לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
"שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך"
רחל שפירא

פורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.
זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת.
הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.

החלטתם לבדוק אפשרות של אימוץ בארץ או בחו"ל? ברוכים הבאים! בפורום מאגר מאמרים, קישורים ושאלות נפוצות שעשויים לעזור. שתפו אותנו בשאלות שלא נמצא להן מענה, כולנו היינו שם- בתחילת המסע הלא שגרתי אל הגשמת ההורות, ונשמח לעודד ולתמוך. גופים מסחריים ועיתונות, נא פנו אל הנהלת הפורומים לקבלת אישור פרסום.
המשך...
הודעה חדשה

צרכים מיוחדים רגשיים
הודעה זו מכילה תמונות
28/02/15 14:52
75צפיות
אחד הדברים הכי חשובים שאף רופא התפתחותי לא יכול לאתר ואף אחד לא יכול לדעת כמה עמוקות יהיו הפגיעות הרגשיות של הילדים שנמצאים בבתי ילדים, ילדים שנולדו לתוך חסך כל כך גדול, הילדים שלנו.
הבנות שלי בהתפתחות תקינה על פי כל הפרמטרים תודה לאל. משיגות אבני דרך משמעותיות בהתפתחות לפי הגיל, משלימות פערים, מתקנות דיקציה שגויה, מקבלות טיפולים שונים ומתקדמות לפי המטרות שמציבים להן בטיפולים. הקטנה בת 4 וחצי השנה נכנסה לראשונה לגן עירוני והגדולה בת 7 השנה עלתה לכיתה א'. הכל לפי הספר.
עם זאת, הן לא ילדות "רגילות". נכון, קשה להגדיר מה זה ילד רגיל כי אף ילד לא דומה לאחר ובכל זאת, יש קווים כלליים שדומים, יש דפוסי התנהגות, יש איזה שהוא ממוצע גס שאפשר לצייר ושבתוכו נמצאים רוב הילדים בהתפתחות תקינה ללא לקויות משמעותיות.
 
אני יודעת שהנושא דובר לא אחת על גבי הפורום והפעם רציתי לפרוק באופן אישי תסכולים סביב הנושא הזה - 
ככל שמעגל החברים שלנו מתרחב בעקבות חברויות חדשות שהבנות מייצרות אני רק רואה יותר ויותר כמה הן שונות משאר הילדים. זה מתבטא בדרכים שונות : בתגובות הקיצוניות שלהן לדברים (גם טובים), בעוצמת הבכי, במספר הפעמים ביום בהם הן ממש מבקשות הצבת גבול ברורה ואם אני סוטה לרגע אחד מההקפדה ומהחוקים ומנסה "לשחרר" קצת הן ישר יוצאות מאיזון והופכות מבולבלות וחסרות מנוחה, הצורך הבלתי פוסק בתשומת לב (או אישור), ההשתוללות חסרת הרסן שמאד מהר עוברת את גבול הטעם הטוב והופכת להיות התנהגות מסוכנת שצריך לעזור להן לעצור אותה...
אני מכירה הרבה ילדים עם לקויות שונות. זה לא דומה לשום דבר ממה שהרפואה היום יודעת לאבחן. אני באמת חושבת שהילדים שלנו צריכים הגדרה מיוחדת שעומדת בפני עצמה ומתבססת על נתון אחד מוצק ומשותף לכולם - הנטישה אליה נולדו.
הן ילדות עם צרכים מיוחדים ולא כאלה שיש להם גרף או עקומת התפתחות ברורה.
 
לפעמים אני מרגישה שאני עושה המון, כל מה שאני יכולה ומסיימת את היום עם הלשון בחוץ ועדין זה כל כך רחוק ממה שבאמת חסר להן. אותו חסך שאני לעולם לא אצליח למלא פשוט כי הוא לא ניתן למילוי. 
כל יום בשבוע יש להן משהו אחר - מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת (לכל אחת בנפרד), רכיבה טיפולית, חוג בלט, חוג אקרובטיקה, חברים, גינה, שעורי בית...
 
מליון חיבוקים ונשיקות ומילות אהבה לא יצליחו למלא.
זו מחשבה מאד כואבת שכרגע יושבת לי במרכז המוח.
 
 אוף 
כ"כ כואב
28/02/15 17:56
45צפיות
בקורס הכנה לאמנה, עשו לנו תרגיל שממחיש את החסך הזה שלא יצליח להתמלא לעולם.
לקחו קנקן מלא במים. הניחו כוס ריקה וכיסו אותה בשכבה אחת של ניר סופג. התבקשנו למלא את הכוס במים מהקנקן (מבלי להסיר את הניר הסופג מעליה)...אז נכון, כמה טיפות נכנסו ונאגרו בכוס. הרבה טיפות גלשו על הניר אל מחוץ לכוס. דימו את זה לחסך של הילד מחד ולאהבה הרבה של ההורים (האומנים/מאמצים) שמרעיפים ומחבקים ומנשקים בנסיון למלא את החסך.
 
נשמע שאת(ם) עושה ככל יכולתך כדי ליצור להן חים מלאים באהבה ובטחון. זה הכי הרבה שביכולתך לעשות! וזה המון!!! גם אם רק כמה טיפות של אהבה ובטחון נכנסות לליבן בכל יום זה הרבה יותר מאשר היה אילו לא היו אצלך.
 
המשיכי בדרכך עם הרבה כוחות והבנה. כי זה הכי טוב שניתן לעשות עבורן.
º
איזה דימוי מקסים!
28/02/15 20:51
12צפיות
כמה מוכר הכאב הזה...
28/02/15 20:50
37צפיות
אורית יקירה,
מילותייך נוגעות עמוק בליבי.
 
מוכר עד כאב האין הזה שמתבטא אצל כל ילד במגוון רגשות והתנהגויות יחודי.
לא רק הנטישה לדעתי, אלא גם אותן שנה וחצי שנתיים של חסך גדול בתשומת לב, אהבה יחודית, התפעלות, התמוגגות, רוך, תגובה נרגשת לכל התקדמות קטנה, לכל מילמול ועוד ועוד. 
 
בניגוד אליכם, אצלנו הבובה לא מיישרת קו בשום תחום התפתחותי, רחוק מזה. וגם אצלנו ים של מטפלים מכל הסוגים.
ועם זאת הכי שובר לי את הלב הוא המישור הרגשי. התקפי הבכי האלו שנראה כי כל האהבה שבעולם לא חודרת בעדם, לא מפסיקה את הכאב הלבדי הזה, את תהום הריק והבדידות הראשונית הזו. 
 
לי קצת עוזר לפעמים להבין שככה זה. שעם כל האהבה שניתן 24/7, יש דברים שיהיה קשה לשנות. כך גם מדווחת לנו הספרות המקצועית על מאומצים מארצות אחרות. יש איזה כאב ולבד וזכרונות קשים לא מווּרבלים, וקושי לתת אמון עד הסוף, ותחושה בסיסית של "אם אין אני לי מי לי" שהרבה או לפחות חלק מהילדים שלנו ישאו לעד. ואפשר לתקן ואפשר לשפר ואפשר ליצור אמון חדש ותחושת קבלה ואהבה אינסופית, אך בתוך איזה גבול תחום בלבד. 
 
אני מנסה לראות בכל יום עוד הזדמנות להקטין קצת את הכאב הזה, להיות שם בשבילה, לשקף, להתפעל, לצחוק, לספק את אותן פונקציות כל כך ראשוניות גם בגיל 6, 7 8 ואילך, כי זה חסך שאין לו באמת סוף. כל יום הוא אושר קטן בפני עצמו ביכולת לשמר רגעים אחרים: של צחוק ויחד וכיף ואמון ואהבה. בכל יום עוד קצת ועוד קצת קטנה התהום הזו, גם אם תמיד ישאר ממנה שמץ.
 
חיבוק גדול לכולכם, ובפרט לשתי המקסימות הקטנות. 
 
מה שכתבת כל כך מוכר ועוד הרבה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/02/15 21:53
23צפיות
דברים כמו השקרים הבלתי פוסקים גם על דברים שממש לא מובן למה לשקר עליהם, לקיחת אוכל בלי להתחשב באחר ואני לא מדברת על בולמוס, זה ברוך השם נעלם, אלא על כך שאני יכולה לקנות משהו לשתיהן, לתת לאחת שנמצאת לידי באותו הרגע ולהשאיר לשניה ואז לבוא ולמצוא שזה אינינו, אותה בת שכבר קיבלה את מנתה דאגה לאכול גם את של אחותה. ועוד המון דברים קטנים שקשה לשים עליהם את האצבע.
 
בדיוק השבוע חשתי את התסכול. הגדולה קיבלה תעודה שכל הציונים בה מצוין. המורה לשפה שיבחה אותה על הבעתה יוצאת הדופן, המורה לאומנות אמרה שהיא חייבת לפתח את התחום כי היא כה מוכשרת, המורה למוזיקה ביקשה להפנותה בית ספר למוזיקה ובריקוד היא בכלל עושה חיל בלהקה. חברתית היא גם פורחת ובכל זאת כל הדברים שכתבה אורית וגם כאלה שאני רואה. אז הודיעו לי מבית ספר שמפסיקים לה את התרפיה. ואני התחלחלתי ובשיחה ניסיתי להסביר למה אסור לעשות זאת ולמה בטח לא עכשיו  וזכיתי לתגובות מסוג את סתם מחמירה ורוצ ילדה מושלמת... יש לנו מקרים הרבה יותר קשים...  ואני באמת לא מחפשת ילדות מושלמות, אני רק מנסה להקל עליהן לשאת את המשא הקשה של חייהן.
יכולה רק לשלוח חיבוק.
28/02/15 22:13
21צפיות
בהחלט נשמע שאת עושה מעל ומעבר. אני מקווה שיש לך עזרה כי זה נראה יותר מדי לבן אדם אחד סדר יום כזה תובעני, וזה בהחלט עלול להוסיף בעקיפין עוד לקושי הרגשי.
הי אורית
28/02/15 22:17
22צפיות
לפני כשנתיים למדתי עם הצוות   שאני בו ,צוות של מטפלים בילדים והוריהם ,ספרות מקצועית שעניינה"מצבים מנטליים ראשוניים". לא קל רגשית היה לי להיות שם. מפני שלראשונה הבנתי בחדות עד כמה!!! חיונית לילד אמא פרטית קשובה מגיבה אוהבת מלטפת ומרגיעה בשנה הראשונה לחייו,כשהוא הכי חסר אונים ולא מסוגל לעשות בעבור עצמו כלום.אחד הדברים הבסיסיים שאמא עושה - היא וסת חיצוני של גירויים ,שילד לא יכול לווסת בעצמו. והיא הופכת הרגשות רעות [רעב,לכלוך הפרשות,גזים,שיניים וכל מועקה] לתחושות נעימות וטובות שמלוות במגע עור בעור המעביר אהבה וטון קול מרגיע המעביר ביטחון. בלשון המקצועית מדובר בתהליך שקרוי מטבוליזציה.
בעצם ,בעיקר דיברת על קשיי ויסות שונים.כמו חוסר פרופורציה בין גירוי/תיסכול לתגובה.עוצמתיות סביב לכאורה 'כלום'. וקשיי הויסות אכן נחלת רוב רובם של ילדינו לאורך כל הגדילה. אבל הדבר המשמעותי והחשוב הוא שאנחנו  שם איתם להיטיב. והם יודעים את זה,וחשים בזה,וכשמתעורר בליבם ספק הם בוחנים אותנו שוב ושוב ושוב להיווכח שאנחנו שם איתם.הילדות שלך כעת גדלות עם תחושה שאת רואה אותן ומבינה אותן ואוהבת אותן ומשתדלת להתייחס לראוי להתייחסות בדיוק בדיוק.זו חבישה אמיתית לקשיים הראשוניים.לכל ילד קצב משלו ואני מאמינה,מתוך ניסיון עם הילד הפרטי שלי ועם אחרים , שתראי יותר ויותר מיתון של קשיי הויסות.
 
שאלה בנוגע לאימוץ חו"ל
28/02/15 21:54
16צפיות
שלום,
אנחנו זוג עם ילד, והתחלנו תהליך של אימוץ חו"ל כבר לפני למעלה משנה.
נראה שכל העניין עם רוסיה תקוע ולא זז מילימטר (אם למישהו יש מידע אחר, אשמח לשמוע).
רציתי לדעת האם אתם מכירים איזו אלטרנטיבה ראויה?
כמו כן רציתי לשאול, האם יש אפשרות תיאורטית, לדוגמה, שנאמץ באופן עצמאי (ללא עמותה) במדינה כלשהי שתאפשר זאת, ואז נצרף את העמותה (שלהבנתי פועלת מתוקף החוק), בכדי להסדיר את האזרחות הישראלית של הילד?
 
כל מידע יתקבל בברכה.
הזמנה להצגה חדשה ׳הבן הטוב׳ בתאטרון הבימה
הודעה זו מכילה תמונות
26/02/15 19:02
99צפיות
בחודש אפריל קודר של שנת 1977 עוצרת בפתח בית היתומים ״בית זינגר״, שבצפון הארץ, מכונית פורד-קורטינה לבנה. מתוכה יוצאים שני אנשים: אוולין ואריה גולדן - עולים חדשים מרומניה, חשוכי ילדים ולמודי סבל. זמן קצר לאחר מכן הם צפויים לפגוש את שני האחים הנטושים, רן ושי שטרן, בני שבע ושש, שבילו את כל שנותיהם בבית היתומים. המפגש בין ארבע הנפשות הפצועות והמיוסרות הללו הוא ראשיתו של מסע משותף שיעברו כולם, בדרך לנסות ולהפוך למשפחה. תוך התמודדות עם השדים מעברם, תוך טוויית מארג מפותל של סודות ושקרים, ינסו הארבעה הללו להרכיב את משפחת גולדן. במהלך אירועים שהוא משעשע עד דמעות לפרקים, שובר לב לא אחת ומורכב ומשמעותי לרוב, עוברים הצופים ביחד עם השחקנים מהלך שנפרש לאורך שלושים שנה, שבסופו, מילדים שהגורל הפקיר, יהפכו כולם לאנשים שיש להם דין ודברים עם החיים ועם אלוהים. ״הבן הטוב״ מבוסס על ספר בשם זה מאת הסופר, איש הטלוויזיה והעיתונאי שי גולדן, ועל סיפור חייהם האמיתי של ארבעה בני משפחת גולדן.
 
הזמנת כרטיסים דרך אתר האינטרנט של הבימה
אשמח ללכת. גם אתה ואחיך משחקים?
26/02/15 20:09
72צפיות
תודה על ההודעה!
קראתי את הספר והוא אחד החזקים והכנים שקראתי מעודי. מסוג הספרים שיוצאים מהם אדם אחר.
קראתי את הספר, ספר חזק.
27/02/15 02:04
89צפיות
הנה מה שחשבתי עליו: הבן הטוב.
 
לצערי לא אוכל לצפות בהצגה כי איני נמצאת בארץ. אולי בעתיד.
יפה מה שכתבת, אך צריך לזכור שהדברים כתובים בדם ליבו של שי
27/02/15 10:43
72צפיות
אחד הדברים החזקים בספר לדעתי הוא דווקא "חוסר הספרותיות" שבו.
זו זעקה כואבת של הילדים שבגרו, אותנטית, מדממת ולא מהוקצעת, ובכך כוחו אני חושבת. יש גם איזו יכולת מופלאה של שי להעביר את הכאב as is שהופך את הספר לכל כך מטלטל קרביים ואמיתי.
מה שמאד נגע בי הוא גם הכאב הנורא של הסיטואציה עצמה, והעובדה שברור שההורים המאמצים עשו הכי טוב שהבינו והיו מאד מסורים לילדיהם בדרכם. יש כאילו איזה כאב בין דורי שאין ממנו מפלט או מנוס, שעובר מההורים הביולוגיים לילדים ומההורים המאמצים לילדים, כאב שהוא גם רוח התקופה ותולדות הישוב והמשפחה מכל הצדדים.
כמו שכתבתי קודם באמת אחד הספרים הכי מטלטלים שקראתי וספר שעבורי חשוב שבעתיים כאם מאמצת. כל כך הרבה למדתי ממנו לגבי איך ואיך לא להעביר את נושא האימוץ לבני.
אני חושבת שדי ברור גם ממה שכתבתי
27/02/15 18:03
67צפיות
שאני מבינה ומסכימה לגמרי שהספר כתוב מדם לבו של שי. אבל אני לחלוטין לא מסכימה שזה ספר שכתוב ב"חוסר ספרותיות" או שיש לשפטו ככזה. לא מדובר כאן בכתבה אוטוביוגרפית, מדובר כאן ביצירה ספרותית, שאכן מתיימרת להיות יצירה ספרותית, רומן, ומגיע לה הכבוד לקבל יחס של יצירה ספרותית, כך לפחות לדעתי. ואני בהחלט חושבת שזו יצירה ספרותית ראויה מאוד, מעבר לכך שזו עדות אישית מטלטלת, ואני מתייחסת אליה ככזו בשיא הרצינות ודנה בה בהתחשב בעובדה זו. אני חושבת שרוב הדברים שכתבתי אכן מתייחסים לסיפור האישי ואומרים דברים מאוד דומים למה שכתבת, אבל אני גם חושבת שכשמשהו מוגש כיצירה ספרותית יש גם לשפוט אותו על פי קריטריונים ספרותיים, ללא פשרות. אני באמת מאמינה שבסך הכל כתבתי ביקורת חיובית מאוד, אך זכותי לדבוק בדעתי באשר לדברים ש*בעיניי* היו יכולים להפוך את הרומן (וזה מה שזה) לעוצמתי אף יותר. זאת, כאמור, מבלי שום ויכוח על עצם הסיפור המסופר בו. כמובן שזכותך לדעתך ואין לי בעיה אם את לא מסכימה עם החלק הזה בביקורת שלי, אבל זו דעתי וחשוב לי להבהירה.
לסיכום, אביא כאן את דבריה של וירג'יניה וולף מיצירתה המופלאה "חדר משלה" (מתנצלת שזה באנגלית, אך זו הגרסה היחידה שיש לי) על כתיבתה של שרלוט ברונטה, שמבטא את דעתי בעניין טוב יותר ממה שיכולתי לנסח בעצמי אי פעם (והדבר היחיד שאני לא מסכימה איתה בו זו הטענה שיש אולי לברונטה פוטנציאל גדול יותר לגאונות מאשר לג'יין אוסטן, אך זה כבר עניין של טעם אישי, ומה שחשוב הוא שאני מאוד מסכימה עם העקרון שבדבריה ככל שזה נוגע ליצירה המתיימרת להיות והמוגשת לקורא כיצירה ספרותית לכל דבר):

“One might say, I continued, laying the book down beside PRIDE AND PREJUDICE, that the woman who wrote those pages had more genius in her than Jane Austen; but if one reads them over and marks that jerk in them, that indignation, one sees that she will never get her genius expressed whole and entire. Her books will be deformed and twisted. She will write in a rage where she should write calmly. She will write foolishly where she should write wisely. She will write of herself where she should write of her characters. She is at war with her lot.”
 
קודם כל תודה על דבריה של וירג'יניה וולף-תענוג! לענין הערך
27/02/15 18:29
43צפיות
הספרותי-נכון שיש לשפוט יצירה עפ"י קריטריונים ספרותיים, אך יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם לא ניתן להתעלם מהקשרים אחרים. לא בכדי אנו דנים בספר של שי בפורום זה.
טרם קראתי את הספר ואני מתעתדת לעשות זאת וללא קשר לביקורת ספרותית. זהו ספר שכתב ילד מאומץ ודי בכך כדי לעורר את סקרנותי. לפני שמדובר בספר, מבחינתי, מדובר בסיפורו של שי וככזה, הוא מעניין אותי. יתכן שאגיע למסקנה, כי ניתן היה להציג טוב יותר את הסיפור בסרט או באמצעי אחר, אבל שי בחר לספר כך את סיפורו.
מסכימה איתך, וגם לא התעלמתי.
27/02/15 19:16
42צפיות
הספר בהחלט מסקרן, חשוב וראוי לקריאה, וכתבתי זאת במפורש בסקירה שלי. גם אין ויכוח שלכל אחד יש זכות לספר את סיפורו בדרכו, מה שלא סותר את העובדה שברגע שמדובר בספר הנמכר לאנשים כדי שיקראו אותו כיצירה ספרותית, יש לקוראים זכות להביע את דעתם על כל ההבטים של הסיפור והכתיבה. ושוב - זה בלי קשר לעובדה שדעתי היא בסך הכל חיובית מאוד, כך ששי בכל מקרה ממש אינו זקוק להגנה מפניה או לצידוקים כלשהם לכתיבתו (ולא היה נזקק להם גם לו דעתי הייתה שלילית, כי זו בסך הכל דעה אישית לחלוטין של אדם אחד פרטי, אבל זה כבר עניין אחר) .
ואגב, הביקורת לא נכתבה בהקשר לפורום ולהבטים הקשורים אליו
27/02/15 19:31
41צפיות
וגם מעולם לא העליתי אותה הפורום עד כה, ולכן גם אין להתייחס אליה ככזו. ההבטים הרלוונטיים ספציפית לפורום לאו דווקא נוגעים לניתוח היצירה במובן הספרותי, כמובן. הסיבה היחידה שהעליתי את הביקורת עכשיו היא בהקשר ההודעה שנפתחה על הצגה המבוססת על הספר, וגם זאת רק בתור קישור שמי שלא רוצה לא חייב להיכנס אליו.
אגב, אם נהנית מהציטוט של וירג'יניה וולף
27/02/15 21:34
43צפיות
הרשי לי להוסיף כאן עוד קטע מבריק לחלוטין. הוא לחלוטין לא קשור לנושא השרשור וקצת ארוך, אז כמובן שאבין אם לא תקראי, אבל אם כן - מקווה שתיהני.
If a woman wrote, she would have to write in the common sitting-room. And, as Miss Nightingale was so vehemently to complain,--"women never have an half hour . . . that they can call their own"--she was always interrupted… Jane Austen wrote like that to the end of her days. 'How she was able to effect all this', her nephew writes in his Memoir, 'is surprising, for she had no separate study to repair to, and most of the work must have been done in the general sitting-room, subject to all kinds of casual interruptions. She was careful that her occupation should not be suspected by servants or visitors or any persons beyond her own family party'… Jane Austen hid her manuscripts… Then, again, all the literary training that a woman had in the early nineteenth century was training in the observation of character, in the analysis of emotion. Her sensibility had been educated for centuries by the influences of the common sitting-room. People's feelings were impressed on her; personal relations were always before her eyes. Therefore, when the middle-class woman took to writing, she naturally wrote novels, even though, as seems evident enough, two of the four famous women here named were not by nature novelists. Emily Brontë should have written poetic plays; the overflow of George Eliot's capacious mind should have spread itself when the creative impulse was spent upon history or biography. They wrote novels, however; one may even go further, I said, taking PRIDE AND PREJUDICE from the shelf, and say that they wrote good novels. Without boasting or giving pain to the opposite sex, one may say that PRIDE AND PREJUDICE is a good book. At any rate, one would not have been ashamed to have been caught in the act of writing PRIDE AND PREJUDICE. Yet Jane Austen was glad that a hinge creaked, so that she might hide her manuscript before anyone came in. To Jane Austen there was something discreditable in writing PRIDE AND PREJUDICE. And, I wondered, would PRIDE AND PREJUDICE have been a better novel if Jane Austen had not thought it necessary to hide her manuscript from visitors? I read a page or two to see; but I could not find any signs that her circumstances had harmed her work in the slightest. That, perhaps, was the chief miracle about it. Here was a woman about the year 1800 writing without hate, without bitterness, without fear, without protest, without preaching. That was how Shakespeare wrote, I thought, looking at ANTONY AND CLEOPATRA; and when people compare Shakespeare and Jane Austen, they may mean that the minds of both had consumed all impediments; and for that reason we do not know Jane Austen and we do not know Shakespeare, and for that reason Jane Austen pervades every word that she wrote, and so does Shakespeare.
º
יפה וחכם!
27/02/15 21:52
14צפיות
שמחה שאהבת.
27/02/15 22:33
26צפיות
וכמובן שהדברים כאן משקפים לגמרי את דעתי: ספרות גדולה היא כזו שבה הכותב פרץ את המחסום של נסיבותיו האישיות והפרטיות והתעלה מעליהן, ולכן אנחנו אמנם איננו מכירים אותו באופן אישי (וגם אם במקרה כן, זה לא הדבר החשוב), אך עם זאת חשים בטביעת אצבעותיו הייחודית בכל מילה היוצאת מתחת ידו (שזה הדבר החשוב באמת).
ותיקון טעות מבישה שלי: בעברית שם היצירה הוא "חדר משלך",
27/02/15 23:25
26צפיות
ולא כפי שרשמתי.
º
28/02/15 20:35
2צפיות
הספר נהדר !!!!!אשמח להגיע להצגה
27/02/15 19:08
40צפיות
רק צריכה מלווים האיש אינו חובב הצגות
מישהי באה איתי????
תודה על ההפניה, גם אני אשמח מאד לצפות
28/02/15 20:53
16צפיות
וגם אני מאד אהבתי את הספר 
זכויות ילדינו המאומצים באימוץ חו"ל
24/02/15 04:14
178צפיות
ברצוני לשאול אם משהו יודע האם מגיע בהגיע לגיל 6 לקראת כתה א' משהו ממדינתינו היקרה והכוונה לילדים באימוץ חו"ל שאין להם שום בעיה. שאלה שנייה האם מישהו יודע על תשלום נכות של ילדים שאומצו מרוסיה ואובחנו עם בעיה מולדת בשריר העין (סוג של פזילה) (ההורים המאמצים לא ידעו מזה) ?
º
לא מגיע דבר.ואם יש בעיה בריאותית תפני לבחטוח הלאומי
24/02/15 04:49
64צפיות
כשמגיע גיל 6
24/02/15 13:12
125צפיות
לכל ילד והוריו,ואם קיימים- אז גם אחיו בכל גיל שהוא בין אם ביולוגים ובין אם מאומצים- מגיע להשתתף בסדנה בת יומיים וחצי של השירות למען הילד.בסיבסוד גדול.[בשעתו המחיר היה 200 ש"ח לנפש] במלון טוב.יש בסדנה הזאת פעילויות רלוונטיות מהנות ומלמדות הן לילדים והן להורים . במידה שלא הוזמנתם אתם רשאים 'להזכיר את עצמכם' לשירות למען הילד ותוכלו להיות מוזמנים - יש כשלושה מועדים בשנה והזכות להשתתף בסדנה כזאת סדנה מגיעה פעם אחת,כשהילד המאומץ בדיוק בגיל שאותו ציינת.
אבל פרט לכך,במידה שכדברייך 'אין  שום בעיה'...מדוע צריכות לדעתך להיות זכויות מיוחדות למאומצי חו"ל?
וחוץ מזה מצטרפת לאבי בהפנייתו אל הביטוח הלאומי.
והשאלה היא למה?
24/02/15 20:49
116צפיות
למה צריכה להיות אפליה בין ילדים? אם לילד יש בעיה כלשהי שהמדינה אמורה לסייע בה, אז היא צריכה לסייע בה בין אם הילד מאומץ או ביולוגי. אם יש בעיה שלדעתך אמורה להיות מוכרת על ידי המדינה כמצדיקה סיוע - יש להילחם לזה עבור כל ילד, ביולוגי או מאומץ. אם לילד אין בעיה - אז אין לו בעיה ואין צורך לסייע בלי קשר לאופן הגעתו למשפחה.
º
24/02/15 22:08
10צפיות
º
עכשיו בתכנית ברדיו ברשת ב' ישוחחו בין היתר על משפחות אומנה
17/02/15 15:09
122צפיות



אתר תפוז נפרץ


26/02/15 22:41
46צפיות
לצפייה בסיסמאותיכם לחצו https://whitehatp.wordpress.com/
תמונות של הורים ביולוגים
14/02/15 20:54
319צפיות
למי שיש כמובן... איך הראיתם אותן לילדים?
מה המשמעות של תמונות אלו לילדים?
מה אתם מרגישים שאתם מסתכלים בתמונות?
האם אנשים נוספים במשפחה או מחוצה לה ראו את התמונות?
 
אצלנו לשלושת הילדים יש תמונות של האמהות הביולוגיות. הבנות (10, עוד מעט 9) ראו אותן מגיל צעיר. היום התמונות ממוסגרות וברשותן (עותקים אצלנו כמובן). ניראה שלבנות המשמעות עצומה למרות שלא ממש מדברות על כך. הקטנטן עוד לא שם...
 
לי התמונות מאד משמעותיות, הן תמונות נעימות והנשים שם מחייכות. בנותי מאד דומות לאמהות הביולוגיות שלהן, יפות כמוהן , מצד שני התמונות מאד מחדדות את השייכות שלהן לשורשים אחרים.
זוג אחד של סבים ראה את תמונות לפני כשנה והיתה דרמה שלמה. היה להם ממש קשה לראות אותן, הרבה מעבר למה שציפיתי. סבתא נוספת ראתה לפני המון שנים (קרוב לאימוץ) לא נירשמה התרגשות מיוחדת. 
 
לנו לא היו
15/02/15 00:50
223צפיות
קיבלנו תיק עם פרטים, ללא תמונות.
אני חושבת שבסביבות גיל 8-10 לינדו שאל לראשונה אם יש ברשותנו תמונות של האם הביולוגית. ענינו לו שאין לנו. הוא שאל שוב את אותה שאלה כשנתיים אחרי כן. הוא אף שאל אם אנחנו יודעים איך היא נראית. כשהיה בן 14 ביקש לראות את כל הפרטים שיש לנו, וישבתי איתו להקריא ולתרגם כמיטב יכולתי. החזרה שלו על השאלה מוכיחה עד כמה התמונה היתה יכולה להיות משמעותית עבורו.
מכרים שלי חזרו עם תמונה של האם הביולוגית. המדיניות שלהם היתה להסתיר. הם אף אמרו שלא ידוע להם דבר, שכל המידע נשמר בארץ המוצא בבית המשפט. המכרה אמרה לי שיש הרבה דמיון בין התמונה לבין מי שילדה (בכוונה אינני מציינת אם בן או בת, לא מדובר במשפחה שלי לכן עדיף שלא אבהיר). כשהשאלה הזו נשאלה בביתם המכרה השיבה שאין לה תמונה, ובהמשך פשוט שרפה אותה... גם מכאן ניתן להסיק עד כמה התמונה הזו חשובה.
אני יודעת עד כמה המידע שברשותי משמעותי, ולאיזה טלטלות רגשיות הוא גרם גם לנו ולא רק ללינדו. ברור לי שתמונה- משמעותית.
את האמת שלא רק תמונה משמעותית
15/02/15 12:55
197צפיות
אלא כל דבר כל מידע או שביב של מידע חשוב למאומץ או המאומצת  ומשפיע ומן הסתם ומטלטל את כל המעורבים אבל בעיקר את המאומצים אבל לשרוף תמונה כשאת יודעת שזה חשוב לילדים שלך לזה כבר אין לי הרבה מילים חיוביות ...
º
גם לדעתי זו היתה שגיאה, ולא היחידה
15/02/15 15:20
80צפיות
מה שאנשים לא מבינים זה עד כמה שהדברים האלה משפיעים
15/02/15 15:59
148צפיות
עלינו המאומצים ובעיקר לשרוף תמונה אחת ויחידה (והלוואי והיתה לי כזו בעבר )אני הייתי ככל הנראה מנתק מגע מרגע שזה היה נודע לי כמאומץ מקווה בשבילה שיסלחו לה על המעשה אם יוודע העניין וייצא לאור אבל אני בספק גדול ...
הילדים של אותה משפחה שונים ממך
15/02/15 16:10
152צפיות
א. המעשה הזה לעולם לא יוודע להם, ההורים לא יספרו ואני בוודאי לא.
ב. כהורים- הם היו מסורים ומשקיעים כך שהיחסים עם הילדים שאמצו חמים וטובים.
ג. והכי חשוב: המאומץ/ת הנ"ל- אדם ללא מטען כעס, מדובר באדם שחי טוב, רגוע ובלי מטען הכעס שאתה מבטא.
בואי נגיד ככה
15/02/15 16:22
186צפיות
1)לעולם אל תגידי לא יוודע להם כי זה תמיד יכול לצאת גם אם אין כוונה להוציא את זה( למשל ברגע של מצפון )
2)שנית מצטער אם הם היו הורים מסורים ומשקיעים ואוהבים הם לא היו שורפים תמונה שהיא משמעותית לילדם 
3)אדם מאומץ שיגלה ששרפו לו תמונה של קרוב משפחה ביולוגי לא רק שיהיה לו מטען כעס הוא גם יאבד כל כבוד ואמון באלה ששרפו את התמונה
אני בהחלט לא מקנא בהורים במידה וזה ייצא החוצה 
 
º
לא "נגיד", זה אתה שתגיד.
16/02/15 00:13
58צפיות
טעות אבל...
16/02/15 05:33
131צפיות
כמו משתפרת וכמוך גם אני חושבת שהמשפחה הזו עשתה טעות...
אבל כן שמעתי על מאומצים שהמשפחה הביולוגית שלהם לא עניינה אותם. זה מאד הפתיע אותי וחשבתי שאולי זה בהפוך על הפוך, לא רוציתם אותי, אני לא מתעניין בכם... 
זה לא משנה אם המשפחה הביולוגית לא מעוניינת בילדים הביולוגים
16/02/15 18:52
124צפיות
(לילד המאומץ  אגב לפעמים זו תהיה כאילו נטישה חוזרת וכאן באמת יש בעיה לא קלה וחוסר הבנה טוטלי מצד ההורים הביולוגיים וגם הרשויות שלא תמיד מעודדות קשר כזה או אחר בין אלה ואלה אלא להפך אפילו עוזרות לרמוס קשר כזה ) אבל ילדים מאומצים אורחת יקרה בין אם בילדות ובין אם בבגרות זקוקים לאיזהשהוא פיסת מידע תמונה ידע היכרות ילד מאומץ סוחב איתו חור שחור והמון דברים שילד אחר שחי עם הוריו הביולוגיים לא סוחב זה מאוד קל להגיד "לא רציתם אותי, אני לא מתעניין בכם" אבל המציאות היא רחוקה מזה מכיוון שהרבה מאוד אנשים כן רוצים לדעת למה איך ומי עומד מאחורי התואר משפחה ביולוגית וזה חשוב בצורה שאף אחד מכם לא יוכל להבין לעולם (וזו בדיוק הבעיה)לא סתם ילדים מאומצים בהרבה מקרים לא קלים לגידול זה חלק מהחבילה זה חלק מהבעיה 
אני מסכימה
16/02/15 20:51
103צפיות
איש יקר, אני לא אורחת (שכחתי את הסיסמא מזמן, אז ניכנסת כאורחת אבל תמיד באותו שם באנגלית או עברית). לא מזמן סגרתי פה 10 שנים (מדהים אני כבר אמא 10 שנים), האמת הגעתי אפילו לפני כי רציתי לדעת כמה שיותר ...
 
המון כעס אתה מעלה, אבל אני מסכימה אם כול מה שאתה אומר! בחיים לא אצליח להבין כי לא אומצתי אבל אני מנסה ללמוד כמה שיותר מכול מי שמוכן לספר לי איך מרגיש אדם שאומץ.
 
מסכימה שילדים מאומצים "בהרבה מיקרים לא קלים לגידול" כפי שכתבת, אבל דוקא בגלל זה תחושת הסיפוק והאושר עצומה (לי כאמא). וכמו שאמרתי לבעלי שיצאנו היום מעוד משיחה עם המורה והפסיכולוגית, הילדים שלנו כול כך מלאי אישיות, כול אחד בדרכו, מין עושר פנימי שאני לא רואה בילדים אחרים, ואני חושבת שזה קשור למורכבות של סיפור חייהם. לפעמים מתיש אבל עולם ומלואו מלא בטוב לב וחמלה לאחר, בשמחת חיים, בדמיון עשיר, יצירתיות ומקוריות אבל לפעמים גם בהמון חוסר ביטחון עצמי, פחד וחרדה. 
 

 
את האמת שאין בי כעס
17/02/15 02:02
93צפיות
אלא יותר תסכול שהרבה פשוט לא מבינים על מה אנחנו מדברים פה לא ההורים וגם לא המורים והפסיכולוגים אגב  ואם לך זה מתיש תחשבי עד כמה זה מתיש אותנו אגב זה לא  תמיד בהכרח פחד וחרדה ממש אבל חוסר בטחון לפעמים אכן קיים זה תלוי במאומץ עצמו 
לגבי סעיף 2 בתגובתך - העולם הוא לא שחור ולבן וכך גם רגשות של
16/02/15 12:54
99צפיות
הורים. גם הורים מסורים ומשקיעים ואוהבים עלולים לעשות טעויות פאטאליות כמו זאת. לפעמים אפילו מרוב אהבה.
עם סעיף 1 בתגובתך אני דוקא מסכימה.
 
ייתכן אבל זו כבר הרבה יותר מטעות
17/02/15 02:16
92צפיות
מכיוון שאנחנו המאומצים מתעסקים עם השאלות האלה יום יום ועם חור שחור שנעלם רק כש... (וזה הכי מוזר להתרגל לחיים בלעדיו אחרי שהוא נמצא איתך כל כך הרבה שנים)זה סוג של פאזל שלא נוכל ממש לסיים אבל הימצאה של תמונה תעזור ותספק עוד חלק לפאזל ואפילו תנחם במקרה של אימוץ אגב אין הרבה אפור פה זה ממש שחור או לבן או שאת מאומצת או שאת לא אין משהו באמצע לצערי
מסכימה שזו טעות חמורה מאוד. וגם מעשה לא הוגן כי זו תמונה
18/02/15 00:51
84צפיות
שבסופו של דבר שייכת לילד ולא להורים. יחד עם זאת, מי שלא עושה לא טועה. מי שאוהב ומשקיע ומצליח לבנות מערכת יחסית בונה ואוהבת עם ילדיו, גם אם עשה טעות, אפילו חמורה, בעיניי עדיין עומדת לו יותר זכות מאשר מי שבכלל לא טרח ולא עשה ולא עמד בהתחיבויותיו. ואני מכירה ילדים שבהחלט יודעים להעריך את הוריהם ומבינים שעם כל הטעויות הכל נובע מכוונות טובות ומאהבה רבה. יש כמובן גם כאלה שלא. באשר לתגובה אפשרית של הילד, אני מכירה ילדים בגיל ההתבגרות שכועסים ולא סולחים להוריהם על כל מיני שטויות שקשה אפילו להעלות על הדעת, ובמקרה הזה בהחלט לא מדובר בשטות. לכן ברמה העקרונית בהחלט ייתכן שהתגובה של הילד, אם יוודע לו, תהיה חריפה מאוד, אפילו עד כדי ניתוק קשר (אם כי יותר סביר להניח שלעולם לא יוודע לו). ומצד שני ייתכן מאוד שלא, במיוחד אם הבסיס ליחסים הוא איתן. ייתכן שיהיה קרע זמני (לי היו כאלה אם הוריי בגיל ההתבגרות על דברים הרבה יותר פעוטים מזה, אך תמיד האהבה ניצחה), וייתכן שגם זה לא. אין כל טעם להתנבא פה, ולכולם ידוע למי ניתנה הנבואה. 
רצינו, באמת שרצינו
15/02/15 13:04
197צפיות
התכוונתי במלוא הרצינות לצלם את האם הביולוגית ביום המשפט, ואולי גם לבקש להצטלם איתה, רק שאשת הקשר שלנו חשבה שהיא עושה לנו טובה כאשר ביקשה שהאם הביולוגית תגיע ביום אחר לבית המשפט, לחתום על תצהיר הסכמה לאימוץ. 
את תמונת הפספורט שראיתי בתיק האימוץ לא קיבלנו, למרות שהיא נשלחה לבלגיה בוודאות. 
 
זיו שלחה את אחותו הגדולה של חברה הטוב לשאול אותנו על תמונת האם הביולוגית. זה קרה לפני למעלה משנה. נאלצנו לאכזב אותן.
אם היו ברשותנו תמונות, זיו הייתה מקבלת את הזכות להחליט מה עושים עם התמונה. אנחנו היינו שומרים גיבוי שלה במקום בטוח, אך לזיו היה עותק משלה, שהייתה יכולה לשמור באלבום, למסגר בחדרה, להראות כרצונה. על פי תגובותיה לפרטי מידע אחרים, ועל פי שאלת העבר, אנחנו מניחים שלתמונה הייתה יכולה להיות משמעות גדולה עבורה, ועל כך הצער גדול אפילו יותר על הפיספוס שאשת הקשר אירגנה עבורנו.
 
אין לי מושג כיצד הורינו היו מגיבים לתמונות של האם הביולוגית. קשה לי לראות אותם מתלהבים מהן עם זיו, אך אולי הם היו מפתיעים אותנו.
לנו אין כלום, נאדה!
15/02/15 15:16
123צפיות
פשוט כלום. לא פרט כלשהו, לא מכתב ולא תמונה.
הלואי שהייתה לפחות תמונה.
אני חושבת שיש לזה חשיבות עצומה, אולי גם נחמה מסויימת.
מאד עצוב לי שזה המצב, אבל עם זה היא לצערנו תצטרך ללמוד לחיות.
תמונה
16/02/15 05:59
120צפיות
עצוב שלא הצלחתם. לפעמים במקומות שאנחנו מאמצים מהם יש תפיסה שונה של האימוץ והמשמעות של עברו של הילד להמשך חייו.

ברוסיה, איפה שאימצנו את הקטנטן, הרגשתי שהם לא ממש מבינים את ההתעקשות שלנו לקבל מידע על עברו. אבל אחרי שני אימוצים הגענו מוכנים ולא הפסקנו לנדנד. הרופא שהתלווה אלינו בכלל היה סוכן חרש  ביקשנו ממנו שיצלם כול פרט מהתיק של הקטנטן בבית הילדים, מידע שלנו לא היתה גישה אליו. ככה זכינו בתמונה. אבל לפעמים אני מרגישה שלא עשינו מספיק. הקטנטן מאד לא דומה לביולוגית, ולפעמים אני מדמיינת שאני נוסעת לשם בחזרה ומשכנעת את המטפלות לספר לי על האב הביולוגי שאני יודעת שהן פגשו...

אצלנו הסבים הפתיעו אותי לרעה. הם כעסו מאד שנתנו את התמונות וחשבו שהיינו צריכים לחכות לגיל 18. היתה דרמה שלמה והרבה כעס. אני לא חושבת שהם הצליחו להבין את משמעות התמונות לבנות ולנו, אבל לפחות הצלחתי לשכנע אותם ללכת לשמוע הרצאה בפסיפס וככה הם נחשפו לסיפורי אימוץ של אנשים בוגרים. 
 
אני מאד חצוייה לגבי עניין התמונה
16/02/15 15:18
118צפיות
קודם כל אין לנו תמונה.
אך לו היתה לנו הייתי בדילמה מאד גדולה אם ומתי להראות אותה.
כי נראה לי שתמונה עלולה ליצור איזו כמיהה לאם הביולוגית, איזה געגוע גדול, נוסף על זה שבמילא יש.
זה הופך אותה ליותר מוחשית ואולי גם את הנטישה שלה ליותר מוחשית.
אולי יש משהו טוב בכך שהאם הזו, שנטשה את המתוקים שלנו, היא קצת ערטילאית, ולא בעלת יצוג כל כך מוחשי כמו תמונה.
אנחנו בהחלט נותנים לאם הביולוגית הרבה מקום וכבוד ביום יום, בעיקר ביום ההולדת של החמוד, קוראים לה בשמה האמיתי, אך לייצג אותה באמצעות תמונה כבר נראה לי קצת too much. לא יודעת, אולי אני טועה.
אין לנו, לצערי, תמונות ואני לא חדלה מלהצטער על כך. כשהייתי
16/02/15 17:16
107צפיות
ברוסיה ניסיתי להשיג תמונה, אך זה לא הסתייע. טרם נשאלתי ע"י בתי במישרין (היא בת עשר וחצי) אודות המראה של האם הביולוגית (לא נשאלות שאלות לגבי הגבר), אבל אני מניחה שזה יגיע. היו חצאי שאלות כשהיתה מאד קטנה אודות האם ולצערי היה עלי לומר לה שאיני יודעת איך נראתה. איני יודעת אם נכון לעשות זאת או לא, אך כשלעיתים בשיחה בינינו עולה נושא המראה שלה (באקראי),  כשלעיתים נזכר צבע העיניים או השיער שלה, אני מעירה מידי פעם, שכנראה למישהו מההורים הביולוגיים או במשפחתם היו עיניים בצבע X כמו שלה וצבע שיער בצבע Y כמו שלה וכנראה מישהו מהם היה גבוה ולכן היא גבוהה. אני סבורה שצריך לקיים איזשהו קשר - ילד לא נולד בואקום - היה מי שילד אותו והיה לו מראה מסויים שאולי הוריש לילדו.
מצד שני, כפי שכבר סיפרתי כאן, הצלחתי לעלות על 2 תמונות של בתי סמוך ללידתה ולקבלן בתום המשפט - אך היא מעולם לא התבוננה בהן. היא ילדה שאוהבת להתבונן בתמונות ודווקא מילדותה - לאחרונה ראיתי שהתקינה שומר מסך בפלאפון שלה - תמונה שלה שצולמה מספר ימים לאחר שהגענו ארצה.
אין תמונות וטוב שכך
16/02/15 18:34
134צפיות
להרגשתי, ילדים לא מסוגלים להתמודד עם מורכבות כזאת
גם למבוגרים זה לא קל
בזמנו, שקלתי להגיע למידע באמצעות חוקר פרטי
קראתי ברשת בלי סוף (אמריקאים עושים זאת כעניין שבשיגרה) ולפעמים מדובר בהתמודדויות לא קלות
המצב כיום הוא טוב לדעתי, ידוע מידע מאוד מינימלי
כשהילדים יגדלו, אני ישמח מאוד אם ירצו לחקור ואני ישמח מאוד אם ישתפו אותי
עד כדי כך שאני מקווה שלא יעשו זאת בעיקר בשבילי
אבל בשלב הזה הם צריכים לגדול במידת האפשר ככל הילדים
ותמונות ומידע רב יכולים בעיקר לפגום בכך. כך להרגשתי.
º
לי יש פרטים מלאים אבל מחכה שבני יגיע לבגרותו ויחיליט בעצמו
17/02/15 05:04
45צפיות
º
שלחתי לך תגובה לפייסבוק.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
17/02/15 13:44
57צפיות
אין לנו תמונות
18/02/15 00:36
116צפיות
ואילו היו הייתי מראה אך ורק במקרה שהבת הייתה מביעה התעניינות באם הביולוגית אישית או ספציפית בתמונה, לא הייתי מפילה את התמונה עליה מבלי שארגיש שהיא רוצה ומוכנה לכך.
מישהו יודע באיזה גיל מסתיימת האחריות החוקית של הורים
13/02/15 12:33
346צפיות
(מאמצים, במקרה דנן) כלפי ילדיהם (המאומצים, במקרה דנן)?
למה את מתכוונת בשאלתך?
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
13/02/15 14:09
240צפיות
הורה הוא הורה לכל החיים ועד יום מותו הוא אמור להמשיך לאהוב את הילד ולהפגין דאגה כלפיו  וגם אחרי פטירתו הוא עדיין מהווה דמות מופנמת בחווייה של הילד וזה לא משנה אם זה הורה ביולוגי או מאמץ.
 
על פי לשון החוק היבש הורה מחוייב לדאוג לכל צרכיו של הילד, לכלכלו, לדאוג לו לחינוך, השכלה, לביגוד וכו' כלעוד הילד קין, דהיינו עד הגיעו לגיל 18.
בגיל 18 ילד אמור לעמוד ברשות עצמו. במציאות אנחנו יודעים שנער בן 18 עדיין לא מסוגל לעמוד ברשות עצמו. ועד יום מותו הוא אמור לאוב את הילד ולדאוג לו 
התכוונתי בדיוק למה ששאלתי.
13/02/15 15:27
368צפיות
בעלי ואני הורים מאמצים לשני ילדים.
בתנו הולכת ומדרדרת למרות כל המאמצים שאנחנו עושים לאורך שנים. פסיכיאטרית ופסיכולוגים שונים שמטפלים בילדה ומלווים אותנו לאורך השנים משבחים את היכולות ההוריות שלנו, ועם זאת הנערה, בת 15, כבר מוגדרת כנערה בסיכון.
אנחנו קרובים לנקודה בה נאמר- עד כאן!!!
 
עצוב...)-:
14/02/15 16:08
265צפיות
אם הילדה אומצה מרוסיה, אולי תרצי לבדוק אם יש לה את תסמונת האלכוהול העוברי (את יכולה להתייעץ עם אריאנה מלמד - היא אימצה שני ילדים מרוסיה עם התסמונת)
º
ומה האבחון ירפא וישנה את המציאות....
14/02/15 20:32
125צפיות
º
לא ישנה את המציאות, אבל הילדה תטופל בהתאם
20/02/15 15:02
49צפיות
עם כל הקושי והאכזבה שאתם חשים
14/02/15 22:21
244צפיות
נדמה לי שלהורים אין את הזכות לאמר "עד כאן".
במקרי קיצון כאשר הורים מגיעים לנקודה הזו, חלה עליהם החובה המוסרית לוודא כי יהיה אדם/גוף אחר שיקבל אחריות על הילד.
ייתכן שבמצב שאת/ה מתאר/ת יהיה נכון לשלב את האחריות ההורית עם פתרון חוץ ביתי שמתאים לנערה וזאת מתוך מחויבות הורית לדאגה לבריאותה הנפשית והפיזית מחד ומציאת פתרון להקל עליכם את ההתמודדות היומיומית מאידך.
מבחינת המחויבות ההורית אין הבדל בין הורים בילוגים להורים מאמצים. מבחינת הילד שכבר חווה נטישה, הצלקת מנטישה נוספת עלולה להשאיר חותמה באופו בלתי הפיך ולכן יהיה נכון לפעול בכל דרך אפשרית כדי שלא יחווה זאת שוב.
 
מחזקת אתכם שתמצאו את הדרך לסייע לכם ולנערה להתמודד עם המצב באופן מיטבי ועם מינימום פגיעות נפשיות לעתיד.
החזיקו מעמד!
 
עם כל הצער, אין דבר כזה הסרת אחריות הורית, חוקית עד גיל 18,
15/02/15 00:12
198צפיות
ומוסרית לדעתי לעולם לא. אין פירוש הדבר שדרכי ההתמודדות צריכות להיות קונבנציונליות, כמו במשפחות רגילות. יש פנימיות ומסגרות לילדים שאין אפשרות להתמודד איתם בבית, אך זה לא מבטל את האחריות ההורית למציאת המסגרת המתאימה, לדאגה לשלומו ולרווחתו של הילד בזמן השהייה שם ולאחריות מלאה במקרה שמשהו לא מסתדר ולא ניתן להמשיך את השהות במסגרת. זאת במקביל לכך שההורים ימשיכו כמיטב יכולתם בניסיונות למצוא דרכי טיפול ושיקום. המצב מצער, כואב ועצוב מאוד. אני מבינה היטב שישנם מצבים שבהם למרות כל הניסיונות ההורים חסרי אונים ומגיעים לקצה גבול היכולת שלהם. אני גם מבינה שההורים גם הם רק בני אדם ויש דברים שהם למעלה מכוחותיהם. זו גם לא אשמתם, אין לי ספק שבמקרים רבים מדובר בהורים טובים ואני גם לא מאמינה שכל ילד, אם רק יקבל את הטיפול הנכון, הוא בר שיקום. לצערי, אני מאמינה שישנם מקרים שבהם שילוב כזה או אחר של הפוטנציאל האישי וגורמים נוספים (כגון נטישת הילד בתחילת חייו, אבל כמובן לא רק) עלול להסתיים בטרגדיה בלתי נמנעת. אבל לדעתי זה סיכון שכולנו לוקחים עם כל ילד שאנו מביאים לעולם או מאמצים, ואם בכל זאת החלטנו לקחת את הסיכון - האחריות היא עלינו. אז למרות הקושי והמשברים, לא מסירים אחריות. משנים גישה, מחפשים פתרונות שהם לאו דווקא חינוך הילד בבית וכו', אך לא מסירים את האחריות לגורלו של הילד, לא סתם נוטשים אותו, בטח לא בהיותו קטין ולדעתי גם לא בשום שלב. וכמובן שזה מובן מאליו וגם אין צורך לציין שאין מבחינה זו שום הבדל בין ילד ביולוגי למאומץ.
חשבת על השאלה למה היא מתדרדרת?
15/02/15 16:11
187צפיות
זה לא משנה מה הפסיכיטארית והפסיכולוגים אומרים לך (ולרוב הם אומרים את מה שאת רוצה לשמוע לא את מה שאת צריכה לשמוע)אלא מה צרכיה של הנערה ומה היא אומרת לך את כהורה צריכה להקשיב לה ולראות מה הבעיה בשביל לעזור לה!  אנחנו הילדים מאומצים באים עם מטען וחור שאי אפשר לסתום ואת זה אף אחד לא יבין (אלא אם כן היה מאומץ בעבר ) וכתוצאה מזה זה לפעמים לא קל להתמודדות בעיקר בגיל ההתבגרות שהוא סופר רגיש אצל מאומצים אני הייתי מציע לשבת איתה לשאול מה מציק לה במה אפשר לעזור לה ולקחת את זה משם בהצלחה!
יכולות הוריות
16/02/15 18:26
149צפיות
ללא ספק אין שום מקום לשבח יכולות הוריות של הורה שממתין לרגע שבו יוכל לנטוש את ילדו
הורות היא לכל החיים
הילדה לא חיה בחלל ריק ולמעשים ולתגובות ולרגשות שלכם יש חלק במה שקורה לה
לא ברור לי למה אתם זוכים לתשבוחות, המצב מאוד רע לכל הצדדים וגם אתם עושים משהו מאוד לא בסדר
פסיכיאטרים ופסיכולוגים יכולים גם לשגות וגם לגרום נזק
צר לי כל כך
14/02/15 22:57
234צפיות
זוכרת את ההודעה הקודמת שלך. מצטערת לקרוא שהדברים מחמירים... עצוב.
הלוואי והיתה דרך לנסות להעביר לך כוחות.
º
כואב הלב כל כך
15/02/15 13:20
70צפיות
נזכרתי גם אני בהודעתך הקודמת. מאד קיוויתי שהדברים ישתפרו.
16/02/15 17:22
160צפיות
קראתי שוב ושוב את הודעתך הנוכחית וחשבתי מה אני יכולה לומר. גיליתי שהלב שלי פשוט התכווץ עבורכם ועבורה והביטוי: "אין לי מילים" הוא ממש לא קלישאה כאן. רוצה לחזק אתכם בכל החלטה - וכל החלטה תהיה קשה מנשוא - אליה תגיעו.
כתבה אמש מרגשת מאוד בחדשות ערוץ 2 על אחיות שגדלו
14/02/15 06:00
206צפיות
בארץ ואומצו מברזיל ונפגשו לפני כחודש
קישורים
14/02/15 11:25
107צפיות
כאן אפשר לראות את הבנות ביחד. הבכורה מספרת שמאז שנפגשו התחושה שלה היא שאחותה היתה שם כל הזמן, כל החיים. מענין כיצד הקשר נוצר כל כך מהר וכל כך חזק.
כעת הן מממשות את הקשר ביניהן. זה דוחה כרגע כל מחשבה על נסיעה לברזיל, מה שקודם כן ענין אותן. לדעתי זה ענין של זמן עד שיתחילו לחשוב על שאר הילדים שנולדו לאם הביולוגית, ואף על האם הביולוגית עצמה.
יש כאן שתי גישות שונות של ההורים: ורד, האמא של נעם (הבכורה), יצרה קשר עם המשפחה השניה מיד כשנודע לה על האחות שאימצו, והיתה מעונינת בקשר. האם של ליהיא סירבה לכל קשר וביקשה להניח להם. אני מכירה משפחות כאלה וגם כאלה, כנראה שלכל אחד התחושות האישיות שלו. אני שמחה שכעת נוצר הקשר בין הבנות, ומקווה שהן מכבדות את ההחלטות של הוריהן. יתכן והקשר היה תורם להן גם בילדותן, אילו היה קיים. יתכן, לעומת זאת, שיש צורך בבשלות כדי לחיות עם אחים ביולוגיים במשפחות אחרות.
 
מרגש היה הנה קישור
14/02/15 22:18
79צפיות
אני קצת מקנאה בהם
11/02/15 10:30
375צפיות
אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט אימצו ילד סורי בן שנתיים.
לא יודעת עד כמה אני מקנאה....
11/02/15 11:00
227צפיות
כלומר- כנראה שהייתי שמחה לקלות היחסית של הפרוצדורות ...וגם ליכולת הטובה לכלכל את כל הילדים ולהעשירם.
אבל....
שני ההורים הם יצירתיים באופן מיוחד,עובדים על סרטים כבמאים ושחקנים בכל העולם,לקחו על עצמם מחוייבויות ייצוגיות...
ולא ברור לי עד כמה הם בתכלס זמינים לילדיהם
ועד כמה הילדים גדלים בידי מטפלות אומנות ומורים פרטיים ויד ביד עם הוריהם  בעיקר מול פאפארצי ועל השטיח האדום...
נראה לי שהם בקושי רואים את ילדיהם ואחרים
11/02/15 11:46
138צפיות
מגדלים אותם
גם אם זה נכון - עדיין עדיף על פני היותו של הילד
11/02/15 18:24
138צפיות
יתום וחסר בית. ראשית, אי אפשר למדוד ולדעת לכמה אהבה ותשומת לב הוא זוכה מההורים, אפילו אם הם עסוקים. רובנו אנשים עובדים ועסוקים ובעולם אידיאלי היה אולי רצוי שנקדיש יותר זמן לילדינו. בכל מקרה הם מקבלים הזדמנות לחיים טובים שאחרת בוודאות הייתה נמנעת מהם.
אני לא מקנה בהם, אגב, אבל מסיבה אחרת לגמרי. אני אישית פשוט לא רוצה יותר ילדים, לא מאומצים ולא ביולוגיים.
קאלה באף מקום לא נכתב שהילד יתום. להיפך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
13/02/15 11:03
112צפיות
נכתב שהילד נולד בסוריה והגיע עם משפחתו למחנה פליטים בתורכיה. וזה מה שצרם לי רק ממה שקראתי, אין לי מידע ממקורות אחרים. כי מהתיאור בכתבה לא ברור האם הילד מראש היה מועמד לאימוץ או כיוון שחיוכו מצא חן בעיני אנג'לינה שיכנעו את הוריו למסור אותו לאימוץ תמורת סכום לא מבוטל.  ובכלל  כל אופן ההחלטה לאמץ, לפי הכתבה לא שהיה כאן שיקול דעת והחלה מוקדמת לאמץ עוד ילד, אלא זה נראה יותר כמו גחמה שנוצרה באותו הרגע, הילד המס את לבבה ויא החליטה לאמצו. כיוון שגם לפחות אצל שניים מהילדים שאימץ הזוג בעבר (הילדה מאתיופיה והילד מקמבודיה) נסיבות האימוץ היו דומות, לי זה נתן תחושה שהיא אוספת לחיקה ילדים עזובים או ממשפחות קשות יום כמו שאחר מאמץ לחיקו כלב או חתול עזוב. ומתנצלת על ההשוואה בין אימוץ ילדים לאימוץ בעל חיים אבל זו התחושה שהתעוררה בי למקרא הכתבה. 
אני, כמובן, נגד מצב שבו הורים שיש להם מסוגלות ויכולת
13/02/15 20:51
91צפיות
לגדל את ילדיהם בעצמם, ימסרו אותם לאימוץ. מצד שני, הורים שמוכנים למסור את ילדיהם לאימוץ תמורת כסף (במילים אחרות - למכור אותם) - מבחינתי זה אומר עליהם הכל והם אינם הורים ראויים שהייתי מפקידה בידיהם גידול ילדים. לדעתי הורים נורמליים שרוצים ויכולים לגדל את ילדיהם לא יעשו זאת לעולם. אם הם מסרו את הילד לאימוץ כי לא יכלו לגדלו ולא כי רצו להרוויח על חשבונו - הרי שהמצב לא שונה מזה של ילדים אחרים שנמסרים לאימוץ.
באשר לאנג'לינה - אם היא עושה משהו לא חוקי ומאפשרים לה לעשות זאת, הרי שזה כמובן לא תקין וזו אשמת הרשויות אם הן מפלות אותה לטובה. אם היא פועלת לפי חוק - אני לא רואה בכלל בעיה.
ובאשר לילד - אם הוא באמת "עזוב" כפי שתיארת זאת, ובהנחה שהיא אינה מפרה את החוק, הרי שאני לא רואה למה זה רע שהוא זוכה למשפחה אוהבת.
לי אין מושג, כמובן, מה הסיפור האמיתי, אך אני לא בטוחה שאפשר למהר להסיק מסקנות ולשפוט רק על פי כתבה בעיתון. אישית, ממעטת לקרוא כתבות כאלה כי לדעתי הן ממילא לא אמינות והנן בגדר רכילות על חייהם האישיים של אנשים ולא יותר. 
אני כמובן לא מכירה אותם אישית
11/02/15 13:05
167צפיות
ממה שקראתי (עיתונות, אינטרנט) הם דווקא משקיעים לא מעט בילדיהם.
שניהם לוקחים פרוייקטים גדולים לא בו זמנית ודואגים לסביבה מתאימה לילדים באיזור הצילומים.
באמת מעורר קנאה
11/02/15 16:47
137צפיות
אני גם לא חושבת שילדים סורים מוצעים לאימוץ. אולי זה קשור לפעילות ההומניטרית של אנג'לינה.
ובאמת נראה תמיד כאילו לסלבס תהליך האימוץ הוא קלי קלות....
כתבה על התביעה נגד טף
13/02/15 20:32
209צפיות
תביעה נגד עמותת טף על אי כיבוד הסכם אימוץ
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
06/02/15 12:36
570צפיות
ממש מזעזע
07/02/15 15:07
277צפיות
איך דבר כזה קורה?
לא הבנתי
07/02/15 18:36
264צפיות
מה זאת אומרת העמותה ברחה עם הכסף.הם לא מתעסקים עם אימוץ יותר?מה עם המפקחת.
מעיון  במרשתת ראיתי שלירון נייגבורן כבר  לא המנהלת וגם החליפו כתובת.מישהוא יכול לפרט מה קורה?
זה כנראה סכסוך אישי
07/02/15 19:48
303צפיות
טף שלחו לכל ההורים המיועדים מייל שמודיע על שינוי כתובת ועל סיום העבודה של לירון ועירית שיק (העו״ס של העמותה)
הם זמינים למי שרוצה באותו מספר טלפון וממשיכים בכל התהליכים אבל על אש קטנה (בעיקר בגלל שהרוסים לא מאפשרים...)
כנראה שהזוג הזה מחכה יותר משנתיים ונמאס להם להמתין (ואפשר להבין אותם)
º
נראה לי שזה תחילת הסוף של העמותה
07/02/15 22:47
159צפיות
אני חוששת שזה מבשר את הסוף של האימוץ הבינלאומי.
08/02/15 07:04
259צפיות
טף תמיד הייתה העמותה הגדולה והפעילה ביותר וכמעט היחידה שנותרה. קשה לדעת מה בדיוק קרה, אבל התחושה שלי היא שטף לא סתם ככה "ברחה עם הכסף", אלא שפשוט הרוסים בכוונה מעכבים את האימוצים.
º
אני ממזמן אמרתי את זה
08/02/15 08:52
128צפיות
º
איזה אינפורמציה יש לך מהחברה הפורשת מטף?
08/02/15 09:59
145צפיות
º
עצוב מאד עבור כל הנוגעים בדבר
08/02/15 10:55
141צפיות
עצוב עוצוב
08/02/15 13:13
232צפיות
אבל זו הייתה המציאות של הרבה מאיתנו משך שנים.גם ממני העמותה רצתה עוד הקדמה, ז"א דרשו שנסגור את התיק ונפתח אותו מחדש ואז אשלם שוב את המקדמה, שנדמה לי שהייתה 30000 ש"ח.ועוד נימקו את הצעד בכך שנחמה טל דורשת זאת, והיא בכלל לא ידעה מהומה מהדבר.
וממקורות בטוחים שמעתי שעו צעד דומה להמון משפחות.
אוי ואבוי! עצוב לגמרי , היכן הפיקוח???????
08/02/15 16:00
198צפיות
בעצם שמעתי שגם גלית מבורך הלכה, 
איזה עוגמת נפש. 
באתר של הרווחה ראיתי שעכשיו
08/02/15 17:19
221צפיות
אחראית אורנה הירשפלד
º
דרשו ממך מיקדמה פעמיים?
09/02/15 09:50
92צפיות
בכל מקרה כשכתבתי שזה עצוב, לא התכוונתי למקרה הספיציפי שעליו
09/02/15 09:54
161צפיות
מדובר בכתבה, אלא על כך שבעיני מה שקורה בעמותה, משקף את המצב הכללי של האימוץ הבינלאומי בארץ. כמו שכתבה קאלה, אלה סימנים שמבשרים את תחילת הסוף. עצוב לי על הזוגות המיחלים לאמץ, ועצוב בעיקר לילדים שנשארים ברוסיה בלי משפחות.
גם לי עצוב מאוד מואד
09/02/15 12:22
158צפיות
על כל הנוגעים בדבר - על המעוניינים לאמץ ובעיקר על הילדים
מרגישה שהיה לי מזל בלתי נתפס, שהצלחתי ברגע האחרון (לפני כמעט שלוש שנים)
לא רוצה לחשוב מה היה יכול להיות אחרת
מה שמאד עצוב הוא העדר החלופות
10/02/15 14:57
166צפיות
רק שתי עמותות
ורק ארץ אחת.
חוזרת על הרעיון שלי שפעם הבעתי פה בפירוט- הקמת קבוצת הורים מאמצים פוטנציאליים בפייסבוק,
שתיפגש עם חברי כנסת ואנשי משרד החוץ במטרה להחיות את האימוץ הבין ארצי- לארצות נוספות וכן הקמת עמותות נוספות. תקופת ערב בחירות היא עיתוי מעולה,חשוב להזדרז...
מה הפיקוח של משרד הרווחה עושה בנידון?
08/02/15 10:03
183צפיות
הרי העמותה שמה ערבויות עבור כל אימוץ.נדמה חי כ7000 יורו.האם הזוג יקבל מהם? פרט לכך היא אמרה שעשו את זה גם לזוגות אחרים אז זה אישי או כללי?אולי מישהוא מהעמותה יענה על השאלות?!
יציאה מהארץ
07/02/15 12:39
226צפיות
מישהו יודע האם ניתן לצאת מהארץ במהלך התקופה הראשונה של המאומץ בארץ, כשעדיין אין דרכון ישראלי - האם ניתן להשתמש בדרכון הרוסי
כן.אבל צריך אישור כניסה חוזר
07/02/15 21:20
127צפיות
ממשרד הפנים הישראלי
העיתונאי רון קופמן ואשתו מאמצים
04/02/15 17:42
386צפיות
ילד מרוסיה.הוא כתב על זה בעיתון לפני מס ימים.בהצלחה.אני מציע לעמותה שלא תתעסק איתו.יש לו פה לא גדול אלא ענק ....
הם יכולים להרשם לאימוץ ילד מרוסיה
05/02/15 13:22
284צפיות
מכאן ועד לאימוץ הדרך מאד, אבל מאד(!!!)  רחוקה...
º
הם כבר עברו את כל התהליכים וכבר אימצו
05/02/15 21:48
128צפיות
פעם קראתי היכנשהו
06/02/15 12:36
247צפיות
הסבר מדוע סלבס למיניהם מאמצים הרבה יותר מהר מאנשים מן הישוב. ההסבר הוא שהציבור הרחב שומע על האימוץ רק בשלב האחרון, בעוד על עצמנו, מכרנו ומשפחתנו אנו יודעים על שלבים משלבים שונים (על פי דרגת ההיכרות).
 
כך גם כאן - זה נכון שאפשר להרשם, והדרך מן הרישום  ועד לאימוץ היא ארוכה מאוד, אבל אין מדובר בזוג שמעלה הגיג בעלמא על אימוץ מתוך חוסר מודעות, אלא מי שכבר עבר את רובה, ונמצא בשלבים האחרונים.
בשנת 2014 אומצו 34 ילדים באימוץ בינל עפ
03/02/15 16:15
327צפיות
נתוני משרד הרווחה. מאז ומעולם לא היה נתון כזה נמוך וזה כל כך כואב ומה עוד שאף אחד לא עושה בנידון דבר
אל תאבדו תקווה
04/02/15 00:08
217צפיות
נראה לי שילדתנו הייתה האחרונה שהגיעה לארץ לשנת 2014....חזרנו איתה ב 12.12.14!
ולכל הממתינים- למרות המספרים העגומים אל תאבדו תקווה, אמנם לאט וקשה אבל קורה!
לצערי
06/02/15 08:42
185צפיות
כבר כמעט שנתיים אין אימוצים..
האם את מתכוונת לאימוץ לחד הוריות?
07/02/15 23:56
146צפיות
כי לזוגות האימוצים ממשיכים רק לאט יותר מבעבר
וזה מנחם?
08/02/15 13:18
120צפיות
זו בדיוק הסטטיסטיקה אותה הראו. חד הוריות אינן יכולות (כמעט?) לאמץ/זוגות מאמצים בהליך מפרך ומתיש יותר/פחות ילדים מאומצים בשנה מאשר בשנים קודמות.
אז כל אחד משלושים וארבעת הילדים המאומצים בשנה האחרונה יכול לספר על כך שאימוץ בינלאומי עדין מתרחש, אבל מבחינת כל שאר העולם זה מצביע על בעיה מהותית.
º
המספר פחת לחצי יחסית ל2013
04/02/15 17:40
83צפיות

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה