לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.
אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.
לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.
כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.
כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!
מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הודעה חדשה

היי יקרות. הזמן עובר בסוף... עובדה. שבוע 33, רואים את הסוף..
19/10/14 08:50
182צפיות
אני חושבת שבסופו של דבר הזמן עובר, השאלה היא לא אם יעבור אלא איך יעבור.
זו התובנה שלי להפעם...
 
ובכל אופן מעדכנת-
ברוך ה' הגענו לשבוע 33, ניסים לאורך כל הדרך והרבה פחדים חרדות וגם תקוות...
היינו אצל פרופ' קופרמינץ שבוע שעבר. הוא בדק את כל מה שצריך (כולל בדיקות דם נרחבות לכליות, כבד ועוד תפקודים פנימיים אצלי שיש בהם חשש בגלל העבר שלי) והכל תקין השבח לאל.
הוא בדק מה המשקל שלה בערך והפתיע אותי מאוד- שבוע 32+ והיא כבר שוקלת יותר מ-2 קילו...!!!! (את שני הילדים שלי ילדתי במשקלים נמוכים, אחד מהם פחות מ-2 קילו בשבוע 36, בלידה השקטה היה עיכוב גדילה של 3 שבועות. לא ציפיתי למשקל כזה בשבוע כזה... זה רק אומר שהיא ממש גדלה יפה ושאולי היא תהיה מעל 3 קילו בלידה עצמה... בחיים לא הגעתי למשקלים כאלה...!! תמיד היה לי עיכובי גדילה או אחוזון נמוך של גדילה. כמה משמח!!! ) מצג ראש, כך היא כנראה תישאר, וזה נחמד גם כן. 
 
אנחנו מתכוננים ללידה עוד שבועות ספורים...
קופרמינץ אמר שניפגש שוב בשבוע 36 ואז כבר נקבע לי תאריך לזירוז וזהו זה. (הוא רוצה זירוז ב-38)
אני מרגישה רגשות מעורבים... בעיקר שמחה והתרגשות, זה ממש עוד מעט, עוד קצת וזהו. הזמן עובר בסוף. ואני כל כך מקווה שיהיה טוב... שיעבור בשלום... שיהיה חלק ובריא ובזמן הנכון...
אמן.
 
עברתי הרבה בהריון הזה, בשמירת הריון מלאה בבית. הוא היה לי ארוך וקשה, זה באמת אתגר מטורף לעבור את כל זה בשפיות...
לא יודעת אם אני שפויה (נחיה ונראה...) אבל בכל אופן הזמן עובר. וזה חשוב שנדע. :) ועוד מעט וגם נגיע לדובדבן שבקצפת... הו הלוואי.?
 
מאחלת לכולכן-כולנו- שיעבור. בידיים מלאות. הרבה בריאות בגוף ובנפש.
איזה כיף לקרוא אותך
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
19/10/14 09:14
60צפיות
שימשיך רק בטוב והרבה ממנו.
אז אני אחרי שקיפות עורפית
16/10/14 12:32
275צפיות
הבדיקה הייתה טובה ברוך השם. כנראה יש לנו בן. יש לי בן בבית והייתה אמורה להיוולד לי בת (אבדנו אותה בשבוע 40).
הרופא אמר 60 אחוז בן. תכלס זה כנראה 100 אחוז. אצטרך להתרגל שזה יהיה בן. איך מתגברים על העובדה שהייתה אמורה להיוולד לנו בת ויש סיכוי שלא תהיה לנו בת כלל?
אני יודעת שאני צריכה לומר תודה שבכלל יש לנו בדרך מלאך קטן. (טיפולים וקליטה חודש לאחר האבדן ממוקפאים). אבל מתקשה להשתחרר מההרגשה הזו שחבל שזו לא בת. אם כי לאט לאט מתרגלת לכך ומעכלת זאת.
אשמח לתובנות מכן. (גם כאפות שאומרות לי תתעוררי ותאמרי ברוך השם יעזרו).
לא כאפה. תובנה משלי...
16/10/14 18:05
181צפיות
אני מאוד מאוד מבינה את המקום שלך.
גם אני איבדתי תינוקת בשבוע 41. לפני 7 חודשים.
היום אני שוב בהריון, וגם אני מאוד חששתי ממינו של העובר הפעם.
 
בהריון שנגמר בלידה השקטה לא ידענו את מין העובר עד לרגע הלידה. הפעם, החלטתי שזה לא יהיה לי נכון, כי הבנתי מהר מאוד שהנפש שלי רוצה בת, וקיבלתי את זה. הרי זה טבעי שאני ארצה את מה שנלקח ממני... הבנתי גם שאני במצב נפשי אחר, ושאני צריכה לדעת מראש ולהכין את עצמי נפשית, לכאן או לכאן.
היו לי הרבה חרדות שיהיה לי בן, ועם הזמן החרדות הללו התחלפו בתחושות חזקות. פשוט ידעתי שזה מה שיש לנו וזהו.
 
אני לא יודעת איך את מסתכלת על האובדן. אני יכולה להגיד לך שמבחינתי התינוקת שאיבדתי היא ילדה שלי לכל דבר. נתנו לה שם, ויש לה זהות משלה. בשאיפה שלי, האחים הקטנים שעוד יהיו לה ידעו וילמדו על קיומה. מפה הגעתי לחשיבה שעדיף שיהיה לנו בן, כי הגעתי למסקנה שאני צריכה הפרדה בינה לבין ההריון החדש (שהגיע יחסית מהר ובאופן מפתיע). אני יודעת שהיא זאת היא, יש לה את המקום שלה ותמיד יהיה, ולההריון החדש צריך שיהיה את המקום שלו. העובר שיש לי עכשיו הוא לא היא, והוא לא תחליף והוא לא במקומה. אני בטוחה שגם את מרגישה כמוני, אין לי ספק! אבל בתחושה שלי, ההפרדה הזו קלה יותר ברגע שיש בן. אני מרגישה שיהיה קל יותר להפריד ביניהם ככה. לדעתי אפול מהר מאוד בפח אם תהיה לי בת, ואשליך את כל תחושותיי כלפי התינוקת שאיבדנו, על אחותה הקטנה. וזה כמובן לא יהיה נכון.
ברגש שלי אני רוצה בת. בהגיון שלי אני יודעת שעדיף שזה יהיה בן.
אני גם חייבת לומר שאני מרגישה שאת ההריון הזה קיבלתי ממנה. זה הריון ספונטאני, שהגיע מהר ובהפתעה, אחרי שאותה יצרנו בסופו של דבר בטיפולים, אחרי תקופת ניסיונות ממושכת. אז אני מאמינה ששיש לה יד בדבר, שהיא "שלחה" לי את העובר הפעם. ואני גם מאמינה וסומכת עליה שהיא תשלח לי את מה שטוב לנו.
 
אלו התובנות שלי שליוו אותי ברגע שהתעצמו התחושות שיש לנו בן.
אני חייבת לומר שהתובנות הללו ריככו את הבשורה שאכן יש לנו בן.
יש לנו גם בת, מלאכית... ואני מקווה שעוד מעט יהיה לה אח קטן, חי ובריא.
שניהם שלי, נפרדים אחד מהשני.
 
אני מקווה שעזרתי לך עם התובנות האלה...
הכי חשוב שיעבור בשלום, ויסתיים בידיים מלאות!! בהצלחה...
תודה דסי
16/10/14 18:24
101צפיות
התכווצה לי הבטן שקראתי את מה שכתבת. יש לנו שם לילדה, החלטנו עליו לפני הלידה. ושאני שומעת את השם אני מרגישה רטט בלב וקשה לי.  אני לא יכולתי להסתכל עליה, אני מרגישה שיותר קל לי להתגבר על ידי כך שאשים את זה מאחור. זה תמיד ילווה אותי אבל אני מרגישה שאני צריכה לשחרר אותה. יש הרבה הגיון במה שאת אומרת. מאחלת לנו לידה עם ידיים מלאות ורק טוב. אמן
ההחלטות הללו הן מאוד אישיות
16/10/14 18:44
101צפיות
אין פה נכון ולא נכון...
אני ידעתי מהר מאוד שאני רוצה פרידה ממנה. קיבלתי אותה לידיי, דיברתי איתה, נישקתי אותה. גם בעלי התייחד איתה והיה לנו חשוב מאוד לקיים את הפרידה הזו. צילמנו אותה ואני מאוד שמחה שכך החלטנו.
רק כעבור 3 ימים נתנו לה שם. ולקח לנו המון זמן להשתמש בו (בערך שבועיים-שלשה). אבל מרגע שכך החלטתי, כך היה. מאז ועד היום אני קוראת לה בשמה בכל פעם שאני מדברת עליה (עם בעלי, עם החברים ואפילו עם הפסיכו' או עם הרופאים). לא הייתי מוכנה שיקראו לה "התינוקת".
 
אני מכירה בנות שבחרו לא לראות, וזה טוב להן. מסיבותיהן שלהן.
באמת שאין פה נכון ולא נכון, זה עניין אישי.
ואני מאוד מתחברת לתחושה שלך שהיית צריכה לשחרר אותה.
זה נכון, וזה משהו שצריך לבוא עם הזמן.
 
מאחלת לך המשך הריון קל. לא פיזית... זה בטל בשישים.
אני מדברת על ענייני הנפש... אני מרגישה שההריון זה כאילו מימד חדש של האובדן.
 
תודה גם אני לך
16/10/14 18:51
72צפיות
נכון. זה לגמרי אישי. אני מצדיעה לך שהצלחת להפרד כך. לא הייתי עומדת בזה. כמו שאמרת זה מאוד אישי. אין ספק שההריון הזה שונה לגמרי ואם פעם הייתי מקווה לפני כל בדיקה שהתוצאות יהיו תקינות. היום הדבר הראשון שאני מבקשת לראות בבדיקה זה את הדופק.
מאוד מבינה לליבך... הסיפור שלי אולי יעזור בתור כאפה...
18/10/14 21:44
99צפיות
לי יש בבית שלושה בנים. לפני שלוש שנים ניכנסתי שוב להריון, וכמובן שמאוד רציתי בת. כשגילינו בשקיפות שזה בן האכזבה הייתה... בהחלט הייתה. כשגילינו בסקירה שבועיים אח"כ שכבר אין דופק...
היו מי שאמרו שזה לטובה, שתהיה במקומו בת. ורציתי להרוג אותם. וממש לא רציתי בת. רציתי את התינוק שלקחו לי והגיע לי.
אחריו היה עוד הריון, הפעם בת... לא עזר לה לשרוד את שבוע 16, גם אצלה פשוט פסק הדופק בלי שום סיבה נראת לעין.
היום אני בהריון שישי במספר... מאוד מקווה שהפעם הוא ישרוד. וזה שוב בן. וזה בסדר גמור בשבילי, כל זמן שלא ימות ברחם... בנתיים עבר את שבוע 16 הנורא. אמן ואמן...
בהצלחה לך עם הבן השני, ואמן שאחריו תגיע בת בריאה ומקסימה. אבל באמת מה שחשוב זה שהם בריאים וחיים ומאושרים :)
 
בהחלט עוזר
19/10/14 20:02
36צפיות
מצטערת על מה שעברת. לא פשוט. תודה על מה שכתבת. מאחלת לנו לידה עם ידיים מלאות. אמן.
אני שמחה לקרוא שהבדיקה היתה טובה
18/10/14 23:24
59צפיות
תובנות? 
הייתי שולחת לך כאפת התעוררות כדי שתפסיקי להתייחס לא יפה לעצמך
כולנו באיזשהו מקום מחפשות תיקון לאובדנים שלנו. להיות לא שקטה עם זה שגילית שככל הנראה יש לך עוד בן ולא בת זה הכי טבעי בעולם. להגיד תודה על זה שיש בכלל ילד בדרך?!? ברור לכולנו שאת אומרת תודה. זה לא קשור בכלל בעיניי. אפשר להודות ולחוש צער על שזו לא בת באותה נשימה. וזה לגמרי בסדר
 
מאחלת לך המשך הריון בריא ותקין  
º
תודה ספרקית
19/10/14 20:04
11צפיות
למישהי יש נסיון עם היסטרוסקופיה ניתוחית?
17/10/14 21:50
69צפיות
אני מפרסמת כאן הודעה שפרסמתי ללא מענה בפורום אובדן הריון, מקווה שאני לא עוברת על הכללים.לפני חודש עברתי הפלה ספונטנית בשבוע  14 וחצי, יום קודם בסקירה המוקדמת ראינו שלעובר אין דופק.ההפלה התחילה בלילה לפני שהספקתי אפילו לקבוע תור לגרידה . בביהח לא עשו גרידה ובאמת במעקב שהמנהלת כאן המליצה עליו (והרופא שלי לא) ראו שנשארה שארית ברחם. בשבוע שעבר עברתי היסטרוסקופיה תחת הרדמה מלאה - קיבלתי מרשם לאסטרוגן במינון די גבוה למשך חודש כדי לבנות את הרירית ולהמנע מהידבקויות.כל העסק נגרר מבחינתי, כי בתכלס רק חודשיים אחרי ההפלה יגיע המחזור וגם זה בעצם לא יהיה דימום טבעי אלא מושרה ע"י ההורמונים. זה מאד מתסכל, יש מישהי שעברה משהו דומה ויש לה תובנות לגבי הטיפול ההורמונלי?  כמה זמן אחכ הביוץ חוזר לעצמו?ד"א, הבטא כבר התאפסה, עוד לפני הניתוח אפילו.
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
18/10/14 12:09
30צפיות
הייתי בטוחה שעניתי לך.
יש רופאים שנותנים טיפול הורמונלי וכאלו שלא.
במידה ואכן יש פגיעה ברירית הרחם ובכדי שהרירית תתאושש מהר יותר נותנים טיפול שכזה.
אני לא יודעת מה מידת ההשפעה שלו על הביוץ אבל סביר להניח שתהיה השפעה בגלל חוסר האיזון שנוצר כתוצאה מהתוספת .
אני יודעת שזה מתסכל אבל תנסי להסתכל על זה כזמן התאוששות והחלמה של הרחם ובעיקר הכנה
מקסימאלית לקראת קליטת הריון נוסף.
לא מאמינה שבוע 31
17/10/14 21:36
161צפיות
התחלתי לספור לאחור מדהים
º
איזה אושר.
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
18/10/14 12:10
27צפיות
º
18/10/14 23:26
6צפיות
º
מישהי מתכוונת לראות בייבי בום?
16/10/14 18:26
99צפיות
לא ידעתי ששוב מתחיל.
22/10/14 10:19
52צפיות
אני מתכוונת לראות. כמו שראיתי פעם קודמת על אף שהם הרגיזו בכל מיני דברים..
שבוע תשיעי,הריון בסיכון, דימום רציני והרופאים שבינהם.
13/10/14 08:21
263צפיות
ערב סוכות, שעת צהריים, סוף סוף אפשר להניח את הראש אחרי הסידורים,הקניות, הניקיונות וכול השבוע המטורף שקדם .
רק הנחתי את הראש ופתאום הרגשתי כמו ירידת מים,דוחקת את המחשבה המפחידה שמעקצצת בראש לכול אישה שעברה אובדן, מעיפה את השמיכה מעלי ורואה את הכול מלא דם, רואה שחורות.
טסה לבית חולים ובדרך משיגה את האחות בכללית שמנסה לומר לי כמה הטבע חכם ויודע לעשות את שלו, אני מעמידה אותה במקומה ומנתקת.
במיון כולם מנומנמים בכול זאת ערב חג, מיון נשים סגור , מחלקת נשים רוצה שאפנה ליולדות לפתיחת תיק(אכן המקום האידיאלי עבורי כרגע..ושם בכלל רוצים שאפנה למיון כללי ועל הדרך שואלים אם אני בטוחה שזה לא רק דימום קל או אולי התבלבלתי בשבוע וזו בכלל השתרשות... בנקודה הזו נשברתי, ושארית כוחותי בהם המלצי להחזיק את עצמי אזלו, התחלתי להתפרץ על כולם, שאני כולי מדממתוהם מתזזים אותי ממקום למקום ולא מעניין אותי איזה פקידה צריכה לעשות מה אני רוצה רופא ובדיקה ורוצה אותו עכשיו.כול הנשים ובטנותיהן הגדולות שנאנחות בחדר המתנה מביטות רק בי ואני מתייפחת באמצע החדר בקולי קולות.
אני לא יודעת איך, מצאתי את עצמי פתאום ישבה , כוס מים קרים בידי והטפסים המיוחלים מוגשים לי, הגישה השתנתה לחלוטין, הועברתי חזרה לנשים ושם האחות הביטה בי ישירות בעיניים וביקשה לשמור על אופטימיות כי זה מה שיש לנו כרגע, אני מאמינה לה ומוקירה לה תודה .
הרופא מגיע מוודא שהאחות ווידאה ובדקה בעצמה שזה לא דימום קל בלבד , ולי אין כבר כוחות להגיב(ואם כן?? מה לא תבדוק???)
הוא שואל למה אני בוכה ורק אז אני מבטאת את המילים שכולנו רואות לנגד עיננו חוששות לומר, אני מפחדת שאני עוברת הפלה, הוא מקשיב להיסטוריה נשמטת לו הלסת , מתחיל להעביר ביקורת על איך ולמה נכנסתי להריון תוך תקופה קצרה ולא שמרתי על עצמי ..מבט מקפיא אחד מעיניי והוא הבין , עברנו לבדיקה,אני מדממת לו על כול הרצפה ,על הכסא, הוא ממהר לזרוק סדינים על הרצפה והמכשיר מטפטף גם על רגלי,ואני בוכה ולא יכולה להפסיק את דמעותי ואז אני רואה את צופציק מזיז את רגליו וידיו ונקודת הדופק מרצדת לה על המסך,הרופא מחייך אלי ושואל אם יותר טוב, ואני רק מתייפחת בקולי קולות מוגברים עוד יותר
צתברר שיש לי המטומה קטנה באיזור צוואר הרחם, סביר ממאמץ(ואני חושבת על הקניות ועל ביתי שהרמתי אותה מהגן הציבורי) הוא מתחיל לדבר איתי על 50 אחוזים ועל ה"הריון ההרפתקני" הזה שהכנסתי את עצמי, שהוא מאשפז אותי להשגחה ובעדינות מוסיף שאם הדימום ימשך נצטרך לשקול גרידה כדי לשמור על חיי, בנקודה הזו אני רגועה ולא מעניין אותי מה הוא אומר, למדתי לסנן חצי מהדברים שהרופאים אומרים, צופציק רוקד, הוא עוד בסדר:) אני עוד במסלול, האחות האופטימית מכניסה ראשה רואה אותי סוף סוף עם חיוך קטן וחיוך מאיר עיניים מפציע על פניה..
מיקמו אותי בחדר ישירות מול עמדת האחיות, הלכתי לנוח, לישון, מפחדת לזוז , ממקדת את תמונות צופציק המרקד מול עיניי.
שלחתי את בעלי והבנות למשפחה לסוכה אצל אמא, שירגישו חג.כששואלים איפה אני ביתי בת החמש עונה שיש לי דם מהצלקת בבטן אז הלכתי לרופא, כך כולם גילו על ההריון אותו הקפדתי להסתיר, כי מי יודע..,אז כולם יודעים, העיקר שיש צופציק מרקד, העיקר שיש תמיכה.
במהלך הלילה יצא לי גוש דם גדול בשירותים, רופאה שבודקת אותי למחרת מסבירה שזה דם קרוש ויש לי 46% הצלחה(כבר ירדו %4??)
מסתכלת על הנקודה המרצדת, צופציק ישן, העיקר שהיא מרצדת.
אני משתחררת הביתה עם הוראות מנוחה והמלצה לאולטראסאונד נוסף עוד שבוע, הרופאה שלי מתקשרת ובמילים הכי פשוטות ונוקבות אומרת, רגע אחד יכול להיות דופק ורגע אחרי הבדיקה יכול להיות שלא, אין מה לבדוק עוד שבוע כי אין מה לעשות, במקום לחיות בחשש כול רגע ,תמתיני לשקיפות עוד שבועיים, אז נדע הרבה יותר טוב אם הכול תקין או לא. שאלתי על האחוזים שנאמרו לי  והיא פשוט פלטה נחירת פז ואמרה "איזה שטויות!"(ומדובר במנהלת מיון נשים..)
ואני עייפה כבר פיזית ונפשית נאחזת בצמונה של צופציק המרקד ומסכימה להשאר עם התמונה הזו עוד שבועיים לפחות, הוא שלי, ועד כמה שאני יודעת הוא עוד שם, בתקווה מרקד לו,ןמוכנה להשאר עם המציאות הזו כי היא הרבה יותר עדיפה מהמסך השחור שירד לי מול העיניים, העיקר שאני על המסלול,מרווח נשימה של שבועיים.
החלטתי להקשיב ,ולנסות להחליף את החשש
אני מקווה שזה יעודד אותך
13/10/14 09:36
147צפיות
בהריון התאומים/שלישיה שהיה לי (לא משנה שהוא נגמר לא טוב) היו לי דימומים מאד קשים עד שבוע 10 בערך... דימומים קשים (סליחה על התיאור) עם קרישי דם נוראיים שיצאו בלי סוף. יום היה דימום יום לא.
כל הרופאים (חוץ מהרופאה שלי) אמרו שכנראה אחד נופל או שניים ואולי אפילו כל ההריון... בסופו של יום התברר באמת שזה קריש דם בצוואר הרחם שכל נגיעה בו גורמת לדימום וזה פסק מעצמו בשבוע 10 בערך...
בשקיפות אחרי ובסקירה הם היו מושלמים אבל לצערי נולדו טרם זמנם ולא שרדו...
מקווה שזה עודד אותך ועוד יותר מקווה שעוד שבועיים תראי בשקיפות את צ'ופציק שלך שמח וגדל בהנאה....
נשמע קשה ומתיש כל כך
15/10/14 23:41
72צפיות
אני מקווה שאת אכן נחה. 
הרופאה שלך קצת מעצבנת אין מה לבדוק כי אין מה לעשות?!? וואלה?!? נשמע כמו מישהי שלגמרי לא מבינה מה את עוברת נפשית.
שואלת על סיסי שלייה
13/10/14 09:55
162צפיות
אני לא יודעת מי מכן זוכרת אותי..אני ובעלי נשאים של CF.. בעברי הפסקת הריון כואבת בשבוע 19 של עוברית חולה , לאחר מכן לא הייתי מוכנה לשמוע על הריון ספונטני והחלטתי ללכת על pgd, זה לקח קצת זמן, שנתיים של הרבה דמעות ושברונות לב ובסוף המסע נולד הנסיך שלי והיום הוא בן שנה וחודשיים.כרגע אני בהריון ספונטני ולא מתוכנן , שבוע 14 , עשיתי לפני שבועיים סיסי שלייה באיכילוב , מנסיון העבר שלי תשובות רעות באות מהר, אבל עכשיו יש את כל עניין החגים ואני לא יודעת מה לחשוב , אף אחד לא דיבר איתי עדיין , הנסיון שלי הוא רק במי שפיר .מישהי יודעת איך זה הולך באיכילוב ? הם מתקשרים ?שולחים בדואר? להתקשר אליהם?אני הולכת להשתגע
הי לורי
13/10/14 15:01
115צפיות
לי יש ניסיון בסיסי שילייה מאיכילוב. 
בפעם הראשונה שעשיתי אצלם לקח כמעט שלושה שבועות לקבל תשובה מהסיבה הטכנית שלא הצליחו להוציא מספיק חומר והיו
צריכים לגדל ולשכפל במעבדה (אני לא יודעת אם מדעית זה לגמרי מדויק מה שאני כותבת אבל זה בערך כך). בנוסף לכך היות וזו הייתה פעם ראשונה לוקח יותר זמן לבדוק ומאד נזהרים בגלל נושא הפרופיל הגנטי (אגב סיסי השילייה עוזרים להם לבנות אחר כך עוד פרופיל גנטי להשוואה וזה עוזר בפעמים האחרות)
אצלי התשובה דאז הייתה לא טובה למרות שלחק הרבה זמן.  
דווקא בפעמיים הנוספות זה הגיע מאד מהר (אחת אחרי 5 ימים והייתה לא טובה והשנייה אחרי 6 ימים והייתה מצויינת, התשובה הזאת ישנה כרגע צהריים )  
מכירה אותם, הם לא מושכים סתם או מעכבים בגלל חגים.
מציעה להיות טיפה נודניק, תתקשרי למזכירות ותנסי לראות אם את יכולה לדבר עם מישהו. תגידי שזה מתעכב ואת רוצה לדעת אם זה בגלל פגרה או בגלל הסיבה שצריך לעשות עוד בדיקות או לגדל חומר.
בכל מקרה, הם תמיד יתקשרו לומר תוצאות, כך או אחרת. אחר כך שולחים בדואר.  
באחת הפעמים כשהייתי שם פרופ' ירון יובל אמר שהוא משתדל לתת לבנות שלו (בנות המעבדה) לבשר את הבשורות הטובות והוא זה שמבשר אם זה לא תקין. 
אצלי באמת כך זה היה, בהריון השלישי והתקין אחת הבנות התקשרה אלי (מזהה את הטלפון של איכלוב מרחוק) וכבר מזה שהיא התקשרה סוג של הבנתי שהפעם זה תקין.
מחזיקה לך אצבעות חזק  חזק!!!! מכירה היטב את התחושה ואת המתח.
מתפללת איתך לבשורות טובות.    
  
תודה נגה (זוכרת אותך :) )
14/10/14 09:06
88צפיות
התקשרתי ובלתי אפשרי לתפוס את המזכירות שם , אז השארתי הודעה לפרופ׳ יובל ירון ומקווה שהוא יוכל לתת לי איזה משהו שיתן לי כיוון , זה פשוט מוציא מהדעת והריון הבא אני אעשה רק pgd!
אני לא מכירה את הפרוצדורה באיכילוב
15/10/14 23:37
52צפיות
אבל אני די בטוחה שהם יתקשרו אלייך ברגע שיהיו תשובות.
 
אני מקווה מאוד שבקרוב תקבלי תשובות מרגיעות ומשמחות
יש לי סוד בבטן
13/10/14 15:05
277צפיות
לאט ובזהירות מצטרפת אליכן לאחר הימנעות מהריון במשך שנה.
בעברי גרידה עקב הריון לא תקין שלא התפתח, ולאחר מכן שוב גרידה עקב הריון מולארי שבעקבותיו נאצלצתי למנוע הריון במשך שנה.
שני הגרידות היו בשבועות 6-7...
אתמול קיבלתי 2 פסים יפים בבדיקת הריון,וכבר בעוד שבוע יש לי בדיקה אצל הרופא(חייבת להיות במעקב בגלל המולארי)..
אני מאוד חוששת מהתור-בע"ה אהיה בתחילת שבוע 6 כנראה שהרופא יבצע אולטראסאונד,
מאוד מקווה שיהיה כבר דופק-לא הצלחתי להגיע לשלב הזה, ובאותה מידה מפחדת שלא יראו כלום ושלא יהיה תקין..
כל תגובה/עידוד תתקבל בברכה..
ברוכה הבאה, כיף ומשמח שאת פה
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
13/10/14 20:08
60צפיות
מאחלת המשך טוב ובריא.תעדכני.
ברוכה הבאה
15/10/14 23:32
25צפיות
מאחלת לך הריון בריא, תקין ורגוע שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר. 
 
עדכני אותנו בשבוע הבא
שלום יקרות..עדכון
23/10/14 15:57
5צפיות
חזרתי  מהרופא..נצפה שק הריון וקוטב עוברי עדיין אין דופקהוא אמר שמתאים לשבוע 5+5..הוא אמר שזה נראה טוב ושהוא אופטימי.הלוואי והייתי נדבקת מהר מהאופטימיות שלו..אבל ממש קשה לי להמתין לתור בשבוע הבא.אגב שאלה: ווסת אחרון ב11.9 לפני יומיים בטא 13188 נראה לכן מתאים ל5+5?ועוד משהו שמפחיד אותי זה שבתחילת השבוע חוויתי עייפות מטורפת רגישות בחזה וקצת הקאות, פתאום לפני יומיים הרגשתי יותר טוב ונשארה רק הרגישות בחזה..ונכנסתי לסרטים...מישהי יכולה להרגיע אותי??
האם זה תקין?
14/10/14 16:33
167צפיות

בטא לפני שבוע 285, היום שבוע בדיוק אחרי 510.
זה עולה אבל לא ממש מספיק, מה עושים? הרופא בחופש עד יום א' ואני אשתגע עד אז.
 
אני אחרי הפלה טבעית, הפלה בשבוע 8  (אין דופק). גם ככה אני בחרדות, אז זה בטח לא מוסיף לי, אז נכון שיש לי ילדים בריאים בבית ואין יותר כיף מזה - אבל בכל זאת.....
 
היי תותי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
14/10/14 20:20
93צפיות
לצערי העלייה לא תקינה.
הבטא אמורה להכפיל את עצמה בפעם וחצי כל יומיים.
ממליצה לך לדבר עם הרופא שלך.
חיבוק גדול
מעדכנת
12/10/14 20:13
359צפיות
היי בנות,
 
לפני כשבועיים שיתפתי אתכן שאחרי 2 בנים ו2 הריונות לא תקינים נכנסתי בהפתעה להיריון.. בשבוע 6 רופא הנשים ראה שק ללא עובר, לפני כשבוע עובר עם דופק , אך עובר קטן ביחס לגיל והיום עובר ללא דופק שמתאים לשבוע 6...
 
עצוב לי מאוד... שבועיים של בחילות קשות והקאות בלתי פוסקות..כבר חשבתי שההיריון מתפתח יפה בגלל הבחילות. והנה שוב בדומה להיריון קודם העובר לא התפתח...כנראה יש בעיה..לא ייתכן שני היריונות ועובר שלא מתפתח...
 
הרופא היפנה אותי לבית חולים לניאדו בנתניה כבר מחר בבוקר.. בית החולים שמקבל ללא קביעת תור מראש... קצת חוששת...בפעם הקודמת עשיתי גרידה באופן פרטי... מקווה שאני נמצאת בידיים טובות.........
 
מה עושים אחרי??? איך מספרים לכל המשפחה שכבר שמעה על ההיריון?????? אוףףףףףף כנראה אסור היה לגלות כל כך מוקדם....
 
מאחלת לכן בהצלחה בהיריון ומקווה שכל אחת תצא עם ידיים מלאות...
 
אילת 
º
ליבי איתך
13/10/14 07:48
36צפיות
משתתפת בצערך
13/10/14 08:12
88צפיות
מה שצריך לעשות זה בירור להפלות חוזרות, לרבות בירור מבנה הרחם (היסטרוסקופיה), קריוטיפ הורים, קרישיות יתר וכו'. אני מאוד מקווה שבהריון הבא תטופלי ותסיימי אותו בידיים מלאות.
 
ליבי איתך
היי יקרה, צר לי כל כך,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
13/10/14 20:12
60צפיות
מסכימה עם מעיין ברכה.כדאי להתחיל לברר ולבדוק.
מחבקת
º
אני מצטערת מאוד לשמוע
15/10/14 23:33
14צפיות
הפלה באמצעות ציטוטק
11/10/14 09:15
84צפיות
קראתי בפורומים על תופעות הלוואי ונבהלתי. לאחר חצי שנה של טיפולי פוריות נקלט הריון אך שק ההריון לא התפתח והיה צורך להפיל. כעיקרון כבר התחילה אצלי הפלה טבעית עם הפסקת ההורמונים אבל בבדיקת אולטראסאונד, לאחר 10 ימים, התברר כי לא הכל יצא.קיבלתי שלושה כדורי ציטוטק (וגינלי), אחד יצא בשלמותו לאחר שעתיים... בערך שלוש שעות מזמן נטילת הכדורים התחיל דימום. זה כמו מחזור, יש קצת כאבים. ממש נסבל. רצוי לקחת ברזל בתקופה זאת.
מבקשת המלצה לרופא שמקבל דרך קופ"ח כללית
08/10/14 14:00
78צפיות
היי,מציצה מהפורום השכן...
אחרי 2 הפלות רצופות בחצי השנה האחרונה (גרידה בשבוע 13 וטבעית בשבוע 10 שקרתה לפני כחודש וחצי) מתחילים לחשוב על ההריון הבא.
בדיקות הקרישיות שלי תקינות וכך גם היסטרוסקופיה. הרופא המטפל שלי ממליץ פשוט לנסות, וברגע שרואים דופק להתחיל לתמוך בהריון באמצעות נרות פרוגסטרון ואספירין.
רק לציין שההריונות היו ספונטניים ולא היו קשיים להיכנס להריון.
לי זה מרגיש קצת כמו "לא יועיל, לא יזיק" ולאור העובדה שהבדיקות שעשיתי עד כה תקינות הייתי רוצה לשמוע חוות דעת נוספת.
 
למישהי יש המלצה לרופא חכם, שלא ידחוף לי קלקסן או אספירין או מה שזה לא יהיה רק ליתר ביטחון?
(וכמובן מקבל דרך הכללית, כפי שכתבתי בכותרת)
 
חג שמח לכולן
באיזה אזור?
10/10/14 13:44
36צפיות
ממליצה בחום על ד"ר יעקב גוטמן ממודיעין. איש מקסים רגיש ונחמד, עובד בשקט וביעילות, מקשיב ותומך.
הוא היה הרופא שלי עד שעזבנו את אזור מודיעין...
הוא רופא להריונות בסיכון אבל מכיוון שהסיפורים שלי התחילו אחרי שעזבתי אותו אני לא באמת יודעת מה הגישה שלו אז לא יכולה להבטיח לך דבר בקשר לשיטה הטיפולית. לא נראה לי שהוא אוהבת לדחוף תרופות, אבל אי אפשר לדעת... צריך שאול אותו...
בעיקרון הוא איש טוב וחכם ואישית מאוד נהניתי להיות מטופלת שלו כיהוא היה מאוד רגיש ותמיד ביקש סליחה לפני שעשה בדיקה, ותמיד הרגיע.
 
בהצלחה רבה!!!
שכחתי לציין - באיזור המרכז (ת"א-גבעתיים-ר"ג-קרית אונו)
11/10/14 17:36
18צפיות
ואת גוטמן אני מכירה, הייתי אצלו כמה פעמים והוא אכן מקסים אך מקבל במודיעין, וזה קצת רחוק.
הי - חדשה - בוכיה ובעיקר מבולבלת
07/10/14 11:35
325צפיות

הי, הודיעו לי שאין דופק וצריך לעשות גרידה, שבוע 9.
 
מה התהליך? מישהי יכולה להסביר?
מתי אפשר להמשיך לנסות שוב?
אם אני נאלצת לבצע בבית חולם ציבורי (כי בגלל החגים אי אפשר לבצע השבוע באסותא), איפה הכי נכון וכדאי לבצע את זה? אני צריכה לתאם מול הבית החולים? כרגע יש לי 2 אופ': מחר בפרטי, החזר מביטוח במדיקל או ביום שני באסותא - מה ניראה לכן?
יש לי גם הפניה דחופה למיון תוך 24 שעות - אם יש את זה זה אומר שיעשו את הגרידה מידית או שיבדקו ויקבעו תור?
המלצות אופרטיביות??
תודה
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/10/14 14:47
80צפיות
צר לי על הפסקת ההריון שלך.
אני מרגישה שאת מבולבלת.
אז ככה,
אם את מחליטה לבצע את זה בבית חולים ציבורי, זה אכן יכול להתעכב בגלל החגים ובגלל שהרבה מהצוות נמצא בחופשה.
ההפניה למיון היא בכדי שאם יהיה דימום או משהו חריג תוכלי לגשת לשם.
בכדי לקבוע תור לגרידה צריך ליצור קשר עם מחלקת נשים -אישפוז יום ולתאם איתם.
אם יש לך אפשרות לעשות פרטי, אין סיבה לא לעשות את זה ולסיים עם זה.
מי מנתח במדיקל? מי באסותא? 
אם יש המלצות על המנתח במדיקל, הייתי עושה את זה כבר מחר.
אם תרצי לדבר, אני פה
חיבוק
 
º
קבעתי למחר אצל דניאל טוגנדרייך
07/10/14 15:18
65צפיות
אם כך, את בידיים טובות
07/10/14 15:31
286צפיות
מאחלת שהכל יעבור בסדר.
האם נאמר לך להגיע לשים למינריות או שהם נותנים כדור כמה זמן לפני בבוקר?
 
הי ליאורי,
07/10/14 22:56
66צפיות
עברתי בדיוק אותו דבר לפני מספר ימים. הרופאה שלי ראתה שאין דופק בשבוע 9 ונתנה לי הפנייה למיון. הלכתי למיון בדקו שוב וראו שאין דופק. הרופאה במיון המליצה לעשות גרידא באופן פרטי כדי לא לחכות שבוע וחצי לתור. קבעתי  תור. בערב היה דימום חזק והלכתי שוב למיון לבדיקה. הרופאה המקסימה שהיתה אמרה שיצאה כמות גדולה וכדאי לי לקחת ציטוטק. העדפתי לחכות לבדיקה בבוקר. עשיתי יום למחרת באופן פרטי דרך הביטוח. היה מהיר נקי ומקצועי תוך שעה וחצי יצאתי הביתה למנוחה. זה ממש לא נורא. הרופאים אמרו לי שאחרי חודש לאחר ביקורת ניתן לנסות שוב להיכנס להריון.
איך מטיסים את הזמן???
05/10/14 15:47
265צפיות
אז הסיפור שלי הוא כזה... בת 30 כיום בהריון 6
הריון ראשון - מאחלת לכולן כזה הריון ולידה- ברוך השם ילד בריא
הריון שני- מום לב בשבוע 16- הפסקת הריון יזומה
הריון שלישי- הריון מלא חרדות וברוך השם נולד הילד השני שלי בריא ושלם
הריון רביעי- שקיפות, סקירה הכל מעולה- הפסקת דופק שבוע 18- שוב גרידה
הריון חמישי- הפלה טבעית שבוע 8
הריון שישי ונוכחי- בתחילת ההריון גילינו המטומה שהגבירה חשש להפלה- טופלתי בנרות הורמונים כל השליש הראשון, ברוך השם ההמטומה נספגה, שקיפות וסקירה ראשונה תקינות. היום בסקירה השנייה נראה שחבל הטבור כרוך פעמיים סביב הצוואר/ראש של העובר. הרופא לא מייחס לזה חשיבות רבה אבל לצערי עקב ההיסטוריה המדאיגה שלי אני לא יכולה להיות רגועה לרגע. ברור לי שאין לי כל השפעה או דרך על שחרור החבל אבל הדאגות פשוט לא יוצאות לי מהראש.
פשוט בא לי להירדם ולקום בחדר לידה- לא אכפת לי הכאבים של הצירים, לא אכפת לי ללדת בלי אפידורל- רק רוצה לצאת בידיים מלאות עם ילד/ה בריא/ה ושלמ/ה!
איך אתן מצליחות או לפחות שורדות את ההריון עם כל החששות???
אני ברצינות אפילו שוקלת ללכת לטיפול פסיכולוגי (בעצמי למדתי תואר בפסיכולוגיה) ויודעת שהחרדות שלי הן לא חרדות שווא...
איך הרופא אמר לי ... מי שנכווה במים חמים נזהר גם בפושרים (או משהו כזה)...
תודה למי שקראה עד כאן... מאחלת לכולן הריון ארוך ומשעמם ושנצא בידיים מלאות!!! אמן אמן אמן
ברוכה הבאה
06/10/14 11:33
92צפיות
וואו, איזו היסטוריה ארוכה ומטלטלת
 
אין לי ניסיון עם חבל לידה כרוך אבל אני לא מבינה למה הרופא לא מייחס לזה חשיבות. זה לא מצב שמצריך לידה בקיסרי?
 
אני חושבת שטיפול (פסיכולוגי או אחר) הוא רעיון נהדר. אם למדת תואר בפסיכולוגיה אז את בטח יודעת שרצוי שגם המטפל יטופל. אם הטיפול יאפשר לך לפרוק אפילו שבריר מהעומס הזה, אז זה לגמרי שווה את ההשקעה בעיניי.
 
איך בנות כאן שורדות את הלחץ? לפעמים בקושי רב. מדובר בנושא שעולה כאן המון. אני חושבת שעוזר לדבר על זה ולהוציא את זה החוצה. בסופו של דבר הזמן חולף...
 
מאחלת לך הריון בריא ותקין שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר
נמאס
05/10/14 23:11
245צפיות
מקווה שלא אפגע במשהי אבל אולי פה משהי תבין אותי. 
שבוע 31, אחרי קורס הכנה ללידה, הזמן ללידה הולך ומתקצר והלחץ הולך וגדל. 
כולם אומרים לי הגוף יידע מה לעשות, תני לטבע לעשות את שלו כשהלידה תגיע טבעי בזמן שלה... 
מה הגוףשלי יודע לעשות- כימי ועודכימי או לעבד הריון ועוד הריון ועוד הריון וכשסוף סוף עובר השליש הראשון אז מום חמור מין תחושב של "עכשיו תורך להפיל" אז ההריון הזה נראה תקין
עובר עם ראש גדול מאוד (אחוזון 95) ובטן קטנה (אחוזון 30). 
רוצה שהוא ייצא, הרחם שלי לא מקום בטוח בשבילו 
אין סיבה רפואית לזירור, אבל אני ממש ממש רוצה, מתי הכי מוקדם שאפשר? האם יש סיכוי שיעשו זירור למרות שאין סיבה רפואית? 
ברור
06/10/14 09:47
124צפיות
ראשית מזדהה עם הרצון ללדת ולהיות אחרי, עם תינוק צרחני בבית.
הבעיה שזה מערך של איזונים כרגע והתשובה לא פשוטה. כרגע וכנראה אם הנתונים לא משתנים, עד שבוע 36, עדיף לעובר להיות בפנים. במידה ויחשבו אחרת (בטח את במעקב גדילה) אפשר לשנות החלטות.
אני סיכמתי בזמנו על שבוע 38 בזרוז לא מסיבות שהיו קשורות להריון הזה אלא בגלל סיבות היסטוריות וחרדה גדולה. בסופו של דבר, לאור מתח נפשי ילדו אותי בשבוע 37.6
מאחלת לך הצלחה ובריאות, שנה טובה ובשורות טובות
ליטל בארי- ייעוץ שינה וליווי הורים

רוצה שהוא יישן בזמן?

יועצת השינה שלנו זמינה לשיחתך כעת חייגי: 073-7581710


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה