לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:

ברוכות הבאות ל שהוקם פה עם המון אהבה, דאגה והשקעה.

 הרשו לי לספר לכן מעט על הפורום היקר שלנו

 הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי.

נושא הפורום הוא נושא כאוב,רגיש וקשה עבור כולנו. רובנו חווינו פגיעה בצורה מסויימת בחיינו. לפגיעה אין דרגת חומרה מבחינתנו, אתן מוזמנות להוציא כאן את כל הכאב, הקושי, התסכול, והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. בפורום תמצאו אוזן קשבת וכתף להישען עליה, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה. מוזמנות לשתף,להיתמך וגם לתמוך אם תבחרו.ובכך אולי גם תמצאו כי תמיכה באחרים מאפשרת לכן להתחזק ולקחת את המילים גם אליכן.

ניתן להביע את התחושות והרגשות בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.

 אני מאמינה כי הטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הוירטואלי וגם אם חלקנו כאן נשות מקצוע איננו באות לתת יעוץ רפואי או אבחנות כאלה ואחרות.

 בפורום תמצאו כי אין רק עצב וכאב והודעות בנושא הפורום, אלא גם דיונים והעלאת נושאים ותחומים שאנו חוות ועוברות בחיי היום יום. שרשורים של אור ותקווה, ימים טובים יותר ותקופות שיש בהן ניצוץ של אושר ויש להם את המקום המכובד שלהן בפורום.

 אתן מוזמנות לקחת את הזמן שלכן, אנו יודעות כי יש לא מעט קוראות שבוחרות לא לכתוב ולהיחשף- אך גם אתן חלק מהפורום ואם תבחרו להצטרף גם בכתיבה נקבל אתכן בחום ואהבה.

 בעמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורים:

קישורי הפורום

מאמרי הפורום

גלריית הפורום

סקרים

לוחות

 אלו יתעדכנו מדי פעם לפעם וניתן ואף רצוי להציף מהם לעיתים קרובות.

 מאחלת לכן דרך של שינוי, צמיחה והתבוננות פנימית. שולחת לכן חיבוק חם, מכיל ועם המון כח להמשיך.

 

 טל

 הערה: ההודעה נכתבה בלשון נקבה אולם היא מופנית אל שני המינים גם יחד.


 
1203 קו חירום לנפגעי תקיפה מינית
המשך...
הודעה חדשה

מחשבות של בוקר/ יכול להיות טריגר
25/05/15 09:45
42צפיות
חושבת שאולי אם הייתי נותנת לעצמי את השקט בתוך הבועה הייתי יכולה לצרוח עצמי חזק לעולם.
אולי אם הייתי נותנת לעצמי להתחבק והמגע יגע, הייתי יכולה לבעוט את רגליי מתוכי, להיות אני.
אם רק אתן לעצמי נשימות עמוקות, בוודאי אוכל לבכות...
 
 
בועה
27/05/15 18:53
16צפיות
את יודעת מה צריך לעשות התשובה אצלך ביחד עם הפחד . נשימות עמוקות זה טוב ..הקטיני את הפחד הוא לא מקדם במקרה הכי גרוע את יכולה לחזור לפחד מנקודת מבט חזקה יותר . מה יותר קל לתקן את העבר או ל"רמות" את עצמך שיש אפשרות אחרת תומכת עתיד חיובי יותר ? בקיצור נסי לבחון את היכולת שלך שלא לתקן את הפחד היות והוא נובע מהעבר והוא קיים ולא ישתנה בעתיד . מי שישתנה זה העתיד שלך ורק בעזרתך . שוב פעם רק באחריותך לתקן את העתיד ועכשיו .
אבודה במרחב
27/05/15 03:27
19צפיות
אבודה במרחב, ואיני יודעת אנה.
מחפשת, מתבוננת, תוהה וטועה.
מגששת ולא יודעת, מחפשת באור יום,
אך כעיוורת פועלת באפילה ללא כיוון.
 
נודדת ללא בית, ללא משפחה,
מחנכת, טועה ומטעה,
בדרך ללא כיוון וללא הכוונה,
ורק קולי, קורא בקריאות מצוקה.
 
מה יהיה הסוף? שואלת אותו,
אך הוא בשלו, מתבצר בשתיקתו.
שואפת עוד סיגריה, במקום להוציא את המילים,
אט אט נושמת, לעכל את כל האירועים. 
מכניסה עשן במקום להוציא את הקוצים. 
שאלה לעניין הודעות ממש קשות לקריאה (אולי ט')
22/05/15 07:08
81צפיות
כידוע לכם, גולשי וגולשות הפורום, מאד חשוב לי לשמור עליכם ועל נפשכם.
לכן אני מקפידה על רישום "טריגר" בכותרת הודעות העלולות להכיל טריגר, ולכן יש הודעות ממשתמשים לא קבועים שאני צריכה לאשר, ואני לא מאשרת בשל התוכן המאד מאד טריגרי שלהן.
שאלתי היא כזו, נניח ואני מקבלת לאישור הודעה כואבת מאד. כתובה בצורה שברור שמי שכתב/ה אותה כואב/ת ורהוט/ה וזקוק/ה למקום הזה של להוציא את הכל החוצה.
כתוב בכותרת שההודעה מכילה טריגר. אולי אפילו כתוב שהטריגר מאד חזק. ובתוכן ההודעה יש תיאורים מאד מאד מאד מאד קשים. מאד ויזואליים, מאד טריגריים, אפילו למי שלא נפגע יתכן ויהיה קשה לקרוא הודעה כזו.
 
עכשיו נשאלת השאלה - האם לאשר הודעה כזו?
במידה והמשתמש הוא לא אורח אלא משתמש קבוע בתפוז - אין לי בעיה לשלוח מסר ולהסביר שהתוכן קשה מידי ולבקש לכתוב הודעה מעט יותר ניתנת לקריאה עבור גולשי וגולשות הפורום.
אבל כשמדובר במשתמש זמני, שאין לי אפשרות לשלוח לו/לה מסר - אני לא מרגישה בנוח פשוט לדחות את ההודעה בלי הסבר, כי בסופו של יום - הפורום הזה נועד בדיוק בשביל לפרוק את הכאב ולקבל תמיכה.
 
מה הייתם רוצים?
לפרסם הודעות גם אם יש בהן תיאורים מפורטים וקשים, או לא?
 
הי סיוט
22/05/15 10:58
56צפיות
את יקרה.
לדעתי האישית כן.
יודעת שזה ככ חשוב לפרוק ויכול לעזור לכותבים
אז מבחינתי אין בעיה.
והאמת, שמעניין אותי הרבה זמן,
אם באמת לא נכנסים להודעות למרות אזהרת טריגר
מתוך סקרנות כזו..
תודה לך על הכל
 
הודעות קשות
24/05/15 19:45
38צפיות
תאורים קשים הם חלק ממעגל הפגיעה . כל עוד הנפגע או הנפגעת עושים זאת בתום לב ולא על מנת להאשים ולפגוע זה המקום . שלב הבא הוא נתוב הזעם .ניתן לדעתי לשלוח הודעה של שיכתוב מחדש ועריכה ...זה לא מרכך את העוצמה אלא מאפשר קריאה .
הזיכרון הוא מפלצת
21/05/15 16:44
57צפיות
"הזיכרון שלך הוא מפלצת, הוא מזמן דברים כרצונו. אתה חושב שאתה שולט בזיכרון שלך אך הוא זה ששולט בך"
ג'ון אירווינג
º
חותמת על כל מילה במשפט הזה
22/05/15 07:08
21צפיות
אני חדשה פה
18/05/15 20:39
63צפיות
הכל עוד כל כך טרי ורע! למה אני צריכה לסבול בגללו?
ברוכה הבאה...
19/05/15 20:38
34צפיות
שלום לך חדשה,
 
מצטערת לשמוע שאת "נאלצת" להצטרף אלינו.
 
האם תרצי לשתף קצת יותר?
האם סיפרת למישהו/מישהי?
את יכולה, אם את רוצה כמובן, לפנות לקו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית - 1202. עונות שם מתנדבות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
 
בכל מקרה - אם את מחליטה לכתוב כאן, שימי לב רק להקפיד לרשום בכותרת ההודעה את המילה טריגר, במידה וההודעה מכילה תיאורים או אמירות שעלולות להיות קשות רגשית למי מהגולשים/גולשות.
 
ובכל מקרה - תרגישי חופשיה לגמרי לכתוב כאן, או בפרטי.
 
שולחת לך כוחות לעבור את זה.
קצת ממה שקרה וקורה לי
19/05/15 21:50
60צפיות
אני מאד רוצה לכתוב ולשתף. אבל אני עוד כל כך מפחודת. אני כל כך שונאת אותו!!! למה הוא היה צריך לעשות את זה?
והכי- אני שונאת את עצמי על זה! כל כך כועסת על עצמי שנאנסתי. איך מתמודדים עם זה???!!
20/05/15 07:04
23צפיות
ראשית, ולפני הכל - אין לך מה לכעוס על עצמך. את לא אשמה! אחזור שוב ושוב ושוב ואגיד לך:
את (!) לא אשמה!
את לא (!) אשמה!
את (!) לא (!) אשמה ! ! !
 
למה הוא היה צריך לעשות את זה?
שליטה.
תחושה שהוא שולט ולא אף אחד אחר.
לא מצדיקה חלילה - זו מופרעות.
 
לגבי לכתוב ולשתף - כשזה ירגיש לך נכון - את מוזמנת לכתוב מה שתרצי וכמה שתרצי. גם מילה אחת, גם מגילה שלמה. כשאת תרגישי שזה נכון לך.
 
האם יש לך סביבה תומכת שיכולה להיות לך לעזר כרגע?
 
מציעה לך שוב את האפשרות של הפניה לקו הסיוע - 1202 מכל טלפון - הן עברו הכשרה במיוחד לצורך מענה לנפגעות, ויתכן שיעשה לך טוב להתקשר לשם.
את לא צריכה להזדהות ולא למסור שום פרט אודותייך.
את גם לא צריכה לדבר יותר מידי.
אבל לפחות תהיה מישהי שתקשיב, שתוכל אולי להקל במעט.
 
אני אשמה
20/05/15 07:15
63צפיות
אני אשמה כי לא עצירתי אותו . למרות שנסיתי להלחם בו  ואמרתי לו שיפסיק ושאני לא רוצה. אבל זו אשמתי בכלל.
הוא החפיץ אותי. אני חפץ. עציץ. היה "מותר" לו  לגעת איפה שהוא רוצה-כי מה אני בעצם? סתם אישה!
אני עם תמיכה כביכול- כי אני לא רוצה לדבר על זה עם אפחד.
וגם לא לפנות לסיוע
תודה....
20/05/15 08:30
36צפיות
יקרה, את לא אשמה.
את כותבת שניסית להילחם, אמרת שיפסיק, אמרת שאת לא רוצה.
את גם כותבת שהוא החפיץ אותך - איך את יכולה להיות אשמה בהתנהגות כזו של מישהו אחר?
 
ואין דבר כזה "סתם אישה".
את בנאדם, קודם כל ולפני הכל. והוא חלאה שלא מבין שלכל אדם באשר הוא אדם יש את הזכות על גופו.
 
את מוזמנת לכתוב פה אם זה עוזר לך.
את יכולה גם לפנות אליי בפרטי אם תרצי.
 
תודה
20/05/15 18:56
34צפיות
תודה לכן על התמיכה.
אני איני יודעת מה להגיב מרוב הרגשת הבלבול שלי.
איך ממשיכים? לא רוצה לעבור טיפול. רוצה להדחיק.
אני אשמה כי לא הבנתי שהוא רוצה לאנוס אותי. אם הייתי מבינה- הייתי ניצלת. גם השוטרת אמרה שהייתי צריכה להבין
השוטרת הזו עצבנה אותי
21/05/15 11:22
36צפיות
יקרה, את לא לא לא לא לא לא אשמה ולא משנה מה אחרים אומרים. זה דפוס ידוע אצל נפגעות פגיעה מינית או כל התעללות אחרת, תמיד אנחנו חושבות שאולי אם ואם ואם, אבל אנחנו לא אשמות וגם לי לקח המון זמן להפנים זאת. יקרה אהובה, את לא אשמה!!! שולחת לך חיבוק מחזק ותומך, אני איתך
למה אני מרגישה ככה?
21/05/15 11:34
28צפיות
אני גם מרגישה אשמה, גם מרגישה מגעיל מאד. חולמת על זה. מפחדת ממנו (למרות שהוא במעצר) אבל-
אני רוצה לשתף אתכן ואולי תוכלו להגיד לי מה אתן חושבות על זה. ואולי אם אתם גם חוויתם ככה.
מאז מה קרה- מצד אחד אני מגיבה מוזר- מפחדת, בוכה, לא ישנה וכו'. מצד שני- אני כל כך לא מחוברת לסיטואציה! זה נראה לי בכלל לא אני.! ולכן אני לא מבינה למה בכלל אני מגיבה בעצבנות, בדכאון, בבכי.
נכון שכשאני חושבת על מה שקרה-עולה בי גועל (היתי בתולה)- ללא חוויה מינית כלל. (דתיה) אבל- אני לא כל כך יודעת איך להסביר את זה- אני לא מחוברת רגשית לכל הסיפור הזה. מה שקשה לי בסיפור זה כל מה שאח"כ-חקירות משטרה, פרקליטות. אני מרגישה שזה גוזל ממני זמן וכוח . ואין לי. 
אבל מהצד הרגשי של הסיפור של מה שקרה- לא יודעת, זה לא מזיז לי כל כך.
אני נוראית? זה נורא? מה קורה פה?
סליחה שרשמתי כל כך הרבה, אבל הרגשתי צורך לשתף מה באמת אני מרגישה בפנים.
טל
º
אולי טריגר מעליי
21/05/15 13:02
14צפיות
יקרה,
21/05/15 13:22
18צפיות
לפני שאתייחס להודעתך - אנא ממך, כשאת כותבת הודעה צייני בכותרת שלה שאולי מדובר בטריגר (כאשר יש סיכוי כזה) כי גולשים וגולשות אחרים בפורום יוכלו להחליט האם לקרוא את ההודעה או לא בהתאם למצבם הרגשי באותו רגע.
 
לעניין הודעתך -
 
מה שאת מתארת הוא לחלוטין הגיוני לאור מה שעברת.
פחד, בכי, נדודי שינה - הכי טבעי שתחושי דברים אלו לאחר מה שעברת. בייחוד לאור המצב שהיית בו במועד הפגיעה (כפי שכתבת בהודעתך)
מצד שני - חוסר חיבור לסיטואציה - גם זה דבר הגיוני לחלוטין, שכן המוח מנסה לשמור עלייך. שתצליחי לתפקד. ולכן הוא מנסה "להסתיר" ממך את שקרה.
 
הדבר האחרון שניתן לומר עלייך זה שאת נוראית. את ממש לא!
 
לעניין הפרקליטות וכו' - אני שוב מעלה את נושא מרכז הסיוע, מכיוון שמתנדבות יכולות ללוות אותך לכל ה"אירועים" הללו, ואז את לא לבד, ולא יתנו לשום שוטרת לנהוג כלפייך כפי שחווית.
סתם הצעה... כמובן שאת לא צריכה לקבל אותה אם היא לא מתאימה לך.
 
טריגר.?
21/05/15 14:40
28צפיות
אני לא יודעת מתי רושמים טריגר ומתי לא אז העדפתי לרשום.
קשה לי עם החוסר חיבור לסיטואציה. אני  מרגישה שזה כאילו לא אמיתי כל מה שקרה.- למרות שהוא מודה ברוב הדברים. אני מרגישה כאילו זה לא אני שם. וגם אם זה אני- מרגיש לי שזה לא כזה נורא מה שהיה.
אז  אולי זה לא כזה נורא? אולי הכל בסדר? אולי אני סתם מתייחסת לזה?
 
אני חושבת שבפעם הבאה אבקש עזרה מהמרכז סיוע שיבואו איתי.
כ"כ מגעיל יל בלב, ואני אפילו לא יודעת למה
יקרה (אולי טריגר בפנים)
21/05/15 15:07
23צפיות
כל הנושא הזה של התנתקות מאד מוכר במקרים של פגיעה מהסוג הזה.
האם יצא לך לקרוא מעט על הנושא באינטרנט?
יתכן ותמצאי הרבה מידע שיוכל לעזור לך להבין מה עובר עלייך.
 
לגבי "טריגר" - יש מצבים בהם מילה (במקרה של הפורום, במקרים אחרים זה יכול גם להיות ריח, צבע, כל מיני דברים) מזכירה לאותו אדם שקורא/שומע/מריח וכו' את הפגיעה.
למשל - תיאור מפורט של תקיפה יכול לגרום לקורא/ת לחוות שוב את הפגיעה שחווה/חוותה.
ריח מסויים יכול להזכיר את התוקף.
מילים מפורשות כמו "אונס", "בתולה" ועוד כל מיני מילים שמתקשרות לפגיעה עצמה, לתחושות במהלך הפגיעה, למעשה הפגיעה עצמו - כל מילה שיכולה לגרום לקורא לחוש שוב את הפגיעה - היא טריגר.
לכן, כשאנחנו כותבים הודעה שבתוכן שלה יש דברים שעלולים להוות טריגר עבור מי מהקוראים, אנחנו כותבים שכותרת ההודעה שיש בתוכה טריגר.
כך מי שנמצא כרגע במצב רגשי קשה - אולי יעדיף פשוט לא להיכנס להודעה כדי לא לערער את עצמו עוד יותר.
 
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...
אחת שנפגעה פעם (טריגר)
21/05/15 14:41
31צפיות
תודה רבה! מקווה שאולי  מתישהו אבין זאת.. כרגע אני לא מצליחה לחשוב שזה לא אשמתי
השוטרת הזו.........
21/05/15 13:05
24צפיות
בגלל שוטרות כאלו - נשים מעדיפות שלא להתלונן.
מרתיח!
השוטרת הזו לא מבינה מהחיים שלה. ותאמיני לי - אם היה לך את הכוחות הנפשיים (שאני יודעת שכרגע אין לך) הייתי מתלוננת עליה. הייתי פונה למרכז הסיוע ומספרת להן את זה - יש להן קשרים עם תחנות המשטרה והן היו יכולות להעביר תלונה. גם אם אנונימית.
כבר יצא לי ללוות נפגעת לתחנת המשטרה (אני התנדבתי במרכז הסיוע) והחוקרת במשטרה היתה איומה! דיווחתי על זה לעוה"ד של המרכז בו התנדבתי והיא מייד פנתה לאחראי על אותה שוטרת. הנפגעת זומנה לחקירה חדשה, הפעם אצל חוקרת מדהימה, וזו היתה עבורה חוויה מתקנת.
 
אז יקירתי - את לא אשמה!
והשוטרת הזו..... עדיף שאעצור פה.
טל יקרה.
20/05/15 11:35
45צפיות
אני קוראת אותך וככ רוצה לכתוב לך משהו,
אבל לא יודעת אם יש לי מה..
אני בעצמי במצב דומה מאד לשלך.
תקופה קשה... מאמינה שה' ישלח לך
המון כוחות להתמודד מול העוול הזה.
כמו שתמיד אומרים, הזמן עושה את שלו
ומה שלא יהיה את תרגישי טוב יותר בהמשך בעזרת השם.
לא שהכעס נעלם, אבל ההרגשה ההתמודדות והתפקוד שלך
יהיו טובים בהרבה עם הזמן שיחלוף.
במיוחד אם תתני לעצמך לקבל עזרה
ממטפלת שמתמחה בפגיעות מיניות.
יש לזה מלא סיכוי. זה מצמיח ומחדש. לא קל..אבל טוב.
אף אחד לא צריך לדעת שאת בתהליך טיפולי אם זה מפריע לך.
אולי כתבתי קצת רציני..סליחה אם זה נשמע כבד..
תשתדלי להאמין שיכול להיות טוב..
חושבת עלייך
צומחת
תודה רבה
21/05/15 14:43
21צפיות
מקווה שגם אני פעם אחשוב שאני צומחת. 
אני מאד מחפשת איך לצמוח מהסיפור הזה. גרגע מאד נופלת ונשאבת למטה
קורה לך קורה לכולם
27/05/15 23:13
3צפיות
את כועסת פרושו את חושבת . קחי את עצמך לנקודה של כמה זמן שאת רוצה לפני הפעולה של האונס . חישבי מיתוך אותה נקודה איזה מידע או ידע היה לך לגבי העתיד . האם מאותה נקודה היית בוחרת להגיע למצב המפחיד והטוחן את יישותך ? ברור שלא ..אז מה את מתלוננת על עצמך ? עצמך לא בחר את הכיוון . עכשיו הזמן של עצמך לבחור את הכיוון . את יכולה לבנות דמות וירטואלית חדשה שתהיה בשלב ראשון השליחה שלך אך, עלייך להגבילה בזמן ובתפקיד מראש . מכאן תמשיכי ויש לך עוד אנשים ונשים שנמצאים כאן בעולם בעבורך הם ישמחו שתעזרי להם להיות מורמים מהסבל ולחוש אושר גדול של עזרה...אז קדימה לדרך לא ממחר אלא מהרגע . אין מחיר לחופש .
º
תודה..לא הבנתי מה לעשות עם הדמות הווירטואלית?
28/05/15 04:58
מדכא אז אולי טריגר קצת
20/05/15 17:36
59צפיות

חלומות של אחרים.  
ילדה ללא רוח, נפש פגועה שלא מוצאת נחת.
מסתובבת בעולם ומחפשת אחר הכרה שהיא קיימת
נלקחה למאורה חשוכה עם שדים ומפלצות ומשם היא לא תצא.
בעולם דמיוני היא גדלה ומוצאת את עצמה בעולם כמו כולם
היא שרדה את השאול ומתפתה להאמין שהיא כמו האנשים שהיא פוגשת בכל יום
איננה מודעת שהיא לא יכולה להתבגר.
מפלצות ושדים מילאו את השמיים בצבעים כחולים,
הם שתלו עצים ירוקים וגרמו לה להרגיש נאהבת ועטופה.
משחקים משחק ויודעים שהיא תאמין לכל.
תמימות שנקלחה אינה חוזרת.
בכל לילה שהיא הולכת לישון היא פוגשת אותם שוב,
הם לא יודעים שהיא רואה אותם, שהיא שומעת אותם
מלחששים את המזימה הבאה. אושר, שלווה, הם יתנו ויקחו
רק כי הם נהנים לראות אותה יושבת על כיסא ממלמלת מילים
של חוסר שפיות. היא אבודה. מתפללת שמישהו יגיע ויציל אותה מעצמה
אין איש מגיע. רק הם שם, תמיד בשבילה, לקחת את מה שלעולם לא היה שלה. 
º
21/05/15 11:23
16צפיות
וואו.
21/05/15 13:18
24צפיות
כתיבה מטלטלת.
הרגשות שחשת בנפש שלך באותם רגעים מונחים כאן במופת ובסדר.
כמה חבל שאין הוקרה ללחימה מסוג זה.
מתחת לפני השטח.
בתוך המחשבות.
בתוך התחושות.
יום יום.
לעתים שעה שעה.
בדבר אחד אני בטוח - את נפלאה ואת בעצמך תצילי את עצמך. עם כל כוחותייך שלך הטמונים רק בך ושייכים רק לך והם רק שלך.
 
חשבתי להקדיש לך את המנגינה הזו:
בכדי לבטא את הכאב שאני חש בהשתתפות בצערך.
 
 
 
 
ואני מקווה שתצליחי לגבור בכל פעם שאת נאבקת אל מול המפלצות והשדים:
 
 
נאבק אל מול הבדידות, ביחד איתך
פעמיים שלוש ... טריגר
17/05/15 23:20
67צפיות
אני מבקשת במייל מהמנהל שידבר איתי ושיעזור לי .
הוא לא החזיר תשובה .. הוא לא עוזר .
הוא מפנה אותי למטפלת .
אני לא רוצה אותה .
זה לא כמו עם העו"סית שתיעבתי ...
אבל אני לא מסוגלת לסבול גם אותה , די הרבה .
ואני כועסת על המנהל שהוא "זרק" אותי אליה אחרי שהוא התחיל לטפל בי בשיחות .
וכמה שזה היה קשה לעיתים אני הגעתי למצב שסיפרתי לו משהו מאוד קשה שלא סיפרתי לאף איש מקצוע לפני .
 
עד כמה אצעק למתים שיעזרו לי ?
הם שומעים אותי .
הם כואבים את המכאובים שלי .
ואולי הם יכולים לעשות ניסים ונפלאות ...
אבל לחבק אותי ( אבא ) , ללקק אותי ( מוקהלי ) , לנחם אותי ... הם אינם יכולים .
 
אני כועסת ושבורה מכשלים סידרתיים .
אני כועסת שאני נמצאת בהוסטל .
אני כועסת שלא מקבלת את המענה שנכון לי .
אני כועסת על האנשים החיים שאיבדתי ואלה שלא היו בכלל .
אני כועסת על זה שאין לי אמא ... רק אישה עצבנית , אלימה ושקרנית שהולידה אותי .
 
אני כועסת מזה שאני מתחננת לעזרה - מפורשות ( " תעזור לי , בבקשה " ו" דבר איתי מחר , בבקשה " - זה מה שכתבתי למנהל במייל , בעבר ) ... ולא מקבלת .
והחוסר אונים שמוביל להתעלמות מסוימת כי כבר לא ממש יודעים מה לעשות , או שהתרגלו , או שהם חסרי אונים או ... לא יודעת ...
אתם לא קולטים שאני צריכה אוזן קשבת ? לפעמים אפילו זה לא , רק חיבוק ונחמה ... ואפילו רק לא להיות לבד והזדהות ... חמלה ( לא רחמים , בשום אופן לא רחמים ! ) ...
דברי עם ד' ... זה מה שהמנהל אומר לי שאני פונה אליו ... דברי עם א' היא אמרה לי היום כשציינתי בפניה שהיו לי פלאשים בזמן הישיבת דיירים ... זה דברים שאת צריכה לדבר איתה עליהם .
נכון . יודעת את זה . אבל אני נמצאת בהוסטל ... איתה רק שעה בשבוע ( שמגיעה אליה ) !
אני מתאפקת , אני סופגת , אני שותקת , בד"כ , גם כשכואב ... למדתי לשאוג את מכאוביי לבד ... לא לשאת אותם ...
אני לא באמת נושאת אותם .
אני כורעת תחת הנטל ... הכובד שלהם ...
נשבר ... נשברתי ... נשברת ...
יצטרכו ... עוד זמן מה בתקיעות הזו ... אני מאבדת את מעט הסבלנות שנותרה לי .
העצבים שלי רופפים .
הכאב שובר אותי .
הצער גומר .
הכעס הוא רעל .
 
אני רוצה "הביתה" עכשיו והרבה יותר ממה שאני רוצה להגשים את הייעוד שלי .
למה אני צריכה לשאת בעונש ובפאשלות של דברים שאינם אשמתי ואינם אחריותי ( בטח שלא מההתחלה - בתור ילדה קטנה ! ) ?!
זה עונש . וזה לא בית ההוסטל , ולא משנה כמה המנהל יגיד לי שכן ושאני צריכה לשנות את צורת החשיבה שלי ולהסתגל ולקבל את המצב - שאני בהוסטל .
הוא לא יודע . הוא לא מבין .
 
אין לי אף אחד .
בלי אף אחד שיזדקק לי אני לא יכולה .
זה מה שזקוקה לו .
אני רוצה את מוקהלי .
היא הייתה זקוקה לי .
החמצן שלי היה מה שהיא הייתה צריכה ממני ומה שהיא נתנה לי , מה שעדיין אף בן אדם לא נתן לי .
מה שיש לי לתת ...
אם אני לא אתן זאת ולא אקבל זאת ...
הרי אי אפשר לחיות בלי חמצן .
ולחמצן כזה אני זקוקה .
 
חנוק לי כל כך .
 
בבקשה . תעזור לי .
תעזור לי .
למה אתה לא מבין אותי ואת צרכי ?
את מה שאני כל כך זקוקה לו ?
הרי אתה רגיש ואיכפתי .
בבקשה תקשיב ותשמע אותי .
תעשה את מה שנכון עבורי ... לא את מה שצריך .
אל תשליך אותי לאחרים כשאתה לקחת אותי תחת חסותך .
 
אני לא יכולה לכתוב לו .
אני יכולה .
אבל לא בצורה הזו בדיוק ...
בדרכים אחרות ודומות ... העברתי את המסר והרבה ...
כל פעם אותן תוצאות ומשהו בי יותר מתאכזב ויותר נכבה .
 
הצילו כבר .
שינוי של תזוזה ...
של תקווה .
כי אני מלאה מדי , יותר מדי ...
ואני אטבע בביצה הזו .
מייפלס יקרה
18/05/15 07:14
20צפיות
אני קוראת אותך ודבר אחד זועק לי מהכתוב - גבולות!
זה זועק לשמיים שהמנהל מנסה להציב לך גבולות ולשמור עליהם.
כך - הוא לא יכול להיות המטפל/ת שלך, והוא מנתב אותך אליה בכל פעם שאת באה ל"שיחה טיפולית"
הוא מנהל ההוסטל.
הוא לא המטפל שלך.
כתבת בעבר שאת היית רוצה לעשות איתו דברים שהיית עושה עם אבא שלך - זו חציית גבול ברורה.
הוא מנהל ההוסטל.
הוא לא אבא שלך.
 
אני בטוחה שאכפת לו ממך, אחרת הוא לא היה עושה את כל מה שהוא כן עושה עבורך ולא היה הולך לקראתך כפי שהוא הולך
אבל כנראה הוא מרגיש שנחצו פה גבולות. הטשטש הקו בין מנהל הוסטל לבין מטפל/אבא/חבר וכו'.
 
אני יכולה להבין את כאבך, את זעקתך ותיסכולך, אבל אני גם יכולה להבין אותו.
זו העבודה שלו - לנהל הוסטל.
זה כמו מורה בביה"ס, שלא יכול להחליף אבא או מטפל. הוא בסה"כ מורה.
מטפלים יודעים לשמור על הגבול הזה. כנראה שהמנהל קצת נסחף יחד איתך לחציית הגבול, ותפס את עצמו שהוא עושה משהו שהוא לא תקין מבחינה אתית.
 
בעבר כתבת שיתכן ויאשרו לך להביא כלב להוסטל. מה קורה עם זה?
וכתבת שאת תהיי זו שתטפל בערוגות - מה קורה עם זה?
יקרה, נסי למצוא לך דרכים אחרות לקבל חמצן, ולא דרך מנהל ההוסטל.
זה בעיקר לטובתך. נסי לראות את זה בצורה הזו - הוא דואג לך. לכן הוא מציב לך גבולות.
 
תקווה
18/05/15 08:12
19צפיות
לי ולעוד דיירת , שנפטרה , היו בעבר שיחות טיפוליות איתו .
ואז שהמטפלת הזו הגיע והתקבלה לעבודה בהוסטל , הוא העביר אותי אליה .
ובפעם האחרונה אני סיפרתי לו מה שאני סיפרתי לך במסר .
ואז ... אז ולא בפגישה , הוא הודיע לי שאני עוברת אליה .
נפגעתי ממש . מאוד מאוד .
 
ובנוגע לזה שהוא מזכיר לי את אבא שלי .
אני מודעת לזה והוא יודע את זה ... אבל אני יודעת גם איפה אני יכולה לחצות גבולות ואני משתדלת לשמור עליהם .
אני יודעת שאיכפת לו . אני גם הרבה מציינת את זה .
 
אני מטפלת בגינה של ההוסטל .
אני צריכה לקבל מכרסמים ואני מחכה שיגיע כלוב מחנות לציוד בע"ח שהזמנתי .
ויש גם אישור לכלב אבל מדשדש כרגע בגלל כל מיני סיבות .
º
יתכן שאז הוא הבין שזה גדול עליו?
18/05/15 11:22
14צפיות
הוא בניגוד לצוות שהוא שם על התקן עו"ס
18/05/15 16:36
17צפיות
באמת עו"ס במקצוע שלו .
וההסבר הוא שאותו אני יודעת גם ממנו וגם מחלק מהצוות - אני ואותה הדיירת ... המקרים שלנו עינינו אותו .
אז למה להתחיל עבודה ולא לסיים אותה ?
הגעת איתי למשהו רציני , הישג גדול ... מבחינתי . מבחינתו אין לי מושג איך זה מצטייר לו ואיך הוא מתרשם גם ממה שסיפרתי ... ואולי בכלל זה גם תרם להחלטה שלו להפסיק ?
מבחינתי בכל מקרה זה פספוס רציני , במיוחד שאני יודעת ומאוד מודעת למה שעובר עלי ואיפה אמורים להיות גבולות , וגם לשים אותם גם כשזה מאוד קשה , ולמרות המבוכה והאי נעימות , לפעמים לידע אותו .
וזה גם שלקח לי הרבה זמן להבין כמה נקשרתי למנהל וכמה שהוא נכנס למקום שהיה של אבא , אצלי בפנים ... ולא בצורה שאני לא אדע להבחין כמובן ... שזה לא הוא ... לא שוכחת מי הוא כן .
18/05/15 16:42
13צפיות
אולי דוקא זה שכל כך נקשרת אליו הלחיץ אותו וגרם לו לקחת צעד אחורה?
 
אני באמת לא יודעת, ומנסה יחד איתך כאן להבין למה ההתנהגות הזו, שאני בטוחה שיש לה סיבה (מבחינתו) ושאנחנו אולי לא מודעות לה ולא רואות אותה...
 
לא , זה לא קשור לזה לדעתי בכלל
18/05/15 17:02
18צפיות
זה היה לפני שהבנתי איך וכמה הוא משמעותי לי .
שהועברתי .
 
טען אז שאין לו זמן ורק בגלל זה ... ואני מעריכה מאוד וזה לא הולך לאיבוד אבל הוא לא היה צריך להתחיל לתקופה קצרה , בטח שלא אחרי שאני מספרת לו משהו מאוד מאוד משמעותי וקשה .
º
18/05/15 17:13
7צפיות
|*|פורומים חדשים בתפוז|*|
17/05/15 16:10
4צפיות
|בית|מתעניינים בביצוע פרויקט תמ"א 38? נתקלים בשכנים סרבנים?
בואו להתייעץ על זה בפורום תמ"א 38:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|*|אתם או בני משפחתכם סובלים מפסוריאזיס? אל תעברו את זה לבד.
בואו לדבר על זה עכשיו בפורום פסוריאזיס
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|כלנית|יש לך שאלות לגבי אמצעי מניעה או הפסקת הריון?
היכנסי עכשיו לפורום הפסקת הריון ותקבלי מענה לכל השאלות:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...


|*|יש לכם שאלות בתחום חוות הדעת הרפואיות עבור תביעות נזיקין כנגד, ביטוח לאומי וחברות הביטוח?
היכנסו עכשיו לפורום חוות דעת רפואיות ותקבלו מענה:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|@|עברתם ניתוח בקע או שאתם עומדים לעבור?
בואו לדבר על זה בפורום ניתוחי בקע:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|כסף|חושבים שמגיע לכם החזר מס?
בואו לברר על כך בפורום מיסים והחזרי מס:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...


|סביון|בואו לקבל עצת מומחה על הנושא הכואב מכל.
היכנסו עכשיו לפורום כירורגיה אונקולוגית ותקבלו מענה לשאלותיכם:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
מעין חיי
16/05/15 22:12
64צפיות
אני מביט אל תוך מעין חיי.
הוא צלול ועמוק.
כשממתבוננים היטב רואים יפה את היהלומים והאבנים הטובות.
לפתע מגיע נחש ואחריו עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. 
חמישה נחשים.
אני נבהל ממראה הנחשים ומשליך אבן למעין.
האבן פוגעת בקרקעית המעין.
כל המים עכורים מבוץ.
לרגע הנחשים נעלמים.
כשהבוץ שוקע והמים מתבהרים חמשת הנחשים שוב נראים.
אני משליך עוד אבן.
המים העכורים מסתירים את הנחשים.
כעבור זמן הכל מתבהר ועדיין הנחשים שם.
לפעמים כל כמה שעות אני משליך אבן.
לפעמים כל כמה ימים.
לפעמים כל כמה שבועות.
בכל פעם שהמים מתבהרים הנחשים חוזרים להופיע.
לאט לאט האבנים שהושלכו פנימה הולכות ומכסות את קרקעית המעין.
בכל פעם שמושלכות עוד אבנים, היהלומים נעלמים תחתיהן.
לפתע אני רואה כי כמעט כל הקרקעית מלאה באבנים.
עתה את הנחשים איני רואה כי הם מסתתרים בין האבנים.
את היהלומים איני רואה היטב כי הם מוחבאים תחת האבנים.
 
אם עוד כמה אבנים בודדות יושלכו, הקרקעית כולה תכוסה באבנים.
ואז לא אוכל לראות יותר את היהלומים שנמצאים בקרקעית המעין.
זה באמת קשה מאד..
17/05/15 01:15
50צפיות
כמה כח צריך להחזיק מעמד.
כדי שלא נפיל את עצמנו גם לאותו מעיין.. 
<וואו. ככה אני מרגישה. שעוד רגע אני מתמוטטת>
סורי על הפריקה.
 
אין לי איך לנחם..
כוחות לעצמי אין לי היום.
אבל אולי עצם הידיעה שאתה לא היחיד מקילה..
לי זה עוזר.
 
מקווה שהיהלומים יחזרו להיראות במיטבם
ושנדע להתגבר על כל ה"נחשים" למיניהם!
ולהצליח להסיט הצידה
את כל האבנים שמפריעות לנו בדרך!!!
הם תמיד יהיו שם.. נצטרך ללמוד להתמודד מולם.
וככל שנעיף את האבנים ננטרל את הכוחות של הנחשים
כי לא יהיה להם מקום.
 
קשקשתי קצת..
מקווה שתצליח.
אני נפעמת כל פעם מחדש מכישרון הכתיבה שלך.
איזה כיף שיש לך דרך לפרוק מתוכך קצת ממה שעובר.
הרבה כח!!!
חוזרת להתייעץ אחרי כמה שנים (טריגר)
15/05/15 12:15
58צפיות
היי
בין הגילאים 14-16 שיתפתי בפורום הזה מס' פעמים בקשר למה שקרה לי (בכינויים אחרים אני מניחה),
ועזרתם לי מאוד. 
 
אני מתנצלת מראש אם אני אכתוב הרבה, אבל אני באמת רוצה התייחסות של אנשים שמבינים לליבי, ואני לא מצאתי כאלה בסביבה שלי עד היום.
וגם מתנצלת מראש אם הסיפור שלי לא כזה נורא, ושאולי אני סתם מנפחת אותו ועושה סרט מכל העניין... אבל זה באמת יושב לי על הלב.
 
היום אני כמעט בת 21 ואני פשוט לא מצליחה להבין עדיין מה קרה.
אני לא יודעת להסביר את החוסר הבנה שלי למה שקרה ואת הבלבול, וברור שאין לי עם מי לדבר על זה. אז אני כותבת פה.
 
בגיל 14 אחי הגדול (גדול ממני בשנתיים) התחיל לגעת בי.
הוא 'רק' נגע. נתן לי מכות על הישבן כל הזמן (כל פעם שעשה את זה צעקתי עליו, והוא המשיך עד שאמרתי לאמא שלי... שראתה את זה כדבר לא רציני ורק אמרה לו להפסיק, ואני מבינה אותה בסה"כ, כי אף פעם לא התלוננתי על שומדבר אחר). הוא נגע לי בחזה, ובישבן. באופן קבוע. עשה לי 'מסאג'ים' וכאלה. מיותר לציין שלא נהניתי בכלל.
בהתחלה הייתי מבקשת שיפסיק, והוא פשוט לא הפסיק הוא 'שכנע אותי',
אח"כ הייתי מסבירה לו שזה מדגדג אותי , אבל הוא לא הפסיק,
ובסופו של דבר, אחרי מעט פעמים שזה קרה, הייתי שותקת ומקבלת את זה.
כל הסיפור הזה נמשך בערך שנה וחצי / שנתיים... 
זה הסתיים סופית אחרי שהוא הביע אובססיביות מטורפת כלפיי בכל פעם שהיו לי ידידים וכשהייתי מסתובבת בחברת בחורים - אבא שלי שם לב לזה והיה להם ריב של חודש (אין לי מושג מה היה שם, לא נכנסתי לזה). אני באמת לא חושבת שאבא שלי יודע שהוא היה נוגע בי, אלא רק יודע שהוא היה אובססיבי כלפיי (זה התבטא בזה שהוא כעס כשהעליתי תמונה לפייסבוק עם ידיד, כשיצאתי עם בנים ובנות ביחד, איומים שאם יהיה לי חבר לפני גיל 18 הוא ירביץ לו וכו')
בזמן שזה קרה, אני לא הייתי עצובה בכלל, לא התעסקתי בזה, ולא ייחסתי לזה חשיבות... כמו הדחקה כזו.
אבל ברגע שזה הפסיק, פשוט התחלתי לשנוא אותו.
היום, 4 שנים אח"כ, אני עדיין מבולבלת כלפיו, לא יכולה להגיד בלב שלם שאני אוהבת את אח שלי. כי אני חושבת שאני לא.
אני כועסת עליו. 
אנחנו מתנהגים בצורה נורמאלית לגמרי, למרות שרואים שאני מאוד 'אנטי' כלפיו. לא דיברנו על זה מעולם.
 
אני תמיד מרגישה שלא התנגדתי מספיק (ובאמת לא התנגדתי מספיק. בתקופה הזו אפילו הייתי די נחמדה אליו...), אז אולי זו לא לגמרי אשמתו.
 
היה לי בן-זוג שנתיים עד לפני שנה וחצי (התחלתי לצאת איתו בגיל 17, אז זה היה די קרוב למה שקרה). הוא ידע את הסיפור, ודי שנא את אח שלי. 
למרות שזה מעולם לא השפיע עלי מבחינה מינית, קרה לי פעם אחת שהאקס עשה משהו שהזכיר לי את מה שקרה והתחלתי לבכות. חוץ מזה לא קרו לי מקרים שבהם הרגשתי שזה משפיע עלי יותר מדי מהבחינה הזו.
 
התחלתי לצאת עם מישהו לפני חודשיים,
ואני מרגישה שהוא לא יכיר אותי באמת אם הוא לא ידע מה עברתי,
אבל פתאום אני לא מסוגלת להגיד לו שזה אח שלי,
כי...... ואני באמת מתביישת להגיד את זה.... אני לא רוצה שהוא ישנא את אחי.
אני רוצה משפחה כשאני אגדל. אני רוצה שלילדים שלי יהיה דוד, ובני דודים, ואני רוצה שהכל יהיה נורמאלי, אני שונאת את זה שזה ענן מעלי.
אני רוצה שהוא ידע שקרה משהו, אני לא רוצה שידע שזה אח שלי.
 
אז כתבתי כ"כ הרבה בגלל 2 דברים.
אני מניחה שהסיבה הראשונה היא כדי לשתף, שוב. כי כבר אין לי עם מי לדבר על זה.
והסיבה השניה היא שאני התחלתי לצאת עם מישהו, ויש לי דחף לספר לו.... 
אבל אני לא יודעת איך לספר ... אם בכלל.
היי לך
22/05/15 10:26
13צפיות
ראשית - הרשי לי להתנצל על שלא עניתי עד היום - ההודעה איכשהו חמקה מעיני.
 
לענייננו:
כל פגיעה יכולה להתפרש בעיני הנפגע/ת בצורה שונה. יש מי שיגידו שזה כלום, יש מי שיגידו שזה נורא ואיום.
יש מי שהפגיעה הספציפית תשפיע עליה מאד, ויש מי שלא.
לכן לעניין ה"אולי זה לא כזה נורא" - זה רק את יכולה לענות. כי אם זה היה נורא בעיניך אז זה נורא. נקודה.
 
אם את שואלת אותי, בראיית העולם שלי - כן. זה נורא. כי אח לא אמור לגעת כך באחותו, בטח ובטח לא אם היא אומרת שזה לא נעים לה.
יותר מזה - האובססיביות והקנאות ביחס אלייך הם לא ממש הגיוניים או נורמליים. לא במערכת זוגית ובטח ובטח שלא במערכת של אח ואחות.
 
הגיוני מאד שהחבר שהיה לך שנא את אחיך לאחר שסיפרת לו את הדברים, מכיוון שלדעתי, הוא ראה בו איום - הרי אחיך איים שאם תצאי עם מישהו זה לא יגמר בטוב. ובכלל, אני חושבת שכששומעים על מישהו אובססיבי כל כך זה מטריד.
 
לגבי החבר החדש - אולי בהתחלה אל תגידי שזה אח שלך. ספרי לו מה חווית בכללי. ספרי מה שאת מרגישה בנוח לספר.
תראי איך הוא מגיב לזה. אם בכלל הוא רגיש מספיק לקבל אותך גם אחרי שתספרי לו דבר כזה.
את יכולה גם לנסות למצוא את הדרך להסביר לו שזה היה אח שלך, אבל שאת לא רוצה לגרום לסכסוך ואת רוצה משפחה - כפי שכתבת.
 
השאלה היותר חשובה כרגע היא האם את טיפלת בעצמך בעקבות המקרה? כי ברור שזה לא משהו שאפשר לשכוח. אפשר להדחיק, אבל הדחקה כזו תגרום בסופו של יום לתגובות הרבה יותר קשות גם אם לא תהיי מודעת אליהן בכלל. כל מיני התנהגויות שביום-יום את לא מבינה מדוע את נוהגת כך, והסיבה נעוצה בטראומה.
 
ממליצה לך בחום לטפל בעצמך, לעבד את הפגיעה הזו ולנסות לראות מה הכי נכון לך.
 
אני אולי הייתי כן פותחת את זה מול אח שלי. לא יודעת. לא הייתי משאירה את זה באוויר ככה, עם כל המתח.
אבל אני זו אני... לא מתיימרת להיות את, ולא מנסה להגיד לך מה לעשות. את צריכה לעשות את מה שמרגיש לך הכי נכון!
 
 
ושוב סליחה שעד עכשיו לא הגבתי.
º
תודה על התגובה
25/05/15 17:37
3צפיות
מעגל בתוך מעגל
12/05/15 21:46
92צפיות
תחילה הקיף אותי מעגל אחד.
אח"כ עוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
וכל מעגל מקיף את המעגל הנוסף.
וכל מעגל שונה מקודמו.
ואחרי שאני יוצא לבסוף ממעגל אחד. נותרו לי עוד מעגלים לצאת מהם.
ואחרי שיצאתי משלוש. לבסוף מעדתי. והקיף אותי עוד מעגל.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
ולא התייאשתי.גם כשהייתי על הרצפה. לבסוף יצאתי. שמחה גדולה.
ואחריו יצאתי מעוד אחד. אבל פתאום בלי שום אזהרה מוקדמת נחלשתי.
והקיף אותי מעגל חדש.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
בכל זאת האמנתי. התנקיתי. התלבשתי. למסע יצאתי.
כמעט חודשיים התהלכתי.
לבסוף יצאתי מהמעגל.
שמחתי ושמחתי ושמחתי.
אבל מהר מאוד במעגל נוסף הוקפתי.
ואחר כך בעוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
עדיין האמנתי. עדיין האמנתי.
אבל אפילו לא התחלתי.
ושוב צנחתי.
והנה עוד מעגל.
ועוד מעגל.
ועוד מעגל.
ולא התייאשתי.
ועוד מעגל.
בכל זאת התעקשתי.
עוד מעגל.
הפעם אני יצליח.
עוד מעגל.
אני צריך עזרה.
עוד מעגל.
תושיט לי יד.
עוד מעגל.
תושיטי לי יד.
עוד מעגל.
תושיטו לי יד.
עוד מעגל.
ועוד מעגל.
ועוד מעגל. 
ועוד מעגל.
ועוד מעגל.
ועוד מעגל.
ועוד מעגל.
ועוד מעגל.
ועוד מעגל
ועוד אחד
ועוד אחד
ועוד אחד
ועוד מעגל
ועוד מעגל
ועוד מעגל
ועוד מעגל
ועוד מעגל
ועוד מעגל
ועוד מעגל
ועוד מעגל 
איזו כתיבה עדינה ויפיפייה.
13/05/15 03:01
33צפיות
בלי הרבה מילים- סיפור שלם.
 
בהצלחה!
מושיטה יד..
מקווה שיש מי שנותן לך את ידו פיזית או נפשית קרוב אליך.
 
דרך יפה לתאר את ה'חוויות'
ועוד יותר לשמש מדד להתקדמות בדרך,
לצאת ממעגלים.
 
תודה על השיתוף.
מרגישים את הכאב והצעקה שלך
13/05/15 20:46
23צפיות
כל הכבוד שאתה מצליח להאמין ולהתעקש, בעז"ה אתה תצליח.
מאד מזדהה...
14/05/15 00:21
29צפיות
מאד...
שולחת אמונה וכוח שאפשר לצאת מהמעגל, לשנות אותו ולצמוח ממנו...
º
תודה על החיזוקים הנעימים:)
14/05/15 16:07
18צפיות
º
תודה לך על השיתופים
15/05/15 00:11
12צפיות
בא לי לצרוח כמה שזה מתאר במדוייק את המצב
15/05/15 08:16
28צפיות
אתה מדהים בכתיבה שלך.
וזה עצוב כמה שזה נכון.
כל פעם מנסים להרים את הראש מעל המים (או לצאת מהמעגל) ואיך שמרימים אותו קצת - חוטפים נבוט שמטביע אותך שוב עמוק יותר.
ושוב ניסיון נואש להרים את הראש, שוב לאסוף את כל הכוחות שכבר אין, שוב להילחם על החיים - ושוב לחטוף נבוט.
 
אוף.
כל כך מדוייק מה שכתבת.
 
שולחת לך יד, ומקווה שבסופו של יום נצליח כולנו. לצאת מהמעגלים, לצאת מהמים, פשוט לצאת!
 
חייבת להישאר חזקה
22/05/15 13:53
7צפיות
חייבת להחזיק מעמד
אני יכולה
אני חזקה
אני גיבורה
אני אמיצה
אני נשברת
אני נופלת
אני מרוסקת
כולי שבורה לרסיסים
אבל חייבים להמשיך
חייבים
לחייך, לזייף, להאיר פנים
אבל בפנים..מה שהולך בפנים
והנה שוב טוב לי
אני שמחה
אני מאושרת
לבי מקפץ לו בחזי
כפות-ידי שוב בוטחות
זרועותי פתוחות
אני רואה שוב
אני יכולה לעשות את זה
הנה, זה ממש קטן עלי!
אין דבר שלא אוכל לעשות!!
מגיע לי טוב!!!
הנה הוא!!!
 

מה?
 
מה?..
 
אז בוא נסתפק במה שיש
זה גם טוב
אני לא צריכה יותר
טוב לי
אני שמחה!
אני מאושרת!
טוב לי!
לא צריכה יותר!
זה מה שיש וצריך להגיד תודה
תגידי תודה על מה שיש!
שומעת?
תגידי תודה!
תגידי מיד תודה, נו!
תגידי תודה!
תודה!
תודה!
תודה!
 
אפשר בבקשה עוד?
מטופלת-מטפל...מסובך
14/05/15 00:31
92צפיות
החלטתי לעזוב את המטפל באופן נוראי..שלחתי לו הודעה זועמת באמצע הלילה..לא נראה לי שאפילו רוצה להיפרד ממנו...
אני שנתיים אצלו והוא חמוד והוא יקר לי..
אבל זה נהיה מורכב מידי, אני מרגישה יותר מידי דברים, הרבה כעס, פגיעה, חולשה, הזדהות, ריחוק, אהבה, שנאה,בלבול....הכל מהכל
אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם זה..אין  לי כוח...הייתי בכל כך הרבה טיפולים לפחות 18 ודי נגמר לי הכוח
כבר התחלתי לחפש טיפול אחר...אני חייבת טיפול ואני לא מקבלת את אצלו, או שכן ואני פשוט מוותרת?
אבל גם ככה הטיפול מסתיים עוד כמה חודשים כי אני במרכז טיפולי ללא תשלום אז מה זה משנה כבר?
אף פעם לא התפרקתי אצלו...שנתיים אני אצלו ופעם אחת לא בכיתי...אבל שנגמרה הפגישה ויצאתי החוצה...הדמעות זלגו...הגוף רעד...מרגישה משותקת אצלו והוא מאשים אותי שאני קפואה וקשה לו לקרוא אותי ואני לא מצליחה להגיד לו שקשה לי מולו, שאני ככה חשופה, שהוא רואה אותי, שהוא שומע דברים שאני מדברת בקול בפעם הראשונה...הוא כועס עלי כל כך בקלות ואני לא מסוגלת להכיל את הרגשות שלו יותר, לפעמים לא בטוחה מי המטפל ומי המטופל..כל כך הרבה העברה והעברה נגדית שזה כבר מגוכך...הוא מזכיר לי לפעמים את אבא שלי( שהוא מקסים)...ולפעמים את הפוגע שלי...ואז שוב את עצמו...אני כבר לא יכולה, זה יותר מידי והוא פשוט לא מבין, ניסתי לדבר איתו, משתדלת לפתוח את הכל איתו אבל הוא לא חזק מספיק, הוא לא יכול להכיל אותי למרות שהוא מנסה. לא מסוכלת להתעסק יותר במערכת יחסים שלי איתו, הלכתי לאיבוד שם...פשוט די...זה נגמר...נגמר האמון.
 
טיפת גשם יקרה!
14/05/15 03:38
40צפיות
ממש כואב לי לקרוא אותך.
אגיב לך בלי נדר בהמשך, אולי באישי..
בכל אופן רוצה בינתיים לתת חיבוק
ומלא מלא כוח!!!
 
צומחת
יקרה אהובה, שולחת לך כוחות ומבינה את כאבך
14/05/15 21:06
25צפיות
לא פשוט בכלל לעזוב טיפול ובכל זאת אולי מכאן תצמח ישועה. ממליצה לך לחפש טיפול אצל מטפלת ולא מטפל. נשמע לי בכלל לא תקין שבטיפול כועסים עליך.
שולחת הרבה אהבה וחיזוקים
גדול עבורך טיפה יקרה!
14/05/15 23:44
22צפיות
אני מאוד מבינה אותך. אני לא חושבת שנכון להיות בטיפול שעושה לך לא טוב.
למרות שחשוב להיות בטיפול. זה שהוא כועס עליך זה לא תקין לדעתי וזה גורם לשתיקה למחסום.
וזה שהוא מזכיר לך את התוקף שלך זה בכלל משתק אותי לפחות זה היה משתק.
בעבר הייתי בשני טיפולים פסיכולוגיים אצל מטפלים גברים ושתקתי נושא האונס בכלל לא עלה גם לא צל צילה שת תקיפה מינית.
כשהגעתי להחלטה שאני צריכה לטפל בנושא האונס בחרתי במודע באישה כי גבר אם כל היותו אמפטי אם הוא לא ער תקיפה קשה לו להבין את זו שעברה.
אז טוב שעזבת ואולי כדאי שתחפסי אישה מטפלת שמתמחה בתקיפה.
בנתיים שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך שתמצאי את המטפלת הנכונה ושהדברים יתחילו לצאת ולזוז.
לא פשוט
15/05/15 08:13
29צפיות
אבל אני נאלצת להסכים עם קודמותיי. טיפול בנושא כזה, לפחות לעניות דעתי, צריך להתבצע מול מטפלת ולא מטפל.
אני לא הייתי מסוגלת להיפתח מול גבר כפי שאני נפתחת מול מטפלת. זה מרגיש לי חשוף מידי!
אולי אשמע קצת לא פוליטקלי קורקט, אבל אני לא חושבת שגבר יכול להבין מה זה אונס או פגיעה מינית באישה. לצערי, יש גברים שמבינים מצויין מה זה - כי עברו זאת על בשרם, אבל מי שלא - לא יכול להבין.
גם נשים שלא עברו יתקשו להבין בדיוק מה התחושות, אבל הן לפחות יכולות להתחבר לעובדה שאת אישה, ושפרצו את הגבולות שלך.
לדעתי, בנושא של פגיעות מיניות - גבר צריך לטפל בגבר ואישה באישה.
 
לעניינך - כמו שכתבו לך - אם הוא כועס עלייך זה לא תקין. אם הוא מזכיר לך את התוקף - על אחת כמה וכמה לא הייתי ממשיכה את הטיפול אצל מישהו שמזכיר לי פעם אחר פעם את הפגיעה ולא ממקום של טיפול, אלא מהמקום של הפוגע.
 
בקיצור - מסובך.
אני אישית לא חושבת שהייתי ממשיכה טיפול כזה.
 
היי
17/05/15 01:31
26צפיות
קוראת סמוייה פה. מזדהה ומבינה ומכירה מאוד מאוד.... אולי תנסי לתת לו לקרוא את מה שכתבת פה? באיזשהי דרך.. לפעמים הם באמת לא מבינים דברים שנראים לנו כל כך ברורים.. פעם עשיתי את זה וזה עשה שינוי גדול... אולי תנסי? מאמץ אחרון לפני שאת עוזבת..  
תודה לכולכן
20/05/15 17:38
14צפיות
תודה על כל התגובות, קראתי את כולן כמה פעמים ובאמת עזרתן לי לעשות קצת סדר.
להוציא את המחשבות המטריפות מהראש שלי ולשמוע מה אתן חושבות, באמת מקל, משחרר.
החלטתי שאני אדבר איתו, על כל, אשתף אותו בכל המחשבות ולא התחושות ולא אתן לעצמי להשתקק.
 
תודה על הכוח שנתתן לי
היי
22/05/15 17:01
7צפיות
אולי מול אשה  מטפלת יהיה לך יותר קל
היום הייתי אצל רופא שיניים (אולי טריגר)
15/05/15 00:05
58צפיות
אני לא אוהבת ללכת לרופאים. במיוחד רופא נשים, כירורג לבדיקת שד,
רופא שיניים וגם סתם רופאים אחרים שאני לא מכירה. במיוחד אם הם גברים אבל גם נשים לא אהודות עלי ביותר.
היום עברתי ניתוח הרמת סינוס + השתלת עצם + השתלת שיניים.
במרפאה הזו עברתי מספר עקירות שיניים וגם השתלת שיניים.
בתחילת הרומן שלי עם המרפאה הייתה לי שיחה עם רופאת השיניים שניסתה
להבין את הפחד שלי מהטיפול. היא חשבה שזה בגלל הכאב. נכון שאני פוחדת מהכאב
אבל אני פוחד עוד יותר מהתנוחה של שכיבה על כיסא ללא יכולת דיבור במצב של חוסר אונים וחוסר יכולת להימלט,
שמזכיר לי את התקיפות שעברתי מבחינת הפוזיציה, חוסר האונים ויכולת ההימלטות.
הרופאה והאסיסטנטית נדהמו מדברי והודו לי על המידע החשוב לטענתן.
בהשתלה הקודמת לפני חודשיים, הכירורג היה גבר וגם העוזר היה גבר ועוד אסיסטנטית שהייתה מאחורי רק שמעתי אותה לא ראיתי.
שני הרופאים גחנו מעלי והתעסקו בפי עם מכשירים שונים והיו כל הזמן בטווח הראייה שלי.
לא כאב לי כלום, ההרדמה הייתה חזקה ולא הרגשתי כלום. אבל, המתח של שכיבה על הגב בתוך כיסא ללא יכולת לזוז, ללא יכולת להימלט, ללא יכולת לדבר
בזמן ששני גברים גוהרים מעלי גמר אותי. יחד עם כך שהם דיברו ביניהם כאילו אני איזה חפץ. נכון שמדי פעם הם התיחסו אלי ושאלו אם הכל בסדר והרופא הסביר לי כל שלב בעבודתו.
כשהכל נגמר נכנסה הרופאה ושאלה אותי: "איך היה?" אז הסברתי לה שהמצב של שני גברים גוהרים מעלי זה ממש בלתי נסבל מבחינתי וטוב שזה נגמר.
אז היא הבטיחה לי שבהשתלה הבאה היא תעזור במקום הרופא.
ואכן היום היא נכנסה והיא הזריקה לי את חומר ההרדמה כך שהיה פחות זמן גבר.
לכל אורך הדרך היא דיברה אלי דברים מרגיעים. יתרה מכך, באיזה שהוא שלב תפסתי לה את היד על-מנת להרגיע את עצמי, והיא החזיקה לי אותה לכל אורך הטיפול כמעט שעתיים.
גם כשאני הרפתי, כי נרגעתי, היא המשיכה להחזיק לי את היד ולחצה לי אותה ובכך העבירה לי מסר, "אני איתך".
זה פשוט היה מדהים!!!
מקווה שיהיו עוד רופאים רבים כאלה שעושים את הטיפול אפשרי ללא פחד מיותר.
לילה טוב לכולן/ם
וואו.
15/05/15 08:08
28צפיות
אין ספק שזה מרגש לשמוע על האנושיות שלה!
ואת יודעת מה?
עכשיו שאני קוראת אותך, פתאום נתת לי תשובה לשאלה "למה אני כל כך מפחדת מרופאי שיניים???"
יש משהו במה שתיארת שגרם לי להבין שיתכן וזו הבעיה שלי באמת.
כשאני הולכת לרופא שיניים (ויש לי אחד מקסים, והאסיסטנטית שלו מדהימה) אני מבקשת גז צחוק. ככה אני לא ממש יודעת מה קורה, לא רואה, לא מרגישה, רק שומעת את הקולות שלהם שואלים אותי כל רגע אם אני בסדר, ומסבירים לי כל צעד שהם עושים. זו הדרך היחידה עבורי לעבור טיפולי שיניים. אחרת אני מכווצת כולי כל הטיפול ופשוט היסטרית.
 
שמחה כל כך לשמוע שהיתה לך חווייה חיובית כזו עם הרופאה.
כן ירבו!
 
º
דברייך העלו בי דמעות...
15/05/15 09:58
21צפיות
10/05/15 11:53
80צפיות
רציתי לשתף אתכן/ם בכמה קשה להתעורר אחרי 40 שנות נישואים ולהבין
שאני נתונה להתעללות נפשית מצד בן-הזוג שלי. (אני מנסה לא להשתמש במונח בעלי בגלל שאני מרגישה בבעלותו ורוצה להתשתחרר מכך).
התחלתי טיפול פסיכולוגי לאור ההבנה שאני צריכה לטפל באונס שעברתי בילדותי ובנסיונות הנוספים בנערותי בצבא ובהטרדות למיניהן.
אני כבר כמעט שנה בטיפול והדברים מתחילים לזוז עולים דברים קשים שאני מתמודדת איתם ומתמודדת איתם לבד. בן-זוגי לא לוקח
חלק בטיפול וגם לא נותן לי תמיכה רגשית נפשית כלשהיא. (עלי לציין שהוא יודע על האונס עוד בטרם נישאנו).
כבר זמן רב אני מדברת עם המטפלת על "הקור" ששורר בבית. שהוא לא אמפתי, לא מכיל אין בו חמלה אני כל הזמן ביני לבין עצמי אין לנו עיסוקים משותפים
גם לא חברים... רק הילדים קושרים אותנו אחד לשני.
ולפני שבוע במתקפת דקירות חסרת תקדים נפל לי האסימון שלא משנה כמה אני אנסה להשתנות ולהיות יותר קרובה למה שהוא רוצה זה בעצם אף פעם לא ייגמר
ולא ישתנה ואני מתפקדת ונמצאת בדיוק במקום בו הוא רוצה שאני אהיה קטנה, בודדה, אשמה ומפוחדת.
במקום הזה גם אין כל תקווה עם ההבנה נעלמה גם התקווה.
אני לא יודעת מה לעשות ואיך לצאת מהמצב הזה. ברור לי שאני צריכה לפעול בחוכמה ולא להיות צודקת.
אז הנה אני ממרום שנותי והשכלתי מודה במצבי בפה מלא. זה כואב, זה מציף זה משתק מנסה ללמוד לצוף.
 
שבוע נפלא
א מהבית יקרה, את מדהימה.
11/05/15 05:24
40צפיות
אי אפשר לפספס כמה כוח יש בך.
כמה סבלנות לדרך ורצון לפעול בישוב ושיקול דעת.
וכמה ענווה, להודות שאלו חוויות העבר שלך,
בלי להיתפס לשלב שבו נעשית מודעת להן,
ולהתבונן לתוכם מזוית של איך הן יכולות להצמיח אותך.
 
את מדהימה בעיניי.
תודה על השיתוף המרגש.
תודה על התובנות.
 
נותר לי לנסות להעביר אלייך חיבוק והרבה כוחות
שתמשיכי להתמודד בגבורה כמו שאת עושה עכשיו,
ושתראי טוב ואושר גדול, שתרגישי חופשיה ובפני עצמך,
כמו שכולנו צריכות להרגיש.
 
מחזקת אותך על ההתמדה בטיפול!
מאחלת שתשכילי בכל צעדייך!!
ושתצליחי לזכור את הטוב והיש שקיים בחייך ולחיות מתוכו.
 
עוד משהו, כמה שכואב/מפחיד כך יכול להיות משחרר!
בשבילי אין כמו להרגיש שהנפש הולכת ומשתחררת
מכל מה שהיה תפוס בה.
 
צומחת
ו
11/05/15 09:44
19צפיות
 על דבריך התומכים.
חשוב לי לשמוע דברים כמו שלך וכמו אלו שקיבלתי בפרטי
הם יוצרים לי גב של תמיכה שמאפשר לי לפעול ביתר נחישות
על מנת לצאת ממחול השדים הזה.
 
מה יעזור לי אם אכעס על עצמי וארד על עצמי שרק עכשיו אחרי 40 שנה הבנתי?
העיקר שהבנתי ועכשיו לפעולה מה לעשות עם זה ואיך לצאת מזה!
כרגע אני לא שוללת שום דרך יש אפשרות של טיפול זוגי
יש אפשרות של טיפול בעצמי ובניית כוח כלכלי על מנת לצאת מהבית.
כרגע אני עם הדיבורים ביני לבין עצמי מקווה שבשבוע הבא כאשר המטפלת שלי תחזור מהחופשה
אוכל להתחיל בתיכנונים יותר מדוייקים.
 
ושוב תודה
א
א מהבית יקרה (אולי ט')
12/05/15 12:29
22צפיות
התחברתי מאד למה שכתבת, אולי כי הייתי במקום מאד דומה.
אומנם לא הייתי נשואה 40 שנה, אלא פחות ממחצית התקופה הזו. ואני לא עברתי אונס, אלא התעללות מצד אבא שלי, ואני לא ידעתי על זה עד לפני כמה שנים, כך שגם בן זוגי דאז לא ידע כלום.
כל השנים הרגשתי שאני קטנה ומפוחדת, לא שווה כלום, לא מוערכת, לא קיימת.
כשהזיכרון שלי שב אליי ושיתפתי את בן זוגי (אם אפשר לקרוא לו כך) הוא אמר לי שהוא לא מאמין שאבא שלי עשה לי את זה.
הקור ששרר בבית היה מקפיא!
התחלתי טיפול, במהלכו החלטתי שאני אוזרת אומץ ומתגרשת.
כמובן שבטרם ההחלטה עוד ניסינו ללכת לטיפול זוגי מספר פעמים, כאשר כל סשן כזה הסתיים בהחלטה שלי להתגרש...
 
נכון - זה קשה.
אבל אם את אומרת שכבר 40 שנה אתם נשואים, אז אני מניחה שהילדים כבר בגירים. זה פחות "קושר" מאשר כשהילדים קטנים לדעתי (לא?)
 
יודעת שזה קשה.
אבל אם את מרגישה שמיצית הכל - אל תתני לעצמך לבזבז את שנותייך עם אדם שלא טוב לך איתו.
זו דעתי.
כמובן שזו רק דעתי שלי....
 
בכל מקרה, שולחת לך גדול והמון כוחות להצליח בכל דרך שבה תבחרי.
תודה לך יקרה!
15/05/15 00:10
11צפיות
את אמנם צודקת כילדים גדולים ויצאו מהבית אבל זה לא כל כך פשוט.
קודם כל עניין פרנסה, הוא הצליח להביא אותי למצב שאין לי עבודה.
כי כשעבדתי זה לא היה טוב וכשלא עבדתי גם אז זה לא היה טוב.
שנית אמנם הילדים גדולים אבל עאדיין נתמכים על-ידנו.
ואם אני אצא מהבית הווה אומר חלוקת רכוש ואי יכולת לעזור לילדים.
אז צריך לעשות את הדברים בחוכמה לאט לאט.
לילה טוב לך יקרה!
האם את בטיפול פרטני?
15/05/15 08:19
13צפיות
אם כן - הייתי מעלה את זה שם. כי יתכן ואת משכנעת את עצמך שלא תצליחי להסתדר לבד.
כך גם אני הייתי. והדביל שהייתי נשואה לו גם טרח להעצים את זה באמירות בסגנון "נראה אותך מסתדרת בלעדיי".
האמנתי לו שלא אסתדר.
והנה - אני מסתדרת. יותר טוב ממה שחשבתי שאסתדר (טפו טפו טפו) וזה מחרפן אותו! ומעצים אותי.
בלי הטיפול - לא חושבת שהיה לי את האומץ לעשות את הצעד הזה, וסביר להניח שעדיין הייתי באותו מקום - אישה קטנה ואומללה, בלי טיפת שמחת חיים ובלי צבע בלחיים.
 
אם את לא בטיפול - ממליצה לך לחשוב על כיוון כזה, לנפש שלך.
 
את צודקת
15/05/15 09:25
14צפיות
אני מחכה כרגע שהמטפלת תחזור מחופשה עוד לא דיברתי איתה על ההבנה שאני במסכת התעללות..
ואני אכן מתכננת לצאת מהבית אבל אני חייבת לעשות את זה בחוכמה.
חוכמה משמעו לדעת בדיוק מה אני רוצה למרות כל דברי אני עדיין אוהבת אבל...
אני לא חושבת שהוא עושה זאת מרשעות ולכן אני צריכה להתייעץ עם המטפלת ולבדוק את כל האפשרויות
גם של טיפול זוגי ובנתיים להכין את עצמי לעזיבה חוסן נפשי,עבודה וכו'
 
מזכירה לי את עצמי
15/05/15 10:06
16צפיות
עם ה"עדיין אוהבת"  "והוא לא עושה זאת מרשעות"(נכון, לא רשעות, אבל חולי נפשי- יש מצב גדול שכן), הייתי שם. איך אפשר לאהוב מישהו שמתעלל בך? "רב הוא הנסתר על הגלוי", לא מעבירה ביקורת, פשוט גם לא מבינה איך הייתי שם אוהבת. הדבר היחיד שיכול להסביר זאת שאין רק רוע ויש גם כביכול דברים טובים.
מחזקת את ידייך לפתוח את הדברים בטיפול וכמה שיותר מהר .
קראתי עכשיו את הספר השמיים שבתוכי
15/05/15 10:52
14צפיות
יומנה של אתי הילסום 1941-1943. שכתבה במהלך השואה בהולנד.
מסע אישי מרתק ולקראת הסוף היא כותבת כך:
"הטוב נמצא תמיד בכל מקום. וגם הרע. שניהם מאזנים זה את זה, תמיד ובכל מקום.
אני לא מרגישה בכלל שאני צריכה לעשות מאמץ כדי למצוא את הטוב...."
(נכתב במחנה מעצר של היהודים רגע לפני שנשלחו לאושוויץ)
 
אני לא מסכימה לכל דבריה אבל לעיקרון שבהם כן. אנחנו תמיד נמצאים על קו רצף
שבין טוב לרע שני המושגים מגדירים זה את זה. אני עדיין מוצאת דברים טובים.
אבל הגעתי לנקודה בה אינני שוללת בכלל הפרדת כוחות. אני חושבת שלהפריד זה החלק הקל
לשקם זה החלק הקשה שמצריך עבודה השאלה שנשאלת האם הצד השני כלומר הוא יהיה מוכן לשקם.
כי אם הוא יהיה מוכן לשקם הווה אומר שהוא לוקח אחריות על מעשיו התנהגותו ודיבוריו.
אם הוא לא יעשה זאת אין על מה לדבר והאופציה היחידה היא הפרדה.
 
מה שאני רוצה לומר שאסור לעשות שום דבר בחיפזון יש לפעול בשיקול דעת
יש ילדים ונכדים שגם הם יסבלו מההשלכות של המעשה.
ולא זורקים חיים של 15 איש ומטלטלים אותם ללא ניסיון לטפל.
ייתכן שאני טועה והמציאות תטפח על פני אבל להפריד תמיד ניתן.
ואני יחד עם נסיון של טיפול צריכה להכין את הקרקע גם לאפשרות של פרידה.
 
אני מודכ לך על ההתיחסות שלך כי זה מאפשר לי חשיבה על הנושא מנקודת מבט שונה שלא מתוך הכאב.
כי אם אני אתבונן על כך רק מתוך הכאב של ההתעללות אז כמובן שאין דרך אחרת אלא להפריד.
 
º
אצלך זה שונה- אצלי לא היו ילדים בסיפור
15/05/15 12:12
11צפיות
|רמקול|המשפיענים של |תפוז| אנשים
10/05/15 12:38
8צפיות
יש לכם דעה? בואו להשפיע!

קבוצת המשפיענים של תפוז אנשים, מחפשת אתכם.
הצטרפו אלינו ותהנו מחוויית צרכנות שונה ומעניינת עם מגוון הטבות וצ'ופרים.. וזאת, הרבה לפני כולם!

לחצו על הלינק הבא וצרפו עצמכם לקבוצה.
אנחנו כבר נדאג לאשר אתכם ;)
https://www.facebook.com/groups/613058758781259/


האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה