בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים הבאים לפורום חמותי ואני

פה נוכל להתייעץ ולשתף בכל נושא שקשור לחמות אבל לא רק.

 

החמות מתעלקת? הבעל לא עוזר? האישה לא מתייחסת? ומה עם הגיסה? 

 זה המקום לשתף ולהשתתף.

אשמח מאוד אם תכתבו גם דברים חיובים על המשפחה. בטוח שיש כאלו.

הפורום פתוח לקהל הרחב וכל אחד יכול להצטרף ולהשתתף, אם באופן קבוע או מדי פעם, וכולם יתקבלו בברכה  וחיוך.

 

הפורום הוא פורום חברתי המושתת על רעיון המשפחה ובו אווירה נעימה, חיובית ומועילה.

אשמח אם תתייחסו באופן מיוחד להודעות של גולשים חדשים, כדי להקל עליהם את ההשתלבות. המטרה היא לתת מענה, תמיכה ועזרה בשאלות ענייניות, התלבטויות, תסכולים וכן לחלוק הצלחות, הישגים והשווצות (כן.מותר להשוויץ!)

 

אני מבקשת להתייחס בכבוד לכל משתתף/ת בפורום.

הודעות אשר פוגעות במזיד, או מכילות קללות, ציניות מתוך מטרה לפגוע,

הודעות שכל מטרתן להתסיס ולעורר פרובוקציות וכדומה ימחקו ללא אזהרה.

גולש אשר יוזהר ולא ישמור על כללי הפורום יחסם!

 

אני מעודדת את חופש הדיבור, אבל מבקשת לשמור על שפה נקיה ונעימה.

כמו בכל פורום, גם כאן יש מקום לדיונים וחילוקי דעות. אנא שמרו על דיון ענייני ובוגר.

השתדלו לנסח את דעותיכם בצורה עניינית, סובלנית, תרבותית, חיובית ובונה,

גם כשאתם נסערים או לא מסכימים עם מה שנכתב.

זכרו, מה שחשוב לכם יכול להיות הדבר האחרון עלי אדמות שמענין גולש אחר בפורום.

 

הערות, הארות, בקשות, תלונות, מאמר או קישור מעניין, הצעות לאירוח והצעות בכלל

יתקבלו בברכה במסרים.

 

לידיעתכם: הודעות בפורום שמכילות מספרי טלפון או פרטים אישיים של אנשים (אאוטינג) – תמחקנה לאלתר.

אסור לפרסם תמונות, שמות, טלפונים או כל פרט מזהה אחר ללא אישור.

 יש לשמור על זכויות יוצרים.

 הפרסום בפורום אסור. כל הודעה פרסומית תמחק לאלתר וללא אזהרה.

 

לסיכום:  מי שבוחר לגלוש בפורום – ינהג לפי הכללים הללו, גם אם יקח לו זמן להתרגל אליהם.

כולכם מוזמנים להשאר עימנו, אבל רק לפי הכללים שצויינו בהודעה זו.

הבית הזה מנוהל בהתנדבות, באהבה ובמסירות.

 

בברכת גלישה נעימה, B L U E D E V I L 

חשוב לקרוא לפני פרסום הודעות בפורום:
- נא לשמור על שפה הולמת ודיבור נעים בעת כתיבתכם בפורום
- לא ימחקו הודעות על פי בקשת גולשים ללא סיבה מוצדקת.הסבר:
 
המשך...
הודעה חדשה

הודעה נעוצה חשוב לי לציין מספר נקודות
01/09/14 16:15
146צפיות
שלום לחברי הפורום "חמותי ואני". בעקבות כל מה שהלך כאן בפורום מאז שמינו אותי לנהל אותו, אני רואה נכון להבהיר מספר נקודות:
1. אני אדם, אמא, רעיה, כלה לחמה כל שהיא, וחייבת לציין בפעם השנייה שבעבר הרחוק גם הייתי כותבת כאן בפורום הזה, והוא היה בשבילי מקום מפלט ככלה טריה שסבלה בצורה מאוד קיצונית מחמותה ומהמשפחה של בעלה. נכון שבשנים האחרונות לא כתבתי כאן, כי אני בעצמי מנהלת קבוצת "חמותי ואני" בפייסבוק, עם למעלה מ-2000 נשים הסובלות מיחסים לא תקינים עם חמיותיהן.
2. בעקבות כל מה שהולך כאן בפורום חשוב לי לחזור ולומר שאני בכלל לא חיפשתי לנהל את הפורום הזה, וקיבלתי את התפקיד בשמחה לאחר שהנהלת תפוז פנו אלי והציעו לי.
3. מעבר לעובדה שאני צריכה לנהל את הפורום טכנית, אני בדיוק כמוכן, כותבת ואומרת את דעתי הפרטית ולא את דעתי כמנהלת, ולכן דעתי לא צריכה להיראות לכותבות כמשהו מחייב או מקצועי ואין צורך לתקוף אותי באופן מיוחד אלא לענות לי כמו לכל כותבת אחרת בפורום.
4. כפי שציינתי כבר, עברית היא לא שפת האם שלי, ואני באמת לא מתביישת בזה, ובהחלט מודעת לבעיית השגיאות כתיב ואני אשמח לקבל כל הערה בפרטי.
5. כולנו כאן לא כדי לתקוף אחד את השני אלא להקשיב, להגיב ולעזור עד כמה שניתן.
6. נמחקו הודעות שעברו על תקנון תפוז. מי שיש לה בעיה עם הניהול מוזמנת לפנות באופן פרטי אלי או להנהלת הפורומים ולא לעשות זאת על גבי הפורום.
º
בהצלחה, אני מקווה שנפתח דף חדש
02/09/14 20:14
10צפיות
חברות פורום
01/09/14 11:18
192צפיות
אני מרשה לעצמי לפנות בבקשה אל מי שהפורום יקר לליבה.
נכנסנו למעגל מיותר--של מיצגת מנהלת מול האחרות שכותבות כאן,
כבר הרבה זמן.
בואו נניח לדיון הזה שמופיע בכמה שרשורים. מיותר--לא מקדם כלום,
(חוץ מהתבטאויות לא ראויות של מיצגת המנהלת ומתקפה --) אז די.
נעלה נושאים לדיון. המנהלת תרצהלהצטרף ולנוט, ולהוסיף, לפתוח נושאים מצידה--
תעשה זאת.
כך לא נעים כאן.
מקוה שההודעה הזו לא תגרור דיון נוסף--אלא תהוה קריאה לשינוי.
(אם יקרה אחרת, אבקש מהנהלת הפוומים למחוק אותה--)
מאחלת לכולנו ימים טובים, הצלחה לילדים ולמורים ביום פתיחת שנת לימודים.
 
לך הרי לא נעים באף פורום ובעף קומונה, את בכל מקום
01/09/14 14:24
168צפיות
מצליחה להשניא את עצמך, מי את שתקבעי עובדות או תקנות.
 
בשביל זה יש מנהלת ונראה לי שחוץ מלהעיר לה על שגיאות כתיב בהתנשאות שלכם
היא תדע יופי לנהל את הפורום.
 
בשביל זה לא צריך דוקטורט, צריך רק לתת לה הזדמנות.
º
בעף=באף
01/09/14 14:25
21צפיות
מי את ומנין באת?
01/09/14 16:01
135צפיות
כי נראה שאת מומחית בלהאהיב את עצמך בכל מקום.
º
את צודקת
02/09/14 15:59
26צפיות
אמת לאמיתה...הצליחה להרגיז אותי
02/09/14 17:13
57צפיות
באחד הפורומים אבל לא עניתי לה.....
תחרות 8 שעות של שקט ב|תפוז|
02/09/14 10:14
8צפיות
|שמאל| שלב ההצבעות מתחיל ובחירת הזוכה בידיים שלכם! בואו להצביע לשמונה השעות שהכי קסמו לכם!, ותזכו את חביב הקהל בטיפול פנים בלוקסיטן.
היכנסו כבר עכשיו לפורום הורים לפעוטות והגיבו עם האייקון |כן| להודעה שאתם רוצים שתזכה.

לפרטים נוספים והשתתפות:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...

|מטוס| לפני חודשיים יצאנו בתחרות מאגמה צ'לנג' - מסע נשי לארמניה. אנו גאים להציג לכם את הבלוג של הזוכה בתחרות!
אצם מוזמנים להיכנס ולקרוא חוויות מהמסע המופלא!

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?Ent...
טיפסתי על העץ - חומר למחשבה - עבודה עצמית
הודעה זו מכילה תמונות
01/09/14 22:33
94צפיות
טיפסתי על העץ - חומר למחשבה - עבודה עצמית
איפה אני נמצאת בעץ? איפה הייתי רוצה להיות? מי האנשים הקרובים אלי בעץ, ואיפה הם יושבים? איפה משפחה של בעלי יושבים בעץ? איפה חמותי יושבת בעץ? ואיפה הבעלי יושב בעץ?
 בהצלחה התוצאות מלמדות ומעניינות
עץ המשפחה
º
לכבוד החגים, מה אתם הייתם בוחרים לקנות מתנה לחמה? רעיונות
30/08/14 00:05
140צפיות
למה זה שונה מכל מתנה אחרת לאדם כלשהו?
31/08/14 12:29
132צפיות
אם אני מכירה את טעמה, מחבבת אותה ואכפת לי ממנה - אני אקנה משהו שאני יודעת שיסב לה אושר.
אם לא - משהו קטן ומטופש מחנות מספיק גדולה, שיש סניף קרוב אליה ושיש לה למה להחליף, בשביל הנימוס.
וזה נכון בעיניי לכל מתנה לכל אדם, לא למערכת יחסים כזו או אחרת.
אני לא כל כך בקטע של מתנות לכבוד ארוע זה או אחר
31/08/14 16:59
111צפיות
כי זה מרגיש לי כמו לשלם ועד בית.
מתנות קונים כשמרגישים סיבה וצורך.
בלי קשר, אני כן רוצה לארגן משהו יפה עם הילדות. חמותי מתגוררת בחו"ל ורואה אותן מעט מאוד. מה שהיא הכי תאהב זה משהו מהסוג של מסגרת יפה מלאכת יד שהילדות מכינות בעצמן עם תמונה יפה שלהן.
מן הסתם אשלח את זה לא בדואר אלא ידנית בידי בעלי ובתי הגדולה שייסעו מייד אחרי החגים לחתונה שם. (אני לא אוכל להצטרף ואשאר כאן עם שתי הקטנות)
אנחנו החלטנו להפסיק עם הנוהג הזה.
31/08/14 17:48
127צפיות
כל שני וחמישי מתנה ליום הולדת/ יום נישואין/ יום הולדת לאחיין (כפול 4)/ ראש השנה/ ט"ו בשבט... חלאס, התרוששנו. 
קיבלנו החלטה משותפת שמתנה קונים רק לצד המארח (בדגש על "צד" ולא חמות, עדיף משהו שישרת את שני ההורים) ומשהו סמלי ולא יקר.
רעיון שאהבתי ואני מתכוונת לאמץ הוא להכין עוגה/ פשטידה בכלי הגשה יפה, ולהשאיר אותו כמתנה.
 
 
כל דבר שישדר לה שנקנה באהבה ומחשבה
01/09/14 10:25
76צפיות
וזה הופך את זה למאוד אישי, כי את זו שמכירה את חמותך ויודעת מה ישמח אותה.
 
 
לא קונה לכבוד החגים.
01/09/14 15:54
63צפיות
אלא אם אני מתארחת אצל החמים, ואז זו תהיה מתנה לבית/לאירוח (יין, מפה או משהו שקשור לחג - בפסח קנינו סט לקפה, כי לא היה להם, שנה אחרת קנינו הגדה מהודרת לחמי ומטפחת לחמותי),
עכשיו בעלי פשוט מביא אחד מהמארזים שהוא מזמין למשרד.
 
אני נוהגת כך עם כל המשפחה, אמא שלי ואחותי קונות לנו למורת רוחי, אני מודיעה שאני לא קונה לחג, הן קונות בכל זאת,
בהרבה מובנים פרקטיים אני מתייחסת לחמותי כמו לאמא שלי.
מידי פעם אני מכינה כמה צנצנות ריבה ביתית משובחת (ודלת סוכר)
01/09/14 22:16
55צפיות
וזאת המתנה שלי למארחים.
במשפחה שלנו יודעים מה מצבינו ?לכן
02/09/14 17:15
38צפיות
בחלטנו לא להביא מתנות..וגם  לא לקנות לנו רק בימי ההולדת...
יש לנו ברוך השם 9 נכדים.ימי נישואין.חגים?אי אפשר לעמוד בהוצאות...
עשינו זאת פעמיים..שהכרנו את המשפחה  של חתניי....
שבת שלום ומבורך לכולם
29/08/14 09:59
19צפיות
אני לא נכנסתי הרבה בתקופה החולפת כי הייתי עם נכדי
בשמירה עליהם...אין לי חמות שנים רבות...אצל בנותי
אחת היא כמו בת שלה.והשתיים האחרות יחסים טובים ולא יותר .
צריך לכבד ולזכור תמיד שהם ההורים של הבעל...לטוב ולרע
º
שבת שלום ומבורך
29/08/14 10:19
6צפיות
º
שבת שלום ומבורך
30/08/14 00:06
9צפיות
|מוצץ| אירוע בייביסטאר לנשים בהריון
27/08/14 17:36
11צפיות
|*|את בהריון ורוצה להגיע לאירוע מהנה ולקבל מתנות שוות בשווי 200 ש"ח |?|

|תפוז| אנשים מזמינה אתכן לאירוע מיוחד, בו תמצאו את כל המוצרים שאתן צריכות לבייבי שלכם, בהנחות מיוחדות!

אתן מוזמנות להירשם בלינק הבא:
http://tapuzbiz.activetrail.biz/BabyStar

נתראה ביום חמישי 4.9 בין השעות 10:00-20:00 (אפשר להגיע מתי שרוצים)

האירוע מיועד לנשים בכל שלב של ההריון - אתן מוזמנות להפיץ לחברות.
המשפחה של בעלי
24/08/14 04:35
1505צפיות
מה לעשות, אני ממש לא סובלת אותם.. כשרק הכרנו הייתי ממש נחמדה באתי עם ראש ולב פתוח וחטפתי סטירה אחרי סטירה מהם על כל מני שטויות.. הם רואים בקשר שלי ושל בעלי כאילו הוא צריך לשים אותי על אש קטנה ושהם יהיו במקום הראשון אבל בעלי עושה ההפך ושם אותי תמיד במקום הראשון.. בכל אופן אני הפסקתי להיות הילדה הטובה שהייתי ועכשיו כשאנחנו שם בסופי שבוע אני מכבדת אותם אבל לא נותנת מעצמי בכלל.. לא מדברת ורק מחכה לרגע שנעזוב (זה עקב הרבה דיבורים לא יפים עליי מאחורי הגב וגם ניסיון להרחיק ביני ובעלי). העניין שאוטוטו אני יולדת (עוד פחות מחודש) ונכנסתי לחרדות שמה יהיה עם התינוקת שבדרך להגיע.. ז״א יש לי ממש סלידה מהמשפחה של בעלי ורק המחשבה שהם יגעו בה וירימו אותה ואני כבר בהיסטריה.. ברור לי שזה לא נרמלי אבל יש לי ממש פחד שהם ינסו לחנך אותה שתהיה כמוהם.. זה יוצר אצלי כבר מעכשיו אנטי ורצון להגיד לא על כל דבר שהם ירצו... כל פעם שהם רק שואלים עליה וקוראים בשם שלה זה ממש גורם לי לכעס.. ממש הייתי רוצה להתנתק מהם.. חשוב לציין שאני מאוד אנטי משפחתית עקב כל מני דברים בילדות שלי ולכן בכלל לא מדבר אליי כל העניין המשפחתי הזה..
יש שני דברים
24/08/14 07:49
537צפיות
שאת אמורה להפריד,
את העלבון שלך, שעל כך אין בעצם שום שליטה,
לבין 'הסלידה' שלך שיגעו בילדה.--שזה מוגזם, ילדה בת יומה עוד לא מחנכים
להיות כמוהם, וגם מה שתחנכי יהיה לה אופי משל עצמה. אני מקוה בשבילה ובשבילך.
היא לא תגדל איתם, ואתגם לא תגיעי לעיתים כ"כ קרובות.
 
יש לך רוח גדול שבעלך איתך, ומתנהג אליך בצורה ראויה.
וזו ההזדמנות שלך--לומר לו --"תראה כשנולדים התינוקות-כולם נותנים עיצות , תעשי כך,
תאכילי כך --אני מבקשת ממך--לא אשמע לאף עיצה כחיוב להתנהגות שלי--
שנינו נחליט מה נכוןלנו ולילדה שלנו--את כל העיצות--נשמע--לא נגיב, ונחליט לבד."
אם התקשורת ביניכם טובה--הוא ואת תהיו הקובעים. ולאתצטרכי להתמודד עם המשפחה שלו--
החכמה שלך תהיה במקום לדבר נגדם--להתיחס לאמירות שלהם --כמו עוד עיצה--שלא מתאימה,
בלי ריב.
 
אגב--איך הם יודעים על השם שלה? למה שיתפתם?
אולי בסוף תחליטו אחרת?
מותר לך וגם לבעלך--להפחית במינון הדיווחים על עצמיכם.
תרגעי--זה הכי חשוב.
ובינתיים מאחלתלך הריון נעים ולידה קלה עם ילדה בריאה.
 
בעלך גדל אצלם, ומסתבר שאת דווקא אוהבת את התוצאה
24/08/14 12:05
430צפיות
אז או שהחינוך שלהם לא כל כך גרוע, או ש(וזאת כנראה התשובה הנכונה)למרות כל המאמצים, ילדים יוצאים כמו שהם יוצאים ולא תמיד עם זיקה ישירה לאיך מחנכים אותם...
אז קודם כל תרגעי, ההשפעה שלהם על הבת שלך תהיה די מוגבלת, פעם-פעמיים בשבוע-שבועיים? 
חשוב שלא תהפכי את הילדה לקלף מיקוח, אם הם בסך הכל אנשים אחראיים, תחליטי עם בעלך על גבולות ומדיניות, תנו להם להנות מהילדה ומהילדה להנות מהם ותשמרי על פרופורציות.
נראה לי שהבעיה העיקרית שלך
24/08/14 14:44
403צפיות
היא היחס שלך לקונספט המשפחה, לצד בעיה של ציפיות שונות בנושא המרחב האישי והמנטלי.
את אומרת שמלכתחילה את לא טיפוס "משפחתי" במיוחד, ואילו המשפחת של בעלך, לפי התיאור שלך, היא משפחה מאוד "דביקה".
אם בעלך באמת שם את המשפחה שלכם במקום הראשון - תסמכי עליו (ותבקשי ממנו, אם יתעורר הצורך) להבהיר למשפחתו שההחלטות בנוגע לחינוך וגידול הילדה הן שלכם ושלכם בלבד.
 
נקודה נוספת למחשבה:
אם לך אין משפחה - יכול להיות שתזדקקי לעזרה מהמשפחה של בעלך...
להיות מרוכזת בעצמך ובבעלך
24/08/14 18:10
624צפיות
הי Monsheri1,
אני יכולה להבין אותך.
אל תשכחי שאת לפני לידה וזה מצב מאוד מלחיץ.
את צריכה להיות מרוכזת בעצמך ובבעלך,  ובלידה המתקרבת שזאת שמחה גדולה מפני עצמה.
אני שמחה לשמוע שבעלך איתך ואת מקום הראשון בשבילו.
אולי דווקא בתקופה המלחיצה הזו שאת נמצאת, ומתארת מצב חרדה מעתיד תמצאי לך נושאים שמרגעים אותך, כמו שחיה, קריאה וכו'.
בהצלחה 
ומזל טוב
הגעתי מהראשי
26/08/14 20:36
272צפיות
ראשית ליבי ליבי איתך. אני מאד מבינה את דברייך ואת אופן החשיבה. מובן לי שאם את מרגישה שאת לא רוצה להיות חלק מ"העסק" הזה את לא רוצה שיגעו לך בילדה וסיבותייך שלך הן. כנראה שמדובר במשפחה מאד "סבוכה/דביקה" כפי שכבר כתבו לך כאשר כל תוספת "חיצונית" למשפחה כגון-כלה/חתן וכד' הם רק "תוספת" והמשפחה הגרעינית שממנה הגיע בעלך מצפה ממנו שהיא תמשיך להיות במרכז ולא המשפחה שאתם הקמתם לכם. החששות שלך לגבי הילדה מאד מובנים....וזה לא משנה כרגע מה הנסיבות שהובילו לכך מבחינת הרקע האישי שלך. את צריכה לדעתי לבחון את הדברים בצורה ריאלית עם עצמך. את חוששת שיגעו בה ויחנכו אותה להיות כמוהם. מנסיוני מללכת פעם בשבוע-שבועיים לסבא-סבתא לא יפגע כהוא זה בחינוך שביתך תביא מהבית. בניגוד לשאר התגובות כאן אומר שזכותך לחשוב שאופן ההתנהלות של המשפחה לקוי...אך מה שחשוב זה שציינת שבעלך איתך ובסופו של דבר זה מה שקובע. אם הוא שם אותך במקום הראשון זה כבר ממש לא משנה מה המשפחה שלו אומרת/חושבת עלייך. ואגב אם את מרגישה שלא מכבדים אותך ואת רצונותייך את ממש לא חייבת ללכת לאותם מפגשים. קשר משפחתי-לא בכל מחיר.
נפתח פורום הורים לילדים מיוחדים|*|
24/08/14 13:05
14צפיות
|חיבוק|פתחנו בשבילכם את פורום הורים לילדים מיוחדים בו תוכלו לשתף בחוויה של ההורות לילדים המיוחדים שלכם, ולתמוך בהורים החדשים בתחילת דרכם.
אתם מוזמנים לשתף ברגשותיכם העמוקים, לפרוק ולחלוק בהתמודדות שלכם ההורים, עם גידול ילדים מיוחדים.

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
º
שבת שלום ומבורך
22/08/14 12:44
9צפיות
כיצד ניתן ליצור יחסים תקינים בין חמות לכלה
15/08/14 09:41
978צפיות
השאלה שלי הפעם היא במטרה לנסות ולהבין ביחד איך ניתן ליצור יחסים תקינים בין כלות לחמות. וכרגע אני מהצד של הכלות שבעוד 20 שנה תהפוכנה צד...
ותרשו לי להכניס את הסיפור האישי שלי- אני לא מעוניינת במשפחה גדולה, אני רוצה ילד אחד. מה ניתן לעשות לשמירת יחסים תקינים במשפחה? 
הססתי אם לענות לך,
15/08/14 12:22
497צפיות
כי חשבתי שאת לא רוצה דיעה אישית--
(לפי מה שכתבת לזו שיחסיה התקלקלו בגלל אי בטחון לילד)
אני חמות-ואמא, ונראה לי שהנושא שהעלית הוא אך ורק בינך והאיש שאיתך.
זה לא מענינו של איש.
אם היית מתלבטת, אם היית מרגישה צורך לשאול מה לעשות,
ואפילו שאת בחסים מעולים עם החמות--גם אז, לא הייתי מערבת אותה בענינים כאלה.
יש נושאים ששיכים לבני הזוג, והם האינטימיות שביניהן.
בתור חמות שקרובה מאוד לכלות--ומסתדרת איתן מעולה--
לא הייתי רוצה שתשוחחנה איתי על ההחלטות האלה.
 
 
 
 
 
 
0
איך? גבולות.
15/08/14 14:37
347צפיות
שכל אחד יזכור איפה הוא גר.
איפה הבית שלו, ואיפה לא.
 
היחסים בין בני אדם מתקלקלים כשאנשים לא מכבדים את המרחב הפרטי של האחר,
ונכנסים בצורה בוטה לעניינים שלא שלהם.
 
כן, זה ממש כמו אצל בעלי החיים.
מלחמות טריטוריה.
 
יש אלה שיותר כנועים ושותקים.
יש כאלה שהם יותר דומיננטיים.
מי שמנצח הוא מי שיודע להיות חזק ולשמור על הטריטוריה שלו.
ולפעמים עדיף להיות החוצפן שפולש לטריטוריה של האחרים, כדי שהם לא יתעסקו עם הטריטוריה שלך.
 
אז..
אם את רוצה להיות חמות טובה, אל תיכנסי לילדים שלך לפרטיות.
אל תתערבי להם בהחלטות של החיים. במיוחד אם לא ביקשו את דעתך.
אל תגידי להם איך לגדל את הילדים, ואל תעשי בכוח ההיפך ממה שהם מבקשים כדי להוכיח שאת יודעת יותר טוב.
אחרת את תדעי יותר טוב, אבל תהיי לבד רחוק מהם.
 
וכל מה שאמרתי נכון גם לכלה, לבעל ובכלל.
 
נ.ב.
מי שמשאיר תינוק בן יומו לבד בבית, צריך לשבת בכלא.
כבר היו מספיק אסונות וטרגדיות.
תינוקות של הורים כאלה מועברים לרווחה ומשם לאומנה/מוסדות.
יש הורים שבגלל דברים כאלה נכנסים לכלא.
 
אז אל תספרו לי שלחמות מההודעה הקודמת מגיע משהו.
חוץ מכלא כמובן.
º
15/08/14 18:26
28צפיות
מי שימצא את התשובה יקבל פרס
17/08/14 13:07
210צפיות
לא נראה לי שנולד האיש שיודע איך יוצרים יחסים תקינים בין כלה לחמות. זה מימי בראשית ועד הסוף
כמו עם כל אדם אחר שנמצאים איתו במערכת יחסים כלשהי
17/08/14 16:20
202צפיות
חמיות (וכלות) לא קורצו מחומר שונה מכל בן תמותה אחר: גם הן כמו כל האנשים חושבות שהן תמיד צודקות, גם הן בסך הכל רוצות שהצרכים והרצונות שלהן ימולאו (רצוי בהקדם האפשרי) וגם הן מבקשות שיתייחסו אליהן יפה, יכבדו ויעריכו אותן ויתנו להן פה ושם גם קצת צומי ואהבה... אז איך עושים את זה? לאט, בזהירות, עם הרבה רצון טוב ומשחק מתוחכם בין אסרטיביות לוותרנות.
באחת הסדנאות למדתי ש
17/08/14 22:54
201צפיות
הפיתרון למצבי יחסים חמות כלה רחוקים ממימוש. אז הנחתי לזה . גרים רחוק במקום לגור ליד
רצון טוב של שני הצדדים
17/08/14 22:55
148צפיות
והכי חשוב - הוצאת האגו מהמשחק
זה נכון לכל מערכת יחסים
כמה דברים
20/08/14 07:54
197צפיות
השיטה הפרטית שלי לשים ביניהן אוקיאנוס. עובד מצוין. למי שאין תקציב לאוקיאנוס צריך להזהר ולשים גבולות שיגדירו בדיוק מי נמצא מכל צד של הגבול. אם להתיחס לסיפור האישי שלך למשל, עצם העובדה שהבאת אותו פה מראה שאת חושבת שיש מצב שההחלטות שלך בנושא גודל משפחה עלולות להיות סיבה לחיכוך. הן לא אמורות להיות. הן בכלל לא אמורות להיות סיבה לדיון. אל תכריזי הכרזות ואל תתיעצי עם החמות בענינים כאלה בכלל. מה שצריך להיות ברור מאוד זה מה התחום שלה בחייכם, וזה לא תחום קבלת ההחלטות.  לא מתיעצים עם החמות בנושאים אישיים חשובים. מודיעים לה על החלטות (רק אם יש להן נגיעה אליה).
חשוב מאוד להפנים בשלב מוקדם שיחידת קבלת ההחלטות היא המשפחה הגרעינית. קרי את ואישך. לא אמא שלו ולא אמא שלך ולא הדודה מכפר סבא.
לאומת זאת אפשר לשתף אותה בבחירת צבע המפיות על השולחנות בחתונה. אבל גם זה לא חובה.
מסכימה ומחדדת
20/08/14 12:41
116צפיות
מערכת יחסים ביין אנשים מבוססת על גישה/ערכים/צרכים/אינטרסים/תקשורת/מסרים...
במקומות עבודה יש הבנה רציונלית ברורה ובהירה יותר= מה ההפסד ומה הרווח ומערכות היחסים
לעיתים קרובות מוצלחות יותר , ואם בשל השיקול הרציונלי שבהם.
 
מערכת יחסים משפחתית  היא מושתת יותר על הפאן הרגשי, והכלות והחמות שהפנימו את תפקידם-
שהבינו  איך לצור תוצאה עובדת עם הצד השני.
הרי כלה וחמות  ל א  בוחרות זו את זו.
ישנה מציאות ולפיה יוצרים תוצאות.
התשובות שעלו פה מצויינות- תקשורת וגבולות.. הבנת הצד השני.
והחידוד שלי הבנה עצמית.
לעיתים לנו עצמנו יש גישה רומנטית  שהחמות תהיה לי.... וכל אחת עם הציפיות שלה.
מציעה לוותר, כפי שבזוגיות ובהורות לומדות לוותר.
 
להבין מה חשוב לי יותר ממה, במה אני רוצה להשקיע את מירב ההשקעה..
ללמוד מה השוני בינך לבין משפחת המוצא של הבן זוג,
ולצור מצב שעובד לכל הצדדים כשאת לא מוותרת על מי שאת .
 
 
אני חושבת שבארצנו נכנס גם מימד
24/08/14 17:47
71צפיות
נוסף של תרבויות, כמה שכבר יש טישטוד מסויים של עדתיות זה עדיין קיים בעיקר אצל המבוגרים יותר כלומר החניות, ואז נכנס כאן כל נושא הצפיות השונות שיש בעדות שונות מתפקיד הכלה והחמות.
יחסים תקינים לא בונים ביום אחד
24/08/14 23:15
228צפיות
לפי מיטב הבנתי יחסים תקינים בין כל אדם לאחר, במיוחד בין חמה לכלה לא ניתן לבנות ביום אחד,
יחסים שהם כבר עברו על סרטון לא ניתן לתקן ולהביא למצב של יחסים שנבנו מהתחלה בנועם וכבוד הדדי.
 
חמותי האלמותית הלכה השבוע לעולמה(אוקסמרון?)
15/08/14 15:40
651צפיות
חמותי , זו שכתבתי עליה בפורום זה לפני 5-10 שנים, הלכה השבוע לעולמה. ומכל בני המשפחה אני זה שהיתי לידה בחדר טיפול נימרץ. לזיכרה, אביא קטע אותו כתבתי לפני 10 שנים. ת.נ.צ.ב.ה.

מאת: עציון
27/08/04 12:57
אני פשוט מופתע לטובה מחמותי. יש ולפעמים אתה מצפה לדברים שלא יתכנו שיקרו ויש והם...קורים. זה מה שקרה לי לפני שעה.
לאחר שניכשתי, עדרתי, השקיתי ופיניתי את העשבים השוטים בגינה הלכתי לפוש (לאחר מיקלחת) במיטה. בעודי בוהה בTV הדגנרטית מצלצל הטלפון ו..חמותי על הקו.
היא: הלו?
אני: אמממממ
היא: מי זה?...
אני: אני
היא: איפה י.?(אשתי..)
אני: בעבודה
היא: איפה אתה?
אני: במיטה
היא:??????
אני:!!!!!!
היא: גם אני לשכב במיטה
אני כבר מפנטז...
אני: למה?
היא: למה?
אני: אני שאלתי ראשון..
היא: אתה להיות חולה?
אני: אולי מחר אולי ביום רביעי אז אני פנוי
היא: למה רק ביום רביעי?
אני: זה מתאים לי
היא: איפה החתונה?
אני: ביום שלישי
היא: גם י. הולהת להתונה?  (חמותי ממוצא חונגרי)
אני: היא צמה
היא: מתי יוצא החג?
טוב..שראיתי לאן הולכת השיחה ומה הכיוון החלטתי להתמקד יותר.
אני: מה שלומך, סבתא?
היא: תגיד מ. ההג כבר יצא?
אני: סבתא, מה שלומך?.
היא: לא טוב. לא טוב.
אני: אז תרגישי טוב. אוהב אותך(....)
היא: אתה לראות איך פרס ראש ממשלה?
אני: כן. אני לראות מהחדר. רואים הכל
היא: יותר טוב לוי אשכול
אני: הוא מת מזמן
היא: אהה..מזמן?
אני: כן. הכלב מת מזמן..כאן קבור הכלב
היא: מי בוני מת?(הכלב שלנו)
אני: מת מזמן

טוב לא אלאה אתכם בשיחה הארוכה והבלתי צפויה. הפוריה והמשכילה. אבל תסכימו איתי לפחות בדבר אחד: שדו שיח בחדר המיטות נותן הרבה השראה לחמותי שמקמצת בדיבורים עד להחריד.
היא עשתה לי את השבת....
 
משתתפת בצער המשפחה
15/08/14 15:55
235צפיות
תודה על הקטע שהבאת.
פרידה מאדם קרוב, היא לא נעימה, מאחלת לכם התאוששות מהירה.
º
מה רצית בגיבוב השטויות הזה?
15/08/14 17:50
113צפיות
º
זה לא פוסט שהיה מיועד לנאורים כמוך. זה לעמך.
15/08/14 18:06
103צפיות
º
הגיוני
15/08/14 22:31
58צפיות
זה מה שיש לך לכתוב לזכרה?
16/08/14 22:29
325צפיות
אני כבר מתה מסקרנות לראות מה יהיה לכלתך העתידית לכתוב לזכרך.
נ.ב. אתה איש די מטומטם.
משתתפת בצער המשפחה
16/08/14 23:13
297צפיות
קשה לאבד אדם יקר, תהיו חזקים
רונית. תודה . אני שמח שיש גם מגיבים בלשון נקיה.
16/08/14 23:56
292צפיות
לפני 10 שנים היו פה אנשים שהכירו זה את זה והיו נוהגים לכתוב על היחסים בינם לחמותם ובד"כ היה זה ברוח קלילה ובעיקר בלשון נקיה. אני מקוה שזו שהגיבה מעלייך לא מייצגת ,אלא,רק את עצמה.
 
בשורות טובות
עציון
עציון
17/08/14 09:11
352צפיות
עציון, אני משתתפת בצער המשפחה. זוכרת איך הבעת בזמנו (7 שנים? 9 שנים?)בימים הטובים את הקשר בינך לחמותך. היית חריג בפורום. היחידי שלא התלונן אבל גם כאחד שיודע ל"הסתלבט" על היחסים המיוחדים.
גם אז אהבתי את הדו שיח שכתבת בפורום והיו עוד קטעים שכולנו אהבנו.
 
עציון.  אל תתרגש ממה שעונים לך וטוב שמדובר בבודדות.
ש.
היי "מאוהבת"
17/08/14 12:07
393צפיות
תודה וכיפאק לימים של פעם.
חחחחחחחחחחח עציון לא שם לב שלא החליף ניק
17/08/14 19:54
235צפיות
גדול גדול גדול
 
איזו פאדיחה לא נעימה
עציון יודע טוב מאוד מה זה אומר: היי מאוהבת
17/08/14 22:52
260צפיות
וקפצת עם הפופיק קדימה מידי
º
עשית פאדיחה, עדיף שתידום
18/08/14 01:31
55צפיות
חלק מהן עדיין כאן
17/08/14 22:00
220צפיות
אני מקווה שחוץ מהאובדן, שלומך טוב
חמים וקמצנות
15/08/14 22:01
709צפיות
לי יש שאלה לחברי/ות הפורום. ואני חייבת להגיד שעד עכשיו אין לי דעה מגובשת בנושא. רק רגשות שפגעו בי. 
והנושא הוא עזרה כלכלית. או יותר נכון "גב כלכלי" ממשפחה. 
 
אני בוחרת לפתוח ולציין כי עבורי אין דבר מבייש יותר מלבקש כסף מאנשים. זה הדבר האחרון שאני אבחר לעשות ואעדיף לעבוד ב 3 עבודות או להגר מהמדינה בה אני חיה  לפני שאבקש עזרה כלכלית ממישהו. 
כשהכרתי את המשפחה של בעלי (אביו נשוי בשנית) התברר לי שעזרה או תמיכה כלכלית מצידו לא תהיה. זה הובהר לי עוד לפני החתונה על ידי בעלי שלא קיבל ממנו שום תמיכה כבן. בחתונה בחרתי שהמשפחה שלי תישא בעלויות ולא לערב את אביו, מה שנקרא זה מה יש ועם זה מנצחים. 
במהלך חיינו המשותפים הוריי הם שעזרו לנו כלכלית וסייעו לנו בתקופות משבר כשמצבם שלהם לא היה קל. את אביו מעולם לא עירבנו כי זה יכול היה להיות מבזה. 
אני רוצה להגיד כאן- שטויות הוא לא חייב לעזור, הוא לא חייב להיות שם, זו זכותו, הכל נכון. הלכה למעשה הרגשות שלי כלפיו הלכו והתכערו. כי מי שעמד לצידי  ברגעים קשים היו הוריי שלי. ולא ביקשתי מהם. הם ידעו...
רק לסדר את האוזן אם היינו מבקשים עזרה היה נוצר פיצוץ ענק מצידו מה פתאם לא חסכנו ומה פתאם אנחנו מבקשים ועוד כל מינ ידברים מאד מכוערים. 
מה שקרה עם השנים זה שבאמך קיבלנו יותר עזרה מהההורים שלי ונוצרו כל מיני בעיות משפחתיות בצד ההוא ואני התייחסתי לזה כמו לביזנס- מה אני צריכה לסבול לעומת מה אני מקבלת, ויצא שביחסים איתו אני די מפסידה. (צריכה לסבול הרבה ומקבלת כלום) וכך לאט לאט התחלנו לשים אותו מקום אחרון ברשימת סדרי העדיפויות. 
 
והבעיה שאני מעלה כאן היא באמת שאלה מוסרית- לא כתוב בשום מקום שהורים צריכים להיות בשביל הילדים שלהם. ואני מוסיפה המשך- גם לא כתוב בשום מקום שאני ובעלי צריכים להיות בשבילו. 
אני באופן אישי אומרת - אף אחד לא חייב לי , מצד שני ממש נפגעתי ואני אומרת לעצמי - אין לך זכות להפגע. תבחרי את בהתאם עם מי את רוצה להיות בקשר ואיזה קשר וזכותך גם להחליט ממי את מתרחקת ולמי לא מתאים לך לתת. 
*בכוונה לא ציינתי יכולות כלכליות כי הן אינן קשורות לנושא. הבעיה היא לא יכולות כלכליות אלא נכונות להקרבה. 
*לא דיברתי איתו על כך עד היום כי הוא היה צורח עלי ומעיף אותי לכל הרוחות אם הייתי נוגעת לו בשריטה. מצד שני הוא רואה עם השנים שאנחנו מתרחקים (היום זה ברמה שאנחנו לא מגיעים לשם), זה מפריע לו , והוא אינו  יודע איך להגיע אלינו. 
מה אתם חושבים? (ולא רק לגבי המקרה הספציפי הזה אלא בכלל בנושא?)
לא מבינה למה יש לך כל כך הרבה ציפיות
16/08/14 09:48
353צפיות
למרות שאת כותבת שאין לך.
 
הורים לא חייבים לעזור ולתמוך בילדים אם הם לא מוצאים לנכון, בעיקר אם זה פרק ב של אבא שלו
ולא נשוי לאמא, מה את מצפה שיקריב את הזוגיות שלו עבורכם.
 
בשביל מה את רוצה עזרה? אם זה בשביל לפתור בסעיה רפואית קיומית אני מבינה אך אם זה בשבי מותרות
כמו דירה גדולה יותר, דל מזון גדול יותר הז הם לא חייבים לעזור לכם כלל וכלל.
 
רוצה עוד כסף, תקצצו בערוצי הטלוויזיה, ביציאות שלכם בפלפונים שאתם מחזיקים, היום הצעירים רובם יושבים על גב ההורים ולא מבינים שלהורים יש עוד חיים לחיות וצריכים לשמור את כספם לתקופות בהם יזדקקו לעזרה שבטח ובטח לא יבואו מהילדים, הילדים יגידו שאין להם זמן, אין להם כסף כי הם צריכים את הזמן והכסף בשביל המשפחה והילדים שלהם.
 
תסתדרו בכוחות עצמכם, תקחו על עצמכם עוד עבודה, תוותרו על מה שאפשר לוותר.
 
ממש לא פר לסחוט את ההורים רגשית (לא באים אליהם הרבה)  או כלכלית (עזרה כספית).
 
די שנים ההורים היו הקביים של הילדים היום שילכו על הרגלים של עצמם.
לא הבנת לחלוטין את מה שכתבתי
16/08/14 10:12
271צפיות
1. לא היתה כל סחיטה ולצורך העניין לא היתה אפילו "בקשה" מעולם לא בקשתי מהם כסף.
2. כנראה רצית להבין את מה שרצית אך לא את מה שהצגתי ועל כן אני לא יכולה להתייחס למה שאת כותבת - כי זה לא עונה למקרה הרלוונטי, את מתייחסת למקרה של סחיטה כלכלית וזה ממש לא המקרה.
3. כן היתה בעיה של משבר כלכלי אצלנו. זה היה ברמה שהתחלנו תהליכים של יציאה מהארץ כי לא הסתדרנו כאן
4. כן מקבלת את דעתך כי הורה שנשוי בשנית פחות קשור רגשית ומחוייב רגשית לילדיו, ד"א זה לא הדדי כי בעוד ההורה הגדיל את משפחתו הילד נותר ילדו היחיד.
5. כן יש רצון מצידו של הסב לקשר איתנו. במרה שהוא התקשר מספר פעמים על מנת שאבוא לאירועים הקשורים אליו. הוא אכן אדם שהייתי רוצה עימו קשר אלמלא העובדה שראיתי שהוא לא יהיה שם בשבילי כשאצטרך. אני לא באה אליו בטענות אני פשוט עושה אותו דבר...
6. נכון להיום הוא רוצה קשר איתנו יותר ממה שאנחנו רוצים איתו. (חלק מהעובדה שהוא מעל גיל 70 ומזדקן וצריך ילדים שיטפלו בו)
7. לתת הרבה אהבה ד"א זה נתינה גדולה מאד. גם זה לא היה שם יותר מידי.
 
 
אני אשמח להתיחסויות יותר רציניות ועמוקה כי זה נושא שעולה בכל קשר אפשרי- כמה אתה נותן מול מה אתה מקבל.
יש תאוריה ויש מעשה
16/08/14 10:59
242צפיות
ואני מבינה אותך מאוד בקטע הזה. נכון שבתאוריה הוא לא חייב לכם כלום. מצד שני, נתינה כספית היא כל כך הרבה פעמים (תמיד כמעט) משהו שהוא מעבר לרק כסף, אלא הופכת לדבר אחר ואי אפשר להמנע מזה. אם אתם הייתם במצוקה כלכלית כלשהי וההורים שלך הרגישו בזה ועזרו לכם כלכלית, במיוחד אם הם בעצמם לא היו במצב מזהיר, זה הרבה מעבר לכסך, זו אהבה. כי כשאוהבים מישהו, עושים משהו שהוא מעבר למה ש"כתוב בספר" ובספר אכן כתוב שהוא גמר לגדל את בנו ואינו חייב לו עוד כלום. רק שיש "על פי הספר" ויש מעבר. אז אני יכולה להבין גם את העובדה שאת (ואולי גם בעלך) לא רוצה להשקיע בחזרה יותר מדי (גם "על פי הספר") והוא מרגיש את זה. כשפונים לעזרה כלכלית ומקבלים בחזרה הטפות ונזיפות, זה בסדר, מותר לו, רק שיחס גורר יחס כי כולנו אנושיים. הרי גם זמן הוא משאב מאוד יקר וכשאת צריכה להחליט את מי לבקר, למי תעדיפי לתת את הזמן היקר הזה? את גם נמתארת אדם לא נעים שצורח ו"מעיף אותך לכל הרוחות". נשמע כמו מישהו שמזמין לעצמו התיחסות מימינלית לגמרי ממך ואול משניכם ואולי יום אחד יצטער על זה.
מה שמדהים הוא שאני שומעת את הסיפורים האלה לא פעם אצל חברות שלי ובכל הסיפורים, אותם ההורים שלא טורחים לעזור בכלום כי הרי אינם חייבים (לא רק בכסף, אני מדברת על לא להביא סיר מרק לכלה שגרה מעבר לכביש ונמצאת עם שלוושה ילדים חולים בבית כשבעל/הבן במילואים), יודעים יפה מאוד להתעורר ולדרוש יחס וכבוד ולא מבינים איך הבן שלהם (דווקא במקרה הזה הכלה פחות שומרת טינה) בקושי שומר איתם על קשר ונותן להם את המינימום (לא מתכחש לחובותיו אבל זהו) וחי חיים משלו. שום דבר לא נעשה בכעס או דווקא אבל קיים ניתוק רגשי. 
לפעמים הכסף הוא לא רק כסף. אני עד עכשיו זוכרת איך כשהייתי בגיל ההתבגרות והיינו כמה שנים אחרי העלייה לארץ ובלי כסף לגמרי, אמא שלי ויתרה על איזו קניה בשבילה שהיא רצתה וקנתה לי איזו שמלה כי לשתינו היא לא יכלה לקנות. אז לא חשבתי שזה משהו במיוחד (הייתי מתבגרת אגואיסטית), אבל עכשיו אני באמת מעריכה את זה.
תודה על ההבנה ויקה
16/08/14 11:23
142צפיות
אני באמת העליתי את זה כ"סוגיה" שהיא מעבר למקרה הנוכחי. לא שאני מאחלת לעצמי או למישהו להכנס למשבר, אך כשזה קורה למי תפנה? לאדם הכי קרוב אליך.
וזו סוגיה כי לכל אדם יש יכולת אחרת ולא ניתן לדרוש מאדם את מה שהוא לא יכול לתת. מצד שני למי תתן ותעזור כשזה מגיע אליך? כמובן שלאנשים שעזרו לך. זה בדיוק מגיע לשם בסופו של דבר. ביחסים בין הורים, בין משפחות, בין ילדים, בין קבוצות, ובין מדינות. וזה גם מה שבונה יחסים בעייני.
אין לנו כמות אינסופית של כסף זמן או אנרגיה. אנחנו חייבים לחלק אותה בתבונה על פי סדרי עדיפויות.
 
על כיבוד הורים שמעת?
16/08/14 11:16
225צפיות
לא הבנתי ממך שהוא היה אליכם רע או אלים או שהתעלם מכם  - אמנם לא נדיב במיוחד אבל זה לא מצדיק ניתוק.
אתם צעירים, לכם יותר קל להגיע, תקבעו יום בשבוע/שבועיים/חודש (מה שאפשרי מבחינתכם) ותלכו לבקר אותו. בלי שום קשר לנתינה שלו או להשקעה שלו בכם - פשוט בגלל שהוא אבא של הבעל, הוא מעוניין שתבואו ואין שום סיבה שבעולם שלא תעשו את זה.
אגב, לא כתבת על נכדים, אבל אני טוענת שהרחקת ילדים מסבים שלהם בלי סיבה מוצדקת זה עוול גדול לכולם. מערכת יחסים של סבא/סבתא - נכד/ה יכולה להיות דבר מיוחד שישאר לילדים שלך לכל החיים ולא קשור ישירות אלייך ואל היחסים שלך עם הסבא.
º
התכוונתי לסחיטה רגשית לגבי הניתוק.
16/08/14 11:39
67צפיות
קמצנות חומרית ורגשית
16/08/14 20:34
302צפיות
קמצנות חומרית היא כמעט תמיד רק סמפטום אחד מתוך מכלול של קמצנות כרונית שמתבטאת בהמון תחומים. הרבה יגידו לך שהוא בעצם לא חייב כלום, את הילד שלו הוא כבר גידל והוא לא חייב להמשיך ולעזור לכם כלכלית, ויש בזה משהוא אבל... כמו שאמרתי זה כמעט תמיד מכלול ואלו שמרגישים שהם לא חייבים לעזור כלכלית (גם כשהבן והכלה קורסים להם מול העינים) הם בדיוק אלו שלא מרגישים חובה או צורך לעזור כשקשה לוגיסטית, כשצריך טרמפ לשדה תעופה, או להוציא את הכלב כשהאישה יולדת והבעל איתה בבית החולים, הם אלו שאף פעם לא פנויים לעזור בשמירה על הילדים, והם בהחלט לא מי שתתקשרי אלין כשהבעל בחו"ל או במילואים ומכונת הכביסה הציפה את הבית.
 
אז נכון הוא לא חייב, אבל מצד שני זה בהחלט יוצר מערכת יחסים רעועה ומרוחקת, קשה להרגיש מחוייב למישהוא שלא מחוייב כלפיך, קשה לקחת בחשבון את מי שלעולם לא יהיה שם כשאתה זקוק לו. במיוחד כשזה יוצר מערכת יחסים מלאת כעסים מצד אחד והתגוננות מצד שני, כמו שאמרת אי אפשר אפילו לספר לו שהמצב קשה כי הוא מייד כועס על איך הגעתם למצב הזה, לא ברור אם זה כמניעה שלא תבקשו כלום או כמיגננה כי הוא לא עזר אבל ככה או ככה זה לגמרי לא משנה, הקו התחתון הוא שאפילו אי אפשר לדבר איתו ולחלוק את הקשיים, מה ששוב מוביל למערכת יחסים מנוכרת ומרוחקת.
 
בקיצור, אני ממש לא יכולה להאשים אותך בלקיחת מרחק, אני גם יכולה רק להניח שבאיזה שהוא מקום את מעדיפה להשקיע את מאמציים וזמנך בלשמור על קשר ובלעזור למי שכן היה שם עבורך (ויהיה בעתיד) ואם זה בא על חשבון מה שאולי הוא היה מקבל אז זה מה יש.
16/08/14 21:59
101צפיות
מהותית אני מסכימה עם המסר, אבל לא מסכימה לגבי הפרטים -
יכולים להיות הורים שמתוך אידיאולוגיה לא יתמכו כלכלית בילדים בוגרים, או יתמכו רק בצורה מסויימת (נניח יתנו כסף לדירה או לימודים אבל לא באופן קבוע, ולא בלי מטרה ראויה). אבל הורים כלאו יכולים לאהוב ולתת בצורה אחרת.
ואני אישית חושבת שהדבר החשוב הוא באיזו מידה אני מרגישה בסדר לבקש ממישהו משהו קטן ולא מהותי. נניח, הטלפון הנייד שלי עושה לי בעיות, ממי אני נרגיש בנוח לבקש להתקשר לטלפון שלי מהטלפון שלו ולראות אם הוא שומע אותי. זה לא נתינה כלכלית בשום דרך, זה משהו ממש קטן, ובמקרה של צורך אין לי בעיה לבקש דבר כזה מאדם אקראי ברחוב או ברכבת.
יהיו אנשים שיתייחסו לבקשה בקלילות, ויהיו כאלו שירטנו ויעשו עניין ויתייחסו לזה כאילו עכשיו הם עושים לי טובה גדולה ואני חייבת להחזיר להם. אני חושבת שזה ההבדל המהותי.
מי שמרגישים בנוח לבקש ממנו עזרה זה שמי שאפשר לבקש ממנו לעזור בזמן לידה, כמו שנתת כדוגמא. הצד השני הוא מי שיבוא עלייך להתארח אחרי שילדת, בלי לתאם מראש ובלי לבקש רשות, ועוד יצפה שאת בצור אישה אחרי לידה תארחי אותם, תכינים להם תה, תגישי להם אוכל, וכו'. (סיפור אמיתי).
 
וזה ההבדל המשמעותי. אם יש יחסים טובים, אם למישהו אכפת, אז מרגישים את זה. גם אם הוא לא תוך כלכלית. והמצב ברור. אם לא - אז לא, וגם פה המצב ברור לחלוטין. ואם החם היה קמצן אבל נחמד, עוזר עם בייביסיטר, דואג לשלום זוג, פשוט ביחסי ידידות, ההודעה הזו לא הייתה נכתבת מלכתחילה, כי כל המצב היה שונה.
º
ביג לייק
17/08/14 12:11
22צפיות
º
מדויק!
17/08/14 16:46
19צפיות
סיבה ותוצאה. אין לך מה להתייסר.
16/08/14 21:36
126צפיות
אבא של בעלך הפנה לו עורף הרבה לפני שבעלך הכיר אותך.
זה הרבה מעבר לכסף.
בעלך ידע והכין אותך מראש שאין טעם אפילו לבקש מאבא שלו עזרה. מכל סוג שהוא.
 
ואכן, החיים המשיכו, אתם הסתדרתם איכשהו, עזרה קיבלתם רק מההורים שלך.
הסתדרתם בלעדיו.
באופן טבעי הוא לא חלק מהאנשים הקרובים אליכם.
הרי אין בינכם שום אינטרקציה משמעותית.
את כל המאבקים בחיים, את כל השמחות והקשיים חוויתם ללא המעורבות שלו.
 
ועכשיו? עכשיו הוא מסתכל ימינה ושמאלה ומגלה שהוא נשאר לבד.
שלקשר עם הבן שלו אין שום משמעות.
ושלאף אחד לא ממש דחוף לראות אותו.
כי, מה לעשות, גם אתם לא חייבים לו שום דבר.
 
לטובתך ולטובת בעלך, ככה זה צריך להישאר.
בעלך סגר את הפצע הפתוח של נטישת אביו וחי את חייו, יחד איתך.
לא צריך לפתוח את הפצע הזה.
לא צריך לעודד את בעלך להיות יותר בקשר עם האבא שלו.
 
זה נראה כאילו אבא של בעלך צץ עכשיו כדי להוריד עליכם מכה אחרונה
ובה הוא דורש מכם לסעוד אותו לעת זיקנה ולהעיק עליכם.
 
אתם צריכים להיות חזקים ולא להכנע למניפולציות שלו,
כי ממש, אבל ממש לא מגיע לו.
 
כמו שהוא החליט שהמחוייבות שלו כלפי הבן שלו הסתיימה בגיל 18,
ככה הוא צריך להבין שאותה המחוייבות הסתיימה מצד בנו.
כמה דברים שאני למדה מהפוסט שלך:
16/08/14 22:36
252צפיות
א. ידעת מראש שלא תהיה לך עזרה ממנו והלכת על זה עם הידיעה.
ב. את בכלל נגד לבקש עזרה ומעדיפה להסתדר לבד כולל הגירה.
ג. מעולם לא ביקשת ממנו דבר, אבל את בטוחה (על סמך מה?) שאת יודעת בדיוק איך הוא היה מגיב לו היתה באה בקשה כזו.
ד. דווקא כתוב שילדים צריכים להיות לעזר להורים: כבד את אביך ואת אמך. שמעת את זה בהר סיני והבטחת לקיים.
ה. ואחרון: את בונה תיאוריות באויר וסובלת מהן. לא ביקשת עזרה, הוא לא ביקש עזרה, את לא מעוניינת בעזרתו. על מה הבלגן בדיוק?
º
שמעת את זה בהר סיני? אהמ..
16/08/14 23:10
46צפיות
אתחיל מהסעיף החמישי של איילת,
16/08/14 23:15
233צפיות
וארחיב לגביו--
למה באה השאלה על מחויבות שלכם כלפי האב ועל ריחוק--
אם מעולם לא באתם לשיחה רצינית לבקש עזרה? ובעיני בקשה כזו
כאשר יש לה הצדקה--איננה מכערת, איננה מקטינה-אפילו לבקש כהלואה.
רציתם שיבין לבד? הבנתם שאין מה לבקש? ואם כך-למה בכ"ז שמרתם על קשר?
אני חושבת שיש כאן מצב לא הוגן --של ציפיה שאיננה אבל לא ממומשת.
 
לגבי נתינה של הורים--יש שגרה של כל משפחה וגם משפחה צעירה
יכולה לצמצם ולא 'לצפות' לעזרה.
בכל מקרה, כהורה נראה לי שעזרה כזו היא חלק מההורות, אם רק אפשר
ולו במעט.
אבל יש עזרות שונות--אני מבשלת הרבה לילדי, אני תופרת וקונה ביגוד
לילדים ולנכדים. קונה לכל אחד שמתחיל ללכת נעל ראשונה,
לכל כניסה לא' ציוד ראשוני מלא.
יש כאן ארוח של נופש חצי קיץ.
בעיני זה התפקיד ההורי שלי---
אבל זו איננה חובה--ואני מקוה שהילדים יודעים זאת.
וזה גם לא נעשה כדי לחייב אותם כלפינו. נראה לי שזה צריך לבוא מרצונם--
בלי קשר לנתינה שלי.
 
 
מייקל, הבחורה שפנתה לא שאלה אותך עד כמה
17/08/14 06:20
161צפיות
את נדיבה ונותנת לילדייך !!!
 
היא בסך הכל שאלה איך להתמודד עם הבעיה שלה.
 
וכאילו להרגיז את באה ומספרת לה על נדיבותך לילדייך.
 
עוד מישהו יאמין לך שזה נכון כל מה שאת מספרת.
 
את סתם מעצבנת אותה, תני לה עצות למצב שלה, אף אחד
לא מבקש סיפור על המצב שלך ! ! !
כמה דברים לדבריך,
17/08/14 07:12
126צפיות
1) ראשית לא התכונתי בכלל לומר כמה אני נדיבה לילדי,
    ושאני בכלל נדיבה לילדי, --אלא לומר, שלא ה'כסף' הוא כן או לא האישיו,
     ונתינה לא מוכרחה לבוא בכסף---ואז בכלל יתכן, שהריחוק הוא על דברים אחרים.
2)אי אפשר לתת עיצה על דברים שלא ענתה על מה ששאלתי--(ואכן קראתי את הדברים שנכתבו לפני שאני        עניתי,  ובאמת חשבתי והזדהיתי עם דברי איילת) גם הרחבתי על אותו ענין.
  וכתבתי שלא ניתן לכעוס על מה שלא דובר בכלל.
3)אני מקוה שאין לה מה לכעוס, אלא לבחון מה קרה בקשר בינה (ובעלה) בהקשר של
    מערכת היחסים ביניהם--והרגשת המחויבות ש'פתאום' צצה.
   
     עיצה ורעיונות ניתנים כשיש עוד פרטים. ממה שכתבה קשה מאוד להבין יותר משמעותית.
 
(אגב, מלבד לתקוף אותי על דברי--למה לא נתת עיצה-אם הבנת יותר ממנילכך ציפתה?
 אין לי שום ענין בלספר על עצמי--מלבד להבהיר--את לא יודעת מי אני--אז גם 'התגובה' שלך--לא נעימה בכלל)
נראה לי שיש לנו אותו החם
17/08/14 06:58
284צפיות
החם שלי קמצן רגשית וכלכלית, בעלי כועס עליו על כך מאז ומתמיד, התחתנו ונולדו הילדים, היות ולי אין אבא ולילדים אין סבא מהצד שלי היה חשוב לי לשמר קשר טוב בין בעלי לאביו ובין ילדי  לסבם, וכך שנים אני מזמינה ומארחת (הוא אף פעם לא) עד  שלפני תקופה בעלי ביקש ממנו עזרה בצורת הלוואה והוא סרב, בעלי נעלב/כעס ולא דיבר איתו, החם התקשרא אלי ואמר שאם בנו לא ידבר איתו הוא לא ידבר איתי ועם  הנכדים ולא תהיה לנו ירושה.  אני מאוד נעלבתי והחלטתי לנתק איתו קשר, הבהרתי לו שמאותו היום , אם ירצה לראות את בנו ונכדיו יצור קשר ישיר לבעלי ויתאם, זהו, אני סיימתי להיות מתווך ומגשר, ולסבול על מנת שלאחרים יהיה טוב.
כשהייתה לבת שלי יום הולדת , שאלתי אותה אם היא רוצה להזמין אותו, והיא רצתה, אז אמרתי שתתקשר היא אליו.
 
ולכן, אני מאוד מבינה אותך, ואני חושבת שהורה שיכול לעזור זה מחזק את הקשר, זה מראה על איכפתיות, על דאגה, עצוב שהבעלים שלנו לא זכו לאב חם ותומך.
17/08/14 07:42
163צפיות
רק הארה --ובירור--האבא של השואלת, התגרש מאימו,
ובנה משפחה חדשה, בירושים מה לעשות--הרבה פעמים--זה 'מכה' בילדים,
לא נותנים להם בטענה שהאמא שלהם 'זוכה' מן ההפקר. (טענהמטופשת אבל רווחת),
לפעמים האשה החדשה--בולמת את האפשרות, (בלל הרבה סיבות אחת מהן קנאה 'תחרות סמויה')
השאלה אם שוקמו היחסים האלה משהילד התחתן ובנה את חייו בלי אימו.
וזה תלוי לא רק באבא אלא גם בילד.
במקרה שהביאה newgirl היא ספרה שמראש הם לא פנו אליו, לכן הטענה והעלבון לא כ"כ ברורים.
 
לענינך--השאלה אם זה רק אופי, או גורמים נוספים.
בכל מקרה--את עשית בחירה שלא תיפעי ממנה--וזה החשוב.
אז שהאשה החדשה תדאג לו.
17/08/14 09:35
179צפיות
"אבא" שמתנתק מהילדים שלו כי יש לו אישה חדשה,
שלא יבוא להתבכיין בגיל מבוגר על כך שהילדים לא בקשר איתו.
 
אין שום סיבה להתייחס בהבנה ובסלחנות לאבות כאלה שלא נותנים לילדים כי הם מפחדים שזה ילך לגרושה במקום.
אבא שלא מבין את האחריות והמחוייבות שיש לו כלפי ילדיו, הוא לא אבא. נקודה.
נכון, זו באמת תופעה נפוצה, וחבל.
 
זה לא בא ככה סתם מהאוויר הקטע של לא לבקש ממנו כלום.
הבן שלו כבר ידע מראש לא לבקש ממנו דבר.
כנראה שהיה לו נסיון כאוב עוד הרבה לפני שהוא הכיר את אשתו.
מקרים שבהם הוא ביקש עזרה וחטף על הראש במקום.
 
בשורה התחתונה, עזרה שמקבלים ממשפחה זה הרבה יותר מכסף.
זה מילה טובה, אמפתיה, ההרגשה שיש לך "גב". גם אם לגב הזה אין כסף לתת לך.
זה מה שעוזר לך לעבור את החיים האלה עם ביטחון ואופטימיות.
זה בדיוק מה שהבן הזה לא קיבל אף פעם מאביו.
 
החשש של הכלה מוצדק.
כי היא זו שתיאלץ לספוג ולאסוף את השברים אם הנושא יצוף, אם הבעל שלה ייפגע מאביו שוב.
צודקת...אז....
17/08/14 10:39
119צפיות
את יודעת שמערכות היחסים מורכבות.
דברי לא באו להצדיק את התנהגות האב הזה, אלא באו להסביר
תופעה שקיימת.
הרגל יש הרבה כח--ואם האב לא היה רגיל לתת--מהסיבה שהזכרתי,
יכול להיות שכאשר השתנה מעמד הבן, והיה ניגש לבקש, היה ם מקבל השתתפות
ולו חלקית או מועטה.  אבל כמו שעל הבן והכלה--חוסר הנתינה משפיע, על היחסים ביניהם,
אולי אם הם היו עושים צעד לשינוי, ומדברים, מבקשים, (אגב האמירה אני לא מבקשת נשמעת קצת מגאוה,)
אולי גם הוא היה מושפע ומתקרב ומרגיש מחויבות.
 
לא בטוח, אבל כאן האופציה הזו--בכלל לא הגיעה.
ואני מבקשת להאיר (הא' בכונה) שני דברים.
1)ילדים של הורים גרושים --הם הרבה פעמים הפינג פונג הסובל מה'רקטה' המעיפה לשני הצדדים.
   האמירה של הבן--אבא לא נותן כי הוא קמצן, יכול להיות שזה מה שהוא שמע מאמו,וכך גדל.
    וזה בכלל לא נכון--אבל שם זה התקבע ולשם הוא גרר את המערכת עם אשתו.
2)משבגרתי--למדתי מנסיוני--אם אני צריכה/רוצה/ חושבת שמגיע לי--אני פשוט פונה ומבקשת,
   לא מחכה שאותו מישהו יהיה ממש עם יוזמה ורצון ויבוא להציע-- זה לא באמת קורה ברוב המקרים.
   משאבקש יש סיכוי לקבל, וסיכון שלא אקבל--או אז אוכל להחליט איך אני מתנהגת הלאה.
 
לגבי שהאשה השניה תטפל--מה לעשות, אולי תמות לפניו?
הבן נשאר בן, והוא יחליט אם לטפל באב, או לא--הכלה לא צריכה לטפל במידה ולא תרצה.
היא אבל גם לא אמורה--להתנגד לרצון הבן--אם הוא ירצה בכך.
את הסברת וגם אני הסברתי.
17/08/14 11:28
89צפיות
את הסברת למה האב לא רגיל לתת.
 
אני הסברתי איך הם הגיעו למצב הזה שאין בינהם קשר משמעותי..
 
אף בנאדם שפוי לא ילך להשפיל את עצמו ביודעין ויבקש כשהוא יודע כשהוא יחטוף על הראש..
ממילא אין לכלה שום סיבה לבקש משהו מהאב.
הוא לא קשור אליה בכלל. הוא אדם זר.
 
הבן שלו כבר ידע מנסיון שאין טעם לבקש.
 
ו.. החיים הם לא כאלה שלכל אחד בתורו נותנים את ההזדמנות.
את יודעת, זה לא שהאבא ישב בצד, יחכה שיבקשו ממנו ורק אז זה יהיה מוצדק להתעלם ממנו.
זה פשוט לא עובד ככה.
כך שאין טעם לפתח תיאוריות על מה היה אם.
 
וקצת אופטופיק...
נורא אופנתי היום להאשים את כל העולם בגורלנו האכזר.
הכל פרט ללקיחת אחריות.
אז בואו נעשה סדר.
אנחנו חיים במדינה דמוקרטית.
אדם מבוגר אחראי לבחירות האישיות שלו.
אף אחד לא כיוון לאבא אקדח לראש והכריח אותו לנהוג כפי שהוא בחר לנהוג.
כנראה שהוא מתחיל להרגיש את תוצאות הבחירות הללו.
 
אני מתרגזת כשאני שומעת "הם גרמו לי לעשות ככה וככה"..
"היא עיצבנה אותי וגרמה לי לפגוע בה"..
כאילו, איפה השליטה שלך על המעשים שלך?
איפה האחריות שלך?
אם כל אחד יכול לשלוט על ההתנהגות שלך ולגרום לך לעשות דברים, ורק אתה לא מסוגל לשלוט על עצמך,
אולי עדיף שניקח ממך את החופש וניתן לאנשים אחראיים שליטה על ניהול החיים שלך?
 
שורה תחתונה, אני שונאת את גישה האכלולישתולי וחוסר האונים.
דוקא האכלולי שתולי
17/08/14 11:47
85צפיות
הגיע מצד הכלה, ש'נזכרה' עכשיו, (כמובן שאיננו יודעים מה הטריגר)
שכיון שלא נתן--היא לא תתמוך כשיזדקק.
 
ואם דיברת על לקיחת אחריות, שאני בהחלט מסכימה איתך בענין,
אז גם הדיבור עם האב, (לא שלה אבל של הבן, שהיא תציע לו גישה חדשה)
זו בהחלט לקיחת אחריות.
ההחלטה להתרחק--זו בהחלט לקיחת אחריות.
ההחלטה לא לעזור לו בבוא העת. (אולי קרה משהו--היא לא ספרה) זו לקיחת אחריות.
כל מעשה שהאדם עושה--זו אחריותו--והוא משלם את המחיר.
נכון--גם האב, החליט--השאלה אם גם הבן מרגיש מה שהכלה מרגישה בהקשר 'הלא לעזור'
פה יש בעיה אם הם לא בראש אחד.
ממש לא.
17/08/14 12:06
74צפיות
הם איתו בסוג של קשר.
רופף, מעיק, לא משמעותי, ונשמע שהם די הולכים על ביצים לידו..
"אם היינו מבקשים עזרה היה נוצר פיצוץ ענק מצידו מה פתאם לא חסכנו ומה פתאם אנחנו מבקשים ועוד כל מינ ידברים מאד מכוערים. "..
"לא דיברתי איתו על כך עד היום כי הוא היה צורח עלי ומעיף אותי לכל הרוחות אם הייתי נוגעת לו בשריטה."
 
לאט לאט הקשר הלך והתרופף, והוא הפך להיות בסוף סדר העדיפויות
"מה שקרה עם השנים"..."נוצרו כל מיני בעיות משפחתיות בצד ההוא ואני התייחסתי לזה כמו לביזנס- מה אני צריכה לסבול לעומת מה אני מקבלת,
ויצא שביחסים איתו אני די מפסידה. (צריכה לסבול הרבה ומקבלת כלום) וכך לאט לאט התחלנו לשים אותו מקום אחרון ברשימת סדרי העדיפויות. "...
 
ולמה היא "נזכרה" עכשיו כדברייך?
כנראה שהוא מתחיל להעיק עם דרישות, או רוצה לבלות איתם יותר זמן או לוחץ עליהם שיבואו לאיזה אירוע שלו שהם לא מעוניינים ללכת.
"מצד שני הוא רואה עם השנים שאנחנו מתרחקים (היום זה ברמה שאנחנו לא מגיעים לשם), זה מפריע לו , והוא אינו  יודע איך להגיע אלינו. "
 
לא הבנתי איך הפכת את היוצרות.
איך בחורה שחיה את חייה ומסתדרת לבד,
מקבלת עזרה ממשפחתה אבל לא באה בדרישות לאף אחד ולא חושבת שחייבים לה מואשמת על ידך ב"אכלולישתולי".
היא בטח לא חייבת לו שום דבר.
 
זה בסה"כ איש לא נחמד במיוחד שצץ לפתע מאמצע שומקום ומבקש דברים.
זה רק טבעי שהוא בתחתית סדרי העדיפויות, והעצה היחידה שיש לי לפותחת השרשור זה לא להתייחס לבקשות שלו בכלל.
אם וכש.. הבן שלו יחליט בכלל להתייחס לבקשות של אביו, יש מקום לפתוח את זה לדיון בין בני הזוג. עד כמה להיעתר לבקשות אם בכלל.
בעיניך לא--בעיני כן,
17/08/14 12:41
59צפיות
ואענה על כל פסקה שלך בנפרד.
1)המשפט האחרון הוא--"לא דיברתי איתו על כך עד היום כי הוא היה צורח עלי ומעיף אותי לכל הרוחות אם הייתי נוגעת לו בשריטה." נכון שהוא בסתירה בין שני חלקיו? איך אם לא דברו--היה מעיף אותה? ניסתה? היה תקדים?
או זו ההרגשה שלה, ובמקום לחשוב מנסים בנימוס אולי היה מצליח?
 
2)מי שמתיחס לבעיות המשפחתיות כמו לביזנס, זו בסופו של דבר התוצאה.
 אז הוא לא במיוחד נוחלהם--היא התרחקה. כל אחד מהמקום שלו--עשה את הבחירות שלו,
וישלם על החלק שלו. מערכת יחסים כשבצד אחד יש בעיות והצד השני--לא תומך--אם כנקמה, או כי  זה ביזנס,
אז בסדר--מהלו לבוא ולטעון עכשיו?
 
3)נכון הם בחרו בצד אחד להתנהלותם--בלי להסביר, למה הוא צריך לנחש?
איפה הבגרות והאחריות לומר לו--אבא מוישלה--תראה אנחנו מתמודדים עם קושי כלכלי מסוים,
מבקשים בלי ההערות שלך--זה המצב--אם תעזור יופי--אם לא-אנחנו נחליט על המשך דרכינו.
למה אנשים מבוגרים--לא מדברים גלויות--שיבוא הפיצוץ מצידו--אז יבין גם איך 'מגיעים אליהם'.
 
4)אגיד לך--מי שלא אכלולו ושתולו--לא כועס  על מה שלא קיבל. לא מאשים ולא מתחשבן.
זהלא שאינני מבינה את הכעס, רק שבינו לבין אציג עצמי ש'אבירה' בלי תביעות ומסתדרת סדרתית.
(אגב אני בטוחה שזה גם נכון) לבין אם הוא לא נתן ואני התרחקתי --זה כי בביזנס הזה ישתשלום מדויק.
אני לא צריכה לתחזק את בגרותו, ולכן--בכלל איך צצה הבעיה. אין קשר וזהו, משום מקום פתאום יפול אצלה בבית? אז כנראה,, הדברים קצת יותר מורכבים.
 
5) עם הפסקה הזו שלך אני מסכימהלחלוטין. גם כתבתי את הדברים ברוח הזו קודם.
זו החלטה ביניהם. והסכמה משותפת לכל הליך היא הנכונה.
עונה לסעיפים שלך
17/08/14 13:18
72צפיות
1. מעולם לא הכנסתי את היד לאש, כי אני יודעת שזה מסוכן ואחטוף כוויה.
איך אני יודעת אם לא ניסיתי?
אמרו לי. אנשים שאני סומכת על נסיונם אמרו לי.
שיקול הדעת שלי גרם לי לבחור לא לבצע את הניסוי הזה על עצמי..
 
2. מי שמתיחס לבעיות המשפחתיות כמו לביזנס, זו בסופו של דבר התוצאה.
בדיוק כך, וזה מה שהאבא כנראה חווה עכשיו.
 
3. נכון הם בחרו בצד אחד להתנהלותם--בלי להסביר, למה הוא צריך לנחש?
ולמה זה התפקיד שלהם להסביר לו?
לא טוב לו? שיקח אחריות על עצמו וילך לאיש מקצוע שיעזור לו להבין למה החיים שלו נרארים כפי שהם נראים.
 
4. אגיד לך--מי שלא אכלולו ושתולו--לא כועס  על מה שלא קיבל. לא מאשים ולא מתחשבן.
לא נכון.
כשמישהו בא אליך בדרישות ותביעות שונות ומשונות, אתה עושה חשבון ומנסה להבין למה הוא חושב שמגיע לו משהו.
 
5. תודה, שמחה על השיחה הזאת ושאנחנו מסכימות על משהו
 
º
גם לאי הסכמה--יש לי הרבה כבוד.
17/08/14 13:45
26צפיות
º
17/08/14 14:01
6צפיות
בעית קמצנות היא לא באמת מחוסר פיננסי כמו מחוסר אמון
21/08/14 21:50
59צפיות
רציתי להגיד שבאופן אישי את ההחלטות שלי לגבי היחסים עם "חמי" כבר קיבלתי והנושא פתור ושלם מבחינתי.
הנושא שהעליתי למי שהבין לעומק את דבריי לא באמת היה כסף אלא נושא יותר מוסרי של סדרי עדיפויות.
עד כמה תיתן עדיפות בחייך לאדם שלא נתן לך?
יש כאן שאלה כבדת משקל של מהם יחסים.
עולם הערכים ממנו אני באה ובו אני ובעלי מאמינים הוא עולם על פיו מערכת יחסים מתקיימת כל עוד 2 הצדדים יכולים לתרום בה. ככל שמערכת יחסים נתרמת יותר על ידי שני הצדדים יש בה יותר אמון והיא נחשבת ליותר קרובה.
במערכת היחסים שהצגתי חסר כנראה מרכיב בסיסי של אמון, מדובר כנראה בנושא עמוק יותר בין חמי לבנו (בן זוגי) , ואני רק הורשיתי לטעום מכך כאשר נכנסתי לנישואים, אך בעית האמון היתה קיימת כבר קודם לכן. כי אדם שלא אוהב או מפחד לתת הוא אדם חושש. ומדובר לא בחשש קטן אלא בהלך רוח ומחשבה של אדם שלפיה הוא בוחר לחיות את חייו ולנהל את יחסיו עם אנשים.
אני מקבלת את חמי כמו שהוא , לא דורכת לו על השריטות שלו ולא מתנגשת עם עולם הערכים שלו, מצד שני סדרי העדיפות בחיי מותאמים בצורה ישירה.
היחסים ביני לבין חמי  הם רחוקים מבחירה שלי. נכון להיום לא רק שאני לא נפגעת מכך, אלא שמאז שקיבלתי את ההחלטה, אני שלמה יותר, מגישה טוב יותר ומשקיעה באנשים שמשקיעים גם בי .
לגבי בן זוגי בחרתי לא להתערב לרעה או לטובה בקשר ורק לבקש שישאיר אותי בחוץ.
 
אני עדיין הוגה לא מעט בנושא של איך מחלקים את האנרגיות שלנו הכי טוב ועם מי. בעולם אוטופי- כולם יתנו לי הכל ואני אתן הכל לכולם. במציאות יש לנו כמות מוגבלת של משאבים ואנרגיות וכל אדם בוחר איך, עם מי ובאיזה כמות לחלק אותם.
זה נושא כלכך פילוסופי וכלכך כבד שצריך חיים שלמים של יעוץ עם אנשים בשביל לגבש תובנה משמעותית.
 
מדבריך כאן עולה תובנה
22/08/14 02:36
43צפיות
ברורה ומסודרת.
אין לך כל תביעות אל חמיך, כי ברור לך מאוד מקור ההתנהגות.
ואת לא חלק מזה. ואם לבןזוגך זה מתאים--אז עזבי את הנושא הפילוסופי,
תחיי את חייך לפי הערכים שגיבשת לעצמך.
איש גם לא יבוא אליך בטענה על כך. כי באותה מידה צד שני מבין את עצמו.
לא מאמינה שחמיך יצפה שתשקיעי בו בבוא היום. ואם יאמר מילה בענין,
ויהפוך אותך להיות צד--הרי תשובות יש לך. והוא יקבל אותן --גם אם לא ימצא חן בעיניו.
אני דווקא מבינה אותה
24/08/14 17:35
29צפיות
כמו שאמרת אין לה דרישות, וברמה הלוגית היא מבינה שזה לא קשור אליה, אבל איפה שהוא ברמה הערבית כל הסיפור הזה מטריד אותה. מפריע לה שלמה מתנהג ככה, מפריע לה שהיא נדרשת לתגובה כזו, אני חושבת שהיא היתה רוצה שהמצב יהיה אחר. אולי זה לא פרקטי אבל אני בהחלט יכולה להבין את הרצון שלה.
זה לעולם הקושי
25/08/14 00:14
20צפיות
בהפרש שבין הרצוי למצוי.
נראה לי שהרבה מהפוסטים כאן בפורום--הכלות ו/או החמיות היו רוצות אחרת.
אבל בפועל בשטח--זה לא קורה.
מעבר לצער על ההפסד--מתלוה תחושת החמצה של אכזבה.
התובנה שעולה מדבריך ברורה
02/09/14 20:22
2צפיות
את מאמינה שצריכים לשלם על תמורת זה שתתני לחמך יחס.............
אם אין תשלום כספי מבחנתך הקשר צריך להיות מרוחק
אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שהורים עוזרים
17/08/14 20:56
94צפיות
נכון, יש משפחות שיותר ויש שפחות, אבל לקבל עזרה כלכלית זו מחווה נעימה, אני יכולה לתאר לעצמי שהם לא ביקשו, אבל בסתר ליבם קיוו לקבל את היחס הזה, גם זה סוג של דאגה...
 
(אם כבר סיפרתי על חמי, גם הוא גרוש, יש לו חברה, הם לא חיים ביחד.)
אם הוא לא נותן לך כסף - אל תתני לו כסף
17/08/14 09:22
161צפיות
ואם הוא מתנכר או קריר, היי גם את קרירה ומנוכרת.
 
אבל את הקשר בין תמיכה כלכלית לבין קשר רגשי - לא הבנתי. הוא חמך והסבא שלך הנכדים שלך, לא המלווה הפיננסי שלכם. מה הקשר בין היחסים הכלכליים שלכם לבין היחסים הרגשיים? האם גם עם החברים שלך את מכוונת את מידת הקירבה לפי מידת התמיכה?
לא הבנתי איך זה, שאת מעדיפה לעבוד ב3 עבודות ולהגר למדינה
17/08/14 19:44
181צפיות
אחרת לפני שתעיזי לבקש כסף, כך כתבת, ובאותה נשימה אומרת שקיבלתם כסף מהוריך וממנו לא כי אתם יודעים שהוא לא יתן.
הסבירי את עצמך, בבקשה.
 
זאת ועוד, את לא מחליטה לבד כמה לראות אותו. וזה לא הגון מצידך, שאת משפיעה על בעלך בנושא הזה אך ורק בגלל ענייני כספים (לא ציינת שום סיבה אחרת).
זה גם לא הגון לקחת כסף מהוריך אם הם במצב רע, רק כי החלטת שהם הורים, זה תפקידם וכיוון שהם מוכנים להקרבה כספית אתם מוכנים "לגמול" להם בקשר חם.
 
לדעתי,
אתם חיים **לא נכון**,
יתרה מכך - אתם תקצרו מה שזרעתם.
בתור אחת שמעדיפה לעבוד בשלוש עבודות או להגר
17/08/14 19:46
174צפיות
העיקר לא לבקש כסף.......את מאוד רוצה לקבל כסף
 
מוזרה מאוד ההודעה שלך
אני מאחלת לך ולבעלך ילדים כמוכם
26/08/14 08:15
76צפיות
בושה וחרפה. 
מצד אחד,
26/08/14 16:57
48צפיות
 זו יכולה להיות ברכה, כי היא חושבת שהיא עושה נכון
מצד שני--בד"כ זו אמירה ששוללת ומאחלת לא טוב--ואני אשאל למה?
ובעיקרון היא הגיעה לשאול ולברר --אז אולי יש משהו שאפשר לומר נעים,
מלבד האמירה 'הפולנית' שיהיו לכם ילדים כמוכם?
מה יש לשאול ולברר?
26/08/14 19:19
45צפיות
אם זה לגיטימי למחוק הורים כי הם לא עוזרים כלכלית לבן ואשתו? 
לא, אין לי שום דבר נעים להגיד על זה. 
נראה לי, שאת בחרת
26/08/14 21:44
45צפיות
להקצין את האמירה שלה.
היא אמרה לא רק שלא היתה תמיכה כלכלית, אלא גם בשעת הדחק כשבקשו
(הבן) עזרה נדחו מחוסר ענין. הריחוק לא היה רק בגלל הענין הכלכלי, אלא התנהלות שלימה.
מה לעשות --רק כלכלה (כסף) יכול להמדד ממש.
יחס לא--
ואז הבירור היה--אם למרות שהבחירות וההתנגויות היו מרחיקות--
עכשיו כשנוצרה סיטואציה של צורך בעזרה--(או כשיקרה--לא היתה ברורה הנקודה הזו)
בכ"ז יש מחויבות כזו? נראית לי שאלה לגיטימית.
אפשר למיין סיטואציות, במצבים כאלה כן, באחרים לא,
אפשר לומר את ככלה  לא חייבת הבעל לאביו כן.
אני חושבת כאמא, כחמות--שאני עושה הרבה דברים לפעמים בהרבה מאמץ
כי נראה לי--שהלדים שלי התאמצו לעזור לי כשהייתי צריכה.
כן, יש איזה היזון לעשיות שלנו. שהן מעבר לחובת הילד להוריו.
 
 
|*|נפתח פורום סדרות ישראליות|*|
17/08/14 14:48
4צפיות
|טי-וי|אוהבים את הסדרה נויורק? חולים על משפחת זגורי? רוצים להיזכר בעופרה מלגעת באושר?
פתחנו במיוחד בשבילכם את פורום סדרות ישראליות בו תוכלו לדבר על כל היצירות הישראליות מכל השנים!

מוזמנים להיכנס כבר עכשיו ולדבר על סדרות ישראליות מהעבר, מההווה ושיהיו בעתיד:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
משבר אמון עם חמותי
14/08/14 15:04
828צפיות

שלום לכולן,
אני חייבת לשתף אתכם, במשבר אליו אני ובעלי נקלענו ביחסינו עם חמותי (מתנצלת מראש על האריכות).
יש לי בן בכור בגיל שלוש. מהרגע הראשון שהוא נולד, נתפסתי ע"י חמותי (ובאופן מסוים גם על ידי הגיסים-האחים של בעלי) כחרדתית/היסטרית/דאגנית בקשר לאופן בו אני שומרת עליו ומגדלת אותו.
מנגד, לאורך השנים, היו כל מיני מקרים, בהם חשתי כי חמותי לא שומרת על בני בצורה מספיק מוקפדת ובטיחותית.
כאשר הוא היה תינוק בן יומו, היא שמרה עליו, ובזמן שהוא ישן, היא קפצה לקנות ירקות למספר דקות (כשאין אף אחד בבית כמובן). לי זה מאוד הפריע, וחשתי חוסר אחריות מצידה.
זה המשיך באירועים נוספים, כמו אי הקפדה להחזיק את ידו כשהיא הולכת איתו ברחוב (כאשר היה בן שנה וחצי-שנתיים). לעתים כשרצתה ללכת להסתובב איתו, ביקשתי שתיקח טיולון ותשים אותו, והיא הסתייגה (בדרך כלל בסוף הסכימה לקחת, אך הייתה לפחות פעם אחת שהיא לקחה את הטיולון ולא השתמשה בו).
האירוע המשמעותי ביותר, התרחש לפני כשלושה חודשים, היינו בשבת אצל חמותי, היא יצאה עם בני לזרוק את הזבל, ולאחר מספר דקות, נכנסה לבדה, ואמרה שהיא באה להודיע לי שהם נמצאים בגינה אז היא רצתה להודיע לי שלא אדאג.
שאלתי אותה כשאני המומה ונסערת, היכן הילד, והיא השיבה לי שהוא נמצא בגינה, והיא אמרה לו להמתין ושהיא כבר חוזרת.
מדובר בגינת שעשועים הנמצאת בסמיכות לבניין בו מתגוררת חמותי, כאשר בין הבניין לגינה מפריד חניון של הבניין ושל בניינים סמוכים, מדובר בגינה פתוחה, אשר אפשר לצאת ממנה בכל רגע (כמובן שלא היה לה קשר עין איתו).
רק עצם המחשבה, שבמהלך 3 הדקות שהיא השאירה אותו בגינה ללא השגחה, הוא יכול היה לצאת ולהיפגע מרכב בחניון, או חלילה להיתקל באדם זר וכך הלאה, לא נתנה לי מנוח, ומבחינתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. בעלי עוד העיר לה למחרת, אך היא הקלה ראש בכך, והשיבה שהיא אמרה לבני להישאר על המגלשה ולא לזוז, ומדובר בזמן קצר, ואין עם זה שום בעיה. כמובן שגם תשובתה המבטלת אף העצימה את תחושותיי.
מאותו הרגע, איבדתי את האמון ביכולת שלה לשמור על הילד בבטחה.
מדובר בחשש שהיא תסתובב איתו מחוץ לבית ופחות כאשר היא נמצאת איתו בבית.
שיתפתי את בעלי בתחושותיי, והוא הזדהה איתי סך הכול. הוא אומנם לא איבד את האמון שלו באימו כפי שאני, אבל הוא בהחלט היה שותף לחששות שלי.
סחבתי את זה מספר שבועות בבטן, כשבתוך תוכי כבר ברור לי שבמצב הדברים הקיים אני לא מוכנה לאפשר לה להסתובב עם ילדי מחוץ לבית. לא הייתי יכולה להגיד לה את זה בצורה ישירה, אז ניסיתי להתמודד עם זה בצורה עקיפה.
לדוג', כאשר היא הוציאה את הילד מהגן, הגעתי יחד איתה לגן, כדי "לפקח" עליה שהיא שומרת עליו כמו שצריך (לדוג' מחזיקה לו את היד ליד כביש וכך הלאה). היא כמובן לא הייתה מודעת לכך.
אלא שהפיצוץ היה כנראה בלתי נמנע. היא הגיעה לבקר את הנכד לפני חודשיים, ואז הציעה לצאת להסתובב איתו. היא הציעה מספר הצעות, ולאחר כל הצעה שהיא העלתה, השבתי: "עדיף שלא", כי הרי לא הרגשתי נוח להגיד לה אני לא סומכת עלייך. בסופו של דבר שהיא העלתה תמיהה מדוע אני מסרבת, השבתי שאני רוצה שהיא תישאר איתו בבית ולא תצא איתו.
היא נעלבה עד עומקי נשמתה מכך שאני מפקפקת ברמת האחריות שלה. בכתה במשך מספר ימים ללא הפסקה.
היא דיברה עם בעלי ושטפה אותו, איזה זלזול וחוצפה ורשעות הייתה בהתנהגות שלי, ועל כך שמה שאמרתי לה, לא הייתי אומרת בחיים לאימא שלי, ואיך אפשר להגיד שהיא לא אחראית, ואיך אפשר להתעלם מהמסירות שלה והאהבה שלה לנכדיה, ושזה לא היה מגיע לה. היא טענה שהבעיה נמצאת אצלי ולא אצלה, וכל מי שהיא מדברת איתו מצדד בכך שתגובתי הייתה מוגזמת ומופרכת, וכי לא נפל כל דופי במעשיה, ושסתם עשיתי סיפור מזה שהיא השאירה אותו בגינה.   
בעלי נסע אליה לאחר מספר ימים, כדי לעשות סולחה, אבל לצערי, הפגישה נכשלה, והוא רב עם אימו. הבנתי ממנו, שהוא ניסה לגונן עליי וגיבה את התנהגותי, וניסה להסביר לה את נקודת מבטי, אך היא לא הייתה מוכנה לקבל כל ביקורת במעשיה, והמשיכה לחשוב שעשיתי זאת בצורה לא מכבדת וזדונית, וכי אין שום בסיס למסקנות שלי שהיא לא אחראית.  
בחודשיים האחרונים יש נתק חלקי בינינו לבינה, נפגשים מדי פעם, אך הסיפור הזה מעיב על הקשר.
בעלי מדבר איתה מדי פעם, ומביע הזדהות עם עלבונה, ואומר לה שהוא מבין שהיא נפגעה כי זה באמת לא נעים לקבל ביקורת מכלתה, אך מצד שני, הוא אומר לה שהגיבה בצורה מוגזמת ודרמטית (בכתה שבוע, חשבה שעשיתי זאת מתוך רשעות וכך הלאה), וכי המסקנה שהגעתי אליה, לגיטימית מנקודת מבטי, והיא צריכה להבין שאני תופסת את השמירה וההקפדה על הילדים בצורה שונה, וצריך לגשר על הפער, אך היא לא מוכנה לקבל זאת, וטוענת בתוקף שהבעיה היא אצלי, ושהאחים של בעלי גם חושבים שאני דאגנית יתר על המידה (אגב, אין לגיסים שלי אין עדיין ילדים).    
חמותי רוצה שנשב כל המשפחה, כלומר, אני ובעלי, היא, וגיסיי, ונלבן את הסיפור הזה כמו שצריך.
אני אומרת לעצמי, למה צריך לעשות מזה סימפוזיון? אי אפשר לפתור דברים כאלה בצורה בוגרת ולפתוח דף חדש? נדמה לי שהיא רוצה להוכיח אותי מול גיסיי, ולהראות לי שאני הבעיה ואני ממש לא מעוניינת בכך (וכמובן גם לא מסכימה).
היא ממשיכה להביא כל הזמן לבעלי דוגמאות שהיא שומעת מאנשים אחרים, כדי להמחיש לו עד כמה הבעיה היא אצלי. רק היום היא סיפרה לו איך גיסי לוקח בת של חבר שלו למימדיון ושגיסי בחיים לא היה חושב לקחת את בני כי ברור לו שאני לא אסכים. נראה לי שהבת של החבר של גיסי בכלל בת 5 ולא בת שלוש (הבדל משמעותי בעיניי), ובכל מקרה מה זה רלוונטי? לפי דעתי כל אחד ורמת הדאגה שלו לילדיו והיא צריכה לקבל את זה.
לפי דעתי, נקודת המבט שלה שונה, והיא לא הצליחה להפנים שזמנים השתנו מאז שהיא הייתה אימא. לדוג', כאשר בעלי היה בגן חובה, הוא היה חוזר לבד מהגן הביתה (הליכה של 10 דקות), האם היום זה עוד קורה?!!
חשוב להבין שבאותה הסיטואציה בה מנעתי מחמותי לצאת עם בני, ראיתי לנגד עיניי את שלום הילד שלי, וזה היה מבחינתי מעל הכל, ולא חשבתי על ההשלכות הקשות של הקשר איתה.
מה נראה לכן? אני אימא דאגנית וחרדתית כפי שחמותי מציגה אותי? עשיתי מעשה בלתי נסלח? עשיתי זאת בצורה מזלזלת? האם חמותי מגיבה בצורה טבעית ונורמלית או שהיא לקחה את זה רחוק מדי? מה אני צריכה לעשות?
שוב מתנצלת על על הטקסט הארוך, מקווה שהצלחתן לשרוד.. (-:
 
יש כאן שני דברים שדורשים התיחסות
14/08/14 16:10
390צפיות
הראשון הוא שזכותך המלאה שיהיו לך הסטנדרטים שלך בעניני בטיחות הילד. אין מה לעשות, צריך לומר לחמות באופן ישיר, אדיב ותקיף שאלה הסטנדרטים, שהאחריות הסופית לשלום הילד היא עלייך (ועל אישך) ולכן אתם קובעים ולא היא. ואם היא מוכנה לעמוד בסטנדרטים האלה אין מניעה שלא תהיה עם הילד.
 
הדבר השני איננו תלוי בחמותך. לדעתי הבחירה בין "לא נעים לי מחמותי" לבין מה שאתם תופסים ככללי בטיחות הנוגעים לילד, היא חד משמעית. בטיחות הילד באה במקום הראשון ואין על זה ויכוח. השאלה האם את חרדתית או לא, בכלל לא רלונטית. את האחראית ואת קובעת.
הסוגיה היא פשוטה
14/08/14 16:25
333צפיות
את אולי היסטרית, אבל היא לא מכבדת את הסמכות ההורית שלכם ומפרה אותה פעם אחר פעם,
היא לכך ובהתאם לזאת החלטתם לא לאפשר חרות מסויימת שהיא היתה מעוניינת בה, עשית זאת בדרך נעימה ולא פוגענית
ככל שיכולת ובסופו של יום עדיין עשתה מזה מטעמים.
בהחלט איפשרת לה לראות את הילד ולבלות עימו רק בסביבה מבוקרת.
אז יכול להיות שהיא תביא מיליון עדויות לכמה את "היסטרית" אבל הדבר היחיד שאתם צריכים להגיד
הוא אין פה מקום לשיחה, פעם אחר פעם נהגת בדרך שנוגדת את הגבולות שלנו, הגבולות האלו לא ישתנו עד שאנחנו נחליט אחרת,
רוצה לקבל חזרה את זכויות הסבתא המורחבות תתחייבי לעמוד במגבלות ובגבולות הבטיחות שלנו. לא רוצה? לא צריך בין ארבע קירות זה גם טוב.
כאמור אין פה שום מקום לשיחה בעיני מעבר לאיך בונים אמון חזרה.
כי תכלס גם אני כהורה לא משאירה ילד לבד ברחוב או בבית והיה והייתי זאת החלטה הורית זה לא נתון בשום שלב לשיקול דעתה של סבתא.
סבתא היא לא אמא.
סבתא היא לא מחנכת.
סבתא זה לכיף ואהבה אבל אם סבתא לא בכושר או שגילה פוגע בשיקול דעתה סבתא תקבל עזרה בזמן המשותף שלה עם הנכדים.
 
את צודקת ושלא יבלבלו לך במוח.
14/08/14 20:14
262צפיות
אם *את* היית חלילה משאירה את הילד שלך, תינוק בן יומו, לבד בבית והולכת לקנות ירקות, היית מסתבכת עם הרווחה.
גם אני הלכתי בזמנו לגן לבד, כי ככה היה מקובל אז.
גם אז זה היה סכנת חיים וחוסר אחריות, היום כבר יודעים יותר טוב.
 
חמותך עושה פה מטעמים וטלנובלה.
מביאה את החמולה שישפטו, טוב שהיא לא הולכת לבית הדין בהאג...
 
אין לך מה לפחד ממנה.
חד משמעית את לא משאירה אותה עם הילדים שלך לבד ושיתהפך העולם.
 
עדיף שהיא תבכה ותיעלב, מאשר שאתם חלילה תבכו כל החיים.
 
יש דברים חשובים קצת יותר מהאגו של הגברת.
את האמא של הילדים, לא היא וכדאי להזכיר לה את מעמדה.
לא הבנתי בן כמה הילד היום...
14/08/14 20:18
244צפיות
לא חושבת שאת חרדתית, וגם אם כן, זכותך להיות ככזאת ועליה לכבד זאת.
 
אני כן הייתי יושבת איתה לשיחה אבלבפורום מצומצם יותר שכולל אותך, בעלך והיא...
הגיסים לא  קשורים למצב....
 
בהצלחה
לטעמי יש כאן ערבוב מושגים.
14/08/14 22:26
241צפיות
1)חרדתית, דאגנית--זה הילד שלך ואת קובעת מה נכון מבחינתך לשמירה עליו.
   היא יכולה לבחור כל כינוי מאפין שלך --למה את נבהלת, מותר לה,
    זה לא אמור לפגע בך.
2)למה בעלך צריך להגן עליך? אם הוא בעצמו חושב שאסור להשאיר ילד לבד בגינה,
   למה הוא לא לקח 'אחריות' על המקרה, ואמר לה--את גידלת אותנו בתקופה אחרת.
   ואני (הבן שלך ) לא מסכים להתנהלות עם הילד שלי.
   הרבה דברים היו נחסכים בדיון הזה.
3)עוד מושג מבולבל--אוהבת את הילד, אני בטוחה. לא מקפידה על כללי בטחון,
   לא קשור לאהבה לילד, למה לא מסבירים לה את זה?
4)למה את  מחכה להזמנה עם הגיסים ועם הלא חשוב מי... תלכי אליה בלי הילד,
   ותגידי לה, את בכית? גם אני בכיתי--אני חרדתית--אז מה? זכותי, את גידלת איך שרצית--
  עכשיו תורי--זה סיבה לריב? את גדולה ותפסיקי עם שאלתי ואמרו לי. גם אני שאלתי ואמרו לי.
 
הגזימה ובגדול.
 
את לא חרדתית ולא היסטרית
14/08/14 23:16
212צפיות
את אמא שלוקחת במלוא הרצינות את אחריותה לשלומם ולביטחונם של ילדיה
 
קראתי רק את שלוש הדוגמאות הראשונות שנתת לחוסר האחריות של חמותך, והזדעזעתי מאוד מהתנהגותה החפיפניקית עם הפעוט
אני לא הייתי משאירה איתה ילד מתחת לגיל 18, אפילו לחצי דקה. ואם היא גידלה כך את הילדים שלה, אז נס גדול שלא קרה להם אסון
אני לא בטוחה שיש כאן שני נושאים שונים
14/08/14 23:22
196צפיות
ואפילו חייבת לחדד ולומר שחמותך פשוט חסרת אחריות, ושבניגוד למה שמשפחתך חושבת את דווקא מגלה סובלנות רבה ואריכות רוח, כי מי שהיה משאיר את אחד מהילדים שלי כתינוק קטן לישון לבד בבית פשוט לא היה זוכה יותר להיות בתפקיד המבוגר האחראי לפחות עד שהילד היה מספיק בוגר להיות אחראי בעצמו (כלומר לא לפני גיל 8).
כמעט בכל נושא שבעולם אני מוכנה לנהל שיחה פתוחה ולשמוע את כל הצדדים, לא בנושא בטיחות הילדים שלי ! כשמדובר בבטיחות של הילדים אני המילה האחרונה היחידה והאבסולוטית (טוב, גם לאבא שלהם אני מאפשרת להשחיל מילה אבל הוא כבר יודע שאני הרבה יותר מחמירה ממנו ופשוט מקבל את זה) ומי שלא מסוגל לחיות עם זה בעיה שלו.
יותר מזה, חמותך שכנראה הבינה שהיא לא בסדר עכשיו מנסה תוך מניפולציות קשות ודרמות שלא מהעולם הזה להסיט את תשומת הלב מכך שהיא פשוט סיכנה את הילד, וזה עוד יותר גרוע, מילא היתה אומרת אופס לא חשבתי סליחה לא יקרה שוב, עוד היית יכולה להחליק אבל עם כל מה שהיא עושה זה הרי ברור שגם בפעם הבאה היא תעשה בדיוק מה שבא לה ותשים עליך X גדול.
אני בכלל לא הייתי פותחת את הנושא הזה לדיון אם היא רוצה לדבר שתכנס את כולם ואת תודיעי להם חד משמעית שאת אכן אמא היסטרית שזה בדיוק התפקיד שלך במערכה הזו, לשמור ולהגן עליהם, הם לא חייבים להסכים איתך הם כן חייבים לפעול בדיוק כפי שאת רוצה, לא רוצים לא צריך אבל אז שלא יתבכינו שהם לא זוכים להיות לבד עם הילד.
עם בעלך תדברי קודם נשמע לי שהוא בהחלט מבין ומצדיק אותך אז רק חשוב שהוא יבין שאת לא מתכוונת להתקפל, ובזה זה נגמר, לעולם אל תתפשרי על מה שאת רואה כנושא בטיחותי, חס וחלילה יקרה משהוא ואת תבכי על זה כל החיים.
זה די פשוט, למען האמת
15/08/14 04:50
280צפיות
בטיחות מעל הכל.
להשאיר תינוק לבדו בבית, כשאין מי שידאג לצרכיו, זה חמור.
מבחינתי, זה היה שם סוף לשאלת היכולת שלה להיות עם הילד לבד.
אני מסירה בפניך את הכובע שהגעת עד גיל שלוש...
להשאיר ילד לבד בגינת השעשועים, אחרי ש"אמרו לו לא לזוז מהמגלשה" זו סכנת נפשות.
אני לא מורידה את העיניים מהבנות שלי, בנות שלוש וארבעה חודשים, כשאנחנו בגינת המשחקים, כשאני הולכת לשירותים, הן נכנסות איתי לתא (!), קל וחומר שלא אשאיר אותן לבד בגינת המשחקים.
חמותך עושה דרמה כי היא חושבת שזה יפטור אותה בלא כלום, היא לא תצטרך להתאמץ לעמוד בסטנדרטים שלך, כל העולם יגיד שאת רעה והיא קורבן, ובא לציון גואל. כמה חבל, שבנה חושב כמוך, ושהיא לא המחליטה פה.
אני, הייתי מבהירה לה חד וחלק, שאת אמונכם היא תצטרך להרוויח מחדש, ושהאגו שלה מאד משני ביחס לבטיחות ולחיים של הילד שלכם.
אני מזועזעת מחוסר הבטיחות שהסבתא
15/08/14 07:16
233צפיות
הוכיחה  ..אני סבתא ל 9 נכדים.לא מורדה את עיני מהם שהן ברשותי,לרגע...שהייתי אמא מעירה ולא היו לנו את הנוחות של היום
בנותי היו איתי בכל מקום...למכולת.לקניות...לא משאירה אותן
בלי השגחה....
דעתי היא שלא משנה כמה הזויים הם הכללים שהיית רוצה לקבוע
15/08/14 09:13
225צפיות
גם אם היית מחליטה שהילד חייב ללבוש בגדים כתומים עם מצנפת ורודה.
כל עוד את האמא שלו, את קובעת את הכללים. מי שרוצה לשמור עליו מוזמן לכבד אותם.
והיות שהכללים שאת קובעת הם הגיוניים לפי כל קנה מידה, אז בטח שמצפונך יכול להיות נקי לגמרי.
מי משאיר ילדון לבד בגינה? לברוח לכביש לוקח שניות. גם לפדופיל לוקח בדיוק רגע לזהות שהתינוקי הזה לבדו. אפילו על המקרה הכי פשוט שהילדון נופל ומקבל מכה. לא מגיע לו שמישהו ירים אותו וינגב את דמעותיו?
מי משאיר תינוק לבד בבית?
(מכירה מישהי שירדה 'לרגע' לירקן והשאירה תינוק ישן. הגיע במקרה דוור עם דואר רשום וצלצל. התינוק התעורר ובכה. הדוור זיהה קול של תינוק אבל אף אחד לא פתח. הזמין משטרה והם פרצו לבית. ההיא כנראה קנתה המון מלפפונים בזמן שכל זה הספיק להתרחש. בכל אופן, היא שילמה על זה בתקופה ארוכה של ביקורי הרווחה בבית שלה. את יכולה גם לספר את זה לחמותך המופלאה)
בקיצור, החמות יכולה לקפוץ לך. הגיסים בטח שלא קשורים. וגם אם הם היו, נשמע שהיא משטרת המחשבות בבית הזה. כאילו שהם היו מסוגלים לומר מילה בעדך במעמד כזה, אם על מילה שלך היא בכתה שבוע.
ממליצה להתרחק קצת, ולמצוא בייביסיטר אחרת.
 
היחסים בינכן טובים תחשבי טוב טוב מה את עושה- לא לפורום הזה!
15/08/14 10:29
225צפיות
לא רק שאני לא מזועזעת כמו אלה שמעלי מאיך שהסבתא מתנהגת אלא שזה פחות רלוונטי כשמסתכלים על מכלול היחסים בינכם.
 
מלקרא את הדברים כפי שכתבת נראה במכלול היחסים בינכן הוא מתחשב ואתן חיות די בשלום אחת עם השניה. וזה מה שחשוב!
ברור מהדברים שאת כותבת שמקרה מסויים מציק לך , את לא יודעת איך להציג אותו, ומצד שני את לא רוצה לפגוע בה.
וזה יפה. וזה לא משהו שאפשר להתיחס אליו כלאחר יד. במחי שטות שאדם אומר או עושה יחסים שלמים בין אנשים קרובים נגדעים.
לא כל יחסים הם טובים אבל ממה שאת מציגה כאן את כן מציגה משהי שהיא נוחה ואפשר לחיות איתה.
 
האנשים בפורום הזה הם לא פסיכולוגים , הם לא עברו הכשרה מקצועית , ודעתם היא דעתם האישית בלבד. אני חושבת שנושא המשפחה הוא רגיש דיו וחשוב דיו על מנת להעלות שאלות כאלו מול אנשי מקצוע.
 
אולי את היסטרית אולי את לא, אולי היא אשמה, ומה שבטוח זה שאם תגידי את מה שאת רוצה לא נכון - המסר יעבור בצורה שתפגע בך. ללמד להעביר מסרים ולדבר לאנשים זו אחת האומנויות המסובכות בחיים (ואני עוד אומרת את זה כאשת מרקטינג- זה המקצוע שלי), כי השאלה היא לא מה אתה אומר אלא איך זה מתקבל אצלם ואיך אתה מעוניין שהם יקבלו את זה.
ההמלצה הכי טובה שלי- לכו ליעוץ תלמדו לדבר אחת עם השניה כי היחסים שלכן ישפיעו עליכן לאורך שנים
מדוע האחים של בעלך הם חלק מהעניין? אתם חיים בחמולה?
15/08/14 17:56
238צפיות
אצלי בכל מקרה באותו יום בו היא השאירה תינוק בבית ללא השגחה היו שתי אופציות, או להציע לה טיפול נפשי כי זה לא עניין נורמלי להשאיר תינוק בבית ללא השגחה שלא לדבר על כך שזו עבירה פלילית
או להסביר לה בעדינות ותקיפות גם יחד שהיא לא נשארת איתו לבד
 
את לא דיברת איתה, לא הבהרת לה את הנושא ולמעשה למען שלום בית עם בעלך ושל בעלך עם אימו הקרבתם כלכם את שלום הילד על מזבח הלא נעים לנו
 
מזל שהוא ניצל בינתיים מכל שרשרת החוסר אחריות של המבוגרים סביבו
בהצלחה בהמשך
זה לא כך פשוט
19/08/14 07:46
163צפיות
את רושמת שהתנהגנו בצורה לא אחראית כשהשארנו את הילד ברשות חמותי. המקרה הראשון קרה חודשיים-שלושה לאחר הלידה, הערתי על כך שהיא השאירה אותו לבד, אבל לא  הייתי מסוגלת בשלב הזה לאסור עליה להישאר איתו לבד, מה עוד שחשבתי שמדובר  במקרה נקודתי. רק כשהיא השאירה אותו בגינה לבד, הבנתי סופית שקיימת סכנה בהתנהלותה.  
שלומו של הילד מעל הכל, מעל חמותך ומעל בעלך
19/08/14 14:20
107צפיות
לא מתפשרים על החיים שלו, הוא לא יכול להגן על עצמו, את ובעלך ההגנה שלו ואם אתם לא תשמרו עליו כנראה שאיש לא יעשה את זה עבורכם
כאימא, סבתא וחמה,
16/08/14 13:43
328צפיות
אין ספק שאת קובעת את כללי הבטיחות של ילדייך.
לא חמותך.
אם היא רוצה לקחת את הנכד לטיול, היא חייבת להקפיד על קיום הוראותייך.
כאשר אני יוצאת עם נכדי אני מקיימת בדיוק נמרץ את הוראותיה של כלתי. אני מקשיבה לה בתשומת לב ומבצעת כרצונה.
לא חושבת שאת זקוקה שבעלך "יגן עליך". את הקובעת כאן, ולא היא.
את ממש לא חרדתית. זכותך המלאה לדאוג לילדך.
בעיני זה איום ונורא להשאיר ילד קטן בגינה פתוחה סמוכה לחניון, במקום בו הוא עלול להידרס, ללא כל השגחה.
בעיני זה לא מקובל להשאיר תינוק לבדו.
להשאיר ילד שלי עם אישה שברור לי עלולה להתרשל בשמירה עליו, לא לתת לו יד בכביש ומי יודע מה עוד, זה משהו שלא הייתי יכולה לסבול.
ובחיים לא הייתי מסכימה לשיחה בה הגיסים שלך משתתפים ... כי גם את יכולה לדרוש שהורייך ואחיותייך כולם יהיו נוכחים בשיחה שכזאת, למה רק צד אחד? ומדוע לא להציג לחמותך את הזדעזעות כל צד המשפחה שלך מהתנהגותה?  
הייתי שוקלת לקחת אותה לשיחה עם מישהו מיקצועי, מטפל משפחתי, שיגשר ויבהיר את הנושא. אם לא ילך - בעיני אפילו ניתוק יחסים עדיף על מצב בו ייגרם נזק לילד כתוצאה מחוסר השגחה.
 
סבא וסבתא לא מחנכים של ילדנו
17/08/14 13:06
173צפיות
שלי יודעים זאת ונהנים מהנכדים בלי לחנך אותם
מבינה כל מילה
18/08/14 11:58
142צפיות
אצלי אותו סיפור כמו אצלך. חמותי מתנהגת בהתנשאות כלפיי, וכל פעם שמתאים לה אומרת "אני יודעת לגדל" או "אני גידלתי ילדים, למה את גידלת פעם...". פשוט אוהבת להוריד את הביטחון לאחר בשביל להרגיש טוב עם עצמה (בכל נושא בעולם).
לחמותי אגו בשמיים ולא מוכנה להקשיב לאף אחד. עושה מה שמתאים לה, ומידי פעם גם משקרת בעניין. רק אם תופסים אותה בשקר, היא מתוודה ועושה מניפולציה על בעלי.
ההבדל ביננו, שבעלך תומך בך ומקשיב לך, כי הוא מבין שאימא שלו לא תחליט על המשפחה שלו. אלא רק את והוא ביחד. אצלי בעלי יכול להקשיב, אבל ברגע שאימא שלו תגיד לו מילה אחת, ישר ישחיל מילים שלה. עד כדי כך שאני מרגישה שאימא שלו חושבת שברגע שנולדה לי הילדה, התחתנתי איתה....
גם עליי חשבה שאני חרדתית והיסטרית ואיזה נזק אני עושה לילדה (כן...פנינים שכל אימא צעירה הייתה רוצה לשמוע), אבל לרגע לא חשבה שהדרך שלה לא מתאימה לנו. לכל אחד ההזדמנות לגדל את הילדים כמו שהוא רואה לנכון, ההזדמנות של החמות הייתה לפני מספר רב של שנים, וחושבת שעם דור צעיר היא תוכל לחזור על ההזדמנות הזו.
עכשיו שאני חושבת על זה, לחמותי יש נפש צעירה. היא עדיין רואה את עצמה כבת 20 ולא כבת 50+. כנראה כשהיא נמצאת בנוכחות של תינוקות וילדים זה מחזיר אותה אחורה. היא כמו פיטר פן מסרבת להתבגר ולחיות כמצופה מאישה בגילה.
בסופו של דבר מי שהכי לא בסדר זו את
26/08/14 08:11
71צפיות
איך את, בשם לא להתעמת עם הסבתה, איפשרת לה להיות לבד עם בנך אחרי שהשאירה אותו לבד כשהיה תינוק בן יומו. זה בלתי נתפס, לא מהצד שלה ולא מהצד שלך. טוב שאת סוף סוף לוקחת את המחוייבות ההורית שלך בצורה רצינית ושמה את בטיחותו של בנך במקום ראשון.
תגדלי חוט שידרה, ותפסיקי להתעסק בתפל. הסבתא יכולה לקרקר, זה לא חשוב ואל תתני לה לגרור אותך לדרמות (שיחות בפורום משפחתי, העלבויות, הוכחות). שיחה לליבון העניינים איתה ועם גיסייך? איך היא לא מתביישת להציע את השטות הזו בכלל? אל תסכימי איתה שאת היסטרית ואל תבזבזי את זמנך עליה. תאמרי לה, "אני לא הסטרית, את חסרת אחריות ואת יותר לא נשארת לבד עם הבן שלי. זה לא נתון למשא ומתן. " לכל הצעה שלה (מפגש משפחתי ועוד שטויות) פשוט תגידי "אני לא מעוניינת". היא תתחיל לפרט מדוע את לא בסדר, ושוב תגידי רק "אני לא מעוניינת". 
 
תתמקדי בעיקר, וזה הבן שלך. חבל שלקח לך 3 שנים להתעשת, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. 
איזה סרט. כמה דברים:
28/08/14 15:55
42צפיות
1. אני לא מאמינה שנתת לה להיות עם הילד אחרי שהיא השאירה אותו לבד בבית כתינוק! לא פחדת?
2. גם אם היית מגזימה בטירוף, היסטרית ולחוצה שנמצאת באשפוז פעם בשבועיים בגלל התקף חרדה, ההורים של הילד מחליטים מה הכללים ועל חמותך לכבד את זה.
3. כשבעלך אומר לה "אשתי החליטה X אז יהיה X" הוא אולי מגן עלייך אבל ממש לא מגבה אותך. חשוב שהוא יגיד לה: "אני האבא, ואני מחליט X, בעצה אחת עם אשתי כי שנינו ההורים, אז יהיה X". לא להפיל את הנהלים עלייך, אלא במשותף.
4. את בסדר גמור, הדוגמאות שנתת כאן הן ממש לא מוגזמות או חרדתיות. מי משאיר ילד בן 3 לבד ליד חניון? אלוהים ישמור.
אם בעלך מגבה אותך, למה את שואלת את השאלה כאן?
31/08/14 19:23
16צפיות
ואני לא חושבת שהייתם חסרי אחריות כשנתתם לה לשמור עליו אחרי שקרה המקרה הראשון.
 
גם כשתפתחו דף חדש, אין לסמוך עליה בשום אופן. שתבלה איתו כשאתם בסביבה בלבד, היא לא חייבת לעשות עליו בייביסיטר.
 
הבת שלי בת 10, ולא הייתי נותנת לחבר של בעלי לקחת אותה למימדיון!

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


Flix
מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה