בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.
אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.
לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.
כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.
כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!
מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הודעה חדשה

ערב טוב לכולן
19/08/14 19:50
202צפיות
אני מתנצלת על ההיעלמות.
שבתי זה עתה מחופשה של שבוע וחצי בה גיליתי שהאינטרנט באיטליה הוא לא להיט, בלשון המעטה
אז נאלצתי להתנתק ובינתיים נהניתי מהפסטות והגלידות (שבניגוד לאינטרנט, הן לחלוטין להיט). 
 
מקווה שכולכן חשות בטוב ומצליחות להתנהל באופן סביר בחום הנוראי הזה
ברוכה השבה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
20/08/14 08:16
41צפיות
זה בסדר גמור להתנתק ולהינות מהחופש
איזה כיף לך-
20/08/14 08:43
50צפיות
הייתי באיטליה פעמיים ומאוד נהננו. טוב שהיית בחופש והתאווררת.
º
היי! התגעגענו... העיקר שנהנית מהגלידות!!
20/08/14 11:29
12צפיות
קלקסן
19/08/14 16:33
145צפיות

היי לכולן,
מצטרפת לפורום..אחרי לידה שקטה, הריו ראשון וטבעי, שבוע 25+3 לפני שלושה חודשים (iugr+זרימות הפוכות=רעלת הריון חמורה).
אחרי כלל הבירורים- קרישיות, אפלא וכו', הכל יצא תקין חסרת תשובות ומתוסכלת מה קרה??
מתחילות מחשבות מפחידות על הריון נוסף. רציתי לשאול את דעתכן ומניסיונכן:
כמה זמן אחרי קיבלתן מחזור?? נבדקתי והכל תקין אבל הוא מתמהמהה..(בדיקת הריון שלילית.)
רופא המעקב שלי (פרופ' להריון בסיכון גבוה)- זה שליווה אותי בלידה השקטה, ממליץ על אספירין 
קופרמינץ- ממליץ על קלקסן 60 (שוקלת 50) ממש לא מפתיע..יש לציין שפתולוגיה שילייתית תקינה (מעצבן!!)
ועוד יותר מתסכל שביקשנו נתיחה אך בית החולים החליט אחרת והעביר לקבורה :(
מפחדת, חוששת, מבולבלת..איזה טיפול לעבור??
מה אם זה יקרה שוב???????
 
היי. עברתי דבר דומה מאוד.
22/08/14 18:19
56צפיות

גם לנו היתה הפסקת הריון ולידה שקטה עם רעלת הריון חמורה וכמובן IUGR. בשבוע קצת יותר מוקדם- 24.
גם לי כל הבדיקות יצאו תקינות. הבירורים לא העלו דבר. (אבל לי היתה רעלת הריון בהריון קודם. בשבוע מתקדם אז יילדו אותי עם תינוק חי ברוך ה'.)
אני חושבת שזה טוב שאין לך קרישיות. יש לנו את הרצון לשלוט ולדעת מה גרם לכל זה לקרות, אבל אנחנו לא באמת רוצות שתהיה לנו בעיה בריאותית, נכון? אז למרות הקושי בזה שאין לי סיבה אמיתית לכל מה שקרה- אני שמחה שאין לי קרישיות. ומקבלת את זה שלא ממש יודעים מה הסיבה.
 
לגבי הטיפולים המומלצים-
רעלת הריון זה אחד הדברים היותר נחקרים בגניקולוגיה, ולא ממש יודעים לומר מה גורם לה ומה לתת כדי למנוע. זה מתסכל כי ההרגשה היא שעושים מה שחושבים שנכון לעשות אבל לא בהכרח יודעים שזה יעזור...
לפרופ' קופרמינץ יש אג'נדה משלו על בסיס הרבה נסיון והוא הולך איתה. יש לו הרבה מאוד הצלחות ולכן הרבה נשים הולכות אליו. באמת שיש על מי לסמוך.
אבל נתקלתי כבר בלא מעט רופאים שאומרים שהדעה שלו יחידה ואין הרבה תומכים לדעתו בעניין הזה.
הלכתי לכמה וכמה רופאים, כל אחד אמר משהו אחר.
בסופו של דבר הלכתי על פרופסור קופרמינץ כי הוא נתן לי אחריות כמעט מלאה שיצליח. (לדבריו- 94%)
בינתיים אני בשבוע 25. עם קלקסן במינון גבוה (המשקל שלי גבוה משלך בהרבה... המינון לפי המשקל. אז את זכית כי המשקל שלך נמוך והמינון לא נחשב גבוה מאוד. רופאים לא ירימו גבה על מינון כזה. אצלי הם מרימים גבה)
כרגע אני עם קלקסן ועם אספירין גם יחד- פשוט כי אני במעקב אצל פרופ' סמואלוב משערי צדק, והוא חושב שאספירין יעזור. הם מתואמים ביניהם וקופרמינץ אמר שמבחינתו זה לא יזיק גם אספירין... אז אני לוקחת את שניהם.
בינתיים, טפו טפו טפו, הכל תקין.
מקווה שימשיך כך עד הסוף.
 
לגבי כל הדאגות שלך--
תשמעי. את עברת לידה שקטה רק לפני 3 חודשים. זה ממש כלום. לוקח זמן לעכל, לחוות את האבל על מה שאיבדת, להבין מה קרה שם, לחוות את מלוא קשת הרגשות שמתלוות לכאב הנורא הזה. זה באמת לוקח זמן. 
אני לא ממליצה לך למהר. ממליצה לקחת פסק זמן ולהירגע ורק כשאת מרגישה שאת חזקה ויכולה להתמודד עם עוד הריון (שיהיה בסיכון כמובן) לכי על זה.
ולגבי הטיפול המומלץ- כאמור, אין טיפול אחד שכל הרופאים ממליצים עליו. כל אחד אמור משהו קצת אחר. למדתי שאני צריכה לבחור את מה שהכי נראה לי אמין וטוב בשבילי, וללכת איתו עד הסוף. וזה אומר שיכול להיות שאשמע התנגדויות מצד כל מני רופאים בדרך. אבל אני מתעלמת כי אני יודעת שיש לכל אחד דעה אחרת.
אחרי שעשיתי את כל הבירורים החלטתי קופרמינץ וזהו זה.
מכיוון שאני גרה באזור ירושלים- הלכתי עם השיטה של קופרמינץ לפרופסור סמואלוב ושאלתי אותו אם הוא יכול לעשות לי את המעקב הריון, עם ההנחיות של קופרמינץ. הוא הסכים וזהו זה. הם משוחחים בטלפון מדי פעם עלי, והם מתואמים ביניהם. אני במעקב אצל סמואלוב ומדי כמה זמן הולכת לקופרמינץ.
וזה הכל.
 
מקווה שבעוד כ-3 חודשים אוכל לדווח לך ולכולן פה על לידה בידיים מלאות ועל הצלחה גדולה...
שיהיה לך הרבה בריאות בגוף ובנפש והמון הצלחה.
תודה
23/08/14 09:12
33צפיות
היי, המון תודה על התשובה המפורטת...
קודם כל, ולפני הכל שיהיה  המשך הריון בריא! ואני באמת מצפה לדיווח..
בשורה טובה אחת..לפחות קיבלתי מחזור, באופן אירוני היום בדיוק לאחר שלושה חודשים.
כך שאני טיפה יותר רגועה.
מאחר ואני מאיזור הצפון מאמינה שאלך בדרך בה את בחרת, רופא המעקב שלי בשיתוף פעולה עם קופרמינץ.
כמובן בתקווה שהרופא שלי יסכים עם רעיון זה.
קראתי המון בשבוע האחרון, ומצאתי  מאמר של קופרמינץ עם קולגות נוספות בנושא טיפול בקלקסן לנשים ללא קרישיות.
למרות שזה לא ממש מאמר מייצג הוא מציין שם מספר נקודות מאוד מעניינות...
אני אקח את ההמלצה שלך לקחת את הזמן הייתי בסוג של "עמוק" להתקדם אבל זה לא יעבוד כל עוד לא אקח את הזמן.
ושוב המון תודה על התשובה המפורטת עזרת לי מאוד :)
º
שמחה שעזרתי. תוכלי לקשר את המאמר לפה? אשמח לקרוא... תודה!!
23/08/14 23:46
21צפיות
מאמר
24/08/14 11:30
42צפיות
היי מצרפת קובץ..מעניין.
אשמח לשמוע את התרשמותך.
 
יקח לי קצת זמן אבל אקרא ואומר לך מה דעתי
24/08/14 12:29
23צפיות
(יש לי קורס שאני צריכה להגיש בו עבודה, גם באנגלית, וזה כרגע בראש מעייניי. אני קוראת אנגלית טוב אבל לא חלק לחלוטין)
 
תודה רבה!!
עדכון
17/08/14 06:58
341צפיות
היי לכולן,
רציתי לשתף שבשעה טובה ההריון החרדתי שלי הגיע לסיומו ויצאתי מבית החולים בידים מלאות, עם תינוק מתוק במיוחד!
ילדתי לפני כשבועיים בבית החולים בלינסון, הצוות היה מדהים והלידה עברה באופן תקין, ללא סיבוכים.
אני שמחה סוף סוף לכתוב את ההודעה הזו, כי הודעות מסוג זה נתנו לי המון כוח ותקווה במהלך השנתיים האחרונות שלוו בלא מעט אכזבות וחרדות.
אני יכולה גם להגיד בלי ספק שזה היה שווה את הכל!
מקווה שהרגע המאושר יגיע לכולכן בקרוב מאוד,
שבוע טוב,
º
אושר גדול.מזל טוב
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
17/08/14 15:19
18צפיות
º
המון מזל טוב
17/08/14 18:04
10צפיות
איזה כיף לקרוא כאלו הודעות!-
17/08/14 18:55
42צפיות
טוב לדעת שיש סופים טובים לפעמים...
הרבה שמחה, אושר ובריאות!
איזה כיף לשמוע את הבשורות הטובות האלה ממך!
17/08/14 22:08
29צפיות
רק אושר, שמחה ומלא אהבה!
הודעות כאלה, עושות לי שמח לכול היום
18/08/14 08:51
24צפיות
המון מזל טוב...
הכי כיף בעולם לשמוע, מאחלת לך המון הנאה בגידול... נחת , בריאות ואושר
 
º
אכן הודעה משמחת ביותר!המון מזל טוב,נחת והנאה אינסופית מהאוצר
18/08/14 12:01
9צפיות
איזה יופי של הודעה!
21/08/14 22:31
10צפיות
מאחלת לך המון בריאות, אושר ושלווה
שחכתי איך נושמים ...
16/08/14 10:01
295צפיות
היי בנות יקרות ..שבת יפה , ואני כולי בדאון וחרדות ..אז ככה , היום אני שבוע 7+0 .. לפני שבוע ביום שישי הרופא שלי הדגים  דופק קטנטן ..כמה ימים הייתי רגועה ונינוחה ופתאום רמת הלחץ והחרדה התחילו לעלות ולהציף אותי .. כל יום אני עסוקה בבדיקת סימנים ופתאום הציצי כבר לא כואב כל כך , ובחילות במקום להתעצם בעיניי פוחתים ואני כבר לא רצה כל שניה לפיפי ועייפה פחות ..ומהנקודה הזאת ישר המוח קופץ לתסריט הידוע והמוכר - גרידה .. תוך שנתיים עברתי 2 ועוד הפלה אחת טבעית בשבוע 5 ..במקום לשמוח אני עצובה ועצבנית .. יום שלישי בדיקה נוספת של דופק ואני במקום לחשוב על  כמה זה מרגש לשמוע את הפעימות  הלב של העובר שלי , חושבת על איך להסתדר עם עבודה ,בשביל לנוסע למיון ולבצע גרידה !! עזוי .. אני יודעת אבל לא יכולה שלא להתחרפן .. כל ההריונות הושגו אחרי ivf וברור כמה הם יקרים מכל הבחינות , 3 הפלות האלה רודפות אותי ואני לא רואה עצמי בסוף טוב .. הפעם אני עם קלקסן 60 וגסטון כל יום . אולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית ?? בנות בבקשה עזרה מבחינתי יום שלישי זה יום הדין .. סליחה על חפירה ..
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
16/08/14 11:49
85צפיות
בשביל השקט הנפשי שלך, לכי כבר מחר לעשות אולטראסאונד בכדי שתראי שהכל בסדר.
לגבי עזרה ותמיכה, בהחלט מומלץ .חשוב למצוא את המקום שבו תוכלי לפרוק את המחשבות ולקבל תמיכה .
את יכולה גם להיעזר בפרחי באך שמטפלים ותומכים במקרים כאלו.
חיבוק גדול ואיחולים להמשך נפלא
הפחד לקבל בשורה רעה כל כך
16/08/14 14:05
87צפיות
עצום שאני בכוונה לא רוצה להקדים את הבדיקה !אני מבינה כמה המצב מתוסבך ואין לי פתרון יצירתי לדבר הזה ..קשה לי מאוד ..
מאוד מאוד מזדהה-
16/08/14 18:32
108צפיות
אני כבר אחרי 7 אובדני הריון, 6 מהם ברצף בניסיון להביא ילד שלישי. כיום בהריון העשירי שלי, בשבוע 14, רועדת מפחד, חרדות קשות, חוסר שינה ומגרנות (לא רק כתוצאה מהלחץ, אלא בעיקר על רקע הורמונאלי)...
אין כמעט רגע שבו אני נושמת רגיל, אבל מנסה לעשות מדי פעם תרגילי נשימה מתוך מודעות שצריך לנשום.
התסריטים הנוראיים עוברים גם לי בראש ללא הפסקה. איך אפשר שלא?- זה לא שזה מנותק מהמציאות של חיי.
בשבועות הראשונים, החרדה היתה נוראית כל כך שממש היו לי מיני התקפי חרדה. זו תחושה נוראית. בנוסף, בכי ממש בלתי נשלט. ניסיתי הומאופטיה- לא עזר לי בכלל. הלכתי לפסיכיאטר והוא אמר לי שאני מגיבה בצורה מאוד נורמאלית נוכח כל מה שעברתי עד היום. שאני לא צריכה להיאבק בחרדה, אלא להבין שזה מנגנון שבא להגן עליי. כך לדוגמא: החרדה היתה כה גדולה, שהגעתי למסקנה שזהו ההריון האחרון שלי- לפה או לפה- אני גמרתי. הוא דיבר איתי הרבה על תהליכי קבלה והשלמה ועוד כל מיני דברים חכמים.
צייד אותי בכדורים בשם "לוריוון" (זה אותה משפחה כמו ואבן), ואמר לי להשתמש בחוכמה כדי שהגוף לא יתרגל. זה לא ממש עוזר לי בתחושות החרדה, אלא פעם בשבוע לוקחת כדי לעזור לעצמי עם נדודי השינה.
 
האמת היא שאני לא קוראת למה שאני חווה עכשיו חיים. אמנם אני ממשיכה את שגרת היום, עבודה, ילדים, בית...אבל מחכה כבר לרגע שייגמר- בתקווה בטוב, אבל גם אם נגזר עליי להתמודד שוב עם אובדן הריון- שזו תהיה הפעם האחרונה, ושאוכל לעבוד על השלב האחרון של עיבוד אבל- קבלה והשלמה. זה לא חיים ככה- כל היום להסתובב עם מחשבות על אפשרות של מות עובר.
לא פלא שאנחנו לא נושמות. מאחלת לנו שהפעם זו תהיה הפעם, ונחזור לנשום סוף סוף.
איך כתבת נכון !! זה לא חיים !
17/08/14 08:42
86צפיות
גם אצלי יש ילדה בבית  ואני כל כך רוצה להביא עוד ילד אחד
בראי ושלם ולסגור סאגה של פוריות ולעבור לדברים אחרים בחיים
להגשמת חלומות שלי ולא להיות 24 שעות בלופ של הריון .
רוצה להיות מאושרת וקלילה ,רוצה לחזור לצחוק ולהפסיק להיות
פקק עצבים ..רוצה לחשוב על בגדים ,טיולים ולא על זריקות ומעקבים .מתפללץ עבור שתינו שזו תהיה פעם אחרונה וכן נזכה
במתנה מושלמת ומתוקה ,ואז נגיד וזהו עשינו את זה ונסגור את הספר הזה בשלמות נפשית וגופנית. כי בעייני כבר אבדנו מספיק
בדרך !!
מחבקת אותך מרחוק על אומץ ומאחלת לנו רק בשורות טובות ושעמום ל9 חודשים הבאים .. אמן !
הקרובים .....
 
בדיקות קרישיות
16/08/14 18:43
83צפיות
היי, 
אחרי ארבעה חודשים סוף סוף היינו בבית החולים ל"הקראת גזר הדין" ובה התברר שהיו רק שני ממצאים "חשודים" בדוח הפתולוגי: חבל טבור ארוך מהרגיל ומפותל מהרגיל, וכן קריש דם אחד בשליה.
בעקבות זאת הרופאה בבית החולים שלחה אותי לבדיקות קרישיות ויש לי הפניה והכל, רק שלא שאלתי אם צריך להיות באיזה צום או משהו. הבדיקות מחר בבוקר...
מישהי יודעת?
תודה!
שרון
תלוי איזה בדיקות
16/08/14 21:07
43צפיות
יש בדיקות קרישה שצריכות צום ויש כאלו שלא.
ליתר ביטחון, עדיף לצום...
אפשר לנשום
12/08/14 16:54
415צפיות
חיכיתי המון כדי לכתוב את ההודעה הזאת. ממש המון. שלוש שנים.
לא ידעתי אם אי פעם בכלל אכתוב אותה - אבל זה קרה.
 
אמנם כתבתי כאן מעט מאוד (יותר בפורום השכן, העצוב, וגם שם לא הרבה ודי מזמן) אבל למרות זאת אני מרגישה שהפורום הזה היה עבורי מקום של הבנה והכלה במהלך ההריון.
ההריון הראשון שלי הסתיים במות עובר ברחם ובלידה שקטה ועצובה מאוד בשבוע 20.
ההריון השני שלי הסתיים לאחר עיכוב חמור בגדילה ומיעוט מים, בהשראת לידה בשבוע 24, עוד לידה שאחריה יצאנו הביתה בידיים ריקות.
למרות שעשיתי את כל הבירורים האפשריים כבר אחרי ההריון הראשון, לא מצאו כלום.
רק אחרי ההריון השני התגלו ממצאים בשליה שבעקבותיהם הזרקתי קלקסן במהלך ההריון השלישי והמוצלח.
 
אני לא צריכה לספר לכן כמה מתח התלווה להריון השלישי, כמה כאב וצער חוויתי בדרך, על תחושת הבדידות, חוסר ההבנה של הסביבה,
על הקנאה בהריונות ובתינוקות שמסביבי, על האבל העמוק ועל חוסר הידיעה איך ההריון הזה יסתיים עד הרגע האחרון.

שמרתי על עצמי מכל סיכון ולו הקטן ביותר. רחצתי ידיים כאילו אני עובדת באתר פסולת גרעינית. לא הצטלמתי.
לא סיפרתי לאף אחד חוץ מהמשפחה מקרבה ראשונה, וגם להם רק באזור שבוע 20.
הסתגרתי וקיוויתי שאולי הפעם יהיה סוף טוב. לפעמים אפילו פחדתי לקוות.

ביום ראשון שעבר, לאחר הריון תקין לחלוטין מבחינה רפואית אך קשה מאוד נפשית, הגעתי לאיכילוב והתחלתי בהשראת לידה.
הלידה היתה ארוכה וכואבת אבל די חלקה וללא תקלות / סיבוכים מיוחדים.
הצוות באיכילוב, בכל המחלקות (מיון, יולדות ב', חדר לידה, מחלקת ילודים), היה מדהים ותומך ובמיוחד המיילדת המדהימה שהייתה איתנו - יאנה.
על אף שזו היתה לידה בזירוז ואחרי הריון בסיכון גבוה, ההתערבות הרפואית היתה מינימלית, כמו שרציתי.
ביום שני אחרי הצהרים זכינו לפגוש סוף סוף את התינוקת המושלמת ביותר עלי אדמות (באובייקטיביות, כן?).
שנינו בכינו בחדר לידה כמו ילדים קטנים במשך שעה.
 
אני עד עכשיו עדיין מעכלת שהסיוט באמת נגמר, שהיא באמת כאן איתנו. שיש סוף טוב גם לסיפור שלי.
האושר וההתרגשות הם עצומים, כל תיאור שאנסה לכתוב כאן לא מתקרב לתחושות שאני מרגישה  בימים האלו.
האהבה העצומה אליה ואל בעלי שהיה לצידי לאורך כל הדרך לא ניתנים לתרגום למילים.
אני מאחלת לכל אחת ואחת כאן הריון שקט ורגוע עד כמה שניתן, וידיים מלאות בסופו.
אל תתיאשו - יש אור בקצה בקצה המנהרה, והוא שווה את הכל.
יא יא יא |ווא| איזה אושר בשעה טובה!
12/08/14 17:09
93צפיות
היה לי עצוב מאד לקרוא את תחילת הודעתך, קשה לי היום עם סיפורי אבדן מאוחר (מן הסתם)
אבל הסוף, כולל הלידה באיכילוב, מילאו אותי תקווה ואושר
 
מאחלת לך שסאגת היסורים שלכם נגמרה לכל החיים, ומעכשיו רק נחת ואושר
מזל טוב!!!
12/08/14 21:53
217צפיות
זה כ"כ מרגש ומשמח לשמוע סיפורים כאלה... נותן תקווה!
 
אפשר לבקש שתרחיבי קצת על הממצא בשליה שבעקבותיו קבלת קלקסן? (אני מניחה שעשית בדיקות קרישה והן יצאו תקינות...)
ממצאים בשליה
13/08/14 11:43
112צפיות
באמת עשיתי בדיקות קרישה והן יצאו תקינות לחלוטין, וגם חזרתי על הבדיקות לקרישיות נרכשת אחרי ההריון השני והן יצאו שוב תקינות.
 
בנתיחה שאחרי ההריון השני היו ממצאים משמעותיים בשליה:
כ-10% אוטמים בשליה בגילאים שונים, שליה קטנה, שקיעת פיברין, אזורי נמק בשכבת הדצידואה הבזלית, המטומה רטרופלצנטרית וסיסים א-ווסקולריים.
 
בהריון השלישי והמוצלח קיבלתי קלקסן 80 בהמלצת ד"ר קופרמינץ.
פיצלתי את הקלקסן ל-40 פעמיים ביום משבוע 16 ועשיתי בדיקת אנטי פקטור 10 כל 3 שבועות כדי לעקוב אחרי פעילות הקלקסן.
בנוסף עשיתי מעקבי גדילה וזרימות כל שלושה שבועות מהסקירה השניה וכל שבועיים משבוע 30 בערך, כדי להיות עם היד על הדופק.
תודה על הפירוט
13/08/14 20:45
134צפיות
(מעניין אם אצלנו הסיפור יהיה דומה...)
 
שיהיה לכם המון אושר ובריאות. גידול קל והרבה נחת :)
נפלא!! מזל טוב!! איזה כיף ששיתפת!!!
12/08/14 22:02
62צפיות
סיפורך עצוב מאוד אך הסיום פשוט נפלא ומרגש, עשה לי כ"כ טוב לקרוא...
את נותנת תקווה. 
 
במיוחד התרגשתי לקורא ששניכם בכיתם שעה בחדר הלידה אח"כ... באמת אין מלים לתאר את התחושות בזמנים כאלה.
מי שאיבדה יודעת מה זה לקבל. ואי אפשר לתאר את התחושות. זה באמת מדהים מדהים מדהים.
 
מאחלת גידול נעים, הרבה נחת ושמחה!!
אני כל כך מאושרת עבורכם
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
12/08/14 23:27
58צפיות
מזל טוב , המון אושר ובריאות
כמה מרגש! המון מזל טוב!-
13/08/14 10:26
48צפיות
כל אמא פה יודעת מהו הרגש המופלא הזה שאת מתארת. ריגשת אותי מאוד. סוף סוף זולגות לי דמעות של אושר ולא של עצב.
גדלו את ביתכם באהבה, בבריאות, בנחת ובאושר.
איזה כיף!!!
13/08/14 22:00
29צפיות
יופי ברוך השם, איזה אושר!!
שיהיה לכם רק בריאות, נחת ושמחה מהקטנה!
תודה!
14/08/14 20:55
42צפיות
תודה רבה על כל האיחולים!
אני רוצה לתת תקווה לכל הנשים החזקות כאן, ומקווה שהצלחתי לפחות קצת.
תודה!
14/08/14 20:55
17צפיות
תודה רבה על כל האיחולים!
אני רוצה לתת תקווה לכל הנשים החזקות כאן, ומקווה שהצלחתי לפחות קצת.
תודה!
14/08/14 20:55
15צפיות
תודה רבה על כל האיחולים!
אני רוצה לתת תקווה לכל הנשים החזקות כאן, ומקווה שהצלחתי לפחות קצת.
מזל טוב!
16/08/14 18:45
23צפיות
מאד מאד שמחה בשמחתך, טוב לשמוע גם סיפורים כאלה.
תהנו, תגדלו אותה בשמחה ובאושר, בנחת ובבריאות. רק טוב.
º
כמה מרגש ולא מובן מאליו. שיהיה המון המון מזל טוב!!!!
18/08/14 18:47
8צפיות
תיארת פשוט מקסים
21/08/14 22:35
14צפיות
אולי זה לא מתקרב למה שאת מרגישה בפנים אבל זה מעביר בצורה מופלאה את הדרך המטלטלת והאושר שציפה לכם בסופה. 
מאחלת לך, לבעלך ולקטנטונת המון בריאות ואושר, שמחה ואהבה, רוגע ושלווה. 
מה שבדיקה אחת בזמן הנכון יכולה לעשות... איזה שמחה...!!
11/08/14 21:42
331צפיות
אז שבוע 23+2.

היום היה או"ס. רק מעקב גדילה ובדיקת זרימות בחבל הטבור. 
רק...

לא אשקר אם אומר שממש רעדתי מפחד.
זה השבוע שבו נעשתה ההפסקת הריון.
זה השבוע שבו נאלצתי להפסיק את הדופק שלו.
זה השבוע שבו גילינו שהוא לא התפתח כבר משבוע 20.

רעדתי מפחד לגלות ששוב לא מתפתח. וסרטים רצו לי בראש בסגנון של--
"גברת, העובר שלך לא התפתח כבר כמה שבועות. הוא לא יצמח עוד. צריך להפסיק את ההריון." ושוב חוזר- זריקה בשבוע 24 ללב שלו, ולידה, וטראומה ומוות וקושי אינסופי...

אבל באתי היום לאו"ס כאילו כלום. אף אחד לא יכול לראות מה מתרחש לי בפנים, אני כל כך שלווה!! רק מי שמכיר אותי יכול לדעת. (פרופסור סמואלוב מתחיל להראות ניצנים של הבנה לכך וזה נחמד.... הוא מכיר אותי. הוא גם יודע כבר שיש חרדות וזה בלתי נמנע. טוב, נו. הוא מכיר נשים בהריונות בסיכון... אני לא שונה בהרבה...)

והיה או"ס.
ו.... ו... ו....
אני פשוט לא מאמינה שאני כותבת אתך זה, עד עכשיו אני לא קולטת שהוא מתפתח. שהוא גדל!! שהוא (בעצם, היא) ממשיך את דרך הגדילה כמו שצריך... שהכל תקין!!!!
אני באמת לא מאמינה. לא מאמינה שהכל ממשיך חלק. לא מאמינה שהשבוע הזה נשאר, הווה, ויהיה- והעובר ממשיך להתקדם איתו.
זה לא נתפס לי....

הו אלוהים, עשה שיימשך טוב עד הסוף, טוב? בבקשה... רק עוד שלושה חודשים... כמה זה כבר?! כלום. עברנו כל כך הרבה... שנים עברנו... מה זה בשבילך לשמור על הבריאות שלנו עוד קצת...

אני מאושרת. והחלטתי שאם הגענו עד הלום- אני שמחה. לא שאני לא שמחה גם קודם, אבל עכשיו זה כאילו היכה בי חזק: הגעתי לשלב הזה. עברתי אותו בטוב. הכל ממשיך תקין. איך אפשר לא לשמוח?!?
אז אני שמחה. ומאושרת. ולא מאמינה. ממש לא מאמינה. זה כל כך נפלא שאני בעננים.
ולא נתפס לי שממשיך... (למרות שזה מפליא, היו לי שני הריונות תקינים. ובכ"ז. לא נתפס שיכול להיות הריון, ושיכול להמשיך אחרי שבוע 24, ויכול להיות תקין...)

טוב, חדל קשקשת ברשת.
יהיה טוב נכון? יופי.
 
חדשות נפלאות
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
11/08/14 22:46
57צפיות
בטח שהוא גדל ומתפתח ושימשיך רק כך
חיבוק
איזה יופי! איזה כיף לך שאת יכולה לשמוח!
12/08/14 11:53
79צפיות
באמת שאני מקנאה. אני אחרי 7 אובדנים, בשבוע 13.2, ולא יכולה לשמוח. לא יכולה. כל כך בחרדה, כל כך בלחץ. בקושי נושמת. מפחדת גם על תקינות העובר, וגם על היכולת הפיזית שלי ושל הרחם ובעיקר צוואר הרחם שעבר כל כך הרבה גרידות והרחבות לעמוד במשימה. לפי הרופא אצטרך להיות במעקבים מאוד צפופים אצל רופאה להריון בסיכון לגבי נושא הסוכר (שהוא גבולי) וצוואר הרחם. אבל קודם אני צריכה להתפלל שהבדיקות הקרובות (תסמונות וסקירה מוקדמת) יהיו תקינות. מנסה לחלק את הדאגות למנות קטנות, כדי שלא אשתגע.
 
שמחה עבורך שעברת עוד משוכה, ומקווה להמשך תקין תקין תקין.
 
אולי את צריכה לחשוב על מישהי שתלווה אותך בכל זה?
12/08/14 21:51
71צפיות
אני מאוד מבינה אותך בעניין הפחד והחרדה וחוסר היכולת לשמוח או להתחבר.
אני גם לא נתתי לעצמי ועדיין יש לי מקומות של חרדה פתאום או של פחדים או של חוסר חיבור וחוסר רצון של ההריון הזה בכלל, של התינוקת, של כל מה שקשור לעולם הזה בערך...
יש הרבה עומס של רגשות, בכל צבעי הקשת.
אבל יש גם אופטימיות זהירה (וזעירה...)
ואני חושבת שמה שמאוד עוזר לי זה העובדה שעברתי את השבוע שבו קרה מה שקרה אז (הייתי בסכנת חיים, זה היה מורכב, הייתי חייבת להפסיק את ההריון בגלל עיכוב התפתחות משמעותי ורעלת הריון חמורה)
אז ברגע שעברתי את זה- כאילו משהו בתוכי השתחרר.
אבל יש לי המון קטעים של פחד, מצוקה, חוסר רצון להתחבר, להאמין בכלל...
 
אני מבינה אותך מאוד מאוד, לא רוצים להתחבר או להאמין כי כמה אפשר כבר לאבד. כמה אפשר כבר לכאוב. אז אוטמים כל מה שאפשר כדי לשמור על שפיות... וחרדים. כל הזמן.
מבינה לגמרי. 
ורוצה לאחל לך שבכל זאת תמצאי את הזמן והמקום להתחבר, להבין שאולי בכל זאת, להאמין, אולי לתת קצת מקום לתקווה... זה קצת יותר קל ככה.
מישהי אמרה לי שעדיף לקוות ולתת מקום לאופיטמיות- אפילו זהירה וזעירה- כי אם יקרה משהו רע זה יהיה נורא. בכל מקרה זה יהיה נורא ואיום. אבל זה לא בטוח יקרה. ובינתיים הכל בסדר. אז למה לסבול כבר מעכשיו על מה שלא בטוח יקרה...?
לוקח לי זמן לעבד את זה ברגש (כי בשכל זה בוודאי מובן) אבל לפעמים אני מלחיה להעיר את עצמי לדאוג פחות. ואז זה כיף.)
 
|אנחה גדולה גדולה גדולה|
הלוואי שכבר כולנו נהיה אחרי ההריון בידיים מלאות בבריאות בזמן. אמן.
תודה, כתבת מדויק להפליא,
13/08/14 10:21
48צפיות
ואכן, יש אשת מקצוע שמלווה אותי, והיא מקסימה ומקצועית ומחזיקה עבורי את האופטימיות. אבל אף אחד לא יכול להבטיח כלום. אובדנים חוזרים ונשנים גורמים לאובדן התקווה (יש לי שני ילדים בריאים, וזה למעשה ההריון העשירי שלי...). אני מפחדת להיות אופטימית. אבל עובדה שנתתי עוד צ'אנס אחרון...אז כנראה שעוד נותרה בי בכל זאת עוד טיפת טיפונת של תקווה. אבל יודעת בוודאות גמורה שגם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית אני נמצאת על הגבול, ולכן, גם אם חס וחלילה יקרה משהו נורא, לא אפתח עשרת שנייה של הריונות.
הלוואי שהמשאלה של כולנו תתגשם.
º
שמחתי מאוד לקרוא את ההודעה הזו
21/08/14 22:37
4צפיות
היפוך עובר
12/08/14 12:19
87צפיות

שלום בננות
אשמח להמלצות לרופאים שעושים היפוך  עובר דרך מכבי. פניתי לד"ר קנטי אך הוא עובד עם הכללית ולא מאשרים לי טופס 17.
אשמח להמלצות מניסיון אישתי
תודה
ליאת
 
היי בנות. אולי תוכלו לייעץ לי...
09/08/14 00:12
387צפיות
אז איך אתן מתמודדות עם החרדות בהריון שלאחר האובדן? חצי שנה אחרי אובדן בשבוע 15 בגלל מום, נכנסתי להריון שני. אין ילדים בינתיים... אני מתחילה שבוע 10 ממש היום. ראינו את העובר בשבוע 6, 7 ו 9 וברוך השם הוא גדל כמצופה והכל היה נראה תקין. ועם זאת... אני יושבת ומחכה לבשורת האיוב. אני ממש משוכנעת שיום אחרי שראינו אותו ( השבוע ), ודאי פסק הדופק. אני לא מסוגלת לחכות עכשיו שבועיים לשקיפות. הרי בשקיפות נגלה שפסק הדופק או לחילופין הבדיקה תהיה לא תקינה. ואם נעבור את זה, בטח בסקירה ניפול... ואם לא שם אז יותר מאוחר. כי אולי יש לי קרישיות יתר? ואולי צוואר הרחם יתקצר? ואולי ואולי ואולי... אבל את התסריט החיובי היחיד שהוא לחבוק את ילדינו הבכור והבריא בסוף התהליך, אני פשוט לא רואה.... מתנצלת שאני נשמעת היפוכונדרית ומשוגעת. לא היו לי בעבר הריונות תקינים. היה רק אחד שהסתיים והשאיר איתו בור עמוק. איך שומרים עח אופטימיות? איך מתמודדים עם החרדה? איך סומכים על הגוף שלנו שהוא מסוגל לזה. מרגישה שהשתגעתי ): כל כך חיכיתי להריון החדש הזה. ובינתיים בלי להתכוון אני רק מצכוננת לסופו... מסכן העובר החדש שזה היחס שהוא מקבל. עצוב לי על זה.
לא ממש יכולה לייעץ...
09/08/14 05:07
129צפיות
רק לגלות אמפטיה ולומר לך שאצלי זה בדיוק אותו הדבר. אבל ממש- אחד לאחד, רק שאצלי אני כבר אחרי 7 הפלות...יש לי שני ילדים, והיתה לי הפלה אחת בין שני ההריונות התקינים ו-6 הפלות בניסיון להביא ילד נוסף (בסה"כ היו לי הריון כימי אחד, שק הריון ללא עובר, 4 הפסקות דופק בשבועות 8-9 והפסקת הריון בשבוע 16 עקב טריזומיה 18).
הבנת? אז עכשיו אני מתחילה שבוע 13 עם הריון עשירי ואחרון, כי באמת הגעתי למצב שאני פשוט מרגישה על הגוף והנפש שלא יוכלו לשאת זאת יותר.  כאשר ראיתי את שני הפסים בכיתי במשך יומיים, כי כבר התחלתי להתאבל...חשבתי לעצמי: "למה זה מגיע לי? להצליח להיכנס להריון פעם אחר פעם אחר פעם, ולחוות שוב ושוב אובדנים?" את מבינה לאיזה מצב הגעתי?- שאני רואה שני פסים ומתאבלת?!
 
החרדות הן איומות ונוראות. אפילו הלכתי לפסיכיאטר כדי לבדוק אם אני נורמאלית. קיבלתי אישור לנורמאליותי, וכדורים בשם "לוריוון" להפחתת חרדה ולעזרה בשינה. אני לוקחת חצי כדור אחת לכמה ימים, כי הוא אמר לי מראש להשתמש בהם בחוכמה, כי ברגע שהגוף מתרגל, אז אין לזה השפעה. האמת היא שהם לא ממש עוזרים לי. אני לא מרגישה יותר נינוחה, אבל כן מסייע בשינה. אבל הוא בעיקר אמר לי שאני צריכה המון לעבוד על עצמי רגשית וקוגניטיבית. וזה נורא קשה.
 
אז אני הולכת פעם בשבוע למעקב דופק (לא כי אמרו לי שזה מה שצריך- אלא זה מה שאני חושבת שעליי לעשות). אין רגע במהלך היום או הלילה שאני רגועה וללא חרדות. זה כל הזמן מלווה אותי. אני לא מסתכלת על המסך בזמן הבדיקות. לא רוצה לראות עובר שייתכן שאצטרך להיפרד ממנו. לא רוצה לדעת מה מין העובר, גם אם אגיע לשבוע שבו אפשר לראות את מין העובר (שזה ממש עכשיו). נרגעת לחצי דקה בזמן שרואה שיש דופק והוא מתאים לשבוע, ורגע אחרי- כבר מתחילות החרדות שוב.
קשה לי מאוד לתסרט סרט ובו אני רואה עצמי אוחזת שוב תינוק.
 
אז חיים עם זה. עם החרדות, עם חוסר השינה (אצלי זה גם על בסיס הורמונאלי), עם המגרנות שיש לי...(לוקחת כדורים שעוזרים לי עם המגרנות). ורק נותר לקוות לקוות ולקוות. יש לי קולגה שלי שהיא עובדת סוציאלית ומלווה אותי כבר כמה שנים. היא מחזיקה עבורי את האופטימיות, וזה עוזר לי לדעת שיש אדם שמכיר את הסיפור שלי ובאמת מאמין שיהיה סוף טוב.
אני כן עסוקה מאוד- בעבודה, בבית, עם הילדים...וזה קצת עוזר להסיח את דעתי. אני מנסה למצוא דברים שמרגיעים אותי, כמו: שיחה עם חברה, מקלחת ארוכה וטובה, ארוחה טובה, סדרות שאני אוהבת בטלויזיה...
 
לגבייך- האובדן שחווית כואב וקשה עד מאוד, אבל דעי שאני מכירה המון המון מקרים של נשים שחוו אובדן אחד עקב מום או תסמונת שהתגלתה, ובהריון שלאחר מכן ההריון היה תקין לחלוטין. יש לך המון המון מקום לתקווה.
 
בואי נהיה אופטימיות האחת בשביל השנייה. קל יותר להיות אופטימית עבור מישהי אחרת מאשר עבור עצמך.
 
משוגע זה הנורמלי החדש!
09/08/14 10:12
129צפיות
הי, קטונתי מלייעץ אבל אנסה לשתף. ההריון הראשון שלי היה תקין לחלוטין. נהניתי מכל רגע. התפעלתי מהפלא הזה שקורה בגוף שלי. 40 שבועות ועוד יומיים של אושר שהסתיימו בלידה מסובכת, 6 ימים בטיפול נמרץ ושברון לב עצום. 4 חודשים אח"כ, בעיצומו של תהליך ההחלמה, נכנסתי שוב להריון. ממש כמו שאת מתארת, למרות השמחה השבועות הראשונים היו חרדתיים לחלוטין. על פניו ללא שום סיבה. אני בריאה, העובר בריא, היסטוריה תקינה. הכול רגיל. אז זהו, שיש מרכיב אחד שהשתנה לנצח. מרגע שהבלתי אפשרי קרה, פתאום הכול אפשרי. הרגשת הוודאות נעלמת. מה שעשינו בשבועות הראשונים היה לחלק את הזמן למקטעים. אני מודעת לסטטיסטיקה של השליש הראשון ולכן היו בו שתי נקודות ציון. שבוע 6 לבדיקת דופק (30 שניות שפיות) ושבוע 12 לשקיפות עורפית (עוד 30 שניות של שפיות). אחרי השקיפות חזרתי לרופאה, היא היתה מרוצה ואני רק שאלתי אם היא יכולה לבדוק עוד פעם שיש דופק. היא הסתכלה עליי ואמרה: "אני אבדוק, אבל למה את חושבת שלא יהיה?!" ובזאת נפתחה שיחת יחסינו לאן. היא רופאה של הריון בסיכון. היא הסבירה לי שוב, שמכיוון שהכול היה תקין חוץ מהלידה, כדאי שאני אתמקד בלמצוא רופא שילווה אותי בלידה עצמה ולעשות איתו את המסע הזה. ידעתי שהיא צודקת וזה איפס אותי. קבעתי פגישה עם הרופא שניתח אותי בהריון הראשון, כדי לבדוק איך זה מרגיש. הסברתי לו שסטטיסטיקה כבר לא כל כך מדברת אליי ושהוא יצטרך להיות מאוד יצירתי. הוא נענה לאתגר. מהשיחה הזאת יצאנו עם תוכנית לחודשים הקרובים. מה נבדוק, מתי ולמה. ככה השבועות חלפו. סקירה, בדיקת דם, קידום בעבודה, שיגרה. כל פעם שנכנסו חששות נתתי להם מקום אבל גם הייתי מודעת לכך שהם מבוססים על שדים ולא על משהו אמיתי. ואז לפני כמה שבועות שמתי לב שיש בי איזה חוסר שקט. לא מוצאת מנוחה, לא רגועה ומלאת כעס. לא הבנתי למה, הרי הכול טוב. לפני שלושה שבועות בערך נפל לי האסימון. הבנתי שאי שם בשליש הראשון, כשהתחלתי להכיר בעובדה שהכול בסדר גם הפסקתי להתמודד עם תהליך ההחלמה. לכל הרגשות הלא פתורים נוספו הרגשות שהביא איתו ההריון הנוכחי. במילה אחת, הוצפתי. ההבנה שזו הסיבה לחוסר השקט, כבר הורידה את המפלס. משם "חישבתי מסלול מחדש" וחזרתי להתמודד במקביל גם עם האובדן. זה מה שהביא אותי עד הלום. צעדים קטנים, הכרה בעובדה שזה הריון חדש וכל עוד הכול בסדר, אז הכול בסדר ובנוסף, להמשיך להתמודד עם הרגשות שמציפים. עוד נקודה אחת, מאוד משמעותית היא איך השותפים שלך לדרך מקבלים את "חוסר השפיות" ומתמודדים איתו.
אני מניחה שעבורך שבוע 15 יהיה נקודת מפתח ואני רק יכולה לשתף שהמחצית השנייה מופלאה ממש וכמה שכרגע היא נראית רחוקה, היא תגיע!
מקווה שעזרתי,
ד"ש,
עדי
אתן שתי גיבורות!
09/08/14 17:22
90צפיות
בלי שבחרתן בזה, אבל חתיכת גיבורות. שירה ועדי, עם סיפורי הקטן אני חווה כל כך הרבה קשיים. אני לא יכולה לתאר מה עובר עליכן. שירה, זה מרגיש כל כך אמיתי הפעם בשבילך. הלוואי הלוואי שתקבלי את מה שכל כך מגיע לך. קיבלת שק מאוד כבד להסתובב איתו בחיים ונראה שאת עושה את זה בגבורה. גם את עדי. לאבד ילד אמיתי זה בטח הדבר הק ש ה בחיים. אני יוצאת מחוזקת מהסיפורים שלכן ומהדרך הבאמת מדהימה שלכן להתמודד. אתן נשמעות כל כך מחוברות לעצמכן ולתהליך שעברתן ועוברות. אני מבינה שאין פיתרון קסם ואין דרך קיצור פה... אולי רק הרבה אמונה. מאוד מעריכה שמצאתן זמן ופנאי רגשי לכתוב את הדברים האלו. לא מובן מאליו. מתפללת בשביל שלושתינו ובשביל כל הבנות המקסימות פה שבקרוב הטרגדיות יהיו מאחורינו ( תמיד איתנו, אבל בלי להוביל אותנו ). המון תודה לכן מקסימות. עזרתן מאוד.
היי יעל
10/08/14 10:19
70צפיות
לצערי אין לי בשורות, השיגעון הזה הוא חלק בלתי נפרד מחיי מהרגע שבו איבדתי את בני הבכור.
ככל שמתקרבים לשבוע האובדן החרדה גדולה יותר, החששות מציפים יותר, המחשבות, התהיות ובעיקר תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה.
איבדתי את בני בשבוע 35, כעת אני בשבוע 27 וככל שמתקרבים יותר לשבוע ההוא, החרדות מציפות חזק יותר. זה יישמע משוגע אבל עד היום כל פעם כשאני נכנסת לשירותים אני בודקת שאין סימנים של דימום (למרות שגם לא הופיעו באובדן). תחושת הבגידה של הגוף מלווה אותי בכל יום ואין דרך להתמודד איתה.
כל ההסברים שמה שקרה הוא נדיר ברמה שביקשו מאיתנו לכתוב על המקרה שלנו גם מבחינה רפואית וגם מבחינה פתולוגית כי כמעט ולא מתועדים מקרים כאלה בספרות הרפואית לא מעודדים אותי. גם כל ההנחות וההשערות של כל רופא או מומחה שהגענו אליו שאמר שכמעט ואין סיכוי שהדבר יחזור על עצמו לא מפחיתים חרדה.
מהרגע שבו איבדנו את הילד שלנו, איבדנו עוד הרבה דברים אחרים כמו האמונה בעצמנו ובגוף שלנו, אמונה בכך שהריון ולידה זה תהליך טבעי שברובו מסתיים בלידה של ילד חי ובריא, אמונה בעתיד ורוד ועוד... מהרגע שבו איבדנו "התקלקלנו", "נדפקנו", נותרנו עם צלקת שלעולם לא תגליד באופן מלא והיא תלווה אותנו לאורך כל הריון שוב ושוב ושוב.
ובתוך כל זה אין לנו ברירה אלא להמשיך הלאה, כי החיים חזקים יותר מאיתנו והזמן עובר, "להשתגע" ולהבין שזה לגיטימי ובסדר, ללכת שוב ושוב לבדיקות בלב כבד ומלא חששות, לנשום שוב לרווחה בשנייה שרואים דופק ולחזור שוב על אותו תהליך. כל זה עד הסוף הורוד שעוד יגיע לכולנו!
כל כך מבינה אותך
10/08/14 11:31
63צפיות
ההתמודדות שלי כללה הכחשה אחת גדולה.
לא סיפרנו לאף אחד חוץ מאמא שלי על ההריון.
לא נתנו שם בטן, לא גילינו מה מין העובר. פשוט החלטתי שאני לא ממש מתחברת להריון הזה עד שאני לא יודעת שהכל בסדר.
לאט לאט הבטן החלה לבצבץ ולאנשים לא היה אומץ לשאול אם זה הריון חדש, כי ההפלה היתה לא כזה הרבה זמן לפני כן.
אז לא ממש סיפרתי למי שלא הייתי "חייבת" לספר אחרי הסקירה הראשונה. שזה בעיקר חברות ומשפחה, רק כדי ש*הם* לא ייעלבו.
אחרי מי השפיר נשמתי לרווחה, אבל עדיין קשה לי להתחבר לגמרי.
אני עדיין יודעת שתמיד יש סיכוי שגם בלידה (חמסה חמסה) יכול לקרות משהו.
אז אני אמנם מאוד פעילה בקומונה של התלמ שלי (בהריון לפני כן הייתי מנהלת אותה....) אבל לא הכי מתחברת ומקווה ומייחלת לטוב.
מאחלת לך המשך הריון תקין ותחבקו את התינוקי בסוף
אין לי עצות
11/08/14 17:48
58צפיות
אבל אני יכולה לתת לך
מבינה אותך לגמרי...הריון ראשון ב"ה תקין וילד חמוד בבית שמשחק כרגע עם כבאית
הריון שני נפל בשבוע 11 (עובר מתאים לשבוע 9)
ועכשיו הריון שלישי, ב"ה תקין עד כה, שקיפות וחלבון עוברי מעולים, סקירה מאוחרת תקינה, ב"ה
ולמרות שהחרדות לא כמו שהיו, הן עדיין קיימות...
אולי אולי אולי אולי, אלפי "אולי", חלק הזכרת בעצמך
ואין לי מה לעשות חוץ מלהתפלל...
מנחם שכמו בהריון הראשון ניחשתי מוקדם מאד את המגדר וצדקתי, זה מנחם כי בהריון השני לא היתה לי הברקה כזו, שזה יהיה בן או בת, וגם לאמא "מאומצת" שלי לא היתה הברקה (בהריון הראשון וגם הנוכחי היא ניחשה נכון, כמוני)...
והנה, עובדה שהגענו עד הלום, ושבוע הבא כבר יתחיל להיות בר חיות בעז"ה...
 
איך שרדתי עד כה?
ספרתי ימים מא"ס לא"ס ובין לבין שגעתי את עצמי ואת בעלי ונחתי כאילו אני בשמירה. 
איך אשרוד?  לא יודעת.  לא נראה לי שהרופא יתן לי שמירה (מורה בחופשה) ולא נראה לי שיאשרו גם אם יתן.
אז ממשיכים להתפלל ולהשתגע, להתפלל ולהשתגע, ובעז"ה נגיע עד לסוף הכי שמח.
 
אם את רוצה ללמוד לסמוך על הגוף - תחפשי את האתר של רינת גל, יש לה המון סרטונים בנושא והיא גם מקבלת נשים לטיפול.
בהצלחה!
º
הלוואי על כולנו הריונות תקינים וסוף טוב!
12/08/14 11:47
22צפיות
ברוכה הבאה ל"מועדון"?
15/08/14 17:03
30צפיות
נראה לי שהתחרפנתי סופית...
הריון ראשון - הפסקת דופק בשבוע 10, גיליתי בשבוע 12. גרידה.
הריון שני - זאטוט מופלא (בן שנתיים) שלא מפסיק להוציא ממני קריאות התפעלות...
הריון שלישי - שבוע 18 (לא יאומן), ועדיין מתקדם.
וכן, אני ממש מופתעת שהוא עדיין מתקדם...
בשני ההריונות לאחר ההפלה - אני פשוט מופתעת כל בדיקה מחדש...
כל פעם שיש דופק בבדיקה (מה הוא עדיין שם? בטוח?)
מה?! השקיפות העורפית תקינה? סיכון של 1:10,000 בסקר שליש ראשון?
כל הסקירה תקינה?? בטוח שאין משהו?? מה?! גם האקו לב תקין? (כן, נו, פסיכית - כל הסקירות והשקיפות בפרטי, אצל אחד המומחים הגדולים בארץ - כזה שמכשיר גניקולוגים לעשות סקירות, הכשרה שאורכת מספר שנים... ובאמת ראה כבר הכל) אין אף ממצא?
ובכל זאת עשיתי מי שפיר...
ועל ההריון התחלתי לספר לאנשים רק לאחרונה... ועדיין יש הרבה חברים שלא יודעים...
אז כן. אני פסיכית. עם קבלות. לפחות בכל מה שקשור בהריון.
אני יודעת, ואני משלימה עם זה. אם יש מישהו שמתפלא - אני מסבירה שעברתי הפלה, וזה דפק לי את השכל (הדפוק ממילא) עוד יותר...
יכולה להבטיח לך שמהרגע שמתחילים להרגיש תנועות - זה מתחיל להיות קצת יותר מרגיע - כי אז את יודעת שהוא שם.
אבל כל בדיקה וסקירה - הלב שלי בתחתונים. וכל פעם אני מופתעת מחדש...
מבחינתי - עד שלא היתה בטן, ולא ראו כלום - פשוט התעלמתי לגמרי מההריון.
עכשיו שהבטן החלה לבצבץ (היא סתם פרה עם בטן או בהריון??) הכל נהיה מוחשי יותר...
 
כל מה שאני יכולה להגיד לך - זה למרות כל הפחדים והחששות שהיו לי בהריון הקודם, והנסיון להקשר כמה שפחות להריון ולעובר. (בהריון הזה לא התחשק לי שום שם חיבה לעובר) ברגע שההריון הקודם נגמר (עם הילדון המקסים שלי) זו אהבה שאין כמוה!
מקווה שיעבור לך בקלות, ויסתיים בדיוק כמו בחלומות הכי ורודים שלך...
 
אולי מישהי פה יודעת, כניסה להריון לאחר הפלה נדחית
07/08/14 21:50
175צפיות
אני לאחר הפלה עם ציטוטק, הדימום פסק, אין תוכן הריוני ברחם או שק הריון
כן יש קרישי דם או וואטבר  ברחם במ"מ ספורים.
האם מותר לי לחזור לנסיוניות כניסה להריון כבר בביוץ הקרוב לפני וסת ראשונה?
 
 
º
עניתי לך בפורום אובדן
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/08/14 23:22
47צפיות
הערכת משקל נמוכה שבוע 30
04/08/14 13:46
173צפיות
היי בנות,
אני אחרי מספר הפלות בשליש ה1 .
ההריון שלי לא נחשב להריון בסיכון וההריון היה תקין הסקירות+ צ'יפ גנטי תקינים.
בסקירה השניה ( שבוע 23) גודל העובר היה כיומיים גדול מהממוצע( בסדר גמור) ואתמול( שבוע 30+0) עשיתי הערכת משקל וגיליתי שהעובר ממש קטן. גודל (המשקל) העובר התאים ל28+4 כשהקיף הראש התאים ל28+0 (חייבת לציין שאצל 2 האחים גם היה היקף ראש קטן אבל לא של שבועיים) וגם שאר המדדים היו קטנים (AC ,BPD,FL)
יש לי 2 ילדים והם תמיד היו ממוצעים ולא קטנים בכל המדידות ( הראשון נולד 3.500 בשבוע ה39 והשני 3200 גם בשבוע ה39).
אני חוששת שמשהו קרה... מה יכול היה להשתבש?
עשיתי בדיקות קרישיות והכל היה בסדר אצלי.
האם ייתכן שאני צריכה קלקסן? האם יש לי אולי בעיה בזרימה בחבל הטבור?
מה אני צריכה לבדוק?
 מודאגת...
תודה!
שאלת את הרופא שלך?
04/08/14 20:32
51צפיות
את אצל רופא של הריונות בסיכון או רופא רגיל?
ומה הרופא של האו"ס אמר כשראה את זה?
אולי כדאי לבקש בדיקה ספציפית של הזרימות. ואם הרופא שלך לא מספיק מבין בזה- אולי ללכת לעוד חוות דעת אצל רופא שמבין בהריונות בסיכון ובעיכובי גדילה.
וישר קופץ לי העניין לגבי רעלת הריון (אני בסיכון גבוה לרעלת עם עבר עשיר בתחום...)- האם לחץ הדם תקין? האם חלבון בשתן תקין? האם יש כאבי ראש או כאבי בטן עליונה או טשטוש ראייה...?
אני שואלת כי אחד הסימפטומים של רעלת זה עיכוב גדילה אבל זה יכול להיות גם לא קשור לכלום. אבל חשוב לדעת את הסימפטומים האחרים גם.
אוף אני שונאת לכתוב דברים שנשמעים מלחיצים. 
אישית אני נמצאת בסיכון גבוה לעיכוב גדילה (בגלל רעלת) ולכן אני עושה או"ס מכוון לבדיקת הגדילה והזרימות כל כמה שבועות (משבוע 24 בערך)
שווה לשאול. לבדוק.לברר.
 
מקווה שזה לא אומר בעיה ושימשיך תקין מאוד מאוד.
אולי זה בסדר? תבררי עם הרופא. 
מקווה איתך לטוב. טוב.

היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
04/08/14 23:30
35צפיות
מציעה לך לשאול בפורום הריון בסיכון.
מעבר לזה ללכת ולהתייעץ אצל רופא של הריון בסיכון.(פרופ' קופרמינץ)
מקווה שהכל בסדר ושימשיך רק בטוב
תעדכני
 
מה אמר הרופא?
05/08/14 20:09
65צפיות
זימנו אותך לבדיקה חוזרת בעוד שבועיים?
אני חושבת שבמקרה כזה הייתי פונה כבר עכשיו לבדיקה חוזרת אצל מומחה להריון בסיכון.
היי תודה על התשובות- כן קיבלתי US לעוד שבועיים כולל דופלר
06/08/14 08:45
99צפיות
הריון.
זה לא יותר מידי זמן לחכות? אני ממש לחוצה עכשיו. ואם המצב יהיה גרוע יותר?
שליה שלי במקום בעייתי והרופאה אמרה שיש מצב שאספקת הדם לא טובה ובגלל זה הוא קטן.
מבחינת גנטיקה עשיתי ציפ גנטי והכל היה תקין ככה שכנראה הבעיה לא גנטית.
פתאום נלחצתי.
יש איזה רופא מומלץ שאוכל ללכת אליו?
מרכז טוב לי וגם אזור השרון ואזור זכרון....?
º
אולי אני צריכה ללכת עכשיו דחוף לעוד בדיקה?
06/08/14 08:55
20צפיות
המלצה
06/08/14 13:23
45צפיות
פרופ' קופרמינץ מאיכילוב.
אמנם יקר אבל אפשר בד"כ לקבל החזר מקופ"ח או מחברת ביטוח.
כעיקרון מעקבי גדילה עושים פעם בשבועיים
06/08/14 19:02
50צפיות
זו הסיבה שזימנו אותך לעוד שבועיים. בבדיקות סמוכות יותר לא ניתן לקבוע בבירור האם ישנה בעיה בגדילה. 
עם זאת, מכיוון שנצפה פער של שבועיים בכל המדדים אישית נראה לי שלא הייתי מחכה והולכת לבדיקה אצל מומחה להריון בסיכון ובאולטראסאונד כבר עכשיו. כי אם אכן ישנה בעיה שילייתית או אחרת, חבל על הזמן המבוזבז. המומחה לא יוכל להשוות לנתונים שנמדדו ולתת הערכה לגבי הגדילה (מכיוון שהבדיקות יהיו סמוכות מדי זו לזו). אך הוא יוכל לבצע מדידות בעצמו ולתת הערכת מצב ותוכנית להמשך. 
אני חושבת שהייתי פונה לפרופ׳ קופרמינץ, כפי שהמליצו לך כאן לפניי. הוא מומחה להריון בסיכון. בדרך כלל התורים אצלו רחוקים. תסבירי למזכירה שלו מה הסיפור ותבקשי לקבוע תור מהיר. 
נראה לי שתור בשבוע הבא אולי עדיף על עוד שבועיים. 
עדכני אותנו
גם אני ממליצה- קופרמינץ באיכילוב.
07/08/14 14:03
55צפיות
הוא מקבל פרטי באיכילוב.
וכשיש משהו דחוף המזכירה שלו מוצאת בדרך כלל איכשהו מקום להכניס אותך. או שומרת את השם שלך ואחרי יום מתקשרת לומר שיש מקום... זה קרה לי כמה פעמים... (ימי שני בצהריים-ערב זה הימים שהוא מקבל.)
(הטלפון שם: 035717877. תשאירי הודעה והיא תחזור אלייך...)
בכללית מושלם יש החזרים מהקופה על ביקורים אצל מומחים- 3 פעמים בשנה.
מבקרים אצלו, משלמים תשלום מלא (800 ש"ח בדרך כלל) ואחר כך שולחים לקופה והם מחזירים משהו כמו 70-90%. (בפעמים הקודמות הם נתנו לנו כמעט החזר מלא. יצא ששילמנו בערך 50 ש"ח... אבל יש לנו כללית מושלם פלטינום. לא יודעת איך זה בקופות אחרות או בביטוח פחות מזה)
 
בהצלחה יקירה!! תעדכני אותנו מה קורה.
 
 
 
אני לא רופאה
05/08/14 21:17
71צפיות
וגם לא הכי מבינה בזה.
אבל הרופא שלי אמר לי שבני הוא קצת קטן, אבל לא נורא.  כשכל ההריון המדידות היו חלק גדולות יותר וחלק קטנות יותר מגיל ההריון וזה השתנה מא"ס לא"ס.  אמרו לי שהוא ייוולד בין 2.5 ל3 ק"ג בערך.  בסוף הוא נולד 3638.
אז אם אין עוד משהו מדאיג, הייתי מנסה להירגע.
מקווה בשבילך שזה יסתיים בידיים מלאות.
אולי הריון?
05/08/14 21:16
144צפיות

שלום,
אני בת 27 עברתי הפלה לפני בערך 4 חודשים ממש בהתחלה שבוע שישי.
אנחנו מנסים להיכנס להריון והשאלה שלי היא כזו, המחזור האחרון שלי התחיל ב-18.7 ולפי החישובים במחשבונים הביוץ שלי בימים האחרונים כלומר מיום רביעי כבר קיימנו יחסים עד אתמול. 
מיום חמישי עד שבת היו לי הפרשות ממש חזקות צמיגיות כאלה וארוכות (סליחה על התיאור) שהבחנתי בהן בעת הניגוב עם נייר בשירותים. בדר"כ זה נמשך פחות זמן והיום עדיין יש לי אמנם לא כמו לפני כמה ימים אבל עדיין יש שקצת נמתח כזה ורירי ממש קצת.
יש לי כל הזמן גם דקירות בבטן ובטבור. 
יכול להיות שזה הריון? ממתי אמורים להרגיש? 
או שאולי בכלל הביוץ שלי מאוחר? 
אנחנו ממש רוצים להיקלט להריון ובעזרת השם שיהיה גם תקין ויסתיים בידיים מלאות.
 
תודה על העזרה
 
נשמע ונקרא ממש כמו ביוץ...
06/08/14 02:36
51צפיות
אני לא יודעת מה זה המחשבונים הללו שעליהם את כותבת, אבל על -מנת להיכנס להריון מומלץ לקיים יחסי מין בימים 10-18 למחזור, יום כן יום לא (לא תמיד יש כוח, אבל זו ההמלצה). זה כמובן במידה והמחזור מגיע באופן סדיר, ואין שום עניינים עליהם ידוע לכם מראש סביב נושא הפוריות.
ערכות הביוץ לא תמיד מדוייקות, ולכן לא כדאי להסתמך עליהן.
שיהיה בהצלחה רבה!
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
06/08/14 07:21
43צפיות
לפי מה שאת מתארת זה הביוץ.
 
הריון לאחר הפלה- מקווה שהגעתי לפורום הנכון..
03/08/14 11:10
157צפיות

היי, רציתי לשאול אם מישהי הייתה או מכירה מישהי שהייתה באותה הסיטואציה...
לצערי הרב מאוד, עברתי לפני כחצי שנה הפלה עקב מום חמור מאוד בעובר. מאז אני מאוד מאוד מאוד רוצה להיכנס להריון אבל ללא הצלחה. אני בת 28 וחצי וזה היה ההריון הראשון שלי.
הרופא נשים שלי אומר שמתחילים בבדיקות לאי פריון רק אחרי שנה! אני שבורה מההפלה הקודמת ולא יכולה להמתין כל כך הרבה זמן... :( האם יש פה מישהי שהרופא הסכים להתחיל בבדיקות לפני שעברה שנה של ניסיונות? תודה רבה לעונות..
 
צהריים טובים,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
03/08/14 12:30
52צפיות
לכל רופא יש את האג'נדה שלו.
אני חושבת מהניסיון שלי שכדאי להתחיל לבדוק הרבה לפני במיוחד שכבר נכנסת להריון.
ההצעה שלי, תחליפי רופא. תבקשי את הבדיקות הבסיסיות יותר בתור התחלה.
מעקב זקיקים, פרופיל הורמונלי ,אולטראסאונד רציני ואם צריך אז גם היסטורוסקופיה אבחנתית וכמובן בדיקת זרע לבן זוג.
אין שום סיבה לא לעשות את זה במיוחד  שכבר עברו 6 חודשים.
מאחלת לך המון הצלחה בהמשך
 
שתי שאלות
03/08/14 17:19
47צפיות
ראשית מצטערת על אובדנך...
שתי שאלות שקופצות לראש אחרי שקראתי את ההודעה שלך- הראשונה היא כמובן האם עשית מעקב אחרי הגרידה שהבטא התאפסה וגם אולטרסאונד לראות שלא נשארו שאריות ברחם? האם המחזורים כבר חזרו למסלולם (אם היו סדירים מלכתחילה כמובן)? והשנייה- אם בא לך לשתף כמה זמן לקח לך להיכנס להריון שאבד מלכתחילה?
תשובה ללולי283
04/08/14 11:14
45צפיות
הרופא אמר שאין צורך לעשות בדיקה שהבטא התאפסה כי הייתי בתחילת חודש רביעי והוא אמר שאין מצב שמשהו נשאר ברחם כי בחודש כזה הכל יוצא בשלמותו... :(
אולטרסאונד הוא עשה לי כדי לראות אם הרחם חזר למצבו הרגיל, אני מניחה שהוא הסתכל שאכן אין שאריות ברחם על הדרך.. ?
לגבי המחזורים הם חזרו להיות סדירים (לפני ההריון הייתי לוקחת גלולות).
ובהריון הראשון נקלטתי דיי מהר תוך חודשייים..
אשמח לשמוע מה דעתך לגבי הכל..
ותודה לכולן על התשובות.
 
 
הרופא ממש לא צודק בעניין הסיכון לשאריות שיליה
05/08/14 20:07
46צפיות
בגרידות תמיד קיים הסיכון הזה. מכיוון שהמחזורים שלך חזרו להיות סדירים, אני מניחה שאכן אין שאריות אבל זה משהו שכן אמורים לבדוק. 
אני מבינה את הרצון שלך להיכנס שוב להריון בקרוב אבל אישית אני חושבת שאם הייתי במקומך הייתי מנסה לפחות עוד כמה חודשים להיכנס באופן טבעי. גרידה בחודש רביעי (וגם לפני) זו טראומה לגוף ולפעמים לוקח לו זמן לחזור לעצמו. עם זאת, כן הייתי עושה בדיקת בטא לבדוק איפוס (רק ליתר ביטחון).
אני מקווה שבקורב תוכלי לספר לנו על הריון טרי
מסכימה עם ספרקית
06/08/14 20:19
29צפיות
מקווה שלא תצטרכי אף פעם לעבור דבר כזה שוב אבל במידה וכן בודקים בטא עד להתאפסות, זה מאוד חשוב.
מסכימה גם לגבי שאר התובנות של ספרקית, חודשיים לכניסה להריון זה אכן זריז ביותר ובאמת שכמה חודשים אחרי הפלה או גרידה זה בגדר ההגיוני לתת לגוף לשוב לעצמו (אם אני בוחנת מול מדגם של משהו כמו עשר נשים שמכירה שעברו הפלות ואני בתוכן). בתור אחת שאין לה מחזור סדיר ונאלצה לקחת כדורים הורמונליים וללכת למעקבי זקיקים ובדיקות דם על מנת להיכנס להריון(וזה עוד הטיפולים הכי הכי לייט שיש) זו סחרחרה רגשית וגופנית שלא הייתי ממהרת להיכנס אלייה אם לא בטוח שיש צורך. אם באמת את מרגישה שאת לא מצליחה להניח לזה אפשר כמובן לעשות כל מיני בדיקות די בסיסיות לוודא שאין מוקשים קטנים בדרך- פרופיל הורמונלי,  ואולי תבקשי גם בדיקת בטא, רק להיות בטוחה שאין שם איזשהן שאריות מפתיעות מההריון שאבד. מאחלת המון בהצלחה ומחכה לראות אותך בפורום הזה אבל הפעם בהריון ובקרוב!
כן. היה רופא- ד"ר גולדברג- ברמות אשכול בירושלים.
03/08/14 20:39
32צפיות
שנתן לי הפניה לבדיקות גנטיות כחצי שנה אחרי שהתחלנו לנסות שוב. זה היה כבר 3.5 שנים אחרי אובדן ההריון אבל הורדנו את ההתקן רק חצי שנה לפני כן... אבל היינו לחוצים להיקלט כבר. ואחרי אובדן הריון + 3 שנים של המתנה ובדיקות + חצי שנה של נסיונות-- אמרנו די. אי אפשר יותר.
והוא היה מקסים ונתן בדיקות. ואמר לחזור בעוד כ-3 שבועות עם כל התוצאות כדי להחליט על מה ללכת- מעקב זקיקים, איקקלומין וכו...
הסיפור השמח הוא שאחרי שבוע גילינו הריון...
 
מאחלת שיהיה סוף טוב. וממליצה להחליף רופא.
הרופא שפניתי אליו מקסים!! אם את קרובה לירושלים- ממליצה עליו. (קיבלתי גם המלצה ממישהי שהיתה אצלו כמה שנים)
מצטרפת מאוד בזהירות
04/08/14 09:04
167צפיות
שלום לכולן,
אני אחרי הפלה בשבוע 9 עקב דופק שפסק לצערי
טרי מהבוקר, גיליתי שני פסים יפים, ובתקווה שהפעם ימשיכו להריון תקין ושלם של תשעה חודשים
המון מחשבות, דאגות ותסריטים בראש וההריון יהיה שונה מהתמימות של הריון ראשון, אבל יהיה בסדר
חייב להיות.
 
בהצלחה לכולן
 
 
שלום ברוכה הבאה ושיהיה בשעה טובה.
04/08/14 20:16
34צפיות
תמיד מתרגשת מחדש משני הפסים האלה... (כשגיליתי אותם עשיתי עוד בדיקה רק כדי לראות אותם שוב... ויום אח"כ עוד בדיקת דם וגם בדיקת שתן ליתר ביטחון... הרגשתי שזה נס שלא ייאמן ובאמת לא האמנתי שזה אכן קורה...)
 
הדאגות מובנות וגם התסריטים והמחשבות. הגיוני ומובן לכולנו.
מאחלת הריון רגוע, שקט, נעים אופטימי בריא ובידיים מלאות.
שיהיה טוב.
º
ברוכה הבאה לשהות ארוכה ובריאה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
04/08/14 23:28
14צפיות
ברוכה הבאה
05/08/14 19:54
16צפיות
מאחלת לך הריון בריא, תקין ורגוע שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר
º
תודה לכולן!
06/08/14 07:41
14צפיות
מעדכנת...
05/08/14 15:59
179צפיות
הי, למי שזוכרת - בשבוע שעבר סיפרתי פה על ריבוי מי שפיר והמלצה לדיקור מי שפיר בשבוע 26.
 
היום היתה לי ביקורת. עדיין יש ריבוי מים, אבל הרבה פחות מקודם. אז אולי זה באמת מתאזן.
 
הרופא שלי תומך בהחלטה שלי לחכות לשבוע 32 עם הבדיקה.
ואני מרגישה הרבה יותר רגועה.
 
אז יש עוד מקום לאופטימיות
 
º
מצטרפת לאופטימיות שלך:)
05/08/14 19:47
12צפיות
חדשות מעולות
05/08/14 19:47
18צפיות
אני שמחה שהבדיקה היום היתה מוצלחת. ושמחה שהרופא תומך בהמתנה עם הדיקור. נשמע שזה הוריד ממך המון לחץ. 
שיהיה המשך הריון בריא ורגוע
º
חדשות טובות, מקווה שימשיך כך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
06/08/14 07:23
6צפיות
ליטל בארי- ייעוץ שינה וליווי הורים

רוצה שהוא יישן בזמן?

יועצת השינה שלנו זמינה לשיחתך כעת חייגי: 073-7581710


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה