לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.
אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.
לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.
כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.
כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!
מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הודעה חדשה

מבקשת המלצה לרופא שמקבל דרך קופ"ח כללית
08/10/14 14:00
76צפיות
היי,מציצה מהפורום השכן...
אחרי 2 הפלות רצופות בחצי השנה האחרונה (גרידה בשבוע 13 וטבעית בשבוע 10 שקרתה לפני כחודש וחצי) מתחילים לחשוב על ההריון הבא.
בדיקות הקרישיות שלי תקינות וכך גם היסטרוסקופיה. הרופא המטפל שלי ממליץ פשוט לנסות, וברגע שרואים דופק להתחיל לתמוך בהריון באמצעות נרות פרוגסטרון ואספירין.
רק לציין שההריונות היו ספונטניים ולא היו קשיים להיכנס להריון.
לי זה מרגיש קצת כמו "לא יועיל, לא יזיק" ולאור העובדה שהבדיקות שעשיתי עד כה תקינות הייתי רוצה לשמוע חוות דעת נוספת.
 
למישהי יש המלצה לרופא חכם, שלא ידחוף לי קלקסן או אספירין או מה שזה לא יהיה רק ליתר ביטחון?
(וכמובן מקבל דרך הכללית, כפי שכתבתי בכותרת)
 
חג שמח לכולן
באיזה אזור?
10/10/14 13:44
36צפיות
ממליצה בחום על ד"ר יעקב גוטמן ממודיעין. איש מקסים רגיש ונחמד, עובד בשקט וביעילות, מקשיב ותומך.
הוא היה הרופא שלי עד שעזבנו את אזור מודיעין...
הוא רופא להריונות בסיכון אבל מכיוון שהסיפורים שלי התחילו אחרי שעזבתי אותו אני לא באמת יודעת מה הגישה שלו אז לא יכולה להבטיח לך דבר בקשר לשיטה הטיפולית. לא נראה לי שהוא אוהבת לדחוף תרופות, אבל אי אפשר לדעת... צריך שאול אותו...
בעיקרון הוא איש טוב וחכם ואישית מאוד נהניתי להיות מטופלת שלו כיהוא היה מאוד רגיש ותמיד ביקש סליחה לפני שעשה בדיקה, ותמיד הרגיע.
 
בהצלחה רבה!!!
שכחתי לציין - באיזור המרכז (ת"א-גבעתיים-ר"ג-קרית אונו)
11/10/14 17:36
18צפיות
ואת גוטמן אני מכירה, הייתי אצלו כמה פעמים והוא אכן מקסים אך מקבל במודיעין, וזה קצת רחוק.
הי - חדשה - בוכיה ובעיקר מבולבלת
07/10/14 11:35
308צפיות

הי, הודיעו לי שאין דופק וצריך לעשות גרידה, שבוע 9.
 
מה התהליך? מישהי יכולה להסביר?
מתי אפשר להמשיך לנסות שוב?
אם אני נאלצת לבצע בבית חולם ציבורי (כי בגלל החגים אי אפשר לבצע השבוע באסותא), איפה הכי נכון וכדאי לבצע את זה? אני צריכה לתאם מול הבית החולים? כרגע יש לי 2 אופ': מחר בפרטי, החזר מביטוח במדיקל או ביום שני באסותא - מה ניראה לכן?
יש לי גם הפניה דחופה למיון תוך 24 שעות - אם יש את זה זה אומר שיעשו את הגרידה מידית או שיבדקו ויקבעו תור?
המלצות אופרטיביות??
תודה
 
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
07/10/14 14:47
78צפיות
צר לי על הפסקת ההריון שלך.
אני מרגישה שאת מבולבלת.
אז ככה,
אם את מחליטה לבצע את זה בבית חולים ציבורי, זה אכן יכול להתעכב בגלל החגים ובגלל שהרבה מהצוות נמצא בחופשה.
ההפניה למיון היא בכדי שאם יהיה דימום או משהו חריג תוכלי לגשת לשם.
בכדי לקבוע תור לגרידה צריך ליצור קשר עם מחלקת נשים -אישפוז יום ולתאם איתם.
אם יש לך אפשרות לעשות פרטי, אין סיבה לא לעשות את זה ולסיים עם זה.
מי מנתח במדיקל? מי באסותא? 
אם יש המלצות על המנתח במדיקל, הייתי עושה את זה כבר מחר.
אם תרצי לדבר, אני פה
חיבוק
 
º
קבעתי למחר אצל דניאל טוגנדרייך
07/10/14 15:18
49צפיות
אם כך, את בידיים טובות
07/10/14 15:31
284צפיות
מאחלת שהכל יעבור בסדר.
האם נאמר לך להגיע לשים למינריות או שהם נותנים כדור כמה זמן לפני בבוקר?
 
הי ליאורי,
07/10/14 22:56
65צפיות
עברתי בדיוק אותו דבר לפני מספר ימים. הרופאה שלי ראתה שאין דופק בשבוע 9 ונתנה לי הפנייה למיון. הלכתי למיון בדקו שוב וראו שאין דופק. הרופאה במיון המליצה לעשות גרידא באופן פרטי כדי לא לחכות שבוע וחצי לתור. קבעתי  תור. בערב היה דימום חזק והלכתי שוב למיון לבדיקה. הרופאה המקסימה שהיתה אמרה שיצאה כמות גדולה וכדאי לי לקחת ציטוטק. העדפתי לחכות לבדיקה בבוקר. עשיתי יום למחרת באופן פרטי דרך הביטוח. היה מהיר נקי ומקצועי תוך שעה וחצי יצאתי הביתה למנוחה. זה ממש לא נורא. הרופאים אמרו לי שאחרי חודש לאחר ביקורת ניתן לנסות שוב להיכנס להריון.
איך מטיסים את הזמן???
05/10/14 15:47
255צפיות
אז הסיפור שלי הוא כזה... בת 30 כיום בהריון 6
הריון ראשון - מאחלת לכולן כזה הריון ולידה- ברוך השם ילד בריא
הריון שני- מום לב בשבוע 16- הפסקת הריון יזומה
הריון שלישי- הריון מלא חרדות וברוך השם נולד הילד השני שלי בריא ושלם
הריון רביעי- שקיפות, סקירה הכל מעולה- הפסקת דופק שבוע 18- שוב גרידה
הריון חמישי- הפלה טבעית שבוע 8
הריון שישי ונוכחי- בתחילת ההריון גילינו המטומה שהגבירה חשש להפלה- טופלתי בנרות הורמונים כל השליש הראשון, ברוך השם ההמטומה נספגה, שקיפות וסקירה ראשונה תקינות. היום בסקירה השנייה נראה שחבל הטבור כרוך פעמיים סביב הצוואר/ראש של העובר. הרופא לא מייחס לזה חשיבות רבה אבל לצערי עקב ההיסטוריה המדאיגה שלי אני לא יכולה להיות רגועה לרגע. ברור לי שאין לי כל השפעה או דרך על שחרור החבל אבל הדאגות פשוט לא יוצאות לי מהראש.
פשוט בא לי להירדם ולקום בחדר לידה- לא אכפת לי הכאבים של הצירים, לא אכפת לי ללדת בלי אפידורל- רק רוצה לצאת בידיים מלאות עם ילד/ה בריא/ה ושלמ/ה!
איך אתן מצליחות או לפחות שורדות את ההריון עם כל החששות???
אני ברצינות אפילו שוקלת ללכת לטיפול פסיכולוגי (בעצמי למדתי תואר בפסיכולוגיה) ויודעת שהחרדות שלי הן לא חרדות שווא...
איך הרופא אמר לי ... מי שנכווה במים חמים נזהר גם בפושרים (או משהו כזה)...
תודה למי שקראה עד כאן... מאחלת לכולן הריון ארוך ומשעמם ושנצא בידיים מלאות!!! אמן אמן אמן
ברוכה הבאה
06/10/14 11:33
90צפיות
וואו, איזו היסטוריה ארוכה ומטלטלת
 
אין לי ניסיון עם חבל לידה כרוך אבל אני לא מבינה למה הרופא לא מייחס לזה חשיבות. זה לא מצב שמצריך לידה בקיסרי?
 
אני חושבת שטיפול (פסיכולוגי או אחר) הוא רעיון נהדר. אם למדת תואר בפסיכולוגיה אז את בטח יודעת שרצוי שגם המטפל יטופל. אם הטיפול יאפשר לך לפרוק אפילו שבריר מהעומס הזה, אז זה לגמרי שווה את ההשקעה בעיניי.
 
איך בנות כאן שורדות את הלחץ? לפעמים בקושי רב. מדובר בנושא שעולה כאן המון. אני חושבת שעוזר לדבר על זה ולהוציא את זה החוצה. בסופו של דבר הזמן חולף...
 
מאחלת לך הריון בריא ותקין שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר
נמאס
05/10/14 23:11
237צפיות
מקווה שלא אפגע במשהי אבל אולי פה משהי תבין אותי. 
שבוע 31, אחרי קורס הכנה ללידה, הזמן ללידה הולך ומתקצר והלחץ הולך וגדל. 
כולם אומרים לי הגוף יידע מה לעשות, תני לטבע לעשות את שלו כשהלידה תגיע טבעי בזמן שלה... 
מה הגוףשלי יודע לעשות- כימי ועודכימי או לעבד הריון ועוד הריון ועוד הריון וכשסוף סוף עובר השליש הראשון אז מום חמור מין תחושב של "עכשיו תורך להפיל" אז ההריון הזה נראה תקין
עובר עם ראש גדול מאוד (אחוזון 95) ובטן קטנה (אחוזון 30). 
רוצה שהוא ייצא, הרחם שלי לא מקום בטוח בשבילו 
אין סיבה רפואית לזירור, אבל אני ממש ממש רוצה, מתי הכי מוקדם שאפשר? האם יש סיכוי שיעשו זירור למרות שאין סיבה רפואית? 
ברור
06/10/14 09:47
120צפיות
ראשית מזדהה עם הרצון ללדת ולהיות אחרי, עם תינוק צרחני בבית.
הבעיה שזה מערך של איזונים כרגע והתשובה לא פשוטה. כרגע וכנראה אם הנתונים לא משתנים, עד שבוע 36, עדיף לעובר להיות בפנים. במידה ויחשבו אחרת (בטח את במעקב גדילה) אפשר לשנות החלטות.
אני סיכמתי בזמנו על שבוע 38 בזרוז לא מסיבות שהיו קשורות להריון הזה אלא בגלל סיבות היסטוריות וחרדה גדולה. בסופו של דבר, לאור מתח נפשי ילדו אותי בשבוע 37.6
מאחלת לך הצלחה ובריאות, שנה טובה ובשורות טובות
רק אתן יכולות להבין אותי...
02/10/14 14:41
329צפיות
לאחרונה אני נמצאת פה המון כי התקופה הזאת ממש קשה לי ואני מרגישה שרק אתן באמת תוכלו להבין אותי..
היום בדיוק לפני שנה קיבלנו את תוצאות הMRI שבוע 36. התוצאה היתה חד משמעית, אין מנוס מהפסקת הריון.
בבת אחת כל החלומות התנפצו לרסיסים.
את יום כיפור העברנו בבכי מר וניסיון לעכל את רע הגזירה. איך הגענו למצב הזה? למה דווקא אנחנו? וכל זה מלווה בבעיטות ותזוזות שהרגישו לי כאילו היא מרגישה את חוסר האונים שלנו. 
והיום אחרי שנה אני בהריון.. מתילת ההריון חרדות קשות ועכשיו, דווקא בתקופה הזאת, החרדות שלי מגיעים לשייאים חדשים שלא ידעתי שהם קיימים.
אני מוצאת את עצמי עושה דברים הזויים (שוכחת דברים, מתנהלת בשלומיאליות שאופיינית להריון, לא שמה לב לדברים שאני אומרת...) אבל אני יודעת שאין לי דרך להתמודד ואני מתפקדת על "טייס אוטומטי".
אני עטופה בפחד ועצבות שאינם אופייניים לי.
לו היה אפשר להריץ את מחוגי השעון ולהעביר את הזמן...
זהו, רציתי לפרוק ולשתף. תודה שהקדשתן זמן לקרא.
אשמח לשמוע על דרכים שלכן להתמודדות 
02/10/14 16:07
108צפיות
כל כך קשה. רק המחשבה על המקום בו הייתם לפני שנה פשוט נוטלת ממני את כל המילים. איזה אובדן נוראי. 
ואיזה אומץ להיכנס שוב להריון ולהתחיל מהתחלה. 
ברור שהתקופה הזו מעלה את מפלס החרדות. כל הזכרונות (שבטח מלווים אותך יום יום) צפים ועולים במלוא העוצמה. אם טייס אוטומטי עובד לך כרגע אז תמשיכי איתו. לפחות עד שתסתיים תקופת החגים הזו. אולי אחריה יוקל לך מעט. 
דרכי התמודדות? לא היו לי דרכים מיוחדות. רק ידיעה שלחשוב תשעה חודשים קדימה זה גדול עליי ומפחיד מדי ובמקום זה ניסיון להתמקד בלעבור בשלום את היום. יום אחד בכל פעם. ניסיתי גם למצוא דברים שירגיעו אותי. לי עזר טיפול בשיטת גרינברג. הלכתי לטיפול לאורך כל השליש השני של ההריון. זה עזר לי לסדר את הראש. תבדקי אם יש משהו, איזשהו טיפול שיכול לעזור או תחביב שיוכל לסייע להרגיע אותך. 
 
אז 3 וחצי חודשים עברו...
29/09/14 21:19
468צפיות
מאז המקרה שלעולם השאיר בליבי צלקת. נולדה לי בת מתה - 3.750 גרם של טוהר שפשוט אבד ולא יחזור בשבוע 40, לאחר טיפולים, ביום ההולדת שלי.
זהו, עבר, נגמר, מנסה להסתכל קדימה עם הריון חדש (שבוע 10) אבל הבעיה היא שביום חמישי יש לי תור לקבלת תוצאות הנתיחה לאחר המוות. כמעט בטוח שזה בגלל חבל הטבור, אבל הספק הזה שיכול להיות משהו שיגרום לי שוב לעבור את זה בהריון הזה מחייב אותי ללכת.
איך עושים את זה? איך אני הולכת לשבת מול רופא שהולך לדבר איתי על הנושא הכי כאוב בלי להתפרק שם לרסיסים?
בעלי לא כל יכול לבוא איתי והמחשבה של לשבת שם לבד, ועוד ביולדות, באותו מקום שבו זה קרה פשוט גומרת אותי. איך אני אוספת את עצמי ועושה את זה?
מישהי הייתה בפגישה כזו ויכולה לומר לי איך זה הולך? בדמיון שלי זה הכי גרוע שיכול להיות. Help 
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/09/14 22:55
154צפיות
הקושי ללכת ולפגוש שוב את הכאב והעצב נורמלי לחלוטין.
האם אין מישהו קרוב אלייך שיכול ללכת איתך בכדי שלא תהיי לבד?
וגם אם תבכי שם, זה בסדר.מפגש שכזה מציף מחדש את כל מה שהיה ומה שעברת.
חיבוק גדול
שולחת לך מסר
 
הי
30/09/14 00:44
133צפיות
הסיפור קצת שונה כי הבת שלנו נפטרה אחרי הלידה, בגלל סיבוך בלידה עצמה וגם כי לא עברתי את זה בישראל אבל לעניין הפגישה עצמה אני מניחה שזה לא שונה בהרבה.
זו פגישה מורכבת, אבל עבורינו לפחות היה בה משהו מאוד "בריא". לפני שהלכנו הייתי בטוחה שזה ייקח אותי אחורה והתחושה הכי חזקה כשיצאנו משם היתה דווקא של שחרור. 
מאוד ממליצה שלא תלכי לבד. אנחנו הלכנו שנינו והצטרף אלינו חבר כדי להקשיב. זה חשוב, כי יהיו בפגישה הזאת המון פרטים שעם כל סערת הרגשות בטח תרצי אחר כך לשחזר ולעבד וזה מאוד עוזר שיש עוד מישהו קרוב אבל טיפה פחות מעורב רגשית, שמקשיב.
בנוסף, כתבנו מראש על דף את כל השאלות שהטרידו אותנו. אני חושבת שבסוף לא השתמשנו בזה אבל זה נתן איזשהו בטחון שגם אם נתפרק לגמרי, נצליח לשאול. במהלך הפגישה עצמה הם עברו על מהלך הלידה והסבירו כל שלב מה עשו ולמה, אח"כ את הטיפול בה ואת הטיפול בי וקצת על העתיד. הם ענו על שאלות מאוד קשות בסבלנות ובאריכות.
זה לא יהיה קל, יהיו דמעות אבל אני מקווה שתמצאי תשובות, שרמת אי הוודאות תרד ושהפגישה תיתן לך עוד בוסט קטן של בטחון ואומץ שכל כך חשובים בחיים של אחרי.
בהצלחה!
תודה
30/09/14 10:48
97צפיות
התגובה שלך עזרה לי מאוד בלדעת למה בערך לצפות. אני מאלה שידע והכנה מראש מאוד עוזרת להם. אני כל כך מצטערת לשמוע את מה שעברתם. שתהיה לך שנה טובה עם בשורות טובות. אמן!
 
הי, גם לי נראה בלתי אפשרי ללכת לבד
30/09/14 08:10
151צפיות
איפה הפגישה ומתי? אולי תרצי שאצטרף?
תודה רבה על ההצעה- את מקסימה
30/09/14 10:50
120צפיות
צודקת לחלוטין. אמא שלי תצטרף אליי. אין מצב שאני אעשה את זה לבד.
 
 
חיבוק גדול. אל תלכי לבד.
30/09/14 10:49
111צפיות
יש מצב שהוא בכל זאת יכול לעשות מאמץ ולבוא? זה מפגש חשוב מאוד, זו היתה ילדה של שניכם ונראה לי חשוב מספיק כדי להזיז הצידה דברים חשובים אחרים ולבוא. (הגיוני שקשה לו גם להתמודד עם זה רגשית, וזה מאוד טבעי, אבל הוא צריך לבוא גם. כי גם לך קשה רגשית. וזה מאוד קשה לבד.)
 
אם לא הוא- קחי חברה/אחות/אמא. אל תלכי לבד.
 
מעבר לזה- חיבוק גדול.
לא קל.
 
תודה
30/09/14 10:55
111צפיות
לצערי הוא לא יכול לבוא בגלל סיבה מאוד לגיטימית. אם היה ניתן להזיז את התור הייתי מזיזה אהל התורים הם אחת למספר חודשים ואני רוצה לסיים עם זה. אמא שלי תצטרף אליי.
º
הבנתי. אני שמחה שמצאת פתרון אחר. מאחלת הרבה טוב.
30/09/14 11:11
29צפיות
אצלנו הפגישה היתה... טובה
30/09/14 12:29
151צפיות
כלומר, מה זה טובה?
קיבלנו תשובה שאין תשובה וזו בעצם התשובה הכי טובה שהיינו יכולים לקבל.
והיתה רופאה מקסימה וקשובה ורצינית ומסודרת שקראה בעיון את הדו"ח וענתה לשאלות שהיו לנו (בעיקר "אז בטוח שזה לא יקרה עוד פעם?").
אם את במאיר, כנראה תגיעי אליה.
נשמי עמוק. יהיה בסדר.
º
תודה. אתן יותר ויותר מעודדות אותי וההרגשה שלי השתפרה
30/09/14 12:52
33צפיות
01/10/14 09:26
50צפיות
איזו התמודדות קשה
אני שמחה לקרוא שאמא שלך מצטרפת אלייך. 
מניסיוני
01/10/14 20:40
107צפיות
ראשית אני באמת מאוד מאוד מצטערת על מה שאת עברת ועוברת...
במקרה שלנו וזה קרה לפני 8 שנים, הפגישה הייתה סתמית ודי חסרת רגישות. מקווה שמאז הדברים  השתנו...
אמרו שמדובר במקרה חד פעמי מצער ושאין תשובות. לא מצאו משהו אצל התינוק...
אמרו שניפגש בעוד שנה בחדר לידה עם תינוק חדש...
אחר כך קרה לנו מקרה מצער שני ואז גילינו שלא נתנו לנו תוצאות של השילייה, שהיו קריטיות. אחר כך רופא פרטי ביקש להוציא את החומר מאריכיון וכך גילינו שהייתה בעיה בשיליה המעידה על בעיה בקרישה ובהריון הבא הייתי אמורה לקבל קלקסן.
בהריון שבא שנתים אחרי ההריון השני שנכשל, עם קלקסן נולד בני, האוצר המדהים שלנו.
תבקשי חומר כתוב, תבדקי מה בדיוק בדקו.
זה לא פשוט להיות במקום הזה, אבל מאוד חשוב.
וגם אם תתפרקי שם, מותר לך, עברת דברים מאוד קשים.
 
שולחת לך כוחות וחיבוק
 
 
 
תודה
01/10/14 21:09
72צפיות
פשוט מרגיז ומצער מה שקרה לכם ולחשוב שזה היה נמנע פשוט הורס. לפחות זכיתם באוצר שלכם. איך הם מרשים לעצמם לטעות ככה מישהו צריך לשלם על כך.
אני אשמע לעצתך ואבקש חומר כתוב ואשאל ספציפית על השילייה. שאלה קצת אינטימית אם אפשר - לאחר הלידה הראשונה היו צריכים להוציא את השילייה או שהיא יצאה לבד?
שאהיה שם גם אנסה לפעול לכך שיפסיקו עם השטות הזו של לזמן ליולדות  מישהי שעברה את מה שעברה לשיחה הכואבת הזו. ליולדות צריך להגיע, עד כמה שזה תלוי בנו, רק לשמחות. צריכים לזמן לאיזושהי מרפאה אחרת. נו באמת. קצת התחשבות. זו ממש התעללות. ואם לא הייתי בהריון זה היה קשה לי על אחת כמה וכמה.
אני מקווה שעבר זמן, רופאים השתכללו, קבלו הנחיות התנהגות...
01/10/14 21:20
62צפיות
כאב לי מאוד שעברתי סבל קשה ומיותר שניתן היה למנוע. אז עברתי ניתוח קיסרי והוציאו את השיליה גם בניתוח.
בכל מקרה בכל הריון יוצאת השיליה, אותה אמורים לקחת לבדיקה פתולוגית במקרים מסוג כזה.
מאחלת לך כוחות לפגישה וידיים מלאות בעתיד הקרוב.
מכל הלב
 
 
זהו. עברתי את זה. מאחוריי
02/10/14 15:45
216צפיות
אז כמו שחשבו הסיבה הייתה קשר בחבל הטבור שהיה קצת יותר ארוך מהרגיל שהתהדק לקראת הסוף. עצוב שאני אומרת ברוך השם. אבל ברוך השם שזה רק זה.
הפגישה הייתה עם רופא מדהים ואנושי שנתן חיבוק אבהי בסוף הפגישה ואמר שבוע 38 את מתייצבת כאן לזירוז אם אין עדיין צירים והלוואי שאני אהיה כאן - חמוד אמיתי.
אמרתי לו שאולי כדאי להם לחשוב להעביר את השיחה למקום אחר ולא בהריון בסיכון. כי זה ממש לא מתאים. הוא אמר הלוואי שהיה אפשר אבל לא מקצים להם מקום במרפאה אחרת.
בגלל שאני בהריון אז היה לי יותר קל לשבת, להקשיב ולהשתתף בשיחות של הריוניות לקראת לידה בזמן שהמתנתי לפגישה. כמובן שהן לא ידעו את הסיבה שבגללה הגעתי. אם לא הייתי בהריון אני בטוחה שזה היה לי ממש קשה.
התאפקתי עד סוף הפגישה מלבכות ואז ברכב חזרה ירדו טיפות מהשמיים וגם על הלחיים שלי - זהו שחררתי. יהי זכרה ברוך.
רק בשבוע עשירי ומרגישה שיש עוד נצח לפניי. חוששת מהשקיפות וחוששת כל יום. אוווף איך אני מתגעגעת לתמימות. מתפללת כל יום שיהיה בסדר. מאחלת לכולנו לשמוע את הבכי המתוק בסוף ההריון. אמן!
אני שמחה שהפגישה מאחורייך
02/10/14 15:55
79צפיות
ושמחה גם שקיבלת תשובה ושהרופא היה נחמד ואנושי. 
יהי זכרה ברוך.
º
תודה
05/10/14 20:01
9צפיות
היי,
02/10/14 23:04
63צפיות
טוב שעבר בסדרשהרופא היה מכיל וקשוב.
מאחלת שהמשך ההריון יהיה רגוע ובריא.
חיבוק גדול
º
תודה
05/10/14 20:01
8צפיות
הי, חדשה פה וצריכה תמיכה
01/10/14 22:45
228צפיות
בתחילת הריון רביעי עם ילדה אחת בבית.
שני אובדנים אחד לפני הילדה ואחד לפני 5 חודשים בשבוע 13 הפסקת דופק.
איך מתגברים על החרדות? כל פעם שהולכת לשירותים מחכה לראות דימום, כל רגע בודקת אם הציצי עדיין נפוח, כל כאב בבטן מקפיץ אותי....
איך נהנים מהריון? איך מתגברים על האבל?
מרגישה שכל ההריוניות סביבי לא מבינות מה עובר עליי. כולם היו איתי כשזה קרה אבל זהו... כמה ימים אחרי כולם חוזרים לשגרה הנושא נאלם ואני ובעלי נשארים עם האבל לבד. מבחינת הסביבה זה לא מוחשי. מכירות את ההרגשה?
ברוכה הבאה
02/10/14 09:20
80צפיות
אני לגמרי מכירה את ההרגשה. אובדן הריון, במיוחד בשליש ראשון כשההריון עוד לא ממש בולט לעין, הוא לא מאוד מוחשי לסביבה (למרות שעבורנו אין משהו יותר מוחשי ונוכח ממנו). אנשים שוכחים מהר וכשאת נכנסת לעוד הריון הם אפילו מניחים שהתגברת   
הם לא מבינים את השבר, את האבל, את אובדן התמימות. 
 
לצערי, אני לא חושבת שאפשר להתגבר לגמרי על החרדות או על האבל. אבל העוצמות משתנות. עם הזמן, האבל בדרך כלל מוצא לו איזו פינה שמשאירה מקום גם לדברים אחרים.
והחרדות? זו שאלת מיליון הדולר בפורום הזה. איך מתגברים על החרדות? הלוואי והיתה תשובה. אני חושבת שלומדים לחיות גם איתן. לקחת נשימה ולעבור יום ועוד יום. למצוא דברים שמרגיעים אותך ולנסות ליהנות מהצלחות קטנות: יום רגוע, בדיקה טובה. כן, אני יודעת שזה נשמע לא כיף בכלל. חשוב שתדעי שלא תמיד זה כך. ברובנו יש אופטימיות מטורפת (שבלעדיה סביר להניח שלא היינו יכולות לחשוב בכלל על הריון נוסף) ולפעמים היא יכולה להביא להתפרצות של אושר ושל הנאה גם מההריון המלחיץ ביותר. יכולה לספר לך, באופן אישי, שעברתי דרך די ארוכה ועד היום מסיבה לא ברורה אני ממש אוהבת להיות בהריון (בעלי חושב שאני פסיכית ).
 
שיהיה הריון תקין, בריא, רגוע ככל האפשר והכי חשוב שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר
כניסה להריון אחרי 2 הפסקות דופק..
01/10/14 12:01
207צפיות
שלום לכולם,
 
כותבת פה בפעם הראשונה... יש לי 2 ילדים מתוקים בבית. אין מאושרת ממני. התחתנתי די מאוחר וב"ה נקלטתי בקלות רבה מאוד בשני ההריונות, כולל הריונות ולידות נוחים.. לקראת גיל 40 החלטנו שרוצים ילד שלישי וכאן החלו הקשיים.. נקלטתי בקלות אבל חוויתי 2 הפסקות דופק: שבוע 8 ו-11... לטענת הרופאים, הגיל משפיע על איכות העובר ומכאן עובר לא תקין לא מתפתח כהלכה... פתאום הקלות שהיתה עד עכשיו איננה.. נוצר מצב חדש שאני לא מכירה ולא יודעת איך להתמודד איתו. עברה בערך שנה מהגרידה האחרונה, אני מתקרבת לגיל 42 וצריכה להחליט, האם לוותר על החלום או ללכת בלי פחד? האם להקשיב לרופאים שמדברים על הפריה או לפחות זריקות תומכות לביוץ וכו... או לנסות טבעי? או אולי לוותר בכלל וליהנות מה-2 שכבר יש בלי להסתכל אחורה? קשה לי להתחבר לטיפולים כי באמת שתמיד נהניתי מפריון גבוה וזה מרגיש לקוח מסיפור לא שלי... בעלי מאוד רוצה עוד אחד או אחת, ואני גם, אבל אני ברגשות מעורבים ומרגישה די משותקת... אשמח לשמוע מבנות שעברו דברים דומים, אולי סיפורי הצלחות...גמר חתימה טובה!61736
היי,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
01/10/14 13:31
69צפיות
מכירה את הדילמה, הייתי שם לפני כמה שנים.
האם עשו לך פרופיל הורמונלי בכדי לבדוק את איכות הביציות?
אין ספק שככל שהגיל עולה איכות הביציות יורד.
אולי שוה להתייעץ עם רופא שעושה הפריות על בסיס טבעי וכמה שפחות הורמונים. 
אני מבינה את הקושי להיכנס לטיפולי הפרייה במיוחד שההיסטוריה שלך טובה.
אבל , דברים משתנים ולכן יש מקום לבחון את הדברים מהמקום החדש.
אני מציעה לך ללכת ולהתייעץ עם רופא מומחה נוסף, ואז לקבל החלטה.
רק את יודעת מה נכון ומתאים עבורך.
בהצלחה
לדעתי זה תלוי בכמה רוצה לעומת כמה את מחושלת ..
01/10/14 14:59
65צפיות
גם אני אם ל- 2 בנות ללא סיבוכים , הכול עוד בעידן התמימות, בניסיון לילד שלישי, עברתי הריון שכשל בשל הפסקת דופק והריון נוסף שהופסק יזום בשל מום.
אני בת 35 ועדיין 2 הריונות שלא צלחו, אני באחד נוסף עכשיו ומקווה לטוב למרות שהחיים לימדו אותי שלא בהכרח כול הריון אומר ילד בריא בסופו.
גיסתי בגילך הביאה ילד רביעי לאחר 2 הפלות והיא החליטה שהיא ממשיכה ומנסה טבעי.
יש כאן מספיק סיפורים של הצלחות לצד כשלונות,
 
אני לא יודעת לגבי הגיל ומול איזה התמודדות את מוכנה להכיל, אבל כאמור אני מנסה ניסיון שלישי ומקווה לטוב
גם אני בסרט הזה...
01/10/14 21:32
67צפיות
היי
כמה שאני מבינה אותך... 
גם לי יש 2 ילדים מקסימים ו3 אובדנים קשים. האחרון מלפני חודש. 
בת 40, אחרי התלבטיות רבות החלנו לנסות שוב. הכישלון הזה קשה נורא. אני ממש לא מצליחה להתאושש.
לעומת זאת אצלי בעבודה לאחרונה ילדו נשים רבות בגילאי 40+ הריונות תקינים ותינוקות בריאים.
שאלה זו אוכלת אותי ומעסיקה המון... באמת לא יודעת האם אני רוצה יותר או מפחדת יותר... אני באופן אישי לא אצליח להתמודד עם אובדן נוסף...
יחד עם זאת קשה נורא לוותר על החלום...
 
ברוכה הבאה
02/10/14 09:05
53צפיות
וואו, הדילמה הזו מוכרת לי ממש מקרוב. 
גם אני (בת 41) עמדתי מולה לפני כשנה ונראה כי החלטנו למרות שלפעמים נדמה לי שאני עדיין מתלבטת.
מפחיד נורא להיכנס במודע שוב למערבולת הרגשית והפיזית הזו כשיש כזה אושר בבית.  
עם זאת, נשמע מדברייך (ומחיפוש סיפורי ההצלחה) ששניכם מאוד רוצים ורק הפחד מעט משתק. כשקיים רצון כזה של שני הצדדים, אני לא בטוחה בכלל שאפשר לשחרר בלי להסתכל אחורה. 
כניסה להריון לאחר אובדן
30/09/14 12:26
296צפיות
אני לא בטוחה שזה המקום המתאים, אבל אני מאד רוצה לשתף ונראה לי שאולי כן...
לפני חצי שנה עברתי לידה שקטה בשבוע 29. היה הריון תקין ומוצלח ופתאום לא היה לתינוקת דופק. עברנו חמישה ימים בבית חולים, לידה טבעית וכל זה, שלושה חודשי חופשת לידה בבית וחזרה לעבודה ולשגרה.
התלבטנו מתי לנסות להיכנס להריון שוב. הרצון הזה למלא את החלל, להרגיש שוב חיים בבטן שלי, לעשות את זה הפעם "נכון" - גם כ"תיקון" לעוול הנורא וגם כי באמת, אני רוצה ילדה. יש לי בבית בן מהמם (היום בדיוק הוא בן ארבע) ואני רוצה שתהיה לו אחות קטנה. 
והרופאים אמרו לחכות לתוצאות הנתיחה אז חיכינו וחיכינו מלא ובפגישה בבית החולים הרופאה אמרה שלא ניצפו ממצאים חד משמעיים שיסבירו את מה שקרה. שזה כאילו טוב, כי זה אומר שרוב הסיכויים שזו היתה חוויה חד פעמית.
אז התחלנו לנסות שוב, והיום קיבלתי מחזור בפעם השניה מאד שאנחנו מנסים וקשה, קשה כל כך. אני יודעת, בסך הכל עברו חודשיים ולא צריך להתייאש אבל ממש נשברתי כשגיליתי ואני יודעת שאולי אני מפונקת כי בפעמיים הקודמות נכנסתי מהר להריון, בחצי מחשבה ממש, והפעם אני ממש מתכוונת לזה וזה לא מצליח. 
אולי בגלל שאני מתכוונת כל כך זה לא מצליח? לא יודעת.
הייתי צריכה לפרוק. תודה למי שקראה עד פה.
יואוו איך אני מבינה אותך
30/09/14 13:03
107צפיות
אצלי די דומה, עם ילד שיהיה בן 4 בפברואר או כמו שהוא אומר ביבואר (חיבר את ינואר ופברואר  )וגם אנחנו איבדנו תינוקת. עכשיו אני בהריון - אצלי לצערי, זה מטיפולים. אבל כל כך מבינה את הרצון לבת. זה רצון כל כך חזק אבל גם הבנה שאולי יהיה בן ומה עושים אם יהיה בן? אווווף כל כך רוצה בת. זו המחשבה כל הזמן. כל יום שעובר. עוד כחודש אדע אם בן או בת אבל כל כך רוצה שזו תהיה בת. מישהי אמרה לי בפורום שגם אם יהיה בן צריך לחשוב על כך שזה ינתק מהארוע המצער הקודם ואולי טוב שכך. וגם אני חושבת על כך שלבן שלי יהיה חבר למשחק ולחיים. לכל דבר יש יתרונות. אבל עדיין כל כך רוצה בת וכל כך מבינה את ההרגשה הזו והשאיפה שזו תהיה חוויה מתקנת.
מאחלת לך כניסה להריון בקרוב ועם בת ואם לא, לא נורא. העיקר לצאת עם ידיים מלאות
30/09/14 15:26
51צפיות
אני לא כל כך מאמינה ב"מנסה יותר מדי". הרי אי אפשר להשתחרר מזה- ממה שהכי רוצים בעולם.
חודשיים זה באמת לא הרבה זמן, אבל מצד שני זה יכול להרגיש כמו נצח, במיוחד אחרי אובדן ואת כל כך רוצה את זה.
לנו לקח הרבה זמן להיכנס להריון בפעם הראשונה, ואז אמרתי אוי אלוהים, מה אני אעשה אם שוב יקח מלא זמן? נכנסתי להריון חודש לאחר מכן, שגם אותו איבדתי. שוב המחשבות האלו של מה אני אעשה אם יקח מלא זמן, אבל אולי לא, כי בפעם השנייה לקח צ'יק צ'ק... וחודש הפך לחודשיים שהפך לשלושה ופתאום היה נראה לי שהזמן טס לו אבל לא זז באותו זמן, וכולם מתקדמים חוץ ממני. בסוף, אחרי 9 חודשים ועם קצת עזרה מהרופא הצלחנו להיכנס להריון וטפו טפו הכל תקין עד עכשיו.
מאחלת לך שתיכנסי להריון במהרה, שנה חדשה מביאה איתה דברים טובים שיעבור תקין ומשעמם ושבקרוב תחבקי תינוקת קטנטנה (או תינוק, העיקר באמת הבריאות, רק עכשיו אני מבינה עד כמה המשפט הזה נכון!)
 
שלום לך
01/10/14 07:58
67צפיות
תמיד כשרוצים משהו , נראה יותר קשה להשיג אותו,
הריון ראשון ניסינו כול כך הרבה ולקח לי תקופה ארוכה להקלט, ודווקא שניסינו "להוריד הילוך" נקלטתי, התברר שאני מבייצת מאוד מאוחר וכך כשהתרכזנו כול כך סביב היום ה-14 , לא נשאר יותר מידי דווקא בימים הרלוונטים (היום ה-21 אצלי)
 
בנוסף,
הריון קודם לקח לי שנה שלמה להקלט,כבר לא הבנתי מה לא בסדר, קול קטן אמר שאולי "עוד לא הזמן ויגיע שיגיע.."ובכול זאת התעקשתי וניסיתי, ולצערי , מעולם לא נצפה דופק..
שבועיים אחרי ההפלה הטבעית שעברתי בבדיקת בטא שעשיתי גיליתי הריון חדש להפתעתנו...אך שוב,ההריון הופסק בשל מום בשלב מתקדם.
 
לפני חודשיים לא יכולתי נפשית יותר להמשיך ולקחת גלולות , למרות האיסור להכנס להריון , הבטחתי לעצמי שככה לא אתאכזב כשאראה שקבלתי ..כי גם ככה אני צריכה להמתין לפחות עוד חצי שנה , והנה בניסיון הראשון,מערב אחד , על אף הכול נקלטתי.
-התברר שהפעם בניגוד לפעמים קודמות שהפסקתי גלולות הביוץ התאחר אפילו עוד יותר, וזו מתברר "תופעה ידועה"
 
יכול להיות שגם אצלך הביוץ לא מגיע מתי שאת מצפה לו, ואכן חודשיים זה לא הרבה זמן, הכיני את גופך ונצלי את הזמן להשלמת מאגרים של חומצה פולית ,מאחלת לך בשורות טובות ושתצטרפו אלינו כאן לפורום במהרה.
 
 
 
01/10/14 09:17
36צפיות
את מפונקת?!? איך הגעת למסקנה הזו? 
תחושת השבר כל כך הגיונית ומובנת. עברת אובדן קשה כל כך ויש בך רצון עז למלא את החלל שנפער. אז ברור שהמחזור שובר. לא רק בחודש השני, גם בחודש הראשון
 
מאחלת לך שתיקלטי מהר ושבקרוב תצטרפי רשמית לפורום הזה לתשעה חודשים ארוכים וסיום מאושר
והמון מזל טוב לבן המהמם
אני מבינה אותך מאוד
01/10/14 10:54
56צפיות
אני נמצאת במצב דומה, שישה וחצי חודשים מהלידה השקטה, הריון נוסף שנפסק בשבוע 8 בגלל הפסקת דופק וכמיהה אדירה להריון נוסף... כל מחזור מרסק אותי ושום דבר לא ממלא את החלל שהשאירו התאומות שלי שלא נולדו. שולחת חיבוק של הבנה ותמיכה.
אההה!
30/09/14 11:20
171צפיות
הגעתי לשבוע 16, עשינו סקירה והכל נראה תקין.
מאז כל שבוע אני עושה בדיקת דופק. ולמשך הבוקר כולו לי אין אויר. בנתיים הבון בון עוד דופק ונושם, לא יודעת איך הוא מצליח.
החרדה עצומה ועוד חצי שעה יש לי שוב בדיקה...
איזה סיוט
אני שמחה לקרוא על הסקירה התקינה
01/10/14 09:28
67צפיות
בקרוב הקטנצ׳יק יתחיל לבעוט ואז אולי תוכלי להירגע מעט ולוותר על בדיקות הדופק השבועיות. 
 
תחזיקי מעמד
סוף שליש 1, החלק הקשה מתחיל עכשיו...
30/09/14 15:39
192צפיות
שבוע 12, מסיימת שליש 1. בכל מקום שאני קוראת בו "מברכים" אותי, ונכתב שהסיכון להפלות לאחר השליש הראשון יורד משמעותית.
אבל בשבילי רק מתחיל הסיוט... השליש ה"בטוח" מסתיים. 
הנה מתחילים השבועות שזה יכול לקרות לי שוב.... איך אעבור אותם?
עד עכשיו הסבירות לדליפת מי שפיר ולפתיחה של צוואר הרחם היתה קלושה, היא עדיין קלושה, אבל עוד כמה שבועות כבר הופכת לאופציה ריאלית ומתקרבים לשבוע שזה קרה פעם שעברה (19). 
אני לא לובשת תחתוניות כדי שאם תהיה שוב דליפה ארגיש בה... מטורף נכון?
מחר שקיפות, עוד שבועיים תפר צווארי. 
סקירה? מי בכלל חושב על זה? כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש בדרך, עדיף לקחת את זה יום יום. 
מי שמכיר את הסיפור מנסה לעודד שהפעם יהיה אחרת (פעם שעברה היו תאומים), ושהפעם עושים תפר, זריקות פרוג', מעקב צמוד... אבל מה שהם לא מבינים זה שאחרי שמשהו כזה קורה לך, הפחד הוא לא רק שאותו דבר בדיוק יקרה. הפחד הוא מהכל. פתאום כלום לא ברור... יהיה דופק מחר בשקיפות? ואחרי התפר? ובסקירה? ואפילו אם יקרה נס ואגיע לסוף וללדת במועד- אולי בלידה ישתבש משהו? הכל פרוץ, נבעטתי מגן עדן, הכל יכול להשתבש בכל רגע. אין לי שליטה על כלום, וזה ברור וחזק וצועק יותר מאי פעם.
ואין לי מושג, איך אתמודד עם החרדה הזאת מעכשיו ועד סוף ההריון. 
שיהיה לכולנו הריון ארוך ארוך ושנזכה.... אמן. 
 
וואו, כל כך נכון, הצלחת להעלות לכתב בדיוק את מה שברגש
30/09/14 17:53
71צפיות
לא רחוקה ממך-שבוע 10. מאחלת לנו ידיים מלאות - מגיע לנו. די! שנה חדשה - התחלה חדשה. 
חייבים להאמין שיהיה בסדר
01/10/14 07:41
55צפיות
מלבד זה אין לנו דבר ביד, רק לאלוהים ההבטחות..
 
את צודקת, הפחד הוא מהכול,
מבחינתי אין דבר כזה שליש "בטוח",עברתי הפלה בשליש ראשון, ועברתי הפלה בשבוע 23.לא עלינו,הכול יכול לקרות בכול יום בכול שבוע..
נותר לנו רק לנסות ,להאמין ולהיות זהירות כפליים בדרך, תתגאי בדרך שכבר עברת, ולגבי העתיד, אני אכן ממליצה לקחת כול יום בפני עצמו , לא חושבת על מה אמור להיות עוד חודשיים , אלא רק על הבדיקה הבאה , שקודם כול יהיה דופק, כדי שאוכל לחזור לנשום, ושיאמרו שהכול תקין, כדי שאדע שאני עדין על הדרך, הדרך שלי, מקווה להשאר על הדרך עד לסופה , כשאני על הרגליים ובידיים מלאות.
אמן
01/10/14 09:23
35צפיות
כל כך מוכרת תחושת אובדן התמימות הזו
מאחלת לך שההריון הזה יפתיע - שיעבור מהר, קל, בריא ומשעמם
יוצאת לדרך בפעם החמישית וזקוקה לאצבעות/ אנרגיות/ תפילות
28/09/14 23:36
237צפיות
הריון 5, לידה 4, בדרך לילד/ה 3 .
ותיקה שלא ביקרה כאן כ-5 שנים.
שבוע 6, עקב כאבים ו"גולה" בנרתיק הלכתי לרופא שאמר שיש אבצס שיש לטפל באנטיביוטיקה ואם היא לא תעזור יהיה צורך בניתוח.
על הדרך ביקשתי שיציץ בא.ס. הוא אמר שהוא לא בטוח שרואה שק ומשהו לא נראה לו. שלח אותי לבדוק בטא בבוקר ואמר לחזור אליו בעוד שבועיים.
עוד לא התחלתי וכבר מתחילות החששות.
בתקופה מאוד קשה מבחינת בריאות של קרוב משפחה, ועכשיו האבצס ומי יודע מה יהיה עם ההריון..
 
אוף. באמת הייתי כ"כ תמימה שקיוויתי שהפעם יהיה אחרת??
מתפללת ומחזיקה לך אצבעות
29/09/14 06:57
48צפיות
להריון תקין וארוך עם ידיים מלאות בסופו.
את מי שאני חושבת שאת?
היי יקרה,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/09/14 14:58
32צפיות
האם קיבלת כבר את תוצאות הבטא?
מקווה שהאנטיביוטיקה תעזור , לצערי למודת ניסיון בכל הקשור לאבצסים בתקופה האחרונה.
(הבן שלי). עברנו כמה ניתוחונים בעניין. 
צר לי על קרטוב המשפחה שמתמודד עם בעית בריאות.
מאחלת שההריון יתפתח כראוי ובצורה הכי טובה שניתן.
חיבוק גדול, תעדכני מה קורה
 
בטא 17,400
29/09/14 17:22
103צפיות
אני מקווה מאוד שזה נחשב לטוב.
מתלבטת אם ללכת בשבוע הבא לרופא כלשהו לנסות לבדוק דופק או לחכות שבועיים.
תודה לכן!
 
היי,
29/09/14 22:59
53צפיות
בבטא כזו כבר היו אמורים לראות משהו.
אני ממליצה לך לדבר עם הרופא ולתת לו את התוצאה. 
בנוסף כדאי לחזור שוב על הבטא עוד יומיים על מנת לראות מה המגמה.
תעדכני מה קורה.
חיבוק
º
זוכרת אותך מלפני 5 שנים בערך. המון בהצלחה!
30/09/14 17:44
17צפיות
ברוכה השבה
01/10/14 09:22
27צפיות
אני מקווה שהאנטיביוטיקה תעזור ותוכלו לוותר על ניתוח. לא כיף להתחיל עם כל כך הרבה פחדים
מקווה שאת חוזרת היום על בטא ושבעוד כמה שעות תעדכני אותנו בהכפלה מופלאה
 
מאחלת לך הריון בריא, תקין ורגוע!
לאחר 3 ימים מהבדיקה הקודמת בטא 29920
02/10/14 19:02
47צפיות
מניחה שזה כיוון טוב- גם אם לא הכפלה.
מניחה שביום ראשון (תחילת שבוע 7) אלך לרופא לנסות לראות אם יש דופק.
תודה לכן.
 
ערכי בטא - עזרה בבקשה..
30/09/14 15:03
119צפיות
היי בנות,
 
קיבלתי עכשיו את תוצאות בדיקות דם... שבוע 6 +2 שק ברחם אין עובר ודופק (אולטראסאונד ביום ראשון)
 
ערכי הבטא 14617.10 
 
האם הערכים לא מעט נמוכים ??
 
אשמח לתגובות
 
אילת 
לערכי הבטא טווח מאוד רחב
01/10/14 09:11
46צפיות
לא ניתן להתייחס לערך אחד בכדי לקבוע אם הוא תקין או לא. בכדי לבדוק האם ישנה התקדמות בבטא, את צריכה לעשות בדיקה חוזרת אחרי יומיים ולהשוות לבדיקה הנוכחית. 
 
מחזיקה אצבעות לעליה תקינה ולהתפתחות טובה של ההריון
 
עדכני אותנו בבקשה אחרי הבדיקה הבאה.
פתאום אני מתחילה לפחד
29/09/14 16:38
169צפיות
עד עכשיו הייתי יחסית רגועה. שכנעתי את עצמי שהכל טוב, ויהיה טוב, אני קונה דברים לקטנה, ואני ובעלי כבר מדברים על העתיד עם המשפחה החדשה שלנו, אנחנו מדברים אליה ועליה בלי הפסקה. אני מרגישה אותה יום דקה ביום, גם שהיא לא זזה.
פתאום היום נפל עלי מין גוש מציאות כזה. 
אני שבוע 31, והתחלנו לבדוק בתי חולים. קבעתי סיור בליס, ובעלי ביקש שנקבע בבילינסון ואני מנסה גם לעין כרם. 
הכל היה טוב עד שהסתכלתי על הסיור הוירטואלי של בילינסון. 
חדר ריק, קריר, בודד, בלי אף אחד בפנים. יש שם משקל, ופתאום אני מדמיינת חדר מלא באנשים, עדיין בודד וקריר, ואין לנו שום צורך במשקל או במיטת תינוק כי התינוק פשוט לא. (אפילו לא מסוגלת לכתוב את זה, אבל רואה את זה כל כך בבירור)
וכל הסיור הוירטואלי הזה זז ממש לאט ולא מפספס שום ס"מ בחדר הארור הזה.
התינוקייה- גם בדד וקריר. שום דבר לא זז שם מתחת לשמיכות. אני מנסה לדמיין את התינוק של חבר טוב שנולד לו ילד לפני כמה ימים ואומרת לעצמי שהחדר הזה ביום יום בשימוש, והמשקל הזה בטח עוד בלי הפסקה, והבכי בתינוקייה מתוק מכל דבר אחר, אבל הדמעות ממש זורמות.
ואז מספיק ואני עוברת לאתר של עין כרם. פוגשת אותי בשער אישה מחייכת שמחזיקה תינוק. ההגיון אומר לי שאני גם אהיה כזאת, אבל לא מצליחה להתנער מהפנים של נשים שאני מכירה שחזרו הביתה בידיים ריקות. ההיא בתמונה לא אחת מהם, אבל יכלה להיות. ומה איתי?
 
אני לא יודעת מה הפואנטה פה. אני מפחדת. אני יודעת שכל יום שהיא נמצאת שם בפנים זה יותר טוב לה והיא מתבשלת עוד קצת, וזה יחזק אותה בחוץ (בעזרת השם) וכל דקה שם נותן לה עוד קצת.
אבל אני רוצה לדעת שהכל יהיה טוב, שהכל יהיה בסדר ותקין אני רוצה שתגיע כמה שיותר מהר, כי כל יום שעובר אני חושבת לעצמי- מה יקרה אם מחר...
 
זה בסדר? זה נורמלי? לי היו הפלות, ואני עברתי את השלב המפחיד בשבילי, אבל לאחותי היה לידה שקטה בשבוע 36 בעקבות חבל טבור. אני יודעת שזה נדיר, אבל אני בטוחה שגם היא אמרה את זה לעצמה לפני כן. הרי הסטטיסטיקה מורכבת ממשהו...
איך מתמודדים עם הפחד הזה?
היי קיפודית,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/09/14 23:07
62צפיות
הפחד והחרדה שלך מובנים לחלוטין.
מעבר להפלות שעברת, אחותך עברה לידה שקטה. חוויה שבהחלט משאירה חותם על כל הסביבה הקרובה והאוהבת.
אני יודעת שבשבועות האלו כבר רוצים שהזמן יעבור מהר. כל יום ושבוע נראים כנצח.
שווה אולי לחשוב על מעקב צמוד יותר אצל הרופא בכדי שתהיי רגועה שהכל בסדר.
ובהחלט חשוב שתהיה כמה שיותר זמן ברחם .
אין דרך לעבור את הזמן הזה , מלבד לעבור יום אחר יום .לנסות ולדמיין מציאות אחרת. מציאות טובה.
מציאות בה את חוזרת הביתה בחיוך ובידיים מלאות.
אולי להיעזר בפרחי באך להרגעה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו.
ולגבי הסטטיסטיקה,רוב הלידות מסתיימות טוב ובידיים מלאות .
חיבוק גדול ואוהב
חדשה.. זקוקה לעזרה וקצת תמיכה
28/09/14 21:30
157צפיות
היי בנות..
 
 
בדרך כלל סמויה... אני בת 41 + 2 ילדים מתוקים.. בשלוש שנים האחרונות 3 הריונות נוספים שהראשון לא התפתח ונאלצתי לבצע גרידה בשבוע 10... לאחר כשנה היריון כימי והשלישי הנוכחי היריון שבוע 6... בהיריונות עם הבנים כבר מההתחלה היו לי בחילות והקאות מרובות.. ואילו באחרונים לא היו בחילות והקאות. לא רגישות בשדיים ולא עוד דברים "מהנים" שחוויתי בעבר...
 
כבר מתחילת ההיריון הנוכחי לא כ"כ מרגישה בחילות אין הקאות ואין רגישות בשד.. ביום המחזור דימום קל והיום בביקור אצל רהרופא שק יפה אבל...אין עובר... רק שק שמתאים לשבוע 6...הרופא ביקש שאבוא עוד שבועיים... לדעתי גם היריון זה לא יתפתח כראוי... מה דעתכן ??? שבוע 6 ואין עובר ?? 
 
כמו  כן, במידה וההיריון הנוכחי לא יהיה תקין , נראה לי מוזר ששלוש פעמים ההיריונות לא מתפתחים יפים ...האם זה מעיד על בעיה כלשהי ???
 
אשמח לשמוע תגובות..
 
 
אילת המבולבלת 
בחילות הקאות ורגישות בשד לא מעידות על הריון תקין/לא תקין
29/09/14 07:04
56צפיות
ההריון של הגדולה שלי התחיל עם דימום קל ביום המחזור ואני בזמנו כבר הספדתי את ההריון שבסופו של דבר היה תקין , ונגמר בידיים מלאות.
שבוע 6 זה גבולי ומוקדם קצת כדאי באמת לחכות עוד שבוע לפחות.
מאחלת לך באמת שההריון הזה תקין והכל בסדר אך במידה ולא לשאלתך האם יש בעיה, ממש לא בטוח אבל הייתי מבררת ובודקת, לשלול בעיות או לבדוק ואם יש לקבל טיפול מתאים.
היי אילת,
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
29/09/14 15:01
48צפיות
לא תמיד ניתן לראות משהו בשבוע 6.
הבחילות ,ההקאות לא תמיד מופיעות בתחילת ההריון.יש כאלו שרק משבוע 7-8 מרגישות אותן,
ויש כאלו ברות מזל שבכלל לא מרגישות.
בואי עוד לא נספיד את ההריון הנוכחי.
אבל במידה והוא לא יהיה בסדר, נראה לי נכון לבדוק את העניין.
מאחלת שימשיך בטוב.
ליטל בארי- ייעוץ שינה וליווי הורים

רוצה שהוא יישן בזמן?

יועצת השינה שלנו זמינה לשיחתך כעת חייגי: 073-7581710


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה