בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:

 


 


יש פוסט חדש
24/07/14 13:57
71צפיות
לנשום
קראתי לו
כדי שלא נשכח שזה לא מובן מאליו
(כאילו אנחנו יכולים)............
כתובות אינטרנט מצורפות:
קוראת אותך ונזכרת
24/07/14 20:21
31צפיות
את הנשימה האחרונה שיצאה מאבא ז"ל שהוא מת בידים שי שאני מנסה לעשות החיאה
שבועות חודשים אני לא ישנת בלילות , היה קשה לראות את יציאת הנשמה
והבנתי שלהוא מהשמים היתה מטרה שהראה לי את יציאת הנשמה מהגוף
ואני מתקשה בנשימה , אמול יצאתי מהמקלחת ללא נשימה ערומה עטפתי את גופי במגבת
התישבתי על הכסא בחדרי,  והתחברתי לחמצן  והעוזרת/מטפלת  שהיתה בבית עזרה לי להתלבש
את צודקת צריך לנשום בזמן האחרון קשה לי מאד , אני לוקחת נשימות קטנות , לפעמים עוצרת נשימה
ככה זה שהגוף בוגד הנשימה קשה מאד, יודעת שזה לא פשוט לנשום אבל תמצית החיים הנשימה
זוכרת את התרגי בריברסינג שצעקו עלי תנשמי תנשמי , כי הפסקתי לנשום , לאט לאט חזרתי לנשום
וכך גם אחרי ההרדמה בניתוח כריתת השד היה קשה לנשום בקשתי תחברי אותי לחמצן וזה עזר
אני צריכה ללמוד ממך ולהזכיר לעצמי לנשום , בתקופה האחרונה מאד מדאיגה את האנשים שאוהבים אותי
כי אני שוכחת לאכול לנשום  אולי גם שוכחת איך לחיות בשביל עצמי ולמען עצמי
קשה מאוד לשמוע
24/07/14 20:45
15צפיות
שזה המצב.
אבל אני מאמינה שתמיד אפשר לשפר.
לאט לאט
לקחת עוד טיפה אויר.
ועוד טיפה
מקווה שתרגישי טוב יותר בכל מקרה
היתה היום ששיחת טלפון עם עו"ס מהעיריה
24/07/14 20:56
23צפיות
אחד מהחברים שלי  התקשר אליה ואמר שהוא דואג לי שאני נגמרת לו
ובקש ממנה לעזור לי , סיפרתי לה מה עובר עלי , היא היתה בהלם , אמרה ראית אחת מאיתנו
אמרתי כן אחת בשם גלי היתה בבית אמרה את צריכה דיור מוגן ואמרתי שאין לי המימון לזה ואני עוד צעירה בת 57
אז העוס שדיברה איתי היום אמרה אני מבינה טחשוב איך אנחנו יכולים לעזור לך כך זה לא יכול להמשך
רואה אני לא מרבה לכתוב עלי , בשביל מה זה טוב אצלי השרדות זה לא תוכנית TV אצלי זה החיים משנת 2006
חיה לבד ואני מאד בודדה , מבינה מה אתן עוברות ועוברים כי האובדן זה חלק מחיי , האובדן המשפחתי ואובדן העצמי
הבגידה של הגוף מוכרת בביטוח לאומי בשל המצב שלי רק הראש מתפקד ברור ומודעת למה שאני עוברת
ואיך שהוא מצליחה לעזור לאחרים ואחרות , אני לא חושבת אני מסכנה אני פשוט שורדת כל עוד שאני נושמת
הרשומה שלך הפעם ממש דברה אלי , וגם עלי בדרך כלשהיא , נתנה לי להבין שאני לא לבד במאבק לנשום ולחיות
פתחת........
24/07/14 20:21
28צפיות
פתחת לי חלון לעולם שהיה עלום עבורי. האם תוכלי לציין לפחות תרגיל אחד לנשימה נכונה. מקבלת חשק, בזכותך, ללמוד יוגה.
קורלי יקרה
24/07/14 20:42
19צפיות
אני באמת שמחה שעשיתי לך חשק ליוגה
לתרגילי נשימה יש השפעה מאוד חזקה על הגוף וצריך לעשות אותם תוך כדי הקשבה מירבית.
את מוכרחה מורה לידך, כדי להתחיל בעדינות.
אני לא יודעת איפה את גרה אבל היוגה שאני לומדת ומלמדת זה רג'ה יוגה
ויש מורים בכל הארץ אני חושבת.
תשלחי לי אפילו בפרטי איפה את גרה ואנסה לברר לך מי מלמד.
לילה טוב
:)
º
המון תודה. בחיפה בכרמל.
25/07/14 18:39
16צפיות
קורלי
27/07/14 17:57
8צפיות
בחיפה יש רג'ה יוגה בסטודיקו שבקסטרא
את ממונעת?
º
זה קרוב אלי . אצור קשר. תודה.
27/07/14 19:09
5צפיות
ממש מה שהייתי חייבת עכשו...
27/07/14 18:07
13צפיות
כי אני לא נושמת.
האזכרה הזאת הייתה פשוט...
כל שנה אני מגיעה מחדש ורואה ששדה הראייה נחסם עוד ועוד ע"י קברים חדשים. כמו עיר. ארץ. של המתים...
ולראות את הקברים של החללים הטריים. החדשים. עם זרי הפרחים הנובלים מעליהם...
יש את זה ביותר קשה?!!!!!
כל כך הרבה משפחות שכולות...כל פעם מחדש אני מכירה עוד ועוד...
וכן, זה 8 שנים כבר...אבל זה שורף את הנשמה במיוחד בתקופה ההזויה הזאת...
כל הלילה הזה לא ישנתי. לפני שעתיים קמתי. הבנות לא בבית...
והתיישבתי לקרא את הפוסטים שלך J...
איך לשלוט בחיי..בנשימה..ובמה שזה לא יהיה...אם....למרות..בזכות..בגלל..מה שקרה...
לא יכולתי למצא משהו מתאים יותר...
 
 
 
חשבתי עליך הערב
28/07/14 01:50
11צפיות
הקשתי לסרטון בפייסבוק להדר אלמנה צעירה שהתאלמנה לפני שבוע
וראיתי אותה מספרת על הבעל ז"ל , מתקשה לנשום
ולא יודעת למה חשבתי עליך ועל הרשימה של ג'ו שכתבה על הצורך לנשום
וכמה קשה לנשום שמתאלמנים
אז שוחת לך ים ש כוחות ותודה לג'ו שמזכירה לנו לנשום
לחץ
23/07/14 11:36
51צפיות
לחץ רב הולך ונוצר
האובדן הגעגועים הבדידות
החדשות והמצב במדינה
החיים עצמם עבודה ביית ילד
הלחץ מתיש מעייף מייצר רצון פשוט לצעוק
דיי אני רוצה הפסקה
אני רוצה את מה שהיה
אני מתגעגע אני כואב ודואב
אני כבר כמעט ללא שינה
לא רוצה לישון
הרגעים לפניי פשוט מרגישים ככאב בחזה
השקט משגע
המחשבות מטרפות
הגעגועים חונקים
ואז מגיעה השינה הטרופה
שלאחריה ההתעוררות וההבנה שהיא לא כאן לתמיד
הלב שנימעך
החנק בגרון
הצורך לקום  לתפקד תופסים שליטה
שם מסכה
מסתכל על הילד
ורואה אותה
מעיר אותו ורואה אותה
מדבר עימו משחק איתו ושומע אותה
הולך לצד כל כמה זמן פשוט להרגע
לנסות להתחזק
ואז מגיע האיגרוף לבטן
האחיזה בצוואר
אבא אני מתגעגע לאימא
אני עצוב רוצה את אימא
נכון שהיא לא תחזור יותר?
מנסה לדבר מנסה לתפקד
ולפתע שקט
כל אחד במחשבותיו
כל אחד בגעגועיו
מנסה להסביר
מנסה לחזק
מקווה שמצליח כי לי הדיבורים כבר לא  עוזרים
חוזרים לחיים חוזרים לתפקד
עד רדת הלילה כשהוא ישן
ושוב חוזר הלילה
ושוב חוזר הגלגל
לכל
23/07/14 18:59
25צפיות
מסתבר, שלכל אדם שהשמים נפלו עליו, נשלח חבל הצלה. חבל ההצלה שלך הוא הילד. הגלגל העצוב עליו כתבת, המתבטא בשגרה של כאב, מוכר לכל מי שאיבד את יקיריו. עוד יגיע היום בו תחיה לצד העצב ולא בתוכו.
גדול וענק לך
24/07/14 20:08
16צפיות
הלחץ הזה והפרידה שנכפתה היא קשה מאד
מודה אני לא נפרדתי אמי ז"ל למרות שאמרתי לה שמע ישראל
שראיתי אתה לא נושמת יותר ובקשתי לראות את פניה שהיא היתה מכוסה כבר
אבל בחלומות שלי היא חיה ומלווה אותי כל ערב קשה לי להפרד ממנה
אני חיה בזכותה היא ילדה אותי , והיא ממשיכה ללוות אותי כמו שדמותה מלווה אותך
ואנחנו חיים עם הזכרון ועם הרגשות , פשט כי הם ההוכים הם חלק מחינו וחלר מהעבר שלנו
מאמינה שהיא שם שומרת על בנה ובנך לכן אתה רואה אותה כי אתה חש את האהבה שהיא שולחת לך מהשמים
קעקוע
21/07/14 07:34
80צפיות
גו בדרך החיים
כתובות אינטרנט מצורפות:
º
קראתי. נקרעתי. הפנמתי. אהבתי.
21/07/14 18:50
18צפיות
º
שמחתי
21/07/14 21:00
16צפיות
הקעקוע
22/07/14 00:31
16צפיות
זה כמו לגדל משהו שתמיד יהיה קיים על גופך אימרה שאת נושאת בגופך לעד
עכשיו את יכולה לומר שאת הקעקוע את צרבת על גופך , כמו שהוא צרוב בנפשך
שאת נושאת אותו בגופך ,  אבל אם זה בגב את מרגישה אותו ואת לא רואה את הקעקוע
אבל את יודעת שהוא שם קיים בגופך כשתלכי לים , הוא יחשף לכולם ,
או שתבחרי ללכת בבגד חושף גב יראו אותו וישאלו מה זה , מה זה מסמל עבורך
אני ראיתי קעקוע קטן שעשו על הגוף במקומות נסתרים , עבורי זה  קישוט לגוף
ואת נתת  משמעות אחרת לקעקוע  עבורי ועשית לי את המעשה מובן יותר
אמרתי לך את אישה מיוחדת פשוט מורה לחיים
מציאת נושאי התענינות
19/07/14 14:49
65צפיות
אני חדשה בפורום. אלמנה כ שנה וחצי. ילדי נשואים ואני גרה לבד בבית. עדין עובדת הולכת לחוגים והרצאות . מעונינת לקבל הצעות  לעיסוקים נוספים כולל התנדבות, כיון שיש לי הרבה שעות ובעיקר בסופי שבוע שאני לבד ולא מוצאת מה לעשות
נסי.........
19/07/14 18:51
37צפיות
נסי במקומות הבאים: יד שרה. עמך-אירגון לניצולי השואה, ובביטוח הלאומי. בהצלחה
יש לי רעיון
19/07/14 23:07
30צפיות
תבדקי ביד שרהבבית חולים קרוב אליך יש בחדר תינוקות אפשרות להתנדב לעזור בטיפול בילודים
דודה שלי מתנדבת שם בשבתות שאין לה את הנכדים ואם יש לחץ הם ממתוקשרים אליה
 והיא באה לעזור בתינוקות בני יומם להחליף לחתל , להלביש עובדים בחדר התינוקות
וזה משהו נדרש כי יש ילודים כל יום , אם יש בית חולים קרוב אליך , הקשר הוא דרך יד שרה
בסופי השבוע המשמרות קטנות והם צריכים ידים נוספות
º
לנהל את העסק
16/07/14 13:41
79צפיות
כתובות אינטרנט מצורפות:
הי נסיכה
16/07/14 13:42
50צפיות
הצלחתי
לנהל את החיים - ג'ו בדרכי החיים
16/07/14 16:28
41צפיות
רשומה חדשה בבלוג של גו שלנו
לנהל את החיים / ג'ו בדרכי החיים פורסם בתאריך יום רביעי, 16 ביולי 2014
אני מנהלת עסק. עצמאית.
מצד אחד מאוד טבעי לי, נולדתי לזה, להתעסקות עם ההיבטים של העצמאות ולכן היא זורמת.
מאידך, למרות הטבעיות, זה מפעים ומעצים והגמישות שהעצמאות הזו מאפשרת היא נהדרת. אני מודה על כך לעיתים תכופות. משתדלת לא לקבל את זה כמובן מאליו, ובכל מקרה להיות קשובה למציאות ולכל מה שהיא מזמנת לי.
גם כאן אני צריכה להסתכל בעיניים אמיצות על המציאות, לקבל את כל מה שמת על מנת להחיות את כל מה שיש לו פוטנציאל לחיות.
אני צריכה להעביר את העסק שלי למקום אחר בקרוב מאוד.
רוחות של שינוי מנשבות בכל עבר ואני, אני  כבר למדתי שאני אוהבת לעוף עם הרוח, לזרום.
אני מגלה כל פעם מחדש עד כמה המציאות עשירה ומציעה לי מכל טובה וכל שנותר לי הוא לבחור.
ביום שקיבלתי את הידיעה שעלי לעזוב, עוד לפני שהתאוששתי מההלם, דיברתי עם חברה קרובה והחלטנו לפתוח קלינקה יחד. גוף נפש. אנחנו מאוד אוהבות ומחוברות ונמצאות כרגע בשלב האהבה והחיזור.
אבל הפחד עומד בפתח, דופק בעיקשות על דלת חדרי ליבי ומבקש להכנס בתחינה.
אני לא פותחת לו אבל יוצאת אליו החוצה, מקשיבה למה שיש לו להביע.
הוא מתריע בפני על אובדן שליטה. הוא אומר :
"לא סתם בחרת להיות עצמאית. נכון?"
והוא מרים עלי את קולו
"את חולת cf. זה ברור. control fric. מה את חושבת לעצמך, שתוכלי לנהל את עולמך? אז זהו שלא.
מה חשבת? שבגלל שהתאלמנת ובגלל שהוא עכשיו מלאך פרטי ששומר עליכם, אז לא תתקלי בקשיים? אז אין סכנה ליפול? להישבר? לשקוע לתוך חידלון?
אז זהו. שיש.
ולא רק יש אלא הסיכוי רב. רב מאוד, הנה תראי מה קורה. תסתכלי על המציאות ולא דרך החלומות שלך.
יש לך 4 ילדים ועכשיו לא תהיה לך דרך לפרנס אותם. לא יהיה כסף, אתם תרעבו ללחם, תשוטטו ברחובות. אל תשכחי לקחת שמיכות. יש מלחמה. את חיה בסרט ורוד אבל המציאות, חמודה, נתונה למרותי ולא למרות האהבה שאת כל הזמן מדברת עליה. את אולי לא נותנת לי כרגע להכנס אלייך, אבל אני עקשן. אני אדפוק בדלת עד שהיא תיפול. אני כמו החמאס. וטרור עובד על כולם.
נו,את כבר פוחדת?
לא?????
הא, את עוד תפחדי. חכי חכי, ככל שהימים יעברו ולא תמצאי פתרון. לא תהיה לך ברירה, את עוד תרעדי מפחד. תאבדי את הביטחון לחלוטין. ולא רק את הבטחון. את כל השליטה בחייך "
ככה אומר לי הפחד שלי ועל רקע המלחמה שסביבנו, קולותיו  גבוהים.
אני מחפשת את כפתור הווליום כדי להנמיך עד כדי להשתיק אותו, אבל זה לא עובד לי. להפך. הנסיונות להשתיק אותו מחזקים אותו ואני מבינה שהתעלמות ממנו לא תעבוד.
אז אני מקשיבה. מקשיבה למה שיש לו להגיד ומכינה את תשובותי לו כמו פרקליטה חדת לשון. אני צוחקת לו בפרצוף.
"אני חולת שליטה? אתה חי בסרט. ההפך הוא הנכון, אני מתמסרת למה שהמציאות מציעה. היא השליטה הבלעדית, על חיי כולנו, ואתה פיקציה. ועוד פיקציה חלקית. אני מקשיבה לך מסיבה אחת בלבד. אז תהנה כל עוד אני נותנת לך חיים. כי מותק, אני לגמרי משחררת בכל רגע בו נדרש השחרור.
אז מאיפה אתה מגיע למסקנות השטחיות האלו שלך? מתיימר לראות את העתיד דרך משקפיים חד צדדיות שאינן משקפות מציאות שלמה אלא את הצדדים החשוכים שלה.
חה, אין מצב שארעב ללחם, אני יכולה להתפרנס גם בלי מקום קבוע, אני יכולה לנסוע ללקוחות שלי. כבר עשיתי את זה בעבר. וההזדמנות הנכונה תופיע בפני, בזמן הנכון. אני יודעת את זה. אתה יכול להתעקש חמוד, אבל אתה לא יכול לקבל שליטה על הלב שלי. האהבה שילמה שם את שכר הדירה והחדרים הם שלה. אתה נשאר בנתיים בחוץ. אני אשמח לשמוע את קולך. אני אוהבת גם אותך, אתה מניע אותי לפעולה ולא נותן לי לשבת בחיבוק ידיים. אז הרשה לי להודות לך וגם לבקש, תשאר כפי שאתה."
וגם אני עקשנית, לא פחות ממנו. מהפחד. מתעקשת לא לפתוח רדיו. לא לראות את הטירוף המטופש שמתחולל סביבי, את ההיסטריה שאמצעי התקשורת מפזרים בשביל לשמור אותנו מכורים להם ,שמתפקדים כמו אותו פחד בדיוק, מטרטרים בלי סוף על עכבר והופכים אותו להר. למזלי השתנו לי הפרופורציות עם מותו של אהובי. והדריכות לדברים החשובים לי התחדדה עד מאוד אז אני מקשיבה. מקשיבה בעיקר לעצמי ופחות לקולות החיצוניים שמאיימים להשמיד אותי. אני  מודעת לפחד אבל לא פוחדת. כי העיקר הוא לא לפחד כלל.
הילדים שלי בזכות זה כל כך רגועים.
לילה אחד, כשהיתה אזעקה, הבנים היו ערים, אז הם פתחו את דלת חדר השינה שלי ושאלו אם צריך לעשות משהו. לקח לי זמן להבין שיש אזעקה, שאלתי אותם אם אפשר לכבות את הרעש הזה, כי הוא מפריע לי לישון. הם צחקו וחיבקו אותי, כיבו את האור וסגרו את הדלת. הם סומכים עלי בעיניים עצומות ובצדק. ברגע שיהיה איום אמיתי אני אהיה הראשונה להגן עליהם והם יודעים את זה.
אני מודה על עצמאותי.
אני לא מנהלת רק עסק, אני מנהלת את העסק. אני מנהלת את עולמי באחריות ובכלל זה גם את עולם המחשבות שלי ואת עולם הרגש. אני היא זו המחליטה מי ומה יכנס אל חיי, וכאישה עצמאית בדעותיה שעושה מאמץ מודע לא להיות חולת שליטה אלא זורמת בתוך מציאות שאינה קבועה, אני מחייכת אל חיי ומודה בכל רגע על מה שיש.
ומה עוד אוכל לבקש?
כתובות אינטרנט מצורפות:
העצמאות.............
16/07/14 19:43
27צפיות
העצמאות גורמת לנו לגבוה לגבהים שלא חשבנו שנגיע אליהם. המשיכי להתנהל לפי המשקפים שלך..........אהבתי את מה שכתבת. תודה.
זו שאלת הביצה והתרנגולת
18/07/14 08:00
17צפיות
ובכל מקרה זה מתאים לי... העצמאות.
אני אשתדל באמת שהפחד לא יהיה הדומיננטי,
אחרת הוא עוד ינצח :)
תודה קורלי
א בדרך סוללת את הדרך של ג'ו
16/07/14 21:07
25צפיות
את כותבת נהדר המאבק של אשה לנווט את הספינה בין הגלים הגבוהים בים שלך
אני בטוחה שאת תדעי לנווט על נמל הבית הבטוח כי את נועדת להיות מטפלת לכוון מטופלים
ובנתיים מטפלת בעצמך , את אשה עם כוחות נפש עצומים אשה עצמאית שמפרנסת את המשפחה
אני מאינה ביכולות שלך , את לומדת מהר , אוהבת אותך מאד
נסיכונת
תודה רבה נסיכה
18/07/14 08:15
21צפיות
על אהבתך ועל האמון הרב
רק בריאות אני מאחלת לך
ושבת שלום
תודה ג'ו יקרה שלי
18/07/14 10:56
12צפיות
תודה ג'ו יקרה שלי
מבקשת רק בריאות בריאות ועוד קצת בריאות שאוכל להיות עצמאית
מאחר והיום תלויה במטפת/עוזרת שהיא כאחות מאמצת  לא מעבר לזה
ואני פה בהמון אהבה עבורך ועבור כולם
הברכה שלך מאד שימחה אותי הבוקר , גרמה לי להמון התרגשות
תודה שחשבת עלי יקירה  
º
תודה קורלי, תודה נסיכה
16/07/14 21:33
22צפיות
אני אוהבת אצלך ...
17/07/14 00:34
38צפיות
את זה שאת לא מתחנפת....
ועוד מספר(..............) דברים....

ותודה על השיתוף בבלוג כאן.
בשבילי זה לא רק נותן תקוה להמשך, אלא גם נותן פרופורציות לגבי החיים והאלמנות בכללי.
שהאלמנות לא נגמרת...והכאב לא נעלם...שאין לפני ואחרי התהליך...שהכל זה תהליך...
שתחושת הרצון לחיות אחרי, זה מכוח תחושת המוות הנוראית של לפני...(משפט נורא מוזר!)
תודה....!!!!
** נהייתי מכורה סידרתית לבלוג שלך...
קמה בלילה בדרכ' להניק וקוראת...ובוכה...לפעמים גם צוחקת...
רעיה מקסימה
17/07/14 13:31
28צפיות
את עדין מניקה יש לך תינוק או תינוקת שעדיין יונק/ת
וזה הקשר הכי הכי שיש בין אמא לתינוק/ת
לכן שולחת לך ים של כוחות להמשיך להניק כי ככה התינוק גדל חזק יותר
אפשר לחיות עם כל הקושי של האלמנות הנה ראי איך ג'ו מתקדמת
מביאה לך את הכתובת של הבלוג כולו שתוכלי לקרוא אותה ברשימות קודמות
חושבת שחגי עשה חכם שהביא את הרשימות הראשונות לפה
ומקוווה שג'ו בדרכה מעודדת אותך להמשיך לחייך אל הילדים בבוקר
כתובות אינטרנט מצורפות:
תודה רבה נסיכה...
19/07/14 22:31
12צפיות

תישמרי על עצמך...
תחושת הרצון לחיות
18/07/14 08:08
49צפיות

בעוצמה שהיא באה, נובעת מהמוות.
לחלוטין.
המוות לימד אותי להעריך כל רגע של חיים
שהם כל כך כל כך נזילים
וסופם לא צפוי בעליל.
לחיות. עכשיו. או לחדול.למות.
בשביל קוראים כמוך שווה לכתוב
נשיקות וחיבוק אוהב לעולל היונק
אני כל כך אהבתי להניק...
ממש ממש
מקווה שאת נהנית ומוצאת בזה איזושהי נחמה
אני חושבת עלייך הרבה.
במיוחד עכשיו כשמתחילה מערכת יחסים חדשה שיש בה המון אהבה
כמה פחד .... לאבד את זה.....
וואווווווווו
תודה רעיה אהובה ושבת שלום
פחדתי למוות...
19/07/14 23:25
37צפיות
גם אני ממש  פחדתי להכניס מישהו לחיים שלי
וכשהוא כבר נכנס, דרשתי להפגין את יכולת הפיקפוק שלי בכל דבר אפשרי...
אבל זה היה מדהים, כל החיפוש בתוכי, הרצון לתת את הלב מתוך אמונה ואהבה.
(כאן בחדרי חדרים אני אעיז ואגיד שאולי אפילו זכיתי בתהליך בלעדי שבכלל לא ידעתי שקיים בנישואין הראשונים...) וזה כל כך שווה את זה!!!!!
אז נכון, אני אפילו לא רוצה לנסות למצא מילים שיתארו את מה שאני חווה כרגע...
אבל אני כל כך מקוה שאני לא מעכירה את המחשבות שלך.
הפחד בא והולך,
וואי איך אני אוהבת לכתוב על אהבה...
כל יום מחדש מתפללת לקב"ה שה"המון" אהבה של כולנו יתפתח ל"אינסוף" אהבה.
נ"ב, מגניב שגם את וגם נסיכה התייחסת להנקה...
יש בזה באמת הרבה נחמה. וגם כאב וקצת כעס..על ה--אבא שכבר אף פעם לא ירים את הפיצית המתוקה והצווחנית הזאת בלילה...
אמיצה
20/07/14 08:24
31צפיות

אני חושבת שאני פוחדת לאהוב שוב.
פוחדת שוב לאבד
באמת שקשה להאמין...
למה את מתכוונת ב- "להפגין את יכולת הפיקפוק שלי" ?
החיים
20/07/14 19:02
20צפיות
החיים הם מסע.
החליטי לנסוע ולעצור בתחנות שונות מתוך סקרנות ולא פחד. כן לאהבה שניה! את צעירה ומגיע לך לחוות עוד אהבה, אולי שונה, אולי אחרת. ונניח ויקרה הגרוע מכל, תתאהבי והוא יעבור מהעולם. אז מה?????????????? לפחות חווית אהבה. לא לפחד. חיים פעם אחת ..................
חיבוק.
תודה קורלי
20/07/14 20:20
17צפיות
תמיד מרגיעה
קול ההגיון

מסכימה לגמרי עם קורלי...!!!
22/07/14 01:46
12צפיות
ג'ו, לא יודעת למה, אבל במבט לאחור, הפחד הזה נראה לי לגיטימי לגמרי.
(ולא, ממש לא בגלל שהפחד כביכול היה "מוצדק")
והוא לגמרי לא הולך למנוע ממך אהבה חדשה. (!!!!!)
וזה לא שאני התגברתי על הפחד, זה שפשוט בחרתי להיכנע לאהבה...
ועם כל הכאב אני לרגע לא חושבת שטעיתי.
כשכתבתי שפיקפקתי בכל דבר אפשרי. התכונתי לזה שלא נתתי אמון באף אחד.  
כולל בעצמי. חששתי מכל דבר, הכל בררתי וחישבתי וחשבתי, כאילו שאהבה מקורה בחישובי סטטיסטיקה.
אבל אז אני ראיתי את זה אחרת,
ראיתי את זה כאילו שאני זאת הקדושה המעונה,
שנותנת את הלב בלי פחד,
כעסתי והתעצבנתי על מי שפחד לאהוב אותי.
אבל אני יודעת שהם כנראה פחדו, בגלל שמה שאני שידרתי זה פחד, תוקפניות וחוסר ביטחון מוחלט.
אני רק יכולה להגיד לך,
שהיום בדיעבד אני יודעת שברגע שבאמת התחלתי לפחד(ולא מסתם שטויות וכעסים ופרידות טיפשיות,)
אלא באמת מהדבר הכי נורא, זה היה בדיוק אבל בדיוק אותו רגע שבו הבנתי את גודל העוצמות של הרגש שהרגשתי לגבר שלי.
את נמצאת ברגעים מדהימים כרגע, גם קשים אבל כל כך מדהימים.
לחוות אהבה חדשה זה אדיר.
מקוה שאת מרגישה ככה...
ושהבנת את מה שניסיתי להעביר... כי נראה לי שאני לפעמים ממש לא ברורה...
תמיד
22/07/14 12:56
16צפיות
אבל תמיד
אני לומדת ממה שאת כותבת
מהכנות הבלתי מתפשרת שלך
מהיכולת המילולית שלך
מהרצון שלך לתת מהנסיון שלך
מהרגישות המופלאה שלך
מהכאב העמוק שלך
מהאהבה.
תודה רבה רבה
J
בהנק יש המשך נתינה של אם לעולל
22/07/14 00:22
7צפיות
גדלת אותו בתוך גופך וכעת את מזינה אותו ועוזרת לו לגדול
זה המשכיות ש הקשר ש אמא ועולל , תינוק/ת המתחבר אל אמו
אני ראיתי את זה מהצד שחברה הניקה את הבת ששמרתי לה וזה היה טבעי ואמהי
והמדהים שהילדה שהפסיקה ינוק אוכלת מעט מאד , היא צמחונית מבחירה שלה
וכיום מתברר שהיא בתת תזונה שהיא ינקה היא היתה שמנומונת ובריאה ילדה מתוקה
יש משהו בחלב אם הכי מתאים לתינוק/ת שלה שומר עליו בריא וחזק
את מייצרת בגופך את מה שיעזור לתינוק/ת את המזון הכי נכון עבורו
ה נתינה נטו של אמא לבן/בת שהיא ילדה
כך אני רואה את זה , לכן את הגמילה עוזר אחר כי אצל אמא הם רוצים לינוק
וחברה שלי אומרת שהבת גמלה אותה מתי שבא לה ולא היא גמלה את הבת
עצמאית
17/07/14 07:22
29צפיות
נהנית כמו תמיד לקרוא את הבלוג ....
עצמאית זה לא קללה!!!
לא אשכח את השיחה שלי עם אח של בעלי שאמר" את אלמנה עכשיו ואת מסכנה ואת צריכה עזרות מאנשים..."
משפט מקוממם ולא מקובל לכל קהילת האלמנות!!!
אני רוצה לחזק את כולן ולומר אנחנו לא מסכנות!!!! אנחנו אומנם נגזרנו להיות אלמנות אבל לא מסכנות
אני עצמאית תמיד הייתי עצמאית וכמו במשפט"עצמאית בשטח לא צריכה טובות"
אוהבת את כולם בפורם גם אם לא הייתי בן האחרון
את צודקת את לא מסכנה
17/07/14 14:06
14צפיות
את אשה שורדת אשה חזקה ואמא מובילה ואת עושה דברים בצורה עצמאית
אוהבת את הגישה שלך , זוכרת את דברי אמי שהתאלמנה , והיא בקשה תמיד הייתי אמיצה אל תהפכי אותי לפחדנית
ובינינו היא היתה אם שכולה שניסתה להיות סבתא אמיצה לעזור לגידול הנכדים עזרה המון לאשת אחי
אבל מתי שהוא אבי וגם אני חשנו שהיא שוכחת דברים , שצריך להשגיח עליה 24 שעות ביממה
אז השגחתי עליה כל היום כמו בת אוהבת , עודדתי אותה להתעמל וללכת לפגוש נשים בגילה
ובבוקר שהיא היתה מבולבלת הייתי קמה והולכת איתה  כדי להראות לה את הדרך וחברה החזירה אותה הביתה
וזה נתן לה המון שמחת חיים , היא זרחה מאושר , היתה עטופה בנשים שהתאהבו בה כמו שהיתה פעילה בויצו
ושהיא בקשה ללכת לבית אבות סיעודי היא היתה מוכנה לזה , ושם היא היתה פעילה חברתית ועזרה לכולם סביבה
ולרגע לא חשבתי שהיא מסכנה , שם היא היתה בסביבה מוגנת , העיקר שתהיה פעילה חברתית
ודודה שלי אמרה לי אף פעם היא לא היתה כל כך יפה וזוהרת , ואני שמחתי שזה ככה , שטוב לה אפה שהיא נמצאת
ואני מאד מתגעגעת אליה, כי מאז שהיא נפטרה היא מאד חסרה לי , אני מאד מתגעגעת לאמא ז"ל
לא............
17/07/14 19:33
18צפיות
לא נכונה תגובתו של גיסך. אלמנה אינה מסכנה.
בעבר, בהיותי נשואה, ריחמתי על חברותי שהתאלמנו והן שידרו חוזק והנאה מהחיים. היום אני מבינה שאין צורך לרחם. החיים ממשיכים , אמנם אחרת אבל ממשיכים. ואם הם טובים או רעים זה תלוי רק בנו, כלומר, בדרך בה אנחנו מנתבות את חיינו.
כל כך משפיל לרחם על מישהו.
מחבקת..............
העצמאות חשובה
18/07/14 08:13
20צפיות
היא תורמת מאוד לתחושת העוצמה והכח.
היא מחדדת את האהבה במקום את התלות
הרבה אנשים מתבלבלים בין אהבה ותלות.
שני מקומות אחרים.
אבל....
העזרה היא לא בהכרח שלילית,
אני נעזרתי ועדיין בהרבה אנשים.
חשוב... לדעת את המגבלות והחולשות
מול העוצמות והמשאבים
ולהתנהל בינהם...
כל טוב ושבת שלום
שישי
17/07/14 07:23
34צפיות
מחר אני עושה פעם ראשונה משהו שלא עשיתי עם בעלי .
אני נוסעת עם חברות לעין כרם למין סדנת יוגה .
מקוה שאחזור עם תחושות אחרות וארגיש יותר שלווה
בברכת שבת שלום ושקט
את וג'ו מתרגלות יוגה
17/07/14 13:25
21צפיות
ויש בתרגול של היוגה משהו שעוזר לגוף ונפש , מאחלת לך בהצלחה
ראיתי לאין היוגה לקחה את אחי שהיה צעיר וכמה שקט נפשי הוא לקח מהתרגול
הלואי ותחזרי עם כוחות חדשים מיום הכייף הזה
בירושלים יש אנרגיות מיוחדות
18/07/14 02:44
14צפיות
תראי שהתרגול בירושלים נותן לך אנרגיות אחרות מהתרגול ליד הבית
יש משהו באויר של ירושלים הרגשתי את זה בסדנת רייקי שעשיתי בעין כרם
|תו| פורומים חדשים בתפוז |תו|
17/07/14 11:27
9צפיות
|קדימה| אנו שמחים לבשר על חידוש פתיחתו של פורום אוונסנס ואיימי לי|!|  בימים אלה איימי לי עובדת על מוזיקה חדשה.
בואו להתעדכן בכל מה שחדש אצל הלהקה הגוטית - רוקטיסטית>>

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...


|קדימה| לפני יומיים היא צייצה בטוויטר ציוץ שהצליח לעצבן רבים, אבל עדיין אנחנו אוהבים לשמוע את המוזיקה שלה בבית, בנסיעות באוטו ובמסיבות
היכנסו עכשיו לפורום ריאהנה |!|

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...


|קדימה| מכוכבת ילדים לילדה פרועה, אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה בשנה האחרונה בכל ערוץ אפשרי. ולכן פתחנו לכם את פורום מיילי סיירוס
בפורום תמצאו את כל החדשות והעדכונים החמים על מיילי ומי יודע אולי נצליח להביא אותה להופעה בארץ.

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...

|קדימה| אנחנו מזמינים אתכם להיכנס כבר עכשיו לפורום של הראפרית המובילה ניקי מינאז'. ניקי עובדת בימים אלה על אלבום חדש ומשתפת פעולה כמעט עם כל אמן אפשרי!
בואו להתעדכן בכל הלהיטים שלה עכשיו בפורום>>

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
  

|קדימה| היא התחילה את דרכה בסרט "קאמפ רוק" והיום היא אחת הכוכבות הגדולות בארה"ב. עם אלבום חדש והשתתפות בסדרה המצליחה "גלי" האם היא בדרך אלינו?
בואו לדבר על זה בפורום של זמרת הפופ והשחקנית דמי לובאטו.

היכנסו לפורום כבר עכשיו >>
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
כמדי שנה, האזכרה מעלה הכל
13/07/14 22:57
78צפיות
אני מודה, כבר שנה כמעט שלא הגעתי לפורום...
מאז שהתחתנתי, ומאז שנולד לי ילד מהזוגיות החדשה אני מודה שהתואר "אלמנה" מתרחק ממני. אך פעם בשנה, כמדי שנה, אני חוזרת לאותו רגע,שנייה, שנהייתי אלמנה.  
לצערי השניה שנהיתי אלמנה היא גם השניה שהתחלתי את המאבק המכוער והקשה ביותר בחיי- המאבק עם משפחת בעלי המנוח. שלא נותנת לי מנוח, שעושה הכל, וזה ציטוט, "על מנת שיהיה לה רע, עד שנמות, כל מה שאנחנו רוצים, זה שיהיה לה רע". זה התחיל מאיומים עלי, ועל כך שאני צריכה לתת להם כסף (כי הם טוענים שאני אלמנה עשירה, הם לא נותנים לעובדות, שבנם מת פושט רגל, לבלבל אותם) ולמרות כל האיומים וההשמצות הנוראיות על כך שאני מוחקת את בנם מחיי נכדם, המשכתי לתת להם לראות את הילד (כיום בן 3.5) באופן סדיר אחת לשבוע. מהרגע שהתאלמנתי הם איימו עלי שיש להם זכויות על הילד, ושאם אני לא עושה מה שהם רוצים, הם יתבעו אותי להסדרי ראיה. וכעבור זמן, על אף שראו אותו כל הזמן, אך סירבתי לתת אותו לסופ"ש שלם, הם מימשו את איומם ותבעו אותי- בדרישה לחצי חצי- כאילו הם הורה גרוש. מהרגע הראשון היה להם קשה לראות אותי ממשיכה בחיי ואף מתחתנת ונכנסת להריון. אבל במקום לשמור את הכעס, המובן, אצלם, הם הוציאו אותו גם על הבן שלי, שקרא לבן הזוג החדש שלי אבא (הוא בעצם מגדל אותו מגיל שנה)- וצעקו עליו שהוא לא אבא שלו, שאין לו עוד אבא (למרות שהוא יודע לדקלם יפה מאוד שיש לו שני אבות) שבן זוגי הוא לא אבא שלו. ככל שהילד גדל, הם ממשיכים לשגע אותו. המשפט הולך ומחריף, הם לא הסכימו לשום גישור, ובינתיים הילד שלי הופך להיות כלי להסתה נוראית, עובר התעללות נפשית קשה ביותר (בוודאות) והאיומים עליי- דוגמת- את עוד תרגישי מה זה לאבד ילד, שתחווי את הכאב שאנחנו מרגישים, את תמותי והבן שלך השני ימות.... וידי כבולות כי הסדרי הראיה הם תחת צו בית משפט... ופקידות הסעד לא מוכנות לשמוע מכלום...
הסב הולך ומספר לכל השכונה שלנו (לצערי הוא עובד בשכונה שלנו) על כלתו הנוראית ומלכלך ומלכלך עלי ועל בן זוגי, ושוכח שהנכד שלו יגדל וידע שהסבא שלו מספר לכולם כמה אמא שלו נוראית, ובכלל מספר את הסיפור הפרטי שלו....
אנשים שלא מכירים אותי, ניגשים אלי ברחוב ומספרים לי שהם פגשו את הסבא והוא אומר דברים נוראיים...
אפילו מישהי שהיא פסיכולוגית ניגשה אלי ואמרה לי כמה הסבא הזה ממש פתולוגי, עם התנהגות פתולוגית קשה והרסנית. ואליו אני צריכה לשלוח את הבן שלי. ואליהם בית המשפט רוצה לשלוח לשבת שלמה.

אז מכל ההתאלמנות שלי- כל מה שנותר לי מבעלי זה המשפט המכוער הזה. כשהוא היה בחיים- מסתבר שהוא סינן והסתיר את רוב המעשים המכוערים של הוריו, אך משהוא מת, נותרתי לבדי להתמודד עם האנשים החולים והמסוכנים הללו. והבן שלי צריך להיות איתם שבוע שבוע.
ועכשיו הגיעה האזכרה. וכמובן שהם לא אמרו לי מתי האזכרה, אלא רק שבוע לפני, הם הודיעו לי שבגלל שביום האזכרה- הבן שלי, לפי הסדרי הראיה, צריך להיות אצלם, הם מבקשים לשנות את יום הסדרי הראיה. כך גיליתי את מועד האזכרה (שהוא לא ממש ביום השנה).
וזו ההתלבטות שלי- כל רצוני הוא לא להגיע לאזכרה. האזכרה הפכה זירת התכתשות, שלי כמובן אסור לדבר. אז למה שאלך??? אלך לעמוד סביב הקבר של בעלי עם אנשים המייחלים למותי? למותו של בני? שמאיימים על בן זוגי שאם הוא יתקרב לקבר של בנם, הם ירביצו לו?
הם כמובן לא מעוניינים שאגיע- רק שאביא את הבן שלי- אך אני לא מוכנה לשלוח את הילד שלי לבד.
זה כמובן יהרוג אותם. להיות באזכרה ללא הנכד שלי, שהם מייחלים שהוא יעבור להיות בחזקתם.

למה אני בכלל מתלבטת?
איך אפשר לנהל משפט כל כך מכוער וכל כך מתיש מלא שקרים והסתה וכיעור- ולעמוד סביב הקבר "כאילו" הכל בסדר? למה שאני אקיף את עצמי במשפחה הזאת?

כל הזמן מהדהד לי בראש המשפט של כל פקידות הסעד "הם הקשר לאביו המת, דרכם הוא ילמד עליו"- אך מה אם הם עושים לו כל כך רע? מה שהוא ילמד מהם זה כמה שהם לא אוהבים את אמא שלו....
מה שווה קשר שכזה?. מלא שנאה. מלא כאב.

אני אעשה אזכרה לבד, עם משפחתי היקרה, עם חבריי- שהכירו ולא הכירו את בעלי המנוח, ואנסה בכל כוחי להעלות כל זיכרון טוב ומתוק מבעלי המנוח. כי הם פשוט הולכים ושורפים את כל הזכרונות הטובים והרעים...

סליחה שזה נכתב בצורה מבולבלת. משקף את מה שבראש.

בני עובר התעללות, אני עוברת התעללות. להתאלמן נראה לי פתאום משחק ילדים מול היריבות הנוראית הזו.




משפחה
משפחה
14/07/14 18:40
44צפיות
אין מה להגיד
משפחה מתחתנים אליה
יש דברים מעצבנים
יש ריבים
יש אפילו קינאה
את בחרת את הבן
לא את אבי המשפחה ושאר מני מלפפונים
תעשי את מה שהכי טוב
אולי תביעת דיבה תיישר אותם
ולגבי ללכת לאזכרה
לכי את הילד ובן הזוג
תני להם הזדמנות אחרונה
לא עובד אז לא
אז תעשי אזכרה פרטית אישית
את משפחתך וחברייך
ללא שינאה ללא איבה וללא קינאה
אשה יקרה אשה ואם סובלת
14/07/14 19:23
31צפיות
את האלמנה לשעבר שלו , יש לי הרגשה שהוא הגן עליך וחסך מהך את הקשר איתם שהוא היה בחיים
אני בטוחה שאם תפני לשר הרווחה תכתבי לו מה את עוברת יגמר הסיוט, כי שר הרווחה הוא הבוס של עובדות הרווחה
הוא יבין שהם מקדשים את התעללות של אלמנה לשעבר ויתום בשל החוק המתיר להוריו להיות הקשר עם הנכד
מאמינה שהחוק מכיל סייגים לגבי סב וסבתא מרגילים וניתן להם לראות את הילד בצמוד לעובדת רווחה שתוריד את ההתעללות בילד
אחרת זה התעמרות בקטין ע"י משפחת האבא , מאמינה שהחוק יגן עליך במב שהם מתעללים ומרעילים אותו נגד אמו שמגדלת אותו
וולי זה המקום לשקול תביעה על פגיעה בכבודך במקביל לתביעה שלהם כלפיך
את יכולה לתבוע מהם מזונות עבוך בנך , אוי זה ישתיק אותם שהם יבינו שיש להם מה להפסיד
את האזכרה תעשי עם הבן את לא חייבת להיות שם שהבן הקטן יראה את התגובות שלהם נגדך
אולי אפילו להביא מאבטח מהמשטרה לך ולבן שלך , אז הם לא יעיזו התנגח בך תתיעצי עם אחת מהנשים העוסקות בחקיקה בכנסת
אולי אוי לוי היא ח""כ מאד פעילה ודואגת לנשים וילדים , תפני אליה ותראי הם עוזרות למי שפונה
הורי............
14/07/14 20:41
37צפיות
הורי בעלך הראשון. חצו את הגבול. דבר דומה קרה לחברה שלי. הם שיגעו את בנה/נכדם והיציקו לה על שנישאה בשנית וילדה שני ילדים נוספים. לא היה מנוס מלקחת עורך דין, שהגיש נגדם צו הרחקה. עשי את האזכרה לבד, עם משפחתך. עצתי היא לפנות לעורך דין. הבעיה רגישה אבל אין ברירה. פקידות סעד לעיתים  מפשלות. עצתן לא חכמה ביותר.
עורך דין יוכל לטעון בבית המשפט, כי הילד נתון לסכנה, מתוך רצון לנקום בך. הפעילי גם את בעלך הנוכחי.
מחבקת אותך חזק............
סתם
15/07/14 00:06
27צפיות
אני התאלמתי לפני חודש וחצי ולא חשבתי שמשפחה יכולים להיות כאלה רעים מפלצות
תסתכלי על חצי הכוס המלאה על החיים שבנית סביבך סביבה בריאה לך ולילדייך
את הרגשות כלפיי בעלך המנוח אף אחד לא יכול לקחת
שולחת לך כוחות להמשיך בחייך ואת לא חייבת לעשות מה שרע לך ולהפגש איתם
אני לא חושבת שהם צריכים לפגוש את בנך ואם כן רק בהשגחה
הבן שלך לא ילמד שום דבר מהם רק מה זה שנאה
ופקידות  סעד לא מבינות ברגשות אלה רק מה שרשום ולמדו בעל פה
תגידי להם שאת לא מכניסה את הילד לבית קברות  
יקרה...
15/07/14 11:48
22צפיות
אוף.
קשיים ובעיות תמיד ימצאו אותנו, זה לא יאומן...
לרוב אופי היחסים עם המשפחה של הבן זוג שנפטר, משתנה והופכת למורכבת..ואפילו עוד יותר אחרי שיש בן זוג חדש.
אבל מה שסיפרת כאן זה באמת מוגזם, כואב, נורא ואיום...
קשה לתת עצה או משהו, כי זה כל כך רגיש....
מלחמת "ההתשה", כשאנחנו גם ככה מותשים.
מאחלת לך רק שתצליחי למצוא כוחות להסדיר בצורה כלשהי את העסק הזה,
ושיפקחו עיניהם של הורי בעלך...
איתך...
גו בדרך החיים
14/07/14 15:37
42צפיות
רוח ונשמה
כתובות אינטרנט מצורפות:
רוח ונשמה - גו בדרך החיים
14/07/14 19:11
22צפיות
כמה ימים לפני אזכרת שנתיים למותו של אהובי ז"ל הלכתי יחד עם חיים אל הקבר. היה לי חשוב להיות שם יחד איתו, להבין איך אני מרגישה, איך הוא מרגיש. קניתי יחד עם חיים ספסל, הרכבנו אותו, וישבנו קצת. בפיסת גן העדן הזו. אלו היו רגעים מפעימים ביופים.
יום למחרת הלכתי לבד. רציתי לשתול שם שיח ורדים. הפרח האהוב עלי.
הפגישות האינטימיות האלה עם אהובי מיוחדות לי מאוד. זהו זמן אינטימי. ישבתי על הספסל והתחלתי להרהר.
שאלתי את אהובי:
איך זה, שחיים כל כך מוכר לי? הוא כל כך שונה ממך ובכל זאת יש לי הרגשה מאוד מוכרת. מאיפה היא באה?
בתשובה הרוח נשבה ביתר שאת, נעימה ומלטפת, מושכת את תשומת ליבי, כך שהיא עלתה כתשובה.
הרוח, חשבתי, היא גברית ביסודה. ומה שאני מזהה בצורה קרובה אצל חיים זה את הרוח שלו ואת אהבתו. ככה אני מכירה את חיים. באמצעות רוח האהבה.
מתוכך היא נובעת ענתה לי הרוח ולכן היא מוכרת. את היא הבוראת שלה. היוצרת.
זהו זמן מוזר לכתוב עליה, זמן של מלחמה. ודוקא כשרוחות המלחמה מנשבות, הצורך בה מודגש. מודגש ככה שהעולם שלי מתחלק לשני עמים בלבד
עם האוהבים ועם השונאים.
חיים ואני אוהבים.
הפסיכולוגית שלי אמרה שעכשיו יתחילו השוואות. אני לא פוחדת מהן, כי בשבילי אין יותר ואין פחות. יש כזה ויש אחר. יש דומה ויש שונה. כל דבר מוכר מתקבל בשמחה וכל דבר שונה מתקבל בברכה המלווה בשמחה לא פחותה. אני שמחה לגלות את חיים. את עצמי בחברתו.
בכלל,
אני מהמאמינים שמה שיש להם כרגע הוא הכי טוב שיכול להיות להם אי פעם.
זוהי לא מחשבה חדשה, ככה אני כבר מרגישה שנים,ככה חשבתי בעודו חי, המשכתי לחשוב ככה עם מותו גם,אבל זה היה אתגר לא קטן, הנסיון לא ליפול למלכודת הרחמים העצמיים, למלכודת הקורבנות.
אני מאמינה שרק ככה התאפשר לי לחוות את עומק הכאב, כי רחמים עצמיים, כמו הכעס, כמו רגשות אשמה, מכסים על הכאב, ולכן כל פעם שהם אלו שעלו ובאו, גירשתי אותם. במידה רבה העדפתי לכאוב, להרגיש.היו לי טכניקות לשם כך.
קודם כל להבדיל בין מים לשמים בין קודש לחול, בין כאב אמיתי לקורבנות. אמרתי לעצמי:
הוא מת כי הוא גמר את מה שיש לו לעשות.
הוא מת כי הגיע זמנו.
הוא מת וזה לא קשור אלייך אלא בעקיפין.
הוא מת ואת נשארת, יש לך עוד מה לעשות כאן.
הוא מת ובכל זאת נשאר המון אחריו, אז תגידי תודה. ואמרתי. בתוך השכול.
הוא מת וזכית באהבתו, זה יותר ממה שיש לרבים.
הוא מת ונשארת המבוגר האחראי, קחי את האחריות ותמצאי שמחה בלב.
הוא מת וביקש בפירוש שתרקדי על קברו אז תרקדי.
הוא מת וזה, מסתבר, העולם הכי טוב שיכול להיות לך.
המחשבה הזו היתה מרגיזה וגם מכאיבה. איך זה יכול להיות? מה יכול להיות טוב בזה?
אבל ככה זה אצלי,  בגלל שהמציאות בשבילי היא הזדמנות לחיות. היא מתנה. כי בעבורי, לחיות זה לא רק להתקיים, לחיות זה להוציא את המקסימום מהחיים, לחיות זה למצות אותם.
ולכן אני מחפשת ומוצאת עוד חיבורים אל חיים.
אנחנו לומדים להכיר האחד את השניה ונותנים לדינמיקה להחשף. לאט.אף אחד לא קובע אותה, היא מתהווה, אנחנו לא ממהרים לשום מקום.נהנים ממה שיש. נותנים אחד לשני את המרחב ואת המקום.
כבר בהתחלה הוא אמר לי:
הי, יש לי מקום גם בשביל הפחדים שלך.
גם לי יש מקום בשביל הפחדים שלו
ובתוך מרחב ההקשבה נוצרים חיים חדשים.

אז לפני האזכרה הלכנו יחד אל הקבר. שנינו התרגשנו, זה היה חדש ומעניין, ללכת אל הקבר היה מבחינתי להפגיש בינהם, להפגיש בין רוח לרוח, בין נשמה ונשימה. זה היה סמלי וזה היה גם פיזי לגמרי. הייתי ערה לכל התחושות שעלו בי באותן שעות שהיינו שם. כל מה שעלה בי היה רך וטבעי ונכון. זוהי פעם ראשונה לו לחיים להכיר אלמנה מקרוב וכאיש פתוח וסקרן הוא ממלא לו לאיטו את המושג בתוכן. מסתכל עלי מקרוב ומרחוק ומנסה להבין וללמוד את שעובר עלי. לומד את עצמו בתוך זה. ככה נולדת הוויה חדשה.
זוג. זכר ונקבה. יחידת הבריאה הקטנה ביותר.

כתובות אינטרנט מצורפות:
יפי...............
14/07/14 20:48
19צפיות
יופי שהדפת את הרחמים העצמיים. שהולדת את עצמך מחדש, שלמדת להינות שנית, מהחיים ושמצאת אהבה. אני חושבת שחיים צריך להודות לגורל שהפגיש אותו עם אשה מיוחדת כמותך.
מחזיקה אצבעות . מחבקת....................
תודה על רשימה עם המון אור
14/07/14 21:29
12צפיות
עכשי עשית לי סדר במחשבות ושמחה לראות אותך פוסעת צעד אחד קדימה אל העתיד של ג'ו
לראות אותה מתחברת על החיים שארי , ואני אוהבת את שמחת החיים שלך אשה יקרה
ואהבה בונים באהבה או שלא בונים בכלל , את כו תינוק שלומד לפסוע את דרכו אל העתיד
שיהיה בהמון הצלחה בשביל של החיים שאת סוללת ברגלים שלך
ואני עדיין מחכה לספר שלך יקירה
נמאס לי
13/07/14 20:09
75צפיות
אין לי את הכח להמשיך וגם אזעקות מה עוד....
שאירים נותנים לי פחות ממב שרשום בטבלה בטוח חיים לא מגיע ותכף גם משכנתא והכל יהיה מושלם
אין לי ממד בבית וגם לא מקלט
בא לי לצעוק......................... זה לא פייר
גם אצלי אין ממ"ד ולא חדר מוגן
14/07/14 19:30
19צפיות
אנחנו יוצאים למדרגות שם בטוח , יש תהוד גדולה ובום חזקים אצלי בשכונה
רוב הבתים בלי ממ"ד ובלי מקלט אישי, יש בין הבנינים מקלט ציבורי גדול וקשה להגיע אליו
מקווה שעוד מעט הכל יסתדר אצלך , צריך להמשיך לחיות כי חיים
שוחת לך חיבק ענק וים של כוחות להתמודד עם הבלגן שיש לך
לגבי קצבת שאירים.
14/07/14 20:32
31צפיות
בסבלנות רבה נלחמתי בביטוח הלאומי להגדלת הקצבה והצלחתי.
הסוד. כתבי שני מכתבים רשומים. 1. למפקח על חברות הביטוח בירושלים.   2. למפקח על המוסד לביטוח לאומי.
כתבי בגוגל "בפני מי מתלוננים על הביטוח הלאומי?" תתפלאי רשימה שלמה כולל פקסים.
לא לוותר. אם רשום בטבלה, לא לוותר.
גו בדרך החיים
14/07/14 15:41
25צפיות
רוח ונשמה
איך אתם שורדים ושורדות
12/07/14 23:24
56צפיות
את הימים הללו והריצות לממ"ד ולמקלטים ולחדרים המוגנים
אנא ספרו לנו מה איתכם/אתכן  , השלום לכן ?
כי הדממה מדאיגה אותי ,
איך אתן מסתדרות נשים יקרות וגברים יקרים  עם הילדים הקטנים
תודה על ההיתעניינות נסיכה!!
13/07/14 18:08
21צפיות
אני גרה באזור שרגילים בו כבר לכל ה"צבע אדום".
בכל זאת דיי קשה ומלחיץ.
בתקוה ובאמונה לחיים רגועים יותר!!
אנחנו הינו בשולי האיזור של האדומים
13/07/14 18:45
22צפיות
בעמוד ענן נפל טל בבנין בשכונה ממול ליד המרפאה שלי , לקח שנה לשפץ את הבנין
ובמבצע הזה הירוטים הם מעלנו אז הבומים משהו ולפעמים יש נפלים ועכשיו הטיל נפל בשכונה שלי
והחבלנים מנסים להוריד אותו מאחד הגגות, בלגן שלם הביאו מנוף ושומעים את המכוניות של המשטרה ושל לוחמי האש
ובערב שבת נפלו יותר למעל ברחוב שרידים מהטיל , השמים שלנו במסלול שלהם
אנחנו לא רגלים לאדום אדום אין אצלנו מקלט או ממ"ד עומדים במדרגות כל השכנים

תהיי אמיצה עבור הילדים רעיה  והלואי והחיים יקבלו את הצבע הורוד או סגול  אילו נעימים בעיניים ולב
º
שמרי על עצמך, נסיכה
13/07/14 19:37
9צפיות
היום
13/07/14 22:00
12צפיות
התחברתי לכרית ולשמיכה , ישנתי רוב היום
להוציא את האזעקה שהריצה אותי למדרגות
אני שומרת הבורא שומר עלי תודה לאל עובר בשקט
שלב
12/07/14 18:57
75צפיות
אחרי שנפטרת רצתי לאינטרנט.
אתה יודע שככה אני מתמודדת עם כל דבר חדש
בעיקר דברים שמפחידים אותי
ולאבד אותך זה הכי מפחיד שאפשר לתאר  
בעצם מי יכל לתאר שדבר כזה אפשרי?
קראתי שם מחקרים וגישות, המון דרכי התמודדות וגם סיפורי הצלחה (אתה יודע שאני תמיד מדלגת לסוף)
הכנתי את עצמי ואפילו חיבקתי את הצער.  מאפשרת לו לשלוט כל פעם לכמה דקות ואז ממשיכה להלחם
אני אפילו מנהלת שיחות שבועיות עם ע' בה אנחנו מחליטות איפה אני ממוקמת מבחינת ההחלמה ולמרות שהיא לפעמים נזעקת ("עברו רק 3 חודשים") אני עדיין יודעת שהיא רוצה את הכי טוב עבורי.  כמו שרצתה עבורך.  
אז למדתי את השלבים ואפילו ידעתי כמה זה טבעי וכמה שאני נורמלית שאני שם וזה בסדר
אבל פתאום גיליתי שלבים חדשים
כי אף אחד לא הכין אותי לשלב או לרגע שבו אלך בשבת בבוקר ואשמע שיחה של זוג
אף אחד לא הכין אותי לרגע שבו הם ינהלו שיחת חולין מלאה בבדיחות אישיות והקנטות ואני ארצה למות
אף אחד לא הכין אותי לרגע שמכל הבגדים בארון ארצה את החולצה המחרידה שקנית לי לפני שנים
זו עם הלבבות והכיתוב המחניק על אהבה נצחית
זו שלא האמנתי שהצלחת למצוא בחנות ואמרתי לך שגם אם כל שאר הבגדים שלי בכביסה אני לא מוכנה ללבוש אותה אבל לפעמים לבשתי אותה בבית רק כדי לראות אותך מחייך
אף אחד לא הכין אותי לרגע שאשמע את השיר שנתן לך תקווה ברגעים קשים דרך הטלוויזיה של מישהו אחר
אף אחד לא הכין אותי לאבד אותך
בחיים יש הפתעות
12/07/14 23:21
39צפיות
לפעמים הפתעות נחמדות כמו למצוא אהבת אמת שמלווה אותך
ולפעמים הפתעות לא נחמדות כמו לאבד אהוב ובן זוג
ואנחנו שורדים בין הטוב לרע , קוראת אותך ומבינה
שאת היא זו היודעת הכי טוב מה נכון בשבילה כעת
מפה שולחת לך חיבוק עוטף וים של אהבה  להמשיך הלאה לכל מה שמחכה לך בהמשך
...
13/07/14 18:06
32צפיות
זה מעולה (לדעתי הסובייקטיבית ביותר...) השיחות השבועיות עם ע'.
שאת יודעת שזה ממקם אותך...
ובכל זאת כן, הרגעים ה"קטנים" גורמים לטלטלות גדולות...
כי אף פעם לא באמת חשבנו ברגע של אותן פעולות בנאליות, כמה הן משמעותיות.
ואולי גם לא היינו יודעות אם לא...
על זה הכאב הכי גדול נראה לי, שככה הם עברו ולא שמנו לב אליהם עד שלא...
אותי שבתות, משאירות בלי טיפת כח.
אומנם נכון ב"ה יש לי את הבנות.
והדאגה להן ממלאת בלי סוף, אבל עם כל זה, זה גם הרבה יותר קשה.
בשבת שהייתה לא נסעתי, ל"שום אנשים."
נשארנו לבד בבית.
ובישלתי, אירגנתי, ניקיתי, קילחתי, לבד.
לא שזה ביג דיל.
כלומר זה כן, אבל זה בסדר.
מה שלא בסדר, זה הפידבק שלא מגיע.
הפידבק שלו.
לא משנה אם חיובי או שלילי, לפעמים ברוך, לפעמים בתקיפות, אבל תמיד במסירות ובאהבה.
ואחרי ההבדלה תמיד:
"א גוטע וואך, א מזל טקיוואך..,(ביידיש, על גבול המאולצת..)
שבוע טוב,
רעיונת"
(חח דרך אגב...אני לא מסוגלת להפרד מהשם חיבה הזה..מרשה רק לעצמי לקרא לי ככה...)
וראיתי שכתבת לי איפשהו לפני, על זה שיש לך מלא שאלות ומה להגיד על מה שאני כותבת...
אז תגידי, תעירי,תאירי תשאלי, תפרקי. אני אשמח...
וגם לי יש לא פחות ממך מה להגיד ולשאול ...(לכן את נאלצת לקרא את כל האורך...או שאת נכנעת באמצע?)
איתך...
כל כך..............
13/07/14 19:46
21צפיות
כל כך מבינה וכל כך מזדהה. לגבי הפידבק, מצאתי שיטה. כשאני מבצעת דברים שבעבר היו הטריטוריה שלו, אני מפנה פניי השמיימה ואומרת לעצמי "כל הכבוד".
לגבי השבתות שנראו בהתחלה מפחידות, למדתי להיעזר בספרים, עיתונים, סרטים בטלוויזיה ובשיטוטים במחשב. דאגתי שלא ישאר לי זמן פנוי.
כשהייתי עסוקה "נולד לי זמן לילדיי". קבלי חיבוק אחותי לצרה.
ממש לא נכנעת. קראתי כבר כמה פעמים
20/07/14 14:25
29צפיות
המילים שלך ממלאות אותי בכל כך הרבה כוחות
אני מוצאת שדווקא ההתמודדות היומיות, השגרה החסרה והשונה קשה לי כל כך.
מאבדת את עצמי בכל יום ממוצע ומתעצבת שאין לי עם מי לחלוק את השטויות שאני עושה.  
הוא אהב אותי בכל מצב ובעיקר במצבים שעוררו צחוק ועכשיו אין מי שיצחק שאני שוב נופלת או נתקעת בקירות (מערכת יחסים תומכת זה הכי אובר רייטד).
אוף! רעיה, בבקשה תגידי שזה משתפר!
משתפר וחוזר ונהיה יותר גרוע ואז קצת יותר קל.  
אני יודעת כבר לענות את כל התשובות הנכונות ולהלחם בכל המבטים אבל זה מעייף כל כך.

מה שלומך? איך עברה השבת? איך הבנות? אם מתחשק לך לשלוח לי הודעה אשמח מאוד
חייבים.................
13/07/14 19:41
18צפיות
חייבים להתרגל למצב, שמה שהיה לא יהיה ולהשלים אתו.
זכרי תמיד, שמה שהיה לך עם בעלך, הוא שלך לנצח. נסי להיזכר במה שהיה ואפילו לחייך.
מחבקת
פורום לאלמנות מבוגות
12/07/14 10:55
52צפיות
האם קיים פורום לאלמנות בגילאי 60 ומעלה?
º
כן. בפורום זה ישנם כל הגילאים.
12/07/14 18:07
24צפיות
הפורום הזה פתוח לכולם
12/07/14 23:16
30צפיות
לכל מי שרוצה לכתוב בו ויש בו גם נשים בוגרות לא רק צעירות
שבת שלום
11/07/14 17:52
20צפיות
שבת שלום
שבת ל פשוטה לפנינו
למען שומרי השבת יש את הגל השקט שמשמיע אזעקות
וכל 3 הימים האחרונים הפכנו כולנו להיות בטווח הטילים
אם ת"א מטווחת ע"י ארגוני  הטרור מעזה וסביבתה
לצערי אין להם גבולות ואנחנו סופגים קשה
מקווה שהשבת הזו תביא שקט ושלווה שנוכל להחזיק מעמד גם הלאה
והתפתחה שגרת חירום שכו , עם ישראל התאחד ושורד הכל המצבים
אנחנו  אלופי להסתדר גם  שיש  בבלגן שהערבים יוצרים לנו ומתאחדים מהר
שת שלום והמון כוחות למי שצריך נחזק זו את זו  בימים טרופים אילו

הנה משהו לפרשת השבת מבית חב"ד בבנגקוק  תאילנד מובא לכם באהבה מהדף שלהם בפייסבוק
ב"ה

ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ד
***
מסופר על נשמות של חסיד חב"ד וחסיד ברסלב שהגיעו לעולם העליון והושלכו לגיהינום החסיד ברסלב החל לצעוק "רבי נחמן תציל אותי", רבי נחמן מגיע תופס את החסיד בפאות ומושך אותו ישר לגן עדן, החבדניק רואה מה קורה ומיד מתחיל גם הוא לצעוק "רבי תציל אותי" הרבי מליובאוויטש מגיע ואומר לו "אם הגעת לכאן כנראה שכאן השליחות שלך, פתח כאן בית חב"ד..."
***
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על חלוקת הארץ לשבטי ישראל, הדרך לחלוקה הייתה מאוד מעניינת מצד אחד כתוב "לרב תרבה את נחלתו ולמעט תמעיט" זאת אומרת שנותנים שטח גדול יותר לשבט שאוכלוסייתו גדולה יותר ושטח קטן יותר לשבט עם פחות אנשים ומצד שני התורה אומרת "אך בגורל ייחלק את הארץ", עשו הגרלה ובהגרלה יצא כל שטח כפי איך שמתאים לכל שבט,
***
השאלה היא למה, אם החלוקה היא לפי הגיון למה צריכים הגרלה ואם אנחנו הולכים לפי ההגרלה מדוע צריכה התורה להגיד לי להרבות את חלקו של השבט הגדול? הרי בהגרלה "מה שיוצא אני מרוצה".
***
אלא שכאן התורה מלמדת אותי, האדם צריך לחיות את חייו על פי ההגיון אבל לדעת שמשמים מכוונים אותו בכל צעד, אנחנו תמיד בטוחים שאנחנו בחרנו היכן לגור ובמה לעבוד וכו' והתורה באה ואומרת לנו דע לך שמעבר להגיון שלך יש את הגורל האלוקי שהוא זה שמכוון אותך,
***
אתה חושב שאתה בחרת לגור במקום מסויים או לטייל במקום מסויים בהגיון שלך, דע לך שמשמיים כיוונו אותך למקום המיוחד הזה כי השליחות שלך שם ועליך לפקוח עיניים ולהבין מה הייעוד והתכלית לשמה הגעת למקום זה.
***
בתאריך העברי היום ומחר י"ב וי"ג בתמוז אנו מציינים את יום גאולתו של הרבי הקודם רבי יוסף יצחק מהכלא הרוסי בעוון הפצת יהדות, הרבי היה זה שהחדיר בחסידיו את ההבנה שבכל מקום בו הם נמצאים עליהם להיות שליחים ולסייע ליהודים בגשמיות וברוחניות,
***
בימים אלו בהם כולנו מתפללים עבור חיילי צה"ל שיצליחו במשימתם וישובו הביתה בשלום ועבור כל עם ישראל בארץ שנמשיך לראות ניסים ולא ייפגע אף אחד מעמינו, זה הזמן של כל אחד להתבונן איך יוכל ליישם ביתר שאת את השליחות האישית שלו וביחד נביא גאולה שלימה בקרוב ממש.


שבת שלום


º
שבת שקטה לכל עם ישראל.
11/07/14 19:31
6צפיות
º
אמן נתפפלל לשבת שקטה
11/07/14 19:53
7צפיות

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


Flix
מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה