לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום נשים לאחר לידה - תמיכה
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

בדיקה התפתחותית חינם לתינוקכן!
26/04/2015 | 16:09
91
הורים יקרים! מעוניינים בבדיקה התפתחותית חינם לתינוקכם?
למחקר חדשני ומרתק במעבדה לנוירופסיכולוגיה התפתחותית במרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן- 
דרושים תינוקות בגילאים 6-9 חודשים.
 
אורך המפגש כשעה וחצי וכולל בדיקה התפתחותית קצרה ונעימה עליה ינתן דוח למעוניינים וכן חלק קצר אינטראקטיבי ונחמד מול מסך מחשב,בו התינוק יושב על ברכי אימו/אביו ומתפעל את המוצג על המסך באמצעות תנועות עיניו! 
תלוש שי צנוע ינתן לכל משתתף לחנות כפר צעצועים.
פגישה נוספת תערך בגיל שנה וחצי ובסיומה תינתן חוות דעת מקצועית על התפתחות התינוק למעוניינים.
 
התינוק אינו מחובר למיכשור כלשהו במהלך הניסוי ואינו חשוף לקרינה מסוכנת. המחקר קיבל אישור ועדת האתיקה של אוניברסיטת בר אילן.
 
המעוניינים מוזמנים לפנות למיכל במייל
eyetracking.barilan@gmail.com
קריירה קפואה
24/04/2015 | 20:06
1
403
שלום,אני 35, 2 ילדים,עובדת חלקי,רוצה להחליף תחום בעוד כשנתיים,מפחדת שלא יקבלו אותי כבר לעבודה...
פחד מוצדק?תודה!
אולי פספסתי משהו, אבל הפרטים לא ברורים לי
24/04/2015 | 20:13
277
אם ממילא את רוצה להחליף תחום, אז תעמדי בפני האתגר של כל מי שמשנה תחום - שהניסיון בתחום הנוכחי הוא לא יתרון כל כך גדול בתחום החדש. ואם זה כך, אז זה כבר לא כל כך משנה אם את אמא או לא, ואם תחכי עוד שנתיים כדי לעשות את המעבר או לא. האתגר הוא אותו אתגר, ומידת הסיכון מול הסיכוי להתגבר על האתגר הזה ולמצוא עבודה בכל זאת - היא תלויה בין השאר בתחום שאליו את עוברת.
תושבת חוזרת ותהיות מוסריות בסיוע להורה חולה - אולי יהיה קשה
21/04/2015 | 08:06
35
909
לקריאה - מתנצלת מראש - מי שלא מעוניינת לקרוא - תשמור נפשה
הי,
הרבה הרבה זמן לא הייתי כאן, מוצאת את עצמי מתנתקת מהמחשב ומשתמשת רק בסלולרי - ופעם תפוז היה בלתי שמיש בסלולרי. האם המצב השתפר?
האמת לא יודעת למה אני כותבת כאן -  כי רק אני יכולה להתמודד עם הקושי שעומד לפניי, וגם אם לא תסכימו איתי כאן, כמו שאומרים עד שלא הולכים בנעליו של האחר .. לא ממש יכולים להבין אותו.
אמא שלי מתמודדת עם מחלת הסרטן כבר כמעט שני עשורים, המחלה התפרצה פעמיים בני סוגים שאין קשר בינם. הטיפולים השאירו אותה  עם פגיעות קשות במערכת העיכול, כאלה שגורמות לה כאבים יומיומיים קשים, תלות בחומרים טיפוליים שונים, היא כמעט ואינה יכולה לצאת מהבית - כל יציאה דורשת תכנון רב..אני לא מפרטת בכוונה כדי לשמור על כבודה. היא מתמודדת עם קשיים מזה שנים רבות - כאלה שאנשים אחרים כבר לא היו שורדים - לפעמים אני לא מבינה איך יש לה כוח - והמצב מחמיר ולרופאים אין פתרון ממשי - רק כאלה שיאריכו את הסבל הפיזי והנפשי ועשויים ליצור בעיות רפואיות נוספות (כדיאליזה ופגיעה בכבד) כאלה שתלותה במכשורים רפואיים יעלה. וזהו שהיא כבר אינה רוצה לסבול - אבל על זה רופאאים ואנשים לא אוהבים לדבר - על זה שכולנו נעמוד יום אחד מול תום החיים - זו המציאות - ומה כאשר לחיים אין כבר טעם?
מאלצת את עצמי לקרוא באתר דיגניטאס (למי שראתה את הסרט של אילנה דיין על חתנו של מנחם בגין)  - אני לא רוצה להתמודד עם דברים כאלה - אבל אמא שלי נואשת - הסתובבנו אצל כל כך הרבה מומחים, סכומי כסף אדירים בנסיון למצוא פתרון, אחי בירר אפשרויות לטיפול בארה"ב (חי שם) והפתרון הוא רק סבל נוסף  - מי אמר שקשה לחיות? גם למות זה לא משהו.
 
שולחת לפני שאתחרט
 
לבי איתך
21/04/2015 | 08:20
5
438
זה מצב בלתי נסבל בעיני, לאמא שלך ובוודאי גם לכם. אבל אני חושבת שההחלטה הזו צריכה להיות של אמא שלך ולא שלך, ואת לא צריכה להתערב בה. כל שנשאר לך הוא לכבד את ההחלטה שלה, ולהחליט אם את מעוניינת ללוות אותה בהחלטה הזו או לשמור מרחק.
כנראה שלא הובנתי
21/04/2015 | 08:25
4
531
בודאי שזו לא החלטתי - אמא שלי מבקשת שאעזור לה וזה קשה לי רגשית, למרות שבמהלך השנים האחרונות שוחחנו ארוכות על כך (ביוזמתה בלבד - לא רואה מצב שבו אני הייתי יוזמת שיחה על נושא כזה)
כדי להדגיש - אמא שלי מבקשת ממני שאסייע לה בתהליך - למה? בגלל שאני ביתה, בגלל שהאנגלית שלי יותר טובה, בגלל שהיא שבורה פיזית ורגשית מהסבל היומיומי. אני רוצה את אמא שלי חיה לידי והתמודדות עם תהליך כזה קשה לי רגשית.
אז אולי עזרה מקצועית?
21/04/2015 | 08:43
3
340
מישהו מקצועי לדבר איתו על הדיסוננס בין הרצון לעזור לבין חוסר הסכמה על הדרך?
תודה, אני נעזרת המטפלת מעולה שמיישרת אותי
21/04/2015 | 14:27
2
371
ובכ"ז כל כך קשה שלי, הלוואי וזה היה מוסדר ע"י המדינה ואז ההחלטה הזו לא היתה על המשפחה בלבד - אני תומכת ומבינה את אמא שלי, מבחינה מוסרית אני שלמה עם הזכות  למות בכבוד. אני בן אדם שקל לו " יחסית" לאחרים לעסוק באופן פתוח בנושאים קשים  וגם לטפל בקשים הפיזיים שלה - איכשהו הכל ביחד מצטמצם למקום שלא מתחבר לי למציאות הפזיזית של לעשות את זה - זו תחושה מטורפת "לרצות" במוות של אדם קרוב שאני רק רוצה יותר ויותר את נוכחות בחיי.
 
האם גם אמא שלך מקבלת תמיכה נפשית?
21/04/2015 | 20:01
1
304
אולי סיוע כזה יכול להראות לה את הצדדים הטובים בחייה ולהעצים אותם אצלה.
 
לחולי סרטן יש היום תמיכה נפשית טובה ברוב המחלקות האונקולוגיות, בין אם ע״י עו״ס או ע״י פסיכולוג. מישהו כזה יכול לעזור לה להתמודד עם הקשיים הפיזיים והנפשיים ואולי לרדת מהמחשבה שמוטב לה לסיים את חייה.
באשפוז האחרון - אני לא יכולה לפרט את ההתרחשויות.
22/04/2015 | 09:26
404
הצוות הרפואי חשב שהיאנוטה למות - תוך ארבעה ימים (היו שם חלקים קומיים טרגיים שאין לתאר)
ואז קיבלנו תמיכה של רופא מלווה לסיום חיים, עוסים ופסיכלוגים. אמא שלי אדם חזק והתאוששה.
 
להתמודד עם הכאבים - הרופאים מודים שיש להם תשובה חלקית מאוד לבעייתה.
קשיים פיזיים? הרשי לי לגחך במרירות, הם מודים שאין להם פתרון אמיתי - ומציעים פתרונות ביניים - שיגרמו לה לתלות גבוהה יותר במשפחה ובשהיה בבית ללא איכות חיים + אפשרויות די וודאיות להתפתחות בעיות רפואיות נלוות.. אמא שלי לא רוצה בזה, היא אדם שפוי שסובל מזה 18 שנה כאבים בלתי נסבלים, אוכלת רק מרק צח וסוג אחד של נוזל בפחית שימורים - וגם אלה גורמים לה עכשיו לכאבים קשים ואשפוזים תכופים - היא קצה בסבל - טיפול רגשי (ואני מטפלת רגשית ומאמינה בטיפול - וגם היא נעזרה) במקרה הזה לא ישנה את דעתה
עברנו כבר את השלב של לנסות לשנות את הרצון שלה
21/04/2015 | 08:34
1
305
אני עובדת בבית חולים .כשרואים את הסובלים לומדים להעריך כמה לפעמים הארכת חיים היא מייסרת וגורמת לסבל קשה לאדם ולמשפחתו.
 
לפני שנתיים הלכתי לספר לסבתא שלי על מות אחיה האהוב, הקרוב אליה מכל אחיה, שעבר שבץ והתקשה ללכת ולדבר ונחלש מאד מאד. הוא מת בשנתו , בבית.
היא בכתה ואמרה, אני עצובה אבל אני שמחה, הוא לא רצה לחיות ככה כבר. הלוואי על כולנו למות ככה בשינה ובלי סבל . הלואי שגם אני אמות ככה. בבית.
בדיוק.
 
תודה
22/04/2015 | 05:19
21
שולחת חיבוק גדול
21/04/2015 | 18:51
201
ליבי איתך
אין לי ניסיון עם דיגניטאס
21/04/2015 | 23:08
7
454
אני חושבת שמאד קשה ללכת בנתיב כזה - כאילו שהדברים הם בידינו ובשליטתנו.
לבי איתך.
זוכרת שראיתי תכנית על מדינה בארה"ב שבה מתאפשר הליך בדומה למה שעושים בדיגניטאס. אחרי שלגמה את השיקוי, מוקפת בבני משפחתה האוהבים, במיטת ביתה, אמרה האשה החולה: "זה כל כך קל. אם הייתם יודעים עד כמה זה קל". אני מניחה שהתהליך קורע את הלב והנשמה, אבל ביחס לסבל, ובהנחה שאדם בוחר לסיים את חייו בשלווה יחסית, לפני שהדברים נעשים קשים מנשוא, יש באופציה הזו היבט מנחם ואולי גם מעצים. נסי לאתר את הסרט, שודר בערוץ 8 ביס לפני כמה חודשים. אנסה גם לרחרח לך עליו.
תודה על האמפטיה
22/04/2015 | 05:19
5
313
באורגון יש את האפשרות, אבל אחי שחי בארה"ב בדק וצריך לחיות לפחות חצי שנה במדינה ואז להתחיל את התהליך - זה לא אפשרי, אתמול היתה עוד הידרדרות במצבה - עוד זריקות שתצטרך להזריק לעצמה בגלל השפעות הקרינה שספגה בטיפול ההקרנות האחרון.
לבי איתך.
22/04/2015 | 07:03
39
יש מצב לבחירת-ביניים?
22/04/2015 | 12:11
3
288
כלומר כזו בה היא מסרבת לכל טיפול נוסף, ומבקשת רק טיפול להקלת כאבים/בחילות/אי-נוחות?
 
<סליחה אם זו שאלה מפגרת או לא רגישה...>
היא לא מסכימה לטיפולים הנוספים שהוצעו לה
22/04/2015 | 12:32
2
337
שהם חודרניים (דורשים התקנה בניתתוח) אבל את הכאבים לא ניתן להפיג - שילוב של רגישויות שונות, ושל הסיבה לכאב - מצטערת מתוך כבוד לה לא אוכל לשתף. והסבל הוא לא רק הכאבים אלא הטיפול היומיומי שלה ושל אבי בה שגורם בעצמו לסבל, כאבים וחוסר יכולת לצאת מהבית. כל הבעייה היא שהמצב שלה לא סופני אלא הדרדרות שאורכת שנים, אין לדעת כמה זמן נותר לה לסבול ולאן תגיע ההדרדרות, ותוך כדי הסבל שלה ושלנו הוא קשה מנשוא (אעפ"י שהסבל שלנו לראות אותה בסבלה הוא כאין וכאפס לעומת מה שהיא חווה)
אה - סליחה. לא הבנתי נכון קודם
23/04/2015 | 02:13
203
חשבתי שזה עניין של הידרדרות מהירה מאוד.
וואו - נשמע נורא קשה. לא יודעת מה לומר
יש מצב אולי שטיפולים אלטרנטיביים יכולים להקל עליה את ההתמודדות עם הכאבים? נגיד מסאז' (אולי אפילו רק רפלקסולוגיה נגיד, או שיאצו), או דיקור, או דמיון מודרך (יש גם סתם DVDים או מהאינטרנט) - משהו שמישהו יכול/ לבוא אליה הביתה לצורך הזה. אני יודעת שזה לא ממש פתרון, ובכל זאת מנסה לחשוב על דברים שיכולים לעזור לכאבים וגוף מרוסק
אני יודעת שזה לא מה שהיא ביקשה ממך.  אין לי עצות מעשיות לגבי מה שהיא כן ביקשה. ובכלל, קטונתי.
לגבי טיפול בכאב...
23/04/2015 | 11:27
201
אני מכירה את הנושא מהצד של המטפל ולאחרונה לצערי ליוויתי גם קרובת משפחה. אז שניהשקל שלי זה שבמסגרת הטיפול התומך (פליאטיבי), לעיתים נותנים טיפול כימי או הקרנות או שעושים ניתוח של צליאק בלוק כאשר המטרה היא אך ורק לטפל בסמפטומים ולא לרפא או לעצור את המחלה. צאליאק בלוק בבטן נגד הכאבים הוכיח את עצמו כיעיל בהרבה מקרים שראיתי . קאנביס גם וגם כל התרופות נגד כאבים ויש הרבה אפשרויות. רק על זה אני יכולה להמליץ : לנקוט בכל הפעולות למניעת כאב וסבל ומנסיון, אפילו שצריך לעיתים ניתוח לשם כך .  הרופאים שאצלנו לגמרי הולכים עם המטופל ועם רצונו.  יש את חוק "החולה הנוטה למות" אך מנסיוני,  בתחום האונקולוגי , החוק הזה קצת מיותר. לא זכור לי שראיתי שהרופאים מנסים לכפות או לשכנע לקבל טיפול באונקולוגיה. לצערי אין יותר מזה בארץ.
הכרתי פעם מטופלת שרצתה לנסוע לשוויץ למקום ההוא. ובעודה עושה סידורים למען זה היא נפטרה.
אצל קרובת המשפחה שלי , היא ומשפחתה החליטו בשלב מסויים שהם מפסיקים טיפולים ואז היא אושפזה בהוספיס למשך 6 חודשים עד שנפטרה מכיון שהיתה צעירה וליבה המשיך להלום גם אחרי ששאר האיברים נדמו. זה היה אכזרי ביותר לה ולמשפחתה.
מאחלת לכם רק טוב
"איך למות באורגון"
22/04/2015 | 05:30
427
סרט אנושי מאד.
 
אינני יודעת מה לומר לך, פפרוני.
שאלתי את בן זוגי לפני איזה זמן, אם הוא אוהב אותי מספיק בשביל שבנסיבות המתאימות הוא יסייע לי למות. הוא שאל אותי אם אני אוהבת אותו די כדי לא לבקש ממנו את זה.
שתי הזויות קשות מנשוא, ולא ניתנות לשיפוט.
ולפפרוני - לתחושתי האישית, המוות, החדלון, ההפסקה-מהיות, הוא מעשה יומיום הוא הקץ המתחייב של כל חי ולא בו טמונה הדרמה (אלא בפרידה*. והפרידה בוא תבוא, והשאלה של איכות החיים לפניה קריטית לכבודו של אדם וקיומו. לא הייתי בנעלייך (אם כי עמדתי מול רופא כנגד פעולות מצילות חיים לסבי האהוב, אחרי שערך "צוואה בחיים" של עמותת לילך והורני מפורשות לעשות כך), ונראה לי שזה מסוג הדברים שאינם ניתנים לשיפוט חיצוני. אני מאחלת לך אומץ, כוחות והשלמה כאשר תפני, לבי איתך
22/04/2015 | 10:02
25
וואו - קשה מאוד
22/04/2015 | 10:09
224
אני לא מבינה בזה הרבה.
 
לפני איזה שנה שנתיים היתה על הנושא הזה (הזכות למות ו"איך למות" בכאלה נסיבות וכו') כתבה באיזו עיתון מוביל בארה"ב. נדמה לי שזה היה בניו יורק טיימס או בוושינגטון פוז.  ובקוים כלליים היה בה את הסיפור הבא.
 
דובר על מישהו שאובחן עם איזה סרטן מהיר וסופני (לא מאוד מאוד זקן - אבל לא ילד. נגיד בשנות ה50 או -60 לחייו). הרופאים נתנו לו חודשיים לחיות וכל מיני טיפולים איומים לחודשיים האלה שאולי יכפילו את הזמן. אותו אדם (איכשהו לא אוהבת את המונח "החולה" יש בו משהו מחפיץ-משייך-לא אישי) בחר לוותר על הטיפולים הקשים בחודשיים האלה. במקום זה, הוא עבר לגור עם בן דודו האהוב (נדמה לי ששניהם היו רווקים), כדי לשמוע כל היום את המוזיקה שהם אוהבים, לאכול אוכל הכי טעים שיש, ולהיעזר מאוד ברפואה הקונבציונלית רק למטרות שיכוך כאבים.
 
בלי טיפולים קשים, יצא ששארית חייו היתה 10 חודשים (פי 5 ממה שצפו לו הרופאים). בו דודו, שכתב את הכתבה עם פטירתו, כתב איזו זכות זו היתה לשניהם, ואיך הוא למד מבן דודו איך לחיות ואיך למות וכו'. למיטב זכרוני רק בסוף ממש ממש הם נעזרו באחות מקצועית - למטרות שיכוך כאבים, והוא נפטר בבית. מין הוספיס ביתי שכזה.
 
סתם חולקת את הסיפור כי הוא נחרט מאוד בזכרוני. אני מאמינה גדולה ש, ככל שרק ניתן, צריך להיולד וגם למות בפרטיות, בבית, בחברת האנשים שהכי אוהבים בעולם. 
וואו, פפרוני...
23/04/2015 | 10:47
167
זה כל כך קשה. זה בין תופת הכאב העצום של אימך, לבין - לעזור לה למות? דבר שסותר כל נים בנפשנו, נפש שלא מתאימה בכלל במבנה שלה למציאות של מוות וודאי וקרב וכאב בלתי נסבל וממושך.
לא הבנתי אם את מתכננת לעזור לה אך מתקשה לעשות את הצעדים הנדרשים בעצמך - או מתלבטת. אם את מתכננת לעזור לה אך מתקשה, אולי אפשר למצוא מישהו חיצוני שיעזור, או שיעשה את זה ביחד איתך, יקח ממך את המידע וכו' אך ילחץ בעצמו על כפתורי הNEXT והפקס כשכל כפתור כזה הוא בלתי אפשרי בשבילך בגלל משמעותו האיומה?
 
תודה על התמיכה - מנסה להסביר יותר, בלי לפגוע בפרטיותה של אימ
23/04/2015 | 11:49
3
432
היא לא נמצאת בטיפולים, המצב שבו היא נמצאת כרגע הוא כרוני ומתקדם. הכאבים שהיא חווה נובעים ממצבים אקוטיים שלא יכולים להמנע ומטופלים באופן אשפוזי (במהלך הפסח האחרון אושפזה 3 פעמים) אך הכאבים הסכימו איתי כל הרופאים ומנהלי המחלקות שבהן אושפזה - הם בלתי נמנעים, נובעים מהמצבים האקוטיים ולא יכולים שלא להתבטא עם כל הצער - לא מדובר כאן במשהו שקאנביס יפתור - אולי יעזור לסובבים - אני ואבי, אם נעשן אולי נהיה במצב רוח מעט יותר טוב, כשאנחנו צופים בה סובלת? סליחה על הציניות . הסבל שלה במצבים האקוטיים מתבטא לא רק בכאבים אלא בתופעות נוספות בלתי נמנעות שלא אוכל לפרט כאן.
 
בימים האחרונים החלטתי שלמרות הקושי שלי להתמודד והרצון שלי להשתבלל בעולם שלי, אני חייבת לאמא שלי, ילדת שואה, ולעזור לה במה שתבחר - כתבתי פה כי כל כך קשה להתמודד עם מה שהצוותים הרפואיים נמנעים להתמודד איתו ומשאירים את החולה ואת משפחתו בודדים וחסרי אונים.
למרות שאני רק מנחשת מהי כל התמונה
23/04/2015 | 12:10
1
346
אני בכל זאת שואלת, האם אימך לא רוצה להתאשפז בהוספיס? ואם לא מצליחים לאזן אותה מבחינת הכאב, האם בזמן האישפוז בו, אני משערת, היא היתה מקבלת מורפיום לווריד, האם בזמן זה היא היתה חופשיה מכאב?   בכל מקרה אני ממליצה על ההוספיס אומנם שונה אך מבחינות אחרות דומה למה שאת מחפשת. ושולחת לך מסר.
אם הבנתי נכון זה מצב כרוני ארוך שנים
24/04/2015 | 11:40
203
ולכן הוספיס לא רלוונטי לתקופת זמן כזו (היא כתבה שזה כבר נמשך שני עשורים) או למצב (הוספיס הוא בהגדרה לנוטים למות נדמה לי?)
וגם, נשמע שחלק מזה זה לא רק כאב אלא מגבלות שמוציאות את החשק לחיות כמו מגבלות חמורות מאוד במה ניתן לאכול. 
  
 
פפרוני יקרה, למעט חיבוק אני לא יודעת אפילו מה לומר
23/04/2015 | 18:59
224
ליבי איתך, הקושי של כולכם ממש בלתי נתפס
אם זה מה שהיא רוצה אני איתה ואיתך
24/04/2015 | 00:25
195
מכל הלב
מנסה בעדינות אבל בישירות
24/04/2015 | 08:15
2
374
דוקא משום שלא חוויתי אישית, אלא רק יד שניה, בכמה מקרים לאחרונה, אני רוצה לומר לך כמה מילים די ישירות. היו לנו מקרים במשפחה של משהו דומה למה שאת מתארת, סבל יומיומי תפקודי של שנים ללא פתרון. האדם שסבל התלונן 15 שנה שעדיף לו למות, אבל ביום שהחליט למות, ידענו שזה משהו אחר, והפעם הכוונה אמיתית. כשאין יותר שמחת חיים בין לבין, כשהיום יום לא מצליח לתת מספיק כדי לגרום לאדם לרצות להשאר כאן. האדם היה במצב מאד מדורדר והיה ברור שלא יעשה שום דבר אקטיבי, אבל הצער של הקרובים ביותר היה רק על כך, שלא עשו מספיק כדי לסיים את זה לפני כן. בסופו של דבר היו חודשיים מלאים של סבל ובכי שמזעזעים אותנו (עם תחנונים של החולה שנעשה משהו...).
במקרה אחר, היה חולה סופני שסבל מאד, אבל רצה להלחם על כל פיפס, על כל רגע של זמן, והמשפחה הלכה איתו. בדיעבד, הם לא בטוחים שעשו נכון, כי הזמן שנקנה היה קשה מאד. הם לא היו בטוחים אם האדם נלחם בשביל עצמו, או בשביל המשפחה, שכל כך אהבה אותו. אולי היה נכון יותר לשחרר אותו (רגשית)? לתת לו אפשרות לבחור? זה היה מקרה של אדם שהיתה לו החלטה חד משמעית להלחם על כל רגע ולכן זה בכלל לא עלה, ובכל זאת למשפחה רגשות אשמה מסוימים.
 
נראה שאצלך יש לך כבר הבנה, מה עדיף לאמך. היא רוצה למות ורוצה עזרה, ולך קשה עם זה מאד. אולי יעזור לך לשמוע, שבמקרים שאני מכירה מקרוב (למרות שלא אישית, ואני יודעת שכל עוד לא עמדתי במקומך בלתי אפשרי ליעץ), הקרובים ביותר אומרים לי שמה שהכי קשה להם זה להזכר בתקופה האחרונה לפני המוות שבה אהובם סבל מאד ולמעשה איבד את צלמו שלו. רובם לא סלחו לעצמם על כך שהם מתקשים לזכור את האיש בתקופות הטובות, ואילו הדמות החולה צרובה להם. כאילו, בסופו של דבר האיש הסתכם רק לידי מחלתו. בדיעבד הם אומרים שעוד חודש, או חצי שנה, הם חסרי משמעות לאדם שחי עשרות שנים, ושהקושי שלהם להסתכל למצב בעיניים היה מיותר. אף אחד לא שמח על התקופה שנקנתה בסבל כה רב. לא שמעתי ולו פעם אחת מישהו שחשב שהתקופה האחרונה נתנה להם ולחולים משהו, ואילו שמעתי הרבה פעמים רגשות אשמה שלא פטרו את אהוביהם מהסבל, למרות שבזמן אמת, הם רצו להלחם עד הסוף ולטפל ולנסות ולא רצו לשמוע על מוות.
 
אני חושבת שכל עוד אמא שלך היא אמא שלך (מבחינה קוגניטיבית היא יודעת מי היא, מה היא רוצה, מה עדיף לה), בטווח הארוך תהיה לך הקלה גדולה הרבה יותר אם תעשי כרצונה. אני חושבת שהדילמה היא בגלל שאם היית יודעת שיש רק עוד כמה חודשים, אולי לא היית רואה בזה החלטה שלכן, ובגלל שיש לה אולי עוד שנים, את מרגישה שזה לא אמור להיות בידיך, אבל למעשה רק אמך יודעת כמה היא יכולה לשאת ומתי כדאי לעזוב. באמת חיבוק גדול, ליבי לך. אני רק יכולה לומר לך, שהלוואי עלי קשר חזק ואוהב עם הבת שלי כמו שאת מתארת, זה מה שיש לי לומר לך. אשריה של אמך שבמצב הזה היא איננה לבד, ואשריך שיש לך אמא כזו - זה באמת לא מובן מאליו.
דברי חכמה.
28/04/2015 | 09:47
19
תודה אורית - מזכיר מאוד את מה שקורה אצלנו
29/04/2015 | 07:36
18
אתמול בלילה חשבתי עלייך
24/04/2015 | 08:34
2
403
ועל הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו, לך ולאמך.
אז קודם כל - חיבוק גדול.
ועכשיו אכתוב בזהירות:
כשחשבתי על זה אתמול פתאום קלטתי משהו: הרי אמא שלך לא נמצאת במצב של שיתוק, שוכבת במיטה וזקוקה למישהו שיגיש אוכל לפיה, נכון? ובכל זאת היא שולחת אותך לברר על שווייץ, בעוד יש פעולות שהיא יכולה לנקוט בעצמה, כאן, ללא עזרה, ויובילו לאותה תוצאה...
את מבינה שקשה לי אפילו לכתוב את המילים, אז בוודאי שאני לא ממליצה לה לעשות כן, או חס וחלילה לך להציע לה את זה (ב"ה לא נאלצתי, ומקווה שלא אאלץ, להתמודד עם שאלות כל כך קשות כאלה, וקטונתי מלומר מה לעשות).
אני כותבת את זה כי זה גרם לי לחשוב שאולי גם בה יש משהו אמביוולנטי, משהו שלא סגור על הצעד הזה, ורוצה שאת זו שתחליטי בשבילה, שתרשמי, שתבצעי... וזה באמת עול עצום שמותר לך (ואולי חובה עלייך, לא נכנסת לזה) להתנער ממנו.
אני באיזור או בכלל לא?
 
גם לי זה עלה בראש
25/04/2015 | 01:02
1
264
שזה משהו שהיא יכולה לארגן לבד אם זה *באמת* מה שהיא רוצה, קל וחומר אם הגוף שלה תשוש מהמחלה הכרונית הזו.  אני בטוחה שיש הרבה אתרים עם הסברים איך וכו'.
 
אני דווקא לא חשבתי שהיא אמביוולנטית אלא רק שהיא רוצה עזרה איך להתארגן עם זה. אז אולי מנוע חיפוש הכי פשוט יתן את הפתרונות הטכניים למה שהיא רוצה.
 
נושא קשה מאוד . מה אבא שלך אומר על כל זה? וילדיה האחרים? (או שאת בת יחידה)
 
 
 
 
מעניין. קראתי שחלק ניכר מהאנשים שמגיעים לאחד האתרים של
26/04/2015 | 21:56
180
דיגניטאס בסוף מחליטים שלא לעשות את התהליך. אני מניחה שזה חלק מההרגשה של "יש לי שליטה ואני מחליט" ולא רק פחד. אולי זה מה שאמא שלה רוצה? הרגשה של שליטה מסוימת בתהליך, לדעת שהיא יכולה להחליט בנוגע לגורלה. יתכן שבסופו של דבר היא בכלל לא תרצה ללכת בדרך הזו.
קראתי כשכתבת ואתן לא יוצאות לי מהראש
27/04/2015 | 09:49
136
איזה מצב קשה, הלב יוצא אליכן.
 
אני חושבת שאם אימא שלי הייתה במצב כה קשה
27/04/2015 | 21:26
149
והיתה מבקשת את עזרתי בשביל לא להמשיך, הייתי מוצאת עבורה את המידע (אם היא לא הייתה מסוגלת לזה. האם אימך באמת לא מסוגלת לזה?) ומלווה אותה בדרכה האחרונה בכל דרך שהייתה מבקשת ממני.
בעיני זה חסד של אמת.
אני מבינה שקשה לך רגשית - בטח שזה קשה מאוד.
לכן אולי *את* צריכה להעזר בליווי, אבל נראה לי נורא לסבול בלי אפשרות להפסיק את הסבל.
הייתי עושה את זה בשביל מישהו שאני אוהבת מאוד. אם אין אופק של שיפור אלא רק של הרעה.
תודה לכולכן על המילים התומכות
29/04/2015 | 07:49
1
116
קראתי את כולכן - את התגובות כאן וגם הפרטיות - תודה!
מצטערת שלא מצליחה לענות, נפלתי והתרופות שניתנו לי בעקבות הנפילה גרמו לקיב קיבה..מותשת בעצמי עכשיו מה גם שבמהלך כל הדרמות שהו אצלי אורחים מחו"ל (חמי וחמותי) שהגיעו לליל הסדר ועזבו הלילה - מחכה כבר שיסתיים האפריל הזה - אולי הנאחס ילך איתו? מותשת ועדיין צריך לטפל בילדים ובעבודה ולעזור להורים... אז לא נשאר זמן וכוחות לכתוב כאן - מה גם שמנסה ללכת בין טיפות הפרטיות בגשם חוסר הפרטיות של הרשת.
יש במאזן ההסברים שלי למצב כל כך הרבה הסברים שלא יכולים להכתב כאן :)
אמא שלי מאוד נחושה, והיא כבר עשתה דברים בנידון ולא צלח (לפני שכתבתי כאן) זה שבר אותה עוד יותר. האפשרות השוויצרית דורשת התארגנות ותמיכה - אמא שלי דוברת אנגלית אבל במצבה קשה לה לכתוב את מה שנדרשים שם - ולכן היא מבקשת את עזרתנו, הילדים - אנחנו עוזרים לה כדי שלא תאלץ להרגיש שוב חסרת אונים. מבחנתי, אני מעדיפה כרגע שהאפשרות הזו תהיה פתוחה בעבורה - שהסידורים הבירוקרטיים ייעשו - ואז הבחירה בידה - בתקווה שתבחר בחיים, כל עוד תוכל.
מכירה משפחה שעברה את התהליך בדיגניטאס לפני כשנה
29/04/2015 | 08:25
127
האם תרצי שאקשר בינכם?
(שולחת חיבוקים וכוחות להתמודדות הקשה..)
מחפשת פרוקטולוגית אישה רצוי ממ"כבי"
22/04/2015 | 18:07
154
במה אפשר לעזור לחברה שאפילו לא חושדת שיש בעיות?
20/04/2015 | 16:37
21
865
כותבת פה כי לא יודעת איפה עוד לכתוב וכי נראה לי שנשים אחרי לידה ידעו לייעץ הכי טוב.
 
יש לי חברה, אולי לא הכי טובה וקרובה, אבל חברה, ויש לי הרגשה שמשהו לא לעניין קורה במשפחה שלה.
אננחו לא ממש חברות טובות אבל אכפת לי ממנה. אנחנו גם לא בקשר יותר מידי הדוק וקרוב ככה שאני לא לגמרי בעניינים של מה קורה שם. אבל משהו קורה.
יש דברים שאני כן רואה שומעת ויודעת ומזה אני מסיקה שמשהו שם לא תקין. מאוד עצוב לי ממה אני רואה ושומעת.
 
כדי למנוע אי הבנה אני אציין כבר עכשיו שהמטרה שלי זה לא "לפקוח לה את העיניים" וכו'. ממש ממש לא בגלל זה אני כותבת פה.
היא כבר ילדה גדולה.
אני מאמינה שזאת הבחירה שלה מה ואיך לראות. מאמינה שאין טעם וצורך לפקוח לה את העיניים.
העניין הוא שנראה לי שהיא על סף תהום די גדולה. זה לפחות מה שאני רואה...
ולדעתי זה יהיה די אכזרי להשאיר אותה שם.
הכל התחיל בזה שהעסק של בעלה קרס. 
כביכול העסק התחיל להפסיד כספים. אומרת כביכול כי זה מה שהוא אומר ולה אין באמת מושג.
אומר שכיכול יש משבר בכל הענף הזה.
אני נשואה. ובעלי עובד בתור שכיר באותו ענף. אז נכון שהוא מתעסק בזווית קצת אחרת של אותו הענף ובכל זאת.
בעלי יודע היטב מה קורה בענף המדובר.
הוא אומר שאין שום משבר רציני בענף הזה. אולי קצת ירידה אבל בטח לא משבר.
אז ברור שאין לו מושג מה קורה אצל הבעל של החברה שלי אבל הוא אומר שהסיפור נשמע לו לא להגיוני. הוא אומר שמי שעובד ולא עושה שטויות אין מצב שלא ירוויח ובטח שאין מצב שיפסיד. הוא אומר שלדעתו אם בעלה של חברתי מפסיד זה כי או שהוא עושה שטויות או שהוא משקר לה. קשה לו להאמין שמישהו יכול להפסיד בתחום הזה. להרוויח פחות כן אבל לא להפסיד.
 
בהמשך בעלה של החברה שלי עשה כמה הוצאות מאוד מוזרות.
בעלה הוא גבר מאוד פרקטי ודי קמצן ובטח שלא בזבזן.
הוא מספר לה שהוא הוציא איקס כסף על דבר כזה או אחר. זה המון כסף להוציא על דברים כאלה וזה בטח לא משתלם ומתוך ההיכרות עם הפרקטיות והקמצנות שלו קשה לי להאמין שהוא שילם על דברים מסויימים פי 2 ופי 3 מהמחיר שלהם בשוק.
אני לא רוצה לתת פה דוגמה אמיתית להוצאות שלו כדי לא להסגיר חלילה את חברתי. אני אתן דוגמה להבנת המצב. זה לא דוגמה אמיתית של משהו שאכן קרה.  אבל זה דוגמה מאוד קרובה שתתן מושג על מה אני מדברת. למשל הוא בא וסיפר לה שהיה צריך להחליף גלגל ברכב. אמר שזה עלה לו 700 שקל וחברתי כמובן לא מבינה בזה כלום.
אני מאמינה שבהחלט שיש מצב שהוא היה צריך להחליף גלגל אבל לא 700 שקל. למיטב ידיעתי החלפת גלגל עולה כ 450 שקלים. והוא כל כך פרקטי וכזה קמצן שאין מצב שהיה משלם כאלה סכומים כי הוא יודע היטב מה עלה כמה. החברה שלי מאמינה לו.
 
בקיצור המצב הוא כזה שהוא עשה כמה הוצאות חריגות ומוזרות ושממש לא מתאימות לו. ובזה הוא חיסל את כל הכסף שהיה להם בצד למקרה חירום.
 
בנוסף לזה הוא גם יצא לא מעט חובות (בעיקר מינוסים והלוואות).
 
חוץ מזה הוא הפסיק להתנהג כמו גבר. היו כמה פעמים שאנשים כאלה ואחרים דיברו והתייחסו לאשתו בצורה מאוד מגעילה והוא שתק.
אמרו לה ועליה דברים מגעילים והוא לא עשה כלום. 
למרות שמדובר בגבר שבדרך כלל אל עובר על דברים בשתיקה.
היו פעמים שהוא והחברה שלי רבו ואפילו הרימו ידיים (שניהם אשמים). אז הוא ממש לא הטיפוס השותק והפחדן. והוא יודע יופי לעמוד על שלו ולהגן על שלו כשהוא רוצה.
מה שאני מנסה להגיד שהוא איש די ריבני שרב לא מעט עם אשתו ועם אחרים. אבל כשהוא רואה שמשפילים את אשתו ומתייחסים אליה רע הוא שותק ולא יוצא להגנתה.
 
הוא בעצמו מדבר אלי מאוד לא יפה ובצורה חוצפנית.
היא אחרי לידה ויש להם תינוק והיא הסכימה ללדת בתנאי שהיא לא תצטרך לעבוד (נכנסה להריון בתום הלימודים). עכשיו הוא כל הזמן צועק עליה שתצא לעבוד למרות שהבטיח לה שיתן לה לשבת לפחות שנה או שנה וחצי בבית עם הילד.
 
החברה שלי התלוננה בפניי על כך שהיא מרגישה שהוא מתרחק ממנה ושהוא כאילו הופך לזר.
היא מספרת שהא נכנס לשירותים עם הטלפון שלו ויושב שם לא מעט זמן. ואז כשהוא כבר יוצא משם הוא בקריזה ועצבני נורא ובלי טיפת מצב רוח. 
 
אין לי בכלל ספק שמשהו לגמרי לא לעניין קורה שם.
יש לי הרגשה מאוד חזקה שהוא הולך לעשות לחברה שלי איזשהו טריק נורא מלוכלך. אין לי ספק שמשהו הולך להתפוצץ לה בפרצוף.
 
אני רואה את המצב וזה פשוט מפחיד אותי, אני מפחדת על חברה שלי.
 
אני מאוד רוצה לעזור לה, מאוד. אבל השאלה היא איך?
 
הייתי מאוד שמחה לעשות בייבי סיטר לתינוק שלה שהיא תוכל לצאת קצת להתאוורר או להרוויח כמה גרושים לעצמה. לצערי זה לא אופציה כי אנחנו גרות נורא רחוק אחת מהשנייה.
במידת הצורך אני יכולה לעזור לה עם דיור לתקופה מסויימת (יש דירה ריקה שקיבלתי בירושה). אנירק לא בטוחה שזה יהיה לה נוח כי הדירה במצב מאוד מוזנח. מה גם שהדירה בקומה גבוהה בבניין ללא מעלית ויש לה תינוק ועגלה.
מה שאני כן יכולה לעשות עבורה זה להיות לה לאוזן קשבת. אבל זה מובן מאליו ואני רוצה לעשות יותר.
עוד דבר שאני יכולה לעשות אני יכולה לתת לה קצת כסף פה ושם תחת תירוצים שונים (חגים, התינוק בן כך וכך חודשים וכו').
חשבתי לברר לה לגבי אופציה לעבדה איפה שאני עובדת. בררתתי וכרגעמ אין משרות פנויות אז בזה אני לא יכולה לעזור.
 
אז מה עוד אני יכולה לעשות עבודה?
 
היא בחורה נורא רגישה ועדינה.  היא לא עבדה מזמן כי קודם למדה ואחר כך ילדה. כרגע היא כל כולה שקועה בתינוק וכל הזמן שלה והכוח שלה הולכים על לטפל בו.
אובייקטיבית התינוק שלה הוא לא קל ובעייתי אפילו. הוא חולה לעיתים קרובות מאוד ותמיד בצורה קשה. מאוחריה לידה קשה גם לה וגם לתינוק.
 
אני לא מפסיקה לשבור את הראש באיך לעזור לה. כל הזמן חושבת מה אני יכולה לעשות עבורה.
* מדבר אלי מאוד לא יפה = מדבר אליה מאוד לא יפה
20/04/2015 | 16:46
64
שיט. נשמע זוועת עולם
21/04/2015 | 01:03
1
427
לא יודעת מה להגיד לך בכלל.  ממה שאת מתארת, נשמע שגם אם, נניח, עיניה היו נפקחות לרווחה, היא לא במצב שהיתה עושה כלום כי היא רק ילדה ורוצה להיות תלויה כלכלית באופן מוחלט במשכורתו (הבלתי קיימת) של בעלה (ששורף את חסכונתיהם המשותפים)
 
נשמע שהיחסים ביניהם היו "לא משהו" עוד קודם. וכמו שאת מתארת אותו, זה נשמע כמו מישהו שלא הייתי רוצה לגדל איתו ביחד חתול, קל וחומר ילד....
 
אם היא חברה קרובה, הייתי מוצאת זמן לדבר איתה כשהוא לא נמצא (אולי מגיעה אליה הביתה עם ארוחה חמה, ושומרת קודם על התינוק בזמן שהיא מתקלחת את המקלחת השבועית שלה, מסכנה..... ואז השיחה). אבל הייתי לוקחת בחשבון שהתוצאה יכולה להיות שהיא לא תאמין לך או - גרוע מזה - שהיא תאמת אותו עם מה שהסברת ואז גם הוא גם וגם היא לא ידברו איתך יותר אף פעם (וכמו שתיארת אותו - אולי הוא גם יגדיל לעשות ובאופן אישי ישרוט לך את האוטו....)
 
תחליטי אם מה יותר קשר לך לחיות - אם זה שלא סיפרת לה את הנ"ל, אם עם זה שהיא לא חברה שלך יותר. נדמה לי שאני הייתי מספרת ולוקחת בחשבון שאולי זו סוף החברות.
 
בהתחשב בזה שנשמע שיש לה אפס נסיון מקצועי ושהיא לא מעוניינת לעבוד כרגע - נראה לי שיהיה לך קשה למצוא לה עבודה
אנ ממש לא רוצה לפקוח לה את עיניים
21/04/2015 | 02:52
278
שהם יפתרו את איזה בעיות שיש להם באיזו דרך שבא הם. 
 
מה שמפחיד אותי זה שכתוצאה מ"פתרון" הבעיו האלה אם טרייה והתינוק שלה יכולים להיפגע. הסצנריו הזה מאוד מעציב אותי לכל הפחות.
גם אני בעצמי הייתי אימא לתינוק. עכשיו הפשוש קצת גדל. אבל אני עדיין זוכרת היטב מה זה להיו אימא לתינוק קטן. זוכרת היטב את המצב הפגיע שאת נמצאת בו. את ההרגשה שעכשיו את פחות עצמאית ויותר תלוייה.
 
תאמיני לי שלא ממש אכפת לי ממה ואיך הולך להם בחיי הזוגיות. הם ילדים גדולים שיסתדרו. ואני בטח לא "מטפלת זוגית".
שהם יפתרו את הבעיותת שלהם לבד אני לא מתכוונת להתערב.
 
הסיבה שכתבתי פה היא אחרת.
אני חוששת שהמצב שם יתדרדר ויגיע לדברים מאוד לא נעימים. ולפי מה שאני רואה ושומעת זה בהחלט אופציה סבירה. במקרה כזה מה אני אוכל באמת לעשות בשבילה?
איך בדיוק אני אוכל לעזור לה מעשית?
כמו שכבר כתבתי בפוסט הראשוני אנחנו לא החברות הכי טובות ו/או הכי קרובות. אז לאור העובדה הזאת מה תהיה ההתנהגות הנכונה מציד אם יהיה שם משבר רציני. כי נראה לי שזה יקרה בקרוב!
אני אהיה פרקליטת השטן לרגע
21/04/2015 | 01:44
7
599
ממה שאמרת לי אני לא יודעת אם בכלל יש בעיה. כלומר, אולי יש, אבל מהתיאור שלך אני לא בטוחה שהבעיה היא מה שאת חושבת.
יכול להיות שהוא לא טוב כעצמאי. להיות עצמאי זה מאוד קשה ומסובך ויש המון פרטים שצריך לדעת ולהתעסק בהם, וזה בלי שאני יודעת אפילו את המקצוע הספציפי שלו וכמה הוא מסובך. יכול להיות שהוא לא עושה את העסקאות הכי טובות, אבל אני לא יודעת אם ליחס את זה למשהו שלילי אצלו, מעבר לזה שאולי כדאי לו להיות שכיר ולא כל אחד מתאים להיות עצמאי. אבל מצד שני, מי שלא מנסה לא מצליח, וגם מכשלונות עסקיים אפשר ללמוד ולהתפתח.
עכשיו - לא ברור לי למה את קוראת ללהיות אגרסיבי ותקופני כלפי אחרים "להיות גבר". יכול להיות שאשתו לא אוהבת את התנהגות איש המערות הזאת והיא ביקשה ממנו להפסיק ולכן הוא כבר לא מתנהג ככה?
לא ברור לי גם מה זה כל העסק של הסכימה ללדת בתנאי שלא תצטרך לעבוד. זה 2015, למה שאישה לא תעבוד? אני לא מבינה את זה, אבל ניחא, כל אחת והעצלנות שלה. אז הוא הסכים בהתחלה שהיא תהיה עצלנית. כלומר, לטפל בילדים זאת עבודה מאוד קשה, אבל עצם זה שהם הסכימו על זה עוד לפני שהיא היתה בכלל בהריון מראה לי שהיא לא עושה את זה לטובת הילדים, אלא בשביל שהיא תוכל לשבת רגל על רגל כל היום. אבל עכשיו המצב הכלכלי שלהם השתנה, אני לא מבינה איזה פרימדונה לא תרצה לצאת לעבוד ולתרום לכלכלת המשפחה, מה הוא המשרת שלה? לא ברור לי כל העסק הזה, למה היא כל כך מתנגדת לתרום לפרנסת הילדים שלה?
מעבר לזה, הולדת ילדים והפיכה להורים זה שוק מאוד גדול. אומרים שלנשים רבות יש דכאון אחרי לידה, אבל לא מדברים מספיק על התופעה האמיתית של דכאון אחרי לידה של גברים. גם עבורם זה שוק גדול מאוד, שינוי מאוד גדול, ולוקח הרבה זמן להסתגל להורות. גם הם לא ישנים מספיק, ואצל גברים רבים, במיוחד כאלה שנשואים לפרימדונות, יש את הלחץ הנוסף של להיות המפרנס היחיד של הבית, זה שהכל תלוי בו, ואם הוא עושה משהו לא נכון אז שלושתם אוכלים אותה. זה לחץ מאוד מאוד גדול ואין פלא שזה מוביל לטעויות אצלו, למצבי רוח, לרצון להסתגר, ולרצון לא להיות היחיד עם המשא הכבד הזה על כתפיו. בתור אישתו היא אמורה לראות את זה ולרצות לתמוך ולעזור לו, ולא נשמע מהתיאור שלך שהיא מתנהגת כלפיו בכבוד ואהבה ותמיכה. לגבי האלימות הפיזית ההדדית זה לא ממש ברור, לא ברור מי האלים מהתיאור שלך.
 
עכשיו אל תתעצבני על כל מה שכתבתי, מאוד הגיוני שכל מה שכתבתי זה שטויות מוחלטות ולא רלוונטיות לזוג ההוא, שאני לא מכירה מן הסתם. אני רק נותנת לך מראה שונה של הדברים שכתבת, של הצורה שבה ניסחת את הדברים, שמראה משהו על איך את חושבת על המצב שלהם. יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על מה שקורה מאחורי הקלעים וקל מאוד להכנס לשיפוטיות מהמקום הצר שבו אנחנו נמצאים, אבל אם לא מבינים את כל התמונה יכול להיות שאנחנו טועים לגמרי. ולא נשמע מאיך שהצגת את עצמך שאת במקום של להכיר את כל התמונה.
רואים שמאוד אכפת לך ממנה, וזה ממש יפה ומחמם את הלב. אני מציעה שאם כל כך אכפת לך ואת רוצה לעזור, שתתקרבי אליה. תהיה אוזן קשבת, אבל בלי שיפוטיות, רק להקשיב. אם אתן גרות רחוקות אז תתקשרי אליה ותדברי איתה, לא רק בהודעות טקסט. מקווה שעד שהתינוק שלהם יהיה בן שנה הם יתגברו על משבר התינוק הראשון ויצאו מחוזקים.
הוא עדיין מתנהג כמו איש המערות
21/04/2015 | 03:03
5
375
ואשתו מאוד נפגעת שהוא אף פעם לא יוצא להגנתה.
 
היא בחורה מאוד עדינה ושברירית.
למדה לימודים שהיו לה לא קים.
הוא רצה ילד ישר אחרי הלימודים.
היא סרבה כי המקצוע שהיא למדה הוא קשה וזה עבודה במשמרות וזה בעיה עם ילד קטן.
היא גם אמרה לו שהיא תמיד חלמה להית אימא שתוכל לשבת שנה או שנה וחצי עם הילד בבית.
הציעה לו שתעבוד כמה שנים שיחסכו את הכסף ואז שתלד.
אמרה שלא תצליח לג'נגל בין עבודה לתינוק.
הוא אמר לה שהוא רוצהתינוק ושהטא ידאג להכול ושהיא לא תצטרך לעבוד.
 
היא לא מתגדת לתרום לפרנסה.
היא בכלל לא מדברת איתי על הנושא הזה.
אני פשוט מרגישה ממה שאני רואה ושומעת שהוא מסבן אותה.
שהעניין הכספי לא באמת מה שהוא אומר.
 
אגב הוא מתנגד שהיא תעבוד במקצע שלה כי הוא קשה ויש משמרות.
הוא רוצה שעם תואר ראשון היא תלך להיות מזכירה בחצי משרה.
היא  אומרת שלא בשביל זה היא למדה.
 
בכל אופן הזוגיות שלהם לא מעניינת אותי ולא בגלל זה כתבתי פה.
 
מה שמעניין אותי כרגע זה איך אני יכולה לעזור לה גם עכשיו אבל בעיקר אם המצב שם יחמיר ומשהו יתפומץ.
אין לי שום רעיון וזה מאוד מעציב אותי וקיוויתי שאולי למישהי פה יהיה רעיון לאיך אני יכולה לעזור לה חוץ מלהיות לה אוזן קשבת שזה אני עושה כבר היום.
תוכלי להיות קצת יותר ספציפית?
21/04/2015 | 04:42
4
267
מאילו החמרה ופיצוץ את חוששת בדיוק, ועל סמך מה?
נשמע שיש תרחישים ספציפיים שעוברים לך בראש. מהם?
 
מנסה להרחיב על המצב
21/04/2015 | 06:56
3
402
מראש כתבתי פה את ההודעה לא לגבי להתערב לה בזוגיות או לפקוח לה את העיניים. באתי לכאן לחפש עצות לאיך אני יכולה לעזור לה עכשיו ואיך אוכל לעזור לה אם וכאשר משהו יתפוצץ שם.
 
מדובר בחברת ילדות שלי. גדלנו ביחד. היינו קרובות.
כרגע אנחנו לא בקשר מאוד קרוב בעיקר כי יש לה תינוק ממש קטן שהיא כולה שקועה בטיפול בו. חוץ מזה לי יש עבודה וילדים ואין יותר מידי זמן פנוי.
עוד דבר שבגללו התרחקנו זה כי מבחינה גאוגרפית אנחנו לא גרות קרוב אחת לשניה.
אבל היא בחורה מקסימה. נדירים הם האנשים שיש להם כזה לב טוב. בכל מצב שהיה לי בחיים היא תמיד תמכה בי והייתה שם בשבילי. 
אני חוששת שמשהו הולך להתפוצץ לה בפרצוף והיא נורא עדינה ושברירית. אני לא רוצה שהיא תכאב ותסבול וכו'. אנירוצה לדעת מה לעשות במקרה שמשהו ישתבש כדי לעזור לה.
אני ניסיתי לדבר איתה על המצב בבית בעקיפין ואפילו ברמזים בלי להיכנס לה יותר מידי לפרטיות. הבעיה שהיא לא שומעת ולא רואה כלום ככה שכל נסיונות השיחה שלי נכשלו. אולי זה הבחירה שלה להתעלם?
בשלב מסויים הפסקתי לדבר. היא לא טיפשה והחלטתי שאם היא לא רואה ולא שומעת אז זה מבחירה שלה. החלטתי שאני בטח לא הולכת לפקוח לה את העיניים בכוח.
 
אחת החששות שלי אם כי לא העיקריות זה שאולי הוא מכה אותה. כרגע זה לא נראה ככה אבל לכי תדעי ובהחלט אני רואה מצב שהוא יכה אותה בעתיד.
דאגתי שיהיה לה את הנייד שלי והטלפון בבית ובעבודה ככה שאם משהו קורה היא תוכל להשיג אותי. לכי תדעי אם פתאום הוא יפוצץ אותה במכות.
הקטן שלי כבר בן יותר משנה והחלפנו כסא לרכב. הקודם במחסן. עכשיו בדיוק ביקשתי מבעלי שיוציא אוו היום ושיהיה לי אותו בבאגז' ככה שאם חלילה ורה משהו אני אוכל לבוא ולאסוף אותה מהר עם התינוק.
 
עוד עניין שמציק לי זה המצפון שלי. כאמור אני לא מתערבת לה בזוגיות ולא פוקחת לה עיניי אבל אם חלילה יקרה משהו רע אני לא אסלח לעצמי על כך שלא התעקשתי לדבר איתה שוב ושוב עד שהיא תבין.
 
בפעם האחרונה שניפגשנו אמרתי לה שאני רואה שיש לה איזשהם בעיות בחיים ושאלתי במה אני יכולה לעזור לה. 
אמרתי לה שאני תמיד מוכנה להקשיב ולייעץ לה, אמרתי שבמידת הצורך אני יכולה לעזור לה עם עניין הדיור וגם להלוות לה כסף,ואמרתי שלא תתבייש ושכל מה שהא צריכה שתפנה אלי.
הבעיה שאחרי שיצאתי ממנה אני בעצמי קצת התבלבלתי מהדברים שאמרתי לה. אפילו קצת נבהלתי.
כי בואי נגיד שהיא מתקשר אלי. ובואי נגיד שהיא מספרת שקרה משהו. משהו חמור. 
אם היא תרצה אני במיידי באה אליה. אם היא רצה אני עוזרת לה לאסוף כמה דברים ולוקח אותה עם התינוק אליי.
אבל השאלה היא מה הלאה?
איזה מעשים/דברים יידרשו ממני אחר כך?
מההיכרות שלי איתה אני יודעת שאם משהו יתפוצץ לה בפרצוף יהיו לה שתי תגובות מידייות כי כזאת היא. אחד זה הלם טוטאלי והשני זה חרדה מטורפת. ואז אני לא יודעת מה אני אצטרך לעשות.
היא טיפוס נורא לא עצמאי, נורא תלותי וקצת תלוש מהמציאות. בהחלט יש מצב שהיא תיכנס להלם וחרדות ופשוט תהיה משותקת. ואז בהחלט יש מב שאני ממש אצטרך לבנות עבורה חיים חדשים לה ולתינוק. היא בכוחות עצמנ בטח לא תצליח.
והאלה שלי היא איך אני עושה את זה אם יהיה צורך כזה. איך אני משקמת אותה ועוזרת לה עם התחלה חדשה?
 
היא כרגע במצב מאוד פגיע כי היא לא עובדת והיא עם תינוק קטן והיא די תלוייה בבעלה.
אני כל הזמן מנסה לברר ולבדוק לה לגבי עבודות, אפילו חצי משרה. אבל זה לא קל למצוא משהו שמתאים לה ולמה שהיא למדה וזה משהו שלוקח זמן.
אני חושבת שאם היא תתחיל להיות עצמאית פיננסית מצבה ישתפר אבל היא רוצה לעבוד רק בתחום אותו היא למדה וכרגע קשה למצוא עבודה בנישה הזאת.
 
עוד עניין זה שגם אין לה תמיכה כי מבחינת משפחה יש לה רק אימא.
לבעלה יש הורים החמים שלה. אבל זה לא משפחה. כל מה שהם עושים זה לקלל אותה גם ליד אנששים אחרים.
אימא שלה לא יכולה לתמוך בה לא נפשית ולא פיזית כי היא בעצמה זקוקה לתמיכה. האימא שם סובלת ממחלה כרונית.
לצערי אחרי שקופת החולים מאוד איכזבה האימא הולכת לרופאים פרטיים וקונה תרופות שלא בסל הבריאות ולכן גם כספית היא לא יכולה לעזור לה.
 
כמו שכבר כתבתי אני חוששת שהוא מכה/יכה אותה אבל זה נראה לי פחות ראלי. חושבת שאולי יש לו מישהי מהצד ובסוף הוא יזרוק את החברה שלי לכלבים אבל גם זה נראה לי פחות ראלי. יש לי שני חששות שמסיבות כאלה ואחרות הם נראים לי מאוד ראליים: אחד זה כל הנושא של פורקס והמסחר בזה יש לי תחושה שהוא הלך לשם ונכנס לצרות גדולות או שתיים ישלי הרגשה שהוא נכנס חזק לקטע של הימורים או הימורי ספורטמאו פוקר או לא יודעת מה והסתבך חזק מאוד שם.
הזוגיות שלהם ואיך הם חיים זה רק העניין שלהם ולא של אף אחד אחר. זה עניין פרטי שלהם שלא נוגע לאף אחד אחר גם לא לי. 
זה בכלל לא מה שמעניין אותי.
השאלה שלי היא איך חברה לא הכי קרובה ולא הכי טובה יכולה לעזור לאימה טרייה עם תינוק קטנטן במקרה שמשהו שם באמת לא בסדר?
כרגע זה הדבר היחיד שמעניין אותי.
 
נשמע לי שעשית את הדבר הנכון בדיוק. אמרת לה, תשמעי,אני לעזרתך
21/04/2015 | 08:21
2
230
ויש לי כאן חבל הצלה מעשי ואמיתי במקרה חירום (=האפשרות לגור בדירה שלך ולהעזר בך). אם יהיה צורך והיא תסכים לקבל עזרה, זה המון ואז את כבר תראי לפי הצורך מה יידרש ממך (לדוגמא- להפנות אותה לייעוץ בויצ"ו או נעמת ,לעו"ד, לעזור לה למצוא עבודה באזור הדירה , למצוא אנשים שיתרמו לה רהיטים וכולי).  
 
הבנתי מההודעה הראשונה שלך שאת חוששת שהוא הסתבך כלכלית ולא מספר לה. את יכולה לספר לה סיפור פיקטיבי או אמיתי על מצב שמישהו הסתבך כלכלית, הוציא הוצאות משונות ולא סיפר לאשתו.
כך או כך לא נשמע שהיא מוכנה להתעמת על זה, ולא בטוח שאם היא תתעמת הוא ישנה משהו. ולאור זה שבכלל לא בטוח שהוא באמת מסובך כלכלית, הייתי עוזבת את זה והולכת בכיוון של לשכנע אותה לצאת לעבוד כמו שהוא רצה. לא בשבילו, בשבילה.
לצאת לעבודה בחצי משרה כמזכירה זה לא אידאלי אבל גם לא נורא. במקומך הייתי מעודדת אותה מאד מאד לכיוון הזה, משתי סיבות- אחת, קשה מאד להתרגל לג'נגל בין ילד לעבודה ועבודה כזאת יכולה לעזור לה להתרגל.
 
עצם זה שהיא חזרה לשוק העבודה, הרויחה משהו, קיבלה קצת בטחון, ויכולה להראות קצת נסיון תעסוקתי זה כבר מצב שממנו יותר קל ללכת לאן שהיא באמת רוצה גם אם זה במשמרות
 
ובעיקר, זה עוזר כי עבודה נותנת בסיס נוסף בחיים- גם משכורת (גם אם קטנה זה פחות תלות בבעל מאפס משכורת)
וגם -עבודה זו הכרות ומפגש יומיומי עם עוד אנשים.
 
אני הייתי בנישואין לא טובים עם בעיות ואני יכולה להגיד לך מנסיון שהעבודה הצילה אותי, כי היא גרמה לי לצאת כל יום, לפגוש אנשים
שמספרים דברים אחרים על הזוגיות שלהם (הערות כאלה, בדרך אגב שמראות לך שאצל אחרים זה לא ככה- זה מאד תורם ונותן מראה חשובה, כי לא תמיד חברות יכולות להגיד"המצב אצלך דפוק" ועם השנים את כבר מתרגלת וזה נראה לך נורמלי שמתייחסים אלייך מגעיל.)
עבודה זה בטחון נוסף, כי פידבק חיובי בעבודה- גם אם זה לא מה שלמדה- זה עדיף על מצב שאת עקרת בית וכל הפידבק שלך מגיע מבעלך.  
 
 
כרגע לפי דעתך האם אני צריכה לעשות עוד משהו?
21/04/2015 | 09:36
1
167
חוץ ממה שכתבת?
איזו עזרה תכלסית להציע לה כרגע?
 
איך להציע לה אותה בצורה הכי נכונה ואיך בצורה הכי נכונה לדבר איתה על עניין העבודה?
 
אני כרגע יוצאת מנקודת הנחה ששום דבר נורא עדיין לא קרה ובמידה ויקרה אז אני פה בשבילה. הבעיה שאני לא יכולה להיות בטוחה שכלום לא קרה עדיין כי אולי משהו כבר קרה/קורה ואין לי מושג
 
 
הייתי אומרת לה שאשה צריכה עבודה,שהיא נשמעת מדוכדכת ושלהיות
22/04/2015 | 07:11
154
בבית עם תינוק זה מדכדך. תשמעי אם הבעל מנסה לשכנע שתצאי לעבודה, למה שלא תצאי ותנסי. במקרה הכי גרוע אחרי חצי שנה תתפטרי.
אולי המצב הכלכלי קשה יותר ממה שהוא ציפה בשלב הזה, אולי הוא מרויח פחות ממה שהוא ציפה.בכל מקרה לחזור לעבודה זה לטובתך ולטובת התינוק שלך.
סליחה על הבוטות, אבל את נשמעת יותר כמו השטן, לא פרקליטתו
22/04/2015 | 14:06
307
מצאת הרבה נקודות זכות אצל הבעל ושום דבר אצל האישה. שלא לדבר על קצת אמפתיה לפותחת השרשור העדינה והרגישה כל כך.
מה שאפשר לעשות
21/04/2015 | 08:25
3
319
הוא לקחת חוקר פרטי שיברר מה קורה עם התכשיט הזה. את יכולה לעשות זאת על חשבונך, ולא לספר לה עד שאת יודעת מה קורה שם, או להציע לה לעשות זאת, אם היא באמת רוצה לדעת (ממש לא בטוח).
רק שאני חייבת לציין שלו אני את, אני חושבת שלא הייתי מכניסה את ראשי הבריא למיטה החולה הזו.
קודם כל תודה על רעיון החוקר הפרטי
21/04/2015 | 09:45
2
270
טוב שזה יישב לי בראש, ולבד לא הייתי חושבת על זה.
את צודקת לגמרי כשאת כותבת שאת ממש לא בטוחה אם היא באמת רוצה לדעת!
 
כל מה שכתבתי פה זה רק מהמילים שלה וממה שהיא סיפרה לי ככה שיש דברים שהיא כן יודעת.
 
זאת אומר שהיא כן יודעת למשל על זה שהוא בזבז את כל הכסף שהיה להם בצד למקרה חירום.
אני יודעת בוודאות שהיא אין לה שום כסף משלה למקרה חירום. הכל היה שם משותף והוא גמר את זה. 
היא לא עובדת כבר תקופה די ארוכה. מקודם היא למדה ואחר כך ילדה ככה שאין לה שקל משלה ולמרות זאת היא לא עושה כלום אולי היא באמת לא רוצה לראות את המציאות
 
יש עוד שני דברים שאפשר להציע
21/04/2015 | 13:19
1
229
את יכולה להציע לבעלה (אולי דרכה) לפנות למרכז לעסקים קטנים בינוניים (שזה גוף ארצי) או למט"י ביישוב שלהם, שניהם נותנים גישה לייעוץ מקצועי לעסקים קטנים, כולל ייעוץ פיננסי, במחירים סבירים מאוד. אולי הם יכולים לעזור לו לייצב את המצב הכלכלי של העסק שלו.
את יכולה גם להציע לה קורסים/ הדרכות/ ייעוץ פיננסי לנשים, שמטרתו העצמה כלכלית ופיננסית לנשים. המשמעות של זה הוא נתינת כלים לנשים להיות עצמאיות כלכלית מבחינת ניהול הכספים הפרטיים ברמת המשפחה (וגם ברמה האישית). אולי הם יכולים לעזור לה ללמוד איך לנהל את חשבון הבנק ולעקוב אחרי ההוצאות באופן עצמאי (כך שהיא לא תקבל ממנו אינפורמציה על "מה הוא קנה איפה ובכמה" אלא תגיע לאינפורמציה הזו בעצמה) וגם ללמוד איך להיות עצמאית כלכלית (כך שלא תהיה תלויה בו ותוכל לשים לעצמה כסף בצד, במקום בו אין לו גישה).
אבל, לדעתי, לפי מה שאת מספרת, הוא "יודע הכל ולא צריך ייעוץ" והיא "מעדיפה לסמוך עליו ולא צריכה שום העצמה כלכלית אישית". וזו עוד סיבה טובה להוציא ראש בריא ממיטה חולה כזו.
אני בהחלט אדבר איתה
22/04/2015 | 06:33
125
לפחות לגביה כי לגביו זה נראה לי מיותר שכן אני לא מאמינה שיש באמת בעיות בעסק שלו.
 
הדוגמה שנתתי עם הגלגל הייתה לא מדוייקת. 
כי גלגל זה חפץ שאפשר לראות. ההוצאות כספים שלו היו על שירותים שאי אפשר לבדוק.
זה מה שעושה את זה לכל כך מחשיד. הוצאות כספיות שאי אפשר לראות. ועוד שילם עבורם פי שתיים יותר ממה שהם עולים בשוק. ובהתחשב בזה שהוא קמצן פרקטי נראה שהכל פשוט שקר.
 
כמובן שיש את האפשרות הפשוטה שיש לו מישהי מהצב שהוא מוציא כספים עליה. הלוואי וזה נכון כי זה הרע במיעוטו.  לצערי אני חושבת שהבעיה היא לא אישה אחרת אלא משהו כספי כמו הסתבכות בסחר בפורקס או התמכרות להימורים כאלה או אחרים. בכל אופן ברור שאין לי דרך לדעת מה הבעיה באמת.
 
בלת"ק
21/04/2015 | 10:29
3
340
עשית פה איזה מישמש בין כמה נושאים ועניינים ואני לא בטוחה שבאמת הכל קשור להכל דווקא באופן שבו את מפרשת אותו. אבל כרגע, כל הסיפור כמו שהבאת אותו הוא תחרה מלאה חורים שרק אחרי המילוי שלהם אפשר יהיה להתוות דרך. ואני אומרת את זה כמי ששרדה לצד בעלה קריסה של עסק ובבית 3 ילדות שצריך לפרנס, לא תינוק יחיד.
נתחיל מההתחלה - לא פירטת באיזה תחום העסק של בעלה, אבל מהיכרות קרובה אם העסק הוא בתחום העסקים הקטנים והבינוניים - המצב שלהם קשה בשנים האחרונות. ממש אי אפשר להסיק ממה שבעלך מכיר כשכיר למה שחווה עצמאי. וכן, לפעמים בעלי עסקים גם עושים טעויות ובניסיון לתקן נקלעים למערבולת קשה עוד יותר, במיוחד אם הוא איש צעיר וחסר ניסיון בניהול משברים מהסוג הזה. חוויתי את זה על בשרי באופן הכי קרוב וזה קשה, מאוד. אני לגמרי מאמינה שיש שם משבר כלכלי קשה כנראה, אבל קשה להסיק מזה הרבה.
לאור המצב הכלכלי הקשה, כן, סביר להניח שההתנהגות של בעלה תשתנה. זה מייצר מעמסות רגשיות ואחרות שהן קשות מנשוא. זה מייצר לחצים איומים ונוראיים ואם הוא לא מספר, יש סיכוי שזה כי הוא לא רוצה להעמיס את זה עליה ולהעיק עליה עם הקושי הזה, רק שאי אפשר להסתיר את זה כנראה. וזה בא לידי ביטוי בזה שהוא פחות רואה למשל עניינים כמו הצורך שלה שהוא יגן עליה.
עכשיו, אם השינוי הכלכלי הוא כזה, ברור שהוא ירצה שהיא תצא לעבוד. הרי כשדובר על חופשת לידה ארוכה המצב הכלכלי היה אחר, הנסיבות משתנות ולכן היא צריכה לקחת בחשבון שעם כל הכבוד להבטחות, צריך לפרנס את התינוק הזה וכן, יכול להיות שהיא תצטרך לקום ולעזור גם בחלק הזה של החיים., קריאת השכמה - לשבת לגדל ילד בבית זו פריוולגיה.
מה שהכי חשוב זה להיות מעורבת ולדעת מה בדיוק קורה. למשל תיאור ההוצאות הבלתי מוסברות, הדוגמא שלך עם הגלגל? היא דוגמא לא טובה, כי באוטו שלי החלפת גלגל היא עניין יקר בהרבה מ- 450 ש"ח כי זה תלוי בסוג האוטו, סוג הגלגל, הגודל שלו וכו'. אז לפני הכל היא חייבת לדעת מה בדיוק קורה בחיים שלה ושלו מבחינה כלכלית, האם אכן ההוצאות לא מוסברות? האם הוא הסתבך? (לפעמים מצבים כלכליים מסבכים אותך עם האנשים הלא נכונים) ולראות מאיפה היא מגייסת את העזרה הנכונה להם. בין אם זה לצאת לעבוד בעצמה, לגייס ייעוץ ניהולי/כלכלי, לפנות להורים לבקש עזרה כספית או מה שלא יהיה.
אז קודם כל חשוב לי לציין
21/04/2015 | 12:28
2
311
שחברה שלי לא מבקשת עזרה. היא פשוט מקטרת ומתבכיינת.
אני משתדלת לא להסיק כלום מהקיטורים שלה. זה בגלל שאני  אני לא יודעת מה ממה שהיא מתבכיינת עליו זה באמת בעיה. אולי יש פה עניין של עייפות מעצם היותה אימא לתינוק. אולי סתם צורך לפרוק.
לכן אני מתייחסת נטו לעובדות. לא לרגשות שלה כי ככה זה יותר אובייקטיבי.
 
והבעיה היא בדיוק בעובדות. אני מתייחסת רק לעובדות ולא לרגשות כי רגש זה סובייקטיבי. והעובדות שהיא מספרת לי הן מטרידות.
דווקא בגלל שכל כך אכפת לי אני כל כך מוטרדת. העובדות בשטח פשוט לא מסתדרות עם המציאות.
 
סיפור הגלגלים כמו שכתבתי הוא לא היה אמיתי. זאת הייתה רק מטאפורה ואולי לא ממש מוצלחת.
הגבר קנה לא גלגלים אלא משהו אחר.
הבעיה היא לא מה הוא קנה. הבעיה היא רמת הפיגור באותן הקניות שהיא פשוט מרקיעה שחקים.
הוא שילם על חלק מהדברים פי 2 מהערך שלהם על חלק פי 3 והיו גם כאלה שפי 4 ויותר.
כשזה נשמע לי חשוד דיברתי עם חברה שלי. שאלתי אותה אם היא בטוחה שהיא הבינה נכון מה הוא קנה (כי המחיר לא הגיוני).
היא ענתה שכן שהיא בטוחה שזה מה שהוא קנה.
ואז שאלתי אותה אם היא בטוחה במחיר (כי זה מוגזם פראית).
ושוב התשובה היא כן היא בטוחה שזה מה שהוא שילם.
ואז אני שואלת אותה למה הוא שילם כל כך יקר שזה לא המחיר הרגיל בשוק.
התשובה שלה זה שהמחירים עולים, יוקר המחיה עולה, המצב הכלכלי לא טוב וכו'.
היא אומרת שעכשיו הכל יקר בכל מקום!
 
אני לא יודעת אם החברה שלי באמת לא מודעת למחירים או סתם עושה את עצמה. אני בניגוד אליה יודעת מה הולך בתחום המדובר. אני יודעת מה עולה כמה בתחום הזה. ואין לי צל של ספק שהוא שילם מחיר כפול וזה עוד במקרה הטוב.
 
דרך אגב בכל ההודעות שלי לא רשמתי פעם אחת שבעלה הוא איש רע. גם לא רשמתי שהוא טיפש. הוא מאוד חכם ומחושב. הוא מאוד פרקטי ואולי קצת קמצן אפילו. 
ככה שאם מישהו פה בסיפור הוא אידיוט אז זה בטח לא הבעל ששילם כביכול פי 3 על דברים. אם כבר החברה שלי היא האידיוטית כי היא לא רואה את האבסורד שבקניות שלו.
 
 
 
תראי - יכולים להיות שם מיליון דברים
21/04/2015 | 13:13
1
298
עלה בדעתך, נגיד, שהוא לא שילם כל כך הרבה אבל זה מה שהוא מספר לה כי, נניח, הוא שקוע בחובות, או צריך את הכסף למשהו אחר (מאהבת, סמים, אנא עארף? מיליון דברים)
 
נקרא ממה שאת כותבת שהחברה שלך לא לגמרי מחוברת להתנהלות הכלכלית שלהם. יש לה סיסמא לחשבון הבנק המשותף שלהם? היא יכולה לבדוק אם יש לו עוד חשבונות שהיא לא יודעת עליהם? נשמע שהיא קצת חיה בלה לה לנד. וקצת קשה לעזור למישהו כזה. 
 
מודה ומתוודה שאני הייתי מוצאת כזו חברה מתסכלת מדי מכדי לשמור איתה על קשר עמוק ארוך טווח. חברות היא עניין של תן וקח. חברה ש*רק* כל הזמן מתבכיינת ומקטרת - לא מתאים לי. גם אם פעם ביסודי היתה לנו חברות מוצלחת יותר. 
דבי, תקראי את השרשור
21/04/2015 | 13:22
326
עלה על דעתה שהוא מסובך בחובות הימורים, והיא מנסה להציל את החברה מהברוך. זה לא תן וקח פה.
ממש מתסכל
21/04/2015 | 18:53
225
לפעמים עם כל הקושי, אסור להתערב- רק להיות אוזן קשבת, לתמוך, לחבק, לגרום לצד השני להרגיש שיש מישהו לצידו- גם כשטוב וגם כשרע. לדעתי זה המצב.
גם להיות שם בשבילה זה הרבה
22/04/2015 | 12:38
174
יש לי קרובה רחוקה שיש לנו חששות לא ברורים לגבי הקשר שלה עם בעלה. האמא שלה נהגה ללחוץ עליה בעניין, ולנסות להאיר את עיניה. זה נגמר בניתוק קשר, ברמה כזאת, שגם ללוויה של האם היא לא הגיעה. בעקבות החלטתה לא להגיע ללוויה, גם האחים ניתקו איתה קשר. האבא שלה (לא אב ביולוגי), החליט כן לשמור על קשר, למרות הכל, בלי להציע הצעות ובלי להכנס למצב (למרות שמהיכרות עם אופיו, זה מאד קשה לו). לדעתי הוא עושה את הדבר הנכון. משאיר לה ערוץ שאפשר לפנות אליו, אם וכאשר היא תתעורר ותבין שיש בעייה. 
אני מציעה לך אותו דבר. 
 
בלי קשר, אפשר לספר לה לפעמים סיפורים, על נשים שאת מכירה או נשים ששתיכן מכירות, ומה היו שם הסימנים, ומה קרה אח"כ, ומה הן עשו. דברים שישארו בגדר סיפור, אבל יוסיפו אינפורמציה. ניתן לספר לה מתוך שיתוף, איך את מתארגנת בנושאים כספיים, בנושא תימרון בין ילד לעבודה וכו'. 
 
כשהיא תרצה לעשות עם עצמה משהו. יש לנעמת ייעוץ משפטי 03-5254422 וגם ייעוץ בנושא התמודדות עם אלימות מסוגים שונים (פיזית, נפשית, כלכלית, מינית) 03-6492469/70. יש גם קורסי העצמה לנשים. ניתן לפנות גם לעובדת סוציאלית (במסגרת השירותים של העיריה או של קופת החולים) או לרופאת המשפחה והיא תפנה. 
 
מסכימה עם מי שאמרה, שכדאי לעודד אותה לצאת לעבוד, ולא משנה במה, על מנת שתפגש עם חברת מבוגרים, ותוכל לשמוע בשיחות המסדרון, שאולי המצב אצלה שונה מאשר המצב של אנשים אחרים. 
 
אני חושבת, שאת מרגישה אוסף של סימנים. כסף שהתרוקן. הוצאות שעל פניהן לא הגיוניות (בהתחשב בשוק ובהתחשב באופיו של הבעל). אני נוטה להניח שאין עשן בלי אש במקרים הללו. אני חושבת שכדאי שתצאי מתוך נקודת הנחה שיש אכן בעייה, ואז לא תצטרכי לנסות לאסוף סימנים, ולנסות לבחון את עצמך בנושא. 
 
לא הייתי הולכת בכיוון של נסיונות לאיתור הבעייה, על ידי תישאול ישיר שלה, התעמתות איתו או על ידי חוקר פרטי מסוג כלשהו, כי ממילא מציאת סוג הבעייה לא תעזור לך, אם החברה לא תרצה עזרה לצאת ממנה/להתמודד איתה. 
 
ודבר אחרון, התיאור "אני לא מפסיקה לשבור את הראש באיך לעזור לה. כל הזמן חושבת מה אני יכולה לעשות עבורה", משדר לי שיש לך איזשהו אישיו עם הנושא. משהו לא פתור אצלך, שלא קשור בכלל לחברה. הייתי מפנה כוחות להבין אותו ולנסות להתמודד עם האישיו הזה. כי המצב של החברה שלך, יכול להיות כמו המצב של קרובת המשפחה הרחוקה שלי, עניין של עוד שנים עד שיקרה משהו/ישתנה משהו, אם בכלל (אצלנו כבר שנים ועדיין לא השתנה, היא עדיין לא מעוניינת בכלל בעזרה). לכן להיות עכשיו על פני שנים במצב של "לא מפסיקה לשבוא את הראש... כל הזמן חושבת..." לא נראה לי סביר.  זה משהו שקשור בך, וכאן יש הרבה מאד מה לעשות (להבדיל מהאפשרויות המוגבלות לעזרה לחברה שלך). 
שאלה לגבי יום הזיכרון...
22/04/2015 | 08:16
2
389
האם מישהי יודעת - שמות החללים שמשדרים בערוץ 33 בטלוויזיה, האם הם כוללים גם שמות אזרחים חללי פעולות איבה?
לפי הקישור המצ"ב (מ-2009 ...) - כן
22/04/2015 | 10:01
1
250
תודה רבה
22/04/2015 | 10:22
26
שאלה
21/04/2015 | 11:37
13
697

אז חמישה חודשים לאחר הלידה... ואני סופרת מאותו זמן בערך שהיה מותר (חודשיים בערך לאחר הלידה?)
פעמיים X סקס.
 
אני מרגישה קצת גריאטרית...
אם כך זה עם תינוק אחד, מה עם הלאה?...
 
אני מבואסת.  מרגישה שאנו הולכים ומתרחקים מזה...
 
אציין שיש המון חום, חיבוקים, ליטופים, ישנים כפיות. אבל מכאן לסקס?...
הדרך ארוכה מידיי בשבילנו כנראה..
 
לפני ההריון - לא היינו איזה שפנים. אני שפנה    אבל הסתגלתי (בחוסר רצון) לקצב של בעלי.
בהריון - החשק נעלם, נבהלתי נורא, ואחר כך חזר.
כעת - קשה לי להודות, אבל אין לי חשק. אני רוצה, ואין לי חשק. ולחבר זאת יחד עם הקצב של בעלי... יוצא אפס. 
בחודשים הראשונים כלל לא היה בכיוון - עם השדיים הכואבים כל כך ולעיתים מדממים, עם החלב שנוטף, הבגדים הלא הכי נקיים...
אבל עכשיו יש איזשהוא איזון. אבל קודם כל - אנחנו הרוגים מעייפות. זה לא המוות הקליני של העייפות של ההתחלה, אך עדיין עייפים.
אבל... כלום?...
אני יודעת שזו שאלה ליועץ או בעל מקצוע.
אבל לאחרונה היה דיון בקבוצת אמהות בפייסבוק, ועשרות נשים אמרו שהן לא זוכרות מה זה סקס, חלקן אמרו פעם בשבוע יום שישי, חלקן פעמיים בשבוע, וספורות בלבד אמרו שהן חוגגות.

הרגשתי מעט פחות חריגה.
אבל אין לי כל כך את מי ממש לשאול.
אני רואה נשים שלוקחות גלולות בהנקה ומתייעצות על כך. כלומר שהן כן בעניין.

חושת מהעתיד... אבל אולי , כמו בהריון, זה יחזור?...
 
לא יודעת...
חלק מהשגעון שלי של ההתחלה היה: אז זה מה שנהיה ממני? איפה שאישה שהייתי? מה, הגוף שלי הוא רק משרת עכשיו?...
 
נורמלי לחלוטין
21/04/2015 | 12:24
1
378
אם עדיין תרגישי ככה שנה אחרי לידה שווה לפנות לייעוץ אבל סביר להניח שזה ישתפר. באופן כללי תינוק לא ישן ואפס זמן לעצמך לא מעודד סקס. אני מציעה באופן כללי לנסות למצוא קצת זמן לך (אפשר להשאיר חלב שאוב וסבתא) וזמן לזוגיות שלכם. אפילו פעם בשבועיים לצאת יחד לא רק להיות אמא ואבא ואישה קורסת. בהצלחה
תודה רבה :)
25/04/2015 | 20:27
38
מצחיק אילך הזמן טס לו ואיתו התובנות. אמרתי לבעלי שאני ממש רוצה מאוד שנקפיד לצאת ל פ ח ו ת פעם בחודש... שלא אגיע למצב שבו אני כל כך מתגעגעת לחיים שהיו לי לפני... בינתיים יצאנו פעמיים שחמישה חודשים... הפעם הראשונה הייתה מצחיקה מאוד שנינו הרוסים מעייפות לא מדברים , מחזיקים ידיים, ויאללה אוקיי חוזרים? :)
השנייה הייתה נחמדה מאוד.ֿ
מה שאני מבינה הוא, שלא מחכים ש"יצא". מתכננים. גם סקס.
וגם אם עייפים, עושים. זה חלק חשוב מידיי לדעתי בתחזוקה של מערכת היחסים.
אני מכירה גם תקופות ארוכות מזה של אפס פעילות
21/04/2015 | 13:19
2
441
זה לא דבר שלא קיים. וזה שמישהי לוקחת גלולות לא אומר שהגלולות מנוצלות
כן עייפות רבה, המון מגע גוף עם התינוק, ולעתים גם התחושה הלא הכי סקסית אחרי לידה (+ מה שאולי "עבר על האזור") הם מפחיתי חשק ידועים. כן הייתי מנסה לראות אם שאר היחסים עם בעלך בסדר. לי אישית אחרי הלידה היו המון טינות לא-מדוברות כלפיו, שלא הבין כמה קשה לי, שחייו עדיין באותו מסלול ורק אני נזרקתי אל מחוץ למערכת השמש בתחושה שלי, והטינות האלה גם לא גרמו לי לרצות סקס (ובטח לא איתו ).
בקיצור - המצב שלך לא נשמע לי חריג. לפחות אל תוסיפי את זה לקשיים שכבר יש
וחשוב לציין
21/04/2015 | 16:32
325
שגם לאמצעי המניעה יש תפקיד בהורדת החשק.
תודה רבה :)
25/04/2015 | 20:30
40
מרגישה שהוא ממש מוכיח את עצמו בתחום הלהבין אותי.
יש לי הרגשה שיש לי ציפיות לא מציאותיות.
כלומר , שהוא יתנפל עליי ברגע שיש רגע פנוי.
בעלי הוא לא מהמתנפלים. מעולם לא היה. הוא מאוד עדין, ולוקח את הזמן לחזר. :)
אז עכשיו ששנינו כל כך מוצפים ומותשים...ברור שזה לא יקרה, אז מה אני מצפה?
כנראה שאני צריכה יותר סבלנות ולהבין, שדברים פשוט לא יהיו כמו מקודם. טובים, רק לא כמו קודם.
לכל מה שאמרו ועוד יאמרו.וודאי שיחזור.
21/04/2015 | 16:36
1
299
כשהילד הכי קטן נהיה גדול קצת יותר הכל חוזר (ויש להניח שבגדול - הגריאטריה עובדת לגמרי לגמרי לטובתנו בנושא הזה, שתדעי. גיל ההורות ל
 
מה שכן-טיפ מעשי- תכווני לבוקר. לא ללילה אחרי שהכל נגמר וסודר וזה בעדיפות אחרונה ולפני זמן קשה עם התינוק.
מה שנהיה ממך זה אשה שצריך לקבוע איתה דייט לסקס. והדייט הזה כדאי שלא יהיה דוקא בלילה כשאת מתה מעייפות.
וגם זה עובר.
עכשו זה דורש קצת התארגנות (למשל לקבוע דייט לארוחת בוקר +בייביסיטר לכמה שעות).
תודה רבה :)
25/04/2015 | 20:45
32
זהו - דייט לסקס :) מציאות חדשה!!
עברת הריון, המצב בבית השתנה וברור
21/04/2015 | 18:48
1
264
שכבר לא יהיו הכוחות והאנרגיות של פעם- זה לגמרי טבעי.
אל תרדי על עצמך בגלל זה. אולי תנסו להכניס קצת רומנטיקה- אם אפשר לצאת פעם בשבוע או אפילו אחרי שהתינוק נרדם - לעשות דייט זוגי בבית ולא לוותר לעצמכם.
 
תנסי ליזום יותר מגע ביניכם וגם אם לא בא, זה בסדר. את עדיין אישה אחרי לידה.
 
תודה רבה :)
25/04/2015 | 20:47
28
אני חושבת שמילת המפתח פה היא קבלה ואורך רוח...
יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים במצב הזה,
21/04/2015 | 20:32
1
230
איך עבר ההריון, איך עברה הלידה (אלו נזקים השאירה), דימוי הגוף, מניקה/לא מניקה, עד כמה התינוק נוח ועד כמה יש תמיכה מסביב...
לפי מה שאני מבינה את מניקה וגם חזרת כבר לעבוד - נראה לי מאוד נורמלי שהסקס נדחק לעדיפות נמוכה יותר.
 
לי היה הריון קל אובייקטיבית, אבל מאוד קשה מבחינת התחושה, וגם דימוי הגוף היה לא משהו. הלידה עברה מאוד בקלות והתאוששתי ממנה יפה, והיתה לי המון תמיכה ועזרה (נשארתי לבד עם התינוק רק בגיל חודש וחצי), לא מניקה ועוד לא חזרתי לעבודה - אבל להגיד לך שהחשק חזר למה שהיה קודם? וואלה, לא יכולה. אין את הפניות לזה שהיתה בעבר. אני בעצם אחת מהנשים האלה שאת מדברת עליהן, ואני אומרת לך בפה מלא - לא, החשק לא חזר למה שהיה. נראה לי נורמלי שהחשק מתמתן כשאתם בעצם אף פעם לא לבד, זה כמו לעשות סקס כשאת עדיין גרה בבית של ההורים.
תודה רבה :) כל התשובות נכונות!
25/04/2015 | 20:50
49
...
אוי.
כניסה להריון - קשה
הריון - קשה נפשית
לידה - טראומתית
3 חודשים ראשונים עם תינוקת - נגעתי בתהומות
עזרה - פירורים, עכשיו מעט יותר טוב
בדידות- תהומית
 
תודה על הפתיחות. לא חשבתי על כל אלה. ואני שמחה לדעת שזה חלק נורמלי מהתהליך, להרבה נשים.
ובאמת זה ממש מוזר, כי היא גם איתנו בחדר.
אתמול ניסינו בסלון וממש כמו בסרטים, כשהעסק התחמם - צווחה מהחדר.
פעם שניה - אותו כנ"ל
פעם שלישית - התכרבלנו והלכנו לישון.
נורמלי אבל לא הכרחי
22/04/2015 | 07:54
1
291
אני עברתי ממצב "שפנפני" למצב "קרחון מוחלט" השנה הראשונה לאמהות
היו לזה שלל סיבות
היה לי תינוק שחי על אפס שעות שינה רציפות
הייתי אמא מאוד מחוברת פיזית לתינוק ובסוף היום לא רציתי עוד מגע
הייתי בחתיכת טראומה מלידה איומה
ואמצעי המניה ההורמונליים שנטלתי גמרו לי את החשק ברמה של סירוס כימי
מכיוון שבעלי לא בעל קצב איטי.. המצב הביא כמעט להמון ריבים, פנקסנות מכוערת וסף-גירושין.
 
מה עשיתי ומה לקחתי מזה ללידה הבאה?
לא לא לא נוגעת באמצעי מניעה הורמונליים. מיניות בריאה היא חלק מחיים בריאים ואם זה לוקח ממני את האפשרות הזו אז שהרופאים ידחפו אותה לעצמם איפה שהשמש לא זורחת (כן. אני כועסת. כועסת שלא הזהירו)
מקדשת את הצורך לטפל בעצמי. זה אומר למצוא דרך לישון לפחות 6 שעות ברצף מידי פעם (שהבעל יישאר ער, שאמא או אחות תבוא, לשלם למישהי. הכל עובד). למצוא דרך להתאוורר אחת לשבוע (עם חברה. אצל הספר. לבד מול הים. העיקר אוויר ושקט ואף אחד שדורש ממך משהו). לאכול טוב, לעשות פעילות גופנית מתונה שממריצה את הדם אל כל הגוף ומעוררת אותו לחיים. לצחוק, למצוא את הקליל בחיים (טוב, לא ביום הזכרון). פשוט לחזור להיות בנאדם וגם החשק חוזר. אולי זה לא "פשוט" בעצם.. אבל זה הכרחי
 
תודה רבה :)
25/04/2015 | 20:55
53
אין חכם כבעל נסיון.
באמת עצות של זהב, שלא יכלתי לחשוב עליהן או לישמן על ההתחלה.
 
וואי. איזה קטע. אני לא מאמינה שחל בך שינוי כזה, אני כל כך מזדהה!!!
מה שהיה קשה לי זה להודות בפני עצמי- שגם לי לא בא!
היה לי קל לחשוב על בעלי מה יש לו, למה הוא לא תוקף אותי :) אבל בכנות, מה איתי? אני רוצה רק להתחבק ולישון!!!
 
וגילוי נאות- אני לא לוקחת אמצעי מניעה. אתן מבינות עד כמה המצב חמור?
 
אם אני כבר כעסתי עליו זה שהוא לא יוזם יותר. שהוא לא מתעקש. אבל זה לא בעלי. הוא עדין מידיי. ואני אוהבת אותו כל כך , בדיוק בגלל זה .
אבל יש מקום לשיפור, וגם היה קודם.
אני מבינה עכשיו מה שאומרים, שבעיות לא נפתרות מעצמן, רק משנות צורה או מתעצמות.
צריכים עבודה מתמדת ומתמשכת ותקשורת מצויינת. 
 
היי חדשה כאן
19/04/2015 | 18:16
12
577
שלום לכולן אני הילה בת 27 ואמא טרייה לתינוק מתוק בן חודשיים(מחר) 
אחרי לא מעט שנים של ניסיונות להיות אמא..
סבלתי לפניי ההיריון מהפרעות אכילה ואני אחרי טיפול אינטנסיבי יכולה להגיד שאני מאחורי זה.. מה שכן חזרתי לטיפול פסיכולוגי אחרי הלידה כי הרגשתי ועדיין שזה גדול עליי.. ואיך זה גדול עליי אם זה מה שרציתי ככ? ואיך בכלל אני יכולה לחשוב את זה ולהגיד את זה?
מבולבלת ועייפה ומוצפת..
מזל טוב
19/04/2015 | 19:41
1
148
זו באמת תקופה מבלבלת ומתישה (והעייפות היא חלק ניכר מהבלבול). טוב שאת מטפלת בעצמך, זה חשוב לך, וחשוב לתינוק. עם הזמן דברים הולכים ומסתדרים, אבל טוב להיתמך עד שזה קורה.
20/04/2015 | 18:52
40
הבעיה שזה מרגיש שהכל מתפרק
אין לי אמא- נפטרה לפניי שנתיים והיחסים עם אבא לא הכי טובים
כיוון שאני בת יחידה (בלי אחים ואחיות) הילד שלי הוא האור בחייו מה שגורם לו להתנחלות על אצלנו ואם מדברים על כך שזה לא מתאים או כל מיני דברים שלא כוללים אותו הוא מתמסכן על הבדידות על החוסר של אמא ומשחק לי על המצפון בעיקר.
מה שמאפיל מאוד על הזוגיות בנוסף לקששים בזוגיות שלא קשורים אליו(אנחנו במשבר רציני מאוד)
הלוואי שכבר יסתדר...
תודה
מזל טוב וברוכה הבאה
19/04/2015 | 19:54
1
127
אמהות זה משהו שאנחנו גדלות לתוכו, הוא גדול על כולנו... לאט לאט, one step at a time.
 
טוב שיש לך תמיכה פסיכולוגית, והנה גם יש לך אותנו
תודה רבה
20/04/2015 | 18:54
45
איזה כיף על קבלת הפנים והמקום שאתן נותנות לי!
שלום הילה ומזל טוב
19/04/2015 | 22:02
1
152
הריון זה מצב לא פשוט עבור מי שסבלה בעבר מהפרעת אכילה, גם אם הכל מאחורייך (וטוב שכך!), עדין זה לא קל.
אם תוסיפי לכך לידה - ברור למה את מרגישה שזה גדול עלייך.
כל אישה אחרי לידה מרגישה מוצפת וחושבת ״ מה לעזאזל חשבתי לעצמי?״
אני לא מסוגלת... מי ה שנתן לי אחריות על קטנצ׳יק כזה... וכו׳.
מותר לחשוב וגם להגיד וגם להרגיש את זה וזה לא אומר שלא רצית את התינוק ושאת לא אוהבת אותו - את כן, בהחלט, אבל זה בכל סאת קשה, עם כל הכמיהה לתינוק ועם כל האהבה אליו.
טוב שאת בטיפול ואת נתמכת.
עם הזמן זה ילך ויהיה פחות  קשה,ואח״כ יותר קל, ואפילו קצת כיף, והרבה פחות מפחיד ומציף.
חפשי תמיכה אצל כל מי שיכול לתמוך, עזרה ממי שיכול ומוכן.
בהצלחה!
20/04/2015 | 19:33
41
הפרעת האכילה שסבלתי ממנה היא אכילה כפייתית כך שכל הליך ההיריון הכניס אותי לחרדות מאוד קשות כי כבר ירדתי במשקל ונכנסתי להיריון ופחדתי ככ ממה שזה אומר שאני לא מספיק חזקה בשביל להתמודד עם ההיריון כשהפרעת האכילה מדשדשת לה אי שם מאחור.
הסיפור הוא עוד מורכב יותר מכך..  הזוגיות שלי במשבר קשה מאוד וההתמודדות עם הילד בנוסף לכל מוסיף עוד משקל לא קטן על הכתפיים שלי..
ואני חזקה, באמת. עברתי דברים מאוד קשיים ב27 שנות חיי, אבל אמיתי שכבר קשה לי לסחוב הכל..
חזרתי לטיפול ממש לפניי שבוע כך שזה עדיין עוד לא לגמריי מקל עליי אבל מחכה לרגע שזה כן.. שזה יהיה פחות קשה והרבה יותר כיף..
אחת הסיבות שנכנסתי לפורום הוא סוג של הרחבת התמיכה כי "בחוץ" אין לי ככ הרבה תמיכה מלבד בנזוגי שכמו שאמרתי נמצאים במשבר אז זה לא בדיוק תמיכה וכמה חברות שמקשיבות ותומכות אבל לא לגמריי מבינות כי הן עדיין לא אימהות.
 
תודה רבה על הזמן שהקדשת לקרוא את ההודעה ולהגיב
ברוכה הבאה ומזל טוב
19/04/2015 | 22:04
1
146
מבינה אותך כי אני בטיפולי פוריות. לצערי עדיין לא אמא אבל אני חושבת שעשית בשכל- זו לא בושה לבקש תמיכה.
וברור שזה גדול- אני עם כל הניסיון שלי כגננת וכביייבסיטרית - מתה מהפחד לחשוב שאולי מתישהו סופסוף יהיה לי ילד משלי.
 
שולחת חיבוק ענקי - אל תתני לעצמך לשקוע, תבקשי עזרה-ממשפחה, חברים, בן הזוג או אפילו עזרה בתשלום.
תודה
20/04/2015 | 19:40
60
3 שנים הייתי בטיפולים ככה שלאט לאט גם את תזכי :)
חזרתי לטיפול פעם בשבוע אצל הפסיכולוגית שהייתה לי
מעין תחושה שאף אחד לא מבין.. וגם בגלל שהכל ככ עמוס ומסובך (כמו שכתבתי בהודעות לבנות שכתבו לי גם) איבדתי את אמא אני לא ביחסים טובים עם אבא הזוגיות לא להיט כרגע
חיבוק גדול בחזרה
 
 
ברור שזה גדול עליך
20/04/2015 | 15:58
1
147
לקח לי כמעט 10 שנים (בחיי) להפסיק להסתכל אחורה בתמיהה כשאת מבנותי פונה אלי במשפט שמתחיל ב: "אמא"  - הבטה אחורה בנוסח: איפה היא האמא של הילדה הזו? (או המבוגר האחראי עליה באופן כללי).
 
קחי את הזמן שלך. חודשיים זה כלום. קל וחומר חודשיים עם מעט מאוד זמן שינה.  בינתיים רק תחזיקי מעמד
 
זה נהייה יותר קל עם הזמן. באחריות (בעיקר כי, יותר קשה ומתיש מהשלב שבו את נמצאת כרגע זה בלתי אפשרי)
תודה דבי
20/04/2015 | 19:42
23
היי מזל טוב וברוכה הבאה
21/04/2015 | 10:40
1
132
היי הילה
אולי נדמה לך שאת היחידה בעולם עם מחשבות כאלו, אבל את ממש לא.
המעגל שלנו הוא כזה שהמחשבות שלנו טבעיות - נובעות מהמהפך האדיר שקרה לנו בחיים, מתעצמות מחוסר השינה והטירוף שנקרא סדר היום שלנו,
הבדידות שלא חלמנו עליה ועוד.
אז מגיעות המחשבות ומעוררות אשמה עצמית וזהו מעגל הרסני.
קודם כל והכי הכי חשוב ומספר אחד- את לא לבד. המחשבות המטורפות? המון נשים חולקות אותן אם לא כולן.
כל היופי טופי איזה כיף האמהות מדהימה- זה על פני השטח, אולי אחר כך ואולי לנשים מסויימות: מיד.
ֿאבל הרוב מתמודדות עם עצב, דכדוך, אשמה, פחדים ועוד.

מבולבלת ועייפה ומוצפת..
מבטא מצויין את המצב...
אני מציעה לך בחום רב לקבל עזרה.
לא יודעת היכן את גרה, אבל בדקי:
ארגון אם לאם.
ארגון ניצה.
עובדת סוציאלית מהקופה.
ֿ
בנוסף על העזרה שכבר יש לך, שיהיה לך עוד נתיב לרגשותייך ומחשבותייך.
חיבוק והשארי עימנו
 
תוכלי לפנות אליי בפרטי אם תרצי
21/04/2015 | 10:50
30
אשמח להמלצה על קמפיינר לפייסבוק
20/04/2015 | 08:59
3
261
בית עסק שאני בקשרים איתו רוצה לפרסם איכשהו דרך פייסבוק וביקש את עזרתי.
לי אין שום מושג ואפילו פייסבוק אין לי, ואני רוצה להפנות אותו לאיזשהו גורם שיודע מה הוא עושה ויכול להרים דבר שכזה. 
בגיגול אני מגיעה לכל מיני שמתארים את עצמם כהרים וגבעות, אבל אין לדעת. 
אשמח להמלצות (משום מה אני זוכרת שיש כאן מישהי שמתעסקת בזה, האמנם?)
 
 
20/04/2015 | 10:40
10
מני בן עדי
20/04/2015 | 11:39
152
דרושה המלצה - ייעוץ משכנתאות
20/04/2015 | 17:01
92
אנחנו זקוקים לסיוע בגיוס משכנתא מתוכננת היטב (אולי רכיב מחזור, רכיבים ארוכי טווח וקצרי טווח למועדים שישתחררו חסכונות).
אשמח להמלצות מיד ראשונה.
 
ולגבי הציפיה - האם הייעוץ רק על בניית תמהיל ההלוואות ותנאיהן או גם עבור מו"מ עם הבנקים?
 
תודה
איך סידרנו את הדירה
18/04/2015 | 15:57
14
1030
תקציר הפרקים הקודמים - עברנו מדירת 100 מ"ר שני מפלסים שמחירה קפץ ב-500 ש"ח בשנה לדירת 60 מ"ר שחוסכת לנו 1200 ש"ח בחודש.
התלבטתי והתייעצתי וקיבלתי אחלה עיצות וביליתי כמות לא בריאה של זמן בפינטרסט.
הבטחתי להעלות תמונות, אז זה מה שארגנו בינתיים.
עדין יש עבודה, בייחוד במחוזות הגינה. אבל סה"כ, נוח ונעים ולא צפוף לנו בכלל.
בעיקרון כל הבגדים נמצאים בחדר הילדים. לנו יש ארון ליד הדלת ובמיטת הגלריה של הבכורה (שכוסתה בסדינים הרמטיים על ידה, מטעמי פרטיות) יש מגירות גדולות ועמוקות בהן מאוחסנים בגדי אחיה הקטנים.
הבגדים שלה נמצאים בפינת העבודה שבתוך הגלריה (מכוסה באמצעות סדינים בתמונה), במגירות.
מה עוד? פינת העבודה שלי היא בחדר שינה שלנו.
לסיכום - מבחינתנו היה מאוד שווה לעבור לדירה קטנה יותר.
וואו, כל הכבוד על היישום! תתחדשו !
18/04/2015 | 16:21
79
נראה נהדר.
18/04/2015 | 16:28
227
כל הכבוד על היישום, היצירתיות והרוח הטובה שאת לוקחת את השינוי.
נראה יפה ומזמין. בהחלט לא צריך מרחבי ענק כדי לחיות
19/04/2015 | 06:14
197
בנוחות, בסביבה אסתטית ואפילו במידה סבירה של פרטיות.
סחתיין
19/04/2015 | 07:56
132
על הגמישות המחשבתית והתפעולית, והריסרץ' שהיה כרוך בכך.
אנחנו חיים עם כל כך הרבה עודף מעבר ל"צורך", ויש המון מרחב לתמרון. זה שיעור טוב, תודה!
נראה מעולה! ומתלי הכיסים נראים ממש נוחים
19/04/2015 | 08:24
50
איזה יופי! איזו תושיה יצירתית (או יצירתיות תושייתית)
19/04/2015 | 11:09
2
227
ואיזה כיף להשלים פרוייקט כזה שחוסך כסף משמעותי כל חודש.
אני נפעמת מהסדר של הגרביים בתוך הכיסים. ואני דורשת תמונה בעוד חודשיים, לוודא שזה נשמר ככה
 
והאומנם בתמונה המכונה ״חדר שינה הורים״ התכוונת להראות רק את הדלת עם הגרביים? או שחסרה שם תמונה?
תודה על כל התגובות המפרגנות
19/04/2015 | 11:20
1
304
כמובן שצילמתי את הדירה ביום שבה גם הכביסה היתה מקופלת והכלים במדיח ואפילו האיי-רובוט עבר על הרצפה...
אבל זה או שהכביסה בפיילה או שהיא במקום, פשוט אין אופציות אחרות.
כנראה רציתי להעלות גם את התמונה של פינת העבודה, לא העלתי?
 
אני לא ראיתי תמונה של פינת העבודה
19/04/2015 | 11:54
43
איזה יופי!
19/04/2015 | 19:56
137
כל הכבוד על התושיה ועל ההתארגנות המצוינת!
כל הכבוד על היצירתיות
19/04/2015 | 22:08
148
אני אגב מבינה את הקושי שלך גרנו בארץ בדירה של 4.5 חדרים מרווחים עם מטבח ענקי ועכשיו אני גרה בדירה ניו יורקית טיפוסית קטנה, מטבח פיצי והשארנו מלא דברים בארץ כי היה לי ברור שלא יהיה לי מקום בדירה פה.
 
זה לא קל לעבור לדירה קטנה אחרי שמתרגלים לשטח גדול, אבל בסופו של דבר- עם זה שהדירה שלנו קטנה- אני מתה עליה
זה מקסים! סחתיין
19/04/2015 | 22:11
132
נראה שעם הרבה יצירתיות ותושיה, יצאה דירה ממש ממש שלכם ובשבילכם. נראה מקום שטוב לחיות בו. וחסכון כזה גדול - ממש שווה!
אהבתי את פינת הפרטיות של הבת, זה זרק אותי אחורה לכל מיני ג'וקים שהיו לי כשחלקתי חדר עם 2 אחיי הקטנים, ואיך הוריי פרגנו לי ונתנו לי אפשרויות טובות
איזה כיף לקרוא
20/04/2015 | 09:15
126
שנוח ונעים ולא צפוף - זה אומר המון על המשפחתיות החמימה עוד לפני שרואים את התמונות. 
 
הצעה קטנה - ארון ההורים - ממליצה לארגן מדף או שניים נוספים ולחלק את הגובה של המדפים הקיימים. רוב הנפח של הארון לא מנוצל, וגבעות גדולות של בגדים קשה לתפעל.
אפשר לקנות מדפים, אבל אפשר גם "להזמין" - להסתובב בראש עם הידיעה שאת מחפשת מדף במידות הללו, ואיכשהו יוצא שבדיוק מישהו נפטר מארון או ספריה וזורק לרחוב בדיוק את מה שאת צריכה (ולפעמים לחתוך קצת במשור). 
 
וואו! באתי מאוחר לשרשור
25/04/2015 | 01:09
1
61
נראה ניצול מקום מעולה. פייר - התרשמתי
 
בתמונה של המקרר זיהיתי מקום אולי למדפים מימין למקרר כדי לייצר עוד מקום אכסון (אמנם קצרים יחסית, אבל בכל זאת מהרצפה עד לתקרת המקרר אז זה די הרבה.  האחרון גם יכול להיות "פלאש" רציף בדיוק עם המשטח העליון של המקרר אז יוצר שם משטח גדול). ואפשר גם לשים דברים גדולים יותר מעל המייבש (נגיד - שקית מרובעת גדולה כזו של נייר טואלט). 
 
אולי הייתי סוגרת את את נישת המייבש/מכונה עם וילון אמבטיה יפה (שהייתי תולה מעל גובה הקרניז לכיוון התקרה - כך שלא רואים את ה"חכה" שמחזיקה אותו). אולי יש יפים וזולים באיקאה או סתם בשוק (אם אתם באמת בירושלים )
 
תתחדשו. מקווה שאתם נהנים מהגינה
אחלה רעיונות, תודה!
25/04/2015 | 20:03
7
שאלה קטנה - ההצגה "אדיסון"...
18/04/2015 | 19:49
6
306
מישהי ראתה? שווה צפייה? מתאים לילדה בת 7 ?
אנחנו היינו. ההצגה מוצלחת בעיני. הייתי עם בת 10 ובן 6 שמאוד
18/04/2015 | 19:59
2
222
מתעניין בממציאים ומדע וכו (למעשה בגללו הזמנו את ההצגה)
שניהם מאד נהנו וגם אני.
(אני מניחה שאת מתכוונת להצגה של תאטרון אורנה פורת)
 
ברחה לי שורה - ההצגה חכמה ולא מתיילדת בכלל.
18/04/2015 | 20:01
33
כן, אליה התכוונתי. תודה
18/04/2015 | 22:42
19
הילדה שלי נשלחה אליה עם ביה"ס.
18/04/2015 | 20:51
1
271
אני סומכת על ביה"ס שלנו בעניינים האלה (מניסיון העבר, זכינו בבי"ס מוצלח במיוחד).
אם ככה אז באמת זכיתם בגדול
19/04/2015 | 06:59
49
ראינו לפני שלוש שנים, נדמה לי.
19/04/2015 | 19:59
168
אחרי שבמקרה גם דיברנו על אדיסון בבית וקראנו עליו ספר, כך שההצגה היוותה סיכום מוצלח. נהננו מאוד.
גולן טלקום או רמי לוי תקשורת?
16/04/2015 | 11:46
29
261
מפח נפש חוזר בעקבות חיובים מטורללים של פלאפון, החלטתי לעבור ספק.
אשמח להמלצה מנסיון עם החברות הקטנות. 
יש לי סמארטפון S4 בשימוש ענף שיחות, SMS וגלישה.
 
 
 
הוט מובייל
16/04/2015 | 11:50
2
311
אני מאוד מרוצה אחרי מעל שנתיים.
כרגע שני מספרים בתכנית של 69 ש"ח (שניהם יחד) ומספר אחד "לא דיברת - לא שילמת".
 
16/04/2015 | 11:52
1
269
אומרים "אף פעם אל תגיד אף פעם" , אבל לשירותים של הוט לא אחבור יותר ***אף פעם*** לקח לנו שנים "להתגרש" ועדיין אחרי שנים אני עדיין מקבלת שיחות של "ערה
השירות שלהם ממש בסדר, וזה לא השירות של הוט
16/04/2015 | 14:43
199
בשנה האחרונה הוצע לי בטלפון, ביוזמת הנציגים להוזיל חבילות. בפעם האחרונה הנציגה אפילו הציעה שאעשה את הפעולה דרך האתר, כי ככה זה זול יותר.
אני בגולן כבר מספר חודשים
16/04/2015 | 12:22
202
מרוצה מאד.
אם את מרוצה מהרשת של פלאפון, אז רמי לוי
16/04/2015 | 13:19
185
אני איתם כבר כמה חודשים (כי באיזורנו יש קליטה רק ברשת פלאפון, ולפלאפון עצמם אני לא מתקרבת), בינתיים אין תלונות (אם כי התחלנו ברגל שמאל - הזמנתי סים באינטרנט וההזמנה לא נקלטה, כך שהייתי צריכה ללכת לסניף הפיזי).
גם אני ברמי לוי
16/04/2015 | 16:12
141
מכיוון שהוא רוכב על רשת פלאפון, במקום בו יש קליטה טובה של פלאפון גם לרמי לוי תהיה (גולן רוכב על סלקום). השירות שלהם טוב, אבל אכן הקרבה למוקד שירות פיסי עוזרת (כמעט בכל סופר שלהם יש נקודת שירות). המחיר ממש זול (לפעמים צריך להזכיר להם שיש להם מבצע יותר טוב ושיעבירו אותך), השירות בטלפון אטי (הרבה זמן ייבוש עד שעונים) אבל יעיל (כשעונים).
אנחנו בגולן. העברנו אליהם הקיץ שישה קווים
16/04/2015 | 19:15
160
כי נמאס לנו שפלאפון עושקים אותנו. אנחנו מאוד מרוצים.
את רוב התקשורת בעלי עשה איתם, אז אין לינסיון עם השירות האינטרנטי שלהם, אבל הוא אמר שהם יעילים.  
כשלי היתה פעם בעיה התקשרתי לשירות הלקוחות. ענו לי במהירות ועזרו לי ביעילות. הרגשתי הבדל גדול מפלאפון שם נאלצתי להקשיב לג'ינגל אין סופי שסיפר לי כמה הם מוצלחים. בגולן באמת היו מוצלחים.
אני בגולן בערך מאז שהם התחילו לפעול.
16/04/2015 | 21:13
12
279
מאד מרוצה. הילדים גם.
לפני כחודש גם בעלי עבר.
פועל פיקס. האתר שלהם מושלם, ממש, הכל מוסבר וברור. גם השירות הטלפוני יעיל (זמן המתנה לא קצרצר, אבל סביר).
 
אבל עכשיו גולן נהיו לי יקרים, ואני זוממת לערוק לוואלה-מובייל (הם של פלאפון).
אפשר הסבר על היקרים?
17/04/2015 | 16:45
36
תיכנסי לאתר ותבחרי חבילה אחרת
18/04/2015 | 11:02
10
171
יש לי תזכורת לבדוק את זה אחת לתקופה ואני מחדשת רגע לפני שעובר למסלול היקר. זה עולה 50 ש"ח חד פעמי עבור החידוש וזהו.
אז זהו, שזה מרגיז אותי לשלם 50 ש"ח עבור מעבר מסלול.
18/04/2015 | 17:14
9
181
זה לא דורש שומדבר מצידם. אפילו לא לשים לי סים במעטפה ולשלוח אלי.
אז אם כבר אני צריכה לשלם את אותם 50 ש"ח, הלכתי לבדוק מה מציעים המתחרים.
וכנראה שלצרכים שלי יש לפחות לחלקם הצעות לא פחות טובות (ובוואללה מובייל אפשר לקנות סים ב- 5 ש"ח בכל סניפי קופיקס).
אז ברמת העקרון, אם הם רוצים את ה- 50 ש"ח שלי, אז אני הולכת לבדוק אם אפשר לקבל תמורה יותר טובה לאותם 50 ש"ח.
(ושיהיה ברור שזה רק בשביל הפרינציפ, כי אני מאד מרוצה מהשירות שלהם ואם היו נותנים לי לעבור למסלול מוזל בלי התשלום הדבילי הזה, בכלל לא הייתי בודקת אפשרויות אחרות. אבל הם מתעקשים אז גמני מתעקשת והם עומדים להפסיד לקוחה עם 4 קווי טלפון).
אני על מסלול של 37 ש"ח בחודש.
18/04/2015 | 20:36
8
181
הארכתי לשנה, אז למעשה זה אומר שאני משלמת 41 ש"ח בחודש ואני מבחינתי משלמת על הנוחות של לא לנדוד בין רשתות ולהסתגל. אני מאוד חוסכת, אבל לא מתעסקת עם פרינציפים, זה עושה לי יותר מידי כאב ראש ומבחינתי גם כאב ראש הוא סוג של מחיר. לא עושה פרינציפ על 4-5 ש"ח בחודש.
אז אני כן (עושה פרינציפ על 5 ש"ח בחודש)
18/04/2015 | 20:55
7
170
הנדידה בין רשתות היא מאד מאד פשוטה, ומכיוון שלא מחליפים מכשיר (שזו כידוע לך אחת הפוביות הגדולות שלי ) אז גם אין ייסורי התרגלות.
כרגע אני משלמת לגולן 137 ש"ח לחודש, עבור 4 קווים. הקווים של הילדים מאד מאד מוגבלים וכבר לא מתאימים לצרכים שלהם, כך שאני צריכה לשדרג אותם בכל מקרה. אני יכולה להעביר את כולנו לחבילת ה- 37 כשקו שני ב- 18 ולשלם 110 ש"ח לחודש. עלות המעבר תהיה 200 ש"ח (כי זה 50 ש"ח כפול 4). ואני יכולה לעבור לוואללה מובייל, לשלם 108 ש"ח (שני קווים ב- 54)  לחודש, ועלות המעבר תהיה 20 ש"ח (5 ש"ח לסים בקופיקס). לא רואה שום סיבה לא לעבור אליהם.
אגב, הסיבה שעדיין לא עשיתי את זה
18/04/2015 | 20:59
6
181
היא שהאיש עבר לפני כחודש מפלאפון לגולן, ועכשיו פלאפון מחזרת אחריו בשלל הצעות מפתות לכל המשפחה. אז אני מחכה לראות לאן הן ירדו ואולי אעבור ישירות אליהם.
תיזהרי מהצעות מפתות של פלאפון
19/04/2015 | 08:08
4
232
כל קשר בין מה שהם מבטיחים למה שאת מקבלת בפועל מקרי בהחלט (מהניסיון שלי), וכל חודש את מקבלת חשבונית שונה לגמרי שאי אפשר להבין אותה בכלל (וכמובן על סכום גבוה בהרבה ממה שסיכמת איתם).
טוב שאת אומרת לי. אשים לב. תודה.
19/04/2015 | 08:24
1
30
תיזהרי גם אם הם מציעים לך מתנות
19/04/2015 | 08:53
160
לא מזמן היה סיפור עם פלאפון שהם חילקו לאנשים טאבלטים "חינם" ואחר כך חייבו אותם עליהם מדי חודש. הם גם חייבו אותם במחיר שגבוה ממחיר אותם טאבלטים בשוק. יש תביעה ייצוגית נגדם בעניין הזה. הרושם שלי הוא שמדובר ממש במעשה נוכלות. אגב, אני מכירה אנשים שטוענים שאפילו לא החתימו אותם על הסכם בעניין הזה (למרות ההיתממות שלהם שאנשים "פשוט לא קוראים את האותיות הקטנות". יש מקרים שבהם לא היו בכלל אותיות קטנות).
19/04/2015 | 08:38
5
19/04/2015 | 09:45
6
לא לפלאפון, אפילו אם יציעו לי בחינם
19/04/2015 | 09:12
32
אני ברמי לוי
17/04/2015 | 04:46
3
243
אין לי תלונות. יש לומר שגם דרישות אדירות אין לי, פשוט שתהיה קליטה רציפה (יש), שלא יהיו נפילות (אין), ושאקבל מענה לדברים טכניים שמתעוררים מדי פעם (צורך שעלה להחליף בעלות על הקו, טלפון שלי שאבד וכו').
יש לומר שמעולם לא ניסיתי לקבל מהם שירות דרך הטלפון, אז אני לא יודעת מה מידת היעילות והאמינות ששלהם בדרך זו. יש להם סניף בסופר שלהם ביישוב שבו אני גרה, אז אני פשוט הולכת לשם כל פעם שאני צריכה משהו (כאמור, זה לא קורה הרבה). כשאני מקבלת שירות פנים אל פנים - הוא בסדר גמור. נכון מה שנאמר כאן, שאם הם מורידים מחיר ויוצרים חבילות חדשות, הם מצפים שהלקוח יגיע לזה בעצמו ולא מעדכנים מיוזמתם. אני התעדכנתי שאני יכולה לקבל חבילה זולה ב-70 שקלים ממה ששילמתי קודם, רק כשבאתי לסניף - והפקידה עוד זרקה לי: "אה, את לא התעדכנת אז שילמת יותר!" אבל בסה"כ, כאמור, אני מרוצה מהם מספיק כדי להישאר איתם, ומה שאני משלמת עכשיו זה באמת גרושים.
את לא גולשת מהמכשיר הסלולרי?
17/04/2015 | 16:48
2
141
ממה שאת מתארת נשמע טוב, אין לי בעיה להתעדכן באופן עצמאי לגביי חבילות זולות ובלבד שהמחירים שלהם באמת זולים משמעותית מהמתחרים הגדולים ושלא מנסים לגנוב אותי מחשבון לחשבון.
יש לי חבילה שכוללת גלישה, אבל אני לא מנצלת את הגלישה
17/04/2015 | 18:05
1
160
החבילה כל כך זולה שזה לא משנה. 
לא יודעת לגבי מחירי המתחרים.
מדייקת: כן יש לי מושג כלשהו על מחירי המתחרים
18/04/2015 | 05:18
115
פלאפון התקשרו אלי לפני כמה חודשים והציעו לי חבילה דומה למה שיש לי ברמי לוי, במחיר פי ארבע ממה שיש לי. אמרתי להם שאין לי סיבה לקחת את זה כי אני ברמי לוי ומשלמת מה שאני משלמת. לגבי גולן, משיחות עם בני משפחה הבנתי שהמחירים של חבילה דומה לשלי הם די דומים.
יש לומר שוב שאני מאוד בסיסית בדרישותיי ולכן לא מתעניינת בפרטים שאחרים מאוד מחשיבים, כמו כמה ג'יגה כוללת הגלישה, וכו' - זה סינית בשבילי. אני רוצה לקבל ולעשות שיחות, להקליט את השיחות, דבר שאני עושה באמצעות אפליקציה שאחי הוריד לי לטלפון, לקבל ולשלוח סמסים.
 
נקודה אחת לגבי רמי לוי: אין להם הסכמי נדידה בחו"ל
18/04/2015 | 09:47
161
כלומר,אי אפשר להשתמש בסים שלהם בחו"ל.
לי זה לא מפריע, כי אני כמעט ולא נוסעת לחו"ל ,ובנסיעות האחרונות העדפתי לקנות סים מקומי - אבל אולי הצרכים שלך שונים משלי, כך שזו נקודה שכדאי להיות מודעים לה. 
אני בגולן קרוב לשנה
18/04/2015 | 11:01
1
203
מקפידה לעקוב אחרי מבצעים וחבילות כדי לשמר את העלות נמוכה. לא נרשמו בעיות מיוחדות (למעט תקלת תקשורת ארצית של סלקום? אורנג'? החברה שעל הרשת שלה הם עובדים, אבל זה לא קשור אליהם).
סלקום
18/04/2015 | 19:31
20
אני מאוד מרוצה מיופון
19/04/2015 | 08:04
1
128
כבר מעל שנה אצלם ואין לי שום טענות, למרות המחיר הזול...
 
גם אנחנו ביופון ומרוצים מאוד. הבת שלי אחרי לידה(משתתפת סמויה
20/04/2015 | 09:42
113
כאן, גם אני) והיה לה "קצת זמן פנוי" אז העבירה את כל המשפחה ליופון בעיקר בגלל המחיר אבל גם השירות שלהם מצויין.
עוד דבר נחמד שגילינו אצלם: בפסח הגיעה אלינו משפחה מחו"ל וקנינו עבורם כרטיס סים משולם מראש (49 שקל) לכל 
אחד וזה נתן להם שיחות, סמס וגלישה שהספיקה ויותר.
חרדות אחרי הלידה
15/04/2015 | 23:04
14
517
שלום לכולן, אני ארבעה וחצי חודשים אחרי לידה, תמיד סבלתי מחרדות, לפני ההריון ובזמן ההריון וגם עכשיו... אבל פתאום בימים האחרונים החרדות הרגילות שלי (ממחלות בעיקר)הפכו לחרדה אחת גדולה מן המוות... כל הזמן חושבת על זה ומפחדת שמשהו יקרה לי ומה יהיה עם הבן שלי... מרגישה חוסר אונים...שאין לאן לברוח וזו הרגשה נוראית... רציתי לדעת אם מישהי פה הרגישה משהו דומה?
את נמצאת איתו בבית?
16/04/2015 | 08:49
4
267
לי היה התקף חרדה בסביבות הגיל הזה של הבכורה. ממליצה לך להשתדל לצאת יותר מהבית, להיעזר בחברים ובמשפחה, לעשות דברים שמסיחים את דעתך (אצלי זו צפייה בקומדיות). לא כל כך משנה לאיזה כיוון החרדה מופנית - חשוב לא להתעסק במשהו שוב ושוב, אלא להשתחרר מהמחשבות לעשייה, לבילוי, ו באופן כללי להעסיק את עצמך.
משתדלת..
16/04/2015 | 10:47
3
210
להתעסק בדברים אחרים, כן אני איתו בבית אבל נפגשת עם אמהות אחרות כמעט כל יום, באמת המחשבות האלו חזקות יותר כשאני לבד, אולי כשאני אחזור לעבודה עוד מעט זה יעזור.. תודהה על התגובה :)
עוד דבר שתורם לחרדות (וגם לדכאון) הוא עניין חוסר השינה
16/04/2015 | 12:02
2
217
אני לא יודעת אם את מניקה או לא, אבל כדאי להיעזר ככל האפשר באבא שיקום בלילות, וגם באבא וגם באחרים שיעזרו לך להשלים שעות שינה. זה עושה פלאים מבחינת מצב הרוח ולראיית השחורות - ויחד עם השהות בחוץ באוויר הצח המצב ישתפר.
חוסר שינה זה הגהנום. יותר נכון יוצר גהנום פנימי.
17/04/2015 | 12:20
1
45
למדתי על בשרי עד כמה את צודקת...
19/04/2015 | 01:44
35
אני מכירה משהו מזה
16/04/2015 | 11:18
5
417
זכור לי משהו דומה לזה אחרי לידת הבן הבכור שלי. אומנם זה לא התבטא אצלי ממש בשקיעה בחרדות, אבל אני זוכרת שגלגלתי בראש במשך כמה זמן סצינות רבות מתוך דברים שראיתי ושמעתי בימי חיי - סיפורים, מראות, ספרים, סרטים, תמונות מתוך החדשות - והכל סבב סביב ילדים ותינוקות שנפצעו, נפגעו, סבלו, מתו. זה היה מעיר בי כאב. חלק מהדברים היו סצנות שכבר שחכתי לגמרי ולא חשבתי עליהם (למשל, הסצנה מ"אילן גדל בברוקלין", ספר שבכלל שכחתי ממנו כל השנים, שנשים רוגמות באבנים אישה צעירה עם תינוק בעגלה והן פוגעח בתינוק והוא נפצע בראשו ויורד לו דם, פתאום כמו משום מקום נזכרתי בה וממש התעניתי), וחלק מהדברים היו עכשוויים - חודש אחרי שהבן שלי נולד קרה הצונמי הגדול בדרום מזרח אסיה (2004), ואני זוכרת את עצמי יושבת, צופה בתמונות הנוראות בחדשות כשהתינוק ישן עלי, ובוכה. 
 
אני ראיתי את זה כמשהו טבעי, אם כי מכאיב, פירשתי את זה בכך שאז עברתי למצב של אמהות שכולל בתוכו דאגה קבועה לילד וחמלה חזקה יותר וכל הכרוך בכך, והייתי צריכה להמחיש לעצמי את זה בעוצמה עם הזכרונות האלה, שכך יהיו חיינו מכאן והלאה. משהו שהוא ביסודו לא דבר רע. גם הומחש לי שמעכשיו, אם יקרה גם לי משהו, יהיו לזה השלכות קשות הרבה יותר על מישהו אחר.
 
אבל אם אצלך מדובר בחדרות שאת מרגישה שמשתקות אותך, זה משהו אחר. קראתי באיזה מקום דעה שאומרת שמי שחרד מאוד מהמוות, לא מרגיש שלם עם חייו. אני זורקת לך רעיון - לעשות "מיפוי" של החרדות, אולי לרשום על נייר ולסכם את החרדות, ממה את באמת חרדה, מתי הן מתעוררות, מה יכול לעזור לך עם הנושא של המוות ועוד. אולי יש טעם באימון. ונכון מה שאמרו - לצאת ולעשות דברים, לא להישאר כל היום בבית.
תודה רבה��
16/04/2015 | 12:50
48
אני לא מאמינה!!
19/04/2015 | 01:42
3
236
זה בדיוק מה שהיה לי - ולשמחתי מעט שכך!!!
גם לי עברו בראש סצנות, סיפורים, כתבות... אוי לא...ומה לא... והכל על פציעות, תאונות ודברים איומים :( שיכולים לקרות וקרו...
כרמיון, נתת לי להרגיש קצת יותר נורמלית :(
גם אני נתתי לעצמי את אותו ההסבר.
 ולכותבת הפוסט - אני מאוד מאוד מזדהה עם החרדות. גם לי היה את אותו הדבר. אני כעת ארבעה חודשים פלוס לאחר לידה, ומרגישה שיפור.
השיפור החל לפני כ 3 שבועות. 
התחלתי לצאת הרבה יותר, אמא שלי מגיעה יותר, חזרתי לעבודה ומאוד נהנית מהאינטרקציה החברתית, למרות שחזרה הייתה מלווה ברגשות קדשים והמון המון בכי וכאב. ויש שמש בחוץ.
תעשי כל מה שאת יכולה, תני לזה קצת זמן, ואם את יכולה, אולי דברי עם עובדת סוציאלית , אולי אחת שמתמחה בנשים לאחר לידה? אמהות צעירות?
בינתיים המשיכי לשתף
אנחנו פה
קרמבו
החרדה שלי היתה והנה רק מאנשים אחרים.
20/04/2015 | 19:22
2
84
מוזר שאיתני טבע ותאונות מטרידים אותי בערך כמו שהם מטרידים את האדם הממוצע (טוב, למעט תאונות דרכים שמאוד נוכחות בתודעתי) - אבל הזדוניות של הרוע האנושי היא אלמנט שמעולם לא הצלחתי באמת להתגבר על החרדה מפניו.
בכל פעם שאני נתקלת בסיפור על זוועה ממקור אנושי, ויש כל כך הרבה כאלה, אני חושבת לעצמי באשמה 'לאיזה עולם הבאתי את הבן שלי'. לא מצליחה להשתחרר מזה - אבל אני לא חושבת שאצליח, כי תמיד חוויתי אנשים אחרים (כגוף, לא כפרטים שכמובן שיש ביניהם רבים שאני אוהבת וסומכת עליהם וכו') כמשהו מאוד מאיים. הכוונה להזיק היא המעוררת בי חרדה. את הצונמי אני לא מעניינת, הוא לא מכוון דווקא אלי - אבל חמאס, למשל, דווקא כן.
אמרתי לבעלי פעם שבתור אישה יהודיה מרבית העולם נגדי. הוא חווה את זה פחות בעוצמה כי הוא אמנם יהודי, אבל הוא גבר. יש שיוסיפו, גבר לבן.
 
ככל הנראה החרדות האלה הן תוצאה של גדילה בבית מאוד פוסט-שואתי, וברור לי שזה לא משהו נורמלי. למדתי לחיות עם זה, אבל אם אגלה שזה מתחיל להצל על היחס שלי לינוקא, אלך לטיפול כדי למצוא דרך שלא להציף אותו בדעה האיומה שלי על הטבע האנושי
קלעת וחידדת.
21/04/2015 | 10:54
51
אם אחדד את הפחדים שלי, כן, הם נוגעים לאכזריות של אנשים, ובעיקר טרור.
יש לי פחדים איומים... מנסה לא לתת להשפיע אבל יושבת עם הקטנה בחוץ ויש לי רעד ברגליים...
אני גם חושבת לקבל עזרה.
סומכים על מישהו אחר?
22/04/2015 | 10:36
39
שולחת
16/04/2015 | 20:50
2
208
את מספרת שחרדות ליוו אותך עוד קודם, ועכשיו, בעקבות הלידה, לא פלא שהמצב החמיר - ההורמונים, חוסר השינה, האחריות העצומה על תינוק קטן... זה הכי נורמלי בעולם.
 
אם זה מפריע לך כל כך הייתי שוקלת לעשות טיפול קצר של CBT (טיפול התנהגותי-קוגניטיבי) שנמצא מאוד יעיל בהתמודדות עם חרדות.
 
תודה על התשובות המחזקות
19/04/2015 | 21:20
1
74
כנראה שזה באמת שילוב של כמה דברים, אימהות טריה, הורמונים, חוסר שינה... והעובדה שאני איתו לבד הרבה ואז המחשבות יוצאות מפרופורציות, אני יודעת על עצמי שאני חייבת להיות עסוקה כדי לא לגלוש עם המחשבות למקומות רעים... תמיד היה לי קשה עם העובדה שאין לנו הרבה שליטה על מה שקורה לנו בחיים ועכשיו כשיש לי ילד זה עוד יותר קשה, אני אימא, אני צריכה להיות פה בשביל הילד שלי ולגדל אותו, כל תסריט שבו זה לא קורה לא אפשרי מבחינתי, לא נתפס לי במוח... כנראה שבאמת  אתחיל טיפול cbt  אולי זה יעזור לי עם דפוסי המחשבה האלו...
שלחתי לך הודעה בפרטי
20/04/2015 | 22:05
14
מה לשתות במקום קפה?
13/04/2015 | 17:49
17
616
אני שותה בבמוצע שתי כוסות ליום. תמיד הייתי רגישה לקפאין ולכן אף פעם לא שותה אחרי שלוש או ארבע אחה"צ. לאחרונה יש לי בעיות שינה רבות ואני מנסה לראות האם זה בגלל הקפה ולכן החלטתי להפסיק לגמרי.
בהתחשב בעובדה שאני שונאת תה, אבל רגילה לשתות משהו חם בבוקר, מה אפשר?
תודה.
אני אוהבת לימונדה חמה או תה ירוק
13/04/2015 | 18:08
69
סבתא שלי היתה שותה מים חמים עם קצת חלב,
13/04/2015 | 18:25
218
והיתה קוראת לזה "כוס תה".
אז אפשר כזה. אולי עם קצת סוכר וקינמון.
מה לגבי תחליף קפה? (לא קפה נטול קפאין אלא מהתחליפים שמוכרים בבתי טבע)
אולי "תה" שהוא לא באמת מעלי תה, אלא חליטת צמחי תבלין או פירות?
יש מין משקה דגנים כזה - צ'יקו או ציקוריה
13/04/2015 | 18:26
175
שמשמש כתחליף קפה. למיטב זכרוני הוא אפילו די טעים. לצערי אני ודגנים כבר לא חברים....
סיידר תפוחים חם
13/04/2015 | 18:34
170
אני קונה בקבוק של תרכיז תפוחים של סיידר הגליל ומוסיפה קצת ממנו למים חמים.
 
קשה עד בלתי אפשרי להאמין שקפה ששתית בבוקר מונע שינה בלילה.
13/04/2015 | 19:16
238
גם הקיצוניות שבהוראות לא אוסרות שתיית קפה בוקר.
תשתי אותו בהנאה וחפשי אשמים אחרים .....
( כותבת מי שסולדת מכל משקה חם למעט קפה ולא מצליחה להתניע בלעדיו בבוקר.  האמת, אוהבת גם מרק עוף. נראית לי אופציה דוחה לבוקר)
נסקפה נטול קפאין
13/04/2015 | 19:29
43
מניסיון
13/04/2015 | 21:23
1
441
הקפה הוא יותר ממשקה חם. משקאות חמים המבוססים על מים לא מספקים את אותה סחורה. אפשר שוקו, אבל גם בו יש קפאין. אפשר לנסות את הקפה הנמס נטול הקפאין, אם הוא לטעמך.
בדיוק! ולכן ההמלצה שלי היא צ'אי (עם חלב)
14/04/2015 | 11:27
229
גם אני גיליתי שמשקאות מבוססי-מים-חמים לא עושים לי את זה, ואז גיליתי את הטריק של צ'אי + מעט חלב. מבחינתי זה מספק (כמעט) כמו קפה. (אני משערת שכמו כל תה, גם בו יש כמות מסויימת של קפאין. נדמה לי שיש גם גירסא מבוססת על תה ירוק, אבל לא ניסיתי אותה)
ההמלצות שלי עם שאלות
14/04/2015 | 06:48
178
האם את לא אוהבת תה או גם חליטות למיניהן כי היום יש הרבה חליטות ללא קופאין מאוד טעימות, אני עכשיו תקופה לא שתיתי קפה (מסיבות אחרות) וקניתי לי כמה כאלה שהיו ממש טעימות. הן טעימות חמות/קרות וזה פלוס גדול בעיני. אצלי אפילו הילדים התאהבו בחליטות האלה החורף ועשיתי להם הרבה פעמים שתיה חמה מהן. 
אפשרות נוספת שגם עשיתי בעבר זה קפה נטול קופאין. יש לקרוא על האריזה כי הקופאין הוצא מהקפה לא בתהליך כימי (בהרבה חברות זה באמת ככה). גם קפה כזה שתיתי בתקופה אחרת של חיי מסיבות אחרות והוא היה לי טעים מאוד.
 
קשה לי להאמין שמכוס קפה אחת בבוקר אי אפשר לישון טוב בלילה אולי תשתי קפה אחד כל יום ושיהיה בבוקר ואחר כך באמת תמצאי תחליפים אחרים.
 
בהצלחה
"קפה" מקקאו. כפית קקאו, לא להמתיק. אני אפילו לא מוסיפה
14/04/2015 | 08:43
271
חלב. טעם של שוקולד מריר מריר ומשובח
הייתי מנסה לפתור את בעיית השינה מכיוון הרפיית הנפש ולא מהקפה
14/04/2015 | 10:25
2
228
כלומר הרפיית יוגה/מדיטציה, עוצר מסכים של שעה לפני השינה, זמן שקט וטקס מקדים וקבוע.
זה בריא כך או כך, ואולי יעזור. אם את שותה קפה בבוקר -קשה לי להאמין שהוא ישפיע עד הערב.
אבל לשאלתך- סיידר חם עם מקל קינמון, חליטה עם מקל קינמון/תרמיל הל/עלי ג'ינג'ר/מרוה/לואיזה/קורנית לימונית/מליסה/גרניום וכולי.
אפשרות אחרת- אם יש לך מקציף למכונת קפה, את החלב הרותח המוקצף. יאם. אבל אני גם שותה בשמחה מים רותחים עם אבקת מרק עוף ומרק ממש אם יש לי .
ובכלל, נשמע לי שקפה זה טקס- ולכן שום חליטה כשלעצמה לא תחליף אותו. אולי אפשר להחליף אותו רק בטקס אחר-מדוקדק , מלא הנאה ופרגון עצמי.   
 
אני באמת מנסה יוגה ומדיטציה לפני השינה
14/04/2015 | 19:25
1
171
וכל מיני נשימות שאמורות להרגיע. בנתיים, יש לזה רק אפקט הפוך לצערי.
אז אולי להתאמן עליהן בזמן אחר ביום
17/04/2015 | 13:12
71
אצלי זה הגיע מיוגה להריון שעשיתי פעם, שכללה כמה דקות של הרפיית יוגה עם נשימות ודמיון מודרך בסיום השיעור.
אז לקח לי הרבה זמן להבין איך זה יכול לעזור ולהרגיע ובהתחלה זה די העיר ועצבן. אבל מתישהו זה איכשהו נכנס להבנה של הגוף שלי ולא של הראש, ומאז זה משמש אותי הרבה שנים.
 
בהתחלה הייתי צריכה לדמיין את הטקסט מהשיעור בקולה של המורה ועם הזמן למדתי לעשות זאת בעצמי. גם לפני השינה בזמני מתח. וגם בהזדמנויות אחרות.
כשהתגרשתי, היו לי פגישות מאד טעונות ומתוחות עם האקס במטרה להגיע להסכם פרידה סביר, והיו הרבה קטעים שהוא דיבר ארוכות ורוב הזמן היו השמצות, מרירות, חזרה שוב ושוב (ושוב, ושווווב) על אותם דברים - ורק חלק זעיר מהזמן זה היה משהו שיקדם את ההסכם.
היה מאד חשוב שאשמור על רוגע ב95% האלה -שלא אגיב, אבכה/אתפרץ/אקח ללב/אזכיר לו שכל דקה של השמצות עולה לנו כמה שקלים בשכר עו"ד- כדי שהפגישה לא תתפוצץ. כדי לא להתחרפן, השתמשתי בדמיון מודרך -דמיינתי שאני ליד הים, שומעת את הגלים, נחה על החול החמים , נושמת עמוק, מרגישה שמש עדינה על העור וכו'. עזר מאד מאד.
היום אני עושה את זה גם בסתם יום מתוח בעבודה, או בשביל הבת שלי כשהיא הולכת לישון בתקופות מתוחות.
תודה על הרעיונות, האמת, דכאתן אותי
14/04/2015 | 19:23
331
לא אשמתכן כמובן...
נראה לי שאני אבחר להאמין לכל מי שכתבה שכוס בשבע בבוקר לא הגיוני שתשפיע בעשר בלילה.
תה עם חלב
16/04/2015 | 14:11
96
למרות שאם אני לא טועה הקפה בבוקר חסר משמעות לשנת הלילה. הייתי מחפשת גורמים נוספים לקושי בהרדמות.
אני בספק אם כוסות הקפה הבודדות ששתית שנים
16/04/2015 | 20:17
277
ולא גרמו הפרעות בשינה פתאום גורמות לכך. הייתי מחפשת עוד סיבות אחרות.
אם את רוצה לעשות נסיון הפסקה מה עם נטול קפאין? (אני אישית לא שותה קפה כלל כך שאין לי מושג מה הטעם...)
מסכימה עם כל מי שכתבו שהקפה הוא ממש לא החשוד העיקרי פה
18/04/2015 | 20:42
147
אז אם זה הכיף שלך בבוקר, אל תוותרי.
מה שכן, כדאי כן לנסות לברר מה מפר את שנתך?
מתח? חרדות? עומס גדול מהרגיל בחיים/עבודה?
שינויים הורמונליים? (אני למשל יודעת שחלק מה- PMS שלי הוא חלומות מאוד הזויים)
שינויים תזונתיים אחרים?
שינוי בריאותי כלשהו?
אם הקושי נמשך, ואת לא מוצאת למה, בעיני זה מצדיק ביקור אצל רופא המשפחה, לשינה חלק חשוב מאוד בחיים שלנו ובבריאות שלנו ופגיעה באיכות השינה יכולה להביא לפגיעה בעוד אספקטים של החיים וחבל.
על עזרה, היעזרות ועוזרות (אימון לאסרטיביות)
13/04/2015 | 14:48
10
692
היי,
כעצתן החכמה של נשים פה ומחוץ לפה, גייסתי לי הרבה עזרה שאנחנו מאד נזקקים לה [התינוק עודנו בבית ואני עובדת+הבנזוג עובד שעות מטורפות].
אבל יש לי עדיין כמה issues עם הנושא שאני מקווה לברר לי.
הן בטח יעלו בפורום, אחד-אחד.
הראשונה בהן - איך לבקש מהמטפלות\בייביסיטר שיעשו עוד משהו בזמן שהתינוק נם את שנתו?
יש לי מטפלת ליומיים קבועים בשבוע, ויוצא שיש לה די הרבה שעות "מתות" שהייתי שמחה להעזר בה לערימות הכביסה בבית והכלים... כרגע היא בשכר שעתי אבל תיכף נעבור לתשלום חודשי וזה הזמן לפתוח את הנושא.
איך הייתן אומרות\מבקשות זאת?
 
הכי טוב לסכם מראש...
13/04/2015 | 15:16
5
405
זה מה שאני עשיתי.
לא בטוח שהיא תשמח לעשות את המעבר, אם עד עכשיו לא דיברתן על זה.
אבל מה שכן, בהחלט הייתי מתנה את המשך ההעסקה בכך.
ואם היא לא תרצה - אז לקחת מישהי שכן.
זו עזרה עצומה. באמת. פשוט הציל אותנו בתקופה הראשונה שמישהי דאגה שהבית יהיה במצב סביר בין כל המטלות והעומס הרב.
אז בשום אופן לא הייתי מוותרת על זה.
 
תודה! הקושי הוא *שלי* בלהפיל על מישהו עבודה נוספת
13/04/2015 | 20:51
4
374
אני מרגישה שהבאנו אותה בשביל התינוק....
הלוואי שהיה לי פשוט מאד להגיד את זה
לא תמיד פשוט לפתוח את החוזה מחדש....
13/04/2015 | 22:07
282
היא מן הסתם תראה בזה "הרעת תנאים" וזה באמת הרעת תנאים מבחינתה - כי שכרתם אותה רק למטרות טיפול בתינוק.
 
אז את בעצם רוצה לשנות את החוזה שעל בסיסו שכרתם אותה 
 
<אני לטובתך.... אבל משקפת לך את מה שהיא תראה מבחינתה. והאמת שבצדק>. אז לדעתי את צריכה להיות מוכנה עם טיעונים כלשהם וגם מוכנה עם תכנית מה לעשות אם היא תרצה יותר כסף עבור זה או לא תסכים בכלל.
הבאתם אותה בשביל התינוק וגיליתם שהצרכים שלכם משתנים
14/04/2015 | 10:45
284
קודם כל תגדירי לעצמך מראש מה היית רוצה שהיא תעשה - כביסה ? כלים ? דברים נוספים ?
 
ואז תשבי איתה לשיחה ופשוט תגידי שאתם מעוניינים עכשיו בסוג אחר/נוסף של עזרה
תפרטי מה אתם צריכים ותמשיכי משם
 
אבל לפני זה תהיי ברורה עם עצמך קודם כל
האם תהיי מוכנה להחליף אותה אם היא מסרבת ?
מה את כן מוכנה לעשות כדי שזה יקרה ?
זה בצדק שזה לא פשוט לך
14/04/2015 | 21:32
262
היא באה בשביל עבודה מסויימת, עכשיו את רוצה להוסיף עוד עבודה...
אם לא תרגישי שזו בעיה באסרטיביות שלך שלא נעים לך, אולי יהיה לך דווקא יותר קל לפתוח את זה.
את צודקת שזה לא סתם בקשה
14/04/2015 | 22:06
260
זה שינוי של ממש בהגדרות העבודה. אני מסכימה עם מי שכתבו לך את זה. עכשיו תחשבי איך היית מבקשת ממנה אם היה מדובר בלהוסיף שעות עבודה, למשל, או לעבוד מפוצל או סינג'ור דומה, ותבקשי ממנה כך, באופן שברור שאת מבקשת תוספת עבודה ומאוד היית רוצה שהיא תצליח להיענות לך ולחשוב איתך איך אפשר לאפשר לזה לקרות.
כתבת מטפלת/בייביסיטר, ממטפלת זה יחסית מקובל (ויכול להיות כרוך בשינוי בתשלום), נדמה לי שאם העבודה (והעובדת) מוגדרת כבייביסיטר, זה פחות מקובל. כאילו המחיר לשעה מגלם את זה שיש שעות שבהן סתם יושבים ומתעצצים
בהצלחה!
יש עוד דרך בה את יכולה להציג זאת -
14/04/2015 | 22:26
346
לומר שאחרי זמן ההסתגלות והקליטה, כשהיא והילד מכירים וזורמים והילד ישן x שעות אצלה, את מבקשת שתעשה א ב ואולי ג.
אבל יש לי נקודות למחשבה -
חברות שלי שאצלן המטפלות היו עושות מעבר - העסיקו נשים במשרה מלאה. כלומר - הן היו חלק מהבית ויכלו לחלק את העומס כראות עינהן ,על פני שעות רבות ועדיין נותרו להן שעות מנוחה.
אולי יעזור אם תגדירי לעצמך ואז לה מה את בדיוק מבקשת, ושזה לא יהיה משהו אמורפי שידאיג נורא כמו ״ כביסות״ שמחכות ליומיים שלה מכל השבוע.  אמירה בנוסח - טיפול וקיפול כביסות התינוק, השארת כיור נקי, בישול מרק לתינוק פעם בשבוע - דברים כאלה.  
( כתבה פריזמה שהיתה מפנה את כוס התה של המטפלת מלייד הספה בעוד המטפלת מסיימת את העמוד בו היתה שקועה כשהתינוק ישן)
תודה אתן צודקות כולכן. האמת שהיא רק עכשיו הגיעה
15/04/2015 | 22:21
2
327
כלומר היא הייתה בשלבי הסתגלות כמה ימים לפני פסח וקיבלה שכר שעתי (כמו של בייביסיטר).
בחודש מאי היא עוברת לשכר שעתי ולכן אני לא מרגישה שאני פותחת מחדש חוזה - רק עכשיו מנסחים את החוזה.
כמו כן מדובר בתינוק שישן בערך שעתיים מהזמן שהיא פה...
צודקת פריזמה בניסוח המדוייק לעצמי של מה שאני צריכה. אחשוב על זה עם אבא שלו.
אני באמת רוצה בכל אופן שהיא גם תנוח.
הכוונה לעיל הייתה "עוברת לשכר גלובלי"
15/04/2015 | 22:23
207
ואז החוזה נפתח מחדש.
אנחנו אמורים לשלם לה גם בט"ל וכל שאר הזכויות.
לדעתי דברים שקשורים לתינוק זה די מקובל לבקש
16/04/2015 | 06:11
247
לעשות כביסות שקשורות אליו, להכין לו את האוכל, לשטוף את הכלים של האוכל, לסדר את הצעצועים שלו. 
אם זה לעשות דברים עבורכם, להכין אוכל, לנקות, לבשל זה באמת שינוי, אבל גם אותו אפשר לבקש. רק לחשוב מה קורה אם היא לא מסכימה. אתם בשלבים ראשוניים, אפשר בהחלט להחליף.... 
היא רק התחילה והיתה כמה ימים, וכדי שזה יצליח ואת לא תרגישי שאת לא מרוצה ממנה, כי מבחינתך את משלמת לה ומתוך זה שעתיים היא יושבת וגולשת במחשב/נחה, אז כדאי כבר עכשיו בהתחלה להבהיר את הדברים. 
את יכולה להגיד לה, שרצית לראות שהתינוק באמת ישן אצלה, ולא מראש לבקש דברים, שאם התינוק לא היה ישן, היו קשים יותר לביצוע. 
שרשור <מה נשתנה> חדש (שאלת רשות - להוסיף תמונה )
15/04/2015 | 07:22
12
355
מה חדש? מה ישן? מה עשה לכן שמח השבוע? לאילו תובנות קיומיות חדשות הגעתן? (ואיך הן נראות -אם יש תמונה...)
שבוע עמוס בעבודה
15/04/2015 | 07:24
330
לא אגיע לפה הרבה לפני יום ראשון אם בכלל . גמרתי לקחת אוויר וחוזרת לצלול מתחת למים 
בעיקר
15/04/2015 | 08:17
298
בעיות בריאותיות שוב תוקפות אותי ומטרידות את מנוחתי.
קבעתי מחר שוב תור לרופא, אחרי שהייתי שבוע שעבר וקיבלתי כדורים. מקוה לקבל הפעם טיפול שיעזור יותר וכאב יעבור.
לצערי לא יכולה להחסיר עבודה, מעדיפה שלא יש כאן לחץ ושבוע שעבר היינו בחופש (שבוע שפורגנתי בהחלט על ידי הישן לצידי ונחתי המון אך עדיין לא הצלחתי לחזור לעצמי).
 
מנסה לראות גם את הטוב והשמח-
הקטן שממש מתקדם וכייף לי מאוד, השבוע פורגנו גם באחה"צ זוגי שהיה מוצלח ביותר עם לוק חדש ומקסים עבורו.
גדולה אחת מקסימה ומוכשרת שלצערה (ושמחתנו ) חזרה לשגרה ולא פשוט לה בכלל, אני לגמרי מבינה ויחד עם זאת היא מפתיעה אותי גם בהמון דברים טובים.
 
התמונה מסווגת
15/04/2015 | 10:08
2
487
אבל הגענו השבוע לבסיס עלום אי שם במרכז הארץ, כלומר בתל אביב, כלומר מול קניון עזריאלי, להענקת דרגת הסגן לבת. חוויה מעניינת ומוזרה, שהיא לא משהו שאי פעם תכננתי או חשבתי שיקרה, אבל קרה. בדברי הברכות אמרו אנשים שעובדים איתה כמה גידלנו אותה יפה. אבל זה ממש לא ככה. זו ילדה שמאז ומתמיד גידלה את עצמה, וניווטה לעצמה את הדרך הייחודית שלה.
כל הכבוד !
15/04/2015 | 17:35
166
לשתיכן!
לה על הדרך ולך על הקבלה.
 
ברכותי! ו(או מצפן.לה על מציאת הדרך הנכונה לה -וגביע
15/04/2015 | 22:03
153
לכם על הקבלה של דרכה מצדכם)
סוף סוף שוחזרה הסיסמא (זה החדש)
15/04/2015 | 11:26
1
352
התגעגעתי אז באתי (זה הישן)
 
ומה חדש כאן, לתפוז כבר יש אפליקציה נוחה לטלפונים, שאפשר יהיה לחזור ולהתחבר? :)
 
 
welcome back
16/04/2015 | 20:57
21
שבוע קשה עבר על כוחותינו
15/04/2015 | 17:18
1
400
אחרי שבוע נהדר של חופשה משפחתית, היינו אמורים לחזור ארצה ביום ראשון בלילה, מה שיאפשר לילדים לחזור ללימודים ביום שני בבוקר. כשהגענו לשדה התעופה כבר אמרו שיש איחור בטיסה שלנו, והאיחור הלך ותפח עד שקיבל מימדי ענק. בסופו של דבר המראנו למחרת בצהרים
איכשהו גם הצלנו כולנו להיפצע - החל מתמרה שנפלה במדרגות הנעות וחטפה פצע די עמוק ולא סימפטי ברגל, וכלה בי שרק נשרטטי קלות מהחתול שאני מאכילה כל בוקר בחצר שלנו, אבל זה כבר חייב אותי בזריקת טטנוס.
 
השבוע הבא יהיה חייב להיות נהדר כדי לפצות
הרווחת חיסון נגד טטנוס לכמה שנים
15/04/2015 | 18:10
55
לפני חצי שעה חזרתי מקונצרט של חברה טובה
15/04/2015 | 22:00
302
היא הזמינה אותי לשמוע.
היא שרה עבור אנשים מבוגרים.
היא היתה נפלאה. יש לה קול חם ונעים שאני יכולה לשמוע כל היום.
היא אמרה לי תודה על התמיכה אבל אני בכלל מודה לה שעשתה לי כלכך טוב על הלב.
חייכתי במשך כל ההופעה והיא ממש רוממה את רוחי!
 
והתובנה: מוסיקה עושה לי הכי טוב וגם חברות טובות שזה לא מובן מאליו בכלל!
אוףףףף
15/04/2015 | 22:27
260
תמונה אין אבל עובר עליי שבוע קשה.
מעליי רובץ הצל של השבוע הבא בו בן זוגי לא יהיה (טס לענייני עבודה) ועוד אין לי מושג של ממש איך אסתדר עם שני ילדים בלעדיו בלילות...
על הבכורה בבירור עובר משהו קשה ואני לא מספיק סבלנית למרות שאולי זו הבעיה (ובכל מקרה כל קצוות עצביי ויכולת ההכלה שלי מרוטים עד אימה).
והגב כואב לי מסיבות שונות ומשונות ובינהן התינוק שכבר פעיל מספיק כדי לרצות להגיע להמון דברים אבל לא פעיל מוטורית מספיק כדי להעסיק את עצמו.
התובנות הן שזה יעבור, בוודאות. מכל הבחינות.
ושיש לי מזל על המשפחה והתמיכה שאני מקבלת ומגייסת.
ושלצד זה מעצבן אותי עד מאד עד כמה תפקידי ההורות כולם נופלים עליי...
שבוע רגיל שהסתיים עם יום השואה
18/04/2015 | 18:24
96
הילדים עוד צעירים, אז עוד לא ממש אפשר לדבר איתם על מה שקרה למשפחה שלנו בשואה (או לספר להם על העדות המצולמת של סבא שלהם).
ראינו איתם את הטקס בטלביזיה וקצת דברנו.
 
מידי שנה אני משתדלת להפיץ בפורום בעבודה, סיפור משפחתי בנושא השואה (גילוי של קרובי משפחה בארה"ב, טיול "כפרות" שנסעתי עם אימי וכד'). השנה לא הספקתי לכתוב ולהפיץ. התאכזבתי מעצמי.
כל מה שהיה לי בראש זה שנודע לי השנה שדודה רוזה (קרובה מצד אימי),פגשה  פנים אל פנים את היטלר, לפני שעלה לשילטון.
היא עלתה ארצה לפני המלחמה.
שרשור (בלב) כבד על עליה במשקל
12/04/2015 | 10:17
83
1664
בחיים שלי לא חשבתי שאתחיל כזה שרשור, בהיותי רזה מאוד רוב חיי.  אבל לצערי נראה לי שאני סוף סוף מבינה על מה כולם מדברים כשהם מדברים על
המשך>>
בחיים שלי לא חשבתי שאתחיל כזה שרשור, בהיותי רזה מאוד רוב חיי.  אבל לצערי נראה לי שאני סוף סוף מבינה על מה כולם מדברים כשהם מדברים על
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4633706,00...  (עזבו את האספקט הפרסומי של הכתבה - לא בשביל זה צירפתיה)
 
לא כל כך יודעת מה לכתוב חוצמזה שאני מיואשת. לא שיניתי שום דבר באורחות חיי. אני עדיין לא חובבת מתוקים באופן מיוחד ועדיין מנסה להתעמל עד כמה שניתן במגבלות האישיות
 
חוץ מטיפים לקבלה עצמית, יש לכן עוד טיפים? <הנקה לצערי כבר לא רלוונטית - אחח היו ימים - לי היא גרמה להיות דקיקה כחוט>
שאלה קטנה לשבוע חדש..
11/04/2015 | 21:12
20
132
שיעור טיסה מתנה
11/04/2015 | 21:17
2
269
לבעלי יש יום הולדת ורציתי לתת לו שיעור טיס במתנה. לא שיעור על מנת להמשיך ללמוד, אלא משהו יותר חוויתי.
יש לפחות 15 תוצאות לדבר כזה בגוגל לבתי ספר שונים. אם יש מישהי שעשתה שיעור כזה או נתנה במתנה ממקום מסויים והיה מוצלח- אשמח לשמוע
יכולה להמליץ על בי"ס לטיסה בהרצליה
12/04/2015 | 05:19
164
"מונאייר"
א' שלי למד שם לפני עשור. הם אחלה.
"לטוס עם שגב ברעם"
12/04/2015 | 16:17
187
לא מניסיון אבל מהיכרות עם האדם, שהיה מרכז השכבה שלי ודברים שקראתי על הטיסות שלו- לא תתאכזבו.
 
גם לי שאלה
12/04/2015 | 15:11
9
340
בעצם שתיים:
1- מחפשת עבור אחותי שעורכת אירוע קטן בחצר ביתה חברת קייטרינג לא יקרה. אם מישהו מכיר חברה כזו שהיא גם "עסק חברתי" (למשל מעסיקה מוגבלים או משהו דומה) אז בכלל מבורך.
2- שלחו לנו מארה"ב חבילה לא גדולה ובה בגדים. יחד איתה הגיעה דרישת תשלום מהמכס ע"ס 100 ש"ח. מה זה? בחיים לא נתקלנו בדבר כזה.. איך הם מגיעים לחישוב הזה? כלומר, איך הם יודעים מה עלות הבגדים? (שהגיעו ללא פתקיות מחיר מכיוון שזו מתנה). ובעיקר- יש מה לעשות עם זה (לערער למשל) או פשוט לשלם ולבקש שלא ישלחו לנו יותר דברים??
איפה האירוע?
12/04/2015 | 18:43
1
37
בהוד השרון
13/04/2015 | 09:08
19
קצת מידע לשאלה השניה
12/04/2015 | 18:48
2
236
אני יודעת שכששולחים חבילה מארה"ב חייבים להצהיר מה הערך הכספי של הדברים שבה, אז כנראה ככה הם הגיעו לדרישת התשלום. מעבר לזה אין לי מושג לעזור, מצטערת.
תודה!
13/04/2015 | 22:59
1
90
עכשיו הסתכלנו ונכחנו שהשולח הצהיר כי עלות תוכן החבילה היא ארבעים ומשהו (לא זוכרת את ספרת האחדות) דולר.
כנראה שאין מנוס אלא להתקשר לטלפון שרשום על הוראת התשלום ולבדוק מה הסיפור.
אגב ניסיתי לעשות ש"ב ולבדוק את החוקים באתר שלהם אבל לא הבנתי כלום..
תסתכלי כאן - יש טבלה עם הסכומים
14/04/2015 | 13:38
80
תשובות
13/04/2015 | 10:12
1
141
לגבי הקייטרינג - דניאל@זר בדיוק הזמינה קייטרינג חלבי לאירוע קטן באיזור. תפני אליה לגבי הפרטים.
לגבי החבילה - כל חבילה בשווי מעל 75 דולר חייבת בתשלום מס. כנראה הערך שהצהירו עליו עולה על 75 דולר.
 
תודה
13/04/2015 | 23:01
73
ובעצם התגובה שכתבתי למעלה לאליס על המכס היתה מיועדת אלייך..
אחפש את דניאל
אם יעזור לה מישהי שמבשלת ומשנעת את האוכל אליכם
14/04/2015 | 12:13
96
שלחי לי מסר בפרטי (אנחנו הזמנו ממנה אוכל ובנוסף מצאנו נערה ש"תמלצר" באירוע קטן שעשינו בבית)
שלחתי לך מסר עם פרטים לגבי הקייטרינג
14/04/2015 | 16:08
14
צריכה המלצה ליועץ פנסיוני במרכז
13/04/2015 | 08:35
6
114
תודה!
דבורה דנה 03-5755801
13/04/2015 | 09:00
3
28
עשית אצלה יעוץ פנסיוני?
13/04/2015 | 10:38
2
20
היא היועצת הביטוחית הכוללת שלנו
13/04/2015 | 21:14
1
28
שאלתי כי בדפי זהב היא מופיעה כסוכנת ביטוח
13/04/2015 | 21:27
17
יש לי המלצה יד-שנייה:
14/04/2015 | 11:35
1
163
מיכאל מן, 054-4965999. כמה מחברי לעבודה (לשעבר) הלכו אליו והמליצו.
תודה לשתיכן!
15/04/2015 | 09:57
9
בהמשך לדיון על קריירה ומשכורות
09/04/2015 | 13:05
23
887
אני מוצאת את עצמי מתלבטת הרבה בשאלות של קידום מבחינת מסלול קריירה. עבורי האתגר הגדול הוא נטוורקטינג, אבל יש שאלות אחרות שעולות וצפות שוב ושוב. חשבתי ליצור קבוצה שנפגשת פעם בחודש (או חודשיים) של נשים בענייני קריירה, כך שנוכל לייעץ אחת לשניה, להקשיב ולתמוך. ההשראה באה מראיון עם שריל סנדברג שצפיתי בו דרך TED. תהיתי אם יש מתעניינות. אפשר להיפגש כל פעם בבית של מישהי אחרת, היכנשהו באיזור המרכז (מוגדר רחב, אני בשפלה). וכדי לא לתפוס שרשור רק לשם כך - מה מבחינתכן האתגר הגדול ביותר בקידום קריירה מעבר לאיזון עם בית ומשפחה (שכמו כולן, גם אותי מאד מעסיק)? מה דרך ההתמודדות שלכן עם האתגרים?
 
(אגב, אני לא כותבת הרבה אבל קוראת כאן שנים, עוד בניק הקודם שלי).
נשמע לי מעניין וגם מתאים גאוגרפית, אני בעד!
09/04/2015 | 13:55
1
363
ומבחינתי אחד האתגרים הוא להבין את קודי ההתנהגות הגבריים ולהתנהג לפיהם למרות שהם זרים לי, כדי לקבל את ההכרה שמגיעה לי. למשל, לקח לי הרבה זמן להבין שגברים בעבודה שלי לעולם לא מודים בחולשות, וכנראה תופסים אותי כמוזרה במקרה הטוב כשאני עושה זאת.
חולשות
09/04/2015 | 14:27
267
גם לי לקח זמן להבין את זה, ומעבר לכך, שאנשים נוטים להאמין למה שאת מספרת על עצמך. כך שאם יש לך נטייה להפחית בערך עצמך, או להחצין את החולשות שלך, זה לא עובר טוב.
ואני שמחה שאת בעניין!
אצלי
09/04/2015 | 14:01
1
308
זה לצאת מאזור הנוחות...
 
לשנות, לגוון, להמציא את עצמי מחדש. קשה לי עם זה כי אני נהנית מהנוחות שבידוע. ממשיכה לקבל המון סיפוק עצמי גם בעשייה היומיומית הרגילה ולא מרגישה צורך/דרייב לשנות רק בשביל עצם השינוי.
 
מצד אחד, אם טוב לי היכן בדיוק הבעיה? מצד שני, ברור לי שזו התנהלות שפוגעת בצמיחה. הרי איך תיתכן צמיחה אם אין שינוי?
 
לכן משתדלת לעשות את השינויים בצעדים קטנים. בדרך הזו אני מצליחה לגלות לאט לאט שהשד אינו נורא כל כך. אז נכון, ההתקדמות לא ״מטאורית״ אבל כנראה, שלפחות לי, התקדמות ״מטאורית״ לא מתאימה...
 
דרך נוספת: לימדתי את עצמי להגיד קודם כל ׳כן׳ ואחר כך להתמודד עם התוצאה.
 
השלב הבא (אם יגיע?) לחפש את השינוי...
 
 
לצאת מאזור הנוחות
10/04/2015 | 15:02
150
בשבילי זה עניין הנטוורקינג ובכלל לעשות דברים שדורשים תן וקח למיניהם. במקצוע שלי זה הכרחי ואני משתפרת אבל בצעדים קטנים.
וואו - שאלה מעולה
10/04/2015 | 05:46
4
399
הלכתי לחשוב.
 
אצלי באופן אישי האיזון בית-משפחה לא מאד מעסיק אותי - שוב לא יצאתי כמו כולן. 
 
גם יציאה מאזור הנוחות לא מאתגרת אותי - אני מתאבדת-קריירה ידועה - לא מהססת להחליף עבודות, ותמיד עד כה זה יצא לטובה
 
נדמה לי שרשימת האתגרים שלי כוללת:
 
** הייתי שמחה להיות יותר נינוחה. למשל לדבר לאט יותר. ובכלל לדבר פחות - להצליח לשתוק לפרקי זמן ארוכים שבהם אני רק מאזינה וסופגת אבל לא מדברת. מנסיוני יש לא מעט גברים שמתנהלים כך (זה נתפס חיצונית לעתים כסנוביות), אבל אז לכל מילה שיוצאת להם מהפה (כשכבר יוצאת אחת... ), אנשים מתייחסים בהערכה/הערצת שיא.   כשמדברים פחות גם חושפים פחות דברים (כל מיני קלפים שעדיף לא לגלות)
 
** הייתי שמחה להיות יותר "נסיכת קרח" קרירה. פחות רגשות וסערה - יותר שקט וקור (זה קצת מתקשר לנ"ל)
 
ובעיקר...
 
** האתגר של קידום מקצועי. מנסיון אמפירי שאני רואה מסביבי, אחד הדברים הכי חשובים זה גניטליה גברית. וזה, לצערי, אין לי.... [בקיצור הסעיף הזה הוא: היה יותר טוב לו הייתי נולדת גבר....]
 
לגבי הנקודה האחרונה, דרך ההתמודדות שלי היא להתמקצע בתחום מאוד ייחודי. ואז גם אם אני לא מי יודע מה בכירה - זה מאפשר לי לעסוק בדברים מרתקים שהבכירים עוסקים בהם כי יש לי ידע מסוים מאוד. 
 
לגבי השתיים הראשונות  - הן עדיין בתחום כמיהה אישית כללית
אה ושכחתי לשאול
10/04/2015 | 05:48
1
274
מה היה הניק הקודם שלך? <אם זו שאלה שאת מרגישה נוח לענות עליה>
זה היה גם ניק "שתקן"
10/04/2015 | 14:56
279
בלונה4.
מאד מתחברת
10/04/2015 | 15:01
214
לא חשבתי בכלל על הנקודות הללו אבל את צודקת. לדבר פחות זו עצת זהב, לצערי הרב, וגם נסיכת קרח.
אוי כמה שאני מזדהה עם סעיף 1 ו 2 שלך
13/04/2015 | 14:57
70
נחוץ לי מאוד וגם מאוד אפקטיבי בעיני, יש לומר שאני משתפרת בתחום הנינוחות, נסיכת הקרח אני עדיין לא.
אני עכשיו בקריירה שניה
10/04/2015 | 18:40
333
הקריירה הראשונה שלי (גיל 23-32) היתה בתחום ההיי טק, בניהול. שם האתגרים היו סביב להיות אמא ומנהלת עם הקונפליקטים בין שעותיי התחומות כאמא לבין שעותיהם הלא-תחומות של הגברים, לעתים הזוטרים ממני. ועוד - סביב נטוורקינג וחדירה לאזורים של ה"בחורים".
עכשיו אני פסיכולוגית ומוצאת שהאתגרים שלי הם יותר סביב להגיד "אני פה", להצהיר על איכות מרכולתי, ולתכנן את צעדיי קדימה באופן אקטיבי ובלי קשר למה שהאחרים מבקשים ממני.
האתגר הגדול שלי
11/04/2015 | 11:03
225
הוא למכור את עצמי.
כרגע עובדת רק בשירות ציבורי פלוס פרויקטים קטנים וחצי-פרטיים פה ושם. אמורה (לפי המסלול המקובל) להתחיל לעבוד בפרטי בהיקף גדול יותר ממש בקרוב (במקביל לעבודה במגזר הציבורי). לא פשוט לי עם הצורך למכור את עצמי, ולומר בפה מלא שאני שווה את הכסף (הרב) שמשלמים על השירות שאני מציעה.
מה אני עושה עם זה? כרגע לא הרבה. מתבשלת לאט בתהליכים ולא מאיצה אותם, וגם לא מרגישה אשמה או פספוס שזה כך. במקביל יוצרת קשרים, מתנסה בכל מיני פרויקטים ומזה נבנה הרבה מהביטחון והתעוזה שחסרים לי.
האתגר הגדול שלי קשור לתחום העבודה
11/04/2015 | 16:40
1
274
לפי הכשרתי אני יכולה לעבוד במקצוע שלי ולהשתעמם ולהיות מתוסכלת אבל להרוויח יפה.  
לחלופין אני עכשיו במסלול שהוא מאתגר, חשוב, מעניין, עם תחושת שליחות. אבלללל בלי פרנסה. משכורת נמוכה מאד.
השאלה מה יהיה בעתיד? אם אני אצליח למצוא משהו שישלב בין האתגר/עניין עם פרנסה.
 
ולענין קבוצה ומפגשים אני אשמח להצטרף.
11/04/2015 | 16:43
39
את יכולה לשים קישור לראיון עם שריל סנדברג?
13/04/2015 | 23:29
72
נשמע מעניין
קישור לראיון עם שריל סנדברג
14/04/2015 | 08:17
1
85
הראיון הגיע בעקבות ההרצאה המפורסמת שלה בTED כמה שנים קודם, עליה שמעתי בפורום הזה!
 
תודה רבה! מקווה לצפות בו אולי בסופשבוע
15/04/2015 | 07:11
27
יש לי שבוע מטורף בעבודה
כבר לא יקפוץ, אבל לא אכפת לי.
14/04/2015 | 10:56
6
228
ירדתי מעגלת הקריירה. לא שהיא הייתה שם במלוא העוצמה קודם, אבל החלטתי לרדת. נמאס לי לחשוב על "לקדם". נמאס לי להתחיל כל דבר בצורה תועלתנית, האם יעזור לי או שכן או שלא.
החלטתי לזרום עם החיים ועם הנסיבות. מה שיש לי הוא טוב, מה שנעים לי לעשות - אני עושה, לא חושבת האם דף הפייסבוק שפתחתי "יקדם" אותי מקצועית או לא. טוב לי איתו, אז אני עושה אותו. יימאס לי, אז אפסיק, ואלך לעשות דבר אחר. לא מציבה יעדים ארוכי טווח, ולא רצה לשום מקום.
אולי זה גם כי הגעת למקום שהוא בכלל לא רע בשבילך...
14/04/2015 | 12:32
5
38
אני לא חושבת שזה קשור
14/04/2015 | 13:01
4
149
כי "ניהול קריירה" כולל התקדמות כל הזמן, והצבת יעדים קדימה, בלי ישיבה באיזור נוחות. ואילו אני גיליתי שכל התכנונים משתבשים או לפחות משתנים, ובכל גלגול אני מגיעה בכל זאת לאותו מקום. אז הוא כנראה טוב עבורי, אבל לא קשור לתכנון, ובטח לא לתכנון של קריירה.
אני לא מגדירה כך "ניהול קריירה"
14/04/2015 | 23:16
3
110
מבחינתי ניהול קריירה הוא לוודא שעוד עשר שנים אהיה במקום מקצועי שטוב לי בו.
המקום הזה יכול להיות גם בדיוק המקום שאני בו עכשיו - בכלל לא חייב להיות אחר, מתקדם יותר
או כל עניין כזה. אלא שגם כדי לשמור על המקום שאת בו עכשיו לפעמים צריך לחשוב
איך לעשות דברים נכון.
לא יודעת מה יהיה עוד עשר שנים
15/04/2015 | 07:28
2
105
ואני לא יודעת לחשוב כל כך רחוק. אולי זה דפקט שלי, אני יודעת. אבל אני חיה את מה שעכשיו ואת מה שטוב. מקפידה לא לטרוק דלתות חזק מדי, וכן לפתוח מה שמעניין, וזהו.
לא לטרוק דלתות חזק מדי, ולפתוח מה שמעניין - זה ניהול קריירה
15/04/2015 | 08:09
1
123
ומשהו שאני מאד רוצה להשתפר בו.
15/04/2015 | 09:25
88
אבל זה אלגוריתם גרידי.
הוא לא מחפש מה יהיה טוב עשר שנים קדימה, ועובד בכיוון. הוא עובד כל הזמן בנקודת ההווה.
לא תמיד מה שמעניין הוא משתלם. יש הרבה דברים שאני עושה כי סתם. כיף לי. זה לא משתלם עכשיו, ולא ישתלם אף פעם כנראה. אבל זה טוב לי.
יש גם דברים שאני "בולעת" בניגוד לאינסטינקט שאומר "תעשי רק מה שאת אוהבת". אבל אני משתדלת שהם יהיו מעטים.
תמונת או עדכון השבוע/יים האחרונים <מה נשתנה? >
08/04/2015 | 08:03
45
639
טוב - לא חייבים תמונה (אבל אפשר - עבור 10 נקודות בונוס)
 
אז מה חדש? איך היה הסדר? איפה הייתן ומה עשיתן? (ע"ע: שלום אדוני המלך)
 
ספרו, פרטו, נמקו וצלמו אם אפשר....
המשך>>
טוב - לא חייבים תמונה (אבל אפשר - עבור 10 נקודות בונוס)
 
אז מה חדש? איך היה הסדר? איפה הייתן ומה עשיתן? (ע"ע: שלום אדוני המלך)
 
ספרו, פרטו, נמקו וצלמו אם אפשר....
חם בפורומים של תפוז
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
ליאת ארנון - יועצת הנקה
ליאת ארנון
פורום קלאב פוט
פורום קלאב פוט
פורום חינוך לילדים
פורום חינוך לילדים
קומונות
ברוכות הבאות,הקמתי את הקומונה הזו מתוך החזון: שאפשרות הבחיר...
ברוכות הבאות לקומונת הילדים של פורום "נשים לאחר לידה". http...
המצב הבטחוני כופה עלינו להתמודד עם...
עדכונים שוטפים
12:28 | 02.09.15 אפרתינה
21:22 | 01.09.15 אורחים בפורום
21:21 | 01.09.15 אורחים בפורום
09:17 | 31.08.15 דובדוב12
09:10 | 30.08.15 פרחיחצות1
10:37 | 26.08.15 אורחים בפורום
14:55 | 24.08.15 אחת המתרגמות
17:59 | 23.08.15 אורחים בפורום
14:02 | 23.08.15 Iris y
09:10 | 21.08.15 אישה בחופשה
12:49 | 16.08.15 הרמוניה10
01:38 | 14.08.15 שוגץ1
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ