לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
"שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך"
רחל שפירא

פורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.
זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת.
הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.

החלטתם לבדוק אפשרות של אימוץ בארץ או בחו"ל? ברוכים הבאים! בפורום מאגר מאמרים, קישורים ושאלות נפוצות שעשויים לעזור. שתפו אותנו בשאלות שלא נמצא להן מענה, כולנו היינו שם- בתחילת המסע הלא שגרתי אל הגשמת ההורות, ונשמח לעודד ולתמוך. גופים מסחריים ועיתונות, נא פנו אל הנהלת הפורומים לקבלת אישור פרסום.
המשך...
הודעה חדשה

שאלות באשר לאימוץ בארץ
17/12/14 09:57
119צפיות
היי לכולם וחג שמח, חדשה כאן בפורום (וותיקה יותר בפורום הפריון..)   :)
בת 41 בינואר, בן זוגי יהיה בן 43 במרץ.
אנחנו עוברים דרך לא פשוטה בעולם ההפריות החוץ גופיות ובשל גילי, דרך זו קרובה למיצוי. אנחנו מאוד-מאוד רוצים ילד משותף (לבן זוגי שתי בנות מנישואים קודמים), אימוץ תמיד היה על הפרק. כעת, רוצים להתחיל לקדם את הנושא.
א-ב-ל.. אנחנו לא נשואים. הבנתי שכדי להגיש בקשה, צריכים להיות נשואים לפחות שנתיים. האם הסכם היקשרות עליו חתמנו אצל עורכת דין לטובת טיפולי הפריון עשוי להוות אינדיקציה לזוגיות שלנו גם ללא נישואין? אולי חוזה שכירות משותף? או שרק תעודת נישואים תקפה לצורך כך, מבחינת משרד הרווחה?
אשמח גם לדעת האם בגילנו יש סיכוי לקבל תינוק בן יומו ומהו זמן ההמתנה הממוצע בארץ, עד לקבלת תינוק לאימוץ.
מניחה שהשאלות שלי מאוד בסיסיות ואולי אף מובנות מאליהן, אולם אנחנו ממש חדשים בעולם הזה ואשמח לכל אינפורמציה רלבנטית בנושא.
תודה רבה :))
סליחה שעלה פעמיים ברצף, טעות של המכשיר..
17/12/14 10:00
68צפיות
אולי מנהלי הפורום יכולים למחוק את המיותר..
שלום לך וברוכה הבאה לפורום
18/12/14 13:00
49צפיות
לגבי העובדה שאינכם נשואים - אינני יודעת לענות. למיטב זכרוני אפשר לפנות אליהם גם ללא נישואין, אבל צריך להיות נשואים כשמגיעים לביצוע האימוץ בפועל. אבל זאת תשובה לגמרי לא מוסמכת. אולי תמצאי תשובה כאן באתר של משרד הרווחה:
ואם לא, את יכולה לפנות אל השרות למען הילד בשאלה. הם הגורם המוסמך ביותר לענות לך.
 
כדי לאמץ תינוק בריא בן יומו יש להמתין בתור, כי לא רבים התינוקות שנמסרים בארץ לאימוץ בלידה. לעומת זאת רבים הם הממתינים. מדובר בתור שאורך כשבע שנים. כיון שההפרש בין המאמץ למאומץ אסור שיעלה על 43 שנים, נראה שזה לא ישים עבורכם, שכן עד שיגיע תורכם, תהיו מבוגרים מכדי לאמץ תינוק בן יומו.
 
אגב, תינוק בן יומו ממש אי אפשר לקבל היום, למיטב הבנתי. התהליך הבירוקרטי של הפיכת התינוק לבר אימוץ לוקח לפחות מספר שבועות, כך שהתינוק מגיע לגיל מספר שבועות במקרה הטוב.
 
אם תרצו לאמץ תינוק עם צרכים מיוחדים, או ילד/פעוט מעל גיל שנתיים, ההמתנה שלכם כנראה תתקצר משמעותית. במקרה הזה אין זמן המתנה ממוצע, שכן ההמתנה משתנה מאד, גם בהתאם לנכונות שלכם לאמץ ילד עם צרכים כאלה או אחרים, וגם בהתאם לילדים המועמדים לאימוץ באותו רגע.  את כל הפרטים בנוגע לאפשרויות השונות תוכלו  לקבל בשרות למען הילד אחרי שתרשמו.
 
ההמלצה שלי - אם נראה לכם שיש סיכוי שאופצית האימוץ תהיה רלונטית עבורכם בשלב כלשהו, צרו קשר עם השרות למען הילד, בקשו טפסי רישום והרשמו. התור נספר מרגע שהטפסים התקבלו בשרות למען הילד. אחר כך תעשו את כל הברורים מול השרות. הדבר היחיד שצריך לברר, כנראה, לפני הרישום הוא סוגית הנישואין.
 
בהצלחה!
 
שאלות באשר לאימוץ בארץ
17/12/14 09:57
47צפיות
היי לכולם וחג שמח, חדשה כאן בפורום (וותיקה יותר בפורום הפריון..)   :)
בת 41 בינואר, בן זוגי יהיה בן 43 במרץ.
אנחנו עוברים דרך לא פשוטה בעולם ההפריות החוץ גופיות ובשל גילי, דרך זו קרובה למיצוי. אנחנו מאוד-מאוד רוצים ילד משותף (לבן זוגי שתי בנות מנישואים קודמים), אימוץ תמיד היה על הפרק. כעת, רוצים להתחיל לקדם את הנושא.
א-ב-ל.. אנחנו לא נשואים. הבנתי שכדי להגיש בקשה, צריכים להיות נשואים לפחות שנתיים. האם הסכם היקשרות עליו חתמנו אצל עורכת דין לטובת טיפולי הפריון עשוי להוות אינדיקציה לזוגיות שלנו גם ללא נישואין? אולי חוזה שכירות משותף? או שרק תעודת נישואים תקפה לצורך כך, מבחינת משרד הרווחה?
אשמח גם לדעת האם בגילנו יש סיכוי לקבל תינוק בן יומו ומהו זמן ההמתנה הממוצע בארץ, עד לקבלת תינוק לאימוץ.
מניחה שהשאלות שלי מאוד בסיסיות ואולי אף מובנות מאליהן, אולם אנחנו ממש חדשים בעולם הזה ואשמח לכל אינפורמציה רלבנטית בנושא.
תודה רבה :))
זוגות או יחידים המבקשים לאמץ ילדים בחו"ל
16/12/14 16:41
152צפיות
שלום לכולם
בימים אלו אני עמלה על תחקיר לסדרה דוקומנטרית חדשה, הבשורה, המלווה אנשים הממתינים לבשורה. הבשורה עשויה להיות מבורכת ומשמחת או עלולה להיות קשה ומדאיגה - אך בכל המקרים -  כזו המשנה את חייהם.
כל פרק (50 דק'), יוקדש במלואו לסיפור יחיד אותו נלווה ונתעד לאורך זמן, בתקופת ההמתנה לבשורה, בעת קבלתה ולאחריה. בין השאר נלווה, הורים המבקשים לקיים צוואה ביולוגית של בנם, נאשם הממתין לפסק דינו, יורשים המקבלים ירושה בהפתעה וכיוצא בזאת.
אני מחפשת, אישה, איש וזוגות שמבקשים לאמץ ילד בחו"ל, שמתעתדים להתחיל את המסע לילד או שהם במהלכו אך עדין לא פגשו בו, ויהיו מוכנים שנתלווה אליהם לאורכו של המסע, ולאפשר לנו ליצירת מסמך תיעודי מעמיק ולו מטעם השליחות שבדבר.
מעבר לרצוננו להציג סיפור אישי שחודר ללב, אני מאמינה חשוב להאיר את היופי שבאימוץ, כמו גם את הקושי, זה הרגשי אך לא פחות, הבירוקרטי והכספי, ולהעלות לדיון ציבורי את השאלות הנוגעות למקומה של המדינה בתהליך -  העזרה שהיא מציעה והקשיים שהיא מערימה. מעבר לכך, גיליתי כי רבים האנשים, ובינם לא מעט כאלו המתמודדים עם הקושי להרות, שהם מלאי עכבות, התנגדויות וסטיגמות, וכי חוסר ההיכרות, הידע וההבנה מהווים מחסום כשהאלטרנטיבה אינה עומדת לנגד עיניהם. תקוותי להדליק את האור.
חשוב להדגיש כי מדובר בדוקומנטרי ולא בריאליטי וכי ברצוננו מסמך עיתונאי מצולם שאינו מחפש את הצהוב אלה מבקש להעמיק. התערבותנו בנעשה היא מינימאלית והסרט יתאר את המציאות כהווייתה ככל הניתן.
מעבר לשליחות שבהשתתפות בסרט זה, מניסיוני, ליווי כזה גם עשוי לפתוח דלתות, להקל על ההתמודדות הבירוקרטית ולזרז את התהליך עד לסופו הטוב.
אם זה הסיפור שלכם, או אתם מכירים את אלו שזה סיפורם, אשמח אם תצרו קשר בהקדם ללא כל התחייבות מראש.
בתודה על שימת הלב ובברכת בשורות טובות
רינה
Rinashatil [@] gmail.com
 
ממי שאמורה להכין סרט דוקומנטרי הייתי מצפה לתחקיר מינימלי
16/12/14 18:04
116צפיות
גברים בודדים לא יכולים לאמץ בחו"ל כבר כמה וכמה שנים. נשים לא נשואות לא מצליחות לאמץ בחו"ל כבר למעלה מחצי שנה.
גם האימוצים לזוגות פחתו בצורה ניכרת. מאחלת לך למצוא זוג שמוכן להחשף, רק כדאי שתאספי יותר מידע לפני שאת מתחילה לגעת בנושאים שבנפשם של אותם זוגות.
ברור, לא צהוב, ולכן לא משנה טוב או רע, העיקר דרמה ורייטינג.
16/12/14 18:14
99צפיות
מזלכם שתמיד יימצא מי שמחפש צומי.
פינת ההומור
15/12/14 21:49
116צפיות
אם מותר, אז הנה להתחלה :
 
איך פנסיונרים קוראים לארוחת ערב מוקדמת?
ארוחת ערב.
---
למה פנסיונרים קמים מוקדם בבוקר?
כדי להסתכל על כל האנשים שהולכים לעבודה ולחזור לישון.
 
אימוץ ע"י יחידניות בחו"ל
14/12/14 16:35
163צפיות
מה קורה עם אימוץ חו"ל? יש חדש?
º
תתקשרי למשרד הרווחה למפקחת על האימוצים ותשאלי
14/12/14 18:40
59צפיות
כאן בפורום לא שמענו על שום דבר חדש
15/12/14 04:28
95צפיות
אבל כמו שאבי כתב, הכי טוב ללכת לשאול את הגורמים הרשמיים ישירות. אפשר לנסות לברר גם בעמותות עצמן.
º
אם יש לך מידע חדש, אשמח אם תעדכני..
15/12/14 11:19
39צפיות
האימוצים מרוסיה נמשכים. כיום מספר הילדים שמגיעים
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
15/12/14 13:56
150צפיות
משם ארצה ירד אופן דרסטי  ולפעמים ההליך יותר ממושך, אך טיפין טיפין מגיעים ילדים.  מה שכן כרגע אין אפשרות לאימוץ על ידי יחידניות ולא רור אם עתיד יתאפשר. לכן למיט ידיעתי הווה לא רושמים עמותות יחידניות חדשות. אל תשוה מהימנה יותר קשר לכך תקלי מעמותות עצמן.
אימוץ על ידי זוג שאינו חשוך ילדים
13/12/14 15:53
381צפיות
שלום לכולם!
אני ובת זוגתי זוג צעיר בתחילת שנות ה 30 לחיינו. כיום אין לנו ילדים משל עצמנו, אולם, לאחר מחשבות רבות החלטנו שלא להביא לעולם ילדים משל עצמנו אלא לחשוב בכיוון של אימוץ (עם כל כך הרבה ילדים שזקוקים לבית חם, רק המחשבה על להביא עוד ילד לעולם עשתה לנו עצוב בלב). השאלה היא מה עושים במצב כזה?
האם החוק הישראלי מתיר בכלל אימוץ (לאו דווקא של תינוקות) על ידי זוגות שמבחינה ביולוגית אין מניעה שיביאו ילדים משל עצמם?
מה לגבי אימוץ מחו"ל? בהנחה שהבנתם את המניעים שלנו, האם אימוץ מחו"ל משמעותו עזרה לילד במצוקה או תמיכה בעסקי הסחר בילדים בעולם?
גם בארץ וגם באימוץ חו"ל תתבקשו להביא אישור עקרות, אך באימוץ
13/12/14 16:14
175צפיות
חו"ל אפשר לרוב לעקוף זאת איכשהו.
אז מה שאת בעצם אומרת...
13/12/14 17:50
156צפיות
זה שבארץ אין שום דרך עבור זוג עם ילדים לאמץ? כמו שכתבתי, לא מדובר בהכרח על תינוק.
 
כמו כן, אשמח להתייחסות לגבי אימוצים מחו"ל, אם למישהו יש מידע בנושא...?
אם אתם מוכנים ילדים שאינם דוקא תינוקות ו/או בריאים, אז נראה
13/12/14 18:05
136צפיות
לי (אם כי אני לא בטוחה) שיש טעם לפנות לברור בשרות למען הילד.
 
לא זכור לי שמישהו בדק ופישפש בציציותנו לודא שיש עקרות.
 
אם לא מדובר בתינוק בארץ אז בהחלט אפשר! וזו גם מצווה...
14/12/14 15:24
93צפיות
בהצלחה!
º
קחו בחשבון שאימוץ חו"ל בימינו בקושי מתפקד.
13/12/14 20:49
75צפיות
אם אתם מעוניינים לאמץ ילדים כדאי לכם לפנות לשרות למען הילד
13/12/14 23:42
107צפיות
אשר יתנו תשובות לשאלות שלכם לגבי  אימוץ בישראל.
 
השרות למען הילד
מחוז באר שבע -  קריית הממשלה, רח' התקווה 4, באר שבע   6264930/1/2 (08)    פקס 6264956 (08)
מחוז חיפה -  רחוב עומר אל כיאם 12, חיפה     8142600 (04)                               פקס    04-8142617
מחוז ירושלים -  מגדלי הבירה, רח' ירמיהו 39, קומה 3, ירושלים   02-508-5303                       פקס   02-508-5922
מחוז תל אביב -  שד' ירושלים 22, יפו-תל אביב   512-5530/1/2 (03)                      פקס     508-5034 (02)

משרד הראשי -  רח' ירמיהו 39, מגדלי הבירה, קומה 6, ירושלים   5085610 (02)      פקס  508-5946 (02)
 
בהצלחה, גילה חוגי, עו"ס חוק אימוץ - מחוז ירושלים
 
אנחנו אימצנו בארץ לפני שנתיים לא ביקשו מסמך עקרות כלשהו
14/12/14 08:10
153צפיות
לא ביקשו מאיתנו שום מסמך רפואי כלשהו  שאנחנו לא  לא יכולים להכנס להריון!
 
ואנחנו כן יכולים  להכנס פשוט זאת היתה הדרך שלנו
 
אז בהצלחה ......
ריגשתם!
14/12/14 10:48
117צפיות
כיף לדעת שיש עוד אנשים שאכפת להם גם מהסביבה, ולא רק מבני ביתם!
שלושה צדדים למטבע: סיפורו של ילד
09/12/14 21:12
394צפיות
לרוב נהוג שכל נושא האימוץ מסתכם בעיקר בשני צצדים : המאמץ והמאומץ . הצד הביולוגי בדרך כלל לא נחשב לרלוונטי מבחינת רשויות הרווחה וכל אותם הגורמים שלוקחים חלק בסחר הילדים הזה(תסלחו לי על התגובות הקיצוניות) . ילדים נולדים למשפחות הרוסות להורים שלא יכולים להעניק להם את הצרכים הבסיסים ביותר להם זקוק ילד . מה שמקומם אותי זאת העובדה שלעיתים קרובות המשפחות הביולוגיות מוצגות בעיניי המאומץ כסוג של רוע טהור שלא רצה עימו שום קשר . רשויות הרווחה פועלים מתוך אינטרסים אישים ולא מתחשבים בכלל המעורבים .  
זוג אחים לא צריכים לשאת באשמה בגלל הטעויות של הוריהם , ולפעמים קורה מצב ששני אחים מופרדים בילדות ולא יכולים ליצור קשר האחד עם השני מפני שהחוק במדינה נועד לקרוע משפחות ולגרום לאנשים לצלקות נפשיות שילוו אותם  במשך שארית חייהם . 
למה ילד שאחיו נילקח לאימוץ אסור לו ליצור קשר עם אחיו הביולוגי , בשר מבשרו ,  למה להפריד ולא לאחד?!
למה להעניש קולקטיבית ילדים חפים מפשע שלא עשו מאומה? ילדים שפשוט נפלו קורבן לחינוך לקוי מצד הוריהם , איפה הלב שלכם?!
לשם כך אני רוצה לספר לכם  את הסיפור האישי שלי , סיפור של ילד תמים שכמו רבים אחרים נולד לבית הלא נכון... 
הסיפור מתחיל לפני 23 שנה באוקראינה , אמא שלי אז ילדה בת 17 נכנסת להריון מבחור מבוגר ממנה ב 3 שנים ויולדת אותי (ס') . הזוג מתחתן ועובר לגור ביחד במולדובה בביתו של אבי שהיה חייל בצבא האדום ,  אך מהר מאוד מתגרשים (אמא שלי טוענת שמשפחתו של אבי דחו אותה על רקע אנטישמי , לך תדע למי להאמין...) עובר זמן מה  פוגשת אמי גבר נוסף מתחתנת איתו ויולדת לו בן (אחי הקטן) . ילדה בת 21 גרושה עם שני לדים , אחלה סטטוס לא ככה?
אותו גבר לו נישאה אמי (שעכשיו מוגדר כאבי החורג) הוא טיפוס מעורער רגשית ונפשית , אדם בעל מזג חם ביותר שמתבטא בהתפרצויות זעם אלימות , אדם שהתיתם בגיל צעיר וגדל במוסדות לעבריינים צעירים . לאחר שנתיים מחליטה אמי לעלות ארצה עקב היותה יהודיה ולהצטרף לסבתי שגרה בישראל . אבי החורג מערים קשיים על אמי ולא מאפשר לה לקחת את אחי איתה  אך לבסוף אחרי מאבק ממושך ולא יודע איך , הם הגיעו לפשרה והחליטו לעלות יחדיו . 
ההתאקלמות בארץ לא הייתה פשוטה : אמא שלי בחורה צעירה בת 22 עם שני ילדים במדינה זרה , ללא כל תמיכה אמיתית מצד המדינה , בלי לדעת את השפה (גם אחרי 17 שנה העברית שלה מדשדשת) אמורה לנסות ולהסתדר בכוחות עצמה זה עוד מבלי שהזכרתי את הפסיכופט שהיא גררה איתה בלית ברירה מאוקראינה . תוך זמן קצר השדים שנמצאים בתוכו של  אבי החורג מתחילים אט אט לצאת החוצה : הבנאדם מבזבז מאות שקלים כל יום על שתיית אלכוהול מכלהבא ליד , חוזר הביתה ומחליט להוציא את כל הזעם שהצטבר אצלו במשך השנים דווקא עליי !
לא היה יום שלא הייתי קורבן לאלימות מחרידה , ילד בן 6 שמפוצצים אותו במכות בצורה שלא ניתן לתאר אפילו , כאילו הייתי שק איגרוף . 
אמא שלי ניסתה להגן עליי בגופה הייתה חוטפת מכות רצח !
באחד המקרים , סבתא שלי (שתבדל לחיים ארוכים) , שידעה על כל מה שנעשה אצלנו בבית  פחדה פחד מוות , החליטה שנמאס לה והזמינה משטרה . השוטרים שהגיעו לביתנו מצאו אותי , ילד חבול ותשוש שרוע על הריצפה עם סימני חבלה בכל צבעי הקשת בכל חלקי גופי  , הם עצרו את אבי החורג ועיכבו את אמי לחקירה שלאחריה שוחררה. . אני נשלחתי למקלט לילדים בסיכון בזמן שהשטן עלי אדמות ריצה "רק 28 חודשי מאסר" על מעשים שלא היו מביישים את הגדולים שבנאצים !
בזמן שאני הייתי במקלט אמי , בחורה צעירה וחבולה בכל גופה ומצולקת נפשית בארץ זרה נותרה לבדה עם אחי הקטן .
באחד הימים לא יודע מה עבר לה בראש אבל היא "קפצה" לסופר בזמן שאחי התינוק בן השנתיים נשאר נעול לבד בדירה !
רצה הגורל ובאותו היום החליטה עובדת סוציאלית מטעם מחלקת הרווחה בעירייה  שטיפלה באמי לבוא לבקר עקב תלונות מהשכנים .היא צילצלה בפעמון אך אף אחד לא ענה ונשמעו קולות של  רעש מתוך הדירה . הגיעו כוחות כיבוי אש יחד עם משטרה ופרצו את הדלת . לתדהמתם הם גילו תינוק במצב היגייני ירוד יושב על ריצפה רטובה כשסביבו מלא סכינים . בשניות הועבר אחי הקטן לרשויות הרווחה והוכנס למקלט לילדים גם כן . 
הזמן חלף ואני הועברתי לפנימייה בצפון ואחי הקטן נשאר במקלט עד להודעה חדשה . בשנה הראשונה שלי בפנימייה אמא שלי נהגה לבקר אותי לעיתים רחוקות. לפי מה שידוע לי המצב הנפשי שלה באותה תקופה היה קטסטרופלי !  לפי מה שהצלחתי ללקט פה ושם (לא דיברנו על זה) היא הגיעה לרחוב וחייה עם איזה גבר (שהכירה עוד כשהייתה עם אבי החורג) . אמא שלי ביקרה את אחי לעיתים קרובות בגלל הקרבה של המקלט לביתה אך גם ביקורים אלו התמעטו , מה שיצר בלבול רב והרבה בעיות רגשיות אצל אחי הקטן . במהלך שהותי בפנימייה נוצר קשר עם המעון בו שהה אחי ואף אפשרו לנו להיפגש מספר פעמים אחד עם השני . אלה הרגעים היחידים שזכורים לי מאחי , מאז לא ראיתי אותו יותר !
בסוף שנת 2001 קבע ביתה המשפט לענייני משפחה בחיפה
שאחי הקטן ישלח לאימוץ סגור בזמן שאני האח הבוגר יותר(בסה"כ ילד בן 9 כן?) ישאר בפנימייה עד להודעה חדשה . אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול : זה היה הרגע הכי קשה שהיה לי בחיים , פרידה שהותירה אצלי חור ענק בלב...
 ומה עם אמא שלי? היא נשברה סופית !
מאז שאחי נלקח מאיתנו אמא הפסיקה לבוא לבקר . אחר כך היא סיפר לי שהיא הייתה במצב אישי קשה(אושפזה בבית חולים מסיבה שלא ידועה לי) , יעברו 3 שנים עד הביקור הבא שלה...
באותו זמן הייתי מהילדים הבודדים בפנימייה שלא היה לו בית לחזור אליו בשבתות ובחופשים . בתחילה התארחתי בביתו של אחד המדריכים, ילד  כבן 19 שגר בקיבוץ(אדם נפלא עם נפש טהורה) . לאחר מכן נמצא לי סידור קבוע "במשפחה מארחת" אמידה שהסכימו לפתוח בפני את ביתם . לא החזקתי שם מעמד אך למרות זאת נוצר קשר יחודיי ביני לבין אב המשפחה (אדם בסוף שנות ה-40 לחייו) ששימש עבורי כסוג של דמות אב שמעולם לא הייתה לי . הקשר איתו המשיך גם לאחר שהפסקתי לגור אצלם , אין ספק שהחיבור הזה פתח לי איזושהי נקודת אור בתוך עולם חשוך ומטורף ונתן לי סיבה לאופטימיות .
מיד לאחר מכן עברתי להתגורר במשפחה דתית\מסורתית מהגליל העליון שם גרתי במשך 5 שנים עד גיל 13 . משפחה מזרחית אסלית מרובת ילדים שהעניקה לי תחושה אמיתית של "משפחה" שמעולם לא הייתה לי ! החיים שלי התחלקו בין הפנימייה לבין המשפחה המארחת עד שלבסוף עברתי להתגורר אצלם בתור "משפחה אומנת" בעקבות אירוע חריג עם אחד מילדי היישוב בו הייתה הפנימייה  שגרם להם להעיף אותי עם כל הצער שבדבר.(המקום היחיד שהרגיש לי כמו בית)
בין כל התהפוכות האלה נכנס לתמונה גורם לא צפוי בדמות אמא שלי שהופיעה פתאום לאחר 3 שנים וגרמה לסערת רגשות בתוכי . 
אמא המשיכה לבקר אותי גם כשעברתי "לאומנה" . בצעד קיצוני הגעתי להחלטה שאני בורח משם למרות שהיה לי טוב וששם היה לי סיכוי לעתיד ורוד הרבה יותר מאשר במחיצת אמי . לך תסביר את זה לילד בן 13 שפועל לפי הרגש ולא לפי שכל . עברתי תלאות בדרך שכללו הליכה של עשרות קילומטרים ברגל וטרמפים עד שהגעתי לביתו של האב שכל כך אהבתי (מהמשפחה המארחת הראשונה) אחרי מספר ימים אצלו חזרתי לפנימיה לשבועיים עד שהחליטו ברווחה לשלוח אותי למקלט באזור המרכז בעיר בה מתוגררת אמי , כחלק מתהליך שבסופו של דבר אמור להחזיר אותי לחזקתה . וכך קרה : שנה לאחר מכן חזרתי הביתה אל אמא אחרי מסע ארוך מלא בחוויות וזכרונות טובים (הפנימייה , המשפחות וכו' ) . ההתחלה הייתה נוראית , אני מודה שאמללתי את אמא שלי מכיוון שכעסתי עליה שלא שמרה איתי על קשר אך בסופו של דבר התפייסנו והיום ב"ה אנחנו מנהלים חיים נורמאלים ככל הניתן. כיום אני בן 22 , אחרי שירות צבאי חלקי מנסה ליצור קשר עם אחי שמלאו לו 18 לפני 5 חודשים . אני נתקל בהמון בירוקרטיה והרבה מחסומים ואם לא די בכך ,  שלשום ממש במקרה גיליתי סוד משפחתי שישנה את חיי לנצח : יש לי אחות ! מה?! כן כן ! יש לי אחות !! דפדוף מקרי במסמכים ישנים ובהם איזכור קטן באורך של שורה אחת. "נולדה ב - 2000\9\12  "ונמסרה מיד לאחר מכן... כיום היא אמורה להיות בת 14 . מסתבר שכל העולם שמר על זה בסוד ממני ולא התכונו בכלל לספר לי . עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה : באמת שלא מגיע לי לראות את שני האחים הקטנים שלי ? איפה האנושיות של מדינת ישראל? אני מבקש דבר נורא בסיסי ולגיטימי : להתאחד עם המשפחה שלי אחת ולתמיד ! לקחתם לי אותם ואני רוצה אותם בחזרה !!!
זה הגיוני שהם יגדלו מבלי לדעת שיש להם אח שאוהב אותם  ומוכן לתת החיים שלו בשבילם?
הסיפור שלך קשה ועצוב ואני ממש מבינה את הרגשתך.
10/12/14 00:17
170צפיות
מצד שני, אני רוצה לכתוב כאן את דעתי הכנה: אם לרגע להסתכל על המצב מבחינה אובייקטיבית, לדעתי אתה מפנה אצבע מאשימה באופן בלעדי כלפי מדינת ישראל כאשר בפועל מי שאחראי, גם אם לא תמיד במתכוון, למצב שנוצר היא לאו דווקא או לא בעיקר מדינת ישראל. נתחיל מכך שכשהוציאו אותך ואת אחיך מהבית, קודם כל הצילו את חייכם. מכות הרצח שקיבלת מאביך החורג מבלי שלאמך תהיה דרך כלשהי להגן עליך והעובדה שאמך השאירה את בנה הפעוט בבית ללא השגחה (ואף אחד לא יודע באיזה הזדמנויות נוספות עשתה או הייתה עושה זאת פרט לפעם שבה נתפסה ואילולא נתפסה) אלה מצבים שיש בהם סכנת חיים מיידית, ולא ברור אם בכלל היית כאן בשביל לספר אילולא נקטו אז בצעד הזה. להוציא ילדים מהבית זה לא קל. למצוא משפחה מאמצת לילד קטן בריא זה דבר אפשרי, אך לילד בן 6 עם היסטוריה כמו שלך הרבה יותר קשה. שלא לדבר על למצוא משפחה שמוכנה לאמץ את שני האחים גם יחד. מה גם שאמא שלך מצד אחד לא הייתה מסוגלת לטפל בך ומצד שני גם לא ויתרה עליך, ככל הנראה (ועובדה שלא נמסרת לאימוץ ושעכשיו אתם יחד). לעומת זאת לילד בגיל של אחים (ואחותך) הרבה יותר קל להסתגל למשפחה מאמצת, ולכן דאגו למסור אותם לאימוץ. מה שלא יהיה, המדינה לא יכולה להחליף את ההורים ולמלא את תפקידם כאילו היא ההורים עצמם. היא פועלת ועושה לעיתים כמיטב יכולתה למצוא פתרונות למצבים מאוד קשים ובעייתיים וזה לא תמיד פשוט או אפשרי. נכון, כמו בכל מערכת רשמית וביורוקרטית המנוהלת על ידי בני אדם שאינם מושלמם מטבעם, יש בעיות, פספוסים וטעויות ורשלנות, אך בסך הכל אני חושבת שגם במקרה שלכם פעלו על פי מה שהיה אפשרי והגיוני בנסיבות הקיימות. נכון, אולי המערכת הייתה יכולה לעשות יותר ותמיד יש מקום לשיפור, אך האחראי הראשוני למצב שלך זו לא המדינה, אלא מי שפגע והתעלל בך ולא היה מסוגל לגדל אותך בצורה אחראית כפי שהורים אמורים לעשות. אנשים מביאים ילדים שאינם מסוגלים לגדל כיאות, אינם ממלאים את התפקיד ההורי שלהם ואחר כך מאשימים את כל העולם פרט לעצמם אם התוצאות הרות אסון. גם את השאלה מדוע לא סיפרו לך שיש לך אחות יש להפנות לאמא שלך, שכן לא נמסרת לאימוץ ולכן רשמית היא האחראית על כך. לילד שנמסר רשמית לאימוץ יש אפשרות בגיל 18 לפתוח תיק אימוץ ולקבל את כל הפרטים על משפחתו הביולוגית. אתה לא נמסרת לאימוץ, היית רוב הזמן בקשר כזה או אחר עם אמך הביולוגית ואתה אף חי איתה בשנים האחרונות. עם כל הכבוד, זה היה ועדיין הנו התפקיד *שלה* לספר לך שיש לך אחות נוספת. לא יודעת מדוע בחרה לא לעשות זאת, אולי חשבה שבכך היא מגוננת עליך, אבל את השאלה הזו עליך להפנות אליה, לא למדינה. עניין נוסף: אני לא רואה איך בדיוק מכל הסיפור שלך נובע שאימוץ הוא "סחר בילדים". אימוץ בארץ בכלל אינו תהליך שבו הילד עובר לידי המאמצים תמורת תשלום, כך שזו הגדרה לא מתאימה. יתר על כן, אימוץ הוא פתרון, לא תמיד אידאלי, למצב של חוסר ברירה שלא המאמצים ולא המאומצים אחראים לו, ולכנות אימוץ, שלעיתים מציל חיים ונותן לילדים הזדמנות לחיים נורמליים ובטוחים במשפחה אוהבת, בשם כל כך שלילי ומזלזל לא משרת לדעתי את האינטרסים של אף אחד מהצדדים, שלא לדבר על כך שלרוב חוטא למציאות ופוגע בכל הצדדים. הסיפור שלך, כאמור, קשה ועצוב ואני מבינה את הכאב והכעס והתסכול, אך אני לא מסכימה עם המסקנות שאליהן הגעת ולדעתי הן לא משקפות את המציאות כפי שתיארת אותה.
מאחלת לך שמכאן ואיך החיים שלך יהיו יותר טובים ושתצליח לחדש את היחסים עם כל האחים שלך ולשמור על הקשר הטוב עם אמך.
ליבי איתך
10/12/14 00:34
122צפיות
כשהפרידו את האח והאחות מאמך וממך הפרידו אותך מהם. אותו מהלך של גורל החיים פעל עליך כמו עליהם. כשם שלהם לא היתה בחירה והחלטה של משרד הרווחה ובית המשפט קבעה את מהלך חייהם, כך אותה החלטה השפיעה על חייך- זה שנותר מאחור. את שותפות הגורל הזו אני מכירה מהתבטאויות של בני כשהתיחס לאחים הביולוגיים שלו.
אני מאד מבינה את הצורך שלך לפגוש באחים שלך, לחבר את חייך לחייהם. מבינה את התסכול האדיר כשחוק האימוץ  מונע ממך את זה. לא אתחיל להטיף לך שיתכן וטובת האחים שונה מטובתך (מה שבוודאי אתה שומע מאנשי הממסד) ולכן רק להם הזכות ליזום קשר עם מי שלא יכולו היה להיות משפחתם, הרי לא אתה זה שמסר אותם לאימוץ. יכולה לקוות עבורך שאחיך הצעיר זוכר משהו מילדותו המוקדמת ויפתח במהרה את התיק כדי לפגוש אותך.
ההצעה שלי: כתוב מכתבים לאח ולאחות. אתה הרי מתבטא היטב. תשתדל לסנן את הכעס והתסכול, אך תבטא את הכמיהה לקשר, האהבה והמסירות שלך. את המכתבים הללו בקש להפקיד בתיקי האימוץ של שניהם, אנשי השירות למען הילד אמורים לבצע זאת עבורך. כדאי שתכתוב מדי פעם עוד מכתב. כשהם יפתחו את התיק מכתבים כאלה יכולים בהחלט לזרז החלטה שלהם  לחפש קשר איתך. כמו כן דאג לעדכן בשירות למען הילד פרטים ליצירת קשר איתך. בתקווה שלא ירחק היום בו יזדקקו להם.
מאומצים רבים נמשכים אל האחים הביולוגיים שלהם עוד יותר מאשר אל האמא הביולוגית, כך שבאמת נותר לקוות לכך שלא תצטרך לחכות הרבה.
שולחת לך חיבוק גדול עברת דברים נוראיים
10/12/14 04:16
95צפיות
כנראה שיש לך כוחות גדולים אם שרדת נפשית את כל התלאות שעברת.
לא יודעת מה להגיד לגבי איחוד עם אחיך, זה באמת שובר את הלב, רק מאחלת לך הצלחה בחיים, שתמצא אהבת אמת ותבנה לך בית חם יציב ואוהב, כמו שמעולם לא היה לך בילדותך.
º
כמה קשה וכואב ליבי ליבי איתך
10/12/14 05:24
51צפיות
סיפורך נגע ללבי כפי שבוודאי נגע ללבו של כל קורא כאן. כפי
10/12/14 17:06
90צפיות
שכבר כתבו לך, ניתן להתרשם שאתה חזק ושורד ואני משוכנעת כי תצליח לבנות לך חיים שייטיבו איתך ויהפכו אותך סוף סוף למאושר.
באשר לקשר עם אחיך ואחותך - הזכות לקבוע אם תראה אותם או לא, שמורה להם. איננו יודעים מהם המטענים שיש אצלם, אבל כפי שכתבו כבר, אחים שנמסרו לאימוץ, כמו גם אחים שחלקם נמסרו לאימוץ וחלקם לא, מעוניינים בדרך כלל מאוד למצוא זה את זה. בגיל 18 ניתן לפתוח את תיק האימוץ וכפי שיעצו לך, כדאי לבקש להשאיר עבורם מכתבים - כנראה שיהיו יקרים ללבם לפחות, אם לא יותר, ממכתבי ההורים ויוכלו לסלול את הדרך לאיחוד ביניכם.
מחזיקה לך אצבעות ושמחה שהרגשת בטוח לפנות ולשתף כאן בסיפורך. כותבים כאן בעיקר הורים מאמצים וסיפורך מאפשר לנו הצצה לנפשות ולעולמם של ילדינו. תודה לך.
אם אני לא טועה,
10/12/14 21:36
171צפיות
אתה יכול לבקש להשאיר מידע אודותיך בתיקי האימוץ של אחיך ואחותך. כאשר הם ירגישו שהם "בשלים" לדעת יותר על המשפחה הביולוגית שלהם, הם יוכלו למצוא אותך.
הכאב שלך מאוד מובן, אך אתה מסתכל על המצב רק מנקודת המבט שלך ומתוך הכאב, הגעגוע והרצון שלך להכיר אותם. למרבה הצער, לא בטוח שלהם יש רצון כזה, אולי החיים שלהם מספיק מלאים גם בלי המשפחה הביולוגית ואולי מבחינתם המשפחה הביולוגית זה תיק מעיק שלא בא להם להתעסק איתו כרגע.
בנוסף אני חייבת להיות כנה איתך ולהגיד שיש לך ציפיות גבוהות מהם שחלקן גובלות בפנטזיה. בניגוד אליך ואל התלאות שעברת, להם כנראה היו חיים יותר יציבים, אולי גם יש להם אחים שאיתם הם גדלו ואליהם הם מרגישים קירבה. למרות שאתה רוצה לאהוב אותם, אתה מבחינתם אדם זר וכדי להפוך להיות "אח" אמיתי יש צורך בהמון השקעה וגם אז זה כנראה אף פעם לא יהיה כמו אח שאיתו גדלת, יותר כמו "מכר". 
ממה שאתה כותב, אני חושבת שאתה מחפש משהו שאבד לך ולא מוכן לקבל את זה שאי אפשר להשיב את מה שאבד. אבד לך פעם אחר פעם חלום על משפחה נורמאלית. אתה עדיין צעיר, אם תשכיל לכלכל היטב את מעשיך תוכל ליצור לעצמך את המשפחה שאתה כל כך רוצה וצריך. בהצלחה.
 
 
 
את טועה ומטעה
11/12/14 02:26
129צפיות
מכיוון שאחים ואחיות ביולוגיים תמיד יהיו חלק ממך ועל כל מערכת יחסים את צריכה לעבוד אח ביולוגי זה לא מכר כן צריך להכיר לעכל לדעת להפנים לזרום להתפתח אבל זה חלק מהתהליך בפתיחת תיק אימוץ  ואנשים לא מבינים את זה אם זה  שנית זה לא עניין של חיים יציבים או לא גם אם יש להם קירבה לאחים מאומצים עדיין יש להם אח ביולוגי אח שמחפש ורוצה בקשר איתם 
 
ושלישית ליצור משפחה זה נחמד אבל זה לא משנה את  החוסר הקיים 
 
תיקונון
11/12/14 02:47
88צפיות

מכיוון שאחים ואחיות ביולוגיים תמיד יהיו חלק ממך ועל כל מערכת יחסים את צריכה לעבוד אח ביולוגי זה לא מכר כן צריך להכיר לעכל לדעת להפנים לזרום להתפתח אבל זה חלק מהתהליך בפתיחת תיק אימוץ  ואנשים לא מבינים את זה שנית זה לא עניין של חיים יציבים או לא גם אם יש להם קירבה לאחים מאומצים עדיין יש להם אח ביולוגי אח שמחפש ורוצה בקשר איתם 
 
ושלישית ליצור משפחה זה נחמד אבל זה לא משנה את  החוסר הקיים 
 

 
אח יקר, הסיפור שלך באמת נוגע ללב.
11/12/14 13:19
108צפיות
עם זאת אני מסכימה עם רוב מה שכתבו לך - לגבי הפנית האחריות לגורמים הנכונים, לגבי הרעיון לכתוב מכתבים לאחיך ולקוות שהם יפתחו את התיק ויקראו אותם, והכי חשוב - עם כל הקושי שבדבר, עליך להסתכל קדימה, לבנות לעצמך חיים חדשים ומשפחה משלך, כי גם אם תמצא את אחיך ואחותך ותצליחו ליצור מערכת יחסים טובה, רוב הסיכויים שהגלגל לא יחזור אחורה ולו תהפכו למשפחה מלוכדת אחרי כל השנים האלה.
 
כל טוב!
תודה רבה לכולם על ההזדהות והתמיכה !
11/12/14 15:30
106צפיות
אחרי שקצת קראתי את התגובות שלכם אני נאלץ לא להסכים עם רובכם . חלקכם חושבים שאני צריך להמשיך הלאה ולהשאיר את העבר מאחורי ,לחיות את החיים שלי בתקווה שאולי יום אחד ההורים המאמצים ישכילו לגלות להם שהם מאומצים (למרות שהמקרה שלי אחי הוא שונה ואני אפרט בהמשך) מתישהו בסביבות גיל ה - 40 שלהם ואז אולי מתוך סקרנות כלשהי הם ירצו להפיגש איתי רק בשביל להגיד שלום לעשות סגירת מעגל ולהמשיך בחייהם . אם יש סיכוי כלשהו לחדש איתם קשר זה עכשיו ! לא בעוד 30 שנה !! אף אחד לא אומר שזה יהיה קל ואין לי עירבון כלשהו לכך שהם באמת ירצו להיות איתי בקשר אבל לבוא ולהגיד לי "אל תנסה בכלל "  " תשכח מהם הם שייכים להיסטוריה"  זאת תגובה לא אנושית וחסרת פרופורציה של אנשים שלא עמדו בסיטואציה כמו שלי לכן הם יכולים להגיב בצורה כזאת . אני בטוח שאם הייתם בנעליים שלי הייתם חושבים בדיוק כמוני . אני מסכים שאם אחותי יהיה לי הרבה יותר קשה כי מעולם לא נפגשנו ולא הייתי חלק מהחיים שלה אבל עם אחי זה שונה . עד גיל 5 התראנו ביחד , יש לנו תמונות משותפות מאותה תקופה לכן אני לא חושב שילד יכול לשכוח דבר שכזה . שלא תבינו אותי לא נכון , אני חושב שזוג הורים שמאמצים לחיקם ילד במצוקה עושים עבודת קודש ומגיע להם כל המחמאות שבעולם . אבל חשוב שיזכרו שבסיפור כזה יש הרבה מעורבים וצריך להתחשב בכולם . אנשים צריכים להפעיל שיקול דעת ולגלות הרבה רגש והבנה דבר שלא קורה בד"כ. מניסיון , לרוב משפחות מאמצות מנסות לנתק כל קשר מהמשפחה הביולוגית וכן הרבה מאוד פעמים הם אפילו לא מגלים לילד שהוא מאומץ . לפעמים יש לזה הצדק , במקרים שהמשפחה לא רצתה בילד והתנכלה אליו אז מן הראוי שלא לאפשר לו ליצור קשר עם אנשים שכאלה . אבל כמו שאמרתי חייב להיות שיקול דעת ! אם אחד מבני המשפחה (שהוא לא ההורים) פונה אליהם אישית בפנייה ראשונית זה לא מוסרי לבוא ולגרש אותו בבושת פנים מבלי לבחון את המקרה . לפעמים מרוב שאתה מנסה לגונן על מישהו אתה פוגע בו מבלי לדעת את זה. כמו שלכל אחד ואחת יש  את הזכות לבחור אם הם רוצה להיות בקשר עם אדם כזה או אחר גם לי יש את הזכות ליצור את הקשר הראשוני איתם ! כמו שאמרתי מקודם החוק לא מתחשב בכולם לא בעיקר באינטרסים של המאומץ ומשפחות המאמצת . מהתייעצות קצרה שלי עם גורמים ברווחה ואנשים שבקיאים בנושא , הרוב המליצו לי שלא "לעבור על החוק" ולהשאיר את זה בידי הגורל . לפי דעתי החוק הזה חשוב והכרחי והוא משרת בצורה נאמנה את טובת את הילדים המאומצים אבל הוא דורש תיקון יסודי בגלל שהוא פוגע באלפי אנשים כמוני שאין להם שום חלק באשמה . כמו שכולנו יודעים החוק לא ישתנה לפחות במאה הקורבה... לכן אני מוכן לקחת את הסיכון כשאני מודע להשלכות שלו ולהיות " פורע חוק " שמחפש את אחיו . רק תנסו לתאר לכם מצב  שבעוד 5-10 שנים אני הולך ברחוב נתקל בטעות בבחורה , אומר לך "סליחה", מסתכל לה בעיניים וממשיך הלאה מבלי לדעת שזאת הייתה אחותי ,  אאוץ'...לא יודע מה איתכם אבל לי זה צורם מאוד . 
ההכללה שלך שהורים מאמצים נוטים למנוע מילדם קשר עם המולידים,
11/12/14 16:32
101צפיות
היא רחוקה מן המציאות ואינה משקפת את רוח האימוץ בן זמננו ובטח שלא את ההמלצות של המומחים. לדעתי מעטים הם ההורים שעושים זאת ומעטים עוד יותר אילו שכלל לא מספרים לילד את עובדת היותו מאומץ.
החוק מאפשר למאומץ בן 18 לפתוח את תיק האימוץ שלו. אחיך יודע בוודאות שהוא מאומץ, הוא בוודאי גם יודע שיש לו זכות לפתוח את תיק האימוץ שלו ובכל זאת הוא בחר בנתיים שלא לעשות זאת. סביר להניח שהוא עושה זאת מרצונו החופשי.
וחשבת על זה שיש עליו אולי לחץ?
13/12/14 03:25
49צפיות
 
º
ואולי לא. לא אתה ולא אני יכולים לדעת זאת.
13/12/14 10:15
19צפיות
קצת תשובות
11/12/14 17:45
95צפיות
"בתקווה שאולי יום אחד ההורים המאמצים ישכילו לגלות להם שהם מאומצים .. מתישהו בסביבות גיל ה - 40 שלהם" - אחיך אומץ בגיל חמש, לא נראה לי שמישהו ביצע בו מחיקת זיכרון, אז כנראה שברור לו שהוא מאומץ. אחותך אומצה בשנת אלפיים, שנה שבה כבר היה לגמרי מקובל לספר לילדים שהם מאומצים. אלה גם ההנחיות של השרות למען הילד להורים מאמצים, למקרה שמישהו חושב אחרת. כמובן שהבחירה היא בידי המאמצים אם ומה לספר, אבל רובם כבר מבינים, לדעתי, שעדיף לא להסתיר. ואם בכל זאת הסתירו, אם לא סיפרו עד גיל ארבעים, כנראה שכבר לא יספרו. אני לא יודעת סטטיסטיקות, אבל יודעת שמאומצים רבים פותחים את תיק האימוץ בגיל 18 או מעט לאחר מכן. חלקם נפגשים עם הביולוגים, חלקם מעדיפים לחכות עם זה עוד כמה שנים או לא לעשות זאת בכלל. הקמת משפחה והולדת ילדים גם מהווים טריגר לפתיחת תיק אימוץ לפעמים.
 
אתה מחפש צדק. אפשר להבין אותך, אבל מה לעשות, נולדת לסביבה של אי צדק ואני חושבת שמכל המעורבים בסיפור שלך אתה הקרבן הראשי. ההחלטה אם לעבור על החוק או לא היא החלטה שלך, אבל בתור אמא לילדים מאומצים אני יכולה לומר לך שאם אתה חושב על טובת האחים שלך, אני חושבת שכדאי שתחכה, לפחות בכל הנוגע לאחותך, שהיא גם צעירה יותר, וגם לא מכירה אותך בכלל.
 
 
 
אוי כמה עצוב וכואב לקרוא את הסיפור שלך!!!
11/12/14 22:22
74צפיות
ותודה שרציתה לשתף אותנו.
 
אין לי הרבה מה לומר כך על גבי פורום שכזה.
ובכל זאת אומר מעט.
אני לא אוכל להבין במלאו את מה שאתה מרגיש. עברתה דברים קשים מאוד.
אמך הזניחה אותך, לא הגינה עליך מספיק כשעברתה התעללת מצד אביך החורג, לא שמרה על קשר רציף איתך, לא טיפלה בך ולא חוויתה למעשה אהבה מצידה.אהבת אם לא נראית כפי שתראתה.
 
גם הרשויות כשלו. אני מסכימה איתך פה.
אולי אי אפשר להאשים מישהו ספציפי במה שאתה עברתה.
אבל ההתנהלות של הרשויות הייתה אמורה להיות כך שתאפשר לך רצף בקשרים עם המטפלים בך ולא להשאיר אותך לבד.
הכי טוב כמובן אם הייתה יוצא מהבית בגיל צעיר, לא חווה את כל ההתעללות שחוויתה. כאן הרשויות כשלו לדעתי.
בנוסף לכל אין לך אחים בפועל. האחים שלך הם כרגע על הנייר בלבד
בלי קשר רציף עם אחים אין קשר של אחים.
 
אומר לך עוד דבר: אחים שעברו סיפור חיים אחר ולא עברו קשיים שאתה עברתה או הגיעו לאחר מכן לחיים הרבה יותר טובים, בדרך כלל לא ירצו קשר עם האחים שהגורל לא שפר עליהם.
בטח לא בגיל צעיר כשהחיים שלהם עוד בבנייה.
אולי כשמתבגרים או מזדקנים וכבר חיו את חייהם וכבר לא מחפשים עוד קידום בזוגיות, קידום כלכלי, כבר יש משפחה וילדים גדולים ועצמאיים וכבר "יש הכל". אולי אז למישהו בודד פה ושם יהיה מקום בלב לקרוב משפחה שהגורל לא שפר עליו..
וגם זה בספק.
 
בדרך כלל יש סיכוי גדול יותר למצוא קשר קרוב עם מישהו שאין לו קשר דם, כי הוא לא מחוייב מתוך קשרי הדם והוא תמיד יכול לקום וללכת ולנתק לגמרה את הקשר.אבסורד? אולי.
 
אלו לא חדשות טובות עבורך.
אני חושבת גם שלא תקבל את הדיע שלי, כי אתה מחפש את האושר שלך אצל האחים שלך ואני באה ואומרת משהו שסותר לחלוטין את הכמיהה שלך.
 
לצערי חוויתי על בשרי שמשפחה ביולוגית לא רוצה קשר עם מי שמשקף להם בעצם נוכחותו, את המציאות הלא כל כך נעימה או את העבר שלא כל כך זוהר של ההיסטוריה המשפחתית.
או את רגשי האשמה שעלולוים להופיע אצל מי שניצל מהמצב והצליח יותר בחיים.
 
אני כבר לא מאמינה בניסים. 
סליחה מראש שאני נשמעת פסימית.
אני חושבת שבגיל 50 אני יותר מציאותית ומבינה את החיים קצת טוב יותר מאשר כשהייתי צעירה יותר וחיפשתי להתקבל אצל המשפחה על כל ענפיה.
אפילו חשבתי לתומי שעם הפיכתי לאם אתקבל או שביתי תתקבל על ידי המשפחה.
זה לא עובד כך.
לצעי הרב.
 
אני חושבת שמה שהכי יעזור לך בחיים זה לא אם תסתכל קדימה ותנסה לבנות את החיים שלך. גם לא אם תחפש את האושר באחים שלך, שאולי יפתחו את תיק האימוץ ואולי לא, אולי ירצו קשר איתך ואולי לא.
אני חושבת שהחור שבליבך תמיד ישאר כחור שכואב כאב אין סופי.
 
מה שהכי יכול לעזור לדעתי, זה לפנות ולקבל טיפול אצל פסיכולוג טוב. עדיף מישהו שעבד עם אנישם שהתעללו בהם קשות. לא כל הפסיכולגים יודעים איך לעבוד עם מי שעבר התעללות קשה. לא כל הפסיכולוגים יאמינו לסיפורך. לצערי.
 
מקווה שיהיה יום ותרגיש שאתה יכול לעזוב מעט את העבר שלך. שהכאב יפחת.
מתפללת שלא יהיו עוד ילדים שחווים ילדות כה שחורה.
 
 
ממש ממש לא נהוג היום להסתיר מילדים מאומצים
12/12/14 09:21
79צפיות
את עובדת היותם מאומצים. ככה נהוג כיום, ואני לא יודעת על סמך מה אתה חושב הפוך. מה גם שאין סיכוי שילד שאומץ בגיל 5 לא יודע שהוא מאומץ והוא בטוח זוכר שיש לו אח, אז אם הוא מרגיש צורך לחדש את הקשר, אין כל מניעה שיעשה זאת. באשר לאחותך - מרבית הסיכויים שהיא יודעת שהיא מאומצת, אך כמובן שאף אחד לא יודע אם ומתי היא תפתח את תיק האימוץ ואם כן - האם תבחר לנסות ליצור עמך קשר. הכאב והכעס שלך מובנים, אבל צריך לזכור שגם אם אתה מאמין שרצונך ורצונות האחים שלך זהים, אתה לא יכול לדעת זאת בוודאות. כל מה שאני יכולה לעשות הוא לאחל לך שאכן תיפגשו כמה שיותר מהר מתוך רצון ובחירה של כל הצדדים.
רק אל תשכחי דבר מאוד פשוט
13/12/14 03:38
77צפיות
אם הרשויות לא היו מפרידים את הילדים המצב הזה היה אולי נמנע 
אולי, ומצד שני זה נשמע ממש קל על הנייר.
13/12/14 04:14
61צפיות
לא אני ולא אתה לא עובדי רווחה ולא התמודדנו עם מצב שבו ילד מקבל מכות רצח וצריך להוציא אותו דחוף מהבית ולמצוא לו פתרון. ואחר כך בנפרד להוציא מהבית בדחיפות את אחיו הקטן ולמצוא גם לו פתרון. לא התמודדנו עם מצב שבו יש שני אחים עם הפרש גיל כזה גדול ביניהם שצריך למצוא לשניהם פתרון, כשברקע יש אמא ביולוגית שלא ברור לאיזה סיכומים הגיעו איתה. המצב כל כך קשה ומורכב שאני בכלל לא מקנאה במי שצריך לקבל החלטות במקרים כאלה מה ואיך צריך לעשות. אולי המדינה יכלה לעשות דברים אחרת, אך עד שלא היינו במצב הזה אלה רק השערות. המציאות לעיתים קרובות מורכבת יותר ממה שנדמה לנו.
יש הרבה מעורבים בסיפור
13/12/14 10:14
63צפיות
כל אחד מהם חושב שמה שטוב בשבילו טוב גם לאחרים. למרבה הצער זה לא תמיד נכון ומה שטוב לאחד לא תמיד טוב גם לאחר, הרבה פעמים טובת האחד מתנגשת עם טובת האחר. למשל: טובת אימך היא להיות עם ילדיה, אך הוכח שזאת לא טובתם (הם הוזנחו והיו בסכנה), במקרה זה טובתם להיות בסביבה בטוחה גוברת על זו של אימם. טובתו של ילד בן 5 היא אימוץ (יכולת טובה להסתגל למשפחה חדשה) וטובתו של בן 9 היא אחרת (אומנה, בית ילדים, אימוץ פתוח... כל מיני אפשרויות). 
תפקידן של הרשויות היא לבחון בצורה אובייקטיבית ככל האפשר את טובתו של כל אחד מן המעורבים תוך העדפה של טובת הקטינים ויצירת כמה שפחות נזק לאחרים. הרשויות "קובעות" מה טוב על סמך מחקר ותצפית של שנים על מצבים דומים, זה אולי לא מושלם, אבל בטוח יותר טוב מכלום. הניסיון שלהם מראה שחשיפה של מאומץ למשפחתו הביולוגית, שלא בזמן שהוא בוחר לעשות זאת - בדרך כלל מזיקה לו. 
מאוד מקווה שהיום הדברים מתנהלים אחרת
13/12/14 13:14
66צפיות
אך חוששת שלאץ וזאת מהתנסות מתוך המערכת.
 
אמא שמכורה לסמים לא צריכה לטפל בילדים.גם אם היא רוצה.
אם נולדים לה עוד ילדים, מה שבדרך כלל קורה בגלל שמי שמסוממת לא יכולה לדאוג לאמצעי מניעה, אז ילדיה צריכים לצאת מיד מהבית.
אם הילד הראשון לאם מסוממת יוצא לבית אומנה עם אופק אימוץ, כך האחים הביולוגים שלו יכולים להצטרף לאותה המשפחה.
כפי שהיום מציעים למשפחות שאימצו בחו"ל לקחת את האחים הביולודים שנולדים בהמשך.
 
אם האמא מצליחה להתנקות ולהוכיח שהיא נקיה למשך תקופה ארוכה היא יכולה לקבל את לדיה בחזרה היות והילדים באומנה ולא מאימוץ.
 
 
 
זו תכנית בעייתית
13/12/14 13:46
63צפיות
כעקרון היא נשמעת נפלא, אבל אומנה עם אופק אימוץ אמורה להסתיים באימוץ.
-האם תקופת האומנה תתארך עם כל ילד נוסף, מה שאינו הוגן כלפי ההורים המצפים לאמץ?
או
-שכל ילד יאומץ בסוף התקופה המוגדרת שלו, ואז הילד הבא בתור עדין יוכל לחזור לאם הנקיה מסמים, אם היא תעשה זאת לפני תום התקופה המוגדרת, והילדים יופרדו זה מזה בסופו של דבר?
או
-שהתקופה המוגדרת תהיה על פי הילד הראשון שהגיע לאונה, ואז לאם אין בעצם זמן להתנקות בכלל?
 
אין פתרונות קלים ואידאליים למצבים כאלו. תמיד מישהו יפגע. צריך למצוא את הפתרון שיפגע בצורה המינימלית ביותר, אך אין זה אומר שהפגיעה המינימלית למצב מסויים לא תהיה פגיעה קשה מן הבחינה האובייקטיבית
לא מעט פעמים בהם אומנה עם אופק אימוץ הופכת
13/12/14 17:06
68צפיות
לאומנה רגילה או אפילו נגמרת והילד חוזר למשפחתו הבילוגית.
אין לי מידע סטיטסטי בעניין אך ככל שאני שומעת ממשפחות אומנה שקבלו ילדים צעירים, כמעט תמיד מדברים על אופק אימוץ. להוציא מקרה אחד בו אכן התרחש אימוץ (אחרי מאבק משפטי ארוך ומתיש) כל שאר המקרים שאני מכירה לא הגיעו לאימוץ (וכפי שזה נראה כרגע, גם לא יגיעו).
אומנה היא אומנה עד שמוגדר אחרת (אימוץ/הפסקת האומנה). לפחות למיטב הכרותי מלא מעט משפחות אומנה.
כלכך הרבה פגיעות, כל כך הרבה כאבים
13/12/14 14:08
70צפיות
במצב אידיאלי - לא, אין זה הגיוני שהם יגדלו מבלי לדעת שיש להם אח גדול אוהב. אך, כפי שברור גם לך, המצב היה רחוק מאידיאלי. 
 
איני יכולה לומר לך להמשיך הלאה ולבנות את חייך כך שהפגיעה תעלם והחור יתמלא. אני חוששת כי הכאב ישאר, ואיתו גם החור השחור. השאלה היא מה אתה יכול לעשות.
- מבחינה חוקית, כבר כתבו לך על אפשרות כתיבת מכתבים. זו אפשרות טובה, לא רק עבור יידוע אחיך ואחותך על רגשותיך, אלא גם כי תאפשר לך לנסח עבור עצמך את תחושותיך. הבאת הרגשות הנסתרים אל פני הגלוי, יכולה לפעמים לעזור למצוא דרך להתמודד איתם.
- על אופציות לא-חוקיות איני יכולה להמליץ. מעבר לעובדה שהן בלתי חוקיות, אני, כמי שמביטה מן הצד, רואה לא רק אותך.
* אני חושבת על בחור צעיר, שחווה חוויות קשות בילדותו, עד שהגיע אל משפחה מיטיבה. איני יכולה להאשים אותו אם אינו מרגיש שהוא מסוגל להתמודדד כרגע עם עברו. איני יכולה להאשים אותו אם הוא זקוק לעוד זמן לפני שיפנה לפתיחת תיק האימוץ, לסגירת מעגל. הרי סגירת המעגל הזה היא פתיחת מעגל חדש, ואם הוא אינו מרגיש בשל לכך, איני חושבת שזה מן הראוי שמישהו אחר יפתח את המעגל הזה עבורו, מבלי לתת לו את הזכות להחליט בעצמו.
* אני חושבת גם על נערה בת 14 (שקיומה הוסתר ממך על ידי משפחתך יותר מאשר על ידי הרשויות). היא עצמה נכנסת לסערות גיל ההתבגרות, על כל חוסר היציבות הריגשי שכרוך בכך. אין היא זקוקה בחייה לאח גדול הנתון בסערת רגשות גדולה בעצמו. כן, זה נורא עבורך, אך אתה בן 22, ולמרות שזה גיל צעיר, עדין אתה המבוגר מבין שניכם, ועליך להיות השקול והאחראי.
 
אם אתה מוכן לתת את חייך עבורם, אולי כדאי שלא תוותר על חייך שלך, תבנה אותם טוב ככל האפשר, כדי שכשהם יצרו איתך קשר, הם ימצאו אח גדול שיכול להיות משענת איתנה לסערת התרגשות באיחוד. זה לא יהיה קל, וזה לא יעלים את הכאב, אבל לחיות עם תקווה זו דרך הרבה יותר בריאה מאשר לתת לשחור לכסות בכל.
מה ההשלכות של במים על עובר לטווח הרחוק?
09/12/14 00:19
195צפיות
כל אינפורמציה בנוגע לאימוץ ילדים כשיש רקע בשימוש בסמים אצל האם הביולוגית
מאד מאד תלוי איזה סמים ובאיזה שבוע של ההריון נצרכו
11/12/14 06:12
105צפיות
השונות עצומה.
כשיש נזק עלולים להיות ליקויי למידה לעובר, בעיות התנהגות, בעיות ויסות רגשי והתנהגותי ועוד.
אבל ככלל, למרות שהרבה סמים מזיקים לאמא, חלק מהם לא מזיק כל כך לעובר וחלק כן, וגם השבוע של ההריון שבו נטלו אותם והכמויות מאד קריטיים כאן.
מאומצים מברזיל
10/12/14 23:56
157צפיות
מאומצים מברזיל
רשת טי.וי רקורד הברזילאית מכינה כתבה על ישראלים מאומצים. רצונה הוא לשתף ולהזכיר שנושא האימוץ וחיפוש המשפחות הביולוגיות עדין קיים. יש צוות שממוקם גם בישראל כך שמאומצים ישראלים יכולים גם כן להתראיין בשפה האנגלית והעברית.
וגם, מאומצים שנמצאים כרגע בברזיל מוזמנים להתראיין לתוכנית 
Domingo Espetacular!
חברים שתפו את הפוסט כי אצלי בפייסבוק אין הרבה מאומצים.
מי שיכול לשתף בקבוצה של המאומצים בפייסבוק אודה מראש.
למעונינים נא ליצור קשר עם lior vilk בפייסבוק
כדאי לכם לקרוא.....סיפור האימוץ של אריאנה מלמד
06/12/14 13:48
733צפיות
אי אפשר להכנס. חבל. אבל אני זוכרת שהיא כתבה רשימות כשאימצה
06/12/14 18:03
268צפיות
אותם. לא זוכרת איפה. אולי ב- YNET?
 
אכן כתבה בשני הפורומים
06/12/14 19:00
253צפיות
בניקים ערגלית משמש וערגלית תות עד כמה שזכור לי. גם דיווחה על התקלות שהיו עם העמותה בזמן אמת.
סביון יש לך פייסבוק? אני הצלחתי להיכנס
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
06/12/14 20:02
223צפיות
באמצעות הפייס. בגדול היא מספרת את סיפורה כולל כל השקרים שנאמרו לה על ידי עמותת טף, הדברים שהובטחו לה על ידם  ולא קויימו והקומבינות שנעשו אז בתחום האימוץ מרוסיה אותו היא מכנה "סחר בילדים".
מאמינה לה שזה מה שהיא חוותה ושזה נורא ואיום.
06/12/14 21:45
314צפיות
אך למען ההגינות חייבת לציין שאני אימצתי דרך אותה עמותה לפני 12 שנים והחוויה שלי הייתה אחרת לגמרי. בפרט, אין לי מושג מי זה מיכאל. היו לי מלווים מקסימים בסיביר שעשו את עבודתם נאמנה. מעולם לא נדרשתי להעביר שום מסמכים או כספים או לעשות דברים בניגוד למצפוני. אמרו שכדאי להביא מתנות קטנות לבית הילדים ולצוות, אבל את זה בכל מקרה היינו עושים ונראה לי במסגרת הסביר במצב כזה. אגב, קיבלנו טיפול ממש מסור ולפני שעזבנו גם אנחנו קיבלנו מתנות מהם ובכלל הרגשנו שהתפתחה בינינו (כולל זוג נוסף שאימץ במקביל אלינו) לבין הצוות המקומי ידידות אמיתית והם ביקרו אותנו אחר כך בישראל! אף אחד לא לכלך מאחורי הגב של אף אחד אחר (הנציגים המקומיים נגד העמותה או להפך), הכל היה גלוי ופתוח, כולל העובדה שזה אימוץ על ידי ישראלים. זה נשמע כאילו אימצנו בשני עולמות שונים.
כנראה יש חשיבות גדולה למקום
07/12/14 13:45
240צפיות
כשאנחו אימצנו מקזחסטן, קיבלנו אשת קשר מקומית, שאנו עדין בקשר איתה (גם אם רופף), ושבקבוצה בינלאומית של מאמצים מאותו בית ילדים מתברר שהרבה עדין בקשר איתה. ישנו בדירה צמודה אליה, התארחנו אצלה, חגגנו עם משפחתה ושיחקנו עם בנותיה.
אשת הקשר האיזורית, לעומת זאת, התעניינה רק במאת הדולרים שלה, ולא יצרה קשר מעבר להכרחי ביותר. אחרי הנסיעה הראשונה, מי שטיפל בכל עיניינו בעיר הבירה היו בני משפחה של אשת הקשר המקומית. שילמנו להם (הם אנשים פרטיים, בסופו של דבר), אך פחות מאשר לאשת הקשר הרישמית, וקיבלנו יחס טוב בהרבה.
כשדיברנו עם אנשים שאימצו מאיזורים אחרים, התברר שהם הושארו כמעט לבדם לארגן כמעט הכל. חוץ מלשלם לאנשים, תמורת שירותים לא ברורים, הם לא ממש ראו אותם.
 
מתברר שההבדלים בין אנשי הקשר הוא אדיר כמו גם ההבדלים בין בתי הילדים, ומי שמאמץ דרך אותו אירגון אך ממקומות שונים, חווה חוויות שונות לחלוטין.
כעקרון זה ברור, אך היות שניסיוני מוגבל לאימוץ אחד ממקום אחד,
07/12/14 21:02
207צפיות
אני יכולה לדבר בביטחון רק על מה שאני בעצמי חוויתי, בלי הכללות לכאן או לכאן. מה שבטוח - להציג את האימוץ בהכללה כ"סחר בילדים"  (תמיד טענתי שבכל תחום יש אנשים מושחתים והפרות חוק, זה לא שבאימוץ בינלאומי מתעסקים קדושים וצדיקים) זו האשמה כבדה הדורשת הוכחות מעבר למקרה פרטי אחד או אפילו כמה מקרים בודדים. שוב, בכל תחום יש עבריינים, האם צודק בגלל זה להציג את כל התחום ואת כל נציגיו כמושחתים? כאמור, איני יכולה לענות בהכללה, ואני בהחלט מאמינה שהמקרה המתואר אצל מלמד קרה כפי שהיא מתארת, וכל מה שאני יכולה לעשות זה להביא את המקרה שלי כדוגמה להתנהלות שונה לגמרי.
נ.ב.: שלושה אנשים הסתובבו צמוד אלינו מבוקר עד ערב שלושה שבועות ברכבם הפרטי, הסיעו אותנו לכל מקום, ענו על כל השאלות שלנו, הסבירו לנו כל דבר, הכינו אותנו למשפט, סידרו בשבילנו מסמכים, שימשו אנשי קשר עם אנשי המקצוע השונים, תרגמו כל מילה - בקיצור, עמדו לרשותנו בכל דבר. ולמען האמת, ראיתי איך הם חיים. אלה לא אנשים עשירים. הם חיים פחות טוב ממה שאנו חיים בארץ אף על פי שגם אנחנו לא היינו מעולם עשירים. אז אני בהלט חושבת שלאנשים כאלה מגיע פיצוי כספי הולם על העבודה הקשה והאחראית שהם עושים, גם במהלך הביקור שלנו, וגם, לפחות חלקם, גם בהעדרנו (לחפש ילדים מתאימים, לוודא שהם בני אימוץ ומתאימים מבחינה בריאותית וכו', להכין ניירת וכו'). אני מרוויחה שהמלווים שלנו, לפחות, הרוויחו ביושר כל מה שהם קיבלו.
º
אני מאמינה, לא מרוויחה, כמובן.
07/12/14 23:16
64צפיות
ולא לשכוח שהם עשו זאת גם בביקור הראשון
07/12/14 23:17
149צפיות
אף שהיה קצר בהרבה, אך יחד זה מצטבר לכחודש עבודה מאומצת במשרה הרבה מעבר למלאה.
אבל זאת הנקודה, לא?
08/12/14 11:26
173צפיות
לכל אחד מאיתנו יש נסיון אחד (או שניים, או שלושה, אך לא יותר מכך), ואימוצים הם באלפים. אי אפשר להסיק דבר מסיפור של אחד מאיתנו על כלל האימוצים. צריך לנסות להבטיח ככל האפשר כי הכלל ינטה לנסיונות שלך ושלי, לדאוג שהיוצאים מן הכלל יהיו מועטים ככל האפשר, וללמוד מכל אחד מהם כיצד למנוע חזרה עליו בעתיד. 
 
*כשרק נרשמנו לאמוץ, חברה רומניה התאבלה קשות שכבר אין אימוצים מרומניה. אחרת, כך הבטיחה לנו, הייתה דואגת שבן דודה ידאג לנו. כשהיו אימוצים ברומניה, זו הייתה עבודתו. הוא הסתובב בכפרים, ושילם לאמהות לא-צועניות עם תינוקות בריאים בני יומם, כדי לקחת אותם לאימוץ עבור האנשים ששכרו את שירותיו מהמערב. הוא, כך היא הבטיחה לנו, היה ממש טוב, וכל התינוקות שלו בריאים ומוצלחים. עבורנו, ששימשנו מעין משפחה רחוק מהמשפחה עבורה, הוא היה מתאמץ במיוחד, ואפילו לא לוקח את מלוא התשלום.
האם יש צורך להסביר ששמחנו שאיננו צריכים להתמודד עם האפשרות הזו בכלל?
אני חושבת שצריכים להיות תמימים מאוד כדי לחשוב שהאנשים שעשו זאת במדינות מהם האימוץ לא נפסק, הפסיקו כולם לעסוק בזה ברגע שנחתמו הסכמים. אני רק מברכת על מזלנו הטוב, על כך שככל הידוע לי לא נאלצנו להתמודד איתם.
נ.ב חשוב
08/12/14 11:44
162צפיות
הדבר היחידי שברור לי הוא שכדי למנוע תופעות כאלו לעתיד, חייב להתנהל שיח גלוי ופתוח עליהן. חלק מן התגובות שאריאנה קיבלה בזמן אמת, וגם כיום בדף הפייסבוק שלה מחשש "שאת עלולה להרוס לכולנו את הסיכוי לאימוץ נוסף. מדוע ?! כאישיות ציבורית יש לך אחריות מוגברת בנושא הזה וחבל שכך את נוהגת", אינן הדרך הנכונה בעיני.
ברור שלא צריך לשתוק ושחשוב לחשוף שחיתויות.
08/12/14 12:28
131צפיות
והאמת - לצערנו ממילא כבר אין כל כך מה להרוס, גם לו הייתה סכנה כזו. יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש שלא כולם מושחתים ושלא כל מי שקשור לעולם האימוץ (כולל המאמצים עצמם)עוסק אוטומטית בשכר בילדים, שזה הרושם שבקלות אפשר לקבל אם שומעים רק את סיפורי השחיתות, ללא שום איזון.
עצוב ושורף לקרוא וני מתייחסת לבית הילדים
07/12/14 07:51
298צפיות
ולא לעמותה,
כמי שמטיבה להתבטא היא ממש שולחת אותנו לבית הילדים בזמן אמת
למראות הכואבים לרגשות ולתחושות,
מאמינה שכל אחת תזדהה ממקומה שלה.
עד היום לא עוזבת אותי התמונה של 15 מיטות עץ דבוקות האחת לשניה שראיתי,
כן גם אצלנו היה שקט בבית הילדים.
 
לא כל בתי ילדים הם כאלה
07/12/14 22:25
212צפיות
לא שזה מומלץ לגדול שם אבל בשנים שהכרתי באוקראינה לא היייתה הזנחה והם נוהלו ביד רמה ע"י מנהלות והרופאות הראשיות שנראו גם נראו בשטח.
אנו אימצנו מבית ילדים שנחשב "לטוב"
09/12/14 17:48
171צפיות
וגם שם המיטות היו אחד ליד השני, האולם עם מעט צעצועים כולם חלקים שניתן לשטוף כל יום וללא פרווה או בד או משהו רך.
חדר התינוקות היה שקט, אף תינוק לא בכה, כולם היו במיטות ללא תנועה.
הילדים הקטנים שיחקו במחקום מגודר, ורק לגדולים יותר יצאו החוצה.
הקבוצות היו של כ-15 ילדים עם שלוש מטפלות שזה נחשב לטוב, אבל ללא פעילות או גירויים מצידם. הם רק הסתכלו ודיברו ביניהם.
המקום היה נקי ומצוחצח, זה לא בדיוק עזר לילדים
לנו יש נסיון כפול
07/12/14 23:12
260צפיות
גם עם רוסיה וגם עם אוקראינה
רוסיה היתה עם טף
היה מסע אימוץ לא קל, אבל רחוק מאוד ממה שמתואר בסיפור האימים של אריאנה
ובדיעבד, גם הרבה יותר מוצלח מהמסע השני עם עמותה אחרת, באוקראינה
בשני המסעות הקשיים לא היו קשורים לא לילדים, לא לבית הילדים, ולא לתושבים
יש לי הרבה מילים טובות על בתי הילדים ועל הצוות והרבה זכרונות טובים מהמקומות שבהם הם היו
 
נשבר לי הלב לקרוא את הסיפור של אריאנה וילדיה, אני בהחלט מאמינה לכל מילה ומבינה איך זה יכול לקרות
ועם זאת קשה לי מאוד עם ההכללות, אימוץ חו"ל כבר בקושי קיים גם ככה וחלמתי לאמץ שוב, זאת יכולה להיות מכת מוות לאימוצי חו"ל. בלי אימוץ חו"ל לא היו לי הילדים שלי אבל האם בגלל מקרים קשים ראוי להכליל את כולם? האם אנשים מפסיקים ללדת מכיוון שנולדים גם ילדים עם קשיים גדולים מאוד? למה להכפיש בצורה כזאת ולהשתמש במילים איומות לכל אימוצי חו"ל?
קראתי ואיך אומרים? בשרי נעשה חידודים חידודים..
07/12/14 23:56
286צפיות
פשוט מזעזע. גם אני אימצתי דרך אותה עמותה. גם אני גיליתי שלא הכל דבש. כמה שידעתי שזה כך עוד קודם, בתהליך הפרטי שלי חשפתי עוד כמה טפחים.. ועדיין, לא הגענו לרבע מהשחיתות והתרמית שאריאנה מתארת. ואולי לחלק מזה לא היינו מודעים וסתם היה לנו מזל שאימצנו ילד בריא?
 
אני לא רואה שאריאנה כותבת בהכללות. היא כתבה על המסע שהיא עברה, על החויות הרעות והליכלוך שהיא היתה עדה לו. זה בסדר גמור בעיני.
 
ומה הכי מזעזע בעיני? התגובה של נחמה טל "המפקחת" הדגולה. מה ברוסיה - ברוסיה. מה שבטף - בטף. אבל בשרות למען הילד? להגיד לאריאנה "תפני למשטרה"? פשוט מחריד. ולנו - כנראה היה פשוט יותר מזל משכל.
 
 
 
לפעמים המזל בא מעצמו ולפעמים צריך לעזור לו לבוא
08/12/14 15:16
344צפיות
המאכרים קולטים היטב מי סחיט ומי לחיץ ומי תם ומי אינו יודע לשאול וזאת המלכודת שכותבת הפסטים נפלה בה.
התגובה שלך מרתיחה.
08/12/14 16:45
347צפיות
התגובה שלך מרתיחה.
מה שמשתמע ממנה הוא שאריאנה מלמד אשמה.
היא לא בדיוק אישה תמימה וחלשה... בנוסף ניראה לי שכול קודקודי משולש נוגעים בבני אדם שנימצאים בקושי. כולנו היינו שם.
בכול מקרה אימוץ צריך להתנהל בסטנדרטים מוסריים מאד גבוהים בלי שום קשר למי זקוק להם. ולשם צריך לשאוף כחברה/מדינה/בני אדם.
מה שאריאנה מתארת נוראי וכואב. התאור הקשה מדגים כמה לחלק מאיתנו היה המון מזל ולחלק לא.
 
את אריאנה אני רק יכולה לחזק על המאבק שהיא מנהלת למען ילדיה ולמען ילדים נוספים שחיים ושורדים את התסמונת.
º
הכוונה למשולש האימוץ
08/12/14 16:47
92צפיות
º
כל מלה פנינה
09/12/14 09:05
63צפיות
º
09/12/14 14:51
22צפיות
09/12/14 16:50
90צפיות
אריאנה ראויה להערצה בעיני
09/12/14 17:55
93צפיות
אני גם הייתי עידה לסחיטות מצד הנציגים באימוץ הראשון שלנו וזה היה נורא וחסר עונים.
ניסיון עם עמותה אחרת, הכרנו את כל החוויות שמספרת אריאנה, אולי פחות מוקצנות ויצאנו עם פחות שריטות ויותר מזל.
אני קראתי לכל החוויות הלו "מס אימוץ"
 
הכי זכור לי, היו האיומים של הנציג המקומי שאם לא נעשה כפי שהוא אומר לא נוכל לאמץ.
הטלפונים של מנהלת העמותה, שמודיע לי שעם אני מפרסמת כל תגובה בפורום האוקראינים קוראים את הכל!! ולא יתנו לנו לאמץ!!
זה גם היה "מס אימוץ"
 
º
09/12/14 20:32
11צפיות
עם כל הצער על הספור של אריאנה
10/12/14 09:27
258צפיות
ובאמת נשמע נורא הסיפור וההתנהלות.. אמצנו באותה תקופה וגם זכינו לפגוש את מיכאל וגם הזדעזנו ממנו אבל הודענו לטף ויותר לא זכינו לראותו.. וההשמצה הכוללנית שעושים לטף שעזרו למאות משפחות ועשו מאות משפחות מאושרת היא לא במקום. טף עזרו לנו ותמכו וגם נאלצנו לשמן את דרכנו מעט וזה ברור וידוע לכולם . שוב בטוקבקים יש הכללה נוראית על ילדים שאומצו. אני יודעת היום הרבה יותר ממה שידעתי כשאמצנו ויודעת שזכינו ויודעת שלא אצל כולם זה כך אבל קשה לי עם הקטילה של עובדים ונציגים מקסימים של טף וכן גם של ההנהלה.
חודש מודעות לבריאות העין
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
08/12/14 13:21
63צפיות
בקישור המצורף תמצאו את כל הפרטים: http://view.co.il/ads/lirot/011214/index.aspx
אבדה לה שנת הלילה שלי, המוצאת היקרה
03/12/14 16:17
299צפיות
תשא ברכה, ותבוא על גמולה ....
כבר חודשיים בבית,
נגמרו הביעותים, והחלו להן התעוררויות הלילה,
ועימם מאמא מאמא רק אמא תקום ותרגיע,
ולעיתים כל שעה או שעתיים , לעיתים ההתעוררות נמשכת דקה לפעמים עשר ולעיתצים מעל שעה....
שלא אנום ולא אישן ,
אשמח לשמוע מנסיונכם, מה לעשות ?
מה עוזר?
 
הזכרת לי נשכחות
03/12/14 16:37
175צפיות
ילדון הפלא שלנו הצטרף אלינו סביב גיל שנה. ביעותים לא היו לו אך לילות ארוכים בהם בדק שאנחנו לידו, היו גם היו.
הפתרון שהתאים לנו היה להעבירו למיטתנו, ל"חריצה" (החריץ שבין הכריות שלנו. מושג משפחתי). הוא היה שוכב ער על גבו. יד אחת עלי ויד שניה על אבא...מתאים את קצב נשימותיו אלינו...מוודא שלא נלך ממנו...וכך לילות רבים וארוכים. דאגנו על מיעוט השינה ויחד עם זה הבנו שזו דרכו להרגע טלהפנים אותנו אליו. כשהסתיימה התקופה (לא זוכרת אם ארך כמה שבועות או כמה חודשים) הוא החל לישון לילות רצופים ושקטים במיטתו. לאחרונה, עם המעבר לגן חדש, שוב הוא מתעורר בלילות, מצטרף אלינו אך מיד נרדם (מחובק! ברור) עד הבוקר.
שינה משותפת. ז"א לישון באותה המיטה. למה לפחד כל הלילה
03/12/14 22:10
141צפיות
שאמא תעלם לו  מהעולם?
 
עד שסוף סוף זכה במישהו שדואג לו למה לקחת לו את השינה בכך שצריך להתעורר שוב ושוב ולבדוק שאת שם בשבילו?
 
ואל דאגה. הוא לא ישן במיטתך כשיתחתן.
בחודשיים הראשונים הוא ישן במיטתי
04/12/14 00:25
123צפיות
לאט לאט הרגלתי אותו למעבר לחדר משלו שקרוב מאוד לשלי.
הסיבות:
א. עניין בטיחותי הוא היה יוצא מהמיטה באמצע הלילה ולא פעם בלילה נפל. אפילו שריפדתי בכריות זה היה מסוכן
ב. לא היה מקום בחדר למיטת התינוק שלו כך שלא יכולתי להעביר אותו ללינה משותפת
 
ביעותי הלילה היו יחסית קצרים, הפחדים והבכי לא היו בתדירות כפי שאת מתארת. כשהוא בכה מיד באתי אליו. היו לילות ללא שינה אבל שוב לא בעוצמות שאת מתארת .
לעומת זאת אצל חברתי המצב היה דומה לשלך והיא השאירה את המיטה שלו בחדרם, אחר כך גם כשעבר למיטה משלו הוא היה מגיע למיטה  ונרגע בין הוריו.
השינה בסוף חוזרת (יחסית כן .....) אבל התקופה הראשונה קשה, אין ספק.
נשיקות
º
גם אצלי בתקופה הראשונה ישן איתי ואין בזה דבר רע בכלל
04/12/14 05:24
42צפיות
טוב בנתיים המזרן לרגלי מיטתי
04/12/14 02:22
160צפיות
כך שבשעת הצורך היד מושטת להתרגעות
נרשמה התלהבות -
מיטה אחת כרגע גדול עליי ( אני מהמופרעות בלילות (-;)
נקווה שלאט לאט השינה תהפוך לרצופה .
תודה על ההרגעה
נתנאלה -מה זאת אומרת מופרעת בלילה?
04/12/14 18:25
105צפיות
כי יש פה רווקות והן לא מבינות
בהצלחה עם המזרן, רעיון מעולה -אין כמו יד של אמא להרגעת פחדים .
חחחח זזה הרבה, מצד לצד, מצד לצד.....
05/12/14 16:05
85צפיות
הזוגי זה כבר סיפור ששיך לפורום אחר
כבר הרבה זמן לא כתבתי זאת
04/12/14 08:55
170צפיות
זיו ישנה כל לילה למן היותה בת שבועיים ועד גיל שלוש בחדר הומה ילדים. עם כל כמה שהייתה מאושרת לרעיון חדש משלה, לישון שם לגמרי לבדה לא היה משהו קל להסתגל אליו, וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את שאר מעברי היבשות, שפות, אקלימים וכל שאר החיים.
 
בגלל נסיבות החיים, ביתנו בבלגיה היה בשיפוצים, וזיו הגיעה לבית זמני. היה בו חדר שינה אחד ושתי מיטות. רישמית הייתה מיטה לנו ומיטה לה, אך בפועל אני ישנתי איתה במיטה. אחרת היא לא נירדמה, וגשהיא נירדמה, אני כבר ישנתי גם.
לאחר כחודש עברנו לבית, רק שהקומה העליונה לא הייתה מוכנה. ישנו במה שהפך מאוחר יותר לספריה, על גבי שלושה מזרונים פרושים על הריצפה בצמידות, כאשא זיו ישנה במזרון האמצעי. 
לאחר זמן מה הצלחנו לעלות לקומה העליונה. חדרה של זיו היה החדר הראשון המוכן בבית, וזיו עברה לישון בו. בשבועות הראשונים אחד מאיתנו ישן בתורונות על מזרון למרגלות מיטתה.
רק לאחר שעברה מספר לילות רציף ללא התעוררות עברנו לישון בחזרה במיטתנו, אבל רק לאחר שזיו נרדמה. אם וכאשר התעוררה, היא מייד הובאה למיטתינו, כדי שנוכל כולנו לישון, גם אם שנתנו לא הייתה רגועה כשהיא הייתה שם לבעוט ולהטריד.
 
זה היה נראה כהליך שאין לו סוף, אך בדיעבד לא היה כל כך ארוך. 
חחחחחחחחחחח! כשמאיה נשאלה איפה מיטתה שלה
04/12/14 23:49
127צפיות
תמיד הייתה מצביע על המיטה שלי.
כי שם היא ישנה.
לא במיטת הסורגים היפהפיה שסידרתי לה.
או נכון יותר, שסידרתי לעובדת הסוציאלית שאולי לא תבין מה המשמעות של שינה משותפת.
כבר שמעתי היערות מאנשים שמעולם לא שמעו על עיקרון הרצף.
היא השתמשה במיטת הסורגים (הייתה של איקאה והייתה כה גדולה שביתה בת השמונה של חברה ישנה בה לילה שלם) סך הכל חצי שנה.
המיטה הראשונה של זיו
הודעה זו מכילה תמונות
05/12/14 09:16
167צפיות
זו שסבא ואבא בחרו לפרינססה שלהם, נקראה בפי זיו kooi (כלוב).
אצלנו זה היה החלק הכי קשה
05/12/14 08:28
131צפיות
אמצנו את ביתנו בגיל שנתיים פלוס והחלק הכי קשה, מתסכל וזכור לי כסיוט, תרתי משמע, הוא השינה.
כשכבר ישנה אז לרוב ישנה עד הבוקר אבל ההליכה לישון, חלק מאקט של הרגשת איבוד שליטה, היה מאד מאתגר.
מה שעזר אצלנו הוא הנהגת טקס שינה, שגרתי וחוזר על עצמו. זה נעשה בהדרכת העו"סית שלנו ומאד עזר.
עם הזמן נוספו לה מרכיבים וחלק גם נשרו במהלך הזמן אבל הבסיס נשאר. בגדול זה מקלחת, סיפור ושירים קבועים שאני שרה לה. טקס השינה אצלנו במשך שנים שמור רק לאמא... היא לא מסכימה שאבא יספר סיפור או ישיר לה, אלא רק כאשר ממש ממש אין ברירה.
בתקופה הראשונה לאחר הגעתה היא ישנה במיטת תינוק ליד המיטה שלנו, כך יכולנו לקום אליה ביתר נוחות. בקבוק או שיר לרוב היו עושים את העבודה והיא הייתה חוזרת לישון.
בהצלחה!
 
גם אצלנו הלילה על כל שעותיו שמור למאמא ....
05/12/14 16:03
99צפיות
תודה על השיתוף !
אני בנויה כך שאני חייבת את הפרטיות שלי במקומות מסוימים.
05/12/14 18:39
128צפיות
תינוק קטן יכול להיות בחדר השינה שלנו במיטת תינוק, ואחרי שכבר אין צורך בהאכלות לילה אני מעבירה לחדר משלהם וזה חוק ברזל מבחינתי. אם ילד מתעורר - אני ניגשת. מעדיפה לגשת 20 פעם בלילה ולא לקחת למיטה שלי. אבל בשיטה הזו אצלנו כל הארבעה התחילו לישון לילות שלמים בלי להתעורר ממש מהר, כולל הילדה שאומצה. 
גם אני מעדיפה שכל אחד יהיה בחדרו
06/12/14 03:53
104צפיות
והנה החזקתי חודשיים מעמד .
אבל זה הפך לקשה כשאת ישנה בסביבות 4 שעות ברוטו בלילה
וצריכה לתפקד ביום
להתחיל לרוץ כל שעה שעתיים .
אז נחרוג ממנהגי ונקווה שבכך תחל שינה טובה ורצופה
גם למכשפה וגם לאם שלא נרדמת .....
אני תמיד בעד מה שכל אחד מרגיש שהכי מתאים ונוח לו.
06/12/14 05:46
63צפיות
בהצלחה!
צריך למצוא את השיטה האופטימלית עבורכם
06/12/14 12:39
66צפיות
לינה משותפת מתאימה למי שזה מתאים לו, לאחרים - לא.
לנו (לי בעיקר) לא לא ממש מתאים, אך בגלל השיפוצים לא הייתה יותר מדי ברירה בכל מקרה. לזיו, לעומת זאת, זה הדבר שהכי התאים. לכן, בהמשך, כשכבר יכולנו לעבור לחדרים נפרדים, עברנו לשינה זמנית של אחד מאיתנו על מזרון למרגלות מיטתה. לא אידיאלי, אך היה עדיף מאשר היא תישן במיטתינו כל לילה, כל הלילה. לדעתי, אצלנו הטקטיקה המדורגת הזו (לינה משותפת, לינה של אחד מאיתנו איתה לאורך הלילה, הרדמות משותפת ואז שינה בחדרים נפרדים) עבדה בצורה הטובה ביותר. למרות שזו נראתה כתקופה ללא סוף, בדיעבד זה לא היה נורא כלכך. במיוחד כשאני משווה עצמנו לחלק אחר של המשפחה (הורים מנוסים שאימצו ילדה בת גילה של כאוס, שניסו קודם כל להנהיג את שיטות ההפרדה לשינה המוכרות להם מילדיהם הבוגרים, וניכנעו רק מאוחר יותר לצרכי הילדה להיות יחד בלילות), שם הילדה הגיעה לגיל העשרה ועדין הייתה זקוקה לאחד ההורים שישן בחדרה לעיתצים קרובות למדי. 
אבל מה שאני כותבת התאים *לנו*, לאו דווקא לכם, וגילה של כאוס היה כפול בעת האימוץ, מה שהוביל ליותר חסרים וטראומות הפרדות. 
הרעיון הוא להקשיב לכל נסיונות האחרים, ולזקק משם משהו שתוכלו ליישם בנוחות יחסית עבורכם. אין שום סיבה לחשוב שלמישהו מחוץ למשפחתכם יש תשובה שתעבוד עברוכם בדיוק אחד לאחד. קומבינציית אופיים של בני המשפחה ההיא שונה בהכרח מקומבינציית אופייכם. 
אכן אנחנו שונים: ילדים, אנשים, בית ,אופי
06/12/14 14:59
93צפיות
אולם,
אין כמו חכמת ההמון לדלות ממנה את נקודות האור
לקחת אותן אחת אחת ולפזרן אצלך
ויהי אור!
תודה על השיתוף .
מבקש לקבל דוגמה של צו אימוץ של בית המשפט הישראלי לצורך תרגום
04/12/14 13:26
99צפיות
אני פונה להורים ישראליים שאימצו ילד ישראלי (לא מחו"ל) בעשרים השנים האחרונות בבקשה לקבל מהם את צו האימוץ מבית המשפט (לאחר מחיקת כל הפרטים המזהים) בכדי לתרגם את צו האימוץ הישאלי עבור בית המשפט בפולין כחלק מתהליך משפטי שמתקיים בימים אלו בפולין שבו אני צריך להסביר את ההבדל הקיים בארץ בין אימוץ פתוח וסגור.
 
תודה רבה על העזרה,
רוני אפשטין (ניתן למצוא אותי בפייסבוק ולהשאיר לי הודעה)
אימוץ
01/12/14 23:17
280צפיות
ערב טוב אני בפורום חדשה אני מאוד רוצה לאמץ ילד בחול או בארץ לא משנה העיקר להיות אמא איזה עמותות עדיף לפנות כמה זמן לוקח תהליך ואם אפשר לאמץ באופן עצמאי 
אם את אם חד הורית בחול כרגע אין לך אפשרות לאמץ כדי
02/12/14 05:14
175צפיות
לאמץ בארץ תפני למשרד הרווחה לאגף אימוצים בהצלחה
ברוכה הבאה ובהצלחה.
02/12/14 05:33
206צפיות
כמו שאבי הסביר, אם את יחידנית, נכון להיום את כנראה יכולה לאמץ רק בארץ ורק ילד גדול (לא תינוק) או המוגדר כבעל צרכים מיוחדים.
אימוצים בינלאומיים חדשים כיום בקושי קיימים. המדינה היחידה שעוד אפשר לאמץ ממנה, וגם זה בטפטוף קל מאוד, היא רוסיה, וכרגע רוסיה לא מאפשרת ליחידניות לאמץ מתחומה.
º
מי שלא מאפשר זה הרוסים לא טף
02/12/14 11:00
94צפיות
ברור שהרוסים. וכי איפה טענתי אחרת?
02/12/14 11:10
152צפיות
היה קצת תמוה אילו העמותות לאימוץ בינלאומי היו פוגעות בעסקים שבזכותם הן קיימות.
אימוץ
02/12/14 09:50
142צפיות
אנחנו זוג ורוצים לאמץ לאיזה עמותה עדיף לפנות וכמה זמן התהליך 
כרגע פועלות רק שתי עמותות שעוסקות
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
02/12/14 10:41
159צפיות
באימוץ מרוסיה. שתיהן מביאות ילדים בגילאים דומים (סביב גיל שנתיים). מציעה לך לפנות לשתיהן, לשמוע מה יספרו לך על התהליך, על רשימת ההמתנה  להירשם לתהליך, על הצפי של זמן המתנה לילד, להתרשם מאופי העבודה והאנשים העוסקים במלאכה ואז להחליט.
 
בגדול שתי העמותות עושות את עבודתן כי שתיהן מעוניינות להרוויח.  מי שהאימוץ הלך אצלו חלק והילד/ה שקיבל בריא וללא בעיות מיוחדות  יראה בעמותה שבה בחר את הטובה ביותר ולעומת זאת מי שהתהליך שלו הסתבך/התעכב  או שהילד שקיבל מתגלה בארץ עם בעיות שלא נמסרו בתחילה (וכל זה לא בהכרח בגלל העמותה. באימוץ חו"ל עיכובים והסתבכויות קורות לא פעם בגלל מדיניות של מדינת האימוץ, לא תמיד המידע הנמסר לעמותה על הילד המיועד מלא או אמין ועוד)יראה בעמותה עמ עבר את תהליך מפלצת.

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה