לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...
סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.
להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.
היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות.
ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל?
פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.
הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
המשך...
הודעה חדשה

התייעצות התנהלות משפחתית - לא לקדם הודעה זו
22/10/14 01:06
742צפיות
אחת משלכן וכו', מפאת הרגישות לא אזדהה בכינוי המוכר.
אני שמחה תמיד לשמוע את השיקופים שלכן ולכן אגולל את הסיפור ובסופו שאלה.
אני מגיעה מבית ובו כמה אחים, בינהם רק אני הבכורה ונשואה עם ילדים. לבעלי כמה אחיות , ולאחת מהן ילדים בגיל כמעט זהה לשלנו ( יש לנו 2 ילדים, תינוק-פעוט וילד גדול בגן עירייה).
ההורים שלי עוזרים לנו מאד מאד בטיפול בילדים. ההורים שלו גם עוזרים כמיטב יכולתם, תוך ניסיון להיות שיוויוניים ביננו (כלומר, אם עושים שם בייביסיטר, יציעו גם לנו, יש התחייבות בגדול לאחר צהרים אחד של "עזרה עם הנכדים" בשבוע לכל אחד מהאחים - בעלי ואחותו).
האמת היא שברור שבסיוע שהם מגישים זה לא "באמת" שיוויוני כי הם מסייעים לבתם יותר (מדי פעם מתפלק להם על ביקור נוסף פה ושם וכו') - אבל מבחינתנו זה בסדר כי נראה ששם צריך יותר עזרה. לעיתים רחוקות אנחנו אפילו "מוותרים" על הסיוע שלהם כדי שיעזרו לאחותו, ולעיתים גם מודיעים לנו שלא יבואו אלינו מכיוון ש"גויסו" לשם.
בגדול במשפחה של בעלי היחסים מאד חמים וטובים בין כולם. אבל יש דברים רבים שלא מדברים עליהם.
אחותו ובעלה מאד מאד בכירים וקרייריסטים. שניהם במשרות מהסוג של שמונה בבוקר עד לפחות שמונה בערב. הילדים שלהם נמצאים מעט מאד עם ההורים שלהם
ולי יש לי כל הזמן תחושה (ולמעשה זאת ידיעה ממשית, לא ניכנס לפירוט אך מדובר בבעיות בהן אנשי חינוך הבחינו ואף ציינו זאת בפני ההורים) כי הילדים נפגעים מכך.
העניין הוא שאף אחד (כולל בעלי) לא יבוא ויגיד לאחותו ובעלה משהו בנידון.
יותר מזה, חמי וחמתי נדרשים לסייע להם לצאת לחופשות זוגיות תכופות (למשל 4 ימים באילת, שבוע בחו"ל, כל חודשיים שלושה) תמיד בלי הילדים (כשהמחשבה שלי היא שהיה עדיף לפחות להתפנות לילדים לחופשות, כדי שיזכו לזמן עם הוריהם).
איך שאני רואה את זה, בחופשות הזוגיות הללו מדובר במעין "הצבת עובדה"\"בקשה" לשמירה על הנכדים בכל נסיעה כזו. ואז החמים שלי צריכים לטפל בילדים למשך כל זמן הנסיעה, למרות שהם יחסית מבוגרים ולמרות שכאמור, אני לא בטוחה שזה משרת שם מישהו. אבל הם "לא יכולים לסרב".
אני מתלבטת אם לשכנע את בעלי בנחישות להגיד משהו לאחותו, או להגיד משהו להוריו. מצד אחד לא רוצה "לחמם" אף אחד, ומצד שני, יש לי תחושה שאף אחד לא מנער שם את המערכת, ומהתבוננות מבחוץ נראה שהם זקוקים לניעור.
אני בכל אופן לא בעמדה של להגיד משהו בעצמי.
כמובן שהכי קל לא להתערב. אבל אני לא יודעת אם זה גם נכון.
מה דעתכן?
לא מבינה איך זה העניין שלך
22/10/14 01:33
448צפיות
כולם שם אנשים מבוגרים גם החמים וגם ההורים. אין שום אביוז והתעללות בילדים. יש גישה שונה להורות ממך. לגיטימי. לא נראה לי שהילדים נפגעים ואם בסופו של יום יפגעו היחסים שלהם עם ההורים "dad I am going to be like you...and the cat in the cradle" וכד' זו בעיה של ההורים והיחסים שלהם עם הילדים ממש לגמרי ולחלוטין לא שלך.
גם אם כואב על הילדים
22/10/14 03:18
393צפיות
שככל הנראה היו שמחים לזמו נוסף עם ההורים- לא הייתי מתערבת. אלו החיים שלהם ולא שלי.
לא הייתי מתערבת
22/10/14 06:35
283צפיות
הם אנשים גדולים, החלטה שלהם.
אף אחד לא מכריח אותם לשמור על הילדים וזו לגמרי בחירה שלהם,אם קשה להם שלא ישמרו לא קשור בכלל אם זה בסדר כלפי הילדים או לא. האם זה בסדר? זו החלטה רק של ההורים של הילדים ואם הם חושבים שזה נכון להם זה שלהם ולא של אף אחד אחר.
 
בעלך חכם שהוא לא אומר כלום
22/10/14 06:52
494צפיות
יש לי הרגשה -מתוך אינטואיציה והיכרות עם סיטואציות מקבילות - שאם הוא יגיד משהו להוריו בנושא כמו שאת מציעה, הוא מסתכן בלהיתפס במשפחה המורחבת באור שלילי ועלוב מאוד. גם אם זו לא הכוונה שלך, יש סיכוי שהוא יתקבל כסתם קטנוני מפונק שמעורר מהומות במסווה מתחסד של דאגה לילדים של אחותו, כשכל מה שמעניין אותו בעצם זה לסחוט עוד קצת עזרה מההורים, שגם ככה עוזרים לכם ככל יכולתם. ואם הוא יגיד משהו לאחותו, הוא עלול להיתפס כסתם חוצפן שתלטן ומתנשא, וייתכן שהיא תפתח אנטגוניזם ותכניס לו חזרה בביקורת על ההורות שלכם. או שסתם תנפנף אותו בקלילות. היא לא נשמעת לי פרייארית. 
 
אולי זו לא תשוב שנעים לשמוע, אבל לדעתי את צריכה להודות שלוש פעמים על זה שזכיתם בשני זוגות של סבא וסבתא ששניהם עוזרים לכם עזרה משמעותית. ההורים שלך עוזרים לכםן מאוד מאוד (אני ירוקה מקנאה ומזילה ריר עכשיו) וגם מההורים שלו אתם מקבלים עזרה. זה ממש ממש לא מובן מאליו. גם עצם הניסיון של הוריו להיות שוויוניים ככה, באמה של להציע בייביסיטר על כל בייביסיטר, הוא לא מובן מאליו. אני מכירה המון דוגמאות אצל משפחות שיש העדפה ברורה של אחד הבנים בלי שתהיה אפילו מראית עין של שוויון.
 
 
מה שכרמיון החכמה אמרה
22/10/14 07:59
304צפיות
לא חכם ואף פעם לא יוצא טוב להתערב בחינוך או החלטות משפחתיות של מישהו אחר, על אחת כמה וכמה במשפחה הקרובה. זה מתכון בטוח לצרות ולערעור יחסים שסה״כ נראים יציבים וטובים.ברור שסדר העדיפויות שלהם כזוג וכהורים שונה משלך. הייתי מתערבת רק במקרים של אלימות או הזנחה, וכמובן שברור שזה לא המצב פה.
לא לא לא להתערב.
22/10/14 08:40
279צפיות
הרי זה לא שהם ישנו את ההתנהלות שלהם בעקבות משהו שבעלך יגיד. זה ייתפס רע ורק יגרום למתחים במשפחה. זו ההתנהלות שלהם, זה סדר העדיפויות שלהם, וחוץ מלהיות דודה טובה וזמינה (כשהם יגדלו קצת) אין הרבה מה לעשות.
מנקודת מבט משפחתית
22/10/14 08:46
302צפיות
אם ההורים לא נמצאים הרבה עם הילדים, עדיף שמי שיהיו איתם אלה הסבים, ולא בייביסיטרים חיצוניים. סבים יכולים להיות תחליפי הורים לא רעים בכלל, ובתרבויות רבות זו אפילו הנורמה - ההורים הולכים לפרנס, חלקם אפילו בארץ אחרת, וסבתא (זאת כמעט תמיד סבתא, הבה נודה) מגדלת את הילדים במקום.
האם זה ניצול? האם מדובר באנשים שלא יודעים לומר "לא"? יכול להיות. אבל אני לא חושבת שניעור מצד גורם חיצוני יכול לשנות את התמונה. אם מישהו צריך ללמוד לסרב יותר, הוא צריך להבין את זה מעצמו.
ממש לא עניינך
22/10/14 08:51
201צפיות
מנסה להבין מה בכלל מפריע לך בסיטואציה -
צורת גידול הילדים Vs. קריירה?
העומס, כביכול על החמים?
העובדה שזה אולי בא על חשבון חלוקה יותר שוויונית מולכם?
 
נשמע לי שכולם אנשים מבוגרים בסיטואציה ועושים את הבחירות שלהם.
לא מבינה למה נראה לך שצריך ניעור שם.
לא עסק שלך
22/10/14 08:52
176צפיות
לא איך שהם מגדלים את הילדים שלהם, ולא היחסים שלהם עם ההורים של בעלך. זה בינם לבינם והתערבות שלך רק תביא לך צרות. אל תתערבי.
את ממש לא יודעת מה יהיה הסוף
22/10/14 09:21
231צפיות
אני מכירה סיפור על משפחה כזו, שהדודים היו בטוחים שהם מבינים יותר טוב. גם הסבים חשבו כך. הבית לא היה נקי, ההורים התעסקו בעניינים שלהם, לא ניתן מספיק דגש על לימודים וכל ההתנהלות היתה, בואי נגיד, low class.
היום, המשפחה האליטיסטית אוכלת את הכובע עם ארבעה ילדים לתפארת שאוהבים זה את זה אהבת נפש ואת הוריהם, חלקם למדו באוני' וחלקם לא, אבל כולם מאד מאושרים, שלמים, נינוחים. עדיין הסגנון של הפלג הזה במשפחה שונה משמעותית ממה שהצד האליטיסטי רואה כנכון, אבל מי שואל אותם? ובתור מי שמקורבת דוקא לצד האליטיסטי, אני יכולה לומר לך שהיום הם אוכלים את הכובע על המחשבות שלהם בעבר. היום הם רואים את הערך שבגידול נינוח ואוהב של הילדים ללא דחיפות מיותרות ובלי עצבנות יתר מנקיון לא קריטי וממה יגידו השכנים.
כמובן, שאצלך אני לא חושבת שדוקא משפחה חמה תתעורר בבית כזה, אבל מה שכתבתי זו רק דוגמה איך נורמות חינוך וגידול ילדים שנראות כל כך ה"בון טון" בתקופה מסוימת לא מפריעות לאנשים אחרים לגדל את ילדיהם לגמרי בסדר בשיטה אחרת.
 
לדעתי הצורך שלך להתערב נובע מאיזה מקום קצת ממורמר, שאתם עושים הכל "נכון" ומקבלים אותו הדבר. אתם כנראה רוצים יותר הערכה משפחתית לצייתנות שלכם לנורמה הטובה. אני מדברת מתוך המקום האישי שלי וזיהוי של הצורך הזה באישור הסביבה שאני עושה נכון. עם הזמן למדתי שכשאני משוכנעת לחלוטין שאצלי הכל בסדר, ממש לא אכפת לי מה אחרים עושים כל עוד זה לא סיכון אמיתי ומיידי. ראי ערך שרשורי הנקה - היום בכלל לא חשוב לי איך התינוקות סביבי מוזנים, כמו שלא אכפת לי באיזה חיתולים הוריהם משתמשים. יש לי היום דיעה עוד יותר מוצקה שאומרת שעשיתי טוב, אבל אין לי צורך לדברר אותה למרות שאני מודה שבעברי גם כמה מעורבויות יתר במריבות הנקה.
מסכימה עם קודמותי, שאין מקום להתערב. אילו לא היה מדובר על
22/10/14 09:44
164צפיות
"להתערב", אלא על שיחה בין אח לאחותו, לא שיחה שמטרתה לעשות לה intervention, אלא שיחה ממקום של שיתוף במחשבות, אולי הייתי חושבת אחרת. אבל "ניעור" הוא בהחלט לא במקום.
ומסכימה עם פלגיה לגבי התפקיד שאותו ממלאים הסבים בסיטואציה.
בלתק" - אל תיכנסי לשם
22/10/14 09:49
225צפיות
כל עוד אין הזנחה או התעללות שמחייבת פניה לרשויות זה לא העניין שלך ולא של בעלך איך הם מנהלים את זמנם ומה הם בוחרים לעשות עם או בלי הילדים ואיך החמים משתלבים בזה.  אם לא התבקשת להביע עמדה, פשוט שמרי אותה לעצמך וגם אם נשאלת - כדאי לענות מאוד מאוד בזהירות. החמים הם אנשים מבוגרים וזו הבחירה שלהם איזה גבולות הם מוכנים להציב לעזרה שלהם, ההורים של הילדים הם אנשים בוגרים ומותר להם להחליט ולהתנהל אחרת ממך בקריירה או בהורות שלהם. כל התערבות שלך תתפס כמשהו שלא במקומו, כניסיון לחנך/להציל/התנשאות שלא במקומה ולמען האמת, די בצדק. חשוב לך להתנהל אחרת? אז תעשי את זה בעצמך בבית שלך עם הילדים שלך ותציגי את המודל שמתאים לך.
נראה שכדאי לך להבין איפה זה חורה לך, ולמה
22/10/14 12:10
189צפיות
האם חורה לך שכשהם יוצאים לחופשה/מכתיבים להורים בקשת עזרה, זה בא על חשבון העזרה שאתם מקבלים? כלומר יושב על "בלוטת הקיפוח". לא שיש מה להתקפח , את מקבלת הרבה עזרה..וגם לולא קיבלת, מה אפשר לעשות חוץ מלהתבאס.
האם חורה לך שהם לא מבקשים יפה מהחמים או לא מספיק מעריכים את העזרה? כאן, את יכולה להשפיע קצת בכך שתדגישי כמה את כן מעריכה את העזרה. את יכולה להגיד את זה גם לחמותך וחמיך וגם לציין בפני גיסתך כמה את מעריכה אותם וכמה בעינייך זה לא מובן מאליו שעוזרים *לך*. אולי מתוך זה תצמח גם יותר הערכה אצלה.
או שבעיקר מבאס אותך לראות איך שהם מגדלים את ילדיהם. שאז, זה קשה-אבל זה מה שיש.
אני מצטערת בצער הילדים הללו, אבל מה יועיל אם תדברו עם הוריהם? הם יוותרו על קריירה בסדר גודל כזה בגללכם? הרבה קודם תמות השמחה שנובעת מהקשר איתכם, ויתעוררו סכסוכים לגמרי מיותרים שכנראה באמת יפגעו בילדים ההם, שאתם המשפחה הקרובה שלהם.
ככל שאני מזדקנת אני מגלה כמה שיש יותר מדרך אחת לפשוט את עורו של חתול וגם להיות הורה.
ילדים נפגעים גם מדברים שקשה להבחין בהם, וגם מבחירות שנחשבות סופר לגיטימיות היום. כגון לעשות רק ילד אחד/להגר והתרחק מהסבים והמשפחה המורחבת/להתגרש/למות/לחלות/לחיות בנישואין דפוקים/לעשות ילדים עם אדם אלים/לחיות דרך הילדים/להתפרסם/להתחתן מחדש/לא להתחתן מחדש/לעשות יותר מX ילדים כשאתם לא מליונרים/לעבור דירה והילדים יצטרכו להתרגל לביתספר חדש/לרשום לבית ספר ייחודי/להשאיר במערכת הציבורית/להתחיל ללדת אחרי גיל 30/שאבא בא הביתה רק בסופי שבוע ובעשר בלילה(שלא נכנס בכלל למה ייאמר כשזו תהיה אמא!)/שאמא לחנך בצורה שוביניסטית שהילדה לומדת להגיש ולשרת ולילד יש ביצים מזהב/להרשות טונה של חטיפים/לא להרשות שום חטיפים ולאמן לטריאתלון/לא לקרוא לילדים ספרים אף פעם/להתפחלץ מכל עניין קטן של הילדים ולרוץ לבעלי מקצוע/לא לטפל בבעיות/להיות בעל אישיות פולשנית שלילד אין שום אוטונומיה/להיות דומיננטי/להיות חסר בטחון עצמי כהורה/ועוד ועוד.
 
אני מבינה את הרצון שלך לנער
22/10/14 12:20
204צפיות
כשאני קוראת אותך אני לא קוראת כאן צרות עין בעזרה, נראה לי שכתבת את כל מה שכתבת כדי לשים את כל הקלפים על השולחן.
אבל אם הבנתי נכון, מה שבעצם צורב לך זה הילדים שלהם, שמרגיש לך שמזניחים אותם. ואני יכולה להבין אותך, גם לי עצובה המחשבה של ילדים שרואים את ההורים שלהם כל כך מעט זמן. ואני יכולה גם להבין למה, כשעצוב על הילדים, אז החופשות הזוגיות מרגישות לא לעניין.
בקיצור, אם הייתי במקומך, כנראה שהייתי חושבת דברים דומים. זה שיפוטי והכל, אבל אני חושבת שככה הייתי מרגישה.
עם זאת, לו הייתי את, כנראה שהייתי נמנעת מלהעיר משהו. אני לא חושבת שיש משהו שבעלך יכול להגיד שישנה את המצב לטובה.
בסיכוי טוב, גם ההורים שלו רואים את המצב נכוחה, וחושבים שלפחות תהיה לילדים נוכחות סבית גדולה.
אני לא יודעת מה הרקע הכלכלי של המשפחה בכללותה, אבל דעי לך שבמשפחות שבהן הרקע הכלכלי של הסבים בילדותם היה קשה, יש לפעמים דווקא הרבה תמיכה למודל הקרייריסטי של הילדים, כי המחשבה היא: "ככה הם לא יקלעו עם הנכדים לקושי כלכלי".
 
אני חושבת שאם הייתי עושה משהו, זה כנראה מנסה (באם זה מתאפשר), להיות פתוחה לילדים כדי שירגישו שיש להם עוד משפחה בי ובילדי. יכול להיות שעכשיו הם עוד קטנים מדי להבין, אבל ממה שאני רואה, ילדים (גם לא שלך) מגיבים מאוד במיידיות לתחושה הזו שאוהבים אותם. יצא לי בחודשים האחרונים לבנות קצת מערכות יחסים עם ילדים נוספים שהם סביב גילו של הבן שלי, ואני נפעמת מכמה שהם ששים לבוא אליי, לתת חיבוק, להחזיק ידיים, לספר לי דברים. ואלו כולם ילדים ממשפחות אמוד אוהבות.
כך שאין לי ספק שאם יש בך את הרצון הזה, ויש לכם את האפשרות מבחינת זמן, אז גם את תרגישי שאת עושה משהו ולא יושבת בחיבוק ידיים, וגם הילדים ירוויחו מהעניין.
 
אם את חוששת שהילדים במצוקה מפאת הזנחה או היעדרות הורית
22/10/14 12:27
245צפיות
אולי יש מקום לתת להם תשומת לב מוגברת מכיוונכם, אתם יכולים להפוך להיות דמות משמעותית עבורם שיכולה לתרום הרבה לטיפוחם.
 
אם את כותבת מתוך דאגה לחמים - אז אני מבינה את התסכול אבל הם אנשים בוגרים ואני מניחה שזו הבחירה שלהם לעזור כך וכנראה שזה מתאים להם.
 
וכבוגרת זוג הורים שגידלו אותי כפי שאת מתארת - עם מעט מאוד זמן משותף ומעט מאוד תשומת לב ונוכחות - דמויות מהמשפחה שמטפלות ונוכחות זה עולם ומלואו  עבור ילד בודד (הצלה של ממש).
 
 
 
º
אמאלה. ברור שלא להתערב.
22/10/14 12:32
104צפיות
º
לגמרי!
22/10/14 21:20
27צפיות
לא להתערב
22/10/14 13:27
206צפיות
מתוך היכרות קרובה עם מצב דומה (ניצול של סבתא, התנהלות בעייתית רגשית עם הילדים, הרבה נסיעות בלי הילדים),
לא הייתי מתקרבת. זה יכול לעשות בעיקר נזק.
 
אם הם לא רואים בעייתיות בהתנהלות שלהם, אני בספק שביקורת מבחוץ תגרום להם להשתנות.
 
אם אתם מרגישים שהילדים צריכים קצת יותר תשומת לב, אולי תפגשו איתם כשהם עם הסבא/סבתא, זה גם יכול להקל קצת על המבוגרים, וגם יתן לילדים הזדמנות לקשר טוב איתכם.
 
יש קונצנזוס. וואו. מה שחבל לי זה על הילדים
23/10/14 09:52
392צפיות
לא נראה לי שאי פעם ראיתי שרשור עם כזאת הסכמה.
אז בוחרת לא להתערב וגם יורדת מלשכנע את בעלי בעניין.
 
המניע שלי הם הילדים - נראה לי מהצד שהם סובלים ברמה שמשפיעה על ההתנהגות שלהם.
אני יכולה לנסות להתקרב אבל גם זה קשה (הם במסגרות רוב היום, ואחר הצהריים ב"סידור" וקשה להפגש).
אני אתן קרדיט להורים ולסבא וסבתא שהם חכמים ובסה"כ כנראה לא סתם הביאו ילדים לעולם...
רק לגבי המשפט האחרון
23/10/14 10:17
271צפיות
את לא חייבת לתת להם קרדיט. הבאת ילדים לעולם היא בסה"כ מעשה אנוכי לפעמים, ויכול להיות שהם לא לקחו בחשבון את כל ההשלכות של ההורות.
כולנו יודעות שגם יש לא מעט אנשים שהם לא הורים נהדרים, בלי קשר לחכמה.
 
למרות זאת, את צריכה לתת להם לחיות את החיים שלהם, לעשות את הטעויות שלהם ולהיות ההורים של הילדים שלהם לטוב ולרע. לא קל לצפות מהצד, אבל אם תשכילו לשמור איתם על קשרים טובים, אולי יום אחד הילדים האלה ידעו לפנות אליכם לתמיכה ולעזרה, וילמדו שיש גם דרכים אחרות לחיות ולגדל ילדים.
 
גם תתני קרדיט וגם, אם לילדים יש בעיות
23/10/14 10:31
313צפיות
רציניות עם איך שמגדלים אותם, אז הם כבר ידאגו להביא את זה לידיעת הוריהם באמצעים שלא ניתן יהיה להתעלם מהם,
בעיות התנהגות, שינה, אכילה. יש ארסנל שלם.
ואם כבר יש קשיים, אבל זה לא מספיק כדי שההורים ישימו לב, אז הם ירימו את הווליום עד שזה כן יספיק...
 
וגם, יכול להיות שאת פשוט טועה.
לדוגמה, אני הייתי מלאת ביקורת כרימון מול חברים שלי שגידלו את ילדיהם בצורה לא מספיק מושקעת לטעמי.
לא היו איתם כמעט באף אחה"צ כי הם עבדו,
נסעו מלא לחו"ל והשאירו את האומללים עם הסבתות,
וגם לא הטילו עליהם משמעת באופן שנראה לי נכון ובכל זאת, למרות כל מחשבותי הקודחות בנושא והמבטים מלאי המשמעות שהחלפתי עם בנזוגי כשהילדה האמצעית עדין שתתה מבקבוק בגיל 4 והבכור לא היה גמול בגיל שלוש (לא להאמין מה העסיק אותי פעם ושאשכרה שמתי לב למנהגיהם של ילדים אחרים, אח, החיים הטובים), הילדים שלהם גדלו להיות בריאים וחזקים וחכמים, עם מצב רוח טוב רוב הזמן, לא סובלים משום בעיה מיוחדת ועם קשר ממש טוב עם הוריהם.
 
לעומת זאת הילדים שלי גם מקבלים נוכחות הורית כל אחה"צ, גם ההורים שלהם לא נוסעים לשום חו"ל בלעדיהם (או איתם), גם עושים איתם המוני פעילויות וטיולים,
ובכל זאת הם מפגינים שלל בעיות התנהגות שכל אחת מצריכה טיפולים פרטניים בפני עצמה.
את רואה, שום דבר הוא לא ערובה לכלום וכנראה שהכי טוב שכל אחד יעסוק בענייניו ויתמקד בילדיו.
 
מצד שני, אולי תרצי להסתכל מקרוב, על למה זה כל כך מפעיל אותך. בשביל עצמך. זה לא שמתעללים בילדים הרי. ועם כל הכבוד לאמפתיות, אנחנו מופעלים *באמת* רק מדברים שפורטים אצלנו על מיתר שלא מכוון כמו שצריך.
אז יכול להיות שיהיה לך מעניין לברר לעצמך מה המיתר הזה בדיוק.
 
 
 
כנראה שהזדקנתי - מדהים גם אותי
23/10/14 11:18
270צפיות
כמה אני לא עסוקה יותר בכלל בכלל בבחירות הוריות של אחרים ובדינמיקות המשפחתיות שלהם. וכמה ברור לי שאין ערובה לשום דבר. 
נכון שיש שם משהו שטיפה לוחץ לי. אני יכולה לחשוב מהו
23/10/14 12:10
250צפיות
אבל בכל מקרה מה שהכי מפריע לי לראות את הילדים במצוקה, ומפריע לי לשמוע על זה.
זה כבר משהו שנידון במשפחה (היו תלונות מצד הילדים\ התנהגות בעייתית) והתשובה של המבוגרים היא "אין מה לעשות".
צודקות שיכול להיות שזה יחלוף וזהו, או יסלים.
בכל מקרה אני יורדת מזה...
עם השנים אני למדה שוב ושוב שאנחנו רק יכולים לנסות
23/10/14 12:26
209צפיות
לפעול הכי טוב שאפשר במסגרת הערכים שלנו והיכולות שלנו.
ואין לנו שום, שום, שום, דרך לצפות מה יעבוד ומה לא.
גם הילדים שלי מתלוננים שאבא לא נמצא מספיק בבית או בתקופות שאני עובדת בלי סוף, אבל החלטנו שעדיף שהם יאכלו ויהיה להם איפה לגור. וכמובן, בחרנו באורח חיים של עצמאיים כי זה מה שמתאים לנו, למרות שאולי לילדים עדיף שנהיה שכירים.
המצוקה של הילדים היא באחריות ההורים שלהם. ויודעת מה? לפעמים אין מה לעשות.
לפעמים הילדים צריכים כל מיני דברים וההורים מכל מיני סיבות לא יכולים לתת את זה.
ואם המצב היה נורא, אז ההורים לא היו יכולים לעבוד והיו חייבים כל הזמן לבוא לבי"ס / גן כדי לדון בהתנהגות הבעייתית.
זה לא היה עובר מתחת לרדאר.
 
קראתי שוב את ההודעה הראשונה שלך ובכל זאת אני מתרשמת שאת מאוד עסוקה ב-למי מגיעה כמה עזרה ואיך אתם "מוותרים" על העזרה "שמגיעה" לכם, בשבילם ואיך מדי פעם מבטלים לכם כדי ללכת לעזור שמה.
ויודעת מה, מותר לך שזה מה שיטריד אותך, למרות שזה לא פוטוגני ולהיות צרת עין בחופשות הנתמכות ע"י הסבים שאולי אתם לא מרשים לעצמכם, למרות שאולי את נורא-נורא רוצה ואולי אני סתם זורקת מחשבות לא קשורות באוויר.
כי החדשות הטובות פה שבניגוד לגורל של ילדים חסרי ישע שכלל לא באחריותך, זה דווקא לגמרי תלוי בך בלעבוד עם תחושת הלא לקבל מספיק או שמישהו אחר מקבל על חשבונך, ללא קשר למציאות האובייקטיבית ובכלל-בכלל לא קשור אליהם ולכן את יכולה לפתוח את זה עם עצמך! וזה יופי.
באמת.
זה באמת מעניין, העניין של מה זה מפעיל אצלנו
23/10/14 13:21
197צפיות
ואני רוצה לשתף כאן, כי אולי זה יועיל, שקרה לי לא אחת שהרגשתי בעוצמה מה מעורר אצלי את זה, בעיקר מה מעורר בי את התחושה הראשונית של דחייה ושלילה.
אחד הדברים שאני ממש מרגישה בחילה פיזית כשאני רואה אצל אחרים, הוא כל הנושא של ילדותיות: התיילדות-יתר (של ילד או מבוגר) או התייחסות של מבוגר לילד כאילו הוא קטן ממה שנראה לי שאמור להיות. למשל: אישה מבוגרת שמדברת בכוונה בטונים כמו של תינוקת, או ילדה בת 6 עם מוצץ בפה, או אמא שמביאה את בתה בת ה-4 או 5 בוקר בטיולון לגן (ילדה שאין לה מוגבלות פיזית שדורשת את זה), או דודתי שהייתה מאכילה את בנה בן ה-6 בכפית לפה בארוחת הערב. זה דוחה אותי באיזשהו מקום בסיסי וספונטנית אני מרגישה ש"זה לא נכון". מעולם לא אמרתי כלום לאנשים שעשו זאת, כי לאני מודעת גם לזה שזו זכותם המלאה, ולמעשה, כשניסיתי לברר עם עצמי למה בעצם זה כל כך נורא שהאישה המבוגרת תרגיש ותשדר תינוקיות אם זה מה שמתאים לה, ומה כל כך נורא בזה שהילדה בגן תיסע עוד שנה-שנתיים בטיולון לגן, והמראה של האחיין שלי שמואכל לפה במעדן בערב אולי צרם לי אישית, אבל בתכלס, הילד אכל אל כל ארוחותיו בכוחות עצמו חוץ מהמעדן הזה, אז זה באמת כל כך חמור שאמא שלו נהנית להרגיש עוד קצת שיש לה ילד קטן ולהאכיל אותו במעדן הזה בערב? (סופר נני חושבת שזה חמור מאוד. אבל האם באמת?) וכו'. והגעתי למסקנה שזאת תגובה שמאוד קשורה בחינוך שקיבלתי ובסביבה שבה גדלתי. זה היה חינוך שמאוד שלל את הפינוק ואת ההתיילדות והתלותיות. המשפט "מה את, ילדה קטנה?!" נשמע תכופות. כשיצאתי לעולם לראשונה, כלומר הייתי בטירונות, הסתכלתי בתדהמה מתנשאת על חיילות במחלקה שלי שהיו בוכות מגעגועים לאמא ואבא, לא רוצות לאכול את האוכל של הצבא כי הן רגילות רק לאוכל של אמא, וכו'. מאז זרמו הרבה מים בים, אבל עדיין התגובה האינסטינקטיבית הפנימית שלי דומה: ברגע שאני רואה סממן של פינוק בלתי-סביר (כלומר: שנראה לי אישית בלתי סביר), או התנהגות ילדותית ומתפנקת, ישר עולה לי האכסיומה הזאת מילדותי: זה גועל נפש להתנהג כמו מישהו יותר קטן ממי שאתה! האומנם? 
 
עוד דוגמא לערך שאני מודעת לכך שחלחל מילדותי הוא כל נושא ה"צניעות" וה"התרברבות". גדלתי (לאו דווקא מצד הוריי, אלא יותר מצד הסביבה המורחבת, המבוגרים והילדים האחרים בקיבוץ) על הערך שלא יפה ולא מכובד לשבח את עצמך בגלוי, לומר על עצמך דברים טובים. אל תהיי שוויצרית, אל תחשבי את עצמך, תהיי צנועה! ככל שעברו השנים, חשבתי שזה היה מוגזם לגמרי, הדרך שבה ניסו להנמיך את הגאווה הטבעית והחיובית של האדם בעצמו. למעשה, אני לא רואה שום דבר רע בזה שאדם (או ילד) יהיה מרוצה מעצמו וגם יבטא את זה בגלוי, בטח לא כל עוד הוא לא עושה השוואות לאחרים ומדגיש שהם נחותים ממנו. אבל מזה לגמרי השתחררתי כשיצאתי לעולם, ואני לא מרגישה שום דחייה כשאני שומעת מישהו מפרגן לעצמו בדיבורים. כנראה העניין של ההתיילדות יושב לי על משהו יותר רגיש, ולכן אני עדיין מרגישה את ההתנגדות עד היום..
º
מסכימה ומזדהה. גם עם הרגש, גם עם ההבנה של התהליך..
24/10/14 08:18
15צפיות
כל כך נכון.
24/10/14 08:50
56צפיות
וזה כלל אצבע מצויין- לברר עם עצמך טוב טוב מדוע דברים מסויימים אצל האחר כל כך מפריעים ומפעילים אותך. זו יכולה להיות חוויה משחררת מאוד ולהקל בגדול את ההתנהלות בעולם....( כותבת מומחית חוכמת הבדיעבד. רק אחרי שאני יוצאת מדעתי ולעיתים אחרי נזקים בלתי הפיכים אסימונים נופלים.)
מוסיפה גם את האגודל שלי
24/10/14 11:00
55צפיות
גם אותי מפעילים דברים דומים למה שתיארת, ועל רקע דומה. אצלי זה יותר בדגש ה"להסתדר לבד". אני יוצאת מדעתי לראות אנשים שמבקשים עזרה בדברים שנראה לי שאפשר להסתדר בהם לבד. ואני בעצמי באמת לא יודעת לבקש עזרה בשום דבר, למעט מקרי חירום אמיתיים.
וגם אצלי זה נובע מחינוך ששם העצמאות כערך עליון, שראה בפינוק איום קיומי על שלום העולם.רבאק,  אמא שלי התגאתה תמיד שלא צעקה בלידות!
צחוק הגורל הוא שהיום אמא שלי כבר קצת פחות עצמאית, ונעשתה תלותית להחריד, גם בדברים שהיא כן יכולה בעצמה. ואני ואחותי מתחרפנות מזה - בדיוק בגלל הערכים (המטופשים בקיצוניותם) שהיא עצמה החדירה בנו...
 
בקיצור - הזדהיתי מאוד עם התיאור שלך. השאלה איך לוקחים את התובנות האלו ועושים איזה שינוי בראיית העולם שלנו...
א-פרופו לצעוק בלידה -
24/10/14 12:35
31צפיות
אמא שלי מספרת שכשהיא ילדה את אחי (הבכור), וצעקה כמובן, אמא שלה אמרה לה: מה את צועקת? תשלטי בעצמך!בתפוצה הרוסית ״תשלטי בעצמך״ זו מנטרה לכל החיים וגם אני זכיתי לשמוע את זה כל ילדותי. אני אפילו יודעת לומר ברוסית את הפתגם הכל כך חביב על אמא שלי: תתפוצצי אבל תחזיקי מעמד... אגב, כדי להבין עד לאיזה אבסורדים מגיעה השליטה העצמית הרוסית, מומלץ לראות את הסרט על רפול (נדמה לי שב״עובדה״ אבל לא בטוחה): כשבנו נהרג בתאונת אימונים, הוא קיבל את הידיעה בזמן ישיבת מטכ״ל אבל המשיך אותה כרגיל! וכשבנו הצעיר נפטר אשתו סיפרה לו את זה רק בערב, כשחזר הביתה, כשזה קרה בבוקר... (יכול להיות שפספסתי איזה פרט, אבל הכוונה הכללית העגומה ברורה, אני מקווה...)
את יכולה לכתוב פה את הפתגם הזה?
24/10/14 14:30
לא שאני לא מסכימה עם הדברים שכתבת. אבל כבר כמה פעמים שכתבת על הפתגם הזה, ואני לא מצליחה להעלות אותו, ואני מהתפוצה ויודעת פתגמים .
 
אגב - חשיבות השליטה העצמית וה-composure הוא אכן מודגש בתרבות הרוסית, אבל ממש לא רק בה. לעמוד בקשיי החיים בסטואייות היה חשוב בהרבה חברות ארופיות ולא רק. בהקשר של רפול - מאוד הגיוני שהחלוצים ואנשים שעלו לארץ בגלים הראשונים של  העליה היו אנשים חזקים שקור-רוח ושליטה עצמית היו ערכים עליונים אצלם, בלי קשר כל כך למוצא שלהם.
תראי, יש לי בת דודה שהיא ערסית.שפה עילגת, התנהגות
23/10/14 11:24
312צפיות
המונית, טון דיבור, בגדים תמוהים, נסיון להראות בת 14. הבנות שלה מולבשות מגיל אפס בבגדים שגם מתאימים לנשים ולא לילדות קטנות, מונעלות בנעלי עקב, הבן מכונה נסיך, האבא בקושי מדבר אל הילדים ולא עושה איתם כלום, והיא מכרכרת סביבו ומשרתת אותו. היא די דבילית, לא סקרנית לגבי כלום, לא לוקחים את הילדים לטיולים, מוזיאונים, אין מה לדבר על ספרים שלא חובה מבית הספר. בעיני הילדים שלה נידונים לסביבה דלה, להיות מוקפים בשוביניזם וטפשות והמוניות ועוני בגירויים אינטלקטואליים.
אבל אולי יש משהו בדרך שלה כי כשאני והיא באות לסבתא עם הילדים, הילדים שלי מנג'סים ומעצבנים והילדים שלה עוזרים להגיש, יושבים בארוחה בשקט עם כולם, ובכלל מתנהגים למופת. אז אני מניחה שהיא גם יודעת דברים שאני לא. שיש יתרונות לדרך שהיא מגדלת את ילדיה.  
ואני בטוחה שגם בעיניה הילדים שלי נורא מסכנים.
מבינה את העמדה שלך
23/10/14 15:10
174צפיות
באמת, כשקראתי מה שכתבת בהודעה הראשונה, גם אני חשבתי לעצמי- מסכנים הילדים, נשמע שהם לא נמצאים במקום כל כך גבוה בסדר העדיפויות של הוריהם. וגם הרגשתי קצת כעס על ההורים שנשמעים לפי מה שכתבת נורא מרוכזים בעצמם ולא ממש רואים את הצרכים של הילדים. באותה נשימה גם שמחתי לקרוא שיש שם לפחות זוג אחד של סבים שמעורב ומשמעותי בחיי הילדים.
אני לא יודעת אם באמת הילדים נורא סובלים מסדרי העדיפויות של הוריהם ואם הקשר ביניהם בעייתי. לצורך העניין זה לא כל כך משנה- כי גם אם התמונה היא באמת כזו נוראית ושחורה, בהנחה שאין שם אלימות והתעללות, להעיר להורים לא ממש יעזור, לדעתי. במקרה הטוב כנראה ייכנס מאוזן אחת וייצא מהשניה, במקרה הפחות טוב יגרום לכעסים ויעכיר את היחסים.
פעם חשבתי שהתערבויות כמו זו שאת רוצה שבעלך יעשה עם אחות יכולות להועיל. היום אני יודעת (גם מניסיון אישי וגם מקצועי) שזה לא ממש ככה. יכול להיות שהם צריכים ניעור, אבל לא חושבת שהוא צריך לבוא מכם. כמו שכתבו פה, אם הילדים סובלים משמעותית אז כנראה שמתישהו יהיו לזה ביטויים גם במסגרות החינוכיות, ואז גננת/יועצת/מחנכת יוכלו להגיד משהו על הנוכחות ההורית והשפעותיה על הילדים.
זה לא אומר שאת צריכה לחיות בשלום ובאהבה עם הבחירות שלהם. מותר לך להסתייג, להתבאס ואם כואב לך ממש לראות מה שקורה לילדים אז מותר גם לשהות פחות זמן יחד. זו לא האחריות שלך לתקן אותם.
רוצה להעלות עניין אחד לא בקונצנזוס -
24/10/14 00:20
152צפיות
אני מסכימה שאין מה להתערב שם. לא אמירה מצד בעלך תשנה שם משהו, חוץ מלהעכיר את היחסים. אז עזבו.
אני רק לא מסכימה עם כל ההרגעות לפיהן כל ילד שלא טוב לו, עושה אקטינג אאוט ומחצין את הבעיות עד שזה מפעיל מישהו. זה פשוט לא נכון. יש ילדים שדוקא מפנימים את הבעיות וזה יכול לקרות בכל מיני צורות, גם כאלה שקשה מאוד להבחין בהן אך הן הרסניות. ילד יכול "לקרוא את המפה" ולהבין שמה שהוריו זקוקים לו, זה ילד "טוב", אחרת הוריו יהיו בבעיה קשה ואולי לא יצליחו להיות הורים שלו בכלל. ואז, אם הוא חזק מספיק, הוא יצליח להיות ילד "טוב". הבעיה, שזה עלול לעלות במחיר של לא להיות מחובר לעצמו, במחיר של להרגיש "אהבה על תנאי", במחיר של דיכאון כבד בהמשך. בקיצור, בכל מיני מחירים, שיכולים להיות כבדים אפילו יותר מאשר בעיות התנהגות ומופרעות פה ושם. אבל זה מחיר שהילד משלם ולא סביבתו.
º
24/10/14 10:35
4צפיות
התייעצות עבודה.
22/10/14 18:18
563צפיות
התחלתי לפני כמה חודשים לעבוד בעבודה במשרה חלקית של שלושה ימים בשבוע (יש לי גם משרה חלקית אחרת, בתחום דומה). בינתיים העבודה נחמדה וחשובה מקצועית באופן בינוני, אבל מוקדם לקבוע. אני בתפקיד ראשוני והתחלתי וזוטרה בארגון. 
במקום העבודה שלי יש כ100 עובדים ויש לי כמה מנהלים (שזה מעצבן לכשעצמו, במיוחד כשהם סותרים אחד את השני, אבל זה פחות מטריד אותי) ואני עובדת מול גורמים שונים שאינם חלק מהעובדים בחברה בה אני עובדת.
הבעיה היא שהעובדים והמנהלים מתקשרים, שולחים סמסים והמון אימיילים (למייל הפרטי) ברמה יומיומית. אני פותחת את האימייל שלי ורואה שם 6-7 מיילים ביום, חלקם חשובים, חלקם מיותרים, חלקם דורשים ממני עבודה קצרה של כמה דקות ספורות. לדחות את קריאת המיילים לשעות העבודה יהיה בעייתי כי לעיתים יש דברים דחופים וגם קשה לי לראות מייל ולא לפתוח אותו. אני גם לא תמיד יודעת שמדובר במייל מהעבודה, כי כאמור - יש 100 עובדים ולעיתים אני מקבלת מיילים מאנשים שונים בארגון. כמו כן, לעיתים יש דברים שרלוונטים מאוד לעבודה - לדוגמא: הפגישה מחר בוטלה, או צריך לעשות X לקראת הפגישה מחר. לעיתים מתקשרים בהיסטריה מהמחלקה הסמוכה על מנת לשאול כמה שאלות זוטות. אני לא עונה, אבל אחרי 5-6 שיחות טלפון אני נאלצת לענות וננזפת שלא עניתי עד עכשיו. לעיתים (לא רבות למען האמת) אחד המנהלים (ויש הרבה!) מתקשר ב6-7 ומאריך בשיחה ונראה לו טבעי שאשוחח איתו בשעות כאלו. לעיתים אחד הגורמים החיצוניים שולח לי סמס ומצפה למענה מהיר. לעיתים אחד המנהלים דורש ממני להגיע ביום שאינו יום העבודה שלי (ולהחליפו ביום אחר), כאשר אני מסבירה שאני עובדת במקום אחר מנסים ללחוץ עליי להגמיש את השעות עם העבודה השניה. אני נאלצת להתעקש ולהתווכח על מנת לא להגיע ביום שאינו יום העבודה שלי.
זה מאלץ אותי לעבוד גם בבית ואני שונאת את זה. אני מרגישה שהעבודה מקיפה אותי מכל עבר ואני נהיית ממורמרת ויעילה פחות בשעות העבודה עצמן. 
כשרציתי לפתוח מייל של העבודה נאמר לי שזה לא מקובל ואחד הקולגות שלי אף ננזף על כך בפני עובדים רבים.
 
העלתי את העניין בעדינות מול המנהלת שלי והיא חתמה ב-ככה זה פה, אנחנו מאוד מסורים לעבודה ומדובר בעבודה חשובה. העבודה באמת חשובה, אבל גם חיי הפרטיים. ארר.
כמה דברים:
22/10/14 19:50
331צפיות
ראשית, מקום עבודה שלא מכבד את זמנך הפרטי זה מקום עבודה שלא מכבד אותך. הייתי מנסה למצוא מקום אחר או להרחיב את אחזי המשרה במקום העבודה השני שלך.
שנית, פתחי מייל אחר, פרטי גם הוא (בג׳ימייל או משהו), אבל שיהיה מיועד לענייני עבודה, ותחליפי את כתובת המייל שלך אצל האנשים שאיתם את עובדת. כך תהיה לך תיבה נפרדת לענייני עבודה ותיבה נפרדת לעניינים פרטיים. אולי זה יקל עליך קצת.
שלישית, כשמתקשרים אליך בעניינים לא דחופים בשעות שאינן שעות העבודה, את יכולה תמיד לענות משהו בסגנון ״אני באמצע אירוע משפחתי״ (להיות בבית עם המשפחה שלך זה אירוע משפחתי, לא?) ״נוכל להמשיך את השיחה מחר בבוקר?״ ולקצר.
יש מקומות שככה עובדים בהם.
22/10/14 19:58
364צפיות
בכל המקומות שאני עבדתי זה סופר מקובל.
היום אני עובדת בחברה שבבעלותי ולקוחות מתקשרים גם בערב גם בלילה ואפילו ביום שישי בצהריים.
לפעמים יש צידוק לשעות, לפעמים לא.
ואני לא יודעת אם זה אומר שהם מכבדים אותי או לא, אני עונה להם - תמיד. ואם אני לא יכולה אני אומרת שאני באמצע ואחזור אליהם וחוזרת בהקדם.
זה התנאים של התחום שבו אני נימצאת ואני חיה עם זה.
 
לא ניראה לי שאת יכולה לשנות את המקום בו את נימצאת זו תרבות העבודה שבו.
לא מתאים לך.- לגיטימי לגמרי-  חפשי משהו אחר.
אם המקום מספיק חשוב תסתגלי.
עניין המייל הפרטי הוא לא ה ISSUE למיטב הבנתי, הבעיה שלך שמצפים מימך לענות ולהתיחס בערב לא המייל שאליו נישלחים הבקשות לא? אם כן אז פתחי מייל נוסף והפני אליו את הענייני הפרטיים בלי שהם ידעו בכלל. והרי לך ההפרדה.
מה שכן צריך להקפיד עליו במקומות עבודה עם אופי כזה
22/10/14 20:40
270צפיות
זה שמי שמטרידים אותו מחוץ לשעות עבודה - מתוגמל.
שיהיה תגמול בצורת רישום שעות נוספות, או בדמות משכורת גלובלית גבוהה או בדרך אחרת, אבל הוא חייב להיות.
כשאני עבדתי כסטטיסטיקאית במחקר קליני והרופאים שרצו להוציא מאמרים/הרצאות/פוסטרים היו מתקשרים אלי בערב, כי "דחוף-דחוף מחר יש כנס" היה לי אפס סבלנות לזה. מה הוא מקבל מעבודה בערב? קידום ופרסום. מה אני מקבלת? שום דבר. כנ"ל לגבי כל המזכירות שהבוסים מתקשרים אליהם בעיניינים דחופים.  הן לא מקבלות (בדרך כלל) בונוסים ולא מענקים על עבודה יוצאת דופן מחוץ לשעות עבודה. למה הן צריכות להיות זמינות? כדי שהבוסים ירוויחו בונוסים.
 
ולפותחת השרשור - תבדקי אם זה שווה לך. אם העבודה מקדמת אותך מקצועית, מתגמלת כספית ובונה לך קריירה - שווה להשלים עם אורח חיים כזה, לפחות לפרק זמן מוגדר. אני כן בודקת מיילים ועונה לטלפונים בערב, משיקולים כמו שפירטתי ולא רק. כשמדובר בפרוייקטים *שלי* , חשוב לי שהם יצליחו ואני לא מרגישה שזה מעיק עלי.
במקומות שבהם עבדת,
22/10/14 21:00
322צפיות
זה היה מקובל גם לגבי עובדים במשרה חלקית?
כי במקום העבודה שלי מי שעובד במשרה מלאה, מקבל הגדרה של "שעות נוספות גלובליות", ומצפים ממנו לגמישות שעות וזמינות. אבל העובדים במשרה חלקית - עובדים על בסיס אחר לגמרי. כך למשל לא תהיה דרישה או ציפייה להחלפת יום. יכולה להיות *בקשה* כזאת, אבל מובן שאדם שמועסק במשרה חלקית, עובד במקום אחר, ועל כן הזמינות שלו אינה מוחלטת.
 
(ומסכימה לרוח הכללית: אם אלה נהלים וגישה קבועה במקום, אדם חדש שבא מקרוב לא יכול לשנות אותם. נותר לו לבחור אם להישאר או ללכת. אני מניחה שאני הייתי הולכת.)
22/10/14 22:31
105צפיות
אי אפשר לדרוש מעובד במשרה חלקית את אותה נאמנות מוחלטת למקום העבודה כמו עובד במשרה מלאה.
 
עמדתי בפני סיטואציה כזו לאחרונה. קיבלתי ניהול פרויקט בחצי משרה במקביל לעסק שאני מנהלת. הביג בוסית מארה"ב תהתה איך זה ישתלב ביחד, היא אוהבת נאמנות מוחלטת....
לא היה עובדים במשרה חלקית ממש
22/10/14 23:43
176צפיות
אבל היו כאלה שעבדו 7 שעות ולא 9 ביום, ואותם הטרידו הכי הרבה אחרי שעות העבודה ( כי הם הלכו מוקדם )
אני מסכימה שיש צורך בתגמול ...אבל זה כבר עניין של כדאיות. יש דרישות משרה ( שכוללת הטרדה אחרי השעות ) ויש מה שמוכנים לשלם ותנאים נילווים וכו....וכל אחד עושה את החשבון שלו.\
הפואנטה שלי הינה שלא ניראה לי שהמקום שהיא מתארת ישתנה ולכן צריך או להשלים עם מה שיש או לעבור הלאה
º
היה = היו
22/10/14 23:44
13צפיות
הנסיון שלי הוא רק ממשרה מלאה מאוד
22/10/14 22:56
208צפיות
כולל תגמול הוגן וקריירה וכו' - והוא בדיוק כמו של אור. אין לי נסיון עם משרה חלקית
 
מה שכן, אני מכירה כמה נשים בתחומים שלי שעובדות בהגדרה 70 או 80% משרה. מה שקורה בפועל הוא שהן עובדות בערך אותו דבר כמו משרה מלאה בגלל זליגה של מיילים ושיחות כמו שאת מתארת ביום או יום וחצי שבהן היא כאילו לא עובדות. רק  מרוויחות פחות ולעתים קרובות מועברות למסלול הקידום-האמהי (= אפס קידום)
 
בעיני יותר טוב יהיה לעבוד במשרה מלאה במקום אחד אם ממילא זה שני חצאי משרה בשני מקומות
בדיוק. הבעייתיות של לעבוד חצי משרה פה וחצי שם
23/10/14 11:39
118צפיות
אבל אם זה נתון, את צריכה להחליט אם את מקבלת על עצמך את הקשיים בשלב הזה לטובת ההגעה לשלב הבא.
בכל עבודה חשוב להבין על מה את נמדדת. מה נחשב להפרה של המקובל בארגון ומה נחשב לעשייה נכונה. במקום הנוכחי, ברור שאת נמדדת גם על זמינות(ולעומת זאת נראה שלגיטימי לעשות קצת דברים אישיים בשעות העבודה). תפתחי מייל נוסף, ותבדקי אם אפשר להגדיל אחוזי משרה או לקבל תגמול על השעות האלה. בתור התחלה כדאי לתעד אותן.
במקביל, מול התנהגות של חסר גבולות הדרך היחידה בעיני היא להבין את הגבולות שלך טוב יותר. למשל להגדיר לעצמך שעות שאת פותחת אימיילים מהעבודה/מבצעת דברים שהתבקשת בטלפון/סמס.
אני חושבת שאני הייתי מתחרפנת מזה, אלא אם הייתי מתלהבת מהעבודה/מהעשייה בה.
הם עובדים במשרה מלאה, את לא.
22/10/14 21:06
338צפיות
לעניות דעתי, שימי גבול ואל תדברי או תתקשרי את זה יותר מדי. אם תישאלי למה לא ענית, תאמרי פשוט "אני לא עובדת אצלכם בימי שני, אני בעבודה השניה שלי וזה יהיה לא הוגן".
עם עיצה כזאת יש לקחת בחשבון
22/10/14 23:46
244צפיות
שהיא תמצא את עצמה בלי העבודה.
לא בוודאות...אבל יש סיכוי לא זניח לזה.
 
לפני שניכנסים לגישה כזאת צריך לברר עם עצמך ( זה לפותחת השרשור) מה תעשי אם יבהירו שכך אי אפשר.
תרצי להיכנע ולחזור אחורה ? תרצי לעזוב?
פשוט שבי ושקלי את כל האופציות וכל האפשרויות ותחליטי מה מתאים לך.
 
מבחינת מקום העבודה זה לא חריג. הרבה מקומות עבודה הם כאלו.
22/10/14 21:16
224צפיות
את יכולה להציב לעצמך גבולות כמו בכל מקום.. לא לענות, או לקצר. להגיב על מייל אחר כך.
הבעייתיות פה נעוצה לדעתי בחלקיות המשרה ובמיוחד בזה שאת עובדת בעוד מקום. מניסיון אישי, זה מאוד מאוד שוחק. באיזה שהוא שלב כנראה שתצטרכי לבחור. ככה אני רואה את זה.
עונה לכולן...
23/10/14 08:30
324צפיות
תודה רבה על המענה של כולן!! זה עוזר להבין מה קורה במקומות אחרים.
לא מדובר בעבודת חלומותי, אבל זו עבודה סבירה לשלב המקצועי הנוכחי. ואולי זה מה שמעצבן אותי - להשקיע מעבר לשעות העבודה בעבודה שהיא רק סבירה ולא פסגת שאיפותיי המקצועיות. 
 
הנקודה היא שכולם עובדים כאן במשרות חלקיות, חלקם באותה חלקיות כמו שלי, חלקם עוד 10% משרה, אבל אף אחד לא עובד משרה מלאה (מלבד המנהל הראשי), וכך זה בתחום שלי.. העניין הוא שעבור רוב האנשים זו עבודת החלומות (ורובם גם לא עובדים בעוד עבודה) ועבורי זה ממש לא, ואולי מכאן נובע ההבדל בגישה.
מקום העבודה עצמו הוא מקום שמשלם הכי טוב מכל המקומות (אם כי המשכורת לא משהו, פשוט הכל יחסי..) הדומים באזור ויש בו אופק התקדמות טוב לעומת השאר, כך שיהיה לא נכון ולא חכם לחפש מקום אחר דומה.. במקום העבודה השני אין אפשרות להגדיל אחוזי משרה וזה גם יהיה לא נכון מקצועית..
אני גם רואה הרבה אנשים עוסקים בעניינים פרטיים במהלך שעות העבודה. מצד אחד אני מבינה את זה, כי זה שוחק להיות זמין גם מחוץ לשעות העבודה. מצד שני - אני ממש לא מסוגלת לעשות את זה. זה מרגיש לי לא הוגן.
בקיצור - נראה שנשאר לבלוע את הצפרדע ולנסות להקטין אותה למינימום האפשרי תוך הליכה מאוד עדינה בין הטיפות. אני אנסה להתרכז בדברים הטובים בעבודה וכמובן אמשיך לחפש את עבודת החלומות. זה פשוט מתסכל אותי מאוד, כי אני רואה בחיי המקצועיים משהו מאוד חשוב ומרגיז אותי שאני במקום שהוא עבורי "סביר" ולא "מצויין ומאתגר"..
 
אני אחדד עוד קצת -
23/10/14 08:38
334צפיות
אני פשוט מרגישה שאני עובדת בתחום שהוא הרע במיעוטו, ואין לי שום אופציה אחרת כרגע מלבדה. ולא בגלל מקום העבודה, אלא בגלל התחום.
זה אולי ישמע מתנשא אבל אני מרגישה כמו רופאה (אני אחרי הכשרה מאוד ארוכה) שעובדת בתפקיד של אחות. זה נהדר להיות אחות. מדובר במקצוע מאוד חשוב ומשמעותי, אבל למדתי והוכשרתי למקצוע אחר.. וזה מבאס. וכל השאר לא מבינים מה הבעיה שלי, כי הם למדו סיעוד ומרוצים ממקום העבדה שלהם.. יש כאלו שלמדו את המקצוע שלי וגם הם ממורמרים. חלקם עוזבים בקרוב. חלקם חורקים שיניים. הבעיה היא שאין בחוץ משרות עבור התחום אותו למדנו ואין אפשרות להיות עצמאיים.
 
ונראה לי שזו הנקודה. ולא שעות העבודה שזולגות הביתה.
 
אז תודה שעזרתן לי להבין את זה.:)
לא קל
23/10/14 13:55
203צפיות
אולי אפשר להתנדב במקצוע?
º
לצערי כיום אסור. :(
23/10/14 18:34
25צפיות
º
האם גם בחצי משרה השניה את "אחות"?
23/10/14 14:40
54צפיות
לא. העבודה השניה מצויינת, מעניינת ומאתגרת. אבל אין אפשרות
23/10/14 18:31
186צפיות
להגדיל שם את אחוזי המשרה.
נשמע לא רע בכלל
23/10/14 19:13
145צפיות
יש לך חצי משרת חלומות (העבודה השניה) ויש עוד חצי משרה שמטרתה המרכזית היא פרנסה. זו מטרה ראויה. (ואגב לעיתים נחמד שיש עבודה שדורשת קצת פחות אתגר ולהיות בקצה היכולות.)
לגבי ההצפה בבית - הייתי מנסה לבדוק מה נתון ומה ניתן לשינוי. אני מניחה שבארגון גדול שבו כולם פועלים כך יהיה קשה לשנות סדרי בראשית. עוד שאלה היא עד כמה את בת תחליף שם - כלומר נניח שקצת "תזרקי", ותעני רק למיילים שבעינייך ממש דחופים, או שתהיי זמינה רק פעם ביום וכד' - מה יקרה?
(יצא מבולגן אבל צריכה לזוז...)
 
24/10/14 09:59
32צפיות
אני איתך, לגמרי עושה תפקיד של אחות, כשההכשרה והתארים שלי הם של רופא. קודם כל, טוב שיש לך מקום אחר וטוב. הנסיון שלי משלוש שנות עבודת כ'אחות' הוא שאם זה המצב הנתון (ואין עבודה אחרת), זו משהו שצריך לבלוע. לא להתעלם, אבל כן לזכור שמקור של לא מעט מהתסכול נובע מכך ולא מסיבות אחרות. את לא יכולה לשנות את המצב, אבל לפחות את כן מצליחה לעשות את מה שעשית כאן - לשים את האצבע על הסיבה האמיתית לתסכול. לפעמים זה מקל.
אז איך היה השבוע שלכן?
23/10/14 13:14
65צפיות
הוא הא מה קרה? שבוע ראשון של שגרה!
וגם שגרת סיכום-שבוע-שגרתי חזרה
ספרו, שתפו, אל תקמצו במילים
משהו קטן וטוב
23/10/14 13:17
159צפיות
מישהו שהתחיל? משהו שנגמר?
מישהו נסע? מישהו שחזר?
משהו שהפתיע? משהו מתוכנן?
תביאו כל דבר טוב לכאן
גם אם הוא ממש קטנטן
קולגותי לעבודה שקורעות אותי, אוכל אתיופי מעולה,מחשבות
23/10/14 13:51
273צפיות
בדרך-להיות-פוריות על לימודים והתנדבות וכולי.
קולגתי ואני עוברות במסדרון שבאופן קבוע יש בו ג'וק מת . מצד שני ראיתי מישהו מנקה אותו לפני שבוע.
כצפוי, יש ג'וק.
אני-יש ג'וק חדש במסדרון ג'וקים!איזה אושר.
קולגתי-"מה פתאום חדש? הוא פה מיום ראשןו. אני סופרת. הבטחתי למנהלת הטכנית שאחרי חמישה ימים אני אורזת לה אותו במעטפה ושולחת.
אני- שלא תעיזי. אני לא אזהה את המסדרון בלי הג'וקים.
היא- האמת, הוא ביקש להשאר, נוח לו ככה על הגב. נשים לו שלט לא להפריע את מנוחת השכנים.
אני נכנסת למשרד המשותף לקולגותי, שהבאתי אליו קופסת עוגיות קוואקר (אלה ששרדו שנשארו אחרי שאכלתי בערך קילו בחג).
קולגה א' מתנפלת עלי: רוצחת! אין לך בושה! מפלצת!  
אני: צוחקת. מה קרה?
היא: השארת פה את העוגיות האלה!!! אני חולה על עוגיות קוואקר.אכלתי איזה עשר. אוף, יא מניאקית! עכשו תהיה לי בחילה! אין לך בושה! זה נורא טעים החרא הזה.
קולגתנו ב' מהנהנת: כן, כן, גם אני מסכימה עם הדברים הקשים. אכלתי איזה חמש עוגיות.
אני: טוב, תנו אחת.
קולגה א': הרצחת וגם ירשת?! נגמר!
 
ואוכל אתיופי שהביאה אחת הקולגות האחרות
23/10/14 13:53
224צפיות
אההה איזה כיף לאכול אינג'רה עם עדשים בשני תיבולים שונים לארוחת צהריים! אמרתי לה שקצת מעצבן שבחורה כזאת מהממת-רגועה-חכמה ומשעשעת גם מבשלת טוב, אבל ניחא.
º
איזה כיף של הווי משרדי
24/10/14 09:07
4צפיות
טוב, אז דגתי שניים
23/10/14 20:19
145צפיות
1. חזרתי לסרוג, וסיימתי בצ'יק אפודת שאריות נחמדה לילדה (ריבועי קרושה למעלה שהיו מוכנים כבר מקודם, וחלק שהוספתי בשתי מסרגות למטה, עם שילוב צבעים שונה בחזית ובגב).
 
2. קראתי ספר מעניין שמזמן רציתי לקרוא, וכהרגלי במקרה כזה, יש לי כל מיני הרהורים שקשורים אליו.
 
הבנזוג נסע וחזר
24/10/14 09:10
38צפיות
שיקשקתי מפחד מאיך אתמודד עם תינוק קטנטן וילדה בלעדיו.
ההורים שלי ושלו התגייסו למופת, הילדה תיפקדה יפה (רק רגע אחד של "רוצה את אמא" בכל השבוע הזה) והנה הוא נסע ממשכשהשבוע התחיל וחזר לפני שלוש שעות, ואף הביא לי שוקולדים (שיסייעו לי לא לרדת במשקל עדיין ).
והסתדרנו!
ומה שלמדתי מהשבוע - שהגיע הזמן גם לגייס עזרה בתשלום.
השבוע בו אלוהים צחק
23/10/14 16:01
265צפיות
כי הרי האדם מתכנן ואלוהים.. צוחק
השבוע הוא התגלגל מצחוק בזכותנו. בטוח
 
היה מתוכנן שבוע של חזרה לשגרה. עמוס בכל טוב.
עבודות ופרנסה, גביית חובות שהצטברו בחגים, מפגשים עם חברים..
אז היה
במקום זה חטפנו מחלה: מיה, ליאור ואני.
כרגע מבררים האם כוווולנו עם סטרפטוקוק או שמישהו יצא מזה רק עם וירוס.
הפסד של עבודה, חוסר יכולת לעסוק בגבייה, המתח הכלכלי שכה חיכינו להפגתו ל אפג. אפס בילויים. וכדי להרבות שמחה, המתח הביא גם לריב זוגי מפואר ומיותר.
אני מקווה שזה אומר שמכאן אפשר רק להשתפר
לפחות חזרנו לפעילות של עבודה. ואולי בשבוע הבא נמשיך עם היתר
º
שרשור שאלה קטנה
21/10/14 21:46
37צפיות
למישהי יש ניסיון עם 012 מובייל? המלצות/ דיסהמלצות?
21/10/14 21:50
146צפיות
אני יודעת שהם פועלים על התשתית של אורנג', ומכיוון שיש אצלינו בעיית קליטה של פלאפון, חשבתי לעבור לרשת אורנג', ואני רואה הצעות אטרקטיביות יותר מאלה שאורנג' מציעים, אבל אני לא מכירה אף אחד שידע לספר לי מניסיון אישי....
תודה!
יש לי כבר 5 חודשים
22/10/14 00:40
188צפיות
מרוצה מאוד מאוד
º
תודה רבה, אם כך גם אני אצטרף.
22/10/14 09:25
18צפיות
יש לנו 3 מספרים שלהם
22/10/14 07:19
185צפיות
מאד מרוצים - לא נתקלנו אף פעם בבעיות
והמחיר אכן אטרקטיבי
º
מעולה. אני מייד מצטרפת
22/10/14 09:24
18צפיות
מבחינתי
22/10/14 18:43
198צפיות
מספיק להבין שהם חברת בת של אורנג' כדי לא להתקרב.
באמת? למה אורנג' גרועים?
22/10/14 21:42
118צפיות
אגב, אני עכשיו בפלאפון, ויש כאן בעיות קליטה לפלאפון, ולאורנג' אין, זו הסיבה שחשבתי לעבור לתשתית של אורנג'.
אני 7 שנים עם אורנג'
24/10/14 00:24
64צפיות
(ו012 שלהם)
לא היתה לי שום בעיה ושום טענה
יש לכל המשפחה שלנו
24/10/14 09:06
20צפיות
ואנחנו מרוצים.
אם כי דווקא בתוך הבית שלי יש כמה נקודות עם פחות קליטה... מסתדרת עם זה (משתמשת בטלפון הקווי).
º
תודה רבה. יצרתי איתם קשר והצטרפתי.
24/10/14 12:19
דחוף . התקן תוך רחמי בחלל הבטן
23/10/14 21:24
107צפיות
היי בנות
אני כותבת מהיוזר של בעלי
לפני כמה ימים שמתי התקן תוך רחמי (דרך רופא נשים)
והיום הלכתי לעשות אולטרה סאונד לראות שהוא במקום... והוא לא.
התברר שההתקן כרגע בחלל הבטן.
הלכתי  לבית חולים וקבעו לי ניתוח לשבוע הבא להוציא אותו
מישהי עברה תהליך דומה ויכולה לחלוק איתי איך זה עבר ? מדובר בהוצאה בלפרסקופיה....
אודה לתשובות שלכן
º
אופס... למחוק
23/10/14 13:12
61צפיות
º
רפואי חדש
21/10/14 10:31
47צפיות
המלצה לרופא בהקשר לצרידות של הילד?
21/10/14 10:32
162צפיות
סיפור מתמשך, לא שפעת וכד'.
יש המלצות לרופא סבלני ורציני?
מכבי, גושדן
תודה!
אין לי ניסיון איתו בענייני צרידות, אבל ד"ר חן ארז מצוין
21/10/14 11:52
77צפיות
מקבל במרפאת מכבי באזורי חן. בהחלט סבלני ורציני. אני מניחה שרופא אא"ג הוא הכתובת, נכון?
º
דירוא
21/10/14 11:58
9צפיות
º
קלינאית תקשורת?
21/10/14 12:08
18צפיות
º
נראה לי שקודם צריך לוודא שאין עניין רפואי (כמו יבלת וכד)
21/10/14 14:36
14צפיות
º
אבל את זה יכול לבדוק האא"ג הרגיל שלכם, לא?
21/10/14 19:51
8צפיות
אין לנו "רגיל"
22/10/14 16:25
70צפיות
בדר"כ הסתפקנו ברופא ילדים לכל הדברים. אז אם כבר אני הולכת לראשונה למישהו, עדיף שיהיה המתאים לעניין
יש לי שני אאג מומלצים
23/10/14 12:06
30צפיות
אחד ד"ר אילן קורן במכבי באם המושבות
השני ד"ר יוסף שם טוב במכבי בקריית אונו
 
º
מעולה תודה!
24/10/14 14:23
אנחנו הלכנו לאף-אוזן-גרון עם הילדה הצרודה
21/10/14 15:25
164צפיות
והיא עשתה בדיקה עם סיב אופטי (שמחדירים דרך האף) וגילתה, כצפוי, Nodules על מייתרי הקול (לא יודעת איך קוראים לזה בעברית...). אגב, הרופאה היתה מדהימה והבדיקה עברה ממש בקלות באופן ממש מפתיע (כי הילדה די בעייתית בפרוצדורות רפואיות).
הרופאה אמרה שבמצב הזה היא לא ממליצה על הסרה כלשהי והפנתה אותנו לקלינאית תקשורת (SPL מומחית). אחרי פגישת אבחון אצלה הוחלט על סדרת טיפולים של speech therapy של כ- 6-8 פגישות בנות שעה.
המלצות לדברים שאהבתן בילדות - כדי לחוות אותם שוב עם
19/10/14 23:11
539צפיות
הילדים?
 
טוב נשמע קצת לא ברור אז אסביר
יש לי שלושה ילדים - הגדולים בנים בני 9 ו6.5 הקטנה בת 3
באחרונה אני עושה עם הגדולים קטע שאני מקריאה להם לפני השינה ספרים שאהבתי בילדות
למשל אני מקריאה להם עכשיו את צ'רלי בממלכת השוקולדה - ונהנית מאוד לחוות את זה שוב איתם
הקראתי להם את ספרי ציון ובתיה של גלילה רון פדר אבל הסתבר שיש שם תכנים קשים מדי לגילם (אמא לוקחת סמים, הוצאת ילד למוסד..)
כנ"ל לגבי אליפים שהקראתי ודילגתי על חצי בגלל קטעים קשים מדי (הבכור שלי בעיקר - מאוד רגיש).
 
בקיצר אשמח להמלצות על ספרים וסרטים תואמי גיל שיתאימו להקריא/להראות להם
אולי משהו שאתם נהניתן לחוות שוב עם הילדים שלכם
חשבתי על 'הסיפור שאינו נגמר' אבל הזכירו לי שיש שם סצינה קשה שהסוס שלו מת, אז ירדתי מזה
 
תודה ולילה טוב
רעיונות לספרים
19/10/14 23:36
348צפיות
סדרת נרניה (בספר "האריה המכשפה וארון הבגדים" יש קטע שבו הורגים את האריה, אבל הוא קם לתחיה בפרק שאחרי)
הספרים של אסטריד לינדרן- האחים לב ארי, רוניה בת השודד, בילבי, רסמוס והנודד ועוד רבים ונהדרים
האחים לב ארי גם עוסק במוות, אבל בצורה עדינה
סוד הגן הנעלם
אריך קסטנר- אמיל והבלשים, שלושים וחמישה במאי, הכיתה המעופפת
סדרת בית קטן בערבה
פנג הלבן
טירת ליר
 
עוד שנה שנתיים תוכלו להתחיל עם הסדרה של הארי פוטר
 
אולי שווה לנסות עוד ספרים של רואלד דאל (שכתב את צ'רלי)
 
חפשי את הספרים ברשת ותוכלי למצוא מידע וגם המלצות ותוכלי להחליט האם מתאים
 
ואם יש לכם אנשים נחמדים בספריה הציבורים, תוכלו לקבל המלצות גם שם
את יודעת אם אפשר להשיג את בית קטן בערבה עם תרגום לעברית?
21/10/14 11:56
95צפיות
את מתכוונת לסדרת הטלביזיה ?
21/10/14 13:21
84צפיות
חיפוש קצר בגוגל העלה תוצאות שונות
תודה, אני מוצאת רק הורדות לא חוקיות, אני מחפשת נניח DVD של
21/10/14 16:28
73צפיות
הסדרה, עם כתוביות בעברית, קשה לי להאמין שיצא.
תוסיפי את המילה DVD לחיפוש
21/10/14 17:31
70צפיות
בית קטן בערבה DVD
 
ראיתי לפחות חנות אחת שמוכרת
אבל לא כתוב שם על כתוביות בעברית, שווה להתקשר ולשאול
º
תודה!
21/10/14 21:44
6צפיות
יש מלא
20/10/14 07:05
361צפיות
אם אתם נהנים מצ׳ארלי והשוקולדה, יש אחריו גם את צ׳ארלי ומעופפלית הזכוכית. ואת מטילדה של אותו סופר (רואלד דאל).
ספרי אריך קסטנר נהדרים לגיל הזה. אני חושבת שגם דני דין יכול להיות להיט לבנים.
את ״אורי״ קראתי לילדים שלי בגיל קצת יותר גדול.
כל ספרי נרניה מתאימים להם כבר עכשיו (יש שבעה).
 
צ'רלי בממלכת השוקולד, ומתילדה, קודם ספר אח"כ סרט
21/10/14 11:55
104צפיות
קניתי לילדי את הסרטים של שניהם, ומיד אחרי שסיימנו את הספר, ישבנו לראות את הסרט (ומאז הם ראו את הסרטים האלה שוב ושוב, מאוד נהנים מהם).
º
מעולה - אח"כ באמת נראה את הסרט
21/10/14 14:46
16צפיות
בדיוק התכוונתי לרשום
20/10/14 09:11
206צפיות
הסיפור שאינו נגמר, ואז כתבת שירדת מזה.
 
אנחנו בדיוק באמצע הספר, ונהנים מכל רגע. הסצנה הזו עברה בדמעות מצד ארבעתנו, הקטנה ברכיבה טיפולית וזה נגע בה מכיוון הסוסים, הגדולים זוכרים את הכלב שהיה ואיננו וגם נזכרו בפרידה הארוכה ממנו, ואני בכיתי לזכר כל הפרידות שהיו ועל חשבון אלו שעוד יהיו...
 
אבל זה, לדעתי, הקסם בכל העניין - העברנו את זה בחיבוק גדול והתגברנו ביחד. הכי כיף להתרגש ולהיטלטל מספר. אולי כדי שתכיני את עצמך לא לקרוא את הפרק הזה בערב אלא אחה"צ, ואולי להמשיך קצת קדימה באותו יום, ההרפתקאות בספר סוחפות וכש"החיים ממשיכים" זה כבר לא כל כך קשה (מאוחר יותר יש עוד כמה אירועים לא פשוטים - אותו הדבר). 
 
אני לא יודעת אם יש תרגום אחר משל חוה פלץ שבידי, אבל התרגום שלה בעברית כל כך חגיגית ומקושטת, שזה תענוג עבורי (וקצת דורש לעצור ולהסביר משפטים פתלתלים, לבקשת הקהל). 
 
וגם אני מחכה להמלצות שעוד יגיעו בשירשור הזה.
רעיונות מאצלנו:
20/10/14 09:52
227צפיות
הקוסם מארץ עוץ
סדרות השביעיה הסודית והחמישיה הסודית
לבן ה-6.5 - המסע אל האי אולי (שיצא עכשיו במהדורה חדשה)
דנידין היה להיט אצל בן ה-9 לפני שנה-שנתיים
אולי חסמבה - מעניין איך זה עובר היום
ספרי האסופית וגם
21/10/14 10:34
97צפיות
דבורה עומר (לא כולם, שרה גיבורת נילי נהדר בעיניי..)
לסמדר שיר יש סדרות טובות אבל לפעמים הרבה מלל שאפשר קצת להוריד..
 
º
וגם פוליאנה
21/10/14 10:58
24צפיות
אצלנו הגבר מקריא לגדולים
21/10/14 12:29
122צפיות
הספרים שהלכו אצלנו מצויין היו ההוביט, אי המטמון, מסביב לעולם ב-80 יום וממש עכשיו מקריאים את עליסה.
 
אליפים נשמע לי כל כך לא לגילם - שאני ממש מופתעת מהמחשבה להקריא להם אותו - הגדולה שלי (11) קראה עכשיו את אורי, ולא הייתי בטוחה שידבר אליה (אבל דיבר) ואליפים המלצתי לה לחכות עוד טיפה. בעיני אליפים זה ספר התבגרות - ולא ספר ילדים. כנ"ל ספרי ציון ובתיה.
הסרט- מרי פופינס
21/10/14 12:46
105צפיות
ספרים שבי מעלים נוסטלגיה פחות אהובים על הטף. מקווה בכל זאת שהקטנה (כתה ד) תקרא את האסופית. 
 
וכן, באופן מדהים עם כמה שהם חשופים היום לעולם הרבה יותר מאיתנו בגילם (מעצם החיבור לאינטרנט) איכשהו אנחנו מזדעזעים מחלק מהתכנים בספרים שאנחנו קראנו בילדות ולא רוצים לחשוף אותם אליהם. 
ממליצה לגילאי 10 בערך - "החולם בהקיץ"
21/10/14 14:41
118צפיות
אנחנו קוראים את זה עכשיו. הוא אמנם מוזר יותר, אבל מקסים בעיני, כי הספר מדבר על כל אותם פחדים של ילדים.
מעבר לזה אולי תהנו מההוביט (במיוחד אם לא ראו את הסרט), אי המטמון. אנחנו עם הארי פוטר התחלנו בכתה א וסיימנו ב- ד (כולל כל הנספחים)
בגזרת הסרטים - אני עוברת על לוח השידורים ומקליטה להם סרטים שאהבתי (אם כי שלי בני 11) - כל אינדיאנה ג'ונס, איטי, ג'יימס בונד וכאלו
תודה רבה! אחלה רעיונות!
21/10/14 14:52
212צפיות
יש לי כאן המון חומר מצויין... כיף
חשבתי באמת לנסות את ספרי הארי פוטר - זה לא יהיה מפחיד עבורם? הגדול שלי די חרדתי
אני כל כך נהנית לגלות שצ'רלי והשוקולדה מוצא חן גם בעיניהם
הם צוחקים ממנו בקול גדול, וזה תענוג לחוות את זה איתם מחדש.
אגב לגבי אליפים וציון ובתיה - כנראה בשל הנוסטלגיה והגעגוע באמת הקדמתי את המאוחר. התחלתי להקריא וראיתי שהם נורא מתחברים. לא חשבתי על כך שאני קראתי את זה הרבה בגיל גדול יותר. בעת הקריאה, דילגתי על הרבה קטעים קשים, ממש על פרקים שלמים, אבל כשהבן שלי שאל אותי "נכון שאתם לא תשלחו אותי למוסד?" - הבנתי שזה ממש לא מתאים והפסקתי...
אני תוהה אם זה יעבוד גם עם סרטים. ייתכן שהם ייראו להם ישנים ואיטיים. זה קורה אפילו לי כשאני רואה סרט ישן לפעמים.. לא מזמן הקרינו אצל הגדול שלי בצהרון את אי.טי והוא ממש סבל...
בכל מקרה לצ'רלי יש סרט חדש יחסית אז בכיף אראה איתם
 
ממש תודה 
 
 
סרטים ישנים הם אכן איטיים יותר
21/10/14 15:03
141צפיות
בגלל זה ההעדפה של הילדים שלי היא לסרטי אקשן, כמו אינידאנה ג'ונס.
לגבי הארי פוטר - זה מאוד תלוי בבגרות של הילדים. תוך כדי ההקראה אנחנו מדברים על מה שקורה בספר וזו הזדמנות מצוינת לעבד רעיונות ופחדים יחד. בגלל שקראתי בעצמי את הסדרה עוד קודם ידעתי להזהיר אותם לפני קטעים מפחידים יותר. אולי תתחילי ותראי אם זה מסתדר להם. תמיד אפשר להפסיק ולחזור לספרים מאוחר יותר. הספרים הראשונים בסדרה פחות אפלים.
מעבר לזה, חלק גדול מהספרים של ילדותנו כתובים בשפה גבוהה יותר מזו שהילדיםהיום מורגלים בה. לכן הקראה היא שיטה נהדרת גם ללמוד מילים חדשות.
דוקא השאלה הזו לא מעידה על אי התאמה לדעתי... ועוד:
21/10/14 15:43
128צפיות
אמנם לא הייתי בסיטואציה איתכם - אבל הרבה פעמים דרך קריאה בספר ודיבור עליו, ילדים יכולים לגעת בדברים שהם גם ככה עוסקים בהם. הרבה ילדים עוסקים ב"משפחות רעות" וביכולת הספיגה של משפחתם אותם, ודרך הקצוות כמו ציון כהן (וגם הארי פוטר בדרכו...) אפשר לגעת בדברים באופן מוגבל ומרגיע.
לגבי הארי פוטר, הראשון פחות אפל ואפשר לקרוא ממנו. הגדול שלי קרא אותו בגיל הזה אך היה מוסכם שזה לא ספר ל"לפני השינה" אלא לאחהצ (לא רציתי שיתקשה להירדם ולחליפין שאמצא אותו בשתיים בלילה עוד קורא...), זה גם איפשר לי להכניס את אופציית הקריאה אחהצ כדבר אטרקטיבי.
עוד משהו שאצלנו הולך נחמד - DVD של היה היה ו"החיים", קצת משונה לצפיה לנוכח הזכרונות החמים, אך עדיין נחמד. טוב שהזכרת לי, אציע לבני החמש וחצי שלי לנסות
 
אהבתי כילדה גם לקרוא, אבל גם לצייר עם אבא שלי, לאפות עם אמא
21/10/14 15:58
207צפיות
ובכלל לעשות איתם דברים גם אם זה משהו יומיומי. אהבתי לטייל, להתלכלך, לשחות, לשחק משחקי כדור ומשחקי קלפים ומשחקי ארץעיר-חשבון-חידות-עשרים שאלות(רק אם הייתי טובה בהם, כמובן). לבהות, להרטב בגשם. לעשות דברים בעצמי. להקרע מצחוק מבדיחות פוקים ולקבל את הליקוק של העוגה והלב של האבטיח. להריץ שטויות עם הבני דודים שלי ולהתפקע מצחוק, לשיר ולהעמיד פנים שאני זמרת חשובה, לרקוד, לעשות פרצופים לראי, להתנדנד, להתכרבל בשמיכה עם משהו חם ביום קר ולהרגיש איזה כיף שקר ואנחנו פה מוגנים, להשתולל במיטה של ההורים, לאסוף דברים. בתור מבוגרת אני עדיין נהנית מרוב הדברים האלה (אולי החיבה לבדיחות פוקים קצת התעמעמה ) אז אני מנצלת את ההזדמנות שיש לי ילדים כדי לעשות הרבה שטויות בחברתם. זה דורש ממני לשים לב, כי היומיום של רובנו כל כך עמוס משימות לתקתק, וסמרטפונים לבהות בהם, שאני לפעמים צריכה להזכיר לעצמי לעשות איתם כלום ומזה לרוב נולד משהו מהנ"ל. נגיד השבוע בא חבר לבן שלי, הלכנו לספריה וכשיצאנו ירד גשם שוטף. התגובה האוטומטית שלי היתה לחכות שיעבור הגשם , אבל במקום זה אמרתי בואו נרטב! נתתי לשניהם לרוץ ולצעוק בהתלהבות בגשם, (גשם תל אביבי לא קר, והיינו קרובים לבית) בבית מייד הלבשתי את שני הפרחחים בבגדים יבשים, הכנו שוקו חם, והסתכלנו בהתפעלות בגשם הסוער בחלונות- איזה כיף היה!
לגבי המלצות ספרים וסרטים- ספר הג'ונג'ל, סיפורי למה ככה של רודיארד קיפלינג. סדרת "ראשית קריאה" יש גם כן ספרים מעולים ומתאימים לגילאים שלהם. של ג'ודי בלום וקריסטינה נסטלינגר ושל נורית זרחי ושל נגה אלבלך ושל עוזי בן כנען. הספרים של אסטריד לינדרגרן על ילדי כפר המהומה ואמיל השובב, ובילבי גרב ברך. ספרי האגדות הנהדרים-מכושפים-נעימים של שלומית כהן אסיף, המלך ממדו, ארמון אלף הדלתות. לאה גולדברג- ניסן ורחמים, וידידי מרחוב ארנון. סדרת שקשוקה(טוב, זה לא היה כשהיינו ילדות). ספרים של נורית זרחי -על תנינה, מרק שום דבר, סיפורי מיתולוגיה יוונית (יש סדרה מעולה של רקפת זוהר) וסיפורים מספרות העולם (צריך לקרוא קודם, כי יש עיבודים ממש גרועים ויש נהדרים- סיפורים אפריקאים, אינדיאניים, סיניים, וכו'.)
בסרטים, הם רוצים לראות חדשים אבל דוקא אוהבים את צלילי המוסיקה ומרי פופינס ואת "המצילים" עם ברנרד וביאנקה מ1974.
 
º
אצלי דווקא כשהפכתי לאמא התחלתי לחבב בדיחות פוקים...
21/10/14 16:02
39צפיות
תודה לך
22/10/14 08:55
75צפיות
הזכרת לי שאני צריכה לשחרר קצת...
º
פעם הבא תזכירי את לי גם אני זקוקה לזה
23/10/14 13:54
3צפיות
ולחובבי בעלי החיים:-
21/10/14 17:30
189צפיות
משוגע על חיות- ג'ראלד דארל. 
הסרט: לאסי שובי הבייתה.
הסרט : עזית הכלבה הצנחנית. אני זוכרת שבתור ילדה צפיתי בו בעיניים מצועפות ממש. הוקסמתי מעזית שהייתה מוקפת בהילה צהל"ית. לא מזמן צפיתי בו, ושמתי לב שמפקד היחידה שולח את אורי והצנחנים אל כנופייתו של אבו חסן שנמצאת מעבר לירדן בעודו מצביע במפה על... הים ההודי !!!
ספרים משובחים נוספים שלדעתי יתאימו לכם הם: ג'ים ונהג הקטר /וההמשך ג'ים וגנופיית ה-13 - מאת מיכאל אנדה.
ודני אלוף העולם מאת -רואלד דאל.
 
אני התחלתי עכשיו להקריא לבן ה-7 את ג'ארלד דארל
22/10/14 12:30
121צפיות
שהיה אחד התענוגות הגדולים שלי כילדה.
º
רעיון נהדר! (ראית שיש תרגום חדש למשפחתי וחיות אחרות?)
23/10/14 11:40
15צפיות
בדיוק אותו אני מקריאה, קיבלנו לפני שבועיים
23/10/14 11:53
42צפיות
זה היה ה-ספר של ילדותי
|*| נפתח פורום קצת אחרת |*|
22/10/14 11:20
39צפיות
מי מאיתנו לא מרגיש שונה לפעמים? או מוזר? שקשה לנו להשתלב בחברה.
פורום קצת אחרת נועד לאנשים שמרגישים קצת שונים וחריגים בחברה ורוצים להכיר אנשים שמרגישים כמוהם.

אתם מוזמנים להיכנס כבר עכשיו ולייעץ ולהתייעץ, לחבק ולנחם, לשתף בחוויות טובות ובחוויות לא טובות, לחלוק רגשות ופשוט לדבר.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
סבא וסבתא שלא רוצים להיות מעורבים
19/10/14 16:50
843צפיות
סמויה כאן כבר תקופה והתלבטתי רבות האם להעלות על כתב את הרגשתי...
אני אימא לקטנה בת חצי שנה, הוריו של בעלי נפטרו ולקטנה שלי יש רק את הורי כסבא וסבתא. הבעיה היא שההורים שלי ממש לא מתלהבים מעצם היותם סבים. הם סבא וסבתא כבר 7 שנים (ל2 אחיות נוספות שלי יש ילדים) הם מעולם לא עשו משהו עם הנכדים כדוגמת בילוי ובכלל מעבירים מסר שכל בקשה התלויה בנכדים זו טרחה אחת גדולה. בחצי השנה האחרונה באו לבקר אותנו אולי פעמיים (מרחק נסיעה של רבע שעה), אנחנו מקפידים לנסוע פעם בשבוע או שבועיים, אבל היה ונוצר מצב שלא היו רואים אותנו חודש זה היה ממש בסדר מצדם. לדברי אימי- אם הקטנה רוצה קשר עם סבתא שלה היא כבר תגיע בעצמה לסבתא. השבוע קרה מקרה שבגללו החלטתי לכתוב כאן. הורי הודיעו שהם באים לבקר ביום ההולדת שלי בעלי, הביקור היה לא נוח עבורי כיוון שהייתי אחרי משמרת לילה ולא ישנתי כל היום כי הייתי עם הקטנה. הם הגיעו באיחור של שעתיים- הקטנה פיספסה את שעת השינה שלה וגם המנוחה שלי נדחתה. הלכתי לכיוון המטבח על מנת להכין שתיה חמה וכאן הם הצהירו שהגיעו ל5 דקות בלבד כי אבא עייף/חנה עקום/ אימא לפני משמרת/כל סיבה דבילית אחרת שהם ממציאים כדי לא להתעכב אצלנו בבית. הם מתנהגים בצורה דומה גם כלפי האחיות שלי. היחס הזה כואב לי מאוד- לא ביקשתי לשמור לי על הילדה/להוציא אותה מהגן/ עזרה כספית וכו' אלא רק להתעניין בה, להתלהב ממנה, לשחק איתה... 
לא נעים
19/10/14 16:58
433צפיות
אני חושבת שאת רציכה לשנות את צורת ההסתכלות שלך. קודם כל, לא נוח לך  תגידי, את לא חייבת לקבל ביקור רק כי מתאים להם לבקר דוקא עכשיו. זה לא הדבר שישנה אם הם יבקרו פעמים נוספות או לא.
אם מראש הם מגיעים לדקות ספורות, אז באמת שנראה שדוקא כן חשוב להם לשמור על קשר, גם אם הדרך לא נראית לך זאת שהית רוצה. אולי היה כדאי להגיד להם את הדברים, לא בריב, כעס או דרישה. אלא בצורה פשוטה: חשוב לי מאוד שתגיעו, וחשוב לי שתבלו זמן עם הבת שלי. אני מוכנה להשקיע מאמצים בבילויים משותפים. משהו שאומר שאת מחוייבת ליחסים בינם ובין הנכדה שלהם.
מאוד יכול להיות שנקודת המוצא שלהם שונה מזו שלך, שהם חושבים שהם מפריעים?
אולי גם היה מתאים לברר עם האחיות שלך איך הן חוות את הדברים?
ניסיתי לדבר על כך עם אימא שלי
19/10/14 19:27
414צפיות
בפעם הקודמת שהם ביקרו בערב חג הם החליטו להביא לנו אוכל- אימא עלתה לדקה והשאירה את האוכל, אבא לא טרח לעלות כיוון שהם מיהרו. זאת לאחר שאמרתי לה שהכנתי המון אוכל לחג- כלומר ממש לא גווענו ברעב. כשאמרה שיבואו לבקר שמחתי מאוד וחשבתי שהם עושים צעד לקראת קשר עם הנכדה, דיברתי איתה על כמה חשוב לי הקשר ביניהם- היא מצידה קיבלה את זה כביקורת, ישר התגוננה ואמרה "תגידי תודה שהבאתי לך לאכול".
הסכמתי לקבל את הביקור ביום ההולדת של בעלי רק בגלל שחשבתי שזה יהיה נחמד עבורו, מה שפועל פשוט גרם לי להתעצבן עליהם עוד יותר.
אחיותי חוות את הדברים בערך כמוני, הבכורה מנהלת איתם מלחמות על הנושא כבר קרוב ל7 שנים.
האמת העצובה היא
19/10/14 18:00
653צפיות
שלא כולם יכולים. אני אפילו לא יודעת אם זה תלוי ברצון. בתחילת ההודעה רציתי לומר לך שתחכי, כי לא כל האנשים מסוגלים להתחבר לתינוקות קטנים, אבל מאחר וציינת שיש עוד נכדים בעניין, והם גדולים יותר, אני חושבת שהדרך הטובה היא להנמיך ציפיות , ולקבל בברכה כל סוג של קשר. אפילו אם זה לחמש דקות פעם בחודש.
מבחינת הקשרים שלכם, ושל הילדה שלך - אני מאמינה גדולה ב"משפחות מבחירה". תמצאו מכרים, חברים, שכנים, אפילו תחפשו בצורה אקטיבית בדיור מוגן הקרוב למקום מגוריכם, אנשים חמים ולבביים שכן ירצו קשר עם הילדה שלכם, ותבנו איתם מערכת יחסים הדדית, בונה ומעשירה.
הרהרתי בזה רבות
19/10/14 19:34
552צפיות
את צודקת וגם אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש האם הם מסוגלים להיות סבים חמים, הרי גם בתור הורים הם היו קרים- מעולם לא התעניינו במה שעובר עלינו ובילויים היו רק פעם פעמיים בשנה (אנחנו משפחה מרובת ילדים כך שבחופש די העסקנו את עצמנו בבית- ללא קייטנות/בילויים/מעולם לא יצאנו לחופשה משפחתית...) 
ועדיין כואב לי הפספוס- אני חוויתי סבים חמים (ההורים של אימי)- הם שמרו עלינו, לקחו אותנו לגינה, שיחקו איתנו... ולבת שלי זה פשוט לא יהיה משני הצדדים.
קראתי את ההודעה בדיוק רציתי לשאול אותך איך הם היו בתור הורים
19/10/14 20:08
426צפיות
את השאר שולחת לך במסר...
º
ראיתי, תודה על התגובה.
20/10/14 09:16
65צפיות
זה נכון כנראה שלבת שלך לא יהיו סבים חמים
19/10/14 21:25
445צפיות
מצד שני יהיו לה הורים הרבה יותר חמים משלך היו (לפי העדות שלך).
תדעי שזה העיקר. מה שחשוב הם ההורים כל השאר בונוס נחמד אבל אפשר בלי.
 
נכון אבל אני רוצה לחדד
19/10/14 21:35
447צפיות
אם ההורים לא מספקים את סחורת החמימות והדאגה, אז חשיבותם של סבים כאלו היא עליונה.
אפילו שכנה מאירת פנים יכולה להציל נשמה של ילד.
לאחר שזה נאמר - נכון. אם ההורים הם בסדר, זה העיקר.
 
אני לא משוכנעת שזה נכון
19/10/14 21:40
378צפיות
וסבים חמים יכולים להציל את מי שהוריו אינם כאלה ( תלוי כמובן כמה הם לא כאלה ).
ובטח שלא שכנה נחמדה.
 
אבל כאמור - לא זה הדיון.
הכל בתלוי בהכל, בילד, בהורים, בשכנה, אבל כן. ההבדל בין קצת
20/10/14 14:25
241צפיות
לכלום הוא אינסופי.
מניסיון.
אבל זה באמת לא הדיון.
לשחרר, ובהקדם (וברור שזה קשה)
19/10/14 21:45
323צפיות
הם לא מעוניינים או לא מסוגלים לקיים קשר כזה
ועולה מההודעות שלך שגם מולכם כילדים לא היה קשר חם
ככל שתנהלו (את ואחיותייך) איתם מלחמות כך אתן צפויות להתאכזב יותר ולכאוב יותר
 
הם לא ישתנו, ודפוס היחסים שלהם עם העולם והמשפחה רק הולך ומתקבע עם השנים
תנו להם ליזום ולראות איך נוח להם להיות בקשר
אולי אם יהיה פחות לחץ ומלחמה, ייצא מזה משהו
אולי לא מה שאת רוצה, אבל אולי משהו
 
אני חושבת שכדאי לך ולאחיות/אחים שלך לנסות להתארגן על מפגשים משפחתיים מיוזמתכם
אתם יכולים להזמין את ההורים, אבל לא להיות תלויים בהם משום בחינה (אוכל, לוח זמנים, האם מגיעים או לא מגיעים)
פשוט ליצור לעצמכם את המשפחתיות שלכם
 
ואולי בנוסף, לנסות למצוא בסביבתכם אישה מבוגרת שתשמח להיות סוג של סבתא
אולי בתשלום או בצורה אחרת
עצוב אבל אין מה לעשות, באמת. הם נכים רגשית, לא רעים...
20/10/14 12:40
189צפיות
לכן צריך לקבל את זה, לקבל שהחלום על סבים חמים ומעורבים מתנפץ. וזה אובדן לכל דבר - אובדן החלום, וכמו בכל אובדן צריך להתאבל, כי זה כואב נורא...
 
מצד שני, אחרי שמקבלים את המצב החדש וכבר אין ציפיות, אפשר  ליצור קשר בצורות אחרות: למשל, שזה יהיה רק חד סטרי, תמיד אתם תהיו היוזמים, או ליזום טיולים משותפים. אבל זה יתאפשר רק כשתתנקו מהאכזבות ומהכאב...
לא לצפות ולא להתאכזב
20/10/14 13:24
157צפיות
הם בחרו לא להיות סבא וסבתא את יכולה להכריח אותם? לא!
את יכולה לדרוש מהם להתנהג ככאלה? לא!
את לא יכולה לשנות אותם את יכולה להחליט רק על עצמך מה טוב לך ומה את רוצה לעשות במצב הקיים.
 
איך היתה מערכת היחסים שלך איתם לפני שנולדה הקטנה?
עד כמה עם גורמים לך לאי שקט, כעס ואכזבה?
הייתי לומדת לשחרר, אם צריך תערבי אפילו איש מקצוע, לא שווה להיות עם משקעים לא טובים בגלל זה.
במידה ויש יותר נזק מתועלת במערכת היחסים שלך איתם הייתי שוקלת טוב האם להשאר איתם בקשר? מה מערכת היחסים הזו תורמת לך ולמשפחתך?
רק להגיד שזה לגמרי הפסד שלהם
20/10/14 14:27
282צפיות
להיות חלק מהחיים של תינוק שהופך לפעוט ולאחר מכן לילד זו זכות (גם אם לעיתים מעייף, תובעני וקשה)
מי שבוחר במפגיע שלא להיות שם, כנראה באמת יש לו קושי עם קשר, מחויבות, אינטימיות. 
היכולת שלך לראות את זה, כולל גם היכולת שלך לכאוב את זה, מעידה שאת 'ניצלת' מהגורל הזה. 
זה באמת עצוב ומאכזב, חבל לי שלא יכולה להציע פתרון קסמים. כנראה שהפתרון היחידי הוא להתמודד עם מה שיש.
 
לגמרי - אך ורק הפסד שלהם, בוודאי לאור העובדה
20/10/14 15:50
223צפיות
שיש לך הרבה אחים (אמרת שאת ממשפחה ברוכת ילדים). תקיפי את הילדים שלך (ואת המשפחה שלך בכלל) בבני דודים, דודים, גיסים, חברים. מה אתם מחכים שההורים שלכם "ירדו אליכם"? תתארגנו ביניכם - לארועים, למפגשים, לאירוחים, לשיחות בסקייפ, מה שלא יהיה. ותזמינו גם את ההורים . יבואו - מצוין, לא יבואו - גם בסדר.
 
איך היחסים עם האחים שלך? האם יש דוד/ה נחמדה שיכולים לתת
20/10/14 16:28
211צפיות
מבחינת הילדה, משהו מזה? האם יש בני דודים גדולים שיכולים להפוך למשמעותיים בחייה?
 
זה נורא מאכזב. אבל אין לך מה לעשות, את יכולה להחליט רק מה את עושה, לא מה הם. את יכולה להחליט לכעוס על זה, ולהתאכזב שוב ושוב. או לתייג אותם ככאלה בראש שלך ולא לצפות שהסבאות תשנה אותם (לו התינוקת היתה נכדה ראשונה היה סיכוי, אבל זה לא המצב)
ואת יכולה להפנות את המשאבים שאת מפנה לקשר איתם לבניית קשרים עם אנשים שכן מחזירים יחס. אחים, דודים מבוגרים.
 
יש לי בן דוד שהיחסים שלו עם ההורים שלו איומים. ההורים האלה #$%^ משקיעים רק בנכדים האחרים ולא בילדיו. גם היחסים עם האחים די גרועים. אז הוא משקיע הרבה יותר מהרגיל ביחסים אחרים- גם בקשרי חברות, גם בקשרים עם הדודות שלו- הוא יוזם מפגשים, טיולים, ביקורים וככה יוצא שאמי (הדודה שלו) רואה אותו ואת משפחתו הרבה מאד יחסית לאחיין מבוגר.
היא ואחותה והדודות מהצד השני (ואני!) מאד אוהבות אותו , והקשר שלהן ושלנו עם הילדים שלו מאד חם ואוהב למרות שהם לא נכדים.  
 
ואת יכולה להחליט לבחור משפחה ממחוץ למשפחה: מהשכנים, המכרים, אני זוכרת שאשה מקסימה אחת פה סיפרה שהיא ובנותיה אימצו סבתא- אשה שעבדה איתה ונכדיה גרו בחו"ל. אפשר לחפש בצורה פעילה יותר ופחות. אבל לא תאמיני כמה אנשים שחיים בארץ מתגעגעים לנכדים שנמצאים בחו"ל, או סתם בודדים . ודאי אפשר למצוא מישהי/ו כזה שתשמח ליצור קשר עם תינוקת מקסימה בת חצי שנה והוריה, לראות אותה גדלה. ההפסד הוא רק של הורייך.
 
מכירה את זה מהכיוון השני
21/10/14 01:18
300צפיות
המשפחה של בן זוגי כזו. חמותי היא אמנם אישה חמה ולכן זה לא מורגש בקיצוניות שאת מתארת, אבל מאז שהתינוק שלנו נולד היא ראתה אותו פעמיים, והוא יהיה בן 4 חודשים בעוד 10 ימים.
וגם כשהיא ראתה אותו היא לא הביעה עניין להרים אותו, או לנסות לשחק איתו. אמרה שהוא חמוד וזהו.
נכון שהיא גרה יחסית רחוק אבל היא אישה בריאה לגמרי שלא עובדת, ויש רכבת ישירה מהבית שלה כמעט עד אלינו. ככה שלדעתי זה לא המרחק שמפריע לה כמו שהנכד שלה פשוט לא מעניין אותה.
בקיצור, אני מבינה אותך לגמרי. קל לומר ״אל תקחי ללב״ אבל קשה ליישם, בעיקר כי אלה הורייך. נתנו לך פה עצה לאמץ משפחה ״אלטרנטיבית״ שלא על בסיס קשרי דם - ואני מצטרפת להמלצה הזו בחום. לבן זוגי יש דודה (מהצד של אביו שנפטר בינתיים, כלומר לא קשור לאמא שלו) שחיה שנים לבד, אין לה ילדים משלה. היא לגמרי אימצה אותנו והילדים שלו מבחינתה הם נכדיה. להערכתי הבן שלי יקרא לה סבתא הרבה לפני שהוא יקרא לסבתא ה״ביולוגית״ שלו ככה...
רק חיבוק, כי יותר מזה אין לי להציע
21/10/14 09:28
165צפיות
זה באמת נורא כואב ומאכזב. מקווה שזה דוהה עם השנים.
ככה זה גם אצלינו
21/10/14 10:34
250צפיות
וזה פשוט הפסיק להיות אישיו מבחינתי. לילדים שלי יש אותנו וזה באמת כל מה שילד צריך (בעיני) כצורך חיוני, וכל השאר (משפחה מורחבת) זה בונוס. תשקיעי בילדה שלך, תהיי איתה, מן הסתם יהיו עוד ילדים בהמשך, ואתם יחידה משפחתית חמה ואוהבת. לא אגיד לך שאני לא נצבטת עדיין כשבימי הולדת בגן או בסיום שנה או חוג או לא משנה מה אני רואה נוכחות של סבים וסבתות נרגשים ולנו זה בגדר מדע בדיוני... אבל שיקפצו לי. באמת - בעיני הם מפסידים המון. אני מקווה שכשלי יהיו נכדים אוכל להיות איתם בקשר אינטנסיבי ואקווה שאוכל לעזור לילדיי כמה שיותר. שהוריי יאכלו את מה שבישלו. וכן - רעיון המשפחה האלטרנטיבית חמוד מאוד בעיני. 
מנסיוני...
21/10/14 11:33
225צפיות
אצלי יש מקרה דומה אך שונה...
לא אכנס לפרטים. רק אומר לך שביום שהחלטתי פשוט להגיד תודה על מה שיש הרגשתי הקלה גדולה.
הפסקתי להעלב, הפסקתי לבקש והספקתי להרגיש שאני לא מקבלת מספיק.
נכון שהיית רוצה שיהיה יותר אבל ככל הנראה זה כבר לא יקרה.
הכי טוב זה פשוט לקבל את המצב הקיים כיותר טוב מכלום (הרי לפחות יש לילדים שלך זוג של סבא וסבתא שזה הרבה). גם אם הם לא מבקרים הרבה, וגם אם הם לא הכי חמים שבעולם.
מבטיחה לך שראיה כזו תעשה את המצב ליותר קל.
 
קראתי את כולכן
21/10/14 18:28
319צפיות
המון תודה על ההתייחסות, מעצם זה שפרקתי כבר מרגישה יותר טוב... אנסה ליישם את עצותיכן.
להשתמש בכפפה ליד שמחזיקה את ספוג הכלים .....
20/10/14 11:13
628צפיות
לא מצאתי פורום "נשים" בכלל אז אני פונה אליכן אמהות יקרות  -  בנושא "נשי" זה. קראתי ספר על השתלות כליה ואיכשהו הגעתי לתובנה שספוג הכלים שספוג בחומר הניקוי מחדיר לגוף שלנו חומרים כימיים מיותרים לגמרי  - אמנם בעדינות . אז אמהות יקרות - שקית של כפפות חד פעמיות ואתן מסודרות. מספיקה כפפה אחת ליד  המסבנת - אין צורך ביד השניה של המים
זה נורא נשי לרחוץ כלים! (כבר הולכת ללבוש כפפה על כף
20/10/14 16:31
359צפיות
יד אחת ולשאול את בן הזוג שלי אם זה נשי בעיניו כמו בעיני!)
אני מעדיפה לתת לבעלי לשטוף כלים
20/10/14 16:59
411צפיות
כי אני חסה על בריאותי ... (וגם שונאת לשטוף כלים)

חוץ מזה מבחינה רפואית למה שאתה כותב אין שום בסיס ואין קשר בין סבון כלים שמאושר לשימוש חיצוני ובין אי ספיקת כליות או הרעלה בשיטה זו, אבל מה איכפת לי שבעלי ישטוף כלים?
º
לבעלך אין כליות?
20/10/14 17:47
66צפיות
"לא זו השאלה, רפי..."
21/10/14 12:07
238צפיות
השאלה אינה האם לבעלה אין כליות, אלא האם לה אין מוסר כליות...  (הצחקתי את עצמי)
º
ומי מכלכל אותם בשעה שהם רוחצים כלים עם כפפה!
21/10/14 15:02
29צפיות
º
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
24/10/14 04:22
אה.... אני לא מכירה אותך מפורום אחר?
20/10/14 17:48
435צפיות
והסירי דאגה מליבך, אנחנו לא שוטפות כלים, בשביל זה יש מדיח
מה לגבי מפגש פורום?
19/10/14 14:00
395צפיות
פספסתי משהו או שהאחרון היה לפני שנה+ ?
את צודקת, נדמה לי
20/10/14 09:07
331צפיות
ובכלל, הפעילות בפורום (כמו בשאר הפורומים של תפוז) התמעטה באופן משמעותי, ממגוון סיבות שכבר דוסקסו כאן בעבר.
ושכחתי להגיד
20/10/14 09:07
284צפיות
שאם בא לך, אז את יכולה ליזום
בדיוק מה שרציתי לומר...
20/10/14 23:05
271צפיות
שגם מפגשים וירטואליים על גבי הפורום עצמו מתמעטים להם
הפלטפורמה...
21/10/14 09:05
230צפיות
אני מגיעה לפורומים בתפוז רק כשאני בעבודה. אחרת אני פשוט לא מול המחשב. יש לי סמארטפון, והוא נגיש לי, יש לי פייסבוק שהוא נוח לתפעול מהאייפון והוא נותן לי מה שאני צריכה. מידת החשיפה שלי במדיה הוירטואלית ממילא ירדה באופן דרסטי, אפילו אם יש כאילו אנונימיות בגלל הניק, אז בשביל מה תפוז?
גם אני מכירה את פרופסור ברוורמן
20/10/14 11:53
368צפיות
איש נעים הליכות ומומחה אף אוזן גרון, בעלי טופל אצלו ואנחנו מרוצים!
אני בעד :)
היום מלאו 6 שנים לפטירתו של דניאל ז"ל
19/10/14 13:13
711צפיות
האזכרה תיערך היום בבית העלמין של תל מונד בשעה 17.30.
 
אני עם שפעת קשה ולכן לצערי לא אסע, אבל דניאל תמיד בלבי ומחשבותיי.
 
זוכרת את בוקר יום ו', 24.10.08 בשעה 6 בבוקר עת קיבלתי את הבשורה המרה בטלפון, ואת ההלויה שנערכה בשעות הצהריים.
 
6 שנים ללא דניאל.
הזמן לא מקהה את הגעגוע והכאב.
 
חיבוקים להילה, איתי ומשפחתם המדהימה, ושנדע כולנו רק בשורות טובות ובריאות.
 
 
<הניק השני שלי עדיין לא פעיל, אז רק לתזכורת אני ש י ר ל י 32, לשעבר>
איך הזמן חולף מהר
19/10/14 13:43
395צפיות
ליבי עם הילה והמשפחה.
שברת את ליבי עם ההודעה הזאת
19/10/14 16:52
411צפיות
חיבוקים לכולכם
זוכרת את היום הזה
20/10/14 08:25
373צפיות
עצוב כל כך. לו יכולתי הייתי נוסעת.
 
מרגישה שאני עומדת להשתגע
19/10/14 10:08
740צפיות
ואפילו לא יודעת מאיפה להתחיל....
נשואה +3 בחודשים האחרונים רע לי רע לי רע לי .
ברור לי שהזוגיות שלי היא לא זו שאני מייחלת לעצמי עם זה גם יודעת שאני מפחדת מידי לעשות מהלך- מפחדת ברמה שיודעת שלא אעשה כלום .
הוא חצי אשם במצב- אבל זה לא פותר לי את הבעיות שלי - הוא חולה במחלה מאד נדירה שגורמת לו לתופעות פסיכאטריות ונורולוגיות - ברור לי שהוא לא תמיד אשם במה שעושה אבל אני לא מסוגלת כבר להתמודד עם זה.
קשה לי , אני בדיכאון , מסתובבת עצובה ובוכה - והוא אפילו לא מבין מה הבעיה .
מה מבקשת מכם - קצת כלום (כי רק רוצה לפרוק - לא מסוגלת לספר לחברות/משפחה) וגם המלצה לפסיכולגוית בשבילי (באזור המרכז)- חייבת קצת להוציא איפשהו לפני שאשתגע .
 
תודה מראש
 
 
נשמע קשה
19/10/14 11:01
299צפיות
"חבילה" מאוד מעמיסה את סוחבת... זה נשמע קשה וגומר כוחות.
טוב שאת מחפשת עזרה. אני פסיכולוגית באזור המרכז, את מוזמנת לפנות אלי בפרטי ואחפש לך אשת מקצוע מתאימה.
על זה נאמר: את מגיבה נורמלי למצב לא נורמלי...
19/10/14 11:16
293צפיות
זה אך טבעי שתרגישי מרוסקת... טוב מאוד שאת עושה את הצעד החשוב הזה - מבקשת עזרה, כי את צריכה מישהו שייתן לך אוזן קשבת ותמיכה במצב הלא פשוט הזה. בהצלחה...
איזור המרכז זה מרחב ענק
19/10/14 23:01
260צפיות
ומנסיוני כדאי מאוד שהמטפל/ת יהיו נגישים, אחרת זה מסרבל מאוד את הטיפול.
 
אם כפר סבא רלוונטית ממליצה על טל טוקר 050-6316110 פסיכולוגית קלינית מנוסה, ותיקה ובכירה, עם הרבה ניסיון בבעיות של "גוף- נפש".
 
שולחת לך חיבוק גדול.
מרפאת הפסיכולוגים בתל-השומר
22/10/14 12:40
39צפיות
יש שם פסיכולוגים שמתמחים בטיפול באנשים עם מחלות נוירולוגיות ובבני משפחותיהם.
יכול להיות שהם מקבלים גם עם טופס 17 מקופ"ח.
03-5303745
 
תנסי לפנות למילם בכ"ס
24/10/14 09:19
1צפיות
מרכז יעוץ למשפחות מתמודדים. נותנים יעוץ לכל המשפחות שבן משפחה סובל מבעיה פסיכיאטרית.
הפגישות ללא תשלום ונמצא שם צוות מקצועי ומיומן.
שווה להגיע ולשמוע גם על הזכויות שלך כאשתו.
 
ענת רונן פרל- יועצת הנקה מוסמכת

רוצה להניק ולא מצליחה?

הגישה השפויה בהנקה התקשרי עכשיו 054-4604411


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה