בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:

ברוכות הבאות ל שהוקם פה עם המון אהבה, דאגה והשקעה.

 הרשו לי לספר לכן מעט על הפורום היקר שלנו

 הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי.

נושא הפורום הוא נושא כאוב,רגיש וקשה עבור כולנו. רובנו חווינו פגיעה בצורה מסויימת בחיינו. לפגיעה אין דרגת חומרה מבחינתנו, אתן מוזמנות להוציא כאן את כל הכאב, הקושי, התסכול, והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. בפורום תמצאו אוזן קשבת וכתף להישען עליה, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה. מוזמנות לשתף,להיתמך וגם לתמוך אם תבחרו.ובכך אולי גם תמצאו כי תמיכה באחרים מאפשרת לכן להתחזק ולקחת את המילים גם אליכן.

ניתן להביע את התחושות והרגשות בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.

 אני מאמינה כי הטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הוירטואלי וגם אם חלקנו כאן נשות מקצוע איננו באות לתת יעוץ רפואי או אבחנות כאלה ואחרות.

 בפורום תמצאו כי אין רק עצב וכאב והודעות בנושא הפורום, אלא גם דיונים והעלאת נושאים ותחומים שאנו חוות ועוברות בחיי היום יום. שרשורים של אור ותקווה, ימים טובים יותר ותקופות שיש בהן ניצוץ של אושר ויש להם את המקום המכובד שלהן בפורום.

 אתן מוזמנות לקחת את הזמן שלכן, אנו יודעות כי יש לא מעט קוראות שבוחרות לא לכתוב ולהיחשף- אך גם אתן חלק מהפורום ואם תבחרו להצטרף גם בכתיבה נקבל אתכן בחום ואהבה.

 בעמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורים:

קישורי הפורום

מאמרי הפורום

גלריית הפורום

סקרים

לוחות

 אלו יתעדכנו מדי פעם לפעם וניתן ואף רצוי להציף מהם לעיתים קרובות.

 מאחלת לכן דרך של שינוי, צמיחה והתבוננות פנימית. שולחת לכן חיבוק חם, מכיל ועם המון כח להמשיך.

 

 טל

 הערה: ההודעה נכתבה בלשון נקבה אולם היא מופנית אל שני המינים גם יחד.


 
1203 קו חירום לנפגעי תקיפה מינית
המשך...
הודעה חדשה

אוי האשמה (קצת ט)
31/08/14 20:20
17צפיות
בזמן האחרון אני מתמודד עם גלים של אשמה ובושה,
מרגיש לי שאני בחרתי במה שעברתי, שהייתי שותף מלא. ועכשיו אין לי סליחה, ומגיע לי לסבול, ובטח שאין מה לדבר על עתיד טוב יותר.

אוףף אני כורע תחת העומס.
אני לא אחת שכותבת את זה .. אבל די קשה לי נמאס לי מהכל!!
27/08/14 19:35
70צפיות
בא לי לחיות חיים נורמאלים בלי כל הקשיים האלו
מזדהה
28/08/14 23:06
38צפיות
גם אני מרגישה ככה לפעמים
ובאותם רגעים נזכרת שלמרות הכל, אני שמחה להיות מי שאני.
 
תרצי לשתף מעט יותר?
 
איתך
נועה
מזדהה איתך
29/08/14 00:08
26צפיות
גם. בא לי חיים נורמלים

נעה- איזה כיף לך שאת שמחה בעצמך! ברגעים הקשים שלי, אני שונא את עצמי. לצערי.
דברים שאני לא מספרת לה (טריגר)
26/08/14 02:56
83צפיות
בעצם, כשנפרדתם, שמחתי בשקט,
כי ידעתי שעכשיו אין סיכוי שאפגוש שוב את הבחור שפגע בי,
"אחד החברים הכי טובים" של חבר שלך.
והוא "דווקא בנאדם נחמד" למרות הכל,
אבל המילים שלו נשארות תמיד בראש שלי,
כי אם כבר למות,
"חבל שתמותי בתולה".
28/08/14 23:08
24צפיות
אין לי מילים, לא מוצאת אותן
 
אבל רציתי לכתוב שקראתי אותך
ושאני מחבקת אותך
 
תהי חזקה
 
איתך
נועה
º
תודה
30/08/14 16:20
8צפיות
הם תמיד אנשים נחמדים...
29/08/14 07:23
39צפיות
מחבקת יקרה,
 
איך את היום?
 
יודעת עד כאב כמה המילים לא יוצאות מהראש.
מה את עושה כשהן חוזרות? יש לך דרך להקל על עצמך? להוריד את הווליום שלהן?
(אני מנסה לחשוב על דברים אחרים, נעזרת במוזיקה..)
 
שמחה לקרוא שלא תפגשי אותו יותר, ההקלה..
עכשיו כשהם נפרדו, את חושבת לשתף אותה? שיתפת מישהו אחר במה שעברת?
 
טוב שכתבת, שחררת קצת, מוזמנת להמשיך
 
חיבוק
זה תמיד מצחיק אותי (קצת טריגר)
30/08/14 16:25
29צפיות
כי כשאני מספרת לאנשים על זה, הם תמיד נורא מזועזעים וכועסים נורא בשבילי, אבל בגלל שזה תמיד נשאר בגדר מילים, גם אם הן נאמרו שוב ושוב, גם אם הן נאמרו בגיל שבו אני בכלל לא צריכה לדעת או לחשוב על דברים כאלה, אז זה "לא נורא" בסופו של דבר. נמשיך לדבר איתו.
כי כשהתקיפה היא מילולית, זה תמיד "לא נורא".
"אולי הבנת לא נכון"
"זה הכל פלירטוטים"
"זה גיל ההתבגרות"
"ככה זה בנים"
 
למילים יש המון כוח (אולי ט')
30/08/14 19:23
18צפיות
ועצוב שאנשים מסביב מפחיתים מעוצמתן ומבטלים אותן, וכך בעצם את מה שהיה ואותנו, בטענות מגוכחות, עלובות, מתנשאות, ומטומטמות כפי שכתבת (שמעתי חלק מהן).
(ה"נמשיך לדבר איתו"  קורה גם בתקיפות פיזיות. פעמים רבות מדי מעדיפים את הצד של התוקף)
 
לחברה שלנו יש דרך ארוכה, אבל יש מודעות שהולכת וגדלה ומחלחלת, ורוצה להאמין שהחינוך ישנה את המצב
 
שמחה שלמרות המשפטים ששמעת, את לא שותקת
שיהיה שבוע טוב וקל יותר
 
 
|מוצץ| אירוע בייביסטאר לנשים בהריון
27/08/14 17:34
6צפיות
|*|את בהריון ורוצה להגיע לאירוע מהנה ולקבל מתנות שוות בשווי 200 ש"ח |?|

|תפוז| אנשים מזמינה אתכן לאירוע מיוחד, בו תמצאו את כל המוצרים שאתן צריכות לבייבי שלכם, בהנחות מיוחדות!

אתן מוזמנות להירשם בלינק הבא:
http://tapuzbiz.activetrail.biz/BabyStar

נתראה ביום חמישי 4.9 בין השעות 10:00-20:00 (אפשר להגיע מתי שרוצים)

האירוע מיועד לנשים בכל שלב של ההריון - אתן מוזמנות להפיץ לחברות.
היה בא לי להרעיב את עצמי
24/08/14 16:27
88צפיות
ניסיתי כמה שעות ולא הצלחתי. אין לי רצון לכלום, רק להתרסק
אח(ו)ת...:)
26/08/14 00:29
47צפיות
אני מחבקת אותך....
תפנקי את הגוף שלך...תני לו לאכול, תני לו מה שהוא רוצה. 
תגישי לו אוכל טעים, כמו שהוא אוהב...תני לו לנוח, להירגע, תעשי לו אמבטיה נעימה, מחממת....
אני איתך. מקווה שאת לא כואבת עוד
תודה יקרה
26/08/14 00:38
38צפיות
קוראת אותך ומרגישה נגעלת מהמילים ובבקשה אל תקחי זאת באופן אישי, לא יודעת, פשוט נגעלת לפנק את הגוף. לגבי אוכל, אני מעניקה לו כי זקוקה. כל השאר לא יודעת.
אחת
26/08/14 00:57
35צפיות
אני מצטערת שגרמתי לך לתחושה הזאת. אני יכולה להבין את הגועל שאת מרגישה.
אבל אני לא מצטערת על החיבוק!  איתו אני שלמה, ואותו אני שולחת לך.
 
את ראויה להכי טוב שיש
למה להרעיב?
27/08/14 23:08
20צפיות
בשביל לצמצם את עצמך?
לפעמים לא לאכול לפרק זמן זאת אחלה דרך להתחבר פנימה, למצוא את הקול הפנימי , להיות בהירים.
זה גם נותן הזדמנות לגוף להתנקות.
איך את מרגישה עכשיו?
נפתח פורום הורים לילדים מיוחדים|*|
24/08/14 13:02
8צפיות
|חיבוק|פתחנו בשבילכם את פורום הורים לילדים מיוחדים בו תוכלו לשתף בחוויה של ההורות לילדים המיוחדים שלכם, ולתמוך בהורים החדשים בתחילת דרכם.
אתם מוזמנים לשתף ברגשותיכם העמוקים, לפרוק ולחלוק בהתמודדות שלכם ההורים, עם גידול ילדים מיוחדים.

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
איך התודעה משחקת בי
19/08/14 21:18
86צפיות
ילד פגוע קשה מסתובב בין בני משפחתו
ואף אחד לא רואה
הפחדים שולטים בו
שייך לאבא
בחסות אמא
החושך גדול הנטישה קשה האמת נוראה 
 
הוא רואה עולם של תשוקות ומעשים רעים
מסתובב שבור כבר למעלה מעשרים שנה
מפחד להתקדם
עוד לא הבין את החוקים פה 
כל מה שהוא רצה זה אותם
את אבא ואת אמא
וכניראה שדווקא בשל כך איבד הכל
 
יותר מידי זמן 
בחיק השטן
חרב מעיקה לו מחכה
האם יצא אל האור הנורא
 
משחקים של חושך ואור
כולם רימו אותו אמא, אבא, אלוהים, חברים, השכל שלו עצמו
חבר ואוייב פוגע ופגוע, מי הוא מי כבר?
אם הוא של אבא הוא לא של העולם
אם הוא של העולם הוא לא של אבא
אבא נראה טוב, אנשים נראים רע
אנשים נראים טוב, אבא נראה רע
משחקי מראות שכאלה מתעתעים בנפשו האובדת
כולו מעשה זדון מהלך
ילד ללא רחמים בן רשעים
 
ועם זאת, אם הוא יצא מזה כל הארץ תרעש כי ילד האלוהים ההוא
והאל הוא אל נקמות
והוא נבחר
להיות שליחו
עלי ארץ
 
מורמורטו היקר
24/08/14 09:12
22צפיות
שיר קשה. אתה כותב יפה ומיוחד
|*|נפתח פורום סדרות ישראליות|*|
17/08/14 14:46
9צפיות
|טי-וי|אוהבים את הסדרה נויורק? חולים על משפחת זגורי? רוצים להיזכר בעופרה מלגעת באושר?
פתחנו במיוחד בשבילכם את פורום סדרות ישראליות בו תוכלו לדבר על כל היצירות הישראליות מכל השנים!

מוזמנים להיכנס כבר עכשיו ולדבר על סדרות ישראליות מהעבר, מההווה ושיהיו בעתיד:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
בוקר טוב
17/08/14 08:15
39צפיות
עוברים עליי ימים לא קלים בכלל (וזה בלשון המעטה)
מתנצלת שאני נמצאת פה קצת פחות מהרגיל בימים אלה.
 
מה שלומכם? איך עבר הסופ"ש?
 
שיהיה לכולנו שבוע מוצלח ושקט
 
נועה
בבקשה תקראו!
14/08/14 21:48
148צפיות
חיבור שכתבתי. ואשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים/ות.
מתחיל קצת קשה, נגמר בטוב.


ןבערב כשהשמש כבר איננה,
מזמין את כל השדים לבקר,
יש פה פחד, ולראות אותו גווע,
צבעים כהים, מכחול שוב מצייר,

לשבור גבולות, לצאת מתוך התא,
ליהיות כמו המלאכים, בלי גוף ועם תבונה,
לא עוד זכרונות, שבים ומחזרים,
לחיות נקי בין החיים, עם שורשים, רגליים

שינוי כיוון, שינוי מסלול חיים,
לא נראה בכוחי, אך מי היה מאמין,
אפשר ליהיות קטן, יש מקלט בתוך הזמן,
ויום יפה כזה, נראה יותר יפה אחרי כל השנים.
º
סחטיין ...
16/08/14 06:13
11צפיות
º
אוהבת את האופטימיות תמשיך ככה
16/08/14 08:43
12צפיות
כתיבה יפה!
17/08/14 08:12
27צפיות
גם אני התחברתי לאופטימיות שבשיר
 
תודה על השיתוף
נועה
ג'ומנג'י (ט'?)
14/08/14 16:24
117צפיות
לפני מס' ימים, הלך לעולמו רובין ויליאמס.
איש מוכשר, איש מצחיק מאד שכמעט לא הראה או שיתף עד כמה המסכה שעטה על פניו מסתירה.
בין סרטיו הרבים, הוא שיחק בסרט מקסים בשם ג'ומנג'י.
 
הסיפור הוא על ילד שמוצא משחק (קופסא) מיוחד ושונה ומשחק בו עם חברתו. באחד התורות, הוא נשאב לתוך המשחק, פשוטו כמשמעו.  לאחר 26 שנים מוצאים את המשחק ילדים אחרים ומתחילים לשחק. באחד השלבים, הילד שגדל בינתיים, יוצא. סיפר שהיה תקוע בג'ונגל, הסתתר מטורפים וצייד, נאלץ לשרוד לבדו.
כמו לרבות/רבים מאיתנו, כשהילדה ששיחקה איתו אז, סיפרה מה קרה, לא האמינו. ועכשיו כשנאלצה לשוב ולשחק על מנת לסיים את המשחק היא מסרבת תחילה כי אינה רוצה להתמודד עם העבר.
במהלך המשחק הם מגלים שכל ניסיון לתחמן, או לשנות את החוקים מוביל לבסוף לנפילה. הם חייבים להמשיך למרות הפחדים, המפלצות ושאר מרעין בישין.
 
מוסר ההשכל בסרט- אי אפשר לברוח או להתחמק, אי אפשר לקצר את הדרך. צריך להתמודד עם מה שמגיע, עם כל מה שיוצא מהמשחק. צריך לסיים את דרך החתחתים למען החופש.
 
אז איך, איך עושים את זה?
מה עושים כשאי אפשר לדבר?
מה עושים כשיש כל כך הרבה מעצורים?
איך מתמודדים עם מה שזוכרים, עם מה שהגוף מרגיש, ועם מה ששכנעתי את עצמי שלא קרה? (כי הרי עכשיו זה כבר לא באמת)
מה אם, מה שנשאר זו רק המסכה? ומה אם היא מובנית כחלק בלתי נפרד?
מה אם אי אפשר לתקן?
מה אם יהיה תיקון מסוים אבל תכלס לא יהיה שינוי?
מה אם החוקים אינם קבועים? מה אם מוסר ההשכל נכון (ומאמינה שהוא נכון) אבל הדרך שונה לכל אחת/ד? בין אם כי לכל אחד מתאים משהו אחר ובין אם כי "מחווטים" בצורה שונה..
מה אם למרות הנפילות והדרכים הפחות טובות להתגבר, הכלים שיש לי מספיקים ו"עושים את העבודה" (לרוב בצורה די טובה) במסגרת התנאים הקיימים?
מה אם כך הדברים אמורים להיות?         
היי יקרה
16/08/14 08:42
47צפיות
"אי אפשר לברוח או להתחמק, אי אפשר לקצר את הדרך. צריך להתמודד עם מה שמגיע, עם כל מה שיוצא מהמשחק. צריך לסיים את דרך החתחתים למען החופש."
 
זה הכי מדוייק שאפשר אם רוצים חופש חייבים לעבור את הדרך החתחתים ומה שחשוב להדגיש שזה אפשרי ...
 
אז איך, איך עושים את זה?  - כמו שאת חושבת שנכון לך באמת באמת מבפנים ללא המסכות והסיפורים רק את יודעת איך באמת נכון לך ..ורק את יודעת שיש עוד דרכים מחוץ לקופסא שאנחנו מקובעות בה וכל אחד והקופסא שלו .

מה עושים כשאי אפשר לדבר? - אפשר ורצוי לדבר זה אחד מהשלבים ההכרחים במשחק ותאמיני לי מנסיון ברגע שמדברים הרבה הרבה יותר קל להמשיך במשחק . פעם אסור היה לדבר היום מותר וצריך כדי להמשיך ..

מה עושים כשיש כל כך הרבה מעצורים? - מבודדים אחד אחד מחבקים את המעצורים מבינים שפעם היו יעילים לוקחים אומץ ביד וממריאים עד למעצור הבא ושוב חוזר .

איך מתמודדים עם מה שזוכרים, עם מה שהגוף מרגיש, ועם מה ששכנעתי את עצמי שלא קרה? (כי הרי עכשיו זה כבר לא באמת) - נכון ותודה לאל שהיום זה לא קורה אבל זה קרה ואת יודעת את זה והגוף לא משקר אף אחד לא רוצה להמציא לעצמו כזה סיפור חיים .

מה אם, מה שנשאר זו רק המסכה? ומה אם היא מובנית כחלק בלתי נפרד? - היא לא גם אם מרגיש שהיא מקובעת היא לא כל מסכה ניתנת להסרה קצת מפחיד ולא בטוח וכבר לא כל כך יודעים מי שם באמת מאחורי המסכה ומה נגלה מה שבטוח את יפיפיה מתחת למסכה את מקסימה ואני אוהבת .

מה אם אי אפשר לתקן? - אין דבר שלא ניתן לתיקון רק שברור שלא תצמח לך רגל אחרת זאת תהייה רגל תותבת אבל עדין תוכלי ללכת לצעוד לעיתים יכאב אבל עדין יותר טוב ובטוח משבור .

מה אם יהיה תיקון מסוים אבל תכלס לא יהיה שינוי? - יהיה שינוי אם תבחרי בשינוי הוא יגיע באמת את לא תאמיני איזה שינוי יהיה אני רואה את זה על עצמי פסיעות קטנ ות מהוססות אבל יש שינוי ענק והנזק שהוריי היקרים גרמו לי הוא אדיר ....

מה אם החוקים אינם קבועים? מה אם מוסר ההשכל נכון (ומאמינה שהוא נכון) אבל הדרך שונה לכל אחת/ד? בין אם כי לכל אחד מתאים משהו אחר ובין אם כי "מחווטים" בצורה שונה..- נכון יקרה לכל אחד משחק החיים שלו את מכירה את החוקים של המשחק שלך ומוסר ההשכל נכון מאוד מאוד

מה אם למרות הנפילות והדרכים הפחות טובות להתגבר, הכלים שיש לי מספיקים ו"עושים את העבודה" (לרוב בצורה די טובה) במסגרת התנאים הקיימים? - אם הם היו באמת מספיקים ומספקים לא היית שואלת את השאלות האלו . ואם את שואלת סימן שהגיע הזמן לעבור למשבצת הבאה במשחק היית יותר מידי זמן בכלא בזמן שאחרים שיחקו ..הגיע תורך ובגדול

מה אם כך הדברים אמורים להיות? - ומה אם לא? רק אם תעיזי ותצאי מהמשבצת עם האומץ שיש בך ויש בך המון תוכלי לדעת ...
 
בהצלחה מאמינה בך בענק ויודעת שאת יכולה ...חיבוק גדול גדול   
מאמינה שאת זו שיודעת הכי טוב את התשובות..
17/08/14 22:08
29צפיות
את יודעת מה טוב לך באמת...ואם את מהססת ושואלת, אז צריך להרחיב את הכלים, או לשנות כיוון ולהתחיל לצעוד בשביל אחר, אולי לא של דיבור..מה שמתאים ל ך , את יודעת הכי הכי טוב...ולא, אם כואב לך ולא טוב לך עם הדברים כפי שהם אז לא, כך הדברים לא צריכים להיראות, הם צריכים להיראות יותר טוב!!הילדה במשחק יכולה וצריכה להאמין בעצמה למה שהגוף והנפש מספרים לה, אחר כך יבוא תורם של כל השאר...מה שחשוב זה איך הילדה במשחק מרגישה וחושבת, ואת זה היא גם יכולה הכי לשנות ולבנות מחדש...המעצורים קיימים, וגם הדרך המדהימה שעשית, עלית הרים ופסגות, אני בטוחה שפעם לא יכולת להתבטא כך כמו שכתבת בצורה כזו יפה ומרשימה על הילדה במשחק והרשת לשתף במחשבותיך ושאלותיך..ויש בך כישרון כתיבה מדהים..
º
תודה רבה לכן, יש עוד הרבה על מה לחשוב
20/08/14 17:50
5צפיות
º
המבוגרים של העולם הזה נכשלו. לכו הביתה
14/08/14 17:45
44צפיות
דיכאון
11/08/14 10:19
112צפיות
אני כבר שבועיים בדיכאון ולא מצליחה לצאת מהמצב הזה. כמובן שגם בביקורת על עצמי בשל מצבי. מתפקדת אך בלי שום שמחת חיים וללא כוחות, פשוט בכוח...
גם
12/08/14 10:11
49צפיות
אני בתקופה לא משו. מזדהה מאוד. רק שתעבור כבר.
תמשיכי לשתף! את יכולה בפרטי אם זה יותר טוב לך.
אני כל כך יכולה להבין אותך.
12/08/14 11:57
52צפיות
אני חושבת אחד הדברים הכי חשובים כאן זה לדעת שאני לא אשמה בכל מה שקורה לי.
אני לא יודעת בדיוק מה קשה לך בשבועיים האחרונים אבל הצעה שלי זה לנסות להבין מה עובר עלי למה אני ככה. וברגע שבן אדם מודע לבעיה שבו הוא נמצא הוא כבר פותר חצי מהבעיה. ובנוסף לעשות דברים שישמחו אותך ויעשו לך טוב.
אם את רוצה אני כאן בפרטי וממש אשמח לעזור.
עדיין בדיכאון
17/08/14 10:50
32צפיות
התחלתי טיפול חדש, מקווה שיעזור...
וגם באבל, הכלבה שלי חלתה במחלה מאוד קשה והיה צריך לעשות המתת חסד, כואב לי. היא ליוותה אותי בזמנים קשים, 9 שנים.
שאלה אולי קצת מטופשת
12/08/14 11:06
107צפיות
משהו קרה לי בשבת האחרונה ורציתי לשתף ולשאול האם מישהו או מישהי מזדהים או יודעים יותר בעניין.
אחרי הסעודה התחלתי להרים כלים מהשלחן כשפתאום אני קולטת ג'וק גדול רץ לו בדירה לכיווני.
פתאום נכנסתי להיסטריה (התגובה הזו מתרחשת תמיד כשאני רואה עכבישים. לא ג'וקים. לכן התפלאתי על עצמי).
נעמדתי על הכיסא והייתי ממש בחרדה. התחלתי לבכות ממש תוך כדי שאני מתחננת בפני חברה שלי שתעשה משהו ושתהרוג אותו.
פשוט בכיתי  בהיסטריה. ניסיתי לעטוף את עצמי כמה שיכולתי. חברה שלי היתה בהלם ממני. היא אף-פעם לא ראתה אותי ככה ממש.
הרגשתי כל-כך לבד ברגע הזה שראיתי אותו רץ לי ככה בתוך הדירה כבתוך שלו. הרגשתי לבד! לא הרגשתי שיש מישהו איתי שיגן עלי מפניו.
הלבד הזה הפחיד אותי יותר ממה שהג'וק הפחיד. אולי בגלל זה הבכי שתקף אותי.
למה אני מספרת לכם את זה?
כשהייתי בצבא אני זוכרת שבאחת השיחות שהמפקדות עשו לנו הן ביקשו מאיתנו לשים לב אחת לשניה, למצב שכל אחת נמצאת בו כדי לזהות
אם מישהי זקוקה לעזרה. לא זוכרת בדיוק את ההקשר של השיחה הזו, אבל אחת המפקדות אמרה לשים-לב אם למישהי יש פחד מוגזם מעכבישים כי זה יכול להיות סימן להתעללות.
במסגרת הלימודים שלי פניתי לאחד המרצים לפסיכולוגיה ושאלתי אותו על העניין הזה והוא אמר שהתופעה הזו מתרחשת בגלל הטראומה שלא
עברה עיבוד כלשהו, ולכן היא מחפשת לעצמה "תירוצים" בכדי להתבטא.
מישהו מכם מכיר את ההרגשה הזו? למישהו מכם זה קורה?
העניין הוא שחשבתי שהתקדמתי מהמקום הזה. הייתי בטיפול, דיברתי על דברים. למה נשאר בי עוד כל-כך הרבה פחד? אני אפילו לא במקום הזה יותר.
זאת-אומרת אני לא בסכנה של פגיעה נוספת ע"י אותו אדם. זה רחוק ממני מבחינת גיל. מדוע הפחד הלא רציונאלי הזה ממשיך לתקוף אותי?
אשמח אם תשתפו משהו מהידע שלכם, מהמחשבות, מהרגשות... זה חשוב לי להבין את עצמי
º
שאלה לא מטופשת בכלל!אענה בפרטי.
12/08/14 12:04
27צפיות
פורום דם אמיתי נפתח ב|תפוז|!
11/08/14 16:50
12צפיות
|ערפד| אנו נמצאים בשיאה של העונה האחרונה של דם אמיתי!
בבון טמפס קיים דו קיום בין הערפדים לבני אנוש, בלב ארצות הברית, עיירה דמיונית. רוצים לספר כמה אתם מעריכים מלצרית בעלת יכולות טלפתיות? רוצים להיזכר ברגעים גדולים מהעונות הקודומות?

בואו לדבר על הסדרה בפורום דם אמיתי
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה