לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום הריון לאחר אובדן -תמיכה
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הריון לאחר אובדן -תמיכה

הריון חדש לאחר חוויית אובדן.אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
המידע והעצות בפורום אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי. תפוז אינו ערב לנכונות המידע, ולא יהיה אחראי לנזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות עליו
לפורום אובדן הריון תמיכה לפורום הורות לאחר אובדן
המשך >>

חדשה וחוששת
19/08/2015 | 23:49
14
183
היי בנות, מנסה את מזלי כאן.. זקוקה לניסיון שלכן ולכתף התומכת.. זה הסיפור שלי:
אני בת 31, נשואה אוטוטו 4 שנים, ללא ילדים. אחרי תקופה דיי ארוכה של ניסיונות, תקופת צינון ושוב ניסיונות נכנסתי להריון לפני כמעט שנה אחרי הזרעה ואיקקלומין. הכל התחיל רגוע ומשעמם. בטאות יפות, הכפלה. שבוע 8 דופק, גיל הריון מושלם. אושר. בשבוע 12, שקיפות בעייתית (2.6 מ"מ למי שמכירה את הנורמה ), העובר כבר קצת מפגר מאחור בגודל. הדם שהגיע אחריו עוד יותר נוראי - סטטיסטיקה של 1:5. תהום. פחד משתק אך גם אופטימיות זהירה. בכל זאת עוד אין ממצא פתולוגי.  הימים חולפים ומגיע תורה של הסקירה מוקדמת. והחשש הגדול ביותר מתממש. מס' מומים חמורים מתגלים בעובר. החל ממוחון שלא התפתח וכלה בגודל עובר מפגר בלמעלה משבוע, מין לא ברור וכו'. רעד בגוף. חלחלה. עצב עמוק עד העצמות.. הרי מי שלוקח לה הרבה זמן להיקלט זוכה בהריון משעמם. זה לא הדיל?! לא בשבילך. לך מגיע טיפול מיוחד. ועדה להפסקת הריון (דופק עוד יש ) חוות דעת שניה, המתנה לתור של כמעט שבוע, מי שפיר בשבוע 15+6 וצ'יפ גנטי וחלבון עוברי כדי לאשש שאכן ישנה בעיה כרומוזומלית כפי שנראה שם לכולם (למרות שהמומים לא מתיישבים עם שום דבר ספציפי ).
בשבוע 16 עגול, אחרי 6 למינריות ולילה לבן גרידא. להפתעתי עבר יחסית בקלות. סוף סוף מרגישה הקלה.. הוסת הגיעה חודש וחצי אחר כך. המתנה של חודשיים, מי שפיר וצ'יפ תקין. חלבון עוברי מזעזע. בדיקות גנטיות מורחבות לבעלי ולי אין לאף אחד מאיתנו אפילו נשאות. יופי. לעולם לא נדע מה קרה... חודשיים ניסיונות הפעם מיד טיפולים והופ, בטא 25 שבועיים אחרי אוביטרל. דכדוך קל. המתנה של 5 ימים ואז חזרה על הבטא 261.. אופטימיות זהירה. אחרי שבוע 2750. אוקיי אפשר להתקדם לאנשהו. מחכה בסבלנות לשבוע 7 (במסגרת בדיקות הדם הסטנדרטיות דוחפת עוד בטא שיהיה, 30,066. יופי. ) בשבוע 7+6 לפי חישוב ההזרעה מגיעה בהססנות לבדיקת אולטראסאונד ראשונה. (הבחילות הפעם הגיעו קצת באיחור ויותר בערב. חלשות מפעם שעברה.. מפחיד. ויש גם מידי פעם הפרשות צהוב-חום בהיר לא ברורות. אבל התרבית שתן תקינה. הרופאה לא מתייחסת. בואי נבדוק.
ואז המסך. שק הריון בודד (ניחא, כבר לא אדביק את הפער על החברות.. ) עובר קטן, מתאים לשבוע 6+6 במקום 7+6 על פי חישוב ההזרעה וההזרקה. יש דופק. מבחינתה, לגיטימי (לא מבינה איך ) תחזרי יוד שבועיים לביקורת.
מתה מפחד. מאוכזבת. מפחדת. פסיכית? האם זה הגיוני? אחד הסימנים המובהקים הקודמים היו מגמת התפתחות שלילית.. לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל כך.. אנא בנות, שתפו מניסיונכן ועזרו לי לראות את התמונה בצורה קצת פחות שחורה. כבר ביררתי על הפסקת הריון:( תודה למי ששרדה עד כאן... קראתי את רוב הפוסטים פה, והתחברתי מאוד.. תודה שאתן כאן

משתתפת בצערך על האובדן
20/08/2015 | 07:28
68
תראי. העוברית שלי בהריון האובדן הייתה בשבועיים קטנה יותר לכל אורך הדרך.
היא הייתה בריאה לפי הידוע. ההריון הסתיים בגלל ירידת מים בשבוע 23 אחרי הריון עם דימומים והמטומה. אבל לא ייחסו כל חשיבות לכך שמלכתחילה העובר ית הייתה קטנה. אומנם אצלי זה הריון ספונטני וייתכן ביוץ מאוחר אבל אני כבר למדתי שהכל יכול להיות. הלוואי וההריון הזה שלך ימשיך תקין. עדכני אותנו בהתפתחויות.
הקושי והלחץ מורגשים ומובנים
20/08/2015 | 08:40
63
מצטערת על האובדן שלכם.
שמחה עבורכם שלא נמצאה בעייה גנטית, מה שאומר שחזרה של מצב דומה אינה אמורה לקרות לכם בסיכוי גבוה מלשאר האוכלוסיה.

לגבי ההריון הנוכחי - האם בדקו והבינו מדוע טבעי אתם לא מצליחים אך בהזרעה כן ?
האם יש בעיה בביוץ ואלו ההורמונים לתמיכה שעוזרים ?
ובכל מקרה, בהריון טבעי בו מועד הביוץ אינו ודאי, זה מאד נפוץ ביוץ מאוחר ועובר צעיר מהמצופה.
במקרה שלכם של תזמון הביוץ עם עזרים חיצוניים והזרעה - כדאי להתייעץ עם הרופא האם זה אכן אפשרי... בכל זאת זה לא ivf והחזרת עובר, אז אולי אפשרי שהזרע והביצית התאחדו כמה ימים לאחר ההזרעה ?

מקווה עבורכם שכן ומקווה שתצליחו לשמור על אופטימיות זהירה ואולי תופתעו לטובה.
תודה רבה לכן..! ויקטור אני עונה
20/08/2015 | 17:40
3
67
תודה רבה על האמפתיה וההזדהות...
לגבי היכולת להיכנס להריון ללא הזרעה, לא.. לא עשו לנו בירור. פשוט חזרנו על הדפוס וזה עבד.. אולי יש בעיה לעבור את צוואר הרחם...? אלו רק ספקולציות.
אני לא לקחתי תמיכה מאחר והפרופיל ההורמונלי שלי תקין וערכי הפרוגסטרון שלי גבוהים באופן טבעי.
ביום האוביטרל הפרוגסטרון התחיל לטפס והיה על 3.7 וה lh הגיע ל 29 ככה שהסיכוי שהביוץ היה מאוחר באמת קצת נמוך. מצד שני היו 3 זקיקים בגודל 20-21 אז אולי משהו שם קרה.. באמת שאני לא יודעת.
בעיקר מנסה לא להיכנס לזה. לתחושה המעיקה הזו ששוב הבחילות לחינם, והנשירה ושאולי אנחנו כזוג לא מסוגלים לייצר עובר בריא.. בא לי לבכות;(
שלחתי לרופא מעקב הריוו הקודם שלי מייל מפורט עם כל הפרטים. מקווה שיגיב..
כמובן שאעדכן בכל התפתחות.
שאלה לא קשורה - ההפרשות שסיפרתי עליהן, מימיות עם גוון צהוב-חום בהיר צריכות להדאיג? זה בא והולך..
והרופאה אתמול לא עשתה לי פאפ, זה נורא?
לידיעתי
20/08/2015 | 22:59
2
47
העדיפות היא לא לעשות פאפ בהריון, אלא אם כן עולה חשש שמצדיק זאת... בכל זאת מדובר בלקיחת דגימה מצואר הרחם והנטייה היא לא להתעסק איתו בכלל בהריון.
אצלי בהריון הראשון היו דימומים לכל אורכו ועלה חשד לבעיה ברקמת הצואר עצמו ולכן עברתי פאפ וכן ביופסיה במהלך ההריון עצמו, ע"מ לשלול מחלה.

לגבי הביוץ והגיל המשוער של ההריון - כל דבר יהיה בגדר השערה כעת, אך היות ובכל זאת ההליך הוא די טבעי אצלכם למרות השראת הביוץ וההזרעה, אולי יש סיכוי כי זקיק שנראה כעומד לצאת מהשחלה, אולי התעקב מעט ואולי המפגש בפועל בין הביצית לזרע התעקב... אני רוצה להאמין שיש סיכוי וחושבת שכדאי לך לשמור על אופטימיות זהירה לקוות לטוב.
לעיתים עובר מתפתח גם מעט באיטיות בהתחלה (ואז עושים תיקון לתאריך המחזור לפי גיל העובר) ובהמשך הוא סוגר את הפער ומתקנים חזרה את תאריך המחזור.
הכל עוד פתוח ואפשרי !
תודה:) מבטיחה להשאר מעודדת
20/08/2015 | 23:43
26
אעדכן בהתפתחויות
תודה ויקטור :) מבטיחה לשמור על אופטימיות זהירה
21/08/2015 | 00:38
25
אמשיך לעדכן בהתפתחויות
משתתפת בצערך על אובדן ההריון שהיה,
21/08/2015 | 10:10
5
41
ומקווה עבורך שההריון הזה יסתיים בטוב.
כמובן שקטונתי מלהיות נביאה, ולומר או אפילו לשער מה יהיה גורל ההריון הפעם. צריך באמת להמשיך ולעקוב, ולקוות ולקוות ולקוות.
ברור שאת מתה מפחד. ברור שאת מאוכזבת וברור שאת מפחדת. זה לא פסיכי, אלא הכי הגיוני בעולם!
אני כותבת פה מה שכתבתי אין ספור פעמים בפורום הנוכחי- אין קשר בין תופעות לוואי של ההריון לתקינותו או אי תקינותו. זה לא שאם יש לך בחילות חזקות, אז ההריון תקין...עדיף להרגיש טוב, ושלא יהיו בחילות (בכלל לא חובה בהריון, אגב- 10 פעמים הייתי בהריון, ואף פעם לא היתה לי אפילו לא בחילה אחת- גם בהריונות התקינים).
 
שאלת מה לעשות עם עצמך?- להיות עסוקה ככל הניתן- בעבודה, בבית...לעשות דברים שעושים לך טוב, לדבר עם חברות בטלפון, לראות דברים בטלויזיה שאת אוהבת (ממליצה על עקרות בית נואשות- אם עוד לא ראית), לקרוא ספרים....כל מה שיעזור לך להעביר את הזמן.
 
תמשיכי לעדכן אותנו, בתקווה לעדכונים טובים.
 
ת
22/08/2015 | 01:31
6
המון תודה... האמת הבחילות התחילו להציק
22/08/2015 | 01:36
3
40
ועכשיו גם הקאות. זה בקושי קרה לי אז.. כייף לך שאין לך בחילות.
אשמח לשמוע את הסיפור שלך שירה.. לא בטוחה אם נתקלתי בו.

אני מנסה להישאר אופטימית (רוב הזמן ).
הכי מפחיד אותי שבבדיקה הבאה עדיין יהיה דופק אבל עובר שלא מתאים לגיל. כי זה לא כאן ולא כאן ומאוד יזכיר לי את ההריון הראשון...
בינתיים לא מצליחה להחזיק את הפרנטל בבטן... אשמח להצעות
הסיפור שלי- בקצרה-
22/08/2015 | 06:59
2
61
אני כותבת לך ממש בראשי פרקים, אם כי ברור לך שיכולה לכתוב ספר עב כרס...
 
הריון ראשון- נולדה ביתי הבכורה. כיום בת 9 (נולדה כאשר הייתי בת כמעט 33)
הריון שני- הפסקת דופק שבוע 9. גרידה.
הריון שלישי- נולד בני. כיום בן 6 (נולד כאשר הייתי כמעט בת 36).
הריון רביעי- הפסקת דופק שבוע 7 או 8. גרידה.
הריון חמישי- שק הריון ללא עובר. ציטוטק.
הריון שישי- הריון כימי. תודה לאל- ללא התערבות.
הריון שביעי- הפסקת דופק. שבוע 9 נראה לי. גרידה.
הריון שמיני- הפסקת הריון בשבוע 16 בגלל טריזומיה 18. גרידה מאוחרת.
הריון תשיעי- הפסקת דופק. שבוע 9. גרידה.
הריון עשירי ואחרון לחלוטין- נולדה ביתי. כיום בת חצי שנה. נולדה יומיים לאחר יום הולדתי ה-41. מתנה נפלאה ומופלאה.
 
אז נכון- נכנסתי להריון בקלות יחסית (הממוצע אצלי היה משהו כמו 3-4 חודשים- אבל ניסינו ממש באדיקות), ולא היו לי בחילות, אבל בחיי שלא הייתי מאחלת את מסע הייסורים הנפשי והפיזי הזה לאף אחת.
על הנפש- לא אפרט פה, אם כי את יכולה לדמיין לעצמך מה עבר עליה...
 
מאחלת לך בשורות טובות והמשך הריון תקין. תמשיכי לעדכן אותנו, בתקווה ובאופטימיות לטוב.
שירה את מדהימה. אין לי מילים...
25/08/2015 | 08:37
1
19
כמה כוח ונחישות. לא חושבת שהייתי עומדת בזה.. שמחה כל כך לשמוע שאת חובקת 3 ילדים. מאחלת גם לעצמי. נשאר עוד פחות משבוע עד הבדיקה.. משתדלת לא לחשוב על זה ומתמקדת בלשרוד את הבחילות.. תודה רבה על התמיכה.. זה כל כך עוזר..
תודה על מילותייך, ובהצלחה עם ההתמודדות עם הבחילות
26/08/2015 | 06:25
4
גם אצלי ידענו את מועד הביוץ במדויק
22/08/2015 | 10:54
1
45
כי עשיתי מעקב זקיקים, ובשבוע 7 הגעתי ובכלל עוד לא היה דופק. שבוע אח"כ כבר היה, תודה לאל, והרופא תיקן את גיל ההריון ב-10 ימים! כל זה למרות שידענו מתי הביוץ היה, ובכל זאת לעובר לקח יותר זמן להתפתח בהתחלה.. אין לי מושג למה, אבל שמעתי גם על עוד מקרים כאלה.
 
בעיני יש המון מקום לאופטימיות, מחזיקה לך אצבעות.  
לשמוע על מקרים דומים שעברו בהצלחה זה הכי מעודד
25/08/2015 | 08:39
21
תודה! מקווה שגם אצלי הדברים יסתדרו...
אעדכן בהתפתחויות
שבוע 23 הגורלי
20/08/2015 | 16:56
7
120
טוב אז הגענו לשבוע 23 ב"ה בנתיים הכול תקין היינו בסקירה שנייה ביום ראשון הכול היה מצויין ותקין התפר במקום הצוואר סגור וארוך אבל הפחד והלחץ לא עוזבים אותי פתאום יש לי פלאשבקים ממה שקרה בהריון קודם בדיוק בשבוע הזה יש לי סיוטים בלילה ואני בקושי יושנת בלילה הקודם התעוררתי כולי בזיעה קרה אולי בגלל החום אולי בגלל הפחדים והייתה לי סחרחורת שבחיים לא הרגשתי כול החדר הסתובב לי ולא יכולתי להרים את הראש מהמיטה הערתי את בעלי כי הרגשתי שאני הולכת להתעלף ואז הייתה לי בחילה חזקה והקאתי המון גם אתמול כול היום היו לי סחרחורות ובחילות וגם בערב שוב הקאתי היום אני מרגישה כבר יותר טוב אבל לא מבינה מה זה מאיפה זה הגיע אין לי כאבי בטן ככה שכמעט בטוח שזה לא משהו שאכלתי אז מה זה? בגלל הלחץ והחרדות ? או שזה בגלל לחץ דם נמוך אני מתחילת ההריון עם לחץ דם של 100/60 אמרו לי שזה תקין ואתמול היה לי 95/60 לא יודעת אם זה קשור ובשבעות כאלו הבחילות אמרות לעבור לא?  ועוד משהו שקרה הרופא אמר לי למרות השמירת הריון לא לשכב כול הזמן כי זה גם לא בריא ואמר שניתן לעשות הליכה מתונה של עד 30 דקות אז בעלי רצה להוציא אותי קצת מהבית לעודד אותי ונסענו לארומה בעיר ואחר כך קצת טיילנו בחניות ואז התחלתי להרגיש לחץ בנרתיק  וזה ממש הלחיץ אותי אז חזרנו הבייתה  וזה עבר אולי לא הייתי צריכה להסתובב למרות שזה היה פחות מחצי שעה ועכשיו אני אוכלת את עצמי ואם עשיתי נזק?? אוף זה כול כך קשה !
גם אני בשבוע 23 הגורלי....
20/08/2015 | 18:13
66
מאוד מלחיץ. וברגעים אלו אפילו מנקה את הבית. יש לי ילדה ואני קצת מתרוצצת אחריה לפעמים. ומקווה לטוב. אני כל הלילה וכל היום בודקת שלא ירדו לי המים (לא שאפשר לפספס את זה במהלך היום)...
מה אני אגיד לך... אין תרופה לחרדות שלנו.
שיהיה לנו בהצלחה לעבור את השבועות הקרובים בהצלחה!
מלחיץ
20/08/2015 | 22:52
3
50
אני שבוע שעבר עברתי את השבוע הגורלי שלי... עבר בשלום , אבל לווה בחרדות נוראיות שהשפיעו עליי פיזית ממש. כמו אצלך...
גם אני סבלתי מהתקפי חרדה, מקושי לאזן את לחץ הדם ומהרגשה פיזית רעה עד לסף העלפון וגם לחץ ממש בנרתיק - נלחצנו וביקרנו במיון.
הייתי בטוחה שמפה ואילך זה יתחיל להשתפר, אבל לצערי זה לא המצב אצלי (מבחינת ההרגשה אני קצת מרגישה שאיבדתי את זה... וגם אובייקטיבית יש פתאום חשש שעלה בסקירה וכעת יש צורך בהמשך ברור וזה מלחיץ).
הייתי רוצה לעודד אותך לגבי ההרגשה והחרדות - אבל אני לעצמי מרגישה שהמצב מחמיר במקום להירגע.
אולי אחרות יהיו מעודדות ויעזרו יותר...

לגבי הלחץ דם - אם הל.ד. הנורמלי שלך נע סביב 100/60, זה לא נחשב נמוך. זה עדיין תקין והגיוני דאף ירד מעט, כי לחץ הדם יורד בהריון.
אל תלחצי ואם את מרגישה חולשה, איכלי קוביית שוקולד או פרי ובעיקר שתי המון מים.
אגב - בלילה או בשינה.. לחץ הגם יורד משמעותית ואינו מדד שמסמל משהו... גם 70/40 וכו זה תקין בשינה ואף פחות מכך.
לגבי ההקאות - יתכן שהלחץ השפיע על מערכת החיסון שלך ונדבקת בוירוס כלשהו, או אולי כמוני גם את מגיבה בצורה פסיכוסומטית בה הגוף ממש מגיב בהתאם לסערת הנפש וממש נהיה חולה.

מקווה שהשבוע יעבור לך במהרה ושעבורך זה יהיה סמן מרגיע שיאפשר לך לחזור לנשום מעט יותר בקלות.
כן גם אני חושבת שהחרדות רק יחמירו
21/08/2015 | 12:05
2
35
אבל לפעמים יש לי גם ימים טובים שאני אופטימית ואין חרדות אבל אחר כך מגיע משהו חדש שמעלה לי בחזרה את החרדה כמו הטיול שעשינו בקניון כי פשוט שכבתי במיטה כמעט חודש בלי כמעט לקום חוץ ממקלחת שירותים ולמטבח אז החלטנו קצת לטייל כי גם הרופא המליץ לא לשכב כול הזמן ואז פתאום הלחץ הזה בנרתיק והיו לי גם כמו דקירות כאלו וזה לפעמים קורה לי גם בשכיבה מעניין מה זה ? קרה לך? אמרתי לרופא בסקירה והוא לא התייחס לזה ממש אמר שאולי זה כי המשקל כול שבוע עולה אז מרגישים לחץ הוא לא ראה בעיה הצוואר סגור וארוך והתפר במקום מוזר ומלחיץ
לחץ בנרתיק
21/08/2015 | 14:04
1
49
אכן שאלתי את הרופא וגם הוא בדק את הצואר בתגובה לתלונה שלי - ואמר שהיות והצואר סגור וארוך וגם כהוא הפעיל לי לחץ על הבטן, הצואר לא הגיב... כרגע זה בגדר תלונה והרגשה שלי ולא מעבר. הצואר כרגע תקין.
אבל צריך לעקוב.
לגבי הדקירות - הרופא שלי טוען שזו תופעה נפוצה בהריון ואין מה לדאוג לגביה, כל עוד זה בא וחולף. ואין קשר בין פעילות או מנוחה לדקירות האלו - זו איזושהי הכנה של הגוף ותגובה להריון, לא מעבר לכך, לטענתו.
 
גם לי יש ימים טובים יותר, אבל לצערי הלחץ והחרדה שולטים ברוב הימים.
גם אני מפעם לפעם מחליטה לצאת מעט מהבית, לפגוש חברה או לצאת עם בן-זוגי וגם אני בכל פעם מרגישה לא טוב ונלחצת ממש...
בבית אני מנסה טיפה יותר לזוז, מורידה את הכלב לפחות פעם ביום, אמנם ל10 דקות - אבל כדי מעט לזוז... מההריון הראשון שגם בו הייתי בשמירה , אני זוכרת כמה רע הרגשתי מלשכב כל היום, מעבר לזה שאין ממש הוכחות שזה יעיל יותר ממנוחה אחרת - גם אם היא בישיבה או אפילו מעט הליכות.
הרופא שלי המליץ לי לעשות הליכה לפחות פעמיים בשבוע של רבע שעה וממש לאט וקליל - רק כדי לזוז וגם הוסיף שזה לא בריא לשכב במשך חודשים.
גם לנפש זה לא בריא - לא יודעת איך את מרגישה, אבל אני ממש מרגישה שזה מדכא אותי ומוסיף לחרדות.
 
מאחלת שיעבור בשלום !
מסיכמה איתך
21/08/2015 | 16:57
30
גם אני משתגעת בבית וזה ממש מדכא ולפעמים זה גם גורם לי לחשוב כול הזמן ולא על הדברים הטובים ... מזל שבעלי עובד מהבית בתקופה האחרונה אז הוא מכריח אותי לזוז ומידי פעם לצאת מהבית ... גם קשה לי לראות בפייסבוק איך כולם נהנים מהקיץ טסים לחול הולכים לים ואני לא יכולה .. אבל רק המחשבה של לצאת מהבית ושוב להלחץ שאולי אני עושה נזק בהליכה זה גם לא עוזר לחרדה .. נקווה לטוב ושהשבועות יעברו מהר ונגיע לתאריך המשוער ונצא בידיים מלאות וכול החרדות והלחצים יעלמו
יאללה- כמה שזה קשה החרדות האלו....
23/08/2015 | 23:42
1
22
ואיך הן משפיעות גם על הנפש וגם על הגוף...עברתי את זה, הייתי שם, לצערי בענק בהריון עם מעיין. אבל אני, לעומתך, לא הייתי בשמירה, ועבדתי והייתי מאוד עסוקה, וזה אחד הדברים ששמרו על שפיות יחסית. ואני כותבת "יחסית", כי גם הגעתי לטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון. הייתי ממש ללא שינה, עם מגרנות קטסטרופליות...אוף! איזו תקופה מחורבנת זו היתה!
אני זוכרת שהיו לי דקירות בנרתיק שבאו וחלפו. בכלל- בהריון יש כל מיני סוגי כאבים, שרוב הנשים ממש לא מייחסות להן משמעות (ובצדק), אבל אצלנו- בגלל רמת החרדה הגבוהה- כל דבר הוא סיבה נוספת למשהו נוראי שעלול לקרות.
 
תזכירי לי למה את צריכה להיות בשמירה? סורי. אני לא זוכרת.
הייתה לי לידה מוקדמת בהריון קודם
24/08/2015 | 09:57
31
הרופאים אמרו שזה עקב אי ספיקה צווארית כי הייתה לי פתיחה בלי שהרגשתי לא היו צירים ולא כאבים ... ובהריון הזה עברתי ניתוח של תפר צווארי כדי להחזיק את ההריון ולמנוע פתיחה של הצוואר .. אוף בדיוק כשקראתי מה שרשמת קרה לי עוד דבר מדאיג .. הרגשתי שמשהו נוזל ממני הסתכלתי וראיתי שיש כתם די גדול של מים שקופים וטיפה עם צהוב הרחתי ואין לזה ריח אחרי זה ניגבתי והייתה הפרשה רגילה כמו תמיד ובנתיים לא קרה שוב השאלה אם זה סתם הפרשה או דליפה של מי שפיר .. רופא יש לי רק אחרי 16:00 אוףףף
משהו שהיה לי אתמול
19/08/2015 | 10:30
8
136
הי. משתפת באפיזודה קטנה ומעצבנת.
היתה לי שיחה עם שכנה שנדחפה לאירוע קטן שעשינו אתמול. דיברנו על פונדקאות ואמרתי את דעתי שאני לא מתלהבת מהנושא.
אז היא אמרה לי: מה את מבינה באישה שאין לה ילדים ומתה שיהיו לה ילדים?
אמרתי לה, אני מבינה דבר או שניים
אז היא צועקת לי: את בהריון! אין לך זכות לדבר!
רציתי לחנוק אותה. זהו.
ההערה של השכנה לא במקום
19/08/2015 | 11:17
2
86
אבל מדוע את לא מתלהבת מפונדקאות?
בעיניי זה דבר מדהים.
יש המון סיבות
19/08/2015 | 15:50
1
74
עקרונית, אם יש אישה שעושה את זה כמצווה אז זה אכן מדהים.
אבל זה הפך למשהו מסחרי.
ראיתי סרט שנקרא בייבי גוגל וזה מראה זוג גברים הומואים שעשו מזה עסק. הפריע לי בעיקר שיחה שאחד מהם מנהל עם אישה, זה הולך ככה:
האישה בטלפון: שלום, אני בת 54 בלי ילדים, בלי בן זוג ובלי ביציות. אני רוצה גם תרומת ביצית וגם תרומת זרע וגם פונדקאית. כמובן שיש לי כסף ואני אוכל לשלם על כל התהליך וגם לגדל ברווחה ילד אחד ואפילו יותר.
 
עכשיו, לי באופן אישי, זה נראה כמו לבשל לעצמך ילד ולקנות אותו במחיר גבוה מאוד.
ליבי על האישה שכל השנים לא הצליחה לממש את אמהותה, אבל איפה שמים את הגבול?
 
לעומת זאת, קראתי על אישה חולת סרטן שלפני הטיפולים היא הקפיאה עוברים שהופרו מהזרע של חבר שלה שלימים הפך לבעלה. אחותה הפכה לפונדקאית לאחד או שניים מהעוברים, לא זוכרת, ועשתה לה את הדבר הכי מדהים בעולם.
 
אז בעיני עם כל הכאב יש הבדל, ולא כל אחד בעולם יהיה בסוף הורה כי גם אימוץ בגיל 50 פלוס לא יתנו...
זה עצוב אבל אלה החיים...
תראי....
19/08/2015 | 17:35
51
לרוב המטרה של זה היא טובה.
נכון שזה הפך למסחרה רצינית וזה פוגם.
אני לא מבינה את המטרה של פונדקאות כאשר יש גם תרומת ביצית וגם תרומת זרע. כי אם זה לא ילד ביולוגי שלהם אז למה פשוט לא לאמץ ? יש מספיק ילדים בעולם שזקוקים להורים. אבל אם מדובר בזרע או ביצית או גם וגם של אותו זוג אז הפונדקאית משמשת רק כתנור ומעניקה להם משהו שהם בשום דרך אחרת לא היו יכולים לקבל. - ילד ביולוגי שלהם ששייך להם מכל הבחינות.
לכי תדעי מה עומד מאחורי התגובה הרגשית מאד הזו שלה...
19/08/2015 | 17:31
4
60
אני כמובן לא מסכימה עם הדרך בה אמרה את הדברים וביחוד עם הסיכום ההזוי שלה של - "את בהריון, אז מה את מבינה..."
נראה שגם היא לא ממש מבינה הרבה דברים לפי תגובתה, כמו שהריון אינו שווה ערך לילד, כפי שלצערנו כולנו פה למדנו והיא ככל הנראה לא (ונאחל לה שגם לא תדע לעולם).
 
ומצד שני אוסיף, ומאד בעדינות, שאני יכולה מעט להבין את התסכול שלה אולי (מעניין אם נובע מנסיון אישי) על כמה קשה לאישה, שאין לה ילדים ומאד רוצה בהם ואין לה דרך אחרת.
ואת זה את יכולה כמובן גם להבין, אבל אולי לא תוכלי ממש להתחבר לזה כמו אישה שנמצאת בדיוק במקום הזה, פשוט משום שיש לך בבית שתי בנות למזלך הטוב :), את כמובן יכולה להרגיש אמפטיה לחלוטין למישהי במצב כזה, אבל את לא יכולה באמת להזדהות איתה במאה האחוזים.
את הרצון בילד שקשה להשיג והגוף בוגד בך, את מבינה היטב, אבל את לא יכולה להזדהות במאת האחוזים עם אישה שעברה את זה ללא ילדים בבית ושאולי איבדה לתמיד את ההזדמנות שלה.
כעת נותרו בפניה רק האופציות של להיות נטולת ילדים, לאמץ (מאד לא פשוט, למעשה בלתי אפשרי לאישה רווקה לדוג' בישראל וגם לזוגות מאד קשה בישראל לאמץ ויש נטייה יותר לשים ילדים באומנה ולא ליעד אותם לאימוץ ובחו"ל זו המתנה של שנים, בירוקרטיה אימתנית ועלויות של כ 100,000 ש"ח ! ומי שאין לו סכומים כאלו ימשכן את חייו למטרת אימוץ ילד), או פונדקאות (גם לא באמת אופציה ריאלית למי שאין לו כסף והרבה, זה מסתכם במאות אלפי שקלים רק ההליך והוצאות רבות אחרות מסביב).
 
אני מאמינה בעיקר שהתגובה המאד לא רגישה שלה נבעה ממקום של תסכול וכדאי יותר לרחם עליה מלבזבז אנרגיה על כעס.
בחרתי לשתף חלק מאוד קטן מהאי נעימות שהיתה לי ממנה אתמול
19/08/2015 | 21:26
3
63
כי הוא נוגע לנו כנשים שעברו אובדן.
באופן כללי רק ארחיב שהיה לנו ערב נעים עם חבורה שאני ממש אוהבת והיא ובעלה פשוט באו ויש לי הרבה רגשי טינה כלפיה על כל מיני דברים. ונראה שלה זה לא נוגע ואין לה מושג אם היא ככה צצה.
היא ובעלה באו עם סיגרייה ביד שזה כבר עצבן אותי.
והרגשתי שהיא עוקצת אותי כל הערב...
אני מאוד יכולה להזדהות עם נשים שלא מקבלות את הילד שרצו. מאוד אפילו שלא עברתי את זה בדיוק.
ועדיין מפריע לי שזה ככ ברור שפונדקאות היא האופציה. פעם אימוץ היה האופציה ויש לי במשפחה דודה שאימצה ילד בן 5 שנראה מאוד שונה בצבע העור והכל, והיה לנו אושר לקבל אותו למשפחה ולאף אחד לא הזיז שהוא בא מגנים אחרים...
אבל ההתפרצות שלה עלי והקביעה הזאת של: מה את יודעת את בהריון... וכמו שאמרת מבחינתנו הריון לא שווה ילד.
ואין ספק שאני במקום אחר. ואני לא שופטת רק אומרת את דעתי בצורה תרבותית ומצפה לשמוע דיעה הפוכה רק בצורה נעימה...
הבנתי...
19/08/2015 | 22:44
2
43
מאמינה ממש בלהתרחק ככל שניתן מאנשים שמעוררים בנו טינה ורגשות כ"כ שליליים, ביחוד כשאנחנו במצב טעון ריגשית ממילא כעת... גם אם במחיר של חוסר נעימות לכשתבהירי את רגשותייך ואת רצונך לשמור מרחק (נשמע שיש צורך בשיחה ישירה ע"מ שתפסיק "פשוט להופיע).
בתכלס? אני מפחדת ממנה בחיי
20/08/2015 | 11:06
1
54
ומסתבר שלא רק לי הדיבורים שלה הדליקו נורה אדומה.
אתמול חבר של בעלי אמר שהיא דיברה אלי ממש ממש מוגזם ומגעיל.
היא גם אמרה, ניסית רק שנה ולא הצלחת... וכו.. היתה ממש מגעילה.
מבינה אותך !
21/08/2015 | 14:14
30
חוינו לא מעט "מזל רע" וקשה שלא לפחד עכשיו מסוג של עין רעה (אני לא באמת מאמינה בזה ועם זאת מוצאת עצמי ממש מפחשת מזה ביחוד עכשיו).
 
יש אנשים שמעוררים בנו הרגשה שהם לא מאחלים לנו באמת את הטוב ביותר וקשה שלא לפחד מכוח המחשבה אפילו - כשההרגשה היא שכל נפילה בסטטיסטיקה היא חסרת פשר לחלוטין ומקרית ופשוט מזל רע שוב... זה מעורר ממש צורך להתרחק מכל מה שאפילו מעט שלילי, ליתר בטחון.
קישורים מוזרים
19/08/2015 | 22:53
13
104
אחרי שבהריונות הראשון והשני הייתי אשת הפוסטר לסדר והיה לי קלסר הריון למופת (ביחוד שההריונות בסיכון ומלווים בהמון בדיקות, הפניות, מרשמי תרופות ובירוקרטיה בכללי, שקשה לעקוב אחריהם אם אין סדר מופתי).
שניהן הסתיימו בטרם עת וללא ילדים.

הפעם - אני שבוע 20, כמות הניירת כבר עצומה ממש והיד עוד נטויה וכבר בלתי אפשרי למצוא פיסת נייר כשצריך אותה...
אפילו הרופא שלי ביקש שלפגישה הבאה אגיע עם חומר מסודר.
הפגישה מחר.
דחיתי את זה ככל שיכולתי והערב ישבתי ובלית ברירה סידרתי שוב קלסר הריון.
מרוב חרדה ולחץ שזה עורר בי, כולי תפוסה עכשיו וכאובה.... ממש מרגיש לי כבר מזל רע לסדר קלסר הריון ומפחדת כ"כ, שוב, שעוד "קלסר" לא יממש את הפוטנציאל שלו.

קרה לכן ?
איזשהו קישור מוזר ואפילו שולי שעשיתן לאובדנים וכעת הולך יד ביד עם חלילה אובדן נוסף ?
כל דבר מפחיד ומלחיץ אותי.
אפילו משהו שולי וטכני שכזה.
בדיוק אתמול דיברתי על זה עם הפסיכו
20/08/2015 | 07:42
3
60
שלי.
זה שאני לא רוצה לקחת את אותם ויטמינים של ההריון הקודם. או לראות את אותו רופא.
או ללבוש את אותם בגדים.
בהריון הקודם קניתי מלא גינסים איכותיים להריון וחבל לי לא ללבוש אותם יותר. אז החלטתי שכן. אני יודעת בליבי שלדברים האלה אין משמעות אמיתית.
לי הייתה עד עכשיו ניילונית עם אטבים שמחלק את כל הדברים אבל שבוע שעבר הניילונית התפוצצה והחלטתי לסדר קלסר הריון. אני בנאדם מאוד מאוד מסודר. הכל אצלי במקום. אז יש לי חוצצים- הפניות, תוצאות, קבלות וכללי. מאוד מבינה את כל ההקבלות והחששות האלה. בעיקר בשבועות שאנחנו נמצאות.
הראש יודע אחרת, אבל הלב והגוף...
20/08/2015 | 08:13
2
41
הקישור הנוראי הזה... והלחץ והפחד שחלילה זה מהווה כל פעם טריגר לסיום לא מוצלח. הקלסר הזה, הלתת לתקווה מקום, רק כדי להתאכזב כל פעם מחדש...השפיע עליי ממש קשה.
עברתי לילה נוראי, שוב.
הלחץ והחרדה ישר מתרגמים אצלי לתחושות פיזיות - יש לי כאבים מציקים שמנעו ממני לישון וכמובן מוסיפים ללחץ ונראה שהקטן זז מאתמול המון וזה מלחיץ גם, כי אני יודעת שזה עלול להיות סימן למצוקה.

גם אני לא מסוגלת ללבוש בגדים שקניתי בהריון הראשון.
המלתחה שלי הצטמצמה לאיזה 3 שמלות שעוד נוחות לי וזהו.
כמובן שלא מסוגלת חלילה לקנות בגדים להריון.
גם לא כרית הריון שהמליצו לי בחום ע"מ שתעזור לי לישון בתנוחה נוחה ולמנוע את החוסר נוחות שככ מפריע לי לישון.
ובן זוגי פשוט לא מבין ולא מצליח להתמודד עם החרדות שלי.
לא יודע איך ומה לאמר כדי לעודד או לנחם ובפועל רק מוסיף לתסכול שלי.

בבקשה, שרק יעבור הזמן כבר !
ושנמשיך תקין.
מאוד מבינה...
20/08/2015 | 09:37
39
אני כל הלילה בודקת שלא ירדו לי המים.
קשה לישון. אבל משתדלת להתרכז בדברים אחרים. מדוע את קוראת לבן זוגך בן זוגך
ולא בעלי?
מאוד מאוד מובן
20/08/2015 | 10:11
30
אצלי הבטן יוצאת ממש מאוחר. ובשני ההריונות הקודמים היא לא ממש יצאה...
בהריון הזה היא היתה אפילו יותר קטנה ובעלי כבר אמר שהוא מת שכבר תצא לי בטן וזה יהיה אמיתי... זה נראה לא מוחשי...
בהריון הקודם כמה ימים לפני הסקירה קניתי ג'ינס להריון... הייתי חייבת ללבוש אותו כי הבטן התחתונה כאבה לי אם משהו לחץ. וככה המשכתי ללבוש את הג'ינס גם אחרי ההריון וגם בהריון הנוכחי.
החלטתי להשתחרר מהנושא לגמרי. אין לרמי לי או לH&M שום אחריות על ההריון שלי וזה סתם חנות בגדים נוחים ויפים.
פעם אפילו קניתי שם סתם ככה בלי קשר לכלום.
תשחררי את זה. מתלבשים בהם שנים אחר כך.
אני ככ מבינה אותך לגבי התחושות הפיזיות של הלחץ. אצלי זאת תופעה חדשה לגמרי. כשאני בלחץ או היסטריה אני מרגישה ממש חולה. חוץ מעל התאבון זה משפיע עלי על כל נים וגיד. (אני יודעת שאני לא חולה באמת כי עדיין בא לי לאכול...)
תנסי לעשות משהו שמותר לך ויכול לשחרר אותך קצת. לא יודעת מה... בשבילי הכי טוב זה להיפגש עם חברים (כאלה נחמדים.. לא מגעילים)
כן!
20/08/2015 | 09:26
5
41
במרץ בשנה שעברה נסענו לטיול של שבועיים בארה"ב, כשהייתי בהריון הראשון בשבוע 12. בדיוק הפסיקו לי הבחילות, הרגשתי טוב, הטיול היה מדהים ונהניתי מכל רגע. כשהיינו באיזשהו קניון לא התאפקתי ונכנסתי לראשונה בחיי לחנות בגדי הריון. זו הייתה חוויה ראשונית וקצת משונה, וגם רוב הבגדים שם היו נורא אמריקאיים ומחויטים כאלה, אבל ממש רציתי לקנות לעצמי איזו חולצה יפה שתהיה לי כשהבטן תצא. קניתי, ועטפו לי אותה בנייר פרגמנט (כמו שעוטפים בחנויות הלבשה תחתונה) וארזו יפה ויצאתי שמחה וטובת לבב.
 
ואז, חזרנו לארץ, ו3 ימים אחרי הנחיתה שקיפות עורפית ואין דופק, ולפי הגודל שלו הבנתי בדיוק באיזה יום בטיול זה קרה.
 
כמובן שהחולצה נדחפה למעמקי הארון.
אחרי חודשיים נכנסתי שוב להריון, והייתי כ"כ מבוהלת ושאלתי את עצמי האם הפעם אזכה ללבוש את החולצה, האם הפעם אזכה שתצא לי הבטן, שאהיה "קצת יותר בהריון", שלא לדבר בכלל על ללדת... ושוב, גיליתי הפסקת דופק בשבוע 10.
ושוב הרגשתי מטומטמת שבכלל קיוויתי וחשבתי שהפעם יהיה בסדר..
 
ובהריון הזה לא העזתי להוציא את החולצה ממעמקי הארון (כמובן עדיין ארוזה לגמרי), שכחתי לגמרי איך היא נראית. חנויות בגדי הריון נראו לי מפחידות נורא וחשבתי שאלבש את הבגדים הרגילים שלי עד שלא אוכל ואז מקסימום אעבור לארון של אמא (שגדולה ממני בכמה מידות :)
ופתאום בשבוע-שבועיים האחרונים התחלתי קצת יותר לקבל את העובדה שהגוף משתנה, לא כ"כ עליתי במשקל אבל בהחלט יצאה בטן משמעותית, ואני רוצה להמשיך להתלבש יפה. בפחד וחלחלה הוצאתי את החולצה מהארון, קרעתי את האריזה ומדדתי את החולצה. בחיי שזה היה מפחיד נורא - הרגשתי כאילו אני גוזרת על עצמי אובדן הריון בו במקום. אבל היא ישבה כ"כ יפה... אז החלטתי לכבס אותה וללבוש אותה ולהפסיק להיאחז במשהו שלא קיים. החולצה לא אשמה, היא לא גרמה לאובדנים, אין לה כוחות מאגיים, היא באמת סתם חולצה שאני נראית בה טוב (היא ממש יפה, ועלתה לי 30$ בהנחה ). 
 
אז אני לא מאמינה שכתבתי פוסט שלם על חולצה אבל הפוסט לא באמת על החולצה. יקירתי, את ממש לא לבד. זה סופר אנושי וסופר טבעי לייחס כוחות מאגיים לחפצים או להאמין באמונות טפלות, ובוודאות הכוחות המיסטיים האלה מתחזקים כשאנחנו מרגישים חלשים ופגיעים. מי שבאמת ובתמים מאמינה במזל רע או עין רעה וכו' לא תשתכנע מזה. תקני אותי אם אני טועה - את לא (לא בד"כ, נכון?)
סידור הקלסר הוא לא טקס מאגי שהולך חס וחלילה לגרום למשהו רע. 
הוא פשוט סידור של קלסר וזהו. וכל מה שיקרה אם תסדרי את הקלסר זה שלך ולרופא שלך יהיה יותר נוח ולא תפספסו שומדבר שילך לאיבוד בין כל הבלאגן. סה"כ זה לטובה.
 
אשמח אם תעדכני איך הלך בפגישה, אם הכל תקין, אם יש משהו חדש.. המון המון בהצלחה!!!
שעשע אותי הפוסט השלם שלך על חולצה.
20/08/2015 | 23:11
4
30
היינו בפגישת המעקב אצל המומחה להריון בסיכון.
מבט אחד בפנים שלי כשנכנסנו אליו והוא אמר שהוא רואה שאני צריכה אולטרסאונד דחוף להרגעה ושנתחיל משם.
הכל היה תקין, הוא בדק את כל התלונות שלי ואמר שהן מדאיגות אז נגביר מעקב, אבל גם ציין שנכון להרגע הכל תקין והן בגדר תלונות ותו לא.
לצערי זה לא הרגיע אותי - העל מרגיש לי זמני ואני כל הזמן מחכה ללבנה שתיפול לי על הראש...
ביחוד עם החשש לשפה השסועה שעדיין יש לבדוק ואולי חלילה יפתח קן צרעות חדש...
וגם הסוכרת הריון עכשיו.

הרופא היה מקסים , כ"כ מבין ואמפטי שפשוט בכיתי כשהוא דיבר וניסה להרגיע אותי.
אבל בכי של שחרור, כזה שבא כשמישהו סוף סוף לא מנפנף אותך בהכל בסדר, אלא אומר שהוא מבין שקשה ומבין את הדאגה הנוראית והלחץ ומבקש שאחזיק מעמד ושאתקשר אליו לפרטי מתי שארצה אפילו אם זה רק כדי להרגע.

עכשיו מחכים שבוע וקצת לסקירה המורחבת שהקדמנו - בתקווה לבשורות טובות ומרגיעות לגבי החשש עם השפה.
זה ילדותי, אבל המחשבה שרצה לי בראש בלופים היא כמה זה פשוט לא הוגן !
עשיתי סיסי שלייה וסיכנתי את ההריון הזה ממש (בגלל החשש להישנות אי ספיקת שליה) רק כדי לוודא שגנטית הכל תקין וכבר צלחנו את המכשול העצום הזה... ועכשיו מאיים עלינו חשש חדש.

רגע, ויקטור החתול- לא הבנתי משהו-
23/08/2015 | 23:30
3
21
למה את מתכוונת כשאת כותבת: "הוא בדק את כל התלונות שלי"- אילו תלונות? ולמה התכוונת כשכתבת שיש חשש חדש לגבי שפה שסועה? האם יש חשש אמיתי שכזה, או שזה פשוט עוד משהו שקשור בחרדות? לגבי הסכרת- גילו אצלך סכרת הריונית, או שאת רק בסכנה ובמעקבים אחרי זה?
 
ואגב, גם אני בהריון עם מעיין הייתי מאוד מאוד מאוד בחרדה (3 פעמים מאוד לא מדגישות מספיק- תכפילי בערך מליון מאודים...), וגם אני כל הזמן הסתובבתי כאילו מחכה ללבנה שתיפול לי על הראש. ועובדה- לא נפלה. הלוואי גם עלייך.
פירוט...
24/08/2015 | 13:30
2
25
יש לי כאבים בבטן ובגב מפעם לפעם ולחץ בנרתיק כשאני מתכופפת או מתאמצת... הוא בדק באולטרסאונד שהכל תקין וגם הפעיל לחץ על הבטן ווידא שאין תגובה בצואר הרחם.
מעבר לזה אין כנראה הרבה מה חעשות חוץ מלקוות שימשיך ויעבור בשלום.

לאחר הסקירה המוקדמת הרופאה הציעה שנבוא אליה שוב למעין המשך סקירה ע"מ שתוודא שהכל ממשיך תקין.
אז היא גם ראתה את הממצא על השפה ובבדיקה נוספת שבועיים אחרי ראתה את זה שוב.
היא מגדירה את זה עדיין בגדר חשד לשפה שסועה וביקשה שנלך לחוו"ד נוספת.
זה פשוט מייאש ששללנו גנטית את התסמונת שבן זוגי סובל ממנה ושעלולה לגרום בין היתר לשפה שסועה... ואיכשהו זה עדיין בא לנו בהפוכה.
זה קצת מייאש.


לגבי הסכרת - הסוכר שלי בצום גבוה מהנורמלי. העמסת סוכר 100 יצאה תקינה פרט לבדיקה שלפני ההעמסה, בצום, ששוב הייתה גבוהה.
הרופאים אמרו שכך מתנהגת סכרת הריון לפעמים. הסוכר לאחר ארוחה הוא תקין אבל בין לבין לא.
אז הגדירו אותי כסובלת מסוכרת הריון - בתור התחלה זה דורש בדיקת סוכר מס פעמים ביום (באמת חסרו לי כמה דקירות ;-) ), ותפריט מאד מטגבל ביחוד בהתחשב בעובדה שאני גם טבעונית.

ואנחנו רק באמצע ההריון.
נקווה לטוב.
שיואו! ויקטור!-
26/08/2015 | 06:23
12
מה שאת עוברת...אילו טלטלות. יאללה כבר! באמת שאפשר להשתגע מזה.
טוב ששומרים עלייך ועל ההריון מכל משמר.
למי את רוצה ללכת לחוות דעת שנייה לגבי החשד לשפה השסועה? ממליצה על ד"ר אניטה סילבר מרעננה.
לגבי הסוכרת- זה מבאס נורא ובטח קשה מאוד מבחינת התפריט והדקירות, אבל עדיין זה משהו שניתן לשלוט עליו באופן יחסי.
איכשהו לא מפתיעה אותי העובדה שאת טבעונית...
 
ואכן, נקווה לטוב. הלוואי הלוואי ותזכי כבר להיות אמא.
וואו... איזה קשה
28/08/2015 | 08:10
7
לגבי הכאבים, אני שמחה שזה לא משפיע על צוואר הרחם. מחזיקה אצבעות...
ולגבי הסוכר, זה ממש קשה, אומנם לא הוגדרתי עדיין בכלל... רק ביום שני יש לי העמסה של 100... אבל התחלתי לשמור קצת וזה נורא קשה.. בייחוד בהריון.
ועוד בלי האופציה לאכול יוגורט... וביצה. באמת נורא קשה. בהצלחה. מקווה שלפחות ייצא מזה דבר טוב, זה מכניס למודעות לגבי מה בריא ומה כדאי לאכול. אחותי המשיכה עד היום בשמירה והיא ממש מרוצה.
מבינה אותך כל כך
20/08/2015 | 16:40
1
30
גם לי אחרי האובדן היה מאוד קשה עם הבגדים שלבשתי בהריון הקודם היה לי ממש פחד לפתוח את הארון אחרי שחזרתי מבית חולים כי פחדתי אפילו להסתכל על הבגדים שלבשתי לקח לי המון זמן עד שבסוף איכשהו היה לי האומץ לעשות סדר חדש בארון וזה נורא כאב לי לראות את כול מה שלבשתי בהריון בכיתי והיה לי ממש קשה אז החלטתי להעביר את הבגדים לחומתי והיא העבירה את זה לבנות בעבודה שלה בהריון הזה אפילו לא קניתי בגדי הריון גם ככה אני רוב הזמן בבית בשמירה ..
גם אני בשמירה ולכן נמנעת מרכישת ביגוד חדש כרגע
20/08/2015 | 23:14
10
ברור שקרה לי....
23/08/2015 | 23:20
15
גם אני סידרתי את קלסר ההריון של מעיין רק בשבוע 20 או קצת אחרי. כלומר- כל הדפים היו אצלי, אבל לשבת ולסדר בדיוק עם ניילוניות לפי נושאים- עשיתי אחרי שבוע 20.
וגם אצלי כל דבר היה מלחיץ ומפחיד. אפילו להרים טלפון ולקבוע תור לפגישה השבועית עם הרופאה. אפילו לעשות פיפי, אפילו....הכל בעצם.
אפילו לא הלכתי כמעט עם בגדי הריון. הסתדרתי עם טייצים, מכנסיים נמוכים עם גומי שהתופרת סידרה לי, וגופיות וחולצות שמתרחבות לפי הגוף.
 
את נורמאלית לגמרי.
 
סקירה מאוחרת מורחבת עדכון והתייעצות
17/08/2015 | 08:23
26
134
אז ביום חמישי הייתי אצל דר. ערן כסיף המופלא! מופלא אפילו לא מספיק כדי לתאר אותו. מלבד היותו חייכן, מצחיק, נעים, דברן ומזמר (כן... הוא גם שר תוך כדי) הוא היה יסודי להפליא. במשך לא פחות משעה הוא בדק והסתכל ובחן כל איבר מכל כיוון באולטרסאונד רגיל וגם בתלת מימד. בדק לי דברים שמעולם לא בדקו לי. זרימות ברחם ובשליה וכל מיני דברים בגוף העובר.
העובר מאוד דומה לבת שלי וגם לעוברית שאיבדתי ואם זו תהיה בת אני ארגיש שקיבלתי אותה בחזרה. הציוד שלו כל כך איכותי שראו ממש ממש טוב. הכי טוב שאי פעם ראיתי ובתלת מימד הרגשתי כאילו העובר ממש לידי. שזה טוב ולא טוב. בגלל שזה גרם לי להיקשר יותר.
אז היה לי חשש שמרוב שהוא יסודי הוא ימצא משהו והוא אכן מצא ממצא קטן. 2 וורמיאן בונס במרפס אחורי בגולגולת.
הוא אמר שאין לממצא הזה כל משמעות כשהוא בא לבד וללא ממצאים נוספים וכי הסקירה הייתה מצויינת והכל תקין. אבל מין הסתם שאותי זה מלחיץ וקבעתי סקירה שלישית בשבוע 32 בבית חולים. מעין סקירה מכוונת. יש מעט מאוד לקרוא בנושא הזה והדבר הזה מופיע לרוב באוכלוסייה הבריאה. לא רואים את זה או משהו.
פניתי שוב ליועצת הגנטית שצריכה לחזור אליי ואני ממש מקווה שהכל יהיה בסדר.
אני מרגישה שההריון הזה לא נותן לי מנוח.
נעזוב לרגע את העובדה שהתחלתי היום את שבוע 23 (השבוע של האובדן הקודם)...
בתחילת ההריון היה את ה hcg הגבוה שיכול להעיד בהמשך על בעיות שלייתיות ומה שגם העלה את הסיכון לדאון. אז נכון שבסקר שליש שני זה הסתדר אבל זה עדיין מלחיץ ולא ציפיתי למצוא משהו אפילו הכי קטן בסקירה שניה. מרגישה כאילו במקום לקבל 100 במבחן אני מקבלת טוב או כמעט טוב מאוד. מה אתן מציעות לעשות?
ומי קבע שצריך לקבל 100 ?
17/08/2015 | 08:55
3
45
כולנו הרי באותה הקלחת, ואני מאמינה שהרבה מהלחץ והחוסר שקט שלנו נובעים בדיוק מהרצון הלא ממש הגיוני לעבור את "כל המבחנים בציון של 100".
מהנסיון שלי ושל קרובי משפחה, חברים ומכרים, ככל שמחפשים ובודקים לעומק, כמעט תמיד ימצא משהו ולרוב יהיה זה ממצא יחיד וחסר משמעות בפני עצמו.
העובר הוא יצור חי ואינו אמור להיות "מושלם" כנראה ככזה. אנחנו לא פס יצור למכונות מושלמות.
אני ממש מאמינה שאם בזמן סבינו והורינו היה נהוג לבדוק דברים לרמות של ימינו, רבים מאיתנו לא היינו כאן כלל היום - ותכלס אין סיבה.
העובר לא צריך להיות "מושלם", הוא צריך להיות בריא.

הבעיה שלא ניתן לדעת...
17/08/2015 | 09:22
2
36
לפחות עד הלידה ולפעמים גם אחרי.
תאמיני לי שכל מה שאני רוצה זה ילד בריא.
אני אומרת לעצמי לפעמים מי מבטיח לי את זה?? אף אחד ושום דבר.
עשיתי אומנם בדיקת שם ניפט אבל היא גם לא במאה אחוז כמו סיסי שלייה או מי שפיר.
כלומר. יש עוד דברים שניתן לעשות.
החשש שלי הוא לגלות משהו קריטי בשבוע מאוחר ולעבור שוב סיוט.
כלום לא בטוח
17/08/2015 | 11:17
1
34
ולכן החשיבות של לנסות לשמור על שיקול דעת ולא לאבד את זה ולהיכנע לחרדות לחלוטין.
גם מי שפיר וסיסי שלייה אינן 100%, אלה מדוייקות ב99% (זה כתוב בטפסים) וגם הם בודקים את מערך הכרומוזומים הכולל ויגלו "רק" בעיות גנטיות של חוסר או יתר כרומוזומים, אבל יש הרבה תסמונות שבהן מס הכרומוזומים תקין ורק יש שינוי בסדר של חומצת אמינו קטנטנה אחת או יותר. את זה לא יראו אם לא ידעו ספציפית לחפש (כי חלילה יש משהו ידוע במשפחה).
בקיצור, אין הבטחה לכלום.
צריך לשמור על קור רוח ואני מאמינה שאפשר להקשיב בימינו ולהאמין לרופא שמעיד על ממצא קל ואומר שאין לו השלכות, כי הרפואה בימינו כ"כ מכסתחת את עצמה, היי בטוחה שאם היה חשש למשהו משמעותי, היו אומרים לך חד משמעית וממליצים על המשך ברור.
חייבים לשים גבול איפשהו ולבחור להאמין שיהיה בסדר, לפחות עד שיוכח חד משמעית שלא.
אוף. לא יודעת.
17/08/2015 | 11:22
29
אני רק רוצה שהכל יהיה בסדר.
מקווה ומתפללת לטוב.
שמחה שעבר בשלום
17/08/2015 | 11:34
3
31
נשמע שהרופא ממש נחמד ומקצועי.
לגבי תוצאות הבדיקה, מבינה אותך כי גם אצלנו לא הכל מושלם והייתי צריכה לעשות המשך בירור לגבי המוקד האקוגני... וזה באסה אבל אם אומרים שזה כלום אז תאמיני להם... הם יותר מלחיצים בדרך כלל
הוא אפילו לא אמר לעקוב אחרי זה...
17/08/2015 | 11:52
2
42
אבל כן צריך. כמו שאמרתי תהיה לי סקירה שלישית. אבל פאקינג בשבוע 32. איך זה יעזור לי?? חשבתי לעשות עוד סקירת ביניים או משהו.
זה באמת לא יעזור לך...
17/08/2015 | 12:25
1
29
כנראה ש... את הולכת ללדת תינוק בריא!
אבוד לך!
גם דר. כסיף סיכם ואמר
17/08/2015 | 12:40
38
"אני מתנצל... יש לי רק חדשות טובות הפעם" :) כולי תקווה
שירה?
18/08/2015 | 07:37
2
47
יש לך מה לומר?
את די צודקת...
18/08/2015 | 14:34
1
39
אבל רגשות האשמה שלי כל כך קשים שאני מעדיפה לחשוב שהנה היא חזרה אליי ולא מנעתי ממנה חיים. פשוט נולדה בשנה איחור. ברור לי שרציונלית זה לא נכון. אבל זה עוזר לי. לגביי השם אני לא יודעת אם זה בן או בת ואני גם בקושי חושבת על זה.
לפעמים עולים לי שמות שקשורים למה שעברתי ולפעמים לא. אני מניחה שכן ארצה משהו שקשור באיזשהו אופן אבל בעז"ה לא אקרא לה/ו: נחמה או מנחם :)
אה לא? חח
18/08/2015 | 16:47
5
אני אומרת שההריון הזה
18/08/2015 | 12:23
2
42
שלך לא יתן לך מנוח עד שי/תצא תינוק/ת בריא/ה. גם אם הסקירה היתה לחלוטין מושלמת, ללא הממצא היחיד והזניח הזה (לפי מה שהרופא אמר), לא היית שקטה. כי אנחנו לא יכולות להיות שקטות. לפחות רובנו, והלוואי שכן אפשר היה לקנות קצת שקט נפשי.
אני לא מבינה בממצא הזה כלום, וגם לא מבינה מה זה בכלל. אני נוטה לומר לך שאם הלכת לרופא שאת נותנת בו אמון, ושהוא מעולה בתחומו, והוא אמר שהכל תקין- אז הכל תקין.
גם בהריון עם מעיין היה איזשהו ממצא קטנצ'יק ולא משמעותי בכלל, והנה- הכל בסדר גמור. בזמנו התייעצתי עם הרופאה שלי על סקירה שלישית, והיא אמרה שאין צורך, אז לא עשיתי.
אני מאוד מבינה אותך ואת הלחץ, אבל אני חושבת שאת כן יכולה להרגע לפחות לגבי ממצאי הסקירה המורחבת.
לגבי הדמיון בין העוברים- בעיניי, כל העוברים נראים אותו הדבר:)
 
אני כן מעיזה לכתוב לך משהו, דווקא מתוך האופטימיות שלי: אני מקווה שהתינוק/ת הבריא/ה י/תגיע, ושמבחינה נפשית תוכלי להתייחס למי שיוולד לא כתחליף לעוברית ההיא, אלא כאדם העומד בפני עצמו. זה מאוד מאוד משמעותי עבור האימהות שלך ובמיוחד עבור הילד/ה.
העוברית שאיבדת לא תחזור אלייך. אני כותבת את זה מתוך כאב ואמפטיה. היא לא תחזור. גם אם הפעם תיוולד בת- היא תעמוד בפני עצמה, בזכות עצמה ותהיה תינוקת נפרדת, בלי קשר לאובדן הכה כואב שלך.
 
אני מרשה לעצמי לכתוב לך את זה, כי מהרגע שמעיין נולדה, אני הבטחתי לעצמי שהיא תגדל בפני עצמה. היא לא קשורה לכל אובדני ההריון הנוראיים שלי. היא לא קשורה למה שאיבדתי. מה שאיבדתי- אבוד. מעיין היא ההווה והעתיד, והיא עומדת בפני עצמה.
הספרציה הזו בין מה שעברתי לבינה היא לפי לדעתי קריטית עבור הבריאות הנפשית שלה ועבור הקשר בינינו. אני חושבת שזו הדרך הנכונה לגדל אותה, ולמעשה- זו הדרך הבריאה ביותר עבור כל תינוק שנולד לאחר אובדן/י הריון. 
 
צודקת שירה
18/08/2015 | 13:37
1
35
אני גם הרגשתי אחרי ההפלה הראשונה כשנכנסתי שוב להריון, שהנה זה אותו עובר שמנסה שוב. והגעתי לשבוע 16 וכבר החלטתי על שם - שחר וגם הודעתי לבעלי שאם זה בן ככה נקרא לו.
כמובן שבסקירה התגלה שזה בן אבל גם שהוא פגוע לגמרי.
מאז קברתי בי את הרצון לקבל אותו מחדש. מי שהיה "שחר" נפטר. פשוט אבד לנו.
לא הכרתי אותו ולא ראיתי אותו ובכל זאת איבדתי אותו. ועכשיו יש תקווה לילד חדש.
חשבתי שגם שהשם שניתן לו לא ירמז בכלל על מה שעברנו בדרך אליו כי לא יפה להעמיס עליו כאבים ואכזבות. הוא חדש לגמרי. ויש לנו כבר כיוון לשם כזה פרשי...
ורונית, איכשהו דפקט קטן בסקירה עשה לי משהו טוב. שזה ממש ילד אמיתי עם בעיות קטנות שאפשר לעקוב אחריהן ולעשות סקירות נוספות בהמשך ולעקוב. אולי בגלל שבסקירה הקודמת היו ככ הרבה פגמים שהבנו שאין מה לעקוב...
רק שיהיה בהצלחה
כן, אני מודה שהשם של מעיין
18/08/2015 | 13:59
32
הוא "בעייתי" בהקשר זה. כי השם שלה כן קשור למה שעברנו, אבל גם עם המון המון תקווה לעתיד שופע, מלא מים במובן הסימבולי שלהם- מקור החיים.
מודה ומתוודה, שלגבי השם היה לי ברור משבוע 20 בערך שאם היא תיוולד- זה יהיה שמה. לא יכולתי להימלט לגמרי ממה שעבר עליי.
כשתשאל למקור שמה, אחשוב טוב טוב עם עצמי מה אני אומרת לה, שכן היא בוודאי תהיה ילדה, ולא מספיק בוגרת בשביל לשמוע מה היה פה לפני שנולדה.
 
אני חושבת שעצם ההבנה הרגשית של ההורים שהילד הבריא שנולד לא בא להחליף מישהו אחר שאבד, זה בפני עצמו מאוד חשוב ומשמעותי.
 
הכי מאחלת לך להשתמש בשם שבחרתם לכשיוולד, מתוק וצורח ונושם את נשימתו הראשונה. אוף! כמה שזה מרגש...שיגיע הרגע כבר.
עדכון#############
19/08/2015 | 09:54
11
61
דיברתי עם היועצת הגנטית מבית החולים והיא ממש הרגיעה אותי ואמרה שאין לזה כל משמעות כממצא בודד ושלא מצאתי הרבה חומר בנושא כי רוב הרופאים לא בודקים את זה. אמרה שלא ממליצה על מי שפיר ורק מעקב באולטרסאונד.
שמחה בשבילך ומקווה שזה מספק אותך בחזית ההרגעה
19/08/2015 | 17:37
9
25
אני שמחה לקרוא שהיא איששה את דבריו של ד"ר כסיף.
מקווה מאד שזה סיפק אותך, סוג של חוו"ד שניה, ושאת רגועה ושלמה עם ההחלטה להרפות ולהאמין שהכל תקין ושאין צורך בבדיקת מי שפיר חודרנית.
 
ואוסיף התפעלות ופליאה - איך ל%$#@& הצלחת לפנות טלפונית ליועצת גנטית בבי"ח, לתת לה את הפרט הזה ולשאול שאלה כה משמעותית על משמעותו ולקבל ממנה תשובה ?
בלי כל הבירוקרטיה המייאשת של קביעת תור, פגישה פנים מול פנים, יעוץ גנטי מלא תוך הכרת כל ההיסטוריה המשפחתית והמיילדותית שלכם והכרת ההריון הנוכחי על כל פרטיו וממצאיו עד כה ?
כמי שעברה יעוץ גנטי מסודר מס' פעמים כבר - אפילו כשרק ממתינים לתשובה, הם לא נוטים כ"כ למסור אותה טלפונית.
אולי גם לך יש כוחות קסם (כמו לאם הבנות :)), או קשרים ממש ממש טובים ?
אסביר לך בדיוק איך....
19/08/2015 | 18:20
8
38
הייתי אצלה כבר בייעוץ גנטי בגלל ה hcg הגבוה בסקר שליש ראשון. השבוע הייתי בתל השומר במחלקה של ההריון בסיכון וזה באותו בניין שלה. הלכתי אליה. נתתי לה את תוצאות הסקירה ביד ביחד עם שאר המסמכים הרפואיים והנייד שלי וביקשתי ממנה לחזור אליי. כבר ישבנו איתה והיה לה את כל התיק הרפואי. אז הוספתי רק דבר קטן. היא פשוט רופאה מקסימה והיא גם אמרה לי שהיא בכיף תקבע לי תור עמ להרגיע אותי בחמישי הבא. אז אני גם אלך אליה לפגישה. רופאה מ ד ה י מ ה.
בהריון הזה אני נתקלת רק ברופאים מדהימים במיוחד.
טוב שהצלחת לקבל תשובה
19/08/2015 | 21:28
3
17
לי משום מה לא הצליח מאוד הפעם עם רופאים..  :)
נרגעת קצת?
קצת...
20/08/2015 | 07:15
2
21
אבל יש כל כך הרבה ממה לחשוש.
אני עכשיו בדיוק בשבועות הקריטים וזה גם מפחיד.
אני מאוד מבינה אותך
20/08/2015 | 11:16
1
18
אבל תשתדלי לזכור שההריון הזה שונה מתחילתו.
את במעקב כל הזמן. ובטח בודקים לך את צוואר הרחם.
בטח בהריון הקודם לא ממש ידעת אבל צוואר הרחם לא נפתח בלילה אחד. אני משערת.
עוד משהו, הריון אחד עברת בשלום והריון אחד לא. הגוף שלך יודע לשמור הריון.
אני מקווה שתעברי בשלום את השבועות הקריטיים, בטח כשתגיעי לחודש שביעי תהיי יותר רגועה שמקסימום תלדי פג.
דיברו איתך על הבשלת הריאות? אני לא רוצה להלחיץ חלילה....
מאחלת לך ללדת בשבוע 39 בשעה טובה!
אז זהו ש...
20/08/2015 | 11:21
29
לא הייתה לי התקצרות או פתיחת צוואר. אלא רק ירידת מים. וזה דבר שקורה בפתאומיות. עושים לי מעקב צוואר אבל זו לא הייתה הבעיה כלל.
לגבי זריקה להבשלת הריאות זה לא משהו שהמליצו לי עליו נכון לעכשיו.
כל מה שמרגיע - מעולה !
21/08/2015 | 14:20
3
21
אגב - יועצות גנטיות אינן רופאות. הן דווקא ביולוגיות בהשכלתן ועשו הדרכה מיוחדת הקשורה לנושא היעוץ הגנטי. אני בזמנו חשבתי לעסוק בזה...
 
אם היא אכן יועצת גנטית - היא אינה רופאה. זה לא משנה בדבר, בתפקידן הספציפי, הן מבינות מאד לעומק ומאד מקצועיות.
אם עברתם יעוץ גנטי מלא מתישהו - אולי שמת לב שתחילה עושים את הקריוטיפ וכל הברור עם היועצת ורק אם עולה חשש למשהו ספציפי - נקרא הרופא של המכון הגנטי לתת הסבר של אלו ברורים יש לבצע בהמשך. את התשובה לברורים אלו אם יש ממצא - גם מקבלים מהרופא ולא מהיועצת הגנטית.
מניחה שלא יצא לכם למזלכם, כי באמת למזלכם הטוב התחום הגנטי תקין .
אמממממ אני די בטוחה שהיא רופאה
23/08/2015 | 07:32
2
18
קוראים לה דר. מיכל ברקנשטט.
אומנם הטייטל דר. לא אומר שהיא רופאה אבל נדמה לי שאמרו לי שכן.
והיא מנהלת המערך לייעוץ גנטי.
בכל מקרה, אני בקושי ישנה בלילות. מכל הסיבות. מדמיינת ירידת מים. חרדות. פתאום כואב לי משהו. כל פעם משהו אחר.
בא לי לישון עד דצמבר ולקום ישירות ללידה.
אם כבר, עדיף לקום מיד אחרי הלידה ;-)
23/08/2015 | 09:36
5
לויקטור...
23/08/2015 | 12:26
14
ידעתי שתרשמי את זה שעדיף לקום לאחר הלידה אבל אני כל כך רוצה לחוות תיקון ללידה הקודמת שמוכנה לסבול את הכאבים.
העיקר ללדת רגיל (עם אפידורל כמובן), בזמן (!!!!!) ולשמוע מיד ילד צורח ובריא.
יופי של עדכון. מעולה. שמשיך כך!
21/08/2015 | 09:51
8
בוקר טוב, זקוקה להמלצה
17/08/2015 | 11:20
14
134
היי בנות,
לצערי החודש שוב היה לי הריון כימי. זה אומר 7 הריונות 0 ילדים.
אני מתחילה לאבד את השפיות שלי.
עשיתי את כל הבדיקות האפשריות:
היסטרוסקופיה, סט קרישיות מלא, קריוטיפ לי ולבן זוגי, נוגדנים לבלוטות התריס, ועוד. הכל חזר תקין.
אני הייתי אצל קופרמינץ שנתן לי קלקסן אמפירי. הזרקתי בשני הריונות - לא עזר בשיט.
האם יש רופא שאתן יכולות להמליץ לי עליו? שיכול אולי לבחון לעומק ולראות אולי משהו שמתפספס?
אולי משהו שאני עושה לא בסדר?
אני ממש לא במצב טוב מבחינה נפשית. אני חזקה, אבל מתחילה לשקוע. ואני לא רוצה לשקוע.
אני אודה מאוד להמלצות.
המשך יום נעים.


*לא לעמוד הראשי*
בת כמה את?
17/08/2015 | 11:25
1
22
אני בת 37
17/08/2015 | 11:27
21
אין לי ממש תשובה.
17/08/2015 | 11:48
2
60
אבל לי היה הריון כימי ואמרו לי בזמנו שאין לזה משמעות. לאחריו נקלטתי להריון תקין לחלוטין. ועוד הריון שהסתיים בשבוע 23. כעת בשבוע 23 ומקווה לצלוח את זה.
אין לי תשובה למה זה קורה. אולי העוברים עצמם לא תקינים? יש כאן בנות שעברו הפלות מרובות וכן הצליחו ללדת בסוף.
האם ניסיתם הפריות?
לא ניסינו הפריות, רק טיבעי
17/08/2015 | 17:49
1
47
זה כבר הריון שביעי ואני ממש משתגעת. לא כולם היו כימיים.
מנסה למצוא רופא שאולי יעזור.
והכי חשוב, אני מאחלת לך מעומקי ליבי - בהצלחה.
גם לך יקירה
17/08/2015 | 19:27
14
ממליצה
17/08/2015 | 15:52
2
59
השאלה מה היה בהריונות הקודמים.
אני מבינה ממה שכתבת שזה לא הריון כימי ראשון ?
מה היה באחרים ? לאילו שבועות הגעתם ? האם היו עוברים ? האם היה דופק בחלקם ?
האם היו הפסקות הריון מאוחרות גם ואם כן למה ?

יש בבתי חולים מסויימים מרפאה להפלות חוזרות.
שם הם מנסים למצוא גורם משותף וסיבה אפשרית.
באיכילוב יש כזו.
אמנם את רוב הברורים עשית ועדיין, צריך לעשות גם פרופיל הורמונלי ולראות מה המצב וזה יעיד גם על איכות הביציות, אם את בזוגיות - בדיקת זרע לבן זוגך ומאד הייתי ממליצה על ברור גנטי מקיף במכון גנטי בבית חולים (יש לא מעט מקרים, כולל שלי ושל בן זוגי, בהם קריוטיפ שנעשה אצל מומחה בפרטי לא העלה ממצא משום מה, בעוד ברור מקיך במכון גנטי מוסדר העלה ממצא משמעותי מאד).

מבינה את התסכול שלך כ"כ.
אנחנו גם בנות אותו הגיל, אז גם את הלחץ אני מבינה...
ועדיין במקומך, הייתי עוצרת כעת, הולכת לעשות ברור מקיף במרפאת הפלות חוזרות, מכון גנטי ואולי גם פוריות בהמשך (יש בעיות שניתן לעקוף ע"י IVF) ולא מבזבזת את האנרגיה היקרה שנותרה לי על אובדנים נוספים אם אולי , אולי ניתן למנוע כאלו.
מאחלת המון הצלחה !
את הקריוטיפ עשינו במכון הגנטי באיכילוב
17/08/2015 | 17:55
1
50
איזה עוד בירור גנטי יש לעשות? 
הפרופיל ההורמונלי שלי תקין לחלוטין וכך גם בדיקת הזרע של בעלי.
היו לי הריונות עם עוברים ודופק, לא היו לי הפסקות הריון מאוחרות.
איך מגיעים למרפאה להפלות חוזרות באיכילוב ? האם אני צריכה הפניה מרופאת הנשים שלי?
 
תודה על כל האיחולים, מברכת אותך בחזרה!
המשך
19/08/2015 | 17:44
19
אם את היעוץ הגנטי עשיתם באיכילוב - אני מאמינה שהוא היה יסודי מספיק.
נשמע שדי עשיתם באמת כל ברור אפשרי, מתסכל שלא מוצאים תשובות.
 
לא יודעת אם ידעו לתת לך מידע או זוית ראייה חדשה, אבל מאמינה שאם יש משהו שטרם עשיתם, שווה לנסות ואני הייתי פונה למרפאה להפלות חוזרות באיכילוב.
אציין שזו מרפאת בת של הריון בסיכון גבוה שם, אותם הרופאים ובעיקרון הכל די דומה... ואולי בכל זאת יהיה למישהו משהו חדש לתרום לכם.
את צריכה הפנייה מרופאת הנשים או המשפחה שלך, טופס 17 ולקבוע תור למרפאה עצמה באיכילוב (הם שייכים למרפאות הנשים).
 
בנוסף - הייתי פונה גם למומחה פוריות אם טרם עשיתם זאת.
אולי דווקא משם תגיע מחשבה או ראייה שונה ואולי אתם מועמדים מתאימים לIVF עם איזושהי השבחת זרע / בדיקת איכות ביציות נשאבות / בדיקת איכות עוברים לפני החזרתם... או משהו בסגנון. יתכן שזה ישפר את סיכוייכם.
מאחלת לכם המון בהצלחה !
אני כבר כמה ימים חושבת
18/08/2015 | 23:27
5
60
מה לכתוב לך. אולי את רוצה לשוחח טלפונית? כדי לעשות חשיבה ביחד, יותר טוב להבין יותר לעומק ולכן עדיף בטלפון. אם זה מתאים לך- את מוזמנת להתקשר-  09-7749028
אם אינני עונה, אז תשאירי הודעה עם השם והטלפון ואחזור אלייך.
שירה.
אין עלייך
19/08/2015 | 13:14
9
וואו, את השארת אותי פעורת פה
24/08/2015 | 17:37
3
15
מצטערת שלא הגבתי קודם, לא הייתי מסוגלת לצאת מהמיטה ולתקשר עם העולם.
לא נעים לי להטריד אותך טלפונית... 
אורז- תפסיקי, זה לא מטריד-
24/08/2015 | 18:21
2
15
בסוד אני אגיד לך שכל שבוע לפחות מישהי אחת מתקשרת אליי- מפה או מהפורום השני. תתקשרי וזהו. אני לא אומרת שיהיה לי משהו לחדש לך, אבל יותר יהיה קל לעשות חשיבה משותפת בשיחה. גם קראתי את העדכון החדש שלך. בואי נדבר.
אני לא נושכת...
:) חייכת אותי וזה לא פשוט בימים אלה
24/08/2015 | 18:23
1
12
אני אתקשר מחר, אם זה בסדר.
את מהממת!
יש לי ימים מאוד עמוסים עכשיו,
26/08/2015 | 06:28
8
אז עדיף להתקשר החל משישי צהריים (אל תתביישי- אני לא הולכת לישון). בכל מקרה- אם אינני יכולה לענות, אני לא עונה, כך שזה לא מפריע...תרגישי בנוח- מתי שאת רוצה.
בן? בת? מה זה משנה...
19/08/2015 | 10:28
2
100
שלום לכולן- כמה אני שמחה להיות פה...
 
נכון לעכשיו מתחילה שבוע 15!!!
לפני 3 שבועות עברנו תפר בצוואר רחם, בתקווה שיעזור לנו לסחוב עד הסוף!!
 
שבוע הבא יש לנו סקירת מערכות מוקדמת-מרגש מרגש מרגש!!
בהריון הקודם שאבדנו בשבוע 23 היה לנו בן..
אחרי הלידה הרגשתי שהריון הבא אני לא רוצה לדעת מה יש לי, כי ככה אני פחות יתחבר..ובמקרה של אובדן אולי פחות יכאב... ומשום מה  זאת מחשבה שמאוד הרגיע אותי אז בזמנו.
 
ועכשיו שאנחנו שניה לפני- אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון...
אני מרגישה שעדיין לא התחברתי לגמרי להריון.. מהפחד שהכול יעלם עוד מעט.. והידיעה מה יש בבטן תחבר אותי..
 
אני יודעת שזאת שאלה מטומטת- אבל בפנים הכול סוער... 
מפחדת שזה יהיה בן,ורוצה שזה יהיה בן... ואולי בעצם בת?! 
תכלס רק שיהיו בריאים!!!
 
 
נ.ב הרופא המליץ על סקירה מאוחרת מורחבת, מישהי יודעת מה זה אומר?
 
 
מאוד מבינה את הדילמה
19/08/2015 | 10:34
48
קודם כל ברוכה הבאה! טוב לקבל לפה נשים חדשות.
לא ציינת אם יש לך ילדים...
לי אישית חשוב להתחבר לעובר שבבטן וכשיודעים אם זה בן או בת זה מחבר אותך ליצור האנושי ששם בפנים.
לי בהריון הזה היה חשוב להתחבר לעובר כי הוא לא "אשם" שאני היסטרית ובחרדות...
וזה לא פחות כואב אם חלילה משהו רע קורה שוב כשלא מחוברים לעובר. בעיני.
אני גם טיפוס של עד הסוף...
בהצלחה! שתשמעי רק דברים טובים ומשמחים בסקירה
היי
19/08/2015 | 11:13
51
אני מבינה שההריון שאיבדת היה הראשון שלך. לי יש בבית בת בבית שילדתי בשבוע 40 ואיבדתי עוברית בהריון האובדן בשבוע 23.
כעת אני בשבוע 23 (להבדיל) ואני לא יודעת את מין העובר מבחירה כמובן. אני חושבת שזה ממש כיף ככה. נקשרים להריון בכל מקרה. ולדעתי אין סיכוי להתאכזב בלידה העיקר שהילד יהיה בריא.
סקירה מאוחרת מורחבת היא חלק ממעקב ההריון ועושים אותה לרוב בשבועות 21-23 ממה שידוע לי. אני עשיתי בשבוע שעבר.
בהצלחה בסקירה הראשונה.
אז והיום...
17/08/2015 | 09:17
12
118
אתמול היה יום קשה.
ידעתי שיגיע, הרגשתי אותו מתקרב ויוצר צל ענק יותר מיום ליום. הרגשתי את החרדה הקשה עד דיכאון ממש.
אתמול הייתי בשבוע וביום בו ילדתי בלידה שקטה את העוברית בהריון הראשון.
לא הצלחתי לנשום כל היום, הרגשתי ממש רע פיזית, כולל כאבים וחרדה של ממש שחלילה יש לי נזילה של מים...
כלום לא יכל להרגיע אותי וידעתי בעצמי שזה פסיכולוגי ועדיין - כאב לי הלב וכאב כל הגוף בהתאם.

הייתי כל הזמן בטוחה שמכאן ואילך ארגע, אבל הבוקר הגיע ואין הפוגה.
מכאן ואילך, כל שבוע רק מרגיש קריטי יותר, הפחד שחלילה יתפתח ויתחיל משהו, משתק אותי ממש.
מוצאת עצמי מרתקת את עצמי לשכיבה רוב היום מרוב חשש כזה וכאילו שזה יעזור במשהו...
ידעתי שזה יכאב, ידעתי שזה ילחיץ כי תהיה השוואה וזה יפחיד, אבל מחלחלת בי ההבנה שכלום לא יעזור וירגיע אותי באמת עד שלא אסיים את ההריון בטוב ואחזיק בו בטוח בידיי ואדע שניצל מהרחם הלצערי לא בטוחה שלי.
וכלום לא יחזיר את הבת שהיתה אמורה להיות כבר בת כמעט חצי שנה, בריאה ושמחה ומורגשת, שלא הצלחתי לתת לה בית בטוח למספיק זמן כדי שתהיה איתנו פה היום.
מרגישה שאני לא סומכת בכלל על הגוף שלי, שהוא האויב שנלחמים בו עם המון תרופות וטיפולים ובודקים אותו כל הזמן לוודא שלא יחריב עוד הריון ועובר בתקווה.
ההריון הזה תקין כרגע, אבל לא באופן טבעי. הוא מוחזק על קביים חיצוניות רציניות ואין לי ולו מעט שליטה במצב. אין לי שום דרך לדעת שיהיה בסדר הפעם, אני יכולה רק להמשיך להילחץ, לבכות ולהתפלל למי או מה שזה לא יהיה... שבבקשה הפעם יסתיים אחרת ובטוב.

לרגע לא חשבתי שהתגברתי על מה שקרה ומה שאיבדנו, אבל עכשיו יותר מתמיד, מרגישה את מה שאבד לי לתמיד.
הלוואי שיהיה בסדר. הלוואי שההריון הזה והבן הזה יחזיקו מעמד, אבל את העוברית הקטנה שלי זה לא יחזיר לעולם ולעולם לא יכפר על מה שכבר אבד.
זה הריון אחר, עובר אחר, חיים אחרים וכ"כ רציתי וקיויתי לאיזושהי הרגשת הקלה ותיקון ועכשיו יותר מתמיד אני מבינה שתיקון לא יהיה לי.
מרגישה מאוכזבת, מטופשת וכ"כ שבורה שהאמנתי וקיויתי שיהיה כזה.
אני דווקא חושבת
17/08/2015 | 09:27
1
60
שכשתלדי תרגישי קצת אחרת. אולי כן תרגישי סוג של הקלה.
אז גם אני התחלתי היום את שבוע 23. השבוע הנוראי של ההריון ההוא שהסתיים בכאב לב נוראי. מקווה לצלוח אותו ואת הבאים אחריו ובאמת מאמינה שזה יקרה. רוצה להאמין. אז באיזה שבוע את כרגע?
שבוע 20
17/08/2015 | 11:06
24
אני זוכרת את זה...
17/08/2015 | 11:32
5
56
את יודעת, בדיוק בשבת חמותי מצאה שיערה שלי איפשהו, והיא אמרה: איך זה שיש לך נשירה? את בהריון!
אז אמרתי לה, אני גם אחרי הריון...
אז היא אמרה: חשבתי שהריון מבטל הכל.... ועניתי... לא ממש לא מבטל
 
וזה פשוט ככה! כבר פעמיים עברתי את התאריך המשוער כשאני בהריון וזה יום קשה ככ! ולא משנה כלום זה פשוט נורא נורא עצוב.
זה נכון שהריון חדש עוזר לנו להסתכל קדימה יותר מאשר אחורה אבל זה עדיין שם וכואב.
 
גם לי יש נשירה.
17/08/2015 | 11:50
2
41
את חושבת שזה בגלל שילדתי רק לפני כ 10 חודשים?
לא יודעת.. יש מצב
17/08/2015 | 12:21
11
גם לי יש נשירה!
17/08/2015 | 12:53
34
וככשאלתי את רופא הנשים שלי על זה הוא מיד קטע אותי ואמר לי "לכי לרופא עור! מה את שואלת אותי? אני לא מבין בזה!"
אז סתם התבאסתי, כי זו לא נשירה משמעותית אבל כן מבאס שהשיער לא מדהים, שופע והריוני כמו שהבטיחו...
אז כנראה שהטלטלות ההורמונליות שהגוף שלנו עובר מתבטאות בשיער, באסה אבל באמת שאלו יהיו הצרות שלנו 
ממש ככה
17/08/2015 | 16:19
1
28
מבאס נורא שזה ככה ושיש קשיים בדרך... אבל הכי קשה לי עם החיים שנעצרו.
החיים שלי נעצרו לפני שנה עם האובדן הראשון ומאז סובבים סביב נסיונות להצליח להביא ילד בריא לעולם וזה משתלט על הכל.
הכל בהמתנה.
אני בהמתנה.
ובעיקר מפחדת שאיכשהו ההרגשה הזו של המתנה להקלה ול"פיצוי" לא יגיעו גם אם וכשיהיה תינוק (טפו טפו).
אין לך מה לפחד
17/08/2015 | 16:47
29
בעזרת ה כשתלדי את התינוק שלך (אמן) את בהחלט עלולה לראות שהקלה ופיצוי זה לא בדיוק מה שתקבלי.
אני לא רוצה להבהיל, אבל תינוק קטן זאת אחריות עצומה. לא תמיד מיד מרגישים הקלה. זה עלול לגרום לנו להרגיש בהלם גדול ובתחושת כובד מבהילה. תהיי מוכנה לזה.
זה אושר אמיתי. וכמו אושר אמיתי הוא לא מיידי והוא לא רציף. הוא ניתן בעבודה קשה.
בסוף יש שם ילד קטן וחסר ישע שצריך אותנו שנהיה חזקים בשבילו.... יותר משאנחנו צריכים אותו.
להצליח להביא ילד לעולם זאת שליחות עצומה ומספקת. וזה תהליך של שנים.
תסתכלי כל פעם על הצעד הקרוב ועל איך את צולחת אותו ואל תפחדי מהעתיד.
ויקטור היקרה
17/08/2015 | 13:11
3
42

אני חושבת עליך הרבה בזמן האחרון, כל כך רוצה בשבילך שתצליחי גם ליהנות קצת מההריון ולא רק לדאוג, לסבול ולכאוב. אני מאחלת לך מכל ליבי שההריון ימשיך תקין ויסתיים במועדו בידיים מלאות בתינוק בריא ומקסים. 
זה באמת קשה נפשית כשההריון מוחזק ע"י קביים חיצוניים, אבל הוא מוחזק, ונבדק, ודואגים לך ושומרים עליך וזה מה שהכי חשוב בסופו של דבר. עם חוסר השליטה אין ברירה אלא להתמודד, אני רק חושבת על השטויות שאני עשיתי בתור נערה וכמה חוסר שליטה יש להורים על חיי הילדים שלהם... תחשבי כמה שליטה יש לך כרגע לעומת על נער סורר בן 17... 
מצטערת שאת מרגישה מאוכזבת ומטופשת על כך שהאמנת שיהיה תיקון. אני לא באמת יכולה להגיד לך איך להרגיש, אבל את בטח לא טיפשה שקיווית, זה כ"כ טבעי לקוות ולצפות, אל תענישי את עצמך. כמו שכתבת, זה הריון אחר ועובר אחר ומאוד יכול להיות שכשתחזיקי אותו בידיים כן תגיע תחושת ההקלה שאת כל כך מצפה לה (זה מה שאני מקווה לעצמי לפחות). תיקון אולי לא יהיה, אבל מתישהו תגיע תחושת השלמה עם העבר. הלוואי והייתי יכולה לתת לך תאריך בשביל זה...
אני מקווה שעוד כמה ימים, עוד שבוע, רק כשתתרחקי קצת מאותו ציון ארור, תוכלי לנשום קצת לרווחה ולקבל את הנפרדות של ההריון הזה מהאובדן הקודם.
שולחת לך חיבוק ענק 
(מצטערת אם יצא קצת מבולבל ולא קוהרנטי, המוח שלי על חצי כוח)
 
תודה !
17/08/2015 | 16:14
2
30
בינתיים כל בדיקה מוסיפה חששות ובעיות פוטנציאליות נוספות, במקום להפיג כאלו.
זה הקושי העיקרי.
אני במירוץ סביב הזנב של עצמי בקביעת עוד ועוד תורים וחושבת מה היה אם לא הייתי בשמירה עכשיו ? איך הייתי עומדת בכל השעות על גבי שעות של בירורים באמצע היום (כי ברור שאין שעות נורמליות לתורים, בטח לא בביה"ח) לפחות פעם בשבוע ?
בכיתי כל אתמול וכל הבוקר ומרגיש קצת לבד גם כי בן זוגי כאילו נותן לי לסחוב על כתפיי לבד את כל החרדות ומסרב לשתף ברגשותיו, לדבר על החששות, הוא פשוט מדחיק וזהו ואם אני מכריחה אותו לדבר איתי... הוא מסנן לי "יהיה בסדר" כמו כולם, או כמה שאני חזקה ואמיצה והוא גאה בי...
לא רוצה להיות חזקה ולא רוצה שיתגאה בי, זה לא רק שלי, רוצה שיהיה בזה איתי ויחלוק את הנטל.
ואני מפחדת מהכל וכל הזמן, לבד.

אבל מתעודדת קצת מלקרוא אתכן חברותיי למסע... שמחה כ"כ לשמוע על כל בדיקה תקינה של כל אחת, זה ממלא תקווה. מוצאת עצמי גם חושבת עליכן מפעם לפעם ומקווה שיחד נצליח כולנו הפעם.
בעיקר מודה על שאפשר בפניכן לכתוב ולשתף בהכל ושזה יהיה מובן ומקובל.
לחתול ויקטור-
17/08/2015 | 17:29
1
29
אני מנסה לחשוב מה לכתוב לך שיעזור לך, ולא ממש מוצאת. אז חשבתי פשוט לכתוב שאני הכי מבינה אותך בעולם. ככה בדיוק הרגשתי בהריון עם מעיין. אחד לאחד. המתח, הלחץ, הבכי, החרדות, חוסר היכולת לנשום...אני כל כך מבינה אותך, אבל אין לי דרך להושיע. הזמן צריך לעבור, וצריך כל הזמן להמשיך ולקוות ולעשות את המקסימום (מה שניתן כמובן לעשות), כדי שההריון יסתיים בטוב.
 
אני מקווה שאתם באיזשהו תהליך של טיפול זוגי, כי הסיפור הזה מאוד מקשה על הזוגיות, והרבה פעמים צריך איזשהו גורם מתווך. מנסיון- זה מאוד עוזר.
 
כתבת שאת כל הזמן קובעת תורים לכל מיני דברים. את יכולה לפרט?
 
ואכן, לצערי, מה שאבד- אבד, ולא יחזור. תינוק חדש לא בדיוק מפצה, אלא מרחיב את הלב וממלא אותו בהמון רגשות נפלאים ומופלאים.
יחד עם זאת, אני מסכימה עם כל מה שכתבה אם הבנות2 לגבי הנושא הרגשי הקשור לאימהות טרייה וחדשה, בטח ובטח עבור מישהי שעברה דרך פתלתלה וקשה.
אבל בואי לא נקדים את המאוחר, וקודם כל נקווה ונייחל להמשך תקין ולתינוק בריא וחמודי.
 
אני מעריכה אותך מאוד על גילוי הנפש. כתבת דברים עצובים מאוד וקשים על התפיסה שלך את הרחם שלך. מודה שאצלי האובדנים היו קשורים לעוברים דפוקים, ולא לרחם, כך שלפחות נמנעה ממני המחשבה השלילית על הרחם שלי. אם כבר- אני מלאה הערכה כלפיה- היא עברה דברים נוראיים, ובכל זאת העניקה לי את מעיין. זה אולי מוזר לדבר על הרחם שלנו ולהאניש אותה (מלשון האנשה), אבל ככה זה כנראה אצל נשים.
 
ממש ככה. מה הרחם עבר!
19/08/2015 | 10:26
16
אני גם חושבת לפעמים, הרחם שלנו זה איבר בגוף שלנו, הוא עבר תלאות  - אצלי שתי גרידות. זה לא רק הרחם עבר אומנם אנחנו ישנו אבל בסוף זה נחקק בנפש שלנו.
יש משפט כזה של דוסים - "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" וזה מה שמחזיק אותנו בכל התהליך הזה. לדעתי
מצטערת שאני לא עונה לכל ההודעות... בלחץ
17/08/2015 | 09:40
13
134
אתמול עשיתי העמסת סוכר.... יצא לי ממש לא טוב...
זה היה בדיקת סקר של 50 גר' והגבול הנורמלי זה 130 ויצא לי 176...
אני ככ מאשימה את עצמי. אני ברגיל ממש מקפידה ולא אוכלת מתוק כמעט ולא שותה מתוק. בהריון התפרקתי לא קצת... בעלי קונה לי שוקולד וגלידות ואני אוכלת...
אוףףף אני ממש מרגישה רע עם עצמי.
אתמול הייתי בחתונה וממש היה לי קשה לעמוד על הרגליים והם התנפחו לי ממש... סיוט
אז מה עושים? את השני?
17/08/2015 | 09:52
3
65
ובכל מקרה לחברה שלי הייתה סוכרת הריון ולא קרה כלום. פשוט צריך לשמור יותר.
היום הבן שלה בן 3 יותר גדול וגבוה מהבת שלה בת 4.
אני בדיוק טוחנת פה שוקולדים. אני לא בטוחה שזה ממש מושפע ממה שאנחנו אוכלים. בהריון של הבת שלי עליתי 25 קילו ואכלתי מלא שטויות ומבחינת סכרת לא היה לי כלום.
את מה את אמורה לעשות עכשיו?
את השני...
17/08/2015 | 10:00
2
54
בעיקרון, עד שבוע שעבר עליתי בסך הכל 4 קילו. כי כן שמרתי.
אתמול נשקלתי וראיתי שבשבוע עליתי קילו וחצי שזה המון. זה גם בגלל השוקולד אבל לדעתי זה ממש מראה שבאמת יש לי סכרת.
דרך אגב, גם לאחותי היה.... והיא לא שמנה בכלל.. עכשיו היא ממש רזה כי היא התרגלה לדיאטה הזאת והמשיכה לתפריט של חלי ממן.
מלחיץ אותי הקטע של התינוק... כי הוא באמת לא פיצקי כמו שהבנות היו... כנראה שזאת הסיבה. אני מפחדת ממש שאני אצטרך ללדת בניתוח קיסרי.. נכנסתי לפאניקה רצינית שאתמול אחרי קבלת התוצאות לא הספקתי להיכנס אליה כי נסענו לחתונה
הוא בן. אולי גם בגלל זה גדול יותר.
17/08/2015 | 10:09
1
48
תתייעצי עם רופא ותראי. אולי יתברר בסוף שזה בסדר. ובכל מקרה. תשמרי בקטע של הסוכר. חברה שלי ילדה בלידה רגילה ועוד אחרי שאת הראשונה ילדה בקיסרי.
ככה חשבתי שירה
17/08/2015 | 11:24
33
אבל לאחותי היה סכרת ובבדיקה הזאת יצא לה 146... אני גם מרגישה ממש חלשה...
לפי הספירת דם יש לי גם אנמיה לדעתי.
והרופאה שלי לא אמורה להתקשר? כאילו הבדיקה לא מזיזה לאף אחד?
חכי עם המסקנות
17/08/2015 | 11:10
3
37
העמסת סוכר של 100 נותנת אינדיקציה טובה יותר למצב (בדיקה לא קלה בכלל).
גם אם חלילה יגלו שאת מפתחת סוכרת הריון, לרוב זה דורש רק שינוי תזונתי בהריון, מעקב הריון בסיכון שיבדוק בתכיפות קצב גדילה של העובר וזה לרוב זמני ועובר לאחר ההריון.
מקווה שהבדיקה הבה תצא תקינה ובעיקר שתרגישי טוב !
אני מתארת לעצמי שזה יהיה הקפדה על תזונה
17/08/2015 | 11:26
2
31
אבל זה מדכא אותי... אני כל החיים בדיאטה... אין לי כוח עכשיו פשוט אין לי...
מבינה אותך ממש ומזדהה
17/08/2015 | 16:00
1
32
אני בשבוע 20 וכבר עשיתי המסת סוכר ישר של 100, כי בבדיקת דם רגילה ראו שהסוכר שלי בצום מעט גבוה מהגבול העליון ומסתבר שזה סממן לסכרת הריון.
בבדיקה הכל היה תקין פרט לבדיקה לפני הסוכר, בצום, ששוב היתה גבוהה מעט והיום נאמר לי שיתייחסו לזה כנראה כסכרת הריון.
גם העובר גדול מעט (היה גדול ביומיים ועכשיו ב5 ימים).
אצלי זה פשוט עוד קושי וסיכון, בהריון שממילא עמוס לעייפה בסיכונים ובקשיים.
הרופא לא ממש נלחץ.
אני דווקא כן.
נראה מה יגיד המומחה לסיכון השבוע.
בבגיקה היום גם ראו משהו בשפה והרופאה חוששת שאולי בכל זאת יש שסע קטנטן... ובשניה חזרנו לכל החרדות הגנטיות גם.
חשבנו שלפחות זה מאחורינו... אבל עכשיו צריך עוד בדיקות.

הלוואי והיו לי את כוחות הקסם שלך - הייתי הולכת לישון עכשיו לאיזה יומיים ונותנת למוח עכשיו מנוחה.
כ"כ מקנאה מנשים שיש להן הריון שאפשר להנות ממנו.
הייתי מתפשרת על הריון שאפשר לנשום בו.
וואי איזה קשה
18/08/2015 | 11:36
22
לגבי השסע, אני מכירה זוג שנולד להם תינוק בריא ומתוק רק עם שפה שסועה... ועשו לו ניתוח זה באמת לא ככ נורא... אבל מקווה שזה סתם נדמה להם.
לגבי הסוכר, כולן מסביבי אומרות לי שזאת הזדמנות להקפיד על התזונה כי אין ברירה ובאמת אסור. החלטתי להתייחס לזה לטובה. אצלי הוא גם טיפה גדול. כולם אומרים שיש לי בטן קטנה אבל בשבילי היא גדולה מאוד ואני בטוחה שהוא גדול.
ותודה על זה שאת אומרת שיש לי כוחות קסם... כל אחד והמגרעות שלו. אני קרנף לטוב ולרע... (הבוקר קמתי בעשר - כנראה הגנים עברו הלאה) ואני ממש מייחלת להריון משעמם.... כרגע אני לא מרגישה ככה. עם הבנות היה לי באמת הריון משעמם הלוואי על כולן...
את בשבוע 24, נכון?
17/08/2015 | 11:15
1
37
קראתי שצריך לעשות את הבדיקה בין שבוע 24 ל-28, אבל שלשבוע שאת נמצאת בו יש השפעה על התוצאות של הבדיקה (לא זוכרת לאיזה כיוון..).
 
אל תאשימי את עצמך, אם עד עכשיו הקפדת את יודעת מה זה לא להשתולל, פשוט לאט לאט תנסי לחזור לזה. מעבר למתוק, תנסי גם לאכול הרבה דגנים מלאים ולא פחמימות פשוטות, הסוכר בהם מתפרק בגוף יותר לאט.
כן שבוע 24..
17/08/2015 | 11:27
41
כבר הפשרתי חזה עוף לעשות על האש... זהו אני חוזרת לדיאטת כסאח לפי מה שהספקתי לקרוא...
לפחות אולי ככה אני לא אשמין בהריון הזה...
אוף
רגע, לפני ההאשמות העצמיות-
17/08/2015 | 22:34
2
41
תעשי את הבדיקה של ה-100 גר' ונראה מה אז.
חוץ מזה- אם כבר- אז תאשימי את בעלך שמפנק אותך במתוקים.
לגבי התנפחות הרגליים- זה הגיוני מאוד בחום הנוראי הזה.
אני מקווה שהבדיקה הבאה תהיה תקינה, וגם אם לא- זה ניתן לטיפול ולאיזון. וזה מה שחשוב.
תודה שירה - ובעלי באמת אשם!
18/08/2015 | 11:28
1
37
כל החיים הוא קונה לי חטיפים דיאטטיים, ארטיקים דיאטטיים לנשנוש בערב וכאלה...
ופתאום הוא מקלקל אותי ככה....
בכל מקרה לא נראה לי הגיוני שיהיה תקין אבל גם אם יהיה תקין החלטתי להפחית באופן ניכר במתוקים... שתיה מתוקה אני גם ככה לא שותה בכלל. ואני גם השמנתי ממש ברגלים, מכנסי הריון שהשקעתי בהם מרמי לי כבר צמודים עלי מאוד ואני לא לובשת צמוד...
ומתי כבר יייגמר הקיץ הזה???
חחחחחחח. גם שלי כבר צמודים
18/08/2015 | 15:05
26
ממש בתחת וברגליים. מחכה כבר שיהיו צמודים בבטן. אני אשכרה עליתי עד כה 10 קילו כשהתחלתי את ההריון באיזה 3-5 קילו עודפים.
אז אני שוב בהריון
18/08/2015 | 11:30
5
114
יש לי בת 3 מתוקה בבית... ורצינו נורא להביא לה אח/ות
בפברואר - שני פסים
במרץ - שק ריק והפלה טבעית (מבחירה)
באפריל - היסטרו' ניתוחית להוצאת רזידואה. וסת ראשונה מייד לאחר מכן.
ביוני - וסת שניה
ביולי - וסת שלישית

ולפני יומיים קמה בבוקר ויודעת שזהו, אני בהריון.
אתמול בבוקר שני פסים. שמחתי לכמה שעות

וכעת אני חסרת מנוחה... "כרגיל" גיליתי לפני האיחור (שיהיה רק ביום שישי הזה).
יש לי עוד 3 שבועות לעבור עד האו"ס הראשון, ממנו יש לי טראומה (הרופא חופר ומחפש ולבסוף מודיע בהיסוס שיש רק שק ריק).

בינתיים מחפשת ומצפה לסימני הריון - שהחלק הלוגי אצלי מודיע שאין סיכוי להרגיש בשבוע 3.

החלק הרגשי מנסה להתאפס ולא להיתפס לפניקה.

עצות? חיזוקים?
רק רציתי לומר שאתן נקראות כפורום תומך ונהדר. תודה.
איזה יופי!
18/08/2015 | 11:40
1
43
יש לך בת בבית! הקסם קרה אצלך פעם אחת ויש מצב שהוא קורה ממש עכשיו.
כולנו פה חווינו את מה שאת מתארת, את שוכבת על מיטת האולטראסאונד שמחה וטובת לב והרופא מתחיל להיראות מודאג... ואז לבשר לך משהו ממש רע...
אני יכולה להגיד לך שהשבועות הראשונים קשים מאוד. הפחד מדימום והלחץ הלא נורמלי לפני כל ביקור אצל רופא.. הלוואי שתעברי הפעם את השבועות האלו בשלום.
ובהצלחה!
תודה. העניין הוא שגם לפני ההריון המוצלח, היתה
18/08/2015 | 11:50
49
לי סוג של הפלה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) - חוויתי הריון כימי, היה לא נעים בכלל.
ואני זוכרת (במעומעם, כי זה היה לפני 4 שנים וגם המשך ההריון המוצלח בטח טשטש לי את ההתחלה) שגם תחילת ההריון השני לוותה בדאגות/סרטים/תרחישי אימה.
 
אני כל כך רוצה שהסטטיסטיקה תדלג הפעם... שההריון הזה יהיה רגיל ומוצלח
שיהיה בשעה טובה-
18/08/2015 | 12:29
1
28
את בני השני ילדתי לאחר הפלה (שבוע 9- הפסקת דופק), והחל משבוע 10 לערך נרגעתי ונהנתי מההריון. כך יש עוד מליוני סיפורים שהסתיימו בטוב.
מקווה שכך יהיה גם עבורך.
העצה שלי אלייך היא לא לחפש ולצפות לסימני ההריון, כי הם בכל מקרה לא אומרים דבר וחצי דבר על תקינותו, אז אין טעם סתם להילחץ.
 
תמשיכי לעדכן גם בהמשך. אל תשאירי אותנו במתח...
בהצלחה רבה, ובתקווה לעדכונים טובים!
 
 
תודה. יש לי הרגשה שאירגע מאד אחרי שאראה דופק
18/08/2015 | 12:35
34
מעין נקודת אל-חזור...
 
אני מבטיחה לחזור לעדכן!
מזל טוב
18/08/2015 | 14:40
27
גם לי היה הריון כימי ולאחריו הריון תקין
שממנו יש לי את ביתי בת ה 3.
אחרי זה האובדן המאוחר בשבוע 23
וכעת מקווה שוב לסיים בידיים מלאות (שבוע 23 כעת להבדיל).
הריון אחד לא מעיד על אחר.
הפלות בשליש ראשון זה דבר נפוץ ולכן לא כדאי שתיהיי מודאגת מידי. בהצלחה.

עברנו עוד משוכה
17/08/2015 | 20:20
2
90
היום הינו שוב בביקרות במרפאת הריון בסיכון, כרגיל בעלי הגיע הרבה לפני הזמן כי הינו צריכים להכנס לגניטיקה למשהו שלקח לנו חמש דקות בערך, אז ישבנו לאכול משהו ואז הלכנו למחלקה, והתיבשנו שם שעה ומשהו, ומעצבן אותי שבמקום קולר למים קרים יש מכונות למכירת ג'אנק.... מנצלים את המבקרים בבית חולים אבל ידעתי איפה יש קולר באזור למלא לי את הבקבוק........
 
בקיצור הרופאה בדקה את הכל הבדיקות שהבאנו הסבירה לנו בערך מה קורה בגנטיקה רשמה מה שרשמה בדקה אותי יש דופק ועובר!!! ועברתי את השבוע 11 כך שעברתי את השבועות של ההפלות איזה הרגשה טובה. אמרה לי עוד איזה בדיקות לעשות ודיברנו על מי שפיר אמרתי לה איזה רופא מסוים שאני רוצה לעשות אצלו והיא אמרה שהוא טוב וגם היא שולחת עליו אנשים!!
 
ואז חזרנו הביתה מאושרים אבל באוטו חם..... כי בחניה אין צל ומזגן וחום אימים בחוץ.... שזה פשוט מזעזע!!!
 
אוהבת אותכם בנות!!
יופי!-
17/08/2015 | 22:37
24
מאחלת לך לעבוד משוכה משוכה, עד הסוף הטוב.
והחום- מ-ז-ע-ז-ע!!! באמת משהו יוצא דופן לרעה
 
איזה כיף איזו הקלה!
18/08/2015 | 11:41
8
עוד שאלה
16/08/2015 | 19:05
7
90
מישהי כאן בפורום עברה אובדן בעקבות המטומה ברחם, דימומים ולאחר מכן הריון תקין ללא דימומים?
אני פוחדת שכשבעזרת השם אגלה שאני בהריון, ארוץ כל שניה לשירותים לבדוק שאין דימום, אני בטראומה מזה....
 
גם אם יכתבו לך פה אלף בנות
16/08/2015 | 23:42
3
57
תשובה חיובית על שאלתך, את תרוצי לשירותים כל שנייה כדי לבדוק אם אין דימום. מבטיחה לך את זה.
לי לא היתה המטומה, אבל היו לי 7 הפלות. חלקן התחילו עם דימומים, וחלקן לא. בהריון עם מעיין (ביתי התינוקת- השלישית שלי) הלכתי בלי סוף לשירותים, וכל הזמן בדקתי. זה היה כל כך טבוע בי הטראומה הזו של ההפלות, שזה היה ממש בלתי נשלט.
אגב- טיפ ממני- תקני רק נייר טואלט לבן. אלו עם הקישוטים האדומים/כתומים וכן הלאה, נורא מלחיצים, כי תמיד בניגוב זה נראה כמו התחלת דימום...
את מבינה שאיזה רמון טירוף הגעתי?
 

 
סליחה על השגיאות (זו העייפות...)-
16/08/2015 | 23:44
1
31
המשפט האחרון היה: "את מבינה לאיזה רמות טירוף הגעתי?"
תודה שירה על תגובתך ועל הטיפ
17/08/2015 | 08:18
9
איזה נכון זה!!!!
17/08/2015 | 08:08
24
הניירות עם הקישוטים האדומים מלחיצים!!!!
אני! אבל אני עדיין לא בסוף
17/08/2015 | 07:25
2
30
לי היה הריון עם דימומים, המטומה וירידת מים בשבוע 23 ולידה שקטה.
בהריון הנוכחי לא דימומים ולא המטומה (כעת בשבוע 23)... גם בהריון של ביתי לא היה לי רבע של דימום וילדתי בשבוע 40.
בהצלחה.
תודה רונית
17/08/2015 | 08:19
1
23
ובהצלחה בהמשך!!
תודה
17/08/2015 | 08:50
6
מקווה להצטרף לפורום הזה בקרוב
16/08/2015 | 18:57
1
64
האמת שאני עדיין לא בהריון, או לפחות לא ידוע לי.
אני ובעלי התחלנו לעבוד על ילד ממש בחודש זה.
רקע בקצרה, לאחר שני הריונות תקינים ושני ילדים בריאים תודה לאל בבית, בהריון השלישי הייתה לי המטומה ברחם, דימומים שהתחילו בשבוע 16 שלבסוף הביאו לירידת מים בשבוע 21 והפסקת ההריון.
זה קרה לפני שנה.
אני ובעלי החלטנו לחכות ובחודש זה התחלנו לנסות.
עם זה שיש לי חששות רבות , הפחד מלהתאכזב שוב, אני מאד רוצה לחוות חוויה מתקנת על ההריון הקודם שנגמר בטרם עת.
הלוואי ויהיו לי חדשות טובות ובקרוב!
אני אזדקק לתמיכה שלכן!
 
 
אני מקווה שתצטרפי בקרוב,
16/08/2015 | 23:36
25
ונלווה אותך מההתחלה עד הסוף הטוב.
איך מתגברים על הפחד?
15/08/2015 | 18:10
4
108
עברתי שנה לא קלה,
שבה איבדתי הריון אחד בשבוע 20 עקב אי ספיקה צווארית, היה לי הריון חוץ רחמי והריון שנגמר בהפלה לא שלמה וגרידה בשבוע 6,
קיבלתי עכשיו תשובה חיובית,
אני מרגישה שאני משותקת,
איך מתגברים על הפחד ולא נותנים לו לשתק אותי?
לא מתגברים...
15/08/2015 | 23:25
2
72
עברת שנה קשה מאוד. לא כתבת אם יש לך ילדים ואם כבר עברת גם הריונות תקינים.
בכל מקרה- לא מתגברים על הפחד ועל החרדות. אין דרך לנצח את זה. חשוב כמובן להיות מטופלת אצל רופא/ה מעולה, מקצוע/ית ואמפטי/ת. להיות כל הזמן במעקבים, שכל הזמן יבדקו אותך ואת העובר. חשוב גם להיות מטופלת רגשית, ולפעמים גם אין מנוס מטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.
 
אגב, האם יודעים מה גרם לאי הספיקה של צוואר הרחם? האם לאחר מכן המליצו על תפר צווארי בהריון הבא?
 
מאחלת לך שהפעם הזו תזכי להריון תקין, שיסתיים במועדו בידיים מלאות.
 
תודה
16/08/2015 | 02:57
1
58
יש לי ילדון בן חמש, מדהים ומקסים בבית שמחזיק אותי שפויה, אחרת ממזמן הייתי משתגעת, הוא גם תוצר של IVF, וגם אצלו הייתה אי ספיקה צווארית,
הדעה על תפר צווארי חלוקה בין הרופאים, יש שחושבים שבהריון יחיד (כמו של הבן שלי), אני יכולה להשאר בלי עם שמירה, וחלק חושב שלא,
עוד לא הספקתי להגיע לשבוע שמאפשר דיון בכלל..
אני מאוד מקווה שאגיע ואני מתכוונת להתעקש על תפר יזום.
 
אז בהריון עם הבן שלך
16/08/2015 | 10:37
58
היית עם שמירה?
בעיניי, ברור שאם ההריון הנוכחי שלך מתקדם בכיוון טוב, בלי להיות רופאה, נראה לי מאוד מאוד הגיוני לבקש תפר יזום. בחשבון פשוט- היו לך שני הריונות עם אי ספיקה צווארית- אחד הסתיים בטוב, והשני לא. בינתיים היו לך עוד צרות צרורות ועוד אובדנים. אני מחברת אחד ועוד אחד, ומסיקה מסקנה שהיא די ברורה...
מקווה קודם כל, שתגיעי לשלב שצריך להתייעץ עם רופאים, ושגם בהמשך יהיה טוב ויסתיים באושר גדול.
 
הי נובמברית
16/08/2015 | 09:26
42
בהחלט שנה קשה.. ממש סיוט
בעיני אין לנו הרבה ברירה אלא לקפוץ למים ולהתגבר על הפחד באופן חלקי...
כתבת שיש לך בן מהריון יחיד, אז ההריון שנפל היה של תאומים?
יש מישהי פה בפורום שעם תאומים עברה אי ספיקת צוואר ועכשיו היא בהריון עם עובר אחד וגם עשתה תפר ליתר בטחון....
ממש ממש בהצלחה!
חדשה פה...מצטרפת בזהירות זקוקה לקצת עידוד ותמיכה :(
13/08/2015 | 18:26
9
180
נראה לי שרק כאן אני אוכל למצוא תשובות ושיבינו אותי כי רק מי שעוברת אבדן יכולה להבין...מתנצלת מראש שזה יהיה ארוך...
קצת רקע...אני נשואה כמעט 4 שנים, לאחר שנה של נישואים אחרי שלא הצלחתי להרות טבעי התחלנו טיפולים בטיפול הראשון נקלטתי להריון לא הייתה מאושרת ממני ואז בשבוע 11 הייתה לי הפלה טבעית לדברי הרופא "נפלתי בסטטיסטיקה" אספתי את עצמי והמשכתי הלאה חודשיים לאחר מכן שוב הריון ואז גם שוב הפלה בשבוע 6 ומשום מה עם ההפלה הזאת גם איבדתי את התמימות ואם תמיד חשבתי והייתי בטוחה שמהריון יוצא תינוק אז טעיתי בענת לא בטוח שהריון=תינוק!! ואז שוב חזרנו לטיפולים כי אין מה לעשות אין לנו ילדים זה החלום הכי גדול שלנו להקים משפחה...והנה עברה לה שנה של טיפולים של שלילי אחרי שלילי אכזבה אחרי אכזבה ואופס קפצנו כיתה להפריה חוץ גופית. בהחזרה הראשונה נקלטתי להריון וברגע שנקלטתי עזבתי את העבודה עשיתי את הכל כדי לשמור על ההיריון והנה עבר שבוע ועוד חודש עברתי את השליש הראשון הייתי בעננים הרגשתי שהפעם זה פשוט זה הגעתי לחודש חמישי התרגשתי יחד עם בעלי באולטרסאונד שזה בן זכר ופתאום שבוע 22 באמצע הלילה כאבים למטה כאבים שהם כל כך מוכרים אבל לא חשבתי שזה משהו רע כי אם הגעתי לכמעט חודש שישי  מה כבר יכול להיות ובכל זאת נסעתי לבית חולים ובמיון שמעתי את מה שלא יכולתי לשמוע "את בתהליך של הפלה" יש לך פתיחה של 8 את כרגע עם צירים לא הבנתי בכלל על מה הרופא מדבר כל הלילה ישבתי בוכה זעקתי לבורא עולם שיקרה פה נס לא היה אחד מהמשפחה באותו לילה שלא החזיק תהילים ביד והתפלל ואז הגיע פאנל של רופאים בבוקר דיברו איתי ואמרו שלא רואים אופציה חוץ מלהפסיק את ההריון ואני לא הסכמתי החלטתי למרות הכאבי טופת שהרגשתי שאני ממשיכה עד שבורא עולם יחליט אחרת ושבוע סחבתי עם כאבים חזקים עד שהגעתי לפתיחה מלאה ירידת מים וקדימה לידה שקטה. כמה כאב כמה לא חשבתי שקיים כאב זה פשוט לא ניתן לתאר במילים בכיתי שבועיים שלושה התאבלתי ואספתי את עצמי לעבר המטרה ואז אחרי חודשיים החזרה נוספת אבל לא חשבתי שיצא מזה משהו טוב כן שוב הפלה בשבוע 6...פשוט נשבר לי מהכל ומכולם!!! לאחר ההפלה הזאת עשיתי את כל הבירורים הייתי אצל רופא מומחה להפלות חוזרות עשיתי צילום רחם, היסטרוסקופיה, בדיקת קרישויות הסט המלא, קריוטיפ בעצם עשיתי כל מה שצריך והכל יצא תקין לחלוטין ומה שגרם לי לתיסכול יותר גדול שלא נמצאה הבעיה למה כל זה קורה. אז זה הסיפור שלי....ועכשיו מה שקורה זה שעברו 4 חודשים מאז ולפני 4 ימים התבשרתי בבטא חיובית 10 יום לאחר החזרה הייתה 185 אתמול 12 יום להחזרה הבטא 435...מקווה שהפעם זה הפעם!! שוב עזבתי את העבודה במטרה לשמור על ההריון כי לא בא לי לילחם בשביל שיאשרו לי שמירת הריון אז החלטתי לעשות את השמירה הזאת בעצמי...כי כשהייתי בבית בהריון היחידי שהחזיק לי זה היה ההריון שהגעתי בו עד שבוע 22 שאר ההפלות קראו לי דווקא בעבודה.
אז קודם כל אני רוצה להודות למי שקראה הכל ויש לי כמה שאלות...
1) מאז שגיליתי על ההריון אני בסטרס ולחץ מטורף ולא יודעת איך להתמודד עם המועקה הגדולה שאני חשה מלאבד את זה שוב...לחץ וסטרס יכולים להביא למצב של הפלה?
2) החזרתי שני עוברים...למי שמבינה בזה קצת הערכים הללו נראים כמו ערכים של עובר 1 או שניים? אמנם אני מאוד רוצה תאומים אבל אני גם יודעת שתאומים זה הריון סופר בסיכון כבוהה מה שיכול לגרום להפלה נוספת...אבל אני גם בן אדם מאוד מאמין ואני יודעת שאם זה יהיה הכיוון אם קצת תפילות ובקשות אולי הכל יהיה טוב.
3) יש פה מישהי שהיא ללא ילדים שהיו לה מספר הפלות ובאיזשהוא שלב הצליחה ללדת תינוק בריא ושלם?

תודה רבה בנות אתן מדהימות בדרך שלכן לחזק אחת את השנייה אני תמיד קוראת פה על בסיס יומי ומתחזקת ממכן מאוד אם כל זה שזה עצוב אני מרגישה שאני לא לבד וזה יכול לקרות...ואני מאחלת לכולכן לעבור הריון תקין ומשעמם שבסופו תיצאו עם ידיים מלאות אמן.
וואו !
13/08/2015 | 19:36
1
105
אתחיל עם מזל טוב זהיר ולציין שאחת החוזקות של הפורום הוא אכן התמיכה והיכולת לקבל המון כוחות, חוזק ועידוד ואפטימיות מהבנות האחרות.
כל אחת חרדה כ"כ להריון שלה, אז נחמד לקבל כוח ואופטימיות וגם קצת אובייקטיביות לפעמים כשלנו אין.
ולאט לאט עוברים יום ביומו...

הסיפור שלך אכן קשה ואני שמחה לשמוע שעשיתם ברור מלא במטרה לשלול גורם משותף להפלות (אוסיף רק לגבי הקריוטיפ, כי מומלץ לעשות ברור גנטי מלא במכון גנטי מוסדר באחד הבתי חולים ולא פרטי, גם אם זה אצל מומחה שנחשב מוביל, מנסיוני ומנסיונם של זוגות נוספים ששוחחתי עימם שלכולנו נאמר תחילה שהקריוטיפים תקינים ורק בברור מקיף במכון גנטי מוסדר, נמצה בעיה וכזו בעלת משקל רב להמשך הדרך).
בנוגע ללידה השקטה, האם נמצאה הסיבה להתחלת הצירים המוקדמת ?
ופתיחת הצואר ? האם בדקו ושללו זיהום ? והאם יש המלצות להריון הנוכחי והבאים ?

אני עברתי לידה שקטה בשבוע 20 לפני 10 וחצי חודשים ואז הפסקת דופק בהריון השני בשבוע 10 לפני כחצי שנה.
כעת בהריון שלישי, בסיכון גבוה ומקווה מאד לטוב הפעם.
גם אנחנו בינתיים ללא ילדים.

לשאלותיך - למיטב הבנתי את אמורה להיות ממילא במעקב של הריון בסיכון בעיקר לאור הלידה המוקדמת שעברת, מה שלצערנו מעלה את הסיכון לחזרה בהשוואה למי שלא עברה אירוע שכזה.
הריון תאומים אכן יעלה את הסיכון, ואולי בעיקר משום שבעברך אי ספיקת צואר וצירים מוקדמים, כדאי להתייעץ עם מומחה להריון בסיכון לגבי תוספת הסיכון אצלך במיוחד בנשיאת הריון כזה.
לדעתי מוקדם מידי לראות בערכי הבטא סממן להריון עם עובר יחיד או תאומים... בכל מקרה מאד בקרוב תדעי. כבר בשבוע 5 ניתן לראות שקי הריון ובשבוע 7-8 דופק.
לגבי השמירה שאת כופה על עצמך - מצד אחד אני מבינה את הרצון לנטרל את הלחץ הנוסף מעבודה ומצד שני, דווקא בהריונות של מי שחוותה אובדנים והחרדה מאד גדולה, הסחת דעת ועיסוק במשך היום הם דווקא מבורכים, יכולים מאד להוריד את מפלס האובססיביות לפחות לחלק מהיום וגם את החרדה. תמיד אפשר לבקש להוריד הילוך בעבודה אם הלחץ שם גדול ומקשה ולשתף רק את המנהל/ת האישית.
זה מה שאני עשיתי וזה מאד עזר להעביר את הזמן.
בשמירה (גם אני כעת לצערי בשמירה), מאד קשה למצוא תעסוקה והסחת דעת והחרדות בהחלט משתלטות. גם הזמן עובר הרבה יותר לאט.
אפשרי כמובן, אבל מאתגר יותר מנסיוני.
לגבי חרדות, דיכאון וכו... הם ודאי משפיעים עלייך ומקשים על התפקוד שלך.
ישנם גם מחקרים שמצאו קשר בין דיכאון וחרדה ללידה מוקדמת (שתי פסיכיאטריות שהייתי בטיפולן המליצו על סמך זה על טיפול תרופתי), כך שאם את מרגישה מוצפת ומאד חרדה או מדוכאת, מומלץ כמובן לפנות לשיחות עם איש/ת מקצוע וכן לשקול בחיוב טיפול תרופתי (ישנן תרופות בטוחות למתן בעת הריון כולל בשליש 1).

מקווה עבורך שהפעם תהיה הפעם המובטחת !
תושה רבה יקירה על תשובה מפורטת
13/08/2015 | 19:50
52
אני מצטערת לשמוע על מה שעברת...לא פשוט ואני כל כך יכולה להבין כל אחת ואחת פה אחרי 4 הפלות....פשוט לא נתפס לי בראש שאני בהריון 5 ו-0 ילדים בבית.
לגבי מה ששאלת...הפתיחה בצוואר נבעה מזה שהשלפוחית של המי שפיר בלטה החוצה לנרתיק זה מה שהרופאים אומרים וההמלצה שלהם זה שאחרי שקיפות עורפית בע"ה לעשות קשר צווארי ולהיות בהריון בסיכון גבוהה אבל הבעיה היא שזו גם בעיה והעיקרית שאני לא מצליחה בקושי להגיע לשבוע הזה . 3 הריונות נפלו בשבועות 11 ופעמיים ב-6 אז אני מקווה ממש להחזיק קצת הפעם ושזה באמת יהיה הפתרון. ואני אבדוק לגביי העיניין הזה של הבדיקות גנטיות מול הרופא אני אעלה את זה בפנוי האמת שהוא לא אמר לי כלום אמר לעשות רק קריוטיפ אבל אני רוצה לדעת שבאמת עשיתי את הכל ולהיות בראש שקט .אני מקווה שיהיה בסדר. תודה רבה לך!!
אכן ואו ואו ואו!-
14/08/2015 | 00:08
3
80
יאללה- מה שעברת ועוברת. נשארתי פעורת פה.
אני הייתי בהריון 10 פעמים, ויש לי 3 ילדים. בחשבון פשוט- 7 הפלות. אחת עברתי בין הבת והבן, ו-6 ברצף עד שהגיעה הקטנטונת.
 
אני מכירה שתיים שהיו להן איזה 7-8 הפלות ברצף לפני שהיו להן ילדים, ולאחר מכן הצליחו ללדת ולצאת בידיים מלאות.
 
למרבה הפלא- לפעמים מוצאים סיבה להפלות חוזרות, ולפעמים לא. זו מכה שלא מהעולם הזה.
 
האם את מטופלת בשיחות? או טיפול אחר כלשהו לנפש? מישהו מלווה אותך ואתכם בהיבט הנפשי?
וכמובן- מיותר לציין שאני מאחלת לך שהפעם תהיה הפעם- שתסיימי את ההריון במועדו ובידיים מלאות ובאושר גדול.
 
לחץ וסטרס וחרדה ודיכאון- מוכר מוכר מוכר. בהריון עם מעיין, ביתי הקטנה, זה היה בגדר הבלתי נסבל. עינוי נפשי של ממש, ולכן גם פיזי (לא ישנתי כמעט בכלל, בכיתי המון, היו לי התקפי חרדה, מגרנות שלא מהעולם הזה). טופלתי בטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון, וזה בנוסף לשיחות, והכדור השפיע אמנם אחרי חודשיים, אבל כבר ישנתי 5 שעות בלילה (במקום שעתיים או במקום לילות חסרי שינה לחלוטין), והמגרנות פחתו, וטיפה טיפה יכולתי לשלוט יותר במחשבות האובססיביות. עדיין הייתי בחרדה נוראית, אבל הרגשתי טיפה יותר בשליטה. וגם טיפה זה משהו.
 
ועוד משהו-
14/08/2015 | 00:10
51
מסכימה לחלוטין עם ויקטור החתול בנוגע לנושא העבודה.
 
קודם כל אני חייבת לפני שעונה חייבת לשבח אותך
14/08/2015 | 10:15
1
68
אני כל הזמן נכנסת לפה אמנם לא כותבת אבל מתחזקת ממה שקוראת. ואני רוצה להגיד לך שאת אישה חזקה עם הרבה נתינה עם כל מה שאת עברת תמיד דאגת לחזק אחרות ולעבור 7 הפלות זה לא קל אחרי 4 כאלה לא יודעת איך עברתי את זה לא פשוט בכלל אז אשרייך שאת תמיד נמצאת כאן לתת מענה ויחס לכולן את פשוט נכס בשביל הפורום הזה!!!
ולעינייננו....לגבי טיפול זוגי אני ממש לא רוצה ללכת הלכתי פעם אחת וזה הספיק לי לכל הזמן הלכתי לפסיכולוגית וכשהתחלתי לספר את הדברים חוץ מלבכות ולרחם עליי לא עזרה לי בכלום חשבתי שאם היא פסיכולוגית היא צריכה להיות מספיק חזקה בשביל לנסות להרים אותי מהמקום שאני נמצאת בו. אז הגעתי למסקנה שהפסיכולוג הכי טוב בשבילי זה בעלי כי הוא החזק בינינו ותמיד יודע איך להרים אותי על הרגליים ולהחדיר בי כוחות חדשים כדי להמשיך. אז ירדתי מהעיניין הזה של טיפול. ולגביי העבודה מה שויקטור כתבה זה נכון ואני אפילו מסכימה איתה אבל לא במקרה שלי ואני אסביר.... אני עובדת בתחום המכירות וזה עבודה שאני עובדת בה תחת המון לחץ על זה מהלקוחות מהמנהלים מהסביבה כל ההפלות שלי קרו לי דווקא במקום העבודה פרט להקיון היחידי שהחזיק מעמד עד שבוע 22 זה היה שהחלטתי לנסות כיוון אחר ולעזוב את העבודה ואכן זה עשה לי רק טוב אמנם הסתיים גם בידיים ריקות אבל לפחות הרגשתי שזה אפשרי.... תודה רבה לך על הכל!!
תודה ortalosh-
15/08/2015 | 05:13
32
מאוד ריגשת אותי בדברייך.
 
אני חושבת שאת צריכה לעשות מה שאת מרגישה שהכי נכון עבורך- הן מבחינת העבודה והן מבחינת טיפול רגשי וזוגי. אגב, לפי התיאור שלך, כנראה לא הגעת לאשת המקצוע הנכונה...
כתבת שהפסיכולוג הכי טוב בשבילך זה בעלך. תפקיד מאוד כבד הוא לקח על עצמו. חשוב מאוד לזכור שגם עליו עוברים דברים, וגם לו קשה וכבד ומייאש. גם הוא זקוק למקום לפרוק את הסחורה הכבדה שיש עליו, ולכן אני כן בדעה למצוא אשת מקצוע מתאימה שמתמחה בליווי זוגות (או יחידים) בטיפולי פוריות ובעת אובדן/י הריון. ויש כאלו, ויש גם מעולות.
אבל שוב- זו החלטה שלך .
אם באיזשהו שלב תהיי מעוניינת, את יכולה לכתוב פה ובנות ימליצו לך על מטפלת, כי באמת חשוב להגיע למישהי מקצועית.
 
אגב, אני חייבת לציין, שהפסיכיאטרית שנעזרתי בה בהריון עם מעיין, כאשר שמעה את כל הקורות אותי (זה היה בשבוע 19, ולווה בהמון המון בכי שלי), ממש ראיתי לחלוחית משמעותית בעיניה עת שגוללתי בפניה את כל סיפור אובדני ההריון. זה דווקא ריגש אותי מאוד, והראה לי עד כמה היא אמפטית.
כמובן שמעבר לזה, היא גם ידעה לכוון אותי לטיפול הנכון, ואמרה את הדברים הכי נכונים שיכולים להיות.
 
והלוואי הלוואי שיהיה המשך טוב להריון הנוכחי שלך וסוף טוב ומאושר.
הגעת למקום הנכון. מקווה שתישארי פה עוד מלא זמן...
14/08/2015 | 10:00
1
49
מה שאת עברת... פשוט סיוט. אני עברתי שתי הפלות ברצף ואני יודעת כמה שזה קשה.. בייחוד בחודש חמישי.. פשוט נורא.
בתקווה ענקית שתצליחי להחזיק כמו בהריון הארוך שלך, אין לי ספק שאת חייבת תפירה של צוואר הרחם. עושים את זה בשבוע 12 לדעתי...
בהצלחה ענקית עם ההריון החדש. מקווה שנשמע ממך רק בשורות טובות!
אמן מאמוש שיהיה רק טוב לכולן
14/08/2015 | 10:17
34
ושנזכה בסוף המסע להחזיק תינוק בריא ושלם זה פשוט מגיע לכל אחת ואחת אחרי מה שעברנו. אז שיהיה רק בהצלחה!! ותודה לך על החיזוק.
הפחד..
15/08/2015 | 21:55
31
אני לא חושבת שמתגברים עליו.. אני עברתי לידה שקטה בשבוע 30 לפני שנה ועכשיו בהריון שבוע 23. חיה את הפחד כל יום כבר הפסקתי לנסות להתגבר עליו פשוט מנסה לחיות איתו , זו אולי לא הדרך האולטימטיבית אבל לתת לו מקום לגיטימי בחיים עוזר לי למגר את החרדה. תנסי להכין אבני דרך שיעזרו לך לעבור את התקופה. אני חיה מבדיקה לבדיקה וכל פעם מבטיחה לעצמי שאם עברתי עוד צעד אז אני מורידה מעט את מפלס הפחד. מקווה שתשארי איתנו לעוד המוןןןן זמן. בהצלחה.
בדיקה אחת עברנו
12/08/2015 | 18:34
3
142
היום היה לנו שקיפות עורפית, לא יודעת למה חששתי מן הבדיקה, אבל אחרי שהתיבשנו לחכות לרופא בחוץ קראו לנו, אני לא יודעת עם הרופא זכר אותי מלפני חצי שנה שהיתי אצלו ולא אמר לי כלום עם אני בסיכון או לא ובסוף אמר לי בשבוע 8 בבדיקה שגרתית שאין דופק.....
בקיצור בדק אותי, הכל בסדר יש עובר חי יש תנועות השקיפות מצוינת הכל טוב ויפה אבל בגלל הגיל הוא ממליץ על מי שפיר, השקולל של הבדיקה יצאה טוב אבל הגיל.... בעלי שאל אותו על הבדיקת דם אז הוא שואל את בעלי עם יש לו כמה אלפי שקלים לזרוק סתם ואמר שמי שפיר כי אמין וכן הוא ממליץ על הרופא שרצינו.....
יופי! בשורות טובות מאוד!-
12/08/2015 | 19:18
50
לגבי בדיקת הדם של ניפטי ולגבי בדיקת מי השפיר- אני רואה שהדעות של הרופאים חלוקות, כמו פחות או יותר בכל תחומי הרפואה- גם פה יש דעות לפה ולפה, ובסופו של דבר האישה היא זו שצריכה להחליט.
אצלי, אגב, שלושה רופאים ורופאות בכירים וותיקים המליצו לעשות את בדיקת הדם ולא את מי השפיר, אלא אם כן משהו אפילו הכי הכי קטן נראה חשוד, ואזס כן לעשות מי שפיר. 
ומבחינתי זה לא היה בכלל לזרוק כמה אלפי שקלים. זה היה להימלט מסיכון לעוד הפלה, והפעם- להסתכן באובדן עובר תקין, ואת זה- לא הייתי מסוגלת לעשות.
 
כרגיל- אין הסכמה בין הרופאים, ואנחנו צריכות להחליט על גופנו ועל העוברים שלנו.
בהצלחה רבה גם בהמשך. נמשיך לעקוב ולהחזיק אצבעות לבשורות טובות גם הלאה.
טוב לשמוע !
12/08/2015 | 20:08
46
חשוב להבין שלא כל הריון שמגיע לאחר הפלה, הינו הריון בסיכון. גם אם קדמו לו מס' הפלות, ביחוד אם הגיל כבר מהווה סיכון בפני עצמו לעוברים לא תקינים גנטית ואם נשללו בעיות אחרות...
הריון בסיכון מוגדר ככזה רק אם יש גורם בעייתי שאכן מגביר את הסיכון לאובדן בהשוואה לסטטיסטיקות הרגילות בהריונות תקינים. ואגב - הריון בגיל 40 ומעלה נחשב אוטומטית כהריון בסיכון.

לגבי מי שפיר - יש עוד זמן להחליט וגם אני בעד לשקול היטב לפני שעושים בדיקה פולשנית ולעשות רק אם יש אינדיקציה ולא רק מפאת הגיל.
אם החשש היחידי הוא כתוצאה מהגיל ומה שרוצים לשלול זה תסמונת דאון בעיקר, הרי שבדיקת דם עדיפה ותתן תוצאה מספקת גם אם לא ודאית כמו במי שפיר.
זה שקלול בין היתרונות והחסרונות של שתי הבדיקות ואני מאמינה שאם ההריון מאד יקר (ולהבנתי דווקא הגיל המתקדם הופך אותו להרבה יותר יקר), יש מקום להיזהר במיוחד ולא לקחת שום סיכון שאין ממש חובה לקחת.
אם חלילה בבבדיקת הדם סקר שליש ראשון שתתלווה לשקיפות או בסקירה המוקדמת יעלו תוצאות שעלולות להעיד על סיכון מוגבר משמעותית או על חשש לבעיה כלשהי, הרי שאז כדאי ללכת על מי שפיר.
אם לא - בהחלט שווה לבזבז "כמה אלפי שקלים", עליהם אתם עובדים מאד קשה ולו כדי לברר לעומק ומבלי לסכן את ההריון.

אני הייתי ממתינה לתשובות בדיקת הדם וכן עושה סקערה מוקדמת בשבוע מוקדם יחסית ~15 ואז מחליטה לגבי מי שפיר או בדיקת דם.

ובינתיים, לפחות להיום, תהנו מהבדיקה המוצלחת שהיתה היום ומהתקווה והפוטנציאל להריון שימשיך תקין.
משמח לשמוע!
13/08/2015 | 09:37
35
מאוד מרגיע להיות אחרי שקיפות טובה. גם לי היתה הפלה בשלב מוקדם אז אני יודעת כמה מלחיץ לבוא ולראות תינוק חי בשקיפות... וכמובן שהשקיפות תהיה טובה.
לגבי ההתלבטות על מי שפיר ובדיקת דם... בתור אחת שנפלה בסטטיסטיקה של טריזומיה (גם דאון זאת טריזומיה רק יותר נפוצה) בגיל 29 (!) עברתי דיקור מי שפיר וגם שקלתי הפעם את הניפט... תכננתי לעשות אותה בשבוע 10...אבל נמרחתי עם זה. מבחינה כספית זה היה עולה לי 2000 שקל. אבל התוצאות של השקיפות היו מצוינות אז וויתרנו.
זאת התלבטות ממש גדולה. זה לא כזה פשוט. בעיקר בגלל החשש שבסוף אם צריך מי שפיר אז עושים... אם יצאה לך שקיפות טובה זה כבר מוריד את הסיכוי לדאון בצורה משמעותית. אבל מפאת הגיל אז מן הסתם תבחרי באחת הבדיקות. אני נזהרת להיות נחרצת... אבל אני הייתי הולכת על מי שפיר.
עדכון- ארוך
11/08/2015 | 17:35
12
202
טוב לא יודעת מי זוכרת אותי ומי לא, תזכורת קטנה, לידה שקטה שבוע 37 עקב מום במוח של תמר,  עצב כאב ושברון לב עמוק, ואחרי חצי שנה בערך בעלי הסכים לנסות שוב, הוא לא רצה אבל הוא הסכים בשבילי, ההריון החדש היה קשה כמו קודמו במידה מסוימת, הקאות, אלרגיות, פריחות, ושאר דברים כיפים, בשבוע 35 (אתו שבוע שבהריון הקודם הודיעו לי על הבעיה במוח של תמר) הלכתי לבדיקה שגרתית של אולטראסאונד אצל הרופא, מאחר והייתי בהריון בסיכון גבוה וכל שבוע הלכתי לעשות מוניטור ואולטראסאונד,  נאמר לי על הרופא שלי שיש שוב בעיה בראש העובר ( לא רציתי לדעת בכל ההריון אם זה בן או בת, כדי לא להיקשר) הראש קטן מדי, לא מפותח, שתבינו הלכתי לכל סקירה מורחבת אפשרית אפילו בשבוע 32, מאותו רגע לא שמעתי כלום לא ראיתי כלום, התחלתי לבכות, הוא שאל בטמטומו אם אני רוצה שהוא יעשה לי משטח לגילוי GBS, אמרתי לו מה משטח אולי צריך שוב לעבור לידה שקטה, רציתי למות מיותר לציין, אמר לי, לא נורא אבל עדיף שנדע, לא? יצאתי ממנו בסערה עם הפנייה לבית חולים, במונית הייתי נסערת כל כך, הנהג נראה לי נבהל ממני, בעלי כל שנייה מתקשר לוודא שהגעת הביתה, עד שבסוף עניתי והוא הבין ששוב זה לא בסדר, נראה לי שהוא שבר את הכוס שלי בעבודה כשהוא ניפץ אותה על הקיר, לא בדיוק הייתי בהכרה שהוא סיפר לי. הגעתי למיון, עליתי ישר לרופא סכרת שלי שיגיד לי שהכל בסדר ושהוא טעה, הוא לא היה באותו יום, הלכתי בסוף ליחידת האולראסאונד, אחרי שעתיים וחצי המתנה שחשבתי שהם נמשכו שנתיים, אמרו לי שהרופא טעה, זה הייתה טעות הוא בדק לאורך במקום לרוחב או משהו כזה, התחלתי לבכות, ולשאול אז זה עדיין חי, עדיין יצא לי תינוק חי? כשבעלי הגיע בדיוק יצאתי מהאולטראסאונד, הרגשתי ששבעים טון של משקל יורדים ממני.  העוגמת נפש שעברתי מהרופא הזה הייתה לא אנושית. במיוחד אחרי שהוא יודע את כל הסיפור. יום למחרת קבעו לי זירוז בגלל הסכרת הריון, היחס מרגע הזירוז עד העלייה למחלקה היה מזעזע, אבל זה סיפור לפעם אחרת, ביום שישי לפנות בוקר ילדתי בת (כולם אמרו לי בן, עצרו אותי ברחוב ואמרו לי בן), היא לא בכתה בהתחלה, חשבתי שהיא מתה גם, אחרי דקה וחצי נראה לי התחילה לבכות שמו אותה עליי ואני והיא שתינו בוכות, היא שיצאה לעולם ואני שלא מאמינה שהצלחתי להביא ילד חי. עכשיו אנחנו בבית, השבוע הראשון היה לי מאד קשה, כל כך רציתי ילד, ופתאום בשבוע הזה הרגשתי שכל החיים נלקחו ממני, הרגשתי קצת בדיכאון שעבר אחרי שבועיים נראה לי, מוזר הייתי בטוחה שזה כמו שכולם אומרות שמתאהבים ישר ואיזה מדהים זה, וכאב לי שזה לא קרה אצלי מיד. לא יודעת מוזר. לקח לי זמן לכתוב פה, כי כאב לי נורא לקרוא סיפורים של אחרות שהצליחו כשלי לא היה, אבל לא יודעת אולי כן צריך לפרוק ואני זו שחושבת יותר מדי. תודה למי שכתבה בפרטי ולמי שהתעניינה, סליחה שלא עניתי, היה לי קשה נפשית ופיזית הרבה זמן. לסיכום אני חושבת שזה טוב שלא רציתי לדעת את מין העובר, כי אם הייתי יודעת שזו בת הייתי בטוחה ל ההריוןשהולכים לקרות דברים גרועים. האי ידיעה עשתה לי טוב, רק משבוע 32 הרשתי לעצמי להיקשר להריון. זהו לבינתיים. שנדע רק בשורות טובות מעכשיו. אמן
מזל טוב !
11/08/2015 | 18:38
1
80
כואב לשמוע כמה קשה עבר גם ההריון האחרון ועל הטראומה הקשה מאבחנה לא נכונה, הרגש, הכאב והפחד ממש עוברים עם כל מילה כתובה.
כואב לי לקרוא ולצערי מוכר לי כ"כ כרגע, אז אני ממש מזדהה ושמחה כ"כ שהרופא טעה !
טוב שהכל מאחוריך ולא מפתיע שההתחלה קצת קשה ולא חלומית כמו שחלמת וקיוית, זה קורה לא פעם אחרי הריון כ"כ קשה וטראומתי נפשית ופיזית.
שמחה בעיקר לשמוע שמשתפר ומקווה עבורך שמכאן ואילך תתאהבו אחת בשניה יותר מיום ליום.
המון שמחה והנאה מהבת שכ"כ ציפיתם לה !!!
תודה
11/08/2015 | 19:42
19
קודם כל- מזל טוב ענקי!-
12/08/2015 | 06:49
1
64
נפלא שאחרי תלאות נוראיים שכאלו, נולדה תינוקת בריאה ומתוקה.
 
שנית- הרבה מאוד פעמים לא מתאהבים מיד בתינוק. זה סתם לוקש שמוכרים לנו שמיד מתרחשת ההתאהבות. עם הבת הבכורה וגם עם הבן, לקח לי בערך חודש-חודשיים להתאהב, ועם מעיין- מודה שכל כך חיכיתי לה  (4 שנים), שמיד התאהבתי.
אבל זה מאוד אינדיבידואלי. הרבה פעמים, אם מישהי מחכה לתינוק הרבה זמן ועוברת קטסטרופות בדרך ולא מטופלת כראוי בהיבט הנפשי- היא עלולה להגיע
ללידה כה מותשת נפשית וכה טראומטית, שעלול באמת להתפתח דיכאון שלאחר לידה.
אני ללידה של מעיין הגעתי גם מטופלת בשיחות, וגם בטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון. אני בטוחה ששני הדברים הללו תרמו לי רבות גם בהסתגלות לעוד ילד.
(המשכתי עם הכדור חודש וחצי לאחר הלידה, לאחר מכן ירדתי לחצי כדור למשך עובד חודש וחצי, ולאחר מכן הפסקתי לחלוטין).
 
אני מקווה שאת מטפלת בעצמך. חשוב שביתך תזכה באמא רגועה, שמחה ובריאה- פיזית ונפשית.
 
ועוד שאלה לסיום שאני חייבת לשאול- כתבת פה בראשית יוני: "אני חייבת אצבעות. אני מאוד בלחץ"- משהו בסגנון הזה. למה התכוונת? האם זה היה אחרי הפגישה עם הרופא הדביל הזה? (דביל זו לא מילה- יותר נכון רופא שביצע רשלנות רפואית), או היית בדרך ללידה?
כי כתבת משפט כזה, ואז נעלמת לנו, ודאגנו לך.
 
טוב שחזרת לפורום וכתבת לנו. עכשיו באמת אפשר לנשום.
 
 
תודה
12/08/2015 | 09:56
52
בהריון הקודם לקחתי ציפרלקס, אז ככה שאני מכירה את התרופות, בהריון האחרון לא לקחתי כי פחדתי מכל תרופה, בעלי לא הרשה לי אקמול אפילו. עכשיו המצב יותר טוב, אחרי שבועיים שרתי לה שיר ממש עצוב (שמשום מה אנשים חושבים שזה שיר שמח, כי לא מכירים את המילים) והבנתי כנראה בפנים שאני אוהבת אותה.
לגבי האצבעות זה היה בדרך לזירוז שנורא פחדתי ממנו כי זה בדיוק היה שחזור של הפעם הקודמת גם זירוז גם כאבים נוראים ובסוף....
ובמת עכשיו אפשר לנשום. תודה לכן
 
דאגתי לך ממש...
12/08/2015 | 09:05
3
70
אני שמחה שהכל בסדר.
ראשית כל אני מאחלת לך המון המון מזל טוב. אושר, בריאות ונחת מהתינוקת החדשה.
יש לי פחד נוראי שכשאלד לא אוהב את התינוק/ת. ושארצה בחזרה את העוברית שאבדה לי.
להריון של ביתי הראשונה לקח לי הרבה זמן להיכנס וכל ההריון חששתי נורא לבריאותה וגם לאיך שתראה. ואז היא נולדה בריאה ופשוט הכי יפה בעולם. שפתיים, עיניים , אף מושלם.
צבע יפייפה (אני בהירה ובעלי שחום)
התאהבתי בשניות. אבל זה לא שהיה קל. היא בכתה המון. ההנקה כאבה. לא ישנה בלילה. זה לא פשוט.
בהריון האובדן העוברית הייתה נראית לי דומה לבת שלי ונורא שמחתי. לא ראיתי אותה בלידה (שבוע 23 פחדתי)
הפעם העובר/ית לא נראה לי דומה. אבל כמובן שלא ניתן לדעת. ואני פוחדת מאוד שלא אתאהב. אבל עם הזמן אין סיכוי שלא להתאהב באמת. אני חושבת שזה נפלא שנולדה לך בת. ממש פיצוי.
אני גם לא יודעת את מין העובר שלי.
אפשר לדעת האם ראית את העוברית הקודמת שלך ואם כן, האם יצאו דומות?
תודה
12/08/2015 | 09:52
2
53
לא ראיתי את תמר, ביקשתי שישימו וילון שלא אני ולא בעלי נראה, יש לי בעיה של זכירת תמונות, לא רציתי שזה יתקע לי בראש, מה היה קורה אם היא הייתה נראית מושלמת, הייתי עוד יותר לוקחת את זה קשה.עד היום אני זוכרת הליכה לזיהוי קרובי משפחה שנפטרו לפני הקבורה והתמונה שלהם חקוקה לי בראש. זה לא בשבילי. אבל באמת חשבתי על זה לפני כמה ימים אם הן דומות, ומלבד עצב רגעי ובכי אני שמחה שלא ראיתי אותה. זה קשה מדי
מסכימה עם הדרך שלך
12/08/2015 | 10:03
1
50
אני מאוד מתעקשת לראות את זה כאובדן הריון ולא כאובדן של ילד. בכל זאת הלידה הייתה בסוף חמישי ולא בחודש תשיעי.
לא נתתי שם. לא ראיתי. לא יודעת איפה קבורה. ממש פחדתי שהיא תהיה ממש דומה לי או לבת שלי או לבעלי בצורה מובהקת כזאת. עדיין יש לי דרך ארוכה עד לסוף. הטוב אני מקווה.
אני מאחלת לך רק טוב.
לכולנו אמן
12/08/2015 | 11:23
17
יוו.... איזה סרט עברת!
12/08/2015 | 10:01
1
55
קודם כל, אני שמחה מאוד שאת אחרי ושהכל בסדר.
דבר שני, דיכאון מיד אחרי לידה הוא טבעי מאוד ואני שמחה שהוא עבר, אבל תדעי שדיכאון אחרי לידה אפשר לאבחן רק חצי שנה שנה אחרי הלידה כדיכאון קליני. תשארי עם יד על הדופק ותשאלי את עצמך לפחות פעם בשבוע אם הכל בסדר אם את שמחה וישנה טוב (חוץ מלהתעורר עם התינוקת) עברת טראומה קשה.
דרך אגב, כולנו פה מועדות לדיכאון אחרי לידה. זה לא בשביל להבהיל אלא כדי שנהיה מודעות.
לגבי עניין ההתאהבות, יש לי חברה שלא רצתה את ההריון שלה והיתה בדיכאון כל ההריון וברגע שהיא ראתה את התינוק היא התאהבה בו.. אין פה כללים. בכל מקרה את לא צריכה להתאהב בבת שלך זה קורה מאליו בשלב זה או אחר. אני היום לא "מאוהבת" בבנות שלי אלא אוהבת אותן. וזה הרבה יותר גדול...
תודה
12/08/2015 | 11:24
19
וואו, איזו דרך מטלטלת עברת
12/08/2015 | 16:59
1
44
אפשר ממש לחוש בכתיבתך את העומס, את חוסר היכולת לנשום.
הצטערתי לקרוא על חוסר הרגישות של הרופא שלך. נשמע שהוא ניסה לכסת"ח על עצמו ולא ממש ראה אותך.
אני שמחה כל כך שהמסע הזה מאחורייך ושאת חובקת את ביתך.
ילד ראשון זה המון פעמים לא פשוט. ילד ראשון אחרי טלטלה רגשית קשה כל כך, כמו זו שחווית, זה אפילו קשה יותר.  מקווה שאת מקבלת תמיכה, גם פיזית וגם נפשית. 
 
המון המןן מזל טוב. מאחלת לך פוסט קל ורגוע והמון אושר ובריאות. 
תודה
12/08/2015 | 17:05
15
אתמול היה לי אקו לב עוברי
11/08/2015 | 10:54
9
111
בעלי היה ממש בלחץ מזה. אני לא. ידעתי שיהיה בסדר כי ככה הרופאה שלי אמרה.
אז הבדיקה נמשכה חמש דקות ובסוף הרופא אמר לי: בדיקה תקינה תשובות אצל המזכירה.
ואז נפגשתי עם בעלי שהסתובב עם הבנות בקניון כל אותו זמן. והוא לא הבין למה אני לא שמחה. כמו שהוא לא הבין למה לא שמחתי אחרי הסקירה המאוחרת... ורק עכשיו הצלחתי להבין...
זה פשוט כבר לא מספיק לי. לא מספיק לי חמש עשר דקות לראות אותו על מסך שחור לבן... די אני מתתתה.. חולמת בלילות ומשתגעת. מתישהו אני אגיע לדבר האמיתי? זה נשמע נורא כאילו אני לא מעריכה את העובדה שהכל בסדר והוא מוגן ובטוח.
אבל אחרי מסע כזה ארוך שלא דמיינתי שאני אצטרך לעבור זה פשוט נראה אינסופי. ודי. נפשית מיציתי את כל הבדיקות והמסביב.
עד מתי דצמבר 15?
קודם כל אני מאוד שמחה שהבדיקה תקינה!
11/08/2015 | 11:07
3
59
דבר שני, את מדפיסה לנו חולצה?? 
לא הבנתי... :)
11/08/2015 | 11:28
2
23
מצחיקה
11/08/2015 | 11:31
1
53
כתבת "עד מתי דצמבר 2015?"
זה הזכיר לי את החולצות של אחי שבגבעתי... וכיוון שאנחנו באותו "מחזור", חשבתי שיהיה מצחיק אם תדפיסי לנו חולצה, או טרנינג מידה XL, שיעלה עלינו גם בדצמבר :)
חחחח קורעת...
11/08/2015 | 14:37
15
כ"כ מבינה אותך
11/08/2015 | 11:49
1
41
גם בן זוגי לא מבין... כל הבדיקות שעברנו תקינות בינתיים כולל המכשול הגנטי המטורף, אני בשמירה, הוא עושה הרוב בבית... ועדיין אני מודאגת נורא.
עד שלא יצא ואראה אותו בריא וחי ואוכל להחזיק בו ולדעת שזה אמיתי הפעם, כלום כבר לא יספק אותי ולא ירגיע אותי.
בניגוד אליך, אני גם ממש לא מרגישה שהוא בטוח ומוגן אצלי. להפך - שיגדל, יתםתח ויבשיל כבר ויצא כמה שיותר מהר איפה שאוכל באמת לשמור עליו והדברים יהיו (יחסית כמובן) בשליטתי.
עם ההיטוריה שלי, זה ברור שהרחם שלי לצערי אינה המקום הכי בטוח בעולם ואני ממש חוששת שחלילה יקרה שוב משהו ולמרות כל התרופות, מעקבים ושמירה.. לא אצליח לסחוב אות ההריון עד שלב מספק.
אין לי דקה מנוחה לצערי והלילות שלי מלאי חלומות אימה שכאלו.
הלוואי שהיה אפשר להעביר את הזמן קדימה בהילוך מהיר. שרק יוולד כבר בריא ושלם ואז אצליח קצת לנשום שוב.

אני מניחה שהבעלין לא יכולים להבין את זה. הם לא סוחבים את ההריון ולא מבינים עד כמה אנחנו מרגישות שהכל על כתפינו... מבחינתם בדיקה תקינה זה כל האישור שצריך שיהיה בסדר. אנחנו לצערנו יודעות כבר שלא.
וזה עוד נצח נצחים מבחינתי עד תחילת ינואר ( או אפילו דצמבר, כי ככל הנראה, בתקווה שהכל ימשיך תקין, יילדו אותנו לפני מחשש מבעיות שלייה).
הלוואי הלוואי שהכל יהיה בסדר ומאמינה שכן
11/08/2015 | 14:57
27
ההיסטוריה שלנו שונה אבל אני ממש מבינה את החששות שלך. דווקא החשש שהגוף שלנו יבגוד בנו הוא הכי גדול כי יש תחושה שזה על הכתפיים שלנו.
יש לי חברה שעברה לאחרונה הריון מסויט בגלל שהיה לה CMV... היא לא ישנה בלילות...
אני חושבת שאת צריכה למצוא דרך לעבור את ההריון בצורה רגועה יותר... אצלי זה פחות חששות ויותר כמיהה מטורפת ואני עצובה אחרי הבדיקה כאילו שהשארתי את העובר שלי במחשב של הרופא...
אנחנו צריכות להזכיר לעצמנו מה היו הבעיות בהריונות הקודמים ולראות שהבעיות אינן. ברובן. ולקוות באמת לטוב.
חחחחחחח כל כך צודקת
11/08/2015 | 13:24
1
44
אני צריכה ללדת ב 15/12/2015.כל כך קשה הציפייה אבל הכי חשוב לי ללדת בזמן.
וחוץ מזה כולנו יודעות שגם בדיקות תקינות במאה אחוז לא ממש מבטיחות שהילד יהיה לנו בידיים חי בריא ושלם ולכן החשש.
נכון
11/08/2015 | 15:01
24
אבל אני דווקא כן שמחתי שהבדיקה יצאה בסדר.
פשוט אני לא יוצאת שמחה כי יש משהו בבדיקה שמקרבת אותך אל העובר וכשזה נגמר את נשארת עם הריקנות הזאת.
מה זה מוכר...נפלא שהבדיקה תקינה!
11/08/2015 | 13:24
14
צמרמורת
09/08/2015 | 14:56
6
182
לא יודעת למה, נכנסתי לקומונה שהייתי בה בהריון הקודם...
וניסיתי למצוא את ההודעה האחרונה ששלחתי לשם. לא מצאתי.... יש גבול כנראה לכמה אפשר לחזור אחורה
אבל מצאתי טבלה של בנות מאי שמילאו שם למי יש בן ולמי בת. ולחרדתי גיליתי שהן עדכנו שזה היה בן. הזדעזעתי. זה מוזר שהגבתי ככה?
כי הרי באותה הודעה שכתבתי שזה בן הודעתי גם שאני לקראת הפלה... אז מה? השאירו אותי בטבלה בשביל הסטטיסטיקה?
 
אני לא יודעת למה עדכנו אבל קבלי חיבוק
09/08/2015 | 16:17
1
78
אולי חשבו שלא תעברי את ההפלה. אולי רצו לתת לך ולעובר מקום ברשימה ובאופן הזה לכבד אותך ולהכיל את מה שקרה. אינני יודעת...
 
מה התחושות שעלו בך מעבר לצמרמורת?
 
שולחת לך חיבוק של אור
דווקא אני הרגשתי כאילו לא היה להם אכפת
10/08/2015 | 10:28
59
אבל תודה על הזווית הזאת...
עלה בי הרבה עצב על העובר האומלל ההוא.
 
אוח! באמת צמרמורת-
10/08/2015 | 18:58
3
54
אולי בשביל הסטטיסטיקה, אולי שכחו, אולי סתם חוסר רגישות? לא יודעת.
אצלי במקרה של הטריזומיה 18, העובר היה כל כך דפוק (סליחה אם אני פוגעת במישהי אם אני משתמשת במילה קשה כל כך- אני מתייחסת למה שהיה אצלי), שאפילו לא היה לו מין ברור...זוועת אלוהים. אין מה לדבר. 
 
 
וואו
11/08/2015 | 09:52
2
52
אני ככ מבינה אותך. גם לנו היתה טריזומיה ואני יודעת כמה מחריד זה יכול להיות.
אצלנו זה התבטא בככ הרבה מומים פנימיים שחיצונית אפילו לא הגענו בסקירה...
אבל עד היום אני כל הזמן חושבת מה היה לו. למשל למרבה הזוועה בטריזומיה 13 הם נולדים לפעמים עם עין אחת (!!!) ואני יודעת שכן היו לו שתי עיניים וזה מנחם אותי קצת.
אחת הסיבות שבחרתי ללכת על גרידה זה כי פחדתי שאני אראה אותו בטעות. למרות שלא ידעתי על הטריזומיה לפני ההפלה.
אני זוכרת שהרופא זרק למזכירה שלו משהו על המיקום החריג של האוזנים שלו ואחר כך קראתי שזה גם תסמין של אוזנים נמוכות.
בשקיפות האחרונה שעשינו בהריון הנוכחי, הטכנאית סיפרה שהיתה אצלה אישה בשנות השלושים המאוחרות בהריון ראשון אחרי הפריות, והעובר היה ככ פגוע שאף איבר לא היה במקום הנכון. יש דברים ממש מפחידים שאני תוהה איך העולם שלנו מלא באנשים בריאים...
בבדיקת ניפט לא היה כתוב איזה מין הוא היה?
אויש, כל התסמונות האלו...
11/08/2015 | 13:27
1
45
איזה סיוט.
במקרה שלי התקשרו לבעלי ואמרו לו את התוצאות. זה ממש לא עניין אותי או אותו מאיזה מין זה. רק רציתי להיות אחרי הגרידה. כוסאמק! כמה שזה היה קשה!
ממש סיוט... אני זוכרת את ההלם שהייתי בו
11/08/2015 | 14:21
38
כל מה שחששתי ממנו אחרי ההפלה הראשונה זה הפסקת הדופק....
מי יכול היה לדמיין כזה דבר?
אני גם הייתי שמחה לא לדעת את המין שלו...
מצטערת מראש אם זה קצת גרפי מדי
09/08/2015 | 21:46
7
150
מביך אותי לשאול אבל אם כבר איפשהו אז כאן..
בימים האחרונים יש לי כמות די גדולה של הפרשות, בעיקר שקופות. חשבתי שזה בסדר אבל אחרי קצת חיפושים באינטרנט ראיתי שזה יכול להיות גם דליפת מי שפיר, למרות השלב המוקדם של ההריון (שבוע 10+4).
 
למישהי יש מושג עד כמה זה נפוץ? איך מזהים? מה כדאי לעשות?
ממש אשמח להרגעה/למידע כלשהו..
תודה... 
לא יודעת עד כמה זה נפוץ
09/08/2015 | 22:00
1
57
אבל אני יודעת שאפשר לקנות ערכות בסופרפארם לזיהוי דליפת מי שפיר (לא השתמשתי בעצמי אז לא יודעת לומר לך שומדבר מעבר).
לפי מה שקצת קראתי, מי שפיר אמורים להיות שקופים ובעלי ריח של זרע/חרובים.
 
הפרשות מרובות הן נורמליות בהריון, אבל אם את חוששת כדאי שתקני את הערכה הזו ובכל מקרה הייתי מתייעצת עם רופא נשים.
עכשיו קראתי שכתבת שאת לוקחת נרות פרוגסטרון
09/08/2015 | 22:06
49
כשלוקחים אותם יש המון הפרשות, יכול להיות שזה מה שאת חווה?
גם לי!!!!
10/08/2015 | 08:19
2
60
שבוע 22... הרבה הפרשות. חלקן סמיכות וחלקן מימיות. אבל יוצא לי להיות באולטרסאונד כל כמה ימים וכמות מי השפיר תקינה לחלוטין. אני יכולה להגיד לך שכשירדו לי המים בשבוע 23 בהריון הקודם זה היה שיטפון ולא טיפטוף. אבל אני יודעת שזה לא תמיד ככה ולכן גם אני נלחצת. אני מקבלת זריקות פרוגסטרון.
בימים האחרונים גם היו לי קצת כאבים פה ושם וזה מלחיץ מאוד. בעיקר בגלל שאני מתקרבת לשבוע הקריטי שלי.
אמנם אני לא יודעת הרבה
10/08/2015 | 23:17
1
24
אבל מהמעט שאני מבינה ומאיך שזה נשמע ממה שאת מספרת - ההריון הנוכחי שלך שונה מהקודם ממש מתחילתו, ומאמינה שהפרוגסטרון גם עושה את שלו ושומר עליך. מניחה שהחרדה תתמתן בהדרגה ככל שתתרחקי מהשבוע הקריטי הזה, וכל זה למרות שכולנו יודעות שאי אפשר באמת להירגע עד שהלידה עוברת בשלום ומסתיימת בידיים מלאות. 
 
הייתי אצל הרופא היום שאמר שלכל אורך ההריון יש הפרשות שנובעות מההורמונים, ושלא צריך לדאוג. מחזיקה לך אצבעות ומאמינה שהכל יהיה בסדר.
תודה. אמן ואמן.
11/08/2015 | 08:08
13
רוצה סוף טוב
זה נשמע לי לגמרי בסדר
10/08/2015 | 10:29
37
בייחוד אם ההפרשות שקופות, זה מעיד שאין נוכחות של דם או משהו כמו פטרייה.
זה טבעי שיש הרבה הפרשות בהריון.
תודה על התגובות
10/08/2015 | 23:20
27
באמת הצלחתן להרגיע אותי, אתמול הייתי ממש בחרדה נוראית. גם הבוקר התחלתי לבכות בעבודה, ברחתי לאיזה חדר כדי שאף אחד לא יראה. כדי להירגע הלכתי לרופא שלי להיבדק והכל נראה בסדר, הוא אמר שיש הפרשות לכל אורך ההריון כתוצאה מההורמונים ושאין מה להיבהל. קצת יותר רגועה עכשיו, בתקווה שאצליח לשמור על זה יותר מיומיים הפעם...
 
 
חם בפורומים של תפוז
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
דפי קורן - תמיכה נפשית במטופלי פוריות
התחלתם טיפולי פוריות?
מרב ווטמברג, פיזיותרפיה לתינוקות וילדים
התפתחות התינוק שלך
פורום קלאב פוט
פורום קלאב פוט
קומונות
קומונה לרוכבי אופני-הרים.קומונת AM כשמה כן היא - All Mounta...
כאן תקבלו מבזקי-חדשות בזמן אמת ודיווחים ראשוניים מסביב לשעו...
עדכונים שוטפים
12:10 | 01.09.15 רונית 294
17:07 | 31.08.15 nutshell67
14:24 | 31.08.15 ויקטור החתול
23:41 | 30.08.15 מהאיתי8
14:04 | 30.08.15 אם הבנות2
09:06 | 30.08.15 רונית 294
19:30 | 27.08.15 ortalosh1987
15:00 | 27.08.15 orli12341
09:02 | 26.08.15 שירהד1
00:01 | 26.08.15 אTovly
21:12 | 25.08.15 תמר619
17:48 | 24.08.15 אורז בסמטי
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ