לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:

ברוכות הבאות ל שהוקם פה עם המון אהבה, דאגה והשקעה.

 הרשו לי לספר לכן מעט על הפורום היקר שלנו

 הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי.

נושא הפורום הוא נושא כאוב,רגיש וקשה עבור כולנו. רובנו חווינו פגיעה בצורה מסויימת בחיינו. לפגיעה אין דרגת חומרה מבחינתנו, אתן מוזמנות להוציא כאן את כל הכאב, הקושי, התסכול, והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. בפורום תמצאו אוזן קשבת וכתף להישען עליה, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה. מוזמנות לשתף,להיתמך וגם לתמוך אם תבחרו.ובכך אולי גם תמצאו כי תמיכה באחרים מאפשרת לכן להתחזק ולקחת את המילים גם אליכן.

ניתן להביע את התחושות והרגשות בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.

 אני מאמינה כי הטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הוירטואלי וגם אם חלקנו כאן נשות מקצוע איננו באות לתת יעוץ רפואי או אבחנות כאלה ואחרות.

 בפורום תמצאו כי אין רק עצב וכאב והודעות בנושא הפורום, אלא גם דיונים והעלאת נושאים ותחומים שאנו חוות ועוברות בחיי היום יום. שרשורים של אור ותקווה, ימים טובים יותר ותקופות שיש בהן ניצוץ של אושר ויש להם את המקום המכובד שלהן בפורום.

 אתן מוזמנות לקחת את הזמן שלכן, אנו יודעות כי יש לא מעט קוראות שבוחרות לא לכתוב ולהיחשף- אך גם אתן חלק מהפורום ואם תבחרו להצטרף גם בכתיבה נקבל אתכן בחום ואהבה.

 בעמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורים:

קישורי הפורום

מאמרי הפורום

גלריית הפורום

סקרים

לוחות

 אלו יתעדכנו מדי פעם לפעם וניתן ואף רצוי להציף מהם לעיתים קרובות.

 מאחלת לכן דרך של שינוי, צמיחה והתבוננות פנימית. שולחת לכן חיבוק חם, מכיל ועם המון כח להמשיך.

 

 טל

 הערה: ההודעה נכתבה בלשון נקבה אולם היא מופנית אל שני המינים גם יחד.


 
1203 קו חירום לנפגעי תקיפה מינית
המשך...
הודעה חדשה

הודעה נעוצה הודעות אובדניות
05/03/15 15:37
20צפיות
לאחרונה מגיעות אליי הודעות לאישור (ע"י משתמשים לא קבועים בפורום) שהתוכן שלהן הוא לעניין הכוונה להתאבד.
אני לא אאשר הודעות כאלה.
חוץ מלהלחיץ את כל גולשי הפורום - אין בהודעות כאלה שום תועלת.
לא לכותב/ת ההודעה ולא לגולשי הפורום שאין ביכולתם לעשות דבר כדי לסייע.
 
למי שמרגיש/ה שהוא/היא על הקצה, ישנן מספר אפשרויות:
עמותת סה"ר - יש באינטרנט אתר שלהם, ניתן לנהל איתם צ'אט באינטרנט ולהסתייע בהם במקרה של תחושה אובדנית.
גברים נפגעי תקיפה מינית שמרגישים שהם זקוקים לדבר עם מישהו - יש את קו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית שמספרו 1203.
נשים נפגעות תקיפה מינית שמרגישות שהן זקוקות לדבר עם מישהי - יש את קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שמספרו 1202 (24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע)
 
בבקשה!
מי שמרגיש/ה במצוקה כל כך קשה - כתיבת הודעה אובדנית בסגנון "עכשיו אני הולך/ת להתאבד" לא תעזור בשום דרך.
אנא - מי שבמצב הזה - פנה/י לאפשרויות שמניתי לעיל.
 
º
וכמובן - ניתן לפנות לביה"ח - לחדר מיון במקרים קיצוניים.
05/03/15 16:30
3צפיות
º
יש גם את מתנדבי ער"ן
05/03/15 17:16
4צפיות
טריגר
03/03/15 16:50
38צפיות
יש דייר אחד שמטריד מינית , בעיקר מילולית אבל לא רק .
בהתחלה שלי בהוסטל לפני שהכרתי ממש היה לי משהו איתו .
ואני מצטערת על כך כי הוא ... יש תקופות שהוא מזכיר וזה ממש מביך עד שזה כבר מחליא ומכעיס אותי . זה לא רק זה , זה גם הצעות מגונות כלפי וכמה פעמים שהוא נגע בי פיזית .
לא עזרו לי תלונות למנהל ואיומים שאגיש עליו תלונה במשטרה ... גם לא הפעמים המועטות ששפכתי עליו , על הראש , מים קרים בשביל שהתקרר ...
הוא לא מטריד רק אותי , גם בחוץ וגם עובדות בהוסטל ... 
 
היום בזמן שעזרתי במטבח 3 אנשי צוות שיודעים טוב מאוד ... בעצם כל אנשי הצוות בהוסטל יודעים על "זה" ...
הם דיברו על הדייר ואיך שהוא הטריד מינית מדריכה ... שמעתי את האיך , לצערי .
אני הלכתי אבל שמעתי מה קרה ... עליתי לחדר והתחלתי לבכות ... בכיתי שעות ! 
והצוות לא מבין למה ... ובכלל עד שבאה המדריכה אלי עברו שעות וזה כי היא באה לשאול אותי אם אני רוצה לבוא איתה למרות שהיא הבינה שמאוד קשה לי מאיך שאני בוכה .
שהיא שאלה אותי למה לא עניתי כי אני לא יכולה להסביר דבר שלא מובן ...
 
עד עכשיו כואב לי ואני עדיין בוכה ...
מתוסכלת ...
לוקח לי הרבה זמן להתגבר ...
 
התחשק לי את אבא ואת הכלבה שהועלמה .
עם אבא הייתי עושה טיולים וסיבובים במכונית והוא היה לוקח אותי לרכב על סוסים , לפעמים .
זה יום כזה יפה ומרוב כאב ומצוקה זה מה שהתחשק לי - את אבא ואת הכלבה ולעשות סיבוב באוטו עם כל הכיף וההנאה והפינוק ...
וכאב יותר שזה בלתי ישים כי אבא איננו וגם הכלבה ...
אז רציתי לרדת למנהל ... וגם מפחד לקבל תשובה שלילית וגם כי זה ממה מביך אותי ... נמנעתי ...
וירדתי קודם למקלט והוא היה שם אבל שתקתי ולא שיתפתי ... והוא עלה למעלה לחניה ואמר ( לא לי ) שהוא נוסע לאכול ...
עמד לי על קצה הלשון וכמעט כמעט ביקשתי שייקח אותי איתו ... שתקתי ...
והוא נסע .
 
כל כך כואב לי .
אני רוצה את אבא ואת מוקהלי .
 
וישים יותר אבל ... 
בונזאי ( ככה אני רוצה לקרוא לכלבה הבאה שלי ) ...
וכן , סיבוב טיול עם המנהל ... לדבר איתו כאילו הוא אבא שלי ולא המנהל ... ובלי כל החוסר רגישות והחוסר הבנה והתסכול שיש לי מכך ...
ואפילו שייקח אותי לרכב על סוסים , ובניגוד לאבא שלי , שהצטרך לטיול רכיבה גם כן ...
 
זה לא יקרה בזמן הקרוב - הכלבה ...
ונראה לי שזה בלתי אפשרי עם המנהל ... כי אחרי הכל הוא מנהל ... 
זה נראה לי שייך לבלתי יעבור מבחינת אתיקה ... זה כמו שהוא ייקח אותי אליו הביתה לראות את המשפחה שלו .
וגם ... כאילו שיש לו זמן גם אם זה היה אפשרי ... לא את הזמן הדרוש לכך כי זה כמה שעות ... ואני לא מצפה שיעשה זאת על חשבון הזמן הפנוי שלו ( אני כן באיזה שהוא אופן ואני לא כי זה בלתי ישים כאמור ) ...
 
הלוואי שזה יקרה ...
הלוואי שאני יתאפק וישתוק ... שלא אעשה לעצמי פאדיחות כי ממש בא לי .
לפעמים בא לי גם לבקש ממנו שיחבק אותי .
הלוואי שגם את זה לא אבקש ... גם בגלל פאדיחות ...
יקרה, כ"כ כואב לקרוא אותך
03/03/15 16:57
18צפיות
הצורך באבא וגם בכלבה כ"כ מובן. שולחת
טריגר
04/03/15 08:46
18צפיות
אני כלום .
אני פחות ... הרבה פחות משבר כלי .
 
אני ניסיתי לשתף את המנהל למרות הפחד שלי והמבוכה .
והתחלתי ... איך שהוא ... התחלתי לספר על אבא ועל הדברים שאהבתי לעשות איתו .
על הגעגועים אליו ועל הכלבה .
ונראה לי שנעצרתי ... או הופסקתי ...
המנהל שאל אותי למה אנ'לא רוכבת על סוסים והוא אמר שהוא יבדוק לי לגבי שיעורי רכיבה .
רציתי להמשיך ... אבל גם מחשש וגם ( ויותר ) המנהל עצר אותי ואמר לי שאני צריכה לדבר עם המטפלת ( מההוסטל ) , לא איתו .
כבר לא ידעתי אם להתעקש כי זה חשוב ( באיזה שהוא מקום ... לי ) או לוותר ...
וויתרתי ...
הלכתי , התמהמתי על המדרגות ועליתי ישר לחדר שלי .
התחלתי לבכות .
אין לי כח יותר .
אני במצב שלא בא לי ללכת לטיפול ... אלא "הביתה" .
אני רוצה לשכב במיטה ולהתכסות בשמיכה ולבכות .
אין לי לא כח פיזי ולא כח נפשי ללכת לטיפול ולהתמודד עם כל מה שיעלה שם ולהתעייף עוד יותר .
אני עייפה מאוד כבר עכשיו .
אני כאובה מאוד כבר עכשיו .
מרוסקת . שבורה .
º
04/03/15 16:56
1צפיות
º
05/03/15 05:19
טריגר
05/03/15 06:11
12צפיות
כן הלכתי לטיפול ... 
המדריך בא אלי ושמע אותי בוכה ובעקבות זאת הגיע המנהל ...
הוא אמר לי להתקלח ולא הייתי מסוגלת ... והוא הכריח אותי ללכת לטיפול .
די ברגע האחרון הלכתי - מאוד מאוד עייפה נפשית ובלי חשק , שאפילו לא התחשק לי לדבר ... אבל דיברתי .
בין היתר המטפלת אמרה שהיא לא יכולה לתווך ביני לבין ההוסטל כי היא לא חושבת שזה נכון עבורי .
מצד שני היא חושבת שאני צריכה מקום יציב ( גם בגלל הדייר שסיפרתי עליו ועל מעשיו וגם בגלל התגובות של הצוות ) ... 
אז אנ'לא מבינה ממש את ההיגיון .
וכשסיפרתי על הדייר ועל זה ששפכתי עליו מים קרים ... בסופו של דבר היא אמרה לי שזה לא בסדר . עניתי שגם הוא לא בסדר .
ואני מצטערת שלא אמרתי שיש לי זכות להגיב ככה אחרי שזה מתמשך ובצורה שמטרידה ומביכה אותי מאוד מאוד ... זה לא ששפכתי עליו מים רותחים !
מותר לי להגיב ומותר לי להחטיף לו סטירה או מכה למקום שהוא חושב ממנו ( אני לא אגלוש לפסים אלימים שכאלה ... במידה ואראה לנכון אני אמשיך עם המים קרים או משהו דומה ולא מזיק אחר ) ... כמה בן אדם צריך להיות בסדר במקרים כאלה ?
והיא הוסיפה ואמרה שהיא חושבת שאני צריכה להתרחק מהמקום שהוא מתחיל ואפילו ללכת בכלל ...
אז למה אני צריכה לעשות מאמצים שכאלה במקום שההתנהגות שלו תופסק לחלוטין ואם הוא לא מסוגל להפסיק , אז שלא יהיה יותר בהוסטל ?!
אני שונאת להשתמש במילה קורבן ... אבל כמה קורבן צריך להיות בסדר בהתנהגות שלו ולא להגיב בשום אקט של אלימות או להשקיע מאמצים בשביל להימנע מהדברים האלה ( מה גם שזה לא תמיד אפשרי ) ?! 
 
מצד שני היא אומרת שתעזור לי לעשות את הבדק בית אצלי במעשי כדי לזהות מצבים של סכנה ולא להיכנס אליהם ...
 
יצאתי מאוד עייפה מהטיפול , הרבה יותר ממה שבאתי ...
ולא רק בגלל הכעס והאכזבה ממה שהמטפלת אמרה .
05/03/15 15:27
8צפיות
מייפלס יקרה,
כל פעם שאני קוראת אותך - ליבי נקרע. ממש.
אני מדמיינת חיה פצועה כלואה בתוך כלוב. מפוחדת, לא יודעת איך לצאת ומה יקרה איתה לאחר שתצא, אם תצא.
מנסה לרפא את הפציעה, ומרגישה שאין בידה את הכלים, ומי שיש בידיו את הכלים - לפי תחושתה - לא מאפשר לה לקבל אותם.
מייפלס, הלוואי והיו לי מילים מנחמות ומרגיעות שיעזרו לרפא את הפצעים שלך.
ליבי איתך.
תקווה
05/03/15 16:09
8צפיות
הייתה היום מסיבת פורים בהוסטל ואני קמתי עם חשק בהתאם לאווירה
05/03/15 16:07
15צפיות
עד כדי כך שהתחשק לי להתחפש ...
אז הלכתי לעיר לקנות לי כמה אביזרים לתחפושת של משהו בין אינדיאנית לקובואי(ת) ...
הייתי כבר קרובה יחסית להוסטל וראיתי שתי מדריכות עם קבוצה של דיירים והצטרפתי אליהם לחגיגות בעיר ...
חזרנו ועליתי לחדר לקשט את הכובע שקניתי בנוצות שיש לי ובחוט עור בסיגנון אינדיאני ... והתלבשתי בהתאם ככל האפשר מהבגדים שיש לי .
והצטלמתי הרבה עם התפושת הזו ... ונהנתי .
אפילו נתתי למנהל להצטלם עם הכובע שלי , הצטלמתי איתו ביחד וגם הצטלמתי סולו עם סיגריה ( רק בשביל הלוק לתמונות ... אנ'לא מעשנת ! ) ...
וחייכתי כמה חיוכים שהרגשתי שהם איפה שהוא גם אצלי מבפנים , לא רק כלפי חוץ ...
 
וזה נתן לי כח לשתף את המנהל ( אחרי כמה נסיונות לא מוצלחים ) במה שאני מרגישה כלפיו ועל זה שהוא נסע שלשום לאכול שהתחשק לי להצטרף אליו ושנמנעתי כי אני מודעת לכך שזה לא לעיניין ... הוא ענה לי שהוא מעריך ששיתפתי אותו ומעבר אנ'לא ממש זוכרת ... בקיצור האכזבה שלי מהתגובה שלו היא שהיא בערך מה שציפיתי ... ושרציתי לקבל תשובה אחרת מתוך המקום הזה שמתגעגע לאבא ולסיבובי טיול איתו ברכב והטיולים איתו בכלל ... 
רציתי להגיד במילים כמה שבסביבה שלי ובגלל כל הנסיבות והכאב שלי , כמה שהוא מזכיר לי את אבא ... את הדברים החיוביים מאבא ... ושאני רוצה לממש איתו את מה שהייתי עושה עם אבא שאהבתי ... נראה לי שהמנהל הבין בדיוק את הכוונה שלי ...
הרצון שלי לתשובה חיובית מעודדת שישבור את המציאות הדפוקה הזו שיש לי דמות שמזכירה את אבא אבל לא יכולה לממש איתה שום דבר כי הוא איש מקצוע שאחראי עלי ... הרצון הזה למימוש בגלל המציאות הזו שלא יכולה לממש את ... נו , הציפיה הזו שלא מתישבת עם המציאות ... מכיוון שכך ... היא מטופשת ? לא במקום ? לא לעיניין ?
בכל מקרה על ( כמעט ) בטוח שלאורך זמן המנהל ישכח את השיחה הזו ... משמח ומעציב ... מקל ומכביד בו זמנית - העובדה הזו .
 
זה כואב ...
 
זה גם כואב שיש לי אמא שהיא לא מתפקדת כאמא ...
ואת הקצת יחס שאני רוצה ממנה - שתבוא לבקר אותי בהוסטל ותביא לי לאכול דברים שאני אוהבת גם שהיא מכינה וגם שתרכוש עבורי ... היא לא מוכנה כי לא מוכנה להגיע להוסטל ולא לעיר כי היא לא מכירה את העיר ואין סיכוי שהיא תיסע לבד ובהוסטל לא נעים לה להיות ( מבינה גם לי לא נעים לגור פה ... ) אבל את מי היא אמורה לבקר אותי או אחרים פה ? ובכלל תמיד אפשר לטייל בחוץ לא חייבים לשבת בתוך ההוסטל ... היא לא באה לבקר אותי אף פעם בשביל להיות איתי , לא במיוחד ולא "על הדרך" ועכשיו ...
כשאני כמהה לדברים שאוהבת ... ורוצה אנשים בחיי שאמורים להיות ואינם כמו אבא שלי ז"ל והכלבה שהועלמה ... או לא מתפקדים כמו שהם אמורים כמו אמא שלי ... או המנהל או תחליף אחר לאמאבא  ... או כלבה\ות חדשה\ות או אפילו ... בן זוג חדש ... חבר\ה או ידיד\ה טובה ...
זה כואב כל הגעגועים ... כל הרצון לקבל מה שמגיע כמו אמא , או את מה שאיננו ולא יכול לחזור כמו אבא והכלבה ... וכל יתר הרצונות והכמיהות שלי שלא באים כרגע על סיפוקם מכל מיני סיבות ... דווקא שאני שבורה וכואבת יותר מדי ... באופן כזה שלא מצליחה להתרומם לבד ...
 
05/03/15 16:29
8צפיות
את יודעת מה הכי עלה לי בהודעה שלך?
היא התחילה כל כך שמחה! ודי מהר - חזרת לעצב. לכאב. לחוסרים שבחייך.
את יכולה לנסות לחזור לרגעים המאושרים שחווית היום?
לחיוך האמיתי שהגיע מבפנים?
את יכולה לנסות להישאר שם קצת?
לנסות להיות שם? ברגעים המאושרים? לחיות אותם יותר? לזכור אותם?
 
נראה לי שזה יכול לעשות לך קצת יותר קל על הנשמה
 
מה דעתך?
 
בדימיון שלי
05/03/15 17:08
13צפיות
אני ברכב עם אבא והכלבה ... מטיילת ... מדברת עם אבא ומלטפת את הכלבה ...
 
אני מאתרת את הכלבה ... ממש מדמיינת את מה שיקרה כשאגלה מה קרה איתה - בתקווה חיה ...
אז בדמיון אני מגלה שהיא חיה ... ואני מחבקת אותה קצת חזק מדי ... ובוכה מגעגוע ושמחה והתרגשות ... והיא לא מפסיקה ללקק אותי ולכשכש בזנב ...
פעם אחת ... ביקור אחד ... כי היא במקום שטוב לה בו ... ואני מתנחמת בכך , למרות שכואב עבורי להיפרד ולהיקרע ממנה שוב ...
זה הסוף הטוב שלי ... עבורה לא עבורי ...
 
אני מדמיינת עצמי עם מצלמה ביד ולהקת כלבים ( שכולם כלבי טיפול ושירות ) ועדר סוסים מינאטוריים ( גם סוסי טיפול ושירות ) ואני על סוס רגיל ... מטיילת לי ביום יפה ונעים - זורח ופורח בשדה וביער או רטוב וסוער עם ברקים - בחוף הים ( מבחינתי גם יום סוער הוא יום נעים ויפה ) ומצלמת את העדר והלהקה שלי  וחיות בר ...
 
תמיד לצד השמחה יהיו אצלי גם כגב , געגוע ועצב ...
או לפחות עד שמצבי ישתנה לגמרי או יהיה לי קל יותר ...
יקרה, כ"כ רוצה לתת לך חיבוק אמיתי
06/03/15 14:34
6צפיות
המטפלת שלי אמרה לי פעם שמי שיש בתוכו הרבה עצבות יש בתוכו גם המון שמחה, העצבות היא הפקק של השמחה וברגע שיהיה אפשר לפתוח את הפקק הזה כל השמחה תצא, מאחלת לך שהפקק הזה יפתח...
שבת שלום יקרה
אני אשמח לקבל חיבוק אמיתי מהלב
06/03/15 15:05
5צפיות
וגם לחברה חדשה וטובה ... שתבין אותי בעיניין הזה ...
 
והמשפט הזה של המטפלת שלך מעניין ...
הוא נכון לדעתי גם לרגשות ותחושות נוספים ...
טריגר
04/03/15 02:00
28צפיות
לילה טוב לכולם....
רציתי לספר על משהו שקרה לי לפני כמה שנים...למסיבת הסיום של התיכון שלי לא רציתי ללכת בהתחלה וכמה שעות לפני שהיא התחילה החלטתי להצטרף. כשהגענו כולם התחילו לשתות ולרקוד ואני ישבתי עם החברות שלי ודיברנו. אחר כך הצטרפנו לידידים מהשכבה והם בעיקר שתו ודיברו (אני לא שתיתי בכלל). בשלב מסוים של הערב ישבתי ליד ידיד שלי ששתה ודיברנו. הוא חיבק אותי מאחור והרגשתי שהידיים שלו יורדות לכיוון החזה שלי אז אמרתי לו להפסיק והוא המשיך בכל זאת. השתחררתי ממנו וצרחתי עליו שיפסיק ומי הוא חושב שהוא שהוא נוגע בי. (הייתה לו גם חברה באותו הזמן)
הסיבה שנזכרתי בזה עכשיו היא שמקודם הוא העלה פוסט על איך שצריך לכבד נשים, להקשיב ללא שלהן, וכל מיני דברים כאלו. אני הרגשתי כאילו הזיכרונות של אותו הלילה חוזרים אליי ואין לי עם מי לדבר על זה-סיפרתי רק לשני אנשים והם היו אומרים לי לא להתייחס לפוסט ושזה שטויות אבל אני נפגעתי ממנו ואני לא יכולה לשכוח את זה. באמת שניסיתי אבל אני לא מצליחה..אני אשמח אם תוכלו רק לדבר איתי על זה ולגרום לי לתחושה טובה כי אני מתפרקת...
יקרה, כ"כ מובן מה שאת מרגישה
04/03/15 16:59
14צפיות
והגיוני שאת מתפרקת מזה.  מה יכול לעזור לך להתחזק עכשיו?
שולחת חיבוק וכוחות
קונסטנטין יקרה
05/03/15 16:51
10צפיות
מובן לגמרי מה שאת חווה.
תחושה של רמאות נוראית.
צביעות.
שקר.
עלבון.
כל כך הרבה רגשות יש סביב דבר כזה.
 
את חווית בתיכון סוג של פגיעה מינית. וזה לא משהו שעובר ככה סתם.
לראות את אותו בחור כותב סטטוס שמבחינתך ומבחינת החוויה שלך איתו הוא כל כך לא משקף את ההיכרות שלך איתו, היכרות שכל כך פגעה בך והשאירה בך חותם כבד - בהחלט יכול להביא למצב של התפרקות. היזכרות. כאב מחודש.
 
האם יש לך עם מי לדבר על זה?
סביבה תומכת?
משהו?
 
|*|פורומים חדשים בתפוז|*|
04/03/15 11:16
2צפיות
|מטוס|היעדים הבאים שלכם:
|קדימה|טיולים ביפן ? ארץ השמש עולה בפורום חדש:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

|קדימה|תאילנד ? הייתם? עומדים להיות? חולמים להיות? בואו לדבר על זה:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

|קדימה|טיולים בסין ? לבד, עם קבוצה, היסטוריה או תרבות. מתעניינים? מקומכם כאן:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

|קדימה|טיולים בסקנדינביה ? לא משנה איזו מדינה תבחרו:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

|קדימה|טיולים באיטליה ? לא רק בשביל האוכל והאופנה:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|@|פורומים טיפוליים חדשים:
|קדימה|תטא הילינג ? שיטת התקשור המסתורית עכשיו בפורום חדש:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

|קדימה|פורום טיפול בפסוריאזיס ? אם אתם חולים או אם בני משפחתכם, בואו לדבר עם מטפל:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...
אומנם פורים זה רק מחר - אבל הילדים מתחפשים היום אז...
03/03/15 07:37
32צפיות
חג פורים שמח.
 
יודעת שאני רוב השנה מתחפשת - מתחפשת לאדם מאושר, למישהי שאין לה תיק כבד מלא סלעים על הגב...
אבל בפורים, החיוך עולה למראה הילדים הקטנים המחופשים שממלאים את הרחובות.
הלב מתרחב לראות את הילדים הקטנים האלה מאושרים כל כך.
ותקווה אחת לי בלב - שתמיד יהיו מאושרים הילדים הקטנים האלה...
 
חג שמח!
 
פורים שמח
03/03/15 11:23
23צפיות
פורים שמח
03/03/15 17:00
16צפיות
לפעמים דווקא להתחפש לאדם מאושר יכול להכניס קצת אושר לתוך המקומות החשוכים והעצובים, כך שלדעתי לא נורא מידי פעם לשים מסכות כאלו.
שיהיה פורים שמח, מאפשר, מכיל המון אושר , רוגע ואהבה
חג פורים שמח, באמת
03/03/15 17:34
14צפיות

 
שוברת שתיקה... והידיים רועדות
28/02/15 01:44
88צפיות
פנצ'ר אחד מוטט את כל מה שבניתי.
 
גיליתי הערב פנצ'ר בגלגל, אז שאלתי את בן זוגי אם הוא יוכל לצאת מהעבודה מוקדם ביום ראשון כדי ללכת איתי לפנצ'ריה. הוא אמר שביום ראשון זה בעייתי אבל בשני הוא יכול. הסכמתי. הוא ציין שחבל שאמתין ליום שני ולא אטפל בזה מחר, הרי זה כמה דקות. אמרתי לו שאני מעדיפה לא ללכת לבד. הוא שאל למה. הלוואי והוא לא היה עושה את זה. 
 
ניסיתי להסביר לו שהאופן בו לפעמים גברים מסתכלים על נשים זה כמו שהוא בוחן סטייק בקצביה . ניסיתי להסביר לו שלפעמים גברים מרשים לעצמם לשלוח יד ולמשש, כמו שהוא ממשש עגבניה בסופר . ניסיתי להסביר לו שלפעמים גברים לוקחים בכוח, אונסים.
הצלחתי לספר לו על הביקור הקודם שלי במוסך.. הרגשתי צורך להזכיר לו שאני לא מתלבשת באופן "פרובוקטיבי".. על המבטים, הקולות של העוברים והשבים השמיעו. על זה שישבתי באוטו בשיא החום הקיצי במשך קרוב לשעה כדי שאוכל לברוח מזה.
 
הוא ניסה להסביר לי שהאדם הוא טוב במהותו ולא כל גבר רוצה להרע לאישה. לא כל גבר פוגע, נכון חד משמעית - אבל כל אישה נפגעת. כל אחת בדרכה, פשוט לא מדברים על זה. הוא טען שזה לא הגיוני, כי אם קורה משהו כזה צריך לספר, לעורר מודעות. אמרתי לו שלפעמים אי אפשר לספר.. כי תחושת חוסר האונות, החולשה באותו רגע היא משפילה. ניסיתי להסביר לו שכמו שאישה מוכה לא עוזבת את בעלה, כך אי אפשר לספר גם את זה - אין "גלולת היגיון" פלאית. הכאב ההשפלה והפחד משתקים.
 
מה שלא אמרתי לו שהתפתחתי מוקדם.. והמבטים שמלווים אותי היום ברחוב בעודי בת 27, מלווים אותי מגיל 13.
מה שלא סיפרתי לו הוא שבתיכון אדם זר ניסה לתקוף אותי בחדר מדרגות ביתי ובכוחותי האחרונים הדפתי אותו והוא פגע עם הצלעות במעקה ורק כך הצלחתי לברוח.
מה שלא סיפרתי לו שבתוליי נלקחו ממני ללא רשותי וללא ידיעתי. כדור אחד קטן באדיבות הבחור שיצאתי איתו (וידע שאני בתולה ולא מוכנה, כי אמרתי לו מפורשות).
 
התעלמות והדחקה הן יכולות נפלאות. רק שגם להן כמו לכל דבר יש תוקף. חבל שהיה לי פנצ'ר, חבל שביקשתי ממנו, חבל שהוא שאל. 
כשאמרתי לו שאונס הוא בדיוק כמו להכות אישה. אמרתי לו שחבלה פיזית נרפאת עם הזמן, שהחלק הכואב באמת הוא ההשפלה וזו צלקת שלא נעלמת... 
התשובה שקיבלתי הייתה בתערובת של אדישות וזלזול "את באמת משווה בין אישה שמקבלת מכות 20 שנה לבחורה שכולה הותקפה פעם אחת בחיים? " 
ניתקתי את הטלפון ופרצתי בבכי. "כולה הותקפה פעם אחת". המונח הנכון הוא "נרצחה".. כי אני מתתי שם.
 
אני לא יודעת אם ככה אמורים לספר,או שהתפרצתי לחדר בלי לדפוק. פשוט לא יכולתי יותר. הייתי חייבת לספר למישהו... בלי שמישהו ישמע.
 
 
º
טריגר מעליי
28/02/15 11:43
11צפיות
יקרה (אולי טריגר)
28/02/15 11:47
37צפיות
ראשית - את לא מתפרצת לחדר בלי לדפוק.
דלת הפורום פתוחה לכל מי שזקוק לפרוק, לשתף, לייעץ ולהתייעץ.
 
שנית - ולפני שאתייחס להודעתך - אבקש להקפיד לרשום בכותרת "טריגר" כאשר יש אפשרות שתוכן ההודעה יגרום לנפגעים/נפגעות להתעוררות של רגשות קשים. כך למשל, כשמתארים אונס, או מישוש או כל מיני תיאורים אחרים שעלולים להעלות זכרונות קשים אצל הקורא/ת.
 
לעניינך:
 
נשמע שבן זוגך איננו מבין את המשמעות הקשה של פגיעה מינית. והוא לא היחיד לצערי
אין ספק שמה שכתבת - הוא קשה. בכל מובן. גם מבחינת מה שעברת בנערותך, גם מבחינת מה שעברת עכשיו, עם הפנצ'ר הזה, שהתגלגל לכדי שיחה כל כך כאובה עם בן זוגך.
 
אני מסכימה לחלוטין עם האמירה שלך שהתקפה מינית היא רצח. רצח של הנשמה.
 
האם יש לך תמיכה נפשית מאיזשהו גורם? (הורים/אחים/אחיות/חברות)
איך את מתמודדת עם העבר שרודף אותך?
 
את מוזמנת לכתוב כאן כאוות נפשך. בשביל זה הפורום הזה נועד.
 
(אנהג בזהירות.. אז טריגר)
01/03/15 01:10
31צפיות
 
תודה על קבלת הפנים. הייתי קצת אבודה.. הכל התפרץ בבת אחת.
 
הפעם היחידה שהתקרבתי  לתמיכה הייתה בבדיקת ההריון... החברה הכי טובה הלכה איתי לקנות את הבדיקה ולהמתין לתוצאות. אמרתי לה לא לשאול וזה מה שהיא עשתה. ההורים לימדו אותי שכשאני נופלת to walk it off, אז וידאתי שהשטן לא השאיר לי פיסת גיהנום למזכרת וזהו. החלטתי שאמשיך הלאה
 
חשבתי שאני מתמודדת..  וכולם רק מחלקים מחמאות.. וכבר יממה אני חושבת.. וחושבת...
אובססיה למשקל, אני שולטת בגוף שלי ולא הוא בי... אובססיה לסדר.. אובססיה לקעקועים.. בכל פעם רק קצת.. רק להרגיש את המחט פוצעת אותי..
בתום האינטימיות.. הבכי לא מהתרגשות.. הוא מריקנות.
 
אני לא מסוגלת לחשוב שהוא לקח ואני לא נלחמתי בשיני וציפורניי... אני כ"כ כועסת
01/03/15 07:51
23צפיות
יקרה,
אין לך מה לכעוס על עצמך. רק עליו.
את לא אשמה במה שקרה לך. רק הוא.
 
אני מאד ממליצה לך לנסות ולפנות לקו הסיוע - 1202 מכל טלפון 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
תוכלי לקבל שם תמיכה באופן אנונימי, בלי לתת שום פרט מזהה על עצמך.
אם תרצי - תוכלי לבקש שם גם המלצות על אנשי מקצוע שהמומחיות שלהם/שלהן הינה טיפול בנפגעי תקיפה מינית. שזה חשוב מאד - להיות מטופל אצל מי שעבר התמחות בתחום.
 
אלה שמחלקים לך מחמאות - יודעים עם מה את מתמודדת?
 
חבל לי שאין לך סביבה תומכת ומחזקת, שאת יכולה לפעמים להרשות לעצמך ליפול לתוכה ולדעת שיש לך רשת ביטחון שתתפוס אותך
 
האם יש מצב לארגן לעצמך סביבה כזו? שיתפת מישהו? ואם תשתפי - את חושבת שזה יעזור לך? או שאת חוששת מתגובות קשות עוד יותר?
 
ליבי איתך יקרה.
 
שאלה לי ... ט'
01/03/15 07:56
24צפיות
את כועסת על עצמך שלא נלחמת והתנגדת ?
אם כן על מי את כועסת יותר - על עצמך או על מי שפגע בך ?
º
28/02/15 19:10
9צפיות
º
01/03/15 01:12
6צפיות
º
איזו אטימות יש לאנשים לפעמים...
28/02/15 19:55
10צפיות
01/03/15 01:13
24צפיות
חיבוק וירטואלי שמבין.. הוא כ"כ הרבה 
תודה
את לא לבד
02/03/15 19:33
14צפיות
טוב ששיתפת. מצטער לשמוע שאנשים אטומים כל כך, זה יכול להוציא אותי מדעתי לפעמים.
בתור גבר, אני יכול לספר שפגשתי גם בנות שלא הבינו והיו אטומות.
חשוב לי גם לאמר לך, יש גם אנשים טובים, יש גם גברים טובים. אני יודע שאולי זה לא נוגע בך כרגע, אבל אני חושב שחשוב שתדעי את זה.
משתפת/ עלול להיות טריגר
02/03/15 13:11
30צפיות
אתמול הייתי בטיפול, היה ממש בסדר, אבל עכשיו משום מה אני מרגישה טלטלה. אני עובדת עכשיו בטיפול על למוסס את גושי הבכי הקיימים בתוך הגוף שלי( בעבודת תנועה ומגע) ולהאמין שהגוף שלי דובר אמת.
אז כתבתי אתמול את הדברים הללו:

אני: אז מה נשמע גוף? איך אתה מרגיש עכשיו? האם סוף סוף אתה מרגיש טוב? אתה יודע שהיום טיפלנו לך בגוש אחד?
גוף: כן, קצת יותר טוב, זה עזר לי, תודה.
אני: מה, רק קצת? כל מה שעבדנו היום ורק קצת?
גוף: כן, כי יש עוד גושים ואני גם לא בטוח שהגוש הזה יתמוסס לגמרי, אני צריך להרגיש את הימים הקרובים ואז אדע.
אני: אתה בטוח שיש עוד? אתה בטוח בכל הכאבים הללו?
גוף: כן. מה את שוב פעם לא מאמינה לי???
אני: לא יודעת, זה נראה לי מאוד מוזר כל הדברים האלו. אולי כשישנת חלמת את זה ואתה מרגיש שזה אמיתי?
גוף: ממש לא! את מכאיבה לי! למה את לא מאמינה לי? באמת כואב לי, כואב לי כואב לי כואב לי.
אני: לפעמים אני מרגישה שאתה מתפנק, שאתה אומר שכואב רק כדי לקבל משהו. אתה לא חושב כך?
גוף: פעם שכנעת אותי לחשוב כך ובתקופה הזו הורדתי את הראש שלי בפנייך וניסיתי לקבל את הדין וכל פעם שהייתי זקוק רציתי למות, רציתי לשרוף את עצמי במים הרותחים, רציתי שיכאיבו לי או להכאיב לעצמי. אני כבר לא יכול להיות שם. כשאני זקוק אם אפשר למה לא לאפשר לעצמי לקבל? למה?
אני: כי צריך ללמוד להסתדר בלי לקבל וגם לשתוק כשכואב ופשוט להעביר את זה.
גוף: אני לא יכול, חייב להכניס לתוכי נשימה. מרגיש צורך להרפות, להיות, לאפשר, לא יכול יותר להיות במצב מלחמה.
אני: תסלח לי אבל זה נשמע בליל של שטויות שכל הלימודים שאתה לומד הכניסו לך לראש וגם כל הטיפולים למיניהם של לאפשר לגוף שלך לקבל, לנשום, הרפיה, דמיון מודרך וכל השטויות האלו. אני ממש לא מתחברת לזה וכדאי מאוד שגם אתה תלמד להתרחק מכל זה, זה לא טוב לך, למה לאפשר?למה?
מה, כל מי שזקוק חייב לקבל מה שהוא זקוק לו?
גוף: זה תלוי למה הוא זקוק ואם זה אפשרי באותו רגע. וכמובן אם זה דבר טריוויאלי והגיוני וגם טבעי.
אני: כמו מה? מה בעיניך טבעי? (היום הכול רוצים שיהיה טבעי- אומרת לעצמי).
גוף: מגע, חיבוק, הקשבה, הבנה. אלו דברים טבעיים.
אני: אפשר להסתדר גם בלי זה, פשוט תזרום עם החיים ועם מה שיש ואל תחפש את מה שאין.
גוף: אבל יש, אלו דברים שבנמצא, אז למה לא לקבל אותם?
אני: כי זו סכנה!
גוף: למה?
אני: כי אפשר להיפגע מזה ולהרגיש דברים לא נעימים.
גוף: אני מוכן לקבל וגם להיפגע, את מוכנה לאפשר לי לקבל וגם להיפגע?
אני: אבל ביקשת ממני שאבטיח שלא תיפגע ועכשיו אתה אומר שאתה מוכן להיפגע?
גוף: התכוונתי שאני רוצה הבטחה שתעשי כל שביכולתך לשמור עלי, כלומר להקשיב, להבין, להאזין למה שאני זקוק ולקבל את זה שאני זקוק ולא להילחם בי, לאפשר לי לבכות, להיות, לנשום, לנוח, לרקוד, לאפשר לי להיות גוף פועל במציאות.
אני: אבל ככה אני שומרת עליך, מונעת ממך לקבל וזו השמירה הכי טובה.
גוף: כך את חושבת, אבל אני רוצה שתקשיבי למה שאני זקוק, לא מה שאת זקוקה והאמת גם את זקוקה למה שאני זקוק.
אני: עכשיו אתה מדבר שטויות, אל תכניס אותי לקלחת שלך, יש לי מספיק משלי.
גוף: את רואה? גם לך יש משלך. אם תאפשרי לי ולך לקבל, להיות, לנשום ואת כל מה שאנחנו צריכים, לא תהיי בשום קלחת.
אני: אין לי כוח לכל הדיבורים האלו. מקווה שהגושים האלו שאתה אומר שיש לך יעזבו אותך ותעזוב גם אותי בשקט.
גוף: את רואה? גם את זקוקה לשקט ולכוח...
אני: די גוף, די. תלך כבר לישון ותנסה לא לחלום חלומות טבעיים והגיוניים. עייפתי כבר מכל השיח הזה. אני פורשת מלשמוע את כל הצרכים הללו שלך. מקווה שתסתדר גם בלעדיי ותקבל אותם איכשהו מבלי להפריע לי.
גוף: זה לא אפשרי, אנחנו צריכים להתחבר ביחד ורק כך אני באמת אוכל למוסס את הגושים ולהיות בתוך רגיעה וניקיון.
אני: אולי כשיבוא פסח יהיה ניקיון. עכשיו הכול אש מסביבי ואין לי יכולת לחשוב בשקט והאמת גם לא נראה לי שבפסח. אולי ביום מן הימים, כרגע כל הדברים שאתה זקוק להם נראים בעיניי גדולים מידיי והאמת די, באמת שעייפתי. אולי נמשיך את השיחה הזו מחר.
גוף: כואב לי שאת לא מאמינה לי ואת מנסה לברוח אל השינה. מה יקרה אם עכשיו קצת תטפלי בי?
אני: איך בדיוק?
גוף: את יודעת איך. פשוט תקשיבי לי ומשם כבר תדעי מה לעשות.
אני: בפעם אחרת...
 
וועכשיו זה נכתב:
אני: גוף, אני מרגישה אותך, מרגישה את הכאב שלך, מרגישה אותך רוצה להקיא, רוצה לבכות, מרגישה אותך חזק, מבינה שאתה לא עושה את עצמך למרות שקשה לי עם ההבנה הזו, למרות שהייתי רוצה להאמין שאתה סתם אומר, אבל זה כ"כ חזק עכשיו, הרגשתי אותך מדבר איתי כבר באוטובוס בדרך הביתה, התחלת איתי בשיחה, הרגשתי אותך, שמעתי אותך, אני מצטערת שאני כ"כ רעה אליך, אני מצטערת...
גוף: נכון, אני מרגיש עכשיו בחילה, חולשה, רצון לבכות והכול כלוא בתוכי, אני לא יודע מה לעשות עכשיו.
אני: גם אני מרגישה חוסר אונים ולא יודעת איך לעזור לך, הלוואי ויכולתי שנבכה ביחד, הלוואי...
גוף: אני שמח שלפחות את איתי, אולי נצליח ביחד מתישהו, גם אני מקווה... בינתיים ניתן לגל לעבור עד שנוכל ביחד לבכות.

 
º
מדהימה כתמיד
02/03/15 13:49
4צפיות
º
תודה.
02/03/15 13:55
3צפיות
וזה השיר שמתאים לי לשיר עכשיו לגוף שלי...
02/03/15 13:54
16צפיות
נשארתי לבד. כל כך כל כך לבד נשארתי
28/02/15 02:36
79צפיות
ואני רק רוצה שיאמינו לי. ואני רק רוצה להאמין למי שמאמין לי ולהאמין לעצמי. מסובך לי ולבד לי.
אני פה עכשיו אם את צריכה
28/02/15 05:39
22צפיות
אלומה יקרה,
28/02/15 11:48
25צפיות
אני מאמינה לך.
את לא לבד - אנחנו פה בשביל להקשיב, להאמין ולחבק.
 
יקרה, גם אני פה בשבילך
28/02/15 19:07
19צפיות
גם במסר אם תרצי.
שולחת חיבוק
תודה רבה, ריגשתן אותי
28/02/15 19:53
23צפיות
רק לישון, להעביר את הזמן בשינה, רק לא להרגיש את הכלום הזה...
אני נגעלת (ט)
28/02/15 20:17
49צפיות
*אני שונאת לעמוד במקלחת ולהתקלח. זה מעיק עליי. כבד עליי. עול. יש לי גם נכות, אז בכלל קשה לי לעמוד.
אני אוהבת מאוד להיות אחרי, נקייה ומטופחת, בסך הכול אני הרבה יותר מתקלחת מאשר לא, אבל עכשיו ממש לא אכפת לי, אני עושה את זה רק כדי שאנשים לא ייגעלו ממני, אבל אין לי כוח. אין לי כוחות.
 
*אני סולדת מאנשים, במיוחד גברים, שמנסים לגרום לאנשים אחרים, בעיקר לנשים אחרות, לרחם עליהם. הם זקנים, הם חולים, הם לא חומרניים, הם תמיד רוצים רק טוב, רק טוב, רק שיטפלו בהם, שיאהבו אותם, שיראו כמה הם שעירים לעאזל, קדושים מעונים. הם יעשו הכול כדי לשבות אותן ברחמים, אבל כשהן תישאבנה למקומות האלה, הם ילפתו אותן בעבותות של ברזל, של עיניים חצי עיוורות, של צחוק גדול עם הבל פה שהן לא תשכחנה לעולם, ואני נגעלת מהזן הזה של היצורים. נגעלת איך הם נהנים להתבזות, להגעיל, לבקש. לא יכולה לשאת את זה.
 
*אני חשדנית. לא מאמינה למי שרוצה בטובתי, למעט אולי שני אנשים, גברים ליתר דיוק. את האחד אני מכירה כבר שנים והוא באמת דואג לטובתי, ואת האחר הכרתי במשך שנה, הפסיכולוג הגבר הראשון שהיה לי, שלאט הצליח לפרוץ את החומות של החשדנות ולהיות לגמרי בשבילי שם. וגם אז לא הפסקתי לחשוד, אבל זה נגמר לפני שהספקתי לברר עד תום, והצורה שבה נפרדנו מכאיבה לי כמו ששום דבר אחר לא מכאיב לי עכשיו, כי זו עוד נטישה שהצטרפה למחרוזת הנטישות, ואני כל כך רוצה רק לדבר אתו עוד פעם אחת, רק לראות אותו שוב, איך הוא מסתכל עליי, לנסות להבין למה אני משליכה, מפרשת לא נכון כנראה, וכל כך קרובה, והשיר שכתבתי ולא היה לי אומץ לתת לו עד הפגישה האחרונה, והציור שלא הספקנו לדבר עליו, לא עיבדנו את זה, לא ניתחנו את זה, והכול נשאר פתוח ולא ברור, ואני הולכת ואובדת, ולא אראה אותו שוב לעולם. ואני כל כך רוצה שהוא יחזור, אפילו לפעם אחת, וזה לא יקרה, הוא סיים את ההתמחות, אבוד לי.
אוי יקרה, כמה כאב
28/02/15 22:43
22צפיות
אין לי מילים לומר, רק שולחת כוחות וחיבוק
º
תודה רבה
28/02/15 23:05
4צפיות
דברים קשים
01/03/15 07:52
26צפיות
מבינה את כל מה שכתבת.
הסלידה, השנאה, החשדנות.
מכירה את זה היטב
 
º
אני מצטערת שאת מכירה את זה
01/03/15 16:55
5צפיות
טריגר
27/02/15 13:54
43צפיות
היום זה 9 חודשים . 
זו הפעם הראשונה שהתאריך דומה ... שנופל על אותו היום ש"זה" קרה .
וזה מהדהד ומכה ... כואב .
 
וחוץ מזה ששרבי מדי עבורי ובקושי בא לי לזוז ...
ובא לאכול איזו קופסא של גלידה מרוב שחם לי ... אפילו שתיים ... אבל את כל התקציב השבועי שקיבלתי הוצאתי ביום רביעי .
המדריכה שלי האישית גררה אותי להסתובב איתה בשוק פה כי היא קנתה דברים לשבת ובסוף היא הלכה לאמא שלה להביא לה משהו אז הכרתי אותה והיא אמרה לאמא בשפה זרה שלא הבנתי שהיא בעזרת השם תזמין אותי לקבלת שבת מתישהוא ואז האמא אמרה לי בעיברית שהיא מקבלת אותי כמו בת ...
מעבר לזה שזה היה נחמד זה גם מאוד ריגש אותי !
 
אתמול היה לי חלק מהיום מאוד קשה שירדתי למשרד של המנהל וביקשתי להיות קרוב אליו בלי להפריע .
הוא הסכים אבל זה לא היה נעים כי הוא עשה דברים אישיים שקשורים אליו לא להוסטל ואני שמעתי ... ושמעתי גם איך הוא מתרגז בגלל שירות שהוא קיבל ומקלל כמה קללות שהיה לי קשה לשמוע , מרוב עצבים ותיסכול מהשירות החרא שהוא קיבל ...
לא נעים ואף עורר בי פלאשים העיניין הזה אבל זה היה עדיף בהרבה מאשר עם הייתי עם עצמי כי ממש התחשק לי לעבור למעשים ולפגוע בעצמי .
חלק מהזמן שהייתי הוא נתן לי לעשות משהו כדי להעסיק את עצמי ואני לא יודעת אם לעובדה ששמעתי אותו תרמה לכך שמה שעשיתי לא ממש עזר לי או לזה שגם ככה אני לא מאופסת ...
 
ובטיפול ברביעי אני הרגשתי כל כך מרוקנת מאנרגיות אחרי שהכרחתי את עצמי לעשות קצת קניות לארוחה שמתכננת להכין , ולא היה לי כח להכין אותה וגם למדריכים כאן לא התאפשר להתפנות בשבילי ולעזור לי .... אז הלכתי לישון ומצאתי עצמי מתעוררת בערב ... ולא היה לי לילה של שינה מלאה , כמובן . 
º
28/02/15 19:11
3צפיות
28/02/15 19:35
8צפיות
|*|נפתח פורום כבדי שמיעה וחרשים|*|
26/02/15 13:27
2צפיות
|שמאל|אנו שמחים לבשר על פתיחתו המחודשת של פורום כבדי שמיעה וחרשים.
אז איך מתמודדים עם ליקויי שמיעה? מהם הזכויות והשירותים שרלוונטיים לאוכלוסיית החרשים? ומהם מכשירי השמיעה שהכי מתאימים?

אתם מוזמנים להיכנס לפורום כבר עכשיו ולהעלות נושאים לדיון, לשאול ולשתף!
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
העונש? אולי טריגר
25/02/15 07:06
68צפיות
בשבוע האחרון אני מסתובבת בתחושה שאולי אני לא נורמאלית. 
וזאת למה?
הגיע אלי שמועה שאחד מהתוקפים שלי קיבל סרטן והתגובה שלי הייתה
"מגיע לו!!!!" 
עברו לי מחשבות בראש שיש דין ויש דיין וכן האימרה "כל כלב בא יומו".
אני לא שמחה לאידו אבל אני אדישה לסבלו וכן יש לי קצת נחת
שהוא סובל, מפחד, כואב, 
האם זה נורמאלי?
יקרה, זה ממש נורמלי
25/02/15 09:16
21צפיות
אולי לא נעים להרגיש רגשות כאלו, אך הם נורמלים לחלוטין.
אני מסכימה עם אחת.
25/02/15 11:09
22צפיות
יכולה להגיד לך שאני לא פעם קיוויתי לפתוח את העיתון במודעות האבל ולגלות את השם של אבא שלי שם
אני בהחלט לא ארחם עליו אם אגלה שחלה בסרטן, או בניוון שרירים או באלצהיימר או בכל מחלה אחרת חשוכת מרפא.
לא אאחל את זה לאף אחד, כי איחולים כאלה סופם לחזור אלינו כבומרנג.. אבל לא ארחם עליו במקרה כזה, ובואי נאמר ככה - אני אתן לטבע לעשות את שלו......
אין לי שום כוונה להיות שם בשבילו ברגעיו האחרונים.
 
אז, אני לחלוטין מבינה אותך, וכן - זה נורמאלי.
מה שלא נורמאלי זה מה שהם עשו לנו.
 
כנ"ל
25/02/15 12:53
20צפיות
אבל אצלי זה במיוחד מופנה לאמא שלי ולגרוש שלי ... להם אני ... חלפו לי דברים בראש שהלוואי שיקרה להם ככה וככה אבל לבטא מילולית או לעשות אין לי כוונה לעשות במוי ידי . אני מחכה לזה שאמא שלי תהיה זקנה ותזדקק לי ואז אני חושבת שאו שאתעלם מקיומה או שאני אנהג במקצת כפי שהיא נהגה כלפי וכלפי אחיותי וחיות המחמד שלי ... ככה בקטנה ( ממש לא אלימות פיזית ! ) ... גם לגביה וגם לגבי הגרוש אני מחכה לדעת אם יקרו להם דברים לא טובים וזה הכי רע שאני יכולה מבחינת הכיוון של לאחל רע למישהוא בכל דרך שהיא ( מילולית , במחשבה ובמעשים שלי ) ...
לאחותי אני מאחלת שתבין מה שהיא עשתה לי במעשיה במיוחד לגבי הבגידה ששברה את ליבי ופצעה אותי כל כך ואחרי זה הגניבה של הלב שלי שהיא ידעה על כך ולא אמרה לי כלום ( אני מדברת על הכלבה שהועלמה כשאני מתיחסת לגניבת הלב שלי ) ...
תודה!
25/02/15 18:51
15צפיות
אני לומדת להרגיש את הרגשות האלו.
 
º
כל הכבוד
25/02/15 19:51
6צפיות
הלוואי שיכולתי לשמוח לאיד ט'
26/02/15 08:01
28צפיות
הוא נפטר מסרטן ולרגע לא חשבתי שמגיע לו. היה לי ברור שיש לי חלק גדול מאוד בסרטן שלו (הייתי רק בת שש כשהוא חלה, אבל למי אכפת) והאחים שלי גם האשימו אותי שאני רצחתי אותו (הייתי בת 16. הוא מת מסרטן).
הלוואי שיכולתי לשמוח, אני רדופה מדיי.
את מזכירה לי (ייתכן טריגר)
26/02/15 09:42
27צפיות
את התוקף הראשי שלי.
כשהו חלה הרגשתי שזה בגללי.
ועוד הגדלתי לעשות וביקרתי אותו על ערש דווי אולי כדי לבקש סליחה
ואולי כדי לאפשר לו לבקש סליחה. ואז הייתי בת 35 כבר כ-25 שנים לאחר האירוע.
הייתי בלוויה שלו וניסיתי לומר שסלחתי לו. (חשבתי שאזייף זאת עד שיהפוך לאמיתי, אבל זה לא עבד).
רק לאחרונה, בסוף העשור השישי לחיי, הצלחתי לקלל אותו ולהסיר מעצמי את רגשי האשמה ולהודות שלעולם לא אסלח לו.
את השני, זה שחולה עכשיו, לא איחלתי לו מעולם דבר שכזה, אך כשהטבע עשה את שלו
הסכמתי הסכמה מלאה עם הטבע. כן!!! שיסבול, לפחות כפי שאני סבלתי. אך לזה זה לא יגיע לידי כך
כי לי הם שניהם ועוד רבים אחרים חירבשו את החיים.
לא מוכנה להרגיש יותר רגשי אשמה אני לא אשמה באונס ובהטרדות המיניות שעברתי. הם אשמים.
בזמנו הייתי ילדה ונערה ולא היה לי את הכוחות או האפשרות להתלונן וסחבתי את המשא על גבי.
היום מאוחר מדי להתלונן. חלקם כבר לא בן החיים ואלה שכן אני מקווה מאוד שעם המודעות
ההולכת וגוברת היום לנושא הם אוכלים את ליבם על מעשיהם. ומתפללת לאלוהים שיתן להם את גמולם.
גמול שהוא יבחר לתת.
והנה אחד הגמולים מגיע לנגד עיני ואני, מודה לאלוהים ואדישה לסבל כי מגיע לו!
 
בקיצור מה שרציתי לומר זה שזה תהליך. בשנה האחרונה התהליך מואץ, כי סוף סוף אני מוכנה לפתוח
ולדבר ולטפל בנושא, שמעל חמישים שנה היה בחזקת טבו. גם ביני לבין עצמי הוא לא דובר.
הייתי בשני טיפולים פסיכולוגיים ארוכים ובשניהם הנושא כלל לא עלה. ייתכן כי הפסיכולוגים היו גברים.
אבל אני חושבת שזה יותר בגללי.
לפני שנה הבנתי שאני חייבת לפתוח את זה וחיפשתי פסיכולוגית שמטפלת בנפגעות תקיפה מינית.
והנה כמעט שנה לאחר תחילת הטיפול אני מסוגלת להיות אדישה לסבל של זה שפגע בי ולקלל את האחר שישרף בגיהנום. 
 
עד היום (ט)
26/02/15 09:52
23צפיות
עשרות שנים אחרי, אני עדיין משוכנעת שיש לי לפחות חלק קטן במה שקרה, אם לא יותר מזה. ובכלל לא זכרתי, עד לפני קרוב לעשרים שנה. פתחתי את זה באינספור טיפולים, אבל שום דבר לא מעלים את זה, שום דבר לא גורם לזה לעבור. יש לי פלשבקים ממש ממש קשים, והייתה לי לפני כמה חודשים ממש אפיזודה מפחידה מאוד כשיצאתי מהפסיכולוג אחרי שסיפרתי לו משהו יחסית אינטימי, וישבתי באוטובוס, הוא פשוט עלה לי בראש כמו ג'יני, צחק וניסה לחנוק אותי. הייתי משותקת מהלם, הרי הוא מת לפני כל כך הרבה שנים, אז מה פתאום? בקושי הצלחתי להירגע, זה היה נורא. חשבתי שאני נהיית פסיכוטית, אבל במיון הפסיכיאטרי שהגעתי אליו לאחר מכן אמרו לי שאני לא, ושזו רק חרדה ופלשבק. אחר כך גם הרופא שלי אישר שזו לא פסיכוזה. כך או כך, זה היה מפחיד בטירוף, תרתי משמע. הבן אדם מת, שיניח לי כבר. וזו אני, אני שגורמת לכל זה לקרות, כי אני מכפישה את שמו, כשהוא היה איש עדין ודואג ואוהב. בא לי להקיא מעצמי, באמת.
שוב ...
25/02/15 15:54
41צפיות
פגיעה ...
שבירה ...
ובא לי הביתה ...
כואב לי יותר ממה שיכולה לשאת ...
ואיך אני אפנה לצוות ומה בדיוק אני אגיד ששוב נפגעתי מההתנהלות שלהם כלפי שנובעת מהחוסר הבנה וחוסר רגישות ?
לא רוצה לפנות יותר ...
אין לי מה להגיד יותר כי ידוע להם ... אין לי מה לחדש שיגרום להם להבין ...
מחכה שהכאב יעוור אותי עד שממש לא יהיה לי איכפת מכלום ...
כי נמאס מהתנודות האלה ...
מהמעגל הסגור שלא מוצאת איך לפרוץ אותו ... או לפתוח .
ועדיין לא עזרה השיחה של המטפלת עם המנהל ... עדיין אותה ההתנהלות ועדיין מסרי ביקורת על ההתנהגות שלי ושכרה ( בעיני זה עונשים ! ) ... וגם על זה שאם אמשיך כך אני לא אוכל להישאר פה בהוסטל .
אז נכון שיש פתח של תקווה שאני רואה אותו וחושבת שהוא חיובי ... אבל מה יעזור חוסר גב ? מחסור במשפחה ? בתמיכה ולא כזו שיקומית ... כזו שבאה מאהבה של בית ומשפחה ...
את זה אין לי ... יש לי את התמיכה השיקומית שבגדול היא קרה כי היא כללית ומנוהלת ומבוקרת לא רק מהצוות עצמו וצוות ההנהלה של ההוסטל , אלא גם הפיקוח על הצוות של ההוסטל ממשרד הבריאות ... זה יותר ... הרבה יותר קר מאשר ההתנהלות של הצוות .
אני ממש מקווה שאני מובנת במה שאני אומרת כי הצוות כאן לא אטום לבבית וריגשית , לא אכזרי ומרושע ... זה פשוט אחרת מעצם העובדה שזה לא באמת בית ושזו לא באמת משפחה ... אין פה התעללות מהסוג שכותבים עליה בעיתונים ואם יש אז זה מטופל בהתאם ... בעצם בעבר בהנהלה והצוות הקודם הייתה פה הזנחה ויש כתבה על ההוסטל בעיתון ... אבל עם הצוות החדש ( כולו חדש - גם הבכיר ! ) וזה בעיקר בגלל המנהל ...
אני יודעת כי אני הייתי זמן קצר עם ההנהלה והצוות הקודם ומהר מאוד חזרתי לאישפוז ...
המנהל נותן את הנשמה שלו ... לא רק את הלב ...
גם שאר הצוות אבל לא כמו המנהל בהתרשמות שלי ...
 
בקיצור ... אני לא יודעת אם אני יכולה ליצור לעצמי את כל מה שחסר לי ... את כל מה שהיה לי ואבד ואת כל מה שהיה אמור להיות אבל לא היה ...
שברגעים כמו עכשיו אני שואלת את עצמי אם שווה בכלל האולי הטוב של העתיד את כל העד עכשיו ...
ובא לי לוותר ... בא לי יותר ויותר הביתה !
 
לא מצליחה ללכת לישון/ טריגר
25/02/15 00:56
44צפיות
עשיתי הערב משהו מאוד משמעותי, הופעתי במופע אישי על החיים שלי וסיפרתי גם על האונס. אני  לא מוצפת, אך מרגישה קצת מוזר. הנושא עורר הרבה תגובות...
וואו , כל הכבוד לך !
25/02/15 06:36
15צפיות
זה מראה שאת במקום שונה קצת ... 
זה גם מראה שיש לך כח והמון !
 
מקווה שהצלחת לישון ...
WOW!!!
25/02/15 11:10
20צפיות
איזה צעד!
בפני מי הופעת?
איזה תגובות קיבלת?
אשמח מאד אם תוכלי לשתף (אפשר גם בפרטי)
 
והכי חשוב - אני כל כך גאה בך!!!
º
וואו. כמה אומץ.
25/02/15 14:42
7צפיות
אני אמורה לשמוח
23/02/15 20:13
49צפיות
במקום זה אני כועסת וכואבת ...
ותוהה אם בשורה שקיבלתי נכונה או לא ... ואם כן אז אני בהרגשה של "זה לא מגיע לי" ... והלם ... והפתעה ...
אני מאוד מקווה שאם הבשורה נכונה יפתרו לי הרבה מהבעיות של היום ...
 
למה אני לא יכולה לשמוח ?
מעבר לספיקות ...
אם זה נכון אז ... שום מחיר בעולם לא יחזיר לי את מה שאבד ...
לא יחזיר לי את הלב ... הלב השלם שלי ... לא זה הפצוע והמרוסק מצולק ...
 
º
רוצה לשתף יותר?
24/02/15 01:43
9צפיות
º
עד שאברר אם נכונה הבשורה אז לא ...
24/02/15 02:15
12צפיות
וואו , הבשורה התאמתה , היא נכונה ...
24/02/15 08:28
32צפיות
וזו חתיכת נקודת אור עצומה ...
אבל ... כדי להגיע לאור אני צריכה לעקוף מכשולים ולשבור סלעים ...
ככה אני מתרשמת מהנקודה שאני נמצאת בה ...
ועכשיו שהיא התאמתה - את רוצה לשתף?
24/02/15 08:34
24צפיות
אפשר גם במסר אם את מעדיפה.
מנסה לכתוב. (טריגר)
23/02/15 00:45
49צפיות
היי. אני עוד לא הצלחתי לכתוב את זה. אני לא יכולה יותר עם המועקה ועם העוצמה של הדברים שצפו לי.
אני לא מצליחה להאמין שאבא שלי עשה לי דבר כזה...שאבא שלי פגע בי ככה במשך כל כך הרבה שנים ואף אחד לא שם לב, שהכל היה כל כך ברור ושהשארתי את כל הסימנים האפשריים ועדיין מה שלא רוצים לראות, לא רואים. אני לא מצליחה לכעוס עליו עכשיו אפילו. לא זכרתי את זה עד לאחרונה. זה צף בטיפול במשך הרבה זמן וממש בזמן האחרון הכל התחבר והתברר. ומאז זה כמו תיבה שנפתחה וזה לא מפסיק. 
אני לא ישנה
אני לא מצליחה לאכול
אני חולה פיזית
שום דבר לא מספיק עוטף
שום דבר לא מאפשר לי להוציא את זה מתוכי. אני צריכה לראות אותו כל יום...אני רוצה למות.
להעמיד פנים בפני כל העולם, לדבר עם אמא ואבא כאילו כלום...לשחק את המשחק שהכל עבר הלאה והטעויות של אבא הן רק טעויות והוא אדם מדהים שכולנו נעריץ תמיד ונהיה כמהות לתשומת לב המיוחדת שלו.
הוא יכאיב וישרוט ויקלקל כל טוהר קטן , אבל מותר לו. כי הוא עליון.
אני רוצה להרגיש מחדש את זה שוב. אני רוצה לא להרגיש כלום יותר. 
מעניין אבא אם היית רוצה אותי עכשיו, למרות שאני מקולקלת בעינייך כבר מגיל עשר.
אני פשוט רוצה שקט. איך משיגים אותו? זה נראה לי כאילו כל הזמן דברים חדשים צפים ושזה לא הולך להיגמר. מתיי החלומות האלה יפסיקו ומתיי האירועים האלה יפסיקו להתרחש בגוף ובראש שלי ומתיי אני אוכל לכעוס עליו?
בא לי רק להקיא ולהקיא. לחזור להפרעות אכילה, לכסות עם משהו אחר על הדבר הזה. 
שום דבר לא יכול להגן יותר...ובמציאות של היום, אתה עדיין אבא שלי ואני עדיין מאוהבת בך למרות שהכאבת לי הכי שרק יכולת, אז בעצם שום דבר לא השתנה.
 
מחולקת יקרה (אולי טריגר)
23/02/15 07:22
32צפיות
קראתי אותך, וליבי יוצא אלייך.
מבינה מקרוב את תחושותייך שכן הייתי באותו המקום.
יכולה לנסות לעודד את רוחך ולומר לך שאפשר להתקדם. אפשר להתגבר. אולי לא ב-100% (בטוח שלא) אבל לומדים לחיות עם הסיפור. זה יגיע למצב שזה יחיה לצידך, ולא יחיה אותך.
 
האם את עדיין ממשיכה בטיפול מאז שהכל התפרץ?
האם ניסית לפנות למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית? (1202 מכל טלפון 24 שעות ביממה)
האם מישהו מסביבתך הקרובה יודע? תומך?
 
האהבה שלך לאביך, למרות מה שקרה מובנת לחלוטין. זה אבא. דמות שבתור ילדים אנחנו לומדים להעריץ.
והקושי לקבל את זה שאבא - מי שהכי צריך לדאוג לנו - פוגע בנו - הוא קושי ענק.
 
את מוזמנת להמשיך לכתוב כאן ולפרוק מעלייך את כל מה שקשה לך.
אנחנו נשתדל כולנו להיות ולתמוך.
 
 
 
אולי טריגר
23/02/15 13:03
38צפיות
אני ממשיכה כל הזמן ללכת לטיפול...אני הולכת הכי הרבה שאני רק יכולה. מתה לברוח משם ובו זמנית להגיע כמה שיותר.
רק אתמול ניסיתי להתקשר פעם ראשונה לקבל פרטים. הפסיכולוגית שלי צלצלה בשבילי וצריכים לחזור אליה עם פרטים.
אני ביררתי גם על מקומות במרכז שיש בהם אפשרויות למסגרות נוספות שיעזרו לי ...אבל כרגע אני מרגישה שאני חייבת פשוט שקט מיידי כי זה נהיה בלתי נסבל כבר ואני לא רוצה לפגוע בעצמי בשום צורה...בין אם זה הפרעות אכילה לבין אם זה פגיעה עצמית מול עצמי או מול אבא שלי.
הדבר שהכי מפחיד אותי זה שאני לפעמים מאבדת את ההיגיון שלי ונכנסת לתוך השנאה, הכעס, העצב הקיצוני ואני לא מצליחה כמעט להחזיק את עצמי ולהיות האדם שאני צריכה להיות בחיים שלי.
אני מאד רוצה פשוט שיעזרו לי כבר. לדבר ולדבר, שלא יחשבו שאני ממציאה. שיעזרו לי להבין שזה אמיתי, שזה חלף ושאני לא חייבת שזה יהיה כיום אותו הדבר.
יש לי סביבה תומכת, אבל לא באמת. אנשים לא יכולים לשמוע או להבין עד הסוף. זה מעורר אצלם תחושת דאגה מאד גדולה שגורמת לזה להיות קשה לצאת החוצה בכמות שזה עובר לי בראש. אני יכולה לדבר על זה חצי שעה עם חברה טובה מאד אבל אני ארגיש שלה נגמרו האנרגיות לשמוע ואני רק גירדתי את הקצה שעכשיו אלך הביתה ואהיה מוצפת בטירוף. לא כל אחד יכול לשמוע גם דברים כואבים. ולכן רק לפסיכולוגית שלי אני מספרת דברים כואבים באמת כרגע ולא רק סיפורים מסביב. אבל זה לא מספיק.
ואת האבא היקר שלי אני לא מפסיקה לרצות לראות. אני חייבת להפסיק לשלוח לו הודעות וללכת לשם ולקוות שאני אראה אותו לבד ושהוא יסתכל עליי ויאהב אותי ושאני עדיין הילדה שלו.
 
כואב לי לקרוא אותך כך
23/02/15 13:55
28צפיות
נשמע שאת מוצפת לגמרי מה"תגלית" החדשה...
טוב שיש לך לפחות סביבה תומכת ומטפלת.
אין ספק שהבלבול הוא גדול, וזה יכול להוציא מהדעת.
 
מקווה שתצליחי למצוא את הדרך הכי נכונה עבורך להתגבר לפחות קצת על הכאוס שיש לך בחייך עכשיו.
23/02/15 08:23
28צפיות
שולחת חיבוק וכוחות...
נכנסת לי ללב.
המילים שלך כ"כ מוכרות(אצלי מכיוון אחר ובכל זאת...)
תודה
23/02/15 13:15
24צפיות
זה ממש מנחם לדעת שהמילים שלי מוכרות למישהו...
ממש תודה.

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה