בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.
אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.
לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.
כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.
כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!
מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הודעה חדשה

חמותי הפולניה
02/09/14 01:02
296צפיות
חמותי הפולניה, המבינה בכל, דאגה לציין אתמול במהלך שיחה שניהלנו אני, היא ובעלי.... כי אסור בתכלית האיסור לרכוש ציוד, ביגוד לתינוק ולהביאו הביתה. 
ובכן, אני לא מסכימה ולא שוללת. כל זוג, באשר הוא )), יכול לעשות כל העולה על דעתו. ואם הוא מעוניין להכין את חדר התינוק, לקנות ציוד, ביגוד ולסדרו בחדר מה רע.....  לי אולי זה לא מתאים אבל אולי זה מתאים לנשים אחרות.
ובכן לחמותי זה כנראה לא מתאים, המקסימה, דאגה לציין, ש"מקרים כמו שקרו לנו (לי ולחצי השני) יכולים להתרחש ומה אז קורה....וככה נהוג..."
חמותי היקרה, החכמה בעלת הניסיון, בעלת הטקט, ובאותה הנשימה, בעלי באותו הזמן סיים את הדיון, ב"בוא נעביר נושא"......
לפעמים אין לי מילים....לטיפשות
 
 
º
02/09/14 18:20
28צפיות
º
02/09/14 18:24
16צפיות
º
ועל זה נאמר- מזל שיש חמות
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
03/09/14 15:28
48צפיות
היא בהחלט משהו מיוחד
04/09/14 10:45
77צפיות
משהו משהו
הכפלת בטא
03/09/14 16:33
105צפיות
הי בנות יקרות!
הייתי כאן בעבר. חוזרת שוב עם הריון חדש חדש וחרדות בשמיים.
הריון חמישי, ילד בן שנתיים בבית. חודש שעבר היתה ההפלה האחרונה ובשבת גיליתי שוב שבהריון. מטופלת של קופרמינץ.
ביום ראשון בטא 1967. ביום שלישי עשיתי שוב והבדיקה הלכה לאיבוד...(מורט עצבים, גם ככה ספרתי את הדקות). בבטא היום כלומר כעבור 3 ימים בטא 4673. האם תקין לדעתכן? אני יודעת שצריכה להיות הכפלה כל 48 שעות וכאן זה מעט יותר מהכפלה כבר אחרי 72 שעות... לא מאמינה שאני שוב בחישובים המטורפים האלה ובפחדים...
תודה רבה
מאחלת לכולנו כאן הריונות תקינים וקלים שיסתיימו בידים מלאות אמן!
נשמע לי תקין.
04/09/14 08:55
29צפיות
לרוב גם אם אין הכפלה בדיוק אלא פי 1.5 זה תקין.
בהצלחה!!!
בערכים כאלה גבוהים כבר אין משמעות להכפלה
16/09/14 18:29
4צפיות
עוד כמה ימים תוכלי ללכת לבדוק דופק
בהצלחה להריון ארוך, משעמם שיסתיים בידיים מלאות
מעקב צוואר רחם, כמה ומתי?
01/09/14 18:17
115צפיות
היי בנות יקרות,
אני בשבוע 23 ואחרי סקירה מאוחרת. בחודשים האחרונים הייתי כל שבועיים בבדיקת אולטרסאונד למעקב אחר אורך צוואר הרחם בשל גרידה שעברתי בהריון הקודם בשבוע 18. הפסקת ההריון היתה בשל מום אבל הבנתי מהרופא שהגרידה שמה אותי בסיכון להתקצרות מוקדמת מדי של צואר הרחם ולכן המעקב.
בסקירה המאוחרת הצוואר היה 46 ולכן הרופא טוען שלא צריך לעקוב יותר ושניפגש פעם הבאה בשבוע 28. כמובן שמאותו רגע אני בלחץ שזה מלא זמן לחכות ושמה יקרה אם תהיה התקצרות ונגלה אותה מאוחר מדי או לא נגלה בכלל וההריון ייפגע? 
חשבתי ללכת סתם לרופא נשים כלשהו במכבי שיש לו אולטרסאונד ולבקש לעשות אולטרסאונד כל שבועיים אבל אני לא בטוחה שהוא יידע למדוד ובכלל לא מכירה את הנוהל של מעקב במכבי ומה נהוג לעשות במקרה כזה.
מה אתן חושבות? הייתן הולכות להיבדק למרות שהרופא אומר שאין צורך? ואם כן - איפה??
תודה רבה שקראתן עד כאן
º
אני נבדקת בקופ"ח כל שבועיים, וזו ההנחייה שקיבלתי גם.
01/09/14 19:58
50צפיות
באמת??
01/09/14 20:06
60צפיות
אפשר לשאול באיזו קופה? פשוט באה לסניף? לאחיות? ... ידעתי שאני לא סתם לחוצה 
מה הקשר אחיות?
01/09/14 20:41
66צפיות
משבוע 7 אני במעקב צוואר רחם, אצל הרופא נשים שלי שהוא מומחה US.
כל שבועיים.
כשאין אליו תורים או שהוא בחופשה אני מגיעה למיון נשים של הקופ"ח לרופא/ה תורנית.
כל מה שצריך בשביל מעקב צוואר רחם זה מכשיר US ורופא. זה לא דורש שום אחות ושום דבר מיוחד.
 
אני בקופ"ח כללית אצל ד"ר דקל, ובמעקב היי ריסק בליס (שנתנו את ההנחיה הנ"ל, והם אלו שקוראים את התוצאות).
 
לא ניסיתי להלחיץ אותך, את זו את ואני זו אני, וכל אחת מקבלת הוראות אחרות.
אני גם לוקחת פרוגסטרון מניעתי עד ללידה למניעת התקצרות הצוואר.
מה שאני ניסיתי לומר שאת בהחלט יכולה להגיע לקופ"ח למעקב ולהסתמך על רופאיה.
אני מבינה את החשש
01/09/14 21:49
64צפיות
באופן אישי נראה לי שאם הרופא שלי היה אומר לי שזה בסדר לחכות חמישה שבועות, אז הייתי מחכה (כל עוד אין שום שינוי במצבי. לא מופיעים צירים או משהו דומה). אבל אם את לחוצה, אז ברור שעדיף להיבדק. מכיוון שמדובר בחמישה שבועות בלבד, זו בסך הכל עוד בדיקה אחת להכניס באמצע התקופה. אם זה יעזור לך להירגע, לגמרי שווה לעבור את הבדיקה הזו, גם אם היא מיותרת לדעת הרופא שלך. 
הייתי הולכת בעוד שבועיים וחצי למוקד נשים של מכבי ומבקשת לבדוק אורך צוואר. אני בטוחה שהם יבצעו את הבדיקה בלי בעיה.
 
שיהיה בהצלחה
תודה בנות, כבר מרגישה יותר טוב
02/09/14 10:14
33צפיות
זה באמת מה שאעשה . זה לא אמור להיות מסובך למדוד,נכון? כל רופא נשים תורן אמור לדעת?
אני עושה מעקב צוואר כל שבוע
02/09/14 15:53
44צפיות
בגלל התקצרות צוואר שהובילה ללידה מוקדמת בשבוע 22.
הרופאה אמרה לי שהיא ממליצה כל שבועיים-שלושה, אבל אני לא הייתי רגועה ולכן משבוע 16 אני בבדיקות כל שבוע.
זו בדיקה של 3-4 דק', שעושה טכנאית אולטרסאונד.
זה מרגיע אותי ונותן לי את כל הכוח להתמודד עם ההריון הזה לאחר האובדן הקודם כך שבעיני זה לגמרי שווה. לא חושבת שאם תסבירי לרופא שלך את זה הוא לא יתן לך. אותי מכניסים בין התורים מרוב שזה קצר.
אמנם עוד לא פה..אבל
03/09/14 14:47
37צפיות
שואבת כוחות מכן ומקווה להיות כאן בקרוב..
הלידה המוקדמת נגרמה לך כי צוואר הרחם היה פתוח?
לא הציעו לך לעשות תפר מניעתי בהריון הנוכחי? מאחלת הריון תקין עם ידיים מלאות ושמחות !!!
תודה :) לא ידוע מה היתה הסיבה בפעם הקודמת
03/09/14 16:52
32צפיות
היו גם דימומים, גם צירים, גם צוואר מחוק. לא יודעים מה גרם למה, הכל קרה ביחד ותוך 4 ימים מההתחלה נאלצתי ללדת.  :(
זו גם הסיבה שהפעם החליטו שלא לתפור...
הרי אם התקצרות הצוואר באה בעקבות דימום של היפרדות שליה, הרי שתפר צווארי לא רק שלא יעזור אלא אף יפגע בהתקדמות ההריון.
 
בינתיים הכל טוב (טפו טפו)
אבל אני לא מוותרת על מעקב אחת לשבוע. זה פשוט מרגיע אותי ונותן לי כוחות להמשיך הלאה איכשהו.
 
השבוע (שבוע 23) סוף סוף עברתי את הפעם הקודמת (שנגמרה בשבוע 22). מקווה שגם מפה זה ימשיך תקין...
תודה לכן
03/09/14 20:44
23צפיות
על ההרגעה :)
עשיתי בעצתכן וכבר קיבלתי הפניה לאולטרסאונד מהרופא שאיתה כבר אלך שבוע הבא להפוך אותה להפניית מכבי.  מאחלת לכולן המשך הריון מוצלח ורגוע ככל האפשר 
מוניטור ביתי
01/09/14 14:19
132צפיות
לא שזה רלוונטי כרגע... אבל אשמח לשמוע על מוניטור ביתי.
יש אפשרות לשלוח את התוצאה לפענוח?
שולחים לרופא שלי או שזה חלק מהשירות שהחברה מספקת?
כמה זה עולה?
בקיצור, אשמח לקבל כל מידע...
דופלר ביתי שונה ממוניטור בקופ"ח
01/09/14 15:35
97צפיות
יש צג עליו את רואה את התוצאה ופתח שמע (יש דופלרים גם ללא צג רק עם שמע)
זה לא מוציא סרט או מנתר כמו בקופ"ח.
אני גם לא מוצאת סיבה לשלוח את תוצאות הדופלר לרופא, או מכירה רופא שיסתמך על מכשיר ביתי.
 
עם זאת זו קנייה מומלצת בעיני וזה אחד הרכישות הטובות ביותר שביצעתי למען שלוות הנפש שלי מעולם.
 
ושירשור בנושא מפורום מקביל http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
אני חושבת שדופלר ומוניטור זה שני דברים שונים
01/09/14 19:29
60צפיות
במוניטור, רופא יכול לזהות מצוקה עוברית ובמקרה הצורך להציל את העובר (בשלבים מתקדמים של ההריון).
דופלר כמו שתארת יכול להרגיע אמא מודאגת אם רואים דופק אבל בפועל לא באמת יעזור לעובר במצוקה.
 
אבל אולי אין בכלל דבר כזה מוניטור ביתי?
 
 
 
לא סתם הגבתי לך כפי שהגבתי
01/09/14 19:54
72צפיות
דופלר ביתי מכונה לפעמים גם מוניטור ביתי.
אין מוניטור ביתי. יש מוניטור בקופ"ח ובבית חולים.
מסתבר שיש....
06/09/14 20:34
19צפיות
לחברת מוניטור אין כל מוניטור עוברי ביתי
06/09/14 21:09
15צפיות
יש בהחלט ניתור של מבוגרים וילדים חיים http://www.monitors.co.il/
כאמור אין ניטור עוברי ביתי אלא דופלרים ביתיים.
זה בדיוק החיסרון
01/09/14 22:35
89צפיות

אין דבר כזה מוניטור ביתי. יש דופלר, שאומר יש/אין דופק...
אין ניתור ואין אופציה לראות דברים אחרים מעבר לדופק, שיכולים להעיד על מצוקת העובר כפי שעושים במוניטור של קופ"ח (המערב גם א"ס בסופו)
 
זאת בדיוק הסיבה שלדעתי דופלר ביתי זה מסוכן
 
אינני מסכימה איתך
02/09/14 00:19
85צפיות
מי שעושה מעקב עם דופלר ביתי עם צג יכולה להכיר את דפוסי הדופק של העובר שלה,
ואם יש האטה לרוץ למיון. בעיני מעקב עם דופלר ביתי עדיפה על מעקב תנועות רגיל.
ואני לא מסכימה איתך שהוא מסוכן. הוא עוזר לי מאד.
גם אני משתמשת בדופלר ביתי
02/09/14 18:59
48צפיות
כבר מכירה את עוצמת הדופק של העובר וכמובן שלא מסתמכת רק עליו.
במידה ואחוש כאבים כלשהם או משהו לא תקין,
ברור שארץ להיבדק ולא הסתמך רק על הדופלר.
אני חושבת שמטרתו הוא יותר  הרגעה לנשים שחוו אובדן, הוא לא במקום אלא בנוסף.
מרגישה שמאד עוזר לי להעביר את הימים הלחוצים....
 
לא אמרתי שהוא לא עדיף על פני מעקב תנועות רגיל
02/09/14 19:58
47צפיות
התכוונתי שהוא לא מספק, ועלולה להיווצר אשליה שהכל בסדר, כשלא בהכרח הדבר נכון, כי יש דברים שהוא לא בודק, שכן נבדקים כשמגיעים למוקד למוניטור ...
קיומו של דופק הוא רק חלק מהתמונה, ואני אישית לא מסתמכת על עצמי ללמוד את דפוסי הדופק של העובר שלי ולהבין מתי מתרחשת מצוקה אמיתית, על סמך הפלט הדל שלו.
 
החשש שלי הוא שהשימוש בו ימנע ממני לגשת לבדיקה מקיפה ונחוצה, כי פשוט אין לי את כל הכלים לקבוע מתי נחוץ ומתי לא... ויותר גרוע, שהוא לא יתן לי מספיק אינדיקציה למצוקה (הוא לא בודק תנועות ופרמטרים נוספים שרואים במוניטור וא"ס)
לכן אני מעדיפה מראש להסתמך על בדיקה מקיפה, גם אם זה אומר לצאת מהבית, מבחינתי כל כמה ימים...
 
זאת דעתי. מי שמרגישה שהוא תורם לה ומרגיע אותה אז בכיף...
 
כל מה ששוני84 כתבה
02/09/14 20:26
37צפיות
וגם אוסיף, אני לא בטוחה שכל הריונית אחרי אבדן מוגדרת כהריון בסיכון (אני בהחלט מוגדרת כך) ויכולה לקבל בדיקת מוניטור כל כמה ימים כשגרה (אני טרם הופנתי לבדיקה כזו) או US (אני עושה כל שבועיים על פי הנחייה)
כמובן שאם יש אינדיקציה דופלר ביתי איננו מספק ויש ללכת למיון שם יעשו מוניטור וכל מה שצריך.
ההבדל בין אין דופלר ליש דופלר, שהדופלר יכול לפעמים לתת אינדיקציה שמשהו לא כשורה כאשר אין תסמינים מובהקים או כלשהם שמשהו השתבש, וההפך בעיני הוא רשת הגנה והתרעה, שלרוב הנשים אין.
רוב הנשים מסתמכות על מעקב תנועות רגיל, ולפעמים מאחרות לצערנו את המועד בו יכלו לעשות משהו.
ועם כמה שכיף לי להרגיש אותו בועט, הדופלר מספק לי מידע נוסף ובעל חשיבות בעיני.
כמובן שאם חס ושלום יהיה מצב מהסוג ששוני ציינה אטוס למיון עם או בלי דופלר.
ברור שהצורך מתחדד כשיש הריון בסיכון
02/09/14 21:55
40צפיות
(אני בהחלט אוגדר ככזה בבוא היום, ולא רק לאור האובדן)
 
אני פשוט לא חושבת שדופלר יתן לי אינדיקציה, זה הכל... ואני מעדיפה ישר להטיס את עצמי למרכז לבריאות האישה, לבצע בדיקה כוללת (לא יודעת איך זה בכללית, במכבי יש אחד כזה בקרבתי וזה ממש נוח).
אולי עוד אשנה את דעתי ... ימים יגידו
אהובה
02/09/14 22:24
43צפיות
אם לא תהיה אינדיקציה לא יתנו לך כל יומיים לעשות מוניטור כשגרה או US.
מאד זורמים איתי סביב ההריון בסיכון שלי... אבל את לא יכולה לצפות שיתנו לך בשגרה בדיקה כוללת כל כמה ימים. כמובן שאם יש אינדיקציה (כאב, דימום, צירים, האטה בתנועות, תנועות מוגברות מדי, וכ"ד) יעשו לך גם 3 מוניטורים ביום... אבל צריכה להיות אינדיקציה רפואית (וחלילה לנו משתהיה).
 
לפעמים צריך לטוס למיון, לפעמים אפשר להתספק במעקב שגרה (בטח אם הוא היי ריסק). הדופלר שם בשביל להרגיע או לתת אינדיקציה נסתרת שהנה חייבים לטוס למיון למרות שאין תחושה שונה מהרגיל...
 
מאחלת לך הריון במהרה, חסר כל אינדיקציות שליליות שיסתיים הפעם ברעש גדול
שאלה לאm
02/09/14 22:32
27צפיות
אפשר לשאול מדוע את עושה us כל שבועים? האם אפשר לבקש דבר כזה מהרופא?
אני עכשיו בין סקירה ראשונה לשנייה. שאלתי את הרופא (קופ"ח) האם יש עוד us  ביניהם אמר שאין צורך.
בשליש הראשון הייתי עושה כל שבוע (עד השקיפות) כל כך חסר לי עכשיו לדעת שהכל בסר, שמתפתח כמו שצריך.
יש לי דופלר לוודא דופק. מצד אחד לא רוצה להיכנס לסרטים ואם אין צצורך אז אין. מצד שני- כל כך הרבה זמן לא לראות אותו נראה לי מטורף.
זה חלק ממעקב ההיי ריסק שלי
02/09/14 22:41
31צפיות
אני עושה מעקב צוואר רחם, עקב מבנה הרחם המיוחד שלי ומה שעבר עליו.
בשלב ההתחלתי עקב האבדן ביקשתי בכל בדיקה כזו גם לוודא דופק, ועתה בשלב המתקדם (חודש שישי) ממילא בודקים גם את העובר לשם הערכת משקל (זכיתי בסכרת הריון אז מעקב המשקל שלו קריטי).
 
כמו שאמרתי לדסי, מי שאיננה היי ריסק לא זוכה למעקב צמוד, ולבדיקות כאלו בשגרה. יש בכך ברכה מצד אחד (פשוט להניח שהכל בסדר) וקושי מצד שני - במיוחד אחרי אבדן.
 
אני לגמרי עובדת ב"להיות בהריון" בהריון הזה, אך מקווה שהגמול ל"עבודה" הזאת יהיה רועש ומשמח במיוחד.
 
אגב, אם קשה ו"מטורף" לך כהגדרתך, קחי את עצמך למרכז לבריאות האשה הקרוב לביתך, הסבירי שאת אחרי אבדן ורוצה לוודא שהכל בסדר. אני קיבלתי תגובות מאד אמפטיות וחמות כשעשיתי זאת.
לכולנו.
הרופא שלי (מבריאות האישה) מודע להיסטוריה שלי
02/09/14 22:55
31צפיות
ובכל זאת טען שאין צורך והאמת שאני לא לחצתי בכיוון.
אני במעקב אצל רופא פרטי פעם בחודש אז אמרתי נמשוך עוד קצת....
אוף למה אני לא יכולה להיול אסטרטיבית יותר.
את לא צריכה להיות אסרטיבית
02/09/14 23:14
29צפיות
פשוט לכי בבוקר למה שנקרא "מיון נשים" בקופ"ח שם ישאלו אותך למה באת, תעני את האמת.
הרופא שלך בצדק חושב כנראה שאין אינדיקציה לבדיקה דו-שבועית. אבל הרוגע הנפשי שלך הוא מאד חשוב גם כן לשלומך ושלום ההריון שלך. ולכן תקפצי לבריאות האשה. מניסיון הם יבינו
 
אוהו כמה שיתנו
03/09/14 07:54
39צפיות
במרכזים לבריאות האישה במכבי אין מניעה מזה. זה  משהו שעשיתי כמה פעמים גם בהריון הקודם... אף אחד לא אומר לא, באים גם אם רק רוצים לראות שהכל טוב, ואת מתקבלת לבדיקה מלאה...
למען האמת, אני לא שואלת. אני פשוט באה ומציבה עובדה
 
חוצמזה כולם שם ככ מכירים אותי... תאמיני לא שאף אחד לא יעז לעמוד בדרכי
(ואין לי מושג אם זה לטובה או לרעה).
 
העבר שלי פלוס דברים שנתגלו בדרך הם בהחלט אינדיקציה...
 
אני לא אעשה את זה כל יומיים, כי אני לא רואה צורך.
 
לדעתי להיבדק בדופלר הביתי רק יכניס אותי  לסטרס, וכמו שאמרתי- ימנע ממני מידע מלא....
 
מנקודת המבט שלי..
03/09/14 15:58
42צפיות
בתור אחת שחוותה אובדן בשלב יחסית מוקדם (שבוע 8) הדופלר משמש עבורי כתרופת הרגעה מצוינת. אני עדיין לא מרגישה תנועות עובר ולכן האינדיקציה היחידה שיש לי להיות ההריון קיים הוא הדופלר הביתי (אצלי הוא ללא הצג, רק מאזינה למספר שניות וסוגרת). 
 
אכן אפשר לגשת למכבי מתי שרק רוצים ולהכנס לבדיקה, זה מה שעשיתי בהריון הקודם ושם בישרו לי כי ההריון חדל מלהתפתח.
לי באופן אישי אין כל רצון לחזור לשם, ואני ממש עושה כל שביכולתי כדי להימנע, משתדלת לקבוע קצת יותר תורים לביקורת אצל רופא הנשים, ובין לבין נאחזת בדופלר.. שמקנה לי שעות/ימים של שקט ונחת, עד להתקף הבא..
לצד ההבנה שלי שאני צריכה להתמודד עם הבעיה עצמה (חרדה ולחץ) ברור לי שהעובר שלי צריך אמא רגועה יחסית   
 
מאחלת לכולן הריון תקין ותינוק בריא 
 
את צודקת!
03/09/14 20:06
26צפיות
לחלוטין העובר שלך צריך אמא רגועה
ולחלוטין גם את צריכה, בשביל עצמך, להיות כמה שיותר רגועה...
 
אם את מרגישה שהדופר עוזר לך מהבחינה הזו- אז אני ממש בעד השימוש בו...!!
לתחושתי, הדופלר לא יתן לי את שלוות הנפש המדוברת... ולכן אני לא בעד.
אם הייתי מרגישה שכן יעשה זאת, כבר מזמן הייתי קונה, מצידי שיהיה פה בהיכון
ייעוץ גנטי לאחר IUFD
01/09/14 23:32
150צפיות
שלומות לכולן,
 
השאלה שלי מופנית לכל מי שעברה מקרה של IUFD (מות עובר ברחם) ובדוח הנתיחה לא נמצאה בעיה אצל התינוק.
 
לפני כחצי שנה עברתי IUFD בשבוע 41. ההריון היה תקין, הסקירות היו מושלמות. לא עשינו מי שפיר (כי כך רצינו וכי ב"ה לא היה צורך).
בנתיחה הפתולגית כל עשרות הפרמטרים שנבדקו אצל התינוקת היו תקינים... אבל לא בוצעה בדיקת קריוטיפ (כשנולד תינוק שנראה תקין ללא בעיה מבנית הבדיקה לא מתבצעת באופן כוללני).
כל הרופאים אמרו לי שהסיבה היא לא פגם בתינוקת אלא תאונה של הטבע... היינו בערך אצל טריליון רופאים
אחד מהם הציע שנעשה ייעוץ גנטי להבא, אבל לא ממש מצורך, אלא יותר " to be on the safe side" ...
כל היתר לא רואים שום צורך, וטוענים שאין קשר בין IUFD לייעוץ גנטי (אלא אם כן תהיה איזושהיא עילה ספציפית בהריון הבא כמובן, אבל לא כפועל יוצא מהרקע)
 
אז השאלה היא- האם באמת אין צורך? האם יש בנות שהלכו? לא הלכו? למה החלטתם כפי שהחלטתם?
למי שכן הלכה- האם יש תובנה מיוחדת מהייעוץ שיצאתן איתה?
 
האמת שכבר היינו אצל כל כך הרבה רופאים... ואני מבינה שרפואית ועניינית אין צורך בייעוץ, ולמען האמת  נמאס לי כבר מכל הפגישות האלה...
אבל פתאום התחלתי לחשוש שאני "מפספסת" משהו אולי...
את יודעת שאני לא עונה על ההגדרה שלך
02/09/14 00:41
106צפיות
אבל אני בעד ייעוץ גנטי ובעד הרחבת הסקר הגנטי. עשיתי הרחבה כזו אחרי ההפלה בבילינסון ב800 ש"ח.
דילמה רצינית וזה עדיין לא אומר חצי דבר על המשך ההריון
06/09/14 15:29
63צפיות
מי שפיר ושבב גנטי יעידו באם העובר בריא אך אין ערבות לכך שאסון לא יתרחש בהמשך ההריון. אני אישית בעד מי שפיר ושבב ורק כדי לדעת שהעובר בריא אך זה לא אומר שום דבר באם ההריון יסתיים בידיים מלאות או שמסיבה לא ידועה העובר יכול למות ברחם. לדעתי ביעוץ גנטי יהיו יותר ׳פסיכולוגים ׳ עבורכם כי הרי אם הכל היה תקין בעובר אין אפילו אינדיקציה או קצה חוט להיאחז בו להריוניות העתידיים. אני מבינה את דברייך ומנקודת מבטך גם מסכימה איתך
בוקר טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
11/09/14 09:54
14צפיות
האם שלחו אותך לבדיקות קרישיות?
בדרך כלל כן שולחים לייעוץ גנטי וכשאי ללכת ולו רק בשביל לסמן וי שבדקת הכל.
ניתן גם ללכת באופן פרטי או דרך הקופה. יש את פרופ' שוחט .ו פרופ' יובל ירון .
מעבר לזה כדאי למצוא רופא בהריון בסיכון להתייעץ איתן לגבי הפעם הבאה.
ממליצה גם לשאול בפורום הריון בסיכון. 
המון הצלחה בהמשך 
מה אתן עונות?
30/08/14 13:00
268צפיות
הי,
ככל שהבטן גדלה, יש יותר תגובות מזרים. 3 השאלות הנפוצות ביותר הן: מתי הלידה? האם זה הראשון? בן או בת?. השאלה הבעייתית מכולן עבורי היא כמובן האם זה הראשון. עדיין לא מצאתי תשובה הולמת. מצד אחד, ממש לא. לא הריון ראשון, לא לידה ראשונה ובטח לא ילדה ראשונה. אבל, אם אגיד שלא אז ישאלו בן/ת כמה הילד/ה שבבית ולא תמיד זה מתאים. מצד שני כשאני אומרת שזה הראשון כדי שלא יתחיל תחקיר, ישר מתחילים לחלוק חוויות, תובנות ועיצות ואני מוצאת את עצמי מחייכת בנימוס ומחכה שייסימו. מה אתן עונות? או מה הייתן עונות (ברצינות או בצחוק...הכול הולך)
מצאתי סרטון שבערך מתאר את פס הקול שלי בתקופה האחרונה: http://www.youtube.com/watch?v=sSZDVeB-T8Q  
אני עונה את התשובה שתגרום לי להכי פחות צער
30/08/14 15:06
167צפיות
כלומר, לא האמיתית... כי אין לי כח וחשק לחלוק עם אחרים את מה שהיה.
כמובן שזה כשמדובר על כאלה שיחות עם כל מיני אנשים שהם לא חברים. כי החברים יודעים.
מנסיון ומנסיון של כמה מהבנות
31/08/14 12:12
144צפיות
או שאני פשוט מתעלמת, כן מתעלמת, ממשיכה הלאה כאילו לא שאלו אותי כלום, עד שהאדם מולי מבין שזה בכלל לא עניינו. 
או לחילופין לשאול בחזרה "למה את שואל/ת?"
גם אני חוויתי את השאלות הללו עם הערות נלוות (שאת אפילו לא יכולה לתאר לעצמך ) ואת יכולה לענות איך שבא לך במיוחד לאור מה שעברת ובמצב בו את נמצאת.....
אז תעשי מה שטוב לך ותעני איך שבא לך באותו הרגע כי נכון לעכשיו מה שהכי חשוב זו את והעובר בבטן שלך וכל השאר......לא ממש מעניין בלשון המעטה
תלוי בנסיבות
01/09/14 21:41
79צפיות
תלוי מי שואל, תלוי מתי, תלוי כמה אני סבלנית באותו רגע.
בכל מקרה, תשובה מתחמקת בה אני משתמשת לעיתים קרובות היא ״זה מסובך״. התשובה הזו מבהירה לאנשים שיש איזשהו סיפור ושאני לא מוכנה לדבר עליו. בדרך כלל זה מונע שאלות נוספות. 
אחרי לידת תאומים שבוע 18+6
28/08/14 15:17
291צפיות
אני לא יודעת מאיפה להתחיל... כבר כמה ימים לא נושמת.
אני אחרי סיום הריון עם לידת תאומים בשבוע 18+6, לאחר ירידת מים ומחיקת צוואר רחם לפני חצי שנה. 
יש לי בת מדהימה בת 3 בבית, שאחרי הלידה שלה בשבוע 40, עברתי 3 ניתוחי היסטרוסקופיה עקב שאריות שילייה. 
נראה שכל ההתערבויות פגעו בצוואר הרחם, וזה מה שגרם להפסקת ההריון עם התאומים (אם כי לא נאמר לי מפורשות, וכמובן לא ממש ברור).
עכשיו בהריון שוב. שבוע 7.... יש דופק, עובר אחד. 
הייתי בטוחה שבהריון הזה יומלץ לי תפר צווארי, ויפתרו כל הבעיות שלי.
הלכתי לפרופ' מומחה שהמליץ לי על זריקות פרוגסטרון ומעקב צמוד משבוע 16, וביצוע תפר רק במידה ותהיה התקצרות. 
 
אני לא יודעת מה לעשות. בהרגשה שלי אני ממש רואה את זה קורה שוב בשבוע מאוחר יותר (כי הפעם עובר יחיד).
אני יודעת שאין לי שום שליטה על הדברים, אני יודעת שאני פוסט טראומתית אחרי הגיהנום שעברנו, אני יודעת שאני צריכה לסמוך על הרופא ולקוות לטוב.
אבל אני כל הזמן בחרדה נוראית. אני כבר כמה ימים לא מצליחה לעבוד ולישון. 
איך עוברים את זה...?
היי,ראשית ברוכה הבאה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/08/14 16:30
91צפיות
מאחלת הריון ארוך ובריא.
לא תמיד ממהרים לבצע תפר צווארי.כל רופא והדרך שלו.
השאלה מה היתה הסיבה לירידת המים או פתיחת צוואר הרחם.
אם את לא רגועה את יכולה ללכת לעוד התייעצות.
מכירה פה מישהי שגם לה אמרו את אותו הדבר ואכן היא מבצעת מעקב צמוד צמוד לבדיקת צוואר הרחם.
מקווה שתראה את ההודעה שלך ותיתן לך מענה.
מאחלת שהכל ימשיך רק בטוב.
כמה שאני מבינה אותך...
28/08/14 16:32
124צפיות
את לא מבינה בכלל עד כמה...אלוהים. מסע היסורים שאנחנו עוברות הוא קשה, לפעמים קשה מנשוא. גם אני בסכנה מבחינת צוואר הרחם, וגם מכל בחינה אחרת:(
בת 40 וחצי, שני ילדים (בת 8 ובן 5), 7 הפלות (אחת בין ההריונות התקינים, ו-6 ברצף). כיום נמצאת בשבוע 15 של הריון עשירי ואחרון אחרון אחרון, כי תשו כוחותיי- הפיזיים והנפשיים.
בגלל שעברתי 5 גרידות, עם הרחבות ולמינריות, גם צוואר הרחם שלי בסכנה. הרופאה שלי אמרה לעשות מעקבים אחת לכמה שבועות. אם רואים שינויים לרעה, נותנים  פרוגסטרון (לי היא אמרה נרות ולא זריקות), לעיתים ממליצים על מנוחה או שמירה כלשהי. רק כאשר אין ברירה אז עושים תפר צווארי. זה לא משהו שעושים באופן אוטומטי.
אגב, לי נאמר שבכלל לא בטוח שיהיה משהו עם צוואר הרחם, אבל צריך לעקוב.
 
לגבי החרדה- ספרי לי על זה משהו. זה נורא. אני אמנם מרוכזת בעבודה, וזה אחד הדברים שמצילים אותי ומשאירים אותי שפויה, אבל שינה?- איפה...ישנה יחסית סביר רק אם אני לוקחת כדור שעוזר בשינה (לוריוון- מותר בהריון). חרדות?- כל הזמן. חלומות סיוטיים?- כמעט כל לילה. תשישות?- כל הזמן (לא רק בגלל ההריון- גם בגלל הלחץ וחוסר השינה). מגרנות?- כל יום לוקחת כדורים (יש לי נטייה של שנים למגרנות, וזה מחריף במצבי לחץ...).
בקיצור- לא להיט...
 
אמר לי פסיכיאטר שהלכתי להתייעץ איתו בראשית ההריון הנוכחי שאני נורמאלית- שמנגנון החרדה הוא מנגנון שבא להגן עליי, לגרום לי לחשוב, להבין מה הצעד הבא. שהבכי נורמאלי, לא לחסום את עצמי. צריכה לבכות?- אז יאללה- לבכות, להוציא את זה, לא לפחד מזה.
 
אמנם אני תאומה, אבל אגיד לך בכל זאת, שהריון תאומים נחשב מראש ליותר מסובך, אז אולי העובדה שיש עובר אחד צריכה לעודד ולאפשר לשמור על אופטימיות זהירה.
בהצלחה רבה רבה רבה!
 
קוראת ובוכה
31/08/14 14:15
66צפיות
הלחץ, החרדה, התחושה שזה יקרה שוב, העייפות הנפשית והפיזית, הייאוש... הזדהיתי עם כל מילה.
תודה על המילים. לפעמים מספיק לדעת שיש מי שמבין אותך.
מאחלת לך הריון אחרון מוצלח מאוד, שיסתיים במועד ושתחזרי הביתה עם תינוק בריא. 
אני עברתי משהו דומה וגם לא תפרו
31/08/14 14:44
103צפיות
היי אני כל כך מבינה אותך,
גם אני עברתי הריון תאומים שהסתיים בלידה מוקדמת שבוע 26בגלל התקצרות צווארית ויותר מזה אני גם עברתי קונוזציה (צריבה בצוואר הרחם בגלל גידול טרום סרטני) ועדיין הרופאים לא חושבים שיש מקום לתפר צווארי כיוון שהתקצרות צוואר בהריון תאומים היא מאד שכיחה (מכירה 5 בנות שעברו ולאחר מכן עברו הריונות תקינים)
כמו כן בהריון יחיד ניתן לתת כדורי פרוגסטרון שמחזקים את הצוואר ולכן לא ממהרים לבצע הליך פולשני...
אני היום בשבוע 21 וכל לחץ קטן אני בהיסטריה רצה למיון... אז אני ממש מבינה אותך...
אם תרצי לדבר על העניין (עשיתי מחקר אצל עשרות מומחים בארץ) תכתבי לי בפרטי ואתן לך את הנייד שלי...
בהצלחה!!!
אז איך החלטת לא לעשות?
31/08/14 14:58
64צפיות
או שהיתה אחדות בחוות הדעת של הרופאים?
אני עברתי הרבה מאוד הליכים ניתוחיים (היסטרוסקופיות) לשאריות שילייה, ולכן חושבים שאולי מדובר על חולשה של צוואר הרחם. 
הרופא הריון בסיכון מבי"ח מאיר אומר לי לתפור. הרופאת נשים שלי גם -לתפור.
פרופ' מומחה בתחום אומר לי - לא לתפור מראש, זריקות פרוג' החל משבוע 16 ומעקב צמוד של צוואר הרחם.אם תהיה התקצרות- יתפור. 
הרופאת נשים שאמרה לי לתפור אמרה שמעקב שבועי לא מספיק. שהיום היא יכולה למדוד לי צוואר של 45 מ"מ ומחר הוא יתקצר ל15, ולמה לקחת את הסיכון?
איך אני אמורה להחליט???
קבעתי תור לפרופ קופרמינץ ומה שיגיד זה מה שאעשה...
אני מזכירה שוב- אני רק בשבוע 7... זה ממש מגוחך, רק ראיתי דופק, וכבר אני נמצאת בסרט שאני לא יודעת איך אני אמורה להתנהל בו. 
אני ממש מאחלת לך הריון ארוך ארוך, והלוואי שההיסטריה (הכ"כ מובנת שלך) תהיה הדבר המטריד היחיד עד סוף ההריון. 
 
אצלי הייתה תמימות דעים
31/08/14 15:10
81צפיות
כל הרופאים כולל הרופא של הריון בסיכון שאני מטופלת אצלו באופן פרטי חשבו שאין מה לתפור ואמרו שהריון תאומים הוא גורם סיכון בפני עצמו.
חוץ מזה עברתי מעקב צוואר במרפאת צוואר הרחם בביח כרמל עד שבוע 16. וגם כיום כל מעקב אצל רופא הנשים כולל מדידת צוואר הרחם.
אגב אחרי ההריון תאומים עברתי גם 4 הפלות (בגלל שעשו פאשלה מסויימת בניתוח הקיסרי של התאומים) אבל רק באחד מהם עשיתי גרידה בשבוע 6 והשאר פשוט בטא שלא הוכפלה כמו שצריך. ועדיין הרופאים סבורים שאין סיבה לתפר.
אם יש אצלך כמה רופאים שחושבים אחרת אז באמת הייתי סומכת על מומחה להריון בסיכון ולצוואר הרחם.
אגב יש את פרופ' עופר לביא שהוא מומחה לצוואר רחם מבי"ח כרמל (בזכותו אישה ללא צוואר רחם בכלל ילדה 2 ילדים) אז הייתי ממליצה לך ללכת אליו לייעוץ פרטי. הוא אדם מדהים.
שאלה לגבי מומחים
07/09/14 08:52
13צפיות
הי שושה,
כתבת שעשית מחקר רציני בתחום, אז רציתי לשאול אותך לגבי שני מומחים שקיבלתי עליהם המלצה - 
הראשון- קופרמינץ, שהשם שלו עולה המון בפורום של הריון בסיכון.
השני- פרופ' יוגב יריב. האם שמעת עליו? האם מומלץ?
תודה
מזמן לא כתבתי כאן
28/08/14 08:42
338צפיות
הרבה זמן לא יצא לי להכנס לפורום זה ובעיקר בחודשיים האחרונים בהם נדדתי ממקום למקום בשל המצב הבטחוני והעובדה שאני גרה בעוטף עזה, אתמול חזרתי הביתה בתקווה גדולה שלפחות את סוף ההיריון אוכל להעביר בביתי. 
אז ההיריון שלי תקין (טפו,טפו,טפו) ומפה לשם אני כבר בשבוע 32. בגלל שאיבדתי את בני בשבוע 41.6, אני מרגישה שככל שעובר ההיריון סף החרדה עולה. היה לי ברור שכל הבדיקות יהיו תקינות כי גם בהיריון הקודם הכול היה תקין, אבל עכשיו אני כל הזמן קשובה לתנועות שלו- חייבת להרגיש אותו כל שעה ביום ורק מחכה לרגע שיוציאו אותו. אני במעקב סיכון גבוה והולכת ללדת בקיסרי למרות שזה עדיין לא הוסדר פרוצידורלית. אני יודעת שאת תאריך הניתוח קובעים בשבוע 35, ולפי מה שהבנתי קובעים לשבוע 38-39. יש סיכוי שאפשר לדרוש ניתוח בשבוע 37? לא נראה לי שממש מבינים שם את החרדה והלחץ שהוא ייצא כבר, שאני אזכה לראות תינוק חי יוצא מבטני. מה אפשר לעשות?
ואו! ממש לא פשוט-
28/08/14 16:15
121צפיות
טוב שאת נמצאת במעקבים צפופים. קיסרי נהוג לקבוע החל משבוע  38 מלא. אני לא הייתי מחכה יום יותר מזה. העיקר שיהיה בחוץ, בריא ונושם. את צודקת לחלוטין. החרדה ברורה לגמרי,  ואם למישהו זה לא ברור- אז תבהירי להם.
מחזיקה לך אצבעות.
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/08/14 16:26
101צפיות
אני מתארת לעצמי שככל שמתקרב התאריך והזמן מפלס החרדה עולה.
אני מכירה בנות שהחליטו להתאשפז בשבועיים שלוש האחרונים על מנת להיות במעקב צמוד בבית החולים.אולי זו אופציה שכדאי לשקול ושיתן לך שקט יחסי.
בד"כ מסכימים לילד לקראת שבוע 38 .למרות שהיו כמה מקרים חריגים שעשו את זה ב37.5.
מה הרופא שמטפל בך אומר?
פשוט צריך ללחוץ ובעיקר להדגיש את הפן החרדתי והשפיות שלך.אני מקווה שיקשיבו לך ויחסכו ממך את השבועיים האחרונים.
שולחת המון המון אהבה ואיחולים ללידה מוצלחת וטובה.
כמובן שמחכה לעדכונים משמחים.
היי דלית
29/08/14 17:38
82צפיות
גם אני איבדתי את בכורי בשבוע 40.
בהריון שאחריו נותחתי על ידי מנתח פרטי בשבוע 37+0. אני חושבת שזה המינימום האפשרי כיוון שלפני כן זה מוגדר כפגות.
היי דלית
30/08/14 14:31
92צפיות
כל כך מבינה אותך. גם אני עברתי לידה שקטה בשבוע 40 והרופאה שלי אמרה לי שבהריון הבא היא תדרוש ליילד אותי בשבוע 37. את יכולה בהחלט לדרוש זאת. גם אני אעשה זאת בעזרת השם לכשאגיע לשם. איזה כיף לך שאת לקראת הסוף. מאחלת לך המון הצלחה ושתצאי בידיים מלאות עם הקטנציק הכי מתוק בעולם.אמן! 
תודה בנות
31/08/14 08:20
76צפיות
תודה על התמיכה, השבוע יש לי הערכת משקל ומעקב בסיכון גבוה- אני אנסה ללחוץ על קביעת תאריך בקרוב והכי מהר שאפשר (מקווה שבאמת יאשרו שבוע 37) . אעדכן בהמשך...
זוכרת אותך
13/09/14 17:13
7צפיות
דליתוש יקרה,
הסיפור שלנו כל כך דומה. נפגשנו כאן לפני שנה..
שמחה שהרית ושהכל עובר תקין ברוך ה' גם אני בהריון מקווה שהפעם זה ייגמר בצורה אחרת אצל שתינו.
שולחת לך חיבוק
התחלת הריון חדש באופטימיות זהירה
27/08/14 10:32
315צפיות
הי, אני בהריון שבוע 5, אחרי החזרת מוקפאים - 2 בלסטו חמודים שעדיין לא יודעת אם שניהם שרדו - אדע ביום שני הבא 
ההריון הזה מגיע אחרי לידה שקטה בסביבות שבוע 40 לפני כחודשיים וחצי (גם מIVF) - מהלך ההריון היה תקין לגמרי והשוק והכאב היה בהתאם. כנראה סיבת המוות היתה סיבוכים בחבל הטבור - היה כרוך סביב צוואר המלאכית פעמיים וגם היה קשר חזק.
כל זה קרה ביום ההולדת שלי לקינוח. מזל שיש לי את בעלי, הקטנציק שלי והמשפחה שגירדו אותי מהרצפה והיום אני במצב הרבה יותר טוב.
ההריון הזה כמובן יהיה עם מלווה בהמון חששות ופחדים בייחוד שנכנסתי להריון מיד לאחר הלידה. 
אני רוצה לשאול האם מישהי נכנסה להריון גם כחודשיים לאחר הלידה ואיך זה הולך לה? אני שומעת שזה לא כל כך בריא להכנס להריון כל כך מהר אבל אני מאמינה שאם זה היה כך הגוף לא היה מסוגל לעשות זאת ואני מאוד מאמינה בטבע.
 
היי יקרה, שמחה בשבילך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
27/08/14 12:09
104צפיות
ובעיקר מאחלת שהכל ימשיך בטוב, בבריאות והכי ברוגע שניתן.
תעדכני אותנו .
וכמובן ברוכה הבאה 
º
תודה מקום בלב
27/08/14 13:09
29צפיות
ברוכה הבאה
27/08/14 14:15
83צפיות
איזה אובדן נוראי. נשמע קשה כל כך.  אני שמחה לקרוא שיש לך מי שיעטוף ויחזק אותך. 
מאחלת לך הריון בריא ותקין שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר
º
תודה ספרקית
27/08/14 18:47
19צפיות
היי
29/08/14 22:53
62צפיות
יכולה לשתף שאני נכנסתי להריון חודשיים אחרי אובדן בשבוע 40. הילדון אוטוטו בן 3. ההריון היה לא קל, בלשון המעטה, מבחינה נפשית אבל מהלך הריון תקין לחלוטין. גם אני מאמינה שאם נכנסת להריון הגוף והנפש שלך יכולים לשאת אותו.
מאחלת שיעבור מהר וקל, ובידיים מלאות!
º
תודה עשית לי ממש טוב. אשמח לטיפים איך לעבור את התקופה
30/08/14 14:20
24צפיות
מצטערת על האובדן שלך
30/08/14 15:11
91צפיות
אני נכנסתי בדיוק חודשיים אחרימ אובדן בשבוע 24.
עכשיו בשבוע 37 ומסרבת להאמים עד שלא אחבוק אוצר קטן בידיים.
יש המון חששות וזה טבעי ומובן.
אנחנו לדוגמא בחרנו שלא לדעת את מין העובר כדי לא להתחבר... סוג של הדחקה.
את התקופה אני עוברת בהתמקדות בילדה המהממת שיש לי בבית, בשגרה, במפגשים עם חברים , בחפירות בקומונה של ההריון וגם בפורום.
איכשהו הזמן עובר...
מאחלת שיסתיים תקין ובידיים מלאות
תודה
30/08/14 16:40
49צפיות
גם אני מצטערת על האובדן שלך
איזה כיף לך, את עוד מעט שם. איך התאפקתם לא לדעת את המין? שאפו. אני עדיין לא ראיתי פעם ראשונה באולטראסאונד ואני כבר משתגעת מרוב סקרנות לראות שהכל בסדר. בדיקה ראשונה של דופק ביום שני הבא.
גם מאחלת לך לידה קלה עם ידיים מלאות. אמן ואמן!
סליחה שאני מתערבת
30/08/14 19:37
120צפיות
לפני 5.5 חודשים ילדתי את בכורתי בלידה שקטה בשבוע 41.
עד לרגע שבו היא יצאה ממני לא ידענו, לא אני ולא בעלי, אם יש לנו (בשלב הזה יותר נכון לומר 'היה לנו' ) בת או בן.
כל משך ההריון העברנו בלי לדעת את מין העובר. ואני חייבת לציין שזה היה כיף, ועילאי... והדבר האחרון שאני יכולה לומר הוא שלא התחברתי לתינוקת. להיפך, הרגשתי חיבור מטורף, חזק, אהבת אין תנאים שכזו, שבאמת באמת לא היה אכפת לי מה יש ליצור הזה בין הרגליים... רק היה אכפת לי שהוא שלי.
אז אני מאוד חולקת על דעתך שחוסר ידיעת המין לא מאפשר חיבור... ובטח שהוא לא מוריד מעוצמת הכאב.. 
 
בהריון הבא, שיהיה.... החלטתי דווקא כן לדעת מה המין. מתוך מחשבה שיש לי גם כך המון לחצים והמון קשיים נפשיים, ודווקא מתוך מקום שאני מן הסתם כן אעדיף בת (כי זה מה שאיבדתי) אני חושבת שזה חשוב לדעת מה יש כדי להתכונן לכך נפשית, לכאן או לכאן. 
 
אני חושבת שלא לדעת את המין זה ממש כיף, והאמת שזה משהו שאני ממליצה להרבה נשים. זאת פשוט חוויה מקסימה ומסתורית שכזו.
שתהיה לך לידה קלה ומהירה, והלוואי הלוואי שההפתעה בנוגע למין העובר תהיה ההפתעה היחידה שלך בלידה 
 
(ושוב סליחה שנדחפתי, הייתי פשוט חייבת לכתוב את דעתי ונסיוני לעניין החיבור...)
מתחברת למה שאת אומרת
31/08/14 09:11
61צפיות
כל כך משתתפת בצערך ומבינה אותך לגמרי. לא לדעת את מין העובר בהחלט לא נראה לי משפיע על איבודו.
לא יכולתי להתאפק מלדעת את מין העובר בשני ההריונות הקודמים וגם עכשיו נראה לי שלא אוכל להתאפק (בטוח שלא אוכל )
המחשבה ונטיית הלב היא כמובן שגם הפעם תהיה לנו בת. כמובן שלא אצטער על בן - העיקר הבריאות ולצאת עם ידיים מלאות. אבל כל אחת שעברה את החוויה המטלטלת העוצמתית והכאובה הזו רוצה מן הסתם חוויה מתקנת. לא שאני אומרת שלידה של בת תמחק את הארוע, אבל אני מרגישה שתעזור לי. 
המוח עובד שעות נוספות ואני מאשימה את עצמי על כך שעולות לי מחשבות שאני מעדיפה בת ואומרת לעצמי מה השטויות האלה העיקר שיצא תינוק בריא אבל המחשבה תמיד תקנן אין מה לעשות.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. ההתמודדות לא פשוטה אבל אפשרית. כל אחד סוחב איתו איזשהו מטען - אם חיים מספיק מן הסתם שיקרו דברים גם פחות טובים - זה מה שאני אומרת לעצמי.
 
 
ממש אל תאשימי את עצמך
31/08/14 23:54
32צפיות
זה הכי לגיטימי בעולם לרצות בת אחרי אובדן תינוקת בשבוע 40!!
ברור שהעיקר שיהיה בריא, או כמו שאני אומרת לאחרונה- העיקר שיהיה חי
ואני הכי מבינה מה זה פשוט לרצות ילד, בלי קשר למין... אבל זה שונה. אחרי אובדן כזה של תינוק (ואני בכוונה לא אומרת אובדן הריון, מה שאנחנו איבדנו זה תינוקת לכל דבר) הכי לגיטימי בעולם שנפשנו תרצה את מה שנלקח מאיתנו, וזה למרות שאנחנו מבינות שלעולם לא יהיה לנו תחליף למה שאיבדנו.
 
ודווקא מהמקום הזה, של ההבנה שלא יהיה תחליף, ועם כל הרצון שלי לבת...
יודעת גם שרציונאלית יש הרבה יתרונות לבן. ההפרדה בין ההריונות יותר קלה (במיוחד כשלא עובר הרבה זמן ביניהם) וההבנה שזה לא תינוק "במקום". נכון שלעולם לא תגידי שילדך הוא במקום מה שאיבדת... אבל עדיין לדעתי השינוי במין יוכל להקל על ההפרדה.
 
שיהיה בהצלחה, והכי חשוב שיסתיים בידיים מלאות... בן או בת.
העיקר שיהיה בכי של תינוק בחדר לידה
תראי... זה כנראה קצת שונה
31/08/14 11:31
66צפיות
את קודם חווית את חוסר ידיעת המין ואז את האובדן ואני להפך..
 
וכמובן שכל אחת חווה דברים בצורה שונה. ואין לי ויכוח בעניין. *אני* מרגישה שהעובדה שאני לא יודעת את מין העובר מחברת אותי קצת פחות להריון, אבל זה ללא ספק רק בגלל האובדן שחוויתי. אני משערת שאם לא הייתי חווה את האובדן והייתי בוחרת לא לדעת את מין העובר זה היה מסיבות אחרות, כמו שאת בחרת.
אני בחרתי לא לדעת כי מה שחשוב בוא הבריאות וכמו שאמרת, לא מה שיש לו בין הרגליים.
 
מאחלת לך לאחוז תינוקי בריא/ה במהרה
 
מחשבות שליליות שלא עוזבות..
28/08/14 14:28
214צפיות
מה עושים עם המחשבות השליליות האלה???
אני בשבוע 14 עם תאומים, בעברי הפסקת הריון בשבוע 20 בגלל מומים רבים והריון שני שהביא לי את בני והאושר של חיי..
עכשיו הריון שלישי, שבוע 14 ואני צריכה לבצע ביום ראשון הקרוב דילול עוברים בגלל בעיות רפואיות..

אני בראש כבר הספדתי את כל ההריון, מתאבלת כבר כמעט חודש ולא מפסיקה לבכות.. מחכה כל בדיקה שהרופא יודיע לי את הבשורה המרה..
לא נותנת לעצמי להתחבר לעוברים, לא מספרת לאף אחד שאני בהריון (אפילו לא למשפחה הקרובה) מתעלמת לחלוטין, מתרחקת מכולם ורק מחכה..
מחכה להודעה,, ביום ראשון עובר אחד עוזב אותי ועכשיו נשאר לחכות ולראות איך השני יעזוב.. מריצה בראש סרטים ומחשבות ונכנסת לדיכאון עמוק..

מה עושים? איך שולטים בזה? 
 
 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
28/08/14 16:34
77צפיות
מבינה לחלוטין את הכאב,הפחד והדאגה מהצורך לדלל ולהיפרד מאחד העוברים.
דילול בשבוע כזה הוא תהליך לא פשוט בפן הרגשי.
מכירה מישהי שעשתה את זה והיא היתה בדיוק באותו מקום כמו שאת. והיום הילדה גדולה ומתוקה.
היכן את עושה את הדילול?
דילול כזה גם מעלה ומציף מחדש את האובדן הקודם ולכן כל מה שאת מרגישה הוא נורמלי לחלוטין.
אולי כדאי לקבל תמיכה מקצועית?
לבקש לדבר בבית חולים עם העו"ס?
מקווה שהכל יעבור בשלום ושההריון ימשיך רק בטוב
חיבוק גדול ותעדכני מה איתך.
איזה סיפור יש לך...
28/08/14 16:49
95צפיות
עם סיפורים כמו שלנו, איך אפשר שלא יהיו מחשבות שליליות?! אוי. לבצע דילול עוברים...לא מקנאה בך. אין לי מה לומר.
אני כבר הבנתי שלא יכולה לשלוט במחשבות השליליות. אחרי 7 אובדנים, בהריון עשירי (יש לי שני ילדים), אני נותנת לאחרים לשמור על אופטימיות.  אני יכולה לומר לך שאני בשבוע 15, ובכל הבדיקות לא הסתכלתי על המסך. לא רציתי לדעת מה המין, אבל באחת הבדיקות זה נודע לי, ומאז אני ממשיכה להתעלם מהנושא באלגנטיות.
מתבאסת שבעוד מספר ימים אביא את ילדיי לגן ולבית הספר, והאמהות האחרות תראינה את הבטן ותתחלנה לומר בשמחה את המזל טוב. שום מזל טוב ושום בטיח!- מזל טוב תגידו לי אם יקרה לי הנס המיוחל. הרי אין לי מושג אם בזה הרגע יש דופק או אין, לא יודעת אם הגוף העייף והתשוש שלי יאפשר לי לגמור את ההריון הזה, לא יודעת כלום.
מתבאסת לספר לילדים שלי (שאיכשהו עוד לא הבחינו בבטן). לא רוצה לפגוע בהם. מה אם חס וחלילה יקרה משהו נורא? איך יגיבו לזה? רוצה לגונן עליהם.
בהסטריה לפני בדיקות, בין בדיקות ואחרי בדיקות.
מדי פעם לוקחת איזה כדור שיעזור לי קצת בשינה.
מנסה לעשות מדי פעם תרגילי נשימות ודמיון מודרך.
נמצאת בקשר עם עובדת סוציאלית שמלווה אותי כמה שנים ומקבלת תמיכה.
מקבלת תמיכה ממשפחה וחברות.
מנסה להעסיק עצמי כמה שיותר.
מנסה גם לעשות דברים שמהנים אותי.
מחבקת את הילדים שלי, מתקרצצת להם וכל הזמן אומרת להם כמה אני אוהבת אותם וכמה הם חשובים לי.
וזהו. אי אפשר לשלוט  במחשבות. אם תגלי את הסוד בכל זאת- תגלי לי בבקשה.
 
תעברי בשלום את הפרוצדורה ביום ראשון. תעדכני אחר כך.
היי מקווה שזה יעודד קצת...
31/08/14 14:50
52צפיות
גם אני עברתי דילול בהריון התאומים שלי שהתחיל כשלישייה - ההריון המשיך להתפתח כמו שצריך ולצערי הסתיים מוקדם בגלל התקצרות צוואר הרחם (לא קשור לדילול)... אם אלו שקים נפרדים הסיכוי שהשני יעזוב מאד מאד מאד נמוך...
יש לי גם חברה שעברה דילול בשבוע 21 בגלל שנמצא לאחד התאומים תסמונת דאון וטפו טפו היום יש לה תינוק מדהים בן חצי שנה.
מקווה שעודדתי קצת....
מה שלומך?
01/09/14 21:51
36צפיות
איך עבר הדילול?
כואב לדמיין את הקושי הזה של להיפרד מעובר בשלב כזה  
חושבת עלייך
 
CMV- צריכה הרגעה!
25/08/14 13:40
249צפיות
אני בהריון בשבוע 15, הריון עשירי לאחר 7 הפלות ולכן רמות החרדה זוועתיות...
אינני מחוסנת לנגיף ה-VMV, עובדת עם ילדים ולכן נוקטת באמצעי זהירות של הגיינה גבוהה כדי למנוע הידבקויות במחלה.
 
יחד עם זאת, רמת החרדה שלי עלתה מאוד לגבי עניין זה- לפני כשבועיים הוזמנו אני והילדים להיפגש עם חברים. האמא, שידעה על מורכבות מצבי, היציעה להיפגש ואכן היה מאוד נחמד. בראשית המפגש, בעודה מגישה לי כוס מים, היא סיפרה לי שגם היא בהריון, בשבוע 12, ושבראשית ההריון היא גילתה שהיא חולה בנגיף. מעבר לעובדה שאני מקווה עבורה שהכל יהיה בסדר אצלה, פתאום נורא התחלתי לחשוש-
האם כאשר נפגשנו היא היתה בשלב המדביק, או שכבר עברה שלב זה? אמנם לא התנשקנו ולא נגענו אחת בשנייה, אבל היא הגישה לי כוס מים...
אני מנסה להשיג אותה מהבוקר כדי לברר האם היתה עדיין בשלב המדביק, אבל לא מצליחה לתפוס אותה.
הרופאה שלי די הרגיעה אותי, וגם בבדיקות הדם שעשיתי לאחרונה לא הראו על סימני מחלה או נוגדנים, אבל ידוע שלפעמים לוקח הרבה זמן עד שרואים את הסימנים להידבקות בבדיקות הדם.
אני ממש בהיסטריה מהעניין. הסקירה המוקדמת היתה אתמול תקינה, ולא מבינה למה אני צריכה עוד סיבה לחרדות...
 
האם מישהי יודעת לומר לי משהו מרגיע? כמה זמן נמשך השלב המדביק? אני ממש מתקשה להאמין שהיא היציעה להיפגש איתי ועם הילדים כאשר היא עדיין מדביקה, כי הרי ידעה על מצבי ועל ההריון המורכב הזה שלי. בכל מקרה, אנסה גם להשיג אותה במהלך היום כדי לקבל עוד אינפורמציה.
 
תודה לכל מי שקראה.
º
מישהי? לבעלי כבר נמאס ממני....
25/08/14 19:20
55צפיות
היי שירה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/08/14 22:41
140צפיות
לא בטוח שגם היא תדע האם היא היתה בשלב המדביק או לא.
הכי נכון זה פשוט לעשות מעקב בבדיקת דם  . בד"כ מי שלא מחוסנת נהוג לתת לה בדיקות דם כל 3 חודשים
על מנת לברר הימצאותו של הנגיף.אולי הפעם כדאי לתת לך יותר מהר לעשות את הבדיקה.
מציעה לך לשאול גם בפורום הריון בסיכון.אולי שם יוכלו לתת לך תשובה יותר מפורטת.
שולחת חיבוק ומאחלת שהכל בסדר.
תודה,
26/08/14 08:34
105צפיות
אכן הרופאה שלי נתנה לי לעשות עוד שבועיים בדיקה נוספת, ולאחר מכן שוב אחרי שבועיים (זה בלי קשר למקרה- פשוט כי אני עובדת עם ילדים).
אשאל גם בהריון בסיכון- רעיון טוב.
בכל מקרה, אני חושבת שאותה אישה ממש לא בסדר. היא ידעה על מצבי ולכן היתה צריכה לומר לי בטלפון לגביה ולתת לי לבחור האם לבוא או לא (ברור שלא הייתי באה). היא דווקא נחמדה מאוד, והראתה יחס מאוד חם כלפיי, אז אני בכלל לא מבינה מה הקטע שלה הזה. אולי אמרו לה שהיא כבר לא מדביקה ולכן העזה להזמין אותי. אני לא יודעת. הטלפון שלה ושל בעלה לא זמין. בטח הם טסו או משהו בסגנון. היא נהנית, ואני פה בחרדות נוראיות.
אני כועסת על עצמי שברגע שאמרה לי זאת בראשית הפגישה, לא ווידאתי איתה לגבי שלב ההדבקה. הראש שלי היה כל כך עסוק ב"רק שלא יפסיק הדופק" ו"רק שלא תתגלה איזו תסמונת", שהוא לא פעל כשורה בעניין זה. חוץ מזה שהילדים כבר היו בבריכה (זה היה בבית הפרטי של אחותה) ונראה היה שכל כך נהנים, שלא רציי להרוס להם ולומר להם שעלינו ללכת. מטומטמת! הייתי יכולה לחסוך מעצמי את זה עכשיו!
זה באמת מאוד מכעיס ולא מתחשב מצידה
27/08/14 14:20
83צפיות
גם אם היא לא בשלב מדבק (וכמו גל, קשה לי להאמין שהאישה יודעת בוודאות אם היא בשלב המדבק או לא), היא היתה צריכה להשאיר בידייך את הבחירה. באופן אישי, גם אם היא היתה אומרת לי שהתגלה אצלה הוירוס וכרגע היא לא בשלב מדביק, אני מניחה שהייתי בוחרת שלא להיפגש איתה בתקופה כל כך רגישה. 
אני מחזיקה אצבעות שהכל יהיה בסדר ושלא תתווסף לך סיבה חדשה לדאגה
נכון. בכל מקרה-
27/08/14 16:16
65צפיות
בינתיים היא כתבה לי מייל שראתה שחיפשתי אותה ושהם בחו"ל. את מבינה?!- היא נהנית מהחיים ואני פה בהיסטריה טוטלית. כתבתי לה את השאלה שלי במייל. כרגע ללא מענה. אגב, אישה אמורה לדעת אם היא בשלב המדביק או לא לפי תוצאות הבדיקות שלה. בכל מקרה, ברור שאם היא היתה מיידעת אותי מראש, וגם אם היתה אומרת שהיא לא מדביקה- ברור שהייתי בוחרת שלא להיפגש בשבועות קריטיים אלו. אין שאלה בכלל.
אני מנסה להרגיע עצמי בכך שבאותו שלב כבר לא היתה חולה, ושלא היינו במגע כה קרוב. אבל בכל זאת- אני מתה מפחד, וחושבת שהיא שמה אותי במצב מאוד מאוד לא נעים. כאשר אמרה לי זאת, כבר הילדים היו בתחילת הפעילות, שמחים ומאושרים בבריכה הפרטית ולא רציתי להיות הורסת שמחות ולומר שאנחנו הולכים. מקווה שלא אשלם על זה מחיר.
מנסה להרגיע, כי הלחץ הזה באמת מיותר עכשיו
27/08/14 19:13
82צפיות
CMV מועבר בנוזלי גוף, כגון רוק, שתן, וכד'.
מכיוון שלא הועברו כאלו בינכן, הסיכוי להדבקות נמוכה עד מאד.
כתבת שאת עובדת עם ילדים.  לרב מבוגר לא מחוסן נדבק מילדים, ואם עד כה לא נדבקת בעבודתך, הסבירות שנדבקת במפגש חד פעמי זה, קלושה.
אני מבינה את החשש שלך, אבל חבל על הלחץ והכעס בדיעבד.
בבדיקת דם פשוטה כשלושה שבועות אחרי, אני מאחלת שתראי שלא היתה הדבקה.
(אגב, גם כשהאם נדבקת, זה לא בהכרח מועבר לעובר.  זה מלחיץ נורא - הייתי שם לפני כתשע שנים - לי היתה תוצאה חיובית בשליש ראשון, והעובר למזלינו לא נחשף.)
המשך קל ורגוע,
ובשורות טובות
 
 
º
תודה. אני ממש מקווה שאת צודקת.
27/08/14 22:26
25צפיות
º
איך מתמודדים עם אובדן הריון
26/08/14 18:31
163צפיות
º
מזמינה אותך להיכנס לפורום אובדן הריון
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
26/08/14 23:29
47צפיות
משתתפת בצערך מה שלי עזר...
27/08/14 13:16
85צפיות
זו האמונה שמה שצריך לקרות קורה ואין לנו שליטה על הכול. מבחינתי היו לי שתי אופציות להיכנס ליגון בכי ודיכאון או לשמוח במה שיש לי ולהמשיך הלאה. אני מדי פעם נזכרת וזה צובט בלב ובבטן אבל ככל שעובר הזמן הצביטה פחות כואבת ואני לא נותנת לה למשוך אותי למטה. עוזר לפרוק ולספר. לא כל כך עזר לי להכנס כל הזמן לפורום של אובדן אלא רק החזיר אותי אחורה כל הזמן. הכי חשוב שתעשי מה שטוב לך ומרגיש לך נכון. ככל שהזמן עובר זה קצת יותר טוב. שלא תדעי עוד צער. 
הי... לא סתם נעלמתי... חזרתי עם בשורות טובות
24/08/14 18:54
300צפיות
אז  נכון שלא כתבתי כאן הרבה, אבל כן הייתן כאן בשבילי בתקופה לא פשוטה ואני רוצה לתת קצת בחזרה.
ההריון הארוך, המסובך והמאוד לא פשוט הזה, הסתיים בידיים מלאות בבן מדהים ומהמם שנולד לפני כשלושה שבועות.
אני מאוד גאה בו ובי, שהצלחנו לההגיע לשבוע 34 ושהוא נולד בריא וחזק וללא סיבוכים, במשקל של 2.5 קילו.
בילינו שבועיים בפגיה, עד שהגיע לשבוע 36 ואנחנו כבר קצת יותר משבוע בבית וזה כל כך כל  כך כיף!
 
התאשפזתי שוב לפני הלידה עם צירי לחץ שנמשכו חמישה ימים קשים ומעייפים. על אף התרופות והזריקות שהצליחו, לפרקים קצרים לתת לי קצת הקלה, הם לא ממש פסקו.
יחד עם זאת, הרופאים לא מיהרו להוציא את התפר הצווארי, כי ידעו שזה יוביל ללידה מיידת ורצו לתת לו כמה שיותר "זמן בטן".
לאחר ירידת מים כבר לא נותרה ברירה ושלחו אותי להוצאת  התפר. זה כמובן היה כבר די מאוחר ואחרי שעתיים של נסיונות כואבים ביקשתי שירדימו אותו ויוציאו אותו בהרדמה.
כבר בהתאוששות הודיעו לי שאני עם פתיחה ומובלת הישר לחדר הלידה.
קיוויתי שאחרי האובדן וההריון המסובך וכל הקשיים, הלידה תהיה קלה. מה גם שידעתי שהוא עוד קטן.
קיוויתי לחוויה מעצימה ומתקנת ולכן התעקשתי - בלי אפידורל!
רק לא לקחתי בחשבון את התשישות מכמעט שבוע של צירים, מההרדמה ואת העובדה שיתעקשו על ניטור ולא יתנו לי להתנועע, לעמוד תחת המים ועוד...
אז הלידה התארכה והתעכבה... אני יודעת ש-11 שעות בחדר לידה הן דבר שכיח, אבל באמת חשבתי שחצי שעה-שעה והוא יהיה בחוץ...
לאחר הלידה נתנו לי אותו לרגע, ואז הובילו אותו הישר לפגיה - ואותי - להרדמה נוספת, כדי להוציא את השליה שנדבקה לרחם.
 
אבל זהו. אנחנו בבית. יש לי מתוק קטן ומדהים שלא נותן לי לישון וזה פשוט כיף!
 
שיתפתי את חווית הלידה, כי בדיעבד אני מצטערת על ההחלטה שקיבלתי מראש ולא זזתי ממנה.
אני די המומה בדיעבד שהרופאים והמיילדות לא המליצו על אפידורל במצב שבו הייתי, אבל הבנתי שזו המגמה היום - ללכת עם רצון היולדת עד הסוף. גם כשההחלטה שלה לא כל כך הגיונית. אף אחד לא הציע אפילו שאשקול שוב, או פרס את הטיעונים הרפואיים.
אז קחו את זה בחשבון ולדעתי - עם כמה שיש לכן חלום על חוויית לידה מסוימת, אני ממליצה להגיע עם ראש פתוח ולבקש את עצת המיילדות והרופאים.
 
 
איזה כיף, איזה בשורות טובות!!!
25/08/14 00:08
51צפיות
תודה רבה ששיתפת בחוויית הלידה, זה באמת לא פשוט מה שעבר עליך.
לימדת אותי משהו חשוב ואקח אותו איתי. לא צריך להיות נעולים על מה שרוצים... אפשר גם להתגמש...
 
תודה, מקווה ומאחלת הרבה שמחה עם הקטנצ'יק והרבה נחת ואושר מעתה!!!
מזל טוב,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
25/08/14 07:05
33צפיות
מאחלת לכם המון אושר בראות והנאה.
איזה כיף איזה כיף
26/08/14 13:22
27צפיות
המון המון מזל טוב, רק בשורות טובות
עשית לי את היום !!!!
תודה רבה לכולן ובהצלחה! סמדי - מה איתך?
29/08/14 11:50
34צפיות
את צריכה להיות כבר בשבוע 38-9, לא?
התקדמנו
31/08/14 12:00
36צפיות
שבוע 38+4....התקדמנו לצירים של דקה כל פעם (מוניטור), עדיין פתיחה 2.....
כמו שהרופא אמר, רק אלוהים והעובר שבבטן יחליטו מתי לצאת....
 
וואו! כל דקה ציר? איך את לא מותשת??
01/09/14 12:49
16צפיות
מחזיקה לך אצבעות ללידה קלה, מהירה וטובה!
תנועות עובר
24/08/14 15:30
151צפיות
היי יקירות, זמן רב לא כתבתי  ועכשיו מרגיש קצת יותר מוכנה כדי להעיז ולכתוב שחור על גבי לבן....
ההתחלה הייתה קשה פחות פיזית בעיקר נפשית, הרבה הרבה מתח, חיה מבדיקה לבדיקה....
מתי לעזאזל אפשר קצת להירגע?!?
כל שבוע שעובר מתחילה קצת יותר לעכל את המצב, הכל מאד ראשוני בשבילי כי לא הגעתי עד הלום עד כה...
מתחילה לשמוח, להעיז לחשוב על העתיד (למרות שלאיש שלי מאד מאד קשה אז עכשיו זה בעיקר במחשבות...)
כרגע בשבוע 19 ומאושרת ומוקירה כל רגע....
ולשאלתי: מתי מתחילים להרגיש תנועות עובר? לפעמים נדמה לי שאולי אני רגישה אותו (כמו בועות),
מנגד יש פעילות ענפה במערכות השונות :) כך שלא באמת יודעת שזה- זה...
אז מה מרגישים ומתי? קצת לחוצה שלא מרגישה אותו, יש כל מיני לחצים ומיחושים בבטן ואני יודעת שאם הייתי מרגישה אותו הייתי הרבה יותר רגועה....
 
הי לך...
24/08/14 15:54
64צפיות
קודם כל בשעה טובה, נשמע טוב, מקווה שגם ימשיך טוב. לגבי שאלתך- שבוע 19 זה שבוע טוב להתחיל להרגיש, סביר להניח שהבועות האלו זה התינוקי שלך... בכל מקרה עוד שבועיים שלושה כבר יהיו תחושות יותר ברורות, ומעט אחר כך כבר תחטפי בעיטות כאלו שתתגעגעי לבועות (-; !!! מאחלת לך המשך הריון תקין, תמשיכי להנות מכל רגע...
היי, גם אני כמוך, בערך אותו שבוע....
25/08/14 08:26
60צפיות
מה שלי הרופאה אמרה זה שעד שבוע 20-22 לא מאד מרגישים ובדר"כ בועות זה או הקטן בפנים או גזים...
אל תתרגשי שאת עדיין לא מרגישה בעיטות ממש זה טבעי וזה יבוא בע"ה בקרוב.
מבינה את החששות שלך כל כך. גם בעלי לא מאד מתחבר על אף שהוא האופטימי יותר מביננו.
שנצא מזה בידיים מלאות בחודש ינואר! אמן.
º
מודה לכן כנראה שאאלאץ להמתין בסבלנות...
25/08/14 09:37
19צפיות
היי לכולם... חדשה פה ישנה באובדן אשמח לתמיכתכן
24/08/14 11:56
255צפיות
היי כולןןן,
אני אנסה לקצר כי הסיפור ארוך... :)
לפני שנתיים וחצי הריתי לאחר טיפולי IVF, בהריון שלישיה. לאחר המלצות מטובי המומחים ובגלל שעברתי קוניזציה בצוואר הרחם (צריבה של גידול טרום סרטני) דיללנו בקושי רב את אחד העוברים.  למרות הדילול ויכול שבעקבותיו החל משבוע 20 החלו התקצרויות של צוואר הרחם ובשבוע 26 לאחר 6 שבועות בבית חולים ילדתי תאומים מקסימים, ככל הנראה, התקצרות צווארית וזיהום הביאו ללידה... התאומים שלי כמו שאתן בטח מנחשות לא שרדו (הראשן נפטר לאחר יומיים והשני כמעט חודש). עברנו תקופה קשה וחשוכה אבל תמיד קיוונו לטוב ואחרי שנה התחלנו שוב טיפולים.
היות והלידה הייתה קיסרית (המלצת הרופאים כדי ששיעור השרידה של התאומים יעלה) נוצרו סיבוכים שגרמו ככל הנראה לעוד 4 הפלות אחרי הלידה ובשבועות מאד מאד מוקדמים (לכל היותר שבוע 6)
היום ברוך השם אני בהריון יחיד מתחילה שבוע 20 - אבל בגלל שזה השבוע המכריע בו אושפזתי פעם קודמת אני בלחץ אטומי, יש לי קצת כאבים למטה שהולכים ובאים מתחילת ההריון והלחץ פשוט לא עובר....
אף אחד לא מבין אותי כולם אומרים לי שההריון הזה שונה וכד' אבל בטח רק אתן תוכלו להבין שלמרות שהראש מבין הפחד והלחץ גובר...
אוףףף זה כזה מתסכל כל הלחצים האלו!!! לפעמים בא לי שירדימו אותי ויעירו אותי בדצמבר :)))
 
תודה שהקשבתן :) אם למישהי יש סיפור דומה מעודד אשמח לשמוע...
 
שנצא כולנו בידיים מלאות אמן!!!
אני כל כך מצטערת לשמוע את הסיפור הקשה שלך. :(
24/08/14 12:45
118צפיות
בוודאי שמבינה לעומק את הפחדים וחוסר ההבנה של הסביבה...
הפחדים שלך לגימטימים ומובנים לחלוטין, זה הכי מובן בעולם..
 
אני מציעה לך לקחת מישהי שתלווה אותך בשבועות הקשים האלה- בין שבוע 20 ל-26, מניחה שגם שם יהיה מאוד לא פשוט.
 
אני עברתי דברים אחרים אבל מסוגלתלהזדהות מאוד עם הפחד מהשבוע שבו הכל התחיל (גם אצלי בשבוע 20) ועד לשבוע שבו הכל נגמר... (אצלי בשבוע 24)
כרגע אני בשבוע 25 ומרגישה הקלה גדולה שעברתי את השבועות ה"קשים". עדיין יש פחדים אבל אני מחלקת אותם לזמנים קצובים: עד הבדיקה הבאה, עד הרופא הבא וכו...
יש לי בראש מחשבה שאני רק צריכה לעבור את שבוע 26 ואז גם אם אלד לפחות אקבל חופשת לידה...
ואחר כך בטח יהיה לי עד שבוע 27, כי אז אומרים שתינוקות הם די ברי חיות כבר (למרות שהם ברי חיות כבר מלפני כן)
ואחר כך בטח יהיה לי משהו אחר לחשוב עליו עד השבוע שאחר כך...
 
אני משתדלת להרגיע כמה שניתן.
יש לי אישה שמלווה אותי עם כל הפחדים שלי.
יש מישהי שעושה לי מדי פעם טיפולים אלטרנטיבים (רפלקסולוגיה עיסוי דמיון מודרך...)
לקחתי לעצמי קורס באוניברסיטה הפתוחה כדי שהראש לא יעסוק כל הזמן רק בזה. אם הייתי יכולה הייתי עובדת. (אני בשמירת הריון) כדי להזיז הצידה את המחשבות הרעות.
התחלתי לעשות יוגה (לנשים בהריון) וזה מרגיע, אני עובדת עם נשימות וזה עוזר גם להרגיע וגם נותן תחושת שליטה.
אפילו התחלתי לחפש לי דולה שתלווה אותי לידה...
ממליצה לך לעשות כל מה שאפשר בשביל להרגיע. כמה שאפשר. אם זה בתמיכה ואם זה בעשיה.
 
הפחדים שלך מובנים לחלוטין ויחד איתם גם האמירות שזה שונה וזה הריון אחר- אלה גם אמירות מובנות והגיוניות. אבל לא תמיד לשכל יש שליטה על הרגש המתפרץ... זה קשה מאוד.
 
מחבקת אותך. הלוואי שיעבור לך מהר ובשלום!!!
(והרצון הזה להירדם עד דצמבר.... הכי מובן והכי מורגש לי בעולם!!! האמת שמתחילת ההריון אני רק רוצה לסיים אותו כבר.. כמובן בזמן ובידיים מלאות אבל זה קשה כל כך לחוות כל הזמן את הפחד הזה... תשעה חודשים זה המון זמן...)
תודה על התמיכה....
24/08/14 13:00
71צפיות
האמת שבראש יש לי שלבים... כרגע מצפה לבדיקה ביום חמישי ומתפללת שהכל תקין. אחרי זה יש לי סקירה שניה... ובאמת ששבוע 27-28 אלו שבועות שירגיעו אותי....
הרעיון לדולה מעולה... איפה מחפשים? האמת שנראה לי אני חייבת דולה כדי שתעזור לי ללידה רגילה...
אמןןןן שנעבור את זה כבר בשלום עם ידיים מלאות...
באיזה אזור את?
24/08/14 13:52
79צפיות
קיבלתי כל מני המלצות וידעתי מה אני מחפשת אז התקשרתי לנשים הללו וסיפרתי להן והן אמרו לי אם הן יכולות או לא, ולפי מה שהיה נשמע לי שאני מתחברת- הלכתי...
עוד לא נפגשתי איתה אבל היא נשמעת לי טובה.
נראה לי שבשבוע שלך זה עוד טיפה מוקדם אבל אולי אפשרי שתהיי איתה בקשר כבר עכשיו כדי להרגיע.
דולות בדרך כלל נפגשות פעם-פעמיים לפני הלידה כדי לשוחח על העבר ועל ציפיות מהלידה, ואחר כך הן מגיעות ללידה. לפני כן בקשר טלפוני אם צריך משהו, ובדרך כלל עושות אחר כך גם מפגש לעיבוד החוויה ועוזרות עם הנקה אם צריך.
 
אני חיפשתי משיהי מבוגרת, לא צעירונת, שיש לה הרבה נסיון (כולל עם נשים שאיבדו עוברים או תינוקות) וגם שתדע מה לעושת כי אני בהריון בסיכון גבוה, וגם שתהיה טובה עבורי בדברים כגון רפלקסולוגיה, עיסוי ומגע באופן כללי.
וגם שתהיה דמות שתרגיע אותי ותהיה מכילה ואמפתית ורגישה....
אני עוד בשלב מורקדם יחסית כדי לחפש דולה אבל הרגשתי שאני כבר רוצה לחשוב על זה כדי לקדם לעצמי מחשבות על הלידה. שאהיה שם כבר במחשבות ולא באובדן או בפחדים... זה התאים לי ואני מניחה שלא לכולן זה מתאים וגם אם מתאים כל אחת עושה את זה בזמן ובשלב אחרים קצת.
 
אם תרצי יש לי המלצה למישהי מצויינת מאזור ת"א.
 
בהצלחה רבה רבה!!
אני מאזור צפון... זה באמת מוקדם
24/08/14 14:31
60צפיות
ואפילו מפחיד אותי לקבוע דברים ולהתאכזב...
מובן לחלוטין. אני, כאמור, עשיתי זאת אחרי השבוע של האובדן...
25/08/14 00:05
63צפיות
למרות שעדיין מתרוצצים לי מלאאאא פחדים.
עד שלא ייצא בידיים מלאות לא יהיה רגוע פה. ככה זה.
אבל יש רמות שונות של מתח/רגיעה ורציתי לרכוב על הגל של הרגיעה, ועל היכולת שלי להתחיל לחשוב על כיוונים של לידה ואיזה לידה אני רוצה וכו... זה נתן לי פוש מסוים לכיוון של תקווה ולא של מוות וייאוש (מה שהיה הרבה לפני כן)
 
לכן כבר הלכתי עם זה קדימה.
אבל כאמור, זה לא מתאים לכולן...
לי זה עשה טוב. אולי גם לך?
 
אני ממשיכה להמליץ שתלכי למישהי (פסיכולוגית/מטפלת כלשהי, אפילו משהו של רפואה משלימה כמו רפלקסולוגיה, עיסוי , פרחי באך ועוד) שתעזור לך לעבור את השלבים הקשים. ואולי רק לשוחח על כך עם חברה או מישהו אחר קרוב מלבד בעלך.
 
ויש לי המלצה על דולה מעולה באזור נהריה. מישהי שהמליצה לי עליה אמרה שהיא "האמא של הדולות..."
אבל כאמור היא באזור נהריה אז לא התאים לי....
אולי היא תוכל לעזור לך. אם תרצי פרטים- אתן לך במסר.
 
בהצלחה רבה!! לכולנו!!!
היי תודה
25/08/14 08:20
32צפיות
נהריה נראה לי מעולה. אשמח לפרטים ואת צודקת נראה לי שאחזור לפסיכלוגית שלי היא בעצמ עברה המון אובדנים...
תודה רבה על החיזוקים :)
אני עברתי משהו דומה.
28/08/14 18:52
34צפיות
עברתי קוניזציה ואחריה 6 הפלות. היום אני אמא ל-2.
גם לי היה את המשפט הקבוע הזה שיעירו אותי אחרי שהכול ייגמר.
אם את רוצה פרטים נוספים את יכולה לפנות אליי במסר.
ליטל בארי- ייעוץ שינה וליווי הורים

רוצה שהוא יישן בזמן?

יועצת השינה שלנו זמינה לשיחתך כעת חייגי: 073-7581710


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה