לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
"שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך"
רחל שפירא

פורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.
זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת.
הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.

החלטתם לבדוק אפשרות של אימוץ בארץ או בחו"ל? ברוכים הבאים! בפורום מאגר מאמרים, קישורים ושאלות נפוצות שעשויים לעזור. שתפו אותנו בשאלות שלא נמצא להן מענה, כולנו היינו שם- בתחילת המסע הלא שגרתי אל הגשמת ההורות, ונשמח לעודד ולתמוך. גופים מסחריים ועיתונות, נא פנו אל הנהלת הפורומים לקבלת אישור פרסום.
המשך...
הודעה חדשה

שנה טובה ממרכז פסיפס
22/09/14 23:11
22צפיות
מרכז פסיפס מברך את כל חברי קהילת האימוץ בברכות חמות לשנה חדשה של שמחה ,שלווה ,סבלנות, אופטימיות והנאה מהמשפחה.
אנחנו מברכים על היוזמה החדשה שיוצאת לדרך. אנו פועלים כגוף מקצועי (כעמותה ללא מטרות רווח) ומאמינים במעורבות של הקהילה- מאמצים, מאומצים בוגרים, אנשי מקצוע בתחום, משפחות מורחבות וכל מי שהנושא נוגע בו . הדיאלוג בין כל הנוגעים לאימוץ חשוב עד מאד כי זר לא יבין זאת.
הדרך המנחה אותנו היא שיתוף פעולה כדי לסייע לכמה שיותר משפחות הקשורות לאימוץ בכל שלב בחייהם.
איך ואיזה מידע ומתי נותנים למאומץ
20/09/14 08:48
187צפיות
שלום לכולם, מעדיפה כרגע לכתוב באילום שם ,
כי המלים נאלמות, ולא נעלמות.....
בננו שאימצנו נולד לאם הוא למעשה ילד שלישי ,
כלומר יש לו שני אחים, מה שידוע זה שהאחרים לא אומצו
מה עושים עם המידע הרגיש הזה,
מתי אומרים? באיזה גיל, אם אומר בגיל צעיר זה יהיה שם תמיד ועלול לסבך אותו במחשבות
אם אומר בגיל מתקדם, אולי ירגיש שהעלמתי מידע,
שהרי ברגע שאומר אפתח קו צרעות, למה אני? למה הם בבית ואותי עזבו בבית החולים,
אודה לסיעור המוחות והמחשבות
הנאלמת!
אני דוגלת בשני דברים:
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
20/09/14 11:24
146צפיות
1) לחכות שזה יבוא מהילד.
2) לומר תמיד את האמת, כשכמובן להתאים את המידע לבשלות ויכולת ההבנה של הילד.
 
מכאן את מבינה כבר את תשובתי. אני הייתי מוסרת לו את המידע כשישאל האם יש לו אחים ואם ישאל האם גם הם נמסרו לאימוץ הייתי עונה שלמיטב ידיעתי לא אבל אני לא בטוחה בכך. בדרך כלל השאלה לגבי אחים מגיעה איפה שהוא בגיל ההתבגרות או טרום ההתבגרות, אבל כמובן יש כאלה שזה מגיע אצלם מאוחר יותר ויש כאלה שמוקדם יותר ואחרים לא מעלים את השאלה ואז לדעתי יש לבדוק האם זה כיוון שהם עוד לא שם והנושא אינו מעסיק אותם, או שאינם מעיזים לדבר איתנו על הנושא.
º
לספר לפי גיל הילד והבשלות שלו כל ילד הוא שונה מהאחר
20/09/14 17:48
30צפיות
תודה פטפט על תשובתך
21/09/14 12:11
49צפיות
אכן גם אני דוגלת בלאמר את האמת , בהחלט !
תודה פטפט על תשובתך
21/09/14 12:11
36צפיות
אכן גם אני דוגלת בלאמר את האמת , בהחלט !
שאלה קשה
20/09/14 11:57
116צפיות
זה אכן קן צרעות, המעלה תהיות קשות. אבל המידע אינו שלנו, הוא מידע של הילדים, שאנו שומרי הסף שלו. הווה אומר - אני רואה חובב לספר, אך לספר במינון מתאים לילד. הדוגמא היחידה שיש לי היא זיו, אז אספר לגביה.
 
זיו תמיד עסקה בשאלת אחים/אחיות. כמי שגדלה עד גיל שלוש בחברת ילדים צפופה, קשה היה לה לקבל את היותה בת יחידה. להרבה דברים היא התרגלה במשך השנים, אך עובדת היותה בת יחידה עדין מציקה לה. כשהיא הייתה בסביבות גיל ארבע היא יצרה לעצמה אח דמיוני ושחי בעליית הגג. הוא היה כלכך מציאותי עבורה, שנשאלנו על ידי הורים של חברים על קיומו. זיו כבר לא זוכרת שסיפרה כאלו סיפורים, אך הם היוו את הבסיס לכך שידענו שבמוקדם או במאוחר נהייה חייבים לחשוף אותה לעובדת קיום אח ביולוגי מציאותי לגמרי. את המידע עצמו דחינו ככל שיכולנו, מבלי לשקר לה. לא זוכרת את האירוע עצמו בו סיפרנו לה, אך אני זוכרת היטב את ההתלבטויות לפני. הרבה דברים זיו אינה מספרת לנו ושומרת על פרטיותה, אבל על רצון באח לא הפסקנו לשמוע, ומדי פעם אוריאל ואני תהינו האם הגיע הזמן לספר לה. לבסוף היא אמרה משהו שהגבה אליו ללא סיפור על קיום האח הייתה שקר מבחינתינו. מכיוון שהיינו מוכנים לזה, ההורה שהיה צריך להגיב הגיב על ידי מתן המידע, ומייד עידכן את ההורה השני.
 
מאז זיו שבה לנושא ומניחה לו על פי מחזוריות לא ברורה. ברור שהוא נמצא במחשבותיה. אבל יותר במובן של אח גדול שהיא לא פגשה, ופחות במובן של מי שנשאר עם האם הביולוגית בעוד היא נשלחה לאימוץ. עם זאת, סביר להניח שגם החלק הזה של המידע יעלה לשאלות מדי פעם. זו לא שאלה קלה לעיכול, אך אם לא היינו מוכנים לעזור לה לדון בזה, אני חוששת שהיא הייתה עדין מנסה להתמודד עם הנושא, רק שהיא הייתה עושה זאת ללא תמיכה.
 
עצות אין לי. לא יודעת מה גיל ילדכם. לא יודעת אם הוא מעלה את התהיה על אחים ביולוגים, או בכלל על מקורו הביולוגי. נראה לי שזו פשוט שאלה של איזון בין הרבה מאוד גורמים אישיים, ואין תשובה אחת אחידה. אפשר לתת לו ליזום שיחה ולהגיב אליו, ואפשר להעלות נושאים כבדרך אגב ולראות כיצד הוא מגיב, כדי להחליט האם הגיע הזמן לספר לו או לא. לשמור את המידע ממנו לא נראה לי פתרון. יש גבול מסויים שממנו, גם אם הילד לא יעלה את הנושא בעצמו, הסתרת המידע כמוה כשקר, וכדאי לא להגיע לזה.
 
הדרך היחידה המוכרת לי היא להיות עם יד על הדופק, להיות מוכנים בכל רגע נתון לספר ובו בזמן לדחות את סיפור המידע ככל האפשר. אני יודעת שמשפט זה מכיל בתוכו סתירות עצמיות. זו הסיבה שאמרתי שאין לי עצות. 
תודה נוגה על מה שרשמת
21/09/14 12:15
55צפיות
ילדנו מצטרף בימים אלו למשפחה , בן שנתיים מצטרף לילדנו אכן יש המון סתירות והמון חוסר ודאות ,אחת הסיבות ששאלתי הינה שילדתי הגדולה שואלת שאלות הלוך וחזור ואנני מוכנה למסור את המידע הזה לה , בטרם אעביר למי שהמידע שיך שלו , טוב שיש עוד זמן . ......
אחים סקרניים
21/09/14 14:21
54צפיות
לגבי שביתך תדע לפניו זה לא ניראה לי בעייתי. במובן מסויים הגדולות שלנו יודעות על הקטנטן דברים שהוא עוד לא יודע כי הוא לא יכול להפנים אותם. הן רצו לדעת על המשפחה הביולוגית שלו וסיפרנו. זה לא מידע "בעייתי" במובן של טוב ורע, זאת המציאות, המציאות שלתוכה הוא גדל היום. אם זה לא "אישיו" הם מקבלים את זה כעובדות. כמובן שאחר כך הם צריכים להפנים גם את המשמעות...
 
 
יש מידע ויש מידע
21/09/14 14:33
46צפיות
כעקרון, אחים גדולים תמיד יודעים יותר מאחים קטנים. זו דרכו של עולם, ללא קשר לאימוץ.
אבל מידע שאח שלא חווה בעצמו את המידע על אחים ביולוגיים שנשארו אצל הורתם בעוד הוא נשלח לאימוץ, אינו מובן במובנו הרגשי.
מה גם שאין זה רק שיח פנים משפחתי, זה גם מה אותו אח גדול מספר לחבריו הקרובים ביותר, ולמי הם בוחרים לספר זאת. במיוחד כשלא רוצים ליצור אווירת סודיות, ולכן לא אוסרים על האחים הגדולים לספר על משפחתם וכל הידוע להם. 
אכן, המידע שלו
21/09/14 14:27
42צפיות
והוא זה שצריך לדעת אותו ראשון. במיוחד כאשר לאחים גדולים יש נטיה לחלוק את ידיעותיהם עם אחים קטנים, ואין שום דרך לשלוט המידע שיגיע אליו. בין אם זה יהיה המידע המלא לפני שיהיה מוכן, ובין אם זו תהיה הבנה שיש מידע שלא מספרים לו.
אנחנו לא סיפרנו לאף אחד על קיום אח ביולוגי גדול לפני שסיפרנו זאת לזיו. לאנשים אחרים יש תפיסות שונות מה ואיך מספרים לילד, ולא רצינו שזיו תחשף ולו למידע חלקי שלו דרכנו. כך שאפילו המקומות אנונימיים לא כתבתי על כך.
לדעתי רק מסבך ומבלבל
20/09/14 12:01
88צפיות
עלול לגרום לפנטזיות ומפחי נפש מיותרים לאורך שנים. המידע הזה ממילא נכון לנקודת זמן ויתכן שכיום הדברים השתנו. בהחלט ראוי להצטרף לפרטים רבים נוספים שאינכם יודעים על המשפחה הביולוגית. כמובן דעה אישית שלא מחייבת איש זולתי.
תודה פאניd האם מדברייך
21/09/14 12:19
54צפיות
משתמע שאת בעד להסתיר את המידע הלז ? לי אישית קשה הגישה, לחיות בשקר ולו בשל העובדה שאם חלילה יפלט העניין סיבה שניה, הינה לתת אפשרות יום אחד לחפש את השורשים או האחים .......אשמח לשמוע למה לדעתך לא .
בין שקר לאי אמירה
21/09/14 17:00
41צפיות
האם האמת ה'ישירה' שפוגעת בזולת חייבת להיאמר בכל מחיר? האם האמת הזאת מצמצמת בכהו זה את חור השחור או שמא מרחיבה אותו? האם הילדים באמת מבקשים לפתוח תיבות פנדורה או מצפים ממבוגרים להרגיע את פחדיהם? באמת שאלות שראויות להישאל. ואין לזה כל קשר לחיפוש שורשים.
מתי לספר מה
20/09/14 14:27
99צפיות
לדעתי מה שפאטפאט אמרה הוא הכי מדויק.
כמאומץ בוגר ומנוסה (50 שנה בתחום ) אני יכול לומר לך מתוך  מה ששמעתי, מכיר אישית, קראתי וחוויתי בעצמי, מאומצים עוסקים תמיד בבנייה של פאזל חייהם בנסיון להגיע לתמונה שלמה ומלאה שמספרת את הסיפור שלהם ברצף מלא חסר קטיעות וחלקים חסרים. אם תדמייני ילד יושב על רצפת הסלון ובונה פאזל גדול תשימי לב שבכל רגע נתון הוא עסוק בחלק אחר של הפאזל. יוצא מכך שבזמן שהוא עסוק בבניית החלק הימני העליון של הפאזל, יעניינו אותו רק חתיכות שקשורות לחלק הזה של הפאזל. בנקודה הזו אני מסכים עם פאטפאט שהרי אם ניתן לו חלק מסוים שלא שאל עליו ולא קשור לאיזור בו הוא עסוק עכשיו זה רק יכול לבלבל אותו. אז בעניין הזה כמו שנאמר, לחכות שזה יבוא ממנו הוא יודיע כשיהיה עסוק באיזור הזה ויחפש את החתיכה החסרה להשלמת התמונה הזו. 
החלק השני נוגע לאמת, כשאזור מסוים בפאזל מושלם וחסרה בו חתיכה או אפילו שתיים הוא יבוא וישאל. לא יעלה על הדעת לומר לילד שזו התמונה וככה היא צריכה להיות, נכון? אותו דבר כאן. נכון, המידע שמכילה החתיכה החסרה יכול להעלות תחושות לא פשוטות, יחד עם זה, חלק מתפקידנו כהורים (מאמצים או לא) הוא לעזור לילדינו להתמודד עם הרגשות שלהם ולעבד אותם בלי קשר למקורם. זה חלק מלהיות הורה. 
החלק השלישי הוא המצב שקורה לפעמים אצל מאומצים בגיל יותר מתקדם (גיל ההתבגרות והלאה) שנראה שמבחינתם השלימו את הפאזל ורואים שיש חתיכות חסרות אבל לא עולה מהם שאלה לגביהן. זה לפעמים מעיד על חשש לגעת באיזור הזה בין אם מתוך חשש מהתחושות שעלולות לעלות (אצלם בדמיון) או מתוך היסוס לגבי תגובת ההורים המאמצים לשאלה. בנקודה הזו אני כהורה הייתי מוצא את הדרך לשאול על החתיכה החסרה הזו משני טעמים. אם היעדר השאלה נובע מחשש מהתחושות אני מעביר לו מסר שאני כאן בשבילו לעזור לו, ומצד שני אם יש אפשרות שיש לו חשש מהתגובה שלי לשאלה אני מעביר לו מסר שאין ממה לחשוש ואני כאן בשבילו. בכל מקרה אני כאן בשבילו והוא במקום בטוח רגשית ולא יקרה שום דבר רע אם הוא ישאל.
בכל מקרה, השקפתי ההורית היא שעדיף להתמודד עם עובדות ידועות גם אם הן קשות מאשר לחיות עם פילים בחדר שאף אחד לא מדבר עליהם. לא בריא הורית, ילדית ומשפחתית.
הכל כמובן בשפה ומושגים שהם age appropriate ולא סתם לשפוך מידע.
מקווה שזה עוזר במשהו.  
תבורך גלעד ! אוהבת עד מאוד את
21/09/14 12:22
52צפיות
תשובותיך והדוגמאות בצידן. המון חוכמת חיים ונפש , מסכימה לכל מילה שנאמרה .
ומסכימה
22/09/14 22:29
20צפיות
מאוד עם דימוי הפאזל וכל מה שמשתמע ממנו (על תקופות שבהן מתעניינים דווקא בנושא X ואז אין טעם לדבר על נושא Y - בייחוד בגילאים הצעירים)
נושא כבד וטעון
20/09/14 18:33
118צפיות
כתבתי הודעה מפורטת והתפוז עשה רענון של הדף ומחק לי כל מה שכתבתי.
אנחנו אימצנו בחו"ל לכן כל מה שהגיע לבית המשפט היה בתיק שקיבלנו לידינו. מן ההתחלה היה לנו ברור שהכי קשה עבורנו יהיה להעביר את המידע על האחים הביולוגיים שנשארו עם האם.
אצלנו בבית השיח היה תמיד פתוח. החל מהתיחסות לתמונות מהנסיעה להביא את הבן, אח"כ- התיחסות לשוני בינו לבינינו ובהמשך תשובות לשאלות שהשוני הזה גרר מהסביבה. הוא ידע שאפשר לדבר על כל מה שקשור אליו כמו שאפשר לדבר על מזג האויר או על הגן או על כל נושא.
בהתחלה זה היה פשוט: הסיפור על התינוק שזקוק למשפחה ומשפחה שכמהה לתינוק. השמחה של הצטרפותו אלינו. כשגדל- העמיקה ההבנה שלו והגיעה התפיסה של המצב הייחודי. השאלות נעשו יסודיות יותר. זה התחיל בשאלה על שמה של האם היולדת (האמא הראשונה, כך קרא לה אז). לא זכרתי באותו הרגע אך אמרתי לו שיש בבית תיק עם מידע ואברר עבורו. לא עלה על דעתי לשקר ולומר שהמידע חסוי, מה שהיה קונה לי שקט זמני (על חשבון השקט שלו), ופוגע באמינותי בטווח הארוך. ברור שבערב בדקתי וחזרתי אליו (לא חיכיתי שישאל שוב) עם התשובה.
בהמשך הגיעו שאלות על היכן בדיוק נולד, נסיבות הוולדו, עסוקה של יולדתו ועוד ועוד. תמיד הקפדנו לענות.
בתחילת גיל ההתבגרות ביקש לראות את תיק המידע. יכולתי להסתמך על החוק בארץ שמאפשר פתיחת תיק רק מעבר גיל 18, אך העדפתי לכבד אותו ואת רצונו. התיק כתוב בשפה זרה בה אינני שולטת, אך ידעתי מספיק כדי לתרגם. היום יש יותר אמצעי תרגום במחשב, כך שכעת אנחנו יודעים עוד פרטים שאז חמקו מאיתנו. הבן באותו שלב התקשה עם אותיות לטיניות. הקראתי לו, וכשהגעתי לפיסקה שדנה באחים הביולוגיים ידעתי שמדובר במוקש רגשי כבד, אך לא דילגתי. כיבדתי את רצונו והערכתי שהוא כבר גדול מספיק כדי להתמודד.
הוא הקשיב לשמות ולגילאים (הוא הילד הצעיר ביותר של אישה מבוגרת). ראיתי איך המידע מחלחל. "ורק אותי לא..." אמר בקול מאד שקט, כמעט בלחישה, בהתיחסות לכך שיולדתו גידלה את האחרים. הוא לא דברן גדול, מעולם לא היה, אך אין צורך במילים כדי לחוש את הכאב.
חזרתי על העובדות שקראנו בתיק, מהן היה ברור שלא היתה לה אפשרות לגדל אותו, ויתר על כן- הצטרפותו למשפחה היתה מערערת את ההשרדות הקשה שלהם.
שנתיים אחרי כן כשהתראיין (בנוכחותי( לכתבה על מאומצים שמעתי אותו מספר למראיינת שטוב לו לחשוב שבין כל השיקולים של האם היולדת היה גם השיקול של טובתו. עם זאת אני יודעת שהנושא לא כל כך פשוט, שהיה שם כעס על היחס השונה אליו, שהיתה שם תחושת שותפות עם האחים שנותקו ממנו כפי שהוא נותק מהם- בגלל ההחלטה שלה.
וכעת הסתייגות: אני יכולתי לומר לו מה שאמרתי על סמך דברים שידעתי בוודאות. אסור להמציא תירוצים, סיבות ונסיבות. אם לא יודעים- עדיף לומר שלא יודעים מדוע דווקא אותו מסרו. לדבוק באמת.
היום אנחנו יודעים הרבה יותר מאשר אז, השליטה שלנו במידע השתפרה הרבה עם השנים. ברור לנו שאמרנו את האמת. ברור לנו גם שהנושא של אחים ביולוגיים שנשארו עם האם או עם ההורים הוא נושא טעון ומכאיב. ברור לנו שאסור לשקר ולהעלים מידע מהילד, גם במחיר הכאב. זו המציאות שלו, אלה חייו. צריך להשתדל לבנות תקשורת טובה כך שנדע מתי הדברים מעסיקים אותו ולזרום איתו לפי הבנתו, בשלותו וסקרנותו.
מאד אהבתי את הפיסקה האחרונה בדבריה של משתפרת .
21/09/14 01:00
58צפיות
השאלה הזאת היא בעצם משאלה לחסוך כאב מהילד. 
בחשבון אחרון אני לא חושבת שניתן לחסוך כאב. לא את כאב הנטישה,ולא את כאב 'העדפת האחרים' במידה שקיימים אחים ביולוגים הגדלים עם ההורים הביולוגים.
חשוב אכן שזה ייעשה כשהילד מוכן ובשל. איך יודעים מתי? מתוך הקשר האינטימי,הקרוב שנוצר עם הילד,מתוך ההכרות איתו לאורך ימים ושנים.
 
הנה דוגמה לעניין רגיש- תמיד סיפרתי לילד שלי כמו ב'פרוטוקול' שהאמא הביולוגית שלא יכלה לגדל אותו בכ"ז דאגה לו ורצתה שיגדל כראוי ולכן הביאה אותו לבית הילדים.
ולפני שנתיים כשהיה בן 10 שאל אותי "אמא,איך אנחנו יודעים שבאמת היא זאת שהביאה אותי לבית הילדים?"
ופה תיקנתי את הגירסה,לסיפור הרבה יותר קשה,הסיפור האמיתי,[הידוע לי] שהערכתי שיעמוד בו. ותגובתו המפתיעה- "טוב,לפחות היא לא השאירה אותי בפח הזבל או בפינת רחוב". עצרתי בעד דמעותי. הוא ידע גם לשמוע את הסיפור הקשה יותר,וגם למצוא בו לבד את החלק הטוב.
בקיצור- לא להזדרז לומר אבל לא לחשוש כשמעריכים שזה זמן מתאים,על פי ההתעניינות והשאלות של הילד.
º
משתפרת היקרה כרגיל תודה ענקית לך על השיתוף שנה טובה לכם יקיר
21/09/14 05:21
20צפיות
נורא ריגשת , משתפרת
21/09/14 12:41
52צפיות
כבר היום אני חושבת איך נסע כולנו לעיירה בה נולד, ונחפש ..... אחרהם.. ואכן הכאב הגדול שלי כאמא תהיה השאלה למה אני , כבר צובט לי בלב . אבל הצדק עימך, אנני מתכוונת ליפות את העבר, אלא לסייע ולהיטיב עם ההווה והעתיד .תודה על מילותייך החכמות !!!
אחים ביולוגיים
21/09/14 08:23
94צפיות
אנחנו תמיד השתדלנו לתת את התמונה המלאה ביותר. אצלנו מסובך, שלוש משפחות ביולוגיות המון אחים ביולוגים,חלק מאומצים וחלק לא...

הם גדלו עם הידיעה שיש אחים ביולוגים. אצל אחת מהילדות לא יכולנו בכלל לחשוב על לא לספר כי יש תמונות, אצל השנייה יש מכתבים...השלישי עדיין קטן אבל כבר התייחסנו לנושא.

איפשהו בגיל 7-8 הרגשנו שיש צורך ביותר פרטים (הגיעו שאלות) וברוב טקס יזמנו שיחה קצת יותר מורכבת עם פרטים יותר מדוייקים. להפתעתנו לא עלו בה תהיות קשות, ולמרות שהתכוננו לקושי הוא לא הגיע. אני בטוחה שהמורכות של ההבנה תגיע בשנים הקרובות, אבל מקווה שיש ערוץ פתוח, או כפי שגילעד כתב, אין פילים בחדר. 

אבל מודה, שלא פעם אני חושבת לעצמי שזה לא פשוט כול המידע הזה. פעם התייחסתי אל זה כיתרון עצום שיש לנו מה לספר, אבל אם השנים מבינה שזאת לא פעם מעמסה כבדה, ועדיין מאמינה גדולה בלתת להם את כול המידע החשוב הזה, כמובן מותאם ליכולת שלהם להכילו.
 
תודה לך אוטסקו , מורכב אצלכם
21/09/14 12:45
56צפיות
אצלנו לא ידוע כלום רק הפרט על גיל האם ושזוהי לידתה השלישית מחד, הלואי ולא היה , מאידך, קצה חוט ?? ימים יגידו .
אצלנו זה עוד לא הגיע
21/09/14 11:24
78צפיות
השאלות מגיעות לאט בנתיים, פעם ב...
שאל על אבא, על המטפלת בבית הילדים. לפני כשבועיים הפתיע אותי בשאלה על שמו  הקודם (סיפרתי לו די מזמן שברוסיה קראו לו בשם אחר).
האינפורמציה על האחים אינה פשוטה, יש יותר מאחד/אחת. והוא לא היחידי שנמסר לאימוץ.
מקווה שכשיגיע הרגע אדע להתאים את התשובה, מעדיפה שיגדל אל המידע הזה, כמה שהוא מורכב.
 
תודה ליאת אכן
21/09/14 12:56
62צפיות
סיטואציה מורכבת , טוב שיש לנו  זמן ומדרגות עד שנגיע לפתחה .
º
שנה טובה ומתוקה לכולם וחג שמח
21/09/14 10:37
28צפיות
שנה נהדרת לכולם, שכל הילדים הממתינים לאימוץ יקבלו בית
21/09/14 19:30
44צפיות
ושכל המשפחות הממתינות לאמץ ידיהן תתמלאנה.
º
מצטרפת לברכה של סביון ושנה טובה לכולם!
21/09/14 19:39
12צפיות
º
שנה טובה
הודעה זו מכילה תמונות
21/09/14 22:37
54צפיות
קהילת האימוץ של ישראל
19/09/14 11:28
208צפיות
שלום לכולם, 
רציתי לספר לכם על יוזמה חדשה שקרמה עור וגידים בחדשים האחרונים 
משפחתא - קהילת האימוץ של ישראל. אימוץ הוא אירוע משנה חיים לכל הנוגעים בדבר. מעבר לילדים הנמצאים במרכז, משפיעים התהליכים הכרוכים באימוץ על מעגלים רחבים מאד סביב הילדים, ויוצרים מערכת צרכים ייחודית, רחבה ומגוונת.
"משפחתא" - קהילת האימוץ בישראל, קמה, פועלת ותפעל למען כולנו. אם אימוץ נוגע בחייכם בכל אופן שהוא, "משפחתא" היא הבית שלכם והמשפחה המורחבת שלכם. בישראל האימוץ נוגע בחייהם של הרבה יותר ממאה אלף אנשים, ילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד. זו משפחה מאד גדולה ואתם לא לבד. 
בין תחומי הפעילות הקיימים והמתוכננים של "משפחתא: 
קבוצות עזרה עצמית, קבוצות תמיכה, הרצאות, פעילויות פנאי קהילתיות, מאגר אנשי מקצוע המתמחים בתחום, פורטל אינטרנטי, קו חם לייעוץ שוטף, פעילות מול משרדי הממשלה השונים (רווחה, חינוך, בריאות וכו'), קידום חקיקה רלוונטית ומעודכנת ועוד. 
הנהגת "משפחתא" ופעיליה מחויבים לכם, חברי הקהילה, לשמש אוזן קשבת, כתף תומכת וזרוע מבצעת שתשאף לתת מענה מיטבי לכל נושא, צורך או מצוקה בכל נושא הקשור באימוץ או בתהליכים הנובעים ממנו בכל שלב לאורך הדרך.
כולכם מוזמנים להיכנס לדף של משפחתא בפייסבוק ולהצטרף. פשוט מקלידים "משפחתא" בחיפוש ומגיעים לשם. הקבוצה מוגדרת סגורה ואחד מפעילי הקהילה ייצור איתכם קשר ויאשר את הצטרפותכם. 
כמו כן אני מצרף קישור לאיוונט של הכנס הראשון של הקהילה.https://www.facebook.com/events/1478044395788604/?...;
 
 
 אני עצמי פעיל בקהילה כך שאם יש למישהו שאלות וכד' תרגישו חפשי ליצור איתי קשר ואענה על כל שאלה בנושא בשמחה. 
שתהיה לכולנו שנה טובה 
גילעד
º
זה דומה מאוד לפסיפס מה ההבדל....
19/09/14 11:55
46צפיות
נכנסתי לדף תודה אבל זאת אותה עמותה שהיתה פעם ושינתה
19/09/14 11:59
109צפיות
את שמה
אין שמח ממני ששאלת מה ההבדל
19/09/14 13:57
120צפיות
ההבדל בין פסיפס, אומץ לאמץ או כל גוף אחר הפועל בתחום היום בארץ לבין הקהילה הוא עצום. ישנם מספר גופים ויחידים הפועלים בתחום האימוץ מכיוונים שונים מזה זמן רב. הרעיון מאחורי הקמת הקהילה שאב את החזון שלו מגוף אמריקאי שנקרא THE AMERICAN ADOPTION CONGRESS
הכוונה היא לארגון קהילתי במהותו וארצי בפריסתו שיהווה מרכז מידע, תמיכה ופעילות לכל מי שאימוץ נוגע בחייו מכל כיוון שהוא. מאמצים, מאומצים, קרובי משפחה וכו'. כמו כן יהווה הארגון מרכז מקצועי בו יוכלו אנשי מקצוע לחבור זה לזה ולחברי הקהילה, ללמוד את הצרכים ולשדרג את היכולות של כל הנוגעים בדבר. 
המטרה היא להוות סוג של "תחנה  מרכזית" שבה אפשר למצוא הכל בין אם מתוך הקהילה עצמה או לקבל הפניה לגופים או אנשי מקצוע מחוץ לקהילה שאנחנו מכירים וממליצים עליהם בין אם ברמה המקצועית או מתוך הנסיון של חברי הקהילה עצמם. למשל, אם אתה עצמך נעזרת באיש מקצוע מסוים והיית מאד מרוצה מהתוצאות בטח יש הורה מאמץ אחר שלא מכיר אותך שישמח לדעת על זה וכך ההצלחה שלך הופכת להיות של כולם.
בנוסף לכך ישנם תחומים בהם אנחנו פועלים ומתכננים לפעול שאינם מקבלים מענה משמעותי היום כמו:
עבודה מול, ובשיתוף פעולה עם מערכת החינוך, הבריאות ועוד גופי ממשל רלוונטיים.
קידום חקיקה מתקדמת ורלוונטית בתחומים שונים המשפיעים על חברי הקהילה
איתור גופים דומים ואנשי מקצוע בחו"ל וביסוס מערכות יחסים איתם על מנת לשפר ולקדם את עולם האימוץ כאן בארץ ועוד ועוד   
הקהילה היא מקום בו כל מי שאימוץ נוגע בחייו יכול להשפיע ולהיות מושפע, לקבל ולתת תמיכה וידע.
לעניות דעתי מדובר בשדרוג משמעותי לטובת כל מי שקשור לעולם בארץ ובעיקר לילדים שנמצאים במרכז העיין בסופו ובתחילתו של דבר.
אשמח לענות על כל שאלה נוספת שיש לך.   
 
 
מאחל לכם בהצלחה רבה באמת אבל איני רואה
20/09/14 06:02
84צפיות
הבדל בינכם את האמת אלא כגוף מתחרה
אותה הגברת בשינוי אדרת
20/09/14 07:22
93צפיות

מאחלת המון הצלחה.
למרות שמסכימה עם אבי שזאת אותה עמותה שקיימת הרבה מאד שנים וחוץ מפעם בשנה שיש כנס ומבקשים אגרת השתתפות לשנה מעולם לא שמעתי שעשו משהו לייצג את האימוץ.
בעבר היתה בעיה של חוק הירושות והם לא השמיעו את קולם, כאשר מאומצים התארגנו ופעלו בכנסת. שלא נדבר על הבעיות הקשות באימוץ חו"ל שגם בתחומים האלה הם ממש לא פעלו עד היום.
יש המון מה לעשות בתחומי האימוץ, בשינוי והקלות באימוץ בחו"ל  ולדאוג שיתאפשר גם לחד הוריות/הוריים לאמץ וגם למשפחות חד מיניות ובכלל לדאוג לזרה למשפחות מאמצות שמתקשות לעמוד כלכלית בכל ההוצאות של הטיפולים עבור הילדים שלעתים סובלים מכל מיני ליקויי למידה או תיסמונת אלכהול או "סתם" בגלל שהיו בבתי ילדים בשנים הראשונות.
מקווה שהם יכנסו לתחומים האלה ולא יעשו עוד קבוצות ועוד פרסומות למטפל זה או אחר.
קבוצות וייעוצים פסיכולוגים יש כבר באמת גם בפסיפס וגם בת.ל.מ ועכשיו יהיה בטח גם במשפחתא
וזה יהיה פיספוס
 
גברת ואדרת
20/09/14 15:44
74צפיות
באמת שאין לי יכולת (ואני לא חושב שאני הכתובת) לטענות לגבי מה מישהו אחר לא עשה בעבר. 
אני מבין שזה יכול קצת לבלבל בגלל העובדה שחלק מהנפשות הפועלות מקושרות עם אומץ לאמץ. נשאר לי רק להבהיר שוב שלא מדובר בעמותת אומץ לאמץ אלא במשהו הרבה יותר רחב. רק מעצם העובדה שאני בוגר שאומץ וככזה לא יכול להיות קשור לאומץ לאמץ שהיא עמותה של הורים מאמצים. 
לגבי התחומים שציינת, אשמח לשמוע ממך יותר בפירוט וסדר היכן את חושבת שצריך לפעול בתחומי המודעות, תקינה וחקיקה. תחום החקיקה קרוב אלי באופן אישי ואני עצמי לומד את הנושא ועוסק בו. אשמח לשמוע ממך בעוד נושאים שלדעתך המצב טעון שיפור ושינוי. בשביל זה קמה הקהילה, כדי להיות קשובים לצרכים ולפעול לשינוי. 
לגבי קבוצות ייעוצים וכו'. בפשטות אומר לך, הורה מאמץ, מאומץ בוגר או כל אחד אחר שגר מעבר לרדיוס המרכז לא יכול להיעזר בפסיפס. ת.ל.מ הוא הגוף שזכה במכרז של השירות ולא תמיד יכול לתת מענה מתאים לכל אחד. אחד המיזמים של הקהילה הוא מתחם אינטרנטי שירכז את כל מה שקיים בארץ בתחומים השונים הנוגעים לאימוץ וכך המידע לגבי זכויות ואפשרויות יוכל להגיע לכל אחד בקלות והוא יוכל לבחור היכן ואיך הוא רוצה להיעזר, בין אם בהצטרפות לקבוצה של פסיפס או מישהו אחר, או לפנות לאיש מקצוע בתחום כזה או אחר שהומלץ על ידי אחרים, או ללמוד דברים בעצמו מתוך מאגר מידע שיהיה זמין לו בכל עת באופן אינטרנטי. קו חם ארצי יאפשר גישה למידע הזה לכל אחד מכל מקום בכל זמן. אלה רק חלק מהמיזמים הקיימים והמתוכננים. 
כמו שאמרתי לאבי, לא נדרש שום דבר מאף אחד מלבד לשים לב ולעקוב אחרי מה שאנחנו עושים ועומדים לעשות. כל הפעילות שלנו ניזונה מטבע הדברים מהצרכים שיעלו מה"שטח" כך שהתקשורת שלנו עם אנשי הקהילה עצמם היא חשובה לנו, כך נדע היכן ואיך לעזור. בשביל זה קמנו ובשביל זה פועלים. הרוב המכריע של הפעילות נעשה בהתנדבות מוחלטת של פעילי הקהילה. 
 
בתחרות יש מנצחים ומפסידים
20/09/14 14:38
71צפיות
אנו לא עוסקים בתחרויות וגם פסיפס לא. תמי ונילי בפסיפס עושות עבודה מבורכת כבר זמן רב וכולם מרוויחים ממנה, יחד עם זה ישנם תחומים רבים שפסיפס או כל גוף או איש מקצוע שעוסק בתחומים דומים, לא נוגע בהם מתוך הגדרה. לא מדובר בגוף מתחרה אלא במטריה כוללת שפועלת ותפעל למען כל מי שאימוץ נוגע בחייו ולא רק בהורים מאמצים (שלשם זה קמה בזמנו עמותת אומץ לאמץ). 
כדי שתבין את מהות העניין אומר לך בפשטות, אתה עצמך וילדך שייכים לקהילת האימוץ בישראל. הילדים שלי שייכים לקהילת האימוץ בישראל מעצם היותם ילדים של מאומץ. אשתי כבת זוג של מאומץ שייכת לקהילה. הורי שייכים לקהילה וכן הלאה וכן הלאה. אם אתה וילדך תרוויחו משהו מפעילותנו אז כולנו הרווחנו. 
מעבר לזה, אפשר להכביר מילים על מה שאנחנו מתכוונים לעשות ולאן פנינו אבל אני חושב תמיד שעדיף להתמקד בעשייה עצמה ופחות בדיבורים עליה. כל מה שאני מציע הוא שתעקוב אחרינו ותראה. 
שתהיה שנה טובה. 
º
מקסים וחשוב! תודה על היוזמה המבורכת
19/09/14 13:08
23צפיות
בהצלחה ומקווה לשיתוף פעולה עם פסיפס ואריאנה מלמד
20/09/14 16:06
68צפיות
פסיפס עונים על צרכים רבים (מנסיוני האישי)
אריאנה מזיזה הרים מול משרדי הממשלה (הבריאות בנושא פגיעה אלכוהולית בעיקר (לאחרונה - הכרה בפגיעת האלכוהול כפגיעה סומאטית שמאפשרת קבלת טיפולים עד גיל 18) אך לא רק, נושא שקיפות ומידע למאמצים ועוד כולל קידומי חקיקה)
 
נשאים רבים בנוגע לאימוץ אכן דורשים שיפור וחשוב שריבוי האירגונים יתרום ולא יפגע בנושא האימוץ
 
 
בהחלט
20/09/14 17:58
57צפיות
שיתופי פעולה נמצאים בבסיס הרעיון של הקמת הקהילה. לכל אחד מהארגונים הקיימים ופועלים היום יש את היתרונות, המיקוד והמגבלות שלו. בשיתוף החוזקות של כל אחד מהארגונים/בודדים אפשר להשיג הרבה. יחד עם זה צריך לזכור שכדי לשתף פעולה צריך שני צדדים שרואים את התמונה הרחבה. אני בהחלט מקווה שהכוחות הפועלים יירתמו יחד כדי שמי שצריך להרוויח מזה שאלה כל אנשי הקהילה בארץ, אכן ירוויח מזה. אנחנו בעד כל פעילות שתורמת ומקדמת את האינטרסים והצרכים של כל אנשי הקהילה. זו קהילה הרבה יותר גדולה ממה שאנשים משערים
º
גלעד יישר כוח!!!
21/09/14 08:24
14צפיות
º
אין לי פייסבוק...
21/09/14 09:43
19צפיות
גלעד שאלות שהגיעו אלי מחברת פורום
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/09/14 10:39
66צפיות
שמעדיפה להישאר בעילום שם:
 
האם גם ממתינים לאימוץ (עדיין לא עברו את הסדנה וטרם קיבלו את האישור הסופי שהם זכאים לאמץ) רשאים להירשם למשפחתא?
 
מה מידת המעורבות של השרות למען הילד במשפחתא? האם הוא מקבל רשימת חברים שנרשמו לקהילה? האם הוא מוזמן ומשתתף במפגשים? 
 
כתבת שמדובר בקבוצה סגורה. מי בודק שהנרשמים לקבוצה אכן שייכים לקהילת האימוץ?
תשובות לשאלות
23/09/14 00:13
18צפיות
כשהקמנו את הגוף הזה אחת השאלות באמת היתה מי מוגדר כחבר בקהילה, שהרי יש לזה הרבה השלכות לא רק מצד מידע ותמיכה אלא גם מצד מי הציבור שאנחנו לוקחים על עצמנו לדאוג לאינטרסים שלו. ההגדרה בסופו של דבר בנושא מאמצים היתה לקבוע את הקו ברגע שיש צו אימוץ ולא לפני. זה לא סותר שאפשר להיות קשורים וקשובים ולקבל מידע בנושאים השונים לקראת הכניסה לציבור הקשור ישירות לאימוץ. יוצא מכך שנשמח לשמוע מהם. זה לא ממש קטע של להירשם למשהו למעט הצטרפות לרשימת דיוור כדי לקבל מידע שוטף לגבי מה שקורה וכו'. הפעולות שאנחנו נוקטים בכל מיני תחומים אמורות לדאוג לאינטרסים השונים ולתת מענה לצרכים של חברי הקהילה כך שאם אנחנו יוזמים איזשהו שינוי ברמה הכללית גם מי שאנחנו לא יודעים עליו ייהנה מזה. 
לגבי השירות ומעורבותו. מערכת היחסים שלנו עם השירות היא טובה מאד. יחד עם זה יש קו מפריד מאד ברור בינינו. הקהילה קמה מתוך הבנה שיש הרבה דברים שצריך לעשות והשירות לא יכול לעשות את כולם גם אם ירצה. מערכת היחסים עם השירות חשובה לנו וטובה לנו. ברור שלא תמיד תהיה הסכמה על האופן שבו צריך לטפל בנושא כזה או אחר, יחד עם זה, יש הרבה כבוד הדדי ושיתוף פעולה פורה במקומות שצריך. אני מקווה שזה עונה על השאלה. אלה שני גופים נפרדים לגמרי שכשהדבר לטובת העניין אז שניהם משחקים יפה מאד יחד הלויאליות שלנו היא בלעדית לציבור השייך לקהילה. 
לגבי הקבוצה הסגורה בעקרון כרגע מדובר על היכרות אישית. חבר מביא חבר. במקרה שלא מכירים יוצרים קשר מעבר לפייסבוק (טלפון או משהו כזה ומוודאים שאכן מדובר במישהו שהוא חבר הקהילה מכיוון כלשהו). 
מקווה שהתשובות מספקות, אם לא תרגישי חפשי לבקש הבהרות בשביל זה אני פה
 
 
º
שיהיה בהצלחה. הדרך היחידה להצטרף היא בפייסבוק?
21/09/14 19:15
19צפיות
אימוץ
21/09/14 07:38
91צפיות
אני אישה נכה אם אני יכולה לאמיץ ילד מאומץ
המענה הטוב ביותר לשאלתך- בשירות למען הילד.
21/09/14 08:28
44צפיות
באופו כללי בשירות רואים קודם כל את טובתו של הילד.
אני מניחה שעל הפרק תהיה הערכה [מדיצינית,פסיכולוגית ] אם הנכות שלך מדי מגבילה בכל הכרוך בהורות או שלא.
כאמור בכותרת- צלצלי לשירות למען הילד.
חידוש פספורט
18/09/14 15:52
116צפיות
הי
גם זמנינו הגיע לנושא ואני יודעת שבעבר דובר פה על הנושא אבל כעת אני לא ממש יודעת מה צריך לעשות.. אשמח לעזרה מבחינת מה צריך לעשות וכיצד??
תודה רבה 
לא יודעת לענות אבל יש לי שאלה קשורה
22/09/14 09:12
34צפיות
שנינו אזרחי ארה"ב, לכן כל ילד שנולד לנו נחשב אוטומטי כאזרח, ללא צורך בנסיעות וטרטורים מיוחדים. נרצה לעשות אזרחות לילד המאומץ (כשיגיע..).  בעיניי זה לא אמור להיות שונה מילד ביולוגי, אבל אני מניחה שזה כן שונה, ולא מצאתי מידע באתר שלהם.
מישהו יודע איך עושים את זה?
(ועל הדרך הקפצתי לך...)
באופן ודאי זה שונה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
22/09/14 09:49
30צפיות
הם דורשים תעודת לידה של הילד שלא תמיד המאמצים יכולים להשיגה ועוד כל מיני מסמכים וגם החוק שונה לגבי ילדים שאומצו. עליך לפנות לשגרירות ארה"ב על מנת לברר.
אימוץ להורה תחת טיפול פסיכיאטרי
15/09/14 11:27
200צפיות
שלום רב,
יש לי שאלה, אני בת 35 נשואה עם שני ילדים ביולוגיים, אני ובעלי מעוניינים לאמץ ילד בוגר.
אני סובלת מהתקפי חרדה מגיל צעיר, ומטופלת תרופתית, בשנות העשרים לחיי אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית למספר ימים בתל השומר בעקבות התקף חרדה קשה, אני התחננתי לאשפוז, הם לא רצו לאשפז בגלל התקפי חרדה, אבל חששו שאולי אני גם עם דיכאון, יש לי תקופות בחיים שאני מאוד מאוזנת ומתפקדת מצויין, אך יש פעם בכמה שנים נפילה, שבה בדרך כלל מחליפים לי את הטיפול התרופתי ולתקופה מסויימת אני מתפקדת פחות טוב, יש לי משפחה מורחבת שמאוד עוזרת, בעל תומך ומצב כלכלי שמאפשר לי עזרה צמודה עם הילדים.
אני רוצה לעזור לילד/ה שגורלם לא שפר עליהם, לכן אני ובעלי רוצים לאמץ ילד בוגר, האם לאור מצבי הנפשי ייתנו לי לאמץ?
דרך אגב הפסיכולוג שלי אמר שהוא תומך בהחלטה שלי והוא מוכן להעיד לטובתי שכן עד כה ילדיי לא נחשפו להתקפי החרדה שלי, ואני מטפלת בהם במסירות.
תודה
שלום וברוכה הבאה לפורום
16/09/14 10:16
110צפיות
אינני יודעת לענות על שאלתך. בהמשך הדף למטה יש שרשור עם שאלה דומה שענו עליה מומחיות ממני. מקוה שיעזור.
 
בהצלחה!
ראשית, ברוכה הבאה ובהצלחה.
16/09/14 10:23
123צפיות
אני חושבת שאף אחד כאן בפורום לא יכול לתת לך תשובה לשאלתך כי הגולשים כאן אינם נציגי משרד הרווחה. כדי לקבל תשובה מוסמכת שאפשר להסתמך עליה צריך לפנות לשירות למען הילד. כעקרון, משרד הרווחה מונה בין הקריטריונים לאימוץ "בריאות – נפשית ופיזית" ו"תפקוד משפחתי וזוגי – תקין", אך זה נוסח מאוד כללי ועמום (ואני מניחה שלא במקרה) ונראה לי שבפועל הם בוחנים כל מקרה לגופו.
 
º
בהצלחה!
17/09/14 15:08
19צפיות
הי תמרה
17/09/14 22:57
88צפיות
בכל פעם שאני קוראת שאלה כזאת אני חושבת עד כמה יש הבדל בין הורים ביולוגים להורים מאמצים. הביולוגים לא נבדקים 'בציציות' ואנשים במצבך,הורים ביולוגים,לא נזקקים לשום חוו"ד רשמית ובה רשות ל'פרו ורבו',. המצב לגבי מאמצים שונה לגמרי. כולנו נבדקים במבחני כשירות הורית.מבחינת השירות למען הילד - טובתו של הילד קודמת במוצהר לטובתם שמחתם וסיפוקם של ההורים.
הפסיכולוג שמכיר אותך לאורך זמן בהחלט יכל לתרום,לדעתי להתרשמות ממצבך. ייתכן גם שירצו לשלוח אותך לאיש מקצוע שדוקא לא מכיר אותך,כדי שתהיה התרשמות 'אובייקטיבית'.
אני משערת שבמקרה שלך יהיה גם משקל לסידורי אפוטרופסות ברורים ,מראש. כדי שבמידה שתאמצי...והיה חלילה שלא תתפקדי....ויהיה ברור באופן חד מי יפרוס חסות על הילדים.
צדקו פה מאד לפני. אנחנו לא נציגי שירות הרווחה בשום פנים ואופן,אני כותבת דעתי והתרשמותי בלבד.טוב באמת לשאול ישירות את השירות למען הילד. אני מניחה שאפשרית פנייה טלפונית גם בעילום שם כדי לברר את העניין  העקרוני.שיהיה בהצלחה.
הצהרת בריאות
16/09/14 23:23
141צפיות
שלום לכולםבעלי ואני מתחילים להתעניין בנושא אימוץ. אני מחלימה מסרטן שד בשנה האחרונה, האם זה עלול להוות קריטריון לפסילת מועמדות? תודה לעונים.
לא כתבת האם אתם מתכוונים לאמץ בארץ או בחו"ל
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
17/09/14 10:32
97צפיות
אבל בכל מקרה ובהנחה שלא הוגדרת כגרורתית ושהגידול שלך לא היה אלים במיוחד, את צריכה להיות נקיה מכל סימפטום של המחלה פרק זמן מסוים לפני הפנייה לאימוץ, בארץ הוא ארוך יותר ולמיטב ידיעתי עומד על חמש שנים ובחו"ל הוא קצר יותר, תלוי במדינה ממנה תאמצי. מה שכן כיוון שההמתנה לתינוק בארץ אורכת כמה שנים טובות (בממוצע 6) אתם יכולים  להירשם לתהליך ובתקווה שבמהלך השנים הבאות המחלה לא תחזור לך אז אם תאושרו לאימו תוכלו לאמץ סמוך למועד בו יסתיים אצל זמן המתנה של חמש שנים מסיום הטיפולים.
הי
17/09/14 10:56
80צפיות
גם באימוץ מחו"ל יש המתנה מבחינת החלמה מהמחלה של חמש שנים ,אלו הדרישות ברוסיה . אני נרשמתי לעמותה כשהייתי קרובה לזמן הזה. בגלל שגם בתהליך האימוץ בחו"ל במיוחד היום ,יש המתנה ארוכה יותר אפשר לדעתי לחכות פחות.  כמובן שהייתי מבררת בעמותות, עמותה אחת הייתה יותר נוקשה כלפי הרקע שלי למרות הזמן שעבר וכו והייתי נקייה ועמותה אחרת לא.
 
בהצלחה ורק בריאות !
º
ברוכה הבאה. בהצלחה והרבה בריאות!
17/09/14 15:07
26צפיות
רוצה לשתף
14/09/14 21:16
262צפיות
שלום,
 
אומנם הרבה זמן לא כתבתי אבל רציתי לומר שנה טובה לכולנו
שנה מתוקה כדבש ושקטה.
 
 
הרבה זמן לא הייתי
14/09/14 21:18
164צפיות
לא הצלחתי להיכנס לפורמט החדש,
אבל עכשיו סוף סוף הצליח לי.
 
º
ברוכה השבה היית חסרה
15/09/14 05:06
35צפיות
שלום לשבות
15/09/14 05:09
96צפיות
שמחה שחזרתן
וכמובן שתהיה שנה נהדרת לכולנו!!
º
תודה רבה 6738
15/09/14 19:49
38צפיות
º
שנה טובה ומתוקה לכם ולדניק!
17/09/14 15:09
15צפיות
למשפחות חד הוריות ממשיכה זו השנה החמישית קבוצה
14/09/14 04:26
141צפיות
במרכז פסיפס המפגשים בשישי בבוקר הקבוצה מיועדת למשפחה עם ילד בגיל ביהס ונפתחה השנה גם קבוצה לילדים בגיל הגנים
שבוע לימודים שני, עדין התרכזות בנושא familie
11/09/14 11:28
270צפיות
(לא, לא טעיתי באיות, כתבתי את המילה משפחה בפלמית)
 
איני יודעת מה בדיוק אני רוצה לשאול. אני מקווה שאם אתאר את המצב, תוכלו להעלות תובנות שיעזרו לנו.
 
זיו, כידוע לכם, ילדה ביישנית. היא אינה נהנית למשוך תשומת לב. למירב מזלה, בבית ספרה יש רבים ממוצא מזרח אסייתי, כך שמראה אינו מושך תשומת לב מיוחדת. היא גם אינה הילדה היחידה המאמצת בעל מראה אסייתי עם הורים מערביים, כך שזה גם אינו מושך תשומת לב יתרה. אבל הבעיה שלה היא בהגדרת המילה "יתרה", כי מספיק שמביטים בה חמש שניות נוספות על פני הבטה בילד אחר, והיא כבר נכנסת למצב התגוננות. היא אינה תלמידה מבריקה בביה"ס, אך גם אינה תלמידה נחשלת במיוחד. די ברור שהיא קוראת פחות טוב מילדים אחרים, אך לעניות דעתינו אין זה נובע מחוסר יכולת ללמוד לקרוא, כמו מכך שהיא לא אוהבת להתאמץ עד שהיא לא עומדת עם הגב לקיר. בסוף שנה שעברה הסברנו לה שאם לא תשתפר היא תלך למורה שעוזרת לילדים המתקשים בקריאה, והיא התחילה להשקיע יותר מאמץ בקריאה. אני מניחה שיחד עם תחילת שנת הלימודים, גם הקריאה שלה תשתפר. בשנת הלימודים הקודמת גם ראינו בעיות כלשהן בלימוד חשבון, ואז, בשיחת הסיכום עם המורה, היא הביעה הפתעה בעצמה (המורה, כלומר) מהציון הסופי שזיו השיגה. היא אמרה שכל מה שזיו הייתה צריכה הוא שעץ לימוד אחת שלמה של רוגע והתרכזות, כדי להראות שהיא בעצם יודעת היטב את החומר שנלמד במשך השנה. 
המורה הזו גם אחראית השנה על לימודי שפה, כך שאם זיו תצטרך לקבל תגבור, זה יעשה מול מורה שכבר מכירה אותה, שזיו סומכת עליה ושהמורה מודעת לרגישיות של זיו. והחלק הזה הוא בעצם החלק החשוב. זה החלק שחוזר על עצמו כל שנה. בשבוע השני של הלימודים נערכת פגישת היכרות עם מורות השיכבה. זו כבר השנה השלישית בה מזהים את זיו כמי שאינה שמה לב בשיעור למה שנלמד, שאינה מבינה את מה שמורה אמרה בשיעור. כבר שנה שלישית שאני מסבירה שהיא משתפרת עם ההכרות עם המורה. השנה כבר יכולתי לבקש מהמורה לדבר עם המורות של השנים הקודמות, ולתת את הדוגמא של שיעורי שחיה בשנה שעברה. (זיו קיבלה לא-מספיק באמצע שנת הלימודים על שחיה למרבית הפתעתנו. במהלך השנה התחלף המורה הגבר הנוקשה למורה אישה מכילה, וזיו סיימה את שנת הלימודים עם הציון מצויין. למותר לציין שאנו לא ראינו כל שינוי ביכולתה לשחות, מה גם שיכולתה לצלול היא נתון פיזי מובהק, שטוב אצלה לעין ערוך מכל מישהו אחר שאנו מכירים, כולל אנשים שמתמחים בשחיה.) הבעיה היא שאיננו רוצים ליצור לזיו תדמית של מי שזקוקה לטיפול מיוחד. זיו לא תשרוד יחס מיוחד שיעשה בגלוי. זה יותר מדי תשומת לב מבחינתה.
השנה גם התחילה בלימוד נושא משפחה. ניסיתי לברר איתה מה לומדים בכיתה, אך היא מסרבת לשתף פעולה. שיעורי הבית שהילדים מקבלים הביתה הם יותר רשימת מילים להכתבות השבועיות ולוחות כפל וחילוק מאשר ממש שיעורי בית המוכרים לנו כחזרה על מה שנלמד בכיתה. כפועל יוצא מכך, מה שזיו לומדת בכיתה נשאר בכיתה. די ברור שנושא הלימוד *משפחה* הוא הנושא הגרוע ביותר לפתוח את שנת הלימוד מבחינת זיו. היא פשוט אינה מצליחה להתרכז במה שנאמר. המורה הנוכחית, מורה ותיקה שכבר ניתקלה בדורות של תלמידים, מפרשת זאת כליקוי למידה. אנחנו איננו רואים אצל זיו ליקויי למידה, כמו בעיות ריגשיות, שמובילות לקשיי למידה. 
אוריל מתכנן להעביר לה בקרוב כמה מבחנים, כדי לראות האם יש לה קשיי לימוד שהוא לא שם לב אליהם עד כה, או קשיים רגשיים בנושא משפחה. מכיוון שזיו אינה נלהבת לכל פעילות חוץ ספרית (עוד בעיית ביישנות וחרדות שלא הצלחנו להתגבר עליהן, אך כל עוד יש לה חברים וחיי חברה איננו מעניקים לזה משקל רב), אנו מעדיפים בשלב הראשון לא להעביר לה אבחון דרך המערכת, אלא לתת לה "לעזור" לאוריאל במחקרים שלו. (זה היתרון כאשר אבא הוא איש מחקר המקושר לאנשי מחקר בחקר המוח, בפסיכולוגיה, בהתפתחות ילדים ויש לו גישה למבחנים מקצועיים ולמי שייעץ לו כיצד להעביר אותם וכיצד לנתח אותם.) כמובן שאם נזהה בעיה ריגשית ברמה מפריעה, לא נשאר עם אבא, אלא נעבור למסלול מקצועי יותר. אבל תחושת הבטן שלנו היא שזיו חווה בעיות רגשיות מסויימות, מקושרות חזק לנושא משפחה, מלוות בבעיות רגילות עבורה ביצירת קשרי אמון עם דמויות חדשות.
 
כל זה מתלווה לכך שבעצם אני עצמי מעולם לא אהבתי ביה"ס, לא הקשבתי בשיעורים והשנים שחולפות לא גורמות לי לאהוב בתי ספר ולימודים פורמליים יותר. לי כנראה היו בעיות קשב אלו או אחרות בגילאי ביה"ס יסודי, אך מכיוון שהייתי ילדה מחוננת, נזקקתי לכל היותר לכעשרים אחוז מתשומת הלב הנדרשת כדי להיות תלמידה טובה, וכדי להיות מזוהה ככזו על ידי מורים (זה גם היה לפני די הרבה שנים, אז אף אחד לא הגדיר ילדים מחוננים כילדי צרכים מיוחדים, למרות שזה נראה לי די מחוייב המציאות). זיו, להבדיל ממני, אינה ילדה מחוננת, והיא זקוקה למלוא תשומת הלב כדי ללמוד. לא אוריאל ולא אני מתעניינים בציונים רישמיים. מעניין אותנו הרבה יותר שזיו תשלוט במיומניות שהיא אמורה לדעת בהתאם לגילה, גם אם השליטה בהן תעשה מחוץ לביה"ס ולא תבוא לידי ביטוי בציונים. אך זיו היא כן ילדה נורמלית שטורחת להשוות עצמה לילדים אחרים בכיתה, וכן מעריכה עצמה על פי דירוגה ביחס לילדים אחרים (דירוג עצמי שלה, כי בינתיים איני רואה שהביה"ס מפרסם לילדים את מצבם הלימודי היחסי).
 
טוב, נו, הייתי רצינית כשאמרתי שאין לי מושג מה, או אם, אני שואלת. אני יותר רוצה לשמוע תובנות של אחרים בעלי נסיון. תובנות לזיהוי בעיות, תובנות לטיפול באותן בעיות מבלי לגרום לילדה להרגיש כי אנו חושבים שיש בעיה. כי בשיא הרצינות, ילדה שיכולה הייתה לתרגם בין שתי שפות בסביבות גיל חמש (לא להבין, לתרגם), אינה מי שנראית לנו כבעלת בעיה קוגניטיבית כלשהי. השאלה היא רק כיצד מבהירים זאת לה, וכיצד מאפשרים לה את המרחב הרגשי להתמודד עם מה שמטריד אותה ריגשית מבלי שתחשוש שהיא טיפשה (מה שרק יוסיף לבעיות הרגשיות שלה). ודרך אגב, לא, זה לא עוזר להראות לה שהיא טובה בתחומים מוטוריים ואומנותיים. *היא* לא רואה בכך יתרון, מבחינתה זה סתם נתון חסר חשיבות.
איני מומחית בתחום, אלא רק מביעה את דעתי האישית.
11/09/14 22:17
137צפיות
ייתכן מאוד שיש כאן שני מישורים נפרדים של קושי רגשי ושל קושי כזה או אחר בלימודים (חשוב להדגיש שאין בהכרח שום קשר בין קושי או ליקוי למידה לבעיות קוגניטיביות), שאולי גם משפיעים זה על זה ומגבירים זה את זה. אני חושבת שחשוב מאוד לטפל בקושי הרגשי, אך אסור שפחד מקושי רגשי יעמוד בפני אבחון לימודי מקצועי, אם אתם חשים שזה מה שנדרש. ככל שיהיו לזיו יותר כלים להתמודד עם הקושי הלימודי, כך בטחונה העצמי יגבר וזה יעזור בשיפור התחום הרגשי.
השאלה היא (ולי אין תשובה על כך כי איני מכירה את הדינמיקה המשפחתית שלכם, לכן זו רק נקודה למחשבה) אם בעצם זה שאתם (וספציפית אוריאל), כאנשים בעלי ידע בתחום, מנסים לבחון ולאבחן אותה בעצמכם אינה מפעילה באופן בלתי מודע איזשהו לחץ על זיו. האם לא עדיף להוציא את זה מראש מהידיים שלכם ולפנות לגורם מקצועי נייטרלי?
חשבנו על זה (פניה לגורם זר)
11/09/14 23:10
106צפיות
לקיחה שלה לאיבחון חיצוני לנו יערער אותה. גם כך היא מתנגדת לכל פעילות חוץ ספרית, מעבר לבילויים עם חברים. משהו שיצריך הליכה לאיש מקצוע זה או אחר, רק יגרום לה למתח רב יותר, ויקח לה מספר פעמים להשתחרר מול המאבחן/ת, אבל כל פגישה מחדש היא תתמרד מהצורך ללכת לזה. 
המבחנים שאוריאל מתכנן עבורה יעשו במתכונת של משחק עם אבא, כדי לעזור לו להכין מבדקים לילדים שבוחנים אותם. משהו שאמור לתת לה תחושת בטחון בכך שהיא נורמלית שעוזרת לאבחן אחרים. אם נראה בעיה כלשהי, ננסה, בשלב השני, לערוך מחדש את המבחנים אבל עם עמית כלשהו של אוריאל (מישהו שיוצג ככזה, כי הוא לא עובד ישירות עם פסיכולוגי ילדים), מה שאמור עדין לשמור אותה בתחומי הבטחון שלה.
 
רק עכשיו חזרתי מהרצאה בה נאמר, כבדרך אגב בלבד, שבערך בגילאי כיתות ה' מזהים בעיה גדולה של חוסר קריאה בפלנדריה. אני יודעת שמהרגע שזיו החלה כיתה א' אנו מוצפים בכל מיני ניירות מידע על דיסלקסיה ושאר גורמים לבעיות קריאה, כך שזה הפתיע אותי לחלוטין. במיוחד כששותפתי לשולחן הסבירה שהיא עצמה דיסלקטית ולמרות זאת רק בכיתה ו' נשלח בנה לאיבחון האם יש לו בעיה (וכמה מפתיע, יש). אבל בבית ספרה של זיו אני יודעת על ילדים דיסלקטים המקבלים עזרה, ואני מכירה ילדים שנשלחו לאיבחון מטעם בית הספר בכיתתה של זיו, אז יכול להיות שלמרות שזו בעיה פלמית, בית ספרה של זיו מתמודד עם זה אחרת מן המקובל.
קשה לי להסכים למה שכתבת לא מבחינת
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/09/14 00:12
151צפיות
התיאור של המאפיינים של זיו, אלא מבחינת הדרך בה בחרתם לנקוט.
 
קודם כל ההחלטה להסתיר מזיו שאתם סבורים שיש לה קושי כלשהוא פסולה בעיני. זיו אינה "מטומטמת", היא רואה ויודעת שיש תחומים בהם אינה מתפקדת ברמת בני גילה. היא יודעת שהיא לא קוראת ברמה המצופה או שבחשבון יש תחומים שאינה שולטת בהם מספיק טוב. אבל כרגע היא יודעת שזה קיים אצלה אבל לא יודעת להסביר לעצמה למה זה קורה לה וזה יוצר חוסר בטחון, בלבול ואולי אף התפתחות של מחשבות שליליות מוטעות דוגמת "אם אני לא קוראת מספיק טוב סימן שאני טיפשה..." וכו'. זחוץ מזה ברגע שהיא חשה שיש לה קושי אבל הסביבה "לא רואה אותו" כי לא מדברת אתה עליו זה מערער בה את הבטחון ביכולת שלה לסמוך על עצמה. אני מאמינה שצריך לומר לילד את האמת (לא תמיד לפרט ולומר את כל הידוע). מניסיון אני יודעת שברגע שנאמר לילד שרואים שיש לו קושי בתחום מסויים והולכים לפנות לאיש מקצוע שיעשה איתו כל מיני פעילויות שיעזרו לו להכיר אותו (את הילד) טוב יותר ולהבין למה קשה לו ואיך אפשר לעזור לו, (בגילה לא הייתי משתמשת במינוח אבחון כי האבחון הזה שונה מאוד משאר המבחנים שמכירה בבית הספר), אז כמעט בכל במקרים זה מביא לילד תחושת הקלה וניתן לגייס אותו יותר לשתף פעולה באבחון. אם היא רק עוזרת לאבא במחקר שלו, איך אפשר יהיה אחר כך לומר לה שהיא זקוקה לעזרה אם תתגלה בעיה? 
 
דבר נוסף שנראה פסול בעיני זו הבחירה שאוריאל יערוך לה את האבחון הראשוני. מעבר לזה שזה לא אתי ויש מדינות שזה אפילו בניגוד לחוק, זה יוצר מומנטום של הטיית ממצאי האבחון. באבחון מאוד חשוב שהבוחן יהיה אובייקטיבי, ללא היכרות מוקדמת עם הנבדק. חשוב לראות איך הילד מסוגל ליצור קשר ראשונית עם דמות לא מוכרת, איך הוא מסוגל להיפרד מההורה המלווה, כמה זמן לוקח לו לחוש בנוח וכו' וגם אם תעבורנה כמה פגישות עד שזיו תרגיש בטוחה עם המאבחן זה בעצם מידע אינדקטיבי שלא יבוא לידי ביטוי כשהמאבחן הוא האב האהוב. ברגע שאוריאל הוא המאבחן הוא לא יכול להיות אובייקטיבי וזה יטה את התוצאות, בשל היכרותו עם זיו הוא עשוי לחפש אינדיקטורים מסויימים או לפספס אחרים,  במיוחד בתחום הרגשי. הורה צריך להיות רק הורה עבור הילד ולא איש מקצוע. וכמו שמורה לא יכול להיות המורה של ילדו כך מאבחן לא יכול לאבחן את ילדו.
 
התחושה שעלתה אצלי כשקראתי את הפוסט שלך היתה שאתם מגוננים על זיו יתר על המידה ולא סומכים עליה שיש לה כוחות להתמודדות, גם אם ההתמודדות תהיה כרוכה בתחושה של אי נוחות בהתחלה. ומדברים שכתבת בפוסטים אחרים התרשמתי שברגע האמת זיו אכן מצליחה לגייס עצמה ולהתמודד.
 
אממ, לא מספרים לה?
12/09/14 10:51
137צפיות
מייד כשחזרנו מיום הורים בסוף שנה שעברה הסברנו לה שבעיית הקריאה לא תעלם עם השנים ללא תרגול שלה. שאם היא לא תתרגל, היא תצטרך ללכת לשיעורים מיוחדים, כדי להתגבר על הבעיה. זה היווה את התמריץ (חלקי) לקרוא פרק מספר לפני השינה גם בחופשה. אתמול היא סיימה לקרוא את כל הספר (טוב, בכל זאת בחופשה עיקר העניין הוא להנות, אז היא לא קראה כל ערב וערב), וקיבלה את ערמת הספרים שהיוו את שאר התמריץ. הבעיה, מבחינתי, היא שהיא רוצה את הספרים כרכושה, אך לא מעוניינת לקרוא בהם. היא יודעת היטב שהיא בחלק התחתון בכיתה בהשתלטות על קריאה, אך אנו יודעים גם שאין זו בעיה בלימוד קריאה, אלא בתרגול. כך שזה מובהר לה היטב. ואכן, היא משתפרת ביחס לעצמה. אין לי מושג מה קצב השתפרותה ביחס לאחרים, אך לאור פגישתי עם המורה באספת ההורים, אני גם חוששת שלא אדע. לפחות לא השנה. זו מורה וותיקה, שלכאורה יודעת מה צריך לעשות מול ילדים, אך דרכה לדרבן ילדים היא בדיוק הדרך שתגרום לזיו להתקפד, כך שהמורה תהיה משוכנעת כי זיו אינה יודעת את הנלמד. כבר אתמול זיו אמרה לאוריאל שהמורה אינה חביבה עליה ושהיא קשוחה ולא נחמדה. מול זה, דרך אגב, אנו מקווים שיש לנו טקטיקה. אם היא תתרגל בבית, היא תטעה פחות בכיתה ופחות תצטרך להתעסק עם המורה.
 
הבעיה הנוכחית אינה בעיית ליקוי לימוד כליקוי לימוד. היא אחת מאותן בעיות רגשיות המוכרות מן העבר, בצירוף נושא לימוד מטריד מבחינת זיו שהתחיל את השנה, בצירוף מורה שמייד זיהתה את "הבעיה". כי כשניגשתי אל המורה בסוף אספת ההורים כדי לברר מה מצבה של זיו בקריאה, היא מייד הסבירה לי שיש לזיו בעיה. בעיית הבנה מכל הבעיות האפשריות. כי כשהיא שואלת את זיו בכיתה, זיו לא יודעת על מה המורה דיברה לפני חמש דקות. ביקשתי ממנה אמנם לדבר עם מורות העבר של זיו כדי שהן תבהרנה לה טוב ממני כי לילדה לוקח זמן לסמוך על מורה חדשה, אך מהכרותי עם זיו, שבועיים אלו הספיקו כדי שהמורה הזו תאבד את אמונה של זיו, ואיני בטוחה אם היא תצליח לרכוש אמון זה אי פעם. אם היא בכלל תנסה כלומר, כי מהכרותי עם סוג כזה של מורות, הן חושבות שטענה לילד רגיש באה מהורים שמתעלמים מכך שילדם טיפש. בלגיה, בנושאים פדגוגים, היא מדינה הנשרכת מאחור, ומורים ותיקים כאן פשוט אינם מתייחסים כלל לנפשו של הילד. זה לא נובע מלחץ רב על המורה, כי בסופו של דבר יש רק 17 ילדים בכיתה, ומתקיימות פעילויות רבות מחוץ לכיתה מול אנשי צוות אחרים. הם מתגאים בהשגים לימודיים של מערכת החינוך הבלגית, שבצורה כללית באמת טובים, אך עם בעיות קריאה מתגלות רק בכיתה ה' (כפי שהתברר לי אתמול בהרצאה שאינה קשורה לבית ספרה של זיו), משהו לקוי במערכת. עד כה היה לנו מזל להתקל במורות שהצליחו להפעיל את זיו בצורה שתתאים לזיו, אך היה ברור כי היום יגיע בו היא תתקל במורה מסוג אחר. היה עדיף שזה יקרה מאוחר ככל האפשר, אך גם זה סוג של לימוד חשוב לחיים - מה עושים מול מורה חסר רגישות עם טקטיקות של מ"כ מול כיתת טירונים.
 
רמתה הלימודית של זיו אינה גרועה כלל. היא בינונית. זה לכשעצמו לא יוצר אצלה הרגשה שהיא אינה טובה כמו שאר בני גילה. יש טובים ממנה (שהיא מקנאה בהם) אך יש גרועים ממנה (והיא מודעת אליהם). מה שגורם לה להרגיש לא-מוצלחת היא התמודדות עם מורים חסרי רגישות. מולם היא אינה מצליחה לתפקד, כפי שקיבלה ציון נכשל בשחיה בתחילת שנה שעברה מול מורה קשוח (הוא שוב המורה שלה לשחיה השנה, אך אני מקווה שהיא קיבלה בטחון בסוף שנה שעברה שיעביר אותה את תחילת השנה הזו טוב מספיק כדי שהוא יצליח לזהות את יכולותיה).
 
לאור שיחות המשך עם זיו בימים האחרונים, לא נראה לנו שיהיה טעם רב בבדיקה שאוריאל תיכנן עבורה. נושא המשפחה כבר הפסיק להיות עיקר הבעיה, והמורה עצמה הפכה לבעיה.
מורים חסרי רגישות, וחסרי כישרון לגרום לילדים להאמין בעצמם
12/09/14 16:10
111צפיות
ומורים שאינם יודעים כיצד לגייס את הילדים למשימות לימודיות תוך האדרת בטחונם העצמי - הם הבעיה בה' הידיעה של מערכת החינוך, לא רק בבלגיה לצערנו.
דווקא ילד שקצת קשה לו צריך מורה שמגייס, שגורם לילד להאמין בעצמו ולאהוב את עצמו. מורה כזה צריך קודם כל ליצור קשר חם ואוהב עם הילד ולחזק את הילד, ורק אחר כך לפנות למשימות הבית ספריות המאתגרות יותר. למשל אחת הטכניקות היא קודם כל לתת לילד הרבה משימות "שקטנות עליו" כדי שיהיה לו במה להצטיין (ציור, יצירה, משימות לימודיות של שנה שעברה) ורק אחר כך בהדרגה לעבור למשימות בהן לילד לא כל כך קל, תוך המון חיזוקים והתלהבות מכל הישג.
מורה בחסד הוא מורה המוכשר קודם כל לזהות את החוזקות של הילד ולהעצים אותן.
חבל שכל כך מעטים המורים האלו במקומותינו...
היום
12/09/14 22:49
109צפיות
חזרות חוברות העבודה בחשבון ולשון הביתה, לשיעורי בית, תיקונים והשגחה של ההורים. עד כה זיו הצליחה למלא את המטלות כמעט ללא טעויות. על אחד העמודים נכתב לה במפורש ZG, שהוא המקבילה לקיצור ט.מ. של טוב מאוד. על פי זיו, לעומת זאת, היה כתוב שם ZEG, שזו מן קריאת יאוש, חוסר אמון ולא משהו בעל מובן חיובי באופן כללי (כלומר זו רק מילה ויש לה פירוש הגיוני, אך בהקשר הזה - זו הפרשנות). זיו פשוט מתרגמת לעצמה את תגובותיה המילוליות של המורה בכיתה, ולא מתרשמת ממחמאות ריקות מתוכן בחוברת. למען האמת, אני מבינה אותה לחלוטין, אחרי שראיתי במחברת הלשון שלה הערה של "למה את כותבת את כל המילים מחוברות?" במקום קודם כל לציין לטובה שלא היו שום שגיאות כתיב, ואז להוסיף שצריך לשמור על רווחים בין המילים.
 
בארוחת הערב, בין תרגול אחד של לוח הכפל למישנהו, הסברנו לזיו שהדרך הטובה ביותר להמנע מהערות של המורה תהיה לתרגל ולשים לב להוראות (הטעויות שהיו לה נבעו מחוסר תשומת לב להוראות). אך אז הזדרזתי להוסיף טיפ מימי בבית ספר - כדי להמנע מיתר תשומת לב, כדאי גם לשרבב טעויות מדי פעם, אחרת זרקור תשומת הלב מופנה בכל עוזו. זו לא עצה שאני גאה בה, אך נראה שהיא מה שזיו זקוקה לו ביחסיה עם המורה הזו.
שוב חוזר חוסר הבנה בסיסי של המורה מה מקדם ילדים
13/09/14 07:27
118צפיות
מה שמקדם ילדים לדעתי יותר מכל דבר אחר הוא האמונה בעצמם.
ילד צעיר תלוי במבוגרים סביבו להערכתו העצמית (גם אנחנו המבוגרים לעיתים...).
כשנבנה בטחונו העצמי והאמונה ביכולותיו הוא מעיז להתקדם ולחקור עשיות חדשות, לא בטוחות ולא מוכרות.
חבל שהמורה של זיו אינה מבינה זאת. ילד שמתקשה בנושא מסויים והמורה רק מעיר ומקטין, יאבד את בטחונו העצמי וכבר לא יתחשק לו להתנסות באיזורים לא בטוחים וחדשים.
אולי אפשר לדבר עם המורה על הנושא? למשל לבקש ממנה שקודם תשבח כל עבודה של זיו על מה שכן הושג בה, ורק אז תעיר על השגיאות.
האמת שאני יזמתי שיחה דומה עם הגננת של בני על כך שהוא זקוק מאד להרגיש אהוב ומוכל בגן (החדש) בתחילה ושאולי הגננת תיזום הפגנות חיבה אליו כדי שיצא מהשבלול שלו - אך לשוא. אמרה כן כן, ובפועל לא קרה כלום, כמעט ההפך. לדעתי: כי מה שאין לה אין לה, והיא לא מסוגלת להעניק. והיא גם לא מבינה את החשיבות של זה בכלל. למשל, אמרה לי בגאווה שנתנה לו דפי עבודה עצמית והוא ישב מחוץ לחדר הראשי של הגן, בפינה מבודדת ועשה את הדפים. "נהדר": ביקשתי הכלה ואהבה, כמו גם עזרה בשילובו עם שאר הילדים - והיא בתגובה בודדה אותו בפינה אפלה והעמיקה את נטייתו הטבעית להשתבלל ולהתבודד מפחד שיידחה.
חבל.
זה מה שהרגשתי ביחס לגננת של בנך. עצוב ומתסכל
14/09/14 19:59
69צפיות
מורים הם אנשים, ככל שאר האנשים
15/09/14 10:20
70צפיות
יש מביניהם טובים יותר, ויש מביניהם טובים פחות. תפיסה שלי אומרת שילדים לומדים מכל אחד מה שהם צריכים, וממורים פחות טובים הם לומדים איך להסתדר גם עם אנשים שלא יכילו אותם. זה משהו מאוד חשוב ללמידה, כי לא תמיד יכילו אותם. בגילאי הגן זה קשה יותר, אך הרבה לשוחח עם הגננת אין טעם. כי זה לא שהיא לא משתדלת, השתדלותה פשוט אינה בכיוון המוצלח. היא רואה את מלאכתה נעשית כאשר היא מעודדת את יכולתו לעבוד על דפי עבודה בצורה עצמאית טוב מילדים אחרים, ולא רואה את הצורך לקדם אותו דווקא במה שהוא פחות טוב. למען האמת, כנראה עדיף לשוחח איתה מה שפחות, בתקווה שתפסיק להשקיע מאמצים בקידום הילד בדרכים שאינן נראות לך.
 
אצלנו, אחרי שבועיים לימודים, כבר מתנהלות שיחות בין ההורים על כך שהילדים אינם אוהבים את המורה. אותי זה מרגיע, כי ככה אני יודעת שזיו לא לבדה. אם היא תלמד להתחבר עם ילדים אחרים ולגלות איך מתמודדים כקבוצה מול מורה ביקורתי ולא מכיל - גם זה טוב.
כתבה של אריאנה מלמד על תסמונת אלכוהול עוברית
49תגובות
10/09/14 17:36
570צפיות

(המשך...)
אימוץ וטיפול פסיכיאטרי
10/09/14 17:49
240צפיות
במקרה ואחד או שני בני הזוג מטופלים פסיכיאטרי האם זה סיבה לדחיה על הסף של בקשת אימוץ?
כמובן בני הזוג נמצאים במצב יציב לאורך זמן
לא לדחייה על הסף
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
10/09/14 18:40
148צפיות
באימוץ בארץ יבקשו אתכם להביא הערכה  מהפסיכיאטר לגבי הבעיה הפסיכיאטרית ממנה סובלים, מה הטיפול התרופתי שמקבלים/ או קיבלתם, מה הפרוגנוזה וכו'.
הנתונים הללו ילקחו בחשבון שעת שכלול מכלול הגורמים בעד או נגד לאשר אתכם לאימוץ. יש בעיות פסיכיאטריות שאכן עשויות לשלול מכם את הזכאות לאמץ אך לא כל בעיה.
זו שאלה
10/09/14 19:16
125צפיות
לשירות למען הילד.
אני מניחה שהערכה תיפקודית מטעם הפסיכיאטר המטפל בבני הזוג תהיה משמעותית.
שלום! חדשה כאן, עם שאלה..
07/09/14 21:08
271צפיות
אני קוראת כאן בפורום, נעים מאד.
אנחנו משפחה שמתעניינת באימוץ של ילד, ניתן לשקול גם ילד עם צרכים מיוחדים מה שנקרא (כאילו שלא לכל ילד ולכל אדם יש צרכים מיוחדים...). הייתי שמחה לשמוע אם יש כאן בפורום אנשים שחוו אימוץ כזה, לשמוע קצת על התהליך, מה זה אומר.. יש הרבה רצון אצלנו אבל מעט מאד ידע.
תודה רבה.
º
ש לך למעלה סרגל שאלות ושם תמצאי ידע רב
08/09/14 05:12
34צפיות
לפחות אמא אחת בפורום שאני מכירה שאמצה ילדה עם צרכים מיוחדים
08/09/14 05:34
151צפיות
במודע וידעה על כך מראש.
כיוון שהיא לא משתתפת מאד פעילה בזמן האחרון, כתבתי לה מסר שאולי תרצה לענות לך. מקווה שהיא תראה אותו.
מעבר לכך שכמו שאת כותבת לכל אדם יש צרכים מיוחדים, ובפרט לכל ילד מאומץ, כך שיש הרבה הורים שלילדים שאימצו יש כל מיני אתגרים: ליקויי למידה, ADHD, קשיי ויסות, קשיים רגשיים והתנהגותיים וכולי. אלו בעיות די שכיחות בקרב מאומצים גם כשהם לא מוגדרים רשמית כבעלי צרכים מיוחדים.
הנה שירשור מהשנה שעברה על השאלה של צרכים מיוחדים בקרב ילדינו
08/09/14 05:46
110צפיות
ברוכה הבאה, נשמח לענות על שאלות
08/09/14 09:13
118צפיות
תודה דניאלה שהפנית את תשומת ליבי.
למאור הדר: אשמח מאד לענות פה או דרך מסר על כל כל שאלה הקשורה לאימוץ ילד עם צרכים מיוחדים (ילדה, במקרה שלנו), אך מה ששאלת מאד כללי ואינני יודעת במה להתמקד.
בהצלחה בהליך
 
המון בהצלחה בתהליך
09/09/14 19:46
73צפיות
וישר כח על הרצון והנכונות.
מקווה שתקבלו עזרה והכוונה מהורים שאמצו ילדים בעלי צרכים מיוחדים כאן בפורום.
 
|גביע|טקס תפוח הזהב 2014|גביע|
09/09/14 18:51
19צפיות
התאספנו לנו אתמול צוות הנהלת הפורומים בסינמטק תל אביב ביחד עם מבחר המנהלים מכל רחבי הפורומים והאשכולות של הפרדס.
המנהלים המקסימים והמוכשרים, שמשקיעים את כל כולם וליבם בפורומים, הם הליבה של הפרדס. ואחרי שעות, ימים ואפילו שנים של השקעה, רצינו לנצל את ההזדמנות כדי להגיד להם משהו חשוב: תודה!

האירוע התחיל עם אוכל איטלקי, מינגלינג ומפגש מרגש. והמשיך עם הקרנה מיוחדת של סרטון מבית היוצר של הנהלת הפורומים|!| :
http://tinyurl.com/mnkz7yf


בהמשך עוד נהנינו מהופעה מגניבה ומקפיצה של הMagical Mystery Tour עם כל שירי הביטלס האהובים ואוהבים עוד יותר, אבל לא לפני שערכנו כפי מיטב המסורת את טקס תפוח הזהב של שנת 2014|!|



סקרנים לדעת מי היו הזוכים|?|


|*|הפורום המבטיח: מבשלים כשר
הבת המתהוללת

|*|הפורום החברתי: הורים לילדים ביסודי
הפתעות נעימות ו-הפוך עם ראש כפול

|*|הפורום המקצועי: סלולארי
z1george

|*|פורום 24/7: האח הגדול
Maybe Mary ו-תרמוס עם נענע

|*|הפורום לשעות הפנאי: טיולים וחופשות בחו"ל
דניאלה1311

|*|והמנהל הוותיק
OrEl74 (מפורום NBA)
אריה31 (מפורום מצעדים וביקורת מוזיקה)
Aלון (מפורום  BDSM ויחסי שליטה)



|כתר|תודה לכל המנהלים של תפוז על התרומה הנפלאה והיום-יומית שלהם לאתר! |כתר|


מוזמנים לקבל קצת טעימה ממה שהיה לנו, בעזרת התמונות שלנו מהארוע:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=4321846

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה