לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...
סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.
להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.
היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות.
ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל?
פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.
הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
המשך...
הודעה חדשה

אשמח להמלצה על ספר
20/09/14 12:47
370צפיות
העוסק בתהפוכות הנפש לאחר לידה: דכאון, רגשות אשם, איבוד הזהות העצמית וכו'.
תודה
º
החיים אחרי הלידה/ קייט פיג'ס
20/09/14 16:39
68צפיות
º
תודה!
20/09/14 17:10
19צפיות
º
נשים ורודות - תמר קרון.
20/09/14 18:50
58צפיות
גם ספר עלילתי טוב?
23/09/14 12:50
115צפיות
"בית היולדות"
כל ספר שהוא שיעזור להתמודד
23/09/14 16:37
131צפיות
בינתיים קראתי את נשים ורודות. ההקדמה והפרק הראשון מאד עזרו.
שאר הפסר היה כבד עלי.
קוראת עכשיו את החיים לאחר הלידה.
תודה על ההמלצות!
אז אולי לא כדאי
29/09/14 12:52
14צפיות
הוא לא ספר מעודד ממה שאני זוכרת...
חשבתי שאת רוצה למחקר או משהו.
פרטיות בעידן האינטרנט
17/09/14 21:52
900צפיות
השרשור הזה מדגדג לי בקצות האצבעות כבר כמה שבועות טובים והגיע הזמן להוציא אותו, אחרי 3 אירועים שונים זה מזה שבעיני בכולם החוט מהקשר הוא שאלת הפרטיות:
1. סערת אפליקציית "סיקרט":
אצלינו בעיר זה גרר דיון משמעותי ומעניין של גורמי חינוך, הורים ונוער, שדן בשאלת האנונימיות ומה עושים בנוער שמגלה את חדוות הכתיבה האנונימית ומנצל אותה לרעה (בתפוז הרי התחלנו בתקופה שבה האנונימיות היתה חלק אינטגרלי מהמרשתת שלפני הפייס).
2. שאלה של מישהי על האם אנחנו מגגלים את שמות המורים של ילדינו.
3. השמחה של מישהי אחרת על מערכות השיתוף המקוונות של בתי הספר בהן ההורים יכולים ללמוד כמעט בזמן אמת על אירועי משמעת, אירועים טובים וגם מהם שיעורי הבית של הילדים הרבה לפני יום ההורים המסורתי.
 
האם לדעתכן ניתן לשמור על פרטיות ועדיין להיות פעילים באינטרנט?
האם פרטיות היא אכן ערך מקודש?
איך מחנכים ילדים שנולדו לתוך העידן המקוון ורגילים לשתף את העולם בכל פיפס שקורה להם? משתתפים איתם בחגיגה? אוסרים? על מה אוסרים (בהנחה שאיסור מוחלט לא אפשרי בחברה החילונית המתירנית)?
מה התפקיד המבוגרי שלנו בכל הסיפור?
מה מקום מערכת החינוך בסיפור הזה?
 
יש סיכוי שנצליח לראות פה דיון כמו בימי הפורום ההם?
 
וואו, זה כבד...
17/09/14 22:52
379צפיות
בדיוק העתקתי קודם סטטוס שאפילו לא ממש הבנתי אותו, מתוך ידיעה שאולי אני מעתיקה שטויות - משהו על זה שבעצם אני מתנגדת להפרת הפרטיות וזכויות היוצרים שלי ע"י פייסבוק. זה כנראה איזה spam אווילי.
אנחנו נלחמות בזה. נראה לי שהילדים שלנו אפילו לא מצויידים להבין על מה אנחנו מדברות. ואולי אני טועה: דור מאוד מודע, מבקש לבקר כל תמונה או סרטון שלו שאני מעוניינת להעלות ולפעמים הוא לא מרשה. או שמרשה רק בוואטסאפ המשפחתי. לסיון אין שום מחסומים שכאלה. 
אני, אגב, מעולם לא גיגלתי את שמות המורות של הילדים. לא העליתי על דעתי, למען האמת... (גיגלתי מנהלת לשעבר, אבל מסיבות רלוונטיות).
 
אני חושבת שיש מקום גם לנו כהורים וגם למערכת החינוך בענין. הם גדלים לעולם שבו הכל חשוף, הכל מדווח וכל דבר הוא אייטם. הם רוצים להתפרסם, להיות סלב. הם רואים שאותם ידוענים מפרסמים כל צעד שלהם וכל הגיג דבילי (או לא) שלהם) ונראה להם שזו הדרך, וכך נהוג.
אני חושבת שמתפקידנו להסביר מהי מהות ומשמעות החיים (כבד, כן? פשוט להסביר שהפרסום והקיום במדיה הוא לא חזות הכל). תפקיד בית הספר הוא להסביר באופן מובנה מהי פרטיות ברשת, מה ההשלכות של חשיפה מוגזמת וחוסר זהירות. אני לא בטוחה שלנו כהורים יש את כל הכלים לעשות את זה.
 
מהיותי משתפת קצת אובססיבית לעתים, אין לי ספק שלא אוכל למנוע מהילדים לשתף (כרגע הם לא עושים את זה), אבל אני מקווה שאוכל להעביר להם מה נכון ומה לא נכון לשתף.
 
 
העלית פה כמה נקודות מעניינות
18/09/14 20:43
150צפיות
גם החיבור לתרבות הסלבז, גם עניין הנבדלות בין הילדים שברור שמצריכה מאיתנו לרכוש סט כלים רחב מספיק כדי להתאים את עצמינו לכל ילד וגם שאלת המקום שבו מערכת החינוך ואנחנו משתלבים יחד לכדי עשייה שתקדם את הילדים ותחנך אותם גם בתחום הוירטואלי. איזה כלים את מרגישה שחסרים לך? דווקא כי אנחנו דור החלוץ של האינטרנט, היינו שם די מההתחלה, נראה לי שלילדים שלנו יש יחסית מזל, לא? אנחנו חיות רשת ותיקות שמכירות אותה על הטוב הנהדר שבה ועל סכנותיה לפני ולפנים, אז מה אם אין לנו כלים "רשמיים", גם לדברים אחרים לא הוכשרנו בבי"ס להורים.
הכלים שחסרים לי
22/09/14 08:59
34צפיות
בעיקר ההעברה של המסר באופן מובנה ומסודר. איך לא ליצור פניקה מצד אחד, אבל מצד שני להבהיר שלכל אחד "זה" יכול לקרות והאמת היא שאני לא בטוחה שאני יודעת להגדיר מה זה "זה".
בקצרה
18/09/14 07:52
403צפיות
פרטיות הוא לא מושג קדוש. גם לא מושג אוניברסלי. הוא קיים בתרבות המערבית במאתיים השנים האחרונות, אבל לא בכל תרבות ולא בכל זמן.
 
באופן כללי, לאדם, ובעיקר לחברה, טוב שלא תהיה סודיות מוחלטת. תחת מעטה סודיות מוחלטת אנשים עושים הרבה דברים רעים. לכן טוב שיש "עין רואה ואוזן שומעת". מצד שני, השאלה הגדולה היא האם כולם צריכים לדעת הכל, תמיד. וכן, "כולם" כולל גם הורים למתבגרים. אני אתן דוגמה קיצונית: כשבאתי למיון עם הבת שלי מתפתלת מכאבים, הצוות הרפואי הוציא אותי מהחדר ושאל אותה שאלות. מעליב, בהחלט, אבל גם כורח המציאות במקרים מסוימים.
 
 
וזה מה שמפריע לי בתוכנות כמו המשוב. ברור שבית הספר צריך לדעת על כמות איחורים והברזות. ברור שההורים צריכים להיות מודעים מתישהו למצב האיחורים וההברזות של הילד שלהם. השאלה היא האם המודעות הזו צריכה להיות ברמת כל רגע. אני מאמינה שכמו שמותר שלנער או נערה תהיה מגרה בחדר שההורים לא פותחים, כך מותר גם שמידע על איחור מסוים ביום מסוים יהיה מגרה כזאת. (כמובן, עד מצבי קיצון. ברגע שאמון בסיסי מופר, יכול להיות שצריך לשנות את הכללים. אבל אני מדברת במצב נורמטיבי. מצד שני, אחרי שראיתי כמה הורים "נורמטיבים" שכמעט הורגים ילדה על המחשבה לעבור מ-5 יחידות מתמטיקה להקבצה אחרת, אני כבר לא בטוחה מהו נורמטיבי, ודי בטוחה שלא כל מידע של בית הספר צריך להגיע לידי ההורים)
אני מלכתחילה מקצצת במעקב דרך משו"ב
18/09/14 09:17
251צפיות
חוץ מזה שהוא לא ידידותי, נראה לי מיותר (אולי בגלל שהיא ילדה אחראית). אם אני שמה לב שם למשהו חריג, אני שואלת אותה ומזכירה לה לטפל (העדרויות שצריכות הצדקה)
 
בפייס אני מידי פעם מסתכלת על הקיר שלה.
 
מה שקורה בקבוצות שהיא משתתפת והוואטצ אפ - זה כבר סיפור אחר וזה בלתי ניתן לעיקוב ובדיקה ורק נשאר לי לקוות שהכל תקין
 
אצל הצעירה, עדיין יש לי יכולות מעקב ובדיקה. הפייסבוק שלה פתוח לרשותי, אני נכנסת לשלה עם הסיסמה שלה. יש לה קבוצת וואטצ אפ אחת של מעריצים של איזה זמר ומידי פעם אני מתעדכנת ממנה מה קורה שם ולה עם זה
 
פרטיות היא יחסית ובעידן המקוון, בעיקר פייסבוק וקבוצות וואטצ אפ, זה מושג ארטילאי
ההכרות והחברויות הן וירטואליות עד שממשים. וכל זמן שלא מוסרים כתובת מגורים מלאה (לפעמים ניתן לגלות אותה דרך הטלפון, אבל אי אפשר לדאוג כל הזמן) ויותר מידי פרטים עסיסיים ותמונות לא מהוגנות, נראה לי שצריך לסמוך על הנוער ולקוות לטוב.
צריך להדריך, לתווך בגילאים שעוד ניתן ולשחרר קצת יותר בגילאים שכבר פחות ניתן לעקוב ולהגיד משהו שיקשיבו לו
וואלה, גם שאלת הילדים הקטנים מול הגדולים מעניינת
19/09/14 10:16
97צפיות
את כבר יותר קדימה, אבל אני מניחה שעם התבגרות הפורום יש פה לרבות מאיתנו ילדים על סף גיל ההתבגרות שהדברים פתאום נהיים רלוונטיים להם, כולל המחשבה על היום שבו הילד כבר באמת יהיה גדול ועסוק בענייניו והמעקב יהיה קשה פשוט מסיבות טכניות לוגיסטיות, עוד לפני שנכנסים לשאלות מערכת היחסים ומערך הכוחות בבית שהן גדולות וכבדות.
מסכימה מאוד עם מה שכתבת על פרטיות
19/09/14 10:12
103צפיות
לגבי המעקב בזמן אמת, כנראה שזה גם תלוי הורה - כי אני פשוט שוכחת להיכנס ולהתעדכן .
אני דווקא רוצה להתעכב על הדבר האחרון שכתבת - הרי אותם הורים "נורמטיביים" יכולים לעשות את זה גם בלי שום מערכת משוב, הרי מספיק להיות הורה שמעורה בחיי הילד כדי לדעת שהוא עובר הקבצה, זה מידע שביה"ס העביר להורים גם בדרכים אחרות. השאלה היא האם התגובה שלו קשורה לפרטיות או להורות, ואיך מתרגמים את זה בעידן המקוון?
אני חושבת שזאת הנחה לא מדויקת
21/09/14 09:19
56צפיות
הורה מעורה לאתמיד ידע יותר ממה שהילד שלו יאפשר לו להיות מעורה בו. מורים לא תמיד משתפים, או משתפים כשכבר נעשה המבחן, וניתנה ההזדמנות לשפר. אצלנו אין משו"ב או כל אמצעי אחר שמראה את הציונים או מה הם שיעורי הבית. ובסופו של דבר, אם לא מתקשרים לילדים אחרים לברר מה היו השיעורים, מה שנשאר זה מה שהילד מסכים לשתף.
º
21/09/14 14:34
3צפיות
הו, כמה שזה מעסיק אותי לאחרונה...
18/09/14 09:17
296צפיות
המציאות נתנה לי ניעור רציני לפני כמה שבועות, בהקשר הזה בדיוק, ומאז אני מתבחבשת בזה עם עצמי (וגם קצת עם עוד כמה אנשים).
אני בדיוק "מחשבת מסלול מחדש" בענין הזה, כך שאשמח לקרוא את הדיון, אשר לצערי בנקודת הזמן הנוכחית אני לא ממש יכולה לתרום לו, מחמת בלבול ורגשות מעורבים.
דווקא הבלבול והרגשות המעורבים
19/09/14 10:14
99צפיות
הם בעיני אחד הדברים שהכי חשוב לתרום לדיון הזה. ברור שלא חייבים לחשוף פרטים (אפרופו פרטיות ) אבל אם תצליחי לנסח מכל זה שאלה כללית יותר, בעיני עצם ניסוח השאלה יקל עלייך אבל גם העלאתה יכולה להביא לפחות אותי לעוד מחשבות (ואולי על הדרך אפילו תקבלי תשובות שיקדמו אותך לכדי פתרון ).
אני כמו מעין, אשמח לשמוע בקוים כלללים
19/09/14 17:08
70צפיות
כי סיפורי מקרה הם חשובים לדרך ההתנהלות.
כל הזמן יהיו עוד דברים. על מה אוסרים-על מה שמזיק. *טריגר*
18/09/14 09:56
382צפיות
עוד אין לי נוער, אבל אני לא רואה ברירה אלא לחנך אותם, ולדעת +- מה הדברים שיש סביבם (עכשו זה סיקרט וווטסאפ, מחרתיים יהיה משהו אחר).
ולהבין היטב, ולספר גם להם מה הסיכונים.
יותר מזה- לספר על מקרים שילדים אחרים נפגעו, וגם לספר מה אפשר לעשות אם הם יחטפו פגיעה קשה.
כי חלק מהפגיעות של ילדים הוא חוסר היכולת לראות שהחיים ממשיכים-ופה התפקיד שלנו כהורים.
להראות שיש דרך, שממשיכים, שגם אחרי שבר גדול יש שמחה ותקוה ויש סיבה להמשיך.
פרטיות בעיני היא לא מקודשת, אבל היא חלק ממשהו שהוא הכרחי בעיני וזה כבוד בסיסי לאחרים, גם ילדים. נזכרת בסיפורים של חברות שהוריהן קראו ביומן, במחברת שירים, חיטטו- ומסיקה שהורה שלא מסוגל להתייחס כך לאחרים, מזיק גם בלי האפשרויות הדיגיטליות. אני לא תמיד מסוגלת להתייחס לילדי ככה, ועובדת על עצמי בנקודה הזאת.
אבל הפרטיות תלויה בילד; אם הוא או היא ינצלו את אמוני לרעה, או יהיו להערכתי בסכנה ולא יהיו מוכנים לספר מה קורה כדי לעזור לעצמם (לא בהכרח לספר לי; לספר לאיזשהו מבוגר שיכול לתת זוית ראייה ועזרה של מבוגר; אבא, יועצת, אמא של חברה, סב/תא, לדוד/ה, רופאה), אז הפרטיות שהיתה להם תסדק.
 
º
סליחה, בסוף מחקתי את הטריגר, קראו בשלום
18/09/14 09:56
48צפיות
לאור סיפור סיקרט
19/09/14 10:22
220צפיות
אחד הדברים שהכי טורדים את מנוחתי זה דווקא איך נזהה את המוקש הבא? איך עושים את זה? איפה מתעדכנים? אני בעצמי לעצמי פחות מתעניינת בכל אפליקציה חדשה שיוצאת, את הילדים ברור שזה מעסיק יותר, איך אני מגשרת על הפער ונמצאת שם בזמן אמת?
נראה לי שהמוקשים הם דומים ורק המניפסטיציה שלהם שונה
19/09/14 12:20
111צפיות
המוקשים הם רעב לתשומת לב והכרה ,רשעות, לחץ חברתי, חוסר מחשבה והתחשבות משולבים עם מיניות בוסר, ומה שאנחנו נהיים כשאנחנו חלק מאספסוף.
אז נכון שהכרות עם המוקש הבא עוזרת (למשל הקטע של המהירות של צילום) נראה לי שאין ברירה אלא להיות בקשר עם הורי מתבגרים נוספים וגדולים יותר ולהיות עם יד על הדופק.
אני משתפת אובססיבית, ולכן שומרת על הפייסבוק שלי אינטימי
18/09/14 10:05
490צפיות
יחסית.
הילדים שלי כרגע עוד בכלל לא בקטע.
באופן כללי, אני לא אדם שקנאי לפרטיותו, גם בימים שכתבתי יותר בתפוז, מעולם לא הסתרתי את זהותי.
כשמגגלים את שמי, הדבר היחידי כמעט שעולה הוא יום בחיי שתיעדתי לבלוג 365 של סיון קלינגבייל, שם אין אף תמונה מפורשת, אבל יש מידע עלי.
באנגלית יש בעיקר פוסטים ציבוריים שפרסמתי בפייסבוק על דפים של רשתות.
מאוד מאוד אוהבת את העולם הוירטואלי, הטכנולוגי, שמפשט הכל, לדוגמא "תוכנת המשוב", שהפוסט שלי עליה היה אחד הטריגרים של מעין.
לגבי הילדים, אני עוקבת בזהירות אחרי מהלכיהם, ומשתדלת להסביר ולהזהיר מהסכנות.
איך מגדירים פייסבוק אינטימי?
19/09/14 10:19
272צפיות
גם אני שייכת לצד המשתף, כולל זה שהניק שלי הוא באמת שמי, ועדיין - בפייסבוק שלי יש לי למעלה מ- 200 "חברים", בעיניים שלי אינטימי זה לא. מצד שני חברה השבוע שיתפה שהגיעה ל- 5000 "חברים - זה ביחס לזה 200 זה בהחלט אינטימי
אגב, בגיגול שמי עולים לדעתי בעיקר עניינים שקשורים בעבודה שלי (כי לפעמים מחקרים הופכים להודעות לעיתונות של מחלקות הדוברות של האוניברסיטאות ).
יוצרים רשימות חברים
19/09/14 11:19
315צפיות
כאלו שרק את רואה ואז כשאת מפרסמת משהו את בוחרת אילו קבוצות את רוצה שיחשפו אליו. 
º
אפשר הסבר טכני לרשימות חברים?
19/09/14 17:07
50צפיות
תעמדי על חבר כלשהו שלך
הודעה זו מכילה תמונות
20/09/14 01:11
458צפיות
תלחצי על חץ ואז "הוסף לררשימה אחרת"
תגללי עד הסוף ואז יש "+רשימה חדשה"
זה יהפוך למלבן ריק- תני לה שם
אחר כך תצרפי בצורה הזו כל חבר שאת רוצה לרשימה (את לא צריכה ליצור כל פעם חדשה- זה כבר יופיע לך כרשימה קיימת)
כשאת מאשרת חבר אחרי שאישרת את יכולה להכניס אותו לרשימה
כשאת מפרסת פוסט- לוחצים על החץ הקטן והופכים את הפוסט מציבורי (=כל מי שבפייסבוק גם אם לא חבר שלך רואה) ל"מותאם אישית" ושם את מגדירה מי יראה (נגיד "רק חברים" או "גם חברים של חברים" וניתן למטה באותו חלון להגדיר "למעט" ואז לרשום את שם הרשימה
יש לי 165 חברים
19/09/14 17:06
358צפיות
אין שם אנשים שלא פגשתי מעולם, למעט בודדים יוצאים מהכלל, וכולם כאלה שאין לי בעיה שיראו את מה שאני כותבת ומפרסמת. כל הפרסומים שלי פתוחים לחברים בלבד. ואת הגוגל עשיתי עבורך, לראות שזה באמת לא מקפיץ דברים שפרסמתי.
להיות אם חד הורית נשואה
16/09/14 20:44
1189צפיות
יש כאן אמהות שנשואות לאיש קבע? לבן זוג שעובד המון המון או בחו״ל לתקופות ממושכות? איך ההרגשה?לי זה גורם להמון מחשבות. מצד אחד אני רגילה כבר לנהל את הכל בעצמי, לפעמים זה אפילו קל יותר. מצד שני מרגישה שאנחנו מתנהלים ביקום מקביל, אבא מקבל את הכיף עם הילדים לתקופות קצרות ומרוכזות , הם מתגעגעים אליו, הוא זה שעושה את הכיף, שובר גבולות, קונה מתנות. אני האמא העייפה, המותשת... קצת מובנת מאליה. הוא נמצא איתם לזמן מוגבל וגם בזמן הזה  לא פשוט לו. אני חיה את היומיום- בית ספר/ גן/ חוגים/ חברים/ הסעות/ תיאומים/ רופאים...לארגן אותם...מרגישה מתוסכלת . אבל העבודה שלו היא זו המאפשרת חיים נוחים יותר מהעבודה שלי... עיקר הפרנסה... אוף, תסכול. אני נשואה לאבא של סופשבוע ולפעמים גם זה לא.עוד מישהי פה במצבי?
גדלתי בבית כזה
16/09/14 21:51
701צפיות
אבא שלי מתוקף תפקידו הייחודי והבכיר מאד היה המון בחו"ל מטעם העבודה. לפעמים נסיעות של כמה חודשים ברצף. כשהייתי בכתה ז הוא היה סך הכל שלשה שבועות בארץ במצטבר כל אותה שנה. אמא שלי היתה פה, ולמרות הקריירה שלה הצליחה לגדל די לבד לתפארת שבעה ילדים. גם כשהוא היה בארץ היו המון פרויקטים וניסויים והוא חזר מהעבודה הרבה אחרי שהלכנו לישון לא פעם ( אם כי השתדל לחזור גם מוקדם יותר כדי לבלות איתנו ).
אמא שלי היתה המעצבנת, זו ששמה גבולות, זו שרבתי איתה וכו'
אבל תכלס היום- היא הכתובת שלנו, של כל הילדים ופחות הוא. אני כל כך התרגלתי לחוסר הנוכחות שלו כילדה שאני אוהבת אותו היום מאד, אבל הוא לא הכתובת שלנו להתייעצויות וכו'.
º
איך אמא שלך הצליחה?
17/09/14 16:34
98צפיות
היא סופרוומן
18/09/14 16:47
299צפיות
והיא החזיקה מטפלת בבית 21 שנים.עד שאחותי הקטנה היתה בת 9.
7-4
אני לא חושבת שהעיקר זה הפרנסה
16/09/14 22:38
534צפיות
עוד 20 שנה כשהילדים יהיו גדולים והוא יגלה שהוא הפסיד את כל הילדות שלהם בגלל שהוא עבד, הכסף לא יעזור לו להחזיר את הגלגל אחורה.
אני חושבת שהעיקר זה המשפחה, וכמובן שחשובה הפרנסה ואני לא מאלה שחושבים שכסף יצנח מהשמיים רק כי מאוד רוצים אותו, אבל אני חושבת שצריך למצוא איזון. להיות נשואה לכספומט, למכונת כסף שלא עושה שום תפקיד אחר בבית, לא היה מתאים לי.
אני יודעת שיש הרבה משפחות כאלה ואני יודעת שלא תמיד יש ברירה, ברור לי את זה. אבל אני חושבת שיש פעמים שכן יש ברירה, שכן אפשר לעשות שינויים ושלילדים מגיע לגדול עם אבא ואמא, ולאמא מגיע לא להיות חד הורית נשואה, כמו שניסחת כל כך יפה.
יש הרבה פתרונות שאפשר לעשות - בעלי נניח מגיע הביתה בארבע וחצי או חמש כל יום, נמצא איתנו כל הערב, מחזיר את הילד מהגן הרבה פעמים, ואם צריך הוא ממשיך לעבוד אחרי שהילד הולך לישון. הוא עובד לפעמים בסופ"ש אבל לא על חשבון הילד, אלא לעיתים מאוד נדירות. הוא עובד בצהריים כשהילד ישן, בערב, או שמשתדל פשוט לנוח ולהנות מהסופ"ש. ויש לו קריירה, הפרנסה לא רעה בכלל, והוא עדיין זה שמקלח את הילד כל ערב, מכין ארוחת ערב וארוחת בוקר, והולך איתנו לגינת המשחקים בערב ובסופ"ש.
אני מעריצה נשים שמסתדרות לבד וצריכות לעשות את הכל לבד כשהבעל עובד כל כך קשה, אני לא חושבת שהייתי מצליחה להסתדר לבד, ואני שמחה שאני לא צריכה לנסות. לא יכולה לדמיין איך זה לתפעל ילד כשנמצאים בהריון לדוגמה, והכל קשה וכואב ולא נוח. אני יודעת שכל כך הרבה נשים עושות את זה, ועצוב לי שזה נורמה בכל כך הרבה מקומות עבודה. לאבא מגיע גם להיות עם המשפחה שלו, לראות את הילדים גדלים, ואפילו אם מדובר בגבר בלי משפחה, רווק - מגיע לו זמן חופשי מהעבודה ואיזון בין עבודה לזמן פרטי. זה אחד מהאוולות הגדולות שנעשות לגברים לטעמי, ואני מחכה ליום שבו המרמור של הגברים יגרום לשינוי חברתי ואיזון יותר גדול.
כן יש
16/09/14 22:55
414צפיות
כמה תובנות לגבי מה שכתבת
א. לא מאפשרים לאבא לשבור גבולות, לקנות מתנות לבד וכד'. מה פתאום לשבור גבולות?? ומתנות שיהיו משניכם.
ב. לנו יש מטפלת כדי לאפשר גם לי לעבוד יותר מאוחר או להתאוורר. אין שום סיבה שכל העול יפול עלי. מגיע לי גם לישון ולהנות ולנוח ולהגשים את עצמי.
ג. כשהוא בבית הוא עושה הכל וגם משתתף בטיפול בילדים כמובן (ולא רק כיף גם גבולות כאמור). פשוט, לא פשוט...אלו החיים
ד. מגיע לו גם קצת זמן לבד למרות ההיעדרות. עדיין מגיע לו זמן עם חברים או זמן לתחביב. אני מאפשרת את זה למרות שהוא מעט בבית. אני חושבת שזה חשוב. כאמור, גם לי יש את הזמן שלי לעצמי הודות לעזרה מבחוץ.
נשמע מוכר
17/09/14 00:25
399צפיות
ואני לא מצליחה להתמודד עם הלבד. התחתנתי לזוגיות ובסוף נשארתי לבד.
רק רציתי להזכיר שאנשים משתנים ויש תקופות שונות
17/09/14 00:53
377צפיות

איש קבע יוצא לפנסיה בגיל מוקדם מאד יחסית (שנות הארבעים) ולעיתים אפילו פורש הרבה לפני. אנשים שעובדים עד 4-5 יכולים לעבור להייטק למשרה תובענית ולהיפך אפילו להפוך למורים שמגיעים בצהריים. לעיתים יש תקופות של אבטלה בין עבודות. 
בקשיי היום יום לעיתים שוכחים את זה. אז רציתי להזכיר.
המקרה היחיד כמעט לדעתי, שאין מה לבנות על שינוי, הוא במקרה של וורקוהוליק. אז זה לא תלוי עבודה אלא תלוי בן אדם. אפילו בהתנדבות שבפנסייה ניתן להיות וורקוהוליק ובקושי להיות בבית.  
 
חיינו ככה במשך 4 שנים, אבל זה היה לזמן קצוב
17/09/14 04:46
459צפיות
ובשביל מטרה מיוחדת - רילוקיישן.
התפקיד שקיבלנו על עצמנו (ואני בכוונה אומרת את זה ברבים, כי שנינו קיבלנו על עצמנו את התנאים והסכמנו עליהם) כלל טיסות של בעלי כמעט מידי שבוע כך שהוא הפך להיות בעיקר בעל-אבא של סופ״ש. זה מחיר שהסכמנו לשלם תמורת ההזדמנות לחיות בחו״ל, להרוויח ולחסוך, לראות עולם וכל היתרונות האחרים שיש ברילוקיישן...
מבחינה פרקטית, אני לא עבדתי ובנוסף היתה לי עובדת משק בית שעשתה את כל עבודות הבית ועזרה עם הילדים כך שפיסית היה קל להסתדר. הקושי היה רגשי כמובן כשכל ההתאקלמות בארץ זרה והצורך להסתדר פלוס סדר היום וכל ענייני הילדים היו בעיקר על הכתפיים שלי.
אחרי קצת יותר מ-3 שנים הבנו שלא מתאים לנו להמשיך ככה כי אבא היה חסר לכולנו יותר מידי והחלטנו בסוף השנה לסיים את התפקיד. לשמחתינו נמצא לו תפקיד אחר שלא כלל נסיעות כמעט בכלל
לא הייתי מוכנה לחיות ככה חיים שלמים, אבל לפעמים למען פרנסה או צורך בהגשמה עצמית אנשים מוכנים לעשות ויתורים קשים... קטונתי.
הייתי כזו לשנתיים
17/09/14 09:21
449צפיות
אשת קבע, עם בן זוג שחוזר הביתה לסופי שבוע + אפטר, ועושה שבת אחת לארבעה שבועות.
כיף זה לא. מצד שני, כשהוא היה בבית, הטיפול היה עליו. גם הכיף וגם הפחות כיף. בנוסף, זו היתה האחריות שלו לדאוג לשיחות טלפון יומיות עם הילדה, וכמובן איתי.
מתסכל, אבל נדמה לי שהשגרה מקלה על זה קצת, לא? היא הקלה עלי. היה לי הרבה יותר קשה בחודשים הראשונים של ההסתגלות.
וגם, נסי ליצור מערכת תמיכה. פעם בשבוע סבתא או בייביסיטר בתשלום שמאפשרות לך לעשות משהו אחר זו כבר הקלה. אם זו מישהי שגם יכולה לקחת לחוגים באותו היום, בכלל נפלא.
היתרון העיקרי: את לא צריכה להתחשב באף אחד בבחירות הצפיה שלך בטלוויזיה
תחזיקי מעמד.
אצלי הנסיבות אחרות, אבל עדיין רוצה לשאול אותך
17/09/14 13:33
735צפיות
- האם אפשר לדבר איתו שבזמן שהוא בבית, יעשה דברים הוריים ולא רק כיף? הרי הוא לא דוד, הוא הורה בבית. כמובן שזה קם ונופל על הנכונות שלו, ויכולתך להשפיע מוגבלת, אבל שווה גם לדבר על כך, ובמקביל- גם  לחפש דרך ליצור מקומות ודברים קבועים שהוא יעשה. למשל- התפקידים הגבריים הקלאסיים של הכנת ארוחת בוקר בשבת עם הילדים, בזמן שאמא נחה. או רחצת כלים ביום שישי. דרך אחרת היא פשוט להעדר חלק מהזמן שהוא נמצא, נגיד לקבוע עם חברה שצריכה אוורור דומה בשבת בבוקר ולהתאוורר קצת בשיחה, בספורט,  בכל דבר שלא כולל ילדים...
 
-מעבר ל"משחק סכום אפס"- שהוא יעשה יותר ואת תנוחי יותר- הייתי לוקחת עזרה בתשלום.אני תמיד אמרתי לעצמי שאין כסף לזה, שאני מרויחה גרושים, שהילדים זקוקים לי כי גם ככה הם בלי אבא רוב הזמן, ש(...מלאי את התירוצים האהובים עלייך) אבל מנסיוני, כשמשקיעים משאבים ב*אמא* זה משפיע מהר ולטובה על כל המשפחה. וכשאני מותשת, זה משפיע לרעה על כולם.
כשאני לא מותשת, לא *לגמרי* מובנת מאליה, ומספיק מאווררת -אז גם איתי די כיף ולא כל שיחה איתי (רק 90 אחוז ) היא מבחינת הילד "שיחת עבודה" ("הכנת שיעורים? תוריד את המים. למיטה! צחצחת? עשית מערכת? תסדר את הלגו. נו! אז אל תשחקי איתו. לא מעניין אותי מי התחיל. אוכל! הצלחת שלך. ידיים! תמזוג גם לאחותך. תתלי את המגבת. וכו')
-ואגב ה"הוא זה שעושה את הכיף". כשיש לי אויר, יותר כיף איתי.
יותר קל לי לשתף את הילדים במה שכיף *לי* ולהלהיב אותם לזה ולהתלהב איתם מחדש . וקצת יותר סבלנות להשתתף במה שכיף להם ולהתלהב מזה איתם (שירי פסטיגל, תחרות הפרצוף המפורצף)
וחלק זה עניין של החלטה, מתישהו החלטתי לעשות איתם דברים פיזיים, כי ילדים זקוקים לזה. לרוב אבא עושה אבל אבא לא היה בבית. וגיליתי שנכון- יותר כיף עם אבא אבל גם איתי זה נורא כיף להם, וזה כיף לי כי הפיזיות גם מאווררת כשלעצמה.
אז אני מחקה את ההשתוללויות שאבא שלי עשה איתי וממציאה חדשות. להרים אותם, להניף אותם, לסובב אותם...
אני חייבת להראות את מה שכתבת לבעלי!
17/09/14 20:19
395צפיות
מאוד נכון וחכם.
º
תודה.
18/09/14 10:04
31צפיות
רק בנוגע לטרמינולוגיה
17/09/14 17:16
735צפיות
את לא "חד הורית". נכון שהרבה נופל עלייך, אבל הפרנסה (שאינה הכל) היא פרמטר משמעותי שהופך את התמונה, ומשנה אותה מהמצב של גרושה, אלמנה או יחידנית.
 
ובקשר אלייך - השאלה היא אם זה תלוי עבודה, או תלוי אדם. היה לי שכן שהיה נשאר במשרד על 2 בלילה ל"דברים חשובים". אשתו היתה בוכה על העומס של העבודה שלו. ואז הוא עבר עבודה. וראה זה פלא - גם בעבודה החדשה שלו היו "דברים חשובים" עד 2 בלילה. המחליף שלו בעבודה הקודמת, לעומת זאת, היה מגיע הביתה מדי יום בשעות סבירות.... וכן. יש הרבה אנשים שנוח להם להיות "אבא של סופשבוע". איכשהו הרבה מתוכם מתנקזים לצבא הקבע.
מסכימה מאוד לגבי התיאור של השכן
17/09/14 17:43
589צפיות
מכירה מישהו כזה בסביבתי הקרובה (היום כבר בפנסיה), שכל חיי העבודה שלו יצא מהבית בסביבות 7 בבוקר וחזר אחרי 10 בלילה - וזה היה בשלל מקומות עבודה. יש אנשים כאלה.
מעניין אותי
17/09/14 18:37
531צפיות
איך אדם כזה מסתדר עם הפנסיה שלו.
פנסיה מכניסה אנשים כאלה לסכנת חיים חמורה.
17/09/14 19:06
461צפיות
אז או שעובד ככה כמתנדב, או שמת מהר.
 
 
לקח לו המון זמן להתרגל...
17/09/14 19:07
407צפיות
הרבה יותר מלאדם ממוצע. והאמת היא שהסיבה היחידה בגינה הוא יצא לפנסיה היתה אילוץ חיצוני (המערכת דחפה אותו החוצה).
 
בהתחלה הוא לקח על עצמו עיסוק מלא מאוד אחר (שילוב של ניהול וועד בית תובעני עם תביעה וכו' גם קורס מורי דרך)
 
אחר כך הוא הפך לחולה לב אז זה כבר סידר את את הקושי  (הוא עדיין איתנו. טפו טפו חמסה. אבל היכולת שלו לעבוד 20 שעות ביממה נפגעה).
 
מה שמעניין הוא שלדעתי אין לו חרטות במבט לאחור. ושהבן שלו ממשיך חלקית בדרכו, אם כי בפחות קיצוניות. 
º
פותח עסק עצמאי?
18/09/14 09:06
54צפיות
רק לי זה מזכיר את הפרק ב"רמזור"?
17/09/14 22:12
388צפיות
בו האבות במתכוון נשארים במשרד עד אחרי שעת ההשכבה?
כמובן בלי צל של  אשמה, רק שהפרק הזה היה ממש מצחיק
הייתי במצבך
17/09/14 18:48
403צפיות
וזה היה איום ונורא.
הרגשתי בדיוק כמוך : הסוכנת האפורה של השגרה, לעומת האבא הלא נוכח, שכשהוא נוכח- זאת חגיגה.
אצלנו זה לא עבד. זה הסתיים בגירושים.
ונחשי מה? אני עדיין הסוכנת האפורה של השגרה, והוא עדיין לא נוכח, וכשהוא כן - זאת חגיגה.
 
אני חושבת שזאת הרעה החולה הגדולה ביותר של ימינו. ואני לא אופטימית.
 
חיה כך כבר 7 שנים
18/09/14 02:32
469צפיות
בעלי נמצא בחול שבועיים כל חודש כלומר שבוע בארץ , שבוע בחו"ל. יש לנו שלושה בנים.קודם כל כשבעלי כן בארץ הוא אבא במשרה מלאה , הוא עובד רק בשעות שהילדים במסגרות  ובשאר הזמן הוא לגמרי איתם: חוגים , שיעורי בית, יומי הולדת ...עדיין יש עליי הרבה משימות אבל הוא עושה המון ואני נרגעת קצתשנית , כשהוא בחול הוא לגמרי מחובר עם מה שקורה פה כלומר הוא מתכתב עם המורות במייל או אפילו מדבר בטלפון, מדבר עם הילדים בסקייפ כל יום , מקבל דיווחים ממני . נוסך על כך , העבודה של בעלי מאפשרת לנו גם טיולים משפחתיים בחול שאנחנו עושים פעמיים בשנה ופעמיים בשנה אני מצטרפת לבדי לבעלי לחול ואנחנו מבלים קצת לבד..אני חושבת שאת צריכה לדבר עם בעלך ואתם צריכים לנהל דו שיח אמיתי ופתוח על מצבכם. את לא צריכה להרגיש מתוסכלת בחייך.
אני אני אני!!
18/09/14 07:45
406צפיות
מבינה אותך לגמרי!!
לפני שנתיים בעלי גר ועבד בחו"ל אז בכלל היינו רואים אותו רק אחת לשלושה חודשים ליומיים שלושה כל פעם.
שנה שעברה גר ועבד בירושלים היינו רואים אותו רק משישי אחה"צ עד שבת בצהריים!!!
השנה גר בבית אבל חוזר כל יום בשעות הלילה כך שאני עדיין "חד הורית" רוב הזמן :(
קשה קשה אין מה להגיד...!!!
מזדהה לגמרי!
בעלי לא איש קבע אבל המוןשעות מחוץ לבית
18/09/14 15:05
459צפיות
יוצא לפני שהילדים במסגרות, חוזר ברב המקרים אחרי שהם ישנים
אבל- חולק בהרבה דברים- בכל מה שניתן מרחוק, מה שיש ליד העבודהשלו (למשל מרשמים לא דחופים- אני נותנת לווהוא יורד מהמשרד לבית מרקחת של הקופה שנמצא מטר ממנו), ביום החופשי שלו עושה קניות, סידורים וכו'. כשצריך- יגיע מוקדם אם יש אסיפות הורים וכו'
הוא שותף ביום יום שלנו- כל יום הילדים מדברים איתו בטלפון לפחות פעמים, מספרים לו מה קורה איתם ועוד.
נכון- זה לא אופטימלי. אבל גם אצלנו הפרנסה הזו ממנת את רוב חיינו וזה מחיר שאנחנו משלמים
אבל מכיוון שהוא לגמרי שותף, גםאם מרחוק- לא מרגישהיותר מדי מקופחת
מצטרפת להפרדה בין העדרות פיזית לשותפות בגידול/ניהול
18/09/14 15:48
453צפיות
שציינו מעלי Yulilor  ועינב.
 
באופן לא מסורתי, אני (= האם במשפחה) מצויה לפרקים במיקום הפיזי של בן זוגך = בחו"ל/נסיעות עבודה מחוץ לבית. זה בד"כ לתקופה של לא יותר משבוע - אבל כבר קרה שגלש ל-10 ימים.  זה לא כל הזמן. אבל זה לא מעט
 
אבל זה לא אומר שזה פוטר אותי מעול היומיום. לא משנה איפה אני, אני עדיין מרימה את המשא היומיומי בדברים כמו תיאומי תורים לרופאים, הזמנת תרופות מרשם (אצלנו זה בטלפון), תיאום פגישות עם חברים של הילדים ושלנו, תיזכור שוטף של האו-פר שלנו לוודא שהיא זוכרת ויודעת איפה צריך להיות ומתי (חלק מזה זה להעביר לה מיילים שהיא לא מכותבת עליהם), לנג'ס לילדות בטלפון שיכינו שיעורים וכו'.  אה - וההסכם הביתי שלנו  הוא שאני גם לא מביאה מתנות מה"חו"ל" בד"כ.
 
נשמע שאת נמצאת בסידור שלא מתאים לך - וכדאי אולי לפתוח אותו ביניכם (אגב - זה לא רק הקטע של ה"הורות" - לא? הוא גם בן הזוג *שלך* וגם לך מגיע לדבר איתו ולראות אותו - לא? לא ציינת את הנקודה הזו)
 
שתי הנקודות ששוות דיון בעיני הן:
 
1. לשלב אותו כך שהוא ייקח מעליך את חלק מהיום יום השוחק הזה (יש הרבה דברים שאפשר לעשות מרחוק. מנסיון.  גם את את חלק גדול מהתיאומים עושה במיילים/טקסטים/טלפונים - נכון?). אלה גם הילדים שלו - לא רק שלך.
 
2. לקחת עזרה חיצונית. לנו יש או-פר (מהסוג האמריקאי - בחורה צעירה בת עשרים וטיפה שגרה איתנו ועוזרת עם הילדות.  לא מהסוג הישראלי של עובדת זרה שגם מתקתקת את הבית ומבשלת והכל - הלוואי...........).
ומוסיפה שלי היה בן זוג שחי איתי בבית ולא היה שותף
19/09/14 12:26
463צפיות
כמו שדבי ועינב מספרות, המרחק הוא רק חלק מהעניין, ואפשר לחיות בשותפות.
 
אגב, אתן מכירות את ההצגה של ענת גוב "עקר בית" על הבעל שמשתחרר מקבע אחרי שלא היה בבית עשרים שנה , מעצבן את אשתו ובנותיו כי הוא והן צריכות להתרגל למצב החדש? הצגה קורעת, ומאד מדוייקת.
º
שרשור שאלה קטנה
18/09/14 22:26
45צפיות
דחוף - צהרונים בשיכון דן / שכונת רביבים / רמת החייל
18/09/14 22:27
164צפיות
זקוקה בדחיפות למידע על צהרונים בשכונות הנ"ל (מלבד הצהרון של לבנה והצהרון של שרית).
תודה!7797
תפוז
16/09/14 17:15
582צפיות
זה נהיה בלתי נסבל, באמת.
מעבר לעובדה שבכל פעם שאני רוצה לכתוב פה הודעה זה אורך זמן רב מידי (עד שהעמוד עולה אני יכולה אשכרה לשטוף את הבית), עכשיו הממשק עצבן אותי סופית. זה אולי נראה כמו הניק שלי, אבל נאלצתי להחליף ניק מכיוון ששכחתי את הססמא. המשימה להחליף סיסמא התבררה כמורכבת מידי (לאתר את המייל איתו נרשמתי הנה לפני טריליון שנים) ואחרי מספר ניסיונות החלטתי להחליף ניק. אז הנה אני עם שינוי מזערי בניק ועכישו מסתבר שכדי להגיב או לפתוח הודעה אני צריכה להקליד קוד. אממה הן דרך הספארי והן דרך הכרום זה בלתי אפשרי להקליד את הספרות. עושה הרושם כי באינטנט אקספלורר אני עשויה להצליח (אם ההודעה נשלחה סימן שהצלחתי). אעפס מרגיש לי קצת יותר מידי מאמצים. ממני חברתכן,  גולשת ותיקה ומתוסכלת.
את בטוחה שהבעיה היא עם תפוז?
16/09/14 17:46
225צפיות
אני יודעת שהממשק שלהם לא להיט, אבל האתר עולה לי מהר כרגיל, באותה מהירות שכל אתר אחר עולה לי, ולא היו לי אף פעם בעיות להקליד את הספרות. אולי יש לך בעיה אחרת במחשב?
האתר עצמו עולה כרגיל
16/09/14 21:51
155צפיות
אבל לכל הודעה שאני כותבת לוקח יחסית הרבה זמן להיטען. זה רק אצלי? כי זה לא קורה לי באתרים אחרים.
לגבי הקלדת הספרות- בכרום ובספארי פשוט לא הצלחתי להקליד ובאקספלורר כן. שלחתי מסר להנהלת הפורומים, מקווה שפשוט ישחזרו לי את הניק הקודם. 25
אני חושבת שזה רק אצלך, לי זה לוקח זמן
16/09/14 22:41
101צפיות
רגיל, ואני משתמשת בכרום. מקווה שהתקלה תפתר במהרה!
גם אצלי האתר עולה לאט להחריד -
17/09/14 11:08
67צפיות
גם בטלפון וגם במחשב רגיל. הוספת תגובה איטית רק בטלפון.
היי
16/09/14 19:58
337צפיות
אם את צריכה סיוע בשחזור הסיסמא של הכינוי הקודם - פני אלינו במסר אישי.
 
בעניין הקוד - זה מופיע לכינויים חדשים על מנת לוודא שלא מדובר ברובוט - זה מונע הצפות. אם תבחרי להישאר בכינוי הזה, מחרתיים זה כבר ירד.
 
ואיך בדיוק היא תפנה אליכם במסר אישי, דרך המערכת התפוזית,
17/09/14 11:27
216צפיות
אם היא לא מצליחה להכנס לניק שלה?
 
גם לי קרה אותו דבר בדיוק (שכחתי סיסמה והמייל שאיתו נרשמתי לתפוז לפני איזה 12 שנה לא קיים מזמן), ובסוף זה הסתדר אחרי ששלחתי לכם מייל.
אבל עד שמצאתי לאן לשלוח מייל - יצאה נשמתי.
לזכותכם ייאמר שאחרי ששלחתי את המייל זה נפתר ביעילות ובמהירות, אבל עד אז... באמת שאפשר להשתגע.
º
כשיש הודעת שגיאה על הססמא, מופיע מייל להתקשרות
17/09/14 12:28
30צפיות
לי זה לא עבד...
17/09/14 16:59
84צפיות
ניסיתי שוב ושוב לשלוח להם הודעת שגיאה למייל הזה והסברתי את הבעיה אך לשווא.
אז התחדשתי לי בניק אחר...
במידה ותפוז עוקבים אחרי השרשור
18/09/14 18:30
117צפיות
גם מאוד מעצבן לענות על שרשור שכבר לא קופץ ואז להזרק חזרה לעמוד הראשי. מה שאומר שכל פעם צריך להשתמש בכלי ניווט כלשהו כדי לחזור אליו חזרה. אם מישהו מסתכל על שרשור ספציפי סביר להניח שזה השרשור שהוא מעוניין להשאר בו ולא העמוד הראשון של הפורום.
º
18/09/14 19:03
2צפיות
מסכימה איתך לגמרי
16/09/14 22:08
191צפיות
הממשק זר לי לחלוטין (האשמה בטח גם בי כי אני נכנסת לכאן פחות ופחות)
אני יכולה לכתוב רק מהמחשב בבית כי כאן אני עדיין מחוברת, ובכל האחרים כולל הטלפון אני מתבקשת להחליף סיסמא וכמוך, המייל שאיתו נרשמתי כבר מזמן אינו פעיל והקישור שנשלח אלי לשחזור סיסמא אובד באי שם.
כבר פניתי להנהלה לצורך עזרה אז אמרתם לי, ששלחתם לי מייל ... יופי נחמה.
 
וזה עוד לפני שדיברנו על אפליקציה נוחה (NOT)
 
 
º
חפשי את המייל שלהם בספאם או ב"רשתות חברתיות"
17/09/14 12:29
20צפיות
אני נאלצתי לבקש החלפת אימייל כי האימייל המקורי בו נרשמתי
17/09/14 16:01
152צפיות
כבר כל כך לא קיים שזה עצוב :)
גם אצלי ככה
17/09/14 18:54
89צפיות
אני החלטתי שאני לא מותרת על השם שלי
כתבתי להם כל יוםם מייל
עד שזה הסתדר..
 
גם אצלי
18/09/14 17:39
48צפיות
במקרה במחשב הביתי אני עוד מחוברת בשם שלי, אבל מהנייד לא יכולה לגלוש כי אין לי מושג לאיזה אימייל נשלחת הסיסמא שלי. משהו עתיק שכבר לא רלוונטי. ממש מעצבן.
ונראה אותך גולשת מהנייד....
16/09/14 22:16
167צפיות
חצי מהזמן של הגלישה- פרסומות. פותחים הודעה לקרוא- עולה פרסומת. סוגרים הודעה עולה פרסומת....
חצי מההודעות בעמוד- פרסומות.
<הפכתי לגולשת סמויה כי לכתוב מהנייד אני אפילו לא מנסה...>
לא כיף.
סמתוכה שלמה
16/09/14 23:08
183צפיות
עם הסיסמאות. הועפתי, חזרתי, נדרשתי לסיסמא חדשה, שיחזרתי, שכחתי את הסיסמא שאליה שיחזרתי, וכו'. המצב כרגע הוא שיש מחשב אחד שעדיין זוכר אותי ולא מבקש ממני סיסמא ורק ממנו אני יכולה לכתוב.. יום אחד גם הוא לא יסכים להכניס אותי, ואז אנא אני באה..
אוף ואויש גם לי זה קרה
17/09/14 00:00
256צפיות
שלחתי מייל עצבני ועזרו לי להכנס עם הסיסמא הקודמת. אצלי הסיסמא נשלחה, כמה משעשע, למייל איתו נרשמתי לתפוז. להזכירכן, זה היה לפני כ-12 שנים... המייל הזה מזמן לא בשימוש אבלבל האפשרויות נחסמות כשאין סיסמא וזה מין מעגל קסמים כזה.פשוט ביקשתי שישלחו לי שחזור סיסמא למייל העדכני וזה מה שנעשה.מצד שני, מהמחשב הנייח אני עדין לא מצליחה לגלוש בגלל בעיות סיסמא...
מסכימה איתך
17/09/14 19:22
78צפיות
אצלי לוקח שעה עד שמתאפשר להגיב על משהו! וזו לא בעיה אצלי, זה לא קורה לי באף אתר אחר.
חזרתי
18/09/14 14:02
230צפיות
סייעו לי במייל דרך שם המשתמש החדש. אז לפחות יש לי אפשרות להגיב עם כל ההסטוריה שלי שוב (ולהיכנס  לקומונה). 
 
עדיין, לא חוזרת בי מכך שאני פחות ופחות נכנסת הנה כי אין לי סבלנות להמתין עד שכל הודעה עולה (והנה התחלתי את הגלישה הפעם דרך האינטרנט אקספלורר וכל רגע המחשב הודיע לי שיש תקלה והוא סגר את החלון. אני גולשת דרך האקספלורר בפייס ושם זה לא קורה) + נכנסתי עכשיו דרך הכרום ולקח לעמוד הרבה זמן להיטען (שוב , לא קורה עם אתרים אחרים). 
º
אני גולשת רק עם הכרום, ואין לי שום בעיה עם תפוז
18/09/14 18:40
22צפיות
או! יפה לך יותר בלי הנקודה למעלה מעל הו'
18/09/14 18:54
74צפיות
<סתם... לא שמתי לב עד שלא כתבת>
 
מסכימה איתך שזה מקשה ומעצבן (והאמת היא שזה מוזר - פעם זה עבד חלק, אז מה קרה? הטכנולוגיה הלכה אחורה?).  הנסיון שלי הוא שזה עובד חלק ומצוין ממחשב רגיל עם משתמשים רק בכרום, וגם וגם (חשוב!) מקפידים שהאקסלפורר יהיה סגור.  נראה לי שהיריבות/שנאה בין גוגל למייקרוסופט גורמת לכך שכל אחד מהדפדפנים האלה גורם צרות אם השני פתוח בו זמנית.
אני משתמשת בספארי (apple) אבל לפעמים גם בכרום
18/09/14 19:05
75צפיות
כרגע עובד בסדר גמור. קישטה מרפי
|*|נפתח פורום חוכמת ההמונים|*|
18/09/14 14:28
47צפיות
|נורה|פורום חוכמת ההמונים הוקם בשבילכם, הגולשים והגולשות שמעוניינים להשתמש בחוכמת ההמונים כדי לקבל עצות, תשובות, רעיונות וכל דבר אחר שיעניין אתכם.
חוכמת ההמונים יכולה לעזור ולהועיל בכל מקרה שבו אתם רוצים מגוון של דעות, מאנשים שונים אשר עוסקים בתחומים שונים, כדי לסייע לכם להגיע למסקנה מסויימת, רעיון או אפילו החלטה, בכל נושא שעולה על רוחכם.

מוזמנים להיכנס כבר עכשיו... ואל תשכחו להיות יצירתיים :-)

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
דימום 3 חודשים אחרי לידה
17/09/14 17:39
131צפיות
אני 3 חודשים אחרי לידה. שואבת חלב 3-4 פעמים ביממה. לפני יומיים הרגשתי התכווצויות בבטן תחתונה כמו לפני מחזור והיום בבוקר החל דימום שהכתים את כל התחתונית והייתי בטוחה שזו הוסת. פתאום עכשיו, כמה שעות אחר כך - הדימום פסק לגמריי... מה קורה שם??? 
יכול להיות וסת ראשונה
17/09/14 21:45
69צפיות
המחזורים הראשונים אחרי לידה יכולים להיות משוגעים. גם מבחינת תדירות הופעת הוסת וגם מבחינת האורך שלה.
בלי לחץ
18/09/14 10:27
75צפיות
לא הבנתי אם מעבר לשאיבות את נותנת תמ"ל  או מניקה. ברמת העיקרון אם מעבר לשאיבות אין הנקה אז יכול להיות שמדובר בוסת הראשונה שלאחר הלידה. אבל זה ממש לא וודאי. יכול להיות משהו חד פעמי ויכול להיות דימומים שהולכים וחוזרים בשני המקרים לרוב מדובר בפעילות הורמונלית לא סדירה. במקרה שזה לא מקרה חד פעמי או שאת מזהה שלא מדובר במחזור (לא יחזור בחודש הבא על עצמו) אז שווה ללכת לרופא וגם אם רק כדי שלא תהי בלחץ 
º
זה לא משנה, גם אם היא מניקה זו יכולה להיות וסת ראשונה.
18/09/14 19:43
17צפיות
אירוח לראש השנה - הצילו
58תגובות
15/09/14 08:02
836צפיות
בוקר טוב!
לראשונה בחיי אני הולכת לארח בראש השנה. יהיו ככל הנראה 17 איש . למרות שאין לי שום כוונה להכין הכל לבד ואני בהחלט מתכננת להאציל סמכויות אני אשמח לעזרה עם התפריט והכמויות. אם יש לכן טיפים אני גם אשמח לשמוע.
תודה רבה וחג שמח

(המשך...)
בוקר טוב!
לראשונה בחיי אני הולכת לארח בראש השנה. יהיו ככל הנראה 17 איש . למרות שאין לי שום כוונה להכין הכל לבד ואני בהחלט מתכננת להאציל סמכויות אני אשמח לעזרה עם התפריט והכמויות. אם יש לכן טיפים אני גם אשמח לשמוע.
תודה רבה וחג שמח
º
שאלות פה
14/09/14 16:54
132צפיות
פיזיותרפיסט רפואי - נועה?
14/09/14 16:57
387צפיות
לא בטוח שהכותרת קשורה למשהו - אבל זכור לי דיון על מישהו מעולה בעל יכולות נדירות בתחום הפיזיו׳ ויש מצב שמישהי בשם נועה השתתפה בדיון. הבטחתי לדלות את השם. מישהי זוכרת כזה דבר?
אני מניחה שזו היתה "עוד נועה"
14/09/14 19:15
333צפיות
ראי הודעה שלה למטה - את יכולה לשלוח לה מסר. היא רצינית ביותר בעניין הריצה (אייקון של משתחווה אפיים ארצה, עפר לרגליה) אז נדמה לי שלכן גם מקושרת לפיזיותרפיסטית
דארלינג, אין סיבה להשתחוות. כל אחת יכולה לרוץ
15/09/14 09:55
360צפיות
כלומר, אם יש לה רגליים מתפקדות. גם חלקית.... (בטריאתלון נשים השתתפה וסיימה כמה פעמים אולה מלמד המדהימה שרצה עם שיתוק מוחין למרות שבחיים היא מתנהלת על קביים. לרגליה, אני עפר...).
חברתנו המשותפת שרצה מרתון כשגרה בסביבתך, שלחה לי המוני תמונות של ריצה במחוזותייך היפיפיים. רקומרת...
 
אני הכי שמחה לעזור לאחרות להתקדם. עוד חברה חצתה השבוע את קו ה10K לראשונה. בתור מי שהיתה בטטה אמיתית, הכי כיף זה לתמוך בנשים כמוני שלומדות שכל אחת יכולה!
הסרט בו אולה מלמד השתתפה היה מרתק!
16/09/14 22:18
122צפיות
אין ספק שהיא ספורטאית ענקית.
 
אם את מתכוונת לסרט על טרינשים. האיש שלי
17/09/14 16:32
110צפיות
עשה אותו (הפיק, ביים, השיג כסף, צילם, ערך וכו').
הכל בהתנדבות כמובן.
 
היה גם סרט שהיא השתתפה בו בערוץ 2 אבל הוא יותר מאוחר ונעשה עם תקציב. האיש שלי מגדיר את הסרט שלו כ No budget?..
זה הסרט
17/09/14 16:33
88צפיות
 
מתחיל עם סוזי דבוסקין המדהימה, אמא של טרינשים.
הסרט שלכם
19/09/14 08:29
45צפיות
מרתק ומרגש! בא לי לחבק כל אחת מהמשתתפות תודה על הקישור!
 
<זה לא הסרט שראיתי, הסרט ההוא היה אם אני זוכרת טוב על קבוצת אתגרים ועל אולה שלומדת ללכת ללא תמיכה>
 
גם אני מאד אוהבת אותו
20/09/14 14:16
24צפיות
וגם את האיש שעשה אותו...
אני המלצתי על יובל דוד, פיזיותרפיסט ספורט מעולה
15/09/14 09:48
207צפיות
מקבל ברמת חן. מקסים, מקצוען על אבל לא זול... עובד עם כולם ובעיקר ספורטאים ורקדנים.
מכין מדרסים מעולים במקום אבל רק אם יש צורך. המדרסים שלו עולים כמו אלו שקופת חולים מסבסדת. הם רק הרבה יותר טובים ונעימים....
 
טלפון בקליניקה: 03-6760402
 
תרגישי טוב!
 
º
תודה לשתיכן
15/09/14 12:39
21צפיות
מחפשת אתר לקניית דברים לבית -
15/09/14 08:47
327צפיות
במקרה שלי שקיות מיוחדות לפחי אשפה (של סימפליומן). אה, ושלא יגבה מחיר מופקע של 35 ש"ח למשלוח, כי את זה כבר יש לי...
מחפשת סירטון
15/09/14 23:03
157צפיות
מחפשת סירטון נוגע ללב עם מוסר השכל שילמד ילדים על יכולת בחירה בין טוב לרע.
אולי סירטון שמראה על ילד/ה שיכל/ה לבחור בדרך השלילית ובסוף בחר/ה בדרך הטובה וכמה זה חיובי..
אמנם קהל היעד הוא ילדים (א-ו), אבל לא בהכרח חייבים להיות מוצגים ילדים.
פליז, הלפ, שעתיים כבר חורשת את יו טיוב, ולא מוצאת משהו, כנראה לא מגגלת נכון..
תודה רבה 

מה לגבי זה? מתאים?
17/09/14 16:52
34צפיות
זקוקה לעזרתכן, למרות שלא קשור לפורום - דיקור מי שפיר
17/09/14 05:48
253צפיות
 
בת 40 כמעט, הריון רביעי.
 
בהריונות קודמים לא עשיתי דיקור מי שפיר והפעם כן אעשה. אני מבינה שיש דיקור מי שפיר על חשבון המדינה? כיצד קובעים אליו תור?
 
האם זה משנה באיזה קופה אני ובאיזה בית חולים? אני בקופ"ח מאוחדת. מסתבר שלקבוע תור ע"ח משרד הבריאות זה בכלל לא פשוט. כל הטובים עושים באסותא והעלויות הן מעל 4500 ש"ח רק עבור הבדיקה (+2500 צ'יפ גנטי שאותו אני רוצה לעשות).  לא אכפת לי ברמה העקרונית לעשות בבי"ח ציבורי, רק מדאיג אותו שאין שום מידע מראש לגבי מי יבצע את הבדיקה.
 
מישהי יכולה קצת לשפוך אור על הנושא או סתם להרגיע בנוגע לבי"ח ציבורי?
 
 
אומנם לא במאוחדת אלא בכללית, אבל עונה
17/09/14 06:13
173צפיות
עשיתי בדיקת מי שפיר לפני 7 וחצי שנים, גם עקב גיל. למיטב זכרוני, קביעת התור לבדיקה הייתה מאוד פשוטה - ביררתי באילו מקומות ניתן לעשות את הבדיקה, בחרתי מביניהם, הרמתי טלפון וקבעתי תור. לא שילמתי על הבדיקה, עקב העובדה שעברתי את גיל 35. עשיתי את הבדיקה בהרצליה מדיקל סנטר, אצל רופא שעוסק (או עסק) בזה הרבה ומבצע הרבה דיקורים, ושכחתי מאז את שמו (משהו שנגמר ב"מן"). קיבלתי עליו המלצות מקודם. יש לומר שלמרות שהרצליה מדיקל סנטר הוא בית חולים פרטי, לא שילמתי עבור הבדיקה, כי הוא נמצא ברשימה שעובדת עם משרד הבריאות, או משהו כזה. הבדיקה עברה בשלום והכל היה טוב.
 
אני כן זוכרת עוד משהו: שהרופא שעשה לי מעקב הריון ניסה להפנות אותי לרופא חבר שלו כדי שיעשה לי את אותה בדיקה, באותו מקום (הרצליה מדיקל סנטר) - אבל תמורת כמה אלפי שקלים. לא ביקשתי מרופא המעקב הפניה או המלצה כזאת, הוא עשה את זה מיוזמתו, והוא גם יצר רושם מטעה בשיחה כאילו אין לי אופציה אחרת ואני חייבת לשלם על הבדיקה, אז למה שלא שאשלם כבר לחבר המוצלח שלו. אז כדאי לשים לב.
אז זהו, זה מה שעשיתי אתמול ומסתבר שבקופ"ח מאוחדת
17/09/14 06:15
164צפיות
הכל יותר מסובך. אין להם הסדר עם אף בית חולים פרטי. כל מי שצלצלתי אליו שהפנו אותי מקופת החולים, אמר שאינו עובד בהסדרים של משרד הבריאות ועלי לשלם כאמור סדרי גודל של 4500 ש"ח.....אוףףףףףף
º
לכל מי שצלצלתי אליו אגב יש הסדר עם כללית/מכבי. רק לא מאוחדת
17/09/14 06:16
27צפיות
בזמנו שמעתי שבתל השומר
17/09/14 07:29
132צפיות
בימי שני ורביעי מבצעים את הבדיקה שני רופאים מנוסים מאוד. לאחד קוראים פלדמן ולשני לא זוכרת.
לא יודעת אם זה עדיין רלוונטי, תבררי.
 
אני במאוחדת
17/09/14 10:55
110צפיות
ועשיתי במדיקל ראשון לציון כשידעתי מראש מי יהיה הרופא.זה היה לפני כארבע שנים.
לפי מיטב זכרוני פשוט אמרו לי היכן ניתן לעשות את הבדיקה ופשוט התקשרתי וקבעתי.
לא זכורות לי בעיות כשלהן
תבררי טוב במזכירות הרפואית.אולי פספסת משהו.
שיהיה בהצלחה
פעמיים בשנתיים אחרונים עשיתי
17/09/14 15:54
89צפיות
בתל השומר, יש להם סהכ שני רופאים שעושים דיקור. ברחו לי השמות אבל זה אותם רופאים שעובדים באסותא פרטי. את צריכה טופס 17 ואז זה לא עולה לך. בהצלחה
אני עישתי 3 פעמים בבית חולים ציבורי (איכילוב)
17/09/14 09:47
170צפיות
כל הרופאים שם מומחים, ומאוד מאוד מיומנים. בנוסף, בניגוד למשל לסקירת מערכות, דיקור מי שפיר היא תכל'ס לא בדיקה מורכבת שדורשת מהרופא רמת מיומנות מיוחדת (מקרי ההפלות הבודדים שישנם מקורם בתגובה אישית ייחודית של הגוף, לא במיומנות הרופא המבצע. בהנחה שמדובר בעולם המערבי, עם רופא מסמך ותנאי הגיינה וציוד - את זה יש לך בכל בית חולים ציבורי).
בקיצור, מנסיוני את יכולה בלב שקט לעשות את הבדיקה הזאת בבית חולים ציבורי.
אני עשיתי בבי"ח ציבורי
17/09/14 11:03
121צפיות
המדקר היה אחד הטובים והמנוסים, אפילו שלא ידעתי מראש מי זה יהיה.
עשיתי בבי"ח ציבורי
18/09/14 10:18
72צפיות
ולא ממש עניין אותי מי ידקר כי הסיכון להפלה לא תלוי במדקר אלא בגוף האשה. עשיתי 3 פעמים והייתיאחרי 3 הפלות ככה שלא ניתן להגיד שאני שנטי....
את יכולה לעשות בציבורי באסותא ולבחור מתוך רשימה מצומצמת של מדקרים ללא עלות (אולי גם במדיקל)
 
בקשה מהעבודה (לעבוד) בזמן חל"ד - דעתכן?
17/09/14 22:05
333צפיות
רציתי לשמוע מה דעתכן.
אני, כאמור, בחופשת לידה.
כבר כמה זמן ש"מציקים" לי לעשות איזה משהו בשביל העבודה.
משהו שביקשו גם מהסניף שבו אני עובדת בהפתעה (סוג של מסמך).
מחויבות שלי לעשות זאת, רק שאני בחופשת לידה.
אני מוכנה עקרונית לעשות את זה מהבית.
 
בשביל לעשות את זה, אני צריכה חומר שנמצא אצלם. הוא לא אמור להיות אצלי בבית.
 
מבקשים ממני *לבוא לקחת*. כשאני אומרת שאני עוד לא נוסעת לסידורים עם הקטן (מה שלחלוטין נכון), הגדילו ואמרו לי שהמנהלת שואלת אם *בעלי יכול לעבור פה לקחת את זה*?
 
רק לי זה נשמע הזוי עד מכעיס?
או שזה תלוי ביחסי העבודה שלי עם המקום?
(מן הסתם לא ישלמו לי. תנאי העבודה כשלעצמם שערורייתיים. אבל מרחק הנסיעה הוא כ20 דקות לכיוון).
לדעתי התשובה החד משמעית צריכה להיות - לא!
17/09/14 22:52
242צפיות
זה לא חוקי מבחינת ביטוח לאומי.אין לך ביטוח (אם יש תאונה חלילה אל ומהעבודה) וגם לתינוק לא (לא נחשב כתאונת עבודה)לא הוגן, לא אתי ולא מוסרי ללחוץ עליך בזמן חופשת לידה לעשות עבודה ועוד ללא תשלום והנסיעה על חשבונך...ועוד שאת תבואי לקחת???!!!סליחה שאני בוטה שלא כהרגלי אבל ממש מעצבן אותי לקרוא את זה.בעיני זו חוצפה ממדרגה ראשונה וזו דרישה לא חוקית, לא הגונה, נצלנית ולא נעימה.בקיצור - סרבי באסרטיביות והבהירי כי זו חוצפה ולא מקובל כלל.
בלי להתבחבש בתירוצים
18/09/14 00:22
200צפיות
של "לא נוסעת עם התינוק" ועוד לפני שעולה שאלת הבעל:    "תוציאו לי שליח" פשוט. וגם על זה הם צריכים להגיד תודה.          
עצם העבודה שמדברים איתך שליחים של המנהלת ולא היא עצמה
18/09/14 07:27
187צפיות
זה מגעיל. מהזה ״ היא רומזת, היא שואלת״- זו בדיוק הדרך שאחר כך לא תקבלי שום קרדיט על ההתנדבות. תגידי לכל השליחים באופן אגבי -״ ששולה תצור איתי קשר״ ולאותה שולה תגידי באופן ברור שאת תשמחי לעזור *לה* ושתדאג להעביר את החומר אלייך
בעלך לא יכול אבל שליח בטח יעשה זאת בשמחה
18/09/14 10:18
187צפיות
אני בטוחה שהם יכולים להרשות לעצמם לשלוח שליח או שמישהו מהעבודה יקפיץ את החומר.
מן הראוי שגם תקבלי ימי חופש במקום זמן שעבדי בזמן חופשת הלידה.
איזה חצופים
18/09/14 10:40
177צפיות
הזדמנות טובה לתרגל אסרטיביות.
 
לגמרי חצופים
19/09/14 18:45
77צפיות
לרגע חשבתי שהיתה לך התחייבות שלא הספקת למלא, אבל משהו שצץ בהפתעה בזמן שאת בחל״ד, זה ממש ״לא״.גם אם זו היתה התחייבות שלא הספקת, זה עדיין לא מספק כדי שתעני כן, אבל משימה שהופיעה כשאת כבר בחל״ד, זה שיא החוצפה.אם את צריכה תירוצים, תמיד אפשר להגיד שהוא כל הזמן על הידים, שהוא לא נותן לך לישון בלילה, שהטפשת הריון הגיעה במלוא הדרה אחרי הלידה וכו וכו.
לא. אבל אתם יכולים להוציא שליח
21/09/14 10:24
59צפיות
חצופים. ועבריינים גם. (לא שלא עשיתי את זה בעצמי, אבל הבקשה שלהם צריכה להיות בדחילו ורחימו).
שרשור - מה נקרא בחגים?
67תגובות
14/09/14 10:05
678צפיות
הו, וואו, לא פתחתי הודעה זה יובלות.
המלצות ודיס-המלצות על ספרים גם לילדים גם לגדולים, מתאים לנו?

(המשך...)
הו, וואו, לא פתחתי הודעה זה יובלות.
המלצות ודיס-המלצות על ספרים גם לילדים גם לגדולים, מתאים לנו?
הלואי יש פה מישהי שמוכנה לעזור
14/09/14 00:49
867צפיות
אז ילדתי לפני שלשה חודשים, חופשת הלידה עוברת ואני עדיין תקועה בעבודת מחקר בשביל לסיים את התואר, מאד צריכה את עזרתכן.
אז אם את נשואה וילדת את ילדך הראשון בשנה האחרונה אשמח מאד מאד (אני כבר על סף ייאוש) אם את ובעלך תקדישו 10 דקות (באמת לא יותר) למלא את השאלון שבקישור הבא:
https://docs.google.com/forms/d/1kyYilbjnKU74dpUj2...
תודה רבה רבה
הי טלאל
14/09/14 14:28
399צפיות
תוכלי להציג קצת יותר? מאיפה את? מהי מהות העבודה? במסגרת איזה תואר? זה גם מקובל מבחינה אתית וגם מסייע לגייס משיבות לשאלונים.
ברוכה הבאה
הי מעין
14/09/14 15:04
422צפיות
אציג בשמחה, כמובן שגם בתחילת השאלון זה מוצג באופן יותר מפורט ולכן ויתרתי על הצגה בגוף ההודעה.
אני מירושלים, מסיימת תואר שני בהתמחות בגיל הרך בעברית וכל מה שנותר לי הוא להגיש את המחקר, לכן זקוקה לעזרה.
המחקר בודק האם ישנו קשר בין אופן הזנת התינוק לתחושת המסוגלות ההורית של האם ושל האב באותה משפחה.
כמובן שהשאלון אנונימי ואין לי שום דרך לדעת מי ענה עליו
תודה רבה (מקווה כבר לחבו את הכובע...)
מעניין
14/09/14 16:20
273צפיות
פתאום אני קצת מצטערת שלא ילדתי את ילדי הראשון לאחרונה.
בלי קשר למחקר והתקדמותו, סתם כי מעניין לשמוע על זה פה בפורום - בא לך לספר קצת על המחקר, הרקע, ההשערות ומה הוביל אותך לחקור את הנושא הזה?
המון בהצלחה
15/09/14 09:41
161צפיות
האמת שלא נראה לי שתצליחי לגייס בפורום הזה מספיק משתתפות.   ממליצה לפרסם בהורים לתינוקות. וגם הרבה מאוד אמאות גולשות עדיין בפורום הריון ולידה אז אולי גם שם יוכלו לעזור,  רוב המשתתפות הפעילות בפורום הזה ילדו את ילדם הראשון לפני אי אלו שנים וחלקם כבר מסיימים את היסודי.    אבל נשמע מחקר מעניין
בנות, לידה רביעית לאומת הקודמות
14/09/14 13:05
567צפיות
מכיוון שיש כאן כמה וכמה בנות עם ארבע ויותר אשמח לשמוע  מנסינכן.  לידה רביעית לאומת השניה ושלישית, איך הייתה? ארוכה יותר? קצרה יותר? קלה? קשה?  הדימומים? התפרים? האישפוז?  אשמח לכל בדל אינפורמציה.  בשיחה עם דולה נאמר לי שיש מחקרים וסטטיסטיקות לגבי לידה ראשונה שניה ושלישית, לאומת זאת לגבי רביעית יש הרבה פחות אינפורמציה. התאריך מתקרב והמפלס החרדות הולך ועולה,  בלידה הזאת אני עדיין לא אהיה מוגדרת כולדנית ולכן הסיבוכים שיכולים להיות לאישה ולדנית מצד אחד לא חלים עלי מצד שני היה לי סיבוך בפעם השלישית שמאוד אופייני לאישה בלידה שישית ומלה ולא בלידה שלישית ולהן החששות, לא חייב שזה יחזור גם הפעם אבל יש סיכוי.  בקיצור אשמח לקבל כל אינפורמציה מנשים שילדו יותר משלוש פעמים איך היה להן בפעם הרביעית, הלידות הקודמות שלי היו לידות רגילות אז אני מכווה שגם הפעם זאת תיהיה לידה רגילה
קצרה, מהירה, בדלפק הכניסה
14/09/14 15:40
425צפיות
מעצימה, נהדרת, בעמידה, עם חיבור מדהים לעצמי.
היה מקסים... כבר כתבתי?
 
בהצלחה!
תודה
14/09/14 19:13
229צפיות
איך זה היה בהשוואה ללידה שלישית ושניה?
אז ככה...
14/09/14 21:48
238צפיות
ראשונה - עם אפידורל וזירוז. ארוך ומייגע, בתנוחת חיפושית מתה.
שנייה - הגעתי לאחר ירידת מים, ניסיתי בלי אפידורל, לא נתנו לי לרדת מהמיטה או לזוז, בסופו של דבר ניסו לתת לי אפידורל ולא הצליחו. אין לי מושג מה היה בלידה, לדעתי הייתי מעולפת. אם יום אחד אעשה עיבוד לידה, זה יהיה על הלידה הזו... בלקאאוט מוחלט.
שלישית - עם סמפליוסיזיס ובעיה רצינית בברך (לא יכולתי להיות על 6), ללא אפידורל, מהירה, תנועתית ככל האפשר, בשכיבה על הצד.
רביעית - הו רביעית... כאמור, בלי אפידורל, בעמידה, מדהימה.
תודה על התשובה
14/09/14 22:23
126צפיות
אצלי הלידה השלישית ומה שהגיע אחריה היה הכי טראומטי ולכן החשש ממה שיבוא הפעם. הסיפור ותיאור שלך על הלידה הרביעית מדהימים מכווה גם אצלי חוויה מתקנת
לאור הלידה הראשונה שלי
14/09/14 16:35
486צפיות
(5 שעות מהתחלת צירים, שעה מכניסה לחדר לידה) קצת קשה שיהיה יותר קל. לאור הלידה השלישית שלי (מצג עורף לאחור, חמישה ימים של צירים, ובסוף מיילדת שטיפסה עלי ודחפה את התינוק למטה) קצת קשה שיהיה יותר קשה.
הלידה הרביעית היתה משהו באמצע. יחסית מהירה, אבל לא מדי, לא מאוד כואבת.
לא היו תפרים (גם בשלישית לא היו), הדימומים היו רגילים אצלי, האישפוז היה די היסטרי, אבל רק בגלל שלקחנו משכנתא באותו זמן (לא התכוונו, אבל כשהייתי בתשיעי היתה שביתה מסיבית בבנקים, והיא הסתיימה ביום הלידה. לא יקרה אצלך...)
º
תודה על השיתוף
14/09/14 19:50
30צפיות
קשה לי להאמין שאפשר ללמוד מזה משהו
14/09/14 22:23
322צפיות
בכל מקרה, הלידה הרביעית שלי היתה שונה מאד משלושת הקודמות לה, היא התפתחה הרבה יותר בהדרגה, ועד שלב די מתקדם לא היתי בטוחה אם אני יולדת או סתם משלה את עצמי.
מרוב שהתלבטתי בסוף ילדתי בחדר קבלה 5 דקות אחרי שהגעתי לבית החולים. רק משהו כמו שעה שעה וחצי קודם השתכנעתי שזו באמת לידה ולא סתם צירים שיעלמו כמו שבאו...
מבחינתי זו היתה אחלה לידה (גם הקודמות היו אחלה, אבל זו היתה יותר שלווה)
אני מאחלת
15/09/14 08:46
190צפיות
לעצמי לידה כזאת. תודה. מאחלת גם לך לוויה חוזרת.  נשמע אחלה של לידה.
º
תודה. גם אני מאחלת לעצמי
15/09/14 16:47
25צפיות
הלידות שלי היו די דומות
14/09/14 22:51
268צפיות
אז קשה לי להגיד משהו על הרביעית לעומת האחרות.
כולן התחילו בירידת מים, ובכולן הלידה עצמה מצירי הלחץ היתה מהירה, ההבדל היה בזמן בין ירידת המים לתחילת הצירים הרציניים.
בהקשר הזה, הרביעית דווקא היתה ארוכה יחסית, ולקח כמעט חצי יום מירידת המים עד הלידה, כשהשלישית היתה הכי קצרה, בערך 4 שעות.
 
לא נראה לי שעזרתי.
 
מאחלת שתהיה לידה רגילה וקלה.
 
 
º
תודה על השיתוף
15/09/14 08:48
27צפיות
מהירה יותר מהקודמות
17/09/14 19:28
61צפיות
הייתה חוויה חיובית.
פעם ראשונה שסיימתי לידה והייתי מוכנה מייד ללדת שוב (אם אפשר היה ללדת בלי לעבור עוד הריון )  
ככה היה לי בפעם השניה
20/09/14 11:38
22צפיות
תודה על השיתוף
מסובכת יותר.
17/09/14 22:00
92צפיות
לידה ראשונה- לידה טבעית, יומיים אחרי תל"מ, שעה ורבע.
לידה שניה- לידה טבעית, שבוע 42+1, 20 דקות.
לידה שלישית- זירוז ולידה טבעית בגלל שהגעתי ל42 שבועות. 6 שעות כואבות במיוחד.
לידה רביעית- רעלת הריון, זירוז באינפוזיה, 48 שעות של סיוט, לידה טבעית בנס של רגע אחרון לפני קיסרי, ופגית. 
º
תודה על השיתוף
20/09/14 11:48
10צפיות
אולי מפה תבוא הישועה?
14/09/14 18:19
548צפיות
אני מחר כל היום באונ׳ בן גוריון, ואהיה חייבת לשאוב באמצע לפחות פעם אחת.קראתי על קיומם של חדרי הנקה בקמפוס, אבל איפה הם בפועל - אין לי שמץ.מישהי יודעת אולי?תודה מראש לעונות!
º
מנסה לברר לך
14/09/14 19:13
52צפיות
יש אחד בבית הסטודנט
14/09/14 19:34
285צפיות
אבל אין לי מושג איפה. בכניסה לבית הסטודנט יש משרד קבלה בצד שמאל, תבררי שם
אז.. איך היה השבוע שלכן?
11/09/14 12:37
165צפיות
שלל חצבים וציפורים נודדות.. משמח או מדכדך?
נהנות מהשגרה? מתכוננות קדימה? מה קורה אתכן? ספרו!
משהו קטן וטוב
11/09/14 12:38
286צפיות
מה היה טוב השבוע? נעים? קליל? מצחיק? משמח? מחבק? מחזק?
כל דבר טוב - הביאהו לכאן שנשמח גם
ירח מלא בשניים, כנראה פעמיים
11/09/14 15:52
531צפיות
כבר ארבע שנים שאני מארגנת את ריצות ליל הירח של רצי מודיעין.
רצים את מסלול ה13K הקבוע ביער בן שמן.
הפעם נרשמו כמה וכמה אנשים שרצים בקצב שלי בדרך כלל אבל חלק לא יכלו, אחת נפצעה וכו' וכך נשארתי לבד. 
האיש שלי החליט לרוץ אית(ט)י יחד וכך זכינו לחוויה זוגית ספונטנית ונהדרת לאור הירח.
והיום יש אנחנו מתוכננים לדגום ריצת ליל ירח חדשה במחוזותינו, שניה לפני ששבוע ליל הירח מסתיים לו.
עד החודש הבא....
 
שני דברים לא קשורים
11/09/14 21:45
386צפיות
1. האימונים של החודשים האחרונים התגשמו לכדי היכולת שלי לרוץ ברצף לפרק זמן ממושך יותר משיכולתי אי פעם בחיי. הבחירה בסוג הזה של הפעילות באה על רקע הרצון שלי לשלב משהו באורח חיי כך שלא יפריע - שמה נעליים, יוצאת וחוזרת תוך חצי שעה. לאט לאט זה מתגלה כהנאה קטנה ונעימה.
2. חתונה של חבר טוב טוב, שלקח לו הרבה שנים למצוא את זו שאהבה נפשו אבל בסוף זה קרה ושימח אותנו מאוד. היה נחמד גם ללכת לכבוד החתונה אל המספרה לראשונה אחרי כמה חודשים, כולל  צבע (אחרי שכבר קראו לי בלונדינית ) ופן (מאורע של פעם בשנה למתולתלת שכמוני), להתאפר ולהתלבש ולקבל מחמאות...
סופסוף אירוע!
11/09/14 22:40
658צפיות
אחרי שצוק איתן הרס לנו את הקיץ.. סופסוף נכנס אירוע "שווה" לעסק החדש
משהו עם בשר
והצלחנו להרים אותו בהתראה קצרצרה. ולעשות אותו טוב!
אירוע חברה בבריכה, שמתחם הטיפולים שלנו היה ה-להיט שלו. עבד ללא הפסקה וקיבל המון "וואו". גם בעל המקום וגם המארגן מטעם החברה היו מרוצים. התחלה מעולה. יצאנו במצברוח מרומם
איזה כיף לקרוא! כמה מגיע לך שזה יקרה סוף סוף
12/09/14 07:07
207צפיות
אחרי כל הציפיות והעיכובים בעקבות צוק איתן וכל הנתינה שלך.
מקווה שזו נקודת הפתיחה של עוד המון כאלו!
12/09/14 13:04
61צפיות
כל הכבוד!
12/09/14 14:05
49צפיות
נהדר!
º
איזה יופי! סימן לבאות
14/09/14 16:39
13צפיות
הרחבנו את המשפחה
12/09/14 12:00
669צפיות
יוצאת מהארון: הצטרף אלינו גור קטן ומתוק, הלידה עברה בשלום ועברנו כבר גם את הברית.
בגדול הרבה אושר, בקטן - הרבה הסתגלות ותקופת משכב לידה שאני לוקחת לעצמי.
אחותו מאד אוהבת אותו אבל נראה שגם לה יש קושי, בעיקר סביב זה שאמא שלה הרבה פחות זמינה אליה.
נעבור גם את זה,
רק שיהיו בריאים
מזל טוב!!
12/09/14 13:05
87צפיות
פוסט קל והסתגלות מהירה!
º
מזל טוב. שיהיה הסתגלות קלה והרבה אושר.
12/09/14 13:16
14צפיות
º
מזל טוב! וואחד יציאה מהארון
12/09/14 17:18
23צפיות
º
מזל טוב
13/09/14 18:47
7צפיות
º
תודה רבה
13/09/14 23:02
10צפיות
º
מזל טוב!!!!
14/09/14 13:23
5צפיות
בשורות מעולות בעבודה, אבל ממש
12/09/14 13:49
498צפיות
הדבר הזה שאין לו שם שאני עושה בשנתיים האחרונות, מקבל שם. והכרה. ותפקיד תפור לפי מידותיי.
וצוות. וגב.
התבשרתי אתמול, למעשה, שכל מה שרציתי - קורה. הכי טוב שאפשר.
אני מאושרת.
 
וחוץ מזה שבוע טוב, ערב איכותי על סושי עם חברה, נעים בבית עם הילדים, מחר בערב הופעה (בנוהל).
בקיצור - אחלה אחלה.
º
איזה כיף!
12/09/14 14:08
18צפיות
º
נהדר! ברכות לרוב!
13/09/14 00:19
16צפיות
קשה
11/09/14 21:38
626צפיות
"דרישות שלום" קטנות מהשנה האחרונה שמגיעות מכיוונים שונים. זה לא דומה לגיהנום של מה שהיה פה לפני שנה, אבל זה מחזיר לשם ומאפיל על כל היתר. ואם בשנה שעברה הפסקתי לאכול, הפעם אני בורחת אל האוכל וזה גם מבאס, מז ששמרתי את הבגדים במידות הגדולות
מתקשה להגדיר
11/09/14 22:34
492צפיות
הוא כל הזמן השתנה לנו
דברים צצו בהתראות קצרות
כלים התקלקלו לבעלי, תור למומחית לילדה התפנה לפתע, אירוע שנכנס מעכשיו לעוד 36 שעות
המון המון דרישות ומטלות וחובות
נכון לעכשיו אפס זמן של פנאי וכיף
זה לא רע. כי צריך פרנסה. כי כולם בסדר
אבל זה.. לא יודעת בחיי, מה ההגדרה לזה?
המציאות
12/09/14 00:37
777צפיות
היה לי ברור שיגיעו עוד ימים קשים אחרי ההיי של שבוע שעבר
אבל הופתעתי כמה הם לא באמת קשים. ז"א יש התמודדויות אבל לא משהו שהפיל אותי יותר ממה שחשבתי שיהיה
טוב לי
הרבה זמן לא הצלחתי להגיד את המשפט הזה
הילדים נראים מאושרים, לא שתמיד קל ופשוט בלי אבא נוכח שנוסע רחוק לעבודה
אבל החינוך שלהם מעולה
חששתי מהדירה הקטנה והיא מתגלית כממתק אמיתי.
אפילו הפצלוחה אמרה לי שהיא מעדיפה את הבית הזה (70 מטר, בניה של שנות ה-70, 3 חדרים) על פני הבית הקודם שלנו (130 מטר שאוכלסו לפני שנה, 5 חדרים)
פתחת עסק חדש וטפו- נראה שזה כיוון נכון הן בהיבט האישי שלי והן מבחינת פרנסה
(מקוה עד שבוע הבא להראות למי שלא מכירה בפייס על מה בדיוק אני מדברת)
העסק החדש שלך כ"כ קורץ לי
12/09/14 07:24
584צפיות
ואני מתקשה לעבור את מחסום השאלה "כמה זה עולה"...
הכל כתוב.....
14/09/14 01:31
342צפיות
כי גם אני כזו... לכן אם תסתכלי היטב- המחיר כתוב שם ואת יכולה להחליט מראש ולבד לפני שפונים אליי
משבר אנרגיה
12/09/14 08:33
431צפיות
לא הצלחתי לישון היטב, ולא לאכול היטב (שני דברים שלדעתי מאוד משמעותיים לאיזון), ולא בגלל מחסור בזמן לישון או לאכול, אלא בגלל "משבר אנרגיה" לא מוסבר כזה. לא הצלחתי לשטוף כלים. לא ברור העסק. דווקא מבחינת העבודה עבדתי לא רע וקיבלתי פידבקים טובים.
פצחתי בקריירה חדשה
12/09/14 23:27
765צפיות
בשבוע שעבר.
אני במקצוע הנכון, אבל עוד לא יודעת אם במקום הנכון. 
חוץ מזה יש לי הרבה מילים, אבל אני לא מצליחה לכתוב אותן.
אוהבת את החתימה שלך
14/09/14 15:40
180צפיות
נכונה בכל כך הרבה מובנים
מאחלת לך בהצלחה
וואו! כמה מרגש
14/09/14 20:52
126צפיות
שיהיה המון בהצלחה
בהצלחה!
16/09/14 13:52
29צפיות
מקווה שיהיה לך טוב!
עמוס בעיקר
13/09/14 18:50
299צפיות
קצת חולים
עדיין מתאקלמים בחזרה לשגרת בי"ס
עמוס בעבודה וגם לא משהו שממש אהוב עלי אז אני ממש מותשת מהשבוע הזה.
השבוע הקרוב הולך להיות עמוס עוד יותר, מקווה לשרוד אותו.
מאוורר
14/09/14 00:09
278צפיות
סוף סוף, אחרי קיץ כבד ומעיק, התפנה לי מקום בראש ובנפש.
חוזרת לעשיה נמרצת ומכוונת למעלה.
 
º
ענייני ילדים
10/09/14 20:57
128צפיות
התמודדויות חברתיות בכתה א׳
10/09/14 21:03
721צפיות
(נדמה לי שאני כל הזמן פותחת שרשורים..)
 
אז ככה - האמצעית התחילה בששון ובשמחה כתה א׳ יחד עם קבוצה נאה של חברות טובות.
ביניהן, אחת שהיא so called החברה הכי טובה שלה אבל מסתבר יותר ויותר שמדובר בטיפוס מהזן השואף להיות מלכת הכתה הלא סימפטית.
שתלטנית, תככנית, עם שלל הערות מציקות ועוקצים ועד נסיונות (כושלים בינתיים) להרחקת חברות אחרות.
ולמרות שהאמצעית היא ילדה מלאת ביטחון וכריזמה משלה, אני מרגישה שהיא לא מצליחה להתמודד איתה.
ואם לסבך את העניין יותר, האמא ואני חברות טובות.
אשמח לעצות טובות לדרכי התמודדות ותמיכה בילדונת.
מה שאני נוטה לעשות
10/09/14 22:12
536צפיות
אני מנסה לשקף לילדה שלי מה אירע: 
"שמתי לב שכש X אמרה Y זה היה לך לא נעים. גם אם היא היתה אומרת לי כך, היה לי לא נעים". 
"יכול להיות ש Y אמרה שאת לא טובה ולא תוכלי להשתתף במשחק כי היא העדיפה לשחק רק עם X והיה לה קשה לראות שאת וX נהנות כל כך ביחד"
"כש Y אומרת דברים מעליבים את יכולה להגיד לה שמה שהיא אמרה כעת מעליב" 
"יכול להיות שלפעמים כיף לשחק עם Y ולפעמים לא כל כך כיף. כשלא כל כך כיף אפשר לשחק עם ילדות אחרות". 
"מה ששמעתי שאמרתן ל Y הוא אולי לא כל כך נעים ל Y. תחשבי איך את היית מרגישה אם היו אומרים לך כך. אני מצפה ממך לא להעליב ילדות אחרות, גם אם X עושה זאת". 
"אם Y לא אוהבת לשחק עם X זה לא אומר שאת צריכה לוותר על המשחק איתה. אני חושבת שלפעמים כיף לך מאד לשחק עם X ונראה לי שכדאי שתמשיכי לשחק איתה". 
 
אם יש פעילות חמורה יותר מצד הילדה ההיא - משהו שצריך להערכתך התערבות ישירה מול הילדה - אפשר לדבר עם האמא. אבל בגדול הנטיי השלי היא לתת לילדה שלי כלים להתמודד עם ילדים שאולי לא תמיד ינהגו כלפיה בנעימות או בהגינות, כן לייעץ לה איך לנהוג בעצמה כלפי אחרים. 
לשקף לשקף לשקף
11/09/14 00:43
368צפיות
חוץ מהתכנים החשובים שאפשר להעביר ככה, זה מלמד אותה לדבר איתך על העניינים החברתיים שמעסיקים אותה, שזה לא פחות חשוב. אני עושה את זה המון, ועכשיו, כשהיא כבר בת 10 כמעט, היא הרבה פעמים באה וחולקת איתי תובנות חברתיות שלה או ממשיכה נושאים שדיברנו עליהם עם דוגמאות חדשות מאותו יום.
אז אני בכיוון הנכון
11/09/14 08:07
238צפיות
כי זה פחות או יותר מה שעשיתי עד עכשיו.
אם כי נראה לי שאני צריכה לעבוד יותר על ניסוח ׳משקף׳ לעומת ׳מייעץ׳.
רק לחדד את ההבדל בין שיקוף לעצה
11/09/14 08:49
386צפיות
שיקוף זה החלק שבו אנחנו רק מנסים לחזור בפניהם על הרגשות שעלו בהם. בלי לתת עצה, רק לומר איך אנחנו רואים שהם מרגישים. 
לפעמים זה מספיק, כי כל מה שהילד צריך זה הכרה ברגשות שלו וראייה שיש מי שמבין. 
לפעמים זה לא מספיק והוא באמת זקוק לעצה. למשל, מה לעשות בסיטואציה. במקרים כאלו כדאי, לדעתי, קודם לנסות לבדוק עם הילד מה הוא חושב שאפשר לעשות. מן סיעור מוחות כזה ואז מתוך הרעיונות שהוא מעלה ושאת מעלה למצוא משהו. בדרך הזאת, יש יותר סיכוי שהוא יעשה שימוש בעצה, גם מכיוון שהוא מרגיש שהיא באה ממנו וגם מכיוון שסביר שהוא יבחר בדרך שמתאימה לו (למשל, ודוג' שונה מאד ממה שנתת, זה כשהורה אומר לילד אחרי שהוא מספר שילד X מרביץ לו- "תחזיר לו". אבל יש ילדים שהחזרה כזו לא נמצאת במנגנון הפעולות האפשריות שלהם. עצה כזו, עלולה לתסכל אותם כי הם ירגישו שהם מאכזבים (את ההורה ויותר גרוע את עצמם) אם הם לא מיישמים אותה). 
 
ודבר אחרון, כשילד בא ומספר לנו על סיטואציה חברתית קשה/לא נעימה שהייתה לו הפתיחות שלו לשמוע ביקורת או הטפה היא מאד נמוכה והוא יתפוס אותה כמעליבה. לכן בנקודת הזמן המסויימת הזו כדאי להיות שם איתו ובשבילו ולהשתדל לא להעביר ביקורת (אני לא כזו מושלמת, ברור שגם לי זה קורה לפעמים). אחר כך כשהוא קצת מתרחק מהסיטואציה אפשר לנסות לפתוח את הנושא שוב ולחשוב איך הילד השני מרגיש, אבל במרבית המקרים אם גם הוא נפגע מהסיטואציה, לא תיהיה לו שום פניות רגשית להקשיב לאיפה הוא לא היה בסדר ולכן הביקורת לא תשיג את מטרתה (אפשר להשוות את זה למצב שבו אנחנו באות טעונות מוויכוח עם חברה, או מעימות בעבודה ומספרות לבן הזוג והוא מייד אומר לנו איפה אנחנו לא היינו בסדר. ברוב המקרים התוצאה של שיח כזה תיהיה פיצוץ).  
 
זה שני הגרוש שלי בנושא. 
º
תודה. לקחתי איתי.
11/09/14 09:19
29צפיות
בעניין ביקורת - כמובן אני מסכימה
11/09/14 13:06
158צפיות
התייחסתי לאפשרות שהילדה השנייה סוחפת את הבת שלי להתנהגות פוגענית בילדה שלישית (לעיתים זה עשוי לקרות בלי שהילדה שלי תרגיש נפגעת). 
אני מייעצת להתרחק
10/09/14 23:19
462צפיות
זה גם מה שאני עושה בעצמי עם טיפוסים רעילים
לא ממש ישים
11/09/14 08:14
321צפיות
בהתחשב בזה שהן באותה כתה ושכנות בישוב קטן.
להתרחק במובן של לעבור לשחק יותר עם ילדים אחרים
11/09/14 09:53
247צפיות
הרי לא עם כל מי שאתה בכיתה וביישוב היא ביחסי חברות קרובה.כמובן, בהנחה שהיחס הזה של הילדה השניה גורם לבת שלך לאי נוחות. לתת לגיטימציה לאי נוחות שלה (״בטח שלא נעים לך עם דנה, כי היא מדברת אלייך כאילו את המשרתת שלה״), ולייעץ לה לעבור לשחק יותר עם ילדים אחרים. להגיד לה שאין סיבה לשחק עם מי שמתייחס אליך לא יפה.נ.ב אני רוצה את הפרטים של הפסיכולוגית ממכבים שהזכרת בשרשור אחר
אנחנו עובדים על זה
11/09/14 11:00
173צפיות
אבל, כאמור, זה לא פשוט.
ושולחת לך.
אני הופתעתי לגלות שהילדות סביבי
11/09/14 13:10
280צפיות
הרבה יותר גמישות ממני, ובהחלט יכולות לקבל שילדה מסויימת לפעמים היא חברה טובה שכיף איתה ולפעמים מתנהגת לא יפה ואז הן מתרחקות ממנה. הן לא נוקמות בה ולא מסרבות לשחק איתה בפעם הבאה. בנקודה הזו אני לומדת מהן ומאד מעריכה את היכולת שלהן שלא ל"הדביק" סטיגמות.         הן כן יודעות לומר לי ש X הרבה פעמים לא נחמדה, או חברה לא טובה, (הן לא תמימות ולא קורבנות) אבל עדיין מסוגלות לראות את היתרונות של X ושלפעמים כיף איתה. 
העצה להתרחק יכולה להיות מאד קשה ליישום
11/09/14 14:37
152צפיות
בלי קשר לקרבה הפיזית או השהות באותה כיתה. אם יש ילדה שמצד אחד מאד זקוקה לחברה, ומצד שני לא מאד מוצלחת ביצירת קשרים חדשים, יהיה לה מאד קשה לוותר על החברה שכן יש לה, גם אם היא בעצמה מכירה בחסרונות שלה. זה כמובן מתעצם אם ויתור על החברה משמעותו ויתור על חברות עם קבוצה שלמה של ילדות.
אחרי הצהריים כולם שלך
11/09/14 00:20
260צפיות
- להזמין חברות אחרות ( בתווך שלך) ולבנות מערכות יחסים שאולי יחלחלו אחר כך לכיתה.
זו אני כתבתי את ההודעה לפני שנה???
11/09/14 07:43
315צפיות
הילדה נכנסה לכיתה א עם 15 חברות שלה בינהן אחת שתלטנית שמשתלטת עוד מימי הגן .
של הבת שלי היא חברה טובה
אנחנו גם שכנים וחברים .
דיברתי בלי הפסקה הראתי לה התנהגויות לא נכונות ויפות ביקשתי שתזמין גם חברות אחרות לא אותה .
לבת שלי היא לא הציקה למעשה כי היא ידעה לעמוד מולה אבל כן נסתה להשתלט עליה .
לקראת סוף השנה הבת שלי אמרה לי (ולמעשה גם לה ) שהיא כבר לא החברה הכי טובה שלה , היא בחרה לה חברות אחרות .
להרחיק אותה בכח כנראה לא תצליחי .
אבל לדבר הרבה ולהסביר
גם אצלנו זה התחיל ככה לפני שנה
13/09/14 18:41
84צפיות
הבנות חברות וגם אנחנו האמהות, זו הסיבה שגם דאגנו להיות יחד לא ידעתי איך יתנהלו הדברים ואני גם בכלל לא מתחרטת ויודעת שזה טוב לבת שלי.
הבת שלי יודעת לקחת מרחק מחברות שלא טובות לה וכשלא טוב לה, אני סומכת עליה בנושא הזה.
מודה שבקיץ כשהיה יותר אינטנסיבי (ללא שעות הוראה והרבה שעות קיטנה משעממות) היה קשה להן יותר ובאמת הבת שלי לקחה צעד אחד אחורה וויתרה על מפגשי אחה"צ שנעלמו לחלוטין וכרגע עוד לא חזרו לשגרתן. לי אין בעיה עם זה כי ראיתי בקיץ שבאמת קשה ולא טוב לה.
חשוב לי לציין שביתי טוענת שזו החברה הכי טובה שלה, הראשונה מהחברות בכיתה ואני יודעת שהן אוהבות אחת את השניה.
לפעמים זה באמת קשה לי, כמו שכתבו לך שיקוף זה מעולה, גם אני עושה את זה.
חרדת ילד ראשון
11/09/14 21:24
581צפיות
שלום לכולן, אני אשמח פידבקים הנושא קצת מתפלסף ומתפלצף אני אמא טרייה לתינוק מתוק בן 4 חודשים. אנחנו גרים בחו"ל ואחרי המון זמן שלא היינו בארץ (הריון ואז לידה...) מתכננים ביקור בעוד מספר שבועות. אני מאוד מתגעגעת לחברים ולמשפחה ומחכה שכולם כבר יכירו את הבן שלנו, כך שזה אמור להיות אירוע משמח לכולנו! אבל מה? במקום זה אני בחרדות, או יותר נכון חרדה, חרדת טיסה. אני כבר שנים סובלת ממנה וברור שרק טיפול מקצועי יעזור כאן (אני בשלבים התחלתיים שלו) אבל מאז שהבן שלנו נולד החרדה הזאת גדלה למימדים לא נורמלים. המחשבה של לטוס איתו ולשים את גורלו בידי בצורה כ"כ בוטה מחרפנת אותי (מתנצלת על העיברית הקלוקלת...). אני זוכרת שכשטסנו כשהייתי בהריון חודש השלישי הייתה על הטיסה אישה צעירה עם תינוק בן 3 חודשים וכל מה שיכולתי לחשוב זה "איך היא מסוגלת לעשות לו את זה?!".... בטח כל האימהות בפורום הזה שאי פעם טסו עם ילדיהם חושבות שאני מאשימה אותן בחוסר אחריות ואיכפתיות אבל ההפך הוא הנכון, אני יודעת שדווקא התחושות שלי הן הלא נורמליות, הרי אלפי משפחות טסות עם הילדים בכל הגילאים כל יום בכל העולם! כל אלה חסרי אחריות? מן הסתם לא. חברה אמרה לי שהיא רק מחכה שהילדים שלה יגדלו ושיוכלו לטוס ביחד לחופשה בחו"ל ושאם אני חוששת לטוס עם הבן שלי אז אני צריכה לחשוב פעמיים על לשים אותו ברכב. היא צודקת כנראה. אבל זה לא עוזר. שני דברים קריטיים לי: ראשית, אני רוצה להיות מסוגלת לטייל עם משפחתי וחוששת שאם אמשיך ככה אמנע זאת מעצמי ואולי גם מהם. שנית, אני מאוד לא רוצה להעביר את החרדה הזאת לבני.... אמרו לי שיש דבר כזה "חרדת ילד ראשון" ושזה לרוב נרגע עם הזמן ו/או עם הילד השני אבל במקרה הזה החרדה הייתה קיימת ורק התעצמה עם היוולדו של בננו כי עכשיו אני אחראית לא רק על חיי וחיי בעלי אלא גם על חייו!!! האם יש כאן אמהות טריות שחוו או חוות משהו דומה? או אימהות עם ניסיון בעינייני חרדות בכלל או חרדת טיסה בהקשר של ילדים? ובכלל, כל מי שיש לה פידבק או רוצה ומוכנה לשתף אני אשמח ואודה לה!
זו לא ״חרדת ילד ראשון״, זו חרדת טיסות פרופר.
11/09/14 21:49
307צפיות
ויש טיפולים מאוד פשוטים ויעילים לחרדה הזו. אני ממליצה לך לחפש מטפל/ת CBT בסביבתך ותוכלי לטפל בחרדת הטיסות שלך עוד לפני הטיסה לארץ.
 
סטטיסטית, את בטח יודעת שהרבה יותר אנשים נהרגים בתאונות דרכים מאשר בתאונות טיס. את בטח גם יודעת שתאונות טיס למיניהן, דוקא בגלל נדירותן היחסית, זוכות להבלטב גדולה באמצעי התקשורת, יחסית לתאונות אחרות.
 
אני אמא שטסה עם הילדים שלה לא מעט, מאז שהקטנה בת 4 בערך, ואני חייבת להגיד לך (למרות שבטח גם את זה את יודעת) שהטיולים בעולם בהחלט העשירו את עולמם  ותרמו להם המון.
 
לא נשמע שהחרדה שלך קשורה לילד
11/09/14 21:53
153צפיות
אלא לפחד שלך מטיסות, ואני מציעה לך ללכת ולטפל בו למענך.
מבחינה סטטיסטית הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מסוכן לנסוע במכונית מאשר לטוס. אם תחשבי את כל הטיסות שיש בכל העולם בכל יום, ואת מספר התאונות שקורות, זה יוצא מספר כמעט אפסי. לטוס זה אמצעי התחבורה הבטוח ביותר שיש כיום, יותר בטוח מלנסוע באוטו, ללכת ברגל, לנסוע באופניים, וכמובן באופנוע. אז אם הידיעה הזאת אני מציעה לך להגביר את קצב הטיפול שאת מקבלת כדי שהחוויה הזאת לא תהווה כזאת טראומה בשבילך.
תשובה קצת קשה לקריאה - אבל בכל זאת אחלוק...
11/09/14 22:34
424צפיות
יש לי חברה שחוששת מטיסות (לדעתי פחות ממך - יש המון גוונים). על כל פנים, היא דווקא שונאת לטוס *בלי* הילדים, כי היא תמיד אומרת שהחשש הכי גדול שלה זה שרק לה יקרה משהו והילדות יישארו יתומות מאם (האבא של הילדות שלה הוא הצלחה קטנה מאוד)
 
ואני מכירה עוד מישהו  חרדתי קמעט שמאותה סיבה מעדיף לטוס עם הילדים, וההרכב היחיד שהוא שונא לטוס בו הוא של הוא ואם ילדיו בלי הילדים - מאותה סיבה כמו הנ"ל
 
בקיצור - לא פתרתי לך את חרדת הטיסות (קטונתי) אבל אולי שיפרתי לך את הטיעונים לגבי למה זה בסדר לקחת את התינוק. או שאולי סתם הלחצתי הלאה. המממממ
 
נדמה לי שיש טיפול תרופתי שמאוד עוזר. היו לנו פעם חברים שהבעל סבל מזה והטיפול התרופתי מאוד עזר לו לשרוד טיסות עם פחות מצוקה, הזעות, חרדות וכו'.
 
וגם - אל תחששי. לדעתי זה ממש לא מדבק לילד.
חברה שחרדה מטיסות אמרה לי שדווקא קל לה יותר כשהיא טסה עם
12/09/14 00:22
254צפיות
הילדים, כי אז היא מתרכזת בהם ובלעזור להם ולטפל בהם וזה מסיח את דעתה מחרדת הטיסות שלה.
דווקא כשהיא טסה לבד, מאוד קשה לה!
לא קשה לקריאה- דווקא משעשע משהו
12/09/14 11:47
303צפיות
לא חלילה מזלזלת בחרדות של חברייך ובדרך שבה הם מתמודדים איתן! אבל החשש שלי הוא לא להשאיר יתום כי יש לו סבא וסבתא צעירים ומסורים והמווון דודים ודודות שעומדים בתור בשבילו. החרדה שלי היא מזה שההחלטה שלי לטוס איתו תעלה בחייו וכן, אני יודעת כמה הזוי והיסטרי זה נשמע....
º
ההחלטה להביא אותו לעולם תעלה לו בחייו.
13/09/14 00:18
54צפיות
זה לגמרי חרדה מטיסות
12/09/14 11:10
122צפיות
יכולה לספר לך שחברה שהיתה במצבך עברה טיפול מוצלח ביותר והיום כבר טסה בלי שום בעיות.
ממה שקראתי את בטיפול, את בדרך הנכונה, בהצלחה .
תודה לכולן! אין ספק שזוהי
12/09/14 11:23
344צפיות
חרדת טיסה ולא חרדת ילד ראשון.... זאת חרדה שקיימת אצלי כבר שנים (ולמרבה האירוניה אני גרה בחו"ל!) אבל עכשיו, היא היוולדו של בני היא פשוט התעצמה למימדים קטסטרופלים. אני מניחה שגודל האחריות ש"פתאום נופל עלינו" כאימהות זה משהו שלפעמים מהמם במאסיביות והאינטנסיביות שלו, זאת הרי תחושה שאי אפשר להסביר אותה לפני שיש ילדים וגם לא לאנשים בלי ילדים. הייתי רוצה לשאול אם יש כאן אימהות נוספות שחוששות לטוס עם הילדים? או חוששות לעשות דברים אחרים עם הילדים (כל אחד והחרדות שלו נכון?....) ואיך הן מתגברות על זה? אני מודעת יותר ויותר לעובדה שכל החלטה שלי בהכרח עלולה להשפיע עליו וזה פשוט כ"כ מהמם אותי (במיוחד כשהם עוד כ"כ צעירים) ומפחיד....
כתבו לך כאן כמה אמהות שכדאי לך לעשות טיפול ויש תרופות
12/09/14 18:43
144צפיות
שיכולות לעזור לך להתמודד עם החרדה. אני מציעה שלא תזניחי ותלכי לדבר עם רופא על זה.
אין לי חרדת טיסה, אבל יש לי הרבה חרדות אחרות שקשורות בילדים.
12/09/14 23:39
224צפיות
הייתי בטיפול בהריון הראשון, כשרמת החרדה הקיומית שלי החריפה.  היום אני מצליחה איכשהו לשלוט בחלקן בעצמי (מתוך ידיעה שאני פוגעת לא רק בעצמי ככה, אלה גם בבן זוגי ובילדים).
לגבי טיסות: לא חוששת לטוס איתם ולא חוששת לטוס בלעדיהם, אבל לא טסה עם אבא שלהם בלעדיהם (עכשיו כשאנחנו בחו"ל כמה חודשים, אז גם לא נכנסת עם אבא שלהם למכונית בלעדיהם. אני יודעת שזו חרדה ולא פחד, אבל זה גדול עלי ובגלל שה מוגבל בזמן אני מוותרת לעצמי). למרבה הצער היום כבר אפשר להגיד שהעברתי לילדיי בירושה חלק ניכר מהפרעות החרדה שלי.
עונה ממרחק של כמעט 7 שנים מהלידה האחרונה
13/09/14 07:00
189צפיות
אני זוכרת את התקופה שמיד אחרי לידת הבכור כתקופה שבה אספתי בראש כל מיני קטעי סיפורים / סרטים / תמונות שראיתי, שמעתי וקראתי בימי חיי שהיו בהם ילדים שמתו או נפצעו, והייתי עוברת עליהם בזיכרון באופן כפייתי, ולפעמים גם בוכה. כאילו הפנמתי עם עצמי כמה מפחידה ומעציבה האפשרות שלילד יקרה משהו. מתישהו - אחרי כמה חודשים - מיציתי את זה, וזה נגמר (אם כי באופן טבעי, עד היום אני לא יכולה להגיב לסיפור שבו ילד נפגע באותה דרך שהייתי מגיבה לפני שנהייתי אמא).
 
לגבי חרדות - יש דברים שבהם אני מזהה חרדות שלי ואני נרתעת יותר מלשחרר בהם. בסופו של דבר עד כה תמיד אני מצליחה לשחרר. אולי זה בגלל חינוך עקרוני שקיבלתי בבית, שלפיו זה עוול עצום לא לשחרר ולגדל ילד בצמר גפן מזיק יותר משמועיל. אוטומטית אני לא מרשה לעצמי למנוע דברים רק בגלל חרדה שלי. רק לפעמים אני קובעת סייגים בדרך, ונלחצת בדרך.
 
שתי דוגמאות שאני יכולה ממש להצביע על החוויות שגרמו לי להיות חרדתית יחסית בקשר להם:  האחד הוא חנק מאוכל - כשהייתי ילדה ואפילו נערה די גדולה קרה כמה פעמים שכמעט נחנקתי מהקשה של הלחם, לא יודעת מה היה הקטע, לא הייתי מווסתת או משהו (את זה אני כבר יודעת) ושוב ושוב דחפתי פרוסה לפה בלי ללעוס אותה כמו שצריך ונאלצתי להציל את עצמי בחדר אוכל ולמשוך עם היד את הקצה של הקשה מהגרון. עם הילדים שלי, כשהיו קטנים, הנחתי באיזשהו מקום שאם אני גם בגיל 18 עשיתי קטעים כאלה, כנראה שאין גיל שבו זה לא יכול לקרות, ובאפן קבוע חרדתי שייחנקו באוכל. בעיקר הגדול, שהיו לו כמה השתנקויות סביב גיל שנה. אבל זה לא גרם לי למנוע מהם ללמוד לאכול אוכל מוצק (עם הגדול עשיתי את זה יותר בהדרגתיות, הקטנה היה כל כך ברור מההתחלה שהיא מווסתת הרבה יותר ושחררתי יותר. אבל חרדתי לפעמים).
 
דוגמא נוספת - טביעה: אני חוששת שיטבעו. גם כאן אני יכולה להצביע על החוויה האישית: כשהייתי בכיתה א' או ב' עלה על דעתו של ילד אחד להטביע אותי בבריכה בשביל הקטע, כשמסביב לא היה איש. הוא החזיק אותי הרבה יותר מדי זמן מתחת למים, אני ממש זוכרת את המצוקה של חוסר חמצן, הרגשתי שזה הסוף שלי. בסוף הוא שחרר אותי ועליתי מעל למים. היום אני חוששת מטביעה, אבל מאפשרת לילדים לבקר בבריכה או בים בלי הגבלה, כי אני מודעת לתועלת של זה עבורם. בבריכה אני מקפידה במיוחד להיכנס איתם למים או לא להסיר מהם את המבט אם אני מחוץ למים, אולי יותר מחלק מההורים האחרים, למרות שהם מסתדרים יפה, הגדול יודע לשחות כבר כמה שנים והקטנה לא ניסתה לחרוג אף פעם מהרדודים. כשאביהם היה לוקח את שניהם לים, הייתי חוששת מאוד שלא יצליח להשגיח על שניהם בים לבדו. אפשרתי לו לקחת אותם, אבל הייתי חרדה עד שחזרו. (בקיץ האחרון הוא לא לקח אותם לים, וכך נחסכה לי חרדה אחת הקיץ). אני כן משחררת במובן שאני לא נמנעת מלקחת אותם לבריכה, וגם מאפשרת להם ללכת עם חברים וסומכת על הורי החברים שישגיחו ועל משגיחים בקייטנות שישגיחו. זה פשוט נעשה עם צביטה של חרדה, זה הכל. אני מקווה שהמשגיחים אחראים מספיק לראות אם ילד אחר מנסה להטביע את הילד שלי ולהציל אותו מיד, למשל.
אני סובלת מחרדות בכלל וגם מחרדת טיסה.
13/09/14 11:45
228צפיות
זה לא מונע ממני לטוס, אבל זה מגביל את הטווח (לא מסוגלת לחשוב על שהיה במטוס יותר מ- 5 שעות) ודי משבש את חיי ביממה שלפני הטיסה (הורג את ההתרגשות שלפני). דווקא בהקשר של הילדות זה לא הקשה עלי, אולי כי כללית אני במפתיע לא חרדתית בהורות שלי וגם כי כמו שאמרו - הילדות היו סוג של הסחת דעת מצויינת בזמן הטיסה. כן יכולה לומר שהיות שאני מטופלת תרופתית לעניין החרדות, כשאני מקפידה ליטול אותן לפני טיסה זה משפר מאוד את ההתמודדות שלי וכשאני לא זה מקשה עלי. לא חושבת שעזרתי, רק חולקת.
אצלי מאז שאני אמא נוצר פחד גבהים
14/09/14 16:32
144צפיות
תמיד הייתי הילדה שיושבת על אדן החלון בקומה חמישית ובכלל לא מפחדת,
אבל אחרי שהפכתי לאמא זה השתנה. פחד הגבהים לא מגביל אותי בשום דבר חשוב,
אבל למשל אפילו לעמוד על מרפסת עם מעקה, עם התינוקת שלי על הידיים, היה מאד מפחיד אותי.
כיום כשהיא גדולה יותר, זה בעיקר מקשה עלי לטפס אחריה אם היא מטפסת על מתקן ממש גבוה,
אבל לא גורם לי למנוע ממנה לטפס, כי אני מאמינה רציונלית שהמתקנים בטוחים.
חשוב לציין שאין לי פחד אמיתי, רק חרדה פיזיולוגית. כלומר ברור לי שזה לא באמת מסוכן אבל אני
סובלת מתחושת הגובה.
באופן מצחיק, אחת התוצאות של זה היא שאני נורא סובלת מלנסוע ברכבת הרים שיש בה ״נפילות״,
אבל לא סבלתי בכלל, ואפילו נהניתי, מרכבת הרים שנוסעת בחושך, כך שלא רואים את הגובה.
מוכר
15/09/14 08:51
68צפיות
גם אצלי הופיע פחד גבהים לפתע פתאום, אבל אני משייכת את זה לגיל (משהו במנגנון של שיווי המשקל בגוף שמשתנה) ולא להורות (חרדה פסיכולוגית לשלום הילדים).
 
האתגר האמיתי היה בחרמון- אני לבד עם שני ילדים ורוצים לעלות ברכבל. אם כבר אז ההורות היא זו שגרמה לי להתמודד עם החרדה העצומה בלשבת על ספספל מתנדנד בגובה של כך וכך עשרות מטרים. 
 
מאז גילתי שדווקא חשוב בכל פעם להתמודד עם החרדה הזו, כי אחרת היא גדלה לרמה של להכנס לחרדה רק מלראות מישהו אחר עולה על סולם של שלושה שלבים..
 
יד שבורה - ילד בכיתה ג'
16/09/14 12:04
112צפיות
כל עיצה תתקבל בברכה.
עברתי את זה בעצמי
17/09/14 09:37
61צפיות
שברתי את יד ימין - היד החזקה שלי.
 
במשך שלושה שבועות כתבתי מה שהיה חיוני - ביד שמאל (מכוער ואיטי אבל עושה את העבודה כשצריך), ומה שלא - קיבל הקלות מהמורים.
 
לא נעים, לא נורא.
º
תודה רבה על התגובה
18/09/14 11:32
6צפיות

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה