לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...
סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.
להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.
היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות.
ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל?
פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.
הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
המשך...
הודעה חדשה

עוד שבוע מתחילה שנה״ל
147תגובות
25/08/14 16:15
808צפיות
תהיות, התלבטויות, מחשבות?

(המשך...)
תהיות, התלבטויות, מחשבות?
|מוצץ| אירוע בייביסטאר לנשים בהריון
27/08/14 17:37
208צפיות
|*|את בהריון ורוצה להגיע לאירוע מהנה ולקבל מתנות שוות בשווי 200 ש"ח |?|

|תפוז| אנשים מזמינה אתכן לאירוע מיוחד, בו תמצאו את כל המוצרים שאתן צריכות לבייבי שלכם, בהנחות מיוחדות!

אתן מוזמנות להירשם בלינק הבא:
http://tapuzbiz.activetrail.biz/BabyStar

נתראה ביום חמישי 4.9 בין השעות 10:00-20:00 (אפשר להגיע מתי שרוצים)

האירוע מיועד לנשים בכל שלב של ההריון - אתן מוזמנות להפיץ לחברות.
"את כל המוצרים שאתן צריכות לבייבי שלכן"
27/08/14 18:46
498צפיות
כי "תינוק" זו מילה מיושנת מדיי?
º
לגמרי!
27/08/14 21:25
33צפיות
לא סתם ״בייבי״, זה ״בייביסטאר״
28/08/14 00:19
347צפיות
(כי גם כוכב זו לא מילה מספיקה מגניבה, סליחה - קולית, או שהעברית פחות מגניבה).
כוכב תינוק? תינוק כוכב?
31/08/14 11:58
118צפיות
מה לעשות, זה באמת נשמע גרוע בעברית...
כשכותבים בעברית ולא באנגלית מעוברתת, זה מסתדר.
02/09/14 08:44
66צפיות
-כוכב זעיר- אירוע מיוחד להורים שבדרך
-אירוע מיוחד -רק לכם ולכוכב שלכם
-כוכבים זעירים.. אירוע ענק!
-התינוקיאדה הראשונה
-כ-ל המוצרים שהתינוקות שלכם יצטרכו (ולא "לתינוק שלכן" כי גם תינוקות בנות צריכות משחה לטוסיק וגם אבות צריכים מוצרים לתינוקות).
-אירוע הכוכב שבבטן (נשמע דוקר)
-
לא שאלה סלוגנים מוצלחים ביותר, אבל בעיני הם יותר מוצלחים מ"בייביסטאר".
 
אבל זה אירוע פרסומי של חנות בשם בייביסטאר
02/09/14 09:26
59צפיות
אולי אולי רק השם הראשון שנתת היה מתאים.
 
מה שבטוח, אין בינינו ויכוח אמיתי :)
º
03/09/14 08:17
1צפיות
איך להכין את אבא שלא נותר הרבה זמן?
22/08/14 18:57
1244צפיות
*לא לעמוד הראשי*
אבא שלי בן 55. אובחן כחולה מזותליומה (סוג סרטן ריאות) לפני חודשיים וחצי. מצבו מידרדר במהירות מפחידה- מאדם בריא ופעיל הפך לכמעט סיעודי (קם מהמיטה צעדים בודדים לשירותים ובחזרה במאמץ רב מאוד- וכל היום רק במיטה- זקוק לסיוע בכמעט כל הפעולות היומיומיות).
אדם גאה ומדהים שמעולם לא נזקק לשום עזרה פתאום תלוי כמעט לחלוטין בזולת..
קיבל 2 טיפולי כימו שלצערנו לא הועילו וככל הנראה רק החמירו את מצבו (לויקופניה, נויטרופניה, אנמיה ועוד כל מיני). ב CT השבוע נצפה שהגידול העיקרי גדל בקוטרו המקסימלי מ-12 ס"מ ל-14 ס"מ ועוד הרבה מאוד גושים בחלל הבטן. המצב הנפשי שלו גרוע ביותר- הוא בדיכאון עמוק (התחיל לקבל כדורי שינה ונוגדי דיכאון השבוע), בקושי מדבר, לא איכפת לו משום דבר, בקושי אוכל, בקושי שותה. הגידול דוחק את הוריד הנבוב התחתון וייתכן מאוד שזו הסיבה לחולשה ברגליים ולהתקפי קוצר הנשימה.
כרגע בבית. הוחלט להעבירו לבי"ח אחר הוא יאושפז במוצ"ש ויתחילו הקרנות ביום ראשון כדי לנסות ולהקל עליו. במידה וזה יעזור אולי יישקלו אפשרויות נוספות (ועדיין אמרו שלא מדובר בהארכה משמעותית).

אתמול והיום קיבלנו 2 חוות דעת, שהמצב קשה מאוד וייתכן ונותרו שבועות בלבד.
איננו יודעים כיצד לבשר לו זאת. סיפרנו לו רק שהכימו לא עזר ושננסה הקרנות (לא ציינתי שהגידול גדל).
אתמול עשיתי איתו שיחה קשה. בין היתר אמרתי לו שהמצב לא פשוט, ושהוא בהתחלה אמר לנו שלא נתאבל עליו כי הוא חי אז כואב לנו לראות שהוא מתאבל על עצמו ושאנחנו נלחמים עבורו ואיתו ורוצים שגם הוא יילחם. היום הוא תיקשר איתנו מעט יותר.
אנו צריכים לדבר איתו על לצאת לפנסיה רפואית (מה שנאמר לנו שחשוב שייעשה, בכל זאת יש עוד 5 ילדים בבית והקטנה רק בת 13), צריך להחתים אותו על צוואה ואנחנו לא יודעים איך נדבר איתו על נושאים אלו ואיך להכין אותו במצבו הנפשי הרעוע שאולי לא נשאר הרבה זמן ואם יש דברים שהוא רוצה לטפל בהם- "לסגור פינות"..

קשה לנו לראות אותו, אנחנו כאובים ועדיין לא מעכלים ובכל זאת אנחנו כל היום סביבו, חזקים ותומכים.

אשמח לעצות, תובנות וכל מה שתחשבו שיכול להועיל.
תודה
מיטל
 
קודם כל -
22/08/14 19:58
453צפיות
מי שיכול לעזור לכם בדיוק בדברים האלה היא פסיכואונקולוגית. אני לא יודעת איפה אתם מטופלים, אבל ברוב המחלקות האונקולוגיות יש אנשי מקצוע (בד״כ פסיכולוגים, יש בתי״ח שאצלם עו״ס מהווים את הפסיכואונקולוגיה) שעוסקים גם בהסבר המצב הנוכחי ובהכנה לשלבים הבאים.
אני חושבת שאין מנוס
22/08/14 20:02
481צפיות
מלומר לו את מה שהוא כבר מבין.
המצב לא פשוט ואתה צריך לעשות הכנות לעתיד מה אתה רוצה?
אישית גם הייתי מכינה כבר מקום בהוספיס (ממליצה על תל השומר למרות שנחסך מאיתנו).
אם ההקרנות יקלו ויתנו הארכת חיים זה רק לטובתכם אבל הוא צריך לדעת מה קורה וזה לא תפקידכם לומר לו את זה.
אני אמרתי לאמא שלי הכל , על החזרה של הסרטן,על הגרורות הדבר היחידי שלא הייתי מסוגלת לומר לה היה על ההוספיס וביקשתי מה אונקולוג שלה שיסביר לה.
תקופה לא קלה עוברת עליכם שולחת חיבוקים חמים ועוטפים ואם את צריכה עצה / אוזן קשבת כל דבר אני כאן.
כל כך קשה.
23/08/14 00:01
213צפיות
לא הייתי במצב דומה, כך שאין לי הרבה תובנות.
לא כל כך ברור לי המצב, איך זה שהרופאים המטפלים מעדכנים אתכם (המשפחה) במצב, ובאפשרות שנותרו רק שבועות אחדים, בלי לעדכן את האבא. הרי הוא המטופל כאן, והוא בגיר, איך זה שגורמי הרפואה לא מספרים לו?
אינטואיטיבית, אני חושבת שאם זה היה אבא שלי, הייתי אומרת לו שהמצב של הגידול לא משתפר, ושזה לא משאיר הרבה זמן. אם הוא לא רוצה לדעת בדיוק כמה זמן, זה גם בסדר, אבל חשוב שיידע שהזמן קצוב, כדי שיוכל לבצע את כל ההיערכויות הנדרשות.
רוצה גם להפנות את תשומת הלב לשירות של מד"א שנקרא אמבולנס המישאלות, שלוקח חולים (ללא תשלום) כמעט בכל מצב למקום שהם רוצים לבקר בו, כל מקום, מחוז ילדות, חוף הים... אם אני לא טועה, השירות הזה פעיל עדיין.
ושוב
מאד קשה ועצוב, אביך איש צעיר
23/08/14 00:35
388צפיות
קשה מאד לבשר בשורה קשה כזו. אבל חייבים.אלא אם כן הוא אומר שהוא לא רוצה לדעת.אני ממליצה להיעזר באונקולוג המטפל, רופא המשפחה המטפל - אם יש לכם ולאבא קשר טוב איתו, ועם פסיכואונקולוגית מהמחלקה האונקולוגית בה הוא מטופל.מנסיוני רוב המטופלים במצב הזה יודעים, בלי שיחה מפורשת. הייתי במקביל עושה שיחה משפחתית איתו ופשוט מדברת איתו על המצב ומתחילה ב״ מה אתה יודע על המצב?״ ולא פחות חשוב ״ מה אתה רוצה לדעת ?״יתכן ונוגדי הדיכאון יעזרו לו קצת לאסוף כוחות.לאחר כמה שיחות משותפות יש מקום לדבר על צוואה, על הוראות מקדימות של ״ חוק החולה הנוטה למות״- אם הוא מעונין לחתום עליהן ולומר מה הוא רוצה ובעיקר מה הוא *לא* רוצה שיעשו.אשמח לעזור, במסר או בטלפון (כשנחזור לארץ).וחיבוק גדול. בשבילך.
כל כך מבינה אותך
23/08/14 00:35
687צפיות
רק לפני חודש וחצי עמדתי בפני אותו מצב.
ידענו שהמצב קשה מאוד וניסינו לדבר עם אבא,שידע הכל,בדיוק כמונו,על מה שעלול לקרות ואולי בקרוב.
למרות שהוא בטוח הבין את המצב,הוא לא רצה לדבר על כלום.לא עשה תוכניות,לא כתב צוואה,התרכז רק בכאן ועכשיו.
וזה נגמר תוך שבועיים וחצי.
היום,יומיים אחרי השלושים,אני מצטערת שלא מצאנו את הדרך לדבר איתו.
אני לא הספקתי להפרד ולהגיד לו מליון דברים שרציתי.ועדיין רוצה.
לצערי אין לי הצעות חכמות אבל אני מקוה שתמצאו את הדרך.בשבילו ובשבילכם.
משתתפת בצערך
23/08/14 00:38
269צפיות
למרות שלא הספקת (והרי אף פעם לא מספיקים את כל מה שרוצים להספיק) - אני בטוחה שהוא ידע חלק גדול מהדברים שרצית להגיד לו.לי עוזר בדברים האלו לכתוב את מה שרציתי להגיד.
º
23/08/14 09:57
21צפיות
º
משתתפת בצערך
24/08/14 09:41
17צפיות
º
לא ידעתי,משתתפת בצערך!
24/08/14 12:34
21צפיות
משתתפת מאד בצערך
24/08/14 16:19
68צפיות
ומזדהה עם מה שכתבת, זה באמת קשה מאד כשנשארים עם הדברים שלא נאמרו ואין וכבר לא תהיה דרך להגיד אותם
 
 
 
 
תנחומיי
25/08/14 08:02
65צפיות
אני בטוחה שהוא ידע את כל מה שרצית להגיד.
אולי תכתבי לו מכתב? זה אולי נשמע מטופש אבל בכתיבה יש משהו משחרר
אוי. מצטערת לקרוא על אביך
26/08/14 02:26
104צפיות
מאיצה באחים ובאחיות שלי לדבר עם אבא ולהגיד לו מה הם חושבים- שלא להישאר עם תחושת ההחמצה (ואני בטוחה שהיא עדיין תהיה)..
מבחינת העניינים הטכניים אני מקווה שתוך יום- יומיים נסגור אותם.
 
תודה.
מיטל
משתתפת בצערך
27/08/14 00:09
50צפיות
הידיעה שזה הולך להגיע לא מקלה על הרגע שבו זה קורה.שולחת לך חיבוקים.
27/08/14 08:47
50צפיות
משתתפת בצערכם.
23/08/14 01:55
163צפיות
לא יודעת. ובכל זאת ההודעה שלך צבטה לי את הלב ולא יכולה שלא לענות.
 
זה שאתם כל היום סביבו חזקים ותומכים זה מדהים - הוא "זכה".... הכי חשוב בעיני זה שהוא עטוף באהבה בתקופה הקשה הזו (ואגב, בגלל הקוים המשיקים בעיני בין לידה ומוות, זו אחרת מהרבה סיבות בעיני שחשוב להיות עטופה באהבה בלידה).  בעיני הכי חשוב זה שלא יהיה שם לבד - כי שהות בבית חולים לבד קשה מאוד אפילו לאדם בריא
 
מי האדם הכי קרוב לו במשפחה? זה בעיני האדם שצריך לדבר איתו. נדמה לי שהייתי מציגה את זה בשיחה כדרכים שבהם "אתה יכול לעזור לנו, המשפחה, עם ניירת ומנהלות בעתיד". הוא הרי יבין - לא?
 
 
º
23/08/14 10:52
27צפיות
אני חושבת שהעובדה שאתם חזקים סביבו...
23/08/14 11:43
239צפיות
מאפשרת לו להרפות קצת וזה טוב. הוא בוודאי מבין את חומרת מצבו הבריאותי והוא מתאבל על גורלו וזה גם מתאים לגמרי.
אפשר לנסות לדובב אותו .שיחות זה עכשיו אפילו אם יהיו הרבה מונולוגים (שלכם). השיחות צריכות להיות כנות: צריך לומר שיחד עם העובדה שאתם ממשיכים להלחם במחלה לשאול שאלות כמו מה הוא היה רוצה בתסריטים שונים . אם יש לו בקשות מיוחדות. וכמובן ללכת מהקל אל הכבד. לא צריך ואסור הכל ביום אחד. גם לכם מותר לפעמים להשבר איתו. אפשר אפילו לשאול אם הוא רוצה להכתיב משהו לבנו הצעיר. (ומהמקום של הבן הצעיר ,רציתי להוסיף בנימה אישית, שאימי נפטרה שהייתי בגיל 12 וגם לא נפרדתי ממנה כמו שצריך מכיון שהאחים הגדולים "הגנו " עלי  ורצו לחסוך לי את נמפגש עם מחלה קשה. בסופו של דבר נשאר לי חלל גדול שלעולם לא מתמלא.)
חשוב ביותר שהוא יהיה חופשי מכאב ככל האפשר. חוץ מחמצן ביתי , לדאוג לאיזון כאב. יש המון תרופות לכאבים ואפשר לעלות במינון ולשנות סוג וגם קנאביס אם צריך.
כאמור אני אחות אונקולוגית  שיצא לי ללוות  לא אחת משפחות אל מות יקירם .לשמחתי יש לנו מערך של פסיכואונקולוגיה . לצערי זה לא תמיד זמין לכולם תמיד בכל מקום עקב אילוצים שונים (ולעיתים מהסיבה הפשוטה שלא מתחברים). מה שקורה שבלב הזה של המחלה מטופלים באשפוז יום.ורק שהמצב מחמיר יותר מתאשפזים במחלקה ואז לרוב כבר אי אפשר לדבר. אני מקווה שבבי"ח שאתם נמצאים בו , יש לכם את הרשת תמיכה הזו גם באשפוז יום וגם במחלקה. כדאי  לבדוק גם על ההוספיס אך לא תמיד מגיעים לשם.
23/08/14 13:19
134צפיות
ההודעה שלך קשה כל כך והופכת את הבטן.
האם קיימת אפשרות לבקש מגורם חיצוני (שאינו מעורב רגשית) לדבר עם אביך? רופא?
נסי לקרוא גם ב'שירת השבט', http://www.shirathashevet.com/#!untitled/c15su, אולי תוכלי להעזר. וגם כאן: http://www.haaretz.co.il/captain/net/.premium-1.24....
אין לי עצות וממילא כבר כתבו לך
23/08/14 21:59
171צפיות
רק רוצה להגיד לך שאני חושבת עליך ועליכם מאז שפרסמת את ההודעה. זה כל כך כואב והמצבים הנובעים מהמצב הזה, בלתי אפשריים. הכל גם דחוף וגם עמוק וגם עצוב בעצב תהומי
מקווה בשבילכם להכי טוב שאפשר לקוות, לטווח הקצר וגם הרחוק.
מצטערת לשמוע על חומרת המצב
24/08/14 00:46
159צפיות
זוכרת את ההודעה הראשונה שלך עם גילוי המחלה.
מצטרפת לדר' T הרגישה ועצתה המקצועית, לסוכריה שהציעה פסיכואונקולוגית ולדונה שהציעה, מניסיונה הכואב - לא לפספס את השיחה ולומר את כל מה שצריך להיאמר לפני שיהיה מאוחר מדי.
אני מניחה שהוא יודע עד כמה המצב קשה - נסו להקל עליו ככל הניתן, להיות איתו ככל הניתן ולהקיף אותו באהבה.
 
שולחת חיבוק מחזק ותומך.
ימים קשים.
 
(אני ש י ר ל י 32. לא יכולה להחליף ניקים)
º
24/08/14 04:35
19צפיות
יש "מלווים רוחניים" לחולים סופניים.
24/08/14 08:50
237צפיות
הייתי מתייעצת עם מישהו כזה. באופן אישי לא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר בנושא כזה לבד בלי להישען על מישהו. אתם צריכים משענת לא פחות ממנו... 
שולחת ומצטערת כל כך לשמוע
24/08/14 09:40
136צפיות
אין לי מה להוסיף ואני מצטרפת למה שכתבו מעלי.
חיבוקים חזקים
אין לי מילים חכמות
24/08/14 12:35
177צפיות
תהיו חזקים.
יקירתי האהובה
25/08/14 06:58
182צפיות
לא מצליחה עם ה"חופש הגדול" וצוק איתן להיות בקשר, מצטערת, יודעת שעוברים עליכם ימים לא קלים בכלל מכל הכיוונים וחושבת עלייך המון.
לדעתי נושא האוכל והשתיה קשור בהחלט גם לטיפולים ולמצב הבריאותי בכלל זה משפיע מאוד.
רואה שנתנו לך כאן עצות טובות, אין לי מילים רק שליבי אתכם, מקווה שתמצאו את הדרך לדבר איתו ולהפרד ממנו.
מקווה שנצליח להפגש בקרוב (לא מצליחה לארגן את המפגש שרצינו).
 
כל כך קשה
27/08/14 00:25
91צפיות
אימי אובחנה כחולת סרטן (״הרבה סרטן״ כמו שהרופאה שלה אמרה) לפני כארבעה חודשים.ומאז אין יום שאני לא הוגה בנושא זה או אחר של המחלה.אחת התובנות הראשונות שלי היו שאין לנו סודות מפניה.עד עכשיו היא היתה ״מבוגר אחראי״, ואם עכשיו אני מתחילה להסתיר מפניה דברים,אני ״בוגדת״ בה.לא בכל מה שעובר לי בראש אני משתפת אותה, אבל דברים שמתייחסים למצבה, זכותה לדעת.דבר נוסף שהבנתי הוא, שלמרות כל מה שאני יודעת (או מאמינה), הבחירות שלה הם הדבר הנכון.למשל, אני מאמינה בדיקור, אבל אמא שלי לא, ולכן הדיקור הוא לא כלי לריפוי בשבילה.אחרי שתדברו איתו, תאמינו שהבחירות שלו הם הדבר הנכון (במיוחד עבורו).אני מאמינה שהשלמה עם הדרך שהוא בוחר עוזרת למשפחה להשלים עם הדרך שנסללה בסופו של דבר.שולחת לך הרבה חיבוקים.ומקווה לימים יותר שקטים.
מצטערת מאוד לקרוא
27/08/14 08:46
140צפיות
כמה קשה .
 
אין מנוס אלא מלדאוג לדברים המעשיים ומהר ואז (ובמקביל) פשוט להקיף באהבה ולהגיד כל מה שחשוב ועוזר.
 
חיבוק גדול
פשוט חיבוק גדול וצר לי לשמוע
27/08/14 20:50
163צפיות
מחזקת את ידיכם ומאמינה שגם במקרים כאלה תמיד צריך להגיד את האמת, גם אם היא קשה וכמובן בליווי המקצועי שהוצע לכם, בזה אני לא מבינה.
אבל יצא לי ללוות שכנה קרובה ומבוגרת החל מרגע האבחון ועד הסוף והרגשתי שהדיבור הכנה ולפעמים השתיקה הכנה, עוזרים לה.
היא כעסה, היא ניסתה לטפל ובסוף היא החליטה לשמור על איכות החיים ולא על משכם.
אני לא משווה לליווי אבא צעיר יחסית בדרכו זו, אלא רק חולקת מנסיוני המועט שהייתה משמעות רבה לזמן שנשאר אחרי האבחון ובו היא באמת סגרה את כל המעגלים שרצתה והמבט האמיץ באמת מאוד סייע לה לתחושתי, לצאת מהעולם הזה, כמה שיותר שלמה עם עצמה.
אנחנו ליווינו אותה עד שלב ההוספיס, ממש עד הימים האחרונים וחשתי שהיא עזבה את העולם בצורה הכי טובה שאפשר.
ברוגע, בהשלמה, אחרי שניסתה את כל האפשרויות והתפייסה עם מי שמצאה לנכון.
מה שאני מנסה להגיד שהרגשתי מאוד חזק כמה שזה שידעה מה בדיוק ופחות או יותר כמה זמן יש לה, עזר לה.
תודה לכל העונות. קראתי את כל התגובות
31/08/14 13:17
224צפיות
והחיבוקים וההשתתפות הועילו להרגשה הכללית.
הוא דועך מיום ליום.
דיבתי איתו, אמרתי שהרופאים אמרו שנותרו "שבועות". בלב כבד הוא חתם על יציאה לפנסיה. על צוואה לא שוחחנו איתו.
 
תכל'ס, למרבה הכאב, אפילו הערכה של שבועות נראית אופטימית.
 
תודה.
מיטל
 
 
º
שולחת שוב חזק. עצב וכאב שאין לו סוף
31/08/14 22:53
20צפיות
נפתח פורום הורים לילדים מיוחדים|*|
24/08/14 13:06
130צפיות
|חיבוק|פתחנו בשבילכם את פורום הורים לילדים מיוחדים בו תוכלו לשתף בחוויה של ההורות לילדים המיוחדים שלכם, ולתמוך בהורים החדשים בתחילת דרכם.
אתם מוזמנים לשתף ברגשותיכם העמוקים, לפרוק ולחלוק בהתמודדות שלכם ההורים, עם גידול ילדים מיוחדים.

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
אז.. איך היה השבוע שלכן?
57תגובות
21/08/14 15:22
631צפיות
בארץ או בחו"ל? בבית או בטיול? ואיך משפיע  עליכן ההמשכון הכי זריז בהיסטוריה "צוק איתן 2 - שובן של הרקטות"?
 

(המשך...)
בארץ או בחו"ל? בבית או בטיול? ואיך משפיע  עליכן ההמשכון הכי זריז בהיסטוריה "צוק איתן 2 - שובן של הרקטות"?
 
º
שאלות כלליות זה פה?
21/08/14 19:07
230צפיות
נניח שעשיתן פשלה...
21/08/14 19:11
888צפיות
מהזן שקשור בכספים, כלליים כאלה, של ועד גן.
פשלה שלא ברור איך קרתה, כי בדקתן את עצמכן כל הדרך.
והיה לכן כל כך ברור שעשיתן הכל בסדר, שהאשמתן את כל העולם ואחותו (כביכול בצדק) במה שקרה... בתפוצת נאט״ו בערך.
ועכשיו יש חוב שצריך לשלם, אבל אין ממה לשלם אותו... וכבר עברו חודשיים של חופש ולכו תמצאו את כולם עכשיו... ותסבירו שבעצם טעיתן בדרך...
מה הייתן עושות?
אני לא בטוחה שהבנתי.
21/08/14 19:48
495צפיות
איכשהו חסר כסף בחשבון של הועד ויש עוד חוב שהועד צריך לשלם? למי החוב? יש לך מושג לאן נעלם הכסף?
רגע אחד, קודם כל אני רוצה לברר משהו:
21/08/14 20:07
586צפיות
אם לא ברור איך הפשלה קרתה, האם זה ברור בכלל שהפשלה היא באת פשלה שלך ולא של מישהו אחר?
האם יש סיכוי שאת ממהרת מדי לקחת אחריות על עצמך?
המישהו האחר היחידי זה הבנק
21/08/14 20:33
622צפיות
לצערי האחריות היא לגמרי שלי ואני גם לוקחת את זה די קשה...
 
אני חושבת שזה תלוי בכמה דברים ...
21/08/14 20:50
578צפיות
א. באיזה סכום מדובר ... (אם קטן יחסית אז אולי כבר עדיף לשלם מהכיס האישי במקום להסתבך בהתעסקות בנושא)
ב. האם הילדים ממשיכים בגן לשנה הבאה או שהתפזרו למסגרות אחרות
אם הילדים ממשיכים באותה מסגרת ומדובר בסכום משמעותי, היית מנסחת מייל שמסביר את הטעות, מפרט את ההתנהלות שנעשתה ומכיל גם התנצלות אישית 
ואז לאסוף את הכסף בשנה הבאה או לקחת אותו מתשלומי הוועד של השנה הבאה
זה סכום לא קטן
21/08/14 20:58
740צפיות
לא 500 שקל שאני יכולה לכסות ונגמר ותאמיני לי שהייתי עושה את זה.
מחצית הילדים עולים לכתה א׳, כך שהגן לא ממשיך באותו הרכב.
ועכשיו וידאתי סופית שזו טעות שלי - שני ספחי צ׳קים קטנים שחמקו מעיני שלוש פעמים לפחות...
בא לי לקבור את עצמי.
ז״א שהוצאתם יותר כסף ממה שתוכנן
21/08/14 21:38
801צפיות
זו טעות בתכנון, זו לא רמאות, מעילה, או משהו כזה. אני חושבת שמצב כזה הייתי שולחת להורים את פירוט ההוצאות, ומסבירה שנוצר חור בתקציב שיש לחלוק בין כולם.
אחרי שיחה עם הגננת (שתבורך) זה מה שעשיתי
21/08/14 21:46
809צפיות
אוף, כמה שאני לוקחת את זה קשה
 
מחבקת אותך
21/08/14 22:18
431צפיות
זה הסיוט של כל גזבר
 
22/08/14 02:27
218צפיות
תזכרי שמי שלא עושה לא טועה...
ואת עושה, תורמת ומשתדלת
מקווה שייפתר במהירה ואת תנשמי לרווחה.
מצטרפת למרגיעות
22/08/14 11:48
295צפיות
אלה דברים שקורים
 
ומבחינה מעשית- זה הזמן לנצל את רשימת הווטסאפ שכולם כל כך מתלוננים עליה ולהעביר מסר/בקשה בנושא. תנסי לנסח בצורה ענינית, כזו שלוקחת אחריות אבל לא מתחננת לרחמים.. מנסה לחשוב אם הייתי מקבלת בקשה כזו- לא חושבת שהייתי כועסת על מישהו, אולי מתבאסת על ההוצאה הלא צפויה (אך מניחה שכשמחלקים לכלל הילדים בגן זה לא כזה גבוה), ובעיקר היה עוזר לי הנחיות לצורת תשלום נוחה.
אולי זה יעזור קצת להרגיע את התחושות
22/08/14 16:51
365צפיות
רוצה לספר שכשבכורי היה בגן טרום חובה, היה ועד של הורים די חדשים בעסק וגם גננת מחליפה (הקבועה היתה בשבתון) שלא התערבה ולא עזרה בענייני הכספים.
בערך באמצע יולי קיבלנו הודעה שהיתה חריגה מהתקציב, יש חוב במכולת וצריך לשלם עוד 50 ש"ח בערך. לא אני ולא אף אחד מההורים האחרים שהכרתי בגן הזה עשו עניין או התבאסו לשלם.
הבעיה העיקרית, נראה לי, היא טכנית לאסוף את הכסף ולוודא שכולם זוכרים. אבל טעויות קורות ומי שלא עושה- לא טועה (קלישאה אבל ממש נכונה בעיני)
קורה ולא הייתי מתרגשת בכלל אם הייתי מקבלת ווטסאפ לשלם.
22/08/14 21:43
437צפיות
כמו שאמרתי לבתי הבוקר כשהיתה פדיחה משפחתית לא נעימה והיא רצתה לקבור את עצמה בחדר- במילא תצטרכי לצאת בסוף אז בואי נצא ביחד, נרים ראש ונגמור עם זה
תודה מקסימות
23/08/14 20:55
354צפיות
והאמת שגם הגננת המקסימה מאד עודדה את רוחי.
האבא שתחקר אותי היום, קצת פחות... אבל זה כנראה חלק מהעניין.
 
בפעם היחידה שהייתי בועד הורים זה גם קרה!
25/08/14 15:03
214צפיות
אני רציתי למות.. כמובן... (למרות שהכסף עצמו לא היה אצלי.)
השתיים האחרות שהן ותיקות ממני ופעילות בועדים... לא לקחו את זה כל כך קשה. כנראה שזה קורה לפעמים.....
אני זוכרת שדברנו עם הגננת ואיך שהוא זה בסוף הסתדר....
תמיד יש את אלו עם שאלות התחקור.....
25/08/14 21:15
167צפיות
אבל הרוב הקובע .....
 
<בעלי היה בוועד הגן ובועד בית, אז תמיד יש את  " האבא המתחקר" , בדר"כ אחרי שמסבירים הם מבנים .....>
כל הכבוד לך שבכלל התנדבת לתפקיד.
26/08/14 11:23
155צפיות
אני מניחה שכל ההורים מודעים לעובדה שטעויות קורות. אל תלקי את עצמך, זה תפקיד שכשהוא הולך כמו שצריך אף אחד לא מודה לך, וכשיש טעויות את אוכלת את הלב. אז אל תאכלי את הלב.
מבאס
23/08/14 14:16
200צפיות
בשנות בית הספר (שלי) זה קרה לי ומאז אני אף פעם לא לוקחת על עצמי ענייני איסוף כספים.
 
אבל במקרו, צריך לקחת בחשבון שכשנושאים בתפקיד, גם ציבורי, עושים טעויות, וזה לא נורא. הרי לו היית הורה היית מקבלת בהבנה טעות כזאת שנעשתה בתום לב, על ידי מישהו שהתנדב כל השנה לדאוג לענייני הכלל, נכון?
מעבר להצטרפות להרגעות, יש לי הצעת ייעול
22/08/14 09:05
619צפיות
מעבר לתכנון התקציב השנתי בראשית השנה, סביב יום העצמאות- שבועות עושים ישיבת תקציב עם לפחות עוד בוגר אחראי אחד, ועושים בקרה על כל סכום שנכנס ושיצא ועובדים על הצפי לקראת מסיבות סוף שנה. חשוב שהבדיקה תהיה בלתי תלויה, כלומר, שלפחות שתי עיניים יעברו בקפדנות על המאזן.
 
גזברות היא תפקיד קשה וכפוי טובה, נסי לא לקחת קשה.
 
 
 
 
יש לי הרגשה שאני לא אהיה גזברית שוב בקרוב
22/08/14 11:15
435צפיות
אבל לוקחת לתשומת לבי אם זה יקרה שוב בטעות
המלצות
21/08/14 10:52
571צפיות
רוצה להמליץ על שומרי הגלקסיה, ועל הדיסק של החצר האחורית. בטח כולם כבר שמעו וראו. אבל לטובת אלה שכמוני לא מעודכנים - האזנה משובחת.
״תקופת מבחן״ ב-יס, של אביגיל שפרבר:
21/08/14 23:00
464צפיות
משפחה מופלאה, אמהות מדהימה של אמא שלה (וגם שלה). אחאות נדירה ומרגשת. יש מזדהות בקהל?
º
23/08/14 10:03
10צפיות
º
ראיתי את הפרק הראשון עכשיו ביוטיוב.
23/08/14 15:15
22צפיות
º
תודה על ההמלצה. "החצר האחורית"- אהבתי
22/08/14 10:40
69צפיות
נסי לתפוס הופעה של החצר האחורית
22/08/14 21:17
191צפיות
תענוג אמיתי.
 
ומוסיפה להמלצות את ״משפחתי וחיות אחרות״ שיצא בתרגום חדש (אם מישהי צריכה סיבה לקרוא אותו שוב).
וגם אומרת שאם אתן עוברות בספריה ליד מדף ברונטה ונזכרות שלא קראתן את אנקת גבהים מאז התיכון, אולי לא כדאי להחליט לקרוא אותו מחדש. או שאני השתניתי מאד או שהספר....
מי קראה את "בעלת הבית" של נעה ידלין?
23/08/14 13:53
304צפיות
סיימתי אותו השבוע ואני מחפשת מישהי לחלוק איתה מחשבות.
אני...אבל מזמן.יש לי תחושה שאני זוכרת בדיוק על מה הספר...
23/08/14 14:02
270צפיות
תזמיני אותי לכוס קפה ובכיף אחלוק איתךמחשבות (רק זכרי שאני לא ממש שותה קפה...זה יצטרך להיות משהו אחר...בקטנה ).
º
אני אגיש לך מגבת גוף ורדרדה במקום.
23/08/14 14:03
44צפיות
אני קוראת אותו עכשיו...
23/08/14 16:50
276צפיות
אוי תפתחי דיון בנושא הספר פה?
º
באיזה עמוד את?
23/08/14 17:03
39צפיות
לא זוכרת, די באמצע
23/08/14 17:09
208צפיות
(אני לא בבית עכשיו). מבטיחה לגמור אותו תוך יומיים.
º
אז נדבר אחרי שתסיימי אותו.
23/08/14 17:15
35צפיות
º
23/08/14 17:29
1צפיות
º
אני
23/08/14 22:23
22צפיות
º
אני
23/08/14 22:39
17צפיות
º
אני קראתי אותו לפני כחודש. אשמח לקחת חלק בדיון.
24/08/14 09:25
31צפיות
º
נפתח דיון בשבוע הבא!
24/08/14 16:18
18צפיות
ענבים מזן "סייבל"
23/08/14 19:18
350צפיות
יש להם טעם של טרופית
º
זה טוב או לא ??!!
25/08/14 21:10
24צפיות
תהיות בת מצווה
44תגובות
20/08/14 16:42
1195צפיות
ורגע לפני שמפרטת אני משתוממת מזה שהפורום הזה הגיע לגיל שבו זה ממש לא נושא רחוק ולא מוכר אלא כזה שאני משערת שמעסיק רבות מאיתנו. לא נתפס לי, זה עבר בצ'יק!
אז ככה - הגדולה חגגה 11 לפני חודשיים. 
הבית חילוני, אבל אנחנו כן מחוברים לחלקים של המסורת היהודית שקשורים...

(המשך...)
ורגע לפני שמפרטת אני משתוממת מזה שהפורום הזה הגיע לגיל שבו זה ממש לא נושא רחוק ולא מוכר אלא כזה שאני משערת שמעסיק רבות מאיתנו. לא נתפס לי, זה עבר בצ'יק!
אז ככה - הגדולה חגגה 11 לפני חודשיים. 
הבית חילוני, אבל אנחנו כן מחוברים לחלקים של המסורת היהודית שקשורים בבית, במשפחה, בחגים, בציון מאורעות חיים חשובים. אז כן, מרגישה שבת המצווה היא בהחלט מועד שחשוב לי לציין איתה. 
העניין הוא שמעבר לשאלת המסיבה/טיול לחו"ל וכו' (שהם חלק מהנורמה התרבותית בקרב מרבית יהודי הארץ), אני רוצה לייצר אמירה ערכית, עשייה שיש מאחוריה דבר. אבל זו צריכה להיעשות בקונטקסט אתיאיסטי - אני לא מתחברת בשום צורה שהיא לא לאמונה באל ולא לתפילות ולא לשום דבר שקשור בבית כנסת. אז שקלנו לרגע לחבור לקהילה הרפורמית פה בעיר, אבל גם אצל הרפורמים - הדת והתפילה לא מתחברים לי.
מצד שני, אנחנו גרים בעיר, לא יישוב קהילתי קטן או קיבוץ. כלומר - אנחנו די לעצמנו בעניין הזה ואני מתקשה לחשוב על עשייה שכזאת כשהיא מחוץ למסגרת שתנחה אותנו.
יש רעיונות? קצות חוט? מחשבות?
 
התקן תוך רחמי- נובה
22/08/14 00:37
302צפיות
היי,
 
יכול להיות שעקב ההתקן במידה ושלפוחית השתן מלאה ואני מתעטשת או קצת מתאמצת בורח קצת פיפי?
 
האם תקין?
לא נשמע לי שזה קשור להתקן
22/08/14 00:50
232צפיות
מה שאת מתארת בד״כ קשור לחולשת רצפת האגן, אך כדאי להתייעץ עם הגינקולוג המטפל ששם את ההתקן.
היי דר טי נוקי...אני 8 חודשים אחריי הלידה ולא היה לי את זה..
22/08/14 14:55
195צפיות
רק אחריי ההתקן זה קרה
º
אז אני ממליצה שוב להתייעץ עם רופא הנשים המטפל
23/08/14 00:39
34צפיות
ני מגעגעת ללבד שלי.
46תגובות
19/08/14 19:07
1132צפיות
עשר שנים אחרי המפץ הגדול, אני יושבת בחצר, ואחרי שניה הוא יוצא להגיד לי שאני צריכה חברה. והקטנה יוצאת מהבית אחריו ונדבקת לחיבוק. ואז הגדולה יוצאת ומבקשת שינקו לה את הרגליים מצבע בטרפנטין.
בית של 120 מטרים רבועים, וכולם תמיד באותו חדר איתי.
מכל הדברים כולם, הדבר אליו אני מתגעגעת הכי-הכי...

(המשך...)
עשר שנים אחרי המפץ הגדול, אני יושבת בחצר, ואחרי שניה הוא יוצא להגיד לי שאני צריכה חברה. והקטנה יוצאת מהבית אחריו ונדבקת לחיבוק. ואז הגדולה יוצאת ומבקשת שינקו לה את הרגליים מצבע בטרפנטין.
בית של 120 מטרים רבועים, וכולם תמיד באותו חדר איתי.
מכל הדברים כולם, הדבר אליו אני מתגעגעת הכי-הכי מלפני ההורות זה הרגע לבד, שבו את יכולה סתם לבהות, או לחטט באף.
המיאש הוא שתכף מסתיימת החופשה, ופה הכל ימשיך להיות באותה מתכונת, כל יום כשאחזור בצהרים מהעבודה.
כמה טוב שפה אפשר לפרוק.
רעיון לפינה חדשה בפורום
18/08/14 12:57
825צפיות
עלה במוחי (הלא-קודח, אם כי עם קצת חום) רעיון ל"פישינג" פסיבי ולא מתחייב של נושאים לדיון בפורום.
אנחנו רוצות לדבר על  נושאים שברומו של עולם, אבל איכשהו הדיונים לא עולים או שעולים ולא ממש תופסים נפח.
זה גורם לגולשות לא להתנדב לפתוח הודעות חדשות עם נושאים מאתגרים או עמוקים, כי יש חשש שלא תהיה הענות.
אני מציעה שנפתח פינה בשם "נושא השבוע שלי", שבה כל אחת תכתוב את הנושא שהעסיק אותה השבוע. 
אני חושבת שמטבע הדברים, נושאים שידברו  אל שאר המשתתפות יתפתחו לכדי דיון.
 זה גם מקום לשיתוף, גם מקום לסוג של קיטור/תהיה/התבטאות וגם במה לא מחייבת להצעת נושאים.
בואו נצביע?
אני - בעד.
18/08/14 13:12
133צפיות
גם אני בעד!
 
אני בעד כל רעיון שיפיח חיים בפורום...
18/08/14 13:28
267צפיות
רק תהייה בקשר לנושא הספציפי הזה: אין חשש שזה יהיה שרשור של ערב-רב של נושאים שאינם קשורים זה לזה? ואז נושאים חשובים עלולים ללכת בו לאיבוד? או שלא הבנתי את ההצעה כל כך...
הבנת בדיוק וגם דוגמא
18/08/14 13:39
235צפיות
זה ערב-רב של נושאים.
כל נושא שמספיק חשוב בשביל להעסיק גולשות אחרות הוא לגיטימי.
 
לדוגמא נושא השבוע שלי - חתונות. מעורבות (כמו החתונה של הזוג מיפו) ואזרחיות (כמו התביעה של אלי אקסלרוד, שעשו עליו כתבה בחדשות ערוץ 10). 
 
º
רעיון מעולה. אני בעד.
18/08/14 14:02
55צפיות
º
למה לא, אפשר לנסות
18/08/14 21:51
23צפיות
º
אפשר לנסות בכיף
18/08/14 23:47
18צפיות
גם אני בעד - נראה לי אחלה
19/08/14 00:18
98צפיות
האמת שרציתי מזה כבר לפתוח שרשור טבעונות ולשמוע מנסיונן של אלה שבחרו בדרך זו. אבל מישהי פה כנראה קראה את מחשבותי
º
19/08/14 09:35
6צפיות
אני מרימה להנחתה
19/08/14 10:07
689צפיות
מעלה משהו מאוד לא מגובש. מאוד. מתייחסת לשרשור של הירושלמית לגבי הקשר עם ההורים, מחילה על חטאי ילדות וצעידה קדימה. האני הרציונלי שלי מסכים עם כל מילה. אבל. מה קורה כאשר הקשר הסבי דורך ובגדול על אותם מקומות? גם בקשר עם הנכדים וגם בהתנהלות מול הילדה שלהם?ירושלמית כתבה שהמחילה מלאה ושלמה לאור הקשר הנפלא עם הנכדים. איך מתנהלים, זורמים, מדפדפים או מה שלא יהיה כאשר רואים אינטראקציות תקלתיות מול הילדים ( אמירות שהלב נחמץ מלשמוע אותן. והעוצמה מגיעה ממשקעי ילדות, אין ספק) כשהרצון לבלות איתם מגיע כסוג של דרשנות שמזינה חוסר שביעות רצון ( בתרגום רשי - הבנתי שאני מתבססת על עזרה בתשלום. גדלתם את שלכם, ילדי הם הבעיה שלי. אז למה את מה שהבהרתם לי אתם לא מבינים בעצמכם וממשיכים עם הלכאורה הזה שאתם לא רואים מספיק את הנכדים?)אין מקום פה לשיטת הפרד. בכלל. מקווה לקרוא אתכן ולמצוא איזו תובנה,איזה משפט חמקמק ומזכך. כבר הצליח לי פעם,אולי יצליח לי שוב.
לא הבנתי עד הסוף
19/08/14 10:37
309צפיות
נדמה לי שהעלית שני דברים.
 
הראשון היא מצב שבו את שומעת אמירות שלהם בהתנהלות מול הנכדים שגורמות לליבך להיחמץ (?). אני אישית, בכזה מצב, הייתי מעמידה אותם במקום ומיד. את כבר לא ילדה - את מבוגרת, והאחריות לשלמותם הנפשית של ילדיך היא שלך. הם לא צריכים לסבול כל מיני %$%# שאת סבלת בתור ילדה - את נמצאת שם כדי להגן עליהם. בעיני זו גם נקודה עוצמתית שיכולה לעזור לך להתגבר על הבאסה מהעבר. כי הנה - את פה ויכולה לחסוך מילדיך שלך את ה-%$%# הזה.
גם אם העוצמה מקורה במשקעי ילדות - זה עדיין בסדר לשים אותם במקום.
 
את השני לא הבנתי עד הסוף. זה מין קטע בפולנית צחה שכזה שבו הם לא רוצים שתפילי עליהם את הילדים יותר מדי ומצד שני מתלוננים שלא רואים אותם מספיק? שיחליטו מה הם רוצים. אם הם רוצים/מוכנים להתחייב ליום קבוע בשבוע - שיקחו (בהנחה שגם הילדים רוצים). אם הם לא מוכנים להתחייב וסתם מייבבים שלא רואים אותם מספיק תסבירי להם שאי אפשר לשחק לבייביסיטר עם החיים/משכורת - ולכן או שיקחו יום קבוע או שיפסיקו להתלונן. אין גמישות אינסופית - זו לא תכנית כבקשתם אלא זה החיים שלך ושל משפחתך שאת צריכה לארגן.  אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו...
 
מקווה שהצלחתי להבין נכון. את מוזמנת להתעלם אם לא קלעתי. אני, לכשעצמי, פתרתי חלקים רבים מהמשוואה על ידי מעבר ליבשת אחרת....
ובכן, לתחושתי זה באמת לא היה ממש משנה
19/08/14 12:37
223צפיות
אם היינו חיים ביבשת אחרת...וכן, זה קטע פולני. לבוא אלינו?.....פחחחח.  פעם בשבוע? בשבועיים? בחודש? קרעת אותי. אנחנו צריכים להגיע. כשנוח להם. ואז זה תלוי אם יש להם כוח - כי יכול להיות שנבוא ולא יהיה להם. או שתהיה מתוכננת פעילות ולילדים לא יתחשק. אז הם נעלבים.  והאמת, מותר להם להיות עייפים. ומותר להם שלא יהיה להם חשק. אבל אבוי אם זה ידובר - מייד הכחשה גורפת ומה פתאום והכל טוב, וזה בראש שלך וכו. ושוב התחושה המוכרת מילדות שהאוטנטיות שלי ובוחן המציאות  שלי מכובסים ונסחטים ואני מואשמת.  
היבשת האחרת עוזרת מאוד מבחינה פרקטית....
19/08/14 17:03
164צפיות
לא צריך להתלבט איך ומתי לבוא לבקר וכו'. למרות שאני מניחה שאנשים מניפולטיביים מנצלים טכנולוגיה מודרנית ומושכים בחוטים דרך סקייפ ודומיו.
 
על כל פנים - יש מצב שההורים שלך גורמים לך יותר מועקה מאשר נחת? כי בעיני החיים קצרים מדי מכדי לסבול (אין לך גנים "פולניים" משני הצדדים אני מניחה ).  לא צריך הפרדה לתמיד, אבל אפשר בהחלט לקבוע מחדש את כללי המשחק, ולהבהיר שאין גמישות בעניין הזה.  אם הם רוצים לראות את הנכדים שלהם - זה יכול להיות בתנאים *שלך*.  את ילדה גדולה, את לא גרה בבית שלהם, ואת לא צריכה להסכים שאף אחד יערער אותך בכל מיני מניפולציות רגשיות. 
 
לדעתי את תופתעי מכמה דברים יכולים להשתנות אם תציבי תנאים שאינם נתונים למו"מ. חבל שאת מציגה את עצמך כ"חלשה" בסיטואציה הזו. לדעתי יש לך הרבה יותר כוח ממה שנדמה לך
 
 
התשובה בעיניי היא גבולות והפרדה
19/08/14 11:08
177צפיות
והגבולות וההפרדה צריכים קודם כל להתחיל אצלך פנימית בתגובות שלך מול ההורים
וגם גבולות בינך ובין הילדים, במובן של להבין שהילדים שלך לא מגיבים אל ההורים שלך כמו שאת הגבת בתור ילדה
 
לאינטרקציות תקלתיות אפשר להגיב
מגיבים אל ההורים בצורה חד משמעית שמסבירה להם מה מתאים ומה לא מתאים עבורך ועבור הילדים שלך,ואם צריך גם נוקטים סנקציות כשאין היענות לגבולות שלך
ומגיבים אל הילדים בצורה מכילה שמאפשרת להם לדבר על מה שקורה ואיך הם מרגישים
 
ואת התגובות עושים בנפרד, כלומר, לא "מביישים" את סבא/סבתא מול הילדים
 
את החלק השני של השאלה לא הבנתי...
ומה זאת אומרת אין מקום לשיטת הפרד ?
מה שעוזר לי -הידיעה שהם רק סבים. וסבתא זה לא אמא.
19/08/14 12:08
249צפיות
להורי היתה השפעה עצומה על האדם שאני, וזה לא כך לגבי הסבים שלי, מלבד שכבה חשובה של אהבה וקבלה.
סבתא שלי מצד אבא היא מהממת. אבל היא ביקורתית ,תובענית ,עם ציפיות מאד גבוהות, לשון חדה וחוסר טקט וצורך עז לפאר את עצמה.
בתור נכדה חויתי (ועדיין חווה) אותה כאשה נורא מצחיקה. הצורך בקהל וחוסר הטקט שלה פשוט קורעים אותי, כי בתור נכדה אני לא חסינה משבט לשונה אבל פשוט לא אכפת לי (למרות שאם אמא היתה אומרת לי ככה הייתי נפגעת קשות).והציפיות הגבוהות שלה לא עניינו אותי מעולם.
לגבי הסבתא השניה, הנוקשה- החוקים שלה והיקיות היו נושא מספר אחד לבדיחות שלי יחד עם בני הדודים שלי, שהיו עושים הכל כדי להפר את החוקים. לו הייתי בתה המצב היה לגמרי אחר.
סבא שלי העדיף את בן דודי כי הוא בן- אהבתי לבקר ולשחק איתו לא פחות. כשבן דודי נכח, פשוט הצקנו לו, שידע מה זה, אבל זה לא דגדג לנו במיוחד. אין בכלל מה להשוות לרמות שהורה שמעדיף ילד אחד, פוגע באחיו.
כל הקשיים האלה עברו מעלי וכל מה שהבחנתי וקיבלתי היו החלקים הטובים, האהבה והנתינה במופעיה השונים(שש בש ומשחקי קלפים, ביקורים, תשומת לב, סיפורים, קובות, עוגות, סבלנות, מתנות..)
 
 
את צודקת
19/08/14 12:45
193צפיות
אבל לפעמים אני רואה את הבן שלי מתקפל תחת אמירה מסויימת וברור לי שהתגובה שלי מגיעה ממקום עמוק יותר. מאידך - גם בעלי מגיב באותה חריפות ואפילו יותר ( כי אני מכירה את המטריאה) ויכול להיות שהוא מלבה את העניין. בעצם, די בטוח. הבת מרחפת מעל. ואני יודעת שהם אוהבים בדרכם. אני זכיתי לצד אחד של סבים עם אהבה מכילה ללא תנאי וצד אחד שהעדיף בני דודים אחרים ואנחנו זכינו להתעלמות גורפת. ממרומי קשישותי אפילו לו צר לי על הזוג המרוחק ואמירות שהם היו אנשים מיוחדים עוברות לידי. גם אני והאחים שלי נפלאים והם לא זכו להכיר אותנו. והם היו המבוגרים בקשר - וזה לא צלח. לא רוצה כזה דבר בשביל הילדים שלי - וזה מאלץ אותי להיות המבוגר האחראי בקשר. וככה הקונפליקטים עם ההורים שלי, במקום לקבל פאזה בוגרת וחברית חווים ילדות שניה ומופרעת וחבל לי. ותודה לכולן על התגובות - נראה לי שאני רק הולכת ומסתבכת עם הנושא הזה ואולי עדיף להמשיך במוד שיוט....
כשבוחן המציאות והאותנטיות שלך נפסלות, את נדרסת.
19/08/14 15:25
177צפיות
אני מכירה מקרוב ,בהקשר פחות פוגע (זוגיות) את הנזק העצום כשמי שמולך פוסל בצורה עקבית את בוחן המציאות שלך, אז אני כבר מעריצה אותך ששרדת את זה.
אצלי מאד עזר כשמישהו נוסף- חברה, בן זוג, או אשת טיפול- אישרו לי את הרגשתי , נתנו תוקף שהיה לי חסר.
מקום שבו אחרי כל אינטראקציה רעה ניתן יהיה א, לשים לב שזה מה שקרה שם. שהוכרזת כלא מבינה/לא קולטת נכון/משוגעת/טיפשה/מגזימה/לא יודעת.
וב', לתקף את בוחן המציאות שלך, להזכיר לעצמך שאת מבינה את המצב היטב, שאת מנתחת את הסיטואציה נכון.
למרות מה שהם אמרו.
אולי את יכולה למצוא את המקום הזה. שלא מערער עליך אלא מחזק.
כשמציבים גבולות מולם ליד הילדים, לטעמי מותר וכדאי להעזר בבן הזוג, ואולי זה דוקא טוב שהוא מלבה. שהוא לוקח את הויכוח אליו.
ולצד זה, אמא שלי אומרת שקשר בין כל שני אנשים חייב להיות ישיר, כלומר ללא תיווך של אדם שלישי. גם אם זה סבא ונכד שרק נולד. וחמותי אומרת ש"הילדים מאד מפריעים לקשר עם הנכדים". ובאמת למדתי עם הזמן, שכשהילדים אצל חמותי -כדאי שאלך. זה לא שאם אהיה שם אז זה יגן על ילדי מהדיבורים שלה שהייתי רוצה לסנן (חמותי היא סהכ בסדר גמור ואני מאד מחבבת אותה, אבל יש לה הערות נגיד על משקל ועדינות שמחרפנות אותי ואת בתה). אז אם זה מעצבן אותי להיות שם, עדיף שאלך ואסמוך על ילדי שיסננו .כמובן -אם ההורים שלך מסכימים, גם אם יקטרו. כי אז הקשר זוכה להיות ישיר, עם פוטנציאל התפתחות. ההורים יכולים להנות מלקטר לחבריהם על איך הפלת עליהם את הילדים והלכת לסרט,  ואת מקבלת מעט אויר..
מדובר על הורייך או חמייך?
19/08/14 17:46
174צפיות
כי התגובות יהיו שונות בשני המקרים...
לא ממן סיימת לקרוא את "טירת הזכוכית" של ג'ואן וולס
19/08/14 20:44
304צפיות
כשאת קוראת אותו את מבינה שני דברים
שתמיד היו ותמיד יהיו הורים גרועים, כל אחד קון סו מזל
שאי אפשר לתלות בהם את האשמה לכל דבר, בוודאי שלא לגבי החיים שלך בהווה.
 
איך מתמודדים?
מנקים את כל מה שאנחנו סוחבים מהתחשבנויות או מפגיעות של אגו
ומסתכלים על החיים נכון לפה ועכשיו
האם ההורים היום שווים את הקשר איתם לטפח אם בהווה הם מזיקים והתרחק
עכשיו תקראי
19/08/14 21:22
291צפיות
את "סוסי בר", שזה סיפור הסבתא של ג'נט וואלאס, ותראי איך עוד יותר רלוונטי :D
רשמתי לי, הבנתי שהיא הוציאה משהו חדש
19/08/14 22:39
197צפיות
איזה סבתא העשירה או הענייה?
האמא של אמא שלה
20/08/14 08:36
199צפיות
האמא של אבא מוזכרת ב"טירת הזכוכית". אז השניה.
גם זאת מוזכרת אבל היא היתה הסבתא שהמחברת אהבה
20/08/14 18:55
116צפיות
אז הגיוני
והוא אצלי
תודה לעונות אני פורשת
19/08/14 23:28
353צפיות
לא יכולה להתעסק בדברים כאלה כשיורים מסביב, הכל מוכוון החוצה. ובכל מקרה - הורי יקרים לי מאוד ולכך התכוונתי כשכתבתי - הפרדת כוחות לא אפשרית....בתקווה לימים של שקט ואז אולי אפתח שרשור חופר חדש.
האם תמיד להיות קיצונית זה קיצוני?
70תגובות
18/08/14 05:39
1520צפיות
כבר כמה זמן שאני מסתובבת עם התלבטות מעורפלת בראש, אז אנסה לעשות בה קצת סדר - 
 
למי שזוכרת, בשרשור ההיכרות הגדול סיפרה אחת המשתתפות שהיא עברה מהפך תזונתי שלם, ובין היתר ירדה 60 ק"ג. הבעתי קנאה ועניין בשינוי התזונתי, ובתגובה מעיןבר ענתה לי שבעיניה התפיסות הבריאותניות...

(המשך...)
כבר כמה זמן שאני מסתובבת עם התלבטות מעורפלת בראש, אז אנסה לעשות בה קצת סדר - 
 
למי שזוכרת, בשרשור ההיכרות הגדול סיפרה אחת המשתתפות שהיא עברה מהפך תזונתי שלם, ובין היתר ירדה 60 ק"ג. הבעתי קנאה ועניין בשינוי התזונתי, ובתגובה מעיןבר ענתה לי שבעיניה התפיסות הבריאותניות הללו הן קיצוניות מדי, ולכן דינן להיכשל. 
לכאורה, דברים ברורים מאליהם, אבל מאז אותה תכתובת קצרצרה אני מרגישה שהנקודה לא עוזבת אותי - האם תמיד האיזון והמתינות הם הפתרון הנכון? אולי יש דברים בחיים שבהם נכון לעשות "ריסטרט" לכל מה שאנחנו חושבים כדי לפעול נכון יותר, לחיות נכון יותר? 
זה בעיני נורא מובהק בעניין האוכל - אם התזונה המערבית המעובדת גרועה לנו (ונניח שזה המצב), אז למה "לאזן" בין ג'אנק פוד לנבטי צ'יה? למה לא לנסות לשאוף, לפחות, לעבור באופן מלא לקיצוניות השנייה, שהיא באמת בריאה וטובה לנו יותר?
האם השאיפה למתינות ואיזון היא לא בעצם סוג של תבוסתנות? הסתפקות במתינות רק כי אין לנו כוח\כוח רצון\רצון להשקיע כדי לעשות את הדברים באמת כמו שצריך? 
זה נכון לגבי אוכל, אבל אני חושבת שזה נכון גם לגבי דברים אחרים. עד כמה השאיפה ל"דרך האמצע" בעצם מגבילה אותנו בהרגלים רעים? 
 
מקווה שהצלחתי להסביר את כוונתי. אני לא לגמרי בטוחה שהצלחתי... 
מישהי מהחילונית בפורום ילדה בבי"ח מעייני הישועה?
17/08/14 21:10
431צפיות
מי יכולה לספר משהו על מח' היולדות של ביה"ח? הרופא של חברתי מאוד ממליץ לה ללדת שם, והיא קצת פוחדת מהעובדה שזה בי"ח שמשרת בעיקר חרדיות והיא חוששת שפחות יתייחסו אליה כי היא חילונית. ובכלל, היא אומרת שביה"ח נחשב לא משהו...מישהי יכולה לספר קצת מנסיונה?
ילדתי שם פעמיים
17/08/14 22:49
366צפיות
בניתוחים קייסרים עם רופא פרטי.
היחס שם מקסים בלי קשר למידת דתיותך.
אבל זה בהחלט עולם אחר למי שלא מכיר. אם לא היתי מתידדת מאוד עם אחת הבנות שם, הייתי מרגישה מוזר.
שלוש לידות, האחרונה בהן לפני 4 שבועות בדיוק.
17/08/14 23:46
473צפיות
יש לי רק מילים חמות לומר על המקום. בשורה התחתונה- כשאת אחרי לידה, לאף אחת מהנשים האחרות במחלק, שנמצאות באותו סטטוס בדיוק, לא משנה איזה כיסוי ראש, אם בכלל, יש לך על הראש. אני הרגשתי דווקא להיפך- שדווקא בגלל שאני שונה מהשטנץ הרגיל של נשים שמגיעות ללדת שם (אם כי בשנים האחרונות רואים יותר ויותר יולדות לא חרדיות שם), הצוות הרפואי בכללותו יותר פתוח לזרום עם הבקשות שלי, גם כשהן לגמרי שונות מהסטנדרט שם. מצרפת לך את סיפור הלידה האחרונה שלי, ממש לפני 4 שבועות (ו18 שעות, אבל מי סופר...)
אני ילדתי שם בלידה השלישית והצער היחיד
18/08/14 08:42
503צפיות
שלי הוא שלא ילדתי שם בכל הלידות שלי.
מעולם לא נתקלתי ביחס אנושי כל כך ומכבד כל כך ליולדת,
מ-אוד אהבתי את זה שגברים לא הסתובבו בחדרי לידה ובחדרי המתנה,
במגבלות שנאכפו בהקפדה על הגבלת שעות ביקורים / ילדים / גברים,
כן היה צפוף יותר והחדרים לא הכי חדשים, אבל לעומת המשפחות המורחבות בהדסה עין כרם, שלא הפסיקו לזרום בכל שעות הלילה פחות או יותר...
אין כזה דבר שלא מתייחסים, בלי שום קשר. רוב הצוות הרי בכלל חילוני, או לפחות בטח לא חרדי.
כמובן שיש נחמדות יותר ופחות, אבל זה לא קשור למידת הדתיות.
 
תראי, למי שחשוב לה שיתנו לה ללדת בדרך שלה, בלי ללחוץ על קיסרי, זה מקום מעולה.
הצוות מאוד מקצועי ומנוסה וכאמור אנושי.
 
אבל השאלה מה חשוב לחברה שלך?
אני הלכתי לשם כי מאוד רציתי לנסות ללדת רגיל אחרי שני קיסריים והם היו המקום הציבורי היחיד שמאפשר את זה.
 
זה היה אמנם מזמן
18/08/14 08:53
307צפיות
התקשרה אלי מישהי להתייעץ בנושא הנקת תאומים.
ספרה שילדה במעייני הישועה.
הייתי בטוחה שהיא חרדית אבל לא התייחסתי לזה יותר מדי. היא ספרה על חווית לידה מאד מכבדת.
חודשים אחר כך גיליתי שה"חרדית" הזו חילונית לגמרי ואני אפילו יודעת מי היא (סלב מתחום הספורט).
סטראוטיפים....
 
היתה לי חוויה מדהימה שם.
18/08/14 10:05
384צפיות
אבל:
1. זה היה לפני 8.5 שנים.
2. לקחתי חדר פרטי. |
3. הם לא עודדו ביות מלא, למרות שאמא שלי באה לישון איתי בלילה (הם בעיקר פחדו שהתינוק יהיה ללא השגחה, ושאני לא אנוח מספיק. הצוות ארב לבן זוגי והסביר לו שוב ושוב שהוא נכשל בתפקידו כבעל כשהוא נותן לי להיות עם התינוק במקום לנוח. חמודים, האמת), אבל איפשרו את זה למרות שזה לא בא להם טוב.
 
בשורה התחתונה, חוויה הרבה הרבה הרבה יותר טובה מזו שהיתה לי בליס.
משיחה השבוע עם עובדת בחדר לידה שם
18/08/14 10:46
333צפיות
נאמר לי שיותר ויותר חילוניות באות ללדת שם, והיחס אליהן מאד מכבד.
נשמע לי ממנה, כאשת צוות, כמו מקום טוב ללדת בו.
אישית ילדתי בעבר בלניאדו (עוד בי"ח חרדי) כחילונית, והיה לי ממש מצוין (כולל אישפוז בשבת).
לא חושבת שזה מה שצריך להטריד אותה.
חילונית למהדרין, ילדתי שם. אמנם בלידה פרטית אבל ההתרשמות שלי
18/08/14 14:19
344צפיות
מעולה!!!
היה מבדר קצת להיות במחלקה אחרי, בגלל השיחות עם השכנות לחדר שהלכו ככה - איזו לידה זאת שלך? ראשונה. ושלך? שישית.
אבל המיילדות שיצא לי להתקל בהן, היו נהדרות. וספציפית שלי היתה בכלל אלופת עולם!
תודה לכן. ושאלה נוספת:
18/08/14 22:22
357צפיות
האם זהו בית חולים ציבורי ךכל דבר? כלומר, אין עלויות שכדאי לדעת עליהן? והאם הבעל יכול להיות נוכח בחדר הלידה?
 
הייתי יולדת שם בשמחה
19/08/14 13:36
320צפיות
וזה היה התכנון אילו הייתי מגיעה ללידה במועדה
לשאלתך- ציבורי לכל דבר, אין עלויות נוספות. הבעל יכול להיות נוכח ככל שירצה
רק אחרי הלידה יש הבדל- הוא נחשב כמבקר לכן שעות הביקור שלו מאוד מצומצמות בניגוד לבתי חולים אחרים בהם הבעל לרב רשאי להיות מ-7 בבוקר עד 23
º
הייתי יולדת שם בשמחה
19/08/14 09:42
84צפיות
לי היתה שם חויה מאד שלילית ולשם לא אחזור יותר
22/08/14 14:30
205צפיות
מה שכן, לא היה לזה שום קשר לחילוניות שלי. מהבחינה הזאת הם היו לגמרי בסדר.
אם אני מנסה לחשוב חיובי, יכולה לציין מאד לטובה את האשפוז שלאחר הלידה, מבחינת היחס של הצוות.
 
אז למה בכ"ז החוויה היתה שלילית?
22/08/14 17:49
118צפיות
כלומר, אם הכל היה כ"כ טוב אז מה היה כ"כ רע?
נתק מהעבודה בזמן חופשת הלידה
18/08/14 12:45
550צפיות
עוד שבועיים אני חוזרת לעבודה. מאוד אהבתי לעבוד במקום העבודה שלי, וחופשת הלידה שלי ממש תלשה אותי משם. ניסיתי לשמור על קשר עם המשרד או עם האנשים וזה לא כל כך הצליח. מניחה שזה שילוב של ניסיון שלהם לא להפריע לי בחופשה, ורגישות יתר שלי לכל נימה קטנה שאני מפרשת כדחייה. אני עובדת במשרד מלא בגברים, כך שהרגישות שם היא אחרת מכזו של נשים J
ועכשיו אני צריכה לחזור. היום יש איזשהו אירוע של המשרד שהמזכירה סימסה לי אתמול בערב שהוא קורה, ענתה לי בקצרה כשניסיתי לברר פרטים, אז אני לא הולכת (גם כי זה בבריכה ולא מתחשק לי לפגוש חברים מהמשרד בבגד ים).
ויש לי מועקה. פעמיים בשבוע בערך אני חולמת שאני מגיעה למשרד ומישהו יושב במקום שלי, או שהבוס לא זוכר אותי, או שאין להם מה לעשות איתי. יש שלושה אנשים שנכנסו לצוות ועושים מה שאני עושה, וזה מלחיץ אותי.
חשוב לי לומר שמקצועית וחברתית הרגשתי שם מאוד מאוד בבית. תמיד דאגו לתת לי לחוש מוערכת ומתוגמלת. פשוט הנתק הזה בחופשת הלידה היה לי מאוד קשה, ולחץ לי על תחושה עמוקה של דחייה, ופחד שלא יהיה לי מקום.
זהו. תודה למי שקראה עד הסוף... אשמח לשמוע זווית של נשים אחרות על התקופה המשונה הזאת. מאוד נהניתי מחופשת הלידה, אבל החוויה של התלישה מכל מה שהכרתי משונה לי מאוד.
 
 
בול אותו דבר אצלי
18/08/14 13:48
253צפיות
גם אני חוזרת עוד שבועיים, ואני לא יודעת איך יהיה - אני חוששת ששכחתי את הכל, גם אצלי בצוות הכל השתנה וכולם כמעט התחלפו ומגייסים עוד...
אם זה עוזר - אני איתך!
כשהמחשבות האלו עוברות אצלי, אני פשוט מזכירה לעצמי שאני לא האמא העובדת הראשונה, ושכמו שנשים מצליחות אחרות מצליחות, אין סיבה שאהייה שונה....
בקיצור, תאמיני בעצמך שהיית מצויינת לפני ותחזרי ותהיי מצויינת!
לא נראה לי שיש מנוס מזה
18/08/14 20:32
193צפיות
זה קורה כמעט לכל אחת בחזרה מחופשת הלידה, וזה לגמרי טבעי. צריך לתת לתחושה הזו זמן כדי שהיא תימהל לאט לאט בחוויות אחרות בעבודה. כרגע זו החוויה המרוכזת היחידה שלך, אבל עם הצטרבות של חוויות אחרות היא תלך ותאבד ממשקלה הכבד כל כך כרגע.
אני פעמיים חזרתי מחופשות לידה עם הרבה קשיים - נתק של זמן רב (שנה ויותר), סביבה גברית, שאיבות, עבודה תחת הרבה לחץ. חודש ראשון החוויה הכי חזקה שלי הייתה שאני לא מבינה איך עשיתי את העבודה הזו קודם ולא התמוטטתי. וגם היה לי קשה לעבור ממקום נשי-ביתי לסביבה גברית רווית הורמונים ועשן סיגריות.  עם הזמן, ההתרגלות וההצלחות זה עבר לי וחזרתי להרגיש בבית ושייכת, כאילו מעולם לא עזבתי.
כמה זמן היית בחופשת לידה?
18/08/14 22:36
206צפיות
האורך החוקי הרגיל? (כמה זה היום? 14 שבועות?) או שהארכת?
 
אם הארכת זה יכול לתרום לתחושת הניתוק
 
אבל בכל מקרה לדעתי אם אהבת לעבוד שם קודם אז תחזרי לזה בשניה כמו כפפה ליד. ואם ישנו לך קצת את התחומים/הגדרת התפקיד כי ממלאי המקום תפסו אותו, תשתדלי לא להתבאס ולקחת את זה כהזדמנות לצמיחה/שינוי [זה קרה לי פעם. התבאסתי בטירוף. במבט לאחור זה היה לגמרי לטובה והזניק לי את הקריירה]
אני עובדת במקום שיש בו הרבה יולדות
19/08/14 10:27
268צפיות
מקום עם הרבה נשים בגיל המתאים, וככה זה.
אף אחת לא "שומרת קשר עם המשרד" במהלך חופשת הלידה. כן שולחת הזמנה כללית לברית או לאירוע כלשהו שנערך לרגל הלידה, וכן באה פעם אחת עם התינוק/ת לסיבוב שוויץ. וזהו.
ואז מסתיימת חופשת הלידה. יש יום-יומיים של ריחוף באוויר כזה, דאגות לתינוק, וכו', אבל אחרי היומיים האלה נכנסים לעניינים ומשתלבים בחזרה בצ'יק.
 
בהצלחה!
מסכימה עם קודמותי. +הייתי הולכת לאירוע הבריכה, בבגדים.
19/08/14 12:11
270צפיות
יש לך תירוץ מעולה לקצר את השהייה ולא ללבוש בגד ים.
ונשמע שזה (או ביקור במשרד) יקל עלייך את תחושת הדחייה, ותחושת הלא ברור מה קורה עם התפקיד שלי.
עוד דבר שאפשר לעשות כדי להקל את המעבר זה להתקשר פעם ביום לברר מה קורה עם XYZ, כדי שהמעבר חזרה יהיה יותר חלק.
אם זה מתאים לך ולמקום כמובן.
אז.. איך היה השבוע שלכן?
60תגובות
15/08/14 06:13
419צפיות
אמצע אוגוסט.. מג'נגלות בסידור לילדים כדי לעבוד או נופשות ונהנות?
איך אתן מסתדרות? מתמודדות? מתקררות?

(המשך...)
אמצע אוגוסט.. מג'נגלות בסידור לילדים כדי לעבוד או נופשות ונהנות?
איך אתן מסתדרות? מתמודדות? מתקררות?
רוית לוין - תומכת ומלווה בהריון ולידה

בהריון?

רוית לוין - תומכת ומלווה בהריון לפרטים נוספים לחצי כאן >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה