לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...
סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.
להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.
היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות.
ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל?
פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.
הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
המשך...
הודעה חדשה

סרט/תכנית דוקומנטריים או ספר שפקחו את עיניכן
17/03/15 16:34
600צפיות
יצא לי אמש לראות סרט על תעשיית המזון שהיה מטלטל ופוקח עיניים לגבי תעשיית המזון בארה"ב וגם לגבי סוכר
הסרט נקרא Fed Up - הנה קישור לאתר שלו ויש שם קדימון שאפשר לראות בצד שמאל למטה: http://fedupmovie.com/#/page/home
הוא נוגע לארה"ב - לא לישראל. אבל חלק מהמזון התעשייתי זהה.
תוהה אם גם באמתחתכן יש סרט/ספר/תכנית פוקחת עיניים שגרמו לכם לחשוב על משהו שנוגע לחיים שלכם (לא חייב להיות מזון), ואולי גם לשנות הרגלים
<הולכת להמשיך ללגום מכוס המים הפשוטים שעל שולחני - זה לא יום לדיאט ג'ינג'ר אייל....>
 
 
אני מאוד את אהבתי את בלאקפיש
17/03/15 17:08
294צפיות
סרט על תעשיית פארקי המים בארה"ב וגם בעולם, מאוד זיעזע אותי וגרם לי לרצות לשרוף את הסיוורלד בסאן דייגו. הסרט הזה אגב השפיע רבות על האמריקאים וסי וורלד חוו הפסדים בהכנסות מאז שהוא הוקרן. סרט מומלץ מאוד.
מרתק. לא שמעתי עליו עד שכתבת
17/03/15 22:37
184צפיות
זה סרט חדש יחסית?  הנה קישור לקדימון (באמצע הכותרת) - http://blackfishmovie.com/
 
אתכנן לראות אותו. למרות שהוא נשמע מאוד קשה לצפייה, לא?
הוא חדש
17/03/15 23:43
167צפיות
בשבילי הוא בעיקר היה עצוב מקשה.
הסרט שנעשה לפני מספר שנים על מקדונלדס
17/03/15 19:55
213צפיות
שגרם להרבה אנשים להבין את גודל הבעייה באוכל המהיר. הוא גרם למקדונלדס לשנות את התפריט במידה מסויימת. 
הראו שם, מה קורה לכתב צעיר ובריא, שמחליט לאכול במקדולנדס במשך 30 יום. איך הפרמטרים הבריאותיים שלו הולכים ונעשים זוועתיים. 
התוודעתי לאמה גולדמן
17/03/15 22:16
287צפיות
נתקלתי בציטוט שלה בעיתון. עשיתי חיפוש ומצאתי את זה למשל:  http://anan.ovzap.net/goldmn.html
הסכמתי להרבה מאוד ממה שהיא אמרה. האם אני אנרכיסטית?
הו- וואו - מעודי לא שמעתי עליה
17/03/15 22:32
173צפיות
אבל עכשיו חפרתי קצת (למשל בויקפדיה - http://en.wikipedia.org/wiki/Emma_Goldman ) והיא נשמעת דמות מרתקת
 
היא גם ישבה שבועיים בבית סוהר בגלל העברת הרצאות לנשים על אמצעי מניעת הריון.  אז גם אני מסכימה איתה לפחות בנקודה חשובה אחת
 
תודה שכתבת - היכרת לי דמות מרתקת.
 
לא יודעת איך מוגדרת אנרכיסטית אז לא יודעת את התשובה למה ששאלת....
º
שנת הבשרים שלי. רות אוזקי
17/03/15 22:55
59צפיות
על מה הספר? במה הוא היה פוקח עיניים?
18/03/15 14:22
82צפיות
לא מכירה אותו
זה ספר מעולה שמדבר על תעשיית הבשר בארה״ב
18/03/15 14:58
160צפיות
כל מה שמכניסים לתוכו, אנטיביוטיקה וכו׳, ההתייחסות לבקר, וכן הלאה. אני מכירה לא מעט אנשים שהפכו צמחונים בגללו.
בהקשר של המעבר לצמחונות גם : "לאכול בעלי חיים"- ג'ונתן ספרן
18/03/15 18:32
120צפיות
פויר. זה ספר שהיווה את נקודת האלחזור לגבי כמה צמחונים שאני מכירה.
(הפסקתי לאכול בשר עוד לפני שקראתי אותו).
אם הוא דומה ל"על פני כל הבריאה כולה" שלה
19/03/15 21:07
103צפיות
הוא כתוב יפה בצורה יוצאת מן הכלל, ומכיל טיעונים חלשים להפליא.
הוא לא דומה לו
19/03/15 23:50
82צפיות
הוא רציני ומעמיק ומתבסס על עובדות. בהחלט שווה קריאה. והוא כתוב אפילו יפה יותר.
 
בתיה
לוד- בין ייאוש לתקווה
17/03/15 23:25
232צפיות
לא מזמן שודרה (בערוץ 8) העונה השניה וכך התוודעתי בכלל לסדרה וגם לעונה הראשונה. גמעתי אותה. היתה מרתקת ומעוררת המון מחשבה בעיני.
º
לגמרי מרתקת ומעוררת מחשבה
18/03/15 23:54
26צפיות
כמה רחוק את מוכנה ללכת/מאירה ברנע
18/03/15 14:31
308צפיות
ספר מקסים ומיוחד במינו שסחף אותי ,אשר עוסק בטיפולי פוריות ואיך זה משפיע עלינו ועל הזוגיות ועלתה שם השאלה כמה רחוק באמת מוכנים ללכת כדי להביא ילד לעולם.
 
זוהי שאלה שהעסיקה ועדיין מעסיקה וכרגע התשובה היא הכל...
 
אפילו הייתי מוכנה להתעסק עם ביורקטיה אמריקאית באנגלית שזה היה מבחינתי החלק הכי מפחיד בסיפור...
לא רוצה להיות לא נחמדה
18/03/15 20:51
285צפיות
אבל הספר הזה הוא חתיכת אכזבה. וה"מסע" שלה קצרצר. סתם. אני התאכזבתי והאמת רציתי להרביץ לה. 
באמת? הפתעת אותי.
18/03/15 21:12
219צפיות
אני דווקא מאלה שמאוד ביקורתיים כלפי ספרים אבל הספר הזה נגע בי, אולי כי הנושא הזה כל כך משמעותי אצלי ועזר לי קצת להבין את עצמי יותר טוב.
 
אבל כמו שאומרים-על טעם ועל ריח
נושא משמעותי אינדיד
19/03/15 00:11
185צפיות
ישר לבטן הרכה והכואבת שהייתה לי כשקראתי ויש לי עדיין. ובכל זאת,  כל כך לא אמינה בעיניי, כל כך רדודה ריגשית שנדהמתי.
אבל באמת, כל אחת שונה ואני שמחה שנהנית.
לפרוץ קדימה/ שריל סנדברג
18/03/15 18:38
148צפיות
לדעתי, כל אשה צריכה לקרוא אותו.
אל החוף האחר
18/03/15 18:44
246צפיות
הסרט מביא את סיפורה של דיאנה ניאד, ששחתה 177 ק"מ מפלורידה לקובה. 
בגיל 64 , תחת איומי כרישים, מדוזות וקור מקפיא, עשתה ניאד את המשחה הקשה. היא לא נעזרה בכלוב הגנה נגד כרישים, כפי שעשו שחיינים בעבר.לדיאנה  סיפור חיים מאוד קשה, היא נוצלה מינית ע"י אביה וע"י המאמן שלה בשנות נעוריה.
מספר נסיונות למשחה זה כשלו, אך בסופו של דבר הצליחה.
עיקר הסרט הוא חבורת נשים, תומכת, מעודדת ומחבקת שהיוותה , בסופו של דבר, קרש הקפיצה של ניאד אל תוך המים הקרים. 
ניאד הצטיירה בעיניי כדמות מרגשת, מופת של נחישות ועמידה במטרות. בנוסף עניינה אותי מאוד אותה חגורת תמיכה שלה זקוק הספורטאי, וכמה רבים הם למעשה התורמים להצלחתו.
 
מעניין. היא עשתה את זה כדי להיפטר משדי העבר/ילדות?
19/03/15 20:54
103צפיות
נשמעת אישה ואושיה מרשימה
התחושה שלי הייתה שכן, אבל בכל מקרה
20/03/15 11:33
83צפיות
המסר הוא כל כך אופטימי, חיובי, מעצים,  לחיות את החלום, שהרי הכל אפשרי. היא התחילה להתאמן למשחה הזה בגיל 60, כשאיש לא עשה זאת לפניה. אישה מרתקת וכריזמטית מאוד. 
היא מדהימה, הנה הרצאה שלה בטד
20/03/15 00:41
103צפיות
צפיתי בשקיקה . תודה שקישרת.
20/03/15 11:38
66צפיות
הקשר האמיץ שלה עם הצוות ריתק אותי, וחשבתי, איזו מתנה נפלאה זו לעזור למישהו להגשים את חלומו.(גם בהקשר של השרשור על דברים שמחזקים אותנו.)
השרשור הזה ממש מבאס אותי
19/03/15 04:09
285צפיות
הוא מזכיר לי שלפני כמה זמן קראתי ספר, או ראיתי תוכנית/סרט שאני זוכרת שאמרתי לעצמי אח"כ כמה שזה היה עמוק ושאני מרגישה שזה ממש שינה אותי, וממש התלהבתי, וחשבתי על זה הרבה ימים. זה היה בטח לפני כמה חודשים. ועכשיו אני אפילו לא מצליחה להזכר אם זה היה ספר או סרט ועל מה זה היה ומה היה לקח החיים העמוק שלמדתי מזה בזמנו.
מראה לי רק כמה כל פקיחת העיניים האלה יכולה להיות זמנית, או מה שכנראה יותר מדויק - כמה אני סנילית.
º
למה סנילית? אולי פשוט עסוקה וטרודה? מהלכם העז של החיים...
19/03/15 06:42
37צפיות
אז מסנילית אחת לשניה -
19/03/15 07:30
173צפיות
בחייך.  
הרי לו כל אמירה היתה משנה לנו את החיים בצורה כל כך דרמתית - מי היה מפרנס פסיכולוגים בתהליכים ארוכים ומייגעים?
לפעמים משהו מתיישב לך בחיים בצורה ויזואלית/בעת מסויימת מאוד/ במצב רגשי מסויים ונחרט.  
הרוב - לא!
גם ההזכרות באותו דבר הרבה פעמים מותנית במשהו.
( בחירות.  כל הפארק מלא מנגלים. שאלה בפורום. שנת הבשרים שלי)
אנחנו מוצפים בהמון אינפורמציה - זו לא התקופה בה זממת על ספר חודשים לפני שקנית.
נחמד שאת פוגשת לפעמים משהו שמדבר אליך או מטלטל אותך וזהו. עד כדי כך רדוד
 
לא יכולה לחשוב על כזה
22/03/15 11:39
61צפיות
האחרון היה איין ראנד, בגיל עשרים ומשהו.
ממנו למדתי שכל הדברים מהסוג הזה הם בעיקרם מניפולציות. חלקן עשויות היטב. וכשמניפולציה עשויה היטב, קשה הרבה יותר לראות את הכשלים שבה. מאז איין ראנד אני מאוד נזהרת.
איזון בין משפחה לקריירה
17/03/15 17:49
606צפיות
היי, אולי יש כאן מעט נשים שעדיין זוכרות אותי/ את הניק שלי.
בכל אופן אני מתראיינת בקרוב על הנושא הזה.
יש בי המון מחשבות בנושא כמובן, כמו למשל שלדעתי המילה איזון לכשעצמה לא מדייקת והטרימינולוגיה שגויה.
כמו כן אני לא נכנסת לסוגיה הפמינסטית (למה מראיינים דווקא נשים), בין היתר כי לי אישית זה לא רלוונטי, המערכת המשפחתית שלי והזוגיות בת העשרים שנים בהחלט לא במקום הזה ואם כמאמר הפמינסטיות האישי הוא הפוליטי, אז אני כאמור, ממש לא במקום הזה.
אז אם הסוגיה הפמינסטית לא רלוונטית עבורי, ואם המילה איזון במשמעותה המקובלת אף היא לא מעניינת אותי, אז מה כן?
זהו שמתקשה לנסח ואשמח לדעתכן החכמה.
בגדול כשחושבת על איזון, חושבת על איזון בין הבית לקריירה במובן של שיתוף. שכל צד יקח חלק, "ידע" על השני. בגדול אני שמחה באימהות שלי, בקירבה לילדים המתבגרים, בשיח בינינו ובפתיחות (ברור שלהם יש טענות, לא הכל דבש) וחושבת שבהקשר זה האמהות שלי אפילו ראויה לציון.  לצד זה, אין איזון בין מי שאני בעבודה לבין הבית. יש נתק, בין מי שמנהלת ארגון גדול מאוד לבין מי שאני בבית. אני כמעט ולא מדברת על העבודה בבית, לא באמת יודעים מה אני עושה ברמת הניהול, בין אם ניהול מספר גדול של עובדים ובין אם ניהול במשמעותו המקצועית, קרי הבאת הארגון להשגים. 
ונדמה לי שזה המסר שאני רוצה להעביר ומתקשה לחדד לעצמי. רוצה שבני הבית יבינו אם רוחי שפופה כי גיליתי שאחד העובדים למשל, גם אם פיזית נמצא בקצה השני של הארץ, חלה בסרטן. שזה לא יעבור ליד.....אז כשאני חושבת על איזון, אני חושבת על סוג של הרמוניה, של שיח והמסר שאני רוצה להעביר בראיון הזה, למנהלים לעתיד (לא משנה המגדר), לא לחסום, לא להציב גדרות, לשתף, דווקא מתוך הכישלון שלי.
אגב, ההגיון אומר שאם אני לא משתפת אזי גם בני הבית לא משתפים (לא חונכו לזה וכו'). הפרדוקס הוא שמשתפים מעל ומעבר לעיתים אפילו מה שנקרא "יותר מידי מידע" ולמעשה אני בולטת בחריגותי.
לא יודעת מה בדיוק אני מבקשת מכן, אבל כל שיח בנושא יסייע. 
תודה
 
לדעתי נושא השיתוף, איננו רלוונטי לאיזון משפחה קריירה
17/03/15 19:49
261צפיות
שיתוף הוא שיתוף. יש כאלה שמשתפים יותר מה עבר עליהם היום ויש שלא. 
לאבא שלי, שאין לו שום איזון משפחה/קריירה (מנכ"ל), דווקא יש שיתוף. אנחנו תמיד שמענו ועדיין שומעים על עניינים מרכזיים בעבודה שלו. 
לאחרונה, בדיונים בנושא, עלתה הפרדה חשובה בעיני. 
יש אנשים שהם וורקוהולים. כ-10% מהאוכלוסיה העובדת הם כאלה. עבורם, חוסר האיזון הוא פנימי. הם ישקיעו את כל כולם בנושא העבודה, ולא משנה מה תהיה המדיניות הכללית במדינה/ במקום העבודה. 
איזון משפחה עבודה רלוונטי ל-90% האחרים. אלה שמעוניינים לעבוד ולהגיע להישגים, אך רוצים יותר מזה. רוצים להפגש עם בני הזוג והילדים, רוצים לצאת לחופשות, רוצים להפגש עם המשפחה המורחבת וחברים, רוצים לפתח תחביבים, רוצים לדאוג לטיפוח העצמי שלהם. 
עבורם, כאשר שעות העבודה ארוכות כל כך, והנסיעה לעבודה פעמים רבות כוללת פקקים ולכן אורכת זמן רב, האפשרות לייצר את האיזון הזה היא לא פשוטה. 
אהבתי לאחרונה, את הרעיון שצריך ליצור בעבודה שעות מפגש. לקבוע שעות עבודה בין 10 ל-15, בהן אנשים אמורים להפגש אחד עם השני בישיבות, סיעור מוחות וכו'. ולקבוע שיתר שעות העבודה תהיינה גמישות. במובן זה, כל אחד ואחת יוכלו לפזר ילדים בבוקר ולצאת לאסוף ילדים או ללכת לפעילות אחרת שהם יהיו מעוניינים בה. 
בנוסף, לדעתי יש לוודא במקומות עבודה, שאנשים (גברים ונשים) יוכלו לצאת פעמיים בשבוע לפחות אחרי הצהריים להיות עם בני המשפחה. לא יתכן, שצריך להתגרש, כדי שבאופן ממוסד הגבר יוכל לצאת לראות את הילדים פעמיים בשבוע. מדוע צריך להגיע לגירושים? מדוע לא לאפשר את זה לכולם?
תודה. את בהחלט מחדדת לי נקודה
17/03/15 20:03
176צפיות
יחסית לתפקיד שלי ולמה שאני עושה, אני כן נמצאת בבית/חופשות וכד'. יכול להיות שהחוסר איזון שלי ושאני מכנה אותו חוסר שיתוף, נובע מכך שגם כשאני בבית, או בפעילות משפחתית, העבודה מלווה אותי מבחינה רגשית. אני חושבת/אני דואגת/ אני אכפתית ואין מצב למשל שעובד, גם הזוטר ביותר ,יתקשר אלי ולא אענה. יש לי בהחלט שעות בית שהן ממש לא בקורלציה לרמת המשרה. 
אז העבודה זולגת הביתה ואין דיכוטומיה ואולי זה חוסר האיזון ומצד שני בגלל שאני לא משתפת, אין הבנה מלאה.
הי טוב לראותך מפציעה כאן
17/03/15 21:13
267צפיות
לדעתי את באמת מדברת על שיתוף ולא על איזון.
מתוקף תפקידי גם אני ״לוקחת את העבודה״ הביתה.
רגשית , גם אם לא פיזית.
אני יודעת שכמה שלא אנסה לשתף, במגבלות המותר, עד שלא יהיו במקומי לא ממש יבינו אותי ואת החוויה שלי בעבודה.
מצד שני שיתוף בחוויות ורגשות היום הוא חשוב מכל הצדדים, גם אם לא מבינים לגמרי.
אני משתפת בקשיים בעבודה במגבלות הסודיות, גם אם לא לגמרי מבינים, כן מקשיבים.
היי גם לך
17/03/15 22:03
191צפיות
אז מניחה שאהיה מרואיינת גרועה .
לא מוצאת אצלי בעיה בעניין "איזון" במובנו הקלאסי. 
 
אז תהיי מרואיינת מעולה
17/03/15 22:59
139צפיות
תסבירי לכולם איך את לעזאזל עושה את מה שרוב האנשים לא מצליחים.
נראה שאני ההפך ממך: משתפת הרבה, אולי אפילו יותר מדי
18/03/15 07:12
204צפיות
תמיד התקשיתי לשמור על הפה שלי סגור  
אבל לא הבנתי דבר אחד: אם את רוצה לשתף יותר, ואם כל בני הבית האחרים כבר משתפים הרבה, מה מונע ממך לשתף יותר?
כי....
18/03/15 20:46
100צפיות
אני מתקשה לערבב בין עולמות תוכן שונים שלכל אחד מהם דינמיקה משלהם, שפה משלהם וכו'.
אבל למה? אני עדיין מתקשה להבין...
19/03/15 06:50
82צפיות
אולי אני מתקשה להבין כי לא חוויתי מצב כזה מעולם.
 
את חושבת שזה לא יעניין אותם? שלא תצליחי להסביר להם מה קורה שם, והם לא יבינו? ניסית לשתף בעבר וזה לא צלח?
 
 
תודה על השאלות
19/03/15 08:29
81צפיות
הן בהחלט מחייבות אותי לחשוב...
נקודת המוצא היא כמובן שאני לא אדם משתף במיוחד (אם אהיה כנה, אני לגמרי לא).
בהקשר זה, נדמה לי ושוב..זה רק נדמה לי, כי כאמור שאלותיך מחייבות אותי לבדוק את המקור...אז נדמה לי שאני פשוט עייפה. כל היום בתוך זה ואין לי כח בבית שוב לחזור על הכל וגם לחשוב איך להתאים את המידע לבני הבית. סתם כדוגמא, אני עוסקת עכשיו בין היתר, בתחילתו של פרויקט חדש, מדהים בעיני שלו יצליח...ישנה חייהם של מאות אנשים. זה מרגש אותי מאוד וכשאני באה הביתה, כאילו יש לי איזה "קאט" לא רצוני וכמה שאני רוצה..וזה נשמע דבילי אבל "לא יוצא לי מהפה".
כל כך מתחברת
21/03/15 15:18
26צפיות
למה שכתבת...
 
עייפות.
בדיוק המילה שחיפשתי כאשר ניסיתי להסביר לעצמי (בהתייחס לשאלה שלך) למה אני לא משתפת. מרגישה שלמרות שאני נהנית מהעבודה, נהנית לחשוב ולדבר עליה, זה הכל במסגרת העבודה ומשום מה כשאני חוזרת הביתה אני מרגישה מרוקנת מכוחות (לפחות אלו שקשורים לעבודה). לא מוצאת את הדרך לתקשר את המעשים, התחושות והחוויות שעברו עלי. לא מוצאת אפילו את הכוחות לרצות להשקיע בכך מחשבה.
 
לא יודעת איך לשנות את זה. כי גם לתחושתי זה חשוב וחבל לי מאוד שאני לא עושה את זה. מה גם, שבמקרים היחסית בודדים שאני כן מצליחה לעשות את זה, בסופו של דבר, זה מאוד חיובי (גם לי וגם לבני הבית).
אני חושבת שבמצבך באמת קשה לשתף
18/03/15 07:49
242צפיות
[שימי לב - את הדברים הבאים אני אומרת לא בטון ביקורתי ]
כאישה שיש לה כוח על אנשים, כמשיהי שמודעת להרבה נושאים אישיים ומעורבת מאוד במה שקורה לעובדים - אני חושבת שיש מעט מאוד מה שאת יכולה לספר בבית מבלי לפגוע בצנעת הפרט. ואני אומרת את זה בתור אחת שמאוד משתפת בתוך המשפחה שלה, אבל אני מספרת את הדברים מתוך עמדה מאוד שונה משלך. נדמה לי שבשביל שתוכלי לשתף על מה שעובר עליך בעבודה תצטרכי לתכנן את מה שאת אומרת בקפידה ולסנן את מה שאת אומרת בכזו צורה שבאמת יותר קל כבר למדר בין הבית לעבודה. זה לגבי שיתוף הנושאים שמכבידים עליך ומדאיגים אותך.
אני כן חושבת שמאוד חשוב שתסבירי לילדיך (כאן נכנס הקטע הפמיניסטי שלדעתי כן קיים בנושא הזה) מה התפקיד שלך בעבודה, מה הפרוייקטים שיוצאים מידיך, באיזו מידה את מעורבת בהם, מה החלק שאת עושה ואיך הוא מאתגר אותך. לדעתי, חשוב מאוד שילדים ידעו מה הם הנושאים שעל שולחנך היום, איך את נגשת לפתרון הנושאים האלה ומי מרוויח ממה שאת עושה. בעיני זה מאוד חשוב שילדים ידעו את הדברים האלה על ההורים שלהם. אם ילדיך כבר מתבגרים,אז הם כבר בשלים להסבר על איך שאת עושה את תפקידך מול גברים בתפקידים מקבילים, האם יש בכלל הבדל ואם כן - במה הוא מתבטא. לדעתי יש לילדים שלך הזדמנות ללמוד יד ראשונה על נושאים מאוד חשובים מהפן המגדרי ומהפן של להכיר אותך, כבן אדם, לא רק כאמא.
 
את בהחלט צודקת לגבי הרישא
18/03/15 20:49
110צפיות
אין לי שום עניין ורצון לפגוע בפרטיות. לגבי הסיפא, כאן אני ממש נכשלת. לטעמי אני עושה תפקיד בעל משמעות חברתית וציבורית רבה, עם כח והשפעה רבים על אוכלוסיות שלמות והילדים שלי כמעט ולא מקבלים מזה כלום. יודעים בגדול מה אמא עושה וזהו.
זה פספוס ענק בעיני
19/03/15 08:32
89צפיות
אבל עזבי רגע את זה שאת לא מצליחה לשתף את המשפחה.
אם אני הייתי שואלת אותך את השאלות שכתבתי בתגובה הקודמת שלי (מה את עושה, מי מרוויח מהעשיה שלך, מה *כרגע* על שולחנך ומה עוד בקנה) - היית יכולה לספר? מן "נאום המעלית" שכזה, כשיש לך 2 דקות לסכם את הסיבה לזה שאת מגיעה למשרד?
הנה משהו פמניסטי שלמדתי בדוקטורט שלי, או יותר נכון סתם משהו חשוב לשני המינים שנשים עושות אותו פחות -
אם את עושה פרוייקט חשוב, תדעי להגיד ש*את* עושה אותו ותדעי להגיד שהוא *חשוב*. לא בצורת שוויץ, כן בצורת "עשיתי היום משהו חשוב, בניתי היום משהו מועיל".
אני מבינה מה שאת אומרת
19/03/15 09:09
74צפיות
וגם את הלקיחה למאפיינים המגדריים. בסביבת העבודה שלי, כולם יודעים מה אני עושה, אין בי שום "הקטנה" נשית. עוד בתחילת הדרך למדתי טקטיקות הישרדות בסביבה גברית בפרט של לקיחת קרדיטים על עבודת אחרים (במקרה זה שלי) והייתי עושה כל מיני פעולות מסנדלות שיבהירו במדויק.
ולגבי "נאום מעלית"...עיני נוצצות. כה מחוברת לעשייה שלי.
והבנתי עוד דבר מזה..אני טיפוס "עונה" לא מנדב מידע. לו שואלים אותי..אני בהחלט עונה..רק צריכה להישאל. והנה נקודה למחשבה לעניין שיתוף. לבקש שיעזרו לי בזה...
אני יותר מבטוחה בדברים שכתבת בפסקה הראשונה שלך
19/03/15 10:19
55צפיות
אישה לא מגיעה לתפקידך אם היא לא עושה מה שכתבת בפסקה הראשונה כאן.
ושוב אני חוזרת - יש לילדיך הזדמנות לשמוע את זה *ממך*, יד ראשונה. זה יתן להם כמה דברים מאוד חשובים:
1. להכיר אותך כ*בן אדם* - זה דבר חשוב מאוד (אני בגיל התבגרות עשיתי שמיניות באוויר בשביל להבין מה זה אבא שלי כשהוא לא "אבא שלי", איך הוא בחוץ, מה הייתי חושבת עליו לו לא הייתי הבת שלו).
2. לראות בן אדם  שמורעל על התפקיד שלו (מוטיבציה זה דבר מדבק! תדביקי אותם)
3. לשמוע "איך עושים את זה" - אנשים הולכים במיוחד להרצאות וסמינרים כדי לשמוע איך מגיעים לתפקידים כמו שלך, על כמה וכמה איך נשים מגיעות לשם.
 
עכשיו שאני קוראת את עצמי - כתבתי את זה כבר בתגובות הקודמות....אבל אני שולחת בכל זאת נראה לי חשוב
º
נראה לי שהשיתוף הוא חלק בהורות שלך, פחות חלק באיזון
18/03/15 09:45
36צפיות
נדמה לי שאני יודעת על מה את מדברת
18/03/15 16:22
204צפיות

גם לתחושתי ה"עבודה" וה"בית" מצויים בשני דליים/סלים שונים. ולכן לא מאזנים אותם אחד מול השני באותו "דלי"
לכל אדם יש הרבה "סלים" שונים בחיים: הסל של הבית/משפחה גרעינית, הסל של המשפחה המורחבת, הסל של העבודה/קריירה, הסל של חברים/ות, הסל של תחביבים וכו'. כל אחד מהם מרכיבים את האדם השלם שאנחנו. אצל כל אחד יש דברים שונים בסלים (ואצל חלק חלקים ריקים מבחירה)
אבל הדברים מסודרים בסלים שונים - לא באותו "סלט", ואין שום הכרח לאזן דווקא נגיד בין הבית לבין הקריירה. כל אחד מרכיב את הקוקטייל שמתאים לו. אבל זה יכול להיות גם קוקטייל של: בלי קריירה - רק משפחה, בלי משפחה גרעינית - רק קריירה, עם שניהם במינונים משתנים, או אפילו בלי שניהם (נגיד - הנסיך הארי באנגליה )
הגיוני? או שסתם יצאה לי חפירה עקומה?
 
אם ניקח את דוגמת הסלים,
18/03/15 16:36
111צפיות
אז נניח שאת רוצה שיהיו לך מספר סלים: משפחה, משפחה מורחבת, עבודה, חברים, תחביבים. 
כל סל אמור לדעתך לשקול במידה מסויימת, כדי שתוכלי להחזיק את כולם. 
אם אכן כל סל שוקל במידה שאת מעוניינת, ואת מצליחה להחזיק את כל הסלים - אז יש לך איזון. 
 
אם לחלופין, למרות שאת מעוניינת שסל מסויים ישקול X אך הוא שוקל יותר מ-X, ואז או שאת מחזיקה עדיין את כולם, אך קורסת או שאת בלית ברירה מוותרת על סל אחר, שהיית רוצה להחזיק. בשני המקרים הללו, יש לך חוסר איזון. 
 
אם נחזור לדוגמת העבודה. נניח שהיית רוצה שהעבודה תהווה 9 שעות ביום, משפחה עוד שעתיים, וכו', והעבודה לוקחת 11 שעות ביום (בגלל עומס זמני בעבודה, או בגלל פקקים, או בגלל שבשגרה בעבודה יש עליך יותר עומס מאשר ניתן להספיק ב-9 שעות), במקרה זה - מבחינתך אין איזון. 
אשה אחרת, שמראש באיזון שלה הוקצו 11 שעות לעבודה, תרגיש דווקא מאוזנת, באותן הנסיבות. 
 
וורקוהוליקים, בדרך כלל, מקצים לעבודה הרבה מאד שעות ביום, היא בראש סדר העדיפויות, ואין כמעט מקום למשפחה/חברים/משפחה מורחבת/תחביבים או שהם משאירים מקום לכל אלה, במידה ונשאר זמן. אין להם את הרצון/שאיפה לאיזון משפחה עבודה ולכן זה לא רלוונטי עבורם. 
 
רוב האנשים, (לפי המחקרים 90%), כן רוצים שמעבר לעבודה (למרות שהם רוצים להצליח בקריירה שלהם), הם יוכלו להקדיש זמן למשפחה/חברים/משפחה מורחבת ותחביבים, ולכן כמות השעות בעבודה אמורה להיות מוגבלת, כדי להשאיר מקום לשאר הדברים. אם זה לא מצליח, בגלל סיבות אובייקטיביות, אז עבורם יש חוסר איזון, והם צריכים למצוא פתרונות איך להתגבר על חוסר האיזון הזה. 
קלעת בול
18/03/15 20:45
95צפיות
והיטבת לתאר את שאני לא הצלחתי. מפריע לי הסלים הנפרדים האלה, הם יוצרים נתק ולו רגשי. מבחינה זו האיזון שלי מופר.
אפשר לדמות זאת אולי למישהו שחובב ריצה, מרתונים וכו', יש לו הוויה שלמה סביב זה וגם חיי חברה וז'רגון. בן זוגו, גם אם יהיה הכי אמפתי ותומך בעולם ואפילו שותף לכל המכלול הכרוך בתחביב הזה, כל עוד הוא לכשעצמו לא רץ בכאלה היקפים, זה לא יהיה זה....
הנסיון שלי הוא שאיזון מצליח כאשר שני בני הזוג הם דומים
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
18/03/15 17:54
234צפיות
כלומר אצל זוג שעובדים במשרות דומות ומרוויחים בערך אותו דבר. במשפחה כזו אפשר לשמור על איזון בין בני הזוג ואז כל אחד נאלץ לאזן בית / עבודה באופן דומה לשני.
אפשר לנסח את זה ככה: האיזון תלוי יותר בכסף שבני הזוג מכניסים, ופחות בשיתוף.
 
דווקא לי נראה שהענין הכספי פחות משמעותי
18/03/15 18:44
175צפיות
והאיכפתיות וההתחשבות יותר משמעותיים. יש בני זוג שאחד מהם לא עובד אבל הסטטוס קוו הולך טוב ואף אחד לא מרגיש דפוק או מנוצל ומצד שני שני בני זוג שמרוויחים דומה אך לא תורמים תרומה דומה בהשקעה בבית ולכן מישהו מהם מרגיש שאין איזון וזה לא הוגן.
º
גם אצלנו ככה
18/03/15 20:46
28צפיות
אצלי עדיין קטנים ולכן יש פחות שיתוף
19/03/15 08:07
101צפיות
כמו שכתבתי בכותרת בגלל שהם קטנים פחות משתפת אותם במה שקורה לי בעבודה, למרות שבשביל פתיחות ושיתחילו לשתף מה עובר עליהם במשך היום (אצלי לא משתפים) התחלתי לספר משהו טוב ומשהו רע שקורה לי במשך היום ואז לפעמים אני משתפת על דברים שקורים לי בעבודה. הגדולה שואלת לפעמים לגבי העבודה שלי ואני מספרת לה מה אני עושה ואיפה אני עובדת.
בעלי ואני בתחומים דומים ולכן ביננו יש שיתוף, כשחוזר הביתה הרבה פעמים מספר ושופך על מה שעבר עליו בעבודה ואז גם אני.
אני מרגישה היום יותר אמא מאשת קריירה ומבחינתי זה האיזון שלי. שהקריירה לא תהיה העיקר שלי. הגעתי לנקודה בחיים שאני עובדת במשרה מלאה במקצוע שלמדתי הכל נכון אבל קודם כל אני אמא זו המשרה העיקרית שלי היום. עוד כמה שנים כשיגדלו ויזדקקו לי פחות כנראה ארגיש אחרת. כשהיו קטנים האיש היה יותר נגיש ובאמת הרגשתי יותר אשת קריירה מאמא והיום כשקיבלתי את הפיקוד אני מרגישה שאני לא מוכנה לוותר עליו.
ברמה הכי פרקטית
19/03/15 11:48
103צפיות
אצלנו נהוג בארוחת הערב שכל אחד מספר מה קרה לו או עשה היום. כמובן שזה מותאם
לגיל הילדים, אבל זה עדיין עוזר לדחוף את כולם לכיוון של שיתוף. ההתאמה לגיל
היא גם במה אבחר לספר וגם באיך. למשל לילדה בת שלוש אספר שראיתי חתול חמוד ברחוב,
או שאכלתי סנדויץ טעים, ולא שהפרוייקט שלי עבר רה-ארגון, אבל ככל שהגיל עולה
כך אפשר לשתף בדברים יותר מהותיים. לי זה בהחלט עוזר לשתף יותר, ואני באמת
חושבת שטוב לילדים להכיר אותנו גם לא כהורים שלהם.
תודה לכולן
19/03/15 15:49
95צפיות
היה ונדמה לי שאכן לקחתי את זה לכיוונים שלי. מעבר לזה אכן עלו כאן דברים מעוררי מחשבה.
תודה :)
אני מטרידה את עצמי בשאלת השיתוף מאז ומתמיד
19/03/15 18:03
228צפיות
אמא שלי שיתפה המון על העבודה שלה (יועצת בבי"ס) וגם שיתפה בדילמות מוסריות ובהצלחות. אבא שלי (פרופסור באוני') לא סיפר כמעט כלום ולכן לא היינו בעניינים גם כשהוא פרסם ספרים . לי חשוב שיכירו אותי כאדם שלם, ואני חושבת שיש לי תפקיד גדול בלחשוף את ילדיי לאט לאט לעולם העבודה. אני גם רואה שדוגמה אישית של שיתוף מובילה לשיתוף בחזרה. זה פחות "סביב שולחן האוכל" אצלנו אבל כן באוטו ובהליכה ובמקלחת ובזמנים נינוחים אחרים.
אבל זה לא פשוט. אני בסוג של אתגור-עצמי מה אפשר לספר על העבודה כפסיכולוגית בקליניקה ובבית חולים פסיכיאטרי...
כשהיו בני 3, מאוד הצחיק אותם שסיפרתי על איש אחד עם קרחת ובלי גבות. הלהיט של הזמן האחרון היה לספר על הקציצות בחדר האוכל שנראו ממש טעימות והריחו טוב אבל היו מלוחות בטירוף (כולל קולות נלווים של בעעעע). להיט בקרב כל הגילאים אצלי (6, 10.5).
עכשיו הם בני כמעט-שש ולא שלוש ולכן אני יכולה כבר לשתף גם בתכנים רגשיים. אני בהחלט מספרת דברים כמו "היום עשיתי משהו והבוס שלי חשב שזה לא יצא לי מספיק טוב ואמר לי את זה לא יפה, ונעלבתי". לא משנה שמה שעשיתי לא טוב זה לכתוב הוראת אשפוז. או "היום הייתי צריכה לראיין מישהו וחששתי שלא יהיו לי רעיונות לשאלות, אבל בסוף היו לי רעיונות וגם השותפה שלי עזרה וזה היה נחמד".
לפעמים אפשר אפילו לקבל אמפתיה ממקומות לא צפויים. לפני כמה חודשים סיפרתי לבן ה-5.5 שנפרדתי מהמרפאה. הוא אמר לי "את בטח עצובה, האנשים שם נכנסו לך ללב... גם אני הרגשתי ככה כשעברתי גן".
ובן ה-10.5 שלי כבר מתעניין בסיפורים יותר מורכבים, ולפעמים אני "מתייעצת" איתו והוא מגלה אינטואיציות והבנה לא רעים בגלל . הכל כמובן ללא גילוי פרטים כלשהם שלא מתאים לגלות, וגם הדיסקרטיות והכבוד בהם אני נוהגת, לדעתי מלמדים משהו. חשוב).
 
 
וואו
19/03/15 22:33
112צפיות
הבן 5.5 שלך יודע לשדר אמפטיה יותר ממני. בחיים לא הייתי יודעת להגיד כזה משפט בזמן אמת. 
º
נשמע מקסים. גם הדרך שאת משתפת וגם הקטנצ'יק האמפתי.
20/03/15 12:02
24צפיות
עזרה במחקר
18/03/15 14:38
87צפיות
שלום לכולן,
שמי שירי ואני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, בימים אלו אני עובדת על התזה שלי בנושא
איך טיפולי הפריות משפיעות על היבטים שונים בחיי האישה. אני צריכה נשים נשואות או במערכת יחסים שילדו בשנה האחרונה
ונכנסו להריון דרך IVF. חסרות לי הרבה נשים. אני מאוד יעריך אם תוכלו להקדיש 20 דקות למילוי השאלון הבא (כמובן שהוא אנונימי).
תודה רבה לכן (אפשר רלהעביר את הלינק הלאה) 

http://idc.az1.qualtrics.com/SE/?SID=SV_50ebWyOmUX...
 
עוד בחירות: קמפיין שלילי או חיובי
64תגובות
15/03/15 15:19
839צפיות
עם כל רצוני הרב, שביבי לא ישב בכסא ראש הממשלה בהמשך, 
כל הסיסמאות של "רק לא ביבי" למיניהן, גורמות לי לנוע באי נחת בכסא. 
גם לכן? 
 
מבחינתי אני רוצה מנהיגה או מנהיג שאני ארצה ללכת אחריהם, ולא מנהיגים שאני בורחת אליהם.  
מנהיגים...

(המשך...)
עם כל רצוני הרב, שביבי לא ישב בכסא ראש הממשלה בהמשך, 
כל הסיסמאות של "רק לא ביבי" למיניהן, גורמות לי לנוע באי נחת בכסא. 
גם לכן? 
 
מבחינתי אני רוצה מנהיגה או מנהיג שאני ארצה ללכת אחריהם, ולא מנהיגים שאני בורחת אליהם.  
מנהיגים שיובילו, לא שיהוו ברירת מחדל. 
 
 
נשים חדשות בכנסת
18/03/15 05:25
267צפיות
טוב נו, אני בטח לא צריכה לומר שאולטרה-שמאלנית-אוהבת-ערבים-הומניסטית-סוציאל-דמוקרטית כמוני, מתקשה לשמוח עם תוצאות הבחירות.
אבל אם להסתכל על מחצית הכוס המלאה, אז קודם כל - אין לי אלא לייחל לממשלה יציבה. אנחנו זקוקים לזה מאד.
ושנית, אני שמחה על נשים חדשות שנכנסו פנימה. ברשימת הליכוד דחקו כמה נשים למקומות שנראו לא ריאליים, ועכשיו הן בפנים. בשבילי אלה ועוד אחרות הן פנים חדשות, אבל הלוואי שיהיו פרלמנטריות חרוצות ומעולות כמו לא מעט מאחיותיהן בכנסת (למשל אורלי לוי המשובחת, שאי אפשר לחשוד בי שאני חולקת עימה תפיסת עולם פוליטית).
ברוכות הבאות לבית המחוקקים: ענת ברקו, נאוה בוקר, נורית קורן, רויטל סויד, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס-ורבין, עאידה תומא, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, מירב בן ארי.
הביאו טוב.
 
ברוכות הבאות ותתחילו לעבוד. אני רוצה להרגיש עשיה נשית
18/03/15 07:51
166צפיות
לא מספיק לי שיש יותר אסטרוגן באולם הכנסת
אני מקווה ששולי מועלם תצליח בסוף לחזור למליאה.
18/03/15 09:24
185צפיות
היא פרלמנטרית מעולה לטעמי.
ספרתי סהכ 28 נשים חברות כנסת
18/03/15 11:31
169צפיות
אמנם עליה של 1 לעומת הכנסת הקודמת (27)- ואלו עדיין לא נתונים סופיים. 
אבל אני מאוכזבת.  
היתה הרגשה בבחירות הללו, שנושא הנשים הוא יותר רלוונטי ומדובר מאי פעם. 
אבל כנראה, זאת שוב התקשורת בלבד. 
את העם זה לא בדיוק עניין. 
º
29 לאחר קולות החיילים.
20/03/15 09:45
6צפיות
מופתעות מאחוזי ההצבעה הנמוכים יחסית (לעומת התחזיות)?
17/03/15 20:01
219צפיות
אני מופתעת מאד. 
היתה לי הרגשה, אולי מהרשתות החברתיות, אולי מהסיקור התקשורתי, אולי משיחות הסלון, שהפעם יהיו אחוזי הצבעה הרבה יותר גבוהים ומשמעותיים. 
מה גם ש-V-15, שהם גוף לא פוליטי, השקיעו מאמצים אדירים לטעמי, לקרוא לציבור להצביע. דבר שלא היה בעבר. 
ולמרות כל זאת, אחוזי ההצבעה, לאורך כל היום (אלא אם תהיה הפתעה בסוף), הם כמו בבחירות הקודמות. 
אחוז ההצבעה הגבוה מאז שנת 99
17/03/15 21:23
229צפיות
רק אומרת.
71.8% הצבעה.
18/03/15 01:19
219צפיות
אין לזה אח ורע בדמוקרטיות מערביות אחרות. זה גם הרבה יותר משתי מערכות הבחירות הקודמות שהיו פה.
פיגמנטציה - כתמים
17/03/15 21:13
111צפיות
שאלה לי לכן הנשים 
מי יכולה להמליץ לי על טיפול איכותי לכתמים , פיגמנטציה....
 
תודה
º
רופא/ת עור טוב/ה?
18/03/15 01:19
21צפיות
הנאה/פינוק קטנים קלים ושווים לכל כיס
15/03/15 03:47
461צפיות
הבו דוגמא לדברים כיפיים/טעימים שעושים לכן שמח
 
זה יכול להיות משהו לאכול/לשתות, או כל דבר בעצם.
 
אבל זה לא יכול להיות משהו יקר מאוד (נגיד - לא: ללגום מרטיני קפוא על מגדל אייפל), וגם לא משהו שדורש הרבה זמן/מאמץ (לזניה תוצרת בית כשגם האטריות מעשה יד)
 
נגיד - לא עולה יותר מ-100 ש"ח ו/או לא יותר משעה עבודה (לא על ידי מומחה).  ומכיון שזה פורום   אז אולי לא שום דבר ....
כמה להתחלה
15/03/15 03:50
371צפיות
* להגיע הביתה מיום עבודה קשה, להשתרע על הספה, ולשלוח את גמדות הבית להביא קרם ידיים ולעשות לאישה שהעניקה להן חיים מסאז' בכפות הידיים בעודן מספרות לה אנקדוטות מהיום שהיה להן (עולה: כלום.  שווה: זהב)
 
* ספל תה ארל גריי עם חלב (עולה: לא יודעת - שקל וחצי?. שווה: מחיה  נפשות)
ספר טוב מהספריה
15/03/15 07:52
411צפיות
עושה לי שמח לקרוא, ועוד יותר שמח לראות שהוא לא מעמיס על מדפי הספרים שלי.
º
15/03/15 14:42
18צפיות
נכון גם כאן. וגם באותו נושא: להעביר ערימת ספרים הלאה
15/03/15 16:25
244צפיות
לחנות 'סיפור חוזר' ולקנות ב- 15 ש"ח ספרים יד שניה.
כנ"ל לגבי בגדים: למסור שקית ענקית לחנות היד-שנייה
16/03/15 09:53
161צפיות
החביבה עלי, ולדלות משם פריטים יד-שנייה בכלום כסף.
ללא ספק יש משהו מרחיב-נפש בניקוי ארונות. (וסוג אחר של סיפוק בלקנות פריטים במחירי כלום )
 
שיחה עם חברה,שוקולד מריר מעולה עם מלח, ארל גריי
15/03/15 11:52
361צפיות
קפה מצוין.
שקט. שיחה עם אמא או אחת מאחיותי. שנצ שמחליקים אליו בקלות וקמים ממנו רגועים (בניגוד לקשיי השינוץ שלי כרגע..)
מסאג'. גם לי. וגם כשהבת שלי מבקשת ולראות כמה היא נהנית מזה ואיזה מסג'יסטית מוכשרת אני .
חיבוק לא-כשביקשתי, מהילדים.
מרטיני ,למה לא. לא קפוא אלא על קרח (אני באמת צריכה לקנות בקבוק חדש. נראה לי שהעובר יעמוד בכוס מרטיני קטנה פעם בחודש).
סדרה אהובה.
מרק או סלט שזה בדיוק בדיוק מה שרציתי ודמיינתי.  
מחמאה שווה(נגיד לשמוע מעובדת אחרת שהבוסית אמרה עלי XYZ טובים..כמה כיף).
º
וצמר חדש ובצבע נהדר שיש לי רעיון מה לעשות בו
15/03/15 14:15
43צפיות
רשימה מעולה. לא הכרתי שוקולד עם מלח
16/03/15 21:29
119צפיות
אחפש
עובר שלישי עמיד הרבה יותר מקודמיו..... (זה כמו כמה מנקים מוצץ שנפל על הרצפה עבור ילד שלישי )
שקט.
15/03/15 12:10
279צפיות
זמן פנוי להימרח.
שנת צהריים טובה.
שיחה נעימה עם חבר/ה קרוב/ה.
חיבוק ממישהו שאוהבים.
זמן כרבול משפחתי עם החתולים.
לתקוע את האף בתוך פרוות בטן עננית וחמימה ומגרגרת.
כשיוצא ספר חדש בסדרה אהובה, ויש את הפריבילגיה לנסוע לקנות אותו ישר מהעבודה ביום הראשון שהוא מגיע לחנויות, ואז לבלות שלושה ימים בשינה-עבודה-קריאה וחוזר חלילה, ושכל העולם יחכה... אני משערת שהפריבילגיה הזו נשללה ממני לשני העשורים הקרובים
 
ו... בגלל שאני עוד תחת השפעת חוויית ההריון - להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה. להרגיש טוב, לישון טוב, להגיע לכפות הרגליים. ששום דבר לא יכאב או ילחץ או יציק. לשכב על הבטן. וואו, יהיה לי כל כך קשה *לרצות* להיכנס שוב להריון יום אחד.
16/03/15 21:30
65צפיות
לא צריך לשכנע אותי הרבה. דרך מעולה להירגע ללא תרופות...
העצירה הקצרה בסטארבקס לשוקו
15/03/15 12:54
323צפיות
רגע לפני שיום העבודה שלי מתחיל
 
יצירה - לדוגמא שלשום בדרך הבייתה עצרתי בחנות של יצירה וקניתי בבושקה לצביעה ואני עכשיו צובעת אותה לפי חלקים ויוצא מדליק
 
ספר טוב בבית קפה עם עצמי
 
בילוי עם חברה 1 על 1
אינטרקציות חיוביות קצרות עם זרים
15/03/15 16:22
438צפיות
מתוקף העבודה שלי אני פוגשת הרבה זרים, בשטח ובדרכים, ולפעמים יש רגעים שבהם מחליפים כמה מילים וחיוך. הקופאית בחנות הנוחות חולקת איתי את מצב הרוח הטוב שלה הבוקר, איש אחד שהולך ברגל בדרך לירוחם ואני מציעה לו מים קרים, אשה שרואה את הסמל על החולצה שלי ועוצרת להתעניין ולספר לי כמה הנושא קרוב לליבה.
אני מגלה שכשאני חולקת חיוך עם זרים סתם ככה באמצע היום, נעשה לי טוב לכמה שעות אחר כך.
 
בגזרת הלדאוג לעצמי: לבחור נקודה יפה בנוף ולהכין לעצמי כוס תה בטעם נענע (מתיון) ולזכור לנשום עמוק.
 
 
º
נהדר
15/03/15 19:20
27צפיות
º
אהבתי.
15/03/15 22:30
21צפיות
שיחות אקראיות עם זרים הן תמיד מעניינות
16/03/15 23:12
107צפיות
נשמע שאצלך זה ממש (באופן מילולי) "אנשים טובים באמצע הדרך" שחולפים על פניך בדרכים
 
אצלי זה בד"כ שיחות מעלית אז מסתיים מהר (אבל לומדים דברים מעניינים, למשל על מקומות טובים לארוחת צהריים)
עניתי כל כך יפה עם התפלפלויות מיותרות כנראה ועף לי
15/03/15 17:54
247צפיות
אז מנסה שוב -
1. פתאום מתחוור לי שאני יכולה לבזבז על עצמי עוד שתי דקות תמימות במקלחת! כל פילינג גוף/ מסכה לפנים או לשיער שקבלתי ומשום מה לא החלפתי במשהו פרקטי יכולה להשלף ולגרום לי להרגיש מטופחת ומשקיענית.  קרם גוף אחרי בכלל משדרג לדרגת ספא.
2 להחליף שתילים באדניות. תחושת התחדשות ברגע. היות ואני קונה שתילים צעירים מאוד - הם גדלים מול העיניים וזו תחושה מתמשכת.
3 אודם של גדולות. לא ליפ גלוס אנמי. לק - אותו כנל
4 מדף או מגרה עם המון דברים ״ נורא חשובים״ שבטח פעם נורא אצטרך ועף כולו לפח או ניתן בנדיבות למעשהו אחר.  ספייס קיומי.  
5 פרוזן יוגורט.  כי בא לי
6 לקחת את הילדים לאכול בבית הקפה השכונתי. ארוחות ילדים, אני יושבת על משקה.  ערב בלי טרטור ההכנה, בלי הניקיון של אחרי ואני והילדים מרגישים מושקעים מאוד.
7 יום שישי בערב בים עם פיתות/ ביצים קשות/ תירס חם. אפילו לא חייבים אבטיח.  מרגיש חופש.
8 בהנחה שרק הזקנות הלא חסודות הגיעו עד כאן - לזרום עם סקס גם אם לא בא לי וזה הדבר האחרון במשימות להערב.  עד היום תמיד השתלם נפשית.
9 זהו. נראה לי שכבר לקחתי את זה רחוק מדי נוסח עצות קטנות לחיים טובים.  בשביל לא לפול לקלישאה של 10 עצות ל.... אעצור כאן
זוג גרביים חדש
15/03/15 19:24
314צפיות
אני תמיד נורא שמחה בגרביים, לא יודעת למה פינוק קטן וכיפי.
כוס קפה הפוך טוב כזה עם ספר בקינדל ושעה של שקט.
ערב עם חברות. פשוט לשבת ולצחוק ביחד על כל מיני שטויות.
דוגמית של איזה קרם שבחיים לא אקנה לעצמי, אבל קיבלתי במתנה ופינקתי את העור שלי ליום אחד.
כוס בירה עם האיש מול הטלוויזיה בסוף היום.
ילדה חמימה שמגיעה אלי למיטה לחיבוק על הבוקר.
גשם וריח של גשם.
קשת בענן.
פריחה אביבית.
תוצאה מעניינת במעבדה.
נסיעה נטולת פקקים.
כוס קפה חם לדרך, כזה שנוסע איתי כל יום בכוס יפה ופרחונית שקיבלתי מתנה.
הרגעים הקטנים של השגרה.
ויש לך המון גרביים?
16/03/15 23:13
135צפיות
בודקת עד כמה את טובה לעצמך
º
לא מספיק
17/03/15 12:12
21צפיות
מה שעושה לי טוב
15/03/15 20:29
209צפיות
להתבטל במיטה עם ספר/מול הטלויזיה, למדתי להנות משעות איכות במיטה בלי לעשות כלום זה הכי כייף שבעולם.
 פסק זמן עם חמאת בוטנים
 אחה"צ בגינה עם הילדים
 חיבוק ונשיקה מהילדים בבוקר/צהריים/ערב מתי שרק רוצים
 לאכול עם הילדים גלידה משובחת
זהו לבינתיים,
יש לי מלא...
15/03/15 22:10
316צפיות
עוד עשר דקות של שינה במיטה אחרי שהשעון המעורר צלצל.
 
חצי שעה עם חברה בבית קפה.
 
כוס צוננת של דיאט קולה עם מלא קרח ופלח לימון כשחם לי.
 
ווטסאפ מחמם לב מהילדה שלי עם כמה מילות אהבה מתוקות, או מהילד שלי, עם תודה שהוא נזכר להגיד על משהו שקרה אתמול או לפני חודש
 
פיצה לוהטת (עם הדיאט קולה של מקודם זה בכלל מושלם) במקום מוצלח.
 
טיול ערב זוגי לאורך דיזנגוף או הטיילת.
 
להריח את הילדה שלי ולמצוא מקום ברקה בו היא מריחה בדיוק כפי שהריחה כשהיתה תינוקת... אני מסוגלת להסניף אותה ככה לפחות חצי שעה.
 
לצאת להליכה עם טל ואביעד באזניות.
 
להוריד ספר קליל וכיפי לקינדל בטלפון ולקרוא בכל רגע אפשרי (חייב להיות ספר טוב, אחרת זה לא כיף).
 
ללכת להציץ בשעור ריקוד של הקטנה שלי, ממלא את הלב במוסיקה וכיף עד שבא לי לרקוד בעצמי.
 
לקבל עוד הודעה בוובטופ על ציון מעולה של הבן שלי, משהו שממשיך להפתיע אותי כל פעם מחדש.
 
לקרוא באתר של אפל על ה-appe watch החדש שיהיה לי... לא יודעת מתי, אבל יהיה
 
 
אוי שאלה מעולה
17/03/15 09:45
133צפיות
שגם אני שואלת את עצמי לפעמים.
ספר טוב - בטוח משמח במיוחד אם יש את הזמן לקרוא אותו
שעה של זמן לעצמי בתקופה זו
משהו בגזרת ה"טיפוח" כשאני בmood הזה (למרוח קרם\לשים לק או להתאפר וכו')
לעשות סדר בארון ולמצוא בגד שכיף ללבוש
זמן של התכרבלות עם הבכורה
מנה טעימה - תוצרת בית או שמתגלגלת אליי מטייק אווי או מסעדה
למצוא ספר חדש בספריה מהז'אנר/ים האהוב/ים עלי
17/03/15 16:45
138צפיות
סופלה שוקולד חם ממרציפן אשר בשוק
 
כשעולה פרק חדש בסדרה שאני אוהבת
 
לגלות שיר מגניב / זמר מגניב שיוסיפו שמחה למוסיקה שאני שומעת בהליכות
 
כוס יין אחרי ההשכבות
 
מרק בעיתו
 
עיסוי - לא יודעת אם זה נופל בקטגוריה. אז אם לא - אמבטיה חמה.
 
 
מופתעת, כמה מהם אצלי הם אוכל
17/03/15 20:22
148צפיות
או שאולי, לא הייתי אמורה להיות מופתעת?!
(האמוטיקונים הם אקראיים...)
 פיצהאט
 דיאט קולה
 סלט חלומי
 גלידה עם עוגיות במקדולנדס
 עוגת ריבת חלב
 פאי לימון
 פנקייקים
 ירקות מבושלים
 מרק בצל/ מרק כתום 
 קוקילידה/גלידה ריבת חלב/גלידה פונטש בננה
 מילקשייק פירות. 
 אגוזים/פיצוחים. 
 ארוחת צהריים בעבודה
ואם נעזוב לרגע את גזרת האוכל:
 מסאג' 
 גקוזי
 קשקשת עם חברות/ קשקשת עם אנשים בזמן ארוחת צהריים
 חיבוק עם הבת/הבן/בןהזוג
 הרגע בפעילות גופנית, שבו השרירים התפוסים מרגישים רפויים. 
 חווית נוף. 
 רגע של הבנה. כשפתאום הבנתי משהו, כשכל מיני רעיונות הפכו פתאום לתובנה. 
 דיון מרתק בפורום/בפורום שבפייס/ דיון עם תוכן בפייס. 
 שיתופים בסדנאות העצמה קבוצתיות והרגשה של ביחד בסדנאות כאלה. 
 הרצאות מקצועיות שעושות לי סדר חדש בדברים. 
  ים, כשהגלים בדיוק בגובה הנכון. לא מאתגרים מדי ולא שטוחים מדי. 
 מזמוזים וסקס (או שלא כותבים את זה פה?!). 
 
 
שבן ה-8 שלי מכין לי קפה..
18/03/15 09:37
107צפיות
 
הנאה קטנה קטנה.. אבל חיכיתי לרגע הזה ביום שנולד.
 
יש זמנים שהם ממש מחזיקים אותי בחיים
18/03/15 21:07
68צפיות
הקפה של הבוקר
טיול לספריה, להרגיש כמו ילדה, ולקחת ספר נפלא
להסתובב בטבע, אם זו חורשה או ממש טיול
להסתכל בתמונות שלי מטיולים בחיים
שיחה טובה ממש עם חברה
להתרפק על אחייניות שלי
לקבצץ' את החתול שלי, לתת לו להרגיע אותי ולהרעיף עליו אהבה
לבשל
לאפות
פינוקים קטנים ויקרים מחנות ומאפיית בריאות וטבע
להתסכל על הגינה הפיצפונה שלנו ולהתמוגג 
לשבת עם אהובי בלילה בלילה ולאכול גלידה טובה
...
ועוד...
לשיר ולנגן- לבד או עם אחרים
18/03/15 21:11
60צפיות
לצפות ביו טיוב בכל מיני כיתות אומן וקונצרטים שונים.
לפגוש במקום מרוחק מכרים ותיקים.
הליכה רגלית על חוף הים בליווי הריח המשכר של המלח.
וגם לתת ולקבל מחמאות זה מאוד מאוד כיף.
הו איזה יופי - - על איזה כלי את מנגנת?
19/03/15 21:06
32צפיות
כשהייתי ילדה למדתי לנגן על פסנתר במשך 7 שנים ואת רובן די שנאתי. אבל כשאהיה בפנסיה, נראה לי שאחזור לזה.
 
 
פסנתרוהתכנון שלי לפנסיה
20/03/15 14:19
45צפיות
הוא פיסול או קדרות.
 
אגב, לא מזמן הגיע לביתנו אבא של חבר מהגן של בני. הוא שאל של מי הפסנתר. שלי, עניתי בגאווה.
מה? בגילך??? הוא היה המום.  הוא אשכרה חשב שפסנתר זה לילדים בלבד.
פכככ - משעשע החבר
20/03/15 15:48
34צפיות
אפרופו לכל גיל - אספר לך סיפור
 
כשאבא שלי היה ילד, הוא מאוד רצה לנגן בפסנתר. אממה? אחותו הגדולה כבר ניגנה בפסנתר. ולכן, הוא הופנה/הוכרח אחר כבוד לנגן על צ'לו. ולמד את זה במשך 7 שנים למרות שמאוד לא אהב את הכלי. מה שכן - מאד ועד היום כמובן הוא יודע לקרוא תוים
 
רוב חייו הוא היה מוסיקלי (מקהלה וכאלה)
 
לפני שנתיים, בגיל 67 עת הוא החליט להתחיל ללמוד פסנתר - באיחור של 60 שנה. הוא נהנה מזה מאוד, וגם מרגיש שזה מחדד לו את המוח
 
אז תגידי לחבר שלך שאף פעם לא מאוחר....
הוויתור
17/03/15 08:25
459צפיות
אני יודעת שקשה היום להפריד בין הבחירות לבין השאלה שלי... ועדיין מקווה שאפשר יהיה לראות שהמטרה בשאלה היא באמת באמת לא פוליטית...
 
הוויתור של ציפי.
האם העובדה שציפי לבני היא אישה השפיעה לדעתכן על ההסכמה שלה/החלטה שלה לוותר על הרוטציה?
האם זו הקרבה או תבוסתנות? ממה ההחלטה הזו באמת נובעת?
האם אתן רואות את עצמכן נוהגות באופן דומה בחיי היום יום/בעבודה?
עד כמה יש לדרך ההתנהלות הזו השפעה על המקום שאליו אפשר להגיע?
לא אשה. סתם פוליטיקה צינית.
17/03/15 08:45
234צפיות
גם בפוליטיקה של מקומות עבודה אפשר למצוא הקרבה תועלתנית כזו. (אגב- הקרבה על תנאי. לפי אודי סגל יש מצב שהמדובר בעוד ספין בחירות)
אני חושבת שזה לגמרי פרגמטיות
17/03/15 08:52
163צפיות
אפשר להביט על לבני בתור מזגזגת ועוברת ממפלגה למפלגה
אבל אם אני זוכרת נכון, היא אמרה בעצמה בראיון אחד שהיא עושה את מה שצריך כדי להשיג את המטרה שלה
אפשר להסכים או לא להסכים עם המטרות שלה ועם הדרך שלה
 
אני מאמינה שהויתור על הרוטציה הוא בגדר פרגמטיות ועל כך אני מעריצה אותה
אישה ששמה לעצמה מטרה והיא מוכנה לעשות את מה שצריך כדי להגיע לשם
 
גם אם זה אומר לוותר על רוטציה ולא להיות ראש ממשלה למשך שנתיים
אם זה קשור להיותה אישה, זה מתוך ההבנה שאולי העובדה הזו עלולה להיות מכשול בדרך להשגת המטרות שלה
ואני מקווה שגם מתוך ההבנה שרוטציה זה לא שוס גדול בכלל, לא לראש הממשלה עצמו/ה ולא ליציבות השלטונית
 
הקשר נוסף לכך שהיא אישה הוא שלדעתי לגבר היה הרבה יותר קשה לעשות ויתור כזה
אבל נשים מטבען (אני מכלילה פה, כן ?) הן יותר מעשיות ויותר קל להן לוותר במקומות של האגו
קשה לי לענות על זה
17/03/15 08:54
186צפיות
ציפי לבני, איך שאני מתרשמת ממנה ומהקריירה שלה, יש לה איזו תנועה קבועה בין אסרטיביות לחוסר ביטחון, בין נחישות לנסיגה, בין ידיעה ברורה מה היא רוצה לבין הסתגרות. היא מחוברת ולא מחוברת.  גם עכשיו אפשר לראות את זה: היא החליטה ללכת על האיחוד של תנועתה עם מפלגת העבודה ועל הצבת עצמה בתור מספר 2, כשותפה כמעט-כמעט-שווה, וממש ברגע האחרון - כשכבר אין בזה טעם ותועלת - היא מבצעת מעין חצי-נסיגה.
 
אני לא יודעת כמה מתוך זה אפשר לייחס להיותה אישה, וכמה לטיפוס המסוים שהיא. נכון שלנשים יש בעיה מובנת של ביטחון, ועם זאת, אני מסתכלת על נשים אחרות בצמרת הפוליטית, והן לא מתנהלות באותו דפוס כמו לבני.
בדיוק מה שחשבתי...
17/03/15 09:29
93צפיות
זיגזוג בין אסרטיביות לחוסר בטחון עצמי...
 
 
עונה לעצמי
17/03/15 09:26
127צפיות
אני לא יודעת עד כמה, במקרה הספציפי הזה, העובדה שציפי לבני היא אישה השפיעה על ההחלטה שלה. אבל אני כן חושבת שדרך ההתנהלות הזו יותר אופיינית לנשים. ברור - לא תמיד. ברור - יש נשים שמתנהלות אחרת וגברים שמתנהלים דומה. ועדיין, לתחושתי, זה יותר מאפיין נשים.
לא בדוק. לא מחקר. סתם תחושה...
 
הקרבה או תבוסתנות.
לדעתי... גם וגם.
כן, אני חושבת שיש בהחלטה מהסוג הזה תחושה של הקרבה. העדפת הכלל/הקבוצה/הרעיון/המדינה (לא משנה הסיבה) על פני העצמי. אבל לתחושתי זה יכול לנבוע גם מתבוסתנות. עובדה היא שמישהו (והמישהו הזה בהחלט יכול להיות העצמי שלך) הצליח לטעת בך את ההרגשה שלמען טובתו של ה״משהו״, אתה צריך לוותר על עצמך, על מה שאתה חושב, על הקידום שלך, על הדרך שחשבת שהיא נכונה בהתחלה, על המקום שלך. הרגשה שבכלל לא בטוח שהיא נכונה. נכון, היא יכולה לנבוע מאיזה ניתוח אובייקטיבי (באמת יש דבר כזה ועוד בתחום כזה?) אבל היא יכולה גם לנבוע מחוסר בביטחון עצמי. אולי אני באמת לא שווה מספיק?
 
כן, אני רואה את עצמי נוהגת בצורה דומה. משתי הסיבות שציינתי למעלה. בפרוש רואה את עצמי מוכנה לוותר בשביל טובת האחר, ובפירוש יכולה לראות שחלק מהמוכנות ״להקריב״ לכאורה, נובעת מחוסר אמונה מספקת בעצמי, בדרך שלי. כי... אולי אני טועה?
 
חושבת שיש לצורת ההתנהלות הזו השפעה מכרעת על המקום שאליו אפשר להגיע. לא רואה איך אפשר להגיע לעמדות מפתח, לעמדת מנהיגות, עם גישה כזו.  
לגבי ה"אולי אני טועה", ואולי אני אעשה משהו לא כמו שצריך
17/03/15 11:06
74צפיות
זו לגמרי הסיבה שאני לא רואה את עצמי אי פעם בתפקיד של אחריות של ממש לחיים של אנשים אחרים - לא ראש ממשלה, לא רופאה (אפילו לא מד"א), וכו'. אני ממש מתקשה להבין איך אחרים כן מוכנים לקבל על עצמם תפקיד כזה, אבל ממש שמחה שיש כאלה . אני לא יודעת אם זה קשור לזה שאני אישה. בכל מקרה, בעבודות שאני כן עובדת בהן אני לגמרי לא כזאת - אני כן מקשיבה לאחרים וכו', אבל לא מפחדת לקבל החלטות ולא נרתעת מתפקידי מנהיגות (אבל מצד שני המעמד גם לא חשוב לי - בדומה למה שהיא אומרת, מה שחשוב לי הוא המטרה, ולא המקום שלי בהשגתה).
ההסבר הכי מעניין ששמעתי
17/03/15 11:42
258צפיות
המחנה הציוני כבר התחיל לסגור דילים, והוא צריך את החרדים. החרדים לא ירצו להמליץ על אישה, ולכן היא נבעטה החוצה.
מן הסתם לא האמת כולה, אבל יש כאן נקודה למחשבה.
 
º
אם זה כך, זה הכי קשור בעולם לזה שהיא אישה...
17/03/15 13:05
38צפיות
נכון
17/03/15 14:36
140צפיות
אבל לא לתכונות מולדות או מובנות חברתית אצל נשים.
אבל
17/03/15 16:35
94צפיות
צריך גם *להסכים* להבעט החוצה...
 
וצריך שזה יהיה באמת בעיטה
17/03/15 17:05
93צפיות
כי אצל ציפי אין לדעת, וזה יכול להיות ספין.
בעיני זו כניעה ללחץ
17/03/15 15:43
175צפיות
היו המוני מאמרים בתקופה האחרונה ש(גם) בהם הופעל עליה לחץ לרדת מענין הרוטציה. הסקרים כנראה הראו שהיא לא מוסיפה קולות למחנה הציוני, ואחרי תקופה שהקמפיין קצת החביא אותה וראה כי טוב, התחילו להפעיל עליה לחצים, פומביים ואחרים, לסגת מההסכם שלה עם בוז׳י.
אני לא חושבת שזה קשור להיותה אישה (אוי ואבוי אם כן!) אלא לכך שהיא מלכתחילה היתה בעמדת נחיתות, בגלל הזגזוגים הרבים שלה בשנים האחרונות ובגלל שנתפס כאילו היא כופפה את בוז׳י שהכים לחתום על הסכם שנותן לה הרבה יותר ממה שכוחה האלקטורלי מצדיק.
לא הבנתי...
17/03/15 16:49
83צפיות
את לא חושבת שהלחץ עליה היה קשור להיותה אישה?
או את לא חושבת שאחת הסיבות ש*היא* נכנעה ללחץ קשורה ל״סגנון״ התנהלות נשי יותר?
 
כי אלו שני היבטים שונים. למרות ששניהם מעניינים (ומטרידים).
 
 
לי יש תחושה
17/03/15 16:07
162צפיות
שהאנטי הקיצוני שהיא מעוררת במחנה הימין, קצת קשור לזה שהיא אישה.
 
אני חושבת שאילו זה היה גבר, הוא לא היה חוטף כזה עליהוּם, ולא מעורר כזה אנטגוניזם. הצורה שבה ביבי דיבר עליה לאורך כל מערכת הבחירות, הזלזול וההקטנה, היו נראים אחרת אם היא היתה גבר.
ונכון, הוא השתדל לדבר ככה גם על בוז׳י, אבל איכשהו ציפי ספגה את רוב הארס.
 
אז לא יודעת אם הוויתור קשור או לא קשור לעובדת היותה אישה, אבל לי יש תחושה שהסיבה שהוויתור נדרש מלכתחילה - היותה נטל אלקטורלי -  כן קשורה להיותה אישה.
שתי שאלות שמעניין אותי לשאול פה לפני הבחירות
51תגובות
15/03/15 09:25
578צפיות
אני לא שואלת למה תצביעו ומה אתן חושבות שהכי נכון להצביע (למרות שאם מישהי רוצה לכתוב את זה, מן הסתם אין עם זה בעיה...)
 
מה שרציתי לשאול זה -
 
* האם אתן יודעות ומשוכנעות היום בבירור מה תצביעו, או שאתן מתלבטות עד הרגע האחרון? (בהנחה שאכן הולכות להצביע)
 
*...

(המשך...)
אני לא שואלת למה תצביעו ומה אתן חושבות שהכי נכון להצביע (למרות שאם מישהי רוצה לכתוב את זה, מן הסתם אין עם זה בעיה...)
 
מה שרציתי לשאול זה -
 
* האם אתן יודעות ומשוכנעות היום בבירור מה תצביעו, או שאתן מתלבטות עד הרגע האחרון? (בהנחה שאכן הולכות להצביע)
 
* שאלה של תחזית: מי, להערכתכן, יהיה הפעם הפתעת הבחירות? אותה מפלגה שתקבל יותר מנדטים ממה שכל הסקרים צופים, תמיד יש אחת כזאת. מי נראה לכן שזה יהיה הפעם?
שאלה: אמירות נבואיות של אנשים בהיסטוריה
13/03/15 10:46
414צפיות
לקראת בחירות, תמיד יש תחזיות שמתממשות או לא. תמיד יש איזו הפתעה גדולה שאף סקר לא חזה.
היכולת לנבא מה יהיה מתגלה לפעמים כמפליאה אצל אנשים מסוימים. יש דברים שאנשים ידועים אמרו, שבדיעבד הוכיחו את עצמם והתגשמו, גם  בניגוד למה שאחרים ציפו. (וזה חורג הרבה מהנושא של בחירות, כמובן, אני מתכוונת לדברים גם הרבה יותר גדולים ומכריעים.)
 
אתן יכולות להיזכר באמירות נבואיות כאלה? אני יכולה לזכור כרגע שלוש כאלה (וחייבת לצאת ברגע זה מהבית). אני סקרנית לדעת אם מישהי זוכרת אחרות.
קצת בעייתי בעיני לענות
13/03/15 15:49
361צפיות
למשל, היו כלכלנים ידועים שחזו את המשבר ב2008. אבל היו גם אחרים שחזו דברים אחרים.
כשיש מספיק אנשים שחוזים תחזיות, לא צריך להפתיע שחלקם צודקים. אני חושבת שכדי שאמירה
תחשב באמת נבואית, היא צריכה להיות מדויקת ברמה כזאת שבאמת יפתיע שהיא התגשמה,
וגם מאד לא מובנת מאליה.
בלי לחפש בכוונה, אני לא מצליחה לחשוב על דוגמא כזאת. דוקא זוכרת הרבה דוגמאות הפוכות,
כמו התחזית שאין בעולם שוק ליותר מחמישה מחשבים, או שעד המאה ה21 תהיה מצוקה תחבורתית קשה,
כי הרחובות יהיו מלאים בקקי של סוסים.
º
ו-Y2K!!!
13/03/15 19:21
51צפיות
חשבתי על אמירות ספציפיות (מה שקראת: מדויקות)
13/03/15 20:22
253צפיות
וכדי לתת דוגמאות למה התכוונתי:
 
- האמירה המפורסמת של הרצל ב-1898 על מדינה יהודית תוך 50 שנה לכל היותר.
 
- ביסמרק דיבר לפני מותו (בסוף המאה ה-19) על כך שבקרוב תפרוץ מלחמת ענק בסדר גודל שלא נראה עד אז, הוא השתמש במושג "המלחמה הגדולה" וניבא שזה יקרה כבר באותו דור.
 
- "זה לא שלום, זאת שביתת נשק שתחזיק מעמד במקרה הטוב 20 שנה" (פרדיננד פוש אמר את זה כשיצא ממעמד חתימת חוזה ורסאי, שבו נכח)
 
 
אותו ביסמרק המציא את עניין הפנסיה בגיל שלהערכתו
13/03/15 20:59
249צפיות
אף אחד לא יזכה להנות ממנה.
 
º
לא בטוחה שהבנתי את הקשר וההקשר
13/03/15 22:47
46צפיות
אם הבנתי נכון
14/03/15 17:47
139צפיות
פריזמה התכוונה שלא מדובר באדם עם ״יכולת לנבא מה יהיה״ משום שבמקרה הזה למשל הוא טעה בגדול...
 
 
גיל הפרישה נקבע להיות 67
14/03/15 19:36
155צפיות
שזו היתה פחות או יותר תוחלת החיים בתקופתו. מה שגורם לבעיות היום, כי אנשים לא הביאו בחשבון חיים של עשרים או אפילו שלושים שנה אחרי גיל הפרישה.
כשהעלת את השאלה
14/03/15 17:07
172צפיות
מיד חשבתי על הרצל ועל ״אם תרצו אין זו אגדה״
 
אבל לא הייתי בטוחה שלכך את מכוונת בשאלתך. כי לטעמי לא מדובר על ״נבואה״ טהורה, אלא על נבואה שיש בצידה עשייה. משהו שיותר מזכיר מדען או ממציא שחושב על רעיון (שהוא מאמין שהוא מן הסתם ישים/הגיוני) ופועל להוכיח אותו.
 
ואני אחדד ואוסיף
14/03/15 18:38
166צפיות
שביסמרק ( אין, אי אפשר על השם הזה) היה מדינאי דגול ומחונן שלמעשה החזיק את אירופה על סף מלחמה כל שנות כהונתו כקנצלר הראשון של גרמניה ואכן, עם לכתו, הדרדרה אירופה למלחמה איומה.
גם את חוק הפנסיה הוא חוקר על מנת לרצות גורמים פוליטיים בגרמניה ולהערכתו לא היה סיכוי שמישהו יצליח להנות מפנסיה למעט בודדים עם גנים משובחים במיוחד. כעבור כמה עשרות שנים תוחלת החיים עלתה מאוד ( אנטיביוטיקה וכאלה) ומאז העולם מתמודד עם חוק סוציאלי ומוצדק ( עובדה שזה סטנדרט כמעט עולמי) אבל עם השלכות כלכליות כמעט לא ישימות ובטח גיל לא רלוונטי.
המשפט האחרון שלך נקרא לי תמוה-משהו
14/03/15 19:05
148צפיות
אם ביסמרק קבע, למשל, שגיל 65 (אני סתם סתם זורקת גיל) הוא גיל הפנסיה, אז בגלל זה העולם מתמודד עד היום עם אותו גיל פנסיה בלתי-משתנה ולא רלוונטי - לדעתך רק כי ככה ביסמרק קבע במאה ה-19? לא השתנו מאז אותם ימים גילאי היציאה של ילדים לעבודה, מספר שעות העבודה המותרות בשכירות, וכן הלאה? אבל גיל הפנסיה לא יכול להשתנות כי ככה ביסמרק קבע? נראה לי קצת מוזר ל"האשים" אותו בזה (אלא אם כן "מאשימים" אותו בעצם העובדה שיש פנסיה בכלל, וגם זה נשמע לי קצת מפוקפק, כי 'רנטות' למיניהן היו בכנסייה ובאיגודים מקצועיים ומוסדות של המדינה למיניהם כבר מימי הביניים המאוחרים והלאה, אז זה נראה כמו התפתחות טבעית).
מאשימה?
14/03/15 22:19
117צפיות
ברור שלא. האיש היה גאון.
סתם כאנקדוטה שלא הצליח לחזות את תוחלת החיים המתארכת.
לגבי שינוי - חוקים חברתיים שנותנים זכויות לכולם או לקבוצות קשה עד בלתי אפשרי לשנות לדורות.
אני לא בקיאה בחוקים בעולם -
אבל תראי איך נעמת מתנגדת להעלאת גיל הפרישה ( וכשנשים עובדות שחשות במלוא כוחן בגיל הפרישה מתנגדות מאשימים אותן ב״ תפסית תחת על וניצול״ כל הנשים שדווקא כן מתאים להן לפרוש).
או חוק הגיוס או העדר הגיוס של בני הישיבה שדוד בן גוריון עם כל חזונו המבריק נכשל לראות איך זה הולך לחסל את המדינה אותה הקים.
אם הבנתי נכון היא כתבה שביסמרק ייסד את מוסד הפנסיה
15/03/15 02:30
113צפיות
אין לי מושג אם זה נכון או מה היה קודם. חשבתי שבימי הביניים המעבר מסטטוס של "אדם עובד" ל"אדם מת" היה קצר מאוד.  אבל אני הדיוטה מוחלטת בתחום הזה
לא רק בימי הביניים, מסתבר
15/03/15 07:31
103צפיות
למעשה רק במאה העשרים נוצר פער בין "אדם עובד" ל"אדם מת". ולא בטוח שזה פער לטובה.
הוא יסד אותו כמוסד של המדינה
15/03/15 08:11
103צפיות
בימי הביניים לא היו "מדינות" במובן שהן היום ולא היה מושג של אזרחות כמו שיש היום, והמדינה לא דאגה לתושביה לזכויות סוציאליות בכלל (כמו גם לא לחינוך, למשל). מה שהיה זה מוסדות פרטיים שדאגו להם בדרגים מסוימים (כמו שאמרתי, היו לא מעט אנשי כנסיה - גם זוטרים - שקיבלו "רנטה" לזקנתם, ועוד. ציינתי את הגילדות. מכיוון שלא הייתה מדינה, אי אפשר להחיל מושגים חברתיים לפי קריטריונים של "מה שהמדינה נותנת או לא". מעבר לזה זה היה בידיים של המשפחה (לא בגלל שלא היה מושג של "זקן שלא יכול כבר לעבוד" אלא כי כמעט כל זכות סוציאלית הייתה בידיים של המשפחה). זה היה קיים רק בידיים אחרות.
14/03/15 17:19
108צפיות
וכך גם כל ספרי המדע הבדיוני (ראה ערך ג׳ל וורן לדוגמא). גם שם טוענים שיש כל כך הרבה סיפורים ורעיונות, שהעובדה שחלקם מתקיים, הוא אך הגיוני (סטטיסטית). על אחת כמה וכמה כשהסיפורים לא מסופרים מתוך וואקום, אלא בתוך עולם שלם שרסיסי רעיונות בנושא אחד יכולים להעלות רסיסי רעיונות בכיוון אחר, ואז להתפס כהמצאה חדשה לגמרי.
 
מה גם, שלא מעט מספרי המדע הבדיוני מהווים השראה אמיתית למדענים. כך ששוב, קשה לדעת האם מדובר על ״נבואה״ שבמקרה התגשמה, או שלמעשה מדובר על ״נבואה שמגשימה את עצמה״ ועצם העלאתה יצרה מציאות שמאפשרת את הגשמתה (אגב, גם על הנושא הזה יש ספר מדע בדיוני, אני רק לא זוכרת איך קראו לו...).
 
האמת, עכשיו כשאני חושבת על זה
15/03/15 05:39
98צפיות
אני נזכרת שיצא לילא פעם להשתומם על זה שככל הידוע לי, אף אחד לא חזה במהלך שנות השמונים את נפילת חומת ברלין, "ברית ורשה" והגוש הקומוניסטי.
אם כבר מדע בדיוני
15/03/15 09:51
87צפיות
תמיד מפליא אותי שהמון ספרים תארים את תקופתינו כתקופה טכנולוגית מדהימה, עם קשרים בין כוכבים, רובוטים ומה לא, ואף אחד לא הצליח לחזות את הטלפון הסלולרי.
 
 
האימרה של היינריך היינה
14/03/15 02:56
293צפיות
"במקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסופו של דבר גם בני אדם".  Dort wo man Bücher verbrennt, verbrennt man auch am Ende Menschen
 
עכשיו בדקתי - הוא נפטר בשנת 1856.  70-80 שנה אחר כך, הנבואה שלו התגשמה במולדתו
 
מסתבר שהוא היה יהודי מומר.
 
זה הדבר הראשון שעלה לי ב"שלוף". הולכת לחשוב על עוד.
הכי אהבתי את אריך קסטנר
14/03/15 19:37
300צפיות
שבספרו "שלושים וחמישה במאי" תיאר שימוש בטלפון נייד.
º
גם אני מתחברת לחזון הטכנולוגי. החל מז׳ול ורן וכלה בג׳ובס
14/03/15 23:30
35צפיות
רימיתי (בעזרת מנוע חיפוש)
15/03/15 04:16
191צפיות
מצאתי קישור לרשימה של אנשים שצפו התפתחויות טכנולוגיות
 
º
וחדשות בעננים (ומה זה אינטרנט אם לא חדשות מהעננים...)
15/03/15 14:19
33צפיות
גדול!! זה ה- cloud (אפילו מתקדם יותר מאינטרנט)
15/03/15 17:44
132צפיות
שכחתי לגמרי את הקטע הזה מהספר. אני כן זוכרת את הקטע שבו הוא מוציא טלפון מהכיס ומודיע לרעייתו שהוא טיפה מאחר הביתה לארוחת ערב.  בתקופה שזה נכתב זה היה לגמרי מדע בדיוני
 
אגב יש שם קטע עם מדרכות נעות כך שלא צריך ללכת. זה קיים בשדות תעופה בעולם - אבל לא ברחובות....
º
בעניין המדרכות, אני הרבה פעמים מדמיינת ורוצה שזה כבר יקרה.
15/03/15 17:56
21צפיות
האמירה שלצ'רצ'יל אחרי הסכם מינכן ב-1938,
14/03/15 21:01
226צפיות
הוא היה ראש האופוזיציה וצ'מברליין שהיה ראש הממשלה חזר שמח נלהב מהסכם מינכן שלמעשה איפשר לגרמניה להשתלט על צ'כוסלובקיה. צ'רצ'יל אמר אז: "בריטניה יכלה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה". 
אף מילה על פנים אמיתיות מאתמול? פוליאמוריה? מאשה?
12/03/15 11:36
634צפיות
הנושא לדעתכן הגיע פה למיצוי? 
 
לא יודעת מה לומר על הכתבה/הנושא. כמובן ראיתי. 
חשבתי שיתנו יותר נתונים מאנשי מקצוע/חוקרים. יתכן שפשוט אין מספיק חומר/מחקר בעולם. אין לי מושג. 
באופן אישי, נראה לי פשוט קשה מאד להתנהל ככה ביום יום. גם ככה עמוס בטירוף עם בית, עבודה, ילדים, משפחה , תחביבים אז להוסיף גם חבר/ה. מצד שני, זה אף פעם לא הפריע לבוגדים למיניהם, כך שיתכן שהקושי הזה לא מהווה שיקול. 
וגם לא ברור לי, אם יש אהבה גם לבןזוג וגם לעוד מישהו, מה קורה עם ילדים. אם יש ילדים גם מהראשון וגם מהשני, איפה בפועל גרים? מתי מחליטים שהבןזוג העיקרי, זה שנמצאים איתו במשק בית משותף, הופך לבןהזוג המישני ועוברים לבית אחר. 
בקיצור, בעיקר מסובך. 
וזה אם מתעלמים לגמרי מעניין הקנאה והרצון לאקסלוסיביות, שזה בעצם העניין העיקרי במוגונמיה. 
ואם לאתגר את הזוגיות המונוגמית, שי ושני במירוץ למיליון?
12/03/15 11:50
468צפיות
מצד אחד, כבר הייתי בטיולים עם ידידים ובלי בןהזוג, ועל פניו לא נראה בעייתי. 
מצד שני, הסיטואציה של המירוץ למיליון, שבה הזוגיות היא חלק עיקרי משנה בעיני את התמונה. הצורך להשען אחד על השני (מנטלית ואפילו פיזית בחלק מהמשימות), יוצרת סיטואציה מאד קשה. איך מייצרים זוגיות תומכת, בה לא ניתן לגעת פיזית אחד בשני (חיבוק תומך), מחשש שזה יגלוש לקטע רומנטי או לקטע פיזי או "יראה" לא טוב בטלוויזיה ויהפוך לאישיו בזוגיות הקיימת?. 
קצת תשובות
12/03/15 15:49
451צפיות
הנסיון שלי באופן כללי (ולא בהכרח רק מהנושא הזה) הוא שכאשר רוצים לפנות זמן למשהו, והמשהו הזה מכניס לנו לחיים אנרגיה טובה - יימצא לו מקום
 
שימי לב שלא בהכרח מדובר על חיים משותפים וגידול ילדים ביחד
 
זו יכולה להיות מערכת יחסים שבה נפגשים פעם פעמיים בשבוע ונמצאים בקשר גם באמצעים אחרים (טלפון, מייל וכו')
וזו יכולה להיות מערכת יחסים שבה באמת כולם גרים ביחד ואפילו עושים ילדים ביחד ובעצם נוצרת משפחה מורכבת
 
רוב מערכות היחסים הפוליאמוריות ששמעתי עליהן הן היררכיות
יש מערכת יחסים עיקרית (בן/בת הזוג שאיתם חיים ואיתם מגדלים ילדים)
ויש מערכת יחסים נוספת שאפשר לקרוא לה משנית
יש בה שיתוף ואהבה וגם מיניות
אבל לרוב אין שאיפה שבני הזוג המשניים יהפכו לעיקריים או להיפך
 
במערכות יחסים מגוון האפשרויות הוא עצום, וזה חלק מהיופי של העניין הזה בעיניי
יש חלק בחיים שבו ממשים מערכת יחסים "רגילה" של זוגיות יומיומית וגידול ילדים וחיים משותפים יומיומיים
ויש חלק אחר בחיים שבו אפשר לממש דברים אחרים שלא בהכרח מתאים לממש עם בני הזוג העיקריים
 
השאלה היא, אם מדובר על ריבוי אהבות
12/03/15 19:15
280צפיות
מה הופך אהבה אחת לראשית? 
מה יחזיק אותה כראשית? 
איך היא לא תעמוד כל הזמן בסכנה להפוך מראשית למישנית? 
העיקרית היא מה שאת מכירה בד"כ
12/03/15 20:06
310צפיות
יש בה משכנתא וחשבון משותף ובית וילדים וכל זה
המשנית יא לרוב קשר מאוד מוגבל בזמן וחלקי, שיש בו רגש ויש בו חברות ויש בו מיניות ואין בו חיים משותפים
ההבדל מן הסתם עצום
האם יכול לקרות מצב שבו קשר משני יתגלה כנכון יות רויהפוך לעקרי? כנראה.. זה יכול לקרות גם בבגידה, אני מניחה
כאשר אנשים/נשים בסביבות גיל 40 אז זה באמת יותר פשוט
12/03/15 21:40
324צפיות
אבל התיאוריה שהוצגה בכתבה, לא היתה משחק/דרך חיים שמתאימה לאנשים בני 40, שסיימו עם שלב הילודה בחייהם. 
השוו שם את הפוליאמוריה למאבק ההומו לסבי. פעם הוא היה מוקצה ועכשיו, אצל חלקים רבים בציבור הוא מתקבל כדרך חיים לגיטימית. 
אז אם הפוליאמוריה, כפי שנאמר בכתבה, תהפוך לדרך חיים לגיטימית, ולא דרך חיים לגילאי 40 אחרי שמסיימים את הילודה, אז יהיו ילדים פה וילדים שם, ואיפה בדיוק יהיה הבית העיקרי? מה יהפוך אדם אחד לעיקרי? 
אז יש משפחות מורכבות גם בגירושים, אבל אף אחד בגירושים לא ממליץ על זה כדרך חיים (לפחות לא מי שאני מכירה). בד"כ זה נחשב כמוצא אחרון. בפוליאמוריה, לא מדובר על מוצא אחרון, אלא, לפי הנטען בכתבה על דרך חיים, ולכן זה שונה. 
יש אכן פוליאמורים מלידה
13/03/15 05:22
269צפיות
שלא יוצאים מתוך מערכת עיקרית אלא חיים במערכות לא היררכיות
האמת שהמעטים שאני מכירה הם גם ללא ילדים באופן עקרוני ומהחלטה (אולי אלה אנשים שפשוט רוצים דרגות חופש גבוהות בחיים? מה שילדים די מחרבים...)
מאשה טוענת שבארץ רוב האנשים שחיים כך, יצאו באמת מזוגיות עיקרית מבוססת בגילאים מאוחרים יחסית. אבל אין סטטיסטיקות על זה ושבחו"ל זה נראה אחרת ויש כאלה שחיים כך מהתחלה, ואז באמת שאלות המגורים והילודה רלוונטיות. לי בטוח אין תושובת להן
לגבי הפסקה האחרונה שלך
14/03/15 07:33
188צפיות
אני לא בטוחה במה שאמרת (במידה שאני מבינה למה התכוונת).
 
אני בפירוש גדלתי על מסר כללי כמו "קודם כל גירושים הם דבר רצוי אם לא מאושרים יחד, לא צריך לחיות כל החיים עם טעות שעשית. ולגבי משפחות מורכבות, אנשים שמתגרשים מגיע להם למצוא במהרה את אושרם האישי בזוגיות חדשה, ואין מצב שהילדים יעמדו בדרכם. הרי ההורים קובעים בבית, והם לא חיים בשביל הילדים. הילדים יסתגלו למה שההורים יבחרו. אין סיבה שמשפחה מורכבת לא תהיה מאושרת לפחות כמו משפחה לא-מורכבת, אין בעיה, והורים מאושרים = ילדים מאושרים", וכו'. על כך גודלתי.
 
גם יצא לי לשמוע, למשל, אמהות שמדברות על "אני צריכה זוגיות חדשה כי הילד צריך דמות אבהית-גברית בחייו". הרושם שלי הוא שזה אולי לא נתפס כ"דרך חיים" (אני לא חושבת שאנשים נכנסים לזוגיות רצינית עם מישהו ועושים איתו ילדים כשהמטרה שלהם מלכתחילה היא להיפרד ממנו בבוא העת וליצור משפחה מורכבת ופרק ב'...) אבל נראה לי שבחוגים די רחבים זה לא נתפס כ"מוצא אחרון", אלא כ"חלק מהחיים" וכ"מה שעושים אם מתגרשים". להישאר בלי קשר זוגי במשך שנים ארוכות אחרי גירושים עד שהילדים יהיו עצמאיים, למשל, נתפס בעיני רבים כהקרבה מיותרת וגם כלוזריות.
מה שהתכוונתי
14/03/15 19:44
130צפיות
זה שכולם ערים לכך שהילדים משלמים מחיר בפרידה של ההורים שלהם. לכן, אני לא מכירה אנשים שבגלוי אמרו יאללה נעשה ילדים ונתגרש. להיפך, מנסים ללכת לייעוץ, נותנים עוד הזדמנות, ורק בסוף נפרדים.
כשאין ילדים זה לא ככה. לא מתאים אז לוקחים פסק זמן או נפרדים.
בפוליאמוריה, כפי שהוצגה בכתבה, מראש יש כמה מערכות יחסים. כיוון שזה הוצג כדרך חיים ולא דרך לחיות מגיל 40 ומעלה, אחרי הילודה, אז המשפחה המורכבת היא בילד אין בשיטה.
היום הולכת ונהיית נפוצה הורות משותפת
15/03/15 13:23
97צפיות
ללא נישואין, למשל של רווקה והומו שרוצים ילדים. זו דוגמא אחרת למקרה שבו מראש מתכננים להיות משפחה כזאת שמחולקת
על פני כמה בתים. זה לא נראה לי שונה בהרבה מ"יאללה נעשה ילדים ונתגרש" שהתייחסת אליו (פרט לכך שזה נעשה הרבה יותר בכובד ראש מהתאור הזה, אני מקווה).
לא עם כל אדם שאת מתאהבת בו את גם רוצה להקים משפחה.
15/03/15 12:31
93צפיות
כך אני מבינה את זה, לפחות. מערכת היחסים העיקרית או הראשית היא מן הסתם עם זה שאת בוחרת לנהל איתו קשר יותר ממוסד - עם רכוש משותף וילדים משותפים ושהוא בעצם זה שהכי מתאים לך לניהול חיים משותפים.
 
יש פה בעצם היררכיה משני הצדדים - לא נראה לי שייתכן קשר שבו הגבר, למשל, רואה באישה את בת הזוג העיקרית שלו, ומבחינתה הוא המשני. כלומר יש פה איזושהי סימטריה, יש פה איזושהי בחירה - היא פשוט מגבילה במקומות אחרים מאלו שזוגיות מונוגמית מגבילה.
נראה לי שגם עצם קיומו של קשר עיקרי ברקע מאוד משחרר את הלחץ מהקשר המשני. מלכתחילה הוא מתנהל רק בשביל הכיף והאהבה והחשק ולא מעיבות עליו סוגיות של משכנתא וילדים ויחסים עם החמות וכולי.
לא ראיתי....
13/03/15 05:34
249צפיות
יש אולי קישור או תיאור קצר של מה ראו שם? (הבנתי מה היה הנושא - אבל לא מעבר לזה)
 
קישור: הפנים האמיתיות של היחסים הפתוחים
13/03/15 07:06
300צפיות
הגעתי עד דקה 6 וצריכה ללכת
14/03/15 03:20
412צפיות
בינתיים מה שנראה לי ממש לא לעניין זה הניצול של הילדה לצורך הכתבה. ברור שהילדה "התנדבה ורוצה" אבל איכשהו התחושה היא שזה משהו שההורים נטעו בה. שהם מנסים לשכנע בצדקת דרכם "דרך הילדה" . נראה לי תמוה שזה משהו שילדה בת 12 יהיה לה חשוב באופן עצמאי לשאת את המסר.
אני מסכימה איתך מאוד בהסתייגות הזאת
14/03/15 07:21
258צפיות
(למרות ששהשתרשרת משום מה לכאן ולא לשירשור על פנים אמיתיות... לא ברור, מה שקורה עם תפוז...)
 
זה לא רק התחושה, אגב. היא בפירוש אומרת שההורים מסבירים לה שזה בסדר וכו'. היא נשמעת לגמרי מדקלמת.
מניסיון שלי כילדה ונערה, ילדים בגיל הזה הם בדיוק בגיל המתאים להעביר להם את המסר ה"נכון", כלומר הנוח מבחינת ההורים: תסתגלו למה שאנחנו בוחרים ומה שמתאים לנו וכיף לנו, זה תפקידכם. הורים שמשוכנעים בבחירתם יכולים בכיף גם לחבר את זה עם מסרים של מאגניבות ו"אומץ לב מול המערכת" שהולכים חזק בגיל הזה אם נוטעים אותם בילד בצורה יעילה ועושים את הקישור הנכון (ע"ע "אם הן עוד רוצות להיות חברות שלי שיקבלו אותי כמו שאני" וכו').
 
בשורה התחתונה, הילדה בתוכנית נשמעת לי לגמרי מדקלמת רוב הזמן. יכול להיות שהיא אכן לא ניזוקה מכל ההסדר, וייתכן שזה אכן ההסדר הנכון גם עבורה (אני לא אומרת את זה רק כמס שפתיים. בהרבה מקרים אני מאמינה, למשל, שזה הסדר עדיף לרווחתם הנפשית של הילדים מאשר הקמת שני פרקי ב' ומשפחות מורכבות). אבל הילדה כרגע היא לא זו שיכולה וצריכה להעיד על כך! בגילה, אם היא 'ילדה טובה' (ונראה לי כך), סביר מאוד שהיא תיישר קו ותתייצב בגאון לצד זכותם של הוריה להיות מי שהם ולעשות מה שבא להם וכו'.
ועכשיו, כשראיתי עוד קצת (כי גם אני לא ראיתי עד הסוף)
14/03/15 08:12
343צפיות
אני עוד יותר איתנה במה שאני חושבת על זה (ואני שיפוטית כהוגן, ולא מכחישה שאני שיפוטית).
ההורים והילדה מספרים שכשהם התחילו עם עניין המשפחה הפוליאמורית, הם שאלו את הילדה אם זה בסדר מצדה שהם עושים כך, והיא אמרה להם שכן, אז הם הלכו על זה. לדעתי, המעשה של "לשאול" אותה הוא חלק מההתנהלות הפסולה.
 
הנה סיפור שאני מכירה מקרוב: ילד/נער ממשפחתי המורחבת (הוא היה אז באמצע שנות העשרה שלו), כשאביו רצה להתחתן עם אישה אחרת, הוא בא ואמר לו ולאחיו הקטן ממנו: "זה בסדר מצדכם אם אכנס לגור עם האישה הזאת? אם אתם לא אוהבים אותה ומתנגדים, אני לא אתחתן איתה". אותו ילד-נער, שהיו לו יחסים קרובים ופתוחים איתיי, התלונן אצלי בקשר לזה: "האמת שלא, אני לא מחבב אותה כבנאדם ואני לא חושב שזה יהיה טוב בשבילי אם היא תיכנס לגור איתנו. אבל אמרתי שכן, בטח, זה בסדר מצדי שהוא יתחתן איתה, נתתי לו אור ירוק, כי הרי לא נעים לי להגיד את מה שאני מרגיש באמת. אני לא יכול להגיד לו לא, ולהיות זה שהרס לו את האושר. אבא צריך לדעת את זה". האבא כנראה באמת ידע את זה, ולכן יכול היה להרשות לעצמו "לשאול" את הילדים - ולקבל את התשובה שרצה לקבל.
 
אם הורים חוששים שהבחירה הרומנטית שלהם (תהיה אשר תהיה) עלולה בסבירות משמעותית לפגוע בילדים, זו האחריות *שלהם* להחליט מה הם עושים עם זה. להשיג כביכול את "הסכמת הילד" (שאינו בגיר) זו בעיניי דרך אלגנטית לצוד שתי ציפורים במכה אחת: לעשות את מה שנוח לך וגם לחמוק מאחריות. כך זה לשאול ילדה אם היא מסכימה (בזמן שנעשתה הכתבה היא בת 12, וכשהם "שאלו" אותה היא הייתה מן הסתם צעירה עוד יותר) כשלמעשה הילדה היא בכלל לא בגיל של הסכמה אמיתית לשום דבר. ילד שגר עם הוריו ואין לו בית אחר לא יכול "לא להסכים". ילד שיודע שההורה רוצה משהו אחר ממה שהוא רוצה לעתים קרובות לא יגיד לא גם אם הוא מרגיש "לא", כי הוא יודע שזה יגבה ממנו מחיר גבוה. הוא נתון ללחץ רגשי אם יתנגד - גם "אני ארגיש אחר כך שהרסתי את הסיכוי של הוריי לאושר", וגם "יש סיכוי גבוה שההורים ייטרו לי טינה אחר כך על זה, אני אצא רע". לא הוגן בעיניי להעמיד ילד במצב כזה. בנוסף לעובדה שלילד בגילאים האלה אין שום אפשרות להעריך מראש מה באמת תהיה עבורו בפועל המשמעות של ההסדר החדש.
הפסקה האחרונה שלך חשובה ביותר!
14/03/15 18:40
170צפיות
לא רק לנושא הפוליאמוריה וכו' אלא בכלל להורות ויחסי הורים-ילדים.
מאוד מסכימה עם מה שכתבת וניסחת את זה בהיר ומדויק להפליא
נכון ואני רוצה להבהיר (כי אולי לא ברור מהתיאור שלי)
15/03/15 05:19
134צפיות
שאותו אב שתיארתי ממשפחתי המורחבת, זה שפנה לבנו, לא היה בסיטואציה של פוליאמוריה. הוא רצה להתחתן מחדש אחרי שנישואיו לאם הילדים הסתיימו. לכן, מה שאמרתי בהחלט לא מוגבל לפוליאמוריה, אלא כמו שאמרת, ליחסי הורים ילדים.
מסכימה עם כל מילה. כתבת יותר מקיף ומפורט
14/03/15 20:45
141צפיות
וכל מילה שלך נכונה בעיני.
 
זה ממש ניצול יחסי הורות/מרות כדי לתמוך בנקודה שלך. בעיני ממש
מסכימה איתך ועם כרמיון
14/03/15 16:56
154צפיות
השילוב של הילדה בראיון היה פתטי. היה כל כך שקוף שמדובר בילדה טובה ומרצה. מה עוד הילדה יכלה להגיד???
 
מסכימה מאוד עם כרמיון גם בנוגע להתנהגות הפסולה שבלשאול את הילדה האם היא ״מרשה״ להם ללכת בדרך הזו. שאלה הזויה....
 
עכשיו ראיתי עד הסוף
14/03/15 21:37
296צפיות

אוסף הגיגים בלתי קשורים:
 
* הזוג עם הילדה - לא מספיק שהם ארגנו אותה לדקלם את המניפסטו עבורם, אז היא גם יושבת איתם לאורך כל הראיון מה שנראה לי ממש לא לעניין . אגב לדעתיגם ילדים לזוגות מונוגמיים "מצ'עממים" לדעתי היו מובכים+זה לא לעניין לערב אותם בליבה של כזאת שיחה שיורדת לפרטי פרטים <זה לא שאני חושבת שזה לא לעניין "רק" כי דובר בזוג פוליאמורי. זה לא לעניין בכל זוג הורים>
 
* הזוג/שלישיה - הרגיש קצת הזוי מהבחינה הזו שגם הגבר וגם האישה הנוספת (הלנה) בקושי דיברו והפנים שלהם היו מאוד קפואים ונוקשים. משהו בשפת הגוף שלהם שידר משהו בעייתי [אם כי לקראת הסוף הלנה נדמתה יותר קצת יותר משוחררת וטבעית]
 
* הזוג המבוגר יותר - הרגישו טבעיים ונינוחים מכל הזוגות שרואיינו. מאוד לא אהבתי את התחושה שהמראיינת קצת מזלזלת בהם כי הם יותר מבוגרים
 
* אורלי בר-לב משעשעת ומצחיקה
 
*מאשה היתה הכי אלופה כמובן (טוב, נו, אני לא אובייקטיבית). וגם העלתה את הנקודה שהעלינו פה - שאת הילדים הדברים האלה לא מעניינים והם לא רוצים להיות "בתוך זה"
 
*למה רוב המרואיינים הוגים שם את המילה מונוגמיה עם סגול באות גימל? וגם המראיינת האישה התעקשה על ההגייה הזו...  ובכלל – חלק גדול מהשאלות של המראיינת הרגישו קצת מפגרות (כגון "את מי את אוהבת יותר")
 
סך הכל כתבה מעניינת – אם כי בחלק ממנה זה הרגיש לי מציצני לצפות בה. בעיקר עם הזוג מרינה ויפים (לא יודעת למה)
 
 
 
 
 
 
כמה מילים
15/03/15 05:12
248צפיות
יצא לי לשוחח עם חלק מהמרואיינים, שמספרים ששיטת התחקיר היתה יותר כמו שיטת חקירה.. השלישיה החביבה למשל, מספרת על שעות של ראיון מתיש שסירב להסתיים, ושרוב מה שהביאו ממנו נאמר כשהם כבר היו מותשים וקפואים (פיזית קפואים, מההתעקשות לצלם בחוץ). נראה שחיפשו להוציא דרמה ולעצבן את המרואיין יעשה את זה טוב...
 
ובאופן כללי = "פוליאמוריה" זו מין מילת מטרייה, שתחתיה מסתופפים כל כך הרבה מקרים שונים שמאוד קשה להגיד על זה משהו באמת. נראה שלמראיינת היה חשוב להגיד את דעתה: היא לא מאמינה לזה, היא נשמעת מובכת עד מבוהלת מהרעיון וזה מה שהיא הביאה והוציאה. מי שרוצה להבין על זה באמת מוזמנת לדף או לאתר של מאשה, לדף של אורלי, להרצאות של מאשה ואורלי, לקבוצות בנושא. צאו מנקודת הנחה שמהתכנית הצהבהבה הזו קיבלתם מעט מאוד מידע אמין והרבה מאוד מתפיסת עולמה של הגברת טליה פלד שהכינה אותה.
המראיינת אכן שאלה שאלות תמימות ובנליות-משהו
15/03/15 05:36
214צפיות
היא התרכזה בשני דברים, נושא הקנאה ונושא ההתארגנות הפרקטית. היא יכלה גם להמשיך לסוגיות אחרות, שהן משמעותיות לא פחות ולאו דווקא יותר חטטניות. כנראה זה מה שהנושא עורר בה וזה מה שעלה על דעתה לשאול. כשעיתונאי ניגש לדבר עם אנשים על מצבים שהוא עצמו לא חווה ולא היה חשוף להם, וגם לא העמיק לחשוב עליהם עד כה, הוא נדרש לפתיחות, לדמיון ולהתעניינות שלא תמיד הוא מצליח לעורר בעצמו, ולא תמיד מצליחים בזה.  
 
אני גם מסכימה עם מאשה בנוגע ל-too much information שילדים לא צריכים ולא רוצים לקבל בנוגע לחיי המין והאהבה של הוריהם. יפה שמאשה הצליחה להשחיל את האמירה הזאת בכתבה שלא ממש כיוונה לשם...
מעניין - זה מסביר חלק מהדברים
15/03/15 15:20
127צפיות
יש שם סצינה השלישיה באמת יושבת שם מחזיקה ידיים וצפופה ביחד ואז המראיינת (הנעל, אני מסכימה) אומרת להם "תראו איך אתם מחובקים" או משהו כזה והם עונים לה: "קר לנו!"
 
ואני מסכימה שהמראיינת היתה מאוד מאוד "אנטי" ברמה של לנסות להוכיח שהם כולם מופרעים/לא נורמליים, וזה לא ממש הועיל לכתבה. אני מניחה שלהבין/להזדהות היא לא יכלה, אבל לפחות היא יכלה לשאול שאלות אובייקטיביות או יותר ענייניות. 
 
השאלות הרדודות שלה וההתעקשות שלה "לא להבין" לא עזרו לכתבה להתרומם - ולכן איכשהו השאירו אותה ברמה "צהובה" כזו
אני חושבת שההתעקשות שלה לא להבין
15/03/15 17:54
110צפיות
נבעה מזה שהנושא אכן לא כל כך מובן, ובגלל שהנושא שונה לחלוטין מכל הנרטיבים הרגילים שעוסקים במציאת "האחד", שעד שהנושא של הפוליאמוריה עלה, היה נשמע שהוא די מוסכם. 
אני חושבת שיש פה אלמנט דפנסיבי חזק.
16/03/15 10:57
75צפיות
זה נושא מאוד טעון, ותחקירנית נשואה עם ילדים (כפי שהיא מעידה על עצמה) לא בהכרח תהיה מוכנה לשלם את המחיר של אמירה פומבית שהיא מבינה את המשיכה של סגנון החיים הזה.
לדעתי משיכה זה כבר לעבור צד
16/03/15 13:02
60צפיות
אובייקטיביות בעיני היא להגיד שיש לזה יתרונות (פחות שחיקה בזוגיות, יותר תחושת חיות, מיצוי הצרכים השונים) וחסרונות (ויתור על רעיון האחד, פחד מנטישה, בעיות טכניות, קנאה, הצורך הלא פשוט לחלוק). 
אבל אני חושבת, שכדי להגיע לאמירה אובייקטיבית, צריך לעבור תהליך כלשהו, כיוון שהנרטיב של מציאת "האחד" הוא מאד מאד חזק ומושרש. 
גילוי נאות, אני בד"כ מחבבת את טליה פלד קינן. 
לא ראיתי אבל זה מה שנכתב בהארץ:
15/03/15 11:23
262צפיות
הפנים האמיתיות של הנישואים הפתוחים - הפנים האמיתיות של האשפה הטלוויזיונית (ועדת המדרוג). התוכנית הזאת שטחית באופן מביך ואמנון לוי מראיין כל כך צהוב ומגושם, שמזמן הפסקתי לראות אותה, על אף הנושאים המעניינים שהיא מביאה.
המראיין לא היה אמנון לוי, אלא אישה (שכתבו פה שקוראים לה טליה
15/03/15 15:23
184צפיות
פלד - אין לי מושג....)
רואה את האור אבל עדיין מעונן
11/03/15 17:42
553צפיות
שלום יקרות. האושר בת כמעט שלושה חודשים... מהשבוע בעשר אני מרגישה מין עליית מדרגה.
גם הקטנה, כמו שהבטחתן, הפכה לעירנית, מתקשרת, פחות בכי קורע לבב של כאבים, התחילה לחייך וגם לצחוק!!! אני חזרתי לעצמי מבחינת לצחוק קצת ולראות דברים בהומור וקצת "לעשות ממנה צחוק"...
מזג האויר נוטע בי חיים חדשים. ההנקה הולכת טוב. יש יותר בטחון.
 
אני הולכת לשיחות עם יועצת, המומחית לנשים אחרי לידה ולדינמיקה משפחתית. גם בזכותה ובעיקר בזכות בעלי שוחר השלום ורודף השלום, חזרתי לדבר עם המשםחה שלי - עם אמא והאחות שזה היה קשה קשה קשה כל כך!!! אבל יותר קשה הטינה , הכעס והברוגז.
 
אם חיכיתם לאבל- יש אבל.
יש בי עדיין מין עצבות וקשה לי להשאר לבד.
הנה כל היום אמא שלי הייתה פה, הייתי במסאג', מצאתי משאבת הנקה (אני צריכה עזרה אבל זה בנפרד), אחר כך הלכנו לדואר וקיבלתי חבילה ענקית עם מתנות נפלאות לקטנה מחברה נדיבה ואוהבת בחול, אכלנו גלידה. ופתאום הרגשתי כמה שאני לא רוצה לחזור הביתה ללבד. בעלי המתוק עובד כל כך קשה, היום עד 9. הקטנה ישנה עליי ואני שואלת את עצמי - למה אני לא מצליחה להשתחרר מהמועקות? הכלכליות, הפחדים, האכזבות מעצמי קטנות וגדולות (קטנות עד לגודל של אכזבה מעצמי שרק היום גיליתי שיש משאבות הנקה בקופה במחיר שאני יכולה לעמוד בו...אז רק היום כ 3 חודשים לאחר הלידה תהיה לי משאבה טובה) יש גם בינוניות כמו חברה שכעסה עליי אתמול ללא כל סיבה וממש הכניסה אותי לשוק...
 
מרגישה שעצביי חשופים. רעשים שיש בבנין מרגיזים אותי וטורדים את מנוחתי והזמן עם הילדה.
 
היועצת אמרה לי שאני לא בדכאון. סיפרתי לה שיש לי מין ענן על הראש והיא אמרה שיש לי רק בעיה של מחשבות שליליות ופחד מלהיות מאושרת, כנראה בגלל טראומות ספציפיות שעברתי (היא יודעת עליהן)
היא אמרה שהיא חושבת שאני חושבת שאגן על עצמי מטרגדיה אם אדאג כל הזמן.
 
בנות אני יודעת שאינכן נשות מקצוע. אבל רוצה לשפוך מהלב בעיקר וגם לדעת היתכן שהמה זה בדיוק לאחר לידה נמשך... פגשתי חברה משכבר שלא ראיתי ויש לה ילדה בת מעל לשנה. איכשהוא תוך חמש דקות השיחה הגיעה ללאחר לידה והיא היממה אותי. אמרה שמעולם לא חזרה לעצמה. שהשמחה הלכה לה. שהייתה בדכאון ולא טיפלה. אני ממש דמעתי מכאב.
 
עודד אותי שהיועצת אמרה שאני לא בדיכאון וכדורים זה לא בשבילי אבל לראשונה בחיי אני חושבת דווקא כן לקחת כדורים. רוצה שהענן הזה ילך. רוצה להנות מהחיים שלי. לא לדאוג כל היום מה אם יקרה משהו לבעלי מה אם יקרה משהו לתינוקת מה יקרה אם לא יהיה לנו כסף לגדל אותה מה אם ומה אם.
יש לי חברה טובה שחלקה איתי את העובדה שהיא חיה בחרדות דומות. היא עברה דברים מאוד מאוד קשים בחייה. מה, כולם ככה?
אני בזמן האחרון כמעט לא חשה שמחה נטו. ככה מידי פעם. אבל אני לחוצה רוב הזמן ונותנת לדברים לבאס אותי (כמו הקטע עם המשאבה)
 
אני אמשיך לראות את היועצת ולעזור לעצמי. אולי החזרה לעבודה תעזור. לא יודעת...
 
תודה למי שקראה.
שלכם
קרמבו
ספרי קצת איך נראו החיים/סדר היום שלך לפני הלידה
11/03/15 21:09
185צפיות
זה יעזור לי לתת תשובה
אני מאוד מקווה שתראו התראות או שזה יקפוץ
21/03/15 19:59
15צפיות
 
היי ותודה
תראי... אני בחורה עם רגישות יתר, זה דבר ידוע
רגישה, רגשנית,שמה לב לכל פרט קטן ולוקחת ללב. ויש תקופות קשות ועמוסות. אבל יש לי בהחלט בהחלט יכולת לשמוח מכל הלב. אני אישה שמחה. פשוט שמחה.
ולאחרונה אני מרגישה שזה לא זה. כשאני מסתכלת על התינוקת שלי הכל כך מתוקה אני לא תמיד שמחה. מציפה אותי עצבות ורגשנות ומין משהו כואב. אני משתגעת מזה.
האם היא מזכירה לי את תקופת הטיפולים? מה!?!? למה זה ככה, זה כואב לי.
אולי כי אני מרגישה ריקנות ולא הכי משהו אני משליכה עליה?
 
בקיצור. אני אדם שמח עם נטייה לעצבות ובכי כשקשה. וסופר רגישה.
אבל נהנית מכל כך הרבה דברים, מגדול עד פצפון, צוחקת המון ומלאת שמחת חיים. וכשיש מועקה , פותרת וזה עובר.
עכשיו זה לא עובר.
אני עדיין חיה בשוק מהניתוק של המשםחה שלי ממני במהלך ההריון ומהלידה עד היום.
נכון. כל אחד מהם עובר צרות לא קטנות (נישואים מתפרקים ועוד) זה לא עוזר לי להרגיש יותר טוב עם העובדה שאני לבד. כל כך לבד.
ללא השבט החמוד שלי שחשבתי שיבוא לכאן להתמוגג מידיי פעם מהקטנה שלי.
אני חושבת שאולי זה אולי עושה לי את רוב העצב כשאני מסתכלת עליה.
כבר לא יודעת
?:(
ומה לעשות? אני פוחדת מתרופות אז מ הפתרון שלי? שיחות?
אוף. 
אולי כדאי להחליף יועצת?
11/03/15 21:20
219צפיות
אני יכולה להגיד לך שבילד הראשון גם היה לי נורא קשה. הוא גם לא ישן בלילה, ועברנו דירה אחרי הלידה ולא הכרתי אף אחד והייתי מאוד מבודדת, והיה לי נורא הלם וקשה. אני חושבת שבמשך שנה שלמה היה ממש ממש קשה. אבל את יודעת מה? זה השתפר. בהרבה. כשהוא הפך מתינוק לילדון, נניח בגיל שנה או שנה וחצי, הדברים ממש השתנו. היה יותר כיף איתו, הוא יכל להגיב לדברים שעשיתי ואח"כ התחיל ממש לדבר, ועם החודשים והשנים אני ממש ממש נהנית ממנו. אני עדיין זוכרת כמה היה סיוט בשנה הראשונה, אבל זה עבר! לי עזר גם להתחיל לעבוד - חזרתי לעבודה כשהוא היה בן 9 חודשים, והיה לי מאוד נחמד שהיה לי עולם משלי שלא קשור רק לו, להיות אני ולא רק אמא של, להיות עם הישגים בזכות עצמי ולא רק "להשוויץ" בהישגים שלו.
לקח לנו בסביבות 4-5 שנים עד שהיינו מוכנים לעוד ילד, ואני יכולה להגיד שבילד השני המצב שונה לגמרי - הרבה יותר קל! כאילו הלב כבר יודע איך לאהוב - קלישאתי אבל נכון. הדברים פשוט נופלים למקומם בצורה הרבה יותר טבעית והכל יותר קל. יש קשיים כמובן, אבל אי אפשר להשוות לאיך שהיה.
מקווה שגם את תסתכלי על מה שכתבת בעוד שנה ועד אז זה יהיה מאחוריך. תרשי לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה, אין לגיטימי מזה. זה לא אומר שאת אמא פחות טובה או כל דבר אחר, זה פשוט דבר ענקי להסתגל אליו, ולהמון אנשים זה לא מגיע בקלות. את תראי שכשהיא תגדל יהיה לך עוד יותר כיף, היא תגיב אליך, תדבר איתך, תשחק איתך, תראי אותה לומדת ועושה דברים בפעם הראשונה - יושבת, זוחלת, הולכת, מדברת, את מאוד תתרגשי איתה.
יהיה יותר טוב. באמת. אבל זה לוקח זמן, וצריך לקבל את זה שלוקח זמן. אם יש לך עזרה - תשתמשי בה. אם את צריכה לדבר עם בעלך ולדאוג שהוא יקדיש לך ולתינוקת יותר זמן, אולי ישנה את שעות העבודה, או יקח ימי חופש - תדברי איתו. אני בטוחה שהוא רוצה שיהיה לך טוב וישמח לעזור.
אני ממש מקווה
21/03/15 20:10
42צפיות
ממש
 
אני מרגישה כבר שיפור אבל הנה עודה שאני כותבת ובוכה. זה לא עובר. שלושה חודשים. לא יודעת אם זה נורמלי.
 
לקח לי זמן להבין מה את אומרת. את מתכוונת שהיועצת יתכן לא יודעת על מה היא מדברת?... אני מרגישה שהיא קצת מקטינה את המצוקה שלי.
זה לא רק מחשבות שליליות. זה דכדוך, חרדות. עצבות. תחושת חוסר ערך. יש לי בעיה.
אבל אני לא מוכנה לקחת כדורים ולכן אני במעגל סגור
:(
שאלתי אותה בפגישה האחרונה מדוע היא חושבת שאין לי בעיה אמיתית של חוסר איזון והיא אמרה שאין לי את הסימפטומים. שאני מתפקדת טוב ומסוגלת לראות את האחר (המשפחה שלי) אמרתי לה שאני רוצה לראות פסיכיאטר והיא אמרה שפסיכיאטר ישלח אותי לשיחות :/
 
לא יודעת אם יש טעם להגיד את המובן מאליו? התינוקת היא החיים שלי עצמם. אנני חושבת שאולי האהבה הזו עוצמתית ומפחידה אותי כשהיא מגיעה עם אחריות כזו אדירה.
כמו שאמרתי קודם אני עוד כואבת את הבדידות שלי עוד מההריון עד עכשיו. חשבתי לעצמי היום שחבל ממש שדבר כזה עושה לי כל כך רע. לא חבל עליי? באמת? :(
אבל זה לא קל להנמיך ציפיות אחרי חיים שלמים שבהם אני מכירה משפחה מסויימת ולפתע היא אחרת. זה לר קלץ זה לא קל לחכות לתינוקת כל כך הרבה זמן ולחשוב איזה כיף הולך להיות ובסוף אף אחד חוץ מאמא שלי לא הגיע לכאן כבר חודשיים וחצי.
ואמא שלי בכלל לא אותה אישה. רוב הזמן מעצבנת. 
 
אני חוזרת לעבודה עוד כמה שבועות. אני מקווה שיהיה שינוי לטובה למרות שאז אמא שלי שומרת עליה ובטוח תטריף אותי. אני אבודה כבר.
הייתי רוצה להשאיר אותה לא אצל אמא שלי אז אצל מי?
אצטרך לנטרל אותה עם כל ההערות המעצבנות שלה והיא פשוט לא אותה אישה . השתנתה נורא. מרגישה לי קצ החצנית כזו פתאום רוצה לפאר את עצמה זה ממש מעייף.
לא אוהבת את שמות החיבה שקוראת לתינוקת.
לא אוהבת איך שהיא מדברת אליה כאילו כמו תינוקת. ויש לי עליה כל כך הרבה בלב שאני לא מצליחה לסלוח.
 
סליחה על ההעמסה...  הוצאתי מהלב.
:/
 
אני כל כך מקווה שמה שאני עוברצ יחסית טבעי
אני בריאה בנפשי וברוחי ומקווה שלא השתבשתי לגמרי :(
יתכן שלא יהיה מנוס מלקחת משהו :(
אם את מרגישה שאת לא מתחברת ליועצת
23/03/15 02:13
9צפיות
אז כדאי להחליף. אולי מישהי חדשה תיתן לך תובנות חדשות ותעזור לך בצורה אחרת?
למה את לא מוכנה לקחת כדורים? אני לא טיפוס שמתחבר לאנטי כדורים ואנטי רפואה אז קצת קשה לי להתחבר לאיך שאת מרגישה בנושא, למרות שאני כמובן מכבדת את הרגשתך. לדעתי אם זה יעזור לך להרגיש יותר טוב ולהיות אמא יותר טובה ולחוות את האמהות בצורה טובה יותר, זה שווה את זה, בהחלט.
אני שלחתי את הגדול שלי לגן, אין לי משפחה שגרה באזור. הוא היה בן 9 חודשים ופרח שם. החלטה מצוינת מבחינתנו. הקטן עדיין איתי בבית אבל גם הוא ילך לגן, אני הייתי מתחרפנת לחלוטין אם אמא שלי היתה שומרת עליו, זה לא היה שווה את החסכון הכספי. אבל זאת אמא שלי והמטענים שלי איתה, זה לא אומר שאצלכן זה אותו דבר.
תיקחי בחשבון שאמנם בכל הספרים רשום שילדים לא משחקים אחד עם השני עד גיל שנתיים, בפועל זה קורה הרבה הרבה לפני. בגיל שנה לילד שלי היתה כבר חברה טובה בגן והם החזיקו ידיים כל הזמן ושיחקו אחד עם השניה, זה היה נורא חמוד.
 
את נורמלית בעיני
13/03/15 22:31
146צפיות
אומנם אצלי עברו 8 שנים מאז הלידה, אך התיאורים שלך נשמעים לי מוכרים מאד. חשוב איך שאת מרגישה. אם את מרגישה בשליטה למרות התקופה הקשה, אם את יודעת ומאמינה שהתקופה הקשה תעבור, אם את חושבת שיש לך את הכוחות לחכות שהתקופה הקשה תעבור, אז נראה שאת בדרך הנכונה. אם לעומת זאת, את מרגישה מוצפת, יש לך מחשבות חרדתיות, אכזבה, חוסר יכולת להנות, הייתי גם אני חושבת על החלפת יועצת. לא בהכרח שאכן טיפול תרופתי הוא הפיתרון בשבילך, אך היה רצוי שתהיי משוכנעת שהייעוץ שאת מקבלת הוא נכון עבורך.
לגבי חזרה לעבודה, בזמנו לקחתי חל"ת לשנה אך בסופו של דבר קיצרתי אותו ל6 חודשים, כי הרגשתי שיותר נכון עבורי יהיה לחזור לעבודה ולמסגרת. יש אנשים שמתנהלים יותר טוב בתוך מסגרת ובלעדיה מרגישים קצת אבודים, כמוני.
ועוד
את ממש מדוייקת תודה לך
21/03/15 20:22
10צפיות
תשמעי באמת אלו אבחנות חשובות.
אני נוטה יותר להרגיש שהתקופה הקשה תעבור. אבל אלוהים עדי כמה היא קשה.
מרגש משמח ומקל עליי שמוכר לך מה שאני עוברת כי אני פשוט לא יודעת איך להכיל את כל זה.
והאמת, אני לא בטוחה שהייעוץ מתאים.
אני לא חושבת שהיא "כלתה עליי" אולי אני טועה.
היא אומרת שיש לי בעיה של מחשבות שליליות ואני חושבת שהיא מקטינה את הבעיות שלי. יש לי פוסט טראומה מהטיפולים ומהלידה ויש לי חרדות ודכדוך. המחשבות שלי רודפות אותי ומטפטפות לי ואני במאבק שעה שעה ואני עייפה מזה. במאבק לחשוב מחשבות חיוביות אבל זה מגיע לבד.
גם אני צריכה מסגרת ויותר מכל אני צריכה חברה. אני אוהבת להיות לבד כל עוד זה באיזון אבל זה יצא ממזמןןןןן מאיזון .
מאוד יתכן שהחזרה תעשה לי טוב.
אני אשאל את עצמי מידי פעם מה שאת שאלת אותי -------    את מרגישה בשליטה למרות התקופה הקשה, אם את יודעת ומאמינה שהתקופה הקשה תעבור, אם את חושבת שיש לך את הכוחות לחכות שהתקופה הקשה תעבור, אז נראה שאת בדרך הנכונה. אם לעומת זאת, את מרגישה מוצפת, יש לך מחשבות חרדתיות, אכזבה, חוסר יכולת להנות--------  ואענה לעצמי בכנות. 
אני מרגישה בדיוק זה ---- מוצפת, יש לך מחשבות חרדתיות, אכזבה, חוסר יכולת להנות.
אני מסוגל להנות אבל ממש בערבון מוגבל. רוב היום אני עם מועקה.
אני חושבת שאולי שווה לי לחפש עוד ייעוץ. זה מה זה מעייף. אם היה לי כסף פשוט הייתי בוחרת פסיכולוגית טובה ומשלמת. אני מתחילה לחשוב שאני פשוט חייבת את זה לעצמי. שהבעיות הולכות ומעצמות ומרימות את ראשן מתי שהכי לא מתאים.
יתכן שאני ממש ממש חיבת סוף סוף בחיים שלי לשבת אצל מטפלת טובה.
למצוא זה לא קל. אבל אולי הגיע הזמן.
שוב. אני אחזור לעבודה בעוד 3 שבועות ואראה אם יש שיפור. מקום העבודה שלי מסב לי הרבה נחת וממלא לי את הלב . יש לי שם רווחה. תחושה טובה, הרבה צחוק - לא מושלם כמובן לא להבהל :) אבל סך הכל יופי של מקום. אולי משעהו ישתנה?
 
אדוינה כל כך תודה.
º
תודה רבה אתן נהדרות. מרגש מאוד שעניתן לי.
21/03/15 20:23
7צפיות
יציאת מצרים שלכן <זו אמורה להיות בת פרעה >
44תגובות
11/03/15 07:24
582צפיות
ברוח החג המתקרב, הבו סיפורים שהם יציאת מצרים הפרטית שלכן. יכול להיות דוגמאות ל
 
* משהו שהרגיש לכם כיציאה מעבדות לחירות
* מקום שאתן מאוד שמחות שהצלחתן לצאת/לעוף ממנו ולא תרצו לחזור אליו אף פעם (יכול להיות מקום גיאוגרפי בעולם, מקום פרטי במדינה, או "מקום"...

(המשך...)
ברוח החג המתקרב, הבו סיפורים שהם יציאת מצרים הפרטית שלכן. יכול להיות דוגמאות ל
 
* משהו שהרגיש לכם כיציאה מעבדות לחירות
* מקום שאתן מאוד שמחות שהצלחתן לצאת/לעוף ממנו ולא תרצו לחזור אליו אף פעם (יכול להיות מקום גיאוגרפי בעולם, מקום פרטי במדינה, או "מקום" רגשי)
אפשר שאלה קטנה
42תגובות
10/03/15 08:31
630צפיות
התנתקנו בשעה טובה מ YES , אבל הבנתי שיש אתרים שאפשר להוריד מהם סדרות אמריקאיות (האישה הטובה,מנטליסט וכו'...)
איך עושים את זה ? ואיך שמים תרגום ?
 
יש לנו טלויזיה חכמה.. 
 
תודה!
אפרת

(המשך...)
התנתקנו בשעה טובה מ YES , אבל הבנתי שיש אתרים שאפשר להוריד מהם סדרות אמריקאיות (האישה הטובה,מנטליסט וכו'...)
איך עושים את זה ? ואיך שמים תרגום ?
 
יש לנו טלויזיה חכמה.. 
 
תודה!
אפרת
ארכיון הודעות
ד

לייעוץ אורולוג ילדים

לד"ר יובל בר יוסף אורולוג ילדים מוסמך לחצי כאן >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה