לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,


אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.
מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.

אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!

הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים:

א. הפלה טבעית במהלך הריון.
ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.
ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.
ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.

למי מיועד הפורום?

ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.

הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.

הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.


בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?

נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.

מאמרים וכתבות:

החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים.


הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.

תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.

מילה על ולבני הזוג...

חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....
כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...

לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .

כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .

ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."

לסיום,

ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.

שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !

יעל של עדי ונאשא

אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
הודעה חדשה

לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון אבל מנסה
02/10/14 00:33
7צפיות
לפני כשנתיים עברתי כריתת חצוצרה ימנית כתוצאה מהריון שהתפתח בתוך החצוצרה. (יש לצין שלפני כן ילדתי ב-2 לידות תקינות)
מאז אני סובלת מכאבים תכופים הן ברגל ימין והן בבטן בצד ימין תחתון.
עשיתי MRI, וכול בדיקה אפשרית ( צילום רחם, ביופסיה שלקחו וכו'...) ואף אחד לא יודע להסביר את הכאבי תופת שתוקפים אותי מידי פעם עד כדי שיתוק הרגל והגעה לבית חולים למתן משככי כאבים.
היום הייתי אצל רופא נוסף פלדמן אהוד שאמר שייתכן ויש לי הידבקויות  אבל שולח אותי לעשות בדיקת CT עמוד שידרה בשביל לשלול ממצאים אחרים, . מה הקשר??
יש פה מישהי שסבלה מהידבקויות והחליטה לעשות לפרוסקופיה חוקרת/ אבחנתית ומאז כבר לא סובלת מהכאבי תופת האלה??? בבקשה שמישהי תעזור לי
אין לי חיים,מאז הניתוח אני ניתקפת בכאבים עזים עד כדי בכי....
שלום בנות יקרות- שאלה על מומחה היי ריסק
01/10/14 09:06
80צפיות

שלום בנות יקרות,
כרגע בבדיקות ובירורים לאחר הריון קשה שהסתיים בלידה מוקדמת ולאחר מכן בפטירת הילד המדהים שלנו.
מתכוונת עם תשובות הבדיקות להגיע לייעוץ אצל פרופ קופרמינץ,
בנוסף מעוניינת לשמוע עוד חוות דעת , הבנתי מרופא אחר (שלא קשור לגניקולוגיה ומיילדות) שהרפואה היותר מתקדמת בארץ נמצאת בהדסה (אין לי מושג אם זה נכון או לא), האם יש שם מומחה היי ריסק מומלץ?
האם יש רופא היי ריסק אחר שמאוד מומלץ שיוכל להסתכל על התמונה כולה ולתת חוות דעת מושכלת ומבוססת עם חשיבה עמוקה ?
נגיע לכל מקום בארץ.

האם מישהי מטופלת אצל פרופ משה הוד ויכולה לאמר את דעתה? (פשוט כי הבנתי שמתעסק בעיקר בסכרת, אצלי העניינים משולבים בין סכרת ועוד דברים)
 
מחפשת את הרופא הכי טוב (אם יש כזה) שיהיה מאוד מקצועי, שלא ייפה את המציאות , אלא שיראה אותה כמו שהיא, שלאחר בחינה לעומק יאמר מה לדעתו קרה, מה הסיכונים ומה הסיכויים, ואולי אולי אולי יצליח ליסוך בי איזשהיא תחושת אמון (התחושה הזו עפה מהחלון בהריון הזה, ולא חזרה).ואם זה לא מוגזם שיהיה אנושי?...
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
01/10/14 13:18
47צפיות
לא חושבת שבהדסה יש את המומחים הכי טובים בנושא.
בהדסה יש את פרופ' יגל שמתמחה בהיי ריסק ומטפל בקופת חולים מאוחדת בנושא הזה.
הוא איש מקסים ומקצועי.מכירה הרבה בנות שהיו אצלו במעקב לאחר אובדן הריון.
ושמעתי טובות גם על פרופ' שיף מתל השומר.
וכמובן פרופ' קופרמינץ.
ממש לא מוגזם לבקש רופא אנושי לי זה ברור שזה חלק משיקול הדעת להגיע לרופא.
בהצלחה.
היי יקרה! תודה רבה , ושאלה-
01/10/14 14:11
32צפיות
האם פרופ שיף מתמחה בהיי ריסק? (הוא מנהל את כל אגף הנשים בתל השומר?) ממה שקראתי קצת לא הצלחתי להבין במה הוא מתמחה בעיקר.
 
ושאלה נוספת- האם ידוע לך אם יש מרפאה בצפון כמו מרפאת חווה?
תודה רבה רבה,
אני.
הוא מתמחה בהיי ריסק, ליווה כמה נשים שאני מכירה
01/10/14 15:56
25צפיות
ממה שידוע לי אין מרכז כמו מרכז חווה בצפון. אבל שווה לשאול בכרמל או ברמב"ם.
בהצלחה
 
נכנסתי לאתר של רמבם וכרמל
01/10/14 16:52
20צפיות
ולא מצויין שם דבר אודות עזרה נפשית אחרי אובדן ובהריון סיכון/טיפולי פוריות. לפחות לא באתר, השאלה למי לפנות שם בשאלה אם בכלל.
לפתוח הודעה חדשה עם שאלה בנושא?
כמעט בטוחה שאין ברמבם
01/10/14 22:40
5צפיות
לא יודעת לגבי כרמל, אבל לפני 3 חודשים עברתי הפסקת הריון ברמבם.
שבוע לאחר השחרור חזרתי שוב ביוזמתי לפגישה עם עובדת סוציאלית, בעיקר כדי לשחרר את הטראומה שנגרמה לי בעקבות היחס של הצוות.
שאלתי מה ההמלצה שלה לטיפול והיא הפנתה אותי לגורמים חיצוניים, כך שנראה לי שאין לך מה לחפש שם.
º
אני אנסה לברר דרך עו"ס שאני מכירה
01/10/14 23:14
1צפיות
הייתי תמימה
01/10/14 17:45
97צפיות
אז אחרי ארבע הפלות,אחרי שמת לנו התינוק,אחרי האשפוז הנוראי שעברתי ,לתומי חשבתי שמישהו למעלה ידאג לי להריון שיגיע מהר ובקלות.אבל היום הייתי אצל הרופא שלי שאמר שהחצוצרות חסומות -סיבוך מכל מה שעברתי,ושצריכה להתחילivf....
01/10/14 19:01
23צפיות
אין לי מילים
º
אוי. כמה מייאש...מצטערת לשמוע.
01/10/14 19:28
15צפיות
שאלה
01/10/14 19:51
30צפיות
איך בודקים שהחצוצרות סתומות?
בדרך כלל
01/10/14 20:01
27צפיות
בצילום רחם אבל אצלי הן במצב כל כך קשה שהוא כבר ראה באולטרה סאונד
היי יערה יקרה!
01/10/14 21:28
15צפיות
היי יערה!
נכון שזה חדשות לא משמחות ושכל חדירה מיותרת לגוף קשה (לי היא קשה מנשוא....)
אבל מהניסיון שלי עם IVF (ואני עוברת את זה קשה עם כאבים/אישפוזים וסיבוכים) מסתבר שזה החלק הקל......
החלק הקשה הוא להחזיק הריון, לעבור אותו/ לצלוח אותו.
ואת- את החלק הקשה מכירה ואם יש בך כוחות לעבור אותו אז הIVF - זה מבאס אבל.....
 
ואני- אני כבר לא מרגישה שיש איזה כוח ששומר עלי, הנורא מכל קרה ויכול לקרות שוב, מרגישה שהעולם הוא פשוט רולטה רוסית.
º
שולחת לך כוחות להמשך ההתמודדות
01/10/14 20:06
11צפיות
היי יערה
01/10/14 21:47
16צפיות
כל כך מבינה ללבך
וכואב לי על הדרך שעברת
כל כך מזדהה איתך מהמקום ההוא של קיוויתי שלפחות ההריון הבא יבוא מהר ובקלות
ואין סוף לנסיונות ..
צר לי שאתם נאלצים לעלות מדרגה נוספת בנסיונות להביא עוד ילד לעולם
זה לא פשוט אבל כולי תקווה שהתהליך לא יהיה כל כך קשה עבורך
ושיביא איתו במהרה הריון תקין ותינוק בריא בסופו
גם אנחנו עלינו מדרגה מסויימת
במעקב של רופא פוריות
עם זריקות של הורמונים
אם לאורך זמן לא יצליח יש סיכוי שגם אנחנו נגיע לivf
לא פשוטה היא הדרך
כולי תפילה שאחרי כל מה שעברנו
די לנסיונות
גמר חתימה טובה
º
אוי יקרה, צר לי כל כך.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
01/10/14 23:16
2צפיות
את מי שיתפתם?
28/09/14 10:28
233צפיות
הי,
רציתי לדעת, את מי שיתפתם כשעברתם הפל/ות? רק הורים חברים ממש קרובים או שפשוט דברתם על זה באופן חופשי עם מי שרצה לדעת? אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון (אני שבועיים אחרי הפלה שנייה, הפסיק דופק בשבוע 7 והפלה ראשונה הפסיק בשבוע 9 וב"ה יש לי ילדה בת שנה וחודשיים שבאה בין שתי ההפלות) שנמאס לי להסתיר את מה שעובר עלי, הרי זה כזה שקוף לסובבים אותי שמשהו עובר עלי, פתום אני בדאון מטורף ופתאום אני בהיי פתאום רבה עם בעלי ליד כולם בלי "לדפוק חשבון". אני מוצאת את עצמי מסתכלת בערגה על הריוניות ומצד שני אומרת לסביבה "לא, עוד יש זמן היא קטנה אני עוד רוצה לחכות .." (הכוונה לילד שני) שכל מה שבעצם בא לי להגיד זה שעברתי הפלה לפני שבועיים, ב"ה אני נקלטת להריון מהר בדיוק כמוכם אבל משהו השתבש לי בדרך וזה ממש כואב לי, ואיפושהו אני מוצאת את עצמי נרתעת מהמחשבה שאנשים ידברו עלי, ירחמו עלי, יציגו אותי כ"מסכנה". לא יודעת אם ה"לא לדבר" הזה תורם או לא, האם זה שומר על האופטימיות שלי (לא קרה כלום כל עוד אף אחד לא באמת יודע:) או מוריד אותי לתהום יותר עמוקה כי אני מרגישה לבד ושאף אחד לא מבין אותי...? 
אז.. סיפרתם? שיתפתם? ולא, לא בא לי ללכת לטיפול כבר ניסיתי בעבר וזה ממש לא בשבילי.
אגב לספר לחברה טובה גם ניסיתי- היא אפילו לא הרימה טלפון אחרי שסיפרתי לה ... עד היום אז ככה שחברים טובים לא בהכרח מבינים (היא בעצמה רווקה בלי ילדים אז אני לא מאשימה אותה כ"כ)
 
בשורות טובות לכולנו:)
 
צהריים טובים ,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/09/14 14:23
87צפיות
אני באופן אישי כן בעד לשתף ,אני מאוד פתוחה בדברים האלו. 
חשוב שאנשים שאני חשובה להם יידעו מה אני עוברת .
כמובן שאני מספרת רק למי שנכון ומתאים עבורי ושאני יודעת שיוכלו להכיל את זה.אין טעם לשתף אנשים 
שהחוויה יוצרת אצלם אנטי או תגובות לא נעימות עבורי.
מכיוון שזה כן קרה ,אז לא לספר כאילו זה לא קרה זה אשלייה ושקר.
זה כן קרה ועכשיו את עצובה וכואבת. זה לגיטימי להיות במקום הזה.
אני מאמינה שאם מדחיקים ולא נמצאים בכאב זה לא נעלם . זה נהיה גדול יותר ויותר רק מתחת לפני השטח ויום אחד זה מתפוצץ. ובעיקר גוזל מאיתנו המון אנרגיה .
וחשוב לזכור, שלרוב האנשים קשה להכיל סבל של מישהו אחר. בניוחד שהחברה שלך, רווקה וללא ילדים. אין לה מושג על מה את מדברת או חווה.
לכן, חשוב למצוא מישהי שכן תוכל להתחבר.
חיבוק 
מי שמכירה אותי פה,
29/09/14 15:21
89צפיות
יודעת שאני משתפת ושקשה לי מאוד עם סודות. כמובן הכל תוך שיקול דעת מי עומד מולי ומה הסיטואציה החברתית שבה אני נמצאת.
אגב, אין לי בעיה שאנשים ידברו עליי ואין לי בעיה שירחמו עליי. אני עוברת בשנים האחרונות דברים מאוד קשים, וראויה לאמפטיה של הסובבים אותי.
אגב, אם את שמה לב, שמי ומקצועי גם כתובים בחתימה שלי בתפוז. אין לי במה להתבייש. להפך- לא הרבה נשים מסוגלות לעבור את התופת שאני עוברת, ובכל זאת להמשיך לתפקד.
אבל ההחלטה את מי לשתף ועד כמה לרדת לפרטים היא אישית עבור כל אחת ואחת. מה שטוב לאחת- יהיה לא טוב לשנייה.
אני מעריצה אותך. יש מחר לדיסקרטיות שלי...
30/09/14 17:33
50צפיות
גיליתי על עצמי שאני לא חזקה כפי שחשבתי...
קצת מרגיע אותי שרוב האנשים הסובבים אותי הפעם לא ידעו. לא מסוגלת לעמוד במבטים או שיחה בנושא. יש מחיר לחוסר הרצון שלי להיחשף או לדבר בגלוי בנושא...
אני לא יכולה לדבר עם אף אחד וזה לא קל...
כל כך הרבה בוכה בחודש האחרון, לא האמנתי שיש לי כל כך הרבה דמעות...
העצב מלווה אותי רוב הזמן וגם כשאני מנסה לחזור לחיים, זה בא אלי בכל מיני אופנים בלילות.
השבוע גם שכנתי, חברתי הקרובה ספרה על הריונה, הילדים שלנו חברים, ביחד תכננו, ביחד חלמנו להיות בחופשת לידה, לטייל עם עגלות... 
היא רצתה לספר לי מזמן ואז קרה לי מה שקרה, וגם לה קשה היה לספר. וזה הרג אותי. אני אוהבת אותה ומאחלת לה כמובן רק טוב. אבל יהיה לי מאוד קשה לראות תינוק/ה שנולד/ה קרוב לתאריך המשוער שלי, שיגור לידי ותמיד יזכיר לי את החסר ואת מה שהיה אמור להיות לי. חשבתי אחרי התאריך המשוער יהיה אולי קצת יותר קל, עכשיו זה הופך את הכל למוחשי יותר...
אני לא מעכלת את האובדן. הוא היה מאוד לא צפוי,מאוד כואב והעובדה שזה היה הניסיון האחרון, משהו סופי ולא ניתן לשינוי פשוט הורגת...
אחרי שחוויתי בעבר חוויה מתקנת וחזרתי להאמין בעצמי ובגופי עשכיו אני בסוג של התרסקות... 
 
 
 
 
 
בפעם הראשונה כולם ידעו, בפעם השניה אף אחד
29/09/14 23:44
61צפיות
בפעם הראשונה זו היתה לידה שקטה בשבוע 40. כל המשפחה חיכתה לשמוע מה קורה כשנסעתי לבי"ח. בבוקר למחרת בעלי יצא לספר לילדים, כדי שלא ישמעו ממישהו אחר, ובמשך היום דאגנו להודיע בכל מסגרת אפשרית, בעבודה, בביה"ס של הילדים... כל השכונה ידעה, והיה לי מאד חשוב שיפיצו את זה, כדי שאף אחד לא יגיד לי מזל טוב בטעות. קיבלתי המון תמיכה, וזה היה ממש טוב. אחרי כמה זמן זה היה מעיק, כי לא יכולתי לצאת מהבית בלי שיעצרו אותי לדבר על זה, כשאני כבר רציתי לדבר גם על דברים אחרים, או בדיוק עסוקה עם הילדים החיים שלי.
היום, 9 חודשים אחרי, זה נראה שכולם כבר שחכו ועברו הלאה, אבל אני עדיין לא מסוגלת להית באירוע של ביה"ס של הילדים בלי לבכות ללא הפסקה...
הפעם השניה היתה הפלה בשבוע 8. לא הספקנו לספר לאף אחד, והיה לי חשוב שהילדים לא ידעו. לפחות לחסוך את זה להם. אז אני לא מספרת למי שאני לא סומכת עליו שיסגור את הפה לידם. במובן מסויים זה הרבה יותר קל, ובדברים אחרים זה יותר קשה...
מתוסכלת
29/09/14 13:50
204צפיות
אז חשבתי אולי כדאי להתחיל לבדוק על התהליך שעומד בפנינו להריון הבא
אז חשבתי שזה ייתן לי קצת יותר תקווה לעבור עוד יום
אז חשבתי להתעודד
אז מה אז חשבתי וטעיתי 
ועכשיו אני ממש מתוסכלת כי הבנתי שזה לא כזה פשוט וזה לא כזה מהר  וזה לא שבאמת יש סיכוי שבעוד שנה יהייה לי ילד בריא. כי עד שנוכל להתחיל שוב בטיפולים יעברו עוד חודשים ולא בגלל שהגוף שלי לא יהייה מוכן אלה בגלל בירוקרטיה של בתי חולים......
אוף זה פשוט לא פייר....
למה כל דבר בחיים האלה חייב להיות כזה קשה... למה זה לא פשוט יכול לבוא בקלות? מבטיחה שאם היה בקלות לא הייתי מזלזלת בכלל ולא ההיתי לוקחת כמובן מאליו.......
אני מסתובבת בבית ולא מוצאת מנוח, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא מסוגלת להתרכז בשום דבר אפילו לא בתוכנית מטופשת בטלויזיה שרק תעביר את הזמן
היי מנסה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/09/14 14:55
73צפיות
ראשית, שולחת חיבוק גדול.
מבינה את העיצבון והכעס על הביוקרטיה .
רוצה לשתף אותנו מה קרה?
היתה לי אשליה
29/09/14 17:15
65צפיות
שבתום 6 השבועות של המשכב לידה נוכל לחזור מיד לטיפולים ואז אם יהיה מזל ונצליח להיקלט מהר - כי כבר יודעים איזה פרוטוקול הצליח והוא קצר וכי הרחם מיד אחרי הריון אז היא כבר די מוכנה אז באמת בראש השנה הבא כבר יהייה לנו ילד או לפחות כבר נהיה בשלבים מתקדמים של הריון. וכיוון שנחזיר רק עוברים בריאים אז הריון אמור להסתיים טוב....
ואז הבוקר גיליתי שבשביל להתחיל שוב צריכים לעבור לבית חולים אחר (עד עכשיו היינו בהלל יפה והם לא עושים PGD) לתל השומר או בלינסון שהם עמוסים ולא כמו פה שאיך שההינו צריכים להתחיל היה תור והכל היה מאוד מהיר (הפרופסור שטיפל בנו במסגרת הקופה הוא ראש המחלקה - אז אולי זה גם עזר ואולי סתם כי פה יש פחות תושבים מאשר במרכז) שני בתי החולים הללו עמוסים ובשלב ראשון צריך לעבור שוב ייעוץ גנטי אצלם- מה שאומר להמתין לתור וכל הבוקר לא הצלחתי להגיע אפילו לאלו שקובעים תורים, אז אני לא רוצה לחשוב למתי ידחפו אותנו,  ואז לבנות מערכת שתזהה את הגן הפגום וזה יכול לקחת לפחות 3 חודשים
זה לא אמיתי באמת שלא, איך אפשר לחכות עכשיו כלכך הרבה זמן?
 
היי יקרה,
29/09/14 22:51
30צפיות
מבינה לחלוטין את התיסכול. אני מלווה עוד זוג שנמצאים בדיוק באותה סיטואציה.
מה עם איכילוב? מכירה כמה שעשו שם
החלק שלוקח זמן זה אכן בניית המערכת הספציפית לגן שלכם.
את צודקת, זה באמת לוקח זמן . הלוואי והדברים היו אחרת.
אבל ברגע שהחלטתם ללכת על PGD זה תהליך שלוקח זמן.ומנגד חשוב שתעשו אותו בכדי לא לעבור את מה שעברתם שוב.
אני יודעת שאת כל הסיבות ההגיוניות את יודעת ויחד עם זה אני מבנה לחלוטין את הרצון להתקדם הלאה, ולהתחיל שוב.
הלוואי ותמצאו תור מהר. למרות שבגלל החגים ,הרבה רופאים יצאים לחופש והכל מתעכב.
שולחת חיבוק גדול 
הכעס והתסכול מובנים לחלוטין.
29/09/14 15:23
54צפיות
אגב, גם לי יוצא לבהות בטלויזיה מבלי להיות מסוגלת להתרכז בה.
שאלות ותהיות לגבי גרידה
28/09/14 13:36
125צפיות
שאלתי כאן כמה שאלות לפני החג, כשרק גיליתי שההריון שלי הפסיק (באולטראסאונד שגרתי בשבוע 9 גילו שהדופק נעלם ושגודל העובר תואם שבוע 7 ויומיים).
מחר זה יהיה שבוע מאז הגילוי וכשלושה שבועות מאז שהעובר הפסיק להתפתח, היום הצלחתי לתאם תור לגרידה- נתנו לי לבחור בין מחר בבוקר ליום רביעי (באסותא ראשל"צ אצל ד"ר איתן מרדכי, שהבנתי שישנן המון המלצות טובות לגביו..). קבעתי למחר.
אבל פתאום אני תוהה למה בעצם למהר ולעשות גרידה, אולי עדיף לחכות שזה יקרה באופן טבעי.. רופא הנשים שלי אמר שלא מומלץ לחכות- מישהי יודעת למה? בהתחלה הצלחתי לקבוע תור רק לעוד שבוע וחצי ואמרו לי שזה בסדר.. בקיצור אני מבולבלת- אפשר לחכות או שבאמת עדיף שלא וללכת על התור הקרוב ביותר שזה מחר.. מה הסיכון בלחכות להפלה שתקרה באופן טבעי?
לא יודעת אם זה מנבא משהו אבל כבר כמה ימים יש לי מעט הפרשות חומות.. זה אומר שהתהליך הטבעי מתקרב או שאין קשר?
תודה מראש לעונות  
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/09/14 14:16
66צפיות
ככל שהזמן עובר מיום הפסקת הדופק יש חשש שיתפתח זיהום.
שלושה שבועות זה כבר הרבה זמן .
זה שיש הפרשות לא אומר שזה מתקרב אבל יכול להיות שכן.
חשוב גם שאם את מחליטה כן לחכות אז יכול להיות
שלא הכל ייצא ואז יהיו חייבים לעשות גרידה בכדי לנקות את הרחם.
ומנגד, יכול להיות שזה כן ייצא לבד והכל יהיה בסדר.זה תהליך שיכול לקחת עוד זמן וחשוב שאת תהיי מאוד קשובה למתרחש בגוף שלך. לא לכל אחת זה מתאים.
אם הרופא שלך המליץ לא לחכות אז אולי עדיף שלא.
אבל רק את יודעת מה נכון ומדוייק עבורך.
ואכן דר' איתן מרדכי קיבל הרבה חוות דעת טובות.
 
תודה רבה
28/09/14 14:28
41צפיות
עזרת לי מאוד!
לי אמרו שעד 6 שבועות זה לא מסוכן
28/09/14 15:10
57צפיות
ז"א לא מסכן אותך. הרופאה שלי אמרה שאם כבר יש התחלה של דימום, היא ממליצה לחכות, ואם לא לגשת לגרידה, כי אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח.
בסופו של דבר אני עברתי הפלה טבעית כשבוע וחצי אחרי הגילוי.
יש לזה יתרונות גדולים וחסרונות גדולים. זה באמת לא מתאים לכל אחת, וכתבתי על זה בפירוט פה.
היתרונות בעיני היא שאין את הסיכונים שיש בגרידה, וזו יכולה להיות חוויה מעצימה.
החסרונות הם שאת צריכה להתמודד לבד עם מראות שלא תחשפי אליהם בגרידה, ואין לך שליטה על מתי זה קורה.
אם זה מעניין אותך, את מוזמנת לפנות אלי.
 
º
מה איתך?
29/09/14 14:55
13צפיות
º
צהריים טובים, איך עבר ערב החג?
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/09/14 12:22
138צפיות
כמעט חלק
25/09/14 19:20
200צפיות
23 איש התארחו אצלנו בערב החג, כולם ידעו שההריון הסתיים בשקט שבוע שעבר, כולם הבינו שלא מדברים על זה ואפילו עם החשש שלי מלפגוש את המשפחה פעם ראשונה אחרי ושיהייה טעון זה ממש עבר  חלק והאוירה בבית היתה טובה. מבחינתי לא ערב חג רגיל בכלל כי הלב לא היה שקט ופנוי לחגוג את השנה החדשה אבל ניסיתי לשים בצד עד כמה שניתן ולהיות עסוקה באורחים ובאירוח.
כמו שנהוג אצלנו מי שמארח בערב מארח לצהריים של חג אז מתוך ה 23 איש 14 הגיעו אלינו לצהריים והתחושה שלי היתה שהנה צלחנו את החג ועוד שניה זה מאחורינו
ואז זה הגיע... בן דוד שלי שלא ידע מכל הסיפור ולא היה בערב חג התקשר שהוא ואשתו מסיימים ביקור אצל סבא שלה ורוצים לעבור להגיד חג שמח, הלב התכווץ לי, הם לא יודעים שאין הריון איך אומרים מה אומרים אם בכלל  - בליבי קיוותי שהנושא לא יעלה.
וככה כאילו בלי כוונה שהם נכנסו  בדיוק העברתי ערמת צלות יבשות מהמטבח לשולחן במזדרון. ואז הם יושבים לשולחן מפטפטים על כל מיני דברים והם מספרים שהם נוסעים להודו , אז שואלים אותם לכמה זמן והם אומרים 4 חודשים ויש לזה סיבה - מיד הבנתי במה מדובר אני כלכך רגישה לנושא שהיה לי ברור למה בדיוק הזמן מוגבל ל 4 חודשים (הם בד"כ נוסעים ללא הגבלת זמן - הם חיים שם) ואז אשתו אומרת אנחנו בהריון ואני כמה שאני רוצה לשמוח בשבילם מתכווצת בכסא -הם הבני דודים האחרונים בלי ילדים במשפחה ואני הנה שוב נשארת מאחור - לא פייר לא פייר בכלל אני הייתי צריכה להיות עם ילד עוד חודשיים.... אומרת מזל טוב עם חיוך מאולץ וקמה להעסיק את עצמי במטבח ואז היא קמה אלי ואומרת שמעתי שגם לכם מגיע מזל טוב - אוי זה היה הרגע שממנו הכי פחדתי לא ידעתי מה להגיד אז יצא לי מין משפט כזה של "כבר לא אבל עוד יהייה" ואני שומעת אותה מאחורי אומרת מה זאת אומרת כבר לא? אבל לא כבר לא יכלתי להגיב, ברור לכם שעכשיו כבר לא הייתי רגועה ורק חיכיתי שהכל יגמר בסוף הם קמו ללכת הצלחתי להוציא מעצמי שיעבור בקלות ושנה טובה.
עכשיו אני מרגישה לא בסדר עם איך שהשארתי את הדברים, אולי כדאי לשלוח לה הודעה ולהסביר מה קרה ולמה התנהגתי ככה ומצד שני לא מסוגלת..... 
מתפעלת ממך
25/09/14 19:51
102צפיות
קודם כל ממש לא מובן לארח בסמוך כל כך לאובדן, ואני מקווה שההתעסקות בהכנות ובאירוח עזרו להסיח את דעתך.
 
נראה שרוב הזמן הצלחת להחזיק את עצמך והתגובה לאשתו של בן הדוד סבירה לחלוטין ואף יותר מכך.
אני חושבת שאם לא מתאים לך כרגע להסביר לה את התגובה, אז לא.
את לא חייבת כרגע שום דבר לאף אחד והמחוייבות היחידה שלך היא כלפי עצמך.
היי מנסה יקרה,
25/09/14 23:24
73צפיות
ראשית, כל הכבוד שהחלטת לארח אצלך בבית לאחר שעברת לידה שקטה שבוע שעבר.
גם בערב החג וגם למחרת. זה לא ברור מאליו.
אני חושבת שכן כדאי לספר למה היה .את יכולה אפילו במייל ולא בשיחה אישית. 
אני מאמינה שזה חשוב לשתף בחוויה כזו קשה. כן לתת מקום לכאב ולחוויה הקשה שעברת.
לצערי עוד תפגשי כל מיני תגובות כאלו, עוד יהיו פעמים בהם ישאלו שאלות ויצפו לתשובה.
כמובן שהבחירה אם לשתף היא כולה שלך. ואם כן, את מי, כמה ואיך.
שולחת לך המון אהבה וחיבוק גדול ועוטף.
מאחלת שאם יהיו מפגשים נוספים בחג הזה, הם יעברו בקלות.
ואו, איזה כוחות!
26/09/14 05:09
63צפיות
לארח כל כך הרבה אנשים בתקופה כה קשה. אין לי מילים. ולגבי בן הדוד- נשמע שהתמודדת בצורה יוצאת דופן. לא יודעת איך עמדת בכל זה.
 
החצי מאוד רצה לארח
26/09/14 08:46
81צפיות
עברנו לבית חדש לפני חודשיים (כחלק מההכנות לקראת הילד) וערב החג היה אמור להיות גם סוג של חנוכת בית
הוא מאוד התאמץ להכין את הבית לאירוח הזה וההכנה הזו של הבית היה מה שהצליח להחזיק אותו בימים הקשים שעברנו. אז מבחינתי לא היתה אופציה אחרת. ככה גם היה לשנינו  "תירוץ" לא לשבת כל הזמן סביב השולחן. שלא תבינו לא נכון זה לא היה קל וכבר כמעט חשבתי לוותר אבל עם כל הקושי לי באופן אישי זה עבד.
º
איזה כוחות פיזיים ונפשיים יש לך! כל הכבוד לך!
27/09/14 19:13
11צפיות
יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה
25/09/14 19:41
136צפיות
היו הלחצים הרגילים של איך מחממים את האוכל שכולם הביאו ועוד כל מיני קטנים בלתי צפויים, אבל הצלחתי לשמוח ולהנות.
 
קצת אחרי שהגענו יצא שאמרתי לבת דודה רחוקה שעוברת עלינו תקופה לא פשוטה, היא ניסתה לגשש ולהבין, אבל לא התאים לי באותו הרגע אז החלקתי את זה ושאר הערב עבר לגמרי על מי מנוחות.
 
יכול להיות שקל אצלנו כי האפרוח שלי היא הכי צעירה, אין תינוקות שנולדו אחריה ואין אף אחת בהריון, אז אין שום דבר מול העיניים שמכאיב כל הזמן.
האפרוח היתה מהממת והפעלה שהבאתי לילדים עזרה מאוד בהעברת ערב נעים עם כל המשפחה.
אני שמחה שעבר בטוב.
25/09/14 23:25
38צפיות
וכנראה שזה שאין תזכורת להריון נוסף או תינוק קטן ברקע, מקל במקצת את המפגש.
º
נשמע בהחלט יותר טוב מהמצופה
26/09/14 05:11
21צפיות
º
טוב שהצלחת גם קצת ליהנות
27/09/14 19:28
6צפיות
º
נורא. אני כולי מפורקת
25/09/14 21:11
115צפיות
º
valeta מה קרה?
25/09/14 23:26
37צפיות
º
רוצה לספר?
26/09/14 05:11
34צפיות
באמתחתי כידוע 3 אובדנים
26/09/14 22:15
192צפיות
אחד מהם - הריון חוץ רחמי שהסתבך משנה שעברה, שגרר אישפוז יחסית ארוך והרבה כאב לב. 
אני בקרוב חוגגת 5 שנים!!! לניסיון להרות עם ילד שלישי.
כבר לא יכולה לספור כמה טיפולים עברתי, כמה שליליים וכמה שברון לב. והפעם כל כך קיוויתי - אחרי 1/2 שנה של הפסקה - חזרתי לטיפולים. הרגשתי שאני לא יכולה שלא להמשיך לנסות, שכל תינוק בעגלה ברחוב הורס אותי. אני במצב שאני מתחמקת מנשים בהריון, וממש מפסיקה לדבר עם נשים שאני מכירה שהן בהריון עם ילד שלישי (עם הראשון והשני אני מתמודדת). כולי אכולה מקנאה - הרגשה מזופתת ומבחילה כשלעצמה.
ועכשיו בערב החג - קיבלתי את השלילי של הטיפול. וכל כך כל כך קיוויתי שתהיה לי מתנה לשנה החדשה. ככה סתם שאשב בערב החג עם תקווה בלב. במקום זה קיבלתי "ברכה" לשנה החדשה בדמות שלילי נוסף לאוסף.
והילדים שלי - נהדרים, נפלאים, מתוקים ואהובים. כל הזמן אני מחבקת אותם ובוכה בוכה בלב. אני באה ממשפחה קטנה מאוד, אין לנו כמעט משפחה מורחבת, גם לא לבעלי. אני רציתי כל כך עוד ילדים. אני מתחברת כל כך לאמהות, זה הדבר הכי נפלא שקרה לי בחיים, והמחשבה שלא יהיו עוד שוברת אותי. בתי (הקטנה שלי), עוד מעט כבר בת 6... בכלל לא קטנה. והיא נורא נורא רוצה אח קטן. אני הייתי בגילה כשנולד אח שלי, ואני יודעת איזה אושר זה להיות אחות גדולה בגיל הזה לתינוק. היא כל הזמן מדברת על זה. והיום בבוקר - היא חיבקה אותי חזק ואמרה לי הלוואי שיהיה לך השנה תינוק... אני לא מסתירה מהם את הרצון. הרצון בעוד ילד מדובר בבית, אנחנו לא מסתירים שקשה לנו ושצריך עזרה מרופאים. אין סודות כדי שלא יהיה משהו מעיק וסודי. אני גם לא בוכה לידם ולא מתפרקת, אבל ילדים מרגישים שעצוב. ורוב הזמן אני משתדלת להיות הכי איתם והכי בשבילם, אבל בטוח יש בי משהו שמקרין גם עליהם.
והזמן חולף... אני כבר בת 40, ולא נראה לי בריא כל הטיפולים האלה. ובכלל - הילדים גדלים, הבן שלי כבר אוטוטו בן 9. הם עדיין ילדים - מתרפקים וחמים ונזקקים, והם אושר עצום, החיים שלי. אבל הם גדלים... אני יכולה לדמיין כבר את גיל ההתבגרות וההתרחקות הטבעית שהוא מביא איתו (גם הפיזית, מה שמאוד מטריד אותי). אני יכולה לראות אותם אוטוטו פורשים כנף. ואני אתגעגע אליהם נורא... אני רוצה עוד ילד!!! לא מבינה למה זה מגיע לי. עשינו ועושים ה-כ-ל. אנחנו אצל טובי הרופאים, אחרי כל הבדיקות האפשריות. והשנה התחילה לי עם כזו עצבות. אז כן - היה ערב חג נורא, כשהשלילי הוטח לי בפנים. מזל שאני חולה אז יכולתי לומר שבגלל זה אני "בדאון". 
היי יקרה,
26/09/14 22:48
62צפיות
צר לי כל כך על השלילי שקיבלת.
מבינה גם את התשישות והכאב שבמסע הזה .כמה תקווה יש בכל תחילת טיפול
וכמה ההתרסקות קשה בכל שלילי .
לא מרגישה שיש לי את המילים לנחם כרגע מלבד לשלוח לך המון אהבה וחיבוק גדול ועוטף.
מאחלת לך מכל הלב שהשנה החדשה תביא איתה רק דברים טובים עבורך והרבה אושר.
מאחלת גם החלמה מהירה 
יקירתי,
27/09/14 16:11
73צפיות
הכי מבינה לליבך, כל מילה שכתבת- כאילו אני כתבתי אותה. הכמיהה לעוד ילד עזה וכואבת. הכישלונות צורבים ושורפים את הנשמה והרסניים גם לגוף.
את תרגישי בעצמך מתי הזמן להפסיק. אני כיום בהריון עשירי ואחרון, בתקווה לטוב, אבל אם האסון יגיע- אדע שאת שלי עשיתי. אני מרגישה שאזלו כוחותיי. ההריון הנוכחי הרסני עבורי לגוף ולנפש- יש לי הפרעות שינה חריפות ביותר, מירגנות כרוניות (יש לי כדורים לצורך כך, אך אני מאוד סובלת), חרדות קשות. אפילו הגעתי ליעוץ אצל פסיכיאטרית נשים (מדהימה), כי אני ממש מרגישה שבקושי שורדת. בנוסף לשיחות עם עובדת סוציאלית שאני נמצאת אצלה כבר הרבה זמן, היא היציעה לי כדורים נוגדי חרדה, אבל ישפיעו רק בעוד כחודש או יותר, וגם לא באופן ישיר על השינה .
אני מרגישה שכוחותיי אוזלים, ושלא אוכל לעמוד בנסיון נוסף.
 
זה לא מגיע לנו, ואין מה לחפש את הסיבה. כי אין. המון זמן שאלתי את עצמי את הלמה הזה. שנים. עד שהבנתי (בעזרת שיחות), שאין טעם לשאול את זה. כי אין סיבה. לטבע חוקים משלו. חרא של חוקים. יש דברים שאין עליהם תשובות.
 
שני הילדים שלי, לעומת שלך, לא מודעים לכל הנסיונות להביא עוד ילד ולכל ההפלות. למזלי, גם אינם מבקשים עוד אח או אחות. הם אחים מאוד טובים ולשמחתי הרבה ממלאים האחד את השנייה. על ההריון הנוכחי נאלצתי לספר להם, כי אני בשבוע 20, וכבר ממש רואים, ולא היתה ברירה. אבל לא סיפרתי את זה בשמחה ולא ברצון, ואני מתה מפחד שמא יקרה משהו נורא והם יצטרכו להחשף לרע שבחיים.
 
מאחלת לך את מה שאת מאחלת לעצמך.
 
 
 
האצבעות שלי לרשותך, גם ברגלים
27/09/14 19:40
68צפיות
הי יקרה
מה שלומך?
חושבת עליך המון וסופרת שבועות איתך. את התקווה שלי.
מאחלת לך מכל לבי שבעוד כ-20שבועות חייך ישתנו לטובה ותגשמי את חלומך.
תהיי הגורו, החלום והתקווה של הפורום.
שולחת לך חיבוק מרחוק והרבה כוחות להמשך.
 
בשורות טובות
אמן
 
º
ריגשת אותי עד מאוד.
28/09/14 08:55
13צפיות
אויש...
27/09/14 19:37
52צפיות
כמה כמה קשה...
מבינה אותך כל כך... 
כיודע לך אנחנו במצב דומה...
בנות 40,
2 ילדים מקסימים משני המינים, הקטנים באותו גיל
3 אובדנים... אחד מהם לאחרונה...
גם אני קצת חולה לאחרונה... אולי מכאב נפשי
הרגשה פנימית דומה לשלך
מה אגיד לך? לא פשוט בכלל. הלוואי והיה לי מה להגיד ומה להציע כדי קצת להקל על הרגשתך?
עם כל הקושי נסי לראות את הדברים הקטנים וליהנות מהם. 
תהני מהיש. ויש לנו המון, 2 אוצרות מדהימים, שלא תמיד קל איתם... רק שיהיו לנו בריאים.
שולחת לך חיבוק גדול וכוחות
אם תרצי להיות בקשר, אשמח
מאחלת לך שהשנה תגשימי את חלומך
 
מצטרפת
26/09/14 09:46
286צפיות
עברתי לפני 3 ימים הפסקת הריון יזומה בשבוע 16.
יש לנו ילד בן 3, מתוק וחמוד, עם שלל בעיות בהתפתחות ואבחנה טריה של אוטיזם. בבדיקת צ'יפ גנטי שלו מצאו חוסר בגן שקשור לאוטיזם (אבל החוסר הספציפי הזה לא מוכר).
מצאנו אצל העובר, בבדיקת סיסי שיליה, את אותו החוסר. אחרי לבטים ארוכים החלטנו להפסיק את ההריון.
 
אני מרגישה שהתגובה שלי קצת מוזרה לי. בימים הראשונים הרגשתי בעיקר הקלה עצומה, שהמועקה הזו של "מה יהיה" ירדה ממני. מוזר לי שאני מרגישה נהדר פיזית, הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי לפני ההפסקה....
עכשיו מתחילה הרגשה של ריקנות, וקצת דכדוך... היו לי המון תוכניות ל"אחרי החגים" ואני מרגישה שאני חייבת להמשיך בכל הכוח קדימה ולהיות פעילה כדי לא לשקוע.
יצא קצת מבובל. אני בטוחה שתבינו...
 
אני מסיימת בשאלה: ראיתי שיש כאן עוד בנות עם סיפורים דומים. תוכלו לכוון אותי איך ממשיכים הלאה? אם אנחנו חושבים על PGD, למי פונים?
צהריים טובים,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/09/14 12:04
105צפיות
צר לי מאוד על כך שנאלצתם להיפרד מהריון רצוי ואהוב.
התגובה שלך מאוד טבעית ונורמלית. אני מתארת לעצמי שכל התקופה שלפני היתה מאוד מתוחה ומתישה נפשית. לכן היתה הקלה כלשהיא ששזה מאחורייך. שההחלטה הוחלטה ונעשה מה שהיה צריך מבחינתכם.
אבל , עכשיו התפנה הזמן להתאבל ולהיפרד מהריון שהיה רצוי.האובדן עדיין קיים
למרות שהיית שלמה עם ההחלטה.
מעבר לזה שגם ההורמונים בגוף לא מאוזנים וגם גורמים להרגשת הדיכדוך..
אני מאמינה שכן צריך לתת מקום לכאב ולעצב. נכון שחשוב להמשיך הלאה אבל גם חשוב להיות במקום הכואב.זה שם ואי אפשר לעשות כאילו הוא לא שם. אבל רק את יודעת מה נכון עבורך.
לגבי PGD, כדאי להתייעץ עם יועץ גנטי ולברר איתו. אני יודעת שבאיכילוב עושים תהליך כזה.
מכירה מישהי שכרגע נמצאת בתהליך. אם תרצי אוכל לחבר בניכן ותוכלי להתייעץ איתה.
בנוסף יש עוד מישהי שאני מכירה שכבר עברה את התהליך ומכירה היטב את מי שעושה אותו באיכילוב, גם איתה אשמח לקשר אותך.
חיבוק גדול
תודה
26/09/14 22:02
44צפיות
התקופה האחרונה באמת היתה קשה מאוד. בכלל, הקיץ האחרון היה מהתקופות הקשות שעברו עלי מעולם. אני רק שמחה שזה עבר.
אני אשמח מאוד לדבר עם בנות שעוברות ועברו את התהליך של PGD. את האבחון הגנטי שלנו עשינו בבילינסון, אבל את כל שאר הטיפול הרפואי לי ולגדול עברנו באיכילוב, כך שאלה מבחינתינו המקומות המובילים.
 
תודה שוב
משתתפת בצערך
26/09/14 21:50
83צפיות
קודם כל הבלבול ברור מאוד ובאופן מוזר גם הגיוני.
לגבי הרצון והצורך להיות פעילה כדי לא לשקוע, מזדהה עמוקות.
אני חזרתי לעבודה שבוע וחצי אחרי הפסקת ההריון ויכול להיות שאם לא היה לי גודש ודליפות חלב הייתי חוזרת אפילו לפני.
 
לגבי PGD, כחודש אחרי הפסקת ההריון עשינו צי'פ שלנו והתברר שקיים אצלי מקטע חסר זהה לזה שהתגלה אצל העוברית.
מכיוון אין רקע משפחתי, הבדיקה היתה במימון עצמי - 2,500 ש"ח. אנחנו נאבקים כרגע במשרד הבריאות כדי לקבל החזר כלשהו.
במקרה שלכם אולי יהיה מימון של המדינה או הקופה.
המשמעות של החסר אצלנו היא סיכוי גבוה לפיגור שכלי או אוטיזם.
האפרוח שלנו בת שנתיים ולא נראה שיש לה תסמינים של פיגור שכלי או אוטיזם ובשלב זה החלטנו לא לבדוק אם גם אצלה קיים אותו החסר.
 
ממליצה להצטרף לקומונת PGD (קומונה סגורה), אני חושבת שזה המקום שמרכז הכי הרבה מידע על הנושא בעברית.
 
 
תודה
26/09/14 21:59
54צפיות
נראה לי שאחזור לעבודה כבר ביום ראשון (אני מרגישה ממש ממש טוב).
 
שלחתי בקשה להצטרף לקומונה...
 
לגבי צ'יפ: כבר עשינו כמעט לכל המשפחה. החוסר הזה קיים אצלי ואצל אמא שלי, אבל לא אצל האחים (הבריאים) שלי. יכול להיות שזה קשור גם לבנים/בנות. יש לנו פגישה נוספת עם היועץ הגנטי, אני מקווה שללא ה"איום" של הריון הוא ייתן תשובות יותר ברורות.
 
ואוו, אלה ממש התחושות שלי.
27/09/14 11:23
80צפיות
הריון ראשון, הופסק בשבוע 16, עקב ממצא בצ'יפ גנטי וסיסי  (עודף מבאס בכרומוזום עם סיכון לפיגור שכלי) ואני מרגישה מעולה. מוזר, אה?
למעט הכנסת הלמינריות שהייתה מזעזעת, הפסקת ההריון עצמה עברה באופן די חלק. נפשית ופיזית. ייתכן והיה לנו הרבה זמן לעכל ולהבין מול מה אנחנו עומדים, כדי שהתגובה הטבעית לכל מה שעברנו תהיה הקלה. ואכן כך היה. בהתחלה ממש התבאסתי ונדהמתי מכך שאני צריכה לחכות שבוע להפסקת ההריון, אבל מסתבר שזה דווקא עשה לנו רק טוב.
 
אנחנו (כלומר, אני) העברנו את שבוע ההמתנה בתכנון השלב הבא: חוות דעת שניה אצל פרופ' שוחט הנפלא, קביעת תור לייעוץ גנטי PGD בבילינסון ובתל השומר (באיכילוב פשוט לא היו תורים כשדיברתי איתם, אמרו לי לנסות שוב), קביעת תור ביחידת IVF בבילינסון, הספקתי אפילו לעשות בדיקה אצל כירורג שד כחלק מהבדיקות ל-IVF. הרופאה שלי סירבה לתת לי הפניות לשאר הבדיקות, לדבריה אני צריכה לסיים שלב א' לפני שאני ממשיכה לשלב ב. אני מניחה שהיא צודקת..
 
התחושה המרכזית שמלווה אותי אישית לאור ההתמודדות שלי עם כל מה שקרה היא התלבטות בין כניסה טבעית להיריון+סיסי+צ'יפ (50% סיכוי להעברה), או תהליך PGD+IVF שהוא בטוח יותר מבחינה סטטיסטית. אני לא אשקר, כל התקופה שלפני של הבדיקות וההמתנה (התחלנו את כל תהליך הבירור לפני למעלה מחצי שנה, עוד לפני הכניסה להריון) והתסכול והייאוש והתחושות הקשות על כך שמשהו בי פגום וההמתנה הלא אנושית לתוצאות של סיסי השליה. זו הייתה ההתמודדות הכי קשה, הרבה יותר מכל למינריה, ציטוטק, או גרידה.
 
בכל מקרה, ממליצה לך מאוד, כפי שכבר ייעצו לך, להצטרף לקומונת PGD- תשלחי בקשה ויאשרו לך. בארץ מבצעים PGD במספר מרכזים רפואיים (אבל תלוי באיזה בית חולים יאושר לך לבצע את ההליך דרך הקופה). כנסי לקבוצה, יש שם המון המון (המון!) מידע רלוונטי. כעקרון את צריכה לקבוע תור לייעוץ גנטי PGD באחד (או יותר) מבתי החולים שמבצעים הליך זה, במקביל לקביעת תור ליחידת IVF באותו בית חולים. צריכים להקים מערכת ייחודית לך ולמשפחתך (את אומרת שעשית את כל הבדיקות, מניחה שזה מקצר זמנים- זה המצב גם אצלי) ואז בגדול אפשר להתחיל. כמובן שיש עוד המון בירוקרטיה בדרך, אבל זה על קצה המזלג התהליך :)
 
בהצלחה רבה!
מחזור חלש מאוד
27/09/14 11:21
76צפיות
שלום.
אני לא נוטלת גלולות והחודש לפני כשבועיים לאחר יחסים לא מוגנים לקחתי פוסטינור. קיבלתי מחזור אתמול אך ללא דימום רק כתם קטן והדם לא כהה כמו בד"כ. גם בבוקר אין דימום בכלל .ממה זה יכול לנבוע?
שאלה לאלו שכבר ילדו עוד ילד אחרי האובדן
24/09/14 07:09
403צפיות
האם זה באמת עוזר? האם זה מפסיק לכאוב כשאתן יוצאות לעולם ורואות ילדים ותינוקות ונשים בהריון? האם אתן מסוגלות להסתכל על ילדים בגיל של הילד שכמעט היה לכן, מבלי להתכווץ מהמחשבה על מה שכבר לא יהיה לעולם?
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/09/14 09:30
202צפיות
ילד /תינוק שנולדים אחרי אובדן, לא מחליפים אותו. הם מגיעם בגלל האובדן ולכן החיים שלהם שזורים 
תמיד באובדן.
אבל יש הרבה אושר ואהבה שהם מעניקים לחיים. הכאב  נהיה עמום יותר,הצלקת פחות מכאיבה.
ילד מביא איתו את אנרגיית החיים ולכן נותן את הכוח להמשיך הלאה ממקום שמח יותר.
אבל ברור לכולנו, שהתינוק/ עובר שמת תמיד יהיה חלק ממי שאנחנו.
יהיו ימים שמחים ומידי פעם בתאריכים מסוימים ,הזיכרון והעצב יגיעו לביקור .זה חלק מהחיים.
ואם לא מגיע עוד ילד אחרי האובדן?
26/09/14 17:26
104צפיות
אז זה לא קורה?
 
שנה טובה
היי,
26/09/14 22:58
80צפיות
אני יכולה לשתף מה היה אצלי.
מכיוון שאת האובדן השני שלי עברתי כאשר הייתי בת 42 לאחר התערבות כירורגית, וטיפולים  שלא עשו לי טוב.
החלטתי שאני לא מסוגלת לעבור שוב אובדן מבחינה נפשית.
הרגשתי שהגוף שלי עייף מההורמונים ומכל הבדיקות והמעקבים. החלטתי להרפות ולתת לדברים להיות. 
אם יגיע הריון, הוא יתקבל בהמון ברכה ואם לא, זה גם בסדר.
הבנתי שהזמן אוזל מבחינתי. שאני לא רוצה להיות אמא מבוגרת. 
הבנתי שכנראה אשאר עם ילד אחד וזה בסדר.
לא הסכמתי לשלם את המחיר הנפשי והפיזי .אבל שוב זה שלי לחלוטין.
האובדן עדיין חלק מחיי,לא נמצא כל יום אבל בא לבקר לפעמים.זה חלק ממי שאני היום.
מתגנבות גם מידי פעם מחשבות מה היה צריך להיות.
אבל היום, 8 שנים אחרי, אני במקום אחר. הרבה יותר שלם ומקבל את הדברים.
עשיתי הרבה עבודה פנימית בכדי להגיע למקום המקבל והשלם.
מכיוון שזה חלק מהעיסוק שלי, האובדן נמצא בחיי כל יום.אבל ממקום אחר.
מקווה שעניתי לך על השאלה.

 
תודה על תשובתך
30/09/14 05:46
10צפיות
זה מעסיק אותי מאד- מה יקרה אם לא יהיה עוד ילד...
כרגע, למרות הגיל, אני מרגישה שעדיף לי למות מלהפסיק לנסות.
אני תוהה מהי הנקודה בה יגמר הזמן, ואיך אמשיך את חיי אם לא "יצליח" לי.
אני מבינה שצריך לעשות הרבה עבודה פנימית בכל מקרה...
הי
24/09/14 11:06
154צפיות
את רוצה את האמת או את מה שאת רוצה לשמוע? 
כי אני אחרי האובדן רק חיפשתי מישהו שיגיד לי שזה עובר. 
זה לא.
איבדתי את הילדה הבכורה שלי כשהיא הייתה בת 4 שבועות לפני כמעט שנתיים. והיום סוף סוף יש לי תודה לאל בידיי את אחותה כשהיא בת חודשיים וחצי (טפו!). 
והאושר גדול. אבל הכאב עוד כאן. וכבר יצא לי לבכות שוב כמו פעם לאיש שלי ולשאול איך יכול להיות שזה עדיין כואב כל כך. 
ואני עדיין מתקשה לראות ילדים בני שנתיים. ואני עדיין מתקשה לראות את כל מליוני הבנות דודות/חברות שילדו אז כמוני ואת ילדיהם שהיו צריכים להיות כמוה. 
זה לא עובר. 
אבל החיים מתמלאים גם באושר. ורגעי הכאב האלה- הם בתדירות פחותה יותר. וההתכווציות הללו - הן לא עוברות, את פשוט הופכת לחזקה יותר. ואני - גם מסתכלת על ידיי המלאות ומזכירה לעצמי שלפחות עכשיו הן מלאות. 
וזה לא עובר ויחד עם זאת, אני מאושרת - וזה כל כך לא מובן לי מאליו אחרי השנתיים האחרונות. 
 
יקירה, זה ישתפר.
אני מאחלת לך שנה טובה, ובעיקר שידייך יתמלאו ויגיע קצת אושר. 
 
את האמת, רק את האמת
26/09/14 17:23
88צפיות
תודה לך על השיתוף.
עברו 9 חודשים מהלידה השקטה שלי, וחודש וחצי מההפלה.
אני מתחילה להבין ששום דבר לא ירפא את הכאב, ושזה תמיד יהיה חלק מהחיים שלי. עם או בלי עוד ילדים.
יש לי 2 ילדים- בת 9 ובן 6.5, ולפעמים אני שואלת את עצמי איך זה שהם לא מספיקים בשבילי...
מתאמצת למלא את החיים שלי בתוכן, גם מסוגים אחרים. לא הפסקנו עדיין לקוות לעוד ילד, ולא בשביל לרפא את הכאב, פשוט כי אנחנו עדיין רוצים.
שתהייה גם לך שנה טובה.
אני חושבת שזה מאוד קשור
24/09/14 17:22
163צפיות
לשלב האובדן, ואני אסביר. את בני השני ילדתי אחרי שהיתה לי הפלה בשבוע 9 עקב הפסקת דופק. אני מודה, שעם כל הטראומה שההפלה ההיא הביאה ואובדן התמימות, גידול בני ממש כמעט והשכיח את הפעם ההיא והאובדן ההוא על עובר שהיה לא תקין ולא התפתח.
מאז, כבר חוויתי 6 הפלות ברצף, ולכך אין מזור, פרט לידיים מלאות. יש לי עוד סיכוי אחד קטנטן שנמצא אצלי עכשיו ברחם בשבוע 20. אם יקרה הנס המיוחל- האובדנים תמיד תמיד יהיו איתי, והאבל והעצב, אבל אין לי צל של ספק שנפשי תתרפא.
אם חלילה לא יקרה הנס המיוחל- אני לא רוצה לחשוב על הנפש שלי אז.
שירה יקרה, אני חושבת עליך המון
25/09/14 17:20
106צפיות
משום מה מכל הסיפורים פה המקרה שלך נצרב לי בזיכרון.
אולי בגלל שגם אני בת 40, אולי בגלל שגם לי זה ילד שלישי.
גם אני מתפללת ומקווה בשבילך, ופוחדת להאמין שרק יגמר בטוב.
שנה טובה
º
תודה על הדברים היפים.
26/09/14 05:03
23צפיות
אצלי הכאב הפך דהוי
26/09/14 20:00
104צפיות
ההריון הראשון הסתיים ללא דופק בשבוע 8.
ההריון השני הגיע ממש בסמיכות אליו ובמובן מסויים הציל אותי ועזר להפוך את הכאב לנוכח אבל פחות צובט.
בתל"מ של הראשון הייתי בחודש שישי.
 
השנה התל"מ של ההריון הראשון התחבר באופן נורא ללידה שקטה יזומה בשבוע 21. אז השנה כאב יותר.
התל"מ של ההריון השלישי עוד לפנינו. ברור לי שיהיה שחור ומדכא, אבל כרגע אני בסוג של אופטימיות כי אנחנו בעיצומן של בדיקות שנדרשות לקראת ההריון הרביעי.
מקווה שהריון נוסף שיסתיים עם ידיים מלאות ובמועד, יקל גם את כאבי הפסקת ההריון האחרונה.
תלוי מתי....
28/09/14 14:48
42צפיות
היום אני כבר שמונה שנים אחרי האובדן....
גם היום, ילדים שאני יודעת שנולדו בסמיכות אבל אני לא מכירה באופן אישי (נניח ילדים של מכרים רחוקים, או חברים של חברים), דיבורים עליהם עושים לי כווצ'וץ' בבטן. ילדים קרובים אלי כבר הפכו לילדים בפני עצמם והם כבר פחות מתחברים לאובדן מבחינתי (אחיינים לדוגמא), אבל כשהם היו מאוד קטנים ועוד נראו עובריים והזכירו את העוברים שלי שאיבדתי לא יכולתי להסתכל עליהם....
 
הילדה הראשונה שנולדה אחרי האובדן, העלתה אצלי געגועים לאלו שאיבדתי בשלבים הראשונים שלה. בהמשך היא גם הפכה כבר לילדה בפני עצמה ונפרדת. עדיין יש כווצ'וצ'ים בבטן בכל פעם שאנחנו מדברים על כך שהיא הבכורה (תמיד יש שדון בראש שאומר, אבל את לא הבכורה, היו לפנייך...)
 
ההריונות שלי היו קטסטרופליים נפשית והכל בהשלכה של ההריון שאבד, גם אחרי שני הריונות טובים, ההריון השלישי היה בסימן הדחקה....
 
היום אני כבר לא חושבת על התאומים באופן יומיומי, מידי פעם הם גחים ככה, עם זכרון, עם כווצ'וץ', הזמן הופך את הצלקת למשהו פחות כואב, למשהו שכבר הפך לגמרי להיות חלק ממני.... אבל זה תהליך, והוא לוקח זמן...
אני מניחה שלילדים שנולדו חיים יש חלק בריפוי אבל גם לזמן בפני עצמו, ולתהליכים שאני עברתי עם עצמי....
לי מאד עזר
29/09/14 10:02
32צפיות
היי רונה,
אני איבדתי את הבן שלי בשבוע 40 להריון. הגעתי עם צירים כדי ללדת ואז התברר שאין דופק. האבל היה גדול מאד. וכן, עד היום מתכווץ לי הלב והוא עדיין מאד קיים ותמיד יהיה.
מבחינתי העובדה שנכנסתי להריון מספר חודשים לאחר מכן סייעה רבות בהחלמה. ההריון לא היה פשוט ועד הלידה הייתי לא רגועה. גם עכשיו אני בהריון נוסף והוא רצוף חרדות (לצערי עברתי עוד הפלה בין לבין), אבל ללא ספק זה אפשר לי להמשיך הלאה והחיים עכשיו שלמים ומלאים, למרות האובדן הנוראי.
עד היום כשאני רואה נשים בהריון ונשים שיולדות מסביבי, זה מדהים אותי איך כולן על-פניו כל כך אופטימיות, ורגועות ומצהירות על הריונן ללא חשש ויודעות בוודאות שמגיעים חיים אחרי ההריון. יש איזו תחושה מאד בודדה בחוסר הוודאות ובחרדות שמתלוות להריון.
מכל מקום, אצלי הילד שבא אחרי האובדן היה התרופה הטובה ביותר. 
רק בריאות!
גם אני בהתלבטות קשה...זה ממש אוכל אותי
23/09/14 23:10
297צפיות
שלום,
יש לי 2 ילדים מקסימים ו-3 אובדים קשים בשלבים שונים, כולם די מתקדמים...
האחרון טרי מאוד שהסתיים די מוקדם... בשבוע 13 ללא ממצאים... למרות שהסתיים בשלב מוקדם יחסית לקודמיו, הציף את כל הכאב ואת העבר מחדש והוציא מהאיזון נפשי באופן משמעותי מאוד.
לא מסוגלת לחשוב שלא יהיה לי יותר בחיים תינוק/ת. 
מצד שני גם לא מסוגלת לחשוב על כישלון נוסף...
והגיל גם לא משאיר זמן להתלבטויות. בת 40
שאלה קשה. איך להגיע להשלמה לכאן או לשם ולהפסיק באכילה העצמית?
איך ליהנות ממה שיש מבלי לחשוב כל שנייה על מי שאין...
 
תודה מראש
שנה טובה ומאושרת
º
רציתי לצרף לאירוח של דר' יעל עזרא
23/09/14 23:12
50צפיות
לא אזניח אותך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/09/14 00:20
139צפיות
כפי שכתבתי ל galiglo, זו אכן שאלת מליון הדולר. גיל 40 אומנן אינו צעיר, אך את עדיין יכולה להרשות לעצמך זמן להתלבט בנושא ולהבשיל עם החלטה שתהיה נכונה עבורך. אל תאיצי בעצמך. תני לעצמך זמן לעכל ולבחון מחדש, במיוחד אם את מרגישה שהאובדן האחרון הוציא אותך מאיזון באופן משמעותי. במצב כזה לא מומלץ לקבל החלטות. תני לדברים לשקוע. קבלי את העזרה הרגשית שאת זקוקה לה כרגע, לפני כל דבר אחר.
קשה לי כמובן להתייחס מבלי לדעת פרטים מדוייקים יותר לגבי סיכויי הצלחה אל מול הסיכונים. מחד 3 אובדנים בשלבים מתקדמים זה רזומה מכובד, מאידך רק את יכולה להגיד אם בהרגשה שלך "עשיתי די" או שתחושת ההחמצה גוברת.
שנה טובה ותודה על השיתוף
אירוח בפורום דר' יעל עזרא
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/09/14 23:39
141צפיות

שלום לכולן,
אני שמחה לארח שוב בפורום את  ד"ר יעל עזרא ביום שלישי  ה- 24/9/14 בין השעות 11:00-13:00
הנושא הפעם יהיה : התמודדות עם חברים ומשפחה בתקופת החגים
 אתן מוזמנות לשתף  ולהתייעץ באתגרים שאתן חוות בהתמודדות עם משפחה וחברים בתקופת זו.

בנוסף,  יעל מזמינה אתכן לקחת חלק בתרגיל אישי: "תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה", ולשתף אותנו באילו דברים אתן בוחרות להשאיר מאחור בשנה שחלפה, ובמה הייתן רוצות לברך את עצמכן לכבוד השנה החדשה? לדוגמא: על אף שהאובדן ממשיך ללוות אותנו, אולי נבחר להשאיר מאחור פחד/אשמה/ביקורת עצמית....ולזמן לעצמנו, לשנה החדשה, אהבה עצמית/כבוד הדדי/קשרים חברתיים חדשים שמזינים אותנו וכד'.
 ד"ר יעל עזרא היא מטפלת אישית זוגית ומשפחתית מוסמכת, בעלת קליניקה טיפולית ברעננה, בה היא מסייעת לנשים וזוגות שעוברים טיפולי פוריות או שחוו אובדן הריון.
ערב טוב לכולן
22/09/14 20:02
148צפיות
אתן מוזמנות להתחיל לשרשר כבר מעכשיו מחשבות, רגשות, הרהורים, זכרונות, קשיים, התלבטויות, שאלות ואף את דרך ההתמודדות האישית שלכן עם תקופת החגים. המטרה היא לייצר דיון הדדי שיתן מענה לתקופה הרגישה הזו. אתן יותר ממוזמנות לשתף בפתרונות שאתן מצאתן שהועילו לכן, ואולי יתנו מזור לאחרות.
אני אכנס מחר בבוקר ואתייחס לכל מה שתעלו.
לילה טוב,
יעל.
שלום לכולן,
23/09/14 10:21
125צפיות
ראש השנה בשבילי-
לפני שמונה שנים נולדה ביתי הבכורה 4 ימים לפני ראש השנה. משום שעברתי  ניתוח קיסרי, בערב ראש השנה לא השתתפנו בארוחת החג. הייתי במצב של הסתגלות והתאקלמות למעמדי החדש כאמא וגם עסוקה בהתאוששות הפיזית מהניתוח. אבל היתה שמחה עצומה בלב.
 
שלוש שנים לאחר מכן- הייתי בראש השנה בסוף הריון עם בני (וזאת לאחר הפלה שעברתי בין שני ההריונות התקינים).
 
לפני שנתיים עברתי יומיים לפני ראש השנה גרידה רביעית ברצף, וחמישית במניין הכולל. בערב החג לא באתי, כולי בוכה וכואבת ומתאבלת על האובדן הקשה. בעלי ושני ילדיי הלכו להוריי בלעדיי.
 
לפני שנה, עם כל הקושי, החלטתי ללכת לערב החג (הייתי שלושה חודשים לאחר אובדן נוסף בשבוע 16).
זמן קצר אחר כך נכנסתי להריון, ושוב חוויתי אובדן- בשבוע 9- עקב חוסר התפתחות העובר והפסקת דופק.
 
והשנה- בימים אלו אני בהריון בשבוע 19, הריון עשירי ואחרון, מלווה בחרדות קשות מנשוא, הפרעות שינה והמגרנות. קשה היה לי להתחייב על מה להכין לערב החג הראשון והשני, ולמעשה, רק היום בערב, לאחר בדיקה אצל הרופאה, אוכל לומר לאימי האם אוכל להכין את המאכלים או לא.
 
אני מאחלת לעצמי שבשנה הקרובה אצא מההריון הזה בידיים מלאות ואוכל להמשיך בחיי ולנטוש את כל אותן תחושות קשות מנשוא. ואם חלילה לא יקרה לי הנס המיוחל, אני מאחלת לעצמי שאוכל להמשיך בחיי עם בעלי ושני ילדיי ולומר "דיינו"- די לי בשני ילדיי, די לי מהריונות ומאובדנים כואבים מנשוא. רוצה לחיות!
 
 
 
שלום שירה ותודה על השיתוף
23/09/14 11:49
95צפיות
אשמח מאוד אם תוכלי לציין מה עזר לך שנה שעברה להגיע ולהתמודד עם ערב החג למרות הקושי?
מאחלת לך בדיקה תקינה הערב, בישולים טעימים לערב החג וידים מלאות להמשך השנה
 
 
דברים שעזרו לי:
23/09/14 12:07
92צפיות
1. עצם העובדה שכל המבוגרים שנכחו במפגש המשפחתי ידעו על כל מה שאני עוברת. זה איפשר לי את הלגיטימציה אם ארצה לגשת לכמה רגעים לחדר צדדי ולהתבודד מבלי שאף אחד ישאל אותי למה ומדוע.
2. הילדים שלי- שלמענם אעשה הכל. לא רציתי שיחוו עוד ערב חג ללא אמא.
3. משפט שחברה שלי אמרה לי- שרצוי שלא אהפוך את ראש השנה ליום אבל שנתי. מספיק קשה לי גם ככה, ולא כדאי שערב חג כה מיוחד יהפוך בכל שנותיי הבאות ליום אבל, כי אני בסך הכל פוגעת כך בי ובמשפחתי.
4. המון המון עבודה עצמית
5. פורקן של בכי בימים לפני ובשעות לפני הארוחה, כך שבאתי "נקייה" יחסית מבכי.
 
 
תודה
23/09/14 12:16
50צפיות
איזה יופי שאת יודעת לפרט ככה מה עזר לך!
קצת על עצמי
23/09/14 11:28
125צפיות
למי שטרם יצא לה להכיר אותי כאן בפורום, אני מצרפת לינק עם ארוח ראשון שלי פה ובו סיפרתי על הרקע האישי שלי ומה הביא אותי להתמחות בתחום הפריון.
 
את תקופת החגים של לפני 6 שנים אני זוכרת היטב. חזרנו מארוחת חג של ערב ראש השנה והתחיל דימום שבישר לי באופן מאוד ברור את סוף ההריון. את יום כיפור העברתי בכעס גדול על כל העולם ועל אלוהים. החלטתי שצמתי מספיק לפני כל IVF+PGD בשנה שחלפה שמגיע לי פטור מהצום הזה, ובאופן הפגנתי לא צמתי!
 
בצאת כיפור טסנו לחו"ל (טיול משפחתי שהיה מתוכנן מראש), השתחררתי מכל המועקה של היום יום והטיפולים והאובדנים שהיו מנת חלקי בארץ. הנופים היו נהדרים, ולמרות שחשבתי שהטיול היה יכול להיות מושלם לו הייתי עם עובר תקין ברחם, הצלחתי להנות ולהשתחרר באופן משמעותי. לקראת סוף הטיול, כשכל יום מקרב אותי לחזרה לארץ ולהתמודדות המחודשת עם הטיפולים, חזרתי אט אט להיות מרירה ועצבנית.
 
ביום האחרון של הטיול נכנסנו לבית כנסת עתיק בדוברובניק ופגשתי שם יהודים שמתרפקים על המסורת ממרחק הגלות. פתאום הציף אותי גל של געגוע! געגוע לאופטימיות שפעם היתה לי, לאמונה שיהיה טוב ולמנהגים שהעניקו לי זהות. חזרתי מהטיול מפוייסת עם אלוהים ועם עצמי. איכשהו הצלחתי לשחרר - את הכעס, את התסכול מהזמן שאוזל לי, את הכאב.
 
חזרתי לטיפולים בגישה אחרת. אמרתי לעצמי - השנה אני אקלט להריון תקין! גם אם זה לא יהיה בטיפול הקרוב וזה יקח עוד כמה טיפולים, אני אקלט! אני אעשה כל מה שבכוחי לעשות ואתפלל לטוב. חזרתי לכל אותם מינהגי מסורת שעשו לי טוב ושימחו אותי, כי הבנתי שמרוב הכעס שלי על אלוהים, לא הענשתי אותו כשהפסקתי את המנהגים שאני גדלתי עליהם, אלא את עצמי. השאלה אם יש או אין אלוהים עדיין גדולה עלי...אבל את המסורת והמנהגים אני אוהבת. אישית הם חלק מהזהות שלי והם מעניקים לי משמעות. אז פיצלתי בין השנים.
 
רק לשם סגירת המעגל, בחנוכה של אותה שנה נקלטתי להריון עם בתי השניה. חנוכה תמיד היה חג אופטימי ומלא ניסים עבורי.
 
מאז, כל שנה אני עושה עם עצמי חשבון נפש: מה הדברים שאני רוצה להשאיר מאחור בשנה שלחפה ומה היעדים שלי לשנה החדשה. יש כאב שנשאר איתנו בלב ובנשמה תמיד, אבל יחד איתו יכולה להתקיים אופטימיות לעתיד טוב יותר. כשאני מאחלת לעצמי דברים לשנה החדשה, אני מתכווננת באופן מודע ופעיל להשיג דברים אלה. כל מה שאני יכולה לעשות זה את הכי טוב שלי, ואז לומר לעצמי - "אני את שלי עשיתי".
 
אשמח מאוד אם תשתפו בסיפורים האישיים שלכן/ם.
יעל.
התלבטות לגביי ההמשך
23/09/14 17:41
91צפיות
חג שמח לכולן,
עברתי לפני חודש וחצי הפסקת הריון בשבוע 21. אני מורה במקצועי והתחלתח את השנה כמו כולם, עם חששות אך עד כה עברתי את הימים בגבורה.
התמסרתי לעבודה ועבודה זו לא נותנת הרבה זמן למחשבות שזה דבר טוב.
כעת משהתחילו החגים, אני חוששת שאכנס שוב למחשבות ולצער...
את ערב החג אנחנו עושים אצל חמתי, וגיסתי שתהיה שם גם, בהריון כאשר התחלנו את ההריון ביחד. אצלי זה פסק ואצלה המשיך....מה שלא מוסיף
לארוחת החג. יש לי 2ילדים בבית שיהיו בריאים ובשבילם אני משדרת עסקים כמעט כרגיל אך זו משימה קשה.
בעלי ואני מצד אחד רוצים לנסות בהמשך להיכנס להריון פעם נוספת אך מצד שני יש המון חששות והתלבטויות אולי לא כדאי להיכנס לזה שוב....
מה כדאי לעשות על מנת להגיע להחלטה הנכונה?...בשביל כולם... 
שלום galiglo
24/09/14 00:03
52צפיות
קודם כל היי גאה בעצמך על כך שהתחלת את שנת הלימודים ואת מתמודדת בגבורה! זה ממש לא מובן מאליו חודש וחצי אחרי אובדן.
 
אם להיות עסוקה עוזר לך להתגבר ולהתמודד, אז אמצי גישה זו גם בחגים: תכנני מראש טיולים ופעילויות עם הילדים, תעסיקי את עצמך בדברים שגורמים לך הנאה ומלאי את הימים בחוויות טובות.
ערב החג עם גיסתך הוא אכן אתגר. מקווה שהמשפחה המורחבת שלך מבינה ותומכת. מקווה שהם מבינים כמה לא פשוט לך להיות בסיטואציה הזו ויגלו כלפיך רגישות הולמת. גם כאן ממליצה לך לתכנן מראש אסטרטגיה. לדוגמא: להיות עסוקה וממוקדת בלדאוג לילדים בשולחן האוכל/ להיות עסוקה בהגשה ופינוי השולחן/ לבחור מראש פינה שקטה בה אם תרצי להיות עם עצמך לכמה רגעים, אף אחד לא יפריע לך וכד'. חשבי יחד עם בעלך איך הוא יכול לעזור לך ולהקל עליך את ההתמודדות. שתפי אותו. אני בטוחה שגם לו זה מעניק משמעות כשהוא יודע איך הוא יכול לעזור לך.
 
לגבי הריון נוסף - זו שאלה מאוד מורכבת, וכדי לענות עליה צריך לשקלל יחד המון פרטים, ביניהם: גיל, סיבת האובדן, הסיכון הסטטיסטי לאובדן נוסף אל מול סיכויי ההצלחה, ועומק תחושה עתידית של החמצה. החרדות הן נחלת כל מי שאינה משיגה הריון בקלות. אל מול החרדות קיימת תחושת ההחמצה. מניסיוני המקצועי אני יכולה לומר שתחושת פספוס או החמצה היא אחת התחושות הקשות ביותר שאדם יכול לסחוב עמו. המזור היחיד לתחושה זו, היא ההכרה שעשיתי כל מה שכוחותיי איפשרו לי. אם גילך מאפשר זאת, את יכולה להשות את קבלת ההחלטה, ויתכן שעם הזמן תתבהר יותר התשובה הנכונה ביותר עבורכם.  
 
מקווה שסייעתי לך,
יעל.
º
תודה רבה עך תגובתך! שנה טובה
24/09/14 08:49
16צפיות
תהייה
22/09/14 20:52
115צפיות
לפני 3 חודשים עברתי הפסקת הריון יזומה בשבוע 21 עקב פגם גנטי שעלול לגרום לפיגור שכלי.
בני המשפחה הקרובים (הורים אחים וגיסות) יודעים וחלקם היו מעורבים בזמן אמת.
בערב החג נהיה גם עם בני משפחה קצת יותר רחוקים. אני לא יודעת אם אמא שלי יידעה אותם על מה שהיה.
 
מצד אחד אני מאוד בעד לדבר, ומהתחלה דיברתי וסיפרתי פחות או יותר הכל לכל מי שהיה מוכן להקשיב.
מצד שני לא כל כך מתאים לדבר על אבל במהלך מפגש משפחתי שמח.
מצד שלישי הם בני משפחה ואני מרגישה בנוח עם כולם.
מצד רביעי אולי להם לא נוח.
ויש עוד כל כך הרבה צדדים.
 
מבחינתי אני עדיין בתהליך של אבל, של תכנון ההריון הבא שיהיה מורכב יותר מ-3 ההריונות עד כה (רק אחד הסתיים בידיים מלאות) וכל הנושא הוא חלק מהיומיום שלי, כך שיהיה לי קשה להימנע באופן מוחלט מלדבר על מה שעובר עליי.
 
מה עושים?
 
 
 מאחלת לעצמי שאצליח להשאיר בשנה הקודמת את התקוות והאכזבות שהיו מנת חלקי, שאשמח בלב שלם על לידה של חברה טובה שצפויה ללדת ממש בקרוב, שאעבור את משוכת הביורוקרטיה של IVF+PGD ואתברך בהריון נוסף ותקין בשנה זו 
עושים מה שמרגיש הכי נכון וטבעי באותו רגע
23/09/14 11:44
57צפיות
את ממש לא צריכה לקחת אחריות על "אולי להם לא נוח" - הם ילדים גדולים וזה בתחום האחריות שלהם.
אני קולטת מדברייך שאת אדם די גמיש באישיות שלך, לכן אני מרגישה בנוח להציע לך לא לתכנן מראש, ולזרום עם איך שתרגישי.
אם תרגישי צורך להתייחס לזה, תתייחסי באותה טבעיות שאת עוסקת בזה ביום יום. ואם את מרגישה שאת לא רוצה לעסוק בזה בערב החג, אז זכותך לומר "לא בא לי לדבר על זה", גם אם משהו שואל אותך על כך ישירות.   
את יכולה לברר עם אמא שלך אם היא שיתפה את קרובי המשפחה. אם יקל עליך שהם ידעו על כך ממנה מראש, אז תבקשי ממנה להכין עבורך את השטח.
 
תודה על השיתוף. מאחלת לך שכל מה שאיחלת לעצמך אכן יתגשם.
"מרשה לך" גם לשמוח בלב חצי שלם עבור החברה - בכל זאת את אנושית...מותר לך להיות שמחה בשבילה ועצובה בשבילך. זה לא הופך אותך לחברה פחות טובה.
יעל
תודה למי שהשתתפה
23/09/14 13:29
47צפיות
אתן מוזמנות להמשיך ולשרשר במשך היום.
אכנס שוב, בתום יום העבודה שלי לקראת חצות, במידה ויהיו תגובות נוספות.
מאחלת לכולכן שנה טובה ומבורכת.
יעל
º
תודה יעל על האירוח .שנה טובה
23/09/14 14:15
16צפיות
כשתמצאי את התשובה תשתפי אותי...
25/09/14 21:15
50צפיות
אני בגילך, שני ילדים, אובדנים, וכאב לב נורא, עצום. ממש לא מסוגלת להרגע ולהשלים עם זה שזהו זה. שלא יהיה יותר. עצוב לי נורא נורא.
תקופת החגים ופשוט לא בא לי.
23/09/14 17:52
219צפיות
רגע לפני היציאה לחופש ולחג... אני מרגישה לא במיטיבי. כאילו חזרתי מיליון צעדים אחורה בתמודדות שלי עם האובדן.
לא מצליחה לומר למה זה קורה לי, למה אני מתרסקת ונשברת מחדש.
ואז התחלתי לקרוא קצת פה, בפורום.
ונראה לי שהבנתי. 
אז כחלק מהבירור עם עצמי.. החלטתי לכתוב ולשתף כדי לנסות להבין אם זה רק אני או שיש לי שותפים... ואם בכלל יש לזה סיבה.
התחושה היא שלא בא לי לראות אף אחד שמח. 
לא בא לי היות ביחד עם כל המשפחה המורחבת. לא בא לי לראות ילדים קטנים מתרוצצים שמחים בין הוריהם, לא בא לי לחייך את החיוך אותו אני לובשת כל יום לעבודה. לא בא לי להיות בלי התינוק שהיה אמור להיות לי. 
אני זוכרת שבמהלך ההיריון תמיד חשבתי לעצמי כמה נחמד זה יהיה שבחג הבא אני אהיה כבר עם ילד.. והנה החג הגיע, ואני לבד. ובמקום ילד יש רק ריקנות עמוקה וכאב עצום.
ולא בא לי להסביר לכולם למה אני לא מחייכת, ולא בא לי לשמוע "נו מתי את בהיריון שוב?" (כאילו אני מזמינה את זה בדואר...)
ולא בא לי לשמוע את אמא עונה לי לשאלה: "מה לקנות לך לחג?"- את התשובה: "אני לא רוצה שום מתנה, תכנסי להיריון וזה יהיה המתנה שלי".
תחושת ה"לא בא לי" מרגישה לי מאוד ילדותית ואמוציונלית אבל זה מה שיוצא ממני כרגע. דווקא בתקופת החגים, בה תחושת השמחה, הביחד, האחדות צריכה להיות מנת חלקי, הכאב חודר לי לעצמות ומשתק אותי.
אני כבר כמה ימים מגיעה מהעבודה ומוצאת את עצמי בוכה בלי סוף, ומתמלאת ברחמים עצמיים.
אני מאוד ביקורתית לעצמי ובאמת שמנסה לעשות הכל כדי להתגבר אבל זה חזק ממני וזה מעייף אותי.
השעון מתקתק, כאילו תכף ייגמר לי הזמן ואשאר בדיכאון לנצח. 
מקווה שבשנה הבאה אצטרף לאלה שיכולים לכתוב משהו טיפה אופטימי על תקופת החגים, שהגיעו לשלב של השלמה או למדו להתמודד.
 
 
 
גם לי לא בא לראות אף אחד שמח
23/09/14 20:31
88צפיות
ולא את גיסתי שבהריון, ולא את השניה עם התינוקת, והילדים שמעריצים אותה, ולא את כל המשפחה שכולם מעצבנים אותי, ולנסות להיות נחמדה כשבא לי לקלל ולצעוק...
כתבת את זה ממש טוב.
סליחה על הבוטות, אבל אני בהלם מאמא שלך
23/09/14 20:51
106צפיות
אני לא זוכרת את הסיפור שלך אבל בלי קשר למה שקרה, זה משהו שלא אומרים, ואני יכולה להבין איך אוירה כזו גורמת לך לתחושת אנטי רצינית.
אמא שלי ממש לא מושלמת, אבל היא סייעה המון בשבוע הנורא של הפסקת ההריון, ואח"כ חיכתה עד שאני ארגיש בנוח לעדכן אותה על כל בירורי ההמשך.
שבוע שעבר גיששה בעדינות כדי לדעת אם החלטנו ללכת על PGD.
 
ולגבי השאלה שלך האם את היחידה שמרגישה שלא בא לה חגים ומשפחה, אני בטוחה שאת ממש לא היחידה.
אני דווקא כן רוצה את המפגש המשפחתי, גם בשבילי אבל גם בשביל האפרוח שלי שעוד רגע תהיה בת שנתיים.
ובעיקר רוצה שהזמן יזוז על מנת שאוכל לקדם את הבדיקות שאני צריכה לעשות כהכנה לקראת ההריון הבא.
היום קמתי על הצד האופטימי, נראה מה יהיה מחר.
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/09/14 09:25
43צפיות
מבינה אותך לגמרי. יש תקופות שדובי לא לא יוצא החוצה ופשוט לא בא לנו.
זה נורמלי ובסדר.
השאלה האם את יכולה לאפשר לעצמך להתרחק מכל המשפחה.איך בן הזוג  מגיב לרצון שלך?
התגבובה של אמא שלך באמת מיוחדת ומלאה "ברגישות"
אני מקווה שהחג יעבור בשלום וברוגע.
תמצאי לך את הזמנים בו את יכולה להיות בשקט וברוגע.מעין הפוגות זמן .
וכמובן אם יש אנשים שטוב לך ונעים  להיות איתם , אפשרי לך מפגש איתם.
חבוק גדול.והלוואי ששנה הבאה אופטימיות וטוב ימלאו את חייך.
 
º
מבינה אותך
24/09/14 16:23
13צפיות
האם אמא שלך יודעת על האובדן? איזו אמירה אומללה...
25/09/14 09:02
56צפיות
כי אם כן, אז מדובר באשה שצריכה ניעור רציני... אני במקומך הייתי לוקחת אותה לשיחה צפופה ומסבירה לה שבתור האשה שאמורה להיות האדם הכי מקבל תומך ואוהב (גם אם את לא בהריון), היא פשוט תוקעת לך סכין בבטן ומסובבת ומסובבת. אם היא לא יודעת על האובדן, אז אולי תספרי לה, זה יכול לקרב ביניכן ואולי הגישה שלה תשתנה.
תכיני את המילים מראש, אולי אפילו תכתבי אותן ושבי לשוחח איתה בשעה רגועה.
מרפאת חווה
23/09/14 17:54
147צפיות
מישהי יכולה לאמר לי אם היתה בטיפול שם והאם ממליצה לגשת לשם לטיפול?
וכיצד משיגים אותם?
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/09/14 09:34
62צפיות
יש כל מיני טיפולים במרכז חווה.
יש טיפול פרטני, יש קבוצת תמיכה, ויש טיפול בתנועה(לפחות פעם היה)
הטיפול כרוך בתשלום.למרות שיש חלק מהדברים שאינם כרוכים בתשלום אם את תושבת האזור.
אבל צריך לברר את זה.
הבנתי מבנות שהגיעו לטיפול שהיו מרוצות. אבל מכיוון שזה בתשלום, נראה לי שאפשר גם למצוא מקומות אחרים טובים.
השאלה מה את מחפשת בדיוק.
 טלפון: 035303968 
                פקס 035307198
דואר אלקטרוני: Merpchava@sheba.health.gov.il
אני מתחילה אחרי החגים טיפול שם
24/09/14 16:20
54צפיות
יש טלפון של המזכירות ...תכתבי "מרפאת חווה".
אני יעלה כאן את הטלפון שאני מתקשרת איתם.
מנהלת המרפאה היא ד"ר ורד בר-
24/09/14 17:15
65צפיות
הייתי אצלה לפני מספר ימים באופן פרטי בקליניקה שלה ברעננה. אני יכולה לומר שהיא מאוד מאוד מקצועית, מבינה עניין, נעימה ואמפטית בצורה שמזמן לא נתקלתי בה (גם מצד אנשי מקצוע). יש לה הרבה ידע וניסיון בתחום, אכפתית מאוד ומציעה הצעות אופרטיביות רלוונטיות.
 
º
האם מישהי יודעת אם יש מרפאה כזו באזור הצפון?
01/10/14 09:08
הפסקת הריון בשבוע 10. אשמח לעצות והמלצות
24/09/14 09:44
117צפיות
אני מתחילה היום שבוע 10. לפני יומיים גילו ב-US שעשיתי למעקב שאין לעובר דופק (בשבוע 6 היה דופק) ושהעובר מתאים לשבוע 7 ויומיים.
הטכנאית שיחררה אותי בהתנצלות ואמרה לי לכי לרופא שלך, כשיצאתי גיליתי שהרופא סיים לעבוד לאותו יום והרגשתי די אבודה.. לא ידעתי לאן לפנות וזו בערך התחושה שמלווה אותי עד עכשיו.. אני מרגישה שאין תשובות ברורות, ההליך הצפוי די מלחיץ אותי ואני לא יודעת מה לעשות..
באותו יום הגעתי למוקד נשים של מכבי ביגאל אלון, שם וידאו את תוצאות ה-US והרופא המליץ לי על כדור ציטוטק. חברות שעברו את התהליך עם הכדור מאוד לא ממליצות (כאבים, שבועות של דימומים, הסיכוי להגיע בכ"ז לגרידה בסוף..).
אתמול ראיתי את הרופא שלי שאמר שלדעתו זה קצת מאוחר לכדור והוא ממליץ על גרידה, אבל הסביר שוב על האופציה של כדור למקרה שיאפשרו לי. הוא נתן לי 2 הפניות- אחת לאסותא ואחת למיון והשאיר את הבחירה בידי. אמר שבאסותא סביר להניח שיעשו גרידה ולא כדור (אמר גם ששמע דברים טובים על ד"ר איתן מרדכי באסותא ראשל"צ). ולגבי מיון הוא אמר שרוב הסיכויים שישלחו אותי הביתה ויגידו לי לחזור כשיתחיל דימום. הוא המליץ גם שאם אני עושה גרידה, שעדיף פרטי באסותא ולא בבי"ח ציבורי..
אין לי מושג מה לעשות.. גם העיתוי מלחיץ אותי, אני מניחה שבגלל החג יהיה קשה לקבוע תור לגרידה. הרופא אמר שאין בעייה לחכות, שזה לא מסוכן..
אני אשמח לשמוע המלצות, עצות ותובנות. אני אשמח גם לקבל המלצות על רופאים באסותא (ראשל"צ או ת"א).
תודה ושנה טובה.
מעדכנת שבאסותא התור הקרוב הוא בעוד שבועיים..
24/09/14 10:17
63צפיות
נשמע לכן סביר לחכות שבועיים?
אני אציין שאין לי תחושה שאני רוצה "להוציא את זה ממני". אני מאוד רוצה להיות אחרי זה אבל רוצה לעשות את מה שהכי נכון לי בריאותית ומבחינת ההשלכות לעתיד..
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/09/14 11:35
55צפיות
צר לי על אובדן ההריון שלך.
בשבוע כזה בד"כ מעדיפים גרידה  אבל בגלל גודל העובר ניתן לנסות ציטוטק.
כל אחת בוחרת את מה שמתאים לה אבל אני מתחברת למה שהחברות אמרו לך.
לגבי התורים, זו בעיה עכשיו בגלל החגים. את יכולה גם לנסות באסותא בתל אביב. אולי יש תורים קרובים יותר.
אם יש לך ביטוח בריאות פרטי את יכולה להפעיל אותו גם.
במקביל את יכולה גם לברר בבתי חולים ציבוריים ולבדוק למתי יש להם תורים.
ןודר' איתן מרדכי מומלץ פה ע"י הבנות כך שאת יכולה להיות רגועה בקשר אליו.
את צריכה לבדוק מי עובד בהסדר באסתותא עם הקופה שלך.ולפי זה נוכל להמליץ.
שנה טובה
תודה רבה
24/09/14 12:27
44צפיות
התור שלי נקבע לת"א. לא ידעו לומר לי מי הרופא.
באסותא ראשל"צ לא ענו לי כל הבוקר, אני אנסה שוב ביום א'.
התקשרתי גם למיון באסף הרופא שאמרו שגם אצלהם יש זמן המתנה של לפחות שבועיים לתור.
יש לי ביטוח בריאות פרטי בהראל אבל גם שם לא עונים היום..
 
אני כרגע קצת במתח מההמתנה, ממה יקרה אם תתחיל הפלה טבעית בזמן הזה. הבנתי שמצב בו הגוף בו מתחיל בתהליך באופן טבעי הוא עדיף לגרידה כי צוואר הרחם נפתח מעצמו ללא התערבות אבל אני קצת חוששת ותוהה כמה דחוף יהיה להגיע לבי"ח מרגע שאני רואה דימום כי אני אהיה במרחק חצי שעה נסיעה מביה"ח במהלך החג..
 
 
היי,
24/09/14 14:06
40צפיות
את יכולה להסתכל באינטרנט באתר של הראל ולראות מי הרופאים שעובדים איתם.
יש לך סוכן או שזה ביטוח קולקטיבי ממקום עבודה? אם זה מהעבודה אז אמור להיות נציג של העבודה שמטפל בזה.
בהחלט עדיף שהפלה טבעית תתרחש.במידה .המטרה בהפלה טבעית היא שהיא תתבצע לבד בלי התערבות.
לכן, רק אם הדימום מאוד מאסיבי, תחושה כללית לא טובה או שאת דואגת(לגיטימי לחלוטין) תגיעי למיון.
אם מתחילה הפלה טבעית, כמובן להשתמש רק בפדים, להיות במנוחה ולתת לגוף לעשות את שלו.

וחצי שעה מבית חולים זה בסדר.
 
תודה רבה לך.. עזרת מאוד
24/09/14 15:00
24צפיות
שתהיה שנה טובה!!
שאלה לגבי צ'יפ גנטי והפסקת הריון
23/09/14 15:08
145צפיות
לאחרונה ראיתי כאן כמה בנות שכתבו שעברו הפסקת הריון בעקבות ממצאים בצ'יפ גנטי. אז למי שעשתה צ'יפ גנטי בהריון - האם זה היה בגלל שהתגלו ממצאים בבדיקות אחרות? האם לאור המלצות בעקבות בדיקות ממילא עשיתן מי שפיר אז הוספתן את הצ'יפ על הדרך, או שעשיתן בייחוד בגלל זה? 
אשמח אם תחלקו איתי, כי כרגע אנחנו מתלבטים לגבי צ'יפ גנטי בדם שנשלח במסגרת הפסקת הריון, האם זה יועיל בכלל לעתיד, וכמובן עולה השאלה לגבי ההמשך, ובע"ה בהריון הבא. 
אודה מאוד על כל תשובה... 
וכמובן שיהיה לכולנו חג שמח ושנה טובה, שלא נעבור חוויות נוראיות כמו שעברנו ובע"ה נדע רק אושר ושמחה בשנה החדשה 
עונה לגבי מה שהיה אצלי
23/09/14 15:50
99צפיות
בהריון של האפרוח עשינו מי שפיר באופן פרטי וללא הצדקה רפואית. נכנסתי להריון רגע לפני גיל 35 ולכן לא הייתי זכאית למימון.
בהריון שלה לא עשינו צ'יפ, בגלל שההסברים שקיבלנו לגבי הבדיקה לא היו לגמרי ברורים: כמה אחוזים מקבלים תשובות של תוצאות לא ברורות, מה עושים במקרה כזה?
 
בהריון האחרון היו שני סמנים רכים בסקירה הראשונה.
בכל מקרה תכננו לעשות מי שפיר, והפעם התייעצנו עם גנטיקאית נוספת שהבהירה את נושא הצ'יפ בצורה ברורה יותר.
שבוע וחצי אחרי מי השפיר בבדיקה שגרתית אצל הרופא שלי היתה האטת דופק שכנראה לא קשורה לכלום.
 
במקרה שלנו עשינו צ'יפ לעצמנו כחודש לאחר הפסקת ההריון והתברר שגם אצלי קיים אותו מקטע חסר וקיומו של הפגם לא בהכרח מעיד על פיגור שכלי.
כלומר ה"פגם" אצל העוברית הורש ממני ובכל הריון יש 50% סיכון להורשה ואף אחד לא יכול לדעת איזה ביטוי אם בכלל יהיה לפגם.
אין לנו מושג אם גם אצל האפרוח קיים אותו פגם.
3 חודשים אחרי הפסקת ההריון, אנחנו עוברים בדיקות לקראת PGD: אבחון טרום השרשתי, כי אני לא אעמוד באובדן נוסף.
 
את מוזמנת לשאול שאלות נוספות אם תרצי.
הוספה של ציפ
23/09/14 17:32
67צפיות
היי ,
במקרה שלנו בגלל שהעובר היה IUGR חמור  - עיכוב חמור בגדילה ובגלל שכל הבדיקות שקשורות לשליה - דמים, חלבון זרימות וכו היה תקינות ההנחה היתה שבעיית הגדילה נובעת מבעיה גנטית - בסופו של דבר זה כנראה לא היה קשור אבל לא שינה את הממצא של הציפ..... 
לכן קיבלנו אישור של היועץ הגנטי של הקופה לעשות על חשבון משרד הבריאות - פיש, ציפ ומי שפיר רגיל (לא זוכרת את המינוח של זה ) ולא היתה לנו ההתלבטות אם להוסיף אותו או לא. 
אגב הרופא נשים שלי אמר לי כבר בתחילת ההריון שאם נלך למי שפיר חובה שנוסיף גם את הציפ ולא נוותר על זה ולצערי הוא צדק....
 
בגדול מה שהסבירו לנו בנושא זה שהמי שפיר בעצם בודק שלעובר יש שני כרומוזומים מכל סוג אחד של האבא ואחד של האמא החריגות הגדולה ביותר בנושא והכי מוכרת היא שיש שלושה כרומוזומים במקום שניים בכרומוזום 21 ואז יש תסמונת דאון.
אבל הציפ בודק את הבפנים של הכרומוזום - כלומר לעובר שלנו היו שני כרומוזומים מכל מספר ( ולמעשה אם לא היינו מוסיפים את הבדיקה של הציפ היינו מקבלים תוצאות שהמי שפיר תקין. ) ואחרי שראו שיש לו שניים מכל מספר לקחו כל זג כרומוזומים והסתכלו על הבפנים שלהם - זה למעשה הבדיקה של הגנים עצמם שמרכיבים  את הכרומוזום. ואז גילו את ההכפלה שהיתה מאוד גדולה במקטע שלה הכפלה של 56 גנים.
 
כיון שאנחנו גם ככה באנו מהמקום של הפריה חוץ גופית אז כרגע יש לנו קצת הקלה כי ניתן לזהות את ההכפלה הגנית הזו בבדיקה של ה PGD ומעכשיו לא נחזיר עוברים חולים לרחם.
 
ולכן לשאלתך יש חשיבות מאוד גדולה בעיניי לזה שהגענו לזיהוי הגן ויש לזה בהחלט חשיבות מאוד גדולה לגבי הריון הבא. 
 
הצ׳יפ קצת טריקי (לפעמים)
23/09/14 21:40
77צפיות
היי,
אחרי הניסיון הראשון שהסתיים ממש לפני יומיים בשבוע 16, אני יכולה להגיד שאם לא היינו עושיםא ת הצ׳יפ הגנטי לא היינו יודעים. לפני ההפסקה תמיד אמרתי שמה לעשות, כנראה שבאמת ישנם מצבים שבהם ignorance is bliss :)
 
אנחנו התחלנו בבירור הגנטי עוד לפני הכניסה להריון (יש לי אחות עם פיגור שכלי). כל המשפחה עשתה צ׳יפים ובבדיקת סיסי שליה גם עוברית נמצאה לצערנו חולה. במקרה שלנו מדובר ב50% סיכויי העברה בכל הריון. הפעם נפלנו בצד העקום של הסטטיסטיקה.... וכדי לא לחוות זאת שוב הלאה ל-PGD!
 
חשוב לדעת, כפי שמרעישה בשקט גם ציינה, כי הרבה פעמים מתקבלות תוצאות שאינן חד משמעיות ושלא יודעים מה המשמעות שלהן, אם בכלל קיימת... כמו שרופאת הנשים לי אמרה יש את הטכנולוגיה, אבל הרבה פעמים אלא יודעים לפענח את מה שהיא מזהה, שזה מבאס ומבלבל יותר מכל דבר אחר.
 
אם אין באמת ממצא גנטי כלשהו במשפחה, או בסקירות, או בלידות קודמות שעשוי להעיד על הצורך בבדיקה זו, אולי אפשר לוותר עליה. מצד שני, הבדיקה הייתה עבורנו כל כך קריטית, שאני לא יודעת מה היינו עושים בלעדיה.ארורה תהיה!
 
כאמור, טריקי...
תודה לכולן על התשובות
23/09/14 23:39
41צפיות
אני עדיין לא כ"כ מצליחה להבין מה המהות של הצ'יפ והאם בכל מקרה הוא עוזר. בהריון הראשון, שלמזלנו הגדול הסתיים עם ילדה שהיא היום בת 3 וארבעה חודשים, היו ממצאים לא ברורים (עיכוב בגדילה תוך רחמית, מיעוט מים, נוזל סביב הלב) והציעו לנו לעשות צ'יפ כי ממילא הייתי חייבת לעשות מי שפיר בגלל CMV. באותה העת, הסבירו לי שגם אם מגלים משהו (שהיה רלוונטי אז) לא יודעים מה המשמעות שלו. בסוף לא עשינו, בין היתר בגלל שהיה שבוע מאוחר והיה ספק שהתוצאות יגיעו עד ללידה. 
 
עכשיו, כמו שכתבתי אנחנו צריכים להחליט אם לעשות את זה במסגרת בירור פתולוגי של העובר. הבעיה אצלנו הייתה תת התפתחות ראשונית של הריאות, עם פרוגנוזה של עובר לא בר חיות, בעקבותיה ההריון הופסק בשבוע 28.
הובהר לנו שנכון להיום בספרות אין תיעוד של בעיה גנטית שגורמת לזה וכי זה מאוד נדיר, ככה שלא יודעים ממה נגרם. הגנטיקאית הציעה צ'יפ גנטי על מנת לבדוק לעומק. השאלה היא מה בודקים לעומק? אפילו לא יודעים מה מחפשים. ונניח שמוצאים משהו- מה המשמעות של זה, אם בכלל? הרי מדובר בפגם שנראה בבדיקות הדמיה. ונניח שאכן חלילה מוצאים משהו- לא יודעים בוודאות מה המשמעות שלו, ואם אין ממצאים בבדיקות הדמיה/בדיקות מעבדה- האם יש טעם בכלל לסכן הריון בבדיקת מי שפיר? 
 
מצד אחד אנחנו רוצים לדעת כל מה שאפשר, מצד שני נדמה שכל הבדיקות האלה נועדו למחקר גנטי וסטטיסטיקה ולא למקרה הפרטי שלנו... 
 
סורי על החפירה, אני פשוט בהתבלטות קשה. מה גם שבדיוק עכשיו הגיע תאריך הלידה המשוער, וזה די מכניס אותי לסערת רגשות. 
מנסה לענות
24/09/14 08:13
37צפיות
רק מהידע שאני צברתי בשלושה שבועות האחרונים מאז שהתחלתי לחקור את הציפ ועד שקיבלתי את התשובות שלו.
המשמעות הכי גדולה של הציפ היא בעצם ההסתכלות על הפרטים היותר קטנים בתוך הכרומוזום באופן מופשט מדובר על זה שבדיקת מי שפיר רגילה רואים את הכרומוזומים בזכוכית מגדלת עם רזולוציה מסויימת ובציפ רואים את הכרומוזומים ברזולוציה גדולה יותר ורואים בעצם ממה הכרומוזום מורכבים. דומה לרכבת שצריכה להיות בנויה מ 10 קרונות ובציפ מגלים שהיא בנויה מ 9 קרונות  (מצב שנקרא חוסר בכרומוזום) או מ 11 קרונות (מצב שנקרא עודף בכרומוזום) 
לפי מה שהסבירו לנו אם מוצאים חוסר או עודף המשמעות היא שתהייה בעיה כלשהי לעובר  - כשהם אומרים בעיה הם בד"כ מדברים על בעיה קוגנטיבית מסוג כלשהו.
עכשיו מה שהכי קובע זה גודל הקטע החסר או העודף. אם הקטע קטן אז הסיכוי שהעובר יוולד עם בעיה הוא קטן יותר אם הקטע גדול הסיכוי גבוה יותר.
במקרה שלנו המקטע היה מאוד גדול הכפלה (עודף) של 56 גנים בתוך כרומוזום 8 ולכן אמרו לנו שהסיכוי ל פיגור עומד על 50%. וההמלצה החד משמעית היתה להפסיק את ההריון.
 
אני ממליצה בחום להתייעץ עם פרופסור שוחט. אנחנו הגענו אליו כהתייעצות שניה בפרטי , הוא אדם שקט, סבלני, אופטימי ומאוד מקצועי ומוערך, הוא חזר אלי באופן אישי בטלפון הנייד להסביר לי את הממצאים ולמעשה המכתב שהוא שלח לי אפשר לי לגשת לועדה בלי להתעכב. 
 
אגב גם אצלנו הם ממש לא ידעו מה הם מחפשים (כי התשובה שקיבלנו בכלל לא מסבירה או קשורה לעיכוב בגדילה) ולדעתי ב99 אחוז מהפעמים שעושים ציפ הם לא יודעים מה לחפש באופן ספציפי בעיקר אם זה פעם ראשונה שעושים ציפ בלי ממצא קודם אצל ההורים או האחים. ואז להבנתי הם פשוט עוברים גן גן ורואים שהוא מורכב נכון ללא עודפים או חוסרים. 
הרבה פעמים הם מוצאים משהו ולא יודעים מה המשמעות שלו. למשל במקרה שלנו יש בסה"כ 17 מקרים בעולם שדיווחו על ההכפלה הספציפית הזו וכולם מקרים של בדיקות בילדים שכבר נולדו עם פיגור.
ולכן במקרה שלנו הם ידעו לשים את האחוז באופן יחסי גבוה ב 50% סיכון. אבל אם היו מוצאים את ההכפלה ולא מוצאים אף אחד אחר בעולם עם הכפלה כזו אז לא היו יודעים להגיד לנו בכלל מה הסיכוי לסיכון.
מצד שני קראתי על מישהי שנולד לה ילד עם פיגור קל ולקראת ההמשך הם עשו ציפ לילד שחזר תקין ולא יודעים להגיד להם מה בדיוק הבעיה, כי לא מצאו שום מקרים מדווחים במאגר עם הבעיה הזו.
זה הקטע ברפואה היא מאוד מתקדמת אבל עדיין לא מספיק ומאגרי המידע עדיין לא מלאים מספיק כי בסה"כ הציפ היא בדיקה די חדשה.
 
תראי כיוון שכרגע את עושה ציפ במסגרת בירור פתולוגי ואין סיכון לעובר או לכם אני הייתי עושה את הציפ רק בשביל לדעת, לנסות להבין לראות אם כן מוצאים משהו אפילו הקטן ביותר שיתן לכן את האפשרות לנסות ולהימנע מהמצב המתסכל הזה עוד פעם. ואם לא ימצאו כלום אז לפחות ניסיתם.
 
אני מאוד פחדתי מהמי שפיר ובעלי היה ממש נגד בגלל הסיכוי לאבד את ההריון ומה שמאוד עזר לי לקבל את ההחלטה בסוף כן ללכת ולעשות זה המחשבה לחיות באי וודאות אם יש משהו לא בסדר עד סוף ההריון ושאולי יש משהו לא תקין שאנחנו לא בודקים ואחר כך נאלץ להתמודד איתו כל החיים והאם אני באמת רוצה לחיות ככה. אני חייבת להגיד שלמרות שההחלטה שקיבלתי לעשות מי שפיר היתה בסופו של דבר נכונה, אני לא יכולה לא לחשוב מה היה קורה אם לא ההינו עושים אותה ונופלים בצד הטוב של הסטיסטיקה עם ילד בריא.... 
 
 
 
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
24/09/14 09:18
30צפיות
הצ'יפ הגנטי מאפשר לרדת לדקויות שבבדיקות אחרות לא ניתן לעשות.
הבדיקה מאתרת שינויים כרומוזומלים ברזולוציה מאוד גבוהה.
נכון שלפעמים אין מה לעשות עם ההתוצאות. אבל, אני מכירה גם זוגות שבעקבות גילוי של גן פגום הם עברו לתהליך שנקרא PGD ולפי הציפ ניתן היה לזהות בשלב ההפרייה את הגן הפגום ולהחזיר רק את  הבריאים לרחם.
לדעתי, אם אין בעיה כספית או שזה השיקול העיקרי אז אין מה להפסיד.
לפחות את יודעת שעשית את כל מה שיכולת בכדי לבדוק מה היה.
וכמובן צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי שלא ימצאו כלום.
חיבוק גדול .
מאחלת לך שהשנה הבאה תביא איתה רק טוב .

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה