בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:


שלום, שמי חגי ואני אלמן משנת 2005.


אשתי התאבדה ונשארתי עם חמשת ילדינו (שאז היו בגילאי 14, 12; 10 שנים ושני בני 8 שנים).


מי שמגיע לעולם האלמנות – מגיע לעולם שהחיים בו אינם החיים אותם ידע עד כה. מגיע לעולם לא מוכר – ולומד להכירו. מדובר בתהליך ממושך וכואב (אפילו כואב מאוד) שבאותו הרגע הכואב והנורא – יש לו לעיתים הרגשה – של ''לא יכול יותר'', או ''מה יהיה'', או ''אולי אני מתחיל להשתגע''.   אז לא קורה דבר מכל אלה. מדובר בהרגשה. מדובר בהתמודדות. המחשבות הללו הינן חלק מההתמודדות של הנפש (כך אני מבין זאת)  ב''לא נתפס'' – במוות. אז לא להבהל – ולא להבהיל את עצמנו. מצבנו מספיק רע גם כך.


זהו תהליך מאוד הדרגתי וממושך (השלב הקשה ביותר הוא בין שנה לשנתיים) – כל אחד והזמן הנדרש לו. 


קשה להתרגל למצב, שבניגוד לכאב ראש – או בטן , שאני מכיר ויודע כמה זמן ימשך או מתי עוצמתו תחלש. כאב לב – הוא כאב שבדרך כלל איננו מכירים. הנפש שלנו זקוקה ליותר זמן (מהגוף שלנו) כדי להתמודד בכאב אותו היא חווה.


כל אחד ואחת מאיתנו הינו אחד יחיד ומיוחד. בעל היסטוריה משלו – ומשפחה משלו – ובהתאם הוא בוחר איך להתמודד בייסורי כאבי האובדן. 


מטרתי כאן היא שיהיה לנו בית / פינה ''שלנו''. של נשמות שאבדו את  בני / בנות זוגם – ומתמודדות בכאבי האובדן. לומדות (לעיתים, תוך כדי עשיה) לבנות את החיים האחרים אליהם הגיעו.  מקום ''להוציא'' את מה שעל הלב (ואולי אין מי שיבין) לפרוק וגם לשתף  ברגעים הקשים הנוראים והאיומים, (יותר או פחות) – וכמובן גם ברגעי ההקלה ושמחה.


מאמין שאהובינו/ חברינו לחיים, היו מאחלים לנו את כל הטוב האפשרי –בהתאם למגבלות המצב בו אנו חיים. היה משמח אותם לראות אותנו שמחים. היה עושה להם טוב – לראות שלנו טוב.  שהרי,  אם המצב היה הפוך – מאמין שכך הייתי רוצה, שכך כולנו היינו רוצים.


חגי



אלו המאבדים בן או בת זוג עוברים תהליך ארוך ומייסר של הפנמת האבדן. החוויה היא בדידות עצומה, הנובעת מאבדן האדם שהיה הכי קרוב להם בעולם וא-ף אחד לא יכול למלא את מקום החלל שהותיר. מהות האלמנות היא התחושה של להיות לפתע יחיד למול העולם, בעוד קודם הייתם תמיד שניים.

(הבלוג של ליאת ברעוז)

המשך...
הודעה חדשה

שבת שלום ומבורך
20/06/14 09:17
20צפיות
בשורות טובות!
º
שבת מבורכת
20/06/14 17:12
9צפיות
ג'ו בדרך החיים - הקשר בין ענווה ומוטיבציות
16/06/14 13:31
68צפיות
רשומה בשם   - על  הקשר בין ענווה ומוטיבציות  פורסמה בבלו של ג'ו שלנו
יום שישי, 13 ביוני 2014

ביקורות חיצוניות לא מזעזעות אותי, אני מכירה את המוטיבציות שלי לפני ולפנים.מכירה את חולשותי לטוב ולרע ומוכנה לפתוח כל אחת מהן, תלוי עם מי, תלוי מתי. אני יודעת לכעוס ואני גאה בזה, אני יודעת לרצות ואני לא מתביישת בזה. אני יודעת לוותר על הרצון . גם כשזה חותך בבשרי.
אני יודעת לאהוב .
אני יודעת לאהוב כמו שרק אישה שחיה 20 שנה עם גבר שאהבה ובכל זאת שיחררה אותו, יודעת.
אני יודעת להיות רכה  ואני יודעת להיות קשה כשצריך. אני יודעת לרצות בלי לכפות.אני יודעת לקחת אחריות, ואני יודעת למחול על כבודי.
ואני יודעת גם איך לחוות דחייה. זה לא עושה את זה קל, זה לא שאני נהנית מזה. זה נשאר כואב עד העצם, אבל במסגרת לימודי עומק הכאב, שבהם קיבלתי דיפלומות רבות בשנות חיי, אני יודעת לנשום אל הכאב. לחבק אותו ולשחרר אותו.
אף אחד מלבדי לא יודע מאיפה נובעות התנועות של חיי והבחירות שלי, אני עושה אותן תוך כדי מודעות ליכולות שלי ולחולשות שלי. ולמציאות חיי. אני מכירה את גופי. את הגמישות שלו, את אורך השרירים שלו, את החוזק שלהם, איפה לעצור את התנועה ואיפה ללחוץ עוד קצת. וכשאני לא מבינה מה מניע אותי אני עוצרת. נושמת, מבררת עם עצמי ורק כשאני מבינה אני מגיבה, וכן, אני גם אימפולסיבית לפעמים, כשאני בטוחה במקום שבו אני נמצאת,כשאני יודעת שיש איתי מישהו שידע לספוג את הנפילה שלי, שמבין ואוהב את התפניות שלי. כשיש מישהו שמכיר את אהבתי.
כשיש לי על מי לסמוך. וזה לוקח זמן.
יצאתי למסיבה , נסעתי עם זוג חברים. שתיתי וודקה עם אשכוליות. כרגיל. וקלה היתה עלי דעתי. כשיצאתי לנוח קלות ניגש אלי בחור ופתח בשיחה. השיחה היתה מעניינת. זה לא קורה לי הרבה. מה גם ששמו כשם אהובי. ציחקקתי כמו נערה, אבל זיהיתי שמולי עומד גבר בעל עניין בחייו. בעודו מדבר ניגש אלי חברי הטוב ופיתה אותי לחזור לרקוד, כך עזבתי את נערי המעניין ללא שום הודעה מוקדמת או תקשורת פשוטה, בלי להתנצל ובלי חיוך. נטשתי. בחוסר רגישות.
כשפקחתי את העיניים בבוקר והתפכחתי משכרוני המתוק, הבנתי שיכול להיות מאוד שפגעתי בבחור ומאחר וידעתי את שמו ויש לנו חברים משותפים בפייסבוק פניתי אליו כדי לבדוק את העניין. הוא כעס. לא יכול להכיל את הדחיה וגם לא את ההתנצלות הקלילה שלי. הוא רצה לכעוס. הצטערתי וגם שמחתי . שמחתי לגלות את זה מהר כל כך ולהחליט לעצמי שאני לא רוצה ככה. הבנתי שטריגרים לפעמים מאוד חשובים כדי לגלות מעט מהטבע הפסיכולוגי של האדם שאנחנו מתקשרים איתו.
אף  פעם לא האמנתי רק בפסיכולוגיה,  זוהי ראיית תמונה חלקית. באדם יש הרבה יותר מאשר מוטיבציות פסיכולוגיות. הפסיכולוגים לפעמים לא מבינים את זה. הם חופרים וחופרים ומנסים לגלות עוד. פתרון הכאבים לא נמצא בידיעה בהכרח.לפעמים הוא נמצא בנסתר. בפגישה עם פסיכולוג אני שואלת.... הלב שפועם, האם הוא נשמע? אצל הפסיכולוגית שלי בהחלט כן. אבל לא אצל כל פסיכולוג.
ואם אני שואלת את זה כשאני פוגשת מטפל/ת קל וחומר שאני פוגשת חבר/ה ובטח ובטח אהוב.
כולי אישה. בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי. הבטן שלי יודעת להיות קשה כמו ברזל כשאני מחזיקה שריר ורכה ומתוקה כמו מרשמלו כשאני משחררת. אני בוחרת מתי להקשות ומתי לרכך. הגבר שפוחד מזה הוא הגבר שמפסיד את זה.  מישהו שומר עלי שם למעלה. האיש שפגשתי במסיבה נמשך אלי. מאוד. זה היה ברור. אבל הוא נתן לאגו שלו מקום הרבה יותר חשוב מאשר למשיכה שהרגיש. האגו נובע מהפחד והמשיכה מאהבה. כוחות המשיכה והדחיה עובדים תמיד ביחד. תמיד בסוג של תחרות. מלחמת האור בחושך. ומה ינצח?
מה שאבחר. פה ואולי פה בלבד טמון חופש הבחירה. לבחור לעשות טוב. לתת לטוב שבתוכנו לנצח.ולהראות אותו וכמה שיותר כי ענווה לא נמצאת בחוסר ידיעתנו את עוצמתינו. להפך. ככל שנעשה טוב ככה נהיה יפים יותר, חזקים יותר, מודעים יותר ומכירים בערך עצמינו, סומכים על עולמינו ומאמינים ברוב טובו. בשפע שבו. ביופיו. ואותו , את היופי הזה שמתגלם בתוכנו אנחנו חייבים...מוכרחים.... חובתינו להפיץ אותו ולהוציא החוצה. לתת מטובו לעולם הזה שנותן כל כך הרבה מטובו לנו. אני רפלקציה של עולמי. אני ירח.
ככה שהענווה נמצאת במקום עמוק בהרבה. היא נמצאת בלא נודע. במסתורין.היא נמצאת במקומות אותם אני לא מכירה, שעדיין עלי לחקור, היא נמצאת בתהליכים, היא נמצאת בחיבור עם האחר. שם שום דבר לא ידוע. העובדה שאני יודעת אותי לא אומרת שאני יודעת אותך. אתה לי מסתורין ודרכינו נעלמה. אין לי מטרות יש לי אהבה וספקות. ככה היחסים נמצאים במקום טחוח, אוורירי. אזור הספקות הוא מקום החיים של החיבורים ושל האהבה. ואני הולכת בדרך החיים.
אני אישה.ואני בלתי צפויה בעליל, לפעמים אפילו לעצמי ואם יש משהו שאני ממש אוהבת בי זה את ההפתעות הללו. אני מונעת מראיית כוחות המציאות, הם נובעים מכוחות של משיכה גם פיזית, גם רגשית פסיכולוגית וגם רוחנית. כל רובד כזה בנוי מכמה שכבות, ככה שהפסיכולוגיה בעיני מהווה רק חלק אחד במכלול האישיות ופסיכולוגיה בגרוש שווה בעיני כקליפת השום. ופחות.
כדי להבין משהו על מוטיבציות פסיכולוגיות של אדם חייבים להבין את תנועת חייו הפיזית, את דרך ההתקדמות שלו, את מטרותיו,אהבותיו, את המנוע לבחירותיו, את כאביו. חייבים להתעמק בעולם הרוח ולדעת לבוא אל הדברים בענווה וצניעות שאין כדוגמתם.לדעת שעד כמה שאני יודע את עצמי ככה אני לא יודע כלום על מה שיהיה, ולא בהכרח הרצון שלי הוא הפרמטר הקובע את מאורעות חיי.
צניעות וענווה.
הפסיכולוגית שלי היא כזו. המדקרת שלי גם.שתיהן מדברות איתי על זה מכיוון אחר,שתיהן מבינות את התהליכים אבל יודעות שיש עוד כמה וכמה פרמטרים שיישארו נעלם אחד גדול בתוך הדרך, ככה נותר מקום להפתעות. ככה נשאר מרחב הלא נודע במקומו.
שום דבר לא ידוע
לא שנה לא שבוע.


כתובות אינטרנט מצורפות:
יש..............
16/06/14 18:06
28צפיות
יש לי אלייך בקשה והיא: הישארי בדיוק איך שאת, מובנת ולא מובנת, צפויה ומסתורית כאחד. חזקה וחלשה....
לדעתי, כל מי שמכיר ויכיר אותך , הרווח כולו שלו. את מדהימה.
גם
16/06/14 20:54
21צפיות
את קורלי,
שצצה בעדינות ובתבונה
בכל תגובה שלך...
כמו קרן אור מאחורי הענן
כמה אהבה את מפזרת, היא מגיעה עד אלי :)
תודה תודה תודה
את כמו שאת
16/06/14 18:49
26צפיות
זרמי עם מה שעושה לך טוב , ותהיי נאמנה לתחושות שלך , הבחור ילמד להכיר אותך ,
אשה חופשיה שסוללת לעצמה נתיב בחיים , בטוחה שמעל מפגש כזה או אחר את חוזרת עם תובנות
אש שבאה מאהבה ומלאה באהבה , אין לך מקום של אגו בפעילות שלך
תהיי נאמנה לעצמיך , ולעשות רק מה שבא לך ואת שלמה איתו , צריך לקבל אותך כמו אישה חופשיה ומחוברת ללב שלך
והאנשים ילמדו לתת לך חופש לרצונות שלך  את עמך וגופך יחידה אחת שלמה של גוף ונפש ,
ומפה מחבקת את כולך יקרה ואהובה  תמשיכי לרקוד את דרכך בחיים
אלו הם שעורי הבית שלי
17/06/14 06:29
33צפיות
אולי של כולנו
לזרום עם מה שעושה לנו טוב
לזהות אותו ולייצר אותו ולהנות.
אני באמת חייבת חופש עם הרצון שלי אחרת כלום לא יעבוד טוב
תודה יקירה
ויום נ ה ד ר
אומרים שכל החיים לומדים
17/06/14 11:48
25צפיות
ביום שמפסיקים ללמוד
זה היום שקופצת עליך הזקנה
והשבוע אני קבלתי שיעור מזורז מילדה בת 10
למדתי עוד משהו  בחיים הללו כמה מהר אני מזדקנת
תודה לך על השיעורים בזמן
פסיכולוגיה...
17/06/14 17:29
64צפיות
לקח לי זמן עד שהבנתי את מה שהבנת.
שהפסיכולוגיה לא שווה כלום כשלעצמה, היא בסך הכל כלי...כלי מאוד חשוב לדעתי, אבל כלי...
משתמשים בה כדי להפשיט את מה שאפשר בכדי להיות מחוברים טיפה יותר את למה שקורה בין קירות ביתנו(ליבנו..) וגם בין חלליו...
אני מנסה קצת כל פעם מחדש, להפוך את רגעי היאוש שלי ממציאות חיי שאיננה נשלטת ע"י בלבד, לרגעי ענווה כלפי ריבונו של עולם...
לא כל מה שאנחנו עושים הולך למקום ידוע לנו...זה חלק מהיופי והגודל...
את נשמעת נורא מעניינת, ספקות, אהבה, צפויה, לא צפויה...כל העיניין נמצא במכלול...
מישהו בלא ספק ימצא את האהבה הקורנת הזאת. לא נראה לי שאפשר לפספס.

דרך אגב, קרה לי משהו קצת דומה בהפוך....
נפגשתי עם מישהו והוא פשוט קם והלך באמצע הדייט בגלל שיחת טלפון לא מוגדרת, בלי להגיד מילה.
במקרה שלי זה היה הרבה יותר גרוע, אני חושבת...כי הפגישה הייתה מתוכננת מראש ולא ראשונה...
הוא אפילו לא התקשר אחרי זה, עד שפשוט כתבתי לו הודעה שישפר את צורת אמירת ה:"לא מתאים" שלו...חחח
עכשו אני צוחקת, אז זה זיעזע אותי עד כלות...
לא.
17/06/14 17:50
34צפיות
לא חסרים מטורפים. הגבר שעזב באמצע הדייט, ילדותי , פחדן ובקיצור אפס. ועל זה נאמר: ברוך שפטרנו. האמיני לי הוא עושה את זה לכולן. כנראה, שהוא מאוהב בריגוש של לצאת לדייט, ולא במי שהוא פוגש.
צפצפי אחותי, צפצפי.............................. מחבקת.
תודה...
18/06/14 23:16
16צפיות
המילים שלך ממש עודדו אותי :)
בטח זעזוע
18/06/14 19:17
47צפיות
כאב מיותר שנופל לתוך תהומות של כאב חי.
בא לי לצרוחחחחחח
כמה אפשר?
הגבר הזה התנהג בצורה לא רגישה,
אני לא שופטת את בחירותיו. זכותו...
אבל מסכימה איתך לגמרי
יהיה מאוד יפה מצידו אם ישפר את הצורה שבה הוא אומר לא מתאים לי
שולחת לך ים של אמפתיה
וחיבוק וירטואלי
חם ואוהב ככל הניתן

לפעמים נראה לי....
18/06/14 23:15
32צפיות
שאני מחפשת משהו שלא יהיה...
משהו מהדימיון הפרוע שלי.
לפעמים זה קל להיכנע לקול הטורדני הזה שאומר: למה את עושה את זה..? זה ממילא נדון לכישלון.
ואני בכל זאת עושה את זה.
לטוב ולרע.
וכן, זה גם באשמתי שאני שופכת כאב מיותר לתוך עצמי...
שאני יוצאת. שאני מזמינה גברים לתוך חיי למרות שעבר כ"כ מעט זמן מאז...
מה נסגר איתי?!
אז מה אני מצפה? שיהיה מדהים? שגברים שפויים ימשכו לחבילת האישה המורכבת שאני?
ואני מתרסקת בכל רגע מחדש מאהבה וגעגועים לאהובים שלי, מתרסקת מהכאב אליו נזרקתי ע"י הבוס שמנהל הכל מלמעלה...
אז למה אני לא נותנת לעצמי להתפרק כבר עד היסוד?
כאילו כל השטויות שאני עושה יצילו אותי? יצילו ממה? הרי הנורא מכל כבר קרה...
תודה על החיבוק והעידוד. היה נעים. קבלי אחד בחזרה מכל הלב


אני חושבת שאת עושה את זה מאותה סיבה שאני
21/06/14 20:05
28צפיות
(ניסיתי) לעשות את זה...
הצורך הזה באהבה, הגעגוע הזה והתקווה שמכיוון שאנחנו יודעות כמה טוב זה יכול להיות שאוהבים, שאוהבים באמת, אולי נזכה לזה שוב.
לי זה היה קשה מידי אז החלטתי לחכות עד שזה יהיה לי יותר קל.
עכשיו אני עסוקה בגעגוע וזה גם ממלא אותי, פחות מאהבה אבל לפחות אני יודעת שאני הנפגעת היחידה ועם הצער שלי אני מסוגלת להתמודד.

על שיווי משקל בזוגיות ובאלמנות
17/06/14 10:38
79צפיות
במשך 20 שנה צימחנו זוגיות.

זה התחיל כרומן סוער, שבאמצעותו ילדנו את עצמנו כזוג. המשיך כמשפחה  כשהזוגיות היא המסגרת שלה. שמיים וארץ.   ונגמר כשאנחנו בעדנה. מצאנו שיווי משקל.

עברנו דרך.

חלקה חתחתים וחלקה פתוחה אל האופק וכאילו סלולה לפנינו.

חלקה שושנים, עם הקוצים מחד ועם היופי, עם הניחוח מאידך.  חלמנו יחד, הגשמנו יחד, זרמנו יחד. כמו מים.

הזוגיות שלנו וזוגיות בכלל היא יצירה מיוחדת ומשותפת לשניים. ובחיים המשותפים איתו למדתי שזוג זו יחידת הקיום הקטנה ביותר.

ואז הוא מת. והזוגיות גם.

ואני נותרתי לבדי עם הזכרונות, עם 4 פירות אהבתינו. בלי זוגיות.

עם הזמן שעובר בלעדיו מתעצבות להן המחשבות על המיקום שלי בעולם כיחידה ללא בן זוג. ואלו מחשבות שקשה לקבל.

ולוקח זמן לעכל.

לקח לי הרבה זמן להבין שהוא לא פה. שהוא מת. שהוא לא יחזור. לא בדמותו ולא בדמות אחרת.

לקח לי זמן לקבל שיש לי זכות קיום גם בלעדיו.

לקח לי זמן לקבל שאני חייבת להכיר אותי. שאני לא יודעת מי אני כשהוא איננו.

ישות עצמאית.

לוקח לי זמן לאהוב אותה, את האישה הזו שהוא אהב. אותי. כשהוא היה, לא הייתי צריכה להתאמץ יותר מדי. הוא אהב אותי כמכלול ואני אותו. זה היה השלם. יין ויאנג הכרוכים יחדיו ויוצרים עיגול  סימטרי. עם שתי נקודות מרכז, שיווי משקל מושלם.

אני מוצאת את שיווי המשקל שלי מחדש בעולם.

כמו לוליינית על חבל  עושה צעד ומתאזנת. ושוב. ושוב. בצעדים קטנים. יום אחד אולי ההליכה על החבל תהיה לי טבע שני, ואז אוכל לקפוץ, להתגלגל, ושוב

בוירטואוזיות לחיות את חיי.
כתובות אינטרנט מצורפות:
על סימטריה וזוגיות
17/06/14 10:56
44צפיות
תודה ג'ו.
הוא אותה - מאד.
והיא אותו - אולי.
הוא את עצמו - בכלל לא.
היא את עצמה - מאד.
ובכל זאת יחד.
איכשהו. כמעט. כאילו.
ולמעלה בשמיים:
She who must be obeyed
מביטה משועשעת
היה לך טוב מידי יקירי
לא ידעת כמה טוב היה לך.
עכשיו - תסבול!
תבכה לי, תבכה לה.
ולכשתגיע הסימטריה - תגיע השלמות.
תגיע?
מאחלת שהיא תגיע
17/06/14 11:45
21צפיות
יודעת שהיא משדרת לך ים של אהבה
עוטפת אותך באהבה מהשמים
אתה חופשי לאהוב את מה שתאהב
משם היא מביטה בך אוהבת
אמן אמן ואמן
17/06/14 14:06
20צפיות
והלוואי
אני התאהבתי בה
17/06/14 11:42
29צפיות
באישה שלומדת לחיות , את ג'ו שלנו המקסימה
תודה שהבאת את הרשומה שלך לפה
את אשה מקסימה ואני בטוחה שיש הרבה אנשים כמוני שאוהבים אותך
ואולי הגיע הזמן שאת תתחילי לאהוב את עצמך ,
להכיר בעובדה שאת הפכת להיות אישה מיוחדת מאד
מחבקת אותך בים של אהבה , את אולי לא איתו ,
כיום את חיה עם הפירות של האהבה הילדים שאת יצרת בתוכך
אבל את מוקפת אנשים שאוהבים אותך
ואני רק אחת מהם
נסיכונת
נולדת.............
17/06/14 17:54
28צפיות
נולדת, נולדנו מחדש. המציאות גרמה לנו להיוולד מחדש. אנו מצוות לאהוב את עצמנו. ודו לא קלישאה, אדם הסולד מעצמו משדר זאת וגורם לרתיעה.
האמת......אף אחת או אחד מאתנו, לא רצה בסוג זה של היוולדות מחדש. אבל זה מה שיש. חיבוק.
אשה יקרה
17/06/14 20:50
34צפיות
אין מילים את הבאת לאור את כל התחושות שמלווה אותי מהיום שפתאום הבלאנס הזה איבד את האיזון
חלום מתוק
16/06/14 22:51
73צפיות
היה לי חלום מתוק אתמול בלילה שבו הצליחו להציל אותך אני מחבק אותך שמח ומחייך באושר
ולוחש לך באוזן בעדינות את האוצר שלי כאשר התעוררתי בפעם הראשונה זכרתי את החלום שחלמתי עליך
הרגשתי עצב אך גם נחמה אני מתגעגע אליך אהובתי המתוקה.
לחיות את החלום
17/06/14 02:06
26צפיות
זה נחמד שאתה חום אותה זה לקבל ד"ש חם מלא אהבה
ואולי בחלום היא באה לנחם אותך
שטוב לה איפה שהיא נמצאת
שתנוח דעתך לרגע קט   להקטין את הכאבים שלך
חלום
17/06/14 06:56
33צפיות
טוב שבאה אהובתך בחלום .
אני עדיין כל לילה מזמינה את בעלי לבוא אלי מתגעגעת כל דקה שאני נושמת
קורה
17/06/14 17:58
26צפיות
קורה, שהוא מופיע בחלומי. זה עושה לי רק טוב בנשמה.
מרגש מה שכתבת.
המלצה על קבוצת תמיכה לאלמנות
17/06/14 17:53
53צפיות
הי חברים וחברות,
שמי אורית. חשוב לי להמליץ על קבוצת תמיכה לאלמנות שהשתתפתי בה בתל אביב, במסגרת מכון טמיר לפסיכותרפיה. זה הלינק לשם:
http://www.tipulpsychology.co.il/groups/support_wi...
היתרון שלהם זה שאחר כך הקבוצה עוברת להיות קבוצצה לעזרה עצמית וזה חשוב מאוד בעיניי.
תודה
פייסבוק....
15/06/14 23:02
97צפיות
יש לנו פייסבוק משותף. לי ולאהובי.
אני בחורה של פייסבוק. מודה באשמה...
נכנסת וכל פעם מחדש מסתכלת על השם המשותף, על התמונות, שלנו, שלו עם הבנות....
יודעת שצריכה לסגור. ושזה רק חשבון פייסבוק מטופש. ושזה לא באמת...
ונזכרתי שלא פעם רבנו בגלל הפייס המטופש הזה. נו מה לעשות "הדור של ימנו.."
אבל יש שם כ"כ הרבה...
אוף.
מה עושים???

משאירים את הפייס להנצחה
16/06/14 09:41
28צפיות
ופותחים פייסבוק חדש , שבו תהיי רק את , את מה שהיה לא תסגרי ותראי מדי פעם מה קורה בו
הוא יכו להיות אתר הנצחה למשפחה שהיתה שלמה ומאושרת
במהלך השבוע שעבר נפר ידיד שעבר השתלת ריאות כי הוא היה חולה CF והגיע לגיל 47 שזה חריג מאד
והפייס שלו משמש לכולנו לשלוח ניחומים לחברה שלו ולמשפחה  לחרים שמתגעגעים וכותבים על הוואל שלו דברים

ואת תתחזקי לך פייסחדש עם החברים של היום שמלוים אותך כיום
ותצברי תמונות חדשות של הילדים ושלך
מה את אומרת על ההצעה שלי ?
אני לא חושבת שהייתי סוגרת את הכרטיס,
16/06/14 12:49
39צפיות
לא נראה לי שהייתי מסוגלת.  
אני חושבת שהרעיון לפתוח אחד במקביל רק על שמך הוא רעיון טוב.  
כך תוכלי עדיין להכנס, שתבחרי, לפייסבוק המשותף שלכם ולהנות המהעבר המשותף שלכם וגם להיות בכרטיס החדש שלך ולהמשיך לחיות ולחוות כמו שאני בטוחה שהוא היה רוצה בשבילך.

אני כל הזמן חושבת על מה שכתבו לי כאן (נראה לי שאת אבל אני לא בטוחה) על לחיות לצד הכאב ואני חושבת שזה מתאים גם כאן.  את יכולה לפתוח כרטיס חדש ואפילו להיות חברה של הכרטיס המשותף שלכם כמו שאת אמורה או מקווה להיות חברה של העבר שלכם ושל הזכרונות המשותפים שלכם.  (מקווה שמה שכתבתי ברור לא רק בראש שלי)

לאהוב הפרטי שלי היה פייסבוק מאוד פעיל.  חודש וחצי לפני שהוא נפטר הוא סגר את הפייסבוק ואת המייל שלו מכיוון שפרצו לו אליו.  הוא פתח פייסבוק חדש אבל כל השנים של ההתכתבויות והבדיחות, ההקדשות שירים והפניות לשופינג נעלמו.  זה  אחד הדברים שהכי חסרים לי.  זה והכלבה המשותפת (היא נפטרה 3 חודשים לפניו בדיוק מאותה בעיה ואני עדיין טוענת שהוא לקח גם אותה).

אני נכנסת לכרטיס שלו בפייסבוק החדש כל הזמן, נהנית נורא להסתכל על הקשר בינינו שרשום שם בצורה כל כך ברורה, על התמונות שלו וגם על מה שאני וחברים ובני משפחה כתבנו לו.  אני לא חושבת שהייתי יכולה לסגור את הכרטיס הזה.  למרות שכל פעם שאני רואה שמישהו כותב לו יש לי צביטה ענקית בלב ותקווה עוד יותר גדולה שהוא יענה.  
נלחמת גם בדחף להכנס לענות במקומו אבל זה סתם כי אני איומה.

האמת שעל פייסבוק והדילמות שלי לגביו אני יכולה לכתוב שעות.  
מתלבטת אם לשנות את הסטטוס שלי בו רק כי נמאס לי מכל הפרסומות לדברים שכבר לא נזכה לעשות (היינו רשומים כמאורסים כי אני לא מאמינה בחתונות) מצד שני לא מסוגלת לוותר. אפילו לא על המעט הזה.  
º
משאירים. לא רק למענך, אלא גם לשאר הקרובים
16/06/14 18:10
12צפיות
תודה לכן על העצות...
17/06/14 16:44
16צפיות
אני כנראה אשאיר את הפייס כמו שאמרתן...
לפחות לעת עתה...
הבקסטריט בויז מגיעים ל|תפוז| אנשים!
16/06/14 11:41
2צפיות
|מאוהב|אי אפשר להתעלם מהעבודה שאחת מלהקות הבנים הכי פופולאריות בעולם מגיעה לארץ!
הבקסטריט בויז כבשו את העולם, והיו להקת הבנים הכי גדולה של שנות ה-90, ובכלל. בשנת 1993 התאחדו חמישה בחורים צעירים - איי ג'יי מקלין, האווי דורו, ניק קרטר, קווין ריצ'רדסון ובריאן ליטרל - ויצרו את מעצמת העל שנקראת ה"בקסטריט בויז". אז רגע לפני שהם מגיעים לארץ בואו להיזכר בלהקה הכי שווה שיש ולהתעדכן בכל מה שחדש|!|

|*|היכנסו עכשיו לפורום הבקסטריט בויז|*|
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
בוקר טוב עולם
16/06/14 09:46
23צפיות
מה שלום כולם
איך אתם עוברים את הימים האחרונים

מודה שהאוזן שלי מקשיבה לרדיו לשמוע אם יש חדשות
ולעיתים קרובות מאד מתרגשת מהדברים של המשפחה
מבצע "שובו בנים"  מספק לתקשורת נושא לדבורים בלי סוף
איך אתם מרגישים בימים האחרונים ?
חזקה
16/06/14 05:57
42צפיות
קראתי בעיון את כתיבתכם, על היותינו אלמנות מיסכנות.
גם אני לא מרגישה מיסכנה, אני משתדלת להסתדר לבד ולא להיות תלויה .נכון שלעיתים אין ברירה, אבל את רוב הבעיות שיש לי אני
מצליחה לפתור לבד,מה שנותן לי יותר ביטחון  עצמי.
נוחכתי , שהרבה יותר נעים לי, לעזור ממה שיעזרו לי.
תמר
תמר
16/06/14 07:14
26צפיות
תמר היקרה זה בדיוק מה שלא רציתי אני לא מסכנה!!!!
מאז ומתמיד היה קשה לי לבקש עזרה מאחרים וזה הדרך שלי ואיתה אני הולכת. אומנם כל הדרכים עקלקלות וקשה מאוד איןספק אני נתקלת בהמון מכשולים וזה גורם לי לכעס ולתסכול ולעצבנים אבל מעט הפעמים שביקשתי עזרה ולומר את האמת מהמשפחה לא ביקשתי אלא יותר מחברים.
מברכת את כולנו שנמשיך להיות חזקים גם אם נשברים בדרך יש להרים את עצמנו מהר
תמרי זה הטריק המנצח
16/06/14 09:43
16צפיות
לעבור להיות אקטיבי ולא פאסיבי , ליזום לעשות ולהתנדב כמו שאת עושה
מוציא אותך מהשקיעה בכאב ובמסכנות , זה עוזר לנשמה להמשיך לעשות דברים בעולם הזה
כעס
13/06/14 16:47
92צפיות
האנשים הקרובים והפחות קרובים חושבים שאם אני אלמנה אז אני "חלשה" "מסכנה"  אבל אני עוד שבעלי היה בחיים הייתי אשה חזקה ובמיוחד כעת שאני לבד אני במגננה וסופר חזקה (משתדלת) ומנסה לשלוט בהוריקן -צונאמי שהחיים שלי נמצאים.
ביקשתי מאלוקים שיעזור לי שאני לא אזדקק לטובות של אף אחד!!!
אני עדיין מבקשת תמיד מאלוקים שיעזור לי שלא אזדקק לטובות של אנשים.
אני לא מסכנה!!!!
יקירה שלי , הנה לך סיפור לשבת
14/06/14 00:04
39צפיות
את לא "חלשה" וגם לא  מסכנה
האיש שלך שומע אותך אבל לא יכול לענות לך יותר
תבני לעצמך שגרת החיים שבה הוא נוכח נעדר
תראי שהחיים נמשכים כי את חיה ונושמת ומובילה את עצמך  בעצמך בלי הרחמנות שנשלחת עליך
זוכרת איך אמרה לי אמא כל החיים הייתי עצמאית אל תהפכי אותי למסכנה ,

ואני עניתי לה שהיא לא מסכנה ובטל לא פחדנית , היא פשוט אלמנה והחיים ממשיכים הלאה
אכן הוצאתי ותה מהדיכאון היא הלכה להתעמל במתנ"ס כל בוקר עד שעברה אירוע מוחי
כבר היתה בת 70 , לא אשה צעירה , הרגל הזו בגדה בה בזמן לידה של אחי היתה חלשה יותר

בוקר אחד שהיא נמרחה לי במיטה באתי אליה בוקר אחד , באי אליה עם חיוך והודעתי לה
שהאביר החלומות  שבא על הסוס הלבן  הודיע שהסוס חולה , והוא לא יבוא להקים אותה מהמיטה
ואם היא רוצה אשמח להכין לה ארוחת בוקר טעימה  ,  היא חייכה ועזרתי לה לקום  מהמיטה
הכנתי מלקלחת ואחר כך ארוחת בוקר , היא צחקה עלי , מה שלום הסוס החלים ?
עניתי לה מצטערת המטרה היתה לגרום לך לקום מהמיטה עם חיוך
היא בקשה שאתקרב חיבקה אותי ואמרה לי שהיא אוהבת אותי , לא צריך את האביר רק את החיוך לי
שאני עבורה יותר טובה מאלף אבירי חלומות
º
את מלאת אהבה נסיכת הכוכב
14/06/14 19:30
16צפיות
תודה
14/06/14 21:55
7צפיות
אני אהבתי את אמא שלי ז"ל הכי בעולם
ניתקתי............
14/06/14 19:17
43צפיות
ניתקתי קשרים עם אנשים, שאמרו מאחורי גבי שאני מסכנה. אני לא מסכנה. נכון להתאלמן זה מצב של קבלת בוקס בבטן, אבל ישנם ילדים ובמקרה שלי גם שלושה נכדים וחברות אחרות שרכשתי שלא רואות בי מסכנה.
מחבקת אותך...........
שלבים בעבוד אבל....כעס
14/06/14 19:32
31צפיות
כעס הוא אחד מהשלבים בעבוד אבל. קודם לזה, אם אני זוכרת נכון, שלב של הכחשה ואחרי זה מגיע שלב של השלמה.
הכעס יכול להיות כלפי המת- למה הוא עזב אותי? כלפי העולם- למה זה מגיע לי? ויכול לבוא לידי בטוי גם נגד החברות
שאומרות שאת "מסכנה". למעשה- אם את לא חושבת שאת מסכנה- את לא צריכה לכעוס עליהן שהן חושבות ככה.
זה לא אמור להשפיל אותך. לפי עניות דעתי- אין לי בעיה שיחשבו שאני מסכנה גם כשזה נכון וגם כשזה לא נכון.
לפעמים אני מסכנה.
זה לא אומר שאחרים יותר טובים ממני.
זה רק לא תורם כרגע.
קורלי
14/06/14 20:22
30צפיות
במקרה שלי זה מגיע ממקום שהכי לא חשבתי שאני אשמע!!אח של בעלי התאלמן לפני שנתיים ואני עוד חזיקתי את ידו לאחר מותה של אשתו ודווקא מהבן אדם הזה קיבלתי אתמול את הבוקס בבטן!כמובן שלא הסכמתי להכנס ל"מסכנה" ואני קצת לפסק זמן עם גיסי.
 
אול הוא הרגיש מסכן
14/06/14 22:00
18צפיות
כי הגברים מתמודדים אחרת ומתוך האבל שלו השליך עליך את המכנה כדי לתת לך להבין שהוא מבין אותך
תגידי יש מצב שהוא מאוהב בך ? ואולי רוצה נחם אותך כי הוא אוהב אותך
הכעס
15/06/14 18:53
11צפיות
עכשיו שאני חושבת על זה הוא פשוט חושב שכמו שהוא היה "מסכן" אז זה הופך אותי אוטומטית "למסכנה" אני הודעתי לו במפורש שאני לא מסכנה ואני לא צריכה את ים הרחמים שמעניקים לי . ונסיכה לא נראה לי שהוא מאוהב בי .....
אבל אם כל זה נראה לי שאני צריכה להרגע קצת .
רוצה חיבוק גדול
15/06/14 19:38
17צפיות
מבינה מה עובר עליך מתומכת הפכת לנתמכת , את יכולת להכיל אותו הוא פחות יכול להכיל אותך
בל יקירה את לא צריכה תמיכה ,את אשה שמחזיקה את עצמה , ומנווטת את החיים  קדימה
הייתי עכשיו מחקת אותך חזק , הלואי יכולתי לקחת אותך לחוף הים בשקיעה כמו בסרט שעשתה שרלי ולנטיין

אתמול בלילה הייתי כועסת ורותחת על כל מה שהתרחש בשבת
החברה התקשרו משטרה ואמרו חוטפים אותנו
והמשטרה ביזבזה זמן והברברת בתקשורת הרגיזה אותי ,  

ברחתי לסרט של שרלי ולנשטיין שיצא ב1989 ,  איך היא מדברת עם הקיר ועם הסלע
וככה היא חוזרת לחיות ולא רק להיות  האמא  והאשה המובנת מאליו, אשה שעסוקה בנתינה לכולם   
שקעתי בסרט, ולא יכולתי לחזור למציאות חיי, הייתי ערנית כל הלילה,  
למרות שאני לבד, מדברת עם המחשב עם הרדיו משתגעת עם עצמי ,
לאחרונה משהו קורה בעולם כולנו במתחים

או שחכתי
15/06/14 19:43
14צפיות
הנה קישור לסרט במחשב בלי פרסומות
כתובות אינטרנט מצורפות:
קורלי את אשה מדהימה
14/06/14 21:57
18צפיות
את שורדת ופעילה סבתא ואמא מדהימה
ואת חברה תומכת ומפרגנת , ואני יודעת שאת יודעת לפרגן ןלתמוך  בצורה מיוחדת
חבל שאת לא שכנה שלי אז החיים שלי ושלך היו אחרים לגמרי
יקרה...
15/06/14 00:06
28צפיות
תראי, אני לא יודעת עד כמה זה יעזור לך מה שאני אגיד אבל בכל זאת אני אנסה...
מסכנה-את בטוח לא.
מסכנות לדעתי זו הגדרה "נרכשת", רק אם מישהו רוצה להיתמסכן. הוא יהיה מסכן. אם הוא לא, אז הוא פשוט לא.
לאנשים הרבה פעמים יש עיניין לרחם.
דווקא ברגעים שאנחנו מתות להוכיח לכל העולם שאנחנו חזקות...
כי אין להם משהו אחר לעשות עם המצב. סוג של ביטוי לחוסר אונים לדעתי.
אני רואה את זה על עצמי...קשה לא לרחם על הבנות, בשקט אגיד לך שהייתי תופסת את עצמי מרחמת על האיש שלי ברגעים הקשים(אבל הוא היה נותן לי מחבת בראש על זה..) ועוד יותר בשושו, שאני הכי הרבה נופלת לבור "הרחמים העצמים". שהוא הנורא מכל לדעתי.
ואלו שהופכים אותנו למסכנות, רק מחזקים את הלגיטימציה לבור הרחמים העצמיים.
זה מכעיס עד העצם.
אבל לדעתי אין ברירה, אלא פשוט לנסות להשתדל, בכוחות שאין לנו, טיפה טיפה, לסנן את אלו שאוהבים למסכן אותנו. אני לא חושבת שהם עושים את זה בכוונה, וגם אם כן...זה פשוט מחוסר ידיעה מה להגיד...וזה קשה. מאוד. אבל חייבים.
וכמו שקורלי אמרה, אחת הדרכים לעשות את זה, זה פשוט להתרחק. לי זה עזר מאוד, אם כי בערבון מוגבל.

ועוד משהו, גם אני כמוך תמיד מתפללת לכך שלא אהיה נתונה לטובות של אחרים.
אבל לדעת לקבל עזרה לפעמים זה הכרחי. נכון צריך לדעת ממי וממה וכמה ולמה, ורק מאנשים שנותנים בשביל לתת, ולא מאלו שנותנים בשביל להרגיש כמו גמ"ח חסד קטן, שאת הפרוייקט הבא שלו.
ומותר לנו להרגיש אבודות, חלשות, פגועות, עזובות, עצובות...הכל. ואני חושבת שזה גם חלק בתהליך, לקבל את זה שאני לא "כל יכולה".
אבל זה בשום פנים ואופן לא הופך אותי למסכנה, לפרוייקט חסד, או לכל קיטלוג אחר שנכנס לאנשים לראש.
מקוה שלא אמרתי דברים לא במקום.
בהצלחה קליק.




אלמנות כחיים
17/06/14 21:28
28צפיות
אני אלמן כחודש וחצי
איבדתי את אשתי למחלה אחרי כשנה של מלחמת התשה ללא הפסקות ומנוחה
לא רוצה רחמים
לא רוצה חמלה
רק רוצה את מה שהיה
עם כל הטוב והרע
אבל יודע אני שזה לא מציאותי
שצריך לחזור לעבוד לאחר שכחצי שנה סעדתי אותה
וטיפלתי בילד ובבית
שצריך מסגרות חדשות הן לילד והן לי
שצריך בית חדש למרות הקשיים
כל זאת צריך להיעשות ונעשה
לא צריך לחיות כמסכן
זה קשה לחזור לעולם אחרי התנתקות ארוכה
מי כמוני יודע עד כמה קשה להתחיל הכול מהתחלה
לגבי זוגיות אינני מסוגל אפילו לחשוב
למרות שלחיים יש דרך משלהם
הצלחתי לצאת לסרט והאמת שלא נהנתי
הזכרונות הציפו הרגשות עלו
אבל כשחזרתי לפינתי אמרתי לעצמי לפחות הצלחתי הפעם לצאת
הצלחתי להיות במקום שהוא לא בית ואו בנק ורשות כלשהי
ההתמודדות מבחינתי היא מלחמה
יש להתמודד כל קרב בפני עצמו
להשתמש בכעס על האובדן
להשתמש בבדידות הכפויה
בזעם על כל העולם
בשביל לנצח להיות מסוגל לעשות אותה גאה איפה שהי נמצאת
שתראה שאני מקיים את מה שהבטחתי
למרות הכול
שאני העשה הכול שלילד יהיו חיים נורמליים ואוהבים
"מסכנות"
18/06/14 06:36
12צפיות
סי ככה אני מרגישה!!!אתה הדהמת אותי!!!
אני רוצה שיעירו אותי מהסרט הגרוע הזה שאני משחקת שחקנית ראשית!!

אני שוב אומרת את המסכנות נשארים לאחרים!!!
השלמה
18/06/14 11:17
25צפיות
אנחנו לא מסכנים
לא חלשים
פשוט נמצאים בהפסקה חלקית מהעולם
שרץ בטירוף ובמעגלים
נכון צריכים עזרה בדברים שכרגע קשה ההתמודדות איתם
אנחנו חיים אובדן לא מרצןננו
אבל אם לא נתמודד נשקע
נאבד זמן
נאבד אפילו את היקרים שמסביבנו
אף אחד לא אשם במצבנו
גם אנו לא אשמים
לא יכולנו לעשות דבר שונה
וגם אם יכולנו אין זה אומר שהתוצאה הייתה טובה יותר או חס וחלילה גרועה יותר
הדבר היחידי שהוא לא פתיר זה הגעגועים
וזה טוב כי אהבנו אותם
הם היו הנפש שלנו
הבדידות קשה
כי איבדנו חלק חשוב עד מאוד מחיינו
זה החלק הקשה ביותר להתמודדות
אובדן הביחד
אובדן האינטימיות המחשבתית
אובדן החברה הטובה ביותר
הסיפור העצוב על ”החליצה“ של דקלה
14/06/14 16:56
39צפיות
דקלה נותרה אלמנה בגיל 30, ללא בעל וילדים, אך אז היא גילתה שלא תוכל להינשא ל
אחר לפני שתעבור הליך הלכתי - ”חליצה“. איך הפכה המצווה הזו לנקודת שפל של כוחניות וסחיטה?

סיפורן של מסורבות החליצה בארץ כמעט אינו מוכר לציבור, ואין מתאים יותר מערב חג השבועות
כדי לספר על מצבן. סיפורה המצער של דקלה משקף את מצבן של נשים רבות, ואולי דיון ציבורי ער יביא מזור למכאובן.
דקלה נישאה למוטי אהוב ליבה, בתקווה לחיות איתו לנצח. היא ובעלה חלמו על קניית דירה ובניית משפחה, אך זמן קצר לאחר הנישואין התגלתה אצלו מחלה ממארת. לאחר סדרה של בדיקות, היה ברור כי נותרו לו חודשים ספורים בלבד. תקופת המחלה היתה קשה, דקלה סעדה את מוטי, ויחד עברו הזוג תהליך עצוב של פרידה. הסוף היה ברור; דקלה נותרה אלמנה צעירה בת 30, ללא בעל וללא ילדים.

לאחר שנתיים, אזרה דקלה כוח והחליטה להמשיך את חייה. היא החלה לצאת ולהכיר בחורים, בתקווה להתחיל חיים חדשים. ואכן, דקלה פגשה את אודי, ונפשה נקשרה בנפשו. לאחר כשנה, החליטו השניים למסד את הקשר והלכו להירשם ברבנות, אך כאן התברר לדקלה, שהיא אינה חופשיה כלל ועיקר, ובשל העובדה שאין לה ילדים מבעלה, הודגש בפניה כי לא תוכל להינשא למישהו אחר לפני שתעבור הליך שנקרא "חליצה".

כבחורה חילונית שהמסורת והמנהגים היהודיים חשובים לה, פנתה דקלה לרב בית הכנסת הסמוך, וזה הסביר לה כי כדי לשחרר את נשמת בעלה המנוח מדין תורה, עליה להתייבם לאחי בעלה. כלומר, עליה להינשא לאח של הבעל בכדי להקים את שם המת על נחלתו. דקלה הזדעזעה, אחי בעלה הוא אדם מבוגר, וגם הוא נשוי עם ילדים! הרב הסביר לה שהיום אין ייבום, אין חובה ואפילו אסור להינשא לאחי הבעל, אלא עושים חליצה, שזה טקס דתי פורמאלי הפוטר אותה מחובת הייבום, ואין לה ממה לחשוש. בבית הדין הרבני יעזרו לה ו"יהיה בסדר".

מאז שום דבר לא היה בסדר.  האח התגורר באנגליה, ובכדי לקיים את טקס החליצה הוא הוזמן לישראל, אך לא היה בכוונתו להגיע. יתרה מכך, ציפור קטנה לחשה על אוזנו, שאם גיסתו רוצה שיקיים את החליצה הוא יכול לדרוש ממנה כסף; היא צעירה, ובוודאי תשלם כל סכום בכדי להשתחרר מכבלי עיגונה.   

התורה מסבירה את הצורך בחליצה במטרה להקים שם המת על נחלתו. כלומר, לתת המשך לקיומו של המנוח. אם מסתכלים בראיה רחבה על מצוות הייבום והחליצה, מקורן בגמילות חסד. גמילות חסד עם הנפטר, ששמו אינו כלה ונמחה מהעולם, וגמילות חסד עם האלמנה הצעירה שלא הספיקה להביא פרי בטן, ולאפשר לה שיקום, כפי שהיה נהוג.

בעבר, נשים היו תלויות בנישואין כמעמד חברתי, ועד תקופת האמוראים אישה נחשבה חסרת ערך אם לא הייתה נשואה. האמוראים התקינו תקנות שונות למען זכויותיהן של נשים, בכדי שלא ינוצלו. היום, נשים אינן תלויות במערך המשפחתי- פטרנליסטי שהיה נהוג בעבר, והחליצה משמשת כאמצעי לשחרור האשה. לפיכך, אין לאשה צורך חברתי או כלכלי בייבום עצמו.

במגילת רות, שאותה נקרא בחג השבועות הקרב, רות עושה חסד עם חמותה, החוזרת לבית לחם ערירית ובודדה משדה מואב. על אף שאינה חייבת לעשות זאת, ולמרות הפצרותיה של נעמי לחזור לבית אביה, רות נחושה בדעתה להגיע למקום זר, להיחשב כאחת מהמעמד החברתי הנחות ביותר, וכל זאת כדי לא לנטוש את חמותה וערכיה.

בועז מבין את הערך של הקמת שם המת על נחלתו, ונרתם למשימה של שיקום משפחתה של נעמי על ידי נשיאת רות לאשה. על אף שבועז באותה תקופה היה נחשב מנהיג ואדם רם מעלה, ורות הייתה מהפחותה שבשפחות שהלכה אחרי הקוצרים ללקוט שיבולים למחייתה ולמחיית חמותה. בועז עוזר, מסייע, ונושא את רות לאשה. כל המגילה היא סיפור של רצון טוב, עזרה, סיוע, ערכים ושיקום.

רות "שוחררה" - אבל דקלה, כמו גם נשים רבות אחרות, תקועה מזה כעשר שנים בהליך כובל אשר פוגע בה ובעתידה. כשקוראים על רות ובועז, מרגישים את החסדים שנעשו במגילה. נשאר רק לתהות כיצד הגיעה מצוות בין אדם לחברו, מצוות החליצה, לנקודת שפל כזו של שימוש בכוחניות וסחיטה שיכולים להוביל למצב בו אישה כלואה כל חייה.

היום, לאחר עשר שנים, סוף סוף עומד לחול שינוי במצבה של דקלה ודומותיה. לאחר שפנתה לארגון "יד לאישה", היא קיבלה סיוע רב, תמיכה והדרכה. הארגון קישר בין בית הדין במדינה בה גר האח לבית הדין הרבני בארץ, בכדי שהתהליך שיתקיים שם יקבל תוקף ואישור רשמי גם כאן. בזמן הקרוב, אמור להתקיים טקס החליצה, אשר ישחרר את דקלה להינשא למי שתחפוץ. אמנם הסוף לסיפור מפציע באופק, אך הוא לא מחפה על עשור של ניצול וכבילה.

מגילת רות מסתיימת בטון של תקוה והמשכיות השושלת. רות אוחזת בידה תינוק ומבטה נישא לעתיד. דקלה, לעומתה, מסתכלת על ההחמצה של הבאת ילדים והקמת משפחה בעודה צעירה.

הכותבת היא טוענת רבנית ועו''ד לענייני משפחה המנהלת את ארגון "יד לאישה"​ מבית "אור תורה סטון"​ המסייע לנשים עגונות ומסורבות גט



כתובות אינטרנט מצורפות:
מקור המנהג בתקופה שהינו חקלאים ומעבדי חלקות
14/06/14 23:57
11צפיות
לכן בן ירש את אדמת אביו לכן לכל אב צריך יורש שיעבד את חלקת האדמה שעברו בירושה
ומשם המנהג שמישהו מאחיו יגרום לה להריון וכך תשאר חלקת האדמה בתוך המשפחה
ואז גבר יכלו להיות יותר מאשה אחת לכל גבר , ועל מנת לא להפקיר את האשה שלא יכלה לעבד את חקת השדה לבד
זה מקור המנהג ומאחר וגלינו מארצנו ואנחנו לא עם חקלאי כיום , מושג החליצה הא התרוקן מתוכן
ואכן הוא טכס מביש פעם אמנון לוי הביא במצלמה נסתרת את הטכס בבית הדין
וזה היה מבייש את האלמנה ואת הגיס שלא רצה ליבם אותה , הטכס מבייש אותה וגם אותו
לא יודעת למה לא מתרים בבית הדין את הטכס הזה להיות עדין יותר ופחות מעליב לשני הצדדים

איזה יום הולדת משעמם
14/06/14 01:18
102צפיות
לפני קצת פחות מחודשיים ,איבדתי את אשתי , המוות היה פתאומי ואכזרי , הגעגועים חזקים וקשה לי מאד להסתכל על שתי הקטנים( בן 10 ובת 9).
היום יום ההולדת שלי , לא מפסיק לחשוב עליה , על אהובתי ...  איזה משעמם בלעדייך , אין מי שיצחיק אותי ... אין מי שיחלוק איתי את המיטה , הלך החצי השני...
משתתפת בצער
14/06/14 05:08
44צפיות
"משעמם" זו מילה קטנה לתאר איך שאתה בטח מרגיש בלעדיה ביום הולדתך ובכלל....
יום הולדת
14/06/14 07:29
45צפיות
כ"כ מבינה אותך!!!אני היה לי לפני שבועיים יום הולדת 50 ובעלי נפטר לפני שלושה חודשים .הקושי היה קשה במיוחד שידעתי איזה תוכניות היה לבעלי עבור יום הולדת הזה.
זה היה יום קשה אמת לא הפסקתי לחשוב מה היינו צריכים לעשות באותו יום וכן הלכתי לבית העלמין ובכיתי בכי רב.חצי הראשון של היום היה קשה מנשוא אך בחצי השני פשוט אמרתי לעצמי הוא לא היה רוצה שאני אבכה וייהי ככה אז קמתי נסעתי לאמי שאירגנה את המשפחה לברבקיו על האש ולאחר מכן נסעתתי לקניון פינקתי את עצמי והלכתי למספרה.
כה בעלי היה רוצה שאני אעשה.
מציע לך תמיד לזכור את הימים המאושרים,המצחיקים ואת החוויות של כל החיים שהייתם ביחד וזה ילווה אותך תמיד
º
חושבת בדיוק כמוך.
14/06/14 18:57
16צפיות
כל כך מבינה אותך... עוד לא הגעתי לתאריכים
14/06/14 14:51
45צפיות
משמעותיים אבל אפילו התאריכים הקטנים משאירים אותי חסרת אוויר ומילים.
מקווה שהיום יותר קל לך, מקווה שאתם עושים משהו שמשמח אותך ומזכיר לך אותה ואותכם אבל בצורה טובה.

כל כך קשה לאבד את מי שמשמח אותך, מי שמחבק ומי שחיוך שלו (גם שהוא ישן) נותן לך המון תקווה ורצון להמשך.
אני לא יודעת אם זה נהיה יותר קל עם הזמן או שפשוט לומדים לחיות עם הכאב אבל כל כך מקווה שבשלב מסוים חוזרת התקווה.

מאחלת לך יום הולדת שמח (מותר?) ומקווה שתקנה לעצמך משהו מטופש, משהו שאתה יודע שהיא הייתה בוחרת ואתה היית מוחה וצוחק עליה עליו אבל מרוצה נורא.  

ביום הולדת שלי (הקרוב מידי) אני מתכננת לקנות את העוגה שהוא הכי אהב, ללבוש את השמלה שהוא אהב ולראות את הסרט הקיטשי שגרם לו לבכות כל פעם מחדש.  

גם געגוע זה רגש ואצלי, כרגע, הוא הכי קרוב לאהבה
משתתפת.
14/06/14 18:56
16צפיות
משתתפת בצערך. הלך חלק גדול ממך, לבלי שוב, אבל אשתך השאירה בידך חלק מאוד גדול מדמה, בשרה וישותה ואלה הם שני ילדיכם. אשתך, לא הייתה רוצה לראות אותך  קורס וחסר אונים, ולא רק למען הילדים, אלא בעיקר למענך. משהו ממנה תמיד ישכון בך ומשהו ממך היא לקחה למסע אליה יצאה.
עוד תלמד וזאת לא קלישאה, שיש חיים לאחר מות האדם האהוב אותו איבדנו. חשוב להתנהל בצד האבל ולא בתוכו. זה אפשרי.
תחגוג עם הילדים
14/06/14 22:08
31צפיות
תחגוג עם הילדים
יום הולדת מגיע לאבא אהוב
תבין הם חי ממנה שממשיך לגדול איתך
קבל את חיבוק שלהם , וזה ימלא אותך באהבה
כי הם פרי האהבה שלכם , ונוצרו מאהבה ענקית
ומפה מאחלת לך שנה חדשה וכוחות שתוכל להמשיך הלאה להיות אבא ואמא בו זמנית
וממני שולחת אליך המון כוחות ועוטפת אותך בגלים של אהבה אנושית מבינה ותומכת
מאירה את חייך בים של נרות והפעם נרות של יום הולדת
יציאה מהשגרה
11/06/14 19:50
89צפיות
אתמול קבעתי עם קרוב משפחה שהגיע מארה"ב להפגש.המטרה היתה לדבר על התקופה הנוראית וכמובן היה אמור להיות גם בכי וכאב.
בהחלטה של רגע החלטתי שאני מנסה לראות אם יש איזה כרטיסים להצגה בקאמרי(שיש לי מנוי אך מאז פטירתו של בעלי אני אפילו לא חשבתי ללכת להצגות).כנראה שיש יד שמכוון מלמעלה מפני שאתמול היתה הצגה"קזבלן" .הרמתי טלפון ונאמר לי שיש כרטיסים רק ליציע השלישי. ביקשתי לבדוק עם היו ביטולים והמזל היה שנמצאו שתי מקומות באולם שורה 8 באמצע!!

הפתעה כזו לא חשבתי לעשות לאורח שלי וכמובן לא לי!! הלכנו נהננו ישבנו לאחר מכן במסעדה טובה והכל היה כייף!!

שכחתי איך אפשר להנות מהצגה טובה וממסעדה טובה!(וכמה שהיינו בעלי ואנוכי הולכים ומבלים!!)
היה לי כייף
ממליצה לכל חברי בפורום לנסות לעשות דברים מחוץ לשגרה דברים כייפים זה פשוט נותן קצת טעם לחיים
איזה כייף...
12/06/14 00:45
51צפיות
ממש משמח לשמוע.
חייבת ללמוד ממך ולעשות משהו עם עצמי גם...
לא יצאתי מהבית בערבים בכלל מאז...
עדין לא מסוגלת.
תמיד היינו יוצאים ביחד.
יותר נכון, הוא היה גורר אותי לצאת. עכשו אני אצטרך לגרור את עצמי כנראה...

רעיה
12/06/14 20:18
28צפיות
רעיה אני באמת חושבת שצריך לעשות משהו לצאת מהקופסה השחורה שאנו נמצאים בו בעל כורחנו!
אני בטוחה שבעלך לא היה רוצה שתשארי בבית ולא תעשי משהו עם עצמך!!!!
אני מזמינה אותך ליצור עימי קשר לנסות לצאת מהשגרה .....
אני מנסה למצוא לעצמי מחויבות שתכריח אותי לצאת
12/06/14 21:08
57צפיות
חשבתי ללמוד משהו (להגיד חוג מצחיק אותי עדיין) או להרשם לחדר כושר אבל מכיוון שבינתיים לא מסוגלת לדבר (אם אני לא חייבת) ולקבוע דברים מחכה עם התכנונים.  
מזל שיש לי את כלבלב הבית שמחייב אותי לעשות טיול של 10 קילומטר כל יום.  
אם את באזור הצפון מתנדבת לגרור אותך בתנאי שתכריחי אותי גם לבוא...
לא מהצפון לצערי...
13/06/14 11:19
36צפיות
וכל הכבוד על הטיול...!! זה חשוב...
עם הזמן בעז"ה גם תמצאי משהו
בהצלחה יקרה... :)
שאלה
12/06/14 19:26
70צפיות
מה קורה כאשר מאוד רוצים לצאת
לשנות את שגרת האבל
לשנות את שגרת החיים
למרות שיש הרבה שינויים
לחיות את הרגע
לצאת כל עוד באותו רגע אין עזים
כל עוד באותו רגע יש את האומץ
כן אומץ להיות מסוגל לעמוד מול כולם כולל עצמך
אבל אין
כי כמה שרוצים אין במקום מכרים
יש משפחה אבל אתה רוצה ללא רגשי אשמה
מה אז למעט להתקפל
לחזור לפינה האפלה
היה נתק בן שנה עם העולם
נתק שלא באשמת איש
הכול מסביב השתנה
אך עדיין יש רצון יש שאיפה
לצאת מהבועה
סי
12/06/14 20:16
27צפיות
סי היקרה לא מאוחר לנסות לצאת מהקופסה השחורה שאנחנו נמצאים בו
השכול קשה מנשוא ואנו חייבים להנצל לא ליפול לתהום!!!!
תעשי טובה ראשית לעצמך!!!לנשמה שלך את חייבת לצאת מהשגרה לנסות למצוא משהו שיגרום לך קצת לחייך(אם לא לצחוק בקול)
את מוזמנת תמיד ליצור עימי קשר אולי נפגש לקפה .........
אז יוצאת לבד
13/06/14 00:19
28צפיות
יוצאת בשעות אחר הצהרים המוקדמות שותה קפה בקניון
אי והקפה ואתה יכול לשלב את הבן אז לא תהיה לבד
סתם לשתות קפה ולאכול גלידה של מקדולנד
זה מה אני עושה
º
רק הזמן יגרום לשינוי ויהיה מעט יותר קל.
14/06/14 19:04
9צפיות
התאלמנות
29/06/14 17:45
9צפיות
פתאום כך התאלמנתי. בעצם לא כל כך פתאום. ליויתי את האיש שלי 44 שנים.
וכשחלה נפלו עלי השמים. אבל לא היה זמן לחשוב מה יהיה כי היינו עסוקים במלחמה
מול המחלה הארורה.גם כשהסוף היה כבר ברור הדחקתי .קיויתי .כשהלך משהו בי מת.
הרגשתי כאילו מחצית ממני נחתכת כך ממש פיזית. בחודש הראשון הורדתי 10 ק"ג.
למרות הסביבה העוטפת ומחבקת למרות ילדי ונכדי יש בי ריק גדול.שום דבר לא ממלא ומשמח אותי.
אני תקוה שאצא מהבועה לדרך חדשה  עם הרבה אור ואופטימיות לחיים חדשים
רעיון נהדר
13/06/14 00:16
23צפיות
לנצל את המיוי וגם לשבור שגרה
גם אי היום יצאתי מהבית הלכתי לדיאטנית ומשם לבנק  לסדר משהו דחוף
ואז ישבתי בקפה נאמן בתחנה המרכזית עם קפה ומאפה לנוח קמעה
בקשתי שיביאו לי אל השולחן כי אני מתקשה בללכת
שתיתי קפה והסתכלתי בתינוקות ובילדים שהיו בקניון
שברתי שגרה , אבל יצרתי שיחה עם אילו שישבו לידי ,
למרות שישבתי לבד, הצלחתי לקשור שיחה  עם אנשים
ואחר כך הלכתי לסופר, נשענתי על העגלה ,
והאשה שבתור אחרי עזרה לי לארוז את המשלוח של הקניה
אז אוכל לומר שמצאתי אנשים טובים באמצע הדרך
14/06/14 05:23
15צפיות
שמחה שהיה משהו שהכריח אותך לצאת מהשגרה
(למרות שמעדיפה להגדיר זאת כהזדמנות שבחרת לקחת אותה לצאת מהשגרה)
ושלימדה אותך שאת יכולה גם לשמוח אחרי מות בעלך ושיש דברים שיכולים לגרום לך אושר.
לפני כמה ימים היתה הרצאה שהתלבטתי אם ללכת אליה לבד כי בעלי בחו"ל והלכתי- וכל כך שמחתי
שלא ויתרתי כי היה מרתק.
אנחנו צריכים להכריח את עצמנו לעשות דברים כי הרבה פעמים- זה יותר מהנה ממה שנדמה לנו שיהיה.
לאבד
14/06/14 19:01
24צפיות
לאבד בעל או רעיה, אין קשה מזה. רק בנו תלוי איך ייראו החיים בעתיד לבוא. ואולי לרבים, זו הזדמנות לחרוג מהשגרה, כמו שכתבת. לדעתי לחרוג מהשגרה, זה כמו לידה מחדש. נותן המון כוחות.
º
קורלי שולחת לך ים ש כוחות יקרה שלי
14/06/14 22:01
7צפיות
געגוע לתאומת הנפש שלע
13/06/14 18:38
70צפיות
כמעט שלושה חודשים עברו והתחושה היא של ריקנות של נפש תאומה שהלכה לה בחטף.
שני הקטנים מתגעגעים לפעמים אחד הילדים עוד קורא מתוך השינה אימא בואי אך עכשיו אני האמה ואבא שלהם.
אומרים לי אתה חייב להיות חזק ואני חזק אך הזיכרונות חוזרים וגעגועים לא מרפים אולי הזמן יעשה את שלו .
ההרגל עוזר להקל על המחשבות והקטנים נותנים את האנרגיה להמשיך הלאה.
אמא זו קריאת כוון של הילדים
13/06/14 23:49
27צפיות
איש יקר מבינה את הקטנים שלך שמחפשים אותה בשינה
ומבינה גם אותך המחפש את השותפה האהובה שילדה לך פרי אהבה קסום שכזה
מישהו החליט שעליכם להפרד, זה כואב ומתסכל , ואתה כל מה שנותר להם
ולכן הם מחבקים אותך  שאתה מחבק אותם , נצמדים אליך חזק
הקטנים יתנו לך ים של אהבה  לאבא המדהים שלהם
ומפה שולחת אליך ים של אהבה וכוחות להמשיך להיות האבא האהוב שלהם
והגעת למקום הכי נכון כי פה שאר הכותבים יבינו היטב על מה אתה כותב
עכשיו הם בטח כבר ישנים , אבל מחר יגיעו ההודעות
פה תמצא חיבוק מבין וכתף חמה ותומכת
קיי אר
14/06/14 07:39
25צפיות
משתתפת בצערך מבינה אותך בגעגוע שלא מרפה .כולם באמת אומרים"תהייה חזק"  זה משפט שמלבישים אנשים למצב שאנו נמצאים אבל החוזק בא מעבודה שלנו על עצמנו שלא נתפרק שלא נשבר וכן שנשמור על מה שיצרנו אנו עם בני הזוג שלנו שלא איתנו יותר .
לאהוב את מה שיש - שיטת העבודה של ביירון קייטי
14/06/14 00:33
32צפיות
משהו בטוח שאני ניסיתי ועובד נהדר , תבדקו אולי זה יעזור גם לכם

המצב על הפנים: הֶעתיד נראֶה אפור מאי-פעם; הוא בחיים לא יבין אותי... אשתי צריכה להעריך אותי יותר... הבוס שלי מתנהג אליי כאילו שאני מטומטמת... אם הילד שלי ימשיך ככה – אין סיכוי שהוא ילמד להסתדר בחיים; העולם במצב קטסטרופלי, ואם משהו בכלל ישתנה –  זה בוודאי לרעה...
האם זה באמת נכון?
האם יש לנו דרך לדעת שזה באמת נכון?
ואיך אנחנו מתפקדים כשאנחנו פועלים מתוך הפרספקטיבה הזו?
ומי או מה היינו ללא האמונה (או המחשבה) הזאת?

באמצעות ארבע השאלות הפשוטות האלה אנחנו מוזמנים לחקור כל סוגיה בחיינו: "Judge your neighbor, Write it down, Ask four questions, Turn it around"– ואצלנו: "שפטו את האחר, כתבו את השיפוט, שאלו ארבע שאלות, הפכו את הכתוב". זוהי התמצית של "The Work", מבית היוצר של ביירון קייטי, אמריקאית מדהימה מקליפורניה, שבשנת 1986, ברגע של הארה, גילתה כי ללא הסיפור על "איך החיים צריכים להיות", אנחנו חווים תחושת שלווה עמוקה, הרבה יותר מזו שהיינו משיגים אילו הגשמנו את כל חלומותינו. מאז היא מלמדת את שיטתה המהפכנית ברחבי העולם: 4 שאלות ו"היפוך" אחד.
ה"חקירה" הפנימית הזאת מאפשרת לנו לפגוש ולהבין מזווית אחרת לחלוטין את המחשבות המוכרות שלנו – ולשנות את הדרך שבה אנו רואים את עצמנו, את הסובבים אותנו ואת החיים בכלל. בעזרת "העבודה" אנשים חווים מהפך רדיקלי בהתמודדות עם סוגיות כמו: איך אפשר להפסיק לסבול? מה לעשות כשלא מצליח לי כמו שרציתי? מי יכול להבין אותי באמת?

מהות הסבל - והשחרור
על ההבנה ששינתה את חייה של קייטי מספרים באתר שלה כך: "קייטי ראתה שכאשר היא האמינה שמשהו צריך להיות שונה מאיך שהוא ('בעלי צריך לאהוב אותי יותר', 'הילדים שלי צריכים להעריך אותי') היא סבלה. וכשהיא לא האמינה למחשבות האלו, היא היתה שלווה... בהבזק של תובנה קייטי ראתה, שהניסיונות שלנו למצוא אושר פועלים פעולה הפוכה; ולכן, במקום לנסות ללא תועלת לשנות את העולם כך שיתאים למחשבותינו על הדרך שבה הוא צריך להיות, אנחנו יכולים להטיל ספק במחשבות האלו, ובאמצעות קבלת המציאות כפי שהיא, 'לחוות חופש ואושר מעבר לכל דמיון'."
גם אלו מבינינו שטרם חוו הארה יכולים בעזרת 4 השאלות וההיפוך – כלומר, ה"חקירה", לגלות, כי מה שגורם לנו סבל איננו מה שקורה במציאות – אלא הסיפור שאנחנו מספרים על זה, ובעיקר – הציפיה שלנו שדברים בעולם יקרו אחרת ממה שהם קורים. ומהו הגילוי הזה אם לא הארה...

המוח שלי יכול לספר לי סיפורים מדהימים על מוגבלותו של בן-זוגי (בעיקר כשמדובר בלהבין אותי, למשל...), או על צרות-העין של עמיתה לעבודה, או על חוסר-הצדק העולמי בכלל. המחשבות טסות בתודעתי, ומשחזרות את עצמן ללא שליטה. כשאני מספרת לעצמי שהילד שלי מזלזל בי, שזה נורא לשקר, שאמא שלי הרסה לי את החיים, שאסור לשפוט אנשים, ששרון (ערפאת, בוש...) מחבל בשלום – אני מייד סובלת. למה? כי מתחת למחשבה הגלויה מונחת ערימה של אמונות נסתרות על החיים, דבוקות זו לזו כמולקולות בלתי-נפרדות, שמחזיקות את המבנה המפואר של זהותי, זו שנרכשה בלי משים, אך בעמל רב, במהלך חיי; אמונות כמו: "אנשים, ובעיקר בני-זוג, צריכים להבין זה את זה"; "אמהות אמורות לתמוך בבנותיהן"; "מנהיגים מופקדים על השלום בעולם" וכיוצא באלו תפישות-עולם, שהתקבעו להן אי-שם בתודעתנו, ומעולם לא נחקרו – ושהן לכאורה "האמת". כולנו כבר ראינו, שרוב המחשבות האלו, רוב הזמן, אינן תואמות את המציאות כפי שרובנו מכירים אותה, אבל אנחנו מתעקשים לאחוז בהן ולהתגעגע אליהן, וכל פעם להזדעזע מחדש כשהן לא מתגשמות.
למשל, כשאני שבה ואומרת לעצמי, במשך רוב חיי, שאמא שלי הרסה לי את החיים – אני מדוכאת. בין היתר כי אין שם שום תחושה של בחירה. כשמופיעה השאלה הראשונה מתוך הארבע – האם זאת האמת? – המבנה לכאורה מוצק הזה שבתוכי מתחיל להיטלטל, כשאני מזהה, שהתשובה הפנימית העולה בי היא "לא". למען הדיוק, לא פעם כששומעים את השאלה בפעם הראשונה, הדחף הראשוני הוא לענות "בטח!"; הרי שנים אני מחזיקה בסיפור הזה (שהיא הרסה לי את החיים), וכל בר-דעת יסכים אתי, שמה שאמא שלי (בן-זוגי, הבוס שלי, אלוהים...) עשתה זה לא אנושי.

וכאן באה לעזרתי השאלה השנייה: האם יש לך דרך לדעת שזה באמת נכון? וואו! אני נושמת עמוק, ומגלה שאין לי. לא, אני לא יכולה לדעת מה היה קורה אילו אמא שלי היתה אחרת. אילו היא לא השפילה אותי לפני חברותי. אילו לא זרקה את החפצים שלא סידרתי. אילו... אין לי דרך לדעת איך היו חיי נראים אילו כן או לא קרה מה שקרה ולהיפך. אולי הם היו נהרסים הרבה יותר?
השאלה השלישית מאפשרת לי לגלות איזה מחיר אני משלמת על אחיזתי באמונה הזאת: איך את מתפקדת כשאת פועלת מתוך הפרספקטיבה הזו (כלומר, כשאני מאמינה למחשבה שאמי הרסה את חיי)?– אני מפנה לה את הגב, טורקת את הטלפון, אומרת לה מלים מעליבות, מפנה אליה מבטים ידועים. איך זה מרגיש בִּפנים? (זוהי שאלת-משנה לשאלה 3). זוועה. אני לא אוהבת את עצמי כשאני מתנהגת ככה. אני גם פוגעת וגם מרגישה קורבן.

ואז מתחילים להתקרב לגאולה – השאלה הרביעית: מי או מה היית בלי האמונה הזו? וכאן לוקחים זמן, צוללים פנימה, ועולות תובנות מהממות. ה"גרועה" שבהן היא – אני לא יודעת. כמובן שאני לא יודעת, הרי מעולם לא הכרתי את עצמי ללא האמונה הזאת (שאמי הרסה את חיי). ותחילת השחרור הגדול היא אי-הידיעה הזאת. כי במצב הקודם, הקפוא, הסובל – יש ידיעה. כביכול. אני יודעת שאמי אחראית על הריסת חיי. עכשיו, כשאני חוקרת את ה"ידיעה" הזאת, אני עומדת מול האפשרות שאין לי מושג מי אני בלי הסיפורים שלי... מפחיד. נפלא.
ואז מגיע הקטע שמחבר אותנו למעשיוּת של התהליך הזה: ההיפוך.
כל משפט שֶכָּתבנו וחקרנו – אנחנו מוזמנים להגיד אותו לעצמנו, בהיפוכים, ולבדוק אם הטקסט המהופך מתאים לאמת הפנימית שלנו לפחות כמו – אם לא יותר מאשר – המשפט המקורי: אמי הרסה את חיי – אני הרסתי את חיי. וכשקשה למצוא בתוכנו את הכוונה, אפשר במקום זאת לומר: "המחשבות שלי הרסו את חיי". וואו. זה ממש ברור לי. הרי בלי המחשבות – אין לי מושג מי הייתי... היפוך אפשרי נוסף: אמא שלי לא הרסה את חיי. נו, עכשיו אחרי שחקרתי – ברור שזה יותר אמיתי מהמשפט המקורי שכתבתי. ואז אני עוברת לחקור עוד משפט כתוב (פירוט בהמשך).
החקירה, ובשיאה ההיפוך, מעוררים תובנות בלתי-צפויות בתודעה האוטומטית שלנו: אם כאשר אנחנו מתנגדים ל"מה שיש" = המציאות – אנחנו סובלים, הרי אי-התנגדות = אי סבל. המממ. כלומר, יש דרך לפגוש את המצבים המוכרים וה"תקועים" שלנו בהבנה חדשה – ולהשתחרר מהם; כשאני ממשיכה לחקור את תפישות-העולם שלי אני מגלה לתדהמתי, שהן קורסות ונעלמות באפקט דומינו מופלא ו – לשמחתי –  בלתי-הפיך.

תהליך פרקטי ורוחני, מהפכני ויומיומי
על אף שהתהליך שקייטי הביאה לעולם הגיע אליה ללא כל היכרות מוקדמת עם שום דיסציפלינה רוחנית שהיא, נכלל שמה ברשימת האנשים שה"טיים מגזין" פירסם בשנת 2000, כמי שתרמו משהו חשוב ומשמעותי למילניום החולף.
מאות אלפי אנשים ברחבי העולם כבר למדו בעזרת הכלי המהפכני הזה לקבל את החיים לגמרי אחרת, להפסיק להתווכח עם המציאות, ולהשיג הקלה, שלווה ובהירות – גם בְּלב הכָּאוֹס. אנשים רבים מדווחים על תחושת רווחה וחופש בעקבות תרגול זה. עם זאת, למי שמתפלאים על הפשטות והקלות מבהירה קייטי, שאין מדובר בתרופת קסם או בפתרון מהיר. "העבודה" היא תהליך מתמשך ומעמיק של חקירה עצמית. ככלות הכל, יש שפע של אמונות להשתחרר מהן בעולמנו...
בשנים האחרונות נכנסת שיטת The Work יותר ויותר לשימוש ככלי מהיר, עמוק וזמין במקצועות טיפוליים רבים, ובהצלחה רבה, כשם שהיא משמשת ככלי אפקטיבי לשינוי בעסקים, בבתי כלא, במשפחות וכמובן בעבודה פנימית, בכל רגע בחיים.
ספרה של קייטי, "לאהוב את מה שיש – ארבע שאלות שיכולות לשנות חיים", המכיל תיאורים מפורטים של מסעות-תובנה כאלו, שאנשים עברו איתה, ראה לאחרונה אור בעברית בהוצאת פראג, בעריכתה המקצועית של ארנינה קשתן, מאפשרת (facilitator) בשיטה מאז 1997, שקנתה את נסיונה בהדרכה בהכשרת בית-הספר הבינלאומי של The work. "לאהוב את מה שיש" מהווה את הבסיס לגישתה לחיים של ביירון קייטי ולסדנאות בשיטה המתקיימות ברחבי העולם ובארץ: כשאנחנו מתנגדים ל"מה שיש" – אנחנו סובלים; כשאנחנו מפסיקים להתווכח עם המציאות – אנחנו נפתחים לחוויה מפתיעה של הקלה ושחרור, המאפשרת לנו לפעול בצלילות בהנאה וביעילות.
בתהליך של The Work אנחנו מעלים על הכתב את מחשבותינו-סיפורינו על מצבים מוכרים מחיינו, שואלים עליהם את 4 השאלות, עושים את ה"היפוך" – ובהדרגה מזהים את המערך המחשבתי הפנימי הנסתר שלנו. מתאמנים בהפחתת פחדים, מגיעים לקבלה עמוקה של עצמנו ושל המציאות – ונפתחים להנאה....
ב
כתובות אינטרנט מצורפות:

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


Flix
מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה