פורום שמנות ויפות

הערתי לו, הוא ניסה להסביר, הסברתי שוב - ונגמר. לא היה שם משהו מפחיד

זה מה שקרה כשנכנסתי שוב לכתבה

אוי, כמה טימטום.

להבין שאת טובה כמו שאת, ואת לא צריכה להיות כמו אף אחת אחרת.
לא כמו בר רפאלי, לא כמו אחותך, לא כמו זאת או זאת או זאת...לא עם התחת של זו והאף של זאת והציצים של זאת...

כל אחד ואחת מאיתנו שונים. היופי בנו הוא בהבדלים ביננו.

נכון, מלמדים אותנו שרק פורמט אחד הוא הנכון, אבל צריך להשתחרר מההרגשה הזו כי הרוב המוחלט של האנשים לא יכול היה להיכנס לפורמט הזה- גם אם היה רוצה. ואלו שנכנסים עכשיו לפורמט לא יחזיקו בו זמן רב.

אז כולנו מענישים את עצמנו על מה שאנחנו לא יכולים להיות....למה? למה להרגיש רע עם עצמך?

כשמשתחררים מהמגבלות האלו שמישהו מתישהו החליט לשים על אנשים ובעיקר נשים...אפשר לאהוב את עצמך- כי יש בך הרבה מה לאהוב...המשקל זה חלק קטן מאוד ממי שאת, סה"כ מספר שמסמל משהו בפיזיקה...

יופי מגיע בכל המידות, הבעיה היא שלימדו אותנו שיופי הוא דבר אחד. אז את יפה, כי כולנו יפים....אין לך ממה להיגעל- זה הגוף שלך...אין שום דבר מגעיל בגוף...הגוף האנושי זו מכונה מדהימה ביופיה....ובמיגוון שלה- מצבע עור ושיער ועד מבני גוף....
אני שמנה בעיקר בבטן... (140 ק"ג שמתרכזים במרכז הגוף) ...ואני אוהבת את הבטן הרכה שלי שקופצת כשאני צוחקת...שמשמשת תוף לילדים שלי...שהקטנצ'יק כל הזמן מחפש לי את הפופיק... כן, אני שמנה, ואני יפה- גם הבטן שלי מלאת הצלוליט, והרופסת...היא יפה...כי היא הבטן שלי......ולא של אף אחד אחר.

מקווה שתרמתי קצת...אין לי את הזמן שהייתי רוצה להקדיש לך...

רוזי! באמצע העבודה, אחרי שנידבקתי מהילדים ואני מקוררת!

את כל כך טרחנית.. ממש הצלחת להגעיל אותי. זה שוויתרת לעצמך,וכן, תספרי לעצמך מה שאת רוצה, כי ברור גם לך שאם יכולת להגיע לגוף רזה וחטוב ללא מאמץ פיזי ובלי שתיאלצי לוותר על המאכלים האהובים עלייך- היית קופצת על ההזדמנות.. והסיבה שאת לא עושה כלום בקשר למשקל שלך זאת לא באמת קבלה עצמית, אלא עצלנות ובעיקר-גרגרנות, שנוח לך לשקר לעצמך ולקרוא להם "קבלה והשלמה עצמית".
הבטן הרכה ומלאת הצלוליט שלך היא לא דבר יפה, אני מבטיחה לך.

איך היינו רוצים להראות זה לא כל כך משנה. מה שחשוב זה מה שיש וצריך ללמוד לקבל את זה. כי מה לעשות לא כולנו אותו דבר. אז כדי להתאים את עצמי לנוף שלך אני צריכה לסבול ?!

שכל אחד יעשה מה שנכון לו. ואם יש בנאדם שאשכרה אוהב את עצמו : כל הכבוד לו !

זה שהמשכת לקרוא ונגעלת זה עניינך וקשור אליך בלבד- לא אלי.
אתה חושב שלא עשיתי דיאטות בחיי? אתה תמים...לכל היותר...
אם אני רוצה- אני יורדת...בכל פעם שהתאמצתי אפילו קצת- הצלחתי....וזה ללא מאמץ פיזי. אם הייתי מתעמלת גם הייתי יורדת הרבה יותר.... רק ליתר ביטחון- כי אולי אתה חושב שאני לא יודעת את זה...

לדעתי האישית, שאני לא מכריחה אף אדם לאמצה...ובהחלט לא אותך...
המטרה של הדיאטה היא מראה טוב יותר. היות והשומן מפריע לחיי בצורה פחות ממשנית, היות ואני מרגישה יפה, אוהבת ונאהבת, עם חיים טובים, בריאים ומאושרים (לא מושלמים כי אין דבר כזה- והשומן פה הוא לא זה שעושה את ההבדל)- אני לא רואה כל סיבה לעשות מה שמבחינתי זו ירידה ברמת החיים ולהתעסק עם אוכל ומעקב אחר ירידה וכו'...

אז אתה צודק, ויתרתי על מה שכל כך הרבה נלחמים בו. ונכון, אם הייתי יכולה במטה קסם להפוך לרזה הייתי עושה את זה...אחרי שלום עולמי, חיסול כל המחלות בעולם, סילוק העוני, חיסול הצמא והרעב, הגנה על כל חיות הבר והצמחיה, חינוך שווה לכל והזדמנויות שוות, שיוויון בין נשים וגברים וכל השאר, כמה תארים...אולי אפילו כולם, טוב נו.. כסף לא מזיק לאף אחד....על הדרך לא הייתי מתנגדת להיות ראש ממשלה ועוד הרבה דברים שאין לי זמן אליהם כרגע, כי בעלי היקר צריך את המחשב...אחרי כל אלו- כן- הייתי עושה עצמי רזה. אבל יש דברים הרבה יותר חשובים בחיים.
אם אני מאושרת וטוב לי, אם אני מרגישה יפה והאנשים שחשובים לי בחיים חושבים שאני יפה....מה אני צריכה יותר מזה בחיים? למה אני צריכה להיות רזה? מי קבע שרק רזה זה נכון? מי קבע ששמנים הם מכוערים וחייבים לשנוא את עצמם ולשנות את עצמם ואם הם לא יעשו זאת הם יחיו חיים מרים?

אולי במקוםלקרוא משהו שמגעיל אותך עדיף שתחשוב למה מי ששונה ממך מגעיל אותך...כי אין בך שום דבר שמגעיל אותי מלבד השיפוטיות הזו....

רוזי! השמנה היפה והמאושרת שאין לה כל ענין לרדת במשקל

אני מתנצלת. את צודקת גמרי. אני לוקחת כל מה שנאמר בחזרה ומצטערת מאוד אם פגעתי.

אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שלא כל אחת יכולה להראות כמו בר רפאלי. מה לעשות שיש אנשים שפיזית פשוט יותר מלאים במקומות הנכונים, ממש כפי שיש כאלו שיותר קל להם להיות רזים. המיתוס הזה של "אם רק תתאמצי מספיק תהיי רזה" מפזרת תעשיית הדיאטות שמרוויחה הון תועפות מהחלום הזה שאי אפשר להגשים. והם אלו שקבעו ששמנים הם מכוערים, כי אם אנחנו לרגע נחשוב שאנחנו לא כאלה - אנחנו לא נשלוף עבורם את כרטיס האשראי שלנו.

לגבי תעשיית הדיאטות, אני לגמרי מסכים איתך, רק לפני שבוע ראיתי באחד מאתרי הקופונים קופון שמכר "דיאטה חדשנית להרזיה מהירה ללא מאמץ", זה היה התיאור הדי מדוייק של הקופון, המחיר היה 200 ש"ח לאריזה של כמה עשרות טבליות, ובאותו רגע שראיתי את זה, היו בערך 5000 איש שכבר קנו.
ראיתי את המספרים והייתי בשוק, לא האמנתי שכל כך הרבה אנשים ייפלו בפח הזה וייקנו שקר כלשהו ועוד בסכום כזה.
ואז נפל לי האסימון, נכפיל את כמות היחידות שנקנו במחיר ליחידה, מתמטיקה פשוטה תביא אותנו למספר נחמד ועגול שכולנו חולמים עליו בלילות ובימים - מיליון.
נניח שהמוצר נמכר בפי 2 מערכו האמיתי (ובד"כ זה יותר מפי 2), ונישאר עם חצי מיליון ש"ח, כלומר אותו מוכר הרוויח סכום של כמעט חצי ממחיר של דירה חדשה, על הגב של אלפי אנשים שהאמינו באופן כמעט עיוור שאפשר לרזות מהר ובקלות גם בלי לזוז מהכורסא, תוך כדי שאתה אוכל מה שאתה רוצה.
וזה רק באתר אחד, ביום אחד בשנה, ובמדינת ישראל, כשהתחלתי לחשוב על זה ככה הגעתי למסקנה שזה אפיק השקעה לא מבוטל.
הון תועפות, לגמרי.

יש היגיון בהמלצה לקבל את עצמך
אם את לא תאהבי את עצמך יהיה קשה  לאחרים לאהוב אותך
אבל
לאהוב את עצמך זה משהו שקל לומר, לא קל לבצע
המאבק, הקרב עם המשקל עוזר לך?
יכול להיות שהמאבק הזה לא מאפשר לך לעשות משהו אחר?
למשל לקבל שזה מה יש עכשיו.
לא ממקום של ויתור על עצמך, לעצמך, ממקום מכבד ומטפח.
מה את יכולה לעשות בשביל עצמך כבר עכשיו?  
מה את אוהבת לעשות?  

יש המון חומר על fat acceptance, (בעיקר של בלוגריות אמריקאיות).
הנה הרצאה קצרה של גולדה פורטנסקי ב-TED היא כותבת הרבה על הדרך ללמוד לאהוב את הגוף
http://www.youtube.com/watch?v=73SXX0w4eY8&fea...

גם אני כל חיי נאבקתי עם העובדה שאני רזה מאוד, היה לי מאוד קשה לקבל את עצמי, כל הסביבה שלי (חברים ומשפחה) הייתה מורכבת מאנשים שלא היו כל כך רזים כמוני, כל הזמן הייתי צריך לשמוע : "תאכל קצת אתה צריך להשמין", למרות שאכלתי, ואכלתי טוב.
היום אני כבר לא כל כך רזה כמו שהייתי אז, אבל עדיין רזה, ואין לי שרירים כמו לאחוז גבוה מהאנשים שאני מכיר ורואה ביומיום.
אז אולי זה יישמע לך מוזר אבל גם להיות בצד השני זה לא תמיד פיקניק.

דבר אחד אני יודע בוודאות, והיה לי חשוב לכתוב את זה :
יש אנשים שאוהבים נשים רזות (מקלות מהלכים) ויש אנשים שלא.
יש אנשים שאוהבים נשים מלאות ויש אנשים שלא.
התבנית של המשפט נשארת אותו דבר, אבל תשני את המאפיין ל - נשים עם צבע עור / שיזוף כזה או אחר, נשים בגובה כזה או אחר, נשים שמתלבשות בסגנון כזה או אחר וכן הלאה וכן הלאה.

המדיה התקשורתית מנסה ליצור אצלנו תבנית של יופי, וזה רק עושה רע וגורם לאנשים לתסביכים ולנקיטת פעולות שמנוגדות לטובתם האישית בשם הרצון להיראות כמו...
מניסיוני האישי, אחרי שראיתי בחיי עשרות אלפי נשים מכל סוג שאפשר לדמיין, אין לי הגדרה אחידה ל-"מיהי אישה יפה", לשים על אנשים תווית ולהגיד אני אוהב למשל בלונדיניות, זו טעות מבחינתי, כי יש בלונדיניות יפהפיות, ויש בלונדיניות מזעזעות, אותו דבר לגבי מבנה גוף או כל דבר אחר.
יופי זה דבר דינאמי, יש אחד שיסתכל עליי או עלייך וזה לא יימצא חן בעיניו, ויש אחד שאני או את ניראה לו הדבר הכי יפה עלי אדמות.

תלמדי לאהוב את הגוף שלך לטוב ולרע, כי הוא שלך ורק שלך ואין עוד אף אחד בעולם שיש לו גוף כזה, אל תשווי את עצמך לבחורות במגזינים כי עוברים עליהן הרבה בפוטושופ כדי שהן ייראו ככה.
אני ראיתי במו עיניי פעמיים מה נשים מסוגלות לעשות לעצמן בשביל להגיע למשקל כזה או אחר, ועד היום אני לא מבין איך אפשר לעולל לגוף שלך דברים כאלה.

אז עזבי את המגזינים ואת הטלויזיה, כולם שם תמיד עוברים פוטושופ, מאופרים, לבושים בבגדים הנכונים, עם תאורה נכונה ועם שיניים מושלמות ולבנות, עזבי אותם, כי הם לא מעניינים.
תחשבי על עצמך, אם טוב לך עם עצמך ואת בריאה, מצויין, אף אחד אחר לא צריך לאשר את זה, ואם לא, תשאלי את עצמך למה, ובהמשך אולי תעשי עם זה משהו.

זה קשה, אבל בר ביצוע.

שאת בפורום הנכון.

הדבר האחרון שאנחנו (וסליחה אם אני מכלילה שלא בצדק) רוצים לראות פה זה עוד אנשים שראו את האור...

בהצלחה

אנחנו מרגישות יפות קלילות וסקסיות דווקא בגלל שאנחנו ענקיות - לא פיזית אלא ביכולת הקבלה העצמית שלנו ובהבנה שהמשקל הוא לא זה שמגדיר אותנו.

אני מודה שאני מתלבטת האם למחוק את השרשור הזה כי אני רואה יש אנשים שנהנים מהמתכון למרות הפרסום הבוטה. אם למישהו זה מפריע - הוא או היא מוזמנים ליצור איתי קשר, ובכל מקרה אני מזהירה כבר עכשיו שפרסום כזה לקואצ'ינג להרזיה לא יתקבל יותר פה בפורום וההודעה הבאה שלך שתפרסם את העסק שלך כן תמחק.

http://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-342330,00.html
מתכון של חטא שאני מרשה לעצמי אחת לשנה- מקסימום כי זה פשוט טעים מידי...

אני שמנה.
אני מצטלמת המון, בכל מצב, מלידה ועד כשהילד מורח עלי גבינה בארוחת ערב, ונהנית מכל תמונה ותמונה- ושמנה בכל תמונה ותמונה.
כל התמונות שלי מקסימות, אפילו אלו שלא ממש בפוקוס (הטלפון שלי לא ממש מצלמה טובה). אני גם מחייכת ועושה פרצופים למצלמה- כולל בתמונה שיש אצל בעלי בעבודה- מול העיניים.

אני לא יודעת לבשל או לאפות- בעלי הוא המומחה בבית, וטוב שכך כי אני מסוגלת אפילו לשרוף מים (כן כן...לשרוף מים!).

אני לא מסתכלת על תמונות ישנות שהייתי בהן יותר צעירה/רזה ורוצה לחזור לשם/לגוף ההוא, או מפחדת מלחזור לתמונות בהן אני יותר שמנה ושאיכשהו אמורות להוות איום...

והמתכון- לא יביא לירידה במשקל- אני מבטיחה, ובהצעת ההגשה הייתי מוסיפה קצפת אבל כל המוסיף פה לדעתי גורע....אבל כן יכול להביא לכמה צלילי ממממממממממממממממממ ו...אאאאאאאאאההההההה ואולי ריקודון קטן (או שאני היחידה שרוקדת קצת כשטעים לה....).


רוזי! שממליצה על המתכון בחום,,,אבל הרבה יותר ממליצמה להצטלם המון ובכל הזדמנות, כי כמה פעמים כבר ימרחו עליכם גבינה או משהו אחר בארוחת ערב....???? המון...אבל זה עדיין פשוט מקסים!

וחוץ מזה שווה להצטלם כך עם הילדים כי עוד מעט הם יגדלו ואז הרגעים האלו כבר לא יחזרו ותתגעגעו אליהם... וגם כי החיים לא ממש מתחילים רק כשמרזים, אלא גם קורים לשמנים.

אלא גם בגיל ההתבגרות שהוא תחום קשה כשלעצמו. למשל פעם קראתי כתבה על כך שנערות לרוב מתחילות להתפתח פיזית בדיוק כשאמהות שלהן מתחילות להתבגר ולראות בעצמן את השינויים הפיזיים של החזה שלא כמו פעם, השיער שמתחיל להלבין, וכו' - וזה מצב מורכב גם בשבילן בתור נשים שפתאום מרגישות שיש מולן פתאום מראה לא מחמיאה במיוחד על ה"הזדקנות" שלהן. בהרבה מאוד מקרים גם קשה לאמהות לקבל את העובדה שהילדה הקטנה שלהן כבר לא ממש ילדה קטנה אלא הופכת להיות אישה, וחלק מהרצון להיות מעורבות בדיאטה של "הילדה" נובע מכך שהאמהות רוצות להמשיך לשלוט במתבגרת שבעצם יוצאת משליטתן...

ואם נצא לרגע מכל התיאוריות הפסיכולוגיות האלו, אני חושבת שבהרבה מקרים אמהות פשוט מפעילות את הלחץ על הילדות לעשות דיאטה כי הן רוצות להקל להן על החיים: הרי הרבה יותר קל להיות רזה בחברה המודרנית, ובכך שהאמא "מרזה" את הילדה היא נותנת לה התחלה יותר ובה בחיים. וה Fat Shaming (אין ל מושג איך לתרגם את זה לעברית - זה התהליך שבו גורמים לאנשים להתבייש בעובדה שהם שמנים) זה משהו שכ"כ מושרש בתרבות שלנו כמשהו שאמור "לעודד" אנשים להרזות בכל מחיר שאנשים כבר לא שואלים את עצמם עד כמה זה יעיל, במיוחד כשזה כבר מוצג בכל פינה בטלוויזיה ובתקשורת כ"דרך היחידה" שבה אנשים "מפנימים" את הצורך להרזות.

ברגע שבאמת תקבלי את עצמך(לא שאני אומרת שאת לא, אבל זה משהו שבן אדם מקרין ומושך אנשים אחרים בלי קשר לגודלו),
יהיה מישהו שיראה את היופי שבך.
לכולנו יש משהו שיכול פוטנציאלית למשוך בן אדם אחר. השיער, השפתיים, הגוף, החיוך, הצחוק, לא הכל שחור ולבן.
תמיד יהיה מישהו בעולם שאת הטעם שלו והוא הטעם שלך.
יכול להיות שלפעמים כשהמראה לא תואם ל"סטנדרטים של הטלוויזיה" ומה שאנשים כביכול שואפים אליו(הרוב),
אז קשה קצת יותר. אני באמת מבינה.
אבל זה יגיע, אני לא ניסיתי המון המון זמן וזה פשוט מגיע לבד. תהיי פתוחה, תזרמי, תדברי עם אנשים, תחייכי ותני לעולם לתת לך גם קצת.

קיבלתי את עצמי ואת מי שאני לפני סדר גודל 10 שנה. אני לא מסתיר דבר ממי או מה שאני (ויש לי הרבה דברים לתת לבת זוג) והיי, אני עדיין רווק.  (ולמען הרישום בפרוטוקול: כן, אני שמן. וכן, אני מחובבי הנשים העגלגלות.)

את הזוגיות שלך תמצאי בדיוק כמו ששאר העולם מוצא אותה - תבררי המון אנשים עד שתמצאי משהו שאת מוכנה לסבול את נוכחותו בחייך היומיומיים.
אין פה שום מיסטיקה, כל העצות של "קבלי את עצמך, תתרכזי במה שמגיע לך, אל תשכחי שאת אדם נפלא" לא עוזרות.
מה שכן יכול לעזור זה להבין ולהגדיר באופן מודע את מה שאת רוצה - למה את מעוניינת בזוגיות? מה המטרה שלך בכל הסיפור הזה? ילדים? הקשר עם בן הזוג? יציבות כלכלית? ברגע שתביני/תחליטי את המטרה, יהיה לך יותר קל להגדיר גם את מה שאת מחפשת בבן הזוג שלך, אילו תכונות אצלו הם חובה, על מה תוכלי לוותר, עם מה תוכלי להתמודד ומה שובר לך את העסקה. לא שזה יזרז את החיפוש או משהו, אבל זה עלול להקל על הסינון.
מה גם שזה יכול לעזור למנוע בעיות עתידיות, החל בגירושין וכלה באלימות משפחתית.

ההוזה סיים את דברו.

היא עשויה בהחלט למצוא מישהו שיאהב אותה והיא אותו.
בהחלט קורה.
כמו שהבחור ההוזה כתב- היא (וכולנו) תמצא את הזוגיות שהיא מייחלת לה ע"י חיפושים ועוד חיפושים. יהיו כשלונות, אכזבות ושברון לב בדרך, אבל ככה זה אצל כולם.

ואם יורשה לי טיפ לשואלת עצמה (מאת מישהי שמצאה אהבה בתור אשה ענקית, על אף שהיא כבר לא בתוקף) - אני ממליצה על אתרי הכרויות. בשקיפות. בלי להסתיר את גודלך. כתבי משקל, שימי תמונות גוף מלאות, אל תתנצלי על מי שאת. כן יש גברים חובבי שמנות שם בחוץ.

בהצלחה

אני רוצה מישהו לאהוב, וגם שיאהב אותי ושישמור עלי.

אז נכון, יש עוד אתגר...אבל תמיד יש אתגרים.

אני חושבת שזה ענין של מזל..אבל אפשר תמיד לעודד את המזל...

ללכת לקורסים וסדנאות, כל מיני דברים שיעודדו היכרות של אנשים שיש לך מכנה משותף איתם...

זה מה שיש לי זמן עבורו כרגע...

רוזי!

גםחסרים בחורות רזות ללא זוגיות.
אני לא חושבת ל
שלמשקל יש חלק בזה אלה יותר חלק שאנחנו נותנים לו
לא הכל יפות ויקום על המשקל וחבל שאנחנו שמים אותו במרכז
אני מאמינה שכל דבר מגיע בזמן שלו, כולל זוגיות וצריך פשוט להיות נגישים לאהבה ולא לעצום עניים מול מחזרים פוטנציאליים כי אנחנו מאשימים, מתחבאים ו או מרגישים לא מושכים ושלא מגיע לנו להיות נאהבים בגלל המשקל

וכן אני תמיד אחזור על זה גם ב200 קילו לא יצאתי עם אוהבי שמנות יצאתי עם מי שאהב אותי, את כל המכלול
והיום כשאני שוקלת פחות אני יותר פתוחה ומשוחררת ורואה מסביב שלא חסרות שמנות עם זוגיות ולא חסרים גברים שאוהבים את זה

טלי

בכל מקום, גם אם זה לא נראה לעין.
לפעמים אנשים נרתעים מלפנות לבחורות (בלי קשר למשקל שלהן), מטעמי ביישנות, חוסר ביטחון או חשש מדחייה (רוב המקרים).
זה לא אומר שהם לא שם, או שהם לא מעוניינים, לפעמים צריך גם לדעת למשוך אותם (לאחרונה למדתי שיש לזה גם מילה : "טיזינג").

איך עושים את זה?
תהיי בראש פתוח ואל תחשבי מראש "אני לא אמצא מישהו אף פעם", זה יצא החוצה בשפת גוף ובהבעות פנים שלך.
כשתמצאי מישהו שהוא מה שאת מחפשת, תפעילי את הקסם שלך, והשאר כבר יבוא מעצמו.

כשצופים בתוכנית כדאי שיהיה מגוון של גדלים אחרת מנציחים מראה אחיד
מאותה סיבה חשוב שבמגזיני אופנה או תצוגות אופנה יראו דוגמניות במגוון גדלים ושלא יהיה מגזין אחד עם דוגמניות רזות ואחר לדוגמניות ממוצעות שקוראים להן פלוס סייז.

http://www.huffingtonpost.co.uk/2013/05/09/fat-fet...

מדובר על בחורה צעירה שבעבר הרגישה שמנה, למרותשלא היתה. באיזשהו שלב השמינה- והיתה מבסוטה מהשינוי.
יש לה חבר שבעד ההשמנה שלה.

כרגע יש לה עבודה כגיינרית- משמינה למען קהל בנט. אוכלת למען קהל, מנענעת את הבטן....

אני לא אדבר על העבודה, שלדעתי זה סוג של פורנו. אבל כן על איך שמה שהיא עושה משפיע על המבט על שמנות.

היא מספרת כמה היא אוכלת כדי להשמין (כמה שיותר מהר כי מבחינתה יותר שומן=יותר כסף) שזה כמויות אסטרונומיות של אוכל לא בריא במהותו. זה גורם לדעתי למי שקורא/רואה לחשוב על כך שזה מה ששמנים אוכלים...
להכליל על שמנים...

זה כהמשך להודעה המקורית, כמה אדם שמן מייצג שמנים באשר הם?
הבעיה היא שיש מעט שמנים מיוצגים בתקשורת, כך שכל אחד מהם הופך למייצג את האוכלוסיה....שכמובן אין כל סיבה לכך, כי אדם רזה לא מייצג את כל הרזים...אשה לא מייצגת את כל הנשים... וכו'....

במקום למלא את החיים שלה בתוכן היא ממלאה את הבטן שלה בתוכן. סוג של התאבדות איטית.... מעבר לשירת הרע שהיא עושה עבור אוכלוסית השמנים, היא מדרדרת את עצמה לאט ובטוח. היא לא שונה במהות מהאישה שעשתה לעצמה הגדלות שדיים עד שהגיעה למימדים מפלצתיים. גם היא אומרת שהיא עושה זאת למען הכסף, אבל אני לא מאמינה לאף אחד מהן. הן עושות זאת כי לריקנות הפנימית שלהן אין גבולות ולכן הרצון הזה להתבלט במשהו. שמישהו סופסוף ישים לב אליהן, ידע שהן קיימות.

אלו מקרים התקשורת מעדיפה להראות לנו? כלומר למה התקשורת מעדיפה להראות גיינרית כזאת במקום למשל לשדר תוכנית שתקרא "חייה של רוזי" (נניח ) שתראה אישה שמנה בשם רוזי שחייה חיים רגילים ונורמטיביים ורק במקרה היא שמנה אבל היא לא נותנת למשקל להפריע לה בחיים ולא מוטרדת ממנו?

פשוט כי מישהו חושב שמה שמעניין הוא המקרים הקיצוניים של כל תופעה. זה לראות את הגיינרית ולא אישה שמנה שיש לה חיים טובים. או למשל ב"פח בגדול" שמאלני תמיד יהיה מישהו עם דיעות קיצוניות מאוד ולא מישהו שעלול חלילה לבחוr במפלגת העבודה.

והשאל הנוספת היא מכובן למה אנשים מבלבלים בין בידור לבין המציאות?

ולמרות שהיא מכוונת לפרשנות מסוימת, זה לא תמיד מצליח לה.
את רואה את הגיינרית כבידור? אני רואה אותה כאשה חולה הנואשת לתשומת לב

כי התרשמתי שבהרבה מקרים את נותנת פרשנות של בעיות נפשיות להרבה מהדברים שאנחנו מעלים כאן. אני לא אומרת שכל אותם אנשים כן או לא סובלים מבעיות נפשיות, אבל לפעמים סיגר הוא רק סיגר (אם נצטט את פרויד ).

וחכן, עבור הרבה אנשים הגיינרית היא סוג של בידור כי היא מאפשרת לאנשים הצצה לאורח חיים שונה מזה שלהם בצורה קיצונית, ממש כמו הבנות של "מעושרות"...

וכן אני באמת מנתחת לכיוון הפסיכולוגי.
מסכימה איתך שלפעמים סיגר הוא רק סיגר, ואני לא מנתחת לכיוון בעיות נפשיות (קטונתי) אבל כן מנסה להבין את הדברים שמתחת לפני השטח.

והן מסתירות את כל הבגדים במידות בגדולות (46 - 48 ועלה) במחסן ומשאירות רק את מידות הביניים עך המדפים כדי שהבגדים הגדולים לא ירחיקו לקוחות רזות יותר.

תראו, אני התגוררתי כמה שנים בארה"ב, ואני זורת שנושא המראה והטיפוח היה שם הרבה יותר חשוב מאשר בארץ. אני זוכרת שלפני עשר שנים פלוס היה שם חשוב להבהיר שיניים ללבן בוהק, ושם אנשים התלבשו הרבה יותר רשמי לעבודה מאשר בארץ ומנהלים היו כבר מגיעים לעבודה בחליפות בדרגים שפה בארץ אולי חלקם ישקלו להגיע לעבודה ביום שבו מבקר לקוח או משקיע עם מכנסיים מחוייטים וחולצה מכופתרת ולא טי שירט וג'ינס.

ומסתבר שיש אנשים שלקחו את זה רחוק מידי לכיוון מאוד צורם שבו החנות מיועדת ל"אנשים יפים בלבד". למזלינו בארה"ב תנועת הFat Acceptance מאוד פעילה ובועטת ואני בטוחה שאם הם לא עשו רעש מזה עד עכשיו, הם יתחילו בקרוב. אבל מצד שני אני אומרת לעצמי שיהיה להם לבריאות, ושבסופו של דבר הם מפסידים כך לקוחות פוטנציאליים ופוגעים קודם כל בכיס של עצמם ועם מבחר החנויות שיש בארה"C למידות גדולות ההפסד של אנשים שמנים הוא כמעט אפסי..

יש הרבה חנויות בארה"ב שאין להן בגדים מעל מידה 44 פלוס מינוס. אני הרבה פעמים עוברת מול חלונות ראווה של חנויות מסוימות ויודעת שאין מה להכנס כי הם פשוט לא מייצרים בגדים במידה הזו. ההבדל הוא שהחנויות האחרות לא מצהירות על זה, לא הופכות את זה ל"אידאולוגיה". (אני יכולה לתת רשימה של חנויות כאלה שאין מה לחפש בהן במידה גדולה, אבל לרוב כשאנשים שואלים בפורומים הם שואלים על איפה כן אפשר לקנות בארה"ב בגדים במידה גדולה, לא על איפה לא...)
צריך להכיר את ההסיטוריה ואת התרבות המקומית בארה"ב כדי להבין כמה ההצהרה הזו של אבקרומבי ופיץ' היא פרובוקטיבית מהרבה בחינות. פעם גם אמריקן אפרל נדמה לי, יצאו בהצהרות דומות.

אני מודה שמידות סביב ה 44 אני לא מכירה, כי לבשתי אז מידה 56 - 58 (מידה 28 בארה"ב), וזו באמת מידה שלא כל חנות החזיקה - אלא רק חנויות למידות גדולות, ואני זוכרת אפילו שבחנות ליין בריאנט המקומית שלנו זו היתה המידה הכי גדולה (היתה עוד חנות מידות גדולות שאני לא זוכרת את שמה שהיו בה בגדים עד מידה 32). אבל אני כן זוכרת שהיתה לי שם חברה שלבשה מידה 20 ויכלה למצוא בגדים גם בחנויות כמו מייסיז. אז נכון שיש הרבה חברות לצעירים או חנויות כמו "ויקטוריה'ס סיקרט" שמעל מידה 10 - 12 (ואולי פחות) לא הייתי חושבת בכלל להכנס אליהן, אבל פה בארץ אני לא מכירה אף חנות מעבר לחנויות למידות גדולות שבה אישה במידה 50 יכולה להכנס אליה ולמצוא בגדים, ובארה"ב כן יש.

ונכון, היחס הזה לאנשים שמנים בארה"ב הוא חריג. גם כשמסתכלים עליהם בבוז, עושים את זה בנימוס, ואני שמניות כזו חריגה היא מאוד נדירה בארה"ב. באופן אישי אני חושבת שהיחס לשמנים בארץ הרבה יותר מבייש. אבל אני כן חושבת שאנט שמניות קיימת בארה"ב בקרב הרבה שכבות ואנשים גם אם הם לא מבטאים את זה בקול רם.

בדרך כלל אנשים שמנים בישראל כשהם מחפשים בגדים בארה"ב יסתכלו על מה כן יש ולא על מה אין. גם כשאני נכנסת למייסיז עם חברתי הרזה, ושתינו מחפשות בגדים, אנחנו לא קונות ביחד. אני הולכת שמאלה, לאיפה שהמידות הגדולות, היא הולכת ימינה לאיפה שהמידות הרגילות וזה בכלל לא נמצא אחד ליד השני.
אני כבר לא בת 16. אני לא הולכת לקנות בחנויות לצעירות. יש הרבה רשתות רציניות שפונות לנשות מקצוע שלא מחזיקות מעל למידה 44.

הצדרכים שלי בלבוש בתור "במידה גדולה" שונים מכאלו של מישהי שלובשת מידה 36. אני לא חושבת שביגוד במידות גדולות צריך להיות שכפול של ביגוד במידות קטנות יותר רק פשוט יותר גדול, אלא כזה שיחמיא לגוף שמן. במצב כזה, נשמע לי הגיוני לפצל את הבגדים לפחות לסטנדים שונים. וממה שאני זוכרת מסניף המייסיז שבו הייתי, המחלרות לא היו מופרדות אלא אחת ליד השניה - כך שזה אולי קשור לסידור של חנות ספציפית.

הקשר בין איך שבגד אמור להיות מעוצב לדעתך לבין איפה ששמים אותו בחנות? במידה 36 את תקני בגד במידה 50? במידה 50 את תקני בגד במידה 36? מה הקשר?

אני לא מצפה למצוא בגדים במידות גדולות בדיוק על אותם מתלים כמו אלו במידות קטנות, וגם אין לי בעיה שירכזו בגדים במידה דומה באותו איזור כדי להקל על הלקוחות - ואני לא מרגישה שזו אנטי שמניות.

מסתירות את המידות הגדולות במחסן.

אני קונה המון ברשת עונות ואף פעם לא מצאתי את עצמי נשלחת למחסן.

רשת ML לעומת זאת, כבר מזמן משפילה את הקונות במידות גדולות וגם לא כאלה גדולות, ולכן אני החרמתי אותם לחלוטין.

גם על סיפורים אחרים.

מה שכן, אני יודעת שב ML מדובר על מדיניות שמגיעה מההנהלה של הרשת ולא בהכרח בהחלטה של חנות כזו או אחרת. הבעיה היא שבהרבה מקומות ML הרבה יותר זמינה מאשר עונות, למרות שבשנים האחרונות אני נתקלת ביותר ויותר חנויות של "עונות". אבל באיזור שתי הדירות הקודמות ששכרתי, ML היתה החנות היחידה בקניונים באיזור במשך הרבה זמן עד שעונות נכנסו לשם. אולי זה אומר ש ML סוף סוף נפגעת מהמדיניות האנטי שמנית שלה?

כי זה כל כך מגיע להם!

בירושלים יש לי גם את טלי-טל שזה יותר בגדי מעצבים במידות גדולות.  אבל, מאז שפתחו בעונות חנות outlet עם מוכרות מקסימות ובגדים יפים ולא יקרים עד זולים,  בקושי מחפשת במקומות אחרים.

בעונות מצאתי בגדים גדולים על המדפים, וכמו כן בקרייזי ליין. במתאים לי נשלחתי פעם אחת למחסן אך בחנות אחרת כל הבגדים הכי שווים היו בחנות וזמינים בכל המידות.

לרשתות אלו לא נכנסות נשים במידות ביניים שיכולות לרכוש גם בחברות אחרות, כך שאם אתה מעונין למכור לקהל היעד שלך, אתה חייב לחשוף את הבגד לעיני כל.

לדעתי - אג'נדת המחסן חלפה מן העולם, כך לפי החוייה שלי בכולופן בחודשים האחרונים.

למחסן.

אני יכולה להגיד מנסיוני שבסניף בקניון מלחה בירושלים שולחים למחסן בכל פעם... גם לפני כמה שבועות, כשמתוך ייאוש עשיתי את הטעות ונכנסתי לשם בחיפוש אחרי שמלה... ברגע ששלחו אותי למחסן עשיתי אחורה פנה.

מה זה מפריע למישהי במידה 44 שיש את אותה שמלה שהיא קונה גם במידה 56?
לא ברור לי הקטע הזה בכלל..

אולי אם היא תראה על המדף זה יגרום לה להרגיש שמנה?  אני קצת צינית.  אגב,  ל ml יש מקסימום מידה 50-52, והם מתחילים ב - 42 לדעתי. כל התפיסה שלהם מעוותת.

אם אותה רזה מתרשמת מגיוון המידות בחנות, ומרשה לעצמה להתבאס עקב כך, יש לה בעית תדמית רצינית....
אנדקודטה נחמדה היא שהייתי עם בתי שלובשת 38 ב-ml והיא ראתה שם דברים מגניבים וקיטרה לי - למה אין במידות שלה.

אני לא חושבת שהתפיסה שלהם מעוותת. אני חושבת שענין המחסן נתון לפרשנות של מנהל/ת סניף מסוים, שגם מכיר את קהל הלקוחות שלו. כאמור בקניה האחרונה אצלם ראינו דברים אליליים ממש והכל היה על המדפים. יש להם מידות עד 54  או 6 שזה מקביל.

לדעתי אנחנו צריכות לצאת מהסרט הזה שמישהו עושה לנו טובה ולהצביע ברגליים. על עיצובים יפים ועכשווים במגוון מידות, על מחירים תחרותיים ועל יחס הוגן בחנויות. ענין המחסן מעליב טיפה אבל אני לא הייתי נותנת לזה לקלקל לי. אני מעדיפה לקנות בארץ ולא דרך האינטרנט. חשוב לי למדוד ולבדוק ולמשמש את הבגד לפני שאני רוכשת אותו.
כמו שכתבתי באופנה מלאה, המחירים והעיצובים - כמו שחוויתי אותם בחודשים האחרונים ב-3 הרשתות, היו פשוט מעולים.

כשאני נכנסת לחנות למידות גדולות, אני מרגישה יותר טוב עם עצמי, תמיד. יש לי טעם מוגדר משלי ואף אחד לא מצליח לדחוף לי בגדים שאני לא רוצה אותם. אני מאמינה בהיזון חוזר. כשאני מרוצה, גם בעלת החנות מרוצה, גם הבוסים שלה מרוצים - וזה חוזר כבומרנג בחזרה אליי בצורת היצע רחב, ומבצעים על פני כל השנה.

זה אומר שאני צריכה לתפוס את תשומת ליבה של המוכרת (שזה לא בהכרח קל כשיש עוד קונות בחנות), ואז לבקש ממנה למצוא דברים (מה שלוקח עוד זמן), ולהיות חשופה לנידנודים וההצעות שלה לגבי כל מיני מבצעים ובגדים אחרים... הקיצר, אי אפשר פשוט להכנס לחנות כדי למדוד משהו שתפס לי את העין אלא זה הופך לטרטור שלם שלוקח המון זמן...

בשביל זה הם שם...
למצוא בגד , לשלם ולצאת? חזון אחרית הימים אצלי. כל קניה שלי שהיתה מוצלחת היתה ארוכה וחופרת.
פעם נחשפתי למחסן במתאים לי עוד לפני שידעתי שמה שעושים לי זה - "מיחסון" לעומת זאת בסניף אחר שלהם, הכל היה על המדפים.
באותה רשת יכולות להיות מוכרות עם אג'נדה כזאת או אחרת, לפעמים בקיצון. מה לעשות? כולנו רק בני אדם...זאת אחת הסיבות שאני לא נצמדת לסניף ספציפי, כל הזמן נודדת מסניף לסניף בכדי שהם לא יכירו אותי. לא תמיד עוזר לי כי יש סניף שהן כבר מכירות אותי, הממזרתות.

אלא רק להכנס, למדוד משהו שנראה חמוד, לשלם ולצאת. לא לכל אחת מתאימה חפירה של מוכרת שכמה שהג'ינס פחות מחמיא כך היא תספר לך יותר איך התחת שלך נראה בו טוב...

חפירה ביני לבין עצמי אל מול הבגדים.
מוכרות נמצאות שם בכדי לשרת אותי טכנית, לא תוכנית.

כל מוכרות של ML עברו קורס בסטיילינג? כך שחיש ציפיה מהן לעזור יותר מאשר טכנית...

בכל הרשתות שאני רוכשת בהן, שהיה לה אינטרס כלשהו מעבר לזה הכלכלי. אני לא סומכת עליהן כלל בנושא הסטיילינג, והדבר  היחיד שכתוב להן על המצח הוא "למכור בכל מחיר" זה בולט יותר כשאני מצליחה לעשות עסקאות טובות (בעיקר בעונות) ואז יש להן איזו עננה על הפנים.

אף פעם. אני מצפה שהחנות תהיה מסודרת בסדר הגיוני מספיק כדי שאני אמצא הכל לבד ואסתדר בלי מוכרות.

למה את לא רוצה שיכירו אותך? אני הייתי שמחה אם מוכרות היו זוכרות אותי ובכלל לא ניגשות אליי.

בהוליסטר ובאבקרומבי.
גם במצב הבירה ה"רזה" שלי (מידות 8-10 ) הבגדים שלהם התפוצצו עלי...

עד לפני כמה חודשים לא אהבתי להצטלם. לא שלא אהבתי את עצמי כמו שאני, רק שהרגשתי שהתמונות לא כל כך מחמיאות לי.
לאחרונה ירדתי קצת במשקל. אני עדיין שמנה, אבל מרגישה יותר נוח עם הגוף שלי ואיך שהוא יוצא בתמונות, וממש נהנית להצטלם.

אחלה תמונה

תמיד ימצאו לך בעיות...

אני מודעת לדעתי למצבי הבריאותי הרבה יותר מאנשים רזים סביבי....
יש פה בקיבוץ אדם רזה , שגם עושה כושר על אופניים באופן קבוע- שאושפז לשבועיים בגלל סכרת. פשוט לא גילו את זה או שהוא לא נבדק אפילו בשנים האחרונות.
אני לעומת זאת, אחת לכל חצי שנה או פחות- עושה בדיקות דם מקיפות ודואגת להתאים את עצמי אם צריך ואיפה שצריך. בבדיקה האחרונה הסוכר שלי היה רק קצת מתחת לקו המקסימום, אז הרופא נתן לי בדיקת המשך, שלשמחתי חזרה תקינה לחלוטין.  אין לי שום בעיה לבדוק. להיפך, אני מעדיפה לבדוק ולדעת שהכל בסדר מאשר לחיות ללא ידיעה- וכמובן שבסכנה.
אנשים רזים שעושים פעילות חושבים שבגלל שהם פועלים כמו שצריך- הם בריאים ולא צריכים להיבדק. בד"כ אם יש להם כאבים- הם מייחסים את זה לפעילות ולפציעה זו או אחרת...ולא בהכרח למשהו פנימי, שכידוע- לא אמור לקרות להם.

אז נכון, מניחים הנחות בגלל שאנחנו שמנים....אבל לא לך ולא לי חדש שכשמנים אנחנו בסיכון לדבר זה או אחר...אז מה הבעיה שיוודאו שאין לך את זה? היא חושבת שיש לך, תשלח אותך לבדיקות. הן יחזרו תקינות...ויאללה...להמשיך.

בעניין הועדה, זה שיש הפניה לא אומר כלום. גם אםיתנו לי הפניה לצילום רנטגן ואני לא אלך להצטלם, לא יקרה כלום. תמשיכי בחייך. זה בסדר ששולחים אותך לבדיקות, זה בסדר שמוודאים שאין לך א' או ב', כל עוד ממשיכים עם הטיפול הכי טוב עבורך, במקרה הזה- לודא שאת מוכנה לניתוח.

עם כל האמור לעיל, אני ממליצה אומנם לעשות את הבדיקות- אבל אם הרופאה לא משפרת את יחסה, הייתי ממליצה- עם תוצאות הבדיקות- להמשיך לרופא/ה יותר סימפטי/ת.

בהצלחה!

רוזי! על הבוקר...

גם לי היה בשנים האחרונות רופא משפחה שגם הוא תמיד הניח שהשמנה שווה למחלות ובכל הזדמנות אפשרית שלח אותי לבדיקות דם לסוכרת וכולסטרול, ותמיד הן היו יוצאות תקינות ולא היה לו מה להגיד לגבי זה, ואחרי פעם פעמיים הוא כבר למד פשוט לבקש את הבדיקות בלי הטפה על גבינות דלות שומן.

999% מהן היו לפי בקשת בית החולים....
ובדיקה אחת העמסת סוכר ביקשה האנדוקרינולוגית שהלכתי אליה-והיא היתה הראשונה בסבב. למרות שראתה שאין סוכר HB1C  בתחום הנורמה....  היא ממש הוציא אלי את הרוח מהמפרשים בתור הראשונה שהיתי אצלה.....לקחתי את כל הטפסים ואמרתי לה יפה שלום והלכתי לחפש לי רופא אנדו אחר...ושתביני הגעתי אליה במשקל של 150 ק"ג והגובה שלי 171
תעשי את מה שאת צריכה לפני-כן זה לפעמים טרטור אבל שווה הכל אחרי...
ואם את צריכה תמיכה נפשית תבית המסרים שלי פתוחה
בהצלחה רבה

וגם אותי שלחו למיליוןןןן בדיקות!
זה לטובתך,באמת!
באמת באחת העמסות סוכר התגלתי ככמעט סוכרתית.
עבר וחלף לגמרי עם הירידה במשקל.
את הולכת לעבור ניתוח לא פשוט ,
כדאי וצריך להיות מכוסים מכל הכיוונים.

הרופא הטיפש שלי שאל אותי למה אני לא מוכנה לעשות ניתוח (הBMI שלי הוא 32, וצריך 35 ומעלה לניתוח), וזה אחרי שהבהרתי לו שאני מתחילה לרזות קצת בגלל בעיות רפואיות אי אלו ואחרות. מבחינתי ניתוח זה מוצא אחרון, ושרופא יציע לך ניתוח כשאת אומרת שאת מוכנה לדיאטה ולספורט - זו בעייה קשה.

שהניתוח הוא הטיפול הרפואי היחיד שיכל להבטיח הרזיה.

ורק שיהיה ברור שאני לא מתנגדת באופן גורף לניתוחים, ואני יודעת שיש אנשים שעבורם הניתוח היה הצלת חיים אחרי שכל דיאטה אחרת נכשלה להם. הבעיה מבחינתי היא העובדה שהניתוח אמור להוות אפשרות אחרונה להרזיה כשכל דרך אחרת נכשלה, אבל ישנם רופאים שלא בודקים את זה בצורה יסודית או את ההתאמה של הניתוח למטופל - ודוחפים את המטופל לניתוח בכל הכוח.

בתקופה שהם בדקו זו
אני חושבת שטלויזיה בכלל היא מקום שגורם לך לא להרגיש טוב כלפי השונהוכלפי עצמך
הם רוצים שתרגיש שאתה חייב את כל מה שמפרסמים
שתראה כמו אלה שמפרסמים

בקיצור לשים את כולנו בקופסא מרובעת שתשכפל אותנו

טלי

טלוויזיה גורמת לך להרגיש רע בנוגע לנשים שאתה רואה - אם בטלוויזיה הן כאלה יפות ורזות למה במציאות לא כולן ככה? ובנוגע לגברים - בטלוויזיה הם שריריים וחתיכים, במציאות זה לא ככה, למה?
בקיצור, כמה שפחות טלוויזיה יותר טוב (אמרה זאת שמכורה לטלוויזיה).

כל הכבוד על היוזמה הברוכה!
אני בטוחה שאחיך גם יעריך את זה מאד
הלוואי ותמצאי לו פה מישהי.
(ואולי תציעי לו להצטרף לפורום ולהתרשם בעצמו מהמבחר? )

לבוא להשתתף פה בפורום, להשתתף בדיונים ולתת לפנויות להכיר אותו כדי להמשיך גם בחוץ... כבר שמעתי על זוגות שהכירו כך פה בפורום.

האם הוא גבוה ??

האמת שנכון, שכחתי לציין זאת.
הוא 1.75, עונה על הדרישה? ;)

אנחנו באותו הגובה ואז אצטרך לוותר על עקבים. לא כיף