בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:


שלום, שמי חגי ואני אלמן משנת 2005.


אשתי התאבדה ונשארתי עם חמשת ילדינו (שאז היו בגילאי 14, 12; 10 שנים ושני בני 8 שנים).


מי שמגיע לעולם האלמנות – מגיע לעולם שהחיים בו אינם החיים אותם ידע עד כה. מגיע לעולם לא מוכר – ולומד להכירו. מדובר בתהליך ממושך וכואב (אפילו כואב מאוד) שבאותו הרגע הכואב והנורא – יש לו לעיתים הרגשה – של ''לא יכול יותר'', או ''מה יהיה'', או ''אולי אני מתחיל להשתגע''.   אז לא קורה דבר מכל אלה. מדובר בהרגשה. מדובר בהתמודדות. המחשבות הללו הינן חלק מההתמודדות של הנפש (כך אני מבין זאת)  ב''לא נתפס'' – במוות. אז לא להבהל – ולא להבהיל את עצמנו. מצבנו מספיק רע גם כך.


זהו תהליך מאוד הדרגתי וממושך (השלב הקשה ביותר הוא בין שנה לשנתיים) – כל אחד והזמן הנדרש לו. 


קשה להתרגל למצב, שבניגוד לכאב ראש – או בטן , שאני מכיר ויודע כמה זמן ימשך או מתי עוצמתו תחלש. כאב לב – הוא כאב שבדרך כלל איננו מכירים. הנפש שלנו זקוקה ליותר זמן (מהגוף שלנו) כדי להתמודד בכאב אותו היא חווה.


כל אחד ואחת מאיתנו הינו אחד יחיד ומיוחד. בעל היסטוריה משלו – ומשפחה משלו – ובהתאם הוא בוחר איך להתמודד בייסורי כאבי האובדן. 


מטרתי כאן היא שיהיה לנו בית / פינה ''שלנו''. של נשמות שאבדו את  בני / בנות זוגם – ומתמודדות בכאבי האובדן. לומדות (לעיתים, תוך כדי עשיה) לבנות את החיים האחרים אליהם הגיעו.  מקום ''להוציא'' את מה שעל הלב (ואולי אין מי שיבין) לפרוק וגם לשתף  ברגעים הקשים הנוראים והאיומים, (יותר או פחות) – וכמובן גם ברגעי ההקלה ושמחה.


מאמין שאהובינו/ חברינו לחיים, היו מאחלים לנו את כל הטוב האפשרי –בהתאם למגבלות המצב בו אנו חיים. היה משמח אותם לראות אותנו שמחים. היה עושה להם טוב – לראות שלנו טוב.  שהרי,  אם המצב היה הפוך – מאמין שכך הייתי רוצה, שכך כולנו היינו רוצים.


חגי



אלו המאבדים בן או בת זוג עוברים תהליך ארוך ומייסר של הפנמת האבדן. החוויה היא בדידות עצומה, הנובעת מאבדן האדם שהיה הכי קרוב להם בעולם וא-ף אחד לא יכול למלא את מקום החלל שהותיר. מהות האלמנות היא התחושה של להיות לפתע יחיד למול העולם, בעוד קודם הייתם תמיד שניים.

(הבלוג של ליאת ברעוז)

המשך...
הודעה חדשה

יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי
17/04/14 11:55
8צפיות
אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו
וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות
ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו
והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות

פוליקר אתה בנשמתי.
בוכה כל השיר.

אוהב אותך ביאטריס שלי. אהובה שלי.
גם היום לא אבדה לי דרכנו. אני יודע מה אני רוצה. אני יודע מה אני צריך לעשות.
זה יקרה כי זה נכון. זה יקרה כי לא תתני לי ליפול.
זה יקרה כי לא אפסיק לאהוב אותך לעולם.

חגשמח דמעות.
איש חסרת פה
17/04/14 13:35
5צפיות
אוהבת את השיר הזה.
מה אתה יודע שאתה צריך לעשות ?
לא תאמיני
17/04/14 14:03
4צפיות
אבל אני צריך לחזור ולעבוד.
לא הצלחתי לעשות כלום מאז שביאטריס עזבה אותי.
עבודתי היתה מהנה מאתגרת ומלאת סיפוק.
בתקופה שמאז, אני בחידלון נוראי. כלום לא יוצא ממני.
ביאטריס סבלה מאד מעבודתה. היא ניהלה צוות עובדים גדול שראו בה אמא גדולה.
היא תמיד התגייסה לפתור את בעיותיהם האישיות.
היא היתה אישיות מיוחדת ויוצאת דופן בין כל המנהלים הסטנדרטיים.
בכלל לא רצתה לנהל. רצתה לכתוב, ליצור.
חזרה מתוסכלת ועצבנית מהעבודה, בעוד אני חוזר מסופק ומאושר.
מתכון בטוח לקונפליקטים ושם סערו הרוחות.
היא לא הגשימה את עצמה, למרות שבמכתבה האחרון אלינו אמרה לנו שייעודה האמיתי היה הקמת המשפחה והדאגה לנו.
לא קונה.
זה מייסר אותי.
אני מאמין שחזרה לשיגרת העבודה כפי שהיתה, תקל עלי במקצת. הבעייה היא שהבעיות עם הורי לא מניחות לי את רצף הזמן הדרוש לי לחזרה נורמלית.
תמיד יש משהו. נפילות. בתי חולים. שיקומים. רופאים יועצים. תרופות. מטפלות. משכורות. החזרים.....
הנורא מכל קרה
16/04/14 01:31
70צפיות
היום שבו הלכת לי... היה היום הנורא מכל! הפחד כי גדול שלי... התעמת איתי פנים אל מול פנים - לאבד אותך! המכה הכי כואבת שנתנו לי.. בול פגיעה!
והנה חודש אחרי ואני פה חיה (לצערי) ואת כולם העסיק איך אני אעבור את החג...
החג?! זה מה שמטריד??? שרדתי את הבוקר הנוראי הזה מבלי לקרוס ונשארתי שפויה...
כל לילה בלעדיך הוא שעות של עינויים שנמשכות כמו נצח...
אז ליל הסדר זה ״קטן עליי״. יכולתי לשמוע אותך שר ומצחיק את כולם בין לבין...
הזיכרון הוא כל כך טרי שהקול שלך נשמע חזק חזק כאילו אתה יושב לידי.
בטוחה שאתה גאה בי שעשיתי חג עם המשפחה שלך ושאתה רגוע שלמרות כל הצער חגגנו... בשבילך! למרות שמבפנים כולנו מרוקנים...
בכל פעם שעמדתי לפרוץ בבכי הילדה הקטנטונת שלנו עשתה משהו שהעלה בי חיוך ואתה יודע מה?! אפילו צחקתי!
ואני יודעת... זאת לא היא... זה אתה, בעלי נשמתי.. זה אתה שידעת תמיד להצחיק אותי בכל רגע נתון!
לא נתת לי לשקוע..
אוהבת ואמשיך לאהוב אותך עד הנשימה האחרונה!!!!
הכל הבל הבלים... כלום כבר לא מפחיד
מחכה ליום שבו נפגש שוב!
היי אביבסיו
16/04/14 07:02
38צפיות
אני כל כך מתחברת לכל שורה שאת כותבת. התחושה שאף אחד כמעט לא מבין מה עובר עלי. זורקים לי ,תהיי חזקה בשביל הילדים" . מצד שני, אם המצב היה הפוך, אני לא חושבת שהייתי יודעת איך לנחם...
לפני שבועיים בערך הייתה השנה למותו. היינו בבית העלמין בבוקר ואחר הצהריים היתה מסיבה לבן הגדול שלי (בן 6). במשך כל המסיבה בכיתי - הבן שלי גדל ואבא שלו לא פה, כל כך הרבה דברים קרו בשנה הזו - הוא הרכיב משקפיים לראשונה, למד לשחות, עלה לכיתה א, ואבא שלו לא פה.
זה צובט כל פעם מחדש.
ועכשיו החיים דורשים ממני להיות חזקה כל הזמן - הכל על הכתפייים, והאחריות הזו כל כך כבדה. זה מה שכולם רואים - אותי חזקה - אף אחד לא רואה שלפעמים אני מתפרקת.
אני שמחה לקרוא שאת מרשה לעצמך לצחוק, זה לפעמים מלווה בתחושת אשמה לא? אני הולכת עם הילדים שלי לבית העלמין. אנחנו צוחקים שם המון. אני בטוחה שהוא מסתובב לידנו ושמח שאנחנו לא רק עצובים.

שולי יקרה
16/04/14 13:21
21צפיות
הילדים ממשיכים לגדול ואת מטפחת ודואגת לכל מה שהם צריכים
עכשיו את שנים אבל למעשה אחת ויחיאדה , בטוחה שהאהבה שלהבן מלווה אותך לאין שאת פוסעת
אני לא אומרת תהיי חזקה , אבל אומרת תכתבי על הקושי ועל הכאב תוציאי את זה החוצה
פה יקבלו אותך כפי שאת יחבקו ויבינו את מה שעובר עליך
ומעצם הכתיבה את תראי שאת מתחזקת , שואבת כוחות להוביל את הבן אל עבר העתיד שלו
אשמח שתמשיכי לכתוב , מנסיון זה עוזר לנשמה הכואבת
ומפה שולחת ים של כוחות לילדד שלכם ולאמא שלו , ומברכת שיהיה חג שמח ושמח בחג החירות
מותר.................
16/04/14 13:33
17צפיות
מותר לך להתפרק מדי פעם, זה מקל מאוד על הנשמה. משחרר ביותר.
כמוך, גם אני חשה בנוכחותו של בעלי בכל מקום בו אני נמצאת, אם זה בבית הקברות או בבית.
מחבקת חזק..............
אז מסתבר
16/04/14 23:53
7צפיות
שגם אחרי שנה התחושות הן זהות לתחושות של השבוע,חודש וההלם הראשון...
הבת שלי התחילה ללכת לפני שבוע... כמה שהוא חיכה שהיא תתחיל ללכת!!!
רציתי לצרוח לו ״בני תראה איזה מצחיקה כמו ברווזון קטן״ ...״עכשיו הולכים להתרוצץ אחריה הרבה״ ואין למי!
אז כולם התרגשו מסביב ושמחו אבל אין אותו, זה שהעריץ אותה כל כך!! זה שכל כך אהב את ״הבנות שלו״ (ככה היה קורא לנו).
אני מבינה אותך ואת צודקת כל פעם אומרים תיהיי חזקה בשבילה ואני לא יודעת איך!
אני לפעמים מתפרקת כי אני יודעת שאני לא אותה האמא שהייתי עד לפני חודש!
והצחוק שלפעמים מגיע בזכותה אכן מלווה בתחושת אשם, שעשיתי משהו לא בסדר... איך אני יכולה להרגיש שמחה בזמן שעקרו לי את הסיבה לכך מהחיים??
מצמרר
16/04/14 09:20
37צפיות
כל כך מבינה אותך ,
הם כאילו פה איתנו.
הפרופורציות של האנשים הסובבים , למרות האיכפתיות אכן מוזרות.
אולי הם העדיפים לא להבין שאנחנו עוברים את העינוי הזה דקה אחר דקה ולהתמקד בלו"זים מייצגים
כי המחשבה על זה אפילו, היא בלתי אפשרית .
והלילות את מחזירה אותי ללילות ההם , חסרי המנוחה , המאיימים והבודדים ... אלוהים כמה בודדים .
הלילות האלה שבדיוק בשבילם הייתי צריכה את בן זוגי האהוב שירגיע , שיגונן שישמור עלי לעזאזל !!!!!
נוגעות בי התחושות מפעם ואני רוצה לסיים ולהבהיר שזה שאני משתמשת במוילה "מפעם" אומר שכעת טוב יותר .
חשוב לי שתדעי שזה לא מצב סופי , זו תחילתה הקשה של הדרך ואיכשהו בקצב איטי  אבל יהיה טוב יותר .
תמשיכי לראות אותו בביתך ולהתחזק .
יעלי מקסימ
16/04/14 13:26
19צפיות
את כותבת דברים חשובים
זה הקטע שאני חושבת הכי עוזר בכתיבה בפורום ,
העזרה הדדית המילים המנחמות והעצות בפועל
יעלי שולחת לך ים של אהבה , את באמת יעלי מקסימה




º
תודה נסיכה
16/04/14 19:25
7צפיות
אמן
17/04/14 00:04
4צפיות
אמן שאצליח להתחזק ולהתמודד עם הכאב הנוראי הזה!
לפעמים כל כך כואב, כל כך מתגעגעת שאני יכולה להרגיש את זה מכאיב לי בכל הגוף!
אני תמיד שואלת למה עכשיו? למה בגיל צעיר כל כך? למה לא ניתנה לי האפשרות לפחות להביא איתו עוד ילדים...
למה לא ניתנו לי עוד שנים שבהן היינו מגשימים עוד קצת ממש קצת ממה שרצינו!
אפילו לא חגגנו את יום הנישואין השלישי שלנו וזה כל כך לא צודק!
לכתיבה כזו התכוונתי
16/04/14 13:24
27צפיות
שאת כותבת לו את שעל ליבך , ואת מתחזקת מעצם הכתיבה
כאילו צורה להמשיך לתקשר אפילו שהוא לא נוכח בחייך
אבל הוא חי בתוך ליבך ואת עדיין אוהבת

שולחת לך מחסנית של כחות וים של אהבה
רק לדבר אחד תצטרכי להתרגל המקלדת שלי אוכלת אותיות
אז לפעמים צריך לנחש למה התכוונה הכותבת מגילות
בהמון אהבה
נסיכונת
º
תודה נסיכה!
17/04/14 00:07
4צפיות
מחבקת אותך חזק
17/04/14 00:24
10צפיות
ושולחת לך ים של כוחות להמשיך הלאה בחיים הללו
יקירה צריך לבחור בחיים עבור הבת שאת הענקת לה חיים לפרי האהבה שלך
אין..................
16/04/14 13:30
30צפיות
אין מה למהר ל"היפגש" שוב. כרגע יש לך אוצר. ילדה קטנה וגם את קיימת, צעירה ומיוחדת בדרכך.
יש לך שתי ברירות. האחת ליפול והשנייה, להמשיך בראש מורם.  לדאוג לילדה ובמיוחד לעצמך. בעלך לא היה רוצה לראותך נופלת וסובלת. מבטיחה לך ממרום ארבע וחצי שנות אלמנות, שישנן תקופות, בהם חיים לצד הכאב ולא בתוכו.
בטוחה שיבוא יום וקרן שמש תאיר לך.
מחבקת אותך חזק. כל כך מבינה............
קורלי
16/04/14 19:24
12צפיות
אני אוהבת איך שאת דולה את העיקר , שמה בצד את השאר ומתייחסת .
נהנית מהערותייך קורלי .
אני לא אפול
17/04/14 00:12
9צפיות
אני מאמינה בלב שלם שאלוהים לא מעמיד נסיון בפני אדם שלא יכול לעמוד בו!
אז כן אני סובלת ומתענה ורוצה לעצום עיניים ופשוט להעלם (היית שם את יודעת...)
אני מאמינה גם שהחיים חזקים ושיבוא יום ואלמד לחיות עם הכאב והזכרון.
כרגע החודש הזה מלא בשינויים מלא בביורוקרטיה מעצבנת שמכניסה אגרופים לבטן בכל פעם מחדש!
קשה לי ומחכה לראות ימים ״טובים״ יותר.
לבנו איתך.
16/04/14 17:57
22צפיות
חושבים עליך ועל התמודדותך.
חגי
תודה חגי
17/04/14 00:18
11צפיות
ההתמודדות שלי זה משהו שלצערי גם אתם עברתם... אתה מכיר את הנפילות הקשות ואת הימים שכאילו מרגישים שכבר אין דמעות ואולי יש אפשרות להרים ראש!
אני רק בתחילת הדרך.. וההתמודדות עוד ארוכה ומלאת מכשולים (בזה אין לי ספק)
אבל אני אצליח כי יש לי משפחה וחברים מדהימים.
יש לי ילדה קטנה ומצחיקה שבשבילה אני פה ואני יודעת ומרגישה שהוא איתי תמיד!
טוב לדעת. אהבה, חום ואכפתיות
17/04/14 05:31
6צפיות
הינם תמיכה טובה מאוד.
אשריך.
זה לא מובן מאליו.
שיהיה לך יום טוב,
עד כמה שניתן.
חגי
התאלמנות- התמודדות עם אובדן בן או בת זוג
15/04/14 19:29
28צפיות
מאת ליאת ברעוז.

התאלמנות- התמודדות עם אובדן בן או בת זוג

המפגשים היומיומיים עם האלמנות מקיפים תחומי חיים רבים ובאים כגלים ההולכים ומתגברים. רגעים אלו מעמתים את האלמן או האלמנה עם המציאות החדשה ויוצרים אט-אט את הפנמת האובדן.
השגרה רצופה ברגעים שבהם פוגשים האלמנים והאלמנות את האובדן: הסטטוס בתעודת הזהות משתנה. דיבור טבעי בלשון רבים, "אנחנו", הופך לדיבור בגוף ראשון יחיד – "אני". סופי השבוע הופכים עכשיו מאיימים. החפצים של בן או בת הזוג עדיין נמצאים בבית, הבגדים, התמונות, ספת הטלוויזיה שישבו בה. מזפזפים בטלוויזיה כי אי אפשר להתרכז בשום דבר, בוודאי שלא בספר טוב, וחוזרים לאותו עמוד שוב ושוב כשכבר מנסים לקרוא.
המיטה ריקה בלילה, וכשמתעוררים מתוך חלום על האהוב או האהובה, היד שנוגעת בכר מגלה שהוא ריק. מכשיר מתקלקל בבית וצריך להתמודד לבד עם אנשי מקצוע. נולד הרצון לעבור דירה או לשפץ את הבית ואיתו הפחד מאיך נרגיש בבית חדש בלעדיו או בלעדיה. מעגלי זוגות של חברים טובים, שהיה נעים פגוש בעבר, קשה לפגוש עכשיו כי כל מפגש עמם מזכיר את הכאב. מתחילים ניסיונות להכיר ולמצוא מעגל חברים חדש של יחידים.
עולות השאלות, למה זה היה צריך לקרות עכשיו כשהכול מורכב יותר, ובכלל… למה זה היה צריך לקרות דווקא לי?
אובדן בן או בת זוג הוא משבר ברובד התפקיד (הורי, תעסוקתי ועוד) וברובד הזהות. השינוי בתחושת הזהות הוא לעיתים קרובות עיקר הקושי משום שהוא מעלה שאלות נוקבות: "מי אני בלי בן הזוג?", "איזו משמעות אני יכול למצוא בחיים בלעדיו?" שינוי זה עלול ליצור ירידה בדימוי העצמי, רגישות לדחייה והרגשה של חשיפת יתר מול אירועים שכזוג היה קל להתמודד איתם ממקום רגשי מוגן יותר. תחושה שכיחה היא שגם אם יש מעגל תומך וקרוב של בני משפחה וחברים, אף אחד אינו יכול להבין ולהרגיש בדיוק את עוצמות הצער והכאב. חלק מהאלמנים מספרים על חוויה סובייקטיבית של הוצאה מחוץ למעגל החיים או החברה.

תהליך עיבוד האבל והאובדן
ישנו נתיב פנימי שבו נמשך תמיד הקשר עם דמותו המופנמת של המת, בעולמו הנפשי של האלמן
שלבי עיבוד האבל מתאפיינים בתחושות הלם ראשוני, הכחשה, עצב עמוק, כעס על המת או על הסביבה, התמקחות עם המצב, דיכאון, ולבסוף שלב של התארגנות מחדש.
אובדן בן זוג מעורר קשת רחבה של רגשות ותגובות: בכי, הסתגרות, עשיית יתר, קשיי שינה, בעיות באכילה ועוד. לרוב, ההתמודדות מעגלית: יש תקופות קלות יותר ויש תקופות של נסיגה לתחושות שונות.
כיום מקובל יותר להתייחס לתהליך ההתמודדות עם האובדן לא כאל כזה שיש בסופו "השלמה" אלא כאל תהליך שבו שני מסלולים: מסלול התנהגותי רגשי – התפקוד בחיים, תחושות הדיכאון והחרדה משתפרים עם הזמן, ההערכה העצמית עולה ותחושת משמעות החיים מתחדשת. זהו מסלול שבו ניתן לראות שיפור
בהתמודדות ככל שעובר הזמן, יחד עם תהליכי ההפנמה. יש לו התחלה אמצע וסוף. המסלול השני הוא מסלול הקשר עם המת – נתיב פנימי שבו נמשך תמיד הקשר עם דמותו המופנמת של המת, בעולמו הנפשי של האלמן. הקשר נמשך באמצעות זיכרונות, מחשבות ורגשות ויכול להימשך שנים רבות. השינוי בו מתרחש בעיקר בטיבן ובעוצמתן של התחושות. ההבנה שאפשרי לשמר את הקשר עם המת במסלול הפנימי (שהיא נורמטיבית, נכונה ומתרחשת בפועל אצל כל אדם שאיבד בן זוג), ולמרות זאת להמשיך בחיים במסלול אחר, היא הבנה מרגיעה, שנותנת לגיטימציה להמשיך להרגיש ולזכור יחד עם האפשרות לבנייה מחודשת.

שינוי לטובה נחווה כבגידה.
בגידה במת נחווית כאשר נהנים מאירוע, מטיפוח אישי, ובמיוחד כשמוצאים אהבה חדשה
צעד ראשון בטיפול באדם המתמודד עם אובדן בן זוג הוא לאפשר לו לדבר באופן פתוח וחופשי על כל הרגשות והתגובות שהתעוררו בעקבות האובדן. מכיוון שאבל על מות אהוב הוא גם תהליך אישי, העזרה הנפשית תאפשר לאלמן או לאלמנה להתחבר לאבל הפרטי ולאופן שבו היו רוצים לזכור מחד ולהמשיך בחיים מאידך. התמיכה הנפשית נותנת לגיטימציה לתחושות מסוימות שקשה לשתף בהן אנשים אחרים, גם אם הם קרובים, כמו ההרגשה שחשוב להמשיך ברובד מסוים את הקשר עם הנפטר, אף אם ברובד אחר האדם מתמודד עם המציאות החיצונית.

עיבוד הפרידה מבן או בת הזוג .
חשוב לדבר על רגעי הפרידה, גם אם האלמן או האלמנה הרגישו שלא הספיקו לעשותה. דיבור זה מאפשר סגירת "עניינים בלתי פתורים" סביב המוות כמו גם עיבוד רגשי של התקופה הקשה שקדמה לו, במידה שמדובר על מוות ממחלה קשה.
עיבוד תחושת האשמה – אשמה היא תחושה שכיחה ומייסרת כשבן זוג נפטר, ולכן חשוב לעבדה בטיפול. אשמה על מה שלא נאמר, על מה שלא נעשה, על מה שיכול היה להיות.
התארגנות מחדש – עם הזמן מתחיל תהליך של התארגנות מחדש. הטיפול מקדם תהליך זה ועוזר בהתמודדות היומיומית עם קבלת החלטות משמעותיות לבד במקום בזוג, התלבטויות הוריות, חברתיות, כלכליות או תעסוקתיות.
הבניית משמעות מחודשת לחיים – זהו שלב מתקדם של תהליך ההתמודדות עם האובדן ובו, באמצעות העזרה הנפשית, אפשר להתחיל להבנות משמעות מחודשת לחיים ללא נוכחות בן הזוג באופן מציאותי אלא רק במישור פנימי. האלמנים והאלמנות לומדים לגבש תחושת זהות מוצקה יותר גם ללא המת, למצוא הנאות חדשות, לחזור לתחביבים ישנים, לפתח מעגלים חברתיים, ליצור שינוי בעיסוק או בעבודה, ללמוד ליהנות שוב ממה שיש לחיים להציע ואולי גם לחפש פרק ב'.
שינוי לטובה נחווה לעיתים על ידי אלמנים כסוג של "בגידה במת", כאשר, למשל, עוברים בית או עיר מגורים, נהנים מאירוע, מטיפוח אישי, מנסיעה לחו"ל, מסופי שבוע עם חברים, ובמיוחד כשמוצאים אהבה חדשה. לפעמים קשה לאלמנים להודות בפני חברים או משפחה על תחושת הסתגלות למצב, ו"חלילה" הנאה מהחיים במתכונתם החדשה. בטיפול אפשר "להודות" בזה ואף לקבל חיזוקים ליכולת המחודשת ליהנות.
משום שהתאלמנות היא חוויה של בדידות ושינוי מצב קיים, רצוי לקבל עזרה נפשית בהתמודדות ובעיבוד האבל ולא לחוות אותם לבד. לעיתים קשה לבקש עזרה דווקא במקום שהכי זקוקים לה. הקושי נובע מכך שהעצב והכאב גדולים מנשוא ואין כוחות לעשות את הצעד, מתוך ההרגשה שעצם הפנייה לבקשת עזרה היא הודאה בנזקקות כלשהי, או מפני שפנייה לעזרה מדגישה שהחיים אכן השתנו – והמוות אכן קרה. דווקא בגלל כל אלו, חשוב לאזור את האומץ ולפנות לקבלת עזרה.

להרגיש לבד שונה מלהרגיש בודד.
בדידות היא תחושה סובייקטיבית, בדרך כלל לא נעימה ולרוב גם כפויה החיים לא נעצרים. הם משתנים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית, בדרך כלל לא נעימה ולרוב גם כפויה. תחושת ה"לבדיות" היא היכולת לחזור וליהנות מלהיות עם עצמכם בשקט, בשלווה וברגיעה, וניתן לבחור בה. הבדידות הלא רצויה שנכפית בתקופה הראשונה לאחר מות האהוב עשויה להשתנות עם הזמן באמצעות תמיכה נפשית.
ניתן להיעזר בטיפול פרטני אישי באמצעות שיחות או בקבוצות תמיכה לאלמנים ואלמנות, שבהן ישנה גם אפשרות לפגוש ולהכיר אנשים שחווים את אותה סיטואציה ונמצאים במקום דומה בחיים, מתוך תקווה לעבד את שלבי האבל ולהמשיך מחוזקים יותר רגשית. לכל טיפול יש יתרונות משלו וכל אדם בוחר בטיפול הנכון ביותר עבורו. ישנן קבוצות תמיכה ומטפלים מוסמכים בכל רחבי הארץ. כדי לחוש בשינוי אישי ולהקל על ההתמדה במפגשים, רצוי לחפש קבוצה הקרובה למקום המגורים
כתובות אינטרנט מצורפות:
תיאור מדוייק
16/04/14 01:14
27צפיות
למצב שאני נמצאת בו כרגע (שלבי ההתחלה)
כל השאלות שאני שואלת את עצמי ומצבי הדיכאון והבדידות שאני נזרקת לתוכם...
הקושי הוא ענק והמאמר הזה ״הצליח להבין״ את התחושות שלי יותר מכל החברים והסובבים!
תודה.
הי
16/04/14 09:13
30צפיות
חופש , חירות, אביב בחוץ
ונחלים קטנים של עצב שלא עוזבים.
את יודעת תמיד חשוב לי להזכיר לעצמי אפרופו המאמר "שהבין" אותך
שלא המצאתי כלום .איכשהו זה עוזר לי .
התובנה שהעולם חווה אבל בעוצמותשונות כל ימי קיומו עוזרת לי לעיתים לכבד ולהעריך
לדוגמא את מנהגי האבלות של היהדות ,מובן שכחילונית לגמרי לא ברמה של לקיים אותם אלא ברמה של להקשיב להם.
לדוגמא ציון שנת האבל , אפשר לחשוב לכאורה שאין לה משמעות אבל עבורי היוותה סוג של התחלה חדשה נפשית
או החשיבות של ימי השבעה .
אני חושבת שהיתה פה מעבדה של אלפי שנים , ומליוני מטופלים נסיוניים במהלך ההסטוריה אז כנראה שחכמת ההמון סייעה להגיע למסקנות לא רעות .
תחושתי
היי יעל,
16/04/14 18:04
16צפיות
גם אני חילוני, מעריך ומכבד את מנהגי האבלות.
מוצא אותם חכמים ומתאימים.
שעשעת אותי באומרך   :"  אני חושבת שהיתה פה מעבדה של אלפי שנים , ומליוני מטופלים נסיוניים במהלך ההסטוריה אז כנראה שחכמת ההמון סייעה להגיע למסקנות לא רעות .
תחושתי".

מחשבה יפה.
חגי
חן חן חגי
16/04/14 19:28
17צפיות
מוצאת שלעיתים עוברות פה בין שורות האבל, הצער והכאב
פילוסופיות חיים שלמות .והן שזורות לנו פה  בפורום כמו בחיים
וזה כל כך יפה ...
כן, גם אני נהנה מכך.
16/04/14 21:38
8צפיות
בהחלט מעניין.
הדת שלנו
17/04/14 00:00
7צפיות
אכן יפה מאוד וכל תהליך נעשה מסיבה מסויימת שמאחוריה מסתתרת הרבה חכמה..
אני גם לא בחורה דתית אבל כן חוגגת את החגים ומאז שבעלי נפטר אני שומרת שבת לעילוי נשמתו ... יש בי הרבה אמונה ואני מאמינה שבזכותה אני עוד פה ועדיין שפויה ומצליחה להתנהל איכשהו במהלך היום עם הילדה!
השאלות שהמאמר הציג הן שאלות שאני באמת שואלת את עצמי ותהליכים שאני מרגישה על בשרי.. ואכן מקווה שיום אחד אוכל לשאת את הצער ולחזור להיות לפחות מעט מהאדם שהייתי לפני חודש..
בטוחה שבעלי יתן לי את הכוחות!
º
יופי, שמח שהוא עוזר לך.
16/04/14 18:01
13צפיות
למה לבחור בחיים-האלמנה בדרך החיים (הבלוג של
13/04/14 22:45
33צפיות
gorgiare שלנו)

יום ראשון, 13 באפריל 2014

למה לבחור בחיים


לפני כמה שנים, נסעתי ברכבת מחיפה לתל אביב, נסעתי לבד עם תאומותיי שהיו בנות פחות משנתיים ועם שני בני שהיו בני 11 ו 8 בערך. תיכננתי טיול נחמד ברכבת. בדמיוני ישבנו מסביב לשולחן הקטן ונישנשנו ושיחקנו והסתכלנו בנופים החולפים.
טעיתי. טעיתי בגדול.
ברגע שהרכבת הגיעה לרציף הבנות התחילו לצרוח מאימה. ואנשים דחקו. ודחפו. הרמתי אותן על הידיים. אחת בכל יד. והימהמתי להן. ניסיתי להעביר אחת אל הבן הגדול. היא צרחה יותר חזק. לא תארתי לעצמי שזה אפשרי לצרוח חזק יותר.הן לא רצו את הבנים. רק אותי. הוריתי לבנים להישאר קרובים שלא ילכו לי לאיבוד. אז הם החזיקו לי בבגדים. עליתי על הרכבת, שהיתה עמוסה לעייפה, והתחלתי את המסע ל"חיפוש מקום ישיבה". לבשתי על פני ארשת פנים שלווה שעלתה לי במחיר טחורים כמעט,כי ניסיתי להרגיע את הבנות שהיו היסטריות מרגע לרגע יותר,מסרבות להרגע.  הלכתי מקצה אחד של הרכבת לאט לאט. עם שתיהן על הידיים. משקלן הולך וגדל, ואין לי ידיים להחזיק את עצמי ואותן אם אפול. נעצרת מדי רגע אבל דוחקים בי מאחור שאמשיך.
אף אחד לא הישיר אלי מבט. מבטים אלכסוניים ומתעלמים מילאו את המעברים. ראו אותי ובחרו שלא .ניכור.  כל אחד שמר על המושב שלו. על המוות שלו. והרכבת היתה שקטה. שקט מחריד מילא אז את ליבי.
המוות היכה בי. ברגעים האלו הבנתי את המשמעות שלו. הרכבת הזו היתה מלאה במתים. לא היו שם אנשים חיים חוץ מבנותי ובני שפחדו ושמחו והסתכלו בסקרנות. שאהבו וניתלו ולא התייאשו. הילדים שלי היוו לי השראה. הייתי הלומה. איך אפשר להיות כהי חושים כל כך? אני עליתי על רכבת המוות. והיעד הוא גיהנום. לא. למעשה, זה היה הגיהנום.
הילדות בכו ואף אחד לא שמע. לאף אחד לא היה אכפת. כל אחד היה עסוק בתוך עצמו, במחשב, בטלפון, בעיתון.  ההתעלמות הזו הבהירה לי את משמעות האהבה בתוך החיים. היא זה החיים. הביטוי הפיזי של האהבה זה משמעות החיים. אלה הם החיים עצמם. מי שלא אוהב לא חי. ולא רק אהבת גבר אישה היא אהבה. אהבה בכל מובן. גם אהבה לאישה זרה ברכבת היא אהבה.
עדיף כבר למות ממש, חשבתי לעצמי, ונשבעתי באותו הרגע, שאני לא אוותר לו למוות שמגלה את חייו בתוך חיי וממית את האור. באותו רגע הבנתי למה אני בוחרת  לאהוב ואני היא זו הבוחרת אם להביא את הכח החיובי אל תוך חיי.
זוהי זכות הבחירה. והבנתי שיש מצב שזוהי הבחירה היחידה שאפשר לעשות באמת. לחיות או למות. בתוך החיים עצמם.
כי למעשה המוות הוא זה שחי. והחיים הם אלו שמתים. ורק זכות הבחירה יכולה לשנות את המצב הזה.
וכשמתעורר אצלי רגש של אהבה אני לא יכולה ולא רוצה להתעלם ממנו. וגם אני פוחדת . כמו כולם. ושואלת את עצמי על מה הפחד?  למה האהבה מפחידה  אותי כל כך? למה החיים מפחידים?
והתשובה היחידה שעולה לי היא - כי זה מכאיב. כי הכאב הוא בלתי נסבל. כי נתתי את כל כולי ונכוותי פעם אחרי פעם. ופעם אחת יותר מדי. כשהתמסרתי עד הסוף ואז הוא מת. לגמרי. לבלי שוב ואני נותרתי עם האהבה ובלעדיו. ומה אני אעשה עם כל זה כשהיא היתה ונועדה בשבילו, היא גדלה והתעצמה יחד איתו ובזכותו. היא השתכללה עם החיבור שלנו. עם הכאבים. עם החיים שעוברים. התכווננו אחד לשני והגענו למצב של fine tuning ואז הוא מת. האיש החי -מת. הוא לא פחד לאהוב, לקפוץ לתוך האהבה גם כשהיא לא בדיוק מסתדרת לו בתוך תנאי חייו. קפיצת ראש לתוך מים עמוקים. ככה הוא היה. ואז הוא היה צולל בתוך העומק. לא כרישים ולא תמנונים לא הרתיעו אותו."בואי נעבור את זה יחד" הוא היה אומר ומושיט לי יד בעיתות משבר קשות. הוא באמת חי.
למדתי ממנו איך.
אז אני לא פוחדת להרגיש, להתרגש, להתאהב, להתבלבל, לאבד את הביטחון, ללכת על חבל דק,לפול, לקום, לכאוב, להתאכזב, לקוות, להתאכזב שוב, לתת, לכעוס, לבכות, לצחוק,לצעוק, לרקוד. ככה אני חיה. מעדיפה לכאוב ולא למות. עד שאמות באמת.


           
המוות בא יבוא. על אהובינו ועלינו ועל כל מה שחי על האדמה הזו. אין לנו ברירות אלא לקבל אותו. להסתכל לו בעיניים בהתרסה ולנצח אותו כל יום מחדש. רק פה אנחנו יכולים לו.
הברירות נמצאות בתוך זכות הבחירה. האם אנחנו בוחרים לחיות או למות בתוך מסגרת חיינו. ואם אנחנו חיים, אז מה זה בדיוק אומר?
כתובות אינטרנט מצורפות:
מנעד החיים
14/04/14 08:43
24צפיות
קשה לבחור בחיים כל פעם מחדש, כי כמו שכתבת ,
בעיקר במצבינו (אבל גם באנשים ה"רגילים" )
" המוות הוא זה שחי. והחיים הם אלו שמתים."
קל כל כך לבחור למות איתם ...
וגם לי האהבה היא זו שנותנת את הדרייב , המשמעות הכוחות והכימיקלים הנכונים במוח.
והיא סוערת בי ומכה ומחבקת ומלטפת  ומשנה לגמרי את מנעד החיים לו הייתי רגילה .
השינוי  מגיע  כאילו על מנת לאזן את התמונה , למול התהומות שנגלו לי אני חווה גם גבהים אחרים ועוצמות מטורפות,
כמו בגרף מתמטי ..
כעת נמצאת בסוג של קשר שלא הולך לשום מקום , שמביא איתו אהבה סתומה שנראה שאין לה תכלית
עם איש שכנראה חוזר לאהובתו הקודמת אין לי שום חרטה על הדרך שעשיתי ועדיין עושה איתו כי חייתי
אהבתי, נשמתי הרגשתי התרגשתי נתתי וקיבלתי ... והיה ועדיין יש לי בשביל מה לקום בבוקר .
חג שמח יקירי
ושתמיד יהיה לנו בשביל מה לקום בבוקר ...
אני תמיד מתרגשת
14/04/14 11:19
18צפיות
מההבנה שלך. מהעומק
ומהתגובות המדויקות.
זה נכון תמיד. לאהוב זה לכאוב. זה לחיות....
תודה יעל
º
קיבלתי הרבה תובנות ממה שכתבת.תודה............
14/04/14 13:57
13צפיות
אני שמחה קורלי
14/04/14 14:27
16צפיות
וזה לא מובן מאליו בכלל
כי
זו ממש מצווה
לשמח אלמנות

ובמיוחד בליל סדר......
גו יקרה
14/04/14 15:56
14צפיות
זה מצווה לדאוג ולשמח ליתומים ולאלמנה בכל השנה לכן אני פה
היום נסחפתי מעט תראי מה כתבתי לקורלי על הבכי
ויש שם תמונה של אבי ז"ל שלימד אותי כמוך , לדבוק בחיים ובשמחת החיים
בכל יום שאנחנו אומרים בו מודה אני , שאני נושם ואני מתפקד
את מלכה כי את בחרת בחיים
14/04/14 15:22
17צפיות
ואני מאד אוהבת את הבחירה שלך בחיים
ואת הדרך בה את מובילה את הילדים בחיים הללו
להביט קדימה ולהתעלם מהמבטים של האנשים
את פשוט מלכה ואני רואה את הכתר של אש שעוטף אותך
ואת אשה ואת אמא ואת דוגמה לחיים בריאים
ממשיכה במסע של החיים מפה והלאה
חושבת שהרשימה שלך באה ממש בזמן

המון תודה אומרת לך מאחת שבחרה לחיות על אף כל הסיכונים
וממשיכה להתמודד כדי לשרוד את היום וגם את המחר
כי אני בחרתי בחיים הלא פשוטים שלי
שכל רופא שמביט ברשימת המחלות מבולבל לא יודע מה לעשות איתי
ואיך אחרה לי אחת הרופאות איך את חיה ואני עניתי מצויין כי אני שורדת
וכמה פעמים הייתי בדרך ואמרתי לא , אני לא מוותרת אני רוצה להמשיך לחיות
ולאחרונה  החיים קבלו תפנית , ואחרי החג הולכת להלחם כדי שהחיים יתארכו הלאה
כי בחרנו בחיים , כי אנחנו רוצות לחיות בעתיד את החיים שלנו

חג שמח וכשר גו האמיצה אשה של נשמה שעטופה בהילה של אש
נסיכה
15/04/14 11:11
14צפיות
כשזה יגיע זה יגיע
ועד אז מוטב כבר שנחיה.
תודה על התמיכה ועל הפירגון
מעניין וממלא לקרוא את הגיגיך, כתמיד.
15/04/14 13:30
22צפיות
אכן, החיים שלנו, הן הבחירות שלנו.
איננו חייבים לבחור את מה שבוחרים. ישנן אפשרויות אחרות, אך אני בחרתי דווקא את זו ולא אחרת.

גם אני מאמין שלחיות, זה לחוות להרגיש- ולא חושש שמא ... מה כבר יכול לקראות?
אחרי מה שעברתי, זה קטן עלי.
בכל מקרה, אתמודד במה שיהיה צורך להתמודד. אני מאמין בעצמי, לאור מה שעברתי, לאור ההתמודדויות שהתמודדתי.

החיים אינם רק מה שנעים לי, טוב לי, מפנק לי.
בחיים יש גם מה שעושה לי רע, שחור, מכאיס - החיים הם הכל ביחד.
הם "גם וגם וגם".
חגי
חגי
15/04/14 15:51
22צפיות
מעניין שגם חלק מהחוזק שלי הוא התחושה כי
אחרי מה שעברתי - קטן עלי .
וזה מה שמאפשר לי לחוות
המכנה המשותף בא לידי ביטוי בהרבה נקודות קטנות ..אולי גדולות בעצם.
º
חחח..כן. נקודות "קטנות-גדולות".
15/04/14 19:11
13צפיות
ואני מרגישה
15/04/14 19:41
19צפיות
בדיוק כמוכם
מצד אחד הכל "קטן" עלי הרי אני עברתי את פרעה
מצד שני עצבים חשופים ברמה שהלחישה לידי נשמעת צווחת עולם.
וכאב קטן הוא תהום חשוכה
אבל שוב, קטן עלי.....
יתכן ויש קשר למקום בו נמצאים, בהתמודדות
16/04/14 21:42
6צפיות
באובדן.

מתבקש לאמר, "כמה זמן עבר" -
אך לא מדובר בזמן שעבר
אלא בעבודה שבוצעה במשך אותו הזמן.
העבודה =  ההתמודדות באובדן.
חגי
תראת את זה נכון חגי
15/04/14 18:25
20צפיות
בחירות שאנחנו עושים מוליכות אותנו
לחוות ולהרגיש ולא לחשוש  אז החיים טובים יותא ומלאים במה שאתה בוחר לעשות
º
מעניין. תודה.
15/04/14 19:12
13צפיות
שלום לכולם
15/04/14 23:29
35צפיות
מה שלומכם ????
מזמן לא נכנסתי לפורום.
רוצה לאחל לכולם חג שמח.
אני יודע שהחגים הם הזמן הקשה ביותר לנו.....
החוסר והריק הזה שעוטף אותנו.
אבל צריך תמיד למצוא ולראות את מה שיש ולהחזיק את זה בשתיי ידיים ולשאוב את הכח מהסובבים
אותנו ....
חג שמח וכשר

שגב
חג שמח ושמח בחג
15/04/14 23:36
18צפיות
תדפדף תראה כותבים חדשים ולא מוכרים
ונוצרה קבוצה נחמדים מאד ,
והכתיבה שופעת ורואה את האנשים נפתחים לחיים
הפורום התמלא חיים וכתיבה, ותמיכה הדדית

בקשת לאחל לך חג שמח ושמחה בחג החירות
שגב
16/04/14 19:29
11צפיות
זה לא מקרי שגם אתה נכנסת בתקופת החגים
ספר עליך , מבינה שהשתתפת פה בעבר אז בטח כבר עברת דרך ...
חג שמח וכשר גם לך, שגב יקר,
16/04/14 21:32
6צפיות
תודה על מילות התמיכה.
כל טוב לך, למשפחתך ולכל בני ביתך.
חגי
נסיעה
16/04/14 17:12
20צפיות
כמה צער, כמה כאב, אני קוראת בדיבריכם.גם אני הכאב מרפה ממני לעיתים, הכל בלתי צפוי,הכלל שהעמדתי לי, ולא תמיד זה מצליח,לנסות ולראות קדימה, את הטוב שניתן לנו, ולנסות להתמקד בו.
עד הרגע האחרון התלבטתי, האם להענות לחברה טובה,שהזמינה אותי לכמה ימים ללונדון,אם אני לא אגיע אליה, כבר לא אראה אותה. בשל קשיים שיש לה בהליכה, היא מגיעה ממלבורן באניה ל7 שבועות. ותשהה בלונדון 3 ימים.
אני עם כל המהפכים שיש לי.החלטתי להיפגש איתה.בתקוה שאוכל נפשית לחגוג איתה.
ה כל אצלי כל כך לא צפוי,אבל אקח את הצנס,כי על זה אני עובדת, צריך וחייבים להתעודד.זאת היא שאיפתי. אני אומרת לעצמי שאולי לונדון מחכה ל ותביא מיפנה חיובי,שיחזיק מעמד.
תמר
יופי תמר! זו הדרך!
16/04/14 18:00
8צפיות
תפגשי חברה טובה, יתכן בפעם האחרונה, מה יכול להיות רע בזה.
תסעי, "תראי עולם", תתאווררי.
נשמע לי כדבר שיכול להיות מאוד ממלא.
מאחל לך, שבאמת כך יהיה.
תבלי, ותשמרי על עצמך.
דרך צלחה,
חגי
יופי
16/04/14 19:21
8צפיות
תמרי ,
מנסיוני עדיף לעשות (בטח גם מנסיונך )
אני תמיד חושבת שמקסימום אהיה עצובה שם במקום פה
ואם דברים ילכו טוב אז אפשר להפיק המון סיפוק והנאה .
טוב עשית
º
איכשהו הגיע אלי הסרטון הזה.... מרגש
15/04/14 08:44
44צפיות
כתובות אינטרנט מצורפות:
º
לא מצליחה להכנס לקישור
15/04/14 12:01
15צפיות
הקישור לא עולה ואני הכנתי עבורך משהו
15/04/14 18:07
16צפיות
והמחשב הדפוק שלי אבד את הגלישה תקלה שהוט צריכה לפתור אז מנסה לשחזר
יש שירים של להקה שכבר שלחתי לך פעם שמתאים  לכתיבה שלך
אז הנה כמה שירים שיש בהם מסר במילים של השירים

השיר הראשון Air Supply - Here I Am (Just When I Thought I Was Over You)
מתאים לרשימה שלך מודה אני ,

לרשימה שכתבת בוחרת לחיות מתאים השיר הזה
Air Supply - Every Woman In The World

ולסיום  האלבום איתו צרחתי את הכאב של הנשמה כמה שירים ברצף שיעזרו לך לרקוד את החיים
כתובות אינטרנט מצורפות:
רוצה לצרוח שכולם ישמעו!!
13/04/14 13:43
77צפיות
כבר עבר חודש מאז אותו בוקר ארור.. חודש שלם שנראה כמו יום אחד ארוך שלא נגמר!
בעלי, אהובי, האיש שחלמתי להזדקן איתו..

בוקר שגרתי- קמת הלכת לעבודה ופתאום טלפון.. מנהל החברה: ״הוא התעלף צאי לכיוון נודיע לך לאיזה בית חולים מפנים אותו״ ואז הכל רץ כמו סיוט לא ברור ואני מוצאת את עצמי מנשקת אותך בתא קירור ומתחננת שתתעורר!!! שתקום מהשינה שאליה צנחת בגיל 31! דום לב?!?? חיים שלי דום לב דווקא עכשיו שהכל רק התחיל????
ואני מוצאת את עצמי בת 29 עם ילדה בת שנה ו4 ואין לי מושג איך מתמודדים!!!
הגעגוע בלתי נסבל!
האהבה אליך עצומה... אלוהים כמה שהכל היה מושלם , היית הכל - השמחה, הרוגע, האור והאושר בחיי... הסיבה שבגללה התעוררתי כל בוקר!
ועכשיו מה?! בשביל מה?? לא מוצאת סיבה לחייך או לקום מהמיטה.. הכל כל כך ריק וחסר משמעות!!
מנסה למצוא אדם שמבין את הכאב ולכן כותבת כאן... לגלות שלא רק הלילות שלי נהפכו לארוכים וכואבים ולא רק הימים שלי חסרי כל תוכן!
אוהבת אותך בעלי אהובי טהור שלי!
הגעת למקום הנכון
13/04/14 14:03
36צפיות
פה כולם עברו את הפרידה הזו שאת עברת לא התרעה וזה כואב בנשמה
אני רק כותבת ומלווה כבר כמה שנים
אבל אני פה קשובה לכולן ולכולם
ותיכף יצטרפו שאר הכותבים והכותבות
הם יצרו פה קבוצת תמיכה נפלאה
תרגישי חופשי לכתוב את כאבך
פה יקבלו אותך בהבנה יחבקו בהמון חום
קחי לך את הזמן לחיות כל יום רק בשביל אותו היום
מחר יבוא מחר ויביא איתו  כוחות למחר שלך
ומפה שולחת לך ים של כוחות להוביל אותך ואת הבת הקטנה למחר שלכן
ואנחנו פה תומכים ומחזקים ומנגבים את הדמעות
תקראי את הכתיבה בפורום ותגיעי למסקנה שאת במקום הנכון בשבילך עכשיו
ופה נשלח אליך המון המון אהבה וחיבוק עוטף ומבין את מה שאת עוברת כיום
תודה!
13/04/14 14:09
26צפיות
מעולם לא הייתי חברה בשום פורום או קבוצות תמיכה... היה לי כל מה שהייתי צריכה!
וכרגע מרגיש שאף אחד לא מבין גם אלו שמאוד אוהבים ודואגים לי לא באמת מבינים את הייסורים האלה!
התגובה שלך כבר עשתה טוב בלב, טוב לדעת (אירוני ומצער...) שאני לא לבד , שיש עוד אנשים שמבינים את הכאב העצום הזה שאני רק בתחילת דרכו..
עדיין לא יודעת מה באמת מצפה לי!
שמחה שענתי לך מהר
13/04/14 17:59
26צפיות
הייתי צריכה לצאת מהבית והתעכבתי כדי לענות לך ,
יודעת שמי שריך אוזן קשבת שהוא צועק הצילו ואז לחבק אותו ולהגיד אני פה בהמון הבנה ואהבה
עוזרת מתי שהוא צריך לא מתי שנוח לי לענות , לכן אני בפורום הזה שומר על הכלל ואהבת לרעך כמוך
אם דפדפי בדפים אחורנית תראי שכולם כותבים על הכאב שבלב

המנהל חגי אמר לאחד הכובים/כותבות  שהאבל נעשה בשלבים
יום אחרי יום , שעה אחרי שעה וכך מתקדמים אל עבר העתיד
היהדות לכן יצרה מנהגי אבלות כדי לסדר את הראש מייד אחרי האובדן
אומרים שהאלוהים קורא להם שהם צעירים כי הוא צריך ת המלאכים שלו למעלה
תיכף יצטרפו אלי ויכתבו לך מילים בעלות נסיון כמוך ,
אני סתם רווקה שידעה אובדנים , וכותבת פה רק 7 שנים באתי לחפש אלמן עבורי
מצאתי אלמנים ואלמנות המקום הזה קסום  כולם עוזרים לכולם בהקשבה ובמילה טובה
זה מקום בו יבינו אותך הכ טוב בעולם , כי הם היו שם בכאב
תשימי לב שדרים ישתנו מפה ואליך , קחי את הדברים בקצב שלך ובקצב שהבת שלך צריכה
בנתיים שולחת לך ים של אהבה , ואני פה תמיד בשבילך חיבוק| וכולם בשבילך

את פשוט מקסימה!
13/04/14 22:20
20צפיות
באמת מחממת את הלב!
אני יודעת שאני לא האלמנה הראשונה בעולם אבל כרגע זה מרגיש לי כמו ״האלמנה היחידה בעולם״ ושאין אף אדם שמבין את גודל האובדן!
ופה יש תחושה שאולי כן יש מי שעבר בדיוק את אותו התהליך... השאלה אם באמת אפשר לקום לחיים חדשים ביום בהיר אחד!
כרגע מרגיש לי כסוף העולם עם רצון עז ללכת לישון ולא לקום...
בהחלט אפשר
13/04/14 22:38
25צפיות
לפני כמה שנים אמרתי לאלמן מדהים עוד נדבר על פרק ב
והשנה בטו באב הוא התחתן במערת המכפלה עם אשה מדהימה
נכון זה לקח זמן והוא גם נשאר עם בת אחת ,
וזה לא פשוט לאדם דתי לגדל בת
וברוך השם הוא עבר תהליך לא קל ועובדה הוא כיום בפרק ב שלו
והוא רק אחד מתוך הרבה אנשים שעעברו בפורום וכתבו כמוך
והם לימדו אותי שיש הפתעות בחיים , ובזכות האנרגיה שלהם אנ ממשיכה לתמוך
כי אני יודעת שעכשיו את זקקה לעזרה מחר את תעזרי לאחרים הכלל הדדי
ומבקשת לשלוח לך כח ואופטימיות והמון אהבה שתוכלי לקחת את הבת לחגוג את ליל הסדר
ואנחנו נמשיך להתכתב , ואתה תראי כל יום מביא את הטוב שלו
ואתה = ואת
13/04/14 22:39
11צפיות
כותבת מכל הלב וכל פעם מחדש מבינה שצריך הגהה
מנסה לשרוד
13/04/14 23:05
19צפיות
רק בשביל הבת שלי!
כרגע פרק ב זה אפילו לא במחשבות שלי.. אני עוד חיה אותו ואפילו לא מעכלת שהלך ממני... המחשבה על המשך חיים בלעדיו נותנת את התחושה של בגידה בו!
אני יודעת שהחיים הם חזקים ואני יודעת שהמוות הפך להיות המשאלה הכי גדולה שלי
אבל כרגע זה המצב... ואצטרך לשים מסיכה בכל בוקר מחדש בשביל הקטנה שלי.. הקטנה שלו... כל עולמו!
פשוט לא מוצאת את הכוחות לעכל בכלל שהוא איננו ושלא יחזור..
יקרה הבת שלכם
13/04/14 23:15
15צפיות
היא שלך ושלו, אל תשאירי אותה לבדבעולם שלנו
תמשיכי לשרוד יום אחר יום , קומי וחבקי אותה ,
ותגידי לה כמה את אוהבת אותה , את האמא היחידה שהיא רוצה ואוהבת
והיא הילדה שלו ושלך היא החיבור , היא פרי האהבה הענקית שלכם
נכון שאני צודקת ?
כן..
13/04/14 23:32
11צפיות
צודקת בהחלט... כמה חיכה לה! כמה שמח כשנולדה!
היה משחק איתה כמו ילד.. זה מה שנותן לי את הכוח לחשוב לרגעים על העתיד ולהאמין שאגדל אותה כפי שרצה. שהיא תהייה דומה לו ותגדל על פי הערכים שהוא היה רוצה שניתן לה!
זאת הסיבה היחידה לקום בבוקר... אבל מסכנה שלי כרגע אין לי את הכוחות הנפשיים והסבלות כמו שהייתה לי לפני חודש!
היא בהחלט היחידה שמעלה בי חיוך אמיתי כל השאר ריק ומרגיש כמו הבל הבלים!
אז לפני שנלך לישון
13/04/14 23:46
22צפיות
אז לפני שנלך לישון
שולחת לך ים של כוחות למחר , לקום מבראשית
לקום ליפיפה שלך לחבק ולהגיד לה שאמא אוהבת אותה
היא תחבק אותך חזרה , זה כאילו החלק הזה שלו שמתקיים בה מחבק אותך חזק
זה יחזק אותך מחר בבוקר
ומפה אני עוטפת אותך בים של כוחות ואהבה ממני
אפילו שאת לא מכירה אותי יש לי ידיים ארוכות לחבק ולעטוף
ודרך המשחשב עוטפת אותך בים של כוחות ובים של אהבה
הנה שלחתי לך חיבוק דובי גדול ,
חם ועוטף , ואני מתה על חיבוקי דובים,  כי דובי ככה קראה לי אחותי הקטנה ז"ל
אין מילים..
14/04/14 02:28
15צפיות
שיביעו את התודה הענקית שלי אלייך!
מאוד חיזקת אותי במהלך היום...
מקווה שיהיה חג שמח (כמה שיכול להיות) לך ולכל אוהביך!
מחזירה חיבוק חם ומשתתפת בכאבך על אובדן ״דובי״... מאמינה שהכאב הוא זהה רק אופי הגעגוע משתנה.
לילה טוב!
וקר טוב לאביבסיו
14/04/14 10:18
14צפיות
מקווה שהבוקר מצא אותך עם חיוך קטן של הנסיכה שלך
מברכת אותך שגם יהיה חג שמח בחיק המשפחה המורחבת
אני רק מתחילה את יומי , אני קמה מאוחר בבוקר
ויש המון מה לעשות הבוקר , אני מתארחת אצל הורים של חברה
הם אמצו אותי שהפכתי ליתומה בגיל 50  ,
מצאתי את משפחה מאמצת  בחגים , את צודקת הם אוהבים אותי
שיהיה לכולנו חג פסח שנצליח לצאת מהמצרים הפרטית שלנו
ושולחת לך מחסנית של כוחות ליום הזה , מחר יבוא מחר
וחיבוק ונשיקה לנסיכה הפרטית שלך , אני מתה על ילדים קטנים
תודה אישה מדהימה!!
14/04/14 10:28
15צפיות
אני בחג אצל המשפחה של בעלי... ככה זה היה אמור להיות וככה השארתי את זה! הוא יהיה איתנו ויסתכל מלמעלה ואני מקווה שזה יעשה לו טוב!
מאוד קשה לי ומוזר להיות פה בלעדיו...
אז שיהיה לך יום מקסים כמה שאפשר!
וגם אם הם לא איתנו פיזית אין לי ספק שהם איתנו בכל רגע נתון.. ( זאת האמונה שמחזיקה אותי שפויה)
חג שמח נשיקות, חיזוקים וחיבוקים ושוב תודה ענקית!
גם אני מאמינה כמוך
14/04/14 11:46
16צפיות
חג שמח , את תעשי להוריו שמחה בלב שהם יראו את הנכדה
ותם תתאחדו באהבה לבן שלהם/לאיש  האהוב של חייך , האהבה תחבר אתכם

אספר לך משהו אישי בן דודי נרצח בישוב אבני חפץ בשבת הגדול ,
ממש לפני פסח הותיר 5 ילדים , במשך כל השנים האלמנה ו5 הילדים
עשו את חג עם ההורים שו הדוד שלי ואשתו , או שהם הלכו אליה או שהיא והילדים באו אליהם
, ההורים שלו דחקו בה להתחתן שוב כי היא אשה צעירה , לא מזמן היא תחתנה שוב
הקשרים שלהם איתה נשארו כמו שהיו , היא באה עם הבעל החדש אליהם , היא כמו בת עבורם
והילדים גדלים אחת כבר התחתנה ובאה לעזור להיות עם הסבתא ,
הקשר המשפחתי נשמר כמו שהיה , למרות האבא הוא המלאך השומר מעל על החבורה
ולדוד שלי יש ילדים אחרים שיבדלו לחיים ארוכים וטובים וכיום הם כבר חמולה מאד גדולה
ומאחר והם שומרי מצוות האירוח שלהם זה לכל השבת והחג ,
מתכנסים יחד עם ההורים בתורנות , כי המקום צר להכיל את כולם יחד ,
או ששוכרים מקום גדול לכולם , טאז תכנסת כל המשפחה המורחבת עם הנכדים והנינים

מאחלת גם לך שהקשר עם הוריו ישמר , קשר טוב של אהבה , לטובת הנסיכה הקטנה
כי הם הסבא וסבתא שלה
אין לו אבא
14/04/14 16:22
18צפיות
נפטר לפני 4 שנים בליל הסדר אתמול הייתה האזכרה... אז אני יודעת לפחות בחג הוא עם אבא שלו שם למעלה..
אני מקווה שהקשר עם המשפחה של בעלי ישמר תמיד האחים שלו מבחינתי הם נהפכו לשלי ואמא שלו אני אדאג לה ואתן לה בדיוק כמו שהוא היה נותן ומכבד!
אשתדל תמיד ללכת בדרכו.. בדרכינו!
עברת פרידות לא קלות ואני מנסה להבין איך מצליחים לאהוב את החיים? איך מצליחים לנשום??? מאחלת לך שהאל יעניק לך את כל הכוחות והסיבות תמיד!!!
חשוב לשמור על הקשר עם הצד שלו
15/04/14 13:53
9צפיות
לצערי הקשר עם החבר של אחותי נחתך כי הוא בקש
וכל התמונות שלה מגיל 16 עד גיל 20 ו11 חודש אצלו , אם הוא השאיר אותם כשבנה משפחה משלו
הילדים של אחי לא הכירו אותה ולא זוכרים אני משמרת את זכרה וכשאני אלך מפה שם זה יגמר
למרות  ששני בנות של אחי דומות לה מאד , אבל זה מה יש
אני בחרתי בחיים , נלחמתי על החיים שלי ועדיין נלחמת כדי לשרוד יום יום זה לא פשוט
אבל זה כי אני בחרתי לחיות , אכיות החיים היא לא משהו אבל חיה ועוזרת לאחרים וזה חשוב
תודה לאל בניתי לי משפחה מכמה אחיות של אמי ומחברות וחברים שאוהבים אותי

תזכרי יקירה את האמא אבל פרי האהבה שלך הוא אחריות היא זקוקה לאמא שאוהבת אותה
ואת עכשיו במקום 2 , ומבטיחה לך היא תחזיר לך המון אהבה
והיא גם תקבל המון אהבה מהמשפחה המורחבת , תרשי לעצמך לנוח קצת ותני למשפחה לעטוף אותך וזה יסתדר עם הזמן
והכי חשוב תמשיכי לכתוב אני פה בשבילך ושולחת לך ים של אהבה
האמת שאת צודקת
15/04/14 17:22
13צפיות
יש הרבה מה ללמוד ממך...
ערב החג היה קשה מאוד והגולה עמדה בגרון... בכל פעם שחשבתי שזהו אני מתפרצת בבכי, הילדה עשתה משהו שהעלה בי חיוך... אולי זה בעלי (שהיה מלא בחוש הומור) שעושה את זה דרכה ואולי זאת היא שכל כך דומה לבני (בעלי)...
אני מנסה לעטוף אותה במלא אהבה אבל עדיין מרשה לעצמי מידי פעם לקחת ממנה הפוגות כדי להתאבל!
מאוד עצוב שאין לכם תמונות ודרך להנציח אותה ושרק את נותרת כדי להשאיר אותה חיה בזכרון של כולם!
למזלי יש לבני המון חברים ולכולם יש המון סרטונים ותמונות.. עם הזמן אני אאסוף לה כל פעם קצת ממי שאפשר..
ככה אנציח אותו עבורה כמה שאפשר!
את מדהימה ואני מאחלת לך תמיד להיות מוקפת באהבה ובאנשים שימלאו אותך ואת החיים שלך בשמחה!!!
שמחה שהיכרתי אותך המילים שלך מנחמות ומחזקות
את יכולה להכיר יותר
15/04/14 17:32
9צפיות
אני פה יקרה פועלת ועוזרת במילים ואני טובה בחיבוקי דובים
אין כמו חיבוק טוב לשחרר את הגולה מהגרון
ולחבק במציאות עוזר לחבר את כ החלקים חזרה
ובשביל זה יש לך אותנו וגם את הבת לחבק אותך חזק
בהתחלה החגים קשים אחר כך לומדים לקחת נשימה עמוקה
ממליצה לך לקרוא את מה שכתבה גורגיה בבלוג שלה
זה מופיע בפורום וגם יש קישורים לבלוג עצמו
תקראי מה כתבו בפורום ותמשיכי לכתוב וזה ישחרר לך את הגולה מהגרון

אין לי תמונות אבל יש לי מילים והיא מופיעה לאורך הבלוג שלי
ויש פרויקט בבית יד לבנים שאני עזרתי לבנות תיכון להנציח אותה
כך שההנצחה כבר נעשתה בפועל , ושני הבנות של אחי שדומות לדודה שלהן
אחת מהן בת 21 מאד דומה לה שותפה לחוברת שהוכנה , היא תזכור אותה תמיד
תמיד מוכנה לעזור יקירה
15/04/14 17:46
5צפיות
אם היית שכנה שלי גם את היית לומדת לי ד"ר כמו השכנה שלי?
הם הולכים לרופאת המשפחה ואומרים לה לא הרגשנו טוב אז הלכנו לשכנה לד"ר רבינוביץ ?
תארי לך ככה נתנו לי תואר שלוקח כמה שנים ללמוד כדי לטפל באנשים
כשאני הולכת אליה היא צוחקת עי , מה שלומך היום ד"ר רבינוביץ ?
מה קרה לא הצלחת לעזור לעצמך ובאת אלי , בהתחלה נעלבתי
ואחר כל למדתי לנסות לעצמי בעצמי והביקורים אצלה הפכו לאחת לכמה חודשים
כשהגעתי אליה היא אמרה לי אני יודעת שאת מטפלת בעצמך
קבלתי דווח מהשכנים , סתם צחקתי איתך , אבל יש לי מזל שאת לידם

כך נהגו ההורים שלי וטפלו בשכנים פעם אמרתי להם תלו שלט על הדלת שעות קבלה
הם גערו בי ואמרו ואהבת לרעך כמוך זה כלל חשוב בחיים ,
למדתי שאם אני מצליחה לעזור לאחרים יש לי כוחות לעזור לעצמי  בעצמי , זה היה שיעור חשוב בחיים
וככה מצליחה להתקיים לבד אפילו שאני תלויה באחרים ,
הנתינה מבריאה את הנשמה כי בחרתי לחיות , מתעלמת מהמגבלות ורצה קדימה במסלול החיים הגועש
חיבוק..............
13/04/14 19:05
28צפיות
קבלי חיבוק. יש לך עבור מי ועבור מה לחיות. ילדה קטנה, צאצאית של בעלך. את מאוד צעירה וחוסנם הנפשי של אנשים בגילך טוב יותר. אין לך ברירה, אלא להשלים אם מה שקרה. המצב, לצערי, אינו הפיך. תני לעצמך זמן לכאוב ואח"כ פני לקבוצת תמיכה והתמודדי. עוד תזרח לך השמש.
חיבוק
תודה רבה
13/04/14 21:57
13צפיות
כרגע לא מוצאת שום כוחות נפשיים..
כולם אומרים את אישה חזקה! בזמן שאני מרגישה מרוסקת מבפנים..
תחשבי על החיים כמו הים
13/04/14 22:31
16צפיות
מרחוק הים נראה חלק וחזק
אבל בתוכו יש כל הזמן זרמים
כל גל נשבר על החוף  יצר קצף ומרטיב את החוף
אבל המים זורמים פנימה אל הים הגדול והכחול
שואבים אנרגיה פנימית ובאים חזקים ושוב מתנפצים על החוף

כך את בפנים גועשת ורוגשת וחסר לך את הכח המחבק והמניע
אבל הילדה קוראת  אמא ואת קמה כמו לביאה ,
היא פרי האהבה שנוצרה מהחיבור שלך ושלו  
החלק שלו ימשיך תמיד לגדול לצידך ויהיה הסיבה  תקומי כל בוקר
כי את האמא שלה שילדה אותה , את מקור הכוח שלה כיום
לכן עליך לשרוד את הגלים הללו , שבאים להישבר על החוף
אל תתני להם לפרק אותך תמשיכי לסעור בתוכך ,
זה כוחות של האשה שיצרה חיים בתוכה , חיבוק של הילדה יחזיר לך כוחות
וזה הגילשאת יכולה לבקש חיבוק ולקבל חיבוק מלא אהבה לאמא
תני לזה להטעין אותך אנרגיות של חיים



 
משתתפת בצערך
13/04/14 19:35
33צפיות
עצוב מאוד מאוד. משתתפת בצערך.

אין לי מילים לנחם אבל מרגישה את כאבך הגדול ושולחת לך חיבוקים.


תודה
13/04/14 21:58
16צפיות
כיף לדעת שאדם זר לחלוטין כואב ומשתתף בצערי :) אני דיי חדשה בכל הנושא של פורומים וזה אכן מחזק..
אביבסיו....
14/04/14 01:06
48צפיות
אין ממש דרך לנחם, אני חושב.
רק באמת להגיד שאני משתתף איתך. פרקטית.. בכאב.
אהבת חיי גם מתה. לפני 4 חודשים ושבוע.
נשארתי עם ילדה בת 3 וחצי.
והנה אני "מגלה" לך... שהלילות אצלי, קפואים(ולא, לא רק כי אני ירושלמי...), בודדים, חלולים, וכואבים בצורה פשוט איומה.
מחכים לבוקר...ואז מגיע עוד יום מרוקן. ממנה.
אין מצב להגיד פה ברוכה הבאה...אבל את בהחלט מוזמנת לשתף פה את הכאב. זה מקום כזה של כואבים ואוהבים...
אסף.



הלילות תמיד קשים
14/04/14 10:21
17צפיות
אסף שולחת לך חיבוק ענק וחם לחמם את נפשך אחרי לילה ארוך
ושולחת גם לך ים של כוחות לחג שמתחיל הערב
ועוד חיבוק אד לנסיכה הפרטית שלך , שהיא קטנה ומקסימה
אביבסיו יקרה, משתתף בכאבך,
14/04/14 04:31
30צפיות
הרגשתך כל כך מוכרת וידועה לנו.
כל כך מובנת.
זו באמת טרגדיה.
שמח בשבילך ש"מצאת אותנו".
את מתחילה "מסע מפרך" של התמודדות באובדן.
זה קשה, לא ידוע, לא בשליטה, אך זו הדרך- ואין אחרת.
זו תקופה קשה, עם הרגשה של "מוחלטות" - ש"זה לתמיד". אך זו תקופה, זה לא לתמיד.

חשוב שבתקופה קשה זו, תשמרי על שינה, שתיה ואכילה במידה מספקת.
הגוף נותן כוח לנפש להתמודד. חשוב לשמור עליו.

בתך, שאבדה אבא, כעת יש לה רק אמא. רק אותך.כעת היא זקוקה לך.
מציע לך להתמקד בה, ולהמשיך לטפל בה, לדאוג לה, לאהוב אותה - כפי שעשיתם ביחד. כעת רק את ממשיכה את דרככם.

מציע לך לפנות לעזרה, לברר לגבי "עו"ס שמטפלת במקרי טראומה".
אשתי התאבדה לפני כשמונה שנים, ונשארתי עם חמשת ילדינו, בגילאי - 14-8 שנים.
העו"ס שקבלתי (טראומה- הכוונה למוות פתאומי, כמו בפיגוע, תאונה, התאבדות- ומאמין שגם דום לב), עזרה לי מאוד לעזור לעצמי.
עזרה להבין את כל מה שעובר עלי. עזרה ותמכה. כך כל שבוע קבלתי "אויר" לעוד שבוע.
לי, זו הייתה עזרה גדולה מאוד.

חושבים עליך, ושולחים חיבוק של תמיכה.
חגי

דבר ראשון
14/04/14 09:40
33צפיות
משתתפת בצערך ואני מאמינה במקרה שלך הקושי והכעס הוא עצום גם כן..
תודה על החיזוקים...
לגבי אוכל ושינה כרגע עדיין בלתי אפשרי עבורי! הלילות הם פשוט סיוט שאינו נגמר...
היום זה ערב חג ואני פשוט מרגישה מתה מתמיד!
אני יודעת שבעלי נמצא כרגע במקום טוב יותר אבל אני... אני כרגע חיה מתה!
ביום שהוא הלך ממני זה המוות הכי נורא שיכולתי לאחל לעצמי... אני מרגישה מרוקנת יותר ויותר בכל יום שעובר.
הבנתי.
15/04/14 12:39
11צפיות
שולח לך חיבוק של תמיכה בהתמודדותך.
אביבסיו
14/04/14 08:17
23צפיות
משתתפת כל כך ,
התחושה של חוסר צדק מתעצמת למול סיפורך ,
ומבינה כל כך את פשר הלילות הארוכים .
וחיבוק חם
תודה
14/04/14 09:41
15צפיות
טוב לדעת שיש מי שמבין!
עם כל הצער שבדבר...
השאלה איך מתמודדים
14/04/14 11:38
38צפיות
כל כך קשה....
לא נראה לי שיש תשובה אחת
אצלי זה התחיל עם ללמוד לנשום מחדש.
נשימה אחרי נשימה.
בהתחלה הן היו קצרות מאוד ולא קבועות.
עם הזמן זה התייצב.
ואחר כך את הצעד הראשון.....
לאט לאט
ליבי איתך ומחבקת אותך אלי בחום...
תודה..
14/04/14 16:25
17צפיות
היום מאוד קשה לי! ערב חג ראשון בלעדיו והחמצן נראה שלא נכנס לריאות!
אני אצל המשפחה שלו עם הילדה... מחייכת ומנסה להיות חזקה בשביל כולם. שבעצם הריקנות והעצב לא עוזבים לשניה!!
המחשבות רצות מדמיינת אותו בכל דבר הזיכרון עדיין טרי כל כך!
ג'ו אפשר גם חיבוק
14/04/14 17:21
15צפיות
לחיבוקים שלך יש תכונה טובה , הם מלאים בחום ובאהבה
בהיום אני הולכת להורים של חברה , והנשימה לא משהו
לא ארגנתי לי חמצן צמוד  , לוקחת סיכון ויוצאת מהבית
להורים של חברה שאמצו אותי כשהתייתמתי מאמא ז"ל  ,[
והצטרכתי לחפש משפחה מאמצת לערבי חג
º
וואו....
15/04/14 19:54
14צפיות
לכל............
14/04/14 13:45
35צפיות
לכל משתתפי פורום עצוב זה,
נקלענו לפורום זה, בעל כורחנו, לא התנדבנו.............. אז הרשו לי לתת ברכות משלי..........
1. שלא ירבו חברי פורום חדשים.
2. שנושא ההתאלמנות, יהיה נחלתם של אנשים לאחר 50 שנות נישואין.
3. שמי שכבר נימצא בקלחת טראגית זו, יפנים שהכל עכשיו, תלוי בו. לשקוע ,או לצוף...................
שיהיה חג שלו לכולנו ושלילדים יהיה שמח.
מחבקת את כולכם.
קורלי יקירה
15/04/14 00:55
21צפיות
תודה לך על האיחולים כל שנותר לי לומר הוא אמן ואמן .
טוב שאנחנו פה תומכים זה בזה בסוג של
איכפתיות ואהבה שמייחדת ומאחדת אותנו.
אני מציעה החליף את שם הפורום
15/04/14 02:01
19צפיות
אלמנים ואלמנות לא לבד
אמן ואמן
15/04/14 09:21
14צפיות
מחזקת את דברי קורלי, אומרת אמן ואמן.
מסכימה עם כל מה שכתבת, כתמיד!
מאחלת לכולם חג שמח וימים טובים ושלווים כמה שניתן.
כמה תעצומות נפש
15/04/14 11:08
9צפיות
דרושות להיות במקום הזה שלך,
לדעת מתוך החוויה שלהיות בתהום ולצאת ממנה
זה הכל רק עניין של בחירה והסכמה לתנודות החיים
מצטרפת לברכות ולאיחולים
ושיהיה חג שמח. לגמרי לגמרי שמח....
תודה לך קורלי יקרה,
15/04/14 13:32
9צפיות
על הברכות והאיחולים.
מחזיר לך חיבוק,
ושיהיה לנו פסח קל ושמח, ככול שניתן.
חגי
קורלי מתוקה ולכל הכותבים חג שמח
15/04/14 14:09
8צפיות
לצערי בפורום הזה יש כניסה של אנשים כי אנחנו לא נצחיים , אנחנו לא כמו למך שחי שנים רבות
סבי חי שנים ארוכות ולצערי קבר כמה בנים משלו , והדור ההוא חי אחרת , החיים אחרת לגמרי
לכן צריך לשמור על הקיים , לכבד את הגוף ולשמור עליו

ומאחלת לכל מי שכותב פה שיבחר בחיים למרות שהם לא פשוטים ויצליח להתרומם כמו עוף החול
אוהבת את הדינמיקה והחברות שנוצרת בכתיבה, שאחד עוזר לשני , פה זה קבוצת תמיכה מתחלפת
והתמיכה ההדידית בין הכותבים

זה מצווה לעזור ליתומים ואלמנות , ראיתי את סבי ז"ל עוסק בזה שנים , ואני מובילה את חיי שהוא המורה לחיים
ולכן שבאתי לפה לחפש אלמן לעצמי , השקעתי וממשיכה להשקיע בכותבים ובכותבות
וכל עוד אני נושמת ומסוגלת לעודד אני אמשיך בזה , לתת יד ולשלוח ים של כוחות וים ש אהבה
לעזור לכותבים וכותבות להתחבר לחיים בצורה שונה מהעבר אבל לבחור בחיים
ותודה לאל זכיתי לראות אנשים מחייכים ובונים פרק ב ,
אני שמחה שהם המשיכו לחיות טוב בעתיד שלהם ושל הילדים
לכן עבורי הפורום הזה הוא חלק מהחיים , כותבים על הכאבים , ומצליחים להרים ראש ולחיות
על אף הכאב ולמרות הצער ולחיות לחיות לחיות עם חיוך ,
ללמוד להכניס שמחת חיים אל החיים ולחייך אל הילד/ה או הנכד/ה
כי מי שחי צריך לחיות עם הטוב , כי איך אמר הרמב"ם נפש בריאה בגוף בריא
ויש אנשים שצריכים לבנות כה מערכות בחיים , תשאלי את הקבלים הם יסבירו לך זווגים נעשים בשמים
ויש אדם שבא לעלום  הזה לעשות כמה תיקונים ובכל זוגיות יש תיקון אחד של האדם ,
הנשמה לומדת ואת הידע לוקחת לגלגול הבא
הדבר היחיד שאפשר לקחת עמנו מהעולם הזה הוא הזכרון והרגשות , כל השאר הבל הבלים נשאר פה
אז בואי נרים כוסית לחיים ונשתה , ונחייה את החיים שנכתבו לנו מהשמים עם חיוך בזוית הפה
כמו שאמר שייקה אופיר עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת וככה נביט אל העתיד של החיים  
כי כל החיים הוא מבחן אחד גדול לנשמה שלנו
אהובה שלי
13/04/14 09:21
42צפיות
יפה שלי. חיי.
כמעט ערב פסח. לא הלכתי לעבודה.
תמיד אלו היו השעות הקשות שלנו. הרבה הכנות. הרבה מתח.
אבל בסוף היתה התפייסות היה חום והיתה אהבה.
ועכשיו יש הרבה הכנות. אני לא בדיוק יודע מה אני צריך להכין. אז הבנות אומרות לי.
יש הרבה מתח ויש מועקה חריפה ובכי שלא פוסק.
ולא תהיה שום התפייסות ולא יהיה חום.
אבל אני אוהב את כולכם בני משפחתי האהובים וגם את אלמה.
פסח קשה. מאד קשה.
אהובתי. אהבת חיי. אוהב אותך עד בלי די. אוהב. אוהב. אוהב.
בבקשה תני לנו סימן.
חג שמח גם לך ולכן פורום יקר\יקרות. גו זקוף קומה זקופה. נחייך חיוך מזוייף.
נחייך ונאהב את הקיים. כי גם הוא כבר לא מובן מאליו.
רק דמעות
13/04/14 10:34
22צפיות
לא מרגישה שום גו זקוף כרגע , רק מתחברת ובוכה .
שולחת לך ים של כוחות ואוהבה
13/04/14 11:36
19צפיות
ובמילים אתה כותב טוב ממני
ויודעת שהמלאכית שלך אוהבת אותך  מאד ,
הנשמה שלה צופה בך מהשמים
ומלמעלה היא שולחת לך ים של כוחות ואהבה לעטוף אותך
היא שם לרפד את הדרך שלך
ממני שולחת לך ים של כוחות , וחיבוק ענק לאיש שנע בין היום הזה למשנהו
ודואג לכל משפחתו ואפילו לאלמה הקטנה
תודה נסיכה
13/04/14 12:33
13צפיות
זה לא מובן מאליו שאכפת.
לא מצליח להרגיש אותה, את המלאכית שלי.
מרגיש רק את חסרונה.
לא מרגיש כוחות.
מרגיש רק לב מתפוצץ מאהבה.
ולא מצליח לדאוג לאיש.
אפילו לא לעצמי.
ואלמה? מספיק לה רק כפכף אחד ושקית ניילון והיא המאושרת שבכלבות.
הב הב שמח לך נסיכה.
נסיכה
13/04/14 17:45
24צפיות
אני בבעיה , כבר כמה פעמים קרה לי
שנכנסתי לקרוא את דברייך וכנראה בגלל החתימה שלך הבלוג שלך סימן לי לייק בפייסבוקי  
(נראה שכאשר אני נכנסת לקרוא מהסלולארי השליטה באצבעות לא משהו )
זה קצת מביך מול ילדי , מערבב מין בשאינו מינו ...
אפשר לעשות משהו ? ( אחרת אאלץ להזהר ולא  לקרוא אותך  וחבל לי )
אני מנסה להבין זה תפוז לא פייסבוק
13/04/14 18:08
21צפיות
אז מעכשיו עושה מרוח בין ההודעה  הכתובה לחתימה
ונראאה אם זה עדיין מפריע , אני גולשת ממחשב נייח
לא יודעת לגלוש מנייד , זה מתנהג אחת ?







יעלי ניסיתי לבטל האת רישום של החתימה
13/04/14 18:23
13צפיות
אני לצערי לא הצחתי למחוק ת השורה הזו מהחתימה שלי
זהו מחקתי את הקישור לבלוג , יעלי ?
13/04/14 22:45
8צפיות
אם ירצו להכנס יצטרכו לחפש אותו לבד
מקווה שעכשיו זה בסדר יעלי
תודה נסיכה
14/04/14 08:22
8צפיות
על תגובתך המהירה והחיובית , חיבוק
תודה שאמרת לי יקירה
14/04/14 10:26
6צפיות
את יודעת שאני פה כדי לפרגן ולפזר אהבה
כל כך מבינה את מה שאתם עוברים , חלק למדתי מהכתיבה פה
התפוז המלעון הזה , לקח לי שעות עד שהצלחתי למחוק את השורה הזו
ועם כל הנסיון שלי בתפוז שבא מגלישה בנייח, שונה מהגלישה בנייד
נעזרתי בחברה לקומונה שהסבירה לי מה הבעיה ואיך לתקן את הכרטיס שלי בתפוז
החא אוהבת את הסיפורים וכאם לילדים גדולים
היא לא הכניסה אוו למועדפים ועבורה הכנסתי את הקישור
אבל אתם יקרים לי מאד לכן בקשתי את סליחתה והורדתי את הקישור




º
כל כך מזדהה, חורקת שיניים ובוכה.
13/04/14 18:54
15צפיות
התמודדות עם אובדן בתקופת החגים / ענבר לב
14/04/14 04:37
7צפיות
לבקוביץ

אנו לא המצאנו את הגלגל.
יתכן והרעיונות כאן, יכולים לעזור, במידת מה, למי מאתנו.
חגי



התמודדות עם אובדן בתקופת החגים / ענבר לבקוביץ
התמודדות עם אובדן של אדם יקר קשה מאד מדי יום ביומו, אך החגים היא תקופה רגישה וקשה במיוחד להתמודדות. החגים מחזירים אותנו לזיכרונות משפחתיים, לחוויות מהעבר, לניחוחות מוכרים ולטקסים שונים . בכל אלו יכולים להיות חלקים ותמונות כואבות מהאדם היקר לנו שנפטר.

הזיכרונות שחלקנו יחד והגעגועים מכים וקיימת הצפה רגשית של מגוון רגשות: כאב, צער, אשמה, בדידות, חרדה, ריקנות. תחושת הפגיעות קשה, רואים משפחות שנראות "מושלמות" ויש תחושה כי האדם האבל ומשפחתו רחוקים מהמיתוס של "המשפחה המושלמת.

משברים מהווים תקופה זמנית מחיינו, וגם הקושי בתקופת החגים הוא זמני. כדאי להתייחס לתקופת החגים כאל תקופה רגישה יותר, זמנית, שתחלוף. למרות תחושת חוסר האונים, לאדם האבל יש הרבה כוחות. והוא יכול לעזור לעצמו בתקופה מורכבת זו.

איך לעבור את החגים בשלום?


הכנה- התכונן לכך שצפויים שינויים רגשיים והתנהגותיים בתקופת החגים וקבל את העובדה כי הקושי הינו זמני. אפשר לעצמך לחקור איזה היבט של החגים מלחיץ יותר עבורך, זה יעזור לך להתכונן בהמשך.

התפכחות- עבור הרבה אנשים (לא רק אבלים), החגים זוהי תקופה קשה ומדוכדכת, התפכח מהרעיון שהחגים זו תקופה למשפחתיות מושלמת.

הבעת רגשות- אבל זהו תהליך מתמשך, כואב אך משמעותי. היה סבלני ואנושי לעצמך ובמגע עם רגשות שונים שצפים ועולים.

תמיכה- דבר עם בני משפחתך ועם חברך על רגשותיך והסבר למה אתה זקוק. בקש את סבלנותם כלפיך בתקופה זו (שבה אולי תהיה יותר חסר סבלנות/מדוכדך/כעוס וכו'). בקש את עזרתם בתמיכה, אירוח. בני משפחתך לא יבינו מה עובר עליך אם לא תסביר ולא ידעו למה אתה זקוק אם לא תבקש. תמיכה נוספת ניתן למצוא בקרב הרשתות החברתיות ("פורומים") או חברים שחוו אירועים דומים, שוודאי יבינו מה עובר עליך.

המשך הקשר- קיימת חשיבות רבה להמשך הקשר עם האדם האהוב שנפטר. זאת באמצעות מחשבות, דיבור, טקסים שונים, הנצחה, ביקור בבית עלמין וכדומה. המשך הקשר חשוב לתהליך האבל ומספק נחמה.

תכנון פעילויות- כדאי לתכנן את תקופת החגים בהתאם לצרכים ולרצונות השונים. השאר לך זמן לעצמך, אך גם זמן לבילוי עם משפחה וחברים. אם קשה מאד להיות לבד ואין משפחה ניתן להזמין ולארח אנשים אחרים (מוכרים או לארח משפחות עולים, חיילים בודדים). אל תיתן לאחרים לקבוע איך יראה החג עבורך, אך לא מומלץ להתבודד רוב החג, קח לעצמך את המושכות על חייך.

הרגעה- מצא עיסוק שמרגיע אותך, מדיטציה, יוגה, ריצה, הליכה, בילוי עם ילדים.

בניית מסורת חדשה- חשוב על מסורת חדשה שתוכל לאמץ לתקופה זו, מסורת שתתאים לשלב הנוכחי בו אתה נמצא ותשלב את זיכרון אהובך שנפטר.

כתובות אינטרנט מצורפות:
לפי חודש זה קרה...
11/04/14 22:43
91צפיות
לפני חודש זה קרה. התאלמנתי. בבום אחד, בבת אחת, נקטעו החיים שלי, שהיו מאושרים כל כך...
יש לי שלושה ילדים. התינוקת הקטנה שלי בת ארבע חודשים בסך הכל, עדיין יונקת, אני עדיין בחופשת לידה...
פתאום הופיע לי שוטר בדלת.
"בעלך נהרג בתאונת דרכים". חשבתי שהוא עובד עליי, הרי זה לא יכול להיות. לא לו, לא לי.
מאז אני בסרט מתמשך...
הוא היה החבר שלי, אהבת חיי, המנטור שלי.
לא רק אהבתי אותו - הערצתי אותו.
הוא אהב אותי בצורה טוטאלית, שאין לה קץ ותכלה.
הכל מתפרק, לא מוצאת שום נקודות אור....
תודה שהקשבתם..
נכון , קשה
12/04/14 07:53
32צפיות
הי ,
ממש אבל ממש בלתי נסבל , משתתפת בצערך .
זה שלב לא פשוט , כל שאני רוצה לומר לך זה שתשתדלי לעבור ולהתמודד עם  כל יום בנפרד ,
ולאט לאט החיים יהיו פחות בלתי נסבלים ואפילו תצליחי למצוא נקודות אור.
בשלב הזה מישהו מהעבודה שלי , שיש לו בת פגועת נפש נתן לי טיפ שמצאתי שעזר לי ,
בכל פרק זמן מדוד נניח חצי יום , לשבור באופן יזום את הבכי והמחשבות עם משהו אחר,
נניח אצלי באמצע יום עבודה לצאת לסיבוב הליכה בחוץ , בטבע או בקניון (מובן שפעילות ספורט אפילו הליכה עושה ממש טוב )
כנראה שעזר לי - זה סוג של אימון של המח להרגיש גם דברים אחרים
ולצאת מהלופ הבלתי נסבל (כבר אמרתי בלתי נסבל אבל ממש קשה לי למצוא חלופה אחרת , זה זה !

ארורה
12/04/14 08:15
27צפיות
אין לי מילים מנחמות, וגם אם היו,
כנראה שהן לא היו עושות את עבודתן.
ליבי איתך ויותר מזה.
אני נזכרת ברגעים האלה שלי........
מזדהה
למרות שאהובי מת מסרטן. וזה היה מהיר מאוד.
יעל הציעה פעילות גופנית ואני חושבת שזה במידה רבה הציל את מציאות יומי.
פעילות גופנית קבועה.
וגם טיפול פסיכולוגי. מישהו ששיקף לי את התהליך.
החושך הוא שחור.אבל אני מאמינה שכמו אצל כולנו
את תמצאי את נקודות האור כי צריך מעט מאוד אור כדי לסלק הרבה מאוד חושך...
gorgiare
כולנו מבינים אותך
12/04/14 08:24
24צפיות
כולנו עוברים את זה אני התאלמנתי לפני שנה בן זוגי נפטר מסרטן בגיל יחסית צעיר (60) ואני עדיין לא מעקלת.
אני מוצאת את נחמתי בעבודות גינון ובהתנדבות, דבר שאת כרגע לא יכולה לעשות כי יש לך ילדים קטנים.
חיבוק חזק מכולנו
נחמה
12/04/14 11:26
34צפיות
לא טוב בלנחם.
בעצמי נזקק, אבל - דעי לך שהגעת מקום נכון.
יש כאן נשים מיוחדות ומדהימות שמרגישות וחוות ועוזרות.
לי הן עוזרות למרות שאני לא ממש מקשיב להן.
לא חשוב איך יכולת הביטוי שלך. תכתבי את רגשותייך והן כבר תכוונה אותך ותתמוכנה.
הצער והסבל של כולנו הוא מכנה משותף שרק אנחנו מבינים\נות ותקשיבי להן - הן עושות את זה ובגדול.
תתאהבי בהן כמו שאני התאהבתי. ואת צריכה עכשיו, יותר מכל, חום ואהבה. מי כמונו...
איש
13/04/14 09:12
20צפיות
זה לא שלא חייכתי בהנאה כשקראתי מה שכתבת פה
אבל שני דברים - האחד יש פה גם גברים בפורום הזה ! אתם אמנם במיעוט
אבל חשובים לא פחות.
והשני - גם אנחנו ( לא רק אתה ) בעצמינו נזקקים , זה לא עובר , לא הולך לשום מקום , משהו מקבילי .
אז תבין שאתה משמש פה בדיוק באותו תפקיד שלנו ואל תתנער מאחריות בדרך כך כך אלגנטית :)
הנושאים שאתה כותב עליהם והאופן מגיעים אלינו ונוגעים.
מטפטפת לך בהתמדה  (מגלה בעצמי יכולות שהן לא שלי ) - בסוף יחלחל , למרות שאתה לא מקשיב :)
יעלי
13/04/14 11:12
17צפיות
למרות הפאסאדה המתנשאת - מאד קשוב לך.
º
שמחה יקירי שאתה קשוב , זה יצא דיי מתנשא sorry
13/04/14 17:02
11צפיות
אבל אני נהנית
13/04/14 17:39
16צפיות
מהמשחק ,אז מה איכפת לך לשמח אלמנות ?
מי משחק
13/04/14 19:57
15צפיות
לא הבנתי את הקטע של "נהנית מהמשחק".
על מה את מדברת?
מה אני צוות בידור אלמנות?
זה שאני מפרגן לכן נחשב לבידור?
כנראה שלא הובנתי. ובגדול.
הזדקנתי.
אוי לא
13/04/14 20:27
13צפיות
נראה לי שאנחנו בדו שיח של חרשים
גם אני הובנתי לא נכון מתנצלת
תמיד סולח
13/04/14 21:39
8צפיות
ומתנצל אם פגעתי.
הכאב והצער משבשים לנו את השכל, גם אם יש לנו מופעים של היסח הדעת ועליצות.
ואנחנו בהחלט כואבים ומלאי צער. אחרת לא היינו פה.
הכל בסדר יעלי  וחגשמח. אמרתי שמח.
עדיין מפרגן . ובגדול.
מחבקת............
12/04/14 14:42
18צפיות
מחבקת אותך ומשתתפת בצערך ובכאבך. הוא השאיר צוואה  בדמותם של שלושה ילדים מקסימים. כולנו עברנו את ה"התחלה" הקשה ובמבאסת של ההתאלמנות. תתפלאי, נקודת האור תגיע. קראי את הפורום מתחילתו ותביני.
º
תיקון: ובמבאסת= והמבאסת
12/04/14 14:46
7צפיות
אורורה יקרה, משתתף בכאבך.
12/04/14 18:20
18צפיות
כאבך הגדול והנורא, מוכר כאן לכולנו.
יודעים טוב מאוד על מה את מדברת, ומבינים טוב מאוד את שעובר עליך.

הקשבנו לך והרגשנו אותך.

אמנם כל אחד, מצבו שונה והוא אדם שונה,
אך במהות,
הקריעה הקורעת אותנו מבפנים,
הבלתי נתפשת בעוצמתה,
הינה חוויה שחלקנו חווים אותה עדיין, ביום יום,
וחלקנו, פחות ופחות. נשארנו עם הזכרון שנצרב בנשמותנו.

מציע לך לפנות ללשכת הרווחה בעירך, להסביר את שעובר עליך, ולבקש עו"ס למקרי טראומה.
אשתי התאבדה, ונשארתי עם חמישה ילדים בגילאי 8 עד 14 שנים.
זכיתי לעו"ס שכזו, שעזרה לי לעזור לעצמי.
הסבירה לי מה עובר עלי, וכמובן נתנה הצעות, טיפים.
לקחתי מה שהתאים לי.
הרבה התאים לי.
היא הייתה לי כמו אוויר לנשימה,
כמו אי,
באמצע סופת טורנדו בים הגדול.
 כל שבוע, פגישה שהרגיעה, תמכה, הסבירה וכך יצאתי עם כוחות, לעוד שבוע.

הרגשת חוסר האונים המוחלט על  חיינו,
מזעזעת את נימי נשמתנו.
על אחת כמה וכמה - כשהדבר קורה - בין רגע. לא כתהליך, עקב מחלה.

אכן קשה למצוא נקודת אור, בחושך המוחלט שנפל עליך.
לכי על פי התחושות שלך.
על פי "מה פחות נורא".
היום הבחירה היא "בין רע לגרוע".
לא הכל בידנו,
לא הכל ביכולתנו לעשות.
זה מובן.
ילדיך זקוקים לאהבתך.
כעת, משאין אבא, נשארת רק את.
הם זקוקים לך כעת,
עוד יותר משעד כה.
הם גם במשבר,
ובנוסף - כעת, רק את ישנך.

את בתקופה איומה,
יש לה התחלה ויש לה סוף.
מדובר בתהליך ממושך,
שנמשך כשנה שנה וחצי (כל אחד והקצב שלו, הזמן לו הוא נדרש).
אח"כ, פחות נורא.
עדיין קשה.
זה פצע, שלוקח לו זמן להגליד.(כל אחד בקצב שלו, ובדרך האישית שלו, המתאימה רק לו).

כדאי לך לשים לב,
לישון, לאכול ולשתות,
במידה מספקת.
הגוף משתתף עם הנפש, במשבר בו את מתמודדת.
את מתמודדת, ועוזרת לילדיך להתמודד.
שמרי על עצמך.
אנו כאן.
שולחים לך חיבוק של אלמנים/אלמנות.
חגי
אורורה
13/04/14 10:54
14צפיות
בוקר טוב אורורה חיבוק|
13/04/14 11:48
14צפיות
הגעת למקום הנכון בו יקשיבו לך ויחבקו בלי שאלות
כל הכותבים פה עברו את הפרידה הכפויה הזו מהאהובים שלהם
ונותר לומר לך שעדיף בהתחלה לחיות כל יום בשביל אותו היום מחר יבוא מחר
ליצור קשר עם העו"ס בביטוח לאומי ברווחה הם יעזרו לך , מכשירים אותם להקשיב ולתמוך
ואת מוזמנת להמשיך לכתוב פה , אני יודעת שזו הקבוצת תמיכה הכי טובה בארץ
יודעת שהפרידה כתוצאה מתאונת דרכים היא חותכת בבשר החי ,
אבל חצי ממנו חי לצידך הילדים המשותפים פרי האהבה שלכם
ורק למענם צריך לקום כל בוקר ולנווט  את המשפחה לחוף מבטחים
ואני מבטיחה לך שאני פה להקשיב לך לתת כתף חמה וחיבוק עוטף
תעזרי לנו לעזור לך בדרך שלך אל עתיד שיבוא מחר וכל מחר מביא כוחות נוספים
הטוב בפורום הזה שכולם עוזרים לכולם , הדדיות היא מילת המפתח
אניחנו פה קשובים לכל מילה שלך פה יקירה
ובנתיים שולחת לך מכולה של כוחות לתגבר אותך לקראת החג הקרוב
מבינה אותך!!!!
13/04/14 14:14
18צפיות
גם אני בדיוק לפני חודש התעוררתי לתוך סיוט!!!!!
אין מילים שינחמו... רק יכולה להגיד לך שאת לא לבד בתחושות...
חווה אובדן דומה לשלך ויכולה לנסות לחזק גם מהכוחות שכבר אין!
שולחת חיבוק ענק!
משתתפת בצערך
13/04/14 19:40
34צפיות
עצוב מאוד מאוד, משתתפת בצערך.

אין לי מילים לנחם אבל מרגישה את כאבך הנורא.

שולחת לך חיבוקים.

אומנם לא בבום אחד...
14/04/14 01:18
48צפיות
אלא ברצף איטי וארוך של "בומים"...איבדתי אותה. את המנטורית של חיי. (אהבתי את המילה...)
וזה כל כך קשה להגיב. ואי אפשר להתעלם...
"הקשבנו"..."הקשבתי" באופן אישי. לכאב הזה. אני באמת לא יכול להציע כלום ולא להגיד שום דבר מועיל.
רק להגיד שאני שם, איתך...בכאב הנוראי.
אסף.


בדרך הזויה
14/04/14 02:36
17צפיות
הכאב של כולם פה מחזק... לדעת שיש עוד כמוני במערכה הזאת!
ארבעה חודשים... ואני מאמינה שאתה מרגיש בדיוק כמו שאני עכשיו, אחרי חודש קצר וארוך בו זמנית!
ואיך אסף איך מתמודדים אני לא יודעת!!!!
הוא היה כל מה שרציתי בחיים האלה, הכל!!!
רק הידיעה שהוא בסביבה הייתה ממלאת את הלב שלי בנחת וחום. רק הנשימות שלו בלילה היו נותנות לי לישון בלי שום דאגה...
והנה מאותו בוקר ארור הלבד גומר אותי!
כאילו מישהו בא וכיבה אותי.. את התמונה של החיים שלי! (שלא הייתה ורודה למי שראה מהצד... אבל הכי ורודה עם פרפרים לי ולו)
איך אתה מסתדר עם הילדה? אולי ארבעה חודשים כן עושים את העבודה במקרה הזה... כי אני מוצאת את עצמי חסרת כוחות נפשיים או סבלנות וזה כואב לי! היא תינוקת ואני לא מצליחה להיות האמא שהייתי עד לפני חודש!
ואגב
14/04/14 02:38
14צפיות
זה אביבית ;)
מהקבר עד שפת הים
12/04/14 12:25
39צפיות
כבכל יום שישי בבוקר הטלטלתי עם זר פרחים מאד יפים שאני כבר מארגן בחנות הפרחים בתוך אגרטל עם חומר שמונע ריקבון. הזרים האלו מחזיקים לפחות שבועיים. כמובן שאנסטזיה גם מחליפה מיים וגוזמת קצוות בימי שלישי. עוד אני סוחב איתי דלי. בכל פעם אני פוגש שם את אותו הפועל הערבי שעובד במתחם שעדיין נמצא בבנייה. אנחנו מברכים זה את זה לשלום. אתמול ניגשתי אליו והצגתי את עצמי ושאלתי אותו לשמו. הוא היה מאד חביב ומתעניין אז גררתי אותו לקבר שלנו וסיפרתי לו באריכות על כל מעלותיה של ביאטריס. הוא היה מאד מנומס והשתתף בצערי. והצער אתמול בבוקר היה גדול ובלתי נסבל. אני נוהג לשאת הרבה דליים של מיים ולשטוף את קברי השכנים וכן את השביל שליד. לא יכול לסבול את כל הליכלוך מסביב. הקבר של שקף של קשתי של קובו של מנחם כולם יוצאים נשכרים מהשכנות לביטאריס. ואנסטזיה טוענת שאני "בלתי שפוי סיזיפי". טוב את זה אני כבר יודע מזמן.
ומתחיל לבכות וליילל כזאב בערבה. אני מגיע מוקדם. לא רוצה הפרעות. רוצה להתייחד.
וכך חזרתי הביתה שפוף מדוכא עד עפר. והתחלתי להכין צהריים. בעודי מכין את הירקות למרק נכנסה ביתי ניקול והתחילה לעזור. היא ואני מסתדרים מצויין במטבח. זורמים בלי להיתקל זו בזה. היא אומרת לי מה לעשות ואני מציית. אני מאד אוהב את הפוזיציה הזאת של אישה שיודעת מה צריך לעשות... במטבח. ואז היא מזמינה את אנסטזיה ולידיה (ואלמה גם) לאכול איתנו. הכל ספונטני הכל בלי הכנות, מאולתר.
הגיעה החבורה השמחה. ואלמה קופצת משתובבת. ואנסטזיה צועקת משתותובבת. שתי משוגעות מקסימות. ואוכלים ברוגע, כמעט, כי אלמה רוצה גם והיא קופצת ואסור לה לאכול את האוכל שלנו.
בגמר האוכל ניקול ואנסטזיה מבחינות בהרבה אבק שהצטבר למרות המנקה הלא מנקה שאני לא פוגש אף פעם. הן ניגשות ובמרץ מתחילות לנגב אבק. ואני שוטף לי כלים ומחייך לעצמי וכל כך נעים לי פתאום עם כל החיים שנכנסו שוב לביתה של ביאטריס. ואפילו שהיא איננה - היא פה איתנו ושמחה שאנחנו יחד, מחוברים ואוהבים.
והבוקר, שבת בבוקר, עושה טיול על שפת הים עם אנסטזיה ואלמה שהולכת מאד יפה ונטפלת לכל הכלבים הענקיים ללא חשש. אלמה היא גורה בת ארבעה חודשים מסוג בישון והיא היתה פעם לבנה. עכשיו היא בצבע ליכלוך. וזו הליכה מאד רומנטית מלאה בחיבוקים וליטופים ונשיקות .... כן.... לאלמה. למי חשבתן.
זה ברור שלאלמה
12/04/14 15:44
21צפיות
עוד יבוא היום שלאישה שתבחר.
והכלבה תרוץ בינכם.
והשקיעה.....והזריחה
יופי שיש לך גם רגעים כאלה.
12/04/14 18:31
17צפיות
אתה בתהליך, וכל דבר בזמנו.
אנחנו לא המצאנו את הגלגל-היו לפנינו ויהיו אחרינו.
חגי
שקעתי בקריאה
13/04/14 11:53
14צפיות
וראיתי סרט של טיול ליד הים
אז שאמרת נשיקות לאלמה פרצתי בצחוק
ואתי קשה להצחיק בימים אילו של טרום חג
תשמע איש הכתיבה שלך משתפרת מיום ליום
תתחיל לאסוף את הרשימות הללו
והם יהיו הנצחה חיה לאהובה שלך
קבוצת תמיכה
11/04/14 18:12
44צפיות
אתם פורום יקר קבוצת התמיכה האנונימית שלי. יש בזה קסם מיוחד.
זיכרונות הקשורים ליום שישי מציפים אותי. במאמר מוסגר, אינני יודעת אם זה חיובי
עבורי או לא אבל אני מרגישה צורך לשתף אותכם. כשבעלי היה חי לפני יום שישי, הייתי מחליטה עם הבת שלי על התפריט של ארוחת שישי וביום שישי היינו (בעלי ואני) יוצאים לדרך עם התבניות בידינו. בהגיענו, כולם מתחבקים עם כולם ולאחר מכן פסק זמן: חתני היקר, אדם שאוהב להסתובב ולקנות בדרום העיר, כבר ערך את השולחן עם המעדנים שהביא. חתני מוזג לו ולבעלי כוסית אוזו, נהנים מהאוכל , השתיה ובעיקר מהשיחה האינטימית ביניהם שאנו לא שותפים לה. רק לאחר מכן אנו מתחילים בארוחה עצמה. צחוק, צהלה, בדיחות, חוויות... כל אלה משמשים בערבוביה ומחממים את הלב.
גם היום אני מבלה בסופי שבוע עם משפחתי ולוקחת חלק בבישולים. זה טוב, יפה ונעים לי אבל אין זה מה שהיה.
שבת שלום!
מה........
11/04/14 19:48
25צפיות
מה שהיה, לעולם לא יהיה. אבל לעולם יישאר רק שלך. הכוונה לזיכרונות שהם מתנה שבעלך השאיר לך. התרפקי עליהם בהנאה.  אנחנו לא חיים לנצח וכל עוד אנחנו זוכרים את אלה שאינם, הם עדיים ישנם.
חיבוק חזק.
תשובה לקורלי היקרה
12/04/14 17:59
11צפיות
את צודקת.כנראה שההגיון שלי עובד אחרת, במקום להתרפק על הזיכרונות היפים,עצב רב מילא אותי, ומבול של דמעות הציף את עיני,אולי אני לא יודעת איך משלימים,וגם קילקלתי את ארוחת הערב במסעדה, עם המשפחה, עם פני הקודרים, זה ממש לא מגיע להם, כי הם מנסים להראות לי את אהבתם.
אני כל כך משתדלת,אולי טעותי היא, היותי שקועה יותר מידי בעצמי. אבל כנראה שקשה להילחם באופי.
בכל זאת יש גם לי פטנט, אני עוסקת בציור לחוברת על דברי בעלי ואיורים שלי בהתאם,ובדרך כלל מצליחה להתנתק  מהאני שלי, ואז מרגישה רוגע, והישג, והעיקר הלחץ עוזב אותי.
קורלי, אין לך מושג, כמה דברייך עוזרים לי, לחשוב בצורה הגיונית.
האם סוף כל סוף אשלוט על מצבי רוחי, התשובה המתבקשת היא, הכל תלוי בי. לא ארפה מהמאמצים.ובסוף תימצא הדרך.....
מקוה שכנותי אינה מרתיעה אותך. כרגע זאת הדרך היחידה שלי לומר את כל אשר יש לי בלב.
המון הערכה תמר.
,.
תמרי אהובה ומיוחדת
13/04/14 11:40
5צפיות
תזכרי מצבי הרוח נובעים מהרוח שבאה מהים
אז הרימי דגל ושוטי אל עבר העתיד שלך
ואני יודעת שיש סקיפר שבוטח בך
ויש משפחה  שעוטפת אותך באהבה

ואת יודעת כמה אני אוהבת אותך
את מעודדת אותי בדרכך אל העתיד
אז המשיכי לשוט אל עבר השבתות והחגים
את אשה נפלאה ומיוחדת שהבורא שלח אלינו
אשה של אור ואופטימיות ועשיה ברוכה
אכן, העבר- נגמר.
12/04/14 18:26
15צפיות
היום אנו בעתיד.
בונים אותו.
נכון, הוא עתיד אחר, מזה שבנינו ויצרנו.
זה באמת כואב ומתסכל.
חגי
חיפוש
13/04/14 10:26
15צפיות
חגי, שאתה כותב בונים עתיד, המשמעות אצלי שונה, כי מה לעשות גם הגיל קובע, ואין לי שום ציפיות למצוא בן זוג.
לכן אני מתמקדת בנושאים, שכבר   סיפרתי עליהם. כעת ולא מעט בכתיבה בפורום, הוספתי עוד נושא עם אפשרות לעתיד.והוא נרשמתי לחוג לכתיבה, הציפיות שלי שאוכל בצורה תרבותית, לתת ביטוי לרגשותי ואולי למתן את הכאב.
כשאתה כותב כואב ומתסכל, אני לא יודעת בדיוק למה כונתך. אצלי זה התסכול של חוסר השליטה במצבי הרוח. אני נותנת לעצמי, פקודה מהחלק ההגיוני, ולא תמיד זה עובד על הרגש זה מה שכל כך מתסכל אותי.
תמר
כן תמר,
15/04/14 12:25
3צפיות
כל אחד וחייו.
בבנית עתיד, כעובדה, אין לי חברה לצדי. זה העתיד שבונה היום.
מודה אני-האלמנה בדרך החיים.(הבלוג של gorgiar)
09/04/14 20:49
60צפיות





יום שלישי, 8 באפריל 2014

מודה אני

תמה שנתי  הארבעים וארבעה. תמה שנתי השניה.
יום הולדתי עלה על כל הציפיות שלי ותאם במאה אחוז את תוכניותי. התעוררתי בבוקר ופתחתי את חלון חדר השינה שממוקם ממש מעל ראשי. ציפור שחורה עמדה על עץ וצייצה לי שיר יומולדת. כל הגוף שלה שמח ואני שמחתי יחד איתה. ניגשתי אל חדר הילדים ונכנסתי למיטה של בתי הנעימה והערתי אותה בחיבוק ונשיקות קטנות על כל הפרצוף שלה וברכתי אותה במזל טוב והיא כמו סופגניה רכה חיבקה אותי וחייכה ונישקה ברוך ומכל הלב הרחב שלה אמרה לי "מזל טוב אמא. אני אוהבת אותך". ומשם עברתי למיטה השניה של בתי הזוהרת. חשבתי שהיא ישנה אבל כשהתקרבתי היא פתחה עם היד את השמיכה שהתרוממה בהזמנה להיכנס ובחיוך המהמם שלה היא אמרה "מזל טוב" וקולה הישנוני ,חם עדיין והיא היתה רכה כל כך והיא חיבקה אותי ואני אותה ואי אפשר היה לקום. זה היה מקום מושלם להתחיל איתו את היום הזה.
נסעתי לשיעור היוגה ובדרך קיבלתי טלפונים וברכות לרוב  והדרך היתה יפה להפליא. יותר מתמיד. לכבודי כמובן. אפילו השמש זהרה בניצנוצים מיוחדים.
שיעור היוגה היה עמוק במיוחד ובסופו חגגו לי יומולדת. קיבלתי המון חיבוקים, חום ואהבה. ושיקוף. כולן דיברו על המקום בו הייתי שנה שעברה והמקום בו אני נמצאת היום.
הבדל תהומי.
ביטוי מושלם כשזה נוגע לאלמנות.
המורה שלי אמר שיום הולדת זו שעה בה אדם צריך לברך על חייו ולהיות ב"נתינה" ואני הרגשתי מאוד מבורכת ולכן גם יכולתי לברך את כולן ואיחלתי להן להצליח למצוא נקודות חיבור למציאות. שיסכימו לשינויים שהחיים יזמנו להן. זו אחת המהויות של פסח. להסכים לשינוי. להסכים לצאת מהמצריים שלנו. ממקום צר אל המדבר. הרחב .
חזרתי הביתה . הילדים לא רצו לצאת לאכול בחוץ ולכן הסכמנו על באולינג בשישי. ובנתיים שלחתי הודעות לאהוביי שבערב אני יוצאת לשתות משהו לכבוד יומולדתי ומי שירצה מוזמן.
בדיוק כמו שתיכננתי, יצאתי ללמד אחרי הצהריים. שיעור היוגה שהעברתי  מילא אותי. למדתי המון בשיעור הראשון ויישמתי את זה בשני. היה שיעור מותאם ומוצלח והרגשתי שאני מחוברת לתלמידים ומבינה את הקצב שלהם. הרגשתי שאני מצליחה להעניק להם מהידע שלי בצורה המתאימה להם. הייתי גמישה וקשובה. התמלאתי.
אבל....
חזרתי עייפה ומסופקת ותהיתי אם לא עברתי את הגבול בצורך שלי לחגוג.הרי כל יום הוא חגיגה והיום במיוחד. כאב לי הראש וחששתי שיגיעו אנשים מכל מיני קצוות חיי שלא יתחברו ויהיה מתח מסביב לשולחן שיעייף אותי יותר. ברגע שזיהיתי את המחשבות הסוררות האלה נשפתי אותן החוצה אל תוך קופסא שחורה. חייכתי למראה, התלבשתי.
לבשתי שמלת סריג. צמודה כמובן. בצבע סגלגל מעושן, עם שרשרת חרוזים צבעונית שהכנתי לי לפני שנים, גרבתי גרביונים צבעוניים ומשמחים, ונעלתי סניקרס. איך לא?
נכנסתי לפאב לבד. (אבל לא לגמרי. זוכרים?)  הפאב היה מלא גברים. התמקמתי פרוביזורית וניגשתי אל הבר. תשומת הלב פנתה אלי. ביקשתי מהמלצרית בירה מהחבית בכוס יפה במיוחד.  חייכתי, לקחתי את הכוס היפה שלי וחיכיתי  בסבלנות . אט לאט עלו ובאו אורחי.
הגיעו מורה לפלדנקרייז, אנטרופוסופית, תופרת, בעלת חנות למוצרים הודיים בשבדיה שחיה בישראל, אומנית, עורכת לשונית, רופא, מארגנת ארועים,פסיכולוגית, רקדנית, קרימינולוגית, בעלת חנות מיחזור, ומארגנת כנסים אחת.
נפקדו מהשולחן כמה יקרים לי ובינהם שני מהנדסים, צייר, מורה למתמטיקה, מתכנתת אחת, והומאופתית. נפקדו אחיותיי הישנות בשעות הללו. כל החברים שהגיעו להוציא האומנית הם חברים הקשורים לחיי החדשים. לא הגיע אף אחד מעולמי הישן. היתה המון שמחה ואהבה מסביב לשולחן וצחקנו המון. חיבורים שונים ומשונים התגלו בין האורחים שלי והשולחן היה מלא בכל טוב. כולם נהנו כל כך ואני לא יכולתי להפסיק לצחוק. השתכרתי. הייתי שמחה. שמחה. שמחה. אוהבת ואהובה.
מה עוד אוכל לבקש?
היתה לי שנה מאוד מאוד קשה .
אני מסופקת.
עשיתי דרך. אני בצמיחה. גדלתי בעוד שנה. ואני מקווה שהדרך תימשך. החיים יקרים לי עד מאוד.
ואני מאחלת לי ששנה הבאה יהיה לי עוד מה להעניק. שכל השפע שיזרום אלי, יזרום גם ממני הלאה.
אני מודה. מודה אני. למרות, דוקא ואף על פי.

כתובות אינטרנט מצורפות:
רציתי לשאול אותך....
09/04/14 21:42
50צפיות
איך אתה יודע שמתפרסם פוסט?
(ציפור לוחשת לי ) אני נכנס לבלוג.
10/04/14 05:01
32צפיות
כה פשוט.
ראה דרכיה וחכם
10/04/14 07:33
34צפיות
המציאות שלך עולה על כל דימיון שלי.
אין דברים כאלו.
מלא הערכה והערצה לרוח הלחימה.
לתעצומות הנפש, ליכולות, לכשרונות,לנתינה ולהישגים המופלאים.
עלית בזה הרגע לדרגת אלילה.
כל הכבוד ג'ו.
מהמעריץ האלמוני.
º
דייייייי תמשיך
10/04/14 08:12
15צפיות
עבורי צמד המילים מודה אני
10/04/14 12:31
11צפיות
ש להם משמעות מאד עמוקה , זוכרת ת הבוקרשל יום ראשון אחרי שיצאתי מטיפול נמרץ
עדין אסור לי לקום מהמיטה לבד , והחברה לחדר בשם ברכה התפללה את ברבות השחר
ואני חזרתי על המילים שלה ושקלתי כל מילה והברה , אכן הודתי לו על שהחזיר בי את נשמתי
בבוקר שאחרי זה הייתי לבד בחדר אחזתי בסידור מנסה להתפלל את ברכות השחר
הבכי עטף אותי כי המילים הללו קבלו משמעת אחרת , מאז עבורי התפילה הזו מלאה בדמעות תודה
הצירוף הזה של מודה אני , הוא האיכות של החיים אחרי משבר שאת עדיין חיה ונושמת

את עברת חויה אחרת שהביאה אותתךלצירוף המילים המופלא הזה של מודה אני
ואני מאמינה ביכולות שלך אשה קסומה אשה מלאה בשמחת חיים לסחוף אחריך את כולם לתוך החיים
לובשת חיוך קטן אבל מלא כבעוצמות של הנפשל שכאבה אבל ממשיכה לחיות להנהיג  לחבק ולאהוב
ואני מודה לך על הכתיבה שלך , על האמת שלך לתוך המילים הנפלאות של  "מודה אני "
ומאמינה שאת תיצרי פרק ב בקרוב , ויבוא עוד נסיך מהחלומות להיות עמך
כי את תעשירי את חייו בהמון אור ואש של החיים , כי את אשה של אש וחיים תוססים
ג'ו זה אנחנו בין הנפקדים ? מרגשת שכמוך
10/04/14 13:11
29צפיות
כל כך יפה שוזרת חיים ול"וז ותיאורי טבע  ופילוסופיה ואמירה ותקווה ....
הקטע הזה שאנחנו מתחברים לאנשים מפרק ב' של חיינו מוזר אך טבעי.
גם אני אוהבת עדיין כל אותם החברים הישנים שליוו אותי במהלך השנים .
אני לא יצרתי קשרים בקלות או במהירות חברים שלי התיישנו כמו יין טוב.
אבל הקשרים החדשים פורצים להם מבלי להתחשב באופיי הקודם , כמעט מבלי יכולת ויסות
זה כיף ואמיתי ובודק את עצמו כל הזמן .... ואת אומרת "זו אחת המהויות של פסח. להסכים לשינוי"
התחברתי .
היי! גם אני קלטתי את זה יעל...
10/04/14 13:55
26צפיות
זה באמת אנחנו ג'ו..?

º
כן
10/04/14 16:06
10צפיות
ג'ו - כיף גדול איתך
11/04/14 07:59
19צפיות
את מכניסה אותנו לחייך
ונכנסת לשלנו
באומץ , בלי להתבלבל, בלי משחקים ותהיות ושאלות .
ככה פשוט טבעי , על בסיס המכנה המשותף הנמוך ביותר שלנו
יודעת לאחד סביבך
ואני אחרת מתמיד - פתאום מגלה שאפשר אחרת , לא צריך קונכיה .
את קבוצת תמיכה שלמה ,
חיבוק
השארת אותי בלי מילים.....
11/04/14 10:53
16צפיות
הצורך למלא מישהו במי שאני, הביא אותי לחצות את גבולות הרשת.
היכולת שלך להבין את זה ממלאה ומדהימה.
מכירה אותך מעבר למסכים ובכל זאת אוהבת אותך.
כל כך שמחה שנכנסת אל חיי
נשיקות וחיבוק
מזל טוב
10/04/14 18:42
16צפיות
מזל טוב. אכן, "צמחת וגדלת" עקב הנסיבות. כש"יורדים" לתהומות הכאב, אין ברירה אלא לצוף.
שיהיה לך רק טוב.
חיבוק אמיץ.
מדהימיםםםםם כולכם
10/04/14 22:04
17צפיות
כמה פירגון וטוב לב
עושה חשק לכתוב עוד ועוד...
רק שכמעט אין לי זמן לנשום לפני פסח
וידוע הרי
לכל אלמן ואלמנה
מה קורה ללא הנשימה
אכן, את בצמיחה.
12/04/14 20:18
6צפיות
את המיוחדת, מתמודדת בדרכך, המיוחדת והמתאימה לך.
יופי לך שאת מרוצה מהמקום בו את נמצאת היום.
המשיכי למצוא (וליצור) את חצי הכוס המלאה.
חגי

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


Flix
מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה