בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.
אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.
לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.
כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.
כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!
מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הודעה חדשה

אפשר לנשום
12/08/14 16:54
404צפיות
חיכיתי המון כדי לכתוב את ההודעה הזאת. ממש המון. שלוש שנים.
לא ידעתי אם אי פעם בכלל אכתוב אותה - אבל זה קרה.
 
אמנם כתבתי כאן מעט מאוד (יותר בפורום השכן, העצוב, וגם שם לא הרבה ודי מזמן) אבל למרות זאת אני מרגישה שהפורום הזה היה עבורי מקום של הבנה והכלה במהלך ההריון.
ההריון הראשון שלי הסתיים במות עובר ברחם ובלידה שקטה ועצובה מאוד בשבוע 20.
ההריון השני שלי הסתיים לאחר עיכוב חמור בגדילה ומיעוט מים, בהשראת לידה בשבוע 24, עוד לידה שאחריה יצאנו הביתה בידיים ריקות.
למרות שעשיתי את כל הבירורים האפשריים כבר אחרי ההריון הראשון, לא מצאו כלום.
רק אחרי ההריון השני התגלו ממצאים בשליה שבעקבותיהם הזרקתי קלקסן במהלך ההריון השלישי והמוצלח.
 
אני לא צריכה לספר לכן כמה מתח התלווה להריון השלישי, כמה כאב וצער חוויתי בדרך, על תחושת הבדידות, חוסר ההבנה של הסביבה,
על הקנאה בהריונות ובתינוקות שמסביבי, על האבל העמוק ועל חוסר הידיעה איך ההריון הזה יסתיים עד הרגע האחרון.

שמרתי על עצמי מכל סיכון ולו הקטן ביותר. רחצתי ידיים כאילו אני עובדת באתר פסולת גרעינית. לא הצטלמתי.
לא סיפרתי לאף אחד חוץ מהמשפחה מקרבה ראשונה, וגם להם רק באזור שבוע 20.
הסתגרתי וקיוויתי שאולי הפעם יהיה סוף טוב. לפעמים אפילו פחדתי לקוות.

ביום ראשון שעבר, לאחר הריון תקין לחלוטין מבחינה רפואית אך קשה מאוד נפשית, הגעתי לאיכילוב והתחלתי בהשראת לידה.
הלידה היתה ארוכה וכואבת אבל די חלקה וללא תקלות / סיבוכים מיוחדים.
הצוות באיכילוב, בכל המחלקות (מיון, יולדות ב', חדר לידה, מחלקת ילודים), היה מדהים ותומך ובמיוחד המיילדת המדהימה שהייתה איתנו - יאנה.
על אף שזו היתה לידה בזירוז ואחרי הריון בסיכון גבוה, ההתערבות הרפואית היתה מינימלית, כמו שרציתי.
ביום שני אחרי הצהרים זכינו לפגוש סוף סוף את התינוקת המושלמת ביותר עלי אדמות (באובייקטיביות, כן?).
שנינו בכינו בחדר לידה כמו ילדים קטנים במשך שעה.
 
אני עד עכשיו עדיין מעכלת שהסיוט באמת נגמר, שהיא באמת כאן איתנו. שיש סוף טוב גם לסיפור שלי.
האושר וההתרגשות הם עצומים, כל תיאור שאנסה לכתוב כאן לא מתקרב לתחושות שאני מרגישה  בימים האלו.
האהבה העצומה אליה ואל בעלי שהיה לצידי לאורך כל הדרך לא ניתנים לתרגום למילים.
אני מאחלת לכל אחת ואחת כאן הריון שקט ורגוע עד כמה שניתן, וידיים מלאות בסופו.
אל תתיאשו - יש אור בקצה בקצה המנהרה, והוא שווה את הכל.
יא יא יא |ווא| איזה אושר בשעה טובה!
12/08/14 17:09
91צפיות
היה לי עצוב מאד לקרוא את תחילת הודעתך, קשה לי היום עם סיפורי אבדן מאוחר (מן הסתם)
אבל הסוף, כולל הלידה באיכילוב, מילאו אותי תקווה ואושר
 
מאחלת לך שסאגת היסורים שלכם נגמרה לכל החיים, ומעכשיו רק נחת ואושר
מזל טוב!!!
12/08/14 21:53
216צפיות
זה כ"כ מרגש ומשמח לשמוע סיפורים כאלה... נותן תקווה!
 
אפשר לבקש שתרחיבי קצת על הממצא בשליה שבעקבותיו קבלת קלקסן? (אני מניחה שעשית בדיקות קרישה והן יצאו תקינות...)
ממצאים בשליה
13/08/14 11:43
108צפיות
באמת עשיתי בדיקות קרישה והן יצאו תקינות לחלוטין, וגם חזרתי על הבדיקות לקרישיות נרכשת אחרי ההריון השני והן יצאו שוב תקינות.
 
בנתיחה שאחרי ההריון השני היו ממצאים משמעותיים בשליה:
כ-10% אוטמים בשליה בגילאים שונים, שליה קטנה, שקיעת פיברין, אזורי נמק בשכבת הדצידואה הבזלית, המטומה רטרופלצנטרית וסיסים א-ווסקולריים.
 
בהריון השלישי והמוצלח קיבלתי קלקסן 80 בהמלצת ד"ר קופרמינץ.
פיצלתי את הקלקסן ל-40 פעמיים ביום משבוע 16 ועשיתי בדיקת אנטי פקטור 10 כל 3 שבועות כדי לעקוב אחרי פעילות הקלקסן.
בנוסף עשיתי מעקבי גדילה וזרימות כל שלושה שבועות מהסקירה השניה וכל שבועיים משבוע 30 בערך, כדי להיות עם היד על הדופק.
תודה על הפירוט
13/08/14 20:45
134צפיות
(מעניין אם אצלנו הסיפור יהיה דומה...)
 
שיהיה לכם המון אושר ובריאות. גידול קל והרבה נחת :)
נפלא!! מזל טוב!! איזה כיף ששיתפת!!!
12/08/14 22:02
62צפיות
סיפורך עצוב מאוד אך הסיום פשוט נפלא ומרגש, עשה לי כ"כ טוב לקרוא...
את נותנת תקווה. 
 
במיוחד התרגשתי לקורא ששניכם בכיתם שעה בחדר הלידה אח"כ... באמת אין מלים לתאר את התחושות בזמנים כאלה.
מי שאיבדה יודעת מה זה לקבל. ואי אפשר לתאר את התחושות. זה באמת מדהים מדהים מדהים.
 
מאחלת גידול נעים, הרבה נחת ושמחה!!
אני כל כך מאושרת עבורכם
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/08/14 23:27
58צפיות
מזל טוב , המון אושר ובריאות
כמה מרגש! המון מזל טוב!-
13/08/14 10:26
48צפיות
כל אמא פה יודעת מהו הרגש המופלא הזה שאת מתארת. ריגשת אותי מאוד. סוף סוף זולגות לי דמעות של אושר ולא של עצב.
גדלו את ביתכם באהבה, בבריאות, בנחת ובאושר.
איזה כיף!!!
13/08/14 22:00
29צפיות
יופי ברוך השם, איזה אושר!!
שיהיה לכם רק בריאות, נחת ושמחה מהקטנה!
תודה!
14/08/14 20:55
42צפיות
תודה רבה על כל האיחולים!
אני רוצה לתת תקווה לכל הנשים החזקות כאן, ומקווה שהצלחתי לפחות קצת.
תודה!
14/08/14 20:55
17צפיות
תודה רבה על כל האיחולים!
אני רוצה לתת תקווה לכל הנשים החזקות כאן, ומקווה שהצלחתי לפחות קצת.
תודה!
14/08/14 20:55
15צפיות
תודה רבה על כל האיחולים!
אני רוצה לתת תקווה לכל הנשים החזקות כאן, ומקווה שהצלחתי לפחות קצת.
מזל טוב!
16/08/14 18:45
23צפיות
מאד מאד שמחה בשמחתך, טוב לשמוע גם סיפורים כאלה.
תהנו, תגדלו אותה בשמחה ובאושר, בנחת ובבריאות. רק טוב.
º
כמה מרגש ולא מובן מאליו. שיהיה המון המון מזל טוב!!!!
18/08/14 18:47
8צפיות
תיארת פשוט מקסים
21/08/14 22:35
13צפיות
אולי זה לא מתקרב למה שאת מרגישה בפנים אבל זה מעביר בצורה מופלאה את הדרך המטלטלת והאושר שציפה לכם בסופה. 
מאחלת לך, לבעלך ולקטנטונת המון בריאות ואושר, שמחה ואהבה, רוגע ושלווה. 
מה שבדיקה אחת בזמן הנכון יכולה לעשות... איזה שמחה...!!
11/08/14 21:42
326צפיות
אז שבוע 23+2.

היום היה או"ס. רק מעקב גדילה ובדיקת זרימות בחבל הטבור. 
רק...

לא אשקר אם אומר שממש רעדתי מפחד.
זה השבוע שבו נעשתה ההפסקת הריון.
זה השבוע שבו נאלצתי להפסיק את הדופק שלו.
זה השבוע שבו גילינו שהוא לא התפתח כבר משבוע 20.

רעדתי מפחד לגלות ששוב לא מתפתח. וסרטים רצו לי בראש בסגנון של--
"גברת, העובר שלך לא התפתח כבר כמה שבועות. הוא לא יצמח עוד. צריך להפסיק את ההריון." ושוב חוזר- זריקה בשבוע 24 ללב שלו, ולידה, וטראומה ומוות וקושי אינסופי...

אבל באתי היום לאו"ס כאילו כלום. אף אחד לא יכול לראות מה מתרחש לי בפנים, אני כל כך שלווה!! רק מי שמכיר אותי יכול לדעת. (פרופסור סמואלוב מתחיל להראות ניצנים של הבנה לכך וזה נחמד.... הוא מכיר אותי. הוא גם יודע כבר שיש חרדות וזה בלתי נמנע. טוב, נו. הוא מכיר נשים בהריונות בסיכון... אני לא שונה בהרבה...)

והיה או"ס.
ו.... ו... ו....
אני פשוט לא מאמינה שאני כותבת אתך זה, עד עכשיו אני לא קולטת שהוא מתפתח. שהוא גדל!! שהוא (בעצם, היא) ממשיך את דרך הגדילה כמו שצריך... שהכל תקין!!!!
אני באמת לא מאמינה. לא מאמינה שהכל ממשיך חלק. לא מאמינה שהשבוע הזה נשאר, הווה, ויהיה- והעובר ממשיך להתקדם איתו.
זה לא נתפס לי....

הו אלוהים, עשה שיימשך טוב עד הסוף, טוב? בבקשה... רק עוד שלושה חודשים... כמה זה כבר?! כלום. עברנו כל כך הרבה... שנים עברנו... מה זה בשבילך לשמור על הבריאות שלנו עוד קצת...

אני מאושרת. והחלטתי שאם הגענו עד הלום- אני שמחה. לא שאני לא שמחה גם קודם, אבל עכשיו זה כאילו היכה בי חזק: הגעתי לשלב הזה. עברתי אותו בטוב. הכל ממשיך תקין. איך אפשר לא לשמוח?!?
אז אני שמחה. ומאושרת. ולא מאמינה. ממש לא מאמינה. זה כל כך נפלא שאני בעננים.
ולא נתפס לי שממשיך... (למרות שזה מפליא, היו לי שני הריונות תקינים. ובכ"ז. לא נתפס שיכול להיות הריון, ושיכול להמשיך אחרי שבוע 24, ויכול להיות תקין...)

טוב, חדל קשקשת ברשת.
יהיה טוב נכון? יופי.
 
חדשות נפלאות
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
11/08/14 22:46
56צפיות
בטח שהוא גדל ומתפתח ושימשיך רק כך
חיבוק
איזה יופי! איזה כיף לך שאת יכולה לשמוח!
12/08/14 11:53
77צפיות
באמת שאני מקנאה. אני אחרי 7 אובדנים, בשבוע 13.2, ולא יכולה לשמוח. לא יכולה. כל כך בחרדה, כל כך בלחץ. בקושי נושמת. מפחדת גם על תקינות העובר, וגם על היכולת הפיזית שלי ושל הרחם ובעיקר צוואר הרחם שעבר כל כך הרבה גרידות והרחבות לעמוד במשימה. לפי הרופא אצטרך להיות במעקבים מאוד צפופים אצל רופאה להריון בסיכון לגבי נושא הסוכר (שהוא גבולי) וצוואר הרחם. אבל קודם אני צריכה להתפלל שהבדיקות הקרובות (תסמונות וסקירה מוקדמת) יהיו תקינות. מנסה לחלק את הדאגות למנות קטנות, כדי שלא אשתגע.
 
שמחה עבורך שעברת עוד משוכה, ומקווה להמשך תקין תקין תקין.
 
אולי את צריכה לחשוב על מישהי שתלווה אותך בכל זה?
12/08/14 21:51
70צפיות
אני מאוד מבינה אותך בעניין הפחד והחרדה וחוסר היכולת לשמוח או להתחבר.
אני גם לא נתתי לעצמי ועדיין יש לי מקומות של חרדה פתאום או של פחדים או של חוסר חיבור וחוסר רצון של ההריון הזה בכלל, של התינוקת, של כל מה שקשור לעולם הזה בערך...
יש הרבה עומס של רגשות, בכל צבעי הקשת.
אבל יש גם אופטימיות זהירה (וזעירה...)
ואני חושבת שמה שמאוד עוזר לי זה העובדה שעברתי את השבוע שבו קרה מה שקרה אז (הייתי בסכנת חיים, זה היה מורכב, הייתי חייבת להפסיק את ההריון בגלל עיכוב התפתחות משמעותי ורעלת הריון חמורה)
אז ברגע שעברתי את זה- כאילו משהו בתוכי השתחרר.
אבל יש לי המון קטעים של פחד, מצוקה, חוסר רצון להתחבר, להאמין בכלל...
 
אני מבינה אותך מאוד מאוד, לא רוצים להתחבר או להאמין כי כמה אפשר כבר לאבד. כמה אפשר כבר לכאוב. אז אוטמים כל מה שאפשר כדי לשמור על שפיות... וחרדים. כל הזמן.
מבינה לגמרי. 
ורוצה לאחל לך שבכל זאת תמצאי את הזמן והמקום להתחבר, להבין שאולי בכל זאת, להאמין, אולי לתת קצת מקום לתקווה... זה קצת יותר קל ככה.
מישהי אמרה לי שעדיף לקוות ולתת מקום לאופיטמיות- אפילו זהירה וזעירה- כי אם יקרה משהו רע זה יהיה נורא. בכל מקרה זה יהיה נורא ואיום. אבל זה לא בטוח יקרה. ובינתיים הכל בסדר. אז למה לסבול כבר מעכשיו על מה שלא בטוח יקרה...?
לוקח לי זמן לעבד את זה ברגש (כי בשכל זה בוודאי מובן) אבל לפעמים אני מלחיה להעיר את עצמי לדאוג פחות. ואז זה כיף.)
 
|אנחה גדולה גדולה גדולה|
הלוואי שכבר כולנו נהיה אחרי ההריון בידיים מלאות בבריאות בזמן. אמן.
תודה, כתבת מדויק להפליא,
13/08/14 10:21
47צפיות
ואכן, יש אשת מקצוע שמלווה אותי, והיא מקסימה ומקצועית ומחזיקה עבורי את האופטימיות. אבל אף אחד לא יכול להבטיח כלום. אובדנים חוזרים ונשנים גורמים לאובדן התקווה (יש לי שני ילדים בריאים, וזה למעשה ההריון העשירי שלי...). אני מפחדת להיות אופטימית. אבל עובדה שנתתי עוד צ'אנס אחרון...אז כנראה שעוד נותרה בי בכל זאת עוד טיפת טיפונת של תקווה. אבל יודעת בוודאות גמורה שגם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית אני נמצאת על הגבול, ולכן, גם אם חס וחלילה יקרה משהו נורא, לא אפתח עשרת שנייה של הריונות.
הלוואי שהמשאלה של כולנו תתגשם.
º
שמחתי מאוד לקרוא את ההודעה הזו
21/08/14 22:37
4צפיות
היפוך עובר
12/08/14 12:19
87צפיות

שלום בננות
אשמח להמלצות לרופאים שעושים היפוך  עובר דרך מכבי. פניתי לד"ר קנטי אך הוא עובד עם הכללית ולא מאשרים לי טופס 17.
אשמח להמלצות מניסיון אישתי
תודה
ליאת
 
היי בנות. אולי תוכלו לייעץ לי...
09/08/14 00:12
383צפיות
אז איך אתן מתמודדות עם החרדות בהריון שלאחר האובדן? חצי שנה אחרי אובדן בשבוע 15 בגלל מום, נכנסתי להריון שני. אין ילדים בינתיים... אני מתחילה שבוע 10 ממש היום. ראינו את העובר בשבוע 6, 7 ו 9 וברוך השם הוא גדל כמצופה והכל היה נראה תקין. ועם זאת... אני יושבת ומחכה לבשורת האיוב. אני ממש משוכנעת שיום אחרי שראינו אותו ( השבוע ), ודאי פסק הדופק. אני לא מסוגלת לחכות עכשיו שבועיים לשקיפות. הרי בשקיפות נגלה שפסק הדופק או לחילופין הבדיקה תהיה לא תקינה. ואם נעבור את זה, בטח בסקירה ניפול... ואם לא שם אז יותר מאוחר. כי אולי יש לי קרישיות יתר? ואולי צוואר הרחם יתקצר? ואולי ואולי ואולי... אבל את התסריט החיובי היחיד שהוא לחבוק את ילדינו הבכור והבריא בסוף התהליך, אני פשוט לא רואה.... מתנצלת שאני נשמעת היפוכונדרית ומשוגעת. לא היו לי בעבר הריונות תקינים. היה רק אחד שהסתיים והשאיר איתו בור עמוק. איך שומרים עח אופטימיות? איך מתמודדים עם החרדה? איך סומכים על הגוף שלנו שהוא מסוגל לזה. מרגישה שהשתגעתי ): כל כך חיכיתי להריון החדש הזה. ובינתיים בלי להתכוון אני רק מצכוננת לסופו... מסכן העובר החדש שזה היחס שהוא מקבל. עצוב לי על זה.
לא ממש יכולה לייעץ...
09/08/14 05:07
128צפיות
רק לגלות אמפטיה ולומר לך שאצלי זה בדיוק אותו הדבר. אבל ממש- אחד לאחד, רק שאצלי אני כבר אחרי 7 הפלות...יש לי שני ילדים, והיתה לי הפלה אחת בין שני ההריונות התקינים ו-6 הפלות בניסיון להביא ילד נוסף (בסה"כ היו לי הריון כימי אחד, שק הריון ללא עובר, 4 הפסקות דופק בשבועות 8-9 והפסקת הריון בשבוע 16 עקב טריזומיה 18).
הבנת? אז עכשיו אני מתחילה שבוע 13 עם הריון עשירי ואחרון, כי באמת הגעתי למצב שאני פשוט מרגישה על הגוף והנפש שלא יוכלו לשאת זאת יותר.  כאשר ראיתי את שני הפסים בכיתי במשך יומיים, כי כבר התחלתי להתאבל...חשבתי לעצמי: "למה זה מגיע לי? להצליח להיכנס להריון פעם אחר פעם אחר פעם, ולחוות שוב ושוב אובדנים?" את מבינה לאיזה מצב הגעתי?- שאני רואה שני פסים ומתאבלת?!
 
החרדות הן איומות ונוראות. אפילו הלכתי לפסיכיאטר כדי לבדוק אם אני נורמאלית. קיבלתי אישור לנורמאליותי, וכדורים בשם "לוריוון" להפחתת חרדה ולעזרה בשינה. אני לוקחת חצי כדור אחת לכמה ימים, כי הוא אמר לי מראש להשתמש בהם בחוכמה, כי ברגע שהגוף מתרגל, אז אין לזה השפעה. האמת היא שהם לא ממש עוזרים לי. אני לא מרגישה יותר נינוחה, אבל כן מסייע בשינה. אבל הוא בעיקר אמר לי שאני צריכה המון לעבוד על עצמי רגשית וקוגניטיבית. וזה נורא קשה.
 
אז אני הולכת פעם בשבוע למעקב דופק (לא כי אמרו לי שזה מה שצריך- אלא זה מה שאני חושבת שעליי לעשות). אין רגע במהלך היום או הלילה שאני רגועה וללא חרדות. זה כל הזמן מלווה אותי. אני לא מסתכלת על המסך בזמן הבדיקות. לא רוצה לראות עובר שייתכן שאצטרך להיפרד ממנו. לא רוצה לדעת מה מין העובר, גם אם אגיע לשבוע שבו אפשר לראות את מין העובר (שזה ממש עכשיו). נרגעת לחצי דקה בזמן שרואה שיש דופק והוא מתאים לשבוע, ורגע אחרי- כבר מתחילות החרדות שוב.
קשה לי מאוד לתסרט סרט ובו אני רואה עצמי אוחזת שוב תינוק.
 
אז חיים עם זה. עם החרדות, עם חוסר השינה (אצלי זה גם על בסיס הורמונאלי), עם המגרנות שיש לי...(לוקחת כדורים שעוזרים לי עם המגרנות). ורק נותר לקוות לקוות ולקוות. יש לי קולגה שלי שהיא עובדת סוציאלית ומלווה אותי כבר כמה שנים. היא מחזיקה עבורי את האופטימיות, וזה עוזר לי לדעת שיש אדם שמכיר את הסיפור שלי ובאמת מאמין שיהיה סוף טוב.
אני כן עסוקה מאוד- בעבודה, בבית, עם הילדים...וזה קצת עוזר להסיח את דעתי. אני מנסה למצוא דברים שמרגיעים אותי, כמו: שיחה עם חברה, מקלחת ארוכה וטובה, ארוחה טובה, סדרות שאני אוהבת בטלויזיה...
 
לגבייך- האובדן שחווית כואב וקשה עד מאוד, אבל דעי שאני מכירה המון המון מקרים של נשים שחוו אובדן אחד עקב מום או תסמונת שהתגלתה, ובהריון שלאחר מכן ההריון היה תקין לחלוטין. יש לך המון המון מקום לתקווה.
 
בואי נהיה אופטימיות האחת בשביל השנייה. קל יותר להיות אופטימית עבור מישהי אחרת מאשר עבור עצמך.
 
משוגע זה הנורמלי החדש!
09/08/14 10:12
127צפיות
הי, קטונתי מלייעץ אבל אנסה לשתף. ההריון הראשון שלי היה תקין לחלוטין. נהניתי מכל רגע. התפעלתי מהפלא הזה שקורה בגוף שלי. 40 שבועות ועוד יומיים של אושר שהסתיימו בלידה מסובכת, 6 ימים בטיפול נמרץ ושברון לב עצום. 4 חודשים אח"כ, בעיצומו של תהליך ההחלמה, נכנסתי שוב להריון. ממש כמו שאת מתארת, למרות השמחה השבועות הראשונים היו חרדתיים לחלוטין. על פניו ללא שום סיבה. אני בריאה, העובר בריא, היסטוריה תקינה. הכול רגיל. אז זהו, שיש מרכיב אחד שהשתנה לנצח. מרגע שהבלתי אפשרי קרה, פתאום הכול אפשרי. הרגשת הוודאות נעלמת. מה שעשינו בשבועות הראשונים היה לחלק את הזמן למקטעים. אני מודעת לסטטיסטיקה של השליש הראשון ולכן היו בו שתי נקודות ציון. שבוע 6 לבדיקת דופק (30 שניות שפיות) ושבוע 12 לשקיפות עורפית (עוד 30 שניות של שפיות). אחרי השקיפות חזרתי לרופאה, היא היתה מרוצה ואני רק שאלתי אם היא יכולה לבדוק עוד פעם שיש דופק. היא הסתכלה עליי ואמרה: "אני אבדוק, אבל למה את חושבת שלא יהיה?!" ובזאת נפתחה שיחת יחסינו לאן. היא רופאה של הריון בסיכון. היא הסבירה לי שוב, שמכיוון שהכול היה תקין חוץ מהלידה, כדאי שאני אתמקד בלמצוא רופא שילווה אותי בלידה עצמה ולעשות איתו את המסע הזה. ידעתי שהיא צודקת וזה איפס אותי. קבעתי פגישה עם הרופא שניתח אותי בהריון הראשון, כדי לבדוק איך זה מרגיש. הסברתי לו שסטטיסטיקה כבר לא כל כך מדברת אליי ושהוא יצטרך להיות מאוד יצירתי. הוא נענה לאתגר. מהשיחה הזאת יצאנו עם תוכנית לחודשים הקרובים. מה נבדוק, מתי ולמה. ככה השבועות חלפו. סקירה, בדיקת דם, קידום בעבודה, שיגרה. כל פעם שנכנסו חששות נתתי להם מקום אבל גם הייתי מודעת לכך שהם מבוססים על שדים ולא על משהו אמיתי. ואז לפני כמה שבועות שמתי לב שיש בי איזה חוסר שקט. לא מוצאת מנוחה, לא רגועה ומלאת כעס. לא הבנתי למה, הרי הכול טוב. לפני שלושה שבועות בערך נפל לי האסימון. הבנתי שאי שם בשליש הראשון, כשהתחלתי להכיר בעובדה שהכול בסדר גם הפסקתי להתמודד עם תהליך ההחלמה. לכל הרגשות הלא פתורים נוספו הרגשות שהביא איתו ההריון הנוכחי. במילה אחת, הוצפתי. ההבנה שזו הסיבה לחוסר השקט, כבר הורידה את המפלס. משם "חישבתי מסלול מחדש" וחזרתי להתמודד במקביל גם עם האובדן. זה מה שהביא אותי עד הלום. צעדים קטנים, הכרה בעובדה שזה הריון חדש וכל עוד הכול בסדר, אז הכול בסדר ובנוסף, להמשיך להתמודד עם הרגשות שמציפים. עוד נקודה אחת, מאוד משמעותית היא איך השותפים שלך לדרך מקבלים את "חוסר השפיות" ומתמודדים איתו.
אני מניחה שעבורך שבוע 15 יהיה נקודת מפתח ואני רק יכולה לשתף שהמחצית השנייה מופלאה ממש וכמה שכרגע היא נראית רחוקה, היא תגיע!
מקווה שעזרתי,
ד"ש,
עדי
אתן שתי גיבורות!
09/08/14 17:22
89צפיות
בלי שבחרתן בזה, אבל חתיכת גיבורות. שירה ועדי, עם סיפורי הקטן אני חווה כל כך הרבה קשיים. אני לא יכולה לתאר מה עובר עליכן. שירה, זה מרגיש כל כך אמיתי הפעם בשבילך. הלוואי הלוואי שתקבלי את מה שכל כך מגיע לך. קיבלת שק מאוד כבד להסתובב איתו בחיים ונראה שאת עושה את זה בגבורה. גם את עדי. לאבד ילד אמיתי זה בטח הדבר הק ש ה בחיים. אני יוצאת מחוזקת מהסיפורים שלכן ומהדרך הבאמת מדהימה שלכן להתמודד. אתן נשמעות כל כך מחוברות לעצמכן ולתהליך שעברתן ועוברות. אני מבינה שאין פיתרון קסם ואין דרך קיצור פה... אולי רק הרבה אמונה. מאוד מעריכה שמצאתן זמן ופנאי רגשי לכתוב את הדברים האלו. לא מובן מאליו. מתפללת בשביל שלושתינו ובשביל כל הבנות המקסימות פה שבקרוב הטרגדיות יהיו מאחורינו ( תמיד איתנו, אבל בלי להוביל אותנו ). המון תודה לכן מקסימות. עזרתן מאוד.
היי יעל
10/08/14 10:19
70צפיות
לצערי אין לי בשורות, השיגעון הזה הוא חלק בלתי נפרד מחיי מהרגע שבו איבדתי את בני הבכור.
ככל שמתקרבים לשבוע האובדן החרדה גדולה יותר, החששות מציפים יותר, המחשבות, התהיות ובעיקר תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה.
איבדתי את בני בשבוע 35, כעת אני בשבוע 27 וככל שמתקרבים יותר לשבוע ההוא, החרדות מציפות חזק יותר. זה יישמע משוגע אבל עד היום כל פעם כשאני נכנסת לשירותים אני בודקת שאין סימנים של דימום (למרות שגם לא הופיעו באובדן). תחושת הבגידה של הגוף מלווה אותי בכל יום ואין דרך להתמודד איתה.
כל ההסברים שמה שקרה הוא נדיר ברמה שביקשו מאיתנו לכתוב על המקרה שלנו גם מבחינה רפואית וגם מבחינה פתולוגית כי כמעט ולא מתועדים מקרים כאלה בספרות הרפואית לא מעודדים אותי. גם כל ההנחות וההשערות של כל רופא או מומחה שהגענו אליו שאמר שכמעט ואין סיכוי שהדבר יחזור על עצמו לא מפחיתים חרדה.
מהרגע שבו איבדנו את הילד שלנו, איבדנו עוד הרבה דברים אחרים כמו האמונה בעצמנו ובגוף שלנו, אמונה בכך שהריון ולידה זה תהליך טבעי שברובו מסתיים בלידה של ילד חי ובריא, אמונה בעתיד ורוד ועוד... מהרגע שבו איבדנו "התקלקלנו", "נדפקנו", נותרנו עם צלקת שלעולם לא תגליד באופן מלא והיא תלווה אותנו לאורך כל הריון שוב ושוב ושוב.
ובתוך כל זה אין לנו ברירה אלא להמשיך הלאה, כי החיים חזקים יותר מאיתנו והזמן עובר, "להשתגע" ולהבין שזה לגיטימי ובסדר, ללכת שוב ושוב לבדיקות בלב כבד ומלא חששות, לנשום שוב לרווחה בשנייה שרואים דופק ולחזור שוב על אותו תהליך. כל זה עד הסוף הורוד שעוד יגיע לכולנו!
כל כך מבינה אותך
10/08/14 11:31
63צפיות
ההתמודדות שלי כללה הכחשה אחת גדולה.
לא סיפרנו לאף אחד חוץ מאמא שלי על ההריון.
לא נתנו שם בטן, לא גילינו מה מין העובר. פשוט החלטתי שאני לא ממש מתחברת להריון הזה עד שאני לא יודעת שהכל בסדר.
לאט לאט הבטן החלה לבצבץ ולאנשים לא היה אומץ לשאול אם זה הריון חדש, כי ההפלה היתה לא כזה הרבה זמן לפני כן.
אז לא ממש סיפרתי למי שלא הייתי "חייבת" לספר אחרי הסקירה הראשונה. שזה בעיקר חברות ומשפחה, רק כדי ש*הם* לא ייעלבו.
אחרי מי השפיר נשמתי לרווחה, אבל עדיין קשה לי להתחבר לגמרי.
אני עדיין יודעת שתמיד יש סיכוי שגם בלידה (חמסה חמסה) יכול לקרות משהו.
אז אני אמנם מאוד פעילה בקומונה של התלמ שלי (בהריון לפני כן הייתי מנהלת אותה....) אבל לא הכי מתחברת ומקווה ומייחלת לטוב.
מאחלת לך המשך הריון תקין ותחבקו את התינוקי בסוף
אין לי עצות
11/08/14 17:48
58צפיות
אבל אני יכולה לתת לך
מבינה אותך לגמרי...הריון ראשון ב"ה תקין וילד חמוד בבית שמשחק כרגע עם כבאית
הריון שני נפל בשבוע 11 (עובר מתאים לשבוע 9)
ועכשיו הריון שלישי, ב"ה תקין עד כה, שקיפות וחלבון עוברי מעולים, סקירה מאוחרת תקינה, ב"ה
ולמרות שהחרדות לא כמו שהיו, הן עדיין קיימות...
אולי אולי אולי אולי, אלפי "אולי", חלק הזכרת בעצמך
ואין לי מה לעשות חוץ מלהתפלל...
מנחם שכמו בהריון הראשון ניחשתי מוקדם מאד את המגדר וצדקתי, זה מנחם כי בהריון השני לא היתה לי הברקה כזו, שזה יהיה בן או בת, וגם לאמא "מאומצת" שלי לא היתה הברקה (בהריון הראשון וגם הנוכחי היא ניחשה נכון, כמוני)...
והנה, עובדה שהגענו עד הלום, ושבוע הבא כבר יתחיל להיות בר חיות בעז"ה...
 
איך שרדתי עד כה?
ספרתי ימים מא"ס לא"ס ובין לבין שגעתי את עצמי ואת בעלי ונחתי כאילו אני בשמירה. 
איך אשרוד?  לא יודעת.  לא נראה לי שהרופא יתן לי שמירה (מורה בחופשה) ולא נראה לי שיאשרו גם אם יתן.
אז ממשיכים להתפלל ולהשתגע, להתפלל ולהשתגע, ובעז"ה נגיע עד לסוף הכי שמח.
 
אם את רוצה ללמוד לסמוך על הגוף - תחפשי את האתר של רינת גל, יש לה המון סרטונים בנושא והיא גם מקבלת נשים לטיפול.
בהצלחה!
º
הלוואי על כולנו הריונות תקינים וסוף טוב!
12/08/14 11:47
22צפיות
ברוכה הבאה ל"מועדון"?
15/08/14 17:03
30צפיות
נראה לי שהתחרפנתי סופית...
הריון ראשון - הפסקת דופק בשבוע 10, גיליתי בשבוע 12. גרידה.
הריון שני - זאטוט מופלא (בן שנתיים) שלא מפסיק להוציא ממני קריאות התפעלות...
הריון שלישי - שבוע 18 (לא יאומן), ועדיין מתקדם.
וכן, אני ממש מופתעת שהוא עדיין מתקדם...
בשני ההריונות לאחר ההפלה - אני פשוט מופתעת כל בדיקה מחדש...
כל פעם שיש דופק בבדיקה (מה הוא עדיין שם? בטוח?)
מה?! השקיפות העורפית תקינה? סיכון של 1:10,000 בסקר שליש ראשון?
כל הסקירה תקינה?? בטוח שאין משהו?? מה?! גם האקו לב תקין? (כן, נו, פסיכית - כל הסקירות והשקיפות בפרטי, אצל אחד המומחים הגדולים בארץ - כזה שמכשיר גניקולוגים לעשות סקירות, הכשרה שאורכת מספר שנים... ובאמת ראה כבר הכל) אין אף ממצא?
ובכל זאת עשיתי מי שפיר...
ועל ההריון התחלתי לספר לאנשים רק לאחרונה... ועדיין יש הרבה חברים שלא יודעים...
אז כן. אני פסיכית. עם קבלות. לפחות בכל מה שקשור בהריון.
אני יודעת, ואני משלימה עם זה. אם יש מישהו שמתפלא - אני מסבירה שעברתי הפלה, וזה דפק לי את השכל (הדפוק ממילא) עוד יותר...
יכולה להבטיח לך שמהרגע שמתחילים להרגיש תנועות - זה מתחיל להיות קצת יותר מרגיע - כי אז את יודעת שהוא שם.
אבל כל בדיקה וסקירה - הלב שלי בתחתונים. וכל פעם אני מופתעת מחדש...
מבחינתי - עד שלא היתה בטן, ולא ראו כלום - פשוט התעלמתי לגמרי מההריון.
עכשיו שהבטן החלה לבצבץ (היא סתם פרה עם בטן או בהריון??) הכל נהיה מוחשי יותר...
 
כל מה שאני יכולה להגיד לך - זה למרות כל הפחדים והחששות שהיו לי בהריון הקודם, והנסיון להקשר כמה שפחות להריון ולעובר. (בהריון הזה לא התחשק לי שום שם חיבה לעובר) ברגע שההריון הקודם נגמר (עם הילדון המקסים שלי) זו אהבה שאין כמוה!
מקווה שיעבור לך בקלות, ויסתיים בדיוק כמו בחלומות הכי ורודים שלך...
 
אולי מישהי פה יודעת, כניסה להריון לאחר הפלה נדחית
07/08/14 21:50
173צפיות
אני לאחר הפלה עם ציטוטק, הדימום פסק, אין תוכן הריוני ברחם או שק הריון
כן יש קרישי דם או וואטבר  ברחם במ"מ ספורים.
האם מותר לי לחזור לנסיוניות כניסה להריון כבר בביוץ הקרוב לפני וסת ראשונה?
 
 
º
עניתי לך בפורום אובדן
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/08/14 23:22
47צפיות
הערכת משקל נמוכה שבוע 30
04/08/14 13:46
169צפיות
היי בנות,
אני אחרי מספר הפלות בשליש ה1 .
ההריון שלי לא נחשב להריון בסיכון וההריון היה תקין הסקירות+ צ'יפ גנטי תקינים.
בסקירה השניה ( שבוע 23) גודל העובר היה כיומיים גדול מהממוצע( בסדר גמור) ואתמול( שבוע 30+0) עשיתי הערכת משקל וגיליתי שהעובר ממש קטן. גודל (המשקל) העובר התאים ל28+4 כשהקיף הראש התאים ל28+0 (חייבת לציין שאצל 2 האחים גם היה היקף ראש קטן אבל לא של שבועיים) וגם שאר המדדים היו קטנים (AC ,BPD,FL)
יש לי 2 ילדים והם תמיד היו ממוצעים ולא קטנים בכל המדידות ( הראשון נולד 3.500 בשבוע ה39 והשני 3200 גם בשבוע ה39).
אני חוששת שמשהו קרה... מה יכול היה להשתבש?
עשיתי בדיקות קרישיות והכל היה בסדר אצלי.
האם ייתכן שאני צריכה קלקסן? האם יש לי אולי בעיה בזרימה בחבל הטבור?
מה אני צריכה לבדוק?
 מודאגת...
תודה!
שאלת את הרופא שלך?
04/08/14 20:32
49צפיות
את אצל רופא של הריונות בסיכון או רופא רגיל?
ומה הרופא של האו"ס אמר כשראה את זה?
אולי כדאי לבקש בדיקה ספציפית של הזרימות. ואם הרופא שלך לא מספיק מבין בזה- אולי ללכת לעוד חוות דעת אצל רופא שמבין בהריונות בסיכון ובעיכובי גדילה.
וישר קופץ לי העניין לגבי רעלת הריון (אני בסיכון גבוה לרעלת עם עבר עשיר בתחום...)- האם לחץ הדם תקין? האם חלבון בשתן תקין? האם יש כאבי ראש או כאבי בטן עליונה או טשטוש ראייה...?
אני שואלת כי אחד הסימפטומים של רעלת זה עיכוב גדילה אבל זה יכול להיות גם לא קשור לכלום. אבל חשוב לדעת את הסימפטומים האחרים גם.
אוף אני שונאת לכתוב דברים שנשמעים מלחיצים. 
אישית אני נמצאת בסיכון גבוה לעיכוב גדילה (בגלל רעלת) ולכן אני עושה או"ס מכוון לבדיקת הגדילה והזרימות כל כמה שבועות (משבוע 24 בערך)
שווה לשאול. לבדוק.לברר.
 
מקווה שזה לא אומר בעיה ושימשיך תקין מאוד מאוד.
אולי זה בסדר? תבררי עם הרופא. 
מקווה איתך לטוב. טוב.

היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
04/08/14 23:30
35צפיות
מציעה לך לשאול בפורום הריון בסיכון.
מעבר לזה ללכת ולהתייעץ אצל רופא של הריון בסיכון.(פרופ' קופרמינץ)
מקווה שהכל בסדר ושימשיך רק בטוב
תעדכני
 
מה אמר הרופא?
05/08/14 20:09
65צפיות
זימנו אותך לבדיקה חוזרת בעוד שבועיים?
אני חושבת שבמקרה כזה הייתי פונה כבר עכשיו לבדיקה חוזרת אצל מומחה להריון בסיכון.
היי תודה על התשובות- כן קיבלתי US לעוד שבועיים כולל דופלר
06/08/14 08:45
96צפיות
הריון.
זה לא יותר מידי זמן לחכות? אני ממש לחוצה עכשיו. ואם המצב יהיה גרוע יותר?
שליה שלי במקום בעייתי והרופאה אמרה שיש מצב שאספקת הדם לא טובה ובגלל זה הוא קטן.
מבחינת גנטיקה עשיתי ציפ גנטי והכל היה תקין ככה שכנראה הבעיה לא גנטית.
פתאום נלחצתי.
יש איזה רופא מומלץ שאוכל ללכת אליו?
מרכז טוב לי וגם אזור השרון ואזור זכרון....?
º
אולי אני צריכה ללכת עכשיו דחוף לעוד בדיקה?
06/08/14 08:55
20צפיות
המלצה
06/08/14 13:23
43צפיות
פרופ' קופרמינץ מאיכילוב.
אמנם יקר אבל אפשר בד"כ לקבל החזר מקופ"ח או מחברת ביטוח.
כעיקרון מעקבי גדילה עושים פעם בשבועיים
06/08/14 19:02
49צפיות
זו הסיבה שזימנו אותך לעוד שבועיים. בבדיקות סמוכות יותר לא ניתן לקבוע בבירור האם ישנה בעיה בגדילה. 
עם זאת, מכיוון שנצפה פער של שבועיים בכל המדדים אישית נראה לי שלא הייתי מחכה והולכת לבדיקה אצל מומחה להריון בסיכון ובאולטראסאונד כבר עכשיו. כי אם אכן ישנה בעיה שילייתית או אחרת, חבל על הזמן המבוזבז. המומחה לא יוכל להשוות לנתונים שנמדדו ולתת הערכה לגבי הגדילה (מכיוון שהבדיקות יהיו סמוכות מדי זו לזו). אך הוא יוכל לבצע מדידות בעצמו ולתת הערכת מצב ותוכנית להמשך. 
אני חושבת שהייתי פונה לפרופ׳ קופרמינץ, כפי שהמליצו לך כאן לפניי. הוא מומחה להריון בסיכון. בדרך כלל התורים אצלו רחוקים. תסבירי למזכירה שלו מה הסיפור ותבקשי לקבוע תור מהיר. 
נראה לי שתור בשבוע הבא אולי עדיף על עוד שבועיים. 
עדכני אותנו
גם אני ממליצה- קופרמינץ באיכילוב.
07/08/14 14:03
55צפיות
הוא מקבל פרטי באיכילוב.
וכשיש משהו דחוף המזכירה שלו מוצאת בדרך כלל איכשהו מקום להכניס אותך. או שומרת את השם שלך ואחרי יום מתקשרת לומר שיש מקום... זה קרה לי כמה פעמים... (ימי שני בצהריים-ערב זה הימים שהוא מקבל.)
(הטלפון שם: 035717877. תשאירי הודעה והיא תחזור אלייך...)
בכללית מושלם יש החזרים מהקופה על ביקורים אצל מומחים- 3 פעמים בשנה.
מבקרים אצלו, משלמים תשלום מלא (800 ש"ח בדרך כלל) ואחר כך שולחים לקופה והם מחזירים משהו כמו 70-90%. (בפעמים הקודמות הם נתנו לנו כמעט החזר מלא. יצא ששילמנו בערך 50 ש"ח... אבל יש לנו כללית מושלם פלטינום. לא יודעת איך זה בקופות אחרות או בביטוח פחות מזה)
 
בהצלחה יקירה!! תעדכני אותנו מה קורה.
 
 
 
אני לא רופאה
05/08/14 21:17
71צפיות
וגם לא הכי מבינה בזה.
אבל הרופא שלי אמר לי שבני הוא קצת קטן, אבל לא נורא.  כשכל ההריון המדידות היו חלק גדולות יותר וחלק קטנות יותר מגיל ההריון וזה השתנה מא"ס לא"ס.  אמרו לי שהוא ייוולד בין 2.5 ל3 ק"ג בערך.  בסוף הוא נולד 3638.
אז אם אין עוד משהו מדאיג, הייתי מנסה להירגע.
מקווה בשבילך שזה יסתיים בידיים מלאות.
אולי הריון?
05/08/14 21:16
141צפיות

שלום,
אני בת 27 עברתי הפלה לפני בערך 4 חודשים ממש בהתחלה שבוע שישי.
אנחנו מנסים להיכנס להריון והשאלה שלי היא כזו, המחזור האחרון שלי התחיל ב-18.7 ולפי החישובים במחשבונים הביוץ שלי בימים האחרונים כלומר מיום רביעי כבר קיימנו יחסים עד אתמול. 
מיום חמישי עד שבת היו לי הפרשות ממש חזקות צמיגיות כאלה וארוכות (סליחה על התיאור) שהבחנתי בהן בעת הניגוב עם נייר בשירותים. בדר"כ זה נמשך פחות זמן והיום עדיין יש לי אמנם לא כמו לפני כמה ימים אבל עדיין יש שקצת נמתח כזה ורירי ממש קצת.
יש לי כל הזמן גם דקירות בבטן ובטבור. 
יכול להיות שזה הריון? ממתי אמורים להרגיש? 
או שאולי בכלל הביוץ שלי מאוחר? 
אנחנו ממש רוצים להיקלט להריון ובעזרת השם שיהיה גם תקין ויסתיים בידיים מלאות.
 
תודה על העזרה
 
נשמע ונקרא ממש כמו ביוץ...
06/08/14 02:36
48צפיות
אני לא יודעת מה זה המחשבונים הללו שעליהם את כותבת, אבל על -מנת להיכנס להריון מומלץ לקיים יחסי מין בימים 10-18 למחזור, יום כן יום לא (לא תמיד יש כוח, אבל זו ההמלצה). זה כמובן במידה והמחזור מגיע באופן סדיר, ואין שום עניינים עליהם ידוע לכם מראש סביב נושא הפוריות.
ערכות הביוץ לא תמיד מדוייקות, ולכן לא כדאי להסתמך עליהן.
שיהיה בהצלחה רבה!
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
06/08/14 07:21
40צפיות
לפי מה שאת מתארת זה הביוץ.
 
הריון לאחר הפלה- מקווה שהגעתי לפורום הנכון..
03/08/14 11:10
155צפיות

היי, רציתי לשאול אם מישהי הייתה או מכירה מישהי שהייתה באותה הסיטואציה...
לצערי הרב מאוד, עברתי לפני כחצי שנה הפלה עקב מום חמור מאוד בעובר. מאז אני מאוד מאוד מאוד רוצה להיכנס להריון אבל ללא הצלחה. אני בת 28 וחצי וזה היה ההריון הראשון שלי.
הרופא נשים שלי אומר שמתחילים בבדיקות לאי פריון רק אחרי שנה! אני שבורה מההפלה הקודמת ולא יכולה להמתין כל כך הרבה זמן... :( האם יש פה מישהי שהרופא הסכים להתחיל בבדיקות לפני שעברה שנה של ניסיונות? תודה רבה לעונות..
 
צהריים טובים,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
03/08/14 12:30
51צפיות
לכל רופא יש את האג'נדה שלו.
אני חושבת מהניסיון שלי שכדאי להתחיל לבדוק הרבה לפני במיוחד שכבר נכנסת להריון.
ההצעה שלי, תחליפי רופא. תבקשי את הבדיקות הבסיסיות יותר בתור התחלה.
מעקב זקיקים, פרופיל הורמונלי ,אולטראסאונד רציני ואם צריך אז גם היסטורוסקופיה אבחנתית וכמובן בדיקת זרע לבן זוג.
אין שום סיבה לא לעשות את זה במיוחד  שכבר עברו 6 חודשים.
מאחלת לך המון הצלחה בהמשך
 
שתי שאלות
03/08/14 17:19
46צפיות
ראשית מצטערת על אובדנך...
שתי שאלות שקופצות לראש אחרי שקראתי את ההודעה שלך- הראשונה היא כמובן האם עשית מעקב אחרי הגרידה שהבטא התאפסה וגם אולטרסאונד לראות שלא נשארו שאריות ברחם? האם המחזורים כבר חזרו למסלולם (אם היו סדירים מלכתחילה כמובן)? והשנייה- אם בא לך לשתף כמה זמן לקח לך להיכנס להריון שאבד מלכתחילה?
תשובה ללולי283
04/08/14 11:14
44צפיות
הרופא אמר שאין צורך לעשות בדיקה שהבטא התאפסה כי הייתי בתחילת חודש רביעי והוא אמר שאין מצב שמשהו נשאר ברחם כי בחודש כזה הכל יוצא בשלמותו... :(
אולטרסאונד הוא עשה לי כדי לראות אם הרחם חזר למצבו הרגיל, אני מניחה שהוא הסתכל שאכן אין שאריות ברחם על הדרך.. ?
לגבי המחזורים הם חזרו להיות סדירים (לפני ההריון הייתי לוקחת גלולות).
ובהריון הראשון נקלטתי דיי מהר תוך חודשייים..
אשמח לשמוע מה דעתך לגבי הכל..
ותודה לכולן על התשובות.
 
 
הרופא ממש לא צודק בעניין הסיכון לשאריות שיליה
05/08/14 20:07
45צפיות
בגרידות תמיד קיים הסיכון הזה. מכיוון שהמחזורים שלך חזרו להיות סדירים, אני מניחה שאכן אין שאריות אבל זה משהו שכן אמורים לבדוק. 
אני מבינה את הרצון שלך להיכנס שוב להריון בקרוב אבל אישית אני חושבת שאם הייתי במקומך הייתי מנסה לפחות עוד כמה חודשים להיכנס באופן טבעי. גרידה בחודש רביעי (וגם לפני) זו טראומה לגוף ולפעמים לוקח לו זמן לחזור לעצמו. עם זאת, כן הייתי עושה בדיקת בטא לבדוק איפוס (רק ליתר ביטחון).
אני מקווה שבקורב תוכלי לספר לנו על הריון טרי
מסכימה עם ספרקית
06/08/14 20:19
29צפיות
מקווה שלא תצטרכי אף פעם לעבור דבר כזה שוב אבל במידה וכן בודקים בטא עד להתאפסות, זה מאוד חשוב.
מסכימה גם לגבי שאר התובנות של ספרקית, חודשיים לכניסה להריון זה אכן זריז ביותר ובאמת שכמה חודשים אחרי הפלה או גרידה זה בגדר ההגיוני לתת לגוף לשוב לעצמו (אם אני בוחנת מול מדגם של משהו כמו עשר נשים שמכירה שעברו הפלות ואני בתוכן). בתור אחת שאין לה מחזור סדיר ונאלצה לקחת כדורים הורמונליים וללכת למעקבי זקיקים ובדיקות דם על מנת להיכנס להריון(וזה עוד הטיפולים הכי הכי לייט שיש) זו סחרחרה רגשית וגופנית שלא הייתי ממהרת להיכנס אלייה אם לא בטוח שיש צורך. אם באמת את מרגישה שאת לא מצליחה להניח לזה אפשר כמובן לעשות כל מיני בדיקות די בסיסיות לוודא שאין מוקשים קטנים בדרך- פרופיל הורמונלי,  ואולי תבקשי גם בדיקת בטא, רק להיות בטוחה שאין שם איזשהן שאריות מפתיעות מההריון שאבד. מאחלת המון בהצלחה ומחכה לראות אותך בפורום הזה אבל הפעם בהריון ובקרוב!
כן. היה רופא- ד"ר גולדברג- ברמות אשכול בירושלים.
03/08/14 20:39
32צפיות
שנתן לי הפניה לבדיקות גנטיות כחצי שנה אחרי שהתחלנו לנסות שוב. זה היה כבר 3.5 שנים אחרי אובדן ההריון אבל הורדנו את ההתקן רק חצי שנה לפני כן... אבל היינו לחוצים להיקלט כבר. ואחרי אובדן הריון + 3 שנים של המתנה ובדיקות + חצי שנה של נסיונות-- אמרנו די. אי אפשר יותר.
והוא היה מקסים ונתן בדיקות. ואמר לחזור בעוד כ-3 שבועות עם כל התוצאות כדי להחליט על מה ללכת- מעקב זקיקים, איקקלומין וכו...
הסיפור השמח הוא שאחרי שבוע גילינו הריון...
 
מאחלת שיהיה סוף טוב. וממליצה להחליף רופא.
הרופא שפניתי אליו מקסים!! אם את קרובה לירושלים- ממליצה עליו. (קיבלתי גם המלצה ממישהי שהיתה אצלו כמה שנים)
מצטרפת מאוד בזהירות
04/08/14 09:04
161צפיות
שלום לכולן,
אני אחרי הפלה בשבוע 9 עקב דופק שפסק לצערי
טרי מהבוקר, גיליתי שני פסים יפים, ובתקווה שהפעם ימשיכו להריון תקין ושלם של תשעה חודשים
המון מחשבות, דאגות ותסריטים בראש וההריון יהיה שונה מהתמימות של הריון ראשון, אבל יהיה בסדר
חייב להיות.
 
בהצלחה לכולן
 
 
שלום ברוכה הבאה ושיהיה בשעה טובה.
04/08/14 20:16
33צפיות
תמיד מתרגשת מחדש משני הפסים האלה... (כשגיליתי אותם עשיתי עוד בדיקה רק כדי לראות אותם שוב... ויום אח"כ עוד בדיקת דם וגם בדיקת שתן ליתר ביטחון... הרגשתי שזה נס שלא ייאמן ובאמת לא האמנתי שזה אכן קורה...)
 
הדאגות מובנות וגם התסריטים והמחשבות. הגיוני ומובן לכולנו.
מאחלת הריון רגוע, שקט, נעים אופטימי בריא ובידיים מלאות.
שיהיה טוב.
º
ברוכה הבאה לשהות ארוכה ובריאה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
04/08/14 23:28
14צפיות
ברוכה הבאה
05/08/14 19:54
16צפיות
מאחלת לך הריון בריא, תקין ורגוע שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר
º
תודה לכולן!
06/08/14 07:41
13צפיות
מעדכנת...
05/08/14 15:59
175צפיות
הי, למי שזוכרת - בשבוע שעבר סיפרתי פה על ריבוי מי שפיר והמלצה לדיקור מי שפיר בשבוע 26.
 
היום היתה לי ביקורת. עדיין יש ריבוי מים, אבל הרבה פחות מקודם. אז אולי זה באמת מתאזן.
 
הרופא שלי תומך בהחלטה שלי לחכות לשבוע 32 עם הבדיקה.
ואני מרגישה הרבה יותר רגועה.
 
אז יש עוד מקום לאופטימיות
 
º
מצטרפת לאופטימיות שלך:)
05/08/14 19:47
12צפיות
חדשות מעולות
05/08/14 19:47
18צפיות
אני שמחה שהבדיקה היום היתה מוצלחת. ושמחה שהרופא תומך בהמתנה עם הדיקור. נשמע שזה הוריד ממך המון לחץ. 
שיהיה המשך הריון בריא ורגוע
º
חדשות טובות, מקווה שימשיך כך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
06/08/14 07:23
6צפיות
הפלות חוזרות - אתמול הייתה השלישית במספר
05/08/14 09:28
119צפיות
היי, 
אז היה לי הריון שלישי, נקלטתי אחרי טיפול IVF אחד ממוקפאים ומאוד שמחתי. מאחורי 2 הפלות מהריונות "רגילים". והנה אתמול הייתה הגרידה השלישית. בשלושת המקרים באותו המצב: עובר קטן בגודל שלו, עם דופק שמפסיק לקראת שבוע 8 והעובר לא גדל. אני בת 40, יש לי די הרבה ביציות (שאבו לי 18, הופרו 10) ונראה שאין לי בעיה להיקלט.
 
אחרי שתי הראשונות עשיתי בירור מקיף אצל הווארד כרפ - עשינו את כל הבדיקות ששלח אותנו לעשות והתוצאה הייתה שהכל בסדר. 
רציתי לשאול בנות שנמצאות באותו המצב - מה עושים אחרי 3 הפלות? האם יש משהו ששווה להמשיך ולברר? איך ממשיכים הלאה?
בדיוק המצב שלי
05/08/14 10:43
72צפיות
רק שאני אחרי 5 הפלות, כבר...
אני אשלח לך הודעה בפרטי...יש לי כמה רעיונות להמשך 
º
תודה, אשמח לשמוע
05/08/14 15:19
21צפיות
באחד מביקוריי במיון
30/07/14 08:48
150צפיות
בתקופה האחרונה "מזדמן לי" לבקר דיי הרבה במיון בגלל שאני חווה המון צירים וטרם הוצאנו את התפר.  בפעמיים האחרונות החלטנו לפנות לבית החולים הסמוך לביתנו הקט על מנת לא להגרר לתל השומר (שעות הפקקים). 
העניין הוא שהאחיות, צר לי מאוד לומר, האינפנטליות, בבית החולים, לא מבינות סיטואציה שלאישה בגילי (מעל לשלושים) לא מחכים ילדים בבית!!!!
היו כבר מספר הערות אבל אתמול באמת זה היה מעל ומעבר. אחת האחיות בקבלה שמעה אתמול כי אין ילדים בבית, כן היו הפלות לפני, לא אין ילדים, אז ברוב חוצפתה היא הוסיפה כי אני נראת כמו אחת שיש לה ילדים בבית.
מ'זה????? מה זה אמור להביע?????
איך נראת כמו אחת שיש לה ילדים - יש לנשים הללו סימן מזהה שאני לא יודעת? ואני שחוויתי אובדן קשה גם לי יש סימן?????
לא עניתי כמובן, עם זאת התעורר בי רגש של כעס, שלא העמדתי אותה במקום על חוסר הרגישות שלה.
לשם בוודאות אני לא חוזרת.  
צר לי שחווית חוויה שכזו
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
30/07/14 15:34
39צפיות
מדובר כנראה באחות שלא היתה ביום שהדריכו איך מדברים ומתנהגים.
ולדעתי, חשוב להעיר ולהאיר על מנת שתהיה מודעות לנושא הכל כך רגיש.
חיבוק
מקווה ומאחלת שמעכשיו יהיו רק חווית טובות
º
תודה על התמיכה
31/07/14 12:34
8צפיות
כן, חוסר הרגישות זה משהו...
31/07/14 18:39
23צפיות
אני גם בדעה שיש לומר את אשר על ליבך, כדי לנסות ולמנוע מקרים כאלו בהמשך.
אם האחות הזו תדע שדבריה הינם חסרי טקט, חסרי רגישות ופוגעים, אולי אולי תימנע מדיבורים כאלו עם מטופלות אחרות בעתיד.
פעם אחת בכל האובדנים נתקלתי בחוסר רגישות משווע  של רופא, ובלי בושה העמדתי אותו על טעותו וגם שוחחתי על כך עם העובדת הסוציאלית של המקום, כדי שתדע ותוכל לסייע.
זה היה באסף הרופא בוועדה להפסקת הריון (עקב טריזומיה 18)- בעודי יושבת בוכה כולי ורועדת (זו היתה ההפלה החמישית שלי ברצף והשישית במניין הכולל), הוא אמר לי: "אה, נו, לא נורא". אמרתי: "מה לא נורא?!- זו ההפלה החמישית שלי!!!" ואז הוא שאל: "ולמה את סופרת רק את ההפלות? למה את לא סופרת את הילדים שלך?"- חצוף ואדיוט!- מי אמר שאני לא סופרת אותם?- דביל!- גם לא כל כך קשה לספור אותם- הם שניים...
כאילו הוא התכוון לומר לי למה אני מחשיבה יותר את ההפלות ולא את הילדים הבריאים, שזו הרי שטות מוחלטת והבל הבלים- בזכותם אני שומרת על שפיות ולמענם אני אוספת כוחות.
בקיצור- אמרתי לו שדבריו הם חסרי רגישות לחלוטין, ושאלתי אותו אם גם לביתו או לאישתו זה היה קורה, האם גם אותן היה שואל אותה שאלה חסרת רגישות. אמרתי לו גם שאני מאוד מקווה שהרופא שיעשה לי את הגרידה יהיה יותר רגיש ממנו...
הוא תקע בי מבטים ולא אמר דבר. אדיוט. אני שונאת לשתוק. לא בא לי לשתוק. עברתי מספיק בשביל שאוכל להרגיש בנוח להשמיע את דבריי.
חוצפה שכזו!!!
31/07/14 22:43
19צפיות
לא יאומן איזה חוסר טאקט משווע!!!
אלו אנשים שצריך להעמיד במקומם - ומהר!!!
בהחלט היית צריכה להעמיד את האחות הזו במקום שלה.
אגב, לא בטוח שזה שיש אחות אחת חסרת רגישות - זה מצביע על כל המחלקה. לפעמים זה פשוט ״תפוח רקוב״ יחיד.
בכל מקרה,  אני מניחה שפשוט היית בשוק, ולכן לא ענית. אבל כדאי שתחשבי איך תעני בפעם הבאה, או אפילו תכתבי מכתב למחלקה, ותידעי אותם על החוויה הנוראית שעברת.
 
חבל שלא הגבת. לגמרי מרתיח
01/08/14 19:13
34צפיות
חבל שלא שאלת אותה איך נראית אחת עם ילדים בבית
הכאב
04/08/14 12:10
36צפיות
הייתי כל כך כאובה שלא חשבתי לענות , היו לי צירים כל דקה שתיים ולא הרגשתי את העובר אז אני מניחה שהלחץ מאוד השפיע. 
 
גם כשאין שום כאב לא תמיד יודעים להגיב בזמן אמת...
04/08/14 20:18
30צפיות
אבל אחר כך במחשבות- כמה תשובות יפות עולות...
 
זה באמת היה חוצפה שאין כדוגמתה מה שהיא אמרה לך שם.
כמה פצעים אפשר לפתוח באמירה חסרת רגישות...
º
05/08/14 19:45
1צפיות
מפחדת
30/07/14 21:30
118צפיות
הי,
פעם הייתי "בפורום השכן". אני לא זוכרת אם הגעתי לכאן בשלב מסויים. מזמן לא נכנסתי לתפוז.
בקצרה: בת 36. בלי ילדים. עם 3 אובדנים.
ועכשיו הריון רביעי. מתחילה מחר שבוע 26.
בן. הפעם "רק" אחד.
שבוע 26 מרגיש לי כבר כ"כ מתקדם, ועם זאת - מרגיש לי שהדרך עוד כל כך ארוכה.
עד עכשיו לא הייתי מסוגלת להיות רגועה. ממש המון חרדות.
כל בדיקה הלחיצה אותי.
ולאט לאט עברנו והתקדמנו.
והסטטיסטיקות של הסקרים נראו מצויינות, אז אפילו החלטנו לא לעשות מי שפיר (והרופאים תמכו בנו, כי באמת הכל נראה תקין).
עד לפני שבוע. שאז גילו ריבוי מי שפיר. שלחו לבדיקת סכרת. יצא שלילי.
שלחו לאולטראסאונד בבית חולים. אמרו שהמבנה של הפנים של העובר לא מוצא חן בעיניהם.
אמרו שחייבים מי שפיר ושבב גנטי.
מאיפה זה נחת עליי עכשיו?????
ואני מפחדת.
כל כך מפחדת.
אני מרגישה שלעובר אין שום בעיה ושהתוצאות יהיו תקינות (לא מתאים לי לחשוב כ"כ חיובי...אבל זאת באמת התחושה הפנימית שלי).
אבל אני מפחדת מהבדיקה עצמה. כי הרי יש בה סיכון.
ועד שהצלחתי להגיע לשבוע הזה (זה הכי הרבה שהגעתי).
והכל כבר נראה כ"כ אמיתי. וכ"כ קרוב.
העובר כ"כ פעיל ומורגש. והבטן שלי ענקית. ממש ענקית.
זה כבר מרגיש שזה כאן.
ויחד עם זאת - כל כך רחוק. וכל כך שביר.
מפחדת מאוד. מרגישה שאין לי כוחות.
ובעלי אומר שאת הגרוע מכל כבר עברתי אז אני מסוגלת כבר להתמודד עם הכל.
ולי זה לא מרגיש ככה. מרגישה שאני יכולה להתפרק בכל רגע.
איך מצליחים לשמור על השפיות????
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
31/07/14 08:38
29צפיות
ראשית שולחת חיבוק גדול.
אני כל כך מבינה את הרצון לעטוף ולגונן על הבן שלך. הריון כל כך אהוב ורצוי .
נהדר שאת מאמינה שהכל בסדר.זה חשוב מאוד וזה מה שיתן לך את הכוח לעבור את הבדיקה.
נכון שיש בבדיקה סיכון אבל תחשבי גם על כל אותן הנשים שעוברות את זה והכל עובר בשלום.
אולי אם תבחרי לך רופא שאת סומכת עליו או שיש עליו המלצות טובות זה יתן לך יותר ביטחון?
איך שומרים על השפיות? עוברים יום ביומו , וממשיכים להאמין שהפעם חייב להיות בסדר.
בן זוגך לצידך ויחד תעברו את זה.אולי תקחי משהו להרגיע כמו פרחי באך, רסקיו.
מאחלת שהבדיקה תעבור בסדר ושההריון ימשיך רק בטוב.
שולחת לך ולעבר שלך אנרגיה של אהבה.
חיבוק גדול
º
תודה!
01/08/14 09:18
5צפיות
מקווה עבורך שהכל בסדר-
31/07/14 11:44
28צפיות
לא כל כך הבנתי מי אמר לגבי מבנה הפנים של העובר- מי שעשה את הסקירה המורחבת? מי בבית החולים אמר? מי עשה את הבדיקה?
לפני שהולכים לכיוון דיקור מי השפיר, כדאי לוודא שאכן יש צורך לעשות, ושמי שאמר את מה שאמר הוא אחד או אחת שמבינים על מה הם מדברים. אולי להתייעץ עם מספר גורמים.
 
איך שומרים על השפיות?- שאלה נורא קשה. אני מנסה לעבור רגע אחר רגע, יום אחר יום. זה נורא נורא קשה. יש לי שני ילדים, שבזכותם אני נשארת שפויה, אני מודה. בזכותם ולמענם. אני אחרי 7 אובדנים וזהו הנסיון האחרון שלי, וזה באמת קשה לשמור על שפיות. אפשר רק לנסות לשמור על טיפת אופטימיות ולנסות לחיות את הרגע, לעשות דברים שמרגיעים אותך ולקוות חזק. החרדות אצלי הן קשות מנשוא, אבל יש לי ברירה?- מה אני אעשה?- אאבד שפיות? עושה את המקסימום כדי לשמור על שגרת חיי היום יום, ויש בזה גם מן המרגיע.
 
מקווה עבורך לסוף טוב.
אז ככה...
01/08/14 09:20
47צפיות
מי שאמר לי לגבי מבנה הפנים זה כן גורם מקצועי.
אבל כנראה שהייתי מאוד לחוצה ומוצפת ולא יכולתי להקשיב בצורה שקולה.
אז אתמול הלכתי לייעוץ מקצועי נוסף. ושם אמרו שמבנה הפנים באמת חשוד, אבל לא משהו שניתן לגלות באמצעות בדיקת מי שפיר.
 
אז עכשיו אני לא יודעת אם לעשות את הבדיקה או לא...
 
תודה על התמיכה
 
טוב, עכשיו אני כבר לא מבינה כלום!-
01/08/14 14:31
36צפיות
מה מחשיד? במה מחשיד? תסמונת כלשהי? מבנה מוח לא תקין? הידרוצפלוס? מה?! ומה זאת אומרת שלא ניתן לגלות באמצעות מי שפיר? במה הם חושדים? לא מובן לי כלום.
סליחה על השאלה- אבל מישהו במשפחה שלך או של בעלך עם איזשהו מבנה קצת אחר או שניתן להגדירו כמוזר? אני שואלת זאת, משום שמכירה מקרה של מישהי שהלחיצו אותה עד מוות באחד ההריונות לגבי מבנה הראש, ומדובר באיזשהו מבנה שנחשב תקין שיש גם לבעלה ולעוד בני משפחה. הכל בסדר עם התינוק (שהיום הוא כבר ילד גדול), למרות שהיה גם מי שאמר לה לעשות הפסקת הריון...
אני לא יודעת איך לתמוך ואיך לעזור. צריך להבין מהגורמים המקצועיים למה הם מתכוונים. אחרת אי אפשר יהיה לעשות את ההחלטה לגבי הבדיקה.
אוף!- האם צרותינו ייגמרו מתישהו?
שאלות טובות...
01/08/14 15:07
33צפיות
אין להם תסמונת מסויימת שהם חושדים בה.
הם פשוט אומרים שזה חשוד.
אבל כן, כמו שכתבת - יש לנו במשפחה הקרובה אנשים שנראים ממש ככה (ואפילו מיד בסקירה הראשונה אמרנו לעצמנו איך שהעובר דומה להם...). ולאנשים האלה אין שום בעיה.
אמרנו את זה לרופאים וליועצים הגנטיים, אבל לא נראה שהם התרשמו באופן יוצא דופן.
אבל זאת עובדה שקצת מרגיעה אותי, כי אני יודעת שזה כן יכול להיות מבנה פנים משפחתי.
ומצד שני - לכי תקחי אחריות כזאת כשצוות של מומחים אומר לך שהוא חושד בבעיה.
והם אומרים שבגלל שגם יש ריבוי מי שפיר - אז זה מגביר את הסיכוי לבעיות.
(למרות שיש לי חברות שהיה אצלן ריבוי מים וההריונות היו תקינים והילדים שלהן כבר גדולים ובריאים)
בקיצור - מצב סבוך.
 
 
יכול להיות שהצ'יפ הגנטי ייתן מענה
01/08/14 15:33
28צפיות
בהחלט מצב לא פשוט.
לכי עם מה שמרגיש לך נכון ומדוייק .
אוף...
01/08/14 16:23
22צפיות
זה כל כך קשה.
 
וואו, לא יודעת מה לומר-
01/08/14 16:14
25צפיות
יש במה שכתבת מן המרגיע, לגבי קרובי המשפחה, אבל מצד שני....לכי קחי את הסיכון...
מאחלת לכם שתגיעו להחלטה הנכונה ביותר עבורכם.
מאחלת עדכונים טובים בהמשך.
הבעיה היא שזה שבוע בעייתי לדיקור מי שפיר
01/08/14 16:22
28צפיות
כי עשויה להתפתח לידה מוקדמת.
ובכל זאת - אנחנו עדיין לא בשבוע 32, שלפי מה שאני מבינה זה שבוע שיותר נפוץ לבצע בו את הבדיקה מאשר השבוע שלי.
וזה ממש ממש מפחיד אותי.
כי אני יכולה לאבד את ההריון רק בגלל הבדיקה, גם אם הממצאים תקינים לגמרי.
ומצד שני - לחכות עד שבוע 32?
ואם כן יש לו בעיה?
כן, אני מבינה את הבעייתיות-
01/08/14 16:57
30צפיות
אני מתארת לעצמי שאני הייתי מוצאת איזה שניים-שלושה מומחים רציניים בתחום, מקיימת התייעצויות בעניין, ולאחר מכן פועלת, בהתאם להתייעצויות.
אגב, אם עושים את הבדיקה בשבוע 32, ומקבלים תשובות טראגיות, עושים הפסקת הריון. זה נורא וקטסטרופאלי, אבל ניתן לביצוע.
ההחלטה קשה ולא הוגנת- לא לפה ולא לפה.
הוי, שלא נדע
01/08/14 17:38
32צפיות
אמשיך להתייעץ במהלך השבוע...  ונראה מה יהיה.
01/08/14 19:12
13צפיות
מקווה שהסיפור הזה יסתיים כסתם אנקדוטה שתוכלו לחלוק עם הבן שלכם כשיגדל
 
אני מבינה ממה שכתבת שהיית כבר גם אצל מומחי סקירה וגם אצל יועצים גנטיים, נכון?
באופן אישי, נראה לי שהייתי הולכת לעוד פגישות אצל מומחי סקירה (כמו פרופ' צלאל. אישית, אליו הייתי הולכת במקרה בו נדרשת חוות דעת על תוצאות US) ויועצים גנטים (שוב, אישית, הייתי הולכת לפרופ' שוחט). הייתי מנסה להבין מה הסבירות למום שידרוש הפסקת הריון בעיניהם. במידה והסבירות לא גבוהה, אישית נראה לי שהייתי מעדיפה לחכות לשבוע 32 ואז לבצע דיקור (ובודקת עם המומחים מה הם חושבים על הבחירה הזו). 
 
שולחת לך המון המון כוח להתמודדות עם התקופה הקרובה
תודה...
03/08/14 11:34
19צפיות
כן, הייתי גם אצל מומחי סקירה וגם אצל יועצים גנטיים.
 
וכן, אחרי מנוחה של סוף השבוע והרבה מחשבה - גם אני נוטה להמתין עד שבוע 32.
 
השבוע יש לי ביקורת אצל הרופא שלי ואז אחליט איך להמשיך ועם מי עוד להתייעץ.
 
נקווה לטוב.
 
תודה!!!
שבוע 22 צריכה לעבור גרידה באסף הרופא בשל מי שפיר לא תקינים
31/07/14 13:39
100צפיות
הי בנות,
רציתי קצת לפרוק וקצת לקבל חיזוקים ממי שעברה את זה....אז עשיתי מי שפיר החלבון עוברי הראה 1 ל260 שזה לא כ"כ נמוך....הרבה המליצו לי לא לעשות תחושה פנימית  שלחה אותי לעשות....קיבלתי את הטלפון הכואב הזה ממחלקת הגנטיקה באותו יום נסענו להיפגש עם הרופא... שהסביר שזו תסמונת דאון חד משמעית....הלם! שוק! כ"כ רציתי בת.....ניסיתי להאחז בהיגיון עם כל הקושי והחלטנו לעשות הפלה...בשל השבוע המתקדם אני עושה באסף הרופא....
האמת שמאתמול בלילה ניכנסתי לחרדות שלא אתעורר מהגרידה....זה  ממש מנהל אותי...אני בחרדות קשות....מה לעשות? יש לי ילד אחד בבית מהמם נסיך קטן....אני מדמיינת מצב שחס וחלילה לא אהיה יותר בשבילו וזה גומר אותי....מפחדת לדבר על זה עם הסובבים אותי אבל זה מכנן בי עמוק ולא מניח לי לרגע....
איך להערך ליום שלפני הגרידה היום של הפסקת הדופק והלמינריות?! בבקשה חייבת עזרה!!!!
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
31/07/14 15:01
36צפיות
צר לי שאת נאלצת לעבור הפסקת הריון.אין דבר יותר קשה מלהחליט להפסיק הריון.הלב בוכה למרות שההגיון יודע שזה הדבר הנכון לעשות.
חשוב לתת מקום שכואב ועצוב .
החרדות והפחדים שאת חווה נורמליים לחלוטין לאור מה שאת עוברת.
מציעה לך להיעזר בפרחי באך שיכולים לתמוך ולהרגיע.
שולחת לך חיבוק גדול ואוהב.
מזמינה אותך להיכנס לפורום אובדן הריון,שם תוכלי לשתף ולקבל תמיכה.
 
רוצה לענות לך,
31/07/14 16:13
38צפיות
אבל נראה לי יותר נכון לעשות זאת בפורום "אובדן הריון". לא רוצה לבאס פה בנות ולהכאיב להן, למרות שכל אחת פה עברה דברים נוראיים כאלו או אחרים.
מקווה שזה יעזור לך.
31/07/14 21:53
30צפיות
קודם כל אני רוצה להשתתף בצערך זה בהחלט דבר לא קל  .
אשתי עבר אתמול הליך גרידה , אומנם בשבוע 16 הריון ראשון וגם היא הייתה בחששות וחרדות  לגבי התהליך וההרדמהה ( ובכלל כל השבוע שעבר הוא כמו סיוט שרק היום כשהיא בבית נגמר ).
אני יכול להגיד לך שהדבר האחרון שאת צריכה לפחד ממנו זה ההרדמה , זה הליך מאוד מהיר כ 10 - 20 דקות
ואת מתעוררת ובכלל את תאבדי כל תחושת זמן .
אישתי מאוד פחדה מההרדה מהיום היא אומרת שזה היה החלק הכי פחות קשה בכל התהליך
אני מקווה מאוד שזה עזר
שהיה לך המון המון בהצלחה
º
שלחתי לך מסר אישי...
31/07/14 23:10
15צפיות
התווספות כפתור עריכה חדש ב|תפוז|
30/07/14 13:36
3צפיות
אנו שמחים להודיע שהחל מהיום נוספה לפורומים אפשרות חדשה- עריכת הודעה|!|

ניתן לערוך את ההודעה עד רבע שעה מפרסומה (גם אם נוספו לה תגובות),

ולאחר מכן יהיה כתוב על גבי ההודעה שהיא נערכה.



|*| איך עורכים את ההודעה?|*|

לאחר פרסומה, יש לפתוח את ההודעה בפורום.

בשורה הכחולה שבתחתית ההודעה, בסופה (צד שמאל שלה) יופיע: ">עריכה".

לחיצה על "עריכה" יכניס חזרה לתוכן ההודעה ויהיה ניתן לערוך ולשנות אותה לחלוטין!



בכל עניין (טכני או כללי) ניתן לפנות אלינו באחת מהדרכים הבאות:

?    בשרשור המיועד בפורום משוב:  http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

?     במסר ל"הנהלת הפורומים"

?    למייל: forums@tapuz.co.il.
למסירה! תור לסקירה מורחבת אצל פרופ' צלאל
31/07/14 01:46
13צפיות
למסירה! אני אבטל את הסקירה המורחבת שקבענו אצל פרופ' צלאל שבוע הבא - ביום ג' 05.08 בשעות הבוקר בברזל 19, רמת החיל ת"א. (אנחנו לגמרי מסופקים מהסקירה המאוחרת בקופ"ח ע"ח משרד הבריאות שביצע ד"ר איל דקל) אשמח להעביר את התור לפרופ' צלאל למי שזקוקה לו. הוא גובה 2300 ש"ח לסקירה מורחבת.
 
ליטל בארי- ייעוץ שינה וליווי הורים

רוצה שהוא יישן בזמן?

יועצת השינה שלנו זמינה לשיחתך כעת חייגי: 073-7581710


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה