בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:


שלום, שמי חגי ואני אלמן משנת 2005.


אשתי התאבדה ונשארתי עם חמשת ילדינו (שאז היו בגילאי 14, 12; 10 שנים ושני בני 8 שנים).


מי שמגיע לעולם האלמנות – מגיע לעולם שהחיים בו אינם החיים אותם ידע עד כה. מגיע לעולם לא מוכר – ולומד להכירו. מדובר בתהליך ממושך וכואב (אפילו כואב מאוד) שבאותו הרגע הכואב והנורא – יש לו לעיתים הרגשה – של ''לא יכול יותר'', או ''מה יהיה'', או ''אולי אני מתחיל להשתגע''.   אז לא קורה דבר מכל אלה. מדובר בהרגשה. מדובר בהתמודדות. המחשבות הללו הינן חלק מההתמודדות של הנפש (כך אני מבין זאת)  ב''לא נתפס'' – במוות. אז לא להבהל – ולא להבהיל את עצמנו. מצבנו מספיק רע גם כך.


זהו תהליך מאוד הדרגתי וממושך (השלב הקשה ביותר הוא בין שנה לשנתיים) – כל אחד והזמן הנדרש לו. 


קשה להתרגל למצב, שבניגוד לכאב ראש – או בטן , שאני מכיר ויודע כמה זמן ימשך או מתי עוצמתו תחלש. כאב לב – הוא כאב שבדרך כלל איננו מכירים. הנפש שלנו זקוקה ליותר זמן (מהגוף שלנו) כדי להתמודד בכאב אותו היא חווה.


כל אחד ואחת מאיתנו הינו אחד יחיד ומיוחד. בעל היסטוריה משלו – ומשפחה משלו – ובהתאם הוא בוחר איך להתמודד בייסורי כאבי האובדן. 


מטרתי כאן היא שיהיה לנו בית / פינה ''שלנו''. של נשמות שאבדו את  בני / בנות זוגם – ומתמודדות בכאבי האובדן. לומדות (לעיתים, תוך כדי עשיה) לבנות את החיים האחרים אליהם הגיעו.  מקום ''להוציא'' את מה שעל הלב (ואולי אין מי שיבין) לפרוק וגם לשתף  ברגעים הקשים הנוראים והאיומים, (יותר או פחות) – וכמובן גם ברגעי ההקלה ושמחה.


מאמין שאהובינו/ חברינו לחיים, היו מאחלים לנו את כל הטוב האפשרי –בהתאם למגבלות המצב בו אנו חיים. היה משמח אותם לראות אותנו שמחים. היה עושה להם טוב – לראות שלנו טוב.  שהרי,  אם המצב היה הפוך – מאמין שכך הייתי רוצה, שכך כולנו היינו רוצים.


חגי



אלו המאבדים בן או בת זוג עוברים תהליך ארוך ומייסר של הפנמת האבדן. החוויה היא בדידות עצומה, הנובעת מאבדן האדם שהיה הכי קרוב להם בעולם וא-ף אחד לא יכול למלא את מקום החלל שהותיר. מהות האלמנות היא התחושה של להיות לפתע יחיד למול העולם, בעוד קודם הייתם תמיד שניים.

(הבלוג של ליאת ברעוז)

המשך...
הודעה חדשה

לשחרר את הכאב-האלמנה בדרך החיים (הבלוג של
23/04/14 21:02
25צפיות
gorgiare שלנו).


יום רביעי, 23 באפריל 2014

לשחרר את הכאב

                               חלק שלישי בטרילוגיית השיחרור לא הראשונה וכנראה שלא האחרונה

כשהבן הבכור שלנו היה בן שנתיים וחצי הוא נכווה.
כוויה בדרגה 3 על שליש מגופו היפה.
לפני הכוויה הוא היה אחד ואחריה הוא היה אחר.
גם אנחנו.
העור שלו לפני הכוויה היה העור הכי יפה שראיתי מימי. בגוון הזית קצת. זוהר. והמבט שלו היה של שד שובב וטוב לב. הכוויה המיסה את העור היפה הזה לתוך הבשר החשוף. ואת המבט הפכה לעצוב. בגיל שנתיים וחצי הוא היה כאיש זקן. כואב.
אנחנו היינו לידו כשזה קרה. ממש לידו. אבל לא ראינו. רבנו.  ובנתיים הוא עלה על כסא ליד הגז, איבד שיווי משקל וכשידו הקטנה חיפשה במה להיאחז היא נאחזה בידית של הסיר.
למה אלוהים נתן לי עיניים? שאלתי עם הימים שעברו. הרי אני עושה בהם שימוש מטופש.
מה שהייתי צריכה לראות ולא ראיתי.
אבל אין רע בלי טוב. מאותה שניה היחסים שלנו קיבלו תפנית.הכוויה שלו התיכה אותנו לכדי יחידה אחת. מה שהאהבה לא הצליחה לעשות לבד בא הכאב הזה וסייע בעדה. זרקנו את פנקסי החשבונות שלנו, והפסקנו באותה השניה להתחשבן. במשך 17 השנים הבאות חיינו בלי להתחשבן ובלי להאשים. מתנת הכאב.
הכאב חושף את הטבע האמיתי של כל אדם. והוא חשף את המסירות ואת הרצון הטוב של שנינו. הוא הוציא את המיטב בנו.
אני הערצתי את הגבר שלי ואת דרכו בתוך המשבר הזה. והוא גלל מתחת לרגליי שטיח אדום. על המסירות והרכות. ושנינו ביחד נשאנו את הבן המיוחד שלנו שהקריב את גופו למען שלום משפחתנו. לא מאמינה שהיינו יחד ללא הכוויה הזו.
רגשות אשם כבדים ליוו את התהליך שעברנו אבל לרגע לא האשמנו האחד את האחר. נשאנו יחד באחריות משותפת על מחדל חיינו ואהבנו יותר. האחד את השני את השלישי ואז את הרביעי החמישי והשישי. והוא רצה עוד ואני קראתי לו חמדן.
כל השפע הזה הוא הרבה מאוד בזכותו. בזכות הגישה המיוחדת שהיתה לו לחיים. הוא קיבל את גורלו. תמיד באהבה. גם אם בכאב, עדיין באהבה. איתו למדתי הכל. למדתי על כאב ולמדתי על אהבה ולמדתי לשחרר את זה ואת זה כשמגיע הרגע.
                                                                     
ואתמול לפנות ערב כשנגמר חג הפסח, אני לא פסחתי על אף סעיף.
אתמול לפני שהערב ירד נפל לי אסימון בקול פעמונים מתנגן.
אתמול בשעת בין ערביים מצאתי מעיין חדש של כוח בתוך עצמי.
אתמול בשעת שקיעה אני יצאתי מעבדות לחירות.
במהלך החג הזה עשיתי סדר לפני ולפנים בתוכי פנימה. הבנתי דברים לעומקם. ושיחררתי  את הכאב. באהבה ובכאב שיחררתי את הכאב. כמו שלימד אותי אהובי בחייו לימד אותי בפסח הזה גם במותו. הוא גילה לי שיש בי את הכח לחיות בלעדיו. בזכות האומץ שנגעתי בו, בזכות היכולת להיות בתוכו ולשהות. בזכות ההרפיה אל תוכו.
מרגש.
ככל שאני נוגעת עמוק יותר ככה יש לי יותר כוח. העצב הוא עמוק.
זה לא רק עניין של החלטה שרירותית, זו סוג של הבשלה אל תוך מצב, אל תוך השלמה.
על פניו זה כאילו החלטתי. פשוט . אבל יש פה עוד מימד. נפל לי האסימון. עלה קולה של תובנה בשיר.
הגיע הרגע לשים את מר כאב בתוך תא המטען. להתניע, להדליק את המוסיקה בפול ווליום ולנסוע אל הזריחה.
הוא יהיה איתי תמיד. בכל רגע אוכל לעצור את הנסיעה ולרדת לרגע. לפתוח את תא המטען.להתלטף עם הכאב קלות. להיזכר במתנותיו וכשאגמור, אסגור ואמשיך בנסיעה, בידיעה ברורה שהוא איתי אבל לא מנהל את סדר יומי. הוא נוכח אבל אני היא זו שמנהלת עכשיו את העסק. אז...
כאב יקר.
היה שלום
התחלפו היוצרות.
אתה שלטת בי ועכשיו אני זו שאשלוט בך.
אני השליטה היחידה והבלתי מעורערת על חיי שלי.
ובאותו ערב יצאתי עם חבורת "עלם" לערב שתיית אלכוהול. שתיתי ונהנתי . התחיל איתי ילד בגיל הבן שלי והצחיק אותי עד דמעות. ואני עומדת מול המעברים שלי בתוך חיי ומתפעלת מהגמישות. הכאב בא והכאב הולך ובמקומו נכנסת שמחה גדולה. מתוך עצמי הכל בא. הכאב והאושר. כמו גלים בים. עולים ויורדים עם הרוח.
זה לא פשוט לשחרר אותו.
לאורך תקופה הכאב היה הקשר שלי עם אהובי המת. בכל פעם שהוא בא אלי התרפקתי בפינוק על נוכחותו המנחמת. המלטפת, המחברת. מכאיב אמנם אבל קיים. נוכחותו עטפה את ימי וכיסתה על הריקות. על התהום. על כך שהוא אינו. כי אם הכאב ישנו, אז יש משהו שם. זה לא באמת ריק.
זהו לי עם זה.
נגמר.
אני מורידה את המכסה מעל פני תהום למען ייכנס אור גם מבחוץ וימלא את שחור תהומותי.

כתובות אינטרנט מצורפות:
23/04/14 21:12
6צפיות
תודה יקר :)
הסתיימה מלחמת השחרור
23/04/14 22:56
19צפיות
עוד שבועיים תוכלי לחגוג את עצמאותך.
המטוסים שלך לא הגיעו מצ'כוסלובקיה אלא מתוך תעצומות הנפש האדירות שלך.
והם חגו וכתשו ורמסו את אוייבייך עד עפר.
מיגרת את יגונך.
הנפת דגל. אני פה.
קוראים לי ג'ורג'יה זו אדמתי נפשי ואני מכריזה בזאת על הקמת עצמי מתוך החורבות.
עכשיו רק המנון יקירתי ותוכלי להיות: A master in your own domain

גבירתי ראשת המשפחה.
הפורום מוכן וערוך לפקודתך.
גבירתי!
משוחרר
23/04/14 23:32
18צפיות
אין כמוכי רב פקד אמוציוראציונאלי
והריני מצדיעה לך בזאת.
יגוני הוא חלק בלתי נפרד ממלכתי ולא תיקח אותו ממני
אשמור עליו בחירוף נפש
ואשלח בו את כל אויביי.
תגיב בבלוג. בפקודה.

הצלחת להשאיר אותי ללא מילים
24/04/14 02:29
9צפיות
וזו לא הפעם הראשונה
שהכתיבה שלך משאירה אותי עם פה פעור
קראתי על הבן ועל הכוויה ומהלם נשכתי את האצבעות בדאגה

מכירה את זה , באחד מימי הכיפור שמתכוננים לארוחה מפסקת , הגיעה השכנה עם הבת בת השנתיים בידים
הילדה בת השנתיים היתה שקטה בהלם , והרגלים אדומות מהמרק החם שנשפך עליה ,
המרק שהיה מיועד לסעודה מפסקת על שולחן הארוחה אצל הסבתא שגרה קרוב אלינו
אז היא הרימה את הקטנה בידים והביאה אותה אלי בריצה

ושלפתי ציוד של עזרה ראשונה , ומשחות נגד כויות,  ותחבושת מיוחדת לכויות שהביא אחי
לא  יודעת מאיפה לקחתי אומץ , שטפנו לה את הרגלים מהמרק החם  במים קרים
ואחר כך ומרחתי את הרגלים  היפות של היפיפה,  שאני הייתי מאד קשורה אליה רגשית
היא נתנה לי למרוח את המשחה על הרגלים הרותחות מחום המרק , המשחה הקלה עליה
ואף אחת מאתנו ו לא אכלה ארוחה מפסקת , כי עד שסיימתי את הטיפול בילדה כבר נכנס הצום  לא יכולנו לאכול

ובערב ירדתי והחלפתי לה תחבושות , היא נתנה לי לגעת ברגלים שכאבו , הבטחתי שלא אכאיב לה
הרגלים והיו חבושות  מכף רגל עד לאגן  , לא ניתן לטייל איתה ברחוב , היא לא יכלה ללכת הרימו אותה בידיים
ולמחרת בבוקר בדרכי לבית הכנסת , נכנסתי לשכנה , הבאתי עמי חומר ,  ומרחתי עליה משחה בשם טראומיל לשקם את העור
וכך גם במוצאי הצום , מצאתי את הקטנה לחבוש שוב וכבר ראיתי הקלה ,  ובקשתי שלמחרת בבוקר ייקחו אותה למרפאה

הבנתי שלקחתי סיכון , אבל להורים לא היה רכב צמוד, ואיך נגיע שיגישו לך עזרה ראשונה ויש עוד ילדים בבית
הרופאת הילדים הרגיעה את האבא , שעשינו נהדר ורשמה לו משחה אחרת ,
הילדה הלכה לגן חבושה עוד שבוע  רק על רחלק קטן מהרגל היה חבוש , כדי שלא יתפוס זיהום בגן

ועד היום הילדה  כבר נערה בת 12 אין שום סמנים על הרגל שלה ,
הכל חזר בזכות המשחות שהיו לי בבית והתחבושת של הכויות שיש לי בבית , שאחי הביא לעזרה ראשונה

אז מתארת לעצמי מה עברתם עם הבן הגדול , אתם הייתם צמד הורים אוהבים וזה נותן לבן כח להתמודד עם הכויות
גו לקחת אותי לרגע מפחיד בחיים , אבל הרגעים הללו מחשלים אותנו ,
ואת יודעת להתמודד עם החיים באור מיוחד , מאחלת לך שהיציאה ממצרים תעשה לך רק טוב

גם לו
24/04/14 05:23
11צפיות
מרחו סילברול בבית חולים... אבל זה היה קשה יותר מכווית מרק....
הוא עבר כמה ניתוחים וצלקות יש עד היום.
תודה נסיכה על ההזדהות והמילים החמות
וכל הכבוד על התושיה עם הילדה הקטנה
תודהמקסימה שלי
24/04/14 10:14
6צפיות
לקחתי סיכון , יותר לא מעיזה , היה לי סביעור
לאחרונה האמא שלה בניקיונות הפסח פיתחה כויה מהחומר
ושוב שלחתי לה את הסביעור , תרופת פלא לכויות

א ת  פשוט סופר אמא , אשה מיוחדת
תמשיכי לכתוב , אני מחכה ומצפה לספר שיצא מאוסף הרשימות
הדרכה לאשה אחרת שמגיעה למצב הזה , כי את מסבירה איך לקום מהשבר
לא ממש...
24/04/14 11:05
6צפיות
אני יותר מתארת את הדרך שלי אבל חושבת שיש עוד דרכי התמודדות ולא כולם  מתמודדים אותו דבר.
כל אחד ודרכו....
לא יכולה להסביר לאף אחד וגם לא להדריך אלא לשתף ולפתוח צוהר....
לתת יד....
ילמדו ממך
24/04/14 11:23
6צפיות
את תהיי השראה , והן ימצאו את הדרך הנכונה עבורן
תראי כמה פה את משמשת למגדלור לשטים אל החוף של המבטחים
יש בךך כוחות לסלול את הדרך אל חוף המבטחים מתוך הערפל
כרגיל, נפלא.
24/04/14 18:33
כרגיל, ירדת בכתיבתך לתהומות נפשי. הבלוג שלך, עשוי לשחרר אנשים שהתאלמנו, מקבוצות תמיכה ומפסיכולוגים. יש בו את כל התשובות להתנהלות אמיצה ונכונה. חיבוק................
שינוי
24/04/14 17:49
5צפיות
היום ביקרתי חברה טובה, שבעלה בכסא גלגלים, חסר אונים, אפילו לאכיל אותו צריך. כ ל זה קרה באופן די  מהיר. לפני כן הייתי מלאת
התפעלות ממנו ,איך למרות קשייו בהליכה, אינו מחמיץ שום ארוע. הצגות, קונצרטים והרצאות.שמחתי שאחרי שקיבלתי המון עידיד, מחברי, שאני יכולה לעזור. יצאתי עם חברתי לארוחת בוקר,אחרי שהיתה מרותקת לבית.אני מתכוננת להרבות ביציאות, כי חברתי זקוקה
להתאורר.אני חשה כמה חשוב לעזור ולשמח חברה טובה שלי.
איך אנו לא יודעים מה יקרה לנו, מה שמביא אותי למחשבה. לנצל את הזמן לדברים שעושים לנו טוב. במקום לחטט בעבר המבט צריך
להיות קדימה, מקוה שאצליח.
תמר
º
תובנה נכונה וחכמה ביותר.
24/04/14 18:27
על האירוע הזה (אי) אפשר לוותר
24/04/14 14:55
8צפיות
על האירוע הזה (אי) אפשר לוותר
ביום רביעי 30/4/14 משעה 10:00 יתקיים אצלנו, במרכז פסגות בחולון, אירוע להעלאת המודעות לשבץ מוחי.
זהו אירוע חשוב מאוד שכל ההכנסות תרומה לנפגעי אירוע מוחי צעירים.
לפירוט האירוע בקובץ המצורף
כתובת המרכז: סרלין 21, חולון טלפון לפרטים : 03-6530300
דואגים לחתולים ב|תפוז|
24/04/14 12:22
|חתול| היום בשעה 20:30 , נארח בפורום חתולים את נעמי דוד , מטפלת ברפואה וטרינרית משלימה והמנהלת האקדמית של המסלול להכשרת מטפלים ברפואה וטרינרית.
נעמי תשמח לדבר על פתרונות טבעיים לטיפול רפואי גם עבור מאכילי חתולי רחוב - טיפולים שאפשר לעשות גם כשאין אפשרות לגעת בחיה החולה.

כמובן שאפשר גם לשאול על בעלי חיים באופן כללי ולא רק חתולים, בקישור הבא:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
תודה למשיבים לי על לונדון
23/04/14 19:10
27צפיות
החיים אצלי מלאי הפתעות, כאשר הטוב והקשה משמשים בעירבוביה. חזרתי מהחופש  בלונדון, הבית היה ריק, יצאתי לקניות, ניתקלתי
במרצפת שבורה. ונפלתי פרקדן. כנראה מישהוא שומר עלי, כי לא קרה לי שום דבר רציני, מיד קמתי וחוץ מסריטות וחבלות קטנות לא קרה לי שום דבר רציני.
סוף כל סוף מצאתי קבוצת תמיכה לאלמנים ואלמנות, מה שאני מחפשת כבר הרבה זמן. אני מחכה לפגישה אישית, ולאחר מכן לפגישות
פעם בשבועיים. נראה לי חשוב לספר ולשמוע, ואולי ללמוד, איך לשפר עוד את איכות חיי על אף האסון,של בעלי האהוב שהתאבד,כי לא
רצה להגיע למצב של ניתמך, שלא יכול לעשות  את מה שהוא הכי אהב, זה להיות קפטן של הסירה שלנו
זאת היתה בחירתו. מאד קשה לי לקבל זאת, אך זכותו של אדם  על חייו.
אני שמחה שאני כבר מסוגלת לשתף את אנשי הפורום גם בקשה מהכל.
הפורום לי ממש עזר, בתמיכה שקיבלתי, ואולי לאנונימית יש חלק בזאת.
תודה לכם מקרב לב, תמר.
כל פעם את מצליחה להדהים אותי מחדש
23/04/14 21:01
10צפיות
ברוח החיים שלך ובדרך שאת רואה את המציאות.
מחזקת את ידייך בקשר לקבוצת תמיכה
אני מאמינה שזה מאוד יוסיף לך.
ושמחה שלא קרה כלום מהנפילה. שימרי על עצמך תמרי
ואל תעלמי לנו.
לילה טוב
J
תמר יקרה,
23/04/14 22:53
10צפיות
דעי לך שמה שקרה, קרה בזכותך.
הצלחת לבטא את קשייך, התמודדויותיך, התלבטויותיך - דבר שאפשר לנו להתיחס, לתמוך, להציע ולעודד.
בהחלט מאמין שלאנונימיות יש כוח שעוזר.
שמח לדעת שבחרת קבוצת תמיכה.
שיהיה לך בהצלחה במסע.
שמרי על עצמך,
חגי
תמרי אהובה
24/04/14 02:35
6צפיות
את עשית את השינוי לבד אני הייתי פה עם מילים מילים שולחת לך ים של אהבה כי בעיני את אשה קסומה
מלאה בכוחות יצירה ובעת נפש אומנותית  ומיוחדת אוהבת אותך ושומרת על האנונימיות שלך יקירה
אבל אוהבת אותך באמת


נסיכונת
אני לא מצליחה להוציא את הבגדים שלו מהארון
22/04/14 22:51
55צפיות
זה צעד מאוד משמעותי בפרידה ממנו שאני לא מסוגלת לעשות.
כבר ישבתי על המיטה שלי כמה פעמים והחלטתי לתרום אותם, אבל תמיד מצאתי ארונות אחרים לסדר במקום.
כבר הצעתי לכל האחים שלו כמה פעמים לקחת פריטים למזכרת, הכרזתי שהנה אני הולכת לתרום הכל...אבל הבגדים עדיין שם.
זה לא שאני בוהה בבגדים כל יום, מריחה אותם (הריח שלו כבר מזמן התנדף) או נזכרת מתי הוא לבש כל בגד בפעם האחרונה. אבל אם אני ארצה פעם לעשות את הדברים האלו...הם לא יהיו שם.
אולי התמונה של הקולבים הריקים, והארון חצי ריק יגרמו לי להבין שאני באמת לבד, פיזית.
כולם כל הזמן אומרים לי שהם מרגישים אותו איתם, שהוא הולך איתם לכל מקום. שהם מדברים איתו והוא עונה להם...
אני לא מרגישה את כל זה, אני רק מרגישה בחסר שלו. שהוא לא פה לחבק אותי כשאני עצובה ומדוכאת, או לשמוח איתי כשמשהו מרגש קורה במשפחה שלנו...

המחלה שלו הביאה את הזוגיות שלנו למקום מאוד גבוה, הנפילה ממנו הייתה קשה.
אני באמת מאמינה שלעולם לא תהיה לי אהבה כזו, אהבה טהורה ונטולת אנוכיות.
אולי בגלל זה לא כל כך חשוב לי לפנות מקום בארון שלי..
כל דבר בזמנו.
23/04/14 04:33
28צפיות
אין לנו מושג מה יהיה, ואני לא בעד השוואות.
כל עניין, הוא עניין בפני עצמו.
איני משווה בין ילדי, וכן הלאה. כל אחד לעצמו.
גם אם אשה שמכיר - מתכוונן למה שאני רואה בה, מרגיש בה, מתרשם ממנה. לא עושה השוואות.

חגי
השוואות
23/04/14 14:57
26צפיות
הכוונה לא הייתה להשוות, ואני מקווה שלא אעשה את זה כש...
בשנים הראשונות של הזוגיות ואפילו בשנה הראשונה אחרי שחלה, הזוגיות שלנו הייתה אחרת, פחות טובה.

ומאז...הכל התעצם. הנתינה, האהבה, האכפתיות, כבוד הדדי. דברים שהיו עוד קודם אך לא באותה עוצמה.
ואני תוהה אם זוגיות כזו יכולה להיות גם אם לא מרחף מעליך ענן שחור והראיה שלך על החיים/הזוגיות שונה.
אני יודעת שאני אביא את כל זה לזוגיות שאולי תהיה לי...אבל לא יכולה לנחש את הצד השני.
הבנתי, ומסכים עם ראייתך את המצב היום.
23/04/14 21:06
11צפיות
שיהיה בהצלחה, באשר תפני, עם הרבה רגעי שלווה ורוגע.
אפשרי לעצמך
23/04/14 08:50
21צפיות
ללכת בקצב שלך ,
אני הוצאתי את בגדיו בטיפטוף , הרגשתי רק אחרי שנה וחצי שאני יכולה בכלל להתחיל לחשוב על זה .
עדיין שמרתי פריטים נבחרים וגם קצת לא כל כך נבחרים .
גם אני הייתי לחוצה מכך שלא הייתי מסוגלת לעשות זאת קודם , היום נראה לי חסר חשיבות .
לא להאיץ , כשתרגישי תעשי.
תודה
23/04/14 14:58
9צפיות
תודה על ההזדהות
זה נותן לי הרגשה שאני עדיין נמצאת בגבולות הנורמה.
זוהי עבודת האבל
23/04/14 10:21
19צפיות
הפרידות בהתחלה הן פרידות מהמימד הפיזי.
יש מאבק איתנים בין הצורך לשחרר והרצון לא להיפרד. להשאיר משהו ממנו.
זה המאבק בין החושך לחושך.  אבל אם הפנים אל האור אז חייבים לשחרר, זה מעיד על הפנמה של המציאות, של הבנת הפרידה.
כשתצליחי להיפרד מהבגדים יבוא עוד משהו, והוא יהיה חזק יותר אבל גם ישחרר יותר.
אולי יעזור לך אם תביני שאתם עדיין קשורים באופן מיסטי. וכשאת משחררת משהו פה את עוזרת לו בדרכו החדשה שהיא קשה עוד יותר משלך. בהרבה.
אני מאמינה שהם צריכים שנשחרר אותם כי להם יש קושי חזק מאוד. יש להם צורך להיתפס בעולם הזה ואין להם ברירה אלא לעזוב. שום דבר שתעשי לא ישאיר אותו אלא ינציח את הסבל. שלך בטח וגם את שלו.
תעזרי לו.....
היי ג'ו
23/04/14 14:19
21צפיות
תודה על התגובה, זה בדיוק מה שכתבת בפוסט שלך ומאוד התחברתי (יש לך כתיבה מדהימה!)
את לגמרי צודקת, ואני מקווה שאני אעשה את זה בקרוב, למעני ולמענו.
בכל פעם שאנחנו בבית העלמין לדוגמא, צוחקים ליד הקבר שלו ומעלים זכרונות נעימים, אני ממש יכולה להרגיש את תחושת ההקלה שלו. וכשאני חושבת על זה, זה נותן גם לי תחושת הקלה...
אני רוצה לחיות, רוצה להיות מאושרת ואני מרגישה שאני בכיוון נכון. אני לא באותו מקום שהייתי בו לפני שנה ואני רואה את זה בחיוך של הילדים שלי.

אחת הפרידות שעשיתי לאחרונה היתה מהמחלקה האונקולוגית. היה לי קשה להגיע לשם אבל הייתי חייבת להתשחרר מהמקום הזה. הגעתי לשם עם המון שוקולדים לפני פסח ונפרדתי מהצוות ומכל מה שמסביב. כשיצאתי משם נשמתי קצת יותר טוב...
אין לי איך
23/04/14 14:13
26צפיות
לנחם אותך אבל המילים שכתבת כואבות... אני כל כך במקום הזה שמסרב להפרד מכל החפצים!
דבר אחד כן יכולה להגיד לך וזה לנסות להאמין בלב שלם שהוא אכן איתך.. רק לא בצורה פיזית!
תסתכלי טוב טוב על דברים שפתאום מסתדרים, על דברים שמשום מקום מזכירים אותו... ותדעי שהוא שם! אין מקריות!
דאג לך בהיותו חי ודואג לך יותר כשאת נותרת לבד..
אין לי מה להפסיד בלהאמין בזה לפחות, אחרת הייתי משתגעת!!!!
עדיף להאחז במשהו מאשר להיות תלויים באוויר.
שולחת חיבוק חם וים של חיזוקים!
הסתגלות
23/04/14 14:44
24צפיות
תודה אביבית
קשה לי באמת להאמין בהמשכיות. למרות שזה מה שמחזיק אותי - המחשבה שהישות שלו קיימת, רק לא בצורה הפיזית שלה.
כשאני עצובה, הוא עצוב וכשאני שמחה, הוא שמח. מעודד אותי לחשוב על זה בצורה כזו...אני הרי אעשה הכל כדי שיהיה לו טוב.

חוצמזה שהבן שלי שכנע אותי להאמין באלוהים - היה לו טיעון משכנע, הוא שמע על תחיית המתים - לא יכולתי לסרב לבקשה הכל כך מתוקה שלו.

ככל
23/04/14 15:01
17צפיות
שתאמיני בזה יותר.. תרגישי ותקבלי יותר הוכחות!
הרי לא יתכן שהם עזבו אותנו והשאירו אותנו להתמודד לבד מול כל העולם! אלו לא הגברים שאיתם עמדנו תחת החופה נכון?!
ואני מאמינה שהם השאירו לנו גם צוואה מאוד ברורה שעלינו לעשות, כל אחד בדרכו שלו...
א׳- הילדים שכל כך אהבו והיו כל עולמם צוואה יותר משתלמת מזאת לא קיימת!
ב׳- בעלי למשל מאוד אהב לצחוק מכל דבר, גם בסיטואציות רגילות לחלוטין הוא מצא את המצחיק והמשעשע... אז כרגע כן הכל אפור ולא בא לי לחייך אפילו! אבל נשבעתי לו ולעצמי שהילדה שלנו תגדל בדרכו... תסתכל על העולם מעיניים צוחקות!
בטוחה שגם בעלך השאיר לך לא מעט סיבות להמשיך את דרכו ולהנציח את האדם שהוא!
בהחלט מסכימה
23/04/14 15:13
19צפיות
יש לך אנרגיות טובות
º
זה בדיוק קו המחשבה שלי.
23/04/14 18:22
8צפיות
כולם כתבו לך מהנסיון שלהם
23/04/14 15:32
23צפיות
אני מודה אני מתקשה לשחרר בבית יש חפצים ובגדים של אבא אמא ושל אותי ז"ל
קשה לי לזרוק את הדברים למרות שלי אין צורך בהם אולי גם אני צריכה לשחרר את הזכרון
ולשוח את החפצים והבגדים ךלאנשים שעדיין יכולים להשתמש בהם
אבל מרגישה שהם לא שלי ולא קבלתי רשות למסור אותם לאחרים
מקווה שיבוא רגע ואצליח לשחרר אותם לשים ואת החפצים למסור אחרים
º
קחי את הזמן..............
23/04/14 18:18
6צפיות
להרפות ולשחרר - מכתב אל אהובי המת / הבלוג של
22/04/14 04:32
47צפיות
האלמנה בדרך החיים ( היא gorgiare  שלנו).



יום שני, 21 באפריל 2014

להרפות ולשחרר - מכתב אל אהובי המת



כמעט שנתיים שאני נפרדת ממך.
מסע. מסע שהתחיל ביום הקבורה שחשבתי שאם קוברים אז נגמר.
ולא!!!!
זו היא רק ההתחלה לה לה.
מדי רגע קורעת מעלי עוד חתיכה. ואף אחת לא נושרת בקלות מרצונה. את כולן אני צריכה לחתוך בכח הרצון לחיות.
תמונת כאב.
שואפת ונושפת במהירות ובקצב לא קבוע.
דיוקן של לידה ומוות.
לעזאזל.
איך זה שככל שאתה מת יותר אני יותר חיה. איך אפשר ככה להמשיך ולרצות לחיות?
וככה אני מדמה את הנשמה שלך משוטטת בתוך ריק ליבי, ושותה בשפתיים שקופות את טיפות דמי.
רוצה לא רוצה לשחרר.
רוצה להרפות. האם יתכן האחד בלי האחר?
רוצה לשחרר אותך . יש לי הרגשה שגם אם אני כאן ואתה שם כשגבול החיים והמוות מפריד ביננו, עדיין אנחנו מחוברים בקשר של עזרה הדדית. אני משחררת אותך ואתה משחרר אותי. ובכל פעם שאני משחררת קצת אני מרגישה שאתה יותר משוחרר ויכול לשחרר אותי עוד מעט.
כמה עומקים לימדת אותי בחייך והנה גם במותך.
אמון ופחד אהבה וכעס שוכנים להם יחד באותו חדר בליבי מאז ומעולם ואני מרגישה אותם חיים יותר מאז שמתת.
איך זה ככה הלכת?
השארת אותי פרוצה לכל עבר. כל חלונות נשמתי שבורים. פרוצה לעצמי.
מי יגן על נשמתי הרכה מפגיעות העולם הזה?
הרי אתה ידעת אותי, נשמת אותי, הגנת עלי בכל נשימה שלך. לא נתת לאף אחד לפגוע בי. אפילו לא לעצמך. ועכשיו אני צריכה לעשות לבד את כל העבודה הזו. לשמור ולהישמר. ועד כמה שאני נשמרת אני עדיין חשופה. כל עצב ועצב חשוף מביא עוד עצב אל כל הגוף. אני פוחדת. העולם כה בודד בלעדיך. פוחדת לסמוך על עצמי. שוב לתת אמון. ושוב לחטוף סטירה שתסובב אותי בחזרה אל הכאב שבלב. אותו אמון שביני ובינך היה יסוד ובאוויר העולם הוא לא תמיד קיים ולא בהכרח. וצריך לבחור. וצריך להזהר.
אז אני פוחדת ובכל זאת נותנת, בזכות היותך. הרי אתה עדיין עוטף סביב.
אבל אני נאלצת לשחרר.
עוד פיסה, מעומק הנשמה. כי אין דרך אחרת בשבילי להמשיך ולחיות ואין דרך אחרת בשבילך להמשיך את המסע שלך.
אני מחויבת גם אל הדרך שלך. הרי נשבענו לאהוב בחיים ובמוות.לא?
ולכן ובזכות זה אני חייבת להרפות. למעני וגם למענך. לשחרר עוד חלק בך ולסמוך על עוד חלק בי.
כמו נדנדה. כשחלק עולה אז בהכרח חלק אחר יורד. שומרת על איזון מושלם.
אני לוליינית על חבל. חבל החיים והמתים חבל האמון והפחד. רגע נוטה לכאן ורגע לשם.
ומה אם אפול ? אל תהומות היאוש והחידלון?
אם אפול, אקום. כמו נחום. כמו שלמדתי בשנתיים האחרונות לעשות. עם כל הכלים שאספתי, אטפס למעלה.
אבל לעת עתה לא אפול.
העולם ישאר כפי שהוא ואני כפי שאני.
חיה, נושמת ובועטת. מסתכלת במבט חודר לאמת בפנים ולא מוותרת.
שואפת ומשחררת שואפת ומרפה, שוכבת על הגב, כל האברים שלי פשוטים. תנוחת  גוויה. שוואסאנה. אני מתחילה מכפות הרגליים ועד לשערות. נושמת עמוק אל הכאב המפלח מרפה בנשיפה. כל נשיפה היא גם מנוחה. כל נשיפה הכאב שוקע עוד טיפה. הגוף הופך להיות כבד, שוקע אל ההוויה. הנשימות שקטות, קצובות ורגועות.
הרגע הכואב הזה חולף ורגע חדש בא יבוא.
יום הולך ויום בא ואין חדש תחת השמש.

כתובות אינטרנט מצורפות:
היום יהיה טוב
22/04/14 08:03
25צפיות
היום יהיה טוב.
היום יהיה טוב.
היום יהיה טוב.
ואם לא - אז מחר.
פתאום יקרה לו משהו.
זה כל כך ברור שזה יקרה. לא?
ואם לא מחר אז בטח מחרתיים.
אין שום אפשרות שזה לא יקרה. נכון?
ויהיה טוב.
יהיה טוב.
יהיה טוב ג'ו.
רק צריך לנגב את הדמעות.
המלצתי על טישו. לא?
22/04/14 09:10
23צפיות
בהחלט יהיה טוב. איש, כבר טוב.
כואב אבל טוב...
ופתאום הפסקתי לחכות שמשהו יקרה
אני אגרום לדברים לקרות.
מצאתי כח חדש איש, ממעמקים הוא בא אלי...
אז אל תפחד מהכאב הזה, תחבק אותו והוא יחבק אותך והמתנות שתקבל ערכן לא יסולא מפז....
שיהיה לך יום מושלם. אמן ואמן
אוהבת את המילים שלך
23/04/14 15:38
4צפיות
שאת בוחרת להביאאת הטוב להים לא לחכות למחר
אוהבת את המחשבה ואת הכתיבה בקיצור אוהבת אותך מאד
יום הולך ויום בא
22/04/14 09:49
27צפיות
ואת עצמתיתי יותר ויודעת יותר מה את רוצה ואיך להתמודד.
בכלים , הכלים האלה שקנית בכאב , בהמון כאב הם אלה שתומכים כעת , מהוים חייץ, חומת מגן  בינך לבין התהום.
והם הולכים ומתעבים והולכים ומתחזקים .
ברור שיהיה טוב יותר ג'ו
מאתמול , לא משתחררת מהמשפטים :
"השארת אותי פרוצה לכל עבר. כל חלונות נשמתי שבורים. פרוצה לעצמי.
מי יגן על נשמתי הרכה מפגיעות העולם הזה?"
מגלגלת אותם על השפתיים ומבינה עוד ועוד משמעויות , קשות , עוד ועוד הקשרים.
איך ויתרו על תפקידם כלפינו ?
אכן חשה שנשמתי היתה רכה עטופה ארוזה ומוגנת , וגם גופי .
וככל שנוקפים הימים חשה בהתפתחות , בחיספוס, בתוספת של מימדים הן לגוף והן לנשמה
שום דבר לא נותר שטוח הכל מקבל רבדים על גבי רבדים
התנסויות חדשות , פגיעות , והמישור השטוח הרך העטוף ההומוגני הופך למפה של הרים ועמקים עם טקסטורה משתנה   .
וזה לא תמיד רע .
וואו יעל
22/04/14 10:59
17צפיות
את מתארת את מה שקורה לך כל כך יפה
עמוק
ובשפה עשירה.
אני אוהבת את ההפריה ההדדית הזו ביננו
הפוסט הזה מטלטל
טילטל אותי כשכתבתי אותו גם.
ותארי לך מה קרה לי כשהכל קרה :)
תודה אהובה
וואו
22/04/14 13:45
19צפיות
ג׳ו הכתיבה שלך מדהימה אותי בכל פעם מחדש... התחושות כל כך זהות!
הפגיעות הזאת... כשהיה בחיים הרגשתי שאף אחד לא יכול לפגוע שאני לביאה והוא האריה שיגן עליי מהכל! שילחם עבורי ועבור הילדה גם אם המחיר יהיה כבד מנשוא.
הביטחון הזה, שנעלם באותו בוקר שהוא הלך ממני... מעולם לא הייתי שברירית ידעתי לאסוף את עצמי בהרבה מצבים.
והנה מהיום שהוא הלך אני לא מצליחה לחזות אפילו לא את השעה הקרובה... אני נזרקת בין כאב , עצב, צחוק, תקווה, יאוש... באותה המהירות שאני נושמת!
בכל רגע עלולה להתנפץ מבפנים בלי אף אחד שיגן!
ואכן אין חדש תחת השמש... אפילו מרגיש כאילו היא שקעה ולעולם לא תזרח עליי שוב.
אביבית
22/04/14 16:29
16צפיות
את מביעה את עצמך כל כך מדויק.
"אני נזרקת.... באותה מהירות בה אני נושמת"
מחזיר אותי למיקום שלך על רצף הזמן, שבו תנודות הרוח היו ממש לא יציבות. הייתי מוטרפת בחיי.
השמש תזרח עלייך שוב יקירה. כל בוקר מחדש וגם לחייך יש קצב של שקיעה וזריחה ולכל עת וזמן לכל חפץ, את בשקיעה וזה הזמן לשקוע אבל השמש עוד תעלה. אין לך ברירה יקירתי החיים חזקים.
ואת תלמדי להגן על עצמך.
גם אני למדתי......
תודה על התגובה
J
ציטטת...............
22/04/14 14:45
19צפיות
ציטטת מקוהלת, שיום הולך ויום בא ואין חדש תחת השמש. אמת .............. זוגות אין ספור יתקשרו בברית הנישואים, ילכו יחד כברת דרך ואם לא יתגרשו, אחד מהם יצא מהעולם הזה ויותיר אחריו אנשים כואבים.
נכון אמרת, שכדאי לשחרר. חלקי את לבך ואת זמנך למדורים, הקצי לאישך מדור אחד לעד. מגיע לו.
את לא תפלי. נחנת באישיות מאוד חזקה.
חיבוק.............
קורלי
22/04/14 16:35
12צפיות
התגובה שלך נגעה לי מאוד
בודאי שיהיה לו מקום בליבי לעד. ולא רק בלב, כמו שיעל אמרה, הוא צרוב לי בדנ"א, הוא חלק מכל תא ותא.
דוקא ההבנה הזו מאפשרת לשחרר עוד. לא פוחדת לאבד אותו. הוא איתי ורק אם אאבד אותי אאבד אותו.
ובקשר לציטוט אז החיים מלאי כאב. אי אפשר לחמוק ממנו, לכל אשר אפנה יש משהו וכל אחד נושא את הכאב שלו. ולי נותר רק לחפש איך לאהוב יותר ולשמוח באמת.
חברה אמרה לי פעם:
"אני דואגת לשמחה כי הכאב בא לבד"
תודה יקירה
את מקסימה.
22/04/14 22:54
16צפיות
היכולת היחודית שלך, להכניס למילים, מצבים, התרחשויות, תחושות.
יכולת התיאור המדוקדק, ההבנה הנראת לי כהבנה הנכונה של תהפוכות הנפש.
מתרשם מהכוחות שלך, מההתמודדות שלך..
כמה שתשחררי, עדיין איתו תשארי.
יש ממנו- בך.

בהתמודדותי באובדן, הגעתי לנקודה שבא הגדרתי לעצמי ש"אני מסתכל לכאב בלבן של העיניים". הוא כבר לא הפחיד אותי, כבר הפסקתי לייחל להעלמותו. הבנתי שעלי לכאוב  את הכמות המתאימה. יש כמות של כאב מסוימת.

היום, כשנתיים אחרי, גם כאשר שוב תפלי, זה לא יהיה כפי שהיה בהתחלה.
אז התרחשה הנפילה הכי קשה ואיומה.
זו הייתה נחמתי, כשעברו כמה שנים, והדבר התגלה לי.

חגי




חגי יקר איך אתה יודע ?
22/04/14 23:10
18צפיות
יש ממנו כל כך הרבה בי.
ככל שאני משחררת ככה הוא יותר חלק אינטגרלי ממני
וכמה אני מודה על כך שזה היה הוא.
20 שנה עם גבר כזה. קיבלתי מתנות אינספור.
וזה כל כך מנחם, הידיעה שלא אפול יותר כמו בהתחלה.
אלוהים יקר רק שמור נא על אהובי.....
תודה חגי
שתדע לך, אני רואה אותך גם מעבר למילים....
לונדון
22/04/14 15:14
29צפיות
היום חזרתי מלונדון, אחרי 4 ימים.לונדון שפעה תיירים, מכל צבע גיל ומין. פגשתי חברה ותיקה ולא היה סוף למה שהיה לנו לספר אחת לשניה.כמובן שגם טיילנו, למרות הגשם. משימה בלתי אפשרית היתה, נסיון להגיע לתערוכה של מטיס.
למרות שנהניתי, לא יכולתי לגמרי להשתחרר , זה שאתה רחוק נן הבית,אתה  נושא אותו בליבך,האסימון נפל סוף כל סוף, צריך לקבל את זאת שבן זוגך איננו,ולחפש את הטוב היפה והנעים.
אני מנסה ומנסה,מצליחה לעיתים, אבל לא כל הזמן. כי כך בנויים החיים, ניזכרתי בקטע של שיר ישן :עיתים לי טוב, עיתים לי רע ככה זה,עיתים נידמה שאין מוצא אז קשה ".חג שמח תמר.
אריק............
22/04/14 19:32
17צפיות
הזמר אריק איינשטיין ז"ל, שר  "אדם בתוך עצמו הוא גר". מהשיר החכם הזה, ניתן להסיק, שבכל מקום בו נהיה, כל אישיותינו, חוויותינו, רגשותינו, ...........ילוו אותנו.
עצתי לך, אשה מיוחדת שכמותך, להמשיך בדרך ההתמודדות האמיצה שלך ובכל מקום שכף לך, תדמייני אותו שמח בשבילך..........
חיבוק חם ממני.
כן תמר, השמחה והשלווה
23/04/14 04:27
12צפיות
אינם כבעבר.
החוסר מלווה. לעיתים יותר, לעיתים פחות.
זה מובן  וטבעי, ויופי שאת דואגת למצוא ולהמציא/ליצור את חצי הכוס המלאה.
כל טוב והרבה בריאות,
חגי
אז לונדון חיכתה לך
23/04/14 15:23
6צפיות
שמחה על החברה הטובה שאיתה טיילת בלונדון הקרה והחורפית
שמחה שהעברת את החג בחברה טובה
ושמחה שחזרת לשגרה שלך לחיות את החיים עם תובנה חדשה
שולחת לך חיבוק מלא באהבה תמרי המקסימה
נסיכונת
saudades.....
22/04/14 12:21
55צפיות
היי שנה או שנתיים לא נכנסתי אין לי כוחות כמה אפשר.....12 שנה מחפשת זוגיות.....ומאכזבת מחדש אחרי כל פגישות.....גברים לא יודעים מה הם רוצים או שכן יודעים פוגשים אישה וחושבים שאחרת תיהיה יותר "טובה"יותר מושלמת!!!!!!!די אין לי כוח יותר לפגישות,יום ניפלא לכולם
יום נפלא
22/04/14 15:10
27צפיות
מבינה מה את עוברת ויש לי רעיון , צאי איתם כדי לבלות
אל תצפי למצוא משהו אחר , כל אחד מחפש את ההנאה שלו
תתמקדי בחיים ובהנאה שלך , תנסי להכיר בלי מטרה ואז תופתעי
שמכירים בלי ציפיות אז ההפתעה טובה יותר
תכירי חברים וחברות חבורה נחמדה  שיהיה לך כייף איתם  וזה יהיה פיצוי ע ה12 שנים האחרונות  
היי gisele,
23/04/14 04:38
23צפיות
זו הרגשה באמת קשה.
זה באמת מתסכל ומרגיז.
מאחל לך, שאחרי התקופה הזו, תגיעי לתקופה אחרת, עם יותר כוחות וגם תצליחי.
חגי
למה לך?
23/04/14 11:57
35צפיות
להכנס לפה אחרי כל כך הרבה זמן ולפזר את טיפות המירמור שלך לכל עבר כשיש כאן אנשים כל כך כואבים
שנאחזים בשארית כוחותיהם בטיפת אור אחת קטנה.
היאוש שלך מזוגיות קשור אלייך בלבד ולא לאף גבר.
אם אני הייתי גבר הייתי נעלמת לך גם
כי את הגישה שלך אפשר להריח ולא רק לשמוע.
אני מציעה לך לנסות קצת אמונה בטוב שיש בעולם הזה.
מאז שפירסמת את היאוש והאכזבה שלך אני חושבת על מה שכתבת...
את מוסיפה כאב במקומות שצריך להביא אליהם נחמה וזה הכל בידיים שלך.
אנשים באשר הם נמשכים אל האור ואת מפזרת חושך. זה לא ממש מושך....
מאחלת לך המון הצלחה בנסיונות למצוא טוב בגברים ובמציאות חייך.
זה לא קורה ברגע אבל אם תרצי אין זו אגדה
J

J
23/04/14 14:18
19צפיות
מעריצה אותך מפעם לפעם...
גם את בעצמך
23/04/14 14:53
20צפיות
מוצאת חן בעיני
פורום עד סוף העולם מגיע ל|תפוז|
22/04/14 18:36
4צפיות
|גלובוס| עד סוף העולם מחברת מחדש עשרה זוגות גרושים ולוקחת אותם להרפתקה באי אקזוטי בפיליפינים. כדי לסיים את ההרפתקה בהצלחה הם יצטרכו לשים את משקעי העבר מאחור, לשלב ידיים פעם נוספת, להתמודד עם השדים מעברם ולגעת מחדש במה שפעם חיבר אותם. הזוג שינצח יזכה במיליון שקלים שייסגרו בתכנית חיסכון עבור ילדיהם המשותפים.

אתם מוזמנים לדבר על התוכנית בפורום עד סוף העולם
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
להיות לבד -למצוא את עצמי שוב-הבלוג של האלמנה
19/04/14 02:16
53צפיות
 בדרך החיים (הלא היא gorgiare שלנו)


יום חמישי, 17 באפריל 2014

להיות לבד -למצוא את עצמי שוב

קצת אחרי שהוא מת, אמרה לי חברה, שעכשיו אני צריכה להיות לבד. שאני צריכה זמן עם עצמי, למצוא את עצמי מחדש לפני שאני נכנסת לקשר.
כמעט נכנסתי בה. במלוא עוצמת יכולתי. ויש לי.
"מי את לעזאזל, לכל השדים והרוחות , שתדעי מה אני צריכה?מי את? ולמה את חושבת שאת יודעת עלי משהו ???? אני צריכה א ו ת ו, אני צריכה שימלא את החלל.  אני לא צריכה להיות לבד. לא רוצה להיות לבד. אני יודעת להיות אני עצמי גם בזוג. דיייייייייי מצאתי את עצמי איתו. באמת. בחיי. עברנו מספיק גיהנומים כדי לגלות את עצמנו. לא רוצה. לא צריכה לא לא לא. ולא רוצה גם אף אחד. רוצה אותו"
מגיע היה לי פרס על התנהגות טובה שלא בעטתי בה ולא משכתי בשערותיה. שלא רקעתי ברגליים.
אבל בהחלט בכיתי. וצרחתי. ולא התאפקתי. כמו כל פעוט שמכבד את עצמו. כעסתי עליה. מאוד.
למעשה כעסתי על מציאות חיי שהפגישה אותי עם האין אונים שבלעדיו.
אחר כך אמרה לי את זה גם הפסיכולוגית שלי ואז גם חבר קרוב. מזלם. חברתי כבר עשתה את עבודת ההכנה ואותם כבר לא שרפתי. לא נשכתי. אבל בפירוש לא הקשבתי.
מה הם יודעים? מה הם מבינים?
מסתבר שהם ידעו משהו.
כי
מתוך העפר, אני יוצאת.
מתגלה מתוך תהומות הכאב.
מוצאת חוש הומור. שחור אמנם אבל חי.
מוצאת את עצמי באמהות מחדש. לא כמו שהוא היה. אחרת. תומכת. אבל לא אוחזת.
ואני מקבלת פידבקים מהמציאות ומהילדים שלי על האמא שאני. ואני אוהבת אותה.
מוצאת את עצמי כמפרנסת יחידה. תעצומות הנפש שדרושות בשביל זה, מצויות בי ולא ידעתי. אני עושה את זה. בהנאה, בגמישות, באהבה.
מוצאת את המארג החברתי שלי מחדש. חברים חדשים ממלאים את עולמי, עולמי החדש.
מוצאת את עצמי. דברים שאני אוהבת לעשות, חלקם ישנים אבל חלק מהדברים הם חדשים לגמרי. כאלו שחשבתי שאוהב לעשות רק לא ידעתי עד כמה.
אני אותה אחת, רק משודרגת. אני האישה שאם הוא היה מכיר, הוא היה מתאהב בה.
והוא הכיר.
והיה מאוהב.
אני לא אישה אחרת, אני אותה אחת אבל אני כבר לא האישה שלו.
אני הופכת להיות האישה שלי. אני היא האישה שאני. עכשיו כשאני מרגישה את הפעימות שלי מחדש כאישה עצמאית, שעצמאותה היא רכש חדש שעליו היא לא יכולה לוותר. שהבחירות שלה הן עוצמתה.
עכשיו כשאני שוב  נושמת ,כאישה ילדה. כתינוקת שמגלה את עצמה, שנושמת את נשימותיה הראשונות בעולם מלא חמצן ואור.שנהנית מהיכולת, מהצעדים הראשונים, מהמילים הראשונות, מהתקשורת.
עכשיו כשאני מגלה שוב ולא מחדש את האישה שאני בלי התמיכה שלו ובלי הפירגון האינסופי.והבעיטות כשצריך.
עכשיו כשאני מתחילה להיות מודעת להנאה שיש בתהליך הזה.
עכשיו כשחוסר האונים הופך לאון. נשי.
מוכנה לוותר לפעמים על הכאב. ולהנות עד הסוף מרגעים קסומים. גם בלעדיו. בטוחה שהאנרגיה שהוא השאיר אחריו שמחה לראות אותי בפריחתי.
והכאב?
אני מודה לו.
על היותו. מורה. מחבר. מאיר דרך. רך . מלטף. מחבק. מקבל. עוטף. על היותו שחור אבל משחרר.
על הימצאותו בחיי ועל יכולתו ללכת כשאני מבקשת.
על זה שהוא לימד אותי להתחבר אל עצמי.
על איך שהרוך שלו עטף אותי ברגעים קשים.
על שהוא חיבק וקיבל אותי אל תוכו ולמדתי עומקים.  
גיליתי שכשכואב לי אני כנראה בין החיים.
שהדרך לשחרר אותו לימדה אותי לשחרר את אהובי המת. שאני לומדת לשחרר אותו עדיין. באהבה, ברוך, בהשלמה.
אני עושה אהבה בחיי.


כתובות אינטרנט מצורפות:
אני הופכת להיות האישה שלי...
19/04/14 08:50
36צפיות
משפט חזק מאד ג'ו . בפינצטה .....
ונכון .
אני פושטת צורה (של בת הזוג שהייתי ) ולובשת צורה שונה  , אהובי איתו גדלתי וגידלתי
השאיר ללא ספק את חותמו עלי , אוהבת לצייר זאת כ - כל תא ותא בגופי חלקו מורכב ממנו .
אבל מהיום שהלך האישה הזאת צומחת ומשתנה לי בתוכי .
מסכימה לחלוטין כי יש משהו עצמתי בלבד הזה
(היי , שלב א' - עצמו עיניים בקטע זה הוא עלול לעורר בכם התנגדות ....)
ברור שאף אחד מבאי הפורום לא היה בוחר להימצא במקום הזה, אבל אם אנחנו כבר כאן אז בואו נודה בתחושות
המורכבות. הכאב עצמתי אבל נולדת אתו  עצמאות אחרת שמתגלה לנו .
אני מרגישה כל כך הרבה יותר עצמאית
וזו תחושה חזקה ביותר ומחזקת , התחושה של אני לבד אדון לעצמי , לילדי לביתי והנה אני מצליחה
לנהל את המשפחה כפי שאני רוצה, לקיים אותה , להחליט החלטות ללא ייעוץ (והתלבטות זו תכונה בעייתית שלי ) .
בתחילת הדרך כשהאדמה רעדה לנו מתחת לרגליים הדברים לא היו לי ברורים ,כל אחד מאיתנו (הילדים ואני )
בדק את תפקידו החדש בתוך המשפחה , לפעמים תוך חיכוך ...הילדים בדקו מה עומד להיות כאן
(כעת שלב א' פקחו עיניים עצומות ) , בעת דיון בקבוצת התמיכה בה השתתפתי (מומלץ מומולץ ) דנו בנושא הסמכות ההורית החדשה
התפקיד שעלינו לשאת ולא לשמוט .לפתע היה לי ברור שאני שמעולם לא הנהגתי אלא תמיד נהניתי להיות מס 2
צריכה לצאת מאזור הנוחות שלי ולהשתנות, אני המנהיגה כעת ואין עוררין על כך.
וזה תפקיד קשה , לקחת לעצמך בגיל 50 , גם אם זה רק מול הילדים ונשאתי אותו בגאון - כן בשביל הילדים .
על מנת שאף אחד מהם לא יקבל על עצמו את תפקיד ההורה , כפי שקורה לעיתים בנסיבות כאלה .
עבורם - שחייהם ימשיכו להתנהל ככל האפשר במסלול הטבעי להם , על קרקע יציבה ככל האפשר , המכית ורצופה לקודמת מעולם לא התנסתי בכתיבה אבל כעת  כאשר אני כותבת את הדברים , אני מרגישה שעצם הכתיבה מעצימה ומאפשרת
לי לראות את הדברים באופן ברור ולסדר אותם לעצמי .

שוב תודה ג'ו יקירתי ברוכת הכישורים והחכמה על שאת מציפה לי תובנות רבות כל כך וממשיגה אותן ,
בהיותינו בשלב דומה , דומות כל כך ושונות כל כך ...
כל..
19/04/14 13:42
20צפיות
כל כך מסכימה עם מה שכתבת. גדלנו ולא רק בשנים. התפתחנו נפשית. למרות שבשמחה היינו חוזרות למצב בו היה חברנו , הטוב בחיים.
קבלי חיבוק........
תודה קורלי
19/04/14 16:49
13צפיות
מקבלת את החיבוק בשמחה .
ועוד יותר שמחה שגם את מרגישה כך...
הייייייי
19/04/14 17:44
16צפיות
חזרתי מקיימפינג
היה כיף אמיתי
עם חברים מעולמי החדש כמובן
היה קשה קצת להתנתק מהפורום אבל ידעתי שכשאחזור
אמצא סוכריות
וצדקתי :)
סוכריה אמיתית, התגובה שלך
ואני שמחה עד השמיים שזה מועיל.
והעניין הזה של למצוא את הסמכות ההורית האחרת. שהיא דרכך שלך המיוחדת
כי היא כבר בלעדיו זה נושא באמת מורכב
אבל חשובבבבבב
כדי שמסלולו חייהם ימשיך על קרקע יציבה.
לחיים יעל
נדבר אחורי זה....
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
19/04/14 12:03
36צפיות
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

והלוואי ולא אזדקק.
לא אם ולא אחות ולא חיק.

מי ייתן ואמצא את עצמי.
ויהי חיקי מקלט ראשי.
אז אולי אהין לבוא בין הבריות ולבקש גם לעצמי.

ועד אז נשללו זכויותי.
ג'ו אין כמוכי. את התקווה. את האור בקצה של כל השחור. את ... את.
זרובבי
19/04/14 17:49
20צפיות
הכנסתיך תחת כמוכי, תחת כנפוכי, תחת חיקוכי,
וגם אני עדיין נזקקת
ולעד אזדקק
לחיבוק וחום אנושי
לאהבה.
ועם זאת
אתה תמצא את עצמך.
אתה בדרך.
זוהי מתנת השאול....
חיקך יהיה מקלט ראשך.
מבטיחה....
אוהבת את התגובות שלך
החדות, הרגישות, החכמות עד מאוד....
J
גנבתי ונגנבתי.............
19/04/14 13:39
32צפיות
זו פעם ראשונה שאני עוסקת במעשה של גניבה.
שלושה משפטים ממה שכתבת העתקתי והידבקתי במקום גלוי בחדר העבודה. המשפטים הם:
1. מתוך העפר אני יוצאת.
2. מתגלה מתוך תהומות של כאב.
3.כשחוסר האונים , הופך ל-און.
אלוהים, את כל כך מוכשרת. לא רק בעלך, עשוי להתאהב בצפותו בך, ממקום מושבו. כולנו כאן מאוהבים בך........
חיבוק...............
קורלי
19/04/14 17:52
19צפיות
גם אני מאוהבת בכם
בפורום הזה
המפרגן התומך, היודע להעריך
העוזר לי להוציא את המיטב שבי.
זה הרבה בזכות התגובות האלה.
תמשיכי לעסוק בגניבה הזו
מעכשיו אני אנסה למצוא משפטים בשבילך
תודה רבה רבה
ממש....
19/04/14 20:34
23צפיות
באלי לגנוב מקורלי את הרעיון...
ולפלח מג'ו כמה משפטים לחיים...
והבלוג שלך ג'ו, בכללי הוא קואצ'ינג לכלל מצבי ההתמודדות...
מציע לך להתחיל לקחת אחוזים על ההצלחה המסחררת...וכמובן שחלק מהם תיהי חייבת לזרובבל. הוא הרי המשווק.
בנתיים
19/04/14 21:25
21צפיות
מי שגוזר קופון מההצלחה של הבלוג זה גוגל שמקבל כסף
בעבור הפירסום אצלי....
ואני בכלל לא רוצה מפרסמים
ולא רוצה להרוויח מהפירסום הזה
ואם כן אז שייפנו אלי ישירות ואני אחליט את מי הייתי רוצה לפרסם.....
אבל....
יש דברים שגדולים עלי
תודה שוב אסף
על הכל
אתה יודע :)
קורלי,את נהדרת
20/04/14 18:37
10צפיות
כבר מזמן שמתי לב שאני ממש מעריכה איך את
שולפת  עיקר מבינה ומאפשרת עם ראש פתוח.
כל הכבוד לך על הרעיון המגניב גם זו יצירתיות .
מקסימה,
19/04/14 15:36
25צפיות
אשה אששש,
המצליחה לראות, ב"ראית רנטגן",  את אשר עוברת ב"טורנדו של החיים".
כל כך מדייקת באבחנות.
המשיכי והצליחי.
כי זו דרכך.
(כמובן שהדרך להצלחה כוללת כשלונות. אין הדבר סותר).
לגמרי נכון חגי
19/04/14 17:54
21צפיות
הכשלונות הם מורי הדרך....
חברים טובים של הכאב והשחור.
שולחת לך
תודה על התגובה החמה
י
את נשמעת אשה חזקה
21/04/14 00:03
14צפיות
שהדרך אל העתיד היא עושה בצעד בטוח ועם המון כח להוביל את המשפחה
אני קוראת אותך , ויודעת שאת מובילה את כל החבורה אל העתיד
קוראת אותך וברור לי שאת עברת דרך לא פשוטה
ואני יודעת שאני קוראת אותך ואני קוראת אשה מיוחדת
אשה שתוכל ללמד אחרות את הדרך לצמוח מהאובדן
כי את מורה לחיים , שה חכמה ונבונה
ואי אוהבת את האשה שמתגלה בכתיבה מעריצה אותה על חוכמתה
בהמון אהבה
נסיכונת  
נסיכונת אני לא חזקה בכלל
21/04/14 00:18
15צפיות
שבורה ומתוך השבר אני בוחרת לצמוח.
כל כך הרבה פעמים מרגישה ההפך
אבל תודה לך מעומק הלב
על הפירגון והתמיכה
צמיחה בטוחה
21/04/14 00:40
13צפיות
שוחת לך ים של כוחות להמשיך לצמוח ולגדול
אוהבת את הכתיבה שלך וגם אותך יקירה
חדשה
20/04/14 00:48
59צפיות
הי לכם חברים וחברות...
היי edvaki,
20/04/14 04:41
33צפיות
ברוכה בהצטרפותך.
חגי
º
היי
20/04/14 10:46
17צפיות
חג שמח
20/04/14 12:56
20צפיות
ספרי משהו עליך
מקבלים.............
20/04/14 16:37
16צפיות
מקבלים אותך בהרבה אהבה ותמיכה, לפורום שבעבר, לא חלמנו שנגיע אליו. נחבק ונעזור.
6 וחצי שנים אחרי ......
20/04/14 00:40
55צפיות
למרות שיש את השיכחה ולמרות שיש את הילדים ולמרות שעברו כל כך הרבה שנים .... עדין החגים והלבד מדגדג ברגשות הלא חיוביים  
הי .אני רק שנתיים אחרי
20/04/14 03:51
37צפיות
כן נראה לי ברור שהצער ילווה עוד שנים ארוכות
למרות הכל,
אבל אפילו ההתבטאות שלך שבאה לומר עצב
בעצם עודדה אותי כי קראת לו דגדוג -יש המון משמעות
לפער בין המילים בהם משתמשים פה החדשים בפורום
ובין בעלי ותק של שנתיים כמוני והנה באת את והצגת
את המונח הכי עדין שנשמע פה וזה ממש מעורר אצלי אופטימיות
שנגיע גם לשם.
תודה  
הימים הללו בשנה
20/04/14 12:59
21צפיות
שהמשפחות מתכנסות ואז הימים הללו מרגישים בחוסר שנות כשהוא הלך /היא הלכה
הימים הללו קשים והגעגוע קשה חסרים לנו הדמות ליד השולח בהתכנסו המשפחתית
מקווה שהחיבו של הילדים עוזר להרגיש אהובה ועטופה בו , כי הם גם שלו
העצב.........
20/04/14 16:33
21צפיות
העצב תמיד יהיה בן לוויה שלנו. רק בנו תלוי אם ישכון בנו או יהלך לצדנו. כל כך מבינה אותך.
מבקשת להביא לכם סיפור שץ ברשת הכותב לא ידוע
17/04/14 17:22
38צפיות
הגעתי הביתה באותו לילה, אשתי הגישה את ארוחת הערב, לקחתי את ידה ואמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר..
היא אכלה באיטיות ובשקט מופתי, הסתכלתי עליה וראיתי את הכאב בעיניה כאילו היא ידעה מה רציתי לומר.
לא ידעתי איך להגיד את זה אז פשוט אמרתי: ״אני רוצה להתגרש.״
היא הסתכלה בהלם ושאלה אותי בעצב: ״למה?״..

באותו לילה לא דיברנו... היא רק בכתה וחיפשה תשובות עד שעניתי לה:
״ התאהבתי במורן, אני כבר לא אוהב אותך״, אמרתי ברחמנות עם המון רגשות אשם.
ביום למחרת כתבתי הסכם גירושין וכתבתי , שאני משאיר לה את הבית, הרכב ו30% מהעסק.
באותו רגע שהיא ראתה את ההסכם היא קרעה אותו לגזרים.
25 שנות נישואין איתי ביחד ולפתע נראינו כמו זרים. היו לי רחמים כלפיה, כל הזמן שבזבזנו ״ יחד
אבל אני מאוהב באישה אחרת. היא התחילה לצעוק ולבכות...למחרת הגעתי הביתה ומצאתי אותה כותבת,
עליתי ישר למיטה בלי לאכול ובלי לדבר, קמתי בבוקר וראיתי שהיא עדיין כותבת.
היא כתבה את הסכם הגירושין עם התנאים שלה.
היא לא רצתה כלום מלבד דברים בודדים, התראה של חודש
וביקשה שבמשך החודש הקרוב נחיה כמו בימים הראשונים שלנו,

כאילו כלום לא קרה כדי לא להפריע לתאומים שלנו שהיו בתקופת מבחנים. עוד משהו היא ביקשה,
היא ביקשה שבמשך החודש הקרוב  אני אשא אותה בזרועותיי כל בוקר מחדר השינה לדלת, בדיוק כמו ביום חתונתנו
. חשבתי שהיא השתגעה, אבל הסכמתי כדי שכל זה יעבור בשלום.
אפילו סיפרתי לאותה מורן, היא גיחכה והסכימה, היה לה חשוב שנסיים את זה יפה.
האמת שאני ואשתי לא חווינו מגע פיזי תקופה ארוכה.

ביום הראשון הרגשתי לא בנוח להרים אותה מהמיטה לדלת אבל ככל שעברו הימים התרגלתי
והתחלתי להיזכר ברגעים היפים שלנו...  כעבור יומיים אחד התאומים ראה אותנו ואמר:
״ כמה כייף לראות אתכם ככה!״ היא אמרה לי בלחש באוזן: ״ אל תגיד להם כלום בנתיים, זה ישבור אותם״,
הנהנתי עם הראש אבל כעסתי, הורדתי אותה, היא הלכה לעבודה ואני הלכתי לדרכי.
לאחר שבוע היא הניחה את ראשה על החזה שלי כשהרמתי אותה,
יכולתי להריח את הבושם שלה על הצוואר שלי, האמת שכבר הרבה זמן לא הסתכלתי עליה ככה,
היא כבר לא כ״כ צעירה, אפילו החלו לצוץ קמטים שלא הכרתי. היה ברור שהיא לקחה את ההחלטה שלי בקושי רב,
לרגע הרגשתי חרטה. לאחר שבוע כבר הרגשתי שהכל חוזר בינינו,
האישה שנתנה לי 25 שנה מחייה, פתאום חזרה לי לחיים. לא אמרתי למורן מילה על כך.
לאחר שבועיים היא החלה להיות קלה מתמיד, כבר לא התאמצתי להרים אותה...
הבחנתי בכך שהיא רזתה, ליטפתי את שערה והתאום השני אמר בהתלהבות:
״הגיע הזמן שתיקח את אמא בזרועותייך!!״ זה נהפך למשהו חשוב בעיניי התאומים.
פחדתי לשנות את דעתי אבל כבר לא יכולתי להסתיר.

אמרתי למורן שהתאהבתי באישתי מחדש, יצאנו מהשגרה המשעממת ואני מרגיש שזה לא נכון להתגרש ממנה.
״כשהחזקתי את אישתי בזרועותיי, הרגשתי שאני רוצה להחזיק אותה כל החיים״, התוודיתי.
האמת שמורן הבינה אותי, עם כל הכאב. בדרך הביתה קניתי זר פרחים לאישית וכתבתי לה
״אהובתי,
" אני אחזיק אותך בזרועותיי כל בוקר עד המוות!״.
הגעתי הביתה עם הזר ביד וחיוך, רצתי במעלה המדרגות וראיתי את אישתי במיטה ללא רוח חיים.
אשתי נלחמה בסרטן ואני הייתי עסוק בעניינים מטופשים עד שלא שמתי לב למה שהולך מתחת לאף שלי!!!
היא ידעה חודש לפני שאלו הרגעים האחרונים שלה, בגלל זה היא בקשה ממני חודש התראה
שהילדים לא יזכרו אותנו גרושים,

עד היום חרוט בראשם שהייתי אבא ובעל מדהים שאוהב ומעריץ את אישתו...
בזכותה, הכל בזכותה. באהבת אמת לא חשוב הבית, העסק, הכסף - רק האושר!
תעשו לי טובה ותשמרו על הזוגיות שלכם כי כל מה שמתקלקל אפשר לתקן!!!
שבוע טוב ומבורך, תשתפו ואולי עוד יבינו את מה שאני הבנתי מאוחר מידי..

ואני בטוחה שאתם מבינים למה התכוון הכותב , שנפרד מאשתו , אהובתו שידעה לשמור על האהבה
º
מצמרר
20/04/14 09:33
9צפיות
זה האמא המיוחדת
20/04/14 12:55
10צפיות
שרצתה להשאיר לילדים זכרון נעים של הורים אוהבים
אשה חכמה ואני בטוחה שהכותב זוכר ואוהב אותה כמו ביום שהתחתן איתה ,
ככה הם יבנו משפחה באהבה כמו שראו את החודש האחרון של אמא
כמה יש אמת בסופור לא יודעת , ההרגשה שלי שזה סיפור שבא להעביר מסר
שתמיד עדיף לרפא זוגיות מאשר לפרק אותה
יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי
17/04/14 11:55
74צפיות
אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו
וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות
ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו
והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות

פוליקר אתה בנשמתי.
בוכה כל השיר.

אוהב אותך ביאטריס שלי. אהובה שלי.
גם היום לא אבדה לי דרכנו. אני יודע מה אני רוצה. אני יודע מה אני צריך לעשות.
זה יקרה כי זה נכון. זה יקרה כי לא תתני לי ליפול.
זה יקרה כי לא אפסיק לאהוב אותך לעולם.

חגשמח דמעות.
איש חסרת פה
17/04/14 13:35
31צפיות
אוהבת את השיר הזה.
מה אתה יודע שאתה צריך לעשות ?
לא תאמיני
17/04/14 14:03
36צפיות
אבל אני צריך לחזור ולעבוד.
לא הצלחתי לעשות כלום מאז שביאטריס עזבה אותי.
עבודתי היתה מהנה מאתגרת ומלאת סיפוק.
בתקופה שמאז, אני בחידלון נוראי. כלום לא יוצא ממני.
ביאטריס סבלה מאד מעבודתה. היא ניהלה צוות עובדים גדול שראו בה אמא גדולה.
היא תמיד התגייסה לפתור את בעיותיהם האישיות.
היא היתה אישיות מיוחדת ויוצאת דופן בין כל המנהלים הסטנדרטיים.
בכלל לא רצתה לנהל. רצתה לכתוב, ליצור.
חזרה מתוסכלת ועצבנית מהעבודה, בעוד אני חוזר מסופק ומאושר.
מתכון בטוח לקונפליקטים ושם סערו הרוחות.
היא לא הגשימה את עצמה, למרות שבמכתבה האחרון אלינו אמרה לנו שייעודה האמיתי היה הקמת המשפחה והדאגה לנו.
לא קונה.
זה מייסר אותי.
אני מאמין שחזרה לשיגרת העבודה כפי שהיתה, תקל עלי במקצת. הבעייה היא שהבעיות עם הורי לא מניחות לי את רצף הזמן הדרוש לי לחזרה נורמלית.
תמיד יש משהו. נפילות. בתי חולים. שיקומים. רופאים יועצים. תרופות. מטפלות. משכורות. החזרים.....
אני כמו ביאטריס
17/04/14 19:02
26צפיות
מתקשה להנות מעבודתי לכן
חושבת שאתה צודק לחלוטין.זה שאתה נהנה מעבודתך זה  עוגן ממש ממש חזק
שניתן להאחז בו ואכן חבל  שמצב ההורים לא מאפשר לך להתרכז בה.
נותר לקוות שבאיזה שהוא שלב תתאפשר לך החזרה לשגרת העבודה וההנאה המובטחת לך ממנה .
יסורינו בקשר למה שאיפשרנו או לא (אתה לא מציין עד כמה העניין היה תלוי בך )
כנראה לא יסתיימו , צריך להניח לייסורים האלה במחשבה שצירוף של המון גורמים הוא זה שיוצר סיטואציה
ולא דווקא בידינו לשנותו.
דרך אגב איך היה אצל היידעונית(קוראת בקלפים ? ) אותה סיפרת שאתה הולך לבקר ?
קיוויתי שתשכחי מזה
17/04/14 21:23
28צפיות
היתה חוויה מאד קשה.
היה לי קשה להתאושש ממנה.
בני משפחתי שהמתינו לי בצימר לארוחת הבוקר ניסו לדלות פרטים.
שיחררתי רק מה שלא היה חסוי.
לא בטוח כלל מה באמת היה שם. אמת או סיפורים. רק שזה גרם לי לסערת רגשות עד כדי טייפון נפשי.
וזה שלא הבנת כלום זה בגלל שלא אמרתי כלום. מוכר לך?
ובקשר לעבודה: It's not fun anymore
חחחח אוקיי גם אני קיויתי שתשכח
18/04/14 00:31
15צפיות
את הנסיבות בהן  הבנת כלום כי לא אמרתי כלום ....
אבל אתה במסווה של שיטיון זוכר הכל ,מה ?
אז לא אציק לך בנושא הזה אם כי זה מסקרן עוד יותר כעת....
מוזררררר
17/04/14 18:56
35צפיות
כתבתי תגובה למישהו (עמי) לפני רגע
ואז פתחתי את ההודעה שלך
וראיתי את השיר של פוליקר שלמעשה אומר את מה שאמרתי לעמי.
סינכרון איש או לא?
תחילתו של שיטיון
17/04/14 21:45
43צפיות
לא מצליח לעקוב מי אמר מה למי ובאיזה הקשר.
עמי שכואב את מות אישתו מתקשה להתקדם בחייו למרות שהוא מאד רוצה. הוא משווה. הוא מריח. הוא עדיין שם.
זרובבל עושה חשבון נפש על כל חייו. מימיו בבית הספר היסודי שאז התאהב במורה בכיתה ד' ועד ליום פטירת אישתו שאותה אהב ואיתה עבר סערות גדולות.
ולא ברור לזרובבל מה היה המינון של עלה על גדותיו ושל סערות.
ולא ברור לזרובבל כלום.
כנראה שנדבק בשיטיון מאימו.
סליחה חוץ מאחד לסיום: אין כָּמוֹכִי (מילה חדשה מוקדשת לך) בנשים ג'ו.
חחחחחחחח
17/04/14 22:15
27צפיות
אין כמוכי גם זרובבי.
אתה פשוט מצחיק בטירוף
זרובלל אתה תותח...
17/04/14 23:38
42צפיות
בחיי שהאמוציונאליות שלך מחלחלת אלי דרך הסדקים במסך הפל'...
קודם שמעתי את השיר של פוליקר ובכיתי כמו ילד....
ואז אני קורא את המשך השרשור ונתקל בהודעה הנ"ל..
וצחוק לא נורמאלי מתפרץ ממני.
ונראה לי שהדבר היחיד שברור הוא שלא ברור כלום.
בעצם לדעתי יש עוד אחד...
והוא שאין על ג'ו ויעל....
אהבתי את ה"כמוכי" שהוקדש לג'ו.
יש משהו שאני לא מבין גבר
18/04/14 00:01
41צפיות
אני בוכה והן צוחקות.
ההומור העצמי שלנו
18/04/14 00:43
32צפיות
איש ,אתה הורס !!
יוצא מעצמך לרגע ,מעביר סקירה ברנטגן הביקורתי שלך
(אמאל'ה מזל שרק עליך הפעם ) וחוזר .
כל כך נעימה לי הביצה הסוערת פה ,
כמוכם גם סיגלתי לעצמי יכולת לבכות ולצחוק ביחד .
אנחנו לגמרי נורמאלים !!!! או שמא ????
אני יודע?!
18/04/14 01:23
39צפיות
לך עכשו תבין אותן ...
ויעל איזה נורמליים בראש שלך?...
שום נורמליים.
אנחנו אלמנים/נות.
איך נורמליים?
זהו שפה
18/04/14 07:45
34צפיות
אפשר להרגיש נורמאלים , באי הלא שפוי הזה שאנחנו יצרנו פה בעל כורחינו .
אסף את יודע שעד היום אני ישנה רק עם טלביזיה דולקת בחדר ?
כנראה שזה מספק לי תחושה שמישהו איתי .
אני מבחינה  שאתה עדיין לא ממש ישן , נסה את השיטה .
אי שפיות זמנית
18/04/14 07:58
25צפיות
שבדרך קסומה כלשהי
גילתה לי שבמידה מסוימת
היא השפיות האמיתית.....
רק מחוץ לנורמה אפשר לראות כמה זה לא נורמלי להיות בתוכה
יש לך הבחנה טובה
18/04/14 12:27
26צפיות
טלביזיה דולקת את אומרת לנסות..?
.
אוו רדיו דולק
18/04/14 23:27
11צפיות
אצלי רשץתת ב דולקת ברקע כבר שנים להוציא יו כיפור
אותו תדר אותה תחנה אותה עוצמה מרדימים אותי כל לילה
º
מה קורה גבר ? איך אתה ?
19/04/14 20:03
14צפיות
זועת עולמים פרס חנה כרכור...
19/04/14 20:42
27צפיות
החמות גמרה אותי עם הקניידעלך.......................
מתי החג המ***(צנזורה:ביייייפ) הזה נגמר, מישהו יודע??
כוחות ההישרדות שלי הולכים ונגמרים.
תודה על ההיתעניינות יעלי =)
כל עוד ההומור הולך ומשתבח זה בסדר גבר
20/04/14 03:44
20צפיות
ערה בשעה הזאת כי חזרתי מבילוי כיפי ,
מקווה שהמחשבות לא יהרסו את האנרגיות החיוביות שלי .
לילה טוב
מחר בערב יגמר הכשר
21/04/14 00:07
6צפיות
מחר בערב תוכל להתחבר למולטות
ולמחרת לחזור לאוכל הרגיל
מקווה ששרדת את ימי החג הללו
הי גבר
18/04/14 00:12
35צפיות
גם אתה בעצמך אין כמוכי
והצחקת אותי לא פחות
גם אני כזו מאז שהוא מת אני צוחקת ובוכה לפעמים בעת ובעונה
ולשמוע אותך כאן בפורום, ככה
עושה לי טוב על הלב ומשמח אותי מאוד
וכמו שזורבה היווני טען
זו מצווה לשמח אלמנה
אז תזכה לרוב מצוות
לילה טוב
טוב נו.
18/04/14 01:29
32צפיות
אבל רק בגלל שזו מצוה!
זו אכן מצוות מהתורה
18/04/14 23:33
12צפיות
לדאוג לאלמנה וליתומים כחלק מהקהילה לדאוג לפרנסה שלהם שתהיה מצויה
וגם לנפש שלהם ובכל חג לדאוג לארח אותם סביב השולחן הערוך
º
ריגשת
17/04/14 20:37
25צפיות

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


Flix
מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה