פורום הפרעות קשב ADHD

הייתי מפרידה בין האבחנה של ADHD ובין סוגיית האימוץ.
אימוץ חיית מחמד יכול להיות חויה מדהימה למשפחה כולה ועל זה נכתבו הרים של ספרים ומאמרים. לדעתי האישית התנאי צריך להיות שאתם רוצים ומסוגלים לטפל בחיית המחמד ולתת לה את התנאים המתאימים.
את ובעלך צריכים לחשוב יחד: עד כמה אתם פנויים לגידול של כלב מבחינה לוגיסטית וכלכלית (לצאת איתו שלוש פעמים ביום לטיולים, לאסוף את הצרכים, לטפל בו מבחינה רפואית- חיסונים וטיפולים מיוחדים במידת הצורך, לדאוג למזון מתאים לגיל ולמצב הבריאותי, לאכסן אותו כשאתם יוצאים לנופש, לאלף אם צריך וכו').
אל תצפו שהילדה תיקח את מלוא האחריות על הכלב. יכולים להיות לה תפקידים (למשל לטייל איתו פעם ביום, לדאוג להחליף לו את המים ולתת לו אוכל) אבל הכלב הופך לבן משפחה ואתם המבוגרים תהיו אחראים גם עליו.
כלב גדול או קטן, חלק או שעיר, גזעי או מעורב, תלוי בכם- אם יש לכם בית גדול עם חצר גדולה, אפשר גם כלב בינוני-גדול. אם יש לכם דירה קטנה מאד בבית משותף עדיף כלב קטן.
אם שיער של בע"ח מפריע לכם אז עדיף כלב לא שעיר או עם נטיה מופחתת לנשירה.

אם אתם מחליטים לאמץ חיה, אפילו דג- תחשבו עם עצמכם אם אתם מסוגלים לתת לחיה את התנאים הטובים ביותר בביתכם ואם אתם המבוגרים מעוניינים בכך כי בסופו של דבר התוספת החדשה למשפחה תהיה תחת האחריות שלכם.

בתור מי שאוהבת כלבים אני חושבת שזה יכול לתרום לכל ילד
עצם העובדה שמחכה לה מישהו בבית שישמח לקראתה ללא תנאי שלא לדבר על חיזוק האחריות
אבל צריך לדאוג שזה לא יהיה עוד נושא לעימותים בבית.
גידול כלב הוא מוסיף עוד מטלות לבני הבית: וזה לא רק לדאוג לאוכל או להוציא אותו לטיול
צריך להגדיר מראש את חלוקת התפקידים וליצור הרגלים קבועים שיעזרו לה לעמוד בהבטחות.
וגם, לדעת מראש שיהיו פספוסים אם בגלל הסחות דעת או בגלל קושי במשמעת עצמית.
לדעתי המאמץ שווה
ציפי קוברינסקי

של כלב לביא אחרי ניסיונות אימוץ מפרסומים בפייס
משפחה נסעה לחו"ל והשאירו את הכלבה שלהם אצל הוטרינרית , ידענו מראש שאנחנו לוקחים כלבה בוגרת מחונכת לצרכים , כלבה שתהיה נוחה עם ילדים ותהיה בבית

לקחנו מסוג פאג סיני בת 6 כלבה שלא נובחת בכלל - כן עם בעיות נשימה ונוחרת ולכן היא ישנה בחוץ .

היא מדהימה הילדים מאוהבים בה
מוציאים אותה לצרכים , נותנים לה לאכול , מחבקים אותה , מסרקים אותה . אבל האחריות היא שלנו .

אני לא בטוחה אם יש קשר לדבר, אבל כמו שאני תמיד כותבת, אני מתבטאת לא מנקודת מבט מקצועית, אלא רק מתוך ניסיון אישי:
אני נטיתי להיות ילדה די מופנמת וסגורה, מה גם שלא היו לי הרבה חברים בין היתר בגלל ההפרעה.. חוסר ההצלחה בלימודים והתסכול מוריד מהביטחון העצמי ומתחושת האחריות על עצמך...כשאתה מאמץ כלב, הדבר נוטע בך אחריות כלפיו, תחושת ביטחון, מוקד משיכה לחברים (לא שזו המטרה העיקרית של הכלב, אבל זה עדיין משהו..) ואם הילדה גם ככה מתחברת לכלבים זה יכול להיות פתרון נהדר.
אז אם יש לכם את היכולת להחזיק כלב - לכו על זה. מה שכן, כמו בכל אימוץ עם או בלי קשר להפרעת קשב, חשוב לזכור שאי אפשר לקחת כלב בלי לחשוב על זה בצורה שקולה כי מדובר על חבר משפחה נוסף שדורש טיפול, אהבה, אוכל, רפואה וכסף, ואי אפשר להחליט שמחזירים אותו כל חודשיים, כי זו התעללות לשמה...השורה התחתונה היא שאם יש עוד אנשים אחראיים בבית (מבוגרים, אחים וכו') זה יכול להיות טוב, אבל אם רק הילדה תהיה אחראית על הכלב, צריך להבהיר לה את גודל האחריות.
בנוגע לגודל הכלב, זה תלוי בה (למרות שאני רציתי כלב קטן וכלבתי בת ה11 מעולם ומתמיד הייתה כלבה ענקית...)
בכל אופן, המון בהצלחה וסליחה על החפירה, החיות חשובות לי.

לכלב אני אישית לא מוכנה כי יודעת שכל הטיפול ייפול עלי. כבר הבאנו כלב בעבר ואחרי חודש הוא חזר מאיפה מהגיע כי אני אישית לא הייתי מוכנה לקום ב5.00 בבוקר וב22.00 בלילה להוציא אותו ......... אני כבר לא מדברת על הריח והפיפי/קקי על הקרמיקה החדשה שלי (בדיוק עברנו דירה ועשינו שיפוץ מטורף).
אם את כבר לוקחת כלב - קחי אחד שכבר גמול ולא עושה צרכים בכל הבית כי הריח נוראי. ואל תקחי גור - הם עושים נזקים! קחי בחשבון גם שאם אתם משפחה שאוהבת לטייל צריך בייבי סיטר לכלב - וזו גם בעיה בפני עצמה. בקיצור - יש הרבה נגד והמון בעד. תלוי במשפחה.

אני רוצה לאמץ דווקא תוכי מבוית והאכלת יד. פחות עבודה איתם וזה כמו חיית מחמד. יש לשכנה שלי תוכי קוקטייל - עושה עבודה נהדרת עם ילדים. והבנים שלי מאוד מבקשים. אני שוקלת להביא להם ליום הולדת השנה.

הן מלחיצות אותי ומגיעלות אותי

נראה מה יהיה עם הכלב, בעלי עוד שוקל את הרעיון

טודנטית. עדיין. לוקחת ריטלין LA 20MG כבר 4.5 שנים (4-6 ימים בשבוע), ומרגישה שההשפעה לאחרונה פתאום עוברת מהר.
אם לוקחת ב10 למשל, אז בשעה 14-16+- בצהריים כבר לא ממש מרגישה השפעה בכלל. וגם מתקשה לשבת אחר הצהריים ללמוד.
ואני ממש לא עייפה! אז זא לא הסיבה. לדוגמה, לצאת לרוץ או ללת לחוגים, ולנקות את הבית, ולהפגש עם חברים, אין שום קושי.
מרגישה שאין השפעה מבחינה פיזית, וגם בזה שפתאום קשה לשבת במקום, ולקרא, ולעשות משהו אחד, ולהתרכז במטלות, להתעלם מרשרושי רקע כמו קולות דיבור מסביב וכו.
עד היום הרגשתי שהמינון בערך מספיק לי, ולאחרונה לא. האם זה אומר שצריך לעבור לתרופה אחרת, או לSR\קונצרטה? או מינון יותר? או שפשוט פתחתי סבילות\התרגלות של הגוף?
יש לציין שבזמן ה4 שעות הראשונות שלאחר הכדור, עוזר מאוד מאוד, יכולה לשבת לפתור תרגילים וללמוד ולהקשיב בשיעורים ובשיחות, ולעשות כל המטלות ולעמוד בזמנים של הסדר יום.
כשהשפעה עוברת, מתנהלת יותר "מבולגן". מנסה לחזור לעניינים ולסדר יום (לימודים, מטלות בית, עבודה וכו') ע"י אכילה ושתיי אבל זה לא עוזר. אני אוכלת מסודר גם במהלך ההשפעה.
הממ, אולי זה קשור לקצת עליה, של 4-5 ק"ג ? שאז לא מספיק הכדור?

שלום לך סטודנטית
לא חושבת שלמישהו תהיה תשובה מדעית לגבי ירידה בהשפעה בגילך, אחרי שנים של נטילה. אבל מראש נטלת מינון מאוד נמוך והדבר המפתיע הוא ש 20 מ"ג LA הספיקו לך. אין צורך להחליף תכשיר, וגם אין צורך ללכת למומחה. במקרים כמו שלך, מספיק לרוב לגשת לרופא המשפחה, להסביר את שקורה לך ולבקש לעלות את מינון התרופה. רוב הרופאים מסכימים לעשות זאת ללא המלצה מהנוירולוג/פסיכיאטר.
בהצלחה.

שלום,
בני הוא תלמיד חכם וחרוץ, בן 17 שלומד באוניברסיטת ת"א ומוציא תואר.
הבן שלי עם זאת סובל מבעיות קשב וריכוז והוא תפס על ה"הפרעה" הזאת טרמפ ולא מפסיק להבריז משיעורים וללא ללמוד בבית או בכיתה ובסוף הוא נמצא במצב שהוא לומד כמה ימים ברצף וקורע את עצמו כדי להשלים את החומר.
דיברתי עם בני והוא מודע לכך שהוא סתם מתרץ אך הוא טוען שזה הפך להרגל, וכאשר הוא לא לוקח ריטלין(וגם כשלוקח) הוא אינו יכול לשבת בכיתה ולהקשיב. זה הפך אצלו לפסיכולוגי הוא פשוט יושב ולא עושה כלום למרות שהוא יכול לשבת ולהשתדל ולהקשיב טיפה ולהבין,מהשיחה שניהלתי עמו החומר לא קשה לו והוא מבין את ההסברים הוא אפילו משתעמם כי הוא מבין מהר והמרצה חוזר על עצמו והוא  אמר  לי שפשוט הוא ניצל את זה בתור תירוץ לא ללמוד והוא נסחף ולא מצליח לחזור להקשיב או ללמוד.
האם יש לכם המלצות איך לשנות את החשיבה הזאת אצלו ?הוא מודע לבעיה ולכך שהוא כן יכול לשבת ולהקשיב אך בזמן האמת הוא לא מצליח מרוב הרגל.
כואב לי ליראות את הבן שלי יושב ולומד ומשקיע במשך ימים כדי להדביק את החומר ומבזבז את הזמן בכיתה כמו עציץ. הוא מתוסכל מזה וזה גורם גם לי.
תודה על העזרה, אם מודאגת

את מעלה כאן סוגיה מענינת של נער מחונן עם הפרעת קשב. ההפרדה בין השניים, עם התיחסות נפרדת חשובה מאוד, ויש מעט מאוד אנשים שבאמת מבינים זאת. זהו גם נושא חדש יחסית לאנשי המקצוע.
בכל מקרה- הצגת את בנך כנער חרוץ שלא עושה כלום מלבד ברגע האחרון- נראה כדבר והיפוכו, לא?
אחד מהמאפיינים הבולטים באנשים עם הפרעת קשב זה הקושי "לאסוף" את עצמם למשימות הדורשות מאמץ מנטלי - דבר שלא קשור כלל לאינטליגנציה, לדחות משימות לרגע האחרון, ואז לפעול תחת לחץ- פעמים רבות בצורה יעילה מאוד, ופעמים אחרות תכונה זו מהווה חרב פיפיות ופוגעת בהם. הסביבה נוטה לראות בזה עצלנות, ואחרי שנים של התמדה בתיוג הילדים כ"עצלנים", הם נוטים לחשוב ולהאמין בכך.
הייתי מאוד נזהרת בכך עם בנך.
בכל אופן השאלות שאת מעלה אינן שייכות להתיחסות רפואית גרידא ולכן אשאיר את התגובות לאנשי חינוך/פסיכולוגים או  מאמנים אישיים שמוכנים להרים את הכפפה.
בהצלחה

שלום, האם ישנו מחקר שמוכיח או שבדק את האיסור על אכילת מוצרים שמכילים קקאו או קפאין. אשמח עם מישהו יוכל לעזור לי בנושא.

שלום
ניסיתי למצוא מחקרים - לא הצלחתי.
אוכל לתרום מדיווחים של מטופלים שלי- מבוגרים הנוטלים ריטלין ושותים קפה: חלקם טוענים שזה מפריע להם השילוב הזה וגורם להתגברות תופעות לוואי של הריטלין, אחרים לא שמו לב לכל השפעה.
שני הנ"ל הינם ממריצים, הפועלים במנגנונים שונים על המח. בנוסף לפעילותם זו, שני החומרים פועלים גם על מערכת הלב וכלי הדם - הגברת דופק, עליה קלה בלחץ דם וכד'. יש אנשים שאצלם תופעות אלו מודגשות וכנראה אצלם שילוב זה יהיה לא נעים.
אין כל איסור על שילוב ריטלין עם מזונות שונים לא ממחקרים ולא מהחברה המייצרת.

לילדה  בת שש וחצי איזו בחינה עדיפה?
הבנתי שעבור brc היא קטנה מדי.
האם moxo יותר מקיפה? האם מתאימה גיל? האם מהווה אסמכתא מספקת בבית ספר וקופות החולים?

שלום,
שמי נטע ואני ממבדק ה-MOXO.
מבדק ה-MOXO מיועד לילדים מגיל 7, ואנו לא ממליצים לבצע אותו לפני כן. ביצוע ה-MOXO אפילו כמה ימים לפני גיל 7 (המערכת מזהה את תאריך הלידה), תביא להשוואת התוצאות לטווח גילאים לא נכון (מתחת לגיל 7 אין כמעט נורמות, ולכן יהיה אי דיוק גדול)- ולכן התוצאות לא יהיו מהימנות.
לגבי יתר שאלותיך: מבדק ה-MOXO מוכר וניתן לביצוע דרך 3 קופות חולים: כללית, מכבי ולאומית, והוא משמש חלק מתהליך האבחון, בדיוק כמו יתר המבחנים הממוחשבים.
בהצלחה!

שאלת שאלה ענקית, אני לא בטוחה שתמצאי עליה תשובה כאן ברשת אך לפחות אנסה לכוון עם שאלות אחרות:

האם ההתפרצויות הן שלך או של אדם אחר? השאלה הזו חשובה כי תלוי מי כאן ה"לקוח".
מתי ההתפרצויות קורות? איך הן נראות? אילו עוד דרכים יש לאדם להתמודד עם הכעס? עם מי ההתפרצויות מתרחשות? באילו מצבים? האם הן קורות רק בעבודה או גם בבית?
מה גורם להתפרצויות ומה מרגיע את האדם?
ישנן מגוון דרכים להתמודדות עם התפרצויות זעם, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כדי להבין מהם הגורמים ולבחור את דרך הטיפול היעילה ביותר. החל משיחות פסיכותרפיה, דרך קבוצות לשליטה בכעסים, קבוצות תמיכה, אימון אישי, טיפולי NLP , טיפול תרופתי, פעילות גופנית, מעורבות בעיסוקים מרגיעים (שזה כמובן מאד אישי) כגון נגינה, יצירה, גינון, ריקוד, בישול, רכיבה על אופניים, יוגה, מדיטציה ועוד ועוד.
אני מציעה להתחיל את תהליך האבחון והטיפול אצל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני ולראות משם מהו ה"סל הטיפולי" המתאים ביותר עבור אותו אדם (את או מישהו אחר).

אלטרנטיבי? תרופתי?...התנהגותי?

על אלטרנטיבי לא ממש שמעתי אבל חשבתי על התנהגותי ותרופתי.
אשמח לכל עצה והמלצה.

מבחינת טיפול תרופתי, רצוי להתייעץ עם פסיכיאטר ו \ או רופא משפחה. אני באופן אישי, לאחר איבחון אצל פסיכולוגית הלכתי לרופא המשפחה (שאני מודה, פחות מבין בריטלין ובהפרעת קשב....) וקיבלתי מרשם לריטלין. מה שאני יכולה להמליץ מחוויותיי האישיות זה להגיד בדיוק מה את רוצה ולעשות מחקר מקיף לפניי כן (לדוגמא, קיבלתי ריטלין SR שבדיעבד מסתבר מדובר בתרופה מיושנת עם המון תופעות לוואי ושאינה מתאימה לצרכים שלי בכלל.) אז זה בכל הנוגע לריטלין מרופא משפחה. בנוגע לטיפול התנהגותי, אני מודה שאין לי ניסיון, אבל מדובר בטיפול אצל פסיכיאטר או פסיכולוג. אני יודעת שביקשת המלצה על מטפל \ת אבל בסופו של דבר, ממה שאני יודעת, הטיפול הוא כמעט זהה לא משנה ממי. אם בכל זאת תרצי המלצה למטפל ספציפי, אני אמליץ לך לכתוב לנו על אזור מגורים והרבה מהיותר מנוסים בפורום יוכלו לעזור לך.

בהצלחה!

קישור למינונים כתלות במשקל: http://www.ritalin.co.il/47516/%D7%9E%D7%99%D7%A0%...

וגם יכול להיות שהימים שלך יותר עמוסים למשל ? או שרמת הקושי בקורסים עלתה ? זה גם יכול להיות שפשוט בעבר היה בסדר להוריד הילוך אחר הצהריים ועכשיו תקופה עמוסה ו"אסור/ אי אפשר" להרשות את זה.

אמת. תקופה עמוסה תובענית. וקורסים קשים. בעבר יכולתי בצהריים להתעסק בענייני. היום לא. אין דבר כזה זמן מנוחה\פנאי, רק בלילה, בארוחת צהריים והערב. בזמן הפנוי צריך ללמוד ולפתור תרגילים כי אחרת נכנסים לפער. לרוב הולכת לישון ב1-2 בלילה, כי מורחת זמן וכל מטלה לוקח לי זמן רב לסיים כי לא מצליחה להתרכז ועושה אותה בהמשכים.

כמובן בהתייעצות עם רופא מטפל.
הרופא שלי אישר לי שבימים עמוסים מאוד, אם לקחתי כדור בערך ב7-8 בבוקר אז ההשפעה שלו פגה 6-8 שעות לאחר מכן שזה נניח בין 14-17 אחר הצהריים, ואני במילא צריכה ומתכוונת להיות ערה ומרוכזת עד 22-23 אז אני יכולה בבצהריים לקחת עוד כדור.
למזלי אני מסתדרת רוב הימים גם בלי לקחת שני כדורים וחשוב שהכדור לא יפריע לך לשינה איכותית ושתצליחי להירדם - אבל זה אפשרי.
כשאני לוקחת שני כדורים ביום אז אני לא רעבה בערב ובקושי אוכלת - חשוב להקפיד לאכול בכל זאת.

שהנוירולוג שלי הביא לי מרשם גם לריטלין הרגיל (30 כדורים) לאותם ימים מיוחדים, ואמר שאם לקחתי בבוקר, וצריכה ללמוד בערב, למשל לפני מבחן או יום תובעני, אז אין שום בעייה לקחת ריטלין קצר של 4 שעות באיזור 3..
השאלה האם עדיף  la 20 מ"ד + 10 -קצר בצהריים,
או שפשוט עדיף לעבור ל30la ? האם זה יתן אותו אפקט ?
הייתה תקופה לפני שנה שלקחתי 30, ומידי פעם 20, היה לי קשה לקבוע מה יותר טוב. ובסוף נשארתי על 20 (כי עדיף להסתפק בכמה שפחות הרי, זה לא בריא..)

דרכי התנהלותו של בנך נובעות מהקושי האמיתי וההרגלים שצבר בעקבות הקושי אבל גם משום שהוא מגיע להשיגים למרות זאת. תוסיפי לכך את אחד ממאפייני גיל ההתבגרות שהוא מרד בהורים.
אני מציעה לך לשנות את הגישה והשפה- כל שינוי מתחיל בהבנה ואמפתיה.
1. הביעי הבנה לכך שהוא אינו מתכוון להבריז אבל הקושי מתגבר עליו.
2. המעיטי בשיחות מעמיקות. הוא ממילא לא מצליח להתרכז לאורך זמן. ככל שתרבי בביקורת ובשיחות ״חופרות״ כך תגבירי את התנהגותו.
2. החמיאי לו על דרכי התנהלות נכונה ולא על תוצאות.
3. בגיל הזה אימון אישי מאד יעיל.
התייחסות להתנהגות כאל מניפולציה ותירוצים, לדעתי, חוטאות לאמת. וגורמת למי שיש לו את ההפרעה תחושה שלא מבינים אותו.
אם אני צודקת, מחיר הטעות כשמייחסים כך ללקות הוא גבוה
אם אני טועה, המחיר נמוך בהרבה.
ציפי קוברינסקי

אכן ההתיחסות ללקות עלתה לו במחיר גבוהה, השיחה עמו אומנם באה ממנו ואיני מצפה ממנו לתוצאות רק תומכת בו לטוב ביותר-לא מבחינת הצלחה לימודית אלא מבחינת אושר שלו.
בני עומד כל ממוצע 94 בתואר במדעי המחשב באוניברסיטת תא, התוצאות וההצלוחות שלו זה לא הבעיה, במיוחד לא מבחיניתי כל המסלול היה בחירה שלו וזהו לא העניין.
הבעייה עם בני זה גם שאין לו דרכי למידה נכונות-הוא התחיל כ"גאון" וכל היסודי והתיכון לא השקיע אפילו לא דקה בבית רק שעם ההתבגרות באמת הוא כבר מזלזל ברמה גבוהה יותר למרות שזה חשוב לו.
איני מבקרת ורק מעודדת אותו והמצב טיפה שונה...
אבל אכן קלעת ברוב תשובתך- אם יש לך התיחסות למצב עם הפרטים הנוספים הללו אשמח לישמוע !

תודה רבה על העזרה !

כוונתי היתה שאם התייחסת ללקות כאל תירוץ להתנהגות, ואולי בכל זאת זו הסיבה
המחיר לטעות הזו גבוה מאד
אני מעדיפה להתייחס ללקות כמי ״שאשמה״ בהתנהגות
אם טעיתי, מחיר הטעות הזו נמוך בהרבה , בודאי אצל ילד מוכשר כל כך
ומסיבה זו אים מקום לדאגה מרובה, הוא כנראה יסתדר גם בעתיד
חשוב רק לדאוג שילא יחרוג יותר מדי מהנהלים כי כך הוא יוך לבוגר שמשתלב בחברה
ציפי קוברינסקי

לא הנבתי אותך נכון טעות שלי , קשה לי להבין את הרגשתו, אני אינני סובלות מבעיות קשב וריכוז(אביו כן).
אינני כועסת או חושבת שהוא מאשים ומשתמש כתירוץ, אני מבינה גם כשקשה לי להבין שזה באמת בעיה שיש לו ולא שהוא אשם..
לא הסברתי את עצמי טוב אבל מה שכתבתי שהוא ניסחף ומשתמש בבעיה כתירוץ אלו הם מילותיו-הוא אמר שפעם היה מקשיב בשיעור עוד טיפה ומנסה ומשתדל אבל מהרגע שהוא הובחן כבעל בעיה הוא אפילו לא מנסה ופשוט טוען "יש לי בעיה אני לא יכול ללמוד"
וכעת הוא מצטער על ההרגל שפיתח. אני מבינה שהלקות "אשמה" ושזה לא תירוץ אלא באמת לקות הבעיה היא וזה על פיו לא לפי דעתי אני מבינה שיש לו לקות ושהיא אשמה אלא שהוא מקצין איתה.

ושוב תודה רבה רבה על העזרה !!!!

אם הבן שלך מצטער, הרי שהוא בשל לעשות שינוי
חשוב מאד שהסביבה לא תפתח אצלו רגשות אשמה כי זה מתכון בטוח לחוסר חשק.
ככל שתאמרו לו שאתם מבינים שהוא לא מתחמק בכוונה כי הדחיינות היא חלק מהלקות כך הוא ירגיש שמבינים אותו
במצב כזה במקום להיות עסוק בלשכנע אתכם שהוא אינו אשם, הוא יהיה פנוי למאמץ.
לעשות הכל ברגע האחרון, זה אופייני למי שיש לו הפרעת קשב
אפשר לנצל את הידיעה הזו, הוא יכול למשל, ליצור לעצמו דד-ליין מלאכותי כדי להשתמש באדרנלין של הרגע האחרון. למשל:
תאריך הגשת עבודה הוא לעוד שבועיים? אפשר לקבוע טיול בשבת שבוע קודם עם חברים
אבל להודיע שהוא לא יוכל לנסוע אם לא יסיים את העבודה.
ואז, אם הוא לא הספיק הכל יהיה לו זמן להשלים.
אפשרות נוספת: יש לו מבחן בעוד שבוע? אפשר לקבוע עם חבר שכל אחד לומד חלק ונפגשים יומיים קודם לכן ללמד אחד את השני.
אי הנעימות מהחבר יכולה ליצור תחושת דחיפות.
שוב, הוא צריך לגייס הרבה כוחות לעשות את השינוי וחבל שהוא יבזבז את האנרגיה על הסברים.
בהצלחה
ציפי קוברינסקי

דברים שלפעמים עזרו לי בשיעורים, בדיוק בזמן הזה שבין "המרצה חוזר על משהו שכבר ברור לי" לבין "המרצה מלמד חומר חדש אבל אני כבר איבדתי ריכוז אז לא מקשיבה":
1. לשבת עם סיכומים של השיעור משנים קודמות ואחרי ש"הבנתי את הפואנטה של החומר" כשהמרצה חוזר על זה לקרוא את הסיכום ולראות שבאמת מה שהבנתי זה מה שכתוב או שכתוב ברור או שאין תוספות או החסרה של חומר בסיכום.
2. לעבור על שאלות של התרגילי בית - רצוי של אותו שבוע ושל אותו מקצוע. לקרוא את השאלות ולהתחיל לחשוב, ולפעמים אף לרשום לעצמיי בקצרה איך פותרים. זה גם חוסך זמן בבית וגם יש לי משימה קצרה וממוקדת בזמן המת ואני לא מרחפת לגמרי.
3. סודוקו
4. סדר בקלסר/יומן

העברתי לבני את העצה, הוא אהב במיוחד את העניין של ליפתור תרגילים בזמן שהמרצה חוזר על החומר-תודה רבה מקווה שיעזור !

ללמד אחרים שמתקשים בקורס.
זאת הצורה הכי טובה ללמוד ו באמת להבין את החומר

וחוץ מזה - להיות בהרצאות זה לא תמיד נחוץ
יש מקצועות שאפשר ללמוד מספרים הרצאות מוקלטות וכו
יכול להיות שזה יותר יתאים לו.

תודה על הרעיון, רעיון מוציין אעביר את זה לו..
ואכן ככה הוא עשה, אך הוא למד את הקורסים במשך שלושה שבועות לפני הבחינות כשהוא הרגיש לחץ והוא פשוט קרע את עצמו בשלושה שבועות האלה.. הוא אמר לי שהוא עובד רק תחת לחץ ואם לו אין לו מספיק מוטיבציה לשבת ומתחמק.. אם הוא היה יושב בבית ולומד בבית במקום ההרצאות זה היה מעולה אבל גם מזה הוא מתחמק ויוצר פערים ..

תודה רבה !

מדובר במשימה שרירותית שמודדת את הקשב המתמשך שלך והאם ריטלין משפר אותו.
המטרה היא להמחיש את הקושי שלך ולא לתת פרסים למצטיינים.

איך אפשר להיות בוחנת במבחני טוב"ה.
עד כמה שהבנתי, צריך לפנות למכון שעורך את מבחני הטוב"ה ולשאול שם. בד"כ הם מעבירים הדרכה.
זה לא לימודים לתואר וגם לא כמה חודשים....

לא יודעת אם יש איסור, אבל מתוך חווייה  אישית, לרוב ריטלין מעלה לחץ דם ומגביר את קצב הלב...אני ממש מרגישה את הלב שלי דופק חזק, לכן אני נמנעת משתייה של קפאין או סוכר כדי להרגיע את הגוף...

כן, בהחלט הגיוני שלא תרגישי שאת בהיי בזמן פעולת התרופה, {וזה אפילו עדיף ככה}, ואז פתאום כשזה נגמר את מגלה להפתעתך שלמרות שלא הרגשת כלום- ההספק שלך היה יותר טוב מהרגיל. אגב, 8 שעות לSR זה נהדר, בדרך כלל הוא מחזיק מעמד פחות זמן. אני מציעה לך לנסות את זה לאורך זמן וכך תוכלי להיות יותר אובייקטיבית לגבי התאור של ההשפעה של זה עלייך.

גם הגיוני שה10 מ"ג לא השפיע עליי אבל ה20 עם ההשהייה דווקא כן?..

אבל אני חושבת שלא ניסית מספיק זמן, וגם יכול להיות שציפית לתגובה הרבה יותר דרמטית, ולכן לא שמת לב כשזמן ההשפעה היה קצר, שבכל זאת היתה השפעה כלשהי.
יקח עוד זמן של ניסוי וטעיה עד שתגיעי למינון האופטימאלי, ותראי שינוי לאורך זמן בהתנהלות שלך וביכולת ללמוד בצורה יעילה יותר. בהצלחה.

אבל צריך להוכיח שיש כמה אחוזי נכות כתוצאה מהפרעת הקשב או בצרוף לאחוזי נכות אחרת. בקיצור זה לא ממש פשוט להוכיח את זה. אבל מי שיש לו נכות כזו זכאי לקבל כל מני הטבות במסגרת הלימודים באוניברסיטה- והרבה עזרה {לאו דוקא כלכלית}.  את יכולה להתקשר לעמותת אשלים שזיכתה את החברה בפרס, ולשאול אותם במדויק.
בזמנו כששעמתי הרצאה על כך, החלטתי ביני לבין עצמי- שעדיף שילדי לא יהיו נכים, ולא יצטרכו להוכיח כזה דבר- ולו רק בגלל הועדה שמולה צריך להופיע...   

כדאי אולי לפנות אליה
היא כתבה על הפרס בפייסבוק, בדף של עמותת קווים ומחשבות
יש בדף את כל הפרטים שלה
ציפי קוברינסקי