בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:


שלום, שמי חגי ואני אלמן משנת 2005.


אשתי התאבדה ונשארתי עם חמשת ילדינו (שאז היו בגילאי 14, 12; 10 שנים ושני בני 8 שנים).


מי שמגיע לעולם האלמנות – מגיע לעולם שהחיים בו אינם החיים אותם ידע עד כה. מגיע לעולם לא מוכר – ולומד להכירו. מדובר בתהליך ממושך וכואב (אפילו כואב מאוד) שבאותו הרגע הכואב והנורא – יש לו לעיתים הרגשה – של ''לא יכול יותר'', או ''מה יהיה'', או ''אולי אני מתחיל להשתגע''.   אז לא קורה דבר מכל אלה. מדובר בהרגשה. מדובר בהתמודדות. המחשבות הללו הינן חלק מההתמודדות של הנפש (כך אני מבין זאת)  ב''לא נתפס'' – במוות. אז לא להבהל – ולא להבהיל את עצמנו. מצבנו מספיק רע גם כך.


זהו תהליך מאוד הדרגתי וממושך (השלב הקשה ביותר הוא בין שנה לשנתיים) – כל אחד והזמן הנדרש לו. 


קשה להתרגל למצב, שבניגוד לכאב ראש – או בטן , שאני מכיר ויודע כמה זמן ימשך או מתי עוצמתו תחלש. כאב לב – הוא כאב שבדרך כלל איננו מכירים. הנפש שלנו זקוקה ליותר זמן (מהגוף שלנו) כדי להתמודד בכאב אותו היא חווה.


כל אחד ואחת מאיתנו הינו אחד יחיד ומיוחד. בעל היסטוריה משלו – ומשפחה משלו – ובהתאם הוא בוחר איך להתמודד בייסורי כאבי האובדן. 


מטרתי כאן היא שיהיה לנו בית / פינה ''שלנו''. של נשמות שאבדו את  בני / בנות זוגם – ומתמודדות בכאבי האובדן. לומדות (לעיתים, תוך כדי עשיה) לבנות את החיים האחרים אליהם הגיעו.  מקום ''להוציא'' את מה שעל הלב (ואולי אין מי שיבין) לפרוק וגם לשתף  ברגעים הקשים הנוראים והאיומים, (יותר או פחות) – וכמובן גם ברגעי ההקלה ושמחה.


מאמין שאהובינו/ חברינו לחיים, היו מאחלים לנו את כל הטוב האפשרי –בהתאם למגבלות המצב בו אנו חיים. היה משמח אותם לראות אותנו שמחים. היה עושה להם טוב – לראות שלנו טוב.  שהרי,  אם המצב היה הפוך – מאמין שכך הייתי רוצה, שכך כולנו היינו רוצים.


חגי



אלו המאבדים בן או בת זוג עוברים תהליך ארוך ומייסר של הפנמת האבדן. החוויה היא בדידות עצומה, הנובעת מאבדן האדם שהיה הכי קרוב להם בעולם וא-ף אחד לא יכול למלא את מקום החלל שהותיר. מהות האלמנות היא התחושה של להיות לפתע יחיד למול העולם, בעוד קודם הייתם תמיד שניים.

(הבלוג של ליאת ברעוז)

המשך...
הודעה חדשה

לפעמים אני מרגישה שאני מזמינה געגוע
27/03/14 09:07
51צפיות
היום כשהקשבתי לסזריה אבורה כפי שאני עושה בלופ בשלושת הימים האחרונים
פתאום הבנתי שאני נשאבת לגעגוע .
אפשר לומר מתגעגעת לגעגוע .
ולתחושה השורפת הזאת שיש בה גם משהו נעים , או משהו שמשרת אותי - כנראה .
אחרת לא הייתי חוזרת אליה שוב ושוב .
מזמינה אתכם להקשיב לה , מדהימה
http://www.youtube.com/watch?v=78li5r-aO7E&lis...
זה מה יש - ויש
27/03/14 09:52
29צפיות
יש כנראה קו מחבר משותף לכל מי "שהתגלגל" לפורום הזה. יש הרבה אלמנים ואלמנות אבל אלו שפה רוצים חלוק את התחושות שלהם. חייבים מישהו שיקשיב מתוך הזדהות ומתוך הבנה מלאה.
כשאני מביט בתמונות של ביאטריס אני מגיע גם לימים של ראשית הקשר שזה בתחילת שנות ה-80. מביט ביפיפיה הצעירה ונתקף געגוע נוסטלגי להתחלה. יש בי חרטה איומה על חוסר היכולת שהיתה לי לזהות את האיכות של ביאטריס מהרגע הראשון - ראיתי בחורה מאד אינטלגנטית ומושכת אבל לא מעבר לזה. אם הייתי חוזר בזמן לרגעים ההם ... אוי איזה אידיוט הייתי. היהירות, ההתנשאות חוסר היכולת לקלוט. ועכשיו אני מתגעגע. איפה הייתי 30 שנה? עכשיו אני אוהב בטירוף. איפה היה הטירוף ב 30 השנה? למה הכל נראה פתאום יותר, הרבה יותר ממה שזה היה כשזה היה? למה האין חזק הרבה יותר מהיש? עכשיו כבר מאוחר מידי. עכשיו הזמן לתקן. לעשות בקרת נזקים. לבדוק מה יש. ויש. רק שתהיה בי התבונה להבין את היש את הצניעות לדבוק ביש. זה הזמן לייצר את הזכרונות לגעגועים שיבואו כשהיש כבר לא יהיה.
איש זה משפט מדהים
27/03/14 10:24
25צפיות
לייצר את הזכרונות לגעגועים שיבואו כשהיש כבר לא יהיה .
יכולתי להמשיך להתפייט על הגיאונות של המשפט הזה אבל
אני  לא רוצה להיות זו שפוגעת  בתהליך הפיכתך לצנוע .
גם אני מרגישה שמתחתי קצוות באהבה , המנעד של החיים שלי גדל בענק,
ואיתו הקושי אבל גם האהבה מקבלת מימדים אחרים - כנראה שלא ניתן לחיות בשגרת החיים בטירוף של אהבה גם עם בן זוג שאתה מאד אוהב.
לאורך שנים השגרה שוחקת והופכת גם חיים טובים ונעימים למנומנמים משהו .
הטלטלה שעברנו החדירה בנו  ביחד עם המוות חיות בעוצמה ,כמו צבעו לנו את תמונת החיים בצבעים עזים יותר ואהבה בגבהים בלתי סבירים היא חלק מהחיים בעוצמה .
נכון צריך בזמן אמת להינות מה יש , מאחלת לכולנו !!!!!
Precisely
27/03/14 10:38
19צפיות
עצמת הרגשות שהגיעו הפתיעו אותי. ועכשיו אני לא מוכן לתת לרגשות האלה להעלם מחיי. ולכן אני מתמכר לכאב מתמכר לגעגוע. אני רוצה שיכאב. זה נותן לי משמעות. לדעת שהיתה אישה מאד משמעותית בחיי. כל כך משמעותית עד שאינני יכול בלעדיה. ואת זה אמרתי לה כשעוד לא ממש הבנתי. ועכשיו אני גם מבין. זה שאני אידיוט כבר אמרתי?
נכון שכתבת שאתה רוצה לרקוד ?
27/03/14 11:35
17צפיות
תשמיע את המוסיקה הזו ותעבוד בבית תטאטא את הרצפה ותשטוף את הרצפה ו
תנע עם המוט של המטאטא או המגב , ככה אמרו לאלמנה שהיתה בסדנא שהייתי בה
ואחר תספר לנו מה עשה לך הרקוד לצלילי השיר ועל הבית הנקי תרתי משמע
הגיע הזמן ששופן יתחיל לעשות משהו
27/03/14 12:05
14צפיות
עלמה חירבנה לי את כל הביית. תמיד הייתי שוטף בעצמי. היום באופן חריג ביקשתי עזרה מהפרזיט הקטן. שיתחיל לעשות משהו. כבר ילד גדול. חוץ מאשר לכתוב מוסיקה לאוויר הוא לא עושה כלום. אז היום ביקשתי שישטוף קצת את הביית כי אני כל היום מחוץ לביית והמצב מתחיל להדרדר בגלל עלמה. נראה אם יעמוד במשימה או שיחכה עד שאחזור ואז יגיד לי "אה ... שכחתי. אני כבר שוטף". רק שביאטריס לא תראה את הבלגן שנהיה לנו בסלון. אנחנו הולכים לחטוף על הראש. כשביאטריס מתעצבנת - לא כדאי להיות בסביבה. אבל היא צודקת.
אילה צרות בריאות
27/03/14 12:29
10צפיות
עלמה הזו זו כמו תינוקת , צריך לאלף אותה לא לעשות בלגן
אחרת א תתחיל לטפל בה ותאלף אותה ,
צריך ללמד אותה גבולות כמו תינוקת קטנה שלא תחרב את הסלון
אוחחחחחחחחחחחח כייף לקרוא אתך על צרות בריאות
כשדודה כועסת לא כדאי להיות בסביבה
27/03/14 12:31
8צפיות
תן לדודה לטפל באחיין מבטיחה לך שהיא תפעיל אות היטב
אמרה הדודה שגדלה רבעיה של שובבים ש3 מהם בני 20+
ומודה אני
27/03/14 13:29
17צפיות
כל יום על עוצמת הרגש
שקיבלתי במתנה עם מותו של אהוב ליבי
מתנה שבזכותה אני מייצרת זכרונות לגעגוע קבוע.
איזה איש אתה
איזה איששששששש
אן כמו הגעגוע למה שהיה
27/03/14 11:32
16צפיות
והשירה של לסזריה אבורה ז"ל מוביל לגעגוע של שירי הרגש
תקשיבי לשיר בסאמה מה שלה ומקווה שאת מבינה ספרדית
היא אומרת בשירה
נשק אותי , נשק אותי המון המון
כי אני זכיתי בך לרגע קט
יש בי פחד חזק שמחר אאבד אות ך לעד
אוהבת את השירה שלה היא נוגעת ברגש בקולה המיוחד
תודה לאל על ההקלטות שישארו לנו לעד
אני מקשיבה לה ומודה לך על השירים הללו
המון פעמים מקשיבה לה מהדיסק שיש לי
תודה על הקישור ששלחת לנו
שתדעי שהסיפורים הכי טובים שכתבתי היו ממקום של געגוע
זה יוצר בנו את כושר היצירה הכי נקי והכי עשיר ברגש
ומרגש את הקוראים בבלוג ובפורמים
מדהימה
27/03/14 13:26
13צפיות
מזמינה להקשיב למדהימה אחרת
ואני בת המזל שמקשיבה לכל זה....
תודה
על השיר ועל הגעגוע אל הגעגוע שבתוכו אני חיה כבר שנים ארוכות.....
בשמחה אוהבת לחלוק מוסיקה ולדעת שיש
27/03/14 16:25
7צפיות
עוד אנשים שנהנים ממנה עושה לי טוב .
בעיני זה מכנה משותף נוסף שמחבר בין אנשים .
יעל
26/03/14 08:22
42צפיות
מאחלת לך יום טוב
עמוק
ומלא אור
רק רציתי שתדעי שיש מי שחושב עלייך
אי שם בצפון.....
אין כמוך
26/03/14 09:25
25צפיות
שמחה לקבל את העידוד שלך , תודה
קיבלתי את האיחול היום , אז אפשר להשתמש בו להיום ?  
כתבתי את זה היום
26/03/14 10:04
29צפיות
ולהיום התכוונתי.
את כבר יודעת שמה שהיה אתמול. היה......
חיבוק אמיתי לך יקרה
אולי אפילו בקרוב
אפשר גם לקבל חיבוק ?
26/03/14 11:16
19צפיות
מחר אני אשמח לקבל אותו גם , היום האחרון של השנה
מחר מתחילה שנה חדשה , אז היום צריכה את החיבוק העוטף
קבלי
26/03/14 12:36
18צפיות

מכל הלב
חיבוקים
26/03/14 15:45
18צפיות
לנסיכה, קבלי גם ממני המון חיבוקים!
תודה מקסימות שלי
26/03/14 16:26
9צפיות
חיבוקים שלכן עזרו לי המון היום
העוזרת באה לעזור לי לנקות את המקרר
וקמתי בבוקר הישר לעבודה לא רוצה לחשוב על אתמול
אני בהמתנה ורק ביום ראשון אדע יש מלחמה או אפשר להרגע
תודה נשים מדהימות
º
תוסיפי לקורות החיים שלך ששימחת אלמנה
26/03/14 11:53
16צפיות
º
חובה לשמח אלמנות ובטח לפני אזכרה
26/03/14 12:34
16צפיות
לפני אנחנו נטעין אותך באנרגיות
26/03/14 16:28
10צפיות
ואז זה יעבור בשקט ושלווה
º
תודה נסיכה ובהצלחה לך בכל סימני השאלה שלך
26/03/14 16:34
13צפיות
תודה יעלי
26/03/14 16:54
12צפיות
שולחת לך ים כוות הנפש שצריך לערוך את האזכרה
ואחר כך מזמינה אותך לחיבוק קפה וגם כתף חמה ואוהבת
מזמינה אותך לחלוק איתנו אך הסתדרת , את אולי שם לבד אבל אנחנו עמך  כל העת
נסיכה יקרה
27/03/14 09:15
10צפיות
הרבה בריאות
רוזה לי תודה
27/03/14 11:20
9צפיות
את פשוט נפלאה
º
נסיכה
27/03/14 12:50
2צפיות
זה מרגיש כמו סוף
23/03/14 14:59
58צפיות
של עצמי. אני מרגיש שבקרוב המחלה הארורה תתגלה גם אצלי. יש לי תור לעוד חודשיים לניתוח להסרת איזה קרצינומה בלחי. בלתי נראית. חבויה. הניתוח הוא דינמי. מסירים מעט בודקים שוליים ואם השוליים לא נקיים - מעמיקים. לא יודע עד לאן יגיעו. ואם הקרצינומה כבר שלחה גרורות עמוקות? יש הרבה מוות ותחושת מוות מסביבי. זה לא היה לפני ארבעה חודשים. אני מרגיש שהחיים סוגרים עלי. ואני חייב להמשיך ולעבוד בעבודה שפעם מאד אהבתי עוד שלוש שנים עד לפנסיה. אולי אצא מדעתי ויוציאו אותי לפנסיה מוקדמת. אני משתדל להחזיק את עצמי על-מנת שלא להתפרק. לא הולך לפסיכולוג. לא לוקח אסטו. תחושות הכאב מאד חזקות. הסבל בגלל האהבה לאנסטזיה - בלתי נסבל. הדאגה לשלום ההורים - מתישה.
בשבת אחרי החמין כבר הייתי מאד עייף. שמתי בסטרימר את "צלילי המוסיקה" לבקשת אנסטזיה. כשהתיישבתי הרגשתי שכוחותי כלו. אנסטזיה הפצירה בי שאלך לישון. נשארתי וניקרתי כל הסרט וזה סרט מאד ארוך. כשעזבו יקירי נשארתי בלי כוחות. התחלתי לסדר, לשטוף כלים (אני לא מרשה לאף אחד לעזור לי) ואז קרסתי לי בשקט לתוך המיטה. אני יודע שהרבה בידיים שלי, בראש שלי. הבטחתי לילדי שאדאג להם ולא אאכזב אותם. אבל זה קשה לי. מאד מאד קשה לי.
בשבת עברתי עם אנסטזיה ואמה אצל בן דודי במושב ליד פרדס חנה. יש להם כלבה חדשה מסוג האסקי. יש לה עיניים כחולות והיא מלאת אנרגיה. אנסטזיה מאוד רוצה כלב ומתלהבת מכל כלב שנקרה בדרכינו. הכלבה קיבלה אותה בקישקוש זנב עליז והסתערה עלינו בעצמה רבה. יש לה פרווה כל כך נעימה. גם אני אוהב עכשיו כלבים. הייתי רוצה שילטפו ויפנקו אותי כמו את אותה כלבה. אני מוכן לקשקש בזנב ולנבוח הב הב הב. מפונק. תתבגר.
והדבר הכי נורא
23/03/14 15:28
35צפיות
זה שאין מזורררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר
ואף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את זה.
וגם אם אנסטזיה היתה נענית אני מבטיחה לך שהכאב היה שורף.
אני קוראת אותך ובא לי לצרוח ובא לי לבכות.
אתה מתאר את הכל כל כך חי.
מה נעשה איתך, מה?
תרקוד היא אמרה לי, תרקוד
23/03/14 16:48
27צפיות
בגילך גם אני נגעתי בברוש
מוטב לרקוד חצי דקה
מוטב מאשר לאבד אותה

עכשיו בין ברושים אחדים,
זה אני שרוקד...
די לבדי.
נכוןןןןן
23/03/14 17:07
24צפיות
תרקוד. גם זו דרך......
הולך להיות לנו כלב
23/03/14 20:12
27צפיות
אנסטזיה חולמת בלילה על כלבים, במקום עלי. הבטחתי לה ליום ההולדת שיחול בסוף השבוע הזה, כלב! אמא של אנסטזיה לא יכולה לסבול כלבים. לכן הכלב יגור אצלנו ונתחלק בטיפול. אני מניח שאוציא אותו לפיפי\קקי ראשון או מה שעושים עם כלבים בבוקר. ובמשך היום אנסטזיה תבוא לטפל בו ותיקח אותו לשוטטויות הבלתי נגמרות שלה ברחבי הארץ. או לים. או לאנשהו. אז יהיה לי ולאנסטזיה כלב משותף. אין לי מושג למה אני נכנס אבל ממש לא אכפת לי. אני חושב שהוא יביא הרבה שמחה למעוננו ולמשפחתנו הדואבת. והוא גם לא יפריע לביאטריס להיפך, הוא ילך לבקר אותה והיא תשמח. קישקשתי בזנב אבל זה לא עזר לי. עכשיו יגיע הדבר האמיתי. כלב.
מוכרחה לציין
24/03/14 10:03
20צפיות
שמשפטים פשוטים שלך קורעים אותי מצחוק ,
אולי אתה  מתכוון ואולי לא ולאולי זה פשוט קופץ לי מתוך העצב שבסיטואציה ההזויה בחוזקה
אבל
"אנסטזיה חולמת בלילה על כלבים, במקום עלי."
מצחיק אותי כל כך .
מתנצלת מראש .
שמח לבשר יש לנו כלבה חמודה
24/03/14 16:01
22צפיות
מסוג בישון. מין סוג של פודל. אני כל-כך נרגש כאילו נולד לי ילד או נכד. הצעתי לקרוא לה בשם החיבה שהייתי קורא לביאטריס והבנות אהבו. אני עדיין בעבודה וצריך לנסוע היום להורים בדרום. לא יכול לחכות עד שאראה אותה. אחזיק אותה אלטף אותה אחבק אותה. אמא של ביאטריס מאוד לא רוצה אותה וע"כ היא תהיה אצלנו. אני פיפי\קקי בבוקר ואולי עוד כמה תפקידים לפי מה שתגיד לי אנסטזיה. ואנסטזיה תיקח אותה למשך היום. איזו התרגשות. איזו שמחה. זו המתנה שלי לאנסטזיה ליום הולדתה השבוע. למזלי אנסטזיה מאד אנרגטית ולכן לא אצטרך לדאוג לכלום. אולי רק לשעות שינה. שמעתי שהקטנים הללו די נודניקים ממש כמו תינוקות. ביאטריס את שומעת? יש לנו נכדה. את מאד תאהבי אותה. היא חמודה. וכל פעם שנקרא בשמך היא תקפוץ משמחה ותקשקש בזנבה הבה הבה הבה.
חברו הטוב של האדם
26/03/14 11:27
11צפיות
יש נחמה בכלב בבית , היא תרפא אותך כשתבוא הביתה היא תקבל אותך באהבה
רעיון גדול להביא כלב הביתה ככה א תבוא להיות עם הכלבה ואיתך
וידוע שילדים וכלבים גונבים את כל תשומת הלב
עלמה ועלמה
26/03/14 11:54
19צפיות
הבאתי את עלמה בערב מאנסטזיה.
נכנסת למעלית בחורה צעירה יפיפיה. מדברת בטלפון.
תוך כדי שיחה ואפילו לא מסתכלת עלינו - שלחה יד וליטפה את ראשה של עלמה.
לכל מקום שהולכים איתה היא מושכת מיד תשומת לב וכולם רוצים לגעת וללטף אותה.
יפיפיה קטנה. כל כך נעימה כל כך מנחמת.
אני מאוהב.
הנה אתה מקצה חלק מאהבתך לאנסטסיה
26/03/14 12:20
14צפיות
לייצורה אחרת .
מי יודע לאן תגיע בקצב הזה ?
פעם כתבי לידיד אני מקנאה בה
26/03/14 16:23
8צפיות
שאני מקנאה בליידי שלו כלבה שהוא גדל מאז היתה גור הוא האכיל אותה בטפטפת
מאז לקח אותה מקופסה שלקחו תיאלנדים , הוא התמקח איתם חשב להציל גור אחד מהחבורה
הליידי הזו גדלה בבית כמו ילדה שלו, פעם היא נשכה את הנכדה הוא העניש אותה
חי בת"א בקומה ראשונה אבל אף אחד לא מעיז להכנס לדירה היא שוממרת על הדירה
הוא מטפח מכין סטיק מוריד לה חתיכה , בבוקר מכין כוס קפה לה מגיש חלב חם והיא לא שותה עד שהוא שותה
מה אגיד לך הליידי הזו הביאה אליו הרבה חברות
אבל הוא בחר בה , איש גבוהה מרשים  והכלבה ישנה לצידו בחדר בתוך סלסלת קש עם שמיכות משלה
ש לה נאמנות לאיש שגדל אותה והיא מאולפת שחבל על הזמן
שאמרתי שאני מקנאה , זה לא קורה לי הרבה , אמר לי את לא ממושמעת כמוה , היא שופעת אהבה
אמרתי אני רוצה יחס דומה , אז הוא ענה בחוצפה שאשים לך קולר ואקח אותך לטיול בחוף הים
בקיצור אמרתי לו תשאר עם הליידי שלך אני אחפש לי גנטלמן מכובד שיכבד אותי כחברה
אני אשה לא כלבה , אז הוא אמר , אל תקנאי בליידי היא לעולם תשאר תינוקת שלי וא אשה עצמאית וחזקה
לאהוב את מה שיש-האלמנה בדרך החיים (הבלוג של
23/03/14 16:44
42צפיות
gorgiare)


לאהוב את מה שיש




היה לי היום יום מושלם.
בבוקר הלכתי לדבר עם הפסיכולוגית שלי.
התפרקתי לחתיכות. צעקתי, התעצבנתי, קיללתי קצת, בכיתי הרבה ובסוף היא חיבקה אותי אפילו ואמרה לי שאני אישה אמיצה ושהיא לא אומרת את זה רק בשביל לעודד אותי אלא בגלל שאחרי הכרות של כשנה והתבוננות היא ככה מעריכה את דרכי. אמיצה. החיבוק שלה היה מעודד. האמפתיה שלה גם. הרגשתי שלמרות שאני עצובה אני גם בת מזל.
משם הלכתי לשבת לי בבית קפה הסמוך לעבודתי.
חיכיתי ללקוחה הראשונה, שהיא, למירב מזלי הטוב ובאופן מושלם למדי ביום שברירי זה , חברת נפש שלי מזה 30 שנה , ובזמן שחיכיתי לה, כתבתי מכתב לבתו של אהוב ליבי מיחסים קודמים. מכתב לאישה צעירה שלא הכרתי. לאישה צעירה שאפילו הוא לא הכיר. מכתב שעלול להפוך את חייה. עוד פינה לא סגורה שהיתה שלו ונשארה שלי. עוד חלק מירושתו. השאלות שניקרו בי בנוגע ליצירת קשר איתה, כן או לא ואיך - עשו בי חור. בור. עלום, בולע.
סיימתי לכתוב את המכתב תוך דקות ספורות. כאילו הוא ישב שם כל הזמן ורק חיכה להיפלט החוצה וברגע שסיימתי, התקשרה לקוחה ושאלה אם היא יכולה לבוא עכשיו.
"לא" אמרתי לה, "מצטערת, אבל אני מקבלת מישהי בדקות הקרובות  וכנראה לא אוכל כבר היום"
"חבל. כל כך חבל, אני צריכה אותך, אם משהו משתנה תתקשרי" שמעתי ברקע צפצוף של שיחה ממתינה. הבטחתי לה שאתקשר אם יהיה שינוי, למרות שהייתי קטנת אמונה. וניתקתי.
בשיחה הממתינה היתה רויטל, החברה, "תשמעי, אני סתומה" היא אומרת לי "אני רק סיימתי עכשיו את הפגישה שלי ויקח לי לפחות שעה להגיע אלייך, טעיתי בחישוב הזמן, אני מה זה מצטערת"
"לא נורא, כפרות, אל תצטערי. הסנכרון מושלם " אמרתי לה  "בדיוק דיברתי עם לקוחה שמאוד רוצה לבוא אז נתראה כשתגיעי".
התקשרתי מיד עם גילה ואמרתי לה "בואי, יש לי זמן"
תוך 5 דקות היא היתה אצלי, עם דמעות בעיניים, מספרת לי שהיא באה מבית חולים, אביה גוסס. גם אני התחלתי לבכות. מזדהה עם המקום הזה. נזכרת ברגעים הקשים הללו ומתחברת לכאב שלה כמו לשלי בדיוק. התחבקנו ועלינו אלי.
בזמן שעבדתי סיפרתי לה על הילדה שלו, על שלא הכיר אותה,דיברתי על שאלת הזהות שמנקרת באדם במיוחד כשהוא לא יודע את שורשיו. כתגובה היא הזכירה לי שהבת שלה מאומצת ושאחרי הפגישה איתי היא הולכת לפגישה שעניינה הוא בדיוק השאילתא הזו. מה זכותם של ילדים מאומצים לחפש את הוריהם הביולוגיים. היא סיפרה על בחור אחד בן ארבעים ומשהו, שבכנס האחרון של אימוץ, עמד וסיפר שכשהגיע לגיל 18 ורצה להכיר את הוריו הביולוגיים, אמו המאמצת אמרה לו "בשביל מה לך? אולי כדאי להשאיר את הדברים כפי שהם? למה לעורר שדים ישנים?"
והוא קיבל את דבריה. אחרי שנים אימו המאמצת נפטרה והוא הרגיש דחף חזק מאוד לחפש את אימו הביולוגית אבל גם היא כבר נפטרה.הוא סיפר על הכאב. על ההחמצה, על שאלות זהות שילוו אותו עד סוף ימיו.
גילה סיפרה לי גם על הרגעים בהם בתה המאומצת החליטה ללכת לחפש את שורשיה. היא היתה בטוחה שהיא עומדת לאבד אותה, את ילדתה היחידה, היא כססה ציפורניה ובלעה את לשונה כי הבינה כמה הפגישה הזו חשובה לשלמות נפשה של בתה. והבת חזרה אליה. שלמה מתמיד. היא הכירה אותם ובחרה בחיים עם האם היחידה שהכירה.
הדמעות של שתינו זלגו כמו בסרט ערבי. ואחר כך באה איזושהי הקלה. שתינו קיבלנו האחת מהשניה את האמפטיה שהיינו צריכות.ואת הנגטיב של הסיפור שלנו. כמה מדויק העולם הזה.
הדברים האלו שגילה סיפרה לי התיישבו בדיוק בנקודות הרגישות של הסיפור שלי. לפנות לבתו? והיא אולי לא יודעת עד רגע זה על העובדה שהיא מאומצת ? זה יכול להפוך את חייה, מה אעשה?  שאלות שאני שואלת את עצמי כבר כמה ימים.
הדברים שאני סיפרתי לה על סוף ימיו של אהובי התיישבו אצלה בדיוק במקום של הגסיסה של אביה והדרך שלי להיות שם פשוט, לא להחליט ולא להאחז ולא לבחור בשבילו, אלא רק להיות, לתמוך בו בבחירותיו, התיישבו לה בדיוק במקום.
כמו פאזל, פיסות וחלקים התיישבו להם במקומם וייצרו תמונה מושלמת של היום.
כשסיימנו, נשמעה דפיקה ורויטל נכנסה.
מושלם.

חזרתי הביתה, התחפרתי בתוך השמיכות ובכיתי עד בלי די.
צו הירושה מביא איתו הרבה מאוד כאב. אולי יותר מדי.
היה יום מושלם.
לפעמים מושלם זה שמח ולפעמים מושלם זה עצוב.
כתובות אינטרנט מצורפות:
º
תודה חגי
23/03/14 17:08
17צפיות
º
23/03/14 22:46
2צפיות
º
בכיתי. כמו בוקס לבטן. נפלא.
23/03/14 19:05
15צפיות
כמה החיים פשוטים
23/03/14 22:23
34צפיות
עד שאתה מקבל את הבומבה בפרצוף. מאותו הרגע אתה לא אתה. אתה צנטרפוגה שמאיצה כל הזמן. צריך לעצור את האירנים האלה. יותר מדי סרכזות. פתאום אנחנו הופכים לאטומים. כל החלקים שלנו מתפזרים לכל עבר. קיבינימט אתה שם למעלה. איתך אני כבר לא מדבר. את מי לקחת? למה? לא להחליט, לא לבחור אה ג'ו? לזרום. אז למה כל הזמן רצו שאחליט? מה אני רופא? למה הייתי צריך לבחור אם היא תמות עכשיו או בעוד שבוע? מה אני אלוהים? למה כל הזמן אני צריך להחליט בשבילם? מזלך ג'ו שלא נאלצת להחליט על חיי אהובך. קשה לחיות עם ההחלטות האלו אחר-כך. הן תמיד אבל תמיד לא נכונות. אז איך אפשר להמשיך ולחיות עם כל ההחלטות הלא נכונות האלו?
אתה חושב שלתת לו
23/03/14 22:52
27צפיות
להחליט, כשיש לו גרורות בכל פינה במוח, כשההיגיון הוא כבר לא הגיון ואני מרגישה את זה,
אתה חושב שזה היה קל?????
משהו בכל זה הוא קל?
בכל מקרה אנחנו חייבים להמשיך לחיות. עם או בלי ההחלטות. החיים שלה לא היו בידי הרופאים
וגם לא בידיך.
החיים שלה היו בידיה ובידי חוקי החיים עצמם. כל דבר נגמר בסוף.
הכל. הכל. הכל.
ביוגה טוענים שתמצית האושר מצויה באי היצמדות.
אם לא היית נקשר לכלום לא היית מאבד שום דבר. ברגע שנקשרת כבר איבדת.
נ ק ו ד ה
קשה לחיות אחר כך. בלעדיהם. קשההההה בכל מקרה.
אם החלטת ואם לא. קשה.
אם התאהבת והתאהבו בך בחזרה. קשה.
אם התאהבת ולא התאהבו. קשה.
ואם לא התאהבת. כשנשאר הכל ריק. לא קשה?????????
כואב וקשה וקשה וכואב.
החיים בלעדיהם זה ללמוד כאב מהו.
זה לקבל את הבומבה לפרצוף.
ובכל מקרה אתה לגמרי צודק
זה הכל באשמת האירנים
לא
24/03/14 15:41
13צפיות
לא הכל נגמר בסוף. אנרגיה לעולם לא נגמרת. והנפש היא אנרגיה.
איזו מחשבה מרגיעה קורלי
24/03/14 16:35
9צפיות
ממש הרגשתי את זה פיסית עכשיו
º
24/03/14 07:42
6צפיות
כל כך משתף
24/03/14 08:38
12צפיות
מרגישה שאת מחברת אותנו אלייך ,
לפרטים הקטנים היומיומיים  כמו לגדולים.
הירגשת שלמרות שאת גם עצובה את גם בת מזל.
מוזרה המחשבה שאנחנו גם בני מזל
זה תוקף אותי כשאני מבינה עד כמה פונקתי בחיי, עד כמה הייתי מאושרת עד כמה הבנתי גם בזמן אמת שהוא האיש שלי
ואז אני חושבת איזה מזל יש לי .... אופס ואז נזכרת שבמקום הכי חשוב הוא לא עבד לי המזל ולא השאיר אותו איתי .
אבל זה כנראה לא סותר .
לאהוב את מה שיש
25/03/14 09:40
11צפיות
זה ספר של ביירון קייטי שמלמד אנשים להתמודד עם מחשבות קשה ומכאיבות והשיטה נקראת העבודה

ואת ג'ו  מתמודדת עם מה שהוא השאיר אחרין , כמו המכתב לבת שלא הכיר
זה מה שקורה שהם עולים לשמים לא לוקחים איתם כלום ואנחנו נשארים להתמודד עם הרגשות החפצים והגעגועים
ככל שחולף הזמן הגעגוע קשה יותר , דברים שהלכו חלק פתאום חורקים , כי חסר עוד זוג ידיים להרים את המשימה הקשה
כי דברים לא נשארים אותו הדבר אחרי הפרידה הכפויה  אני חולת געגועים , וצועקת הצילו , אבל קולי לא נשמע
ההתמודדת לא פשוטה הופכת לקשה יותר שהזמן חולף והגעגוע מוסיף על המשקל של המשימה
וצריך להמשיך להרים משקולות כדי להיות חזקים , כבר קשה לנשום בריצה הארוכה בדרך למטרה
דיד שלי אמר להולכים אולי קשה אולי לא עולם לא נדע לנו הנשארים פה קשה מאד להתמודד בלי העזרה שלהם בחינו
ועדיין צריך להמשיך ולפעול כי החיים נמשכים הלאה
להמלצה.אחפש אותו.מחפשת כל דבר
26/03/14 07:54
10צפיות
שיכול לחזק ולתמוך ולעזור
לי זה מאד עזר
26/03/14 11:09
7צפיות
ויש פורום שעוסק בעבודה של ביירון קייטי פה בתפוז ו
מלא חומר באינטרנט מאמרים וגם הרצאות ביוטיוב
לקראת האזכרה קרעי מחשבות
25/03/14 08:44
45צפיות
אני שוב מרעננת את התחושה של "כנראה שאני יוצאת מדעתי "  שמזמן לא חוויתי.
בעברית פשוטה מתחרפנת.
הכל קשה החל מלקבוע תאריך , מה מסובך בזה ? למה אני מרגישה כאילו קוברת אותו שוב ?
לאמר משהו על הקבר ? התחמקתי מזה בפעמים הקודמות .
המחשבות של – את מי להזמין ? את כל מי שהגיע בשנה שעברה ? ואם אנשים ירגישו מחויבים בגלל שהזמנתי ?
רוצה שרק אנשים שהוא חשוב להם באמת יגיעו , כי לי זה באמת לא תורם .
מה המשמעות של האזכרה ? עבורי ? עבורו? עבור אנשים אחרים ?
מתגעגעת כל כך ,עברו שנתיים , הדמעות צפות מספר פעמים ביום –  הכל מחזיר אותי אחורה .
כנראה שיש משמעות , זה טורף לי את השגרה הרכה המגוננת והפחות מטלטלת שבניתי לי .
מעדיפה אותה.
מצבי רוח .
לא מבקרת כמעט בקבר .
כעת רואה את תמונתו לנגד עיני , את הפרחים, האהבה .
הכל עולה שוב , ושוב דמעות .
תחושת הכובד , הלב הסגור הנעול המועקה ,הצער על הילדים שלא יזכו לגדול במחיצתו המגוננת.
הצער על המגונן הפרטי העוטף שלי שלא יהיה לי עוד.
למה ?
כוח
25/03/14 11:15
18צפיות
יעל עברו לך שנתיים ולחשוב שזה לתמיד ,אכן באמת קשה,עד מאד.
קומי תתגברי חפשי לךבן זוג חדש למרות הכאב .בן זוג חדש זה תחבושת לפצע.תנסי.
אני מנסה להתחזק בעזרת האמונה . אצלי עוד מעט שנה .כואב . הםלא סובלים יותר . רוצה להאמין שהם קיימים וטוב להם .נחמה קטנה
יעל מאחלת לך ולכולם פה בפורום הרבה כוחות ושאלוקים יעזור לכולנו.
אכן
25/03/14 12:07
15צפיות
תודה לך פפ על ההתיחסות.
גם אני מקווה למצוא זוגיות שתשקיט את השדים ותעשה טוב ותרגיע .
זה עוד יקרה אני משוכנעת.
בדרך יש מהמורות ובורות .
פרופסור.................
25/03/14 19:17
16צפיות
פרופסור ישעיהו לייבוביץ, ששכל את בנו, אמר, שמי שמת אינו מסכן, אלא הוא משאיר מסכנים אחריו.
נכון, למה?
25/03/14 12:05
21צפיות
ואת צריכה "להרים" את הכל לבד? אין משפחה? אחים אחיות? אמא אבא? מישהו שיעזור לך? זה מאד מאד קשה.
אתן " של השנתיים" מייאשות אותי. אני "רק" ארבעה חודשים וגמור.
אבל אם יש לזה איזשהו ערך אז קבלי קריאת חיזוק מזרובבל.
לא יכול לעודד רק להבין ולהרגיש. ואני מבין היטב את המועקה הנוראית שלך.
איזה חרבון נפל עלינו. נדפקנו חזק.
ביתי ניקול מנסה לשדל אותי לאמץ פסיכולוגיה חיובית. כן, יש דבר כזה. כלומר במקום לראות את הרע לנסות ולראות את הטוב.
לא יודע איך עושים את זה.
אנחנו של השנתיים
25/03/14 12:16
27צפיות
גם קצת יכולות לעודד כי אנחנו כבר לא כל היום בתוך זה.
זה קרה עם הזמן , לאט .לאט מדי - אבל זה הרבה יותר טוב .
ההתמודדות עכשיו מחזירה אותי לתחושות הקשות של פעם , נזכרת איפה הייתי ומבינה שאני במקום טוב יותר היום.
אבל זו הבלחה , זו לא השגרה - אתה מבין ? פעם יהיה לך טוב יותר !
כנראה שיש ערך לקריאת העידוד של זרובבל - זה מפתיע גם אותי , אבל עובד בדרך כלשהיא .
אז תודה לך .
שוב בעבודה , שוב בוכה ,
שוב מתעניינים  ושוב צריכה להסביר שהאזכרה בפתח .
עוד קצת ויהיה טוב יותר .
מרגיש שריטה בכנף
25/03/14 21:41
18צפיות
משרעת מצבי הרוח שלי נעה בין deep shit ל high trip. המילים שלכן בנות מתחילות לעשות משהו. כן זה מעודד. לנסות להתכוונן לטווח הרחוק לאופק הבלתי נראה ולקוות.
בינתיים עלמה הכלבה הצמרירית לא נותנת לי לישון. רק אנסטזיה וסבתא משתלטות עליה. עלמה הבינה שיש לה עסק עם גבר שמוכן לעשות הכל. והיא מנצלת אותי עד הסוף. מייללת, נובחת רק שאבוא ואלטף אותה.
אני חושב שהגיע הזמן לאלף אותי...מאז שהיא הגיעה אני פחות עצבני אבל מאד מאד עייף.
חחחחחחח
25/03/14 23:07
18צפיות
אתה ענק
מצחיק בטרוף
בהחלט הגיע הזמן לאלף אותך
º
חחח מסכימהעם שניכם - הגיע זמן אילוף איש
26/03/14 09:15
7צפיות
מרגישה שכל שינוי
26/03/14 09:28
23צפיות
מזערי אצלך , הוא וואו
אבל הנה זה קורה .
שריטה בכנף זה המון .
שמחה להיות שייכת לקבוצת הגורמים לה ....
איש
25/03/14 13:53
26צפיות
4 חודשים זה מעט זמן.אין לך ברירה נכפה עליך.אני עזרתי לעצמי בכך שעברתי משלב הכעם לשלב של להודות שזכיתי להנשא לבעלי ,ללדת ילדים ובעצםךהודות על מה שקיבלתי . יש אנשים שלא קיבלו ולא חוו אהבה ולי היה בעל כה טוב ואוהב
עם הזמן תתחזק
למדתי ממך המון.
25/03/14 19:19
13צפיות
אין לך מושג, איזו תובנה קיבלתי, ממה שכתבת. המון תודה.
גם עובדת על עצמי בכיוון הזה.מחזק לקרוא את
26/03/14 07:48
11צפיות
תגובתך זו.
גם אצלי זה עדיין טרי טרי
קשה מנשוא לפעמים
גם אני שואלת למה??????????????????????
25/03/14 18:48
30צפיות
אלמנה מעל 4 שנים. כ"ותיקה", הרשי לי לציין, שבמשך הזמן אנשים נוטים להשתמט מלבוא לאזכרות. לכן, רק אני, ילדיי, הורי ,אחיו ואחותו עולים לקברו. בשנתיים הראשונות הקראתי דברים לזכרו. בשנתיים האחרונות, לא מקריאה. עומדים בשקט, הבן אומר קדיש, מדליקים נרות והולכים. מרגישה את האיש אתי 24 שעות ביממה. עונדת את טבעת הנישואין שהייתה שלו. למרות הכל , עולה כל שבוע לקבר.
עברי את היום הזה עם ראש למעלה. גם אני כמוך, חושבת על משמעות האזכרה ועדיין לא גיבשתי דיעה.
מחבקת..............
מבינה לליבך
25/03/14 21:42
16צפיות
כל כך מתחברת למילים שלך.
כאב, צער עמוק ולחץ נפשי שמתעצמים בהדרגה לקראת תאריכים מיוחדים.
אני לא מאמינה בכח עליון ולא מרגישה חיבור לטקסיות של האזכרה ולכן לא חשבתי שזו תהיה נקודת שבירה עבורי. אבל אחרי האזכרה (שהייתה בין יומולדת ליום נישואין) ממש התרסקתי.
כל הזכרונות והגעגועים צפים. הייתי מדוכאת, בכיתי, כעסתי בלי הפסקה, לא היו בי אנרגיות לעשות כלום, וחלק בלי לא רצה יותר לחיות.
נבהלתי כשהרגשתי תגובות פיזיולוגיות ללחץ הנפשי.

אני מקשיבה לפסיכולוגית, שלי ועושה מאמצים לצאת יותר מהבית ולפגוש יותר אנשים. זה מאוד עוזר.
אני מקשיבה גם לעצמי.
מאוד עוזר לי לבקר אותו בבית העלמין, אני מרגישה שאני איתו כשאני שם.
השבוע קראתי מכתב שחולה סרטן כתב חודשיים לפני מותו (פורסם גם פה בפורום לדעתי). הוא כתב שהדבר שהכי מפריע לו הוא שכולם יזכרו את מותו ולא את חייו.  לצערי זה בדיוק מה שאני עושה.
אני מנסה לתעל את האנרגיות שלי לשנות את זה. מאוד קשה ובינתיים לא ממש מצליח לי.
הפרספקטיבה
26/03/14 09:21
12צפיות
הי שולי , העניין של ליזכור את התקופה הקשה האחרונה
ולא את החיים הקודמים גם הוא מקבל טוויסו כאשר מסתכלים על הכל ממרחק זמן כלשהו.
הפרספקטיבה משתנה ורואים רחב יותר ופחות ממוקד בתקופה האחרונה .
מאחלך ובטוחה שגם לך יקרה
תודה קורלי
26/03/14 09:18
7צפיות
חיבוק חם בחזרה .
אני עם "ותק" של שנתיים מעודדת את "הצעירים" ותמיד שמחה להתעודד מ"הותיקים " ממני .
חושבת כמו קורלי
26/03/14 10:53
8צפיות
לקורלי,
אני כל פעם מחדש מרגישה הזדהות עם מה שאת כותבת.
אצלי מתקרבת האזכרה של השנה השניה ואני מרגישה כעת מועקה כבדה מאוד.
גם אני וילדי החלטנו שהשנה נערוך אזכרה בנוכחות המשפחה הקרובה בלבד.
קשה לי להודיע לאנשים ולהטריח אותם. אני גם בטוחה שהוא לא היה רוצה שנטריח אנשים.
כשאני מרגישה צורך אני עולה לקבר בעצמי ורק אז אני יכולה לדבר איתו.

מחבקת אותך ואת כולם!
אכן, המועקה הגדולה, העוטפת וחונקת,
25/03/14 22:44
18צפיות
חוזרת אלינו ב"בום" מבלי שאנו מוכנים.
זה קורה בעיקר בשנים הראשונות.
יודעים בדיוק מה עובר עליך,
וליבנו איתך.
חגי

כמה טוב שיש את הותיקים יותר
26/03/14 09:23
14צפיות
שמבהירים שעוד יהיה שיפור נוסף - יש למה לצפות.
תודה חגי
חג פסח בפתח .
24/03/14 00:11
44צפיות
פסח בפתח ותמיד שמגיע גם מגיעים השאלות ויותר הגעגועים והזכרונות . ולכן הנה רעיון בואו וננסה לארגן לכולם פה פסח ביחד
פסח שישמח את כולם . והרעיון הוא לנסות למצוא מקום שאם באים אלוו בקבוצה גדולה אז המחיר ירד ואפשרות לבוא מכל המגזר . שזה אומר גם דתיים וגם חילונים ואם באים פה מהפרום שלנו אז גם כמעט כולם מכירים אחד את השני .וכולם פחות אוו יותר באותו המצב וזה הרעיון שלא להיות תלויי באף אחד ולא לחכות שיזמינו אותנו אוו נעשה בבית לבד את החג .
כל.........
24/03/14 15:46
35צפיות
כל המיוחד בפורום רגיש זה, שאנחנו לא מכירים ויזואלית. כך קל יותר לכתוב ולהשתחרר.
לעיתים להיות לבד בבית, או עם ילד או מספר ילדים, עדיף  מאשר להתארח במקום שלא רוצים. להיות לבד ,אין פירושו להיות בודד.
º
24/03/14 18:11
11צפיות
מצד שני החגים
24/03/14 18:17
26צפיות
באמת לא נעים 'להרגיש לבד'

בין אם בבית שלנו

או בבית אנשים אחרים-שישיבה איתם גם מרגישה ומבליטה את ה'לבד'
(בתוך כל הרעש וההמולה )

ודווקא בחג...

בעיה
הכל יכול לקרות
21/03/14 22:10
87צפיות
הוא היה בן 32 כשהתגלתה המחלה. לקח לו דקה להגיד לי " אני מבטיח לך שאני אנצח!"
הוא היה איש העולם הגדול. תמיד היה שר.. "למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר".. זו דרך חיים ראויה להערצה בעיני - בזכותה הוא הספיק המון בחייו הקצרים.
הוא למד אותי לחיות.

ואני באמת משתדלת לאמץ את דרכו. אני מבינה שהכל יכול לקרות מחר ויש המון דברים שאני עוד רוצה לעשות.
אבל מצד שני, הכל יכול לקרות מחר...וזה מפחיד!
אז אני לא מפסיקה לדאוג.

אגב, אני והבן שלי סיכמנו שהוא נצח...הוא אמנם מת אבל הוא הרג את הסרטן יחד איתו.
כמה קולע
22/03/14 02:26
47צפיות
אני בן 37 ויחד עם העולם אבדתי את אלה בת 39 עם הבטחה דומה
וגם אני יצאתי בתחושה דומה שהיא ניצחה את החרא הזה.

ממש ככה...
22/03/14 15:00
36צפיות
לצערי גם אני שם.
אישתי גם נפטרה מהמחלה.כמעט בת37 במותה.
כל כך מזדהה איתך, נתת לי כיוון ההסתכלות שונה.אני איתך,במובן מסויים הם ניצחו.
אסף.
ממש ככה...
22/03/14 15:00
21צפיות
לצערי גם אני שם.
אישתי גם נפטרה מהמחלה.כמעט בת37 במותה.
כל כך מזדהה איתך, נתת לי כיוון ההסתכלות שונה.אני איתך,במובן מסויים הם ניצחו.
אסף.
22/03/14 15:14
16צפיות
שולי יקרה אני בטוחה שהוא היה רוצה להיות  איתך,
אבל  הפרידה נכפתה עליו , ועכשיו הוא המלאך השומר עליכם
הוא רצה לנצח כדי להיות איתך ולהיות האבא של הילדים
הוא עשה לסרטן תרגיל
22/03/14 19:00
41צפיות
אולי כדאי שתכתבי מה למדת ממנו. נראה שהאיש היה אדם אופטימי. כדאי לכולם ללמוד.
דרך חיים
22/03/14 21:23
33צפיות
אני ההיפך הגמור שלו. לכל תכונה כמובן יש את החסרונות והיתרונות שלה, אבל הוא ידע להפיק מכל תכונה את המיטב.
הוא היה מלא חיים.
הייתה לו יכולת שקיימת בכל ילד (והולכת לאיבוד איפשהו בדרך לבגרות) - ליצור קשרים חברתיים ברגע, הוא היה איש לא שגרתי עם אישיות כובשת. אני קצת יותר ביישנית ומופנמת.
הוא היה אימפולסיבי. אמר כל מה שחשב באותו הרגע, בלי לשמור בבטן. השיג בדרך זו או אחרת כל מה שרצה. אני הייתי יותר שקולה, חושבת ומתחשבת (מידי).
היו לו חלומות והוא לא חכה לגיל פרישה כדי להגשים אותם. אצלי, ברוב הפעמים "עכשיו זה לא הזמן המתאים".

כשנפטר בגיל 36, הוא היה איש משפחה למופת שיכל לזקוף לזכותו קריירה מדהימה, ספר שהוציא לאור, גיטרה חשמלית שבנה בעצמו, אינספור שירים שכתב, הלחין, נגן והקליט ועוד.
הוא חי כל יום כאילו אין מחר, גם אחרי שחלה. הוא הפסיק לחיות כשידע שכבר אין מחר.
אני מצדיעה לו על זה.

אני נדרשת להסתגלות מחשבתית, לפני שאוכל לחיות כך בעצמי. אבל זו השאיפה שלי.
לחיות ולמות בלי תחושת החמצה.



º
שולחת לך ים של כוחות
23/03/14 13:02
7צפיות
מזל טוב על השם המקורי
23/03/14 13:38
12צפיות
אהבתי את התוספת לשם שבחרת
ואני מאמינה כסוכנת של הוד מלכותה את גם תצליחי במשימה לכבוש את החיים
ותצליחי להכניס לחיים המון שמחה , היה לך מורה נהדר שנשאר פעיל כמו ילד אופטימי וחייכן
מחזיקה את ידך ושולחת לך ים של אהבה והמון חיבוקים מחזקים
מה
23/03/14 19:10
9צפיות
מה שכתבת , רק מאשש את התאוריה שלי, שאדם בן 90 יכול למות, כשהוא לא מימש אפילו חלק קטן מרצונותיו. למעשה הוא"מת" שנים קודם, ואדם בגילו של בעלך, בן 36, מת לאחר שחי את החיים "במלואם".
שולי
23/03/14 08:45
25צפיות
החלמה?
22/03/14 19:04
47צפיות
תקפה אותי בושה,מחלת צינון, הורידה לי את המורל. אני מנסה להתגבר על עצמי, ואומרת לי, תמר, תמר תתאוששי. מחר יום חדש, ואני מקוה לחזור לפעילותי מחר, החיים יראו אחרת.........הלואי,ואשרי המאמין,תמר





















תקפה אותי. מחלת צינון,כתוצאה מכך המורל שלי בשפל. אני מתבישת בעצמי, ואומרת לעצמי, תמר תמר תתעודדי, מחר יום חדש,אני משתדלת לחזור לכל פעילותי, והירידה היא זמנית, הלואי ולא אתבדה........












תמרי
23/03/14 08:47
12צפיות
הרבה בריאות וכח
רפואה שלמה
23/03/14 10:05
18צפיות
לתמרי,

איחולים לרפואה שלמה ומהירה!

שבוע טוב.
º
תמרי - תרגישי טוב ותתעודדי אמן ואמן
23/03/14 11:36
13צפיות
תמרי השפעת חזקה מאד
23/03/14 12:59
13צפיות
קחי את הזמן , תני לגוף להתאושש  מהצינון והשפעת הזו חזקה מאד
גם אותי היא החלישה השנה ,
תמרי שמרי על הכוחות שלך
צינון זו מחלה של אנשים
23/03/14 17:00
10צפיות
בריאים.
זו מחלה תוקפנית מאוד.
המחלה הזו, תוקפת אותם בחמת זעם, וממוטטת אותם, למיטתם.
כך הם נשארים במיטתם, בעל כורחם, מותשים גופנית ונפשית,
מהמחלה ומהיציאה מהשגרה הברוכה.

בעצם, כל המטרה של הצינון,
היא לגרום לכך שנראה,
עד כמה השגרה ברוכה היא.
שנדע להעריכה,
ולאמר "תודה",
כל יום מחדש,
על מה שיש לנו.



º
החלמה מהירה. הרבה לנוח.
23/03/14 19:00
3צפיות
קבוצה חברית של אלמנים אלמנות גילאי 60+-
22/03/14 20:31
38צפיות
האם מישהו מכיר עדיף בירושלים- אשמח לתשובות
תבדקי אצל העו"ס בביטוח לאומי
23/03/14 13:40
10צפיות
יודעת שהיא עזרה לכמה מהכותבים פה בעבר תושבי ירושלים
``יום עסל יום בסל``
21/03/14 21:50
37צפיות
תראו מה זה, רק אתמול נאלצתי לדבר עם ער"ן כי נקלעתי למצב של ייאוש טוטאלי והיום...
יצאנו אנסטזיה, אמה ואני לטיול בגלבוע מתוך תקווה לראות אירוסים. אוקיי, אז האירוסים כבר אינם. לא נשאר אפילו אחד לרפואה.
אז פשוט טיילנו ומזג האוויר היה נהדר. והלכתי קצת עם אנסטזיה. ואח"כ ארוחה מדהימה ב"קימל". מומלץ: סטיק סטרוגנוף (אנסטזיה נשפכה) פורל (זרובבל שהוא מזל דגים אוהב דגים) המבורגר (לא לגעת).
אבל "המנה העיקרית", שעות להביט אל תוך עיניה של אנסטזיה (אני יודע, זה מתחיל לחזור על עצמו וזה משעמם). שיחה קולחת, נוף מהמם והרגשת התרוממות. חזרנו לפנות ערב. ישר התחלתי להכין את החמין למחר. נקווה שיצליח כמו בפעם הקודמת. אין לי ניסיון בבישול. זו תמיד היתה ההתמחות של ביאטריס. ואני תלמיד שמבשל מהאינטרנט. עד עכשיו יצאו לי מאכלים שסחטו מחמאות גם מאמא של ביאטריס. ומחר יבואו ביתי ניקול החבר שלה ארז בני שופן אמא של ביאטריס וכמובן ... אנסטזיה. ביקשה שאוריד את "צלילי המוסיקה" (?!) ומקווה שהאופוריה תימשך. אני אוהב את בני משפחתי. אני מחזיק אותם צמוד צמוד. ביאטריס רואה ומחייכת. ככה היא ראתה את ההמשך. כולנו יחד. ועכשיו ביאטריס אהובה שלי תתחילי להכנס לחלומות של אנסטזיה ותטי את ליבה. בסוף יקרה משהו והיא תיפתח. אולי.
אענה לך
22/03/14 15:26
24צפיות
לפעמים שרוצים לעבור מהר אל הר אחר
וצריכים לרדת את העמק שבין ההרים  עד למטה  לפעמים זה נפילה חופשית וכואבת
מהעמק צריך לטפס לאט לאט  כדי להגיע לפסגת ההר , העליה היא קשה מאד
לפעמים קשה הנשימה שעולים במעלה ההר ,
אז קח הרבה אויר ותמשיך לטפס את ההר שעליו אתה מטפס
וסליחה על הדימוי שכתבתי לך , אבל ככה אני כותבת
אמרתי לך שלא אוכל בלעדייך
19/03/14 09:49
78צפיות
ואת אמרת:" אני עוד פה" "הנה גע בי. עוד לא מתי". אבל לא יכול בלעדייך. אני עושה כל מיני וכאילו וסתם רק להרגיש שאני מתקדם ויוצא מזה. אבל לא מצליח לי. "מתוק שלי מה שלומך?". "אני בסדר יפה שלי" "יש הרבה עבודה וכל החברים נרתמו לעטוף אותי - הם עושים את העבודה במקומי." "אני כבר לא עושה כלום. רק יושב ובוהה". "אל תדאג אהובי. תחזור הביתה אעשה לך סלט גדול. נראה משהו בטלויזיה ואז נלך לנו לישון מכורבלים יחד ואתה תחמם אותי, כי כל הזמן קר לי". " בסדר גמור יפה שלי. ואל תשכחי כמה אני אוהב אותך. מה דעתך שנפגש לסרט. את תבואי מהעבודה שלך ואני מהעבודה שלי. כמו דייט. נאכל גם סנדוויץ' וקפה לפני הסרט". "בסדר חמוד. אני חייבת לרוץ כי יש לי פה מחלקה שלמה על הראש ושני עובדים לא הגיעו היום אז אני צריכה לעשות את העבודה שלהם. אז ביי חמוד ונתראה כבר בביית...". אמרתי לך שלא אוכל בלעדייך?
מרגש
19/03/14 10:18
35צפיות
התסריט אמיתי כל כך , והדמעות מבצבצות לי באמצע העבודה - הם כבר רגילים לראות אותי דומעת
אין לי שום עכבות בעניין.
כל כך פשוט וכל כך חסר , רק להתכרבל ...
פתאום בלתי נמנע  לי שוב לחזור ל- למה למה למה ?
אישה בוכה - גבר בוכה
19/03/14 10:51
46צפיות
אישה בוכה - מקובל. גבר בוכה - סקנדל. אני כותב ובוכה. אנסטזיה שונאת "ריגשי". אסור שתבצבץ לי דמעה. אסור שאומר מילה. החיים לפי אנסטזיה. צריך להיות בתיפקוד מלא. צודקת האישה "טורבו" הזאת. איך היא כואבת ומתפקדת, ממש להעריץ אותה. אבל זו כבר "מסורת משפחתית". אמה התאלמנה בגיל 45. מעבר לבידוד החברתי שנפל עליה היתה גם נפילה כלכלית חזקה. היא נאלצה לגדל את אנסטזיה(13) ואת ביאטריס(18) (מעכשיו זה שמה של אהבת חיי) ועשתה זאת בצורה מכובדת וראויה להערצה. היא לא נישאה מחדש. לדעתי אישיותו של האבא היתה כל כך חזקה ומרשימה שכל הנשים גדלו תחת ההילה הגדולה שהשאיר. אנסטזיה לא נישאה כי, כך לטענתה, אף גבר לא יכול להשתוות לאביה(?!) ביאטריס, לעומת זאת כמהה לאהבה ובצורה זו או אחרת ראתה בי סוג של אבא. המילים האחרונות שלה אלי לפני שקרסה היו: "אבא תעזור לי...". אני לא יכול לחיות עם זה.
נכנסתי כי
19/03/14 12:14
43צפיות
רציתי לספר לך שגמרת עלי עם ברל שלך , לא מפסיקה לשמוע את ז'ק ברל עם ne me quitte pas
https://www.youtube.com/watch?v=9hQddba-HuY&li...
אבל התגובה שלך קרעה אותי יותר ,
לא מסכימה עם אנסטסיה שלך - ריגשי זה החיים
לבחור לחיות לצד החיים כפי שהיא עשתה זה הולך טוב עם "בלי רגשי " .
זה בסדר לבכות , יגיע הזמן שתתגבר - לאט לאט .
מנסה בלי שיפוטיות , אבל הטיעון של אנסטסיה -קשה(יפה שמודעת ) אך בר טיפול
אני בדיוק קוראת את ספרו של יורם יובל סערת נפש ואחד המקרים המתוארים שם מדבר על "שיבוש "
שחל אצל בחורה בעקבות אהבת אב עצמתית....
אין אחד או אחת שלא מתאהבים באנסטזיה
19/03/14 12:51
39צפיות
מלאת שמחת חיים, תוססת, פעילה, מעודכנת בכל. תמיד יודעת על הילדים שלי לפני. אישה מדהימה. תאמיני לי. כשקיבלנו תגובות מהאנשים שהיו אצלנו בשבעה זה חזר על עצמו: "אנסטזיה התאהבנו בך". אז מה אתם רוצים ממני - שלא אתאהב? למה צריך להכניס את הראש היפה והבריא שלה למיטה החולה שלנו,של  "העקומים", העגומים? היא צריכה טיפול? הצחקת אותי. אנחנו צריכים טיפול. היא "רוח חופשית", היא טסה, היא עפה היא קסם שלא נגמר. היא אחות של ביאטריס, אהבת חיי, שבמקרה רצתה אותי פעם. ביאטריס יותר דומה לי, מופנמת לא מתבלטת, מצבי רוח, אוהבת את הנסיעות מחוץ לביית. אבל איזה אישיות איזה איזה יופי כמה נתינה. ביאטריס היא "השמש הגדולה" שאורה הסתיר את האחות הקטנה. וכשהשמש פנתה והלכה הפציעה מבעד לעננים השחורים היפיפיה השחורה, הפראית, המרתקת ושברה את ליבי. ועכשיו אין לי כלום, אין לי דבר.
הצחקתי? גם אתה אותי ברור שאנחנו זקוקים לטיפול
20/03/14 08:58
28צפיות
כן יכול להיות שאני שבויה באיזו מרובעות ,
אבל חושבת שמי שמוותר במודע על זוגיות מפסיד .
חחח מה שלא ברור לי זה  מדוע מילותיך "העקומים / העגומים" כל כך מצחיקות  אותי ...
הומור מיוחד רכשתי לי .
נכון ולא נכון
20/03/14 10:05
20צפיות
מי שמוותר במודע על זוגיות מפסיד? - תראי רק כמה אנחנו סובלים מהיעדר הזוגיות. מי שלא זקוק - לא סובל. הוא לא תלוי במישהו אחר. היתרון ברור למי שלא צריך זוגיות.
"עקומים\עגומים" זה לא טוב זה לא מצחיק זה אפילו טרגי... אבל אם גרמתי לך לצחוק אז יופי.
I'm in deep shit
לא יודע איך אצא מזה.
הלוואי והייתי כמו "רוח חופשית". אם היית פוגשת אותה היית מבינה איפה אנחנו ואיפה היא. וזה לא אומר שלא קשה לה מאד. קשה לה מאד. אבל היא לא זקוקה לטיפול ואנחנו כן.
לפחות אנחנו מסכימים על ברל...
º
מרגש וכל כך עצוב.............
19/03/14 15:18
17צפיות
איש מרגיש,
21/03/14 03:48
23צפיות
אתה יכול גם יכול בלעדיה.
אינך יודע
עד כמה אתה יכול.
אינך יודע ומעריך כמה כוחות יש בך.

אתה בתקופה זוועתית, נוראה ואיומה,
ואתה מתמודד.
אתה כואב.
אתה מעבד את האובדן של אהובתך.

זה קשה וזה נורא
ואתה יכול.
זו תקופה עם הרגשה של "מוחלטות".
אתה כעתלא יכול.
זה זמני.

הציר המרכזי של חייך
נעלם לך.
אתה אבדת את הצפון.
אתה מחפש את הצפון.
אני מאמין שאתה תמצא את הצפון.

שתיהיה לך שבת שלום,
עם רוגע ושלווה כמה שניתן.
חגי

תודה חגי
21/03/14 19:12
11צפיות
על דברי העידוד.
קבוצת תמיכה לאלמנים ואלמנות עד גיל 45?
20/03/14 11:30
54צפיות
מישהו מכיר \יודע על קבוצת תמיכה לאלמנים ואלמנות עד גיל 45?

אלמן
º
יתכן, באם תיידע באיזה איזור מגורים?
20/03/14 17:30
27צפיות
הי אני בן 37 באותו מצב.
21/03/14 16:17
44צפיות
אשמח לדעת אם יש כזה דבר
º
כדאי לברר בלשכת הרווחה המקומית,אצל העו"ס
26/03/14 07:58
8צפיות
הממתק לשבת
21/03/14 01:51
23צפיות
מוגש לכם חם וטרי מהמטבח של הרב של בית חב"ד בבנגקוק בתאילנדלשבת הקרובה

ב"ה

ממתק לשבת פרשת שמיני תשע"ד

ישבו פעם קבוצה מחסידיו של בעל התניא והתוועדו, דיברו בדברי תורה וחסידות ואמרו לחיים, בשלב מסוים נכנסה אשתו של השוחט והגישה תבשיל בשרי לשולחן, כל הנוכחים שהיו רעבים שמחו מאוד עם התבשיל שהוגש אך החסיד ר' שמואל מונקעס לקח את הסיר והחל לרקוד איתו לעיני החסידים הרעבים, החלו החסידים לרדוף אחריו, נמלט ר' שמואל והשליך את תכולת הסיר לפח האשפה, החסידים המאוכזבים כעסו על ר' שמואל והוכיחו אותו על שעבר על איסור "בל תשחית", בתוך כך נכנס בבהלה השוחט, ובקול צעקה אמר לחסידים "אל תטעמו מהתבשיל הוא טריפה ממש! מסתבר שאשתי השתמשה בטעות בבשר הלא כשר ששמתי בצד כדי לתת לגוי, רק עכשיו נודע לי הדבר ואני מקווה שלא איחרתי את המועד! חושש אני שהכשלתי אתכם באכילת טריפה" הזדעק בצער השוחט, "אל דאגה" הרגיעוהו החסידים "התבשיל אף לא הגיע לשולחננו בזכות החסיד ר' שמואל מונקס".
פנו החסידים לרבי שמואל ושאלוהו למקור רוח הקודש המפעמת בו, ענה להם, "אינני נביא ולא בן נביא, כלל לא ידעתי, שבתבשיל בשר טריפה, אלא, שכאשר ראיתי את חמדתכם לתבשיל וחשתי גם את תאוותי הגדולה, נזכרתי ביחידות הראשונה שהיתה לי אצל הרבי, הרבי אמר לי שאם יש ליהודי תאווה מאוד גדולה לדבר גשמי כנראה שהיצר דוחף אותו לשם וכדאי לוותר! זוהי שיטתו של הרבי בעבודת ה', וכדי ליישם את דברי הרבי השלכתי את התבשיל לפח האשפה, כך נשמרנו מלחטוא חטא חמור".


בפרשתנו התורה מפרטת את סימני הבהמות המתרות באכילה ואת אלו האסורות, הבהמה הטהורה צריכה להיות מפרסת פרסה ומעלת גרה,
אחת הסיבות של מצוות הכשרות היא למנוע מאיתנו לקבל את התכונות השליליות שישנם בבעלי חיים שאינם כשרים.
לכל אחד מאיתנו יש בתוכו נפש בהמית ועלינו לדאוג שהבהמה שבתוכנו תהיה טהורה, זאת אומרת שגם ההתעסקות בצרכים הגשמיים תיעשה בצורה הנכונה,
כאן באה התורה ומלמדת אותנו איך לעשות את ההבחנה,
הסימן הראשון הוא להפריס פרסה, לעשות חלוקה ברורה בין ימין ושמאל ולדעת שבחלק הימני שזה הרוחניות שבחיי אשקיע את כל הכוחות שבי ובחלק הגשמי אשקיע פחות, ובפועל זה אומר שגם אם 23 שעות ביום אני עסוק בגשמיות ורק שעה ברוחניות הרי שהשעה הזו תהיה עיקר היום שלי וזה יסייע לכך שגם הגשמיות תיעשה כחלק מהשעה הרוחנית שלי, אוכל טוב אבל אברך לפני ואחרי האוכל, אשן טוב כדי שיהיה לי כוח לעבודת השם, אעשה את עסקיי באמונה וכו'.
והסימן השני הוא להעלות גרה, כשאני מתעסק בענייני הגשמיים עלי ללעוס כל דבר שוב ושוב ולבדוק האם נכון לי לעשות את זה, האם זה מתאים לעבודת השם שלי, ודווקא כשיש משהו שאני מאוד רוצה, אבדוק שוב ורק אז אחליט אם זה נכון כך לא אגיע למצבים שלאחר מעשה אני מתחרט על מה שעשיתי.
הליכה בדרך זו תסייע לנו הן בגשמיות לקבל את ההחלטות הנכונות בכל שלב והן ברוחניות להיות בחיבור תמידי לנפש האלוקית שבתוכי.
שבת שלום

מדהים.
21/03/14 03:41
10צפיות
איזה חוכמה.
תודה חגי
21/03/14 10:24
3צפיות
אני עוקבת אחרי הרבה ומתי שהוא התחלתי להביא אותו כי הוא מפרסם ביום חמישי
ותמיד יש משו שקשור לפרשת השבוע וחוכמת חב"ד , זה כאילו לבקר בבית חב"ד במרחקים
שמחה שאהבת את מה שהוא כתב
נסיכה
21/03/14 08:04
6צפיות
מעניין מאד
תודה רוזה
21/03/14 10:22
5צפיות
זה מתפרסם בפייסבוק בדף של בית חב"ד בבנגקוק
ואני מעתיקה ומביאה כי הוא כותב מקסים הרב הזה  
º
שבת שלום ומבורך
21/03/14 08:05
4צפיות
שבת שלום
21/03/14 12:57
9צפיות
שבת שלווה, נעימה ורגועה לכולם!
שבת שלום מלאה באור ואהבה
21/03/14 15:50
7צפיות
שבת שלום מלאה באור ואהבה
הנה לו"ז לקבלת השב והדלקת הנרות
להסתנכרן עם הקצב-האלמנה בדרך החיים (הבלוג של
20/03/14 17:24
31צפיות
gorgiare)


יום רביעי, 19 במרץ 2014

להסתנכרן עם הקצב



הוא היה נגן בס. בס זה הכלי הזה שהרבה אנשים אפילו לא שומעים. התדר שלו נמוך, ובתוך שאר הכלים הצלילים שלו נבלעים, אבל אוזן מיומנת שומעת. הוא נקרא בס, לא רק בגלל מנעד הצליל אלא גם בגלל שהוא הבסיס .הלב. בלעדיו המוסיקה חסרה פעימה. יחד עם התופים הוא דואג להחזיק את הקצב, את הביט. המוסיקאים עצמם מתקשים להחזיק את המוסיקה בלעדיו. הוא הקרקע עליה הם צועדים.
בסיסט לא היה מקצועו. זו היתה מהותו. ועם המהות הזו חייתי. גיליתי עם השנים שכל כלי מוסיקלי מאפיין את הנגנים בתכונות אופי מסויימות. כל הבסיסטים שאני מכירה הם אנשים שמבינים את החיים בצורתם הבסיסית. הפשוטה. הם לוקחים את תופעות חייהם ומפשיטים אותן .ככה שהוא היה ער לקצב המוסיקה, לקצב החיים. הערנות שלו לקצב עוררה גם אותי לחשיבות ולמשמעות הקצב של העולם.
החיים הם מוסיקה.כשהמוסיקה מורכבת, אז הקצב מורכב מתתי מקצבים. הכל מתחיל מפעימת לב. לשמוע את פעימות הלב שלנו, זה להבין את הקצב שלנו, לשמוע את פעימות בן הזוג שלנו זה להסתנכרן איתו. זה להכניס עוד מקצב לחיים שלנו. ילדים מוסיפים עוד לעושר המוסיקלי ולמורכבותו.אני מוכרחה להקשיב לקצב ולכבד אותו.כי אני כבר לא יכולה שלא . וראשית להקשיב לקצב שלי עצמי. בכל תנועה שלי יש את פרמטר הקצב. כשאני עושה יוגה אני מקשיבה לפעימות הלב שלי והן מכתיבות לי את קצב התנועה וככה זה גם בחיים עצמם. השיקוף של ההקשבה הזו מצוי בארועי חיי. כשמישהו אהוב מת הסינכרון של הקצב המשותף משתבש . הייתי חייבת ללמוד לייצר קצב חדש משלי. בלעדיו. ללמוד לנשום מחדש .ממש. היו רגעים שנעצרה לי הנשימה. אחרי שנים שנשמנו יחד.
אני זוכרת את עצמי שוכבת לידו בלילה  ומקשיבה לקצב הנשימות שלו. שקטות, קצובות ועמוקות. מנסה לנשום בקצב שלו. להסתנכרן. לקח לי המון זמן בהתחלה ובסוף הצלחתי בקלות וככה גם נרדמתי.
אז מה הפלא שאחרי שהוא מת, הרגשתי שאני מחסירה פעימות לב. שאני לא מסוגלת לנשום בלעדיו?
יהיו שיגידו שזוהי תופעה של חרדה. אז זהו. שלא. לא הייתי חרדה בשום שלב. פשוט החסרתי פעימה. ועוד אחת. ועוד. והייתי צריכה ללמוד לעשות את כל הפעולות הבסיסיות בלעדיו. החל מנשימה.

בפעם האחרונה שיצאתי לרקוד, רקד לידי בחור צעיר. לשם שינוי לא ברחתי ,אז הוא התקרב , רקד מאחורי כשהוא הרגיש שאני לא נרתעת הוא העז קצת יותר ונצמד אלי,זו היתה הנקודה המדויקת שבה שקלתי בכובד ראש שוב להימלט,מתוך הרגל, אבללללל זה היה די נעים. אז נשארתי, נשמתי, וחזרתי אל המוסיקה והקצב וניסיתי להסתנכרן עם שניהם. ברגע שהרגשתי את המוסיקה ונכנסתי שוב אל הקצב, הרגשתי שהוא אוף ביט. זה התחיל להרגיש לי קצת כמו מלחמה. הוא התאמץ ומיהר והמאמץ שלו לא איפשר לי להרגיש את הפעימה שלו. רק את הבלאגן שבסערה. הרפתי מהמחשבות ורק רקדתי. וכדי לאפשר לו "להיות"התרחקתי טיפה, זה לא עזר. הוא נצמד אבל משהו שיבש את התדר.אוף ביט אוף ביט. אי אפשר לרקוד ככה. טיבה של התרגשות?
למרות החריקות,  התעקשנו. אולי בגלל חוקי המשיכה אולי מסקרנות, אבל הכי סביר שבגלל החיבור, כשיש חיבור ולו קלוש, מאוד קשה לוותר. רקדנו עוד קצת,רק שהמאמץ היה מתסכל.  אז באופן טבעי התרחקנו. הנסיון ליצור קצב משותף נכשל. רציתי להגיד לו "תרגע, תנשום" אבל פחדתי שתצא מזה לידה.
הרבה גברים התקרבו אלי פיזית . זה העיד  על המיקום שלי. זה לא קרה לפני חודשיים. זה קורה עכשיו. זהו הקצב שלי וכמו שהלב פועם, מתכווץ ומתרחב בקצב שמושפע ממאמץ ומהרפיה ככה גם אני מתכווצת ומתרחבת ומשדרת כלפי חוץ את האנרגיה שאני מייצרת. מי שמתקרב אל האנרגיה הזו ניזון ממנה. במקרה של הלב אלה התאים שמקבלים את הדם ובמקרה של רחבת הריקודים אם אני לב אז השמחה שלי היתה סוג של דם. הזנה. הרגשתי איך אני מפיצה אותה. כמו שהעצב מרחיק ככה השמחה מקרבת. לפני כשנה זה לא קרה. קודם לכל היתה עצירה מוחלטת עד רמת הנשימה שנעצרה ואז, לאט התחלתי לפעום. בתנועת ההתכווצות. החומה סביבי היתה מוחשית. כשהתקרבו אלי על רחבת הריקודים זה הבהיל אותי. זו היתה חדירה אלימה למרחב המקודש של חיי. לוקח זמן להתרחב.
מתחילה לחוש שוב את הקצב. הקצב שנעלם עם מותו, חוזר אלי ומזכיר לי שהכל מתכווץ ומתרחב.  הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להפסיק להתאמץ, להרפות ולהקשיב ואז לחוש את הקצב של העולם. של עונות השנה, של הים, של הירח, האישה, הגבר, הילדים שלנו, הכל.
והקצב של הילדים הוא מופלא. ככל שהם קטנים יותר ככה הם מסונכרנים יותר עם הטבע של עצמם ועם הקצב של העולם.
להיות בחברתם. באמת להיות בחברתם, זה יכול להיות הכי מרגיע שאפשר. ללמוד "להיות" פשוט. מה שכבר מזמן שכחנו. ביום שישי הבנות שלי, יחד עם חברות, הכינו ארוחת פירות וירקות בזמן שאני בישלתי את ארוחת הערב. הן חתכו ירקות בכל מיני צורות והרכיבו על צלחות, סירות ופרחים ולבבות הן זימזמו בשמחה ופיטפטו להן אחת עם השניה כשהן מתכננות את ארוחתן. הן כל כך נהנו והתוצאה היתה מרהיבה. הן לא מיהרו אלא נהנו מכל רגע של עשייה משותפת. הן ייצרו מוסיקה. עם הילדים שלי יש קצב פעימות קבוע. קצב של הלב.
כל אנרגיה ובטח ריגשית תמיד משפיעה עמוקות על הקצב. משיכה משבשת אותו. רגשות אשמה וכעס מכווצים. אהבה מסנכרנת את הקצב המשותף ומייצרת הרמוניה מעודנת. חמלה מרחיבה אותו וסלחנות גם. מי שעושה מוסיקה וגם מי שייצר זוגיות ארוכה יודע שזה לוקח זמן לייצר הרמוניה אבל יש לה חוקיות שניתן ללמוד אותה.
המוסיקה ואני היינו מסונכרנות במסיבה האחרונה בגלל שהייתי מחוברת לקצב חיי. לא עייפות, לא כעס ולא רגשות אשמה השפיעו על הריקוד שלי ורקדתי בשמחה כמו שלא רקדתי בחיים שלי.


I feel so unsure,
As I take your hand and lead you to the dance floor.
As the music dies...
Something in your eyes,
Calls to mind a silver screen,
And all its sad goodbyes.

CHORUS
I'm never gonna dance again,
Guilty feet have got no rhythm.
Though it's easy to pretend,
I know you're not a fool.
I should have known better than to cheat a friend,
And waste this chance that I'd been given.
So I'm never gonna dance again,
The way I danced with you.

Time can never mend,
The careless whisper of a good friend.
To the heart and mind,
Ignorance is kind
There's no comfort in the truth,
Pain is the all you'll find.

CHORUS
I'm never gonna dance again,
Guilty feet have got no rhythm.
Though it's easy to pretend,
I know you're not a fool.
I should have known better than to cheat a friend,
And waste this chance that I'd been given.
So I'm never gonna dance again,
The way I danced with you.

Tonight the music seems so loud,
I wish that we could lose this crowd.
Maybe it's better this way,
We'd hurt each other with the things we want to say.

We could have been so good together,
We could have lived this dance forever...
But now, who's gonna dance with me?
Please stay.

CHORUS
And I'm never gonna dance again,
Guilty feet have got no rhythm.
Though it's easy to pretend,
I know you're not a fool.
I should have known better than to cheat a friend,
And waste this chance that I'd been given.
So I'm never gonna dance again,
The way I danced with you.

ooh ooh

Now that you're gone...
Now that you're gone...
Now that you're gone...
Was what I did so wrong?
So wrong that you had to leave me alone?
כתובות אינטרנט מצורפות:
אכן-אכן,
20/03/14 17:29
13צפיות
הינך
אלמנה בדרך החיים.

כל אחד והדרך שלו,
כל אחת ודרכה.
מת לרקוד
20/03/14 19:52
18צפיות
הלוואי והייתי יכול לחזור אל הריקוד. אוהב את הקצב. אוהב איך שבהתחלה שום דבר לא זז הכל קפוא ואז... פתאום זה מתחיל לזרום בדם ואני משתחרר ונכנס למין אקסטזה.
חודש לפני שגילו אצל ביאטריס את הסרטן והיא כבר עם כאבים גדולים הלכנו לחתונה של חברים מאד קרובים והיה מאד אינטימי והמוסיקה היתה טובה. ביאטריס היא קצת "מגושמת" בתנועות אבל ברגע ש"הסתכרנו" כל כך נהניתי לראות אותה נעה וזזה ונענית לכל תנועה. ערב כזה תמיד נגמר באהבה גדולה והיא הרגישה עד כמה אני אוהב אותה בתנועה ובקצב.
לא אוכל לרקוד לעצמי ולבד. מת, מת, מת לרקוד. להיסחף עד לא אדע. אבל זה לא קורה. אני כבול לעצמי. ביאטריס עזרי לי. מחשבותי רעות. אוהב אותך כל כך.
אתה צודק יש משהו בריקוד
21/03/14 02:08
7צפיות
זוכרת ימים רחוקים שהלכתי לריקודי עם
בכוונה שלא אצטרך לחפש בן זוג  לריקוד
כי בריקודי עם אפשר גם לרקוד לבד
יום אחרי הריקודים הרגשתי הנפש נטענת המון אנרגיה
היה קשה לי לחכות לריקודי הזוגות , למבטים הבוחנים אז זזתי הצידה
רקדתי רק את ריקודי המעגל וריקוד השורות  
מקווה שהסלסה תעזור לך לשחרר את המתח הצבור בגוף
דיברתי עם ער"ן
20/03/14 21:48
28צפיות
היום הצטברו לי כאבים שכבר לא יכולתי יותר והגעתי למצב שהתחלתי לצרוח.
התקשרתי מיד לער"ן ודיברתי\בכיתי עם אישה אמפטית כמעט שעה.
אח"כ דיברתי ארוכות עם הבת שלי ניקול.
שאלתי אותה אם תוכל לעזור לי למצוא מסגרת של חוג סלסה או משהו כזה.
אני חייב לרקוד. נזכרתי כמה זה עשה לי טוב פעם. זכרתי שתמיד היתה אהבה טובה שאחרי.
הייתי שמח אילו אנסטזיה היתה מצטרפת אבל היא ממש לא בקטע.
בסדר. הבנתי שממילא לא צריך פרטנר ומתחלפים כל הזמן.
ניקול הסכימה לבוא איתי לפחות לפעם הראשונה.
אמי חושב שנמנעתי מכל הקטע הזה של ריקודים על-מנת שאנסטזיה לא תחשוב שאני "מחפש".
אבל אני לא. וחוץ מזה מבחינתה היא תשמח שתהיה מישהי שתוריד אותי ממנה. אבל לא תהיה.
חוץ מזה זה רק סלסה. מה זה בכלל סלסה?
הי איש
20/03/14 23:05
17צפיות
סלסה זה ריקודי זוגות.
בדרך כלל יש שיעור, וכל הזמן מחליפים בני זוג
מוסיקה לטינית כמובן.
אתה חייב לרקוד באמת. זה משחרר.....
ער"ן ערוכים לעזור
21/03/14 02:22
13צפיות
מקווה שלא תצבור מתחים ,שתרגיש רצון לצעוק הצילו אותי מעצמי
היו לי ימים קשים שהתקשרתי לידיד , אותו ערב לא יכולתי לדבר ,
התקשרתי ואמרתי הצילו וניתקתי , הוא הגיע אלי ,
דברתי על הגעגוע לאמי ולאחותי  , זה היה בשנת האבל על אמי
והוא ניסה לחבק וחטף כאילו בוקסים בבטן , פרקת עליו את המתחים
ואחר כך התפרקתי בבכי , עד שהתעלפתי בידיו ,
למזלי הוא מכיר אותי  הוא כמו אח קרוב מאד
העיר אותי ואמר לי ככה ,בחיים את לא צוברת יותר מתחים ,
מזלך שהייתי באיזור שלך ויכולתי להגיע מהר
במקור הבן אדם חי בעכו אני בראשון , אותה תקופה דברנו בעיקר בטלפון בלילות הקשים
הוא אותו לילה ישן בסלון , אמר הלילה לא עוזב אותך לבד
ומסתבר שגם בשינה בכיתי והוא שמע קם העיר אותי , הביא לי משהו להרגע
זה היה הפעם היחידה שהרגשתי שאני קורסת ככה ,
בדרך כלל מחזיקה מעמד טוב , מאז אותו הלילה החלטתי לא לצבור יותר מתחים וכאבים
ואם כן  אז נכנסת למקלחת ונותנת למים יזרמו מעלי עד שאני נרגעת


אבל לא חשבתי להתקשר לער"ן , מעניין שאת האופציה הזו אני אף פעם לא ניצלתי
יופי איש אמוציונאלי
21/03/14 03:36
10צפיות
מעריך את העובדה שהחלטת לנסות ולחפש עזרה.
מתרשם שאכן הקלה כמעה.
שמח בשבילך על החלטתך ללכת לרקוד סלסה.

אתה החלטת לעשות למען עצמך.
זה חשוב מאוד, וכל הכבוד שאתה מגיע לכך.
זה לא מובן מאליו.

מעריך את ההתמודדות שלך.

חגי
º
ער"ן
21/03/14 06:42
12צפיות
את נעה ומניעה
21/03/14 02:04
11צפיות
והחיים מניעים אותך אל עבר העתיד שלך , את נעה ומניעה את האחרים
נכון שצריך ללמוד לנשום בשתיים , תיארת את זה יפה כל כך
ותיארת איך ספת אחריך את האיש להצמד לרקוד איתך
ואני מקשיבה לך , קשובה לקול צעדייך , מכירה ומוקירה את השיר שהבאת
קראתי את נהמילים והשיר התנגן באוזניי
יפיפה את חיה תרתי משמע , ואני עוקבת אחריך
מחכה לספר שלך
אני נפעמת
21/03/14 09:20
13צפיות
יה, זה מאותו שורש של פעימה .

התיאורים שלך כל כך חיים שאפשר לחוש את האוירה ולהריח את הריחות .
את מחברת אותנו לעולמך ובמקרים רבים עולמינו.
והתחושות ?כל כך כמהה לביט הזה החסר
לקצב נשימותיו לצידי .
לא תוכל תמיד לקבל מה שתרצה
20/03/14 14:56
26צפיות
אם הייתי מת וביאטריס מתאבלת היא לא היתה מגיעה לכאן. זה לא בגלל שלא היתה מצטערת או כואבת.
זה בגלל שהיה לה את מה שבאמת היתה צריכה בגילה וזו המשפחה שלה ואנסטזיה. הן חלמו להזדקן יחדיו.
והיא היתה ממשיכה ונהנית. תמיד, לדאבוני, הייתי אומר לה:"כשאעצום את עיני, יקירתי, את תפתחי את עינייך, דבר לא יחסר לך".
ועכשיו אנסטזיה "תקועה" איתי. זה לא מה שאנסטזיה רצתה.
ואני האיש הירוק מהסיפור על האיש הכחול.
אני פה בגלל חולשת אופי, פינוק, וחוסר יכולת להתמודד.
אני מודה בזה ולא יודע איך לשנות את זה.
you can't always get what you want
But if you try sometimes well you might find
You get what you need  
כך "האבנים המתגלגלות"
ואני מאד מאד רוצה משהו שאינני יכול לקבל.
זרובבל
20/03/14 17:58
17צפיות
באמת קצת כמו ילד. רוצה רוצה
ומקבל בדיוק את מה שאתה צריך.
א. היא מזור ללב כואב
הפורום הוא תעלת ניקוז.
וב. מתה
אותה אתה רוצה בחזרה ואין.
אולי עם הזמן שיעבור חלק ממנה יימצא בתוך המציאות שלך....
בדרך מסתורית.
זה קורה.....
אתה לא יכול לדעת מה היה קורה לו אתה היית מת והיא נשארה,
את התהום שהיתה נפערת לה עם מותך אף אחד לא היה יכול למלא אלא אתה
ולכן אולי היא כן היתה מגיעה לפה.
מי יודע?

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


Flix
מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה