לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
"שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך"
רחל שפירא

פורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.
זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת.
הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.

החלטתם לבדוק אפשרות של אימוץ בארץ או בחו"ל? ברוכים הבאים! בפורום מאגר מאמרים, קישורים ושאלות נפוצות שעשויים לעזור. שתפו אותנו בשאלות שלא נמצא להן מענה, כולנו היינו שם- בתחילת המסע הלא שגרתי אל הגשמת ההורות, ונשמח לעודד ולתמוך. גופים מסחריים ועיתונות, נא פנו אל הנהלת הפורומים לקבלת אישור פרסום.
המשך...
הודעה חדשה

שלום לכולם
05/05/15 11:23
128צפיות
שנים שלא הייתי פה
אני אחת מוותייקות הפורום
 נכנסתי ולאחזיק לכם ידיים
ולאחל לכולם שידיכם היו מלאות באהבה
לי יש 5 ילדים מאומ צים וכולם מארץ
הנה משהו שכתבתי
מסר מאבא לביתו ,או מאמא לילדה,אך שתרצו ,
אם את לבד, אהיה הצל שלך.
אם את רוצה לבכות, אהיה כתף בשבילך.
אם את צריכה חיבוק, אהיה הכרית שלך.
אם את צריכה לשמוח, אהיה חיוך בשבילך,
אבל בכל שעה שתצטרכי חבר, פשוט אהיה אני.
אם הדרך חשוכה, אני אהיה שם כדי להדליק לך נר.
אם תמעד, אני אהיה שם כדי להושיט יד תומכת.
אם תבכה, אני אהיה שם כדי לנגב את דמעותייך.
רק תמשיך לצעוד, ולפני שתבין מה קורה,
תראה שאור הנר מתגמד לעומת בוהק השמש בשמיה הכחולים,
שהמכשולים שעליהם מעדת בעבר נעלמו, והפכו לזיכרון בלבד,
ושהדמעות שבעינייך כעת הן דמעות אושר.
רק תמשיך לצעוד ותזכור, שמאחורי כל צעד שלך מהדהד צעדי שלי.
ספרי על צער או שמחת לבך כי אוזניי
הן כדלתות אשר פתוחות למילים כואבות .ושמחות
מדהים איך מישהו יכול לשבור את ליבך,
אבל עדיין תאהבי אותו עם כל החתיכות השבורות.
שהיה לכולם יום ניפלא
 
יזה כיף שאת פה! כמה לא מפתיע לקרוא את מה
05/05/15 12:21
59צפיות
שכתבת! המילים הנהדרות האלו מצטרפות לאהבה העצומה שלכם והחיבוק החם לילדיכם אותם תארת תמיד במהלך השנים. מקווה שהפעם תשארי אתנו.
º
יזה=איזה
05/05/15 12:22
13צפיות
עליזה, את בעצמך פלאות וניסים
05/05/15 13:29
46צפיות
זוכרת אותך ושמחה לקרוא את דבריך. מההכרות הוירטואלית איתך- הטקסט הכתוב מתגמד ליד המציאות שלך ושל אריה.
º
איזה כייף לשמוע ממך שוב וכמה מרגש
05/05/15 13:41
21צפיות
איזה כף לראות שעדיין אתם פה
05/05/15 14:24
49צפיות
מקווה שיש לכם אך אומרים חבילה צוחקת ,ומתוקה
אצלי מליאור יש 2 ילדים =בת 15 -בן 12
ומחגי =יש 3 =תאומים בן ובת בגיל 3 וקטנה בת שנה
שאר עדיין מחפשים את עצמם
אנחנו הולכים ומזדקנים עם השנים
אבל שווה כול יום ויום
נפלא לשמוע ממך. נשמע שגידלת לך משפחה לתפארת.
05/05/15 17:28
48צפיות
המשיכי לרוות ממנה נחת.
מקסים!
05/05/15 17:30
39צפיות
כמה נחמד שחזרת ונשמע מאד אם תישארי אתנו, אני בטוחה שתוכלי להיות לעזר לרבים מאתנו בנסיון שלך וחוכמת החיים.
ברוכה השבה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
06/05/15 08:59
33צפיות
נעים לראותך שוב במחוזותנו. מקווה שתגיחי לעיתים קרובות יותר.
הפוסט שכתבת מקסים.
מקסים! מאחלת
06/05/15 13:53
31צפיות
לכם לרוות המון נחת מהילדים/ות ומהנכדים/ות :)
פנינה רוזנבלום מדברת אימוץ
03/05/15 12:23
187צפיות
תודה על הקישור, היה מעניין
04/05/15 05:10
104צפיות
היה נחמד לשמוע את פנינה מזוית אחרת של אישיותה הצבעונית.
לא כל כך התחברתי לדברים שאמרה ביתה חן לגבי מאומצים המחפשים את הוריהם הביולוגים וגם מצב האימוץ השתנה רבות מאז פנינה אימצה את ילדיה, כפי שכולנו יודעים.
 
כתבתי לך בטעות מסר, כשבעצם רציתי להוסיף תגובה. איני יודעת
05/05/15 12:32
69צפיות
כיצב אפשר להעתיק את דברי לכאן. אם תוכלי לסייע לי בכך-אשמח.
אימוץ תינוקות מנפל
02/05/15 07:41
188צפיות
אני יודעת שאין הסכם בין מדינות. אני יודעת שוודאי יש תינוקות אומללים שם שזקוקים עבורם נואשות לתרומות וקורת גג.
קבוצת עניין לפחות של 50 אנשים, לבדיקה כזו מול הגורמים הרשמיים, משרד החוץ, עמותות בן ארציות, מפקחת ארצית., אולי לאחד מהגורמים המקצועיים כאן שמתמצאים במציאת פתרון. 
 תלוי ברצון של מספיק אנשים להשפיע ולנסות לשנות את התמונה.
האם יש הורים מאמצים שנמצאים בתהליך מתקדם לאישור ומעוניינים להצטרף לבדיקה כזו??.
 
 
מעוניינת מאוד!
02/05/15 11:41
126צפיות
אני ובן זוגי אומנם לא נמצאים עדיין בהליכי אימוץ (8 שנים של טיפולי פוריות) אבל מאוד מאוד ארצה להצטרף לקבוצה כזו של בעלי עניין. אני עובדת בתקשורת ויש לי מה לתרום, אני בטוחה. 
 
האם יש פה הורים שמעוניינים לאמץ בנפאל???
02/05/15 14:37
110צפיות
עמליה22,  שלום, קראתי את מה שכתבת.
 
הכלים כנראה קיימים, יש צורך בהתארגנות מהארץ. לקבלת תגובה ממשרד החוץ, המפקחת הבין ארצי , תקשורת ועוד....זה נראה מורכב, בלתי ניתן.  תגובות יענו בברכה
 
ההבדל בין המצב שהיה בטהיטי למה שקורה כעת:
02/05/15 15:31
125צפיות
בין ישראל לטהיטי יש קשרים דיפלומטיים רגילים. בין ישראל לנפאל יש בנוסף הסכמים לפיהם אזרחים נפאלים יכולים להגיע לישראל כעובדים זרים. כלומר יש בארץ גופים שיודעים כיצד לקבל כל מיני אישורים ממשרד החוץ, ממשרד העבודה וממי שצריך. נסו ליצור קשר עם כאלה שהצליחו לפלס דרך בביורוקרטיה, והכוונה היא לגופים שמביאים את העובדים, לא למשפחות שמעסיקות אותם.  יתכן ויהיו להם עצות.
במקביל צריך להפעיל לחץ על המפקחת על האימוצים, על שר הרווחה (שאולי סוף סוף יתמנה לתפקיד בשבוע הבא), על משרד החוץ.
אם מסתכלים על העבר הרי שאחרי הצונאמי ששטף את מזרח אסיה היו המוני יתומים, אך אז היו לישראלים כמה יעדי אימוץ, לכן לא ניסו לקדם אימוצים משם.
נפאל
02/05/15 15:40
117צפיות
קראתי גם שנפאל מאפשרת אימוץ לאמהות חד הוריות וככלל תנאי האימוץ נראים ידידותיים יחסית
 
º
כן, אני מעוניינת
03/05/15 16:31
35צפיות
שלום, מצורף כתובת אימייל לרישום לקבוצה להתכתבות נוספת
05/05/15 22:03
19צפיות
º
תומכת בכל לבי בפתיחת יעדים נוספים לאימוץ בין לאומי
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
04/05/15 09:05
39צפיות
אשמח לתמיכה של אנשי מקצוע כדי להתקדם נכון .
05/05/15 17:58
29צפיות
מנסה ליצור קשר ללא הצלחה
04/05/15 15:23
69צפיות
הי, ניסיתי במייל ובמסר למחבר ולא הצלחתי ליצור איתך קשר
אימייל חדש
04/05/15 17:58
67צפיות
"העוצמה באימוץ "- יום עיון שנתי 18.5.15 - ת.ל.מ באר שבע
04/05/15 15:18
65צפיות
יום עיון שנתי לאנשי מקצוע, משפחות מאמצות ולקהל הרחב ייערך ב 18/5/15 בבאר שבע
ביוזמת ת.ל.מ, הרשת הארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ, איבחון והכשרה
במדינת ישראל מאומצים מדי שנה כ 300 ילדים בגילאים שונים
 ועוד כמאה ילדים מאומצים מדי שנה מחו"ל או ממשפחות ביולוגיות רחבות בשל סיבות שונות
ולכן יש חשיבות ליום עיון זה מנקודת המבט של  המאמצים, המאומצים ולאפשר שיח פתוח בנושא.
הדוברים ביום העיון יסקרו את ההיבטים הפסיכולוגיים של כל שלבי האימוץ מינקות ועד בגרות,
תוך התייחסות הן לילדים המאומצים והן להורים המאמצים ובתוך כך, גם לגורמים המטפלים בהם.
 
ת.ל.מ, הרשת הארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ, איבחון והכשרה, תכנס ב 18/5/15 יום עיון שנתי אשר מיועד לקהל המקצועי ולמשפחות המאמצות בישראל. יום העיון יקיף את כל ההיבטים הפסיכולוגיים של האימוץ, הן מהזווית של הילדים המאומצים (מינקות ועד גיל ההתבגרות) והן מההיבט של ההורים המאמצים שתהליך האימוץ משפיע עמוקות על כל אחד מהם ועל הזוגיות שלהם. היבט נוסף שידון ביום העיון הוא עמדתו של המטפל בתוך התהליך.
בין הדוברים ביום העיון:
הגב' רינה קריאף, עו"ס מחוזית לחוק האימוץ, מנהלת השירות למען הילד במחוז דרום.
פרופ' גבי שרייבר – "הממשי, הסמלי והמדומיין באימוץ, עפ"י הגישה הלקנייאנית".
צחי נטר, פסיכולוג התפתחותי, מנהל מקצועי של בית תינוקות לפני אימוץ – "לגדול בבית תינוקות - ההתפתחות הפסיכו-סוציאלית של התינוק והפעוט".
גדי רז, פסיכולוג ראשי בית ילדים לפני אימוץ – "שלוש ערים, שלושה ילדים - מסע ומשא נפשי של ילדים בין בתים שונים".
מאיה שטיין, מנהלת תל"מ באר שבע, עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית בכירה ומדריכה שתעביר הרצאה בנושא "מתבגרים מאומצים - סוגיות התפתחותיות וחברתיות".
פאנל בהשתתפות מיכל וייס, רכזת האימוץ בת.ל.מ, שתדון בכלים וליווי בתהליך האימוץ, משפחת ג' ובה אב ואם המשמשים הורים מאמצים תביא את סיפורם האישי ועידית אורון, עו"ס ופסיכותרפיסטית, תביא את הצד של המטפל בסוגיה – העברה נגדית בקשר הטיפולי עם מטופל מאומץ.
 
יום העיון יתקיים כאמור ב  18.5.15 יום שני, כט' באייר, בין השעות 08:30-14:30
בבניין מרכז המורים ברחוב שדרות רגר 85 (מול בית החולים סורוקה ואוניב' בן גוריון).
עלות השתתפות ביום העיון 50 שקלים לכרטיס בודד, 80 שקלים לכרטיס זוגי.
לפרטים נוספים והרשמה מוקדמת: בטלפון 08-6272987, 052-3388957 או במייל: mayashtaintelem@gmail.com  
מי שרוצה להירשם בקבוצה לפנייה עבור אימוץ בנפאל כתובת אימייל:
02/05/15 18:29
464צפיות
nepalhorim@gimal. com
 
יש צורך בקבוצה גדולה שמעוררת השפעה והתיחסות. אני מגלה בכל פניה אלי שיש מה להוסיף, ורעיונות מעשיים וטובים. 
ריכוז ההצעות שלכם:
לפנות למפקחת הבין ארצית
לעמותות שמעסיקות נפאלים כעובדים זרים
לפנות דרך התקשות 
לי יש קשר לרופאים במשלחת בנפאל
 
                                                 וכפי שכתבו לי פה בצדק, צריך לפעול מהר. 
                                                מחזקת את כל מי שנאלץ להתמודד, בדרך הקשה כדי להיות הורה. 
                                               לממש את זכותו תקוותו הטבעית. אני באותה הסירה. 
 
                                                                                                         אשמח לתגובות מהלב. 
 
                                     
                                                                                
 
הי
03/05/15 06:38
110צפיות
אני חושבת שלפחות בפורום הזה כולם אוהדים את הרעיון,גם מי שממש לא קשור אישית.
אבל לא נכון לכל עניין לפתוח הודעה חדשה....יש פה כמה שירשורים שכולם 'נפאל'.
בהצלחה.
 
 
ועוד
03/05/15 07:52
82צפיות
לאחרונה פגשתי הורים מאמצים שלא הכירו את פורום אימוץ.
אולי ישנם עוד.
אני חושבת שאם תפתחי דף פייסבוק ,תוכל להיות לו תהודה גם
מעבר לאנשים שקוראים פה.
º
בהצלחה!
03/05/15 10:16
39צפיות
º
אשמח מאוד
03/05/15 16:29
28צפיות
שלום
03/05/15 16:45
62צפיות
לא הצלחתי ליצור איתך קשר, יש בעיה במייל שלך.
אולי אפשר לרתום גם את אורלי וגיא,מצד התקשורת
04/05/15 09:37
61צפיות
כי יש להם עניין מיוחד באימוץ ויודעים להזיז הרים כשצריך.
בהצלחה מכל הלב!
04/05/15 12:32
44צפיות
אני מציעה לבדוק גם במשרד החוץ
תינוקות לאימוץ מנפל
01/05/15 23:50
136צפיות
פנינה שלום
משום שאני נמצאת בהליכי אימוץ ונמצאת בהליך הלא פשוט הזה תקופה ארוכה עם בן זוגי. החלטתי לבדוק איך ניתן לממש את הסיכוי להציל ילד מנפל. ההודעה שלך היא כמו קרן אור, במצב בו אין לך איך להתחיל. ולא היתה כזו השבוע בשום אתר אחר. אני מבינה שאם היתה מתגבשת קבוצה גדולה של הורים, שמעוניינים להתקדם ולקבל אישור מיוחד,  עם הקשרים הנכונים ובעידן האנטרנט. ומשום שההתעסקות התקשורתית בנושא גדולה. יש סיכוי לפתוח בהליך רשמי. אני מאוד מעוניינת להתקדם, שלחתי לך הודעה אישית. ואם יש פה בפורום, הורים שמעוניינים לשקול ברצינות ולפנות בלי לחשוש למוסדות רשמיים, לאישור אימוץ בין מדינות עם נפאל. לנו יש קשר עם רופא שנמצא שם במשלחת ואני בטוחה שלכל אחד בקבוצת עניין כזו יהיה מה להוסיף וקשרים נוספים להרחיב ולהציע. השאירו לי הודעה כדי לבדוק אם יש טעם להתניע נסיון כזה מורכב.  באופטמיות זהירה...
אני איתך
03/05/15 16:35
49צפיות
למי פונים בעניין? הייתי שמחה לאמץ תינוק או תינוקת מנפאל
אימוץ תינוק מנפאל
01/05/15 23:10
134צפיות
אחרי האסון הנוראי בנפאל,וודאי ישנם תינוקות שנותרו יתומים אחרי הרעידת האדמה מלפני שבוע.למי לפנות כדי לאמץ ?
אין אפשרות לאמץ מנפאל כי אין לישראל הסכם אימוץ איתם ברעש
02/05/15 06:05
91צפיות
האדמה הקודם לא זוכר באיזו מדינה ניסה בזמנו בוזי הרצוג כשר הרווחה לפתוח אימוץ משם ואני אף התכתבתי איתו במיילים בזמנו ולא יצא מזה דבר
הלנה שלום, מוזמנת להגיב לסייע לי להעלות פה את הנושא.
02/05/15 14:40
88צפיות
.
 
קריטריונים לאימוץ
02/05/15 12:33
116צפיות
שלום לכולן :)
מאחר ומשיטוטיי באינטרנט נוצר אצלי קצת בלגאן, יש לי כמה שאלות שאני תוהה אם תוכלו לענות עליהן :)
 
אני מבולבלת- היום ניתן לאמץ ילדים רק מרוסיה? מה לגבי דרום אמריקה, אפריקה, מזרח אסיה או אפילו אוקראינה? הרי אני שומעת על אנשים שאימצו ילדים מהמדינות האלה.
לגבי תנאים אישיים- אני ובן זוגי חייבים להיות נשואים לפחות שלוש שנים? האם יכולה להספיק הוכחת מגורים משותפים?
והאם מישהי יכולה לומר מה הזמן הממוצע שעובר מרגע התחלת התהליך (ביקור ראשוני במשרד העמותה) לרגע קבלת הילד? והאם התהליך מתקצר אם מאמצים ילדי בין גיל 3-7 בשונה מאימוץ תינוק?
 
תודה!!
ניתן לאמץ רק מרוסיה
02/05/15 14:16
100צפיות
דרך שתי עמותות- טף ועתיד הילדים
לא מגיעים תינוקות אלא פעוטות,  קרוב לגיל  שנתיים. הגיל עלה במשך השנים
מציעה שתפני לעמותות לפרטים נוספים, כמו זמן ההמתנה כיום לקבלת ילד, מה צפוי...
בהצלחה!
º
בעבר ניתן היה לאמץ גם ממדינות אחרות. התנאים השתנו. בהצלחה!
03/05/15 08:53
40צפיות
למאמצי אוקראינה
29/04/15 01:28
232צפיות
לפי החוק האוקראיני לילד שאומץ לחו"ל נשמרת עד גיל 18 אזרחות אוקראינית. בגלל העדר אופציה לכפל אזרחות בהגיעו לגיל 18 על המאומץ להחליט באיזו אזרחות לבחור. אין לי מושג אם האוקראינים יוזמים פנייה למאומצים. האם יידעתם את הילדים? האם תנסו להשפיע על בחירתם?
º
ואיך זה עם רוסיה?
29/04/15 13:06
57צפיות
º
נאמר לי שכך גם ברוסיה.
29/04/15 20:22
49צפיות
לפי החוק הרוסי בו עיינתי עכשיו
29/04/15 20:43
108צפיות
כל עוד שני ההורים לא הודיעו על וויתור האזרחות הרוסית של הילד תקיפה ובשטחה של רוסיה הוא נחשב אזרח רוסי בלבד ואזרחות הנוספת לא נחשבת. החוק אף דואג שילד שאומץ לא ישאר ללא אזרחות, דהיינו הורים המבקשים לוותר על האזרחות הרוסית של ילדם חייבים להוכיח שהוא בעל אזרחות אחרת. בגלל זה מי שלא וויתר על אזרחות אמור להיכנס לרוסיה רק עם פספורט רוסי. הדרכון הזר פשוט לא נחשב.
התוצאה, למעשה, זהה שכן רוסיה לא מכירה באזרחות הנוספת. תודה
29/04/15 20:57
77צפיות
על המידע החשוב מאוד! לא הייתי רוצה להיות במצב בו אשהה עם בתי ברוסיה וחלילה יקרה משהו והיא לא תוכל לקבל עזרה מנציגות ישראלית.
התוצאה אינה זהה
29/04/15 21:28
79צפיות
רוסיה מתעלמת מאזרחות זרה בעוד אוקראינה מוכנה לשמר אזרחות אוקראינית רק כנגד הוכחת וויתור על האזרחות הזרה.
התוצאה זהה, שכן בשני המקרים כדי להחשב כאזרח ישראלי שם-על
30/04/15 11:12
64צפיות
הילד לוותר על אזרחותו הישראלית.
אז אזרחות ישראלית לא מוכרת ברוסיה
30/04/15 11:50
48צפיות
אבל מחוץ לגבולותיה ניתן לבחור באיזה דרכון להשתמש. במקרה של אוקראינה זה לא קיים. מעניין אם יש איזה פתרון יצירתי שמאפשר למאומץ להנות משני העולמות.
זה נכון לגבי כל מדינה בעולם
30/04/15 11:57
45צפיות
(אני מניחה שהתכוונת לוויתר על אזרחות מקומית, כדי להחשב לאזרח ישראלי)
 
אזרח ישראלי נחשב לאזרח ישראלי ויטופל כאזרח ישראלי בישראל, גם אם הוא מחזיק בעוד אזרחויות. כדי להחשב אזרח זר בישראל, הוא יאלץ לוותר על אזרחותו הישראלית, כך שרק אזרחותו הזרה תחשב.
כפי שהמשפט לעיל נכון לגבי ישראל, הוא נכון גם לגבי כל מדינה אחרת, כולל רוסיה ואוקראינה.
התכוונתי להחשב כאזרח ישראלי דווקא שם ולא כאן-כאן אין
30/04/15 12:16
38צפיות
בעיה, בהיותה אזרחית ישראלית, המחזיקה כרגע גם באזרחות רוסית וגם באזרחות נוספת אירופאית. התכוונתי לתחושה שחלילה בעת צרה שם, בהיותה אזרחית ישראלית, תוכל לפנות לעזרה לרשויות הישראליות.
הנחתי שלזה התכוונת
30/04/15 12:52
39צפיות
(למרות שכתבת לוותר על אזרחות ישראלית ולא לוותר על אזרחות רוסית)
הדוגמא על ישראל נועדה להבהיר, מתוך סיטואציה מוכרת. למרות שניתן לפנות לרשויות הישראליות לעזרה, עדין האזרחות המקומית חשובה יותר, וזה נכון לכל מדינה, לאו דווקא רוסיה.
 
 
אנחנו, למשל, איננו מעוניינים לקחת את זיו לקזחסטן לפני גיל 18, מכיוון שלפני גיל זה אי אפשר לוותר בשמה על האזרחות הקזחית. על אזרחי קזחסטן מוטלת חובה להוציא אישור יציאה מקזחסטן, והעובדה שזיו היא גם אזרחית בלגית וגם אזרחית ישראלית, לא תבטל את הצורך הזה.
כבוגרת היא או תוכל לבטל את אזרחותה הקזחית, ואז תצטרך לבקש ויזה כדי להכנס לקזחסטן אך תוכל לצאת מקזחסטן ללא שום בקשת אישור יציאה, או תחליט לשמור על האזרחות הקזחית ותוכל להכנס בחופשיות מבלי לחכות לאישור כניסה בתהליך ארוך ומסובך.
אבל כל עוד אנו מחוייבים לשמור על אזרחותה הקזחית, אנו יודעים שלא ישראל ולא בלגיה תוכלנה לעזור לנו אם זיו תתקע מבלי יכולת לצאת מקזחסטן, מכיוון שלקזחסטן מותר לדרוש מזיו את כל הדרישות שהיא מעמידה בפני אזרחיה האחרים.
אבל אם הצרה תהיה משהו שאינו קשור לחוקי קזחסטן בנוגע לזיו, לא תהיה לה בעיה לבקש עזרה דרך הרשויות הבלגיות בקזחסטן (אופציה הרבה יותר הגיונית מישראל, למי שהיא תושבת בלגיה), או דרך הרשויות הישראליות (כי לישראל יש נציגות רישמית, בעוד בענייני בלגיה מטפלת הולנד).
תודה, חידשת לי
30/04/15 10:25
59צפיות
הייתי בטוח שהאזרחות הרוסיה תבוטל בגיל 18, שמח לשמוע שלא.
עוד מוטיבציה להמשיך לחדש את הדרכון.
º
אין כל קשר לחידוש או אי חידוש הדרכון
30/04/15 11:11
23צפיות
אבל מצד שני
אבל מצד שני
30/04/15 12:03
54צפיות
הרוסים לא מרשים שיהיו לילד 2 אזרחויות אחרי גיל 18.פאני אנא הסתכלו שוב בחוק.האם הילד אחרי גיל 18 יכול להיות בעל 2 אזרחויות?הבנתי שהם לא מכירים באזרחות זרה אם לא מוותרים על הרוסית.שכן ממה שכתבת יוצא שהילד. יהיה בעל אזרחות זרה  אם ויתר על הרוסית.השאלה אם יכול להיות בעל 2 אזרחויות.ילדתי בכלל בעלת 3 אזרחויות...ישראלית אירופית ורוסית...מה קורה במקרה זה?
לכן השאלה היא האם בכל מקרה
30/04/15 12:06
44צפיות
חייבים לוותר על האזרחות הרוסית אחרי גיל 18 בכדי לשמר את האזרחות הישראלית למשל?כמובן בפני שלטונות רוסיה
מי שמבקש להיחשב ברוסיה אזרח זר
30/04/15 13:27
56צפיות
חייב לוותר על האזרחות הרוסית. גם עכשיו, לפני גיל 18, שני ההורים יכולים לוותר בשם הילד אם מוכיחים שהוא לא נשאר נעדר אזרחות. החשיבות של אזרחות נוספת היא בכלל לצורך כל מדינה פרט לרוסיה וישראל. ישנן מדינות שנוח יותר להזדהות שם כאזרח רוסי למשל. ברוסיה עצמה החשיבות לממש זכויות ששמורות רק לאזרחים.
אין בעיה לשמור על אזרחות נוספת
30/04/15 18:15
64צפיות
אבל ברוסיה עצמה הדבר היחיד שייחשב זו האזרחות הרוסית. בארץ, למשל, יש אנשים רבים שיש להם גם אזרחות רוסית וגם ישראלית.
קבלת דרכון בריטי לילד מאומץ מרוסיה
30/04/15 15:24
122צפיות
האם יש למישהו כאן ניסיון בהוצאת דרכון בריטי לילד שאומץ מרוסיה ע"י הורים ישראלים עם אזרחות בריטית? לפי הבדיקות שעשיתי, הואיל וההורים לא תושבי בריטניה ("habitually resident") בזמן האימוץ, לא ניתן לקבל אזרחות/דרכון בריטית לילד שאומץ בישראל מרוסיה, אך ניתן להגיש בקשה מיוחדת לשיקול דעת משרד הפנים הבריטית.  האם מישהו הגיש בקשה כזו?
רעיונות? למישהו?
28/04/15 10:15
291צפיות
מצטרפת..
הבן המתוק שלי בן 4 , נחת בזרועותיי כשהיה בן  3.5 , אחרי 2.5 וחצי שנים בבית ילדים וכמעט שנה במשפחת אומנה.
הייתי מאוד רוצה לכתוב לו ספר אימוץ, ולהתחיל לסדר לו בראש ביוגרפיה פשוטה וקצרה, כך שיוכל להכיל אותה בשלב זה.
האמת, זה קצת יותר מסובך ממה שחשבתי..
אשמח מאוד לקבל רעיונות לבעיות הבאות:
1.אין לו אף תמונה עד גיל 3 ,  אף אחד לא טרח לצלם אותו. האם זה מוסרי "לזייף" תמונות, כלומר להראות לו תמונה של תינוק ולומר לו שזה הוא?
2. אין לי פרטים על בית הילדים, הוא עבר אליי ממשפחת אומנה. האם הייתם פשוט מדלגים לשלב האומנה?
3. איך לספר לו את נסיבות הוצאתו מבית אמו הביולוגית? הסיפור שלו קשה וקיצוני, גם בסטנדרטים של אימוץ ממזרח אירופה.
4. לא הייתי רוצה לומר שהיא "היתה ענייה ולא יכלה לגדל אותו" , כי גם ככה יש לו חרדות ממחסור. לא הייתי רוצה לומר שהיא "היתה חולה מאוד", כי גם ככה כל שיעול קטן שלי מלחיץ אותו
ואסור לי לומר על ידו שאני חולה.
ובכל מקרה, אלו לא הנסיבות האמיתיות, כך שאני לא רואה הבדל בין "לזייף" תמונות לבין "לזייף" נסיבות אימוץ.
5. אין לי פרטים על האב הביולוגי, מה לעשות, איך להזכיר אותו?
6. ואחרון חביב - איך הייתם מכנים את האשה המולידה? אני בכוונה מגדירה אותה כך מכיוון שלא מגיע לה להקרא אמא, גם לא לשבריר שנייה. אבל לא הייתי רוצה להעביר לו את המסר הזה.
זהו, חוץ מהנושאים האלה הספר מוכן:)
תודה למי שקרא והמון תודה למי שירצה לעזור.
 
קודם כל, מזל טוב והמון הצלחה :)
28/04/15 10:52
134צפיות

1."אין לו אף תמונה עד גיל 3"  - מצער מאוד, אבל זה מה שיש. מציעה לא לזייף תמונות. הרי יום אחד בעתיד יתברר לו שהתמונות מזויפות וזה יכול לערער את אמונו בדברים אחרים שאמרת לו. מציעה לא להתייחס לנושא מיוזמתך. ואם ישאל מתישהו לומר לו את האמת.
2. לגבי בית הילדים: קרוב לוודאי שאת יודעת לפחות באיזו מדינה הוא נמצא ואולי אפילו באיזו עיר. את לא חייבת להתחיל לספר לו כבר עכשיו כל פרט. עדיף לספר את הסיפור באופן כללי ולהוסיף עוד ועוד פרטים במשך הזמן. אפשר לומר בפשטות מה שאת יודעת: במשך X חודשים/שנים היית בבית ילדים ב... (שם המדינה ואם את יודעת - שם העיר)
3. "איך לספר לו את נסיבות הוצאתו מבית אמו הביולוגית? הסיפור שלו קשה וקיצוני, גם בסטנדרטים של אימוץ ממזרח אירופה" - לא נראה לי חיוני לכלול זאת בספר האימוץ או לדבר על כך כשהוא ילד קטן. 
4."לא הייתי רוצה לומר שהיא "היתה ענייה ולא יכלה לגדל אותו"  - אז אל תגידי זאת, מה גם שזה לא נכון. את יכולה לומר: לא יכלה לגדל אותך. אם ישאל למה, תאמרי: לא יודעת בדיוק.
5. "אין לי פרטים על האב הביולוגי, מה לעשות, איך להזכיר אותו?" - גם הוא לא חייב להופיע בספר האימוץ. וגם הוא לא נושא שחייב לעלות מייד בגיל הרך. יש הרי כל כך הרבה דברים לספר לו. כשהנושא יעלה את יכולה לומר את האמת: לא ידוע לי דבר עליו.
6. "ואחרון חביב - איך הייתם מכנים את האשה המולידה?" - אם את יודעת את שמה, את יכולה להשתמש בשמה. ואם לא - את יכולה לקרוא לה: האישה שילדה אותך. 
 
והערה כללית: נראה לי שכדאי להבחין בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה :) נראה לי שבספר האימוץ כדאי לכתוב בצורה כללית, ללא פרטים. לספר כמה עובדות: X שנים טיפלו בך בבית ילדים (עם מעט פרטים) ושנה טיפלו בך במשפחת אומנה וכו'. ממילא אי אפשר לכתוב הכל, וברור שבגילאים שונים מתאימים הסברים שונים. ולכן "התורה שבעל פה" היא זו שחשובה כאן במיוחד: הסיפור שנרקם לאורך השנים.
 
לדעתי, סיפור האימוץ  הוא משהו שמתפתח ומסופר במשך שנים ולא אירוע חד פעמי. הכל בהתאם לגיל הילד, להבנה שלו, לשאלות שלו, לנסיבות שונות וכו'. אפשר להתחיל בכמה משפטים ובמשך הזמן להוסיף עוד ועוד ועוד פרטים. כל פעם פרט נוסף, כל פעם היבט נוסף. לא חייבים להקיף את כל הסיפור מכל ההיבטים הרבים והמגוונים שלו בפעם אחת או בתקופה אחת. יש זמן. אני מדמה זאת לטוויה: טווים עוד חוט ועוד חוט ועוד חוט עד שנוצר בד. או לפאזל: מוסיפים עוד רכיב ועוד רכיב עד שנוצרת תמונה.
 
בעבר כתבתי הרבה על ספר האימוץ מכמה היבטים שלו כאן בפורום וגם בבלוג שכתבתי. ראי הודעה שכוללת לינקים לכמה דברים שכתבתי בנידון. מקווה שיעזור :)
 
 

 
רעיונות
28/04/15 10:57
106צפיות
ראשית ברכות על האימוץ, הסיפור אכן מאוד יוצא דופן
לא הייתי מזייפת תמונות, הייתי משתמשת בציורים, או שאת תציירי, או להיעזר במישהו אחר, ציורים צבעוניים ונעימים, לא ציורי שחור לבן עצובים ומפחידים. הייתי נמנעת ממלל ופשוט מספרת בעל פה עובדות מינימליות בסיסיות.
אם הוא ישאל למה אין תמונות, הייתי עונה את האמת, שאין תמונות ולכן ציירנו.
אני משתמשת במילים "האישה שילדה".  לא הייתי כותבת למה לא יכלה. אומרת לא יכלה לגדל וזהו.
לדבר רק אמת, אך לא תמיד כל האמת
28/04/15 11:25
119צפיות
הילד התחיל את חייו כאשר האם הביולוגית בה הוא אמור לתת אמון מוחלט הכזיבה אותו. האמינות שלך חייבת להיות מעל לכל ספק וללא כל רבב. אל תמציאי דברים ובוודאי אל תשקרי.
אם בספר האימוץ את רוצה שתהיה תמונת תינוק תדאגי להכניס לשם איזה ציור חמוד של תינוק, שיהיה ברור שמדובר במשהו סימלי. מה שאת יכולה לומר לילד זה שבאותה תקופה את לא היית שם כדי לצלם אותו .
לגבי בית הילדים אם ידוע לך המיקום והשם נסי לחפש ברשת חומר על בית הילדים ואולי אפילו תמצאי תמונות שלו.  אם אינך יודעת באיזה בית ילדים היה נסי להשיג את המידע מהעמותה. במידה והמידע הזה איננו נגיש, תצטרכי לספר לילד שהיה בבית ילדים, שם טיפלו בו וגידלו אותו עד שעבר למשפחה האומנת.
לגבי הנסיבות הקשות של הוצאותו מידי האם הביולוגית: כאן מגיע ה- לא תמיד צריך לספר את כל האמת. מדובר בילד בן 4. בשלב הזה את מספרת לו שהיא לא יכלה (או לא היתה מסוגלת) לגדל ילד. בכוונה אני משתמשת במילה ילד, במגום לומר לא יכלה לגדל אותו. זה מאד קשה לילד לקבל שהוא באופן ספציפי נמסר לאימוץ, זה ימשיך להרגיש לו קשה, אך לפחות אנחנו צריכים להבהיר לו שמדובר בחוסר מסוגלות שלה, כלפי כל מי שהיה נולד לה באותו זמן, ולא מדובר במשהו פגום אצלו שגרם לכשל בקשר בינו לבינה.
לגבי האב הביולוגי: מנסיון רב שנים הילדים מתענינים קודם באם הביולוגית. הרבה יותר מאוחר הם שואלים על האב. אני בדעה שצריך להתקדם במסירת המידע לפי הקצב של הילד. כשהוא יעלה את השאלה (וזה יכול לקרות גם עוד 10 שנים, זה בוודאי לא יקרה בקרוב אם את לא תעלי את הנושא) תעני לו שאינך יודעת, שלא נמסרו לכם פרטים. זו האמת.
לגבי הטרמינולוגיה: אנחנו השתמשנו בביטוי האישה שילדה אותך. כך הרגשנו. בשלב מסוים הבן התחיל להשתמש בביטוי "האמא הראשונה שלי" וגם "האמא שילדה אותי". בעבר כתבה פה חברה שהילדים שלה דיברו על האמא האמיתית בהקשר של היולדת, בעוד היא היתה עבורם אמא, בלי תוספות. מאד חשוב לא להתווכח, חשוב לתת לגיטימציה לדרך בה הוא רואה את הדברים. לא עברתי להשתמש בביטוי שלו, מכיוון שכפי שאני מכבדת את הגישה שלו מגיע כבוד גם לגישה שלי. כיום  (שתביני, אני אמא לבחור אחרי צבא) אנחנו מדברים גם על האישה שילדה אותו, גם על האמא הביולוגית. גם הוא משתמש בכמה ביטויים וזה בסדר. בשורה התחתונה תשתמשי במה שמרגיש לך נכון, ותאפשרי לו להתבטא כפי שמרגיש לו נכון.
º
28/04/15 11:52
8צפיות
º
מסכים עם מ שתפרת האמת ורק היא ומהרגע הראשון
28/04/15 19:13
35צפיות
הרבה ברכות, ומעט רעיונות
28/04/15 11:57
106צפיות
1. את זיו אימצנו כשהייתה בת שלוש. כל חייה חיה בבית ילדים אוהב, שילדים אומצו לשם לכל רחבי העולם וצולמו ללא הרף. כנראה מסתובבות תמונות שלה בעולם, רק שהן לא הגיעו לידינו (ולא משנה עם כמה אנשים ברחבי העולם יצרתי קשר, וכמה מהם חשבו שיש להם, אך לא היה להם או שלא חזרו אלי). וזו בעיה, וזה עצוב, אך אין מה לעשות, כי אי אפשר למלא את החסר בשקרים. אין תמונות, וזו עובדה. 
2-3. אם את חייבת, אז משפט אחד רציף של לידה, בית ילדים, אומנה, ומשם להמשיך. לא להסתיר, לא לדלג, אך גם לא להדגיש. כדאי לאזכר מה שיוביל בעתיד להסברים מפורטים יותר, אך לא חייבים פירוט של כל הדברים הקשים כבר עכשיו. זמנם עוד יגיע. אנחנו לא כתבנו דבר על מה שלא ידענו. סיפור האימוץ התחיל בשתי נקודות מקבילות: אחת זוג הורים שעדין לא היו הורים, שמאוד רצו להיות הורים, שניה ילדה שגדלה בבית ילדים, אך לא היו לה הורים. כאשר שתי הנקודות הצליחו להפגש על ידי שיחת טלפון שקראה להורים לבוא ולאמץ את הילדה, שם התחיל סיפור האימוץ. שם התחילו הדברים שאנו יודעים בוודאות ויכולים לספר עליהם. גם לה וגם לנו היו חיים קודמים לאימוץ, ונתנו לזה מקום במספר מילים, אך לא הרחבנו זאת ולא התעכבנו על זה.
4. שוב, לא חייבים לפרט הכל. גם "לא יכולה הייתה", זו תשובה. אם הוא ינסה לברר מדוע, התאימי את התשובה לגיל. בתחילה יספיק לומר שיש הרבה סיבות מדוע הורים לא יכולים לגדל ילדים, אך את יכולה ולא תוותרי תמורת שום הון שבעולם על גידולו.
5. שוב, אם אין מידע, לא מפרטים. כן, כדי שיווצר ילד, חייב להגיע זרע מגבר וביצית מגיעה מאישה, אך כשאין מידע - אין מידע. אי אפשר להמציא אותו.
6. אנחנו לא הכנסנו אותה לסיפור האימוץ שלנו, אז לא קיבענו במסמרות את היחס אליה. במשך השנים זיו הייתה זו שהובילה בכינויה ,האמא האמיתית שלי", שזה תרגום מדוייק מהביטוי הפלמי המקובל. כשאני מדברת עליה אני מדברת על זו שילדה אותה. לפעמים מתייחסים אליה בשמה. מה שלא יהיה, במקרה שלנו באמת שאיני יודעת האם מגיע לה, או לא מגיע לה, להקרא אמא, ומעניין אותי הרבה יותר מה זיו חושבת מזכויות אשה שמעולם לא פגשתי. זו הסיבה שאנו עוקבים אחרי התייחסותה של זיו, ולא מובילים התייחסות זו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
איני מוצאת כרגע את הגרסא העברית לסיפור האימוץ שלנו. ההתחלה של הגרסא הפלמית היא:
Ooit waren er twee mensen, XXXX en YYYY.
Zij droomden ervan om op een dag ooit mama en papa te worden.
Ze leefden in Belgie en wilden graag een kindje... van waar ook ter wereld.
Het maakte voor hen niets uit waar het kindje vandaan zou komen.
 
Er was een klein meisje in Kazachstan dat Goela heette.
Ze woonde daar in een groot huis samen met vele andere kindjes.
Maar niemand van hen had een vader.... of een moeder.
Er waren wel grote mensen die voor de kindjes zorgen, terwijl ze voor elke kindje, een mama en papa zochten, over heel de wereld.
בעברית זה בערך:
פעם היו שני אנשים, ששמם XXXX ו-YYYY. הם חלמו להפוך להורים יום אחד. הם חיו בבלגיה ורצו ילד, לא משנה מהיכן בעולם. זה לא שינה להם מהיכן הילד יגיע.
פעם הייתה ילדה קטנה בקזחסטן, בשם גולזירה. היא גרה בבית גדול, יחד עם הרבה ילדים. לאף אחד מהילדים לא היו אמא או אבא. כן היו שם אנשים מבוגרים שטיפלו בילדים. בזמן שהם טיפלו בילדים, הם חיפשו להם הורים, ברחבי העולם כולו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כפי שניתן לראות, פשוט התחלנו את הסיפור במקום ממנו יכולנו להמשיך אל הקשרים ביננו, ולא שברנו את הראש מה קרה לפני זה. לא יודעת אם הפורמט הזה עוזר לך במשהו, אך להזיק כנראה לא יזיק.
רוצה להוסיף
29/04/15 04:07
59צפיות
נתנו לך כמה עצות נהדרות וגם אני חושבת שרצוי לדבוק באמת, אך כמו שנאמר כאן, לא חייבת להיות כ-ל האמת, אלא חלקה הפחות קשה לעיכול ותמיד שתהיה מתאימה לגיל הילד.
רציתי להוסיף לגבי שם לביולוגית: מנסיוני כל משפחה בוחרת בנוסח שמתאים לה. אצלנו זה birth mum כלומר האם המולידה או האם היולדת. מכירה הרבה משפחות עם נוסחים אחרים, כמו האם הביולוגית, באנגלית יש עוד כל מיני נוסחים שקשה לי לתרגם לעברית כמו tummy mummy, וגם האמא הראשונה וכולי.
 
תודה!!!
28/04/15 13:51
83צפיות
עזרתם לי המון:)
מיד מתחילה במשימה..
מזל טוב! מצטרפת לכל קודמיי.
28/04/15 21:52
71צפיות
גם לדעתי בשום אופן לא לזייף ולא להמציא. ובכלל, על סמך מה שסיפרת על נסיבות מסירתו לאימוץ, עדיף לכתוב בעניין כמה שפחות, כי מה שכתוב בספר אימוץ אי אפשר למחוק ולקחת חזרה. בטח לא לכתוב מה שאת לא יודעת או מה שעלול להיות קשה לעיכול או לפצוע את נפשו הרכה. פרטים אפשר יהיה להוסיף במידת הצורך בתשובה לשאלותיו ובהתאם לגיל (וגם אז בזהירות רבה).
ומשהו שלא שאלת, אבל אני רוצה בכל זאת להוסיף: לא הייתי בשום אופן מוסרת לילד בשום שלב מידע כה קשה וקיצוני (על סמך מה שכתבת) ללא הכנה מראש וייעוץ של איש מקצוע שמבין בתחום. אם את מרגישה שהשאלות הקשות עלולות לצוץ (ויש סיכוי לא רע שיצוצו בשלב זה או אחר), עדיף להתכונן מראש ולדעת איך להתמודד איתן בצורה שתמזער את פוטנציאל הפגיעה והנזק.
נתחיל בזה שלא מדובר בטאבולה ראסה
29/04/15 07:40
107צפיות
הכל עדיין מאד טרי ויש מצב הילד עדיין עסוק בארגון ההווה ולא פתוח או אפילו מתנגד להתעסק בעבר. אם בכלל להתחיל לסדר לו בראש את הביוגרפיה בהכרח הייתי עושה את זה רק יחד אתו. לדובב אותו לספר את קורותיו ולתעד. אם להכניס תמונות אילוסטרציה אז לבחור יחד אתו או לצייר יחד אתו. הסיפור הסובייקטיבי שלו חשוב כקדימון לסיפור אובייקטיבי שייבנה שלב שלב בשנים שיבואו.  
אז בעצם היית ממליצה לי
29/04/15 12:03
98צפיות
לא להכין לו ספר אימוץ בכלל?
חשבתי להשתמש בספר כזה ככלי להעלאת הנושאים המורכבים.
להתחיל בשהות שלו במשפחת האומנה ולדלג על כל מה שקדם לה.
אכנה את האמא הביולוגית בשמה הפרטי ואומר שלא יכולה הייתה לטפל בתינוק.
בלי קשר, מקווה שלא חשפתי פה יותר מדי פרטים. הרגשתי היום בבוקר קצת רע על הפומביות של השאלות שלי, פשוט לא מצאתי תשובות במקומות אחרים.
שוב תודה רבה.
נראה לי
29/04/15 12:42
68צפיות
שלא חשפת שום פרטים אישיים, ביוגרפיים, מזהים, אלא דיברת באופן כללי ושאלת שאלות כלליות. ואם בכל זאת משפט כלשהו לא נראה לך, את יכולה לבקש ממנהלת הפורום שתמחוק או שתערוך.
לא יכולה לדבר במקום אחרים
29/04/15 16:43
64צפיות
אבל יכולה לספר לך מה אנו עשינו. 
זיו אומצה בגיל שלוש פלוס/מינוס (פגשנו אותה לראשונה כשהייתה חודשיים לשלוש, היא הגיעה לבלגיה בגיל שלוש וכמעט חודשיים). בתחילה מלאתי אלבום תמונות עב כרס ביותר (הכי גדול שמצאתי), בתמונות למן הרגע בו נפגשנו, ועד שחגגנו שנה לפגישה. בתחילה למעלה ממחצית מולאה בתמונות מקזחסטן, וככל שהזמן חלף והגיעו תמונות עדכניות יותר, הלכתי וצימצמתי את התמונות הפחות חשובות לה. האלבום הזה נקרא "שנה ראשונה כמשפחה", והוא היה נגיש כל הזמן לזיו (והיא אכן עשתה בו כל הזמן שימוש, עד שאפילו לשייע החתול נמאס ממנו ואיים בצפורניו כל פעם שראה את הילדה מתקרבת אליו עם האלבום). גם לאחר שהאלבום הושלם, לא הזדרזנו לכתוב ספר אימוץ. רק לאחר שדברים החלו להתיישב, וראינו את הכיוון שמעניין את זיו, כתבתי משהו, וצירפתי תמונות תואמות לכיתוב (לא כל כך הרבה תמונות של זיו, כמו תמונות של משפחה מורחבת מרחבי העולם, שזיו מכירה, אוהבת, ושמחה לדעת שחיכו לה בקוצר רוח). אצלנו המשימה הייתה סבוכה מעט, כי היה צורך לכתוב בשתי שפות, שלא תמיד מתייחסות אותו הדבר לאותם דברים (אם הסיפור היה רק בעברית, סביר להניח שהייתי עושה שימוש רב בשורש א.מ.צ. למגוון נושאים).
 
הבעיה בספר אימוץ (וככל שהוא טוב יותר, כך גדלה הבעיה), שהוא מלווה את הילד שנים. דברים שכעת נראים לך מהותיים יכולים להשתנות. גם כי הוא מתבגר, אך גם כי עבורך דברים יקבלו שיקלול שונה. אלבום תמונות שהולך ומתפתח, מראה לך מה נשאר חשוב עבורך, מה מאבד מחשיבותו, ומה בכלל מושך את תשומת ליבו של בנך, גם אם אינו אומר זאת בגלוי.
 
לי הייתה הרגשה שאם אכתוב מהר ספר אימוץ, זה יהיה ספר אימוץ על פי מה שאחרים אומרים לי שחשוב, בעוד בזמן שכתבתי, כתבתי על מה שלנו היו חשובים.
אישית, אני גם מתחברת פחות לספר כתוב.
29/04/15 18:21
61צפיות
כלומר, ספר כזה יכול להתאים רק לגיל שעבורו הוא נכתב ולא בהכרח יתאים וימשוך את הילד ככל שיתבגר. לכן סיפור האימוץ המתועד שלנו הוא בצורת סרט וידאו, שצולם במהלך השהות שלנו בעיר הולדתה של בתי ובבית הילדים איתה, המלווה בשמע המסביר בקצרה וב"שפת מבוגרים" איפה היינו ומה עשינו שם (המלל אינו מספר את סיפור האימוץ עצמו, וזאת בכוונה. את הסיפור שלה סיפרנו לה בנפרד בעל פה, ושינינו והוספנו ככל שגדלה והתעניינה). כשבתנו הייתה קטנה התרכזה בעיקר בווידאו, וככל שגדלה הבינה גם את ההסברים. בנוסף לזה יש גם אלבום תמונות, החל מהתמונה הראשונה שקיבלנו מהעמותה לקראת הביקור הראשון שלנו בבית הילדים ועד החזרה לארץ וימי ההתאקלמות הראשונים, וספרים ומזכרות שהבאנו משם. אז נכון, שלא כמו לאחים שלה, שהם ילדים ביולוגיים, אין לה תמונות עוד מבית החולים ומהחודשים הראשונים לאחר הלידה, אך זה מה יש.
יחד עם זאת, רבים כתבו ספר אימוץ, ואני מניחה שאין בעיה למי שרוצה גם לשכתב את הספר ולהוסיף פרטים בהתאם לגיל הילד. כל אחד ומה שהוא מרגיש שמתאים לו ולילד שלו.
אישית לא מתחברת למונח "ספר אימוץ"
29/04/15 20:25
62צפיות
אצלנו יש את ספר הבנות שמכיל סיפורים קצרים שנכתבו לאורך כמה שנים ובו תועדו השאלות שעלו והמידע ששיחררתי בהתאם ליכולת ההכלה כמו גם "החוכמות" וההווי המשפחתי. עבודות השורשים של השתים מהוות המשך טבעי לספר זה. אין נוסחא אחת.
טוב, עכשיו הסתבכתי לגמרי. .
29/04/15 19:52
92צפיות
היה לי כל כך ברור שכולם עורכים ספר אימוץ. ..
אבל בהחלט גרמתם לי לחשוב פעם נוספת אם זה הדבר הנכון.
המטרה היא
29/04/15 20:10
72צפיות
לספר את הסיפור לבנך, לטוות אותו עוד ועוד, להוסיף עוד ועוד פרט והיבט, להשיב לשאלות שלו ועוד. יש אמצעים-דרכים שונות להגיע לכך, וספר האימוץ הוא רק דרך אחת. כמו כן יש ספרי אימוץ מסוגים שונים. למשל, אפשר למלא אלבום תמונות בתמונות רלוונטיות, לסדר אותן בסדר כרונולוגי או לפי הסדר שרוצים להציג את סיפור האימוץ,  ולהוסיף מתחת לכל תמונה כמה מילים. גם זה סוג של ספר אימוץ. ואז אפשר להראות לילד את התמונות ולהקריא מה שכתוב מתחתן ולהוסיף בעל פה עוד ועוד פרטים.
 
דרך נוספת (לא או-או, אפשר כמובן גם וגם) להקריא לו ספר על אימוץ (ספר שמתאים לגילו, להבנתו, לעניין שלו) ולהוסיף כמה מילים פה ושם שנוגעות לו אישית.
 
מה שחשוב הוא לספר את הסיפור בהדרגה ובהתאם לגיל ולעניין ולהבנה ולאירועים שונים שמתרחשים בסביבה (למשל, הגננת בהריון, שכנה ילדה, מישהי שאת והילד מכירים אימצה וכו'). בחרי לך את הדרך שנוחה ונעימה לך ביותר, דרך שנראית לך מתאימה במיוחד לך ולבנך. ואולי תרצי לבחור בכמה דרכים.
 
בהצלחה!
º
29/04/15 20:50
5צפיות
אגב, חייבת להודות שגם אני הקראתי בזמנו לילדיי
30/04/15 01:10
64צפיות
ספרים על אימוץ, אך הם פשוט לא עוררו עניין מיוחד או שאלות ומעולם לא הפכו לחלק מהספרים האהובים שהילדים (כולל הבת שאומצה) ביקשו לחזור ולקרוא שוב ושוב ושבעקבותיהם התפתח דיון. בתי הגיבה הרבה יותר בעוצמה כשהקראתי לה על הברווזון המכוער, למשל, מאשר על סיפורי אימוץ אנושיים, וגם אז זה היה בעיקר כי היא הזדעזעה מהיחס שהברווזון האומלל זכה לו רק כי נראה שונה ומכוער בעיני סביבתו. לא חושבת שהיא ראתה קשר כלשהו בין האגדה לבין האימוץ שלה או אימוץ בכלל. עד היום אני לא רואה שסיפורי אימוץ גורמים לה להתרגשות מיוחדת, לטוב או לרע, והיא אינה מביעה עניין מיוחד בנושא.
קחי לעצמך את הזמן
29/04/15 20:49
51צפיות
אין תשובה אחת נכונה. בוודאי שאין תשובה אחת בלבד עבור כולם, אך בדרך כלל גם לכל אחד יש יותר מתשובה אחת נכונה. מה שאת צריכה הוא למצוא את הדרך הנכונה עבורך (שיכולה להיות שילוב תשובות אחרים, או משהו עצמאי לחלוטין משלך), ולא משהו שאחרים עושים.
אנחנו הדפסנו עבור זיו ספר "אמיתי" דו-לשוני כדי שתוכל לשמור אותו לעצמה על מדף הספרים בחדרה, לעיין בו ולהראות אותו למי שתבחר (אם תבחר). זה היה בנוסף לאלבום "שנה ראשונה" שנסגר, שגם הוא נמצא בחדרה של זיו להראות על פי ראות עיניה. גם היום, בגיל תשע, הספר עדין ספר חשוב מאוד, כמו גם האלבום. חשיבותו נובעת מכך שהוא ספר על זיו, ולא כלכך מהסיפור המסופר בו. סיפור האימוץ הוא סיפור המדוסקס בעל פה בהזדמנויות שונות, כשלרוב מתבצע רחוק מספר מכדי להתייעץ בו. 
לא כולם עורכים ספר אימוץ
29/04/15 21:12
58צפיות
אין דבר כזה "כולם". את תעשי מה שנכון עבורך.
אנחנו (בעצם אני, כי האיש פחות וורבלי ממני) לא הכנו ספר אימוץ. היה לנו אלבום בו הכנסנו את שתי התמונות שקיבלנו בשבוע לפני שנסענו לקבל את הבן, התמונות שצילמנו בגוואטמלה ועוד כמה תמונות מהתקופה ששבנו ארצה. האלבום היה מונח במקום נגיש עבור הבן, מהרגע הראשון. בהתחלה כמעט כל מי שבא לבקר התבונן באלבום, ושמע אותנו מדברים על מה שהיה. הבן היה תינוק קטנטן, וכשקצת גדל יכול היה לקחת בעצמו את האלבום, ולשמוע מאיתנו שוב ושוב על כל אחת מהתמונות. את סיפור האימוץ הוא שמע בע"פ, לא בהקראה, והסיפור התפתח בהתאם לגילו ולהתענינותו.
גם אנחנו הסרטנו בוידאו חוויות מהשהות שלנו בגוואטמלה, והסרט הזה כיכב לא מעט פעמים בילדותו.
כל אחד יודע מה מתאים לו ולמשפחתו, ויש בפורום כאלה שהספר שלהם הוא ממש יצירת אמנות. את יכולה לראות דוגמאות בין מאמרי הפורום (תחת הלשונית "כלים ומידע"). למשל:
גם אני לא עשיתי ספר אימוץ ויש לבני אלבום
30/04/15 05:17
46צפיות
תמונות מרגע שנולד ועד שהגעתי לאמצו כולל ואין טוב מזה לדעתי ודיסק עם סרט על המפגש הראשון שלנו
לנו יש קופסאות במקום ספרים
30/04/15 11:59
45צפיות
בזמנו קניתי לכל ילד קופסה גדולה ציבעונית ויפה ובתוכה שמתי את כל מה שקשור לחיים שלו לפני שהגיע אלינו ולשלבים הראשונים של האימוץ: תמונות, בגדים, דרכון וכרטיסי טיסה, בובות אתניות מארץ מולדתו של הפשוש, המתנות הראשונות שהם נתנו זה לזה וכיוצא באלה.
שני הסנט שלי
30/04/15 08:29
109צפיות
לפני הכל, קיבלת פה עצות טובות מאד (במיוחד ממשתפרת). 
הדבר הזה שקיבל את הכינוי "ספר אימוץ" מבוסס על הכוונה לאפשר לילד להתחיל לבנות את נרטיב חייו שבתסריטים של אימוץ הוא יותר מורכב וייחודי משל ילדים שלא עברו תסריט כזה. על בסיס ההגיון הזה בעצם מדובר בסיפור חייו של הילד, אז אולי אפשר לקרוא לזה "הסיפור של...." במקום ספר האימוץ. ככה זה הופך להיות ממש שלו באופן אישי. 
הסיפורים של כולנו מורכבים מהווה, עבר ועתיד, וכמו שנאמר לך כאן, ה"סיפור" עצמו משתנה לאורך החיים, נוספים פרטים, משתנה תפיסה של העניין, כך שהספר צריך להיות מודולרי ולהיות מסוגל להכיל שינויים ועדכונים.
אני הייתי מתחיל מההווה שלו. איפה הוא נמצא עכשיו. המשפחה הנוכחית שלו, המשפחה שלו לתמיד. אחרי זה הייתי הולך קדימה לחלומות שלו לעתיד (משהו שתמיד אפשר להחליף ולשנות ככל שהילד גדל ומתפתח). אחרי שההווה והעתיד המדומיין נמצאים אפשר להתחיל לגעת בעבר. איך הגעת לכאן וכו'. כמו שנאמר לך כאן הכלל הוא פשוט. אמת ורק אמת במגבלות יכולת הילד להכיל בהתאם לגילו. מה שלא יודעים, אומרים שלא יודעים.
אחת העצות הטובות מאד שקיבלת כאן היתה בקשר לחוסר יכולתה של האישה שילדה אותו לגדל ילד, לא רק אותו ספציפית אלא כל ילד באותו זמן. חשוב מאד גם ללכת עם תחושותיו של הילד לגביה ולתת להם מקום גם אם תפיסת ההורה לגבי אותה אישה היא אחרת לגמרי. המקום שלו לגביה הוא אחר לגמרי מהמקום שלכם לגביה. הוא גדל בתוכה והוא "מכיר" אותה. היתה לו מערכת יחסים איתה שנעלמה באופן פתאומי והניתוק הזה השפיע עליו באופן עמוק בהיותו חסר אונים לחלוטין. כמובן שכל זה יושב עמוק בפנים באופן לחלוטין לא מודע ולא נגיש ולכן יש להתייחס לתחושותיו בהקשר הזה בזהירות רבה כי זה משתנה לאורך הזמן כי הוא ינסה לגבש לעצמו את מה שהוא מרגיש לגבי זה והוא צריך תמיכה ועזרה עם זה.
ה"ספר" הזה צריך להיות זמין וערוך לשינויים ותוספות כפי רצונו של הילד. זה סיפור שילווה את גדילתו של הילד והוא שלו בלבד. אתם רק עוזרים לו "לכתוב" את הסיפור שלו. לדעתי
לגבי תמונות וכד', גם כאן, אם אין אז אין. ציורים שמסמלים דברים הם בסדר גמור. לא להכניס בשום אופן מידע לא נכון. עדיף היעדר מידע והתמודדות עם זה מאשר מידע לא נכון ושקרי. כמו שאמר מישהו באיזה סרט, אפשר לשמור סוד בין שני אנשים רק אם אחד מהם מת שקרים וסודות מתגלים בסוף וטוב לא יוצא מזה.
בהצלחה רבה  
לא שני סנט אלא מליון דולר!!
30/04/15 08:57
77צפיות
אני בשלב ה processing...
תודה
אכן.
30/04/15 11:22
66צפיות
והפיפס שיש לי להוסיף זה שאכן יש דברים שנכון להעביר לילד שלך (כמו הנקודה של האם הביולוגית שלא יכלה לגדל ילד, כמו הכינוי בו את בוחרת עבורה וכו'), אך עליך לקחת בחשבון שלילד תהיינה תחושות משלו. למשל בענין האם הביולוגית, אנחנו כל השנים דיברנו על חוסר המסוגלות לגדל ילד, כל ילד. דיברנו על המצוקה הנוראית (וגם מצוקה נפשית היא מצוקה) שגורמת לאישה להתנתק מהקשר הכי ראשוני ובסיסי שיש. במקרה שלנו זו אמת, ידענו מספיק פרטים ממה שכתוב בתיק האימוץ ועם השנים הסתבר לנו שהמצוקה הזו אכן היתה נוראית ואמיתית. עם זאת הבן שלנו חש אחרת. היא אולי לא יכלה לגדל ילד, אך מי שנמסר לאימוץ לא היה ילד סתם, זה היה הוא באופן אישי. מעולם לא התווכחנו או ניסינו לשכנע אותו. אלה התחושות שלו וחשוב שיהיה מסוגל לבטא אותן גם מולנו, ובעיקר מול עצמו. אם הבן שלך מתבטא אחרת או מרגיש אחרת ממך זה לגיטימי ונכון, ובשום אופן לא כישלון בהעברת מסרים ממך אליו. אם הוא משתף אותך וביחוד כאשר התחושות שלו שונות משלך, זו הצלחה.
º
האם ניתן לאמץ בנפאל אחרי האסון ורעידת האדמה?
27/04/15 23:43
85צפיות
º
לא.
28/04/15 00:11
48צפיות
º
אין לישראל הסכם אימוץ עם נפאל
28/04/15 05:23
49צפיות
רגע רגע רגע...
28/04/15 07:46
179צפיות
לא מסוגלת לזכור ברגע זה איזה אסון עולמי פקד מדינת עולם שלישי כבר לפני הרבה שנים,פורסמה בתקשורת ידיעה על מאה או מאתיים ילדים קטנים שהתייתמו ,והורים מאמצים מועמדים שאלו שאלה דומה לזו שנשאלה כאן עד שאפילו נחמה טל שהיתה אז המפקחת על האימוץ הבין ארצי בשירות למען הילד נדרשה לסוגייה ואמרה דברים לאחר שנערך בנושא  דיון! עד כמה שאני זוכרת אימוץ כזה לא מומש,אבל כן 'עלה על השולחן' בערכאות גבוהות .
אבל אז- בכל זאת מסלול האימוץ הבין ארצי היה הרבה יותר חי ופעיל.
היום- מסלולן של החד הוריות לרוסיה כל כך תקוע מצד אחד,האסון בנפאל כל כך גורף מצד שני,הממשלה שתקום תכף כל כך תשתוקק למאה ימים של חסד מצד שלישי....שאולי אפשרית כאן הזדמנות,לאנשים מהירים לפעול להתארגן ביחד ולהביא בקשתם למשרד החוץ למשרד ראש הממשלה ולשירות למען הילד במשרד העבודה והרווחה.
זו היתה רעידת האדמה בהאיטי ב-2010
28/04/15 11:31
123צפיות

 
º
כל הכבוד על הזיכרון דניאלה!
28/04/15 13:54
35צפיות
º
לא שכחתי כי יחלתי לאמץ משם באותה עת
28/04/15 17:59
52צפיות
º
אבל עבורכם הכל התגלגל לטובה
28/04/15 18:00
44צפיות
º
אני בעד!!! משוועת לפתיחת אופציות אימוץ אחרות
28/04/15 13:00
58צפיות
יוניצ'ף תמנע את זה
30/04/15 10:20
99צפיות
בדיוק כפי שהם עצרו את זה בהאיטי, ובמדינות אחרות לפני כן (יש בישראל כמה עשרות אנשים עם צלקות נפשיות מסיפור גואטמלה).
יש להם כוונות טובות, אבל נטייה כרונית לשפוך את התינוק עם המים.
בהאיטי, כשהייתה יוזמה לאימוץ יתומים ממדינות העולם, הם התערבו ודרשו חקיקה ותקנות מתאימות. אני לא בטוח אם כבר סיימו לחקוק את החוקים המתאימים, אבל די בטוח שרבים מהיתומים כבר לא היו בחיים עד שהם נחקקו.
מניח שיקרה דבר דומה בנפאל.
כבר שנים יש אימוץ מהאיטי
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
01/05/15 11:09
82צפיות
לקנדה ולארה"ב.
 
תסמונת אלכוהול עוברי לילד בוגר בן 19
25/04/15 14:38
274צפיות
שלום. אני אמא לילד אוטוטו בן 19.  אומץ כתינוק באוקראינה. רק לפני כמה ימים.. במקרה.. נחשפתי לסינדרום האלכוהול העוברי. אנחנו.. שעברנו שבעה מדורי גהנום.. עשרות אנשי מקצוע.. אף אחד לא הזכיר את השם הזה.. יש לי דוקטורט בכל מה שקשור בהפרעת קשב וכל ה״מתנות״  הנילוות ופתאום אחרי שקראתי על התסמונת ירד לי אסימון ענקקק והכל התחבר.
הסמפטומים הרגשיים / נפשיים מתאימים אחד לאחד לילד שלי. פתאום אני רואה הכל בבהירות.  אם עד עכשיו חשבתי עליו במונחי ״עצלן״ ״הפרעת אישיות״  אני מתחילה להבין שמדובר על פגיעה מוחית. נזק מוחי.
אני מחפשת מאנשים בעלי נסיון בשלב מתקדם כדי ללמוד איך מתמודדים מול הרשויות. הוא שוחרר מהצבא וחסר מסגרת. חייב למצא מסגרת דחוף על מנת למנע הסתבכויות נוספות. מישהו, בעל נסיון, יכול לספר מנסיונו?
יותר מאודה.
מנסיוני בעבודה
25/04/15 19:06
228צפיות
את יכולה להתלוות לבנך בפנייה למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגורייך,עם פנקס השחרור מהצבא ובדיקות קודמות.שם בהליך של מיון יצמידו לו רופא מטפל וגם מטפל/ת שאינו רופא.עם תוצאות בדיקת פסיכיאטר תוכלו לפתוח בהליך מול הביטוח הלאומי,וייתכן שאבחנה תביא את הועדה של ביטוח לאומי לקבוע אחוזי נכות. המטפל במרפאה יוכל לפתוח בהליך של סל שיקום שמשמעו השמה של הבחור במסגרת של עבודה מוגנת. יוכלו להשקל בהמשך גם מגורי הוסטל.
יש הקבלה של סימפטומים של אלכוהול עוברי שהם מרובים[כ-600 אפשריים] גם להפרעות אחרות. לכן אם מה שייקבע הוא לא בדיוק המושג אלכוהול עוברי אולם בכ"ז עונה בהרבה על תיאורו של בנך-זה מספיק בסדר בעניין קביעת אחוזי הנכות.כמו כן הרבה רבדים של התיסמונת והבטיהם הרגשיים מוכרים משכבר למטפלי בריאות הנפש. אני מאמינה שטוב שתלכו למסלול תעסוקתי דרך המרפאה בליווי תמיכה רגשית מתאימה-בטיפול קבוצתי אישי ותרופתי.בהצלחה.
תודה חייכנית2 ועוד..
25/04/15 21:04
167צפיות
האם לא כדאי ללכת לאיבחון אצל פרופ גידי קורן?
כי יש משמעות עבור הילד אם אומרים לו שיש פגיעה מבנית במערכת העצבים / במוח כתוצאה מהשתיה לעומת אם הולכים לבריאות הנפש  שאז מתויג כ"חולה נפש"
הוא בתיפקוד יחסית גבוה יחד עם המווןןןןן קשיים
אני מבינה שהשורה התחתונה היא אותה אחת אך המשמעות של האחבנה עבורו היא אחרת. קשה לי להאמין שישתף פעולה עם משהו בבריאות הנפש (נמצא בטיפול פסיכולוגי ובמעקב פסיכיאטרי אך יש הרבה אנטי הפסיכיאטר)..
מה דעתך?
 
 
איכשהוא חשבתי
25/04/15 21:23
163צפיות
שאתם כבר בקשר עם גידי קורן. 
בוודאי שאפשר לקבל ממנו אבחנה. 
אבל
הנושא בישראל עדיין בחיתוליו,ההטבות שאריאנה מלמד דואגת לקבלתן הן לילדים מתחת לגילו של הבן [למשל- טיפולים בהתפתחות הילד עד גיל 18,או סייעת בכתה...] והמשמעות היישומית לגבי הבן שלך נראית לי כרגע כן במכלול הדברים שמקיפה מרפאה לבריאות נפש.אבל אם יש לו פסיכיאטר,אולי כדאי לפנות עם מכתבו גם ללשכת הרווחה ולראות עד כמה להם יש פתרונות.
לגבי האנטי שפיתח לפסיכיאטר- פסיכיאטרים ,ככל בעלי מקצוע הם "עם שלם"  ואפשר לההחליף למישהו/מישהי שיוכל להרגיש איתו/איתה יותר חמים ופתוח.
 
תראי הרבה אנשים אומרים שיש להם רתיעה מפנייה למרפאת בריאות נפש אבל בסופו של דבר מה שקובע זה איך מקבלים אותם מי מחכה להם ועד כמה איכפת מהם.
כמקום שמקבל בחינם יש תורים ,לעיתים ארוכים,גם למפגש הראשון,אך האנשים בסכ"ה טובים ומקצועיים.
ועוד משהו
25/04/15 21:42
118צפיות
מכיון שמדובר בתיסמונת,זו כאילו 'פגיעה רב מערכתית' וצריך לטפל בהרבה איכויות.
החלק של בריאות הנפש יכול לעזור באבחנה ,בטיפול תרופתי,בהפנייה לביטוח לאומי,בטיפול רגשי. זה לא מעט.
לעניינים חברתיים -הייתי ממליצה לך להתעניין באירגון 'לבב'.[בתקווה שהוא מעוניין ביצירת קשרים ]
ועוד..
25/04/15 22:02
131צפיות
האם לך יש נסיון או למי מהמשתתפים בפורום לגבי קבלת קצבת נכות /סל שיקום בבטוח הלאומי? האם אפשר על סמך איבחון של גידי קורן בלבד לקבל אותם? כי הרי מדובר על פגיעה פיזית (כמובן עם השלכות נפשיות..)
אני גם אשת מקצוע ומפנה לא מעט אנשים לועדות נכות. אתה צריך להיות מדויק מאד בפנייה שלך אליהם כדי לזכות בהטבות כלשהן.
לכן חשוב לי ללמוד מנסיון.. אם קיים.
אם יש לך פייסבוק
25/04/15 22:25
117צפיות
כדאי שתפני לקבוצה של אריאנה מלמד, מאחר ושם מתרכזים מאמצים רבים שהתסמונת הזו פגעה במשפחתם. לכן להערכתי הסיכוי לקבל תשובה מבעלי נסיון גדול יותר שם.
לצערי
25/04/15 22:26
118צפיות
פה אין לי ניסיון.
מה שאני יודעת- שועדות הביטוח הלאומי מקשות מאד בכל מקרה. ואלכוהול עוברי היא 'חיה' לא ממש מוכרת פה. חשוב להביא לועדה של הביטוח הלאומי מקסימום מכתבים ממקסימום אנשי מקצוע,וכפי שכתבתי קודם זו תסמונת שמשיקה בחלקים שלה להרבה מצבים אחרים.
אולי כדאי לך לפנות לקבוצות פייסבוק שיש בהם מאומצים בוגרים.
לפני 'לילה טוב',קריטי להוסיף ..
26/04/15 01:00
125צפיות
כתבתי בתגובה קודמת
 
"תראי הרבה אנשים אומרים שיש להם רתיעה מפנייה למרפאת בריאות נפש אבל בסופו של דבר מה שקובע זה איך מקבלים אותם מי מחכה להם ועד כמה איכפת מהם."
 
זה לא רק זה.
לא פחות קריטי-עד כמה הבן שלך עצמו מעוניין בעזרה להרגשה טובה יותר ולהשמה במסגרת עבודה פרודוקטיבית.אני מקווה כך,אולם לפעמים הורים רוצים את הטוב בעבור ילדם בעוד שהוא עצמו 'נמצא במקום לגמרי אחר'. הבחור כבר בן 19 ,ונחוץ מאד שיתוף הפעולה שלו על מנת שיתקדם.
אני מציעה שלפני קביעת תור במקום כזה או אחר תערכו אתם ,ההורים עם הבן שלכם שיחה מקדימה,בררו את המוטיבציות,וכו.
 
רק לגבי הפסיכיאטר (כי על השאלות איני יודעת לענות)
25/04/15 23:18
144צפיות
האם ניסיתם להחליף? מאוד חשובה הכימיה בין המטפל למטופל, וזה עניין מאוד אישי ואינדיבידואלי. כמו שכתבה חייכנית, אולי לפסיכיאטר אחר תהיה לו תגובה חיובית יותר.
מאחלת המון כוחות והצלחה בסיוע לבנך.
מוסיפה
26/04/15 19:36
89צפיות
לטעמי לא נכון להיבדק במקרה זה על ידי נוירולוג.
משום שהתוצאות של תסמונת מלאה הן התנהגותיות ורגשיות ,ופסיכיאטרים 'מכסים' שטח פרמקולוגיה רחב הרבה יותר מאשר נוירולוגים.
הייתי מסבירה לו שפסיכיאטרים הם רופאים שאמונים על קשיים של היחיד בעולמו הפנימי רגשותיו והתנהגותו.לא חייבים להשתמש בביטוי 'בריאות נפש'.
בכלל ספקטרום האנשים שמגעים למרפאות לבריאות הנפש הוא הרבה יותר רחב מאשר 'חולי נפש'.ביחידות הילדים [עד גיל 18]על פי רב הרב המכריע אינם חולי נפש.
חלק מהבעיה של התסמונת
26/04/15 20:55
133צפיות
הוא אי הבנה / קושי בתובנה של הבעיות שיש.  מבחינתו אין בעיה. הבעיה היא אצלי. ולמה הוא בכלל צריך לקחת רספירדל?? זה הרי סתם רצון שלי לסמם אותו.  זה ממש מוח של חייזר. אין יכולת לדבר בהגיון אז השיחה מהר מאד מגיעה למבוי סתום.
גם אין הבנה בין סיבה לתוצאה. זה מסובך להסביר למי שלא שומע שיחה כזו. והקושי הוא גדול כי הוא ניראה בן אדם רגיל אבל הוא ממש ממש לאאאא!!! אז לך תשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר. נתחיל מאיבחון אצל רופא (פרופ גידי קורן) ונתקדם משם. 
הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי. ויש לנו פסיכיאטרית מקסימה (הולכים רק למעקב תרופתי אחת להרבה זמן)
כשנצטרך לעמוד מול בטוח לאומי נחשוב שוב מה עושים.  חשוב לי לשמע מנסיונם של בעלי ההפרעה הגדולים או הוריהם. איך מתמודדים? כמו עם מחלת נפש? כמו סוג של אספרגר? אוטיזם? כי לפעמים זה מתנהג כך..  
 
האמת,אמא של
27/04/15 05:14
104צפיות
שגם אני לא מתה על המושג 'חייזר'.או 'מוח של חייזר'....
שיח של אמא ובן,עדיין מתבגר,הרבה פעמים ובלי קשר לאבחנות כאלה ואחרות ,יכול להעלות חוסר קומוניקציה 'זועק לשמיים' בעניינים טריויאליים וגם חשובים. בכל העניינים. 
והרבה פעמים,כדי להיות מוכן להיות רצפטיבי לטיפול תרופתי או אחר ,חשובה מאד עבודת הכנה,לעיתים רב שלבית. פסיכיאטר של נוער הוא פסיכיאטר שאמור להבין היטב את הצורך לגעת בלב המטופל ,והוא לא רק מאבחן ונותן מרשמים.שיחה משותפת בעניינים החשובים הללו ביחד עם גורמים מטפלים יכולה למתן את המתח שקיים ביניכם ,ואולי לתרום לייסודו של מרחב חדש.לפעמים נחוץ תהליך של שיחות לפני לקיחת תרופות או פנייה בכיוון אדפטיבי אחר.
באלכוהול עוברי נוטים להיות פגועים התיפקודים דווקא הגבוהים של המוח ,כולל איכות התקשורת עם הזולת,ואולי לכן את חושבת על אספרגר. כשיש 600 סימפטומים פוטנציאליים,ברור שיש השקה עם אבחנות אחרות,ואולי ב-M R I  אפילו תהיה תמונה דומה.להערכתי היום אבחנת אלכוהול טובה בעיקר לענייני זכויות [או לפחות פוטנציאל של זכויות ] וכן מסר למטפלים ולהורים שמדובר במצב שהוא תשלובת של כמה וכמה עניינים.אין תרופות ספיציפיות לאלכוהול,מנסים במחקרים מתהוים לראות אם יש שיטות טיפוליות טובות ו'תופסות' יותר מאחרות. במחקרים ותיקים ועתיקים נמצא שמה שהכי קובע הוא הקשר הנרקם בין המטפל למטופל ושהוא זה שבהדרגה תורם ליצירת שינויים מבורכים.
אגב,גם ילדי אספרגר ואף אוטיזם ברמות עמוקות יותר מסוגלים ,בתוך תהליך סבלני לקשר טוב ומיטיב עם מטפליהם.וזה מאד מרגש ומתגמל .
 
השתמשתי במושג
27/04/15 08:28
102צפיות

"חייזר" רק כדי לתת מושג לכמה התקשורת היא תקשורת לא רגילה. במהלך ה 18 שנה עשינו כל שיכולנו ואף יותר. הקשר איתו הוא חיובי  וטוב. הוא נשמע לנו בהרבה מובנים והוא ילד טוב בבסיסו, אך חלש, בלי כוחות אגו, מושפע בקלות, ויש רמה של שיחה שהיא בשני קווים מקבילים. כיוון שחלק מהבעיה של התסמונת זה פגיעה בתובנות, בהבנת הקשר בין סיבה לתוצאה, בהבנת קודים חברתיים, בבעיות מוסר.. כאן הבעיה. הוא חושב שאיתו הכל בסדר והרבה מאד לא בסדר. ואין הבנה. ויש מצבים של סיכונים שהוא לא מבין שהם מסוכנים עבורו. ויש פוטנציאל לעבריינות. ויש פוטנציאל התדרדרות וכל הזמן צריך להשגיח ולעמת אותו אבל בגלל כל הסמפטומים שציינתי התקשורת כאן מאד מאד קשה.
 
º
שלחתי
27/04/15 22:24
22צפיות
עצוב עצוב לקרוא
27/04/15 00:09
137צפיות
הילד הלך לעשרות "מומחים"ואף אחד לא חשב שאולי מסובך מה תסמונת.לדעתי הלא מלומדת הריספירדל הכל כך אהובה עי הפסיכיאטרים גורמת להמון נזקים שמעתי שעדיף ריטלין ודומיו.שכן היא תרופה נוירולפטית אפילו במינון נמוך.לכי לדר סנצקי  אולי יוכל לעזור לכם
האם יש פה משפחות אומנה?
26/04/15 16:06
147צפיות

אני עושה עבודה סמנריונית על ילדים ביולוגים במשפחות אומנה.
כלומר, על הילדים הביולוגים של הורי האומנה.
אם יש פה הורים במשפחות אומנה ויש להם ילדים ביולוגים בגילאי 12- 18 שיוכלו לענות על השאלון הבא?
זהו שאלון אנונימי!
אני ממש זקוקה לעזרתכם! בבקשה!
 
כן, יש כאן כמה משפחות אומנה
26/04/15 18:34
145צפיות
ואני בינהן.
וגם יש לי ילדים ביולגים (גם) בגילאים בציינת.
אז באמת מתוך רצון לעזור לך ומכיוון שלא כתבת מה את מעוניינת לבדוק, נכנסתי לשאלון.
צר לי! לילדים שלי השאלון הזה לא מתאים. לא מכירה נערים מתבגרים שיענו ברצינות על שאלון כזה "רגשי" (ואנחנו דווקא משפחה שמדברת רגשות). השאלות הנוגעות לאח האומנה יוצרות ריחוק בינו לבין האחים האחרים וכן הן מתאימות למשפחות בהן ילד האומנה קרוב בגילו לילדים הבילוגים.
לצערי, לא אוכל לבקש מילדיי לענות לשאלון זה.
 
רק אספר לך סיפור שקרה באמת, במשפחתנו (וזאת כדי להבהיר שאצלינו עניין האומנה בכלל לא רלבנטי לקשר בין הילדים):
שני ילדי (גילאי 10, 14) שוחחו בינהם על ילד מהישוב שעבר להתגורר עם דודיו בישוב אחר.
ש: אני חושב שהוא עבר לדודים כי כאן לא היה לו טוב ססית הספר
ת: זו לא סיבה! ההורים שלו לא מצליחים לחנך אותו ולא אוהבים אותו ולכן שלחו אותו לדודים
אני: אני דווקא חושבת שבגלל שההורים שלו מאד אוהבים אותו הם אפשרו לו לעבור למקום אחר כדי שיהיה לו יותר טוב כי כאן לא היה לו טוב. אתם מכירים עוד מישהו שלא גדל עם ההורים הבילוגים שלו????
שניהם בדממה מוחלטת. אין להם שמץ של מושג ואז ש נזכר: אה כן...ל (ילדה מהישוב) היא ילדה מאומצת אבל היום ההורים שמגדלים אותה הם ההורים שלה.
אני: אולי עוד מישהו???
ת: ש (ילדה מהישוב) היא ילדת אומנה. ההורים שלה לא יכלו לגדל אותה.
אני: נכון. ואולי עוד מישהו?
הם עושים סימנים של "אמא, תפסיקי לחפור!!!" ואומרים שממש לא מכירים עוד מישהו שלא גדל אצל הוריו הבילוגים.
אני: ע שלנו...?
שניהם יחד: אבל זה ממש לא אותו הדבר! אותו מאד אוהבים. גם אנחנו וגם ההורים והאחים הבילוגים (מכירים אותם) אבל פשוט אצלינו יותר טוב לו. הוא לא נחשב...!
והלכו לשחק בעניינהם.
 
(גם) מכאן אני מסיקה שאצלינו אין ממש הבדל בקשרים בין הילדים הבילוגים לבין עצמם ובינם לבין ילד האומנה המדהים שאיתנו. הוא חלק מלא מהמשפחה ולא שום דבר חריג מבחינתם.
º
כמה אהבה בין שורותייך - בא לי ממש לחבק את כולכם!
28/04/15 08:00
23צפיות
º
תודה!
28/04/15 19:05
10צפיות
כן, אנחנו משפחת אומנה חדשה!!
06/05/15 09:19
6צפיות
עכשיו קראתי את השאלון וכן, לדעתי זה מתאים לילדיי אנחה אותם להיכנס ולענות. אנחנו משפחה עם 3 ילדים ביולוגייםוהצטרף לביתינו ילד חדש בן 3.5 מדהים!!!!!!!!!!!! ויש לי הרבה רגעים שממש בא לי לשתף במה שאנחנו עוברים... כי זה עוצמתי ומדהים!!!
זהות ושייכות
22/04/15 06:39
332צפיות
על רקע ימי הזיכרון והשואה יש לי משהו לשתף בנושא של שייכות וזהות.

ביתי (10) עסוקה במי היא. כמעט כול שיחה איתה מרגישה כמו הודעה שמסתכמת ב"הנני". כול וויכוח, כול בקשה, ולפעמים סתם אמירה כוללת בתוכה קריאת קרב "הנני!".
האמת שמתי שמסתכלים על זה בלי להתעצבן יש בזה משהו אפילו מקסים – היא יוצאת מתחת לסינר שלנו ומכריזה לעולם "הנה אני – הנני". יש לה דעות על הכול, היא רוצה להחליט על הכול, דורשת עצמאות ופרטיות, מגלה אחריות, מגלה עניין בנושאים כמו פוליטיקה, חוק וסדר, אומנות, אהבה, ועוד ועוד...ממש מתחילה להיות אדם בוגר. עדיין קטן ובוסרי אבל בהחלט בעל אמירה. פשוט מקסימה (למרות שיש ימים שבהחלט בא לי למרוט את שערותי...).

גם על הצפירה יש לה דעה – "זה מעצבן". בפעם הראשונה שהיא אמרה לי את זה בהתרסה שבוע שעבר די הזדעזעתי. שאלתי "למה?" ענתה "למה בכלל שאני יעמוד בצפירה, אני בכלל נולדתי ב XXX, אני לא מפה!"

מה זה! במה שגיתי! חשבתי שהנחלתי לה ערכים, אידיולוגיה של אהבת אדם, התחשבות בזולת, וגם תחושת שייכות חזקה. פתחתי בנאום חוצב לבבות על החשיבות של יום השואה לזיכרון העבר וחשיבותו לעתיד, על אוניברסאליות של פגיעה באנשים על רקע שיוכם הדתי/אתני/מגדרי, וכו'...

היום, ששוב אמרה את זה בערב לפני הצפירה הקשבתי אבל לא אמרתי כלום. במהלך כול השבוע בין יום השואה ליום הזיכרון החמודה לא הפסיקה לשאול שאלות, לדאוג למשפחות שכולות, להביע כעס על העוולות, לחלום על עולם בלי מלחמות, ולהמשיך להגיד בהדגשה "אבל אני בכלל לא מפה".

הערב, אחרי הצפירה בה עמדנו ביחד כולנו, אחרי המקלחת וההתארגנות לקראת השינה, היא שוב באה לשאול שאלות קשות על יום הזיכרון. לאחר שקיבלה תשובות (יש דברים שממש קשה להסביר)  אמרתי לה שמי שמתעניין ודואג כול כך זה מישהו שמאד אכפת לו, מישהו ששייך לפה.
היא הסתכלה עלי, לרגע התבלבלה, המבט בעיניים סימן לי שהיא מסכימה, אבל הבינה ש"חשפתי אותה". בבת אחת שינתה גישה ושוב הודיעה החלטית "אבל אני נולדתי ב XXX, אני לא מפה!"
 
אני רואה את זה כחלק מהתהליך של הגדרת הזהות. לבדוק מי אני ומאיפה באתי. מודה שלפעמים זה מבלבל אותי וצובט לי את הלב. ומצד שני ניראה לי שאין לי מה להתנגד או לשנות בתהליך שהיא עוברת. כאילו היא צריכה "להרוויח" את השייכות שלה. והיא הכי שלה בעולם.
 
האם הילדים שלכם גם עסוקים בהגדרת הזהות שלהם ובבדיקת השייכות? 
 
בא לחבק אותה.
22/04/15 08:35
149צפיות
כתבת מרגש,ישיר ,פשוט,אמיתי,מקסים.
וכזאת בדיוק נשמעת ילדתך.
אצלנו[גיל 12.8],אחרי סדרת סיפורונים לפני השינה ,מדי פעם ,על ההיסטוריה הרחוקה,שסיפרנו  עד גיל 9.5,יש היום חוסר רצון מוחלט מצידו  לדבר על כל עניין שכרוך באימוץ. ויתור על עבודת שורשים כדי לא לציין בשום דרך שהוא גם מפה וגם משם [הויתור זכה להבנה מלאה בבית הספר] ושמחה בכל טיול בארץ שכולל הכרות עם 'שבילי עיזים' ,פרחים וצמחים.גם כעס אדיר על ילד מהכתה החדשה שהכיר אותו מקודם ו'גילה את הסוד שלי'.
היום הוא לגמרי מכאן.במוצהר.
כשלבש כחול במקום לבן לטקס יום השואה בבית הספר אמר לי 'אמא אני מספיק יהודי גם ככה'.
תחושת שייכות עמוקה ועם זאת-אני משוכנעת שבפנים 'רגל פה רגל שם'.
 
בתי לא רוצה לשמוע כלום על אימוץ
22/04/15 11:03
171צפיות
בקושי מתעניינת בנושא(בת 7).אינה מסתכלת באלבום.לפעמים רואה את סרט האימוץ ולא שואלת שאלות נוקבות.כן מספרת לילדים שאומצה.ולכן אנחנו גם. משתדלים  לא לדבר על זה עם אחרים(היא לא מרשה לנו)
העיניין הוא. שגם שאר ילדינו (ביולוגים)נולדו בעזרת טכנולוגיות לא שגרתיות(בזמנו).לכל ילד יש את סיפור הלידה שלו והחלטנו לא להדגיש את ההבדל בינהם
עבודת שורשים, אני כן עשיתי,
25/04/15 01:47
104צפיות
ואני מאומצת מגיל שלוש שנים.
שחכתי להגיד שבעבודה עצמה
25/04/15 01:50
92צפיות
לא נזכר שבאתי מהאימוץ, אלה רגיל...
בעיני טעות לוותר על עבודת שורשים
25/04/15 02:02
85צפיות
שתי הבנות שלי עשו, האחת ציינה את עובדת האימוץ, השנייה לא, כל אחת מה שהתאים לה מהמקום של יש ולילדים שאומצו יש משפחה בה הם גדלים ויונקים משורשיה.
אנחנו עזבנו קצת לפני עבודת השורשים, אך כבר דובר עליה
26/04/15 04:19
71צפיות
לפני שבתי ידעה על המעבר הצפוי והיה ברור ממה שהיא אמרה שהיא כן התכוונה להזכיר את האימוץ בעבודה. מה שכן - היא וגם אחיה בהחלט התכוונו לנצל את העובדה שאחיהם הבכור כבר כתב עבודה לפניהם והשקיע בתחקיר, ביצירת עץ המשפחה, כתיבת ביוגרפיות וכו'. הם תכננו לעשות לעצמם חיים קלים וכשנודע להם שבסוף לא יגיעו לכתיבת העבודה די התבאסו כי עד שכבר יש עבודה שמישהו אחר הכין עבורם את רובה, לא יוכלו ליהנות מזה.
אישית, אני חצויה באשר לחובה של עבודת שורשים דווקא אף על פי שברור לי שבמקרה הפרטי שלנו לא היה בזה שום דבר בעייתי. לדעתי "שורשים" צריך להיות מראש רק אחד הנושאים לבחירה של עבודה גדולה, מתוך התחשבות בילדים שיש להם באמת בעיה לכתוב על המשפחה שלהם (ילד יתום, משפחה לא מתפקדת או מתעללת או כל רגישות אחרת). לא כולם גדלים במשפחות שהם יכולים או גאים לכתוב עליהן. לא צריך לתת לילד תחושת חריגות אם אינו בהכרח רוצה לכתוב על נושא המשפחה.
בני עשה עבודת שרשים בלי למצמץ
25/04/15 15:13
113צפיות
לפני שהגיע לשלב הזה שמעתי מכמה משפחות וגם קראתי בפורום שיש כאלה שמדלגים על המטלה הזו. כשלינדו הזכיר בכיתה ז' את הנושא שאלתי אותו אם הוא רוצה לעשות את זה, או שהוא מעדיף לעשות עבודה על נושא ניטרלי, או לדלג לגמרי. ידעתי שאני יכולה לשחרר אותו מהעבודה אם הדברים גורמים לו אי נוחות. הוא הסתכל עלי כאילו אני עב"ם ואמר שבוודאי שיעשה. כמו שאר הילדים.
כשכתב על עצמו ציין שנולד בגוואטמלה, ציין את העיר בה נולד. בפרקים שעוסקים במשפחה שלו סיפר עלינו, על אחותו, על הדודים והסבים משני הצדדים. בסוף העבודה היתה שאלה אם יש במשפחה משהו שאפשר לכתוב עליו סיפור או ליצור סרט. חשבנו שיזכיר את עלילותיהם של הורי החלוצים שממש בידיהם ובנשק שלהם השתתפו בהקמה ובבניה של המדינה. חשבנו שאולי יספר על ההורים של האיש ששרדו מחנה עבודה ועלו ארצה להתחיל חיים חדשים. לינדו חשב אחרת. "טלנובלה, הסיפור שלי", ובקטע הזה התיחס לאימוץ. לאישה שחיה בתנאים שלא איפשרו לה לגדל ילד, לתינוק שהיה זקוק למשפחה, למשפחה שהשתוקקה לילד ולאימוץ שהיטיב לשלושת הצדדים באותו זמן. טוב, במשפחה שלנו ובישוב שלנו האימוץ היה גלוי וידוע כך שלא היה מטען רגשי בהתיחסות אליו.
אוהבת מאוד את המשפט האחרון
26/04/15 23:30
49צפיות
בדיוק: כשאין סודות ושקרים אין מטען רגשי כבד, אלא מדובר בעובדות ביוגרפיות.  
לא קשור לסודות ושקרים
27/04/15 00:10
45צפיות
איש איש ובחירותיו באילו עובדות ביוגרפיה הוא משתף מעגלים חברתיים שונים. גם לא חושבת שסודות ושקרים הם הגורם הבלעדי שמשפיע על המטען הרגשי. אפשר גם אפשר להכין עבודת שורשים גם מבלי לאזכר את עובדת האימוץ. אצלנו העבודות הללו הוצגו לכל דכפין וילד אמור להרגיש בנוח.
מסכימה גם איתך :)
27/04/15 12:35
28צפיות
כפי שהדגשתי בהודעתי הקודמת, אני התייחסתי למשפט האחרון של משתפרת: "במשפחה שלנו ובישוב שלנו האימוץ היה גלוי וידוע כך שלא היה מטען רגשי בהתיחסות אליו". כלומר התייחסתי באופן כללי לנושא: מה עדיף, לנסות להסתיר את האימוץ או לא. לא התייחסתי לעניין עבודת השורשים. לגבי עבודה זו, מסכימה איתך מאוד, שאפשר להכין את העבודה בדרכים שונות ושאחת מהן היא לא להזכיר בה את עניין האימוץ. 
 
כפי שכתבתי המון פעמים בעבר, אני מבחינה בין שקרים וסודות לבין שמירה על הפרטיות. אפשר ורצוי בהחלט לשמור על הפרטיות (כל אחת ואחד עם הצורך השונה בפרטיות). לא על כל נושא חייבים לשוחח עם כל אדם ובכל מצב. 

 
שתיכן נשמעות מקסימות.
22/04/15 08:52
153צפיות
אני מניחה שלכל ילד יש אופן התמודדות אחר עם מוצאו, וזה טבעי ונורמלי כי כולנו שונים. לדעתי את מגיבה בצורה מאוד נכונה ותומכת.
שלי בת 14 בעוד יומיים. מעולם לא הביעה כל פקפוק בזהותה היהודית, נהפוך הוא. התחושה שזה משהו שטבעי לה לגמרי. מכל בני המשפחה, יש לה הכי הרבה זיקה לעניינים כמו כשרות, חגים ועוד. אין לה קושי לדבר על אימוץ (היא בדרך כלל לא מעלה את העניין מיוזמתה, אך כשהוא עולה היא מתייחסת אליו בטבעיות ובענייניות) והיא לא מנסה להסתיר אותו, אך התחושה שלי שאין לה ספק או חוסר בטחון בכל מה שקשור לזהות שלה כיהודיה. אני אף מאמינה שהיא גאה בה. המזכירה בבית הספר שלה בארה"ב יהודיה והן ממש התיידדו ובתי אף מלמדת אותה קצת עברית ומנהגים, ואף כשבני הבכור בא לבקר היא ביקשה ממנו להביא מטעמים ישראלים שהיא שמעה שהמזכירה אהבה כשביקרה בארץ, והביאה לה בתור כיבוד לבית הספר. גם את החברות (שברובן סיניות והודיות) היא מלמדת כל מיני דברים על יהדות, עברית וכד'
שכחתי לציין שמצד שני היא מדי פעם "משוויצה" בזה
22/04/15 13:42
137צפיות
שהיא יודעת רוסית יותר טוב מהאחים שלה (לא שרמת הידע שלה כל כך גבוהה, אך טכנית היא צודקת, כי שלהם גרועה עוד יותר).
מרגש ומקסים!
22/04/15 09:05
91צפיות
התהליך שהיא עוברת, השותפות שלך בו, והמקום הזה שאת נותנת לה בתוכו. מרגש ומקסים!
 
היכן נולדתי ואיפה אני חי
22/04/15 10:20
113צפיות
את אכן מדברת איתה ומנסה לעזור לה לחבר את החלקים השונים באישיותה.
היא משם, נולדה שם. החיים שלה- כאן, לגמרי.
ההשתייכות שלה איננה בלעדית, אך כשם שהחיים כאן לא מבטלים את המקור שלה כך מקום לידתה לא מבטל את השתיכותה למקום בו היא חיה. דואליות, ואת הדואליות הזו כדאי לה לקבל.
דוגמא? הורי היו חלוצים. הם נולדו במדינות במזרח אירופה, בתרבות ובשפות של אותן מדינות, ועלו ארצה בגיל עשרים. כאן למדו עברית, למדו עיסוקים שהתאימו לארץ הזו וחיו כאן את חייהם. כשפרצו המאורעות הם לא אמרו "אני לא מכאן" אלא הצטרפו להגנה. כך במלחמות. כך גם בתקופות שקטות יותר. והם (כמו רבים רבים שעלו ארצה) היו שייכים לגמרי לארץ הזו, למרות שחייהם התחילו במקום אחר.
נכון שבתך הגיעה ארצה לא מתוך בחירה שלה עצמה, אך כל חייה כאן. הבית, המשפחה, החברים, התרבות לפיה היא גדלה. זו מהות השייכות. זה מה שהייתי מנסה להסביר לה אם היתה מוכנה לשמוע, אך הרבה יותר חשוב להקשיב לה. חשוב יותר מלהשמיע. לאפשר לה לאוורר את התחושות ולדעת שהדברים אינם נגדכם, אלא בעד עצמה.
אין ספק שהיא מנסה להגדיר את עצמה לעצמה, חלק מתהליך ההתבגרות בו האישיות העצמית צריכה לעבור הפרדות מהאישיות של ההורים. כשאתה מאומץ ומראש ההשתייכות שלך איננה מובנית מלידה, התהליך הזה מפחיד יותר. התגובה יכולה להיות שונה בהתאם לאישיות של הילד. לטעמי עדיף אישיות דעתנית וחזקה מאישיות תלותית שהופכת להיות מרָצָה.
מקווה שבמהרה היא תפנים שהיא אכן לא מפה, אך היא פה.
והיייתי רוצה להוסיף עוד כיוון.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/04/15 22:51
85צפיות
יתכן שלצד עיסוק בזהות או מעבר יש כאן גם ביטוי לפחד/ים.
 
בנותי בנות 8.10 ו- 9.10. לפני כשנה הקטנה החלה ומיד הצטרפה לכך הגדולה בהכרזות שהן ממוצא ... ולכן לא צריכות להתגייס לצבא ואינן מתכוונות להתגייס.  בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת מעבר לעיסוק בזהות. ניסיתי גם את גישתה של משתפרת שגיוס לצבא זו חובה אזרחית של כל מי שגדל כאן והוא אזרח ישראלי. וזה לא ממש השפיע. ואז בראש השנה בכיתה של הקטנה כל אחד היה צריך לכתוב שלוש משאלות שהיה רוצה לעצמו בשנה החדשה. הקטנה כתבה שהיא רוצה שכשתהיה בת 18 יהיה לה מספיק כסף ליסוע למדינת המוצא שלה כי היא לא רוצה להתגייס לצבא כי היא לא רוצה למות. התברר שבעקבות צוק איתן היא קישרה את הצבא עם מוות של חיילים ולכן כבר עכשיו חיפשה דרכים לא להגיע לצבא. באופן דומה כשהתחילו ללמד בבית הספר על השואה היא עסקה באופן אובססיבי בנושא הצפירות, הביעה מורת רוח שהן נערכות ולמה ראש הממשלה חושב שהצפירות עוזרות לנו לזכור את אלה שניספו בשואה/חללי צה"ל ושהיא לא ישראלית אלא .... ולכן לא צריכה להיות בצפירה. היא ביררה מתי בדיוק תהיה הצפירה, כמה זמן ואפילו ביקשה לא ללכת לבית הספר, דבר שגם כשצריכה להישאר בבית כי חולה נתפס על ידה כעונש. בשלב מסויים אמרה שהצפירה מזכירה לה את האזעקות וזה מפחיד אותה. כמי שמתגורר בטווח הארבעים ק"מ חווינו לא מעט אזעקות בצוק איתן ובחומת מגן.  אז מתברר שהחשש אצלה  יוצא החוצה כביכול בעיסוק בזהות, או בשילוב בעיסוק זה. 
בסביבתנו יש הרבה ילדים ביולוגיים שלא נולדו בישראל
23/04/15 01:27
120צפיות
ילדים ביולוגיים להוריהם. לרובם המכריע גם משפחות בארצות מוצאם ויש המבלים בשיטתיות את החופשות אצל בני משפחה בחו"ל. גם במשפחתנו יש מי שנולד בישראל ומי שלא כך שזה אף פעם לא היה אישיו. שלשום בשכבה של הקטנה, כיתה ח', התקיימה סדנא בנושא זהות ישראלית ויהודית. על אף שהסדנא הייתה חובה הגיעו פחות ממחצית התלמידים ורק חמישה הורים. פרט לילד ממוצא אתיופי לכולם היה ברור מאליו שהם ישראלים גם אם בעתיד יחליטו להתגורר במקום אחר על הגלובוס. הילד ממוצא אתיופי נימק שלא מרגיש ישראלי בגלל היחס.
אני לא בטוחה שמקום הלידה עצמו הוא כל האישיו כאן.
23/04/15 04:52
85צפיות
לדעתי עשוי להיות הבדל בתפיסה העצמית של ילד שהיגר ביחד עם משפחתו (שזה מה שקורה לרוב עם ילדים ביולוגיים של עולים מרוסיה וממדינות נוספות) לבין ילד שאומץ, שכל משפחתו היא ישראלית (וגם אם במקור עלתה מאיזשהו מקום, הרי שבעלת אותו מוצא משותף), ורק הילד ממוצא שונה. רוב הילדים העולים צריכים להתמודד רק עם המוצא השונה ביחס לסביבה, ואילו ילד שאומץ צריך להתמודד עם המוצא ההתחלתי השונה גם ביחס לסביבה וגם ביחס למשפחה. רוב הילדים העולים, גם אם לא נולדו בישראל, הם יהודים. רבים מהילדים שאומצו לא נולדו יהודים. במקרים כאלה, אפשר לדבר על שלושה דברים המרכיבים את השונות בזהות: משפחת הלידה, לאום הלידה ומקום הלידה (הכולל גם מאפיינים תרבותיים ולשוניים). ייתכן שמבחינה זו קל יותר לילדים שאומצו על ידי הורים שמוצאם מאותה המדינה שממנה אומצו, כי הם יודעים שהם הגיעו מאותו מקום, מאותה תרבות ואותה שפה. כך, לפחות צלע אחת במשולש השונות הזה מתבטלת. דרך לבטל, לפחות חלקית, את הצלע השנייה, היא גיור - אבל שוב, זה עלול להיות חלקי בלבד כי יש אולי ילדים שיחושו שעצם העובדה שהיה צורך לגיירם מצביעה על כך שזה בכל זאת שונה מלהיוולד יהודי כמו הוריהם. הצלע השלישית, כלומר משפחת הלידה, כמובן תמיד תישאר שונה, שלא כמו אצל ילדים ביולוגיים עולים.
ברור שלא כל ילד ולא בכל שלב בחיים יחוש את השונות הזאת או יוטרד ממנה (כאמור, אני ממש לא רואה שבתי הייתה מוטרדת מזה אי פעם), אבל אין זה מפתיע שיש ילדים שכן רגישים לזה, במיוחד אם הם מקבלים מסרים ברוח זו מהסביבה (כגון מחברים בכיתה). אגב, גם לחלק מהילדים העולים יש תחושה של חוסר שייכות וחוסר ביטחון במדינה שאליה עלו למרות המוצא המשותף עם המשפחה. לי, אגב, אף פעם לא הייתה תחושה כזו, לא בתור ילדה ולא אחר כך, אך אני מכירה עולים, ואף עולים ותיקים, שכן מרגישים לא שייכים, ועם הרגשה אי אפשר להתווכח.
º
השאלה מה הטריגר לתחושה של שונות
23/04/15 15:08
39צפיות
אני מניחה שיכולים להיות כמה טריגרים או שילוב שלהם.
23/04/15 21:20
47צפיות
יש טריגרים ברמה האישיותית, יש ברמה הסביבתית. יכולה להיות השפעה לגיל האימוץ, לחוויות לפני ופוסט אימוץ. עובדה שהיא בכללי, אפילו ללא קשר לאימוץ, יש שונות בין איך שאנשים תופסים את עצמם, את מקומם בחברה, את מידת שביעות רצונם מהמקום הנוכחי שהם תופסים בחיים, מגורלם.
ברור שיכולים להיות כמה או שילוב
23/04/15 22:35
44צפיות
אילו מי מהבנות שלי הייתה מעלה דברים כאלה הייתי מנסה לדלות מה הביא אותה לזה. למשל הילד האתיופי אותו הזכרתי אמר במפורש שהסיבה היא היחס.
גם אני הייתי מנסה להבין, אבל היות שהשאלה הייתה
23/04/15 23:54
47צפיות
ברמה העקרונית, כך גם עניתי עליה.
זהות ושייכות
23/04/15 07:26
100צפיות
לדעתי ומנסיוני כאב לשני טינאייג'רים, חשוב לזכור שני דברים כדי "לשרוד" את מסע ההורות עם לחץ דם סביר  
האחד הוא שהורות היא ריצה למרחקים ארוכים ולא מסתכלים על השעון באמצע המירוץ כי זה סתם מכניס ללחץ. היא רק בת 10, עוד תשמעי ותחווי ממנה פנינים לכל מיני כיוונים. לפני כשנתיים, הבן הגדול שלי שבקיץ מתגייס לצה"ל ניהל איתי וויכוחים נוקבים על זה שהוא החליט שהוא לא רוצה להיות חלק מהעם היהודי, הוא "אוניברסלי", וכל זה לפני המסע לפולין. מחשבות שלנו לעצמנו כמו שאת מתארת "מה זה! הרי חשבתי שהנחלתי וחינכתי וכו' וכו'...." רק מעלות את לחץ הדם שלנו, לא שלהם  
השני הוא לזכור לא לקחת אשמה כשנראה ש"לא הצליח לנו" כהורים, ולא לחלק לעצמנו מדליות כשכן. השפעתנו על גיבוש הזהות של כל אחד מילדינו, גדולה ככל שתהיה, עדיין מוגבלת. להם עצמם יש חלק גדול בזה ואנחנו כהורים איננו האירועים היחידים שמשפיעים על התהליך. התפקיד שלנו, להשקפתי, הוא לסייע להם בתהליך ולא להכתיב אותו. 
מעבר לזה, בהקשר של האימוץ (כבוגר בן 51 שאומץ) אענה לך בשיר של לאה גולדברג שיש לו ביצוע מקסים של אחינועם ניני עם רוני פיטרסון. 
כאן לא אשמע את קול הקוקיה, 
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג, 
אבל בצל האורנים האלה 
כל ילדותי שקמה לתחיה. 

צלצול המחטים: היה היה 
אקרא מולדת למרחב השלג 
לקרח ירקרק כובל הפלג, 
ללשון השיר בארץ נכריה. 

I remember those snow-capped mountains 
and a song on FM 93 
oh my darlin' I have grown with you 
but my roots on both sides of the sea 

אולי רק ציפורי מסע יודעות 
כשהן תלויות בין ארץ ושמים 
את זה הכאב של שתי המולדות. 

איתכם אני נשתלתי פעמים, 
איתכם אני צמחתי, ארנים, 
ושורשי בשני נופים שונים. 
º
איזה שיר מקסים
23/04/15 19:50
16צפיות
הגדרות סבוכות
23/04/15 09:51
91צפיות
לפני האימוץ דאגתי ממראה הילד המאומץ. פחדתי ממראה אתני, שיסווג את הילד זר אל הסביבה, ואלינו. לא כי חששתי ממראה אתני זר לכשעצמו, אלא מכיוון שאנו מהגרים בעצמנו, וידעתי שלילד העתידי שלנו תהיה זהות סבוכה גם כך.
בסופו של דבר, אימצנו בדיוק את שחששתי מפניו. לזיו יש מראה קזחי מובהק, שעבור רוב האנשים שאינם מכירים, זהו מראה סיני ברור. 
אז היא ילדה פלמית ממוצא קזחי, בת להורים ישראליים, שנאלצת להתמודד עם השאלה האם היא סינית.
מה היא יותר מכל זה? אין לי מושג אמיתי, מכיוון שהיא עצמה משתמשת בכל חלק מזהותה כשנח לה להשתמש בו, ומתכחשת אליו כשנח לה להשתמש באחר. חוץ מהחלק הסיני, כלומר. היא אינה סינית, ולמרות שיש לה חברות ממוצא סיני או סיני מעורב עם אירופאי, היא כועסת כשטועים לחשוב שגם היא סינית.
בהחלט כן
25/04/15 18:11
67צפיות
אנחנו מתגוררים במדינה בה נולדה הבת שלנו ולמרות האזרחות הישראלית שלה היא רואה את עצמה כסינית ולא ישראלית.
היא בילתה חודשים רבים בישראל, אפילו שהתה בממ"ד במלחמה האחרונה אבל כשאנחנו בישראל, למרות שהיא מאד נהנית, היא רוצה "הביתה".
אותה הרגשה היא חולקת לגבי יהדות. "אבל אני סינית, לא יהודיה", זה הטיעון כשבא לה לאכול משהו לא כשר או סתם להתריס בהפגנתיות.
זה צובט בלב, אבל אני זורמת עם זה כי במקרה הפרטי שלנו אני יודעת שכל נסיון לטעון אחרת רק יגביר את ההתנגדות.
קישור נחמד (באנגלית)
30/04/15 09:42
25צפיות
נתקלתי בכתבה הזו אתמול וחשבתי שתתאים לנושא השייכות.
מאומצת מסין שאומצה גם אל היהדות.
המשפחה הצליחה בשילוב בין הזהות היהודית לבין
01/05/15 08:32
22צפיות
הזהות הסינית והכל מתמצה במשפט שנאמר בסוף מפי הנערה:
I love that my hair and my eyes are chinese, but my heart and my soul are Jewish. I feel it everyday
ד

ד"ר יעקב יולנו

כירורג, מומחה בניתוחי בקע לפרטים נוספים היכנסו >>>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה