לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:

 


 


º
יקירים ויקירות - מאחלת לכם לילה שקט שלכם אתי
06/01/15 20:05
11צפיות
º
מצרפת לכם קולאז' שצילמתי בים בתל אביב- חוף הצוק
הודעה זו מכילה תמונות
06/01/15 20:04
24צפיות
º
תענוג לעיניים. המון תודה
07/01/15 18:49
5צפיות
אבא שלי נפטר לפני ארבעה ימים
03/01/15 16:15
105צפיות
באופן פתאומי, בגיל 79, ללא כל סימן מקדים.
 
אני ואחותי נמצאות עם אמא שלנו כל הזמן (מתחלפות בינינו, כי יש לנו כלבים וחתולים שצריך לטפל בהם), אבל ביום שלישי אנחנו חוזרות לעבודה ואני אכולת חרדה מה יהיה עם אמא שלי. גם ככה היא לא בריאה במיוחד, ועכשיו היא בכלל שבורה לגמרי. הידיים שלה רועדות עד כדי כך שלפעמים היא אפילו מתקשה להחזיק את הטלפון. לפעמים גם קורה שהיא נופלת ולא יכולה לקום לבד. כמובן שנשתדל להיות איתה כמה שיותר גם אחרי שנחזור לעבודה, אבל בכל זאת היא תצטרך חהישאר לבד חלק מהזמן. ולא רק המצב הפיזי שלה מדאיג אותי, אלא גם המצב הנפשי. היא בוכה המון, גם כועסת על אבא שלי שהלך בלי להכין אותנו, ואני פוחדת מאוד שיקרה לה משהו. אשמח לקבל עיצות איך להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי הזה.
הי
03/01/15 18:31
54צפיות
משתתפת בצער המשפחה. הכאב גדול. מוות פתאומי אינו מאפשר להיפרד כמו שצריך מההולך לעד.
עלייך ועל אחותך לעשות את הפעולות הבאות:
1. לגשת לביטוח הלאומי ולברר מתי תיפתח הסדנה הקרובה לאלמנים ולאלמנות. בסדנה זו, מקבלים כלים כיצד להתמודד.
2. לברר היכן במקום מגורי אמך, יש מועדון לאוכלוסיה בגיל השלישי. מועדונים אלה פועלים בשעות הבוקר ויש בהם שפע של פעילויות.
3. אם במקום מגורי האם, אתן מכירות אשה שהתאלמנה כדאי שהיא תבוא לבית אמכן ותשוחח אתה. גם מהביטוח הלאומי ישנו סידור של אשה שבאה פעמיים בשבוע לשיחה בלבד.
4. עליכן לזכור, שלהיות לבד לאחר אבדן כזה, זה רע. וכבר נאמר, שאין אדם מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה.
מחבקת אותך................
המון המון תודה על העיצות ועל התמיכה
03/01/15 22:23
35צפיות
אעלה בפניה את האפשרויות שהצעת ואנסה לשכנע אותה לקבל אותן. מקווה שאצליח.
בילי..
04/01/15 10:01
38צפיות
משתתפת בצערכם ועל אובדנכם.
כל מוות מגיע בהפתעה כמה שנחשוב שאו מוכנים אליו מסתבר שלא.
וזה בהחל ראשוני כואב ומכה ואין מה לעשות אלא לקבל זאת.
לגבי אימך :
אני מציעה לך לגשת לביטוח לאומי ולבקש בדיקת איבחון לגבי תפקודה, ייתכן ויאושר לה סיוע של כמה שעות ביום שעדיין זה מקל במעט על המשפחה המטפלת.
לגבי קבוצת תמיכה  הטעות הזו חוזרת ונשמעת כאן אין יותר קבוצות תמיכה בביטוח לאומי - הן מקיימות פגישה אחת בלבד - סוג של פגישת אוריינטציה לגבי זכויות וכדומה.
קיימות קבוצות תמיכה פרטיות כמו שאני מקיימת .
לגבי פעילות של מעונות לקשיש זהו פתרון נפלא של עיסוק ואף ארוחות מסודרות , הם מקיימים גם הסעות למקום, בררו פרטים לגבי מקום מגוריכם.
שולחת לך חיבוק ונחמה
שלך אתי
 
 
תצרי קשר עם העובדות סוציאליות של העיריה
03/01/15 19:07
35צפיות
שהן יעזרו לכן לסדר לאמא כח עזר לטפל בה ע,פ חוק הסיעוד
או ליצור קשר עם הרופאה המטפלת בה בקופת החולים  להכניס אותה לתמונה
צריך להבין שאמא עברה טראומה מזה שאביך נפטר פתאומית
הרופאה תוכל לעזור לה ותשלח את האחות המתמחה בחוק הסיעוד למלא דו"ח תיפקודי
כי אמך בגיל המתאים לחוק הסיעוד לקבל מטפלת שתהיה איתה בבית

אבל בעקרון צריך לגשת לביטוח לאומי  עם תעודת פטירה של אביך למחלקת שאירים
לארגן לה קצבת שאירים ואת הזכויות הסוציאליות שלה
 
 
המון המון תודה על כל העיצות.
03/01/15 22:17
24צפיות
יש סמוך למקום מגוריה של אימי מועדון לגיל השלישי וגם מועדון ברידג'. אני ואחותי כבר אמרנו לה שעם תום ימי האבל, היא צריכה לחזור לשחק (היא הפסיקה לשחק בגלל קשיי ניידות. המועדון הקודם היה רחוק לה מדי וקשה לה להתנייד בתחבורה ציבורית).
 
עוד לפני מותו של אבי היא הגישה תביעה לביטוח לאומי פעמיים, ופעמיים הם דחו את התביעה. שכנה שלנו, שעובדת בתחום הסיעוד, אמרה שהיא תעזור לה להגיש תביעה חדשה. לא ערעור, אלא תביעה חדשה לגמרי. אולי עכשיו, כשאבא שלי נפטר, הם ייקחו את זה בחשבון ויקבלו את התביעה (למרבה הזוועה, אבא שלי אמר לה לא פעם, בתגובה לדחיות, שביטוח לאומי מחכה שהוא ימות כדי שהיא תקבל את כל המגיע לה. זה מה שנקרא צחוק הגורל)
 
לגבי כל שאר העיצות - אספר לה על כך ואשמע מה דעתה. אבל אם היא תסרב, לא אוכל כמובן להכריח אותה.
 
בכל מקרה, המון תודה על העיצות ועל התמיכה.
תשמעי יקירה
03/01/15 22:33
26צפיות
אם נגשים  אל האחות בקפות חולים וממלאים דו"ח על תפקוד  סיעודי ,
אסור ליפות את המצב , לא צריך להתבייש , אני נכה של ביטוח לאומי  יודעת כמה זה קשה
אני לא מתביישת להראות לאחות שבאה לביקורת את הקושי אני זכאיץת לשר"מ כי אני תלויה בזולת
זה מביך אבל רק שאמרתי את האמת והראתי את הקושי אכן קבלי את העזרה אני רק בת 57
אבל אני תלויה במטפלת ואני חיה לבד כמו אמך , אם המטפלת לא קונה אוכל אז אין אוכל בבית

צריך לשקף את האמת שהיא נופלת ושהידים שה רועדות שהיא לבד בבית
והיא אלמנה טריה ועדיין במצב של התאוששות , ערבו את האחות בקפות חולים ועם הדו"ח הזה
לגשת לבקש  עזרה הביתה , בלי הדו"ח הסיעודי לא תקבלו עזרה לבית
וצריך להדגיש את העובדה שאמא צריכה עזרה מהזולת !!!!!!
כאשר אדם נפרבאופן פתאומי זה קשה
03/01/15 19:19
42צפיות
קודם עניתי לכם קצת טכני אבל משתתפת בצער שלך ומבינה למה את חרדה לאמך
אבל את צריכה להבין שחלק מהתגובות של אמא כי הוא פשוט נעלם לה בלי התרעה קודמת ,
אבל גם שאדם חולה שזה קורה יש קצת לחץ והלם , קשה להתמודד עם הפרידה שנכפה מאהוב לבה
וגם לכן קשה הפרידה מאבא ללא כל ידיעה , ואולי צריך לברך על זה שהוא לא סבל וכאב לפני מותו
תנסי לפנות לעובדת סוציאלית מהעיריה היא תעזור לכן לארגן עזרה לאמא שלך כמו שכתבתי למעלה
"עכשיו הוא רק בתמונות "
03/01/15 14:15
78צפיות

המה מאמר שכתבה  מיכל אשתו של סא"ל דולב קידר, בעלה של מיכל, נהרג במהלך מבצע צוק איתן
כתבה מלאה ברגשות על איך אורזים את החיים בקופסאות , ואז גיעים הקופסאות מהצבא
ולי זה הזכיר את הקופסאות שקבלנו שאחותי נהרגה
הכתבה מאד מרגשת , שוחת למיכל מפה ים של כוחות , בטוחה שהיא צריכה אותם כעת
הנה קטעים מהכתבה  http://news.walla.co.il/item/2815803
עכשיו הוא רק בתמונות"
בהתחלה הגיעו תמונות ישנות שהוכנסו לארגז קטן.
אחריהן קיבלתי מכתבים על האדם שהיה וכמה אהב אותנו, וגם אותם ארזתי.
אבל כשראיתי את הציור של בתנו מאיה – נשברתי
מאז הקיץ האחרון התמלא הבית שלי בחפצים חדשים. זה התחיל בטפטוף דק. מבקרים בשבעה הביאו תמונות שהיו להם של דולב. הנה תמונות של דולב בתיכון, נוסע עם חברים לסיני, תמונות מטיולי בית הספר ומהטירונות. בכולן הוא כל כך צעיר ורזה שאני בקושי מזהה אותו, זה לא הבולו שלי שאני מכירה ואוהבת אז זה גם לא כואב. פתחתי ארגז קרטון מקושט של איקאה, שקניתי בשביל היצירות של הילדים, והוא הפך לארגז של תמונות של דולב.
אחרי התמונות הגיעו המכתבים. חיילים וקצינים שעבדו איתו לאורך השנים כתבו לי כמה הוא היה מוצלח ואכפתי, והוסיפו דוגמאות לדאגה שלו לחיילים. והיו גם שכתבו כמה הוא אהב אותי ואת הילדים וכמה הוא היה גאה בי. אלה הכאיבו לי יותר מכל. ידעתי שהוא היה גאה בי. הוא הקרין גאווה בכל חיוך וגם אמר את זה לא פעם. ואני, לא הייתי בטוחה שהוא יודע, כלומר ידע, עד כמה אני התגאיתי בו. בכך שהוא היה הכי מוצלח, הכי מצחיק. האיש שכולם רוצים בקרבתו. וכן, אני בטוחה שהוא אף פעם לא ידע כמה הייתי גאה בו על שפעל מתוך אידיאולוגיה. שהיה ציוני אמיתי. בפניו הוא שמע ממני רק כעס ולעג כלפי המדינה ומה שנהיה ממנה ומהציונות.
ואז הגיע אליי הטלפון שלו, ואני צללתי להתכתבויות שלנו. חיפשתי בנרות את המילה. שאדע שאמרתי לו פעם כמה אני אוהבת וגאה. וכל פעם ראיתי שהוא היה כותב לי "אני אוהב אותך", ואני הייתי כותבת "אל תשכח להביא חלב", או "למה אתה יוצא כל כך מאוחר". ובכיתי על כל המילים שלא כתבתי לו, על כל הנשיקות שלא נישקתי אותו ולא אוכל יותר להגיד ולנשק. וכשמצאתי את המשפט "בובי אני גאה בך מאוד", שאמרתי לו סופסוף חודש לפני הקרב, קצת נרגעתי.

הבית התמלא במכתבי השתתפות בצער – מאנשים שהכירו אותו וגם מכאלה שלו. גם אלה הוכנסו לארגז. וכבר היה צריך לפתוח ארגז נוסף, אחד שקניתי בשביל חומרי היצירה של הילדים, ועכשיו היו בו מכתבים מיהודים בחו"ל שתרמו כספים ונטעו עצים על שם אהובי המת. והגיעו חברים מהצבא שהכינו מדבקות עם התמונה שלו. זה היה מוזר, וכואב. לראות את הפרצוף שכה אהבתי לראות ישן לידי על הכרית, מופיע על סטיקר. כי עכשיו הוא רק בתמונות. אפילו לא תמונות, אלא גרפיקה סגולה של גבעתי.
והוא אף פעם לא היה רק שלי, או שלי ושל הילדים. הוא תמיד היה קצת שלי והרבה של החיילים שלו, ושל המדינה שלו, ושל גבעתי. ואפילו עכשיו, הוא לא רק אצלי בתמונה על הפסנתר, התמונה שבה הוא מחייך וכאילו נכנס כל רגע דרך הדלת, אלא דבוק על המון מכוניות. זה גם עושה נעים בלב לראות את הפנים שאני אוהבת, אבל מצד שני אני רוצה לתלוש את המדבקות ולצעוק על כולם שיעזבו אותו. כי הוא מת. הוא כבר איננו, אז לפחות עכשיו שיהיה שלי. רק שלי. ולא של כל העולם ושל גבעתי.
את שק האגרוף הגדול שבחצר הביאה שרון. הוא הגיע קצת אחרי הכעס הגדול שהחל לבצבץ בלילות, אחרי שהאנשים עם הסיפורים והתמונות והבדיחות של השבעה הלכו הביתה, ואני נשארתי לבד בבית עם תורן הלילה שהצמידו לי בלילות הראשונים – ועם המחשבות. והמחשבות הפכו בלילות מעצב לייאוש, ומייאוש לכעס גדול. כעס שורף וכואב.
את הכעס אפשר בקלות לנתב מאדם לאדם. מאלוהים למתכנני המלחמה, ולדולב עצמו, שעקף את הג'יפ המוביל, שהסתער ונהרג. וממנו הכעס עבר לעצמי: שלא עצרתי אותו, שנתתי לו ללכת ולהילחם, שנתתי לו להיהרג. אז שרון אמרה בואי נקנה שק אגרוף, שתוציאי את הכעס החוצה. אבל השק נשאר בחצר, חדש, לא פגוע. ואני ממשיכה לאגרף לעצמי את הלב. מכאיבה לו עם מחשבות קשות של געגועים, של דמיונות "מה היה קורה אם".
יחד עם שק האגרוף הגיעו גם המאפרות הגדושות, שסופי המנקה מנסה ללא הצלחה להתמודד איתן. ובקבוקי הזכוכית שעומדים בשורה על השיש ולא נזרקים, כי אני לוקחת אותם איתי לבית העלמין, מרסקת אותם על סלעים בוואדי שליד החלקה הצבאית. וגם זה לא משחרר את הזעם.
ואז הגיעו הארגזים. 6 ארגזים גדולים שכתוב עליהם צבא ההגנה לישראל. ובצד מודבק דף A4 מנויילן "סא"ל דולב קידר ז"ל". 6 ארגזים שבהם ארזו בצבא את כל מה שהיה שלו ועכשיו הוא כבר שלי. וכשהקצינה שאלה איפה להניח את הארגזים עניתי בטבעיות "בחדר השינה", כי זה המקום שלי ושלו. וכשהארגזים נכנסו לחדר אני נכנסתי למיטה, ולא יצאתי ממנה שבוע.
ניסיתי לפרוק את הארגז שכתוב עליו "שביר", והוצאתי ממנו את כל המגנים והתמונות והתעודות הממוסגרות, אלה שבדיוק חודש לפני החלטתי לפנות מהבית וארזתי בארגז ששמנו באוטו של דולב, כדי שייקח למשרד החדש בבה"ד 1. עכשיו קיבלתי אותם בחזרה במקום את דולב עצמו. אבל בין כל התעודות והמגנים שהכרתי, מצאתי פתאום תמונה שמאיה הכינה לו. היא באה אליו לבסיס באילת, בשבת האחרונה שלו שם, רגע לפני התפקיד החדש, וכתבה לו בדבק נצנצים אדום "אבא, הלוואי שיהיה לך מעניין, בתך מאיה". ואת הציור הזה לא יכולתי לראות בלי להישבר. ואחרי שהנחתי גם אותו נכנסתי למיטה ולא יצאתי ממנה, עד שבאו חברים טובים והעבירו את הארגזים הגדולים של צה"ל לחדר העבודה, יחד עם הארגזים הקטנים של איקאה, שמפוצצים בתמונות ומכתבים ופנקסים מלאי שרבוטים בכתב שבקושי הבנתי אבל מאד אהבתי. ועכשיו כבר לא נותרה לי אהבה, רק המון המון ארגזים.
 
º
כל כך כואב ולא צודק.
03/01/15 18:33
29צפיות
לאלמנות צה"ל יש זכויות ע"פ החוק
03/01/15 18:57
25צפיות
 במחלקת השיקום של משרד הבטחון  יש אגף שמטפל באלמנות  יתומים ובמשפחות 
והם מקבלים תמיכה נפשית שעוזרת להם להתאושש מהמכה והאובדן , לא משאירים אותם לבד
וגם החברים של הנופלים  שתומכים באלמנות וביתומים
הם עוזרים לאלמנות בכל מה שהם יכולים , בכדי שהנשים והילדים ימשיכו לחיות לגדל את היתומים שנותרו
ויש להם ארגון שעוזר לאלמנות , אחת עוזרת לשניה ,
זה שיקום אחר מאשר ביטוח לאומי , והאוכלוסיה שגרים סביבם תמיד קשוב לעזור להן
נפרדים משנת 2014 - שלום לשנת 2015
הודעה זו מכילה תמונות
31/12/14 20:06
48צפיות
חברים וחברות יקרים,
סיום השנה האזרחית 2014 לחלקנו מהווה סיום באמת של שנה .
לגביי עושה גם סוג של חשבון נפש, מאזן של שנה בחיים.
נפרדת מהעצב שלויווה אותנו  - מהמלחמה  " צוק איתן" , נפרדת מכאב על זיו העלומים שהלך ולא ישוב ..
חומלת על האלמנות , הילדים, האמהות והאבות שנאלצו להיפרד מיקיריהם.
נפרדת בגועל מהתשקורת הפוליטית " שמלווה אותנו - מהשחיתות ומחוסר המוסר שמקיף אותנו מכל עבר.
מקדמת את שנת 2015  בברכה, בציפייה דרוכה ... מאחלת לכולנו שנה טובה, מאושרת , שנדע לבחור את הבחירות המשמעותיות , המהותיות עבורנו , בחירות טובות ומוצלחות , שנדע לקבל את השינויים שיחולו עלינו באהבה  ובוחרת במודע  להיות הבמאית של הסרט של חיי.
ומה אתכם ? מה אתם מאחלים לעצמכם ?
 שלכם אתי
 
 
תודה
01/01/15 19:00
39צפיות
תודה על האיחולים לקראת השנה החדשה. מאחלת לחברי הפורום ולעצמי שנה של קבלת המציאות, שנה ללא רגשי נחיתות, שנולדו אצלי לאחר שהתאלמנתי. שנה של חיזוק הביטחון העצמי, שלום ובריאות.
º
יא קורלי גם אני הרגשתי רגש נחיתות באלמנותי ...מזעזע לא ?
04/01/15 09:52
38צפיות
תודה , שנה אזרחית חדשה
02/01/15 19:06
19צפיות
ואני חיה אותה יום אחרי יום והחורף הזה אני  עוברת עם שפעת לא פשוטה, אז שמחה שיש עכשיו הקלה
כי נשאבתי אל המיטה לשבוע עם חום גבוהה
ותודה לאל כבר יש שיפור ואני כבר מחוץ למיטה , חוגגת את השבץת מול המחשב עטופה בבגדים חמים
|*|פורומים תיירותיים חדשים בתפוז|*|
01/01/15 11:02
7צפיות
|מטוס|מתכננים חופשה בישראל או בחו"ל? מחפשים מסלול מיוחד שיתאים גם לילדים? רוצים להתעדכן בדילים החמים ביותר בבתי המלון בארץ ובחו"ל?
היכנסו כבר עכשיו לפורומים התיירותיים החדשים של תפוז!

פורום חופשה באילת:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

פורום חופשות סקי:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

פורום טיולים בארה"ב:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

פורום טיולים בגרמניה:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

פורום מלונות בישראל:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

פורום תאילנד:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...
מחקר מקוון בנושא התמודדות עם אובדן- אנא הקדישו מזמנכם
27/12/14 16:55
59צפיות
שלום חברי וחברות פורום יקרים,
בימים אלו יוצא לדרך פרוייקט מחקרי מקיף העוסק בהתמודדות אנושית עם מצבים מורכבים. במסגרת עבודת התזה שלי בפסיכולוגיה קלינית אני בוחנת תהליכים הכרוכים בהתמודדות עם אובדן של אדם קרוב.
מטרת המחקר הינה העמקת ההבנה אודות חווית השכול, בכדי לאתר אבלים הסובלים ממצוקה ולסייע בהתאמת טיפול הולם עבורם.
המחקר מיועד למשתתפים דוברי עברית, בגילאי 18 ומעלה, אשר חוו אובדן של קרוב משפחה מדרגה ראשונה במהלך חמש השנים האחרונות.
מדובר בנושא כאוב ורגיש, אשר דווקא בשל הקושי בעיסוק בו ישנה חשיבות רבה להרחבת הידע המחקרי אודותיו. 
המחקר מונחה על-ידי ד"ר יוסי לוי-בלז, חוקר ופסיכולוג בכיר וחבר הנהלת עמותת "בשביל החיים".
בכל שאלה או הערה אתם מוזמנים לפנות אלי בדוא"ל: kipnisnoa@gmail.com
מילוי השאלון אורך כ-15 דקות. יש למלא את השאלון דרך המחשב ולא מהסלולריים.              
אנא השתתפו והפיצו את המחקר בקרב מכרים רלוונטיים,
תודה רבה!
נועה קיפניס
קישור לשאלון המקוון: https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_2c6Lm12...
|*| נפתח פורום קולות צפים |*|
22/12/14 16:57
17צפיות
|רמקול| בחירות 2015 מתקרבים בצעדי ענק, ואם אתם מתלבטים למי להצביע אז פורום קולות צפים הוא המקום בשבילכם!
אתם מוזמנים להיכנס כבר עכשיו לפורום, ולשתף אותנו בלבטים שלכם לגבי הבחירות הקרובות.

לכו תדעו, אולי תגבשו דעה כבר עכשיו :-)
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...

|שמאל|בנוסף, אנחנו מזמינים אתכם לפורומים הבאים:

פורום בחירות 2015
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

פורום מפלגת הליכוד
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...

פורום מפלגת העבודה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

ואם עוד לא הכרתם..
|*|בלוג בחירות 2015 הרשמי של תפוז|*|
בבלוג כותבים פוליטיקאים מהמעלה הראשונה, פעילים פוליטיים והוגי דעות.

מוזמנים להתעדכן בכל מה שחם!
http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?fold...
אולי היכרות
18/12/14 22:47
179צפיות
שלום
התאלמנתי לפני כחצי שנה אחרי נישואים מאושרים של יותר מארבעים שנה .
הבדידות קשה לי.
אני עוסק בניהול בניה  באופן פעיל אשמח מאד להכיר אלמנה עד גיל שישים .
המייל שלי
Aryeho55@gmail.com

חג שמח ושבת שלום
19/12/14 19:51
81צפיות
מקווה שתקבל למייל שלך פניות
כי יש הרבה קורים וקוראות שלא כותבים
אבל בטוחה שידעו אתה מחפש אשה יהיה לך ביקוש רב
זה נאמר לי מאלמנים בעבר שיש להם המון ביקוש לשידוך
אולי היכרות
29/12/14 16:21
58צפיות
היי שלום לך ,
נשמח לארח אותך בפורום כאן , תוכל לשתף להעניק תמיכה ועוד...
עדיין אתה  מצוי בתהליך שלבי האבל.
לא הייתי מציעה לך כבר בשלב הזה לחפש בת זוג , איני חושבת שאתה בשל לכך  עדיין....
יש את קלאב 50 שמתקיימות שם פעילויות ומפגשים  קבוצתיים בכל אזור  הארץ כמו למשל; הרצאות, טיולים ערבים מענינים .
מקוה שתוכל להפיג את בדידותך.
כאן אנו מצפים לך ..
בהצלחה
אתי
הלו נסיכה, הלו קורלי,
01/01/15 01:44
47צפיות
בנות, שנתיים חלפו, היום סילוסטר שני...קל? לא, אבל יותר קל...
שבת שלום רחלי
02/01/15 18:35
24צפיות
שמחה שיש הקלה בתחושות שלך , החגים תמיד הזמן הקשה יותר
כי הגעגוע מתעורר חזק יותר בחגים כי אז המשפחה  מתכנסת יחד
תודה לאל שמצאת את הדרך לחגוג וזה נעשה קל יותר
חזרה הביתה נסיכה
02/01/15 18:41
25צפיות
כפי שאת יודעת שבתי אחרי 5 שנים הביתה...קשה אחרי שנתיים... אבל ממשיכים הלאה
שבת שלום
הבנתי ששבת הביתה לחג
02/01/15 19:03
25צפיות
תראי איך השנים חולפות יום אחר יום כבר שנתיים עברו
מקווה ששנה הבאה יהיה קל יותר , כי זה הבית , ושם את רוצה להיות בחגים
והשלג גם נותן לך תעסוקה , כך שלא משעמם בבית שלך
אכן כן נסיכה
02/01/15 19:12
21צפיות
לא, האמת היא שהפסקתי לעבוד מרצון, שבתי הביתה כי די... ומכאן אמשיך בצעדי הבאים...אבדוק שיבה לארץ...
וכן, השלג, המעבר וסידור הבית מחדש וכולי אכן הקלו...
בהצלחה רחלי
02/01/15 19:18
20צפיות
בכל מה שתבחרי לעשות עם עצמך בעתיד , שיהיה לך המון בהצלחה
º
תודה נסיכה,גם לך
02/01/15 20:28
11צפיות
יופי
02/01/15 18:46
16צפיות
יופי שחזרת. שמחה למענך. בסופו של דבר, אין כמו בבית. מאחלת לך קליטה קלה ושנה טובה.
חזרה הביתה
02/01/15 18:50
17צפיות
קורלי שבת שלום, צזוהי רק חניית ביניים... רוצה הביתה לגמרי, דהיינו לארץ...
נר ראשון של חנוכה בלי בעלי
16/12/14 19:22
155צפיות
אוקי חנוכה הגיע (עוד חג)ללא בעלי זוהי שנה ראשונה והכל קשה...
זהו חג של ניסים ונפלאות ולי מאוד קשה מכיוון ששום נס לא קרה!!!
הקושי עצום וכבר נמאס לי מכל האנשים אשר שולפים את הסיסמאות הסטנדרטיות:
"החיים חזקים !! הזמן יעשה את שלו!! אוף נמאס!!!!!!
בנוסף היום הלכתי לברית.פעם ראשונה מאז זבעלי נפטר וזה היה ממש קשה
קשה עם המבטיםשל האנשים,עם כל הסיסמאות שלהם ממש נמאס לי .החזקתי את עצמי לא לבכות באירוע
וכאשר יצאתי משם הבכי כבר שלט ברגשות .
עצוב מאוד .
כמוך................
16/12/14 19:50
92צפיות
בשנה הראשונה הלכתי לברית לבדי. החלטתי שאני אהנה. ישבתי ונהנתי מהאוכל ומהאווירה. החלטתי שאין לאף אחד זכות לקלקל לי את ההנאה מהיציאה הראשונה ללא בעלי. פקדתי על המוח , שלא לחשוב יותר מדי.
תתפלאי, אבל לכל הקלישאות שנאמרו, מאחוריהן מסתתרת אמת.
אני אלמנה חמש שנים. מניסיוני, הכאב הופך להיות בן לוויה מתון. לעד הוא  יהלך לצידנו. עשי הכל שלא יהלך בתוכך. בעלך לא היה רוצה לראותך סובלת.
השנה הראשונה היא הכי קשה
18/12/14 22:52
82צפיות
כי הכל שונה וקשה ואנשים יש מלא מילים מנחמות עבורך
לכן הקל עלי השנת אבל הראשונה להתחמק מללכת לארועים וחגיגות
אחרי זה  קשה יותר להתחמק , מחבקת אותך בהבנה
מתוקה את חיה את חייך עם כל הקשיים  , אני מאמינה בך ביכולות שלך
ואם את מרגישה צורך לבכות שחררי את הכאב בדמעות
רק את יודעת כמה קשה להתמודד עם הפרידה מהיקר לך מכל
 
שלום
28/12/14 21:20
40צפיות
אני מבין אותך אחת הסיבות שאני נמנע מללכת לארועים או למפגשים עם הרבה אנשים היא המבטים.חבר מאוד טוב שלי היתחתנו בנובמבר רוב החתונה בילית בבכי בשרותים.
שלום
28/12/14 21:20
32צפיות
אני מבין אותך אחת הסיבות שאני נמנע מללכת לארועים או למפגשים עם הרבה אנשים היא המבטים.חבר מאוד טוב שלי היתחתנו בנובמבר רוב החתונה בילית בבכי בשרותים.
השנה הראשונה ..
29/12/14 16:57
42צפיות
נכון KIKI ,
בעצם כל דבר שהוא ראשוני לאחר האובדן הוא קשה ביותר !
אבל אין ברירה .חויים זאת וממשיכים הלאה .. זה גם ענין של state of mind  כלומר
סוג של לקחת החלטה הרי אי אפשר גם לחיות וגם לשמר את האבל ..כן הקלישאות עובדות
ועלינו להמשיך הלאה כולם בסביבתנו כל אוהבינו היו רוצים לראותנו ממשיכים הלאה. 
שולחת לך חיבוק חם 
 שלך אתי
 
אולי היכרות
18/12/14 22:47
82צפיות
שלום
התאלמנתי לפני כחצי שנה אחרי נישואים מאושרים של יותר מארבעים שנה .
הבדידות קשה לי.
אני עוסק בניהול בניה  באופן פעיל אשמח מאד להכיר אלמנה עד גיל שישים .
המייל שלי
Aryeho55@gmail.com

קבוצת אלמנות בחיפה
18/12/14 10:28
84צפיות
האם ידוע לך קורלי מה טווח הגילאים במתנ"ס בבת גלים?
º
מגיל 50. שמעתי מחברה שפעילה שם.
18/12/14 18:46
46צפיות
היום בערב מדליקים נר ראשון של חנוכה
16/12/14 12:29
69צפיות
נתקלתי בשיר מקסים של אשה שהיא מורה בישראל
ומביאה את השיר לפה , איך הכד הקטן שראה את החורבן
ששרד חתום וטהור הספיק ל8 ימים
והנס הגדול הזה חוגגים כבר המון שנים
חג מלא אור לכולנו

כַּד קָטָן - חגית פרנקל
כַּד קָטָן כַּד קְטַנְטָן
הוּא הָיָה מְאֹד בַּיְשָן....
וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית הַמִקְדָש הַיְוָנִים
הַכַּד הִסְתַּתֵּר בֵּין הַכַּדִים הַשְּׁבוּרִים.
עָמַד לוֹ הַכַּד הַקָטָן בַּפִּינָה,
הִתְבּוֹנֵן מֵהַצַּד עַל מָה שֶהָיָה.
כְּשֶׁהַיְוָנִים נִתְּצוּ אֶת כָּל הַכָּדִים
חָשַׁשׁ, כִּי נוֹתָר בְּלִי יְדִידִים.
יָמִים רַבִּים הָיָה שָׁם בָּדָד
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָאָפֵל הוּא פָּחַד.
הוּא רָאָה אֶת הַמְּנוֹרָה כְּבוּיָה
וּבַלֵּב הִרְגִּישׁ אָיוֹם וְנוֹרָא.
"הַיְוָנִים טִמְּאוּ אֶת כָּל הַכַּדִים
וּמָה יִקְרֵה לְכָל הַיְּהוּדִים?
יֵשׁ בִּי שֶׁמֶן רַק מְעַט"
אָמַר לְעַצְמוֹ בְּעֶצֶב הַכַּד.
יוֹם אֶחַד הַכַּד הַקָטָן
שָׁמַע קוֹלוֹת- בְּעִבְרִית כַּמּוּבָן.
רָאָה אֶת יְהוּדָה הַמָכַּבִּי
שֶׁחִפֵּשׂ שֶמֶן לַמְנוֹרָה לְהָבִיא.
רָאַה הַכַּד אֶת יְהוּדָה עָצוּב
כִּי מִכָּל הַכָּדִים- הוּא נִשְׁאַר עָזוּב.
"מָה לַעֲשׂוֹת? חָשַׁב הַכַּד
אֲנִי כֹּה קָטָן וְשֶׁמֶן בִּי מְעַט?"
"יְהוּדָה מְחַפֵּשׂ שֶׁמֶן לַמְּנוֹרָה,
אַגִּיעַ וְאֶעֱזֹר" חָשַׁב הַכַּד בִּמְהֵרָה.
אַז הִתְגַלְגֵל לְרַגְלָיו שֶל יהוּדָה
וְכָךְ נוֹצָר הַנֵס שֶל חֲנֻכָּה.
רופא נדרש
22/12/14 13:01
57צפיות
כדאי ללכת להתייעץ עם רופא
במקרה כזה
º
למה רופא ?
22/12/14 16:33
29צפיות
שלום לאנשים המופלאים כאן בפורום -התמודדות עם שינויים
15/12/14 14:46
98צפיות
שלום לכם/ן יקירים ויקירות,
התגעגעתי אליכם , לאנשים המדהימים שכותבים ומשתפים.
אצלנו אין חדש המצב לא השתנה - כפי שסיפרתי לכם בפוסט הקודם.
אני חושבת בעצם על ההתמודדות שלנו עם שינויים ...וקורים לנו המון.. המון שינויים.
בעבודתי כרגע עם מתאמנת חדשה -אלמנה צעירה שהתאלמנה לפני כ- 4 חודשים ונותרה עם 3 ילדים קטנים :ילדה בת 5 , ילד בן 3 ותינוק בן שנה.
היא באה לקבל עזרה ממני - כיצד להמשיך ולקבל את המציאות העכשווית שלה, כיצד להתמודד עם היום יום שלה ?
מרגישה שהיא שוקעת ...לא מתפקדת ממש..
ניסיתי לבדוק איתה מהי המציאות העכשווית שלה? האם היא רואה זאת באופן ריאלי או רק נדמה לך שאכן כך המציאות שהיא מתנמודדת עימה ?
קושי רב יש לה בלקבל את השינויים בחייה ובחיי ילדיה.
אני בודקת עימה לגבי תעדוף - מה דחוף ? מה חשוב כרגע לטפל ? 
האם הענינים הבירוקרטיים הם אלה שמכריעים אותה? 
האם העבודה שלה . (חזרה למשרה חלקית לפני חודש)?
אנו  מוצאות שכרגע דחוף לה לתפקד עם הילדים .חושבת שהיא לא ממש מתפקדת .
היא מסרבת להכיר במציאות שלה ! 
אז איך ממשיכים משם?
היא בוחרת מטרה אחת להתמודד עימה .
המשך יבוא...
בשורות טובות המשך שבוע טוב 
ניסים רבים בחנוכה אמן !!!!
חג חנוכה שמח 
 שלכם אתי 
 
הי
15/12/14 18:34
44צפיות
משתתפת בצערה של האשה הצעירה. תני לה לקרוא פורום זה מתחילתו. מבטיחה לך שזה יעזור.
תתחילו לארגן את הטפסולוגיה בביטוח לאומי
16/12/14 12:23
51צפיות
זה יעניק לה את ההכנסה המינימלית שתוכל לממן את הגידול של הילדים
והקשר עם ביטוח לאומי יתן לה כלים נוספים , חוץ מהקשר איתך ,
יש להם סדנאות שמלמדות איך להתמודד עם השינוי
והכי חשוב לדבר איתה על הפרידה שכפו עליה מהאיש שלה
עכשיו היא זו שצריכה לנווט את הספינה של המשפחה בים הסוער ובגלים הענקים
לעשות רשימה מה חשוב ומה חשוב פחות , הכי חשוב להמשיך להיות האמא שילדה אותם
קבוצת תמיכה לאלמנות בחיפה בגילאי השלושים
15/12/14 23:05
60צפיות
התאלמנתי לפני שנה ושלושה חודשים רוצה למצוא קבוצה עם אנשים שמצבם דומה לשלי, בת 34 אם לשני ילדים בן 4 ובת 7 חודשים, האם מישהו יודעה על קבוצה כזאת בחיפה?
יש פעילות באונבריסטת חיפה
16/12/14 12:18
33צפיות
באונברסיטת  חיפה  המטפלת באלמנים ואלמנות ,
תבדקי בביטוח לאומי  שקרוב אליך , איך את יכולה להשתלב איתם
Flix

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה