לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.
אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.
לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.
כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.
כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!
מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הודעה חדשה

התייעצות עם בנות שחוו אובדן של אחד מתאומים לפני הלידה
28/02/15 19:18
340צפיות
אומנם בחודש 6.5 אבל כבר מתחילים דיונים על אופי הלידה. 
התאום החי נמצא בשלייה תחתונה והלא חי ( הפסקת פעמיות לב בשבוע 21 באופן יזום בגלל מחלה) בשיליה עליונה. 
אני כרגע רגשית חרדה מהמחשבה והצורך ללדת בלידה רגילה את האח המת אחרי כל מה שעברנו. זה כרגע בעיני רוחי 
מרגיש זוועה ונטיית ליבי היא בעה" ש שיגיע הזמן לבקש קיסרי. 
רופאת הנשים טוענת שעדיף לידה רגילה ולהימנע מקיסרי. ( גם הסביבה לא כל כך מבינה למה לא לידה רגילה....אבל הם לא פונקציה). 
חייבת לציין שנושקת אני ל 41 וגם לנוכח ההיסטוריה הרפואית הבסטה כנראה נסגרה. ( לפחות בדרך הזו) ככה שאם החשש שהקיסרי " ידפוק" משהו זה לא ממש שיקול כבד. 
מי מכן שיש לה תובנות והארות אשמח. 
לא עברתי משהו דומה
28/02/15 22:59
142צפיות
אך אם הייתי במקומך, אני מניחה שגם אני הייתי מבקשת קיסרי. 
מרגיש לי שרופאת הנשים שלך הולכת לפי שיקולים רפואיים בלבד ומתעלמת משיקולים רגשיים. ברור שבמצב רגיל בדרך כלל עדיפה לידה רגילה על קיסרית. אבל המצב שלך אינו מצב כרגיל. 
אם אין סיכון גדול מאוד בקיסרי (כלומר, סיכון גדול משמעותית מהסיכון הרגיל של ניתוח קיסרי), אז הייתי הולכת על זה. 
ושוב שולחת חיבוק גדול . כואב כל כך שאת צריכה להתמודד עם החלטות כאלה. 
כותבת כמי שעברה 3 קיסריים-
01/03/15 11:18
189צפיות
אנחנו בנות אותו הגיל (לי מלאו 41 לפני חודש). אם את סגורה לגמרי על נושא סגירת "הבסטה", אז בהחלט ניתן לעשות קיסרי בשקט. פשוט אחרי ניתוח, צריך לתת לרחם לנוח כשנה לפני ניסיון להריון נוסף, אז זה משהו שכן צריך לקחת בחשבון.
מעבר לזה, מקווה עבורך להמשך טוב ותקין של התאום החי.
לגבי סוג הלידה- תחליטי מה הכי נכון עבורך, ולכי על זה. את יודעת הכי טוב מה טוב ונכון עבורך.
 
היי עוגיית מזל
07/03/15 15:57
92צפיות
קודם כל, צר לי על אובדן אחד התאומים...
אני עברתי הפחתה של תאום אחד בשלב מוקדם משלך (בשבוע 13). הלידה היתה רגילה, ואני לא זוכרת שהתייחסו לעניין ההפחתה, אני מניחה שהעובר ההוא פשוט יצא יחד עם השילייה / שק ההריון. לאחר הלידה רק וידאו שהרחם נראה נקי. יכול להיות שאצלי בגלל השבוע היותר מוקדם, עד הלידה שק ההריון השני הספיק להתנוון כמעט לחלוטין, וזו הרגישה לי לידה רגילה לחלוטין של תינוק יחיד. אבל יכול להיות שגם אצלך זה התהליך הטבעי שיקרה, ולא באמת תרגישי (מהבחינה הפיסית) שזו לידה כפולה. אני חושבת שכדאי לך להמתין מעט עם ההחלטות, יש לך עוד זמן, דברים יכולים להתרכך מעט גם מהבחינה הרגשית.
אם את בטוחה שאינך רוצה להרות שוב
21/03/15 13:21
29צפיות
אז בצד הנוטה לקיסרי הייתי שמה את זה שניתן במהלך הניתוח לבצע קשירת חצוצרות. מעבר לזה אני מסכימה שרפואית עדיפה לידה רגילה, אבל יש כאן גם שיקול נפשי.
עזרה
27/02/15 17:39
183צפיות
שלום בנות יקרות! זמן מה שלא כתבתי, אך קראתי ועקבתי אחר המתרחש בפורום.
כ"כ שמחתי לשמוע בשורות טובות של נשים שילדו, בשעה טובה! איזה אושר, כמה זה מחזק ונותן תקווה. תודה על -כך.
 
הסיבה שאני כותבת היא שאני צריכה ייעוץ. לפני כשנה עברתי הפלה נדחית, לאחר שמונה חודשים נכנסנו להריון, אך נאלצנו להפסיקו בשל מום חמור בעובר.
את הפסקת ההריון עברתי בגרידה, שלאחריה הרופא שעשה את הגרידה, הבחין במחיצה קטנה ברחם, ואמר כי ספק שהיא קיימת אך כנראה ששווה בדיקה.
רופאת נשים שלי המליצה לי על ברור העניין, רופא בכיר ומנוסה נוסף הסתכל וראה שאכן קיימת מחיצה.
אמר לי כי לא כדאי להתערב ושווה לנסות להכנס להריון מבלי התערבות להסרת המחיצה.
הסביר לי המחיצה עלולה לגרום ללידה מוקדמת...
עם בני הבכור לא ידעתי על קיומה, והכל היה בסדר.
לי ולבעלי יש חילוקי דעות בנושא, הוא טוען שעליי להפסיק לרוץ בין רופאים ולחפש סיבות כביכול, והרי שהוסבר לי כי אין קשר בין מה שקרה לי עם שני ההריונות הלא מוצלחים למחיצה, ואני מרגישה שעליי לבדוק את נושא המחיצה.... כי אינני רוצה לחוות אובדן שוב.
מרגישה שאני כמעט שם מבחינה ריגשית ופיסית לנסות דוב....
מה דעתכן?
תודה....
º
בוקר טוב, עניתי לך בפורום השני|
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/02/15 11:09
28צפיות
לפני יומיים נולד לביא
25/02/15 15:27
306צפיות
תוצאה של התעקשות של הוריו הלביאים
רק בחדר לידה אני חושבת שהבנתי שיצא תינוק אמיתי מההריון המפחיד הזה.
מחזיקה אצבעות לכולן לצאת במהרה בידיים מלאות ואושר
מזל טוב,איזה אושר
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/02/15 21:27
48צפיות
איזו חוויה נפלאה .יש נשים שאני מלווה בלידה לאחר לידה שקטה שליוויתי אותם.וזה אכן נס .כל כך מרגש ומשמח.
המון אושר בריאות ונחת,
º
מזל טוב גדלו אותו בנחת
26/02/15 06:05
14צפיות
º
מזל טוב
26/02/15 07:23
12צפיות
איזה כיף לקרוא כאלה הודעות
26/02/15 08:57
28צפיות
מזל טוב!!!
איזה יופי!- מזל טוב!-
27/02/15 15:35
23צפיות
גדלו אותו באושר, בריאות, נחת והנאה!!!
המון מזל טוב
28/02/15 23:00
16צפיות
מאחלת לכם המון בריאות ואושר!
וואו.. כמה זמן רציתי להיות כאן...אשמח לעיצותיכן!
24/02/15 13:37
321צפיות
היי לכן...אז מי שזוכרת ומי שלא- לפני כשנה עברתי הפסקת הריון עקב פתיחה ובלט קרומים. ב"ה היום אני בהריון שבוע 9 בערך... ובעקבות מה שקרה הומלץ לי על תפר צווארי ונרות על בסיס יומי של אוטגרסטרון 200. האם למישהי יצא במקרה גם לעבור תפר ולקחת נרות? קראתי שמותר לקחת את הנרות רק עד שבוע 12.. הייתכן?
ברוכה הבאה
24/02/15 13:49
113צפיות
בשעה טובה, ושהכל יעבור בשלום!
אני גם לפני שנה (גם במרץ) הפסקת הריון עקב פתיחה ובלט קרומים, עם תאומים בשבוע 19. 
בהריון הנוכחי עם תפר צווארי משבוע 14+זריקות פרוגסטרון החל משבוע 16 ועד לשבוע 35.
בגלל שהמקרה שלי היה עם תאומים לא היתה לגבי תמימות דעים בנושא של תפר צווארי. אחרי הרבה בלבול ולחץ ומומחה אחד שהמליץ לא לעשות תפר, הלכתי לקופרמינץ שאמר תפר - וזה מה שעשיתי. אבל לגבי זריקות הפרוגסטרון ריטרד משבוע 16 דווקא כל המומחים+הרופאה בקופ"ח הסכימו שצריך.
לגבי נרות פרוגסטרון מעולם לא קיבלתי המלצה...
לא יודעת מה ההיסטוריה של המקרה שלך, ואם יש חשד אמיתי לחולשה של צוואר הרחם שגרמה לפתיחה בהריון הקודם (אצלי היו הרבה היסטרוסקופיות להוצאת שאריות שילייה אחרי לידת הבכורה, ולכן חששו שיש חולשה של הצוואר), אבל ממליצה לך בחום להתייעץ עם מומחה בתחום.
אגב, רק כדי לעודד אותך... אני שבוע 33 כרגע (טפו טפו) ונכון לבדיקת אורך הצוואר האחרונה מלפני שבועיים, הצוואר 4.5 ס"מ, התפר מחזיק והכל נראה מצויין. מחר יש עוד בדיקת מעקב לצוואר, מקווה שלא יהיו הפתעות...
בהצלחה!!! 
תודה שענית לי כ"כ מהר...
24/02/15 13:59
69צפיות
עברתי דיקור מי שפיר 3 שבועות קודם לכן.. הרופאים לא סבורים לחלוטין שיש קשר בין זה.. הייתה גם המטומה בשילייה מסתבר.. לא יודעת... היכן עשית את התפר? אני קבעתי בבילינסון.. האם זה משהו שדורש רופא פרטי מומחה לזה?
לגבי התפר
24/02/15 14:54
69צפיות
קודם כל- אני ממש רחוקה מלהיות רופאה או מבינה גדולה בתחום... אבל ממה שאני יודעת עושים תפר במקרה שחושדים שיש אי ספיקה של צוואר הרחם. וזה נגרם בדר"כ מהתערבויות קודמות בצוואר ואולי גם בעיה מבנית ברחם. האם זו האבחנה אצלך? (שוב, ממש לא מומחית בתחום, אבל אולי שווה לך לבדוק עם עוד רופא? יש לך זמן...)
 
לגבי התפר עצמו- אני עשיתי פרטי, אצל קופרמינץ.
אבל ממה שבדקתי והבנתי אין צורך לעשות באופן פרטי. זה הליך שנחשב לפשוט ובטוח יחסית (אמרה לי הרופאה בקופ"ח שהסיכוי שיגרום להפלה הוא זהה לסיכוי שבדיקת מי שפיר תגרום לכך). כמובן שכמו כל הליך פולשני גם בזה יש סיכונים, אבל מינוריים. 
אני הגעתי לקופרמינץ במצב נפשי מאוד קשה, שהייתי צריכה להכריע אם לעשות תפר או לא (אחרי שמומחה פרטי אחר אמר לי לא לעשות תפר, ואם יהיה צורך יעשה לי תפר חירום בהמשך ההריון. ששאלתי מה יקרה אם תתחיל התקצרות אחרי שבוע 24 שכבר אי אפשר לתפור אמר לי "אז בהריון שאחרי כבר נתפור אותך"...). בקיצור- ברגע שקופרמינץ המליץ לי על תפר היתה לי הקלה גדולה, וכבר קבעתי אצלו, ולא עניין אותי כלום (לזכותו יאמר שהוא לא הציע מיוזמתו, אני שאלתי אותו אם עושה). הוא עשה לי תפר מעולה (פידבקים מרופאי הסקירה, לא בטוחה מה זה אומר...נדמה לי שהמיקום שלו הוא מאוד "עמוק" שזה טוב).
אני מאמינה שאם הכל יעבור בשלום הפעם, ונרצה עוד ילדים, את התפר הבא כבר אעשה בבי"ח ציבורי (בלי נדר). 
אשמח לענות על עוד שאלות אם יש לך. בהצלחה!
 
 
ולא היית צריכה לקחת נרות פרוגסטרון?
24/02/15 15:42
44צפיות
לא הייתה אצלי התערבות כירורגית או בעיה מבינת.. זה ככה קרה לצערי...
לא הייתי צריכה נרות
25/02/15 09:10
35צפיות
אבל אצלי הסיפור כנראה שונה. 
אצלי היה חשד סביר שמדובר באי ספיקה של צוואר הרחם ולכן הותאם לי הטיפול לכך- תפר+זריקות פרוג' משבוע 16.
אצלך אני לא מבינה מה היה הגורם, או מה ההערכה של הרופאים שקרה... אמרו לך מדוע החליטו להמליץ על תפר?
כמו שכבר כתבתי- אני ממש לא רופאה , גם לא מכירה את פרטי המקרה שלך, פשוט נראה לי תמוה שהציעו לך לעשות תפר מבלי שיש חשד (או סיבה לחשד) שיש חולשה של הצוואר, כי בזה תפר עוזר. 
ממליצה לך ללכת לחוות דעת שניה. יש החזרים מאוד יפים מקופ"ח על התייעצות עם מומחים פרטיים.
איזה אושר שאת פה.ברוכה הבאה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/02/15 14:24
61צפיות
מאחלת שימשיך רק בטוב.
תתיעצי גם בפורום הריון בסיכון
º
בהחלט מתייעצת גם שם. תודה ושימשיך בעז"ה בטוב!! אמן.
26/02/15 17:11
12צפיות
במקום לפתוח שרשור חדש-תפר צווארי-אשמח להארותיכן!
26/02/15 17:11
52צפיות
אני עתידה לעבור אותו בעז"ה בבילינסון.
מישהי עברה שם ויכולה לחוות דעתה?ובכלל, גם מי שעברה במקום אחר-אשמח להארותיכן.
האם זה דורש רופא פרטי ספציפי?או שאפשר בבי"ח? האם ניתן לאחר מכן להנהל כרגיל? בכלל, איך עליי להתכונן לזה?
לא יודעת לענות לך, אבל
27/02/15 15:37
40צפיות
רוצה לאחל מכל הלב הריון תקין שיסתיים במועדו עם ידיים מלאות.
שוב אני
01/03/15 09:25
33צפיות
לגבי התפר עצמו- אני קראתי הרבה לפני וממה שקראתי הבנתי שזה הליך כמעט נטול כאב (מדברת על אחרי), כך שמהבחינה הזאת הגעתי ממש לא מוכנה...
בניגוד לרוב הבנות כנראה, סבלתי לאחר התפר במשך מספר ימים מהתכווצויות ממש ממש קשות (צירים). זה התחיל מיד שהתעוררתי מההרדמה ונמשך יומיים-שלושה ולאט לאט פחת ועבר. כיוון שלא הכנתי את עצמי לזה גם לא קניתי משככי כאבים, למרות שהרופא אמר לי שיתכנו כאבים משככים אם צריך (הנחה אותי כמה וכו'), אבל הייתי כ"כ משוכנעת שזה בקטנה וגם יש לי סף כאב גבוה, שלא ממש הפנמתי את האופציה...
כמובן שמשככי הכאבים עוזרים מאוד, וכמו שכתבתי זה מאוד אינדבידואלי (לא קראתי על אף אחת שהיו לה כאבים כמו שלי).
אז אני ממש לא באה להפחיד פה, ואין סיבה לפחד, רק להערך גם לאופציה שיכולים להיות כאבים אחרי.
לגבי דימום אחרי ההליך- יום-יומיים של דימום קל וזהו. 
בכל מקרה- שבוע אחרי כבר לא תזכרי שיש לך תפר בכלל. לא מרגישים אותו.והוא לא מגביל בשום דבר. 
בהצלחה!
 
 
אני קיבלתי את אותה המלצה בדיוק
03/03/15 19:51
42צפיות
היי, אני עברתי לידה מוקדמת (עם קיסרי חירום) בשבוע 24 ובהריון הנוכחי המליצו לי לעבור תפר צווארי מיד לאחר השקיפות העורפית. עברתי את הניתוח באיכילוב בשבוע 13. הניתוח הוא יחסית פשוט, בהרדמה מלאה באשפוז יום. יש פגישת ייעוץ מקדימה ואז קובעים תור לניתוח. ביום הניתוח את מגיעה בצום, נותנים לך מיטה ואז את ממתינה לתורך לניתוח. אצלי המנתח היה נחמד מאוד וגם נכנס לפני כן לחדר הניתוח בזמן ההכנה להרדמה על מנת לשאול אותי למה אני עוברת את הניתוח. היו לי דימומים כמה ימים אחרי (נורמלי) וכאב לי לשבת לאורך זמן אבל חוץ מזה עבר בסדר גמור. אני קיבלתי 3 שבועות מחלה, שמתגובת האחות הבנתי שזה לא כזה נורמלי (לרוב מקבלים שבוע) אבל לאור ההיסטוריה שלי כנראה שהרופא החליט להאריך את זה וטוב שכך. בביקורת אחרי הניתוח הרופא שלי רשם לי אוטרוגסטן, בהתחלה 2 של 100 ואחרי שבוע 22 כבר עליתי ל - 2 של 200. גם אני נלחצתי מזה כשקראתי את העלון והיה כתוב עד שבוע 12 אבל גם הרופא שלי וגם רופא נוסף במרפאת הנשים אמרו שנהוג לתת אוטרוגסטן עד שבוע 34 במטרה למנוע התכווצויות של הנרתיק והרחם. בהצלחה!
נכנסתי לשבוע 24. מפוחדת ומבוהלת
23/02/15 19:25
294צפיות
ההריון הקודם שלי נגמר בשבוע 24+5. היום נכנסתי לשבוע 24. אני מטופלת בהריון בסיכון, עם תפר צווארי, קלקסן, ועד כה טפו טפו כל הבדיקות תקינות ואני מבוהלת. מבוהלת כמו שלא הייתי מאז שהטיסו אותי לקיסרי חירום לפני פחות משנה. תוך כדי שאני כותבת שורות אלו אני מרגישה אותה זזה, אבל אני מבועתת. אני כל כך מפחדת מכל דבר הכי קטן, כל כאב, כל לחץ. ואני לא בשמירה. משתדלת לא להתאמץ אבל עם עבודה ודברים נוספים לטפל בהם אני לא נחה מספיק. וזה לא שיש ילדים בבית לטפל בהם. יש רק כלב שדורש מעט מאוד תחזוקה (וגם היא נחלקת בין שנינו). אני יודעת שאני חייבת לנשום עמוק ולהרגע אבל אני לא מצליחה. יש לי גוש בגרון ופשוט בא לי לשכב כל היום בלי לזוז עד הלידה. מה עושים? איך מתגברים על הפחד המשתק הזה וממשיכים? ניסיתי לא להיקשר אליה אבל אני לא יכולה. היא זזה ואני מדברת אליה ומתקשרת איתה כי היא לא אשמה במה שקרה לאחותה הגדולה. מגיע לה את כל היחס בעולם מההורים שלה. אני רק רוצה להגיע כבר לשבועות מתקדמים, שהכל יהיה בסדר, לעבור את הקיסרי ולהחזיק אותה בידיים. עד אז אני כנראה אמשיך לפחד... 
היי
25/02/15 09:02
80צפיות
ההפחד הזה של שבוע קריטי כל כך מובן. זה מתח בלתי נסבל. 
זה לא משנה בכלל ההגיון כי הרגש פה כל כך חזק שהוא ממשתלט וזה בסדר גמור. 
מבינה לגמרי את הצורך הזה לא לזוז ולקוות שמישהו ימציא שעון שייקח אותנו קדימה בזמן הישר ללידה. 
לגבי הזמן ההקרוב, מה את חושבת שיעשה לך הכי טוב? להיות בעבודה כדי להסיח את דעתך או להיות ככה שבוע בבית כדי באמת לתת לעצמך את הזמן של לא לזוז ולהתמודד עם הקושי הנפשי עם עצמך ובן זוגך? 
אני בטוחה שהרופא שלך יסכים לשתף פעולה איתך אם תבקשי כמה ימי מחלה אם זה מה שאת רוצה וצריכה. 
להתגבר על הפחד זו משימה לא קלה, לא תמיד אפשר. עוברים יום אחרי יום דקה אחר דקה וצעד אחרי צעד. משתדלים לא להסתכל יותר מידי רחוק מעבר לצלוח את אותו יום או אותן שעות וכשזה מצליח להיות גאה בעצמך ולהתכונן לקראת היום הבא. 
את אמיצה יותר מאשר נדמה לך ( לא הרבה נשים אחרי מה שעברת היו מנסות שוב. זה דורש המון אומץ ונחישות) והפרס בסוף שווה כל רגע ( בדוק!). 
היי
26/02/15 15:21
39צפיות
אני כל כך מבינה את הפחד שלך. גם לעבור את השבוע שבו זה קרה זה קושי גדול שמעלה המון פחד והמון עצב וכאב, וגם באמת מדובר על שבועות נורא קריטיים בהריון מבחינת הישרדות העובר וכו'... וזה מלחיץ. 
גם אני רציתי להתכסות בשמיכה ולישון עד סוף ההריון, אפילו שאלתי את הרופא שלי אם אין אופציה להרדים אותי לכמה חודשים (בצחוק כמובן. ואין!), אבל זה מה שהרגשתי... רק רציתי שהזמן יעבור. וכל יום הוא יום ארוך, וכל חרדה מטלטלת ומערערת הכל. זה נורא קשה.
אבל... הזמן עובר. את זה אף אחד לא יכול לעצור. הוא עובר ומשבוע לשבוע ההריון ממשיך, והתחושה והביטחון לגביו גוברים. החרדות מלוות כל הזמן, בעוצמות משתנות, אבל אני למדתי לאורך ההריון גם לקבל אותן ולתת להן ללוות אותי רוב הזמן בהבנה... כל פעם שהייתי נכנסת לחרדה גבוהה, הייתי מזכירה לעצמי שגם לפני יומיים/שבוע/שעתיים הייתי בטוחה שזה הסוף (שיש דליפה, שהצוואר מתקצר ועוד ועוד) וזה לא קרה, אז אולי גם החרדה הנוכחית תחלוף בלי שיקרה אסון.
והיום, שבוע 33 וקצת, עדיין יש חרדות. מה אם ירדו המים? מה אם יפסיק הדופק? מה אם יהיה סיבוך בלידה? אין לי ספק שזה ילווה עד הרגע שבו אשמע בכי ואחזיק אותו. 
ברגע שקורה משהו כמו מה שקרה לנו, אין לנו שום דרך לחוות את ההריון בצורה אחרת. נחשפנו למשהו נוראי, אנחנו פוסט טראומתיות. למזלנו הגדול הפוסט טראומה שלנו מוגבלת לזמן ההריון... אבל היא מאוד קשה. 
תנשמי עמוק... וכמו שאני תמיד כותבת פה- לי מאוד עזר לקחת כל יום ביומו, לעבור משבוע לשבוע, לא לחשוב קדימה, לנשום עמוק ולקוות לטוב. 
בנוסף, אחרי המקרה התחלתי ללכת לפסיכו' שמלווה אותי גם היום לאורך ההריון. זה עוזר לי מאוד. 
מאחלת לך מכל הלב שיהיה הריון ארוך עם סוף טוב.
 
רגע לפני...
27/02/15 11:29
48צפיות
גם אני רגע לפני שאני מגיעה לשבוע בו איבדתי את ההיריון הראשון שלי.
גם לי בא לשכב ולא לזוזו עד הלידה. הפחד הזה מלידה שקטה הוא נוראי אבל אני מרגישה שאני חייבת להיאחז במעט תקווה שנשארה בתוכי.
אני שמחה לקרוא שאת מצליחה לדבר אליה ולהיקשר אליה. אני עדיין במקום מנותק רגשית ומקווה שזה ישתפר בהמשך.
תשתדלי להיאחז בתקווה ובמחשבות טובות :)
ואו!- הבנות פה ענו לך
27/02/15 15:44
59צפיות
דברים כל כך נכונים, כל כך מדוייקים, שנותרתי בלי מילים. כל מילה שלהן חקוקות בסלע.
רוצה לאחל לך שהזמן יחלוף הכי מהר שרק אפשר, והכי חשוב- שההריון ימשיך להיות תקין, ושיסתיים במועדו עם הרבה שמחה ואושר.
הכי מבינה אותך בעולם.
תודה לכולן!
03/03/15 20:50
31צפיות
תודה על כל התמיכה. צריך באמת לקחת כל יום ביומו ולקוות לטוב.. אתמול נכנסתי לשבוע 25. יש בזה סוג של הקלה קטנה. אני כל יום מסבירה לעוברית שהיא צריכה להישאר בבטן עד שבוע 37 לפחות (או עד שהרופא יגיד שקובעים קיסרי...)
:)
º
שימשיך בטוב.
04/03/15 19:29
13צפיות
חייבת למצוא אור..אולי אצלכן
25/02/15 11:52
238צפיות
היי לפני פחות משנה עברתי הפלה מאוחרת שבוע 19 תאומים אחרי כמה ארועם של דימומים והפרשות חומות ועל רקע זה זיהום ולידה.
עכשיו אני ב"ה בהריון שבוע 22 עוברית. ושוב הסיוט חוזר...כל שבועיים אירוע של הפרשת חומה. אני בשמירה.
לפני יומיים שוב הפרשה ורודה ועכשיו  די פעם במבלך ביום הפרשות חומות.
אני לא מתפקדת נפשית בכלל. אני לא יכולה להאמין שעברתי את זה פעם ראשונה איך אני אתמודד עם זה שוב...
אני מאוד מנסה להיות אופטימית. אבל אחרי כל כניסה לשירותים אני נכנסת עוד לדיכאון..אני כל כך מפחדת. התסריטים חוזרים לי לראש.
לרופאה שלי אין מה להציע מלבד מנוחה ותפילה...
אני כל כך רוצה את ההריון הזה..כל כך...
מישהי חוותה את זה ועברה בשלום? 
אני עם דמעות בעיניים..מרגישה שאני שוקעת....
היי
25/02/15 12:43
92צפיות
אני כ"כ מבינה את התחושות שלך. אני גם איבדתי תאומים בשבוע 19 לפני שנה בדיוק (שבוע הבא), אבל מסיבות שונות משלך...בהחלט מבינה את הכאב שלך ואת החששות הבלתי נסבלים.היו לי שבועות במהלך ההריון שהרגשתי גם שאני שוקעת, שאני מאבדת את זה, שלא אוכל להמשיך לעבור את הימים בכזו חרדה...
ההריון אחרי האובדן הוא קשה מאוד ומלא מתחים. המתח הוא עוד יותר בלתי נסבל ברגע שיש סממנים פיזיים כל הזמן שמציפים את החרדה, כמו הדימום שלך. זה נשמע לי ממש סיוט ובאמת מתכון ללחץ תמידי כל כניסה לשירותים.
ולשאלתך- כן. יש בנות שעברו הריונות שלמים עם דימומים, אישפוזים ומה לא (יש לי חברה טובה שעם הילד הראשון היתה בשמירה קפדנית עקב דימומים מאסיביים משבוע 16, עד סוף ההריון בשבוע 39, וילדה ילד בריא, היום בן 5).
האם נתנו לך הסבר לדימום/הפרשה? האם ראית מומחה בהריון הנוכחי? ממה שאני יודעת (וזה לא המון), הכתמות (הפרשות חומות) יכולות לנבוע ממחסור בפרוגסטרון. יש לי חברה שהיו לה הכתמות ונתנו לה נרות פרוג' וזה עבר לה (אבל בשבועות מוקדמים יותר - סביב שבוע 5 עד 8).
אני לא מכירה את ההיסטוריה שלך ואת סיפור ההריון הנוכחי, וכפי שציינתי, הידע שלי בתחום מוגבל מאוד, אבל אני חושבת ששווה לך ללכת למומחה שיתן יעוץ. אני חושבת שמעבר לחשיבות הברורה של זה, יש פה גם אלמנט פסיכו' חזק שבהחלט יכול לעזור לך לנשום טיפה...
מעבר לזה אכתוב לך מה שאני תמיד כותבת פה לבנות, ומה שאמרתי ואומרת לעצמי כל יום בהריון הנוכחי- לנשום עמוק... לא לחשוב קדימה. יום יום, שבוע שבוע. ולזכור שלמרות שידענו סופים נוראיים, יכול להיות שהפעם גם יהיה סוף טוב...
בנוסף, אולי כדאי לך למצוא פסיכולוגית או מטפלת מסוג אחר (מה שאת מתחברת) שתעזור לך בתקופה הקשה הזאת. לי זה מאוד עוזר. 
מאחלת לך המשך הריון ארוך ותקין.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/02/15 14:22
73צפיות
טבעי והכי נורמלי שתחושי פחד ולחץ מהדימומים.
אם את לא רגועה, הייתי מציעה לך ללכת לעוד רופא מומחה בהריון בסיכון ולקבל עוד חוות דעת.
אם פעם שעברה היה זיהום, אולי כדאי לשקול מתן אנטיביוטיקה במינון נמוך על מנת לשמור שלא יתפתח זיהום.
אין הרבה מה לעשות מלבד מנוחה.
יש כאלו שמקבלות תמיכה משבוע מסויים ועד הסוף.
אם את מרגישה שאת זקוקה לתמיכה , שווה לחשוב על תמיכה מקצועית.
מאחלת שימשיך רק בטוב
אין לי כח
21/02/15 19:36
329צפיות
הריון קודם נגמר בשבוע 36, כשלא הרגשתי תנועות.
היום אני בשבוע 21, מרגישה תנועות כבר משבוע 16, ובצהריים שמתי לב שאני לא בטוחה אם הרגשתי משהו היום, למרות שאכלתי ונחתי וכל מה שצריך.
בהריון הקודם הייתי מאוד מסודרת עם המעקב אחרי התנועות- אפליקציה בטלפון וכל זה, לא שזה עזר בסוף..- אבל הפעם לא התחלתי מעקב מסודר כי לפי האינטרנט לא אמורים להתחיל בשלב הזה, זה מוקדם מדי להיות בטוחים שלא פיספסת משהו.
אתמול בערב הרגשתי המון תנועות, הכי הרבה עד עכשיו. גם בלילה שלפני היום בלי התנועות בהריון הקודם היו המון תנועות (ושמעתי שזה סיפור שקורה לפעמים לפני לידה שקטה).
כמובן שהיינו לחוצים. אז נסענו למיון. אני כבר האמנתי שזה קורה שוב. היתרון היחיד בלהיות לא רגועה מאז הפעם הקודמת, זה שהרגשתי שאם זה באמת קורה שוב, אני הרבה יותר מוכנה לזה הפעם. בדרך למיון כבר התחלתי להשלים עם זה. לא שאני יודעת איך זה היה מרגיש לגלות שזה באמת נגמר, אבל לא נראה לי שזה יכול לנחות עליי כמו מטאור כמו בפעם הקודמת.
אגב אני רופאה, ובפעם הקודמת המתמחה שעשתה את הUS שבו לא ראו דופק היתה מישהי שלמדה איתי. גם הפעם (בבית חולים אחר) הרופאה במיון היתה מישהי שלמדה אותי. לא הרגיש כמו סימן מבשר טובות.. וגם בכיתי מולה, מה שלא הכי כיף, אבל שיהיה. רק שהפעם היה דופק. ותנועות. והכל בסדר.
אבל מאז נחתה עליי עייפות כזאת. יש לי עוד חודשים להתמודד עם ההריון הזה ולהילחץ כל פעם שאני לא מרגישה תנועות שעה-שעתיים (מה שבהריון הקודם קרה די הרבה). אני פשוט מרגישה שממש אין לי כח לזה.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
21/02/15 22:23
111צפיות
אני שמחה שהכל בסדר ושראו תנועות ושמעו דופק.
למען השקט הנפשי שלך, אולי שווה להשכיר או לקנות מוניטור ביתי . הרבה נשים שעברו אובדן
ודואגות שאין דופק, בודקות פעם ביום או שהן מרגישות צורך וכך מצליחות להירגע.
אין טעם להסתובב עם לחץ שכזה כל היום.
העיפות בטח מכל המתח והלחץ שהיה בגוף.
אני יודעת שקשה לך במיוחד שהאובדן שלכם קרה בשבוע כל כך מתקדם.
אולי כדאי לחשוב ללכת לטיפול תמיכה כלשהו .משהו שיעזור לגוף לנפש להירגע קצת.
אם את מתחברת לרפואה משלימה ,יש הרבה שיטות שיכולות להקל ולתמוך. גם פרחי באך עוזרים נפלא.
מאחלת המשך טוב ורגוע.
 
מאוד לא פשוט
21/02/15 23:31
91צפיות
קודם כל, אני שמחה שנבדקת ושגיליתם שהכל בסדר. 
אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים בהריון לאחר אובדן, חוסר השקט הזה, חוסר האפשרות להניח את הפחדים בצד ופשוט ליהנות מההריון. הלוואי והיתה איזו תרופת פלא שהיתה עוזרת להרגיע את חוסר השקט הזה. לא כותבת לך שבשלב זה זה בסדר לא להרגיש תנועות כל הזמן, כי אני יודעת שאת יודעת ואני יודעת שזה גם לא מידע מועיל במיוחד במצבך. כי החרדות שם. וגם הידיעה שבהריון לפעמים יכול להיות לא בסדר. הכי לא בסדר. 
אז רק אגיד לך שאת לא לבד. בתחושות האלה, ברגשות האלה. ואוסיף גם שבסוף הזמן עובר. ואני מאחלת לך שהוא יעבור מהר מהר עד לסיום ההריון הזה באופן משמח ובידיים מלאות. 
שולחת לך המון המון כח
היי
22/02/15 11:05
70צפיות
קודם כל ברוכה הבאה, ומצטרפת לכל מה שאמרו בתגובות הקודמות. 
העייפות מאוד מוכרת לי, ואין ספק שהיא תוצאה של מתח, שחיקה וקושי להחזיק את הסיטואציה. נורא קשה להחזיק הריון אחרי אובדן כמו שעברת. 
אחרי האובדן שלי התחלתי ללכת למטפלת שמלווה אותי גם בהריון הלא פשוט הזה, ואם יש משהו אחד שאני מרגישה שממש סייע לי ברמה הפרקטית- יומיומית לעבור את התקופה הקשה שאחרי, ולעבור את ההריון המורכב עכשיו, זה העניין של לעבור כל יום ויום בנפרד, אפילו ברמה של כל שעה בנפרד. ולעבור את אותן השעות הקשות, בלי לחשוב רחוק קדימה...
במקביל להריון הקודם שלי שנקטע, ההריון של אחותי הקטנה שהיתה שבועיים אחרי המשיך. בנוסף, הריון של חברה מהעבודה גם היא די מקבילה אלי המשיך גם כן. אני זוכרת את עצמי בארוחות יום שישי, או בארוחות צהריים בעבודה אחרי שחזרתי יושבת ואומרת לעצמי- "רק תעברי את הארוחה", "רק את השעה הקרובה", וזה מה שעשיתי, בלי להסתכל דקה אחת אחרי זה. 
גם בהריון הנוכחי זה מה שאני עושה- רק עוברת את השבוע הזה עד לשבוע הבא ולא מסתכלת מעבר לזה. ולפעמים זה גם ברמה של 'רק לעבור את השעה הקרובה' כשאני חושבת שמשהו לא בסדר... וככה זה עובר. ועד שלא יהיה את הסוף הטוב שלו כולנו מייחלות, כנראה שלא נהיה רגועות. 
אז תנשמי עמוק, ותיעזרי בפורום הזה, לי זה מאוד עוזר. 
מחזיקה לך אצבעות שהכל יהיה בסדר והתקופה תחלוף מהר...
כמה שאני מבינה אותך...
22/02/15 11:37
97צפיות
כמה שזה לא פשוט, כמה חרדות, כמה חוסר ודאות, כמה שזה קשה.
מוכר לי היטב. בהריון האחרון שלי (שהסתיים בטוב לפני חודש עם לידת ביתי- ילדתי השלישית) החרדות הרקיעו שחקים (הייתי לאחר 7 הפלות, מהן 6 ברצף), ונעזרתי גם בעובדת סוציאלית שמתמחה באובדני הריון וגם בפסיכיאטרית נשים (משבוע 19 לקחתי כדור בשם פאקסט שהוא נוגד חרדות). כמה היה לי קשה ההריון הזה. עינוי של ממש. והנפשי השפיע על הפיזי- חוסר שינה, מגרנות קשות...החל משבוע 25, כאשר הכדור התחיל להשפיע, נהיה טיפה יותר שפוי להתמודד. המגרנות פחתו, ישנתי קצת יותר.
 
ניסיתי לעבור יום אחר יום, ואפילו שעה אחר שעה. חילקתי כל פעם את התקופה לזמנים קצרים יותר- אמרתי לעצמי: "בואי ננסה לעבור את הזמן עד מסיבת החנוכה של הבן", "בואי ננסה להגיע במצב שפוי עד יום ההולדת של האחיין", וכדומה. כל פעם עוד כמה ימים, כל פעם עוד כמה שעות.
 
כל תנועה שהרגשתי- נשמתי, ולאחר מספר דקות שוב לא נשמתי. והיא דווקא זזה די הרבה, אבל הם לא אמורים לזוז כל הזמן. הרופאה שלי ניסתה להרגיע אותי: "תרגישי אותה בבוקר, בצהריים ובלילה לפני השינה- לא צריך כל הזמן".
 
למען האמת, רק כאשר היא יצאה וראיתי אותה ושמעתי אותה, התחלתי לנשום על אמת ונחתה עליי השלווה המיוחלת.
 
כלומר- מה שרציתי בסך הכל לכתוב לך זה שהחרדות מובנות לחלוטין, ושכל אחת צריכה לחשוב מה היא יכולה לעשות כדי טיפה טיפה להפחית אותן. ממש טיפה, כדי להצליח לשרוד את זה.
הצילו, אני חולה
19/02/15 03:50
205צפיות
כאב גרון ושיעול. החום הגיע ל-38.5.
מישהי יודעת מה עושים?
מותר לקחת אקמול?
החום מסוכן לתינוק?
אוף, כאילו שאין לי מספיק ממה לדאוג בהריון הזה...
מותר אקמול ואופטלגין
19/02/15 07:27
61צפיות
אופטלגין נוזלי הכי עוזר לכאבי גרון
º
תודה
19/02/15 10:51
16צפיות
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
19/02/15 12:38
68צפיות
אפשר לקחת אקמול. חשוב שהחום לא יעלה גבוה מידי.
ואם זה ימשיך, אז כמובן ללכת לרופא.
החלמה מהירה. תרגישי טוב
מוסיפה על מה שכתבו לך-
19/02/15 13:42
65צפיות
את יכולה להתקשר למרכז הטרטולוגי בירושליים (תגגלי את זה, ותקבלי את הטלפון). הם יכולים לומר לך בדיוק מה מותר לקחת. את יודעת אילו תרופות אני לקחתי במהלך ההריון האחרון שהסתיים בטוב?- עדיף שלא תדעי:), אבל על כל דבר התייעצתי עם הרופאות שעונות שם, ותמיד נעניתי מאוד ברצינות ובמקצועיות.
תדעי שיש הרבה יותר תרופות שניתן לקחת בהריון ממה שאנחנו חושבות.
תרגישי טוב במהירה!
º
תודה, באמת התקשרתי אליהם בסוף.
21/02/15 20:02
13צפיות
תודה, לקחתי אקמול כמה שאפשר.
21/02/15 20:06
44צפיות
ליום אחד זה הספיק בקושי, אבל החום כבר מאחורי.
גם הלכתי לרופאת משפחה, וקבלתי משהו לאף, ומשהו לשיעול, שמותר.
בקושי אכלתי כמה ימים.
עכשיו אני רק מרגישה סמרטוט.
מחכה לראות כמה תינוק נשאר מכל זה...
את יודעת,
23/02/15 11:02
39צפיות
מותר לנו להיות חולות גם כאשר אנחנו בהריון. אנחנו לא רובוטיות...
מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב.
זה לא עניין של מותר...
24/02/15 09:34
33צפיות
אני נחה מספיק גם בלי להיות חולה.
זאת פשוט עוד דרך שבה אפשר לאבד הריון...
מה אתן לובשות?
16/02/15 19:03
258צפיות
היי בנות,
אני ממש מפחדת לקנות בגדי הריון, במיוחד המכנסיים האלה עם הבד למעלה שמיועדים להריוניות.
כל הזמן נמנעתי מזה, אבל עכשיו אני כבר לא יכולה ללבוש את המכנסיים הישנים שלי יותר.
אז קניתי 2 זוגות ואני מרגישה ממש רע.
זה מטופש?
מה אתן עושות?
מוכרת לי התחושה
16/02/15 19:45
145צפיות
אני עשיתי את הטעות בהריון ההראשון שלי שהייתי צריכה להפסיק אותו. 
אמרתי לחצי להחביא אותם שלא אראה אותם והם הוחבאו עד להריון מספר 3. 
הפטנט הרגישי והמעשי שבחרתי היה להשאיל בגדי הריון מגיסתי ווחברות שלה. 
גם כי זה לא עולה כסף וגם כי אמרתי שאם הן ילדו ילד בריא אז אם אלבש את המכנסיים שלהן 
אז גם שלי יהיה בסדר. 
אם אין לך מישהי כזו אז דרך יד שתיים או חנויות יד שנייה. גם יותר זול וגם אולי תרגישי פחות רע עם הנושא. 
אבל אני לגמרי מבינה אותך על הנושא של לקנות בגדי הריון כשלא יודעים וכשפוחדים. אימא שלי האיצה בי לקנות בגדים
ולא הייתי מסוגלת. משכתי עם טייצים וסוודרים גדולים כמה שרק יכולתי. 
לא לבשתי בגדי הריון...
18/02/15 17:47
101צפיות
לבשתי טייצים ומכנסיים שהתופרת שלי סידרה לי בהן גומי נוח. מבחינת חולצות- לא היתה בעיה, כי הגופיות והחולצות שהיו לי בארון, בכל מקרה נמתחות כאלו ומבדים נוחים שמתאימים עצמם לגוף.
לא רציתי ולא יכולתי להיכנס לחנות של בגדי הריון, ומה שהיה לי בארון מההריונות המלאים הקודמים, לא רציתי ללבוש. לכן מצאתי פתרונות יצירתיים אחרים.
בעיה מוכרת
18/02/15 19:12
78צפיות
ההריון הראשון שלי היה אמור להיות בשיאו בקיץ, וקניתי לי חצאיות שאוכל ללבוש גם בלי שום קשר להריון, ויש לי מלא שמלות שאפשר ללבוש אותן גם בהריון. אבל הכל לקיץ. בהריון הראשון חברה השאילה לי כמה זוגות מכנסיים, אבל לא הספקתי להגיע אליהם. את ההריון הזה התחלתי עם משקל גבוה יותר מההריון הקודם והוא בחורף. אז בהתחלה הלכתי עם טייצים כמה שיכולתי, אבל נאלצתי לוותר ולקנות זוג מכנסיים אחד לעבודה. בנוסף שאלתי מחברות. אל תרגישי רע. את צריכה ללבוש משהו... קר בחוץ :) וממליצה גם ללכת לחנויות יד שניה. אפשר למצוא שם מציאות ובזול.
שבוע 32!! +שאלה לבנות שעושות/עשו מעקב הריון באופן פרטי
17/02/15 09:25
214צפיות
הי בנות, 
היום שבוע 32. לא האמנתי בחיים שאגיע כ"כ רחוק.... מהשבוע הבנתי שאני יכולה להיות רגועה מבחינת לידה מוקדמת, ז"א שלבי הפגות הקריטיים מאחוריי. הלוואי שהחרדות קצת יפסקו, אם כי אני בספק...
חיכיתי לתאריך הזה 17/2 מהיום שגיליתי על ההריון בערך. ספרתי את הימים אליו בכל דרך אפשרית, בהיתי בו בלוח השנה, התפללתי שאגיע אליו. 
רציתי לשאול בנות שעברו מעקב הריון פרטי- 
אני עושה מעקב הריון פרטי אצל קופרמינץ, שהוא גם עשה לי את התפר הצווארי. האם כדאי לי ללדת באיכילוב (שם הוא מנהל מחלקת הריון בסיכון)? האם הוא יהיה מעורב באיזשהו אופן (אני מתכוונת בעיקר אם משהו חס וחלילה ילך לא בסדר בלידה, או יהיה צורך, וכנראה יהיה, בניקוי השילייה וכו'), האם יש בכך יתרון? או שזה חסר משמעות? אשמח לשמוע מבנות שהיו אצלו, או אצל מומחה אחר וילדו בבית החולים בו הוא עובד. 
תודה!
צהריים טובים,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
17/02/15 14:34
101צפיות
ממה שאני יודעת מנשים אחרות שעברו אצלו מעקב פרטי הוא היה מעורב ,דאג והיה ברקע.
את יכולה גם לשאול אותו. 
אני חושבת שזה שהוא הרופא שלך ושאת עושה אצלו מעקב פרטי בוודאי שיש יתרון אם תלדי באיכילוב.
כך אם יש בעיה או כל התלבטות יש לו השפעה ויכולת לעזור.
בהצלחה
תודה!
18/02/15 09:59
39צפיות
כמובן שאשאל אותו. רציתי לשמוע מהצד השני גם. 
תודה על התגובה!
פגות היא עד שבוע 37
17/02/15 14:44
134צפיות
זה נכון שאחרי שבוע 32 הסיבוכים יורדים משמעותית ושהחל משבוע 34 לא מעכבים לידה, אבל פגות היא כל לידה לפני שבוע 37.
 
לגבי ליס מצטרפת למקום בלב
 
מאחלת לך לידה טובה במועדה.
"פגות קריטית"
18/02/15 09:56
111צפיות
זה מה שכתבתי 
ברורות לי ההגדרות, אבל אי אפשר להשוות בין לידה בשבוע 27-8, לשבוע 32 (כך לפי הרופאה שלי).
בכל מקרה, מיותר לציין שגם בשבוע 32, וגם באופן כללי שום דבר לא מובטח...
תודה על התגובות!!
 
 
ראיתי שרשמת לגבי תפר..
26/02/15 17:07
16צפיות
היכן ביצע את זה? האם באמת נדרש מומחה ספציפי לתפר או שגם בבי"ח ניתן לעשות זאת?
אפשר להתייעץ לגבי תוצאות קרישיות?
17/02/15 20:33
88צפיות
שלום, לפני 12 ושמונה שנים עברתי שני הריונות תקינים שהסתיימו במועד בלידות תקינות. לפני כמה חודשים הריתי שוב, בגיל 39, וההריון הסתיים במפתיע בשבוע 14 אחרי שקיפות תקינה שבועיים קודם.
בפגישה עם דר' רן נייגר הוא אמר שמהלך ההריון לא תואם את העובדה שהדופק פסק ושלח לבדיקות קרישיות. (ד"א, הוא לא התרשם בכלל מעניין הגיל שלי) עכשיו חזרו כל התוצאות ורציתי את עזרתכן לפני התור הבא:
בדיקות הנוגדנים תקינות, זמני הקרישה תקינים, בבדיקות הגנטיות פקטור II תקין ואני הטרוזיגוטית לMTFHR והטרוזיגוטית לFACTOR V . מקריאה באינטרנט ראיתי שהמוטציות מאד שכיחות באוכלוסיה אז:
1. יש בכלל משמעות לתוצאות הגנטיות אם מדדי הקרישה ורמות ההומאוציסטאין תקינות?
2. האם יש אפקט מצטבר להרטרוזיגוטיות בשני גנים שונים?
3. קלקסן בהריון הבא?
 
המון תודה, אשמח לכל אינפורמציה שיכולה לחסוך שיברון לב נוסף.
לא יודעת לענות לך על זה, רק מציעה
18/02/15 08:28
48צפיות
שתכניסי את השאלה גם לפורום אובדן הריון, אולי גם שם ידעו לעזור לך עם זה.
º
תודה חנית, אנסה בעוד פורום.
18/02/15 09:33
12צפיות
º
ממליצה לך לשאול בפורום הריון בסיכון.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
18/02/15 15:19
15צפיות
אחרי הריון ארוך ומלא חרדות ילדתי!!
11/02/15 13:36
376צפיות
לא יודעת אם אתן זוכרות אותי או לא.
הריון קודם הפסקת הריון בשבוע 37. ולאחריו הריון שהרגיש ארוך כמו הגלות עם פחדים וחששות בלתי פוסקים סוף סוף זה קרה.
ילדתי נסיכה בריאה!!!
תודה שייעצתם ותמכתם לאורך כל ההריון. מאחלת לכן שתצאו בידיים מלאות עם שמחה בלב
מזל טוב!!
11/02/15 13:49
60צפיות
איזה כיף לשמוע. 
º
מזל טוב ובשעה טובה
11/02/15 14:33
20צפיות
º
מזל טוב ����
11/02/15 14:38
29צפיות
איזו שמחה. מזל טוב
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
11/02/15 15:29
48צפיות
המון אושר ובריאות.
כמה נפלא לקרוא הודעות כאלו!-
13/02/15 17:53
51צפיות
מזל טוב! גדלו אותה בשמחה, באושר, בנחת ובבריאות!
איזה יופי!
14/02/15 13:44
33צפיות
המון מזל טוב!
מאחלת לכם המון אושר ובריאות!
פשוט חייבת כבר מקום אחד להוציא את הרגשות האלה
05/02/15 12:38
543צפיות
לפני יותר משנה ילדתי תינוקת מתה בשבוע 40. זה היה אמור להיות ההריון האחרון שלי, אחרי שני ילדים שהם כבר יחסית גדולים.
לקח כמעט שנה (פלוס הפלה באמצע) עד שנכנסתי להריון שוב.
כולן כאן מפחדות לגורל ההריון שלהן. אני מרגישה שאני לא רוצה אותו.
אני רוצה את התינוקת שאיבדתי, שהיתה יכולה להיות כבר בת שנה.
ככל שההריון מתקדם, הרגשות האלה דוקא מתחזקים.
השבוע גיליתי שהפעם יש לי בן, והכל נהיה עוד יותר גרוע.
אני מרגישה שאני לא רוצה את התינוק שגדל בתוכי. אני רוצה שהוא ימות. אני רוצה למות בעצמי.
עוד הבנה נוראית שהתינוקת שמתה לי לא תשוב לעולם.
אני כועסת על התינוק הזה שהעז להידחף לי לרחם, במקום התינוקת שהיתה אמורה לחזור.
אני כועסת על זה שאני צריכה להיות בהריון שוב, והפעם אחרי גיל 40, ועל זה שאם אני רוצה עוד בת אני אצטרך לנסות שוב, ומי יודע עם בגיל הזה זה בכלל יצליח לי, ואם באמת תהייה בת.
אני לא יודעת איך אני אגדל ילד שככה אני מרגישה כלפיו עוד לפני שהוא נולד, ומה יהיה כשהוא יהיה בחוץ.
האם כל החיים שלו אני אכעס על זה שהוא לא התינוקת שמתה לי?
היי
05/02/15 14:07
198צפיות
קודם כל אני רוצה להגיד לך כל הכבוד. את כותבת דברים לא פשוטים שאת חווה, ולבוא בכנות כזאת ולומר אותם, ההודעה ממש נגעה לליבי...
מה שעברת פשוט שובר את הלב... לאבד תינוקת בשבוע 40. באמת... איזה אובדן וכמה כאב. 
לגבי ההריון הנוכחי- התחושות שלך הן התחושות שלך, והן בסדר גמור.
אני חושבת שמעבר לזה שמאוד רצית בת שתמלא את המקום, אולי (ואני מסייגת- אולי, ואולי סתם הרגשה שלי) גם יש תחושות חזקות של "נאמנות" לזו שאיבדת... שהיא לא שרדה, והנה את ממשיכה, ויש פתאום מישהו ש"מחליף" את מקומה, ושהחיים ממשיכים והיא כאילו נשכחה... (מה שכמובן כמובן רחוק מהמציאות). וזה ממלא בתחושות קשות, מעורבות, של כעס, אולי האשמה עצמית וכמובן כאב עצום. 
אני מאמינה שככל שההריון הנוכחי יתקדם התחושות שלך ישתנו במידה מסויימת. אני לא חושבת שתכעסי עליו או תחושי עויינות כלשהי כלפיו כשיוולד. רק אהבה גדולה לצד כאב על מה שהיה, על מה שאיבדת. 
ההריון הזה נעשה במקביל לאבל גדול, והכל כל כך חשוף ופגיע...
אני יכולה רק לשלוח לך חיבוק ענק, ולהציע לך ללכת אולי לטיפול כלשהו ולדבר על הדברים, לפרוק אותם. לא כי התחושות שלך לא נורמליות, פשוט כי צריך דרך לפרוק ולעבד את כל הכאב הזה. לי אישית זה מאוד עוזר. 
ליבי איתך. באמת. שיהיה הריון תקין. 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
05/02/15 15:04
168צפיות
ראשית , שולחת חיבוק. לא פשוט להיות בהריון שמצד אחד רצוי כי עובדה שניסת להיכנס להריון,
ומנגד יש כל כך הרבה תחושות של כעס ודחייה כלפי העובר.
האם עברת תהליך טיפולי או עיבוד כלשהו של הלידה השקטה שעברת?
יש עוד המון רגשות לא פתורים שקשורים להריון הקודם .
אני חושבת שהכעס עדיין קיים בהקשר לנסיבות בהם נגמר ההריון הקודם, לפרידה שאולי לא נעשתה
ולגעגוע העז למה שהיה צריך להיות ולא יהיה יותר.
מציעה לך ללכת לטיפול כלשהוא, למקום בו תוכלי לשתף ,ולקבל כלים טובים ומדויקים יותר כיצד להתמודד
ולהתחבר להריון הנוכחי .
שולחת לך ולעובר שלך המון אהבה.
אין לי תובנות מיוחדות
05/02/15 16:16
127צפיות
אבל אני כן רוצה לשלוח חיבוק, ולהגיד לך שאת לא לבד 
מחבקת אותך...
05/02/15 23:02
145צפיות
הרגשות שלך קשים אך מובנים. נדרש הרבה אומץ כדי לומר אותם בגלוי...
 
יכולה להבטיח לך בלב שלם שהרגשות האלה ישתנו עם התקדמות ההריון. החיבור יקרה, הציפייה תבוא. הכעס יישאר, אבל תראי שלא יופנה לתינוק שגדל בתוכך... התינוק שלך יקבל את מקומו בליבך, למרות שקשה לך להאמין בזה.
אמנם לא הייתי בדיוק במקום שלך, אבל אני ממש קרובה אליו...
 
ואני משערת שאני יודעת מי את.
מציעה לך אותי לכל סוג של תמיכה שתרצי... את יודעת איך להשיג אותי
תודה לכולכן על התגובות התומכות
06/02/15 09:32
202צפיות
ציפיתי למשהו אחר לגמרי.
אחרי הלידה השקטה הייתי בטיפול במספר מקומות. חלקם טובים, ובחלקם נכוויתי.
איכשהו עם תחילת ההריון הזה התנתקתי כמעט מכל מערכות התמיכה שהיו לי, ועדיין לא מצאתי תחליף.
אני מרגישה שאני לא יכולה לחלוק עם אף אחד, כי אף אחד לא מבין.
גם פה לא העזתי לחשוף את זה עם השם הרגיל שלי.
הפתעתן אותי.
בוקר טוב,
07/02/15 09:17
120צפיות
אם תרצי, מוזמנת לכתוב לי מה היית רוצה שיהיה בטיפול .מה לא התחברת ואני אנסה לעזור
לך למצוא מישהי מתאימה.
חיבוק ויום טוב
האמת היא שאין לי מושג מה אני רוצה וצריכה בטיפול
12/02/15 10:21
71צפיות
הייתי בטיפול אצל עו"ס לכמה פגישות, והרגשתי שזה לא עוזר לי בשום צורה.
הייתי בטיפול אצל תטא הילרית שהיא גם נטורופטית. בחרתי אותה כי רציתי עזרה בלהחזיר את הגוף למצב סביר. הטיפול הזה היה לא רע, רק שהיא היתה בהריון בעצמה, ויצאה לחופשת לידה באמצע הטיפול, ועכשיו אני לא מסוגלת להגיע אליה, ולראות את התינוק, או אפילו לשמוע אותו בשיחת טלפון איתה.
מטפלת נוספת ליוותה אותי תקופה ארוכה עוד מלפני ההריון. היא מטפלת בשיטת המסע, תטא הילינג וגם תקשור. המשכתי בטיפול איתה, עד שנכנסתי שוב להריון, והפלתי בשבוע 8. בשלב הזה לא הייתי מסוגלת לתת אמון באף אחד, והיא (או מי שהיא מתקשרת) לא היו מסוגלים להתמודד עם זה, וזה נגמר בפיצוץ, בשלב שהייתי מאד מרוסקת.
 
אין לי מושג מה לחפש עכשיו.
מרגישה שבא לי לחבק אותך חזק חזק
06/02/15 16:12
149צפיות
אני כל כך מבינה אותך. גם אני איבדתי תינוקת בשבוע 40 ממשהו מרגיז כל כך - קשר בחבל הטבור. שזה הרגיש כאילו סתם, פשוט סתם איבדתי ילדה. יש לי בן בבית ועכשיו אני בהריון עם בן וגם אני "התבאסתי" ששמעתי בבדיקה שזה בן ולא בת. כל כך רציתי בת וחוויה מתקנת למרות ששום דבר לא יכול להחזיר את התינוקת שאבדה ולא תחזור.
אצלי, בני, הבת שאיבדתי וגם ההריון הזה היו מטיפולים, דבר שגורם לי להעריך את זה בכלל שנכנסתי להריון.  
אני יכולה לומר לך שאני הרגשתי דיכאון אחרי הבדיקה שגילתה שיש לי בן אבל ככל שההריון התקדם כך יותר התחברתי אליו ושהתחלתי להרגיש אותו אז ממש התחברתי אליו. איכשהו נקשרתי לתינוק. זה לא קל. מה שעזר לי זה שהבן שלי, שהוא בן 4, רוצה מאוד מאוד אח. כמובן שעולות לי גם מחשבות מדי פעם מה גם אם הפעם זה לא ילך מה אני אומרת לבני אבל אני מנסה להדחיק אותן ולהיות אופטימית. אני מאחלת לך למצוא את החיבור לתינוק כך או אחרת ואיכשהו לשחרר את התינוקת. מישהו מאוד מבוגר ושאני מאוד מכבדת אמר לי לאחר המקרה שאם את חיה מספיק את חווה צרות ומכאובים והחוזק של הבן אדם הוא להמשיך הלאה, לזכור, אך להמשיך הלאה ולחיות את החיים כי הם קצרים מדי ולא שווה לבזבז אותם עם מחשבות על מה שיכול היה להיות לי אלא על מה שיש לי עכשיו. 
ריגשת אותי
12/02/15 10:24
69צפיות
תודה על ההזדהות.
גם אני אומרת לעצמי הרבה שהדרך להמשיך היא להתמקד במה שיש, ומה שטוב, ובאמת לא חסר מזה.
לא תמיד זה עובד. יש פער גדול בין מה שהראש מבין, ומה שהלב מרגיש.
אלו חלק מהסיבות שאני חוששת מהריון...
11/02/15 14:03
108צפיות
גם לי היה אמור להיות בן בן שנה וקצת עכשיו.... וכמה שבעלי לחץ עלי בהתחלה, וגם לאחרונה...קשה לי עם זה. קשה לי עם זה שהעובר שהיה לי (הפסקת הריון בסוף שבוע 26) פשוט יישכח... שהוא היה אמור להיות הבן שלי...ונפטרתי ממנו כמו מאיזה גידול...ומי זוכר אותו בכלל (כולל בעלי).
 
אני יכולה להגיד לך, שאחרי הפסקה די ארוכה בטיפול נפשי אני חוזרת בשבוע הבא לטיפול. זה חשוב לעבד את זה, כי אני בדיוק פוחדת ליפול למקומות שאת נמצאת בהם. 
 
בשבילך, בשביל המשפחה שלך, ובשביל התינוק...תחזרי לטיפול. אף אחד לא מבין את מה שאת עוברת, אף אחד!!
נקודת מבט
12/02/15 09:23
80צפיות
קראתי את ההודעה כבר לפני ימים..חשבתי את מחשבותי ולא הגבתי
ועכשיו בעקבות מאורעות אחרונים בחיי הגעתי לבשלות והייתי רוצה להגיב -מנקודת מבטי שלי בלבד
 
הלוואי והיה גורם אחד שיכולתי להטיל בו את ה"אשם",הלוואי והייתי יכולה לשלם מחיר חד פעמי ולהפטר מתחושת האשמה והצער
אבל האמת הפשוטה שלי, היא שאין.
אפשר להסתכל על כול מאורע בחיים ולפרש אותו בצורה שתתאום את התחושה שלנו:
הייתי על סף מוות וחשבתי שזו האשמה והעונש שלי ,ברור שהיום אני לא רואה את זה ככה .
 
נכנסתי שוב להריון איך שהפסקתי גלולות(להפתעת כולם) ועדכנו אותי שאני בסכנת חיים ושאשקול הפלה, והחלטתי להרגיש שזו ברכה מלמעלה ..נאמר לי שנמצאו כול מיני דברים "קלים" שדורשים מעקב בעוברית הנוכחית והרגשתי שהשמיים נופלים עלי..הרופאה שלי אמרה "כשאמרתי לך שאת בסכנת חיים עם ההריון לא הגבת ככה ועל דברים "קלים" אלו את מגיבה בסערת רגשות.."
הכול מסתכם בתחושות שלנו, אמרת בעצמך "רוצה למות בעצמי" אז את משליכה הכול ...השורה התחתונה איבדנו, ואנחנו לא משלימות וכועסות והכול מעורר תגובות קשות , אבל זה לא עוזר כי איך שלא נרגיש ואיך שלא נפעל -לא נוכל להחזיר את שאבד
 
גם אם נאבד שוב, גם אם יאבדו חיינו שלנו , שום דבר לא ישנה את שקרה ואף אחד לא יוכל לתת את החשבון על כך
 
גם כשאני בהריון עכשיו עם בת נוספת אחרי 2 בנות וראשי מלא בסידורים ומטלות ובדיקות ומעקבים, אני יכולה להגיד לך בלי שום צל של ספק ששום הריון או ניסיון חיים לא ימחק לי את זכרה של העוברית שלי , כול כולי הוא אנדרטה לזכרה, היא חלק ממני, הייתה ותמיד תשאר, היא עצבה את מי שאני היום ותלווה אותי עד יומי האחרון.
 
...והעוברית שלי שהלוואי ותוולד ותזכה לבריאות ,כבודה במקומה מונח והיא זוכה למלוא הדאגה והלילות ללא שינה , כול אחד מיילדי זוכה לזה , אבל זה לא על חשבון ולא במקום מחשבותי ודאגתי וזכרוני לזו שאבדה.
כי שוב , שום דבר ואף אחד לא יוכל למחות את זכרה ,כמו שאזכורה בלי הפסקה לא יחזיר אותה כך לא הריון נוסף ולא חוסר דיבור עליה,
לא ישכיח אותה היא חלק ממני, הייתה ותמיד תשאר ואת זה אף אחד לא יוכל לשנות
 
הלוואי ותגיעי במהרה לשלווה יחסית בינך לבין עצמך, ברגע שזה יקרה ,מבטיחה לך כול השאר ירגע.
ושוב זה לא על חשבון אלא לצד הזכר והאובדן
אחרי שעבר שבוע...
12/02/15 10:36
162צפיות
כשכתבתי את ההודעה הזו, חשבתי שכולם ירצו לסקול אותי באבנים. איך אני מעיזה בכלל להרגיש רגשות כאלה כלפי תינוק שעדיין לא נולד.
להפתעתי הרבה קיבלתי מכן הבנה, תמיכה ואמפטיה.
מסתבר שזה מה שהכי הייתי צריכה. שמישהו יגיד לי שזה בסדר להרגיש ככה, ושאני לא מפלצת בגלל זה.
היום, שבוע אחרי, אני במקום אחר. כבר לא רוצה למות, ולא שונאת את התינוק. תודה לכולכן.
 
אחד הדברים הכי מדהימים ומכאיבים שלמדתי בשנה האחרונה זה כמה שחשוב לקבל לגיטימציה לכל הרגשות הנוראים והקשים שעוברים עלינו (במקום "לא נורא, תעשי עוד אחד", ו"תתגברי כבר"), וכמה זה חסר בעולמנו.
בשבילי, יותר מפעם אחת, כל מה שהייתי צריכה זה מישהו שיהיה איתי, כשאני רוצה למות, כשאני מרגישה שהחיים שלי נגמרו, כש כל כך כואב לי שאני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלבכות בלי הפסקה. מישהו אחד מספיק, ואז, פתאום, אני יכולה להתגבר ולהמשיך הלאה.
איזה כיף לשמוע
12/02/15 11:34
83צפיות
את לא מבינה כמה ההודעה הראשונה שלך הדהדה לי בראש והעציבה אותי. עשה לי ממש טוב לקרוא שאת במקום אחר . אנחנו נופלות מדי פעם אבל לדעת לקום זו הגבורה. אני מאחלת לך להרגיש עוצמות של אהבה לתינוק המתוק שגדל אצלך בבטן. להיות בהריון וללדת היום ילד בריא זה כל כך לא מובן מאליו עד רמה של אפילו נס. את כבר בחצי הדרך ואני מאחלת לך רק טוב ובהצלחה. 
רציתי לומר לך תודה...
07/03/15 19:09
16צפיות
תודה על מה שכתבת. אני מאוד מזדהה עם התחושות.
מקווה שיום אחד גם אני אהיה במקום אחר.
כמו שכתבת- לפעמים כל מה שצריך זה לקבל לגיטימציה לכל הרגשות הנוראים והקשים שעוברים עלינו.
רק חבל שאני לא יכולה להסביר את זה לסובבים אותי שתקועים במקום של "תתגברי כבר", "יהיה טוב", "זאת נבואה שמגשימה את עצמה- אם תחשבי רע יקרה רע..".
וואו
14/02/15 09:47
89צפיות
יש לי חברה טובה שהרגישה בדיוק כמוך. נכנסה להריון עם עובר ממין זכר אחרי שאיבדה תאומים בן ובת. רצתה בכל מאודה שיחזרו התאומים והרגישה שהתינוק נדחף.
היא ילדה את התינוק חי ובריא ולאחר מספר חודשים נכנסה שוב להריון עם בת וילדה בת חיה ובריאה.
כך שבמובן מסוים היתה לה השלמה.
היא גדלה ולמדה לאהוב את שניהם.
גם לה שני ילדים גדולים משמעותית מהשניים הקטנים.
 
הייתי מציעה לך לפנות להתיעצות עם מטפל/ת שיעזרו לך לאוורר את הרגשות האלה. נשמע שאת מוצפת וחרדה והריון לאחר אובדן הוא קשה גם ככה.
הלואי ויגיעו אלייך Zמנים שקטים ורגועים בקרוב
בהריון או לא?
05/02/15 14:31
318צפיות
היי שלושה חודשים אחרי הלידה השקטה. היום אמורה לקבל מחזור והלכתי לעשות בדיקת בטה.
יצא תוצאה 5

ממה שקראתי נראה לי שעשיתי את הבדיקה מוקדם מדי כדי לדעת. זה נכון?
מישהי יודעת ?
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
05/02/15 14:57
137צפיות
אם היה הריון ואפילו בהתחלה, הבטא היתה אמורה להיות גבוהה יותר.
צר לי
חיבוק גדול
תודה ואלי את צודקת
05/02/15 20:20
131צפיות
ואולי זה יצא ככה כי היום אולי הייתי אמורה לקבל( על סמך שני המחזורים האחרים)
הסתכלתי שוב בתוצאות כתוב 5>
זה לא יותר מ5?
סליחה על החפירה... יש לי תחושה שאולי אני כן... ואין לי את האי נוחות שלפני המחזור שתמיד יש לי...
º
אם הווסת לא תגיע בימים הקרובים. תבדקי שוב
08/02/15 18:36
27צפיות
כנראה שהתחושה שלי היתה נכונה
09/02/15 00:25
162צפיות
אמנם פס בהיר אבל ראיתי אותו... ביוץ מאוחר?!
איך אדע למתי אני צריכה תור לרופא?
מתי לעשות שוב בדיקת דם? (ב5.2 ביום שהייתי אמורה לקבל יצא 5>)
איך מתמודדים? איך עושים שיעברו תשעה חודשים? איך משקיטים את המחשבות הרעות?
בוקר טוב, תעשי שוב בדיקת בטא
09/02/15 08:07
99צפיות
אם יש הריון הבטא כבר אמורה לעלות. .וכדאי ךלחזור שוב על הבדיקה אחרי יומיים על מנת לראות הכפלה ושהכל בסדר.
בהצלחה.
אז כן...
22/02/15 20:26
42צפיות
ב15.2 יצא בטא 637 
ב17.2 1968
התור הכי דחוף שהשגתי לרופא נשים שלי זה ב12.3 וזה נראה לי רחוק מדי
זזה בין אדישות מוחלטת והדחקה להיסטריה לחץ וחרדות. 
אווווף
 
פעם ראשונה פה ורע לי
03/02/15 20:43
452צפיות
הריון קודם הופסק בשבוע 36, לידה שקטה בשבוע 37, עכשיו אני בהריון שבוע 20 נראה לי.
 
אני מתכחשת להריון הזה כמה שאני יכולה. ( הסביבה לא יכולה להבין למה), עוד חודש וקצת יהיה שנה לאובדן, ואני עדיין לא התאוששתי לגמריי, אפשר מתישהו להתאושש? זה קורה? בכל אופן לפני יומיים התחילה לי רטיבות בתחתונים, כאבי בטן, התקשויות ודקירות, אז החלטתי היום בבוקר לקפוץ למיון נשים, כבר קרה לי כמה פעמים שקפצתי למיון נשים, כי אני כל הזמן בהיכון שהנה הולך לקרות שוב משהו רע, הרי זה ברור לי שלא ייצא מזה משהו טוב, אם ההריון הראשון נדפק אז למה שזה לא יידפק. בכל אופן כל פעם שמישהו שואל אותי איזה הריון זה? אני נחנקת אני מסוגלת להגיד 2, אבל אז חייבים לתקוע לי את השאלה, מה יש בבית? יש. אין? ואז תתחילי להסביר מחדש כי למה שיקראו את התיק הרפואי, יותר קל לשאול, ואז אני בוכה, עצוב לי רע לי, וכל אחד אומר לבעלי, היא באה לפה בהיסטריה (מיון בילנסון)הייתי צריכה להרגיע אותה, למה את בוכה, עכשיו יהיה בסדר, יהיה לך תיקון, ואני שואלת את עצמי. 1. מאיפה אתם יודעים שיהיה תיקון? מאיפה אתם בטוחים שייצא הפעם משהו חי ובריא ממני?, 2. אסור לי לבכות? אני אמורה להתגבר, לשכוח, לא לבכות לידכם, כזו אני בכיינית ככה אני מתעלת את העצב שלי, בבכי, לא מתחילה לקרוע בגדים ולהשתטח על הרצפה ]שוט בוכה, למה אי אפשר לקבל את זה.  היום שהייתי במיון נשים, הרופא בהצחלה היה ממש לא סימפטי, ואז באה השאלה המחורבנת של כמה הריונות והתחלתי לבכות, בסוף הוא כנראה הבין שלהיות מנוכר אליי לא יילך לו, החזיק לי את היד ואמר לי, שחייבים להיות אופטימיים, ואי אפשר כל הזמן להיות בחרדות בגלל מה שהיה. בסוף הוא יצא בסדר, אבל אני באמת שואלת, אין פה אף אחת  אחרת שבוכה כהיא צריכה לענות על שאלות כאלה? אני היחידה בעולם. זה באמת חריג?
04/02/15 07:34
128צפיות
מותר להיות בכיינית ומותר לבכות, ושאף אחד לא יגביל ,יעיר או יגיד לך כמה,את זה אף אחד לא יקח ממך.
מכירה רבות שהיו רוצות שהכאב יצא להם ככה בחופשיות שכזו ובמקום זה הוא תקוע בפנים ללא יכולת לשחרר ומעכל את הנפש ...
 
אז קודם כול חיבוק ממני אלייך כאחת שמכירה את המסע ואת האובדן מקרוב
"ההתאוששות" היא אינדיבידואלית, כול אחת בקצב שלה ולכול אחת באופן יחסי, יש שחזרו לשגרת חייהן ויש שהכאב פשוט הפך להיות חלק מהשגרה שמלווה תמידית לצד החיים, מוקדם מידי לדעת, בייחוד כאשר זה קרה בהריון הראשון ואין עדיין ילדים בבית שמחזיקים אותך ומחזירים את השפיות.(בתקווה שבקרוב)
לגבי תשובה לרופאים נסי אולי "הריון שני הראשון הסתיים בלידה שקטה.." זה ישנה מעט את המשך השיחה
כששואלים אותי בחוץ איזה הריון זה אני עונה י"ש לי 2 בנות" בבית ולרופאים תשובה מוכנה "הריון חמישי 2 ילדים בבית... "כבר כמו דקלום.
הלוואי ויכולתי לשחרר דמעות כמוך
אני בהריון שבוע 26 אם אסמכתאות רפואיות להיות בחששות ולא רק בגלל ניסיון העבר ואני עושה הכול כדי להעביר את הזמן, התחלתי עם הדחקה כמוך, ..כול אחת אם הדרך שמתאימה לה ,שאף אחד לא ישפוט אותך, קשה ובלתי אפשרי להיות כול הזמן בחרדות ,אבל יש נשים  רבות שזו מציאות חייהן,אז אם הבכי זה מה שעוזר לך, מורידה בפנייך את הכובע,את לא חייבת הסברים לאף אחד.
אני לא יודעת מה גרם להפסקת ההריון הקודם ומאחלת לך ידיים מלאות , מקווה עבורך שתמצאי את כול הדרכים לתת לך קצת הקלה-טיפול ,יוגה, טיולים בטבע, כתיבה ביומן  ביקור יומיומי פה בפורום כמו רובנו..או כול מה שיתאים לך ויתן ולו מעט מזור, עבורך ועבור העובר שבבטנך, אין הבטחות בחיים, אף אחד לא יכול להבטיח לך, אבל לחץ וחרדה בטוח לא יועילו ולכן ולו רק בשביל בריאותכם, תנסי, גם אם זה אומר לבכות ללא הפסקה, העיקר להוציא ולפרוק, לעכל ולקבל ולומרבדיוק כמו פה ...                   
"הריון קודם הופסק בשבוע 36, לידה שקטה בשבוע 37, עכשיו אני בהריון שבוע 20 נראה לי,רע לי, אני מנסה לנשום..."
אנחנו פה,מקשיבות
 
º
תודה על התגובות, מחמם את הלב לדעת שאני לא לבד
04/02/15 12:19
53צפיות
ליבי איתך...
04/02/15 09:23
81צפיות
מצטרפת לכל הדברים הנכונים והמדוייקים שכתבה פה "אחת עצובה" לפני...
הקושי שאת חווה לא רק שהוא לא חריג- הוא כל כך כל כך טבעי, היית לא שפויה אם לא היית מרגישה ככה. הבכי, החרדה, היאוש... אין דרך לעבור הריון בצורה אחרת אחרי אובדן כמו שחווית. 
הריון אחרי אובדן, יהיה סיבותיו אשר יהיו, הוא הריון מורכב נורא מבחינה נפשית, גם אם מבחינה פיזית הכל תקין. הכאב הזה שמלווה כל הזמן, ההתמודדות מול הסביבה שמנסה תמיד לעודד ולהגיד שהפעם יהיה אחרת, הדריכות לקראת אסון, החרדה שמלווה צמוד צמוד מהרגע הראשון... לפעמים לרמה שכבר אפשר להתפוצץ.
טוב שאת בוכה. טוב שאת מתאבלת וטוב שאת משחררת את הכאב. אני חושבת שזו באמת הדרך הכי טובה... ואם את יכולה לפנות לעזרה מקצועית בתקופה הזאת אני ממליצה בחום (אני לא מצליחה לבכות הכל החוצה... ולי זה מאוד עוזר לדבר עם אשת מקצוע).
מהרגע שמשהו כזה קורה, אנחנו מאבדות את התמימות שלנו... ומבינות שהכל יכול להשתבש בכל שלב (לא רק בהריון, באופן כללי). זו חוויה מבעיתה, שחושפת אותנו למוות, שמראה את הפגיעות של הכל בצורה שבני אדם לא אמורים לראות כדי שיוכלו לנהל חיים שפויים. זו הבעיטה מגן העדן...אובדן התמימות. 
אין לי איך לעודד אותך לגבי ההריון, גם כי אני לא יודעת באילו נסיבות נגמר ההריון הקודם, ובעיקר כי זה לא ישנה את התחושות שלך. אני רק יכולה לנסות להמליץ לך לקחת אוויר... לעבור יום ביומו, לתת לעצמך לחוות את הקושי כמו שאת חווה אותו ולהבין שאת שפויה ושמותר לך, ולזכור שהזמן עובר... התיקון יגיע רק כשתחזיקי תינוק/ת בריא בידיים, וגם אם זה נראה לך כרגע משהו שלא יכול לקרות, תזכרי שיש גם אופציה שזה אכן יקרה, ואז אני חושבת גם שהאבל יתפוס את מקומו לצד החיים. במקביל. הוא יהיה שם, אבל פחות חזק, פחות נוכח, ויהפוך להיות משהו נסבל שאפשר לחיות לצידו.
עד אז חיבוק גדול מכל הלב, וכמו שכתבו לפני- הפורום הזה הוא מקום מצויין לשתף ולפרוק. אנחנו יודעות מה עברת, אנחנו יודעות מה את עוברת, והבנות פה מכילות ומרגיעות ומשתתפות וזה עוזר מאוד...
כל כך מזדהה
04/02/15 17:50
88צפיות
ובאמת אין בטחונות בחיים. אמן אמן אמן שיהיה תיקון.
אבל הטראומה נשארת, וההריון מפחיד, ובצדק. 
אני בהריון השני אחרי האובדן הלכתי לפסיכולוגית. הרגשתי שאני משתגעת, ולא מצליחה לשמוח. אפילו כשסיפרתי לאנשים על ההריון כמעט בכיתי...
זה עזר קצת. ועדיין החרדה לא מפסיקה ובטח לא תפסיק עד הלידה.
אמן אמן שתהיה לך חוויה מתקנת
º
תודה, אמן חוויה מתקנת לכולנו
05/02/15 00:44
31צפיות
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
04/02/15 23:31
71צפיות
את הכי נורמלית בעולם. טבעי לחלוטין שהחרדה והפחד קיימים כרגע בעולמך.
לאף אחד אין את הזכות לבקר את מה שאת מרגישה.
בדיוק השבוע מטופלת שלי שאני מלווה בהריון לאחר אובדןוסיפרה משהו דומה ובעצם ביקשה אישור שהיא בסדר.
כי אף אחד בסביבה שלה לא מבין את ההתנהגות שלה.
אז גם אותה הרגעתי שזה בסדר.
ואני אכתוב עוד פעם. את בסדר גמור
מקווה ובעיקר מאחלת שתמצאי את הדרך לאט לאט להכניס אופטימיות להריון.
והכי חשוב , שימשיך רק בטוב ובהרבה בריאות.
º
תודה
05/02/15 00:44
27צפיות
כל כך מזדהה...
18/02/15 19:22
16צפיות
ההריון הקודם שלי הסתיים בלידה מוקדמת בשבוע 24 בקיסרי חירום בניסיון נואש להציל את הילדה שלי, שלא צלח. אני עכשיו בשבוע 23 מבוהלת נורא. כל פעם צריך להסביר למה אני במעקב הריון בסיכון. כל פעם צריך להסביר מה קרה וכל פעם זה כמו סכין בלב. אז את בהחלט לא היחידה. זה ממש לא חריג אלא נורמלי לחלוטין.
באיזו קופת חולים את? כי עדיף אם אפשר לא ללכת למיון אלא ללכת למוקד נשים. זה הרבה יותר סימפטי. ואני הולכת למוקד נשים של קופת חולים על כל פיפס. לא מהססת לרגע. כואב, לחצים, התכווצויות - לא משנה מה, אני הולכת. כי התינוקת הזו היא הדבר הכי חשוב בעולם כרגע ומבחינתי אם חלילה יהיה צורך אני אגור במוקד נשים עד שהיא תיוולד :) והשאלות הן קשות, ומציקות, וכל פעם יש רופא אחר שלא מכיר את הסיפור אז הוא שואל. אבל אני לפחות שמחה לומר שבמוקד הנשים של מכבי ברעננה יש אחלה צוות רפואי, והם מאוד מבינים.
וכמה שזה קשה, חייבים להיות אופטימיים. לבכות, להוציא את העצב והדמעות אבל להתמקד בעתיד ובמה שיהיה.

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה