות. והסיכון גדול. בעיקר סיכון נפשי ומחיר שאנחנו משלמים בדרך.. אבל התקווה.. אוי התקווה. מה היינו עושים בלעדיה? ואולי הכי נכון להקציב לתקווה זמן מוגדר מראש מלכתחילה. כי התקווה הזאת עלולה להיות גם הרסנית. כולם מסביב חושבים שהתחרפנתי שבכלל חושבת על זה עכשיו. חוץ מבעלי שנמצא איתי באותו מקום. ולי ברור שזו צומת שאנחנו צריכים להחליט בה לאן פונים בקרוב. כי מה שלא יהיה ומה שלא נחליט רוצה להמשיך ללכת .. פסיכית כבר אמרתי???
רוצות שנארגן מפגש פורום?
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/03/15 22:46
102צפיות
מי שמעוניינת שתרשום. 
אם כן, נקיים אותו מיד לאחר פסח.
º
אני אגיע. זקוקה מאד לפגוש נשים במצבי שמבינות. תודה.
29/03/15 23:12
109צפיות
רוצה להגיע, אם תקבלו אותי,
30/03/15 00:29
81צפיות
ואם יהיה לי טרמפ (גרה ברעננה). יש לי בעיית התמצאות "קלה"...וזקוקה לסיוע. עימכן הסליחה.
את הפסיכולוגית של הקבוצה
30/03/15 08:17
56צפיות
בטח שרוצות אותך.
כן כן בבקשה
30/03/15 08:06
49צפיות
מאוד מאוד יעזור לי
כן כן בבקשה
30/03/15 08:06
19צפיות
מאוד מאוד יעזור לי
º
כן!!! רוצות.
30/03/15 08:17
16צפיות
º
גם אני מאוד אשמח למפגש
30/03/15 09:09
13צפיות
º
אני אשמח להגיע!
30/03/15 09:48
12צפיות
בכיף. איפה?
30/03/15 11:04
27צפיות
כל הזמן יש מפגשים מאורגנים כאלה "לנשים אחרי לידה שקטה" אז אני תמיד נופלת בין הכיסאות....
ובכלל אני אשמח להכיר אתכן!
º
אני אשמח לפגוש אתכן
30/03/15 11:13
17צפיות
º
יש מישהי שרוצה לארח את המפגש?
30/03/15 12:33
29צפיות
אני אשמח מאוד
30/03/15 20:22
50צפיות
אשמח מאוד לפגוש אותכן��
º
אשמח להגיע
02/04/15 00:16
1צפיות
º
מנדבת בית בחיפה אם יש המעוניינות להצפין
02/04/15 05:31
2צפיות
פרידה עצובה
30/03/15 10:08
189צפיות
זהו היינו אתמול באסף הרופא
מחר זה נגמר
מחר הזריקה
אני נפרדת מכל בעיטה מכל תזוזה
הכאב משתק אותי
אני לא אעמוד בזה
אני לא מסוגלת לנשום
תינוקת שלי מה אני עושה לך?
איך הגענו עד לפה?
אני כל כך אוהבת אותך
קשה לי להיפרד
קשה לי לדמיין את הגוף שלי ריק ממך
תסלחי לי יפה שלי
אני לא רציתי שזה יקרה

º
ככ ככ מזדהה...
30/03/15 10:49
35צפיות
באמת נורא עצוב
30/03/15 11:08
46צפיות
הימים שלפני הם בלתי אפשריים
מבקשת ממך לנצור את הרגעים האלה
תדברי אליה, תפרדי
לפעמים אני כה מתגעגעת לרגעים שהרגשתי אותו בתוכי
אלו רגעים שלא חוזרים לצערנו
אך את תדעי עם הזמן שעשית כל שביכולתך לתת לה חיים
וחסכת ממנה הרבה סבל
כל כך לא אנושי שאנחנו הם אלה שצריכים להחליט את ההחלטות האלה
במובנים רבים היה עדיף לחסוך את זה מאתנו
אני זוכרת שבימים האלה ממש התחננתי
שיפסיק הדופק של בני לבד בלי שאנחנו נצטרך לעשות זאת.
לצערי חוויתי עכשיו באלפי הבדלות גם את המציאות הזאת. נורא נורא נורא. מה אני אגיד לך? זאת טרפה וזאת נבלה
כרגע יודעת שמה שאת חווה שורף מבפנים
נראה שאין דרך לקום משם
הפסקת פעימות ליבה של בתכם האהובה והכה רצויה. היא מעשה אצילי שאין כמוהו..
זה לדעת לוותר בשבילה
בשביל שלא תסבול..
תמיד אני אומרת שבני ז"ל גרם לי להרגיש מה זה אמא באמת..
שמוכנה לסבול כדי שבנה לא יסבול.
יכולנו כולנו הרי לתת לטבע לעשות את שלו.. ולא לקבל החלטות על חיי ילדינו. במובנים מסויימים זה לא לקחת אחריות. ואת אישה גיבורה שבעל כורחך נאלצת לקחת אחריות על מניעת סבל לבתך היקרה.
מחבקת אותך מרחוק
עוברת עם עצמי ימים לא פשוטים בלשון המעטה.
אך יודעת באיזה מקום נוראי את נמצאת. וכואב לי כאבך.
כ"כ כואב
30/03/15 11:59
25צפיות
את כותבת את המילים ואני זוכרת שאותן המחשבות בדיוק, אותן הרגשות עברו גם בראשי בזמנו.
בשבועות מוקדמים יותר (עד שבוע 21 , אם אני לא טועה), לא מזריקים ללב העובר ולא מפסיקים דופק. ההנחה היא, שזה אינו עובר בר חיות ובוודאות לא ישרוד ברגע שיהיה מחוץ לרחם.
אני זוכרת שבכיתי והתחננתי שיתנו לה זריקה. המחשבה שהיא תסבול ממש הרגה אותי. רציתי למנוע ממנה את הסבל. רציתי לקחת על עצמי הכל ולחסוך ממנה כמה שניתן.
אני קוראת את מה שכתבת עכשיו וכ"כ מבינה כמה קשה ובלתי נסבל המקום שבו את נמצאת היום.
אין גרוע יותר וגרוע פחות. זה פשוט נורא בכל מצב.
 
כמו שאמרו לפניי, זה באמת בלתי נתפס שאנחנו צריכים להחליט ולבצע החלטות כאלו למענם.
כואב לי כ"כ בשבילך. מצטערת מעומק ליבי .
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
30/03/15 12:32
28צפיות
זה באמת מאוד עצוב ובלתי נתפס.
הרגע הזה שממנו לא ניתן לחזור אחורה יותר נחקק בזיכרון ובלב.
אבל, חשוב שתזכרי שאת פועלת מתוך אהבה ודאגה .וזוהי בדיוק המהות של אמא.
מקווה שתקבלי את התמיכה שאת זקוקה לה.
תנסי לבקש שיקדימו לך את הגרידה. לפעמים זה מצליח.
חיבוק גדול
º
שורף
30/03/15 13:04
19צפיות
מזדהה עם כל מילה שלך...
30/03/15 14:01
27צפיות
עד היום אני לא יודעת איך עשיתי את זה.
איך נתתי שיתנו לה את הזריקה איך ילדתי אותה מתה. לא ראיתי אותה רק מהפחד שהיא תישאר לי בזיכרון לנצח.
כי הרי רוצה לומר לעצמי שזה רק הריון ולא סיימתי את החיים של הילדה שלי. אוף. מחזיר אותי חצי שנה אחורה לכאב התהומי של ההתחלה. קשה מנשוא. מקווה שתיכנסי להריון מהר שוב ותהיה לך נחמה כלשהי בקרוב.
º
חיבוק גדול ואוהב ממני!! רק הזמן יעשה את שלו...
30/03/15 14:35
14צפיות
מאז ההפלה האחרונה בשבוע 18 יש לי כאבים באגן
29/03/15 14:26
85צפיות
עברתי גרידה בשבוע 18 ומאז כל מחזור נהיה כואב במיוחד....ויש לי אפילו כאבים באגן כאילו שמים לי בטון לאורך כל האגן וקדימה....בעיקר במחזור...למשהיא זה קורה??? ממש מלחיץ אותי
לא מוכר לי אבל תבדקי עם רופא
29/03/15 14:29
30צפיות
תוודאי שלא מדובר בדלקת באגן חלילה.
לא יודעת לעזור,
29/03/15 17:24
27צפיות
אבל רציתי לאחל שתרגישי טוב. נראה לי שאכן כדאי להתייעץ עם הרופא/ה.
היי, זה בהחלט מחייב בדיקה רצינית
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/03/15 22:40
24צפיות
תבקשי לעשות גם אולטראסאונד ואולי גם היסטורוסקופיה אבחנתית.
אין סיבה שתסבלי ככה וצריך לבדוק מה הגורם לכאב.
תרגישי טוב ותעדכני מה איתך.
לי זה היה.
30/03/15 11:10
27צפיות
זה עובר. לפני כמה זמן עברת את הגרידה?
לי היו כאבי מחזור אחרים לגמרי כאב כמו בעיטה שאת לא יכולה לנשום....
לדעתי זה הגיוני ועובר. תשאלי את רופא הנשים שלך..
חייבת לשבור לכן את השיא...
27/03/15 00:11
294צפיות
היום היה לי יום ממש קשה
טלפונים למלא בתי חולים
נסיעה לוועדה להפסקת הריון
נסיעה לרופא שלי
בקיצור כיף גדול
חמותי הגיעה אליי ובעלי ואני רצינו להתייעץ איתה
היא אומרת לי: אני לא רציתי להגיד אבל את יושבת כמו מיסכנה מכונסת בעצמך
תעשי משהו בבית ותפסיקי לחשוב על זה
שימי איפור את יושבת כמו סבתא שלי...
איך איך איך???
אני בשוק
לא ציפיתי כי היא לא חסרת רגישות בדרך כלל
אני כל היום בנסיעות ובוועדות וכלום לא הולך
והכל קשה
אני לא מבינה איך אפשר להגיד לי את זה עכשיו?!?!?!
ואו!!!-
27/03/15 00:41
86צפיות
אשכרה שברה את שיאי חוסר הרגישות. אין לי מה לומר.
אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות מהאמירות האומללות שלה. אני פשוט בשוק.
נשמע שהיא לא ממש בן האדם המתאים לשתף אותו ולהתייעץ איתו בנושא כה רגיש. אני מציעה שתתני לבעלך להתעסק איתה, גם בהמשך. הוא יצטרך ללמוד לסנגר עלייך ולהסביר אותך לאמא שלו.
אני אפילו מפחדת לשאול אם הוא או את העמדתם אותה במקומה, או איך הגבתם באותו הרגע.
מסכנה שלי. לא מספיק קשה לך, את עוד צריכה להתמודד עם טיפשות שכזו.
סתומה בלחץ.
 
אכן שברת....
27/03/15 09:45
58צפיות
היא ממש טיפשה!
לא ייאמן...
שיא השיאים!
27/03/15 11:17
58צפיות
אבל לדעתי היא ניסתה לעודד אותך באמירה טיפשית
שכזאת.
גיליתי שאנשים ממש לא יודעים מה להגיד.
תגידי לה "אני עכשיו באבל - איבדתי ילד שלי"
27/03/15 12:06
107צפיות
"אני כרגע בשבעה ולא מתאים לי לשמוח, אם לך לא מתאים לראות אותי כואבת ומתאבלת, את לא חייבת להיות כאן."
 
º
תשובה מצוינת!!!
27/03/15 15:48
25צפיות
כל כך נכון. זו באמת התחושה.
27/03/15 16:41
39צפיות
של אבל.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/03/15 15:47
47צפיות
אני מאוד מקווה שבעלך העמיד אותה במקום והראה לה את הדלת החוצה.
הדבר האחרון שאת צריכה עכשיו זו מישהי שתטיף לך איך להתנהג ואיך להרגיש.
תקיפי את עצמך רק באנשים שמסוגלים להכיל אותך ,את מה שאת עוברת ואת מכלול הרגשות שכלולים בתוך זה.
הכי טבעי בעולם שאת מרגישה כפי שאת ומעצבן שלא נותנים לך את הלגיטמציה להיות שם.
מקווה שהחלטת לא לייעץ ולשתף אותה ובעיקר להוציא אותה כרגע מהמרחב שלך .
חיבוק גדול
º
מעניין אם הייתה מייעצת גם לבת שלה את אותה עצה?....
27/03/15 18:00
34צפיות
º
נכון מאוד
27/03/15 22:52
22צפיות
º
אין סיכוי
28/03/15 20:13
14צפיות
אכן שפל
29/03/15 20:23
33צפיות
מקווה מאוד שאתם - ובעיקר הבן שלה - הבהרתם לה שנוכחותה רצויה רק אם היא שם לעזור ולתמוך. מי שמשרה אווירה שלילית אינו נחוץ, שלא לאמר מיותר, בטח לא לפני שתחלימי (לפחות פיזית).

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה