לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
"שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך"
רחל שפירא

פורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.
זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת.
הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.

החלטתם לבדוק אפשרות של אימוץ בארץ או בחו"ל? ברוכים הבאים! בפורום מאגר מאמרים, קישורים ושאלות נפוצות שעשויים לעזור. שתפו אותנו בשאלות שלא נמצא להן מענה, כולנו היינו שם- בתחילת המסע הלא שגרתי אל הגשמת ההורות, ונשמח לעודד ולתמוך. גופים מסחריים ועיתונות, נא פנו אל הנהלת הפורומים לקבלת אישור פרסום.
המשך...
הודעה חדשה

אימוץ תינוק בארץ - מידע?
25/03/15 21:52
79צפיות
שלום לכל החברים, 
 
חברה קרובה מאד שלי רוצה לאמץ ילד בארץ. האם החוק בארץ מתיר זאת לאישה רווקה? היא בריאה, אמידה ומדהימה באופן כללי.
 
אם לא, עם מי כדאי להתייעץ לגבי התהליך בחו"ל? מי לניסיונכם הוא מקור מהימן איתו אפשר להתחיל את התהליך?
 
המון תודה מראש, 
טלי
מבחינה חוקית רווקה יכולה לאמץ תינוק בארץ, אבל...
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/03/15 23:55
87צפיות
מבחינת ההיררכיה של עדיפויות לאימוץ רווקה נמצאת בתחתית הסולם, כי השרות למען הילד מעדיף למסור ילדים לזוגות.
אז בראש הסולם זוגות חשוכי ילדים או שאימצו ילד אחד. אחר כך זוגות שיש להם ילדים ביולוגיים ורוצים לאמץ ורק בסוף 
יחידניות. בפועל רווקות שרוצות לאמץ מקבלות ילדים שלא נמצאה להם משפחה שבה זוג הורים, שזה רק ילד עם צרכים
מיוחדים שזה אומר ילד מעל גיל שנתיים ולרוב הרבה יותר גדול, (בגיל הגן ומעלה), או ילד שנולד עם בעיה רפואית או התפתחותית.
 
בחו"ל כיום ניתן לאמץ רק מרוסיה. ישנן שתי עמותות שעוסקות באימוץ מרוסיה. טף בירושלים ועתיד הילדים ברחובות.
בשנה האחרונ האימוצים מרוסיה מקרטעים, הקצב שלהם איטי מאוד בגלל מדיניות של רוסיה. רוב מדינות רוסיה  אינן מאפשרות 
אימוץ ליחידניות ולכן למיטב ידיעתי בעמותות לא רושמים כרגע יחידניות להתחלת התהליך. אבל כדאי לחברתך לפנות לשתי העמותות
ולברר ממקור ישיר.
אף עמותה לא מקבלת יחידניות חדשות לאימוץ בחול בהוראת משרד הרו
26/03/15 05:25
71צפיות
הרווחה
הערה עדינה לדברי fatfat
26/03/15 17:19
74צפיות
עולה מהתשובה כי ההחלטה להעדיף זוגות כאשר יש ילד או תינוק שפנוי להימסר לאימוץ הוא אך ורק של השרות למען הילד, המחלקה של משרד הרווחה העוסקת באימוץ.
 
ההעדפה של מעומדים לאמץ שהינם זוגות נובעת מהקיבעה בחוק אימוץ :
 
"כשירות המאמץ
3.    אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1)  אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2)  אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
 
זאת אומרת כי השרות למען הילד מחוייב לפי חוק אימוץ ילדים למסור ילד, אשר פנוי להימסרר לאימוץ , לזוג.
קורה כי אין זוג אשר יכול לאמץ  ילד מסוים.
במקרים אלה , השרות למען הילד פונה  ליחידים / יחידות במאגר של מועמדים לאימוץ בעניין אותו ילד.
 
גילה חוגי, עו"ס השרות למען הילד - מחוז ירושלים
 
גילה הוק נקבע בשנת התשמ"ה
27/03/15 22:20
21צפיות
כשאז המשפחה כמעט ולא היו סוגים שונים של משפחות. והוא כבר מזמן לא מתאים למציאות העכשווית בה יש ריבוי וריאציות של משפחות: עם ילדים זוג נשוי, זוג לללא נישואים, זוג נשים, זוג גברים, יחידים ויחידניות. 
לגבי התנהלות מול ילדה בת 9
25/03/15 11:27
134צפיות
שלום,
הילדה שלי ילדה מקסימה, יפה, חכמה, טובה, חברותית, ממושמעת מול כולם חוץ מאשר מולי.
אני מעצבנת אותה, היא שונאת אותי, אני לא אוהבת אותה וכו' וכו'. אבל מעבר לאמירות הללו היא מתחצפת, היא עונה, היא מתווכחת על כל דבר. כל מה שאני אגיד היא תגיד הפוך, כל מה שאני עושה זה לא מספיק, אני אשמה בהכל, היא אבדה מחברת, אני אשמה. אין מצב שאבקש משהו וזה ייעשה מיידית (נדיר) אין מצב שנסיים משהו בלי שהיא תצטרך להגיד את המילה האחרונה, אפילו אם זה רק "די".
ככה זה 75% מהזמן שלנו ביחד. בשאר ה 25% היא מחפשת את החיבוק שלי הליטוף האהבה אבל אני פשוט כ"כ טעונה עליה שפשוט לא רוצה אותה לידי. ...
אשמח לעצות, ולא סתם להגיד לי ללכת להדרכת הורים ..
תודה
 
º
שכחתי לציין שאומצה בגיל שנה..
25/03/15 11:29
56צפיות
היי
25/03/15 13:55
100צפיות
ברוכה הבאה.
בעיקרון ילדים מרשים לעצמם את כל מה שתיארת 1- במקום שאין גבולות ברורים 2- במקום שבו הם זקוקים לבחון אם יקבלו אותם למרות.ולמרות...ולמרות...שוב ושוב ושוב .ב'הארד דיסק' של ילדינו חרותה התנהגות שכזאת מול המבוגר האחראי,כדי לוודא שאין נטישה נוספת . 3- במקום שבו הם מקבלים סיפוק מ'לנגן' על נקודות חלשות אצל ההורה ולהפעילן  4- בגיל 9 מתחיל גיל ההתבגרות של היום....הדרך הראשונה לעצב זהות אחרת ,נבדלת ,היא לומר 'לא' לדרישות וציפיות קיימות- בכך להבדיל עצמה מהן.[וזו ורסיה חזרתית על 'דובון לא-לא' של גיל שנתיים,רק עם תכנים אחרים].
איך להיות מול זה?אני לא מאמינה בהדרכת הורים,כי אני לא מאמינה במומחים שיש להם נוסחאות שרק הם מחזיקים בהן.גם לא מאמינה בכלל בנוסחאות.פוגשת לא מעט הורים שמספרים שקנו ספר כזה וכזה וניסו ליישם את עצותיו אבל לא הצליח להם.  כן מאמינה בחיבור לאינטואיציה הורית נבונה שאת ניחנת בה ,אלא שקשה לך לראותה בתוך הטעינות.היא איננה ישימה לגבי כל הילדים ,ולכן לא יכולה להיפרט פה.לפעמים רגע של שקט עם עצמך/חברה יכול להבהיר משהו באשר לאותו 'מיכל'  של ידע טבעי של good way of being מול ילדתך ,ולפעמים בכל זאת כדאי ללכת לפגישה מקצועית. אבל לא להדרכה אלא לגילוי  ההורה הנבון ובעל התושייה שבעצם מצוי בתוכך.
לא יודעת אם עזרתי,או אם המדיום הזה יכול באמת באמת לעזור בעניינים אלה.או אם יקל עלייך לדעת  שבעיני תיארת בבהירות רבה התנהגויות מוכרות. 
בשלב ראשון הייתי ממליצה לך ליצור לעצמך זמן עם עצמך שאיננו טעון ,להעלות דברים ולראות אם משהו הולך ומצטלל.
נשמעת כמו הבת שלי
26/03/15 07:55
66צפיות
הבת שלי בת כמעט 7. מאז ומעולם הייתה מאד עקשנית עם אופי חזק מאד ודעתנית. מקטנות היא בודקת גבולות באופן תמידי, נוטה לעשות ההיפך ממה שהתבקשה ומתווכחת ללא לאות.
בביה"ס המצב הרבה יותר טוב.
לאחרונה שיניתי את הגישה ואני לא מאפשרת לויכוחים לגלוש ולהמשך. אני פשוט מודיעה שהדיון מבחינתי הסתיים. זה לא מונע בכי לפעמים ו"את לא אוהבת אותי", אבל זה עוזר ומקנה גבולות ברורים.
אם היא ממשיכה להתווכח או להתחצף היא נשלחת אחר כבוד לחדר ל"טיים אאוט".
כשאני כועסת והיא רוצה חיבוק אני אומרת לה שהיא מאד הכעיסה אותי ועכשיו קשה לי לתת לה חיבוק.
ובכל זאת אני חושבת שכדאי גם ללכת להדרכה הורית ולו רק כדי להרגיש שאנחנו לא לבד ואנחנו הורים טובים שעושים את כל מה שביכולתנו. לפעמים רק ההכרה בכך עוזרת...
חיזוקים, שליליים כמו חיוביים
26/03/15 08:58
59צפיות
זיו בגילה של בתך. גם היא ילדה נהדרת כלפי העולם, פרט לי. תמיד אני זאת שאשמה בכל, בין אם זה קשור אלי, ובין אם לאו. עדין, עם כל חוסר אהבתה אלי, ועם כל אהבתה הרבה לאוריאל, עדין במכונית, בארוחת הערב, כמעט בכל מקום, כאשר היא רוצה להראות משהו, להשוויץ במשהו זה מתחיל תמיד ב"אמא, ...."
 
כשזיו חוצה גבולות, אך לא במשהו גדול המצדיק עונש בפני עצמו, היא מקבלת מדבקה רעה. עשר מדבקות בשבוע מובילות לעונש. חוסר מדבקות בשבוע מוביל לפרס.
במקביל היא גם מקבלת חותמות כאשר אנו חושבים שהיא עשתה משהו טוב מיוזמתה. אם היא סידרה את צעצועיה אחרי שביקשנו, זה נורמלי ולא מזכה בשום חותמת. אבל כאשר היא מפנה את כל צעצועיה מרצפת חדר המגורים בסיום משחק עם בת השכנים, יום לפני בוא העוזרת, מבלי שיאמרו לה מילה אחת, זה כבר משהו המצדיק חותמת. 
בעוד את המדבקות אנו מדביקים בעצמנו, לאחר הכרזה שזה מה שאנו עושים, החותמות הן טקס שלם, בו זיו בוררת לעצמה את החותמת אותה היא רוצה מבין כל החותמות, ואז מחתימה היטב את הדף.
לא, איני חושבת שזה עובד על כולם, אצל כולם. הנקודה היא למצוא את נקודות האור הקטנות ולתגמל אותן. מתברר שהן גדלות אם מצליחים לזהות אותן. זיו ניסתה לברר איתנו מה מצדיק חותמת, והסברנו לה שמה שאנו אומרים לה, אינו מצדיק חותמת. רק פעולה שהיא יזמה, וכדאי שתשים לב מתי היא מקבלת חותמת, כדי שתוכל בעתיד לעשות דברים דומים.
ולא, גם אצלה איני יכולה לומר שזה עובד לחלוטין. בסופו של דבר, את רוב סידור חפציה אני צריכה להזכיר לה לעשות, והיא מקבלת יותר מדבקות בנושא סדר מאשר חותמות. אבל מעט החותמות שהיא מקבלת  עוזרות לה להתאפס על זה, ועוזרות לי לשים לב שלצד הילדה הכעוסה שלי, יש גם ילדה שעושה דברים כדי לרצות.
 
והתמודדות אחרת איתה היא רק שלי, ולא של אוריאל, מכיוון שחוסר האהבה מופנה בעיקרו אלי. בחרתי לעצמי סוג התנהגות שלה, שלמרות שאינו מקובל עלי, גם אינו מפריע לי מאוד, והפכתי אותו לבדיחה. כאשר היא עושה זאת, אני מתחילה לדגדג אותה, ולא משנה היכן אנו. אם זה נעשה במקום בו איני יכולה להגיב, כמו נהיגה, אני מציינת שזה יגיע בערב. אצלנו זה עובד יופי. ההתנהגות הזו פסקה להיות משהו שנועד להרגיז אותי, והפך למשחק משועשע. כלכך, שהיא ביקשה ממני לערוך אותה גם עם חבריה.
 
תודה..
26/03/15 09:33
58צפיות
מנחם לשמוע שאני לא לבד בביצה הזו.. אני באמת מנסה למצוא את נקודות האור ולהאיר אותן והרבה פעמים לשתוק למרות שבא לי .... משתדלת להמנע מוויכוחים מיותרים למרות שהיא ממש מתחצפת ולהיות קשוחה כשאני חושבת שהגבול נחצה. בתאוריה זה נשמע אחלה במעשה פחות.
אני בטוחה שהיא אוהבת אותי (וכמובן שאני אותה), אני גם יודעת שהיא מספיק בטוחה באהבה שלי שהיא מרשה לעצמה להתנהג ככה מולי. אבל אני כבר עייפה מזה, מתוסכלת, מגיבה בקיצוניות.
תודה על העצות והשיתוף..
 
איך מספרים לילדה בת 6 שאבא שלה אימץ אותה?
25/03/15 13:18
107צפיות
הכרנו כשהייתי בהריון, התחתנו הבאנו ילדה נוספת והתגרשנו. מה אם תשאל שאלות על אביה הביולוגי?
כמה שיותר מהר לספר לה בשום אופן
25/03/15 16:41
76צפיות
לא להסתיר
אני חושבת שהילדה שלך כבר גדולה.
26/03/15 07:35
55צפיות
חשוב מאוד לספר לה כמה שיותר מהר, אך בגיל כזה לדעתי כדאי לעשות זאת רק תוך ייעוץ וליווי של אנשי מקצוע.
התייעצות בנושא מתנה לחברה שמאמצת
24/03/15 01:59
153צפיות
שלום לכן
חברה טובה מקבלת בימים הקרובים תינוקת לאימוץ.
אשמח אם תתנו לי רעיונות מה  הכי כדאי לקנות לה במתנה.
מלבד מתנה לתינוקת (צעצוע או בגד מן הסתם)
אני רוצה לקנות לחברתי האמא ספר ליווי או הדרכה בנושא אימוץ.
אשמח לקבל מכן המלצות.
 
תודה מראש!
הי אוריתוש
24/03/15 12:33
125צפיות
לפי הרושם שלי...הכי חזק בימים הראשונים אצל משפחות מאמצות חד ודו הוריות כאחד הוא 'הי,סוף סוף גם אנחנו משפחה'. סוף סוף נורמליזציה של הורות,אימהות,גידול ילדים.בימים האלה יש חגיגה על מה שמשותף ,לא המיוחד והנבדל. ולכן הייתי שואלת את החברה מה היא היתה רוצה- בוודאי תשמעי את הדברים הרגילים- פח לחיתולים,מובייל ,כלי מוסיקאלי....הייתי הולכת על זה ,ולא על הסברי אימוץ לילד או להוריו.
אם מדובר בחברה שחוזרת מחו"ל ורוצה לפתח תמונות שצילמה בבית הילדים ולסדר באלבום הייתי אולי שואלת אותה אם היתה   רוצה שתקני לה אלבום יפה.
מזל טוב!
תודה. הארת את עיני!!!
24/03/15 14:35
84צפיות
מקבלת את המלצתך.
אקנה בגד וצעצוע כמו שהייתי קונה לכל חברה
ולא אתייחס לעניין האימוץ.
 
º
(ללא נושא)
24/03/15 14:44
42צפיות
מסכימה עם חייכנית
24/03/15 16:49
71צפיות
לא הייתי הולכת על משהו שקשור לאימוץ...
 
העצה למתנה לאימא צעירה
24/03/15 20:08
83צפיות

היי אוריתוש,
ממליצה על חבילת הגיינה לתינוק.
כמובן בלי לוותר עלבפרי ההדרכה :)
 
מתנה לחברה
24/03/15 20:35
96צפיות
הי אוריתוש, מתנה כזאת לילדה ומתנה אחרת לאם,חברתך.
מה שבאמת את יכולה להעניק לה כשתבוא לארץ עם בתה זה את חברותך.
ההתחלה מאד קשה וכל המתח והציפייה מורטי העצבים שבתהליך מפנים מקומם להתמודדות ולקשיים
שלא תמיד המשפחה והסביבה מבינים.  "הרי ככ רצית וחיכית....,"
זו המלצתי כיחידנית לילד מקסים שההתחלה היתה לי קשה מנשוא
המתנה הכי יפה מבחינתי הייתה
24/03/15 22:35
91צפיות
להעניק לי כמה שעות של פנאי ונורמליזציה עם חברה
קחי אותה לסרט טוב, הצגה, בית קפה , רק את והיא
השבועות הראשונים הם בדיוק כמו שמכיע תינוק בבית, ההסתגלות מבחינת האטצמנט והבונדינג.
הרבה תשומת לב וידיים ובכי .
יש לא מעט תסכולי שפה ותרבות ושוני ממה שהכיר .....
והאמא עם העייפות , הלאות , הקושי היום יומי .
 
האימוץ הוא בארץ, והתינוקת ממש קטנה
25/03/15 00:58
86צפיות
כך שלא נראה לי שהיא תרצה להיפרד ממנה בזמן הקרוב.
אבל אני רושמת לפניי את כל הטיפים שלכן,
תודה!!!
מזל שהשופט ניחן בבינה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/03/15 11:41
196צפיות
גבר שביקש לאמץ את בנה הביולוגי של אשתו נתבקש ביחד עם האם לספר לילד כבר עתה שאינו אביו הביולוגי כתנאי לאימוץ.
הילדה בת 7 ולא יודעת
23/03/15 14:45
135צפיות
עובדות בסיסיות על עצמה ועל משפחתה??
הי יסמין
23/03/15 18:16
123צפיות
לא מכירה מקרוב את פירטי המקרה.
אבל יכולה לומר לך בביטחון ומניסיון שעדיין יש הרבה ילדים שאינם מתמצאים בדיוק בפירטי משפחתם המורכבת.למשל מכירה מקרים של ילדים שבהיותם פעוטות התרגש בבת אחת אסון על שני הוריהם הביולוגים או על אחד מהם ,והם נאספו אל חיק משפחה מורחבת אבל אף אחד לא סיפר להם אמת עד גיל מאוחר. צריך לזכור- יש מנטליות מסויימת של גילוי עובדת האימוץ לילד למן ההתחלה,שנראית לנו היום מאד!!! נכונה ועוברת כתורה שבעל פה בכל הפורומים והקבוצות העוסקים באימוץ. אולם זו לא כל האוכלוסיה המאמצת. את יכולה לראות לפי כמות ה'עיניות' בכל תגובה שאת הפורום רואים מאות אנשים,גם בקבוצות הפייס יש מעשרות ועד מאות אנשים. אולם קיימות אלפי משפחות מאמצות,שלא כל אחת רוצה 'לנשום אימוץ' מהרשת.
ישנם עדיין אנשים שחושבים שנצירת הסוד היא לטובתם של הילדים. 
אכן טוב מאד עשה השופט,ואני מניחה שהוא עשה זאת כשהוא בקי מקרוב בכך שעד כה הילדה בת השבע לא ממש ידעה,כביכול 'נחסך ממנה'.
את מנטליות שמירת הסוד פגשתי לצערי גם בבית הספר היסודי של בני. היועצת התקשתה מאד לגייס את כלל המשפחות המאמצות,שרציתי לייסד מהן 'קבוצת תמיכה' ,ובני בגר את בית הספר ההוא מבלי לדעת מי עוד מאומץ מבני מחזורו/בית ספרו.
מצער מאוד
23/03/15 18:33
75צפיות
לדעתי חשוב להבחין בין לא לספר לילד/ה עצמו/ה לבין לא לספר להורים ולילדים/ות מחוץ למשפחה, כמו במקרה שסיפרת עליו. זה לא אותו הדבר בעיניי.
º
לפעמים לא המשפחה נמנעת מלספר בבית הספר, אלא הילד
23/03/15 21:59
30צפיות
אני דווקא מבינה את אלה שלא היו מעוניינים בקבוצת תמיכה.
24/03/15 18:58
50צפיות
גם אנחנו לא היינו מעוניינים בקבוצה כזו, וזאת ללא שום קשר להסתרה (אצלנו, ואני מניחה שגם אצל רבים אחרים). הילדה יודעת מאז ומתמיד, המורים תמיד ידעו (וכמובן שגם במקום החדש כל הצוות החינוכי יודע), החברים שלה יודעים (אלה שהיא בחרה לספר להם, ברור שלאלה שהיא לא בקשר קרוב איתם אין לה מלכתחילה כל סיבה לספר, אם כי אני מאמינה שבפועל רבים מהתלמידים יודעים כי המידע אינו סודי), אך אין לנו ממש צורך בקבוצה כזו או לגלות מי עוד מאומץ בבית ספר שלה. פשוט לא עלה בדעתנו שזה ענייננו או שצריך להתעניין בזה באופן מיוחד, השאלה מי מאומץ ומי לא אינה מעסיקה אותנו וגם לא אותה, זה לא אישיו מבחינתנו. רק לפני כמה ימים הייתי ברכב איתה ועם אחותה הקטנה ודיברנו על משהו שעבר בתורשה מאיתנו לאחים שלה, ואז הקטנה שכחה לרגע ושאלה למה גם הגדולה לא ירשה את זה, ואז האחות שאומצה צחקה מכל הלב ושאלה אותה אם היא שכחה שיש לה תורשה אחרת. היא הייתה פשוט משועשעת מכל הסיפור, וברגע שאחותה הבינה גם היא הצטרפה לצחוק והן התבדרו להן בכיף ביחד בשיא הטבעיות. כך שאני ממש לא חושבת שכל משפחה מאמצת זקוקה לקבוצת תמיכה רק מעצם היותה כזו.
º
25/03/15 22:52
4צפיות
אכן
23/03/15 19:11
85צפיות
לא משנה כלל שגם אני בדעת העובדת הסוציאלית, שיטב לילד לדעת את האמת על מקורו הביולוגי. גם אני חושבת שאם יגדל עם הידיעה תחסך לו טראומה אם וכאשר יגלה זאת בעתיד. אבל מדובר במשפחה בפועל, ובאב בפועל של הילד. גם אם להורים יש חילוקי דעות חינוכיים מול העובדת הסוציאלית, אין זה מתפקידה לכפות עליהם את תפיסותיה. טוב שהשופט תיקן את הטעות האומללה הזו, וטוב שלא המשיך בכפיית "הדרך הנכונה", שגם אם היא נכונה, אינה מתאימה לזוג ההורים הזה בסביבת מגוריהם, והם אלו שיצטרכו לחיות עם תוצאות פעולותיהם, לא העובדת הסוציאלית.
 
אין לי מושג איך הם יפתרו את הנקודה מול הבת הגדולה, שאם הבנתי נכון מאמינה שהאב המגדל הוא האביה הביולוגי, למרות שבמקרה שלה הוא אינו אביה החוקי כלל. ברור ששאלה זו תצוץ במוקדם או במאוחר, כאשר הילדה תגדל להבין את השלכות הרישומים החוקיים (לא בעתיד הרחוק, ככל הנראה), ובאותה הזדמנות כנראה גם תשליך על הילד הצעיר יותר. אך אם אלו הורים מתפקדים וראויים בכל תחום אחר בחיים, מדוע לא לתת להם למצוא דרך איתה יהיו שלמים, ואותה יוכלו להעביר לילדיהם ביתר קלות, מכפיית הר כגיגית עליהם?
מסכימה מאוד
23/03/15 19:56
48צפיות
שלא צריך לכפות עליהם, שכפייה כשלעצמה היא דבר פסול.
אני לא חושבת שהילדה מאמינה שהאב המגדל הוא אביה הביולוגי
23/03/15 22:02
58צפיות
היא היום בת שבע, ואימה התחתנה איתו לפני פחות משנתיים. היא מאמינה שהאב המגדל הוא אבי התינוק, אבל לא נראה לי סביר שהיא חושבת כך גם לגבי עצמה.
אולי, ואולי לא
23/03/15 22:24
50צפיות
זה לא החלק החשוב.
החלק החשוב הוא שגם אם דרך סיפור האמת מגיל צעיר ככל האפשר נראית לנו כ"דרך הנכונה" להתנהלות, הרי התניית אימוץ בה היא פסולה. 
החלק החשוב הוא שגם אם אנחנו חושבים שהסתרת האמת עלולה להוביל לבעיות בהמשך, זו השערה בלבד, ואין לנו זכות לכפות אותה על מישהו.
בסופו של דבר, גם אם עובדות סוציאליות של הרשות למען הילד ממליצות להורים מאמצים פוטנציאליים לספר על האימוץ מרגע האימוץ למאומץ, הרי אין זה מהווה תנאי לאימוץ. מדוע שיהווה תנאי למי שכבר משמש כאב בפועל?
הי נוגה
24/03/15 01:04
53צפיות
אני חושבת שהשופט פשוט לקח דרור לעצמו לחוות דעתו.
ילדים שרק בגיל מאוחר לומדיםעובדות בסיסיות על משפחתם ועל עצמם- אחרות משלמדו להאמין משחר ילדותם ,לא מקבלים את הסיפור החדש בשיוויון נפש ,כי הוא משנה אמונות יסוד לגבי מי הם /מי הדואגים להם,ומה תפקידם.אני יודעת על תגובות חריפות ביותר של בן גיל עשרה ועוד אחרים גדולים מגיל עשרה שגילו עובדות חיים שונות מהידועות להם. לדעתי זה אקט נבון של השופט . אולי הגיע על בסיס ידיעה שעד כה דובר בסוד משפחתי. סודות גדולים במשפחה סופחים אליהם  'משקל' ואנרגיה מיותרת  וסופם להתנפץ.
השופט לא רק הביע את דעתו,
24/03/15 07:51
45צפיות
 הוא פסק שלא להתנות את האימוץ בגילוי, בניגוד לדרישת העובדת הסוציאלית. לאור מה שכתבת, לא ממש הבנתי אם את בעד או נגד הפסיקה. 
זו לא הייתה דעה, זו הייתה פסיקה
24/03/15 08:34
56צפיות
והפסיקה היא שאין להתנות אימוץ בהתחייבות לגלותו מראש. 
 
עם כל כמה שאני מסכימה שאימוץ גלוי הוא הדרך הנכונה, אני מסכימה הרבה יותר לכך שאימוץ לא צריך להיות מותנה בכך. ומה לעשות, אני גם חושבת שבחיים יש מצוי מול רצוי, ואם הם לא מעוניינים לספר לילדיהם על האימוץ, הם (שניהם) ההורים בפועל של הילדים, ואימוץ כאן הוא בסך הכל אישרור למצב קיים. רצוי לדעתי שיספרו על האימוץ לילדיהם, אך אם זה אינו מצוי, אין זו סיבה לפסול את האימוץ. 
 
וכמו קאלה, איני מבינה אין משפטי הביקורת בתחילה משתלבים בכך שזה היה אקט נבון של השופט.
 
ממ...נזכרתי במשחק הילדות 'טלפון שבור'....
24/03/15 10:25
46צפיות
לא ראיתי את המקור,בולבלתי אז התבלבלתי.
מכיון שלא קלטתי נכון ומסתבר שהשופט אמר שלא חייבים כעת לומר שמדובר באימוץ- 
אני נגד החלטתו.
אי פתיחות מלכתחילה יוצרת הרבה עיוותים במשפחות מורכבות.
ישנה מורכבות אינהרנטית בהקמת המשפחה החדשה ורקמת השייכות העדינה,ולא צריך להוסיף עליה.
לגדול עם מורכבויות מלכתחילה כעובדות חיים - זה בסיס איתן יותר מגילוי מאוחר יותר שעושה מהפיכות בנפש.
וכמו כן לסוד כזה דינאמיקה משלו והשלכות,גם ממקורות לא מודעים.
אמון בסיסי- כך קוראים במונח זה ובמונחים נרדפים   ליחס הראשוני שחשוב שיהיה בין ילד לבין הוריו. חבל לפגום באבן היסוד הזאת.
אבל אני מבינה שאני כותבת על 'חלב שכבר נשפך'....
העוסי"ית במקרה זה ייצגה את נפש הילד וצרכיה לגדול בבהירות,למן ההתחלה.
כלומר, אסור היה לאשרר אימוץ שבפועל כבר קיים?
24/03/15 12:25
37צפיות
איננו מדברים על תאוריה. אנו מדברים על פרקטיקה.
- קיים ילד בן שנה ומחצה.
- קיימים אם ואב בפועל.
האם והאב אינם מספרים כרגע לילד את האמת על (אי) הקשר הביולוגי בינו לבין אביו, ואין לנו מושג האם הם מתכוונים לספר בכלל.
- מבחינה חוקית האב אינו רשום כאבי הילד, ואימוץ אמור לפתור זאת.
ועכשיו נשאלת השאלה - האם טובת הילד היא לאשרר את המצב הקיים, או שטובת הילד היא לכפות על הוריו לחנך אותו בדרך שאינה מתאימה להם כרגע?
 
אם התשובה היא שטובת הילד היא לכפות עליהם, מה צריכה הייתה להיות פסיקת השופט אם ההורים מסרבים - להוציא את הילד מבית המסתיר ממנו את האמת?
 
מבחינה חוקית אין התניית אימוץ בישראל בסיפור אימוץ לילד. מדוע באימוצים אחרים סומכים על ההורים שינתבו עצמם לגילוי נאות בהתאם להבנתם והסביבה בה הם חיים, ואילו כאן פוסלים אימוץ שכבר מתקיים בפועל בכל דרך, למעט אישרור בית המשפט?
בעצם מדובר במקרה מורכב ביותר
24/03/15 12:50
45צפיות
ששום החלטה בו איננה מקסימליסטית,ולכל החלטה מחיריה.
הגבתי ממקום שמכיר אנשים שהתהפך עליהם עולמם אחרי שגדלו עם אמת x לגבי עצמם ומשפחתם ,וגילו במשך גדילתם אמת שונה.
גם כשהקהילה סגורה ומסוגרת,תמיד ישנן ה'נשמות הטובות' ,וחרושת השמועות והמשקל הטעון של הסוד שאיננו גלוי לעין אך מורגש ומועבר.
מקרה לא-מורכב לא מגיע לחדשות
24/03/15 15:13
35צפיות
ושוב נשאלת השאלה - אם הורים אינם חושפים את האמת בפני הילד(ים), האם זו סיבה למנוע אימוץ, בהנחה שכל השאר תקין?
 
במקרה הזה ההורים אינם מספרים -> העו"ס המליצה לא לאשר את האימוץ מכיוון שהורים לא מספרים-> השופט פסק בניגוד לדעת העו"ס.
מסובך או לא מסובך, החלטת מוצדקת או לא מוצדקת, אנו חושבים שצריך לספר או איננו חושבים שצריך לספר. כל זה אינו רלוונטי. מה שרלוונטי עבורנו כציבור המתעניין באימוץ הוא האם מותר לעו"ס לכפות את המלצת הרשות למען הילד לספר את האמת למאומץ, או שההמלצה לספר אמת למאומץ היא המלצה שאינה מחייבת חוקית ואי אפשר לכפות אותה כתנאי לאישרור.
כי גם אם אני מסכימה עם כך שצריך לספר אמת לילד, איני מסכימה עם הכפיה, וחוסר הסכמה זה גדול הרבה יותר מאשר החלק המסכים. שום טיעון, רב משקל ככל שיהיה, לא יגרום לי לשנות דעתי, מכיוון שבמילא אני מסכימה איתך שזו צריכה להיות דרך הפעולה של ההורים, אבל להם שמורה הזכות לפעול בהתאם למיטב הבנתם.
בנוסף, חשוב לזכור שהילד רק בן שנה וחצי.
24/03/15 17:39
37צפיות
עד'יין יש זמן לספר לו, אני לא בטוחה שבגיל כזה יש לו בכלל יכולת להבין מושג כמו אימוץ. גם אם יחליטו לספר לו בעוד חצי שנה - שנה, זה עדיין בהחלט בגדר הסביר.
מסכימה עם נוגה ורוצה להוסיף
24/03/15 11:19
53צפיות
לגבי הבת נכתב שאמה התגרשה מאביה. בגירושים יש הסדרי ראייה ואם הם לא ממומשים לרוב זה נובע מבחירת אחד ההורים שבוחר להתנתק מהילד כמלחמה בהורה האחר או שהורה המגדל נלחם בהורה האחר על ידי מניעת אפשרות לפגוש את הילד. וכפי שסביון כתבה הילדה היתה בת חמש כשאמה נישאה.
נכתב בכתבה שהאם היא מקבוצת אוכלוסייה קטנה בה לא יקבלו את העובדה שהרתה מחוץ לנישואים. אין לי מושג באיזו חברה מדובר. בכל אופן משתמע שאת הגירושים מאבי הילדה אינה צריכה להסתיר בעוד שמאבי הילד כן. כמובן שאני נגד סודות אבל מדובר בשני ילדים רכים שעדיין לא מסוגלים לעשות הבחנה בין מה ראוי ומותר לספר לסביבה ומה לא ולכן בשלב זה כדי להגן על הילדים והמשפחה ההורים בחרו שלא לגלות. מה יהיה בהמשך  - אני מקווה שהם כן יבחרו לגלות את המידע.
מסכימה מאוד. מה גם שלא ידוע
24/03/15 12:19
44צפיות
באיזו חברה חיה המשפחה: חרדים? ערבים? יש חברות שבהן ממש ממש מסוכן שיתברר שהתינוק נולד מחוץ לנישואים. 
שאלה בקשר למכון פילת
24/03/15 09:18
107צפיות
שלום לכולם! האם קיים חוק כזה לעבור איבחון במכון פילת או שזו הנחייה מלמעלה ויש דרך להבדק בלי לשלם לגוף שלישי?
שלום לך..
24/03/15 09:59
74צפיות
החוק קובע שעליכם לעבור בדיקות מסוגלות הורית על ידי אנשי מקצוע.למרות שיש הרבה מאד פסיכולוגים שמיומנים בבדיקות מסוגלות,מי שרשאי לערוך אותן הוא רק הגוף המאבחן או הפסיכולוג המאבחן שקשור לעמותה ,והסיבות ברורות- שלא ייווצר שום מצב של מאבחן 'מטעם המאמצים'.נשלחתם לפילת- כי לפילת יש את המנדט בעניינכם. דרך התשלום מוכתבת לכם על ידי העמותה.שמעתי שזה לא 'כזה נורא'....
בהצלחה.
זו לא שאלה עד כמה "זה נורא"
24/03/15 10:25
65צפיות
השאלה, אם זה חוק, אז למה העמותה לא מממנת את האיבחון? צריכים להביא פסיכולוג מטעם המדינה, לא? 
תשמע,אם רוצים לדבר על 'מה לא פייר'
24/03/15 10:45
68צפיות
בתהליך של מסע האימוץ ,נוכל למצוא מפה ועד הודעה חדשה דברים לא נוחים.
נתון שהמדינה איננה מממנת את הפסיכולוג.  המימון כלול בהוצאות הליך האימוץ של ההורים.
ואולי אף תרויח מזה - בשעתו כשאימצתי הייתי צריכה לשלם לעמותה כדי להיות זכאית לעבור את המבחנים סכום גדול בהרבה מהסכום ה'רגיל' שאותו גובים עבור שירותי איבחון. ייתכן שעצם התשלום לפילת ישירות ולא לעמותה מוזיל עבורך את הבדיקה. 
 
º
לא שמעתי כמעט אף אחד שלא עבר המיבדק
24/03/15 10:57
24צפיות
לפי מה שאני יודעת
24/03/15 14:18
50צפיות
 בעוד שבאופן כללי הליך האימוץ בארץ הוא בחינם,גם ההורים שמאמצים בארץ חייבים לשלם הוצאות המבדקים הפסיכודיאגנוסטיים.
אבל באימוץ חו"ל התשלום לפסיכולוג לא כלול ב-22 אלף יורו
24/03/15 18:51
43צפיות
שמשלמים לעמותה? עד כמה שידוע לי הוא כלול.
º
כלול
24/03/15 19:32
17צפיות
º
איך מספרים לילדה בת 6 שאבא שלה לא אביה הביולוגי?
24/03/15 14:25
53צפיות
נשים / גברים שאימצו ו/או בתהליך אימוץ - לבד, כהורים יחידנים
21/03/15 06:57
127צפיות
היי לכולם,
אני בתהליך אימוץ של ילד/ה כאם יחידנית. אני עושה את התהליך בארץ, ואאמץ ילד/ה גדול/ה. (מעל גיל 5).
מחפשת נשים / גברים בתהליך דומה לשלי ו/או שכבר אימצו ילדים גדולים כהורים יחידנים, או כאלה שחושבים על זה, ועדיין לא בתהליך (אם אתם מכירים).
אשמח אם תצרו עימי קשר במסר פרטי או במייל aunisea@gmail.com.
תודה ויומעולה
lilev 
האם יש משפחות שלא גיירו את הילדים?
18/03/15 23:10
205צפיות
אשמח לשיתופים כאן או בפרטי,
ממשפחות שבחרו להשאיר את דת הלידה של ילדם.
איך חיים עם זה ביומיום או בחגים,
מה לגבי עליה לתורה בגיל מצוות,
לגבי נישואין....
אשמח לכל שיתוף בנושא. יש אצלנו משפחת אומנה שמתמודדת עם גילוי שהילד
שהם מגדלים כבר שנים בעצם אינו יהודי.
תודה.
 
 
 
 
כן, אנחנו
19/03/15 03:35
165צפיות
אם תביטי בשרשורים קודמים בעניין גיור תמצאי שם עוד התייחסויות של משפחות שלא גיירו את הילדים מסיבות שונות.
אנחנו משפחה מעורבת, דתות וגזעים שונים. כאשר פניתי לגיור אורתודוכסי נדחינו בעיקר בשל העובדה שבעלי אינו יהודי. בצער רב ויתרתי על גיור כרגע עד אשר ביתנו תגיע לגיל מצוות או מאוחר יותר ותחפוץ בכך.
מעט מעודד לראות שלאחרונה ישנן הקלות מסויימות עבור מי שמעוניין להתגייר בגיל בוגר יותר, כולל מסלול מהיר ומקל לחיילים.
 
אני באופן אישי מציע לך כן לגייר כדי להקל על
19/03/15 05:20
131צפיות
ילדך בהמשך חייו ובבגרותו אבל זוהי דעתי האישית כמובן שהגיור קל יותר כשהילד קטן מאשר הוא בוגר
º
אין זה בסמכותה של משפחת אומנה לגייר ילד.
19/03/15 17:46
35צפיות
גיור חילוני
19/03/15 11:01
114צפיות
אנחנו לא גיירנו על פי דרישת המדינה. ביצענו טקס סימלי עם רב מארגון תמורה.
מוזמנת לחפש מידע בפורום תחת "גיור חילוני".
אנחנו אחד גיירנו שניה לא
19/03/15 11:24
128צפיות
את הבן שהיה בכור גיירנו אורטודוקסית את הבת לא בעיקר בגלל שלא יכולנו.
האמת, אין יום שזה לא מציק לי. בעיקר בקטע של הזהות והשייכות שלה, שלא תרגיש חריגה גם לא בתוך המשפחה.
מאוד הייתי שמחה לגיירה אורטודוקסית אבל אנחנו לא יכולים ופשוט לא עושים עם זה כלום.
 
אנחנו לא גיירנו
19/03/15 14:52
129צפיות
לא התאים לנו לזייף לרמות להתחפש ולהצהיר הצהרות שקריות.
כרגע אין שום השלכות, הילד קטן.
בעתיד: לא יודעים עדיין.
צריך לזכור שנדמה לי שכבר מגיל 16 הילד יכול להתגייר לבד אם הוא רוצה.
 
אגב אנו חוגגים את כל חגי ישראל כמיטב המסורת היהודית
19/03/15 14:54
89צפיות
ומנחילים חינוך יהודי חילוני הומניסטי ואוהב אדם מכל גזע דת ומין.
יש לנו חברים עם בן שלא גויר ועלה לתורה בבית כנסת רפורמי
19/03/15 14:57
98צפיות

 
º
ואני מכירה בן כזה שעלה לתורה בבית כנסת קונסרבטיבי
19/03/15 16:45
40צפיות
משמח לשמוע
19/03/15 17:50
83צפיות
כי נאמר שלא יוכל לעלות לתורה כמו כל בני גילו.
המשפחה אמנם חילונית אבל רוצים לאפשר לילד בבוא הזמן
להיות 'כמו כולם' . גם ככה יש הרבה 'ייחוד'. אתם יודעים.
 
 
 
º
וברית עשיתם לו?
19/03/15 16:07
49צפיות
º
הילד הגיע למשפחה נימול
19/03/15 17:52
45צפיות
º
לילד שלנו עשינו ברית אצל כירורג
20/03/15 21:31
34צפיות
תהליך אימוץ בארץ
14/03/15 19:33
220צפיות
שלום לכולכם,
בן זוגי ואני מעוניינים להתחיל בתהליך אימוץ בארץ. נשמח מאד לשמוע קצת מידע על התהליך מאנשים שעברו אותו.
תודה רבה
שלום רב
24/03/15 03:11
45צפיות
את מוזמנת להסתכל בשרשורים קודמים בנושא, הודעות נבחרות ושאלות נפוצות. חלק משאלותייך יקבלו מענה שם.
בנוסף, אני מקווה שתוכלי לקבל עוד מידע מחברי הפורום שאימצו בארץ, כאן או בפרטי.
המון בהצלחה לכם!!
מצב אימוצי חו"ל - התלבטות
12/03/15 13:25
326צפיות
אני קוראת בפורום הזה כבר לא מעט שנים:) מדי פעם גם כתבתי כאן. יש לנו שני ילדים שהגיעו אחרי הפריות. אנחנו כמהים, משתוקקים, מייחלים לילד נוסף. כבר 5 שנים בתוך טיפולים ארוכים ומתישים, שלא הניבו דבר למעט כאבי לב והפלות וסיבוכים רפואיים.
לאחרונה התחילו לדבר איתנו על פונדקאות. אני עדיין יכולה להמשיך ולנסות להרות, לא נסתם הגולל, אבל הסיכויים להריון לא גבוהים.
אני עומדת בצומת קריטית של החלטות. אני לומדת את נושא הפונדקאות וכרגע רבות השאלות מהתשובות ואין עוד החלטה, ומנגד עומד נושא האימוץ.
השאלה שלי היא כזו: האם באמת מצב האימוצים היום הוא כל כך בכי רע? כי יכול להיות שמה שיכריע את הכף יהיה בין השאר הנקודה הזו. פונדקאות זה הליך יקר מאוד ומלא מהמורות, אבל הוא לגמרי מתרחש ותוך מספר חודשים אוכל להתחיל, אם ארצה. מהו המצב לגבי אימוץ חו"ל?
הייתי ממליץ לכם ללכת על פונדקאות עם אימוצי חול יש
12/03/15 13:57
211צפיות
המון בעיות כרגע
אני לא מסכימה!
12/03/15 17:28
234צפיות
ראשית, פונדקאות לא מבטיחה ילד. 
יש לא מעט נשים שניסו פונדקאות ולא הצליחו, ודאי לא עם הביצית של האשה המתבגרת (לרוב) 
שלא נדבר על העלות האסטרונומית ,
אימוצי חו"ל אמנם קשים היום, ובהחלט עברו טלטלה בשנתיים האחרונות, 
אבל עדיין חיים וקיימים, לפחות ממה שידוע לי ואני בקשר עם אידה מעמותת עתיד הילדים, 
דברי עם העמותות , קבלי תשובות 
ואז  תחליטו בצומת לאן לפנות 
ולאן שלא תפני, מאחלת לידייך ולליבך להתמלא מחדש. 
 
כמובן שלכל דרך היתרונות והחסרונות שלה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/03/15 20:26
166צפיות
באימוץ מעט הילדים שהגיעו בתקופ האחרונה היו סביב גיל שנתיים. בפונדקאות אתם מקבלים תינוק בן יומו. באימוץ מטען הגנטי של הילד לרוב לא ידוע ובפונדקאות המטען הגנטי יכול היול ש שני ההורים או של אחד מהם. הן באימוץ והן בפונדקאות אינך חווה הריון ולידה שזה לא בהכרח פסול ושני התהליכים יקרים. לעומת זאת כיוון שבאימוץ את מקבלת פעוט יש יותר אפשרות לשלול כל מיני בעיות התפתחות/קשות דוגמת PDD מה שא ניתן בפונדקאות.
כמובן שא כל דרך מתאימה לכל אחד. שנים עברתי טיפולי פוריות שלא צלחו. מבינה היטב את מה שכתבת על כאב הלב והסיבוכים הרפואיים שעל חלק מהם אני משלמת מחיר כבד עד היום. כשכבר הייתי בעיצומו של תהליך האימוץ הגניקולוג הציע לי את האופציה של הפריה מתרומת ביצית. הייתי בבלבלה נוראית כמה ימים. לא אשקר. הסיכוי לתינוק בן יומו מאוד קסם לי. אבל במחשבה נוספת הבנתי שגם בדרך זו כיחידנית אזדקק לתרומת זרע ותרומת ביצית, כך שגנטית הילד לא יהיה שלי והחלטתי לא לסכן עוד יותר את בריאותי וירדתי מהרעיון. בדיעבד זכיתי בשתי נסיכות שהן מששוש חיי
ואני שוב עם הרעיון שלי....שעוד מעט יהיה עבורו מאוחר מדי.
12/03/15 21:05
224צפיות
  היום צלצל 'אלינו' הרצוג שהציג עצמו כמסור ואחראי ורוצה להחזיר תקווה....בטח גם אליכם .[תקליט בקולו עם סגנון אישי ומלא אופטימיות]
זה זמן של הבטחות.
ידועה פגישה לפני כמה שנים לגבי אימוץ חו"ל עם  הרצוג כשר הרווחה עם גורמים מעוניינים פה,בין השאר מרכז 'פסיפס'. הרבה לא יצא מזה. אבל עכשיו באמת כל קול חשוב לבוז'י הרצוג .קיראו פה קול קורא לאנשים  נוספים במצבכם דברו בסופשבוע ונסו  להשיג את הרצוג ואנשיו. בקשו מהם להזיז את העגלה המקרטעת של האימוץ הבין ארצי,לשים אותו בסדר עדיפות אמיתי,לאוורר את התקיעות עם רוסיה,לאפשר תנאים להקמת עמותות נוספות על ה-רק שתיים שקיימות היום ,לאתר יעדים  נוספים לאימוץ מחו"ל כדי לא להיות תלויים בלעדית במדיניותו של פוטין...
ממש אין הרבה זמן.
פניתי בעצמי לפני כמה ימים  בעניין זה לעדי קול אבל מסתבר שהודחה מ'יש עתיד'  בשעתו היה לה מרץ להזיז דברים .
זה זמן ליוזמות של הרגע האחרון.
 
יש הרבה חוסר ודאות באשר לאימוץ חו"ל כרגע.
13/03/15 03:56
199צפיות
אני חוששת שאף אחד כאן בפורום לא יודע בוודאות מה בדיוק המצב. רק יודעים שהוא הולך ונעשה גרוע יותר משנה לשנה. אני ממליצה לפנות ישירות לעמותות, אבל לא להסתפק בדברים כלליים או בהבטחות עמומות לעתיד, אלא לבקש נתונים מספריים: כמה ילדים אומצו בפועל בשנה האחרונה, ואיך זה יחסית לשנה-שנתיים לפני כן, כמה זוגות רשומים כיום ואיפה עומד התהליך שלהם, כמה זמן בממוצע לקח תהליך האימוץ של הילדים בשנה-שנתיים האחרונות וכו'. זה כמובן לא מבטיח שגם בשנים הבאות המצב יישאר זהה, אבל לפחות ייתן אינדיקציה טובה למצב הנוכחי ולמגמות בתחום.
אישית, פונדקאות זה לא משהו שהייתי שוקלת, ואיני מתמצאת בפרטי ההליך ולכן אין לי דרך להשוות את הקשיים וסיכויי ההצלחה שלו לאלה של אימוץ, אך כמובן שזו החלטה אישית של כל משפחה. ממליצה לדבר עם אנשים המתמצאים ספציפית בפונדקאות וחוו אותה. אני יודעת שיש פורום פונדקאות בתפוז, ואולי שווה לברר שם אם טרם עשית זאת. 
מאחלת לכם הצלחה בכל אשר תחליטו.
יש לך נתןנים במשרד הרווחה באתר שלהם על השנה
14/03/15 05:55
154צפיות
החולפת והנתןנים עגומים ביותר
תודה על התגובות אני לומדת
13/03/15 07:12
155צפיות
את שני הערוצים האלה, ותודה על מה שכתבתם.
ראיון עם יעל משאלי
13/03/15 00:30
271צפיות
אני מנסה להתבטא בשיא העדינות...
13/03/15 23:31
226צפיות
לא מרגישה בנוח עם הרבה מאד אמירות של הגברת הזאת, חבל לי מאד שמכולן היא נחשבת נושאת הדגל של האימוץ בקרב הציבור הדתי.
אימוץ בחול
11/03/15 16:03
222צפיות
עברנו בעלי ואני 6 הפריות לפונדקאות שלא צלחו.
מעונינים באימוץ בחול.
מי יכול/ה לתאר את תהליך הבקשה?
תודה
ליאת
שלום לכם
11/03/15 16:38
187צפיות
אימוץ בחו"ל נערך דרך עמותות אימוץ. היום פעילות שתיים- עמותת טף מירושליים,ועמותת 'עתיד הילדים'מרחובות.הרישום הוא דרכן.
טוב שתקבעו פגישה בשני המקומות ומהם תבינו את ההליך.[שני המקומות- כדי שלאחר ההתרשמות תבחרו באחד מהם]
פרט לכך אתם יכולים לכתוב "אימוץ חו"ל"  בחלון חיפוש שבשורה הכחולה העליונה,מצד שמאל ותקבלו התייחסויות רבות בפורום.
צריך לציין בשנים האחרונות חלה האטה משמעותית במספר האימוצים ובקצב שלהם.
בכל זאת המצב טוב יותר עבור זוגות נשואים מאשר עבור חד הוריות.
אחד הצעדים הראשונים דרך העמותה הוא בחינת מסוגלות הורית וביקור בית של עובדת סוציאלית.
לכי על פונדקאות בגיאורגיה
11/03/15 20:57
196צפיות
אפילו עם תרומת ביצית.שכן  המצב של האימוץ ברוסיה לא משהוא.מה עוד שיש לזה עוד כמה יתרונות
הייתי רוצה לדעת
10/03/15 18:44
323צפיות
ימים וליללות של התלבטות שהולכת ומעמיקה. קולות שעולים מבפנים, המון קולות. וקולות שבאים מבחוץ.
איך  בכלל אפשר לקחת החלטה כזאת? החלטה שיש לה השפעה כל כך עצומה על כל הבטי החיים?
 יצרתי לי חיים שאני אוהבת,  וזה לא היה קל בכלל -אחרי שנים של תקוות נסיונות ואכזבות למדתי להשלים עם העובדה שיש לי ילד אחד יחיד ומיוחד.
ובתוך מה שיש, יש כל כך הרבה טוב. המון המון טוב - וסוף סוף כבר אני יכולה יותר ויותר לראות את זה , פשוט כמו שזה, ולהרגיש שזה השלם,
שלמרות השילוש הזה - השברירי שיש בו "רק" אבא, אמא בן.... זאת המשפחה שלנו.  
בעצם כבר 11 שזה אנחנו. זה מה שאנחנו מכירים ואוהבים ויוצרים. עכשיו יותר מתמיד הטוב הוא ברור ונינוח. 
אבל לצד כל הטוב הזה יש בכל זאת רצון  להתרחב - לממש את האמהות שלי בעוד דרכים, להגדיל אותנו כמשפחה
 ואת הנתינה ואת האהבה. תחושת בטן שאומרת שאין דבר שימלא אותי ויתן טעם עז לחיי  יותר מאשר ילד שיהיה שלי שאהיה שלו. 
לצערי האפשרות להביא עוד ילד באופן טבעי  נגוזה.
כשאני חושבת על אימוץ אני נתקפת פחד עצום.  השעון המתקתק מאיץ בי לקחת החלטה - לפעול.
שאלה אותי חברה טובה ( שנועצתי בה בעניין האימוץ ) שאלה שממשיכה להדהד בי חזק  - איך  אפשר להמר, לסכן, להעמיד במבחן את כל מה שכבר כאן? 
 כל מי שמכיר אותי  ושומע על רעיון האימוץ מיד מספר לי סיפורי אימוץ איומים... סטטיסטיקות מבהילות,  כולם כולם - בלי יוצא מן הכלל, כל אחד תורם  סיפורים ונתונים מבהילים לטובת התסריט הבלתי נמנע של אימוץ שמשמעו המתבקשת היא התמסרות לקושי, למאבקים, לדרך שיש בה כל כך הרבה כאב...שוב ושוב מוסרט הסרט הנורא הזה בקולנוע הפנימי שלי...
אבל יש גם ברגעים הטובים שבהם אני יודעת בוודאות גמורה שאני נכונה לכל קושי שיבוא שיש לי כוחות נפש ורצון ענקי. לצידם תמיד מתעוררים ספקות ענקיים- אני שואלת את עצמי, בהנחה שאני אוכל לעמוד בקשיים איך אני יכולה לכפות את זה על בני.... ושם בנקודה הזאת, של מחשבה עליו -משהו נחלש שם אני מתבלבלת ונסוגה מתרחקת מהרצון לקחת את כל הטוב שיצרתי ולהזמין אליו ילד או ילדה, פגועים ככל שיהייו - להיות כאן איתנו, חלק ממשפחתנו. אני אומרת לעצמי שהאמונה שאני יכולה להתמסר לגידול של ילד מאומץ היא אשליה, תולדה של איזה נאיביות במקרה הטוב ויוהרה במקרה הרע. אני אומרת לעצמי שאין שום סיבה שאצלי זה "יצליח" שלא רק שהאימוץ לא יהיה מוצלח, אלא שגם הטוב הזה שיצרתי יפגם ויפגע. ואז אני הופכת משותקת. אני כועסת על הצורך הזה להחליט ואני מתבלבלת. מותשת מלחשוב, לבדוק, מלנסות להשיג ידיעה, משיחות אין סוף עם בעלי... כותבת כאן, בלי לדעת מי ישיב לי. או מה יתנו לי תשובותיהם של אנשים שאינני מכירה, ושלא מכירים אותי. ומקווה שאולי יש משהו בנסיונם של אחרים שילמד אותי. שאוכל להשתמש בו כהדרכה. מודה לכם אנשים אמיצים מאמצים... מצפה ללמוד מכם משהו חדש.
האם את מומינאמא משרשור קודם?
10/03/15 19:13
190צפיות
כי אם כן, אני חושבת שכל מי שמצבו מזכיר את שלכם ולו במשהו ונמצא באופן סדיר כאן בפורום כבר ענה לך בהרחבה מניסיונו. אבל הקושי הוא שכל מקרה הוא חד-פעמי וייחודי וניסיונה של כל משפחה או אפילו של עשר משפחות אחרות עשוי להיות שונה לחלוטין ממה שאתם תחוו אם תחליטו לנקוט צעד כזה. לצערנו, אף אחד כאן לא יכול להבטיח לך שהחששות שלך מופרכים. אם תאמצו, תאמצו ילד שהוא כבר לא תינוק ותמיד יש סיכוי שהוא צבר חסכים בכל מיני תחומים וחוויות שליליות שלא קל, אם בכלל אפשרי, יהיה לתקן. סביר להניח שקל ופשוט בכל מקרה זה לא יהיה, ולא אנחנו יכולים לענות על השאלה האם יש לכם הכוחות הדרושים להתמודדות כזאת והאם בדיעבד לא תצטערו ששיניתם את הסטטוס קוו הנעים שיצרתם לעצמכם למען חלום של ילד נוסף. אנחנו לא מכירים אתכם ואת הדינמיקה המשפחתית שלכם, אך גם לו היינו מכירים, עדיין לא נוכל לדעת יותר טוב מכם עצמכם אם ואיך תצליחו להתמודד. לצערנו, אין לנו ממש תשובות או דרך להרגיע את החששות, רק לספר כל אחד מניסיונו המוגבל מנקודת מבטו. ולדעתי, עם כל הקושי, זה דווקא לטובה שיש חששות כי הם גורמים לכם לעבור תהליך מעמיק מאוד עם עצמכם ולהגיע להחלטה, תהיה אשר תהיה, מתוך מודעות, בשלות ואחריות אישית גדולה. אני גם חושבת שבהחלטה הסופית משקל רב יהיה לתשובה לשאלה מה גדול יותר: החשש מהלא נודע או ההשתוקקות לילד נוסף. מאחלת לכם הצלחה והעיקר שתהיו שלמים עם עצמכם בכל החלטה שתקבלו.
הי שלום לך
10/03/15 20:14
143צפיות
לדעתי,כדאי בנחת לפרוס נימוקים לצד אחד ונימוקים לצד שני ולראות היכן המשקולת כבדה יותר.
ובכל זאת,משהו להאיר. איכשהוא דרך הדברים שלך,בלי שציינת ממש באופן קונקרטי,עולה חשש גדול ללכת אל הזר ולהפוך אותו למוכר. ובמיוחד- שהזר הזה יהיה עמוס בעיות ,פגיעויות.
בדיוק היום טיפלתי  ברצף בילדים שנולדו להוריהם המגדלים אותם,וכולם פגועים,ממש. 
וחשבתי עד כמה הריון איננו 'תעודת ביטוח' לכלום.
בעיקרון עמדה שממנה טוב ללכת לדרך האימוץ היא עמדה של איזון פנימי ,עם מוטיבציה,אמונה בכוחות עצמיים,ויכולת שיריון של מערכת תמיכתית טובה,משפחתית,משפחתית מורחבת,וגם עזרה בתשלום.
עולם האימוץ היום לא ממש מחייך לחד הוריות שמעוניינות לאמץ,וחשוב לברר עדכנית מהשירות למען הילד מה ריאלי היום,ואז לפנות אל הנפש האישית ולראות האם היא חפצה.
אין ספק ששלמות עם ההחלטה היא חשובה,כשעושים את הצעד.
ומבחינת ילד שני- לדעתי האישית טובים השניים מן האחד.פה בפורום ישנם סיפורים מאד מרגשים על איך מי שהפך בכור פיתח יחס חם  וחברי לאזרח החדש.[הן בנים והן בנות]. בהצלחה  בכל מקרה.
 
אכן החלטה לא פשוטה
10/03/15 21:55
89צפיות
מצבך המשפחתי מוכר לי אבל אצלי הרצון לעוד ילד היה חזק וברור. מה שלקח זמן היה להגיע להבנה שאני רוצה עוד ילד ולא בהכרח עוד ילד שלי ביולוגית! ולכך הייתי צריכה "להבשיל".
תהליך האימוץ הוא בד"כ מאוד לא פשוט ואצלנו היה ארוך ,מייגע ומסובך במיוחד. לולא הרצון העז והביטחון בדרך לא היינו שורדים אותו.
בנוסף לאהבה הרבה שידענו שיש לנו לתת,  והרצון שלנו למשפחה רחבה יותר  היה חשוב לנו מאוד לא להשאיר את הביולוגית לבד, כך שעשינו זאת לא פחות בשבילה מאשר עבורנו.
היום אנחנו מאושרים , יש ואני בטוחה שיהיו עוד לא מעט קשיים. אבל יש בעיקר אור, שמחה ואהבה רבה .
מאחלת לכם הצלחה באשר תחליטו
אשמח לשוחח ולספר מניסיוננו במסר אישי
מוכר כל כך...
10/03/15 22:06
128צפיות
מוכר, מהדהד, מובן.
אני מאוד מתחברת לחששות וללבטים. 
הייתי זמן-מה במקום של לרצות את זה מאוד מאוד, ועדיין לא לעשות צעד. 
מצד אחד, היה בי קול שאמר "את יודעת שאת רוצה את זה, ואת יודעת שאת יכולה את זה" אבל הקול של "הנוחות" גם הוא היה חזק. פחדתי שכניסת הילד לחיי תשנה אותם לחלוטין... ומצד שני רציתי לשנות אותם לחלוטין... 
והיו רגעים שבכלל לא ידעתי מה רציתי, ומה לא.
 
ידעתי שאני מאוד מאוד רוצה להיות אמא לילד, והדרך של אימוץ/אומנה קרצה לי כי היתה לי תחושה שאיפשהו בעולם יש ילד שצריך אמא, והוא בדיוק-בדיוק הילד שיתאים לחיי.
אני לא יודעת להסביר את התחושה הזאת, אבל היא ליוותה אותי שנים רבות.
 
התחושה הזאת, או הכמיהה הזאת, או הפנטזיה, התנגשה לי עם הראש השקול וההגיוני שלי שבד"כ לא  מחליט החלטות הרות גורל כאלה על בסיס תחושות בטן ופנטזיות... היה לי ברור שאם אלך על זה, זה יהיה לגמרי מציאותי. ידעתי שהפנטזיה היא רק פנטזיה, ובמציאות דברים יהיו מורכבים מאוד.
 
מאוד חששתי. אני זוכרת שאחד החששות הגדולים שלי היה שלא אוכל יותר להנות מדברים שעושים לי טוב, שאשקע כל כולי בעולם של אתגרים מאוד מאוד גדולים ולא אצליח למצוא את עצמי בתוכם.
 
אני יודעת שאת מחפשת את החיזוק. אז אני אתן לך אותו, כי אצלנו זה טוב. אפילו שברור לי שיש מקרים אחרים, מקרים בהם הקושי עולה על השמחה, מקרים בהם זה לא הצליח, נראה לי שאת צריכה לשמוע שזה יכול להצליח... יכול ועוד איך.  
אז כמובן שאני יכולה לדבר רק על עצמי ועל חיי, אבל אני יכולה להגיד לך שלא שקעתי.
החיים שלי השתנו, כן, אבל לא לחלוטין. 
הם עדיין מתנהלים פחות או יותר באותה מתכונת, רק שלאותה מתכונת נוסף ילד מ ד ה י ם ומהפנט, עם חיוך גדול על הפנים, עם שמחת חיים אדירה וחשק גדול מאוד לטעום מהחיים האלה ככל הניתן...
 
חייו השתלבו בחיי. מצאנו את הדרך להתמודד עם הכל בלי שזה יפגע בטוב שיצרתי לי. להיפך, הטוב שיצרתי לי רק התגבר, כי הילד המתוק הזה הכניס רק אור לחיי. רק אור.
נכון, הוא לא עבר חיים קלים. נכון, יש לו בעיות רגשיות. נכון, יש לו חסכים התפתחותיים לא פשוטים. נכון, הוא נפגע בחייו. אבל הוא לא פגוע. הוא ממש לא פגוע....... המילה "פגוע" מתייחסת לזמן הווה. וההווה כל הזמן משתנה. הופס, פתאום זה כבר "עבר", ויש "הווה" חדש... והוא  פורץ אל ההווה שלו בכוחות אדירים. הוא דוחף את עצמו קדימה, שובר את כל המחסומים, ממלא את הפערים בינו ובין בני גילו, מקבל ביטחון ורץ למכשול הבא... רק כדי לנצח גם אותו!
 
אין לי ספק שחיי מלאים באתגרים. אבל זה ממש לא נורא כמו שחשבתי כשדמיינתי לי תרחישי אימה.
זה לא רק קושי, קושי, קושי. לא רק מתמודדים מידי יום ביומו, אלא גם נהנים, אוהבים, מתרפקים, מתרגשים וצומחים ביחד...
 
כל זה לא אומר שאין ימים קשים, לו ולי. יש לו תחושות עמוקות מאוד של "לבד" שלפעמים נדמה לי שדבר אינו יכול למלא... יש דברים שאי אפשר לעזור לו בהם. יש הרבה דברים אחרים שכן. יש בעיקר הרבה על מה לעבוד. 
 
ברור לי שזוהי רק תחילת הדרך, ואני מאמינה שהאתגרים יגדלו ככל שהקטנצ'יק יגדל, ותמיד יהיה גם "אין". אבל תמיד יהיה גם "יש". ובמקרה שלנו, ה"יש" גדול מה"אין", ואני יודעת שגם ברגעים מאוד קשים של "אין" אפשר למצוא את הדרך להתמודד. אני לרגע לא מצטערת על הבחירה שעשיתי, והאמת, גם לא כ"כ זוכרת מה אהבתי בחיי ומה חששתי שייפגע, כי זה לא נפגע
 
מקווה שנתתי כמה נקודות למחשבה... מקווה שתוכלי לעשות את הבחירה המתאימה לך ולמשפחתך.
תודה
10/03/15 23:17
100צפיות
כל הים שבעולם, תודה גדולה שהקדשת זמן לחלק איתי את נסיונך. תודה רבה לכל מי שענה לי... לוקחת את הדברים לעוד סיבוב של מחשבה.
 
º
כמה מרגשים דברייך
11/03/15 05:28
33צפיות
אני רוצה לגעת בנקודה אחרת מאלו שכתבו לך.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
10/03/15 23:29
165צפיות
כתבת: "בהנחה שאני אוכל לעמוד בקשיים איך אני יכולה לכפות את זה על בני....". ונניח שיכולת ללדת לא היית כופה על בנך אח או אחות? וחלילה שהיית יולדת ילד פגוע - לא היית כופה אח פגוע על בנך?
 
אני בדיעה שההחלטה להרחיב את המשפחה היא של ההורים בלבד. אל הילדים באים עם החלטה מוגמרת. ואז כשהם מבינים שזה מה שההורים החליטו הם משלימים עם זה. ואיני מדברת על כפייה אלא משתפים אותם כבר בשלבים הראשונים בהחלטה שנתקבלה, מלבנים את התחושות והרגשות שלהם בקשר לכך, עוזרים לם לבטא את החששות, לפעמים צריך לאפשר להם זמן להסתגל לרעיון ולפעמים יש צורך בעזרה של איש מקצוע. לא מזמן הגיעה אלי לטיפול משפחה שהיו לה שני ילדים ביולוגיים וההורים החליטו לאמץ ילד. הבת התנגדה בתוקף. בפגישות עבדנו על החששות שלה שהילד המאומץ יגזול מתשומת הלב שלה, יגרום לכך שההורים יתמסרו לו. הכשהילד הגיע והוא כבר היה בגיל הגן השבועות הראשונים היו לא קלים לאף אחד, כשהבת חלק מהזמן התעלמה מהאח החדש ובחלק האחר התעמרה בו. אבל אז קרו דברים שהביאו להתקשרות בינהם והיום היא והאח שאומץ אחים לכל דבר ואפילו מדי פעם עושים קואליציות כנגד הבן הביולוגי השני. אבל אסור להטיל על כתפי הילד את השותפות בקבלת ההחלטה. זה עול כבד מדי על כתפיו.
º
מאד מסכימה!
10/03/15 23:48
31צפיות
קבלת החלטה לאמץ
11/03/15 07:01
126צפיות
יפעת, תודה לך על מילותייך. אכן אין לנו שום רצון להטיל על הילד את ההחלטה אפילו לא במאום. ברור לי לחלוטין שזאת החלטה שהיא רק שלנו. ואמנם כמו שכתבת בחירה ללדת אח נוסף היא מן הסתם - כמו בחירות רבות אחרות עוד משהו שישפיע  על חייו של ילדנו באופן דרמטי. אין דרך להמנע מ"לכפות" עליו את בחירותינו כולן, ברור לחלוטין שגם כשנדובר בלידת אח ביולוגי  אין שום הבטחה לכך שיהיה נפלא. אבל  עם זאת, להרגשתי  בשעה שהחלטה כזאת נלקחת המגע עם אפשרות שהאח החדש הביולגי -  יביא איתו ככ הרבה התמודדת וכאב קטנה בהרבה . בלידת ילד ביולגי יש נקודת התחלה לחייו וחיינו המשותפים שהיא מין נקודת אפס.  אני מתכוונת לכך שזאת נקודת התחלה שהיא כל כולה באחריותך ההורית, בלידת ילד ביולגי משלי, ניתנת לי  הזדמנות  להצליח לעשות את זה טוב, יש השתדלות שבדרך כלל נושאת פרילהמנע מה שיותר מלפגוע בו  יש השתדלות עצומה לטפח אותו ולעודד את צמיחתו המייטבית.. ובתוך הסוגריים האלו ברור שכולנו טועים, ברור שכולנו מפשלים...וגם באופן בלתי נמנע פוגעים.  אבל ככל שאני מעמיקה ולומדת את הנושא אני מבינה שילד ביולגי לא יחווה ויתמודד עם אותם קשיים של זה המאומץ. לכן אני אומרת שגם אם אני י בחרת ואולי כולה להתמודד עם קשיים כאלה שעתידים לבוא שיכולים להיות ככ מורכבים, אני צריכה להיות בטוחה כחלק מקבלת ההחלטה שלנו  שיש לי "רשות" לזמן באופן יזום גם עבור הבן שלי סוג כזה של התמודדות. ובעצם  אולי זאת  ממש אותה שאלה שאני שואלת גם ביחס  לעצמי... תודה על המילים על השיתוף.
 
מומינאמא- נקודה למחשבה...
11/03/15 08:13
110צפיות
לי נדמה שאנחנו ה'גדולים' שכחנו קצת איך זה להיות ילדים,מבחינת החווייה.
לפעמים אנחנו חושבים שילדים מתייחסים כמונו,והם מתייחסים ביתר טבעיות,פשטות ובפחות טעינות.
במשפחות מאמצות אנחנו רואים את זה למשל בשנים הראשונות שבהן הילד נחשף לעובדת האימוץ ואף לכך שמי שילדה אותו לא יכלה לגדל אותו. ולמרות שאנחנו תופסים את הדברים כ quite heavy stuff ,ומשקיעים בלמידה כיצד מסבירים....הילדים עצמם אפילו עד  אחרי הגיל הרך  בדרך כלל רואים את האימוץ כעוד עובדת חיים שלהם.אלה רק אנחנו שרואים אז שעברם מאד מאד מורכב ומאד לא פשוט לנו עד כמה העולם לא הקביל להם פנים בשעה שהיו כל  כך זקוקים וחסרי אונים. .
את יוצאת מכלל הנחה שיהיה מאד מאד לא פשוט  עם הילד המאומץ. איך תדעי מראש? אולי כן ואולי לא.אבל מבחינת הילד שלך ...התפיסה הילדית היא בסך הכל תפיסה מקבלת.אמביבלנטיות כלפי לידת אח,שאיתו יש להתחלק בכל המכמנים שהיו קודם רק שלו- קיימת אצל כל אח ואחות בכורים. אבל   תוך תקופת הסתגלות קצרה בדרך כלל - קיום עוד אח בבית נתפס כעובדת חיים.
בכל זאת מה שבטוח- את שומעת דעה לכאן ודעה לכאן מאחרים...האימוץ תמיד צריך להיעשות 'על הרגליים שלך',מתוך מלוא השלמות והמוטיבציה. כי את היא המבוגר האחראי.
לומדת
11/03/15 08:23
97צפיות
תודה חייכנית, זאת האמת נקודה מעניינת למחשבה. יש לי תחושה למרות כל הפחדים, שאכן מרגע  שנאמץ זאת תהיה מציאות ומבחינת הילד הבכור  בסופו של דבר הוא יקבל אותה ויעשה כמייטב יכולתו להפיק ממנה את המייטב.  הנחת המוצא שיהיה קשה היא תולדה של החקירה שעשיתי ועודני עושה בנושא,
אבל כאמור, מעבר לפחדים יש גם את החלק האופטימי יותר שיודע שיש  אפשרות שגם אם יהיה קשה מאוד החלקים המחזקים והטובים היו לב העניין. ויספקו את הכוחות הנדרשים לעתיד לבוא.
מומינאמא יקרה
11/03/15 09:37
118צפיות
משהו נוסף-
ההחלטה היא רק שלך אבל אני חושבת שטוב את עושה מבחינת שיתוף. חשוב לשתף אחרים בעניינים כיבדי משקל ולא רק לחוש את המשקל  על עצמך. רק נראה לי שעם כל הכבוד לנו פה יש איכות יותר ממקדת בדיון שאיננו  וירטואלי.לקבל הידהוד לדברייך  ממישהו אחר,למשל מחברה איכפתית ,שתהיה קשובה לך. 
ועוד שני דברים- יש לך יתרון ענק על פני מועמדים לאימוץ שזה עומד להיות ילדם הראשון. מאמצים המחכים להיות הורים לראשונה- מפתחים באופן טבעי הרבה פנטזיות נעימות ורודות ומנחמות על 'איך יהיה' שעוזרות להם להתמודד עם ויה דולורוזה - דרך חתחתים של המתנה לא קצרה בכלל ,ואחר כך לפניהם 'החלום ושיברו' . ואילו את כבר יודעת היטב מניסיונך כאמא שגידול ילדים יש בו כל מיני צדדים,נחת ושמחה אך לא רק. יש לפעמים דאגה....התמודדות עם לא צפוי....ועוד ועוד.
ולבסוף - אנחנו פורום אימוץ. הורים מאמצים.טבעי מאד שידובר כאן באימוץ בחיוביות . ועם זאת - אני חושבת שהגעה למסקנה שהמסע הזה  בסופו של יום איננו מתאים לך  היא לא secon best.[!!!]- בתנאי שגם עם כיוון כזה בסופו של דבר תהיי שלמה. 
בקיצור- העיקר הוא שתהיי שלמה עם ההחלטה הסופית.
º
לפסקה האחרונה שלך.
11/03/15 18:30
31צפיות
אנחנו,ההורים -נקודה קריטית.
08/03/15 19:16
399צפיות
ההודעה של אורית שעדיין במורד העמוד הנוכחי,
הודעה זו מביאה אותי לחשוב בכל הימים האחרונים.כתבתי שם משהו,בתגובה אבל נראה לי שלא די חזק.ואני פותחת הודעה חדשה על מנת שדעתי תישמע בבירור..
אורית תיארה בצורה מאד פלסטית סוג של אי שקט שמלווה את הבנות שלה,ולפי התגובות [ולא רק]מסתבר שמלווה גם אותנו,גם כאשר הקשיים של הילדים שלנו אינם קיצוניים.משהו חסר,משהו לא נוח,משהו לא שקט. הצורך האימהי להיטיב מביא אותנו לרצות בפיתרון ברור וחד משמעי. לפעמים הולכים בעטיו לריפוי בעיסוק,לפעמים הולכים לטיפול רגשי,ועוד ועוד.אבל לדעתי כל הליכה לחוג כזה ומומחיות אחרת צריך להיות במסגרת חשיבה שהתשובה האולטימטיבית היא אנחנו וטיב הקשר שאנחנו בונים עם הילדים שלנו.לא אחת אני שומעת אמא שאומרת "כשאני מתעצבנת אני מודה,אני לא עומדת בזה ואומרת לילד/ה שלי משהו שאחר כך אני מתחרטת עליו מאד" או 'לי חשוב שילמדו ואם הם לא לומדים אני מגיבה ומגיבה רע". " אני 'מתקרצצת' כשאני דואגת ומחטטת בנשמה- אין מה לעשות,זאת אני ..."איך שאנחנו מתעצבנים....איך שאנחנו מגיבים למה שחשוב לנו ולא נעשה כמו שהיינו מצפים...איך שאנחנו בכלל הורים,זאת האיכות שעבור ילדינו משמעותית עד מאד.מפני שהכשל המשמעותי ביותר היה לילדינו עם הדמויות שעזבו אותם או נטשו אותם ,ואת התיקון,את הקשר הטוב והמאוזן,הם מחפשים מאיתנו ובנו כמבוגרים שחיבקו אותם  במשפחה לתמיד  .אז למרות שהאימוץ קורא להשכיל בהרבה עניינים חיצוניים לנו,האימון המרכזי לדעתי,הוא לגבי מרחב ההורות שלנו.הרבה פעמים זה קשור לאיך שאנחנו היינו ילדים ,וגם למה שאנחנו למדנו מההורים שלנו. ולפעמים מה שהבטחנו לעצמנו שלא נעשה- את זה בדיוק אנחנו עושים...למגינת ליבנו.אני קוראת להחזיר את מוקד ותהליך העבודה פנימה. אל עצמנו.כי אנחנו ה'מוציאים והמביאים' ובידנו השפעה רבה מאד על ילדינו ,בוודאי בגילאים הצעירים אבל גם הלאה.איך נהיה אנחנו הורים משמעותיים וטובים יותר לילדינו- התשובה היא ספיציפית מאד בהתאם למי אנחנו ומי ילדינו .
בחזרה לאורית- מכל כתבייך שקראתי את נשמעת אמא מאד  אוהבת ורגישה לצרכי הילדות שלך.בעיני המשך עיקבי של הדרך שבה את הולכת,כפי שנשקפת מהפוסטים שלך,היא תשובה הולמת מאד למצבים שתיארת בצורה כה אמינה.לאט לאט הילדות  מפנימות וסופגות,גם כשבמילימטר היומיומי לא תמיד את מוצאת הוכחה חותכת לכך. 
אנחנו ההורים
09/03/15 20:02
123צפיות
יש לנו תפקיד. מאחר ובגידול ילדים מדובר בעצם בדיני נפשות עלינו למלא את תפקיד ההורה כמיטב יכולתנו.
הילדים שאימצנו הגיעו עם חסרים, אין על זה ויכוח. חלק מהחסרים ניתן למלא. חלק מהפגיעות ניתן לתקן. לכן עלינו להיות קשובים, מסורים, משקיעים. לכן עלינו גם להיעזר בגורמים חיצוניים, אך האחריות היא שלנו ועלינו.
עם זאת לא הכל תלוי בנו. לילדינו יש חלק מן החיים בו לא היינו קיימים. יש בחלק הזה דברים שלא נוכל לתקן. מה שאני מנסה להגיד זה שהורות  טובה היא חיונית, אך איננה מבטיחה תיקון כולל. היא מבטיחה קידום ככל שניתן לקדם את הילד, אך יתכן שיש לילדים מסוימים צלקות שתישארנה לתמיד. אני כותבת את זה כדי לחסוך רגש אשמה מהורים משקיענים שעלולים לחשוב שעדיין לא עשו טוב.
º
כמה נכונים דברייך משתפרת
10/03/15 05:09
21צפיות
אני מרגישה, חייכנית, שאני לא לגמרי מסכימה עם דברייך.
09/03/15 21:15
142צפיות
אני חושבת שאפשר להבין ממה שכתבת שהכל תלוי אך ורק בנו כהורים, ושאם למרות כל מאמצינו לא הצלחנו לפתור את כל הבעיות בכוחות עצמנו (או בכלל) סימן שכשלנו בתפקידנו ושזו אחריותנו ואשמתנו הבלעדית. כפי שכבר נכתב, לא הכל תלוי בנו ולא הכל ניתן לתקן בכוחות עצמנו, או בכלל. כולנו רק בני אדם ויכולים לעשות כמיטב יכולתנו, ובהחלט כן להיעזר באנשי מקצוע מתי והיכן שצריך, כי אף אחד מאיתנו, רק מעצם היותו הורה, אינו מושלם ואינו כל יודע או כל יכול. לדעתי החוכמה היא לדעת מתי ההתמודדות היא מעבר לכוחותינו וכן יש צורך להיעזר בגורם חיצוני. אף אדם בודד, אוהב ומשקיע ובעל רצון טוב ככל שיהיה, אינו יכול לדעת הכל ולהיות מסוגל לכל. אני חושבת שחשוב שגם נדע ונקבל את המגבלות שלנו ונבין שלכולנו יש כאלה, שכך כולנו בנויים, ואין זו אשמתנו. נכון מאוד, חשוב שנשקיע בילדינו ובטיפוח הקשר איתם את המירב והמיטב שאנחנו יכולים, ואין כל עוררין על כך, אך גם חשוב שנפרגן לעצמנו ושלא נהיה אכולים ברגשות אשם. גם אנחנו ההורים רק בני אדם וגם לנו מותר להיות לא מושלמים, לטעות לפעמים או לא לדעת איך מתמודדים או פותרים מצבים מסוימים (וכן, גם שלא לכל המצבים יש פתרון, למרות כל הרצון הטוב). ואף פעם אין עלינו להתבייש בצורך לבקש עזרה ולהשתמש בה.
משתפרת וקאלה יקרות
09/03/15 22:29
110צפיות
קודם כל תודה שטרחתן והתייחסתן.
שנית אני מבקשת להבהיר- שתיכן כתבתן על 'הורים משקיעים'.אני פחות דיברתי על השקעה במובן הרגיל והרבה יותר על מודעות עצמית אמיתית להורות. למשל - נניח אם שבפועל משקיעה הרבה בחוגים של אחר צהריים ,ובמוטוריקה גסה ועדינה...ובחברים לילד/ה א----ב---ל לגמרי בפנים היא 'הרוסה' מעד כמה מי שאיתה שונה ממי שייחלה לו בתקופת ההמתנה ,עד כמה הוא/היא מביאים אותה ל'סרטים',עד כמה השתנו חייה לבלי הכר מאז האימוץ וכו. היא לא דווקא מטפלת בכל אלה אלא מעשירה עוד ועוד את ילדה/ילדתה בהעסקות למיניהן אחרי הצהריים,בה בשעה שהילד/ה כמה/ה להתייחסות ישירה ומיטיבה מאמא,כמה שיותר כדי לבנות את עצמו/ה לכיוון המשך התפתחות תקינה ככל האפשר.אני מתכוונת לכך שהקשר המרכזי בינינו לבין הילדים שלנו הוא הכי הכי חשוב,שבקשר הזה הוא ואנחנו ,ושגם את עצמנו עלינו לטפח בהקשר לקשר. 
אחרת ,בסופו של דבר תיסכול ממקום לא מודע או חצי לא מודע לנו יצא על הילד ,מבלי שנרצה ונתכוון,או שפשוט יחווה במשושיו העדינים לעיתים שהוא/היא לעיתים קרובות לא 'בראש' של אמא.
לא התכוונתי למושלמות.גם לא לחתירה למושלמות. אלא לחתירה להבנה מה אנחנו משליכים על הילד שלנו בבלי דעת,מה קשה לנו לקבל אצלו ובאורחות חיינו החדשים
איך נקשיב לו נכון וטוב וכו וכו. העניין אינו רק 'הילד שלנו' אלא 'אנחנו והוא'.המושג אטא'צמנט שמדברים עליו כפגוע בשל הנטישה הראשונית והיסטוריית בית הילדים וזקוק לשיקום ,הוא מושג שמתייחס אל הילד,אלינו ואל מה שבינינו.במובן זה,גישות כלליות שונות שנותנות כלים 'לכולם' [אדלר ועוד] הן חלקיות. חשוב לפתח רגישות והקשבה למי שהילד הייחודי שלנו. ולמי שאנחנו.ולקשר הייחודי שנובט ומתעצם בינינו.
חייכנית יקרה, אני מאמינה שהבנתי את כוונתך גם קודם.
09/03/15 22:52
92צפיות
ברור שהמודעות העצמית שלנו, ובפרט המודעות העצמית שלנו בכל הקשור לאופן שבו אנו מתייחסים ומתקשרים עם הילדים, והרגישות לצרכים שלהם, הן חשובות מאוד, וכך גם השליטה העצמית שלנו. אך יחד עם זאת, לכל אדם אישיות ואופי מסוימים, וגם המודעות העצמית אינה תמיד מספיקה כדי לחולל שינוי בטבע המהותי שלנו. אני לא חושבת שעצם זה שאנו הורים, או הורים מאמצים בפרט, מאפשר לנו בדרך נס להפוך את עורנו ולהפסיק לחוש צורך לבטא לפעמים כעס ותסכול גם בסביבת ילדינו המאומצים (ושוב, אני כמובן לא מדברת על תגובות קיצוניות ומוגזמות, אלא על תגובות נורמליות המאפיינות אותנו באשר אנחנו בני אדם). אני חושבת שזה טבעי ובלתי נמנע שבקרב אנשים החיים יחד תהיה לפעמים הוצאת תסכול או כעס הדדית, גם איפוק וריסון מלאכותיים מתמידים בניגוד לאופי ולטבע שלנו עלולים לפעמים להזיק. כל דבר טוב במידה. עלינו גם להיות אנו עצמנו ולא לחוש על כך רגשי אשם מיותרים. אני מאמינה שברוב המקרים בני אדם, כולל ילדינו המאומצים, כן בנויים להתמודד עם המצבים האמיתיים והאנושיים שעצם היותנו בני אדם, עם מזג ותגובות אנושיים, מזמן לנו, וגם במקרה שנצליח לכפות על עצמנו איפוק וריסון מוגזמים המנוגדים לטבענו, הילדים יחושו בכך ולא בהכרח ייצאו נשכרים.
כשחור שחור פוגש חור אפור
10/03/15 07:11
142צפיות
מסכימה מאד עם דברי כולכן.
ועוד תופעה: לעיתים קרובות אני רואה שיש אמהות שכל נושא האטצ'מנט לא ממש חזק אצלן עוד מלפני האימוץ. שגם הן לא ליקקו דבש בילדותן או שגם להן נקודות חולשה בדימוי העצמי האימהי ובכלל, חלקן אחרי שנות עקרות וכולי. כלומר גם להן חור אפור משלהן.
 
ואז מגיע ילד מתוק שאמור היה להיות תיקון לכאבים שונים וחסכים וסדקים בדימוי העצמי. שאמור היה להיות כל עולמה והגאווה של אמא והסוף הטוב להרבה תסריטים מורכבים.
 
אך גם הוא מגיע עם חור שחור משלו, עם חסכים, עם כאבים, עם חוויות נטישה וארעיות ואמון בסיסי פגוע.
 
ואז לא תמיד החיבור בניהם הוא מיטבי:
אמהות כאלו לעיתים חוות את התנהגותו המורכבת של הילד המתוק לא רק כמביעה מצוקה וכאב עצומים, אלא גם כאיום על האם ועל תפקודה האימהי. זה מתחבר לה לאותם כשלים בדימוי העצמי שגם כך היא חשה ונחווה כאיום על עצם אישיותה ותפקודה כאמא.
וממקום כזה קשה להיות אם מיטיבה ולהכיל בסבלנות אין קץ ובאהבה אין סופית את התקפי הזעם או הבכי או הכאוס הפנימי.
הי דניאלה
10/03/15 07:33
93צפיות
אני ממש נדהמת איך  ניסחת בדיוק  תחושות מחשבות והשגות שלי. גם אני חושבת במונחי פגיעות מצטברת של אם כשפוגשת פגיעות של  הילד שאימצה.
[כמובן אין זו הכללה לגבי כולם,אני מגיבה לדברייך החכמים].. נדמה לי  שלעיתים   שמרב כמיהה של שנים לתהליך של נורמאליציה במשפחה ,לא תמיד יש את האומץ והרצון לטפל בכאבים הפנימייםמתוך הבנה אמיתית שידובר בתהליך מיטיב. ויש גם כל כך הרבה דברים אחרים ,חיצוניים יותר שחייבים לשים אליהם לב וקשורים גם הם לעובדה שאימצנו,לכן לעיתים קרובות אותה פגיעות פנימית קיימת,נוכחת אבל לא מטופלת וחבל.
חיבור
10/03/15 10:54
87צפיות
איזה הגדרה צלולה.
זכור לי טוב בהרצאה של גילעד יעקובסון (מאומץ בוגר) שהוא מדגיש שהורים מאמצים צריכים לטפל בעצמם (בכאבים, תיסכולים) ולא רק בילדים. זה כמובן תופס לכול הורה באשר הוא, אבל אצל משפחות כמו שלנו זה עוד יותר משמעותי.
אוטיסקו
10/03/15 12:56
80צפיות
קולך בעיני מאד בעל ערך,וגם קולו של גילעד יעקובזון ,דרכך.
'מיליון' דברים נוחתים על הורים מאמצים כשמביאים את העולל הביתה. כולם חשובים מאד, זקוקים לתשומת הלב,לפעמים יוצרים עומס הישרדותי.בתוך כך חשוב שלא נשכח את העובדה שבתוך 'ריקוד הטנגו'  קיימים גם אנחנו.
מוזרה לי הגדרת "השקעה במובן הרגיל"
10/03/15 10:29
101צפיות
אולי כי אצלנו יש התנגדות חזקה לחוג באשר הוא חוג, והכוונה היא בהחלט ל*אצלנו*. זיו אינה רוצה ללכת לחוגים, ואילו אני נחרדת מכמויות החוגים שאני רואה אצל ילדים אחרים. אבל גם ללא התנגדות זו, נראה לי מוזר ש"השקעה במובן הרגיל" היא לקיחה לעוד ועוד עיסוקים במקום לדבר עם הילד ישירות. לא מכירה תפיסה בה חוסר יחס אישי נחשבת להשקעה בילד. 
אכן. חוגים, אם יש, זה בנוסף ולא במקום.
10/03/15 12:30
74צפיות
אני גם לא מכירה גישה שלפיה השקעה פירושה שליחה לחוגים במקום יחס אישי. יש ילדים שאוהבים חוגים או מוכשרים בתחום מסוים שלהוריהם אין בו ידע ויכולת, ואני בעד לשלוח לחוגים במצב כזה. לדעתי, כל עוד הילד נהנה וזה עונה אצלו על איזשהו צורך, זה אפילו רצוי. אך אם הילד עצמו לא רוצה ללכת לחוג - ברור שאין מה להכריח אותו, וזה עלול להיות אפילו מזיק. אבל בכל מקרה לדעתי לכל הורה בר דעת ברור שחוג אינו יכול להחליף חינוך ויחס הורי, מקסימום להוסיף מעבר.
חוג אף פעם לא היה אצלי במקום
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
10/03/15 23:08
84צפיות
אלא בנוסף. ולגבי המינון של החוגים אני חושבת שזה תלוי גם בילד ובאופיו.
 
זיו לא רוצה חוגים וזה בסדר. הגדולה שלי לעומתה חיית חוגים. היא רוקדת בלהקה שלוש פעמים בשבוע ואם הייתי מסכימה יתה רוצה גם חוג קרמיקה וחוג פיתוח קול וחוג ציור וחוג ישול. אני חושבת שכל עוד ילד רוצה ולא נפגעים תחומי תפקוד אחרים ניתן לאפשר יותר מחוג אחד.
אם כבר את מזכירה את הדיון ההוא,
24/03/15 07:59
17צפיות
נוספה לשם לאחרונה תגובה של למהלא11, שהיא בת מאומצת שבטח רבים פספסו כי השרשור כבר היה בעמוד השני ולא קפץ, וחבל לפספס אותה.

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה