פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

סוף סוף אפילו הפסיכיאטרים עצמם מעיזים לפתוח את הפה ולחשוף את השקר של המדריך הזה.

יש סיכוי שבקרוב הוא ייעלם מהעולם, ביחד עם כל המערכת האיומה שנבנתה סביבו, וכל "מחול השדים" נגד חריגים שתורם בעיקר להגדלת הרווחים של תעשיית התרופות.

אוי כמה מובטלים יהיו

הם כבר ידאגו שלא יהיו מובטלים

כי עכשיו אני מבין מאיפה ההתקפות שלך.
מעניין כמה כינויים כבר עברת באינטרנט עד עכשיו....

תיאוריות קונספירציה זה תחליף להתמודדות אמיתית עם התכנים שהוא מביא ?

בניגוד לך אני לא תוקף מישהו סתם.

מה זה משנה מי זה בכלל
הוא הביא טקסט
של אנשים שגם לשיטתך ראויים להקשבה ולאמון
למה אתה מתייחס לגופו של מביא הטקסט במקום לטקסט עצמו

בכל מקרה האדם שהביא את הטקסט לכאן הוא לא ברשימת האנשים החתומים על הציטוטים
אז גם לשיטתך אולי עדיף שתתקוף אותם

ואין לך מושג מהי שיטתי.
היא קיימת בדימיונך הפרוע

מוצאים ככה חברים

בהצלחה  

אבל לפתוח אפשר החל מ 5.

פתחתי כיתת תקשורת ראשונה. מה שצריך זה מספיק הורים מהעיר שישלחו את הילדים שלהם לכיתה הזו. זה הכל. ברגע שהיו לי מספיק הורים באתי אל מנהלת מחלקת החינוך והיא אמרה לי שכמובן שהיא תפתח כיתה עבורם. כדי לאסוף הורים צריך לעשות חריש - בגנים, בפורום, בקומונות. אני למשל יזמתי הרצאה של קלינאית תקשורת על המעבר לכיתה א של ילדים בספקטרום אצלנו בעיר והזמנתי את כל ההורים. היה שווה לי לשלם על אולם בבית ויצו לצורך זה.
עשיתי מסיבת יום הולדת שש גדולה עם 35 ילדים לבן שלי, הזמנתי את כל גני התקשורת בסביבה כדי לפגוש את ההורים וכדי שיראו את הבן שלי ו*יבדקו בציציותיו* ויראו שהוא אכן בתפקוד גבוה.
ועוד משהו. לא הגבלתי את הכיתה לתפקוד גבוה. אין מספיק ילדים בעיר כדי שאפשר יהיה לברור כל כך. באתי עם ראש פתוח, ובאמונה שהבן שלי לא *ידבק* מילדים שהם בתפקוד בינוני ושזה בסדר גמור אם הם ילמדו יחד. הוא צריך לקבל אותם על הקשיים שלהם, זה רק מלמד  אותו סובלנות והתחשבות.  

אבל לא כל הורה בנוי לעשות מה שאת עשית!
ולא כל הורה בנוי להקים כיתת תקשורת במחוז שלו, ובעצם התפקיד של המע5רכת לדאוג לזה ולא ההורה, ויש מספיק מקומות בארץ
שפתחו כיתת תקשורת כי היה צורך ולא ההורים הם שפתחו, וחשוב לי לכתוב את זה לטובת הורים שלא יכולים לעשות מה שאת עשית עם כל הכבוד לעשיתך

יש לי מס' שאלות נוספות...

את מביאה את הסמן על שם המשתמש שאת רוצה לשלוח לו מסר, מקליקה על עכבר שמאלי, נפתח לך חלון. בתוך החלון את בוחרת "שליחת מסר אישי" ומקליקה עכבר ימני. קפיש?

באחד כתוב 'הוסף תגובה' - ובזה משתמשים לתגובה רגילה.
ומתחת לזה יש סרגל כחול  והדבר הראשון מימין זה 'מסר למחבר' . אם תלחצי עליו, תוכלי לכתוב מסר אישי.

לזה במחוז שלך
מפקחת החינוך המיוחד במחוז,
מנהלת המתי"א במחוז, וראש מחלקת החינוך המיוחד ברשות שלך,
הפניה שלך לגורמים האלו חשובה כי הם יודעים מי הם הילדים מתאימים לכיתות האלו על פי החלטות ועדות ההשמה, והם גם יודעים
וכמה ילדים יש על מנת להצדיק פתיחת כיתה כזו שהמינימום הנדרש לפתיחה הם חמישה ילדים, אין מתפקידיך לקיים חקירות ולנסות "לגלות "ילדים" יש חוק צנעת הפרט אף אחד לא
חייב למסור לך פרטים, לגבי פניה דרך האינטרנט  להורים לפעמים זה עוזר ולפעמים לא,,

אבל יאללה, מה זה משנה, אנו באים!

והאמת, כן, חינוך בבית. זה מה שהייתי עושה. יש תוכנית לימודים אישית שמותאמת לילד ועם אבחון יוכלו מורים לבוא הביתה, במה שמעניין אותה. לא שווה בירור לפחות?

הפרופיל של הילדים שם מגוון, ויש שם כעת הרבה ילדים בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה מאוד. רוב השיעורים הנלמדים שם חוויתיים - יוגה, מדיטציה, נגינה, ועוד. אפשר לסדר לה מערכת שלמה שאין בה למידה אקדמית ובכל זאת תעשיר אותה.
הבן שלי התקדם בצורים מבחינה תקשורתית וחברתית באופן שלא הייתי מעזה לחלום קודם.

מעבר לעובדה שאין כמעט שום סיכוי להתקבל אליו, יש בו משהו באוירה ובאוכלוסיית הילדים שמאוד מאוד שונה ממנה.
מצד שני הוא באמת כזה מקסים ועם כאלו שיעורים מדהימים שאולי כדאי לנסות אפילו אם הסיכוי זעיר.

שהם שונים זה מזה. הם ילדים מיוחדים ולא נוצקו לפי אותה תבנית כמו הילדים שאת רואה בחטיבה רגילה. ברור שכל מי שתראי בצורים יהיה שונה ממנה. וכולם גם שונים מהבן שלי. כל אחד מהם הוא הוא עצמו ולא מנסה להיות דומה למישהו אחר.

"היא לא דומה לאף אחת אחרת
לאף אחת שעוברת ברחוב "

זה לא היה מותאם לא"סים . אבל אחרי זה הם התאימו עת עצמם ובהצלחה  מרובה  .
ומצבו בהתחלה היה כל כך גרוע , שלא היה איכפת לי מהמצב האקדמי. רציתי רק שירגיש טוב.
ובסוף כשהתחיל (והמשיך) ) להרגיש טוב, הכל הסתדר .

אלא לפתח כיתת תקשורת  'לפי הספר' בשבילה.
ולפתיחת כיתת תקשורת מספיק 5 תלמידים.
אם היא א"סית הגיוני ביותר שהיא לא תתאים לכיתות מסוג לקווית למידה או בעיות רגשיות (או לבתי ספר מהסוג הזה).
בכל מקרה אם ועדת השמה מאשרת  ואתם הולכים לבית ספר דמוקרטי , מגיעה לכם השתתפות של משרד החינוך בשכר לימוד (כי הם לא הצליחו למצוא מסגרת מתאימה ולכן נאלצת ללכת  לבית ספר פרטי). במקרה שלנו זה היה בערך שליש משכר הלימוד. עדיין יקר, אבל פחות
האם רעיון חינוך ביתי הוא מעשי ?

ברגע שהם שמעו שהיא מגיעה עם סייעת הם אמרו שיש להם מכסת "ילדים עם סייעת" והמכסה לשנה הבאה מלאה.
אולי אפשר ללחוץ ולהפעיל פרוטקציה, אבל כמה חשק יש להכנס לבית ספר שלא רוצה אותך?
חינוך ביתי הוא מעשי בתנאי ש(שוב) אשים בצד את תוכניות הקריירה שלי ואקח את זה על עצמי. מבחינת חזון ויכולות ברור שאני יכולה לעשות את זה ואם כבר, אז באמת הייתי רוצה לפתוח את זה לעוד כמה ילדים כדי לייצר חברותא אלטרנטיבית שכזו.

כיתת תקשורת ?

היא גם במצב הזה השאירה את הבן שלה בבית והוא לומד בעזרת פרוייקט טללים. והיא גם פועלת במקביל להקמת בית ספר מתאים. תתקשרי אליה. יש את מספר הטלפון שלה בחתימה התפוזית שלה.

אני יודע שזה מבולגן אבל דנה    תעזור לי לסדר את זה

קח ב חשבון שבאמת השכר זעום והמחיר להסעות ענק ולא משתלם לצאת לעבודה בכלל.

אני אוהב את דנה

מי שלא
לא יעזור כמה שתבקשי הוא תמיד ימצא איזה שהוא סיבה להוכיח לך שאת בכלל לא קיימת ועצם הנסיון שלך לבקש הבנה היא הפרעה בלתי נסבלת לסדר הציבורי

קראתי את מה שכתבת, ואני מבינה שקשה לך מאוד לדעת את כל הדברים האלו, אבל יש בידע המון כח גם, לא? יכולת להתכוננן, למנוע, להבין.....

מתתי תשע פעמים ושרדתי - אני כנראה חתול....

ידעתי מראש, אני יודעת גם שהפעם הבאה תהיה האחרונה. אז מה?

השאלה שלי היא איזה מקום יש לאנשים כמוני בחברה?  מה מחכה לילדים כאלו בעתיד?  איך הם יוכלו לתרום לשיפור איכות החיים של כולם, בלי לשלם את מחיר הפחדים?

כי הכישורים האלו לא גורמים לי סבל, זה מי שאני - רק הצורך הבלתי פוסק "לחיות בארון", לכווץ את עצמי, להסתיר את התכונות המוזרות שלי כדי לא להפחיד אף אחד, והתסכול הנורא של הידיעה שאפשר גם אחרת, שתמיד יש דרך נכונה יותר, נעימה יותר - שאין לה מוצא, והייאוש הנוראי כשאני יודעת שאפשר למנוע אסון אבל אין מי שיקשיב לי....

פעם קראו לאנשים כמוני "מכשפים" ושרפו אותנו או סקלו באבנים - היום משתיקים, מרחיקים, מרעילים בתרופות פסיכיאטריות אז במקום למות מייד אנחנו גוססים במשך שנים.
למה?

'ראש פתוח'  .
מנסיון שלי (בעיקר עם מורים) - אם אין 'ראש פתוח' אז אין.
הרבה יותר קל להגדיר את מי מבקש 'ראש פתוח' כ'הזוי' (באופן שיפוטי)

גם פה יש המון תשובות על השאלות שלך ואין כלל אחד לכולם. לפי דעתי כדאי לך להתחיל בלשאול אותה מה היא רוצה ושתעלה על הכתב את ההסכם שהיתה רוצה לראות. אחרי זה תשבי ותחשבי מה מתאים מבחינתך וכך תגיעו בעזרת השם להבנה.
אני מאוד בעד הסכם מכיוון שהוא מונע המון בעיות, העלבויות וטענות בעתיד. דווקא בגלל שאין חוק ואין כללים.
אצלנו זה עבד ככה- כשהילדה חולה היא בחרה לא להגיע לבית ספר ולכן לא משלימים לה. אם היתה בבית ספר כן היינו משלימים.
כשהיא לא יכולה להגיע מסיבה זו או אחרת לא שילמנו
חופשות בית ספר לא שילמנו
אצלנו "ההשתלמות" של המתיא כללה שעתיים שלמות פעם אחת בתחילת השנה.
אנחנו סיכמנו שפעם בחודש היא תקבל הדרכה מחוץ לשעות בית הספר על חשבון הזמן שלה (כמובן שעלות ההדרכה עלינו) ובשאר הפעמים, אם יהיו, נשלם לה לפי שעה.
הנוסח הוא פשוט, לכתוב שעל כל שעת עבודה (שימי לב ששעה היא 60 דקות ולא שעה אקדמית) תשלמו לה 23 ₪.
ובהחלט אפשר לכתוב שההסכם כולו מותנה בכך שהיא תתקבל לעבודה בעיריה.

אם הילד חולה/לא מגיע/המשלבת פנויה כי אני נמצאת איתו בבית הספר- משלמת.
אם המשלבת חולה- לא משלמת.
חופשותצ ושביתות- לא.
קבלה למועצה- הכל בהתחשב שכן מקבלים אותה עד לתאריך מסוים.
טוענת ש...- זבש"ה. מה זה קשור אליכם?מקסימום יוריד לכם 2 ש"ח לשעה.
השתלמויות מתיא- לא משלימים.

תמיד עדיף להסכים מראש, קודם כל - נהדר לשאול את השאלות האלה עכשיו, פותר הרבה כאבי לב לשני הצדדים במהלך השנה ומפנה לעבודה מקצועית באוירה חיובית. גם אם אתם עוברים על הכללים - ההסכם בינכם מחייב את שנייכם. אבל המטרה הראשונית היא מניעת בעיות מראש.

מצד המשלבת - היא היתה רוצה עבודה מסודרת , קבועה, שהיא יודעת מראש שהיא יכולה להתסמך על תשלום בגובה מסויים ולא לדאוג שכל פעם שהילד חולה אין לה כסף לחשבונות.....
ולכן הכי טוב מבחינתה שישלמו לה - חופשות, שביתות ומחלות. אם אתם תשמחו כשהילד חולה, או כשיש שביתה או חופשה - שהיא זו שתהייה עם הילד בבית וגם היא מעוניינת - כל הצדדים יהנו ממצב כזה. אבל אם לא - צריך לחפש את דרך המלך. חופשות ידועות מראש - אפשר להתייחס אליהם. לגבי שביתות ומחלות צריך להתדיין, אולי גם לשלם עם תקרות מסויימות.

לגבי ימי מחלה שלה - יש חוקים בנושא, אבל תמיד אפשר לתת יותר ,

אין ספק שצריך להיות על השולחן שעם העירייה לא מוכנה להעסיק אותה - ההסכם מבוטל. אבל אני אישית לא שמעתי על מקרים כאלו מראש. רק אם יש בעיות במהלך השנה.

לגבי דברים שלא שאלת

- המשכורת מהעיריה כל כך פשוטה - מספר השעות כפול תעריף לשעה, יש תוספות ויש גם הורדות - אתם צריכים לסגור עם המשלבת איך אתם משלימים לה - לפי הברוטו, לפי הנטו או בלי שום קשר לכמה יצא לה מהעיריה החודש מספר השעות כפול תעריף שלכם.................................... חשוב !! העיריה משלמת לה גם הוצאות נסיעה, גם מפרישה לפנסיה ולביטוח לאומי - אתם כמעסיק נוסף מבחינת החוק צריכים גם להפריש - צריך לקחת גם את זה בחשבון.......לשלם או לא אבל לפחות לדעת במה זה כרוך..... (גם אם אתם משלמים לה כשאסור, לדעתי האישית והלא מקצועית אם למשל היא תתבע בבית דין לעבודה על כך שלא הפרשתם עבורה לביטוח לאומי היא תזכה.....)

לי אישית היתה משלבת שסגרתי איתה מראש והודיעה לי ב31 באוגוסט שהיא לא תגיע. חשוב להדגיש בהסכם את האחריות שלה, קשה להגדיר בהסכם כזה עונשין על הברזה, אבל המכשיר החיובי הוא להגדיר בונוס סוף שנה - וכך גם אם קשה במהלך השנה יש סיבה להמשיך עד הסוף.  מצידה, אולי גם היא תרצה בטחונות לשנת עבודה מלאה......

1. לא היינו ביסטואציה הזו
2. הסייעות שלנו לא ביקשו כסף על ימי מחלה
3. לא משלמים על חופשות בית ספר.
4. לא היו שביתות אצלנו עדיין
5. אנחנו לא סגרנו הסכם בע"פ, אבל אני חושבת שיש טעם לחוזה כזה בשיל למנוע אי הבנות

בשלב ראשון בועדת ההשמה תבטיחי לבתך גן תקשורת.
מאחר והא עדין לא בגיל חינוך חובה את יכולה להתחרט בכל רגע.
נהגת נכון, כי אם בסוף יוני תחליטי שמקומה בגן מיוחד תאחרי את הרכבת, הפוך את יכולה להתחרט בכל רגע.

לגבי הסיעת זה סיפור אחר, תבררי מה אז קורה.

דעתי האישית, אם בטרום טרום חובה היא יכולה להקבל בצורה אינטנסיבית תמיכה וטיפול, השילוב לא יברח. מהניסיון שלי עם בני (בן 11 בכיתה ה' בביס רגיל), עדיף להתחיל בגן מיוחד, בהמשך שילוב חלקי. אם ילד מתאים לשילוב כדאי להתחיל בגן חובה. כיתה א' זה מעבר חד מדי מהמסגרת המגוננת של גן מיוחד, לבי"ס על כל המשתמע מכך (כמו לכל ילד) וגם קבוצה גדולה של ילדים.

הילדה אמורה לעלות לטרום חובה כי בשנה הבאה כבר תהיה בת 4.
וההתלבטות שלי נוגעת גם לנחיצות הטיפולים בגני התקשורת.
הפסיכולוגית שמשחקת איתה במסגרת ה-Floor time התלבטה יחד עם הגננת הנוכחית מה עדיף לילדה בשנה הבאה. הנטייה כרגע היתה לשילוב. למעשה, אם הבנתי אותה נכון, היתרון עבור בתי בגן תקשורת הוא לאו דווקא הטיפולים (!!!) שהיא יכולה לקבל שם אלא יותר בעניין החברתי - שלא יווצר מצב שבו יש אינטראקציה מסויימת בחצר הגן, כולם משחקים, פתאום חלים שינויים, הסיטואציה משתנה, האינטראקציה השתנתה, ובתי שלא תפסה את השינוי נשארת בסיטואציה שכבר לא רלוונטית. קושי חברתי במילים אחרות משהו שסייעת יכולה לעזור בו.

שמתי לב שהילדה משתפת פעולה ונהנית יותר בסיטואציות של משחק חופשי ויותר בורחת מקשר עין ו-"מתפתלת" בטיפול שבו המטפל "פדגוגי" יותר ושואל שאלות שבעיני נתפסות לפעמים כשאלות קיטבג ויש מצב שגם בעיניה. במילים אחרות, לא הייתי רוצה שבכל יום היא תקבל "טיפול פדגוגי" במסגרת הגן. אבל למען האמת, אני לא באמת יודעת מה וכמה ובאיזו שיטה מקבלים במסגרת גני התקשורת

כמו שכולם אומרים לי, בכל החלטה יש יתרונות וחסרונות... הלוואי והייתי יכולה לראות פעילות במסגרת גן תקשורת, אבל הבנתי שזה קצת בעייתי. "הגנת הפרטיות" וכד'....

רק תבקשי מזו שצפתה...
אותנו היא לקחה לראות.
והטיפולים ממש לא צריכים להיות "פדגוגיים".
אגב ממליצה לך מאוד לטפל בשיטת floortime, שיטה מאוד זורמת ומאוד כיפית ומאוד מאוד לא פדגוגית.
נשמע מתאים מאוד לילדה שאת מתארת.

כשהיא קמה מהאזור. מעבר לזה אין פתרון.

כשתגלי תודיעי לנו. גם אצלי זה ככה.

והמצחיק יש לי שתי בנות עם אחת זה ככה ועם השניה ככה רק כשהיא אוכלת כל המטבח סביבה.

סדר וניקיון ממש כמו שמלמדים קרוא וכתוב,
זה מסתדר עם למידה, בלי למידה זה לא מגיע..

היא לומדת את זה כבר 10 שנים לא עוזר הבלגן חוגג.
למדתי רק לבקש ממנה מיד כשאני מגלה אם זה במקלחת או במטבח או בסלון מיד לאסוף ולסדר.
בחדר שלה אני קצת יותר לארג'ית אבל בסוף כל  ביקור היא מתחייבת להשאיר את החדר כמו שקיבלה
אותו (כמו במלון).

סדר נותן לי הרגשה של מלאכותיות וזיוף, של חוסר חיים...
השאלה היא אם היא יודעת איפה נמצאים מה שהיא צריכה.
מעבר לעובדה שצריכים לתת לה מרחב פרטי בו היא יכולה לעשות באלאגן כרצונה, בלי התערבות חיצונית, אבל מצד שני להקפיד שמחוץ למרחב היא לא תשאיר באלאגאן אחריה

מיומניות סדר וניקיון היא כיום לא מסכימה להיות בבלאגן, זה ממש לא נעים לה, ויש לה את המרחב שלה לעשות בלאגן אבל זה ממש לא נעים לה..

לפחות מהבחינה של לא לזרוק שום דבר.
מצטערת, אבל אין לי עצות להתמודדות.

אז סכימנו שנניח את הדברים שלא משתמשים בהם במקום מסויים בוצרה מסודרת..

אצלי, זה מן תיאור חזותי של עולם הפנימי. ככל שהוא יותר כאוטי, כך גם הסביבה כאוטית יותר. אי השקט שבפנים משתקף, חייב להשתקף, במציאות שבחוץ. אני לא מאמינה בסדר. הכאוס הוא אמיתי יותר, נכון יותר, מבטא את המציאות הרבה יותר.
ואם במשקיל להשתמש גם בדברי מומחים על הנושא, נדמה לי שאצלי זה אחד הביטויים להפרעת קשב וריכוז. חוסר יכולת בסיסית לארגן את הסביבה שלי וכשרון מופלא להפוך אותה למראה לנפש הבלתי ליניארית שלי.

ברור לי שנעים לה בתוך זה וגם אני חשבתי שזו השתקפות של הנפש גם מבחינת חוסר הלינאריות וגם מהבחינה שאין בדיוק עבר-הווה-עתיד בתפיסה שלה ולכן פריטים של גיל צעיר בהרבה עדיין נתפסים כחלק ממנה בעוד שאצל ילדים שמתפתחים בצורה לינארית החפצים הישנים כבר הופכים ללא שייכים ל"אני" ארחיב ואומר שכנראה תפיסת האני שלה רחבה בצורה יוצאת דופן שכן קשה למצוא תחום על פני כדור הארץ שייחשב כזר מוחלט ולכן פריטים הקשורים אליו לא יעוררו עניין. הכל מעניין אותה, הכל קשור אליה ולכן הכל גם צריך להיות אצלה בחדר.
הייתי שמחה למצוא דרך אחרת לעזור לה להרגיש את השייכות הזו לעולם כי אני באמת חושבת שהדרך החומרית היא מטאפורה בינונית מאוד לחיבור אל היקום.
אבל אולי עם הגיל זה יקרה?

זה יקל עליה להבין סדר רגשי

חוסר מודעות לסדר היה מאוד גדול, הבלגן וחוסר הסדר בחדר שלה, בארון הבגדים, על הרצפה היה ממש קשה מנשוא, הייתי עובדת קשה ביותר
לסדר את חדרה, להכריח אותה לסדר לא היה עוזר כי היא לא הייתה מסוגלת להבין מה זה סדר, ורק בלגנה יותר חזק,
לפני גיל 12 בסביבות גיל 11-12 עשנו תוכנית טיפולים עם הצוות הטיפולי בכיתה כי גם בכיתה הרגלו את הילדים לסדר,
התוכנית כלכלה  להעלות על הכתב תוכנית לשמירת הסדר, תוכנית מפורטת לפרטי פרטים
לדוגמא:בגדים מפורט לאן מכניסים וכיצד מקפלים בארון, ניירות היכן מכניסים ואך
הכל מאוד מפורט לפרטים והכל על הכתב, היא הייתה מבצעת מה שקראה,
והתוכנית עזרה אבל זה לקח זמן ,
היה שיתוף פעולה עם הצוות היא למדה גם בכיתה לשמור על הסדר של החפצים שלה במקביל וגם בבית,
כיום שהיא בבית ספר לאוטיסטים הנושא של סדר וניקיון והאסתטיקה נלמד בצורה מאוד רצינית, על פי תוכנית מסודרת
יש להם שיעור מיוחד לנושא כמעט כל יום, יש להם דירה מיוחדת שלומדים שם מיומנות ניקיון וסדר בצורה מעשית וכו'..

אבל בשלב הזה אני מנסה להבין את מהות הבלאגן ולא להתייחס אליו כאל מטרד שצריך להתגבר עליו.

שאין ודעות לסדר ועל מנת להבין שיש בלאגן היא אמורה להבין את זה, כל זמן שהיא לא מבינה את זה,
לא חשוב לה להיות מסודרת ומאורגנת, הבלגן אצלה זה חלק ממנה,
אז את כאמא צריכה לחשוב האם לתת לה לחיות עם עצמה בבלגן כי זה חלק ממנה או שללמד אותה לארגן את הבלגן..

אני מרגישה שהבלאגן הוא ביטוי למשהו משמעותי ולכן לנסות לשנות את הביטוי החיצוני של המשהו הפנימי הזה רק ייצר חוסר סינכרון אצלה.
לדוגמא נניח שנורא חם לי ואני מתפשטת ואז מסבירים לי שאסור להתפשט ומלבישים לי סוודר. וזה קורה שוב ושוב. אני מניחה שסתם אתבלבל וארגיש פיזית ונפשית מאוד לא נוח כי לי חם ואני רוצה לבטא את זה. או נניח שאני נורא רוצה לבטא איזו הרגשה דרך ציור מופשט ואני מציירת אותו אבל אז מגיעה אמא ומוסיפה לו כל מיני קווים ואומרת "איזה יופי של פרפר!" במה זה יעזור לי? האם העובדה שהיא נתנה סדר ושם נורמטיביים לחוויה שלי, יגרום לי להרגשה טובה או לבלבול קשה? נראה לי שלבלבול.

במקום כל הזמן למהר ולתקן אנשים עדיף לשים לב לאיך ולמה הדברים מעידים על מצבם הנפשי
צריך תמיד להתחיל מבפנים
לצערנו ברוב המקרים אנשים בהולים ומבוהלים מדי להתחיל מבחוץ דווקא
ובכך חוסמים נתיבים להבנה ותמיכה משמעותית

אני תמיד הייתי מבולגן
אבל יש בלגן ויש בלגן
למשל
אנשים עם זכרון טוב
ולהרבה אוטיסטים יש זכרון מצויין
לא צריכים לסדר דברים כי הם פשוט זוכרים איפה הם נמצאים
זה חוסך זמן וטירחה

(תמיד זה מזכיר לי שזה בדיוק מה שהמחשב עושה,בדיוק בגלל שגם לו יש זכרון מוחלט הוא לא טורח בכלל לשים את הקבצים באיזה שהוא סדר או מקום מסויים,איפה שהזרוע נמצאת באותו רגע שם הוא כותב,זה הרבה יותר מהר מאשר להזיז את הזרוע למקום הנכון,ובלווא הכי הוא זוכר בדיוק איפה הוא כתב כל דבר)

יש הבדל בין בנים לבנות בקטע הזה,
הבת שלי הגיע למצב שהיא בקשה ממני ללמד אותה טכניקות סדר וארגון, וזה היה אחרי שהיא למדה טכניקות אסתטיקה של סדר וניקיון הגוף בכיתה התקשורתית, זה היה לה חשוב ולכן התחלנו בתוכנית גם אני חשבתי ובגישה שלא צריך לחדור לעולם שלה, אבל היא בקשה עזרה בעצמה, היום מאוד חשוב לה כל הנושא של האסתטיקה והיופי, אצל בנות זה קטע חשוב בתחילת גיל ההתבגרות, היא מאוד מקפידה כי זה מאוד חשוב לה להיות אסתטית , נאה ומסודרת, וגם חשוב לה שהחדר שלה יהיה מסודר..

היא על פי רוב מאוד מסודרת ואופנתית. זה חשוב לה מאוד, היא יודעת להתאפר לבד נהדר (לאירועים שאני מרשה) ולהתאים אביזרים וכן הלאה. אבל השולחן בבית הספר גם הוא מבולגן למוות וגורם להרבה תלונות.
ועדיין - פחות אכפת לי מהתלונות. אני רוצה להבין מה הצורך בבלאגן  מקבלת שזה חוסר מודעות כי היא מבינה היטב מהו סדר (היא גדלה פה עם אבא מסודר בצורה קיצונית)

אני מתארת מצב, אך אני לא מכירה את בתך ולא בטוח שזה מתאים לה, אבל לדעתי, כאשר אדם עם אוטיזם מקבל מידע מהרבה מאוד מקומות והוא מוצף, הוא לא יכול לסדר את הסביבה... לפני כן, הוא צריך לסדר את מה שקורה לו מבראש. הסדר בראש יכול להגיע גם אם מסדרים את הסביבה... את החדר, את השולחן בביה"ס... כאשר יש סדר, הגבולות ברורים וזה פחות מאיים.

אם זה נכון והבת שלך מוצפת, היא חייבת סדר כדי להרגיע את ההצפה... יש דרכים לעזור לה.

בזמנו בגלל ההצפה של דניאל, נהגתי אני לסדר לו את החדר, כדי שלא יהיה מוצף... היום דניאל מסדר את החדר שלו בעצמו וזה מסדר לו את הראש...

יש לי אח שהיה ככה כל ילדותו, כולל בגיל ההתבגרות. החדר שלו היה בלאגן אחד גדול של המון חפצים, בגדים, צעצועים, שטרות, כלי כתיבה, גרביים מלוכלכות, ספרים, דיסקים והכל היה זרוק  וממלא את החדר בערימות על כל הרצפה, השולחן, הכוננית, המיטה ובכל מקום. אם רצית לשבת איפושהו בחדר שלו היית צריך להזיז ערמה של חפצים הצידה. לא היה שם ס"מ בלי חפצים זרוקים. הוא לא א"ס ולא היו לו אף פעם בעיות חברתיות, הוא תמיד היה אפילו יחסית מקובל (למרות הבלאגן התמידי בחדרו). זה כנראה עבר לו אחרי שהתחתן (או שהם עושים מבצע סדר רציני בבית שלהם בכל פעם לפני שאנחנו באים לביקור, אין לי מושג).
בכל מקרה- למרות שזה היה נושא לבדיחות במשפחה לפעמים, אף פעם לא היה מישהו שחשב שזה דורש טיפול או מעיד על משהו חריג. אולי כי הוא בן אז כולם קיבלו את זה בהבנה

כאוס הוא לא אלטרנטיווה לליניאריות
הוא הצד השני שלה

המהירות נובעת מתפישה בולימית של החיים,
מזה גם בא חוסר היכולת לזרוק חפצים,
החיים מזוהים כעוד ועוד ועוד ועוד,
אף פעם לא מספיק צריך למהר ולבלוע עוד ועוד ועוד ולגעת בהכל ולדעת את הכל.
במשך הזמן,
בסביבה נאותה,
הדבקות בכמות מתחלפת בגישות איכותיות יותר,
במקום לבלוע ולאגור עוד ועוד דברים מתחילים להקשיב לקשר בין הדברים,
החומרנות מתחלפת בחומריות,
בהבנה שמה שיש בין הדברים חשוב בדיוק כמו הדברים עצמם
התוצאה עלולה להיות מרושלת מה אבל לא כאוטית או דחוסה
אלא משהו יותר נינוח

דווקא עם אוטיסטיות כדאי לשים לב כי הרבה מהן מפתחות אנורקסיה בדיוק בגלל זה

גם באוכל דרך אגב זה כך.
אתה יכול להסביר לי בבקשה למה אנורקסיה קשורה לזה? הייתי מבינה בולמיה דווקא. למה אנורקסיה?

בדרך כלל אנשים נעים מקיצוניות אחד לשנייה

איזה יופי!