בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

שלום רציתי לשאול לגבי משהו
19/04/14 21:41
155צפיות
אני מתקשה בנושאי שיחה, לדבר באופן שוטף
או לדבר כמו שאנשים נורמלים מדברים.
אני נוטה לדבר לעצמי בקול רם או במחשבות.
עכשיו, גם שם אני לא מצליח תמיד להסביר את הרעיונות שלי .
יש לי ממש כאב לפעמיםבמוח וזה נתקע המילים  ,
כלומר למשל קראתי כתבה בעניין ורציתי להעלות טיעון כמו "למה ילד בן 8 לא צריך לקיים יחסי מין"
כלומר להסביר לעצמי את הדברים או לאחרים , וזה לא עולה כמו שצריך
וגם בנושאים פשוטים יותר, כלומר אני יודע שאני צודק, אבל מתקשה להסביר את הטענה,
או למצוא את המילה הנכונה, רק שאני למשל אחרי שחייה או פעילות גופנית אז המוח שלי יכול לעבוד
כמו שצריך או שאני לוקח קונצרטה.
הבעיה שאני לא יכול להיות תלוי תמיד בפעילות גופנית או בקונצרטה כדי   להעביר את הדברים
או אפילו להגן על עצמי , מה אפשר לעשות אם בכלל יש פתרון לבעיה?
הצלחת מצויין להביע את עצמך בכתב.
19/04/14 21:53
42צפיות
ואתה לא פחות 'נורמלי' מאחרים , אולי אפילו יותר.
אולי כדאי לך לכתוב דברים שאתה חושב (כי זה עוזר לניסוח) לפני שאתה מביע את עצמך  בקול ?
אם תעשה סקר האם אנשים היו אומרים דברים אחרת
19/04/14 22:14
40צפיות
אם היו יכולים בגלל שהתרגשו, נתקעו וכו' תופתע. לפחות עם אנשים שאני נתקלתי בהם זה מאוד נפוץ. הרבה מקומות עבודה עם הרבה אנשים....
כל השאר זה סוג של יכולת משחק.
או שלומדים אותה או שמחפשים אפשרויות לפתרון כמו שדינה הציעה, מסגרת לימודית שמודעת לזה תהיה מכילה וכו'.
לפתח מיומנות בנושא יכוה להקל על זה, ז"א לימוד ופיתוח צורת חשיבה ונאום.
אצל הרבה מאוד אנשים זה כך
20/04/14 06:24
58צפיות

לדעתי זה מאוד ניכר במיוחד אצל אנשים עם קשר חזק בין הגוף לנפש
אצל אנשים כאלה השפה,יכולת הביטוי,מאוד תלויה בתחושה הגופנית
השפה מאוד מחוברת לגוף ולמציאות

גם אצל הרבה אוטיסטים יש ידיעה מאוד עמוקה של דברים ללא יכולת לבטא כמעט שום דבר ממנה בדיוק בגלל סיבה זאת
של מודעות ותלות בהקשר

הפתרון לבעיה הוא ביצירת קשר משמעותי עם אדם שיבין אותך
אם זה אפשרי
החסימה הגופנית רומזת לאפשרות שהגוף הוא גם המפתח
בקיצור
תמצא אשה
תגובה
20/04/14 13:45
53צפיות
יש לך כאבים כרוניים נכון , הפתרון הוא סד לילה קשיח
תבדוק לגבי זה , הפחית לי ב-70 אחוז את הכאבים

לגבי הנושא שהעלתי , מה איכפת ממה אנשים אחרים יכולים או לא , אני לא רוצה להדפק
אני רוצה להביע את עצמי בקול עם בטחון.
משהו ראה פה נאום המלך?
אוקי , גם אני לא ראיתי משעמממממם
אבל ראיתי את הטריילר, אני רוצה להביע את עצמי בכל מצב
מה אפשר לעשות?|
ניסיתי,עלי זה לא עובד
20/04/14 13:54
39צפיות

לדעתי החוכמה זה לקבל את עצמך
וכשעושים את זה אז מתברר שגם מה שנחשב כמגבלה,לרוב נחשב ככזה בגלל הזדהות יתרה עם התפישות הכי שגורות ומפגרות של החברה

אני למדתי שחוסר יכולתי,כביכול,להביע את עצמי בכל מצב,זה דווקא המעלה הכי גדולה שלי ומפתח לכל מה שיפה וטוב בזהותי
מבחינת הסביבה הנורמטיבית זה תסמין של לקות וזה נחשב לכשל ומוגבלות אבל לדעתי מי שמוגבל זה אנשים שמסוגלים לדבר עם כל אחד
אפילו מוגבל מאוד

נכון שכרגע אנשים סלקטיבים ורגישים יותר נוטים להידפק אבל אם תדפוק את עצמך זה לא יעזור לאף אחד

גם אני סבלתי מגמגום הרבה יותר חמור ממה שרואים בסרט
אלא שאני לא רוצה להיות מלך ולא רוצה לנאום לפני קהל
ממש לא
וברור לי מאוד למה לא

אני לא אומר שאתה צריך לקבל את דעתי ונסיוני אלא פשוט מציג זווית שונה
ולדעתי כמה שיותר אנשים ילמדו פשוט לקבל את עצמם כמו שהם
למרות הלחצים הבלתי נסבלים של הסביבה ככה יטב לכולנו

בטחון זה לטיפשים
אל תפסיק אם המילים מתקעות.
20/04/14 17:49
15צפיות
תביע את עצמך הכל מקרה.
ואם תשתוק כמה זמן עד שתצליח להגיד משפט , לא נורא.
אנשים יקשיבו לך יותר, כי יצטרכו להתרכז.
º
אתה מאובחן בספקטרום האוטיסטי? אספרגר?
20/04/14 17:40
13צפיות
º
בואי נגיד שכן לצורך הדיון
20/04/14 17:53
11צפיות
º
אז כדאי לך לפנות לקלינאי/ת תקשורת שמתמחה בכך.
20/04/14 18:17
7צפיות
תגובה
20/04/14 23:24
12צפיות
עד איזה גיל מותר  לפנות לקלינאית תקשורת
כלומר אני מתכוון ברור שמותר, אבל האם יהיה ערך לטיפול?
מה את עושה עם הבן שלך, חוץ מקלינאי תקשורת.

º
לדעתי טיפול טוב מתאים בכל גיל. לא רק קלינאי/ת
21/04/14 00:38
2צפיות
הילד לא מפסיק לצעוק ללא סיבה
20/04/14 17:03
82צפיות
הילד שלי בן 6 , בשבועיים האחרונים כל הזמן צועק ללא סיבה. נהיה כבר בלתי נסבל.
האם יש למישהו רעיון/המלצה מה עושים , אנחנו משתגעים בבית , אי אפשר לסבול את הצעקות.
בהמשך להודעה הקודמת
20/04/14 17:05
49צפיות
קיבל נסיון של ריטלין כשבוע ולא עזר, אז הופסק
זה חייב להיות עם סיבה
20/04/14 17:24
41צפיות
אלא אם מדובר בטיק דומה לטורט, אם זה טיק צריך לקבל תרופה לאחר יעוץ עם נוירולוג
מסכים ב-100%
20/04/14 23:03
18צפיות
לרוב אנשים לא מתחילים לצעוק ככה סתם, ללא סיבה כלשהי.
לכן כדאי לברר מה מציק לו ולנסות לעזור לו, אולי ע"י טיפול פסיכולוגי ובמידת הצורך כדאי לשקול גם טיפול תרופתי.
הצעתי:
20/04/14 17:26
40צפיות
להתחיל מזה שיש סיבה, היא רק עדיין לא ידועה לכם.

אתם בודאי סובלים, ויש להניח שגם הוא, מאד,
אחרת כנראה לא היה צועק
(אלא אם נראה לך שאלה צעקות שימחה, גם זה יכול להיות).

את יכולה לנסות לאפיין את נסיבות הצעקות?
מה קורה רגע לפני שהן מתחילות?
מה מרגיע אותו?
האם זה שכיח יותר בבקר או בערב?
איך הוא בזמן שהוא צועק: מכווץ/ מתרוצץ/
מכה בידיו/מתרחק ממגע/מחפש חיבוק  וכו'-
תוכלי לתאר את התנהלותו הכללית?

האם חל שינוי כלשהו בתקופה לפני שהן החלו (לפני 3 שבועות בערך)?
האם חלו בהתנהגותו שינויים נוספים מלבד הצעקות?

האם ניתן לשוחח איתו? לנסות להבין ממנו מה מציק לו?

סליחה על מבול השאלות, זה נסיון לחפש איתך קצה-חוט להבין אותו,
כדי שתדעו איך לעזור לו.
º
ב"שינוי כלשהו" כוונתי בחייו, בסביבתו
20/04/14 17:27
15צפיות
º
קשור לחופשת החג אולי ?......
20/04/14 17:28
13צפיות
º
הוא מדבר? או רק צועק קולות?
20/04/14 17:31
16צפיות
אני שולחת אותו לחדר להרגע כשהוא צורח
20/04/14 17:36
55צפיות
אי אפשר להיות לידו. וגם שהחלון בחדר שלו יהיה סגור. אבל אצלנו זה לא כל הזמן.
º
אני מדברת על בן ה-19. יש לו קול...
20/04/14 17:42
25צפיות
האם זה התחיל לפני החג ?
20/04/14 17:40
27צפיות
באיזה מסגרת חינוכית הוא נמצא?
והאם עשיתם בירור עם רופא ילדים ?
התוכנית- שינויים בבתי הספר לחינוך מיוחד
82תגובות
18/04/14 08:43
401צפיות
                                 התוכנית מיועדת מגיל חטיבת הביניים!!
יש לי תוכנית שיושבת...

(המשך...)
                                 התוכנית מיועדת מגיל חטיבת הביניים!!
יש לי תוכנית שיושבת במחשב שעדין לא נראית לי גמורה ונראה לי שיש להוסיף עליה סעיפים,
במיוחד חשוב לי גם לשמוע את דעתם של הא"סים הבוגרים לתוכנית לפני שאני שולחת לגורמים בפיקוח המחוזי/ארצי,
התוכנית התגבשה אצלי מתוך חוויות קשות שהבת שלי עברה בשני בתי ספר לחינוך מיוחד וראיתי צורך דחוף לבקש לערוך שינויים למענה , הדברים שהיא זקוקה להם  מאוד יכולים להתאים גם לתלמידים נוספים
ולשפר מאוד את מצבם בבית הספר, אני עדין לא שולחת את התוכנית  ואמצא את הזמן המתאים לכך  לאחר מחשבות נוספות בנושא,זה רעיון שמתגבש אצלי ואשמח לקבל הצעות ותגובות לשינויים בתוכנית:
פרטי התוכנית:

יש לראות  את התלמיד מתוך נקודת מבט הוליסטי שהתלמיד הוא המרכז והשהות בבית הספר היא מתוך הנאה ולא מתוך גישה סמכותית!! וכך לתכנן את יומו בבית הספר,
יש לאפשר לתלמיד לבחור בין יום לימודים ארוך לקצר,
יש לאפשר לתלמיד יום בחירה חופשי מתוך  ששת ימי למידה וזאת על מנת שינוח בבית ויצבור כוחות מחודשים,
יש להקטין את מספר התלמידים בבית הספר עד לחמישים בלבד להפריד בין שכבת בוגרים לקטנים,
לנטרל פעמון ומערכת כריזה,
יש להקים חדרי מנוחה נעימים צבעוניים+ בובות פרווה וכו' וספרים בהתאם לגיל של השכבה,+ מחשב לגלישה חופשית,
מטרת החדר הזה לתת אווירה ביתית עד כמה שניתן,
בחדר הזה יכנס התלמיד ממש כמו בביתו בהתאם לצורך  וללא שהות של מבוגר אחראי עליו !!
יש להכניס לחדרים מיטה או פוף למנוחה  שלמה בשעת הצורך,
יש לארגן בחצר נדנדות, וערסלים מאוד חשוב להרגעה! ולאפשר רוגע ללא התערבות מבוגר סמכותי,!! התערבות של מבוגר סמכותי בפעילות הילד תתאפשר רק במצבים של חשש למסוכנות!!
יש לתכנן את מערך הצוות הגדול של בית הספר במינימום מגע עם התלמידים, וליצור מצב שהתלמיד יהיה חשוף רק למחנכת אישית+ סייעת אישית  של כיתתו, לתכנן את סדר היום השבועי  תוך שיתוף פעולה מלא עם התלמיד ולתכנן איתו מערכת שבועית אישית כל שבוע מחדש,
יש להציע  הצעה של לימודי החוזק של התלמיד ולהקטין את לימודי החולשה שלו, להציע טיפולים פרה רפואיים בהתאם למכסה שבית הספר מקבל, חשוב להרכיב טיפול רגשי, ואלטרנטיבי כמו שיאצ'ו, ויוגה,
כוח אדם צמוד:
יש לתכנן כיתה קטנה עד שישה תלמידים מקסימום  שבו  לכל ילד אחד עד שניים  יש סייעת אישית  שרק היא מלווה את הילד בכל שלב בבית הספר ולא נוצר מצב שכל פעם יש איש צוות אחר  , ,להוציא כוח עליון שמונע מהסייעת להגיע..
אין מצב של מילוי מקום במצב כזה הילד נשאר בבית ! המחנכת נמצאת כל השבוע חצי יום  ומתכננת  ביום חמישי ושישי את סדר היום השבועי הפרטני  לשבוע הבא,בהתאם לרצון התלמיד ותוך שיתוף פעולה איתו,
יש לתכנן לכל ילד מחנכת + סייעת  שהגישה שלה לתת לילד לזרום ולהתחשב ברצונותיו , ללא  התנהלות של ויכוח  וכעסים!
תנאים פיזיים:
חובה לפתח כיתות אקוסטיות בכל קבוצת גיל {פער עד שלוש שנים} והיה אם ישנם תלמידים רבים עם הבעיה  יש לפתוח מספר כיתות כאלו,
בכיתה זו ילמדו תלמידים שיש להם בעיה בוויסות השמעתי, רגשות יתר לרעשים, קושי להתמודד עם רעש,
יש לתכנן חדר סנוזלן ולתפעל אותו בהתאם לתוכנית עבודה טיפולית מסודרת ע"י מרפאה בעיסוק שהוכשרה לזה.
יציאות מחוץ לבית הספר:
חובה על מחנכת הכיתה וסייעת הכיתה  לצאת לפעילות עם התלמידים ולא אנשי צוות של כיתות אחרות!
למידה אקדמאית:
יש לאפשר לתלמיד ללמוד למידה אקדמאית בהתאם לרצונותיו בלימוד פרטני, הלמידה תתבצע בחדר הרוגע "הביתי".

אוטיסטים ו"אחרים"...
20/04/14 09:51
137צפיות
בעודי קורא כאן על התודעה השונה של האוטיסט - על השונות בחשיבה הקיומית שלו, הלא היררכית אלא הדדית, עם הקשרים רחבים בין נושאי חיים מתחומים שונים לכאורה, כך שנוצרת תמונת חיים מורכבת יותר, מקושרת יותר,  ושלמה יותר -שאני עוד מנסה להבין מה זה אומר מבחינה קונקרטית יותר, ואני מניח, מאמין ובטוח, שעם הזמן גם יגיעו יותר "תשובות" שיענו על חלק מהשאלות שלי, עלתה בי שאלה אחת מאוד חזקה.

השאלה הזו קשורה גם לתחום בו אני עובד – בתי הספר – אבל היא גם רחבה יותר, והייתי שמח לשמוע את דעתכם בעניין. אם התודעה הזו ייחודית לאוטיסט, ומכאן דורשת התייחסות ייחודית ושונה מה"רגיל" ( כמו הקמת סביבות אלטרנטיביות למערכת החינוך הנוכחית ) - מה זה בעצם אומר לגביי הילדים בחינוך המיוחד שהם לא אוטיסטים ? ( כאלו שיש להם פיגור, תסמונת דאון או עוד הרבה דברים אחרים ) ואיפה זה משאיר אותם ? אני יודע שאתם לא יכולים לדבר בשמם, אבל מעניין אותי מה מחשבתכם בנושא...

כי הרבה מהדברים שכתבו פה, שעולים כאן בתור מצוקה של ההורים ( ואחרים ש"נפגשים" עם מערכת החינוך ), נכונים גם ביחס לאותם ילדים שהם לא אוטיסטים ( ויש שיגידו שגם במערכת בתי הספר ה”רגילים” )... ושלא לדבר על הרבה ילדים שיש להם "שילוב" , אוטיזם עם פיגור למשל... איפה זה משאיר אותם, מבחינה תודעתית ? אז האוטיזם זה רצף, אז אפשר להגיד שגם התודעה על רצף ולא משהו אחיד שמתקיים בצורה דומה אצל כולם...

אחת המחשבות שעלו לי - גם מהנסיון שהיה לי בהתמודדות המתסכלת לעיתים עם המערכת כשעבדתי עם ילדים שלא כולם היו אוטיסטים – היא שמדובר ב"משהו" הרבה יותר רחב, בתודעה יותר רחבה, שהאוטיסטים הם מייצגים את הצד היותר בולט שלה, אבל ניתן לראות את התודעה הזו במקומות אחרים, בצורה פחות בולטת ועדינה יותר ( למשל, עם ילדים ומבוגרים שיש להם "תסמונת דאון" או מי שמוגדר שיש לו "מחלת נפש" ).

אז, עלתה בי המחשבה שהאוטיסטים, כמשקפים את החברה והתרבות האנושית בצורה הכי שלמה, הם כמו "חלוץ לפני המחנה", כלומר תודעה ראשונית וחדשה (?) שמסמנת איזה תודעה "עתידית", כלומר שתהיה יותר נרחבת בעתיד הרחוק יותר של האנושות...

אז בעצם, יש כאן שתי תהיות – מה לדעתכם צריך להיות עכשיו מבחינת אותם ילדים בחינוך המיוחד שהם לא אוטיסטים ? ( האם המסגרות האלטרנטיביות שחושבים עליהם כאן יכולים להתאים גם להם ? ) והאם אתם באמת רואים את מה שקורה עכשיו עם האוטיסטים כמשהו שיהיה בעתיד הרחוק גם עם "איכויות מיוחדות" אחרות ? ( שהן גם לא נטיו"ת אני מניח , אבל אולי, רק אולי, זה גם יוכל להגיע גם לאוכלוסייה הנטי"ת... )     
אבחנה דקה ומדויקת
20/04/14 10:12
64צפיות
הבעיה היא לא אצל האוטיסטים אלא בהגדרת המושג "אדם" - ו"אוטיזם" זה רק "הסמן הימני" - המקום שבו השגיאה העקרונית נחשפת במלוא עוצמתה.

בכל העולם כבר מדברים בשפה חדשה: המגוון הנירולוגי במקום הפרדה בין "נורמלים" לכל השאר, הכלה במקום שילוב, הנגשה במקום הפרדה מהחברה וזכויות אדם במקום אפוטרופסות.
ישראל חתומה על אמנה בינלאומית לזכויות אדם עם מוגבלות, וזה כולל גם אוטיסטים אבל אמנה לחוד ומציאות לחוד.......

אומרים שחברה נמדדת לפי יחסה לחריג וישראל נמצאת אי-שם בחשכת ימי הביניים.....
היהדות דת מבדלת וזו תרבותנו
20/04/14 10:29
46צפיות
גם ל"חילונים" שבנינו. מה שחריג ושונה מוקצה, גם הכהן.
היום מנסים להחזיק במקל ב-2 הקצוות.
גם חילוניות חלקית, רק במנהגים, גם מדינת לאום יהודית,
לא ש"ס ולא מר"ץ, בגלל זה הכל נראה ככה.
תחילת ימי בריאת האנושות....
20/04/14 11:30
18צפיות
אבל אני לא בטוח שזה "בכל העולם", אולי ב"איים" מסויימים בתוכו, לפחות מהנקודה האישית שלי...
די מקבל מה שכתוב
20/04/14 10:32
68צפיות
מה שאפשר היה ליישם בימי השאמן והכהן לא ניתן ליישום היום.
צריך קפיצת מדרגה תרבותית כדי לקלוט ולהפנים את זה
משהו בסגנון חולית
שמעתי על הסרט, אך לא ראיתי
20/04/14 11:32
36צפיות
אולי באמת הגיע הזמן לכך...
º
סרט, וספר כמובן...
20/04/14 11:33
20צפיות
קרא את הספר ,עדיף יותר מהסרט.
20/04/14 11:55
27צפיות
לסרט אין קצה של יכולת לכסות את שלל הרובדים בספר.
רוח מאוד פילוסופית עוברת בפורום לאחרונה
20/04/14 11:04
54צפיות
בכל זאת אהיה תמציתית: המסגרות יכולות לעבוד עבור כל ילד תלוי במידת ההנגשה לדעתי כלומר, מסגרת סופר אישית בתוך המסגרת הכוללת. לגבי העתיד אני כמו שלום חנוך, "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" כלומר,לדעתי יהיה יותר גרוע לטווח הקרוב. כמות האבחנות שגדלה גורמת לרצון הפוך בצד השני: ביטול הלגיטימיות, צימצום משאבים או לפחות הימנעות מהרחבתם, אפס הסברה והכשרה או לפחות מינימום וגם זה קלוקל. לא טוב בכלל, בכלל. אבל אנשים לא יפסיקו להיוולד לכן בואו ניקח כמה עשורים קדימה, אולי יש מקום לתקוה אמיתית.
רוח פילוסופית זה דבר מצויין .
20/04/14 11:08
26צפיות
גורמת לאנשים לחשוב
המעשי והפילוסופי הולכים יד ביד
20/04/14 11:28
29צפיות
הפילוסופי – עוזר לנו לראות להיכן הולכים, ומה רוצים לעשות בטווח הרחוק יותר... המעשי – קונקרטי – עוזר לנו לראות היכן אנחנו נמצאים עכשיו, ומה עושים בטווח הקרוב יותר...שני הדברים חשובים, לדעתי, כדי לראות תמונה שלמה יותר...מה שנקרא "ראיית 6 6- אמיתית "
( המשלה מהכינוי שלך ).

ולעצם מה שכתבת – מסכים, רק שכרגע זה נראה חלום רחוק... אני גם מה"חולמים" אז לא נותר לי אלא להצטרף לתקוותך ש”יום אחד אולי...”
אני מכירה אמא אחת
20/04/14 11:54
41צפיות
שנאבקת השנה למען פתיחת כתת תקשורת לבנה ועוד חבר'ה. מדובר ברשות מקומית אמידה, גדולה (זו מועצה,לא עירייה) אוכלוסיה מהעשירות בארץ (חלק מהיישובים שלה ידועים מאוד) והם מוציאים לה את הנשמה ,כמו שהיא מתארת. אני בטוחה שכל אחד שעשה את זה חווה אותו דבר אם לא יותר. הורג אותי,שמקומות בהם כל המשאבים מצויים, שחורטים על דגלם עשייה חינוכית (החינוך הכללי במועצה הזו מגוון ורמתו גבוהה מאוד) כתת תקשות מסכנונה היא עצם בגרון.
כשמתקבלים אבחונים מאוחר מזמן הרישום ואין לאן להכניס את הילדים או שאין תקציבים,כמחכים לאישורי תקציב שילוב והוא בושש לבוא ושנת הלימודים נפתחת, ואלו מחלות של כל הארץ, לא רק של רשות נקודתית כל זה ועוד הרבה מראה לי שהמצב ליטרלי מסרב להתקדם.
ממש מרגיש שמקומות חזקים ומבוססים
20/04/14 12:12
23צפיות
הם נגד חינוך מיוחד
זה יקר.
20/04/14 12:30
26צפיות
לשלב זה הרבה פחות כסף. הרבה, הרבה, הרבה פחות....
אבל לא נראה לי שזה רק כסף.
20/04/14 13:09
17צפיות
התקציב מגיע ממשרד החינוך.
המורה מגיעה ממשרד החינוך ועוד כמה גרושים
20/04/14 14:48
24צפיות
אבל המבנה והסייעת מהעירייה. זה הרבה תחזוקה.
כן . תמיד כשמשהו נדרש מרשות מקומית,
20/04/14 17:42
12צפיות
אף פעם אין להם כסף
אני מרשה קצת לענות לך
20/04/14 12:36
39צפיות
היות שהבת שלי למדה גם בבית ספר לח"מ שאיננו מתמחה באוטיזם,
הגישה שם הייתה גישה של אילוף, קבלת מרות של בעל סמכות  בצורה הכי סמכותית שאפשר לעלות על הדעת,
והיה אם יש התנגדות מצד אחד התלמידים רופאת בית הספר נקראת להתערב מבלי לראות את התלמיד והתלמיד מוכרז
כבלתי שפוי, כן זה מה שראיתי {לא רק עם הבת שלי - זו שיטה} וכך התלמידים מטופלים  בצורה של תרופות או אישפוזים וכו'..
ולאחר מכן הם כבר לומדים לשתוק מבינים גם אם מצבם לא פשוט{כמו פיגור}
"אם אתה הילד רע יש עונשים|אישפוז} או תרופות נוספות.."
הבת שלי לא נותנת שיאלפו אותה ולהיות בבית ספר כזה מבחינתה ומבחינת כל אוטיסט זה קטלני!!
את זה אני מבין, אבל אני שאלתי שאלה אחרת...
20/04/14 13:17
26צפיות
שאלתי לגביי הילדים ( או מבוגרים ) שהם לא אוטיסטים, ואפשר לראות שמסגרות חינוך מיוחד גם לא מתאימות להם, ואז עלתה בי השאלה – האם הסביבות האלטרנטיביות שעולות כאן כצורך לתת מענה לתודעה האוטיסטית ( ללא היררכיה, הדדית, מרחב,זמן וקצב שונה וכדומה ), יכולות להיות אלטרנטיבות גם לתודעה שהיא לא אוטיסטית בטבעה ? אני לא אומר תודעת נ"ט, אבל כן תודעה "אחרת", אולי שהיא לא שם ולא שם או גם וגם ( כמו , למשל, תודעת א"א, אנשי אמצע, שאני יותר מבין אותה כתודעה של אנשים מבוגרים ולא ילדים...יכול להיות שאני טועה, או שזה לא דבר ברור... ), או משהו "מעורבב ולא ברור", כלומר כזה שאין לו קווים ברורים של התודעה האוטיסטית...
רק להבהיר מה ששאלתי...
20/04/14 13:21
26צפיות
אין הכוונה לבתי ספר שונים, אלא לאלטרנטיבות לבתי הספר, אלו שעלו כאן על ידי ענת והאמא מחיפה ( לא זוכר עכשיו את הכינוי...), ואולי עוד לפני שהתחלתי לקרוא כאן...אלו שבאו במטרה מאוד ייעודית לאוכלוסייה האוטיסטית, ועל סמך התודעה האוטיסטית...
דעתי האישית
20/04/14 13:24
30צפיות
האלטרנטיבה היחידה היא אצלי בבית , לבת שלי טוב בבית, אבל מצד שני היא רוצה בית ספר, אז אצלנו אין אמצע..
אצלנו יש או בית או בית ספר שצריך לעבור שינויים והתכונית שאני הבאתי מתאימה לנו ברמה האישית שלנו,
התודעה האוטיסטית של הבת שלי ומה שהכרתי אצל חברים שלה, זה או בית או בית ספר עם שינויים
כן, אני מבין אותך ...
20/04/14 13:31
22צפיות
מקווה שתמצאי את המקום הנכון לה ...
אין מקום נכון
20/04/14 13:35
18צפיות
אם לא יערכו שינויים, גם אם היא תבוא לבית הספר, אני יודעת שתמיד יהיו בעיות, כי יש לשנות דברים..
מקום נכון שמתאים למה שקיים במציאות
20/04/14 13:38
19צפיות
אפשר לקרוא לזה "הרע במיעוטו" אולי...
אוי, נשמע לי נורא, בית הספר שמתנהל ככה
20/04/14 16:45
20צפיות
לדעתי התנהלות כזאת אינה טובה גם עבור יתר התלמידים שלומדים שם.
זה בית ספר שהפרסים שלו
20/04/14 17:18
19צפיות
מעטרים את חדר המנהלת, ככה זה עובד אצלנו במדינה, המנהלות דואגות, ליפות כלפי חוץ ע למנת לקבל פרסים,  והילדים סובלים בפנים
שמו לב להשקעה שיש בחיצוניות של בתי הספר לח"מ..
זה יעזור גם ל"אחרים" שאינם אוטיסטים
20/04/14 12:41
41צפיות

אמנם יתכן שהפתיחות המיוחדת והאופיינית לאוטיזם,להדדיות ,גם בין תחומים וגם בין אנשים וגם בין דברים,לא קיימת בדיוק באותה מידה ובאותה צורה אצל אחרים כמו אנשים עם תסמונת דאון למשל אבל עצם הגישה והתפישה שיוצאת מתוך הבנה כזאת מאפשרת הרבה יותר מקום וזמן לכל דבר שהוא אחר ויחודי ולא רגיל,כי במרחב כזה המשקל של הנכון והרגיל והנורמטיבי הוא בלווא הכי הרבה יותר קטן ויש עניין ואפילו משיכה לסוגים רבים ככל האפשר של תפישה
כי הכל נתפש כמשלים ומוסיף
בעוד שהתפישה הנורמטיבית ממהרת לתייג כל דבר אחר כגורע או גרוע
º
זה גם מה שאני חושב...
20/04/14 13:32
10צפיות
º
20/04/14 16:46
5צפיות
º
אתה סייע? מורה? מנהל? מפקח? מה זה עובד בבי"ס?
20/04/14 17:35
13צפיות
האם זה באמת משנה ?
20/04/14 18:50
29צפיות
אני לא יודע האם כוונתך בשאלה הזו היא מהסוג הקנטרני של "הוא סייע, מה הוא בכלל מבין ? ואיפה הוא יכול בכלל להשפיע? מאיפה הוא יודע מה *באמת* קורה בשטח?...” ( אני כותב את זה כי נתקלתי לא אחת בזלזול במקום הזה של "הסייע", וגם אם לא זלזול אז גישה שקולם לא שווה לאלו ש"מעליהם", וגם גישה של "סייעים" שבאמת מסכימים עם זה, ורואים את התפקיד שלהם בצורה הכי קטנה וטכנית שיש, כ"ממלאי פקודות והוראות"  ), או שזה באמת כדי לדעת פרט טכני ולא חשוב ( "הטפל ולא העיקר" ) , מתוך סקרנות כאילו, שאז כל מה שכתבתי עד כה לא באמת רלבנטי לגבייך... סליחה אם זה קצת תוקפני, או מתגונן ( מהצד שלי )... זה נובע ממקום מאוד כואב שהגיע לשיאו בערב הפסח הזה, ולכן "חי" בי עכשיו בצורה מאוד אישית ואמוציונאלית  

בכל מקרה, לעצם השאלה - אני סייע 7 שנים בבתי ספר ( שונים) לחינוך מיוחד, וגם בשנה שעברה התנסיתי קצת בשילוב של נער וטיפול
( במבוגרים ), ומשנה הבאה אני מתכוון לשנות כיוון “מקצועי” - בתחילה, חשבתי לכיוון שיותר מתאים לי, פרטני ואישי, ולכן חשבתי על "עבודת יום" בשילוב פרטני ( בדרך כלל זה בכיתות רגילות אבל יכול להיות גם בכיתות תקשורת ) ו"עבודת המשך" בטיפול ביתי ( אני לומד טיפול ABA , וכן אני יודע איך זה משתלב, או נכון יותר לא משתלב, עם מה שאני כותב כאן...), אבל אני עוד לא במקום "בטוח" מספיק כדי לדעת שזה באמת הכיוון שאני רוצה, אלא מגשש ובודק אפשרויות נוספות שיכולות אולי להתאים לי, מבחינת המבנה הפנימי שלי וגם התפיסה שלי את העולם, אם את מבינה את כוונתי ( קצת קשה לי להסביר את זה במילים... ). הכיוון בכל מקרה כן ברור לי – יותר עבודה עם המשפחות עצמן, בצורה ישירה, ופחות עבודה "בתוך המערכת"...
º
להיפך, עכשיו אני מבינה שהגישה שלך יותר פתוחה.
20/04/14 18:52
14צפיות
השאלה שלך...
20/04/14 19:10
29צפיות
לחצה לי על נקודה רגישה בתוכי - החוסר בטחון בתוכי שפוגש את הקשיים שלי עם הסביבה / חברה ( "המציאות" )... ואולי הייתי פשוט צריך לכתוב "סייע" בלי לפרט את כל השאר... :- ... בכל מקרה, את גם צודקת ( למרות שגם נתקלתי ביוצאים מהכלל ) - גישה של "סייע" היא בדרך כלל יותר פתוחה מאשר הגישה או המקום של "המורה", "המנהל" או "המפקח", בדרך כלל חלק מהמערכת, אבל לא שקועים בתוכה...
ככה שהתפקיד "גמיש" יותר, פתוח יותר, וכך גם הגישה, שוב לא תמיד, אבל בדרך כלל...  
בית לחיים
20/04/14 17:30
51צפיות
שלום.
אני חדש כאן, יותר נכון ששנים לא הייתי כאן בפורום.
שמי ארי ואני אב לנדב בן ה-14.
נדב הוא ילד אוטיסט המתגורר במעון לילדים בכפר לי בפרדס חנה.
נדבי ילד עם פיגור קל בינוני. גם אנו כמשפחתו גרים בפרדס חנה בקרבתו.
יכול אני לספר על נדב שעות וימים, אך היריעה קצרה היא. נדבי ילד מדהים כמו כל ילדינו.
מתוך דאגה לעתידו, חולם אני להקים בית לחיים עבורו ועבור עשרה - חמישה עשר ילדים באותה רמה כמו של נדב.

נכון, יש עוד כ- 7 עד 8 שנים שנדב יצטרך לעזוב את המעון בו נמצא הוא עכשיו ולעבור לשלב הבא. ולכן כבר עתה הדאגה מהעתיד חשובה מאין כמוה.

אשמח אם יהיו עוד הורים שילדיהם באותו מצב ורמת אוטיזם כמו של נדבי שלנו, יתאגדו יחד איתנו למציאת בית לחיים עבור ילדינו. יש כבר תקדימים על כך וניתן לעשות זאת. חלוקת הנטל היא ברכישת הבית בעיקר, לכל יתר הנושאים יש פתרונות כמו כל דבר בחיים. אשמח אם נתאגד ונדאג לילדינו כבר מעתה.

מחכה לפנייתכם
ארי.
מחזקת את ידיך.
20/04/14 17:54
37צפיות
מקוה שיימצאו מספיק הורים שירימו את הכפפה.
אני אם אם לילד בן 14
19/04/14 01:09
196צפיות
מאובחן עם תפקוד גבוה. לומד בחטיבת ביניים כיתה ח' , בית ספר רגיל עם סייעת. חברתית לא השתלב אבל לימודית מאוד מצליח ואהוד על המורים. ילד טוב, חרוץ, שקדן ומנומס. אומנם לא מציקים לו בכיתה אך גם לא מתקרבים אליו במיוחד.
הוא ילד שמאוד מחפש חברים  אבל מאוד נרתע מהסגנון של הילדים בסביבתו, שלדעתו הם ילדים שובבים, עושים שטויות, מרביצים ומקללים.
אני שוקלת להעבירו לכיתת "מופת" (כיתת מצויינות), רק בגלל הנושא החברתי. אני יודעת שהנושא הלימודי עלול להפגע כי שם הרמה מאוד גבוהה וזה עלול להלחיץ אותו ולתסכל אותו.
מצד שני אני מאמינה שבכיתה כזו לומדים "חנונים" , מה שדומה יותר לאופי וההתנהגות שלו. האם לדעתכם האינטואציה שלי הגיונית ?
בהנהלת בית הספר שלו אמרו לי שזה יעשה לו נזק גדול יותר כיוון שגם לימודית זה ילחיץ אותו וגם חברתית המצב יהיה רע, כיוון שהילדים בכיתות מצויינות מאוד תחרותיים וכל מה שמעניין אותם זה הציונים והם לא רואים ממטר את החברים בכיתתם.
האם למישהו/י יש ניסיון בכך? אנו גרים בראשון לציון.
הניסיון שלי
19/04/14 06:58
118צפיות
אני אם לילד בן 19, מאובחן עם תפקוד גבוה. למד בבית ספר רגיל. בכיתה ב הוא עשה את מבחני המחוננים, והתקבל לתכנית מחוננים של היום בשבוע. הוא הלך בנוסף גם לחוגים אחר הצהריים שנועדו למחוננים.
הוא לא הצליח להתחבר גם עם הילדים בכיתת המחוננים. גם עם הילדים בחוגים אחר הצהריים.
כי הבעיה היא לא שהילדים שובבים, או מקללים.
הבעיה שלו הייתה שהילדים לא מעונינים בחברתו! ילדים בגיל ההתבגרות לא מוכנים לקבל את השונה. לא מוכנים לסלוח על טעיות קטנות בהבנת קודים חברתיים.
עד כאן לגבי הנושא החברתי.
וכעת, לגבי הנושא הלימודי.
גם הבן שלי היה תלמיד טוב וחרוץ בכיתה ח. בכיתה ט, באותו בית הספר בו למד כל הזמן, דרגת הקושי עלתה, התחילו להלחיץ אותם עם הצורך להתקבל לתיכון.
לבן שלי היה מאוד קשה.
בתיכון הוא כבר לא היה מסוגל בכלל להתמודד. הכנסתי אותו לתיכון טוב ולכיתה מעולה.
הביטחון העצמי שלו התבסס על ההצלחה שלו בלימודים, וכל ציון נמוך או חוסר הצלחה לימודית היו אסון בשבילו.
הוא איבד לחלוטין את העניין בלימודים. הרגיש שהוא לא יכול לעמוד בתחרות.
º
מי מנחה את השילוב שלו בכיתה ומדריך את הסייעת?
19/04/14 10:59
27צפיות
האם אלה האפשרויות היחידות ?
19/04/14 13:53
53צפיות
הבן שלי אובחן בגיל 14.
הוא לא היה תלמיד טוב וזה היה רק בגלל התנאים של בית ספר רגיל, כי הוא ידע הכל.
הוא למד בתיכון פרטי לחינוך מיוחד. בגלל שזה היה פרטי , אני יודעת שאני לא יכולה להמליץ על זה לכולם.
אבל בכל מקרה אני מציעה לחשוב על אפשרויות נוספות.
אני בעד כיתות מופת
19/04/14 19:17
79צפיות
למדתי בכיתה כזו, וחוץ מזה שזה הקטין את התסכול של ללמוד חומר בקצב של צב צולע, ואפילו במקצועות הומניים שבהם למדנו בקצב של שאר השכבה העלה משמעותית את רמת הדיונים.

השאלה אם הוא ילחת או לא זו שאלה שחלקית תלויה באופיו - ופה אני לא יכולה לתת שום תחזית - וחלקית בתפיסות העולם שלכם ושלו.

אני למדתי שש שנים בכיתת מופת. בתחילת ז' הייתה בעיה של יחס שאר הכיתות בשכבה לכיתה שלנו, אבל היא נפתרה במהרה  והחברויות ממש לא היו רק מהכיתה. בהפסקה ישבו בכיתה מלא תלמידים מכיתות אחרות ואנשי הכיתה התפזרו לכיתות אחרות. אצלי יצא שלא היו לי חברים מהכיתה, רק כמה ידידים. אני רוכשת חברים מאוד לאט ושומרת נאמנות לאורך זמן. חברה אחת שלי למדה שכבה מתחתי וחבר אחר בכיתה מקבילה, וזה די והותר חברים בשבילי. אבל היו ידידים מהכיתה, וזה די נדיר אצלי. פשוט אנשים שאפשר לדבר איתם.

מצד שני, המנהל נשמע גרוע. לא יודעת אם הוא ניזון מסטיגמות על הכיתה <וסטיגמות מגוחכות ממש> או שזה המצב, אבל בכל מקרה זה מעיד עליו דברים רעים. לא שלא הייתה תחרותיות, אבל איך זה קשור למצב החברתי? לימודים וחברים אלו ווקטורים בלתי תלויים.

בנוגע למצב החברתי - אני לא יודעת מי אמר לך שבכיתת מופת לומדים חנונים. לומדים תלמידים שהם יותר חנונים משאר השכבה, אבל הם לא ממש חנונים וממש לא בטוח שהוא ימצא שם חברים. לדעתי הגיוני לעבור לכיתת מופת בשביל הלימודים - זה מה שאני עשיתי ואני לא מתחרטת על זה. אבל בשביל החברים?

לא הייתי מייעצת לאף אוטיסט או איש אמצע לחפש חברים בבית הספר. בית ספר תיכון זה פשוט לא מקום מתאים לזה. כדאי לחפש חברים לפי תחומי עניין.

כך שאני הייתי ממליצה אם אפשר להעביר לבית ספר פרטי כלשהו או בכלל ללמוד אקסטרני, ולחפש חברים בכנס עולמות או משהו בסגנון.
ואו,כמה קשה לקרוא אותך
20/04/14 15:21
33צפיות
כותב שבית ספר תיכון זה לא מקום למצוא בו חברים
זאת כאשר הוא שוהה שם כ-30 שעות  בשבוע!
כל השעות האלה נגזר עליו להיות לבד....???
מתי כבר יש זמן לחברות בבית הספר?
20/04/14 15:36
30צפיות
בשיעורים אין אינטראקציה חברתית של ממש. במקרה הטוב יש דיונים מעניינים <ואת זה יש הרבה יותר בכיתת מופת, ואני נהנתי מאוד מהדיונים שהיו, וחבל שלא היו יותר> במקרה הרע יש הכתבה או מורה שמסבירה או כל גרסא אחרת של שיעור פרונטאלי, נטולת אינראקציה חברתית.

יש הפסקות. מקסימום שעה ביום. וגם בהן לעיתים קרובות יש מה לעשות: לעיתים קרובות בקושי הספקתי ללכת להוציא את הספרים מהלוקר, לעבור לכיתה אחרת שנמצאת חמש דקות הליכה מהכיתה הנוכחית, שלא לדבר על לאכול אם יום הלימודים נמשך עד שלוש ואף אחד לא חשב שזו סיבה לתת הפסקת אוכל, אז אוכלים בהפסקה של עשר דקות. כך שיש הפסקה גדולה באורך חצי שעה שאמורה להיות מופנית לפעילות חברתית. זה ממש קצת זמן, לדעתי.

המשמעות החברתית של בית ספר ביסודי היא ליצור מסגרת של כיתה שיש לה משמעות גם מחוץ לשעות הלימודים. בחטיבה ובתיכון זה כבר לא רלוונטי. כמו כן בית הספר מאפשר להיחשף בנוחות ליחסית הרבה אנשים. זהו. בית ספר זה מוסד לימודי, לא חברתי. לא ברורה לי הציפייה לחברה במוסד שנותן בקושי שעה לפעילות חברתית ביום.
עוד סיבה טובה
20/04/14 15:54
26צפיות
למה לעבור לחינוך הביתי, לילד שקשה חברתית דווקא בחינוך הביתי הוא יותר יכול להיפתח  לחיי חברה
º
20/04/14 16:00
2צפיות
90 אחוז מהשעות האלה
20/04/14 17:46
18צפיות
נמצאים בכיתות דחוסות.
ובשאר הזמן (בהפסקות) הבלאגן חוגג.
מי שלא מסוגל להתמודד עם  הבלאגן אכן נשאר לבד.
כיתת תקשורת, חברה של בני נוער שווים לו
19/04/14 20:55
58צפיות
וכמובן המשך לימודים בשילוב בכיתה גדולה.

חשבת על האופציה הזו? בכיתת תקשורת ניתן להמשיך ללמוד בכיתת שילוב , אך ליצור קשרים חברתיים עם חברים השווים לו, גם הם אוטיסטים. יתכן ובחברת השווים ירגיש יותר נוח, וכך תוכלו להנות משני העולמות
האם רצוי לגלות למישהו עם אספרגר שיש לו
55תגובות
18/04/14 22:05
250צפיות
בעיה כזו.
הוא אדם בוגר בשנות העשרים.
אין לי מושג אם הוא יודע שיש לו את הבעיה הזו.

(המשך...)
בעיה כזו.
הוא אדם בוגר בשנות העשרים.
אין לי מושג אם הוא יודע שיש לו את הבעיה הזו.

º
מי מכירמי יודע
20/04/14 11:39
5צפיות
החזרים על הטיפולים
20/04/14 09:36
28צפיות
שלום,הילד שלי בן 4,מטופל אצל קלינאית,מרפאה בעיסוק וטיפול רגשי.לצערי הרב אני לא קיבלתי החזר מהקופה  מהטיפולים של חודש פברואר.אני שייכת לקופת חולים לאומית.המזכירה  (שהיא גם מנהלת הסניף)לא מזינה שום קבלה,לכן אני כל שבוע שם לשאול מה קורה עם החזרים והיא אומרת לי-עוד לא הזנתי...מ-1  למאי אני עוברת לקופה אחרת..פשוט נמאס מהביזיון הזה.האם עוד מישהו נתקל בדבר כזה?האם יש לאן לפנות כדי לקבל תשובה מתי אני אקבל החזרים על הטיפולים?תודה וחג שמח!
לאן לפנות
20/04/14 14:33
21צפיות
קופת חולים לאומית
נציגה: גב' מאיה גולדשטיין
כתובת:שפרינצק 23
תל אביב 64738
טלפון: 03-6970303
פקס:03-6949614
ימים: א-ה, שעות:7:30-17.
º
תקווה המון תודה ,אפנה אליה אחרי החג.
20/04/14 17:45
55צפיות
מחפשת מידע על כתות תקשורת בעיר חולון
17/04/14 11:18
68צפיות
אודה על מתן אינפורמציה בנושא.
לאיזה גילאים?
18/04/14 11:22
30צפיות
יסודי - התבור, בן גוריון, ניב.
חטיבה ותיכון - איילון
19/04/14 15:41
4צפיות
מישהו יכול להמליץ על מטפלת רגשית אורנה בר לב
17/04/14 23:50
42צפיות
שלום,
מחפשת המלצות על אורנה בר לב. תודה
אוטיזם=לקות סומטית?
20/04/14 01:41
48צפיות
הי, אולי מישהו/י יודעים האם אוטיזם נחשב כלקות סומטית מצד קופות החולים וקופ"ח מאוחדת בפרט?
מבחינת טיפולי התפתחות הילד - כן.
20/04/14 08:15
71צפיות
כלומר לפי  חוק הסומטיים תופס לגבי טיפולים פארא רפואיים, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית. שלושה טיפולים בשבוע.
מצרפת לך קישור.
כתובות אינטרנט מצורפות:
זה נחשב 'כמו סומטי'.
20/04/14 11:44
36צפיות
לכן יש זכאות לטיפולים מסויימים כמו לילדים שמוגדרים 'סומטים'.
הילדים של החברים
19/04/14 10:39
164צפיות
כבר מרגישים שהילד שונה ומקניטים אותו על השאלות הרבות שהוא שואל ועל איך שהוא מדבר באופן כללי.
זה גם מאוד קשה לאחותו הגדולה כי היא מרגישה שהיא צריכה להגן עליו מצד אחד ומצד שני היא בסה"כ ילדה ורוצה לשחק ולהיות עם כולם ולא להיות מתוייגת כשונה.

כל המבוגרים יודעים על האבחון וכולם מתנהגים אליו מקסים והוא מאוד אהוב. הבעיה היא עם בני גילו ומעלה.
עשיתי שיחה עם האימהות שלהם וביקשתי שיסבירו לבניהן (רק בנים, לא בנות משום מה) מה זו לקות תקשורת וכו'.
אין לי בעיה איתן, הן נשים קרובות ואהובות ונרעשו לשמוע שהילדים שלהן מציקים וברור שיפעלו בענין.

אבל היום אנחנו נוסעים לטיול של כמה ימים עם קבוצה לא קטנה של חברים של הבן זוג שהם לא כאלה קרובים ויהיו שם הרבה ילדים גדולים יותר, שאת חלקם אנחנו מכירים וחלקם בקושי.
הבנזוג לא סיפר להם על האבחון ואני בקושי מכירה אותם.
אז התהיה שלי היא איך להתמודד עם הענין -
לספר על זה כשנשב מסביב למדורה בערב, אחרי שהילדים ילכו לישון?
לא להגיד כלום ולראות איך הילד מתמודד לבד?
לבקש מהגדולה שתגיד אם קורה משהו? (לא רוצה לשים על הכתפיים שלה את האחריות)
הכי טוב אם הוא היה מדבר איתם מראש, אבל זה כבר לא קרה...
º
קודם כל שני הרעיונות האחרונים ואחר כך הראשון.
19/04/14 10:55
40צפיות
אני הייתי שולחת להם עכשיו מייל, דחוף
19/04/14 11:14
88צפיות
שידברו עם הילדים שלהם.
למה לראות איך הוא מתמודד לבד?
מספיק קשה לו גם ככה.
כי זה יכניס יותר מדי דרמה למפגש
19/04/14 13:01
59צפיות
אני לא מעוניינת שזה יהפוך לפוקוס וזה גם לא שאנחנו משאירים אותו לבד והולכים.
הוא מן הסתם יהיה לידינו כל הזמן וכולם מגיעים ומתאקלמים, זה לא שישר מתחילים להתעסק בו, או שבכלל בהכרח יתעסקו בו.
זה גם לא שהוא נכנס להתקף חרדה או משהו. הוא אוהב ורגיל להיות בחוץ ובטבע.

לתחושתי זה משהו שמדברים עליו פנים אל פנים, לא באיזו הודעת וואטסאפ.
לא תהיה דרמה אם תציגי הכל בצורה עניינית.
19/04/14 13:47
47צפיות
ואפילו אם תהיה דרמה היא תתסיים מהר, וממך ירד כל הלחץ של ההסתרה.
גם אם מספרים לאנשים משהו שגורם להם הלם, הם לא נשארים עם ההלם הרבה זמן (במיוחד אם שזה לא משהו אישי שלהם )
ויש סיכוי שאם תהי פתוחה איתם, הם ייפתחו גם בפנייך. לכל אחד יש 'חבילה' משלו, וכשנפתחים למישהו, הרבה פעמים הוא גם נפתח בחזרה.
הדעה שלי זה לספר הכל לכולם.
19/04/14 13:41
48צפיות
בלאו הכי כולם רואים שהוא 'לא כמו כולם' , אז כל מה שצריך זה לספק את השם של התופעה.
אפילו אם לא תסבירי מה זה אוטיזם, עצם העובדה שתגידי  שהילד א"ס יוריד הרבה מהלחץ.
ברור שיהיו אנשים המומים וכל מני סוגי מבטים אבל זה ירגע, ולדעתי זה עדיף על כל מאמצי ההסתרה, וגם ישחרר את הבת מלחצים שמופעלים עליה.
את צודקת, אין צורך לשים על זה פוקוס, לדעתי
20/04/14 12:20
25צפיות
אין צורך לעדכן אנשים מראש. במהלך הטיול הרי אתם מדברים אחד עם השני. תמיד מדברים גם על ילדים, אפשר להזכיר את זה כדרך הגב. הרי לכל ילד יש שוני ו"סריטות". אם לא עושה מזה עניין גם האחרים לא יעשו. בעיות עם ילדים צצות או לא צצות בלי שום קשר לאוטיזם. אם תצוץ בעיה תפטרי. אם תרגישי במקום ששווה לך להגיד - תגידי, אם לא - לא. הרי את לא ממש מכירה את הילדים שיהיו שם. תזרמי. ילדים של החברים שלנו משחקים עם בני בן 12 בלי שום בעיה והם לא יודעם שהוא אטיסט, למרות שאנו לא מסתירים את זה בכלל ואני יכולה לספר את זה לכל האולם כי אין בזה משהו דרמאתי או מבייש. צורת ההודעה מראש לכולם - זה יהבוך את העניין לדרמאתי .
טיול נעים
מעניין
20/04/14 05:54
64צפיות

‎הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, האב המדעי של הפרעת קשב ADHD, אמר בראיון האחרון לפני מותו: "הפרעת קשב היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת"

השבועון הגרמני 'דר שפיגל' ציטט בכתבת השער שלו ב-2 בפברואר 2012 את הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, שהיה האב המדעי של הפרעת הקשב ADHD. אייזנברג, שנולד ב-1922 למשפחה יהודית שהיגרה לארה"ב מרוסיה, אמר בראיון האחרון שלו, שבעה חודשים לפני מותו בגיל 87 : "הפרעת קשב הינה דוגמא מובהקת למחלה מומצאת".

ה"מחלה" של ליאון אייזנברג רדפה את המדריכים האבחוניים הפסיכיאטריים עוד משנת 1968, בתחילה בתור 'תגובת תנועתיות יתר של הילדות' וכעת בתור ADHD. ה-'דר שפיגל' דיווח כי השימוש בתרופות להפרעת קשב בגרמניה עלה בתוך 18 שנה משנת 1993 פי 51. בארה"ב כל ילד עשירי בגיל 10 כבר בולע תרופה להפרעת קשב על בסיס יומי ומגמת העלייה עדיין נמשכת.

אייזנברג נטל חלק בוועדה המייעצת למדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM V שיצא לשוק ב 2013 ולמדריך האבחוני הבינלאומי ICD XII מטעם איגוד הפסיכיאטריה האמריקני בין השנים 2006 ו-2009. אחרי הכול, ליאון אייזנברג קיבל את פרס ה'רואן' עבור מחקר פסיכיאטרי של הילד והמתבגר. הוא היה מוביל דעה בפסיכיאטריה של הילד במשך יותר מארבעים שנה דרך עבודתו בניסויים תרופתיים, מחקר, הוראה, מעורבות במדיניות רווחה והתיאוריות שלו בנושא אוטיזם ורפואה חברתית.

לאייזנברג היו קשרים הדוקים עם חברות התרופות, והיה אחד מאותם חוקרים שאליהם התייחסו הפסיכולוגית ליסה קרוסגרוב וחבריה, כאשר חקרו את הקשרים הכספיים שבין כותבי המדריך האבחוני ה-DSM לחברות התרופות. הם מצאו לשם דוגמא כי ל-100% מכותבי הערכים בנושא "הפרעות מצב רוח" וסכיזופרניה ב DSM IV היו קשר אחד או יותר מסוג זה. הקשרים היו נפוצים יותר באותם תחומים שבהם תרופות היו הקו הטיפולי הראשון.

רבים בישראל כבר הבינו מזמן את מה שד"ר אייזנברג הודה בו רק לאחרונה. רבים גם מבינים שההמצאה של "הפרעת קשב" משרתת ומפרנסת גורמים רבים מדי, כגון מערכת החינוך, מכוני האבחון, הרופאים, הרוקחים וחברות התרופות המספקות להם את הפרנסה' והכל על חשבון ההורים כמובן ועל גבם של הילדים המסוממים הסובלים מנזקים בלתי הפיכים כתוצאה מהשימוש בכדורים הרעילים הללו.

רופאים ומומחים מסבירים כיצד חדרו חברות התרופות למערכת החינוך והחלו להמציא מחלות ולשווק כדורים כ"פתרון":
https://www.youtube.com/watch?v=hWzezjMqqa4

ד"ר ריקרדו שטיינבאום, פסיכיאטר ישראלי עם ותק של 50 שנה בפסיכיאטריה של הילד טוען ש"הפרעת קשב" היא בלוף אחד גדול:
https://www.youtube.com/watch?v=SLVlwl9REQY

סרטון: מומחים לבריאות הנפש מגמגמים ומודים ש"הפרעת קשב וריכוז" היא לא מחלה
http://flix.tapuz.co.il/v/watch-931639-.html

כתבה במעריב: נדחה ערעורו של חוקר ה-ADHD המואשם בהונאה בקידום הפרעה שאינה קיימת
http://www.nrg.co.il/online/29/ART1/078/158.html

כתבה במאקו: נוירולוג בכיר בעל שם עולמי טוען שאין דבר כזה 'הפרעת קשב':
http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/A...

כתבה מתורגמת מה'דר שפיגל': פרופ' ג'רום קגן, פסיכולוג בעל שם עולמי טוען ש'הפרעת קשב' היא המצאה:
http://www.emetaheret.org.il/2013/06/12/adhd-%D7%9...

עשרות רופאים ומומחים בסרט תיעודי על תעשיית התרופות, המצאה ושיווק "מחלות" כגון "הפרעת קשב":
http://www.emetaheret.org.il/2010/03/21/רווח-קטלני-תעשיית-התרופות-מתורגם-לעבר/

סרטון: סוכנת מכירות בכירה לשעבר בחברת תרופות חושפת את האמת
http://www.youtube.com/watch?v=wJYQYMJloxo

סרטון: ד"ר ג'פרי שיילר, פסיכולוג, מסביר על הבלוף של המצאת מחלות ותיוג אנשים כאמצעי לשליטה:
https://www.youtube.com/watch?v=1tTo2D8-yaY

ד"ר ג'ון ויראפן, מנכ"ל בכיר בחברת תרופות חושף את השיטה של המצאה ושיווק מחלות ו"תרופות":
https://www.youtube.com/watch?v=-5uVrbH9lME

סרטון: ההבדל בין מחלה אמיתית למחלה מומצאת:
https://www.youtube.com/watch?v=MuRSzIKeriU
הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, האב המדעי של הפרעת קשב ADHD, אמר בראיון האחרון לפני מותו: "הפרעת קשב היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת"

השבועון הגרמני 'דר שפיגל' ציטט בכתבת השער שלו ב-2 בפברואר 2012 את הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, שהיה האב המדעי של הפרעת הקשב ADHD. אייזנברג, שנולד ב-1922 למשפחה יהודית שהיגרה לארה"ב מרוסיה, אמר בראיון האחרון שלו, שבעה חודשים לפני מותו בגיל 87 : "הפרעת קשב הינה דוגמא מובהקת למחלה מומצאת".

ה"מחלה" של ליאון אייזנברג רדפה את המדריכים האבחוניים הפסיכיאטריים עוד משנת 1968, בתחילה בתור 'תגובת תנועתיות יתר של הילדות' וכעת בתור ADHD. ה-'דר שפיגל' דיווח כי השימוש בתרופות להפרעת קשב בגרמניה עלה בתוך 18 שנה משנת 1993 פי 51. בארה"ב כל ילד עשירי בגיל 10 כבר בולע תרופה להפרעת קשב על בסיס יומי ומגמת העלייה עדיין נמשכת.

אייזנברג נטל חלק בוועדה המייעצת למדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM V שיצא לשוק ב 2013 ולמדריך האבחוני הבינלאומי ICD XII מטעם איגוד הפסיכיאטריה האמריקני בין השנים 2006 ו-2009. אחרי הכול, ליאון אייזנברג קיבל את פרס ה'רואן' עבור מחקר פסיכיאטרי של הילד והמתבגר. הוא היה מוביל דעה בפסיכיאטריה של הילד במשך יותר מארבעים שנה דרך עבודתו בניסויים תרופתיים, מחקר, הוראה, מעורבות במדיניות רווחה והתיאוריות שלו בנושא אוטיזם ורפואה חברתית.

לאייזנברג היו קשרים הדוקים עם חברות התרופות, והיה אחד מאותם חוקרים שאליהם התייחסו הפסיכולוגית ליסה קרוסגרוב וחבריה, כאשר חקרו את הקשרים הכספיים שבין כותבי המדריך האבחוני ה-DSM לחברות התרופות. הם מצאו לשם דוגמא כי ל-100% מכותבי הערכים בנושא "הפרעות מצב רוח" וסכיזופרניה ב DSM IV היו קשר אחד או יותר מסוג זה. הקשרים היו נפוצים יותר באותם תחומים שבהם תרופות היו הקו הטיפולי הראשון.

רבים בישראל כבר הבינו מזמן את מה שד"ר אייזנברג הודה בו רק לאחרונה. רבים גם מבינים שההמצאה של "הפרעת קשב" משרתת ומפרנסת גורמים רבים מדי, כגון מערכת החינוך, מכוני האבחון, הרופאים, הרוקחים וחברות התרופות המספקות להם את הפרנסה' והכל על חשבון ההורים כמובן ועל גבם של הילדים המסוממים הסובלים מנזקים בלתי הפיכים כתוצאה מהשימוש בכדורים הרעילים הללו.

רופאים ומומחים מסבירים כיצד חדרו חברות התרופות למערכת החינוך והחלו להמציא מחלות ולשווק כדורים כ"פתרון":
https://www.youtube.com/watch?v=hWzezjMqqa4

ד"ר ריקרדו שטיינבאום, פסיכיאטר ישראלי עם ותק של 50 שנה בפסיכיאטריה של הילד טוען ש"הפרעת קשב" היא בלוף אחד גדול:
https://www.youtube.com/watch?v=SLVlwl9REQY

סרטון: מומחים לבריאות הנפש מגמגמים ומודים ש"הפרעת קשב וריכוז" היא לא מחלה
http://flix.tapuz.co.il/v/watch-931639-.html

כתבה במעריב: נדחה ערעורו של חוקר ה-ADHD
כאמא לילד עם הפרעת קשב קשה
20/04/14 09:40
47צפיות
וכבעלת הפרעת קשב בדרגה קלה בעצמי, אני יכולה להגיד לך שהפסיכיאטר הנכבד מדבר שטויות.

ללא ריטלין הילד החכם שלי לא היה מצליח ללמוד דבר לכן מזלו הגדול שזו לא דיעה מקובלת.
גם אני לא מסכים עם כל מה שכתוב שם,אבל...
20/04/14 12:10
31צפיות

איני מסכים בדיוק בגלל שאנשים,וגם האנשים הכותבים בעד ונגד התפישה של הפרעת קשב,פשוט לא מסוגלים לקבל שונות,ולכן,מצד אחד ברור לחלוטין שיש אנשים עם קשב שונה,ומספרם אפילו עולה(מסיבה שהיא כשלעצמה הכי מעניינת וטובה) מצד שני זה לא נכון ואי אפשר ואפילו אסור לתייג את התופעה הזאת מבחינה רפואית או מכל בחינה אחרת כהפרעה.
זה שונה
לא כל מה ששונה הוא הפרעה
וזו עובדה שחברה נורמטיבית לא מסוגלת לתפוש ולהכיל

ההצלחה בלימודים לא מהווה אינדיקציה לכלום,אלא אולי לעובדה שיש פער עצום ,שהולך וגדל,בין השתנות צורת הקשב האנושית לבין הצורות המיושנות שמהמימסדים השונים,כולל אלה של החינוך וההשכלה,עדיין דבקים בהם
גם אני
אם תשימי אותי על קוקאין,שריטלין זה נגזרת שלו,אכתוב לך דוקטורט בחודש או אפתח תוכנה מדהימה תוך שבועיים (כבר קרה)
לא תודה
אני מעדיף להיכשל,להיות מטומטם,ולשמור על הקשב המיוחד לי כלגיטימי וחשוב,לי ולאחרים,כי בדיוק בגלל שאני לא מסומם אני מבין את הסיבות המאוד יפות להתפתחות קשב שונה

הבאתי את הקישורים האלה בגלל שנראה ומסתבר שיותר ויותר רופאים,ואנשי מדע,מבינים,שאם הם רוצים לשמור על שמץ של יושרה מקצועית,ומדעית,אז הם נכנסים לבעייה מאוד מאוד קשה כשהם מגדירים קשב שונה כהפרעה
מצד שני
בגלל שהם לא מסוגלים לסגל לעצמם רוחב אופקים וסובלנות מינימלית אז אין להם ברירה אלא לדבוק בדיכוטומיה של יש או אין הפרעה
יש שונות
שונות אינה הפרעה
הבעייה שאנשים על ריטלין לא מסוגלים להבין דברים כאלה
וזו בעייה שתחזור אלינו כמו בומרנג
ישר לפרצוף
כי הישגים,או יותר נכון מה שנחשב להישגים אקדמיים, זה לא הכל
מערכת החינוך
19/04/14 10:08
163צפיות
מכינה את הילדים לעתיד ואם העתיד הוא מוסד סגור אין טעם להשקיע בשינוי.
בדיוק כמו שבחברה מסורתית לא שולחים בנות לבית ספר כי לא צריך לדעת קרוא-וכתוב בשביל ללדת ילדים ולשטוף רצפות.

המטרה שכולם מוכנים להתאמץ בשבילה היא "שילוב בקהילה" אבל אין שילוב כי אין קהילה. וזו הבעיה שאני מנסה להתמודד איתה עכשיו וגורמת לי לעשות המון רעש ולהפריע למנוחת השכנים בפורום הזה....

כי מבחינתי זו בעיה מעשית, אישית ובוערת מאד - אני נמצאת בצומת דרכים וצריכה לבחור בין החיים הפרטיים שלי (ושילכו כולם לעזאזל...) לוויתור אחרון ומוחלט על עצמי כדי לבנות קהילה שיש בה מקום לכולם.
ההחלטה כבר נעשתה - ביני לביני, אבל אני לא רואה את האור בקצה המנהרה ולא יודעת אם יש מספיק אנשים שמוכנים להצטרף למשימה.....
חזקי ואימצי
19/04/14 10:25
49צפיות
והייתי מוסיף שאני מאמין בכל ליבי שכשהולכים עם הלב ( "החיים הפרטיים שלי" )  - שאר הדברים, בסופו של דבר, ואולי לאחר הרבה מכאובים ומכשולים אחרים, מסתדרים כך שלא תרגישי צורך "לוותר" עליו, על מי שאת בפנים, ובחוץ, אבל יודע כמה זה קשה, ומבלבל, ולא וודאי ואולי אפילו מפחיד ( "גודל המשימה" וכדומה... )... אז, תהיי חזקה ( אני כמו "אמא פולניה" אני יודע...) ותמשיכי ללכת עם מה שאת מאמינה
יש המון אנשים מיואשים במקביל
19/04/14 10:32
55צפיות
אני מקווה שזה יקדם משהו, אבל המון אנשים מסביב מחפשים עכשיו את הבחירה בין לחיות את חייהם לבין לנסות לקדם. את הבן אדם עם העשייה הכי משמעותית שאני מכירה עד היום. אסור לך להתייאש כי את הקול של הרבה מאוד אנשים. גם מי שמנסה להקשיב להם לא מבין מה הם צריכים, בלעדייך אף אחד לא ידע מה הם באמת רוצים. בלעדייך מחר הם כבר כלואים, כי גם מחוץ להוסטל אם לא מבינים אותם הם בכלא.

מהקהילה אני באופן אישי התייאשתי ויחד אתה גם עם אנשי החינוך שמלאי כוונות טובות אבל אי אפשר להראות להם דרך אחרת. הם לא מקשיבים. מתחבר לכל השרשורים בעמוד הזה.
º
19/04/14 10:43
7צפיות
יאוש+יאוש = תקווה?
19/04/14 11:24
50צפיות
אולי...

אין לי מקורות הכנסה, אני גרה במחסן שמיועד להריסה וצריכה לפנות אותו עד סוף החודש. וזו יכולה להיות סיבה לייאוש, אבל זה לא מייאש אותי, כי אני יודעת איך לפתור את המילכוד הזה.

במקום לגור לבד אני יכולה לשכור בית גדול עם כמה שותפים ולהקים קהילה אלטרנטיבית, וזה מספיק פשוט וזול אפילו לקבוצת "תפרנים" כמוני....

אני מיואשת כי עדיין לא מצאתי את הדרך להגיע לאנשים שבאמת זקוקים לפתרון אלטרנטיבי - אנשים שלכודים במודל של "שילוב בקהילה" שכלל בית לחיים ומרכז שילוב תעסוקתי אבל קרס בגלל שהקיבוץ הופרט והקהילה "נעלמה".
איך מחזירים את התקווה למי שאיבד אותה?.....
יאוש + יאוש חייב לתת תקווה...
19/04/14 11:28
43צפיות
אולי המפתח הוא באמת הקמה של בית לקהילה אלטרנטיבית... נשמע לי מעולה אני חייבת להגיד.
אם לא האיש הייתי מצטרפת אתו לדבר כזה...
איכשהו כמות המיואשים מראה על הרבה רצון לשנות, זה לא רק אחד שעומד וצועק על הגדר וזה לא רק אוטיסטים זה גם נוירוטיפיקלים וזה הורים לילדים עם שוני שהוא לא רק אוטיסטי שרוצים לצעוק דברים סך הכל דומים כי יש עוד.
כמו הקטע עם אלוט. כולם אוהבים להגיד דברים רעים על אלוט אבל זה אגודת הורים דמוקרטית (שלי עזרה בחיים באופן אישי). אפשר לשנות...
התקווה הולכת לאיבוד מסיבות רבות
19/04/14 11:40
33צפיות
"החוויה" של הייאוש היא חזקה כל-כך שצריך מאמץ רב בשביל לשלוף את עצמך מהבור הזה. הדרך שלי לעשות זאת היא להזכיר לעצמי שיש לי קודם כל את הבריאות שלי, אם קמתי בבוקר, אני מרגישה טוב ועומדת על שתי רגליי ומוכנה להתחיל את היום, אז השבח לאל והיום מלא בכל מיני מהמורות שהחיים מייצרים(אני ממש לא מדברת על הילדים שלי,אם מישהו תהה...)כולל מהמורות שנוצרות אצלי בפנים ואני צריכה כוחות להתגבר עליהם.
אז היום עובר ואני מקדמת ועושה את מה שאני יכולה ובסופו אני מסתכלת על מה שעשיתי וקודם כל נותנת לעצמי צל"ש על מה שהשגתי היום ומה שלא, תמיד יש את מחר.
עכשו גם חג, אז הכל עומד, כשהוא ייגמר החיים יתחילו לזוז מחדש...חוץ מזה גם חם היום...
יש אנשים שמוכנים ומעוניינים, אני רוצה לספר לך
19/04/14 11:27
70צפיות
על משהו שחשבתי עליו בימים האחרונים. בגלל שאני לא מוכנה להפרד מילדיי ורוצה לבנות לי ולילדיי ולהורים שכמותי וילדיהם קהילה עלה לי רעיון שההשראה שלו באה מתוכנית טלוויזיה שראיתי די מזמן על אנשים, נדמה לי בנצרת עילית, שעשו קיבוץ עירוני, הם עברו איזשהו תהליך שבסופו כולם גרים באותו בניין, עם מרחבים משותפים וכו' וזה גרם לי לחשוב שאפשר
לבנות מודל מגורים למשפחות, כלומר 6-8 משפחות שיהיו קבוצת רכישה ויבנו משהו שהוא מודולרי להם ולילדיהם, מתחם מגורים שיש בו מרחב ציבורי כגון מועדון תרבות, מרכז יום כדוגמת מה שהקמת בהרצליה מרחב ציבורי פתוח, גינה ובה כל מה שהילדים אוהבים וצריכים לפנאי ועוד...
ולמה מודולרי כי אולי צריכה להיות אופציה לעתיד, כשההורים מזדקנים לעבור לגור לידם בנפרד אבל יודעים שההורים הם במרחק דלת, אפשר לישון בנפרד ואפשר ביחד.
כמובן שאנשים שיעבדו במקום כזה צריכים להיות מיוחדים במינם ובגישה שונה מכפי שנהוגה היום ועצם העובדה שהם עובדים עם משפחות ולא עם חוסים במוסד, יעשה את ההבדל... כי מראש הגישה תהיה שונה.
אפשר עוד לפתח את זה ולחשוב איך ומה אבל אולי זה אור בקצה המנהרה, לא?
לא הורים
19/04/14 11:37
66צפיות
אוטיסטים, כמו כל אחד אחר, צריכים להשתחרר מההורים שלהם ולהקים "משפחה" משל עצמם. השאלה היא רק האם יש מקום למודלים שונים של משפחה שלא מבוססים רק על זוגיות מבודדת ומנותקת מהקהילה.

הפתרון שלי הוא "בית שיתופי" שמהווה גם מרכז לקהילה שיכולה לכלול את ההורים אבל גם אנשים נוספים. קהילה כזו יכולה לתמוך גם בזוגות שבחרו לחיות ביחד או באנשים שמעדיפים לחיות בדיור נפרד או "מרכז דיור" ליחידים.
הקשר בין ה"בית" לקהילה הוא קשר הדדי - ה"בית" מספק מרכז חיים תרבותי וחברתי והקהילה דואגת לקיים את הבית כדי לאפשר לאנשים שחיים בו ובחרו להקדיש את עצמם לקהילה להשתחרר מהצורך לפרנס את עצמם ולוותר על הקהילה.....
זה רעיון נפלא. זה צריך להיות משהו שאפשר לפתוח
19/04/14 11:58
35צפיות
בצורה כזו שכל אחד יתאים  לעצמו. למשל, אני מאמינה שבני הבכור ירצה לגור במקום שבו גם הוריו וגם אחיו נמצאים ומשם הוא יוכל לצאת ולחזור וגם לתרום מכשרונו לטובת כולם (אני יודעת שהוא יתאים לתוכנית ההכשרה שלך בעוד שנה שנתיים...)
בגלל זה חשבתי על מודולריות עם אפשרות התאמה לפי רצון הדיירים וכמובן אפשרויות הוספה של יחידות דיור נוספות לפי רצון של דדירים שבאים מבחוץ.
איך הקהילה יכולה לקיים את הבית? יש לך רעיונות?
בעיית הביצה והתרנגולת
19/04/14 12:25
61צפיות
אם הבית הזה קיים זה מובן מאליו - הבית מציע שירותים שונים בתשלום, כמו כל מרכז קהילתי וזה פשוט וזול יותר כי אין עלויות של שכר מנהלים וכל הסירבול המיותר של ארגון היררכי.

הבעיה היא רק בהקמה וגם זה לא נורא - אפשר לגייס תרומות מהציבור בלי צדקה, כי מדובר במיזם חברתי ולא מדובר בסכום גדול מדי.

שכ"ד ליחיד באזור שלנו, גם אם מדובר סתם במחסן או מרתף מצחין, הוא 3000 ש"ח לחודש.
שכ"ד של בית גדול עם גינה נע בין 4000-8000, ואם זה מתחלק בין 4-5 דיירים זה יוצא הרבה יותר זול עבור כל אחד מהם.
הבעיה שהדיירים יצטרכו גם לממן את מחייתם ולכן דווקא בהתחלה, כשהם צריכים להשקיע הרבה זמן ומאמץ בהקמת הבית הם ייאלצו לעבוד לפרנסתם.....
אם הבנתי נכון....
19/04/14 17:17
41צפיות
אני נאלץ להניח שמקבלים קצבת נכות והבטחת הכנסה מלאות. זה כ-4000 ש"ח לחודש ליחיד ויש הטבות נוספות.
סליחה עם טעיתי בחישוב, זה מה שידוע לי.
בלי זה נראה לי הרבה יותר מסובך לגייס תקציב שנתי לכל ההוצאות, שכירות ואחזקה, ע"י תרומות לאורך זמן מאשר לקבל קצבאות שהמדינה נותנת.
4 אנשים זה 16000 ש"ח לחודש. אמור להספיק למגורים כאלה עם קבלת הנחות והטבות.
חלק מהקבוצה תוכל לעזור בפרנסה וחלק בתחזוקה שוטפת.
נכון זה קשה. השאלה מה החלופות.
ואז אפשר להפיץ את המודל ואחרי שמסגרת אחת תצליח יהיה קל יותר לגייס משאבים חסרים ועזרה אירגונית.
הנחתי שבוגרים שמכירים ורוצים לפחות מנסים מודל זה.
אין סיבה שזה לא יעבוד.
מה שמרגיש לי בעייתי זה האם מגורים בקבוצה יתנו את המרחב הדרוש לכל אחד בקבוצה.
וזה נתון שרק חברי הקבוצה יכולים לענות עליו.



לא רחוק מבית אקשטיין ברעננה, צמוד לפארק
19/04/14 18:21
36צפיות
יש/היה מוסד חינוכי כפר בתיה. להבנתי המקום נטוש כרגע. יש שם מספר מבנים שנראה שקל להפעיל במידי ולהעביר לסוג של פעילות עצמאית בפיקוח בית אקשטיין. אפשר ליצור מודל משלב בין בית לחיים לעצמאות מלאה.
אולי זה מתאים יותר ?
זה לא "בית לחיים"
20/04/14 00:45
45צפיות
יש הרבה פתרונות של דיור ואני לא חושבת שצריך לפתח משהו חדש  - רק לפתוח את הראש ולמצוא את המודל המתאים לכל אחד.

הבעיה היא "תעסוקה" כי זה המפתח לעצמאות כלכלית וחברתית.
אלו"ט פיתחה שלושה מודלים שונים של "תעסוקה" וכולם נכשלו - אז חייבים לפתח אלטרנטיבות כי אין כיום שום פתרון - בלי קשר לסוג הדיור.

המודל המוכר ביותר הוא המודל היצרני - והוא נכשל כי אוטיסטים יוצרים ולא יצרנים ואם מכריחים אותם ליצור הם מאבדים את המוטיבציה ו"מורידים" את התפקוד שלהם (ואז המדריכים צריכים לייצר במקומם...)
האלטרנטיבה היא התאמה אישית ופתרונות תעסוקה ייחודיים, בהתאם לכישורים של האדם. יש הרבה אפשרויות והרבה סיפורי הצלחה כשמפסיקים לחשוב ב"קבוצות" ומתייחסים לאנשים.

המודל השני הוא "מרכז יום" שמבוסס על הגישה הטיפולית. המודל הזה נכשל כי אוטיזם זו לא מחלה ואם מתייחסים למבוגרים כמו לילדים קטנים הם מאבדים את המוטיבציה לחיות ומנתקים מגע.....
יש כיום כמה אלטרנטיבות בשלבי פיתוח שנקראות "מכינה" ומיועדות לצעירים ואני מניחה שזו רק ההתחלה ובקרוב יקומו "מכינות" כאלו בכל הארץ.

המודל השלישי הוא "מרכז שילוב" שמבוסס על שילוב של אוטיסטים בקיבוצים, עם אפשרויות של שילוב בענפי המשק השונים. המודל הזה קורס בגלל הפרטת הקיבוצים והיעלמות ה"קהילות" שמוכנות ויכולות לשלב אנשים עם צרכים מיוחדים.
אני מנסה לפתח אלטרנטיבה למודל הזה שתתאים לאנשים שאין להם פתרונות אחרים - כלומר, לפתח קהילה שלא מוגדרת מבחינה גיאוגרפית אלא מבחינה אידאולוגית ויכולה להתפרש על כל הארץ.

"קהילה" זו ישות חברתית וצריך לגבש אותה וכמו בכימיה, גם במקרה הזה, חייב להיות "גרעין גיבוש" והגרעין הזה צריך סביבה רגועה ומוגנת בהתחלה - עד שהוא מתייצב ומאפשר צמיחה.
גרעין הגיבוש צריך לכלול את מי שמאמין בחזון הזה ומוכן להתמסר לו, לפחות לתקופה של שנה, וזה כולל אוטיסטים ולא אוטיסטים (בכל רמות התפקוד...) כי ליצור קהילה זו לא "עבודה" או "תעסוקה" אלא דרך חיים....
סתם מעניין אותי לדעת
20/04/14 09:13
33צפיות
בקיבוצים שאת מדברת עליהם ועברו להפרטה,כמה משקל ניתן לעובדה שהפרטה= חיסול מקום העבודה של האדם עם הצרכים המיוחדים?
מה ידוע לך על זה ?
שום משקל
20/04/14 10:03
30צפיות
זה גרם להדרה של ה"מיוחדים".
לפני ההפרטה היו הרבה מתנדבים, משפחות מאמצות וסתם שיתופי פעולה של רצון טוב.
אחרי ההפרטה האוטיסטים הפכו ל"שעיר לעזאזל", הבית הפתוח הפך למוסד סגור והמרכז לשילוב הפך למכלאה.
יש אפשרות לניהול עצמי של מרכז השילוב ?
20/04/14 10:42
17צפיות
הפיסקה האחרונה ברורה, כל השאר חדש לי, לכן מצטער על ההטרדה בשאלות....
אני מניח שיש אנשים שהיו בשמחה עוזרים, כמוני, למען תועלת עתידית, אך כרגע כלואים בכלוב האישי ....
ולכן לא יכול להתחייב.   
לכן אני תוהה מה מכל זה אפשר לעזור עצמאית תוך סיוע קל יחסית של מתנדבים
נשמע לי נפלא !
19/04/14 11:50
42צפיות
וגם מה שענת ו"11 ששכחה סיסמא" כתבו בשרשור הזה... דרך אגב, אני נולדתי וגדלתי בקיבוץ , אבל עדיין מאמין ברעיונות הקיבוציים המקוריים... ועוד דרך אגב, אני גם "תפרן" שגר ב"מחסן" , ( אז אני רואה איך יאוש + יאוש = תקווה ! ), אבל חולם על "ימים אחרים", בעיקר על קהילה, על תחושת קהילתיות, ולא חשוב איפה ובאיזו מסגרת, זו תמיד הייתה כמיהה מאוד חזקה אצלי ...ה"מגדלור" שלי... בקיצור, הוקסמתי
הגישה שלי
20/04/14 10:52
13צפיות
שהבת שלי תגור בקרבתי בבית משלה, וואלי גם עם בן זוג ותנהל חיים משלה בקרבתי ובהשגחתי, ולמנות אדם שאני בוטחת בו שימשיך דרכי אחרי מאה ועשרים, הבת שלי מאוד לא מתחברת לחיות בתוך קבוצה
מאוד אוהבת חיי בית ומשפחה ואני מאוד מאמינה שעם עזרה תוכל לקיים חיי משפחה משלה בבוא היום..
אנחנו לא אוהבים את המודלים של קהילות  וקבוצות רכישה, אנחנו אנשים גם ילדיי וגם הבת שלי שאוהבים פרטיות מלאה.. ואני מכירה רבים כמוני שחושבים כמוני בנושא,
במודל של קבוצה או קהילה הכוונה אינה
20/04/14 11:14
17צפיות
ביטול הפרטיות, אלא ערבות הדדית ויצירת מודל משפחתי חם, תומך ואוהב. כל אחד, גם אני ומשפחתי זקוקים לפרטיות. אני מסתכלת על  בוגרים שכמו שהם חיים כיום בהוסטל כי הם זקוקים לעזרה בחיי היום יום עד טיפול מאסיבי כך גם ילדיי שהיום הם קטנים יצטרכו עזרה מאסיבית בעתיד, להם לא מחכה עתיד של מגורים עצמאיים או עם בן זוג ובמקום שיטפלו בהם זרים, הרחק ממני, אני ובעלי (שהשם יעניק לנו בריאות וחיים ארוכים) נעשה זאת  בעזרתם של אנשים נוספים שיעבדו במקום.
זה לא סותר, חיים מגוונים, מעניינים, חיי חברה, אם הם ירצו בכך וכו' וזה יאפשר מעבר הדרגתי לחיים מחוץ לבית כשאנחנו נמצאים במרחק מטרים ספורים ליד.
כל הורה חושב על הילד שלו קודם כל ואם זה מתאים לאנשים אחרים אז הם מצטרפים איליו. כך עשיתי גם כשהתחלתי עם מיזם הבריכה בבית בירם בחודשי הקיץ.
הילדים שלי לא יכלו לסבול את הצפיפות והרעש בבריכות הציבוריות אז מצאתי פתרון וקיבלתי רשות ותמיכה מלאה להפעיל את הבריכה בבי"ס הריאלי בבית בירם בשבתות, עבור המשפחות והילדים שלנו.
קצת חבל לי שנהנות מזה מספר מצומצם של משפחות כי אנשים אמרו לי שהם בעד שילוב בקהילה ורוצים לראות גם אנשים נורמלים בשבת ולא רק אוטיסטים אז הם מעדיפים בריכות ציבוריות, אבל מי שמגיע נהנה משקט, בילוי איכותי עם הילדים והילדים עושים מה שבא להם מבלי שאף אחד יפריע להם.
כמובן שבגלל שזה רק בשבת אז משפחות דתיות לא יכולות להגיע, ניסיתי לבקש להפעיל גם בשישי אחה"צ עד כניסת שבת( כי פנו אלי מספר משפחות דתיות מחיפה) אבל בריאלי אין אפשרות כי יש שם אימונים של מכבי חיפה עד שעות הערב...
לא צריך ללכת רחוק
20/04/14 12:00
12צפיות
ניתן לארגן מפגשים גם בספורטן ובאלישע- באלישע זה מקום שקט ואין בכלל בעיה.. ללא טובות של אף גורם..
פרטיות מלאה
20/04/14 11:16
25צפיות
זה חופש, ואני מניחה שרוב האוטיסטים מעדיפים את זה.
אני לא מסוגלת אפילו להישאר לאורך זמן עם המשפחה שלי, אבל עכשיו אין לי ברירה.

קהילה זו ישות חברתית פתוחה שמבוססת על עקרון משותף.
קבוצה זה מבנה חברתי סגור שמבוסס על נורמה (אוסף חוקים וכללי התנהגות) מוסכמת.

שילוב בקיבוצים נכשל כי ה"קהילה" בקיבוץ היא קבוצה סגורה. היו בעבר גם ניסיונות להקים "קהילה כפרית", במודל שמתאים מאד לאנשים עם תסמונת דאון, עבור אוטיסטים והם נכשלו בדיוק מאותה סיבה.
זו גם הסיבה לכישלון של החינוך האנתרופוסופי בשילוב אוטיסטים - למרות כל הכוונות הטובות, העבודה היא קבוצתית ויש נורמה ולחץ חברתי.

קהילה שמתאימה גם לאוטיסטים צריכה להתבסס על עקרון ההדדיות, וכל מי שמבין את העיקרון ומסכים איתו יכול להיות, באופן אוטומטי, חבר בקהילה הזאת.....


אין דבר כזה כבר מזמן
19/04/14 13:17
50צפיות
רק אנשים חסרי חינוך מסוגלים להאמין בקיומה של מערכת החינוך

מערכת החינוך מתה מזמן
היא פגר מצחין
מפגע שיש לסלקו כמה שיותר מהר לפני שירקיב את כל החברה
מערכת חינוך אמיתית
20/04/14 10:56
22צפיות
כיום זה רק בחינוך הביתי, ההורה אחראי על חינוך הילד, ולוקח על עצמו   להנהיג חינוך
את צודקת ואוסיף רק שההורה תמיד אחראי על חינוך
20/04/14 11:16
15צפיות
הילד, אוי ואבוי אם הוא משאיר זאת רק למערכת החינוך...
האם הורה שמשאיר ילד
20/04/14 11:54
16צפיות
ואני מתכוונת לכיתות רגילות עד חמש במסגרת בית ספר+ מועדונית+ ולאחר מכן עוד שולחים לחוגים
האם ההורה נשאר המחנך של הילד?
מתי נשאר לו?  רק בסוף שבוע? זה מספיק?
לגבי חינוך מיוחד אז גם כאן עד ארבע במסגרת לאחר מכן אני מכירה מכיתת התקשורת שהם נסעו לקבוצות מאורגנות{בחסות אלו"ט והרווחה} לאחר יום הלימודים, תמיד זה צרם לי, ילד צריך להיות גם עם משפחתו ולקבל את החינוך מהבית..
º
כנראה
20/04/14 12:11
6צפיות
º
נכון מאוד. אבל לוקח זמן להבין את זה...
19/04/14 13:23
22צפיות
הגליל מנותק מאוטיזם...
19/04/14 21:42
122צפיות
מייק דה לונג סטורי שורט...

בנוסף ל"חבילה" הגדולה שהתינוק שלנו הביא איתו
האבחון האחרון מדבר על הרצף. אפשר לומר שידענו שאנחנו שם
בגלל עיכוב ההתפחות וחוסר התקשורת.

מה שהבנו יותר מהכל לאחרונה, זה שהעבודה איתו בגיל הזה (שנתיים),
יכולה לעשות פלאים, אם רק עושים.
אנחנו רוצים מאוד, אבל מה לעשות שאנחנו גרים בגליל...

ואין פה כלום, למעט מעונות שיקומיים (שאינם כיתות תקשורת, אלה
מעונות הכוללים ילדים עם בעיות מכל הסוגים, שאינם יכולים בהכרח
לעזור לתינוק שלנו)

מה עושים? עוברים למרכז?

למי מכם שיש ניסיון עם הגליל, או עם כל דרך אחרת בה נוכל
להעניק לילד שלנו את המירב כבר ממחר, נשמח לשמוע ולהקשיב

תודה
חג שמח ושבוע טוב

להוריד לחץ, להירגע
19/04/14 22:07
75צפיות
תשמעו הרבה דברים, חלקם נכונים וחלקם לא, כל ילד שונה ולכל ילד מתאים משהו אחר.
לא ברור בדיוק מה מצבו ומה האפשרויות שלכם, אבל ברור שהוא ממשיך להיות הילד שלכם, לא של כל מיני תאוריות שתשמעו,
תחושת בטן שלכם לגבי גישה זו או אחרת, יכולת להתחבר אליה חשובים מהשיטה עצמה.
איך אמר הורה בפורום : השיטה צריכה להתאים לילד, לא להפך.  
ד"א גם במרכז יש חוסר סדר : יש לדוגמה מעונות אלוטף שעובדים בשיטת שונות.
אז אם לעבור צריך לדעת מראש לאן, אחרת זה הופך לספנה ללא קברניט.
לאט, להמשיך לאהוב ולקבל את הילד כמו שהיה לפני.
השם של האבחנה לא משנה, משנה תשומת הלב שיקבל מכם.
איך לעשות ומה ללמוד - לאט לאט.
שיטת הזבנג וגמרנו לא ממש מוכחת.
אני לגמרי חושבת שבשביל איכות טובה יותר או
20/04/14 07:18
44צפיות
נגישות גבוהה יותר עוברים מקומות מגורים בלי למצמץ. בית ספר מצוין במיוחד? חוגים איכותיים במיוחד? חברה בריאה יותר?עוברים ולא מסתכלים לאחור.
לגבי כל היתר, אפשר לעשות הכל גם בגליל. רוצים לשלב? תביאו משלב/ת ומנחה. זה הכל.
אין מה לדאוג מהסיפור הזה של גיל שנתיים. אני בהלם שעדיין מאכילים הורים בשטות הזו, שבגיל שנתיים קורים הניסים ואחרי זה כלום. שטות חסרת אחריות שמדכאת את הרוח,גם שלכם וגם של הילד.
לו חלון הזדמנויות היה נסגר בגיל זה אנשים לאחר שבץ לא היו משתקמים,תלמידים לא היו לומדים וחוקרים לא היו חוקרים ולא היו התקדמויות בעולם. המוטיבציה ללמוד היא זו שקובעת את ההישגים ולא הקביעה הזו. לדעתי המשימה שלכם כיום היא בעיקר לעשות את העולם של הילד נגיש,לא מאיים ומעודד שיתוף אבל כן, אם תמצאו שכדי להשיג מטרות אלה יש לנדוד למקומות אחרים תעשו את זה.
מה עושים
20/04/14 08:08
37צפיות
הדרכים שעומדות בפניכם
1. לעבור:  זה ממילא לא יפתור לכם את הבעיה  *ממחר*, אלא אם אתם מוצאים מעון תקשורתי שיש בו מקום פנוי עבורכם ממחר. זה דבר שאתם צריכים לברר עם אלו"ט ועם העמותה לילדים בסיכון.
2. לתגבר בטיפולים אחר הצהריים. יש מנחות לתכניות ביתיות שעובדות בגליל. אתם יכולים לקבוע פגישה עם מנחה *למחר* ולהתחיל לברר עלויות ולראות אם אתם מתחברים.
3. שילוב יחידני - הילד ילך למעון יום רגיל, ויקבל משלבת שתתווך לו. גם כאן אתם יכולים לנסות לערב מנחת שילוב שתביאו מטעמכם.
זה יכול להיות לטובה
20/04/14 10:22
26צפיות
רוב הטיפולים מיותרים ומזיקים וגם אלו שנחשבים למוצלחים רק מדכאים את הסימפטומים הנראים לעין ויוצרים בעיות קשות בטווח הארוך יותר.

אם הוא על הספקטרום האוטיסטי לא מדובר בעיכוב התפתחותי אלא במסלול התפתחות שונה מה"נורמלי" וכמובן שלא "חוסר תקשורת" אלא רק תקשורת שונה.

תעבדו איתו על תקשורת של תנועה, מקצבים וצלילים. אם אתם זקוקים לעזרה תחפשו אנשים רגישים, אינטואיטיביים ומודעים לעצמם שמסוגלים לתקשר עם הילד גם בלי מילים והילד אוהב אותם ומוכן להיפתח אליהם.

אתם יכולים לתת לו להתנסות בתקשורת עם בעלי חיים, ליהנות מפעילות משותפת במים ולשחק עם טכנולוגית מולטימדיה (טאבלטים וכ"ו) - אבל לא להשתמש בזה "נגדו" כאמצעי לתיקון או טיפול.

אוטיזם זו שוות - לא מחלה, הפרעה או לקות.....
ברוכים הבאים
20/04/14 10:55
16צפיות
לפני כמה זמן קיבלתם את האבחנה ?
אני מניחה שאיש מקצוע כלשהו אמר לכם ש'העבודה איתו בגיל הזה (שנתיים),
יכולה לעשות פלאים, אם רק עושים'.  לידיעת אותו איש מקצו ההורים תמיד עושים.
אז קודם כל טיפול נכון בד"כ יכול לעשות פלאים  בכל גיל (אני אישית לא אוהבת את הנילה 'עבודה' ).
ויש מצבים (נדירים אבל קיימים) שמטפלים מהבוקר עד הערב ולא מקבלים את התוצאות שרוצים לקבל (ז"א לטיפולים יש תוצאות מסויימות רק שההורים לא תמיד מרווצים מהן).
מה שצריך לעשות מהיום (ולא ממחר ) זה להמשיך להתייחס אליו כאותו ילד שהיה לפני האיבחון, לבלות איתו, לשחק איתו, לשעות את הדברים שלדעתכם חשובים להתפתחות שלו ולקחת את הזמן כדי לחשוב מה לעשות הלאה.
האם אתם גרים בעיר או באיזור כפרי ? לדעתי אם זה איזר כפרי אין טעם לרוץ לעבור למרכז.
º
איזה טיפולים מקבלים במעונות שיקומיים?
20/04/14 18:50
5צפיות
גמלה רטרואקטיבית
18/04/14 21:28
77צפיות
האם שאני פונה פעם ראשונה לביטוח לאומי לקצבה עם כל המסמכים הם נותנים אוטומטית שנה אחורה?
אם לא איך אני מבקש?
תודה וחג שמח
זה לא אוטומטי
18/04/14 21:59
45צפיות
יש לצרף לבקשת הגמלה אישורים שהקשיים התחילו הרבה לפני שהתקבל האבחון הרשמי. אני הבאתי מכתב מביה"ס, מכתב מפסיכולוג שטיפל בהם, אישורים על טיפולים שונים שהם קיבלו.
זה מתקבל אוטומטי
19/04/14 06:50
32צפיות
אבל לא יותר משנה אחורה כלומר, אם האבחון הרשמי קיים בידכם מעבר לכך,לא יחושב לזכותכם כל מה שמעבר לשנה.
אין צורך לבקש באופן מיוחד או להביא אישורים מיוחדים אבל האבחנות חייבות ליהיות עדכניות כלומר ,אם מה שיש בידכם הוא בן 4,5,6 שנים תזרקו לפח ותעשו שוב.הם אוהבים חומרים צעירים.
ולא מחייב שנה אחורה.
19/04/14 14:13
22צפיות
זכותם לתת 'עד שנה אחורה'.
º
לדעתי זה רשום בחוק.ראית נוסח אחר?
19/04/14 17:33
8צפיות
תמיד זכותו של הביטוח בלאומי לקבוע
19/04/14 21:26
16צפיות
זכותם 'עד שנה אחורה'  (ז"א יכול להיות פחות משנה למרות שלרוב האנשים הם מאשרים שנה)
ולא נראה לי שזה חוק , אלא תקנה שבאה אחרי פסיקת בג"ץ.
פעם היה 'מאז ששמו לב לקשיים'   והיה גם 'מלידה' (מה שלמעשה הכי נכון) ומאז פסיקת בג"ץ שכל א"ס זכאי לקצבה ללא קשר לרמת תפקוד, הם החליטו על 'עד שנה אחורה מיום התביעה' (ולא 'מיום קבלת האיבחון , למשל)
אם זה בא בעקבות בג"ץ אז עכשיו זה בחוק.
20/04/14 06:59
18צפיות
מה זה משנה?
בכולופן, אני חושבת שהיא מספיקה ולא צריך משום זמן אחר כי לפני האבחנה הוא היה...ילד רגיל. כזה בלי הגדרות.
זה 'עד שנה אחורה'
20/04/14 10:41
12צפיות
ולפעמים הם ברמת נותנים פחות משנה.
מזה זה משנה אם זה חוק , תקנה או פסיקת בג"ץ ?
בכל מקרה סמכות ההחלטה על הזמן היא היא הביטוח הלאומי
אנחנו לא סתם מתווכחות פה?
20/04/14 10:48
15צפיות
תכלס,הם נותנים עד שנה רטרו, ואם האבחון הרשמי אינו מונה שנה אז לא נותנים שנה ובכל מקרה,לא יותר משנה. לשתינו ברור שזו המסגרת שפועלים בתוכה.
º
20/04/14 11:25
1צפיות
אבחון פרטי או בקופ״ח? פעוט בן שנתיים
17/04/14 23:12
169צפיות
שלום לכולם!

יש לי שאלה חשובה לשאול, בלי קשר אם הילד שלי יאבחן כאוטיסט או לא-
האם אבחון שלא באופן פרטי (דרך המרכז לבריאות הילד) יכול ללוות את ילדי לאורך כל חייו?
האם בכל פעם שבמערכת החינוך יתקלו בבעיה, יצמדו לאיבון הנ״ל בצורה שהוא יהווה מעיין קעקוע לכל החיים?

מה דעתכם?

עוד שאלה - אשמח לדעת היכן ניתן לעבור אבחון לפעוטות באופן פרטי באזור השרון ותל אביב.

הילד בן שנתיים, נראה כי אם כן יש לו משהו זה מאוד מאוד קל ובכל זאת במידה ויאובחן נוכל לטפל.
נראה כי הוא מאוד ביישן עם אחרים, נמנע מקשר עין רצוף, מתחבר לאנשים בכך שקורה להם בשמם אך לא תמיד מביט ישר לעיניים, זאת בניגוד להורים - הוא מיישר מבט ומסתכל לנו בעיניים.

בסה״כ מבין הכל, מדבר, מתקשר, מצביע, מביע מה שהוא רוצה, מאוד עקשן, תזזיתי, אוהב לצפות בשירים ובערוץ לולי, לא מסדר בשורות צעצועים, לא מתבודד, לא אובססיבי כלפי צעצועים.


תודה רבה רבה !
תשובות
18/04/14 08:45
106צפיות
קופת חולים ציבורית מחוייבת לסודיות רפואית לא פחות ממכון איבחון פרטי.
מערכת החינוך לא מקבלת מידע רפואי על ילד משום גורם.
רק אם את בתור הורה מביאה להם את האיבחון, הם יקראו אותו ויתיחסו אליו.
בתל אביב יש את "בית אחד" של עופר גולן - לא בטוחה אם הם עובדים עם פעוטות, אני איבחנתי שם ילד יותר גדול. תשאלי.
יש את המכון של הנירולוגית דיצה צחור באסף הרופא. אולי זה קצת רחוק לכם, אבל זה בסך הכל ארבע פגישות, מתוכן שתיים בלבד עם הילד.
וכמובן שבמכון להתפתחות הילד של קופ"ח.
º
תודה רבה!
18/04/14 22:12
14צפיות
שום דבר לא מלווה את הילד לאורך חייו.
18/04/14 09:52
65צפיות
כל האיבחונים סודיים ורק ההורה מחליט לאן הוא מוסר אותם.
אם אתם  מרגישים צורך באיבחון (שלא מחוייב להסתיים באבחנת אוטיזם) , תעשו אותו  כי זה חשוב .
אם לילד יש קשיים צריך לטפל בהם  ללא קשר איך קוראים להם מבחינה 'איבחונית' , וזה יותר חשוב מכל פחד מכל סטיגמה.
º
תודה רבה!
18/04/14 22:13
11צפיות
אני חושבת שחשוב מאוד לאבחן
18/04/14 12:08
78צפיות
וכרגע לא לחשוב על השלכות.

אף מקום לא מעביר מידע באופן רשמי. אי אפשר לדעת מה קורה באופן לא רשמי, גם בציבורי וגם בפרטי (למשל, אם משתלטים להם על המחשב או גונבים מסמכים מהם).
זה סיכון שצריך לקחת. לדעתי, החיים מורכבים מסיכונים, ואני למשל החלטתי לאבחן, למרות הפחדים שלי.

לדעתי, עדיף לעשות באופן ציבורי, מטעמים שונים.

גם אם עושים אבחון - לא חייבים להראות אותו לשום גורם.
אתם יכולים לטפל באופן פרטי, יהיה האבחון אשר יהיה.

גם אם בוחרים ללכת לטיפולים בקופת חולים, למשל, הם לא מעבירים מסמכים כאלה.
אם בוחרים להראות למשל בכניסה לגן, הם לא יעבירו מסמכים לבית הספר מעצמם.
אתם תצטרכו לחתום על הסכם ויתור סודיות.
כך שמהבחינה הזו לא הייתי דואגת.

סביר להניח שאם תראו אבחון בכניסה לכיתה א' - אז ידעו את זה באותו בית ספר עד כיתה ו'.
אבל אפילו לחטיבה זה לא עובר.

אלא אם אתם חותמים הסכם ויתור סודיות.

אם מותר לי רק הערה קטנה: לדעתי, בגיל הזה לא כדאי שהילד יצפה בטלוויזיה בכלל.

לא ציינת אם הילד עונה כשקוראים לו בשמו.
תודה על תשובתך!
18/04/14 22:25
55צפיות
פעם ( עד גיל שנה ו - 8 נראה לי) הוא לא תמיד היה מפנה מבט כשהיינו קוראים לו. אבל היום הוא כבר קשוב ומבין הכל, ומבין שפונים אליו, מודע לעצמו, אומר ״אני״ או מתייחס לעצמו בשמו, מסתובב כשקוראים לו או מגיב ב״מה״ או ״כן״.

הבעיה היחידה היא קשר עין שהגננת גם אמרה לי שלא תמיד מפנה מבט אליה כשקוראת לו או מדברת איתו או כשהוא מדבר איתה. הוא מצביע על חפץ שואל ומפנה את תשומת הלב שלה אבל לא תמיד מסתכל עליה אלא לכיוון החפץ. שם דברים בפה המון. אין לו סבלנות לשבת במפגש. אין לו סבלנות לצייר. מנסה לקפוץ כשמבקשים מימנו אך לא יודע להצמיד את הרגליים ובו זמנית לנתר אלא רק מקפיץ את עצמו בתנופה מעלה ולא עם שתי הרגליים שמתנשקות מהקרקע. מציינת שהוא שונה מאחרים בגילו אבל לא יודעת להצביע מה.
אומרת שהוא מדבר יפה לגילו ומבין יפה מאוד הכל.
אין בהכרח קשר ביו אוטיזם ל'קשר עין'.
18/04/14 22:51
60צפיות
אתם צריכים איבחון כללי   ולאו דווקא אוטיזם, כי מה שאת מתארת לא בדיוק תכונות 'לפי הספר' (הכוונה ל DSM 5).
בכל מקרה צריך להתחיל מבדיקות שמיעה וראייה.
דינה צודקת, יש עוד דברים חוץ מאוטיזם
18/04/14 23:32
46צפיות
זה לא או אוטיזם או שהכל בסדר, עוד קשיים, דקויות, אפשרויות לעזור ולתמוך- אם צריך. חלק עובר, חלק ישאר. בגיל צעיר כל כך הגבולות מאוד דקים.
עוד סיבה שחשוב מאוד לאבחן היא שאולי הוא סובל בכך שאין לו תמיכה או סיוע שמתאימים לו וגם לעזור לכם לעזור לו. ללמד אתכם מה לעשות אתו. להדריך את הגננת.

אני הלכתי למכון פרטי, בדיעבד הייתי הולכת להתפתחות הילד בגיל הזה, אני מאמינה שהם פתוחים לעוד הרבה אפשרויות ורואים הרבה ילדים ממגוון רחב לעומת מכון פרטי שמראש מגיעים אליו כדי לראות אם אוטיסטים או לא והמגוון שהם רואים צר יותר.
לא כל כך סומכת עליהם בזיהוי מדוייק של דברים אחרים - דעה אישית שלי לגמרי....  

אם הילד אוטיסט, מאוד מהר תביני שתיוג במערכת לא כל כך משנה כי זה לא תיוג זה מה שהוא. אוטיסטים צריכים סיוע (כל אחד והסיוע שלו) והמטרה שלנו ההורים להפוך את התיוג לחסר משמעות ורק לתמוך בהם ולעודד אותם...

בהצלחה!
º
עשינו כבר בדיקות שמיעה וראייה והכל תקין.
19/04/14 08:11
18צפיות
טוב מאוד
19/04/14 14:49
24צפיות
אז תעשו איבחון כולל שיימפה את הקשיים.
לא קופצים ישר אוטיזם רק כי גננת אמרה שלא תמיד יש קשר עין
תודה !
19/04/14 14:52
31צפיות
אז בעצם אני צריכה לפנות למכון להתפתחות הילד דרך הקופת חולים.
הבנתי שיש המתנה של חצי שנה עד שמקבלים תור ראשוני.
האם זה יכול להיות קריטי בהתפתחות שלו? עיקוב של חצי שנה פלוס באיבחון של בעיות יכול לגרום לפיגור בהתפתחות ?
האם כרגע לדעתך הוא מפגין
19/04/14 15:38
34צפיות
פיגור בהתפתחות ?
º
לא משהו שידוע לי
19/04/14 16:04
14צפיות
אז תקבעי תור.
19/04/14 19:20
16צפיות
לפעמים יש ביטולים ואז אפשר לקבל תור מוקדם יותר.
לא נראה לי שיהיו לכם איזה שינויים מיוחדים במשך חצי שנה
הכל יכול להיות
19/04/14 19:25
37צפיות
אצלנו העיכוב היה קריטי. יש מקרים אחרים שלא. אצלנו בזמן שהתקשקשנו עם חוות דעת נוספות הייתה ריגרסיה רצינית. זה לא אומר שזה מה שיקרה אצלכם.
מלחיץ משהו ...
19/04/14 22:50
33צפיות
תודה
מצטערת... אבל שאלת
20/04/14 07:57
20צפיות
תאמיני לי שזה היה עוד יותר מלחיץ לראות את זה קורה מול העיניים שלנו. ממש טראומה. ואני חושבת שגם עבור הבן שלנו זה היה טראומטי לאבד יכולות שכבר היו לו.
תתחילו מרופא ילדים ותתקדמו משם.
19/04/14 20:28
17צפיות
לדעתי, כדאי לכם לבקש להגיע להתפתחות הילד, כי הם עוסקים בתחומים שונים שבהם יש לילדים קשיים.

כמו שכתבו לך, לא כל קושי הוא אוטיזם, ועדיף להגיע למקום שמכיר מגוון רחב של תחומים. אם את רואה קשיים, אז אין טעם לדחות, ומצד שני, גם לא צריך למהר.
תקבעי תור.
ובינתיים תנסי לראות איפה את יכולה לקדם את הילד שלך. יש היום המון אתרים שעוסקים בתחום וגם המון ספרים. יש משחקי התפתחות ויש דברים שלא עולים כסף. למשל, ללכת אתו לגינה. בגינה מפתחים כישורים חברתיים וגם גופניים.

האם הילד שלך הוא בן בכור?
לעתים לבכורים יש יותר קשיים חברתיים, מכיוון שאין להם אחים להתאמן עליהם.

בכל מקרה, אם את מרגישה שיש קושי, אז ללכת לבקש אבחון ולהתעקש על זה. זה מאוד חשוב מה שאת מרגישה.
בן בכור יחיד לבינתיים
19/04/14 22:50
30צפיות
וכל יום כמעט נמצא בגינה ומוציא מרץ כי הוא מלא אנרגיה.

הוא מאוד מחייך לילדים שבאים מולו או עוברים לידו אך לא יודע לשחק וליצור אנטרקציה עוד מפאת גילו הצעיר.
כן מזהה את חבריו לגן אם אנחנו פוגשים אותם אבל אז מתעלם מהם וממשיך בעיסוקיו. מאבד עניין בהם כאילו לא קיימים.
הבן הבכור שלי היה בוכה כל פעם כשהיו לוקחים לו
19/04/14 23:32
36צפיות
משחק, לא ממש ידע איך להסתדר עם ילדים אחרים.

האם אתם רואים איך ילדים אחרים בני גילו משחקים עם אחרים?

כי עד כמה שידוע לי בגיל הזה ילדים משחקים זה לצד זה ולא זה ליד זה. רק אחרי גיל שלוש ילדים מתחילים לשחק עם ילדים אחרים.

דרך אגב, הבן הבכור שלי לא אוטיסט. הוא פשוט בן בכור קלאסי....
אני חושבת שכשהוא היה במעון הוא לא שיחק בכלל עם ילדים אחרים, אלא לידם ובקושי התייחס אליהם. לאט לאט הוא התחיל להתייחס. יש לי חברה מאוד טובה, שממש גדלנו את הילדים שלנו יחד, ואני הייתי אצלה המון והיא אצלי המון, ובכל זאת, אחרי שיש לי נסיון עם ילדים, אני יודעת שזה לא כמו לגדול עם אח.
למרות שעד היום הם חברים מאוד טובים ובילו המון שעות ביחד. (היינו גם שכנות).
אוטיזם זאת אינה לקות. אוטיזם זאת שונות
18/04/14 15:35
209צפיות
נוירולוגית.
אדם שמתקשר בצורה אחרת הן מילולית והן לא מילולית הוא לא אדם לקוי ומוגבל. מי שמוגבל בסיפור הזה זה מי שלא פתוח לראות להבין ו"לשמוע" צורת תקשורת אחרת.  
אז נכון שבסדר החברתי הקיים שבנוי ממבנים ארגוניים שהם כמעט בכל המקרים היררכיים יהיה קשה לאוטיסטים להשתלב ולמצוא את מקומם החברתי ונכון שבתרבות חברתית שבה אנשים חיים על פוזה ועל שואו ,שמים על עצמם מסכות ומחפשים איך להרשים את הזולת עם חפצים אביזרים ונכסים חדשים ומשוכללים יותר יהיה קשה מאד לאוטיסטים להשתלב. אבל זה לא בגלל שהם מוגבלים או לקויים. זה בגלל שהמבנים החברתיים  והתרבות החברתית הרווחת לא מתאימה לאישיות שלהם.
דמיינו עולם אחר ותראו איך הם מוצאים את מקומם. תראו איך הפלא ופלא גם לנו יש מה ללמוד מהם...דמיינו עולם שבו לא צריך קיומם של מבנים היררכים, לא צריך שוטרים, כי אין גנבים,רוצחים, אנסים, מושחטים. לא צריך בתי משפט, בתי כלא, צבא. אין מלחמות.
דמיינו עולם שבו המבוגרים לא תמיד ולא בכל סיטואציה יודעים יותר מהילדים. המורים בבית הספר לא צריכים לשלוט בתלמידים אלא לחנך ולהדריך אותם. והולכים לבתי הספר לא כדי להציג ציונים, תעודה ולמצוא עבודה שתשים אותי ב"ראש" הפרמידה החברתית עם כסף,מעמד וכבוד כדי שאני ארגיש שווה,יהיה לי ולמשפחתי כסף ולא אכפת לי מכל השאר.  אלא הולכים לבית הספר כדי להתפתח במקומות החשובים באמת. ללמוד להכיר את עצמי ואת החברים שלי, מה אני באמת אוהב (לא מה נחשב וכולם רצים ללכת ללמוד אותו), מה משמח אותי, מה חשוב לי ואיך אני יכול ביחד עם החברים שלי לשתף פעולה (לא ממקום תחרותי ממקום של עבודת צוות)וביחד  להפוך את העלם המתכלה שלנו למקום טוב יותר לחיות בו.
דמיינו עולם שילדים ומבוגרים יכולים להגיד באמת מה שהם מרגישים בלי לחשוש שיצחקו עליהם,ילעגו להם יזלזלו בהם. וגם אם מתחשק להם פתאום לנפנף בידיים בצורה מוזרה אף אחד לא ישפוט אותם כאילו הם מוזרים. או אם יש לילד טיקים או משקפיים או אוזניים גדולות מידי הוא לא צריך להתבייש בזה כי הוא הולך למקום בטוח, בין החברים שאוהבים אותו ומקבלים אותו (לא להתנחם בכיתה הקטנה של ה"מסכנים"...) אלא בכיתה הגדולה של הנורמליים. דמיינו לכם שגם הנורמליים וגם ההורים שלהם וגם המורים שלהם הפסיקו להתבייש בעצמם –הם חיים עם עצמם בשלום (גבוהים,רזים,שמנים,נמוכים מגמגמים ,צולעים,לא משנה), הם לא צריכים להיות קשוחים, ולשמור עם פאסון ,לא צריכים לקבל כבוד, וטפיחה על השכם מאף אחד מבחוץ כי הם יודעים בדיוק מה הם שווים באמת ואנשים כאלה הם הכי חסרי חשיבות עצמית דווקא בגלל שהם מלאים בה מהמקום הנכון.
תדמיינו שהם מורי הדרך של הילדים שלכם. וגם הילדים שלכם גדלים להיות כאלה אנשים עם תחושת בטחון אמיתית ולא מזוייפת, בלי צורך לקבל כבוד ואישורים מהסביבה- הם יודעים מה הם שווים, ילדים שחיים עם עצמם בשלום יכולים לבטא את עצמם בחופשיות בכל המובנים. ליצור, לשמוח,לאהוב,לממש את הייעוד שלהם,להיות מאושרים.
בעולם הדמיוני הזה אין נכים ואין לקויים, לא שופטים ולא מבקרים אף אחד. אף הורה ואף ילד לא צריך לצמצם את הנשמה שלו לגודל של פירור. בעולם הדמיוני הזה הם יכולים באמת לנשום לרווחה, במלוא מובן המילה. לקחת נשימה גדולה ולמלא את הריאות באויר נקי וטהור. יש מקום לכולם. לא צריך להצטופף,להתנצל,להתמסכן,לשנורר תרומות. אפשר להתרווח.
בעולם הדמיוני הזה האוטיסטים הכי אוטיסטים יהיו הכי מאושרים בעולם.
הם יכולים גם לוותר על הקצבה של הביטוח הלאומי. לא צריך אותה יותר. הם נמצאים בתוך רשת חברתית מגנה,תומכת, מפרגנת,אוהבת.
אוטיזם זאת אינה לקות. אוטיזם זאת שונות. שונות נוירולוגית. שונות תרבותית.
עד הקיצבה של הביטוח הלאומי הסכמתי
18/04/14 15:59
124צפיות
עם כל מילה.יש רק עניין כלשהו עם הביטוח הלאומי,לא ממש קשור רק לקיצבאות שמשלמים לאוטיזם,אנחנו חייבים לשלם ביטוח לאומי.
והם חייבים לשלם קיצבה בחזרה.אם את רוצה לוותר על הזכויות שלך במדינה תוותרי,אבל אל תספרי לי שזה לא בסדר אם אני עומד על
על הזכות הזאת שלי.את גם מוזמנת לוותר על שרותי הביטוח הרפואי שלך אם את רוצה ,בביטוח מהמרים על זה שלא תרצי לקבל את
הזכות לקיצבה ומשתדלים לגרום לך לעשות את זה בכל מיני דרכים,אז לפני הנאום הארוך הזה,אולי כדאי להתחיל בזה שביטוח לאומי יפסיק
להיות זה שמעביר קיצבאות לאוטיסטים כי כמו שאת אומרת זה לא לקות ולא מחלה והאוטיסטים גם לא נכים,אבל את הכסף שיעביר למקום
אחר שיהיה אחראי לממן כל מיני תכניות שמקדמות את כל העניין הזה,כנ'ל ברווחה,למה אוטיסטים נמצאים תחת האגף לאדם המפגר ? זה לא
מפריע לך? לא נראה לך מוזר שהכספים שאמורים לעזור לאדם במדינה הזאת ,ניתנים רק במקרה שהוא חולה,או לא יכול?
אני בדיוק רציתי לפתוח הודעה בעניין !
18/04/14 18:23
95צפיות
מאז שאני קורא בפורום אני מרגיש ממש שה"עיניים שלי נפתחו", החושים שלי התחדדו, מעיין היצירתיות שבי התעורר, "משהו" לא ברור מתרחש אצלי בפנים, שדברים שתמיד הרגשתי בפנים אבל לא הבנתי אותם באמת הפכו להיות יותר ברורים, לפחות מנקודת מבטי האישית.

אז ראיתי את המשפט הזה בכותרת, שעלה בנוסחים שונים במה שקראתי כאן, ועלה אצלי רצון מאוד חזק להכיר ולפגוש את העולם הזה
( שבמידה מסויימת, אני לא יודע איזו אבל במידה מסויימת, הוא גם ה"עולם שלי", אף שאולי אני לא "אוטיסט קלאסי", אם יש דבר כזה... ) .

קודם כל, ראיתי פה את הניסוח "תודעה אחרת", והייתי רוצה להבין יותר מה זה אומר ? ... איך זה מתבטא בחיים עצמם ? היחס לאנשים , לקשר בין אנשים, ליכולות או אי יכולות לעשות דברים מסויימים, לסימפטומים החיצוניים שרואים ולא תמיד מבינים מה זה אומר, ליחס אל עצמם, אל העולם והחיים... ועוד כל כך הרבה דברים אחרים, אבל בתור התחלה הייתי רוצה להבין יותר את המונח "תודעה אחרת" , אבל לא "באוויר" ( במופשט ) אלא בחיים עצמם  ( בקונקרטי או מוחשי או איך שלא נקרא לזה ).

בכל מקרה, מאיה, לך רציתי להגיד תודה מהלב    , על המילים הנוגעות שמאוד ריגשו אותי, עד דמעות, אולי משום שראיתי בזה גם את החלום שלי...

במה שראיתי כאן ... ב"מונחי הפורום"
18/04/14 18:48
69צפיות
אני "איש אמצע" עם נטייה אס"ית, סתם להבהרה...
º
גם אני
18/04/14 23:14
13צפיות
º
זאת כן לקות כי המוגבלות לא נובעת מבחירה...
18/04/14 18:37
44צפיות
גם נ"ט לא בוחר להיות נ"ט
18/04/14 19:20
59צפיות

כמו שהוסבר בצורה מאוד יפה בפוסט שאליו את מגיבה המוגבלות נובעת מחוסר התאמה למוסכמות מסויימות ולמבנים החברתיים המבוססים האלה
ולכן לא רק ששאלת הבחירה לא מהותית כאן
אלא שמאוד יתכן שחוסר ההתאמה הזה נובע בדיוק מהעובדה שאנשים עם נשמה חופשית ויפה לא יכולים להשתלב בחברה של עבדים חסרי מצפון ודעה
מה שאומר שבעצם המוגבלות היא של מי שנחשב לנורמטיבי דווקא
º
המוגבלות מקשה על האוטיסטים להשתלב בחברה...
18/04/14 21:28
28צפיות
º
מוגבלות שלי מי ?
18/04/14 21:47
19צפיות
º
אתה חושב שאוטיסטים אמורים לקבל קצבת נכות?
19/04/14 00:52
25צפיות
º
כן
19/04/14 07:07
18צפיות
º
למה, אם אין להם לקות לטענתך?
19/04/14 11:01
17צפיות
נכות
19/04/14 12:27
58צפיות
ולא לקות.
נכות זה מצב קבוע שמגביל את יכולת ההשתכרות או העצמאות של האדם.
לקות זה פגם שצריך לתקן אותו או לטפל בו.
º
אז גם את/ה טוענ/ת שזו מוגבלות, אם כך. לא?
19/04/14 18:45
9צפיות
בגלל לקות החברה,אם לא ממש נכותה
19/04/14 13:13
41צפיות

כל עוד הסביבה החברתית,פדגוגית,משפחתית,רפואית,כלכלית,אקדמית... לא מסוגל לספק מענים מספקים או מינימלים לצרכי הפרט היחודי,השונה,אז אין ברירה אלא להעזר במה שאפשרי ובמה שנמצא

תתארי לעצמך שהמבנים החברתיים ,הארגוניים,והאחרים לא מבטאים מענה מושלם למציאות,שכולנו,במידה כזאת או אחרת נאלצים להתמודד גם עם כשלי הסביבה והחברה,ולכן נזקקים גם לפתרונות לא הגיוניים,כאלה שלא תואמים לחלוטין לצרכים ולא משקפים לחלוטין את האמת על המציאות

אדם בוגר אמור להבין שאנחנו חיים במציאות מאוד לא מושלמת
ומוסכמות החברה ומוסדותיה ומדדיה לא משקפים עדיין את האמת האבסולוטית

האמת שאני מתקשה להבין איך ולמה רוב  האנשים כאן מתקשים אם לא ממש לא מסוגלים להפנים את העובדה הכל כך פשוטה וברורה זאת
אנחנו חיים במציאות שהיא מאוד חלקית ופגומה
ולכן אין לנו ברירה אלא להסתפק בפתרונות חלקיים ופגומים

כשתיהיה בחברה מינימום של מינימום של סובלנות אז אף אחד מהאוטיסטים לא יזדקק לשום קיצבה
החברה הנ"טית מקשה על הא"סים להשתלב בחברה
18/04/14 23:20
40צפיות
בגלל השונות שלהם.
וזה לא ייחודי רק לא"סים. כל מי שלא מתאים לרוב (כי 'הרוב קובע') נחשב מוגבל כי הוא 'לא כמו כולם'.
והיא מקשה בדיוק בגלל החד צדדיות המופגנת כאן
18/04/14 23:25
40צפיות
כי אף אחד לא שואל למה מי שלא משתלב לא משתלב
מבחינת האנשים החד צדדיים מי שלא משתלב במה שהם משתלבים הוא מוגבל
אלא שאין מוגבלות גדולה יותר מחד צדדיות
ברור שהיא מקשה.
19/04/14 13:31
24צפיות
רק שהחלפתי סיבה ותוצאה .

למשל מי בכיסא גלגלים לא יכול לעלות. אפשר להגיד שזו אשמתו כי הוא מוגבל ברגליים ולכן בגלל לקות שלו הוא לא יכול לעלות במדרגות כמו ש'כולם צריכים לעשות'. ורק המלחמה של הנכים עצמם הביאה לחקיקה שבכל בניין צריכה להיות נגישות לנכים.ז"א מי שבונה בית ולא אוהב את הנכים כי הם מייקרים לו את הבניה, החוסר אהבה שלו לא משפיע על נגישות. הוא חייב לפי חוק לספק להם דרך נגישה .
º
18/04/14 18:39
9צפיות
הבעיה שאנחנו עדיין חיים בעולם הנוכחי
18/04/14 23:11
42צפיות
(נט"י למהדרין') ולא בדמיוני .
כפי שתיארת בעולם הנוכחי קשה מאוד לא"ס להסתדר . ואני מסכימה שעוד יותר קשה להסתדר ברגע של'שונות מנ"ט' קוראים 'לקות'.
אז גם מבחינתי אוטיזם זו לא 'לקות', אבל לדעה שלי אין קשר ליחס של העולם הנט"י לא"ס
הבעיה שאנחנו חיים במדינת ישראל
18/04/14 23:46
58צפיות
אנשים מעדיפים כאן את קדושת האדמה,הדת והכסף על הזכויות הכי בסיסיות של האדם.הכל כאן בלוף,הבחירות,הדמוקרטיה ,החינוך,טוב שעוד אפשר לדמיין.
בדיוק, וזה אמור להיות ברור, ממש מובן מאליו
19/04/14 13:15
31צפיות
אלא שלאנשים נורמטיבים קשה מאוד לקרוא ולהבין את מה שמובן מאליו וברור לאנשים שפויים והגונים
אין שום דבר מובן מאליו.
19/04/14 13:35
27צפיות
לכן כשיש צורך במשהו הכי טוב להשיג את זה באמצעות חקיקה.
כשיש חוק שואכפים אותו אין צורך באהבה לנושא החוק או הבנה של נושא החוק.
לדעתי יש
19/04/14 13:43
29צפיות
וכתבתי את מה שכתבתי גם בשביל להדגים עד כמה המובן מאליו הוא סובייקטיבי
כי מצד אחד חלק מהאבחון והתפישה של אוטיזם מתבסס על הנחה שהם לא תופשים את המובן מאליו,לא יודעים לקרוא בין השורות
אלא שמה שלגמרי מובן מאליו לאוטיסטים פשוט אינו מובן כלל לרוב בחברה
ולהפך

ולכן מאבק על זכויות,על הכרה,על תמיכה והבנה כולל גם מאבק על המובן מאליו
ואני מאמין שמה שדרור כותב הוא לגמרי נכון
חלק מחוסר היכולת להבין ולתמוך בשונות נובע גם מכך שהנורמה מגלמת כמובן מאליו ערכים ותפישות שכופים על כולנו שחיתות ורקבון מוסרי וטיפשות קשה מאוד
אוטיזם זה מצב קיומי
20/04/14 00:16
26צפיות
כל השאר זה ניסיון לפרש לאחר את השונה, הלא מוכר ולא ניתן לתיוג רגיל.
יש סוגים שונים של הורים. מגוננים, מתעלמים, כואבים, זורמים, כל אחד בדרכו, כל אחד מפרש דברים ממקומו וע"פ הבנתו.
אישית די מכים עם מה שכתבת.
איך החברה תפרש מה שכתבת ?
איך הקרובים לך, ומכרייך במעגלים הרחבים והשונים ?
כל אחד ממקומות, הבנתו וקרבתו לנושא.
יש שיתפסו זאת כיתרון או חסרון, ויש שזה לא רלוונטי.

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה