לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:

ברוכות הבאות ל שהוקם פה עם המון אהבה, דאגה והשקעה.

 הרשו לי לספר לכן מעט על הפורום היקר שלנו

 הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי.

נושא הפורום הוא נושא כאוב,רגיש וקשה עבור כולנו. רובנו חווינו פגיעה בצורה מסויימת בחיינו. לפגיעה אין דרגת חומרה מבחינתנו, אתן מוזמנות להוציא כאן את כל הכאב, הקושי, התסכול, והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. בפורום תמצאו אוזן קשבת וכתף להישען עליה, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה. מוזמנות לשתף,להיתמך וגם לתמוך אם תבחרו.ובכך אולי גם תמצאו כי תמיכה באחרים מאפשרת לכן להתחזק ולקחת את המילים גם אליכן.

ניתן להביע את התחושות והרגשות בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.

 אני מאמינה כי הטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הוירטואלי וגם אם חלקנו כאן נשות מקצוע איננו באות לתת יעוץ רפואי או אבחנות כאלה ואחרות.

 בפורום תמצאו כי אין רק עצב וכאב והודעות בנושא הפורום, אלא גם דיונים והעלאת נושאים ותחומים שאנו חוות ועוברות בחיי היום יום. שרשורים של אור ותקווה, ימים טובים יותר ותקופות שיש בהן ניצוץ של אושר ויש להם את המקום המכובד שלהן בפורום.

 אתן מוזמנות לקחת את הזמן שלכן, אנו יודעות כי יש לא מעט קוראות שבוחרות לא לכתוב ולהיחשף- אך גם אתן חלק מהפורום ואם תבחרו להצטרף גם בכתיבה נקבל אתכן בחום ואהבה.

 בעמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורים:

קישורי הפורום

מאמרי הפורום

גלריית הפורום

סקרים

לוחות

 אלו יתעדכנו מדי פעם לפעם וניתן ואף רצוי להציף מהם לעיתים קרובות.

 מאחלת לכן דרך של שינוי, צמיחה והתבוננות פנימית. שולחת לכן חיבוק חם, מכיל ועם המון כח להמשיך.

 

 טל

 הערה: ההודעה נכתבה בלשון נקבה אולם היא מופנית אל שני המינים גם יחד.


 
1203 קו חירום לנפגעי תקיפה מינית
המשך...
הודעה חדשה

הודעה נעוצה הודעה חשובה - בין היתר ל"טולי"
23/11/14 08:36
34צפיות
אין לעשות אאוטינג בפורום.
כמו שכתבה המטריושקה בתגובה להודעה שכתבת בפורום, ואני אצטט:
 
"משמח לראות אכפתיות
 
יש לי בעיה עם ההודעה הזו, את (כותבת באנונימיות,זה בסדר כהודעה על עצמך) מבקשת לחשוף פרטים אמיתיים של מישהי?
 
מבקשת ממשתתפי/קוראי הפורום לא לעשות אאוטינג לאף אחת/ד.
  
את מוזמנת להמשיך להשתתף, לשתף ולכתוב בפורום אם תרצי  "
 
אז בבקשה - נא לא לעשות אאוטינג לאף אחד/אחת.
אחד המאפיינים המיוחדים של הפורום הזה זו האפשרות להיפתח ועדיין להישאר אנונימי ולשמור על עצמינו מפני "העולם החיצון".
זו חממה המקום הזה.
 
וכמו שהמטריושקה כתבה - כולם מוזמנים להמשיך להשתתף, לשתף ולכתוב בפורום.
 

 
ולמי שלא הבין מאיפה זה בא
23/11/14 10:50
34צפיות
היתה כאן הבוקר הודעה ממישהי בכינוי טולי, שטענה שכתבה בזמנו בפורום ועזרה למישהי שכיום היא לא זוכרת את הכינוי שלה ואת שם משפחתה.
טולי כתבה את שמה הפרטי של אותה בחורה ואת עיר מגוריה וביקשה אם יש מי שיודע משהו לגביה - היא היתה רוצה לדעת מה קורה איתה היום.
 
רציתי להוסיף עוד משהו - טולי - כתבת עם שם משתמש זמני, של מבקר. לא עם שם המשתמש ששימש אותך בזמנו. נראה לי שאם אותה בחורה גולשת בפורום - היא היתה מזהה את הפניה שלך לפי שם המשתמש ששימש אותך בזמנו.
 
את מוזמנת לנסח הודעה חדשה, ללא אאוטינג ובכינוי הידוע לבחורה - אולי כך היא תראה את הודעתך ותדע ליצור איתך קשר במסר אישי או על גבי הפורום.
 
סיוטים בלילה פלוס הרהור לגבי ההשתתפות שלי בפורום
24/11/14 10:19
35צפיות
שוב מ אני גרה עם אחותי. שוב היא מכה אותי ומאיימת לרצוח אותי. הפעם פוצעת אותי עם סכין. אולי אני אשמה שהיא מכה אותי?... זה משהו שאטמרתי ולא הייתי צריכה להגיד?... אמא שלי לא מגנה עלי. היא לצידה.  התלמידים שלי שם והם קרואים שהיא מכה אותי ולא הספקתי להתקלח. עכשיו פגעה אחותי גם בעבודה שלי, מי ירצה עוד לבוא ללמוד אצלי?...   לנגיד אני אומרת לאמא שלי שתוציא את אחותי מהבית ושאם עד שעה זו וזו אחותי לא תצא אני הולכת למשטרה להגיש תלונה.
והשיא של הזוועה של החלום: המטפלת שלי. שוב מסתבר שהיא מטפלת גם באחותי, וניסיתי להימנע כל הזמן מלחשוב או להכיר בזה. אבל עכשיו היא באה לדבר לפני קהל על הטיפול שלה בשצינו ומרצה איך שתינו מקנאות אחת בשנייה ואני יודעת שלא אוכל יותר להמשיך ללכת אליה, שכל כך פגעה ביח.
 
הסיוט הזה, בוריאציות שונות, כבר שנים.
ואז הייתי מצלצלת למטפלת שלי, ובקול של ילדה: היית מאוד רעה אלי הלילה.
והיא בקול של אמא לילדה: אוי ואבוי... מה עשיתי...
ואני מספרת לה והיא מרגיעה אותי שזה רק חלום ולא יכול להיות דבר כזה בחיים.
 
וגם עכשיו יש לי דחף לצלצל אליה שתרגיע אוץי בקולה המתוק.
ואני אומרת לעצמי: די, את גדולה. את כבר יודעת שאלה רק הפחדים שלך. יש לך כבר כוח להרגיע את עצמך.
האומנם?..
אם כך למה אני כותבת כאן?...
והאם רק נדמה לי שאני זאת שכותבת כאן הכי בקביעות והכי הרבה לאחרונה?..
ואני מרגישה עם זה לא נוח.
אני מרגישה חריגה, שוב אני חוששת שאני תלותית, וגם חוששת שאני מכבידה עליכן.
אשמח לתגובות
שיהיה יומטוב לכולנו על אף ולמרות הכול
ממש לא מכבידה עלינו
24/11/14 12:58
19צפיות
בשביל זה נועד הפורום הזה, לתמיכה, כמה שאת צריכה, אנחנו בהשתדלות להיות פה בשבילך. שולחת לך חיבוק מחזק שינקה ממך את הסיוט הזה.   וגם אני כותבת פה הרבה...
רק להגיד לך שקראתי
24/11/14 18:54
9צפיות
ליבי איתך ואת לא מכבידה וכתבי כמה שאת רוצה וצריכה
לא כל כך כאן בזמן האחרון די משובללת
אבל קוראת אותך ...
לא מכבידה
25/11/14 00:08
4צפיות
תמשיכי לשתף!
אחת, עייפה וגראונד - תודה רבה על התגובות,ו...
25/11/14 00:38
עייפה, אני מקווה שאת בסדר?...
24/11/14 22:08
15צפיות
ביקשתי חיבוק ...
לא קיבלתי כי לא מגיע לי כי לא עשיתי את המחויבויות שלי ...
ויודעים מה עובר עלי ויודעים מה קרה לי ... הצוות סביבי ... רוב הצוות ...
זה כל כך ... הם לא מבינים ...
ומאלצים אותי לחזור לשיגרה ותיפקוד ...
כשלי בא להיות עם עצמי ...
כשאין לי כוחות כמעט לשום דבר ...
אי אפשר ככה ...
צוות אמור להכיל , להבין ... 
וזה לא שהם לא מנסים אבל ... זה לא בכלל ... בכלל לא נכון ...
זה רק פוצע אותי עוד יותר . שובר אותי עוד יותר .
º
יקרה, שולחת לך חיבוקים
24/11/14 23:19
2צפיות
היי
25/11/14 00:06
4צפיות
אני מקווה שהבוקר מחר יביא לך יותר שקט ושלווה.
כאן איתך.
עדיין במיטה
23/11/14 10:02
40צפיות
החום, העטיפה של השמיכה, לא יכולה כרגע להתנתק ממנה. גם קצת לא במיטבי פיזית. אז מותר לי, נכון?
ברור שמותר
23/11/14 10:36
14צפיות
כל עוד את יכולה להרשות לעצמך את הפינוק הזה - למה לא?
תהני גם בשבילי
מרגישה בחוסר שקט/ אולי טריגר
23/11/14 18:13
16צפיות
אפילו לחכות בתור לרופאת משפחה יוצר אצלי חרדה.
יקירה, אנחנו פיתיות (זהות)
23/11/14 23:28
14צפיות
גם אני רבצתי חצי יום במיטהץ.
כן, לא רק מותר.
גם צריך את זה מדי פעם.
טוב שאת מתפנקת, ובטח ובטח אם את לא מרגישה טוב.
אצלי, אני זקוקה לא פעם להרבה שעות שינה ובהייה כדי להתמודד נפשית, לעכל, לחלום
מחשבות של תקווה
23/11/14 19:35
31צפיות
יום אחד, סירה קטנה שנשטפת לחוף,
עוד תראה עצים לובשים ירוק, אחרי חורף ארוך
יום אחד, מטוס שנוחת בבית, מפגש של געגוע בלי סוף
עוד תראה ציפור חוזרת לקן מסתיו רחוק
 
יום אחד, עצום עיניים, תחלום רחוק, שוט במים
גם לשמיים יש סוף ועולם שלם נסתר מהעין,
רק ללב אין גבול, חיים שלמים, ים של תווים,
נחמה לכל לילה חסר שינה, בקצה כל השנים.
וואו, איזה יפה אתה כותב
23/11/14 21:02
15צפיות
זה שיר שראוי להלחנה.
º
להלחין ולרדיו
23/11/14 23:29
5צפיות
דאון. מדוע?.. אין לי מושג.
21/11/14 00:25
63צפיות
תפקדתי מעולה בימים האחרונים.
הרגשתי מעולה אחרי ההחלטה לעזוב את המטפלת.
כלומר, פחדים יש. אבל הרבה התרגשות ושמחה.
אז מה קרה?
מה קרה?
אשמה. שוב אשמה.
קודם כל אני יוצאת מחר לסופש עם חברה, רק כדי להתבטל ולנוח ולהינות מהחיים.
ישר אשמה.
אף פעם לא יטצאתי לחופשונת קודם בלי שהמטפחלת שלי תברך אותי ותגיד לי שמגיע לי, ולשמוע את הקול הרך והמתוק שלה אומר לי שאהנה מכל רגע.
כן, כן, אני יודעת שאני תלויה בה. / שהייתי תלויה בה?...
האם אני עדיין תלויה בקול מבחוץ שיאשר לי/ יאפשר לי קצת להינות מהחיים, להרפות מהחובות ולנוח?.. (דבר שאני מאוד מאוד זקוקה לו)
חוצמזה, גם רותי כבר פחות נוהגת כ"אמא שלי",
 כי אניע שמדרת שאני לא צריכה ובכל זאת זה מלווה בקצת כאב.
חוצמזה, קרה לי משהו מאוד מאוד מפחיד היום: תלמידה שלי נעלמה באמצע השיעור. כלומר, נעלמה מהגוף שלה. כלומר פתאום התחילה לגנוח ובהתה קדימה, כמו שרואים זקן סיעודי שמנותק מהמציאות. היא קצת הזיעה במהלך האירוע. כולם ישבו בהלם. התעשתתי וניגשתי אליה וליטפתי את כתפה ודיברתי אליה, ואמרתי חלמישהי שתזעיק את האחראית שאולי צריך אמבולנס.
אחרי שתיים או שלוש דקות היא חזרה ולא הבינה מה אני עושה לידה ולמה כולם מסתכלים עליה. היא לא זכרה כלום. רק אמרה שהיה לה כאב בטן חזק.
מה זה, אלוהים?..
חוצמזה, שתי תלמידות שלי משני מקומות שונים אמרו לי שאני מדברת/מקשקשת יותר מדי על עצמי  -  שתיהן אמרו לי את זה בזמן האחרוןץ.
פתאום אני מרגישה מבויישת, וממש לא בא לי.
המון המון אנשים אחרים נהנים מהדברים שלי, כלומר, מהמילים שלי, והן כמעט תמי דמובילות לאמירות מקצטועיות.
כאילו האשימו אותי פתאום שאני חשפנית באמצע הרחוב.
אמאלה.
 
והיה שיעור מצויין. אז למה יצאתי בהרגשה של לא שווה?.. למה אני שוב מרגישה בודדה?...
ואולי בכל זאת קשה לי בלי המטפלת שלי?... לחשוב ששוב לעולם לא אוכל להיות שוב הילדה הקטנה שלה. אני מתגעגעת שתחבק אותי. אני מתגעגעת לנחמה ממני. אני מתגעגעת שתזכה אותי מאשמה.
ועכשיו עלי לזכות את עצמי מאשמה.
להגיד, גם אם את קשקשנית לפעמים זה בסדר. לכל אחד יש חסרונות. וחוצמזה זה תלוי בעינים של מי זה חיסרון. עובדה שרוב התלמידים שלי דווקא אוהבים את זה.
להגיד לעצמי, כן זה טוב שתצאי לנוח שיש שבת ותשני טבע וחברה טובה ומנוחה וסביבה אחרת, גם אם סבל העולם נמשך בינתיים. את חייבת לנוח, מה לעשות.
מכל מקום תוקפים אותי רגשי האשמה.
והעניין שאני חלשה מולם עכשיו, ולו בגלל שאני מאוד עייפה פיזית.
אז לכי לישון, לכי לישון חמודה, אומר לעצמי.
 
לילה טוב לכולן
טריגר למעלה אולי! וגם כאן - אולי
21/11/14 00:29
37צפיות
 
והיא מכחישה, הבחורה שהיה לה כנראה אירוע מוחי באמצע השיעור - 
וכולם שותקים לה.
זה לא תפקידי ואני מנסה לא לדחוף את האף (הגדול שלי!!!) לענייני אחרים, אבל אני רמגישה שאני חייבת לטלפן אליה מחר ולהגיד להה ללכת לרופא דחוף.
ואולי זה גם עלה על פחדים שלי.
היא גרה לבד.
אני גרה לבד.
ומזדקנת.
אמאלה
 
 
21/11/14 06:42
30צפיות
יקרה,
קראתי אותך וליבי יוצא אלייך.
לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל
 
לגבי החופשה: כל הכבוד לך שהחלטת לצאת! לקחת לעצמך זמן איכותי כדי להתחזק, להתנתק, להתאוורר. זה כל כך חשוב, והרבה לא מסוגלים לעשות זאת בדיוק מהסיבות שרשמת. כך שאת לא לבד בסירה הזו, ואני כל כך שמחה שהצלחת לתפוס אומץ ולקבל החלטה כל כך טובה!
צאי ותהני! תנוחי, תנשמי, תתבטלי, תחיי!
זה לעניין הסופ"ש.
 
לגבי המטפלת - זה ברור שיהיה קשה. זה לא זבנג וגמרנו. גם כשנפרדים מבן/בת זוג יש תקופה של אבל, תקופה של כאב, תקופה של געגוע. למה שזה יהיה שונה כאן?
וכמו כשנפרדים מבן/בת זוג - מתחילים להיזכר רק בטוב שהיה, כי קשה ומתגעגעים. ושוכחים את כל הרע שהביא לפרידה.
אז במקום להיזכר בקול הרך והמתוק שלה - תזכירי לעצמך את המבט החלול והקר שלה. את הריחוק. את מה שגרם לך להחליט לסיים את הטיול איתה.
 
לגבי התלמידה שלך - אני מבינה מההודעה השנייה שהיא אישה בגירה. (גרה לבד).
האם התייעצת עם האחראי/ת במקום בו את מלמדת? אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה. כך מצד אחד את לא "דוחפת את האף" כהגדרתך, אלא מעבירה את האחריות לאחראי/ת על המוסד בו זה קרה, ומצד שני - את לא משאירה את זה באויר.
וכן - מפחיד נורא!
 
לגבי התלמידות שהעירו לך שאת מדברת יותר מידי על עצמך - יתכן וזה צורך שלך. לשתף, להוציא, לשחרר מתוכך. יכול להיות שזה קשור איכשהו להפסקת הטיפול גם. אני אישית מכירה את הצורך הזה לדבר ולשתף, ויודעת שהרבה פעמים אח"כ אני מצטערת על זה שלא שמרתי לעצמי קצת על עצמי...
אז ממליצה בחום לנסות לווסת את מה שאת אומרת (וממליצה לעצמי על הדרך גם לנסות לעשות את זה...)
 
ואחרון אחרון חביב - אבל לדעתי הכי חשוב.
 
א-ת    ל-א     א-ש-מ-ה ! ! ! ! ! ! !
 
סופ"ש מקסים שיהיה לך! תהני מלא מלא!
 
 
גם לי יש נטייה לפעמים
21/11/14 22:37
21צפיות
להיות דברנית גדולה. זה משום שאני חייבת שיקשיבו לי ומשום שאני נמצאת הרבה לבד, גרה לבד, אז כבר כשאני עם אנשים, אז בא לי לשתף, לפרוק קצת.
כנראה שזה קשור לזה שיש משהו בפנים שלא מרפה. 
כבר שמעתי אמירות בחיים שאני "נודניקית", וזה היה אפילו מעליב. גם לי יש זכות לדבר. לא חושבת שאני יותר נודניקית מאחרים. רק שאולי להם יש איפה לשתף גם בבית, ולי אין כ"כ, לא מספיק לפחות. 
אז לפעמים אני כותבת באינטרנט, אבל לצערי יש לי לא מעט פעמים, בעיקר כשאני לבד, הרגשה שאין לי מישהו לשתף אותו במה שאני מרגישה. וזה קשה ומתסכל.
נתלי, זה מאוד קשה...
23/11/14 01:46
18צפיות
כשאין א.נשים קרובים לשתף אותם.
אני לפעמים מצלצלת למרכז סיוע או לער"ן. אולי תנסי גם?....
זאת אפשרות...
23/11/14 19:47
11צפיות
למרות שלרוב אני מעדיפה דרכים אחרות.
º
העיקר לא להיתקע עם הבדידות לבד, נראה לי
23/11/14 23:25
5צפיות
סיוט, כמה יפה כתבת לי, וכמה נהניתי בסופש הזה
23/11/14 01:44
25צפיות
שזה ממש לא מובן מאליו
והייץתי עם חברה שאנחנו  נוסעות כבר שנים מדי פעם ביחד לךטייל
ועם השנים העמיק הקשר בינינו
והסופש הזה היה מאוד נעים
ונזכרתי שאני לא כזאת דפוקה, אלא גם יש לי יכולות טובות ויפות להיות בלקשורת אנושית חמימה ומקרבת ומתקרבת.
בקשר לבחורה/ התלמידה שלי. היא בעצם אשה מבוגרת. מסתבר שזה קורה לי מילדותה. ואני ישר מבינה את מה שלא רציתי להגיד לעצמי קודם (אני כמובן לא רופאה ולא פסיכיאטרית, אבל אני כן נפגעת מילדות ובוגרת 22 שנות טיפול ויותר)  -   בקיצור, נראה לי שזה דיסוציאציה. אבל אולי אני טועה.
האומללות שלה, הגניחות חסרות האונים שלה...
מכל מקום, אני חוזרת לחיובי וזה שהיה לי ממש טוב הסופש ושאני בבית עכשיו.
אני מקווה ששלומך טוב?...
ששלומכן טוב...
º
מעולה לקרוא אותך ככה!
23/11/14 06:41
9צפיות
º
תודה יקרה
23/11/14 16:57
6צפיות
|*|נפתח פורום קשר משפחתי|*|
23/11/14 15:03
5צפיות
בואו לשפוך את הלב, לשוחח על המשפחה, לקטר על הדודה, לרכל על הגיסה, להתייעץ על סבתא בפורום קשר משפחתי:

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...



יש ימים
23/11/14 09:23
25צפיות
שאתה מרגיש ריק. כל מילה שתנסה להוציא תצטרך להגיע אחרי הרבה מחשבות מיותרות ומכבידות. חוסר סבלנות ועצבנות מעטה מעיבים על הכל בעננות בינונית ואתה נשאר מחוסר אור, מתחבא בפינה מהקור.
וכשמקשיב יותר פנימה, נראה שאני מרגיש שבפנים יש בור ללא תחתית, תהום של שאלות שבולעות כל תשובה כי הכובד והעוצמה שלהם פשוט עולות על כל מענה שייאמר.
למה אני מרגיש בודד? ועד כמה זה קורה בגלל כל הגיהנום שעברתי? יש סוף לכל זה?
כל ניסיון להרגיע את הכאב הזה לא מצליח, והפחד  הזה מצליח לשלוט בי לתקופה כלשהי.
מצד אחד רוצה לאהוב, זאת מתנה כל כך גדולה שקיימת בעולם עד שנראה לפעמים שהיא לא חלק ממנו, ואני רוצה גם לקבל אותה.
מצד שני, נדחק לפינה בכח של כאב על כאב על כאב, נסחף בזרמים של אירועים שקרו לפני הרבה זמן ועדיין יוצרים גלים גבוהים.
 
"לב חופשי, היום הלב שלי חופשי אין כבלים,
ואין עוד דאגות, הוא נקי משקרים,
וחף מגעגוע, עירום,
לב חופשי כמו הרוח,
ואחרי שנשרף ואחרי שנגמר כבר,
משתחרר ונמלט, לעוד פעם אחת.
 
ואור גדול עולה מתוך החושך,
מתגלה, מתגלה,
הלילה יימלט מפני הבוקר,
העולה, העולה.."
 
בתקווה גדולה ובתפילה לאלוהים שבלב.
חודש טוב לכולם
23/11/14 09:32
9צפיות
הגדרת כל כך מדוייק את מה שאני מרגישה.
הבדידות הנוראה הזו - שהיום ברור לי יותר מתמיד שהיא תולדה של מה שעברתי.
 
פחד ששולט בי במקום שאני אשלוט בפחד...
 
מבינה אותך כל כך.
 
יום חדש
21/11/14 12:29
33צפיות
מנסה לסכם את התקופה האחרונה שעברה עליי, 
חוויתי המון דברים טובים, היו גם קשיים ונפילות לפעמים, אבל בגדול היה טוב.
חושב על דברים שאוכל לקחת להמשך, נראה לי שהדבר הכי חשוב שלמדתי, זה הצורך לאהוב את עצמי, בלי אישורים מהסביבה.
אני מרגיש שאני מבזבז המון אנרגיות על כמה אוהבים אותי ובכלל, אני נותן לזה מקום גדול מדי בחיי.
ברוך שובך!
21/11/14 13:41
16צפיות
שמחה מאד לקרוא שבגדול - טוב!
º
הצורך, וכנראה גם היכולת(: ברוך השב
23/11/14 01:48
9צפיות
יושבת מול הנייר
20/11/14 17:21
60צפיות
יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב
יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל
יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת
מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול

יושב מול הנייר, מתחיל לרדת ערב
יושב מול הנייר, בחוץ נהיה כחול
יושב מול הנייר, ואת שם מתמוטטת
מביט אל הנייר, טומן הראש בחול
 
 
 
 
(מילים: אריק איינשטיין)
מדהים
20/11/14 18:26
22צפיות
"לא יוצא לי קול"
º
יפה
21/11/14 00:09
3צפיות
21/11/14 06:43
15צפיות
כל כך מדוייק.
 
מטרה אחת להיום/השבוע
19/11/14 06:41
27צפיות
קדימה חבר'ה.
שימו לעצמכם/ן מטרה אחת להיום או למה שנשאר מהשבוע ותעשו מאמץ לעמוד בה.
 
אז מה המטרה להיום/השבוע?
 
המטרה שלי
19/11/14 06:42
23צפיות
המטרה שלי להיום היא לנסות להגדיר את הסורק כדי שאוכל לסרוק תמונות שונות שאני רוצה להכין מהן אלבום.
אם מישהו/מישהי מכיר/ה את האתר "לופה" ויש המלצות / דיס-המלצות ו/או כל מיני טיפים - אשמח מאד, כי בחיים לא התעסקתי עם זה
לגבי שאלתך
19/11/14 08:12
19צפיות
 
אם את עושה את האלבום הפוך, משמאל לימין, סיפור מההפטרה. לפחות היה כך בעבר.
אבל..... העיצוב שם כיף, כותרות, רקעים, צבעים וכיווני וזוויות תמונה, אפקטים וכו
שחקי עם האפשרויות
 
אז ההצעה שלי - תהני
יוצא מקסים
º
אחלה! תודה!
19/11/14 08:16
4צפיות
סיום טיפול - ובטוב
18/11/14 17:53
53צפיות
שיחה טובה הייתה.
וחשוב לי לדעת שלא טעיתי. סופסוף היא אמרה במפורש. שכבר אין לה כוח לטפל. שהיא שחוקה.
ונפרדנו באהבה.
פעם ראשונה בחיי שקורה לי דבר כזה. 
ונישאר בקשר.
 
מה יהיה ימים יגידו. אני לא מתחייבת. אולי יהיו רגרסיות. אולי אשוב אליה פה ושם.
 
אני נרגשת ומבוהלת כאחת.
אני נרגשת ומאמינה בעצמי כאחת.
אני שמחה.
גדלתי.
אני רואה.
רוצה להמשיך לגדול.
 
אני רוצה להודות לכן מאוד מאוד
עזרתן לי מאוד
 
ומן הסתם עוד תעזרו(: 
 
תודה לכולכן
WOW
18/11/14 19:17
35צפיות
שאפו!
כל הכבוד לך!!!
זה ממש לא מובן מאליו הצעד שעשית.
 
סיוט, ממש היית בשבילי
19/11/14 00:39
23צפיות
המון המון המון תודה
והתרגשתי לקרוא עכשיו את החיזוק שלך
מרגישה הקלה
תודה תודה
º
שמחתי להיות לך לעזר
19/11/14 06:43
7צפיות
º
שמחה לשמוע!
18/11/14 22:29
11צפיות
לכולן, ולנתלי בפרט, נתלי, אני אפילו לא זוכרת שהיית כאן קודם
19/11/14 00:42
32צפיות
אני כאן רק אולי חודש
פתאום כמו צצת משום מקום ונתת כתף
זה פשוט מדהים המקום הזה
ותודה גם למי ש - והיא יודעת מיהי, כי ארק איתה התכתבתי במסרים אישיים(: - שהייתה בשבילי כשהייתי מסונוורת ומתנודדת מכאב וחרדה
לא הייתי כאן הרבה לאחרונה
19/11/14 17:14
23צפיות
אבל מידי פעם יצא לי.
אין בעד מה...
º
כן, ואחר כך ראיתי שכן קצת כתבת. להת
19/11/14 18:02
12צפיות
º
אני מוצפת
19/11/14 17:09
24צפיות
º
רוצה לשתף קצת?
20/11/14 11:13
6צפיות
ממשיך משבר המטפלת - חסרת אונים ונפחדת וכאובה
17/11/14 09:45
56צפיות
אני לא יודעת מה לעשות.
עבר שבוע וחצי מאז פגישתנו שבה התפרקתי והיא סופסוף הייתה רכה אלי שוב וחיבקה אותי, ואולי בעשר דקות האחרונות דיברתי, פעם ראשונה מזה חודשים, במעט הפגישות שכן הלכתי אליה, על משהו שלי ולא על הקשר שלנו ועל זה שאני מרגישה שהיא לא שם בשבילי. ונפרדנו בסדר.
בינתיים התחלתי להיות בחרדה לקראת הפגישה הבאה שלנו (בעוד שבוע).
למה?...
כי אני לא סומכת על השינוי שלכאורה חל בה.
אני  מרגישה שרק כשהתפרקתי היא יכלה להיות שם בשבילי.
וצלצלתי אליה קודם
ובאמת היא לא שם בשבילי.
 
למעלה מ20 שנה!!! הייתי פונה אל האישה הזאת כשהייתי במצוקה או מפורקת, היא הייתה עוזרת לי לאסוף את עצמי מחדש.
ועכשיו אני מתפרקת ממנה
והאוטומט שלי זה לצלצל אליה או לבוא אליה כדי שהיא תעזור לי ותחלים אותי ותעזור לי להדביק את כל החלקים שלי מחדש,
אבל אז מצבי רק מחמיר יותר ואני מתפרקת עוד יותר.
 
אני לא יודעת מה לעשות.
דיברתי עכשיו עם מתנדבת בערן
(בחודשים האחרונים, מאז התפרצות המשבר איתה - שבתאכלעס התחיל כבר לפני שנתיים אני כותבת כאן ומצלצלת מדי פעם למרכז סיוע או לערן)
ונראה לי אני חייבת.
חייבת!
להתחיל להיפרד מהמטפלת שלי.
זאת מחשבה בלתי-נסבלת עבורי!!!!
שמכניסה אותי לחרדות איומות.
אבל כמה זמן אני יכולה להמשיך להתדפק על דלת שלא נפתחת לי.
וכל פעם שאני דופקת בדלת הזאת ומחכה שהיא, מהעבר השני תפתח לי אותה, 
היא אומרת שפתחה, אבל היא אומרת את זה מהעבר השני של הדלת, הקול של עמום, עמום וחלול. היא חוזרת על מילים שהייתה אומרת לי במשך שנים, אבל האותנטיות שלהן כבר אבדה.
היא לא בשבילי.
האישה שהייתה הכי קרובה אלי בחיי.
האישה שהצילה אותי מהתאבדות.
האישה שנתנה לי מעל ומעבר.
במשך שנים רבות.
היא כאילו הוחלפה בבובה שנראית כמוה ומדברת כמוה והולכת כמוב, אבל זאת בובה.
אני לא יודעת מה לעשות.
וכמו ש - מי שקראה אותי כאן - מבינה מן הסתם שיש לי על מה לעבוד ושיש טריגרים ושאני אדם עם עבר קשה שזקוק לפינה.
לא מרגישה שצריכה כבר טיפול אינטנסיבי.
אבל צריכה טיפול.
ואולי חלילה יהיו תקוןפות רגרסיביות בהמשך, ומה יהיה אז?..
מה שנראה לי מהכתוב -
17/11/14 11:40
41צפיות
יקרה, קודם כל אני שולחת לך כי ברור ממה שאת כותבת כמה את כואבת ופגועה. פצועה ממש.
מנגד, את מתארת תלות כל כך גדולה במטפלת שלך. כאילו היא האדם היחיד עלי אדמות שיכול לרפא אותך. וכאן הטעות שלך. האדם היחיד עלי אדמות שיכול לרפא אותך - זו את! רק את!
המטפלת יכולה להיות שם כדי לכוון. לייעץ. להקשיב. ללוות. לא יותר מזה.
וכמו שזה נשמע מההודעות שלך (ולא רק זו, אלא גם הקודמות ביחס אליה) את ממש פיתחת תלות קשה במטפלת, ונראה לי שהיא מנסה לשים גבולות ברורים, כי ברור שכל הגבולות ביניכן נפרצו באופן קשה.
 
מקווה שאת קוראת את הדברים באופן בו אני מתכוונת אליהם - אין בי טיפת ביקורת. זה כל כך מובן העניין הזה של לפתח תלות במטפלת. במיוחד אם היא רכה ועוטפת - שזה מה שאנחנו כל כך זקוקות לו.
 
כמו שזה נשמע - היא חרדה לגבולות. למרחב האישי שנפרץ.
 
זו דעתי...
 
את צוןדקת בכול, חוץ מ....
17/11/14 12:59
31צפיות
היא לא חרדה למרחב האישי שלה
שאני לא פרצתי אותו!!!
היא במשך שנים רבות פתחה לי את הדלת לשם בנדיבות,
וכעת אין לה כוח יותר,
אבלך היא לא מודה בזה
והיא לא מתקשרת על זה
והתוצאה היא שהיא לא נמצאת שם.
את לא יכולה לתאר לעצמך איזה כאב זה שמי שהייתה בשבילך 20 שנה והצילה אותך (כן, אני עשיתי הרבה
,אבל היא הצילה אותי בפועל)
אומרת לך שהלב שלה עדיין פתוח אלייך
וזה לא ככה!!!!
וזה סיפור של שנתיים שהיא עמומה ואטומה ואדישה מולי
וממשיכה להגיד לי מילים מנוגדות.
 
אני כמעט כמעט כמעט שהחלטתי שאני מסיימת את הטיפול
וכמעט שיורדת עלי מעין שלווה-שקט
כמו זה שלהבדיל אינסוף הבדלות
ירד עלי מייד לאחר שהחלטתצי, אחרי יסורים והתלבטויות,
להרדים את הכלב שלי החולה מאוד.
אני כמעט שם.
אני מרגישה שאני כמעט בהחלטה.
אלא אם יקרה משהו ממש מהפך מצידה
שיגרום לי להחליט אחרת.
 
ברור לי שפיתחתי תלות גדולה מאוד מאוד.
כך שברור לי שגם אם אחליט לקפוץ למים ולסיים את הטיפול כך, בלי סיום טוב,
אז יכולות להיות לי רגרסיות ואולי אשוב אליה ואז שוב אלך.
אבל אני מרגישה עכשיו שזה ממש מזיק לי.
אני כמעט שם.
כמעט בהחלטה.
ועוד:
17/11/14 13:04
31צפיות
א. הרבה תודה שאת כל כך הרבה פעמים שמה כתף. באמת מעריכה.
וב. אני הבנתי שאני לא יכולה לעבור לסדר היום מול הגסיסה האיטית והכמעט-מוות של הקשר שלנו,
וזה יישמע נורא מה שאני הולכת לכתוב עכשיו,
:
אם אחליט שאני אכן מסיימת, אני רוצה לשבת שבעה,
על האמא שאיבדתי בה, על המטפלת והחברה.
 
זה לא אומר שזה יסגור את זה ללנצח, אבל פתאום הבנתי שאני חווה אובדן מאוד קשה, כבר הרבה זמן, ועכשיו זה ממש הקצין אל סופו...
וכמו שלקחתי עם הכלב שלי מעין פסק-זמן מהחיים אחרי מותו וישבתי כאילו שבעה,
כך אני צריכה גם כעת.
מעשית, האפשרויות שלי ממש מוגבלות,
אבל מחר יתאפשר לי הרבה זמן...
וזה מה שאני רוצה לעשות.
אפילו צריכה.
 
 
מבינה אותך
17/11/14 22:42
23צפיות
רק רציתי לכתוב לך שאני קוראת, ומבינה אותך.
אני לא חושבת שזה טוב מה שקרה ביניכן, כלומר: זאת לא זוגיות, וברור שאת היית הרבה יותר פגיעה ממנה בקשר הזה.
לא ברור מה עובר או עבר עליה. היא גם לא תשתף אותה, אולי משבר בחיים האישיים שלה, אולי סתם שנגמרו לה האנרגיות לטפל בך.
בכל מקרה, הייתי ממליצה לך לסיים את הטיפול.
אני סיימתי טיפול לא מזמן, לא ממקום טוב, בטריקת דלת, אחרי שהמטפלת שהייתה לי גרמה לי לאבד בה אמון. לא אכנס לפרטי פרטים.
והתחלתי עם מישהי אחרת, כשברור לי שזה לא יימשך לנצח. 
 
נתלי, תודה רבה רבה שאת קוראת ומבינה
18/11/14 10:06
22צפיות
לסיים טיפול ממקום לא טוב, בטריקת דלת - זה לא מרגיש נורא ואיום?...
אני מתארת לעצמי שהיה שם משהו מאוד קשה של בגידה באמון.
ואיך אפשר למצוא אחר כך כוח לתהחיל מחדש עם מישהי אחרת?..
איך נותנים שוב אמון?..
איך לוקחים שוב את הסיכון להיפגע?..
 
שואלת אותך     שואלת את עצמי
 
תודה הרבה ששיתפת
אז ככה
18/11/14 12:08
23צפיות
אצלי זה לא היה טיפול מאוד עקבי, אלא לסרוגין. זה גם לא היה מאוד פתאומי מבחינתי.
לגבי התחלה של טיפול חדש- התחלתי טיפול ממוקד מסוג אחר (לא דינאמי), ולא משהו שיימשך שנים.
ולגבי איך נותנים אמון- לוקחים על הגב את הניסיון חיים ומוצאים מישהו בידיוק כזאת שטובה לך.
אני סומכת על האינטואיציות שלך שתמצאי מישהי מתאימה.
כבר בשיחת הטלפון הראשונה אם לא נראה לך משהו, אל תהססי להתחמק או לומר שלא נראה לך שזה מתאים. רק את צריכה להאמין שהאינטואיציות שלך נכונות.
תודה נתלי שוב
18/11/14 12:24
24צפיות
את מאוד ברורה
אני ערפילית
בטח שכרגע
עולם הרגשות כל כך סבוך
עבורי
במיוחד כרגע
º
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
18/11/14 09:39
32צפיות
º
הי, שלום לך אחת ש....
18/11/14 09:54
14צפיות
º
וגם שחררי את העצור בך אחת
18/11/14 09:58
12צפיות
º
זה בגלל הפיגוע...
18/11/14 13:29
22צפיות
º
18/11/14 13:31
5צפיות

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה