לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...
סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.
להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.
היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות.
ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל?
פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.
הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
המשך...
הודעה חדשה

משבר גיל 4 חודשים
25/05/15 22:26
38צפיות
ערב טוב לכולם
כתבתי פה לפני כחודש שהתינוקת בת 3.5 חודשים לא נרדמת לבד בצהריים
בכל אופן המצב שלי החמיר ועכשיו זה גם בלילה ואני על הסף ולא יודעת מאיפה לקחת כוחות יותר !
אם לפני היתה נרדמת בידיים ואז החלטתי שאני מפסיקה להרדים בידיים והתחלתי להרדים אותה במיטה היום גם בידיים עושה לי בעיות וקשה לה להרדם
אני מקפידה להרדים כשעה וחצי - שעתיים / לפי סימני עייפות לאחר ההתעוררות
בצהריים היא ישנה מספיק בין שעה וחצי עד 3 שעות
מחליפה טיטול מאכילה אם צריך , משחקת עכשיו אני מלמדת אותה להתהפך ;) יורדת איתה לפארק או לסיבוב אבל בימים כאלה חמים אני לא יוצאת מהבית מקסימום יוצאות למרפסת
היא גם הפכה לתינוקת עצבנית מאוד ותלותית !
כבר עברנו את שלב הגזים אבל מאז הזריקות בשבוע שעבר של גיל 4 חודשים היא הפכה להיות ככה
בלילה אני עושה לה טקס שינה בין השעות 20:30-21:30 שכולל עיסוי מקלחת האכלה וכל זה לצלילי ערוץ הופ יש שם מנגינה נעימה
אבד לה גם התאבון וכמעט ולא אוכלת ( סימילאק )
אבל מים היא כן שותה ( אני יודעת שאסור לתת בגיל כזה אבל בחום הזה אין מה לעשות ! )
התחלתי לתת לה ברזל אתמול
אולי אתחיל לתת לה טעימות בטיפת חלב אישרו לי
באינטרנט רשום שיכול להיות שהיא לא תחזור לישון כמו שישנה לפני כן
תעודדו אותי קצת פליזזזז אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מתחרפנת
יש לי תור לרופאה ב 1.7 זה עוד כמה ימים
סליחה על החפירה
לא הייתי נותנת מים
25/05/15 23:07
17צפיות
זה פוגע באיזון המלחים של הגוף שלהם, הם קטנים מידי בשביל זה. הפורמולה מספיקה לכל צרכי התזונה שלהם. אם את לא בטוחה תתיעצי עם רופאה, אבל אני לא הייתי נותנת.
וכן, זה משבר מאוד ידוע בגיל 4 חודשים ואין לו קשר לחיסון. אם זה מנחם אותך אז כמעט כולם עוברים את זה (יש תינוקות מעטים שלא), ובסופו של דבר הם עוברים את זה.
אולי שעה וחצי או שעתיים זה יותר מידי זמן עירות בשבילה? אולי כדאי שעה כל פעם, לפחות לנסות?
אולי יש לה דלקת אוזניים?
אולי צומחות לה שיניים?
לא יודעת אם זה מעודד... אבל
26/05/15 03:46
7צפיות
מעולם לא היתה לי תינוקת שנרדמה לבד - לא בצהריים, לא בלילה ולא אי פעם.  אצל אלה שינקו אישישיר - ציצי עזר מאוד. אצל זאת שלא - לא עזר כלום בערך... (עד היום - היא בת 11 - מתקשה להירדם)
 
אז את יכולה לראות את עצמך בת מזל על דפוסי השינה המדהימים בהם היא זיכתה אותך עד היום.....
 
באופן כללי, דפוסי השינה של תינוקות משתנים לא מעט. לכן זה נכון שלא בטוח שהיא תחזור לישון כמו בעבר (ובכלל, ככל שהיא גדלה היא ישנה פחות... ככה זה)
ההתאבדות, פייסבוק ובכלל
24/05/15 11:40
350צפיות
מה שקרה אתמול מפחיד ברמות אחרות. אני חושבת על כך שאדם מבוגר לא הצליח לעמוד בהשפלות אינטרנטיות, וכואב לי על כל הילדים שעוברים התעללות כזאת מידי יום. נכון שכנראה הפוסט הזה היה רק הקש ששבר את גב הגמל, והוא כנראה היה בין סיבות אחרות להתאבדות, אבל משפט השדה שנעשה, הספיק כדי לדחוף מישהו לקצה.
כל כך הרבה ילדים ונערים חווים את זה. מה שבזמננו היה הצקות בכתה של ילד דחוי, הפך בתקופה זו למשהו שרודף אותך מסביב לשעון. כולם יודעים. אין לך תקווה שאולי תמצא חבר מחוץ למסגרת המתעללת. כל המשפחה שלך עדה לרגעים המשפילים ביותר שלך. ובגיל ההתבגרות, כשגם ככה נסערים ושיקול הדעת לוקה בחסר, קשה לאנשים להבין כי עוד חודש העניין ישכח. קשה לראות בפרופורציה מעבר לארוע הנקודתי.
אני לא יודעת מה אפשר לעשות. אבל המציאות של היום קשה.
גם אני הזדעזעתי קשות מהסיפור
24/05/15 15:51
293צפיות
התחושה היא שאנחנו חיים בעולם של שיפוט מהיר.
לטוב ולרע.
ובכלל, חיים דרך המדיה במקום להסתכל לאחרים בעינים.
 
אני באופן אישי לא נמצאת בפייסבוק כבר שנה וחצי,
ולמרבה הפלא,
כשאין את זה - זה פשוט לא חסר.
 
לילדות שלי (שיש לציין לא גדולות מאוד- הגדולה בת 11)
אין גישה לפייסבוק ואין להן טלפונים שיש בהן אינטרנט (ואטצאפ וכו)
לא יודעת כמה נוכל עוד להמשיך במדיניות זאת אבל בינתיים - זאת הקלה.
 
מפחיד
אני לא חושבת שזו אשמת הפייסבוק
24/05/15 17:33
303צפיות
תסתכלי על טוקבקים לכתבות מהעיתונות, תסתכלי על התבטאויות של אנשים במקומות אחרים - אנשים נוטים להתבטא בגסות ובחוסר אמפתיה ברשת בכלל.
º
כן אני מתיחסת לרשת בכלל, פייסבוק זה רק דוגמה
24/05/15 20:11
31צפיות
º
מסכימה בהחלט
24/05/15 22:13
19צפיות
ממחזרת את התגובות של עצמי בימים האחרונים
25/05/15 10:02
194צפיות
אחד הדברים שעוד לא התבססו בתרבות שלנו הוא הקשר שבין המרחק הפיזי והעדר חשיפה לאדם שאליו (או עליו) כותבים לבין מידת האלימות כלפיו. המרחק הזה גורם לאלימות להיות יותר בוטה ולהסלמה בה. גם אם אין עדיין מחקרים (ולדעתי יש אבל לא מגיעה לחפש) קל לדמיין שאלימות השיח המרוחק והלא אישי חדרה גם לשיח הקרוב והכן אישי - והעלתה את רף האלימות בחברה גם במישורים הלא וירטואלים.
לכן בעייתית בעיני ההפרדה שאנשים עושים בין המציאות הפיזית לבין המציאות הוירטואלית.
אין לנו דרך לדעת מה היה שם וזכותו של מי נפגעה ומי השתמש לרעה בזכותו (לקבל שירות לפי החוק, לקבל יחס הוגן כעובד וכאזרח, להתלונן על שירות גרוע, לעבוד בתנאים הולמים, לשם טוב, לתגובה לפני פרסום ועוד ועוד). 
ויתכן ששני הדברים קרו. אבל האלימות של שני הצדדים ברורה והחדירה של האלימות מהמציאות הוירטואלית למציאות הפיזית ברורה גם היא.
לכן זה קצת כן קשור לפייסבוק, ולעובדה שהטכנולוגיה והחברה לא מסונכרנות, כמו שהרבה פעמים המשפט והחברה לא מסונכרנים ומנשקים נוספים בצורה דומה. בחרכים האלה שבין התחומים נופלים אנשים.
º
25/05/15 10:23
8צפיות
לואי סי קיי מדבר על זה
25/05/15 10:52
144צפיות
שכבר המרחק הפיזי שמתאפשר ע"י נסיעה במכוניות נפרדות, פותח פתח לאלימות קשה. הוא מדגים שבחיים לא היית עומד ליד מישהו במעלית ועושה לו את התנועות שאתה עושה לו מבעד לחלון הרכב...
ב"שבת" של איאן מקיואן כתוב (בשם דמות שהיא נוירוכירורג) על זה שכף הרגל רחוקה מהראש ולכן הכוח בה רב ומנותק יותר משיקולים, כך שהרבה יותר קל להרוג מישהו בבעיטות מאשר באגרופים.
אני חושבת שהפייסבוק מאפשר גם דיון שכאילו הוא כל הזמן בין הדומים לי (אנשי הפיד שלי שעושים לייק. יש הרבה פחות "דיסלייק" בפייס...) ולכן הוא מסלים והופך צדקני (וגזעני) במהירות וקיצוניות שאינן מצויות בשיח רגיל בין אנשים, נגיד בעבודה או על הספסל בגינה.
בקיצור - מסכימה איתך, ומוסיפה מחשבות מפוזרות...
º
25/05/15 10:58
5צפיות
זו "אשמת" הפייסבוק במובן של התהודה הנוצרת בו -
25/05/15 15:08
64צפיות
שהיא פי כמה וכמה יותר מטוקבקים. במובן הזה למה שקורה בפייסבוק יש השפעה הרסנית הרבה יותר מאשר לטוקבק בודד - אכזרי ככל שיהיה.
אני לא רואה את הסיפור כשחור ולבן
24/05/15 17:30
309צפיות
אני לא יודעת מה קרה שם בידיוק אבל אדם מתאבד זה אדם אנוכי שלא חושב על אחרים. הוא רצה לפגוע באותה אישה שהתלוננה עליו, ועכשיו אותה אמא צריכה לחיות עם התחושה הזאת שהיא פגעה בו לנצח, ואני חושבת שזה בידיוק מה שהוא ניסה לעשות, לפגוע בה.
זה שהוא התאבד לא הופך אותו לצדיק, אם כבר להפך, ולא הופך את הסיפור שהיא כתבה ללא נכון (אולי הוא נכון ואולי לא, אבל ההתאבדות לא מאשרת ולא מכחישה את זה). כולנו יודעים שיש גזענות ואפליה בהרבה מקומות (ואין מקום בעולם שחף מגזענות), למה זה שהוא התאבד אומר שהוא לא היה גזען? כי הוא כתב שהוא לא? אני לא מכירה אותו ולא יודעת אם הוא גזען או לא, אבל הוא לא נתן הזדמנות להוכיח שהוא לא.
זה שונה לחלוטין מבריונות בגיל ההתבגרות. כאן מדובר על אדם מבוגר שאמור להיות בעל ראיה של מעבר למה שקורה היום בבוקר, ואמור להבין שכל סיפור כזה נשכח תוך חצי יום כשפורץ הסיפור הבא. המעשה שלו היה מאוד אלים גם כלפיו וגם כלפי אותה אישה ואני לא מבינה למה אין קולות בתקשורת שמציינים את זה ורק הופכים אותו לקורבן ואותה למתעללת.
היא לא מתעללת והוא לא אנוכי
24/05/15 20:09
250צפיות
לה לא היתה דרך לצפות את ההשלכות של הפוסט שלה. אני מאמינה ששום דבר שאדם כותב לא יכל לגרום למישהו להתאבד אם הוא לא כבר על הקצה מסיבות אחרות. אבל אדם רגיש מאד, אדם מדוכא, יכל להגיב בצורה קיצונית והבעיה היא שאין באמת דרך לדעת מול מי אנחנו עומדים. והעניין הוא שאנחנו ממשיכים לעשות את זה בלי לשים לב. ההתקפה על האשה היא חמורה בדיוק כמו ההתקפה עליו.
לגביו- אני חושבת שהדעה שלך מאד קיצונית ולא הוגנת. אדם שמתאבד עושה זאת מתוך מצוקה מאד גדולה. לא בשביל לנקום ולא כאקט אלים. אלא כי הסבל היה גדול מידי עבורו. אני ממש לא מסכימה שמדובר באנוכיות. אם למשל היית פוגשת חולה סרטן שסובל ייסורי תופת ומחליט לסיים את הסבל זה היה מקובל עליך? הסבל הנפשי הוא לפעמים קשה כמו הגופני. והעובדה שאנשים מתאבדים על אף הפגיעה במשפחות שלהם רק מעידה על כמה הסבל היה גדול.
 
אני חושבת שאדם שמתאבד הוא אדם שמצוי במצוקה איומה
25/05/15 05:14
149צפיות
איומה עד כדי כך שהיא גוברת על המחשבה של "מה זה יעשה ליקיריו". זה לא הופך אותו לאנוכי, או לאלים (הלוואי שכל מיני חולירות אלימים היו בוחרים להתאבד במקום לרצוח את נשותיהם/חברותיהם )
זה שיש הרבה גזענות בכל מקום לא הופך את התלונה של האישה הזו
25/05/15 08:06
140צפיות
לאמיתית או מבוססת.
יצא לי יותר מפעם אחת להתקל במקרים שבהם אנשים קודם כל צועקים "זה בגלל גזענות" או "זה בגלל שוביניזם" במקומות שבהם היו סיבות אחרות לגמרי לסיטואציות.
אבל - בהרבה מקרים זה הכי קל והכי משתלם מוסרית לקרוא למישהו "גזען" ולא לנסות להבין האם יש גורמים או נסיבות אחרות שהשפיעו על הסיטואציה.
ואת זה אני אומרת מנקודת מבט הכי פלבאית שיכולה להיות.
אני-אישה, רוסיה, שגדלה בדרום המקופח וכבר מגיל 5 ידעה מה היא אנטישמיות.
העובדה שאדם מתאבד מעידה קודם כל על הסבל והגיהנום
25/05/15 12:45
102צפיות
 שבהם הוא נמצא. כזה סבל, ש"טוב מותו מחייו". להאשים מתאבד באנוכיות זה קצת להיות אנוכית (או לפחות חסרת אמפתיה) בעצמך - כי זה לא לראות אותו...
ראיתי את הפוסט של המתלוננת כמה פעמים בשבוע שעבר
24/05/15 22:09
322צפיות
מהסוג שאני נזהרת שלא לסמן לו לייק, ולא לשתף בשום אופן. רעשני, מתלהם וחד צדדי. והכותרות בראש השיתופים עשו לי צמרמורת. אין לדעת מה בדיוק גרם להתאבדות, או שזה היה רק הקש ששבר את גב הגמל. מה שיש לומר זה: "חכמים היזהרו בשיתופיכם".
גם אני ראיתי אותו (בלי השיתופים. זה היה דרך כתבה שצוטט בה)
24/05/15 22:26
281צפיות
וגם לי הוא נשמע מתלהם ולא אמין. אחד הדברים שגרמו לי להרגיש כך הוא העובדה שכדוגמא לאפליה הגזענית שהיא סובלת ממנה לדבריה מהחברה הישראלית, מחוץ לאותו סניף של משרד הפנים, היא בחרה להביא את העובדה שאנשים שואלים אותה לפעמים בסופר איפה הסוכר, וזו הוכחה ברורה לאפליה וגזענות בעיניה כי היא מסיקה מזה שברור שהם חושבים שהיא עובדת בסופר למרות שהיא לא, ואם הם חושבים שהיא עובדת שם אז זה בטח בגלל צבע העור שלה שגורם להם להניח שהיא קופאית בסופר. התחושה שלי כשקראתי את זה הייתה שאם זהו הלך המחשבה שלה (מופרך, במקרה הטוב מראה על חוסר הבנה בסיסי של התרבות הישראלית לגבי בקשת עזרה מזרים ובמקרה הרע ממש פרנואידי, וגם מעליב ומתנשא כלפי ציבור הקופאיות שנורא חשוב לה שחו"ח אף אחד לא יתבלבל לרגע בינה ובינן) - אז אני מראש מסתכלת בספקנות גם על תיאור מה שהתרחש לדבריה בסניף, והפרשנות שלה שהכל היה הוכחה לגזענות.
 
אני לא יודעת אם הוא התאבד באמת בגלל זה או שהיו עוד סיבות, אבל עלי לומר שאני יכולה להבין את מי שמתקשה מאוד לשאת דבר כזה.
גם לי זה קפץ לעיניים
25/05/15 01:37
225צפיות
ואולי זה מכיון שהמתלוננת-חדת-הלשון היא אמריקאית-ישראלית. בארה"ב לא מקובל לשאול קונים אחרים בסופרמרקט איפה נמצא מוצר כזה או אחר.  צריך למצוא עובד/ת של החנות או ללכת לשירות לקוחות.
 
חוץ מזה כל הזמן מהדהדת לי בראש האימרה של חז"ל: המלבין פני חברו ברבים - כאילו שופך דמים.  אז זה לא ב"כאילו" למרבה הצער .
 
גם אם היא היתה משוכנעת שהופלתה לרעה - אני לא רואה את זה כראוי לנקוב בשמות/זהות האנשים בפייסבוק.  לנקוב בשמות/תארי תפקידיהם בתלונה ישירה למשרד הפנים - בודאי. אבל בפייסבוק? כדי להוציא את דיבתם האישית רעה בפני כל העולם?  <מצנזרת את שאר מה שיש לי לכתוב>
אפרופו האמירה של חז"ל
25/05/15 08:13
194צפיות
אני רוצה להדגיש ש"שיימינג" היה קיים מאז ומתמיד. "המלבין פני חברו ברבים" זאת ההגדרה של שיימינג.
כן, נכון,עכשיו השיימינג גם מתועד על גבי האינטרנט ויש לזה אפקט נוראי. אבל פעם, בקהילות קטנות (של יהודים ולא רק) היה להעברת שמועה בעל פה את אותו האפקט בדיוק. עם השפעה הרסנית להמשך החיים ודחיקת האדם לשוליים בקלות מזעזעת.
נכון
25/05/15 09:56
139צפיות
ובגלל זה האיסור ההלכתי לא מאפשר הגנת "אמת דיברתי". איסור לשון הרע הוא גם כאשר מדובר באמת (אם זו הכפשה שאין אמת מאחוריה, זה כבר "הוצאת שם רע")
לא הייתי ממהרת
25/05/15 17:06
84צפיות
לתייג את הפוסט (הכאוב) שלה כמתלהם ולא אמין, כשם שלא הייתי ממהרת לתייג את התנהגות הפקידים כלפיה כגזענית.
אני נחשפת עכשיו מקרוב בפרוייקט שאני עושה, אפלייה מכאיבה, בוטה וממושכת של המדינה כלפי המגזר הערבי. עכשיו, בפרוייקט שבו רוצים לעשות השקעה גדולה, כל דבר שמוצע נחשד כגזעני, מפלה או מיועד להגביל. ואני מבינה שזה בא על רקע של אפלייה כל כך יומיומית וכל כך ממושכת, שהמשקפיים כבר אינם נקיים, אלא מופעל פילטר חשדני כל הזמן. במציאות כזו, קל לי להבין איך צל סוכר נחשד כהר של סטיגמות. לא מהתלהמות, מהתגוננות מתמדת.
נקודות, אני כל הזמן שואלת ונשאלת איפה דברים נמצאים בסופר.
25/05/15 17:56
72צפיות
כך מקובל בארץ. מעולם לא נעלבתי מזה לרגע ואיש מעולם לא נעלב ממני. אני לא חושבת לרגע ששואלים אותי אישית ספציפית כי חושבים עלי משהו נחות. מי שמטיח דבר כזה בתור הוכחה למידת הגזענות והאפליה של החברה הישראלית, הוא מישהו שכנראה רואה גזענות בכל מקום, גם במקום שלא קיימת.
בוודאי שהיא עושה את זה מתוך חשדנות והתגוננות, לא טענתי אחרת, וזה לא סותר בכלל את מה שאמרתי. כי החשדנות וההתגוננות האלה גורמות לה להיסחף ולהתלהם בפוסט. (אגב, בסוף היא כמובן גם עשתה את הקטע של ה"תחזיקו אותי", כלומר של ה"אני מתה כבר לעזוב את ישראל!", וזה האמא של ההתלהמויות האופייניות לארץ).
 
אגב, תאמיני לי שאני יודעת אישית מה זה להיות מהגר ומשהו על הפסיכולוגיה של מהגר, שיכולה להיות מחלישה מאוד. אז מה? כשהייתי מהגרת דיברתי לא פעם גם בהכללות מוגזמות ומרירות על בני העם שהייתי מהגרת בקרבו. אז מה? אני מאוד מבינה מה הניע אותי לומר את הדברים ההם, ואני יכולה גם לראות מהצד את התוכן של הדברים שאמרתי, ולהבין שאלה היו הכללות מוגזמות ומרירות. ההבנה של מה שגורם לאדם להתלהם לא אומרת שהוא אינו מתלהם.
היא נשמעה לי בעיקר כמו פאקצה קולנית ומעצבנת.
25/05/15 11:59
191צפיות
ויש הרבה כאלה. המון. בעיקר עכשיו, כשיש את במת הפייסבוק.
 
הבעיה שלי, דווקא, היא שבנאדם מבוגר, ושקול, (עם נסיון חיים ארוך מאחוריו) שבוחר להתאבד, בגלל פוסט .. המממ... אני נזהרת במילותי, אבל ברצינות.. יש כאן בעיות ואישיוז מורכבים יותר לדעתי. והם לא קשורים לפוסט של הפאקצה שהאשימה אותו בגזענות. ולא לשיימינג אינטרנטי, או לבריונות.
 
גם בנאדם "מבוגר, ושקול, עם ניסיון חיים ארוך מאחוריו" -
25/05/15 12:40
154צפיות
כשהוא מוקע ומושפל ומשתלחים בו קבל עם ועולם, עלול להרגיש כל כך נורא עד כי יעדיף את מותו מחייו. כנראה שעם כל היותו מבוגר וכו' הוא גם - מה לעשות - מאוד מאוד רגיש.
אני גם לא חושבת שהפוסט היה הסיבה היחידה
25/05/15 13:02
159צפיות
אבל כשאדם נמצא במצב לא טוב, לא צריך הרבה בשביל לתת את הדחיפה האחרונה.
בתור מישהי שמכירה דיכאון, ומכירה אובדנות, ועדיין אדם שקול ומבוגר, הראייה של העולם ברגעים מסויימים היא מאד קודרת ועצובה, והכאב הוא בלתי נסבל. והדברים שבעבר הובילו אותי לקצה היו קטנים יותר ממה שהוא עבר. היום אני יודעת שהם היו קטנים. אז לא הבנתי את זה. ואני לא בטוחה שאבין את זה בפעם הבאה שאהיה שם. לא בגלל שאני לא שקולה. אני אחד האנשים הכי שקולים ואחראים שאני מכירה. אלא כי המציאות היא סובייקטיבית ומושפעת מהמצב שאתה נמצא בו.
ומכיוון שאנחנו גם לא מכירים אותה, את סיפור החיים שלה ואת מצבה הנפשי, הייתי נזהרת במילותיי גם כלפיה. זאת לא אשמתה וזה צירוף מקרים עצוב.
 
היא הרגישה בנוח לפרסם את הפוסט הזה ברחבי הרשת
25/05/15 13:43
150צפיות
דהיינו - חשפה את עצמה לביקורת פומבית. פשוט מאוד... לא אמרתי שזו אשמתה.
 
אני מאוד מסכימה בנוגע לדכאון. גם קראתי שהוא היה רווק ונטול ילדים. זה גם משהו מאוד משמעותי. לא כי זה אומר בהכרח שהיה מסכן ואומלל, אלא כי משפחה יכולה לתת פעמים רבות פרופורציה ותמיכה ראויה.
º
או אפילו סתם להיות מזכרת לזה שאתה "לא שייך לעצמך"
25/05/15 17:37
10צפיות
אין כאן שחור ולבן או נכון או לא נכון
25/05/15 12:10
159צפיות
היא חוותה חוויה משפילה לדבריה(קראתי את הפוסט שלה בזמנו) וכתבה עליה.
הוא חווה חוויה משפילה בעקבות אותו פוסט ועשה את מה שעשה.
רק הוא יודע מה עבר בו נוכח אותו מקרה,ורק היא יודעת מה עבר בה נוכח אותו מקרה.
יודעת רק להגיד שגם לאנשים "נחמדים" ו"טובים" ו"מלח הארץ" יש ימים פחות "טובים" ו"נחמדים" והכל יכול לקרות לכל אחד.
מציעה לא לשפוט אותו ולא אותה.
שניהם מסכנים בסיפור הזה.
º
25/05/15 12:19
5צפיות
והחשוב
25/05/15 13:17
214צפיות
מה אפשר לעשות כשרואים "מכתב התאבדות" ברשת?
 
(וירטואלית, אגב, רוניס עדיין "קיים". אפשר להיכנס לדף שלו, לקרוא את הפוסט האחרון, ולהגיב. ואנשים מגיבים)
גם "היא" עדיין קיימת
25/05/15 14:07
157צפיות
ואני מתכוונת ברשת כמובן. הפוסט נמחק אבל הדף שלה עדיין פתוח לכל. קשה לי להסביר, אבל העובדה הזו ממלאה אותי באי-נוחות גדולה. הייתי מצפה בנקודת הזמן הקשה הזו לאיזו התכנסות פנימה, חתירה לפרטיות, הסתגרות, היעלמות - בכל שקשור למציאות הוירטואלית. 
 
אני לא מצאתי אותה
25/05/15 14:21
151צפיות
ראיתי פוסט התנצלות שלה בדף של רוניס, אבל אח"כ הוא נמחק, ואני לא רואה יותר.
אבל אני לא בטוחה שהיא האישו כאן. בואי נגיד שצריך להיזהר לא לעשות לה שיימינג הפוך.
º
בדיוק
25/05/15 17:08
8צפיות
היא הורידה אותו היום
25/05/15 17:20
93צפיות
נכון לאתמול בערב הוא עוד היה שם.
 
ולא כתבתי את זה כניסיון לשיימינג, ההיפך.
אני חושבת שיש לנו, לכולנו, בעיה עם המדיה הזו. צד אחד שלה הוא הנכונות ללחוץ לייק על משהו שאין לך מושג בו. צד שני שלה היא הנכונות להיות פומבי וחשוף בשמך ותמונותיך לכל כך הרבה אנשים, ואיתה הנכונות לשתף זרים במעגלים הולכים ומתרחבים באירועים פרטיים. אלו שני הצדדים של אותה המטבע. 
תשמעי
25/05/15 21:52
42צפיות
יש מי שבוחר, ויש מי שנפלה עליו הבחירה הזאת.
יש פוליטיקאים שעומדים בהכפשות גדולות, וזה עניין של יום ביומו. אבל זה חלק מהבחירה שלהם, ומחיר שהם משלמים.
לפעמים אדם נמצא בחזית למרות רצונו. אני יכולה להבין איך חזית כזאת, שנופלת מתוך שום-מקום יכולה לדחוף אדם אל מעבר לסף. ביחוד אם הוא מכונה בשמות, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
 
(ומי שחושף את עצמו, אבל לא בהכרח מתוך רצון, אלא מתוך עומק הכאב, ע"ע מאי פתאל? אני מניחה שזה משהו באמצע)
זה מזכיר לי שרשור ישן
25/05/15 14:48
132צפיות
עריכה: החלטתי למחוק את הקישור. אני לא יודעת מי הנוגעת בדבר, ולא רוצה לפגוע.
 
על חלקו של ערוץ 10 בטרגדיה -
25/05/15 14:37
184צפיות
הנה קישור מהעין השביעית: כך נטען.
º
פינת השאלה הקטנה
24/05/15 10:30
24צפיות
המלצות למתנות
24/05/15 10:32
198צפיות

מחפשת רעיונות לשתי מתנות:
האחת - לבן זוגי האהוב לרגל שנה להיווסדינו . אני מחפשת מתנה חומרית/ פיסית. מבחינת בילוי חווייתי אנחנו כבר מסודרים. אנחנו שנינו בעשור החמישי לחיינו. מחפשת משהו שהוא פרקטי מחד, אבל לא יותר מידי משמים וכן מראה שמגיע מבת זוג ולא מסבתא שלו מאידך.
השניה - לזוג בני 80 פלוס-מינוס לרגל מעבר דירה. כלי בית או "משהו לבית" זה ממש לא הכיוון. שוב - משהו פרקטי ביותר.

תודה מראש ו-
קרן
 
מכונת קפה, אייפד, אייפון, מצלמה שווה, מערכת סראונד?
24/05/15 20:26
104צפיות
לזוג המבוגר אולי משהו מד"ר גב? כריות אורטופדיות למשל?
לזוג המבוגר
25/05/15 01:24
113צפיות
הייתי מזמינה את "הלאה וכאן" שתעזור להם לארגן את הדירה החדשה (ואולי גם לייעץ איך להיפטר מחפצים מיותרים שצוברים במהלך החיים וכו').  
מחפשת המלצה על פסיכיאטר
20/05/15 15:37
400צפיות
הגיע הזמן לטפל בחרדות וגם בדיכאון שאני מרגישה שקיים.
מחפשת המלצה על פסיכיאטר מעולה וגם אנושי. שלא ״ידחוף לי כדורים״ סתם, אבל אם צריך אז ייתן, וגם יהיה זמין לצרוך התייעצויות על שינוי מינון או התאמה.
איזור המרכז. אפשר פרטי.
תודה
שתי שאלות
21/05/15 00:02
285צפיות
ראשית, ברכות על ההחלטה לטפל בעצמך. זה צעד חשוב.
 
א. אם את מעדיפה בלי כדורים למה פסיכיטאר ולא פסיכולוגית קלינית/ עו"ס קלינית? אם הן תחשובנה שיש אינדיקציה אפשר לקחת כדורים גם בעזרת רופא משפחה, אבל על פניו הגישה הבסיסית שלהן היא פחות "כדורית".
 
ב. יותר המלצה משאלה: ממליצה לך לכתוב איזור מאוד ממוקד. מניסיוני, קלות הנגישות לטיפול מאוד משפיעה על המוטיבציה ולפעמים פשוט על עצם היכולת להגיע לטיפול ולהתמיד בו.
 
שיהיה בהצלחה!
הייתי בעבר בטיפול
21/05/15 09:42
236צפיות
טיפול אחד עזר, אחרי הרבה הרבה זמן.
טיפול אחד הזיק מאוד.
אין לי אנרגיות להתחיל טיפול נוסף עכשיו.
 
לגבי האיזור, מכיוון שלא מדובר בהמון מפגשים, אני מוכנה לנסוע בתוך איזור המרכז (וכמובן שמה המלצות שאקבל כאן אבחר את מה שיותר קרוב).
אני מבינה. יחד עם זה
21/05/15 18:08
167צפיות
אם השאיפה אינה כדורים אז הפסיכותרפיה שעושה פסיכאטר זהה למדי לזו שעושה פסיכולוג או עו"ס קליני ואני חושבת שיהיה לך פשוט מבחר גדול יותר. בכל מקרה, מנסיוני, מאוד חשוב הקליק האישי וגם התאמת השיטה. אני מצאתי שלי מאוד עוזר טיפול שיש בו אינטגרציית גוף נפש ולימוד של שיטות כמו דמיון מודרך ומדיטציה. שמחה להמליץ כאן שוב על ספריית המדיטציות (שיש בה גם דמיון מודרך, מסרים תת הכרתיים והצהרות חיוביות) וזה, בעיני, כלי זמין ומסייע.
 
השאיפה היא טיפול עם השפעה יארה ויעילה
21/05/15 18:13
160צפיות
אם צריך כדורים אז אקח. לכן אני רוצה ללכת לפסיכיאטר. אבל אני רוצה אחד שלא ידחוף אותם אוטומטית אלא ישקול ברצינות את ההתאמה למצבי ואת היתרונות והחסרונות.
את מכירה מישהו מומלץ?
מי שאני מכירה
22/05/15 13:01
152צפיות
זו ד"ר מיכל לוסטינג,אבל אני מכירה אותה מן הפריזמה של טיפול בהפרעות שינה. היא עשתה עלי רושם טוב, אבל, כאמור, לא מכירה את ההבט הפסיכיאטרי שלה באופן ישיר. מקווה שתמצאי בהקדם. את יכולה לנסות גם דרך קופ"ח.
תודה!
25/05/15 10:13
30צפיות
בסוף השבוע הרגשתי קצת יותר טוב, וכמו שאני מכירה את עצמי זה יוביל לדחיה בטיפול, כי המצב בעצם לא כ״כ גרוע.
אני שמחה לקרוא על השיפור
25/05/15 18:58
14צפיות
מה שכן, אני חושבת שאת צריכה לנסות למנף זאת כדי למנוע את השפל הבא. לאו דווקא לגשת כעת לטיפול (למרות שזו אופציה) אלא לנסות כלים אחרים שיעזרו לך לתחזק את התקופה הטובה יותר (פעילות גופנית מתונה, מדיטציה וכו').
 
תמשיכי בטוב!
המלצות
21/05/15 01:47
291צפיות
יפעת ברונשטיין ברמת אפעל.
ג'ודית ריידמן ברעננה.
שתיהן מקסימות.
תודה, הראשונה היא לא רק לילדים?
25/05/15 10:11
44צפיות
מי מהן יותר מומלצת לדעת?
אני חושבת שההתמחות שלה היא ילדים
25/05/15 11:01
45צפיות
אבל היא טיפלה גם בי כמבוגרת. שתיהן מקסימות, באמת. לא יכולה להגיד מי מומלצת יותר כי שתיהן עשו עבודה נהדרת איתי. מעריכה מאד את שתיהן. הייתי הולכת לפי קרבה למקום מגורייך.
º
ילדים
43תגובות
19/05/15 06:42
205צפיות

(המשך...)
שרשור מה נשתנה (אפשר עם תמונה...)
18/05/15 22:11
287צפיות
אז מה חדש בעולמכן? איפה הייתן ומה עשיתן? לאילו תובנות חדשות הגעתן?
 
אפשר (שאלת בונוס!) להוסיף תמונה - אנונימית - שמשקפת את העדכון שלכן.
מה נשתנה הלילה הזה
19/05/15 04:28
562צפיות
החלטנו על הפסקה קצרה בטיפולים... פשוט נשבר לי מכל בדיקות הדם, מעקבי זקיקים וכו'... צריכה לחשב מסלול מחדש, לחשוב יחד עם הרופא מה הלאה. כבר לא הופתעתי אפילו שהטיפול האחרון גם נכשל... אני מתחילה לפתח עור של פיל... הבעל לפחות תומך,אוהב ומחזק אבל... עדיין הלב שלי שבור לרסיסים. מזלי שאני מצליחה להסתיר את זה בעבוד.
 
במקביל גם מלווה חברה בשבועיים האחרונים להריונה הראשון...ומגלה כמה הרבה אני יודעת על הריון, לידה, ילדים וכל מה שמסביב וכמה כל הידע הזה לא רלוונטי אליי וכנראה גם לא יהיה רלוונטי בקרוב.
 
תקופה של עצבות ומצד שני- הרבה אנרגיות חיוביות, החזרה לעבודה בגן עושה לי כל כך טוב: הכנת הפעילויות, הבילוי עם ילדים סביבי. תענוג!
19/05/15 16:52
285צפיות
נשימה ארוכה וחישוב מסלול מחדש נשמעים לי צעדים נכונים עכשיו...
 
(ושני הטיפולים שהצליחו לי היו השניים שהכי הייתי בטוחה שנכשלו )
תודה
20/05/15 13:22
212צפיות
בואי נאמר שאני מתחילה להרוס לרופא שלי את הסטס' הטובה
אל ייאוש. רבות וטובות מאיתנו היו "שם" במצב הזה
20/05/15 18:12
197צפיות
מנסיוני, חצי מהעידוד-מתוך-כוונה-טובה בעניין הזה רק מרגיז (שלא בכוונה)
אז רק רוצה לומר שיהיה טוב... ואת לא לבד.
תקופה עמוסה מאוד
19/05/15 07:02
287צפיות
זה קרה, הצלחנו למכור במהירות כזו שלא האמנתי ותיק גדול וכבד ירד לי מהכתפיים עכשיו אפשר להתפנות לבחירות וקניות רק שהאיש עמוס כל-כך בעבודה שאין לו זמן לנשום לצערי.
נראה שנצטרך לקחת לפחות יום חופש אחד לטובת הסידורים ולא תהיה לנו ברירה, לפחות כדי להתקדם אפילו קצת כי יש לנו המון המון המון עבודה.
 
תחתונים מידה S
19/05/15 18:35
515צפיות
תוותרו לי על התמונה נכון?
לפני שנתיים בערך הגעתי למסקנה הכאובה שהתחתונים שלי קטנים מידי, והקפלים שהם יוצרים בצמיג המתעבה שלי בולטים מידי דרך הבגדים. בצער רב אפסנתי אותם בעמקי הארון, אל יקל הדבר בעינכן. אלה תחתוני כותנה של ויקטוריה סיקריט, עודפי ייצור של דלתא שנכרו בגרושים. כיום דלתא מייצרת בירדן כך שאי אפשר לשים יד על עודפי ייצור. בענייני בגדים אני לא מתפשרת. תחתונים צריכים לתת כסת"ח אמיתי. להתחיל במקום הנכון ולהסתיים במקום הנכון.
במקומם קניתי תחתונים מידה L שהיו פחות מוצלחים אבל הלמו טוב יותר את מידותי.
אחרי 6 חודשים של תזונה נכונה ופחות 6-7 קילו העזתי למדוד שוב את התחתונים החבויים בארון ויש אפשר ללבוש אותם שוב.
נכון שזאת סיבה לחגוג.
 
בתיה
הרסתותי
19/05/15 19:38
358צפיות
עם התיאור שלך - בעיקר חשיבות הכסת"ח
 
על כל פנים - את אלופה אמיתית ואני מצדיעה לך
 
שאני אבין, ואקנא/אפרגן עד הסוף - הצמיג אשקרה נעלם? או שהפך לעודף-עור פחות "מסיבי"?
הוא עוד לא נעלם לגמרי
19/05/15 21:25
363צפיות
אבל לפני חצי שנה היתה לי כרס ענקית, כמו בטן הריונית. עכשיו יש לי צמיגון חביב, שאני מקוה שיעלם בחצי השנה הבאה.. אין עודפי עור, ואני מקוה שלא יהיו יותר מידי.
בנתיים חצאיות 44 צונחות ממני, ו42 יושבות ברווח. אני כבר מתחילה להצטער שמסרתי את מידה 40.
 
בתיה
למה להצטער?
19/05/15 23:10
291צפיות
הזדמנות מעולה להתחדש!
נכון, אבל כרגע חשבון הבנק שלי לא מאפשר לי
19/05/15 23:24
285צפיות
להתחדש יותר מידי.
 
בתיה
º
אז יש למה לחכות...
20/05/15 18:37
31צפיות
שבוע רב פעלים (זו מילה חיובית ל"מתיש")
19/05/15 19:46
422צפיות
גילגי חזרה ממחנה קיץ אביבי בתל יהודה - עם הצופים הישראליים. מסתבר שזה שם של מחנה קיץ בניו יורק. היא רכשה חברים חדשים מכל מיני שבטים אחרים (מבוסטון, פילדלפיה וגם טורונטו) ולמדה לעשות פזצט"א ולשחק "ג'מוס" (אל תשאלו אותי מה הכללים - עד עכשיו לא הבנתי. רק למדתי את השיר).
 
בילבי עברה מבחן הסמכה בבלט לדרגה גבוהה יותר.
 
דידי נסעה באוטובוס לבד אחרי בית ספר יחד עם חבר לכיתת גן הילדים וצלחה את זה בשלום. היא מרגישה גאה כאילו כבשה את האוורסט - ואנחנו תומכים בה.
 
רמבו בנסיעת עבודה כל השבוע, ואני מחזיקה את החזית לבד בעודי עובדת כמות מטורפת של שעות.  טוב נו - לא לגמרי לבד - יחד עם האו-פר, רק שהיא בערך כמו ילדה רביעית. אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו בתהליך של לשלוח אותה הביתה מוקדם. נשברנו....
 
 
אמאל'ה, נסעה לבד באוטובוס?
19/05/15 21:27
309צפיות
הבנתי נכון? היא בגן ילדים??
 
אני נסעתי לבד באוטובוס רק בגיל 14 . הילדים שלי יסעו רק לבקו"ם .
 
בתיה
את מתכננת להסיע אותם לתיכון כל יום?
19/05/15 21:53
298צפיות
אני נסעתי לראשונה באוטובוס בגיל חמש. עם חברים, לגן שהיה סמוך לתחנה הסופית של האוטובוס (בסך הכל חמש או שש תחנות).
הילדים כאן נוסעים, בהתאם לתחושת היכולת והביטחון שלי בהם, בין גיל 10 ל-14. אבל זה אוטובוס בינעירוני. אילו היינו גרים בעיר אני מניחה שזה היה מגיע עוד קודם.
טוב, לא בתיכון, אבל בכתה ד אני עוד לא מרשה
19/05/15 22:07
261צפיות
למרות שעם חברה היא כבר תפסה מונית פעם. ומוניות אצלנו זה סתם סכנת נפשות.
 
בתיה
תלמיד כיתה ד שלי נוסע פעם בשבוע ליום שליפה באוטובוס
20/05/15 16:18
163צפיות
התחיל בהצלחה רבה בשנה שעברה.
ברור. גם שלי חוזרת מב' באוטובוס
20/05/15 13:48
175צפיות
עירוני רגיל מביה"ס.
אה - לא הסברתי את עצמי נכון
19/05/15 23:58
321צפיות
אכן כן - היא בגן חובה (חגגה 6 לא מזמן). אבל האוטובוס שהיא נסעה בו היה school bus - אוטובוס צהוב רק לתלמידי בית הספר. והתורן-ליווי מכיתה ה' ליווה אותה ואת הריסון אהובה (ועוד כל מיני ילדי גן) מכיתת הגן עד לאוטובוס, והגיש לנהגת האוטובוס את הפתק החתום מאיתנו שמבקש לתת לה ליסוע באוטובוס באופן חד פעמי (אחרת אסור לנהגת לקחת אותה אלא אם כן היא חתומה באופן קבוע על האוטובוס - וזה רק לילדים שגרים רחוק יותר מבית הספר וההורים שלהם שילמו - למרות שזה לא יקר. משהו כמו 100 דולר לשנה)
 
בתחנה חיכו לה ולהריסון סבא וסבתא שלו וגם אבא שלו (שלא עובד). שמיהרו להתקשר אלינו בשניה שהיא ירדה מהאוטובוס כדי לדווח שהזוג המאושר בידיהם בבטחה.
 
אבל בכל זאת - באוטובוס היו ילדים מגיל גן חובה עד כיתה ה' ש"עשו הרבה רעש" לדברי הינוקא. ובכלל - זו פעם ראשונה שהיא נוסעת בתחבורה מעין-ציבורית בלי הורים. נראה לי שווה כפיים לילדה הגיבורה - לא?
הבנתי. באמת כולכבוד, נסיעת בכורה בהסעה
20/05/15 00:23
223צפיות
זה בהחלט אירוע ראוי לציון.
אצלנו שיא הקנאה זה לקנא בילדים שנוסעים לבית ספר וחזרה בהסעה. ניצן הצליחה להשיג את זה השנה כי פעם בשבוע היא בתוכנית מצטיינים באורנים, אז יש לה הסעה ונועם אכול קנאה.
 
בתיה
גם אצלנו - לגמרי
20/05/15 03:22
189צפיות
הילדות מקנאות מאוד בילדים שנוסעים לבית הספר בהסעה במקום ללכת ברגל 8 דקות כמוהן (לא שווה! לא נחשב!)
 
זה כנראה עניין אוניברסלי...
 
זה אפילו לא השתנה אחרי שבשבוע שעבר ההסעה התהפכה . לכל הילדים שלום, לא לדאוג. איכשהו האוטובוס לקח סיבוב לא טוב ועלה עם הגלגלים על המדרכה והתהפך על הצד - אבל זה כנראה היה בנסיעה איטית. אף ילד לא נפגע אבל הם יצאו החוצה דרך החלונות - מה שמגביר את הקנאה בהם עשרות מונים.  מבוגר לא יבין זאת....
הבת שלי נוסעת בהסעה לבית ספר, והיא תמיד
20/05/15 10:06
199צפיות
מתלוננת שהתחנה שלה בין האחרונות בהסעה ולכן היא לא זוכה לנסוע הרבה.
היא פשוט כל כך נהנית עם החברות שזה לא מספיק לה (וזה למרות שאחר כך
היא עם אותן חברות כל היום!)
חזרתי לעבודה
19/05/15 20:49
244צפיות
ולא ברור אם מגעגוע או מפינוק יתר של המטפל - כשאני בבית היא מסרבת להיות על הרצפה.
מתיש. (וטוב שיש לה אחים גדולים, שנושאים בשמחה בנטל - תרתי משמע.)
הפעם יש תמונה
הודעה זו מכילה תמונות
19/05/15 21:36
715צפיות
ואני חושבת שהיא אומרת הכל. אחרי שנתיים מייגעות, ימי שני שוב פנויים.
º
כולכבוד נושמתלרווחה|
19/05/15 21:48
45צפיות
19/05/15 23:12
227צפיות
יפה לך השמלה
º
והאלפים?
20/05/15 07:23
36צפיות
º
קישוט נאה.
20/05/15 18:40
13צפיות
שנתיים זה "קורס"?
20/05/15 08:03
357צפיות
שנתיים נשמע לי כמו תואר אקדמי מלא - לא?
 
חוצמזה סחתיין על התמונה. תמיד דמיינתי את כל חברות הפורום בלונדיניות חטובות - והנה יצאתי צודקת [ואת/היא אפילו לבושה צנוע - הייתן "עוברות מסך" במאה שערים בלי בעיה]
º
במאה שערים?רוקדת בלע כיסוי ראש? חופשי היו סוקלים אותה.
20/05/15 08:59
73צפיות
º
גם מי שתרקוד עם כיסוי ראש....
20/05/15 09:45
52צפיות
º
ועוד במדרכה שמול בת הכנסת.
20/05/15 09:47
37צפיות
פעם בשבוע. 240 שעות.
20/05/15 09:45
316צפיות
לגמרי קורס. לגמרי היה אפשר לצמצם אותו ל-40 שעות לכל היותר.
ולא רק בלונדינית וחטובה, אני גם שרה נהדר. מה את יודעת.
יש!
20/05/15 13:09
324צפיות
כל פעם שתראי בתלוש שלך את גמול ההשתלמות (יהיה?) תוכלי לרקד שוב בהרים.
20/05/15 13:15
295צפיות
לא יהיה.
אני לא מורה בפועל, ולכן אין שום משמעות משכורתית לקורס הזה.
באסה... את לא שייכת לשום ארגון שמתייחס לגמול השתלמות?
21/05/15 13:02
143צפיות
אני עובדת בקופת חולים כללית ומצידם מוכנים לתת לי גמול השתלמות על לימודי שזירת פרחים.
לא
21/05/15 22:02
110צפיות
ואפילו לא בארגון שיזם את הלימודים שלי בקורס הזה מלכתחילה (הוציאו אותי על סעיף טכני)
מצד שני זה משמח, כי המקומות שאני עובדת בהם נותנים לכתחילה שכר בסיס טוב, בלי הצורך לעבות אותו בטריקים למיניהם.
מצד שלישי, אולי אני אלמד כבר ולא אלך יותר למקומות שעושים לי רע.
הכי הרבה פרוייקטים ever שאני מנהלת בו זמנית
20/05/15 13:50
302צפיות
מנסה לשמור על איזון ולא להיכנס לסחרור של ספקי משנה / אי זמינות מוחלט לבית.
טוב, אי זמינות היא לא ממש אופציה, אבל בכל זאת.
וגם לשמור על מוניטין טוב מול הלקוחות ולהמשיך לכתוב את הסיפור שלי ולחיות וזה.
הכי הרבה פרוייקטים ever בקיצור...
כנס מחזורים וזחלי המשי שהחלו להתגלם
21/05/15 19:22
179צפיות
כנס המחזורים: 
באמצעות הזמנות של מפה לאוזן וקצת פייסבוק, אורגן כנס מחזורים של בית הספר היסודי בו למדתי. הוזמנו 80 מחזורים.
מרבית הבוגרים למדו בבית הספר עד כיתה ח' - תקופת חיים מאוד ארוכה ביחס לשנות הלימודים בבית הספר.
היה מרגש ומיוחד לראות את הוותיקים הגיעו אנשים ממחזור ד'! (בני 87+).
הלכתי עם אחים שלי ולפגוש את החברים שלי ושלהם הרגיש כמו משפחה שנפגשת.
היה מצחיק לראות את הזכרון האנושי בפעולה, איך אנשים שעל אף השינויים הפיזיים,  הצליחו להכיר זה את זה ולזכור בשמות !
לצערי, אין לי תמונה שאפשר להראות בלי פנים של אנשים....
 
והתגלמות זחלי המשי הוא גם שלב משמעותי השבוע, ירדה לי משימת קטיף עלי התות
כל פעם כשמגיעים לשלב הזה, אני מנסה להבין איך מגוף מסויים עם רגליים יוצא גוף אחר עם כנפיים.
<היתה גם באסה: מ-  5 זחלים קטנים שבקעו מאוחר, נותר רק אחד, בודד >
זה באמת מוזר ומיוחד כנס מחזור שכזה
26/05/15 04:37
היה לי אחד לפני 3 שנים, וזה מוזר/מצמרר עד כמה זה מרגיש כמו מסע בזמן אל תוך העבר. 
º
פינת ה הקטנה
18/05/15 10:07
39צפיות
מורה טוב לשחיה בתל אביב / רמת השרון / צפון רמת גן?
18/05/15 10:09
125צפיות
האם מישהי יכולה להמליץ על מורה טוב/ה לשחיה (או בית ספר מומלץ לשחיה) באזורים האלה?
רצוי גם עם התיחסות לילד עם סירבול מוטורי.
תודה 
º
מצטרפת לשאלה
25/05/15 13:23
2צפיות
º
ראי תשובתי ל yuliyuli1
25/05/15 22:21
נדב לביא 052-6434843
הודעה זו מכילה תמונות
25/05/15 22:20
3צפיות
לפני שנתיים הבת שלי למדה אצלו. מורה מעולה.
אני לא יודעת איפה הוא מלמד היום אבל אז הוא לימד בבריכה של נווה שרת.
מורה נפלא שלימד אותה באהבה ובסבלנות.
 
בדיקות תקופתיות לפי גיל
18/05/15 13:03
216צפיות
אשמח להמלצה על אתר אמין שמרכז את הבדיקות התקופתיות שכדאי לערוך בכל גיל. 
 
ובפרט, אישה בת 40 - האם ממוגרפיה או US או שניהם? ובאיזו תדירות? 
בגיל 40 צריך גם ממוגרפיה וגם US
18/05/15 14:34
204צפיות
הבדיקות משלימות זו את זו.
מחפשת מלון בוינה
18/05/15 22:49
118צפיות
נוסעים בקיץ לאוסטריה עם שלושת הילדים. נהיה לילה ראשון ואחרון בוינה ומחפשים המלצה על מלון
שמתאים לשהייה עם ילדים, מחיר סביר, מיקום סביר. (בלילה הראשון נגיע מאוחר רק כדי לישון אז לא חייב להיות במרכז העיר).
תודה לעונות :)
היינו לפני כשבועיים בווינה עם הילדים
19/05/15 01:20
220צפיות
שהינו במלון שנקרא arcotel wimberger
מלון נחמד מאד, תנאים טובים, מחיר סביר. לא כולל ארוחת בוקר אבל שילמנו בנפרד על הארוחה והיתה מגוונת וטעימה.
צוות נחמד וידידותי, מיקום קרוב לmariahilfer strasse, 5-7 דקות הליכה מתחנת הרכבת התחתית והחשמליות. במלון יש חדר כושר וספר חינם, מיני בר כולל שתיה קלה, מיצים ואלכוהול, מים מינרלים, ,ופלים ופיצוחים חינם, עם מילוי חוזר ככל הנדרש.
הייתי עם שני ילדים בגילאי 9.5, 12.5 שנים. הזמנתי חדר שכלל מיטה זוגית ומיטה נפתחת לילדים. בפועל קיבלתי 2 חדרים, חדר כניסה עם ספה זוגית נפתחת, שירותים ומיניבר. חדר שני הוא עלית גג עם מדרגות, שבו יש מיטה זוגית , מקלחת אמבטיה שירותים ומיניבר. בכל חדר יש ארון וטלוויזיה . אפשר לצאת למרפסת ולראות את הנוף השווה.
נסענו הרבה ברכבת תחתית לכל מקום והיה מצוין.
החיסרון היחיד - שטיח ירוק מכוער
בקיצור היינו מרוצים!
 
חפשי בbooking את המלון הזה.
תהנו!
יש לי המלצה!
19/05/15 12:26
150צפיות
 
היינו במלון הזה לפני שנה.. הוא ממוקם משק דקה הליכה מהתחנת רכבת המרכזית .. וממש ממש קרובה לרחוב הקניות הראשי של וינה.
לא אכלנו שם ארוחת בוקר.. פשוט הלכנו לבית קפה ויש בתחנת רכבת כל מיני מקומות חמודים שאפשר לאכול.
והקישור הנכון
19/05/15 12:28
65צפיות
סורי.. לא עולה משום מה כמו שצריך
19/05/15 12:29
73צפיות
 
זה שם המלון:
Hotel Mercure Wien Westbahnhof
 
 
יש לי המלצה על מלון ממש במרכז
19/05/15 16:47
171צפיות
אבל אם אתם מגיעים רק לישון וממשיכים הלאה כבר ביום הראשון, שיקלו לקחת את מלון NH בשדה התעופה (ממש מול הטרמינל, רק לחצות כביש), ובבוקר תוכלו לשכור אוטו בשדה התעופה ולהמשיך משם. חוסך לכם מונית לתוך העיר וזמן שינה והתארגנות יקר.
º
תודה לכולן. הזמנתי בעזרתכן!
19/05/15 22:01
31צפיות
פחד להביא ילדים
16/05/15 18:59
656צפיות
שלום לכולכן, 
בחרתי לשתף ולהתייעץ דווקא בפורום הזה כי אני מרגישה שיש פה הרבה נשים רגישות וחכמות, עם הרבה ניסיון חיים.
בקצרה, אני בת 27 בזוגיות מגיל 20. לא נשואים. לא כזה קריטי לי להתחתן, ולאחרונה מתחילה לחשוב על ילדים, ועל מתי. 
הרצון לילד התחיל לאחר שאחותי ילדה, וחוויתי את הכל יחד איתה. פתאום התעורר בי משהו בצורה מאוד חזקה. ויחד עם זאת, הבעיה שלשמה הגעתי לכאן היא חרדה מאוד גדולה מהבאת ילד או ילדה קטנים לעולם. המחשבות שרצות לי בראש הן בעיקר - איך אהיה מסוגלת לדאוג לחיים של אדם אחר, אני לא רוצה את האחריות הזו, אני לא בטוחה שאני אוכל לספק לילד או לילדה שאביא לעולם את מה שהם צריכים, מה יקרה אם נתגרש? אני לא בטוחה שאוכל להחזיק כלכלית גם אותי וגם ילדים. מה יקרה אם מישהו מאיתנו ימות? אלוהים אני מרגישה ילדה בעצמי, איך אוכל לדאוג ליצור חי כל כך פגיע ושביר? איך אוכל להתמודד עם כובד האחריות? בקיצור - פחד פחד פחד משתק.
רציתי לשמוע מכן אם המחשבות הללו טבעיות, אם מישהי מכן חוותה אותן וכיצד התמודדתן. 
אני מתחילה לחשוב שלעולם לא אביא ילד עם אמשיך לפחד ככה.
 
תודה רבה רבה לכולכן.
 
 
 
 
 
אז ככה - קודם כל זה לא כל כל קשה.
16/05/15 19:13
394צפיות
את לא זאת שדואגת כל הזמן לילד, כי אלא אם תבחרי בחינוך ביתי, החל מגיל מקסימום שלוש חלק גדול מהטיפול בילד ייעשה על ידי אחרים. לגבי מה שהם צריכים - זה גם לא ממש המון. אם את חושבת היום שיש סיכוי גדול שתתגרשי ולא מרגישה טוב במערכת היחסים, באמת לא כדאי להביא ילד - וכדאי לפתור קודם כל את הבעייה (לכיוון זה או אחר).
החששות שלך נכונים לשלב ההתחלתי ממש - כשמדובר בתינוק. אבל השלב הזה עובר מהר מאוד, ואז יש לך אדם מדהים שגר איתך ולא ברור לך מה עשית כל כך טוב בחיים שמגיעה לך כזאת מתנה. באמת שגידול ילד זה דבר מופלא וחבל לוותר על הדבר הזה בגלל פחד.
וכן, זו אחריות כבדה לדאוג למשהו שכל כך כל כך יקר לך - אבל זו לא סיבה לוותר מראש על לזכות בכזה דבר יקר. זה לא דבר יקר סתם - זה הדבר הכי יקר שיש, ומאפשרים לך לקבל אותו - שוב, ממש ממש חבל לוותר. זו חוויה מופלאה.
קודם כל תודה על התשובה
16/05/15 19:20
285צפיות
אבל אני חייבת להודות שהחרדה שלי לא ממש קשורה לדברים פרקטיים. כלומר, ברור לי שזה אפשרי וברור לי שהילדים יהיו בגן וברור שזה מדהים להביא ילד לעולם.
החרדה קשורה יותר להתמודדות הרגשית עם כובד האחריות... והפחד מגירושים לא קשור לבעיות בזוגיות בכלל - אלא לחוסר וודאות שיש בחיים, לעובדה שיש סיכוי שאהיה גרושה או אלמנה, כי אין ערבויות בחיים, למרות שיש זוגיות טובה.
אז בנושא הזה אני יכולה להגיד
16/05/15 19:55
246צפיות
שגידול הילד פשוט משנה אותך, או לפחות מוציא ממך דברים שלא ידעת שהיו שם. כך שגם אם תהיי לבד, אלא אם זה יהיה ממש ממש בהתחלה - סביר להניח שתדעי להסתדר, וזה לא ממש משנה איך את עכשיו - במובן שקשה.להסיק מאיך שאת עכשיו איך תהיי אחרי כמה חודשים עם ילד.
כמה דברים
16/05/15 22:59
306צפיות
לפני הכל, אני רוצה לומר שאני מאוד מזדהה, אני זוכרת בבירור את יום ההולדת ה-26 שלי כשבעלי שאל אם לא הגיע הזמן לילדים, ואותי זה הבעית. אז כמו שאת מבינה, התגברתי על הבעתה (ליתר דיוק התגברתי עליה 4 פעמים ).
ילדים הם שינוי משמעותי מאוד בחיים, וגם שינוי אי ריברסבילי (כלומר, בהנחה שלא מוסרים את הילדים לאימוץ, כן? ).
את צריכה קודם כל להחליט אם את לא רוצה ילדים, או רוצה וחוששת. זאת שאלת השאלות כאן. קראתי את מה שכתבת, והתקשיתי להחליט האם כשכתבת שאת "לא רוצה את האחריות הזאת", את נמצאת במקום של ה"רוצה וחוששת" או של ה"לא רוצה". ובעניין הזה אני חושבת שלא נוכל לסייע לך, את זה את צריכה ללבן בינך לבינך. שתי הבחירות הן לגיטימיות. לי יש אחות שבחרה לא להביא ילדים לעולם, אני, לעומת זאת, בחרתי להביא 4 ילדים לעולם. אילולא היו לי ילדים הייתי חיה בתחושה של החמצה נצחית. אילו אחותי הייתה מביאה לעולם ילדים, היא גם כנראה הייתה חיה בתחושה של החמצה נצחית, כך שכל אחת ומה שנכון בשבילה.
 
אם תחליטי שאת רוצה ילדים, אז לפעמים הפתרון הוא דווקא להפסיק לחשוב כל כך הרבה, ופשוט לקפוץ למים הקרים. הרי אם ננתח דברים, יש מצב שלא נעשה הרבה דברים בחיים. פחד הוא דבר מנטרל. משהו יכול לקרות לנו, משהו יכול לקרות להם, רציונלית, ברור שלא לעשות ילדים זה הרבה פחות אחריות, סיכון וכאב ראש. אבל לעשות ילדים זה לא ממש דבר רציונלי, וכנראה שלרגש יש כאן תפקיד לא קטן. בהינתן זה שהרבה מאוד אמהות יאמרו שהילדים הם הדבר המשמעותי ביותר בחייהם, כנראה שוויתור עליהם יהיה החמצה של ממש.
 
בדיוק
16/05/15 23:30
169צפיות
בתכל'ס לא חושבים כל היום על כובד האחריות אלא פשוט עושים ופועלים.
מנסה לענות
17/05/15 04:40
174צפיות
באופן אישי לא חוויתי כאלה חרדות. אבל אנשים הם מאוד שונים, ואני רואה סביבי הרבה הורים שהם מאוד מאוד חרדים לגבי כל מיני דברים איומים שיכולים לקרות <ובכל זאת הם הגיעו להיות הורים. לא יודעת אם הפחדים היו שם גם טרם היו להורים - אני מניחה שבאופן חלקי כן, כי אנשים לא משתנים בן לילה.  מפנה את השאלה חזרה אליך - האם את חרדה בעוד תחומים בחיים?>
 
לגבי ההחלטה - כמו שהמתרגמת כתבה לך - רק את יודעת מה נכון עבורך.
 
שיהיה בהצלחה בכל מקרה
אלה נשמעות לי כמו חרדות מאוד הגיוניות
17/05/15 08:06
215צפיות
כל בנאדם חושב אמור להיות מוטרד מכובד האחריות על יצור שהוא מביא לעולם. אפילו אני, שמגיל 4 חלמתי על התינוק שלי
 
והתשובות שלי הן שקודם כל, את בד״כ לא לבד בסיפור הזה, יש עוד הורה שותף, והשותפות הזו חשובה ומחזקת ואפשר להגיע למצב בו כל אחד מכם עושה את הדברים שהוא טוב בהם ופחות חושש מהם. שנית, אצלי החרדה היתה יותר גדולה מלהישאר בלי ילדים. ידעתי שהחיים שלי חייבים לכלול אותם (כאמור, בערך מגיל 4), כך שהפחד על לא להצליח להיות אמא גבר על הפחד מהאחריות הגדולה שבהבאת ילד לעולם. תנסי לדמיין את חייך בעוד 10 שנים, 15 שנים, איך יותר קל לך לראות אותם? עם ילדים בבית או בלעדיהם?
קודם כל ועכשיו: יש בשורה טובה ובשורה רעה:
17/05/15 08:21
276צפיות
הבשורה הרעה - החרדות האלה לא יעברו מעצמן. הן לא תלויות במידע כזה או אחר שתקבלי, במילים מרגיעות שיגיעו מבחוץ. הן פנימיות ועמוקות, יושבות מן הסתם על סיפור החיים הספציפי שלך. לא בלתי סביר שחווית בעצמך אמהות בעייתית/כואבת, כך שהן לא צמחו יש מאין.
 
הבשורה הטובה - כמו בכל חרדות מכל סוג שהוא, אני מאמינה ובטוחה שגם בחרדות האלה אפשר לטפל, עם אשת מקצוע מנוסה, מקצועית ואמפתית.
 
ועוד נקודה למחשבה: האם העובדה שהלחץ החברתי בארץ ללדת, בכל מחיר, ושילדים הם כאן "כרטיס ביקור" לנורמליות, נורמטיביות - משפיעה? או במילים אחרות: נניח שהיה נורמטיבי פה לא ללדת ילדים, כמו באירופה למשל, האם גם אז היית מרגישה בעירה פנימית? חשוב לבדוק גם את זה, אבל לא לבד אלא עם מטפלת שתלווה אותך ותתמוך בך.
את לא צריכה לחפש מה אם משהו רע יקרה!
17/05/15 11:05
655צפיות
את רוצה ללדת ילדים- יש כל מיני אפליקציות ואתרים ואת יכולה ללכת לבית חולים ולקבל זריקות בשביל זה כמו אמא שלי! ככה היא ילדה אותי!
º
נהדרת!
17/05/15 23:29
50צפיות
º
כולנו עוד זוכרות את הזריקות האלה
17/05/15 23:51
55צפיות
חרדה זה טבעי, השאלה היא
17/05/15 13:37
211צפיות
כמה החרדה הזאת משתקת ופוגעת בחיים שלך וביכולת לחיות אותם במלואם. אם יש לך רצון לילדים ואת לא נכנסת להריון בגלל הפחד, אז החרדה השתלטה כנראה. (אם אין רצון ומוכנות זה גם בסדר גמור, את ממש צעירה, יכל להיות שעוד כמה שנים תהיי הרבה יותר מוכנה).
יכולה להגיד שבתחילת ההריון גם עלו לי מחשבות על כמה העולם קשה ולאן אני מביאה כאלה יצורים רכים וחסרי אונים, אבל ילדים נולדים בכל העולם, וישראל היא מקום טוב ובטוח לגדול בו (יחסית לרב העולם, כן? אפריקה, המזרח, ארצות ערב, מקומות שילדים נמצאים בהם באמת בסכנה קיומית). יש לך גם הרבה שליטה על הביטחון שלהם. את אחראית ודואגת ואוהבת, ואת תוכלי להגן עליהם בצורה טובה. כמובן שאי אפשר לשלוט על כל מה שיכל לקרות, ואסונות קורים, אבל צריך לנסות להרחיק את המחשבות האלה, כי אחרת באמת אי אפשר יהיה לחיות.
אם את חרדה באופן כללי את יכולה לחשוב על טיפול, בשיחות או בתרופות (עשיתי את שניהם), וזה יכל לשנות לך את כל החיים וההסתכלות עליהם. וגם אם לא- כאשר הרצון לילד יתגבר, הוא יהיה כל כך חזק שהוא יתגבר על החרדה ואת תקפצי למים, כי לא תוכלי יותר לחכות לילד שלך. אולי צריך לתת לזמן לעשות את שלו.
 
כשהבאתי את בכורתי הביתה חשבתי רק דבר אחד
19/05/15 09:18
195צפיות
תשאם לא אסתכל עליה, היא תמות. פשוט לא הצלחתי להבין איך היא תמשיך לנשום לבדה אחרי שהיתה מחוברת אלי כל הזמן... פחדתי שהיא תבכה כי פחדתי שלא אדע מה לעשות, ונורא פחדתי שהיא תמלא את החיתול שלה כי לא זכרתי בדיוק איך מחליפים. הכי גרועה היתה המחשבה שאם היו יודעים על הפחדים בבית החולים לא היו משחררים אותה לידי, האמא הלא אחראית והלא מנוסה הזו.
מ
16 שנים לאחר מכן, הילדה הזו נוסעת לה לטיול שנתי של ארבעה ימים ואני יודעת שהיא לא תתקשר בכלל, כי יש לה כל כך הרבה דברים לעשות שהיא תשכח לגמרי שבקשתי ממנה. ואני לא דואגת, רק מתגעגעת.
 
הורות זה סוג של תהליך ארוך של פרידה, ולמידה של צניעות. אם הייתי אומרת לך שאת יכולה לדאוג לכל מה שיקרה לילד או לילדה שלך, הייתי משקרת לך. אנחנו רק בני אדם, ולא רק שאנחנו לא יכולים לשמור על הילדים שלנו מפני אסונות נוראיים, זה נורא להתעורר יום אחד ולהבין שאת גם לא האמא המושלמת שחשבת שתהיי. לא תמיד תהיה לך סבלנות ולא תמיד תדעי לומר את הדבר הנכון. אני מספרת לך את זה כדי שתדעי שלמרות כל הדברים האלה, אני חושבת שאני סופר חשובה בשביל הילדים שלי. גם היום בגיל ההתבגרות, הילדים שלי לא רוצים ממני שאפתור להם כל דבר שהם נתקלים בו בעולם, הם רוצים שאני אוהב אותם בכל דבר שהם פותרים בעצמם, והאהבה הזו היא לא פשוטה אבל היא תלויה רק בי.
 
אני חושבת שהחרדות שלך קשורות למשהו עמוק יותר שעדיין לא נפתר, וכדאי לך לברר אותו. הדברים שאת מתארת הם מעורפלים ובטח יושבים על קשיים אחרים שלא בהכרח קשורים לילדים. נראה לי שתהיי יותר מאושרת ומסופקת אם תעבדי עליהן קודם, כפי שכתבו לך. זה לא שאף אחת מאתנו לא חושבת מחשבות כאלה, אבל זה בדרך כלל לא מגיע לדרגת החרדה. זה יותר דומה לזה שלא בכל פעם שאת יוצאת מהבית את חושבת שעלולה להיות רעידת אדמה. הסיכוי קיים, ויש דברים שאפשר לעשות כדי להגן על עצמנו, אבל זה לא יושב במחשבותינו בכל פעם ביציאה מהבית. כשתגיעי למצב הזה תוכלי להתמודד עם ההורות הרבה יותר טוב
בלת"ק וגם
20/05/15 06:42
79צפיות
כשהבאנו את בכורתנו הביתה מבית החולים הנחנו את הסלקל (הכבד) בכניסה לבית, ולא ידענו מה עושים עכשיו. איפה לשים אותה? איפה לשים אותנו? איך מתפעלים את הדבר הזה? מה עושים כשהוא בוכה?
אז למדנו, והיום אנחנו כבר יודעים בגדול להיות הורים לתינוקות. היא בת 10, ואחיה בני 7 ושלוש.
מה רוצה לומר? בעיקר שזה הכי נורמלי בעולם... הפחדים והתחושה המשונה הזו מלווים אותנו בכל מעבר ושינוי משמעותי בחיים, ואין ספק שהולדת ילד ראשון זה אחד השינויים הכי משמעותיים שאדם יכול לעבור. נשימה עמוקה, והחלטה אם את באמת רוצה תינוק - החלטה שאינה מתקבלת בראש אלא באיזשהו איבר פנימי, איפשהו בין הלב לרחם לחלל הבטן. האמירה - המעצבנת מאוד - שאת פשוט תדעי, היא מאוד מאוד נכונה במקרה הזה.
ובכל מקרה -
כל כך מובן
20/05/15 22:03
79צפיות
אבל עובר עם הזמןתני לזה עוד קצת זמן את עדיין צעירה
תני לשלבים להגיע באופן הטבעי שלהם
קודם החתונה
בסוף הכמיהה לילד תגבר על כל החששות האחרים.
נוגע ללב
24/05/15 21:04
29צפיות
מזדהה איתך יקירה. אני לא צעירה :) במונים המקובלים. דווקא משום כך עברתי תקופה קשה של חרדות כשהקטנה נולדה.
לפני כן היו לי פחדים ומחשבות קודרות כמו לכולם, בעיקר נוכח אסונות ואנשם רעים ובעיקר טרור.
כמו שאמרה תמי מצויין - התשוקה לילד גובת באיזשהוא שלב על ה-כ-ל. כך נבראנו.
 
כיום כמה חודשים לאחר הלידה החרדה שככה, אבל לא נעלמה. כמו שאמרו לך למעלה, אני מאמינה שזה יושב אצלי על משהו אחר ובדעתי לברר את זה. אני מרגישה שהחרדה פוגמת לי בחיים.
אני פוחדת כל הזמן שיקרה לה משהו, בעיקר בחוץ. בעיקר טרור. אני כל הזמן חושבת שאם יקרה לה משהו אני הורגת את עצמי. המחשבות לא בריאות.
רק רוצה להגיד לך שיש המון מחשבות קודרות, מוזרות. השאלה אם הן עומדות בדרכינו ברגע האמת, לחיות כמו שצריך. ואם כן, כדאי לפנות ולקבל עזרה מקצועית.
 
בהצלחה רבה
שלום לכולם, טיפולים לילד שני
17/05/15 18:47
285צפיות
היי חברות,
רציתי לדעת איך מתחילים טיפולים לילד שני. האם אני צריכה לפנות לבית החולים? וכמה זמן אחרי לידה אפשר להתחיל בטיפולים?
בדרך כלל מחכים שנה מהלידה
18/05/15 07:52
206צפיות
לפני שמתחילים שוב בטיפולים.
 
את יכולה לפנות למרפאת פריון בבי״ח, או לרופא פריון בקופת החולים שלך, איך שנוח לך.
מחפשת "דוגמנית"
17/05/15 22:08
321צפיות
שלום, אני צלמת שחוזרת מחופשת לידה ארוכה ואני רוצה לנסות כמה צילומים חדשים לפני שאני חוזרת לעבוד ממש. אני מחפשת "דוגמנית" צעירה, בגיל 11-14 לצילומי טבע עדינים (מה שנקרא גם "בוק בת מצווה"), משהו מאוד רגוע ועדין כאמור, המצולמת תקבל דיסק עם תמונות איכותיות ואני אקבל רענון מעשי.
הצילומים יערכו באזור ירושלים, לפרטים לפנות בהודעה פרטית.
תודה!
שלום בנות
17/05/15 11:50
201צפיות
היי לכולן,
 
אני מפרדס חנה, אשמח לקבל כל אינפורמציה על הגנים של ויצו באיזור.
אני מתלבטת בין שני גנים אחד בנווה בפרדסים ואחד בכרכור ברח' נטע, נראה לי קוראים לו חלומות.
הקטן יהיה בן 11 חודש אז חשוב לי לשמוע מאמהות שהילדים שלהם נמצאים בגנים ולקבל חוות דעת על המטפלות ובכלל על הגן.
הבן שלי היה בגן של ויצ"ו ברחוב התחייה בנווה פרדסים
17/05/15 16:29
118צפיות
והייתי מרוצה (יש לציין שזה היה לפני 6 שנים). הוא קיבל הרבה אהבה מהמטפלות, ולדעתי זה הדבר הכי חשוב בגיל הזה (כמובן שגם שמרו שם על כללי הבטיחות).
את הגן ברחוב נטע אני לא מכירה, לא לטוב ולא לרע.
אגב, אם גם גנים של נעמ"ת הם אופציה עבורך, אז הבת שלי הייתה לפני 3 שנים בגן של נעמ"ת שנמצא בכרכור קרוב לרחוב המושב, ויש לי רק מילים טובות לומר על הגן הזה. מומלץ בחום.
|*|פורומים חדשים בתפוז|*|
17/05/15 16:11
6צפיות
|בית|מתעניינים בביצוע פרויקט תמ"א 38? נתקלים בשכנים סרבנים?
בואו להתייעץ על זה בפורום תמ"א 38:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|*|אתם או בני משפחתכם סובלים מפסוריאזיס? אל תעברו את זה לבד.
בואו לדבר על זה עכשיו בפורום פסוריאזיס
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|כלנית|יש לך שאלות לגבי אמצעי מניעה או הפסקת הריון?
היכנסי עכשיו לפורום הפסקת הריון ותקבלי מענה לכל השאלות:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...


|*|יש לכם שאלות בתחום חוות הדעת הרפואיות עבור תביעות נזיקין כנגד, ביטוח לאומי וחברות הביטוח?
היכנסו עכשיו לפורום חוות דעת רפואיות ותקבלו מענה:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|@|עברתם ניתוח בקע או שאתם עומדים לעבור?
בואו לדבר על זה בפורום ניתוחי בקע:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|כסף|חושבים שמגיע לכם החזר מס?
בואו לברר על כך בפורום מיסים והחזרי מס:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|סביון|בואו לקבל עצת מומחה על הנושא הכואב מכל.
היכנסו עכשיו לפורום כירורגיה אונקולוגית ותקבלו מענה לשאלותיכם:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
שרשור ספרים, תרבות,פנאי,טיולים
62תגובות
13/05/15 18:47
835צפיות
במקרה קראתי ספר השבוע (פרס ישראל מגיע לי.... - לא קורה הרבה). אז פותחת שרשור בנושא.
 
מה קראתן/ראיתן/ביקרתן והיה מוצלח?

(המשך...)
במקרה קראתי ספר השבוע (פרס ישראל מגיע לי.... - לא קורה הרבה). אז פותחת שרשור בנושא.
 
מה קראתן/ראיתן/ביקרתן והיה מוצלח?
איפה עשיתן את הקניות לתינוק חדש?
13/05/15 16:31
310צפיות
מתלבטת איפה הכי משתלם לקנות את כל הקניות הגדולות - עגלה וכו'.
איפה קניתן? מה אתן ממליצות? 
אני לא דוגמא טובה אולי
13/05/15 17:15
291צפיות
חלק ניכר מהדברים קנינו ביריד יד-שניה שנערך בדיאדה בזמנו (וזו היתה הילדה הראשונה שלנו).
זה יותר ידידותי לסביבה (וגם לארנק)
פיצלתי את הקניות.
13/05/15 17:44
317צפיות
חלק ניכר קיבלתי יד שנייה או מתנות, ואת מה שלא, חיפשתי את הכי זול שיש, בחנויות שהם לא רשתות ממותגות.
º
לקבל מתנה זה הכי טוב
13/05/15 17:50
48צפיות
כן, ולא
13/05/15 18:22
266צפיות
כי מתנות לא תמיד נבחרות לפי הטעם או הצורך, ולא תמיד יש אפשרות החלפה.
אבל ילדתי את בכורתי כשהייתי ענייה (אבל ענייה מאושרת), ולעניים אין הרבה בחירה.
º
ועכשיו את לא ענייה? תעודדי אותי קצת
14/05/15 10:33
29צפיות
אנחנו קנינו את הרוב במוצצים
13/05/15 18:42
183צפיות
(עגלה, מיטה, מזרון) אבל זה היה לפני 10 שנים - ואולי כדאי לשאול בפורום יותר מעודכן כמו הורים לתינוקות.
גם אצלי זה היה מזמן
13/05/15 23:50
110צפיות
את העגלה והמיטה קנינו בבייבישיק
(העגלה, כשבוע אחרי הלידה, המיטה אחרי כמה חודשים, כשהעריסה ששכרנו היתה קטנה לה)
בגדים - אמא שלי קנתה, נראה לי גם בביבישיק
 
תחליטי קודם מה את רוצה ואז תעשי השוואה בזאפ...
אגב אם את רוצה עגלת אמבטיה (לא שאני ממליצה) - יש חברה שמשכירה את האמבטיה עצמה
 
המממ, את הקניות עשיתי בעיקר אצל חברים
14/05/15 10:54
212צפיות
ואחר כך באגורה ואם כלו כל הקיצים - אז ביד2.
ובל נשכח את החנויות יד שניה של פריט ב-5 ש"ח.
תכל'ס מדובר בדברים שישמשו אותך לזמן קצר.
עגלה זה עד שהתינוק יכול לשבת, בערך 6-7 חודשים ואז מחליפים לטיולון קל וזול.
מה שכן, הייתי משתדלת למצוא עגלה טובה (לא חייבת בכלל להיות חדשה) כי תשתמשי בה המון.
אני מצאתי בזמנו באגורה, אבל הייתי מוכנה להשקיע קצת ולקנות משהו טוב מיד2.
הערה לגבי ההמלצה שלך לעגלה
14/05/15 11:50
175צפיות
זה בהחלט תלוי תינוק.
אני קיבלתי עגלת אמבטיה לגדולה אחרי חודש שבו היתה בעיקר על הידיים ולא בתוכו הלכתי לקנות עגלה שתוכל להשקיף על הסביבה אולי זה יעזור. קניתי במחיר שפוי דגם לא יקר של ד"ר בייבי (לא זוכרת את שמו), גם בו לא היה לה יותר מידי כייף והיתה המון בתוך מנשא בד שבו נהנתה הכי הרבה (אותו קיבלתי בירושה). טיולון היה לגמרי מיותר לקנות עבורה. כשהתחילה ללכת יצאה מהמנשא וגם מהידיים, קנינו תלת אופן ששירת אותנו נאמנה גם עם הבן.
לקראת בואו של הילד השני ידעתי שהעגלה אחרי שיפוצון תתאים בשבילו והשקעתי דווקא במנשא רציני יותר כי בכל זאת בן עם הערכת משקל גבוה. המנשא בהחלט שימש אותי נאמנה וגם הבן המקסים שלי לא ממש אהב את העגלה (למרות שאהב יותר מאחותו). גם אצלו לא השקעתי בטיולון ואיך שהתחיל ללכת הפסקנו עם העגלה.
מסקנה, לא הייתי משקיעה בעגלה שעולה הון כשלא בטוח תשמש אותי.
º
מה שהיא אמרה
16/05/15 21:20
14צפיות
מצרפת לך כתבה
14/05/15 11:09
111צפיות
שהתפרסמה ב-NRG עם המלצות לקניה לפני הלידה.
מודה שעזרו לי שם לבחור עגלה של ד"ר בייבי, אני חושבת שזה המוצר שהכי התלבטתי לגביו!!
לא יודעת עד כמה החנות שבה קניתי רלוונטית עבורך אבל
14/05/15 11:53
146צפיות
מנסיון כשעושים את כל הקניה באותו מקום יש יותר הנחות.
אנחנו קיבלנו המון בגדים מהמשפחה ולכן באמת כמעט לא קניתי בחצי שנה הראשונה כלום. רק כשדגדג לי והרגשתי שאני גם צריכה לקנות משהו לתינוקת שלי.
שיהיה בשעה טובה
גם אני עכשו באותה התלבטות (תינוק שלישי ברווח גדול)
14/05/15 11:59
277צפיות
עם הבכורה קודם כל ביררתי מה רלבנטי ונחוץ ומה לא. מה שאפשר -קיבלתי בהשאלה/ בירושה/ קנינו יד שניה. . עגלה -טיולון- מיטה- שידה ברור שביד 2, אלה מוצרים רחיצים/כביסים, שבנויים לעמידות ויקרים מאד ומשתמשים בהם תקופה מוגבלת= כלומר הם קלאסיים לקניות יד 2.
מקובל לשאול חברים ומכרים אם יש להם XYZ להשאיל. דבר שלישי -החנויות לא נסגרות ביום הלידה, אפשר לקנות גם אחריה.
לטעמי, נחוץ- כסא בטיחות(חדש), עגלה (יד2, ועדיף טיולון מצוין ונוח מעגלת אמבטיה מושקעת כי בה משתמשים רק חודשים ספורים, ובטיולון כמה שנים). אמבטיה/גיגית/או רק דפני שתשב על רצפת האמבטיה או המקלחת, אם אין מקום לאמבטיה.
מיטה/עריסה/מיטונת (יד 2, השכרה).
מנשא!(יד2).
הרבה עזרה, גם בתשלום, ואוכל מבושל. (להסדיר מראש)
נחמד שיש-  שידת החתלה(יד2). תיק עגלה טוב (יד2).
למעשה, הסתדרתי בלי בשני הסיבובים הקודמים, תוך כמה שבועות ממילא מחתלים בכל מקום בבית ובחוץ ושמבחינת אחסון בגדים, אפשר גם בסלסלות בארון רגיל ואם כבר קונים אז יותר כלכלי לקנות ארון ממש.  
אבל עכשו דוקא בא לי שתהיה שידה אז או שאצור אחת באמצעות חתיכת דיקט שתונח על כוורת איקאה קיימת (מטעמי חסכון במקום) או שאקנה אחת יד2.
 
לגבי כסא בטיחות- ראיתי מבצעים טובים בכלבו סימה ובחנות בשם בייבי אאוטלט אבל לא בדקתי לעומק.
נחמד מאד ואפשר לקנות יד שניה או לקבל- "אוניברסיטה" ,שטיח פעילות.
לא חיוני בכלל- צעצועי התפתחות. מתפתחים מעולה גם בלעדיהם ובמילא תינוקות נוטים להתעניין בכלי מטבח מפלסטיק. מעדיפים כוסות פלסטיק מאיקאה ב9 שח +את התויות הארוכות על הבובות מאיקאה על צעצועים של טייני לאב ב189 שח. באחריות.
לגבי מוצרי פארם- חברה חכמה וחסכנית המליצה לי על האתר האנגלי הזה(זמן משלוח ארוך ודמי משלוח אבל שווה לבדוק) http://www.echemist.co.uk/
בהצלחה ולידה טובה.
לגבי שידה
16/05/15 23:38
139צפיות
אצל הקטן פשוט פרשתי מגבת על השולחן בסלון...
º
הכי יעיל..
17/05/15 09:01
23צפיות
אנחנו פשוט מחתלים על משטח נייד,
17/05/15 09:49
110צפיות
לרוב על הרצפה. זו אמנם תוצאה של הנסיבות שהפעם אין לנו שידה, אבל היי, לפחות זה מבטיח שהיא לא תיפול...
זהירות נושא "כבד"
50תגובות
10/05/15 15:04
948צפיות
לאחרונה הייתי בהרצאה שעסקה בנושא של "אפקט העומד מן הצד". עד כמה אנחנו נעזור לאדם שנמצא במצוקה. הנתונים המדהימים הם שככל שיש יותר אנשים במקום, ככה הסיכוי שמישהו יעזור נמוך יותר, עקב העברת האחריות והציפיה "שמישהו יעשה משהו". זאת היתה הרצאה לא קלה, שכללה המון מקרים ומחקרים שנעשו...

(המשך...)
לאחרונה הייתי בהרצאה שעסקה בנושא של "אפקט העומד מן הצד". עד כמה אנחנו נעזור לאדם שנמצא במצוקה. הנתונים המדהימים הם שככל שיש יותר אנשים במקום, ככה הסיכוי שמישהו יעזור נמוך יותר, עקב העברת האחריות והציפיה "שמישהו יעשה משהו". זאת היתה הרצאה לא קלה, שכללה המון מקרים ומחקרים שנעשו בנושא. זה גרם לי לחשוב הרבה על הזוועות שנעשות בעולם, ובעיקר על הטבח שנעשה ביזידים ובסורים. ועל כך שהעולם, ובכללו אני, לא עושים דבר. אנחנו, ששאלנו איך העולם עמד מנגד בזמן השואה, נותנים לשואות אחרות להתרחש, כאשר אנחנו יודעים בדיוק מה נעשה. אלו כבר לא שנות הארבעים. יש תמונות ומדיה ועיתונות. ועדיין. ילדים רכים שנרצחים, ילדות שנאנסות. האם יש דרך שניתן לעזור? האם יש דרך לאדם הבודד לעשות משהו? ואם כן מה? ואם לא- איך אנחנו יכולים להזיז את הנושא ממחשבתינו ולהתעלם? וכל כך בקלות? סליחה על החפירה... 
ארכיון הודעות
רוית לוין - תומכת ומלווה בהריון ולידה

בהריון?

רוית לוין - תומכת ומלווה בהריון לפרטים נוספים לחצי כאן >>

ד

לייעוץ אורולוג ילדים

לד"ר יובל בר יוסף אורולוג ילדים מוסמך לחצי כאן >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה