לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום הורים לאחר טיפולים
ברוכים הבאים לפורום הורים לאחר טיפולים.השם הוא קיצור של השם המלא- הורים(זוג או חד) לילדים שנולדו לאחר טיפולי פוריות ... או משהו כזה.הפורום הזה אמור להיות פורום התחנה השלישית בתוך מעגל החיים של צרכני רופאי הפוריות.התחלנו בפורום פוריות (בתפוז אבל לא רק), המשכנו בפורום הריון לאחר טיפולים, וכעת אנחנו הורים עם הקשיים והפחדים והרגעים השמחים והרגעים העצובים. אבל בתור כאלו שהילדים הגיעו עם חסידות שאינן מטיבות עוף - אז הכל נלקח בפרופורציה אחרת.מגוון המשתתפים בפורום הוא רחב.גם מבחינת גיל,גם מבחינת החוויות - תאומים, שלישיות, שעברו דילול, שנזקקו לתרומות ביצית או תרומות זרע, שנזקקו לרחם פונדקאית, שעברו ניתוחים שונים, שעברו הפלות, שזכו להמון תשובות שליליות בטלפון לאחר בדיקות בטא.הקבוצה שהתגבשה וממשיכה להתגבש היא בעלת מכנה משותף עיקריטיפולי הפוריות.לא היית שם ? לא תבין בהכרח מה זה.מכאן הדרכים יכולות להתפצל.או הריון טבעי !! (יש דבר כזה ?)או לצערנו עוד קשיים ואז ישנו פורום "הורים בטיפולי פוריות".עד אז, אנחנו כאן.מקווה שזה יהיה בקרוב הבית החם של כל משתתפי פורום פוריות והריון לאחר טיפולים כיום.(ההודעה הזו נכתבה ע"י ליאור, ואני אוהבת אותה ובחרתי להשאיר אותה למרות שליאור כרגע לא מנהל את הפורום)

אודות הפורום הורים לאחר טיפולים

ברוכים הבאים לפורום הורים לאחר טיפולים.השם הוא קיצור של השם המלא- הורים(זוג או חד) לילדים שנולדו לאחר טיפולי פוריות ... או משהו כזה.הפורום הזה אמור להיות פורום התחנה השלישית בתוך מעגל החיים של צרכני רופאי הפוריות.התחלנו בפורום פוריות (בתפוז אבל לא רק), המשכנו בפורום הריון לאחר טיפולים, וכעת אנחנו הורים עם הקשיים והפחדים והרגעים השמחים והרגעים העצובים. אבל בתור כאלו שהילדים הגיעו עם חסידות שאינן מטיבות עוף - אז הכל נלקח בפרופורציה אחרת.מגוון המשתתפים בפורום הוא רחב.גם מבחינת גיל,גם מבחינת החוויות - תאומים, שלישיות, שעברו דילול, שנזקקו לתרומות ביצית או תרומות זרע, שנזקקו לרחם פונדקאית, שעברו ניתוחים שונים, שעברו הפלות, שזכו להמון תשובות שליליות בטלפון לאחר בדיקות בטא.הקבוצה שהתגבשה וממשיכה להתגבש היא בעלת מכנה משותף עיקריטיפולי הפוריות.לא היית שם ? לא תבין בהכרח מה זה.מכאן הדרכים יכולות להתפצל.או הריון טבעי !! (יש דבר כזה ?)או לצערנו עוד קשיים ואז ישנו פורום "הורים בטיפולי פוריות".עד אז, אנחנו כאן.מקווה שזה יהיה בקרוב הבית החם של כל משתתפי פורום פוריות והריון לאחר טיפולים כיום.(ההודעה הזו נכתבה ע"י ליאור, ואני אוהבת אותה ובחרתי להשאיר אותה למרות שליאור כרגע לא מנהל את הפורום)
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

מרפס נפוח
03/10/2012 | 20:50
389
גם אנחנו חווינו את חווית ה"אולי דלקת קרום המוח" בעקבות מרפס נפוח לפני מספר שבועות והכל היה תקין. אך המרפס מתנפח כל כמה זמן ולמרות שהילד נראה חיוני ולא כילד בעל דלקת קרום המוח הרופאים לא מוכנים לקחת סיכון ושולחים אותנו שוב למיון. אנו לא מוכנים שהילד יעבור שוב את החוויה מזעזעת של הדקירה המותנית. מה עושים? למי פונים?
שידת החתלה
01/10/2012 | 11:55
161
האם יש שידת החתלה כולל כיור לשטיפה ?
גן בצפון ת"א
26/04/2012 | 19:35
198
יש למישהו המלצות לגן בצפון ת"א לילדה בת שנתיים?
אני מצטערת
04/07/2010 | 11:32
504
גם אם זה יעלה לי בחוסר פופלריות ששוחה נגד הזרם
אבל לא יכולה לשתוק!
כל השבת חשבתי על זה שזה פשוט עוול!
עוול עבור אותן נשים שעוברות דרך ארוכה
קשה
מייסרת
דרך שאין שניה לה ואיש זר לא יבין זאת.
והאור שבקצה המינהרה זה בידיים רועדות להגיע לפה ולקרוא שיש הורות בסוף הדרך
שיש הרבה שהתחילו וסיימו פה כהורים.
כשאני הייתי בפוריות להגיע לפה זה היה כמעט כמו להגיע לחדר מנהל הבית ספר.....משהו שקשה לתאר עכשיו אבל אני זוכרת את זה טוב שזה היה ממש הרגשה שונה.

נכון שההורות עם השנים ככל שמתרחקים מהטיפולים נהפכים לרגילים - וטוב שכך!
אבל בשנים הראשונות זה שונה
זה אחרת לגמרי.

אני לא אוכל לכתוב הודעה בשום  פורום הורים לתינוקות "רגיל" - שבכיתי 3 חודשים על זה שיש לי בקבוק ומוצץ בבית!
על זה שסופ סופ אני מסתובבת בקניון ויכולה להכנס לחנות תינוקות ולהרגיש הכי טיבעי שבעולם.
על זה שהייתי עייפה בלילות ברמות שקשה לתאר ועדיין נשארתי ערה אוחזת לו ביד להרגיש שזה באמת קורה לי..... יש תינוק ישן לידי.

זה לא הוגן!
אז אולי עבור ההורים הותיקים זה "פאסה" אז שהם עצמם יעברו לפורום הורים רגילים
למה לקחת את זה מהורים חדשים.

יש פה מישהי שלא זוכרת את ההודעה שלה כאן על זה שהיא ילדה
שהיא   "אמא!" זוכרות? כמה מרגש? כמה עוצמתי ?
אז למה לקחת את זה מדור ההמשך.

סוכריה יקרה
אני יודעת שיש לך לב ענק!
אנא ממך נסי להבין שזה לא הדבר הנכון לעשות

אנא דברי שוב עם הנהלת הפורומים ונסו לתת צ'אנס נוסף להחיות את הפורום.
ופיתחו פה הודעה להגשת מועמדות לניהול ותנו לפורום הזה להמשיך להיות ולחיות לרגש ולתמוך.





*****זה לא שאני מנסה לקחת את הניהול אלי
אני אישית זקנה ועייפה מידי לזה.
אני בעד רוח חדשה הורים/אמהות טריות.

אני מצטערת
04/07/2010 | 11:32
150
גם אם זה יעלה לי בחוסר פופלריות ששוחה נגד הזרם
אבל לא יכולה לשתוק!
כל השבת חשבתי על זה שזה פשוט עוול!
עוול עבור אותן נשים שעוברות דרך ארוכה
קשה
מייסרת
דרך שאין שניה לה ואיש זר לא יבין זאת.
והאור שבקצה המינהרה זה בידיים רועדות להגיע לפה ולקרוא שיש הורות בסוף הדרך
שיש הרבה שהתחילו וסיימו פה כהורים.
כשאני הייתי בפוריות להגיע לפה זה היה כמעט כמו להגיע לחדר מנהל הבית ספר.....משהו שקשה לתאר עכשיו אבל אני זוכרת את זה טוב שזה היה ממש הרגשה שונה.

נכון שההורות עם השנים ככל שמתרחקים מהטיפולים נהפכים לרגילים - וטוב שכך!
אבל בשנים הראשונות זה שונה
זה אחרת לגמרי.

אני לא אוכל לכתוב הודעה בשום  פורום הורים לתינוקות "רגיל" - שבכיתי 3 חודשים על זה שיש לי בקבוק ומוצץ בבית!
על זה שסופ סופ אני מסתובבת בקניון ויכולה להכנס לחנות תינוקות ולהרגיש הכי טיבעי שבעולם.
על זה שהייתי עייפה בלילות ברמות שקשה לתאר ועדיין נשארתי ערה אוחזת לו ביד להרגיש שזה באמת קורה לי..... יש תינוק ישן לידי.

זה לא הוגן!
אז אולי עבור ההורים הותיקים זה "פאסה" אז שהם עצמם יעברו לפורום הורים רגילים
למה לקחת את זה מהורים חדשים.

יש פה מישהי שלא זוכרת את ההודעה שלה כאן על זה שהיא ילדה
שהיא   "אמא!" זוכרות? כמה מרגש? כמה עוצמתי ?
אז למה לקחת את זה מדור ההמשך.

סוכריה יקרה
אני יודעת שיש לך לב ענק!
אנא ממך נסי להבין שזה לא הדבר הנכון לעשות

אנא דברי שוב עם הנהלת הפורומים ונסו לתת צ'אנס נוסף להחיות את הפורום.
ופיתחו פה הודעה להגשת מועמדות לניהול ותנו לפורום הזה להמשיך להיות ולחיות לרגש ולתמוך.





*****זה לא שאני מנסה לקחת את הניהול אלי
אני אישית זקנה ועייפה מידי לזה.
אני בעד רוח חדשה הורים/אמהות טריות.

אז מה בנוגע לשרשור שוויץ מסכם
03/07/2010 | 21:52
1
269

שכל יוצאי הפורום הזה לדורותיו יצאו מהקומונות שלהם  ויכתבו כאן כמה שורות שוויץ כמיטב המסורת....





~ מה לעשות שקשה לי לשחרר ~
נשמע מקסים
04/07/2010 | 09:10
142
בואו אספר לכם על הילדים שלי, שבאו לעולם לפני ארבע וחצי שנים, גם בזכות התמיכה שלכם:

יהונתן שלי הוא ילד קסום ומופלא, מלא חוש הומור וחוכמה. יש לו עיניים מכשפות וחיוך ממוסס לבבות. הוא ילד עקשן ודעתני שבוחן גבולות ללא הרף. פרפקציוניסט, בעל יכולת ריכוז גבוהה, סקרן וחקרן. חובב מוסיקה וגיבורי על. ילד-של-אמא, חם ואוהב ומחובר מאד לאחותו התאומה. בונה מגדלים מופלאים, מרכיב פאזלים בקלילות ומראה נטייה לחשיבה מתימטית ולוגית. השבוע הוא הסביר לי שאנשים לא מתים לעולם כי אחרי שהם מתים הם נולדים שוב וחיים (חקרתי אותו מאיפה הרעיון והוא ענה "חשבתי על זה לבד"). בקיצור, הילד שתמיד חלמתי עליו.

עלמה שלי, עלמתי הנהדרת היא ילדה חברותית, רגישה ומאושרת. למזלי, בחרתי לה שם שמתאים לאופייה - נסיכה אמיתית ואצילית. היא חיקוי מושלם שלי, אמהית, רכלנית וקשקשנית (אין מצב שאני לא יודעת מה קורה בגן), בעלת שפה עשירה שמשאירה רבים פעורי פה. יש לה עולם דמיונות מקסים ומרגש, היא בוגרת וחכמה, וקולטת היטב כל מה שקורה סביבה. ילדה חמה ומתרפקת, רוקדת בלט, ממציאה שירים, ומלאת כוונות טובות.

הרגעים האהובים עליי הם כששניהם באים להמרח עליי בספה או במיטה (יחד עם אבא).
אתמול בעלי אמר לי שבזמן האחרון אני מחייכת הרבה יותר משחייכתי כשהכיר אותי. "רואים שאת מאושרת" הוא אמר ודמעות עלו בעיניי.
נכון, אני מאושרת. כבר ארבע שנים וחצי שאני אישה מאושרת. טפו טפו טפו חמסה חמסה.
יום של פרידות וסיומים.
30/06/2010 | 12:46
38
1153
היום מסתיימת שנת הלימודים. יונתן, כמעט בן 8, מסיים את כתה ב'.

אני זוכרת אותו ביום שהוא נולד, זעיר ושברירי, אבל נחוש בדעתו וחזק בנפשו. ובאמת, הוא גדל והתפתח והיום, למרות קוטנו הפיזי, הוא נחשב בכתה לילד חזק ומשמעותי.

הפורום הזה נולד יום אחרי יונתן, באוגוסט 2002. גם הוא נולד אחרי טיפולים, הריון ארוך וצירי לידה לא פשוטים. אבל הוא נולד חזק ותוסס, כמענה לקבוצה מאוד מסוימת של הורים אחרי טיפולים ואחרי הריון לאחר טיפולים, שחיפשו מקום להמשיך את הקשר המיוחד שנוצר בשנים הארוכות של ההמתנה.

עם השנים התווספו עוד ועוד אנשים שהפכו להורים אחרי תקופות ארוכות של ציפיה, וידעו שרק פה יבינו, רק פה ידעו מה זה לקבל משאת נפש של שנים ארוכות ולדאוג לה, לטפח אותה, ויחד עם זה לא לפגוע בה דוקא בגלל שהיא כל כך יקרה להם. רק פה יעריכו את המורכבות של מה לספר ומתי,אם בכלל. את השאלה המסובכת של כמה זמן כדאי לחכות עד להתחלת הטיפולים לילד הבא, כי אולי בכ"ז אגדת הספונטני תתגשם גם אצלם, כי אולי אח"כ נצטער שלא התחלנו קודם ומי יודע כמה זמן זה ייקח הפעם, כי אולי מגיע לילד הזה שחיכינו לו כל כך יותר זמן להיות האחד והיחיד והמיוחד.

אבל לאט לאט, עם השנים, גם הבַנו שהורות אחרי טיפולים, שנראתה לנו כל כך שונה ומיוחדת, הכי טוב לה שתהיה הורות רגילה. שתהיה הורות שלא מתחשבת בנסיבות הגעתו לחיינו של הילד הזה, בכך שחיכינו לו וכמהנו אליו. יותר טוב לילדים ויותר טוב להורים לעבור מהמקום החריג שכל כך התרגלנו לשייך אותו לעצמנו בתקופת הטיפולים, למקום המבורך והנורמלי. להיות כמו כולם.

ולאט לאט התדלדלו שורות הפורום, ופחות ופחות הורים מגיעים לכאן. לפעמים אני חושבת שזה סימן טוב, שהורות אחרי טיפולים היא כבר לא כזה ענין, כבר לא דבר כל כך מיוחד. ולפעמים אני חושבת שאני סתם מנסה לשכנע את עצמי.

בכל אופן, בין אם זה טוב או לא, נפח הפעילות של הפורום הזה ירד בצורה משמעותית, וכפי הנראה הגיע הזמן להגיד שלום לצורת התקשורת הזו, ולהשתמש יותר בדרכים האחרות לשמירה על הקשרים שכבר נוצרו פה. הפורום הזה נסגר כעת, ואני מקוה שהגולשים (טוב, נהיה מציאותיים – הגולשות) בו ישתלבו בפורומי הורות אחרים וימשיכו לגדל את הילדים הכי מיוחדים והכי נפלאים בצורה הכי טובה שאפשר. כמו תמיד.

אוהבת את כולכם,
מיכל
וואוווו
30/06/2010 | 13:41
140
חתיכת היסטוריה.
אכן הפורום הזה היה אבן דרך בשבילי, למרות שבקושי יצא לי לכתוב בו, תמיד קראתי בו בערגה, מחכה ליום שבו אוכל להיות אמא ולהשתתף בו על אמת ולא כי כל החברים שלי פה.
כשזה סופסופ קרה הפורום כבר היה אחר, שבע יותר,אבל איך אומרים אצלנו- ב"ה מהסיבות הנכונות.

בכל זאת , עדיין עצוב להפרד ממשהו שהיה כל כך משמעותי, כל כך מעודד וכל כך נכון.
כל הודעה שכתבתי בו ידעתי שכלללללל החברים מ"התקופה ההיא" יהיו שמחים לשמוע.

מודה לך מיכל על הניהול המדהים, החכמתי המון עוד כשהייתי בהתהוות....

ואולי בכל זאת יישאר פתוח?


אתי
כמה זמן לא כתבתי כאן..
30/06/2010 | 13:56
160
אבל לצורך הפרידה זה נראה לי הולם..
תודה על כל השנים, ההשקעה, המחשבה, והחברות שנוצרה ששווה זהב.
בהצלחה לכולנו, ומי היה מאמין שיש לנו כל כך הרבה ילדים, אחרי כל שנות ה"פוריות" העליזות
סיכום הפרידה שלך מהווה סיכום של תקופה
30/06/2010 | 14:10
133
ארוכה, הסטורית, מרגשת. ההתחלה של ההתחלה, בימיו הראשונים של הפרדס. איזה כיף שגדלנו והתרחבנו מאז
הבית הזה היה הבית הכי חם ואינטימי בשבילי, ושמורה לו פינה חמה בליבי, למרות שאכן- התקדמנו והטיפולים הפכו כבר הסטוריה רחוקה מאוד (ותודה לאל על חסדים קטנים).

הניהול הבוטח וארוך השנים שלך ראוי להערצה! הצלחה בהמשך הדרך לכל גולשות הפורום, והמון המון ילדים- ובלי טיפולים
וואו
30/06/2010 | 14:51
72
כשראיתי את הכותרת היה לי ברור שזה יום של פרידות וסיומי תקופה.
היה לי ברור מיד שאני כותבת על כמה מוזר זה להיות אמא לילדה שמסיימת היום גן חובה ומסיימת תקופה תמימה ועולה לבי"ס לכיתה א'. והיה לי ברור כמה אני משתפת ברגשות המעורבים.

וממש לא ציפית לפתוח הודעה ולקרוא פרידה מהסוג הזה.

אבל יש בה המון נכון ואמיתי. שמו השגור בפי כל של הפורום היה הפורום הנחשק. שבא במסלול ישיר אחרי הפורום העגול.
כמה כמהנו לאורך השנים להשתייך למשפחה הזו. ונכון לאורך השנים הבנו שההורות שלנו היא הורות רגילה לכל דבר ועניין. ולא נכון יהיה לעשות ממנה הורות אחרת. היו כאן לא מעט דיונים האם ואיך לספר לילדים שהם ילדי טיפולים מבחנה וכו'. היו כאן לא מעט דיונים על החרדות שלנו והאם הן זהות שונות מורכבות אחרת.

בסופושל יום הפורום היה עבורנו אוויר לנשימה. וכנראה שבאמת לאט לאט האוויר מילא את ראותינו בדרכים אחרות.

ואכן היום זה יום סיום של תקופוה מאוד משמעותית.
גם ברמה האישית שלי, וגם ברמה של הפורום.

מיכל בנימה אישית - תודה רבה על כל ההשקעה. למרות החיכוכים העימותים והמריבות שנתגלעו כאן לא פעם, הצלחת לשמור על הפורום הזה חי קיים בועט ונושם לאורך התקופה. פורום שבאמת היווה עבור רבים מאיתנו בית בתקופות ארוכות. גם אם לא תמיד כתבו כאן תמיד ידעו שיש לאן לחזור. וזה חלק ניכר בזכותך.

בנימה אישית פרטית - אכן היום אני מסיימת תקופה חשובה באמהות שלי. ועוצוב לי מאוד שלא יהיה את הפורום הזה כדי לשתף ולהשתתף ולהתעדכן אחת עם השניה.

אוהבת את כולכן
חגית
וואו...איזו צמרמורת....
30/06/2010 | 14:53
54
אומנם כמעט ולא משתתפת אבל באופן טבעי אחרי שנים בפורום פוריות ובפורום היריון אחרי טיפולים, הגעתי הינה.
חייבת לציין שכן מרגישה שונה...גם אני אמא אבל משהו מרגיש שונה. לא מרגישה שיש לי זכות לקטר על חוסר שינה או על עייפות. מקבלת הכל בברכה גדולה. מקווה לילד הבא "טבעי" אבל גם מוכנה ומשלימה עם העובדה שכנראה אצטרך שוב טיפולים.
כולן אמרו שברגע שיש לך ילד את שוכחת את הטיפולים. אני לרגע לא שוכחת. זה תמיד שם, ברקע....

תודה לפורום הזה שכן היה אוזן קשבת!!
וואו, הצטרפתי לפורום בימיו השוקקים
30/06/2010 | 18:00
88
הפעם הראשונה בה נכנסתי לפורום היתה בעקבות קישור לשרשור על דורון של עמית@, שהיתה אז בבי"ח ואיתה גם כל הפורום, לאט לאט הסתננתי פנימה, למרות שהילדים שלי לא באמת מטיפולים,ובתקופה מסויימת הוא היה הבית. לאט לאט עם הדעיכה מצאתי לי בית חדש (שרבות מכן שותפות בו), אני חושבת שהפעם המשמעותית האחרונה היתה לפני שנתיים() בסדרת השרשורים של פלגיה, שליוותה את העולים לכיתה א'.
תודה לכל העושים בדבר.
תודה על הכל סוכריה!
30/06/2010 | 18:18
57
למרות שכל דברייך נכונים בהחלט...
זה יהיה מאוד מוזר בלי הבית הזה,
ומוזר גם לחפש בית אחר...
וואו. צמררת אותי
30/06/2010 | 20:52
47
אולי זה לא המשפט הנכון לכתוב, אבל מיכל איזה אומץ
אני לא מכירה הרבה מנהלים שהיו כותבים את הטקסט הזה

אני מבינה על מה את מדברת
כמו שכתבתי במקום אחר לפורומים יש את הדינמיקה שלהם. גדילה, שגשוג ודעיכה
אני רואה את זה קורה בהמון מקומות
ויחד עם זאת עצוב לי לראות את המקום הזה נסגר. הייתי כאן עוד לפני היום הראשון,  עוד מהמאבקים על פתיחתו (מי זוכר את הייד פארק?)
אז תודה רבה לליאור שנאבק שהפורום הזה יקום, ונהל אותו תקופה ארוכה, למיכל שהצטרפה אליו והמשיכה לנהל אותו
ולכל מי שכתב, תרם ונתרם במשך השנים
איזו פעימה של עצב בלב
30/06/2010 | 23:14
48
כי גם בתקופה שפחות ופחות פעילים, הפורום הזה תמיד מהווה בית, והרגשה שיש לאן לחזור ומי שיבין אותך.
סוכריה, שאפו גדול על ניהול רב שנים והמון עזרה, אני עוד זוכרת את ההודעות הראשונות שלי כאמא טרייה וקלולס לגמרי וכמה עזרה קיבלתי כאן.
נכנסתי לקראת הלידה של ענבר והיום היא סיימה גן חובה ועולה לכיתה א' - אכן חתיכת תקופה.
תמיד כאן בבית,
אפרסקה


ושאלה טכנית - מה זה אומר שהפורום נסגר? האם תהיה גישה אליו, למשל להודעות ישנות? יש לי פה חתיכת היסטוריה בדפי הפורום, והמון המון ידע שצבור כאן...
וואי... עצוב לי לקרוא...
01/07/2010 | 01:01
54

ודווקא תכננתי לעשות לכאן כניסה מחודשת בעוד כחודש וחצי....


האמת...
קשה לי להאמין שהפורום נסגר בגלל חוסר פעילות...
יש לא מעט פורומים שבקושי פועלים...והם ממשיכים לפעול.... ואת הפורום המיוחד ביותר שלנו סוגרים???
ממש חבל לי!!

אני מקווה שהנהלת הפורומים תיתן אולי עוד צ'אנס ושהפורום הבאמת מיוחד הזה לא יסגר.
זה לא כל כך נעים לראות גן סגור
01/07/2010 | 02:29
119
אכן הדלדלו השורות. השורות הפרטיות שלי נאלמו להן, אבל אני מבקרת כאן על בסיס קבוע. מסתבר שהורות אחרי טיפולים היא "סתם" הורות, אבל הפורום הזה, מדולדל ככל שיהיה אף פעם לא היה "סתם" פורום. עצוב לראות שהוא נסגר (נסגר לכתיבה או גם לקריאה?) ומשמח לגלות שיש חיים מלאים אחרי הטיפולים.
תודה לך סוכריה על שנים של השקעה.אהבתי והערכתי את דרך הניהול שלך.

בתיה
~שצריכה לחפשת ת'חברים שלה עכשיו במקום אחר~
תודה
01/07/2010 | 08:22
28
הפורום הזה היה המשך ישיר ל IOL .
זה היה הבית שלי במשך הרבה זמן מאז שאור היה בן שנתיים ועד שיונתן חוגג שנתיים.

גידלתי כאן שלושה ילדים. נחשפתי לפורומים אחרים ולאט למדתי שהורות היא הורות היא הורות. יש הרבה פרמטרים בהם הטיפולים באים לידי ביטוי, אבל לא בכל האספקטים של ההורות.

זו הזדמנות טובה להודות לך ולליאור על ניהול הפורום בימים סוערים וימים שמחים יותר.
כמה קשה ועצוב להיפרד
01/07/2010 | 09:02
53
גם אני כאן עוד מתקופת IOL, ומהדינוזאוריות.
הפורום נולד די במקביל לשי שלי, שעולה גם לכיתה ג'.
אני עוד זוכרת את הילדים הראשונים של הפורום.
ההודעה של ליאור, על התקדמות הלידה של חנה, זכורה לי כאילו זה היה אתמול (אני כבר הייתי בסוף שמיני).
אני זוכרת את הפעם הראשונה שכתבתי כאן כאמא, ואיך נגררתי קצת מאחור, כי כולם כבר היו בסבב ב' או ג', ואיך נכנסתי לפה שוב לפני כמעט שנתיים, כדי לבשר שאני אמא שוב.
גם אני כבר כמעט ולא כותבת למעט כמה תגובות.
כי כמעט כבר לא מכירה כאן אף אחת.
זה זמן טוב להודות גם לליאור שניהל את הפורום עוד בתחילת דרכו,ולמיכל שלקחה את מושכות בהצלחה גדולה
על המאבקים שהיו על הזכות להיות הורים,על הבשורות המשמחות על לידות והריונות טבעיים או לא, על החוויות הראשוניות, על מפגשים ועל חברויות.
למזלי, אני לא עוזבת בית, אלא עוברת לחדר על יד, יש לנו קומונה נפלאה של בנות אחרי טיפולים, עם כמה חברות מהפורומים השכנים.
מקווה שנתראה בפורומים אחרים כאן.
כבר מתגעגעת
ריטה

הפורום הזה יחסר לי
01/07/2010 | 09:57
39
בהחלט יש באויר תחושה של שינוי וסיום.
סוכריה - תודה על כל המאמץ וההשקעה.
סיום של תקופה
01/07/2010 | 11:49
36
קראתי בפורום הזה עוד לפני שהפכתי לאמא, עוד לפני שהילד הראשון שלי נוצר.
ילדתי פה את השלושה המקסימים שלי. הראשון, שאוטוטו יתחיל כיתה א  והקטנים שעולים לגן חובה.
כמה עוצמה היה לפורום הזה, לידיעה שכאן מספרים על ההריון השני, שכאן חווים את הרגעים הקטנים של האושר.
מוצאת את עצמי בשנים האחרונות בדילמות אחרות. העולם של ההריון, הטיפולים, הלידות רחוק ממני. כבר מזמן לא שם.
אני בלבטים של נפרדות בין תאומים (בשבוע האחרון החלטנו להפריד ולהעביר אחד לגן אחר), איך צולחים בקלות את הכניסה לכיתה א וכו'.

כבר לא שם אבל תמיד תהיה למקום הזה פינה חמה בלב שלי

תודה מיכל ותודה גם לליאור, על הבית הזה, על המקום שאיפשר לנו להתרגש, לחוות, לשמוח עם אחרים ולהתייעץ

עצוב לי
01/07/2010 | 12:41
56
כ"כ חיכינו להגיע לכאן ואכן ראיתי שהפעילות פחתה משמעותית וגם לשרשורים כבר לא מצטרפים גם אם לא יוזמים אותם
תודה סוכריה על התפקיד שמילאת,אני מקווה שתפתח קומונה שכן תהיה פעילה
עצוב
עצוב..
01/07/2010 | 13:30
25
כל כך הרבה זמם חיכיתי ופינטזתי להגיע לפורום הזה
וסופסוף כשהרגע הגיע ואני חוקית כאן....  חבל
תודה רבה כעל הניהול ובהצלחה
ולסיום סיומת...
01/07/2010 | 13:40
79
הקלישאה היא שכל סוף הוא התחלה של משהו חדש, אני משערת שהאמיתות הופכת אותה לקלישאה מצויינת, כזו שאי אפשר בלעדיה.
סוכריה - את מופת לניהול ראוי ונכון, כולל לדעת מתי הגיע העת להוריד את המסך האחרון, תודה ענקית על שנים רבות של פעילות מסורה למען הקהילה הזו שהפכה לי לבית.
תודה גם לליאור שהיה כאן במסירות רבה גם הוא.
נפרדת בברכת להתראות, כי אינלי ספק שזה עוד יקרה!
01/07/2010 | 15:17
14
עצוב
01/07/2010 | 15:22
27
מרגישה שאני מכירה פה כל אחת ואחת.  זוכרת את כל המחזור שלנו,לאט לאט כל מי שילדה הגיעה לפה..
תודה למיכל ולליאור ותודה לכל מי שהיתה פה וזכיתי להכיר.
תודה לך ולליאור על שנים של ניהול
01/07/2010 | 17:53
63
אכן קשה להפרד מהבית.
אומנם אני כמעט ולא גלשתי בו בשנים האחרונות אבל תמיד ידעתי שכאבוא אמצא עוד אנשים שאני מכירה ואזכה לקבל מהם חיבוק.
אכן ההורות אחרי טיפולים היא הורות לגמרי רגילה וטוב שכך
הורות שמשאירה אבל לא מעלימה אחריה את כל כאב הטיפולים ומפנה מקום לדבר הכי טבעי בעולם.

נתראה בפייסבוק :)
תודה לסוכריה על ניהול רב שנים ומוצלח
01/07/2010 | 18:15
109
וואחאד תקופה נסגרה
קבוצת המייסדים עולה לכיתה ג ואפילו למעלה מכך

מסכים עם כל מי שכתב לפני
ואין טעם לחזור על דברים

תודה לכל מי שהיה חילק מחיי הפורום
תודה לכל מי שהפורום היה חלק מחייו

והכי חשוב -
בהצלחה לכל חברי פורומי הפוריות (או שבטיפולים ללא קשר לפורום) כך שבקרוב יוכלו בעצמם לשמוח ולהיות הורים לאחר טיפולים

תודה סוכריה תודה ליאור
01/07/2010 | 18:58
40
(ראיתי את ההודעה מוקדם יותר, אבל התגובה שלי התמצתה בלשבת בוהה מול המחשב ומזילה דמעות)
איכשהו בא לי השיר הזה: The Carnival is Over אם כי כמובן עוד ניפגש ויהיה לנו טוב

אכן היו לפורום ימים מפוארים - אחוה, איכפתיות, מאבקים משותפים. איך אפשר לשכוח את המאבק בחוק ההסדרים זאת בצד הרבה זוטות של יומיום ומריבות, כמו בכל מקום.
אם הגיע הזמן להיפרד מן הפורום, כנראה שאכן הפכנו לעם ככל העמים - וטוב שכך.

להתראות במקומות אחרים
להתראות פורום יקר
01/07/2010 | 20:47
18
היו שלום ותודה על הדגים......
01/07/2010 | 20:58
49
את הפורום הזה בעיקר קראתי
בימים הארוכים והחשוכים
כשנראה היה לי שלכל חברי מפורום פוריות יהיו ילדים
ורק לי לא......
ואז כשנולדו הילדולים שלי-הוא כבר היה במקום אחר
עם התלבטויות שונות ודינמיקה אחרת.....
קראתי תמיד
לכתוב הצלחתי מעט מאוד
אבל תמיד יהיה לפורום הזה
ולרשימת השמות שכאן
משמעותמאוד מיוחדת בעיני......
אז תודה על הכל
והרבה הצלחה והמשך התפתחות לכולם
הרמוניה
אבל למה לסגור את הפורום....
01/07/2010 | 21:40
2
264
למה לא לתת למישהו אחר לנהל את הפורום ולתת לו להמשיך לחיות?

ממש לא מובן לי מי החליט שהפורום צריך להיסגר! תפוז החליט?

אני כן חושבת שיש מקום לפורום הזה והוא יכול לחיות מחדש עבור אנשים אחרים  הורים אחרים שבאמת מתחילות את דרכן בפוריות וממשיכות בהריון אחרי טיפולים זה פורום ההמשך


יכול להיות שאחרי 8-10 שנים זה נראה רחוק ולא רלוונטי הטיפולים
אבל עבור הרבה שאני מכירה הדרך ממשיכה ורלוונטית.

אני בטוחה ש"רוח חדשה" , אמהות טריות גם אם הן "ירוקות" ומתלהבות זכותן המלאה שיהיה להם את המקום הזה לבטא את ההורות הזו שלהם שמבחינתן אין דומה לה.



02/07/2010 | 08:27
162
מסכימה עם כל מילה של בובי!
אומנם לא השתתפתי בפורום
אבל קראתי בו מידי פעם
זה פורום שהוא חלומה הרטוב של כל מטופלת פיריון, זה שקבוצה מסויימת הפסיקה לכתוב והניהול לא הצליח להשאיר את החדשות שתכתובנה באופן קבוע, לא אומר שצריך לסגור את הפורום

03/07/2010 | 15:57
182
מה פתאום לסגור?איפה הדיאנוזריות שחולמות לזעוק כאן ילדתי אני אמא!!!!
אולי מישהי אחרת לנהל
מיעל שמתחילה טיפול אחרון באוגוסט , ורוצה להגיע לכאן ולצעוק את צעקת המתמידות,הניחושות,והמתלהבות.
בעסה.
01/07/2010 | 22:48
74
עבורי לכתוב בפורום הזה זו הגשמת חלום,
שנים רבות מדי קראתי את הפורום הזה, שמרתי קישורים שנראו לי חשובים וחיכיתי ליום שאוכל גם לכתוב בו.
כשכבר חזרתי לפורום, היית פה רק את כמנהלת וללא ספק אופיו השתנה, ומן הסתם עבר אל מאחורי הקלעים, אל הקומונה ה'מדוברת'.
נכון, הפורום אינו שוקק כשהיה, אך זה עדיין הפורום הראשון אותו אני קוראת בתחילתו של יום, וזה הפורום היחיד בו אני משתפת בשרשורי השוויץ (ודוקא הכנתי תמונות לשרשור של החודש...)

אז חבל לי מאד שהפורםו נסגר.
לפחות עכשיו אני יכולה להתחיל לצלם תמונות עם פנים, ממילא אני לא הולכת לפרסם אותן בשום פורום.

אז בשמי ובשם בנותי
תודה על הבית החם שנתת ועל שהיית פה על מנת להגשים לי חלום.

מותר לשלוח לך ?
01/07/2010 | 23:28
69
על זה שאת מי שאת
ועל זה שהיית כאן בשביל כולנו!
עצוב....
02/07/2010 | 20:30
30
גם אני - הייתי פה בימי פתיחתו של הפורום, אז בקיץ 2002 ממש לפני הלידה הראשונה שלי (אחרי טיפולים מייגעים) ואף השתתפתי באחד המפגשים הראשונים בעננים בהרצליה. מאז התווספו הילדים, התמעט מאוד הזמן הפנוי ושנים שאני כבר רק קוראת ולא כותבת... מה שנקרא "סמוייה"...
התעצבתי מאוד לקרוא על סגירת הפורום.... מזדהה מאוד עם מה שכתבת, הורות לאחר טיפולים היא בסופו של יום הורות די רגילה, אבל אני חושבת שאנחנו, ההורים שעברנו טיפולים, שונים - עברנו חוויות שונות וקשות כדי לזכות בתואר הנכסף "הורים" והן השאירו את חותמן, בין אם נכיר בכך ובין אם לאו.
תודה לך סוכריה על כל השנים, ותודה גם לליאור שהתחיל את הכל.
מירי
לשנים שהיו, ולאלה שיבואו
03/07/2010 | 03:55
1
101
חבורת הנערים שמלהגת עכשיו בחוץ הצליחה להעיר אותי. הילדים שלי, שהתרגלו לרעש העירוני מינקותם, ישנים. אולי במונחי ההארד קור של העולם שהיה לי בו חלק לפני שנים, מישהו עוד יזכיר את אורות הפגייה וההמולה הבלתי פוסקת של הטיפולים בכל שעות החם והלילה, אבל האמת, מי זוכר?
כן, כל זה, למרבה האושר, אינו חלק מן העולם שלנו עכשיו. נורמליות מבורכת. חברות שנכנסות להריון (ספונטאני, כי ככה זה לרוב) זוכות לברכת הדרך וגם (אלהים שיעזור לי, לא נעים) אנחת רווחה על שאנחנו כבר לא נהיה בסיפור הזה של ינקות מוקדמת ולילות ארוכים ואם אודה על האמת, גם משחקי הינקות והשירים, שאותם מעולם לא חיבבתי. כבר מותר לומר את זה?

את שני הילדים שישנים בחדר השני מעניין כמובן איך מגיעים הילדים לעולם. מה איך? הם היו בבטן של אמא, כמו כולם, ואחר כך יצאו, גם כן כמו כולם. סיפור התלאות שהוריהם עברו עד כבר אינו רלוונטי, והם? מתעניינים בדברים אחרים, כמו איך הם הרגישו לפני שהגיעו לבטן של אמא? ואיפה הם היו כשאמא ואבא התחתנו? וזו שאלה של קיום, לא כזו שניתן לענות לה ב"במחשבות שלנו" או "בחלומות שלנו", ולהתרפק שוב על האין שהיה ואיננו.

הגעתי למקום הזה בעת שהיה בשיא פריחתו, או לפחות כך הרגשתי אז. הפורום הזה (וגם "פוריות" בשעתו) היה עבורי מקור תמיכה אדיר בחודשים הראשונים והכל כך מטלטלים של ההורות, וגם פרס אדיר על השנים הקשות שעברו. וכן, נכון. את צודקת, מיכל, בכל מה שכתבת. ועדיין אני שומרת ומיישמת המלצות, מעבירה לעתים הלאה, ויודעת שמה שהיה כאן שינה את חיי.

תודה על הכל, מיכל, וגם לא מעט אחרות (זוהרה האחרת, בלעדייך לא היו לי ילדים!)
ונתראה בזירות אחרות.

ר (שבקושי הצליחה לשחזר את הססמה)
הנערים בחוץ התחפפו. חוזרים לישון?



באמת לא הבנתי איפה כולם.....
03/07/2010 | 11:18
83
עצוב לי שהפורום נסגר...

גם לי הוא היווה בית חם ומקום לשמוח בו על הנצחונות ...

תודה לליאור של חנה ולסוכריה על האוזן הקשבת ועל הדיונים הסוערים והמעניינים שהיו פה.....

לימור
אולי בכל זאת....
03/07/2010 | 12:47
36
ראיתי את ההודעה בפורום הריון לאחר טיפולים שמספרת שהפורום שעליו פינטזתי (ואני בטוחה (!!!) שאני לא היחידה) לכתוב בו, להפוך אותו לבית, אחרי שנפרדתי מפורום הפוריות, ונשאר חור גדול ככ בלב, ובשעות היממה, כנראה שלא יהיה יותר...

אומנם אני עדיין לא אמא (והמילה הזו עדיין מרוחקת ממני, אבל ב"ה) אבל אני מסכימה עם דבריה של סוכריה על מקל, ההורות צריכה להיות רגילה, ואפשר למצוא פורומים אחרים בפרדס, אבל את "קשר הדם" שלנו, המאותגרות (פוריות), איש לא יבין, בדיוק כשם שאיש לא הבין אותנו כשהיינו בטיפולים, וכשאנחנו בהריון היקר מפז הזה...
הייתי שמחה לדעת אם יש מה לעשות ואיך כן לשמר את הפורום היפייפה הזה.
חבל לי מאוד
03/07/2010 | 22:20
27
כי, אולי זה רק בשנים הראשונות (לא יודעת אם לא, כי אני עוד בראשונות) ואולי כי המשכנו בטפולים לעוד ילדים, אז נשארנו בקלחת, אבל לי הפורום היה מקום טוב.
ותודה לסוכריה - נהנתי מהתנהלותך ומכתיבתך. ותודה לבנות - היה לי טוב פה.

ובהצלחה לכולם.
שלום לפורום ותודה למנהלים... חבל באמת...
04/07/2010 | 00:24
71
גם אני שמתי לב שבתקופה האחרונה משהו פה "התייבש", ותהיתי מדוע.
אני כבר את הרוב כותבת בפורום הורים לתאומים, מאז שנולדו לי השניים, אולם כמעט תמיד אני מגיעה לפה לבדוק מה התחדש, ולגלות שהוא באמת לא זז.

בתקופת הולדת אוהד, לפני 7 שנים בערך, הרבה הודעות רצו פה והיה עניין גדול בהרבה דברים. אני זוכרת חברות משכבר הימים, ושניפגשנו אפילו בבתים, והקשר לא המשיך להתקיים. אני חושבת שזה גם קשור לפתיחת קומונות אישיות... (שגם כשניסיתי להיכנס - לא הצלחתי) וכל החבר'ה של פעם עברו למקומות הידברות אחרים. לא שזה פסול, וזה לגיטימי, אבל לדעתי זה חלק מ"גורמי ההתייבשות".

הפורום הזה, כמו שהוא עכשיו - זה דיי היה ברור שמשהו לא טוב עובר עליו, שהאנשים ממאנים לכתוב וגם אני ביניהם ואין לי ממש הסבר למה.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר תודה למיכל - על הניהול וכל הדברים היפים שכתבת... ולליאור בתקופה הקודמת, גם הרבה תודה על הוספת עניין.

תודה על הליווי, החיבוק והתמיכה שקיבלתי כשהייתי זקוקה להם.

להתראות...


תודה גדולה ולהתראות
04/07/2010 | 05:28
49
המון זמן לא נכנסתי לכאן ועכשיו במקרה, אני רואה.

תודה על ניהול מצוין, חי ורגיש, ועל מקום שהיה חשוב ברגעים קריטיים בחיים.

והרבה טוב.
04/07/2010 | 08:50
50
אכן, שיר פרידה...

גם אני לא ממש כתבתי פה בפורום, במיוחד לאחרונה, אבל תמיד ביקור בפורום הזה עשה לי מצב רוח טוב ותחושת ניצחון. השמות, המוכרים כל כך מימי פורום פוריות ומלילות הצ'אטים המשעשעים, הרחיבו את ליבי.
התמונות, השאלות הנורמליות כל כך העוסקות בגידול הילדים, וכמובן הודעות ההריון השני והשלישי - כל הדברים שייחלנו אליהם ביחד ושמחנו בהם ביחד - תרמו לתחושת האחווה להמשך והיוו סוג של סגירת מעגל והוכחה בצדקת דרכנו.

אני כנראה במיעוט בדעה כי הורות חרי טיפולים היא לא הורות רגילה. גם ארבע וחצי שנים אחרי, עדיין כל השליליים, האובדנים, והזריקות הכואבות מרחפים מעליי. האושר שלי בהורות הוא אחר מחדווה של הורים שהביאו בקלות את ילדיהם לעולם. ואחדות הגורל שלי אתכם, שונה מהשותפות עם הורים אחרים שסביבי מהגן, מהחוגים, מהשכונה.

תודה רבה לכל העוסקים במלאכה, ואני מאחלת לכולנו עוד הרבה שנים מאושרות בגידול המשפחה ובכלל.

(בוליקי לשעבר)
חדשים ודרושים ב- אנשים
01/07/2010 | 17:24
33

פורומים חדשים:

התוכנית שהחלה כ"אחד העם 1" וסחפה את המדינה הופכת לאחד העם 101. בפורום תוכלו לדבר על כל מה שקשור אליה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

מועדון לילה חוזרת למסך, עם הרביעייה שתעשה לנו את הקיץ ובגדול! הצטרפו לפורום ותתחילו להתמכר מחדש
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

---------------------------------------

כמו כן, לפורום תיכון השיר שלנו דרוש/ה מנהל/ת:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

חושבים שאתם מתאימים ומעוניינים לנהל?
מלאו את הטופס הבא, שלחו לנו ואנו נחזור אליכם:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/forms_applicatio...
חדשה+בקשה....
29/06/2010 | 22:32
110
אני מפרסמת את ההודעה גם בפורום פוריות, אבל פתאום חשבתי שאולי גם כאן תוכלו לעזור לי.
אני מחפשת מומחה לפוריות, רצוי עם ידע/ניסיון בשחלות פוליציסטיות.
אני במכבי ,מחפשת מישהו בטווח של גבעת שמואל-פ"ת-יהוד-ראש העין-אלעד
שיהיה מקצועי,אחראי, אנושי ורצוי גם זמין.....

יש המלצות???
אני עדיין מתכחשת לעובדה שאני חוזרת לטיפולים.
כ"כ קיוויתי....שמעתי שמועות שיש כזה דבר הריון ספונטני?! אני מעולם לא נתקלתי בכזה דבר.....
חוזרת לעניינים - התייעצות...
27/06/2010 | 00:06
21
288

שלום לכולם
הכנסתי את השאלות שלי גם לפורום הורים בטיפולים
אך אני מתארת לעצמי שגם פה אוכל למצוא לא מעט בעלי נסיון

זהו אין יותר קיצורי דרך
נגמרו הארטיקים בפריזר של אסותא
וצריך לחזור לעיניינים
אני מתלבטת לאיזה בי"ח לפנות
כיום אני גרה במודיעין ובמרכז לבריאות האשה אצלנו
נמצא פעם בשבוע ראש מחלקת IVF של הדסה הר הצופים
אז די קורץ לי להתחיל טיפולים שם בגלל נוחות וכדו'
אבל מצד שני אני לא מכירה את הרופאים שם בכלל
ולא שמעתי על המחלקה שום דבר
אשמח לשמוע תובנות והמלצות בעניין
מבחינתי עומדת על הפרק גם היחידה בהדסה עין כרם
(שוב משיקולי קרבה ונגישות)
וסתם לידע כללי כמה בהערכה גסה יוצאת העלות של מחזור טיפול לילד שלישי ב"כללית"?

תודה ושבוע טוב

טיפולים לילד שלישי?
27/06/2010 | 00:20
3
183
אין לי שמץ של מושג לענות לך על השאלות, אני רק נפעמת לראות שאת בטיפולים לילד שלישי, כלומר יש שניים בבית?
כיף לפתוח את הפורום ולראות את שמך כאן (אפילו שאני די נעדרת).
אולי טיפונת פרטים על מי שבבית, למי שלא יודע??

מאחלת המון המון בהצלחה בטיפולים הקרבים .
הדסה ומודיעין
27/06/2010 | 11:10
97
גם אני גרה במודיעין והיו לי התלבטויות גם בגלל הנגישות. טופלתי בעין כרם והייתי מאד מרוצה. אבל אם יש משהו מהר הצופים במודיעין לכי על זה. יש לי כמה חברות שטופלו שהר הצופים והיו מרוצות מאד. את המעקבים בכלל לא עשיתי בבית חולים אבל בקופת חולים במודיעין או בירושלים קרוב לעבודה רק לקראת השאיבה במעקבים האחרונים הגעתי לבית חולים.
בהצלחה.
חשבתי שכולם יודעים
27/06/2010 | 11:42
1
175
הי מותק
שמחה לראות שגם אצלך שמח.....
אז למי שלא מעודכן:
יש לי נסיכה - קרן , שבראש השנה ימלאו לה 4 שנים (מי היה מאמין)
ועוד נסיכה - אפרת , ארטיקית קטנה בת שנה ושבע (מאותו מחזור טיפולים)
ועכשיו אני בדיוק אחרי ארטיקים שלא הצליחו לנו
ובדרך להצלחה חדשה

תודה לכל מי שמגיבה
ובהחלט אשמח לפירוט לגבי הדסה הר הצופים
יום מקסים לכולם
שתים?????
01/07/2010 | 02:16
139
לא, לא כולם יודעים. איזה כיף לשמוע שיש לך שתים באפי. חיממת לי את הלב עכשיו. שתי נסיכות, וואו.

בטח שפורום הורים בטיפולים ידעו לענות לך.

בתיה
אני הייתי מטופלת שם
27/06/2010 | 13:16
78
מקום נהדר אני יודעת שדר' קוכמן שהיא אחת הרופאות המדהימות שהכרתי מנהלת מרפאה במודעין וגם עובדת במחלקת הIVF
אם את רוצה עוד פרטים את יכולה לפנות אלי במסר ואני ישתדל להשיב
בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה איפו ואיך שתבחרי
תפוז באפי אני מאושרת כ"כ לקרוא אותך
27/06/2010 | 19:55
2
95
תפוז בלע לי הודשעה ארוכה אז אני מנסה שוב
קראתי בהתרגשות את ההודעה שלך לצ'ומפית על שתי הנסיכות שלך
והגעתי למסקנה שצריך לשחזר את הערב החופרי הגשום והקופא אצלי על הרצפה בסלון החמים והנעים.
יש כ"כ הרבה ילדים מאז

מאחלת לך הצלחה מהירה
אין לי תובנות לגבי ילד שלישי אבל שיעבור במהירות ובקלות
יש לך סלון מספיק גדול?
27/06/2010 | 21:10
1
32
אחח איזו נוסטליגה המפגש אצל חגיתלה...
27/06/2010 | 22:34
43
כמה עברנו כולנו מאז.
צריך באמת לארגן מפגש עם הילדים (אולי באיזה פארק איזה אחה"צ?)
יא, באפי, איזה יופי!!
27/06/2010 | 22:32
3
46
לא היה לי מושג על הנסיכה השניה, אני ממש שמחה ומתרגשת לשמוע!
טוב לשמוע ממך...
בהצלחה עם מספר שלוש.
ד"ש וגעגועים...
אגב אפרת שלך בדיוק בגיל של דביר שלי
27/06/2010 | 22:35
2
58
גם הוא בן שנה ושבע (נובמבר 08)
אפשר כבר לפתוח פה כיתה
30/06/2010 | 09:08
1
43
אני רואה שנובמבר 08 היה ממש להיט
אכן טוב להתעדכן מידי פעם
ולראות כאלו דברים משמחים
ואם את זוכרת את גיסתי
מספר שלוש שלה אמורה לצאת לאויר העולם בכל יום
בטח שזוכרת!
30/06/2010 | 14:48
29
תמסרי לה ד"ש חם ממני!
טוב לראות לך ועוד יותר
28/06/2010 | 16:38
1
35
טוב לשמוע על שתי הנסיכות שלך!
שיהיה מליון בהצלחה לסבב 3 קצר וקולע!!!!!!!!!!

אתי
כן - מפגש וירטואלי מעלה נשכחות...
30/06/2010 | 09:01
21
שמחה לראות שגם את זכית
בכל מקרה לא יכולתי להתעלם מהתאריך
הקטנה שלי גדולה ביומיים משלך...
יהההה את פה !! חוזרת!!!!
29/06/2010 | 10:35
4
72
מה שלומכם????? מאז הארוע של מגנטה לא ראינו אותך בכלל.


בהצלחה.
ובאמת חגית'לה ואפרסקה צריך מפגש פאר'ק עם הילדים מי ה יה מאמין שככה....
מאוד ממליצה על הר הצופים
29/06/2010 | 16:42
40
טופלתי תחילה בעין כרם ולא אהבתי, בהר הצופים הרגשתי שממש אכפת להם ותחושה של משפחתיות שלא פוגעת כהוא זה במקצועיות
שוב אני לא מזהה
30/06/2010 | 08:59
2
59
אולי גם את תתני רמז - שם קודם...
בכל מקרה אני רק אורחת פורחת
הייתי חייבת לשמוע ממנוסות מה הן אומרות ולהחליט לאן ללכת
אז באמת תודה לכולן זה עזר לי מאוד
חוסר הזיהוי מכוון ל MAMALY
30/06/2010 | 09:03
1
33
ידידתינו משכבר הימים
30/06/2010 | 14:47
70
רוית ב (אני לא עושה פה אאוטינג, זה לא סוד, פשוט הניק השתנה)
יש לך מושלם?
29/06/2010 | 17:25
40
שלישי עשינו עם מושלם. לא זוכרת מחירים, אבל לא בודקים כל סיבוב טיפול ולא עברנו אישורים כמו בילדים הראשונים
בהצלחה
שלחתי לך ד"ש לא מזמן...
01/07/2010 | 23:32
37
מקווה שקיבלת
גסטון
29/06/2010 | 16:39
59
שלום

בשל מחסור בקופ"ח מכבי, זקוקה לתרומה של זריקות גסטון, גם מספר זריקות יעזרו,גם בתשלום.
גרה במרכז, אודה לכל עזרה.
אנא שלחו לי מסר ואצור קשר

תודה
לאמהות טריות שלא ישנות בלילה 
27/06/2010 | 15:15
167
אנו עורכות מחקר בנושא איכות שנת אמהות לאחר לידת תינוקן :)

נשמח אם תעני על שאלון קצרצר הסוקר את איכות שנתך בחודש האחרון.
ניתן לקבל את תוצאות המחקר בסיומו.

את השאלון הממולא אנא שלחי למייל: alona.ganski@gmail.com

תודה רבה :)
אלונה

כתובות אינטרנט מצורפות:
הריון IVF
26/06/2010 | 19:05
159
היי
בשל המחסור בג'סטון (אמפולה), האם למשהי נשאר ג'סטון שהיא אינה זקוקה לו יותר?

                                                                    טל: 054-5504342

                                                                    או במסרים !!!

                                                                                              יפית...
וריקוצלה
26/06/2010 | 02:17
1
90
אז יש לנו אבחנה-אחרי בדיקות זרע לא תקינות (כמות מאוד נמוכה) התגלתה וריקוצלה.
קצת רקע-יש לנו ילדה בת שנתיים מהריון ספונטני וכבר שנה וחצי מנסים הריון נוסף.
האורולוג טוען שתיקון הוריקוצלה ישפר את סיכויינו להריון טבעי.
יש פה בנות שעברו סיפור דומה ויכולות לתרום מנסיונן?
מישהי הצליחה להרות טבעי אחרי ניתוח וריקוצלה?
אני קצת קלולס ומאוד מנסה שלא להכנס להיסטריה...מעוניית להמנע ככל האפשר מטיפולי פוריות-פשוט לא רוצה להגיע לשם....
פנדורה החוששת.
כדאי לשאול בפורום 'הורים בטיפולים
26/06/2010 | 12:24
40
ולחפש מידע גם בפורום פוריות
דרושים וחדשים ב- אנשים
24/06/2010 | 16:13
14

פורומים חדשים בתפוז אנשים:

משפחת סימפסון חוזרת לתפוז! הפורום של המשפחה המצוירת המגניבה שמשגעת את העולם כבר 20 שנה נפתח מחדש וכולם מוזמנים
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...   

רבים סובלים מהתופעה השכיחה של ורידים ברגליים. בפורום רפואת ורידים תוכלו לקבל ייעוץ, מענה ועדכונים על חידושים בתחום.
ד"ר שלמה טורם יענה בפורום על שאלות בתחום רפואת הורידים וימליץ על טיפולים מתאימים
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?F...


כמו כן, אנו מחפשים מנהלים לפורומים הבאים:

תיכון השיר שלנו:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
יהודי גאורגיה (טרם נפתח)
יהודי טוניסיה (טרם נפתח)


חושבים שאתם מתאימים? הציעו את מועמדותכם דרך הטופס הבא ואנו נחזור אליכם:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/forms_applicatio...

לומר שכבר כמה שבועות לא ביקרתי בפוריות
21/06/2010 | 22:33
2
81
ואני בשוק מזה. כבר שנים שאני חורשת (טוב, חרשתי) שם. פיצי כבר בת שלושה חודשים, ובניגוד לפעמים קודמות לא ממשיכים....אז זהו.
מוזר לי. מוזר טוב.
אבל עכשיו אני כבר כן אכנס לראות. מה שלום ה- FSH יות. ואולי שוב אוכל לכתוב למישהי תנסי, תנסי, גם אם כולם יגידו לך לא, תחפשי רופא שיגיד כן. כלומר אם את רוצה. לא כולם יודעים הכל וזה לא מתמטיקה ומספרים. גם ב-FSH ים מטורפים.
(רק החתימה מפריעה לי עכשיו לענות שם.)

אני רואה שחלקכן עוד שם. אני הייתי כל עוד המשכנו לעוד ילדים. אלה שלא ממשיכות - גם אתן שם?
לא
23/06/2010 | 15:30
27
מראש לא נכנסתי לשם כי כש"תפוז" הוקם, כבר היה לי ילד.

כן הייתי מבקרת ב'הורים בטיפולים'.
מדי פעם עדיין נכנסת
27/06/2010 | 00:24
28
אבל זה כבר די רחוק...

אני כמעט ולא נמצאת בכלל בפורומים, אפילו לא כאן, אז כשאני מגיעה ומרפרפת אני כבר כמעט ולא מוצאת זמן להכנס לפוריות.
מדי פעם עדיין אני עוברת שם וכואבת עם הבנות, אבל דווקא לפני כמה חודשים פתאום קלטתי שזה באמת כבר מקום אחר אצלי (השריטות עדיין קיימות, אבל הן הולכות ומגלידות, וההסתכלות שלי על הדברים כבר קצת שונה).

אבל אפילו כל זה, ועדיין יש לי צביטה בלב כשכל החברות שלי מסביב יולדות כרגע (אפילו שאני לא מנסה בכלל). קונפליטים של מטופלת לשעבר...
מיקום לברית- שאלה דחופה
22/06/2010 | 14:46
31
שלום לכולן, אשמח להמלצות על בית קפה/מסעדה במרכז (עדיף בית פתח תקוה לראשון) כשרים בהם אפשר לעשות ברית, לכ-70 אנשים

תודה תודה!!
בוקר טוב לכמעט סופ"ש
17/06/2010 | 10:49
17
25
מה לומכם היום? מה קרה הפורום נרדם? מתגעגעת לקרוא אתכם
ומה שלומכם ומה שלומכם ומה שלומכם היום
17/06/2010 | 10:50
6
11
מה שלומך?
17/06/2010 | 16:03
5
11
ומה שלום לין
שלומנו מצויין
17/06/2010 | 20:05
4
12
לינלוןעדיין בתקופת הגזים ומסרבת לקחת מוצץ .אז בזמן התקפת כאבים (מסכנונת שלי) אני מקריבה את היד שלי למציצות ויוצאת עם אחלה איקים סגולים.טוב שזה לא בצוואר ומקווה שלא יחשבו שאני אישה מוכה
יאללה שיעבור כבר

מה איתכם תעדכני
אצלינו בסדר
18/06/2010 | 06:10
3
16
גל בתקופת האמא במשך היום לא רוצה כמעט לרדת מהידיים מצד שני עלי שני הוא יכול לישון שעות

הוא לא רוצה מוצץ אבל עכשיו אנחנו מנסים להרגיל אותו כי כשהוא מסכים לקחת קצת זה מרגיע אותו

הוא יונק הנקה מלאה שלצערינו עוד חודשיים מתחילים לגמול אותו אבל זה למטרה טובה (חוזרים לטיפולים)

ואני כנראה בשלב הזה מאריכה את חופשת הלידה
וואו את זריזה!
19/06/2010 | 12:40
2
12
אני לא מוכנה נפשית לגמול אותה בשלב כזה והיא גדולה מגל בחודש.שתינק כמה שהיא רוצה ,מקווים שיבוא ספונטני ואם לא בסביבות גיל שנה וחצי נחשוב על לחזור לטיפולים,למרות שאנחנו מאוד רוצים שיהיה לה אח קטן ובריא בתקווה מצידי אתמול (למרות שבתקופת הגזים אין לי מושג איך עושים את זה עם שניים,בקושי אנחנו מצליחות להתמודד עם זה ...)
ואולי תשאבי סטוק של חלב את יכולה גם להקפיא את הסטוק וככה תשאר מוזנת מחלב אם עוד קצת,סתם רעיון למחשה
המון בהצלחה
זריזה???
20/06/2010 | 19:13
1
18
לא יודעת עצם העובדה שאניא אהיה בת 36 בספטמבר משחק תפקיד חשוב מאוד
אם הייתי יותר צעירה היינו מנסים ספונטני

לגבי סטוק אני מעדיפה לא לשאוב כי אני מגיעה מהר מאוד לגודש שהגוף מייצר בכמות היסטרית לקח לי כמעט חודש אחרי הלידה להגמל משאיבות שהתחלתי היית ברירה בבית החולים

במידה ונקלט מהר אחרי הילד השני נעשה הפסקה ואולי ננסה ספונטני
בהצלחה!
22/06/2010 | 12:20
10
ארבעה חודשים (אתמול) של אהבה שאינה יודעת גבול
18/06/2010 | 08:54
9
37

היא ילדה נוחה יותר מאחותה הגדולה, כנראה כי פשוט היא יודעת שזה מה שיש, יש לה אחות גדולה שדורשת את תשומת הלב של אמא.
במשך היום כשהגדולה בגן, הקטנה מתפתחת לי בין האצבעות.
היא כבר מתהפכת לכל הכיוונים, אם כי קשה לה מהבטן לגב, ולא נשארת במקום שמשאירים אותה.
היא צריכה שיעסיקו אותה, ויש לה כבר תואר ראשון של משחק עם כל הצעצועים התלויים באוניברסיטה, גם זו של החיים וגם זו של TINY LOVE, עכשיו היא בדרך לתואר שני בפקולטה לחיות שעל המזרן.
האמבטיה של העגלה כבר קטנה עליה, אך אני משאירה אותה שם כי זו הדרך היחידה להגן עליה מיתושות.
היא מחייכת מלא הפה כשהיא רואה/שומעת אותי, ומתמוגגת מנחת ומשמיעה את מיטב הקולות אותם היא יכולה להציע, כשהיא רואה את אחותה. כנראה שיש לה זיכרון קצר כי אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שהיא לא בוכה בכל פעם שאחותה מתקרבת אליה, שהרי כמות הפעמים שהחיבוק שהקינמון נתנה לה, נגמר במשיכה בשיער, כמעט גדולה יותר מימי חייה.

והקינמון, הגדולה מדהינמה, זו שמהרגע שלמדה שיש לה קול, היא לא סותמת את הפה, מתחילה גם לתמלל כל דבר שהיא / אנחנו עושים: חוזרים מהגן - היא מוודאת שכל הילדים הלכו לבתים שלהם: 'ילי בית', 'נועם בית' (אני אחסוך מכם את שמות כל ילדי הגן כולל הגננות שהיא מדקלמת במסגרת הזו), 'הגענו' כשהיא רואה את הבית, 'אמא שער פתח', 'אוטו כנס' 'אמא שער (ס)גור' 'שלום בית' 'אמא א(ר)טיק'...

ואני, בטטת כורסא שכמוני, אין לי כוח אפילו להעלות תמונות למחשב, שלא לדבר על האוכל שצריך להכין שיהיה לקינמון מה לאכול (היא היחידה שחשובה ,כל השאר או יונקים או מסתדרים )


שבת שלום
כמה אושר בהודעה אחת
19/06/2010 | 12:44
11
במה היא הולכת לעשות מאסטר תגידי?
היא כנראה יודעת שתפקידה בתור אחות קטנה לחטוף כאפות מקינמון ובטוח שהיא תעריץ את הקרקע שעליה היא דורכת.
קינמון כרגיל מדהימה וחכמה
ולך אין תירוצים,רוצה לטעום עוד קצת מהקטקטנות שלך,גם קינמון וגם ציפורן, אה ואמרת שכל השאר יונקים,זה כולל את בעלך ?
הרבה אושר ואהבה
הם לא זוכרים כאפות
20/06/2010 | 01:12
7
21
כשנועם היה בן כמה שבועות ניצן הורידה עליו שפופרת טלפון מהסוג הכבד. באותו רגע הייתי בטוחה שהיא גמרה לו ת'מוח. מסתבר שהוא שרד את זה. היום הם משתווים בכמות הכאפות והנשיכות שהם מעניקים זה לזה. אבל לראות את המבט הזורח שלה שנועם בא איתי לקחת אותה מהגן. לשמוע את ה"תראו את נועם אח שלי" שהיא משמיעה לכולם. או את ה"איפה ניצן" שהוא אומר בעיניים עצומות למחצה בשניה שהוא מתעורר בבוקר (רגע לפני אמא-אל-תלכי-לי). זה משכיח את כל הכאפות והנשיכות (והצביטות והדחיפות וההקנטות ).

והקינמון שלך משהו, מזל שאי אפשר לנגוס דרך המסך אחרת הייתי שמה לה ביס במרפקים עם הגומות שלה.

בתיה
הפסקת רצינות לרגע...
20/06/2010 | 15:37
6
34
הפסקת רצינות לרגע...
איך באמת מתמודדים עם זה? (עיין ערך "זה יגמר בבכי" )
היא מושכת לה בשיער, וצוחקת על כל תגובה שאני לא אגיב היא צוחקת...
אני לא יכולה להושיב אותה ב"פסק זמן" כי אני לא אצליח להתמיד בלהושיב אותה כשהיא תברח כל פעם, בגלל שבין השאר אצטרך להרגיע את הציפורן הבוכייה, מה גם שגם על זה היא צוחקת "אמא עונש?" בחיוך ...
מצד אחד אני מנסה מאד לשחרר ולתת לה להיות עם הציפורן, ולשחק איתה, לגעת בה, לא לומר לה כל הזמן אסור ולא, אלא מה כן (לטפי לאט, לטפי בעדינות, יופי את מחבקת אותה וכו') מצד שני, אני ממש חוששת...
גם כשהציפורן במיטה, אז הקינמון הולכת ומושכת לה ברגלים
כשהציפורן בעגלה, הקינמון מטפסת על הגלגלים של העגלה ואין לדעת איך זה יגמר (יפלו שתיהן, רק אחת, אף אחת...)

ותוך כדי כתיבה  החלטתי להשאיר את הציפורן היום אחה"צ אצל שמרטפית ולהיות סוליקו עם הקינמון.... מגיע לה ואולי זה יעזור במשהו
רצ"ב רגע התגברות על הפחד ותעוזה לצלם...
היי זה לא נחשב ,הקינמון ישנה
20/06/2010 | 16:30
1
10
חה. נדמה לך, היא רק עושה את עצמה....
21/06/2010 | 08:12
6
בדיוק מה שאת עושה
20/06/2010 | 16:58
2
11
הנסיון שלי מלמד שזה עובר. ככל שתצליחי להתעלם ולהחליק זה יעבור מהר יותר. ילד שני נולד עם עור עבה יותר, אחרת הוא לא ישרוד .

בתיה
השאלה אם בזה שאני מתעלמת עכשיו, אני לא מעצבת
21/06/2010 | 08:18
1
12

שורדת גדולה יותר ...?
זה שאני לא מקנה לה את החינוך ה"נכון" עכשיו, לא יעלה לי ביוקר אחר כך?
ועור עבה - בדוק. וגם הבנה ברור מתי עדיף לה לישון וזהו כי יחס ממילא היא לא תקבל - היא למדה מהר מאד.


היה לנו אחר צהרים של אמא ובת (גדולה) נחמד ביחד
אפילו רק להיות בבית לבד, בלי הלחץ שאולי הקטנה תתחיל לבכות, היה שווה
אכלנו ארוחת צהרים מאוחרת ביחד
הקינמון עשתה לי "אווירון" עם הכפית על מנת שאוכל ואגמור הכל מהצלחת
וגם לעצמה היא עשתה את זה
ואחכ היא קיבלה ארטיק 'בים' (ענבים) שאמא עשתה לבד
ןאכלה ביחד אחת ארטיק וביד השנייה גזר (כי היא לא יכולה לראות אותי אוכלת לבד גזר, ואני אוכלת גזר כי נשבר לי מהגזרה ) וידעתי שאם אקום לצלם  - יתפוגג הרגע הקסום.

בוקר טוב
אני מודה שאני עדיין מתלבטת בשאלה הזאת
23/06/2010 | 20:22
9
אבל הנסיון מראה לי שב99 אחוז מהמקרים ההתנהגות הזאת היא התנהגות "של דוקא". ככל שתתעקשי עליה היא תהיה אטרקטיבית יותר, והתעלמות פשוט תעלים אותה.
ברור שלא להתעלם ולתת לה להמשיך, אלא להסיח את דעתה ולא לעשות ענין. הלואי והיתה לי סבלנות לעשות את זה ולא לקפוץ ולחנך אותם על כל שטות שהם עושים (וכל פנינה שהם אומרים).

בתיה
תמשיכי לכתוב, אני קוראת ומחכימה
20/06/2010 | 18:47
10
והבובות שלך
הביוץ נורא כואב לי מאז הלידה
07/06/2010 | 13:16
3
30
מה עושים עם הכאב הנוראי הזה???

גם לפני הריון הרגשתי את הביוץ אבל לא כזה כואב.

ואני עשיתי 2 שאיבות של 14 זקיקים ללא הרדמה(זוכרת שאפילו אז כאב פחות)

לא רוצה גלולות הספיקו לי הורמונים..אבל גם לא רוצה יותר טיפולים(נכון לשנים הקרובות) יש לי תאומים.

ועוד שאלה המחזור התבלגן לי לגמרי.אני מקבלת כל 26 יום ל8 ימים זה יחזור לקדמותו מתישהו?(לפני הייתי מקבלת כל 30-31 יום ל5 ימים)?

גם לי אותו הדבר
07/06/2010 | 14:43
18
ששאלתי את רופאת הנשים היא אמרה לי שזה עובר נראה איך יהיה החודש
חודש שעבר היו לי ממש כאבים בצד שמאל שלא יכלתי לנשום
לי זה התחיל דווקא בשנים האחרונות
08/06/2010 | 15:07
1
21
(ואני תהיתי - אולי כל ביצית מבקשת להכאיב כדי להזכיר לי "היי בובה, אין עוד הרבה כמוני. השעון מתקתק").
רופא הנשים בזמנו הציע לי לקחת גלולות (מה שלא מתאים לי בכלל) או לקנות חבילה גדולה של משככי כאבים. גדולה כי ככה זה יותר זול...).
תודה ..כנראה שנשאר לסבול למרות הכל
08/06/2010 | 17:15
11
ביתי עלמין - איזה גיל ואיך להכין
06/06/2010 | 16:46
14
71
אמי נפטרה לפני שלוש שובועת בסיבא טובה ובגיל 92.

ה- 30 מתקרב ואני רוצה לקחת את ניצן לשם אך פלפלת טוענת שניצן צעירה מידי. יחד אם זאת הילדים של האחינית שלי, שהם פחות או יותר בגיל של ניצן, היו לאחר השבעה והם ממש לא היו סבלו מאיזו שהיא טראומה.

בנתיים הסברנו לה שסבתא נפטרה ומעכשיו אנחנו אוהבים אותה בלב ושהיא נמצאת עם סבא והדוד שלה (אחי שנפל במלחמה). אנחנו גם מסבירים לה שמוות כזו היינה חלק מהחיים ולמרות שאנחנו מתגעגעים לסבתא, היא הגיעה לגיל מאד מכובד ושהיא כבר לא סובלת. בשלושה חודשים האחרונים סרבתי לקחת את ניצן אליה מאחר והיא נראתה ממש נוראה ובסבל. ניצן שמעה בטעות שיחה בני לבין פלפלת על מצבה בימים האחרנים וזה לצערי השאיר חותם אצל ניצן. הילדים האילו קולטים הכל.

מה דעתכם, ואם כן כיצד אנחנו מכינים את ניצן.
מלח, אני משתתפת בצערך הכבד
06/06/2010 | 20:37
15
בכל גיל ושלב בחיים מאוד קשה לאבד הורה.

לעצם השאלה: לדעתי זה מאוד תלוי במה שצפוי להתרחש בבית העלמין, בסוג הפגנות האבל, בסוג בית העלמין.
יש לי חברה ששכלה לא מזמן את אביה ממחלה, ביתה צעירה מניצן בשנה.
להלוויה היא לא הביאה אותה, כיוון שהניחה שיהיו גילויי בכי וצער, וכל נושא הגוהה/ארון וכו'.
לאחר מכן, כיוון שהילדה התעניינה, הלכו איתה ביחד לבית העלמין, בחרו ביחד עציץ לשים ליד הקבר, השקו ביחד ואספו אבנים. ז"א שעשו מזה פעילות חיובית שבמסגרתה דיברו גם על הסבא שנפטר (שם זה היה קצת מסובך יותר כיוון שנפור צעיר יחסית ובאופן די פתאומי).
ל-30 עצמו לא הביאה.
אולי באמת עדיף להביא אותה לא בזמן של טקס רישמי אלא ל"ביקור" בזמן אחר (אגב, הבקשה באה ממנה?)

אני אישית לא יודעת אם הייתי מביאה אבל בית העלמין המדובר באמת מאוד מטופח, יחסית קטן ואינטימי.
מצטערת לשמוע!
06/06/2010 | 20:38
8
לגבי הילדה- אני ממש לא בעד לקחת לבית העלמין. זה לא יתן לה כלום. נכון שהסברתם לה מה זה מוות אבל עדיין זה לא מוחשי. לקחת לבית העלמין ולראות קבר שבתוכו טמונה הסבתא שלה...זה יכול להיחרט במוחה הצעיר לנצח ולא בטוח שהיא תדע להתמודד על זה גם אם כלפי חוץ לא תראה דבר.
לא לקחת אותה לראות את הסבתא בימיה האחרונים מסיבה דומה.
מצטערת לשמוע על אמך
07/06/2010 | 10:00
1
8
אני דוקא בעד לקחת את הילדים לבית העלמין, אבל אתה צריך לחשוב אם השלושים זה הזמן המתאים או שעדיף במועד אחר, כשתלכו רק אתם, בשקט, ותוכלו להקדיש את כל תשומת הלב רק לניצן.
הילדים שלי רגילים ללכת לבית העלמין מגיל 0. שני הסבים שלהם לא זכו להכיר אותם, וזו התקשורת היחידה שלהם איתם. הם מגיעים לאזכרות כל שנה, ופעם אפילו חגגנו לאבא שלי  יום הולדת בבית העלמין.
ילדים מקבלים את כל ענין המוות באופן הרבה יותר טבעי מאיתנו, ואם אנחנו לא נכניס להם כל מיני רעיונות מורבידיים לראש, הכל ישאר בריא ונטול טראומות.
מצטערת גם אני לשמוע וחושבת כמו סוכריה
07/06/2010 | 10:20
3
אתמול לצערי הייתי בלוויה של אמה של גסתי. בלוויה השתתפה האחיינית הגדולה שלי (בת 12). אני חושבת שזה גיל שאפשר להחיל את כל החוויה הזו, למרות שהיו קטעים שהעדפנו שהיא פחות תראה (כמו הכנסת הגופה לקבר וכיסויה בעפר).
אני הייתי קודם כל שואלת את הילדה אם היא מעוניינת לבקר בקבר. ואם כן - ליזום ביקור שיהיה רק שלכם, כך שהיא תוכל להרגיש חופשיה לשאול שאלות, לשים עציץ יפה (או אפילו לשתול צמח ליד הקבר), ולבקש ללכת מתי שתרצה, מבלי להיות כבולה לטקס כלשהו.
משתתפת בצערך
07/06/2010 | 11:28
8
אין לי תובנות בתפקיד האימהי,אבל אני זוכרת שבתור ילדה מאוד לא אהבתי ללכת לבתי עלמין,למעט שסבא שלי נפטר,הקשר בינינו היה משמעותי עבורי.
לכן לדעתי אם הקשר בינהם היה חזק,אפשר להעלות את הנושא בזכרונות שמחים על סבתא לשאול את ניצן מה היא חושבת ,מאמינה שמשם תקבל תשובה שנכונה לכם
משתתף בצערך
08/06/2010 | 14:29
3
אצלנו ירדן ושירה מעורבים בהכל, ירדן וניצן כמעט באותו הגיל, ושירה קטנה מהם. מוות לצערי הוא חלק מהחיים, אני אבדתי אמא, וילדי סבתא בת 57 ממחלת סרטן ארורה. הילדים באים איתי לבית העלמין לבקר את סבתא, הם מבינים שהיא כבר לא איתנו כאן, אבל היא בהחלט חלק מחיינו.
צריך לשבת, להסביר, לדבר ולהציג את הדברים בדרך נכונה.
משתתפת בצערכם פלפל
08/06/2010 | 18:01
7
משתתפת בצערך מלח
09/06/2010 | 23:50
6
כמו שאמרת מות זה חלק מהחיים. החיים זה בדרך כלל מה שמפחיד ילדים ולא המות. אנחנו לקחנו את הילדים לבית הקברות באזכרה של אבא שלי. זה לא היה מתוכנן, אבל התעכבנו בדרך וכר לא היה איפה להשאיר אותם. בנסיעה לשם הסברתי לניצן שבית קברות זה מקום שהגוף של האנשים המתים נשאר כשהנשמה שלהם עולה לשמיים. מאחר ובי הדודים שלה בני 6 ו7 היו שם, ידעתי שהם ירגישו בנוח. הדבר היחיד שהטריד אותי זה שהם רצו וקפצו ופחדתי שמכונית תעבור שם (אצלנו מכוניות נוסעות חופשי בשבילי בית הקברות). בדיעבד אני שמחה שלקחנו אותם לשם.

לטעמי,כ שהאבלים מגיבים בצער גדול, כשיש בכי של מבוגרים, זה לא מתאים להביא ילדים. אבל במקרה שלכם, כשאמא שלך ז"ל נפטרה בשיבה טובה וסביר שלא יהיו שם התפרצויות של בכי עצום ואבל מופגן, אז אפשר להביא את ניצן. מה שחשוב זה להיות טבעיים. בגיל הזה היא כבר קולטת מתי מזייפים. מתי מנסים למרוח אותה או להגן עליה יותר מידי או להסתיר ממנה. ברגע שהיא תראה את כל המשפחה יחד אני מאמינה שהיא תרגיש מוגנת ושייכת ושיהיה לה נוח.
אם אתה בכל זאת לא שלם עם זה, חכה לשנה הבאה.

נשיקות לכם
בתיה
מצטערת לשמוע
10/06/2010 | 22:35
2
משתתפת בצערך
11/06/2010 | 08:25
4
כמה עצוב להפרד מהורה גם אם זה בשיבה טובה.

לגבי ניצן..... אני לא הייתי לוקחת לבית הקברות.. זה מפחיד מידי ילדים קטנים ששמים סבתא באדמה... "איך היא תנשום"... זו שאלה ששאל אותי נדבי לפני כמה חודשים שסבתא שלי הלכה לעולמה...
הם מבינים הכל נורא פשוט...
אז אמרתי לו שהיא בשמיים, שיש גן עדן, שהנשמה משיכה הלאה  וזה מקום מאוד רגוע ויפה שנחים בו אחרי החיים וחוזרים כשיש כוח מההתחלה.
מוות ולידה זה חלק מהחיים אצלינו זה יותר פשוט כי יש חיות מחמד ואם חיה מתה אז זה חלק מהחיים כמו הדג שהלך לעולמו ועשיו לו טכס פרידה ושלחנו אותו לים כמו נמו... או פרויקל החתול שנהרג... לא לקחתי אותו לקבור את החתול אבל הסברתי לו בגדול.

כשעוברים בכביש 4 בירידה מחולון יש את בית הקברות מצד ימין הוא שאל אותי מה זה כל האבנים האלו אמרתי לו שזה מקום שהולכים להתרכז ממי שנפרדים ממנו שהלך לשמיים שיש שם פרחים ועצים ואפשר לבקר , כמו נקודת נזכרון פרטית אני לא יודעת מה הוא הבין ממש אבל הוא אמר לי שבטח נורא מפחיד שם כי יש המון אבנים עזבתי את זה.

אחר כך באו השאלות מתי אני אמות או את אמא... הבטחתי לו שאני לא מחזיקה ציוד כל כך מהר אבל השאלות נותרו בעדינות שיניתי את הנושא.

ניסיתי להעביר לך תמונה על איך ילד חווה והם חווים הכל נורא חזק ויש להם פחדים נראה לי גדול מידי לעיכול נושא בית הקברות...
שלא תדעו צער.
משתתפת בצערך
12/06/2010 | 09:17
5
משתתפת בצערך....
12/06/2010 | 10:18
3
לגבי בתי עלמין-
הילדים שלי באים איתנו לאזכרה של אבא של מאז שנולדו
(אני חושבת שהפעם הראשונה שהוצאתי אותם מהבית היתה לשם.....)
באה כל המשפחה גם בני הדודים באים
אין אווירה של כאב ומוחצן או קושי גדול.
אני הסברתי שבבית הקברות יש מצבות שכתוב בהם השם שלי מי שנפטר
ומתי-על מנת שיהיה יותר קל לזכור אותם.
גם אצלינו מי שמת זוכרים אותו בלב.
יש אצלהם עיסוק בענין-אבל הוא מאודתואם גיל
ואני לא חושבת שזה עושה להם קושי גדול יותר
הרמוניה
,תודה רבה לכולם
16/06/2010 | 08:47
5
ניצן הייתה בסוף איתי ועם פלפלת בבית בעלמין והופתעתי עד כמה טבעי וחיבובי ניצן קיבלה את הנושא.

לקחת את העיצות של הרמוניה להפוך את זה למעשה חיובי מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים אלא שזה מקום שבו נזכרים בקורבים שלנו שאשנחנו אוהבים אותם עכשיו בלב.

ריצתי שניצן תהיה גם עם כל המשפחה לפני כן איך פלפלת בקשה שנשאל אותה וניצן. היא ענתה שהיא לא רוצה וכיבדתי את רצונה. כאמור כאשר עמדתנו לצאת הביתה שוב שאלתי את ניצן ושהיא היא ענתה שהיא כן רוצה ללכת לבי העמין לבקר את סבתא, סבא ודוד סידני. בכוונה עצרתי קצת רחוק כדי שנילך ברגל לאסוף אבנים ולהפוך את הנושא שזה דבר טבעי.

שוב תודה רבה על העזרה והעיצות בנושא זה מאד עזר לנוץ
משתתפת בצערכם
27/06/2010 | 00:27
4
שמחה לשמוע שניצן הגיעה לבית הקברות וזה עבר טוב. אצלנו הם מגיעים תמיד ומקבלים את זה כפשוטו.
,
הבנתי כבר שכשמציגים משהו כפשוטו, הילדים מקבלים את זה ככה. הרבה פעמים אנחנו אלה שמסבכים את העניינים - לא הם.

שלא תדע עוד צער
חם בפורומים של תפוז
לא מצליחה לתמוך בו
לא מצליחה לתמוך בו
מפחיד אותי שיהיה קשה למצוא עבודה, שנחיה בתת תנאים....
לא מצליחה לתמוך בו
לא מצליחה לתמוך בו
מפחיד אותי שיהיה קשה למצוא עבודה, שנחיה בתת תנאים....
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
Flix וידאו
קומונות
קומונה לרוכבי אופני-הרים.קומונת AM כשמה כן היא - All Mounta...
כאן תקבלו מבזקי-חדשות בזמן אמת ודיווחים ראשוניים מסביב לשעו...
עדכונים שוטפים
20:50 | 03.10.12 אורחים בפורום
11:55 | 01.10.12 אורחים בפורום
19:35 | 26.04.12 אורחים בפורום
11:32 | 04.07.10 bobi2525
11:32 | 04.07.10 bobi2525
21:52 | 03.07.10 מור וקינמון
12:46 | 30.06.10 סוכריה על מקל
22:32 | 29.06.10 נערת החידות
16:39 | 29.06.10 mok2
19:05 | 26.06.10 tommy200
02:17 | 26.06.10 פנדורה3
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ